כנסת פתוחה

ס ד ר ה י ו ם: הדרכים לקידום האנרגיה הסולארית בישראל - בהשתתפות השר __לתשתיות לאומיות


5
ועדת המדע והטכנולוגיה
21.6.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 87
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שני, ב' בתמוז התשס"ד, (21.6.2004) שעה 08:45

ס ד ר ה י ו ם: הדרכים לקידום האנרגיה הסולארית בישראל – בהשתתפות השר
לתשתיות לאומיות

חברי הוועדה: מלי פולישוק בלוך – היו"ר
אריה אלדד

השר לתשתיות לאומיות יוסף פריצקי
אלי רונן – מנכ"ל המשרד לתשתיות לאומיות
ד"ר מיכאל בייט – המדען הראשי, המשרד לתשתיות לאומיות
ד"ר אברהם ארביב – סגן המדען הראשי ומנהל אגף מו"פ, המשרד
לתשתיות לאומיות
יורם רונדשטיין – מינהל החשמל המשרד לתשתיות לאומיות
ד"ר אלי שטרן – המדען הראשי המשרד לאיכות הסביבה
אסף מאיר – רפרנט אנרגיה, משרד האוצר
אברהם ברנמילר – מנכ"ל חברת סולל
אבישי ברעם – עוזר מנכ"ל חברת סולל
אבינועם לוי – נשיא חברת סולארפאוור
ד"ר אוריאל פישר – חברת אורמת
דב רביב – חברת MST
דני שגיא – קמ"ג
שחר חיים – מהנדס פיתוח – שחר הנדסה
רמי טרבולסקי – מפעלי נימרוד אנרגיה סולרית
רולי רוזנשטרייך – חברת MST
פרופ' גרשון גרוסמן – ראש המרכז להנדסת אנרגיה, הטכניון, ויו"ר
הסקציה הישראלית לאנרגיה סולארית
פרופ' דן זסלבסקי – הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, טכניון
ד"ר יעקב רזון – מנכ"ל חברת החשמל
דוד אסוס – יו"ר הרשות לשירותים ציבוריים חשמל
עוזי מרדכי – מהנדס איגוד תעשיות מתכת וחשמל, התאחדות
התעשיינים
אלי שלטון – מנכ"ל תמ"ל ויו"ר ארגון תעשיות סולאריות,
התאחדות התעשיינים
יאיר כהן – מגמה ירוקה
דוד פיימן – אונ' בן גוריון – שדה בוקר
פרופ' אבי קריבוס – אונ' תל אביב
דבי קאופמן – מוסד שמואל נאמן

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכולם. היום הוא היום הארוך ביותר בשנה ולכן אנחנו כאן בכנסת מציינים את יום האנרגיה הסולארית, ובאדיבותו הרבה של שר התשתיות יוסף פריצקי, וביוזמתו אנחנו מקיימים גם את הדיון הזה כאן בוועדה הזאת. אין ספק שזה המקום הנכון לקיים את הדיון משום שעדיין, אני אומרת עדיין, ולצערי, הרעיון של אנרגיה סולארית נמצא בשלב המחקר והפיתוח ולא בשלב הביצוע והיישום. ולכן אין מקום יותר טוב מוועדת המדע והטכנולוגיה, כי זוהי טכנולוגיה שאנחנו חייבים לפתח.

על היתרונות של אנרגיה סולארית לא צריכים להרחיב את הדיבור. כמובן שזה מקור אנרגיה בלתי נדלה. המומחים אומרים עוד ארבעה וחצי מיליארד שנה, יספיק לנו בינתיים. זה מקור אנרגיה כמובן נקי ובלתי מזהם, לא מזהם לא מבחינת אויר, רעש, כמובן זיהומי קרקע ומי תהום. הוא מגוון לנו את מקורות האנרגיה, הוא מפחית את התלות בגורמי חוץ, כי השמש היא גם שלנו, ובאופן חופשי. כך שבהחלט נראה מוזר אפילו, ואני שמחה שצמרת משרד התשתיות כאן, במיוחד השר, מוזר ביום כזה לראות שבישראל, שיש לה פוטנציאל מדעי כל כך גבוה, מוחות, חדשנות, יכולת טכנולוגית ומה לא, ומהצד השני את השמש, חופשית ובהירה, זאת אומרת שמים בהירים במרבית ימי השנה, מוזר הוא שאנחנו לא מנצלים את היתרון הזה, את שני היתרונות האלה המשולבים. אני חושבת שזה המקום לשים את הדברים על השולחן, להבהיר לעם ישראל למה זה לא קורה, או איך זה יקרה, אם נרצה לומר את זה בצורה חיובית, ואיך המדינה כמדינה, ממשלת ישראל מתכוונת להשקיע קצת יותר בנמרצות בתחום הזה כדי שכולנו נוכל ליהנות מהיתרון של אנרגיה סולרית. אז אדוני השר, אני אשמח לשמוע ממך. בבקשה הבמה שלך.

גבירתי היושבת ראש, תודה רבה על האסיפה הזו ועל האכסניה הנאה ואני מודה לך מקרב לב. אני לא אאריך בדברים משום שסביב השולחן הזה נמצאים באמת בחירי ובכירי משק האנרגיה והאנרגיה הסולרית, אני חושב שהם יתרמו הרבה יותר ממני. אני רק רוצה לומר כך. אני הצגתי אתמול בממשלה מצגת על משבר האנרגיה העולמי. אנחנו הגענו למחירים של ארבעים דולר לחבית נפט. היום הם קצת ירדו, אבל הסימנים לא מראים שמחירי הנפט עומדים לרדת. להיפך, הסימנים מראים שהם הולכים להישאר, או אפילו במקרה הגרוע יותר לעלות. אנחנו לא יודעים מה יהיה המצב בעירק, יש ביקוש גובר והולך מסין והודו, כמו גם מארצות מזרח אירופה, שמצטרפות לשוק האירופי ולאיחוד האירופי. ובעצם אנחנו מוכרחים להתחיל לפתח את האנרגיה שהיא לא תהיה תלותית במקור אחר, והאנרגיה הזו היא כמובן בראש ובראשונה אנרגיה סולרית. ומה שפעם היה לא כדאי הופך היום להיות גם כדאי מבחינה כלכלית, שלא לדבר, שוב אני חוזר ואומר, על ההיבטים הפוליטיים של אי תלות במקורות אספקה זרים ליצירת אנרגיה עצמאית.

מה שקורה היום במשק האנרגיה הסולרית הוא שבעצם ניתן, אפשר וצריך לתת לשוק הפרטי לעשות את שלו, צריך למעשה, כל מה שצריך לעשות, ויושב כאן מר אסוס, יו"ר הרשות לשרותים ציבוריים חשמל, לקבוע תעריפים לאנרגיה סולרית. כלומר לבוא ליזם ולומר לו דע לך, זהו התעריף שבו תוכל למכור קילווט שעה אל הרשת, ואז, אנחנו כבר הקצינו מקום בנגב, אשלים, שניתן להקים בו תחנת כוח בהספק של מאה מגה-ווט ומבחינתי אם אפשר להעלות את זה ליותר, אדרבא ואדרבא, ואז למעשה השוק כבר עושה את שלו. השאלה היא כמובן, ואולי מר אסוס ירחיב על כך, הויכוח הוא כמובן באיזה תעריף קובעים ואיך מחשבים באנרגיה הסולרית את ההוצאות המשתנות ואת ההוצאות הקבועות. אני מקווה שאנחנו כל שנה בעשרים ואחד ביוני נערוך דיון באנרגיה סולרית ובאנרגיות מתחדשות בכלל. אנרגיה זה סם החיים של המדינה. אני לא רוצה להרחיב יותר, הזמן קצר והאנשים היושבים כאן טובים ומרובים. אז שוב אני רוצה להודות על האכסניה ועל היום הזה, תודה רבה.

אני רוצה גם לציין לכל הדוברים, אני רוצה להשתדל לתת לכמה שיותר אנשים, אנחנו חייבים לפנות את האולם הזה בעשר ורבע, לאנרגיה הרבה יותר חמה מאנרגיית השמש, אנרגיה אטומית, מזוז וכל הסיפור. ולכן אנחנו צריכים לזוז מפה.
ובכן אני אבקש את מיכאל בייט, המדען הראשי של משרד האנרגיה לומר כמה דברים.

הפוטנציאל החשוב ביותר לאנרגיות מתחדשות בישראל זו כמובן האנרגיה הסולרית. ואני אנצל את הבמה הזאת, הבמה של ועדת המדע, לומר מספר דברים דווקא באספקט של המו"פ. כי האספקטים האחרים אנחנו נשמע כאן.

אחד מפירות המחקר זו הטכנולוגיה של חברת בלוז, או חברת סולל היום, ואנחנו נראה פה את המצגת. על בסיס הטכנולוגיה הזאת, אשר פותחה במו"פ שמומן במשרד התשתיות, משרד האנרגיה, אנחנו היום מתכננים את התחנה באתר אשלים. עכשיו אנחנו בסך הכל עד היום היינו מעצמה בנושאים האלה, בנושאים הסולריים, ואנחנו לאט לאט מאבדים את הבכורה. ולמה אנחנו מאבדים את הבכורה, אנחנו תמיד חוזרים לאותה נקודה, ואין מה לעשות. אין מספיק גיבוי ואין מספיק תמיכה בנושאי המו"פ. אני מצאתי לנכון כאן להתריע על כך, בעוד שבארצות אירופה התהליך הוא בדיוק הפוך. יותר ויותר מתגברים ומגדילים את תקציבי המו"פ, וכמובן שזה פועל לרעתנו עם כל ההשלכות, התעשייה והתעסוקה, ואנחנו נשמע פה מספרים. זה דברים אמיתיים.

בנושאי המו"פ, ובהקשר לאנרגיה סולארית, אנחנו מכסים אספקטים נוספים, אספקטים תכנוניים, בהיבטים הפנימיים של תכנון אני הבאתי פה שתי דוגמאות לשני מחקרים שביצענו בנושאים האלה. גם כן נושאים מאוד חשובים שבסך הכל היעד המרכזי שלהם זה חסכון, שימור וניצול אנרגיות מתחדשות, כמתחייב מהאמנות, אמנת קיוטו, פסגת יוהנסבורג לפיתוח בר קיימא. כלומר כל מה שהייתי מבקש שיתנו לנו להמשיך בכיוון הזה, בפעילות הזאת, על ידי גיבוי מתאים, וזה לא מה שקורה היום.

אתה יכול להגיד לנו מספרים, כמה כסף היום משקיעים, ממשלת ישראל כמה היא משקיעה היום במחקרים בתחום הזה?

אני יכול רק לבוא ולומר שבעבר התקציבים של מו"פ בתחום האנרגיה הגיעו לרמות של שבע עשרה מליון, יותר מאוחר זה ירד לאחד עשרה מיליון, זה עוד סביר. גם תשעה מליון זה סביר. בשנה האחרונה זה בין ארבעה לחמישה מליון, ועוד חלים קיצוצים נוספים. כמובן שעם תקציבים כאלה קשה מאוד לקדם את הנושאים האלה.

אסף, איך אתה במשרד האוצר יכול לעזור לקידום העניין הזה? זה שמקצצים אנחנו יודעים, רק אתמול שמענו על עוד שמונה מיליארד שקל פוליטיים. אבל בוא נמשיך.

אני אומר בכנות, מעבר לקיצוץ הרוחבי השנה במסגרת התקציב נתנו תוספת מסויימת גם לנושא הזה במסגרת תקציב המשרד, בין היתר גם לנושא של מחקרים.

אתה יכול לתת לנו מספר, מה התוספת?

זו תוספת של חמישה עשר מיליון, אבל זה כולל הרבה דברים.

אני שואלת כמה הולך לזה.

במסגרת התוספת,

אני מוכנה לספר, אתמול היינו במפעל הפיס, הם עושים המון, בונים, שאלתי מה עם התוכן, מחקרים, אמרו כן, אנחנו עושים המון. אז מהאחד נקודה שבעה מיליארד שקל שהם משקיעים הם משקיעים פחות ממיליון במדע, למרות שזו אחת הכותרות הגדולות שלהם. אז תגיד לנו מספר אמיתי.

אני אומר שוב, מתקציב 2004 הוא קיבל תוספת של סכום מסויים שהוא יכול היה להפנות אותם לפי סדר העדיפויות שלו. אם משרד התשתיות רוצה, אין שום בעיה. זה סדרי עדיפויות שלו. אנחנו לא קובעים את סדרי העדיפויות של המשרד. יש לנו עמדה ואני אשמח להציג אותה, אני חשבתי להציג אותה מאוחר יותר, בנושא של האנרגיה הסולרית באופן כללי.

תציג אותה אחר כך. אדוני השר, כמה אתה משקיע באנרגיה סולרית?

אני מחייך כי זו תשובה נפלאה. זאת אומרת נאמר ככה, קודם כל מהחמישה עשר עדיין לא ראינו אותם כי הם בתקנות רזרבה. צריך לבוא ולבקש אותם. חמישה הלכו לרשות לפיתוח הנגב, חלק הלך להחזיר חוב שמשרד האוצר חייב למכון הגיאולוגי ולמכון הגיאופיזי בגלל הסכם שהוא הפר, אז עכשיו נתנו לי תוספת תקציב כדי להחזיר את החוב שחייבים משנים קודמות. בקיצור נשארו כמה מאות אלפים בסופו של דבר. זאת אומרת תוספת התקציב מכסה את חוסר ההתחייבויות שהיו בשנים שעברו.

אני לא חושב שאנחנו צריכים פה לנהל משא ומתן על תקציב, אבל אני רוצה לומר לגבירתי היושבת ראש, אני הייתי מאוד שמח, אני חושב שצריך לשמוע את מר אסוס. כי אם ייקבעו תעריפים לאנרגיה סולרית, ויש כאן ויכוח שהוא לגיטימי, הויכוח הלגיטימי הוא מהו התעריף. אני דוגל בדעה שהתעריף שצריך לתת הוא תעריף אופיק. למה, כי השמש זורחת הכי חזק בחום ובקיץ, אלה הם תעריפי השיא. הרי השמש לא זורחת בלילה, לא מייצרים אנרגיה סולרית בלילה, מייצרים אנרגיה סולרית ביום. היא בעצם באה לסייע בשעות השיא להוסיף עוד מגווטים למשק. ולכן צריך לשלם לדעתי לפחות ליזם, למשקיע, את תעריף השיא. ואם נותנים את תעריף השיא ניתן למנף, ניתן כבר לממן במינוף פיננסי הקמת מפעל לאנרגיה סולרית. יש גם דעה שאומרת תעריף ממוצע, יש דעה שאומרת תעריף אחר. אז אולי מר אסוס ירצה להרחיב.

בהחלט. לפני שמר אסוס מדבר אנחנו נראה את המצגת, נתרשם קצת מה אפשר לעשות, נתבשם ואז נלך לבעיות.

בוקר טוב. אנחנו לא מדברים על מחקר ופיתוח, אנחנו מדברים על תחנות כוח סולריות שמספקות שלוש מאות חמישים וארבע מגה-וואט, שזה בערך חצי מיליון תושבים בקליפורניה, ופועלות מזה עשרים שנה. כלומר תחנות מסחריות שמזרימות חשמל לרשת, נמדדות ומקבלות את הכסף תמורת החשמל שהן מספקות. הפיתוח הוא פיתוח ישראלי, חברת לוז בנתה אותן בשנות השמונים, חברת סולל קנתה את הטכנולוגיה, אנחנו עץ לוז, מועסקים של עץ לוז מריצים את החברה בהשקעה של משקיע זר. שיפרנו את הטכנולוגיה, כך שאותה תחנה שעשתה אז שמונים מגה-ווט תעשה היום בערך מאה מגה-ווט, כלומר למעלה מעשרים אחוז שיפור.

אני מזכיר לכולם מה שכולם יודעים. זה גם נקי, גם מתחדש, וזה משאב לאומי, בדיוק כמו גז, השמש היא משאב לאומי אם יודעים מה לעשות אתו. ואנחנו יודעים מה לעשות אתו. אנחנו מדברים על ייצור של מקומות עבודה בתעשיה וגם היי-טק, אני מזכיר את כל זה כי הדברים האלה אנחנו רואים אותם אחד אחד צצים לנו. מקטינים את התלות. התעריף שנקבע לאנרגיה סולרית יעמוד שם עשרים ושלושים שנה, הוא לא ישתנה. האנרגיה תעלה, זה יישאר קבוע. וכל פעם שעושים תחשיבים אף אחד לא שם אסקלציה כאילו מחירי הדלק יישארו לנצח באותו מחיר כמו שהם היום. אנחנו מאזנים שיאים בצריכת החשמל ואנחנו גם יכולים למנף את זה לייצוא של טכנולוגיות בהיקף של מיליארדים. הפרוייקט הזה בקליפורניה, למי שלא יודע, היה אחד פסיק שתיים מיליארד דולר. הפרוייקט שהוקם בשנות השמונים על ידי חברת לוז.

כך נראית צריכת החשמל במדינת שמש. פה זה קליפורניה, ישראל מאוד דומה. הפיקים בארץ כמו שהשר הזכיר זו הבעיה. אולי עולה ארבעה סנט לייצר שם אבל עולה בין חמש עשרה סנט לדולר לייצר בשעות הפיק. והבעיה היא שבצריכת השיא, שמתחילה כאן מהקו השטוח בערך בשבע בבוקר ומסתיימת באחת עשרה בלילה הצריכה פה, בישראל למשל, היא פי שתיים וחצי בפיק מאשר צריכת הבייס. כלומר אם נקים תחנה פחמית הפחמית עוברת באיזור הישר, אבל האיזור הזה הוא ארבעים אחוז, עוד שישים אחוז מושלם מאמצעי ייצור אחרים.

ומה שאנחנו מציעים לעשות זה לעשות שני דברים. לגלח את שיא הצריכה הזה, שהולך וגדל כל הזמן דרך אגב, ככל שנהיה חם יותר ורווחת החיים שלנו מתקדמת, אנחנו מציעים לגלח את זה על ידי מיזוג אויר סולארי. ולמה סולארי, אם השמש בעצם היא מקור הבעיה, כלומר השמש היא מייצרת את הדרישה הגוברת למיזוג אויר, מיזוג האויר מהווה בערך חמישים אחוז מצריכת השיא, הפתרון הטריויאלי לספק את הפתרון מהשמש ולא ממשהו אחר. ולא באמצע הלילה. זה בדיוק חופף אחד את השני וזה כל הלוגיקה שצריכה לעבוד.

בנוסף לאותו מיזוג אויר סולארי שנעשה בכל בית, בכל בית מגורים, בכל מפעל, בכל מרכז קניות, יש צורך גם להגביר את האספקה ואת זה אנחנו מציעים לעשות על ידי ייצור חשמל סולארי טרמי. אפשר לעבוד כמו שאמרתי, ואני לא ארחיב היום כי זה לא הנושא אבל שנדע, אפשר לפעול בשוק הביתי ולחסוך שם כאלף מגה-ואט חשמל ומאתיים אלף טון דלק. אפשר לעבוד בשוק התעשייתי ולהחליף חמש מאות מגה-ואט. אפשר לעשות תחנות כוח מקומיות. כל הטכנולוגיות שאני מדבר עליהם זה מה שקיים היום ברשותנו. צריך כל הזמן לפתח והפיתוח הוא טבעי. עם זה שנתחיל ליישם. אי אפשר לפתח לנצח בלי יישום.

איך אתה מסביר שעד היום לא היה יישום?

חלק מהטכנולוגיות הן חדשות. אני חושב שכולם הניחו שהדלק הוא זול ולנצח. ורק עכשיו הדעה הזאת משתנה ורק בשנים האחרונות נכנס הנושא של זיהום האויר. כלומר הדברים האלה הביאו לאט לאט את התודעה של כל העולם, ואנחנו קצת בפאזה אחרי כל העולם.

זה קצת מוזר לי, אני דיברתי אתך קודם, שר האנרגיה בזמנו שחל, נדמה לי לפני חמש עשרה שנה, משהו כזה, הקים, משרד התשתיות הקים בשדה בוקר מתקן ניסיוני, מאוד מוצלח היה, ולוז נכנסה, כל חברות האנרגיה ולוז ואחר כך אתם החלפתם את לוז. איך זה לא התרומם אז? אני מבינה את המחיר, המחיר בעשור האחרון, מי שלא יודע, הכפיל את עצמו. משבע עשרה היום עומד על שלושים ושבע לחבית.

אני חושב שלא היתה את הנחישות והרצון הפוליטי.

בשבע עשרה דולר לחבית זה לא כדאי. גם לא בעשרים.

אז למה בקליפורניה, הרי זה אותו מחיר גם בקליפורניה.

כי בקליפורניה יש שם איזו שהיא תפיסת עולם, קונספציה מאוד ברורה, שגם אם זה יעלה מאה דולר הם רוצים את זה משום שהם מאוד אקולוגים, מדינה ירוקה, זו החלטה חברתית, פוליטית, שהיא בסדר גמור. שגם אנחנו יכולים לקחת אותה. אם אנחנו מסתכלים במשקפיים כלכליות העניין הכלכלי עכשיו מתחיל להיות מאוד מאוד רלוונטי, כי באמת מחיר של שלושים ושבע, שלושים ושמונה, ארבעים דולר לחבית זו כבר אנרגיה שמוכרחים להתחיל להסתכל עליה, משום שהיא תחליף כלכלי נכון.

אני רק אזכיר על טכנולוגיית הרוח שהיתה באותו מצב לפני שלושים שנה. היתה החלטה בספרד, בארצות הברית, במדינות אחרות, והיום טכנולוגיית הרוח במקומות מסויימים בעולם שזה מתאים לעשות רוח יותר זולה. השמש תגמור בדיוק באותו מקום. כלומר אנחנו מדברים שניתן במשק שלנו להחליף שלושת אלפים מגה-ואט,

מישהו צריך לבדוק גם, ואני יודע שזאת הערה קשה, את הקשר בין הון ושלטון. את הקשר בין יצרני האנרגיה הגדולים, של חברת החשמל, של חברות הדלק, שכדאי להם להמשיך לייצר דלק באמצעים קונבנציונלים, עם מקבלי ההחלטות במדינה לדורותיהם. לא ממשלה כזאת או ממשלה אחרת. לדורותיהם. יותר מידי פעמים אלה אנשים שממנים את הדירקטוריונים, שמקבלים את ההחלטות, שיוצרים מצב שבו תמיד כדאי להמשיך לייצר באמצעים המקובלים. וזה יימשך ככה הרבה שנים.

ועם מה שאפשר להחליף במשהו שקיים היום, שלושת אלפים מגה-ואט חשמל שזה שלושים אחוז מצריכת האנרגיה של חשמל של מדינת ישראל בשיא, וזה דבר שהוא ריאלי, ואני מוכן להוכיח במספרים לכל מי שרוצה לראות. והדבר הזה, במונחים של המשק הלאומי, הוא כלכלי.

נגיע לתחנה של ייצור חשמל מרוכז, שהפרוייקט הוא חמש מאות מגה-ואט, כשהתחנה הראשונה מיועדת להיכנס לעבודה ב-2007. תכלית הפרוייקט הזה להביא את מחיר החשמל המיוצר בתחנת כוח סולארי לפחות מעשרה סנט, לשמונה תשעה סנט בסופו של הפרוייקט, שאני חושב שכולם יסכימו שלחשמל שמסופק בשעות השיא הוא מחיר הגון וכלכלי. הפרוייקט הזה יוקם באיזור אשלים, השטח הנדרש הוא תשעת אלפים דונם והוא הוקצה כבר על ידי המועצה הארצית. פה יש מפה, אנחנו יכולים להסתכל על זה.

כך נראית תחנת כוח כזאת כמו שלנו, והמראה יהיה מאוד דומה פה בנגב אצלנו, שדות של קולטים שמרכזים את אנרגיית השמש, מחממים אותה לארבע מאות מעלות, מייצרים קיטור ומייצרים את החשמל בתחנת כוח קונבנציונלית, בדיוק כמו הפחמים. תחנת הכוח זהה לתחנה הפחמית רק שהאנרגיה היא פשוט מהשמש במקום פחם. כאן מייצרים שלוש מאות חמישים מגה-ואט. באשלים התחנה האחרונה היא מאה מגה-ואט שאושרה . הפרוייקט הוא של חמש מאות מגה-ואט בסופו של דבר. כך זה נראה במבט קצת יותר מרחוק, מהלווין.

סך הכל אנחנו מדברים פה על תכנית של כמיליארד דולר. אבל שימו לב, חמישים אחוז מזה זה שכר עבודה שנשאר כאן במשק הישראלי, בעוד שאנחנו מייבאים את הדלק ושורפים אותו, זה נשאר בכל מקום אחר חוץ מאשר בארץ. לנו נשאר רק הזיהום. הרעיון הוא להוריד את העלויות בכל תחנה. בערך כאלף שש מאות איש יועסקו בתחנה הזאת בהקמה של הפרוייקט הזה במשך כעשר שנים.

אנחנו צריכים לזכור עוד דבר. בעקבות הורדת העלויות הזאת שאנחנו נשיג במשך הפרוייקט הזה והגדלת היתרון הטכנולוגי שלנו על גבי תעשיות מקבילות שעכשיו ממשלת ארצות הברית וממשלת גרמניה מממנות בעשרות מליוני דולרים כדי שיתחרו בנו, אבל אם זה יקום אנחנו נשמור את היתרון הטכנולוגי ואנחנו מייצרים שנייצר כל שנה לשוק המקומי חשמל בערך מאה מגה-ואט, אני מזכיר, אני מדבר על סביבת המחירים של בערך שמונה סנט לקילו-ואט שעה, ומאה מגה-ואט לייצוא.

מה נשיג פה, אנחנו נשיג פה חסכון בדלקים בשווי של אחד פסיק ארבע מיליארד דולר, זה למחירים הישנים, כנראה שהמחירים החדשים זה כבר הרבה יותר מזה. גזים מזהמים ייפלטו פחות. הערך הכספי של זה הוא בערך מאתיים ארבעים מיליון דולר. אנחנו מדברים על אלפי עובדים שיעסקו בזה. זה ימצב אותנו כמובן כמובילים בעולם בנושא הזה של אנרגיה נקייה ויביא את הטכנולוגיה שלנו, שהיא ייחודית היום בעולם, למצב שבו יישומה הגיוני וכלכלי.

קצת פירוט מי יעסוק במה. אז בהקמת השדה, במאה מגה-ואט הראשונים יעסקו כשבע מאות עובדים במשרות קבועות, בנוסף עובדי שירותים במספר דומה. בתפעול ובאחזקה שזה פה אנחנו רואים, שטיפה למשל של מראות שמתבצעת באופן רגולרי, יעסקו כארבעים וחמישה עובדים. אנחנו מדברים בסך הכל, שאלת קודם, אנחנו מדברים על תעשיה שתייצר בשנה במאה חמישים מיליון דולר בערך ותעסיק כאלף שש מאות עובדים. אני לא אכנס לפירוט הזה אבל השמש עדיין היא בחינם. התעשייה היא הדבר שעולה, והתעשייה מפעילה את כל המשק. שוב, בפרוייקטים הגדולים, לא פירטתי כאן על התעשיה ועל הבתים שגם לשם יש לנו פתרונות שחלקם מוכנים וחלקם בפיתוח.

תודה רבה. יש לי רק שאלה, מבחינת צבירת אנרגיה, יש לכם גם כן כבר את כל הטכנולוגיה?

הכל עניין של כלכלה. כלומר מה שקורה, התחנות הראשונות שהקמנו עם אגירה לבערך שלוש או ארבע שעות הפעלה תמיד אתה משווה את העלות של האגירה לעומת מחירי החשמל באותן שעות בחברת החשמל, ואז תמיד שם זה נחתך.

זה עדיין יקר אתה אומר,

כן, ברגע שהמחירים בערב ובלילה יהיו כמו ביום יהיה כדאי ואפשרי לעשות את זה ואנחנו גם עובדים על זה, חלק בשיתוף גם עם קמ"ג בנושא הזה.

כמה תעלה התחנה הפחמית?

מיליארד ורבע, מיליארד וחצי דולר.

והיא תייצר כמה, אלף מאתיים. כן, בבקשה אדוני.

הרשות לחשמל, אולי במלה אחת נתחיל עם הרשות ואחר כך נתייחס ספציפית לסוגיה הזאת, הרשות לחשמל היא למעשה גוף שהוקם על ידי כנסת ישראל לפקח על משק החשמל והיא עומדת בתווך בין השלטונות שזה משרד התשתיות הלאומיות והגופים המקצועיים כמו איכות הסביבה ומשרד האוצר. למעשה כשאנחנו מדברים על פרוייקטים מסוג זה להערכתי צריך להבדיל לחלוטין בין החלק שהוא מו"פי ובין החלק שרוצים הלכה למעשה להקים פרוייקט. כשאנחנו מדברים על טכנולוגיה אנחנו רוצים לקדם טכנולוגיה, זה צינור אחר לחלוטין מאשר להגיד מעכשיו אנחנו רוצים להקים.

הכספים שאנחנו דיברנו קודם עליהם, ששאלת את האוצר לגבי פיתוח ולגבי פרוייקטים, ויש פרוייקטים כאלה היום בקנה, כולל גם בתחום הסולרי, כמו לדוגמא רובוט שרב וכך הלאה, אלה פרוייקטים שלפחות מבחינתנו הם עדיין נמצאים במצב פיתוח. צריך עדיין להשקיע, וכמה, זו שאלה, והרשות לא מתעסקת לחלוטין בכלל בסוגיה הזאת. הרשות נכנסת למעשה לפעולה כאשר אנחנו מדברים אם כן או לא יש צורך להקים פרוייקט. ואני רוצה פה לפרט מה נעשה ומה עוד צריך לעשות בשביל לקדם פרוייקט מסוג זה.

למעשה בשיטה שאנחנו עובדים היום במדינה כשאנחנו רוצים להקים תחנה ועבר שלב הבשלות של הפיתוח, בין בארץ ובין בחוץ לארץ, רוצים להקים תחנה, אנחנו למעשה מוציאים מכרז, מחפשים את התחנה הזולה ביותר ומקימים אותה. עכשיו אם אנחנו מדברים היום על מכרזים שחברת החשמל ומשרד התשתיות מוציאים היום להקמת תחנות כוח אנחנו רואים תחנות שהמחיר שלהם הוא נמוך מארבעה סנט לקווט"ש. פועלות על גז, וזה אלה התחנות שמקימים.

עכשיו כשאנחנו רוצים להקים תחנות, ותיכף אני אתייחס בגדול לעלויות, אני אומר מספרים גסים כדי שנקלוט את המספרים, אז אם אנחנו עובדים בשיטת המכרזים ומחפשים את העלות הנמוכה אין שום סיבה שבעולם שפרוייקטים חשובים מסוג פרוייקטי גז יקומו. כדי לקדם את המהלך הזה הרשות כבר נקטה בשני אמצעים מאוד מתקדמים שכבר קיימים. האחד לעשות מה שמדברים הרבה שנים במדינה ולא היה, לתת עלות לזיהום. הרשות פרסמה כבר לפני שלושה ארבעה חודשים מה עלות הזיהום היום בארץ וכמה מותר וכדאי לשלם על תחנה לא מזהמת כדי להביא אותה לרמה על בסיס סולם אחיד בארץ כדי להשוות את זה לתחנה אחרת שהיא מזהמת.

כשאנחנו מדברים על התחנה הסולרית אנחנו מדברים היום שחשמל בארץ, ואני אתן כמה מספרים בקיצור נמרץ, כי זה אני חושב יקדם אותנו איך לעשות את הפרוייקט ולא רק לדבר על הפרוייקט הזה. היום חשמל בארץ עולה בסביבות חמישה סנט, בגדול, בממוצע. תחנה מסוג זה שהיא תחנה כמו שאמר כבוד שר התשתיות, שהיא פועלת בעיקר בשעות השמש היקרות וכך הלאה, אנחנו שיכללנו את הדבר הזה, אנחנו אומרים שתחנה כזאת, אם היינו משלמים עליה בסביבות אפילו שמונה סנט עדיין היא היתה כדאית כלכלית והיתה מתחרה עם תחנה אחרת. כשאנחנו באים ומוסיפים לזה את עלות האי-זיהום לפי המפתחות היום אנחנו מדברים בסביבות השתיים, שתיים ומשהו סנט. זאת אומרת אפילו בעשרה סנט לעומת חמישה סנט של השוק היום הפרוייקט הזה היה כלכלי והיה יכול לרוץ קדימה.

לא הבנתי, עלות הזיהום שניים וחצי סנט?

כן, אז תוסיפי את זה לשמונה סנט עוד שניים ומשהו סנט, תגיעי בסביבות העשרה סנט, הפרוייקט הזה יכול לרוץ קדימה.

איך אתם מעריכים את עלות הזיהום?

אמרתי קודם שהרשות כבר פרסמה עלות לזיהום בארץ,

כן, אמרת, אבל לא אמרת איך.

איך, בסופו של דבר כמה הזיהום הנמנע מהתחנות הקיימות היום במשק כתוצאה מהפעלה של תחנה שהיא לא מזהמת מול עלות הזיהום זה העלות הנחסכת בזיהום שאנחנו מוכנים לשלם בשביל לא לזהם. יש מערכת שלמה שקיימת, היא פורסמה לציבור.

עכשיו כשאנחנו מדברים על הקמת תחנה ראשונה מסוג זה אנחנו מדברים על סדר גודל של שלוש עשרה ארבע עשרה סנט. והשאלה עכשיו איך מגשרים על הפער הזה. ואם יש מקום לגשר או שהפרוייקט עדיין נמצא בשלב הפיתוח שלו. ופה הרשות הלכה ובדקה כמה ממצאים מאוד חשובים. אנחנו למעשה הלכנו ובדקנו גם בטכנולוגיה בארץ וגם מה שקיים היום בעולם, וההתפתחות בעולם, ואנחנו מצאנו כמה דברים מאוד חשובים. אחד, שהיום ברור לכולם שברמה טכנולוגית תחנה מסוג זה יכולה בסופו של דבר לרדת לעלות שהיא מתחת לעלות הכדאית הכלכלית. זאת אומרת לטווח ארוך עשוי להיות מאוד כדאי להקים תחנות כאלה. והשאלה היא מי מתחיל. זאת אומרת לעולם העלויות לא ירדו אם לא יקימו את הראשונה והראשונה תהיה תמיד יקרה וצריך לעשות את השלב הראשון.

אנחנו הגענו למסקנה שהמשק היום הוא בשל, המשק העולמי אני מדבר, הוא בשל לעשות את הצעד הזה, ויתרה מזאת. היתרון הטכנולוגי שיש היום למדינת ישראל בתחום הזה הוא עולה על כל יתרון טכנולוגי אחר שיש גם בארצות הברית ובגרמניה, ואנחנו ראינו בכנסים בעולם שגם ארצות הברית וגם גרמניה רוצים היום להשלים את הפער הטכנולוגי ולעלות. ואם יקרה הדבר הזה וזה עשוי לקרות בטווח הקצר יחסית אז לא יהיה שום סיכוי לטכנולוגיה הישראלית למכור בשוק העולמי. זאת אומרת שאנחנו נמצאים בעיתוי זמן נכון היום לקדם את הטכנולוגיה הזאת.

לכן אנחנו גם פנינו לשר התשתיות ואנחנו חושבים שמאוד נכון היום להקים פרוייקט כזה, לא על החמש מאות מגה-ואט שלו אלא רק על המאה הראשונים וזה כדי גם להוכיח ולהתקדם לעלות נמוכה יותר, שזה יותר טוב למשק הישראלי, ולהקים את התחנה הראשונה. שלהערכתנו התחנה הראשונה צריכה להיות מוקמת על ידי מי שבעל עניין ובעל ידע. זאת אומרת יש לנו פה את הציר המרכזי של חברת סולל או חברת לוז לשעבר שהם מחזיקי הידע והטכנולוגיה העולמית היום בתחום הזה, ללא ספק. וצריך למצוא את הדרך היום לתת לחברה הזאת להקים את הפרוייקט הזה.

אם וכאשר משרד התשתיות ושר התשתיות ימצאו את הדרך לתת רישיון לחברה להקים את התחנה הזאת, להכתיב לוח זמנים להקמת התחנה, הרשות תירתם לתת בדיוק את מנגנון הקניה של החשמל על ידי רשת החשמל וחברת החשמל כדי שיקנו את החשמל הזה, וברגע שהדבר הזה יקרה, ויש לנו היום את המספרים, אנחנו יודעים בדיוק איך לעשות את זה. יש קשיים נוספים שהם קשורים בתחום המימון, בתחום היזמות, אני לא רוצה לענות על הנושא הזה, יש לנו כמה מכשלות לעבור בדרך, אבל השלב הראשון כרגע הוא להבין ברמת המדינה שזה העיתוי הנכון היום להקים תחנה. צריך לקבל החלטה מדינית כזאת, צריך לתת לחברה להקים את התחנה ואנחנו נמצא את הדרך לממן את זה.

אדוני השר, אתה רוצה להגיב, תאמר לנו גם כמה אתה מעריך צריך להשקיע כדי להזיז את הפרוייקט הזה.

אני אומר מה צריך לעשות. היתה ועידה לפני שבועיים שהשתתפתי בה בבון. כמו שאמר מר אסוס, כל מדינות העולם, לרבות המתקדמות ביותר השתתפו בה וקידמו את הרעיון של אנרגיות מתחדשות. איפה הבעיה, הבעיה היא שמוסדות פיננסיים היום לא יודעים לממן או לא יודעים למנף תחנת כוח סולרית. למה, כי ההוצאות הקבועות הן אדירות וההוצאות המשתנות הן אפסיות והן לשנים ארוכות מאוד, אז לא יודעים מה לעשות איתן. כאן צריך לקום הרגולטור, אני מסתכל שוב אל משרד האוצר, כאן צריך לקום מצב שבו המדינה לא ממש תוציא כסף. המדינה צריכה לתת או הלוואת גישור או אפילו בטחון, כלומר לבוא לתת לבנקים בטוחה האומרת תראו רבותי, תוציאו אגרת חוב לעשרים, עשרים וחמש שנה לפרוייקט הזה, ואם הוא יהיה יותר או אם הריבית תשתנה אנחנו ניתן לכם מימון או נוציא אנחנו אגרת חוב שתכסה אתכם או שניתן לכם לאן ליפול. השוק יודע לעבוד מצויין. כלומר מוסד בנקאי רק לא יודע איך לאכול לא ארובות שרב, לא תחנת כוח סולארית, לא יודעים איך לעשות את זה. פה צריכה להתערב המדינה. לא ממש במימון ישיר דרך אגב. כבר לא צריך כסף.

הם אמרו שהם עושים כאלה דברים, ראינו גם, אורמת מקימה במאות מליונים של דולרים בכל העולם. אז מה, רק בבית שלנו אין מי שיקים את זה?

כן, כי בקליפורניה למשל החליטה המדינה,

אז שהמדינה תחליט, זה כל מה שצריך.

בקליפורניה המדינה לקחה החלטה פוליטית חברתית, שאומרת בסדר, אנחנו נסבסד, אנחנו ניתן. אני פתחתי ואמרתי, הבאתי אתמול לממשלה מצגת, אני מגיש הצעת מחליטים, אני מניח תוך שבוע שבועיים אני אעשה כל מאמץ לתאם אותה עם משרד האוצר. העסק הוא לא פשוט, כי צריך לעשות סוויץ' במחשבה. צריך לבוא ולומר אנחנו יוצאים מהדפוסים הקבועים, הישנים, של מימון לעשרים, עשרים וחמש שנה. תראו, זה פרוייקט שיכול לעבוד מאה שנה. כל מה שצריך זה לשטוף את המראות. שמש יש, המראה ישנה, שלום.

השר חסך לי. הבעיה בין כל הבעיות שהוזכרו פה, ככה באינטואיציה, אני חושב שהוא שם את האצבע על הבעיה העיקרית. אם ממשלת ישראל לא תתארגן בצורה זאת או אחרת, יש כמה מנגנונים, זה יכול להיות מכירת אופציות, יש שורה שלמה של שיטות וככל שהמדינה תזדרז יותר ותמצה את זה תהנה יותר מהפירות של הפיתוח הזה. פשוט מאוד. זה חשבון פשוט שאני לא מבין למה לא עושים אותו.

אבל אני רוצה לתאר במלים ספורות מה זה הארובות שרב אם יש מי שלא יודע. אני גם אשאיר לך דיסק שתוכלי להפיץ את זה. הארובות בסך הכל זה ניצול של אויר יבש וחם. בונים ארובה בגובה גדול, מעמידים אותה באיזור מדברי, מרססים מלמעלה מים, חלק מהמים מתאדה, האויר מתקרר, נעשה כבד יותר מהאויר בסביבה, הוא נוחת, בדיוק הפוך מארובה רגילה, ארובה רגילה מחממים וזה עולה למעלה. מהתחתית האויר יוצר. הוא מגיע למהירויות די גדולות והוא מניע שם טורבינות. למעשה אנחנו בנינו מכונה שמייצרת רוח ורוח רצינית עשרים וארבע שעות ביממה כל ימות השנה. זהו העקרון. השקענו הרבה מאוד עבודה בואו נגיד בעשור האחרון, שיפרנו את היחס עלות תועלת באחד לשבע בערך. קידמנו את זה מאוד. התוצאה הסופית היא שאפשר יהיה לייצר חשמל, עם ההשקעות ועם האופריישן-מיינטננס בשניים וחצי סנט לקילו-ואט שעה, אם הריבית היא חמישה אחוז. ושלושה פסיק תשעה סנט לקילו-ואט שעה אם הריבית היא עשרה אחוז. זאת היא עלות החשמל.

זה יותר זול מהמספרים ששמענו כאן.

אגב דוד קיבל, אחד האנשים בא וקיבל את כל הנתונים ואני מקווה, אני מוכרח לשבח, העבודה שהם עשו על הבונוס שכדאי וצריך לשלם אני חושב שעבודה יוצאת מהכלל טובה.

אבל רק התחלתי לתאר את התועלת. הארובות האלה יכולות לספק מאה אחוז של כל החשמל של מדינת ישראל וגם לענות על כל הנושא של התאמת האספקה לביקוש. במחיר זיל הזול. נוסף לכל אלה, אגב ברמה העולמית הפוטנציאל בערך פי שלושים מכל צריכת החשמל היום בעולם.

נוסף לחשמל יש שישה או שבעה מוצרי לוואי שמרוויחים מהם לחוד. החשוב שבהם זה התפלת מים, הוכח מעבר לכל ספק שאפשר להתפיל בשיטת האוסמוזה ההפוכה הרגילה, אין שם שום המצאה חדשה, אבל רק השילוב של השניים מאפשר לייצר מי ים מותפלים בערך בחצי מחיר. זאת אומרת זה שובר את מחסום המחיר של מים לחקלאות, לכל הענפים, כל הסיפור שאיך האוצר הורס את החקלאות אני מקווה שייפסק. אם אנחנו למשל באיזור פתחת רפיח, פתחת שלום, מקימים ארובה אחת, היא תספק מאתיים מליון קוב מי ים מותפלים ולא צריך להסביר הרבה כדי להבין את המשמעות של זה.

והדבר השלישי שרציתי להסביר זה גידול דגי ים. שגם מבחינה סביבתית וגם מבחינה כלכלית זה תרומה ענקית. זה בערך תיאור של העניין.

עכשיו אנחנו במצב שכל המומחים ללא יוצא מן הכלל גם פנינו לחברות שמקימות תחנות כוח ואמרו תעזבו, אל תעשו דגם ושום דבר. אין אף בעיה, כל הבעיות פתורות למעשה. טכנולוגיות קיימות בטקסט-בוקס, צריך ללכת ולעשות. זה הכל.

טוב, אני רואה שאין לנו חילוקי דעות. אז מישהו בכל זאת רוצה להגיד משהו אחר?

אני רוצה להוסיף לדבר הזה עניין אחד. הפרוייקט של ארובות שרב עומד לעלות בוועדה לתשתיות לאומיות, הרעיון הוא כנראה לא בפתחת שלום אלא דווקא בערבה, גם כן הפרוייקט האלטרנטיבי, כעשרים שלושים קילומטר מאילת. המדינה למעשה תקצה קרקע וכל מה שצריך פרופ' זסלבסקי והיזמים לעשות עכשיו זה לגמור תעריף כדי למצוא מימון.

אני רוצה ממש בקצרה למסור כמה עובדות. בעשרים וחמש שנה המשרד שלנו השקיע במו"פ סולרי סדר גודל של שמונים מליון דולר. כתוצאה מזה רק מייצוא ייצאה התעשייה הישראלית בשניים וחצי מיליארד דולר. הרוב זה ייצוא, שזה גם תועלת למשל. מעט יחסית יישום בארץ, וזו הבעיה פה, וזה אנחנו פה, אנחנו צריכים פה לטכס עצה איך להביא לקידום הנושא בארץ. כי התוצאות של המו"פ, היו לנו הצלחות משמעותיות, הצלחות שהן בעצם אפילו מושא קנאה ביחס להשקעה לעומת מה שנעשה בארצות הברית ובאירופה שם השקיעו הרבה יותר כסף, וגם ביפן, עם הרבה פחות הצלחה.

אתה אומר שמדינת ישראל השקיעה שמונים מליון דולר, והתפוקה
היתה שניים וחצי מיליארד דולר?

בייצוא. כתוצאה מההשקעה הזאת התעשייה הישראלית,

ואתה רואה קשר ישיר בין שני הדברים, חד משמעי?

זה חד משמעי.

זה צריך להיות בכותרת הראשית בידיעות אחרונות, אבל לא נזכה לזה כמובן.

הרוב זה בשתי תעשיות ששתיהן מיוצגות פה, שזה לוז לשעבר ואורמת. אבל גם תעשיה של קולטי השמש, שזו תעשיה מפוארת בארץ.

עכשיו הגיע זמן לעשות, לעשות אנחנו צריכים לעשות כדי לשמור על היתרון היחסי, וכפי שנאמר פה חלון ההזדמנות הוא קטן, וצריך לנקוט גם צעדים פוזיטיביים, כגון לתת את התעריפים הנכונים, וגם צעדים פאסיביים, כלומר לא להפריע למגמות טכנולוגיות שכרגע, לא להפריע מינהלית למגמות טכנולוגיות שכרגע מתקרבות אלינו, כמו חיבור לרשת של יצרנים קטנים, אפילו ביתיים, כדי שיוכלו למכור עודפי חשמל שהם מייצרים.

מי מפריע לכם במשרד התשתיות, אתם הרגולטור, לא?

זה לא כל כך פשוט. המערכת, יש כאן מחסומים טכנולוגים ויש מחסומים בירוקרטים שלא כאן הזמן לתאר אותם, אבל בפירוש אנחנו הולכים לכיוון הזה. אבל שתדעו שזה הכיוון. אנחנו נדרשים גם לנקוט צעדים חיוביים וגם לא להפריע למגמות טכנולוגיות באמצעות מחסומים בירוקרטיים. כפי שהשר אמר, אנחנו נדרשים גם, יחד עם כל העולם, אנחנו צריכים גם לתרום את שלנו, ולדעתי אנחנו לא תורמים, ליצור כלים פיננסים חכמים כדי לאפשר לטכנולוגיה שכולם מודים בתועלות שלה, אבל יש לה חסרון, כלומר יש לה השקעה גדולה בהתחלה ואחר כך ההוצאות אפסיות. וזה בעיה. זה בעיה למוסדות המימון, גם הישראלים וגם הבינלאומיים לתמוך בטכנולוגיה הזאת. אנחנו צריכים לתרום את שלנו כדי ליצור את הכלים האלה.

אני אסיים במשפט אחד. משק האנרגיה העתידי יהיה יותר נקי, יותר יעיל, יותר מבוסס על מקורות מקומיים ומגוונים, ויותר מבוזר. כלומר הייצור יהיה הרבה יותר קרוב לצרכן ובו הצרכן ישלם את העלות האמיתית של האנרגיה שהוא צורך. ואנחנו צריכים להיערך בצורה מושכלת למשק האנרגיה שאנחנו לא יכולים להימנע ממנו. תודה.

תודה רבה. נשמע עכשיו את התעשיינים עצמם, אלה שבכוח מנסים כאן לנהל עסקים בתחום.

אני תעשיין יצרן של מערכות סולריות, בתפקידי אני גם יו"ר ארגון היצרנים הישראלים של מערכות אנרגיה סולרית.

אני רוצה רק להזכיר לכולנו שמייצרים פה אנרגיה סולרית ויש בערך שני מליון דודי שמש על כל גג.

אנחנו לא רוצים שישקיעו בנו שום דבר, לא כסף ולא שום דבר. אנחנו רוצים שיעזרו לנו לא להרוס את התעשיה בישראל. בישראל האנרגיה הסולרית היא חוק. חובה להקים מערכות סולריות. המדינה היחידה בעולם שבה זה חוק. המדינה שמחקה אותנו היום בהצלחה לא מבוטלת היא ספרד אגב. בברצלונה יישמו כבר את החוק בבתים חדשים. ואני בכל הכינוסים שאני נפגש באירופה שואלים אותי איך עושים את הנס הזה, איך מחוקקים חוק כזה. אז בגלל שיש לנו חוק אנחנו גם היום נמצאים במצב שבו חדירה של אנרגיה סולרית תרמית היא הכי גדולה לנפש אצלנו במדינה.

הבעיה היא שהמחוקק גם קבע מספר חוקים לייצור מערכת, להתקנה שלה ולשיווק שלה. אנחנו נמצאים בבית המחוקקים, ובית המחוקקים הזה קבע את החוקים, רק שהמשרדים שאמורים לאכוף את זה לא עושים את זה. יש למשרד התמ"ת אגף שלם שזה הממונה על התקינה שתפקידו לבדוק ולאכוף את החוק ולמנוע התקנה של מערכות כאלה. יש בישראל חמש מאות אלף דודים שהם אינם תקניים להערכתנו, מתוך השני מליון שקיימים. המצב הזה פשוט גורם לנו, במיוחד במצב כלכלי קשה שבו אנשים מסתכלים מאוד בזהירות על ההוצאות הכספיות שלהם להשתמש במה שאנחנו קוראים מוצרים של חאפרים. זה גורם לנו להשקיע הרבה יותר מאמץ בלנסות לעצור את זה מאשר בלפתח את התעשייה שלנו. זה די גומר את התעשייה שלנו. היום בישראל חברות לאנרגיה סולרית נסגרות. בעולם הן פורחות כמו פטריות לאחר הגשם. בגרמניה, סתם כדי שתקבלו את המושגים, מדברים על תכנית של עשרים עשרים. זאת אומרת עשרים אחוז מייצור האנרגיה בגרמניה בשנת 2020 יהיה מאנרגייה חליפית. אז בואו נאמר ככה, קודם כל תעזרו לנו בכנסת ללחוץ על אותם גופים שיאכפו את החוק ויאפשרו לנו להיות תעשיינים.

קצת לסבר את האוזן, באירופה מתקינים היום קרוב לשני מליון מטר מרובע קולטי שמש מדי שנה. אנחנו מנסים להשתתף בחגיגה הזאת, אבל כשעסוקים כל כך בהישרדות קשה מאוד להשתתף בחגיגה בחוץ לארץ.

עוד דבר אחד בבקשה, מאחר ואני בבית המחוקקים יש לי עוד בקשה נורא צנועה, שבית המחוקקים יחוקק חוקים שירתיעו את אלה שמפיצים או מייצרים מוצרים ללא תו תקן.

אני חושבת שהחוקים קיימים, הבעיה היא באכיפה,

כשיצרן כזה צריך לשלם אלפיים חמש מאות שקל קנס זה לא מרתיע אותו. אם הוא ישלם מאתיים אלף שקל קנס הוא לא יעשה את זה.

אני כבר מזמן טענתי שצריך לחוקק חוק אכיפת החוקים.

אז בואי תעזרי לנו.

אם השרים והמנכ"לים וכל האנשים האחראים במשרדי הממשלה השונים תהיה להם אחריות אישית שהדברים יתנהלו אני מבטיחה לך שזה מייד יתקיים.

יש פה שני חברי כנסת ועוד שר מאוד מכובד. רבותי, אם שניכם תרתמו לזה, דיינו.

תחום של אנרגיה סולרית בעצם פורח בעולם בקצב של משהו כמו שלושים ארבעים אחוז בשנים האחרונות, ובעולם כשאומרים אנרגיה סולרית לא כל כך מדברים על דודי שמש, בטח לא בגרמניה. אז זה נחמד שכולם פה מדברים על גרמניה והכל, אבל שם מדברים בעצם על אנרגיה סולרית פוטו-וולטאית. טכנולוגיה בעצם שהיא קיימת, אפשר לצורך העניין, וזה לא בהשאלה, אפשר מחר בבוקר להתחיל להתקין מערכות על גגות בישראל, וזה מה שעושים היום בעולם, מתקינים היום בקצב, ב-2003 ארבע מאות ארבעים מגה-ואט הותקנו בעולם, ואני אומר עוד פעם, זה עולה בקצב ממוצע של שלושים ארבעים אחוז, וחלק מהמקומות בעולם זה עולה בקצב של עד אלף אחוז, כמו בקליפורניה, בשנה.

השיטה שזה עובד בעולם בעצם זה שהממשלות הכירו בעצם באנרגיה הזאת,

אני רוצה רק להסביר שאנחנו מדברים על הפקת אנרגיה מאור השמש ולא מחום השמש.

ההבדל העיקרי הוא, אם אנחנו משתמשים בקרינת השמש או מפירות השמש. ועד היום כל האנרגיה החליפית שנמכרת במאסות זה פירות השמש. זה מים, רוח וביו-מאסה. ואגב אפשר לנצל את האשפה אצלנו ולעבור את העשרה אחוז של החשמל. זהו ההבדל.

מדובר בהמרה ישירה מאור לחשמל, ללא הצורך במעבר דרך חום. בארץ השקיעו המון בשלושים ארבעים שנה האחרונות באנרגיה סולרית תרמית. אני לא חושב שהשקיעו הרבה באנרגיה סולרית פוטו-וולטאית. אני חושב שאם יתחילו לתת את הדגש על התחום הזה בהחלט תצמח פה תעשיה אדירה בתחום אותן חברות והטכנולוגיה שקיימת בישראל והמוחות. ההשקעות הן לא בשמים. זאת אומרת בעולם נהוג לתת איזו שהיא תמיכה שמבוססת על זה שבעצם מייצרים חשמל נקי, ליצרנים פרטיים, לאנשים שמתקינים על הגגות של הבית הפרטי שלהם. אין צורך בנדל"ן, לא צריך תשעת אלפים דונם כדי להקים כזאת תחנה כי השטחים האלה כבר קיימים. אפשר גם לדבר על מחירים.

כמו תחנת כוח סולרית, כמו בדבר שאתה מדבר עליו, צריכה להיות השקעה מאסיבית של הממשלה. על זה אין מחלוקת. אף אחד מהשוק הפרטי לא ישקיע את ההשקעה הבסיסית.

זה לא במקום, אני אומר בנוסף למה שעושים, שזה דבר מאוד ברור. בנוסף. אנחנו צריכים להגיע ליעד שהממשלה עצמה החליטה בנובמבר 2002 להגיע ב-2007 לשני אחוז אנרגיה חלופית. אני לא רואה איך מגיעים לזה אם לא עושים כלום. אם נמשיך בקצב הזה לא נגיע לזה.

אני לא אדבר על חשמל כי כבר דיברו הרבה וודאי עוד ידברו. אני אדבר על דבר הרבה יותר בסיסי והרבה יותר פשוט מחשמל. אז כבר נאמר פה שאנחנו מספקים בערך שלושה אחוז מתצרוכת האנרגיה הלאומית מאנרגיית שמש, וזה למיטב ידיעתי הניצול הגבוה ביותר לנפש שיש בכל מדינה שהיא. זה לא מהיום, זה כבר הרבה שנים. בשנות השבעים כשג'ימי קרטר היה נשיא ארצות הברית, אחרי משבר האנרגיה הגדול, הוא שם את זה למטרה לארצות הברית להגיע בשנת 2000 למה שישראל עשתה כבר אז. אבל כל זה זה חימום מים במיגזר הביתי. ובמיגזר התעשייתי כמעט אפס. ונשאלת השאלה למה זה. כי התעשייה, לו התעשייה היתה משתמשת בדברים האלה אז היינו יכולים בקלות להכפיל או לשלש את התצרוכת שיש לנו של אנרגיית שמש. ונשאלת השאלה למה, כי התעשיה היא מועמד הרבה יותר מוצלח לשימוש באנרגיית שמש מאשר הצרכן הביתי. הם עובדים בעיקר ביום אז הם צריכים לאגור פחות, יש להם שטח גג רב מאוד. למכור מערכת אחת לתעשייה זה כמו למכור למאה צרכנים פרטיים בכל מיני מקומות. ויש להם אנשי אחזקה. זאת אומרת הכל הרבה יותר פשוט. ואם זה כלכלי ונוח לצרכן הביתי אז מדוע התעשייה לא עושה את זה.

יש לזה בעצם שתי תשובות, ואני רוצה להדגיש לפני שאני ממשיך שפה משתמשים בטכנולוגיה קיימת, לא צריך לפתח שום דבר חדש. כמובן אפשר לשפר. שתי סיבות. הצרכן הביתי מתחרה בחשמל והתעשייה מתחרה בדלק, שהוא יותר זול כמובן, אבל הוא מאוד מזהם. אם מישהו שורף היום מזוט, שזה אחד הדלקים המזוהמים ביותר, הוא לא משלם שום דבר על זה שהוא מזהם את הסביבה. הלא היום אפילו כשבנאדם מעשן סיגריה הוא עובר על החוק. ופה אנחנו נותנים לו בלי לעשות שום דבר. אמר מר אסוס נדמה לי שעשו הערכה שעלות של זיהום היא בערך שניים, שניים וחצי סנט לקילו-ואט שעה. אם מי ששורף מזוט היה צריך לשלם את העלות הזאת זה היה מכפיל לו את העלות. מפני שמחיר של מזוט זה שני סנט לקילו-ואט שעה לפני שהוא שילם על הזיהום.

האם באמת לא הגיע הזמן, ואני אומרת את זה כאן בכובד ראש, לא כשליפה, שמדינת ישראל תכניס למדדים הכלכליים שלה את העלות של איכות הסביבה, או של זיהום הסביבה יותר נכון, והאוצר כשהוא בא לעשות חשבונות כמה עולה כל פרוייקט לאומי, או כמה עולה כל שימוש במשאב לאומי יכניס את זה לחישובים. ואז אנחנו לא נצטרך לממן את זה מכספים שאין לנו.

וגם יש לזה ערך כלכלי. במסגרת האמנות שישראל חתומה עליהן. זה דבר אחד. אבל הדבר השני הוא אפילו יותר מעניין. כי אם צרכן ביתי מתקין מערכת סולרית והוא חוסך שקל על החשמל אז הוא חוסך את זה מהכיס. והצרכן התעשייתי חוסך את זה מהמס. כי אם הוא שורף דלק מלוכלך בשביל לייצר את החום שהוא צריך אז הוא רושם את זה בתור הוצאה עסקית.

אתה אומר אין שום מוטיבציה לתעשיין להשקיע באנרגיות נקיות, נקודה. ואנחנו צריכים לדאוג שיהיה לו אינטרס.

בדיוק. זה בידי המחוקק והממשלה. ויש המון תעשיות שצריכים מים חמים לא פחות מצרכן ביתי, טכסטיל, מזון, כל מיני כאלה. כל מה שצריך זה לשים דוד שמש, אבל לא דוד שמש קטן כמו ששמים למשפחה אלא משהו בקנה מידה גדול שיעלה פחות, שיהיה לו יותר פשוט לתחזק את זה, וכל מיני דברים כאלה, והחסכון שלו יהיה כמו של הצרכן הביתי, אלא שהתחשיב שלו הוא אחר, בגלל שיקולי מס ובגלל שהוא לא משלם על הזיהום.

תודה רבה, ואנחנו נחשוב ביחד על דרך מעשית איך אפשר לעשות את זה.

אנחנו בדקנו את זה אצלנו במשרד והרעיון היה להביא פחת מואץ לדוודי שמש, זאת אומרת לגרום למצב שבו התעשייה, הרי בניגוד לבית שבו מי שקונה דוד שמש זה לא מנכה את זה ממס, ולכן הוא חוסך,

ולמה זה לא בוצע?

הגענו למסקנה שגם אם ניתן פחת מואץ לדוודים עדיין, יכול להיות שהיום כבר לא, בגלל המחיר המאוד זול של המזוט ובגלל העובדה שאין קנס עליו עדיין לא ילכו לעשות את זה.

אז אנחנו צריכים לחזור לרשות של אדון אסוס ולומר שאתה צריך להוסיף לעלות של הפקת אנרגיה במדינת ישראל, במלים פשוטות מחיר החשמל, את מחיר הזיהום. זה מה שאתם צריכים לעשות.

יאיר מארגון מגמה ירוקה, זה ארגון של סטודנטים שפועל לאיכות סביבה. אנחנו שמענו פה המון חלופות לאנרגיה מפי מומחים, מסוגים שונים, מחירים שונים, צורות שונות ובטח יש גם כאלה שלא שמענו. אבל כיום כשתחנה פחמית מקודמת בצעדים מאוד מתקדמים, ועוד מעט הצעדים האלה יגיעו לשלב שבו קשה יהיה למדינה לחזור אחורה כי יוצאו מכרזים ויהיה קשה להפוך את התהליך, הדיון הזה הוא באמת עשרים עשרים, כי לפני 2020 לא נצטרך מקור אנרגיה נוסף, ובין אם נקים חווה סולארית ארובת שרב, במצב של עודף אנרגיה ועודף מקורות אנרגיה לאחר הקמה של תחנה פחמית בהיקף של אלף מאתיים מגה-ואט באשקלון לא יהיה למקור האנרגיה הנוסף שום הכנסה ושום כדאיות כלכלית והאמת שמן הסתם הוא גם לא יוקם. אם נושא התחנה הפחמית לא יוקפא לחלוטין כרגע הדיון הזה הוא טוב אבל תוקפו לא יצא. ואני הייתי רוצה לפנות פה לשר התשתיות מר יוסף פריצקי בבקשה להקפיא את הנושא של התחנה הפחמית בוט"ל ולדון מחדש בתכנית האב למשק החשמל שנכתבה על ידי מומחים ולאחר הדיון להחליט, מה שיוחלט יוחלט. זה מעלינו וללא ספק לא בידינו. תודה רבה.

תודה רבה לך. ואני רוצה לומר לכם שאני ביקשתי מיושב ראש ועדת הכלכלה של הכנסת לקיים דיון על מדיניות פיתוח מקורות האנרגיה במדינת ישראל כי אני חושבת ששם יש מקום להחליט על איזו חלופה אנחנו הולכים. תודה רבה.

ראשית השאלה האם צריך להכליל במחירי החשמל את הנושא של ההשפעות החיצוניות במחירי החשמל. יש לזה השפעה כמובן מהותית במשק החשמל, לכן זה צריך להתבצע בהדרגתיות ובזהירות.

אני רוצה להתייחס לנושא של תחנה סולרית. אנחנו מאלה שחושבים שמכיוון שתחנה סולרית היא אלטרנטיבה בעצם לתחנה בגז טבעי, וכמו שאמר פה מר אסוס מדובר בעלויות של כארבעה סנט לקילו-ואט שעה ממוצע, אז גם אם מוסיפים את אותם שניים, שניים וחצי סנט שזה האומדן במחירים בינלאומיים שעליהם מדובר לקילו-ואט שעה עדיין לא מגיעים לאותם שלוש עשרה, שתים עשרה, אפילו אחת עשרה סנט שמדובר עליהם כרגע בנושא התחנה הסולארית בקילו-ואט שעה. לכן אנחנו באופן עקרוני לא חושבים שכרגע מבחינה כלכלית זה נכון.

יחד עם זה שר התשתיות סוברני להחליט משיקולים שלו, בין היתר סביבתיים, בין היתר אסטרטגיים, הוא מעוניין להכניס לתכנית הפיתוח למשק החשמל גם תחנת כוח סולארית. ולכן הסמכות היא בידיו. זו העמדה שלנו לפחות לגבי הנושא הכלכלי.

ואחר כך כשהוא יבוא עם רעיונות של אגרות חוב ודברים כאלה, כפי שעשה שר התמ"ת אז אתם תגידו לו אדוני, עד כאן. ואז הכל נגמר. הרי בלעדיכם אי אפשר לעשות פרוייקטים כאלה לאומיים. צריכים כסף, זה לא מספיק רק להגיד שזה בתכנית.

אני לפחות לא הבנתי שהסיכום הוא כזה שהם יקימו תחנת כוח סולארית. אני גם יודע שלפחות יש גורמים שאומרים שאין להם בעיה לממן את זה. כך שאני לא חושב שדיון כרגע, הדיון על המימון לדעתי הוא לא רלוונטי כרגע. צריך לקדם לדעתנו גם את הנושא של תחנות מבוזרות, כמו שאני חושב שמשרד התשתיות מקדם יפה מאוד יחד עם הרשות לשירותים ציבוריים בחשמל, גם את הנושא של אנרגיה סולרית תרמית בהיבט של מפעלים. אני מסתכל על זה בכלל כנושא של שימור אנרגיה באופן כללי. וגם את זה אני חושב שמשרד התשתיות יכול, וגם מקדם.

חייבים לבנות תחנה סולרית לפחות אחת ראשונה במדינת ישראל. אגב, שידעו כולם, בכל העולם יש רק תחנה אחת שאנחנו יודעים, רק התחנה בקליפורניה. לנו לא ידוע על שום תחנת כוח סולרית בעולם חוץ מהתחנה בקליפורניה, שאותה למדנו ונסענו וראינו אותה. אנחנו נהיה חלוצים גם אם אנחנו נבנה את התחנה של המאה מגה-ואט. אין תחנה סולרית בעולם כרגע, בינתיים. אנחנו חושבים שצריך לבנות אותה. להערכתנו אם ייקבע לה תעריף ראוי, ולפי כל החישובים שלנו היום, לפי כל המחירים המחיר לא יורד משנים עשר וחצי סנט לקילו-ואט שעה. אם תביעו לנו תחשיב יותר טוב אנחנו רק נשמח. אם לא יימצא מישהו אחר אדוני השר חברת חשמל תיקח את זה על עצמה. אנחנו נרים אותה את התחנה הזאת, אנחנו נרצה שייקבע לה תעריף מתאים על מנת שאנחנו נוכל גם, רווח המימון, מפני שבאותו מימון שהולך לבנות מאה מגה-ואט אני בונה היום בגז ארבע מאות מגה-ואט. שיהיה ברור, אם לא יימצא יצרן פרטי וייקבע לה תעריף ראוי חברת החשמל יש לה את כל האקספרטיזה להרים תחנת כוח כזאת, יחד כמובן עם האנשים המתאימים.

אני רוצה לומר עוד שני מספרים שיהיה מובן. תחנה פחמית בחוזים ארוכי הטווח שיש לנו היום מייצרת חשמל במחיר של שתיים נקודה תשע עד שלושה סנט לקילווואט שעה. משק החשמל לא הולך להיות בנוי על נפט ולא הולך להיות בנוי על מזוט. הוא הולך להיות בנוי על פחם ועל גז.

כן, אבל בשניים וחצי האלה שאתה מדבר אין את העלות של איכות הסביבה.

אמרתי שזאת תחנה שחוץ מ-CO2 היא כולה נקיה. אפשר להוסיף את הפרמיה של איכות הסביבה על השלושה סנט של תחנה פחמית, כאשר המחיר עדיין לא שתים עשרה וחצי, וזה מה שהאוצר אמר, והוא צודק. אני עדיין אומר שלמאה מגה-ואט ראשונים שווה למשק הזה לעשות את זה.

משק החשמל הולך להיות מבוסס על פחם וגז טבעי. ייצור בגז טבעי במחירים שאנחנו קונים היום וחוזים שאנחנו עומדים לכרות היום לעשרים שנה קדימה, ייצור בגז טבעי הוא שלושה נקודה ארבעה סנט לכל קילו-ואט שעה. זה גם נקי. כך שהפערים לגבי המחיר באמת גבוהים מאוד. אבל אם אתה לא נכנס ולא בונה את הראשונה לא נקבל שום ניסיון בעניין. ואני חושב שאת זה אנחנו צריכים לעשות. אני מעדיף שיעשה את זה יצרן פרטי שיובטח לו באיזה מחיר לעשות. אבל אם לא, אם זה יישאר בתכנית הפיתוח שלנו חברת החשמל תרים פרוייקט כזה.

אני מבקש לברך על כך מה שנאמר כאן ולברך בייחוד על מה שהשתקף מדבריו של דוד אסוס בנושא מתן מחיר למניעת זיהום, מתן מחיר לזיהום. הדבר הזה הוא לדעתי פריצת דרך ברמה לאומית עם הרבה השלכות הרבה מעבר למה שנדון כאן בחדר הזה. אספקט אחד שאני מבקש להעלות בעניין הזה זה נושא המדען הראשי של משרד המסחר והתעשייה. מה הוא קשור לכל העניין, הוא עתיר תקציבי מחקר ופיתוח, ובשיקול הדעת להקצאת משאבים למחקר ופיתוח עדיין לא נכנס אצלו לתשואה הכלכלית העודפת הנושא של חסכון בתחלואה ובתמותה. אותו נושא שעליו מדובר כאן ברמה של שניים וחצי או שלושה סנט לקילו-ואט שעה. אם הדבר הזה ייכנס ייכנסו למעגל המחקר והפיתוח גם מחקרים רבים שלא זכו להיכנס עד היום בנושא של אנרגיות חלופיות, וכך גם צריך להיות. אני רוצה לומר לכם, בשוק מסתובבים לא מעט ממציאים. הרי אחד הדברים שנאמר כאן, איך נמצא את המנגנון הפיננסי כדי להתגבר על המכשול של השקעה גדולה עכשיו והוצאות משתנות נמוכות. ישנם עוד דברים, מסתובבים היום הרבה מאוד ממציאים ובעלי רעיונות שיש להם תכניות די מתקדמות איך להוריד את אותם שנים עשר וחצי, אחד עשר, תשעה ושמונה סנט למחיר של קילו-ואט שעה מופק מאנרגיה סולרית. מובל מאליו שחלק מהם הם שרלטנים אבל חלק מהם הם אנשים רציניים. והקמת מנגנון נאות של מחקר ופיתוח שיאפשר לאנשים כאלה להביא לידי בשלות את העבודה המחקרית שלהם הוא רצוי מאוד, וזה אולי מסר שצריך לצאת מכאן. תודה.

אני בהחלט מאמצת את כל מה שאמרת, ואני אומר את זה בסיכום הישיבה, ואני רוצה בכלל להודות לך. אני שמעתי שאתה פורש בשבוע הבא ואני רוצה להודות לך על כל העבודה המשותפת שהיתה לנו ואנחנו מקוים שאתה תבוא ותעזור לנו גם כשלא תהיה בתפקיד המדען הראשי במשרד לאיכות הסביבה, ובאמת תודה לך.

אני דווקא לא רוצה לדבר על המיתקנים של אורמת, אני לא חושבת שהתכנסנו כאן לשם כך אלא לדבר על הדרכים איך לקדם את הנושא הסולרי. וכדי לקדם את הנושא הסולרי אנחנו צריכים ראשית כמו שנאמר פה לתמוך בתעשיות שיש להם כבר טכנולוגיות על הסף, שיכולות לבנות תחנות של דמונסטרציה. אבל צריך להתחיל מהתחלה. אין לנו פה את המודעות. את המודעות צריך להתחיל באוניברסיטאות. אין לנו תמיכה מספקת בנושא הסולרי שהממשלה תגיד שהיא תומכת במחקרים סולרים במוסדות האקדמיה. מעטים מאוד במוסדות האקדמיה עוסקים בנושא הסולרי וזה בגלל זה שזה לכאורה לא עסק מושך, כי אם אין בו תמיכה אז סטודנטים לא באים לעבוד עליו. ואחר כך לא מגיעים אלינו אנשים שיש להם ידע בנושא. אז נתחיל מהעניין האקדמי. אחר כך תמיכה בפיתוחים תעשייתיים כמו שנאמר יש המון ממציאים בצנרת, צריך לעזור להם לקדם. הרי הפיתוחים גם של תחנות הכוח לא התחילו במחירים האלה, הם התחילו במחירים הרבה יותר גבוהים. הגיעו למחירים האלה אחרי הרבה שנות עבודה. ולכן צריך להשקיע, לעזור לתעשיות להקים מיתקנים, כמו שאומרים היום זה עדיין שתים עשרה אבל זה יירד. כמה שנייצר יותר, נשכלל את אמצעי הייצור, את שיטות הייצור, נאמן יותר אנשים וכו'.

יחד עם זה יש דברים נוספים, יש דברים חוקתיים שאפשר לעשות. כמו למשל אם היום היו מאפשרים לצרכן פרטי שבונה לעצמו מיתקן פוטו-ואלטרי בבית לדחוף לרשת את מה שהוא לא צריך, מעבר למה שהוא צריך,

זה אפשרי וגם קיים.

מי שהזכיר את ספרד, תמיכה בתעשיות שבונות מיתקני הדגמה באנרגיות חליפיות. בשוויץ יש דבר מעניין שצרכנים שרוצים לקנות חשמל ירוק מוכנים לשלם כך וכך אחוזים יותר, הם תומכים בעקיפין בייצור או בבניית תחנות ירוקות.

עוד שני דברים אחרונים. הרי הבעיה היא מימון ,מאיפה יבוא הכסף. ומשרד התשתיות אומר אין לי הרבה כסף. אפשר לשתף פעולה עם השוק המשותף, שיש לו הרבה מאוד כסף. אנחנו משתפים פעולה עם השוק, יחד עם ארצות אירופה שונות ומתחלקים אתם גם בהוצאות, ביבול של המחקרים האלה, וזה מאוד חשוב. ואפשר לעשות את אותו הדבר עם ארצות הברית.

דבר אחר שעלה בדעתי מתוך משהו לגמרי אחר, אני פעם עסקתי בנושא המים, אני עדיין שותף לנושא המים, וקיים במזרח התיכון מוסד שנקרא MEDRC, מרכזו באומן, ישראל חברה באיגוד הזה. ואנשי מדע משתפים פעולה. אני פשוט מציע להקים מוסד כזה כדי שיהיה שיתוף פעולה איזורי.

רעיון מצויין.

אני ממוסד שמואל נאמן. מוסד שמואל נאמן מנסה כל הזמן לאגד בתוכו אנשים גם מהתעשיה, גם מהאקדמיה וגם מהממשלה עם הוועדה הזאת, הוא עושה את זה כל הזמן גם בנושא הפנמת עלויות חיצוניות וסביבתיות וכל כמעט נושא שקשור לתחום הזה. אז יש לכם במה פתוחה.

אני מהתאחדות התעשיינים. אנחנו שמענו פה היום על כל מיני אנרגיות נקיות אופציונליות לעתיד. אני רוצה לומר שצריך לשמור על השלושה אחוזים הקיימים לפני שמסתכלים לאנרגיות אחרות ולכן צריכה להיות אכיפה, ואזלת היד של המדינה בתחום הזה ממש מקוממת.

אני מתנצלת בפני מי שלא הצליח להרחיב, כי פשוט כפי שאמרתי בתחילה הזמן קצר. אני אסכם ואומר שאנחנו קוראים בוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת לממשלת ישראל להשקיע קודם כל במחקר ובפיתוח אנרגיית השמש בישראל ויישומם בהקמת תחנות כוח סולריות כמו גם בטכנולוגיות נוספות שנאמרו פה, אכיפת חוקים קיימים בנושא דודי שמש ואם על ידי תאים פוטו-וולטאים וטכנולוגיות נוספות.

ככל שנשקיע יותר בפיתוח הטכנולוגי ובידע מחיר ההפקה כמובן ירד ויתחרה כלכלית בהפקה של חשמל בדרכים אחרות. לא יתכן שמדינה שיש בה גם טכנולוגיה מתקדמת, שמפה יצאה התורה והטכנולוגיה וחוקרים מהשורה הראשונה יחד עם שמש לוהטת במרבית ימות השנה שהממשלה לא תשקיע באנרגיה סולרית.

הממשלה חייבת להבין שטכנולוגיה, ואנחנו אומרים את זה בוועדת המדע והטכנולוגיה כל הזמן, אנחנו כאן עוסקים בעניינים כלכליים של מדינת ישראל, הטכנולוגיה זה המנוע של כלכלת מדינת ישראל, בכל ישיבה ובכל פגישה עם המומחים אנחנו עדים לכך שוב ושוב.

אנחנו חושבים שבשיקולים הכלכליים של מדינת ישראל חייבים במאה העשרים ואחת להכניס את עלות זיהום הסביבה כמרכיב כלכלי בחישובים.

כפי שנאמר פה על ידי כל המומחים היום זה העיתוי הנכון להקים תחנת כוח סולרית ואנחנו קוראים לממשלה ומבקשים מהשר פריצקי שר התשתיות להוביל את העניין הזה. אנחנו פה בחקיקה נעזור במה שרק אפשר כדי להקים תחנה סולרית ולחשוב שנית שמה אנחנו יכולים להשתמש בשמש ולא בפחם כדי שלכולנו כאן יהיה גם עתיד נקי יותר. תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 10:10