הצעת חוק הבחירות לכנסת (הרכב בית המשפט העליון בערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית)

5
ועדת החוקה, חוק ומשפט
21/06/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 244
מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט
יום שני, ב' בתמוז התשס"ד (21 ביוני 2004), שעה 09:15

הצעת חוק הבחירות לכנסת (הרכב בית המשפט העליון בערעור על החלטת
ועדת הבחירות המרכזית), התשס"ד-2004

חברי הוועדה: מיכאל איתן – היו"ר
רשף חן
גדעון סער

אהוד שיל"ת המפקח הארצי על הבחירות, משרד הפנים
עו"ד דלית דרור משרד המשפטים

תמי סלע

דורית ואג

דקלה אברבנאל


הצעת חוק הבחירות לכנסת (הרכב בית המשפט העליון בערעור על החלטת ועדת הבחירות המרכזית), התשס"ד-2004

אני פותח את הישיבה. אנחנו דנים היום בהצעת חוק הקובעת את הסדרי הטיפול בהחלטות של ועדת הבחירות המרכזית הנוגעות לאישור רשימת מועמדים. יש גם מצבים של ערעור על השתתפות של אדם בבחירות, ומצב של השתתפות של רשימה בבחירות.

או אישור.

כלומר בוועדת הבחירות המרכזית אפשר היום לתקוף השתתפות של רשימה בבחירות או השתתפות של מועמד מסוים ברשימה. למיטב זיכרוני, הטיפול בשתי הסוגיות האלה אינו זהה במהלך שלו. יש טיפול שונה לגבי פסילת רשימה ולגבי פסילת מועמד. בכל אופן, הצעת החוק שמדובר בה היום היא לגבי ערעור. זה נקרא ערעור?

או ערעור או החלטה לאשר את החלטות ועדת הבחירות. שני המצבים. אני מפנה לנוסח המתוקן: "או בהליך של אישור…", כלומר זה רק לגבי החלטות שעניינן סעיף 7א. כך זה כרגע, בנוסח המתוקן.

מה בנוגע להחלטות שנוגעות להיותו של האדם מורשע בפלילים?

המחשבה היתה ששם אין אותה ההצדקה של הכרח להרכב של תשעה שופטים, אף שלפעמים כן מרחיבים את ההרכב. כאן לא עולות אותן סוגיות.

למה 11 שופטים?

הנוסח המתואם עם הממשלה קובע תשעה שופטים, כפי שקורה היום, בעצם. לפי סעיף 7א מדובר באיזון בין היכולת של האדם להביא את הדעות שלו להתמודד בבחירות, לבין הדמוקרטיה המתגוננת או האופי היהודי של המדינה – הכרעות שהן ערכיות וכבדות משקל מאוד.

למה פסק הדין צריך להיות סופי, חבר הכנסת סער? אם בית המשפט יחליט לקיים דיון לאחר מעשה בסוגיה מהותית מאוד?

זה לא חידוש של חבר הכנסת סער.

פסק דין של בית המשפט העליון הוא תמיד סופי.

אז למה אתה צריך לכתוב שהוא סופי?

זה מה שכתוב בחוק הקיים, לא שיניתי דבר. אז תשמיט את זה. זה קיים בחוק.

גם אם משהו קיים והוא לא בסדר, למה לכתוב?

אבל זה כן בסדר.

אז תסביר לי למה זה כן בסדר. זה מה שאני שואל.

אני אסביר. מדובר בשלב מסוים בתוך תהליך הבחירות, שלב של ערעור על פסילה או על אישור של רשימת מועמדים. נעזוב את סעיף 7א, שחבר הכנסת סער מדבר עליו: חלק מהפסילות הן פסילות טכניות.

נכון. לא על זה מדובר כרגע.

אבל הסופיות של הדיון היא כדי לאפשר ללכת הלאה. הרי אם ביום האחרון עוד לא יודעים איזו רשימה אושרה ואיזו רשימה לא אושרה – ויש מועד אחרון, היום ה-19 לפני הבחירות, וגם אז לא נדע – כל לוח הזמנים ישתבש. לא יהיה אפשר להדפיס פתקים, לא יהיה אפשר להודיע וכו'. לכן יש סופיות לדיון.

בסדר. הבנתי.

יש עוד שני סעיפים, אחד מדבר על מועמד ואחר מדבר על רשימה.

למה צריך תשעה שופטים?

קודם כול, במקור הצעת החוק היתה גם שדרוש רוב מיוחס. לא נדרש רק הרכב רחב אלא גם רוב מיוחס – כי אני חושב שההחלטות בעניין פסילה או אישור של רשימות, בעיקר כשזה בא להפוך החלטה של ועדת הבחירות המרכזית, נוגעות לזכות לבחור ולהיבחר והן עם יסוד ערכי חזק. רצוי שיהיה מגוון דעות ולא שהרכב רנדומלי של שלושה שופטים יפסוק בעניין הזה, אחרי שוועדת הבחירות המרכזית מקבלת החלטה בהרכב רחב מאוד.

אני לא חושב שאתה צודק. לא דרשת רוב בוועדת הבחירות. אז זה לא הוגן.

נכון, מחליטים שם ברוב רגיל.

כלומר ייתכן שבוועדת הבחירות, דווקא בגלל הרכבה הגדול, שמונה 41 חברים, נדמה לי, יהיה רוב של 21 נגד 20, רוב שברירי. ולעומת זאת לא מספק אותך ההרכב בבית המשפט.

אסביר: זה הרכב שבו למוטיבציה הפוליטית יכולה להיות השפעה על התוצאה. אבל כאן מדובר בסוגיות מסוימות שנידונות בבית המשפט העליון, שהן ערכיות מאוד. לא רק שאתה הופך החלטה של ועדת הבחירות המרכזית.

הוא לא מאמין במה שהוא אומר עכשיו.

מאמין מאוד. אני רוצה לתת דוגמה: כאשר הכנסת חוקקה את התיקון לסעיף 7א בקדנציה הקודמת, של חברנו ישראל כץ, בנושא רשימות שתומכות בארגוני טרור – למעשה היה ברור, לפי ההתבטאויות של חבר הכנסת בשארה – היה ברור שהחוק הזה בא למנוע תופעות מהסוג הזה. אחר כך בא היועץ המשפטי לממשלה וביקש בקשה מוועדת הבחירות המרכזית, על בסיס מסכת ראייתית מפורטת מאוד, וועדת הבחירות המרכזית נעתרה לבקשה. לכן לא נכון לומר שרק ועדת הבחירות המרכזית החליטה. המחוקק החליט, היועץ המשפטי לממשלה ביקש, ועדת הבחירות המרכזית החליטה.

הפרקטיקה היא שזה נידון בהרכב מורחב, מכמה טעמים. קודם כול, כדי שלא יהיה אחר כך דיון נוסף, כי לפי חוק בתי המשפט אלו שאלות מפאת חשיבותן תמיד מגיעות לדיון נוסף. כלומר, זה הטעם הפרקטי. אבל גם מהבחינה העניינית: הנושא כבד כל כך, וראינו גישות שונות לכך בפסיקה, שההרכב משפיע מאוד על התוצאה.

השאלה היא אם אנחנו רוצים לחייב את בית המשפט.

אם זה היה תלוי בי לא רק שהייתי מחייב את ההרכב המורחב אלא – וזאת ההצעה המקורית – הייתי מחליט גם על רוב מיוחס ולא רוב של חמישה מול ארבעה. אבל זה לשיטתך. זאת האנלוגיה למה שאמרת לגבי רוב של 20 נגד 17 בוועדת הבחירות המרכזית. זאת האנלוגיה הנכונה. אבל רוחב ההרכב – הוא מתחייב מהרצון למגוון השקפות עולם בשאלה ערכית מובהקת, שאלה של זכות יסוד לבחור ולהיבחר מול ערכים אחרים.

אגב, אולי אלה לא הסוגיות היחידות שבהן צריך לדרוש שההרכב יהיה מורחב. ייתכן שיש סוגיות נוספות, שאני לא חושב עליהן כרגע, אבל אין לי ספק שזה דרוש בתחום הערעורים.

מאחר שהרוב ירד, הוויכוח תיאורטי.

כן, יש התחייבות שלי במליאה בעניין הזה, מול הממשלה.

ממתי יש לה עמדה בחוקי בחירות? בדרך כלל אין לה עמדה.

זה נוגע לבית המשפט עליון.

יש חוק שקובע הרכב של שופטים מכוח החוק?

אני לא מכירה, זה טעון בדיקה. אני בטוחה שאין חוק שקובע רוב מיוחס, אבל זה ממילא ירד. דומני שאין קביעה של הרכב, אבל כדי להשיב באחריות צריך לעשות בדיקה.

ישבו 11 שופטים בעניין של עזמי בשארה.

השאלה אם מכוח החוק.

לא מכוח החוק. מכוח החלטה של הנשיא.

אני לא מתנגד, אני רק מעלה את הנקודה הזאת. במקום נשיא בית המשפט אהרון ברק הייתי מתנגד לזה שהחקיקה תקבע את ההרכב.

לחוק המקורי הוא התנגד מאוד, אני לא יודעת מה לגבי החוק החדש.

יש לי יסוד להניח שהסכמת שר המשפטים לנוסח הנוכחי של החוק היתה לאחר התייעצות – לא שלי אלא של שר המשפטים – עם נשיא בית המשפט העליון.

אני לא מוצא עצמי כמי שחייב במיוחד להגן על העמדות האלה, אך אני מתפלא שזה עובר כך. יש בעיה עקרונית של הפרדת רשויות.

להערכתי, וזאת רק הערכה, נושא הרוב המיוחס היה חשוב לו יותר מנושא ההרכב. הוא התנה את זה בכך. אגב, גם על זה היה קרב בקריאה הטרומית. זה עבר ברוב של 26 קולות נגד 19 למרות הסכמת הממשלה. מפלגת העבודה התנגדה.

למה?

חבר הכנסת פינס התנגד. ביטלתי את הרוב המיוחס, אך הוא התנגד להרכב הרחב.

עובדתית ראיתי מכתב שלפיו הנשיא ברק התנגד לגרסה הקודמת. אם הוא הסכים לגרסה הזאת, אני לא יודעת.

אגב, אנחנו לא צריכים את הסכמתו של הנשיא ברק. שלא ישתמע ממני שהפכתי פתאום לדורש חותמת כשרות ממנו. אני רק מעיר.

הגיוני שבית המשפט לא ירצה זאת כאילוץ בשעה שהוא יכול להחליט זאת בעצמו והוא אף נוהג להחליט זאת בעצמו.

למשל מחר נוכל לקבל החלטה שכל פסק הדין יודפס על דפי זהב עם חריטה בכתב יד.

זאת הצעת חוק תקציבית.

אני רוצה להעלות שאלה לחבר הכנסת סער: האם אין חשש שיהיו ערעורים "קשקושיים", שמגישים כי רוצים להופיע בחדשות באותו זמן, שלא על חשבון דקות התעמולה.

זה חדש בשבילך?

אבל אנחנו מחייבים את בית המשפט לדון בהרכב של תשעה שופטים.

צמצמתי את הסוגיות.

הגיע הזמן שבית המשפט יתחיל לפסוק הוצאות כבדות במקרים האלה.

יש רק בעיה אחת בהערה שלך: מדובר בשלב של ערעור על החלטה. כלומר, היתה כבר החלטה של ועדת הבחירות המרכזית בסוגיות בעייתיות מאוד, לא בסוגיות טכניות. לא כל אחד מגיע למצב שפוסלים את השתתפותו בבחירות בגלל סעיף 7א.

נניח מצב מופרך שמציעים לפסול את הליכוד, וועדת הבחירות המרכזית לא פוסלת אותו. ואז מגיעים לבית המשפט.

לא מגיע להם תשעה שופטים?

ואז זה תהליך סרק, שמעסיק את כל המערכת.

לא כל אחד יכול להגיש את הערעורים. מצד אחד יכול להגישם בא כוח הרשימה; מהצד השני דרוש רוב של רבע מחברי הוועדה או היועץ המשפטי או יושב-ראש ועדת הבחירות.

נכון, המגבלה מספקת.

לעניין הזה אני רוצה לומר שיש המון ערעורי סרק ובקשות סרק.

בוועדת הבחירות.

גם בקשר לבחירות לכנסת וגם בקשר לבחירות לרשויות המקומיות. הבג"ץ מתייחס לכך בסלחנות רבה. מטבע הלשון הוא: "אדוני ימשוך את העתירה ואנחנו נשכנע את הפרקליטות לוותר על הוצאות". לדעתי אסור לפרקליטות לוותר על הוצאות, צריך לדרוש הוצאות לדוגמה בערעורי סרק כאלה, כדי שזה ייפסק. זאת הדרך.

אם בית המשפט לא שומר על עצמו, ויש לו כלי, לא צריך לעשות את זה בחוק דווקא. שידון בערעורי סרק ויבזבז את זמנו.

ראיתי שאתמול או שלשום ישבו שבעה שופטים בבג"ץ שכל תוצאותיו ידועות מראש לכל העולם, וגרמו לכך שעוד כמה אנשים ימתינו ויסבלו סבל ניכר, משום שהעניינים שלהם לא מתבררים – חלקם ערעורים פליליים, דיני נפשות ממש; חלקם ערעורים ממוניים, שגורמים לנזקים כבדים.

שבעה שופטים מתבטלים מעבודה ודנים בנושא שלדעתי לא היו צריכים בכלל להתערב בו, או ההתערבות בו היתה צריכה להיות מינימלית, והיה צריך לדחותו מייד על הסף. אבל הם ישבו והאזינו, התלבטו בדבר שכולם יודעים שאין לו שום שחר, ואין שום סיכוי, אלא אחד למיליון, שיחזירו את גלגלי ההיסטוריה לאחור. אז יש להם זמן, הם יתעסקו גם בזה. מה אני יכול לעשות? זה שיקול הדעת שלהם. אנחנו לא יכולים להתערב.

נכון.

גם בעניין הזה הייתי משאיר את ההרכב לשיקול דעתם של השופטים. אמנע מהצבעה, למרות הסימפטיה שלי למציע. אמנע מהצבעה.

למה?

אם זה החוק הראשון שבו אנחנו קובעים את הרכב השופטים, את המספר – אז כמו שאני לא רוצה שהם יתערבו בעניינים שלנו ואני נאבק על זה די חזק, אולי כאן צריך להשאיר את זה לבית המשפט, לגמישות שלו, שהוא יקבע מה ההרכב. נראה לי שזה האיזון הנכון ביחסים בין הרשויות. אני אמנע.

אני רק רוצה לומר, אחרי שיחת טלפון, שנציגי הנהלת בתי המשפט לא ידעו על הדיון.

הם ידעו.

היתה אי-הבנה כלשהי לגבי הזימון. הם לא הופיעו. הם רק מבקשים לעצמם את הזכות לטעון בחופשיות אחרי הקריאה הראשונה.

אין שום בעיה. הם יקבלו זמן כפול.

אני מקיים הצבעה על העברת החוק למליאה לקריאה ראשונה: שניים בעד. אין מתנגדים. נמנע אחד. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:30.