א' - הצעת חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
28.6.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 247
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ט' בתמוז התשס"ד (28 ביוני 2004), שעה 10:00

הצעת חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2004

חברי הוועדה: מיכאל איתן-היו"ר
גילה גמליאל
אליעזר כהן
אברהם רביץ

רחל גרשוני,עו"ד משרד המשפטים
ענת אסיף,עו"ד משרד המשפטים
תג"ד יוסי בק ראש מח' טיפול ושיקום, המשרד לבטחון פנים
תג"ד חיים שמואלביץ יועמ"ש, שב"ס
שרונה עבר-הדני משרד הבריאות
רותי מזרחי משרד החינוך והתרבות
הילה קרנר-סולימן מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
ליאת שוברט איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
ורד וינדמן,עו"ד המועצה הלאומית לשלום הילד
נאוה דהאן,עו"ד לשכה עורכי הדין
סא"ל רוני פנחס ענף יעוץ וחקיקה, משרד הביטחון
ד"ר דויד וינר סגן הסנגור הציבורי
סאהר פאר מתמחה, סנגוריה ציבורית
חנה הלר משרד העבודה
רינת כהן,עו"ד משרד העבודה

תמי סלע

דורית ואג

יפעת שפרכר




הצעת חוק הגבלות על חזרתו של עבריין מין לסביבת נפגע העבירה, התשס"ד-2003

היתה לנו ישיבה בה סיכמנו שהולכים לקדם את החוק הזה לאחר שהוא יעובד. האם כל הגורמים שהיו שותפים מוכנים לתמוך בזה?

מי שהיה שותף זה משרד המשפטים והמציעה. הוא נשלח גם לגורמים אחרים.

מי אומר שזה לא טוב?

משרד הרווחה לא אומר שזה לא טוב, רק יש לו הערות.

אחרי קריאה ראשונה.

יש דברים שהם מהותיים שכן צריך לדון בהם.

מה מהותי כאן?

האם זה יחול רק על אדם שהורשע, או גם על אדם שביצע את העבירה ולא הורשע? מה לגבי אדם שנקבע שהוא היה חולה וביצע את העבירה? האם כאשר הוא ישתחרר גם עליו יחולו מגבלות? אלה דברים מהותיים. יכול להיות שאת חלקם נחליט להשאיר לדיון בקריאה שנייה ושלישית, אבל לפחות זה צריך לעלות בפני הוועדה. הוועדה צריכה להכריע, כי בהצעה המקורית זה היה רק על מי שהורשע. בהחלט יש סיבה לחשוב שזה רלוונטי גם למי שנקבע שהוא ביצע את העבירה ולא הורשע מסיבות שונות.

מה כולל הנוסח?

כרגע זה כולל את מי שנקבע לגביו שהוא ביצע את העבירה.

מי מתנגד לזה?

מכיוון שההצעה המקורית לא חלה על חולי הנפש משרד הבריאות לא העלה בפני ועדת שרים או בדיון הקודם נושאים או הסתייגויות. בנוסח של הבוקר ראיתי שיש כוונה להחיל את זה על חולי הנפש. גורמי הטיפול עוד לא קיבלו שום הזדמנות להתייחס לדברים. ההחלה של זה על חולי הנפש מעוררת סוגיות ושאלות שראויות לבירור עמוק יותר של מה נעשה עד עכשיו. מדובר באוכלוסייה יחסית קטנה. רוב עברייני המין נמצאים אחראים למעשיהם. אנחנו מדברים על אותה סיטואציה, שהיא יחסית נדירה, של אדם שביצע עבירת מין תחת השפעה של מחלת נפש משמעותית, עד כדי כך שפטרו אותו מאחריות. מדובר בקבוצה קטנה של נכי נפש, בלי הרבה משאבים כספיים או נפשיים שיאפשרו להם את אותו מעבר של מקום מגורים ומקום עבודה. יש כאן סוגיות שמצריכות בחינה. המסלול כאן הוא קצת שונה. לא נראה שוועדה פסיכיאטרית מחוזית היא הפורום הנאות והראוי לקבוע מגבלות על זכויות כל כך מהותיות כמו מקום מגורים ועבודה.

כרגע זה בית משפט.

לא יהיה שום אסון אם הנימוקים יישמעו לאחר הקריאה הראשונה. אני לא פוסל דיון מעמיק. ההצעה כרגע היא לא חזיתית מול מה שאת אומרת, כיוון שהיא משאירה שיקול דעת לבית משפט. אני חושב ששופט ישקול את הדברים האלה. יכול להיות שגם על זה צריך לדון. אני לא רוצה לקיים את הדיון הזה היום, אלא רק אחרי קריאה ראשונה.

ראינו לנכון להעיר את הדברים.

אני לא רוצה לקבור את הדיון בהערה. את הדיון המעמיק נעשה לאחר קריאה ראשונה.

זה דומה לחוק של שטייניץ?

זה מאוד דומה, אבל יותר מתון.

על הנוסח הקודם הוסף הנושא של קטינים מגיל 16. אנחנו חושבים שזה דבר שלא צריך להיות בחוק הזה. כל האוריינטציה של קטינים שמעורבים בפלילים היא ראייה שיקומית. אין מקום לפגוע בזכויות שלהם.

מה שהוסף זה כאשר העבירה בוצעה על ידי קטין בגיל 16- 18, כאשר במועד שבו מתקיים הדיון בשחרור שלו הוא כבר בגיר. אז אפשר יהיה בשיקול דעת. זה דבר שאפשר יהיה לדון בו. אתם חושבים שזה לא נכון, יש גורמים אחרים שחושבים שזה כן נכון. לא צריך להציג את זה כקטינים, כי מדובר באנשים שכשדנים על השחרור שלהם הם כבר בגירים.

יכול להיות שיש תחושה שכאשר הוא נהיה בגיר הוא פותח דף חדש. הוא לא צריך את מה שהוא עשה בתור ילד לסחוב כל חייו. אפשר בהחלט לקבל שאם העבירות נעשו מתחת לגיל מסויים, שזה לא ייכלל בהצעת החוק. אנחנו חייבים לאזן בין דברים. לפעמים נפגע קורבן העבירה כי נותנים צ'אנס לאדם שהפך לבגיר. נראה לי שזאת הגישה היותר נכונה.

יש לנו הבנה לגבי נחיצותו של החוק הזה, רק צריך לשים לב שאנחנו חוצים פה איזה שהוא קו. אנחנו חוצים איזה שהוא קו שלא כל כך רואים אותו בגלל המילים. אנחנו מתייחסים לא למידת הסיכון של האדם שהורשע, לא למידת הסיכוי שלו לפגוע, אלא למה שנקרא offence . החוק הפלילי לא מתעסק במטריה הזאת. יש בעיה לאדם שמשתחרר מבית הסוהר כאשר הוא פוגש את הנפגע, לא רק בתחום הזה. מטרות הענישה לא מתעסקות עם זה. עכשיו נכנסנו לתחום הזה. יכול להיות שיש הצדקה מיוחדת לחצות את הקו בתחום של עבירות מין, אבל כשחוצים את הקו הזה צריך לחצות אותו מאוד בזהירות. אני חושב שצריך לחשוב על צמצום של סוג העבירה, צריך לחשוב על ייצוג לאנשים..

הכל בפני בית המשפט.

אין לבית המשפט היום כלים כדי להרחיק את העבריין מסביבת הנפגעת. אין היום לבית המשפט שום אפשרות לעשות את זה, גם אם הוא מרגיש את החשיבות של הדבר הזה.

זה לא לעכשיו. קודם נעביר את זה בקריאה ראשונה.

אני חושב שהאנשים שמטילים עליהם סנקציות צריכים להיות מיוצגים על ידי עורכי דין.

זה לא שייך. אנחנו לא דנים כעת בנושא הייצוג.

למה? אם רוצים שתהיה פה זכות לייצוג על ידי..

אבל יש באלף ואחד הליכים משפטיים בעיות של ייצוג. אני לא רוצה להיכנס כרגע לעניין הייצוג.

יש כאן מגבלות על זכויות חוקתיות מאוד בסיסיות. גם לפני שזה עובר קריאה ראשונה יש צורך לדון בכמה נושאים עקרוניים, כמו למשל הסמכות של בית המשפט לדון בהוצאת הצו הזה. האם תהיה חובה לדון, או שזה יישאר ליוזמת הקורבן, ליוזמת התובע.

את משאירה את זה בסמכות בית המשפט.

אני משאירה בסמכות בית המשפט, אבל השאלה היא אם בית המשפט יהיה חייב לדון בזה.

נדון בזה לאחר קריאה ראשונה.

גם דברים שאולי לא נראים היסודות של ההצעה משפיעים על המידתיות.

אני עדיין חושבת שהשאלות האלו נוגעות לעניין של המידתיות.

לכן נדון בהן בקריאה שנייה ושלישית.

האם באופן אוטומטי יתקיים דיון, או יש צורך ליזום הליך?

את זה נעשה בקריאה שנייה ושלישית. מישהו יכול להגיד שיש עונש בספר החוקים ולא צריך להעניש פעמיים. זאת גישה עקרונית שאפשר להגיד. לא צריך להחביא את ההתנגדות לחוק בדברים עמומים.

לא ברור לי למה לא לגיטימי להציג כרגע את ההתלבטות שיש בנוגע לחוק הזה.

מי שמתנגד, שיסכם את כל ההתנגדויות שלו ויגיד לי שהוא מתנגד לחוק. מי שמתלבט ומגיע למסקנה שלמרות ההתלבטויות שלו הוא בעד החוק, שיגיד לי שהוא בעד החוק. את הדברים שאפשר יהיה לשנות נשנה בקריאה שנייה ושלישית. אני מוכן לדבר על הבעיות העקרוניות. אתם לא תמשכו אותי כעת לדיונים. הישיבות האלו עולות אלפי שקלים. בשאלה באיזו רמה יעלה הדיון הזה , מי היוזם, האם זאת תהיה חובה או זה יהיה אופציונאלי נדון לקראת קריאה שנייה ושלישית. לא נוציא דבר חקיקה בלי שהנושא הזה ילובן עד תום. כרגע השאלה היא מי מתנגד ומי מסכים שבכלל יהיה דיון, לא מי יוזם אותו ואיך הוא עולה. מי שלא רוצה דיון יכול לנמק ולנסות לשכנע אותנו שאנחנו הולכים למסלול לא נכון. אני אשמע את זה ברצון, אני גם מוכן להקדיש לזה מחשבה. השאלה אם זה יהיה ככה או ככה, בעיני זאת לא שאלה עקרונית שצריכה כרגע לעלות.

יכול להיות שכשיוחלט שהדיון יהיה חובה תהיה התנגדות לחוק.

בשביל זה יש גם קריאה שנייה ושלישית. נראה לי לא הגיוני שבן אדם יגיד שהוא מתנגד לחוק רק בגלל שהמחוקק קבע שבית המשפט חייב לדון.

כל הדיון כאן נסוב סביב איזונים בין זכויות הקורבן לזכויות העבריין. אנחנו חושבים שיש מקום לדון באיזונים האלה כבר בשלב הזה.

אני לא מקבל את דעתך.

בית המשפט כשדן בהגבלות צריך לקבל לידיו הערכת מסוכנות של העבריין. הנושא הזה צריך להיות בקונספט של החוק. הקונספט של החוק כפי שהוא כתוב עכשיו מדבר רק על מניעת הנזק הנפשי, הוא לא מתייחס לשאלה אם העבריין מסוכן או לא מסוכן.

צריך לתת את הדעת גם אם אין בעיה של מסוכנות.

העמדה שלנו היא שבית המשפט יקבל תזכיר לגבי נפגע העבירה מצד אחד, ומצד שני חוות דעת על הערכת מסוכנות.

היו"ר מיכאל איתן

הערכת מסוכנות זה נושא מאוד פופולרי סביב השולחן הזה. אנחנו מאוד מעוניינים שתהיה הערכת מסוכנות. גם שירות בית הסוהר עושה הערכת מסוכנות של אסירים לפני שחרור על תנאי, לפני חופשה. אנחנו רוצים לעשות איזה שהוא סדר בעניין של הערכת המסוכנות. אפילו דיברנו על כך שאם אין תקציבים עדיף שזה יהיה לפני שמוציאים את האדם לחופשי. אם צריכים לעשות, אז אני מעדיף אחרי שהוא ריצה את עונשו, לא בכניסתו. אנחנו נעשה בזה סדר לנפגעי עבירה.

אני רוצה לחדד את הצעת החוק של חברת הכנסת גילה גמליאל. אל תברחו ממה שהיא אומרת. אתם יכולים להתנגד אם אתם רוצים. דויד אמר מקודם שבקונספט הפלילי יש שני מצבים, האחד פגיעה שיכולה להיות פגיעה פיזית או פגיעה קשה גופנית, והשני פגיעה מבחינת עלבון. גם עלבון זאת פגיעה. מה שאומרת חברת הכנסת גילה גמליאל הוא שהנוכחות של מבצע העבירה לא הופכת רק לעלבון, אלא שברגע שנוצר מצב כזה נפגע העבירה הוא נפגע. לא נתנו לא פטיש בראש, אבל הוא נפגע נפשית.

נשים הפסיקו לתפקד. זה לא משנה אם הוא יעשה או לא יעשה מבחינה פיזית, עצם נוכחותו..

אם ילד יכול להיכנס לטראומה מזה, למה שמבוגר לא ייכנס לטראומה? אנחנו רוצים להגן על נפגעי עבירה, במיוחד בעבירות מין שהן טראומטיות, אם כי לא רק. לפי דעתי גם חבלות חמורות הן בעייתיות. אם אדם ספג חבלה חמורה שאינה עבירת מין, אז הקורבן לא יפחד ממנו כשהוא יבוא ויסתובב לידו? כרגע אנחנו לא מרחיקים לכת אלא נשארים בתחום שהוא יותר בעייתי – עבירות מין. למה להתייחס לזה כאל עלבון, הרי זאת פגיעה?

אמרתי פגיעה ונזק.

הנזק הוא נזק נפשי שאתה לא יכול לאמוד אותו.

בלשון החוק כתוב נזק של ממש.

זה השופט ישתכנע. אנחנו לא פוסקים כאן, אנחנו נותנים כלי נוסף. אנחנו לא הולכים למצב של הפקרות, אנחנו רק אומרים שאם שופט ישתכנע שעבריין יכול לגרום נזק של ממש בעצם נוכחותו, הוא יתן צו להרחיק אותו.

אין היום את הכלים האלה בבית משפט. בית המשפט יכול היום להיות משוכנע אבל ידיו יהיו כבולות.

זה שם בצד את כל הנושא של שיקום עברייני מין.

אין קשר בין שני הדברים.

בוודאי שיש קשר, כי למה שהשופט לא יתייחס לעובדה שאדם עבר 5 שנים של טיפולים והשקעה בבית הסוהר ולדעת כל הגורמים הוא השתנה?

למה שהוא לא יתייחס?

הוא לא מקבל שום דיווח עליו. הוא מקבל תסקיר רק לגבי נפגע עבירה. מה המצב שיהיה? שאותו נפגע עבירה אולי ירוויח, אבל כל השיקום של האדם יתנפץ והוא יחזור לפגוע באחרים.

יהיה דיון בפני שופט, נכון?

השאלה מה יוצג לשופט. אם לשופט אסור לקבל..

למה אסור לו?

כתוב שהשיקול היחיד הוא תסקיר של נפגע העבירה.

זה לא שאסור, אבל יכול להיות שכדאי לציין את זה.

מה שכדאי לציין יידון בקריאה שנייה ושלישית.

כאשר חוק פוגע בזכויות יסוד, אז צריך לראות.. אם הוא במידה שעולה על הנדרש, אז יכול להיות שהוא לא יכול לעבור.

אני לוקח על אחריותי גם כשזה מופיע כאן.

אני רוצה להשמיע את קולו של שירות המבחן לנוער, שמבקש שלא תהיה בהצעת החוק הזאת כל התייחסות לקטינים, ושההתייחסות בנושא הזה תהיה בתיקון חוק של שפיטה, ענישה ודרכי טיפול.

את רוצה להוריד את זה?

אני אוריד את עניין הקטינים אם כולם מתנגדים לזה.

החוק הזה הוא חוק יקר.

קיבלתי הודעה בכתב ממשרד האוצר על כך שלהצעת החוק של גילה גמליאל אין עלות.

זה לא נכון. כדי שיהיו איזונים טובים ותימנע פגיעה שאינה נדרשת בעבריין, אני מציעה שתהיה חובת תסקיר לבית המשפט לפני שהוא דן בנושא של פגיעה אפשרית.

קודם אמרת שזה עולה הרבה כסף, עכשיו את מסבירה לנו למה.

צריך לזכור מאיפה הדברים התחילו. יש כאן קורבן של תקיפה מינית. אנחנו מדברים על מקרים שבהם הדבר הוא בלתי נסבל. לבית המשפט יגיעו מקרים. זה לא משנה אם יהיה תסקיר או לא יהיה תסקיר. אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שכל מבחני הסיכון של העבריין אומרים שהוא חזר למוטב, אין סכנה לציבור. הסכנה הקיימת כיום זה עצם הנוכחות שלו ליד הנפגעת. זה לא משנה כרגע אם הוא לא יתקוף יותר לעולמי עד. עצם חזרתו למקום הטבעי של הנפגעת יצור לה בעיות. מה שאומר המסמך הזה שבמצבים כאלה העבריין לא יוכל כשהוא משתחרר לחזור למקום של הנפגעת. אין שום הצדקה בעולם שלא יינתנו הכלים לבית המשפט על-מנת למנוע את חזרתו של העבריין למקום מגוריו. אם אותו אדם עבר שיקום, שיעבור דירה. הנפגעת לא צריכה להתמודד עם זה.

אני מדברת על תסקירי נפגע עבירת מין. הצעת החוק הזאת מדברת על כך שתהיה חובת הצגת תסקיר כזה. זה דבר שעולה כסף.

נתנו 3 אופציות.

מה יהיה כתוב בתסקיר?

חברת הכנסת גמליאל חידדה את הערך המעוגן על ידי החוק הזה. הערך המעוגן הוא לא סיכון אלא נזק. זה מהווה חוק מאוד מהפכני בקונסטלציה הישראלית, כי עד עכשיו החוק שהלך הכי רחוק היה החוק למניעת הטרדה מאיימת. אפילו החוק למניעת הטרדה מאיימת, שמאפשר הוצאת צווים, מגן על כך שהאדם לא יעבור עבירות. החוק שלנו פה לא מגן על זה, הוא מגן על דבר שעד כה לא ראינו. אפילו באנגליה זה הגן על עבירות חוזרות או על התנהגות חוזרת. פה לא מדובר על זה. צריך למקם את הדבר הזה כדבר מהפכני.

זה בא לתת הגנה לנפגעת מבלי שאפילו יש פוגע.

זה בתנאי ששופט ישתכנע. מדובר פה במצב שבא אחד הצדדים ומראה הוכחות.

מה פתאום הוכחות, הוא מרגיש.

זה לא מספיק שהוא מרגיש. השופט צריך להשתכנע שאם העבריין יגיע לשם אז הנפגעת תפגע.

בלי שהוא יעשה משהו. הוא צריך פעם אחת ללמוד ספר פסיכולוגיה.

זה לא ככה. אתה כשופט רואה עבריין אלים עומד לפניך. אתה שומע שהוא איים במהלך המשפט על הילד שבו הוא ביצע מעשה סדום. אומר לך הפסיכולוג שכל פעם שהילד על יד העבריין הילד נכנס לטראומה. עכשיו באים אליך ומבקשים ממך שהאדם הזה לא יהיה ליד הילד. מי צריך לסבול כאן? אתה רוצה להגיד להורים של הילד שלא מספיק שהוא עשה מה שהוא עשה, עכשיו הם צריכים לקנות דירה במקום אחר?

יש כאן צורך להעריך מידה מסויימת של מסוכנות.

לא מסוכנות. נניח השתכנעת סופית שהוא הפך לכבש, אבל מביא לך העו"ד של הצד השני מסמך מפסיכולוג שאומר למשפחה של הילד שאם הם לא רוצים צלקות בנפש של הילד עליהם לקנות דירה במקום אחר. אתה צריך להחליט מי מבין הצדדים צריך לקנות דירה במקום אחר. לשופט אין היום את הכלי הזה. אומרת חברת הכנסת גמליאל שהיא לא קובעת שזה יהיה, אלא שאם השופט יגיע לדילמה הזאת תהיה לו אפשרות להחליט לטובת הנפגע.

ואם זאת עבירת מין בתוך המשפחה?

תשאיר את זה לשופט.

יש חשיבות אם האיש הזה הוא אחר או לא אחר, אם הוא השתקם או לא השתקם.

זה חלק מהשיקולים של השופט.

אבל השופט לא ידע מזה.

את השופט לא מעניין האדם הזה.

אני מבין את הקונספציה, אבל אני חושב שאין בזה איזון אינטרסים נכון. זה אומר שאין מה לשקם עבריין מין.

למה הוא צריך להשתקם בשכונה של הנפגעת?

אז איפה הוא ישתקם?

בשכונה אחרת.

אם השופט לא יודע אם האיש מסוכן או לא, איך הוא ידע אם צריך להרחיק אותו מרח', מעיר או מחצי מדינה?

מדובר בנזק של ממש לנפגעת. התייחסנו לזה שאם העבריין גר באילת והנפגעת עברה לגור בטבריה, אז אין לזה רלוונטיות. בית המשפט לא ידון בזה. הדברים האלה יילקחו בחשבון מבחינת ההליך החקיקתי . מדובר במצב שהעבריין חוזר למקום המגורים של הנפגעת. נניח הוא שכן שלה, או שהוא גר לידה באותו שכונה. במצב כזה היא לא יכולה לתפקד. אם בית המשפט הבין את זה, אז זכותו לקבוע שהוא יעתיק את מקומו ולא היא.

זה חוק שהוא לא מידתי, הוא לא מאוזן, הוא גם לא אמור להיות מאוזן. הוא שם במרכז את נפגע העבירה. יש הבנה בציבור הרחב שפגיעה מינית או תקיפה מינית היא לא כמו עבירה. יש נזק שאי אפשר לכמת אותו בצורה מוגדרת . יש לי ילדה שעברה בגיל 11 פגיעה מינית. היא גרה בשיכון של עמידר. אחרי 4 שנים הסתיים ההליך הפלילי. התוקף, שהוא שכן שלה, עוד שם. הילדה הזאת לא מתפקדת כי האיש הזה גר לידה. המסלול של ההליך הפלילי הוא דרמטי וקשה. כל עוד נאשם יושב בבית הסוהר זה מאפשר לנפגעת לסגור איזה שהוא מעגל. החיים שלה לעולם לא יהיו אותו דבר. לנפגעות אין שיקום. לעולם היא לא תהיה מה שהיא היתה לפני הפגיעה, לעולם ההשלכות ילוו אותה ברמה כזאת או אחרת. ההליך הפלילי מאפשר לעשות איזו שהיא סגירה. כשהיא יודעת שיש סיכוי שהיא תפגוש אותו בחדר מדרגות או בסופר- מרקט חרב עליה עולמה.

מכיוון שיש כאן הסכמה על כך שהחוק הזה הוא מאוד לא מאוזן..

אין כאן הסכמה כזאת.

שמענו מפי הדוברת האחרונה, שמשמיעה את קולן של נפגעות העבירה, שהחוק לא מיועד להיות מאוזן.

היא טועה. החוק הזה מאוד מאוזן. המילה "איזון" לא הוכנסה במקום הנכון. את יודעת איפה האיזון נעשה? אצל השופט. זה החוק הכי מאוזן .

זה חוק שמגביל ומצר את צעדיו, שלא לדבר על זכויות היסוד של אדם לאחר שהוא ריצה את עונשו.

את יודעת מתי החוק לא היה מאוזן? אם הוא היה מטיל חובה על השופט להרחיק את העבריין.

כאשר החוק מנוסח באופן הזה שבו המונח "עברייני מין" הוא כל כך כוללני ולא מוגבל מלכתחילה לעבירות החמורות ביותר, וכאשר אין פה חוות דעת מומחה מטעם העבריין אלא רק מטעם הקורבן, אז יש פה החטאה מוחלטת כי השופט לא יוכל להרשות לעצמו להקדיש זמן לדיון. לפעמים הדיון הזה יתקיים כאשר על הפרק יהיה לשחרר את האסיר בשחרור על תנאי. לוח הזמנים מאוד לוחץ. לבית המשפט לא יהיה אינטרס לדחות, ליזום תסקירים.

אז הוא יגיד לו שהוא משתחרר על תנאי ואסור לו לחזור למקום הזה. מה האסון בזה?

זאת ענישה נוספת.

איזה אסון יש בזה שאומרים לו שהוא יהיה בעיר אחרת? אני לא רואה בזה שום אסון.

האסון הוא בזה שאנשים בעלי אמצעים מוגבלים כאלה או אחרים לא כל כך חופשיים לשנות מקום עבודה, לשנות מקום מגורים. זאת הגבלה עצומה.

הדוגמה של האדם חסר האמצעים יכולה להיות גם פה וגם פה.

נכון, אבל כאן אתה מצר רק את צעדיו של הנאשם שכבר הורשע.

במקרים מהסוג הזה קורבן העבירה יצטרך ללכת למקום אחר. אתם לא מסתכלים על סיטואציות. מדובר פה על אדם שעבר טראומה. כולכם אומרים שצריך להגן על התוקף. באיזה זכויות פוגעים בו? כשאומרים לו להתחשב בקורבן ולא לבוא על ידו? אם הוא כזה משוקם, הוא לבד יגיד שזה רעיון מצוין.

הדינמיקה בבית המשפט היא כזאת, שהרבה פעמים נאשמים מעדיפים להודות בעבירות, ללא ניהול הוכחות, תוך משא ומתן עם התביעה ושינוי סעיפים שהנאשם יכול לחיות איתם. אם נרצה לעמוד על כך שיהיה צמצום בהגדרה של איזה עבריינים..

אני אשמע את זה לקראת קריאה שנייה ושלישית.

אני חושבת שהאיזונים הם מעיקרי העניין פה, הם לא שוליים.

האיזון ייעשה בבית המשפט. החוק הזה מאוד מאוזן, כי הוא לא קובע שום חובה מלבד קיום הדיון. המידתיות היא בזה שהוא מביא כתנאי פגיעה ממשית, הוא לא מביא סתם פגיעה. הוא אומר שאת האיזון בפועל ייעשה בסופו של דבר לגבי כל מקרה ומקרה שופט בבית משפט שישמע את הצדדים.

הוא יכול להיות יותר מאוזן על ידי כך שיוגד שזה צו שבית המשפט יכול להטיל אם אין דרך אחרת להשיג את התוצאה.

את זה נעשה בקריאה שנייה ושלישית. "בית משפט" – לרבות בית דין צבאי;

יש מצב שאדם שעבר את העבירה הוא חייל, כאשר מי שגוזר את דינו זה בית דין צבאי. אם אנחנו אומרים שרצוי שבית המשפט שנותן את הצווים האלה יהיה זה שנותן את גזר הדין שדן בעבירה, אז במקרה של חייל זה יהיה בית דין צבאי. זה יכול להיות אם הוא השתחרר, וזה יכול להיות כאשר לא מוטל עליו בכלל מאסר כשקובעים את הצווים האלה במעמד גזר הדין.

השאלה הראשונה היא אם ההסדרים שבחוק הזה הם גם לגבי מי שנשפט במערכת הצבאית. התשובה היא חיובית. השאלה השנייה היא איזו ערכאה תדון בהגבלות. אני יכול לומר שהגישה שלנו היא שהדברים יידונו בתוך המערכת הצבאית. אנחנו נבקש בהכנה לשנייה ושלישית לבדוק דברים עד תום. אין לנו תשובה סופית לגבי אופן הגשת תסקיר ומה יהיה עם העבריין לאחר שחרורו, האם הוא יעבור לבית משפט אזרחי או לבית דין צבאי. אין לנו התנגדות או הסתייגות, רק נבקש את ההתאמות בהמשך.

הכנסנו בהצעה שאם העבריין משתחרר כשהוא לא חייל זה יידון בבית משפט רגיל.

אני מבקש להביא עמדה מוגמרת בהמשך.

"הורשע" – לרבות מי שבית המשפט קבע כי ביצע את העבירה;

צריך לדון יותר לעומק בנושא של אדם שהוא חולה נפש ונקבע שהוא ביצע את העבירה, כדי לראות אם גם במקרה הזה מתאים להחיל.

"עבירת מין" – עבירה המנויה בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (בחוק זה – חוק העונשין), בפרק י', בסימן ה', למעט עבירה לפי סעיף 352 וכן עבירה לפי סעיף 75 לחוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955 (בחוק זה – חוק השיפוט הצבאי);

"עבודה" – בין בתמורה ובין בהתנדבות, לרבות במתן שירותים ולרבות שירות בכוחות הביטחון ושירות לאומי.

כאשר אתה מדבר על עבודה, אז בדרך כלל זאת עבודה בתמורה. גם בחוק מניעת העסקת עברייני מין..

קצת צורם שכאן העבודה היא גם מקום העבודה של הפוגע וגם מקום העבודה של הנפגעת. קצת צורם שלוקחים את ההגדרה לגבי ההגבלות על עבריין המין ומשתמשים בהן. אני יודעת שבחוק זכויות נפגעי עבירה, כאשר דיברנו על איסור פרסום, כתבנו מקום עבודתו ולא הגדרנו.

אם שם הדגישו את זה, אז מאוד יכול להיות שגם פה ישאלו האם עבודה זאת התנדבות.

"מאסר בפועל" , למעט מאסר בפועל אשר בית המשפט החליט שהעברין ישא את כולו בעבודות שירות. "נזק" – לרבות נזק נפשי.

2(א) דיון בבית המשפט בהגבלות על חזרת עבריין מין לסביבת הנפגע. אדם שביצע עבירת מין בהיותו בגיר והורשע בה (להלן – עבריין מין), יתקיים דיון בענינו בבית המשפט מיד לאחר מתן גזר הדין ואם נדון לעונש מאסר בפועל, לפני שחרורו מן המאסר, ובו יתברר הצורך להטיל עליו הגבלות להתגורר או לעבוד בקרבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה, בהתחשב במידת הנזק שעלול להיגרם לנפגע העבירה אם עבריין המין יתגורר או יעבוד כאמור.

כרגע הצעת החוק קובעת שאוטומטית מתקיים דיון, אלא אם בית המשפט מחליט שלא לקיים את הדיון.

אני פתוח לכל וריאציה שתהיה. אנחנו נדון בזה בהכנה לקריאה שנייה ושלישית.

המטרה היתה לא לחייב את נפגע העבירה לבוא וליזום דיון.

מישהו מוכרח לבקש את זה. לפי דעתי אין ברירה, מוכרחים לתת לנפגע העבירה לטעון את זה.

יכול להיות שצריך להיות פה מנגנון כזה שמישהו שהוא לא נפגע העבירה יהיה חייב לתת את הדעת אם צריך או לא צריך את הדיון הזה.

נקיים על זה דיון בעתיד. נפגע העבירה או מי מטעמו חייב לבקש את זה.

ודאי שגם נפגע העבירה צריך לבקש, אבל לא רק הוא.

אתם תשבו על זה.

קודם ההצעה דיברה רק על מקום המגורים של הנפגע, עכשיו יש תוספת של מקום העבודה של הנפגע. זה חידוש משמעותי.

את סעיף 2(א) אנחנו נעביר בנוסח הנוכחי, כאשר בינתיים תכינו לנו רשימה של אנשים שיכולים ליזום את זה.

את (א1) הוחלט להוריד.

הורדנו.

אני חושבת שכדאי להשאיר את הסעיף ושנקיים על זה דיון.

השיקום של קטין הוא אלמנט מאוד מכריע, אבל אסור לו להיות על חשבון השיקום של נפגע העבירה. אני מבקשת לקיים על זה דיון.

בינתיים אני מוכן להשאיר את זה. אני אישית מתנגד. למה צריך את (א2)?

אם ההחלטה של הוועדה היא שלא נכון שהדיון יהיה אוטומטי, אז כבר לקריאה ראשונה אני מציעה שנכניס סעיף שזה לא אוטומטי. זה הכיוון. חבל להשאיר את זה אוטומטית.

אם הנפגע לא ירצה לא יהיו ראיות ואי אפשר יהיה לקיים דיון.

אני מסכימה שזה יותר מידתי ויותר נכון שזה יהיה ביוזמה לא רק של הנפגע אלא גם של גורמים אחרים. אם הוועדה חושבת שהרעיון של הדיון האוטומטי הוא לא נכון, אז כדאי כבר עכשיו להשאיר אותו לעניין של יוזמה של כל מיני גורמים.

אפשר להציע שזה יהיה בדומה לחוק הטרדה מאיימת.

ואז מה אנחנו עושים עם (א2)?

צריך להשאיר את העניין שהנפגע יכול לבקש שלא יתקיים דיון.

שאלה אחת היא אם בית המשפט צריך לקיים דיון אם יוזמים, והשאלה השנייה היא מי צריך ליזום. אם בית משפט צריך לקיים דיון, אז היא צודקת שצריך להשאיר את הדבר הזה. אם אנחנו רוצים להגיד שרשאי לקיים דיון אם יוזמים פניה אליו, אז לא צריך להשאיר את הדבר הזה.

ברגע שמבקשים בקשה מבית משפט צריך לקיים דיון. השאלה היא אם בית המשפט ידון בזה כשהנפגע לא רוצה. אני לא רואה שום סיבה בעולם שבא כוח היועץ המשפטי לממשלה ויוזם בקשה כזאת כשהוא יודע שהנפגע לא רוצה.

זה לא יקרה, אבל אני מציעה כרגע להשאיר את העניין שהוא רשאי לא לקיים אם הנפגע ביקש.

העניין של לא קיימת קרבת מגורים או עבודה לא עונה על הבעיות. יכול להיות שהנפגע ירצה לקבל החלטה שהוא לא עובר.

אבל כתוב פה "אין יסוד להניח שתווצר קירבה". אי אפשר להיות נביאים.

יכול להיות שיהיה מיני דיון בו בית המשפט שומע את הדברים.

זה מיותר.

זה לא רלוונטי. (ב) "בית המשפט רשאי להורות כי עברין מין לא יתגורר או לא יעבוד בקרבת מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה אם שוכנע כי לנפגע העבירה ייגרם נזק של ממש ממגורים או מעבודה כאמור. (ג) הורה בית המשפט כאמור בסעיף קטן (ב) – (1) יקבע את תקופת הזמן בה ייאסר על עבריין המין להתגורר או לעבוד בקרב מקום המגורים או מקום העבודה של הנפגע, ורשאי הוא להאריכה מעת לעת ובלבד שלא תעלה על שמונה שנים;

פה אמרו שהתקופה ארוכה מידי. צריך אולי שכל פעם הוא יוכל לקבוע תקופה מסויימת, לא ישר 8 שנים.

נדון בזה בשנייה ושלישית.

אם נפגע העבירה הוא קטין, זה אומר שגם כשמסתיימות 8 שנים הוא עדיין קטין. יכול להיות שבסוגיות של התיישנות ראוי לקבוע את 8 השנים מהרגע שהקטין הוא בן 18, כדי לתת לו זמן כאדם בוגר להתמודד.

בשנייה ושלישית. (2) "יקבע את האזור בו ייאסר על עבריין המין להתגורר או לעבודה, לפי נסיבות העניין, תוך שמירה על סודיות המען של מקום המגורים או מקום העבודה של נפגע העבירה; והכל במידה שאינה עולה על הנדרש כדי למנוע נזק של ממש לנפגע העבירה".

(ד) "בית המשפט רשאי להחליט כאמור בסעיף זה לגבי מקום מגורים אחד של נפגע העבירה.." מה זה המילה "אחד"?

הכוונה היא שאם הוא מחליף מקום מגורים..

מה זאת אומרת הוא החליף מקום מגורים?

עברו 5 שנים והעבריין עבר דירה. נפגע העבירה חוזר לבית המשפט ומבקש שהוא יטיל מגבלות ביחס למקום המגורים החדש של העבריין.

על מקום המגורים החדש אנחנו לא מגינים.

הסייג אומר, שאם במקום המגורים החדש העבריין איתר אותו..

אם הוא איתר אותו זאת הטרדה מינית.

את מדברת על מצב שהעבריין רודף אחריה לכל מקום שהיא תעבור?

הוא הולך לעבוד איפה שהיא גרה.

נניח שהיא עובדת בבנק פועלים בגן יבנה והעתיקו את מקום עבודתה לגדרה. בית המשפט יכול למנוע ממנו לעבוד באזור המגורים בגן-יבנה, לא בגדרה.

מה יהיה אם הוא גר שם לפניה והיא באה?

ברגע שהיא עוברת דירה היא לא יכולה על ידי המעבר לכפות עליו. היא תבחר לעבור למקום שהוא איננו.

אנחנו אומרים שאם היא עברה מקום מגורים, היא לא תקבל את הזכות לבוא שוב לבית המשפט ולדרוש את זה.

על הבסיס מסכימים, השאלה היא אם יש מקום לאיזה שהוא סייג במצב שבו הוא איתר את המקום החדש שלה ועכשיו הוא עבר לעבוד שם.

אז זה לא במסגרת הזאת, אלא במסגרת של חוק הטרדה מאיימת.

הטרדה מאיימת זה לחצי שנה. מדובר בצווים מסוג אחר. זה לא אומר שאם יש כלי לעשות את זה במסגרת הטרדה מאיימת זה דבר שמייתר את זה.

במידה והיא תבחר לעבור דירה זה כבר עניין אחר.

נכון.

אז אתם לא מציעים למחוק את המילים "אם שוכנע"?

מוחקים את זה.

דיון בהחלטת ועדת שחרורים 3(א) "החליטה ועדת שחרורים לשחרר עבריין מין לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, תועבר החלטתה לבית המשפט לצורך קיום הליך לפי חוק זה בטרם ישוחרר העבריין ממאסרו. (ב) הגבלות שהטיל בית המשפט לפי חוק זה, יתווספו לתנאים ברשיון לעניין ביטול שחרור ממאסר בשל הפרת תנאי ובמסגרת שיקולה לפי סעיף 21(ג) לחוק שחרור על-תנאי מאסר, אם הופרו הגבלות כאמור, תשקול ועדת השחרורים גם את האינטרס של נפגע העבירה לפי חוק זה".

הדבר הזה הוא לא חדש, הוא הועבר מסעיף אחר. נראה שזה יהיה צריך להיות תיקון עקיף בחוק שחרור על תנאי ממאסר. יכול להיות שצריך לתת לוועדת השחרורים עצמה את שיקול הדעת. אחרי דיון בוועדת שחרורים זה עובר לבית משפט לעניין ההגבלות להרחיק אותו מהנפגע. יכול להיות שזה צריך להיות חלק מהדברים שוועדת שחרורים עצמה מוסמכת לעשות כשהיא דנה בסיכון ובנזק שעלולים להיגרם לנפגע.

זה מצד אחד נכון בגלל שכבר כאילו יש מסגרת מובנית של איפה דנים בשחרורו של האסיר , אבל מצד שני דווקא לנפגע יהיה חלק מאוד משמעותי בהליך הזה של גרימת הנזק הנפשי. זה לא פורמט שוועדת שחרורים עובדת בו. ועדת שחרורים לא מנהלת מן דיון אזרחי עם בקשות של פקידי סעד. זה נכון שהדבר הזה מסרבל את השחרור ולאנשים יידחו השחרורים בגלל זה, אבל צריך לזכור שוועדת שחרורים לא בנויה לעבוד כך.

ממילא היא מוגבלת רק לזמן המאסר.

נשאיר את זה לקריאה שנייה ושלישית.

אם יהיה כתוב ב3(א) שיועבר תיק ועדת השחרורים לבית המשפט, אז לפחות באותם מקרים שמדובר באסיר ששוחרר ברשיון כל החומר יהיה בפני בית המשפט.

המקרה האחרון שהגיע אלי זה מקרה של נפגעת תקיפה מינית שאת השיקום של הפוגע בחרו לעשות בדיוק ליד הבית שלה. היא לא יכלה לעשות כלום, היא התרסקה לחלוטין.

4(א) "בית המשפט המקיים דיון לפי סעיף 2, לא יחליט אלא לאחר שיוגש לו תסקיר בכתב על מבצו של נפגע העבירה ויחולו לעניין התסקיר הוראות סעיף 187 (ב) עד (ו) וסעיף 191א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (בחוק זה – חוק סדר הדין הפלילי); לא הסכים נפגע העבירה לעריכת התסקיר, יהיה בית המשפט ראשי, מטעמים מיוחדים, להחליט כאמור על יסוד ראיות אחרות; תסקיר לפי סעיף קטן זה יכלול גם הערכה של הנזק שעלול להיגרם לנפגע העבירה כתוצאה ממגורי או עבודה של עבריין המין כאמור בסעיף 2".

היתה אפשרות של תסקיר או חוות דעת של מומחה שבית משפט מינה.

(ב) "בית המשפט רשאי לקבוע מתן ערובה כדי להבטיח קיום התנאים שנקבעו בהחלטה לפי חוק זה; תנאי הערובה, לרבות חילוטה, יפורטו בהחלטת בית המשפט. (ג) הסמכות העניינית לדון לפי חוק זה תהא לבית המשפט שדן בעבירת המין; ואולם אם בית המשפט שדן בעבירת המין היה בית דין צבאי והדיון לפי חוק זה מתקיים לפני שחרור עבריין המין ממאסר והוא אינו חייל כהגדרתו בפסקה (1) להגדרה "חיל" בחוק השיפוט הצבאי – תהיה הסמכות העניינית לדון לפי חוק זה לבית המשפט שהיא מוסמך לדון בעבירת המין אם לא היה דן בה בית דין צבאי".

לסעיף 4 יש עלות תקציבית שצריך לקחת בחשבון.

אם יש לזה עלות שעולה על 5 מיליון, אז לפני שזה מתפרסם לקריאה ראשונה צריך לדון בעלות.

זאת לא בעיה של כמה זה עולה. לא כתוב בחוק כמה זה עולה. כתוב בחוק שאם האוצר טוען שזה עולה אנחנו מחוייבים. אם האוצר לא טוען שזה עולה, אז לא קמה עילה. אני לא נגד זה שאנשים שלא יכולים לממן את התסקיר שיהיה שירות ציבורי שיעשה את זה עבורם. אם אדם פונה לבית משפט ומבקש סעד מבית משפט..

לא די שהוא נפגע, הוא גם צריך לשלם את חוות הדעת הזאת. איפה האחריות החברתית?

אם לאדם אין יכולת כספית אז ילכו לקראתו. השאלה אם זה חלק מהחוק.

גם עו"ד לא כל אחד זכאי לקבל.

בואו נשאיר את זה.

מה שצריך להיות ברור זה העניין הזה של התוספת התקציבית. קציני מבחן ננזפים.

כמה זה צריך לעלות?

עורך תסקיר נפגע מסוגל לעשות 75 תסקירים בשנה. עלות של עורך תסקיר נפגע הוא 125 אלף שקל. מדובר על קבוצה של עבריינים שלא נידונים למאסר, שאז הערכה צריכה להיות מיידית בעת מתן גזר הדין. אחר כך יש קבוצה שנייה של אנשים שנידונים למאסר. השאלה כמה קורבנות יש לכל עבריין. זה לא בהכרח קורבן אחד. ייתכן שיש עשרות קורבנות.

מה מספר התסקירים שאתם מעריכים לשנה?

2000.

זה פחות מ5 מיליון. 5(א) "עבריין מין שהוגבל במגורים או בעבודה לפי חוק זה רשאי לפנות לבית המשפט שנתן את ההחלטה בבקשה לעיון חוזר אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות. (א1) נפגע עבירת מין, תובע או עובד ציבור כמשמעותו בסעיף 187(ו) לחוק סדר הדין הפלילי רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטתו שלא להטיל מגבלות על מגורים או עבודה של עבריין מין כאמור בסעיף 2, אם נתגלו עובדות חדשות או נשתנו הנסיבות. (ב) ניתנה החלטה לפי חוק זה במעמד פסק הדין והוגש ערעור על פסק הדין, ניתן לערער על ההחלטה כעל חלק מפסק הדין.

(ג) ניתנה החלטה לפי חוק זה במעמד פסק הדין ולא הוגש ערעור על פסק הדין או ניתנה החלטה לפני שחרורו של עבריין המין מן המאסר, או לאחר מכן, לפי סעיף 2(ג) או החלטה בעיון חוזר, רשאי עבריין המין או תובע לערור על ההחלטה בפני בית משפט שלערעור, שידון בערר בשופט יחיד; על ההליך יחולו הוראות סעיפים 53 עד 57 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו 1997".

נמחוק מהמילים "על ההליך הוראות סעיפים לסדר הדין הפלילי", כי זה טעון בדיקה יותר מעמיקה.

זה ייגמר במילים "שופט יחיד". 6. "המפר הוראה שנתן בית משפט לפי סעיף 2, דינו – מאסר שנתיים או הקנס האמור בסעיף 61(א)(3) לחוק העונשין".

פה העירו שיכול להיות שאפשר להסתפק בעבירה שכבר קיימת, שזאת הפרה של הוראה של בית משפט. אחרים רואים חשיבות בזה שגם בחוק עצמו תהיה הוראה שאומרת שזאת עבירה להפר את הצווים.

גם בחוק אלימות במשפחה וגם בחוק הטרדה מאיימת אין עבירה פלילית של הפרת צווים.

אני גם בעד להוריד את 6. ביצוע ותקנות 7. "שר המשפטים ושר הרווחה ממונים על ביצוע חוק זה והם רשאים, באישור ועדת החוקה חוק ומפשט של הכנסת, להתקין תקנות בכל עניין הנוגע לביצועו".

הנוסח שעבר אלינו לא כלל את הסעיף הזה. בכלל לא נדון העניין של אחריות השר שלנו לחוק הזה. אני אבקש לתת לנו אפשרות להתייחס לסעיף הזה. אני לא יכולה שתהיה מחוייבות של השר לחוק הזה ללא הבהרה ברורה שיש תקציב נוסף.

הגישה שלכם צריכה להיות הפוכה. בשביל מה קיים משרד הרווחה? בשביל ליזום הצעות כאלו. אני במקומך הייתי נלחם באוצר לקבל את התקציב ונלחם לקבל את הקרדיט על החוק הזה. אולי נשחרר אתכם מאחריות לכל התחומים האלה.

אנחנו תומכים לאורך כל הדרך בהצעת החוק. אין טעם לחוקק חוקים שאין דרך להפעיל אותם.

למה אתה רוצה להוריד את שר הרווחה מהעניין? אם הייתי שר הרווחה, לא הייתי רוצה שהנציג שלי יופיע בוועדת חוקה ויוציא אותי מאחריות לתחום שאני חושב שאני צריך שתהיה לי לגביו מדיניות.

לא הוצאתי.

אמרת שאת רוצה למחוק את שר הרווחה.

זה לא מה שאני אמרתי. אמרתי שכדי לתמוך בנוסח כפי שהוא, צריך להיות ברור למה..

זה לא קשור לעניין של שר הרווחה.

בוא נשאיר רק את שר המשפטים לקריאה ראשונה.

בסדר. שמירת דינים 8(א) "אין בחוק זה כדי לגרוע מסמכותו של בית משפט לפי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991 ולפי חוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב-2002ץ (ב) אין בחוק זה כדי לגרוע מסמכות הגורמים המוסמכים לבחון שחרור על תנאי ממאסר של עבריין מין לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר". למה את לא יכולה לאחד את זה?

אני יכולה לאחד את זה.

תאחדי את זה לסעיף אחד.

נראה לי שסעיף 9 מיותר.

אם הוא צד, אז ברור שיש לו זכות להביע עמדה.

אני לא רואה סיטואציה שפרקליט ינהל הליך כזה בלי שהנפגע יאמר לו מה הוא רוצה.

עובדה שגם בהליכים אחרים זה נקבע בחוק.

הסעיף הזה מיותר לחלוטין, משום שאם את נותנת לו זכות להיות צד להליך זה כולל גם את זכותו להביע עמדה. אם הוא לא רוצה להיות צד להליך, הוא לא מקבל את הזכות להביע עמדה. תמחקו את 9.

יש דברים שנמצאים בדברי ההסבר שיידונו בהמשך, כמו העניין של חולי נפש. אנחנו נתקן כבר עכשיו את העובדה שזה יזום ולא אוטומטי. את העניין של הקטין נשאיר לקריאה ראשונה. נדון בזה בהמשך. יש את העניין של התחשבות בנזק שעלול להיגרם לעבריין.

נדון בזה.

יש את העניין של הנפגע שהוא קטין, האם זה צריך להשפיע על התקופה של המגבלות והאם צריך לאפשר הארכה מעבר ל-8 שנים. אולי מראש זה צריך להיות יותר קצר.

מה עם צמצום העבירה?

עלתה השאלה אם ההליך הזה צריך להיות יותר דומה למה שיש היום בחוק הטרדה מאיימת. יכול להיות שהמנגנון שם יותר נכון. אפשר יהיה לדון בשאלה הזאת גם בשלב הבא.

אני חייב לומר שהחוק הזה בעייתי. זאת אופרה אחרת. זה לא במהלך הרגיל של חקיקה. זה יחזור אלינו כמה פעמים על ידי בירורים שונים לפני בג"ץ. זה לא מהווה בשבילי סיבה לא להצביע בעד החוק. אנחנו עומדים כאן בפני עימות מסויים מבחינת החקיקה. אני חושב שהעניין כל כך חשוב וכל כך הומני שצריך להתחיל לקדם אותו.

אני מזמין אותך להשתתף בדיונים בקריאה שנייה ושלישית, ששם נדקדק יותר בכל הנושאים. אנחנו נעשה שם את האיזונים העוד יותר נדרשים על מנת שהחוק יהיה גם מידתי וגם מאוזן יותר לגבי הפוגע, כי באוריינטציה שלו הוא מכוון לטובת נפגעי עבירה. בכפוף לכל הדברים האלה, מי בעד העברת החוק לקריאה ראשונה?


ה צ ב ע ה

בעד – פה אחד

אושר

הישיבה ננעלה בשעה 11:55