כנסת פתוחה

תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח)

9
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
14.6.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 188
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שני, כ"ה בסיוון תשס"ד, 14.6.2004, שעה 10:00

תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ד-2003 -

חברי הוועדה: שאול יהלום - היו"ר
אריה אלדד
מתן וילנאי
ג'מאל זחאלקה
אהוד יתום
דני יתום
משה כחלון
יאיר פרץ

חה"כ אברהם בורג
בתיה הרן - משרד הבריאות
יואל ליפשיץ - הלשכה המשפטית, משרד הבריאות
טלי שטיין - משרד המשפטים
גיל מרגלית - נציג הוועדה המקצועית, ארגון הרוקחות בישראל
ליאורה ליכטנברג- רוקחת, איגוד ארצי לרוקחים, ההסתדרות
האני דאוד - הסתדרות הרוקחים
סלומון עזרא - הסתדרות הרוקחים
עו"ד איל פלום - הסתדרות הרוקחים
דוד פפו - הסתדרות הרוקחים
עו"ד מלכה בורו - הר"י
מידד גיסין - יו"ר צב"י
מיכל פישביין - איגוד הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים
רינה היזלר - רוקחת ראשית מחוז ירושלים, קופת חולים כללית
יעקב רוזנפלד - קופת חולים לאומית
איעד מניר - רוקח אזור ירושלים, קופת חולים מאוחדת
ד"ר צחי קציר - סגן הרוקח הראשי, קופת חולים מכבי
יורם בן טובים - חברת מדיטרנד, איגוד לשכות המסחר
איל דונסקי - חברת טבע, איגוד לשכות המסחר
אדית הנדל - מרכזת תחום רשתות שיווק, איגוד לשכות המסחר
ד"ר ארנה מלר - אחראית תל"מ, שופרסל
גל רוזן - ריבוע כחול
אבי אויבל - יו"ר תל"מ
חנה מרקוס - פארמה
נוגה בר - סמנכ"ל שיווק, ניו פארם
ליאור רייטבלט - מנכ"ל סופר פארם
עו"ד הילה וייצמן- פז
יעל דניאלי - פז
גדי קרלספלד - פז
צבי רמות - עין חרוד

ג'ודי וסרמן
גיל שבתאי – מתמחה בלשכה המשפטית

וילמה מאור

טלי רם



תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח), התשס"ד-2003 -

בוקר טוב. אנחנו מתקנים קודם כל שתי שגיאות. שגיאה אחת - קיבלנו הערה מהרוקחת, גב' ורדה מידר, על חומר שנקרא איבופרופן. ברשימה השנייה, משרד הבריאות הגיש את זה בחפיסות של 20 כדורים, כאשר ברשימה המקורית שאישרנו היו 16 כדורים. כרגע אנחנו מקבלים את ההערה ומחזירים את זה לרשימה המקורית, שהיא המחייבת - 16 כדורים.

במקביל, מעיר לנו משרד הבריאות לגבי טעות סופר, בהעתקה בין שתי הרשימות, בדבר חומר שנקרא ליגנוקאין.

ליגנוקאין - צריך להיות דינו כדין בנזוקאין. מדובר בכדורי מציצה. בליגנוקאין - צריך להיות כתוב: לשימוש במבוגרים וילדים מעל גיל 12. ב. בתכשירים לשימוש חיצוני, בריכוז שלא יעלה על 2% - והיתר אותו דבר.

תיקנו שתי שגיאות.

בשעה 11:00 תתקיים רביזיה לנושא של מספר החפיסות, ואז גם נקיים הצבעה. התבקשתי שוב לדון בנושא של המכונות האוטומטיות. אני מפלג את הנושא ושואל: מי מאשר את התיקונים ברשימה שכעת ציינו לגבי שני החומרים?

ה צ ב ע ה

בעד - רוב
נגד - אין
הבקשה לתיקון אושרה.

אושר פה אחד. בשעה 11:00 רביזיה על שני נושאים.

מי רוצה להציג את העניין? מר רמות, חבר הכנסת בורג. בבקשה.

אני יושב-ראש עסקי של קיבוץ עין חרוד מאוחד. במפעל פלדות בעין חרוד אנחנו מייצרים את הווידאומטים - כל הווידאומטים שקיימים בארץ - וגם בחוץ-לארץ, חלקם מיוצרים בקיבוץ עין חרוד.

הנושא של מכונות אוטומטיות למכירת תרופות Over The Counter הוא דבר שאנחנו לא ממציאים אותו, הוא קיים, ואני חושב שנוכח מה שקראתי, היכולת לפקח על הכמות היא גדולה לאין שיעור מאשר במכירה OTC לאנשים שבוודאי הם לא רוקחים - במקצועם.

אני מבקש להתייחס לשתי הנקודות שהעלית.

תתייחס קודם לעיקרון. תסביר לי את המנגנון העסקי. מי יהיה בעל המכונה?

יש שתי אפשרויות. יש אפשרות שיהיה זכיין שיהיה בעל המכונה, ויש אפשרות שבית מרקחת או איזשהו מקום יקנה את המכונה. שתי האפשרויות האלה קיימות. מה שצריך להיות במקום זה חשמל וטלפון כדי שיהיה את הקשר עם המרכז. ברגע שיש חשמל וקו טלפון, אפשר לחבר.

רצוי גם - ואנחנו מקפידים על כך גם בווידאומטים - שהם יהיו במקומות ציבוריים כך שזה לא יהיה על אם הדרך במקום בודד שאפשר לפרוץ או לפגוע במכונה. המכונה היא ברת פגיעה.

העיקרון הוא פשוט. זוהי מכונה אוטומטית שיש בה תאים - במקרה זה לתרופות - בהגדרה שיגדירו אותם: 16 יחידות, 18 יחידות, 8 יחידות - הגדרות שהמשרדים הרלוונטיים יגדירו אותן, ומי שיכול להשתמש זה רק בעל כרטיס אשראי.

מי שמחזיק בכרטיס אשראי.

מי שמחזיק בכרטיס אשראי. אם הוא נותן אותו לילד שלו - זו עדיין אחריותו. מי שיכול להשתמש במכונה זה מחזיק כרטיס אשראי, כהגדרתו בוודאי באיזשהו מקום בחוק. כרטיס האשראי הזה - אפשר להגדיר במכונה שהוא יכול להוציא רק כמות מוגבלת מכל אחד מהתאים של המכונה, בדיוק כפי שקיים בבנק - לכל אחד מאיתנו יש הגבלה בבנק שהוא יכול להוציא נניח 1,000 שקל ביממה, ואזי ברגע שהוא מכניס את הכרטיס, נצרב על הפס המגנטי של הכרטיס מתי הוא הוציא כסף, באיזו כמות, וכאשר הוא פונה למכונה אחרת - אם הוא רוצה להוציא יותר מההגבלה הטכנית שנתנו לו - הוא לא יכול להוציא את הכסף. מבחינה זו, העיקרון הוא דומה.

במידה שיש מקומות מאוד חמים, המכונה הזאת יודעת גם לקרר, לשמור על רמת טמפרטורה נחוצה על-פי הגדרות של המשרדים הרלוונטיים.

מבחינת בתי המרקחת - היום, ה- OTC מהווה חלק גדול מהרווחים הפיננסיים שלהם - לפי דעתי הם יוכלו להחזיק את המכונות האלה.

אנחנו יכולים לדעת מרחוק בכל נקודת זמן מה מצב כמות התרופות בכל אחת מהמכונות. כיוון שאנחנו יודעים כמה נכנס בקופסה ויודעים מה יצא, אפשר לפקח מרחוק ולמלא.

העניין הזה הוא לא המצאה של הגלגל ולא המצאה של הטרקטור. זה דבר קיים, הפיקוח לפי דעתי הרבה יותר טוב והרבה יותר טכני, כך שניתן מהמרכז לפקח על המערכת.

כמו שהוגדר, לגבי מחזיק כרטיס אשראי, אם הוא נותן את הכרטיס שלו למישהו שהוא לא מורשה - זו אחריותו. זה דבר שאני לא יודע להתמודד איתו. אולי ניתן להשתמש באותן ספרות שקיימות לקוד הסודי - זאת גם אפשרות - זה דבר שניתן טכנית לעשות אותו, אבל אם הוא נותן גם את הספרות האלה, בוודאי שזו אחריותו של מחזיק כרטיס האשראי.

אמצעי הפיקוח בטכנולוגיה הקיימת הם האמצעים שהגדרתי כרגע.

מחר, הבנק יכול גם להוציא כרטיס אשראי לילד בגיל 14. אתה לא יכול להגביל את הבנקים בגללך. השאלה אם אנחנו היום יכולים להיות בטוחים שכל המכונות יוסבו.

שאלה לי אליך. אם זה כל כך טוב, למה אין מכונות למכירת אלכוהול?

כי הנפח גדול מאוד.

תעשו בקבוקים קטנים...

זה בגלל שיש חוק שמגביל ומגדיר את הגיל, ויבוא ילד ויקנה את זה. היום כבר אסור לשלוח ילד לקנות יין לקידוש.

זאת לא הסיבה לכך שאין מכונות. למשל, בירות יש במכונות.

אני לא זוכר שראיתי בישראל מכונה שהיתה בה בירה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש להתייחס לשאלתך. אני מעריך - בלי שאני יודע, לא דיברתי עם מערכות הבנקים על כך - אני מעריך שלכרטיס אשראי צעיר יהיה זיהוי, ואם לא יהיה זיהוי, יצטרכו למצוא אותו.

אין לי כרגע פתרון, אבל מדובר בפתרון טכני. בסוף היום, זה פתרון שהוא תכנותי טכני שצריך למצוא בין המערכת הבנקאית לבין המערכת שאנחנו מדברים בה.

כדי שבכלל נדון בעניין ואני אעמיד אותו להצבעה, אני צריך לקבל את הפתרון הטכני, לדעת שהדברים האלה מסודרים.

דווקא זה לטובה שאתה אומר שאתה קושר את כל המכונות ברשת אחת, למרות שלא מדובר בזכיין אחד.

ניקח דוגמה שכל בית מרקחת קונה מכונה. 100 בתי מרקחת קנו מכונה. האם כל המכונות חייבות להיות קשורות ברשת אחת?

כן.

אחת השאלות ששאלנו בהגבלת האריזות היתה שאדם עובר מבתי מרקחת, לוקח OTC.

הוא יכול לעשות את זה.

לא, הוא אומר שלא - נניח במשך היממה לא. כפי שאת נניח עוברת מכספומט לכספומט- לא תקבלי יותר כסף.

אבל הוא יוכל לקנות במכונה בבית מרקחת, ואחרי כן בדלפק בבית המרקחת.

תכף נשמע את עמדת משרד הבריאות, אבל על פניו, אם היינו מגבילים את זה והיינו מתנים בכמה התניות - היינו פותרים את הבעיה של הגיל, והיינו פותרים את הבעיה הטכנית לגבי הכמות, וכבר ציינת שפותרים את בעיית הטמפרטורה, והיינו אומרים שכל זכיין אחראי, שהרי רוב המכונות מתקלקלות בדרך כלל – אבל השאלה היא מה הקלקול. קלקול בווידאומט – פתאום יוצאים חמישה סרטים, אבל אם יש פה קלקול, זה שונה.

האמת היא שאנחנו ברעדה רבה פותחים את כל הנושא הזה ואומרים: בואו נלך בהדרגה. גם הרשימה היא לא רשימה של כל מה שרואים באירופה כי אנחנו רוצים לבחון. משרד הבריאות- השר שהציג את העניין – התחייב לעשות מחקר מלווה ולראות מה קורה, וכאן פתאום אנחנו פותחים את זה ולא רק שאנחנו בלי רוקח, אלא גם פותחים את זה למשהו אוטומטי.

נתחיל בעמדת משרד הבריאות.

אנחנו לא נכנסים לתוכנית העסקית לגבי המכונות, אבל מה שצריך להיות ברור הוא ראשית שזה חייב להיות בית מרקחת או עסק אחר. שנית, זה חייב להיות במקום שנסגר כי מדובר עדיין בחומרים רפואיים. זה לא יכול להיות למשל באיזשהו מסדרון, זה לא יכול להיות בשדה תעופה, זה לא יכול להיות בשירותים בשדה תעופה. זה חייב להיות בעסק אחר או בבית מרקחת.

נניח שאת כל ההגבלות שלכם נקבל, מה דעתכם? אני רוצה להגיד כאן בסוגריים – במידה מסוימת אני חושב שדווקא הרוקחים יכולים להשתמש בזה, דווקא זה יכול לפתור את הבעיה שהרוקחים פותחים פה בתחרות, הם בבית מרקחת שמים גם מכונה, ואז אדם – במקום לעמוד בתור – משתמש בזה.

היום, אם אתה נכנס לבנק – אתה משלם כך וכך עמלה. אתה משתמש בבנקט ומוציא את אותו סכום כסף. כאשר אתה מדבר עם פקיד בבנק – אתה משלם יותר כסף מאשר אם אתה עושה זאת דרך הרובוט הזה. גם בבית מרקחת יכול להיות שהוא חוסך שקל, וזה פותר את הבעיה של התחרות.

דווקא בעניין הזה הייתי חושב שזה יכול לפתור כי הנפח הוא לא גדול, וכל בית מרקחת יכול להכניס את זה.

נניח שהיינו עושים כל מה שאתה אומר, מה דעתכם?

אם כל התנאים של התקנות מתמלאים כפי שצריך וזה נמצא בעסק אחר או בבית מרקחת – וכמובן שיש לו את אוגדן העלונים בחוץ וכל מה שכלול בתקנות – אז לא תהיה שום בעיה.

האם זה יכול להיות בפנים או בחוץ?

מחוץ לבית המרקחת בפירוש לא כי זה צריך להיות בשליטה.

איך הוא יהפוך את הקופסה לראות מה כתוב בצד השני?

את זה אף פעם הוא לא יעשה. מראים את הקופסה במסך. את מכניסה כרטיס, לוחצת על כפתור ואומרת באיזו שפה את רוצה, ויש הצגה לגבי הכדור, אפילו עם ציור.

מי אחראי על המכונה?

ליאור רייטבלט, מנכ"ל סופר פארם. חברת הבת שלנו, בלוקבסטר, היא המפעילה הגדולה ביותר של המכונות שמיוצרות על-ידי האדונים הנכבדים.

ומה אתם מוכרים?

וידאומטים. הווידאומטים האלה לא נמצאים בתוך החנות כי אין שום היגיון גם לבית המרקחת לשים וידאומט בתוך הבית מרקחת כי יקח האדם ישירות. גם בבלוקבסטר, המכונות האלה הן חיצוניות – יש רק 14 סניפי בלוקבסטר, וכל ה-200 הן מכונות חיצוניות שעומדות ברחוב.

אין רישוי למכונה. למכונה הספציפית אין רישוי, וזה הרעיון העיקרי של המכונה – מכונה שיכולה למכור מחוץ לבית עסק ולא בבית עסק. יש מדפים, למה אני צריך מכונה?

אתה אומר שאין היגיון, אלא רק אם זה חיצוני.

נכון. בבלוקבסטר היום, למרות שזה עם כרטיסי אשראי, מרבית המשתמשים הם ילדים מתחת לגיל שאנחנו מדברים עליו במכונות הללו.

סלומון עזרא, גזבר הסתדרות הרוקחים. מי בודק את כרטיס האשראי הזה?

אמרנו שיש כאן בעיה עם כרטיס האשראי, עוד לא פתרנו אותה.

שנית, מי אחראי על כך שהמכונה הזאת תהיה תמיד בטמפרטורה שהיא צריכה להיות ?

היא מכונה אוטומטית.

מי אחראי עליה? היא נמצאת בחוץ, אף אחד לא אחראי עליה. צוין שהגבלת העסקה באה מהכרטיס. האם כל התרופות באותו מחיר?

למה? אדוני לא קנה אף פעם סרט בווידאומט? יש מכונה, ושם כתוב: מערבון 20 שקל, סרט אחר 100 שקל, וכו'. אדם לוחץ כמו בבנקומט על הסרט שהוא רוצה.

כבוד היושב-ראש, על הסרט אין הגבלה – אתה יכול לקחת – אבל על התרופות יש הגבלה לכמות. אם אתה לוקח באותו כסף שלוש קופסאות מתרופה שהיא זולה...

הוא אומר לך שהמכונה יותר חכמה מאיתנו. אפשר להכניס במכונה תוכנה שאומרת שאדם לא יכול מהבנקט להוציא יחידות, הוא יכול אחד נניח.

לא לפי כסף. לפי יחידה.

נדמה לי שהרעיון יכול להיות טוב, אבל הוא כרגע בוסר ואנחנו צריכים הרבה הבהרות – גם לגבי הנכונות של המערכת הבנקאית לזהות גיל, לחסום, שיתוף פעולה, הצהרת כוונות.

הבעיה היא לא היתכנות טכנולוגית שאנחנו מחוקקים עליה, אלא משהו שצריך להגיע לשלב בשלות הרבה יותר גבוה, ונדמה לי שאנחנו עלולים לעכב היום את התקנות אם נמשיך לדון באפשרויות ובהסתייגויות.

אם ירצו יזמים ויפנו למשרד הבריאות, אם יסכים לתקן את התקנות האלה, או במסלול תיקון תקנות אחר – נדון בזה אחר כך. אני מציע שלא נתעכב.

הנושא הזה נדון לפני שנתיים-שלוש ביני לבין פרופ' פרידמן – שהיה דיקן בית ספר לרוקחות.

יש כוונה בעולם בכלל לעשות אוטומטיזציה של כל בית המרקחת, לא רק של התרופות Over The Counter. בגלל טעויות, עדיין הנושא הזה קרוב לבשלות אבל עד שזה יגיע ועד שזה ייכנס למערכת, ייקח כמה שנים אבל אני בטוח שזה הכיוון.

לכן, ההתנגדות שלי לא עקרונית למכונה, אלא קודם כל התנגדות לגוף הדיון – לא לדון בזה כיום. כדי לדחוף את המכונה הזאת לתקנות צריך לשנות הרבה דברים, וזה יעכב אותנו.

שנית, יש כאן גם בעיה חברתית. צריך לזכור כל הזמן שתרופות זה לא קוקה-קולה ולא מכונת קפה.

נניח שני אנשים הולכים לבית המרקחת או לעסק אחר לקנות תרופה – אחד מחזיק כרטיס אשראי, ואחד שלא מחזיק כרטיס אשראי. העסק האחר יגיד: בשביל מה שאנשים יבואו לקופה שלי? ישים רק מכונה אוטומטית, ואז זה שיש לו כרטיס אשראי יוכל לקבל את התרופה, וזה שאין לו כרטיס אשראי – מטבע הדברים, הוא אדם עני – הנגישות של העניים לתרופות תפחת בהרבה.

אני חושב שזה עדיין לא בשל לחברה הישראלית.

אתה לא יודע שהעניים יותר בריאים מהעשירים? הם לא אוכלים שומן, לא אוכלים את כל ה"ג'נק פוד". כל המחקרים מראים שהעושר בעולם מביא מחלות.

זה לא נכון, אבל אני לא רוצה להיכנס לזה. יש אנשים שסובלים מתת-תזונה. באופן עקרוני, אני יכול להעלות פה 50 שאלות ולדון בהן. למשל, אני לא הייתי מסכים, ככלל, ל-10-15 שנה, שבמקום מסוים תהיה מכונה ולא תהיה אפשרות לגשת לקבל את אותה תרופה Over The Counter. למה? משום שזה יעשה את האפליה הזאת בין אנשים.

אפילו מנכ"ל הסופר פארם אומר לך שבפנים, בכל סופר פארם, יהיה Over The Counter ב- YELLOW יהיה OTC. הם מסבירים שנניח כאשר חנות הספרים והתקליטים נסגרת – הרי היא לא פתוחה 24 שעות – אז אדם יוכל לקנות בחוץ. הוא אומר שידאג לטמפרטורה, הגבלה, מסך שיסביר, וכו'.

ואי אפשר לפרוץ אותה?

למה שאדם יפרוץ למכונה? זה לא סמים... הוא יפרוץ לבנקט, ייקח את הכסף.

הוועדה, בישיבתה היום, לא יכולה לקיים דיון ממצה בנושא הזה. שנית, אני חושב שהחברה הישראלית לא בשלה עדיין לדבר כזה, כי זה ייצור מצב של אפליה.

בואו נסכם כך. יש שתי אפשרויות, ועד השעה 11:00 יש לכם רבע שעה להחליט – חבר הכנסת בורג, מעלה הנושא.

אפשרות אחת, שאנחנו נגביל את כל ההגבלות ונגיד שאם כל ההגבלות מתקיימות – וננסח את זה, נקיים על כך הצבעה ב- 11:00 – אם אנשים רוצים להתיר, או לא.

אפשרות שנייה, כהצעת חבר הכנסת אלדד – שאתם כרגע עוזבים את העניין. שמעתם שמשרד הבריאות לא מתנגד לעניין עקרונית, ואנחנו מבטיחים שאחרי הרצה של כמה חודשים תראו איפה באמת אפשר להציע לבעלי אינטרסים את המכונות האלה, ובינתיים ייבדקו כל הבעיות הטכניות – כשכאן אתם רק מבטיחים הבטחות, ויכול להיות שיביאו לכאן איש טכני, את מהנדס המכונות, שבאמת יגיד שהוא התגבר על הכל, בעיקר לגבי הגיל, וכן משרד הבריאות כפי שראיתם לא מתנגד – אז אנחנו מעמידים את הוועדה לרשות העניין ואני מבטיח שאני אהיה מוכן לקיים על כך ישיבה מיוחדת אם משרד הבריאות יגיש לנו את העניין. עד השעה 11:00 תחליטו.

אני מציע כבר עכשיו, ברשותך.

כבר? שליפה?

לא, תוך מחשבה תחילה. מכיוון שאני באתי הנה בבחינת "בפני עיוור לא תיתן מכשול" – כי היתה לי תחושה שאני הכשלתי את תעשיות עין חרוד – אני חושב שההצעה שהיושב-ראש מציע היא ראויה. אם היושב-ראש יקצוב זמן – חודשיים נניח – תבוא קבוצת עין חרוד, תבדוק את כל המגבלות שעלו כאן בנוסח שהציג אותן חבר הכנסת אלדד ואחרים – יש לי ויכוח עקרוני עם חבר הכנסת זחאלקה, את זה אני אעזוב כעת בצד - של פתרונות טכניים שהופכים את הפתרון הזה לתואם התקנות שחלות בכל מקום, ללא מכונה.

ייקבע תאריך, יוצגו הדברים. ישכנעו את הוועדה – יוצבע.

האם משרד הבריאות מסכים?

כן. יש 180 יום.

אתה צריך להסכים להצעה המשותפת כאן. משרד הבריאות יקבל מהם הכל ויציג כאן.

אחרי שאנחנו נשב איתם, נלמד את הנושא, נלמד מה קורה בעולם, נראה שזה עומד בתקנות – אנחנו נביא הצעה, אם היא תהיה ראויה.

חודשיים מהיום זה בסדר?

חודשיים, כאשר הפגרה לא נחשבת, אזי חצי שנה.

בואו נעשה את זה עם שוב הכנסת מפגרת הקיץ.

מאה אחוז. תודה רבה לכם, ותתחילו לעבוד על העניין. מר רמות, איש הקשר זה עורך-דין ליפשיץ.

תשובת משרד הבריאות על הנושא של הפיקוח ותקני הפיקוח. האם יש לנו בכתב?

עדיין אין לנו סיכום עם האוצר. אנחנו היינו במשא ומתן רציני ביומיים האחרונים. אני מקווה שעד סוף הישיבה תהיה לנו תשובה. בכל מקרה, גם אנחנו – עמדת שר הבריאות – שאם אין סיכום לשביעות רצוננו, אנחנו לא חותמים על התקנות.

אנחנו מצהירים לפרוטוקול – אנחנו לא משחררים את התקנות משולחן הוועדה, גם אם נסיים אותן, וזה גם בהסכמת שר הבריאות – עד שלא יהיה מסמך שאומר שזה לשביעות רצון משרד הבריאות, ומקבל את כל תקני העבודה הדרושים – אני לא יודע אם מדובר רק על פיקוח – מה שצריך לביצוע התקנות בצורה מלאה.

בעניין של המכתב – יש משהו שמאוד מטריד אותי וגם מאוד תמוה. משרד האוצר, במשך שלוש שנים, הוא היוזם והדוחף של הרפורמה הזאת. אני לא מבין למה במשך שלוש שנים הוא לא מסוגל לייצר את ההתחייבות היחידה שהוא צריך לתרום למערכת, שהוא בכלל הוליד אותה.

למה אני מוטרד? אני מוטרד ממצב שאנחנו נסיים את הדיון בתקנות, התקנות יאושרו, ואז יבוא מכתב – רק שכל מי שהיה שותף לתהליך הזה לא יראה את המכתב, ואנחנו לא נדע מה כתוב בו וכמה תקנים ולפי איזה מפתח ואם זה יעודכן – כי הדברים לא נכנסים לתוך התקנות.

אני חושב שחבר הכנסת אלדד אמר נכון, אם משרד האוצר - שהוא בעל האינטרס המרכזי בכל המהלך הזה – לא מצליח לייצר התחייבות, אין שום סיבה להמשיך לדון בתקנות האלה.

"18. פרסומת אסורה
(1) פרסומת אסורה לתכשיר בלא מרשם היא פרסומת –
(1) בתוכניות טלויזיה, באינטרנט בעיתונות או בכל דבר דפוס אחר המיועד בעיקר
לילדים ובני נוער עד גיל 16 שנה;
(2) במיתקני הצבא, שירות בתי הסוהר, או בבתי ספר;
(2) המנהל רשאי על פי בקשה או מיוזמתו להתיר פרסומת כאמור, אם היה לו יסוד סביר
להניח כי הפרסומת עשויה לסייע לבריאותם של התלמידים, חיילים או כלואים."

מי בעד סעיף 18?

ה צ ב ע ה
בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 18 נתקבל.

"19. קידום מכירות
(1) לא יעשה אדם פרסומת לתכשיר בלא מרשם הכוללת הגרלות או חלוקת דוגמאות של
תכשיר בלא מרשם למטופלים או לצרכנים". זאת אומרת, אסור לעשות פיתויים.
(2) פרסומת או קידום מכירות של תכשיר בלא מרשם לא יכלול הבטחה לתוספת תכשיר
תמורת רכישתו."

מה זה תכשיר? תכשיר זה כל דבר?

תרופה.

צעצוע לדוגמה הוא כן יכול?

כן. נניח – קנה אוטריווין וקבל קופסת טי-שו. יש כאן את סעיף (ד) שמכסה הפוך.

"(ג) לא ינצל אדם מיתקני מוסד בריאות, צבא, שירות בתי הסוהר ובתי ספר לשם קידום מכירת
תכשיר בלא מרשם.
(ד) לא יעשה אדם שימוש בתכשיר בלא מרשם לצורך קידום מכירות של מוצרים אחרים."

הוא לא יקדם מכירת טי-שו על-ידי זה שימכור אוטריווין.

קנה אוטריווין – תקבל טי-שו, זה בסדר; קנה טי-שו – תקבל אוטריווין, זה לא בסדר.

אבל לפחות צריך לכתוב: בתנאי שזה לא תכשיר שהדרך היחידה להשיג אותו זה כאן.

תאר לך שיש דיאט קולה שאתה לא מוכר במכירה, אלא הדרך היחידה להשיג היא לקנות את התרופה – ואתה לא יכול לקנות את התכשיר יותר בזול.

תבינו את העניין. אפשר להגיע למצב שמבקשים רק את מחיר הטי-שו, ומקבלים את התרופה חינם. יש כאן בעיה של פיתויים.

אני שואל מה אכפת לכם שתהיה רק תרופה, כאשר אי אפשר לקבל שום תוספת. כל מה שאמרנו, שאני צריך ב- 12:00 בלילה את כדורי המציצה נגד השיעול, אז זה מה שאני קונה.

זה יגביר את התחרותיות.

בתרופות ללא מרשם היום בבית מרקחת גם כן יש מבצעי קידום מכירות, שאתה קונה למשל שני אוטריווין, ומקבל מטריה לחורף.

לצורך הדוגמה, שני אוטריווין עולים 20 שקל. אני רואה מטריה כל כך יפה, ואני אומר: המטריה בעצמה שווה 20 שקל, אז סתם קניתי שני אוטריווין.

נניח, לי יש בעיה עם נזלת. כל הרעיון שלנו היה שבמקום שאני אלך עכשיו לד"ר ליפשיץ והוא ירשום לי את המרשם ואני אלך ואעמוד בתור בבית מרקחת – אני עובר בתחנת הדלק בדרך כשאני ממלא דלק, ואני לוקח אוטריווין. למה אני צריך תמורת אוטריווין לקבל גם ממחטה?

אז זה יחול גם על בתי מרקחת.

למה? הרוקחים, תנו לי בבקשה דוגמאות.

הדברים האלה קורים גם היום, אתה קונה סטילה לעיניים ומקבל בליסטקס לשפתיים. זה מבצע ארצי שרץ כרגע – לא רק ברשת סופר פארם, בכל בתי המרקחת.

אז מה אתה חושב? בוא ננתח את זה, אתה כן איש עסקים. מה השגתם בכך?

זה לא מבצע שלי, זה מבצע של חברת טבע.

בוא ניכנס לראש שלו. האם הוא מוכר יותר סטילה מאשר אנשים היו קונים?

במקום תכשיר מתחרה.

ההיגיון הוא שתרופות לא קונים כבדרך אגב, כלומר אתה לא בא לבית מרקחת, מקבל שפתון ואחר כך אומרים לך: קח אקמול. הקידום הוא של התרופות ולא של מוצרים אחרים שהתרופות מועמסות עליהם ואז אנשים יעמיסו בבית תרופות לא בדיוק לצורך שלהן.

לכן, אני חושב שלקדם מכירת תרופות על-ידי זה שאתה תקנה את המוצר הזה, ואז כאילו תקבל הנחה על התרופה עצמה, זה בסדר. אבל, אם יש לי מבצע לטי-שו, ואני אומר: קחו אוטריווין - עם כל הכבוד, זאת תרופה, ועדיין תרופות ללא מרשם הן תרופות. זה מה שצריכים לזכור כל הזמן.

גם יכול להיות שסופר פארם- סליחה שאני נותן דוגמה, כי זאת רשת גדולה - נתקעה עם מלאי גדול של טי-שו.

מה אכפת לך? זה לטובת הצרכן.

לא נכון, כי אז יציעו תרופות. אומרים שלא רוצים שיהיה מחסן תרופות בבית. מתקיפים את האנשים ששומרים המון תרופות, משום שהזמן עובר והם מזיקים לעצמם, אז פה סתם מפתים אותם. הרי אני רוצה את הטי-שו בסך הכל. אם אני לא רוצה טי-שו, אני לא אסתכל על זה.

אבל מה שמסבירים לך כאן זה ההיפך.

נניח היום יש בסופר פארם מבצע של חיתולים. אם אתה קונה שלוש חבילות ג'מבו גדולות - אתה מקבל מכונית חשמלית של פו הדב.

זה מצוין. מה רע בזה?

אני רציתי את המכונית. עכשיו נשארתי עם שלוש חבילות ג'מבו.

שאול, לא רק שאתה סוחר לא טוב, אתה גם צרכן לא טוב. את המכונית תוכל לקנות יותר בזול.

נכון, אבל זה בדיוק מה שקרה לי.

זה חלק מהשוק הפתוח.

אבל עכשיו אני תקוע עם שלוש חבילות חיתולים. תחשוב שמדובר באקמול.

זה לא מאושר כאן, זה אסור. לקנות חיתולים ולקבל אקמול זה אסור.

לקנות אקמול ולקבל צעצוע מותר. אתה לא מבין שאני אקנה שני אקמול בעבור המכונית?

עם כל הכבוד, התקנות לא יפתרו לך את הבעיות הפרטיות.

אני מציע לכם להוריד את העניין הזה. אנחנו באותה מסגרת שממנה אנחנו חוששים. בואו ניקח את העניין הזה רק לגבי התרופות עצמן. הוא רוצה להוזיל בגלל התחרות? שיוריד שקל, שיוריד שני שקלים. אם לוקחים כדוגמה את הבנזוקאין והליגנוקאין, אז הליגנוקאין יעלה בשקל פחות, ואז אדם ייקח תרופה אחת ולא תרופה אחרת.

אנשים יתחילו לסחור בתרופות. הוא יקנה בזול וימכור יקר.

אנחנו בסך הכל צילמנו את המצב הקיים היום בבתי המרקחת. גם בתי המרקחת רוצים להתפרנס ולקדם את המכירות שלהם. ברגע שאתה תאסור את זה פה - המשמעות היא גם על בתי המרקחת.

למה? לא נכון.

כן נכון. אנחנו לא נסכים שתהיה אפליה.

אנחנו בעד. אם זה לא נוגד את חופש העיסוק - אנחנו בעד.

לא הבנתי את האחידות. למה אין לך אחידות לגבי הרוקח? אתה אומר: אם יש רוקח, זאת פרשה בפני עצמה; אם אין רוקח, זאת פרשה בפני עצמה. כשיש רוקח, הרוקח יראה שאני קונה שלוש חבילות חיתולים - הוא לא אמר מילה, אבל אם תמורת החיתולים היתה נניח בעיה אחרת, הרוקח היה מזהיר אותי. לכן, לא אכפת לי כי עומד רוקח ומוכר לי.

לעומת זאת, ב- OTC, כשאין אף אחד, אני אומר לך - אל תפתה אותי, זה פיתוי. אל תפתה אותי בטי-שו כדי לקנות תרופות.

אבל גם הוזלה זה פיתוי.

אבל אני צריך את התרופה. אם אני צריך אקמול, זה שהוא עולה 10 שקלים או 8 שקלים- אני לא אקנה בגלל שזה עולה 8 שקלים אם אני לא צריך אותו. כאן, בגלל הטי-שו אני אקנה אקמול.

לא, אתה מציג את זה בצורה קיצונית.

זה לא קיצוני. אלה המבצעים, הם מרמים אותך.

אני מבקש להסביר, אני גם עבדתי בזה ועבדתי עם המבצעים של כל מיני חברות. לדוגמה, יש סטילה ויש אזולין, אז אנשים יקנו סטילה ולא אזולין כי סטילה תציע להם הנחה בצורת מוצר נוסף, וזה בסדר - צריך שתהיה תחרות להורדת מחירים כבדרך אגב.

אתה נותן דוגמה של שני מוצרים תחרותיים, אבל השוק מורכב. כמו שיש שני מוצרים, יש גם מוצר של הפרס. הרי בתוך הרשימה הזאת יש גם מוצר שהוא רק אחד, שאין תחרות.

זה גם בבתי מרקחת.

בבית מרקחת עומד רוקח.

לא עומד רוקח בבית מרקחת. אפשר לקחת מהמדף וללכת לקופה.

היום, כל תרופה שהיא לא OTC, גם אם זה ללא מרשם, אבל הרוקח נותן את זה.

גם בבית מרקחת הוא לא יגיע לרוקח בהכרח. הוא ייקח את התרופה וילך לקופה.

אז כל OTC - אין פיתוי. אם הוא הולך לרוקח בבית מרקחת וקונה - אני לא מתערב.

אתה יוצר כאן מצב של חוסר שוויון. זה לא יכול לעבוד כך. אם אתה תאשר את זה בבית מרקחת ואת אותה התרופה אתה תאשר במקום אחר - אבל שם תאשר מבצעי פיתוי ובמקום השני לא - יגישו נגדך בג"ץ, זה לא יעמוד.

שם יש פיקוח מקצועי. זה לא אותו דבר.

רבותי, אנחנו בשלים להצבעות.

יש פה בעיה שאני רוצה להסב את תשומת לבך אליה. תקשיבו טוב הרוקחים, אינני יודע איך לא שמתם לב לכך.

"פרסומת או קידום מכירות של תכשיר בלא מרשם לא יכלול הבטחה לתוספת תכשיר תמורת רכשיתו" - זה בסדר, אבל רק בקמעונאי כי הרוקחים או אנשים שקונים באופן מסחרי - החברה אומרת: תקנה 500 דקסמול ותקבל 200.

זה לצרכן.

איפה כתוב? שיהיה ברור שזה קידום מכירות לצרכן ולא לסוחר.

הוא אומר: כל מה שכאן אנחנו מגבילים זה לאדם הרגיל, לצרכן. זה צריך להיות כתוב במפורש.

אתה דיברת בעיקר על הבעיה של הפיתוי, שבגלל המתנה אדם יקנה את התרופה שכביכול הוא לא צריך אותה, אבל באותה מידה של פיתוי - ואולי אפילו יותר - שהחוק כרגע מאפשר זה נושא של הוזלת מחיר. אם המוצר יהיה לא ב- 10% או ב- 20% הוזלה, אלא ב- 70% או ב- 80%, האם לא יהיה אותו פיתוי ואפילו יותר גדול לצרכן לקנות מוצר בכמויות שהוא לא צריך?

אני לא אומר שאני צודק, אני אומר שאת שתי האלטרנטיבות האלה צריך להעמיד להצבעה.

אני חוזר. יכול להיות שכעת חברת טבע נתקעה עם מלאי של אקמול והיא תעשה מבצע אקמול - לאו דווקא ב- OTC, עוד לפני ה- OTC - שקל לחפיסת אקמול. אתה בא ואומר שיש אנשים שיגידו: בעבור שקל, אני הולך וקונה 100 קופסאות, אבל אני עדיין אומר שזה לא בדיוק כך.

יש לי אקמול, אני לא משתמש יום-יום, אם אני אקנה 100 אקמול יעבור התאריך - אני מבין שזה לא יעיל, אני לא הולך ועושה את זה. זאת אומרת, גם אם זה זול- אני לא אקנה אם אני לא צריך אותו היום.

לעומת זאת, אם אתה נותן לי משהו שמפתה אותי, שאני צריך אותו - טי-שו כל אדם צריך – זה אחרת.

אז עדיף לקנות טי-שו בלי אקמול. זה יותר זול.

נכון, אבל הוא מרמה אותי. כך קונים סתם תרופות.

ואם זה תרסיס נגד נמלים שהוא מסוכן אם זה נכנס לעיניים? אתה קונה תרסיס נגד נמלים ואתה מקבל טי-שו מתנה, ואתה צריך טי_שו, אז אתה קונה את התרסיס. זה מסוכן לא פחות.

בתרסיס נגד נמלים עדיין אנשים לא משתמשים לצריכה עצמית. בתרופות אנשים משתמשים לצריכה עצמית. זה ההבדל.

אנחנו ניגשים לשתי הצבעות. הצבעה ראשונה - הגיע זמנו של חבר הכנסת זחאלקה. כרגע, לפי התקנות - לפי אותן חפיסות שברשימה, לפי אותם מספרי כדורים, או כמויות שברשימה - קבענו שאדם יכול לקנות במכירה אחת לא יותר משלוש אריזות.

מאותו סוג.

זאת אומרת, אותו קופאי אחראי כלפינו שאם אדם נניח קונה אקמול באריזה של 16 כדורים, הוא לא ימכור לו יותר מ- 16 כפול 3, באותה נקודת מכירה ובאותה מכירה, באותה נקודת זמן.

חבר הכנסת זחאלקה רוצה לצמצם, ומדבר על פחות. הוא טוען ששלוש אריזות זה יותר מדי - הוא רוצה להגביל באותה נקודת מכירה ובאותה מכירה שיהיה פחות. משרד הבריאות - אין לו עמדה בעניין.

כדי לבוא לקראתו, אני קודם כל אומר שאם נקבל רביזיה - אז נדון האם זה יהיה שניים או אחד.

קודם כל, אני שואל מי בעד הרביזיה, ירים את ידו.

ה צ ב ע ה

בעד - 3
נגד - 3
נמנעים - אין
הרביזיה לא נתקבלה.

3 מול 3, אין רביזיה. נשאר שלוש אריזות.

אנחנו ניגשים לסעיף 19. אני מזכיר - בסעיף 19 יש כל מיני הגבלות על קידום מכירות. אומר סעיף 19 שיש שתי אלטרנטיבות - ואני אומר שמה שיעשה משרד הבריאות זו בעיה שלו. רק לגבי OTC, אנחנו לא מדברים עכשיו לגבי בתי מרקחת.

OTC- כל הכללים חלים גם על בתי מרקחת.

איפה זה כתוב?

כתוב: "לא יעשה אדם פרסומת לתכשיר בלא מרשם" - הוא לא אומר אם זה בית מרקחת, או לא.

אז תתקנו את זה.

אי אפשר לתקן את זה, כי גם בבית מרקחת מוכרים OTC מעבר לדלפק.

זה לא שייך לתרופות ללא מרשם. מדובר רק על תרופות מעבר לדלפק - זה מה שאנחנו מחליטים - לא משנה איפה מוכרים אותן, אבל רק לגבי תרופות מעבר לדלפק, תרופות מ- OTC. לא לגבי רוקח, לא לגבי בית מרקחת, לא לגבי תרופות ללא מרשם שקונים בבית מרקחת אצל הרוקח. רק Over The Counter.

הכוונה רק לרשימה.

כלומר, אם הרוקח נותן תרופה OTC זה הופך אותה למשהו אחר? זה לא רוח התקנות האלה - אדם שמוסר את התרופה שהיא OTC, הוא במקרה רוקח, אז פה חלים כללי מסחר אחרים לגמרי?

מאשר הוא לוקח לבד את התרופה.

אם יש מבצע מכירות בבית מרקחת, כשיש רוקח - במקום שיש רוקח, והרוקח מוכר, אני פחות מפחד.

שהרוקח ימכור חמש אריזות אקמול?

אני בטוח שהרוקח יגיד לו.

אי אפשר יהיה לפקח על זה מכיוון שאלה כללים אחרים לבתי מרקחת וכללים אחרים למקום אחר. יבוא מישהו לבית מרקחת נניח, לא יפגוש בדיוק את הרוקח כי הרוקח רוקח תרופה מאחור, ותהיה הקופאית - שהיא איננה רוקחת.

אסור לה.

מה זה אסור? זה OTC. מותר.

אני אומר - באותו דוכן שהוא גלוי ולא צריך לבוא רוקח - באותו דוכן אין מבצעי מכירות. זה כל מה שאני מבקש.

תרופות מרשם; תרופות ללא מרשם, אבל שהרוקח נותן אותן; ו-OTC, שאין בכלל רוקח באזור.

לצורך העניין, ב- YELLOW - אל תעשה מבצעי מכירות. זה לא מגביל אותי, אם יש פיקוח של רוקח, שהוא יכול לתת כי הוא יזהיר אותו.

אבל לא תמיד הרוקח נמצא.

אסור דבר כזה.

לא. רק תרופות של ה- OTC.

ברור, לא צריך רוקח.

לא צריך רוקח - גם לא בבית מרקחת - אז אותם כללים שחלים על מקום אחר בנושא OTC, צריכים לחול על OTC בבתי מרקחת.

בוודאי, אני רק אומר שהם לא חלים על הרוקח עצמו.

התקנות האלה שבאות להסדיר מכירת תרופות מחוץ לבתי מרקחת - שלא באמצעות רוקח - קובעות אותם כללים לגבי התרופות הללו שנמכרות בבית מרקחת.

שהיום הן לא נמכרות בבית מרקחת. אין היום OTC בבתי מרקחת.

היום הן נמכרות על-ידי רוקח בבית מרקחת.

אבל אין היום OTC.

נכון, אבל מחר הן עלולות או עשויות להימכר OTC בבית מרקחת, כלומר לא באמצעות רוקח.

עד עכשיו, התקנות האלה קבעו אחידות כללים בין התרופות האלה שנמכרות OTC בבית מרקחת - לאו דווקא באמצעות רוקח - לבין התרופות שנמכרות במקום אחר.

לא נכון. באריזות אין כללים. הוא נתן כאן אריזה של 16, והרוקח יכול למכור - - -

לא, אני מדברת שלא באמצעות רוקח - מעבר לדלפק בבית מרקחת.

הוא אומר שגם אם הרוקח מוכר – הוא רוצה להגביל אותו. אמרתי לא, אנחנו לא מגבילים, אלא אלה תקנות רק ל- OTC. לא מגבילים רוקח.

לא תוכל לפקח על זה.

בוודאי שאני אוכל לפקח. איך אני יכול לפקח על כך שב- OTC בתוך בית המרקחת, האקמול יהיה רק 16 כדורים, ומאחורי השולחן הרוקח יכול למכור אקמול עם 42? למה על זה כן אני יכול לפקח?

אני מסכם את הצעתי. מדובר על כל דבר שעומד ללא צורך בהתערבות רוקח – לא משנה אם זה בבית מרקחת – אבל הרוקח לא יודע בכלל שהוא נכנס ולקח.

זה לא משנה אם זה בבית המרקחת או לא בבית המרקחת. העיקר שזה לא בפיקוחו של רוקח.

בכל מקום, ואם יקבלו את הצעתי נגד קידום מכירות - אזי במקום שהרוקחים מוכרים, זה לא מגביל אותם והם יכולים להמשיך כפי שהם פועלים היום.

אני לא אומר שתקבלו את דעתי, אבל תחלקו.

יש כאן שני דברים שונים לדעתי. ראשית, זה עניין הפרסום. אני חושב שהפרסום לקידום המכירות לגבי OTC – שזה כולל גם את התרופה או את התכשיר, וגם את מספר החבילות, שהרי יש לנו מגבלה של שלוש חבילות – הכללים צריכים להיות, בין אם זה בבית מרקחת ובין אם זה לא בבית מרקחת, אבל צריך כן להכניס סעיף אחר.

אני מדבר רק על (ב).

אבל אתה העלית עניין אחר, שלדעתי צריך להכניס בו תיקון. אם מדובר על תרופה שמצויה ברשימת ה- OTC, אבל מטפל בה רוקח – הוא יכול לתת אותה בכמויות יותר גדולות.

זה ברור.

אם זה ברור, אז בואו נצביע.

אני כרוקח, אם יבוא אלי רופא ויבקש 10 קופסאות אקמול – אני אתן לו, אבל אתה לא תדע להחליט למי לתת.

10 קופסאות אקמול זה מסוכן לבריאות הציבור.

אני אחליט כרוקח. אני אדע, מקצועית, למי לתת ולמי לא לתת .

יש אקמול OTC. כמה כדורים קבענו?

3 חפיסות של 16 כדורים.

אני ראיתי קופסאות עגולות של אקמול, שיש בהן 50 כדורים. ברור מי נוגע בהן, אבל הן יכולות להימכר רק על-ידי רוקח. זה ברור, אז למה את זה אתה מבין, וקידום מכירות אתה לא מבין?

כי אני לא מבין מהותית מה ההבדל אם אתה מוכר אקמול של 50 עם טי-שו, לבין אקמול 16 כדורים עם טי-שו. מה ההבדל מבחינת בריאות הציבור?

אני רואה מבצע – אני צריך טי-שו לבית, לאוטו, לאישה – אז אני קונה שלושה.

אותו דבר אקמול.

אני קונה שלוש חבילות – 16. אם זה לא טוב – יש לי בבית 48. כשאני בא לרוקח ואני מבקש שלושה טי-שו עם שלוש קופסאות אקמול, הרוקח – אם הוא רציני – אומר לי: אתה יודע שלקחת יותר מדי אקמול זה מסוכן. הרי אתם יודעים שאנשים מתאבדים עם אקמול, למה אתם מעלימים את זה?

אבל בסופו של דבר, הוא נותן לו את הטי-שו או לא?

כן, אבל הוא מזהיר אותו, הוא מדבר איתו. אני אומר לכם שעד תקופה מסוימת בחיי לא ידעתי שאפשר להתאבד מעשרות כדורי אקמול.

אני אתאר לך את הרוקח הבא. יבוא מישהו ויבקש 48 כדורים OTC . יגיד לו הרוקח: יש לי 50 כדורים, ועוד טי-שו, קח את ה- 50 כדורים. בעצם, על-ידי זה, עודדת את הרוקח להונות את הקליינט על-ידי זה שהוספת עוד שני כדורים.

אתה צודק מבחינת התהליך, אבל מאחר שהרוקח הוא אדם שלמד כך וכך שנים - - -

ורוצה גם להרוויח.

הוא אומר: קח את האקמול, אבל אל תיקח יותר מחמישה כדורים ביום. את זה ב-OTC אין לי.

יש שתי אלטרנטיבות, אנחנו עוסקים רק בסעיף 19(ב). האם להשאיר את 19(ב) כפי שהוא כתוב, דהיינו: "... תכשיר בלא מרשם לא יכלול הבטחה לתוספת תכשיר...", או לומר: תכשיר ו/או מוצר? על זה אנחנו מצביעים.

מי בעד ההצעה, כפי שהיא מופיעה? רק תכשיר רפואי. אתה מקבל אקמול, אסור להוסיף לך דקסמול.

זה הנוסח הקיים.

נכון. אתה מקבל אקמול – אסור להוסיף לך סטילה. אני אומר שגם במבה אסור להוסיף.

מי בעד ההצעה כפי שהיא כתובה כרגע בתקנות?

מה ההצעה האלטרנטיבית?

ההצעה הקיימת היא 19(ב) – "פרסומת או קידום מכירות של תכשיר בלא מרשם לא יכלול הבטחה לתוספת תכשיר תמורת רכישתו".

ההצעה של היושב-ראש – שיתווסף בסיפה: או מוצר אחר.

גם תכשיר וגם במבה.

מי בעד הנוסח כפי שמופיע כעת, ירים את ידו.

ה צ ב ע ה

בעד – 1

מי בעד ההצעה שלי, ירים את ידו.

ה צ ב ע ה

בעד – 4

רוב להצעה שלי – אנחנו אומרים: "ו/או מוצר".





"20. פרסומת משווה
(1) לא יאשר המנהל פרסומת משווה של תכשירים בלא מרשם המכילים חומרים פעילים
זהים בנוגע ליעילותם, אלא אם כן שוכנע על בסיס השוואה אחיד, בהסתמך על מחקרים מדעיים השוואתיים שפורסמו בכתבי עת מקצועיים מוכרים."

זאת אומרת, אסור שתהיה פרסומת שאומרת: קח אקמול כי הוא יותר טוב מדקסמול, אלא אם כן הוכח במחקר שזה נכון, והמנהל אישר.

"(ב) המנהל רשאי לאשר השוואה בין מחירי תכשירים בלא מרשם ובלבד שההשוואה אינה
מבזה את המתחרה או פוגעת בו."

קח אקמול, זה מכיל פרצטמול, ב-20 שקל, במקום דקסמול, שמכיל אותו פרצטמול באותה כמות, ב- 25 שקל, אבל אל תבזה.

איפה פה נכנס העניין של אנשים ישוו תפוחים ואגסים?

זה חומרים זהים.

זה ביחס ליעילות, אבל אחר כך איפה אתה מונע בפרסומת שמישהו יגיד: קח נורופן ולא אופטלגין?

למה אתה צריך לעצור את זה?

כי נורופן יותר זול. אם הפרסומת תהיה: קח נורופן, הוא עולה 10 שקלים, ולא אופטלגין- או להיפך – בלי שאתה אומר לאנשים מה ההבדל ביעילות , מה ההבדל בסיכון - - -

אנחנו צריכים להגיע למצב שבו נוכל להתיר תחרות במחירים רק למוצרים זהים, והמנהל צריך לאשר שאכן הם זהים, כי אחרת אתה יכול להטעות את הציבור ולהגיד שזה יותר זול מזה, בזמן שלא מדובר כלל על אותה תרופה.

אבל על זה מדובר – מכילים חומרים פעילים זהים.

לא יאשר המנהל פרסומת משווה של תכשירים בלא מרשם, אלא לתכשירים המכילים חומרים פעילים זהים בנוגע ליעילותם, ולאחר ששוכנע על בסיס השוואה אחיד בהסתמך על מחקרים, ואז זה אומר שרק אפשר לעשות את זה ורק לאחר שהוא שוכנע.

המנהל רשאי לאשר השוואה בין מחירי תכשירים שמכילים חומרים פעילים זהים – להוסיף ל- (ב) – המכילים תכשירים פעילים זהים.

בתיקונים שהוצגו כאן, מי בעד סעיף 20?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב

אני רוצה לוודא שהכללים שהיו קיימים עד היום, הווי אומר פרסומים מדעיים, כוללים בתוכם את פרסומי ה- IMS. אלה הכללים שהנחו אותנו עד היום.

"21. אותיות האזהרות בפרסומת
(1) אותיות האזהרות שבתקנה 17(א)(6) ו-17(ב)(2)(ב) יהיו בשפה שבה התפרסמה הפרסומת
וגדלן לא יפחת מ-14 נקודות דפוס שחור. השטח שבו כלולות האזהרות ותחומן יהיה 5% לפחות משטח מודעת הפרסומת. "

תיקון - מדובר על 17(ג)(2)(ב).

זה אותו דבר, למה צריך לכתוב את זה?

כדי שאף אחד לא יגיד שזה לא חל עליו.

תבדקו אם צריך.

"21(ב) האותיות יהיו ברורות וצבען יהיה נוגד את צבע הרקע עליו הן כתובות.
(ג)כל פרסומת תכיל באופן ברור את האזהרות באמצעי שמע או אמצעים חזותיים."

מי בעד סעיף 21?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 21 אושר.

"22. ביטול פרסומת
ראה המנהל כי בפרסומת אין מתקיימות הוראות תקנות אלה, רשאי הוא לחייב את בעל
הפרסומת –
(1) לתקן את הפרסומת באותה שפה ובאותו אמצעי תקשורת בה פורסמה.
(2) לפרסם הבהרה שאישר המנהל, בשלשה עיתונים יומיים לפחות, מהם אחד בשפה הערבית כי הפרסומת מטעה ואינה מדויקת;
(3) לבטל או לאסור פרסומו של התכשיר."

באותה מידה, צריך להוסיף כאן עיתון בשפה הרוסית, כמו בשפה הערבית. כל הזמן דאגנו לגרור את הרוסית והערבית ביחד, הן היו משולבות – מה שהיה נכון לערבית, נכון לרוסית, וההיפך, ואין שום סיבה פה למנוע זאת.

אנחנו כבר דיברנו על כך. למה לא באנגלית, בג'רוסלם פוסט? אמרנו שערבית היא שפה רשמית, ואנחנו לא מצפים מהערבים שילמדו עברית. הם לומדים עברית בהתנדבות, כפי שאנחנו לומדים ערבית.

לעומת זאת, לגבי השפה הרוסית – אתה מצפה מעולה חדש שילך לאולפן. זאת לא שפת קבע. ערבית זו שפה רשמית שאתה חייב. למה לא ביידיש?

מכיוון שמספר האנשים דוברי השפה הרוסית בארץ הוא גדול מאוד.

הולך ופוחת.

נכון לרגע זה. בעוד שישה חודשים הוא כנראה לא יפחת באופן משמעותי.

השאלה היא למה צריך בכלל את הערבית. הרי כאן נאמר כך: לתקן את הפרסומת באותה שפה ובאותו אמצעי תקשורת בו פורסמה.

הרי איפה פורסם בפעם הראשונה? אם הרוסים לא הבינו, למה לשגע אותם? אם הוא רואה שפורסם בעיתון רוסי, הוא יחייב אותו לפרסם באותו עיתון רוסי, אבל אם זה לא פורסם בעיתון רוסי?

לא, אני קורא את זה אחרת. רשאי הוא לחייב את בעל הפרסומת או לתקן את הפרסומת במקום שבו הפרסומת נמצאת - - -

לא. נמחק ה"או".

רשאי.

הוא לא יכול גם לחייב וגם לבטל, ולכן צריך להיות או או.

אני פונה אל היועצים המשפטיים. כתוב: "לחייב את בעל הפרסומת - ..."

רשאי לחייב.

נכון. האם גם בנוסף לזה לפרסם הבהרה?

לא. זה או או.

לא. זה לא או או, זה בנוסף.

רשאי לחייב: או (1), או (2), או (3).

לא, אז יש כאן תקלה. הדבר החשוב ביותר זה לתקן את הפרסומות. את זה הוא צריך לעשות.

הוא רשאי לחייב. אם זה משהו זניח, הוא החליט לא לחייב.

הוא יכול לראות שלא נגרם נזק גדול, אז הוא מתייחס רק ל- (3) – אל תפרסם יותר.

הוא יכול לראות שלא מתחייב תיקון מיידי, אז הוא מפרסם בינתיים בעיתון. בעיתון זה פורסם בשפה העברית ובשפה הערבית, בעוד שבפרסומת חייבנו אותו להשתמש גם בשפה הרוסית.


אם אתה כבר מפרסם הבהרה שאישר המנהל בשלשה עיתונים יומיים לפחות – אחד מהם בשפה הערבית – אני טוען, בדיוק לפי ההיגיון הזה שהצגנו עד עכשיו, שזה צריך להיות גם בשפה הרוסית שמדברת אל מיליון מתושבי מדינת ישראל.

אנחנו יכולים להוריד את הערבית.

אפשר לכתוב את (2) עם אותו סייג של (1), כלומר לפרסם הבהרה באישור המנהל בשלשה עיתונים יומיים לפחות, ולפחות באותן שפות ובאותם אמצעי תקשורת שבהם פורסמה הפרסומת.

בסדר, אז לא צריך בשפה הערבית.

בסדר.

מי בעד סעיף 22, עם תיקוני חבר הכנסת דני יתום?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 22 אושר, בכפוף לתיקונים.

אושר.

"23. סמכות ביקורת
המנהל או הרוקח המחוזי רשאים להיכנס לכל מקום שבו מוחזקים תכשירים בלא מרשם
שלדעתם מיועדים למכירה, כדי לבדוק אם קוימו הוראות תקנות אלה, ורשאים ליטול
דוגמאות מהתכשירים בכמות המספקת לביצוע בדיקות שונות, לתופסם, לאסור את
מכירתם, או להשמידם במידת הצורך."

אני בעד, אני רק רוצה להביא לידיעה – אחרי הפגרה – שזו קצת בעיה עם המכונות האוטומטיות.

מי בעד סעיף 23?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 23 אושר.

אושר.

"24. ביטול אישור לעסק אחר
(1) ראה המנהל או הרוקח המחוזי שעסק אחר פועל באופן המזיק או עלול להזיק לבריאות
הציבור או בניגוד לתקנות אלה או בניגוד לתנאי האישור שלו, רשאי הוא לאסור מכירה של תכשירים בלא מרשם בעסק האחר, לתופסם ולהשמידם במידת הצורך, וכן רשאי הוא לבטל את האישור או שלא לחדשו."

מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 24 נתקבל.

אושר. יואל, זה רק מוכיח לך איך צריך לפעול בוויכוח עם האוצר. הרי כאן נוצר מצב שפתאום נודע לך לגבי מקום מסוים – אתה צריך לשלוח חוליית פקחים ולא הפקחים הרגילים שלך. צריך לשלוח אנשים שייכנסו, שיתפסו.

"25. סמכות המנהל
המנהל או הרוקח המחוזי לא יתפסו, ישמידו תכשיר בלא מרשם או יתנו הוראה כאמור
בתקנות 23 ו-24, אלא לאחר שנתנו לבעל האישור או בעל העסק, לפי העניין, הזדמנות
להשמיע את טענותיו בפניהם; ואולם, אם מצא המנהל או הרוקח המחוזי כי השהיית מתן
ההוראה עלולה לסכן את בריאותו של הציבור, רשאי הוא לתת לאלתר הוראה כאמור, ובלבד
שייתן לבעל האישור או לבעל העסק, לפי העניין, להשמיע את טענותיו בהזדמנות הראשונה
לאחר מכן."

מי בעד סעיף 25?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 25 נתקבל.

אושר.

"26. דינים וחשבונות ומסמכים
(1) אחת לשנה יגיש בית מסחר לתרופות דין וחשבון לרוקח המחוזי לפי הטופס שבתוספת
החמישית שיפורטו בו סוגי תכשירים בלא מרשם שנמכרו לעסק אחר וכמותם" – זה הסיטונאי.
(2) כל מסמך על רכישת תכשיר בלא מרשם או מכירתו יישמר בידי בעל האישור, בית מסחר
לתרופות וקופת חולים, לפי הענין, במשך שלוש שנים מיום הרכישה או המכירה.
(3) המסמכים שיש לשמרם לפי תקנה זו יעמדו במשך התקופה האמורה, בכל עת, לבדיקתו
של המנהל והרוקח המחוזי."

מי בעד סעיף 26?



ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 26 נתקבל.

אושר.

"27. אגרות
(1) בעד השירותים המנויים בטור א' שבתוספת השישית ישולמו האגרות הקבועות בטור ב'
לצידו.
(2) סכומי האגרה הנקובים בתוספת השישית ישתנו ב-1 בינואר של כל שנה (להלן – יום
השינוי) לפי שיעור עלית המדד החדש לעומת המדד היסודי.
(3) סכום שהשתנה כאמור יעוגל לשקל החדש השלם הקרוב.
(4) בתקנה זו –
"מדד" – מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה;
"המדד החדש" – המדד שפורסם לאחרונה לפי יום השינוי;
"המדד היסודי" – המדד שפורסם לאחרונה לפני יום השינוי הקודם, ולעניין יום השינוי הראשון שלאחר תחילתן של תקנות אלה, המדד שפורסם לאחרונה לפני תחילתן."

מי בעד סעיף 27?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 27 נתקבל.

אושר.

"28. סייג לתחולה
(1) תקנות 2, 4, 5, 6, 7, 9, 16, ו-24 לא יחולו על בית מרקחת."

את סעיף 11 גם צריך להכניס.

- - -

זה צריך לחול על בית מרקחת.

זה צריך לחול בבית מרקחת, לא תקבלו הנחות.

- - -

כבוד היושב-ראש, רצית גם את 19 להכליל.

19(ב).

"28(ב) תקנות 2, 4, 6, 7, 9, 16, ו-24 לא יחולו על חדר תרופות."

מי בעד סעיף 28?

עם התוספת של 19(ב)?

לא. אי אפשר להוסיף את 19(ב). גם לדעת היושב-ראש, מה שמעבר לדלפק בבית מרקחת- יחולו עליו אותם תנאים שחלים על מה שבעסק אחר מחוץ לבית המרקחת.

מי בעד סעיף 28?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 28 נתקבל.

אושר.

"29. שמירת דינים
תקנות אלה באות להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו."

מי בעד סעיף 29?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 29 נתקבל.

אושר.

"30. תחילה
תחילתן של תקנות אלו 6 חודשים מיום פרסומן."

מי בעד סעיף 30?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
סעיף 30 נתקבל.

אושר.

אני מבקש תוספת קטנה, שהיא לא משנה דבר אבל אני חושב שהיא חשובה. היא לא משנה את המצב המשפטי, אבל היא מוסיפה לעניין – ואני יודע שיש לי מחלוקת עם יואל ליפשיץ בנושא הזה.

אני חושב שצריך להוסיף סעיף שמבהיר שהוראות העונשין של פקודת הרוקחים חלות על התקנות האלה. אני יודע שמבחינה משפטית הן חלות, אבל אדם שקורא את זה איננו מכיר את פקודת הרוקחים ויש פה אדם אחראי והוא צריך לדעת שיש לו אחריות – פקודת הרוקחים היא חוק עם אחריות פלילית, לא בית עסק רגיל.

צריך להוסיף את זה כהערה, וזה לא גורע.

בפקודת הרוקחים יש ענישה פלילית – זה חל גם בעניין הזה, ולכן אין צורך לחזור. אנחנו לא מתקינים בתקנות דברים כדי להבהיר לאנשים. אם יש צורך בהבהרה – משרד הבריאות יבהיר, יוציא חוזרים, יכתוב את זה בטופס קבלת האישור, ולכן אם אין ספק משפטי שזה חל – וזה כן חל – אין צורך להבהיר את זה רק כדי להודיע לאנשים. זה לא טקסט שאנשים נוהגים לקרוא אותו בזמנם החופשי.

היועצת המשפטית טוענת שלא, אז לא מוסיפים.

כל התקנות אושרו עד סעיף 30, וכן הרשימה. הגענו לתוספות. התוספת הראשונה מתייחסת לתווית שהיא הלוגו על כל תרופה ללא מרשם.

תוספת שנייה – אישרנו.

טרם השימוש בתרופות מומלץ להתייעץ עם רופא או רוקח.

תוספת רביעית – מופיע כאן כל מה שדיברנו.

יש שינוי אחד.

לגבי התוספת הראשונה, בסוגריים כתוב: (תקנה 1). צריך להיות 1 ו-13.

בתוספת הרביעית החלפנו את המילה "מכירה כללית" ב"שיווק כללי".

הכל מופיע. התוספת הרביעית אושרה. תוספת חמישית.

מדוע אין בנוסח החדש: הרחק מילדים?

אנחנו אישרנו רובריקה שנקראת אזהרות, ותחת האזהרות האלה יגיעו כל האזהרות שאנחנו מכניסים, כאשר זה משתנה מתכשיר לתכשיר. אנחנו לא רוצים לקבוע מראש כי קיבלנו על כך הערות, ובצדק.

תוספת חמישית – דין וחשבון שנתי לסיטונאים, כולל האגרות. "(1) בקשה לאישור לעסק אחר או חידושו" - אם אתה רוצה להיכנס לעסק – אתה צריך לשלם קודם כל 1,076 שקלים כדי להיכנס לעסק. האם זה לשנה?

לא. לחמש שנים.

"(2) אישור או בקשה לשינוי אריזה ועלון לצרכן של תכשיר בלא מרשם למכירה בעסק אחר, למעט שינוי באריזה ועלון לצרכן שבוצע על פי דרישת משרד הבריאות."

האם ניתן להסביר את זה?

ברגע שהחומרים הפעילים האלה שנמצאים בתוספת השלישית יוצאים החוצה מחוץ לבית מרקחת, יש צורך להכין אריזות חדשות ועל האריזות לשים את התווית ואת התוספת הרביעית. על מנת לעשות את זה, צריך להושיב צוות של רוקחים מומחים באגף הרוקחות, שיעבור על זה ויבדוק כל אות ואות וכל פסיק, כנ"ל לגבי העלון לצרכן – צריך לעשות את השינויים לפי דרישת משרד הבריאות, ועל כך אנחנו צריכים לקחת אגרה.

נניח אני מוכר אקמול. יכול להיות שפתאום יש לי הצעה לכתוב את האזהרה באות יותר גדולה – אתה כאן מדכא אותי שאני לא אתחדש. יכול להיות שהיה איזשהו מחקר בעולם, אתה לא תחייב אותי, אבל אני כן חושב שהיה כדאי שהציבור ידע שאם הוא לוקח אקמול – קורה לו א', ב', ג'; לוקח אספירין – עכשיו יצא מחקר שזה טוב למשהו נוסף.

אם אתה רוצה אחרי שנתיים לשנות את האריזה, לעשות אותה יותר בולטת – אפילו לטובה – זה עולה 1,348 שקלים. לפעמים זה כולל דברים שאפילו אתה מעונין בהם, התשלום הוא לא צודק.

כל מה שאנחנו מעונינים בו – מופיע בתקנות, זו נקודת הפתיחה. הרי מדובר בעניינים מדעיים, לא מדובר במוצר של רשת מסוימת. אם יש איזשהו מחקר קליני והוא רוצה להוסיף התוויה חדשה לתכשיר – לשנות התוויה, בלי שום קשר לתקנות האלה – ברישום תכשיר הוא מגיש את זה למשרד הבריאות, הרי הוא מעונין בכך שזו תהיה התוויה חדשה כי זה פותח לו אפיק חדש ושוק חדש של אנשים.

אבל אם שיניתי את הצבע?

אם שינית את הצבע – גם תצטרך לעשות זאת, כי אנחנו עדיין אחראים.

שינוי צבע זה דבר חמור ביותר.

גם על שינוי צבע יש לנו מה לומר. לפעמים הוא רוצה לשנות צבע לתרופה אחרת, שהיא זהה וזה יכול לגרום לטעויות.

ברור שיש לך מה לומר. אף אחד לא נגע בסמכותך לאשר את הפרסומת ואת האריזה, ואתה לפי שיקול דעתך תעשה את זה, אבל אתה אומר שזה בלתי אפשרי אפילו אם אני מוכיח לך.

נניח אני בא ואומר לך שאנשים העירו לי שהדיאט זה באותיות קטנות מדי, וזה גורם לטעויות. למען העניין, אני רוצה לכתוב עכשיו דיאט באותיות יותר גדולות. אתה אומר שצריך לשלם על כך 1,348 שקלים.

אלא אם כן הוא ישכנע את המשרד שידרוש את זה.

אני אומר שכאן צריך גם לתת אפשרות לפטור אם ראה המנהל שזה לשיפור העניין.

שיפור איזה עניין? בריאות הציבור? אם זה בריאות הציבור וזאת דרישה שלנו – כתוב: על פי דרישת משרד הבריאות, פטור.

האגרות האלה אמורות לממן גם את פעילות הפיקוח שלנו.

אתה מעודד שמרנות, ואני לא רוצה שתעודד שמרנות.

כל דבר אני חייב לבדוק – גם אם זה לשיפור, גם אם זה שיפור קוסמטי לכאורה. הרי אותי לא מעניין שיפור קוסמטי, אותי מעניין בריאות הציבור.

אנחנו עומדים להצביע על כל התוספות.

אבי אויבל, ארגון תל"מ. 1,300 שקל זה לא משהו שיהווה מכשלה עבורנו, אבל הייתי רוצה לשאול כך. עכשיו עומד לחול השינוי ובבת אחת לגבי 100 חומרים פעילים יכולים לשנות את הסוג.

על זה לא משלמים, זו דרישה של משרד הבריאות.

זאת לא דרישה.

אתם תשלמו את זה. זאת לא דרישה, את לא חייבת למכור מחוץ לבית מרקחת, אם את לא רוצה.

מדובר ב- 300 מוצרים בבת אחת. מה משך הזמן?

לכן נתנו 180 יום.

השאלה היא איך משרד הבריאות, אגף הרוקחות, יתמודד עם זה?

זו בעיה שלו, לא בעיה שלך.

אם תעלה לנו את האגרות ל- 4,000 – אולי אנחנו נוכל לקצר את הזמן...

יואל, הוא בא ואומר לך שבתקנות צריך היה להיות כתוב שמשרד הבריאות משיב לפונה תוך 30 יום.

תחשוב ששר הבריאות הוא אדם מושחת, וחברת תרופות אחת משלמת לו שוחד. הוא יכול לעכב את אישור האריזה והפרסומת לעולמי עד.

אני עובר על התקנות – אתה רוצה, יהיה 60 יום- אבל צריכה להיות הגבלה שהמשרד חייב לתת תשובה תוך זמן סביר.

יש כללים של מינהל תקין. יש נניח כלל שהבקשה הראשונה שנכנסת, היא הבקשה הראשונה שתיבדק, אתה לא יכול להגביל.

האם זה לא מופיע בחוקים ובתקנות?

יש חוק לעניין תשובות ופניות, הנמקות – חייבים להשיב תוך זמן סביר.

אני חושב שאפשר בהחלט לכתוב שהמשרד יאשר תוך 60 יום מיום קבלת הדרישה.

הבעיה שמתעוררת כרגע זה רק בנקודת ההתחלה, אם אני מבינה נכון, לא באופן שוטף.

לא. למה? ברור שבהתחלה יש בעיה, אבל אחר כך יש את הפרסומת.

לגבי פרסומת זה כתוב בחוק. יש נוהל שאומר תוך כמה זמן. אני לא שאלתי לגבי פרסומת, שאלתי לגבי השינוי באריזה כפי שמוצע כאן.

כל נושא רישום התרופות הוא לא נושא שאפשר לשים אותו עם סד של זמן. גם ב- FDA הגדול, כשכתוב 180 יום שבהם צריכים להגיש תשובה, הם לא עומדים בזמנים האלה, ולמשל רישום של תכשיר גנרי לוקח כשנה וחצי. הכל זה פונקציה של כוח-אדם ואנשים. מדובר בעניינים מקצועיים, עניינים טכניים ומדעיים, צריך לבדוק אותם אחד לאחד.

ה-180 יום שאנחנו לקחנו בהערכה לתקנות האלה זה זמן סביר בהחלט כדי שאנחנו נענה לכולם, וכולם ייצאו לשוק בתחרות שווה, לגבי נקודת הפתיחה, בהנחה שכולם יגישו תוך חודשיים מיום שהתקנות אושרו את כל מה שצריך.

יש כאן התחייבות לפרוטוקול של היועץ המשפטי של משרד הבריאות, שבמידה שאנשים- עם אישור התקנות – יתחילו בעבודה אינטנסיבית להגשה, תוך - - -

אם יגישו תיקים מסודרים שיניחו את דעתו של אגף הרוקחות – המשרד מתחייב לעמוד בזמנים שנקבעו בתקנות.

אם כך, אישרנו את כל התקנות, אישרנו את כל התוספות.

הכל אישרנו, הכל סיימנו. שום דבר לא מאושר סופית – ואני מבקש מהוועדה שתסמיכו אותי – עד שאני אקבל מכתב ממשרד הבריאות שכל הנושאים של כוח-אדם ואמצעים אחרים, אם צריך, סודרו, והם מניחים את דעתו.

מקובל עלינו.

השינוי שהיה במספר הכדורים לגבי נורופן – אנחנו החלטנו עליו, אבל זה הדליק אצלי נורה אדומה בקשר לשאלת עדכון הרשימה.

עדכון רק דרך הוועדה. יש ועדה שהשר התחייב להקים אותה תוך שלושה חודשים. עדיין אי אפשר לשנות - כולל את התוספת הזאת - אם אנחנו לא מגיעים לוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של כנסת ישראל. אני לא יכול לשנות פסיק מהתקנות האלה אם אני לא מגיע לוועדה הזאת.

תודה רבה. אני מברך את כל העוסקים בעניין בהצלחה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.