כנסת פתוחה

א' - הצבת מחסומים בעיר לוד – "דיון מהיר" מאת חה"כ מוחמד ברכה

ועדת הפנים ואיכות הסביבה 5
1/6/2004
הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 214
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏יום שלישי, י"ב בסיון התשס"ד (‏1 ביוני, 2004), שעה 09:30

הצבת מחסומים בעיר לוד – "דיון מהיר" מאת חה"כ מוחמד ברכה

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
חמי דורון
ואסל טאהא
עסאם מח'ול
ניסן סלומינסקי

ח"כ טלב אלסאנע
ח"כ מוחמד ברכה
ח"כ עבד-אלמאלכ דהאמשה
ח"כ איוב קרא
ניצב בני קניאק - מפקד מחוז מרכז, המשרד לביטחון פנים
נצ"מ רפי פלד - ממ"ר שפלה, המשרד לביטחון פנים
סגן ניצב יוסי בוקר - מפקד תחנת לוד, המשרד לביטחון פנים
אלון אסור - רל"ש מפקד מחוז מרכז, המשרד לביטחון פנים
שלמה תורג'מן - מטה מבצעי של השר, המשרד לביטחון פנים
בני רגב - ראש עיריית לוד
חמאד חסונה - חבר מועצת עיריית לוד
איסמעיל איזבארגה - חבר מועצת עיריית לוד
ערף מוחרב - חבר מועצת עיריית לוד
יוסף ג'בר - עיריית לוד
זיאד אבו גאנם - נציג תושבי לוד
יוסף אלבז - אימם, נציג תושבי לוד
חסן אלסאנע - נציג תושבי לוד
עו"ד ח'אלד איזבארגה - נציג שכונת פרדס שניר בלוד
מנדי ספדי - נציג שכונת גני-אביב בלוד
דני זק
יעקב היכל - יועץ לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת

יפה שפירא

דרורה רשף



הצבת מחסומים בעיר לוד – "דיון מהיר" מאת חה"כ מוחמד ברכה

אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לדיון מהיר, ביוזמת חבר הכנסת מוחמד ברכה, על הצבת מחסומים בעיר לוד. בבקשה, אדוני המציע.

קודם כול אני רוצה להודות ליושב-ראש הוועדה שקבע את הדיון במועד סביר. הוא רצה לקבוע את זה אפילו בשבוע שעבר אבל לאחר התיאום עם המשטרה זה נדחה בשבוע.

אגיד בגילוי-לב, נאמר שהדחייה היא כדי להתאים את המועד ללוח הזמנים של מפקד המחוז. היתה לי אשליה שאולי השבוע הזה היה נחוץ למשטרה כדי לסיים את המבצע ולברך היום על המוגמר אבל למרבה הצער זה לא מה שקרה.

אתה בטוח שלא? עוד לא שמענו.

עד היום המבצע לא הסתיים. אם נשמע שזה השתנה, זה רק לברכה.

ב-3 במאי המשטרה החלה במבצע שנקרא "אי ירוק בים". זה פשוט – לא אי ולא ירוק ואין ים. אני מקווה שמשהו מהציניות הזאת יבוא לידי הפרכה כאן.

מדובר בסמים. סמים זה גראס. גראס זה ירוק.

לצורך המבצע שהכריזו עליו, מבצע של מלחמה בסמים, הוצבו מחסומים. על-פי העגה של הצבא בשטחים יש שני סוגי מחסומים: מחסום קשיח מבטון ומחסום נושם שבו אנשים נכנסים ויוצאים. המחסומים שאנחנו ראינו בשטח בלוד הם קשי נשימה, בטוח שלתושבים קשה לנשום תחת המחסומים האלה.

המלחמה בסמים היא מלחמה שמחייבת כל אדם, כל אזרח. כמובן את המשטרה, כמובן את חברי הכנסת, כמובן את ראש העיר. כולנו נדרשים ומתבקשים ומוכנים – אני בטוח שכולם מוכנים לתת יד וסיוע למלחמה הזאת נגד הסמים, שהיא מלחמה על החברה ועל איכות החיים והיא מלחמה על עתיד הילדים. אבל המשוואה הזאת, או סמים או מחסומים, אני חושב שהיא משוואה שאינה מתקבלת על הדעת.

אין משוואה כזאת, חבר הכנסת ברכה. גם סמים וגם מחסומים – זה מה שיצא.

המשוואה הזאת אינה מקובלת.

לפני כשבועיים יצאנו כמה חברי כנסת לשטח – היו שם חברי הכנסת ואסל טאהא, עסאם מח'ול, ג'מאל זחאלקה ואנוכי – וראינו במו עינינו איך הדברים מתנהלים שם, שסוחר סמים יכול למרבה הצער לעקוף את המחסומים. הוא בסך הכול צריך לעלות על תלולית עפר וכך לעבור את המחסום. ה"אוטוסטרדה" של שניר אינה הדרך היחידה של סוחרי הסמים.

אני כמובן לא אכנס לשיקולים המבצעיים, זה לא ההתמחות שלי ולא הידע שלי, אבל על פניו הדברים נראים לא טוב. מה גם שבתחילת המבצע כל מיני רשויות "תפסו טרמפ" על המבצע, למשל מה שפורסם ב"ידיעות אחרונות", גביית אגרת טלוויזיה ורדיו דרך מחסומים. אמנם סגן ניצב בוקר, מפקד תחנת משטרת לוד, הרגיע אותנו כשנפגשנו אתו בסוף היום ואמר שזה היה בטעות והם לא יתנו שהדברים האלה יחזרו על עצמם. אני מקווה שכך אכן קורה.

מי היה שם עוד, פרט לרשות השידור?

מס הכנסה, מס ערך מוסף, ביטוח לאומי, כל בעל עניין. יש מחסום אז משתמשים בו.

כולם פרט לעירייה. אולי העירייה הצטרפה, אני לא יודע.

אנחנו רוצים להדגיש בצורה חד-משמעית, אנחנו ביחד עם המשטרה במלחמה נגד הסמים, אם אכן הדברים יכוונו לכיוון הזה. אבל המחסומים האלה נראים רע כשהם מוצבים בקרב אוכלוסייה אזרחית בתוך מדינת ישראל. אני יכול להבין שבמסגרת מבצע מסוים או אירוע מסוים סוגרים כבישים לשעה-שעתיים, אפילו ליום-יומיים. אבל כאן כבר חודש שלם, מאז 3 במאי, הדברים האלה מתקיימים. זה הצקה לאנשים, זה כניסה לחייהם, זה הטרדה בחיי היום-יום.

ראש העירייה יכול להעיד על חיי היום-יום שם, מה רמת השירותים, אם יש בכלל שירותים בסיסיים כמו מרפאה, בתי-ספר וכולי. הדברים שם עגומים בלאו הכי. אבל עוד להכביד בצורה כזאת? זה לא מתקבל על הדעת.

לכן אני שמח שהפיקוד הבכיר של המשטרה במחוז, בראשות מפקד המחוז, נמצא כאן. אני חושב שזאת הסמכות הראויה שתאפשר לנו להתגבר על העניין הזה. אני מקווה שהיום ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת תשמע דברים ברורים על המבצע הזה ועל מועד סיומו. אני מקווה שזה יהיה אתמול אם לא היום, אבל לפחות היום אם לא מחר.

אני חושב שכל התושבים, כל פרנסי הציבור מגויסים ומחויבים למלחמה בסמים. אנחנו לרשותכם. אמרנו את הדברים האלה גם למר בוקר, מפקד תחנת לוד של המשטרה.

אני לא רוצה להאריך בדברים. אני חושב שכדאי שאנחנו נשמע את התשובות מהכתובת שאליה הדברים מופנים.

אני רוצה לברך את כל מי שנוכח בישיבה, בראשות היושב-ראש כמובן, את ראש העירייה ואת נציגי התושבים, את פיקוד המשטרה במחוז. אני מקווה שהישיבה הזאת לא תעבור לפסים של קנטרנות אלא תלך לפסים של עבודה מעשית, איך באמת להילחם בסמים ובו בזמן לא לפגוע בתושבים, ושהמלחמה בסמים לא תהפוך למכשיר של הענשה קולקטיבית כלפי ציבור שלם וכלפי שכונה שלמה. תודה רבה אדוני.

תודה, חבר הכנסת ברכה. אני אעיר רק הערה אחת. אני חושב שאין ענישה קולקטיבית קשה יותר מזאת שיצרה הפשיעה בעיר לוד, שהיא מענישה את כל העיר, קודם כול את כל תושבי השכונות הערביות שלא שותפים לפשע, ואני בטוח שיש רבים כאלה. לכן אני חושב שהמציאות בעיר, כפי שנוצרה מזה כמה שנים, היא ענישה ופגיעה באורח החיים הנורמלי של התושבים וחובה על המשטרה להתמודד איתה. אנחנו דרשנו את זה מהמשטרה פעמים רבות מאוד, וזה מבלי לקבוע שהשיטה הזאת ואורך הזמן שהפעולה הזאת נמשכת האם האופטימליים. אני אומר רק שזה מתגמד בעיניי מול ההטרדה היום-יומית שיש לעיר כולה מהפשיעה שפשתה בה והשתלטה ושינתה את אופי העיר.

על זה יש הסכמה, אדוני. כולם רוצים את המלחמה הזאת.

אדוני היושב-ראש, בסיור בלוד ראינו מה מתרחש בשטח, ראינו שהשכונות הערביות מכותרות, ביתרו אותן לחלקים, פרסו מחסומים בכל מקום, עניין שהזיק לתושבים, הטריד את התלמידים, הטריד את המורים, הטריד את הפועלים, לא איפשר להם להגיע למקומות עבודתם בזמן.

אני לא חושב שהמשטרה נאיבית עד כדי כך שבמקרה עלו על המבצע הזה גם הביטוח הלאומי וגם רשות השידור וגם אחרים. אני חושב שעצם הכנסת הגורמים האלה למערכה נגד הסמים – זה מאבד את המהות. אתם איבדתם את המהות. כאשר נכנסת רשות השידור לגבות אגרות, כאשר נכנס הביטוח הלאומי או כל גורם אחר לגבות חובות אז המהות של המבצע הזה כבר אבודה. זאת כבר לא מלחמה בסמים אלא זאת הטרדה. לכל הגורמים האלה יש כתובות שהמשטרה יכולה לסמן אותן, לבקר בכל בית, לבקש את החוב, לעצור אם היא רוצה לעצור. אבל להשתמש במחסומים האלה, שעילתם מלחמה בסמים, שהסיבה בגינה הם נפרסו היא המלחמה בסמים, כדי להכניס בסופו של דבר גורמים אחרים?

זו התמורה לאגרה ...

המשטרה איבדה את מהות המבצע הזה, שכולנו תומכים בו. אנחנו רוצים באמת שהמשטרה תעשה כל שביכולתה כדי למנוע את הפצת הסמים ולעצור את הסוחרים, מה גם שקל מאוד לאתר את ה"כספומטים" בעיר. גם מי שאין לו שום מידע מודיעיני, אדם פשוט שיכנס לשכונות האלה מיד יידע שזה "כספומט" של סמים. אז אין כל-כך צורך במחסומים שיטרידו את התושבים ויזיקו להם, אין צורך למנוע מאנשים להגיע למקומות עבודתם, למנוע מתלמידים ומורים להגיע לבית-ספרם. אני חושב שהכתובות שם ברורות. "כספומט" של סמים – זה ברור. אני נכנסתי לשם פעם אחת ומיד ידעתי הכול. הכתוֹבות ברורות, הן כתוּבות על הקיר. כל אחד מאתנו, כל שוטר, כל מפקד יכול לדעת שזה "כספומט" של סמים, שכאן יש נגע ואפשר להילחם בו. אבל לשים את המחסומים האלה ולנצל אותם כדי לגבות מסים ולהזיק? נדמה לי שזה דבר מזיק מאוד.

רציתי לפנות לכבוד ראש העירייה. פעם אמרתי לך כאן, ואני חוזר ואומר, לוד לא תתפתח כל עוד השכונות הערביות נראות בצורה הזאת. זה משליך על כל העיר. כל עוד רמת החיים של התושבים בשכונות הערביות כל-כך נמוכה – אבטלה גבוהה, סמים, שירותים ירודים מאוד, וזה משליך בוודאי על העיר כולה – אז לוד בוודאי תמשיך להיות עיר שסובלת וסובלת וסובלת. לכן, יש לעשות, יש להשקיע. אתה צריך לנקוט צעדי העדפה מתקנת בשכונות האלה. להתחיל בחינוך. ביקרתי במקום. אין שם אף מועדון נוער שהצעירים יכולים לבלות בו, אפילו את המשחקייה בשכונת הרכבת רוצים לעקור, רוצים למנוע מהם אפילו את החוויה הזאת.

אני חושב שיש צורך להוריד את המחסומים ויש צורך להילחם בסמים. כל אחד מאתנו תומך במלחמה בסמים ויש על כך קונצנזוס, כפי שאמר חבר הכנסת דהאמשה.

ודבר אחרון, ואני פונה למשטרה. אחרי הסיור אנחנו ביקרנו בתחנת המשטרה בלוד ושמענו שמורידים את רשות השידור, מורידים את הביטוח הלאומי, ודיברנו על איבוד המהות של המבצע הזה. אתם הסכמתם שבאמת המשטרה איבדה את מהות המבצע כאשר נכנסו הגורמים האלה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להעיר משהו.

תרשום לך את כל ההערות ותתייחס לדברים בהמשך.

המשטרה המקומית מתעלמת מדבר אחד ויחיד. יש שם נבחרי ציבור, יש שם מנהיגות לוקאלית, יש מנהיגות מקומית של השכונות האלה, מנהיגות שזוכה בכבוד רב בקרב התושבים. המשטרה מתעלמת מהם.

אני אקצר בדבריי ואגע רק בדברים החשובים שהחברים האחרים לא נגעו בהם.

מפגשנו עם העיר לוד ועם הבעיות שלה איננו חדש. כולנו שותפים לכיוון החיובי, שיש לפתור את הבעיות, ובעיית הסמים היא אחת הבעיות הקשות של העיר לוד. השאלה היא איך עושים את זה.

המשטרה הכבידה על התושבים – וחבריי תיארו איך המחסומים פוגעים ועוצרים את חיי היום-יום של התושבים. אני שואל, אם אנחנו רוצים להילחם בסמים, הרי מן הסתם כאשר אתה מכביד על השכונה הזאת הסמים בורחים לשכונה אחרת, והסמים בלוד נמצאים בשני המגזרים, גם אצל היהודים בלוד יש סמים ויש תחנות ויש את כל הדברים האלה, ואני ראיתי את זה במו עיני, לא בפעם הזאת אבל בעבר. אתם בוודאי יודעים שזה המצב. מה עשיתם בשכונות היהודיות בלוד? האם גם שם שמתם מחסומים, עצרתם את התושבים, עצרתם את החיים? או שמא בשכונות היהודיות לא צריך להילחם בסמים? למה הטיפול הבררני הזה?

פרט לכך, כבר 3-4 ימים לאחר תחילת המבצע פנו אליכם, פנו אל ראש העירייה ואל חברי מועצה ומנהיגי ציבור ואמרו: בואו תדברו אתנו, בואו נלבן יחד איך לפתור את הבעיות, בואו נעזור זה לזה. נתנו לכם שמות של חברי מועצה, אנשים נכבדים, אך התעלמתם מהם, כפי שאמר חבר הכנסת טאהא. רק אתמול בערב ישבתם איתם, ובשל סיבה אחרת.

זה לא נכון.

אני מתכוון עכשיו למשטרה. אם אנשי העירייה ישבו עם התושבים, זה משהו אחר. רק אתמול המשטרה ישבה עם נציגי הציבור, עם חלק מהם. מתוך 10 אנשים ישבו עם 5. זה בגלל סיבה אחרת – משחק כדורגל שנדחה או לא נדחה, שיתקיים או לא יתקיים. מי לא רוצה שיהיה שם שיתוף פעולה? גם בעניין משחק כדורגל – למה לא? אבל באילו נסיבות? כאשר המשטרה עוצרת את הנשמה ואת החיים, אחר-כך אתם רוצים לדבר על משחק כדורגל כדי לעשות יחסי ציבור? אז קודם כול יש לטפל בדברים החשובים, בדברים העיקריים. את זה לא עשיתם.

זה נראה על פניו מין ענישה של התושבים הערבים בשכונות לוד. אני לא יודע אם אין מאחורי זה מטרות נוספות, מעל ומעבר למלחמה בסמים. אני לא יודע, אולי מישהו מתכוון לדברים שלא מגלים אותם או שלא אומרים לנו אותם. אם יש דברים כאלה, אנחנו נרצה לשמוע. אין זה מתקבל על הדעת שכדי להילחם בסמים פתאום עוצרים את השכונות הערביות ושמים את התושבים במכלאות, בבתי-סוהר.

אני ראיתי את זה במו עיניי ושמעתי את זה. יצא שדיברתי עם מישהו בפלאפון במקרה כשהוא הגיע למחסום והשיחה נותקה. אני חזרתי אליו והוא אמר לי שהוא עובר 10 פעמים באותו מקום, פוגש אותו שוטר, וכל פעם הוא נדרש לעצור ולהוציא את התעודות. הוא אמר: אבל לפני 5 דקות עברתי כאן, הלכתי למכולת וחזרתי.

כולו נראים אותו דבר בעיני השוטרים.

מכבידים על התושבים בכוונה. אני לא יודע אם אתם לא מחטיאים כאן את המטרה. זה להילחם בסמים?

ומשפט אחרון, אנחנו בוודאי רוצים להילחם בסמים. בשבילי, ובשביל אלה שמאמינים כמוני, זה חראם, זה דבר שאסור לגעת בו, זה דבר מוקצה, זה אסור ממש בשיא האיסור ואף אחד לא רוצה את זה. אבל במקום לעשות את המלחמה הזאת בדרך הנכונה, עם התושבים, בדרך שלא תכביד עליהם, בשביל להילחם באמת בסמים ולפתור את הבעיות האחרות – ושמעתי את מה שחבר הכנסת ברכה ציין, שיש גם בעיות אחרות, ותיכף ראש העירייה יספר עליהן – בואו נלך לכיוון החיובי כדי לפתור את הבעיות, כדי לעשות את לוד – קשה אולי להגיד לתפארת אבל עיר סבירה, עיר בלי הבעיות האלה ובלי כל הדברים הקשים. אולי מאחורי המטרה הזאת נוכל כולנו להתלכד, לעמוד יחד ולסייע. תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אורחים נכבדים, הייתי השבוע בלוד בסיור במסגרת תפקידי כיושב-ראש הוועדה למלחמה בנגע הסמים. לבי קודם כול עם המשפחות שסובלות בשל המבצע שעורכת משטרת ישראל אבל אנחנו יודעים שהמטרה של משטרת ישראל לא היתה לדכא חלילה מישהו אלא המטרה היא חד-משמעית למגר את תופעת הסמים בעיר לוד, שהפכה לעיר הבירה של ישראל בנושא הסמים, לצערי הרב.

אני מקבל את כל הטענות ואת כל התסכולים שיש סביב הנושא הזה אבל היו מבצעים דומים של משטרת ישראל בבית-דגן ובנתניה, וגם שם הוצבו מחסומים ופעלו באותה רוח.

כלומר, זה לא מבצע ראשון בסוגו?

לא, זה לא מבצע ראשון מסוג זה. בבית-דגן פשה נגע הסמים באופן קשה ביותר, אולי אחד הקשים שהיו במדינת ישראל, ומשטרת ישראל הצליחה במבצע לא פשוט.

בבית-דגן הוצבו מחסומים במשך חצי שנה.

מחסומים הוצבו בתוך בית-דגן ונוצרה שם אווירה קשה. לא שאני מתנחם בזה, חלילה שהציבור בלוד יסבול, אבל פשוט מאוד אנחנו נמצאים במצב שלוד מקרינה על כל גוש המרכז. משם יוצאות המראות וטרנזיטים וסוחרים לפגוע בכל דבר טוב שיש בחברה הישראלית ובמרקם היחסים שנבנה בעיר לוד במשך שנים.

אני חושב שכולנו צריכים חד-משמעית להחזיר את העיר לוד למה שהיתה פעם. אני מוכן לסבול אם אני יודע שבסופו של דבר לוד תחזור להיות מה שהיתה פעם. נכון, זה לא נוח, זה לא טוב, זה מתסכל. אני ראיתי את זה, ואני אומר לך חד-משמעית, זה נכון. אבל המטרה הזאת מקדשת את האמצעים שננקטו כאן.

אבל הפעולה של המשטרה לבד לא מספיקה. אין שם די חינוך בלתי פורמלי, ועל זה צריך לדבר. צריך להקים מועדונים במקביל כי משטרת ישראל לבד לא תביא את הישועה.

הוועדה צריכה לקרוא חד-משמעית להקמת ועדת מנכ"לים בנושא לוד.

קמו כל כך הרבה ועדות בלוד ובעכו עד שהוועדות כבר לא יודעות איפה הכול עומד.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שבגלל המצב בו נמצאת היום העיר לוד אין מנוס. אסור להשאיר את המשטרה כאילו היא השריף של לוד, מבלי לתת את הגזר, שאנשים יקבלו גיבוי גם בעירייה, גם בשכונות, גם בנושא תכנון כדי לפתור את בעיית הדיור. כל הדברים הללו – אי אפשר להזניח אותם ולומר שבלוד הבעיה היא רק של המשטרה. זה לא רק בעיה של המשטרה, זה בעיה חברתית, זה פצצת זמן מתקתקת.

אני יכול לומר לך בעניין ה"כספומטים", אחרי שביקרתי שם הגשתי אתמול הצעת חוק, שלמשטרת ישראל תהיה זכות להוריד כל קיר שיש בו "כספומט", כדי למנוע ממשטרת ישראל את הצורך לחכות הרבה זמן במבצע הזה. עלינו להילחם חד-משמעית ספציפית ונקודתית בסוחרי הסמים ולא באזרחים. אף אחד לא רוצה שהאזרחים יסבלו.

זו הצעת החוק שיזם חבר הכנסת גדעון עזרא בכנסת הקודמת?

לא, זאת הצעת חוק שלי. אני מקווה שכולנו נתאחד סביב הצעת החוק הזאת.

אין למשטרה די כלים לדעתך?

למשטרה יש בעיה היום להתמודד עם הדבר הזה מבחינת מה שמתיר לה החוק.

אין למשטרה בולדוזרים.

לעירייה אין אפילו טרקטור או כסף לשלם כדי לשכור טרקטור ליום עבודה ולכן משטרת ישראל מתעסקת גם עם הנושא המוניציפלי.

לכן אני מבקש שתצא מכאן קריאה לתת במקביל את הגזר לתושבי לוד, לא רק את המשטרה. להוציא קריאה חד-משמעית למשרד ראש הממשלה ולכל משרדי הממשלה לתת שכם אבל גם בראייה אחרת, לא רק בראייה משטרתית.

תארו לעצמכם מה היה קורה אילו אני הייתי אומר מה שאמר חבר הכנסת איוב קרא, שאנחנו צריכים לדאוג שלוד תחזור למה שהיתה, או שצריך לתת גזר לשכונות הערביות בלוד.

מה היה קורה?

יש לו כוונות זדון, אדוני. אני התכוונתי לטוב והוא רוצה להפוך את כוונתי לזדון.

אנחנו תמיד באנו בטענות למשטרה שהיא לא עושה מספיק. אחרי כל ביקור שעשינו בלוד באנו בטענות למשטרה שהיא לא עושה את מה שהיא צריכה לעשות כדי להילחם בנגע הסמים ובסוחרי הסמים. לצערי אני יכול עדיין להגיד את זה היום, זאת דעתי אחרי הביקור שערכתי בלוד. אני ראיתי מחסומים אבל אני חושב שהיחידים שיש להם עדיין דרכי מילוט מלוד זה לא אף קבוצה מהתושבים אלא סוחרי הסמים וצורכי הסמים.

יכול להיות שלמשטרה קל יותר לפעול על-ידי הקמת מחסומים אבל בכך היא פוגעת בהרבה מאוד אנשים. אנחנו תובעים מהמשטרה לחפש דרך אחרת שלא תפגע בתושבים. אי אפשר להרוס את חיי האזרחים בשכונות הערביות בלוד, לסגור אותם, לאטום אותם ובסופו של דבר להגיד שזה המחיר של המלחמה בסמים. תתאמצו יותר, תמצאו דרכים אחרות, תמצאו שיטות אחרות, תילחמו בנגע הסמים מבלי לפגוע בתושבים כפי שאתם פוגעים כעת.

חבר הכנסת מח'ול, ואם אין דרך אחרת?

אני לא מקבל את זה. אני חושב שיש דרכים רבות אחרות ומשתמשים בהן במקומות אחרים. אם זה מחייב להשקיע יותר אז צריך להשקיע יותר. אי אפשר לתבוע מהאוכלוסייה האזרחית, החל מהילדים וכלה בזקנים, לשלם את המחיר הזה שעה-שעה ויום-יום. אי אפשר. ולתקופה ממשוכת. הנה מבשרים לנו שבמקום אחר זה נמשך חצי שנה. אני חושב שזה איום ונורא, גם אם זה קרה בבית-דגן.

אנחנו מכירים את המונח הזה "תיאוריית הקונטקסט". בקונטקסט של 2004, בקונטקסט של העיר לוד, בהרכב הדמוגרפי של העיר לוד, מחסומים ועוצר על שכונות מסוימות, שהן שכונות ערביות – יש לזה קונטקסט אחר. תגידו מה שתגידו, תדברו על נגע הסמים אלף פעמים – זה יישמע אחרת, זה ייראה אחרת, זה ייתפס אחרת. זה אחרת. לכן אני אומר, גם אם השתמשתם בזה בהצלחה בבית-דגן, תחפשו שיטה אחרת בלוד. אי אפשר להשלים עם זה.

בכיסא של ראש עיריית לוד ישב עד לא מזמן מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מר אביגדור יצחקי, ודיבר על מלחמה, להרוס עד היסוד, בהקשר אחר, בשאלת הבתים ללא רשיון. אני אומר שיש בעיה מורכבת מאוד של בנייה בלתי חוקית אבל כשאנחנו שומעים את הדברים האלה מלשכת ראש הממשלה, ואנחנו רואים את המחסומים שסוגרים על השכונות האלה, אנחנו לא יכולים שלא לייחס למהלך הזה כוונות מרחיקות לכת יותר.

חבר הכנסת מח'ול, משתמע מדבריך שאם מדובר בשכונה יהודית אפשר ללכת כסאח בכל הכוחות אבל אם זאת שכונה ערבית יש להתחשב בקונטקסט. אני לא קובע כאן מה התוצאה אבל זאת שאלה.

אדוני מכניס גורם אחר לכאן, וחבל.

אני חושב שגם לתושבים הערבים וגם לתושבים היהודים של העיר, ולא רק לעיר עצמה אלא לחברה הישראלית כולה – דיבר על זה חבר הכנסת איוב קרא שהוא האיש המופקד בכנסת על נושא המלחמה בסמים – אין מכה קשה יותר ואין מחלה כרונית יותר מהסמים.

בעניין הזה אנחנו תמימי-דעים. אמרתי שבאנו בטענות על שהמלחמה הזאת לא נעשתה בעבר. אבל לא זאת הדרך הנכונה לפעול.

יכול להיות. אבל כשאתה מדבר על סבל יום-יומי שהמחסומים גורמים, יש לך סבל יום-יומי, יש לך הרס טוטלי של החברה הערבית בלוד בגלל הפשיעה הזאת.

אדרבה, תיעזר בתושבי השכונה כדי להילחם בסמים. אל תילחם בשכונה כדי להילחם בסמים. תיעזר בשכונה, תיעזר באנשים.

מה שאנחנו אומרים בעצם מתמצה במשפט אחד שנאמר בהתחלה – אי אפשר להעמיד את העיר על הברירה האבסורדית הזאת: או מחסומים או סמים. אי אפשר, זה לא מתקבל על הדעת. זה לא אנושי, זה לא תורם למהלך החיים התקין. אתה תשלוף את הסמים והוא ישלוף המחסומים? זה הביצה והתרנגולת? זה לא כך, זה לא הביצה והתרנגולת.

אני חושב שאנחנו צריכים להיות זהירים בישוב טעון כמו לוד, שיש בו כל הבעיות והמחלות החברתיות האפשריות. אנחנו נייצר מציאות, שהקשר היחידי כמעט של המדינה עם התושבים הערביים הוא דרך המשטרה. אז אתה תמצא בבית-ספר מרכז משטרתי – איפה זה נשמע?

זה רק בלוד.

בכל הארץ יש שיטור קהילתי.

אתה תמצא בתוך מדינת ישראל מחסומים שתלמידי בית-ספר צריכים לעבור מדי יום וגם לעבור חיפושים בתיקים שלהם? אנחנו שמענו טענות על שוטרים, ואני לא חושב שמישהו נתן להם פקודה כזאת, אבל שוטרים או אנשי יס"מ שהשפילו אנשים מבוגרים, שהתייחסו בצורה מבישה לנשים ולבחורות שעברו שם, בכוונה כדי לפגוע. אני חושב שעל-ידי המחסומים האלה אנחנו מייצרים מציאות שהבעיות האלה יהפכו להיות בלתי נמנעות אם אנחנו משלימים עם השיטה הזאת במלחמה בסמים.

כולנו ביחד נוכל להילחם בסמים, כולנו מעוניינים להילחם בסמים. אני זוכר שבשכונת חליסה בחיפה השכונה קמה והתושבים הפגינו וגירשו בידיהם במקלות את סוחרי הסמים. אז זאת הפכה להיות שכונה נקייה יותר. בואו תיעזרו באזרחים. אל תעמידו את עצמכם מול האזרחים ובמלחמה איתם.

אני רוצה לומר בתחילת דבריי כדי שהדברים יהיו ברורים, אילו המשטרה היתה אומרת שהיא לא רוצה להיכנס לשכונות הערביות ולא רוצה לטפל בבעיית הסמים היתה נשמעת זעקה רצינית, לפי דעתי חזקה יותר מהזעקה הנשמעת כאן כעת. כלומר, האוכלוסייה כן מעוניינת במאבק רציני ובלתי מתפשר בבעיית הסמים.

אבל אי אפשר להעניש את תושבי לוד הערביים פעמיים. פעם הם נענשים על-ידי סוחרי הסמים, ופעם שנייה על-ידי המחסומים. כך אתם לא פותרים את הבעיה אלא אתם מוסיפים כאן עוד בעיה. לדעתי זאת טעות בשיקול הדעת.

אי אפשר לבוא ולומר שסמים זה תופעה שעומדת בפני עצמה, מנותקת מגורמים נוספים. אם לא מתמודדים עם הבעיות הנוספות – עניין ההזנחה המתמשכת, עניין הקיפוח המתמשך, כל התופעות שגרמו לסמים לצוץ ברחובות לוד ולסוחרי הסמים להתעשר על גבי המצוקות האמיתיות האלה – כל עוד המצוקות יהיו גם הסוחרים יהיו והמשטרה תבוא יום-יומיים ותעניש את האנשים ולא את הסוחרים, כי הסוחרים יעברו ממקום למקום.

מי שמגיע למחסומים זה לא הסוחרים. כולם רואים את מחסומי המשטרה. מי שבא למחסום זה אדם תמים שחוזר לביתו. סוחרי הסמים עוקפים את המחסומים, יש להם דרכים אחרות.

אני רוצה לומר לכם שהיו יוזמות פרטיות של תושבי לוד עצמם להתמודד עם נגע הסמים. בשכונת שניר ובשכונות אחרות התושבים ניהלו מאבק נגד סוחרי הסמים. זאת אומרת, התושבים הם גורם המעוניין, כמו המשטרה ואולי אף יותר מהמשטרה, להתמודד עם התופעה הזאת. למה במקום להפוך את הגורם המעוניין הזה, הגורם החזק הזה לשותף אתם הופכים אותו לצד השני, לצד של הסוחרים? הם לא בצד של הסוחרים. למה לא משתפים איתם פעולה במאבק הזה? זה אינטרס שלהם, זה אינטרס של הילדים שלהם.

והדבר השני, טרמפיסטים שעולים על התופעה של סחר בסמים – מה זה קשור לעניין של אגרה או כל מיני תביעות אחרות? לוקחים סוגייה שיש עליה הסכמה ועולים עליה כטרמפיסטים כדי להשיג מטרות אחרות לא לעניין. זה דבר פסול. למשטרה אסור לתת יד לדבר הזה.

נתנו כאן דוגמה של הטיפול בנגע הסמים בבית-דגן. יש הבדל. אם הייתם אומרים: הטיפול המשטרתי יהיה בכל לוד, המחסומים יוקמו הן בשכונות הערביות והן בשכונות היהודיות אז האוכלוסייה הערבית לא היתה מתלוננת, כי כולם שווים וסובלים ביחד.

כולם היו מוחים ביחד.

לא משנה, מוחים, סובלים, צועקים, הכול. אבל כשאתה שם מחסומים אך ורק בשכונות מסוימות – בבית-דגן לא עשו מחסומים בשכונות ערביות כי אין שם שכונות ערביות, זה היה בכל בית-דגן וכולם הרגישו שיש מטרה משותפת.

כל בית-דגן היא כמו שכונה אחת בלוד מבחינת סדר הגודל.

אבל העיקרון צריך להיות אחיד. אתה תוקף בעיה בעיר מסוימת – צריך לתקוף אותה באופן אחיד.

היו גם מבצעים קודמים של המשטרה במלחמה בנגע הסמים אבל מניסיון העבר אנחנו יודעים שכאשר המבצע נגמר הכול חוזר לקדמותו ואף גרוע ממה שהיה לפני המבצע. מבצעים של המשטרה לבד לא פותרים את הבעיה. צריך פרויקטים בתחום החינוך, השקעות, בניית מוסדות ציבור, קציני ביקור סדיר שיחזירו ילדים שנשרו למסגרות החינוך, צריך להתמודד באופן אמיתי עם הבעיה ולא רק על-ידי כדורי אקמול. אי אפשר רק לכבות שריפות, להעניש את האנשים ולחזור הביתה.

זו לא חובתה של המשטרה.

המשטרה צריכה להגיד: אנחנו רוצים לעשות מבצע מערכתי משולב של משרדי הממשלה השונים, ביחד נתקוף את הבעיות. עניין פיתוח התשתיות, עניין פיתוח מערכת החינוך. כל פעם מגיעה לכאן בעיה נוספת בהקשר אחר שקשור ללוד. לפני שבוע דנו בוועדה לזכויות הילד על השלכות הריסת בתים על המצב הנפשי של ילדים. אנחנו רואים השלכות קשות מאוד בשל התופעה הזאת.

אז איך אתה תומך בפינוי ישובים? הרי יהיו לזה השלכות קשות.

למה? אני בא להפגין אתך.

שם אנשים גרים כחוק.

חבר הכנסת יורי שטרן, אל תסיט את הוויכוח.

לשאלת היושב-ראש, בסך הכול אנחנו תומכים בחזרתם של המתנחלים הביתה, זה הכול.

גם כאן אפשר לנסח באותה צורה: רוצים שילדים יגדלו ויחונכו בסביבה חוקית ולא בסביבה של עבירות.

אדוני היושב-ראש, יש כאן יותר מדי שיתוף פעולה והסכמה ואווירה חיובית אז אתה צריך לעשות משהו ...

אני מגיב לגישה של חבר הכנסת טלב אלסאנע.

ילדים הם ילדים, בין אם הם ילדים של מתנחלים ובין אם הם ילדים אחרים. צריך לשמור על שלמות נפשם, אני בוודאי תומך בכך.

אני רוצה לחזור ולהדגיש, אין לנו בעיה עם המשטרה. יש לנו בעיה עם הגישה של המשטרה. אני חושב שיש כאן טעות בשיקול הדעת והפעלה לא נכונה של המבצע הזה. הוא צריך להיות משולב, בשיתוף פעולה מלא מלכתחילה עם האוכלוסייה, ולהיות ממוקד. המטרה הרי ממוקדת. לא כל תושבי לוד הערבים הם סוחרי סמים. יש 4-5 בתים וצריך להתמקד בהם. עושים סיכול ממוקד, עושים מאבק ממוקד, אז תתמודדו עם הבעיה בצורה ממוקדת.

לפני שנשמע את אנשי המשטרה, אולי תיתן לאנשי לוד להשלים את התמונה.

אולי אנשי המשטרה יענו בסוף על הכול. הם יוכלו לחזור עוד פעם, אני חושב שמן הצדק לתת לתושבים להתבטא.

אני תושב שכונת פרדס שניר בלוד. אני רוצה להדגיש כמה נושאים.

קודם כול אנחנו רוצים להדגיש שהאוכלוסייה הערבית בעיר לוד מסרבת שיטילו כתם על כל האוכלוסייה הערבית או על רובה כאילו היא מתעסקת בסמים. את הרושם הזה אנחנו מסרבים לקבל, ואנחנו לא נקבל אותו. יש רק מעט אנשים, שאנחנו יכולים להגדיר אותם כעשבים שוטים ובאנשים האלה צריך לטפל, אך ורק באנשים האלה. זה נקודה ראשונה.

נקודה שנייה, הם לא צריכים להוכיח לנו וגם אנחנו לא צריכים להוכיח להם שמלחמה בסמים היא מטרה כשרה. אנחנו מסכימים לזה, אנחנו תומכים בזה ואנחנו מברכים על הצעד הזה. חיכינו שנים רבות עד שהצעד הזה הגיע. בתחילת המבצע בירכנו עליו ותמכנו. את המסרים של המשטרה אנחנו חילקנו לתושבים. אבל לאחר שהמבצע התחיל התעוררו בליבנו חששות כבדים מאוד שהמלחמה היא לא בסמים אלא המלחמה היא באזרחים התמימים, האזרחים הרגילים שחיים שם, שמנהלים חיים נורמטיביים ושרוצים להמשיך ולנהל חיים כאלה.

איפה היתה התפנית?

בראש וראשונה אני רוצה לשאול, למה יש לנו בלוד "כספומטים" בכמות הזאת? למה יש כל-כך הרבה אנשים שמחזיקים סמים? למה אפשר לקנות סמים בלוד לאור יום?

זה לא רק הכמות אלא גם הצורה כי בלוד זה מתנהל במבצרים.

מה ההסבר שלך?

אני חושב שהמשטרה יודעת איפה נמצא כל "כספומט" כזה של סמים, מי מנהל אותו ומי האנשים העובדים בו. אם צרכן הסמים יודע איפה יש "כספומט" שהוא יכול לפנות אליו ולקנות סמים אז סביר להניח שהמשטרה יודעת. המשטרה מנהלת מערכות מודיעין, יש לה מודיעין טוב.

התחלת לומר שבתחילת המבצע אתם התושבים תמכתם ועזרתם למשטרה ואחר-כך דעתכם השתנתה. זאת אומרת שאתם גם הרגשתם שהמבצע הזה הוא מעבר לטיפול נקודתי בכמה נקודות בהן מוכרים סמים לאור יום אלא צריך להיות כאן משהו מקיף יותר. כך אני מבין מדבריך. אז מה גרם לתפנית?

אני אסביר לך. מדי יום אני עובר דרך המחסומים האלה. אני במקרה עורך-דין במקצועי. בתחילת המבצע הייתי עובר כל יום חיפוש על הגוף שלי וברכב שלי. אני מראה לאנשים: חבר'ה, אני עורך-דין, יש לכם חשש שאני מתעסק בסמים? הם רוצים לחפש. היו שוטרים שאמרו לנו: אנחנו רוצים למרר לכם את החיים, במילים האלה.

ב-9 במאי פנינו למשטרה בכתב, במכתב מנומס מאוד. אמרנו להם: חבר'ה, יש לנו דאגות, יש לנו חששות. תשבו איתנו, תנטרלו את החששות האלה. יכול להיות שאנחנו טועים, יכול להיות שאתם טועים. בואו נשלב ידיים, נשתף פעולה, נפעל ביחד. אנחנו מעוניינים שאתם תפעלו. אנחנו מעוניינים שהמשטרה תצליח במבצע שלה למגר את הסמים בעיר לוד. המבצע התחיל ב-3 במאי. ב-9 במאי מסרנו את המכתב הזה במסירה אישית הן לראש העירייה והן למשטרת לוד. עד אתמול לא זכינו לשום מענה מהמשטרה על אף שהמבצע מתנהל כבר קרוב לחודש.

המשטרה התחילה את המבצע הזה ברגל שמאל כי כשהיא הזמינה את נציגי הציבור היא הזמינה נציגי ציבור שלא מייצגים אף אחד, שבקושי מייצגים את עצמם. אנחנו אמרנו למשטרה שיש אנשים שהם נבחרי ציבור, יש אנשים שנבחרו בקולות 5,000 בוחרים, שרוב האוכלוסייה הערבית בחרה בהם ואי אפשר להתעלם מהם. בואו, אנחנו רוצים לשלב ידיים יחד אתכם אבל יש דברים שגורמים לנו דאגה. זה דבר ראשון.

דבר שני, טוב שראש העירייה נמצא כאן. למה המשטרה היא שרוצה לסלול לנו דרכים? למה המשטרה היא שרוצה להקים לנו שווקים? למה המשטרה היא שרוצה לבנות מסעדות חומוס בשכונות שלנו ולשפר את המצב החברתי? היום פונים ומבקשים שהדברים ייעשו על-פי החוק דרך העירייה. התקציב שמגיע הוא אותו תקציב, מגיע תקציב לצורך העניין הזה. אדוני ראש העירייה, אתה יכול לקחת את התקציב הזה ולהשקיע אותו בעצמך על-פי הצרכים של האוכלוסייה.

אתמול היתה ישיבה עם כבוד מפקד תחנת לוד, סגן ניצב יוסי בוקר, ועם צמרת המשטרה בתחנה. אני רוצה לבשר לכם שהמשטרה משוכנעת שהמחסומים האלה – יכול להיות שהגיע הסוף שלהם, שהם מיצו את עצמם. אנחנו קיבלנו הבטחה מכבוד מפקד התחנה שהוא ייתן המלצה למפקד המחוז להסיר את המחסומים האלה או בבת אחת או בהדרגה. נתבשרנו גם שביום חמישי בשעה 15:30 תהיה ישיבה להערכת מצב וקיבלנו הבטחה חד-משמעית שמפקד התחנה ימליץ למפקד המחוז להסיר את המחסומים.

אנחנו משוכנעים היום שהמשטרה השתכנעה בדיוק במה שאנחנו היינו משוכנעים בו, שהמחסומים האלה לא עוזרים. הנוכחות של המשטרה היא שעוזרת. המחסומים לא מרתיעים אלא הנוכחות של המשטרה היא שמרתיעה. מי כמוך יודע שאפשר לעקוף את המחסום באלף ואחת דרכים, ועובדה שעוקפים את המחסומים ברגל. אנחנו יודעים שצרכני סמים ממשיכים להיכנס לשכונות האלה ויש דרכים, והמשטרה יודעת על כך.

היא פשוט מאוד חוסמת אותם.

אני לא אומר שהיא לא חוסמת. יש לשוטרים יתרון שהם מחכים לסוחרים בדיוק במקומות מהם הם יוצאים. אנחנו מברכים על כך. המשטרה לא צריכה להוכיח לנו שהמלחמה בסמים היא טובה. אנחנו מסכימים לזה. אנחנו רק אומרים שהמחסומים מעיקים על חיי התושבים. כשאנחנו רואים את המחסומים האלה אנחנו נזכרים בשטחים, נקודה.

אני מתייחס לנגע הסמים כמגה-פיגוע. יש לטפל במלחמה בסמים באותה מידה שאנחנו מטפלים במלחמה בטרור. הנזק שנגרם על-ידי מעוזי הסמים לשכונות הסובבות את המעוזים האלה הוא נזק רב וחמור. הסמים האלה חודרים אל קרב הנוער ואנחנו כנציגי ציבור אחרי זה נאלצים לטפל בנוער הזה ולשקם אותו, להוציא אותו מהסמים אחרי שהוא מתבגר.

מה נעשה בכיוון הזה?

אני מבקש לדעת מי המדבר. הנימוס מחייב שאדם שמדבר יציג את עצמו, יאמר: אני פלוני אלמוני תושב העיר רוצה לומר דברים. אנחנו רוצים לדעת מי אתה.

אני נציג ציבור מגני-אביב.

איזה ציבור?

ציבור גדול בגני-אביב, ואתה יודע איזה ציבור.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שתאפשר למשטרה לענות.

המשטרה לא תקופח.

אנחנו רוצים לשמוע את המשטרה, בוודאי.

אבל אתה יושב כאן גם כדי לשמוע את הדעות של אחרים. בבקשה, זה טיב הדיונים בכנסת. זה לא חד-צדדי. לא באת לכאן להציג את עמדת המשטרה מבלי לשמוע את ההערות של חברי הכנסת ושל נציגי התושבים. אל דאגה, אתם תקבלו זמן להשיב.

אבל מר מנדי ספדי הוא לא נציג השכונה, הוא לא סובל במחסומים.

אני לא שואל אותך למי לתת רשות דיבור.

יש סמים בגני-אביב?

בטח שיש סמים בגני-אביב, שבאים מתוך שכונת הרכבת ומפרדס שניר. נכנסים אל תוך שכונת גני-אביב וסוחרים בקרב הילדים. את זה אני רוצה למנוע ובגלל זה אני מברך על המחסומים של המשטרה.

אני תושב גני-אביב ואני יודע מה כמות המוניות שהיתה נכנסת מדי יום לשכונה לפני שהתחיל המבצע ולפני שסגן ניצב יוסי בוקר, מפקד תחנת לוד, התחיל להעניש גם את נהגי המוניות. משעה 23:00 ועד שעות הבוקר היו עוברות כ-2,000 מוניות בכביש שעובר מגני-אביב אל תוך פרדס שניר. כ-70% מהמבקרים בלוד ביום הם צורכי סמים. המחסומים באים למנוע מהנרקומנים ומצורכי הסמים להגיע ל"כספומטים" ולסוחרי הסמים. בזה אני רואה שהם הגיעו למטרה שלהם אבל צריך כאן אורך נשימה. תודה.

אני רוצה להזכיר לחברי הכנסת שנציגי התושבים זה לא רק תושבי השכונות שנמצאות במצור אלא גם תושבי השכונות שנמצאות מחוץ לתחום וסובלות מהמחלה הזאת של הסמים.

אתה עדיין לא קובע מי נציגי התושבים ואני חושב שעשית מעשה שלא ייעשה כשנתת זכות דיבור לאדם שלא שייך לכל העניין הזה. הוא בא להיות שופר נגד התושבים.

נתתי למי שהחלטתי.

- - -

לא תסתמו פה פיות לאף אחד.

אתה סותם את הפה.

לא סתמנו כאן פיות.

לדעתי הדיון התנהל עד כה בצורה טובה.

אי אפשר שכל עוד מציגים עמדה אחת אתם מרוצים אבל כשבא מישהו להביע עמדה אחרת אתם מנסים לסתום לו את הפה.

אבל יש אנשים שנבחרו להיות נציגי הציבור.

תתנו כבוד מינימלי למי שמדבר. תקפתם את האיש שדיבר. לכן אני מסיים בזה.

בסך הכול שאלנו מי הוא.

בוקר טוב לכולם, אני חושב שאם הייתם שומעים את הדברים של המשטרה בתחילת הדיון אז הרבה מהשאלות והרבה מהטענות ומהאמירות של חברי הכנסת ושל הנציגים האחרים לא היו נאמרות. אני מפקד מחוז המרכז.

אני אחזור על כמה דברים שאנשים העירו כאן. חלק מהדברים לא היו קשורים למשטרה אף שהם נכונים בשל עצמם. זה שצריכה להיות גם פעולה חינוכית וגם צריכים לדאוג לרווחת התושבים זה נכון אבל זה לא הנושא שהמשטרה מתבקשת להתייחס אליו באופן ישיר. זאת אומרת, תתייחס אם תרצה. אבל היו דברים אחרים, סימני שאלה שאתה צריך לענות עליהם.

אל"ף, למה דווקא השכונות האלה ולא נגיד עוד כמה שכונות? קצת מוזר לי לשאול למה לא העיר כולה כי יש הבדל בין בית-דגן לבין העיר לוד אבל האם אלה השכונות היחידות שהיו זקוקות לטיפול?

בי"ת, הקשר עם התושבים. למה לא גייסתם את המנהיגות המקומית, קודם כול האנשים הנבחרים, ולא ניסיתם עד אתמול לשבת עם תושבי השכונה, עם אלה שבאמת רוצים לסייע ולעשות את הפעולה הזאת יחד איתם?

למה בכלל צריכה להיות פעולה כזאת מקיפה ומעיקה על התושבים כאשר רוב המוכרים הקטנים, אלה שמפעילים את ה"כסמופמטים" – אולי הם לא קטנים – ידועים לכם? כשהוועדה סיירה בלוד אתם הצבעתם לנו: כאן "כספומט" וכאן "כספומט". אמנם אין פרסומת אבל כל אחד יודע לאן לפנות.

האופן שבו על המבצע המשטרתי "התלבשו" רשויות אחרות, כמו מס הכנסה וכמו רשות השידור – מחר אמור היה להיות בכנסת דיון על אגרת הטלוויזיה, ואני הייתי אחד המציעים שלו. אני זועם על כך שמשתמשים במחסומים משטרתיים בכל רחבי הארץ כדי לגבות את אגרת הטלוויזיה, זה אבסורד. אם זה היה מבצע של אכיפת החוק, אולי אפשר לערוך גם מבצעים מעין אלה, אבל אם זה מבצע שמטרתו סמים אז למה בהזדמנות חגיגית זאת לערב רשויות נוספות?

אחר-כך היו תלונות על כך שהשוטרים לפעמים לא מתנהגים יפה ועל ההתייחסות שלהם לתושבים, שחלק גדול מהבדיקות נראות מיותרות כי מדובר באנשים שלגביהם לא צריכים להיות חשדות.

והעניין של סיום המבצע, זאת אומרת ההערכה שלך להמשך המבצע, גם למה שכבר אירע במבצע וגם להמשכו.

אני מבקש לדעת איך הגעתם למסקנה שזה הצעד שאתם צריכים לנקוט ואילו מבצעים ערכתם במקומות אחרים שדומים למה שעשיתם עכשיו בלוד. בבקשה.

תודה לכבוד היושב-ראש. אני מודה גם לכל חברי הכנסת שדיברו כאן וכמובן לאזרחים שהציגו את הטיעונים שלהם. אני חוזר על הדברים שלי, אם היו נותנים לנו להגיד את הדברים מלכתחילה אני מתאר לעצמי שרוב השאלות היו נפתרות עוד לפני שהיו מוצגות כאן.

הבאתי אתי מהמשטרה את מפקד התחנה סגן ניצב יוסי בוקר, את מפקד המרחב נצ"מ רפי פלד, ואני אשיב אחת-אחת על כל השאלות שהוצגו כאן.

אני מבקש להתחיל בסקירה שאולי תכניס את כולנו לאווירה, מה זאת העיר לוד ומה המורכבות של הטיפול בתופעת הסמים בעיר לוד.

אני קורא למבצע הזה מבצע חוסר ברירה, מהסיבה הפשוטה, משטרת ישראל לאורך עשרים השנים האחרונות פעלה בשיטות שונות ומשונות בעיר לוד כדי להתמודד בצורה אפקטיבית עם בעיית הסמים. לצערי השיטות שהשתמשו בהן, שהן השיטות הקלסיות בעגה המשטרתית, לא הצליחו.

ב-5 השנים האחרונות קיימנו בלוד מבצעים שונים ומשונים. אני אתן דוגמאות. ב-1999-2000 עשינו מבצע שנקרא "אורך נשימה", שבמהלכו פעלו 280 שוטרים שביצעו חיפושים קונבנציונליים. כפי שנאמר כאן, אנחנו יודעים איפה ה"כספומט", יודעים מי עושה את הפעילות, מוציאים צו, עושים חיפוש ומבצעים את העבודה השגרתית. במבצע הזה נתפסו 52 קילוגרם הירואין, 54 קילוגרם מריחואנה וכדורי אקסטזי.

אנשים נעצרו?

כן, בוודאי. ב-1999-2000 נתפסו 70 כלי נשק ושני טילי לאו ושני מטעני חבלה ונפתחו 1,203 תיקי חקירה פליליים כנגד עבריינים.

כמה תיקים הסתיימו?

אין לי את הנתון הזה. במבצע "אורך נשימה" מדובר על 1,200 תיקי סמים בלוד, בכל העיר.

בשנת 2001 עשינו מבצע שנקרא "מצח נחושה". אני לא אכנס כאן לפרטים אבל הנתונים דומים מאוד. אז לא מצאנו טיל לאו אבל מצאנו 72 כלי נשק. באותו מבצע תפסנו 5 קילוגרם קוקאין, 31 קילוגרם מריחואנה ו-3,500 כדורי אקסטזי.

בשנים 2001-2003 היה מבצע "עוצמה כבושה", עם 1,400 שוטרים. נתפסו שם 116 קילוגרם מריחואנה, 9.5 קילוגרם קוקאין ו-30.5 קילוגרם הירואין. במבצע הזה נעצרו 42 סוחרי סמים כבדים ועוד כהנה וכהנה.

בשנת 2004 עשינו מבצע שנקרא "שבר ענן".

במהלך חמש השנים האחרונות היו מבצעים של סוכנים.

יש איזה משורר שממציא את השמות למבצעים?

העיר חבר הכנסת ברכה בתחילת דבריו שיש איזה ציניות בשֵם. את השם בוחר המחשב. יש כנראה רשימה של שמות והמחשב בוחר אחד מהם.

חשבתי שיש באמת קופירייטר.

אדוני היושב-ראש, בחמש השנים האחרונות ביצעה משטרת מחוז המרכז שורה של מבצעי סוכנים, כפי שאתם יודעים. ב-1999 היה מבצע "לובן קלין" עם 18 חשודים, ב-1999 מבצע "שנה לוהטת" עם 24 עצורים, ב-1999 – 25 עצורים, ב-2000 – 30 חשודים, במבצע "ספר הג'ונגל" בשנת 2000 – 26 עצורים, בשנת 2001 מבצע "מעבר לשיא" – 31 עצורים. הכול על-ידי סוכנים. ב-2001 מבצע "תאוות בצע" – 47 חשודים, ב-2002 במבצע "אופנוסם" – 23 חשודים, ב-2002 במבצע "החשוד העיקרי" – 12 עצורים, וב-2003 במבצע "סוס טרויאני" – 42 מופללים. כולם מצמרת עברייני הסמים.

רשימת השמות מזכירה שמות רומנים של דוסטויבסקי.

האנשים האלה שנתפסו, נשפטו ויושבים בבתי-הסוהר?

בוודאי כולם נשפטו ונכנסו לבתי-סוהר. בדרך כלל תיקים של סוכנים הם תיקים מבוססים.

מה הסיבה שזה לא הועיל?

אדוני היושב-ראש, אם אפשר יהיה לתת לי את 10 הדקות הקרובות להציג את הדברים שלי, אני משוכנע שאחרי שאני אסיים יהיו פחות שאלות.

שורת הפעילויות הללו של משטרת ישראל – אפשר לראות כאן באמת מוּכְוונוּת לאורך שנים של טיפול בסוחרי הסמים בעיר לוד – לא הצליחה.

הגעתי למחוז לפני כחצי שנה. נכנסתי לעיר לוד, עשיתי בה סיור ולמדתי את הבעיה. כדי שתבינו למה בחרנו את השיטה הנקודתית הספציפית הזאת אני רוצה להבהיר מה הבעיה בעיר לוד.

כאן אני רוצה לפתוח סוגריים. המבצע הזה הוא לא נגד ערביי לוד, נקודה. המבצע הזה הוא לא נגד שכונות ערביות. משטרת ישראל היא משטרה של כל אזרחי המדינה והיא פועלת באופן הגון, ישר ושוויוני כנגד כל אחד מהעבריינים ובעד כל אחד מאזרחי מדינת ישראל. הטיעון שהמבצע הזה הוא נגד ערביי לוד אין בו ממש. אסביר למה.

נוצרה סיטואציה שהסמים של כל מחוז המרכז ואולי של כל מדינת ישראל רוכזו בשכונות מסוימות, בשלוש השכונות או חמש השכונות שאנחנו מגדירים כשכונות הבעייתיות של לוד. הכותרת "שכונות ערביות" היא לא נכונה כי כשדבר כזה היה בבית-דגן אז טיפלנו בבית-דגן, ואם זה היה בנתניה אז טיפלנו בנתניה במחסומים, ואם זה היה בג'ואריש לפני כמה שנים אז טיפלנו במחסומים בג'ואריש. אין לזה שום קשר, ואני מוחה, אני חושב שפשוט לא יהיה נכון להגיד שיש קשר בין המבצע הזה לבין הכותרת "ערבי". חד-משמעית לא. המשטרה היא שוויונית. במבצע הזה של משטרת ישראל משתתפים גם שוטרים ערבים. אי אפשר להאשים אותנו בעניין הזה.

בחמש השכונות – שניר, ס"ח, וארדה, הרכבת ונווה-שלום – נוצרה סיטואציה, שלא התעוררה רק אתמול, של ריכוז גדול מאוד של סוחרי סמים. השיטה של אותם סוחרי סמים, שהיא ייחודית לעיר לוד ולשכונות הללו, היא ניצול הפרצות בחוק להתמודדות אפקטיבית מאוד עם פעילות המשטרה. עובדה שהמשטרה השקיעה הרבה מאוד משאבים, כוח אדם ופעילות לאורך השנים ולא הצליחה כי אחרי שנגמרה הפעילות של סוכן הסמים תחת העצורים קמו אחרים.

מה שעשו אותם סוחרי סמים, הם הקימו "כספומט". אנחנו נראה כאן תמונה של "כספומט". הם הקימו חומות בגובה 8 מטרים סביב מתחם של קבוצת בתים. על החומות האלה יש קונצרטינות וטלוויזיות במעגל סגור.

זה בגובה של גדר ההפרדה.

אני לא עוסק בסוגיות הפוליטיות. אני עוסק בעובדות על העיר לוד.

ב"כספומטים" הללו עשו חור קטן בקיר שמכניסים אליו כסף ובצד שני יושב הסוחר ומעביר את החומר. כך אין את המגע הישיר שאפשר להוכיח אותו בבית-המשפט. כדי להתמודד עם פקודת הראיות אני צריך כמשטרה לראות את מי שמכר לי את הסם. תראו איך השיטה הזאת עובדת ותבינו את התחכום של סוחרי הסמים.

אדוני היושב-ראש, יש כאן חומה מסביב, ובצד השמאלי יש בתים. בחומה יש פשפש וגדר, עם איזה מתחם שבו נמצא סוחר הסמים. בצד השני ברחוב מגיע הנרקומן, מכניס את ידו ומעביר את הכסף.

אני רוצה להבין טוב יותר את הקטע הזה. אתם לא יכולים לעשות שום דבר אם אתם לא יכולים לראות פיזית את המוכר?

בוודאי שלא. אנחנו צריכים להוכיח בבית-המשפט שפלוני או אלמוני מכר סם. אני לא יכול להאשים את היד שמכרה לי את הסם. אני צריך אדם. השיטה הזאת פשתה בלוד.

אבל השיטה הזאת קיימת הרבה מאוד שנים.

היא קיימת כמה שנים ורק בעיר לוד, ורק בחמש השכונות הללו.

היא פועלת כבר לפחות 4-5 שנים.

אכן, מ-1999.

זה מספיק זמן כדי למצוא איזה דרך להתמודד איתה.

הצגתי לך את הנתונים של רשימת המבצעים, רשימת מבצעי הסוכנים, אך הפעילות הזאת לא הצליחה.

האם תיקוני חקיקה, כמו מה שהציג חבר הכנסת איוב קרא, יושב-ראש הוועדה למאבק בנגע הסמים, יעזרו לכם?

כן, בוודאי. אני אתייחס לזה בסיום הדברים שלי.

נוצרה סיטואציה שהשכונות הללו הפכו למה שאני קורא לו שכונות נגועות. אני מבקש שתראו כעת חלק מסרט.

(הוועדה צופה בסרטון)

אולי אפשר ללכוד אותם לפי טביעת אצבעות.

ניסינו את כל השיטות. הבעיה היא לא רק הטיפול בסוחר. אתה מטפל בסוחר אחד ובאים שניים תחתיו, ואתה מטפל בשניים ובאים תחתם שלושים. יש אווירה של מכירת סמים באותו "כספומט".

אני מתחבר לדברים שאמר כאן עו"ד ח'אלד איזבארגה. אנחנו לא פעלנו מעולם כנגד האזרחים התמימים והטובים בשכונות הללו, וגם הפעם אנחנו לא פועלים נגדם. תיכף אסביר איך אני מוכיח את דבריי. אנחנו פועלים כנגד סוחרי הסמים והנרקומנים.

ביום שנכנסתי למחוז המרכז היו בשכונות הללו 22 "כספומטים" פעילים. אחרי הפעילות בחמש השנים האחרונות כמותם לא עלתה ולא ירדה. זאת אומרת, כל מה שעשתה המשטרה באמצעים הקונבנציונליים לא צלח.

אל תוך העיר לוד נכנסו מדי יום, עוד לפני המבצע הזה, מאות נרקומנים מכל רחבי הארץ, מטבריה ומבאר-שבע ומירושלים, עשרות שאטעלים. מתמקמים להם נרקומנים באזור תל-אביב, עולים על מונית או על רכב ומגיעים במיוחד לשכונות בלוד, ל"כספומטים" הספציפיים. אנשים מבינים ומכירים את האווירה הזאת של סחר הסמים בלוד. אנחנו מעריכים את הכסף שעובר בשנה בין הנרקומנים לסוחרים בלוד ב-400 מיליון שקל.

לאור הסיטואציה הזאת השאלה הפשוטה היא מה לעשות, האם להמשיך בשיטה הקונבנציונלית לטיפול בעבירות סמים.

כשהוועדה היתה בסיור בלוד ה"כספומטים" שאנחנו ראינו היו במבנים שנבנו ללא רשיון. למה הדרך של הוצאת צו והריסת המבנים האלה היא לא הדרך הטובה ביותר להתמודד עם התופעה?

אני אתייחס לזה. אני רוצה להמשיך בסדר שלי. אני מבטיח שכל שאלה ששאלתם תיענה.

אני חוזר ואומר, אנחנו מדברים על 400 מיליון שקל בשנה, שזה בלי שום ספק סכום כסף גדול. נוצרה סיטואציה שאנחנו צריכים כמשטרה לעשות מעשה. עד לפני 4 חודשים האשימו בכתבות בעיתון, בראיונות עם אנשים היושבים כאן שהמשטרה לא עושה מאום בלוד. אז קמנו ועשינו. השאלה שעולה כאן היא שאלה מהותית, מה הוא האיזון בין חופש התנועה של אזרח תמים לבין המלחמה בסמים.

אבל לפני כן תסביר איך המבצע פותר את הבעיות שאתה מציג.

הגענו למסקנה שהשיטות הקודמות שלנו לא מצליחות ולכן החלטנו לשנות פאזה ולפעול בשיטה אחרת. הבאתי כאן מצגת על השיטה האחרת אך אני לא אציג אותה כעת. אם תרצה אני אשאיר אותה לך, אדוני היושב-ראש.

אחת, אנחנו רוצים לייבש את תחנות הסמים; שתיים, אנחנו רוצים למנוע כניסה של נרקומנים אל תוך השכונות הללו; שלוש, אנחנו רוצים לייצר אוירה של ציבור תומך במבצע הזה; ארבע, אנחנו רוצים למנוע את התפשטות תופעת הסמים בשכונות האחרות של לוד כתוצאה מהפעילות שלנו בשכונות הספציפיות שדיברתי עליהן.

איתרנו את כל הצירים המובילים לשכונות הללו, שהם צירים ששייכים למינהל מקרקעי ישראל, והצבנו בהם מחסומים. זה לא צירים של קרקע פרטית אלא זה פתיחות צירים שנעשו שלא כדין. את הצירים הללו, בתיאום עם מינהל מקרקעי ישראל, סגרנו במחסומים קשיחים.

אני מזכיר את הסיבה, אנחנו רוצים ליצור מצב שכל מי שנכנס לשכונה יהיה מפוקח. מי שהוא אזרח השכונה יכנס אך מי שהוא נרקומן ובא לקנות סמים לא יוכל להיכנס.

אתה אומר שהכבישים לא חוקיים?

כן, אלה צירים לא חוקיים. אין שום כביש סלול שאטמו אותו.

פשוט כי אין כבישים בשכונות הערביות.

ביצענו פעילות של מחסומים נושמים, שתפקידם למנוע כניסה של כלי רכב עם סמים. בכל מחסום כזה אנחנו בודקים אותם כדי למנוע כניסה של נרקומנים שלא שייכים לשכונות הללו ולפקח בצורה טובה הרבה יותר על מה שקורה בתוך השכונות.

ומה עם נרקומן תושב השכונה?

מי שהוא תושב השכונה אני לא יכול למנוע ממנו להיכנס, ואין לי גם כוונה למנוע ממנו.

דיברו כאן על אנשים שעוקפים את המחסומים. לפיכך ליד כל "כספומט" הצבנו פיזית שוטרים. על-יד כל "כספומט" פעיל שאנחנו יודעים עליו, ה-22 האלה, נמצאים שוטרים פיזית שמונעים את הגעת הנרקומן, את האפשרות שהוא יכניס את היד עם הכסף ויקבל סמים.

למה לא פושטים עליהם?

אני אשיב גם על זה בהמשך.

הרעיון המרכזי הוא "לייבש" את תחנות הסמים. "לייבש" כספית, שלא יהיה סחר, שאי אפשר יהיה לבצע שם סחר של סמים.

כשאתה אומר שהשוטרים עומדים על-יד "כספומטים" – זה קבוע?

זה קבוע, השוטרים מפטרלים על-יד ה"כספומטים".

אני מזכיר את הקונספציה של הפעילות הזאת – ליצור מצב שלא יהיה סחר בסמים, חד-משמעית. כל מה שאמרתי הוא לא נגד אזרחים, הוא לא נגד תמימים, הוא לא נגד אנשים טובים. אני מעביר קו אדום חד ובוטה בין האוכלוסייה החיובית לבין העבריינים שאנחנו פועלים נגדם.

מה שקורה הוא שבאמת כתוצאה מהפעילות הזאת ומהשחיקה של האזרחים שעוברים במחסומים נוצרות תחושות לא טובות. לצורך העניין, עוד לפני המבצע מיניתי את סגן ניצב יוסי בוקר כאחראי על יצירת מהלך של פעילות שאנחנו קוראים לה "מנהיגות חיובית" שעובדת מול ועדי השכונות. אני רוצה להציג את הנתונים הספציפיים כדי שהדברים שאמרו כאן חברי הכנסת יהיו מדויקים, כי אתם לא מדייקים. עוד לפני המבצע, עוד לפני שנכנס שוטר אחד לעיר, כינסנו את כל נכבדי העיר.

תגדיר מי זה נכבדי העיר. זה חברי מועצת העירייה, אנשים נבחרים?

זה מושג טעון.

אני לא נכנס כרגע לשמות האנשים שהיו נוכחים שם. היה מפגש שהצביע על הכנות ועל התמימות של משטרת ישראל.

תלוי מי הוזמן. על זה יש ויכוח.

אדוני מפקד המחוז, יש שאלה שראוי שתתייחס אליה. הרי נציגי התושבים הם אנשים שיש להם קשר עם התושבים, שיכולים למלא תפקיד חיובי בגיוס אנשים לטובת המלחמה בנגע הסמים. אתם בחרתם להזמין לשם גם סייענים, שהם אנשים בזויים ומנודים בחברה. יש כל מיני דוגמאות של אבסורדים.

אתה יודע מי היה שם?

נציגי הציבור יכולים בפירוש להשפיע לטובה על הציבור.

יש בעיר הזאת ציבור גדול שאתה אומר שהם מנודים.

יש 3 אנשים נבחרים, האם הם היו שם?

נמצא כאן מר ערף מוחרב, חבר מועצת העיר, והוא היה באותו מועד, וגם האימאם היה.

חבר המועצה חסונה היה. חבר המועצה איזבארגה לא היה.

אני לא עשיתי כנס של כל תושבי לוד.

הם לא הוזמנו.

השאלה הוצגה. בואו נשמע את התשובה.

חברי הכנסת המכובדים טענו כאן שאנחנו לא שיתפנו את נכבדי העיר. אז אני טוען במפגיע שנפגשנו כ-5 פעמים במהלך המבצע, שנמשך עד כה בסך הכול חודש ימים, כולל לפני המבצע, עם הנכבדים. אני אומר לכם, אחת המשימות המרכזיות שלי במבצע הזה היא ליצור את הקשר ואת הדו-שיח עם הנכבדים. יש פה נכבדים שהיו בפגישות הראשונות.

האם חברי המועצה היו באותן ישיבות?

נמצא כאן מר ערף מוחרב, חבר מועצת העיר, שהיה בדיון הראשון לפני המבצע. נמצא כאן האימאם שהיה בדיון. אני מודה ומתוודה, לא כל תושבי העיר לוד היו. היו נכבדים שבחרנו, שיצאנו מנקודת הנחה שכדאי לקרוא להם. יכול להיות שיש ויכוח אם בחרנו נכון או לא נכון.

יש הסכמה עקרונית שצריך להזמין את חברי המועצה.

זאת הסכמה שלכם. אנחנו הזמנו אנשים מסוימים ויכול להיות שטעינו.

סייענים הם לא נכבדים.

טעיתם.

הסייענים הם אוכלוסייה בעיר והם צריכים להיות מבין הנכבדים. בעיניי למשל סייען בוודאי מכובד הרבה יותר מאויב ישראל.

אדוני היושב-ראש, אנחנו הצגנו את המבצע הזה בפני כל הנכבדים שבחרנו שיבואו ויעבירו את המסר הזה לכלל האוכלוסייה. עוד לפני המבצע חילקנו 3,500 מנשרים בבתי-הספר שמטרתם להציג, להבהיר ולדבר על ליבם של התושבים החיוביים שיתמכו בנו במבצע הזה. לאחר מכן באותו שבוע הוזמנו עוד פעם נציגי ציבור לפגישה עם ראש העירייה. ב-6 במאי נפגשו עם כל ועדי השכונות ועם כל הגורמים הרלוונטיים. ואחרי זה נפגשנו והפצנו עוד פעם 1,500 מנשרים במסגדים. אחרי זה נפגשנו עם אנשי הדת בפיקוד התחנה. ביום שישי, כדי למנוע פגיעה ברגשות הדתיים של הציבור שמגיע להתפלל במסגד הגדול, הסרנו את המחסומים כדי שאנשים יכנסו ויקיימו את התפילה שלהם. חילקנו באותו יום, כדי ליצור אווירה חיובית, סוכריות ופרחים לכל מי שעבר במחסום.

ודוחות תנועה בו-זמנית.

ודוחות תנועה למי שעובר על החוק, ומי שעובר על החוק ימשיך לקבל דוחות תנועה, גם בלוד וגם בראשון-לציון.

אדוני היושב-ראש, אני יכול להוכיח בכתובים שלאורך כל המבצע הזה, בניגוד למה שנאמר כאן, שיתפנו את תושבי העיר, אנחנו רוצים אותם כשותפים שלנו, אנחנו רוצים שיסייעו לנו. אנחנו לא נגדם, אנחנו בעדם. סוף-סוף קם ארגון אחד במדינת ישראל שבא ואומר: אנחנו שמים את לוד במרכז העבודה שלנו.

אני רוצה להגיד לך, אדוני היושב-ראש, אנחנו משקיעים 200 שוטרים ביום במשך חודש ימים כדי להתמודד עם תופעת הסמים בלוד. לא היה מבצע כזה במדינת ישראל. כל המבצעים שדיברתי עליהם מאז 1999 – "ספר הג'ונגל" או "החשוד העיקרי" או "סוס טרויאני" – כללו 200 שוטרים ל-4 שעות ובזה נגמר העניין. תספרו את השעות שמשטרת ישראל משקיעה היום בלוד לטובת המלחמה בסמים ואני מציע שתורידו את הכובע.

אדוני, אני רוצה להמשיך ולהתייחס לשאלות ששאלת.

יש כבר תוצאות ראשוניות?

יש תוצאות מצוינות. קודם כול, אין מכירת סמים בשכונות הללו. כל הסוחרים שעבדו בשכונות ברחו לפריפריה. נמצא כאן מר שלמה תורג'מן, נציג השר לביטחון פנים. הוא נפגש עם ועד השכונה של שכונת התקווה בתל-אביב. מתברר שיש עלייה בסחר בסמים בכל מדינת ישראל כתוצאה מן הלחץ שלנו בעיר לוד.

אם כך, מה השגנו?

אסביר לך מה השגנו. קודם כול צריך להבין שנרקומן ישיג את הסם שהוא זקוק לו. מה שהשגנו – ולא הגדרתי את זה במטרות המבצע מלכתחילה – זה שהעוצמה והמסיביות בחמש השכונות האלה התפזרה להרבה מאוד מקומות. אם פעם היו שתי תחנות סמים בשכונת ס"ח למשל ועכשיו הן עובדות בראשון-לציון, שם שתי תחנות סמים – אפשר לטפל בהן. הריכוז הזה, השיטה הזאת, שיטת ה"כספומט" לא מאפשרת לנו כמשטרה לטפל בזה טיפול שורש. אנחנו רואים עכשיו יציאה החוצה מתוך שכונות לוד. כבר עשינו שינוי במבצע, הקטנתי את סד"כ הכוחות שעובדים בשכונות ואני מבצע עכשיו פעילות בכלל העיר לוד וברמלה כדי לנסות לאתר את כל אלה שיצאו החוצה.

היציאה החוצה היא לא דבר סטטי ולכן אני לא יכול לעשות מחסום או פעילות קבועה. למה? כי נותנים לכמה ילדים כמה מנות סמים, הם יוצאים לרחוב הראשי בלוד ומגיע אליהם הנרקומן ושם אני תופס אותו, אבל זה לא מקום שאני יכול לבצע בו מחסום. אני יכול לבצע בו פעילות מתמשכת לאורך זמן.

אני רוצה להשיב על השאלות.

טענו כאן שהפעילות הזאת מכוונת כנגד שכונות ערביות. לא מיני ולא מקצתי. אין קשר. לפני 12 שנים הייתי מפקד תחנת ראשון-לציון, הייתי אחראי על בית-דגן ואני מציע שיביאו לכאן את ראש מועצת בית-דגן הנוכחי.

כמה זמן נמשך המבצע בבית-דגן?

חצי שנה החזקתי שם מחסומים. ההבדל המהותי בין בית-דגן לבין לוד הוא שבמחסומים של בית-דגן השתתפו גם אזרחים. אני קורא לתושבי לוד שנמצאים כאן לבוא ולהצטרף אלינו, להתנדב למשמר האזרחי, להיות שותפים בפעילות. אגב, חבר הכנסת טלב אלסאנע שיצא כבר דיבר על כך שבעבר תושבים מהשכונה ניסו למנוע כניסה של נרקומנים. אז מה קרה? התחילו לירות זה על זה, התחילו לעשות מלחמות של חמולות ואת זה לא יכולנו להרשות.

יש שיטה אחרת, חבר הכנסת עסאם מח'ול דיבר על מקלות.

אנחנו לא יכולים להרשות את זה. המשטרה היא שצריכה להוביל את העניין.

לפני שבועיים השר לביטחון פנים ביקר בלוד והתעדכן בנעשה במבצע הזה. דיברת על חינוך. נמצא כאן ראש העירייה ואני רואה כאן גם כמה חברי מועצת עיר שהיו באחד המפגשים אתנו. ביוזמתי זימנתי את כל מנהלי המחוזות של כל משרדי הממשלה של אזור המרכז – מר שוקי עמרני ונציגי משרד השיכון והמשרד לאיכות הסביבה, רשימה שלמה – וביקשתי לרתום אותם לטיפול בשכונות הללו. זאת משטרה שהולכת נגד האזרחים? רבותי, על מה אתם מדברים? אני באופן אישי נפגשתי עם כל מנהלי המחוזות עוד לפני המבצע וסיפרתי להם על המבצע. אמרתי להם: אני רוצה שתרתמו את עצמכם ותהיו שותפים. נמצא כאן מפקד המרחב, הוא היה אתמול בוועדת מנכ"לים יחד עם ראש העירייה. הצגנו את זה בפני כל הנציגים של משרדי הממשלה, את המבצע כמנוף להישגים ולטיפול שורש בשכונות הללו.

אני מבקש שתתייחס למעורבות של הביטוח הלאומי, מס הכנסה ורשות השידור.

היה מקרה אחד שנמשך כשעתיים בלבד שאז פעלה רשות השידור במחסומים. זאת תקלה, זה לא בסדר. זה לא היה מתואם אתנו. ברגע שגילינו את זה הפסקנו את זה מיד. לא היה שם מס הכנסה ולא היה הביטוח הלאומי, לא היו דברים מעולם. אני יכול להוכיח את זה. אדוני, אני מציע שתזמין לכאן את נציגי כל הגופים האלה ותבדוק. לא מיני ולא מקצתי. גם ההופעה של רשות השידור לשעתיים באחד המחסומים היתה תקלה.

הוגשה נגד משטרת ישראל עתירה לבג"ץ על המבצע. היא הוגשה על-ידי מר ערף מוחרב שנמצא כאן, עו"ד לילה מרגלית והאגודה לזכויות האזרח. אתמול היה דיון בבג"ץ ואני מחזיק בידי את התשובה של משטרת ישראל לבג"ץ, של פרקליטות המדינה כמובן. הבג"ץ אתמול דחה את העתירה וטען שהפעילות של המשטרה היא פעילות תקינה.

בית-המשפט דחה את מועד הדיון בעתירה. יהיה עוד דיון.

הוא דחה את העתירה.

אני רוצה להגיד משהו על המקרים החריגים שאירעו במחסומים.

הקשבתי בקשב רב למה שאמרו חברי הכנסת ומה שאמר עו"ד איזבארגה ואני מניח שיש אמת בדבריכם ויש דברים שהמשטרה לא שמה לב אליהם או שהיא מתנהלת על-פי התפיסה שלה ואולי לא כל-כך מקשיבה לתושבים.

אבל אני חושב שבגדול כדאי לנו לברך את משטרת ישראל על כך שסוף-סוף אחרי שנים רבות היא פועלת כנגד נגע הסמים בלוד. אני לא יודע כמה ישיבות היו בוועדה הזאת ובוועדה למאבק בנגע הסמים על כך שהמשטרה לא נוקטת פעולה אמיתית ומקיפה נגד המחלה הנוראית הזאת. לכן אני חושב שקודם כול אנחנו צריכים להביע הערכה על שהמשטרה גייסה את הכוחות, וזה לא פשוט, במיוחד במציאות היום, כשיש משימות אחרות. ישבנו כאן בדיונים אין-סוף עם המשטרה על העדיפויות שלה וביקשנו שהעדיפויות של המשטרה יהיו קשורות יותר לחיי היום-יום של תושבי המדינה ולא רק לכל מיני דברים שהם סקופים בעיתון. אז סוף-סוף באמת יש כאן נכונות, לא רק במילים אלא גם בשטח לעשות דברים.

לכן אני חושב שהמטרה צריכה להיות לא להגיע לכך שהמשטרה תרים שוב את הידיים ותגיד: אתם יודעים מה, חברי הכנסת והתושבים וכולם מקשים ועושים לנו את המוות בתקשורת, אז בשביל מה לנו? בואו נחזור למה שהיה קודם – נכנסים לכמה שעות, תופסים כמה עבריינים קטנים, יוצאים ידי חובה וזה נמשך. אני חושב שאנחנו נבגוד בתפקידינו אם נגיע לתוצאה הזאת.

אני חושב שיש צורך בהידברות נוספת עם התושבים, לשמוע את התלונות ולוודא איפה כן כדאי להקל. אולי יש תושבים שלא צריך לבדוק אותם אלף פעמים. אני לא יודע, אני לא איש משטרה, אני לא נכנס לשיקולים מבצעיים אבל יכול מאוד להיות שיש דברים מיותרים, שהיעילות שלהם מבחינתכם היא לא כל-כך גבוהה אבל הנזק מהם רב וימשך בעתיד. בסוף הרי אתם תסירו את המחסומים, אתם תצאו מהשכונה. כדאי שתישאר שם תשתית אזרחית לפעילות מתמשכת. בשביל להשאיר את התשתית הזאת אתם צריכים לעשות גם את הפעולה שנעשית היום כמה שיותר עם התושבים. יכול להיות שיש פוטנציאל של התנדבות, אני לא יודע. אתם נציגי הציבור צריכים לראות איפה אתם עוזרים למשטרה. אתה פתחת לדעתי נכון כשאמרת שבסך הכול אתם מעריכים את הפעולה הזאת.

הייתי רואה את חשיבות הדיון הנוכחי בכך שלפחות שני הצדדים שמעו זה את זה וכתוצאה מכך אני מקווה שתיווצר הידברות טובה יותר בשטח. אם יש חברי מועצת עיר – ולא חשוב אם אתם אוהבים אותם או לא אוהבים, אני לא יודע מה השיקולים שלכם - -

את כולם אנחנו אוהבים.

- - שלא היו מוזמנים למפגשים הקודמים, חובה להזמין בוודאי כל מי שנבחר. אולי בכלל צריך להזמין לא רק את תושבי השכונות האלה היושבים במועצת העיר אלא את מועצת העיר כולה כי בסך הכול זה בעיה לא רק של שכונות מסוימות אלא בעיה של העיר כולה. מה שאמר מר מנדי ספדי זאת דיעה של תושבים משכונות אחרות בלוד. כדאי ליצור מעורבות של כלל העירייה.

על כל פנים, אני חושב שהקו הוא נכון, בגדול. השאלה אם לגבי הטכניקות שבחרתם בהן, אולי חלק כבר מיצה את עצמו, אולי צריך כאן לשפר. והכי חשוב באמת שאותם התושבים שרוצים את עזרתכם יקבלו יחס והקשבה.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש שניצב בני קניאק יענה על שתי שאלות שלא קיבלנו עליהן תשובה, אחת על הסרת המחסומים וההמלצה של מפקד התחנה; והשנייה, בכל זאת מה תוצאות המבצע? הרי קיבלנו כאן נתונים על קילוגרמים. מה נתפס ומי נתפס? מי נעצר, אם בכלל?

עצרו אותי באמצע דבריי, אדוני.

הבנתי שהתוצאות כאן הן לא במובנים של קילוגרמים. יש עוד שאלות למשטרה?

אם ה"כספומטים" ברורים ומסומנים ומעמידים שוטרים ליד כל "כספומט", למה לא פושטים ותופסים את מי שמושיט יד?

הוא אמר שיש כאן ליקוי בחקיקה, ופה אולי היוזמה של חבר הכנסת איוב קרא תסייע.

למה לא פושטים אל תוך הבית?

כי יש שם 10 בתים.

לא צריך לטפל בזה בקלות-ראש.

אני רוצה לענות על שתי שאלות שלא עניתי עליהן קודם ועל השאלות שנשאלנו לפני רגע.

קודם כול לגבי ההתנהגות של השוטרים במחסומים: כל מקרה לא תקין, של אמירה, התנהגות, חיפוש לא ראוי טופל ויטופל בכל חומרת הדין. המגמה שלנו היא לתת לציבור החיובי תחושה שאנחנו אתו. כל חריג יטופל בכל חומרת הדין.

שאלתם אותי על משך המבצע ומתי מתכוונים להסיר את המחסומים. רבותי, פעם בשבוע אני מקיים הערכת מצב מחוזית, יחד עם כל הגורמים, ובה נשקלים כל השיקולים שצריך לשקול במבצע שכזה בהתאם להתפתחות בשטח. אני אשמע את מפקד התחנה, את ההמלצות שלו ואקבל החלטה אם צריך להסיר או לא להסיר את המחסומים. השיקול הוא ענייני.

זמן המבצע הוא מבחינתי ככל הנדרש. אני לא אומר חודש ואני לא אומר חודשיים, אני גם לא אומר שנה. כל פעם אנחנו נשנה את אופי הפעילות ואת שיטת הפעילות בהתאם לצורך. אם יסתבר לנו שברור לכל הנרקומנים במדינת ישראל שאי אפשר להיכנס לשכונות הללו, נסיר את המחסומים. המחסום הוא לא הכותרת של המבצע, רבותי. אני לא עושה מחסומים בשביל הכיף. אם הדרך שלי למנוע מנרקומנים להגיע ללוד לא תהיה דרך מחסומים, אני אעשה את זה. אני לא רוצה להבטיח כאן שזה יהיה כך או אחרת. אנחנו נשקול גם את השיקול שהוצג כאן, על תחושות התושבים.

זה צריך להיות שיקול חשוב מאוד כי בהמשך אתה חייב תמיכה ציבורית.

אין על כך ויכוח.

אני רוצה להגיד עוד דבר מה לגבי ה"כספומטים". ראש העירייה הוציא צווי הריסה כנגד החומות ואנחנו עכשיו בסדרה של הריסות בעקבות צווים שהוציא ראש העירייה. ברגע שיש חומה סביב מתחם הבתים זה מקל מאוד על הסוחרים. אנחנו עושים פשיטות, אדוני חבר הכנסת. על כל מתחם כזה עשינו פשיטה וביצענו בו חיפוש והבאנו כלבים כדי לבדוק אם יש סמים ועשינו את כל מה שצריך. צריך להרוס את החומות הללו כי כשלא יהיו חומות גם לא יהיה "כספומט" והשיטה הזאת תיעלם. אבל זה לטווח היותר רחוק, לא בחודש ימים. צריך לעשות את זה במספר חודשים ובצורה מדורגת.

שאלתם על תוצאות המבצע. אמרתי שאין כרגע סחר בסמים בתוך השכונות הללו. יעידו כאן האנשים, אין סחר בסמים. הסחר בסמים מתבצע או בשכונות היהודיות של לוד או מחוץ ללוד לחלוטין. זאת מבחינתי התוצאה המרכזית.

יש עצורים?

יש עשרות עצורים.

לא שמענו על אף אחד שנעצר, כאילו לא תפסתם כלום.

אוכיח לך שתפסנו 8 קילוגרם הירואין לפני שבועיים.

אתמול הצגתי רשימה: מעל 120 מעוכבים, עשרות עצורים, קרוב ל-30 סוחרי סמים. הוגשו כתבי אישום וכולם נעצרו עד תום ההליכים. 3 האחרונים נעצרו אתמול. ב-18 במאי בנווה-ירק, שכונה מחוץ לאזור הסגור, נתפסה מעבדת סמים. בנווה-נוף, צמוד לחשמונאים, לרמת אשכול, תפסנו 8 קילוגרמים הירואין – זה 10 מיליון שקל ברמה הקמעונאית. זה חלק מה"ייבוש".

אני רוצה להגיד דבר מה חיובי. אני פונה למפקד המחוז ולמפקד תחנת לוד. התוצאה שאנחנו רואים בשטח היא שסוחרי הסמים עברו, הועתקו מהשכונות בהן מתקיים המבצע לשכונות ערביות שהיו נקיות מסמים ועכשיו הסוחרים מתחילים להתארגן שם לפעילות. לא יכול להיות שזאת תהיה התוצאה.

ולשכונות היהודיות לא עברו?

אני מדבר על השכונות הערביות.

מה שהאימם אומר, שזאת נחמה קטנה מאוד בשבילנו, תושבי מדינת ישראל, שזה יעבור מלוד לשכונת התקווה או לשכונות אחרות בלוד. אבל אני מניח שאתם עוקבים אחרי זה.

עוקבים ופועלים נגד הסוחרים.

במהלך החודש הזה אני עוסק רוב רובו של הזמן שלי לא במלחמה בסמים אלא בהגנה על המבצע. בבג"ץ, במפגשים הללו, בוועדות הכנסת – וזה בסדר וזה נהדר.

אני קורא כאן לכולם, גם לחברי הכנסת שהשתתפו בדיון הזה וגם לאזרחים, בואו תעזרו לנו. יש בעיה קשה של נרקומנים, בואו נראה איך פותרים אותה.

אני פונה כאן לנציגי התושבים. הבנתי מדברי מפקד המחוז ומדברי מפקד התחנה שמשך המבצע הוא גורם קריטי כי המבצע לא נועד סתם לתפוס עוד חומרים ועוד אנשים אלא "לייבש" את המרכזים האלה. אם המטרה היא "ייבוש" אז הזמן הוא הגורם הקריטי.

לכן לדעתי, לטובתכם ולטובת העניין כולו, צריך להגיע עם המשטרה לשיפור במהלך החיים היום-יומי, לחפש במה באמת ניתן לשנות או לשפר מבלי לפגוע במטרת המבצע כך שזה יקל על התושבים. ברור שאם זה ימשך עוד 2-3 חודשים, מצד אחד במישור המבצעי זה יביא לתוצאות טובות הרבה יותר אבל מצד שני לתושבי השכונה יהיה נורא ואיום לסבול את זה זמן ממושך כל-כך. לדעתי זה צריך להדאיג בראש ובראשונה את המשטרה, איך להתאים את הנהלים הללו לתקופה ממושכת יותר. אני מניח שאם זה היה נמשך שבוע ימים אז לא רבים היו מתנגדים למבצע. כשזה 2-3 שבועות ויותר – הזמן כאן הוא גם מרכיב קריטי מבחינתכם להצלחת המבצע וגם הגורם השלילי ביותר מבחינת התושבים כי זה הופך את התמיכה להתנגדות גדולה יותר. לכן אני חושב, אדוני ראש העירייה – ותיכף נשמע את דעתך – שזה הדבר המרכזי שצריך להעסיק אתכם היום, יותר מהדברים הטכניים המשטרתיים שאתם מומחים בהם. האלמנט הציבורי-החברתי יכול להפוך את המבצע המוצלח לכישלון ואסור לנו להגיע לזה.

אסור לנו גם להביא לכך שהמשטרה, בשל האילוצים התקשורתיים והציבוריים, פשוט תרים ידיים ותגיד: זהו, נגמר לי. לסחוט אותה בבתי-המשפט והכול, זו הדרך הכי לא נכונה להביא לתוצאה משותפת. זאת דעתי ואני מציע שזה פחות או יותר יהיה גם רוח הסיכום שלנו.

אבל קודם נשמע את חבר הכנסת חמי דורון שביקש לדבר ואת ראש העירייה.

לא שמעתם את האזרחים שהגיעו לכאן. האזרחים הם שנפגעים.

אני מצטער אבל יש לנו ישיבה נוספת שאמורה להיפתח בעוד דקה ואנשים הוזמנו אליה.

ממה ששמעתי כאן, כולם מדברים על כך שחשוב מאוד להילחם בתופעת הסמים. אני חושב שעל זה יש תמימות-דעים והוויכוח לכאורה הוא על הדרך, כמו כל דבר.

לפני כשבועיים דיברתי עם עיתונאי על נושא הסמים בלוד. הוא הציג בפניי כמה וכמה נתונים, כשחלק מזה הוא לדעתי באשמת המשטרה, חלק באשמת מערכת המשפט, אבל חלק הוא גם באשמת פרנסי העיר. כשבונים – כמו שהראו כאן בתמונה – חומה של 8 מטר מסביב למתחם, זה נוגד את חוק התכנון והבנייה. בשום תוכנית בניין עיר אין אישור לבנות חומה מעל 1:80 מטר.

גם בית ללא אישור אסור לבנות.

יש הבדל. על חומה כזאת ניתן להוציא צו הריסה מנהלי ובתוך 30 ימים להרוס אותה, אם רוצים, מכיוון שחומה נוגדת את התב"ע בכלל. בית – אפשר לעשות שינוי תכנון, אפשר לנסות להגיש תוכנית. לגבי חומה אין ויכוח בכלל בחוק התכנון והבנייה. היא יכולה להגיע לכל היותר ל-1:80 מטר, כש-1:20 מטר צריך להיות בכלל בבנייה קלה, לא בבנייה קשיחה, לא מאבנים. זה תלוי בהחלט בעירייה והעירייה היתה צריכה לבצע את הדברים האלה. יכול להיות שכך היו מונעים הרבה מאוד "כספומטים".

לצערנו הרב גם כשפקודת הסמים המסוכנים נותנת אפשרות לחלט רכוש של סוחרי סמים לוקח זמן רב מאוד עד שבתי-המשפט מאפשרים את החילוט הזה. זאת בעיה, למרות שזה כלי רציני מאוד, בעיקר בארמונות מהסוג שנבנה שם. איך אמר לי אחד העיתונאים – יש שם "מלרוז פלייס". ממש בתים של "מלרוז פלייס", בתים של סוחרי סמים שאתה לא יכול להיכנס אליהם אבל בתוכם ניתן להיתקל בפאר הכי גדול שקיים. בחצר חונות 100 מרצדסים הכי יוקרתיות, 4 על 4 הכי יוקרתי, ואלה אנשים שהם לכאורה מובטלים, שלא עובדים כי הם חיים מסחר בסמים. היום קשה מאוד לחלט את הרכוש הזה, התהליך המשפטי הוא כנראה ארוך מדי. מעבר לזה הבעיה היא שנוח מאוד לא להתעסק. הרי הכי קל למס הכנסה ולביטוח הלאומי ולמס ערך מוסף לפנות לכל אותם אנשים מובטלים ולשאול אותם מאיפה הם מחזיקים את הרכוש הזה ואיך הם משתמשים בו ולעשות הרמת מסך. כמו שאל קפונה הלך לבית-הסוהר לשלושים שנה לא על חברותו במאפיה אלא על עבירות מס כך אפשר לעשות גם כאן. פשוט המערכות שלנו לא כל-כך נהנות ולא כל-כך מתלהבות לאכוף את החוק, זאת אחת הבעיות של המדינה באופן כללי.

יש כאן שאלה של מידתיות. השאלה שעומדת כאן על הפרק היא האם המלחמה בסמים היא מספיק חשובה שהפגיעה הנובעת ממנה ב-4,000, 5,000, 10,000, 20,000 נפש שקולה כנגד הפגיעה שגורם הסחר עצמו. זה עניין של מידתיות ואני מניח שלזה נדרש בית-המשפט העליון בבג"ץ. אני לא יודע מה נפסק כי שמענו שתי גרסאות שונות על ההחלטה שהוא קיבל לאחרונה.

יש דבר אחד בטוח, ההכנסה היומית מסחר בסמים היא 700,000 שקל ביום על-פי מה שאמר לי העיתונאי ואולי אף 1,095,000 שקל ביום לפי הנתונים שאתה הצגת כאן.

חשבתי על המע"מ שאפשר היה לקבל מזה.

זה לא פשוט. זאת גם התשובה לשאלה שלך, אדוני היושב-ראש, למה בעצם אי אפשר למגר את זה לחלוטין. הסכומים הם דמיוניים. אדוני ראש העירייה, מה התקציב השנתי שלך?

290 מיליון.

הבנת? התקציב השנתי של העירייה הוא 290 מיליון שקל, ופה אנחנו מדברים על 400 מיליון שקל בשנה שנובעים רק מסחר בסמים. הרווחים הם עצומים, פשוט בלתי נתפסים. לכן שווה מאוד לעסוק בזה. למה? כי בעבירה על מס הכנסה אתה נכנס לכלא ל-6 שנים או ל-4 שנים.

הייתי בציר פילדלפי ביום ראשון שעבר בחלק שבו נעשית עיקר ההברחה, שם הציגו בפנינו תפיסה של 3,000 קילוגרם מריחואנה בשקית. אמרו לנו: אבל מה אתם רוצים? נתפס המבריח, הוא נדון בבית-המשפט ואחרי יומיים אנחנו תופסים אותו מבריח עוד פעם. למה? כי משחררים, כי מערכת האכיפה לא בסדר. יש לנו בעיה עם מערכת האכיפה שלנו ואנחנו צריכים לפתור את הבעיה הזאת. כאשר יהיה בית-סוהר פרטי אז אולי יהיה קל יותר, ביחוד לאור העובדה שהוא יקום באזור באר-שבע, אז בכלל.

בית-הסוהר של היושב-ראש.

אני חושב שהתושבים והעירייה צריכים לעבוד עם המשטרה יד ביד בנושא הזה. יכול להיות שיסבלו חצי שנה, יכול להיות שלתושבים לא יהיה נוח כמה חודשים אבל התושבים צריכים לחשוב על דבר אחר, על זה שכאשר סוחרי הסמים נמצאים בתוך השכונה זה אומר שהילדים שלכם בבית-הספר מקבלים סמים, זה אומר שהילדים שלכם חשופים בכל מקום לסמים, זה אומר שכאשר הילדים שלכם יהיו בני 17-18 הם יהיו בתוך מערכת הסמים. על זה אתם צריכים לחשוב. שווה לפעמים לסבול קצת כשלוקחים את כל ההשלכות בחשבון. אני יודע שאני לא הייתי רוצה שהילדים שלי בבתי-הספר אצלנו יגדלו באווירה כזאת. בראשון-לציון היו תחנות סמים, ומפקד המחוז יודע שכאשר אני נבחרתי כחבר מועצה בראשון-לציון הדבר הראשון ששאלתי אותו הוא כמה תחנות סמים פועלות בעיר. זאת היתה הפעולה הראשונה שעשיתי כחבר מועצת עיר כי אני מסתכל על העתיד, על הנוער. זה הבעיה שלכם. תסתכלו על הדברים האלה ולא על דברים אחרים. אולי למישהו גם נוח ללבות את זה: ערבים ויהודים, שכונות ערביות או שכונות יהודיות. לא זאת המגמה. אל תסתכלו על הדברים בפן הזה. תסתכלו על זה שאתם צריכים לנקות את השכונות מהסמים. זה לא גורם נזק רק ליהודים או רק לערבים אלא זה גורם נזק לכולם.

אני לא רוצה לחזור על כל מה שנאמר. כולנו יודעים שסמים זה לא טוב, הכול ברור. אף אחד לא יגיד כאן שסמים זה לא רע. כולם יודעים מה עושים הסמים. הדיבורים הם על הכיפאק.

אדוני היושב-ראש, אני לא זוכר כמה פעמים הגעתי לישיבות הוועדה, אני לא יודע אם יש עוד ראש עירייה שמגיע לוועדת הפנים ואיכות הסביבה כל-כך הרבה.

תגיד אחרת, שאין עוד ועדה שכל-כך מתעניינת בלוד.

אנחנו סופרים כמה ישיבות אתה לא פה.

אני בא לכל ישיבה שקשורה בעיר לוד.

עם כל הכבוד לכולם, ישבתי כאן ושמעתי את כולם ואני חושש שבסוף התוצאה תהיה שיסכמו רק אם כן יהיה מחסום או לא יהיה מחסום. לא זאת השאלה. הרי באתי לכאן להתלונן בפני ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת. אז בצד הזה אומרים שראש העיר לא הורס, ובצד השני אומרים שראש העיר הזה רק הורס. לפעמים אני לא יודע – אני כן הורס, לא הורס? אז מדברים.

תשאל אותי.

אל תהרוס מבנים.

לא באתי היום לתת כאן ציונים לעצמי. במשך כל השנים כולם מדברים ואני כן חותם על צווים וכן עושה.

אבל דבר אחד כואב לי ומפריע לי. אנחנו מדברים כל הזמן על מחסומים. המשטרה עושה את העבודה. חבל סתם לדבר. אני חושב שכל ראש עיר היה מברך על מה שקורה היום בלוד. אבל אדוני היושב-ראש וחברי הכנסת ידידי מהמגזר הערבי, זו לא הבעיה היחידה. על מה אנחנו מדברים, רק להרוס ולתת להם את המכות שצריך לתת, בלי חשבון? הרי מצד שני צריך לתת פתרונות למגזר הערבי. אני אומר לך אולי באופן קצת יותר גס, אני באמת לא עושה חשבון ולא פוחד מאף אחד אבל כשאני נכנס אל תוך השכונות אין לי תשובות. אין ביוב, אין כבישים, אין תשתיות, הרס טוטלי. האמן לי, אני אומר תמיד: תן להם וגם תדרוש מהם. תן להם גם מכות, יקבלו ויתכופפו. כשאני בא אל הילדים האלה הם אומרים לי: אין מגרש קט-רגל, תראה את הכביש, אין תאורה, אין זה ואין זה. אין לי מענה. נוצר מצב שהתושבים במגזר הערבי אומרים: אותנו רק מכים, בואו נראה פעם אחת שעושים גם משהו לטובת השכונה הזאת. זה נושא חשוב, ואני אומר את זה גם לחברים כאן, ולא משנה לי מאיזו מפלגה. אנחנו מדברים על עיר שהיא יקרה לכולם. אני תמיד אומר: אם העיר הזאת תיפול כל הסביבה תסבול. אבל לצערי רק מדברים.

הבעיה היא מחסומים? האמן לי, המחסומים הם לא בעיה. צריך להודות שיש גם חברי מועצה שנלחצים ומאוימים ואין להם ברירה, הם גרים בשכונה אז הם צריכים לדבר אחרת.

לא פלא שנופלים לסמים בסופו של דבר.

היו לא אחת ישיבות. חברי המועצה מהמגזר הערבי ביקשו מעכשיו לעכשיו והמשטרה הגיעה. ישבנו, ליבנו דברים, דיברנו.

אני כראש עירייה לא קובע את מדיניות המשטרה. המשטרה היא בעלת המקצוע והיא תעשה מה שהיא רוצה. יש בעיות, אין ספק, צריך להקל על התושבים. האמינו לי, זה קשקושים. אנחנו פה מתעסקים בטפל ולא בעיקר. בואו תהיו עקביים לכל אורך הדרך, תהיו בקואליציה לטובת לוד, ובמיוחד בעיר מעורבת. אני אומר גם ליהודים, אם לא נטפל במגזר הערבי כולנו נסבול. בואו תהיו עקביים. לא לומר: הנה, היום סיימנו והלכנו הביתה. תמשיכו להיות עקביים. נדאג כולנו ביחד, יהודים כערבים, חברי כנסת מכל הסיעות, לקחת את העיר הזאת באמת כאתגר. אני אומר את זה כתושב העיר ולא כראש העירייה. אני חוזר ואומר כל הזמן, ראש העירייה לא יישאר לנצח, אני אלך הביתה וכולנו הולכים, אבל כתושב העיר זה כואב לי.

אני בהנהלת העיר כבר זמן רב, הייתי ראש העירייה וממלא מקום. אני אומר לכם, אני לא יודע מתי המבצע הזה יסתיים ואני מקווה שיימשך שנה ולא חודשיים או שלושה חודשים. מה שעושה המשטרה היום זה לא רק מילים אלא זה נקודת האור היחידה שיש היום בעיר הזאת. אין כלום פרט למה שעושה המשטרה. לכן אני אומר, הם לא עומדים כאן לדין. אנחנו צריכים לתת להם להבין שאנחנו איתם ואנחנו בעדם. ויחד עם זה, בואו כולנו יחד נדאג גם לבעיות של התושבים, שהמגע עם התושבים לא יהיה רק דרך צווי הריסה. בואו ניתן להם אור בשכונות האלה.

תודה. חבר הכנסת המציע, חבר הכנסת ברכה.

אני רוצה להודות לכולם על הדיון, וכמובן ליושב-ראש הוועדה.

אני חושב שיש מקום בסיום הישיבה לברך על כל מאמץ למלחמה אמיתית ועקבית בנגע הסמים, בעיר לוד בפרט ובארץ בכלל.

אני חושב שיש מקום שאנחנו נתייחס להכבדה שחווים התושבים ולקרוא למשטרה לשקול את הסרת המחסומים ולא להכביד על חיי התושבים.

אני מציע לקרוא גם בהתאם, ברוח הדברים שאמר יושב-ראש הוועדה, ליצור שיתוף פעולה אמיתי עם התושבים ועם נציגי התושבים. כשאני אומר "נציגי התושבים" הכוונה היא לחברי המועצה, לנציגי עמותות, לאנשי הדת, לוועדי הורים, אנשים שממלאים תפקידים ושיכולים להשפיע על התושבים בצורה חיובית. לדעתי לא מן הנמנע לשקול אפילו להקים מטה משותף של העירייה עם נציגי הציבור הערבים ועם המשטרה וכל מי שנוגע לעניין, כולם יהיו חלק ממטה משותף ציבורי, לא מבצעי, למלחמה בנגע הסמים.

אני חושב שיש מקום לקרוא בשם הוועדה לכל הגורמים האחראים, אם זה העירייה ואם משרד הפנים, לטפל בבעיות האמיתיות של העיר לוד בכלל, אבל גם, בהמשך לדבריו של ראש העירייה עכשיו, בבעיות הדיור, בבעיות החברתיות, בבעיות השירותים, התשתיות, החינוך. אני חושב שזאת בסופו של דבר ההשקעה האמיתית במלחמה בפשע ובנגע הסמים.

והדבר האחרון, אני מציע ליושב-ראש הוועדה לקיים מעקב, כמובן בתיאום עם הגורמים המתאימים, עם המשטרה, העירייה והתושבים, בעוד זמן מה, כפי שהוא ימצא לנכון, לעקוב איך הדברים מתפתחים ומתקדמים.

הייתי רוצה לשנות קצת 2-3 דברים בדברי הסיכום שלך.

אני לא מציע לקרוא למשטרה לשקול להסיר את המחסומים. אנחנו צריכים לקרוא למשטרה לתת משקל נוסף לסבל ולבעיות של התושבים ולשפר את המבצעים שלה בהתאם. אם היא תחליט להסיר מחסום או תחליט לא להסיר מחסום – זה לא צריך להיות בשל הלחצים שלנו. אבל אנחנו מבקשים שההתחשבות תיקח בחשבון גם את הרגישות המיוחדת של העיר המעורבת הזאת. זה דבר אחד. וזה חשוב, בעיקר אם תחליטו לא להסיר את המחסומים. אם תחליטו להסיר את המחסומים אז כל הדברים האלה בטלים אבל אם תחליטו שמבחינה מבצעית כדאי להמשיך אז חשוב פי כמה וכמה לקלוט את התלונות האלה בצורה נכונה. הייתי מציע להרחיב את המגע שלכם עם התושבים ולכלול נציגים נוספים בהידברות הזאת.

הייתי מוסיף לזה גם פנייה לתושבי השכונות ולתושבי העיר כולה לשתף פעולה עם המשטרה בצורה שגם תעזור לה לעשות את המבצעים האלה בצורה הכי פחות פוגעת בתושבים.

ודבר אחרון בנושא הכולל, הייתי פונה שוב ספציפית למשרד ראש הממשלה, כי העיר נמצאת בטיפול נקודתי, להגביר ולזרז את כל הצעדים שהוא אמור לנקוט כדי לתת טיפול כולל לעיר לוד כולה ובמיוחד לשכונות המצוקה הערביות שלה.

אני רוצה להגיד, ברשותך, בשנת 2002 הממשלה אישרה תקציב למגזר הערבי, 50 מיליון שקל. זה עדיין לא מתבטא.

אתה רוצה שנזכיר כאן עוד החלטות שלא בוצעו?

תודה רבה. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:45