הצעה לסדר היום ל"דיון מהיר" של חבר הכנסת מוחמד ברכה בנושא: פסילתו של העיתונאי עלי ואקד על ידי השב"כ מלצאת במטוסו של שר החוץ למצרים והתנהלות רשות שדות התעופה כלפי האזרחים הערביים.

5
הוועדה לענייני ביקורת המדינה
28.06.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 100
מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה
מיום שני, ח' תמוז תשס"ד (28 ביוני 2004), שעה: 12:30

הצעה לסדר היום ל"דיון מהיר" של חבר הכנסת מוחמד ברכה בנושא: פסילתו של העיתונאי עלי ואקד על ידי השב"כ מלצאת במטוסו של שר החוץ למצרים והתנהלות רשות שדות התעופה כלפי האזרחים הערביים.

חברי הוועדה: היו"ר אמנון כהן
עבד אלמאלכ דהאמשה
אופיר פינס-פז

מוחמד ברכה
אחמד טיבי

מבקר המדינה מר אליעזר גולדברג
שלומית לביא – דוברת ועוזרת בכירה למבקר, משרד מבקר המדינה
שמואל הרשקוביץ – ממונה אגף, משרד מבקר המדינה

קובי מור – מנהל נתב"ג, רשות שדות התעופה, משרד התחבורה
אבי רימון – מנהל חטיבת ביטחון נתב"ג, רשות שדות התעופה, משרד התחבורה
אבי זיו – מנהל ביטחון מסופים ושדות תעופה פנים ארציים, רשות שדות התעופה, משרד התחבורה
ענת מור – דוברת, נתב"ג, רשות שדות התעופה, משרד התחבורה
עלי ואקד – עיתונאי, Ynet
ירון אנוש – יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים, אגודת העיתונאים
בהירה ברדוגו – אגודת העתונאים
אלימלך רם – רש"ת
דניאלה במברגר-אנוש – מנהלת קידום מדיניות וחקיקה, האגודה לזכויות האזרח
ג'עפר פרח – מנהל, מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל
אמל זיאדה – רכזת סינגור, מרכז מוסאוא לזכויות האזרחים הערבים בישראל
עו"ד מיסאא אבו אלהיג'ה – מרכז "אעלאם"

עו"ד תומר רוזנר

ריקי אליה

רשמה: שושנה מקובר



הצעה לסדר היום ל"דיון מהיר" של חבר הכנסת מוחמד ברכה בנושא: פסילתו של העיתונאי עלי ואקד על ידי השב"כ מלצאת במטוסו של שר החוץ למצרים והתנהלות רשות שדות התעופה כלפי האזרחים הערביים

צהריים טובים. אדוני המבקר, חבר הכנסת המציע מוחמד ברכה ועמיתי חבר הכנסת אופיר פינס-פז. אנחנו דנים בנושא: הצעה לסדר היום ל"דיון מהיר" של חבר הכנסת מוחמד ברכה בנושא: פסילתו של העיתונאי עלי ואקד על ידי השב"כ מלצאת במטוסו של שר החוץ למצרים והתנהלות רשות שדות התעופה כלפי האזרחים הערביים.

קראנו כתבות בנושא, וראינו גם באינטרנט, בתקשורת ובטלויזיה. קודם כל, היינו רוצים לדעת ברמה העקרונית איך מתבטא חופש העתונות, ואיך מתחבר לכך נושא ביטחון המדינה. הבנתי שזה איננו המקרה הראשון, ולצערי גם לא האחרון כנראה. המטרה היא לבדוק האם ישנם נהלים ברורים, כי אם אומרים שאסור, אז האדם לא צריך להגיע בכלל. באופן זה לא יהיה מצב שבו אדם מגיע, נותנים לכולם להיכנס, ועושים סלקציה – אתה לא תיכנס.

הנושא השני הוא התנהלות לא ראויה כלפי אזרחים ערביים בכלל במעברים. אני מציע שנחלק בין שני הנושאים.

מייד אתן את רשות הדיבור לחבר הכנסת ברכה, אך תחילה אבקש לשמוע את עלי ואקד. עלי, האם אתה אזרח ישראלי או ערבי? כתוב "ערבי".

זה מסובך – אנחנו שניהם יחד.

אגב, אדוני היושב ראש, גם אתה ערבי ישראלי.

גם אני – עליתי מאוזבקיסטן.

אז אתה לא ערבי ישראלי.

אני אוזבקי, אבל כבר לא – אנחנו אזרחים ישראלים לכל דבר. אין לנו שתי אזרחויות – אנחנו לא יכולים, במיוחד כחברי כנסת.

חבר הכנסת ברכה, הבמה שלך.

אקדים בכמה מילים לגבי המכתב שלא הזכרת, מכתב שקיבלת מלשכתו של ראש הממשלה בנושא התייצבותם של אנשי השב"כ בוועדה כדי לענות על הדברים. אני חושב שההודעה של משרד ראש הממשלה ליושב ראש הוועדה בדבר אי נכונותם של אנשי השב"כ – או מי מטעמם, כי אני לא עומד על כך שאלו יהיו אנשי שב"כ – להופיע כאן, אלא רק בוועדה לשירותים חשאיים--

אגב, רק להזכירך: הרי העליתי את העניין הזה במליאה, והשר אולמרט הודיע שהוא ידווח לנו. אז הוא לא דיווח.

אני רואה את זה בתמיהה רבה. כאן לא מדובר על התערבות בשיקולים מבצעיים של השב"כ או בקודים פנימיים של התנהגות. כפי שאמר אדוני היושב ראש בתחילת הדברים, מדובר בסלקציה כלפי עיתונאי ישראלי ידוע ובעל שם. עלי ואקד נחשב לאחד העיתונאים הבולטים שמכסים את נושא הערבים בישראל – השטחים בעיקר – ב-ynet, שהוא האתר הנקרא ביותר במדינת ישראל מבחינה חדשותית.

הוא איש מוכר, ודווקא הוא – להבדיל מכל עמיתיו העיתונאים שהתלוו לביקורו של שר החוץ במצרים – התבקש שלא לעלות על המטוס. הדברים האלה אינם מתקבלים על הדעת על פי שום קריטריון שיכול להיות בעולם.

מי שהחליט את ההחלטה הזאת חייב לבוא ולהגיד באיזו מידה הרשויות הללו מחוייבות קודם כל לאי אפליית אזרח על פי מוצאו. כי אם יש משהו נגד עלי ואקד, יש כל מיני כלים כדי לטפל בכך, כולל העמדתו לדין אם זה מתבקש, חס וחלילה. אבל אין שום דבר; להיפך, ואומרים לו: אתה בחוץ. לכן אני רואה בחומרה רבה את עצם העובדה שאנשי השב"כ או מי מטעמם לא מתייצבים לישיבה כאן.

אני לא יכול להיפטר מהמחשבה שכנראה אין להם מה להגיד, או שיש להם מה להסתיר בעצם ההיעדרות מכאן בצורה כל כך בוטה וגסה. האמירה שלהם, לפיה הם מוכנים להופיע אך ורק בפני ועדת המשנה לשירותים חשאיים של ועדת החוץ והבטחון איננה נכונה. אני ישבתי בישיבות של ועדות כנסת ישראל, שדנו בכל הנושאים, והם באו והתייצבו שם.

חוק האזרחות.

בכל מיני נושאים – אפילו בנושאים של אבטחת אישים ואזרחות. מה גם שהוועדה הזאת היא ועדה לענייני ביקורת המדינה, ואני עדיין סבור שהשב"כ הוא חלק מהמדינה; הוא לא מדינה בתוך מדינה, ולא מדינה מעל למדינה, ולכן הוא חייב לתת הסברים לנציגות הריבון במדינת ישראל, שהיא הכנסת.

אי אפשר שמוסד כלשהו יגיד שבנושאים שקשורים באפלייה, בסלקציה ובחופש העיתונות, אני לא מדווח לוועדה הזו, אלא בוחר עם מי לדבר. זוהי הוועדה לענייני ביקורת המדינה. גם אם הם היו מתבקשים להופיע בוועדת החינוך והתרבות, הם צריכים להופיע אם הנושא נוגע אליהם.

אגב, אם הם היו מבקשים לדבר על העניין בדלתיים סגורות, יש פרוצדורה--

לכל הפחות חובתם לבוא, לשמוע את הדברים ולתת תשובות בנושא של אפלייה על רקע לאומי כלפי עיתונאי ערבי בגלל שהוא ערבי. אין שום סיבה אחרת, שאף אחד לא יגיד לי שום דבר אחר.

הנושא השני הוא חופש העיתונות. לו הדברים היו חד-פעמיים, היו אומרים שהיתה תקלה, והאנשים מתביישים לבוא ולהופיע כאן. אבל רק לפני כמה חודשים נערך חיפוש משפיל, שונה מזה שנערך לשאר העיתונאים, לעורך א-סנארה לוטפי משעור, כשרצה להתלוות לכבוד נשיא המדינה בביקורו בצרפת.

והוזמן להתלוות.

אבל כנראה שזהו לא המקרה היחיד. כנראה שיש תפיסה מערכתית, לפיה עיתונאי הוא עיתונאי אלא אם כן הוא ערבי, ואז הוא יכול לקבל מכות – כפי שהיה שלשום עם הצלם של ידיעות אחרונות עטא עויסאת, שקיבל מכות רצח אחרי שאנשי משמר הגבול ידעו שהוא עיתונאי. הוא איש מוכר, ואני רואה אותו כמעט בכל ההפגנות כמפגין סדרתי.

אתה, לא הוא.

אני. הוא מכסה באופן סדרתי את מה שאני עושה באופן סדרתי.

על כן אדוני היושב ראש וכבוד המבקר, אני מרגיש שיש דברים שאי אפשר לעבור עליהם לסדר היום בהתנהלות הזאת. יש כאן תפיסה מערכתית. ועדת אור לא מזמן הזהירה את המשטרה שהיא לא יכולה להתייחס לציבור הערבי, אזרחי מדינת ישראל, כאל ציבור עויין וכבעיה בטחונית. הדברים הללו נכתבו מפורשות, וכנראה ששום דבר לא הוסק. יש לי טענות כלפי הממשלה, שהקימה ועדה כדי לטפל בהמלצות ועדת אור, אבל זהו סיפור אחר שלא שייך לדיון.

אבל יש תפיסה מערכתית לקויה. יש תפיסה מערכתית מפלה. יש תפיסה מערכתית שמנסה פשוט למדר את האזרח הערבי, להתייחס להיותו ערבי – ללא שום קשר לעובדת היותו עיתונאי, וכולי.

מנת חלקם של העיתונאים לא ייחודית אך ורק להם; הרבה אזרחים ערביים מתלוננים על חיפושים משפילים וממושכים. אני מבין שיש צורכי ביטחון. לטובת האנשים שעוסקים במלאכה, אני אפילו יכול להעיד על כך שהם יותר מנומסים בשנה-שנתיים האחרונות. כשהם עורכים חיפוש יסודי, הם לפחות מתנצלים. אני יודע את זה. אבל זה עדיין איננו מצדיק את ההתייחסות המשפילה. לא מזמן, בסוף חודש אפריל, חזרתי ממצרים לאחר שהשתתפתי באיזושהי ועדה שם. אזרח מכובד – נדמה לי שהוא רופא – בא והתלונן בפניי, וסיפר לי: אחרי שעברתי את הטרמינל ואת החיפוש שם ונכנסתי לאזור הדיוטי-פרי, ביקשו לערוך חיפוש שוב. לפני שעליתי למטוס, ערכו בי שוב חיפוש. זה משהו שגובל בהתעללות. אומנם עכבו אותי קצת, אבל יכול להיות שעצם העובדה שיש לי חסינות סייעה לי קצת.

על כן, אדוני היושב ראש, אני מבקש שהוועדה תגיע למסקנות מאוד ברורות בעניין הזה. אני מצטער על העובדה שאנשי השב"כ – או מי ממשרדו של ראש הממשלה – בחרו שלא להגיע לכאן, אדוני. אני חושב שזהו דבר פגום. פניתי ליושב ראש הכנסת בעניין הזה, ואני חושב שהוא צריך להתערב בעניין הזה. אי אפשר להתייחס בזלזול ובמידור לוועדות הכנסת – הריבון במדינת ישראל. תודה.

תודה. כשקיבלתי את הידיעה לפיה הם מבקשים להופיע בוועדת משנה – גם של ועדת חוץ ובטחון, אבל גם לנו יש ועדת משנה בנושאי בטחון וצה"ל – שאלתי את חבר הכנסת ברכה אם הוא רוצה דיון בהשתתפותם, כך שאני אוכל לקיים אותו בוועדת המשנה. חבר הכנסת ברכה, אתה הסכמת לקיים כרגע דיון פתוח, ונראה היום בהתאם לסיכומים ומסקנות שנגיע אליהם--

לא כדי שתהיה דינמיקה קבוצתית של שלושה אנשים, אלא אם אנחנו נוכל להופיע שם.

להופיע – כן. אבל את הדיון כנראה נקיים אחר כך לבד.

אבל המטרה היא למגר את התופעה, וכבר ציינת שמדובר בתופעה רחבה. אנחנו מבינים שזהו איננו מקרה יחידי ובודד. כדי שזה לא יקרה שוב, אנחנו צריכים ללמוד וגם לתקן – ולא רק לעשות מזה רעש. בנוסף, אני צריך לשמוע מהצד השני – מהשב"כ – את המניעים. לא פעם אנחנו שומעים – כך גם בפרשת העיתונאי הבריטי, איש ה-BBC, שהיתה איתו בעיה ועצרו אותו, וזה היה ממש מביך. יש כאן תופעה, ואנחנו באמת צריכים להגדיר מה כן ומה לא, אם יש כאן קווים מנחים ברורים ונהלים, ובאמת לראות את הדברים הללו לעומק.

גם אני הייתי בארצות הברית, ואמרתי שאני חבר כנסת, חבר פרלמנט – והפשיטו אותי, הורידו לי נעליים והורידו לי את הכל.

לפרס הורידו נעליים.

מה לעשות – אין מה לעשות. זהו מצב בטחוני. גם אתה וגם אני – כולנו רוצים לטוס בשלום ולהגיע בשלום אל היעד. מה שצריך לעשות אנחנו כמובן מוכנים, ונעשה. אבל כפי שאמרת, צריך להשתדל לפגוע כמה שפחות בכבודם האישי של האנשים.

אני לא רוצה לחזור על המקרה – כולנו קראנו עליו ועקבנו אחריו. אבל אני רק רוצה להגיד שמאז המקרה ועד היום יש משפט שכל הזמן מצלצל: תחליפו את הכתב. כשהעורך שואל מה זה "תחליפו את הכתב", עונים לו: אה-אה-אה, תחליפו את הכתב. נתנו לעורך להבין: תחליפו את הכתב בכתב יהודי.

למה שיחליפו את הכתב? שיכתבו את הכתבה. מה יש?

זה השלב השני.

לא, זאת השיטה של רשות השידור.

חבר הכנסת פינס, אל תשמיץ.

אני לא משמיץ. אמרתי שזה קורה ברשות השידור. אצלך זה לא - - -

בבקשה.

אני נמצא במדיה הישראלית-העברית משנת 1996. התחלתי ברשת שוקן – "העיר". בשנת 1999 עבדתי תקופה ב"מעריב", ומאז שנת 2000 אני ב-ynet. לא הוזהרתי על ידי המערכת שלי על כך שמישהו במערכת הביטחון לחש להם שהאיש הזה עושה כך או כך, ובוודאי שלא נחקרתי ולא הוזהרתי על ידי שום גוף רשמי או בטחוני. מה לעשות שהתפקיד שלי הוא לסקר אנשים שמשתמשים בנשק – הורגים ונהרגים. אני לא נכנס לשאלה מי אחראי על מי ועל מה. אם הייתי כתב בריאות, מן הסתם הייתי מסקר אנשים שמצילים חיים. כאן אני מסקר תחום שבו זהו האקשן וזהו היומיום שלנו, לצערי. זהו הדם ואלו הם ההורגים והרוצחים משני הצדדים. אני כן בא במגע איתם, וכשאני בפגישה כדי לדעת מה ארגון כזה או אחר חושב, אני לפעמים כן שותה קפה ואוכל סנדוויץ' עם האנשים הללו – אני לא מסתיר את זה. אבל מעולם – מעולם – לא התקרבתי אפילו לתחום אפור.

אני לא בא להגן על עצמי כאן. אני רק בא ורוצה להגיד שיש כאן אווירה של משהו מאוד שרירותי. אני מכיר את זה גם מהקטגוריה של עיתונאים זרים שנמצאים בארץ – הקשיים שעושים גם לעתונאים הערביים. אנחנו יודעים שעד שבן אדם מקבל את הלע"מ – למרות שיש החלטה רשמית לפיה לא מביאים אותו לחקירה, וכל הסיפור שהיה לפני כמה חודשים – מתרחש משהו מאחורי הקלעים; בודקים כל כתב מיהו, מה הוא עושה, והאם ניתן לתת לו את התעודה.

לא חשבתי לרגע שאני מנוע. הייתי בשיא ההכנות לנסיעה. כשבאים ואומרים לך: קורה משהו טכני, אתה אומר ניחא. אבל כשבאים ואומרים: תחליף את הכתב, יש כאן בעיה. אני לא רוצה להגיד חלילה שהעתונאים הם אנשים מורמים מעם, אבל הסיפור של לוטפי והסיפור של עטא מובילים למסקנה שגם האנשים הללו, שמקבלים סוג מסויים של חסינות, אינם חסינים מפני שרירות לבם של אנשי בטחון, ואינם חסינים מפני האלה של האנשים שהיכו בעטא אתמול.

היחס לעיתונאים הערביים איננו הולם את היחס שיש לכלל העתונאים, ואני לא בטוח שאני בא בקשר עם אנשים פחות "מסוכנים" מהאנשים שאהוד יערי, צבי יחזקאלי או כל העמיתים האחרים שלי באים אתם בקשר. אם לא נבוא בקשר ובמגע אם האנשים האלו, יכול להיות שכדאי שנלך ונחפש מקצוע אחר או תחום כיסוי אחר. זהו התחום שבחרנו, זהו התחום שאנחנו אוהבים, זהו התחום שמשלמים לנו עליו, ואת זה אנחנו עושים.

אני רק אומר שהעובדה שאתה כל הזמן מתחיל להסתובב עכשיו בתחושה שאולי עשית משהו לא טוב – אף אחד לא אמר לך את זה. אתה מתחיל לחשוד בעצמך; אתה מתחיל שלא להרגיש בנוח לבצע שיחות טלפון. אני מקווה שאני לא אגיע לשלב שבו אדרש להוריד את הסוללה מהפלאפון כאשר אני נפגש עם מקור רשמי או עם פעיל שטח ברשות הפלסטינית, כי אז זוהי באמת פגיעה בפרטיות של הפגישה, שלי ושל העבודה.

יש מצב שרירותי, ואני לא יודע מי מחליט ועל סמך מה הם בחרו שלא להגיב – גם לפניות ששלחה המערכת שלי וגם לפניות של חבר הכנסת ברכה. יש באמת תחושה שמישהו מורם מעם מחליט – ואני לא יודע אם זה איש או גוף. אני יודע שאנשים מסתכלים עליי אחרת עכשיו – לא עד כדי הפרעה בעבודה, אבל אנשים חייבים לתת תשובה.

אולי אני באמת עבריין, ואני לא יודע או מסתיר. אז אם אני עבריין – מן הראוי שיעמידו אותי בפני הגופים המוסמכים לחקור אותי ולבדוק. זה נותן תחושה לא טובה, זה נותן רושם לא טוב. אבל אני חייב לומר שזה חלק ממסכת מאוד ארוכה של התנכלות לעתונאים, ובפרט עתונאים ערביים.

תודה רבה. חבר הכנסת פינס-פז, בבקשה.

אדוני, בשמו של שר החוץ סילבן שלום, אני רוצה להתנצל בפניך. הוא כנראה לא מסוגל להתנצל בכלל, וכלפיך בפרט. לפיכך, אני מוצא לנכון להתנצל בפניך למרות שידי לא במעל, כמובן. אני סבור ששר החוץ, כמי שעומד בראש המשלחת, הוא למעשה האחראי – עם כל הכבוד לשב"כ ועם כל הכבוד לכולם.

אגב, הדובר שלו הוא מי שהודיע לך. אז זוהי האחריות שלו – הוא קיבל את זה כלשונו, השלים עם זה ועבר לסדר היום.

חבר הכנסת פינס-פז, איך אתה יכול לדעת? אולי הוא קיבל אינפורמציה, בשונה ממה שהוא אומר. אולי יש משהו שאני ואתה לא יכולים לדעת כרגע.

אדוני היושב ראש, ברשותך. חבר הכנסת ברכה כבר אמר על כך מילה. אם יש דברים בגו, ועלי ואקד הוא אדם מסוכן לציבור, אני מניח שהוא לא היה יושב כאן איתנו, או שהוא היה כבר משוחרר למעצר בית. הרי זה לא יכול להיות. אי אפשר להחזיק את המקל משתי קצותיו. אם הוא מסוכן, הוא מסוכן. אז הוא לא סתם מסוכן. ואם הוא לא מסוכן, הוא לא מסוכן. לא יכול להיות שהוא רק מסוכן לטוס במשך 4 שעות עם שר החוץ למצרים ולחזור. עם זה אני לא מסכים.

אבל אתה מסכים - - - טיסה עם ראש ממשלה.

כבר הייתי בטיסה עם ראש הממשלה למצרים – עם אהוד ברק.

יכול להיות שדובר משרד החוץ לא--

ברור שנעשה כאן מעשה חמור ביותר, והעובדה ששירותי הביטחון שומרים על זכות השתיקה עד לרגע זה מוכיחה שאין להם הסברים מתקבלים על הדעת, חבר הכנסת ברכה. כי תאמינו לי שאם היו להם הסברים כאלו, הם היו מוצאים את הדרך להביא אותם בפני הציבור. שלא יהיו לאף אחד אשליות בענין הזה. אם היו לשב"כ תשובות טובות לעניין הזה, התשובות הללו היו מגיעות בדרך ישירה או עקיפה לתקשורת הישראלית. העובדה שהשב"כ לא מתמודד עם הסוגיה הזאת ולא נותן לה הסברים, מעידה על כך שאין לו יכולת להסביר את הפרשה המשפילה והמביכה הזאת.

מה אנחנו עושים במסגרת ועדה של הכנסת כדי שהמקרה הזה לא יישנה – הרי את הענין הזה אי אפשר להשיב. איך מבקר המדינה – ובעיניי הדבר החשוב הוא שהישיבה מתקיימת בנוכחותו – יכול להפסיק את התופעה הזאת, ולגרום לכך שדברים מהסוג הזה לא יישנו, כדי שאם קורה דבר מהסוג הזה ואם באמת יש איזשהו מידע בטחוני, הוא צריך להיחשף מבעוד מועד, ולהימסר לגורמים המוסמכים. הרי צריכה להיות איזושהי התנהלות; הדברים לא יכולים להיות כל כך שרירותיים. הדברים לא יכולים להיות כל כך ספונטניים, בהחלטה של רגע אחרון. אני מניח שבשב"כ ידעו מי מוזמן. הם קיבלו את הרשימה. הכל היה ידוע וברור. הדברים הללו חייבים להיפסק, ואני מקווה שיהיה לנו הכוח לעזור להם להיפסק.

תודה. האם אריה שקד, יו"ר האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל נמצא?

אני מייצג אותו.

אני יו"ר אגודת העיתונאים בירושלים, ואני נאלץ לייצג גם את היו"ר הארצי של העיתונאים מכיוון שהוא נמצא עכשיו בחקירה בנציבות שירות המדינה, כפי שאני נמצא, כיוזמה של הנהלת רשות השידור.

אני מודיע לכם שעלי ואקד מסוכן לציבור – קודם כל כי הוא עתונאי, וכולנו מסוכנים לציבור.

עד שלא הוכחת אחרת.

לצערי, אני אפילו לא אומר את זה בחיוך – אנחנו מרגישים את זה בשטח יותר ויותר. הוא מסוכן שבעתיים כי למזלו הרע הוא לא עיתונאי יהודי, וככזה הסכנה שלו היא כפולה, מכופלת ומשולשת בעניין הזה.

ציין זאת כאן חבר הכנסת אופיר פינס-פז: אני מניח שעלי ואקד הגיע ברגע האחרון לשדה התעופה בלא שאף אחד ידע שהוא מגיע, וכמעט היה נוסע סמוי במטוס. הרי כמו כל העיתונאים, הוא מסר למשרד החוץ את פרטיו לפחות שבוע-שבועיים קודם באמצעות המערכת שלו, עם תעודת הזהות ועם כל הפרטים. השב"כ או כל גוף בטחוני אחר יכול היה לבדוק גם אותו, כפי שהוא בדק את כולם, ולתת תשובה מסודרת ומאורגנת.

רבותיי, קודם כל זהו ברדק מערכתי – קטן, עלוב, חסר משמעות, אבל פוגע. הוא פוגע שבעתיים מכיוון שלעתים אני כבר חושד שזה נעשה בפרהסיה – לא רק בגלל טמטום מערכתי, וסליחה שאני משתמש בביטוי, כי יש כאן טמטום מערכתי – אלא במיוחד כדי שזה יעליב וישפיל אותו אישית ואת כלל העיתונאים בארץ הזאת באשר הם.

אני מייצג כאן הבוקר גם את הפדרציה העולמית של העיתונאים שאני חבר בהנהלתה. לצערי הרב, הבוקר קיבלתי טלפון ממזכיר הפדרציה כדי לברר את העניין שלו, כדי לברר את העניין של צלם ידיעות אחרונות שהוכה לפני יומיים על ידי כוחות הבטחון, ועוד כמה עניינים מהסוג הזה שאני אמור לטפל בהם כנציג הארגון בארץ.

כלומר, מעבר להפרת זכויות יסוד של אדם ומעבר לכך שעתונאי מושפל כעתונאי באשר הוא, נגרם לנו גם נזק תדמיתי ברמה עולמית – עד כדי כך שבעוד חודש יש דיון בפדרציה העולמית כדי לקבוע שישראל היא safety zone לעיתונאים, כלומר: אזור בטחון במובן הרע של המילה.

זה בטוח.

מבחינתנו, כאשר אנחנו יושבים שם ומתנהלים מול מקרים כאלו שהולכים ומצטברים לאט-לאט, הדבר הזה אומר דרשני.

מעבר לכל הדברים הללו, הבקשה שלנו מהוועדה המכובדת הזאת ומהכנסת היא: הגיע כנראה הזמן שהכנסת, הוועדה או כל גוף מטעמה יואילו בטובם לשבת עם האיגוד הארצי של עיתונאי ישראל, ויתכן גם עם הפדרציה העולמית ועם מועצת העיתונות, שבתוכה מאוגדים מרבית המערכות של העיתונים מבחינה ניהוליתם, ויקבעו כללים אחת לתמיד לגבי ההתייחסות לעיתונאי בארץ. כי כרגע הכל פרוץ והכל מבוזר.

צר לי, כמעט רציתי לומר שלמערכת הבטחון יש איזושהי "אצבע קלה", אבל זהו ביטוי קשה מאוד. עם זאת, אין ספק שיש כאן יד קלה מאוד דווקא על עיתונאים – בתוכם דווקא על מגזר מסויים של עיתונאים, ובתוך המגזר הזה אפשר גם לציין תת-מגזר מסויים.

אנחנו קיבלנו החלטה לפיה במידה ועיתונאי ייפסל לצאת לחו"ל בפעם הבאה על ידי כוחות הביטחון או כל מישהו אחר, בלא שנבין מהי העילה לכך ובלא שנדע על כך קודם לכן, כאיגוד עיתונאי פשוט נפסיק לסקר כל גוף שבו יוחרם עיתונאי, ייפגע עיתונאי ויקרה משהו לעיתונאי, וחס וחלילה לנו לשבת ולהסתכל בתעודת הזהות שלו או לשאול אותו מהו מוצאו, מה מינו, וכולי. כך שהנזק, רבותיי, נעשה בכל המערכות ובכל הדרגים.

תודה רבה.

נציגת האגודה לזכויות האזרח, בבקשה.

אין לי הרבה להוסיף לגבי ההתנכלות הספציפית לעיתונאים. אני יודעת שמגיעות אלינו פניות רבות ביותר בקשר לטיפול באזרחים ערבים בכלל בנמל התעופה – גם בנסיעות לחו"ל וגם בנסיעות פנים-ארציות. התלונות נוגעות גם לנושא הטיפול הכללי וגם לנושא החרמת ציודים. לאחרונה, הרבה מאוד מחשבים ניידים פשוט הוחרמו מאנשים ללא שום סיבה נראית לעין, מלבד מוצאם. ביקשנו באגודה כבר כמה פעמים לדעת מהם הנהלים, ואלו הנחיות מקבלים האנשים – כי הרבה פעמים התשובה היא שהם פשוט עשו את הכל על פי ההנחיות ועל פי הנהלים, וכביכול נשארים ללא תשובה. ביקשנו בנוסף את ההנחיות והנהלים שמוציא השב"כ לצורך העניין הזה. לצערי הרב, באופן לא מפתיע כנראה, לא קיבלנו תשובה לגבי הנהלים שעל פיהם אדם נכנס למסכת של השפלות והתעללויות רק על פי מוצאו ודתו.

הזכיר חבר הכנסת ברכה את הנימה היותר נימוסית שנקטו בה הבודקים, אבל אני יכולה לספר שרבים מהאנשים שעברו את זה אמרו שלכל הפחות יורידו מהנוהל בסוף את סעיף ההתנצלות; אם הם רוצים לנקות את עצמם ולהגיד "אנחנו מצטרים, זו חובתנו", שלא יתנצלו לפחות. אז גם לנימוס יש שני פנים.

תודה רבה. נציג מרכז מוסאוא, בבקשה.

שמי ג'עפר פרח, ואני מנהל המרכז.

גם אני הייתי עיתונאי ברשת "שוקן" במשך 7 שנים, ורק לפני שבועיים יצא לי לטוס לארצות הברית, כך שהייתי גם כאן וגם בארצות הברית. אז כאן אני סטיקר. סטיקר צהוב. והסטיקר הצהוב הזה עובר בידוק פיזי למטה, עובר שיקוף למטה, עובר ליווי עד לעלייה לדיוטי-פרי, שיקוף נוסף למעלה, והעברה של כל הציוד. זה רק הסטיקר, והסטיקר הוא צהוב. אני מציע שנחשוב על זה קצת. כי עם השפם שלי, מישהו אחר יכול לעשות סטיקר למישהו עם אף--

גם לי יש שפם.

כן. עברתי בניו-ארק ועברתי בוושינגטון בארצות הברית – כולם עברו. לא היה סטיקר. שם כולם עברו. עמדתי עם כולם, וחייכתי – לידי היו יהודים שנסעו מכאן וחזרו לכאן – ואני חייכתי; הייתי מבסוט שכולם עוברים. התחושה להיות מושפל כערבי, כאדם, היא תחושה לא נעימה. אנחנו לא רוצים להתרגל להיות מושפלים בעסק הזה. אני כל הזמן אומר לבודקים, לסטודנטים שאתם מגייסים ברשות נמלי התעופה: אני מקווה שאתם לא תתרגלו להשפיל אנשים בצורה כזאת, למשש אותנו ולבדוק אותנו במכשירים הללו, מלבד השיקוף.

מעבר לבידוק שאנחנו עוברים כערבים – וצריך להגיד את זה: זוהי סלקציה גזענית, racial profiling, כך קוראים לזה בארצות הברית היום, ומפסיקים את זה שם – יש את הפגיעה בחופש המידע. יש את זכות הציבור לדעת. יש עקרונות. האדם הזה לא נסע לטייל, הוא נסע לתת מידע. יש לו מקורות שאין להרבה עיתונאים אחרים, ואני לא חושב שהגבלת חופש העיסוק הוא משהו שאפשר לעבור עליו בשתיקה. יחליפו את עלי ואקד, יפגעו בפרנסתו, ואף אחד לא יעמוד לצידו בעסק הזה. גם כשהוא יתבע, בית המשפט יחכה שנים עד שיתן פסק דין.

אני חושב שצריך להגיד את זה: העובדה שהשב"כ מסרב להתייצב לדיון הזה היא משהו חמור שצריך לטפל בו. אבל גם משרד החוץ צריך להתייצב. משרד החוץ נושא באחריות – הוא הזמין את העתונאים. אנחנו מתלוננים על כך שעיתונאים ערבים שעובדים בעיתונות הערבית לא מוזמנים להצטרף לפמליות. עלי ואקד עובד בעיתונות העברית, אז יש לו יותר נגישות. אבל רדיו א-שמס המתינו חודשים עד שהסכימו לעשות להם צריבת ביפר של המשטרה במחוז הצפוני ושל מד"א במחוז הצפוני.

אני מציע שתהיה איזושהי הגדרה. אם כבר רוצים לעשות סטיקרים, שתהיה איזושהי הגדרה מסודרת; שיהיו איזשהם קריטריונים שקופים. בישיבה הקודמת דיברתם על שקיפות – אני מציע שזה יהיה שקוף; מהם השיקולים לכך שאני, כערבי עם שפם, צריך לעמוד בצד, בתור של הזרים.

אמרת כבר – ערבי עם שפם. אבל לעלי אין.

אני לא רוצה שסטודנט שלומד בבר אילן ועומד שם, יעשה לי את הסלקציה הזאת. העמיתים שלי, שלמדו אתי באוניברסיטת חיפה, עושים את הסלקציות האלה. צריך לקבוע לכל הפחות קריטריונים – איך משפילים אנשים. יש קריטריונים איך השב"כ מתעלל באנשים בבתי כלא, אז שיעשו את זה – כדי שלפחות נדע למה לצפות; שיהיו קריטריונים ברורים איך עושים סלקציה במדינה הזאת.

אני חושב שכן צריך לזמן את השב"כ ואת משרד החוץ. ההצעה שלנו היא שיהיה קריטריוון בידוק כולם. זה אולי יחסוך כסף של בודקים, כי יהיה יותר מיכשור. כל המיכשר שעובד עכשיו בארצות הברית עולה כסף, אבל חוסך כוח אדם.

לגבי שתיקת הוועדה – אני מציע שהוועדה הזאת לא תצא בסוף הישיבה כאילו לא קרה כלום. הוועדה הזאת היא ועדה שמייצגת את העם היהודי בכנסת ישראל, ולכן חשוב שהיא תגיד משהו. בארצות הברית נפגשנו עם ארגונים יהודים, והעובדה שארגונים יהודים עומדים נגד הגזענות בארצות הברית היום, היא עובדה מוסרית. אם הוועדה הזאת תשב בשקט, ורק ערבים יצטרכו להתמודד עם הנושא, היא תהווה כתם מוסרי לעם היהודי ולנבחרי הציבור היהודי.

תודה. חבר הכנסת דהאמשה, בבקשה.

אני חושב שאנחנו חייבים לא להרפות בנושא הזה. חייבים לקחת את זה לידיים ולא לעזוב את זה. אני מציע שהוועדה תעשה זאת בשני מישורים: המישור הבוער הוא הנסיעות עכשיו והעיתונאים, כאשר בשבועות האחרונים יש לנו כבר 3-4 מקרים כאלו. הנושא השני הוא בחינה כוללת של הסוגיה הבטחונית.

אם לוועדה אין זמן לטפל בכך במתכונתה השלמה, אני מציע שנקים ועדת משנה או גוף אחר שימשיך לטפל בזה מול משרד החוץ, מול הממשלה ומול השב"כ, כך שנצא עם איזשהו פיתרון. אם יש צורך בבדיקות בטחוניות, נמצא את הפיתרון, נבחן אותו וייקבעו נהלים והסדר לביצוע הדבר בדרך המשופרת והמקובלת.

נדמה לי שלמישהו שם – אם זה בדרג של הבודקים, בדרג של השב"כ או אפילו בדרג של השרים – לא אכפת שהציבור הערבי יופרד, יושפל ויהיו כותרות. יש מי שרוצים את זה. אותם אלו שמציעים טרנספר ורואים בנו בעיה, בוודאי שזה מזין את האידאולוגיה שלהם, ויכול להיות שהם גם תורמים את חלקם בעניין הזה.

אם כן, צריך שתהיה כאן מדיניות ברורה: האם לממשלה ולמדינה הזאת יש אינטרס להפריד בין העמים, להעמיק את הקרע הזה ולשפוך בכל הזדמנות עוד קצת נפט ועוד קצת חומר על האש הזאת, או שמא צריך לשים לכך קץ בדרך האופרטיבית ביותר.

תודה רבה. חבר הכנסת טיבי, בבקשה.

האם נציגי השב"כ הוזמנו לישיבה הזאת?

כן, אבל הם אמרו שיש להם סודות, ולכן הם לא יכולים לחשוף אותם בוועדה פתוחה אלא בוועדת משנה – של ועדת החוץ והביטחון, או שלנו.

חבר הכנסת ברכה רצה לקיים דיון פתוח, ולאחר מכן נקבע מה לעשות. אנחנו לא מפסיקים היום.

ומשרד החוץ?

הוזמן גם הוא.

ובכן?

הוא לא שלח נציג.

אדוני השר, האמת היא שדיברתי עם שר החוץ מיד לאחר פרסום המקרה, ותשובתו היתה: "מה יכולתי לעשות? זה לא אני – זה השב"כ".

האמת היא שזוהי תשובה פשטנית מדיי, כי שר החוץ יכול לעמוד על שלו כאשר אומרים לו שהעתונאי הערבי לא יכול לעלות למטוס. הוא יכול לדרוש לדעת את הסיבה, ולעמוד על כך שהוא יעלה. לפחות במקרה של לוטפי משעור אצל נשיא המדינה, הנשיא השתדל ועשה מאמץ. למרות שהוא נשיא המדינה, הוא לא הצליח לשכנע את אנשי הביטחון לנהוג אחרת, אבל הוא השתדל.

במקרה הזה, לא רק ששר החוץ לא השתדל; הוא גם שיתף פעולה עם החלטה שנראית על פניה החלטה גזענית באופן בוטה. אני חושב שההתנהגות הזאת של שר החוץ היא התנהגות מייצגת, ולא התנהגות חריגה. זוהי התנהגות של רבים בחברה הישראלית, שרואה היגיון מסויים לנקוט זהירות יתר כלפי אנשים חשודים בתקופה הזאת של עימות. במקרה זה, עלי ואקד חשוד, כי הוא ערבי, והוא מייצג מגזר שהוא חשוד by definition.

נשאלת השאלה – וזה מה שאנחנו צריכים לשאול – האם יש לשב"כ התראה חמה על עלי ואקד אישית, ואם לא עליו, האם יש התראה חמה באופן כללי על עיתונאי ערבי, ולכן עלי ואקד לא הועלה למטוסו של שר החוץ.

אמרתי בעבר, ואני חוזר ואומר זאת, וכדאי שאנשים שלא מכירים את המיליה של כתבים לענייני ערבים ולענייני פלסטינים. עלי ואקד הוא הכי טוב בשטח. הוא הכתב המקצועי ביותר שיש. אי אפשר למכור לו לוקשים. שרים לא יכולים לתת לו בולטון. יש לו מקורות טובים יותר מכל עיתונאי אחר וכל הערביסטים ובוגרי השב"כ שעובדים בתחום הזה. אני לא חושב שזוהי הסיבה לכך שנמנע ממנו לצאת. אני מכיר את כל המיליה הזאת, אני בקשר עם כל העיתונים הללו, ואני יודע איך הם עובדים. עלי ואקד לא עובד כך, ואני חושב שלכבודו של שר החוץ הוא שעיתונאי ברמה כזאת היה עולה איתו, ולא להיפך. אבל כמובן ששר החוץ אמר לי: מה יכולתי לעשות, זה השב"כ. העובדה שהשב"כ לא בא לכאן אלא שלח רק מכתב, איננה קבילה. בוועדת הפנים, בנושא ביטול איחוד משפחות, הופיע אבי דיכטר מול כל חברי הוועדה. נכון, לא היו אורחים, אבל אבי דיכטר בכבודו ובעצמו הופיע בפנינו. אגב, רוב הנוכחים היו חברי כנסת ערבים. אפשר לסגור ועדה, ולתת דו"ח לוועדה הזאת בנוכחות חבריה. זה לא נעשה, וזה לא בסדר.

לכן, אדוני היושב ראש ואדוני המבקר, זה יהיה חמור מאוד אם הענין הזה יעבור בלא שיתקיים תהליך של הסקת מסקנות אופרטיביות ובלי שייעשו דברים כדי שהמעשה הזה לא יישנה. אין ספק – ואני אומר את זה בשמי, ואני בטוח שגם בשם אחרים – שיש צורך לבדוק במצב בטחוני כזה. אבל יש דבר שנקרא שיקול דעת. שיקול הדעת במקרה של מניעת עלייתו של עלי ואקד למטוס הוא שיקול דעת לקוי.

אבל כאשר עוצרים אותי בנתב"ג, למרות שאני חבר כנסת, ועומדים על כך שרוצים לבדוק את המספריים הקטנות שבתיק הרחצה שהם ראו בשיקוף – נראה לי שזה לא סביר. נניח שיש לי מספריים של השפם – מה אני יכול לעשות כחבר כנסת כדי לסכן את הטיסה? אז היא בדקה ופנתה לגורמים, ואמרו שחייבים לבדוק את המספריים הקטנות – זאת למרות שבדקתי עם היועץ המשפטי, ואסור לערוך בדיקה בטחונית בחפציו של חבר כנסת בשום צורה שהיא, אלא לאחר פניה של היועץ המשפטי של הממשלה. יש הליך לבדיקה. אז מתנהגים אחרת. נדמה לי שאם המספריים היו נמצאות בתיק של מיקי איתן, לא ברור לחלוטין שהוא היה מתבקש להוציא את אותן.

כי אין לו שפם.

ראשית, אין לו שפם; שנית, לשערות באף – יכול להיות.

ליגאל עמיר היה שפם או לא היה שפם?

אדוני היושב ראש, רבותיי חברי הוועדה: גזענות היא מחלה מדבקת. מתי החברה הישראלית והעיתונות כועסת יותר? כאשר עושים סלקציה לבוגרי יחידות עלית מזרחיים בדיסקוטקים, למשל. זה קשה יותר ממניעת כניסתו של עלי ואקד למטוס. היה מקרה כזה, והכותרות היו גדולות יותר.

אגב, במקרה של עלי ואקד זה קיבל הד רב יותר בהשוואה למקרים של עיתונאים אחרים, כי הוא עובד בכלי תקשורת חזק שיכול לעשות רעש. יש עיתונאים ערביים שאף אחד לא שומע על מה שעושים להם.

לכן, אני מודה לך אדוני היושב ראש על כך שנענית לבקשתו של חבר הכנסת ברכה לזמן את הדיון הזה. טוב תעשה אם תמשיך עד לקבלת מסקנות אופרטיביות. תודה, אדוני.

תודה. בשלב זה אני מבקש לשמוע את משרד התחבורה – מי יציג את הפן השני של הבידוק?

שמי קובי מור, ואני מנהל נתב"ג.

רשות שדות התעופה לא מעורבת בענין הזה, ואני מניח שאת הנקודה הזאת הבהרנו גם בכתב, ואתם מודעים לה.

קיבלנו.

הייתי בוחר להתייחס לעצם הענין – לבעיה כפי שהיא הוצגה כאן על ידי חברי הכנסת והאורחים.

אני רוצה להודות לחבר הכנסת ברכה על ההגינות שלו. כפי שציינת, אני חושב שרשות שדות התעופה נוהגת בשנה-שנתיים האחרונות במדיניות מאוד ברורה של ניסיון לראות איך להקל ואיך להפוך את התהליכים לנעימים יותר עבור כל האוכלוסיות. מוכרחים להבין שהרשות איננה הבעיה. הרשות מנסה להיות הפיתרון, ולמיטב שיקול דעתי אנחנו אכן פועלים כמיטב יכולתנו.

אני רוצה לתת כמה דוגמאות מהשנתיים האחרונות: אנחנו מקיימים סיורים ומפגשים רצופים עם נציגי אזרחי ישראל הערביים. היו אצלנו ראשי מועצות, ראשי ערים ומעצבי דעת קהל, ואנחנו משתדלים לארח אותם, להסביר להם ולהראות להם. קלטנו אזרחים ישראלים ערביים כעובדים מן המניין אצלנו, והם מנסים להקל על קבוצות ועל אזרחים בודדים. אנחנו מקושרים למשרדי נסיעות. משרדי נסיעות יודעים היום להתקשר אלינו מראש כדי להודיע לנו שמגיעים אזרחים ישראלים ערביים לטיסה, ואנחנו מנסים להקל עליהם.

אני חושב שהבודקים עוברים אצלנו לאחרונה הכשרות עומק בנוגע לצורת הדיבור והיחס. אם בודק מוצא לנכון להתנצל על שאלה שהוא שאל – אם השאלה מעט חודרנית לדעתו – אני חושב שזה בסדר גמור ושזה במסגרת הנימוס האלמנטרי, וברשותך גב' במברגר-אנוש, לא אתן שום הוראה להפסיק את העניין הזה. הם ימשיכו להתנצל אם הם חושבים שצריך לעשות את זה.

אני רוצה להסב את תשומת לבכם לנקודה שהיא אולי החשובה מכל שאר הנקודות: במעבר שלנו לטרמינל החדש בחודשים הקרובים, אנחנו עוברים לשיטת בדיקה שונה. התחלנו בה כבר לפני מספר חודשים, אבל לא באופן מושלם. בטרמינל החדש אנחנו נבדוק את כולם בדיקה טכנולוגית. בעצם, ברמת התפיסה הנוסע לא כל כך יעניין אותנו, אלא הכבודה שלו.

השב"כ מסופק מהסידור הזה?

את זה תוכלו בוועדת המשנה.

אתם בוודאי עושים זאת בתיאום; אתם לא עושים את זה על דעתכם.

חבר הכנסת ברכה, אני חושב שוועדת המשנה בוודאי תוכל לספק לכם את כל התשובות. אני לא נציג שב"כ.

אבל אני שואל אם הסידור החדש הוא על דעתם.

חברים, רשות שדות התעופה היא גוף מונחה על ידי השב"כ.

זאת אמירה חשובה.

כל מה שקשור לנהלים בא מהשב"כ. אנחנו פועלים על פי הנחיות השב"כ.

מר מור, נשאלה שאלה: האם ישנם קריטריונים ברורים איך ומה בודקים; מתי בודקים חבר כנסת ומתי לא בודקים חבר כנסת?

על מנת שאני אהיה ברור: בדרך כלל מתנהגים אלינו בנימוס כחברי כנסת. מה שהזכרתי היה חריג – פיקנטריה.

חבר כנסת זאת לא בעיה. באמת, לא להפוך את זה לבעיה של חבר כנסת.

אני שואל אם יש באופן עקרוני קריטריונים שקופים וברורים לגבי אופן הבדיקה.

לעניין מספרי השפם, למשל: יש נוהל ברור לפיו לא עולים עם כלי חד למטוס. יש שלטים לאורך תור ההמתנה שמדברים על אורך להב. תראו, לכל אמירה כזאת אני יכול להביא דוגמאות מהארץ ומהעולם איפה כן היתה בעיה. כולכם זוכרים את הטיסה לטורקיה. עד היום אני לא יודע מה היה שם בדיוק.

אגב, הבחור מסתובב חופשי בטורקיה. הוא לא עצור.

ההנחיות כתובות במפורש – כשאתה עוד ממתין בתור – כולל ציורים שמבארים מה מותר ומה אסור. צריך לכבד את הדברים האלה. ואם כתוב שאסור, אני מצפה מכל אזרח לכבד את העניין הזה.

לעצם הענין, רציתי לומר שצריך לקחת בחשבון שהמדיניות של רשות שדות התעופה היא מאוד ברורה ועקבית. בשנתיים האחרונות היא בהחלט תפסה משנה תוקף. יש גם מכתבי תלונה, אבל יכולתי להביא אתי מכתבים אחרים, בעיקר מהתקופה האחרונה. בחרתי שלא לעשות זאת, אלא באמת לדבר ברמת העיקרון. אני מאמין שעם המעבר לטרמינל החדש – ב-2 בנובמבר אנחנו מתכוונים להתחיל להפעיל אותו – הנוסעים יעברו בדיקה טכנולוגית, ואני רוצה לקוות שלא יהיו לנו יותר מצבים של אי נוחות מהסוג המוזכר.

תודה רבה. אדוני המבקר, בבקשה.

שמעתי את אדון ואקד, שאומר שהוא בסדר. אני לא חושב שאדון ואקד צריך לשכנע מישהו שהוא בסדר. נטל ההוכחה שאדון ואקד איננו בסדר מוטל על מי שמנע את טיסתו. כל עוד לא הובא טעם סביר לפסילה הזאת, אני רוצה לומר לכם – כאזרח, ולא כמבקר המדינה – שהמקרה הזה מקומם. ממש מקומם אותי. אני לא חושב שאפשר לבוא ולמנוע מעיתונאי באופן סתמי את הטיסה הזאת, אלא אם כן יתברר שהיה טעם סביר.

אני חושב שעל הוועדה לברר אם אכן היה טעם כזה. כל עוד לא הובאה סיבה כלשהי לכך, אני אומר לכם: הפגיעה הקשה באזרח – בין אם הוא עיתונאי ובין אם הוא איננו עיתונאי – היא פגיעה קשה שאין להשלים אתה. תודה רבה.

תודה. חבר הכנסת ברכה, בבקשה.

שמעתי את סוף דבריו של כבוד השופט, ואני חושב שהוועדה צריכה לעמוד על העניין הזה – אסור להשלים עם פגיעה באזרח כאזרח.

שנית, אני נתפס לדברים שאמר מר מור על כך שרשות שדות התעופה מונחית על ידי השב"כ. זוהי אמירה גורפת מאוד. השב"כ מופקד כמובן על נושאי הביטחון. אבל צריך לאמץ גישה אזרחית כלפי אזרחים, וגישה אנושית כלפי בני אדם. לכן אמירה בצורה כזו הנה גורפת. גם אם הסידור החדש של הבדיקה הטכנולוגית מתואם עם השב"כ, אני לא בטוח שלא יעשו את מה שעשו בזמנו בשנותיה האחרונות של ברית המועצות, כשבדקו עם החשבוניה אם החשבון של הקופה הרושמת הוא אכן נכון. אחרי הטכנולוגיה האדירה שעומדים להכניס כאן, אני לא בטוח שרשות שדות התעופה והשב"כ יאמצו גישה אזרחית-אנושית כלפי האזרחים; אני לא בטוח שלא ישמרו על אותם כלים ישנים כדי להתעמר. אחרת, אני לא מסוגל להבין למה הורד עלי ואקד מהמטוס. אי אפשר להבין את זה. זהו מכשיר של התעמרות ושל השפלה.

אני רוצה להצטרף לדבריו של אדוני המבקר. הוועדה לא יכולה להשלים עם העובדה שיש השפלה ופגיעה באזרחי המדינה. אני חושב שזוהי אכן תופעה מקוממת. על מנת להעמיק וללמוד את הנושא, ובשל העובדה שלא שמענו את הצד השני, אני אקיים דיון בוועדת המשנה לענייני מערכת הביטחון בנושאים חסויים של הוועדה שלנו, בהשתתפותם של האיש הבכיר ביותר בשב"כ ושל נציג של משרד החוץ. המטרה היא לגבש יחד אתם מדיניות וקריטריונים, כדי שהמקרים הללו לא יישנו במדינתנו. התחלנו בדיון, אבל זה לא מסתכם בכך.

אני מאוד מבקש שחבר הכנסת המציע ובעל הענין יופיעו בוועדה. אחרת, זה יהיה דיון חסר כל תועלת.

לפי התקנון המנחה אותנו, אתם תוכלו כפי הנראה להגיע, להגיד את שלכם ולצאת, ולאחר מכן אנחנו נקיים את הדיון. כיושב ראש וועדה, אעדכן אותך במה שמותר לי מבחינה חוקית.

המטרה הסופית שלי היא שלא נשמע יותר על מצב כזה במדינה שלנו; שהמצב הזה יסתיים בסופו של דבר; שיהיו קריטריונים ברורים; שהרשימות יתקבלו מבעוד מועד, ויידעו מי יכול לטוס ומי לא יכול לטוס; שלא יודיעו ברגע האחרון שאדם לא יכול לטוס. אין דבר כזה – ידעת מבעוד מועד, תקבל את ההנחיה שלך. אם יש לך משהו להגיד – תגיד לפני כן. אין מקום להשפלה הזאת ברגע שאדם צריך לעלות למטוס.

המטרה שלי היא למנוע פגיעה בכבוד האדם באשר הוא – לא משנה מי זה, עם שפם או בלי שפם. אדם מגיע, והוא צריך לדעת מהי המדיניות של מדינת ישראל, מהי המדיניות של רשות שדות התעופה ומהי המדיניות של השב"כ. הכל צריך להיות ברור, שקוף וידוע.

תודה רבה לכם על השתתפותכם. ניידע אתכם לגבי מועד הדיון הבא.


הישיבה ננעלה בשעה 13:30