כנסת פתוחה

תקצוב גרעיני "צבר" הקולטים בני יורדים מארה"ב וקנדה בקיבוצים

2
ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
16.6.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 123
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, כ"ז בסיון התשס"ד (16.6.2004) שעה 9:00

תקצוב גרעיני "צבר" הקולטים בני יורדים מארה"ב וקנדה בקיבוצים, לקראת ובמהלך שירותם כחיילים בודדים בצה"ל.

חברי הוועדה: קולט אביטל-היו"ר

משרד לקליטת העליה: נדיה פריגת

רס"ן חיים כהן רמ"ד נח"ל (נוער חלוצי לוחם) במקח"ר
איציק אנגלוביץ ראש יחידת נח"ל באגף הנוער והנח"ל

אלן גרין

שרה אנקורי קיבוץ דגניה א'
תמר גל-שראי קיבוץ דגניה ב'
ניסן לביא קיבוץ יפתח

דוד מימון

קרן לוזון

שי שושני מנהל מחלקת הקליטה במועצה האזורית
עמק הירדן, מזכיר דגניה.

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ

בוקר טוב לכל האורחים ולכל המשתתפים. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות. הוועדה הזאת מטפלת לא פעם גם בכל נושא החזרת הישראלים לחו"ל וכבר הקדשנו לזה כמה ישיבות, גם כדי לדון בתופעה של הירידה וגם כדי לדון יותר ספציפית במה נעשה כדי לעודד יורדים או ילדיהם לחזור לארץ.

אני מודה שטיפלתי בענין הזה מול אבי אפריגד עוד בטרם היותי חברת כנסת, בתוקף תפקיד קודם שמילאתי ואני מודה גם באשמה שעשינו לא מעט דברים בזמנו לפחות בתחום ירידים להייטק, להחזיר אנשים להכין להם מקומות עבודה.

אם זכרוני אינו מטעה אותי, באירוע של הפדרציה הציונית, או של הקונגרס הציוני שנה שעברה, אנחנו התבשרנו שאחת מהתכניות המוצלחות ביותר, הטובות ביותר, היעילות ביותר ועכשיו זה מעין תכנית דגל היא תכנית "צבר" שמחזירה ילדי יורדים ארצה ואכן ידעתי על קיומה אבל באמת מאז למדתי שיש לה הצלחה לא כובלת ולכן הופתעתי מאוד לשמוע באחד מסיורי בצפון שדווקא התכנית הזו שהיא כל כך טובה, כל כך מוצלחת, ושיחסית לתכניות אחרות, מדינת ישראל לא צריכה להשקיע בה הרבה כסף, וגם שהיא פועלת, לא ממומנת טוב ולא ממומנת בזמן.

אני יודעת שבמשרד לקליטת עליה יש תקציב שנקרא תקציב לעידוד עליה שהוא תקציב לא מבוטל. אני יודעת שיש תקציב מיועד להחזרת ישראלים ארצה. אני יודעת שנעשות לפעמים פעולות ראוותניות, ראו דוגמת אותו היריד שהיה בארצות הברית ושהושקע בו הרבה כסף ושבעקבותיו התבשרנו שחזר אדם אחד ארצה, אז לכן אני תוהה אם יש דרך בכל זאת לסדר את הפרופורציות כך, שגם בתכנית הזו מדינת ישראל והסוכנות היהודית ושלטונות צה"ל ישקיעו בה לא רק שימת לב נפשית ורוחנית אלא גם משאבים.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור למי שבעצם הסבה את שימת ליבנו לנושא, תציגי את עצמך למען הפרוטוקול.

קוראים לי תמר אני מדגניה א'. אני עוסקת ב"צבר" רק כשנה. אני הייתי שליחה בלוס אנג'לס שם נפגשתי בפעם הראשונה עם "צבר" וגוייסתי על ידי שי המזכיר שלנו לפני קצת יותר משנה לקדם את הפרוייקט בדגניה אל מול הציבור.

לא יודעת אם כולכם קראתם את המכתב שכתבתי לקולט בעקבות הפגישה שלנו במועצה בעמק, אבל טיפונת רקע על הפרוייקט הנהדר הזה שקרן מתנועת ה"צופים" מלווה אותו באופן אינטנסיבי ומכירה אותו הרבה יותר שנים ממני והרבה יותר לעומק, מבחינה היסטורית ומבחינה תוצאתית של הפרוייקט, אבל הוא קיים כבר ארבע עשרה או חמש עשרה שנים.

ילדים שגדלים מעבר לים, שהוריהם רוצים לשמר את התרבות הישראלית, שולחים אותם לתנועת הצופים הישראליים שם. הם עוברים שם חינוך פרטי בעברית, ואז הם מגיעים לכיתה יב' והם בעצם צריכים להחליט כמו בארץ, שהם צריכים להחליט לאן פניהם מועדות, הם צריכים להחליט גם שם, ואילו שמחליטים שפניהם בחזרה הביתה ולהתגייס לצבא, מצטרפים לתכנית שנתית שמתפרסת על פני חמישה מפגשי סוף שבוע שממומנים על ידי הצופים הישראליים שם, שבמפגשים האלה הם למעשה עוברים סידרת הכנות מדורגת לקראת חזרתם ארצה, כשההכנות הם גם רגשיות, הם גם בנייה של קבוצת תמיכה, וגם ענייניות לגבי הצבא, כאשר במפגש החמישי הם נפגשים עם נציג הקיבוץ שיקלוט אותם בפרק ההכנה והפרק הצבאי ונפגשים עם נציג צבאי של מרכז נח"ל.

איך בשנה שעברה אמר את זה השליח הראשי כשנפגשנו עם ההורים? הוא אמר להורים, אני עכשיו סיימתי את הפרק שלי, אני מעביר את הילדים שלכם לידיים מובאות שזה היו נציגי הקיבוץ, ונציגי מרכז נוער ונח"ל, כאשר אחד התפקידים של הסמינר הזה הוא קצת לנפץ אשליות וחלומות. שלא יחשבו שכולם באים להיות כאן גיבורים ובעצם הרבה מאוד לא ישראלים, לא יודעים על מה הם חולמים, אמנם זה בריא, אבל כשזה מתנפץ אחר כך לנוכח סלע המציאות הם עוברים משברים מאוד קשים.

אנחנו נפגשים שם עם ההורים, שזו גם פגישה לא פשוטה מבחינה רגשית וסך הכל הורים שהם בוחרים משהו והילדים שלהם למעשה בוחרים אחרת וכעבור כמה חודשים הם מגיעים לארץ.

פה בעצם אנחנו נפרדים מהקטע האמריקאי וחוברים לכמה מעגלי תמיכה מאוד מאוד רציניים בתכנית.

החבירה בארץ היא בכמה מעגלים של תמיכה ועזרה וכל מעגל יש לו את התפקיד שלו. אז יש את המעגל המיידי שהוא הקיבוץ הקולט שנותן להם קורת גג, נותן משפחות מארחות, אנחנו נזהרים מלקרוא לזה משפחות מאמצות כדי לא לגעת בכל מיני נקודות רגישות של ההורים בארצות הברית. משפחות מארחות, קורת גג זה אומר הכל, מעבר לארבע קירות יש להם את כל מה שהם צריכים.

פה נכנסת הסוכנות שנותנת אולפן קיבוץ במתכונת קצת אחרת, כי הוא הרבה יותר קטן.

איך המימון, הוא פר ילד?

תמיד, כן. פר ילד. אבל הסוכנות נותנת אולפן קיבוץ גם ברמה של הכללים ממשרד החינוך עם המורים לעברית. מורים לעברית הם דרך משרד החינוך, עם הטיולים ששייכים לאולפן קיבוץ, פה חובר באינטנסיביות מאוד גדולה משרד הקליטה, נדיה, אתי וזימרה שתוך מעט מאוד זמן צריך לארגן את הסטטוסים שלהם ולוודא שכולם מסודרים ואני מוכרחה לציין שבפגישה שלי איתם, היא היתה בשיא ימיה השביתה, ולא חסכו מאיתנו אף יום, להם איתנו לא היתה שביתה וזה קידם את הילדים פשוט.

כשהילדים מגיעים לארץ הם נורא מתרגשים ועד היום יש ילדים שלא כל כך הבינו מה מגיע להם, מה לא מגיע להם. בצד משרד הקליטה והקיבוץ ישנו מרכז נוער ונח"ל שעוסק בכל הענין הצבאי שאנחנו מגיעים איתו קודם ללשכת הגיוס, שאנחנו מסדרים להם את ימי הבדיקות ואת ימי הצו הראשון, וימי המבדקים, וימי הסיירות והגיבושים וכמובן שהשיבוצים הצבאיים. עם הבנים זה בדרך כלל יותר פשוט, עם הבנות קצת פחות.

מרכז נוער ונח"ל נרתם, אני לא היכרתי את השנים הקודמות אבל ברמה כמעט אבסולוטית של יכולת להתקשר איתם עשרים וארבע שעות ביממה, לפי כל קריזה של כל ילד, והם תמיד בהבנה ותמיד עם יכולת לעזור, לא רק רצון, שזה חשוב מאוד, וכמובן יש את המעגל העוטף הכי רחב שהוא תנועת הצופים, שנותנים לענין הזה מזכירה, אני לא יודעת אם חלקית או לא, אבל מבחינתנו ברגע שהם מגיעים המזכירה היא לא חלקית וגם אחרי שהם מגיעים המזכירה נשארת תמיד מעורבת.

שותפים בהכנה של התכנית החינוכית מראש ובליווי היום יומי לפעמים עד כדי שימוש באיזשהו,

תרצי להתייחס קצת כדי שאנחנו נבין לא רק את הפרוצדורה, זה אנחנו מבינים אלא להיבט שהביא אותנו הנה, מההיבט הכספי בצורה יותר ספציפית, כי אנחנו פשוט, יש המון אנשים ולכל אחד צריכה להיות רשות דיבור.

בסדר גמור. ואז התכנית יוצאת לדרך כאשר כל מימון הביניים נופל על הקיבוץ. בשלושה החודשים הראשונים הקיבוץ צריך לספק את כל הציוד, הקיבוץ צריך לספק את הכלכלה, הקיבוץ צריך לספק מלווה או שניים תלוי בגודל הקבוצה. לנו היתה קבוצה מאוד גדולה, אנחנו נתנו שני מלווים, ביטוח רפואי, החזרי נסיעות, עזרות לילדים.

מה ההסכם בעצם קודם, איך צריכה להתחלק האם לפני שהילדים באים, או לפני שניגשתם לתכנית, היתה איזה הסכמה כיצד מתחלק הנטל?

הסוכנות מממנת את החלק שלה פר ילד, הסוכנות בתוך אולפן קיבוץ, בתוך מסגרת לימוד של אולפן קיבוץ שזה משהו בין 18 ל- 19 שקלים ליום לילד, כפול תשעים יום, זאת ההגדרה, וכל היתר, נופל על הקיבוץ כאשר באופן עקרוני צריכים לחזור כספים מתקופת שהותם כשהם חיילים בודדים בהתקזזות מול שכר דירה, והיתרה, משרד הבטחון,

תמר, אני שואלת, אתם החלטתם להיכנס לפרוייקט. לפני שנכנסתם לפרוייקט ישבתם מול אנשים ואמרתם אוקיי, איך מתחלק הנטל? מה היה צריך ליפול על משרד הקליטה, מה צריך ליפול על הסוכנות?

הסוכנות אולפן קיבוץ, נקודה.

משרד הקליטה, לא עוזר בכלום בקליטת הילדים?

לא.

למה?

נמסר לנו, שההחזרים על ההפרש בין הסוכנות ליתר ההוצאות של הקיץ, אמורים להתקזז, לחזור כאשר אנחנו מתחילים לקבל שכר דירה מהצבא, בעבור הילדים. הדבר היחידי שאנחנו מקבלים ישיר פר ילד, אחרי גיוסם, זה שבע מאות וחמישים שקלים היום לילד לחודש, שאמור לכסות שכר דירה, כלכלה, משפחות מאמצות, חבילות.

וכמה עולה לכם ילד לחודש?

כרגע, בשישה החודשים הראשונים של הגיוס שלהם, אנחנו לא נשארנו עם אגורה אחת ספר, בגלל שיש המון נסיעות וסיורים של טפסים, והמון הוצאות כי הם גם באים בהמוניהם.

אם אני הבנתי אותך נכון הבעיה היא בעצם חודשי הקליטה הראשונים?

אז קודם כל צריך לקרוא לזה בשם אחר, כי אנחנו התייחסנו לזה כאל שלושה חודשים בתחשיב שלנו, וזה למעשה מאמצע אוגוסט עד סוף נובמבר ותחילת דצמבר של החודשים האחרונים. זה יותר קרוב לשלושה וחצי חודשים שזה משמעותי מבחינת ימי כלכלה.

כשהפרוייקט מצליח והחברה באים בהמוניהם בשבתות, אין מקום לחיסכון. הם חייבים להרגיש שזה בית, ובית זה בית על כל המשתמע מזה. אז אם בתחשיב שלנו לקליטה בפגישות שלנו עם הצופים היה ברור לנו שמחודשי שירותם הצבאי ניתן יהיה איכשהו לחסוך קצת כסף כדי לקזז את הקיץ, בחצי השנה הראשונה זה לא קרה, יתרה מזאת, יש בעיה בהעברת התשלומים מהצבא לקיבוצים בשתי רמות, אחת עד שהם כולם מאושרים כחיילים בודדים, והשניה, זה שוטף פלוס ששים, עובר לתק"ם ומתישהו עובר לקיבוצים.

מה שקורה בתק"ם זה כבר לא מענייננו.

אבל יש גם ענין של שוטף שישים שלחיילים בודדים בעיר לא קיים.

אני לא יודעת מה זה שוטף פלוס שישים.

חודשיים אחרי מועברים התשלומים לתק"ם. עובדתית היום אנחנו ביוני, התשלום האחרון שהגיע הוא של פברואר.

את אומרת בעצם במכתבך שהתחשיב שלך הוא כלכלה בתקופה הראשונה שהם נמצאים 69 שקל ליום, בעצם את מקבלת היום משהו כמו 19 שקל.

כן, משהו כזה.

אז יש לך דפיציט של חמישים שקל ליום, בתקופה שבה אתם משקיעים קולטים אותם, כלכלה, קליטה, הכל. תקופה שבהם הם כבר חיילים, הם נחשבים לחיילים בודדים הם באים לקיבוץ בעיקר בסופי שבוע, האם השבע מאות וחמישים שקל אז מכסים לך פחות או יותר את מה שאת משקיעה בחיילים האלה?

כן.

אז אם ככה אני רוצה פשוט לנסות לצמצם, קודם כל ללכת על הגדרת הבעיות. הגדרת בעיה ראשונה, מה קורה בתקופה הראשונה, שלושה וחצי חודשים שבהם כל הנטל או רוב הנטל נופל על הקיבוץ, את באה ואומרת, הקיבוצים היום לא יכולים להרשות לעצמם כזו הוצאה. מישהו צריך גם לבוא ולעזור לקיבוצים לספוג את ההוצאה הזאת.

בעיה שניה, פרק העברת הכספים מהצבא אליכם. בעיה שלישית שעוד לא דיברנו עליה, זה הנושא של עזרה של האגודה למען החייל, לבנות איזשהי תשתית, או איזשהי עזרה לחיילים האלה שבשלב הזה לא מתקבלת. אוקיי? כך אנחנו מגדירים את הבעיות?

כן. מה שלא ציינתי משפט אחרון, עוד לפני שהם מגיעים אנחנו מכינים הם חדרים. מכיוון שבחלק גדול מהקיבוצים היום, בדגניה א' אני יודעת, ביפתח אני לא יודעת, נדמה לי שיש שלוש ארוחות ביום. חדרי האוכל כבר לא מתופעלים לשלוש ארוחות ביום, אנחנו חייבים לתת להם אפשרות כחלק מבניית הבית הפיזי, שיהיה להם איזשהו משהו, איזשהו מטבחון קטן או משהו. אנחנו צריכים לזווד את כל החדרים, מקררים, מעבר למיטות ולארונות, מקררים, איזשהי פלטה חשמלית או פלטת גז. איזשהו קומקום, איזשהו טוסטר, משהו מאוד בסיסי וקטן וזה גם כסף. אני כבר לא מדברת על שמיכות וסדינים וכל הדברים האלה.

אני קרן לוזון ואני מתנועת הצופים, מרכזת גרעין "צבר". רק רציתי להוסיף קצת מידע, אז קודם כל באמת "צבר" קיים בשנה החמש עשרה.

השנה זו שנה שיש לנו שני גורמים. ילדים שמגיעים, ואי דיוק קטן בדברים של תמר, חמשת הסמינרים בארצות הברית, הם לא ממומנים על ידי הצופים אלא על ידי משרד הקליטה כשנדיה ואתי הם שותפות נאמנות כל כך לפרוייקט הזה, אי אפשר להסביר את הפרוייקט בלי נדיה ואתי. הכי חשוב לי להסביר שזה לא בא מתנועת הצופים, אלא זה בא ממשרד הקליטה וכאן בעצם משרד הקליטה עוזר לנו.

אבל משרד הקליטה אם אני הבנתי נכון נדיה, עוזר כשהם שם ולא כשהם פה?

אני אתייחס לזה. קודם כל אני לא יכולה שלא להגיב על ההערה שלך, שלא שייכת לנושא הזה לגבי היריד בארצות הברית, כי הייתי שם אישית והייתי בין מארגניו ואני רוצה להגיד שזה היה קודם כל פרוייקט מאוד מוצלח, לא ראוותני, פרוייקט מאוד מקצועי שהמדינה פעם ראשונה נתנה את האפשרות לאנשים להכין את הקליטה שלהם בארץ מראש בתחום היזמות, מממנת להם ייעוץ, הצעות אינטרנט, השתתפו בארבע ערים חמש מאות אנשים שהגיעו גם לשמוע את הנושא הזה, גם לקבל ייעוץ אישי, גם לשמוע בנושא זכויות וחובות.

אנחנו מקבלים כבר מאז הפרוייקט, אנחנו חזרנו מסוף מרץ, מאז יש לנו כולל אנשים שפנו מיד, קרוב למאתיים פניות של אנשים שהתחילו תהליך. אני חושבת שזה תוצאה יוצאת מן הכלל.

לקחתי חזרה. פרוייקט נפלא, בואו תשקיעו גם בפרוייקטים אחרים.

אנחנו משקיעים, עכשיו לגבי הצופים עצמם, אז הנושא של הצופים, מכיוון שמשרד הקליטה נושא באחריות לקשר עם הישראלים בחו"ל לעידודם לחזור ארצה, אנחנו מטפחים את תנועת הצופים משנת 86 כתנועה ציונית, תנועות נוער ציונית שעובדת עם נוער ישראלי כאוכלוסיית יעד, בשפה העברית עם חינוך מוצהר לחזרה לארץ, לציונות.

זה הייחודיות של התנועה הזו. זו תנועה שעשתה עבודה נפלאה. יש לה היום 2,500 ילדים בארצות הברית מגיל עשר עד שמונה עשרה. ארבע עשר שבטים. אנחנו תומכים בתנועה הזו בצורה די רצינית.

כל הנושא של הפרוייקטים המיוחדים, גם חלק בתמיכה בשוטף בשבטים שם, אבל גם בעיקר בפרוייקטים המיוחדים שגולת הכותרת זה גרעין "צבר" שאגב הרעיון נולד כשישבנו עם החברה שהיו אז בהנהלת הצופים, ממומנים על ידי משר הקליטה בעצם.

כשהתייחסנו לתקציב המיוחד, השנה זה שמתאפשרת הרחבה, הכפלה של הפעילות בעצם לא רק לגבי הגרעין, אבל זה תוצאה של התקציב הזה. אנחנו הכפלנו את התנופה השנה.

רק לצורך הענין אני אצטט פתגם רומני שמדבר על ה... שלא יודע לשחות והוא מצליח לצלוח את הנהר וכשהוא מגיע לחוף אז הוא טובע. אז הם כבר מגיעים לארץ ופה אין לנו כסף.

קודם כל התמיכה שלנו היא גם בסמינרים, גם בתכנית בחו"ל, הכנה זה שלב קריטי כדי שזה יצליח קודם כל, כי הגיבוש והתיאום ציפיות וההבנה זה,

מה קורה אחרי שהם באים לארץ?

אחרי שהם באים לארץ, דגניה זה לא הקיבוץ הראשון שהם נמצאים. היו לנו חצרים והיו לנו נחל עוז, והיו לנו יפתח והיו לנו אשדוד יעקב וכל קיבוץ רצה אותם כמה שנים. אני לא מזלזלת במה שתמר מעלה, אני חושבת שהקיבוצים עשו עבודה נפלאה עם השקעה מכל הלב, והתוצאות מדברות בעד עצמן. ששים-שבעים אחוז מהחברה נשארים בארץ אחרי השחרור מצה"ל וזה פרוייקט באמת מוצלח וערכי מאין כמוהו.

הנושא של הקיבוצים, הבעיה של הקיבוצים לא כל כך עלתה בפני משרד הקליטה. זאת אומרת אנחנו באמת הגוף שאנחנו עובדים מולו הוא הצופים ואנחנו מקבלים ממנו את האינפורמציה לגבי, אנחנו הולכים אחר הקליטה של הילדים.

הקשיים של הקיבוצים עולים מפעם לפעם, לא בצורה חריפה כמו שתמר מעלה אותה, ואנחנו שמים נקודתית במידת האפשר.

עכשיו, אני רוצה לציין שמעבר לתמיכה הדי מאסיבית בתנועת הצופים שבעצם מיועדת להרבה מאוד מטרות, לא רק בחו"ל, יש סיוע אישי לכל חייל או לכל אחד מהמשתתפים שמוכן לשנות את הסטטוס ולעשות תהליך שלעליה. רוב הילדים שם זה ילדים שאו נולדו בחו"ל או יצאו לפני גיל 14 ויש להם זכויות עולים.

כל הילדים, ארבע עשרה מתוך השלושים וארבעה שנמצאים היום בגרעין, ששינו את הסטטוס מקבלים קליטה של משרד הקליטה מינואר 2004 יש להם סל קליטה. יש להם סל קליטה של מעל 15 אלף שקל, שכולל בתוכו את המרכיב של שכר דירה. יכול להיות שזה דורש איזשהו בירור עם הילדים ועם הקיבוץ ועם תנועת הצופים איך בעצם הם נותנים את חלקם. נכון שזה לא כולם, וזה גם הגיוני שהסיוע יינתן אחרי שינוי סטטוס, אנחנו לא נותנים את זה למבקרים או לאנשים שהם נמצאים בו זמנית, אבל אנחנו בנושא הזה של "צבר" עשינו הרבה מאוד עבודה.

אני לא באה לבדוק איך משרד הקליטה, למרות שזה כן אחד התפקידים שלנו, איך משרד הקליטה מוציא את התקציבים שלו, לא זאת השאלה. השאלה כרגע היא, קיימות תכניות שונות, של עידוד בני נוער להגיע לארץ, מכספים אדירים שמשקיעים בנעלה, מכספים אדירים שמשקיעים בכל מיני תכניות שמביאות סטודנטים לארץ, בלי ידע ובלי בטחון שהסטודנטים האלה יישארו בארץ.

אנחנו מדברים על נעלה וסלע, ונועם, כל מיני תכניות, כל התכניות האלה מתארגנות בזה, ואני מברכת על זה, שאנחנו משקיעים בבני נוער. אנחנו אומרים, אנחנו מביאים אותם אם ששים-שבעים אחוז יישארו כעולים זאת הצלחתנו. אז למה לא להתייחס למסגרת הזאת, באותם הקריטריונים.

הנה יש לכם, גם את בעצמך באה ואומרת, שיש לזה הצלחה, שחלק מהילדים האלה לא נולדו בארץ. חלק מהילדים האלה הם בני יורדים, אז למה, ואני יודעת שתכנית נעלה דרך אגב, עכשיו עם שם אחר הרבה יותר נוצץ מיושמת גם בארצות הברית. יש גם אנשים במסגרת נעלה שבאים מגרמניה, מצרפת או ממקומות אחרים. יש השקעות אדירות, יש מנגנון שהוקם לנו, יש מנהל הסטודנטים, יש בלי סוף שמקבל כספים פר ילד בלי ידע ברור שהסטטוס שלו הפך לעולה.

אז בואו ניקח, נרחיב קצת את המחשבה וננסה להכליל את אותם הכללים על כולם. למה ילד שבא מרוסיה, שאנחנו לא בטוחים על יהדותו, רק חצי יהודי או רבע יהודי, אנחנו משקיעים בו שלוש-ארבע שנים כספים אדירים בארץ, עם תמיכה אדירה בכל דבר החל מהתיכון דרך הצבא והמשך אחרי זה השקעה באוניברסיטה, בזה אנחנו יכולים להשקיע, ולמה אנחנו לא יכולים להשקיע, פה לא מדובר בתנועה המונית אבל אתם בעצמכם אומרים שאתם משקיעים בחוץ לארץ, אתם משקיעים בתנועת הצופים, אתם עושים פעולות כדי לעודד את האנשים לבוא לארץ, אז הם באים לארץ ואין מי שיכסה את שלושת החודשים הראשונים שלהם.

בואו נראה איך אנחנו במקום לחפש למה לא, בואו נחפש למה כן.

אני לא מחפשת למה לא, אני אומרת לך משקיעים הרבה מאוד בילדים האלה. כל הילדים האלה,

לפני שהם באים, גם אחרי שהם באים הם זכאים פה לסיוע, גם מענק חייל בודד, גם סל קליטה מי שמשנה את הסטטוס.

גם מענק חייל בודד לוקח המון זמן עד שמגיע. גם לימודים באוניברסיטה אחרי שהם גומרים. הרי אלה שנשארים מקבלים מימון לשכר מימון. אלפים מקבלים בלי להיות עולים.

אז אני מציעה שאנחנו נבדוק את הנושא הזה ביחד עם הקיבוץ. כמה כבר מדובר? מדובר בהוצאה זניחה של בערך 6,900 שקל לילד, תכפילי את זה במאה או תכפילי את זה במאתיים כמה ההוצאה?

ההוצאה היא לא גדולה ואני חושבת שהיא ניתנת בקלות לפתרון. הוזמנו פה עוד גופים אנחנו נשמע ונראה ואנחנו בוודאי נפתור את הבעיה הזאת.

ברשותכם, אני שמי שי שושני. אני יושב פה בכמה כובעים, בכובע אחד כמנהל מחלקת הקליטה במועצה האזורית עמק הירדן. כובע שני, כמזכיר דגניה, וכובע שלישי כאב מאמץ, מארח לטליה ולעופרי, בחור ובחורה. בחור שבא מבית מבוסס, יושב טוב, בניו יורק ועשה ומשרת והיום הוא נמצא ביחידה קרבית ובחורה שבאה מבית טוב בניו זילנד והיום היא משרתת ברפיח.

אני רוצה לדבר דווקא מהכובע השלישי שלי, ונדיה אולי פה זה יתחבר ונעשה איזשהו חיבור. השאלה פה היא באמת בדברים שהם זניחים ושם הכותרת הוא לא, אני לא רוצה להגדיר את זה תקציב, אבל אני מתאר לכם סצינה שלי יש סצינה אמיתית, ופה אני פונה גם לידידי מהאגודה למען החייל.

לקראת הגעתו של הגרעין האחרון, פרסמנו בלוח המודעות, גם בחדר אוכל וגם בלוח המודעות האלקטרוני וגם בעמק, שאנחנו מבקשים תרומות בשביל תנורים, בשביל קומקומים, בשביל מקררים קטנים, בשביל שמיכות, שמיכות ובאחד מחודשי החורף, הלכתי והבאתי תנור לבת המאומצת בחדרים.

אני חושב ואני אומר עוד פעם, אני חושב מתוך נקודה מאוד מאוד צנועה, אני חושב שהבקשה פה והפניה פה היא צנועה, ואני חושב ששילוב של כמה גורמים יחד יכולים לפתור את הענין הזה. לדוגמא, גורם כמו האגודה למען החייל שבאמת עושה רבות ומשקיע רבות בנושא הזה שנקרא חיילים בודדים בעיר, לא יעלה על הדעת שיגיד אה, החברה האלה, ארבעים, במאסה, לא באחד, שתיים, יושבים בקיבוץ אז הם מסודרים כי הם בקיבוץ. לא כך התמונה, התמונה היא שונה לחלוטין.

אני תיארתי פה סצינה אמיתית של ללכת ולאסוף מבתים שמיכות ותנורים וציוד ראשוני וכולל המסגר שרץ לרתך כמה מיטות כי הגיע עוד חייל בודד, ואני לא מדבר כבר על דברים אחרים ואנחנו יודעים סך הכל, חיילים בודדים בעיר למה הם זוכים, וזה רק לטובת החיילים הבודדים ופה אני אומר יותר מזה, אם מישהו מעלה על דעתו שבאיזשהו רצון של היישובים ודרך אגב על איזה קיבוצים אנחנו מדברים? על יפתח שיושב אי שם ליד קרית שמונה, על דגניה שיושבת בעמק הירדן ואני חושב שבענין הזה אנחנו נוכל לגבש איזשהו קו. אני חושב שבזה כולנו נצא נשכרים, אני חושב שבענין הזה כולנו נצא נשכרים למען אותם חיילים, שאני אומר עוד פעם, שבאמת הם עצמם, צריך לזכור שהם עצמם נדיה עושים שליחות שלא אחת נתקלנו במצב שבו ההורה של אותו ילד אמר, לא קיבל את זה באהבה ואפילו קצת מנתק מגע עם הילד והבית האמיתי שלו בלי התנור ובלי השמיכה הפך להיות באותם ישובים שהם נמצאים.

ניסן לביא מקיבוץ יפתח, עוסק בתחום חמש שנים, בשני גרעינים, כשגרעין ראשון הצליח להחזיר לארץ ארבע משפחות בעקבות הילדים. אני רואה את הענין הזה כענין ציוני ממדרגה ראשונה. בסך הכל, אחד הפרוייקטים היפים ביותר שנתקלתי בהם בחיים, זה הפרוייקט הזה של תנועת הצופים.

סך הכל אנחנו עושים עבודה נפלאה, והיום מה שקורה, תנועת הקיבוצים השתנתה. היום אנחנו בהפרטה מלאה, וכדי להכניס עוד קיבוצים למעגל הזה של קליטת גרעיני "צבר" הבעיה הכלכלית היא בהחלט גורם משפיע ואם לא יהיה מספיק כסף כדי להכניס את הקבוצה הזאת, אז אני לא חושב שהגרעין בקיבוץ יפתח או דגניה יכולים להרשות לעצמם לשאת בנטל הזה. סך הכל יש להם גם ילדים וברור מה מצבנו היום.

אני לא חושב שנשאר בכלל מקום לספק, אני חושב שהדבר צריך להיות מוגדר ומסודר בצורה ברורה וזה לא ענין של קיבוץ נדבות, או בקשות או גיוס כספים מכל מיני תורמים וזה בעצם מה שעשינו עד היום, שתנועת הקיבוצים היתה כזאת שיכלה לשאת בנטל הזה אז לא היתה בעיה, באמת בהתחלה לא היתה הבעיה. החברים השתתפו בזה בלי שום בעיה.

ברגע שהקיבוצים עברו הפרטה, הבעיה החריפה והיום מעט מאוד קיבוצים נכנסים לפרוייקט הזה.

אני לא חושב שיש איזה תנועה בעולם שיכולה לשאת פרוייקט כזה כמו תנועת הקיבוצים.

חשוב לציין שגם אגף הנוער ונח"ל בקטע הזה לא שותף, פשוט לא שותף. גם הוועד למען החייל לא היה שותף, עשינו כמה פעמים פניות ובקשות, לא מכירים ב"צבר", מכירים בחיילים בודדים כבודדים ואין שום בעיה לטפל בחיילים בודדים כבודדים בעיר, ברור, בעיר.

לצערי הרב אני הייתי במשא ומתן, היינו צריכים להעמיד כמה נערים ונערות מגרעין "צבר" שבעזרת ההורים שלהם הצליחו לגייס כספים ומי שגייס כספים זה הוועד למען החייל ובזכות אותם תרומות קיבלנו איזה פירורים קטנים, זה לא רציני וחבל מאוד.

תודה רבה. אני מודה לך על מה שאמרת מכיוון שללא כל קשר להשתייכותי האידיאולוגית כך או אחרת, אני חושבת שהקיבוצים הם המקום האידיאלי לקליטת אנשים צעירים שאין להם בית בארץ. כשהם מגיעם לעיר אין להם את המשפחה המאמצת, אין להם את התחושה של הבית והקיבוץ גם נותן להם קהילה.

מהסיבה הזאת אני חושבת שאנחנו נעשה עוול מאוד גדול אם לא נאפשר את המסגרת הזו ואם לא ננסה לעזור עד כמה שניתן למסגרת הזו להיות מסוגלים לעשות את זה כשבעצם מה שהביא אותי לזמן את הישיבה הזאת זה שאני חושבת א. שבאמת הקיבוצים עוברים תקופה כלכלית קשה ו-ב. זה לא צודק. זאת אומרת אם אנחנו מוציאים כסף כדי לעשות סמינרים בחו"ל ולהביא את האנשים לארץ, על דבר כל כך קטן כמו שלושה וחצי חודשים ראשונים שלא נמצא פתרון, זה נראה לי שזו תהיה החמצה מאוד גדולה.

אני עובד בפרוייקט שלוש שנים וגם הייתי במפגש בארצות הברית גם עם הילדים וגם עם ההורים ואני חושב שזה משהו משמעותי שגם הצבא, וכל השותפים אליו, אני חושב שאנחנו חייבים לעשות באמת הפרדה בין החלק הראשון לחלק השני, כי חלק מהחיילים לא בהכרח מוכנים לדוגמא לסיכונים קרביים.

לפעמים יש לנו חיילים שלא מוכנים ללכת ליחידות קרביות מכל מיני סיבות וכתוצאה מהענין הזה קיבוץ לכאורה לא מקבל את הכסף, אותם 750 שקל כי החייל בוחר לגור לדוגמא בתל אביב כי הבסיס שלו הוא בתל אביב.

כתוצאה מהענין הזה הקיבוץ בפועל לא מקבל את הכסף, כי הכסף עובר לשכר דירה של אותו חייל באותו מקום שהוא גר, ואז מה שקורה שהקיבוץ באופן אוטומטי נכנס למצב שהוא בפועל לא נכנס אליו כסף.

מצד אחד, אנחנו לא רוצים לקשור את החייל ולהגיד לו תשמע תלך למקום דבר שתהיה בו פגיעה משמעותית,

יש את כל ההצדקה שבעולם שאנשים צעירים שבאים ממסגרת שמוכרת על ידי מדינת ישראל בשלושת החודשים הראשונים תהיה התייחסות לזה.

התגייסתי השנה לקבל את הקבוצה הראשונה שלנו, כשהרעיון הגיע אלינו דרך המועצה באמת זה שיקול של המסביר שהוא לא רצה להרוויח רק מהציונות אבל שיהיה מאוזן, שלא נפסיד ושישמו כתחזית ועכשיו בפועל אני הולכת מחדר לחדר מנקה ומשפצת, ומביאה וילונות, הכל מחדש, אני שנוררית לכל דבר.

אני יודעת שכל התמורה אני צריכה לשמור על דברים, להצלחה, לדברים שחשוב שהילדים יישארו אצלנו ויישארו בארץ.

הוא נציג של הסוכנות?

לצורך החברה שאני מקבלת, יש חמישה עולים חדשים, הם אמריקאים לגמרי שאין אף הורה ישראלי ואני רואה שלמשל אני צריכה חיילות להדרכה, אבל אני צריכה לתת מגורים שמגיע להם אבל זה הפסד של שכר דירה שאני לא יכולה לקחת סטודנט שזה הפסד של כל השנה, אז כל הזמן אני כבר דואגת על דברים כספיים, יותר מאשר קבלת הילדים כמו שצריך.

בסדנא שהייתי, אני אמרתי לכל ילד שזה עולה אלף דולר לכל אחד בקיץ ואמרתי להם שאם הם לא נשארים הם צריכים להשאיר את הכסף, אז זה דבר נורא מביך להגיד אבל מה אני יעשה? אני גם חושבת קרן, והיא תעיד כמה קיבוצים דופקים על הדלת שלה, ורוצים לנתב לדבר כזה. אמנם בדגניה עדיין אין הפצה אבל היא בפתח הענין.

תודה רבה לך. מר גרין, אנחנו מבינים מה הסוכנות עשתה עד היום זאת אומרת, תשע עשרה שקל פר ילד זה נראה לי קצת מוזר, אגב, משרד החינוך נכנס לענין הזה של האולפנים?

של המורים.

אני רוצה להניח שכיוון שאין לנו כזה עודף של עולים, זאת אומרת אנחנו הגענו למצב שבו בכל זאת התקציב של הסוכנות הוא X לשנה אבל אנחנו כולנו יודעים בסופו של דבר שבמקום שבעים אלף עולים שקיווינו לשנה מגיעים עשרים ושניים אלף, אז האם אתם יכולים להיות קצת יותר נדיבים ולבוא לקראת שנגיע פה לאיזשהו פתרון מוסכם.

מה אני מבין שהסוכנות בעיקר תומכת בנושא של קליטת עליה מחוץ לארץ, וחלקה הוא בין משרד הקליטה והסוכנות היהודית כאשר מגיעים לארץ, הם עוברים להיות באחריות של משרד הקליטה. אז הסוכנות נותנת מקום מבחינת קיבוץ ואולפן.

זה לא כל כך מדוייק. אני יודעת שהסוכנות מוציאה הרבה כסף גם בארץ על כל מיני תכניות לאנשים צעירים.

אני יכול לבדוק את זה, אני לא יודע, אבל מה שהסבירו לי לפחות, שהחלוקה היא באחריות משרד הקליטה כשהם מגיעים לארץ, והנושא של עידוד עליה וצמיחה מתוך הגרעין ומשפחות ודברים כאלה זה באחריות של הסוכנות היהודית.

יש עדיין מחלקת נוער? היתה מחלקת נוער בסוכנות, כבר אין? אבל יש מי שעוסק בכל התכניות של נוער בסוכנות. כמה אנחנו מוציאים על ילד בתכנית שנקראת תלמיד? אלפים של דולרים, אלפים, גם מדינת ישראל, לא רק הסוכנות, גם מדינת ישראל וכל הכסף שמוצא בארץ ביד נדיבה ובצדק, היא מהכספים של הסוכנות ולא של גוף אחר, אז אם יש צורך אני אפנה ליושב ראש הסוכנות כי זה פשוט לא יעלה על הדעת שיש קטגוריות שונות של אנשים, שמכיוון שצעיר בא מארצות הברית לא עוזרים לו באותה מידה שצעיר בא מרוסיה.

אני בטוח שיש לנו מסגרות. אני אבדוק.

אני חושבת שבאמת מדובר פה בסכום כמו שאת מדברת שניתן באמת לפתור אותו.

בואו ננסה לכמת את הענין. גבירתי נציגת תנועת הצופים, כמה ילדים כאלה, נערים כאלה בממוצע מגיעים כל קיץ לארץ?

יש לנו פה חומר של גרעינים קודמים. אני יכולה להגיד לך שהשנה אנחנו נגיע למספר של חמישים אולי אפילו 52,

52 ילדים השנה?

כן. בשנה שעברה היו 36, ויש לנו את האחוזים הקודמים שלנו שנעו בין ששים אחוז, לשבעים אחוז כמו שנדיה כבר ציינה.

עכשיו, בהצלחת התכנית הזו בארץ ובהדים שהדברים האלה מקבלים, בסך הכל, זה העידוד הכי טוב לילדים נוספים להגיע יש להניח. אני יכולה לפנות לוועד למען החייל ולקבל איזשהו עדכון מה עשיתם ומה אתם מוכנים לעשות בשביל האנשים במסגרת הזו? החיילים האלה, החמישים חיילים האלה?

שמי דוד ואני מנהל כללי של האגודה למען החייל מזה כחמישה חודשים.

בהצלחה, אני אחת מהתורמות שלך, ולכן יש לי זכות במקום הזה לשאול.

מילה אחת רקע. האגודה למען החייל מטפלת בכ- 5,500 חיילים בודדים כל יום. אנחנו לא עושים אבחנה אולי לצער הוועדה הזאת, בין עולה חדש ללא עולה חדש. אצלנו אין אבחנה, אין הצבא מגדיר חייל בודד כחייל בודד בגלל שההורים לא מכירים בילד, או בגלל שההורים גרושים והילד אין לו בית הוא חייל בודד מבחינתי. אנחנו בסך הכל ב- 5,500 חיילים היום משקיעים בשנה מעל עשרים מיליון שקל, וזה הרבה מאוד כסף. הכסף הזה מגיע מתרומות, חלקו הקטן גם מגיע ממשרד הבטחון.

אפרופו האימוץ, גם בערים הגדולות האגודה למען החייל למדה מהקיבוצים ובאמצעות המתנדבים הנפלאים של האגודה בערים השונות, אימצנו את 180 הדירות שיש לנו סגורים, יש לנו אלף חיילים בודדים, כמעט אלף חיילים בודדים לאגודה למען החייל. כל דירה כזאת היא מאומצת על ידי מתנדבים מהעיר שגרים בהם ובאימוץ הזה יש סמי אימוץ שדומה לקיבוץ, זה לא אולי משפחה, אבל זה אנשים שמכינים להם עוגות ביום שישי, או כשהוא חולה הוא הולך לבקר אותו, וכשיש לו בעיה עם המפקד הוא הולך לטפל בבעיה מול המפקד ועוד ועוד דברים. זה דברים חדשים שהתחלנו איתם בחודשים האחרונים. זאת אומרת, אם תרצו אימוץ, בכל מקום, לא רק בקיבוץ.

אני חושב שאם אנחנו לוקחים את המקרה הזה של השלושים מגרעין "צבר" שלושים, ארבעים, חמישים, תסלחו לי שאני אומר דברים קשים, אל תעלבו, אבל זה מיזם נפלא ניהול פיננסי כושל ואני אסביר גם למה.

כשאתם באים ואומרים ואני מתייחס לדברים שאמרה פה תמר, שבקיבוצים, בדירות של החיילים והקיבוצים אין טלויזיה, אין שולחן, אין כיריים, לא בכל המקומות יש ואני גם קראתי את החומר הזה, זה לא רק מכם, מגיעים מכתבים מעוד מקומות, אנחנו מדברים כרגע על מספר קיבוצים אבל יש עוד מקומות. זה שבע מאות חיילים שגרים בקיבוצים, זה הרבה.

אני אומר לכם, כל חייל שגר בקיבוץ מקבל תוספת של 150 שקל ממשרד הבטחון ועוד 750 שקל מגיע לקיבוץ. סך הכל 900 שקל משרד הבטחון משקיע בכל חייל. אני אומר לכם שבתשע מאות שקל, האגודה למען החייל בדירה מקבילה נותנת, ואני אגיד לכם מה היא נותנת, לא יכול להיות שבתשע מאות שקל, דירה בתל אביב עולה הרבה יותר כסף מאשר דירה בקיבוץ דגניה בשכירות שלה, כי השכירות שלה יותר זולה.

אדוני אני מציעה לך לא להרים את הקול. עד עכשיו ניהלנו דיון שקט, רציני, אם אתה בא כדי לצעוק אז לא כאן המקום. אז בבקשה בלי עלבונות, בלי הטחות אשמה, אני מבקשת פנינו אליך יפה, בצורה אסטטית, אתה קצת אגרסיבי הבוקר, קמת אגרסיבי מאוד, תירגע בבקשה.

ב- 900 שקל לחודש, מול 750 שקל לחודש, ניתן לתת לכל חייל תנאי שירות, מגורים, ברמה יותר מאשר סבירה. זה גם טלויזיה, זה גם מקרר, זה גם תנור, זה גם כיריים, זה גם אנטנת YES ועוד ועוד. לכן, אני חושב שבאמת כסף כזה שמגיע אמור להספיק.

מתי אתה עשית את זה בפעם האחרונה, ציידת דירות בשבע מאות וחמישים שקל?

אני נותן היום. שבע מאות וחמישים שקל הולך לקיבוץ, ומאה וחמישים שקל הולך לחייל. בשבע מאות חמישים שקל, אני היום, בשמונה מאות וחמישים שקל, ועוד 47 שקלים לדיור, נותן את כל מה שאמרתי כרגע והרבה יותר לכל החיילים שנמצאים בדירות בודדים בערים, ואני אומר לכם לקיים עלות קיום בתל אביב היא יותר יקרה מאשר קיבוץ. בואו נשים את הדברים על השולחן, אנחנו יודעים על מה אנחנו מדברים.

לכן, כשאומרים שהאגודה צריכה לעזור, האגודה צריכה לעזור למי שאין, לא פר פרוייקט אלא לחייל בודד, זאת ההגדרה הנכונה. אנחנו עוזרים לחיילים בודדים.

למשל, בחצי שנה האחרונה, 117 חיילים מתוך אותם 700 חיילים שפנו באמצעות גורמי הת"ש ביחידות לקבל סיוע, קיבלו סיוע אתם רוצים דוגמאות, אני אקריא לכם דוגמאות מהחצי שנה האחרונה. יש לי שמות.

מה שאני מנסה להגיד שההגדרה היא פר חייל, היא לא פר מיזם.

זאת ההגדרה שלך, בואו נתקדם, בואו נתקדם.

כמה חיילים יש לך בדירה?

בין ארבעה לשישה.

אנחנו כמעט כל חייל או כל שני חיילים יש להם דירה.

יש פה כמה אבחנות שצריך לעשות. 1. העזרה שנותן משרד הקליטה לחיילים, היא כסף לכיסם היא לא לכיסוי הפרוייקט, חד וחלק. היא כסף לכיסם, היא נכנסת שמית לחשבון הבנק שלהם. אין לזה שום קשר עם הקיבוץ.

זה נכון, הסיוע האישי כן.

דבר שני, שבע מאות החיילים הבודדים בקיבוצים גם הם על פי הגדרה צהלית בלבד, בואו נעשה הפרדה בין מה שמקבל חייל בודד בעיר, לבין מה שמקבל חייל בודד בקיבוץ, ומה שאתה עושה הוא לא הוגן כלפי הדיון היום, כי אנחנו מדברים על שני פרקים. את זיווד החדרים אנחנו מזוודים ומציידים לחלוטין עם הגעתם למשק שזה שלושה וחצי חודשים לפני הגיוס.

במשך השלושה וחצי חודשים האלה,

סליחה תמר, אני יכולה בכל זאת לנסות לקרב את העמדות. הרי יש לכם השקעה בסיסית, אבל ההשקעה הבסיסית הזו היא לא כל פעם שבא גרעין חדש. היא חד פעמית.

אצלנו השנה במקרה זה שני מתחמים באותו קיבוץ, אבל מה שניתן להם לא יכול לעבור לבאים. הם נשארים לגור שם, זה ממשיך להיות הבית שלהם.

חייל בעיר מקבל לכיסו מענק ממשרד השיכון של ארבע מאות וזה נודע לנו רק אתמול פשוט בגלל זה זה לא הוכנס למכתב. בנק משכנאות נותן לו עוד 320 שקלים, שכר הדירה הבסיסי שלו הוא 790 לעומת 750 שלנו. יש לו החזקת דירה של 250 שקל כשלנו יש מענק קיבוצים שנכנס ישירות אליו של 150 שקלים.

זאת אומרת, שהיחד של משרד השיכון, בנק משכנתאות והצבא לחייל בודד בעיר מגיע ל- 1976 שקלים, ולחייל בודד בקיבוץ הוא 900, הוא אותו חייל בודד, אותה הגדרה צה"לית.

אני מפרידה את ההפרדה של התכנית. אתה האגודה לא מספק את התכנית הכנה, אתה מקבל אותם כבר אפוי מהצבא כחייל בודד, כשהוא בא לסופי שבוע עם הצרכים של חייל בודד בסופי שבוע. אנחנו קלטנו אותו, מעבר לזה, שמכיוון שלפחות בענין של גרעיני "צבר" להבדיל מחיילים בודדים שנקלטים כבודדים בקיבוצים וזה הבית שלהם, אנחנו עושים להם סמינרים, עושים דרך מרכז נוער ונח"ל, הם מתואמים כגרעין כי יש לנו אינטרס תנועתי וארצי לתחזק אותם כקבוצת תמיכה כי זה עוזר להם אחר כך גם להמשיך הלאה בארץ, זה משהו שאצלך לא קיים בכלל.

השבע מאות וחמישים האלה במקרה הטוב יכסו גם סמינרים האלה שעליהם אנחנו עובדים כמעט רק על תרומות כי אין לנו כסף לממן את זה. אז להגיד לנו מימון כושל נשמע לי קצת לא הוגן.

אני רוצה להגיד שני דברים. 1. תסלחי לי אם בדברי פגעתי בך. אני טוען שבשבע מאות וחמישים שקל, האגודה אם היתה מקבלת את הכסף ממשרד הבטחון היתה יודעת לתת את כל מה שהחייל צריך ואפילו מעבר.

אדוני אנחנו יודעים שאתם הניהול הכי מוצלח במדינה ולא היו משפטים אף פעם. באמת זה לא לענין, למה אתה- - -

את ביקשת שאני לא אפריע לך, אז תכבדי גם אותי ולא יפריעו לי.

תמשיך בבקשה.

הפתרון שהסתמן לכל העולים החדשים, אני לא רוצה לדבר על המקרה הזה, אני חושב שזה התבטא במקרה אחד, כל הסיפור של העולים החדשים שהם החיילים הבודדים יש החלטה של האגודה שלנו בארצות הברית, הנח"ל מסרב לקחת את כל העולים החדשים, מדובר במספר גדול שנקראים כבודדים ולתת להם סיוע מקיף ולשם כך גיוס שניים וחצי מיליון דולר.

זאת הבשורה שלי, הבשורה היא שבהסכמה עם יושב ראש הסוכנות ויושב ראש האגודה למען החייל, יש שם בעיות של גיוס כספים וזה מפריע להם לגייס כספים, אני לא רוצה להיכנס כרגע למסלול.

יש החלטה משותפת של הסוכנות ושל האגודה למען החייל, ויש עדיין בעיות טכניות איך עושים את זה, הכסף בארץ, אני מקווה שנתגבר על הבעיות הטכניות איך עושים את זה עם הסוכנות. ברגע שנגמור את זה נוכל לתת פתרון מקיף לכלל העולים החדשים הבודדים בצה"ל, מעבר למה שיש, באופן משמעותי ודרמטי.

אני מודה לך וזאת באמת בשורה טובה. האם הם צריכים להיות מוגדרים כעולים חדשים? כי לא כל הילדים פה הם עולים.

מי שלא עולה חדש, האגודה תיתן לו מענק. בייחוד היא רוצה לטפל רק בעולים החדשים ועל זה הויכוח. אנחנו רוצים לטפל בעיקר בחיילים הבודדים והסוכנות הגדירה רק עולים חדשים, ואנחנו מקווים לפתור את הבעיה זאת בימים הקרובים.

שאלה ברשותך קולט, ב- 11 באוגוסט אמורים לבוא לדגניה ב', לדגניה א', אמורים לבוא סדר גודל של חמישים חיילים בודדים, בודדים, לא עולים, חיילים בודדים, מוכרים על ידי הצבא, מוכרים על ידי הרשויות.

האם כחיילים בודדים, עזוב קיבוץ, מבחינתי הם היו ברחובות או בנס ציונה זה אותו דבר, האם כחיילים בודדים אפשר לבקש שאותם ארבעים חיילים עשרים מקררים קטנים, פלטות חשמליות, ציוד מינימלי ראשוני? שמיכות?

זה לא לענין מה שאתה עושה, אני לא חושב שזה המקום בוועדת הקליטה.

ישבנו עם יושב ראש האגודה הקודם.

זה לא המקום להעלות את זה במקום הזה.

למה זה לא המקום, תגיד לי למה זה לא המקום?

אני שואל את הפרקטיקה.

אתה מדבר איתי על הדברים הכלליים. אני אמרתי שיש כבר כסף בארץ.

תאמר לי בטובך, מבחינת מה שלך ידוע, או משוער או תאריך, כמה זמן יקח לפתור את הבעיה הזאת ביניכם ובין הסוכנות היהודית?

נראה לי שבעשרה הימים הקרובים.

האם יעזור אם אני אפנה במכתב בשם הוועדה ליושב ראש הסוכנות? או שזה יסבך אתכם?

יושב ראש הסוכנות חושב כמוני, הבעיה היא עם אנשי המחלקות מתחתיו, אז אני מצפה שהוא יכפה את דעתו עליהם.

האם זה הולך לחייל עצמו או לאיזשהו פרוייקט, זאת עוד שאלה, כי ראיתי את אותם טפסים שבאים ממשרד השיכון ומבנק משכנאות, זה לא, אין לזה שום קשר.

לא, להיפך, אתם תצטרכו לבוא עם רעיונות נוספים, בקשות נוספות, ולא רק עשרה מקררים ושניים עשר טלויזיות. אתם יכולים לבוא עם דברים שבאמת מציקים לכם, שבאמת יכולים לסייע לעולים החדשים הבודדים, או הבודדים בכלל בקליטה בקיבוצים. תשימו את הדברים על השולחן, יש כסף.

סליחה, אני רוצה בכל זאת לחזור לענין של שלושת החודשים הראשונים כי אני לא חשה שאנחנו סיכמנו אותו. אני יודעת שאנחנו התקדמנו אבל אני לא חשה שאנחנו הצלחנו.

אני מבינה שלמר גרין אין סמכות להחליט בענין הזה, אז אני אומרת לך שההחלטות של הוועדה הזאת תהיינה לדרוש מהסוכנות להתייחס לנערים האלה כפי שמתייחסים במסגרות אחרות, זאת אומרת להשקיע בילד בצורה יותר רצינית ולעזור בקליטתם או בתכנית החינוכית הראשונית שלהם בישראל.

אני רוצה להגיד מילה לפריגת למרות שהיא לא יושבת על ההחלטות התקציביות, מה היא מוכנה לעשות כי אני אפנה לשרה ואני אבקש התייחסות לשלושת החודשים הראשונים האלה. כיוון שאתם כבר משקיעים בתכנית בארצות הברית, נראה לי שמשרד הקליטה צריך להתענין בילדים האלה גם כשהם בארץ.

אני מבינה שיש רצון טוב, תגידי לי בבקשה מה מוכנה לעשות.

אנחנו נבדוק עם הצופים ביחד פעם נוספת את ההרכב התקציב שאנחנו מעבירים ויכול להיות שאנחנו כן נמצא פתרונות ונוסיף לעלויות של הקיבוץ בשלושה חודשים הראשונים.

הענין הוא שאני צריכה לבדוק את זה עם הצופים כי אנחנו לא העברנו עד היום כספים ישירות לקיבוצים. אני גם דיברתי לפני הישיבה, חלק מהדברים שאת העלאת בטלפון, עם האיש הזה, הוא אמר לי להעביר את זה. לגבי מימון של ילד אישי אנחנו צריכים לראות, יש פה הצעה נדיבה של האגודה למען החייל אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מארגנים את כל המשאבים כדי שהקיבוצים לא יפגעו ובאמת הנושא עולה בגלל השינוי המערכתי בקיבוצים של הפרטה שזה באמת לא היה בעבר והיום הנושא הזה עומד על הפרק.

ראש אגף הנוער, אחת מהמצוקות היא התהליך הארוך במדינה שצה"ל חייב כסף לקיבוצים גם מהעבר, זאת אומרת שהכסף לא הועבר.

אני לא ראש אגף הנוער. אנחנו לא מתעסקים בנושאים האלה של מימון של צבא. בדרך כלל משרד הבטחון מתעסק בכל האלמנט של הגיוס שלהם לצבא וכל הנושא של ליווי כמו שאר הגרעינים.

תענה לי בבקשה לשאלה כי אם אני טעיתי בכתובת, אני מבקשת תשובה לשאלתי. שאלתי היא מאוד ספציפית, עובר פרק זמן ארוך עד שהאנשים האלה מקבלים כחיילים בודדים, זה תהליך ביוקרטי שאני מניחה שאפשר להתגבר עליו.

השאלה השניה, גם מאז שמוכרים כחיילים בודדים, הכסף שאמור לזרום מהצבא חזרה לקיבוצים, לוקח המון זמן. כתוצאה מזה אם האינפורמציה שבידי נכונה, יש עדיין חובות שלא שולמו מחודשים או משנים קודמות. אז בבקשה תציג את זה.

יש לי פה טבלה ברורה שבעצם מינואר, מפברואר אנחנו מחכים, סדר גודל של עשרים אלף שקל.

קודם כל מי שאחראי על הנושא הזה של מערכת המימון זה מת"ש זה לא איציק אנגלוביץ.

אני בדקתי את הענין בגלל שביקשו ממני אחד ההורים שהבן שלו מאומץ, בדקתי את הענין. משרד הבטחון משלם לקיבוצים, דיברתי גם עם צביקה שהוא הממונה על הפרוייקט הקיבוצי.

הוא לא ממונה, הוא נציג חיילים בודדים.

משרד הבטחון מעביר את הכסף על פי התקשרות של שוטף פלוס שישים. הכסף עובר לקיבוץ, שוטף פלוס שישים זה יכול להיות עד 89 ימים.

אם לא אתה האיש תאמרו לי בבקשה מי הכתובת במשרד הבטחון?

ראש החטיבה ל... שירותים גברת חנה גנון ולגבי השאלה הראשונה שלך הכתובת היא אגף כח אדם במטכ"ל.

אני אומר שכל החובות של אגף הנח"ל נעשים כל השנים, יש לנו חלוקה לכל גרעין עם סיוע מסויים, קטן מאוד ואנחנו גם מתעסקים בנח"ל.

אני רוצה להגיד שיש לנו חיילים מנובמבר ודצמבר שעדיין חלקם לא מוכרים לא ראינו את התשלומים. במקום 24 אלף שקל לחודש שאנחנו צריכים לקבל והנה אנחנו מקבלים עשר, אחד עשרה, שתיים עשרה אלף. הווה אומר שכרגע אנחנו עובדים על מאה אלף שקל מינוס. הכספים צריכים להיכנס ולא נכנסים, פשוט לא נכנסים, הם תקועים בבירוקרטיה זו או אחרת.

כיוון שאף אחד מכם לא אחראי לסידורים במשרד הבטחון, אז אנחנו נפנה למשרד הבטחון כדי להסדיר גם את ענין החוב וגם את ענין הפרוצדורות.

ה ח ל ט ו ת

אנחנו פונים למשרד הקליטה ולסוכנות היהודית ולמשרד השיכון להקדים את ההקצבה כך ששלושת החודשים הראשונים או הפרק הראשון של שהייתם בקבלת חינוך והכנתם לצבא, יקבל את המימון הראוי. החלוקה ביניכם, נדיה חזקה עליך שגם את מצידך תפני ותראי איך החלוקה הזאת יכולה להתבצע ביניכם לבין הסוכנות למשרד השיכון.

אני מעריכה שבסך הכל אנחנו לא מדברים על הוצאה גדולה. 6,900 בערך או 7,000 לחודש לשלושת החודשים לילד, כפול חמישים אז אנחנו פלוס מינוס זה התקציב השנתי שיכול במסגרת גם התקציבים המוקדמים של מדינת ישראל נמצא את הביטוי ולא צריך ליפול כנטל על קיבוצים שאין להם ממה לכסות את זה כרגע. אם היה להם ממה לכסות אז לא היינו יושבים בישיבה הזאת.

אז שבע כפול 5 זה שלושים וחמש, מדובר על משהו כמו 350 אלף שקל. אפשר על הדבר הזה להתגבר. תאמינו לי כל המשלחות שיוצאות לחוץ לארץ, כולל זו שאני הוזמנתי אליה, יכולות לעזור לזה.

דבר שני אנחנו נפנה בנפרד למשרד הבטחון כדי להסדיר לפשט את הפרוצדורה של הסטטוס ולהסדיר את התשלומים כולל החוב.

דבר שלישי אנחנו מברכים את הוועד למען החייל על הבשורה שהוא הביא. אנחנו מבקשים גם תוך נקיטת העמדה שאין הבדלה או אין הבדל בין ישראלים לבין עולים, עדיין ניתן לבואה לקראתם של כל אותם האנשים שכאמור בכל זאת, הם גם צריכים להתנתק מהמשפחות, להגיע לארץ, בכל זאת מגיע להם איזשהו יחס בענין הזה, אחרת לא נוכל לעודד עליה מארצות הברית.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:00