א' - הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי זהות העוסק)

2
ועדת הכלכלה
9.6.2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 213
מישיבת ועדת הכלכלה
יום רביעי, כ' בתמוז התשס"ד (9.6.2004), שעה 9:30

הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי זהות העוסק), התשס"ג-2003 (פ/517).
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי זהות העוסק), התשס"ד-2003 (פ/1499).
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי של זהות העוסק), התשס"ד-2004 (פ/1776).

חברי הוועדה: שלום שמחון - היו"ר
אבשלום וילן
אליעזר כהן
אילן ליבוביץ
מלי פולישוק-בלוך

חברת הכנסת גילה פינקלשטיין
חבר הכנסת אהוד רצאבי
עו"ד יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן, משרד התמ"ת
עו"ד חנה טירי - הלשכה המשפטית, משרד התמ"ת
עו"ד תמר פינקוס - משרד התמ"ת
עו"ד רוני נויבואר - משרד המשפטים
עו"ד סיגל סודאי - יועצת משפטית, איגוד לשכות המסחר
יאיר קורח - יו"ר התאחדות הסוחרים
עו"ד יוסי ברג - המועצה לצרכנות
עו"ד ירון לוינסון - היועץ המשפטי, הרשות להגנת הצרכן

אתי בנדלר

לאה ורון

תמר שפנייר


הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי זהות העוסק), התשס"ג-2003 (פ/517)
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי זהות העוסק), התשס"ד-2003 (פ/1499)
הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי של זהות העוסק), התשס"ד-2004 (פ/1776)

אני פותח את הישיבה. אנחנו דנים היום בהצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – גילוי זהות העוסק) של חבר הכנסת אהוד רצאבי וחברי כנסת נוספים, ביניהם חבר הכנסת אילן ליבוביץ, הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי זהות העוסק) של חברת הכנסת גילה פינקלשטיין והצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון - גילוי של זהות העוסק) של חברת הכנסת נעמי בלומנטל. שלוש הצעות החוק האלה הן הצעות חוק זהות שעברו במליאת הכנסת בקריאה טרומית, ועל כן אני מציע לאחד אותן להצעת חוק אחת. נצביע על איחוד הצעות החוק.

הצבעה

בעד ההצעה לאחד את הצעות החוק - כולם
נגד - אין
ההצעה לאחד את הצעות החוק נתקבלה.

אנחנו מאחדים את הצעות להצעת חוק אחת. מאחר שהערת לי, חבר הכנסת רצאבי, שהחוק הזה מונח כבר שנה וחצי - רשום לי כאן שהוא עבר במליאת הכנסת רק ב-3.3.2004. באופן יחסי זה מצב טוב.

זה מצב מעולה. הגשתי את הצעת החוק לפני שנה וחצי, זה לא שהיא מונחת פה בוועדה שנה וחצי.

הצעת החוק בעיקרה מדברת על גילוי זהות העוסק. היום כאשר אנחנו רוכשים מוצר, לא תמיד יש אפשרות לעקוב מיהו היצרן או מי היבואן או העוסק שמוכר את המוצר. בצורה כזאת לא ניתן לאתר את אותו אדם אם כשיש בעיה; לפעמים משתמשים בשם מסחרי שמתחתיו אין שום אשפרות לעקוב דרך מספר מזהה. לכן בהצעת החוק הזאת, כפי שאני מניח שנמצא גם ביתר הצעות החוק, הגדרנו מה זה צרכן, קבענו מה זה שם, קבענו מה זאת זהות העוסק, אלו פרטים צריכים להיות בזיהוי – כתובת וכן הלאה. הכוונה היא להגן על הצרכן בצורה שהוא יוכל לזהות מיהו העוסק כדי להגיע אליו לכל דבר בעניין, ושיצרנים או עוסקים לא יתחבאו מאחורי שם מסחרי.

תודה. חברת הכנסת פינקלשטיין, אתה רוצה להוסיף משהו?

אני מסכימה עם חבר הכנסת רצאבי, חייבת להיות שקיפות מלאה כלפי הצרכן לגבי זהות היצרן, במקרה שיש פגם והקונה לא מרוצה ורוצה לפנות לערכאות. כשמוגשת תביעה מאוד חשוב שנדע כנגד מי להגיש אותה.

היום אין בחוק חובה כללית המחייבת את העוסק לציין את שמו ופרטיו, ולכן קם הצורך לחוקק את החוק הקיים.

תודה. אני מבקש לשמוע את עמדת הממשלה.

בעיקרון משרד התמ"ת תומך בהצעת החוק. אנחנו חושבים שחשוב להביא לידיעת הצרכן את זהות העוסק כדי שלצרכן תהיה אישיות משפטית אם הוא רוצה לפנות לערכאות משפטיות. יש לנו כמה הסתייגויות. מבחינתנו החוק רחב מיד, והיינו רוצים להעלות ההסתייגויות שלנו.

אולי קודם כל נדבר באופן כללי, ובמהלך קריאת הצעת החוק תעלו את ההסתייגויות. עמדת המועצה לצרכנות, בבקשה.

בעקבות הרבה פניות של צרכנים, העמדה שלנו שהחוק הוא חשוב, ואנחנו מברכים על כך.

אנחנו נתחיל להקריא את החוק, נשתמש בהצעת החוק של אהוד רצאבי לצורך העניין.

סעיף 1: "בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן - החוק העיקרי), בסעיף 1 - (1) אחרי ההגדרה 'מכר' יבוא: 'מספר זהות' - כהגדרתו בחוק החברות, התשנ"ט-1999, ובתאגיד שאין לו מספר רישום על פי דין - המספר הסידורי שנימתן לו במרשם המתנהל בהתאם לדין שעל פיו הוקם".

אחרי שניסינו לברר מה הכוונה במילים "תאגיד שאין לו מספר רישום על פי דין", לא הצלחנו לרדת לשורש העניין. חוק החברות מגדיר את כל הגופים שמוקמים על פי דין. חשבנו שאולי מה שרלוונטי זה אגודות עותומניות או הקדשות לצורכי צדקה, שגם אז אין להם מספר סידורי שניתן לפי מרשם אלא מספר תאגיד. בעיקרון, למעט שני אלה, כל התאגידים אמורים להיות תאגידים שמוסדרים על פי חוק. יש להם מספר שהוא לפי המרשם שבו הם הוקמו ואז הם ממילא כלולים בסעיף 1 לחוק החברות.

השאלה אם לא יכול להיות עוסק שהוא עוסק מורשה ולא תאגיד.

כשהוא יחיד, יש לו מספר הזהות האישי שלו.

אם הוא עוסק מורשה, אז סעיף 1 בחוק החברות כולל מספר זהות של יחיד.

מה אתם מציעים?

פשוט למחוק את הסיפה של הסעיף.

אין לי בעיה עם זה, יש לי רק שאלה פרקטית. אדם נולד עם תעודת זהות, וחברה נולדת עם ח"פ ואם היא חברה ציבורית ברור מאליו שיש לה ח"צ. לעתים אדם אולי צריך להזדהות לא לפי זה אלא לפי מספר העוסק מורשה שלו.

לצורך החוק הזה, אני חושבת שעדיף שיהיה מספר הזהות האישי שלו או הח"פ שלו. הרי אתם רוצים את זה לצורך הגשת תביעות, ולצורך זה מספר העוסק מורשה איננו רלוונטי.

מה קורה עם שותפות של יחידים?

זאת שאלה טובה. לדעתנו הצעת החוק כרגע לא עונה על השאלה הזאת. אם זאת שותפות, זה לא לפי מספר עוסק מורשה.

אז יהיה כתוב בהצעת החוק: "מספר זהות - כהגדרתו בחוק החברות, התשנ"ט-1999". נקודה.

אז מה קורה עם שותפות של יחידים? למה שלא יהיה מספר העוסק מורשה, כך אתה יכול לתפוס אותם.

זה לא טוב כי כאשר אלך למע"מ לבקש לדעת מי עומד אחרי מספר העוסק המורשה, מע"מ לא ישתף פעולה עם הצרכן. לכן עדיף שזה יהיה מספר הזהות, בין אם של פרט ובין אם של פרט. זה יכסה גם את השותפות.

וכאשר זאת שותפות של יחידים שאיננה שותפות רשומה? אתה אומר שיציינו את השמות של כל השותפים?

כן.

זה טוב, השאלה אם זה ישים.

בכל מקרה, אם יהיה רעיון אחר או תהיה בעיה, נדבר על זה אחרי הקריאה הראשונה. בינתיים אנחנו משאירים את זה ככה.

"(2) אחרי ההגדרה 'צרכן' יבוא: "שם" - לגבי יחיד - השם הפרטי ושם המשפחה הרשומים במרשם האוכלוסין בהתאם לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965, ואם נרשם לגבי יחיד יותר משם פרטי אחד - השם הרשום ראשון; לגבי תאגיד - השם הרשות של התאגיד במרשם המתנהל בהתאם לדין שעל פיו הוקם".

יש לנו כמה הערות לסעיף הזה. ההערות טכניות – אין כאן התייחסות לשאלה של שותפות, שאז לכאורה צריך לציין את השמות של כל השותפים, וצריך לחשוב איך עושים את זה בשותפות שיש בה הרבה אנשים. דבר שני, מכריחים את העוסקים לבדוק את מרשם האוכלוסין, ואנחנו חולקים על כך. בדקנו אצלנו במחלקה, ולצורך תביעה אתה צריך לכתוב שם, שם משפחה ומספר תעודת זהות. אנחנו לא חושבים שצריך לגרור את האנשים לבדוק מה רשום על שמם במרשם האוכלוסין, צריך לקחת בחשבון שלפעמים - מכל מיני סיבות של משרד הפנים - יש שוני בין השם הרשום במרשם האוכלוסין לבין השם שהאדם מסתובב איתו. לכן אנחנו חושבים שאפשר להסתפק בשם פרטי ושם משפחה, בהנחה שיש אחרי כן מספר תעודת זהות שזה נותן זיהוי מדויק.

אז מה קורה אם אני קורא לעצמי ורד אבל במרשם האוכלוסין אני כתוב אהוד?

בתביעה מספיק לציין את השם שאתה קורא לעצמך, אתה לא צריך להוכיח שכך רשום גם במרשם האוכלוסין.

אתם יודעים יותר טוב ממני. אני רוצה שלא יהיה כשל בזיהוי.

דוגמא מאוד אופיינית שזה בא לידי ביטוי - משרד הפנים משנה את שמותיהן של נשים נשואות גם ללא בקשה, וזה לא בהכרח בהתאם לדין הנוהג, יש נשים שמסתובבות עם שם הנעורים. אנחנו מציעים להסתפק אך ורק במילים שם פרטי ושם משפחה. אחרי כן ממילא יש מספר תעודת זהות.

ולגבי תאגיד כפי שרשום.

מספר הזהות הוא חד-חד ערכי.

האם מה שקובע בסופו של דבר בתביעה זה מספר תעודת הזהות? כלומר, גם אם השם לא מדויק תעודת הזהות היא זאת שתתפוס?

כן.

וכאשר נרצה לבדוק שתעודת הזהות אכן שווה לשם פלוני-אלמוני לא יהיה כשל בעניין הזה?

בית המשפט לא בודק את זה במרשם האוכלוסין, וגם אף אחד לא יטען שזה לא הוא.

איך תבדקי שאותו אדם שכתב את שמו ואת תעודת הזהות שלו, כפי שמתחייב כאן, אכן רשם את שמו האמיתי?

נניח שהוא התחזה וכתב ורד כהן במקום אהוד רצאבי ונתן את מספר תעודת הזהות הנכונה - התביעה תוגש נגד ורד כהן, תעודת זהות כך וכך, ושהיא תגיד שזאת לא היא.

זה עלול להיות בעייתי לצרכנים שתובעים ואחר כך עסקים משתמטים. צריך לשקול זה מול זה. אם יהיה כתוב השם הנכון של העוסק, אין בעיה. צריך שיהיה כתוב לא השם המסחרי אלא השם האמיתי המשפטי, אבל אני לא בטוח שצריך לדקדק עד כדי כך שזה יהיה השם הרשום במרשם האוכלוסין.

רוני נויבואר, מה את מציעה שיהיה כתוב פה?

אני מציעה שם פרטי ושם משפחה, ולמחוק מהמילים "הרשומים במרשם האוכלוסין" עד "השם הראשון ראשון".

זה בהחלט מקובל עליי. משאירים את המילים "לגבי תאגיד - השם הרשום של התאגיד במרשם המתנהל בהתאם לדין שעל פיו הוקם".

בסדר גמור. סעיף 2: "אחרי סעיף 4א לחוק העיקרי יבוא:

"זהות העוסק - 4ב. עוסק חייב לציין את שמו המלא ומספר הזהות שלו על כל אחד מאלה - (1) כל תכתובת מטעמו המופנית לצרכן יחיד, לקבוצת צרכנים או לכלל הצרכנים; לעניין פסקה זו, 'תכתובת' - לרבות פרסומת, הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה או שובר תשלום באשראי; (2) הצעה מטעמו לכריתת חוזה; (3) חוזה עליו הוא חותם".

לפי הנוסח של הצעת החוק יש חובה לגלות את השם, שם משפחה ותעודת זהות גם בתכתובת שמופנית לקבוצת צרכנים או לכלל הצרכנים. לנו זה נראה בעייתי בעיקר בגלל החובה לציין את מספר תעודת הזהות. זאת אומרת שעכשיו על כל פרסומת ועל כל הפצה של פליירים בעצם נחייב לשים את מספר תעודת הזהות. באיזון בין הגנת הצרכן להגנת הפרטיות, נראה לנו שיש כאן חוסר איזון לרעת העוסק.

במקרה של פרסומת לא נקשרה עסקה בין הצרכן לבין אותו עוסק, והרציונל של החוק לתבוע לאחר שנקשרה עסקה. לציין את הפרטים על כל פרסומת - זאת גריפה מאוד רחבה.

אנחנו מציעים שזה יהיה על "כל תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים". זאת אומרת, עוסק חייב לגלות לצרכן את שמו המלא ומספר הזהות שלו על כל תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים, לצורך התקשרות. יש להוריד את המילה "פרסומת" ואת המילים "לקבוצת צרכנים או לכלל הצרכנים". כמו כן יש לכתוב רשימה סגורה מה זאת תכתובת - שזה יהיה טופס הזמנה.

"עוסק חייב לגלות" – לא לציין – "את שמו המלא ומספר הזהות שלו על כל תכתובת מטעמו המופנית לצרכן מסוים. לעניין פסקה זו, 'תכתובת' - טופס הזמנה, תעודת אחריות, אישור התקנה או שובר תשלום באשראי; (2) הצעה מטעמו לכריתת חוזה; (3) חוזה עליו הוא חותם".

היינו רוצים להוסיף שהחובה הזאת תחול גם לגבי טופס גילוי כאמור בסעיף 14א או מסמך אחר כאמור בסעיף 14ג. סעיף 14א מדבר על עסקה ספציפית של רכישת יחידות נופש, שם יש חובה שהעוסק ימסור טופס עד מועד החתימה על החוזה. זה לא חוזה, זה יותר טופס גילוי; שם נאמר שם מלא ומספר תעודת זהות, כך שכבר יש חובה לגלות את השם. התוספת שאנו מציעים היא על מנת שתהיה חפיפה בין ההצעה לבין מה שכתוב שם. סעיף 14ג מדבר על מכר מרחוק; שם מדובר במסמך שצריך לציין בו את השם והכתובת. גם לעניין זה היינו רוצים ש"שם" יהיה שם מלא - שם פרטי ושם משפחה, ולהוסיף שם גם את הצורך לציין תעודת זהות, דבר שלא קיים שם. זאת השלמת חסר.

אני רוצה שתהיה כתובת ברורה. כשיש תעודת אחריות, שיהיה ברור שכתובת העוסק חייבת להופיע.

לגבי תעודות אחריות יש תקנות נפרדות. כאן בסך הכל אנחנו רוצים מה שכתוב בשם החוק - גילוי שם העוסק, כדי שידעו את מי אפשר לתבוע. כתובת יכולה גם להשתנות. אנחנו לא מכניסים פה חובה לציין את כתובת העוסק.

החובה לציין כתובת קיימת בעסקאות ספציפיות, עסקאות מאוד בעייתיות.

סעיף 3: "בסעיף 17(א) לחוק העיקרי, בפסקה (3) - (1) אחרי 'היצרן' יבוא 'מספר זהותו'. (2) אחרי 'היבואן' יבוא 'מספר זהותו'."

סעיף 17(א) לחוק מדבר על כך שעל עוסק לסמן על גבי טובין המיועדים לצרכן או במצורף להם פרטים בלבד, וכאן יש מספר פרטים שהוא צריך לציין. בפסקה (3) מדובר על שם היצרן ומענו, ואם המוצר מיובא – שם היבואן ומענו.

פה מוסיפים את מספר זהותו, כאשר כבר יש לנו הגדרה מה זה תעודת זהות.

סעיף 4. "בסעיף 23(ב) לחוק העיקרי, אחרי פסקה (1) - '(1א) לא ציין פרט שמחובתו לציין בניגוד להוראות סעיף 4ב".

זה הסעיף הבעייתי - סעיף העונשין.

לנו יש בעיה עם הניסוח כמו שהוא עכשיו. אם קראתם את דו"ח מבקר המדינה, הבעיה היא לא בחוק אלא באכיפה, ולאכוף בצורה גורפת אם תהיינה תלונות צרכניות. נניח שאני נכנסתי לעסק ואין לי שום תלונות נגד האיש, הכל בסדר, אני חושבת שהוא נהדר אבל כקנטרנות אני מתלוננת במשרד התמ"ת שאני יודעת שתעודת הזהות שהוא רשם לא נכונה או שהשם שכתב הוא לא נכון. אנחנו מציעים להשאיר את זה בגדר של עוולה אזרחית, אנחנו מבקשים להוריד מהסנקציה הפלילית.

מה יהיה במקום זה?

זאת תהיה עילה לעוולה אזרחית.

פרק ו' לחוק מדבר על עונשין ותרופות. סעיף 23 עניינו עונשין, הוא קובע את כל העבירות לפי חוק הגנת הצרכן ואת העונשים בשל הפרת אותן הוראות. סעיף 23(א) אומר: "עוסק שעשה אחד מאלה דינו מאסר שנה וקנס פי שבעה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(2)" ומונה את העבירות החמורות ביותר לפי אותו חוק. סעיף קטן (ב) אומר: "עוסק שעשה אחד מאלה דינו קנס פי שבעה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(2) לחוק העונשין", וכאן יש רשימה של העבירות. בהתאם להצעה, הצעתם לכלול את אי גילוי השם הפרטי, שם המשפחה וזהות העוסק בין העבירות האלה.

ומה דינו של מי שעובר את העבירות האלה?

לשלם עד 140 אלף שקל.

לדעתי זה הרבה יותר. מכל מקום, אומרים כאן שזאת תהיה עבירה פלילית. בא משרד התמ"ת ואומר: אנחנו מבקשים לא לכלול בכלל את הסעיף הזה. אי גילוי שם, בהתאם להצעה, לא יהווה עבירה פלילית כי אין כלי אכיפה.

זאת לא הסיבה היחידה. אנחנו חושבים שבמקרה של סיכול הזכויות של הצרכן ממילא מוגש כתב אישום וזה ישנו.

אתם מציעים למחוק בכלל את סעיף 4?

כן, זה מה שהם מציעים, שזה לא יהווה בכלל עבירה פלילית, אלא רק עוולה אזרחית.

זה אומר שרק אדם פרטי יוכל לתבוע ולא המדינה.

המדינה לא תעמוד לצד הצרכן התובע במקרה הזה.

אני קצת חושש בעניין הזה, כי לא לכל אדם יהיה הזמן והראש לכך וזה לא טוב שהמדינה לא תאכוף את מה שצריך לאכוף. יכול להיות שזה חמור, יכול להיות שצריך לחשוב איך לעדן את הסיכון בקנטרנות. אבל מצד שני, אם פעם נהגו בי שלא כשורה, לא תמיד יש לי הכוח והזמן, בוודאי לא לאזרח הקטן, להתמודד עם זה. אם אני רוצה להגן על האזרח, המדינה צריכה להיות מעורבת בזה.

זה בדיוק העניין. אם התוצאה היא שאתה נפגעת בדירות נופש, למשל, כי לא החזירו לך כסף, ולא יכולת לעמוד על זכותך להחזר כסף כי לא ידעת איך למצוא את העוסק - העבירה הזאת ממילא גורמת להבאת העוסק לדין, ואז במסגרת זה הוא יקבל את העונש החמור.

הבעיה שלי היא עם הזיהוי, אם פלוני עשה מעשה שבגללו אני לא יכול לזהות אותו, אני לא יכול להגיע אליו.

אבל אז גם אני לא יכולה להגיע אליו.

אסור להסכים למה שמציעה עו"ד פינקוס כי לפעמים מדובר על עסקים פליליים. יש אנשים שמרמים במאות אלפים ובמיליונים. צרכן מזמין משהו, הוא מחתים אלפי אנשים על 4,000 שקל, והוא לא כתב השם שלו ותעודת הזהות שלו למטה. היה עיתון שצרכן תבע אותו, ומדובר בעיתון בבעלות אחד משלושת העיתונים הגדולים ביותר, והצרכן לא ידע את הפרטים שלו. העיתון אמר: זה לא אני, זה שם מסחרי, זה לא השם האמיתי.

ההסתייגות שלנו כוללת שני דברים. ראשית, מי שערמומי ויודע להתחמק, יתחמק גם כך.

איך אפשר להתחמק?

הוא לא יפרסם שם ומספר תעודת זהות, ואז גם אם זה ייחשב עבירה פלילית יהיה קשה לתפוס אותו.

אז כל החוק מיותר.

זה איזשהו צעד לקראת משהו יותר טוב. אנחנו לא רוצים להכניס את זה לספר הפלילי בהנחה שכלפי רוב העוסקים אתה לא מעוניין לאכוף את החוק הפלילי. הרי רוב העוסקים הם לא אנשים רעים, העם עושים את הדברים כמו שצריך ולא בורחים לשום מקום. לפי הנוסח המוצע על-ידכם, אם העוסק לא פירסם את שמו ואת מספר תעודת הזהות שלו נכון, אוטומטית אני יכולה להגיש נגדו אישום פלילי. אי אפשר להעמיד את כל העוסקים בחזקת עבריינים רק בגלל שהם לא עשו את זה.

מי יחליט להגיש תביעה?

אם יש עבירה פלילית שאנחנו יודעים שברוב המקרים לא יאכפו אותה, בגלל שהיא לא מוצדקת מעיקרה, זאת בעיה מבחינת ספר החוקים.

אני מציע שנשאיר את זה כמות שזה בקריאה הראשונה, אבל בהסכמה אתכם, המציעים, שאתם לוקחים בחשבון שזה דבר שיכול לרדת בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית.

בוא נגדיר את זה קצת אחרת. נשאיר את זה כרגע כך, כאשר לקראת הקריאה השנייה והשלישית נשב ביחד ונמצא מוצא. הרי אנחנו לא רוצים לחוקק חוק שאי אפשר לאכוף אותו.

אני מקבל את הניסוח שלך לדברים.

מצד שני, הטיעון של יוסי ברג הוא די משכנע, שזה דרוש.

זה בוודאי דרוש, אבל צריך שתהיה גם אפשרות אכיפה.

אנחנו מנסחים את זה כך. בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה והשלישית נחשוב על פתרונות אחרים.

אולי אפשר להקל ולהעביר את זה לסעיף (ג) - במדרג הנמוך ביותר של החוק.

זה לא משנה.

ברגע שיש הסכמה של המציע שאם לא תהיה ברירה נמצא חלופה אחרת, מבחינתי זאת התחייבות מספקת.

אני מציעה בכל זאת שבשלב זה, זה יהיה בסעיף 23(ג), כדי שזה יהיה פחות צועק, ואז העונש הוא רק פי שלושה מן הקנס האמור בסעיף 61(א)(2). תלכו עם הרעיון שזאת תהיה עבירה רק אם זה מצטרף לעבירה נוספת.

אנחנו באנו עם רעיון למשרד המשפטים, חשבנו שתהיה הצדקה רק אם זה מצטרף לעבירה ויכול לעלות עד כדי נסיבות מחמירות. נבקש ללבן את זה שוב.

חסרות לנו בחוק הזה הוראות מעבר, שזה לא יחול החל ממחר בבוקר, מיום שיתקבל החוק.

נוסיף את זה אחרי הקריאה הראשונה.

אני מבקש ממשרד האוצר תוך עשרה ימים להודיע לנו אם זאת הצעת חוק תקציבית. אני מבקש להעמיד את החוק להצבעה, להכנה לקריאה ראשונה. מי בעד ומי נגד?

הצבעה

בעד - 6
נגד - אין
הצעת החוק אושרה.

אם כך, אישרנו את הכנת החוק לקריאה ראשונה, ואני מברך אתכם על כך.

תודה רבה, הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 10:10.