כנסת פתוחה

__מניעה וטיפול למאות ילדים בסיכון.

5
הוועדה לזכויות הילד
28.06.2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 66
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
יום שני, ט' בתמוז התשס"ד (28 ביוני 2004), שעה 11:00

מניעה וטיפול למאות ילדים בסיכון.

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר
ענבל גבריאלי
יעקב מרגי
לאה נס

סנ"צ יוסי בוקר, מפקד תחנת לוד, המשרד לבטחון פנים
פק"ד אריק מולכו, קצין נוער לוד, המשרד לבטחון פנים
טובה בן ארי, ממונה על זכויות החינוך בנושא מעמד הילד, משרד החינוך
עמליה מאיר הדרי, יועצת בכירה, משרד החינוך
יאיר סמוכה, סגן מנהל המינהל הפדגוגי, משרד החינוך
עו"ד ליאורה אברמוביץ, לשכה משפטית, משרד הרווחה
מאיר הרמתי, סגן מנהל מחוז ת"א והמרכז, משרד הרווחה
גב' מרים פבר, פקידת סעד ארצית, משרד הרווחה
מיקי שרון, מנהל אגף הרווחה, עיריית לוד
חיותה שנבל, מנהלת השרות לטיפול בנערות ובנשים במצוקה, משרד הרווחה
שרקה הדר, ע' בריאות רמלה, משרד הבריאות
מרים פלדל, אחות נפטית, משרד הבריאות
נורית פסח, עובדת סוציאלית, משרד הבריאות
יחזקאל לביא, משרד הפנים
אורלי לביד-ברזל, בטר"ם, המרכז הלאומי לבריאות ובטיחות ילדים
ד"ר יצחק קדמן, מנכ"ל, המועצה הלאומית לשלום הילד
דליה בן רבי, מכון ברוקדייל
מיקי שרון, מנהל מחלקת פרט ומשפחה, עיריית לוד
שרית גולנזר, על"ם
חנה כהן, עובדת נוער, על"ם
בני רגב, ראש עיריית לוד
ציון אדר, גזבר העירייה
אריאל בן חמו
עפרה בניסטי, עובדת סוציאלית

רחל סעדה

אתי בן שמחון



מניעה וטיפול למאות ילדים בסיכון

שלום לכולם, היו שני חברי כנסת שביקשו דיון מהיר בוועדה לזכויות הילד, לגבי המצב של הילדים בלוד. אכן, נשיאות הכנסת החליטה לקיים את הדיון. היוזמה היתה של חברת הכנסת ענבל גבריאלי וחבר הכנסת עיסאם מח'ול, שניהם ביקשו את הדיון הזה.

יש אחריות כללית לממשלה על מה שנעשה במדינת ישראל. גם לעיריית לוד, אחר כך נשמע מכבוד ראש העיר דברים. אני מניח שלפי כל ההגדרות אתם נמצאים בתוך ארץ ישראל.

בינתיים על זה אין מחלוקת.

אם אכן כך, ואם האנשים שיושבים בלוד הם תושבי מדינת ישראל ואזרחי מדינת ישראל, ואם הילדים בלוד הם אזרחי מדינת ישראל, אנחנו לא ניתן להפקיר את הילדים הללו. לפחות לפי מה שאנחנו קוראים, ולפי הדיווחים, אני מקווה שנשמע שהכל אחרת. אבל אם לא כן, זו ממש הפקרה של הילדים הללו. אם יש בעיות בין משרד הפנים, לבין עיריית לוד, או תכניות הבראה כאלו או אחרות, אנחנו נשמע את הכל, עדיין דורשים שזה לא יהיה על חשבון הילדים שם. הילדים בסיכון בלוד, הם בדיוק באותו המצב כמו הילדים בסיכון בתל אביב, בירושלים, בבאר שבע ובכל מקום אחר. זה כהקדמה כללית על הדברים המאוד קשים שקראתי בתיעוד לפני הישיבה.

אני מבקשת מחברת הכנסת ענבל גבריאלי, להסביר למה היא ביקשה את הדיון המהיר הזה. אחר כך נשמע אולי את חבר הכנסת מרגי , ונשמע את כל הגורמים הרלבנטיים ונגיע לפתרון, וללקיחת אחריות, אני מקווה, על הנושא. גם קיבלנו מכתב מאוד חמור מהמועצה לשלום הילד, ד"ר יצחק קדמן, שגם נמצא איתנו. בבקשה, ענבל.

תודה רבה אדוני היושב ראש.

את התשובה לשאלה למה ביקשתי את הדיון המהיר הזה, אני יכולה לתמצת במשפט אחד ולומר, שזה דווקא משום שילדים בסיכון בתל-אביב, הם לא כילדים בסיכון בלוד. אני לא טוענת ששם המצב טוב, אבל בלוד המצב הוא בבחינת קטסטרופה. הגדיל ועשה והגדיר את זה יפה מאוד, ד"ר קדמן במכתב לשר הרווחה.

בכל מקרה, המקור לבעייה כאן הוא משבר הרשויות. אותו צמד מלים שאנחנו שומעים כל כך הרבה בתקופה האחרונה, ועל פניו למי שיביט מהצד, נדמה כאילו תשלומי המשכורות לעובדים זו הבעיה היחידה. לא זכור לי, אולי זה נו"ן שלי, אולי באמת יש דברים בגו, אפילו כאן בבית הזה, בוועדות, במליאה, שהוזכרה איזושהי בעיה נוספת בהרחבה או בכלל בנוגע למשבר הרשויות מעבר לתשלומי המשכורות. חלילה לי וחס להישמע כמקלת ראש בעניין הזה. אבל נושא הדיון הזה חמור, ואפילו חמור מאוד. מייד נרד לפרטים ואתם תבינו.

אוכלוסיית הילדים שאנחנו דנים עליה בדיון הזה, זו אוכלוסייה שכוללת ילדים שהם קורבנות להתעללות מינית, אלימות פיזית ונפשית, גילוי עריות, ילדים שאמורים להשתחרר מבתי חולים, וזקוקים להשגחה של עובד סוציאלי בבתיהם, ועוד ילדים שנמצאים תחת ההגדרה ילדים בסיכון.

בפתח דבריי, אמרתי שהמשבר ברשויות הוא המקור. הבעיה וחוסר הטיפול בילדים בסיכון נובעים מההתנגשות בין שני אינטרסים. האינטרס של הילדים, וזכותם שידאגו לשלומם, בריאותם ובכלל, לבין האינטרס של ועד עובדי העירייה.

ועד עובדי העירייה, אני לא נכנסת כרגע לשיקולים שלו, כי כולנו יכולים לומר שהם צודקים כי הם לא מקבלים שכר, הם שובתים, הם ביקשו או יותר נכון דרשו מפקידי הסעד להפסיק לטפל בתושבי העיר כי הדבר פוגע בשביתה שלהם. רק כדי לרדת לפרטים קטנים יותר, מי באמת לא מטופל בעקבות הדרישה הזאת של הוועד בעקבות השביתה, הגיע לפני שבוע - שבועיים בערך דיווח למועצה לשלום הילד, דיווח על שני ילדים בני ארבע וחמש שאמם האלכוהוליסטית מכה בראשם, חובטת אותם בקיר ומאיימת להרוג אותם. על פי הדיווח, בבית שוררת עזובה קשה, וחסר אפילו מזון בסיסי. לעתים הילדים גם לא מגיעים לגן, כי האם אינה קמה בבוקר. זה מקרה אחד בלבד, מתוך הדיווחים שבאמת רבים, שמגיעים למועצה לשלום הילד, ולמועצה אין למי להעביר את זה.

נעשה נסיון לפנות לפקידת הסעד המחוזית, אבל היא טענה שהיא לא יכולה לבוא ולהחליף את שירותי הרווחה העירוניים בלוד. לי הנקודה הזאת נראית מאוד לא הגיונית, מאוד אבסורדית. עובדי הרווחה של העיר לוד שובתים. נושא הדיון כאן הוא לא אם הם יכולים, או לא יכולים לשבות, אם הם צריכים, או לא צריכים. אני לא אכנס לזה, ואני לא חושבת שזה צריך לעניין אותנו. מה שצריך לעניין אותנו, זה שיש גורם של משרד הרווחה, שהעיר לוד נמצאת תחת שיפוטו, והוא מעז במקרים כאלה לתת תשובה של – אני לא יכול להחליף את שירותי הרווחה העירוניים. על זה אני מבקשת אדוני היושב ראש, שנציגי הרווחה יענו לנו באופן ספציפי.

כדי לחדד עוד יותר את התמונה, אנחנו מדברים על העיר לוד, זו עיר שבשנה שעברה התקבלו כ-600 דיווחים על ילדים שנמצאים בסכנה לאלימות, התעללות והזנחה רק בה. זאת אומרת, לא מדובר על מקרה אחד או שניים, שגם אז אנחנו לא יכולים להתעלם, אבל קל וחומר כשהבעיה היא חמורה כל כך.

לפי הנתונים פה, יש בטיפול יחידת חוק הנוער בלבד 257 מקרים.

אתה יודע מה, 20, 2, זה לא משנה.

אני לא רציתי להגיד שהמספר 600 לא נכון. אני רק אומר שיש לנו דיווח עדכני רק על הנושא של טיפול יחידת חוק הנוער - - -

אם הופנו 600 תלונות, ורק בטיפול 250, זה אומר דרשני.

אדוני היושב ראש, המספר שאתה מציג זה מספר של ילדים שטופלו, לא מספר המקרים שדווחו, שעכשיו מטופלים.

בכל מקרה, הכי קל לשבת כאן, או הכי קל להפנות את האצבע המאשימה כלפי פקידי הסעד. במקרה שלנו, אנחנו לא יכולים לעשות את זה משני טעמים. גם מהטעם שהם מבחינתם צודקים כי הם מנסים להגן על עצמם, וזכותם לקבל את המשכורת. אבל גם בגלל שהמצב של שירותי הרווחה בעיר לוד הוא כל כך קשה, והם לא מתפקדים בכלל, ואותם פקידי סעד שאמורים לתת מענה לאוכלוסייה נזקקת, הפכו בעצם לנזקקים בעצמם. דרך אגב, זה רק קצה הקרחון בסיפור המאוד עצוב של העיר לוד, שבחודשים האחרונים לא מתפקדת בכלל.

ראש העיר, גם אם נרצה לטפס מעלה מפקידי הסעד ולהפנות אצבע מאשימה כלפי ראש העיר, לצערי, גם במקרה הזה, אני לא אומרת לצערי, כי יש לי משהו אישי כלפי ראש העיר, אלא כי אני מחפשת מישהו שיתן לי תשובות, לא כי אני שואלת שאלות, כי אני רוצה תשובות לילדים האלה. גם ראש העיר לא יוכל, כי הוא, והוא בוודאי ירחיב מייד, נתקל בקשיים איומים, במכשולים קשים, במלחמות מטופשות שמשרד הפנים מנהל איתו. אני לא חושבת שצריך להפלות או להעדיף רשות אחת על פני אחרת, כאשר כמעט כל הרשויות במדינה נמצאות במשבר. אבל כאשר ילדים בעיר לוד מסתובבים, ילדים בסיכון בלי שאף אחד יטפל בהם, אני חושבת שזה צריך לקרות.

לסיום, אני רוצה לומר מספר מלים לגבי התוצאה האידיאלית מבחינתי לדיון הזה. אני חושבת שצריכים לצאת מכאן עם החלטה אופרטיבית מעשית. אני חושבת שאנחנו צריכים לצאת מכאן כשיודע מה יצחק קדמן שהוא חוזר חזרה למשרדו, ויודע מה לעשות עם הדיווחים שהגיעו אליו. אני רוצה לשתף אתכם בתוצאה של דיון אחר, הדיון שבגינו איחרתי לדיון הזה, והוא גם קשור לרשויות המקומיות, והוא בנושא של הסעת תלמידים. החוק אומר שמשרד החינוך חייב אך ורק להעביר את חלק מהמשאבים. הרשות המקומית צריכה לעשות MATCHING. היא גם אמורה על פי חוק לממן את היתר, ולבצע ולארגן את ההסעות. בגלל המצב הכלכלי הקריטי של הרשויות, מה שקורה שמשרד החינוך מעביר את הכספים לרשות, את הכספים להשלים, לעשות את MATCHING. וכך קורים שני דברים: א. הילדים לא מוסעים, ובגלל זה לא מגיעים לבית הספר. ב. הכספים נבלעים בתוך הגרעון הענק של הרשויות. אנחנו בוועדת החינוך העברנו תקנה של כסף יהודי, של כסף צבוע שעובר אך ורק להסעות. אני בטוחה' ראש העיר, שיש לכם הרבה בעיות מעבר לרווחה, אבל כאן בדיון הזה אנחנו נדרשים לילדים בסיכון. אני רוצה שאנחנו, אני אומרת אנחנו, נעזור לראש העיר לפתור את הבעיה הזאת. תודה.

אני מודה לחברת הכנסת ענבל גבריאלי. אני חושב שהדברים מובנים. אני רק רוצה להדגיש, כפי שאת גם אמרת, שפה אנחנו לא ניכנס לכל המכלול של הנושא לא של כלל משבר הרשויות, ולא של כלל המשבר אפילו של לוד, אלא אנחנו פה ממונים ואחראים ודורשים תשובות לגבי הילדים. גם אם יש הקשרים יותר רחבים, וזה ברור שיש, אפשר להציג אותם, אבל הדיון הוא לגבי הילדים. רק מדגיש את זה.

ד"ר קדמן, אתה רוצה לדבר בשלב הזה.

רק בשני משפטים, כי אני חושב שחברת הכנסת גבריאלי הציגה את הדברים בצורה מאוד ברורה. פנינו לשר הרווחה פעמיים, ב-30 במאי וב-17 ביוני. קיבלתי בינתיים איזושהי תשובה ששר הרווחה מתכנן מהלך של העברת חוק, בדומה למה שהזכירה חברת הכנסת גבריאלי בנושא החינוך. אני רוצה להזכיר, שלמרבית האבסורד, משרד הרווחה מדי חודש בחודשו ממשיך להעביר לעיריית לוד' כמו לרשויות אחרות' 75% מתקציב הרווחה, גם משכורות עובדים, גם תקציב פעולות, כי הוא מחוייב לממן את תקציב הרווחה ב-75%. אני לא רוצה להיכנס לשאלה מה קורה עם הכסף. אין לי שום טענות לעיריית לוד, אני מבין שהיא נמצאת בבעייה קשה מאוד. אבל אני חושב שמבחינת הילדים, ומיקדתם את זה נכון, הילדים לא יכולים לחכות שתיפתר בעיית הרשויות המקומיות במדינת ישראל. אני הצעתי הצעה קונקרטית לשר הרווחה, למנות מעין ועדת רווחה קרואה, כמו שאפשר למנות ועדה קרואה לכל הרשויות המקומיות, למנות ועדה קרואה לענייני רווחה, ששם יקח שר הרווחה את הכספים שהוא ממילא מעביר לכל רשות מקומית גם ללוד, וישתמש בכספים האלה כדי לממן בינתיים מטה חירום, יקראו לזה איך שלא יקראו לזה, של עובדי משרד הרווחה, של עובדים אחרים שהוא ישכור לצורך העניין על מנת שבינתיים יהיה טיפול.

אני חייב לומר, שאין לי שום טענות לפקידת הסעד המחוזית שהוזכרה פה. היא לא יכולה, היא מפקחת לא רק על לוד בתפקידה. היא מפקחת על שורה ארוכה של רשויות אחרות. היא סיפרה לי, כל בוקר מזעיקים אותה לבוא לבית משפט, כי חלק מהדברים הם דיונים בפני בתי משפט. צריך להוציא צווים, צריך להופיע בפני בית משפט לתת חוות דעת. אי אפשר לעשות בזיון בית המשפט, היא לא יכולה למלא תפקיד של ארבעה או חמישה עובדים אחרים במשרה מלאה שצריכים לדאוג לילדים הללו. אני חושב שניתן למצוא פתרון. אני אומר שוב, אני לא רוצה לפגוע לא בעיריית לוד, ולא בוועד העובדים של לוד, מגיעה לעובדים שם משכורת וגם לעובדים הסוציאליים. אי אפשר לצפות שימשיכו לעבוד בלי שכר חודשים על גבי חודשים. אבל אני אומר בינתיים, כאקט חירום, אם היתה רעידת אדמה בתורכיה, מדינת ישראל היתה מתארגנת ושולחת משלחת חירום לעזור לתורכים. אז בואו נתארגן. יש רעידת אדמה בלוב. בואו נתארגן ונשלח משלחת של עובדים סוציאליים, רופאים, כמו שהיינו שולחים לתורכיה. נשלח אותם לפחות לטפל בענייני החירום. אפשר לעשות את זה. זה לא לפתור את הבעייה בכללותה. אבל בינתיים יש לנו פניות נוספות מלוד. הוקראה פה דוגמה שהיתה דוגמה חיה בעת שכתבתי את המכתב. יש לנו דוגמאות נוספות שאין למי להעביר אותם. דיברתי גם עם העובדים הסוציאליים שעוד נשארו בלוד, לפחות רשמית, וגם עם כאלה שהיו שם ועזבו. דיברתי איתם, והם אומרים אין מה לעשות. התשובה הזאת של אין מה לעשות, כאשר מדובר בילדים בסיכון, לא יכולה להיות קבילה.

תודה. ציינת גם חלק מהבעיה כפי שהבנו, שנוסף לקריסה כללית, הרבה מאוד מהאנשים המרכזיים התפטרו, עזבו את העירייה, שכמובן מחריף את הבעיה במלוא עוצמתה.

חבר הכנסת מרגי, בבקשה.

בתחילה אני רוצה לברך את ד"ר יצחק קדמן על המכתב. כבר בשבוע שעבר אני אישית העליתי על דוכן הכנסת את הנושא. הזכרתי לראש הממשלה שבקדנציה הקודמת הוא קיבל החלטה להקים ועדת שרים לטיפול מיוחד בעיר לוד. כנראה שזה נתקע איכשהו במסדרונות שם, זה לא ירד, לא חילחל, לא נעשה כלום. מי שרוצה לראות חצר אחורית של מדינת ישראל, יירד לעיר לוד. אני שהיתי שם כשנה, ליוויתי פעילות פוליטית שם. אני אישית כמעט נגנבתי יחד עם הרכב שלי, בתוך הרכב, זה קרה באור יום. הוא פשוט השאיר את האוטו נוסע ואני יושב בספסל האחורי, אלו דברים שיכולים לקרות בלוד.

סליחה, זה יכול לקרות בכל מקום בארץ.

בלוד זה קורה.

חבר הכנסת מרגי, בעיר מגוריי, רכב של חברה שלי, גנבו לה את ארבעת הגלגלים, ושמו את הרכב על בלוקים.

השם של העיר לוד מאוד חשוב, לא צריך לפגוע בשם של העיר לוד.

השם של העיר חשוב לי, לא פחות משחשוב לקצין המכובד, ולמפקד משטרת לוד.

העיר לוד חשובה לי, ואני באתי לישיבה הזאת כי היא חשובה לי, ולמדינה, כנראה לוד לא חשובה לה. במחילה מכבוד יושב ראש הוועדה, אני חושב שלא יהיה ניתן לנתק. נכון שלא המקום לדון בזה עם כל המצוקות. גם אם העובדים לא ישבתו, אני בטוח במצוקות שיש בלוד, לא יהיו להם הכלים לטפל במאסות ובבעיות שיש בעיר לוד, במיוחד לילדים בסיכון.

יישר כוח לד"ר יצחק קדמן, הוא העלה הבעיות. מהוועדה צריך לצאת קול קורא מיידי לראש הממשלה, למנות מייד ועדה בינמשרדית, ועדת שרים שתטפל בעיר לוד, כי המצוקות בעיר לוד, זה מעבר למשבר בשלטון המקומי.

האשמה היחידה היא על מדינת ישראל. זוהי מדינת ישראל נגד ילדי לוד. למה? כי ראש העיר, וקודמו שנפטר, ואתה תיבדל לחיים ארוכים, קיבלו את העיר מידי מדינת ישראל, מידי ועדה קרואה, קיבלו אותה במצב של חורבן, חורבן מכל הבחינות. לא ייתכן פה לנתק את הבעיה. הבעיה היא קשה, הבעיה היא חמורה, וצריך לדון במקרים של ילדים בסיכון ולמצוא להם פתרון, אבל אי אפשר לנתק את זה מזה.

זה מקובל. כפי שאתה יודע, שאם אנחנו מתיימרים לפתור את הכל, נישאר בלי כלום.

זה היה חייב להיאמר.

החובה שלנו קודם כל בוועדה הזאת היא כלפי הילדים. אנחנו לא נצא מפה בלי להציע דבר מעשי, אופרטיבי, שאפשר ליישם לגבי הילדים.

אגב, החוק שדיבר עליו ד"ר קדמן של שר הרווחה, כולנו יודעים כמה זמן לוקח עד שהצעת חוק מתגבשת לכלל חוק. אנחנו לא צריכים לקחת את זה כהנחת מוצא, צריכים למצוא פתרון מיידי.

אני לא חושב שהוא אמר חוק.

שר הרווחה כתב לי בתשובה למכתב, שהוא מתכנן להגיש את הצעת החוק.

נשמע את אנשי לוד השונים. מפקד התחנה, בבקשה. אחר כך נשמע את לשכת הרווחה.

שלום לכולם, אני מברך על הקיום של הדיון הזה, ועל מי שיזם אותו. אני חושבת שזו נקודה מעבר לנכונה, זו חובה ראשונה. נציג לכם בדיוק מה עושים הילדים של לוד, גם כאלה שלא בסיכון, אלה שהולכים לבית ספר וחוזרים עם התיק מבית הספר.

יש ילדים שכדי ללמוד גונבים ספרים, גונבים ספר חשבון כי אין להם ספר. יש ילדים שאחרי שהם באים מבית הספר, הם מגיעים ישר כמו פה עם התיק על הגב, תראו זאת בסרט. ממש לפני שבועיים, עם תיק על הגב, ומשתתפים עם האחים המבוגרים בסחר בסמים מסוג הירואין וקוקאין, מייד אחרי סיום הלימודים.

יש ילדים אדוני, שעל ריב טלפון לפני מספר חודשים רוצחים תושב לא מעט דקירות. יש ילדים בשכונה מסויימת בלוד, כשאני שולח את השוטרים שלי לעצור את הבעל שתקף את אשתו, דופקים בדלת, משטרה שלום, ממש לפני שלושה חודשים, והם לא נענים. נכנסים ומוצאים את ארבעת בני המשפחה, ילדים גילאי 12-16 מחלקים קילו מריחואנה למנות – אבא אמר. הבעייה היא בעיית חקיקה, אי אפשר להעיד את הילדים האלה נגד האבא, אין פקידת סעד שתתן חוות דעת. לכן הכל נופל לטמיון, ואתה מחזיר אותם, אם לא לאותה שכונה, לאותו בית, אז אתה מרחיק אותם לשכונה אחרת מסכנה במדינת ישראל.

אתמול נפגשנו עם ועד שכונה בנווה ירק. הם כתבו – מתנ"ס בנווה ירק, ב-30 ביוני נסגר בלוד. איפה בני הנוער הולכים?

אנחנו נכנסים עכשיו לחופשת הקיץ, הילדים מחטיבות הביניים הם כבר בחופשה.

אני יכול לתת לך תמונת מצב קשה. לא ילדים בסיכון, ילדים תחת איום ממשי של מעגל פשע שמתרחב, פשע של עוני, ופשיעה רב-דורית. אוכלוסיות חלשות מאוד שמעורבות בעיר מעורבת, כאשר הפשיעה היא בתוך החצר שלהם, בתוך הבית שלהם, ואין להם שום יכולת טיפול. יש יכולת אכיפה, יש עבודת משטרה, אבל הבעיה היא אדוני, שאין יכולת של טיפול ושיקום של קציני מבחן במתן סקירות ותגובות, בטח לא פקידי סעד. אפילו כמעט לא בחירום, לא בסופי שבוע. אנחנו נתקלים במצבים שנערה בת 16 בסיכון, אתה חייב להוציא אותה מהשכונה, מהמגזר, אתה מגיע למצב שהכתובת האחרונה אדוני, זה או הכיס של הקצין, או הכיס של ראש העיר. לא פעם אחת ראש העיר מממן את המונית לקחת אותה לאיזשהו מקום מוגן.

המצב הוא פשוט קטסטרופלי. נתוני הפשיעה של הנוער הם קשים מאוד. אתה עושה מבצע חלונות שבורים 1, 2, 3, ובכל פרשייה אתה עוצר עשרות בני נוער, בחלקם אתה לא יכול להביא אותם לדין כי הם לא ברי אחריות פלילית, וחלקם כן. והם פשוט מודים בפרשיות עם ראיות חד-משמעיות, עובדות של עשרות ומאות מקרים של פריצות וגניבות.

מתחת לגיל 12?

גם מתחת וגם מעל. הפרשייה האחרונה היתה ממש מזעזעת כל בן אדם, לא משנה באיזו עיר. אלה חבר'ה צעירים מהמגזר שפרצו 7-8 פעמים בבית ספר נטעים. אם אתה היית עומד שם אדוני, הם היו גונבים אותך. לוקחים את מה שהם גונבים, כל דבר שרק נמכר. אפילו אם זה מתכת אלומיניום. באים מבחוץ ופורצים לשם, וגונבים את הדברים ומביאים לבעלת מכולת כדי שהיא תמחק את האשל ואת הלבן ואת הלחם שהאמא קנתה בהקפה מהמכולת.

אתה אומר שעכשיו סגרו את המתנ"ס.

יש כאלו שיגידו כמה מתנ"סים.

אני עוד לא שמעתי את זה. אצלנו בלוד, כל אחד סוגר.

לסיכומו של עניין, לנו כמשטרה בהיבט של רווחה, פקידי סעד, טיפול לשעת חירום, תזכירי קציני מבחן, פשוט אין עם מי לדבר. קיבלנו מכתבים מאותם גורמים שאומרים: תשמע עקב המצוקה, המצב, הקריסה, אין למי לפנות.

תודה רבה.

מנהל מחלקת הרווחה, בבקשה.

אני הייתי ממלא מקום ראש מינהל הרווחה עד ה-20 ביוני. אני למעשה ביקשתי לפרוש מתפקידי מכיוון שבנסיבות הקיימות, לא ניתן היה להמשיך ולקחת אחריות על מה שקורה ברווחה. המצב הוא, איך אמר יוסי בוקר, קטסטרופלי. אפשר להשתמש גם בביטויים יותר חריפים. המצב הוא קשה מאוד, הוא מאוד מאוד קשה. מבחינת השירותים עצמם, תמונת המצב היא שהשירותים מבחינת כוח אדם, רק עכשיו יצא דו"ח של משרד הרווחה, של מפקח שהיה אצלנו, 48 עובדים עזבו אותנו, כאשר המערכת למעשה מושבתת לחלוטין.

48 מתוך כמה?

48 עובדים, רובם עובדים סוציאליים, מתוך כ-80 עובדים סוציאליים. בערך מחצית מהעובדים הסוציאליים עזבו את המערכת בחודשים האחרונים על רקע משבר השכר. המשמעות של הדבר הזה היא משמעות מרחיקת לכת.

כדי שתבינו במה דברים אמורים, קודם כל הדוגמה החריפה ביותר שרלוונטית לנושא של ילדים, זה נושא של פקידי סעד לחוק נוער. יש לנו צוות של ארבעה פקידי סעד, פלוס מרכזת תחום. מתוך כל הצוות הזה נשארה לנו פקידת סעד אחת. אני מחזיק בידי דו"ח שהעברתי למרים פבר ב-3 ביוני שנותן תמונת מצב של 257 קטינים שנמצאים על השולחן של פקידי הסעד, עם חלוקה לפי רמת הדחיפות של המקרה. אני יכול לתת לכם עידכון שמ-6 ביוני ועד עכשיו, זאת אומרת עד נכון לאתמול, יצטרפו לרשימה הזאת 30 ילדים נוספים. זאת אומרת, 30 ילדים, כאשר אנחנו מדברים על רמות סיכון ועל רמות חומרה של בעיות מאוד קשות. כאשר אתה לא מטפל בבעיות, אלו שבדרגת דחיפות שנייה ושלישית, מטפלים עם הזמן לדרגת דחיפות ראשונה. זאת אומרת אלו דברים שאי אפשר להשאיר בצד.

הסיפורים כאן הם מזעזעים. ילדים שחיים בתנאים הכי קשים, חלק תיאר יוסי בוקר, ואני יכול לתאר דוגמאות אחרות של ילדים, שלא עסוקים באלימות או בפגיעות, אלא חשופים לאלימות וחשופים להזנחה קשה. הדבר השני זה הדבר של המערכת שמקיפה את פקידי הסעד לחוק הנוער, זה מה שנקרא אצלנו הצוותים האזוריים. אנחנו מחלקים את העיר לאזורים, ועל כל אזור יש צוות שאחראי על האוכלוסייה שם באזור הזה. לכל צוות כזה יש חמישה עובדים סוציאליים, חמש עובדות סוציאליות וראש צוות. לא נשאר לנו צוות אחד כמעט שיש בו יותר מאשר עובדת סוציאלית אחת, בחלק מהמקרים גם אין ראש צוות. אנחנו מדברים על מאסה של למעלה מ-500 משפחות בכל יחידה כזאת, וזאת מערכת הגיבוי שעוטפת את פקידי הסעד לחוק הנוער. פקיד סעד לחוק נוער לא פועל לבד, הוא פועל עם עובד סוציאלי, הוא עובד איתו בשיתוף פעולה, כי הוא לא יכול לתת מענה לכל המקרים. אני רוצה להעלות יותר מדי כי אני יכול לספר כאן סיפורים ארוכים.

המשמעות היא, שכאשר אנחנו דיברנו בזמנו על זה שאנחנו יכולים לתת מענה בסכנה, ירדנו מרמת הסיכון ועברנו לרמת הסכנה. עם פקידת סעד אחת לחוק נוער, אין בחיים אפשרות לתת מענה לכל הילדים בסכנה, כיוון שאם היא כרגע נמצאת בבית משפט, והיא מקבלת אזעקה בטלפון על ילד שנמצא עם סימנים כאלו ואחרים וחייבים לעשות איתו משהו, היא לא יכולה להגיע לשם. היא לא יכולה להגיע למשפחה ולהיכנס כאשר היא נמצאת במשפחה אחרת. מבחינת הרווחה אין אפשרות לתת מענים לילדים בסכנה. אין את העובדים הסוציאליים שיכולים להיכנס למשפחות כדי לבדוק מה קורה שם.

דבר נוסף שחשוב להתייחס אליו, זה הנושא של מסגרות ילדים בקהילה ומחוץ לקהילה. נכון לעכשיו, כל המועדוניות סגורות. יש לנו תשע מועדוניות, 120 ילדים שהם בסיכון. המסגרות האלה סגורות מכיוון שלא שולם להן שכר, הילדים האלו מסתובבים בשטח. למעשה מדובר ב-150 ילדים שמסתובבים בלי שום התייחסות. יש לנו מסגרות שנמצאות בסכנת סגירה, למשל משפחתונים, חממות, אלו מסגרות שהמפעילות שלהן מקבלות שכר בעבור זה שהן מחזיקות חמישה ילדים בבית. הן לא מקבלות שכר. הן מחזיקות את החמישה הילדים האלו בבית. לא רק שהן לא מקבלות 3-4 חודשים שכר, הן משלמות ומוציאות על הילד שנמצא אצלן. הן לא מסוגלות לעמוד בזה. זאת אומרת, הן מחזיקות מעמד, אבל על כל רגע שהן לא נפלו עד עכשיו, מגיעה להן הרבה מאוד הערכה על העניין. אבל יכול להיות שכל רגע יפסיקו לתפקד ויפסיקו לפעול.

מסגרות מחוץ לקהילה. אנחנו לא יכולים להוציא ילדים לפנימיות. ילדים לפנימיות אנחנו מוציאים כאשר מדובר בילדים שחייבים להוציא אותם מן הבית, כיוון שהשהייה שלהם בתוך הבית מסכנת אותם. אנחנו לא מוציאים ילדים מהפנימיות. יצאו הנחיות של משרד הרווחה על החזרת ילדים הביתה. המערכת היחידה בארץ שלא עסוקה בהחזרת ילדים הביתה זה לוד. עד עכשיו קיבלתי על כך אישור בעל-פה מהמשרד, אני עומד לקבל על כך אישור בכתב. אין מי שיבדוק את הילדים, אין מי שיוציא את החומר - - -

ואין לאן להחזיר אותם.

ואין מי שיהיה בקשר עם הפנימיות ויבדוק מה קורה בפנימיות. אין מי שיקבל את הילדים בחזרה הביתה, אין מי שיכין להם תכנית לשהייה שלהם בתוך הבית. הנושא של מעונות ילדים – 220 ילדים אנחנו מוציאים מדי שנה למעונות ילדים. כולם ילדים, ברמה שעוברים את המסננות של מערכת הרווחה. לא התעסקנו עם הדבר הזה עד היום. הפעלנו את המערכת במשך שלושה שבועות במתכונת חירום, כשקיבלנו אישור מיוחד ממשרד הרווחה. בנינו תכנית מיוחדת שלא היתה קודם לכן בארץ. כדי להפעיל את מערכת הרווחה במתכונת של חירום, פינינו את כל התפקידים של העובדים בתוך המערכת כדי שהעובדים יתגייסו לתת מענים. הנושא הזה נפסק אחרי כשלושה שבועות על ידי ועד העובדים בהשבתה. הספקנו לשבץ כ-30 ילדים, אבל רק לכתוב שיש להם לאן ללכת, אבל לא השלמנו את הפרוצדורה. 200 ילדים לא משובצים במסגרות של מעונות. מבחינתי אני נותן כאן את התמצית של העניין. המצב הוא יותר מאשר חמור.

אני רוצה לומר מלה אישית. במשך כחצי שנה אני משמש בתפקיד כממלא מקום. נכנסתי לתפקיד אחרי שהמנהל הקודם פרש. הקמנו מערכת מפוארת של מערכת רווחה. בזה שאנחנו לא מתפקדים, גם שירותים שקשורים אלינו בסכנת התמוטטות. מרכז ילדים-הורים שקיבל פרס רק לפני שנה, פרס ארצי על הפעילות שלו, שתלוי בזה שאנחנו מפנים אליו את המשפחות והוא מתוקצב מהמשפחות שהוא מטפל בהן, אין הפנייה של משפחות, המסגרת הזאת בסכנת סגירה. הפנימייה הקהילתית הראשונה בארץ - המודל שעכשיו הלך והתפשט, ובמשך השנים לקחו אותו והטמיעו אותו ברחבי הארץ, כמודל מוביל מאוד משמעותי. גם היא נמצאת בסכנת סגירה, כי אין ילדים, ולא שאין ילדים שלא צריכים את הפנימיות. יש הרבה ילדים שצריכים את הפנימייה, אבל אין מי שיקח אותם ויעביר אותם לשם.

אני חושב שזו חוויה. כמי שנמצא בתוך המערכת לא רק ממניעים כלכליים, אלא ממניעים של איכפתיות ושל משמעות, זו חוויה קשה מאוד מה שקורה. חוויה קשה מאוד עם כל הפרישה הזאת של העובדים, חוויה קשה מאוד לראות את כל הילדים שנמצאים שם במשפחות, אלה לא רק ילדים. אנחנו דיברנו על דברים אחרים חמורים מאוד, על פיגור, על נכות, על זקנים, אלף ואחד נושאים שאנחנו מטפלים בהם שאין להם מענה. זו חוויה קשה ביותר להיות בסיטואציה הזאת. אני בתפקידי העברתי הרבה מאוד מכתבים, והרבה מאוד עדכונים לכל הגורמים. אני חושב שהגיע הזמן שיקרה משהו שהשערוריה הזאת תיפסק.

אני מאוד מודה לך. קשה מאוד לשמוע את הדברים. אני בטוח שהבאת רק את קצה הקרחון.

נשמע גורמים נוספים. אני פשוט לא מכיר את כולכם. נשמע את נציג משרד החינוך.

אני רוצה להציע פתרון. ועדה בינמשרדית עובדת כבר שלוש שנים בעיר לוד, במסגרת הטיפול הנקודתי, מה שנקרא תכנית "אופ"ק". המשרד היחיד שהצליח להזיז דברים בעיר הזאת זה משרד החינוך.

מה הוא הזיז? מה זה הזיז משהו?

מה היתה שיטת העבודה? המורים שהם עובדי מדינה מקבלים משכורת, המורים שאינם עובדי מדינה מקבלים משכורת. פנימיות היום, הן הפנימיות היחידות שפועלות. למה? כי הגננות גמרו לעבוד בשעה אחת עשרה, העסקנו סייעות מכספנו. את המזון אנחנו מביאים באספקה ישירה, לא דרך הרשות, אלא משלמים ישירות לספק.

השיטה פשוטה מאוד, החשב של המשרד מינה חשב מלווה שיושב בעיר לוד. הוא לוקח את החשבונות, הוא מאשר אותם, שמו קובי, הוא מעביר את הכספים. עכשיו כאשר היה משבר והילדים לא קיבלו אוכל, אנחנו מפעילים 105 גני ילדים עד השעה אחת ועשרים. על אף כל השביתות של כל העובדים, הם מקבלים ארוחת צהריים, ההורים באים לעזור, ואז הם הולכים הביתה לפחות שבעים.

נוסף לכך, אנחנו ממשיכים את הפנימיות האלה גם בחופש הגדול, שחס וחלילה לא ייגרע מהם אוכל, ולא שהייה במקום תרבותי מוגן.

אתה מציע לקלוט את הילדים האלה – ילדים בסיכון שאין להם עכשיו מענה משירותי הרווחה?

הפתרון הוא שגם המשרדים האחרים יעבדו באותה שיטה. חשב מלווה, חשבון מיוחד שמשלם ישירות לאנשים שעוסקים בנדון. כמו שאנשי החינוך מקבלים משכורת ועושים את העבודה, כך גם האחרים. התשלום יהיה ישר לספקים, תשלום ישיר לנותני השירות. זה יכול לתת פתרון מיידי. תודה.

ההצעה שלך שיהיה חשב מלווה גם מטעם הרווחה - - -

ואז יהיו לנו בעיריית לוד שמונה חשבים מלווים.

עד שתיפתר הבעיה.

אני מבין שעובדי מערכת החינוך לא שובתים, כי יש להם את החוק שמאפשר את השכר לעובדים, כך אני מבין.

לא נכון. בית דין לענייני עבודה פסק עכשיו בסכסוך האחרון - - -

גם הכספים האחרים עוברים לאותו חשבון, והשירותים משולמים לנותני השירותים. מדובר ב-105 גנים, בכל גן 35 ילדים, תכפילי.

אדון סמוכה, האם שמעתי נכון שאין צורך בחקיקה? משרד החינוך לא עשה חקיקה בנושא?

נכון, זה עובד. היתה חקיקה לגבי המשכורות בלבד. אנחנו הרחבנו את זה גם לגבי הסעיפים האחרים, כי חוק החינוך מדבר על המשכורות בלבד.

אני חושב שהיה צריך חקיקה כדי לאפשר את המצב הנוכחי. לפתור את המצב, לדעתי חובה. המצב הנוכחי לא יכול לקרות כי יש גם לילדים האלה זכויות.

אני ראש צוות במשרד הרווחה. מעולם לא היה מצב כזה ברווחה בלוד, מעולם. זאת היתה לשכה לתפארת, אנחנו תיכננו פרוייקטים, פיתחנו פרוייקטים ועבדנו במסירות בעיר שתמיד היה קשה לעבוד בה, אבל עבדנו ופיתחנו את המקום. לאחרונה אני רוצה להגיד שכואב לי לראות איך שני צוותים שלי נעלמו. נשארתי עם עובדת סוציאלית אחת. אחת אחרי השנייה עזבו את העבודה, התפטרו, מצאו עבודות במקומות אחרים. זאת חווייה מאוד קשה בשבילי.

אני רוצה לדבר גם על הצוות האתיופי. אני אחראית על הצוות האתיופי. זאת אוכלוסייה של עולים חדשים שהגיע ללוד במצב מאוד קשה. נכון להיום אנחנו לא מסדרים להם מעונות. אין שום שירות לאוכלוסייה הזאת. אנחנו לא מתייחסים אליהם. אוכלוסייה שהגיעה לעיר לפני כמספר שנים בלוד.

ברגע זה ממשיכים להזרים עולים מאתיופיה ללוד?

כרגע אני לא יודעת.

בשנה האחרונה הגיעו למעלה מ-300 משפחות.

חלמאים. אז מה אם יש מעונות של הסוכנות במרכזי הקליטה. העירייה לא מסוגלת לטפל בקיים.

כל האגף היה בבג"צ לפני כמספר חודשים. היתה החלטה של בג"צ לפתוח חשבון נפרד לעובדים הסוציאליים, על מנת להעביר לנו כספים. זה עוד בתקופה שהיינו הרבה עובדים סוציאליים, זה היה בינואר. למה לא עשו את זה? למה הגענו למצב שכולם עזבו? היתה החלטה של הבג"צ, אף אחד מהמשרדים לא לקח את זה על עצמו.

מה היתה ההחלטה לגבי החקיקה של הצעות החוק שהוגשו?

עובדה שהגענו אחרי כחצי שנה וכולם עזבו.

אנחנו חתמנו שזה יהיה כסף ייעודי.

עכשיו זה מתחיל להיות מורכב. שמענו הרבה דברים שונים, אמנם הכל מצביע באותו כיוון. תעשה לנו קצת סדר בדברים, ותגיד מה היום אנחנו יכולים להחליט כדי לפתור את הבעיה האקוטית.

כל אחד פה, עובדי הרווחה הגיעו לכאן, וכולם מסביב לאותה בעיה. הבעיה ידועה לא מהיום. באגף הרווחה הבעיה התחילה כאשר לא היה להם מיקום, לא היה להם איפה להיות, איפה לעבוד. גם אז כאשר קיבלו את המשכורות הם הפגינו והשביתו יחד עם הוועד.

קודם כל אני רוצה לומר, שבאמת, מוסר העבודה אצל העובדים הסוציאליים ברווחה, זו דוגמה למופת בכל עיר. אני חושב שאני גאה בעובדים האלה. למרות הכעס שלהם אלי, למרות הטענות האובייקטיביות והכנות.

הבעיה היא מצב העירייה. העירייה נקלעה לגרעון קשה, וקשה להתמודד עם זה. מה הטענות שלהם? למה הם מתפטרים? למה הם שובתים? כי לא מקבלים שכר. זו הבעיה היחידה, שום דבר אחר לא. אלא אם כן יבואו ויגידו שהנהלת ראש העיר לא נותנת להם לעבוד. רק לפני שנה הם זכו בפרס. מצויינים, עובדים נהדרים. צריך להבין – לוד זו עיר שונה מכל הערים בישראל. עיר מעורבת, 27% מגזר ערבי, עיר עולים שהמעמד הסוציו-אקונומי שלה נמוך מאוד. קרוב ל-25% עולי ברית המועצות והקהילה האתיופית, והאוכלוסייה היהודית הישראלית שהיא קיימת, בעיה לא פשוטה. למרות שאני כראש עיר, כתושב העיר, נולדתי בעיר הזאת, אני גאה בעיר הזאת. אני אומר שלצד כל הבעיות שאנחנו שומעים, יש גם דברים יפים. יש לנו תושבים נהדרים, יש פעילויות חברתיות בעיר הזאת. הבעיה המרכזית – הכסף, חבל על כל הדיבורים.

נעשו נסיונות בטח במימון הממשלה?

כולנו יודעים שהכותרת היום במשרד הפנים זאת תכנית ההבראה. צריך להיות ברור לכולם, אני כבר מתמודד עם תכנית ההבראה למעלה משנה. תכנית ההבראה היא לא חד-סטרית, היא דו-סטרית. הנהלה מול הוועד. לצערי, אני אומר, אולי זה לא המקום להעלות, הוועד משיקולים זרים פוליטיים מנסה לנגח בכל דרך את ראש העיר, את הנהלת העיר, מנסה לשבש. יש עובדים שגם לא קיבלו שכר ובאו לעבודה. באו למלא את תפקידם בנאמנות ובמסירות. עזבו לצד שלא קיבלו משכורת, הוועד בא ואיים עליהם שלא יעבדו. הם ראו אחריות גדולה מאוד, לא להזניח את אותם ילדים שצריך לטפל בהם. הוועד מנע מהם. זה אולי לא עניין של הוועד. אבל צריך להבין בצורה חד-משמעית, אנחנו נסתובב, נסתובב, הבעיה המרכזית זה השכר לעובדים. ואם לא, העובדים לא קיבלו שכר, זה ברור, במשך חמישה חודשים. את זה אני רק יכול לומר לא לכולם, לא לכל עובדי העירייה, אני יכול להדגיש, לעובדים הסוציאליים ברווחה. יש עובדים בעירייה, ואני אומר את זה בצער, אבל זו המציאות, שהם באים לעבודה ולא עובדים כבר חודשים, והעירייה לא תרגיש בזה.

אני אומר לך כראש עיר, שהם לא יעבדו מצידי והלוואי והיתה לי האפשרות שלמעלה מ-300 עובדים יילכו הביתה. גם כך הם לא שווים, הם לא עושים כלום. אבל מה, אני בעמדת התגוננות. מסכנים, לא מקבלים משכורת. תן לי לשלם להם, ושיילכו. ראית באיזה מקום עבודה שלא משלמים, אין תנאים, והם רוצים להישאר בעבודה? שיקבלו את השכר, ויילכו הביתה.

לא ניכנס לכל השאלה הזאת אם יש עובדים שלא עובדים, ויש עובדים ולא מקבלים משכורת. אני שואל אותך, אתה היום ראש העיר, עם אחריות עצומה, אתה רואה את הדברים, ואתה אומר שהעובדים הסוציאליים, עובדי הרווחה, שסיפרו פה ממש מדם ליבם, שהם עובדים נהדרים. אני רוצה לשאול אותך, מה היום אתה מציע כדי שלפחות הילדים בסיכון קודם, היום, לא אחרי שתהיה תכנית הבראה. אנחנו חייבים היום למצוא דרך, לא להפקיר את הילדים של העיר לוד. אתה אחראי על זה, ואני רוצה לשמוע ממך.

רציתי להוסיף ולומר אם אפשר באמת בתיק הזה לקרוא לזה כמו בחירום. הרי בכל מערכת ששובתת יש בעיות, יש דברים של חירום ואותם עושים כך או כך. העניין הוא לקחת את הנושא של ילדים בסיכון כחירום, ולזה תמיד יהיו האנשים שיעשו את זה. זו לא תהיה פריבילגיה שיתנהגו נכון או לא נכון.

שמעתי פה הצעות – חשב מלווה. יש לנו כבר שלושה-ארבעה חודשים חשב מלווה מטעם משרד הפנים. מה, זה הוקוס פוקוס? מה הוא עשה עד עכשיו? אם אין לו יכולת, אין לו הזרמת כספים, מענקים, שום דבר לא יעזור. שיהיה פה הגאון שבגאונים. כל ההצעה הזאת, חשב מלווה, ועוד חשב מלווה, תעבירו כספים. דרך אגב, כל הכספים שמעבירים אותם לא מגיעים אלינו בכלל.

הממשלה מזרימה כל חודש כסף שיורד לטמיון.

אם מישהו פה מבין שהכספים מגיעים לגזברות אלינו, ואנחנו משתמשים - לא. הכספים מגיעים לשלטון המקומי, לאוצר, שם זה מעוקל.

מה עם הצעת החוק הגאונית של המעקפים, כביש עוקף. זה עוד לא קיים. אתם נכללים בקריטריונים?

כן, אנחנו חתמנו.

אין ספק שאנחנו פה מדברים על בעיה כאובה וחשובה שאם לא ניתן את הדעת היום, זו תהיה בכייה. אנחנו נאחר, ולתקן יהיה הרבה יותר קשה. מתוך נסיון ובלי לפגוע, אני מופיע פה במשך חודשים, כל כך הרבה ועדות, יעידו על כך חברי כנסת. כל ועדה שלא תהיה, היא חשובה לי. רק אתמול הודיעו לי להגיע לכאן. חברת הכנסת ענבל צלצלה אליי אתמול. ויתרתי על כל הפגישות, היה חשוב לי להגיע לכאן. לבוא להזדהות עם הבעיה הכאובה הזאת.

אין לי שום בעיה למצוא פתרון שכל הכספים יגיעו ליעדם, שיגיעו למטרה הזאת. אני לא רוצה להשתמש באגורה מהכספים האלה.

כדוגמת החינוך.

הכסף הזה חשוב לי ויקר לי.

אנחנו מדברים ממש, כמו שאמרו הרבה חברים, מדובר בתכנית חירום לילדים. הציע הנציג של משרד החינוך, אני לא יודע מבחינה מעשית אם זה חייב להיות על ידי חשב מלווה או לא. אבל לעשות תכנית חירום עכשיו, בינתיים לטפל בילדים שהכספים יעברו, והעובדים הסוציאליים יוכלו במקום להיות אולי תחת מטה מרכזי של משרד הרווחה, במקום להיות תחת המטה בינתיים של העירייה עד שהדברים ייפתרו.

אני שואל שאלה פשוטה, מה זה נותן אם אין כסף אם זה יעבור לחשב או יעבור לעיריית לוד?

שום חשב. יש שם חשב כבר כמה חודשים. עד שימנו חשב יעבור עוד זמן. סליחה, אנחנו אולי שוכחים שהילדים בינתיים ברחובות, והילדים בינתיים לא מטופלים.

ד"ר קדמן דיבר על הכספים שמעביר משרד הרווחה כל חודש, וזה עובר לאוצר, לשלטון המקומי. זה צריך לעבור לידיים של ראש העיר, שיפנה את זה אך ורק לרווחה. זה הפתרון.

אני מוכן להתחייב, שהכסף הזה עובר ישירות.

חשב מלווה, תכנית חירום.

נפגשתי עם מנכ"ל משרד הרווחה בנושא הזה, שאלתי אותו לגבי העניין של השכר לעובדים. הוא אמר שמשרד הרווחה לא יכול להיות המעסיק של העובדים. מה שאתה הצעת עכשיו שהמשרד יהיה כאילו המעסיק של העובדים, זה דבר שהם לא יכולים לעשות את זה. ולפתוח חשבון בנק נפרד, הדבר הזה בלתי אפשרי, כיוון שחשבון הבנק הזה לא מוגן מפני עיקולים. אז ברגע הראשון כיוון שכל חשבונות הבנק של העירייה מעוקלים, גם החשבון הזה יהיה מעוקל, שלא כמו במקרה של עובדי החינוך שהוא חשבון מוגן באמצעות חוק.

משרד העבודה והרווחה יכול לומר לא רוצה, הוא לא יכול לומר לא יכול. אפשר למצוא דרכים. השאלה אם משרד העבודה והרווחה יהיה מוכן להרים את הכפפה הזאת של הילדים.

אני רוצה להגיד שאנחנו שאלנו ואלו התשובות שקיבלנו. אני מתפלל שיימצא לזה פתרון.

אנחנו מבינים שזאת התשובה שקיבלת. אותנו התשובה הזאת לא מספקת. זה ברור שזו התשובה שמקבלים.

נשמע עכשיו את המשרד. אני רוצה להבין מרים, איך אתם כמשרד רווחה ונותנים לדבר הזה לקרות. מעבירים כאן כספים שמעוקלים על ידי כל הגורמים שמעקלים כאן כספים.

יש כספים שמועברים ישירות לילדים בפנימיות,אלו הכספים היחידים שממשיכים לעבור. אם נצא מפה עם החלטה לטפל בחירום בלי לפתור את הבעיה של העברת כספים לאפשר שירותים, לא עשינו כלום. להגיד לכם, אני מצטרפת בשבחים לעובדים שעבדו חודשים בלי משכורות. הדרך היחידה בשבילם זה לעזוב. תחשבו על אלה שיכולים עוד לעבוד כמה חודשים בלי משכורות. אבל אמא צעירה שצריכה לשלם למטפלת, עדיף לה לשבת בבית. שלא לדבר על אלה שמוצאים עבודה אחרת.

מכל פקידי הסעד, כאשר ישבתי איתם במאי, היו עוד שתיים. ישבנו יחד כדי לראות איך לתת מענה לדחופים ביותר, לחירומיים. עשינו סדר, פקידת סעד מחוזית מלווה אותם כדי לעשות סדר עדיפויות. כדי להבטיח שלא יישאר ילד במצב של סכנת חיים. סכנת חיים, על זה אנחנו מדברים. אנחנו כבר לא מדברים על ילד ללא שירות.

נשארה היום פקידת סעד אחת, הוצאתי מינוי לעוד עובדת שהיתה בעבר פקידת סעד והיתה מוכנה לחזור. אז יהיו שתיים בחזרה. מה הן יכולות לעשות? ביקשו שפקידת סעד מחוזית תצטרף לעבודה ישירה ואולי אפילו כל חמש פקידות הסעד שמכסות את כל אזור מרכז יעבדו ישירות.

מרים, יש לנו 12 ימי כוננות בחודש של פקיד סעד.

לזה אפשר למצוא פתרון. אני יכולה לכופף יד למישהו שיוסיפו עוד 12. מבחינה חוקית צריך לעבור כל מיני מעקפים. אמרנו, לא זה לא הפתרון. משרד הרווחה הבטיח דבר אחר, שהוא ישלם ויש מכתב של חיים פוזנר, אם אנחנו נאתר פקידי סעד מהרשויות. כלומר אני לא יכול לשלם לפקידי הסעד של לוד, את זה אני לא יכול. אבל אם תאתרו פקידי סעד מהרשויות סביב שמוכנים להיות כוננים ולעבוד, אני אשלם להם בדרך של שעות נוספות. חיפשו פטנטים.

למה משרד החינוך הצליח לעשות את זה?

את זה צריך לתקן בחוק. אז יהיו עוד כמה פקידי סעד. רבותיי, הוציאו בשבוע שעבר שישה צווי חירום. היה מישהו שהוציא צווי חירום, ארבעה מהם היו לא ראויים, שניים מהם היו מוצדקים, ארבעה היו לא מוצדקים. מכיוון שהגיע למצב כזה, אמרו: בואו נוציא צו חירום במקום לתת טיפול. צו חירום הוא לא במקום כלום, הוא רק כדי שבמצב חירום יוציאו ילד.

ואם הוציא פקיד סעד צו חירום ראוי אפילו, אז צריך לקחת את הנערה לאיזה מקום, אין מי שישלם את המונית.

לוקחים אותה בניידת משטרה לצערנו.

אתם משלימים קצת פה, אבל לא בכל מקום.

סליחה זה לא נכון בכלל. העירייה מעמידה את הרכב 24 שעות לטובת הנוסע.

מוציאים צו חירום לגבי ילד, מכיוון שכאשר מתגלה ארוע של מצוקה, צריך רק ללכת ברחובות ולהסתכל סביב. צריך לשבת עם ההורים, צריך לחפש פתרון בתוך המשפחה. צריך לתת לילד מועדונית, אז לא צריך להוציא שום צו חירום. צריך לעבוד עם האמא, האבא, עם הילד, לתת לו חסרים קצת שחסרים לו, אז לא צריך להוציא צווי חירום. מוציאים היום צווי חירום מפני שאין שום פתרונות.

משרד הרווחה, תני לנו כלים איך עושים את זה.

יש כאן הצעה לעשות ועדה קרואה של הרווחה. זאת אומרת לקחת את כל הכספים, צריך לפתור את זה חוקית. איך אתה לוקח את כל הכספים שמגיעים לעיריית לוד, ואתה מחלק אותם נכון לרווחה בלי שזה יגיע למעקלים. אני לא יכולה לפתור את זה רבותי. הפתרון צריך לצאת מכאן.

סליחה, זה לא יבוא מכאן. אם זה לא יבוא כיוזמה של השר הממונה, מי יעשה את זה? משרד החינוך עשה את זה. משרד הפנים עשה את זה.

על שולחן הכנסת יש שתי הצעות חוק. הצעת חוק ממשלתית שהופקעה, והצעת חוק פרטית שלא מקודמת.

עד שיהיו.

בחוק צריך למצוא את הפתרון, שעד שתיפתר כל בעיית לוד, שהכספים האלה יגיעו ישירות לרווחה.

אין שום פתרון אחר?

אין כסף לשירותים. אי אפשר להוציא ילדים מהבית כי אין מועדונית. אם מוציאים ילד לפנימיה, היום ילדי הפנימיה לא מוציאים אותם כי אין את ה-25% של הרשות. זה מצטרף לחוב שלהם, ה-25% שאתם צריכים לשלם לפנימיות. אבל לא מגרשים את הילדים מהפנימיה. אבל להכניס ילד חדש לפנימיה, הגזבר צריך לחתום. הוא לא נקלט. אם אין טיפול, אם אין מועדונית, צווי חירום זה פלסתר. אל תבקשו פלסתרים.

למשל, אצלנו בלוד זה מרכז הסמים. יש מבצע משותף עם העירייה, 200 שוטרים מכל המחוז, יום יום בלוד כרגע, כבר חודשיים מטפלים בבעיית הסמים בלוד. עכשיו גם הקיץ מהווה איום כאשר ייצאו לחופשה. אולי משרד העבודה והרווחה יכול ליזום מהלך של שלושה חודשים, כמו שאמרה חברת הכנסת ענבל, אבל עכשיו הבעיה. עכשיו צריך את הפתרון. לעשות ויסות פנימי, ולעשות העברה של פקידי סעד, עובדים סוציאליים ללוד.

האם הדבר הזה אפשרי?

הרעיון הכי מרחיק לכת היה שתימצא דרך לשלם לעובדים בפריפריה שיעזרו בחירום. חירום זה פלסתר.

את נחשבת עובדת של משרד העבודה והרווחה. אני לא מתייחסת ספציפית או אישית אלייך ולמשרה שלך. אין אפשרות למשרד העבודה והרווחה לאסוף כמה עובדים שלו, שכן מתעסקים בתחום הזה של הנוער ושל ילדים בסיכון, ולשלוח אותם באופן זמני ללוד. הם ימשיכו לקבל את השכר שלהם, ימשיכו לבצע את העבודה שלהם כעובדי משרד הרווחה.

אין עובדים שלהם. הם עובדים של הרשויות המקומיות. למה שרמלה תשלח ללוד?

למשל מרים עובדת במשרד העבודה והרווחה. אבל יש עוד כמה כאלה.

אני אפסיק לעבוד כפקידת סעד ראשית, אלך לעבוד ישירות בלוד. זאת ההצעה? להפקיר את כל בעיות חוק הנוער בארץ, וללכת - - -

כן, כדי לתת את הטיפול.

זה מה שאתם מבקשים. אני לא מדברת עליך, אני מדברת על המחוזיים. הרעיון עלה שכל המחוזיים יעזבו את כל אזור המרכז, יפסיקו לפתור בעיות של ילדים.

לאור התגובה שלך, אני חייבת לומר לך שאני בספק מאוד מאוד גדול אם הוועדה הזאת צריכה לשבת פה עכשיו, כחבורת אמנים שצריכה למצוא פתרון יצירתי. זה תפקיד השר. השר מעביר את הכספים ואין לי טענות. אבל הוא גם צריך לוודא שהכספים מגיעים ומשמשים לצרכים שמיועדים לו. לא ייתכן להעביר את הכסף ולהפקיר אותו. יגיע למר אלדר, או לא יודעת למי.

אני חושבת שצריך למצוא דרך להעביר את הכסף שיהיו מועדוניות. מי שמגיע ומוצא ילד בסיכון ואומר אם הוא יהיה במועדונית אחר הצהריים - - -

בסדר, מעבר לצריך צריך, שגם אני וגם את - כולם כאן אומרים.

אתם יודעים מי פתר את הבעיה במשרד החינוך, בעניין הזה של יאיר סמוכה, מי שהיה אז יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, שהוא לגמרי היום הוא שר הרווחה. כתבתי לו מכתב לפני חודש וחצי. חוקים פחות חשובים העבירו בכנסת בזמן יותר קצר, היה אפשר מזמן לפתור את זה.

נשמע את הגורמים השונים.

אני מפקחת על יועצות בעיר לוד. אני עובדת הרבה מאוד שנים. את העניין הזה עוררנו במשרד החינוך הרבה מאוד זמן, על ילדים בסיכון, כי בבית הספר אנחנו מלווים את הנושא הזה יום יום. עכשיו יוצאים לחופשת הקיץ, קמה זעקה מאוד גדולה. אני לא רוצה להיות דרמטית ולהביא סיפורים דרמטיים כמו ששמעתי פה שהם מאוד קשים. נדרשנו לפתור את הבעיה. באנו עם איזשהו פתרון. ישבנו במשרד החינוך יחד עם מנכ"ל העירייה ועוד אנשים, חשבנו איך נפתור, זוהי שעת חירום. שלום הילדים, לעומת ההשבתות בעיר. איך נפתור את זה.

אספר לכם מה קורה בחינוך המיוחד ביום הזה, זהו דיווח טרי. בחינוך המיוחד אין חופשת קיץ, לומדים עוד חודש וחצי, אין סייעות, אין הסעות. מי מגן על זכויות הילד בחינוך המיוחד? עכשיו, בחופשת הקיץ, כי צריך ללמוד.

מפקחת המחוז ד"ר סולי נתן הביאה רעיון, ויצרה קשר עם עיריית ראשון לציון. פגשנו את האנשים בראשון לציון, הבאנו רעיון לקבל בהשאלה עובדים סוציאליים מראשון לציון. פקידת סעד ושתי עובדות סוציאליות. אתמול הבאנו את הנושא לדיון יחד עם אבלין מוועד העובדים. אמרו לנו: מה, העובדים שוברים שביתה? אני יודעת שזו בעיה. צריך לפתור את זה אולי חוקית. האנשים מוכנים להירתם. עיריית ראשון לציון אמרה שהיא תממן את שכרם של אותם עובדים סוציאליים שיבואו לעזור, זה מקרה חירום רק לחודשים הקרובים עד שנתארגן.

הוועד לא קיבל את זה?

מנכ"ל העירייה אמר שכל השירותים הנלווים מעבר לחוק חירום, זאת אומרת הסעות—

סליחה, אנחנו לא חייבים לחינוך המיוחד שום משכורת והם שובתים. מאויימים על ידי ועד העובדים.

הם לא שובתים.

אז מה הבעיה?

אין מזגנים. ביטלו להם חשמל, אין מים. אני הייתי שם וראיתי. אני לא רוצה לדבר. אין סייעות, אין הסעות. הבוקר דיווחה לי טובה סופר.

עד עכשיו לא ידענו.

טוב שראש העיר לומד את העניין.

אם זה קרה היום אז מה....

אדוני, אין מים בברזים בבתי ספר.

שיבואו מבחוץ ויוציאו צווי חירום. הבעיות הן הרבה יותר חמורות מזה.

הבעיות הן חמורות. שלומם של הילדים - - -

אין מים בלוד לא רק בבתי ספר. התושבים של העיר קמים בבוקר ואין להם ברז. מה יעשה ראש העיר, כאשר משרד הפנים לא נותן לו גיבוי מול החובות שלו מול מקורות?

אף אחד לא אומר שראש העיר בנה את הדבר הזה.

אני סגן מנהל המחוז של משרד הרווחה בתל אביב. אני מכיר היטב את הנעשה בלוד.

אני רוצה להבין, על מה דיברת מר סמוכה, בוא תגיד – אמרת עובדים משהו...

אתם רק יודעים לדבר.

אם אנחנו פה נדון בנושא שקיים היום שהוא בוער ביותר ואין חילוקי דעות בין כל היושבים פה, וננתק אותו מהקונטקסט הכללי של העיר לוד על כל בעיותיה, אנחנו חוטאים למטרה ובגדול. ראשית אני חייב להוריד את הכובע ולומר מלים חמות וטובות, ומלות הערכה לעובדים הסוציאליים במחלקה לשירותים חברתיים באגף הרווחה של העיר לוד. למרות אי קבלת משכורת, ותנאים לא תנאים, הם עשו את עבודתם נאמנה.

את זה כולם אמרו, אנחנו שמחים שגם אתה אומר. אף אחד לא טוען אחרת. אתה אחראי אדוני, מנהל מחוז.

נגיע לדברים.

לפני שלושה חודשים, לאור המצב שהלך והתדרדר, המחוז יחד עם המחלקה לשירותים חברתיים במקום, בלשכתו של המנכ"ל, עיבדה תכנית חירום לעבודה במתכונת חירום, לאור מצב כוח האדם שקיים, ולאור המצב של הבעיות בלוד. זה החזיק מעמד כמו שאמר מיקי, שלושה שבועות, וחשבנו שהמערכת איכשהו התייצבה כדי לתפקד לפחות בקטע החירום.

ועד העובדים הכריז שביתה טוטלית, ושהעובדים יילכו הביתה כל יום. בתכנית החירום הזאת שולבו כדי לתגבר את המחלקה לשירותים חברתיים, מפקחי ופקידי הסעד המחוזיים של משרד העבודה והרווחה במחוז תל אביב במרכז. איש איש בתורו, עם תורנות להגיע יום יום לעבודה יחד ולהטות שכם לחברינו במחלקה לשירותים חברתיים. כפי שאמרתי זה החזיק מעמד במשך שלושה שבועות.

אני רוצה להבין, זאת אומרת ועד העובדים לא איפשר את הפעלת תכנית החירום.

היא פעלה זמן מה. אנחנו עד לאותו זמן לא יכולנו, כי כל העובדים שמקבלים עולים חדשים לא היו בתוך המערכת, אז לא ניתן היה לקבל פונים חדשים. יצרנו מודל עבודה שאיפשר שכל בן אדם שפונה לרווחה, יעבור מיון ראשוני, ותתקבל החלטה לגבי חומרת הבעייה שלו. ואם חומרת הבעייה שלו היתה מספיק חזקה בשביל לקבל התייחסות, אז הוא הופנה לצוותים מיוחדים שאנחנו הקמנו, כי שינינו את כל העבודה בתוך המערכת, לצוותים מיוחדים שאנחנו הקמנו כדי לקבל מענה לבעיית החירום של לוד. מישהו שלא היה חירום, אמרנו לו תמתין, עד שאנחנו - - -

עד שתהיה חירום.

ילד שצריך טיפול, וממתין, הוא הופך להיות חירום. אין משהו אחר.

זה המודל. לא סתם אנחנו מקבלים כאן הערכה. כיוון שהעובדים עשו את העבודה הזאת בלי שכר, ועבדו כמו משוגעים.

מה קרה, זה הפסיק?

המשרד בא והיה נוכח בהפעלה שלנו כי אנחנו ביקשנו את הנוכחות של ההפעלה של המשרד, כדי שיהיה שותף לאחריות הכבדה שרובצת על עצמו.

עד שבא ועד העובדים ואמר, לא תקבלו שכר. כבר ארבעה חודשים לא קיבלו שכר. הוא השבית את העבודה של כל עובדי העירייה, וכל עובדי העירייה זה כלל גם את עובדי הרווחה. הוא דרש שלא תהיה עבודה יותר.

בתקופה הזאת מנהלת המחוז ישבה עם ראש העיר, עם החשב המלווה ועם המנכ"ל, והגיעה איתו לסיכום שתקציבי הרווחה שמועברים מהיום והלאה, יופעלו לטובת צרכי הרווחה.

כפי שאמרתי, זה התחיל לעבוד במשך שלושה שבועות והעסק קרס מחדש.

איך בשלושה שבועות האלו, התקציבים לא עוכלו?

חוץ משכר.

אתה יכול להגיד לי מתי היתה הישיבה הזאת עם ראש העיר?

עדנה גרוס ישבה איתך.

אני לא יודע, אני לא זוכר דבר כזה.

אתה טועה, לא היה סיכום כזה. אי אפשר לעשות סיכום כזה.

אני שמח לשמוע. איפה קובי, הוא נמצא פה.

אני אגיד לך מה היה בישיבה. איזו משמעות יש לסיכום כזה, אם כל הכסף שעובר למשרד הרווחה עובר למשרד המעוקל, איזו משמעות יש לסיכום כזה? זה סיכום באוויר, איזו משמעות יש לו?

אדוני הנכבד, החשב ישב יחד איתי באותו חדר, ומכיוון שהייתי באותו חדר אז אני יכול להעיד בעדות ממקור ראשון. הבהרנו לגברת גרוס. גברת גרוס אמרה שיש כספים – 200 אלף שקל לטיפול הנקודתי שהיא רוצה להעביר. הסברנו לה, עד שלא יהיה חשבון שיהיה מוגן עיקולים, אין מה להעביר את הכסף הזה. הכסף הזה ייבלע, ולא נראה ממנו כלום. היא לא תוכל לפתור ממילא שום בעיה. למי שאני קורא זה לועקנין ולא אף אחד אחר.

דיברתי עם קובי שהוא החשב המלווה, לא פעם ולא פעמיים, וגם כשהיו תקלות באותם שלושה שבועות של אי העברת כספים, ודיברתי איתו והוא שיחרר ופתר בעיות.

אני מבין שיאיר סמוכה תיאר פה מצב אידיאלי – קובי פתר את כל הבעיות של העירייה.

אם יורשה לי לדבר, אני אבקש מיושב ראש הוועדה שיגן עליי.

למה אתה לא מעביר, כי אתה רוצה להעסיק מישהו ספציפי?

לא.

אז תעביר את הכסף, תן לנו לעבוד. אני אפטר את כל העובדים שעובדים בעירייה בגללך. חצי שנה בגללך לא מקבלים משכורת. בגללך, כל עובדי הטיפול הנקודתי לא מקבלים כסף בגללך. אם כל התכניות של הטיפול הנקודתי יקרסו בתשס"ד זה יהיה באשמתך, כי אני כבר דיברתי איתך, אני כותב אליך מכתבים, אתה לא עונה למכתבים. אני מחפש אותך ואתה לא עונה. אל תעשה פה הצגה שהכל מושלם.

אנחנו רוצה להבין גם את זה.

אני שמח על התיקון שאני מקבל מהגופים המוסמכים.

אני חושב שהתיקון היה חשוב. כי הוא אומר שלא הגיעו הכספים.

עכשיו אני מטיל ספק בסיכון שאולי היה אתמול להפעלת חירום נוספת, שבה נכח מנכ"ל העירייה.

לגבי הסיכום האחרון, אתמול ישבנו ביחד עם המפקחת - - -

אני רוצה לדבר על הסיכום.

אתמול היתה ישיבה של פקידת הסעד המחוזית עם מנכ"ל העירייה, עם ממלא המקום החדש של המחלקה לשירותים חברתיים רון גלבוע, ועם מפקחת החינוך. סוכם כדלקמן:

שחוק הנוער ימשיך להיות מופעל רק לאותם מקרי חירום. זאת אומרת, שלא יקרה מצב שבו תהיה לנו סכנת חיים של הילדים.

מה יעשו אחרי שיוציאו את הצו? לאן יעבירו את הילד? מי ידבר עם האמא?

פתחתי בראשית דבריי במשפט שהוא בעצם אומר הכל. אם נתייחס לזה בלי הקונטקסט הכללי, לא עשינו כלום. רבותי, לא עשינו כלום.

עכשיו תסביר. קיבלת שאלה אז תסביר.

השאלה כיצד זה יפעל. במקום קיימת פקידת סעד שישנה. במקום יהיו שלוש עובדות עם מינויים לפקידי סעד שמסרבות לתפקד בתפקיד. אני חושב שצריך להגיע למצב שהן תוכלנה לתפקד.

יש במערכת עובדות סוציאליות עם מינוי מפוצל לחוק הנוער, שהן מסרבות לתפקד כפקידות סעד.

מה זה מסרבות? שיפנו את מקומן.

תעביר את המינויים למישהי אחרת.

ישנו ראש העירייה, אני לא מעסיק שלהן ישירות. אני מציין עובדות.

הסמכויות לפי חוק הנוער לא מראש העירייה.

אני לא מעסיקה שלהם, אני רק יכולה לקחת להם את המינוי.

המטרה של הסיכום היא להכין תשתית חירומית מינימלית, כדי לתת מענה שלא יקרה מצב של חוסר מענה למקרים שזועקים לשמיים.

שנית, רון, בוא לא נשכח שהמערכת בשביתה, ושיושב ראש ועד העובדים משבית עדיין את המערכת. לסיכום הזה הוא הסכים, שתהיה פעילות ושלא תהיה שביתה בתחומים האלה.

באמת תודה.

סליחה, אני לא אומר תודות לאנשים, אני מציין עובדות כפי שהן.

זו היתה מכשלה והיא הוסרה. הדבר השני, על פי שיקול דעתו של ממלא המקום החדש, באותם מצבי חירום שאינם בחוק הנוער, כאשר יש צורך בהתערבות, שתהיה אפשרות לעובדים הסוציאליים הקיימים כן להתערב וכן לעשות שם עבודה.

סליחה, לנושא השכר אני לא נכנס.

לגבי תיגבור מראשון לציון, נאמר שם בישיבה הזאת, דרישת המחלקה לשירותים קהילתיים היא - - -

רק בסכנה צימצמתם את זה?

אנשים שנמצאים בסכנה, ואם יש שיקול דעת של ממלא המקום, במקרה זה או אחר, שצריך להיכנס אליו כדי למנוע מצבי חירום, יש לו את שיקול הדעת להפעיל את העובדים הסוציאליים, וזה על דעת יושב ראש ועד העובדים.

אולי נעביר את שיקול הדעת ליושב ראש ועד העובדים, שהוא יחליט מה בסכנה, ומה בסכנת חיים.

איפה משרד הפנים?

לסיכום, עד שהבעיה במגרש של ועד העובדים, משרד הפנים והרשות לא תיפתר, אנחנו לא נוכל לתת מענה הולם לבעיה בכללותה. וכמובן אם החוק שמונח בכנסת לא יעבור, אני חושב שלא נוכל לעבוד במתכונת הזאת.

כבוד היושב ראש, לעניות דעתי, אנחנו כולנו נגענו בנקודה. יש בעיה, המערכת על סף קריסה.

קרסה.

על מנת להציל את מה שנשאר לצורך העניין. צריך לפתוח חשבון עזר כדוגמת משרד החינוך, להעביר את הכסף לייעודו, על מנת שלפחות העובדים יקבלו שכר. ובמה שנשאר יחזרו לעבודה על מנת להגיע למצב של יציבות, ולגייס עובדים חדשים, את כל אלה שפוטרו. אחרת, אנחנו סתם מדברים. כל המצב ידוע - מה קורה בעיר לוד.

לכן צריך לבקש מהשר לפעול, לפתוח חשבון עזר כמו שמשרד הפנים פתח חשבון מיוחד.

הוא לא הצליח.

אני גם משירותי הרווחה. אני רוצה לפנות לוועדה ולשאול שאלה. אני עובדת במערכת הזאת 17 שנים. אני שואלת מתי מישהו במדינה הזאת יתעורר וישאל עד לאן אפשר להגיע. משרד הפנים, אין כאן מקום להאשמות. נמצא כאן צוות מצומצם, הוא בין הבודדים שנשארו במערכת, ורובם כאן מהצוות הבכיר. כל העובדים הסוציאליים נעלמו. כל יום אנחנו נפרדים מצוות אחר. אין פה מקום להאשמות. כאשר רוצים לחוקק איזשהו חוק, שר האוצר, שר הפנים, כולם עושים את זה במהרה. תוך יום אפשר להעביר חוק במדינה הזאת.

חוק האמסטף כבר הגיע לוועדת הכלכלה.

אני שואלת כיצד יתכן שעיר שלמה, זה לא נתפס. במשך 17 שנים בנינו מערכת לתפארת. באו ללמוד על השירותים בעבודה סוציאלית, היו כאן סטודנטים מכל הארץ שבאו לכאן. היו שירותים ייחודיים שהקמנו. זה מפעל חיים, זה מעבר לכסף. באים לדלת כל בוקר, יושבים במשרד, מבכים את חברינו ואת הפרוייקטים שעברו. איפה המדינה הזאת? יש כאן ילדים בסיכון, איזה סיכון? זה כבר מתחת לאדמה עוד מעט, ואנחנו יושבים. אני שואלת, עד מתי? זה אומר המשרד ההוא, וההוא אומר המשרד הזה.

הרי היינו בבג"צ. אם רצו באמת לפתור את הבעיה, אפשר היה להעביר בצורת חקיקה מזורזת, אבל יש לי תחושה שלא רוצים לפתור את העניין. זאת התחושה שלי. כאזרח, אני כבר לא מדברת כעובדת. אני כאזרח במדינה, אני בושה ונכלמת שאף אחד מהמשרדים האלה - אני ישבתי עם המנכ"ל במשרד הפנים, אמרתי לו: עזוב את העובדים, יש כאן תושבים. אני מתביישת, האנשים מבקשים מאיתנו עזרה. אני הולכת לפנימיות כדי לבקש ולהתחנן שלא יחזירו את הילדים האלה הביתה, כי אין להם לאן. כאן אנשים זורקים אותנו ממשרד למשרד - - -

ומה הוא ענה לך?

אני מצטער, עד שלא תהיה תכנית הבראה, לא יהיה פה כלום.

בלוד יש מעון לחתולים ולכלבים? זה הסיכוי היחיד שלך לקבל סיוע תקציבי ממשרד הפנים. ברגע שיהיה לך מעון לחתולים ולכלבים בלוד, תקבלי סיוע מיידי.

מה שאני שואלת, מה צריך לקרות? אני עובדת סוציאלית, אחד מהדברים שאנחנו למדנו, זה שקודם כל אנחנו חושבים על האחרים, ופחות חושבים על עצמנו. לכולנו כאן יש מקומות במקומות אחרים, תדע לך, זה עניין של עוד שבוע, עוד שבועיים.

אני רק מבקשת דבר אחד, השר יודע את המצב, הוא קיבל את כל התמונה. מה ששר הפנים יודע, שיש אפשרות לפתור את הבעיה. יש אפשרות לחוקק חקיקה מזורזת ולאפשר לנו לעבוד במיטב הכוחות ובמעט הכוחות. מישהו צריך לרצות שזה יקרה. רק לרצות.

עפרה, אני רוצה רק להגיד לך, קודם כל אנחנו מזדהים לגמרי עם מה שאת אומרת. זו בדיוק הסיבה לצעקה הזאת. אני מקווה שעוד מעט נגיע להחלטות ונקבל החלטות בהתאם. את רק צריכה לדעת כמובן שאנחנו עדיין בגוף שלנו גם מול ממשלה במקרה כזה. אנחנו לא נרפה, אני מסכים איתך לגמרי, עם כל מלה שאמרת. לצערי, התשובה של הממשלה עד עכשיו היתה תשובה אטומה לגמרי לבעיות שאת מעלה אותם.

אטימות וניכור לדעתי, זאת מלה קטנה, לעומת מה שאנחנו מרגישים ומעבר לזה. יש כאן נטישה של כל המערכות במדינה. התחושה שלנו כעובדים היא שנטשו לא רק אותנו, את העיר, את הפונים. אנחנו נמצא לנו מקומות אחרים. יש כאן נטישה מערכתית. אני לא יודעת איך אנשים ישנים טוב בלילה. אנחנו ישנים רע מאוד בלילה, כי לנו אין פתרונות.

רק בגלל זה התחלתי להגיד שכאילו הוציאו את לוד ממדינת ישראל.

ויתרו עליה.

אני הולך לומר לך משהו כואב. כמחאה הייתי מבקש מכם, כל צוות הרווחה, לאיים על ראש הממשלה, שאם הוא לא מטפל בלוד, אתם פונים לארגון הסעד של האו"ם. אולי כך הוא יתבייש שיש במדינה מצב כזה.

איפה לא היינו.

תפנו לארגון הסעד של האו"ם, כדי שראש הממשלה יבוש, לאיזה מצב הגיעה עיר ואם בישראל.

אתם תפנו.

אנחנו פופוליסטים.

אנחנו קטנים, היכולות שלנו קטנות, תאמין לי, היינו בבג"צ וקיבלנו למעשה הרשאה, בג"צ אמר שהם מקבלים את העתירה שלכם. אנחנו מברכים, ומבקשים ממשרד העבודה או ממשרד הפנים לקדם את העניין , לפני חודשים, שום דבר לא קרה. העירייה אמרה שהיא מוכנה לפתוח חשבון נפרד - - -

אם שר הפנים יקדם את זה, לא צריך בג"צ.

מהלשכה המשפטית, משרד הרווחה. רציתי להגיב בהיבט החוקתי. אמנם שר הרווחה בזמנו כאשר הוא היה שר החינוך, סליחה, יושב ראש ועדה, - - -

הוא היה יותר טוב מאשר חבר כנסת, זה מה שאת רוצה להגיד.

הוא העביר אז חוק, לצורך צביעת - - -

אדוני היושב ראש, אני לא מסכימה איתך. הוא כן מעביר את הכספים - - -

הוא צריך להעביר חוק ביום אחד.

הוא צריך גם את הגיבוי של שר הפנים ושל יתר הממשלה.

בסדר, שהממשלה הזאת תתפטר.

יש הצעת חוק, בדומה לחוק של החינוך - - -

צריך להיות חוק ממשלתי כדי שהוא יהיה מהר.

יש הצעת חוק פרטית, שעומדת כאבן שאין לה הופכין, עברה בקריאה ראשונה וצריך לגלגל אותה. אי אפשר להסתתר מאחורי ההצעה של הממשלה שהיא תקועה.

זה דומה לחוק שקיים לגבי החינוך. יש הצעת חוק לצבוע את כספי הרווחה, ושהם יהיו מחוסנים מעיקולים, וזה כרגע בתהליכי חקיקה. זו בעיה ובאמת צריך לקדם.

כמובן לא נדבר איתכם כעובדי ממשלה, ודאי לא על דברים פוליטיים. אני יכול להגיד לחברת הכנסת ענבל גבריאלי כן דבר פוליטי. זה עניין של אחריות מיניסטריאלית. אדם שלוקח על עצמו אחריות מיניסטריאלית הוא אחראי. אם הוא לא מסוגל לתפקד, אז הוא יכול להתפטר. אם היו מורידים יישוב באיזה מקום הוא היה מתפטר. אני אומר את זה בכל הכאב.

לשר הרווחה אתה לא יכול לומר את זה, כי הנה הוא עדיין כאן בניגוד לחבריו מהסיעה.

זה מפחיד אותי, כנראה ששום דבר לא מטריד אותו.

אין עניין כזה שאתה יכול להגיד, טוב אתה אחראי על הכל, אבל אתה לא יכול לבצע את המדיניות. ואם אתה לא יכול לבצע, אתה יכול ללכת.

נעשה צעד, הוגשה הצעה בעניין.

ההצעה הזאת תקועה יותר משנה.

אם לילדים האלה היו הורים אחרים, והיו צועקים, זה היה קורה אחרת. אנחנו הקול שלהם.

אני ממשרד הבריאות, ואני מהשירות המונע, ואני מכירה את לוד כבר 25 שנים. אמרו פה, זה כואב, והמצב נוראי, ואם נכנסת ילדה בת 6 לטיפת חלב לשתות כוס מים, כי אין לה מים בבית, היא לא בסיכון, ולא צריך צו חירום, אבל זה דמעות בעיניים. כולם פה שיושבים רוצים את טובתם של הילדים. אנחנו פה לדעתי פונים אליכם כנציגי הציבור, תעזרו לנו. כל מי שיוסיף ויאמר דברים, זה לבכות. למטפלים בעיר לוד. נגמרו הדמעות.

נכון מאוד.

מלווה פרוייקט של בטיחות ילדים, מטעם ארגון טר"מ בעיר לוד. הפרוייקט לצערי הרב גסס ודעך כמו הרבה מערכות אחרות. שמעתי הרבה אנשים שהזכירו הגדרות שונות של ילדים בסיכון, וילדים בסכנה, וסכנת חיים. נגעתם בנקודה שעכשיו קיץ ותחילתו של החופש הגדול. כמו שאנחנו רואים את המלה סיכון, כל ילדי ישראל נמצאים בסיכון. וסיכון מוגבר – ילדים שלא נמצאים במסגרות ומסתובבים ברחובות וחשופים, למשל, לפחי זבל שהתושבים שורפים כי אין פינוי אשפה, סכנה שקיימת עבור כולם, והפתרונות איך שלא יהיו בהעברת כספים צריכים להתאזן.

היה דיון בשבוע שעבר על קריית מלאכי שנמצאת במצב דומה. אמר נציג משרד האוצר, תוך שבוע ייפתחו בעיר שלושה חשבונות, חשבון משכורות, חשבון תזרים שוטף וחשבון החזר חובות. לחשבונות האלה יוזרם כסף על ידי הממשלה והעירייה תפקיד אותם. אם זה יפעל מהיום למחר, אני חושב שיש פתרון מיידי.

אני לוקחת על עצמי לבדוק את זה היום גם מול שר הפנים, וגם מול שר הרווחה. וגם משרד האוצר.

רק מידע. אחרי שכתבתי מכתב לשר הרווחה, דיברתי עם חיים פוזנר שעובדי משרד הרווחה מכירים אותו. שאלתי אותו, האם המשרד בנוי, ערוך להעביר כסף לחשבון נפרד. ואני מצטט אותו, לא רציתי לעשות את זה עד עכשיו, אבל אתה הזכרת את משרד האוצר. הוא אמר, אנחנו היינו ערוכים מזמן, מי שמתנגד לזה בכל תוקף, זה משרד האוצר. יש לזה סיבה. הוא רוצה להביא להקצנה את משבר הרשויות המקומיות, וכל נסיון לפתור חלקית את הבעיות, יחליש את המשבר שהוא מעוניין בו, במיצוי המשבר. לכן שלא יספרו פה שמשרד האוצר מוכן לפתור את הבעייה, כי הוא לא מוכן לפתור את הבעיה.

בסדר, אבל הוא לא אמר.

במנחמיה היה בחירות בשבוע שעבר, הוא היה כן מוכן לפתור את הבעיות של מנחמיה, 800 בעלי זכות הצבעה.

יש מי שמתנגד להצעה.

בכל הנושא של פנימיות, הצענו את צביעת הכסף, ראינו מה האוצר עשה עם זה. זה ברור. נצטרך לקבל החלטות, אני רוצה להתייעץ גם עם חבריי.

אני קצין הנוער של משטרת לוד. אני שומע את כולנו מדברים, ואנחנו פחות או יותר מדברים בקול אחד. אמנם יש חילוקי דעות.

בתיאור, כולם דיברו בקול אחד.

על מנת שכולנו נבין עד כמה המצב חמור בלוד, ברשותכם יש לי סרט על תחנת סמים, קצר מאוד. בו אנחנו רואים ילדים עם התיק על הגב, בתוך כספומט, מתפקדים כסוחרי סמים לכל דבר. ברשותכם אני אפעיל את הסרט הזה.

זה במגזר הערבי.

כן, אז מה.

אבל הם מוכרים לצפון תל אביב, הם מוכרים לכולם.

אלה ילדים שסיימו בית ספר עם התיקים ישר לתחנת הסמים, הירואין וקוקאין, לא מריחואנה או משהו כזה.

מה שרואים עכשיו זו הטמנה של 90 גרם נטו של קוקאין. אני מאמין אדוני ראש העיר, ש-90 גרם של קוקאין מכסה לך חלק מהתקציב שחסר לך.

אני שוקל לפתוח כספומט אצלי בלשכה, תוך כמה זמן אני אפתור את כל הבעיה של הגרעון.

רואים העברות מיד ליד, הסוואה, מתעסק עם הכלב, הטמנה נוספת.

למה הם מטמינים את זה שם?

על מנת שהמשטרה לא תמצא את הסם הזה.

אם המשטרה תתפוש, היא תתפוש רק חלק ולא את הכל.

מי נותן להם את זה להטמין?

בני המשפחה היותר מבוגרים. הם גם נעצרו בפרשייה הזאת.

המצב הוא חירום.

אנחנו נזמין לישיבת חירום בעוד שבוע, ננסה להגיע במשך השבוע לפתרון, ננסה לדבר עם הגורמים השונים. ביום שני הבא, מזמינים את שר הרווחה, את שר הפנים לוועדה, יחד עם נציג משרד האוצר.

אנחנו דורשים פתרון חירום, כמובן שצריך פתרון כולל לילדים. אנחנו לא נרפה מהעניין. דורשים תוך שבוע את פתרון החירום גם לקראת הקיץ. עם כל הדברים ששמענו פה, זה היה הרבה יותר קשה מהתיאורים שיש בעיתונים. לא נרפה. זאת החלטה, אנחנו נדבר עם כל הגורמים הרלבנטיים.

תודה לענבל על היוזמה.

הישיבה נעולה.



(הישיבה ננעלה בשעה 12:45)