כנסת פתוחה

הצגת דו"ח על מצב החופים במדינה.

5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
15.06.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 226
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
יום שלישי, ז' בכסלו התשס"ד (15 ביוני 2004), שעה 10:30

הצגת דו"ח על מצב החופים במדינה.

חברי הוועדה: היו"ר יורי שטרן
ואסל טאהא
עמרם מצנע
לאה נס

משה גפני
אליעזר כהן

יצחק בן דוד – סמנכ"ל אכיפה, המשרד לאיכות הסביבה
ולרי ברכיה – סמנכ"לית תכנון ומדיניות, המשרד לאיכות הסביבה
יפתח קרמר – לשכת השרה, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד ג'וש פדרסן – יועץ משפטי, המשרד לאיכות הסביבה
ולנטינה ולין – ראש תחום איכות הסביבה, נציבות הדורות הבאים
יעקב היכל – יועץ לוועדת הפנים

ד"ר ראובן אורטל – מנהל אגף אקולוגיה, רשות הטבע והגנים הלאומיים
ניר אנגרט – מנהל אגף שטחים פתוחים, רשות הטבע והגנים הלאומיים
דב רוזן – מנהל המחלקה לגיאולוגיה ימית ותהליכים חופיים, חקר ימים ואגמים לישראל
ד"ר יעקב ניר – יועץ בנושא חופים וים
רענן בורל – מנהל אגף שמירת טבע, החברה להגנת הטבע
ניר פפאי – רכז חופים, החברה להגנת הטבע
נחום יהושע – החברה להגנת הטבע
אור בן-נון – נציג חוגי סיור, החברה להגנת הטבע
אפרת בן מאיר – מורה ללימודי הסביבה, החברה להגנת הטבע
יערה לייטר – החברה להגנת הטבע
אלי חביב – חוגי הסיירות, החברה להגנת הטבע
עדי ברוך – חוגי הסיירות, החברה להגנת הטבע
אריאל אלטמן – חוגי הסיירות, החברה להגנת הטבע
אוהד קריסטל – חוגי הסיירות, החברה להגנת הטבע
יוגב איטח – החברה להגנת הטבע
מאיר אפללו – החברה להגנת הטבע
דבורה סיילס – אדם טבע ודין
אלונה קארו – מנהלת, חיים וסביבה
רועי ברונשטיין – מגמה ירוקה
רעות מן – מגמה ירוקה
אור כהן – מגמה ירוקה
רינת כהן – מגמה ירוקה
לוצ'יאן ברקוביץ – פורום ציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
בועז רענן – יו"ר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
עדי שפריר – עמותת צלול

יפה שפירא
רשמה: שושנה מקובר

הצגת דו"ח על מצב החופים במדינה

בוקר טוב. מה שאמור היה להיות ישיבה סקופית הפך למשהו יותר שיגרתי – אני רואה שלא רק מהקבינט הבטחוני יש הדלפות, אלא גם מהארגונים הירוקים. בסדר – בפעם הבאה לא נסכם אתכם דבר.

אנחנו פותחים את הישיבה להצגת דו"ח על חופי ישראל. הדו"ח והתערוכה הקשורה לו באים בדיוק בזמן, כי עוד מעט אנחנו מגיעים אל שלב הגמר של ההצבעות על חוק שמירת הסביבה החופית, ודווקא בשלב הגמר כל מתנגדי החקיקה הזאת קמו לתחייה – אלו שהיו במצב רדום ואלו שהיו כל הזמן עירניים והגבירו את מאמציהם. כתוצאה מכך, חוק החופים נמצא כעת בסכנה ריקונו מתוכן, או בכלל משיכתו בחזרה על ידי הממשלה.

לכן, גם הגשת הדו"ח וגם הפעילות של הארגונים הסביבתיים סביב החוק הזה הם בעלי משמעות גדולה במיוחד. השבוע-שבועיים הקרובים הם קריטיים מאוד מבחינת המאמץ המשותף שלנו להעביר חוק שיש לו באמת משמעות והשפעה אמיתית על תהליכי התכנון והבניה – אחרת לא עשינו כלום; העברנו חוק, ישנה כותרת, חברי הכנסת רושמים שהם עשו עבודה טובה, הממשלה כביכול קיבלה עוד חוק סביבתי, אבל בפועל הדברים לא השתנו. לכן הייתי קורא לכל הארגונים הירוקים לרכז את המאמצים כעת – ממש בשבוע-שבועיים-שלושה הקרובים – בשידול בתוך הכנסת והממשלה לטובת חוק החופים.

בהצעות החדשות של משרד הפנים יש דברים שאפשר לקבל – אלו הם דברים הגיוניים, ובסך הכל הם אפילו משפרים את מגנון הביצוע של החוק. אבל יש דברים שהם אינם מקובלים. אתמול ישבנו כאן בישיבת הוועדה עם שר הפנים, ואנחנו צפויים כאן למאבק מאוד לא פשוט, כאשר הממשלה מאיימת למעשה למשוך את החוק. תמשוך או לא תמשוך – זה תלוי בתגובה הציבורית, והתגובה הציבורית מושפעת במידה לא מבוטלת מכם. לכן, אני קורא לכם לעשות מאמץ מירבי כדי שהחוק הזה – שעבר דיונים כל כך ממצים ואמיתיים – יתקבל בצורה הקרובה לזו שאנחנו הכנו כעת להצבעות. נותרו עוד כמה נושאים שצריך לסיים את הדיון לגביהם.

מי מציג את הדו"ח?

ראשית, תודה על דברי הפתיחה ועל כך שאתה מצליח להרים את הכפפה הגדולה הזאת וליצור את הלחץ. הפעם רצינו להציג את דו"ח החופים, ואפתח בהתנצלות בהתייחס לדבריך הראשונים: הכוונה היתה להציג את הדו"ח כאן לראשונה. כמקובל, העברנו את החומר עם אמברגו לעיתונות, ואחד מהם פשוט החליט לפרסם את זה לפני הזמן. לכן הדברים פורסמו לפני שזה הוצג בוועדה.

היינו שמחים אם היינו יכולים להציג את הדו"ח לוועדה ביחד עם השרה לאיכות הסביבה, בדומה לשנים קודמות. אני רוצה לנצל את ההזדמנות ולהודות על הפעילות הגדולה שהשרה עשתה ועושה בנושא הזה, וכמובן לאחל לה איחולי החלמה.

הדו"ח מתחלק השנה לשניים – אחד לטווח הקצר ואחד לטווח הארוך. אחד מתייחס ל"מה קרה", לתמונת המצב – ואנסה לעבור בקצרה על תמונת המצב ולציין מה השתנה בשנה הזאת. אבל למרות שאנחנו תמיד מטפלים בדברים הבוערים, הייתי רוצה להתייחס גם לחלק מרכזי בדו"ח שבעצם מתייחס לדבר קצת יותר רחוק, אבל אנחנו חייבים להתחיל להתייחס אליו – נושא עליית מפלס פני הים.

כפי שאפשר לראות, הדו"ח הזה נכתב על ידי שורה ארוכה של אנשים, מבכירי האנשים בארץ העוסקים בתחומים הללו – כל אחד בתחומו. חלקם נוכחים כאן: דב רוזן, מנהל המחלקה לגיאולוגיה ימית לחקר ימים ואגמים, שחזר הבוקר מחו"ל וגם מייצג את ישראל בעולם. יש לנו את ד"ר מיכה קליין מאוניברסיטת חיפה, את נחום יהושע שנמצא כאן וכתב פרק בדו"ח. יש גם פרק על השירות ההידרולוגי, על רשות העתיקות – ונמצא כאן ד"ר יעקב ניר.

נתחיל עם תמונת המצב. הפעם בחרנו להתייחס לתמונת המצב לפי רצועות חוף. רצועת חוף היא דבר רחב – לקחנו את הרצועה הימית, את רצועת החוף החולית בדרך כלל ואת עורף החוף, ובחנו כל אחד בנפרד. ניקח רק את הדברים הבולטים – לא אעבור על כל הכתוב בדו"ח – לגבי הנושא הימי.

אם מתייחסים לזיהום ים, אנחנו רואים שבסך הכל הדברים נמשכים. אגב, על פי דוחות של מוסדות ממשלתיים, אין שינוי משמעותי. אני חושב שהדבר המשמעותי בא לידי ביטוי השנה בתמונת המצב הזאת, ואנסה להסביר: אם מתייחסים להיבט של הים ושל הרחצה, החופים שלנו מתחלקים לשלושה – (1) חופים מוכרזים, שם יש שירותי הצלה. החופים המוכרזים הצטמצמו בשנה האחרונה מ-18 ק"מ ל-13.3 ק"מ – הכל מנתונים של ועדת המחקר ושל משרד הפנים.

אבל חשובה מכך היא העובדה שהחופים האסורים לרחצה גדלו השנה מ-13 ק"מ בשנה שעברה ל-70 ק"מ היום. צריך להבין שהמשמעות של חופים אסורים לרחצה היא שאדם שמתרחץ שם עובר עבירה פלילית. צריך להבין שעד היום מרבית החופים היו חופים שכל אחד היה יכול להתרחץ בהם על דעת עצמו. לא זה המצב היום.

המפה לקוחה מנתוני משרד הפנים. אפשר לראות שמרבית חופי הארץ – והמספר מדוייק היום הוא חצי – אסורים לרחצה. למעשה, גוררים אנשים להיות עבריינים, כי מי שמתרחץ בהם יכול גם לשלם קנס ואף להגיע למאסר על כך.

מהי הסיבה?

אפשר לראות דוגמאות מאזור הדרום ואזור אשקלון. אפשר לראות שרוב החופים של אשקלון אסורים היום לרחצה. כך גם באזור תל אביב. בנתניה רוב החופים אסורים. ראשית, לפי החוק שר הפנים רשאי לאסור על רחצה אם הוא חושב שזה מסוכן. אין לנו ויכוח על כך שאסור להתרחץ בנמלים; אין לנו ספק שאסור להתרחץ במקומות שיש בהם צינור ביוב.

אבל הנקודה הזו לא ברורה, ושאלתי אותך על כך בבוקר: יש חוף מוכרז, שם יש מציל ושם מותר להתרחץ, ובכל חוף אחר בעצם אסור להתרחץ – מבחינת הביטחון האישי. אבל אין לכך משמעות לשינוי פיזי בחוף.

ברשותך, אני אחלוק: החופים מתחלקים לשלוש – (1) חופים מוכרזים; (2) חופים אסורים; (3) חופים שכל אחד יכול להתרחץ בהם על דעת עצמו ועל אחריותו. חופים אלו מהווים הרוב הגדול, ועד לפני שנה היו 170 ק"מ.

אבל פיזית החוף לא השתנה – הוא פתוח. לא קרה כלום. זוהי נקודה חדשה שאני לא מבין אותה.

עד היום לא היית עבריין אם שחית שם, והיום אתה עבריין.

אבל זוהי הבעיה של שימור החוף?

אבל הוא טוען שחל שינוי פיזי. אני מציע שנשמע תחילה את הדו"ח, ואחר כך נתייחס. ניר, אבקש שתסביר גם את הנקודה שציין חבר הכנסת מצנע – האם הסיבה להכרזת החוף כחוף אסור לרחצה נובעת מהיעדר שירותי הצלה, או שיש סיבות נוספות?

משרד הפנים הוא שקבע כי אלו הם חופים מסוכנים, אבל הפרשנות כפי שאנחנו רואים אותה היא שהוא למעשה מתנער מאחריות.

אני מניח שהיה איזשהו case study שבו מישהו טבע בחוף לא מוכרז, ואז אמרו שאין אכיפה. כדי לכסות את האחוריים שלו, משרד הפנים חוקק חוק, אבל אין לו משמעות מבחינת שינוי פיזי בשטח.

זוהי בדיוק הדוגמה – ונתתי את הדוגמה: אם מישהו נפצע חלילה בטיול בנגב או בגליל, לא סביר שיסגרו את כל הנגב לטיולים. זה בעצם מה שנעשה כאן – קביעה גורפת.

זה אולי זה מתקשר לדבר הבא – זו למעשה הסרה מאחריות. משרד הפנים אמר: אנחנו לא אחראיים על החופים, אנחנו פשוט אוסרים. בדוגמה הבאה אנחנו רואים גידור חופים, למרות שמרבית החופים העירוניים – חופי תל אביב ואשקלון – פתוחים. אנחנו רואים שאין מדיניות אחידה של משטרת ישראל לגבי חופים. במכמורת ובחוף בקיסריה, למשל, מישהו זוטר במשטרה דורש מהם לסגור ולגדר את החוף. למעשה, המשטרה משמשת עלה תאנה לגידור וסגירת החופים באיצטלה של ביטחון הציבור, כאשר אנחנו יודעים שבחופים אחרים, המוניים הרבה יותר, החופים פתוחים. לכן זה לא סביר.

התופעה של סגירת חופים לאירועים נמשכת. אנחנו יכולים לראות תמונה של ניצנים. אתה מכיר את הדיון על אותן גדרות, אבל אני אומר באחריות שבמשך חודש וחצי הגדרות הללו ניצבו בחוף ניצבים בשביל אירוע – שגם עליו יש לנו מחלוקת – שנמשך 4 ימים.

הדבר האחרון בהתייחס לרצועת החוף החולית בשנה האחרונה – ישנה גבייה רבה יחסית מהולכי רגל במסווה של חניה – יש הרבה חופים שגובים רחוק מהחוף, כמו בניצנים ובפלמחים.

נתייחס לעורף החוף – בדיון אתמול הוזכר שאין דוגמאות, וכל הזמן נתפסים למגדלי חוף הכרמל – אך זהו רק חלק קטן, ויש לנו הרבה דוגמאות להוכחות בניה בעורף החוף. למעשה, אנחנו רוצים להראות שגם השנה המשיכה תופעת ה"ישראבלוף" – בניה או תוכניות בניה לאורך החוף. זוהי תוכנית ליד החוף בקיבוץ געש – תוכנית באיצטלה של הרחבת קיבוץ געש בגלל מצוקת דיור, בסופו של דבר שיווקו זאת כמגרשים בני דונם עם בריכות לשועי העם. זוהי בעצם שכונה מקבילה להר סוף. בסופו של דבר זה נעצר הודות להתערבות של הגופים הירוקים.

דוגמה נוספת בנווה ים – שוב אנחנו רואים קרוונים שהולכים והופכים ליישוב. כיום מנסים להכשיר את זה כיישוב במועצה האזורית חוף כרמל. המקום נמצא על קו החוף, במפרץ. קוראים למקום "מקום למחשבה", אבל זוהי למעשה שכונת מגורים במסווה אלטרנטיבי.

שימו לב לתוכנית בעכו בשנה האחרונה, שהוועדה המחוזית אישרה. אני מדבר על חומות עכו, על מפרץ עכו. הכתם הצהוב שמופיע במפה הוא מלונאות במסווה של מצודה טמפלרית. אהוד גלילי מרשות העתיקות לא הגיע – אבל יש מחלוקת אם יש שם בכלל מצודה טמפלרית, וזה לא הפריע לאשר תוכנית שהיא שיקום של המצודה ולאפשר בניה מלונאית בים, בצמוד לחומת עכו העתיקה שהוכרזה להזכירכם כעיר מורשת עולמית רק לפני שלוש שנים.

הבניה צריכה להיות אסורה שם מעצם הכרזת האתר כאתר עתיקות?

ההצהרה הזאת היא הצהרה לפיה המדינה צריכה להתייחס ביתר זהירות וביתר חשיבות. אבל עיננו רואות שהוועדה המחוזית אישרה את הדבר הזה. נכון הוא שזה צריך לעבור את הוועדה לענייני חופים, אבל למעשה מוסדות התכנון אישרו תוכנית בעכו העתיקה – שוב, זהו סיפור של מסווה.

נעבור למרינה אשדוד – יושב כאן בועז רענן מהפורום הציבורי, והתמונה היא מתוך האתר שלהם. שוב אנחנו רואים את התרחיש שחוזר על עצמו במקומות אחרים: מכרו זאת כתוכנית מלונאית, כתוכנית לטובת הציבור, והנה אנחנו רואים באותו סקר שערך הפורום הציבורי שהמלונאות הולכת והופכת למגורים. את השטח הציבורי, את אגם שנמצא במרכז, עומדים לייבש – או לא להפוך אותו לאגם – ולאט לאט התוכנית הולכת ומשתנה, והופכת לשכונת מגורים.

הגרף שלפנינו מראה את השינוי מהמלונאות למגורים – אישרו את זה למלונאות, והיום הופכים למעשה את הכל למגורים.

כמובן, אי אפשר בלי הקיוסק של אשדוד שמלווה אותנו שנים רבות, לצערי. למרות שאדוני היושב ראש התערב והעביר מכתב לוועדה, הוועדה המחוזית בחרה לאשר את התוכנית הזאת עם הפנטהאוז למעלה, למרות שהראנו מסמכים של משרד הפנים לפיהם הוא גר בקיוסק, וזוהי כתובת המגורים שלו. למי שלא יודע, זוהי תוכנית בניה לקיוסק; זה אושר לקיוסק בגובה 5.7 מטר באשדוד, ועל כך הוגש ערעור.

זה ייכנס לספר השיאים של גיניס כקיוסק הכי גדול בעולם.

אני חושב שחשוב לומר שהדברים הללו עדיין נמשכים. אי אפשר להגיד שהיום הכל טוב והכל בסדר.

ניסיתם את הדרך המשפטית במקרה הזה של הקיוסק?

אנחנו חייבים למצות את ההליכים, ולכן הגשנו ערעור לוועדת הערר של המועצה הארצית. אם לא נצליח שם – ואני מקווה מאוד שנצליח – הדרך המשפטית תהיה פתוחה בפנינו. אבל זה מראה משהו על התנהלות מוסדות התכנון.

אני זוכר גם את הבעלים – זהו אדם מנומס מאוד, שמתחשב בחשיבות החוף.

ברשותכם, אעשה פסקת מעבר לפני שנציג את תמונת המצב לפני עליית המפלס: סקר דעת קהל שהחברה להגנת הטבע הזמינה מ"מאגר מוחות" הוגש אתמול לנשיא המדינה בצירוף 30 אלף חתימות של ציבור, הקורא לו לשמור על חופי הים. למעשה, בסקר הזה – ואנחנו מכירים את דיונים הוועדה, יושבים כאן 60-80 איש, וכל אחד מייצג סקטור מסויים, אבל לא שומעים מספיק את דעת הציבור. אתם יכולים לראות ש-94% מהציבור חושב כי "חשוב" ו"חשוב מאוד" לשמור על שלמותם של חופי הים בישראל כחופים ציבוריים פתוחים. אזכיר שוב כי מדובר בסקר מייצג של חברה מסודרת. אותה אוכלוסייה חושבת כי קיימת סכנה לאותם חופים בשל בניה פרטית מואצת. רובם חושבים שהמדינה צריכה לפעול, אבל רק 13% – והיו מי שחשבו שגם זה הרבה – חושבים שהדרך שבה המדינה פועלת היא מספקת. אני חושב שזהו נתון שמדבר בעד עצמו.

אלו הם דיירי המרינות.

זה חשוב, והנשיא אכן אמר שהוא מזדהה ויירתם. כפי שנמסר לנו, הוא אכן התקשר ליושב ראש.

ברשותכם, אציג את התמונה בקצרה, ולאחר מכן אעביר את זכותה דיבור לדב רוזן – ולאחרים, אם ירצו.

כדי לתת את התמונה הכללית, אעבור בקצרה על הממצאים העיקריים:

זוהי תמונת לווין של הים התיכון. על נושא עליית המפלס מדברים ברמה העולמית, אבל הדבר הזה לא נבחן מעולם ביחס להשלכותיו על החוף הישראלי. למעשה, ממצאי הדו"ח מלמדים כי מדובר בתופעה מדאיגה, הקשורה בהתחממות כדור הארץ. אנחנו מדברים על עליית פני הים.

שני המאמרים הראשונים בדו"ח נכתבו על ידי בכירי האנשים: מצד אחד דב רוזן, המייצג את ישראל בפורומים בינלאומיים, ועורך את המעקב הזה לגבי החוף הישראלי. מצד שני, ד"ר מיכה קליין, המתייחס אף הוא לנושא. שניהם הגיעו לאותה מסקנה, לפיה יש עליה דרמטית בעשור האחרון במפלס הים. בממצאים שלהם מסתבר כי מפלס הים התיכון באזור שלנו עולה בקצב של סנטימטר לשנה. זהו סדר גודל העולה על מה שהיה במאה האחרונה, ובוודאי הרבה יותר ממה שהיה ב-2000 השנים האחרונות.

אם היתה לנו תעלת הימים, היינו מעבירים את הסנטימטר הזה לים המלח.

אני מקווה שיש תוכניות כלל-עולמיות כאלה.

האם חוף עזה נמוך יותר משאר החופים?

אני חושב שיש כאן נקודה מעניינית, ואני מודה שגם אני התקשיתי להבין זאת בהתחלה: המפה של הים התיכון מלמדת אותנו דבר אחד – אם בבית הספר למדנו כי מים הם כלים שלובים והם ישרים, אנחנו למדים שזה לא נכון. אתם יכולים לראות שהכתמים הצהובים והאדומים מלמדים על עליית מפלס, והכתמים הכחולים מלמדים על ירידה; הים איננו אחיד. אנחנו יכולים לראות שבמזרח הים התיכון – באזור ישראל – יש עליית מפלס. את העלייה הדרמאטית שיש בעשור האחרון אפשר לראות גם בגרף העליון.

כפי שאפשר לראות במאמר השני, יש לכך אינדיקציות ממדידות במדינות שכנות אחרות – אותה עליה נרשמת. בעקבות הנתון האמור, פנינו לשורת חוקרים בתחומים שונים, וביקשנו שיבחנו כיצד עלית מפלס הים במטר תשליך על חוף הים – בתחום שבו הם מומחים. אני שב ואומר שאנחנו לא מדברים על מחר בבוקר, אבל כדאי שניערך לכך ושלא נחכה עד שיפערו בורות או שיווצרו בעיות אחרות, כפי שקרה בים המלח.

ביקשנו מהגיאולוג איתמר פרת, לשעבר מהמכון הגיאולוגי, שעסק רבות בנושא החופים והמצוק החופי. לדבריו, עלייה של מטר תציף את רצועות החוף בסדר גודל של 50 עד 100 מטר – מייד נראה מפה שמדגימה זאת. בנוסף, הוא מדבר על האצה שתתרחש בנסיגת המצוק החופי: גם היום ישנה נסיגה מסויימת של המצוק החופי, אבל הוא מדבר על כך שהמצוק החופי יסוג 60 ס"מ מדי שנה. זהו שינוי דרמאטי.

בתמונה מימין, באזור צוקי ים, אפשר לראות דוגמה: התמוטטות מהשנה האחרונה, ודוגמאות משנים נוספות. זוהי דוגמה לגלישה – לא מהשנה האחרונה – מה קורה למצוק. לא סוד הוא שחלק גדול מערי החוף יושב על המצוק. זוהי תמונה של נתניה, ושערו בנפשכם מה יקרה: כשהים יציף לא תשאר רצועת חוף, אבל מה יקרה כשהמצוק ייסוג. כל האזור הפתוח הזה מיועד לבניה. כמובן, התמונה שממחישה זאת טוב יותר היא בבית ינאי, שם יש בתים ממש על המצוק, וכבר היום חלקם בדיונים סביב בעיה של התמוטטות.

אני מציע לצרף את המידע הזה למודעות על מכירת דירות באותם מקומות.

להיפך, אנשים ירצו פיצויים מהמדינה, כי המדינה אשמה שאין חול.

לפחות על הים התיכון אנחנו לא אחראיים.

אגיד את זה כבר עכשיו: מטרתו של הדו"ח הוא להציף את הנושא – תרתי משמע. לא מדובר כאן בפתרונות כרגע, אבל אנחנו לא יכולים להמשיך לעצום עיניים ולהתעלם.

אבל שר הפנים יכול להסיק מכאן מסקנה מאוד מסוכנת מבחינתכם: הוא יגיד – אתם רוצים מקו הים, קו הים מתקרב, אז הוא יקצר לנו עוד יותר את המטרים הללו.

כדי שישאר לנו משהו, הוא צריך להתייחס לכך אחרת.

נחום יהושע, שכתב את הפרק הזה, בחן במסגרת העבודה שעשה באוניברסיטת חיפה את ההשלכות הכלכליות מבחינת הציבור – אובדן שטחי חוף לציבור הרחב. הוא בחן גם את הנושא הזה בעזרת מודל – כמה שטחי חוף יוצפו. תוכלו לראות ש-8,400 דונם של שטחי חוף יוצפו. במפה מופיעים אזורים של שטחי חוף גדולים, שיוצפו בצורה משמעותית, בהם: חופי חיפה – 75 מטר. מהאיזור של בת-ים דרומה יש גם אזורים של 75 מטרים. אין לנו רצועות חוף רחבות יותר, ולמעשה, זוהי הצפה של רוב שטחי החוף. התמונות שהבאנו צולמו בעת סערה, רק כדי להמחיש איך ייראה החוף באותה תקופה. כאן אתם יכולים לראות את חופי תל אביב או את החוף בשדות ים בעת סערה, אבל אם המפלס יעלה זו עלולה להיות התוצאה.

אני שב ומזכיר שברוב החופים המצוקים צרים מאוד – רוחב של 20 מטר. גם אם זה נראה למישהו לא מרשים שבסך הכל הם יוצפו ב-20 מטר, המשמעות בפועל היא שכמעט ולא יישארו לנו חופי ים. כמובן, זה משליך על המצוק, כי ברגע שאין רצועת חוף המצוק הולך ונהרס.

לפנינו דוגמה נוספת מאזור געש-שפיים-פולג: זוהי רצועה מצוקית, ואתם יכולים לראות את רוחב החוף שם, כדי להבין למה הדבר משמעותי כל כך.

ביקשנו מד"ר אבי מלול מנציבות המים לבחון את השפעות עלית המפלס על אקוויפר החוף. הוא מצא כי עליית מפלס הים במטר תעמיד בסכנה עשרות עד מאות מליוני מטר מעוקב, ולא צריך להרחיב בחשיבות אקוויפר החוף ובעיית המים המתוקים אצלנו. ד"ר מלול מראה בתרשים שכתוצאה מעלית המפלס חלק נרחב יותר יומלח, ובעצם כל קילומטר חוף באזורים מסויים עלול לפגוע ב-25 מיליון מטר קוב של מים, שהיום הם מים טובים. זהו בהחלט נתון שצריך לקחת בחשבון.

מישהו נוסף שעסק בנושא הוא אהוד גלילי מרשות העתיקות – המוכר לוועדה. הוא בחן את השפעת עליית המפלס על ערי החוף העתיקות – ויש לנו שורה של ערי חוף עתיקות לאורך החוף, רבות מהן מוכרות: אשקלון, אשדוד ואפולוניה. אין ספק כי עליית המפלס עלולה להאיץ את ההרס שלהן – אם זוהי דוגמה מאשקלון או מאפולוניה – ולמעשה לפגוע קשות בערי החוף העתיקות.

המאמר האחרון של ד"ר יעקב ניר, הנמצא איתנו, נתן למעשה תמונה משלימה, ולא מתייחס לעליית המפלס. הוא בחן את ההשלכות של הפעילות ברצועת עזה על חופי הים שלנו. הוא מצא שאם תהיה בניה באזור רצועת עזה ובאזור סיני – על ידי פעילות מואצת של כריית חול מצד אחד או על ידי מבנים ימיים מצד שני, כמו שוברי גלים בנמל עזה– זה ישפיע בפעולת שרשרת גם על החופים הדרומיים שלנו.

זוהי תמונת המצב, והיא תמונה לא קלה. כפי שאמרתי, זה לא למחר בבוקר, אבל אני חושב שאנחנו לא צריכים לחכות. אפשר ללכת לאורך החופים ולראות – ולפחות לגבי המצוקים, כל מי שמסתובב רואה בצורה ברורה מאוד את ההתמוטטויות שמתרחשות בקצב גדול יותר.

אם אנחנו מדברים על המלצה כללית – לא נכנסנו להמלצות פרטניות – אני חושב שאת המסר הזה יקבלו מקבלי ההחלטות – הממשלה. למרות שבדרך כלל אנחנו לא אוהבים עוד ועדות, אנחנו חושבים שבמקרה הזה יש מקום להקים צוות בינמשרדי, עם נציגי ציבור, שיבחנו את הנושא הזה, ימשיכו מהנקודה הזאת, יבחנו את הנושא הזה יותר לעומק, ויגישו המלצות.

ברשותכם, הייתי מבקש שדב רוזן יקבל את רשות הדיבור – כמי שעומד בראש התוכנית הישראלית ומייצג אותנו גם באירופה – על נקודת המוצא שלנו: העליה במפלס.

ד"ר רוזן, לפני שתתחיל אני מבקש לחדד את הדברים: הרי מדובר בתופעה עולמית, ובמקרה הזה בתופעה אזורית. אני רואה שהצרפתים יוצאים מהעניין בזול – אצלם המפלס דווקא יורד. אבל בחלק המזרחי של הים התיכון לפחות – בהתאם למפות שהצגתם – התופעה כבר מורגשת, וכל מה שאנחנו יודעים על ההשלכות אצלנו נכון גם לגבי השכנים הקרובים והרחוקים שלנו. כך גם לגבי הרס הערים העתיקות – אני מניח שגם יוון, קפריסין וטורקיה המערבית עלולות לסבול כאן.

אם כן, יש כאן תופעה שצריכה להדאיג הרבה מאוד ארצות, וכנראה יש בסיס לשיתוף פעולה בינלאומי למחקרים משותפים ולמציאת פתרונות משותפים. אני חושב שזהו הדבר המרכזי שאנחנו רוצים לשמוע ממך – באיזו מידה אנחנו יכולים לסמוך על הקהילה הבינלאומית במציאת פתרונות שהם טובים גם לנו?

בוקר טוב. אני מתנצל על כך שלא אוכל לדבר בקול רם מדיי – אני קצת עייף מנסיעה קצת ארוכה.

אולי להעמיד תחילה כמה דברים על דיוקים: אני בסך הכל מנהל המחלקה לביולוגיה ימית ותהליכים חופיים בחקר ימים ואגמים, מהנדס חופים, ואני מנהל את תוכנית המעקב אחר מפלס הים בים התיכון ובים השחור תחת חסות הוועדה הבינממשלתית לאוקיינוגרפיה של אונסק"ו, וארגון החקר המדעי של הים התיכון – CIESM – הכולל 23 מדינות.

נוסף על כך, במסגרת חקר ימים אנחנו משתתפים כגוף הישראלי במחקר העוסק בניטור ושינוי מפלס הים בימים סביב אירופה יחד עם ארגון מפלס הים האירופי, ויש לי הכבוד להיות חבר הוועד המנהל של הארגון האירופי. אנחנו בהחלט חוקרים מהו המצב ומהן המגמות. למעשה, בחודש נובמבר השנה נציג ממצאים עדכניים על המצב הזה.

לגבי הנתונים שהוצגו כאן – אני עומד באופן מלא מאחורי כל הדברים שכתבתי. הייתי רוצה להבהיר קצת את התמונה מבחינת עליית מפלס הים. אומנם מאז 1992 עד שנת 2003 אנחנו רואים עליה כוללת בחוף הישראלי בסדר גודל של 13 ס"מ, כלומר כסנטימטר לשנה. אבל ב-5-6 השנים האחרונות אנחנו רואים התמתנות בקצב, בסדר גודל של כ-5 מ"מ לשנה, כלומר מחצית. הדבר נובע מכך שכמה תופעות משתלבות יחד, אחת מהן היא ככל הנראה העליה העולמית של מפלס הים – מפלס הים האיאוסטטי – שבאה לידי ביטוי גם אצלנו. בנוסף, יכולה להיות עליה נוספת, מקומית, הנובעת מתנועה טקטונית, כלומר: שקיעת הקרקע, למשל. במקרה, אנחנו מוצאים שיש איזושהי תזוזה בכיוון הזה של הקרקע, לפחות באזור חדרה, במקום שבו נמצאת התחנה שלנו.

אם כן, יש הבדל בין מפלס איאוסטטי לבין מפלס יחסי מקומי. לכן, זוהי תופעה שניה.

לא מספיק שעצרו שם את ראש העיר, גם הים - - -

תופעה שלישית היא תופעה של תנודות רב שנתיות – decadal flacuations – הנובעות מתופעות אטמוספריות רבות שנים. אנחנו חושדים שאחת מהן קשורה להופעת כתמים בשמש. תופעה זו מתרחשת אחת ל-11 שנה בממוצע, כאשר קרינת השמש מתגברת, והיא משפיעה כמובן על אקלים כדור הארץ בצורה כזאת. עם איזשהו פער וזמן תגובה, היא באה לידי ביטוי גם במפלס הים.

האומדנים שישנם היום, על סמך הוועדה הבינלאומית למעקב אחר שינויי האקלים, מדברים על סדרי גודל של 9 ס"מ עד 88 ס"מ למאה הנוכחית. זה רק מראה שזה תלוי בתרחיש ובהנחות שבהם משתמשים. לכן לא הייתי רוצה לבוא ולומר שיש לנו ביטחון מלא בכך שהערך הגבוה הוא האמיתי. מצד שני, יש לנו כבר דוגמה – זמנית לפחות – לפיה המפלס עלה ב-13 ס"מ. יכול להיות שחמש השנים האחרונות הקצב יתמתן עוד יותר, ולאחר מכן יעלה בצורה חזקה יותר.

כל זה לא אומר שלא צריכים להיות מודעים; יש הסכמה כללית בנושא. באתי מכנס בן שבוע של CIESM, הארגון לחקר הים התיכון, ואחד הנושאים שנדון הוא נושא עליית מפלס הים. כל הגופים מסכימים כי יש לפעול בעניין. לפני כן נערך כינוס של כל מדינות האיחוד האירופי באירלנד, וגם שם כולם הכירו במצב של שינוי האקלים ועליית מפלס הים, ובצורך להתארגנות על ידי הגברת מחקר בנושאים הללו.

הצפי של עליית מפלס הים אצלנו קשור כמובן בהשפעה על החופים – זה יכול להביא להרס החופים. אם אנחנו לא נקדים לטפל בכך, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו במצב קשה. כיום אנחנו מנהלים מחקר בנושא שינויים עתידיים בהשפעת הקמת איים מלאכותיים. כתוצאה מהמחקר הזה, אספנו מידע רב מאוד. הוצג כאן מספר מסויים לגבי קצב הנסיגה של המצוק החופי – 60 ס"מ לשנה. למיטב ידיעתי, המספר הזה גבוה מאוד ביחס למה שאנחנו מכירים – פחות מחצי.

אתה אומר שאם יקימו איים מלאכותיים, המפלס יעלה?

אני תיכף מגיע לכך.
כדי להתמודד עם נושא עליית מפלס הים ישנן כמה אפשרויות: אפשרות אחת היא לא לעשות כלום. במקרה הזה, תהיה נסיגה של החוף והרס המצוקים. אפשרות שנייה היא בניית חגורה של שוברי גלים גבוהים, שיגנו בזמן הסערות הגבוהות – ואת זה אף אחד כנראה לא רוצה. האפשרות השלישית היא התארגנות לפי המצב – מפני שהמצב איננו זהה בכל מקום. ישנם אזורים שבהם רכסי הכורכר משמשים בזבז אנרגיה של הגלים, ושם אין צורך במאמצים מוגברים; ניתן לנקוט אמצעים פשוטים יותר. ישנם איזורים שבכל זאת נמצאים בסכנה כבר היום, ולכן צריך לבנות שם מיגון קשיח יותר. יש שיטה מקובלת בעולם היום, לפיה בונים קיר-ים – שסופג אנרגיית גלים ולא מחזיר אנרגיית גלים וגורם לגריעת חופים שכנים – ומכסים אותו בדיונה של חול. למעשה, הפיתרון המומלץ והמקובל היום בכל העולם הוא הזנת חול מלאכותית – העברת חול ממקורות חיצוניים.

אז אולי צריך לסכם עם מצרים, שעם הגז הטבעי--

זה המקום הכי טוב – מול הדלתה של הנילוס יש כמויות אדירות. זהו רק עניין פוליטי, אבל אני לא בא לדבר על הצד הפוליטי.

לפי המחקרים שלנו, נראה שיש אפשרות להקמת איים מלאכותיים תוך טיפול בהעברת חול מהצד הדרומי לצד הצפוני – אחרת צפויה הצטברות מול האי. הכדאיות של השיטה הזאת נובעת מהעובדה שאי כזה ישמש קודם כל כמגן של החוף מאחוריו. מאידך, לצורך בניית אי צריכים להביא כמויות חול גדולות מאוד, ובהזדמנות זו ניתן להביא עוד כמות של 10 מיליון קוב חול למשל, ולרפד את כל החוף לתקופה של כ-20 שנה. אולי אחת ל-20 שנה יהיה צורך לרפד את החופים שלנו, אין מה לעשות. זהו פיתרון לא זול, אבל אם אנחנו רוצים לשמור על החוף ולא להסיג אותו, כנראה שזה יהיה הפיתרון הרצוי.

אתה למעשה ממליץ להוסיף שכבת חול. אבל בכך אתה גם מכסה חלק מתחתית הים – אתה משנה את האקולוגיה, ולפעמים גם עתיקות. יש שם אלף ואחת דברים.

אם אתה שם ברצועת החוף הדלה שממילא נהרסה, אתה לא משנה שם את האקולוגיה. אבל לנושא האקולוגיה יש כאן מומחים.

כבר שאלתי את השאלה הזאת – ואני חוזר עליה: כיוון שמדובר בתופעה עולמית ואיזורית, האם מעבר להחלטות על מחקרים נוספים, יש נכונות להשקיע כסף מקרן בינלאומית או אירופית כלשהי כדי לממן את הפעילויות של המדינות השונות?

הכסף שמגיע מיועד למחקר. כידוע, ישראל היא associate member בקרן המחקר של האיחוד האירופי, וגופים ישראלים שונים משתתפים--

אבל לא לפעילות עצמה.

לא מה שאני יודע.

ולא מעלים את השאלה הזאת? כי גם שאר המדינות, כמו יוון שאיננה מדינה עשירה מדיי, עשויות להיתקל בבעיה הזאת.

לא רק יוון – בכל המדינות. גם לשכנה שלנו מצרים תהיה בעייה קשה – וכבר יש לה בעיה באזור הדלתה שנסוגה 10 ק"מ מאז 1902.

רק בנקודות מסויימות – אתה לא יכול להגיד שהדלתה נסוגה 10 ק"מ.

זה לא נושא הדיון היום. מלבד זאת, על מצרים לא חבל לי – שיסבלו קצת.

אבל הם סובלים. אתה רוצה שיסבלו עוד יותר?

לדבריך, ד"ר רוזן, מדובר בפרוייקט עתיר השקעה.

אמת. אך כפי שמתחזקים כבישים, צריך לתחזק גם חופים – אין מה לעשות.

ראשית, כל כותב כתב את המאמר על דעת עצמו, ויש לפעמים גם חילוקי דעות. אנחנו הבאנו את זה כמו שזה, כי זה חשוב.

האם יש חילוקי דעות על כך שהים עולה בסנטימטר לשנה – או על כך אין וויכוח?

אפילו בין החוקרים יש דעות שונות, אבל הפרסום נועד להציף את הנושא הזה. השתדלנו להציג את הנתונים בדו"ח בצורה הכי אובייקטיבית ונאמנה. כדי לחבר את הנושא לאקטואליה ולדיונים על חוק החופים, מה שברור הוא – וזה לא משנה אם מדובר בחצי ס"מ או בסנטימטר – שיהיו פחות ופחות שטחי חוף כי חלק מהם יוצפו, וברור שתמשיך נסיגה של מצוקים. אם זה מתקשר לדיונים על החוף – ומי שמכיר את הדיונים סביב השאלה אם זה יהיה חצי מטר, מטר או מטר וחצי – ברור שעל מעט החופים שנותרו צריך לשמור כעל בבת עיננו.

הצד השני של המטבע הוא מניעת הבנייה על שפת המצוק. אותם מבנים שעל המצוק כבר ידאגו שתהיה הגנה על המבנים שלהם, כדי שהם לא יתמוטטו. זה יפגע, כמובן, גם במצוק וגם ברצועת החוף המועטה. לכן, הרחקת הבינוי ככל הניתן מהמצוק מצד אחד, והשמירה על רצועת החוף מצד שני, הן בוודאי פעולות שניתן לעשות היום.

אני דווקא חשבתי הפוך – מי שבונה וקונה ליד הים צריך להיות האינטרסנט הראשי בחיזוק החוף – לפחות באותו המקום.

על מטרים ספורים.

אתן דוגמה מבית ינאי – והראיתי קודם את תמונת המצוק: יש בתים על שפת המצוק. אולי ולרי ברכיה תוכל להרחיב על הפעולות שהם רוצים כדי להגן על המצוק.

הדרך שבה תושבי בית ינאי מבקשים להגן על הנכסים היפים שיש להם על ראש המצוק היא העמדת בולדרים על שפת הים.

מה זה בולדרים?

אבנים גדולות.

בדרך הזאת הם מגנים על הנכסים שלהם – מדובר בכ-10 וילות יפות למעלה – אבל אנחנו כציבור מפסידים את רצועת החול החופי, ולכן יש בעיה של קונפליקט בין האינטרס הפרטי לבין האינטרס הציבורי.

אבל לדעתי כדאי פשוט להפוך את זה. אולי אתם כמשרד לאיכות הסביבה צריכים ליזום זאת – ואנחנו יכולים לגלגל את זה גם בכנסת: מהתמונה שאתם מציגים, נוצר כאן עניין לכל היושבים על חוף הים לנקוט צעדים לשמירת הנכסים שלהם. אם כל אחד יעשה שבת לעצמו, יהיה אכן בלגן וייפגעו אינטרסים אחרים. אבל אם זו תהיה תוכנית של תושבי יישוב זה או אחר – הם נותנים את אותו כסף שהם היו אמורים להשקיע בפעילויות חיזוק אלו או אחרות. אפשר ליצור קופה משותפת או לחייב אותם לשלם, כי בסך הכל זה לטובתם – זה שומר על ערכי הנכסים שלהם.

אבל זהו דבר מסוכן, כיוון שאתה למעשה אומר: בואו נעודד את הבניה.

לא, אני מדבר קודם כל על הקיימים.

מה זה "בקיימים"? הקיימים הם קיימים – הם דואגים לבניינים שלהם ולדירות שלהם, ובסופו של דבר החוף לא יישאר.

יש כאן איום על אלו שכבר גרים באזור הים. כל אחד מהם יכול לדאוג לעצמו, אבל הם גם יכולים להיות חלק מהתוכנית הכוללת: הם לא יכולים לשים סתם אבנים, למשל. הם יכולים לממן פעילות שוועדת התכנון מאשרת בהמלצת המשרד לאיכות הסביבה.

הכיוון שנראה לנו לנכון, אבל טרם גיבשנו משהו קונקרטי בנושא הזה, הוא להסתכל על החול לאורך חוף הים כמשאב ציבורי. צריך לנהל את מאגר החוף החופי כמו שאנחנו מנהלים את מאגר המים של המדינה, למשל.

זהו החוק הבא אחרי חוק החופים.

רציתי להוסיף: הרעיון שלך צודק, מפני שאם כל אחד באמת יעשה שבת לעצמו, ההגנה לא תהיה אחידה, האסתטיקה לא תהיה טובה ויילקחו יותר מדיי חלקי חוף. כך למשל, עיריית הרצליה החליטה שהיא רוצה לתקוף את בעית המצוק באזור שבו ישנם מבנים – מחוף השרון צפונה לאורך חוף גלי תכלת – ושם הבעיה לא כל כך חמורה. היא לקחה מומחים, והם המליצו. כך שאני חושב שאפשר יהיה לאכול חלק מהעוגה, ועדיין יישאר חוף. הבעיה של הרצליה היא בעיה אחרת – המרינה וכל ההרס שנגרם בעטיה. אבל הכיוון שלך נכון – זה צריך להיות מכוון מלמעלה בצורה מסודרת; אחרת – גם באזורים שיש בהם מצוקים ואין מבנים, נאבד את הכל.

אני חושב שהמשרד לאיכות הסביבה צריך לגבש עם משרד השיכון תוכנית להגנת החוף. התוכנית הזאת תמומן – חלקית לפחות – על ידי התושבים או על ידי הרשויות שנהנים מהקירבה לים. כל פרוייקט חדש – גם אם אנחנו מדברים על אותה מסגרת בת 300 המטרים מהים – עדיין נחשב לשכן הקרוב ביותר של החוף, ולכן צריך ליצור מנגנון כספי בפרוייקטים חדשים, שהופך את הבניה הקיימת והעתידית לגופים שממנים, באופן חלקי לפחות, את פעולות המנע בחופים.

הפעולות שמוצעות כאן נועדו בעיקרן לשמר נכסים שנמצאים לאורך החוף. אבל ברגע שההצפה הזאת מתקדמת, הרי שהדבר המרכזי שנעלם הוא אותם שטחי חוף של הציבור, שנכנסים מתחת לפני המים. במצב כזה, הקטע החופי העומד לרשות הציבור הולך וקטן.

לפיכך, אם מועלות הצעות להצרה של רצועת החוף המוכרזת, הרי שאנחנו בעצם מגיעים למצב שבו לא יישאר רוחב רצועה חופית מוכרזת. לכן, ההצעות כפי שהן מועלות היום – להקטין את תחום הרצועה ל-300 מטר או ל-200 מטר – עלולות לאיים לא פחות מההצפה על כך שלא יישארו חופים פתוחים.

יעקב היכל, בבקשה.

שמי יעקב היכל, ואני יועץ לוועדה.
אני חושב שזוהי בעיה לאומית ואיום לאומי, כי כאן מעורבבים בעיית מים ונזק שנגרם למי תהום תקופה ארוכה – ואנחנו משלמים הרבה עבור מים. זהו נזק שנגרם לכל המבנה של החוף, והמדינה עוד תשלם פיצויים בשל אותן ועדות שאישרו להם לבנות שם, בצורה הפוכה. היום אומרים: מי שלא יתנו לו לבנות, נשלם פיצויים. אנחנו גם נשלם פיצוי למי שלא בנה.

האיום הכי גדול הוא העובדה שזה לא קורה מחר בבוקר, ואז כל מקבלי ההחלטות – ראש הממשלה, השרים וראשי הרשויות – אומרים: זה לא יקרה בקדנציה שלי, אז הם לא יעשו כלום. לכן, חייבים להקים גוף – בחוק – שיתחיל לראות את הדברים בצורה כוללת, ולטפל בכך בראייה רחבה. יש הרבה מה לעשות, ולא תמיד הכל זה כסף. יש הרבה דברים שאפשר לעשות בלי כסף, אבל צריך להתחיל לעשות את זה.

בנוסף, יש שיתוף בינלאומי. אני לא יודע מה עומד לקרות בהולנד – גם שם הכל עומד להיות מוצף. הם נערכים, ואפשר ללמוד מהם. אני יודע שאנחנו מדברים על כך היום, וכולם יגידו: זה לא קורה עכשיו, אז בואו נעזוב את זה. אני מתפלא שנציג הדורות הבאים איננו פה.

ולנטינה ולין, ראש תחום איכות הסביבה בנציבות הדורות הבאים, נמצאת כאן.

במקומו, הייתי צורח כבר היום – כי אתם לא מבינים מה הולך כאן. לא יהיה מים – וגם הטורקים עוד מעט לא יתנו לנו מים. אז מה יהיה?

הם יתנו, הם רק יוסיפו רעל.

אני לא יודע מה הם יוסיפו, אבל זה יעלה הרבה כסף וצריך להתחיל להיערך לכך מראש.

לפני הרבה שנים, כשבראשון לאפריל העיתונים עוד היו מפרסמים כל מיני בדיחות, אני זוכר שכתבו שמצאו את החור שדרכו יוצאים מים מהכינרת, ולכן המפלס כל הזמן יורד. אנחנו צריכים למצוא חור שדרכו יירדו מים מהים התיכון.

למעשה, אנחנו מגיעים עוד מעט לסיום.

ראשית, אני רוצה להודות ליוזמי העבודה הזאת – זו השנה החמישית שהדו"ח מופיע. כל הכבוד על הגישה המקיפה והיסודית שבאה לידי ביטוי בדו"ח. למעשה, אני מבחין כאן בשלוש סוגיות: (1) צמצום רצועת החוף המותרת לרחצה. הזכרתי את הנושא בראשית הדיון; הנקודה לא ברורה לי, וצריך לבדוק את זה עם משרד הפנים. הוויכוח סביב השאלה אם המדינה צריכה לאסור את הרחצה במקומות שאין בהם מצילים, או שמא זוהי אחריות התושבים, אבל הם צריכים לדעת שאין מצילים – יכול להיות ויכוח פילוסופי לחלוטין. עכשיו, כשהמצילים שובתים, כל החוף אסור לרחצה. כדאי לנו לקיים דיון מיוחד לגבי מדיניות ההכרזות של משרד הפנים בנושא הרחצה;

(2) פרוייקטים של בנייה על חוף הים: אנחנו מנסים להתמודד עם כל אחד בנפרד, כי זה מול הרשויות. לגבי פרוייקט עכו – אני חושב שכדאי להעלות אותו בפורום רחב יותר, כי זהו גם הרס עתיקות. יש כאן אלמנטים נוספים של אי כיבוד מעמדה של העיר הזאת כאתר מורשת עולמית.

אגב, יש השבוע סיור של ועדת החינוך בעתיקות עכו.

אז תעלו את הנושא, כי אני לא בטוח שהם מעלים את זה. ביום חמישי? חבל שאני לא יכול.

זהו הנושא השני. אני מקווה שבאמצעות החקיקה נתערב ונעצור מה שניתן, אבל אין ספק שבכל פעם יהיו מלחמות. אם אתם רוצים להעלות לדיון מפגעים קשים במיוחד, ננסה. מידת היעילות לא כל כך גבוהה, אבל זה יוצר בכל זאת לחץ נוסף;

(3) נושא עליית המפלס: כאן באמת חייבת להיות תוכנית – אני לא יודע אם אתם כבר עובדים עליה – והתוכנית צריכה לכלול את המנגנון למימון. התוכנית יכולה להיות יעילה כל עוד המפלס עולה בצורה מתונה, אבל בהצטברות זה בסופו של דבר זה יהיה גבוה מדיי בכל מקרה. לכן צריכים לחשוב גם על פתרונות לטווחים ארוכים יותר – וכאן זו יכולה להיות אך ורק פעולה בינלאומית. אני לא יודע – אולי בכוחות משותפים פשוט נדחוף את הים?

מר רוזן, כנציג שלנו, מדוע שלא ניזום יצירת תוכנית בינלאומית עם איזושהי תגבורת כספית? אחרת, אני חושב שרוב מדינות האגן לא מסוגלות לעשות את זה לבד – ואנחנו לא נמנים על העניות שבהן.

אם תרשה לי, אני רק יכול לספר שבמסגרת בחינת האפשרות של הקמת איים מלאכותיים, היה פרוייקט דו-לאומי בין ישראל להולנד והושקעו שם 2 מיליון דולר. במסגרת המחקר הזה נאסף הרבה מידע, והיום אנחנו ממשיכים לאסוף מידע בקטע של 30 ק"מ חוף במרכז הארץ. המדינה רכשה את המודל המתקדם ביותר שקיים לבחינת תהליכים חופיים, ואם יהיה מימון ניתן יהיה לבחון את המצב בכל החוף, ולא רק בקטע של אותם 30 ק"מ. אבל אני לא רואה את הגופים הבינלאומיים שיבואו וישקיעו את הכסף דווקא אצלנו.

רק שלא יובן חלילה שהדו"ח ממליץ על איים מלאכותיים.

הערה קצרה הקשורה בנושא שהעלית לגבי העברת החול בצינור הגז: מדינת ישראל עומדת בפני שוקת שבורה מבחינת מאגרי החול שעוד נותרו לה, בעיקר לשימושי בנייה. אין ספק שדב רוזן צודק, ונצטרך להזין את החופים – היום, מחר או מחרתיים. יגיע שלב שבו זה יהיה תפקיד לאומי.

בכניסה לחופי הים המותרים ברחצה, כמובן, הייתי נותן לכל אחד שקית קטנה עם החול, שיביא--

בדרך כלל עושים הפוך – לוקחים מה שיש בחוף, בעיקר האנשים הישרים שבאים עם משאיות.

מכל מקום, אני סבור שמדינת ישראל תצטרך להגיע במוקדם – ואני לא רוצה לומר במאוחר – להסכם עם שלטונות סיני, לייבא חול. מבחינה אקולוגית זה לא יזיק, וזה יעשיר את הכסף של הקופה המצרית. זהו הפיתרון הטוב היחידי – החול שם נקי וטוב, ומתאים לכל המטרות.

אני חושב שנשאר לנו רק למצוא מדינה שאפשר לייבא ממנה אוויר; מים יש לנו מטורקיה, חול אתה אומר שניקח ממצרים.

או שנעבור כולנו למקום אחר.

דרך המנהרות.

אני משתדל להיות רציני, למרות שלא תמיד אני כזה.

אני סבור שזו צריכה להיות אחת המטרות הקרובות ביותר. כתבתי זאת בדו"ח: ברצועת עזה שהם שומרים מאוד על החוק, עד שזה יגיע לכיס – בערך כמו אצלנו. מה שיקרה הוא שהם יתחילו לכרות חול בחוף. החול יצטבר מדרום לנמל עזה, חול יפסיק להגיע לדרום חופי ישראל, ואז יתחיל תהליך הדומינו, שבקרוב כבר נרגיש אותו.

לכן אני טוטלית נגד הנסיגה משם.

רציתי להתייחס בקצרה לשלוש נקודות: ראשית, בדו"ח הוזכר נושא האכיפה של חוק איסור נסיעה בחופים. רשות הטבע והגנים הרימה את הדגל, והחלה באכיפה. התגלה שהחוק הזה בעייתי, כי הוא אוסר נסיעה ב-100 מטרים. כל מי שעוצרים אותו ב-100 מטרים – וכפי שלמדנו בדיונים, הנקודה שממנה מודדים את אותם 100 מטרים הנה בעייתית – אומר לנו: או-קיי, נלך לדיונה במרחק 150 מטר, והורס אותה. לכן התחלנו בתהליך של הרחבת החוק, כי לא אומר שהנזק רב על התועלת באכיפת החוק כפי שהוא קיים היום, אבל יש בעיה.

אולי להיפך – צריך להיות שביל מותר לנסיעה.

זוהי הנקודה השניה שאני רוצה להעלות: הפעולות שלנו כללו השנה כמה דברים בנושאי החופים: (א) קידום תוכניות לשמירה על חופים, שמורות טבע וגנים לאומיים. התקדמו כמה תוכניות, אחת מהן בתמיכתו של חבר הכנסת מצנע בתפקידו הקודם, בשיתוף פעולה עם המכון לחקר ימים ואגמים. שקמונה נחשבת אצלנו אתר דגל עם חשיבות גדולה מאוד לשמירה, וצריך לקדם זאת בוועדות, כמו גם מספר תוכניות נוספות.

הנקודה השלישית היא היא העובדה שנעשו מספר פעולות כדי למנוע את הרס החופים. אני רוצה לציין את הדוגמה של הטיילת, שהוקמה בשיתוף פעולה עם המועצה האזורית בין אכזיב לראש הנקרה. הטיילת מנעה למעשה את המצב שבו רכבים עולים לשם, והורסים את השטח. יש טיילת שהציבור יכול לטייל בה בלא תשלום, וליהנות מהחוף. בנוסף, זה תורם לשמירה על מצב החוף.

מסגרת הזמן לא מאפשרת לפרט, אך המשכנו בפרוייקט צבי הים. אנו רואים את הפרוייקט הזה פרוייקט דגל עם מעטפת חינוכית גדולה מאוד. יותר ויותר גורמים נחשפים לפרוייקט הזה. במקומות כמו יוון, הפרוייקט הפך לדגל – בזכות השמירה על צבי הים שומרים על החופים, וחוקקו חוקים מיוחדים לשמירה על החופים.

גם בתוך הים אנחנו עוסקים – במיוחד בהקפדה על חוק הדיג בתוך הים, במקומות שניתנו לנו על ידי המדינה. השתכללנו גם באמצעים וגם בפעילות שלנו – יש לנו הקצאה של פקחים ייעודיים לטובת הנושא הזה. בשנתיים האחרונות הרשות שמה דגש על נושא חוף הים וקבעה אותו כסדר עדיפות בתחומי הקידום, התכנון והפיקוח, ובתחום הסקרים והמחקרים, וכך פעלנו.

תודה. מר רוזן, האם אין שום אמנה בינלאומית או בסיס אחר למניעת נזקים דוגמת מה שנמל בעזה יכול לגרום לחופים שלנו כשהוא שם מחסום לתנועות החול? האם אין שום מחוייבות בינלאומית שעוצרת פעולות מן הסוג הזה?

לא כאלו שאני יודע עליהן. יש דברים כלליים כמו אמנת ברצלונה או אמנת ריאו, אך אלו הם דברים כלליים מאוד. עם זאת, למיטב זכרוני היה הסכם non paper לפיו שכשייבנה נמל בעזה יעבירו חול. אחר כך אמרו: אנחנו נעביר רק את החול שבשפת הים – לא זה שיצטבר תחת המים. אני חושב שהפלסטינים מודעים היום לעובדה שיש להם בעיה, מפני שהחופים שלהם נהרסים בגלל אותו מעגן דיג שהם בנו, שכבר חוסם חול. לאורך זמן, הדבר יגיע לאיזון, וחול ימשיך להגיע אלינו. כך שגם בעתיד, כאשר מפלס הים עולה, חול יגיע אלינו – ברגע שהגלים מוציאים חול בחופי סיני ומצרים, הם מסיעים אותו. הם יעצרו שם ויביאו אלינו. אבל הבעיה עדיין נשארת בגלל עלית מפלס מי הים הצפויה.

אוסיף לך לגבי אמנת ברצלונה, הכוללת את מדינות הים התיכון: כרגע יש ניסיון – זה עומד בדיונים, ולא בשלב סופי – של יצירת פרוטוקול במסגרת אמנת ברצלונה לים התיכון בנושא ניהול חופים, שיתייחס בין היתר לסוגיות מן הסוג שדנו עליהן היום. אבל היא כרגע בדיונים.

תודה רבה. כפי שאמרתי, שלושה דברים עמדו במרכז הדו"ח: בראשון אנחנו דנים במסגרת חוף החופים וגם בהתערבויות אחרות בכל הנוגע לבניה; את נושא הכרזת חופי הרחצה נעלה לדיון מיוחד; לגבי העלאת המפלס וחיזוק רצועת החוף – נחשוב באיזו צורה נגיע לכך. אולי כדאי לקיים יום עיון בהשתתפות הוועדה כדי לבחון את התוכניות ואת הצרכים.

על כל פנים, כשהתחלנו לדון בחוק החופים עלה רעיון, לפיו כדאי שתהיה גם איזושהי רשות מינהלית שתהיה אחראית על החוף כדי להבטיח את הנהלים השונים, כי יהיו כל מיני דברים שלגביהם אנחנו מחליטים בחוק. בסופו של דבר, לא העלנו זאת לדיון, כי גם כך יש שם מספיק צרות. אבל אם אנחנו הולכים לאמץ את הצעתו של משרד הפנים לפיה יהיה גוף תכנוני מיוחד לחופי הים, זה מחזק את הגישה של החרגת החופים גם בתחומים אחרים, ויכול להיות שבסופו של דבר אנחנו צריכים להקים איזושהי רשות, שתהיה אחראית גם על החול. בהתפתחות של החקיקה ושל המעקב אחרי ביצוע החקיקה, יכול להיות שנגיע גם לצורך בהקמת גוף אדמינסטרטיבי שיהיה הפקח והמבצע של החוק ושל כל המיגבלות שאנחנו מחילים על חוף הים – ואז תהיה גם מסגרת לפתרון בעית החול.

כעת אנחנו צריכים לדאוג לכך בכלים הקיימים.

רציתי לציין לטובה את התנהגותם של הגופים הירוקים: לא השתמשת בפטיש אפילו פעם אחת.

זה נכון. אתה יודע מה? אם כמה אנשים היו מגיעים לכאן, זה לא היה קורה.

אני קורא לכם שוב להתרכז כעת בנושא חוק החופים. תודה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:33