כנסת פתוחה

א' - מדיניות המועצה לשידורי כבלים ולווין בעניין הערוצים הייעודים

2
ועדת הכלכלה
21.6.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 221
מישיבת ועדת הכלכלה
יום שני, ב' בתמוז התשס"ד (21 ביוני 2004), שעה 9:00

מדיניות המועצה לשידורי כבלים ולווין בעניין הערוצים הייעודים

חברי הוועדה: שלום שמחון-היו"ר
גילה גמליאל
אבשלום וילן
דוד טל
שאול יהלום
אברהם רביץ

עידית צ'רנוביץ יועצת בכירה לשר התקשורת
הילה שמיר,עו"ד לשכה משפטית, משרד התקשורת
נגה רובינשטיין,עו"ד משרד המשפטים
יורם מוקדי,עו"ד המועצה לשידורי כבלים ולווין
תמיר מירז,עו"ד מנהלת המינהלת, המועצה לשידורי כבלים ולווין
מנשה סמירה יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ורדיו
הדס פלד,עו"ד סמנכ"ל ויועצת משפטית, זכייני הערוץ השני
ניר פליסטרנט קשת
שלמה בן צבי יו"ר ערוץ התכלת
הלל סומר יועץ משפטי לערוץ תכלת
דניאל טאוב עוזר אישי ליו"ר ערוץ תכלת
ליאון צימן מנכ"ל ובעלי אולפני מימד, ערוץ המוסיקה
יורם גלובוס גלובוס גרופ
יואב אביב גלובוס גרופ

אתי בנדלר

לאה ורון

יפעת שפרכר


מדיניות המועצה לשידורי כבלים ולווין בעניין הערוצים היעודיים

ועדת הכלכלה עוסקת היום בנושא תקשורת. הנושא הראשון על סדר היום: מדיניות המועצה לשידורי כבלים ולווין בעניין הערוצים היעודיים. ב21 ביולי 1998, כאשר כיהן חבר הכנסת אבי יחזקאל כיו"ר ועדת הכלכלה, הוועדה החליטה לאשר ערוצים יעודיים באמצעות שידורי פרסומת: ערוץ בשפה הערבית, ערוץ מורשת ישראל, ערוץ אחד או יותר בשפות זרות המיועד לאילמים, שני ערוצי חדשות וערוץ מוסיקה ישראלית וים תיכונית. כשאברהם פורז היה יו"ר ועדת הכלכלה של הכנסת, הוחלט לאפשר ערוץ חדשות אחד. בינתיים יש לנו ערוץ בשפה רוסית, שזה ישראל פלוס, ערוץ מוסיקה וערוץ חדשות. לאחרונה נודע שיש כוונה להוציא מכרז לערוץ מורשת ישראל, שזה בהחלט דבר חשוב וראוי שיש לו מקום בציבוריות הישראלית.

ערוץ התכלת זה לא ערוץ מורשת?

ערוץ התכלת משדר שידורי מורשת. השאלה היא אם מדיניות הערוצים היעודיים במהלך הזמן עברה איזה שהוא דיון מחודש. האם ישנה מדיניות אחרת נוכח העובדה שמצבם של חלק מהערוצים היעודיים שיצאו לדרך הוא לא טוב? אני מודע לעובדה שיש קשיים לערוץ הרוסי. אני לא יודע מה קורה עם ערוץ המוסיקה. אנחנו כל הזמן עוקבים בתקשורת אחרי ערוץ החדשות ורואים שהוא לא מצליח להתרומם. בהחלט יכול להיות שזה נובע משיקולי המדיניות של מועצת הכבלים.

אין לי שום מושג נכון לרגע זה לגבי תוצאת הדיון הנוכחי, אני גם לא יודע אם צריך שתהיה לדיון הזה תוצאה. אני חושב שחשוב שהוועדה תשמע על המדיניות. אין לנו שום כוונה לפגוע במורשת ישראל, אלא לשמוע ולראות אם יש מקום או אין מקום שהוועדה תתערב. לא בהכרח הוועדה צריכה להתערב בכל דבר, היא צריכה להשאיר קו נרחב לרגולטורים לפעול כאשר הם פועלים לפי החלטות הממשלה. ההחלטה הזאת התקבלה כבר לפני הרבה מאוד זמן. אין לנו על השולחן, להבדיל מנושאים אחרים, את המדיניות של שר התקשורת הנוכחי.

אני מציע שנפתח את הדיון. אני מודע שליד העניין הזה ישנה איזו שהיא התדיינות משפטית.

באיזו מסגרת אנחנו פועלים עכשיו?

ועדת הכלכלה עוסקת בכל הנושאים של התקשורת. אנחנו נוהגים לקיים דיונים כדי לשמוע דוח על המצב. אם אתם רוצים אני אקריא לכם את המכתב שיצא לגברת לימור לבנת ב3 ביולי 1998. "אישור מימון ערוצים יעודיים באמצעות שידורי פירסומת לפי סעיף 6. נתבקשתי על ידי חבר הכנסת אבי יחזקאל, יו"ר ועדת הכלכלה היוצא, להעלות על הכתב את החלטת הוועדה מיום 21 ביוני 1998. הוועדה החליטה לאשר מימון ערוצים יעודיים באמצעות שידורי פירסומת כדלקמן: א. ערוץ בשפה הערבית ב. ערוץ מורשת ישראל. ג. ערוץ אחד או יותר בשפות זרות המיועד לעולים ד. שני ערוצי חדשות ה. ערוץ מוסיקה ישראלית וים תיכונית שהחל לפעול במהלך השנה הקודמת. 2. באשר לערוצי החדשות קיבלה הוועדה את ההחלטות הבאות: א. המכרזים לשני ערוצי החדשות יוצאו בו זמנית. ב. האישור לגבי ערוץ החדשות הנוסף מותנה גם באישור של המועצה לשידורי כבלים והממשלה. לא יינתן אישור כאמור, יוחזר כל נושא מימון ערוצים יעודיים באמצעות שידורי פירסומת לוועדת הכלכלה. ג. כן מותנה האישור בכך שהיועצת המשפטית לוועדה, גברת אתי בנדלר, תמסור לוועדה חוות דעת לפיה אכן ניתן לאשר ערוץ חדשות כערוץ ייעודי במסגרת החוק. חוות הדעת האמורה תינתן לאחר שתומצא חוות דעתו של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, גברת דוידה לחמן מסר, בעניין הזה. עוד התבקשתי להזכירך את ההתחייבות שניתנה לוועדה, כי בטרם פרסום המכרזים יוצגו בפני הוועדה אפיונים והתנאים השונים וכן הדרכים לפרסום המכרזים לצורך עדכון ושמיעת דעות חברי הוועדה".

האם אנחנו בדיון עוד טרם פרסום המכרזים, או שהדיון הזה יהיה בעתיד?

אנחנו בדיון של טרם פרסום המכרז, זאת לאחר שנודע לנו שיש כוונה לפרסם מכרז לערוץ מורשת ישראל.

תודה רבה על זה שמתקיים דיון. היה פה דיון באוקטובר 2000 לגבי השאלה אם יהיו שני ערוצי חדשות. הוועדה התחבטה בשאלה אם יכול להיות משהו יותר גרוע מערוץ חדשות אחד, כשבסוף היא הגיעה למסקנה ששני ערוצי חדשות זה יותר גרוע. לשמחתי היא החזירה את זה לערוץ חדשות אחד. היא גם דנה בנושא של מקורות המימון של הערוצים היעודיים. היא אישרה לערוצים האלה לממן את עצמם לא רק באמצעות פרסומות אלא גם באמצעות מכירת משדרים והפקת משדרים לאחרים. בשנת 1997, 1998 הוועדה הזאת דנה 4 פעמים בנושא. לקח לה שנה לאשר את אותם חמשת ערוצים יעודיים. הממשלה אכן תיקנה את החלטתה בעניין שני ערוצי חדשות בשנת 1999. רק בשנת 2000, כאשר דורית ענבר נכנסה לתפקיד, היא הרימה את הכפפה הזו. המכרז הראשון שפורסם היה ערוץ החדשות בסוף שנת 2000, מיד לאחריו ערוץ בשפה הרוסית בתחילת שנת 2001, בתחילת שנת 2002 ערוץ מוסיקה ישראלית וים תיכונית ובתחילת 2003 ערוץ בשפה הערבית, שזה מכרז שקצת התארך ונקבע לו זוכה. אחרון חביב היה ערוץ מורשת ישראל, כשבעצם בסקירה חשוב להדגיש שיש רשיון שיוענק בעוד שבועיים, שלושה לערוץ ייעודי בשפה הערבית. קבוצת ענני תקשורת זכתה במכרז הזה.

מדיניות הערוצים הייעודים היא תשובת המדינה לכשלים כפי שהיא הגדירה אותם באותה תקופה. זה התחיל בדוח ועדת פלד שפורסם ב1997, המשיך בדיוני ועדת הכלכלה ובדיונים בממשלת ישראל. מדיניות הממשלה בכלל בנושא פרסומות היא מדיניות די ייחודית. בעולם הרגיל אין מגבלות על פרסומות בכבלים ובלווין. המדינה פה בחרה בכיוון אחר לגמרי. ערוץ 2 קיבל את הבלעדיות בפרסומות, אחר כך הערוץ השלישי. זה מוביל את המדינה לפרסם מכרזים באותם תחומים, שהרי אחרת אפשר היה לתת פרסומות לכל דורש ולתת לשוק הזה להתנהל בחופשיות.

המכרזים התחילו להיות מפורסמים בתקופה כלכלית לא פשוטה. אנחנו עכשיו עדים ל4 שנים קשות מאוד מבחינה כלכלית, שהותירו את אותותיהם בכל תחומי הטלוויזיה. ערוץ 10 לא מרוויח כסף והטלוויזיה הרב-ערוצית הפסידה בשנה האחרונה מיליארד שקל. הקבוצה שנבחרה במכרז היא חדשות 24. בית המשפט המחוזי אישר את החלטת המועצה לשידורי כבלים, אבל בית המשפט העליון הפך את ההחלטה.

מתי ניתנה ההחלטה של בית המשפט?

ההחלטה ניתנה בדצמבר 2001, הרשיון הוענק בספטמבר 2002. הערוץ היה אמור לעלות לאוויר במארס 2003. לא רק שהוא לא עלה לאוויר, הוא גם לא עשה קולות של לעלות לאוויר. אני כשנכנסתי לתפקיד גיבשתי המלצה למועצה לבטל את הרשיון שלו. אני אומר את זה בצער רב. זאת כרגע המלצתי כפי שעומדת בפני המועצה לשידורי כבלים, אלא אם כן יקרה פה נס של הרגע האחרון והדיווחים שקראנו בעיתונות על סוף סוף קבוצת שליטה יבשילו לדברים שאנחנו כמועצה נוכל לראות בשטח.

האם הולכת להתקבל החלטה שהמשמעות שלה לבטל..?

אלא אם כן יבוא משהו שישאיר אותנו עם פה פעור ועיניים דומעות. כרגע ערוץ חדשות לא יהיה, אני גם בספק אם יפורסם מכרז חדש. יש פה נציגים של הקבוצה שעושה מאמצים כנים להשתלט על הערוץ הזה.

מי הנציגים שרוצים להשתלט על הערוץ?

קבוצת ג.ג. אנחנו כמועצה לא מתעניינים בסכסוכי בעלי מניות או במאבקים. ברמת התוצאה הערוץ הזה לא עלה לאוויר, לא משנה למה. לא יקרה לנו שום דבר כמועצה לשידורי כבלים אם נבטל רשיון למישהו.

הערוץ בשפה הרוסית עלה לאוויר. הוא ערוץ מוצלח מבחינתנו. מבחינה רגולטורית הוא ענה על כשל שהוגדר על ידי הוועדה הזאת וגם על ידי הממשלה כטיפול בציבור דוברי הרוסית בישראל. הם קיבלו ערוץ שעוסק באקטואליה, בקירוב עולים. הערוץ הזה הוא הצלחה בצד של הרגולטור, אבל בצד של בעלי המניות הרבה פחות כי הוא הפסיד הרבה מאוד כסף.

ערוץ המוסיקה הישראלית עלה לאוויר בסוף שנה שעברה. הוא משדר רק מוסיקה ישראלית וים-תיכונית. קשה מאוד להגדיר מה זאת מוסיקה ים-תיכונית, אבל מה שמוגדר כז'אנר הזה נמצא בשפע בערוץ הזה. צריך לשמוע מבעלי הערוץ מה מצבו. הוא עונה על הייעודים שלו, לרבות הזרמה של אנרגיה חיובית לתעשיית המוסיקה שהיתה על הקרשים. אני מדבר גם על חברות תקליטים, גם על אמנים, גם על חברות הפקה, גם על העובדה שמוסיקה ישראלית כמעט לא נראתה על המסך. יש תחייה של המוסיקה בטלוויזיה המסחרית קצת מאוחר מידי. אם תסתכלו על 10 שנות פעילות ערוץ 2 ועל שידורי הכבלים לא תראו שם טיפול רציני במוסיקה ישראלית. הערוץ הזה עונה על הכשל הזה.

הערוץ הערבי לא בחר ללכת לכלל האוכלוסייה הערבית, אלא ללכת לאוכלוסייה יותר צעירה כדי לשרוד כלכלית. הערוץ הזה יתן מענה לכשל.

הערוץ הים-תיכוני הוא ערוץ רווחי?

אני יכול להגיד שמצבו קשה מבחינה זו שהוא מתמודד עם קשיים מאוד גדולים כפי שערוץ 10 מתמודד איתם, אבל הוא חי, בועט ונושם.

האם כשאתה אומר קשיים אתה מתכוון בעיקר לקשיים כספיים?

כן. יש קושי אחד, שהמדינה לא מצליחה לתת לו מענה, וזה היכולת לרכוש תכני מוסיקה שנמצאים במאגר של רשות השידור. רשות השידור נקבה במחיר של 22 אלף שקל לדקה עבור מוסיקה שנמצאת במרתפיה. המחיר שדורשים זכייני ערוץ 2 נמוך לא פי 10 אלא יותר.

בימים אלה מונתה למינהל הסדרת השידורים, שזה הגוף הביצועי, עו"ד תמר מירז רובינשטיין שאני מקווה שהיא תהיה יותר רצינית מהמנהל הקודם ותקדם גם את הנושא הזה. לצערי לקח חצי שנה למנות אותה.

אנחנו מאחלים לה הצלחה. מה שאתה אומר זה שמועצת הכבלים עובדת באופן מאוד שיטתי, כשזה לא מקרי שדווקא עכשיו היא מוציאה מכרז לערוץ מורשת.

קרו כמה דברים. יש יו"ר מועצה חדשה שראה את זה על סדר היום שלו ביום כניסתו לתפקיד. יש דוח של מבקר המדינה, שאמר שיש החלטת ממשלה משנת 1998. התשובה שלנו היתה שעשינו 4 מכרזים, אבל את ה-5..

האם בתפקידך הקודם מישהו מנע ממך להוציא את המכרז?

לא. היו סידרי העדיפויות.

מי קבע את סדר העדיפויות?

סדר העדיפויות על פי החוק נקבע על ידי שר התקשורת.

סדר העדיפויות לפי החוק אמור להיקבע על ידי שר התקשורת, בהתייעצות עם המועצה ובאישור הוועדה. אני לא זוכרת שסדר העדיפויות הובא אי פעם לאישור הוועדה.

אני זוכר שבשנת 2000 הוצג פה שיצא ערוץ חדשות, ערוץ רוסי, ערוץ ערבי וערוץ מוסיקה. אנחנו נמצאים היום עם ערוץ מורשת.

סדר העדיפויות נקבע בלי שניתן לכך אישור.

ממילא היית צריך לבוא לשולחן הזה כדי להודיע על הכוונות שלך, או לפחות לתאם את זה.

לא כך. ברגע ששר התקשורת הגיע לוועדה הזאת והגדיר במפורש איך הוא הולך לפרסם את המכרזים..

אתה יכול לומר לנו מה היתה ההחלטה של הוועדה הזאת לגבי ההמלצה של שר התקשורת? האם הוועדה הזאת אישרה את סדר העדיפויות של שר התקשורת?

לא זכור לי שהיא אישרה.

זה לא הובא מעולם לדיון.

ערוץ מורשת ישראל הוא ערוץ שמבחינת ייתכנות כלכלית נראה בעייתי לפחות מבחינת המשימה שהוא קיבל, שזה להצליח להתפרנס רק מפרסומות. ערוץ התכלת שעלה לאוויר הוא ערוץ בתשלום, ללא רגולציה. מדובר ביזם פרטי שהחליט לעשות ערוץ שהוגדר על ידיו כערוץ לציבור הדתי, עם רצון להגיע לקהל יותר רחב. הרגולטור רצה להבטיח שהערוצים האלה יהיו ערוצים שיעמדו במדיניות שלו. ערוץ התכלת הוא לא ערוץ ייעודי, הוא ערוץ רגיל כמו ערוץ הספורט וההיסטוריה.

האם אפשר להניח שאתה במסגרת השיקולים שלך להוציא מכרז בדקת גם את מצבו של ערוץ התכלת?

כשהערוץ עלה לאוויר היתה הערכה אצלנו במינהלת שאולי מישהו יטפל בכשל, שזה דבר שיוריד מאיתנו את העול של לפרסם מכרז. עם הזמן התברר שלא בטוח שהערוץ יצליח לעמוד כלכלית במשימה שהוא לקח על עצמו. הכשל בתחום מורשת ישראל הוא כפול. יש ציבור רחב בישראל שמתקשה למצוא מענה טלוויזיוני לצרכים שלו ולרצון שלו לראות טלוויזיה, ויש ציבור חילוני גדול מאוד שגם הוא לא מקבל מענה בטלוויזיה. בישראל יש 40 ערוצים בתשלום ובחבילת הבסיס. הערוצים האלה כמעט לא עוסקים בתרבות יהודית, בהיסטוריה יהודית, במורשת יהודית. יש כשל בנושא הזה.

מה הכשל?

יש ציבור שלם שנחשף לערוצים רבים בטלוויזיה שלא מתיימרים ולא מנסים להסביר לנו מה אנחנו עושים כאן, מאיפה הגענו ומה זה אומר להיות עם יהודי במדינת ישראל.

אולי יש מקום לרוויזיה מחשבתית בכל הנושא הזה. אולי אין מקום לכל כך הרבה ערוצים. אני חושב שצריך שהוועדה תקבע את סדר העדיפות. אולי המדינה הזאת תחליט שדי לנו בערוץ אחד. אולי המדינה הזאת קטנה בשביל כל כך הרבה ערוצים. האם בדקתם סקרי ייתכנות, עד כמה ערוץ כמו ערוץ ים תיכוני או ערוץ החדשות יכולים להחזיק את עצמם?

אני חושב שכמעט כל הערוצים שדיברת עליהם נמצאים במאזנים שליליים. הערוץ הרוסי נמצא בקשיים כספיים, ערוץ 10 נמצא בקשיים כספיים. מי הזכיינים של הערוץ בערבית? אנחנו מפחדים שהוא יהפוך להיות שופר צעקה אנטי ישראלי. אנחנו מכירים מצבים כאלה ברדיו.

מר בן צבי, אני מבין שאתה מחזיק בערוץ התכלת. למה צריך ערוץ מורשת אם יש את ערוץ התכלת שממילא מתוכנן לשדר לנישה מסויימת?

אנחנו נכנסנו עוד טרם החליטו להוציא את המכרז. במקום לחכות רצינו לנסות, ללמוד את הנושא.

האם כשתזכו במורשת ערוץ התכלת יתבטל?

כן.

ואם יזכה מישהו אחר?

לא. מתברר שהציבור בארץ עדיין לא רגיל לשלם עבור טלוויזיה, אלא אם כן מדובר בספורט או בדברים שצבעם דומה לתכלת, אבל גם אז במידה מאוד מצומצמת.

לפי מה שקורה בימים האחרונים, אז גם הזכיינים לא התרגלו לשלם בשביל ספורט. עובדה שערוץ אחד עושה את הספורט.

מכל עשרות הערוצים שיש לכל אחד ואחד בבית רק תכלת הוא ערוץ בתשלום. זה מחנך ציבור שלם לשלם עבור דבר שהוא רגיל לקבל אותו בחינם. לך תסביר לאנשים שצריך לשלם. זה כשל קשה מאוד. למרות זה הצלחנו לשכנע עשרות בתי אב לשלם מידי חודש. אנחנו מפסידים לא מעט כסף. אני ושותפי משקיעים הרבה מאוד מאמצים, הרבה מאוד כסף כדי לעשות ערוץ שאנחנו די גאים בו. התסכול שלנו הוא שטכנית הוא יכול להגיע רק למי שיש לו יכולת דיגיטלית בבית. התברר לנו שלהרבה אין יכולת דיגיטלית והם אינם מוכנים לעבור לדיגיטלי רק בגללנו. אם אני רוצה להשקיע עוד אני צריך להגיע לציבור יותר רחב. אם נזכה במכרז זה יתן לנו תשובה הולמת לשתי הבעיות האלו.

ערוץ בערבית בידיים מסחריות זה המענה הטוב ביותר לציבור ערבי שצופה היום בערוצים מחו"ל. אני אומר באחריות ש100 הערוצים בערבית שמשודרים מחו"ל אינם ציוניים. לא יהיה מצב שערוץ שממומן מפרסומות יהיה ערוץ מסית יותר או מפחיד יותר. לקח את זה אדם בשם אודי מירון שיודע לעשות טלוויזיה. כרגע תקוותנו היא שם. האם זה יצליח או לא את זה כבר נראה. הערוץ הזה הולך על אג'נדה יותר צעירה, כלומר יותר בידור ופחות על פוליטיקה.

לעניין ריבוי הערוצים, אז גם חברות הכבלים וגם חברות הלווין מפסידות כסף. אם המגמה תמשך אז גם זכייני ערוץ 2 יפסידו כסף. אמנם בתחום הסלולר והאינטרנט יש פריחה, אבל בתחום השידורים מדינת ישראל הצליחה להביא את עצמה למצב של הפסד. אף אחד לא מדבר על זה שאם חברות הכבלים מפסידות או חברת יס מפסידה, שיותרו הקלות שונות להן ויורידו ערוצים. כרגע יש מצב כלכלי קשה, שאנחנו כרגולטור צריכים לקחת אותו בחשבון. במצב הקשה הזה ערוץ המוסיקה יחיה. הוא יחיה כי הוא בידיים טובות, כי הוא מנוהל נכון. הוא ימצא את הכיוון שלו כל עוד הרגולטורים לא יציקו לו יותר מידי. כך גם יהיה עם הערוץ בשפה הערבית. ערוץ החדשות הוא שאלה מבחינה כלכלית, כי בסך הכל אנחנו מקבלים חדשות טובות בערוץ 10, בערוץ 2 ובערוץ 1.

האם אתה סבור שיש מקום לכל הערוצים האלה?

המדינה לא מטפלת בכשלים במקומות אחרים שהיא צריכה לטפל בהם, כמו ברשות השידור.

למדינה יש דעה משלה.

לו רשות השידור היתה מטפלת בנושא הזה כמו שצריך, יכולתי לבוא ולהגיד שיש שידור ציבורי ממומן אגרה שמטפל בזה. כיוון שהוא לא מטפל בזה, אני נאלץ להשית את התפקידים היותר ציבוריים על התעשייה הפרטית, שזה כולל הפקות מקור בכבלים וחברת יס..

שוק הפרסום לא נמצא בעליה מסחררת. אני מניח שהנתח הכספי אמור להתחלק בין כל מי שיחזיק באפשרות לשדר פרסומת. עד כמה יש השפעה ליד הימנית של ההחלטות של מוקדי להחלטות של היד השמאלית שלו?

אני חושב שצריך להסתכל על השוק הזה במקרו. אין מקום לכל כך הרבה ערוצים מסחריים במדינת ישראל. צריך להסתכל על עוגת הפרסום ואיך מחלקים אותה. אין שום אפשרות ש7 ערוצים יתפרנסו מעוגת הפרסום הקיימת היום. חייבים למצוא מקורות אחרים. המקורות יכולים להיות כחלק מהאגרה שמשלמים לרשות השידור. אם רשות השידור לא לוקחת על עצמה לטפל בנושא מורשת ישראל, אז צריך לקחת ממנה את הכסף ולהעביר אותו.

אין סיכוי שחברי מערוץ החדשות או מערוץ מורשת יוכלו לשרוד מהכנסה מפרסומות בלבד. אני נמצא כמעט שנה בתחום, יודע את השוק, מכיר את השוק. אי אפשר לשרוד. אם יקחו את תכלת ויהפכו אותו לערוץ מסחרי, אין לו סיכוי לשרוד. אתם צריכים לחשוב על פתרון שלא יבוא משוק הפרסום. שוק הפרסום מוגבל.

חבר הכנסת שאול יהלום, איך אתה מסביר את הפקרת מוצאי שבת, שבו בדרך כלל יש שידורי מורשת, לטובת יורו 2004?

יש מאות אלפי אנשים במדינת ישראל שלא יכולים להנות מהמכשיר המודרני הזה בגלל תוכניות שהם מתנגדים להן. כשמגיעים לכבשת הרש של מורשת ישראל לפתע פתאום אומרים שלא יהיה כסף, שלא צריך, שלא יהיו פרסומות. אם אתם אומרים לאותם אנשים שלפחות יראו חדשות, אז אפילו חדשות הם לא יכולים לראות כי דקה לפני החדשות הם רואים פרומואים שאי אפשר לראות אותם. יכול להיות שמישהו יגיד "אז מה אם יש עירום, אז מה אם יש גסויות". אני לא מצטדק כי אני רואה את הכל, אבל אנשים אומרים לי שיש להם מכשיר שהם לא יכולים לפתוח אותו.

אני מודה לשלמה בן צבי על כך שפתח ערוץ שכל אחד יכול לראות אותו 24 שעות בלי חשש. זה ערוץ התכלת. אני מבין שהוא הפסיד בגלל העניין הדיגיטלי, לכן האנלוגי הוא הפתרון.

יש חברות שלא מפרסמות. קו הייצור של עלית- שטראוס- מגדים לא יפרסם בערוץ 10 או בערוץ 2 כי הוא יודע שאף דתי שצורך את המוצרים האלה..

נניח שתנובה מוציאה 20 מיליון דולר על פרסום. אם היא תפרסם למגזר הדתי, היא תוריד את זה מה-20.

היא תעשה 21. היא תגביר את המכירות של המהדרין. כל הפרסום אומר שכשאתה מפרסם אתה מוכר יותר. ברגע שהיא מפרסמת את מגזר המהדרין, שהיום לא מפרסם, אז הוא ימכור יותר. זה לא ירד משום דבר אחר. יש חברות שלא מפרסמות בכלל כי הן מייצרות רק לציבור הדתי. ראיתם פעם פרסומת של גמרות, של תלמוד? לא. ברגע שיהיה ערוץ מורשת אז הן יפרסמו. נניח שערוץ התכלת יפעל שנתיים. אני לא צריך לדאוג לחשבון הבנק של שלמה בן-צבי.

התעוררה פה שאלה לגבי ריבוי ערוצים במדינת ישראל. כמי שעסק בטלוויזיה בכבלים ביהודה ושומרון אני יכול לומר לכם שכשניתקנו פעם ערוץ הודי בבית אריה בגלל איזו שהיא בעיה טכנית אז התקשרו למעלה מ-40,30 לקוחות שאמרו שהם רוצים את הערוץ בחזרה. אני משוכנע שיש מקום לערוץ מורשת במדינת ישראל. ישנם רבים במדינה הזאת שלא יודעים למה הם פה ולא באוגנדה. אמר קודם ליאון שאין מקום לעוד ערוץ. מי שלא מתאים לו שיסגור את הערוץ. אם הוא לא כלכלי ולא רווחי, שיסגור את הערוץ. לא ראיתי שסוגרים את יס, למרות שמי שמשלם את מיליארדי השקלים זה אנחנו. כאשר החליטו להקים את יס, אז תעשיות הכבלים הרוויחו . כולם חשבו שהם מרוויחים יותר מידי. היום כל התעשייה מפסידה. אני חושב שצריך לאפשר למועצת הכבלים להוציא את המכרז הזה. אני משוכנע שיהיה יותר מיזם אחד שייגש למכרז. זה נכון שהיתה תקופה קשה במדינת ישראל והכלכלה לא פרחה, אבל אין לי ספק שיהיה הרבה יותר טוב ושגם ערוץ מורשת וגם ערוץ המוסיקה ימצאו את הדרך.

בנו זה לא יפגע. חשוב מאוד שיהיה ערוץ מורשת ושנממן אותו לא מכספי פרסום.

סעיף 6 לד לחוק התקשורת זה המקור שמסדיר את הליך האישור של נערוצים היעודיים. הוא קובע תהליך של קביעה של שר, בהתייעצות עם המועצה ובאישור הוועדה. ההחלטה המקורית של הממשלה היתה משנת 1997, אישור הוועדה ניתן בשנת 1998. לחמשת הערוצים ניתן אישור. מאז חלפו כמה שנים, השתנה גם שוק התקשורת, נוספו ערוצים יעודיים ואחרים. יש מצב כלכלי מסויים. אנחנו סברנו שמבחינת ההליך המינהלי מן הראוי שיהיה דיון בוועדה. כמו שנכתב במכתב משנת 1998, צריך שיוצגו הנתונים, צריך שיהיה דיון מה כשל השוק הרלוונטי, האם מדובר בכשל שוק שפונה למגזר מסויים או מדובר באיזה שהוא כשל שוק שמתייחס לנושא מסויים. ערוצים יעודיים יכולים לפנות גם למגזר מסויים, כמו הערוץ שמשודר בשפה הרוסית, הערוץ שאמור לעלות לאוויר בשפה הערבית, או ערוץ המוסיקה או ערוץ החדשות שהיה אמור לעלות. אנחנו חשבנו שאחרי 6 שנים מן הראוי לשקול את הדברים האלה.

זה מה שאנחנו עושים.

קל לנגח את ערוצי המורשת. יש אוכלוסייה מאוד גדולה במדינת ישראל שרוצה ומעוניינת בערוץ הזה. בלי פרסומות הערוץ הזה לא יוכל לשרוד. אני רואה חשיבות עליונה להמשיך את הערוץ במתכונת הנוכחית . הערוץ יוכל לפרוץ את כל מה שקשור למערך הפרסומות שהיום לא בא לידי ביטוי. יש מקום לעודד את זה.

אני חושבת שאנשים במדינת ישראל צמאים לערוץ כמו הסי. אן. אן והבי. בי. סי. אם ישכילו שאר הערוצים הם יוכלו לנצל את המשאב סביב ערוץ החדשות כדי לצמצם עלויות מבחינת החדשות אצלם. גם כאן אני לא רואה מקום לבטל את הערוץ, אלא לתת לו את ההזדמנות לפעול.

סוף סוף נוצרה קבוצת שליטה בערוץ החדשות. לפני שבוע נחתם הסכם. אני משוכנע שאני אוכל לשכנע את מוקדי לתת את הצ'אנס לערוץ הזה לעלות לאוויר. אני מניח שבשבועות הקרובים הערוץ הזה יתארגן ויצא לדרך.

סל הערוצים הוא הגיוני לחלוטין. תסתכלו על מימד שלקחו מכרז של ערוץ, הרימו אותו לאוויר ורצו. אני משוכנע שגם ענני תקשורת יעשו את זה. הם יעשו את זה בקלות. בכל מקום שגוף תקשורתי לקח את המכרז והוביל אותו העסק התנהל ורץ הרבה יותר בקלות. בכל מקום שהזוכים או היזמים לא היו אנשי תקשורת נתקלנו בבעיות. אנחנו אכלנו מרורים במשך שנתיים וחצי, שלוש בערוץ. כרגע סוף סוף נוצרה קבוצת הובלה של גוף תקשורתי. אני מאמין שנראה ערוץ תקשורת מהר מאוד.

אני מסכים עם ליאון בנקודה של הפרסומת. תעזבו את ההכנסות, תסתכלו על צד ההוצאות. תסתכלו על סקי ניוז. הם משדרים חדשות בישראל, משדרים פרסומת בישראל בתוך ערוץ החדשות שלהם ומקבלים כסף מחברת הלווין ומחברות הכבלים. ערוץ החדשות צריך לשלם כדי שיוליכו אותו. יש 20% עליה בשוק הפרסומת בחציון הראשון של השנה. אני מאמין שהחלוקה הפנימית בתוך עוגת הפרסום תלך ותגדל לטובת הטלוויזיה. ככה זה בכל העולם, ככה זה יהיה גם אצלנו.

אם ב1998 ולאחר מכן איפשרנו לערוצים יעודיים לעלות לאוויר, אי אפשר עכשיו להגיד שמכיוון שמתחרים קמו ברשתות הפרטיות אין מקום לערוצים מסויימים. זאת טענה שלא מחזיקה מים. הלכנו רחוק מידי בשם התחרות. הלווין מפסיד עד היום כסף, הכבלים מפסידים כסף. השוק הזה לא מאוזן כלכלית.

מדברים על ערוץ מורשת. אני מאוד בעד ערוץ מורשת, אבל מורשת ישראל זה לא זהות מוחלטת לדת ישראל. אם היו עוסקים במורשת ישראל על כל היבטיה, סביר להניח שהיה לזה פוטנציאל הרבה יותר גדול. השאלה מי לוקח את המכרז ועל מה הוא הולך. צריך לתת תכנים של זהות יהודית שאיננה בהכרח זהות דתית, אלא את כל הקשת של ארון הספרים היהודי. אני בטוח שיהיה לזה פוטנציאל יותר גדול.

מעולם לא קיבלתי תשובות בכל הדיונים האלה על העלות הכלכלית. יצטרכו לבדוק את זה. יכול להיות שאין שום קשר. אל תקיים את הדיונים האלה מבלי שנקבל ניירות עמדה כלכלית.

כל אלה שהתנגדו ומדברים על כך שאין מקום לשוק הפרסום הם אלה שדחפו יותר מכל גורם אחר את הרשיונות. הרשיונות היו אמורים ליצור כאוס בתחום השוק הרבה יותר מאשר עוד איזה מכרז לערוץ מורשת או לערוץ החדשות. עוזי פלד יצא נגד המכרז והיה בעד רשיונות. בוועדה הזאת תמכנו בקיומו של ערוץ 10 כי הבנו שלתחרות יש ערך חשוב.

כל הערוצים, מלבד 2 ו-10, מגרדים את ה-7,8 אחוז משוק הפרסום. אם הייתם באים ואומרים שערוץ מורשת עשוי להיות ערוץ משמעותי ולהיות איזה ברודקסטר במדינה הקטנה שלנו, הייתי אומר שזה יכול לפגוע בערוץ 2 ובערוץ 10, אבל זה לא כך.

אז מה אתה אומר? שאם יש משוגע אחד שרוצה להפסיד כסף, ניתן לו להפסיד כסף בערוץ מורשת?

זה עניין של כמה הוא מוציא על הערוץ הזה.

מה שאתה אומר זה שיש מקום לערוץ מורשת.

אני נגד ערוץ סקטוריאלי מלכתחילה. אם ערוץ 2, ערוץ 10 וערוץ 1 היו ערוצים פלורליסטים, הייתי אומר שאין מקום לערוץ כזה, אבל הם לא.

למה ערוץ מורשת הוא סקטוריאלי? במה אני שונה בעניין של המורשת מחבר הכנסת יהלום?

כשאני מדבר על פלורליזם זה לא רק בהיבט הרב תרבותי אלא בהיבט הנושאי. נכון להיום הערוצים נעדרים שיח משמעותי בתחום היהודי. כשאני מדבר על התחום היהודי אני מתכוון למכלול. זה נעדר מהמסך. אנחנו מנסים בכוחות כאלה ואחרים לשמור על עוגנים בערוץ 2 ו-10, אבל זה קשה. זה קשה כי עוסקים בתחומים שהם רחוקים מהתחומים האלה, וזה קשה כי עדיין לא נמצאה נוסחה איך לקחת את התרבות היהודית על המכלול ולתת לה תרגום טלוויזיוני. טוב שיהיה ערוץ כזה, כי תהיה אפשרות להתמודד עם הנושאים האלה, זה גם יתן מענה להיבט הפלורליסטי. אם זה יהיה ערוץ סקטוריאלי הוא לא יצליח, אבל אם הוא יהיה ערוץ נושאי יש לזה סיכוי. אם זה לא יהיה בשיח הטלוויזיוני התרבות היהודית תיעלם.

האם מה שאתה אומר הוא שאי אפשר להשיג את המטרות של ערוץ מורשת בערוצים המסחריים הנוכחיים?

גם בערוץ אחד.

בערוצים 1, 2 ו-10 יש קושי להשיג את זה.

זה נמצא באיזו תוכנית גטו , באיזה מדף זניח שרואים אותו שניים וחצי אנשים.

כשאתה אומר את זה זאת אמירה, כשאני אומר את זה זאת יכולה להיות ביקורת.

זה קשה. לזכותם של הזכיינים ייאמר שהם מנסים לפצח את הנוסחה, אבל זה קשה. קשה להבין למה הנושא היהודי לא מצליח להשתלב בתחום הטלוויזיוני. זה לא עניין של עוינות או לא עוינות.

האם אתה אומר שמדינת ישראל היתה צריכה לחכות 50 שנה כדי שיבוא איזה משוגע אחד בשם שלמה בן-צבי כדי להציל את המורשת?

אני לא מדבר על בן-צבי.

בן-צבי כמשל.

יש כשל שוק. התחום התרבותי יוצא מקופח, הוא לא בא לידי ביטוי באופן משמעותי. השאלה היא אם מדינת ישראל כמדינה שמבינה שהטלוויזיה היא זאת שמעצבת את החברה לטוב ולרע חושבת שיש מקום להתייחס גם לנושא הזה. אני חושב שזה היה צריך להיות בערוצים המרכזיים. מכיוון שלא ניתן מהרבה סיבות זאת האלטרנטיבה היותר נכונה. אם יימצאו אנשים שיעשו תוכניות טובות, זה יתגלגל אחרי זה לערוצים המרכזיים.

עד ששלמה בן-צבי יקבל את פרס ישראל למורשת ישראל, בינתיים נשמע את חוות הדעת..

זה יוצא למכרז.

לפי תמונת המצב שנראתה פה כבר עדיף שהוא יזכה בזה.

הוא דיבר על 7,8 אחוז משוק הפירסום. אלה המספרים. נניח שיגיע ערוץ כזה ויוסיף עוד 3 אחוזים. יחד זה 25 מיליון דולר. נניח ערוץ מורשת יקבל 8 מיליון דולר. עם 8 מיליון דולר אי אפשר לעשות ערוץ טוב. אתם חוטאים למטרה.

אתה מבין מה האבסורד? כנסת ישראל הולכת להוציא 25 מיליון שקל כדי לשדר את עצמה. מה, מורשת ישראל לא יותר חשובה מהפרוטוקול של הכנסת? איך נתנו למהלך כזה לעבור? אי אפשר לשים 20 מיליון שקל בשביל מורשת ישראל? זה לא מספיק חשוב?

אין ספק שבערוץ כזה ייפתחו מעיינות נוספים של פרסומת. אם תיקחו את העיתונות הדתית והחרדית, אתם תראו שהפרסומת שקיימת שם לא קיימת בשום עיתון אחר. זה ודאי ימצא לו מסלול לתוך ערוץ המורשת. כל החישובים העכשוויים אינם משקפים את מה שיקרה בעתיד. אנחנו מדברים על נתח שוק של פרסומות שהולך אך ורק לערוץ הזה.

תהיו קצת מודאגים, כי החלק של הפרסומות זה החלק הכי כחול שיש בטלוויזיה.

לא חייב להיות. אני בהחלט בדעתו של חבר הכנסת וילן. אני חושב שהערוץ הזה יפספס את המטרה אם יהיה לו לבוש של ערוץ דתי. הערוץ לא מיועד לדתיים. יש דתיים שאין להם את המכשיר בבית. מה שחסר במדינה זה הענקת מורשת ישראל לאנשים שאינם דתיים, לאנשים שהם על גבול המסורתיים. כל היום אנחנו שומעים על סקרים של בורות לגבי ידיעות בסיסיות ביותר שכשאני הייתי צעיר ויפה כל אדם חילוני ידע.

מה ההבדל בין דת למורשת?

כל עוד שהדת לא מובילה אותך לקיום מצוות אתה לא בעסק. דת זה חוק. זה התרגום המילולי של זה. המורשת זה הרקע האידיאולוגי, הרגשי, התרבותי . אצל אדם דתי זה מתבטא בהנחת תפילין כל בוקר. אם זאת היתה תוכנית שבאה לכוון איפה יש תפילין דרבנו תם ותפילין של רש"י אז זה פספוס, כי אנשים שמתעניינים בדברים האלה יודעים את זה ממקורות הרבה יותר פשוטים, הם לא חייבים להגיע לערוץ טלוויזיה. יש לנו בעיה חברתית, שזאת לא בעיה שהדתיים מרימים את הדגל שלה, זאת בעיה שהחברה כולה מתלבטת מה אנחנו עושים עם עצמנו. אחרים קוראים לזה הזהות או ארון הספרים. הבעיה היא בעיה של הציבור בכללותו, היא איננה בעיה דתית.

לעליה הגדולה שהגיעה הנה לאחרונה לא צריך להעניק מורשת?

בוודאי. על זה בדיוק אני מדבר. אני מסכים שההכוונה של תוכנית מורשת תהיה ברוח הדברים שאמר חבר הכנסת וילן, כי אחרת זה פספוס של הדבר הזה. זה יביא צופים רבים נוספים. הייתי מוכר את מורשת ישראל עם מוסיקה מודרנית, עם מוסיקה קלאסית. אנחנו צריכים להסתכל על כל העסק הזה קצת בגדול, לא רק מהפן הכלכלי.

אישור הוועדה לא נדרש אף פעם לעצם קיום ערוצים יעודיים, אלא לדרך מימון מסויימת של ערוצים אלה. סעיף 6 לחוק התקשורת קובע שהשר רשאי, לאחר התייעצות עם המועצה ובאישור הממשלה והוועדה, לקבוע כי משדר ערוץ יעודי יהיה רשאי לממן את שידוריו באמצעות שידורי פרסומת, בהתאם להוראות החלות בעניין הזה בסעיף 6לד(1). סעיף אחר, שאיננו נמצא על הפרק, אומר שאם משדר ערוץ יעודי רוצה לממן את שידוריו גם ממקורות אחרים, גם לכך הוא צריך לקבל את אישור הממשלה והוועדה .

שרי התקשורת לדורותיהם פנו ליושבי ראש ועדות הכלכלה למיניהם החל משנת 1997 בקשר למימון ערוצים יעודיים. אני רוצה לסקור רק חלק קטן מהפניות שקשורות לעניין הזה. מדובר בדברים שיש להם השלכה לעצם הדיון כאן. ב20 במאי 1997 פנתה השרה לימור לבנת אל מי שהיה אז יו"ר ועדת הכלכלה, אבי יחזקאל. במכתב תשובה מ30 ביולי 1998 נכלל הקטע הבא: "עוד התבקשתי להזכירך את ההתחייבות שניתנה לוועדה, כי בטרם פרסום המכרזים יוצגו בפני הוועדה האפיונים והתנאים השונים וכן הדרכים לפרסום המכרזים לצורך עדכון ושמיעת דעות חברי הוועדה".

במכתב מה3 בנובמבר 1998 כותב חבר הכנסת רובינשטיין ללימור לבנת כך: "באשר לעדכון הוועדה בטרם הוצאת המכרזים, אנא תשומת ליבך לדברייך בישיבת הוועדה ב13 ביולי: "אבל טרם פירסום המכרזים, האפיונים השונים, הדרכים לפרסום המכרז אנחנו נגיע לוועדת הכלכלה. אני אומרת כך שלא יפורסם שום מכרז מבלי שקודם לכן אנחנו נבוא לעדכן את ועדת הכלכלה". במכתב תשובה של השרה לחבר הכנסת אמנון רובינשטיין מ23 בדצמבר 1998 כתוב כך: "אני סבורה כי לאחר שהוועדה תשמע את עמדות הגורמים הפועלים בענף השידורים לציבור, יהיו בידיה נתונים נאותים ומאוזנים אשר יאפשרו לחברי הוועדה לגבש עמדה מושכלת ועניינית גם לגבי השאלה הנוגעת למועד פרסום המכרזים של ערוצי החדשות, כאשר נסכם את מגוון התשובות שיגיעו לידינו ונציגם בפני הוועדה".

במכתב נוסף שכותב יו"ר ועדת הכלכלה, חבר הכנסת אברהם פורז, לשר התקשורת פואד בן אליעזר מה-15 באוגוסט 2000 כתוב כך: "ביום 27 דצמבר 1999 התקיים דיון בוועדת הכלכלה בנושא הערוצים היעודיים. בדיון זה הובהר כי באשר להיוועצות או לשמיעת דעות חברי ועדת הכלכלה ביחס לכל המכרזים קודם פירסומם אין חילוקי דעות ממשיים. כך אמר עו"ד עבאדי, מנהל מינהלת השידורים לציבור: "ההכנה של המכרזים נמצאת בראשית וכאשר תסתיים נבוא". עו"ד יזהר טל, היועץ המשפטי של משרדך אמר בעניין זה כך: "לעניות דעתנו, קביעת הקצב והסדר שהערוצים יצאו זה חלק מהעבודה שהמשרד עושה במסגרת הכנת המכרזים. זה חלק מהנושאים שאנחנו נבוא איתם לעדכון ולשמיעת דעות הוועדה".

ציטוט ממכתבו של שר התקשורת וסגן ראש הממשלה, בנימין (פואד) בן אליעזר לאברהם פורז מיום 16 לאוקטובר 2000: "טיוטות המכרזים בעניין ערוץ המוסיקה הישראלית וים-תיכונית וערוץ מורשת ישראל יוכנו ככל האפשר בסמוך לאחר השלמת העבודה על הערוצים הנ"ל ויועברו לוועדת הכלכלה באותו אופן".

כשוועדת הכלכלה נתנה את אישורה לפירסום מכרזים יעודיים בשנת 1998 היא צפתה מראש שעשויות להיות תמורות בשוק התקשורת ובשוק הפירסום, לכן היא דרשה, וכך גם הובטח לה, לבוא לוועדת הכלכלה כל אימת שעומדים לפרסם איזה שהוא מכרז כדי ולשמוע את דעות חברי הועדת הכלכלה. היה ברור שאי אפשר להוציא את המכרזים בנקודת זמן אחת או אפילו בסמיכות אחד לשני. יש סעיף בחוק שאומר שהשר בהתייעצות עם המועצה ובאישור הוועדה רשאי לקבוע סידרי עדיפויות לעניין ערוצים יעודיים. היה ברור שאי אפשר לעשות את זה במועד אחד. אני יכולה להצטער על כך שהדיון היום הוא דיון יזום מטעם ועדת הכלכלה. קודם להוצאת מכרז לערוץ יעודי למורשת היה ראוי ונכון לבוא לוועדת הכלכלה.

זה דיון יזום של יושב-ראש הוועדה.

קודם לפרסום המכרז, בהתאם להתחייבות של השרים למיניהם לוועדה, ראוי היה לבוא עם הפרמטרים העיקריים של המכרז ולשמוע את עמדת חברי הוועדה. אני מדגישה לשמוע את העמדה, לא לקבל אישור מחדש. אין לי ספק שאישור הוועדה משנת 1997 עומד בעינו ואיננו בטל.

באנו לוועדה בשנת 2000.

חלפו 4 שנים מאז.

נאמר פה כאילו הוועדה לא שמעה אותנו משנת 1999.

יש פה התחייבות של כל השרים לא לקרוא בעיתון שאתה מוציא מכרז, אלא לבוא הנה ולעדכן.

ההתחייבות היתה של השר, לא של המועצה.

אפילו לימור לבנת, שלא ממש רצתה להגיד שהיא צריכה לדבר עם הוועדה, אומרת שהוועדה תקבל עדכון על מבנה המכרז, עיקריו, מועד הוצאתו.

פנינו לוועדה. יו"ר הוועדה אמר אז שהוא לא מדבר איתנו על התיקונים הנוספים לפני שאנחנו מכינים שתי טיוטות של מכרזים. על שולחנו הונחה טיוטה של ערוץ חדשות וערוץ בשפה הרוסית. הדיון פה ירד לפרטים. לא רק דנו בערוץ חדשות אחד או יותר, אלא דיברנו על כמות שעות הפקות מקור ומקורות מימון נוספים לערוץ. הוועדה הזאת דנה בערוצים יעודיים. מבחינתנו היה דיון. אין ספק שדיון כזה תורם. המועצה השכילה לפרסם מכרזים שהתיימרו לטפל בכל הכשלים, בכל הבעיות שהוצגו פה. אני שמח שגם נציגי משרד המשפטים חושבים שצריך להתחשב במצב כלכלי כאשר דנים בנושא תקשורת. אכן כך אנחנו עושים. כאשר פירסמנו את ערוץ הערבי בשנה שעברה ואת ערוץ המוסיקה לפני שנתיים אף אחד לא אמר שנעשה חושבים. דווקא שהגענו לערוץ מורשת יש חשיבה, לפחות מהכיוון של משרד המשפטים. אותי זה מדאיג.

חשבנו שיש מקום לדון בוועדה.

מדוע משרד המשפטים נזכר רק כאשר מגיעים למכרז האחרון? זה אומר דרשני.

אנחנו במדינת ישראל במקום הראשון באירופה בשיעור התחברות דיגיטלית לכבלים ולווין ובמקום הראשון באירופה במספר ערוצים לנפש, אבל בתחום הזה של מורשת ישראל אנחנו בכשל אמיתי. מישהו צריך לטפל בזה.

אני מציע לך שתמשיך לדבר עם הוועדה. אני חושב שאני וחברי השתכנענו שלמרות המציאות הקשה בשוק הפרסום יש מקום לערוץ מורשת. המועצה פועלת נכון שהיא משלימה את הוצאת המכרזים, כולל ערוץ מורשת שהוא הערוץ האחרון בסדרה. אני חושב שהיתה בעניין הזה תמימות דעים. יחד עם זאת, צריך לקחת בחשבון את מה שקורה בכלל לשוק, לא להתעלם מהדברים שנאמרו פה. אני לא מצליח להבין מה משרד המשפטים רוצה.

אנחנו חשבנו שיש מקום לקיים דיון.

אתם הצלחתם לשדר לחץ גדול מאוד על השוק או על מי שעומד להתמודד במכרז הזה, כאילו יש לכם כוונה לעכב את העניין.

אני לא יודעת על מה אדוני מדבר.

גם לעניין של הערוץ הערבי היה דיון בוועדת הכלכלה, אפילו נוסף עוד סעיף..

אני מבקש משר התקשורת וממועצת הכבלים לעמוד במחוייבויות שלהם לוועדה, כלומר להביא בפני הוועדה את עיקרי המכרז שעומד להתפרסם, מה אמור להיות בערוץ המורשת הזה, איזה תכנים יהיו בו, מה הכוונות שלו, דרכי המימון שלו ולאיזה מקומות אסור לו להגיע. אני רוצה לברך את כל מי שמתמודד כדי למלא מטרה ראויה. האמירה של מנכ"ל ערוץ 2, שאמר שאין שום אפשרות לא בערוץ אחד ולא בערוץ 2 להביא לידי ביטוי את מורשת ישראל, זאת אמירה מאוד ברורה. כל מילה שלנו בעניין הזה מיותרת.

הישיבה נעלה בשעה 10:30