כנסת פתוחה

_פתיחת תערוכת ציורים של יוסף באו - צייר

2
ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
9.06.2004

הכנסת השש-עשרה
מושב שני
נוסח לא מתוקן




פרוטוקול מס' 119
מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, כ' בסיוון התשס"ד (9.06.2004), שעה 09:30

פתיחת תערוכת ציורים של יוסף באו – צייר, גרפיקאי, חלוץ האנימציה בארץ,
סופר ומשורר.

חברי הוועדה: ח"כ עמרם מצנע
ח"כ מרינה סולודקין

מוטי פרידמן - מנהל מרכז תיקשוב ותכנים
אביגדור אלחנן
צלילה באו-כהן
דוד בן-עמי
ברברה גולדשטיין - "נשות הדסה"
יורם גני
יעל הס
איל כהן
חיים כהן
לבי כהן
טל מילצ'ן
מיכאל מילצ'ן
מיכל מילצ'ן
בועז סימון
בן סימון
דניאל סימון
סיגל סימון
ישעיהו פלמן
מנרות קליינבאום
יהודית שנדר - "יד ושם"

דנה גורדון

אתי בן שמחון


פתיחת תערוכת ציורים של יוסף באו – צייר, גרפיקאי, חלוץ האנימציה בארץ, סופר ומשורר

בוקר טוב ליושב ראש הכנסת, בוקר טוב לאורחים, לחברי הכנסת. לא כל יום יש לנו שעת נחת. בתקופה האחרונה אנחנו דנים בכנסת בעיקר בנושאים לגמרי שונים ובטונים צורמים. אנחנו מתכנסים הבוקר כדי לפתוח תערוכה של עבודותיו של יוסף באו זכרונו לברכה, שלא נמצא איתנו לצערנו. הסיבה שבגללה אנחנו עורכים את התערוכה אצלנו בוועדה היא כפולה. קודם בגלל שיוסף באו היה ניצול שואה, הוא נולד בקרקוב, הוא היה בגיטו קרקוב, היה אחר כך במחנות עבודה, מחנות ריכוז, ואפילו התחתן עם אשתו במחנה הנשים. הסיבה השנייה, בגלל אהבתו לשפה העברית. אנחנו כוועדת העלייה והקליטה, חלק מעיסוקינו נוגעים להנחלת השפה העברית לעולים. יוסף באו שהיה צייר, גרפיקאי, אחד מראשני האנימציה בארץ, היתה לו אהבה מיוחדת לשפה העברית. הוא גם טיפל בה בצורה מאוד הומוריסטית, עם צירופי מלים, עם גראפיקה שמדגימה, וזאת התערוכה שאנחנו חונכים כאן היום בנוכחותך. אנחנו שמחים לעשות את זה, ומקווים שכמה שיותר חברי כנסת, וכמה שיותר ציבור, וכמה שיותר עולים ישכילו לבוא ולראות אותה.

אני מבינה שבה בשעה שאנחנו פותחים את התערוכה, יש גם תערוכה גדולה של יצירותיו ב-PROVIDENCE ROAD ISLAND, או המושל או ראש העיר פתחו את התערוכה והסבירו שזו הפעם הראשונה שמקיימים תערוכה של מישהו שלא מבני המקום, כך שבהזדמנות זו הצלחנו לכבוש גם את ROAD ISLAND.

אני רוצה לומר מלה טובה לבנות הדסה וצילה שהן היוזמות של המפעל הזה, ולברך את כל הבאים פה ולהעביר אליך את רשות הדיבור.

תודה רבה. אני מקבל בקשות להשתתף במאות אירועים ביום. ביקשתי כנראה להתחמק באלגנטיות ובצורה שלא תפגע כמובן, ויחד עם זה תשחרר אותי ממטלה נוספת שאני כבר לא יכול לעמוד בה. עד אשר הבנו למה הוזמנו. מייד לאחר שהועמדנו על המיוחדות של האדם ושל האירוע אלא באתי הנה כאדם שיוצא ידי חובתו, או נותן איזשהו כבוד מטעם המלכות על מנת להשתתף, ולא באתי הנה בנפש חפצה וכיהודי, כבן לאדם שהיה בלוחמי השפה העברית יחד עם בן יהודה ודוד ילין, כתלמידם, ולאחר מכן כמורה לתלמידים אחרים, כאשר הוא נמצא בירושלים דור שמיני, ובקרקוב ובמקומות אחרים בעולם נמצאים יהודים שחושבים בדיוק כמוהו, מבלי שיידעו איש על קיומו של האחר.

עברי דבר עברית, זה דבר שעליו חלמו יהודים בכל מקום שהם הרגישו את ההרגשה שהשפה היא פתוחה להתקיים רק כאשר תהיה ארץ, והעם יוכל להתקיים כאשר תהיה לו ארץ, תהיה לו שפה. המאורעות ההיסטוריים הביאו אותו ואת אימכם למקום שבו העם היהודי סבל את אחד המאורעות היותר נוראים בהיסטוריה שלו. יחד עם זאת, מתוך אותו אסון קמה וצמחה לנו היכולת לקיים ציונות לא על פי חלום, אלא בין שמתוך אותו רצון להגשים, ובין מכורח הנסיבות, הציונות הפכה מחלום למציאות.

התרשמתי מהמשחק באותיות של ירושלים. ירושלים יש לה הרבה משמעויות. אחת המשמעויות היותר חשובות על פי האבא, שמי שלא ישמור על האמונה שלו הבלתי מתפשרת, שירושלים היא ירושלים, שלמה מי' ועד ם', הוא עתיד להחליף את האותיות ולהיות מגורש לים. זאת אומרת, העניין הזה של אמונה באיזו שהיא אמת שהיא בלתי מתפשרת, היא דבר שבלעדיו לא נתקיים פה. שכן רבים במשך שנים הצליחו להחזיק מעמד בגלות כיהודים מתוך הערגה לירושלים. כל מחשבה שבה גם על עניין זה ניתן להתפשר, היא דבר שבא לידי ביטוי בתוך השם של ירושלים עד גירוש לים חלילה, אבל הרעיון הוא חשוב ביותר.

באתי הנה על מנת להזדהות לחלוטין. אני בהחלט חושב שהכנסת מכבדת את עצמה לא פחות מאשר את האיש ואת הרעיונות שלו, שהיא מקיימת את התערוכה כאן בוועדה חשובה זאת. חשובה שמדברת גם על עלייה, גם על קליטה וגם על המימוש שעומד מאחורי הרעיון של עלייה לארץ, שדורות רבים כבר לא ידעו שזאת הארץ שלנו, אלא בחלום. אני שמח שוועדת העלייה והקליטה הפכה את התערוכה הזאת מרעיון של הבנות למציאות מלאה, שהנה אנחנו פותחים אותה היום.

תודה רבה.

אני רוצה לספר לכם שהיינו במוסקבה בשליחות ועדת העלייה והקליטה וועדת החינוך, יחד נסענו לשליחות מטעם הסוכנות כדי לבדוק מה קורה שם גם בנושא העלייה וגם בנושא השפה העברית והקליטה. אחד הרגעים המרגשים היה כאשר הגענו לסנט פטרסבורג לאולפן לעברית. היו שם לפחות 100 איש אם לא יותר, קידמו את פנינו בהצגה בעברית על אליעזר בן-יהודה.

אנחנו מתכוונים להביא אותם לארץ את השחקנים ביום השפה העברית, את שלושת השחקנים, על מנת שהם יביאו את ההצגה הזאת בפני כל חברי הכנסת. אני אקיים את זה בסביבות אוקטובר שזהו תאריך יום הולדתו של אליעזר בן יהודה.

זהו רעיון שאני מביא אותו בפעם הראשונה בפניכם, בשיתוף עם יושב ראש ועדת החינוך חבר הכנסת אילן שלגי, ויושבת ראש ועדת העלייה והקליטה קולט אביטל. ביחד נקיים את המאורע הזה, שבהחלט שיוסף באו חשב, ובן יהודה חשב, כל אחד במקומו ובמחוזו, מבלי לדעת ולהכיר בדיוק, אני אפילו לא יודע אם רק לדעת לא רק להכיר, את הדברים שהיו במקומות אחרים בעולם, נגיע כולנו לאותה מסקנה.

תודה רבה.

הרעיון מצוין. זה המקום הנכון לקיים תערוכה של אבא שלכם, בגלל שזו ועדת העלייה והקליטה. אני חברה בוועדה הזו, ביחד עם יושבת ראש הוועדה קולט אביטל. אני פטרונית של חמישה ארגונים של ניצולי שואה יוצאי ברית המועצות. אני מסכימה במאה אחוז עם יושב ראש הכנסת שזהו כבוד לכנסת שיש לנו תערוכה מפוארת כזאת. אני חושבת שאנחנו נביא הרבה מבקרים לוועדה שלנו. יש על מה לספר ויש מה לראות. תודה.

אני הוזמנתי על ידי ידידתי חברת הכנסת קולט אביטל, קראתי את קורות החיים, יש בי תמיד רעב והרבה סקרנות, גם לגבי אוטוביוגרפיות וקורות חיים שמתארות קהילות שלמות, במקרה הזה יוסף באו שבא משם, והפך את העברית לשפה ראשונה שלנו, כל כך חיה, כל כך נושמת. אז היה צריך להפוך את העברית בשנים ההם משפת קודש לשפת יום-יום, חולין. נדמה לי שעכשיו צריך להחזיר חזרה את הקודש לשפה, כי צברינו העוקצנים והעליזים הפכו אותה שלפעמים אנחנו גם לא מבינים אם הם מדברים עברית או שמדברים בשפה אחרת.

סוף הדרך.

יש מצב.

מצנע מחזיר את הקדושה לשפה העברית.

האם בשם המשפחה אחת מהבנות רוצות להגיד כמה מלים, או שתיהן.

אנחנו רוצות מאוד להודות לכם. הספר הזה יצא אתמול, אפילו עדיין לא הגיע למהדורה שנייה, ולא כתבנו הקדשה. זהו ספר שאבא כתב על זכרונותיו מהשואה בהומור. וישנם ציורים שהוא צייר בתוך מחנה הריכוז. זו היתה הדרך של אבא לשרוד. האמנות הצילה את חייו. הוא היה שרטט, אמן, בזכות האמנות הוא הציל יותר מ-400 איש, הוא זייף להם תעודות והם יצאו. מישהו שאל אותו: תגיד, למה לא עשית לך תעודה והיית יוצא גם? אבא אמר: ואם הייתי יוצא מי היה עושה? ההורים נפגשו בתוך מחנה הריכוז. אבא התחפש לאשה, התגנב למחנה נשים וכך התחתנו בסתר. שאל אותו מישהו: אתה לא מצטער שלא עשית לך תעודה, היית יוצא ולא היית סובל. הוא אמר, ואם הייתי יוצא איך הייתי מכיר את אשתי? וכך היו ההורים, בכל דבר רע, תמיד הם מצאו את הטוב את המצחיק. אצלנו סיפורי השואה היו יום יום בבית, אבל כל יום היו בדיחות. לא היה יום בלי בדיחות.

אמא גם הצילה. שבועיים לפני שהיא עזבה אותנו, חיפשתי אצלה בארון ומצאתי עבודה על רבקה באו שעשתה סטודנטית מבר אילן. אמא סיפרה לנו הכל כל השנים. אמרתי לה: אמא, עבודה על רבקה באו? מה יש לכתוב עלייך? אל תקראי את זה אף פעם, זה קשה מדי בשבילך. קראתי כל הלילה, למה אסור לי לקרוא? בכיתי כל הלילה. כתוב שם איך היא הצילה יהודים עם השמות שלהם. בבוקר באתי לאמא ואמרתי לה: סיפרת הכל, ודבר כזה חשוב לא סיפרת? זה צריך היה לעשות, ואין מה לדבר על זה יותר. לא הסכימה יותר מלה אחת להגיד. צנועים שניהם, זה כמו איש אחד.

הדור הזה שלנו הנוכחי ומי שמסובב אותנו, לא בדיוק התברכו בתכונה הזאת של צניעות.

האם הדבר אמת שהם נישאו על ידי אשה?

נישאו בצד הנשים, לא היה מי שישיא אותם.

אחרי השואה הם התחתנו שוב בצורה רשמית. הם תמיד חגגו שני תאריכים, ב-1944, וב-1946. אבא היה שרטט, המנהל אמר לו לך תעשה העתקת שמש. היום מכניסים למכונה ויוצא העתק. פעם היו עושים זאת בעזרת השמש. היה חורף, ואבא אמר: אין היום שמש, אי אפשר. הוא אמר: אותי לא מעניין אם אין שמש, או העתק או כדור בראש. אבא ידע שאין ברירה, שם את השרטוט על מסגרת עץ, מתחת לנייר המיוחד שהיה רגיש לקרני השמש, יצא החוצה, כיוון לשמיים אבל לא יצאה השמש. עברה בחורה ושאלה: תסלח לי אדוני מה אתה עושה? אחר כך היא סיפרה לו שהיא חשבה שהוא עושה סימנים למטוסים האמריקאים. הוא אמר לה: אני מצפה לשמש, אבל היום היא לא רוצה לראות אותי. אולי את מוכנה למלא את מקומה, הוא כיוון אליה את המסגרת. היא הסמיקה וברחה. הוא נכנס למשרד, וידע שלא נותר לו הרבה זמן לחיות. הוא אמר: אני אנסה לפתח, הוא פיתח והצליח. הוא אמר: היא היתה השמש שלי.

אני עומד בראש המכון למחקר ותיעוד של תולדות ומורשת העיר תל-אביב יפו לדורותיה. יוסף באו עבד וחי בתל-אביב כל ימיו כשחי בארץ. אנחנו חוקרים ומתעדים את תולדותיו. אני רוצה להגיד כמה דברים אולי בפן האחר של אישיותו, בהיותו ציוני חם רגיש ונמרץ. כפי שאמרה אחת מבנותיו, הציל מאות רבות של יהודים. צריכים להבין את זה. זה לא העניין הפוסט-מודרני כשיש לנו אמצעים. בגיטו לזייף תעודות על נייר לא נייר, ללא כלי כתיבה, עם חותמות של קליפות תפוחי אדמה, זו היתה גבורה ומשימה כמעט בלתי אפשרית. הוא הצליח ברוב המקרים, ומאות רבות של יהודים וצאצאיהם חבים לו את חייהם.

פן נוסף שאני רוצה להזכיר הוא בלתי ידוע. כשהוא עלה לארץ בתחילת שנות ה-50, שרותי הביטחון הישראליים צדו אותו, במרכאות, וניצלו את מומחיותו. אלו אמנם פרשיות עלומות שאסור לדבר עליהן, רבים משליחיה הביטחוניים של המדינה, מעבר לקווי האוייב, בכל ארצות תבל נעזרו בדמויות ובדוקומנטציה שהוא העניק להם, חבים לו גם את הצלחתם, וגם את חייהם. אני מקווה שגם "יד ושם" יידעו לתעד את זה, וגם מוסדות הביטחון של המדינה לתת לו את הכבוד הראוי לו.

תודה רבה שהערת גם את הנקודה הזאת שלנו כמובן לא היתה ידועה.

אני רוצה לסגור את החלק הרשמי של הברכות ואני מזמינה אתכם להסתובב, לראות.


(הישיבה ננעלה בשעה 10:00)