כנסת פתוחה

_1._הפסקת אבחונים לצורכי השמה לילדים בגילאי 3-6 בשל היעדר תקציב

הוועדה לזכויות הילד 10
31/5/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 59
מישיבת הוועדה לזכויות הילד
‏יום שני, י"א בסיון התשס"ד (‏31 במאי, 2004), שעה 10:30

1. הפסקת אבחונים לצורכי השמה לילדים בגילאי 3-6 בשל היעדר תקציב

חברי הוועדה: מיכאל מלכיאור – היו"ר

פרופ' אשר אורנוי - ממונה על תחום התפתחות הילד, מש' הבריאות
נירית פסח - עובדת סוציאלית, משרד הבריאות
עו"ד שרון גוטמן - לשכה משפטית, משרד הבריאות
יואב אזולאי - מינהל כלכלה ותקציבים, משרד החינוך, התרבות והספורט
כרמלה איגל - ממונה על ועדות השמה, משרד החינוך, התרבות והספורט
חנה ברימר - השירות הפסיכולוגי-חינוכי, עיריית ירושלים
ד"ר חיה עמינדב - מנהלת המחלקה לאבחון וקידום, האגף לטיפול באדם המפגר, משרד הרווחה
ד"ר רות רעיף - מפקחת ארצית על מערכות אבחון, האגף לטיפול באדם המפגר, משרד הרווחה
אפרת כהן - אגף התקציבים, משרד האוצר
ד"ר דפנה גולן - ממונה על התפתחות הילד, קופת-חולים מכבי
ד"ר בנימין גליק - קופת חולים מאוחדת
אשר זיו - עובד סוציאלי, מנהל מח' בריאות הנפש, קופת-חולים לאומית
ד"ר שיפי מוגילנר בן-גור - מנהלת, התפתחות הילד, קופת-חולים לאומית
ד"ר מיכאל רוזנבלוט - סגן ראש אגף רפואה, חטיבת הקהילה, שירותי בריאות כללית
אביבית ברקאי-אהרונוב - המועצה לשלום הילד
וינדי חן - איגוד העובדים הסוציאליים
ליאורה ברק - המכון להתפתחות הילד, מרכז רפואי ברזילי
עוז צבר - פסיכולוג התפתחותי, חטיבה התפתחותית
אריאל קובי - פנימיית אשל הנשיא, באר-שבע
דוד דבח - פנימיית אשל הנשיא, באר-שבע
מודן בר-און - פנימיית אשל הנשיא, באר-שבע
עדי פאר - פנימיית אשל הנשיא, באר-שבע
דנה אלבז - פנימיית אשל הנשיא, באר-שבע

רחל-מרטין סעדה

רשמה: אירית שלהבת



הפסקת אבחונים לצורכי השמה לילדים בגילאי 3-6 בשל היעדר תקציב

על סדר יומנו עומד נושא חשוב שבעבר טופל בוועדה וניתן לו פתרון ביניים. אני חושב שהוא לא פתר את הבעיה בצורה כוללת אבל לפחות ניתן פתרון לתקופה מסוימת. אנחנו מדברים על סכומי כסף קטנים ולכן אני מתפלא מאוד שהעניין הזה לא הסתדר בצורה קלה יותר אבל אנחנו נטפל בו עד שנגיע לפתרון, עד שייצא עשן לבן.

אני מציע שיפתח פרופ' אורנוי, שממונה על התחום במשרד הבריאות והוא שהביא את העניין לתשומת לבנו. הוא יציג את הנושא בכללותו ואחר כך נשמע את הגורמים השונים ונגיע לפתרון.

תודה שבהתרעה קצרה יחסית זימנת את הישיבה.

אני רוצה לתאר בכמה משפטים את המערך ההתפתחותי כדי שהדברים יהיו ברורים. לפי חוק ביטוח בריאות ממלכתי המערך ההתפתחותי במדינת ישראל אמור לספק שירותי אבחון וטיפול רב-מקצועיים. השירותים הרב-מקצועיים כוללים אבחונים רפואיים, פסיכולוגים, פסיכו-סוציאליים במידת הצורך, וכוללים כמובן גם אבחונים במקצועות הבריאות ובמקצועות הפרה-רפואיים וטיפול בכל אחד מהמקצועות בהתאם לצורכי הילד או הילדה.

הסל בנוי בכמה צורות. יש סל לילדים מהלידה ועד גיל 6, ויש סל מקוצץ יותר לילדים בגילאים 6-9. אנחנו בעצם דנים בבעיות הקשורות בילדים מתחת לגיל 6, הילדים שמערך האבחון והטיפול במכונים להתפתחות הילד מגיע למסקנה שהם צריכים לעבור השמה לחינוך המיוחד.

אני רוצה להדגיש שילד אשר מגיע לאבחון במכון להתפתחות הילד, בין אם הוא של קופת-חולים כלשהי ובין אם הוא של משרד הבריאות, עובר קודם כול אבחון רפואי ובמידת הצורך עובר גם אבחון פסיכולוגי.

אתה משתמש במושגים שהדיוטות לא בקיאים בהם. קודם כול, מה זה "ילד של משרד הבריאות" או "ילד של קופת-החולים"?

לא דיברתי על ילד אלא על מכון התפתחותי.

אם הילד זקוק להגיע לוועדת השמה, כי המערכת המאבחנת אותו חושבת שיש לו בעיה שקשורה אולי לפיגור שכלי או לבעיות הדורשות מעורבות של פסיכולוג, הילד עובר אבחון פסיכולוגי ובמידת הצורך מקבל גם טיפול בתחום הזה.

לפני שהוא יכול להגיע לוועדת השמה הוא חייב לעבור אבחון כדי שלוועדת ההשמה יהיו נתונים, כדי שהיא תוכל להחליט מה לעשות אתו.

כשילד מגיע למכון להתפתחות הילד, השאלה האם הוא יגיע לוועדת השמה או לא יגיע אליה כרגע אינה רלוונטית. הוא עובר את האבחון הנדרש בהתאם לבעיה שלו. אם הבעיה שלו כרוכה גם בצורך באבחון פסיכולוגי, הוא יעבור את האבחון על-ידי פסיכולוגים התפתחותיים.

אם מסתבר שהילד זקוק גם לוועדת השמה – קופת-החולים או המכון מעבירים את כל החומר לוועדת ההשמה, וועדת ההשמה קובעת את מה שהיא קובעת בהתאם להמלצות.

עד שנת 2000 קופות-החולים במסגרת סל השירותים נתנו גם את האבחון הפסיכולוגי לצורכי השמה. חלק מהילדים שמופנים אל המכון לראשונה, בדרך כלל מהגן, חשודים בכך שיש להם כנראה בעיה התפתחותית ואז מבקשים אבחון כדי לבדוק האם הילד זקוק להשמה או לא.

הסתבר – קודם כול קופות-החולים עוררו את זה וזה נבדק אצלנו בלשכה המשפטית – שהחלק הזה, של אבחון פסיכולוגי לצורך הבאת הילד לוועדת השמה, לא נמצא בסל, הוא לא מהמחויבויות של קופות-החולים כחלק מהסל בתחום התפתחות הילד. הבעיה הזאת התעוררה לראשונה בשנת 2000 כי לפני זה קופות-החולים נתנו את השירות הזה מרצונן החופשי. לא התעוררה בעיה כזאת לפני כן.

אנחנו לא נתנו את השירות הזה גם לפני זה.

הבעיה התעוררה לראשונה בשנת 2000 ואז נשאלה השאלה האם קופות-החולים מחויבות לתת את זה או לא מחויבות. המסקנה היתה שקופות-החולים לא מחויבות, והחלק הזה, של אבחון פסיכולוגי של הילד כדי להגיש אותו לוועדת השמה, הוא כנראה חלק מחוק חינוך מיוחד, הוא מחויבות של משרד החינוך.

ד"ר גליק, אתה יכול לנשום לרווחה כרגע.

אנחנו כל הזמן נושמים לרווחה.

נראה עד סוף הישיבה ...

בשנת 2001 התעוררה בעיה לגבי 700-800 ילדים שהופנו למכונים לאבחון לצורכי השמה כשקופות-החולים אמרו שהן לא מוכנות לממן את האבחונים הללו. התעריף לכל אבחון כזה הוא כ-700 שקל. אנחנו מדברים על סדר גודל של 700-800 אלף שקל בשנה.

הנושא עלה לוועדה לזכויות הילד בראשות חברת הכנסת תמר גוז'נסקי וקופות-החולים הסכימו, שלא על-פי חובתן, להמשיך באבחון על חשבונן במשך חצי שנה נוספת, עד לסיום שנת הלימודים. בשנים 2002 ו-2003 היתה הסכמה בין משרד האוצר, משרד החינוך ומשרד הבריאות שמשרד האוצר יעביר למשרד החינוך, לחינוך המיוחד, סכום שאמור לכסות כאלף אבחונים, כ-700,000-800,000 שקל. זה נמצא בתקציב מיוחד במשרד החינוך, מועבר למשרד הבריאות, היות ומשרד החינוך לא רצה לרכוש שירותים ישירות מקופות-החולים, ומשרד הבריאות על-פי דיווח מפורט של קופות-החולים משלם לקופות-החולים עבור האבחונים שהן עשו.

הכול נעשה על-ידי קופות-החולים אבל שולם בתקציב מיוחד. זאת אומרת, זה שירות מיוחד, כשהאוצר נתן תקציב מיוחד לחינוך המיוחד שעבר דרך משרד הבריאות לקופות-החולים כדי שהילדים יקבלו את האבחון.

יש לי השגה אחת על דבריו של פרופ' אורנוי. אמרת ש"הכול שולם על-ידי הקופות" וזה לא נכון. קופות-החולים זכו לתשלום אחד בלבד עבור האבחונים האלה. חוב משרד הבריאות עבור האבחונים משנת העבודה הקודמת לא כוסה עד היום.

אני בטוח שפרופ' אורנוי היה אומר את זה בהמשך. נחכה עד הסוף. הכול נעשה כאן ברוח טובה. היה כאן רצון טוב של כל הצדדים לבוא לקראת העניין.

אמרתי שכדי למלא את הצרכים יש צורך ב-700,000-800,000 שקלים בשנה. משרד החינוך קיבל חצי מיליון שקל בלבד ממשרד האוצר. את אותו חצי מיליון שקל אנחנו העברנו לקופות-החולים ומשם למשרד הבריאות, דהיינו משרד החינוך, דהיינו האוצר – יש כאן מין חד גדיא. נשאר חוב של כ-200,000 שקל לקופות-חולים לאומית, מאוחדת ומכבי. זה עד שנת 2003. בשנת 2002 זה היה עדיין חלק מההסדר שנקבע עם חברת הכנסת תמר גוז'נסקי אך הסכום לא שולם במלואו.

לקראת שנת 2004 רצינו להמשיך באותו הסדר אלא שבתקציב שנת 2004 נמחק אצלנו הסעיף התקציבי, שבמילא היה ריק כי הוא היה קשור בכסף שהועבר ממשרד החינוך. כאשר פניתי למשרד החינוך, אחרי עיכובים רבים למדי – כרגע זה לא רלוונטי – התשובה שקיבלנו ממשרד החינוך היא שלהם אין תקציב ייעודי.

אנחנו היום במשבצת הראשונה, כאשר קופות-החולים מבחינתן אינן מוכנות לעשות את האבחונים הספציפיים הללו כי הם מחוץ לסל אלא אם כן יהיה מישהו שיקנה מהן את השירותים.

רק עוד תסבוכת קטנה אחת – הרי בסופו של דבר משרד החינוך יכול היה לעשות את האבחונים לבד. יש כאן בעיה. האבחון הפסיכולוגי של ילדים מתחת לגיל 6 מתבצע, גם על-פי כללי איגוד הפסיכולוגים, על-ידי פסיכולוגים התפתחותיים. במשרד החינוך ובשפ"י ושפ"ח יש פסיכולוגים חינוכיים שלא יכולים מבחינה מקצועית לבצע את האבחון הזה. לכן יש כאן בעצם בעיה כפולה. משרד החינוך יכול היה לומר שהוא יעשה את זה לבד ולא יקנה שירותים אבל אין אצלו מי שיעשה את זה.

הפתרון שאני רוצה להציע הוא לחזור למצב של 2003, שמערכת החינוך תעמיד לרשות האבחונים הללו סכום של כ-700,000-800,000 שקל, כי חצי מיליון שקל לא מספיק, כדי שאנחנו נוכל לממן את המשך האבחונים בקופות-החולים, וכמובן שהאוצר יעביר את זה למשרד החינוך. כאן אנחנו עומדים.

יש בעיה נוספת. שמעתי, וזה גם על סמך ניסיון קודם, שלוחצים על ההורים שאין להם אבחון פסיכולוגי עדכני. אם משרד החינוך לא מספק אותו וקופת-החולים איננה מספקת אותו, והילד לא יכול להגיע לוועדת השמה בלי אבחון פסיכולוגי עדכני, יש כאן בעיה שבעצם ההורה צריך לקנות את האבחון הזה בכספו הפרטי.

או שההורים משלמים אלפי שקלים עבור אבחון פרטי, או שהילד לא מגיע לאבחון.

קודם כול, קיבלנו כאן תמונה מקיפה.

בנייר שקיבלנו כתוב שהבעיה התעוררה לפני 8 חודשים כאשר קופות-החולים גילו שאבחון לצורך תהליך השמה אינו מופיע בסל הבריאות. אני מבין שזה לא נכון.

שים לב, זה נייר מ-2001.

אבל יש עוד סתירה בדברים שנאמרו עד כה. פרופ' אורנוי פתח ואמר שחוק ביטוח בריאות ממלכתי כן כלל את הנושא הזה.

הוא לא כלל אותו.

הוא אמר במפורש שקופות-החולים נתנו את האבחון הזה אבל זה לא היה כלול בחוק ביטוח בריאות ממלכתי. התעורר כאן ויכוח קטן לגבי העבר, ההיסטוריה, מי בדיוק עשה את זה לפני שנת 1991. זה באמת לא כל-כך מעניין.

גברת אפרת כהן, נציגת משרד האוצר, נעים מאוד להכיר אותך. אנחנו מטפלים כאן בדבר מיוחד מאוד. אנחנו מדברים על כ-1,000 ילדים שכדי שיוכלו לדעת האם הם יכולים ללמוד בחינוך רגיל או שעליהם ללמוד בחינוך המיוחד הם יצטרכו לעבור ועדת השמה, וכדי שיוכלו לגשת עם כל הנתונים לוועדת השמה הם צריכים לעבור אבחון פסיכולוגי על-ידי פסיכולוגים התפתחותיים. זה הנתון שכולנו מסכימים עליו.

יש כאן מספר גורמים, שכל אחד מהם חושב שמישהו אחר צריך לשלם עבור זה, אבל זה לא כל-כך חשוב. בסופו של דבר זה בא מאותו מקור, זה בא מהאוצר. אני רוצה להבין כיצד יתכן שהאוצר בשנה שעברה נתן תקציב מיוחד למשרד החינוך, שעבר למשרד הבריאות, שעבר לקופות- החולים, שעבר לפסיכולוגים. בסדר שכך זה נעשה כי יש בזה היגיון פנימי, הן כי זה תחת חוק החינוך המיוחד והן כי למשרד החינוך אין אנשים מתאימים שיוכלו לעשות את זה ולכן משרד הבריאות נכנס לעניין. השנה משום מה זה נעלם, איכשהו זה נפל בין הכיסאות. אנחנו רוצים לדעת איך אתם חושבים לפתור את זה.

ראשית, בשנה שעברה לא ניתן תקציב מיוחד. התקציב המיוחד ניתן בשנת 2002 ולא היה בו ביצוע ולכן הוא עבר בעודפים לשנת 2003. או שנכתבה רק התחייבות בגינו, הוא לא בוצע במלואו בשנת 2002 ולכן הוא הועבר כעודפים לשנת 2003 והשימוש עצמו נעשה בשנת 2003.

לא משנה לי מה הגימיקים התקציביים שאתם עושים. תמיד, וגם בשנה שעברה, היה ברור לכולם שצריכים לשלם את זה. משרד האוצר הכיר בכך ונתן את התקציב, כמעט התקציב הדרוש, היה חסר סכום מסוים – על זה נדבר אחר-כך.

לגבי התוכנית לעתיד – אני יודעת שזה ניתן באופן חד-פעמי בשנת 2003.

מה זאת אומרת "חד-פעמית"? האם אין ילדים שזקוקים לאבחון גם בשנה הנוכחית?

אני אומרת מה קרה מבחינה תקציבית. כלומר, זה לא בבסיס התקציב.

איך אתם חושבים לפתור את זה?

מאחר והודיעו לי על ישיבת הוועדה ברגע האחרון, אני אבדוק ואגיע אליכם עם תשובות.

כי האוצר לא רצה לבוא לישיבה.

את יודעת שבשבועיים הקרובים ילדים צריכים לעבור ועדות השמה. בעצם יש היום ילדים בגילאים 3-5 שנמצאים במערכת ולא מקבלים תשובה. אני אומרת לך שהעניין דחוף עכשיו. עד 15 ביוני יש צורך לסיים את האבחונים של מאות ילדים. בינתיים הם לא יכולים להגיע לוועדת השמה מכיוון שאף אחד לא עושה להם אבחון פסיכולוגי. הם לא יגיעו לחינוך המיוחד ואז הם עוד פעם לא יקבלו את הטיפול שהם צריכים לקבל.

אני אבדוק את הסיכום שהיה בזמנו. אין לי עדיין תשובה.

אני מבקש ממך לעשות את הבדיקה מהר כי אנחנו מדברים על דבר חשוב מאוד. אנחנו חייבים לפתור את העניין הזה. זה לא הרבה כסף, לא מדברים כאן על 50 מיליון שקל אלא על 800,000 שקל.

אני חושב שזה הרבה יותר.

על זה אנחנו נשמע אחר-כך. בואו קודם נפתור את ה-700,000-800,000 שקל ורק אחר-כך נדבר על הרבה יותר.

אני רוצה להדגיש, יכול להיות שאין לך את התמונה השלמה, אני התרעתי בפני האוצר כאשר התחלנו את המשא ומתן עם משרד החינוך, עוד בינואר-פברואר. דיברתי אישית עם הרפרנטים של תחומי החינוך והבריאות במשרד האוצר. התשובה היתה שהמשרדים יפתרו ביניהם את הבעיה. כלומר, זה לא מגיע פתאום עכשיו בסוף חודש מאי למשרד האוצרout of the blue.

נשמע כעת את משרדי הממשלה ואת קופות-החולים. אני מציע קודם לשמוע את נציגי משרד החינוך כי לכל הדעות זה עניין של משרד החינוך. אני גם מבין שהיתה כאן לפחות הכרה עקרונית של משרד החינוך באחריותו.

אדבר בקצרה כי הדברים שאני אומר לא חדשים. כולנו כאן לטובת הילדים שצריכים אותנו. אני ממונה על ועדות השמה וערר. ועדות ההשמה מחויבות לקבל החלטות על סמך אסמכתאות מקצועיות. בין הגורמים המקצועיים בוועדת השמה הוגדרו פסיכולוגים חינוכיים והתפתחותיים, בהתאם לגיל ולרצף של הלקויות של כל תלמיד.

ועדת ההשמה חייבת להתקיים, הילדים חייבים להמשיך לקבל שירות. דרך אגב, חוק החינוך המיוחד נותן סמכות לוועדת השמה גם לצוות על גורמים רלוונטיים להגיש בפניה מסמכים, למשל על משרד הבריאות שצריך לאבחן. נכון שלפרופ' אורנוי ולנו היו דיאלוגים רבים מאוד. גברת חנה ברימר תרחיב אחר-כך לגבי פסיכולוגים חינוכיים והתפתחותיים, אני לא רוצה להיכנס לזה. ועדת ההשמה צריכה לקבל החלטה והיא רשאית לצוות על כל אדם או גורם – אני מצטטת מתוך החוק – להביא בפניה בדיקות או אבחון זה או אחר לצורך קבלת החלטתה.

אני מקווה מאוד שהנושא הזה ייפתר. לא יתכן שהורים יצטרכו להתרוצץ וילדים ירגישו שהם נפגעים ולא מקבלים את מה שמגיע להם.

יש שני סוגי אוכלוסיות, שבזמנו גם פרופ' אורנוי וגם אנחנו הגדרנו. יש ילדים שמלכתחילה מוכרים למכון להתפתחות הילד והם אותם ילדים שהמכונים לצערי הרב מכירים אותם כי הם ילדים פגועים מאוד שנולדו כבר עם בעיות קשות. כאן אנחנו לא מדברים כלל על אותה קבוצה של ילדים. הילדים האלה כלולים בחוק ביטוח בריאות משום שחוק ביטוח בריאות הוא חוק ממלכתי. הבעיה היא לגבי ילדים חדשים שפתאום מתגלית אצלם בעיה בגיל 3-4, בעיה רגישה, שלא יודעים בדיוק ממה היא נובעת והם צריכים גורם מאבחן.

כאן אתם עושים איזה הבחנה בין אלה לאלה תחת אותו גג של חוק. אני מוכרחה לומר שאני לא כל-כך מבינה את זה אבל אולי זה לא רלוונטי. אנחנו צריכים לתת להם את השירות, אם דרך שפ"י (שירות פסיכולוגי ייעוצי), אם הם יודעים לתת את האבחון ההתפתחותי, ואם לא אז כמו שסיכמנו בינינו – אנחנו קונים את השירות ממשרד הבריאות. זה עבד, לפי עניות דעתי, טוב מאוד. זה עשה לנו שקט ושינה בטוחה בלילה כשידענו שאנחנו נותנים שירות.

היום אנחנו במצב אחר ואני מקווה שהבעיה תיפתר.

אנחנו עכשיו ביום האחרון של חודש מאי. איך בדיוק חשבתם שזה ייפתר?

שהורים יקנו את השירות.

את אומרת שבשום אופן זה לא היה מקובל עלייך. את אחראית על ועדות ההשמה. אתם יודעים שבעוד שבועיים אתם צריכים לשבת.

מסיימים לשבת בעוד שבועיים.

מסיימים ב-15 ביוני. אליי אמורות להגיע בעיות, ולא הגיעו.

לא הגיעו כי לא עברו את האבחון.

כי ההורים פתרו את הבעיה בעצמם.

יכול להיות שבמקומות שונים בארץ מתנהלים אחרת. לכן הערתי, לא ברור לי למה חוק ביטוח בריאות עושה הבחנות. יש מקומות שאני יודעת שכן נעשים דברים באופן חלק, כחלק משירות רפואי.

אני רוצה לתקן פה דבר מה. הורה בהחלט לא צריך שמישהו אחר יעביר עבורו את המסמכים. הוא מצויד במסמכים, חלק משירות שהוא קיבל במערכת מסוימת, והוא מעביר את המסמכים שלו. הוא יוזם ועדת השמה. לא נתקלנו בבעיות בתחום הזה.

ברמה מערכתית, בהתרעה קצרה קיבלנו הודעה שבהחלטה מערכתית הופסק ההסדר שהיה קיים עד היום.

לא היה שום דיון במשרד החינוך על הפסקת ההסדר?

לא היה.

זה מעניין מאוד.

ברגע שהיה לנו תקציב ראינו שהעניין הזה לא מתוקצב.

תשאל אותה על כמה ילדים מדובר.

תזכור שמדובר על ילדים חדשים שעוד לא מוכרים במערכת.

כמה ילדים יש בחינוך המיוחד?

3,000.

לי יש כרגע 100 ילדים רק במקום הקטן שלי.

אנחנו נשמע גם את נציגת שפ"י.

אני מהשירות הפסיכולוגי החינוכי (שפ"ח) וקיבלתי תפקיד לייצג כאן במידה מסוימת, אם אני אוכל, את שפ"י, כלומר את החלק של משרד החינוך. שפ"ח שייך לעירייה, לרשות המקומית, ושפ"י שייך למשרד החינוך.

אני מדברת על ועדת ההשמה של הגיל הרך בירושלים ובמחוז.

בשנים 2002-2003, על-פי סטטיסטיקה שנעשתה בסיום הוועדות, הגיעו מהמרכזים השונים להתפתחות הילד בירושלים ובמחוז כ-70 ילדים להשמה, וזה הפחתה משמעותית לעומת מספר הילדים שנהגנו לקבל בשנים קודמות, זה מעט מאוד. לא היה ברור לי מדוע כך קרה אך עכשיו שמעתי כאן אינפורמציה שהיא חשובה מאוד בעיניי. רוב הילדים שמגיעים לוועדות ההשמה בגיל הרך מגיעים עם כל האבחונים הנדרשים מהמרכזים להתפתחות הילד, כולל אבחון פסיכולוגי. ידוע לי, מפניות אישיות שהגיעו אליי או אל נציגים אחרים במערכת, על מעטים שבאים עם אבחונים חלקיים, קרי: אבחונים פרה-רפואיים של מרפאות בעיסוק ושל קלינאי תקשורת וכן הלאה, ללא אבחון פסיכולוגי וחושבים שאולי זה יספק. הם אומרים, אל"ף, שאין להם אפשרות כספית לפנות לפסיכולוג באופן פרטי, ובי"ת, החוק מגביל אותם בהגדרה למי הם יכולים לפנות. כפסיכולוגית בתוך הוועדה אני לא יכולה להגדיר ילד כבעל צרכים מיוחדים מסוג מסוים אלא אם כן יש אישור וחתימה ואבחון פורמלי על-ידי גורמים מסוימים.

לפי מה שאת אומרת, מאחר ואת לא יכולה לאשר ללא האבחונים המתאימים אז ברור שחוק החינוך המיוחד מחייב את האבחון הפסיכולוגי.

לא רק זה. הוא מחייב אבחון פסיכולוגי על-ידי אדם שהוסמך למתן אבחנה מסודרת. הוא יכול להיות פסיכולוג התפתחותי או נוירולוג או רופא התפתחותי או מנהל מכון להתפתחות הילד, לסוגים מסוימים של קשיים.

זה חייב להיות פסיכולוג?

בוועדת השמה חייב להיות פסיכולוג. חייב להיות אבחון פסיכולוגי.

ידוע לי שיש ילדים רבים שלא מגיעים, גם כי רשימת ההמתנה במרכזים לפעמים ארוכה מאוד וקשה למרכזים לעמוד בעומס. יש גם הגדרה בחוק שהוועדות צריכות לסיים את עבודתן ב-15 ביוני, שזה מועד לא כל-כך ריאלי לגבי ילדים צעירים בגילאי 3-6. השירות הפסיכולוגי נכנס רק מגן חובה ואילך.

את אומרת בעצם שמספר הילדים גדול בהרבה כי בשנתיים הללו לא הגיעו כל הילדים כפי שהיה לפני זה. ההסדרים שהיו בשנתיים האחרונות נתנו פתרון חלקי בלבד.

נכון. ואנחנו מקבלים את הילדים בשלבים מאוחרים יותר.

יש גם את מגמת השילוב, וגם בגלל זה הם לא מגיעים.

מר יואב אזולאי, אתה אחראי על התקציבים במשרד החינוך. אולי תסביר לנו איך תפתרו את הבעיה.

אנחנו קיבלנו תקציב חד-פעמי בשנת 2002, שהועבר בשנת 2003, כפי שגברת אפרת כהן אמרה, לפי דוחות ביצוע על אבחון ילדים, דוחות שניתנו לנו על-ידי אגף החינוך המיוחד.

מה זה "קיבלתם תקציב חד-פעמי"? גם אם זה לא בבסיס התקציב, הרי זה צריך להופיע מדי שנה.

ברגע שתקציב נכנס לבסיס אז הוא מתקיים מדי שנה בשנה ועובר הלאה. ברגע שאנחנו מקבלים את זה רק בשנה אחת, באמצע השנה, אז התקציב לא עובר לשנה שלאחר מכן.

לא חשבתם על זה בתחילת השנה?

המשרד ערוך לתת את השירות בלי התקציב המיוחד החד-פעמי? פעם הייתי שר, אני יודע קצת מה זה להכין תקציב. אם ידעתם שזה תקציב חד-פעמי בלבד, הרי ידעתם שאתם מחויבים לתת את השירות – הרי כולם מסכימים שלפי חוק החינוך המיוחד חייבים לתת את השירות.

לדעתי מתבלבלים כאן בין שני תחומים. גם בחוק החינוך המיוחד יש סעיף מיוחד שקובע שהחוק הזה לא בא להחליף שום חוק אחר. כבר היה ויכוח בנושא הזה מול חוק ביטוח בריאות ממלכתי, שצריך לתת את כל מה שהוא צריך מבחינה בריאותית ואבחונית לילדים שזקוקים לכך.

ועדת ההשמה לא נושאת על גבה את כל ההכנות אליה. כל גורם מגיש לוועדה הזאת את מה שבאחריותו. אני חושבת שיש כאן אילוצים תקציביים.

יש לי כאן מסמך של משרד החינוך. כבר במסמך מ-2001 הבהירה גברת לאה שקד, הממונה על שירות החינוך המיוחד, בצורה חד-משמעית שהדבר הזה נכנס תחת חוק החינוך המיוחד.

אבל היא אמרה באותה פגישה, אם אני לא טועה – ובגין הפגישה הזאת יכול להיות שיצא התיקון והתוספת של חוק ההסדרים - -

זה יצא ב-1999. זה לא רלוונטי.

- - שסימנו בדיוק את הגורמים האחראים לכל חוק.

נקבע אז חד-משמעית שזה לא תחת חוק הבריאות הממלכתי אלא תחת חוק החינוך המיוחד, דבר שגם משרד החינוך הכיר בו. אחר-כך משרד החינוך הגיע להסדר, ואולי גם בדחיפה של הוועדה לזכויות הילד בכנסת, לקבלת תקציב מיוחד לשירות הזה. בשנה שעברה חשבו כנראה שמיותר להגיע להסדר כזה, או שלא עבדו על זה או לא חשבו על זה, אני לא יודע מה. אבל זה לא פוטר את משרד החינוך מאחריותו לעניין.

כאן באמת נשאלת השאלה של מי האחריות.

זה כבר הוחלט. זה באחריות משרד החינוך.

כאן דובר על אבחון על-פי חוק ביטוח בריאות ממלכתי. צוין כאן שהאבחון הפסיכולוגי-התפתחותי הוא לפני ועדת ההשמה והוא גם לא קשור לוועדת ההשמה.

אני מסכים אתכם שאם היינו כותבים עכשיו מה צריך להיות כלול בסל הבריאות, לא יכול להיות שעבור ילדים שנמצאים במכונים ההתפתחותיים זה נכנס באופן אוטומטי לסל הבריאות ואילו עבור הילדים שאנחנו מדברים עליהם כעת זה לא נכנס. זה נשמע לא סביר.

אני כנראה לא הובנתי טוב מספיק.

יכול להיות שזה דבר משונה אבל כך זה בהרבה מאוד חוקים. הבנתי שמוסכם על כל הגורמים שהיום זה לא כלול בסל הבריאות אבל עדיין חובה על המדינה לעשות את זה כחלק מחוק החינוך המיוחד. עובדה, למה היו צריכים להעביר את הכסף – גם כן כתקציב מיוחד? למה היו צריכים להעביר אליכם את הכסף בשנה שעברה?

כך הוחלט ברמה המקצועית.

אם זה היה חלק מסל הבריאות היו מעבירים את זה למשרד הבריאות. עובדה שאתם קיבלתם את הכסף ואנחנו גם יודעים שאתם מקבלים את זה על עצמכם, מי שהיה ממונה על משרד החינוך קיבל את זה על עצמו.

עכשיו למשרד החינוך יש ויכוח עם משרד האוצר – או שאין ויכוח, אולי רק לא שמו לב, אולי חשבו שהתקציב של משרד החינוך הוא מספיק גדול, אני לא יודע, אבל בשל סיבה כלשהי השנה לא עמדתם על כך שעליכם לקבל את התקציב המיוחד מהאוצר. הרי לא חשבתם שזה יבוא מסנטה קלאוס או שפתאום קופות-החולים יגידו שהן מקבלות על עצמן לשלם עבור זה, אני מניח שלא היתה לכם חשיבה כזאת. אז אין שום מקור אחר. ברור לכם שהדבר צריך להיעשות, וברור לכם שזה לא יבוא פתאום מקופות-החולים או מאיזו מתנה, שאולי נעשה איזה מגבית בעולם היהודי לעניין הזה – זה בדרך כלל הפתרון של הבעיות כאן במדינה. אבל לא זה מה שחשבתם.

לכן לדעתי אתם צריכים להגיד שאתם כמובן תמשיכו לקחת על עצמכם את האחריות לעניין ואתם תדרשו מהאוצר להמשיך לתת. יקראו לזה תקציב מיוחד, לא אכפת לי, או שזה יהיה בבסיס התקציב, זה לא משנה לי. אני מבין שזה משנה לכם. לי משנות התוצאות. תדרשו שיימשך ההסדר כפי שהיה בשנה שעברה. אין שום הבדל בין הילדים שהיו צריכים לקבל אבחון בשנה שעברה לבין אלף הילדים של השנה, הם נכנסים תחת אותו חוק, החוק לא שונה, בדיוק אותו דבר.

אני רוצה שאנשי החינוך יבינו. כאשר ילד עובר אבחון פסיכולוגי במכון להתפתחות הילד, ללא קשר עם החינוך המיוחד, הוא עובר את זה בהתאם לצרכים ההתפתחותיים שלו. זאת מחויבות של קופות-החולים, בזה אין בעיה. ברגע שיש אבחון כזה בתיק, ועדת השמה תקבל את האבחון הזה, והיא מקבלת אותו. אני לא מדבר על הילדים הללו.

אני מדבר על ילדים שמופנים למכון להתפתחות הילד ובדרך כלל לא צריכים אבחון פסיכולוגי. ואז אומרים: רגע, הילד הזה מועמד לוועדת השמה, בואו נעשה את האבחון הפסיכולוגי. בשביל מי? לא בשביל המכון אלא בשביל שיוכל להגיע לוועדת השמה. כי אחרת ההחלטה על אבחון פסיכולוגי היא של הרופא.

לדעתי יש פרכה לא הגיונית בטענה שלך. חשוב מאוד להתפתחות הילד לדעת אם ילד צריך להיות בחינוך מיוחד או צריך להיות בחינוך רגיל. זה לא איזה דבר מנותק לגמרי מהתפתחות הילד. יכול להיות שלא גילו את זה לפני כן. אבל בכל זאת, אם ילד צריך אבחון, היום כשהמגמה של משרד החינוך היא להכניס כמה שיותר ילדים אל תוך החינוך הרגיל, אם יש חשש שילד מסוים לא יוכל להסתדר בחינוך הרגיל זה כנראה ילד שזקוק לעזרה גם של המכון להתפתחות הילד. ברור מאוד מה חלוקת הדברים. ברור מאוד איך הגיעו לזה, וברור מאוד על מי נופלת האחריות. אבל אם אתה מנסה להסביר שיש בזה היגיון, את זה אני לא מקבל.

למה לא התעוררה הבעיה בקשר לאבחון של קלינאי תקשורת או של פיזיותרפיסט? כי כל הקשור לשיקום של הילד, גם האבחון וגם הטיפול ייעשה במכון. הרי האבחון הפסיכולוגי הוא דרישה של ועדת ההשמה ובמכון היו יכולים לטפל בילד גם בלי זה.

אני חושב שזה ויכוח אקדמי. חבל על הזמן. אנחנו מסכימים כאן על העיקרון.

עכשיו נשמע את קופות-החולים, בבקשה.

אני מקופת-חולים מאוחדת. לפני כשבועיים ישבנו עם גברת לאה שקד, הממונה על החינוך המיוחד, והיא אמרה שהשנה פתחו הרבה יותר כיתות חינוך מיוחד בארץ מאשר בשנים קודמות, וגם לא מבינים מאיפה זה נפל עלינו. גם אנחנו מרגישים בשנים האחרונות בשטח, אפילו מדי חודש, עלייה הולכת וגוברת במספר הילדים עם צרכים מיוחדים.

במצב של הילדים בארץ היום זה לא פלא גדול. אני מתפלא שאתה מתפלא על זה.

אלה אותם ילדים שצריכים ועדות השמה. אבל לא כל ילד כזה מגיע בכלל למכון להתפתחות הילד. למשל בקבוצות של גילאי 5-6, רובם זה ילדים עם בעיות למידה. בחוק לא מוגדר אפילו שאנחנו צריכים לטפל בהם.

את זה הבנו.

חשוב לומר כאן שפתאום קיבלנו אינפורמציה מהשירות הפסיכולוגי שאין ילדים כי הילדים אצלנו, הם מחכים בתור כמו טעטלאך. אצלי במכון בירושלים, שזה מכון אחד של קופת-חולים מאוחדת, מחכים כרגע 110 ילדים, אז הם לא מגיעים לשירות הפסיכולוגי. אז ההורים הם מסכנים באמת, מה אפשר לעשות. הילדים שאנחנו מדברים עליהם הם ילדים מתחת לגילאי חובה, ילדים בגילאים 3-5, שהופנו על-ידי המערכת – הגננות, הסייעות וכדומה. בדרך כלל אנחנו לא ידענו עליהם בכלל. הם באים אך ורק כי מערכת החינוך הודיעה להם שהם צריכים לעבור אבחון פסיכולוגי ואז מפנים אותם אלינו. המשפחות האלה נזרקות כמו פינג פונג: מפנים אותם אלינו, אחר-כך אנחנו מפנים אותם בחזרה. כנראה שהם לא חוזרים למערכת שפ"י.

אני רוצה לתקן דבר מה בנושא האבחונים לקראת ועדת השמה. קופת-חולים מאוחדת גם לפני שנת 2000 לא עשתה הערכות. יש קופות-חולים שעד היום עושות הערכות להשמה. זאת אומרת, היתה מעין אנרכיה, כל אחד עשה כרצונו.

בואו ניתן פרסום לקופות-החולים שכן עושות הערכות להשמה.

בשטח מכיוון שהבקשה לוועדות השמה באה בגלים, גם היום אם פתאום יתנו לנו תקציב אנחנו נצטרך, לפחות במכון בירושלים, 300 שעות של פסיכולוגים, שאנחנו לא יכולים לספק כי מספר המאבחנים והמטפלים שלנו שיכולים לעשות את זה קטן מדי.

זה דבר שהיה כבר ידוע. אתה שאלת את נציג משרד החינוך. אני תמה למדי על תשובתו כי הדברים האלה לא נולדו רק אתמול או רק לפני שנה או שנתיים. ישבנו עם פרופ' אורנוי לפני 4 שנים, וזה חד וחלק צריך להיות במערכת הטיפולית-האבחונית של משרד החינוך. לא שאני רוצה לזרוק מעלי את האחריות.

הבנו את הבעיה. אתה אומר שאתה מתפלא למה לא טיפלו בזה לפני כן. אני מסכים אתך.

לגבי המספרים – אני לא יודע כמה ילדים לומדים בחינוך המיוחד. להערכתי יש הרבה יותר מאלף ילדים בשנה.

אני לא חושב שיש לנו כוונה לסבך את העניין יותר ממה שהוא כבר מסובך כי זה יפחיד את נציגת האוצר ואני לא רוצה להפחיד אותה.

נשמע את נציגת משרד הרווחה, אף על-פי שאף אחד לא מטיל עליכם את האחריות.

יש כאן איזה מין כפילות מעניינת מאוד שצריך לתת עליה את הדעת.

כמו הרבה דברים אחרים.

אם העניין הזה כבר עולה על שולחנכם אולי כדאי לעשות פעם אחת בדיקה יסודית שלו. חוק הסעד (טיפול במפגרים) קובע שאם יש חשש שילד הוא עם פיגור שכלי, ולא משנה מאיזה גיל, מגיל יום ועד גיל 120, אבל כמובן שהאוכלוסייה הרלוונטית שאנחנו מדברים עליה כרגע היא של גילאי יום עד גיל 6 - - -

אני מניח שלא מדובר על ילד עד גיל 120 ...

החוק מחייב אותנו להפעיל ועדת אבחון לילדים האלה כדי לקבוע אם הם מפגרים בשכלם או לא, כשהקביעה שלנו מחייבת אותם כדי לעשות את ההשמה. ואז כדי להגיע לקביעה שלנו אנחנו עושים את האבחון ומקיימים ועדת אבחון, ואבחון עולה לנו המון כסף וועדת אבחון עולה לנו המון כסף. אותם ילדים שעברו אצל פרופ' אורנוי ועברו בקופת-חולים בסוף מגיעים אלינו ואנחנו מאבחנים אותם מחדש פעם נוספת.

רק כשיש חשד סביר לפיגור.

פרופ' אורנוי יכול לתת לנו הערכה מה שיעור הילדים שאנחנו מדברים עליהם כעת מתוך 1,000 הילדים.

הם מגיעים אלינו ואנחנו עושים את כל התהליך של האבחון מחדש, וזה עולה המון כסף.

אתם מוכנים להתנדב לקחת את זה על עצמכם?

אנחנו לא מוכנים להתנדב. קשה לנו לעשות גם את מה שאנחנו כבר עושים.

קופת-חולים מכבי עדיין עושה חלק גדול מהאבחונים הפסיכולוגיים למרות שאנחנו לא אמורים לעשות את זה רק בגלל שחבל לנו על המשפחות והילדים. אבל אני רוצה להגיד שגם אנחנו נפסיק את האבחונים הפסיכולוגיים בסוף החודש.

קודם אמרת דבר ערכי מאוד, ששמחנו מאוד לשמוע, ואז את אומרת: אבל בסוף החודש נפסיק לספק את השירות הזה.

היתה לו התכתבות עם פרופ' אורנוי וחיכינו בסבלנות, עוד חודש ועוד חודש. אמרו שבאפריל תהיה תשובה. אני לא באה בטענה אליו, אני חושבת שהוא מייצג אותנו יפה אבל הגיע הרגע שאנחנו לא יכולים לעמוד בזה.

בשנה שעברה עשינו כ-400 אבחונים פסיכולוגיים, קיבלנו חלק מהכסף ב-2003 ואנחנו לא יכולים להמשיך כך. אני מתפלאת ונדהמת לשמוע שמשרד החינוך לא מודע לבעיה. פרופ' אורנוי כתב לי שהוא בקשר אתם, אז איך הם לא ידעו שיש בעיה?

הוא כתב כנראה גם להם.

אני נוהגת לטפל בכל מכתב שאני מקבלת ישירות.

תבדקי אצל גברת רות פן.

יכול להיות שזה לא הגיע אליך. משרד החינוך הוא משרד גדול ויכול להיות שלא כל מכתב שמגיע למשרד החינוך מגיע לשולחן שלך. אני סומך על פרופ' אורנוי שהוא כתב לכם.

סימן שאתה לא סומך עליי שאני אומרת אמת.

גברת כרמלה איגל, אני סומך עליך. אני בטוח שזה לא הגיע אליך, אבל אני בטוח שזה הגיע למשרד החינוך כי כך פרופ' אורנוי דיווח. אני בטוח שאנחנו נקבל העתק של המכתבים הללו ותוכלו לראות אותם.

וגם תשובות.

אני רואה שהיה כאן כשל בטיפול של משרד החינוך בנושא התקציבי.

ברגע שלא ראינו שום תקשורת ולא היתה דרישה מסוימת - - -

אמרת שבשנה שעברה קיבלתם תקציב מיוחד והשנה לא קיבלתם תקציב. אם אתה כאחראי על התקציבים רואה שקיבלתם בשנה שעברה ולא קיבלתם השנה, והחוק לא השתנה בינתיים, האחריות לא השתנתה, אז אתה יכול להיות בטוח למדי שיש פה איזה כשל.

לא בהכרח.

לא עלה בדעתכם שהילדים צריכים להיות מאובחנים גם השנה? מה, זה בעיה חד-פעמית?

בשביל זה יש אגף מקצועי שאומר לאגף התקציבים האם צריך את התקציב הזה או לא צריך אותו, אם זה חד-פעמי או לא.

התקציב ניתן באופן חד-פעמי. הילדים הם לא חד-פעמיים.

למה בכלל זה לא בבסיס התקציב?

זו שאלה טובה ואני בטוח שכתוצאה מהדיון הזה, ביחסים בין משרד החינוך למשרד הבריאות ולמשרד האוצר, זה יכנס לבסיס התקציב. אין היגיון שכל שנה נצטרך לעשות ישיבות חירום ובסוף לתת את הכסף כתקציב חד-פעמי. זה לא הגיוני כי מדובר על שירותים שנקבעו על-פי חוק ולא על-פי גחמה של מישהו. בעבר כנראה רצו להגיע לפתרון ואז אמרו שזה חד-פעמי וחשבו שבמשך הזמן תטפלו בזה ביחד ותכניסו את זה לתוך בסיס התקציב, וזה המקום של דברים שנעשים על-פי חוק.

לפי מה שאני יודע האוצר מימן גם את משרד הבריאות ב-500,000 שקל.

לא נכון. זה היה תקציב ריק של העברה מכסף שלכם.

הבנתי שהיה מין מאצ'ינג שניתן גם לכם, ואולי אצלכם זה אפילו בבסיס.

הלוואי, אבל זה לא כך. אבל את זה אתה צריך לבדוק ולדעת.

האם עוד מישהו רוצה להעיר עכשיו? אני חושב שהתמונה ברורה למדי.

אני רוצה לשאול, מי יכול לעשות אבחונים? האם פסיכולוג חינוכי יכול לעשות אבחון לילדים בגילאים הללו?

כולם הסכימו שמדובר רק על פסיכולוגים.

אני חושבת שההבחנה הזאת חשובה מאוד. יש הבדל גדול בין פסיכולוג התפתחותי ופסיכולוגי חינוכי. ההבדל בעיקרו של דבר הוא בגילאים הצעירים. עד גיל 6 – היום זה עד גיל 9 אבל אנחנו עדיין נשארים בגיל 6, וגם שם אנחנו לא מספיקים לעשות את כל העבודה שאנחנו צריכים – יש משמעות חשובה מאוד לאבחון הפסיכולוגי. חבל לי כאן להרחיב את היריעה, הייתי עושה את זה אם היה יותר זמן, מה באמת התפקיד של הפסיכולוג ההתפתחותי ועד כמה הוא יכול לחסוך מכספי הציבור אם האבחון נעשה כמו שצריך ובזמן, ולא כשהוא נדחה לרגע האחרון של ועדת ההשמה.

אם הפסיכולוג מקבל את הילד בגיל 4 או 5 – זה נורא מאוחר כבר מבחינת ההתפתחות של הילד. אם הוא היה מקבל את הילד הזה קצת קודם, היה טוב יותר. לכן, לפחות במכון בו אני עובדת, יש ירידה במספר הילדים שמופנים לחינוך המיוחד. העלייה שרואים היום בחינוך המיוחד זה עלייה בילדים שהם בגיל 3. אם תבדקו תראו שאלה הן הכיתות שנפתחות. משום שחוק חינוך חינם ירד לגיל 3 יש המון ילדים שמופנים לוועדות השמה כדי לפתור בעיות התפתחות. הם לא יקבלו את הטיפול בשום מקום אחר אלא דרך ועדת ההשמה בחינוך המיוחד. זה לא תמיד נכון, זה לא תמיד צודק אבל זאת המציאות.


האבחון ההתפתחותי-הפסיכולוגי יש בו שונות גדולה מאוד, אינטגרציה גדולה מאוד, הוא עושה עבודה של אבחון רב-תחומי. הוא נותן תמונה של ילד, שאם הוא צריך את הטיפול הרגשי הוא יקבל אותו אבל זה לא רק בשביל הטיפול הרגשי. פעמים רבות זה גם כדי לאפשר את הטיפול הפרה-רפואי האחר שהילד הזה צריך לקבל.

פסיכולוג חינוכי לא עוסק בדברים האלה ולא מבצע אותם. האבחונים של הפסיכולוג החינוכי מופנים לגילאים שבהם הוא מתמחה. יש פסיכולוגים שמתמחים בגילאים בוגרים יותר ויש שמתמחים בגילאים צעירים יותר.

זה מקובל על כולם. דברים שאין בהם ויכוח, חבל לעורר אותם. גם ברור למה נכון לעשות את הדברים כך.

אנחנו נקבל החלטה שתוך שבוע ימים על משרד החינוך ומשרד האוצר לתת לוועדה תשובות מספקות. אנחנו בלחץ זמן.

גברת ליאורה ברק, אני רוצה לשאול אותך, האם תוכלו לעמוד בלחץ שיהיה עכשיו? כי יצטרכו לדחות את ההחלטות של ועדת השמה.

ההחלטה על ה-15 ביוני כמועד אחרון לוועדות השמה לא מקובלת על הפסיכולוגים שלנו שאמורים לבדוק.

זה בלתי אפשרי. בבת אחת מצטבר עומס שאי אפשר לשאת בו.

אני מציע שנוסיף להחלטה גם את הנושא הזה. הוועדה מבקשת לשמוע את עמדת משרד החינוך, האם ניתן לדחות את המועד האחרון לוועדות ההשמה ועד מתי. ברור שלא יוכלו לסיים את זה עד 15 ביוני.

לגבי המועדים – אני מציעה שלא נקבל כאן החלטות במעמד הזה.

לא אמרתי שבמעמד הזה. אמרתי שאתם תחזרו אלינו עם תשובה.

לצערי הרב, המכונים אף פעם לא עוזרים לנו בעמידה בלוח הזמנים, בשל האילוצים שלהם. בעבודה המשותפת אנחנו מנסים פעמים רבות להבהיר שזאת מערכת גדולה שצריכה להיערך ולתת שירות לילדים, לפתוח כיתות, תקנים וכן הלאה. ה-15 ביוני זה תאריך שהוא כבר בלחץ של זמן, הכי מאוחר שיכול להיות. אם אתם תעזרו לנו לאורך השנה ותבינו את האילוצים של מערכת גדולה שצריכה לתת שירות, ותפרסו את האבחונים, תעשו סדרי עדיפויות במהלך השנה ולא תתקעו את הרשויות בדרום כמו שזה קורה כעת, אז אפשר יהיה לעמוד בלוח הזמנים.

מה זה קשור?

אני לא אפתח את הדיון הזה עכשיו. זה נושא בפני עצמו וצריך ללמוד את כל המערכת, איך זה עובד שם ואיך זה עובד אצלכם.

אנחנו רוצים לשמוע מכם, כמי שיושבים בוועדות השמה, איך אתם מתכוונים לפתור את הבעיה האקוטית שנוצרה בשנה הנוכחית. אחר-כך אני חושב שאכן יש מקום לדון בשאלה הכללית, בעניין בין המכונים לבין משרד החינוך.

נדון ביחד בנושא התאריכים, זאת הצעה מצוינת.

אם צריך, נכנס את הוועדה שוב בשבוע הבא. אם תוכלו לפתור את הבעיה בלי זה, עדיף. אני מבקש מאוד שהוועדה תקבל תשובה תוך שבוע ימים כיצד הבעיה נפתרה, בינתיים לשנת 2004, ולקבל כמובן גם החלטה להכניס את זה לבסיס התקציב בשנים הבאות, שלא נצטרך להיות במצבי חירום כל פעם מחדש.

אני מודה לכל המשתתפים על הדיון הפרודוקטיבי, התכליתי והענייני. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:30