כנסת פתוחה

ג' - יום הזמר העברי בכנסת

ועדת החינוך והתרבות
17.5.2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 231
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"ו באייר התשס"ד (17.5.2004), שעה 12:30

יום הזמר העברי בכנסת .
מקומו של הזמר העברי בעיצוב התרבות של הדור הצעיר.

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
גילה גמליאל

שרת החינוך התרבות והספורט לימור לבנת
ח"כ זהבה גלאון
ח"כ אורית נוקד
ח"כ מלי פולישוק –בלוך
אלעזר שטורם - יו"ר אומנות לעם
נתן איתן - מנכ"ל אומנות לעם
יוריק בן-דוד - מנכ"ל אקו"ם
יענקלה מנדל - יו"ר א.מ.י.
חנן יובל - סגן יו"ר א.מ.י.
אילן הררי - קצין חינוך ראשי
אבי בניהו - מפקד גל"צ
עזרא סולימן - עז"ית
יוחאי חי - מנכ"ל הפ.י.ל.
שלומי גולדברג - ערוץ 1
אלדד קובלנץ - גלגל"צ
חיים שמש - אן אם סי
רוני קליינפלד - הד ארצי
שרהל'ה שרון
נועם גילאור - מנחה

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ




יום הזמר העברי בכנסת
הזמר העברי פסיפס זהות של החברה הישראלית הדור הבא

שלום לכולם, חג זמר שמח. שלום לגברתי שרת החינוך התרבות והספורט, חברת הכנסת לימור לבנת. חברי כנסת, אנשי אמנות לעם, זמרים, אומנים, אורחים יקרים, אנחנו בישיבה חגיגית של ועדת החינוך והתרבות.

לפני הדיון בנושא החשוב של הזמר העברי, דור ההמשך בזמר העברי, אנחנו נעניק את פרסי הזמר העברי ואנחנו נעביר את ניהול החלק הזה של הטקס לאנשי אמנות לעם. בבקשה.

שלום לכולכם, ברוכים הבאים למשכן הכנסת, קהל נכבד, אורחים יקרים. אנחנו נפתח בטקס חלוקת פרס שבוע הזמר העברי לשנת תשס"ד 2004. הטקס הזה מתקיים בהפקת אמנות לעם, ובמעמד כמובן שרת החינוך התרבות והספורט והקהל הנכבד היושב כאן באולם.

אנחנו רוצים להזמין תחילה את יושב ראש אומנות לעם לומר דברי פתיחה באשר לפרס הזמר העברי, בבקשה.

שלום, בוקר טוב, חג שמח לכל האורחים והחברים שהגיעו לכאן מכל הארץ. אני אתחיל בשחרות, בך קובי אוז. סיפור קצר על קובי אוז. דומני שבגיל שבע עשרה קובי, פגשתיך לראשונה. היית אז עול ימים, זאת אומרת גם היום באופן יחסי, וקובי הגיע לסמינר בהרי יהודה על הרמב"ם. אז אף אחד לא ידע שהוא יהיה קובי אוז או שיום אחד נשב ונחלק לו פרסים. הגיע נער צעיר משדרות והוא בא לסמינר של הרמב"ם. השיחה איתו, השיחות איתו אז היו שיחות ייחודיות לנער צעיר מסוג זה, ולבסוף שאלתי אותך קובי שאלה, קובי תשמע אתה בא משדרות, משפחה לא עתירת ממון, אתה יכול להגיד לי מאיפה היה לך את הכסף לבוא לסוף שבוע בבית מלון וכך הלאה? אמר לי קובי אני מתכוון פעם להיות אחד שלגבי הילדים שלו לא ישאלו את השאלה הזאת. וכבר היום אני עובד. שאלתי אותו, חשבתי ממלצר, ככה, שאלתי אותו קובי מה אתה עובד? אז הוא אומר אני נגן, נגן בחתונות. כבר אז באותם ימים.

והנה עשה קובי את הדרך הארוכה ארוכה עד למושב הזה כאן. אתה קובי מהיוצרים החשובים שבדור הצעיר, הדור שמשלב בין התרבויות ובין הקהלים השונים במדינה שלנו, בחברה הישראלית שלנו. הנה מזל טוב לך היום על החג הזה.

שלמה ארצי, כשחשבתי מה אני הולך להגיד על שלמה ארצי. אז אני בעצם אינני יודע מה להגיד דברים שלא יודעים עליך, הכול ידוע. אני רוצה לחבור אליך בדבר אחד שמבלי שאתה יודע אנחנו חברים הרבה שנים. זאת אומרת לא בגלל קפה רבקה של ימי שישי, אלא יש משהו אחר שהופך אותנו לחברים. יש לי מורה, מורה חשוב, אחד מארבעת מוריי, את השלושה האחרים למדתי אצלם, פגשתי אותם, הייתי תלמיד שלהם, ואם הם אמרו עלי תלמיד טוב או רע, אינני יודע. אבל אחד אין לי ספק שאני תלמיד נפלא שלו, ומסתבר שהוא גם היה מורך ורבך על אף שמעולם לא פגשתיו, הוא נפטר לפני הרבה שנים, שנים רבות לפני שנולדתי ולפני שנולדת והוא אתה מנחש? אחד העם.

אתה הרבה שנים זורק אי פה ואי שם באמירותיך הן ברדיו, הן בכתיבתך, הן בראיונות, אתה מתייחס אל המתח שבין החיקוי לבין ההתבוללות, אותה מטבע לשונית שאחד העם טבע. ושבעצם רבים מבין הישראלים גם מצטטים ולא יודעים ולא זוכרים מה הם מצטטים. על כל פנים החברה הישראלית כולה, חיה, נושמת, פועמת, יוצרת, בועטת, בתוך המתח הזה, בתוך המנעד, בתוך האינטרוול הזה שבין חיקוי להתבוללות.

במובן הזה אתה שלמה ארצי בוודאי יש נוכח בחברה הישראלית שנע כל הזמן בין הקוטב של העבר לבין הקוטב של ההווה, שיוצר גם את יצירת העתיד. במישור הזה, במישור אחד העמי, אני חושב שכפי שאני תלמידו, כאילו היה מורה חי בחיי, ודומני שגם אתה על מישור זה, שנינו תלמידים של אותו רבה, של אותו מורה, על כן חברים אנחנו. זכויותיך וטעמי ועדת הפרס הרי הם כתובים על מגילת הפרס, ואני מתכבד בזאת להזמין אותך שרת החינוך והתרבות לימור לבנת בבקשה.

תודה רבה לאלעזר שטורם, אנחנו נערוך עכשיו את הטקס, ומיד אחר כך נישא דברים, טקס הענקת הפרס. אני מתכבד להזמין גם את חבר הכנסת אילן שלגי להצטרף אלינו לכאן למעמד הענקת הפרס, פרס שבוע הזמר העברי תשס"ד.

אם כן אנחנו מבקשים להזמין ראשון את שלמה ארצי לקבלת הפרס. את הפרס מקבל שלמה ארצי על מפעל חיים שכולו זמר עברי. שלמה ארצי,

שלום לכולם, שלמה ארצי שאל אם הוא צריך לדבר, רציתי להגיד שהוא צריך לשיר, אבל מה שקצת יותר הגיוני, אבל הוא גם ידבר תיכף.

אני רוצה באמת בשם ועדת הפרס, לומר כמה מלים על הסיבה שבגללה שלמה ארצי מקבל היום את תעודת ההוקרה הזאת. אני אקרא את הנימוקים על קידום המוסיקה הישראלית והפיכתה לגשר המחבר בין סגנונות, גילאים. רבדים שונים של התרבות והחברה בישראל, על הלחנים והשירים, על ביצוע והלחנת שיריהם של גדולי המשוררים העבריים. על קידום אומנים ויוצרים צעירים מכל שכבות החברה, על התרומה האדירה למוסיקה הישראלית בת ימינו.

אני אוסיף משלי, שקשה לחשוב בכלל איך היה נראה הזמר העברי, איך הייתה נראית השירה העברית, איך היה נראה הביצוע, למעשה כל השירה פה במדינת ישראל בלי שלמה ארצי, שהוא ממש הפך לנכס צאן ברזל של כולנו, מבוגרים, כמוני, אבל גם צעירים, וגם נוער, בעצם של כל עם ישראל. תודה שלמה.

אני מתכבד כעת להזמין לקבלת פרס שבוע הזמר העברי תשס"ד את קובי אוז. המקבל את הפרס על יצירתו הייחודית והרב גונית בזמר ובפזמון, קובי אוז.

גם כאן אני רוצה לקרוא את נימוקי ועדת הפרס. קובי אוז מקבל את תעודת ההוקרה הזאת על יצירתו הייחודית והרב גונית בלחן ובפזמון, על מיזוג בין תרבויות שונות ועיבודן לצליל ישראלי מקורי, צעיר ומרגש. על החיבור בין שורשי בית אבא להוויה וליצירה הישראלית הצעירה. על תרומתו לייזום מפעלי תרבות בזמר העברי, ולקידום אומנים מתחילים מכל רחבי הארץ, לרבות הפריפריה ועיירות הפיתוח.

אני רוצה גם כאן להוסיף, לא כתוב כאן שבגין זה שאתה כותב כל כך מוכשר, אנחנו קוראים אותך כל שבוע, כותב טורים אני מתכוונת, חוץ מאשר מוסיקה וחוץ מאשר טקסטים. אבל נכון כאן להוסיף ולברך אותך קובי, על כך שאתה הבאת מוסיקה אחרת, ושילבת אותה בתוך הזמר העברי, אתה פרצת דרך להרבה הרבה שלומדים ממך, ילמדו ממך, ואתה מבחינתם לדעתי חלוץ בזמר העברי, יישר כוח על כל אלה.

תודה רבה כמובן לשרת החינוך התרבות והספורט לימור לבנת. תודה כמובן לחבר הכנסת אילן שלגי, יושב ראש ועדת החינוך ולך יושב ראש אומנות לעם אלעזר שטורם. אנא שבו בבקשה, אנחנו רוצים לשמוע את הזוכים בפרסים, שלמה ארצי בבקשה.

קודם כל אני רוצה להגיד שאני לא חלמתי בחיים שאני אדבר בכנסת. אין לי פרטנזיות. האמת שאני הכנתי נאום כי לאט לאט הבנתי שהאירוע הזה שייך למשהו ורציתי להגיד עליו כמה דברים.

קודם כל אני רוצה להתחיל בשרת התרבות לימור לבנת, הגעתי ללוס אנג'לס להופיע בפני הישראלים שהיו שם, ולימור לבנת נחתה חצי שעה לפני ההופעה והגיעה לשמחתי לאולם, ואמרה לי תשמע, אני אבוא להופעה, אבל בגלל שזה ארוך אני אהיה רבע שעה. באמת אין כוח ואני יודע שהטיסה הגיעה מישראל. אמרתי לה אוי ואבוי לך אם את יוצאת באמצע, כל הפוליטיקאים שבאים להופעות שלי, באמת ראש הממשלה אני מוכרח לומר שהיה עד הסוף, תמיד אני קולט באמצע ההופעה שהם הולכים והם לא מחזיקים מעמד. היא נשארה עד הסוף.

עכשיו אני אגיד לכם כמה דברים שחשבתי עליהם. החיים מבחינתי משולים לקומזיץ, זה קומזיץ שההורים שלך מביאים אותך אליו כדי להצטרף לשאר הילדים, בהתחלה ההורים שומרים עליך, ואחר כך הם הולכים הביתה ומשאירים אותך לנפשך לבד. אתה צריך להתמודד בקומזיץ הזה עם דמויות שונות ומשונות סביב המדורה. למשל קודם כל עם אלה ששומרים על האש, על הגחלת, אלה שמדליקים אותה ומזינים אותה כל הזמן. לפעמים מזינים אותה יותר מדי, עד שהאש מאיימת לאכול את כל אלה שמסביב לקומזיץ, אפילו את האזור כולו. אתה צריך להתמודד עם אלה שיושבים בצד ומחכים, נראה מה יהיה .

יש כאלה שמחכים בתאווה, אני הייתי שייך לאלה, לכיבוי הצופי האחרון, אני לא יודע אם אפשר להגיד את זה פה בכנסת, מורידים את המכנסיים ומשתינים על האש, זה היה הרעיון. יש כאלה שאחראים על החלוקה של התפוחי אדמה, קרטושקס מה שהיינו קוראים. יש הראשונים לקחת, אפילו יודעים לעשות כסף מזה, ויש כאלה שהם תמיד מגיעים אחרונים, תמיד כשנשאר תפוח אדמה אחד שרוף, הם מפספסים תמיד את התור. אותם תראה בסוף המדורה מחפשים תפוח אדמה אחד שרוף בין הגחלים. יש במדורה הזאת תמיד ראש ויש גם מתנגדים, כל הזמן מתנהל מאבק סביב האש, כדי שהיא לא תכבה, כדי שהיא לא תשרוף יותר מדי.

יש אלה ששרים מסביב למדורה, לא כל כך מחשיבים אותם, מחכים אומנם לתורם לשיר, אבל הם לא נחשבים למשהו משהו הכי הכי, למרות שהילדות במדורה מתות עליהם. אלה אנחנו הזמרים והיוצרים. בתוך מדורה אינסופית שמישהו אחראי לה, הוא הדליק את האש, אבל איש לא יודע בדיוק מי הוא, ואם שמתם לב כולם רוצים לדבר בשמו ולקחת מההמשך.

אני רוצה לדבר על זה מילה, על הזמרים הצעירים, יש שיר של מוקי, שהשורה ממנו שנקלטה היא – כולם מדברים על שלום, לא מדברים על צדק. אמיר בן איון שר את המילה שלכת באחד השירים שלו, יש זמר צעיר חדש שאני שומע ברדיו, שר כל הזמן עכשיו טוב, עכשיו טוב, גלעד סגן שמו. ועידן רייכל הביא קולות מאתיופיה, ובעברית נאמר שם – אם תלך מי יחבק אותי ככה. אחד מדבר חברתית, אחד מדבר אהבתית אם אפשר לקרוא לזה ככה, אחד מנסה לנחם את עצמו שעכשיו – ואחרון עשה פרויקט רומנטי, לקח זמרים ילידי הארץ עם זמרים מאתיופיה והביא אותם לתודעת הציבור.

הקולות של הדור הצעיר מתערבבים להם, הרבה יותר ממה שאנחנו התערבבנו כשהיינו צעירים. כשהיינו צעירים היינו נושא הקול האישי, של הדור שלי, שלום חנוך, אריק אינשטיין, אנחנו התחלנו להגיד את המילה אני, כי עד אז כולם אמרו כולנו וכולם. אבל הדור הצעיר עכשיו ממש מביא את העדה שלו, את המקום שלו, את המשפחה שלו. זה קורה בתוך ארץ מלאת אש ומאבקים וקורבנות. בשבוע שעבר קברנו חיילים צעירים, השארנו משפחות בשיא הכאב האנושי. הרבה פעמים אנחנו משאירים אותם לבד, בהתחלה זורקים להם מילים מנחמות, והם נשארים לבד. אני מכיר הרבה משפחות של חברים שלי ממלחמת יום כיפור שנשארו לבד.

אנחנו באמצע הויכוח על הדרך, על המשך חיינו כאן, או כמו שנראה לי לפעמים, אנחנו נאבקים על ערכים דמוקרטיים, האם כל העם קובע את גורלו, אם לא חלק ממנו. כל העם צריך לקבוע את הגבולות שלו. ישראל היא עדיין מקום שיש בו אי צדק חברתי, כלכלי, אנושי, עדתי. תוך מלחמה יום יומית מתמדת. תמיד יש מה לתקן פה, תמיד יש משהו לעשות יותר טוב, כך אני מבין. זה אגב היצירה, אני נחשב אחד באולפן שלא גומר אף פעם את התקליטים, כי תמיד אני חושב שאפשר לעשות יותר טוב. הרבה פעמים הייתי אומר לאנשים שעובדים איתי, אני כמו קולומבוס, נוסעים לאיי הודו המערבית, כשאני לא יודע שיש איי הודו המערבית.

לא מזמן הייתי באיזה כנס של עיירה שנכחדה ברומניה, הוציאו לכבוד העיירה הזאת ספר, כזה עבה, היה טקס ואז הזמינו את האיש הכי זקן בעיירה, שנשאר מהעיירה, בן תשעים וכמה. הוא עלה לבמה והתחיל לספר מה אין בספר, זה היה ההתחלה, כל הנאום שלו היה אין בספר על זה, אין בספר על זה. אז אני לא רוצה לדבר על מה שאין, למרות שזה הכי כיף.

אני רוצה להגיד כמה מלים על תעשיית המוסיקה, נכון שיש דיון כזה היום פה. אני לא אוהב את צמד המלים האלה תעשיית המוסיקה, אבל מה לעשות אני משתמש בהם. אם מתעמקים בזה טיפה, אני רואה תעשייה קטנה, מלאת אהבה, אמונה, מלאת כישרון, אבל מלאת אי בהירות לגבי העתיד שלה ולמה|? כי קודם כל התעשייה הזאת סובלת מחוסר הבנה של הקהל, שלא מבין עדיין מה זה אומר זכויות יוצרים, למה לא לצרוב דיסקים אלא לקנות אותם. מצד השלטונות שלא מבינים עדיין למה וכמה צריך לפעול קשה נגד הפיראטיות.

אני מקבל לא פעם טלפונים מזמרים צעירים ואחרים מבקשים ממני עצה מול חברות התקליטים, או מול הרדיו. לדור הצעיר יש חוזים קשים מול חברות התקליטים. חוזים תובעניים, מקפחים לפעמים. זה לא רק בא מחזירויות, אלא גם מפני שבתעשייה הזאת קשה להתקיים. בתעשייה שקשה להתקיים בה, לוחצות חברות התקליטים על הזמרים שלהם להביא את מכסימום החזרי ההשקעה.

אני ניהלתי בחיים שלי המון מאבקים כדי לממש את הזכויות שלי לחיות בכבוד כאומן. אני לקחתי איתי לפני עשרים שנה את ששי קשת ואילי גורליצקי, יום אחד צץ בי הרעיון להקים את איגוד האומנים של ישראל. אמרו לי שאני לא אצליח, הלכתי ואספתי את שניהם, הלכנו ביחד דרך של שנתיים, עד שהארגון הזה א.מ.י. קם.

יש זמרים צעירים שמצלצלים ושואלים אותי מה אני עושה עם תחנות הרדיו, מול מה שקורה הפליי ליסט, תחנות הרדיו שדוגלות בהעדפה וגורמות לחלק מהשירים להעלם לפני שהם הגיעו. כי אם אתה לא בפליי ליסט, אתה לא קיים. אז למען הפריות אני חייב להגיד לגבי הפליי ליסט, שלפעמים אם אתה בפליי ליסט, אתה כן קיים. זאת אומרת יש לזה צד אחד והיפוכו. אבל הפליי ליסט הוא קשה, והוא תובעני, הוא מבקש שירים מאוד מסוימים, פופולאריים.

אני אומר לאנשים שמקליטים בפעם הראשונה, בפעם השנייה ובפעם השלישית, ואני אומר לעצמי את זה, אמרתי את זה לעצמי כל השנים בהצלחות ובכישלונות, תאמין בעצמך, כי בסוף אם לא מדברים על צדק, גם אם לא מדברים עליו הוא יגיע.

לשיר לאנשים בתוך מדינה כל כך פלורליסטית, כל כך כואבת וקשה, מלאת ניגודי דעות, זאת זכות ענקית. אני שר שלושים וחמש שנה, לא שמתי לב שהזמן עבר כל כך מהר, אני נכנס לקיסריה, מה זה מתמלא אושר ולא מאמין.

אז זה לא תעשייה גדולה, זה עכשיו אני אומר לשרת החינוך לימור לבנת, זה לא תעשייה מסובסדת כמו התיאטרון, כמו המוסיקה הקלאסית, כמו המחול. פה אצלנו הזמרים כולם עובדים בשביל עצמם, מתוך עצמם, בעניות גדולה בהישרדות מטורפת, בהשפלות, חבל על הזמן. אבל כנראה מתוך צורך.

אני אפילו לא אומר שזה הכרח, יש הכרח, יש צורך, אני לא בדיוק מבין את המשמעות ביניהם, אבל הכרח וצורך. הזמרים לא יוצאים אף פעם להפגין, אף פעם הם לא יוצאים להפגין כמעט למען הזכויות שלהם. לנו הזמרים יש חולשה תמידית, בושה מפני מה שיגידו. הרי התהילה שלנו היא מרמה, חושבים שיש לנו הכול, אני עובר בתחנות דלק, אתה עושה חיים. עכשיו היום פחות, אבל כשהייתי צעיר אומרים לי – עושה חיים. כי הסלבריטאות הזאת מסתירה לפעמים עניות ומצוקה. וככה אנחנו עובדים הרבה פעמים בתוך התעשייה הזאת בתוך ייאוש גדול, שהמאמץ בה לא מביא לך את מה שאתה השקעת.

אני באופן אישי היה לי חסד, אני עבדתי עם אנשים שהקיפו אותי, עם מפיקים, עם נגנים, יש פה אנשים שלימדו אותי את התורה הזאת, עם מנהלי חברות תקליטים, עם תאורנים, שבו בישראל, אני לא יודע אם אתם יודעים, אם אתה זמר אתה צריך לדעת ולהבין הכול. אתה צריך להבין בתאורה, בנגינה, בחשבונאות, אתה צריך להיות מנהל חשבונות. לדעת לעשות משא ומתן, לדעת להיות גרפיקאי, בעיקר לדעת לעשות קומבינות. פה צריך בשביל להיות הכול. מה שקוראים האיש על התזמורת, בוב דילן קרא לזה מיסטר טמבורין. כאילו האיש הזה שהולך עם התופים ושר ומנגן.

אני אספר לכם סיפור קטן, בשנות השבעים חברת הד ארצי ייצרו תקליטי ויניל, אני הייתי בא בבוקר, היו שם שני פועלים, דוד ברכה ונסים, והם לימדו אותי לעשות את הסנטר של התקליט, את החור באמצע. אם אתה לא מדייק בסנטר של התקליט, התקליט זייף. וזה מה שהיה ליוצרי המוסיקה, אם לא תדייק, תזייף, יזייפו אותך, תהיה מזויף לעולמים. רק אלה שמחפשים אמת בשירים, הם שורדים את הזמן.

אני רוצה לספר לכם על כמה אנשים צעירים. יום אחד הופיע אלי לבחינה בחורה שעבדה במלצרות, לואי ולאה ואני בחנו אותה, היא עשתה בחינה מדהימה, הופיעה לצידי וקראו לה אתי אנקרי. איש אחד שאל אותי פעם אם אני אכתוב לו שיר, לימים הוא הפך לאריק סיני. יום אחד אספתי גיטריסט נהדר מאיזה שהוא מקום, קראו לו דני רובס. מבית ספר רימון הגיעה רונית שחם, בבית גדל לי יש שמנגן שירים, בן. – שעומדת איתי היום על הבמה, מוציאה סינגל ראשון, וסיוולדה שהגיעה מירוחם, שלא לדבר על שמעון בוסקילה שנמצא פה, והוא היה גר בנתיבות, ואיזה צ'אנס היה לו בתל אביב, אם לא הדרך שעזרנו לו.

אנשים סופר מוכשרים, שהצ'אנס היה שם והם לקחו אותו. בקיצור הארץ הזאת מלאה בעיות, לא סידרנו את הגבולות שלנו ולא את החוקה, לא משלמים משכורות לעובדי המועצות המקומיות, מה זה מעצבן, מתלבטים, שרת החינוך לעשות רפורמה בחינוך, איך לעשות רפורמה בחינוך. פחות אלימות, פחות שנאת האחר, וקוברים את המתים, אלף מתים בשלוש וחצי שנים, זה לא נתפס.

זה פרצופה של המדינה ואני מגיע בסוף לשירים, בגלל שזה פרצופה של המדינה, ישירו פה עוד המון שירי זיכרון לצערי, שירי אהבה, שירי שלום. כל השירים חשובים, כי ארץ בלי שירים זה אדם שקפא לו הלב. ועוד משפט אחד לזמרים, לפעמים תפקידנו גם לתקוף בשיר, לתקוף את העולם הרדוד, את הממסד, תפקידנו לא רק לענג בשביל הזמזום, לא רק להתחנף בשביל ההצלחה. זמר זו זכות גדולה וגם חובה ענקית. להגיד משהו לאנשים בזמנים קשים. כשאני הייתי ילד החיפושיות לימדו אותי אנגלית, נעמי שמר ואלתרמן לימדו אותי עברית, פול סיימון לימד אותי לכתוב שירים, דרך התרנגולים התאהבתי במוסיקה, עם ברוס ספרינגסטין למדתי יותר מאשר למדתי בבית ספר, בשיר אחד שלו.

אני מודה לכם על הפרס הזה, אף פעם לא יצא לי כל כך הרבה מלים, קיבלתי כמה פרסים, אף פעם לא יצא לי טקסט כזה ארוך, אבל זו גם חרדתי לתעשייה הזאת. וגם הפרס הכי גדול שקיבלתי זה מהמשפחה שלי, מאימא שלי שיושבת פה, ובמיוחד מהקהל, הקהל זה הפרס הכי גדול שיש. הם ממלאים את האולמות שנים, אני לא מאמין, הם קונים דיסקים ושרים אותי. נותנים לי אהבה ונותנים לי את הזכות לשיר.

בקיצור הכול סביב המדורה הזאת, של השבט הכי עתיק בעולם, שעדיין מחפש את עצמו, את התרבות שלו, את רגעי השקט ואת החלומות שנשארו לו.

אני אסיים באלף נשיקות, פתחתי – אם תלכו מי יחבק אותי ככה, ואני מברך את קובי אוז שאני מת עליו, כל מה שיש לי להגיד, אני מת עליך. תודה לכם.

תודה רבה לשלמה ארצי על ההופעה הארוכה, אנחנו מרגישים בהופעות שלך, שלא תיגמר לעולם ההופעה הזאת.

אני שמח להזמין את קובי אוז.

אני מרגיש בבר מצווה שלי, אני אהיה קצר , בעצם אני כבר קצר. אני רוצה להגיד , דווקא להיות טיפה אישי ולהגיד דווקא תודה רבה להרבה מאוד אנשים שהיו בסביבה. קודם כל תודה רבה לאבא שלי יוסף אוזן, שכל כך הרבה שנים קם בחמש בבוקר כדי ללכת למחסן של הכבלים, של המפעל, של כבלי ציון שזה היה הממלכה שלו ולימד אותי מה זה לעבוד קשה לחיות טוב ולא להתלונן אף פעם. אני רוצה להגיד תודה רבה לאימא שלי, רחל אוזן, שהיא רחל מהסוכנות, היא עבדה במשרד הקליטה בשדרות, ובוקר, ערב, לילה, כל עולה חדש שהיה חסר לו משהו, משהו בבית, משהו שצריך, תמיד היא הייתה שם בשביל אנשים. היא לימדה אותי מה זה ציונות ומה זה להיות בשביל אנשים אחרים, אז תודה רבה אימא.

אני רוצה להגיד תודה רבה לשדרות, שהיא עיירה מדהימה, כשאני אומר שדרות אני מדבר על הרבה מאוד יוזמה מקומית, זה עיירה של אנשים שאכפת להם, אנשים שאוהבים מוסיקה. אז קודם כל תודה רבה לחיים אוליאל, שהוא לקח יוזמה ועשה פסטיבל שירי ילדים של ההסתדרות בשדרות. הוא לימד אותי כל כך הרבה דברים על להיות בן אדם, להיות על במה, שזה פשוט נפלא. כשאני מדבר על האנשים הטובים של שדרות, אני מדבר על אנשים שיש להם הקשבה אמיתית למוסיקה. כי מוסיקה לדעתי לא צומחת בחדרי חדרים. היא צומחת לתוך אוזניים של אנשים שאוהבים מאוד מוסיקה. ואני מדבר על אנשים שאתה יושב במתנ"ס ומנגן על הפסנתר, ויושב לידך פתאום אתה מסתכל ימינה ואתה רואה איזה מישהו יושב בשקט ומקשיב למה שאתה מנגן. והמוסיקה שלך נובטת בתוכו. תנו לי חמישה אנשים שמקשיבים כמו האנשים הכי לא מפורסמים של שדרות, ואני אתן לכם ים של שירים והמון אהבה. כי זה האנשים שבאמת בשבילם המוסיקה נעשית.

אני רוצה להגיד תודה רבה למורים, מורים מדהימים בבתי הספר, יש הרבה מורים שהם לא מדהימים. אבל כשמורה הוא מדהים, חבל על הזמן כמה שהוא מדהים, וכמה שהוא עושה אור. מספיק שניים שלושה כאלה בחיים של בן אדם והבן אדם יכול להגיע מאוד, מאוד רחוק. אז תודה רבה על מורים נורא טובים.

כשאני מדבר על מורים, אני גם רוצה לדבר על אנשים שאחראים לכל מיני דברים מקומיים, ולמשל הרעיון הזה של שיתוף שדרות שער הנגב. שדרות זה עיירת פיתוח מוקפת בקיבוצים, אהבה גדולה בין קיבוצים לעיירות פיתוח לא הייתה שם. יום אחד החליטו שרוצים להקים דבר שנקרא שיתוף שדרות שער הנגב. אז החבר'ה ממכללת שער הנגב היו יוצאים איתנו לטיולים. לנו היה הבית ספר עם השם הארוך ביותר בישראל – בית הספר המקיף הכללי על שם צ'רלס ורגינה גוטווירט עמל שדרות. החיבור הזה בין קיבוצים לשדרות הוא הוליד את להקת טיפקס למעשה. יושב כאן גל פרמן, שמנגן בלהקה ולמעשה הוא הקים את הלהקה, באמצע אופרת הרוק ממי, הוא ניגש אלי, קיבוצניק ואומר – יאללה בוא נקים להקה. שאלתי אותו על מה הוא מנגן והוא אמר לי – יהיה בסדר.

מאז הבנו שהדבר שאנחנו רוצים לעשות זה למחוק בטיפקס את הגבולות בין אנשים, למחוק את כל ההבדלים, זאת אומרת לייצר מוסיקה שמסוגלת לקבץ אנשים מסוגים שונים ביחד למקום אחד. לעשות סוף סוף משהו שהוא של כולם, שהכול יתערבב, שההורים שלי יוכלו לשבת ולשמוע את המוסיקה הזאת ביחד עם אנשים צעירים, שאנשים מהפריפריה והמרכז יוכלו לעשות דברים ביחד.

אני רוצה גם להגיד תודה רבה לאומנים טובי לב ומשובחים, שעזרו לנו כשהגענו לתל אביב, יאיר ניצני, אלון אולארצ'יק, אבי קושניר, אפרים שמיר, אריק רודיך. חבורה של אומנים, יש לי עוד המון שמות שאני יכול להגיד. אבל בגדול לא היינו לבד כשהגענו לתל אביב, גם כשהיינו להקה שאף אחד לא שם עליה. תמיד היה שם מישהו שהקשיב. זה מה שאנחנו מנסים לעשות, אנחנו הקמנו לייבל שנקרא לבנטיני, ובתוך הלייבל שלנו אנחנו מקדמים להקות צעירות ואומנים שיש להם אמירה שהיא אמירה לא רגילה, לאו דווקא כאלה שאנחנו חושבים שהם יהיו המצליחנים, אלא אלה שאומרים דברים אחרים.

עכשיו יש כוכב נולד ויש מין נתיב כזה לאנשים ששרים יפה וכל זה. אצלנו בלבנטיני אנחנו רוצים לקדם את האנשים שאומרים משהו אחר, אני מאוד גאה באומנים שלנו, במיוחד בלהקה נפלאה שנקראת הדג נחש, להקה שבאה מירושלים, ואומרת דברים כמו שאף להקה אחרת לא אמרה לפניה. אני בטח פספסתי את רוב מה שרציתי להגיד.

אני חושב שבגדול אנחנו צריכים לדאוג רק שהתעשייה הזאת תהיה בסך הכול בריאה וכל מה שיש לה, התעשייה הזאת לפחות במוסיקה, זה סוג של הסתיידות עורקים כזאת. זאת אומרת משהו שהצינורות לא עובדים מספיק טוב, הקהל מקבל את הדיסקים שלו במקום מסוים שבו הוא לא יכול להגיד תודה רבה לאומן ותודה רבה לאומן זה לתת לבן אדם לחיות. אנחנו צריכים לייצר את ההזדמנות הזאת לקהל למחוא כפיים, גם בחנויות ולא לתת את הכסף שלו לגנבים, אלא לתת את הכסף לאומן שעשה את המוסיקה שהוא אוהב. את ההסתיידות עורקים הזאת צריכים לעשות באמצעות זה שהממשלה תמשול בשוק הזה של המוסיקה ותדאג לזה שהדברים יעברו ממקום אחד, מהלב של האומן, אל הלב של הקהל בצורה הכי, הכי מדויקת והכי טובה שיכולה להיות.

זה כל מה שמבקשים כאן, מבחינת מוסיקה, המוסיקה תגיע, המוסיקה מגיעה כבר עכשיו, השאלה זה איך עושים מזה עתיד להמון, המון להקות מעניינות וחדשות שיכולות לבוא לתוך התרבות שלנו ולעשות טוב, ולעשות שמח, ולעשות מעניין, ולעשות מרתק, ולעשות פוליטי ולעשות חברתי. כל האנשים האלה צריך לטפח אותם טוב, טוב, ולשמור עליהם. תודה רבה לכם.

תודה רבה לקובי אוז שזכה כאן בפרס הזמר העברי, אנחנו קובי מרגישים שזכינו בך, תודה רבה.

קהל נכבד, אני מתכבד להעביר את ניהול הדיון לחבר הכנסת אילן שלגי, יושב ראש ועדת החינוך של הכנסת, בנושא הדור הבא, מקומו של הזמר העברי בעיצוב התרבות של הדור הצעיר.

תודה רבה, בשנה שעברה ביום הזמר שרנו כאן עם גבי ברלין, ואולי בשנה הבאה נחזור לשיר, השנה היה לנו חשוב לשמוע גם את הזמרים וטוב שכך.

ועדת החינוך והתרבות שמחה לארח כאן בכנסת את באי יום הזמר העברי. אנו מציינים כמדי שנה את חג הזמר העברי ואולי נכון יותר לומר הזמר הישראלי. כאשר שבו לארץ ישראל אנשי חובבי ציון ובית יעקב לכו ונלכה, הם נשאו נס ודגל, דגל מחנה יהודה, יהודה במלעיל, ואנשיי העלייה השנייה והשלישית שרו – אל ראש ההר, ובהרים עוד השמש מלהטת. היה זה הזמר העברי המתחדש שחימם את ליבותיהם וסייע להם בהתמודדות הקשה עם תנאי הימים הראשונים.

לימוד העברית, השיח בה וגם הזמר בשפה המתחדשת, היו להם מקור לשמחה, לגאווה ולשינוי הזהות העצמית לחלוצים המפריחים שממות ארצם ובונים ביתם במולדת הישנה חדשה. בסערת הקרב של מלחמת העצמאות, ידע הישוב העברי לשיר – מסביב יהום הסער, להספיד את היקרים שנפלו בשירה נוגה , על הערב יורד אלי אופק בוער, לבטא חרדה ותקווה בשיר – אל נא תאמר לי שלום, אמור רק להתראות, או האמיני יום יבוא ועוד ועוד.

מאז ידע הזמר העברי ללוות אותנו ולהיות עימנו בימי התקווה והעצב, הניצחון והשכול. הישראלים שרו במסע ומסביב למדורה, בעת ריקוד וגם בעת משבר. הזמר מלכד ומאחד, מחזק ומעודד, אין כמוהו מקרב לבבות ומאחד את השונים, את הותיקים והעולים, את הזקנים והצעירים, וגם את ברי הפלוגתא הפוליטיים.

הזמר הישראלי הוא פסיפס זהות של החברה הישראלית ולכן ראוי כי נשלב בו גם זמר בשפה הערבית, וזמר בשפות הרבות שמביאים אלינו אחינו העולים המצטרפים אל הבית המשותף. מותר ונכון כי השיר הישראלי ישלב גם אמהרית ורוסית וגרוזינית ויידיש ולאדינו וספרדית ואנגלית ומרוקנית ועוד ועוד שפות וניבים השזורים כאן בחיינו, בבית המשותף ובפסיפס הישראלי.

נציין היום את צמיחתו ופריחתו של הדור הבא בזמר הישראלי. בעוד ענקי הזמר של ימי ראשית שנות המדינה ושל ראשית הלהקות הצבאיות, שרים עימנו, הנה צומחים זמרים ומשוררים מעיר ומכפר ומבני השכונות ועיירות הפיתוח ומעצבים את הזמר של ראשית האלף השלישי ושל מדינת ישראל המשנה את פניה.

הזמר הישראלי הוא הביטוי הנכון ביותר של הפסיפס שאנחנו רוקמים יחדיו. שיש בו כל כך הרבה צבע ואור ועידוד וכוח, ועד בלי די כמיהה לימים טובים ולאהבה ולשלום.

בבקשה גברתי שרת החינוך התרבות והספורט.

האירוע הזה הוא אירוע חגיגי, ושבוע הזמר העברי הוא בעצם חגיגה לכולנו חגיגה לאוזניים. אני רוצה לחרוג טיפה מהחגיגיות של האירוע, ולומר כמה דברים, אולי אני אתחיל מהדברים שאמר כאן שלמה ארצי ואומר כך – אני בת של זמרת, אז אני כאן לא מדברת רק כשרת התרבות, אלא גם כמי שמכירה את התהילה, אבל התהילה שמסתירה מאחוריה מלחמה מתמדת, יום יומית. וכשהזכרת שלמה את תעשיית המוסיקה, חשבתי שצריך להוסיף שתעשיית המוסיקה של הזמר העברי, היא בעצם בדרך כלל תעשייה של אדם אחד, או בודדים, לא מדובר כאן באיזה תעשייה, כי אפשר לחשוב שמדובר כאן בעצם באיזה בית חרושת, זה לא כך. מדובר באנשים שכל אחד מהם צריך להילחם כל יום, כל אחד מהם הוא תעשייה בפני עצמה. כל אחד מהם צריך להילחם כדי להצליח, לפעמים כדי לשרוד, ולפעמים אפילו פחות מזה.

בסופו של דבר יש כאלה שמנצחים ויש כאלה שנשארים עם הרצון ליצור, עם היכולת ליצור, אבל בלי הכלים ליצור.

אנחנו צריכים לדאוג גם ליוצרים, גם למבצעים, שיוכלו להמשיך או שיוכלו להתפרנס מהיצירה שלהם ולהמשיך ליצור עוד ועוד. הבעיה היא באמת, והזכירו את זה גם שלמה ארצי, גם קובי אוז, הבעיה היא שבמצב המשפטי הקיים אנחנו לא ממש מעודדים יוצרים ומבצעים, אנחנו גם לא מעודדים את היוצרים והמבצעים הותיקים להמשיך וליצור, ואפשר אפילו לומר שאנחנו בחוסר העידוד הזה בעצם מעודדים אותם לעסוק בעיסוקים אחרים כדי להתפרנס ולא באותה יצירה.

התמריץ השלילי הזה הוא תוצאה של העדר הגנה משפטית ראויה לזכויות הקנייניות, מה שנקרא קניין רוחני של יוצרים, של מבצעים, של כל אחד למעשה. כל אדם יכול לעשות כאוות נפשו ביצירה של כל מי שיוצר, ללא שום תשלום. זוהי לא רק פגיעה כלכלית ביוצרים ובמבצעים, זוהי פגיעה בעצם בתרבות הישראלית. בואו נחשוב כמה יצירות אנחנו מפסידים, משום שהיוצרים צריכים לעסוק בנושאים אחרים כדי לפרנס את עצמם.

ראוי להדגיש כאן, בכל העולם ישנם מודלים להגנה על זכויות יוצרים. בצרפת לשם הדוגמא יצרני הדיסקים והצורבים חייבים לשלם תמלוגים לארגוני היוצרים, בגין השימוש שנעשה במוצרים שלהם לצורך העתקת יצירות וכל אחד מאיתנו מכיר את הילדים, או כל אחד אחר שצורבים בבית את היצירות שהיוצרים יוצרים בעמל כה רב ולא רק ילדים שעושים את זה בבית. אפשר למצוא דוגמאות רבות גם במדינות אחרות באירופה, לא רק בצרפת.

לפני שמונה שנים נחקק חוק מאוד חשוב, חוק הקלטות הריקות. החוק הזה למעשה אמור היה להיות הבשורה הגדולה לתגמול יוצרים ומבצעים בגין הקלטות פרטיות. אבל במקום לכלול בחוק הזה, וזה לא נעשה מתוך רצון רע, אבל בינתיים חלו התפתחויות ובמקום לכלול בחוק הזה את כל המתקנים השונים שיכולים לשמש להקלטת יצירות, החוק מתייחס למעשה רק לקלטות הישנות, או כמו שאנחנו נוהגים לקרוא לזה קסטות. עכשיו אנחנו כבר יודעים, אף אחד לא משתמש היום כמעט בקסטות, היום יש לנו דיסקים ומכשירים מתקדמים בלי סוף. מי משתמש בעצם בקסטות? כמעט אף אחד.

לכן החוק לא חל על כל המתקנים האחרים, אלא רק על קסטות, בנוסף לזה החוק לא מטיל חובת תשלום תמלוגים על יצרנים, על יבואנים של מתקני ההקלטות, והחוק קובע שהמדינה תשלם סכום מסוים כפיצוי ליוצרים, חמישה אחוז מסך המכירות של אותן קלטות, אותן קסטות ריקות.

עשו חישובים ועשו תחשיבים ובסופו של דבר גילו שהמדינה צריכה לשלם בסך הכול מיליון ורבע שקלים בשנה לכל היוצרים, המבצעים, המפיקים לכולם, וחשבון פשוט יוכיח של מבצע, כל יוצר, יקבל בין עשר אגורות לחמישים אגורות, בגין כל העתקות הפרטיות האלה של היצירות שלו במשך כל השנה וזה ממש לא הגיוני.

לפני שלושה חודשים התקיים בנושא הזה דיון אצל שר המשפטים, עמדת המשרד שלנו בדיון הזה הייתה מאוד ברורה. בכלל, אני צריכה לומר כאן שיש פה משהו שקצת נופל בין הכיסאות. אני האימא של היוצרים והמבצעים כשרת תרבות, ושר המשפטים הוא האבא שלהם, כי החוק נמצא בעצם במשרד המשפטים. כאן בין האימא והאבא, דרך אגב, טומי לפיד ואני כבר שיתפנו פעולה בעבר בנושא התרבות באופן מאוד חיובי. יש לו יחס מאוד חיובי לעניין, אבל אנחנו צריכים לשתף כאן פעולה גם בהמשך, דיברתי איתו אגב, והוא בהחלט נכון לשיתוף פעולה, כדי לנסות ולקדם את הנושא הזה.

אנחנו קובעים כאן שגובה התמלוגים חייב להיקבע לפי המכירות של התקני ההקלטה, כולם. אסור לקבוע רשימה סגורה של מכשירים שעליהם יחול החוק, כי לך תדע, פעם היו קסטות, עכשיו יש דיסקים, לך תדע מה יהיה מחר בבוקר. לכן צריך לקבוע הגדרות שיהיו גמישות מספיק, על מנת שניתן יהיה להכניס אליהם גם בעתיד עוד מתקנים שיתפתחו במהלך השנים, ואנחנו כבר למדנו כולנו שאף פעם אי אפשר לדעת מה עוד יתפתח ומה יהיה, מי חשב מה יהיה לפני עשרים שנה, כשיהיו מכשירים כל כך משוכללים כמו שיש היום.

צריך לחייב את כל היצרנים, את כל היבואנים, לשלם תמלוגים בגין המכירות האלה, של התקני ההקלטה. הם יועברו ליוצרים, למפיקים, למבצעים. וזה אומר אגב לכל מי שחושש, ולמשרד האוצר, שקופת המדינה לא תידרש לשאת בעלויות של החוק הזה. ורק מי שנהנה מהמכירה של התקני ההקלטה, הוא זה שישלם את התמלוגים.

שר המשפטים למעשה תמך ותומך בעמדה שלנו של משרד התרבות, למרות שמי שמתנגד לזה זה משרד האוצר וגם גורמים, אני אומרת את זה כאן בצורה ברורה, גם גורמים בתוך המשרד המשפטים, שהם לא שר המשפטים, צריך כאן להבין את הנקודה הזו. לכן גם התיקון לחוק נפל קצת ונתקע בין המשרדים. כפי שאמרתי ביקשתי משר המשפטים בשבוע שעבר לקיים בזמן הקרוב ישיבה עם ארגוני היוצרים ואיתנו, כדי שנוכל תוך שיתוף פעולה למצוא את הכלים ואת הדרכים לקדם את הנושא הזה, השר לפיד נענה לבקשה שלי. אני יודעת שגם הוקמה וועדה על ידי משרד המשפטים, אבל זה כמובן לא מספיק ואנחנו רוצים לדחוף את זה.

אני גם אומר כך, כיוון שאנחנו במשרד התרבות לא יכולים ליזום את התיקון הזה, כי הוא נמצא כאמור באחריות משרד המשפטים, אני חושבת שאם אנחנו לא נצליח להרים את הכפפה הזאת, ואני אומרת את זה כאן לחברי, חבר הכנסת שלגי, יושב ראש הועדה, לחברת הכנסת מלי פולישוק שהיא עומדת בראש ועדת משנה שעוסקת בנושאים האלה, אני אומרת לכם אם לא נצליח להרים את זה, הכנסת צריכה לעשות את זה. אם לא נצליח בין המשרדים, אז הכנסת צריכה לקחת את המשימה הזאת לידיה ולבצע את זה. אם נעשה את זה יחד, אז כמובן יהיה טוב יותר.

אנחנו גם נפעיל את השפעתנו במשרדים.

בדיוק, אנחנו חייבים לתת את ההגנה, באמת שניכם יכולים להשפיע על ההשפעה גם על משרד המשפטים. אנחנו חייבים למצוא את הפתרון להגנה על היוצרים והמבצעים, כדי שיוכלו להמשיך וליצור ואנחנו חייבים לעשות את זה גם בהקדם ומהר, ולא לחכות יותר.

אני מבטיחה שאני אפעל ככל יכולתי, כפי שאמרתי, שיתוף הפעולה בין השר לפיד וביני הוליד בעבר בשורות טובות אני חושבת והצלחות גם בנושא התקציב, אני משוכנעת שגם בהמשך, ואני אודה לכל חברי הכנסת שייקחו על עצמם את המשימה הזאת לדחוף ביחד את החקיקה, שהיא אומנם מאוד מורכבת, גם זה צריך לומר. כאן לא מדובר בחקיקה פשוטה, מדובר כאן באחד החוקים המסובכים ביותר, אבל צריך לעשות את המאמץ הזה, לדחוף את זה קדימה ולתת את המענה הנכון.

תודה רבה לשרה, בעיקר על הדברים המעודדים. אנחנו נשלב בדיון דברים של אנשי אומנות לעם, אנשי הזמר וחברי כנסת שירצו לדבר. אני מקווה שנספיק עד השעה שתיים לשמוע כמה שיותר, לכן אני מבקש מהאנשים בבקשה שתיים שלוש דקות.

מר נתן איתן, מנכ"ל אומנות לעם. מר יוריק בן-דוד מנכ"ל אקו"ם, בבקשה.

אני בא הנה בלב חצוי, כי מצד אחד אני בין אלה שיזמו את החג הזה ואני מאושר שהוא קורה, ומן העבר השני אני מרגיש רע מאוד היום, כיוון שקיבלתי הודעה ממדינת ישראל, שממשיכה להכות בי. קיבלתי הודעה לפני מספר שבועות מהממונה על ההגבלים העסקיים, מהרשות להגבלים עסקיים שקובעת שאקו"ם היא ארגון היוצרים הישראלים, הוא הגבל עסקי, הסדר כובל. משמעותה של הודעה זו, למי שלא יודע, היא שאני ממשיך את פעולתי מעבר ל- 29 במאי, בתור אקו"ם אני אכנס לכלא, זאת אומרת אני עבריין, מי שזוכר טוב החוק אומר שאני אצטרך לשבת שלוש שנים.

קודם יהיה משפט, אתה לא מיד נכנס לכלא.

זה לא רק אני, אלא למעשה כל מי שחבר באקו"ם, הוא עבריין פלילי, כיוון שהוא חבר להגבל עסקי, חבר להסדר כובל. הדבר הזה אין לו תקדים בכל העולם הנאור, אין לו תקדים. אין מדינה אחת למעט מדינה שולית שהדמיון היחיד שאני יכול לראות בינה לבין מדינת ישראל, היא ששתי המדינות סובלות מטרור, מדובר על אירלנד. באירלנד נקבע שהארגון המקביל לאקו"ם שם הוא הגבל עסקי, ומיד למחרת שופט של בית הדין להגבלים פסק בסדר, אתם הגבל עסקי אבל אני מרשה לכם לפעול, אתם לא עושים לי שום בעיה, אין שום תנאים, תמשיכו לפעול כפי שפעלתם עד היום.

במדינת ישראל זה לא ככה, יש לנו מולנו רשות מאוד כוחנית, שפועלת מולנו הייתי אומר בצורה לא הגיונית. התנאים שהיא משיתה עלינו להמשך פעילותנו, אינם מאפשרים את המשך פעולתנו.

יש בית דין, אתם תגיעו לבית הדין.

אני רק מודיע לכם עכשיו חגיגית, אני יודע שאני במעמד רשמי, אני צריך להודיע ולהיות אחראי למה שאני אומר, שב- 29 למאי, היה ולא יחול שינוי בדעת הממונה על ההגבלים העסקיים, אקו"ם תחדל מלפעול כארגון שמאגד את יוצרי ישראל, אחרי שבעים שנה. אנחנו נפנה לבית הדין להגבלים, אבל אני חלילה לא רוצה להיות עבריין. אז ב- 29 אנחנו נחדל לפעול, לא יהיה יותר אקו"ם.

תפנה לבית הדין ותבקש צו שדוחה.

אנחנו מכינים ערעור לבית הדין, אני רק מודיע שלא תהיינה הפתעות, וזה אחרי מכות רציפות שאנחנו מקבלים במהלך השנים האחרונות, בכל מה שקשור בפיראטיות, ובכל מה שקשור לזילות ולזלזול בזכויות היוצרים במדינת ישראל.

אני רק כדי לסבר את אוזניכם, אני לא רוצה לגזול הרבה זמן, אחד התנאים שמציבה לנו הרשות להגבלים עסקיים, מוחקת את חוק זכויות יוצרים. אחד התנאים של הרשות אומר כך – כל מי שרוצה להשתמש בזכויות יוצרים יכול לעשות זאת מבלי לבקש את רשותו של בעל הזכות. היה והוא השתמש, עכשיו אקו"ם צריכה לרוץ אחריו, לחפש אותו ועכשיו יש לה סידרה של תנאים איך היא צריכה לנהוג כלפי אותו עבריין שהפר. זה אחד התנאים הבסיסיים שעליהם הוא עומד ואומר אם לא תקבלו עליכם את התנאי הזה, אל תתקיימו מבחינתי לא צריך אתכם. אז אנחנו אומרים אם לא צריך אותנו, אנחנו לא נתקיים.

תודה, כמובן חבל לשמוע את הדברים האלה, בבקשה חברת הכנסת מלי פולישוק- בלוך, יושבת ראש ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לענייני תמלוגים וזכויות יוצרים, בבקשה מלי.

קודם כל אנחנו נדאג שיוריק לא ילך לבית הסוהר, אז אין לכם מה לדאוג. אתה יודע טוב מאוד שאנחנו יושבים על המדוכה ומנסים לפתור את הבעיות. גם הממונה כשאני דיברתי איתו לא חושב אחרת. זאת אומרת הוא מבין שצריכים לתת לכם לפעול, אבל על פי הסדרים מסוימים. כך שאני לא אומרת שזה לא חמור, אבל יש לזה פתרונות.

אכן אנחנו הקמנו פה בכנסת, ועדת משנה לועדת הכלכלה, כדי לעשות סדר בכל התחום הרחב הזה של תמלוגים וזכויות יוצרים, מתוך הבנה שאחרי חמישים ושש שנים הגיע הזמן שכאן מישהו ייתן את דעתו על זה, אנחנו מאוד נשמח, שרת החינוך, לעשות את זה עם הממשלה וצריך לעשות את זה עם הממשלה, אבל גילה, לא נחכה עד שהממשלה תסיים את כל הדיונים, כי במשרד המשפטים, הרבה לפני שטומי לפיד הגיע לשם, דנים בזה כבר הרבה מאוד שנים ואנחנו לא רואים התקדמות. אז לכן אנחנו רוצים לפתור את הבעיה במבט רחב יותר, גם מבחינת החוקים הרלבנטיים לזכויות יוצרים, יש עכשיו תזכיר חדש, אתם יודעים יצא ממשרד המשפטים, כבר ראינו בו כמה דברים שחסרים ולא עדכניים. יש את העניין של הקלטות הריקות שאני מסכימה לכל מילה שאת אמרת. אין ספק שכמו שזה עכשיו זה שערורייה, דווקא אחראי על זה מישהו שמאוד אוהב אומנות ומאוד אוהב אתכם, שר האוצר שוחט, שאז כנראה לא היה מוצא אחר, אבל מאז גם אף אחד לא עשה במשרד האוצר משהו לשנות את זה וזה חמור ביותר. מאז ששוחט סיים את תפקידו, עברו כמה ימים בישראל.

אנחנו כבר נפגשנו, רק אתמול ישב הצוות אבשלום וילן, גלעד ארדן ואנוכי, ישבנו עם שנים עשר גורמים שונים מצד המשתמשים ומצד היוצרים, ודיברנו ואצלכם היינו וכבר דיברנו כמה פעמים. אנחנו מנסים לראות באמת את התמונה בכללותה ולתת פתרון. פתרון לא יהיה תעריף מחירים אלא יהיה , כי אנחנו לא רוצים להתערב יותר מדי בעולם שלכם, במסחר החופשי, אבל אנחנו בהחלט רוצים לקבוע כאן קריטריונים כל כך ברורים, שהנושא לא יהיה פרוץ ולא יהיה הפקר.

אני רוצה לסיים לפני כן להבהיר לכם שאנחנו פה בכנסת, קודמיי דיברו ובהחלט בחמימות רבה אליכם, אבל אני כבר מילדותי הופעתי על הבמה, לא שרתי טוב, אז הלכתי לכיוון אחר, אבל אנחנו נפגשנו כשאני עבדתי בחברת ההפקות כששלמה שר ואני ניסיתי לארגן. באמת אני לא יודעת כמה מכם היו בהופעה של שלמה ארצי כשהוא עומד על הבמה ואתה רואה את האלפים שעומדים ממול ואתה מרגיש את המוסיקה בכל נימי נפשך, זה פשוט חוויה ששווה לחוש אותה, יש שם אחד שמרגיש את זה כל הופעה, אבל זה דבר שבאמת צריך להרגיש את זה, כדי להבין את העוצמה של המוסיקה, ובמיוחד עוצמה של שלמה כשהוא עומד על הבמה, ואני מברכת את שניכם ובמיוחד אותך שאני מכירה אישית, על הפרס או ההכרה, הוקרה שקיבלתם.

אני רק רוצה לומר עוד משפט אחד. זה שאתם צריכים להתפרנס בכבוד ממה שאתם עושים, אין פה מחלוקת, זה כולם מבינים וכולם יודעים, צריך רק לעשות את זה ולא רק לומר את זה. הקניין שלכם אומנם הוא רוחני, אבל התפקיד שלנו כאן כחברי כנסת, לדאוג שהוא יהיה ממשי ביותר ושנהפוך אותו מהרוחניות למשהו שאפשר ללכת איתו גם למכולת וקצת יותר ממכולת, זה התפקיד שלנו.

אני רוצה לומר לך שלמה לענייני הזיוף, אתה דיברת על זמר וזיוף, גם פוליטיקאים וזה הקשר שלנו לזמרים, לפוליטיקאים אסור לזייף, כי כשהם מזייפים הקהל שומע את זה. לכן אנחנו צריכים להיות מחוברים לאמת שלנו, לאמת הפנימית, למה שאנחנו רוצים לעשות פה ביושר ובהגינות, אז אתם תרוויחו מזה ואנחנו נעשה את תפקידנו כמו שצריך.

יענקלה מנדל, יושב ראש אמי, ואחריו חברת הכנסת גילה גמליאל.

היות ואני ידעתי שיש לי רק דקה וחצי אני כתבתי את זה, אני נוהג בדרך כלל לדבר. לפני זה אני רוצה להגיד לשרה שאני מאוד נרגש מדברייך, זה פעם ראשונה שקורה לנו ציבור האומנים ואני אומר את זה חד וחלק, שמישהו אחד בממסד הזה מבין על מה אנחנו מדברים ועל זה אני אומר לך תודה רבה ואני מוחא לך כפיים.

לפני שאני מתחיל לקרוא, אני רוצה להגיד בשם אמי ברכות לקובי אוז ידידנו, לשלמה ארצי המדריך, אני רוצה להגיד הוא חינך אותי, המדריך שלי, להגיד לך שהאומנים כבר הפסקנו להיות כאלה שקטים, יצאנו לרחוב, נצא לרחוב, הפגנו והלכנו מכות, אז כבר הפסקנות להיות "לפלפים". אני גם רוצה לברך את גברת ארצי, שנמצאת פה, שבעלה היה סגן יושב ראש הכנסת ואיש תרבות וגם מחנך שלי הרבה זמן, שלום לך וכל טוב. ההורים של קובי גם פה.

אני רק מבקש, אנחנו בועדת החינוך והתרבות, שנוותר על המכות, כל היתר בסדר.

אני רוצה לומר שאני נמצא פה בשם ציבור ענק של אומנים מבצעים, בתוכם גם הנגנים, שהוא נמצא באחד משעותיו הקשות והוא מוחה על כך שממשלת ישראל וכנסת ישראל על חבריה, שריה ומשרדיה, כולם, מתעלמים ממצוקותינו. במקום לחזק ולטפח את זכויות הקניין הרוחני, במקום לשכלל את מערכת ההגנה על זכויותינו אלה, במקום חקיקה מגינה ומיטיבה הקיימת כבר חמש עשרה שנה בארצות אירופה, במקום כל זה מתעלמים מאיתנו. ויותר מכך, נותנים יד לאלה המנסים להציע חוק מיושן ומגוחך, ונותנים יד לאלה המנסים להחליש במכוון את אשכולות אלה שדואגים לזכויות שלנו, הגוף המגן עלינו ודואג לזכויותינו.

הרדיו האזורי, אינו מעביר לנו תמלוגים מאז הקמתו, גלי צה"ל, לא מעבירים אלינו תמלוגים כבר שנתיים. גופים גדולים וחזקים אחרים יודעים להוציא לנו את הנשמה, עד שאנחנו זוכים למעט המגיע לנו. למרבה הפלא מנסים לראות בנו, בגוף המייצג אותנו משהו שצריך להחליש אותו ובמסדרונות משרד המשפטים כבר נרקחת תוכנית לממש את זה. אותנו צריך להחליש אני שואל? את הגוף המופקד על מימוש זכויותינו ובכך להרחיק אותנו מרחק של דור ממעמד האומנים האחים שלנו בארצות אירופה? אנחנו הגוף החזק? או אלה המשתמשים ביצירותינו ועושים בהם כבתוך שלהם?

התכנסנו לדיון על הדור הבא, רבותיי, אני אומר לכם בואו נשמור קודם כל את הדור הזה, כי אם יעלם הדור הזה, לא יהיה הדור הבא, על מה אתם מדברים בכלל?

אנחנו תובעים ממשלת ישראל – 1. תיקון מיידי של חוק זכויות המבצעים שהוגש לכנסת לפני שלוש שנים, אנחנו כבר מדברים פה שלוש שנים ונדחה על ידי משרד המשפטים.
2. חקיקה מיידית של חוק התקני הקלטה, אשר יעניק פיצוי לאלפי אומנים בישראל על שימוש הפיראטי ביצירותיהם.
3. לגנוז את התוכנית האיוולת והמרושעת של משרד המשפטים לחסל את הקניין הרוחני של האומנים. עד כה עטפו אותנו במלים, מלים, נגמרו המלים אנחנו יוצאים למעשים, נקודה.

לאור האמור לעיל אומני ישראל לא יכולים לחגוג את חג הזמן הישראלי אנחנו מציינים יום אבל לזמר הישראלי ונוטשים במחאה את הישיבה, עם כל הכבוד הראוי.

חבל מאוד שהתחושות הן קשות, ביום שאמור להיות יום ציון ויום שבו צריך לשמוח ולציין בהרבה רגש חיובי את היום הזה, אבל אין ספק שניתן גם להבין את התחושות הקשות של האומנים.

בראשית דבריי אני רוצה לברך את קובי אוז וגם את שלמה ארצי שהיו מככבים אצלנו באגודות הסטודנטים כל הזמן ובכל הארץ ועושים טוב לכולם, כך שהתחושות של ההרגשה של לשמוע אתכם מוכרת טוב מאוד ובאמת מגיע לכם הפרס הזה ויישר כוח על השירה המצוינת.

לגבי פקודות זכות יוצרים, אני באופן אישי הגשתי הצעת חוק נגד גניבה של הקניין הרוחני, בכל מה שקשור לתופעת זיופי הדיסקים, ואני מסכימה, נמצא פה עורך דין חי שמלווה איתי את הנושא הזה כבר כל כך הרבה זמן, ומי שדי תוקעים את העניין הזה לצערנו זה אכן המשרדים השונים שמתווכים בינם לבין עצמם, כדי לנסות ולמצוא פתרון יצירתי לגבי איזה שהיא הודעה מוסכמת. ההצעה עברה בקריאה טרומית, שההתנייה הייתה שנמצא איתם הסכם, איזה שהוא נוסח הגיוני שיהיה מקובל עליהם. לצערי עד היום עדיין הם לא מגיעים להבנות על מנת לקבל את הידיעות וזה נע כל היום בין משרד המשפטים למשרד לביטחון פנים, בסוגיה הזאת המחלוקות ביניהם, בינם לבין עצמם בעניין הזה ואני מאוד מקווה שגם לזה נמצא פתרון ונקדם את העניין.

אני רוצה לומר משהו בהמשך לדברי השרה, אני חושבת שועדת החינוך התרבות והספורט צריכה לא לחכות עד שהשרה תרים ידיים בעניין של החוק, אלא ההפך הוא הנכון, לשלב זרועות ויחד מעכשיו לסייע בידה בהצעה הזאת על מנת לקדם אותה קדימה. כאן אני קוראת גם לכם להפעיל גם את היכולות ואת הקשרים שלכם בתוך המפלגה שלכם על מנת לקדם את הדברים האלה, תודה רבה.

תכף אני אתן את רשות הדיבור לזהבה גלאון, אני רק לפני כן רוצה לומר, אני חושב שזה לא מכובד שאנשים שבאו לכאן ליום שבו הכנסת מציינת את שבוע ויום הזמר העברי ומכבדת אומנים, מצאו לנכון חלק מהם לעשות איזה שהיא הפגנה מאוד לא מכובדת לצאת מהאירוע הזה שבו כולם מדברים בעד הזמר ובעד האומנות ובעד היוצרים, ובשנה הבאה אם נקיים את היום הזה, זה יהיה רק אחרי התנצלות מתאימה. בבקשה, חברת הכנסת זהבה גלאון.

אדוני היושב ראש, זה מאוד לכבודנו שאנחנו מעניקים אות כבוד לשני יוצרים כל כך חשובים, לשלמה ארצי וקובי אוז. זה אות כבוד לנו אבל אני חושבת שזה אות קלון לכך שזמרים ויוצרים צריכים – אני קצת נתפסת במלים של שלמה ארצי – גבר הולך לאיבוד, זמרים , יוצרים, אומנים, הולכים לאיבוד כתוצאה מכך שהמדינה ואני אומרת המדינה, לא לוקחת אחריות על מעמדם של אותם יוצרים, של אותם אומנים, של מה שנקרא אותה תעשייה במירכאות או לא במירכאות של הזמר העברי.

תמיד יש לנו ריטואל חוזר, אנחנו מזמינים אומנים לכנסת, וכולנו כל כך אוהב להסתופף בחיקם, זה אווירה נורא נעימה ונורא נעימה, וכל פעם אנחנו אומרים שאנחנו נעשה ונעשה ונעשה, וזה לא אינטרס פרטי של האומנים, זה אינטרס שלנו כחברה לקדם את מעמד היוצרים והאומנים. לכן אני חושבת שההחלטה שצריכה להיות מכאן ואפשר לרשום את זה כפסוק, ההחלטה שצריכה להיות מכאן, דיברה קודם השרה לבנת שיש אימא ויש אבא, אימא יש רק אחת, אני מעדיפה שהכול יהיה אצל אותה אימא ושהיא תקדם את זה. חוק הקלטות הפיראטיות יכול להיות שהוא ייתן מענה, זה רק נדבך אחד בכל העשייה, שהמדינה צריכה לקחת אחריות ולתקצב. מתקציבים תיאטראות, אני בעד, מתקציבים מחול, אני בעד. חייבים לתקצב גם את העניין הזה, זאת צריכה להיות החלטה של הוועדה וצריך לתת לשרה לקדם את הנושא הזה, אני מקווה שהיא תעשה את זה כמו שצריך, תודה רבה.

מי עוד מבקש לדבר? בבקשה,

אני עורך דין יוחאי חי, מנכ"ל הפדרציה למוסיקה ישראלית ים תיכונית. אני מנכ"ל הפדרציה למוסיקה ישראלית עצמאית, על כל גווניה, לרבות ים תיכונית, זה תאגיד שלנו שאנחנו תאגיד למימוש זכויות יוצרים, קיימים למעלה משבעים וחמש חברות תקליטים ומפיקים ישראליים עצמאיים. אנחנו מתפרסים על כל הז'אנרים המוסיקליים הישראליים האפשריים, החל ממוסיקה ישראלית ים תיכונית, עד מוסיקת רוק וקלאסית וגם ג'אז.

בשם הנציג לדעתי היחידי פה של מפיקי התקליטים, הייתי רוצה לומר לשרה שגמול קלטות זה אחד מאותם דרכים שהמדינה באמת יכולה לעזור עזרה ישירה לתעשיית המוסיקה. אבל צריך לזכור שתעשיית המוסיקה כשמה כן, תעשיית המוסיקה וזה תעשייה, ומי שעומד מאחורי התעשייה ומפיח רוח חיים בתעשייה, זה המפיקים, חברות התקליטים, שכמו ששלמה ארצי אמר מקודם, מסכנות את הונן ובגלל תקופות נורא קשות שאנחנו נמצאים, הן מאוד מקשות על ההליך של היצירה ועל היוצרים וכתוצאה אנחנו מקבלים סטגנציה ביצירה, כתוצאה מאי יכולת של אותו גלגל שמניע את התעשייה שנקרא בין היתר חברות התקליטים והמפיקים.

מה שאני רוצה להגיד באופן מאוד מצומצם מבלי להרחיב יותר מדי דברים, אני חושב שהמדינה יכולה להתערב על מנת לעודד את היצירה וזה מה שהיא צריכה לעשות, לעודד את היצירה לא את היוצרים ולא את המבצעים ולא את המפיקים מהתערבות ישירה. מה שהמדינה כן צריכה לעשות, זה להניח את התשתית שעליה תצמח יצירה חופשית, ומצע רך ליצירה הוא הרבה יותר נכון מהתערבות של המדינה באופן ישיר באמצעות הקצאות ישירות.

גמול קלטות זה הקצאה ישירה, וזה נכון, צריך ללמוד את הנושא הוא לא כל כך פשוט, יוצרים ומבצעים זה לא חזות הכול בהצעת החוק. הצעת החוק מדברת על יוצרים , מבצעים ומפיקים. האיזון הפנימי שנמצא בתוך הצעת החוק הזאת, לדעתי הוא לא נכון. בתעשיית המוסיקה לפחות בצד של חברות התקליטים יש צורך לשנות את האיזון שנמצא בתוך הצעת החוק הזה. כהתערבות ישירה של המדינה בעידוד היצירה, גמול קלטות זה התערבות ישירה ונכונה. אבל, על מנת שתהיה התערבות הרבה יותר נכונה ליצירה העברית המתחדשת, מה שהמדינה צריכה לעשות ואני מזמין את הועדה הזאת, ועדת החינוך של הכנסת להקים תת וועדה של אנשי מקצוע, מתחום תעשיית המוסיקה, על מנת לבדוק דרכים אחרות חלופיות, לא כל כך התערבות ישירה של המדינה, אלא יותר כהכנת המצע והתשתית הנכונה. למה אני מתכוון, אני מתכוון לאפשר ליוצרים ומבצעים תהליך של הכנת דוחות, כל הדיווח השנתי VIS A VIS רשויות המס, חייב להשתנות באופן כזה שיקל על היוצרים בדיווחים השוטפים. אני מדבר על הקלות במע"מ, על כרטיסי כניסה להופעות. אני מדבר על כל מיני הטבות כאלה, שאת זה אפשר לקבל אימפקטים מתוך תעשיית המוסיקה. על מנת שאם לא לקחת מהמדינה, לפחות שהמדינה לא תיקח מאיתנו ותאפשר את הסירקולציה זאת של כסף בתוך תעשיית המוסיקה.

לסיום מה שאני מבקש, להציע הקמתה של תת וועדה של ועדת החינוך, שתבדוק דרכים לאפשר את הקמת התשתית הזאת ולא התערבות ישירה, כי הדבר האחרון ובזה אני מסיים, הדבר האחרון שאנחנו רוצים, זה שתהיה התערבות של המדינה באופן שבו נוצרת המוסיקה בישראל. זה הדבר האחרון שאנחנו רוצים.

בבקשה גברתי השרה.

רק באמת הערה אחרונה, קודם כל שמעתי את הדברים בקשב רב, אכן נאמרו כאן דברים חשובים. אני לחברת הכנסת גלאון רוצה לומר, דיברת על האימא והאבא, אבל במקרה הזה הסמכויות נמצאות אצל האבא ולכן אנחנו נעבוד יחד. אבל אנחנו משפחה אחת ואני מאמינה שאנחנו נצליח להשיג, או לקדם את הנושא הזה, וכפי שאמר עורך דין חי, זה אכן נושא מורכב ביותר, חקיקה מורכבת מאוד, אבל זה לא צריך לרפות את ידינו. אני מסכימה גם עם חברת הכנסת גמליאל, ועם יושב ראש הועדה, אנחנו נצטרך לעבוד ביחד ועבודה משותפת עם הועדה, עם ועדת המשנה של חברת הכנסת מלי פולישוק, עם ועדת החינוך כמובן בראשותך, אני חושבת שעבודה משותפת כזאת, יחד עם שר המשפטים, תוכל באמת להוביל. אני רק רוצה להזכיר שאין לנו זמן ואת כל זה צריכים לקדם מהר ככל שניתן, כי זה כבר מתמהמה שנים ארוכות.

תודה רבה, אני מבקש להציע לעצמנו סיכום קצר כדלהלן – ועדת החינוך והתרבות מודעת לחשיבות העצומה של הזמר העברי והישראלי לקירוב לבבות ואיחוד כל העם כפסיפס רב גווני. הוועדה קוראת לממשלת ישראל לקדם את החקיקה להגנה על זכויות היוצרים ולתגמולם ההוגן, והכנסת תסייע בכך.
מקובל על חבריי? תודה רבה לכולם, תודה רבה גברתי השרה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00



15