כנסת פתוחה

_האם לאשר את חומר האיבוגאין?_____תרופת אליל אפריקנית תציל את העולם מסמים !

4
וועדה למאבק בנגע הסמים
8.6.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 58
מישיבת הוועדה למאבק בנגע הסמים
יום שלישי, י"ט בסיוון התשס"ד (8.6.2004), שעה 11:45

האם לאשר את חומר האיבוגאין?

תרופת אליל אפריקנית תציל את העולם מסמים !

חברי הוועדה: איוב קרא – היו"ר
רומן ברונפמן

דר' לטוטה בלנקה - משרד הבריאות
רפ"ק יפעת שטיינברג - ראש חוליית סמים, המשרד לביטחון פנים
דגנית פלס - מדריכה ארצית, משרד החינוך התרבות והספורט
איריס מורדוקוביץ - מנהלת השירות לסמים, משרד הרווחה
דר' רחל בר המבורגר - מדענית ראשית, הרשות הלאומית למלחמה בסמים
פרופ' משה קוטלר - מנהל המרכז לבריאות הנפש באר יעקב
בועז וכטל - יו"ר "עלה ירוק"

בת-שבע פנחסוב

חבר המתרגמים בע"מ











האם לאשר את חומר האיבוגאין?

תרופת אליל אפריקנית תציל את העולם מסמים !

בוקר טוב לכולם, אנחנו מתחילים את הישיבה, אנחנו נדון במסגרת הוועדה למלחמה בנגע הסמים בנושא גמילה באמצעות החומר איבוגאין. האיבוגאין הוא חומר הגדל באפריקה, בעיקר בקונגו ובגבון. יש הטוענים כי ניתן להשתמש בחומר זה לצורך גמילה מסמים. אנחנו יודעים שמחיר החומר הזה הוא גבוה יחסית, חמישים עד מאה חמישים דולר לגרם. האיבוגאין שלא נקנה מיצרן כימיקלים, עשוי לעלות עד שמונה מאות דולר במקומות בהם מטפלים במכורים תוך שימוש בחומר.

אני לא יודע הרבה על הנושא הזה, ראיתי את הכתבה באחד העיתונים, ומאוד מצד חן בעיני לדון בעניין הזה, אולי באמת תבוא פה בשורה לאותם מכורים, לאותם אנשים שאפשר יהיה להכניס את זה אולי לסל התרופות.

אנחנו נשמח לשמוע את המומחים שהגיעו לוועדה, ואני מזמין את פרופ' משה קוטלר שייתן לנו סקירה באופן כללי על החומר הזה. מה הולכים לעשות פה בישראל, מה האפשרויות ואיך היית רוצה לראות שהוועדה עוזרת לקדם את הנושא הזה בראייה שאולי זה מה שייתן בשורה לאותם אנשים שבעצם נמצאים במצוקה קשה בסוגיה של הסמים הקשים. בבקשה פרופ' קוטלר.

אנחנו מדברים בתכשיר שמופק מצמח שגדל בעיקר בגבון במערב אפריקה. ההפקה של החומר הזה היא אינה פשוטה, לכן היוקר היחסי שלה, יש מעט מאוד יצרנים. החומר הזה אינו בר רישוי עדיין בשום מקום בעולם והשימוש שנעשה בו לגמילה הייתי מגדיר אותו על גבול המחתרתי. הוא נעשה אומנם על ידי אנשים בחלק מהמקומות כמו בארצות הברית, על ידי דמות אקדמית, אבל הוא נעשה מחוץ לכותלי ארצות הברית, באי שנקרא סנט פייס.

הדיווחים משם שהינם מופיעים בספרות הרפואית, באופן מלא, הם דיווחים לא רעים ואפילו מבטיחים. בניגוד לעובדה שהחומר אין לו רישוי ועדיין אסור להשתמש בו בשום מקום בעולם, כמות המאמרים והמחקר עליו היא עצומה. די להיכנס היום באתר באינטרנט, ולראות שיש כ5500 פרסומים במהלך השנים האחרונות על האיבוגאין.

הפרסומים מרביתם הם מחקרים שהייתי מגדיר אותם פרה קליניים, קצת על מנגנון הפעולה, על חיות מעבדה, וקצת מחקרים ראשוניים פרמקוקינטיים, כלומר מחקרים במימון שניתנו לבני אדם רק בלבדוק את הבטיחות בהתנהגות החומר בדם.

הקבוצה שאני עומד בראשה מנסה כבר קרוב לעשור להשיג אישור למחקר ראשוני שיעשה במסגרת אקדמית עם רגולציה ובקרה מהגבוהים שיש, כדי לראות אם החומר בראש ובראשונה בטוח, וב' יעיל. האם יש משהו בהכצעקתה.

אנחנו כאנשי מדע לא מתרגשים משמועות ולא מתרשמים ממה שנקרא רכילות מדעית. ניתן להבין אם אתה קורא ומעיין בכל הפרסומים, שיש משהו מבטיח כנראה בחומר הזה. אם הוא יביא בשורה שתשנה את פני ההתמכרויות בעולם, אני רחוק מלהגיד, ואני בטח לא מצטרף לסגנונות של חלק מהאנשים שפגשתם פה אני מניח, שמטיפים לכל האנושות.

מה כן ?

מה אנחנו עושים, אנחנו קיבלנו לאחר מסע מפרך, אישור ממשרד הבריאות בכל הצינורות המקפידים ביותר, היתר לעשות ניסוי קליני ראשון, עם מנות פחות או יותר סבירות של איבוגאין, שיחולקו למספר קבוצות, כל קבוצה בת ארבעה נבדקים, בקבוצה הראשונה ניתן מינון יחסית נמוך, בקבוצה השנייה נעלה במינון, לקבוצה השלישית נגיע כבר יותר לצרכי המינון המומלצים גם ברמה העולמית.

אם החומר אכן הוא יעיל ובטוח, זה נדע בתום הניסוי, הניסוי על מנת להבטיח את בטיחות המשתתפים יערך בתנאי אשפוז, מתוך בקרה רפואית קפדנית ביותר.

לכמה זמן?

החולים יאושפזו למשך מספר ימים, כדי שנראה שהם בטוחים לחלוטין מבחינה גופנית. לפחות מדיווחים שאני מקבל במרכזי הטיפול שיש היום בעולם, אנשים מקבלים את הטיפול בטווח של ארבעים ושמונה שעות הם שוחים במימי המפרצים הפרידיאניים, זה נשמע טוב. למה מפרצים פרידיאניים, אני מקווה שלא יקרה להם שום דבר. יש לנו היום את האמצעים הבטוחים ביותר להבטיח את שלומם של החולים.

אני אתן לך דוגמא, למשל בהיסטוריה הטיפולית ידוע על מקרה מוות בהולנד, של אישה שקרוב לוודאי המוות נבע משימוש מקביל באיבוגאין ובסמים. שזה אסור לחלוטין, זו כנראה הסיבה. אבל גם ידוע שנשים כנראה יותר רגישות לאיבוגאין, ובשלב זה הניסוי יהיה רק על גברים. יש אפשרות למחקרים פרמקוגנטיים, שבו אנחנו יודעים מה יכולת האדם שנכנס לניסוי לפרק את האיבוגאין, כלומר מי שלא יכול לפרק, הוא רגיש.

יש לנו היום מה שנקרא מערך מחקרי מאוד מבוסס.

זה מבוצע בבית חולים,

חשוב שזה יהיה בבית חולים וחשוב שיהיה צוות רפואי, והצוות הרפואי ואני הכנתי במשך שנים אדם לניסוי הזה, שגם התמחה בפסיכיאטריה, יש לי מישהו שגם יכול לשמור על בטיחותם של החולים וגם יודע פסיכיאטריה. אני עושה את זה בבקרה כמעט של אחות פר חולה, לאורך ימי האשפוז. אנחנו מקבלים סיוע מבעל הפטנט בארצות הברית, האינטרס שלנו לא מסחרי אלא מחקרי בלבד.

אני מקווה שבעוד שנה נוכל להופיע בפני הוועדה הנכבדת הזאת, ואם יש מקום לחשוב ללכת הלאה.

התכשיר הזה ידוע מסוף שנות השמונים, למה עדיין ברחבי העולם הוא לא מאושר בשום מקום?

זה כבר נושא לרכילות של עולם –

אני מדבר על הרכילות הרפואית,

תראה, תכשיר חדש שנולד בעולם, אם אין לה ספונסר רציני כמו שלחברות התרופות שהן מגה קונצרנים, בהיקפים של עשרות ומאות מיליארדי דולרים, היא בדרך כלל נשארת יתומה. לכן אנחנו באמצעים מאוד צנועים, האדם שיש לו את הפטנט, הוא לא איש עשיר, אבל הוא אדם שמאמין בזה ומשקיע את כל חייו בזה. אני יכול להגיד עליו שהוא איש מאוד מיוחד, כי הכרתי אותו לאורך השנים. הוא איש מיוחד, הוא איש דתי, הוא בעצמו אני מניח חווה. האיבוגאין אני לא יודע איך הוא נוצר, אבל היה כתוב בצורה מאוד מרתקת במאמר.

אני חושב שאנחנו צריכים לקבל בברכה את הניסוי הזה, אני חושב שזה לתפארת מדינת ישראל, שדווקא במדינת ישראל יש אנשים שבאים ואומרים אנחנו לא מחפשים את האפקט המסחרי ולפתוח קליניקות מחתרתיות, כי אפשר לעשות מהתכשיר הזה כסף אטרקטיבי, היום טיפול במקומות האלה עולה כעשרת אלפים דולר. אנחנו עם תקציב של פחות ממאה אלף דולר עושים את כל הניסוי הזה. אני מקווה שנוכל לקבל תמיכה נוספת מהרשות למלחמה בסמים, כהשלמה של התקציב, ומקווה שנצליח לעבור אותו.

אתה שואל אותי על תחושה אישית שלי? אני מכיר את מנגנון הפעילות שלו ואני חושב שבכלל עולם הסמים, למרות שחושבים שאיבוגאין זה סם, הוא לא סם כי לא מתמכרים אליו ולא משתמשים בו בעולם, הוא גם מאוד יקר, זה לא בעל פוטנציאל התמכרות, אבל יש לו תכונות פרמקולוגיות כל כך מרתקות, הרבה פעמים הרתיעה שלנו מכל דבר שנחשב סם, מונעת מלמצוא את הBENEFIT בדברים.

אני השוויתי את זה במאמר לאטום, האטום בפיתוח האדם יכול להיות נשק הרסני, הוא יכול להיות נשק שמאוד מועיל לאנושות. אומנם האנושות השכילה לבחור.

תגיד לי פרופ' קוטלר, בארצות הברית היה ניסוי, נכון?

בארצות הברית לא היה ניסוי קליני ממש.

מה היה שם?

נתנו איבוגאין גם לחיות מעבדה, בודקים מהם תוצרי הכבד של החומר. זה לא ניסוי קליני.

לא היה ניסוי קליני במערב?

זה היה הניסוי הראשון?

כן, זה פריצת דרך, אני מאוד מקווה שאם אנחנו נהיה הראשונים, אולי בעתיד גם נוכל לקבל ולפתוח את הטיפול במדינת ישראל. מרבית הטיפולים בגמילה הם מאוד קשים ומאוד מתסכלים.

בסופו של דבר העלות של הטיפול, אם היית מעריך, להמונים,

היא לא צריכה להיות מאוד יקרה, אני מדבר על סכום - - בשרשרת המחזור הפרמקולוגית, אתה יכול להגיע לתחשיב, אבל בהחלט אני מעריך שבתקציב סביר של עלות. הדבר המרתק בזה, שבבדיקה אחרי מספר חודשים, מבטיח כפי הנראה לחלק מהמשתתפים איזה רמיסיה והטבה מאוד משמעותיים.

כרגע קיבלתי פקס מסטודנט לרפואה הולנדי, שעשה את המחקר הזה בהולנד, הוא עוקב כרגע אחרי עשרים וחמישה אנשים שקיבלו את הטיפול, כמובן מחתרתי, וההתרשמות שלו שגם לטווח הארוך יש הישגים.

האם בקונגו או במדינות אפריקה, משתמשים בזה? או שזה רק מיוצר שם ?

הם לא מייצרים, יש להם את העצים,

כן, את הצמח,

הם משתמשים בזה דווקא לטקסים דתיים ולשימושים אחרים, לתשישות, אבל לשימוש מה שנקרא צרכים דתיים, כי החומר הוא טיפה בעייתי, אם אתה נותן למשתמש ביממה, יממה וחצי הראשונה, - -

זה כמו גת?

זה ממריץ, אבל בוא נגיד שבחלק הממריץ הוא דומה לגת. אבל הוא הזייתי, יותר דומה למריחואנה, אבל בסיכומו של דבר כנראה שהקומבינציה של החלק ההזייתי גם יוצרת למתמכר איזה חוויה, זה משהו שאנחנו עדיין לא מבינים אותו במושגים רפואיים.

לכן אני מאוד סקרן, אני מקווה שנצליח להתחיל בדרך. אני עם השנים הפכתי די סקפטי לקבל אישור ממשרד הבריאות, הרף של הבטיחות שהם דרשו, היה גבוה בצורה בלתי רגילה, אני מקווה שנצא לדרך.

בהולנד זה הצליח?

בהולנד זה מחתרתי,

לא משנה, אבל על פי המידעים.

רכילות מדעית, רכילות רפואית, כן, אבל מרכילות לא בונים תרופה.

השנים עשר שנבחרו - -

לא בחרתי, אמרתי נבצע תהליך של סינון, יש לנו קריטריונים מאוד, מאוד ברורים, א' מכורים רק לאופיאטים, לא צריכה להיות לו הפרעה נפשית נוספת, וקריטריונים מאוד מחמירים כמו מוטיבציה. לא אדם שאחרי שעתיים יברח מהמחלקה וילך להשתמש בסמים. לכן תהליך הסינון והמיון של הנבדקים יהיה מאוד קפדני.

תודה רבה פרופ' קוטלר, אולי נחזור אליך. אני הייתי רוצה ברשותכם לשמוע את המומחים. קודם כל נשמע את משרד הבריאות, מה הם אומרים כתשובה.

אנחנו מחכים לתוצאות, מה שהוא סיפר אנחנו כבר יודעים ואנחנו מחכים לתוצאות ואז אנחנו נחליט מה לעשות, אם זה כדאי להשתמש, לא כדאי להשתמש. אבל נחכה ונראה.

בועז וכטל בבקשה, תציג את עצמך לצורך העניין.

שמי בועז וכטל, אני בוגר קורס לניהול ניסויים קליניים במשרד הבריאות בבר אילן, של משרד הבריאות, קורס של חצי שנה.

אני כפעיל חברתי שמנסה להילחם בתופעת ההתמכרות בסמים, משנת 1988 עד 1993, טיפלתי בלמעלה מחמישים מתמכרים, עם הצמח הזה איבוגואין, ביחד עם פרופ' בסטיאן.

טיפלתם בחמישים אנשים דרך הצמח הזה?

כן, אנחנו טיפלנו באנשים שהמשפחות כבר ויתרו עליהם ושהממסדים לא הצליחו לתת להם מזור. אנשים שהיו מכורים לקוקאין למשל, אין היום שום תרופה לקוקאין. אנשים שהיו על אדולן ועל מתודן, שלרדת מאדולן או מתדון זה דבר מאוד קשה.

עזבתי איזה שהוא מסלול חיים רגיל והתעסקתי בלעזור לאנשים האלה שמצאו את האיבוגואין, למשך תקופה ארוכה. למעשה היה אישור לניסוי קליני על ידי הFDA, בארצות הברית 1995 לניסוי לאנשים שמכורים לקוקאין. הניסוי התחיל עם כמה אנשים, הוא הופסק בגלל חוסר תקציב. אני מקווה שזה לא יהיה המקרה פה. עברו כמעט עשר שנים מאז עד שאפשר להיכנס פה למסלול קליני, להראות את היעילות ואת הבטיחות, שזה מההתחלה שרצינו לעבוד, רצינו שזה ייכנס לקליניקות ושהסצנה העולמית הזו שמכורים מטפלים במכורים, או אנשים שיש להם רצון טוב מטפלים במכורים, שהסצנה הזאת תיפסק ושזה יכנס למקום בטוח בבתי חולים או קליניקות מסודרות.

לגבי עלות הטיפול, אני חושב שפרופ' קוטלר צודק, יחסית זה יהיה טיפול זול, לא כמו אדולן שצריך לבוא לקחת כל יום, כל יומיים או שלושה ימים, כמו הLWAM שזה אדולן שפעיל לטווח ארוך. יש חומר משנה, האיבוגואין מתפרק לחומר משנה שנשאר בגוף לתקופה של חמישה שישה חודשים, בתקופה הזו אנחנו רואים שהמכורים מצליחים לשפר הרבה מאוד פונקציות בחיים שלהם, הם חוזרים לעבוד או שהיחסים שלהם משתפרים עם המשפחה.

אני ארצה תכף לקרוא את המכתב הזה שכתב הבחור שחקר את המעקב, הוא עשה מעקב על עשרים וחמישה מכורים שטופלו לפני כמה שנים כבר.

הדבר השלישי, אני רוצה להתייחס האם החוויה היא הזייתית או לא. היום גם בניסויים בחיות וגם בשיחות עם המכורים, ידוע שזה לא חוויה שדומה לאל.אס.די. זה בעצם יש שיחרור של זיכרונות מודחקים בצורה ויזואלית, בלי דיסטורשין, מי שעובר את זה אומר שזה כמו לשבת על ספת הפסיכיאטר, במקום לשבת חמש שנים, אפשר לעשות טיפול כזה וזה יומיים אתה מגיע לתוצאות דומות.

הבחור הזה שכתב את הפקס שפרופ' קוטלר התייחס אליו, ביקש ממני, הוא לא יכול היה להיות פה, הוא סטודנט לרפואה שנה שישית, בהולנד, כמו שהוא אמר הוא הנכד של פרופ' בסטיין, שאיתו בעצם עבדנו בטיפולים והוא לקח אחריות על הטיפולים בהולנד.

"כפי שהינך יודע מזה זמן אני חוקר במסגרת התזה לסיום לימודי הרפואה שלי את ההשפעות ארוכות הטווח של טיפול באיבוגואין בקרב קהל של מכורים בעיקר לסמים. למרות ששלב ניתוח המידע עדיין בעיצומו, ישנם מספר תחומים בהם ניתן לראות מגמה מעניינת לגבי התקופה שלאחר הטיפול. מגמה זו מראה עד כה שחל שיפור בחייו של המטופל בתחומים הבאים – 1. שיפור במצב הבריאותי. 2. שיפור במצב תעסוקתי / מגורים. 3. שיפור במצב האיכות והכמות של הרשת החברתית שלו. 4. שיפור במצב פסיכולוגי, בעיקר דיכאונות וחרדה. המידע שנאסף עד כה מצביע גם כצפוי על ירידה בכמות צריכת הסמים. עם זאת מכיוון שלא הגעתי עדיין לממצאים סופיים, אינני מוסר מסרים ונתונים ספציפיים יותר. "

זה מאוד מעודד מה שהוא אומר, כי זה בעצם פעם ראשונה שמישהו עושה מחקר מעקב אחרי אנשים שהיו מכורים.

יש דברה מש, שהיא חקרה את האיבוגואין, היא פרמקולוגית מהאוניברסיטה של מיאמי, היא כל כך הייתה בטוחה ביעילות והבטיחות של זה, שהיא הקימה בסינט קיטס, קליניקה. עד היום היא טיפלה ביותר ממאתיים איש, בסביבה מאוד מבוקרת, הם משלמים לטיפול גם פסיכולוגי גם טיפול באיבוגואין סכום מאוד יקר, שזה לדעתי חלק מהבעיה כרגע, שרק מכורים שי שלהם הרבה כסף יכולים לעשות את הטיפול.

החלום האורגינאלי של הקבוצה שהתחילה לקדם את זה, היה שזה יהיה נגיש לכל, כולל המכורים שאין להם כסף וכמובן לאלה שיש להם כסף.

רק עוד הערה אחת, האיבוגואין ידוע מאה שנה בספרות, הייתה תקופה עד שנות התשעים שהוא אושר בצרפת במינונים נמוכים, זה אחד החומרים הנחקרים ביותר שישנם. מה שחבל שעד היום הוא לא הגיע לשימוש כללי.

מה הסיבה? אולי אתה יודע, לא בראייה מחקרית, אלא כמו שפרופ' קוטלר אומר, בראייה חברתית.

אין לו אבא, להעביר תרופה בFDA או במערב, אפילו בישראל, אתה מדבר על עשרות לפעמים מאות מיליונים של דולרים.

מיליארד,

מיליארד לפעמים, למעט מאוד חברות תרופות יש מימון. חברות התרופות אנחנו בדעה שחברות התרופות לא כל כך מתעניינות למצוא תרופה פרמקולוגית למכור לסמים, כי מכור לסמים הוא איזה שהוא מרכז רווח, מכור לסמים לוקח הרבה תרופות נגד דיכאון, אפרס , דאונרס, ודברים כאלה. אז אין להם באמת אינטרס מסחרי לפתור את בעיית הסמים, לחברות התרופות. לכן יש כל כך מעט חברות תרופות שמתעסקות עם פיתוח תרופה לגמילה מסמים. במיוחד שקהל היעד הוא קהל מאוד בעייתי, שהנטייה שלו למות היא פי שבע מהאוכלוסייה הכללית, בגלל שהמצב הבריאותי וכל התנאים הכלליים שהם חיים בהם.

אתה ראית נגמלים דרך האיבוגואין?

באובוגואין בטח ראיתי נגמלים, אנחנו טיפלנו בהם, חיינו איתם בבתי מלון בהתחלה ואחר כך כשפרופ' בסטייאן נכנס - -

כמה זמן לקח מרגע שהתחילו את הטיפול, עד לרגע שאפשר היה לסמוך עליהם שהם מתנהגים באופן עצמאי ללא בעיות, או חזרה למסלול.

הטיפול עצמו לוקח יומיים בערך, בין שלושים ושש לארבעים ושמונה שעות. אחרי זה בדרך כלל הם מחפשים להיות – אומרים שזה מהפך מאוד דרמטי, הם רוצים להיות קרובים לטבע. הם מתחילים לאכול אוכל בריאות, הם מתחילים להעריך את החיים בצורה שונה. יש תקופה ארוכה של נגיד שישה חודשים. יש כאלה בין רבע לשליש מפסיקים מיד לקחת סמים אחרים. חלק מהם דורשים טיפול חוזר. לחלק מהם עושים טיפול או שניים ובסופו של דבר הם יחזרו לסמים, אבל כל שאר האינדיקציות שלהם, כל שאר הפרמטרים שלהם הם בשיפור, כמו שכותב הבחור מהולנד. כלומר שיפור המצב הבריאותי, התעסקותי וכו', למרות שחלק מהם חוזר לסמים, סך כל המצב הבריאותי שלהם והתעסוקתי והפסיכולוגי, הוא הרבה יותר טוב.

פסיכיאטרים שעבדו עם החומר אומרים שיש לו הרבה מאוד יתרונות כתרופה פסיכיאטרית גם כן, לדעתי הוא יום אחד יירשם כתרופה פסיכיאטרית.

האיבוגואין משפר זיכרון.

מה אחוז ההצלחה על פי הרכילויות ? לא על פי המדע?

אני לא איש של רכילויות,

אפרופו מה שנאמר, שעוד לא הוכח הדבר הזה.

כרכילות, כיוון שלא קיים מעקב מסודר, בטיפול אחד יש שלושים אחוז שמפסיקים בפעם הראשונה. אתה מכפיל את שיעור ההצלחה בשיעור שני, ובערך שלושים אחוז האחרונים, חוזרים לסמים, כאשר חלק מהם באים לעוד טיפול, שלישי ורביעי, יש כאלה שממש רוצים להיגמל, אז הם חוזרים לעוד כמה טיפולים ואז הם בסוף יוצאים מזה. אבל יש אחוז שלמשפחה יש מוטיבציה גדולה שהבחור או הבחורה יגמלו, אבל אם אין להם את המוטיבציה, אז שום דבר בעצם לא יעזור בסופו של דבר.

הרשות למלחמה בסמים, רציתי לשמוע את דעתכם, גם לצורך המחקר שפרופ' קוטלר דיבר עליו, צריך להיות לכם צד בזה.

יש לנו צד בזה, ובועז וכטל שהגיע לרשות למלחמה בסמים לפני חמש עשרה שנים כמעט, ארבע עשרה שנים, כבר אז נענה בחיוב, אבל בתנאי שמשרד הבריאות ייתן אישור דרך ועדת הלסינקי, לעשות ניסוי קליני בבני אדם, כי מבלי שמקבלים אישור דרך הרשויות של משרד הבריאות, אנחנו חשבנו ואנחנו מקיימים גם את התנאי הזה, שלא ניתן לעשות ניסוי קליני פרטיזאני.

משרד הבריאות בזמנו לא נתן את האישור לבצע ניסוי קליני, מכיוון שעוד לא היה מספיק ידע במה שנקרא מדע בסיסי. במשך השנים אכן הצטבר ידע של מה שנקרא מדע בסיסי, ולכן נכון להיום יכול היה פרופ' קוטלר לקבל את האישור ממשרד הבריאות, לעשות ניסוי קליני בבני אדם ואנחנו מברכים על כך. כי הנושא של הבטיחות בשימוש בחומר, הוא נושא מאוד, מאוד חשוב, וכל תרופה עד שמאשרים אותה, צריך להבטיח שהבטיחות שלה והיעילות שלה שווים את הטיפול. זאת אומרת שהתועלת תהיה יותר גדולה מאשר הנזק שיכול להיגרם, כי כל תרופה יכולה לגרום לנזק, ובמקרה שהתרופה הזאת שהיא עדיין לא תרופה, כי זה רק פיתוח, זה רק תכשיר.

ישנם דיווחים על נזקים שאי אפשר להתעלם מהם, ולכן דרוש ניסוי קליני מבוקר בבית חולים, ואנחנו שמחים שפרופ' קוטלר הרים את הכפפה ועושה את הניסוי הזה, בוודאי ובוודאי נשמח לעזור לו בהמשך הדרך, לאור התוצרים של הניסוי הקליני העכשווי.

המשרד לביטחון פנים, אני מבין שעד היום האיבוגאין היה ברשימת הסמים המסוכנים?

האיבוגאין לא נמצא בפקודת הסמים המסוכנים, כמובן שאנחנו מברכים על פיתוח תרופה, אם אכן יש כזאת ואם זה בהתאם לתוצאות המחקר, זה לא המנדט שלנו כאן להתייחס לנושא הזה.

באופן עקרוני, על סמך גם מה שאמר פרופ' קוטלר והמידע המודיעיני שיש לנו, לא מוכרת בארץ תופעה של ABUSE, של שימוש לרעה בחומר הזה, אם יסתבר לנו שיש שימוש לרעה, כסם רחוב, כמובן שנשקל להמליץ להוסיף את זה לפקודת הסמים, אבל זה לא המצב כרגע. כמובן שנמשיך לעקוב אחרי החומר הזה, כמו שאנחנו עוקבים אחרי חומרים חוקיים אחרים והחומר לא נמצא בפקודת הסמים.

הייתה התייעצות אתכם בעניין ?

אנחנו גם לא הגורם המאשר האחרון, יש וועדה ברשות למלחמה בסמים, שיש בה חברים מרשויות שונות, לא דנו איתם בעניין על פי מיטב ידיעתי.

האם מישהו מהנוכחים רוצה להתייחס לדברים שהועלו פה?

שמי איריס מורדוקוביץ, אני מנהלת השירות לטיפול בנפגעי סמים במשרד הרווחה וכמובן שאני מסתכלת בהיבט הפסיכו סוציאלי ומכאן גם מגיעות השאלות שלי.

איך ובאיזה שלב יכולים המטופלים האלה להתחבר לחלק השיחתי סוציאלי, כמובן התמכרות לא נגמרת בחלק הפיזי, זה השאלה הראשונה. שאלה שנייה, מה הסכנות של השימוש בסמי רחוב יחד עם התרופה שאתם ציינתם.

את בטח מכירה את האינטנסיביות של חלק נכבד מהמתמכרים, באשר לטיפול פסיכו סוציאלי, הוא חלק בלתי נפרד מהטיפול, כל הכשלים של השיטות המהפכניות בטיפול, כל כמה שנים יש שיטה חדשה. אני אומר בכנות, הגמילה מסמים היא הרבה פעמים החלק הקל, והחזרה לשימוש בסמים זאת לב הבעיה. לכן אנחנו נעשה סביב המשתתפים בניסוי מעקב ממושך, שבו נציג את מירב השיטות הפסיכו סוציאליות, עד כמה שהן יהיו יעילות, אנחנו בתחילת הדרך, אני מניח שאני בשפת העולם שלי מבין את השילוב הקריטי, כי התוצאות הרעות מגמילה מאופיאטים, זה לא מהגמילה עצמה, זה לב הבעיה.

אני רוצה לומר מספר דברים באשר לסוגיה הזאת, כדברי סיכום, ראשית כל אני רוצה לברך על הכוונה לערוך את הניסוי הזה, כיושב ראש הועדה למלחמה בנגע הסמים בכנסת. אני גם פונה לרשות למלחמה בסמים לעשות הכול כדי לגבות את הנושא הזה בראייה כלכלית, בראייה מדעית ובראייה בכל מה שמשתמע בנושא. אני חושב שאנחנו כוועדה מצווים לגבות כל מהלך שיביא את הבשורה הטובה לאותם אנשים אומללים, שבעצם מסתובבים מכורים ברחובות ובכל מיני מקומות במדינת ישראל. אנחנו מדברים על שלוש מאות אלף כאלה שמסתובבים בכל מיני מקומות ואנחנו חייבים למצוא להם בשורה טובה, כי בעצם אי אפשר להסתכל עליהם כאילו הם רצו להגיע למצב הזה, אלא התדרדרו למצב כזה. החברה מצווה לעזור לחלשים שבתוכה, והם שכבה חלשה, לצערי הם חלשים, כולם, ואין אנשים חזקים שמכורים לסמים היום לדעתי. הם חלשים מכיוון שהם לא יודעים אפילו מה הם עושים לפעמים ואם יש תרופה שיכולה להביא את הבשורה הטובה, אנחנו כמובן מברכים על כך.

הוועדה מוכנה ותקיים דיון אחרי הניסוי על הנושא הזה, כדי לגבות את המהלכים של הניסוי שקבע אותם משרד הבריאות ואנחנו עומדים לרשותכם בעצם בכל אשר תראו לנכון, אנחנו חושבים שכל דבר שמקדם את הסוגיה הזאת, כדי למזער את התופעה הזאת בקרב אזרחי ישראל, הוא דבר חשוב מאין כמוהו ואני מכאן מחזק את ידי משרד הבריאות, ואת כל הנוגעים בדבר הזה ואת פרופ' קוטלר כמובן, תמשיכו בעשייה, אני חושב שזה דבר שבנפשנו, חשוב לנו הדבר הזה, והתפשטות התופעה הזאת היא איום על החברה. אם אנחנו יכולים להביא למצב שבכל זאת נעצור את הסחף הזה ואת התפשטות הביצה הזאת בתוך החברה, יש שכר לעמלנו.

אני רוצה להודות לך פרופ' קוטלר, אני רוצה להודות לבועז וכטל ולכל האנשים שהגיעו לכאן, כי זה נושא מאוד רגיש וחשוב, ואנחנו מקווים שנדע בשורות טובות אחרי המחקר, תודה.



הישיבה ננעלה בשעה 12:45
4