כנסת פתוחה

ביקור הוועדה לקידום מעמד האישה בבית ספר להנדסאים בטכניון ובמכללה האזורית גליל מערבי.

5
הוועדה לקידום מעמד האישה
20.6.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 106
מסיור הוועדה למעמד האישה
ביום ראשון א' בתמוז התשס"ד (20 ביוני 2004) בשעה 10:00

ביקור הוועדה לקידום מעמד האישה בבית ספר להנדסאים בטכניון ובמכללה
האזורית גליל מערבי.

חברי הוועדה: גילה גמליאל – היו"ר
עיסאם מח'ול

בית הספר להנדסאים בטכניון: אשר שפרלינג – מנהל בית-הספר להנדסאים בטכניון
יוסי שולץ – סגן מנהל בית-הספר
שרי כהן – משרד התמ"ת
שירה כהן רגב – משרד החינוך והתרבות
ד"ר רונית אשכנזי – משרד החינוך והתרבות
ד"ר חנה ויניק – משרד החינוך והתרבות
מרשה רזניק – הדסה ישראל
שמעון דוד – מה"ט, משרד התמ"ת

דבורה אלחדס
אורית
מונדה
לינדה
מרווה
לובנה
איילת
תרז
מרינה
אסנת

אריאל כרמון – מנהל החטיבה הטכנולוגית
חיה אדר – ס. מנהל בית-הספר להנדסאים
ענת אביטל – עוזרת מנכ"ל קשרי חוץ
שרון שפירא – יו"ר אגודת הסטודנטים
מוטי כהן – סגן יו"ר המועצה
צביקה גרינוולד – אגודת הסטודנטים
שמעון דוד – מה"ט, משרד התמ"ת
מאירה שוורץ – התאחדות התעשיינים בצפון
חנה ויניק – משרד החינוך
שרי כהן – משרד התמ"ת

דלית אזולאי

שרון רפאלי


ביקור הוועדה לקידום מעמד האישה בבית ספר להנדסאים בטכניון ובמכללה
האזורית גליל מערבי.

אני רוצה לפתוח את ישיבת הסיור בטכניון. הרעיון המקורי היה להגיע למכללת הגליל המערבי בגלל המצוקות שאנחנו שומעים עליהן על מצב הכלכלי בטכניון גם כהזדהות למוסד וגם כדי לראות איפה אנחנו יכולים לסייע בראש ובראשונה לגבי מה שקשור לנשים. יש כאן גם נציגות מהתמ"ת שאולי תוכל לסייע בפתיחת קורסים נוספים. נעביר אליכם את הבמה כדי שתתארו לנו את המצב.

אותי מעניין הנושא גם מהצד של מעמד האישה וגם מהצד של חיפה.

אני מתנצל בשם מנהל מה"ט על שלא יכול היה להיות היום אתנו. אני אעשה סקירה קצרה בשביל כל האנשים שלא מכירים כל-כך את מה"ט. מה"ט הוא המכון המרכזי להכשרה טכנולוגית, הוא חלק מהאגף לפיתוח כוח-אדם בתוך התמ"ת, ואנחנו מפקחים על המכללות להנדסאים במדינת ישראל.

יש לנו קרוב ל- 30,000 סטודנטים שלומדים במערכת הזאת, והיא פרוסה בכל רחבי הארץ. רוב הסטודנטים שלנו מתוקצבים, ישנם כאלה שלומדים במסלול טכנאים שאינו מתוקצב, אבל הנתונים בתשס"ב ובתשס"ג די דומים. רוב הסטודנטים לומדים במסלול דו-שנתי של שנתיים במסלול הנדסאים.

אני מבקשת שתתמקד לגבי הטכניון כי אנחנו נהיה בגליל המערבי, ושם יהיה לנו פירוט גדול יותר.

---

בשנה ג' יש לא מעט מקרים שבהם אנשים משלבים עבודה עם לימודים, ולכן רואים גידול בפריסת הלימודים ל- 3 שנים, ולכן יש עלייה מסוימת בשנה ג'.

תעשייה וניהול, תוכנה, אלקטרוניקה ומכונות. יש ירידה רצינית בתחום התוכנה בשנים האחרונות אף על-פי שאנחנו עדים למגמה של התאוששות לאחרונה. בסך-הכול 75% מכלל הסטודנטים נמצאים במגמות האלה.

במגמות הבינוניות לומדים עוד כ- 20% מהתלמידים, ובמגמות הקטנות נמצאים רק כ- 5% מכלל הסטודנטים. כפי שאתם רואים יש הרבה מגמות ואפשרויות בתחום הטכנולוגיה. כלומר, זה לא רק מכונות ואלקטרוניקה, אלא פריסה רצינית. מסלול הטכנאים הוא מסלול קצר יותר וקטן יותר במה"ט.

מבחינת הלאום המצב דומה לחלוקה באוכלוסייה הכללית. כ- 16%-18% הם בני מיעוטים שלומדים במכללות וזה די דומה למצב באוכלוסייה, מה שלא קיים בהשכלה הגבוהה.

זו פריסה ארצית?

כן. גם בגליל המערבי לומדים לא מעט בני מיעוטים.

מבחינת הגיל, כ- 55% הם מייד אחרי הצבא או עד גיל 25. עד גיל 30 85% מהסטודנטים לומדים בהנדסאים. המצב שונה לגבי טכנאים כי אלה אנשים שנמצאים כבר במערכת ועובדים ומשלבים את העבודה עם הלימודים.

המכללות נמצאות כמעט בכל מקום בארץ, וזה חשוב דווקא לבני המיעוטים מבחינת הנגישות להשכלה. אתם יכולים לראות שיש כאן רשימה ארוכה מאוד של מכללות, ופה הזכרתי רק חלק; יש עוד 20-30 מכללות קטנות יותר שפותרות את בעיית הנגישות להשכלה.

יש פה רשימה ארוכה של מכללות חשובות שנמצאות בתוך קמפוסים אקדמיים. כלומר, המערכת של בית-הספר להנדסאים נמצאת כאשר בחצר יש אקדמיה. אנחנו שואפים שהמערכת שלנו תהפוך בזמן הקרוב למערכת אקדמית כי אחרת יש דלת מסתובבת, שאנשים רבים לומדים מדעי הרוח והחברה ושואלים מה עושים עם זה אחרי שקיבלו את התואר. אז הם באים אלינו לעשות את ההסבה. זה עולה המון כסף למדינה. הפיכת המערכת לאקדמית אמורה לפתור את הבעיה גם מבחינת סטטוס.

יש כאן מסלול ישיר מהנדסאים למהנדסים?

יש כל מיני פתרונות, אבל אין מסלול ישיר, זה כאוב מאוד. אם הנושא הזה לא ייפתר המשק מפסיד אוכלוסיות טובות מאוד. בארץ אין מסלול כזה, בחו"ל יש.

אם מדובר במכללת אורט בראודה, יש שם סטודנטים שמסיימים גם בתואר---

באורט בראודה יש מסלול הנדסה של 4 שנים. אני לא מדבר על להיות מהנדס, אלא הנדסאי אקדמאי כמו שיש מורה אקדמאי, אחות אקדמאית.

תודה. ענית לי.

שיעור הנשים במערכת מה"ט הוא 31%. בשנים האחרונות הצלחנו להביא נשים לכיוונים ולמגמות שכמעט לא היו בהם נשים: מכונות, אלקטרוניקה, חשמל. יש בהחלט מגמה של עלייה בעניין.

לא היו מחוסר עניין?

מבחינת תפיסת עולם וסטריאוטיפים. נשים ואלקטרוניקה לא הולכים יחד, ומסתבר שזה כן, ואפילו הולך טוב.

בתעשייה וניהול יש דווקא יותר גברים, אבל כאן זה במספרים מוחלטים. אם לא נתייחס למספרים מוחלטים, אלא לאחוזים נראה שבמגמות האלה, תעשייה וניהול ותוכנה יש באופן יחסי יותר נשים מגברים, אבל באלקטרוניקה לא. במגמות הבינוניות, רואים שבהנדסת מכונות יש אחוז אחד נשים; באדריכלות רואים שיש 14% נשים. במגמות הקטנות אין כמעט נשים.

אחד הפרויקטים החשובים שעשינו כדי לשנות את המצב ולאפשר פריצת דרך הוא להכשיר בנות במגמות חשמל, מכונות ואלקטרוניקה. זו השנה הרביעית שאנחנו עושים פרויקט בשיתוף עם הצבא שנקרא "פרויקט רקיע". הפרויקט הזה מאפשר לבנות לדחות את השירות הצבאי, ללמוד לימודים אינטנסיביים בלי שום ויתורים. הן לומדות הכול בשנה וחצי בלימודים מאוד קשים ואינטנסיביים. אלה בנות שמגיעות מרקע עיוני, ויש הצלחה מדהימה של הפרויקט הזה. שני מחזורים התגייסו כבר והמחזור השלישי לומד כרגע ומתחיל את הסמסטר השלישי, ואנחנו נערכים כרגע לפתיחת המחזור הרביעי. המחזור הראשון התחיל עם 120, 80 סיימו בהצלחה; המחזור השני התחיל עם 150, 113 סיימו בהצלחה. 5 בנות קיבלו המשך דחיית שירות והן יגיעו מאוחר יותר לצבא כמהנדסות. ביקשתי מהמכללות תוצאות של בנות שהישגיהן הלימודיים גבוהים מ- 90. מתוך 113 בנות קיבלתי למעלה מ- 30 בנות שממוצע הציונים שלהן בבחינות הפנימיות והחיצוניות היה גבוה מ- 90. במילים אחרות, כאשר בנות לומדות טכנולוגיה הן לא רק מצליחות כמו הבנים, אלא אפילו יותר מהם.

כמו בכל תחום.

בפרויקט הזה שותפים בצבא חיל האוויר, חיל הקשר וחיל חימוש. כל המקצועות במגמת מכונות למשל, חוץ מאנגלית ומתמטיקה, הם מקצועות שהבנות מעולם לא למדו, אבל כשהן לומדות הן גם מצליחות בצורה יוצאת מן הכלל.

הבנות שלומדות מגיעות ממקומות מאוד רחוקים. חלקן שוכרות דירה כי המוטיבציה להצליח בפרויקט צריכה להיות מאוד גדולה, ולרובן יש.

במחזור השני עשינו דבר נוסף. מצאנו תקציב לשדרג את הבנות שלא הייתה להן בגרות של 5 יחידות במתמטיקה מבגרויות של 3 או 4 יחידות. במחזור השלישי לא היה לנו תקציב, לצערנו, וזה לא קיים יותר.

פרויקט חד-הוריות אמנם לא קיים פה במכללה---

למה זה לא קיים פה?

גם-כן מסיבות תקציביות. פרויקט כזה עולה כחצי מיליון שקל לכיתה, ויש לנו כרגע תקציב ל- 4 מכללות.

איפה הוא קיים?

במכללת ספיר בשדרות, במכללת הצפון בעפולה, במכללת נצרת עלית ובמכללת אריאל. אנחנו בהחלט רוצים להרחיב אותו.

יש לנו כאן קורס להסבת אקדמאים של המרכז להסבת אקדמאים של האגף הבכיר להכשרות פיתוח כוח אדם. יש שם קורס לניהול קשרי לקוחות. בקורס הזה לומדות במקרה 4 נשים חד-הוריות. הן מופנות על-ידי שירות התעסוקה לאקדמאים.

הנשים שלומדות כאן הן נשים מבוגרות. הגיל החציון הוא 34, והגיל השכיח הוא 40. כלומר, הנשים האלה עלולות להיות לנטל על המשק אם לא נקיים את פרויקט החד-הוריות. בפרויקט הזה יש גם, דרך אגב, גם בנות מיעוטים בעפולה ובשדרות; היינו רוצים שיהיו יותר, אבל זה קיים. הרבה מהלומדות הן עולות חדשות, אבל יש גם ותיקות.

לחלק גדול יש השכלה פורמלית, אבל אין להן מקצוע שהמשק צריך, והפעילות של החד-הוריות עשוי לסייע. התחלנו בתעשייה וניהול, ואני מקווה שבקרוב נתחיל גם במגמות אחרות כמו מכונות וחשמל.

מבחינת המצב המשפחתי, רובן גרושות, אבל יש גם אלמנות ורווקות. לרובן יש ילד אחד, אבל יש מישהי שיש לה 6 ילדים.

יש הצלחה מאוד גדולה של נשים מהמגזר החרדי שלומדות במסלולים הטכנולוגיים. זה מאוד משמעותי במגזר החרדי כי הנשים שם הן המפרנסות העיקריות, וזה מאפשר לגברים להמשיך ללמוד. היום כבר מדברים גם על מספר הולך וגדל של גברים שלומדים במסלול. היום זה פחות או יותר 50% גברים-50% נשים בכיתות נפרדות ובשעות נפרדות. המגמות הגדולות במגזר החרדי הן תוכנה, אדריכלות, אלקטרוניקה.
בדקנו האם יש הבדלים בבחירת מגמות הלימוד בין נשים יהודיות לבין בנות מיעוטים. בתוכנה כמעט אין הבדל – 39% לעומת 38%; בתעשייה וניהול יש הבדל משום שיש משמעות לשפה בתחום הזה, ופחות שליטה בעברית מקשה על בנות מיעוטים להשתלב במגמה כזו; באדריכלות יש דווקא יותר בנות מיעוטים מאשר יהודיות; גם באלקטרוניקה אין הבדל גדול; בבנייה ובכימיה יש הבדל גדול, יש שיעור גדול יותר של בנות מיעוטים מאשר יהודיות.

יש במגזר יותר תעסוקה בתחום הזה?

כן.

כימיה הוא מקצוע להוראה.

אני רק רוצה להבין איך אתם מסיקים שבתעשייה וניהול יש עניין של שפה?

אנחנו רואים את זה גם אצל עולים חדשים. במקצועות שצריך בהם שליטה בעברית בבחינות פחות עולים חדשים ופחות בני מיעוטים בחרו את המגמה הזאת, לפחות עד תשס"ד.

יותר קל לדעתי לחשוב שהן לא חושבות שיש סיכוי להשתלב בעבודה.

גם לי זה נשמע יותר הגיוני.

איך הפרויקט הזה ישים בטכניון?

נבקר בכיתות עצמן ונפגוש את הבנות.

אני אדבר יותר על דברים ששייכים לבית-הספר. עוד מעט נכניס לכאן מספר עולות חדשות ומספר סטודנטיות ערביות, דרוזית אחת, סטודנטית אחת שהיא חיילת היום ובוגרת "רקיע". לאחר מכן נסייר סיור קצר בבית-הספר, לא נלך להרבה מעבדות, אלא נתרכז בממד האנושי; נראה שתי כיתות של "רקיע"; נראה גם כיתה של הסבת אקדמאים.

בית-הספר שלנו מקפיד מאוד על נושא של נשים. מינינו את מרים קלטר, רכזת העברית ועוזרת ההוראה, לממונה על מניעת הטרדות מיניות.

החוק שלי נכנס לתוקף גם בנושא של יחסי המרות עם המרצים הישירים שמלמדים סטודנטיות.

לשמחתי, לא היה כאן דבר מהסוג הזה. לא היו הרבה מקרים של הטרדות מיניות. היה מקרה של הטרדה מינית בין סטודנט לסטודנטית שטיפלנו בו ביד חזקה, וגם עובדת ניקיון שהוטרדה כאן על-ידי אדם מאוד ותיק ומאוד חזק. הוא פוטר תוך ימים מספר.

היו מקרים מעולם גם באוניברסיטת בן-גוריון, אבל זה היה לפני חוק ההטרדה המינית. שם תירצו שהמרצה נמצא בדיוק בהליכי גירושים מאשתו, וציפו להבנה מהסטודנטיות המוטרדות.

המקרה שאני סיפרתי עליו היה מקרה ברור מאוד וקשה מאוד. אגב, היועצת המשפטית היא רחל בן-ארי, יושבת-ראש לשכת עורכי הדין בחיפה. היא הולכת בראש העניין של מעמד האישה. היא לא נתנה הרבה ברירות בעניין הזה, והוא מייד פוטר. גם ההסתדרות שיתפה פעולה, לא הייתה לה אף מילה נגד זה.

בית-הספר שלנו הוא עמותה שהוקמה בשנות ה- 70, אבל בית-הספר עצמו הוקם בידי הנשיא הראשון של הטכניון, רא"ל יעקב דורי, ושר העבודה והרווחה בזמנו. ברבות הימים הוא הפך לעמותה. העמותה מנוהלת בידי הטכניון מצד אחד, ומצד שני באופן לא פעיל בידי משרד העבודה – היום משרד התמ"ת שהיום נמנע ממעורבות בעמותות מסיבות משפטיות. הצוות שלנו מנהל את בית-הספר, ויש ועד מנהל ואספה כללית שמתכנסים פעם בשנה ופעם בחודשיים בהתאמה, ומקדמים את ענייני המוסד הזה. בוועד המנהל יושבים גם נציגי ציבור, המשנה לנשיא הטכניון למנהל ופיננסים. מלבד בישיבות הפורמליות האלה הטכניון לא מעורב בתקציב. כל מה שקיים כאן הוא רק מתקצוב של מדינת ישראל ומשכר הלימוד של התלמידים. אנחנו במצב טוב מבחינה כלכלית הודות לניהול היעיל של המוסד. הצוות ברובו הוא צוות זמני, לא כמו הפרופסורים בטכניון ובאוניברסיטאות שמנווטים את התכניות לפי מה שהם מסוגלים ללמד, אלא אנחנו בוחרים את האנשים לפי התוכנית ולפי צורכי המשק.

כולם מרצים מבחוץ?

כן. יש גם כמה מורים קבועים, אבל רוב הצוות הוא קל ונייד, אפשר לנייד אותו בהתאם לאינטרסים, וזה מה שגורם לכך שאנחנו מצליחים לסיים שנים שלמות בעודף תקציב.

אנחנו לא רגילים לשמוע דברים כאלה. גם מי שיש לו, בוכה שאין לו.

הזלתי דמעות כששמעתי באיזה מצב קשה נמצא הטכניון, הנה הוא הולך להיסגר; הוא לא ייסגר, הוא בונה ויש לו המון תקציבים. יש בסעיפים מסוימים חסרים וגירעונות, אבל זה לא אומר שהמצב עד כדי כך גרוע. הלוואי אנחנו היינו במצב הזה.

אתם שייכים למועצה להשכלה גבוהה?

לא.

לא, כי התארים הם של הנדסאים. יש מועצה מיוחדת להנדסאים. אבל למה לא משלבים זרועות? המל"ג מונע מכם?

לא משלבים זרועות כי אלה שני גופים נפרדים לחלוטין.

אבל ברור שמי שמסיים עם תואר הנדסאי יכול לסיים עם תואר אקדמי.

זו האידיאולוגיה של המוסדות להשכלה גבוהה.

הבעיה היא שלעיתים הנדסאים מגיעים ללא תעודת בגרות.

זו לא הסיבה. רוב ההנדסאים עם בגרות.

אפשר להקנות את תעודת ההנדסאים כתעודת הבגרות.

נכון. יותר מזה, כל מי שיש לו תעודת בגרות יוכל ללמוד להנדסאי-אקדמאי, אין לנו בעיה עם זה.

בבית-הספר לומדים כ- 1200 תלמידים, הוא נחשב לאחת המכללות הגדולות. מבחינת איכות, בין המכללות הגדולות במה"ט אנחנו במקום הראשון, לפי דוח רשמי של מה"ט מ- 2004. ידועים כבית-ספר איכותי. יש לנו כ- 25,000 בוגרים בארץ. אנחנו עוסקים במגמות: בניין, אדריכלות, אלקטרוניקה, מחשבים, חשמל, מכונות, קירור ומיזוג אוויר, תעשייה וניהול, תקשורת אינטראקטיבית – אינטרנט ומולטימדיה. הייתה לנו פעם הנדסה כימית, והיום אין בגלל ביקוש נמוך. היה לנו סמינר למורים שנסגר ביוזמת משרד החינוך כי הם חושבים שמורים בתיכון לא יכולים להיות הנדסאים, אלא רק אקדמאים, וזו פגיעה נוספת בהנדסאים. היום אנחנו לא יכולים לפתוח את הסמינר למורים שנתן להנדסאים אופציה ללמוד למשל הנדסאות כימיה, ולהיות אחר-כך מורה בתיכון.

מה ההיגיון?

דוח דברת אומר שצריך לבטל אפילו את ה- B.ED.

B.ED אני יכולה להבין, אבל הנדסאי זה משהו שונה.

מערכת החינוך עברה בשנים האחרונות לאקדמיזציה בכלל, כך נולד ה- B.ED. במקרה בתי הספר להנדסאים לא באו עם תואר אקדמי. מי שעובד היום במערכת, והוא חסר תואר אקדמי לא יכול להתקדם ולהיות מדריך או משהו אחר כי כל המערכת עברה לדרישת מינימום של אקדמיזציה.

הנדסאים עשו עבודה מצוינת במגמות הטכנולוגיות. במקום שמהנדסי אלקטרוניקה לא היו מוכנים ללמד, לרבות ביישובי פיתוח ובמקומות קצת יותר נידחים, הגיעו הנדסאים ועשו את העבודה בריכוז מגמות ובהוראה ועשו עבודה יוצאת מן הכלל. כיום משרד החינוך גם קצת נטש את הדרך הטכנולוגית הקלסית ועבר לדרך אחרת שתומכת במקצועות מדעיים, ובהיבט הזה קבע שחייבים להיות בעלי תואר אקדמי כדי להכשיר תלמידים, למשל בסדנת מכניקה.

כי אין היום סדנאות מכניקה כי כל החינוך הטכנולוגי רוצה להתקדם ולעלות ברמה.

אז למה מונעים את האופציה לתארים ראשונים להנדסאים?

להפך, המשרד מעודד מעבר מרמה של הנדסאים לרמה של תואר ראשון.

אבל איך הם יעשו את זה?

יש היום הרבה תוכניות.

לאוניברסיטה יש אידיאולוגיה. יש פירמידה לכל נושא שלומדים. הדרך של הטכניון, למשל, היא שבשנה הראשונה לומדים מתמטיקה ופיסיקה בהרחבה; בשנה השנייה מוסיפים קצת טכנולוגיה בסיסית. בשנים האחרונות לומדים מקצועות של התמחות ואומרים שאת רוב הפרקטיקה המהנדס יעשה בשטח. יש להם הצלחה גדולה מאוד כי יש מהנדסים שעוסקים אחר-כך במחקר ובפיתוח ומגיעים לרמות הכי גבוהות. הם גם עוסקים בחומר האנושי הכי טוב, המוכשרים ביותר. התפיסה שלנו היא אחרת. אנחנו חושבים שכדי לעסוק בהנדסה צריכים לעסוק בזה כבר בשנה הראשונה. אנחנו מאמינים שחינוך טכנולוגי זה חינוך, צריך להתחיל אותו מלכתחילה. מייד ביום הראשון התלמיד נכנס למעבדות ומפעיל גם קצת את הידיים ואת המחשבים; אנחנו מאמינים שצריכים להתעסק הרבה עם ציוד, עם פרויקטים ולהיות בקשר עם תעשייה, ולא להיות רק במגדל שן אוניברסיטאי. הנדסאי שבא ללמוד בטכניון יודע את כל ההתמחויות ומה שחסר לו זה מתמטיקה ופיסיקה, ולכן רוצים שיתחיל מהתחלה. הם נותנים לו סל של זיכויים – 30 נקודות מתוך 160 נקודות – והוא צריך ללמוד 4 שנים. כדי לשנות את זה יזמו מכללות B-Tech, למשל בבראודה ובכרמיאל, בתל-אביב ובבאר-שבע. המל"ג קבעו שמכללה להנדסאים שמקימה מסלול B-Tech חייבת להקים עמותה נוספת שתעסוק בכך; חייבת להיות הפרדה מוחלטת, מי שעוסק בהנדסאים הוא "טמא", לא יכול לעסוק גם בהשכלה גבוהה. יש כאן ממש טומאה. המכללות האלה קמו, והכוונה הייתה שילמדו שנתיים הנדסאים, יעשו השלמה של עוד 3 חודשים, ואחרי זה ילמדו עוד שנתיים ויגיעו לתואר מהנדס. בחו"ל בוגרים שלנו עושים את זה בשנה וחצי באנגליה ובגרמניה. אחר-כך הייתה מודולת השלמה של חצי שנה ועוד שנתיים, ואחר-כך שנה ועוד שנתיים; היום בכלל לא מקבלים את ההנדסאים, הם גוף נפרדים. הגולם קם על יוצרו ולא מקבלים את ההנדסאים ללימודים. אם כן הוא צריך להתקבל כסטודנט רגיל וללמוד 4 שנים ואז רק אם יש לו בגרות ותנאי קבלה הוא יכול לעבור. דיברתי עם מכללת עמק הירדן ומל"ג אישרו שם בית-ספר להנדסה. הם ביקשו ממני לשלוח בוגרים טובים שילמדו הנדסאי אלקטרוניקה אצלו. שאלתי אותו איזה זיכויים הם יקבלו, והוא אמר שהם לא יקבלו שום דבר חוץ מסל של 30 נקודות כמו שהטכניון נותן. אז אמרתי לו מה הואילו חכמים בחכמתם? מה יצא מכל הסיפור הזה?

המסר צריך לעבור.

צריך לכבד את הידע המעשי שלו.

אתה בעצמך אומר שזו קונספציה אחרת, ואני מאוד מכבדת את הקונספציה הזאת, אבל אלה שתי גישות שונות: יש גישה שהיא אקדמית תיאורטית כמעט שלומדים הרבה את הרקע, והכיוון הוא מחקר, ויש גישה אחרת שהכיוון הוא עבודה בתעשייה בשטח, וסגנון הלמידה הוא אחר.

עם כל הכבוד לאנשים מצוינים במחקר הם לאו דווקא מצוינים בהוראת החומר כראוי.

אין בעיה, אבל אלה שני מסלולים נפרדים.

אבל המסלול השני הוא לאו דווקא חיובי.

זה לא שיפוט של טוב ורע, זו קונספציה אחרת איך להסתכל על הטכנולוגיה.

שטוענת טענה ברורה שרק גישה אחת מקובלת מבחינת הלימודים.

לא. בבית-ספר מקנים היום תשתיות. אם בעבר החינוך הטכנולוגי היה חינוך מקצועי ומעשי, היום יש לחץ חברתי ושל מדינת ישראל שיגמרו את בית-הספר התיכון עם תשתית מאוד רחבה, עם יסודות מאוד רחבים ואת ההכשרה המקצועית יקבלו במפעל. אם אדם צריך להיות מורה שצריך לתת תשתית במתמטיקה ובפיסיקה ובמקצועות כלליים כמו מדעי הטכנולוגיה, בעקרונות ולא בעבודה המעשית, הוא לא יכול להגיע מהתחום המעשי.

זה לא המצב בגרמניה, למשל.

המחסום הכללי הוא מחסום האקדמיזציה שדרש המשרד על כל תחומי הדעת. אדם לא יכול לקבל רשיון הוראה במערכת החינוך אם אין לו תואר אקדמי.

לכן צריך למצוא מסלול להנדסאים כדי שיוכלו לסיים תואר ראשון, לאו דווקא להגיע למהנדסים, אבל כן לשדרוג של תארים ראשונים.

השאלה היא למה בית-הספר להנדסאים צריך להיות בעל יָמרה לייצר מורים, זה לא הייעוד.

הם לא יכולים להתקדם היום. הנדסאי לא יכול לשדרג את עצמו בשום מקום.

הוויכוח הזה מתאים לשנות ה- 70, 80 בכל העולם, איך לתת מענה להתפתחות הטכנולוגית-המדעית, ומשטרים שלמים קרסו משום שלא יכלו לעקוב אחריה. יש שאלה של תפיסה בסיסית פילוסופית של האקדמיה ושל בתי-הספר להנדסאים. או שצריך לשנות את התפיסה הבסיסית ובית-הספר לא ייצר ישירות אנשים שקל לקלוט אותם במפעלים וירצה להיות יותר אקדמי, או שמפתחים את זה. הבעיה היא איך מפתחים את הכוחות שיוצאים מבית-הספר להנדסאים, איך המשק יוכל לקלוט את מה שמייצרים כאן, לא להפך. אנחנו חוטאים למטרה כשאנחנו מתווכחים אם ההנדסאים יהיו מורים או לא.

זו לא השאלה. השאלה היא מדוע לא ימצאו מסלול הכשרה לתואר ראשון לבוגרי ההנדסאים. לא יכול להיות שבוגר הנדסאים יצטרך ללמוד 3 שנים לתואר, לא מתקבל על הדעת. אני בעד שלמורים יהיה רף מינימלי מבחינת האקדמיה, זה טריוויאלי. הוויכוח הוא איך לא למנוע מהנדסאים להשתלב במסלול האקדמיה כדי שיוכלו להתפתח גם מבחינת הידע המעשי שהם רוכשים. על זה עדיין לא נתנו את הדעת, ואם אתם שואלים אותי אלה משחקי יוקרה בין כל הנהלות האוניברסיטה השונות עם כוחם במועצה להשכלה גבוהה. לכן שרת החינוך – כיושבת ראש המל"ג – צריכה לקחת את זה כאתגר ויוזמה ולנסות להוביל את הקו, כי יש אלפי סטודנטים שהפוטנציאל שלהם אולי לא ממש ממומש במשק. זו הבעיה, ולכן צריך לתת להם את ההזדמנות הזו.

רק כדי לחזק את דברייך, זה עניין של סטטוס. כשבאים חבר'ה טובים ורוצים ללמוד במגמות יוקרתיות, אבל הם שומעים שהם לא יהיו אקדמאים הם מוותרים מראש על המסלול, כי זה לא נשמע טוב. אף על פי שכאשר הוא יסיים את המסלול הזה הוא ירוויח הרבה יותר מבוגר תואר ראשון במדעי הרוח והחברה.

רק אם הוא ימצא עבודה בתחום הספציפי שהוא למד. הסיכוי שלו מאוד ממוקד, הוא יצטרך להתמקד במקצוע הספציפי שהוא למד. כאן בצפון על כל תפקיד רצים עשרות, אז מה עושה אותו אחד שמסיים את הלימודים שלו?

יש עניין של סטטוס בקבלה. אם סטודנט טוב היה יודע שהוא יכול לגמור ולהמשיך היו מקבלים סטודנטים טובים כבר בהתחלה כדי שיהיה להם אופק השכלתי. זה מה שאנחנו רוצים, והאגואיזם מתבטא בכך שאנחנו רוצים תלמידים טובים יותר בכניסה, ולאו דווקא אקדמאים.

---

לרוב ההנדסאים יש בגרות.

גם אם יש בגרות, מתייחסים לתעודה הזאת?

כן. בטכניון יש סכם להנדסאים כאופציה ומשווים את זה לסכם של הבגרות, ורואים לפי מה הוא התקבל.

יש רגרסיה. בעבר הרחוק הטכניון היה נדיב מאוד בהנדסה אמצעית. הם נתנו די הרבה סיכויים, והקבלה, לפחות, הייתה כמעט אוטומטית. היום, אפילו זה לא קיים. יש אמנם מסלול עוקף שמי שהוא הנדסאי מצטיין בודקים את הסכם עם הדיפלומה שלו ואם משפרים הוא יכול להתקבל למסלול הזה בלי הבגרות, אבל הבעיה היא עדיין של קבלה כי הם לא תמיד מצליחים להתקבל. במאמר מוסגר אפשר לומר שאנחנו שולחים את מיטב בנינו ללמוד מעבר לים.

בקשר לפרויקט רקיע, בעצם כשאתם לוקחים בנות והופכים אותן להנדסאיות, כשהן משתחררות מהצבא מה היתרונות שלהן מלבד הכרת תחום הידע?

הן יוצאות עם ניסיון בעבודה.

הן הנדסאיות, קודם כול.

אנחנו מכניסים נשים לרובריקה שלא נותנת להן לפרוץ גבוה יותר.

אלה נשים שלעולם לא היו מגיעות לתחום הזה.

כולנו תקווה שנשנה את העניין הזה וניתן להנדסאים אפשרות להשתלב בתארים. את ממחישה עד כמה הקו שאני מדברת עליו נחוץ. אני מאמינה שלבוגרי הנדסאים יש יכולת למידה אקדמית, ועל-כן המשק מפספס.

למה חושבים שכולם יכולים להיות מהנדסים?

אף אחד לא חושב, חושבים על אופציה כזאת.

למה כולם חייבים להיות אקדמאים?

מכיוון שלפעמים יש מורים מעולים בלי תואר ראשון. למרות זאת ההוראה החליטה לבצע אקדמיזציה ולאפשר את ההוראה רק למי שאקדמאי. היום מי שעובד בבנק או בסניף דואר צריך תואר ראשון. הנדסאים שמסיימים היום לא תמיד מצליחים למצוא עבודה בתחומם---

ואם יהיה להם תואר ראשון?

זה יסייע להם להיכנס לתחומים שלאו דווקא היו יכולים קודם.

לא כולם. חלק מהם ירצו להמשיך ללמוד. למה לחסום אותם? בגרמניה, למשל, מדגישים תמיד את ההמשכיות ומראים איך מכאן אפשר ללמוד הלאה. נער עובד במפעל יכול להיות בבוא היום דוקטור, בדיוק כמו בוגר תיכון. הכול פתוח בפניו, וזה מה שחשוב. מקצוע ההנדסאים חסום משום מה בצורה לא הוגנת. האפשרות הכי טובה להנדסאי היא להמשיך לתואר ראשון במדעי החברה רק בשנתיים לימודים ולא בשלוש שנים. הוא לא התכוון לזה, הוא רצה להיות מהנדס, ולאו דווקא בעל תואר.

אני רוצה לשאול את משרד החינוך מה צריך בית-הספר להנדסאים לעשות כדי שהתואר שלו יהיה אקדמי? האם הטענה של משרד החינוך שלא מספיק לעשות את זה בשנתיים, אלא בשלוש שנים? או צריך להוסיף חומר תיאורטי? השאלה היא איך להתייחס לפילוסופיה של הלימוד כפילוסופיה לגיטימית מבחינה אקדמית.

זה נכון לא רק למשרד החינוך.

זה נכון, אבל הוא יכול לתת את ההכרה הזאת.

לא יכול להיות שהאישה תוכל להיות מקסימום מזכירה בכירה והמנכ"ל יהיה המהנדס. זה נכון גם לגבי הנדסאי באשר הוא. אם הוא רוצה להתקדם במקום עבודתו אסור שתפקידים שדורשים תואר אקדמי יחסמו אותו. אסור שהמנכ"ל יהיה תמיד רק המהנדס, והנדסאי אף פעם לא יוכל להגיע למקום גבוה.

יש אקדמאי עם תואר ראשון, יש אקדמאי עם תואר שני, יש אקדמאי הנדסאי, ויש אקדמאי מהנדס. זו השאלה.

זה נכון בכלל.

בגרמניה הנדסאים הם אקדמאים. יש שם בוגר בית-ספר מקצועי, מהנדס מעשי. יש שם תואר כזה. צריכים ללמוד את זה 4 שנים.

יש גם מסלולים להסבת אקדמאים – קודם רמזתי לכך. אנחנו מגדולי מסבי האקדמאים בכל מחוז הצפון. מאז העלייה בשנות ה- 90 היו הרבה אקדמאים מובטלים, ואנחנו נתנו להם קורסי עדכון והסבה; בערך 3,000 מהנדסים בישראל הם בוגרי הקורסים שלנו מתוך 120 קורסים. אנחנו עשינו את זה ולא הטכניון כי אנחנו מעשיים. אנחנו נתנו להם את התוכנות שהם צריכים, ואת הדברים המעשיים. הטכניון עוסק יותר במשוואות הדיפרנציאליות ובמתמטיקה הגבוהה ובפיסיקה, ופחות בהתמחויות. מה שהיה חסר להם זה איך התקן הישראלי נראה, איך משתמשים במחשב בתוכנות היישומיות, איך נכנסים לעניינים במציאות הישראלית. סיבה נוספת היא שאנחנו היינו מוכנים לעשות את זה ב- 180 שקל לשעה, והטכניון רצה את זה ב- 1000 שקל לשעה. ההבדל היה פי חמישה בתקציבים, ולכן נתנו לנו לעשות הרבה מאוד קורסים. מוסדות נוספים עשו קורסים כאלה, אבל אנחנו היינו כאן הכי גדולים בצפון, ועשינו עבודה מאוד חשובה.
במציאות של היום אנחנו לא בית-ספר של ילדי הכרמל, אלא בית-ספר של אוכלוסייה שחלק גדול ממנה היא אוכלוסיית מצוקה של הקריות, של ערי פיתוח. תלמידים באים מרחוק: ממטולה, ממנחמיה, מעתלית, מאשדוד, מאיילת השחר, מרמת-ישי, מיוקנעם, מעוספייה ועוד. יש אצלנו, אגב,כ- 38% ערבים, זו אוכלוסייה גדולה מעבר לגודלה באוכלוסייה; דרוזים – 4%, דומה לחלק שלהם באוכלוסיית המיעוטים; מעיבלין – 10 אנשים, מעוספייה – 16.

נוסף על ה- 38%?

לא, זה כלול. מחיפה יש רק 303 תלמידים מתוך 1,200, והם לא מהכרמל בדרך-כלל. נתתי דוגמות כדי להמחיש שאנחנו בית-ספר שעוסק במתן הזדמנות שנייה ושלישית, ואני רואה בזה עבודת קודש. חלק גדול הוא בזכותו של שלום, מנהל מה"ט, שביוזמתו הקל את תנאי הקבלה להנדסאים בלי להקל בתנאי היציאה. כלומר, אנחנו שומרים על רמת לימודים תוך כדי קבלת יותר אנשים בכניסה. תנאי הקבלה להנדסאים הם פשוטים מאוד: מתמטיקה – 3 יחידות; עברית – 2 יחידות; ואנגלית – 3 יחידות. גם אם למישהו חסרה בגרות מקבלים אותו לא מן המניין והוא משלים במהלך השנה הראשונה. כלומר כל אחד כמעט יכול להתקבל היום להנדסאים, ומי שלא יכול, יכול להתקבל למכינה טכנולוגית של קדם-הנדסאים עם 11 שנות לימוד, ולא חשוב אלו ציונים יש לו. אנחנו עושים בעניין הזה עבודה אדירה, באים אנשים שלא היה להם שום סיכוי בחיים, ואנחנו פותחים להם את הדרך. עם הבנות זה לא כך; להן יש השכלה טובה וציונים טובים, אבל גם-כן לא כולן היו מגיעות לטכנולוגיה.

אנחנו גם מטפלים בהשמה, לא כהתחייבות או מחויבות כלפי התלמידים, אלא דואגים שהמקצועות שלנו יהיו ישימים בתעשייה. יש לנו קשר עם התעשייה. עם אינטל, זה סיפור אהבה כי הם נותנים מלגות תמורת התחייבות התלמיד לעבוד באינטל, ומפעלים נוספים נמצאים אתנו בקשר. אם יש בעיה בתוכנה אז לא כולם מתקבלים באותה שנה לעבודה בתוכנה, אבל בוגרי מכונות ואלקטרוניקה – רובם עובדים.

התעשייה מחוברת מאוד לפרויקט הזה, ובעיקר לפרויקט "רקיע". אנחנו עושים שדרוג ופותחים הזדמנות שנייה בחיים למי שלא ניתנה לו ההזדמנות הראשונה. הבנות האלה עוברות אחר-כך דרך הצבא, מגיעות גם לקצונה והתעשייה מקבלת אותן בזרועות פתוחות.

בבית-הספר יש כ- 370 נשים, בערך 34%, בקרב היהודים – 42%. הבעיה היא בסקטור הערבי שבו הנשים הן רק 18%. אחת המשימות היא לפתוח את ההשכלה הטכנולוגית לנשים מהסקטור הערבי כי בסקטור היהודי יש כמעט 50%, וזה כבר מתחיל להיות בסדר. אצל הערבים יש הרבה יותר מה לעשות גם בתחום המסורת המשפחתית---

לא. יש הסבר. אם יהיה איפה לקלוט אותן בעבודה אתה תקבל ממני עוד 18%. הכי פשוט זה לזרוק את זה על התרבות ועל המנטליות, אבל אין לזה קשר. אני מכיר את התופעה לא מהנשים, אלא מהגברים. ראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, פרופ' רמזי סלימאן, הוא בוגר הטכניון בהנדסת מכונות. הוא עשה שני תארים בטכניון, ולא היה לו מה לעשות אז הוא הלך ללמד בבית-הספר האורתודוכסי ואחר-כך למד פסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, אחרת הוא היה מתייבש כמורה בבית-ספר. אם האנשים האלה לא מקבלים מקום בתעשייה ובטכנולוגיה, אין סיבה שהם ישקיעו שם.

אני נוטה להסכים עם עיסאם בעניין הזה. כשהיינו בסיור בדרום עם הנשים הבדואיות ראינו איך זה מתבטא. ברגע שלא מתקבלים לעבודה בתחום שלמדו, אז מלבד הבעיות האובייקטיביות מלכתחילה היציאה ללימודים היא בזבוז זמן. הם לא ילמדו מקצוע שמלכתחילה יודעים שלא תהיה להם פרנסה בו.

במגמת כימיה הבנות היו משלבות את הלימודים עם לימודי הוראה, ואחר-כך היו מורות בבית-הספר. כשנסגר הסמינר מגמת הכימיה נסגרה גם-כן כי איבדנו את הבנות הערביות שהיו את שלד המגמה.

נשים לא לומדות אצלנו חשמל – זרם חזק; מכונות הן לומדות רק בפרויקט "רקיע"; אין בנות במגמת קירור ומיזוג אוויר; לעומת זאת בתעשייה וניהול כמעט 50% מהתלמידים הן בנות; בתקשורת אינטראקטיבית למעלה ממחצית הלומדים הם בנות; באדריכלות – שני שלישים מהלומדים הם בנות; באלקטרוניקה יש בנות בעיקר מפרויקט "רקיע" ועוד 14 בנות; בתוכנה ובמחשבים – 30% מהלומדים הם בנות. ילידי הארץ הם 70% מהסטודנטים שלנו, ו- 30% האחרים הם בעיקר ילידי מדינות חבר העמים, גם מרוסיה ומאוקראינה וגם מארצות הקווקז. שני שלישים מהתלמידים הם למטה מגיל 24, שליש הם בני 25-29, ורק 5% הם למעלה מגיל 30. יש כ- 30 דרוזים, מתוכם 44% בנות.

נשמע עכשיו את הבנות.

שלום בנות, נשמח לשמוע על מסלול הלימודים שלכן ועל הציפיות שלכן מבית-הספר. אני גם רוצה לברך אתכן על הבחירה ללמוד טכנולוגיה. אני אשמח לשמוע קודם את בוגרת פרויקט "רקיע" שהגיעה לפה היום במיוחד, ואחר-כך את הסטודנטיות.

למדתי במגמת מכונות, סיימתי לפני 3 חודשים בהצטיינות והתגייסתי לחיל האוויר. אני לומדת בקורס מכונאי F-16. הלימודים תרמו לי במידה רבה מאוד כי יש לי רקע טכני, ויותר קל לי בקורס להבין את המערכות של המטוס. אני לא חושבת שהייתי ממצה את עצמי בצבא טובה יותר אם הייתי בוחרת בדרך אחרת.

כרמית הגיעה עם 3 יחידות מתמטיקה, והיא הייתה אחת הבנות ששדרגנו אצלן את המתמטיקה.

נכון. שדרגתי את המתמטיקה מ- 3 יחידות ל- 4 יחידות וקיבלתי 96 ב- 4 יחידות. למדתי בתיכון "שיפמן" בטירת הכרמל, סיימתי עם בגרות של 3 יחידות מתמטיקה, 5 יחידות תקשורת וגיאוגרפיה, כך שהתחום הטכנולוגי לא דיבר אליי, ולא חשבתי שאני אצליח בזה. עשיתי מהפך של 180 מעלות.

מה את מתכננת אחרי הצבא?

אני מקווה שאני אצא לקצונה ואוכל לעשות קריירה צבאית, אבל אם החלום לא יתגשם אני אתכנן לימודים לתואר ראשון במכונאות ותואר שני אם אפשר.

אני לומדת מחשבים אף על פי שלא תכננתי ללמוד תכנות מחשבים. זה מצא חן בעיניי.

אני מנצרת. למדתי בתיכון כימיה, ולא ציפיתי להגיע למחשבים. אני לומדת גם תוכנה. לא היה לי שום מושג במחשבים, למדתי הכול מהתחלה. הלימודים נתנו לי המון כי מחשבים זה הכול היום, ואני אמשיך בתחום הזה, אולי אלמד את זה, ואחר-כך אמשיך לתואר ראשון.

אני דרוזית מדלית אל-כרמל. למדתי שנתיים במכללת אורט הנדסת תוכנה. הגעתי לפה, למדתי תקשורת אינטראקטיבית , אינטרנט וכדומה. יש לי ציונים טובים, אני לומדת כבר שנה שנייה. לפני 3 חודשים ילדתי כך שיש לי עומס גם של מבחנים, עבודות וגם עם התינוק.

ההתמחות שלי בתיכון הייתה ביולוגיה, לא חשבתי על לימודי טכנולוגיה אך נאמר לי שזה חשוב מבחינת עבודה. למדתי תעשייה וניהול. בהתחלה היה קשה כי אנחנו ערבים והשפה שלנו לא כל-כך טובה. בגלל אופי המגמה יש גם קשר חברתי עם יהודים.

בקשר לשפה, אני כבר המלצתי למשרד החינוך לאמץ את הלימודים בערבית בכיתות א' לכולם ועברית גם-כן לכולם מכיתה א'. אני מקווה שזה יופנם פעם.

יש לי הצעת חוק כזאת.

התחלתי לפני שנה, למדתי מכינה כי לא הייתה לי בגרות אז השלמתי אותה. עכשיו אני בשנה א' בתעשייה וניהול. עליתי לארץ לפני 9 שנים מאתיופיה, ואני אם חד-הורית לילדה. אני גרה בחיפה, קשה לי קצת כי אני גם לומדת, גם עובדת וגם אמא, אבל עוזרים לי, ואני מאוד מעריכה את זה.

אני תלמידת שנה א' בתקשורת. תמיד הייתה לי שאיפה לתחום טכנולוגי. אהבתי להתעסק בכל הקשור למחשב. אח שלי למד פה וכשהגעתי וראיתי את המגמה הלכתי לכיוון הזה, שהוא תחום מאוד מעניין. היה לי קשה מבחינת עברית, יש תוספת זמן ולא כל-כך עוזר. בתעשייה וניהול רמת העברית גבוהה יותר. אני מעונינת מאוד בעיצוב ממוחשב. סיימתי סמסטר ראשון בהצטיינות.

אני רוצה לאחל לכן הצלחה. מרגש לראות את הפסיפס הנפלא שנמצא פה. אני מאוד מקווה שתשתלבנה גם בעבודה בסופו של כל התהליך. המסלול שבחרתן הוא נכון, ואני מאחלת לכן הצלחה רבה.

אני רוצה לברך את בית-הספר על המבחר הזה. אתם יכולים להיות גאים כי יש לכן הרבה שאיפות וציפיות מבית-הספר אף על פי שזה משליך בסופו של דבר על ההישגים של הסטודנטיות ששמענו כאן. אני מקווה שההערות שנשמעו מפי הסטודנטיות ימצאו אוזן קשבת אצל ההנהלה בעניין המלגות, בעניין הזמן. כאן יש בעיה של שפה, ויש בידכם להתמודד אתה כמו שעושים את זה באוניברסיטאות אחרות. אני התחלתי את הפעילות הציבורית שלי כאחד ממייסדי של ההתאחדות הארצית של הסטודנטים הערביים, והייתי היושב-ראש הראשון, וכמעט על אותן בעיות שהיו לפני 30 שנה ממשיכים לשמוע גם עכשיו, וחשוב מאוד שתהיה אוזן קשבת והיענות לבקשות האלה.

המלגות פורסמו.

זו בעיה של שנה א'. כשאני הגעתי לאוניברסיטה בשנה הראשונה לא ידעתי אפילו שאני רשאית לבקש מעונות. גרתי אצל קשישה במשך שבועיים עד שהתאקלמתי ולהבין במה מדובר. על אחת כמה וכמה לגבי מלגות, זה סימפטום של שנה א' במוסדות הלימודיים. יש חוברת של מלגות שלגבי המגזר היא מאוד יעילה, ואפשר לקבל אותה בהסתדרות הסטודנטים הארצית.

אולי גם הוועדה למעמד האישה תוציא משהו לנשים.

אין לי אפשרות להוציא חוברת בוועדה, אפשר לבדוק עם ועדת החינוך.

אני רוצה לברך אתכן. תודה.



מכללת גליל מערבי

צהרים טובים לכולם. אני מנהל החטיבה הטכנולוגית. יש פה גם כמה סטודנטיות, כולל בוגר שלנו שתציג גם מה היא עושה היום.

זה חלק מסיור הוועדה לקידום מעמד האישה. חבר הכנסת עסאם מח'ול אולי יצטרף בהמשך לסיור. הסיור הוא ביוזמתו של שרון, יושב-ראש אגודת הסטודנטים, שהציע להגיע לקמפוס שאף אחד לא מגיע אליו בגלל המיקום הגיאוגרפי. גם בדרום היינו כמעט בכל הקמפוסים הטכנולוגיים, והצלחנו גם להכניס למכללה הטכנולוגית בבאר-שבע מספר קורסים להכשרה מקצועית שלא היו שם, וקורסים שהיו בבאר-שבע הצלחנו להכניס גם למכללת ספיר.

מטרתנו היא לראות את שילוב הנשים בלימודים הטכנולוגיים ולבחון כיצד אפשר לסייע. אפשר יהיה לשמוע גם נציגים ממשרד החינוך וממשרד התמ"ת. הגענו עכשיו מהמכללה הטכנולוגית בטכניון, ומאוד התרשמנו מהייצוג של הנשים וגם מהפוטנציאל. אחת הבעיות הקשות שם היא של ההנדסאים משום שהאקדמיה לא מאפשרת לימודי תואר ראשון אחרי מסלול ההנדסה במסלול מקוצר יחסית והכרה בתואר. זה אחד הדברים שנבחן ונבדוק איך אפשר לעבוד בעניין הזה.

הקמפוס הזה פחות מוכר. כמי שהייתה יושבת-ראש התאחדות הסטודנטים בישראל הקמפוס הזה פחות מוכר לי, אפילו לא יצא לי להגיע אליו, וזה אומר דרשני לגבי אחרים, כי אני יותר מכולם מעורה בקמפוסים ברחבי הארץ. אני שמחה להיות כאן כי זו פעם ראשונה שאני פה, ואני מניחה שגם לחלק מן הנוכחים זו פעם ראשונה. לכן נצלו את הבמה הזאת כדי שאפשר יהיה לבדוק איך אפשר לשדרג עניינים.

לפני כחודש עברנו להתאחדות הסטודנטים כחברים מן המניין. נבחרנו לפני כחודשיים, ובהם העברנו 4 פרויקטים יפהפיים לרווחת הסטודנטים: פתחנו חברת כוח אדם שמעסיקה סטודנטים מהמכללה בעבודות שרלוונטיות לסטודנטים; חולקו מלגות של איסתא בסכום של 6,000 שקלים לסטודנטים במצב סוציו-אקונומי קשה; המשכנו ביום הפנינג מוצלח מאוד; הוצאנו גיליון ראשון של עלון אגודת הסטודנטים במשותף עם ידיעות אחרונות. הגיליון נחל הצלחה גדולה בקרב כולם.

יש לכם באגודה פעילות בעניין מעמד האישה?

כינרת סרי קיבלה את ההצעה שלי לקחת את היוזמה הזאת. היא המתחרה שלי בבחירות האחרונות, והיא נשאה את דגל קידום מעמד האישה. פניתי אליה פנייה רשמית לאחר היריבות בינינו לחבור כחברה מן המניין כדי לקדם את הנושא. מימיני יושב מוטי כהן, סגן יושב-ראש מועצת הסטודנטים שמורכבת מנציגים מכל החוגים והמגמות.

יש גם נשים?

כן.

מכללת הגליל המערבי התחילה הרבה מההכשרה המקצועית בבית-הספר להנדסאים. אני מלווה את המכללה כבר 13 שנה, והיום זה הפך להיות קמפוס גדול מאוד. אני מניח שאריאל, מנהל בית-הספר להנדסאים יציג את זה. היום בית-הספר להנדסאים הוא חלק מהקמפוס, והצד האקדמי התפתח. אני רוצה להזכיר את מה שדיברנו קודם על הטכניון; פה מנסים לחבר בין בוגרי ההנדסאים לבין ההשלמה לאקדמיה. אמנם זו לא מסגרת מובנית, אבל יש הכרה בלימודים לצורך השלמה. יש קמפוסים שבחצר יש אקדמיה ומנסים לעשות את השילובים האלה, וכל מכללה מנסה לבדוק איך היא יכולה לסייע בשילובים. היינו רוצים שבעתיד זה יהיה דבר יותר מובנה ולא יוזמה מקומית של מכללה זו או אחרת.

אני תעשיינית. יש לי מפעל, ואני מנכ"ל עבודות תעשייה אזרחית ומתכת. אני נציגה של התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, אני בהנהלה של התאחדות התעשיינים בחיפה והצפון, ואני בהנהלה של פורום מנהלות בתעשייה, ואני יושבת בוועדה לקידום נשים במדע וטכנולוגיה. אני מלווה במה"ט למעלה מארבע שנים בפרויקט "רקיע". אני מנסה לשכנע את הבנות ללמוד טכנולוגיה אף על פי שהיום הבנות פונות לתחום מכוח האינרציה. אני מוכנה להעביר קורות חיים ולנסות לפתוח דלתות. בשביל זה אנחנו ואתם כאן.

אני מנהלת תחום מדעים ומפקחת מרכזת לימודי מדע וטכנולוגיה במשרד החינוך. זאת איננה הפעם הראשונה שלי כאן, ולכן אוכל להעיד על מגמה של צמיחה במשך השנים בהיקף חסר תקדים.

המטרה היא שבתום הלימודים ישתלבו בעבודה, לכן זו הזדמנות לסייע לא רק בכתיבת קורות חיים, אלא גם בראיונות לעבודה.

אני לומדת שנה רביעית כאן במתכונת אישית הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים. המכללה באה מאוד לקראתי כשעבדתי, ופוטרתי בסוף דצמבר בגל גדול מהחברה לאוטומציה. עכשיו אני רוצה לסיים את התואר מהר ככל האפשר.

אני כאן כבר 5 שנים. סיימתי את המכינה והמשכתי במסלול הנדסאים. לא באתי מבית שדרבן אותי ללמוד, ופה הדיקנט נתן לי את כל השירותים שיכול היה לתת לסטודנט כדי לאפשר לי ללמוד. אני לומדת תקשורת חזותית, ובשנה א' עבדתי בהוסטל שהיו בו רק בנים, ועכשיו אני עובדת בפנימייה, ומבחינתי זו סגירת מעגל כי גם אני ילדת פנימייה. היום אני עובדת רק עם נשים.

אני דרוזית, לומדת במכללה הנדסאות אלקטרוניקה. אני גרושה עם ילד, ולא מצאתי עבודה כי אין בתחום הזה. למדתי הנדסת אלקטרוניקה כי בהתחלה היה מסלול הוראה להנדסאים, וכך נכנסתי לחוג הזה. כשסיימתי אמרו לי שביטלו את מסלול ההוראה. סמכתי על זה כי רציתי לפחות להיות מורה כי לא מרשים לבחורות הדרוזיות לצאת מהכפר, במיוחד לגרושות. עכשיו אני בבית בלי עבודה ומחכה. ניסיתי את כל הדרכים כדי ללמוד הוראה. השלמתי בגרות כי לא הייתה לי תעודת בגרות, והתקבלתי לאוניברסיטה לחוג מתמטיקה-פיסיקה. באוקטובר אני אתחיל ללמוד 3 שנים וזה לא קל לי כבחורה דרוזית גרושה לגור במעונות.

זה חלק מהדברים שדיברנו עליהם בטכניון. הבעיה היא שברגע שנעלו את האפשרות ללימודי ההוראה, יש חשיבות לפתוח את זה במסלול מקוצר. אין שום הצדקה שהיא תלך ללמוד 3 שנים לתואר ראשון ולא מכירים לה אף בנקודה. אנחנו נעלה את זה לדרגים הגבוהים במשרד החינוך ובמועצה להשכלה גבוהה. מצד אחד חשבו שפתרו את הבעיות בכך ששדרגו את מעמד המורה לרמה של תארים אקדמיים, אבל יש דברים באמצע שלא קיבלו התייחסות נכונה.

על רגל אחת שמעתם סיפור על כוחות לא רגילים. שנתיים של מאבקים ויכולת הישרדות. עם כל זה היא הגישה פרויקט גמר באלקטרוניקה בציון 100.

נעזור להעביר את קורות החיים שלך.

זה רק מקרה אחד. פילוח המקצועות שהנשים מהמגזר הבדואי בוחרות ללמוד בהם מאוד ברור, וזו אחת הבעיות, כי אם היא מסיימת ללמוד אלקטרוניקה אין לה מקום עבודה להשתלב בו. לאו דווקא ידיעת העברית או המנטליות הם שגורמים לעיכוב, אלא אי-מציאת עבודה בסביבה הטבעית שלה.

ענת תציג בקצרה את קמפוס גליל מערבי ותדבר על המבנה הארגוני שלו.

אמנם המטרה היא להתמקד במגמות הטכנולוגיות, אבל כדאי שתכירו את כל הבית.

הקמפוס נוסד בשנת 1972 כמכללה אזורית ופנה לשעות הפנאי עבור מושבים וקיבוצים במטה אשר והסביבה. מ- 1982 בית הספר פועל במתכונת של מכללה אזורית, ואז נפתח גם בית-הספר להנדסאים, וב- 1994 החלו לימודי התואר הראשון בחסות בר-אילן. בשנת 2000 הכיר בו המל"ג כמכללה אקדמית והפרדנו את הקמפוס לשתי ישויות. בסך הכול יש כ- 7,000 סטודנטים ורק מחציתם לומדים לימודים מלאים. כך שיש סטודנטים שלומדים קורסים מקוצרים ולעומתם סטודנטים בהנדסאים שלומדים 40 שעות בשבוע. אנחנו נמצאים בעכו מבחינה מוניציפלית ומקבלים ממנה תמיכה בתקציב.

כמה תושבי הגליל לומדים פה?

יש נתון כזה במצגת, אני אראה אותו.

יש כאן תמיכה בחיילים משוחררים, אבטלה, קליטת עלייה – יש פה כ- 400 עולים, וכמובן יש עוד רבים וטובים שמוצאם לא מישראל, אבל הם נזקקים לסיועים שונים כדי שיוכלו להשתלב בלימודים בצורה אופטימלית.

יש מספר פרויקטים שאנחנו שותפים בהם. יש כאן פעילות של סוכנותית, קשר עם קהילות בחו"ל, פרויקטים לעידוד סטודנטים שלומדים בהתיישבות. יושב פה אחד מ- 11 מפעמים – מרכז של השלטון המקומי ואחראי על כל הרשויות והדרכתן באזור הגליל עד חוף השרון; נושא של חשיפה לקהילה, ימים שפתוחים לציבור, הרצאות, מועדון חדוות הדעת שמקיים הרצאות אקדמיות לקהל הרחב ללא תשלום, ועוד.

מבחינת המבנה הארגוני יש ניסיון להפריד בין שתי ישויות משפטיות שהן מקמפוס אחד. ההפרדה היא בישות המשפטית והחשבונאית. חלק מהפונקציות שנותנות שירותים נמצאות במכללה האקדמית, וכביכול "מוכרות" את השירותים למכללה האזורית, והחטיבה הטכנולוגית פועלת במתכונת שמאגדת את שלושת התחומים: הנדסאים, השתלמויות ולימודי סביבה.

ההפרדה במבנה הארגוני היא כוח. זה לא החלטה שלנו, אלא של המל"ג.

במכללה האקדמית גליל מערבי לימודי התואר הראשון הם במגוון מסלולים של מדעי החברה ומדעים מדויקים ומכללות אקדמיות. במכללה האזורית יש מגוון רב: הנדסאים, השתלמויות בלימודי מקצוע, אמנות ועיצוב, רפואה משלימה ותחומים נוספים.

חלק מן השירותים המשלימים הן תשתיות: ספרייה, מרכז מחשבים חדש, וחלקן הן אנושיות, כמו דיקנט הסטודנטים והאגודה. דיקן הסטודנטים מתנצל שהוא לא יכול להיות פה כי הוא לא במכללה. חשוב להגיד מילה על התמיכה המסיבית שיש כאן לרווחת הסטודנט מתפיסת עולם שאומרת שאף אחד לא ינשור מכאן בגלל סיבה כלכלית או מצוקה אחרת. זה לא רק מילים, אלא זה קורה בשטח. בשנה שעברה הוענקו כ- 5 מיליון שקלים כמלגות, שמוענקות גם למצטיינים וגם לנזקקים, לפי מספר קריטריונים; שותפים לזה גם ידידי המכללה מחו"ל, קרנות וקהילות. יש מערך גדול של ייעוץ, הכוונה, פסיכולוגית, עובדת סוציאלית, אבחון לקויי למידה ותמיכה בהם. מערך שלם שהוא מעבר לתשתיות הפיסיות.
המעונות הם בעייתיים. הם נמצאים עכשיו ב"חופים" שזה אתר סוכנותי. בזמנו היו 110 מעונות, והיום יש 70, ואם יש פרויקטים שקשורים לאתיופים שמגיעים ממרכזי קליטה הם מאומצים ביחיעם, למשל. בפועל יש תוכנית עם עכו להקים מעונות בעיר עצמה; זה פרויקט שנהנה מגיבוי ממשרד ראש הממשלה ברמה ההצהרתית, כמובן. זה אחד מגיוסי הכספים הכי גדולים שעומדים לפנינו.

התפלגויות הסטודנטים בלי להבחין במשך הזמן שהסטודנט ישהה במכללה: יש מספר גבוה מאוד של תושבי האזור, וגם שאר האזורים אינם מרוחקים כי אין פה מעונות.

יש פילוח בין סטודנטיות לסטודנטים?

כן. בחטיבה האקדמית יש רוב מוחץ של נשים; הלימודים, להזכיר, הם בעיקר מדעי החברה. בבית-הספר להנדסאים יש רוב של גברים – כ- 60%. לפעמים האחוזים מטעים כי מספר הלומדים הוא נמוך. אלה התפלגויות בכל הקמפוס, וזה מאוד משתנה כאשר נכנסים לחטיבה מסוימת. יש פה פילוח לפי לאום; יש רוב של סטודנטים יהודיים, אבל שיעור נכבד של סטודנטים ערביים, בהם גם דרוזים, נוצרים, מוסלמים. הפילוח בכל חטיבת לימוד הוא שונה, ויש נטייה מובהקת ללימודים מסוגים שונים. גם מבחינת גיל הרוב המוחץ הם צעירים, אבל בהחלט יש ייצוג לקבוצות אחרות, במיוחד בקורסים מיוחדים שיש דרך השלטון המקומי, קריירה שנייה ולימודי תעודה שונים. אנחנו לא מתמקדים בלימודים אקדמיים, אבל צריך להבליט את הרוב המוחץ של הנשים בלימודים האקדמיים, ופירוט החטיבות בנושאים הנלמדים לתואר ראשון בחסות בר-אילן. המכללה מתכננת להיות עצמאית, הגשנו בקשות למל"ג, והן עדיין לא אושרו. אנחנו מקווים להוסיף לתחומים גם תחומים ייחודיים לאזור בנוסף ללימודים הקלאסיים , למשל שימור – אפרופו עכו העתיקה – או תיאטרון אחר.

החטיבה הטכנולוגית היא בית-הספר להנדסאים, מרכז להשתלמויות מקצועיות ולימודי סביבה. חיבור בין השתלמויות מקצועיות לבין בית-הספר להנדסאים הוא מודל שלא קיים בהרבה מקומות. בית-הספר מכשיר לתואר הנדסאי. ההשתלמויות הן קורסים או השתלמויות של משרד התמ"ת או קורסים למובטלים או במסגרת של הכשרה פנים מפעלית וחוץ מפעלית. יש מפעלים שפונים אלינו לקורסים בעברית לעובדים שהם עולים חדשים. יש גם קורסים עסקיים בשעות הערב. כיום אין כמעט מובטלים, עשינו הסבת אקדמאים, אבל הרבה אנשים לא מוכנים לזה אף על פי שיש לנו תוכניות כאלה ואחרות החל מתחום הכימיה עד עיצוב גרפי ורפואה משלימה. שום דבר לא זז. משרד הבריאות לא מאשר את זה, אבל כימיה, כן.

פרויקט "רקיע" לא לוקח חלק?

כל המרצים אצלנו הם הנדסאים שכולם הם בעלי תואר אקדמי שבו הם לומדים, כלומר טכנולוגיה. הם יכולים ללמד גם במרכז להשתלמויות. לפעמים זה שדרוג גבוה מדי מול המתחרים, אבל לפי התוכנית זה עדיין נכון.

המרכז ללימודי סביבה הוא חיבור חדש, והוא חלק מהמבנה הארגוני. המצב הכלכלי מחייב גם אותנו לחשיבה כלכלית, ויש לנו גם מלכ"ר. זה מוסד ללא מטרות רווח. יש פה קורסים לקהל הרווח, בעיקר.

אנחנו עדיין שומרים על מצבה של מרצים איכותיים בעלי תארים, זו תפיסת העולם. זה אחד המדדים להשוואה בינינו לבין בתי-ספר אחרים.

יש היצע די גדול של מגמות הלימוד. אפשר להציע לרוב הסטודנטים מסלול יום או מסלול משולב או לתפור מערכת אישית לאנשים שקשה להם להתחייב על תשלום כספי וקשה להם להתפנות ללימודי הנדסאים שהם כ- 35 שעות שבועיות. גם התוכנית הזאת עדיין לא מוכרת על-ידי מה"ט.

מגמות הטכנולוגיה שלנו הן תוכנה, חשמל ואלקטרוניקה; מגמות העיצוב הן אדריכלות, ארגון נוף, עיצוב תעשייתי ותקשורת חזותית; תעשייה וניהול; מגמות הכימיה; הנדסת סביבה – אליה מגיעים כולם מהרשויות המקומיות בימי חמישי ושישי, והם ישנים בקיבוץ שומרת. כולם אנשים מבוגרים וממומנים על-ידי מִנהל המים והרשויות המקומיות.

בחשמל ובאלקטרוניקה כמעט לא באות נשים ללמוד פה, באדריכלות יש קצת יותר; בכימיה יש הרבה, זה הולך חזק. בנות הלומדות כימיה הן בעיקר מהמגזר הערבי. יש תוכנית בשיתוף עם אוהלו שהן ממשיכות לתואר B.ed. זה מודל שצריך ללמד אותו וליישם אותו.

ההנדסאים האלה יותר טובים להוראה. ההחלטה שההנדסאים לא טובים להוראה היא החלטה כוללנית, גורפת, בלי שיקול דעת. הם יכולים ללמד היטב גם בכיתות נמוכות וגם בחטיבה העליונה. אני פוסל את הגישה הטוטלית שכל ההנדסאים אינם טובים להוראה. זה לא נכון, אולי חלקם כן, לא כולם נולדו להיות אנשי הוראה.

מתי התקבלה ההחלטה הזאת?

לפני כ- 8-10 שנים. ההחלטה של המשרד הייתה אקדמיזציה במערכת החינוך. זה נכון לכל המקצועות.

מעשית זה לא ניתן ליישום, וציפו שאנשים מהתעשייה יבואו ללמד, ומי שבא ללמד מהתעשייה הוא מי שנפלט מהתעשייה, וההנדסאים יוכלו ללמד את הטובים ביותר. אני לא חושב שזה נכון, אבל אפשר לפתוח מסלול ל- B.ed למתאימים.

דוח דוברת עוד עומד להקשיח את זה משום שהוא טוען שה- B.ed הוא גם לא מטעם המשרד.

צריך לאפשר לשדרג את זה לתואר אקדמי. צריך למצוא את הנוסחה.

זה נכון לכל מי שמסיים, לא רק להוראה. כל מסלולי הקידום בעבודה צריכים להיות בפני כל מי שמסיים.

נכון. הייתה החלטה גורפת מדי שלא נתנו עליה מספיק את הדעת. אני אעלה את הסוגייה הזאת בוועדת החינוך.

בדיון האחרון בוועדת החינוך ההחלטה החד-משמעית הייתה שכל מי שיהיה מורה יהיה בוגר תואר אקדמי באוניברסיטה.

אין שום בעיה, אני לא מתווכחת על זה, אלא יש מקום לפתוח דלת גם לפני הסטודנטים שסיימו את הלימודים שלהם. זו אטימות לא להכיר בלימודים של מישהו שסיים בהצטיינות, זה עוול.

תנאי הקבלה להנדסאים הם יותר נוקשים מאשר להתקבל לאקדמיה. אנחנו היום נלחמים על אותו רף שהיה לנו קודם מבחינת איכות ההשכלה, ומסתבר לא פעם שאנחנו יותר נוקשים מהכניסה לאקדמיה.

הסוגייה הזאת תעלה לדיון. זה לא המקום ולא הזמן, אבל אני שמחה שבאנו היום לסיור כי אף על פי שסיירנו בהרבה מכללות טכנולוגיות הסוגייה הזאת לא עלתה.

העניין מתחיל בתדמית הירודה של ההנדסאי. זו תוכנית עוקף פסיכומטרי; כל מי שאין לו פסיכומטרי הולך ללמוד הנדסאים ואחר-כך בא לאותו סמינר. יש משהו בתדמית שמשדר ירידה באיכויות.

עוקף פסיכומטרי הוא טענה מוגזמת. אפשר היה להשאיר את כל נושא הפסיכומטרי כאינדיקציה יחד עם הציונים של התואר "הנדסאי" ולאו דווקא להתבסס על תעודת הבגרות כמדד, אז הפסיכומטרי נשאר עם אותו משקל. אם רוצים למצוא פתרונות צריך לבחון לעומק ולראות כיצד ניתן לעשות זאת. מי שכן יכול לסיים תואר הנדסאי בציונים גבוהים – אין מניעה שימשיך לאקדמאי. צריך לבחון את הכול לעומק כדי לא לפגוע בלימודים, כפי שרוצים להגדיר מבחינת האקדמיה.

בוגר הנדסאים שיוצא לחו"ל יכול לקבל תוך שנה-שנה וחצי לקבל תואר ראשון ועוד שנה תואר שני. ככה מייצאים את הבוגרים הטובים לחו"ל.

נכון.

זה אחד האבסורדים הגדולים.

אם היו מגיעים אליי הנתונים של הבוגרים שיצאו ללמוד בחו"ל, זה יכול היה להוות מדד לוועדה.

נוסעים בהמוניהם לחו"ל.

כחברת בוועדת החינוך אני אזום דיון בנושא הזה. אני אשמח גם לעדכן אתכם.

אחד הדברים שצריך לעשות זה להביא את התעשייה. גם היא צריכה להגיד שהיא רוצה תואר ההנדסאי.

התעשייה אמרה את זה.

אני לא שמעתי את זה.

היינו אצל עודד טירה.

גם אם מישהו אמר את זה בחדר, זה לא מביא אנשים ללמוד תואר הנדסאי. אם בחור לא שומע מהתקשורת שהתעשייה רוצה הנדסאים כי זה טוב, כי זה עוזר, כי זה מעמד, כי זה מכניס, כי זה מקצוע, כי זה פרנסה, לא יבואו ללמוד לתואר הנדסאי. התעשייה צריכה לצעוק.

אף אחד לא מדבר על איכות ההנדסאי, אלא על סטטוס אקדמי שחסר. אם אנחנו לא ניתן את הסטטוס הזה אנשים ימשיכו ללמוד תארים במדעי הרוח והחברה ויחפשו מקומות עבודה.

אם אני מוריד היום מהרב תחומי משום שלמשק זה לא נותן כלום, ובמקום זה אני מלמד חינם את כל מי שרוצה ללמוד הנדסאי, זה יביא הרבה מאוד כי זה גם סטטוס, אחר-כך ימצאו מקום עבודה. לפני כמה שנים אמרנו ש- 70% ממסיימי הנדסאים מוצאים עבודה.

עוד מאפיין של בית-הספר להנדסאים – אנחנו בנויים על תפיסה שלגודל יש עוצמה. 90% מההנדסאים לומדים הנדסה ב- 10% מבתי-הספר בארץ. זה אומר שיש הרבה בתי-ספר קטנים שבהם לומד מספר מצומצם של סטודנטים. הם לא יודעים מה הם מרוויחים לעומת מה שאחרים מפסידים. לפני שבוע עשינו טקס חלוקת מלגות למצטיינים. זה כיף לא נורמלי שבית-ספר קטן לא יכול לתת את זה, והוא לא עושה את זה. יום לפני-כן היה פה טקס לחונכים ונחנכים – סטודנטים שעוזרים וסטודנטים שנעזרים, וזו חוויה אדירה. גם את זה בית-ספר קטן לא יכול לתת. לנו יש מספר תקני פר"ח מספר 1 בארץ. זה יכול לעשות בית-ספר גדול עם עוצמה, שמרכז מול בתי-ספר אחרים. ועדיין יש כמות אדירה של בתי-ספר להנדסאים בארץ, והם מאיימים עלינו. עלות תפעול בית-הספר הזה היא הרבה יותר גדולה מכל בית-ספר קטן שאין לו עלויות תפעול, אבל ההכנסה ממה"ט זהה.

בית-הספר הגיע בעבר לכ- 1,200 סטודנטים, והיום אנחנו "מגרדים" כ- 800. זו ירידה גדולה מאוד, ועשינו לא מעט פעולות כאלה ואחרות כדי להעביר את התקופה הזאת בהנחה שמי שירצה בעתיד את התואר הנדסאי והתעשייה והמשק יתאוששו ויבואו יותר הנסאים.

יש לנו מרכז למדע ולטכנולוגיה של בית-ספר להנדסאים. רוב המשאבים הם מחו"ל, והתמיכה הממשלתית קיימת, אבל היא צנועה. רוב התמיכה הממשלתית מגיעה למכללה האקדמית. מסלולים טכנולוגיים ועיצוב אינם מקבלים תמיכה, ולא ברור למה. עומדים לבנות אולם ספורט ענק, מרכז מכינות ומרכז אקדמי לשימור.

הבנו שאם נשדרג את המערכת החינוך בעכו תהיה הגירה חיובית לעכו ודברים טובים אחרים. אלה פרויקטים החל מבית-ספר יסודי ופרויקטים של מנהיגות צעירה ועד חשיפה למעבדות שונות.

נושא של טכנולוגיה הוא פרויקט שצריך להרים אותו כמעט משלב הגן. אדם שנמצא בצבא זה מתחיל להיות לו מאוחר. צריך לשבור סטיגמות ותדמיות של צווארון כחול וידיים שחורות. היום התעשייה היא כמעט לא כזאת. זה מעגל ארוך טווח שלא עושים מהיום למחר.

1. לעודד נשים מהמגזר הערבי לצאת ללמוד. זו בעיה בעיקר בשעות הערב, אבל אפשר לעשות את זה גם כאשר מלמדים ביישובים. עכשיו אנחנו סוגרים פרויקט מול בית-כץ בקרית ביאליק. במקום שהם באים ללמוד אצלנו אנחנו באים ללמד אצלם כל עוד זה גיר ולוח. כשצריך מעבדות ומחשבים נביא אותם לפה.

2. לפתוח את פרויקט "רקיע" גם למגמות כימיה ומזון. גם הצבא וגם תעשייה ההיי-טק צריכה כימיה.

פה הפרויקט בכלל לא עובד, אני מבינה.

מבחינה כמותית אין הצדקה לפרוש את הבנות האלה ביותר מדי מכללות. אם הצבא יגיע למסקנה שהוא רוצה יותר בנות לפרויקט הזה מכללות אחרות יוכלו להצטרף.

מה הקדימות של מכללת גליל מערבי?

יש מכללה אחת בטכניון, באוניברסיטת תל-אביב, בבאר-שבע, ועכשיו הוספנו את מכללת ספיר.

כלומר יש מכללה אחת בצפון.

רק חיפה. אם הצבא ירצה יותר בנות בהחלט יהיה פה.

יש כאן הפרויקט של החד-הוריות?

לא.

קודם כל צריך לקחת אותן לכימיה. זה תחום מועדף, במיוחד לנשים. הצבא צריך כימיה.

אני מודה ומתוודה. כרגע יש מכונות, חשמל ואלקטרוניקה. יכול להיות שיש מקום להציע מגמות נוספות.

אני מאוד מאמינה בלהיות מחוברים למה שקורה בשטח ולא להישאר במקום סגור שממנו מנהלים את העניינים כי אז לא מגיעים לשום דבר. זו אחת הסיבות שאנחנו מסיירים. בסיורים עולות שאלות שאמורות לקבל מענה מצד המשרדים הממשלתיים. אני יכולה להתחייב שהנושא ייבדק; ההצעה שאתה מעלה תעלה למעלה כדי שתהיה מתורגמת הלכה למעשה. זה כפוף לצורכי הצבא.

3. מלגה לאימהות – אנחנו יודעים שקרנות מאופיינות לפי קהל יעד, וכל קרן צובעת את קהל היעד שלה לתגמול. אני מציע קרן אימהות דומה לקרן חיילים משוחררים: מימון חיילים דרך הקרן אם הם לומדים מקצוע או מספר מקצועות מועדפים. גם קרן אימהות תעבוד בדרך דומה.

זה קיים לגבי אימהות חד-הוריות.

למה אימהות לא?

יש לנו בעיות תקציב גדולות. כל דבר כזה זה משאבים שאין בנמצא, אחרת הדברים היו הרבה יותר פשוטים.

4. מכינה טכנולוגית – תג"ת – אני מציע במקום תג"ת – תעודת גמר תיכון – לתת מכינה טכנולוגית בבית-ספר הנדסאים. ההבדל הוא שמי שמסיים עם תג"ת לא יכול לעשות עם זה הרבה, אלא אם הוא למעלה מגיל כניסה לאקדמיה, אבל אני מדבר על מקצוע. אחד כזה יסיים את הלימודים עם פוטנציאל לבית-ספר להנדסאים. אין פה בעיית כספים, זה אותו כסף ואותן עלויות.

מי מעביר את זה?

תג"ת זה משרד החינוך.

5. מסלול הוראה להנדסאיות – להערכתי, אין סיבה בעולם למיין, הן יכולות להיות מורות מצוינות. זה יעשה גם טוב להנדסאים וגם להוראה.

אני אעלה בוועדת החינוך את עניין מסלול התואר האקדמי לבוגרי הנדסאים. זה מתבקש, וזה עלה גם במכללה הטכנולוגית בטכניון.

לגבי ההצעות שלך להרחבת היריעה של קורסי ההכשרה ופרויקט "רקיע", שמעון דוד יעלה את הנושא לדרגים הבכירים ונקבל ממנו נתונים ונעדכן אתכם לגבי הנושא הזה, כך שתיפתחנה יותר אפשרויות בפני אותן סטודנטיות שמתכוונות להשתלב במסלול הזה.

אם יפתחו את מסלול החד-הוריות באזור הצפון צריך לבדוק אפשרות שזה ייפתח גם כאן במכללה. כשסיירנו בדרום הצלחנו לפתוח קורסים. אני מאוד מקווה שגם מפה נצא עם בשורה חיובית.

אני רוצה להודות לכן על ששיתפתן אותנו בחוויות האישיות שלכן. יישר כוח, בהצלחה, תישארנה חזקות כי בסופו של דבר זה ישתלם. המקרה האישי שלך יעבור אלינו, ואנחנו נדאג להעביר את זה למאירה שוורץ.

אני מודה לגילה. במסגרת תפקידה היא קיימה 4 דיונים בוועדה שלקחנו בהם חלק, והוועדה יצאה גם לשני סיורים כדי להכיר את המערכת מקרוב. זה לא קורה כמעט בוועדות בכנסת, ולכן אנחנו אסירי תודה בעניין.

תודה. אני רוצה להודות לשרון שהעלה את היוזמה לבקר פה. יש חשיבות עליונה למכללה גם בגלל המיקום בעכו, וצריך לראות איך מקדמים את זה. נדחוף ככל האפשר כדי שייפתח פה קורס להכשרה מקצועית ב"רקיע" או בחד-הוריות.

תודה. נשמח לסייר גם באגודה וגם בקמפוס.


הישיבה ננעלה ב- 12:35