כנסת פתוחה

ס ד ר ה י ו םפרסומות פוגעות בטלוויזיה המסחרית



5
הועדה לקידום מעמד האישה - 21.6.2004

הכנסת השש עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן




פרוטוקול מס' 107
מישיבת הוועדה למעמד האישה
יום שני, ב' בתמוז התשס"ד (21.6.2004) שעה 10:00


ס ד ר ה י ו ם

פרסומות פוגעות בטלוויזיה המסחרית

חברי הוועדה: גילה גמליאל - היו"ר
אתי לבני
מרינה סולודקין

עו"ד יורם מוקדי, יושב-ראש המועצה לשידורי כבלים ושידורי לוויין
עו"ד תמר מירז, מנהלת מינהלת הסדרת השידורים לציבור
יהודית אפרמן, מדריכה מחוזית בנושא מניעת אלימות שפ"י
איריס צור, מדריכה ארצית, משרד החינוך התרבות והספורט
עו"ד קרן גייר, הרשות לקידום מעמד האישה
מוטי שקלאר, מנכ"ל הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
אלונה אריאלי-להב, דוברת הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו
יהודית שילת, אמונה
עו"ד הלית כהן, יועצת משפטית, שדולת הנשים בישראל
לימור רובין, דוברת, שדולת הנשים בישראל
בת שבע שטראוכלר
עו"ד ניר גרסון, מינהלת השידורים של משרד התקשורת

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ
פרסומות פוגעות בטלוויזיה המסחרית

בוקר טוב, אני פותחת את הישיבה, הנושא היום זה פרסומות פוגעות בטלוויזיה המסחרית, אנחנו נצפה בחלק מהם ואחר כך נפתח את הנושא לדיון על מנת לראות איך ניתן למזער את התופעה שהפכה להיות כבר בגדר תופעה פוגעת ובלתי נסבלת והגיע הזמן לעשות מעשה כדי שגם האנשים הנוגעים בדבר יפנימו ויובילו למצב שבו לא נצטרך לסבול את כל הסיטואציה הזאת.

הבאנו כמה פרסומות לדוגמה שנפסלו או ששונו. אני אראה ואסביר על כל פרסומת. כרגע, רק שתדעו, ביום חמישי יתקיים בג"צ בנושא פרסומת של סקצ'רס, פרסומת של נעלים, התבקשתי לא להראות אותה אבל אם תחליטו בסוף שאתם רוצים לראות אותה אז אני אראה אותה.

זאת פרסומת של קרוקר, אני מראה לכם לפני הפסילה ואחרי השינוי. אנחנו פסלנו, הם שינו ואז אישרנו מחדש. הורדנו את הקטע שהיא מורידה לו את הראש.

ומה זה הסטירה הזאת אמורה להיות?

וגם מה זה משנה שהורדתם את הקטע עם הראש, במה זה עשה הבדל?

זה ענין של רמיזה מינית.

באמת, ואין רמיזה מספקת. ממש צריך רמזים בגודל של פיל.

יש לי שאלה, בין היתר נושא האלימות, מה הקשר בין הסטירה לג'ינס?

זה באחריות המפרסמים.

הוא מוריד לה בכוח את הראש.

את זה ראיתי והבנתי שאת זה צמצמו בגלל הרמיזה המינית ולא בגלל הכוח שהורידו לה את הראש או הורידו לו את הראש. היא הורידה לו את הראש, לא משנה. השאלה הנשאלת היא, בין היתר, ילד או נער או נערה או ילדה שרואים את הפרסומת הזאת, לא הבנתי את הקטע של האלימות בתוך הפרסומת ולמה זה לא מצונזר. מה זה הסטירה הזאת שאמורה, איזה מסר בדיוק להעביר מבחינת פרסומת. אני רוצה להבין מבחינת הרשות השניה, כזה דבר אתם לא רשאים להוריד מפרסומת?

אנחנו רשאים להוריד.

זה לא אלימות? זה אלימות שאמורה להיות, למה זה לא יורד?

אני מציעה שנשאיר את זה לדיון אחר כך, כי יש פה הרבה נושאים שיעלו וזה אחד הנושאים שהשאלות הקשות שנשאלות מה הקו הדק בין חופש הביטוי לבין מה אנחנו לא מרשים להראות בטלוויזיה מסחרית.

אז לתת סטירה כדי לייצג ג'ינס זה נשמע בגבול חופש הביטוי.

אם גבר היה נותן את הסטירה לאישה לא היינו מאפשרים את זה.

אני שואלת, זה שאלה.

אני ראיתי הרבה יותר ממה שיש פה, מה שאני ראיתי זה, אין מילים.

פוקס האחרון שנפסל ושונה.

למה הנשיקה הראשונה הושמטה?

הנשיקה הראשונה הושמטה בשל העובדה שגבר באה אליו אישה שמנה והוא מנשק אותה ובסוף היה לו מבט כזה, הראיתי לך מה זה, אז זאת הסיבה.

יש פרסומת של סקצ'רס שלמרות שהיא בבג"צ אני חושבת שהדיון העיקרי עלה דווקא בשל העובדה שמועצת הכבלים, שזה פרסומות שמיועדות לקטינים ובשל העובדה שמועצת הכבלים כן אישרה אותה לפרסומת בערוץ 24.

לא אישרה, אם יורשה לי תיקון קטן, אנחנו לא מאשרים מראש פרסומות.

לא פסלו.

התשדיר ירד עוד לפני שהספקנו לדון בזה.

היתה החלטה מודעת להשאיר את זה.

מה זה החלטה מודעת להשאיר?

היתה תלונה והיתה החלטה מודעת.

התשדיר ירד, מועצת הכבלים לא מאשרת פרסומות. התשדיר ירד לפני שהספיקו לדון בזה.

זה פרסומת נודלס. זה פרסומת שעלתה לשידור ונפסלה.

מה זה הקטע של עולה ואחר כך יורד, למה לא מאשרים מראש.

עד ה-1.6 כל פרסומת לא היתה חייבת לעבור אישור מראש של הרשות השניה, רק פרסומות שמופיעים בהם ילדים או פרסומות שיש בהן איזה שהיא נגיעה - -

לפני שניכנס לדיון לגבי המהות הייתי רוצה לשמוע את חברות הכנסת לגבי הדברים שנאמרו.

אני צפיתי, ביקשתי לראות את הפרסומות האלה עוד קודם, אני מבינה שברשות השניה יש ביקורת קשה על האישור הרחב של העיסוק הזה בפרסומות ואני מבינה שהרשות השניה או גורמים בה לא הולכים עם ההמלצה הזאת, אם אני לא טועה. אני רוצה לחזק את ידי האומבודסמן שלכם, אני חושבת שהפרסומות האלה פוגעות בנו כנשים, הפרסומות מיועדות לגילאי 12-16, לפחות הפרסומת הזאת של פוקס ושל סקצ'רס.

אני חושבת שזה מעליב אותנו, פוגע בנו, קורא לאלימות נגדנו, מקבע אותנו בתור אובייקטים מיניים ואני חושבת שהדברים האלה בלתי נסבלים. פתחו את הרצועה בצורה שפשוט אין לה שום סכר ואנחנו בתור נשים, אנחנו בתור אימהות, אנחנו בתור צרכני תרבות לא רוצים לראות את הדברים האלה.

אני מאוד מופתעת לראות את הדברים האלה בגלל שחונכתי וגדלתי במדינה אחרת לגמרי. לפעמים אני צריכה לפנות לילדיי כדי להבין על מה הפרסומת בגלל מה שרואים לא שייך לפרסומת. מה שאני רואה כאן, קודם כל זה מצחיק מאוד, אני רואה שזה תרבות מכוערת, אז בכוונה עושים דבר כזה שרוצים ללמד את הציבור לא בתרבות של יושר, תרבות מכוערת, אלימה, מינית. לראות אישה שלוקחת את עצמה לאברי המין אני לא יודעת מאיזה תרבות זה, כמו שראינו בפרסומת הראשונה. אני לא יודעת אם זה פוגע רק בנשים, אני חושבת שזה פוגע בכולם. אני מאוד מבקשת קצת יותר טעם בפרסומת.

יותר מזה, חשוב לחדד את הנקודה שהמסרים שעוברים דרך פרסומות הם מאוד חדים ומאוד משפיעים, אחרת לא היו משקיעים הון עתק לגבי כל הנושא של הפרסומת ובענין הזה מעבירים מסרים גם לילדים ולנערות, מסרים שגויים שמקבעים את הסטיגמות הכל כך קשות שאנחנו כאן בועדה מנסים כל פעם מחדש להתקדם קדימה בכל מה שקשור לקידום מעמד האישה וכל הפרסומות האלה מבטלים לחלוטין את כל הפעילות על-ידי חידוד מסרים שאישה זה אובייקט מיני, יש כאן את הענין של האלימות המחפירה, האלימות שראינו ממש על קצה המזלג בפרסומות, זה פשוט מזעזע.

יש כאן העדפה מתקנת, נשים מכות גברים.

זאת לא המטרה של קידום מעמד האישה לחלוטין, אני חושבת שזה מבצע בדיוק את הפעולה ההפוכה, כל הביטויים האלה ובמיוחד נושא האלימות, כי אנחנו רואים שהפכנו להיות חברה אלימה, אנחנו כל פעם מחדש רואים את כל הממצאים לגבי הנוער, את האלימות הגואה בבתי הספר וזה לא פלא עם חידודי מסרים כאלה שמועברים לילדים ולנוער ובענין הזה אני רוצה לשמוע את מר מוטי שקלאר מנכ"ל הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו, מה הכלים שעומדים לרשותכם בנקודת הזמן הזאת, למה אנחנו רואים כל פעם מחדש פרסומות שעולות לשידור ולאחר מכן יורדות, למה בכלל יש את הזמן ביטוי הזה ולמה אין לכם את הכלים, מה מונע, מה צריך ולאן, על מנת לתת לכם כלים כדי לחסוך מאיתנו כחברה את כל הכיעור כפי שהגדירה אותו חברת הכנסת מרינה סולודקין.

אני מתפלא על אתי שמתנפלת על הרשות השניה בענין.

לא על הרשות השניה, על הסוג הזה של הפרסומות.

אנחנו כרגע לא משני צידי המתרס, אנחנו באותו צד של מתרס ואני יכול להסביר במילים כמה פרסומות הן הרבה יותר בעייתיות מאשר הדברים שעלו כאן, זה לא רק הענין של הכיעור, זה ענין של יצירת נורמטיביות, יש הבדל מאוד משמעותי בין פרסומות לתכנים, התכנים ידועים מראש, אדם שרוצה לראות את התוכנית יראה, לא רוצה לא יראה, חופש היצירה אולי במקרה הזה מעל הכל, גם פה יש אולי קצת גבולות, ומי שרוצה לראות את סקס והעיר הגדולה יודע שזה אחרי עשר בלילה, יודע את אופי התוכנית, האיפיון שלה, יראה יראה, לא ירצה לא יראה.

לגבי הפרסומות הם בילט אין לתוכניות. יושב עם אבא עם הילדים ורואה חדשות ויושב אבא ובת ורואים מסע עולמי ופתאום בתוך מסע עולמי נכנסות כל הפרסומות על כל הבעיות שיש בהן. בעיני מעבר לכך שזה יוצר קהל שבוי, יש פה איזה שהוא חוסר הוגנות כלפי ציבור, בעיקר כשמדובר בערוץ מרכזי, הטענה הרי נשמעת מה אתה מבלבל את המוח על-ידי כך שאתה מנסה לסנן, הרי אם אתה מסנן בערוץ 2 רואים את זה באינטרנט או במקומות אחרים, העולם פתוח בפני כולם. אבל שוכחים שיש הבדל בין הברודקסט לכל ערוצי הנישה וודאי באינטרנט. הערוץ המרכזי מטבעו, מהותו בכך שהוא מהדורת השבט, הוא יוצר נורמטיביות בכל מה שהוא עושה, הוא מעצב את המציאות וודאי דרך הפרסומות. כך שבזה אנחנו מיושרים. דא עקא, שאני כל הזמן חייב לשקלל בין תפיסת העולם המשותפת אני מניח לרוב האנשים כאן לבין ערך חופש הביטוי.

אני לתומי חשבתי שכאשר מקדמים מוצר ערך חופש הביטוי הוא זעיר או מינורי ביחס למושג הערכי של חופש הביטוי, אינו דומה חופש ביטוי בתחום היצירה לקידום מוצר, מקסימום כפי שאומר פרופ' אסא כשר יש חופש עיסוק במקרה הזה ואז צריך לבחון את זה על המרכיב הזה, אבל מה לעשות שבית המשפט בפסיקות תקדימיות קבע בעיקר ברשות השופטת דליה דורנר במספר הרכבים, קבע שהפרסומות מבחינת בית המשפט, או לפחות מבחינת דליה דורנר שנהפך לתקדים, חופש הביטוי על כל המשתמע מכך.

כשאני עומד מול פרסומות אני גורס בתפיסת העולם שלי לגבי כל דבר וגם לגבי הדבר הזה, שאני כל הזמן צריך לשקלל. בית המשפט קבע שחופש הביטוי חל זה אז אני כל הזמן משקלל את חופש הביטוי מול הערכים הנוספים. כך שאני לא יכול באופן בלעדי לנטרל את הענין והוא קיים במסכת השיקולים שלי.

גם ברמה הטקטית, אני מבין שתפסת מרובה לא תפסת, בכל דבר בחיים ובוודאי גם בדבר הזה ואם אני אפסול כל פרסומת אז מעבר לקיטונות הבוז, אגב שאף אחד מכם לא שמעתי מתעורר ופועל נמרצות מול הענין הזה שאנחנו זוכים ברשות השניה להיותנו בולשביקים, פשיסטים, חומייניסטים, חשוך, אגב בדרך כלל זה תמיד מלווה עם הזכרת הכיפה שיש על הרשות השניה, במעריב פעם היתה איזה כותרת ענקית שעל הרשות השניה שמו כיפה, מנסים מטבע הדברים כשהויכוח לא ענייני לתעל את זה למחוזות נידחים וחשוכים ואף אחד לא מתעורר מול הענין הזה. זה יוצר גם אווירה תקשורתית שכל נסיון לבוא ולומר פרסומת לא זה ערעור על חופש הביטוי וזה עמדה חשוכה. גם בזה אני חייב להתחשב ולדעת עד כמה אני יכול ליצור מגזרים שתוקפים את ההחלטה שלנו אבל בואו נאמר שגם על זה אני כבר מתגבר.

אתה רוצה שאנחנו נעזור לך.

כן. פה אתם יכולים לעזור ביצירת סיינטייס תקשורתי, יצירת אטמוספרה נכונה ולא לוותר. לא יכול להיות הרי שמי שמשמיע את הקול בתחום הזה זה רק הרשות השניה, אני אומר את זה באחריות מלאה, מול כל שוחרי החופש במרכאות או הנאורים במרכאות. אגב בעיני הפרסום, סתם כהערה צדדית זה איזה תובנה שאני מאמץ אותה, שזה חזרה לימי הביניים כי כל תפיסת ימי הביניים שאין הבחנות, שהכל פתוח הכל חשוף וככל שאתה עוסק יותר בגירוי הכי קיומי מדם ועד מין הכל פתוח לכולם. אז פעם היו גלדיאטורים שהיו רצים וכל העולם היה מריע, היום עושים את זה עם הסקס ופה ושם אלימות. זה בעצם חזרה לימי הביניים ולא התפיסה שאומרת שיש הבחנות, זאת תפיסה יותר מודרנית.

אז פה אני אומר שנכון יהיה שאתם תצטרפו אלינו כי בינתיים רק הרשות השניה עומדת בפרץ. אבל הבעיה היותר קשה והמבחן יהיה בשבוע הקרוב, זה בית המשפט. זה לא פשוט לעמוד מול פסיקה של בג"צ, פסיקה אחרי פסיקה שנוזפת ברשות השניה על כך שהם פוסלים פרסומות. הדרך היחידה בעיני, ואני מניח שיש פה כבר תהליך חקיקה, לשנות את החוק בנושא הזה, אני מניח שזה יהיה הרבה יותר נוקשה ושבית המשפט לא יתערב, כי נכון להיום בהגדרות החוק הקיימות שלא ניתן לשדר פרסומות במקום שיש בהם פגיעה בטעם טוב ועוד כל מיני מינוחים אמורפיים כאלה, אז לכאורה מי קובע מי זה הטעם הטוב. בעיני כרגע, וזאת הסיבה שאני ברמה הטקטית, לא שלא הסכמתי, אמרתי שזה לא נכון כשאני כרגע עומד בפני בג"צ בשתי עתירות על שתי פרסומות שפסלנו שאחת גזענית פרופר והשניה הייתי מגדיר אותה כעידוד האלטרנטיבי לפדופיליה, שבה לוקחים נערה בת 12, נראית נערה בת 12-14 והיא משדלת ילדים קטנים דרך מיניות בוטה או פרובוקטיביות מינית של נערה. וזה עומד כרגע לבג"צ. אם הבג"צ, מה שכל הזמן מאיימים עלי היועצים המשפטיים שלנו, שכנראה לא יהיה מוכן לתפוס את השור בקרניו וינסה מקסימום להגיע לפשרות, במקרה הטוב, במקרה הפחות טוב הוא יגיד שחופש הביטוי מעל הכל, אני אהיה חסר אונים מול זה.

זה אומר שמבחינתך אתה צריך שינוי חקיקה. מה שקורה היום, ברגע שאכן שי פרצה בחוק אז כמו שאתה אומר, בית המשפט יהיה נתון - -

לא פרצה בחוק, החוק הוא - -

החוק לא מספיק חזק, יש לו מקום לפרשנות בית המשפט.

אני מציעה ששלושתנו ניקח את החוק הקיים, נבחן אותו וננסה - -

נראה את הפסיקה של בג"צ.

וגם את הפסיקה ונבחן על בסיס זה.

נדמה לי שרוני בר-און מנסה גם לקדם חקיקה בענין.

מצויין, אז אפשר גם לשבת ביחד עם רוני בר-און ולנסות לבחון את הענין הזה, אבל ברשותכם אני רוצה לשמוע את עו"ד ניר ממינהלת השידורים של משרד התקשורת.

אני עובד במינהלת הסדרת השידורים לציבור שהיא הגוף המבצע של מועצת הכבלים. צדק מר שקלר שאופי הערוץ בהחלט מכתיב גם את התכנים, את התוכן של השידורים שיהיו בו. דיברו על כך שתשדירים שלכאורה הרשות השניה פוסלת מראש, מועצת הכבלים מאשרת, אני רק רוצה לדייק ולחדד, ראשית אכן אופי הערוצים שונה, ערוץ שהוא ערוץ ברודקאסט שאי אפשר להימלט ממנו, שהוא פתוח לכל הציבור, שהוא מאופיין לכל המשפחה יכול לסבול פחות דברים מאשר ערוץ נישה שהורה או משפחה יכולה להחליט קודם כל שלא להיות מנויה עליו בכלל, או ערוץ בשידור דיגיטלי שהורים יכולים לקדד אותו ולחסום את הצפיה בפני ילדים וגם ערוצים בכבלים ובלוויין המסחרי מאופיינים מראש, חלקם מאופיין מראש לא לכל המשפחה ואלה בהחלט סיבות שיכולות להצדיק את השוני. פרט לזה יש גם הבדלים בהשקפת עולם בין הרשות השניה למועצת הכבלים, לא בהכרח לכיוון מסויים, אני לא יודע אם זה יהיה נכון להגיד שמועצת הכבלים יותר מתירנית דווקא בכיוון זה או אחר, מועצת הכבלים יש לה עמדה שונה וקשה גם להגיד מה הסיבה והמסובב פה. כמי שאחראים על הרבה מאוד ערוצים אין לנו אפשרות לבדוק למשל את כל הפרסומות מראש, אנחנו גם לא מעוניינים לעשות את זה, קשה להגיד מה נובע ממה אבל זאת המציאות העובדתית שאין אפשרות לבדוק את הפרסומות כמו שגם אין לנו רצון לזה.

אבל אנשים מתלוננים.

מה זה חשוב.

לא, בכלל לא מה זה חשוב, וגם אל תבינו לא נכון, זה לא שאנחנו לא פוסלים, מה זה פוסלים, אנחנו לא דורשים לאשר את כל הפרסומות מראש או חלקם, לא דורשים. אנחנו גם מאמינים באחריות של המשדרים וזה אל סתם סיסמה, אני מיד אגיע לזה, אבל כשמגיע מצב שמשודרת פרסומת שהיא מנוגדת לכללים, מנוגדת לחוק וגם מנוגדת לפסיקה, אין מה לעשות, פרט לעמדות שלנו, לא לעמדות שלנו האישיות כי הן לא רלוונטיות, מה שאני חושב או מה שיו"ר המועצה לשידורי כבלים חושב לא רלוונטי למה ישודר, אני מדבר על העמדות של הקונצנזוס הרחב בציבור, כי מה אמרו פסקי הדין שמנכ"ל הרשות השניה דיבר עליהם קודם, הם אמרו שמותר, לא משנה מה כתוב בכללים, שמותר לפסול תשדיר פרסומת בגלל רמיזה מינית רק אם יש בו פגיעה קשה ומשמעותית בקונצנזוס הרחב של הציבור. אז אנחנו משתדלים לחשוב בראש הזה ודרך אגב עוד אמר פסק דין אחר שרמיזה מינית לכשעצמה לא מספיקה כדי לפסול. אנחנו נפסול אם יש בה דבר מה נוסף, השפלה של האישה או של הגבר, ביזוי, קריאה לאלימות, אלה הסיבות.

מה זה קריאה לאלימות, סטירה כפי שראינו בפרסומות.

אני חייב להגיד לגבי סקרצ'רס - -

זה לא אלימות בצורה חד משמעית?

היו שלושה תשדירים. קודם כל הם עלו, אנחנו הרי לא דורשים ולא בודקים מראש, אבל ברגע שהגיעו תלונות אנחנו התחלנו לבדוק את הסוגיה ואני מודה שיש פה ענין שיש בו ספק, זה לא קליר קט. יש שלישיה של תשדירים, שניים מהם היה הרבה יותר קשה לפסול אותם מאשר את השלישי, זאת אומרת אחד היה ממש ספק, שניים היו מקרים יותר קשים. בכל אופן במקרה של ספק גם בגלל שזה המצב המשפטי וגם בגלל שזה ענין של אמונה, מקרה של ספק יש בו ספק רב, לפחות בשניים מהתשדירים לא פוסלים בטח שלא אוטומטית. המועצה התכוונה ומתכוונת לדון בזה, אבל בינתיים ירד הקמפיין הספציפי הזה.

אני רציתי רק לשאול, הפרסומת על מרוקאים ופרסים זה גזענות בולטת מאוד, אף אחד לא התלונן?

לא, היתה גם גירסה פולניה, הם עשו ככה, נתנו קצת לכל עדה שם בתשדירים האלה על דרך ההומור ואנחנו לא פסלנו.

לי זה היה קשה לראות, ואפילו זה פגע בי שככה מייצגים את הנשים, אז אני לא יודעת למה עושים את זה.

לצערי לא יוצא לי לראות טלוויזיה, אני לא יודעת על איזה פרסומות מדובר מלבד מה שראיתי עכשיו.

אני מהמועצה לשלום הילד. אני רוצה קודם להגיב לדברים שניר אמר כאן. בנוגע לפרסומת של סקצ'רס, זאת פרסומת שאנחנו התלוננו בפני מועצת שידורי כבלים ולוויין, לאחר ששמענו שהרשות השניה פסלה אותם והמועצה לא, כאן יש ממש עבירה על החוק, יש תקנות בחוק הגנת הצרכן שקובעות שפרסומת שמכוונת לקטינים אסור שיהיו בה רמיזות מיניות, לא מדובר על פרשנות של פסיקה, מדובר על חוק שאוסר מפורשות, אין כאן בכלל ענין לשיקול דעת, זה דבר שהמועצה בוודאי ובוודאי צריכה לפסול מראש וצריכה להביא לידיעתה.

השאלה אם צריך לפסול, אני רק מעלה מחשבה - -

אני לפחות התלוננו לגבי אחת שהיא היתה הבוטה שבהן וגם לגביה לא היתה - -

אולי די היה לפסול אחד מהם, אולי די היה לדחות את השידור שלהם לשעה מאוחרת, זה אל פשוט.

אולי די היה לשמוע מה אתם עשיתם בנושא.

הם לא עשו כלום. זאת הבעיה.

זה לא נכון. לא עשינו כלום?

עובדה שלא פסלתם אף אחת מהן, כלומר אתה מציג כאן סוגיה של אולי, השאלה אם דנתם בסוגיה הזאת בכלל.

הקמפיין ירד עוד לפני שהספקנו, אנחנו בהחלט נדון, ושלא תבינו לא נכון, פסלנו פרסומות אחרות, אני סתם מהראש עכשיו זורק דוגמאות, היתה פרסומת שאני חושב שזה של מפרסם קטן ולכן הוא לא הגיע לרשות השניה, של מכון כושר שהיו שם רמיזות בוטות, הענין הוא שאצלנו זה לא תמיד מגיע אפילו להליכים פורמליים. אמרנו לה את דעתנו - -

הפואנטה הובנה, זאת רק היתה הערת אגב כדי שתקחו לתשומת הלב.

אני רוצה לומר שהתשובה הרשמית שלהם היתה שהם לא מוצאים לנכון לפסול את זה, על הפרסומת הספציפית שאנחנו פנינו. אני רוצה להגיד באופן כללי, מיותר לחזור כאן על הנזק שפרסומות עם רמיזות מיניות כאלה גורמות לילדים ונוער הרבה יותר ממבוגרים, מה שאנחנו חשבנו זה שצריך לפתור את הענין זה של רשות אחת פוסלת ורשות אחת לא פוסלת, הצופים הם אותם צופים, אנשים מזפזפים בין הערוצים, לא יתכן שפרסומת שנמצאה בערוץ מסויים פסולה משודרת באותה שעה בערוץ אחר, זה דבר שהוא לא הגיוני, אנחנו חושבים שצריך ליצור איזה שהוא מנגנון ציבורי אובייקטיבי שיבחן את הפרסומות האלה ולא לאפשר לכל רשות או לכל ערוץ להחליט בעצמו אם זה נראה לו ראוי או לא ראוי, צריכות להיות אמות מידה ציבוריות שיבחנו את כל הפרסומות ולא משנה איפה הפרסומת משודרת.

אני רוצה לשמוע את עו"ד הלית כהן משדולת הנשים.

אני אתן את זכות הדיבור לדוברת כיוון שהיא זאת שעוסקת בנושא.

לשדולת הנשים יש מנגנון שנקרא רשת ללא תקשורת, אנחנו מקבלים כל הזמן פניות גם בפקסים וגם באימיילים, אנשים יודעים איך להגיע אלינו כשהם נפגעים מאיזה שהיא פרסומת ואנחנו מפעילות את הרשת הזאת, שולחות איזה שהוא מכתב רשמי למוטי ו-200-300 שגרירות תקשורת מנסות להפיץ את המכתב הזה ולפעמים זה עובד ולפעמים זה לא עובד. כשהיה השימוע של הרשות השניה השדולה הציגה את האופן שבו הפיקוח הזה נעשה במדינות שונות בעולם. יש מדינות כמו צרפת למשל שיש להם איזה שהוא רגולטור שהוא מטעם המפרסמים שיש לו את הסמכות וכל פרסומת צריכה לעבור לפניו לפני שהיא עולה, אין בארץ מנגנון של לפני שפרסומת בכלל נכנסת לשידור הוא בודק אותה לפי אמות מידה שנקבעו על-ידי הציבור, על-ידי החקיקה שנעשתה וכו'. היום זה כבר לא, כשיש פרסומות לפוקס שבזמנו היה קונצנזוס לגבי פרסומת שבה היתה בובה בדמות הדוגמנית ובכוח עם השיניים הורידו לה את המכנסים שזה היה נראה כמו אונס, שהוא מראה לה מה הוא יכול היה לעשות לה והוא עושה לבובה. אנחנו קיבלנו בזמנו הצפה של פניות בענין הזה, הפרסומת היתה אני חושבת 3-4 ימים כבר באוויר עד שצינזרו אותה ואחר כך שוב היה אפשר לראות אותה באינטרנט. זאת אומרת המנגנון הזה הוא מנגנון שאפילו אם אחר כך הפרסומת הזאת מצונזרת והמפרסם חושב לעצמו למה שאני אשקיע את כל הכספים האלה כדי שאחר כך יצנזרו אותי, אז הוא אומר לעצמו אני אמצא את הדרך האחרת שזה לא ביטויי אלימות ולא ביטויי מין אז יש לנו את הפרסומת של גולדסטאר שאי אפשר על שום אמת מידה של קונצנזוס הרשות השניה תקבל שוב את הקריאות של הפשיזם שלה, אבל אנחנו קיבלנו הצפה של פניות כי מדובר פה בתנועה לשחרור הגבר שבו הגבר נמצא בפאב ומה שמסביבו זה נשים בתוך כלובים ונשים בלונדיניות וחשופות חזה ואומרים לך תזמין מונית לזאת שמצאת אותה אצלך בבוקר.

זאת אומרת יש פה ענין שאפילו אם אנחנו מדברים רק על החריג שזה ביטויי מין וביטויי אלימות שפה מדובר בקטינות בסקצ'רס, שזה בכלל הגדרת המפרסם היא מ-12 עד 16, יש הרבה מאוד דרכים שהמפרסם רוצה ליצור את הרעש התקשורתי שזה היה הכלי המרכזי שלנו היום לצעוק בתקשורת, וניזון מזה והיום אנחנו רואים, גם יש את המפרגנים של המפרסמים, הם מפרסמים מראש, כשהקופי רייטרים יושבים ומתכננים את הפרסומת הזאת הם מתכננים את הפרובוקציה כדי ליצור את הרעש התקשורתי, ליצור איזה שהוא פרסום חינם שידברו על זה באיזה תוכנית בוקר או אחר הצהריים ואנחנו עם הצעקות שלנו שזה הכלי שעומד לרשותנו היום, נופלות לידיהם של המפרסמים ככה כפרי בשל עובדות בשבילם. והיום אנחנו נמצאות בחשבון נפש שאנחנו צריכות למצוא איזה שהוא, אנחנו נאמנות הנשים מהבחינה הזאת צריכות למצוא איזה שהוא ערוץ שהוא גם ערוץ הרבה יותר רשמי, שאנחנו נשב בועדה שתהיה מורכבת מאנשי ציבור, מהמפרסמים, איזה שהוא רגולטור שגם הקול שלנו ישמע בו והוא יהיה זה שיבחן את הפרסומות לפני שהן יוצאות, שיהיה לו שיניים, כי לרדוף אחרי הדברים האלה אחרי שהם קורים זה פשוט, אנחנו מרגישות שאנחנו גם נופלות לידיהם וגם מבזבזות את האנרגיה שלנו על משהו שהוא ככה צפוי וידוע מראש.

מאחר וקראתי שבחו"ל, בארה"ב, שיש מאבקים נגד דברים בפרסומת, האם יש גוף שמייצגים ומקרינים לפני הפרסום?

מבחינת הרשות השניה, מועצת הכבלים זה סיפור אחר, אנחנו לאור כל מה שקרה, היום הפרסומות שיש בהם את אותם הרכיבים של אלימות ומיניות בעייתית, זה בא לאישור מראש. זה עובר דרכנו, מאשרים ואז זה עולה. מעבר לכך גם יש לנו ועדת אתיקה ברשות פרופ' אסא כשר, יש שם גם נשים, יש שם יצוג כמעט לכל המגזרים בועדת האתיקה שלאורה אנחנו אמורים לקבוע את הקריטריונים מה נפסל ומה לא נפסל.

הקריטריונים למשל הם לא מנוסחים בצורה מגדרית בכלל, לא כתוב שם נשים לא, כמו שבמדינות אחרות זה מאוד ברור.

העמדה של חופש הביטוי, חופש הביטוי, חופש הביטוי, היא מוכרת גם לנו, אבל אל מול חופש הביטוי עומדת עוד זכות יסוד, כבוד האדם וחירותו, כבוד האישה בפרט לצורך הענין בדרך כלל בפרסומות, אז השאלה איך נעשה האיזון בין שני העקרונות האלה.

מבחינתנו האיזון נעשה, אני רק מזכיר לכם את בית המשפט, מה לעשות שבמדינה שבה בין משפט לצדק לא תמיד יש חפיפה.

לימור, אם אפשר לענות לשאלה של חברת הכנסת מרינה במידה ויש לך את האינפורמציה.

האם בארצות הברית יש גוף שמקרינים את זה בפניו.

לא, בארה"ב לא, יש לנו את מה שקורה היום באיחוד האירופאי, שבאיחוד האירופאי יש להם בתוך החקיקה, אני יכולה בדיוק לספר לכם - -

אני בדיוק כתבתי להלית שאני מקווה שהשדולה תעשה את הבחינה בכל מה שקשור בסוגיה הזאת ואני אשמח לקבל גם רעיונות מבחינת שינוי החוק הקיים.

לאיחוד האירופאי יש גוף שחוקק איזה שהוא קוד על שמגדיר באופן ברור שלא יהיו פרסומות הפוגעות בנשים ובמעמדן, גוף שמגדיר את זה באופן כללי למפרסמים בראייה מגדרית וגם של מיעוטים, בנורבגיה זה חוק מתוך החקיקה של נורבגיה, בצרפת יש גוף מטעם תעשיית הפרסום שהוא גוף שבודק מראש.

לדעתי אם לא יפנימו בסופו של דבר כל המפרסמים שכל עוד יש להם את החופש הראוי כדי לבצע את הדברים האלה לבד והם מנסים שהמחוקק יכפה עליהם, זה פשוט מזעזע, לא יצא לי לראות את הפרסומות אבל ממה שראיתי כאן זה פשוט מזעזע. כל האלימות הזאת, הסטירה, מכות, כאילו מה הענין, אז אנחנו חברה אלימה, נכון, אולי זה מגרה כמה אנשים בטח לא לקנות את הבגדים שלהם בסופו של תהליך אם הם בכלל יבינו מהפרסומת שזה משהו שבסופו של דבר צריך לקנות איזה בגד מהפרסומת הזאת, אבל זה פשוט לא ברור. למה אנחנו צריכים כמחוקק כל פעם מחדש, שאנחנו רוצים לתת את החופש הזה וסביב כל נושא הגדרת חופש הביטוי, למה צריכים להוביל בכלל ולהגיע לבית משפט במשקל הענין של בין כבוד האדם וחירותו לבין כל מה שקשור לחופש הביטוי ובמשקל הזה שאנחנו נצטרך לחדד את החוק על מנת שהדברים האלה לא יהיו, וזה יקרה. זה מזכיר לי הרבה גופים במדינה שכשהם מקבלים את החופש הראוי הם מאבדים את הדעת והחופש כבר לא עומד תחת הגדרת החירות וכאן צריכים להפנים את זה, כי אנחנו לא מעוניינים הרי להתערב בדברים האלה, אנחנו מבחינתנו רוצים לתת את זה. זה ממש בלתי נסבל, אני ראיתי עכשיו את הפרסומות ואני רוצה לומר לכם בפעם הראשונה כי לא יצא לי לראות אותם, אבל אני פשוט בהלם. אני שאלתי בדיוק את השאלה, מה לסטירה הזאת ולמכירת המכנסים של קרוקר.

הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו מנסה להתמודד עם הבעיה ואכן מולה עומד בית משפט מאוד ליבראלי, אני אפילו אגיד ליבראלי מדי. ההלכות שיוצאות מבית המשפט העליון בנושא שידורים בכלל הם מאוד ליבראליות אפילו בנושא ערוץ פלי בוי שנדון פה בועדה ויצא פסק דין יותר ליבראלי ממה שהמועצה הוציאה. וזה צד אחד של המשוואה והרשות השניה, ואני אומר את זה כפרשן מהצד, מותחת עד איפה שאפשר את פסק הדין הזה שמטפל בפרסומות איך שהוא מטפל ולכן זה המקסימום שאפשר לטפל. אנחנו נמצאים במצב שבו המפרסמים ובעיקר הזכיינים לא לוקחים אחריות, הם צריכים לקחת אחריות והם לא לוקחים אחריות. עצם זה שהרשות השניה מטפלת מונע שידור של דברים מסויימים אבל מוריד מהזכיינים את האחריות כי הם בסופו של דבר צריכים להיות אחראים והיו פרסומות ששודרו בערוץ המוסיקה שאנחנו דיברנו עם הערוץ ואמרנו לו, אתה לוקח אחריות על הדבר הזה. היתה פרסומת שניר גרסון הזכיר שפסלנו אבל בעצה אחת עם ערוץ המוסיקה הוא הבין שזה בעייתי מבחינתו, מבחינת הצופים שלו והשאלה היא איזה רף יש על הדברים האלה כדי שבסופו של דבר הם יעשו את הצנזורה הזאת, הם צריכים לעשות אותה, הם בסופו של דבר צריכים להיות במצב שבו הם לא פוגעים בצופים שלהם והרי לא קורה שום דבר עם פרסומת, הרי אפשר להעביר את אותו מסר עם משהו הרבה יותר מתון.

אנחנו כמועצה עם הבעיה של הפסיקה, כך אנחנו מפרשים אותה וכך אנחנו מטפלים.

אנחנו באמת רוצים לנצל את ההזדמנות הזאת כאן, עם כל ההגדרות של פשיסטים שאתם מקבלים ברשות, אנחנו רוצים לברך אתכם, הועדה לקידום מעמד האישה רוצה לברך את הרשות השניה לטלוויזיה ורדיו על כל המלחמות שלה בענין הזה למרות שלטעמנו אפילו גם זה לא מספיק.

אני רק רוצה להוסיף שהמפרסמים, הזכיינים חייבים לקחת את זה לידיים, להקים גוף וולונטרי ולטפל בזה בעצמם כי להטיל את זה על הרשויות של המדינה, וגם הרשות השניה לא רוצה להיות במצב הזה ואנחנו כפקידי ציבור לא צריכים להתערב.

הם לא עושים את זה, הם לא מרימים את הכפפה הזאת וזאת הטעות שלהם כי אחר כך מה שיקרה זה שהם רק יפסידו מזה וזה ממש מיותר.

אמנם אנחנו היינו שותפים למהלך של איגוד המפרסמים שלפחות עושה מאמץ בכיוון הזה והוא צריך לקבל גם מסר מהועדה הזאת שמותר לו.

הם גם לא הגיעו למרות שהם הוזמנו לישיבת הועדה, הם לא טורחים אז אין בעיה, כשנדון על החוקים שלהם הם בטח ירוצו. זאת גישה שהיא גישה מיותרת, היא לא בריאה וזאת גם לא הדרך, לפחות לא שלי בכל מה שקשור לנושאים האלה. הייתי שמחה לשמוע אותם ושהם ישמעו אותנו.

אני רק רוצה לספר לכם שהייתי במשרד התקשורת ועברתי לפני כמה ימים למינהלת בתפקיד מנהלת המינהלת של הסדרת השידורים לציבור.

זה הגוף הביצועי של המועצה לשידורי כבלים, היא החליפה אותי בתפקיד.

קודם כל אנחנו מברכים אותך על המינוי, ובעקר על זה שאישה מקבלת תפקיד בכיר, מבחינתנו זה ברכה. שיהיה לך בהצלחה.

אני מנכ"ל ערוץ המוסיקה. אני רוצה לשאול אתכם שאלה. פרסומת שנפסלת ברשות השניה ומפורסמת בערוץ מתחרה שלנו, ערוץ כמו MTV שאין עליו שום שליטה ושום פיקוח, איך אני בתור מנכ"ל של ערוץ מוסיקה ישראלי יכול להתמודד בתחרות הכלכלית הזאת.

צריך לשאול שאלה אחרת, למה הערוצים האלה מקבלים מהפרסומות שלנו. זאת שאלה יותר מעניינת.

אני חושב גם שאתם נותנים כלים למפרסמים שבעצם הם לא ממש מתכוונים לפרסם את הדברים האלה שראית, הם רוצים לקבל פרסום חינם ואתם תורמים לזה.

כן, דיברנו על זה.

אני לא חושב שפרסום צריך להיות מזוהה תמיד עם אלימות ועם מין, אני חושב שזה לא נכון למפרסמים, אני חושב שאני מכיר אותם, אני עובד איתם, אני חושב שזה כלי פרסומי נוסף שאתם כלי משחק בתוך הכלי הגדול הזה.

יש בזה לצערנו ודיברנו על זה גם קודם, יחד עם זאת גם הסכמה שבשתיקה לא תוריד את הפרסומות מהמרקע כך שזה לא הפתרון. מה שהפתרון הוא ונראה לי שזה מה שאנחנו נצטרך לבחון, לצערי, זה פשוט לקחת את החוק הקיים ולבחון איפה אנחנו צריכים להציב עוגנים על מנת למנוע את ההפקרות הקיימת וזה חבל כי אני אומרת שוב, הם יכלו להשכיל לעשות את הדברים בצורה יותר מעודנת, הסטירה הזאת לא נראה לי הוסיפה להם רייטינג מלבד לחדד לילדים את האלימות אז זה פשוט היה מיותר.

אגב אני משוכנע שכן, בתור מנהל ערוץ לפעמים אני מתמודד בתוכניות שהם תוכניות סטיריות ואני יודע שכשאני נותן חופש מוחלט לכותבים הם לוקחים על עצמם אחריות והרבה מאוד דברים שבהתחלה הם הודיעו שהם יכתבו ויוציאו, בסופו של דבר הם מפעילים צנזורה עצמית וזה לא יוצא. לכן אני חושב שצריכים להיות ליבראליים במחשבה, צריך לעבוד כמובן על חינוך, אבל אני לא יודע אם אפשר לעשות את כל הדברים האלה.

אפשר, זה הכל תהליך.

לגבי MTV אני חושבת שאם יושבים ושותקים אז שום דבר לא יהיה, אבל אני יודעת שבית משפט דן בין ערוץ 9 של לב לבייב וערוץ MTVI שזה טלויזיה רוסית בינלאומית ופסק הדין היה שהם לא יכולים להקרין פרסומת ישראלית בגלל שזה לא ערוץ מקומי.

הנושא תלוי בבג"צ אבל בג"צ טרם נתן החלטתו בענין.

אבל מה שאני אומרת זה שאפשר לעשות, אם רוצים, אז נעשה.

אני מבקשת לשאול שאלה את מר גרסון ולומר משהו. אתה אמרת שהמבחן שלכם הוא פגיעה חמורה כהגדרת בית המשפט והקונצנזוס הרחב. כשאתם יודעים ש-75% או 60% או 80% מהציבור נפשו קצה בפרסומות מהסוג הזה, זה נכון שהוא לא פעיל, הוא לא אקטיבי, הוא לא מחרים את המוצר, כי זה דורש אופרציה שלמה אחרת, אבל אתם שומעים, אז זה לא מספיק להיחשב כקונצנזוס רחב?

למה לא מספיק, אז נפסול, במקרה כזה נפסול.

אז אתם מבקשים שיעשה סקר בציבור על כל תשדיר ותשדיר, כשאתם חושבים על קונצנזוס רחב מה הם המרכיבים של ההחלטה.

משלמים לנו כסף כדי לעשות הערכה, בפירוש לא, כשיש תשדיר שהוא בוטה והזכרנו קודם דוגמה אחת, שיש תשדיר שהוא בוטה בעינינו אי אפשר לעשות סקר על כל דבר, כשרואים תשדיר שבמנותק - -

זה קצת יומרני קודם כל לשדר את התשדירים ואחר כך גם לעשות עליהם - -

לא, אבל כך אנחנו יודעים, גם בגלל מגבלות תקציב, גם בגלל - -

גם מגבלות תקציב אבל אם אתה כבר יכול לעשות על זה סקר כלומר כבר שידרת את זה.

לא, סקר על כל תשדיר פרסומת - -

אז מה זה קונצנזוס רחב בתפיסה שלך, האם אני חלק מהקונצנזוס הזה?

בוודאי.

מוטי חלק מהקונצנזוס, החברה הזאת חלק מהקונצנזוס?

בוודאי.

אז אולי שאנחנו נבחן את ההחלטות שלכם ותראו אם הן עונות על הקונצנזוס הרחב.

לא, גבירתי את מציעה להעמיד במבחן את החלטות של בית המשפט, בוודאי שאם 75% מהציבור יחשבו שתשדיר הוא בוטה, פוגע, פוגע בטעם הטוב לשידור, בוודאי שנוריד אותו. ולעשות סקר על כל תשדיר זה פשוט לא פרקטי.

גם הצעתי כהצעה בלתי אפשרית, אני רק אומרת שאתם משתמשים במושגים, אתם, לצורך הענין זה פוגע בכולנו, שאין להם כיסוי. מה זה הקונצנזוס הרחב, אם בסופו של דבר הציבור הרחב לא מרגיש טוב עם זה.

אני מצטער אבל כפקידים של המדינה אנחנו מחוייבים לפסקי דין של בית המשפט. מה שאמרתי קודם אמרתי שוב עכשיו.

אתם כגוף שאמור לפעול יכולים להחזיר את ההגדרות האלה לבית המשפט, תבקשו ממנו הגדרות.

לא, זה אל הולך ככה. אנחנו לא מגישים עתירות, זה המחוקק או הציבור.

יש כבר שני תיקים שמחכים לפסק דין, הצרה היא שפסקי הדין לא ניתנים ולוקח זמן עד שהם ניתנים וצריך ללמוד ממקרה למקרה כל מקרה לגופו.

בינתיים בעוד בית הדין עוסק בסוגיה חמורה אחת כבר הסוגיה שעומדת לפתחו לפני שהוא פוסק בה חמורה יותר. בקשר להערתך, חברת הכנסת גמליאל, שזה הכל תהליך, זה מאוד נעים ונחמד לראות פה שיש כמעט דור חדש של מתמודדים בסוגיה הזאת, אני שייכת לדור אחר שמלווה את הסוגיה הזאת עשרים שנה ואני רוצה לומר שזה תהליך שמידרדר, זה לא תהליך שיש בו איזה שהיא תקוה להתקדמות. הטעם של הפרסומת הולך ונעשה גרוע יותר ויותר ואנחנו כבר נאבקים פה על איזה שהם כמה שניות היא תיגע באבר המין שלה, במקום שבאבר המין שלה היא תיגע שלוש שניות אז אנחנו נתיר לה שניה אבל לא מתעסקים בכלל בשאלה האם בכלל הפרסומת הזאת עם נגיעה באבר המין אמורה להיות. זה תהליך שהולך ומתדרדר.

כפי שהם מנסים להעביר פה מסר נכון ואנחנו כאן לא מתכוונים חלילה לתקוף את בית המשפט, אבל מה שהם אומרים זה את האמירה שבית המשפט מעלה את חופש הביטוי מעבר לכל כך שכשהוא בא לקבל איזה שהיא החלטה מה שהוא רואה אל מול עיניו האם זה יעמוד בבג"צ כן או לא. מכיוון שכך, תפקידי לא לתקוף את בית המשפט, תפקידי הוא וזה חלק מהתפקידים הפרלמנטריים, לשנות את החוק שהוא לא יהיה נתון לפרשנויות או למזער את הפרשנות הקיימת, כלומר אם בית המחוקקים רואה לנכון למנוע מצבים של אלימות אז שזה לא יהיה כתוב בצורה שניתנת לפרשנות, בגלל זה ביקשתי גם משדולת הנשים, שהשדולה מאוד מסייעת לי בהרבה חוקים שהשלישי יעבור השבוע, גם שביחד נשב וננתח את החוק הקיים ונבחן איפה בדיוק הכשלים וזה בדיוק התפקיד שלנו. ובענין הזה אנחנו ניתן גם את דעתנו, ושוב אני אומרת, שזה היה מיותר, המחוקק לא צריך לנסות, וכמו שאמרנו בקטע חקיקתי זה מאוד קשה, כי אז זה גם יצטרך לעצור אותם מלקיים דברים שאולי היום הם כן יכולים במגבלות וזה חבל מאוד, אבל אם אין ברירה אז אין ברירה וצריך לקדם את הנושא הזה.

אני הייתי מבקשת להבין, אני לא כל כך מכירה, איך מועצת הכבלים בנויה ומה בכל אופן הסמכויות שלה, כי נשמע פה שיש איזה שהיא אוזלת יד בתהליכים של הבדיקה.

זה לא כך, דבר ראשון מועצת הכבלים היא מועצה ציבורית שמונה גם נציגי ציבור וגם עובדי מדינה והיא מתכנסת בתדירות די גבוהה, אני מגדיר אותה כמועצה היפר אקטיבית לעיתים, 40 ישיבות בשנה ו-40 ישיבות בשנה למועצה ציבורית זה הרבה. אותה מועצה ציבורית מורכבת כמובן מנשים ומגברים דתיים וחילוניים ויש לה גוף חיצוני שקוראים לו מינהלת הסדרת השידורים שהוא גוף דל משאבים, הוא בהחלט גוף דל משאבים, התקציב הוא לא סוד, התקציב הכולל שלנו כולל משכורות וכולל כל מה שאנחנו עושים הוא שלושה מליון שקל לשנה וזה מעט מאוד. בטח להיקף האחריות שאנחנו קיבלנו, אנחנו אחראים על טלוויזיה רב ערוצית שהתפתחה מאוד בארבע שנים האחרונות. יחד עם זאת בתחום הטיפול בפרסומות אנחנו לא רואים כרגע בעיה שלנו בהתמודדות עם מה שמפורסם או עם שיתוף פעולה, זה בעיקר ערוץ המוסיקה כי ערוץ ישראל פלוס בשפה הרוסית הוא ערוץ שמרני יותר מטבעו והרבה יותר קל לעבוד איתו בנושא הזה כי הוא עושה צנזורה עצמית כמעט על הכל. הדיאלוג עם ערוץ המוסיקה והיכולת שלנו לאתר בעיות הוא בסדר גמור ואנחנו מאתרים בעיות אגב גם בקליפים ויש קליפים שלא שודרו בערוץ המוסיקה כי הם היו פוגעים. יש לנו בעיה עם פסק הדין או יותר נכון עם המצב המשפטי הקיים שאנחנו מתמודדים איתו ובמקרים מסויימים יש לנו לפעמים פרשנות שונה מהרשות השניה ו-RTV שלפעמים יש פרשנות שונה ולפעמים גם הערוץ, זה תלוי איפה זה משודר, אם זה בערוץ ברודקאסט או בערוץ נישה. שם אנחנו נמצאים.

למה זה עולה לשידור ורק אחר כך שוקלים, למרות פניות הציבור, סיפר עו"ד ניר שאתם לא הצלחתם לפסול את זה רגע לפני ועדיין לא דנתם בזה, טרם נעשה דיון בפרסומת הספציפית. איך זה קורה?

בפרסומת של סקצ'רס כיוון שהמועצה הציבורית צריכה לדון בזה ולוקח זמן לכנס אותה, בכל זאת פעם בשבוע או פעם בשבועיים, אז יש את המענה המיידי שאנחנו יכולים לתת, אם המצב הוא קיצוני ובהול אנחנו נותנים, ועשינו את זה עם ערוץ המוסיקה, הוראה להוריד את זה עד לדיון במועצה. זה לא היה המקרה של סקצ'רס, סקצ'רס הוא בעינינו גבולי ובמקרה של גבול ההלכה אומרת שישודר. זה יבוא לדיון במועצה גם כשזה ירד מהמרקע.

אני נציגת משרד החינוך ואני חייבת לומר דברים שנשמעים ברורים אבל לומר את זה, הילדים נפגעים, אני רואה דברים שקורים אחרי, אני רואה פגיעות בין ילדים הרבה יותר פגיעות מיניות בין ילדים, אני רואה ילדים שהרבה פעמים הם אומרים זה מותר היום, הכל באמת הרבה יותר פרוץ, אני לא חושבת שזה בגלל הגיל שלי לעומת גיל הילדים אני חושבת שהיום יש איזה שהוא משהו שנפתח והילדים לא יודעים לשים לעצמם גבולות. אני מוצאת שזה חשוב מאוד לומר את זה במקומות האלה.

הרבה תלונות הגיעו מבתי ספר על הפרסומות של פלאפון אסקייפ על מה שזה עושה לילדים, על ההתנהגות, הרי הפרסומות כל כך בוטות כל כך אגרסיביות ומיניות ותוקפניות והילדים פשוט חיקו את ההתנהגות הזאת.

אין מסר יותר קליט מאשר פרסומת, זה דבר שחשוב להבין.

יש הרבה דברים וילדים מחקים את הדברים ומעלים את הדברים ולא תמיד בביקורת.

אני רוצה להודות לכם ואנחנו נבחן את החקיקה ועל בסיס זה נראה לאן נתקדם. תודה רבה.



הישיבה ננעלה בשעה 11:30