כנסת פתוחה

__הטיפול ביחסי ישראל תפוצות במשרד החינוך

2
ועדה משותפת לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
ולוועדת החינוך, התרבות והספורט
15.06.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מישיבת הוועדה המשותפת
לוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות - 122
ולוועדת החינוך, התרבות והספורט - 253
מיום שלישי, כ"ו בסיוון התשס"ד ( 15 ביוני 2004), שעה: 11:00

הטיפול ביחסי ישראל תפוצות במשרד החינוך, התרבות והספורט -
ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך התרבות והספורט, חברי הכנסת קולט אביטל ואילן שלגי.

חברי הוועדה: קולט אביטל - יו"ר ועדת העלייה הקליטה והתפוצות
אילן שלגי - יו"ר ועדת החינוך, התרבות והספורט

סוניה מיכאלי - המדענית הראשית במשרד לקליטת עלייה
ניסן אמדור - מחלקת תפוצות, משרד החוץ
פרופ' יעקב כץ - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך, התרבות והספורט
עופר רימון - מפקח במזכירות הפדגוגית, משרד החינוך, התרבות והספורט
ד"ר ורה ריזקוב - דוברת למגזר הרוסי, משרד החינוך, התרבות והספורט
אלן הופמן - מנכ"ל המחלקה לחינוך יהודי ציוני, הסוכנות היהודית
ראובן שלום - הסוכנות היהודית
ד"ר מלה תבורי - "נתיב", לשכת הקשר
נחמן שי - סגן נשיא בכיר ומנכ"ל איחוד הקהילות היהודיות בצפון אמריקה
ערן לרמן - מנהל ארגון הוועד היהודי האמריקאי
אדוארד רטיג - סגן מנהל הוועד היהודי האמריקאי
בובי בראון - מנכ"ל הקונגרס היהודי העולמי בישראל
תרצה ריטקוביץ- מנהלת אגף תוכניות לימודים בנושא ישראל-תפוצות,
קרן תל"י
איתן שקלי - מנהל קרן תל"י
עידו בן דרור - יועץ לוועדת החינוך, התרבות והספורט

דנה גורדון

יהודית גידלי

אושרה עצידה





הטיפול ביחסי ישראל תפוצות במשרד החינוך, התרבות והספורט –
ישיבה משותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך התרבות והספורט,
חברי הכנסת קולט אביטל ואילן שלגי.

אנחנו רוצים לפתוח את הישיבה המשותפת ורבת המשתתפים של ועדת החינוך, התרבות והספורט, ושל ועדת העלייה הקליטה והתפוצות, בקשר לחינוך בנושא התפוצות בארץ. אנחנו קיימנו פה ישיבה קודמת בעניין הזה כאשר עמדה לנגד עיננו הסכנה שייסגר האגף, והוא אכן נסגר. כאשר ניסינו לבדוק האם הנושא ייעלם כתוצאה מזה שהאיש פוטר או הועבר מתפקידו מטעמים של צמצום תקציבים או תקנים, הבנו אז שהנושא הועבר לאגף המזכירות הפדגוגית, ונאמר לנו שקיימים כלים, יש תוכניות, יהיו תקציבים ויוכלו להמשיך לטפל בנושא הזה.

הנושא הוא חשוב לנו, ואנחנו מנסים לפעול בצורה דו סיטרית. לא רק מה שלומדים בחוץ לארץ על ישראל, אלא גם מה ילדי ישראל יודעים על מה שקורה בתפוצות. פרופ' כץ, חשוב לנו לקבל עדכון ממך היכן הדברים עומדים היום במשרד החינוך, ובעיקר במערכת החינוך.

אני רואה שיש לנו כאן משלחת של תלמידים מבית הספר "ליד האוניברסיטה" בירושלים, ואני רוצה לקדם אותם בברכה. אני רוצה לומר לתלמידים שנושא הדיון היום הוא מה קורה במערכת החינוך בארץ, מה אתם התלמידים אמורים ללמוד בנושא יהודי התפוצות, ובאילו כלים.

בדיון הקודם, וגם עכשיו, ביקשנו לדעת עד כמה אנחנו מחנכים את הנוער הישראלי, ואולי גם את הישראלים בכלל, לקשר עם יהדות התפוצות. מניסיוני האישי וגם מהתקופה שילדיי היו בבית הספר, אני יכול לומר שדיברו על יהודים בתפוצות עד שקמה מדינת ישראל. התחושה שלי שאני מקווה שהיא איננה נכונה, היא שבני הנוער שלנו לא רק שהם אינם לומדים על מי היה מנחם בגין משום שההיסטוריה מגיעה עד מלחמת יום הכיפורים, או סבורים שיצחק רבין היה זה שחתם על הסכם השלום עם מצרים, אלא אני גם לא בטוח שתלמידנו יודעים שיש עם יהודי מחוץ לישראל, פרט לכך שמידי פעם שומעים שהדבר הזה קיים. חשוב לנו מאוד שילדי ישראל ידעו שהם חלק מהעם היהודי ושהם יהיו גם ברמה כזאת או אחרת בקשר עם העם היהודי. לכן, אנחנו גם מקיימים היום את דיון ההמשך הזה. לכן, בנוסף לאנשי משרד החינוך והתרבות נמצאים איתנו גם גורמים אחרים שמייצגים בארץ חלק נכבד מיהדות העולם, וגורמים נוספים שעוסקים בזה. אני מציע שנפתח בסקירה של מה שנעשה.

אולי כדאי שאנחנו נשמע מאחד התלמידים שיושבים כאן, האם בתוכנית הלימודים שלו קיימת התייחסות בין אם בתוכנית פורמלית, בין אם בשיעורי אזרחות או היסטוריה, לקהילות יהודיות בחוץ לארץ? אני פונה אל התלמידים, האם התייחסתם לנושא הזה בתוכניות הלימודים שלכם עד היום?

יש התייחסות בספר האזרחות על יהדות ארצות-הברית בכמה סעיפים. אבל, לא למדנו משהו מסודר על זה.

האם יש התייחסות לשאלות כמו כמה יהודים חיים בחוץ לארץ ובאיזה מקומות יש קהילות?

ממש לא.

אני רכזת השכבה, ואני רוצה לומר שבשנה שעברה קבוצה מהשכבה שלנו נפגשה עם קבוצה של תלמידים שבאו מפרו ומארגנטינה. האם אחד מהתלמידים כאן נפגש איתם? לא. זה היה על בסיס וולונטרי. תלמידים אחרים נפגשו ועשו ביחד פעילות אצלנו בבית-הספר. אחר כך הם הצטרפו אליהם לסיור משותף.

מה מופיע בתוכנית הלימודים?

יש כל הזמן ניסיונות להכניס דברים בתוכנית הלימודים.

האם יש חוזרי מנכ"ל או הנחיות, או חומר שהתקבל בכתב?

יש תוכנית שהועברה בשכבה אחרת בנושא הקשר עם יהודי ארצות-הברית. אני חושבת שהתוכנית הייתה של הוועד היהודי האמריקאי. אנחנו היינו בהשתלמויות.

הוועד היהודי האמריקאי עושה עבודה וולונטרית. אנחנו שואלים, האם נעשה משהו מסודר מטעם מערכת החינוך?

לא. יש כל הזמן ניסיונות, אבל זה לא משהו מסודר ממערכת החינוך. הייתה תוכנית בשם "שותפות 2000". אנחנו מצטרפים כל הזמן לתוכניות שמביאים. הציגו בפנינו תוכנית לקשר דרך האינטרנט עם קהילות בחוץ לארץ. הרצון קיים, אבל אין משהו מובנה שהוא כל הזמן, לפחות לא אצלנו.

אולי אנחנו נשמע שיש. פרופ' כץ, בבקשה.

ברשותכם יושבי הראש, אתם כבר קיבלתם את התשובה למה סגרנו את האגף.

קיבלנו, לא השתכנענו.

אני השתכנעתי למה צריך לסגור ולהעביר את זה למזכירות הפדגוגית. התשובות שאנחנו קיבלנו פה מראות שיש הרבה הרבה מה לעשות, ושיש לעשות דברים מרכזיים. כפי שאנחנו אמרנו אז אנחנו אומרים גם היום, שרק גורם מרכזי במשרד יכול אולי אולי בהצלחה וגם בחסדי שמיים להרים את הכפפה הזאת.

האם לימור לבנת לא יכולה להביא תקציבים?

אני רוצה להדגיש שתקציבים ותוכניות לימודים צריכים עזרה ורוח גבית משמיים. אני בטוח שאתם תתנו את הרוח הגבית.

כפי שהצהרנו בישיבה הקודמת לפני מספר כחודשיים, אנחנו לוקחים את הנושא הזה ברצינות גמורה, ובהחלט לוקח קצת זמן עד שמתארגנים. באופן עקרוני אני רוצה לומר שיש לנו שיתוף פעולה מבורך ומלא עם המחלקה לחינוך של הסוכנות. הקמנו ועדת היגוי ואני אבקש מהמרכז להיכנס לפרטים. נראה לי שאותו שיתוף פעולה מבורך בהחלט יכול להיות ערך נוסף שלא היה קיים עד כה במשרד. יש כאן שני גופים שאחד מהם מטפל בחינוך בארץ, והשני מטפל בחינוך היהודי בחוץ לארץ, ולכל אחד יש ידע מקצועי ספציפי. נראה לי שביחד ותוך כדי התאמה נוכל בהחלט להתקדם. ברשותכם, אני אבקש מעופר רימון לומר מה נעשה באופן קונקרטי.

עופר, אנחנו היינו רוצים לדעת האם יש איזשהי קונספציה. האם פיתחתם שיעורים, מערך שיעורים, באיזה רמה ולאילו גילאים? האם זה נעשה דרך מסגרת של שיעורי ההיסטוריה או שיעורי היהדות או אזרחות?

אני חושב שהשינוי המרכזי הוא בזה שפרופ' יעקב כץ יושב-ראש המזכירות הפדגוגית הציב מטרה ואמר שהוא רוצה שהילדים הישראלים ילמדו, יכירו, את יהדות התפוצות. כשהדבר הזה הוא מטרה וזו לא רק מטרה בשמיים, אלא נתנו לזה מקום בתוכנית הלימודים, והיא הופכת ליחידת חובה, התמונה משתנה. התמונה משתנה כי עד עכשיו היו הרבה גופים שפיתחו תוכניות וניסו לעשות דברים, אבל ברור ששם המשחק הוא תוכנית הלימודים, ומי שנמצא בפנים נמצא בפנים, ומי שנמצא בחוץ נמצא בחוץ. יש לזה משמעות כלכלית שזה כמובן שעות הלימוד.

פרופ' יעקב כץ לא רק הציב את המטרה הכללית, אלא הוא נכנס איתנו לפרטים לגבי מה הוא רוצה שיהיה בתוכנית הזאת, והדבר היה מוגדר טוב. קודם כל, דובר על נתונים דמוגרפים. כלומר, שהתלמידים יכירו את הפריסה, את התהליכים, שהביאו לפריסה הדמוגרפית הזאת. כמו כן, המבנה של קהילה יהודית בחוץ, הקשיים שאיתם היהודים שם מתמודדים, היכרות עם חברי הקהילה, היכרות אישית של תלמיד מול תלמיד.

הרעיון שלנו היה לבנות תוכנית אינטראקטיבית שבה ישוב בישראל מחובר לקהילה בחו"ל. בתוכנית לומדים על יהדות התפוצות בכלל, ולומדים על קהילה ספציפית שמולה אתה עובד בפרט, תוך קשר אינטרנטי. התוכנית מדברת על כיתה ט' במסגרת של 15 שעות יחידת לימוד. אם יהיו גופים שירצו להלביש את התוכניות שלהם הם יהיו מוזמנים אם בית-הספר ירצה להרחיב את זה בשיעורי חינוך וכו'. אנחנו בעיקרון ייעדנו 15 שעות מתוך תוכנית "מורשת" בכיתה ט'.

האם זה יהיה חובה?

יחידת לימוד, יחידת חובה.

האם זה יהיה בכל בתי הספר בכל הזרמים?

בכל הזרמים, אני מדבר על ממלכתי, ממלכתי-דתי.

למעט הזרם הערבי. מה לגבי החינוך החרדי?

אנחנו דיברנו בשלב זה על הממלכתי והממלכתי דתי. בואו נישאר עם זה. נשאיר את השאלה כשאלה שאין לי עליה כרגע תשובה.

התשובה היא לא במגזר הערבי, לא במגזר החרדי.

אני אומר, כרגע אנחנו מתחילים להפעיל את זה בממלכתי ובממלכתי דתי.

כמה שעות מורשת יש בסך הכל? 15 שעות מתוך כמה?

בכיתה ט' יש 30 שעות מורשת, וזה יהיה 15 שעות.

על חשבון מה זה יבוא?

יש 30 שעות של מורשת, ולבתי הספר היו כמה אפשרויות בחירה. אחת מהן היא לימוד על יהדות התפוצות. אנחנו מכניסים את זה כיחידת חובה.

האם בתוך מורשת יש עוד יחידות חובה?

כן, בכיתות ז' וח' ישנו העניין של מאה מושגים.

ד"ר לרמן, החוברת שאתה מחזיק זה לא מאה המושגים, אלא זו החוברת שהוציא "ידיעות אחרונות".

אגב, לבקשתי טרם קיבלתי את החוברת.

פרופ' כץ, החוברת שלפניי היא לא חוברת שלכם, למרות שיש פה ברכה של שרת החינוך והתרבות. אמרתם שתעבירו לנו את מאה המושגים, אבל אנחנו לא קיבלנו אותם. אנחנו נשמח לקבל אותה.

זה כבר מופיע באתר של המשרד, רשימה וגם מלל.

במסגרת בניית התוכנית אנחנו התבקשנו שזאת תהיה תוכנית אינטראקטיבית. כלומר, הרעיון הוא שהיא תילמד בשיתוף עם פרטנר בחוץ לארץ. אבל, התוכנית גם עומדת בפני עצמה. זאת אומרת, אם לא נמצא פרטנר, התלמיד עדיין לומד את 15 שעות.

האם התלמידים בכיתה ט' לומדים יחידה של 15 שעות, ואחר כך הם ממשיכים ללמוד בנושא ספציפי כל שנה או בהמשך קשר עם קהילות יהודיות, או שהם לומדים את זה רק בכיתה ט' וזהו?

אנחנו מדברים עכשיו על השלב הראשון.

האם זה שלב ראשון או אחרון?

זה שלב ראשון, לא אחרון. כרגע אין שום דבר, זו המציאות. הכרתי בזה, ואנחנו מכירים בזה. לכן, אנחנו מכינים תוכנית של 15 שעות חובה בכיתה ט'.

ממתי היא תיושם?

מהשנה הקרובה. אנחנו בוועדת ההיגוי עובדים בצמידות יחד עם המחלקה לחינוך של הסוכנות. אנשים שלהם שהם מומחים לתפוצות עוזרים לנו בהכנת התוכנית. אנשים שלנו משתפים איתם פעולה.

האם תספיקו להכין את המורים עד תחילת השנה?

זה עובד כבר כמה חודשים, זה לא התחיל מהיום.

לא, זה עובד ברמת בניית התוכנית.

כן, ותהיינה השתלמויות בקיץ.

מי נמצא בוועדת ההיגוי?

ישנן שתי אפשרויות כשיוצאים לתוכנית. אנחנו יכלנו לבחור גישה אחת האומרת: בואו נחכה שנה, נבנה משהו ונצא לא בשנת הלימודים הבאה אלא בשנת הלימודים שאחריה. אנחנו בחרנו לבנות את התוכנית תוך כדי תנועה. זאת אומרת, בשנת הלימודים הבאה לפחות שני ישובים: באר שבע, וירושלים, נכנסים לתוכנית על כל בתי-הספר שלהם, בשיתוף פעולה מול כל הקהילות שמולן אנחנו עובדים כדי לעשות איזשהו טסט לתוכנית, לראות איפה נקודות התורפה שלה, לשפר ולהרחיב אותה.

אני לא מכיר הרבה תקדימים במערכת החינוך שתוך שלושה חודשים בנינו תוכנית ואנחנו כבר יוצאים איתה. יש אולי תקדים אחד או שניים, לא יותר מזה. אני מאמין שאת יכולה להתרשם מהנחישות.

התוכנית היא בשיתוף יחד עם מחלקת החינוך והמחלקה לישראל בסוכנות היהודית. המחלקה לחינוך עובדת על הכנה של חוברת לתלמיד ביחד עם פלטפורמה אינטרנטית. המחלקה לישראל והמחלקה לחינוך עובדות מול הקהילות היהודיות בחו"ל לשם הכנתם לקראת המהלך.

אנחנו בנינו שתי ועדות במשרד החינוך. ועדה אחת היא ועדת תכנים שמלווה את התכנים שנכתבים בסוכנות. התכנים מועברים אלינו ומוחזרים לסוכנות. יש את הפינג-פונג הזה כל הזמן.

אלן, האם אתה מודע לזה?

מאוד, גם משלם.

העבודה היא מאוד אינטנסיבית. אנשים עובדים עד שעות מאוחרות מאוד על התוכנית. יש עוד ועדה במשרד החינוך שהיא ועדת אופרציה שכבר עובדת מול בתי-הספר. היא מתחילה להכין אותם לקראת המהלך. יש ועדת היגוי משותפת לסוכנות היהודית ולמשרד החינוך כשמהצד של הסוכנות השותפים הם: מוטי פרידמן, דרורי דניאל, ונציג נוסף של המחלקה לישראל. נציגי משרד החינוך הם: יהודית זמיר, משה זעפרני ואני.

כמה עולה התוכנית הזאת בשלבה הראשון? בכמה היא צריכה להיות מתוקצבת?

השאלה היא למה מתייחסים. יש את שעות הלימודים שזה הכסף הגדול.

כמה עולה לכם בניית התוכנית עצמה? בשנה הבאה אתם מיישמים את זה בסך הכל רק בשני מוקדים ולכן אי אפשר לדבר על תקציב כולל.

אני יכול להעביר לך הערכה תקציבית. אני לא רוצה לזרוק סתם עכשיו סכומים. אלו סכומים של עלות פיתוח, ועלות ההדפסה של החומר. אלו דברים שנמצאים בתהליך, אנחנו בתהליך עם תקציב. למשל, אני לא יודע כמה השתלמויות אנחנו נפתח בשנת הלימודים הבאה.

אני רוצה לדעת הערכת כמה זה עולה לך עכשיו בפיתוח, והערכה שלך כמה זה יעלה לך להשתלמויות.

אם תרשי לי, אני אשלח לך תוך יומיים את ההערכות.

בסדר.

ישנם שלושה חלקים ביחידה. חלק הראשון עוסק בתהליך בגדול, איך הפכנו לעם שהוא פזור בתפוצה, צילום של המצב היום, תהליכים מרכזיים רוחניים ואישים מרכזיים שפעלו. חלק שני, זה מבנה.

זה חוזר ללימודי היסטוריה.

זה קשור ללימודי היסטוריה, אבל הזווית כאן היא אחרת. קודם כל, זוהי יחידה קצרה, ותהיה לתלמידים הזדמנות לראות את כל התמונה בכמה שיעורים.

באיזה שנה לומדים התלמידים היסטוריה של העם היהודי או באילו שלבים?

היום תוכנית ההיסטוריה היא תוכנית משולבת, העם היהודי והיסטוריה כללית, החל מהתחלת לימודי היסטוריה בכיתה ו' עד כיתה י"ב. זאת אומרת, בניגוד לפרקים שהיו מבודדים ולא היו קשורים, הכל משולב מבית שני ועד היום.

באיזה תחנה הם נמצאים בכרונולוגיה ההיסטורית כשהם מגיעים לכיתה ט'? האם תלמיד בכיתה ט' לומד על ימי הביניים או על המהפכה הצרפתית?

אלה שעובדים בתחום ההיסטוריה הם אלה שצריכים לתת תשובה.

בואו נשאל את תלמידי כיתה י"א שנמצאים כאן, מה הם ידעו בכיתה ט'? יש לכם יחידה אחת בכיתה י' ויחידה אחת בכיתה י"ב. מה למדתם בשנה שעברה?

למדנו על המהפכה התעשייתית וגם ימי הביניים.

יש לנו בגרות פנימית שלא הולכת במקביל לבגרות של משרד החינוך. יש לנו תוכנית לימודים אחרת בהיסטוריה. בכיתה י' ניגשנו לבגרות על ימי הביניים ואז למדנו גם על היהודים בימי הביניים. אנחנו לומדים את ההיסטוריה של העם היהודי רק בכיתה י"ב.

פרופ' כץ, בזמנו הציגו במוזיאון "התפוצות" בתל-אביב סרט שנקרא "כרונוספירה". הוא נותן לך תמונה במשך 20 דקות של איך העם היהודי התפזר, איפה הוא היה.

דרך אגב, אפשר לקחת חומר מבית התפוצות. זה רעיון לא רע.

אני לא מומחה להיסטוריה, ולכן אני לא יכול להביע עמדה.

אולי לא בהכרח צריך כמה שעות כדי להביא את התלמידים כדי ללמוד היכן היום העם היהודי, איך הוא חי, האם ועד כמה הוא קשור לישראל.

אנשי החינוך שאמונים על הנושא הזה עושים את עבודתם. הם בוודאי מכירים את הנושא הזה, הם יודעים בדיוק מה נלמד בהיסטוריה. הם יעשו את העבודה והם עושים את העבודה. אני ממש לא יוכל לומר בדיוק מה נלמד בכיתה ט' בהיסטוריה והאם זה ישתלב עם מה שאנחנו עושים. הכל נעשה תוך כדי תיאום בין אנשים שהם מומחים בתחום שלהם.

אנחנו מנסים להבין מדוע אתם בחרתם להתחיל את התוכנית בכיתה ט'? אני מניחה שאם אני מתחילה ללמוד ספרות צרפתית אז יש לי קודם איזשהו בסיס בשפה. ילדים שמגיעים לכיתה ט', הם כבר ילדים ששמעו מה קרה בימי הביניים ליהודים, מה קרה עם הגירוש, לאן הם הגיעו כתוצאה מהגירוש, והם יכולים להבין את התמונה שאתה נותן להם לגבי איפה נמצא העם היהודי היום.

יש לזה סיבה מפני שבכיתות ז', ח', לומדים מורשת. זה התחלת לימודי המורשת. במורשת קודם כל לומדים על מעגל החיים, ומעגל השנה, ועל העם היהודי על-פי מנהגיו ותרבותו. בכיתה
ט' אנחנו עוברים לעם היהודי בישראל ובתפוצות. זהו שיקול הדעת הפדגוגי. לכן, בחרנו בכיתה ט'.

חשוב לנו שהם יבינו וידעו שבימי הביניים לא היו יהודים בארצות הברית. אבל, אנחנו רוצים שהם ידעו איך הם הגיעו לשם ומתיי.

אתם צריכים לברך על התוכנית הזאת, מפני שזה מה שהתוכנית הזאת מנסה לעשות, כמובן פחות טוב או יותר טוב. כמובן שבצוות משרד החינוך יושבים מומחים לתוכניות לימודים גם בתחום ההיסטוריה וגם בתחום היהדות. כל אחד מכניס את המשובים שלו. זה עובר אחר כך לסוכנות, וגם בסוכנות כמובן יושבים מומחים בתחום הזה.

אני מציעה שנשמע עכשיו את נציגי הסוכנות.

הסוכנות היהודית נמצאת כרגע בתפנית, ואנחנו בשלב השני של חשיבה אסטרטגית. לפני שש שנים השתתפתי בתכנון האסטרטגי בגלגול הקודם. בחשיבה על התפקיד החינוכי שלנו התעוררה שאלה, האם בכלל הסוכנות היהודית צריכה להיות מעורבת במערכת החינוך בארץ. היו דעות לכאן ולכאן. אנשים כמו מנדל קפלן דבקו בעמדה מאוד קיצונית שיש משרד חינוך בישראל עם תקציב אדיר, ושזה לא התפקיד של הסוכנות היהודית. נוצרה פשרה שאמרה שיש תחום אחד שהוא חשוב לנו כנציגים של העם היהודי והוא הנושא של Jewish Peoplehood אצל הנוער הישראלי, הכרת העם היהודי אצל הנוער הישראלי שלדעתי הוא נושא הדיון היום.

כמו שמטרת העל העיקרית של המחלקה שלנו זה הכרת ישראל אצל הנוער בתפוצות, יש פה ייעוד משני כנציגים של העם היהודי אם אנחנו רוצים שהנוער שלנו וגם הנוער שיושב פה לא יגדל כנטול הכרה של העם היהודי. יש תקציב יחסית מאוד קטן שהוא פחות ממיליון דולר לשנה בתוך המחלקה שלנו שמיועד לנושא הזה. זוהי סוגיה מאוד קשה. ועדת שנהר דיברה על זה כאחד מסעיפי המשנה, ועברו כבר עשר שנים מאז ועדת שנהר. לצערי הרב, ועדת דברת לא מתייחסת בכלל לסוגיות הערכיות האלו.

ועדת דברת עוד לא נכנסה לנושאי תוכן.

אבל המגמות שמסתמנות הן שהנושאים האלה לא יהיו בכלל בתחומים שהוועדה תתייחס אליהם, למרות שהם בליבה של היותנו מדינה יהודית.

אני מוכרח לומר שבשלוש השנים האחרונות אנחנו מנסים יחד עם המשרד, למצוא דרך לנסות להיכנס לתחום הזה ולהשפיע למרות שהמשאבים הם יחסית דלים. היו כמה ניסיונות עבודה. אנחנו עבדנו בסמינרים למורים בהכנסה של קורס שעוסק בעם היהודי, כך שהוא יהפוך להיות חלק מהחובה של הלימוד של כל אדם שהולך להיות מורה בישראל.

כמה מורים עברו השתלמות כזאת?

מדובר על המכללות, ועברו מאות ואולי אלפים. לדעתי, ההשפעה היא זניחה. השקענו בזה הרבה מאוד משאבים ואנחנו לא מרוצים. אנחנו הרגשנו שהיוזמה הזאת של המזכירות הפדגוגית ליצור משהו שהוא בליבה הוא פריצת דרך. אנחנו שמענו היום שזה התחלה, זה לא מספיק. צריך שיהיו לתלמידים בסיום חטיבת הביניים מושגים בסיסיים לגבי העם היהודים. למעשה, התפיסה פה היא יהדות זמננו. הולכים לתפיסה שפיתח משה דיוויס, תפיסה אינטגרטיבית, גם מדעי החברה, גם היסטוריה. אני חושב שהחידוש שעופר רימון מוביל בכשרון רב בחודשים האחרונים, הוא גם לנסות להשתמש בעשייה שהייתה לנו עד עכשיו עם בתי-ספר יהודיים בגולה ב"שותפות 2000", עבודה בין בתי ספר, כפלטפורמה של תוכנית הלימודים הזאת.

עד עכשיו ב"שותפות 2000" יש כבר ניסיונות בית בתי-ספר בישראל ובתי-ספר בגולה. כל בית-ספר בוחר.

קולט אביטל (יו"ר ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות)

זה פרטני, זה לא נותן מושג כללי.

יש פה ניסיון לעשות סיסטמטיזצייה של הניסיון שהיה לנו עד עכשיו. ד"ר מוטי פרידמן פיתח תוכנית אינטרנט שנקראת בונים עולם יהודי, שמאפשרת לשני בתי-ספר ולילדים בכיתות בשני בתי-ספר לעבוד ביחד. על הפלטפורמה הזאת שהיא כבר ניסיון של חמש-שש שנים שעבר הרבה מאוד שדרוגים, התוכנית הזאת תשב.

כפי ששני יושב-ראש יודעים היטב, אין אותו מספר של בתי-הספר בגולה מול 600-800 חטיבות הביניים. לכן, העוסקים במלאכה בונים שני מודלים. מודל אחד הוא בית-ספר לבית-ספר, ואנחנו מגייסים קהילות שהן קהילות של שותפות, ניו-יורק מול ירושלים, מונטריאול מול באר-שבע, ואנחנו עובדים על זה. זה יחד עם מודל שהוא מאפשר לתלמידים ישראלים גם לעבוד ללא בית-ספר שותף, כי אנחנו מהר מאוד נגיע לשלב שאין לנו מספיק בתי-ספר שותפים גם אם נגייס את כל בתי-הספר בעולם, כולל בית-ספר "חפציבה" בסנט-פטרבורג. הכוונה בסופו של דבר היא לגייס את כל בתי-הספר.

אנחנו חושבים שזוהי באמת יוזמה מבורכת ושזו התקדמות גדולה. לא הצלחנו עד עכשיו להגיע להישג כזה עם המשרד. כמובן שצריך השתלמויות למורים. יש לנו עוד מלאכה רבה בהמשך התוכנית בגילאי התיכון ובקישורים שלה לעם היהודי. אם אנחנו נסמוך רק על 15 השיעורים האלה נעשה רק חצי מלאכה.

עד כמה מוסד כמו "בית התפוצות" יכול להיכנס לתמונה בצורה חיה ותוססת כדי שכל התלמידים שמשתתפים יבקרו "בבית התפוצות"?

אנחנו עושים מאמץ גדול לשתף פעולה עם כל הגורמים שיש להם יד ורגל בנושא. נפגשנו עם אנשי הוועד היהודי האמריקאי ועם אנשי תל"י, ועוד אנשים, כדי לשתף אותם.

אנשי תל"י הם מומחים.

יש להם תוכניות שאנחנו יכולים לשלב אם הם יתאימו את התוכניות כי אנחנו עושים צעד ממלכתי ולא צעד סקטוריאלי. אנחנו מוכנים לשתף פעולה עם כל מי שיש לו מה לתרום.

אני נמצא קצת במבוכה כי אני לא יודע להגיב על התוכנית משום שלא שולבנו בוועדת ההיגוי, לא הוזמנו, לא דיברנו. אנחנו נפגשנו לפני שהוקמה ועדת ההיגוי, לפני שעופר רימון נכנס לתפקידו. לא שולבנו עד עכשיו בכל הפעילות. אני לא יכול להגיב עליה, ואני לא יכול להתייחס אליה. לצערי, אני גם לא יכול להגיב לרשימת המושגים המעודכנת.

סליחה, זה לא העניין שלכם. יש מי שאחראי על זה ויש מי שעושה את זה. אני לא מתייעץ עם אנשים מחוץ למשרד על תוכנית לימודים. יש פרופסורים מכובדים מאוד באוניברסיטאות שנתנו יד לדבר והם המומחים ואנחנו מכירים בהם.

ד"ר כץ, לפני כמה דקות אתה אמרת שאתם משתפים פעולה עם כל מי שיש לו יד ורגל.

אבל לא בתוכנית מאה מושגים.

אני שואלת אותך לגבי תוכנית הלימודים של קהילות, האם אין טעם לשלב אנשים שכבר עשו עבודה על זה?

על זה כן מתייעצים.

לנו יש נקודת ראות מאוד ספציפית בעניין הזה ודאגה בצידה. כאשר אנחנו מדברים על היסטוריה של העם היהודי, על זהות יהודית, על מורשת, יש נטייה והיא טבעית, לעסוק בנקודת ישראלית מאין באנו. באנו ממזרח אירופה, חלקנו הגדול מיהדות ספרד והסתעפויותיה. לדעתנו, זה חורג מעבר לשאלה מאיפה אתה בא וזה צריך ללכת יותר לכיוון של לאן אתה הולך. אני רואה את עצמנו כשותפים אסטרטגיים. שתי הכנפיים הגדולות של העם היהודי ישראל ויהדות ארצות-הברית, תלויות היום זו בזו תלות גומלין עמוקה, תלות היסטורית. זה פרק חשוב שלטעמי הוא חסר לחלוטין.

אני מנחש שאין כאן מישהו מהצעירים שיושבים פה היודע לנקוב בשמה של דמות גדולה אחת של יהדות ארצות-הברית במאה העשרים. לכן, אנחנו רואים צורך לקדם את הנושא כמיטב יכולתנו. אדוארד רטיג יכול לעדכן על כמה יוזמות חדשות שבהן אנחנו מעורבים. עשינו כמיטב יכולתנו לקדם תוכניות מול מנח"י בשעתו, גם מול קונספט של שיטת "חברותא" שאיתה אנחנו עובדים מול ישיבת "אור-עציון". נמשיך לעשות כמיטב יכולתנו. אנחנו באים לבתי ספר ונותנים גיבוי לפעילות הזאת של בית ספר מול בית ספר.

אתם כבר פיתחתם חומרי לימוד וישנה איזשהי קונספציה בדמות חוברות והרצאות.

בשעתו בנינו ערכה שהיא טעונה רענון. ערכת הלימוד הזאת שנקראת "מבט אחר" שירתה אותנו כמה שנים. היא מבוססת על סדרת טלוויזיה שהכין מיכאל קרפין בשעתו. אני מודה שלדעתי אנחנו זקוקים היום למשהו עדכני יותר, מפני שהמציאות של אמצע שנות התשעים במידה רבה כבר איננה רלוונטית אחרי כל תהפוכות תשע השנים האחרונות. בנינו מודל ולמודל הזה יש עדיין קונים. אנחנו הגענו לתחתית הארגז של הערכאות האלה ואנחנו בהחלט צריכים כלים חדשים. המהלך הגדול הבא מיועד להתממש בשיתוף פעולה עם סמינר "לוינסקי" שהוא בין המובילים בארץ בהכשרת מורים. אנחנו רואים אותם כשותפים אסטרטגים בבנייה של מודל חדש.

חשוב לנו שהנושא הזה יונח על השולחן בדרך הנכונה. לא במקרה הבאתי את חוברת מאה המושגים. אני מקבל שזה לא מאה המושגים הסופיים והעדכניים. אני מקווה מאוד שבגרסה המעודכנת יהיה משקל ראוי למי שימשיכו להיות בעתיד הנראה לעין 75% של יהדות התפוצות או 40% של העם היהודי, ויותר מ-40% של העם היהודי, כשאנחנו 40% האחרים פה בארץ, ולמשמעות הייחודית שיש לקשר הזה לגבי עתידה של מדינת ישראל. יהדות ארצות-הברית עבור מדינת ישראל היא אחת מיסודות עוצמתנו כשם שישראל היא אחד מיסודות הזהות של יהדות ארצות-הברית המודרנית. בלי זה קשה להבין לאן אנחנו הולכים. תוך שנתיים האנשים הצעירים שיושבים כאן יתגייסו ויקבלו את רובה האם-16 שבא ממקום כלשהו, ויש סיבה לכם שהוא בא לשם. כלומר, צריך לדבר על העתיד שלנו גם במובן האסטרטגי, במובן של תלות הגומלין, במובן של הבנת המציאות הלאומית שאנחנו חיים בה. צריך להבין בצורה עמוקה את הנושא הזה גם בהיבטים האלה. גם טוב לדעת שאנחנו לא לבד בעולם.

אנחנו מודים לך, ואני מניחה שתהיו מוכנים לתרום את החומרים שלכם למזכירות הפדגוגית כחומר גלם.

אנחנו עומדים לרשותם. בשעתו אנחנו עבדנו בצורה הדוקה ביותר עם האגף כל עוד הוא קיים. אני לא בא לערער על החלטת משרד החינוך לשנות את מרכז הכובד של העשייה בנושא הזה. אנחנו עומדים לרשותו של עופר רימון בדיוק כשם שעמדנו לרשותם של דב אייזן וריקי יונה כל השנים שהם היו מופקדים על הנושא. הם יכולים להעיד עד כמה השקענו מאמצים שנה אחר שנה לעמוד לרשותם בנושא הזה, וכך הדבר לגבי כל הרכב שמשרד החינוך יעשה, בתנאי אחד והוא שהנושא יקבל את מלוא תשומת הלב של לפחות נקודת מוקד אחת בתוך המשרד שכל עניינה בזה. זוהי בקשתנו.

על רקע דיונים על תוכניות בהכנה, אני שמח לדווח כי תוכניות הושלמו. השלמנו את כתיבתה של תוכנית לימודים בנושא ישראל-תפוצות שתהיה חתומה על-ידי משרד החינוך, משרד החינוך היה הגוף המוסמך בנושא הזה, וזה גם בחתימתה של הסוכנות היהודית. התוכנית הזאת מוכנה ובחודש ספטמבר היא כבר מודפסת. אנחנו כבר התחלנו השתלמויות מורים בנושא הזה. אנחנו עובדים על התוכנית קרוב לשלוש שנים. משרד החינוך נכנס להרפתקה של כתיבת תוכנית לימודים בשלושה חודשים וזה יפה וזה נועז ומרשים. כמובן שישבנו על כך. ישבתי לשיחה בונה ומעניינת מאוד עם עופר רימון. אנחנו העמדנו את התוכנית שלנו לרשותו של משרד החינוך ואמרנו לו שזה מוכן ושהתוכנית שלו בתנאי אחד והוא לציין שאנחנו שותפים בתוכנית הזאת.

אנחנו נציין שהם שותפים, אבל בלי הלוגו.

חבל לנו מאוד, אנחנו לא בדיוק מבינים למה. מבחינתנו, התוכנית הזאת יוצאת לדרך, היא כתובה. היא יפהפייה.

התוכנית יוצאת לדרך בבתי ספר תל"י.

לא, אנחנו מעמידים את זה לרשות כלל המערכת.

יש לנו השתלמויות בשיתוף עם משרד החינוך.

אנשי הסוכנות שהם אנשי התוכן יודעים בוודאי על התוכנית הזאת היות והפיתוח היה יחד איתם. הם קובעים את התכנים, לא אנחנו קובעים. כותבים את התכנים יחד איתנו. זוהי כתיבה משותפת, עבודה משותפת.

אבל, אם כבר המצאנו את הגלגל ויש תוכנית והיא קיבלה את אישור משרד החינוך והסוכנות היהודית, למה אנחנו מתחילים שוב פעם ושוב פעם כותבים?

האנשים שמכירים ומומחים לתוכניות משלבים את הדברים שמופיעים בכל התוכניות, ואנחנו שמחים על כך שכל הגורמים רוצים - - -

התוכנית הזאת ששקדו עליה שלוש שנים עם אישורכם ועם אישור הסוכנות היהודית וכבר הוציאו עליה כסף, במה היא לא טובה ולא מספקת? למה צריך לכתוב את זה מחדש?

היא לא בנויה בדיוק לעניין הזה, היא לא תוכנית אינטרנטית, היא לא תוכנית אינטראקטיבית. אנחנו היינו שמחים לקחת מכל תוכנית. גם לבית התפוצות הייתה תוכנית שהועמדה לרשותנו, ויש עוד כמה תוכניות שהועמדו לרשותנו. אנחנו התבקשנו לשלב את התוכניות המוכנות. אנחנו אמרנו ואנחנו עדיין אומרים שנשמח לשלב גם את התוכנית הזאת. גם בסוכנות שיושבת להכין את החומרים, יש כבר תוכניות כתובות ויש דברים שנעשו. הרי כל מיני פעילויות בבתי-ספר כבר נעשו.

מר שקלי, אנחנו שמחים לפחות שחלק מהתוכניות שהכנתם ייכנס לתוכניות הלימוד.

אנחנו מקווים.

גם אנחנו.

בראשית דבריי אני רוצה לברך על הפגישה הזאת. אנחנו חושבים שחלק מהבעיה שאנחנו מרגישים גם בארץ וגם בתפוצות הוא הנתק שגדל כל שנה בין בני הנוער בכל התחומים, חוץ אולי מבתחום המוסיקה. עד לפני זמן קצר, הסניף של הקונגרס היהודי העולמי בארץ היה יותר מעורב בדברים שקרו רק בחוץ לארץ ופחות בארץ. אני ישבתי עם יעקב כץ על הפעילות שלנו ודנו בשאלה איך אנחנו יכולים לעבוד ביחד.

יש לנו כתב עת ותיק שנקרא "בתפוצות". כשהתמניתי לתפקיד המנכ"ל חשבתי שזה יכול להיות יותר רלוונטי לאוכלוסייה המקומית.

לתלמידים צריך משהו ברמה אחרת. צריך לעשות כתב עת "בתפוצות" לילדים.

בשיחה שלי עם יעקב כץ אמרתי שיש לנו נציגות ב-88 מדינות היום, ואנחנו מאוד רוצים לראות אם אפשר לבנות איזה קשר. ברור שרמת הנציגות בכל מדינה ומדינה היא שונה. אנחנו ביקשנו לעבוד איתנו ככלי שיכול להוות צינור קשר עם התפוצות ועם סטודנטים פה. ישנה גם אפשרות שמורים שמגיעים לארץ יוכלו הסביר על הקהילה יהודית.

האם אתם יכולים להביא לכאן מורים יהודיים?

אני חושב שאפשר לעשות את זה אולי יחד עם הסוכנות היהודית.

הסוכנות היהודית מביאה. אבל, האם אפשר לעשות איזשהו שיתוף תקציבי או אחר שיביא יותר מורים לכאן? אם הסוכנות היהודית עושה כמה השתלמויות בקיץ למורים יהודים מחוץ לישראל, האם גם אתם יכולים להביא מורים להשתלמויות האלה?

התשובה היא כן. הקונגרס היהודי העולמי גם בחוץ לארץ וגם פה, משוכנע שאנחנו צריכים לעבוד יותר בארץ, ולהביא לא רק את האינטרס של הקהילות היהודיות בחוץ לארץ, אלא גם שיש לעצור את הנתק שקיים ולהיות יותר בקשר.

אנחנו מאוד נשמח אם את האמירה הזאת של עצירת הנתק, אנחנו נתרגם גם לדברים קונקרטיים.

אנחנו פועלים בישראל בעיקר באמצעות הסוכנות היהודית והג'וינט, ולכן הדברים שנאמרו כאן קודם הם בהחלט מייצגים אותנו. אבל יחד עם זאת, אני רוצה להעיר את הדברים הבאים. ראשית, אנחנו מגלים בורות רבה מאוד בכל הרמות בהן הציבור הישראלי בא במגע איתנו לגבי יהדות ארצות-הברית החל מאנשים צעירים מהסוג שראינו פה, וכלה באנשים יותר מבוגרים שמבשילים בתוך המערכת והופכים להיות אזרחים במדינת ישראל. רמת ההיכרות והידיעה שלהם היא נמוכה ביותר. אני מעז לומר שזה נוגע בפורומים מאוד מכובדים, ואני לא אנקוב בשמם כרגע.

ממש לא מפתיע.

אנחנו ארגנו עכשיו פעמיים קבוצות של חברי כנסת יחד עם הסוכנות היהודית. אנחנו מזמינים אותם לארצות הברית לתקופה של שבוע ימים כדי ללמוד את יהדות ארצות-הברית במובן הכי בסיסי של הדבר, בקהילות, בפדרציות, הפעילות הפוליטית שלהם, הפעילות הקהילתית שלהם, כדי לדעת במה מדובר. אני חושב שזה דבר מאוד חשוב, ואני שמח שיש היענות בקרב חברי הכנסת לבוא. אנחנו מתאמים את זה עם הסוכנות. אנחנו עושים את זה גם עם אחרים. אנחנו מכירים בעבודה החשובה שהוועד היהודי האמריקאי עושה עם פו"ם ועם המכללה לביטחון לאומי. הוא מסיע אותם כל שנה, וזוהי השנה השלישית.

פגשתי את אנשי המכללה לביטחון לאומי בכנס השנתי של ה-AJCE בשנה שעברה בוושינגטון. זה היה מדהים. זה ריגש את האמריקאים עוד יותר משזה ריגש אותי.

לפני שנים הייתה לוועד היהודי האמריקאי תוכנית להביא אנשים צעירים שיתפתחו בפוליטיקה. אנחנו הבאנו במחזור הראשון את לימור לבנת, ואני בחרתי את לימור לבנת.

זוהי מסגרת מצוינת. בחודש נובמבר אנחנו הזמנו גם את המכללה וגם גופים אחרים. אנחנו ניסינו ואנחנו מנסים להגביר את הידע ואת ההשתלמות.

אני חושב שאנחנו יכולים לסייע לכם בעבודה מול בתי ספר או מול מסגרות חינוכיות באמצעות הארגון שלנו שמקיף את כלל הקהילה היהודית בארצות הברית. אנחנו נעמוד לרשותכם. אני חושב שכל תוכנית שתציעו לתחום הזה תתקבל על ידינו בברכה, ואנחנו נסייע.

נכנסת לפה עוד משלחת של תלמידים מבית הספר "ליד האוניברסיטה". אני רואה שרוב התלמידים לובשים טי שירטס אמריקאיים. אני רוצה לומר לתלמידים שנכנסים עכשיו שהדיון הוא מה אנשים צעירים כמוכם יודעים על יהודי התפוצות. אני רוצה שאחד מכם יתנדב לומר לנו מה אתם יודעים על יהודי ארצות-הברית, כמה יהודים יש שם, איפה רובם מתגורר.

הריכוז הגדול ביותר הוא בניו-יורק, יש שם 2-2.5 מיליון יהודים. בכל ארצות-הברית יש 6-7 מיליון יהודים.

איפה הריכוזים הגדולים של היהודים בארצות הברית?

בניו-יורק ישנו הריכוז הוא הכי גדול, יש יהודים גם בלוס-אנג'לס ובפלורידה.

האם מישהו מכם יכול לנקוב בשם אחד של אדם חשוב בהיסטוריה של הקהילה היהודית באמריקה שפעל ותרם?

הרב כהנא.

האמת היא שיש 5.5 מיליון בכל ארצות-הברית. היו 6 מיליון, אבל המספר הולך ופוחת. בניו-יורק עם כל סביבותיה אין יותר ממיליון, מיליון וחצי.

אני שמעתי שהתלמידים האלה מהתיכון "ליד האוניברסיטה". זה הזכיר לי שכאשר אני באתי לאוניברסיטה בשנות השמונים, דליה עופר שאז הייתה דוקטורנטית צעירה ואחר כך נעשתה גם פרופ' מן המניין, הייתה מורה במשרה מלאה בבית-ספר התיכון "ליד האוניברסיטה", בית-הספר שבו התלמידים האלה לומדים. לראשונה במדינת ישראל, היא הקימה שם מגמה ביהדות זמננו. היא פיתחה תוכנית לימודים לתיכון. בית-הספר קיבל אישור שזה ייחשב כחלק מהבגרות בהיסטוריה. אני רואה שאין מורים בחדר, אבל אני שואל את עצמי מה באמת קרה ב-15-20 השנים האחרונות אפילו בבית-הספר הזה שהיה המקום הראשון בארץ שהתמקד בנושא העם היהודי, ומה קרה בתוך בית-הספר מאז שדליה עופר עזבה. היה מעניין לנתח מהו התהליך שקרה פה. נדמה לי שכמעט כמו כל חדשנות בחינוך, המנהלים הם המשפך לכול הנושאים, ואחת מהשאלות המרכזיות שנצטרך להתמודד איתה גם לגבי התוכנית החדשה, אבל גם לגבי ההמשך בבתי-הספר התיכוניים, היא איך אנחנו מביאים את המנהיגים של מערכת החינוך להכרה שהנושא הזה הוא נושא חשוב.

אלן, אני חושבת שאני שותפה לדעתך, אבל אולי בצורה אחרת. נכון שהמוקד לחדשנות והיוזמות לחדשנות באות מהמורים או מהמנהלים. אבל, אם אין איזשהי עקביות, איזה הכוונה עקבית של דבר שנכנס בצורה פורמלית למערכת החינוך, אז הדברים לא מתקדמים. בלי הכוונה, היוזמות מתעייפות ומתות. אולי זה המקום גם לבוא ולפתוח סוגריים ולומר שבסנט-פטרבורג אנחנו שמענו מנהל מאוד נלהב שמלמד עכשיו את כל נושא ישראל באמצעות הציפורים. זה מאוד נחמד וילדים מאוד מתעניינים בצפרות ובציפורים, אבל זה ימות אם לא תהיה עקביות קוריקולום שהוא פק"ל לגבי כל בתי ספר.

זה בדיוק מה שמנסים לעשות.

אנחנו רוצים להתקרב לסיכום הישיבה. לא בתור מורה ולא בתור מחנכת, הייתי רוצה להרשות לעצמי להציע שני דברים בסל הזה שאתם מכינים. ראשית, הייתה סדרה יוצאת מהכלל, הסדרה הכי טובה שאני אי פעם ראיתי בטלוויזיה, של אבא אבן על Jewish Civilization , מורשת. יש לי כמה עותקים, אני בטוחה שאפשר להשיג את הסדרה. היא שודרה ב-PBS , ובבתי-ספר אמריקאים. הסדרה סוקרת את תולדות העם היהודי עם כל ההישגים שלו, עם כל הגאונים שקמו בכל דור, כל הסופרים הגדולים. היא לא מדברת רק על מה זה בית יהודי ואיך שומרים על מסורת, אלא גם על דמויות כמו יהודה הנשיא, הרמב"ם. אני חושבת שזהו כלי שאני הייתי לוקחת אותו, ואם הייתי צריכה להעביר משהו מעניין בבתי ספר, יכול להיות שהייתי מעבירה את זה גם בקלטות האלה. לא תמיד צריך להמציא את הגלגל מחדש. השקיעו בזה מיליונים של דולרים גם במחקר, גם בחומר תיעודי, גם בחומר ויזואלי. אני לא דיברתי עם התלמידים כאן, אבל אני מניחה שאם הם היו צופים בסדרה כזאת במקום להיות נוכחים בשיעור יבש, זה היה מטביע בהם הרבה יותר. זה גם היה מעניין אותם הרבה יותר. זה כלי אחד שהייתי רוצה שתחשבו עליו.

הכלי השני שאני בטוחה שחשבתם עליו לא רק ברמת התרומה שלהם בתוכניות שהם בנו, הוא לקחת כל כיתה ל"בית התפוצות" ליום יומיים של סמינר. שם הם יכולים לראות דגמים של בתי כנסת, ואת כל מה שיש שם ברמת האומנות. אין כמו דבר ויזואלי. אי אפשר להחליף זיכרון ויזואלי במילים.

אלה שני הכלים שהייתי רוצה שתחשבו עליהם.

אני גם מבקש להדגיש שאנחנו צריכים להביא לכך ככל האפשר שתהיה מודעות בכל מערכת החינוך בכל הזרמים, וגם אם זה לא בתוכנית לימודים ישירה. ילדים החל מגיל הגן צריכים לדעת שיש עם יהודי במקומות שונים ורבים בעולם, שיש לנו איתו שותפות גורל, וכאשר אנחנו חוגגים את ליל-הסדר, חוגגים את ליל-הסדר באותה מתכונת גם יהודים רבים סביב כדור הארץ, או שהעם היהודי מקיים את יום הכיפורים בכל העולם. יש לזה משמעות גדולה מאוד.

צריך בהחלט לדבר לא רק על שותפות הגורל ועל העבר המשותף על כל התהילה, הצרות והאסונות, אלא לדבר גם על השותפות בהווה והצורך בשותפות לעתיד כאשר הדבר הזה מחייב אותנו לא רק משום שאנחנו 40% החשובים בעם היהודי, אלא גם משום שאנחנו פה בישראל לא נוטשים את השאיפה ואת התקווה שיום אחד רוב העם היהודי, הרוב הגדול שלו, יתרכז כאן. עד שזה יקרה, חשוב שהקשר יתקיים כל העת. בני נוער היום יותר פתוחים לעולם בכלל באמצעות הטלוויזיה, הקולנוע, והאינטרנט. הם מקבלים ידע ומושגים על העולם היהודי. לפעמים מי שאין לו את הרקע ומי שלא קיבל את הנתונים הנכונים, אולי מקבל תמונה שגויה ולא נכונה.

חשוב שמערכת החינוך היא זו שתהיה אחראית לנושא. טוב שאתם מכינים כאלה תוכניות בחטיבת הביניים. אני מציע שמורים ומחנכים יהיו מודעים לנושא כדי שגם שלא במסגרת תוכנית לימודים, הם ידעו לדבר עם הילדים על העולם היהודי ועל העם היהודי דרך הדת כמכנה משותף, אבל לא רק דרך הדת.

הוועדות רואות חשיבות רבה בהגברת ההיכרות של הנוער הישראלי את יהדות התפוצות, ובהבאת הנוער למודעות כי יש לנו שותפות גורל ומחויבות לשותפות עתיד עם העולם היהודי.

הוועדות מברכות על תחילת עבודת המזכירות הפדגוגית בהכנת תוכנית הלימודים - -

יחד עם הסוכנות היהודית. זוהי שותפות מלאה, צריך להדגיש את זה.

- - והסוכנות היהודית, ומצפה לקבל עידכונים על תכני התוכנית שתגובש, ועל דרך ביצועה.

הוועדות קוראות לשתף בגיבוש הקונספציה את באי כוחם של ארגונים יהודיים בארץ.

תודה לכולם.

רבותיי, תודה רבה לכולם. נשמח לחזור ולפגוש אתכם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:25.