כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8567



25
ועדת החינוך והתרבות
16.05.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8567
ירושלים, י' בסיון, תשס"ד
30 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 228
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום ראשון, כ"ה באייר התשס"ד (16.05.2004), בשעה 11:30

ביטול התאמות משרד החינוך, התרבות והספורט בבחינות הבגרות לתלמידים לקויי למידה -

חברי הוועדה: אילן שלגי -היו"ר
ענבל גבריאלי

עו"ד אביגדור דנן -לשכה משפטית, משרד החינוך, התרבות והספורט
ד"ר יהודית אלדור -מנהלת היחידה לליקוי למידה, שפ"י, משרד
החינוך, התרבות והספורט
ד"ר חיה לשם -מפקחת אבחון והתאמות, שפ"י, משרד החינוך,
התרבות והספורט
רחלה שיפר -מנהלת אגף הבחינות, משרד החינוך, התרבות
והספורט
שלומית יודסין -ארגון הורים ארצי
איציק דרור -מועצת תלמידים ונוער ארצית
עו"ד אביבית ברקאי -המועצה לשלום הילד
תמר אגמון -מרכזת פורום הורים לתלמידים בעלי לקויות
למידה
חגית גולן -מרכזת פורום עמותות לילדים לקויי למידה
גיא פינקלשטיין -רכז עמותת לשם
ורד מזרחי -עמותת הלל
אהובה אלה -אם לילה לקוית למידה
ציפי טאובר -אם לילדה לקוית למידה
נטע דגן -ארגון בזכות
שמואל חיימוביץ

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום





ביטול התאמות משרד החינוך, התרבות והספורט בבחינות הבגרות לתלמידים לקויי למידה -

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. הדיון הזה הוא ביוזמתה של חה"כ גבריאלי, ועל כן אני מעביר לה את רשות הדיבור.

בטח שלא צריך להסביר את המונח ליקוי למידה בפני הנוכחים כאן, אבל אני אעשה את זה בכל זאת כיוון שאני רוצה לשים דגש על צמד מילים. ליקוי למידה הוא שם כולל למגוון רב של תופעות, שהמכנה המשותף להם הוא חוסר השגיות אקדמית שאיננה מוסברת על ידי פיגור שכלי כללי, העדר הזדמנויות ללמוד או חוסר מוטיבציה ועל זה הדגש. לפי ההגדרה הזו, ניתן היה לצפות שאלה שחוסר ההישגיות שלהם אינו מוסבר בדרך הזו, הם אלה אשר יאובחנו כליקויי למידה ויזכו להקלות המתאימות.

בתחילת פברואר פורסמה כתבה מאוד גדולה בנושא בעיתון הארץ. אני רוצה להביא בפניכם סיפור שהובא שם. מה שאני אספר לכם הוא ציטוט מדויק מפי אם. מדובר באמא לתלמידת תיכון בתל אביב שבתה היתה בעלת הישגים מאד נמוכים בתיכון, ויש עדות על כך שהיא איננה אוהבת ללמוד, איננה מכינה שיעורי בית, לא לומדת למבחנים ונעדרת לעיתים קרובות מבית הספר. האם חיפשה דרך להקל עליה, ולאחר לחצים שהפעילה עליה הבת, היא פנתה לגורמי אבחון פרטיים ולשלם עבור אבחון 2,000 שקלים. הבת אובחנה כלקוית למידה, קיבלה את ההקלות ומכאן הדרך לשיפור ברמת הישגיה היתה קצרה.

האם אומרת בפה מלא כי היא לא היתה שלמה עם מעשיה. אני מניחה שהורים של ילד כזה יכולים לזהות את הדברים לבד ורק אז לגשת לאבחון. לאותה אם היה ברור כי בתה איננה בעלת ליקוי למידה כלשהו, למרות שהיא אובחנה כך וקיבלה הקלות.

מבלי שאני מכירה עוד סיפורים כאלה באופן אישי, נראה לי כי הסיפור הזה הוא רק דוגמא אחת מיני רבות. אנשי מקצוע מעידים על כך שזה ממש הפך להיות עניין שבאופנה, וכמו כל אופנה הדבר הזה עולה כסף. מחירי האבחון נעים בין 1,200 שקלים ל-3,000 שקלים.

חוזר מנכ"ל משנת 2003 מדווח על ממוצע ארצי של ליקויי למידה, של 10%, כאשר באזורים פחות מבוססים מדובר ב-1% או על העדר מוחלט של ליקויי למידה. ניתן לראות בזה פועל יוצא של מחירי האבחון. מי שיכול לשלם, הולך לאבחון פרטי ומקבל בצדק או לא בצדק את האבחון, ומי שאין לו את הכסף איננו זוכה לאבחון. יש פה מצב מובהק של אפליה על רקע כלכלי, וזו אחת הנקודות שמשרד החינוך צריך לתת עליה את הדעת.

הבוקר שוחחתי עם ד"ר אורן לם, נוירו-פסיכולוג, מרצה בחוג לליקויי למידה באוניברסיטת חיפה והוא גם המאבחן של הטכניון. הוא האיר בפני נקודה נוספת של האפליה הזו. הוא טוען כי האפליה היא הרבה יותר חמורה ולאו דווקא מהפן הכלכלי המובהק. הוא מדבר על כך שאנשים עושים חשבון, האם בכלל משתלם להם ללכת לאבחון או לא. הוא טוען כי ישנם מוסדות שבהם הפער הוא קריטי עד רמה של שלושת רבעי נקודה, והטכניון הוא אחד המוסדות שמהווים דוגמא לכאן. הוא טוען שמלכתחילה מי שיש לו את השאיפה או את היכולת להגיע לטכניון, הוא מי שבאופן מסורתי הוריו השקיעו בו מעבר למה שנתנה לו מערכת החינוך. הדבר הזה מקצין עוד יותר את האפליה.

ד"ר לם ואנשי מקצוע נוספים טוענים כי היום יש אבחנת יתר פרועה, גסה ובלתי אחראית. אני רוצה להציג בפניכם כמה נתונים. בשנת 1995 היו 58,000 תלמידים שקיבלו הקלות. בשנת 1997, שנתיים לאחר מכן, אנו מדברים כבר על 114,00 תלמידים, ובשנת 2001 מדובר על 313,140 תלמידים.

את מתייחסת להתאמות בבחינות ולא למספר תלמידים.

אני מדברת על תלמידים שניתנו להם הקלות.

אין 300,000 שניגשים לבחינות הבגרות.

מה שחשוב הוא להבין שהמספרים גדלים משנה לשנה.

אני מצטטת את הדברים מהעיתון. כאדר ציינתי קודם שישנה אבחנת יתר, ראיתי ראשים מהנהנים. כולם יסכימו שמספרים עולים בהתמדה. התופעה הזו החלה לצוץ בסוף שנות השמונים-תחילת שנות התשעים, אז פורסמו תקנות של משרד החינוך הנוגעות למי מוסמך לאבחן ליקויי למידה, כאשר נקבע כי זה יהיה מבחן דידקטי. כבר אז אנשי המקצוע נבאו וחזו את אבחנת היתר הזו. הם אמרו כי הכוונה היא טובה וכי יש לחשב חשיבות גדולה לכל הנושא של ליקויי הלמידה, אבל התהליך והדרך שבה בחר משרד החינוך היתה גרועה ביותר. לדעתם, היה צריך להשאיר את הנושא הזה בידי המל"ג שיקים חוג לתואר שני באוניברסיטה שתעמוד בקריטריונים אותם הוא יציב.

אנשי המקצוע יודעים לומר כי בשנת 1985 היתה קריסה טוטלית של המערכת בתחום ליקויי הלמידה, כאשר המספרים גדלו במאות אחוזים. בספטמבר 1996 נקבע בחוזר מנכ"ל כי המאבחנים המוסמכים יהיו פסיכולוגים חינוכיים.

אני רוצה לומר משהו שאולי יקומם כמה מכם, אבל מדובר בעדויות של אנשי מקצוע מהתחום של ליקויי למידה. הם מדברים על הפסיכולוגים החינוכיים שעובדים בשירות משרד החינוך, שברגע שמשרד החינוך בא ואמר להם כי הם המאבחנים המוסמכים, חלקם התנער ואמר כי אין לו שמץ של מושג בתחום וכי הוא לא עבר את ההכשרה וההתאמה המתאימה כדי לאבחן ליקויי למידה. מתברר כי את זה הם אמרו בשעות הבוקר, כאשר בשעות אחר הצוהריים, בשעות השפ"פ, שירות פסיכולוגי פרטי, הם נעשו יודעי דבר ואבחנו תלמידים באופן פרטי ובתשלום.

ד"ר לם מספר באותה כתבה בעיתון "הארץ", כי ניגשו אליו זוג הורים כדי שיאבחן את ילדם, והוא אבחן את הילד כמי שאין לו ליקויי למידה. ההורים מאוד התעצבנו עד כדי כך שהם התלוננו עליו בפני משרד החינוך. אני מספרת על כך כדי להראות כי הורים מצאו את השיטה הזו בכדי להקל על הילדים שלהם, גם כאשר אין צדק.

אי אפשר לומר כי משרד החינוך טמן ידו בצלחת. בחוזר המנכ"לית מדצמבר האחרון משרד החינוך ניסה שוב להתמודד עם התופעה. אם בעבר בית הספר היה זה שאישר את כל ההקלות, הרי שעל פי החוזר הזה, נקבע כי המועצה הפדגוגית בבית הספר תאשר רק את ההקלות של האבחונים משתי הרמות הראשונות, כאשר את האבחון מהרמה השלישית תצטרך לאשר ועדת התאמות מחוזית. הקביעה הזו פתחה פתחת לקטסטרופה עוד יותר גדולה ממה שהיתה לפני כן, משום שבפועל יושבות הוועדות המחוזיות שמקבלות לידיהן את האבחונים ודוחות את האבחונים באופן מאוד מאוד גורף, כאשר אין לנו שום בקרה על כך. אני באופן אישי יודעת על יותר ממקרה אחד של תלמיד שבאמת ובתמים היה בעל ליקויי למידה, אובחן ככזה כבר מגיל מאוד צעיר, וכאשר הוא הגיע לתיכון, לקראת הבגרויות, לקחו לו את זה.

אין לי ביקורת מאוד קשה על משרד החינוך, כיוון שכן נעשה ניסיון להתמודד עם התופעה, אבל עדיין צריך לתת את הדעת לאפליה על הרקע הכלכלי. לא ייתכן מצב שבו יישב תלמיד שיד הוריו אינה משגת לשלם סכום של 1,200-3,000 שקלים עבור אבחון, ומימוש הפוטנציאל שבאמת קיים בו ייפגע, רק כיוון שאין לו כסף ומשרד החינוך אינו מספק את השירות הזה.

אני רוצה להזכיר את הדיון שנערך כאן ביוני 2003 לגבי החלת דין רציפות להצעת חוק זכויות ליקויי למידה. אני קטונתי, אבל אנשי מקצוע מעידים על כל שהצעת החוק הזו גם היא איננה הכי טובה. אולי כדאי לנו במסגרת הרפורמה הכללית שהולכים לבצע במשרד החינוך בגיבוי ראש הממשלה ושר האוצר, לתת את דעתנו גם על זה וליצור הצעת חוק פרופסיונלית לצורך העניין הזה.

לפני שאני אשמע את אנשי משרד החינוך, אני רוצה לעדכן באשר ליוזמות חקיקה. צריך להבחין בין שני סוגים של חקיקה, האחת זו אותה חקיקה שחברת הכנסת גבריאלי הזכירה כעת, הצעת חוק זכויות תלמידים עם ליקויי למידה בחינוך הרגיל-תשס"ג, שהוועדה הזו החליטה להחיל עליה דין רציפות, אלא שהממשלה אמרה לנו שלא להביא את זה למליאה משום שהאוצר מתנגד, ועל כן זה ייפול. אני העדפתי להמתין בינתיים, כאשר מדי פעם אני בודק מה המצב ומה הסיכויים כן להביא את זה למליאה, כדי שאפשר יהיה להתקדם.

היתה ביקורת מאוד נוקבת של ראש הממשלה בעניין.

אז זה טוב שנביא את זה גם לתשומת לב של ראש הממשלה. הצעת החוק הזו אומרת שמערכת החינוך היא זאת שתאתר, ובאופן מובנה ועל חשבון המערכת תקבע מי הוא ליקויי למידה שזכאי להקלות, ולא כפי המצב הקיים היום.

ישנה חקיקה נוספת בעניין. אני הגשתי בכנסת הזו, בתאם עם ד"ר לם ואני מקצוע אחרים, הצעת חוק אשר קובעת מיהו איש המקצוע המוסמך לביצוע האבחון. למיטב הבנתי, ההצעה הזו איננה במחלוקת. אין העדפה של סוג כזה או סוג אחר של בעלי מקצוע, אלא יש דרישה לכך שהמאבחן לא יכול להיות כל אחד שמודיע ומצהיר על עצמו כמי שעוסק בזה.

היתה הצעת חוק כזו של חה"כ חוסניה ג'בארה בכנסת הקודמת.

מדובר באותו עיקרון, אבל בכל זאת יש בה כמה שינויים.

הבעיה האקוטית ביותר כרגע היא אותם תלמידים שניגשים עכשיו לבגרויות, כאשר בוטלו להם ההקלות.

נכון. אני רוצה לשמוע מאנשי משרד החינוך, מה קרה כעת, מה השתנה ומה המצוקה הגדולה שעולה מן השטח לקראת הבחינות שמתחילות בימים אלה?

אני שמחה על הדיון הזה, כיוון שזה נותן לנו אפשרות להסביר את כל אי ההבנות שאנחנו מקבלים בפניות אלינו. חה"כ גבריאלי תיארה מאוד את הרקע שעליו נבנה החוזר החדש. החוזר החדש בא לעשות צדק עם ילדים בעלי לקויות למידה. למה צדק? משום שכרגע, בגלל המספר המאוד גדול של תלמידים שמקבלים התאמות, מי שנפגע בשטח אלה התלמידים בעלי לקויות למידה. מדוע? כי בית הספר אינו יכול לתת למספר כל כך גדול של תלמידים את כל ההתאמות שמאשרים לו. יש לי פה מכתב מבית הספר שאומר כי יש לו 38 ילדים שצריכים להיבחן בעל פה, וכיוון שהוא לא יכול לבחון אותם, הוא לא נותן לאף אחד את ההתאמה הזו.

מהי ההוראה החדשה שלכם?

ההוראה החדשה הזו באה לעשות איזושהי בדיקה יותר רצינית על סמך הסיפורים ששמענו כאן, מאותם הילדים שנדרשות להם התאמות על מנת לבטא את הידע שלהם.

מה יקרה כעת? זה צריך לקרות מיד.

הבדיקה הזו כבר התחילה בדצמבר. כלומר, בתי הספר היו צריכים לתת את כל רשימות הילדים שלדעתם ההתאמות עוזרות להם ויש להם אבחונים מקצועיים וחוות דעת של בית הספר, לוועדה מקצועית שנמצאת בכל מחוז, שתכלול פסיכולוג שיש לו הכשרה בתחום לקות למידה, יועץ שיש לו ידע בתחום לקות למידה, מאבחן דידקטי ומפקח.

זאת אומרת, שאתם לא ביטלתם את ההקלות, אלא קבעתם מנגנון לסינון.

נכון.

האם ועדות ההתאמה המחוזיות הן המנגנון לסינון?

כן. יש במערכת 12 סוגי התאמות שילד יכול לקבל, כאשר 3 מהן שבאמת משנות את המהות של הבחינה, הן אלו שמאושרות על ידי ועדות ההתאמה. 9 התאמות נשארות עדיין בידי בית הספר שיבחן האם לתת אותן לילד או לא.

האם 3 ההתאמות האלה ניתנו לליקויי הלמידה ברמה הגבוהה ביותר.

כן.

מה קורה לגבי 9 ההתאמות האחרות.

לגבי 9 ההתאמות האחרות, בית הספר בודק את ההתאמה ובסמכותו לאשר אותה.

ובסמכותו גם לא לאשר אותה. זה לא היה נכון בשנים קודמות.

בשנים הראשונות רק משרד החינוך בדק את כל האישורים. לאחר מכן זה עבר לידי בתי הספר שלא עמדו בלחץ ההורים, ועל כן הם אישרו את כל האבחונים באופן אוטומטי.

היות ועוד לא הוגדר המקצוע של המאבחן, האם כל אישור מתקבל? האם המשרד הגדיר מי מוסמך לתת אישור על לקות למידה?

כרגע מדובר על פסיכולוג חינוכי.

יש מספר פרופסיות שקיבלו הכשרה לאבחן לקות למידה. הפרופסיה הראשונה הם הפסיכולוגים, שבנוסף לידע הדיאגנוסטי שהם רוכשים במשך 6 שנים לימודים ועוד 4 שנים סטאז', הם למדו את הנושא של לקות למידה.

כלומר, האישור ניתן על ידי מי שהוסמך לתת כזה אישור.

ודאי. הפרופסיה השנייה אלה המאבחנים הדידקטיים, שרכשו את כל ההכשרה של לקות למידה. לגבי אבחון שיאפשר זכאות ברמה 3, הרמה הגבוהה ביותר, נדרשים שני אבחונים, דידקטי ופסיכולוגי, להיות בפני הוועדה המחוזית. אז מתקבלת תמונה מאוד גדולה מכל הכיוונים, גם מהכיוון של הדידקטיקה וגם לגבי היכולת של הילד להתמודד. בנוסף, מתקבלת חוות דעת של המורים בבית הספר ושל הילד עצמו. מתקבלת תמונה מאוד גדולה שאנשי המקצוע בודקים. הבדיקה הזו היא בדיקה מאוד קפדנית, שבמהלכה נמצא שחלק מאותם ילדים שתוארו אינם זכאים להתאמות מסוג כל כך כבד,וכי וניתן לתת להם התאמות ברמה יותר קלה.

ההמלצות של הוועדה הן בהתאם למקרה. ודאי שיש ילדים שלא קיבלו את ההקלות מידי הוועדות המחוזיות שבדקו את המקרה. המטרה היא שבית הספר יוכל לטפל בילדים שבאמת מגיע להם. טיפול זה לא רק בחינת בגרות, אלא ליווי מקצועי בלמידה מיום שהוא נכנס לבית הספר. אנחנו פה בשביל אותם ילדים שזקוקים לכל ההתאמות, הן בדרכי הלמידה והן בדרכי ההיבחנות. אנחנו כרגע בוחנים את ההגדרה של אנשי המקצוע. זו שנה ראשונה של המהלך הזה. אנחנו צריכים להבין שהצדק צריך להיעשות.

הייתי רוצה להבין באיזה מספרים מדובר.

כדי ליישר קו עם הנתונים שהוקראו מהעיתון, אני מבקשת לפתוח בנתונים מקיץ 2003, בו נבחנו בבחינות הבגרות 272,387 תלמידים, כאשר מתוכם קיבלו 51,888 תלמידים התאמות.

כלומר, כמעט 20%.

התלמידים האלה קיבלו 461,000 התאמות. כלומר, ישנם תלמידים שמקבלים התאמה מסוימת בכמה בחינות, או שהם מקבלים התאמות שונות במקצועות שונים.

איך בכל זאת אנו עדים לגידול כזה?

אנו עדים לגידול של למעלה מפי שניים מאז שנת 1998, שבה אחוז מקבלי ההתאמות היה 8.2%. בשנת 2002 אנחנו היינו עדים לשתי תופעות שהדליקו אצלנו נורה אדומה. מבר לגידול, שאפשר אולי להסבירו בהתגברות המודעות לנושא הזה, ראינו בברור שהאחוז הניכר הוא ביישובים ממרכז הארץ מבוססים מאוד, וכי יש מגזרים שלמים שבהם אין התפלגות גם לליקויי למידה, כאשר המומחים מדברים על 10%-12% ליקויי למידה ברחבי העולם.

כלומר, הגדלת המודעות היתה צריכה להגדיל את ה-8% לעד 12%, אבל לא ל-20%, כאשר המצב הוא שיש יישובים שבהם זה גם 30%.

האם את יכולה לתת דוגמא ליישובים כאלה?

רעננה, הרצליה ורמת השרון. בכפר סבא יש 28% לקויי למידה, נכון לשנת 2003.

בתל אביב בדקו את זה גם על פי אזורים, כאשר בצפון תל אביב נמצאו 40% ליקויי למידה.

הדבר הזה בולט לכל עין. מעבר לגידול הניכר באחוז מקבלי ההתאמות לליקויי למידה, החלו להגיע פניות ממנהלי בתי ספר בהם נמצא ריכוז גדול של ליקויי למידה, ואמרו כי הם מוצפים באבחונים עם המלצות לבחינות בעל פה ולשאלונים מותאמים, וכיוון שהם לא מסוגלים ללכת כל יום לבית משפט ולהתמודד עם ההורים, הם מבקשים מהמשרד לעזור להם לטפל בנושא הזה שמשנה את מהות הבחינה ופוגע אנושות בשוויוניות.

האם את לא מכירה תופעה הפוכה שבה מנהלים מעודדים את התלמידים לכך, כיוון שהם רוצים להעלות את אחוז ההצלחה בבית הספר?

אני יודעת כי ביישובים החזקים יש פניות לבתי הספר מצד הרשויות המקומיות, שגם הן מתחרות ביניהן על אחוזי הזכאות, להפנות תלמידים למאבחנים מסוימים לאבחונים. אני לא יודעת על כך שהמנהלים יוזמים את זה מעצמם.

האם במצב העכשווי התלמידים החלשים שבאמת זקוקים להקלה הזו, מקבלים את האבחון על חשבון המערכת?

המשרד מסבסד אבחונים לכ-800 תלמידים בשנה.

זה אפילו לא אחוז אחד. זה מצדיק סבסוד על ידי רשויות מקומיות.

יש כאלה שעושות זאת, ולכן הפניות באות מצדן, כאשר הכוונה היא להעלות את אחוז הזכאות וגם לעזור לאוכלוסייה שנזקקת.

אני סבור שמערכת החינוך צריכה להתייחס לכך כבר בגיל הרך. הבעיה אמנם צפה כאשר מתקרבים לבחינות הבגרות, אבל כבר בגיל הרך צריך לאתר את אלה שהם בעלי ליקויי הלמידה, על חשבון המערכת.

לשם אנו חותרים.

כך הזכאות הולכת עם התלמיד הלאה.

אני רוצה להתייחס לשינוי שחל השנה בעקבות 3 הסימנים שציינתי. המנגנון כוון ביתר רגישות כדי לעשות יותר צדק. הפניות של תלמידים, שכללו דרישה לבחינה בעל פה או שאלון מותאם, הועברו ישירות לוועדה בלתי תלויה, שייתכן שצריך לתת לה מעמד סטטוטורי. בוועדה הזו יושבים אנשי מקצוע, פסיכולוג, יועץ חינוכי ומפקח. השנה נעשה מאמץ אדיר כדי להכניס את השינוי הזה. צר לי שבשלב הזה אני לא יכולה להביא נתונים שמצביעים על ירידה כלשהי בעקבות הוועדות המחוזיות האלה שמהוות מסננת, אבל אני מניחה שבתוך חודש יהיו לי נתונים שיראו האם אכן היתה ירידה במספר מקבלי ההתאמות. אני רוצה לומר, כי לא מדובר על ביטול התאמות לליקויי למידה.

בתחילת הדיון אמרתי, כי אני מקווה שיש פה אי הבנה. אם אומרת כי אתם הגברתם את מערכת הסינון והפיקוח. האם לא נוצרה בשטח מבוכה ואי ודאות, משום שהידיעה על כך הגיעה ברגע האחרון והבחינות כבר בפתח?

אני יודעת כי כרגע מטפלים בעשרות פניות כאלה. תלמידים שהיו להם אבחונים כבר מכיתה ח'-ט' פנו לוועדת ערעורים, וחלק מההתאמות אושרו וחלק לא.

אני שוחחתי עם הרבה הורים, ועד כמה שידוע לי, מדובר על הרבה יותר מעשרות פניות. את אומרת כי חלק מההתאמות אושרו וחלק לא, וזה בסדר, כיוון שאנחנו יודעים כי חלק קנו את האבחון. אני לא רוצה להשתמש במילה קנה, אבל כאשר תלמיד מקבל התאמה שלא מגיעה לו, לאחר ששילם עבור זה, זו המילה היחידה שמתארת זאת. עם זאת, יש תלמידים שאובחנו מכיתה ג-ד' שהיום נמצאים לקראת בגרויות, והיום בוטלה להם ההתאמה הזו, כאשר הם באמת ובתמים בעלי לקות למידה.

זו השנה הראשונה שאנחנו עושים את המהלך הזה, ועל כן ניסינו להגדיר קריטריונים מאוד מאוד ברורים עד כמה שאפשר למתן ההתאמות. ההבחנה האחת שעשינו היא בכך שאנו מדברים על התאמות ולא על הקלות. הרעיון הוא לא שהתלמיד יקבל בחינה יותר קלה, אלא שתיעשה התאמה כזו שתאפשר לו לבטא את הידע שלו.

יש תלמידים שהם בעלי לקות הלמידה כבר הרבה שנים. הדגש צריך להיות על איך לעזור להם בתוך המערכת, בדרכי ההוראה. אנחנו רוצים שהבחינה שהם עושים תהיה פחות או יותר שוות ערך למה שעושים תלמידים אחרים. לשם כך ניתנות ההתאמות. גודל ההתאמה אינו ניתן לפי גודל הליקוי. ההתאמה היא פונקציה של גודל הליקוי ושל התפקוד הלימודי של התלמיד. השאלה היא כמה הוא זקוק לה כדי לבטא את הידע שלו.

כאשר תלמיד מגיע עם האבחון שלו לוועדה המחוזית, האם הוועדה בודקת מי אבחן את התלמיד?

האם את מתכוונת כקריטריון?

כאחד הקריטריונים.

לא, היא לא בודק, אבל היא מתייחסת לטיב האבחון.

האבחון צריך להיות גם אבחון דידקטי וגם אבחון פסיכולוגי.

ואם הוא לא?

אין דבר כזה.

הוחזרו אבחונים שהם כוללים רק אבחון אחד. אם יש אבחון פסיכולוגי ללא אבחון דידקטי, אז הוא מוחזר, וכך גם הפוך.

זאת אומרת שאם אני אם לילד שהוא לקוי למידה ולא היה לי כסף לבצע את כל האבחון, והבאתי איתי רק את האבחון הפסיכולוגי, שהרי משרד החינוך מאבחן רק 800 תלמידים בשנה, יבוטלו לילדי ההתאמות.

לא בוטלו לו, אלא לא ניתנו לו.

אני מדברת על מישהו שכבר היו לו התאמות ושכבר אובחן כבעל לקות למידה בעבר.

אני רוצה להבהיר משהו.

האם התשובה היא כן?

אני עדיין לא עניתי על כך. אני רוצה להבהיר משהו. אנחנו הכנו התאמות החל מכיתות י' שזה הזמן שבו מתחילים להיבחן, ועל כן אין עוד מה לבטל.

כל מי שבעבר אושרו לו התאמות, לא נגענו לו בכך. זו מערכת שמתחילה מהתחלה.

מדובר רק על מי שהוציא אבחון חדש. מי שאובחן לפני כן, מסיים את לימודיו על פי ההתאמות שניתנו לו.

כלומר, אתם אומרים שמי שהיתה לו זכאות להתאמה בעבר, לא חוזרים ובודקים אותו.

אני רוצה להגדיר מה זו התאמה. יכול להיות שבית הספר נתן איזושהי התאמה לדרכי עבודה בתוך בית הספר. זה שונה מהתאמה לבחינות בגרות. התאמות שנתנו לבחינות בגרות לתלמידים בכיתות י', שהשנה הם בכיתה יא' או יב', נשארות כפי שהן.

אבל התאמה לבגרות לא מבקשים בכיתה ז', אלא רק בכיתה י'. בואו נשמע כמה מההורים.

אני חושבת שהמהלך הזה הוא מהלך חד-צדדי. אנחנו ההורים לא היינו שותפים לו. הוא איננו בזמן, הוא מהיר ומעורר התנגדות ובלבול. יש פגיעה בילדים, בהורים ובאמון שאנו נותנים במערכת הזו. יש פה פגיעה בתהליך העבודה שלא התחיל היום, אלא התחיל כמה שנים קודם לכן.

לעלייה במספר הילדים המאובחנים יש קשר לידע שהולך וגדל. אנו לא יכולים להתחמק מחקר המוח. ככל שאנחנו יותר חוקרים ומבינים, המספר גם יעלה. אני רוצה לסיים בשאלה רטורית, האם כל המובטלים במדינת ישראל הם אכן מובטלים?

האם את סבורה שלא צריך לטפל בזה?

אני חושבת שלא צריך להיבהל מהכמות. צריך להיות מאוד ענייני. התהליך הזה, גם אם הוא נכון, הוא נעשה מהר וגורם להורים להתנגדות ובלבול.

הדוגמא שנתת היא לא טובה, משום שמשרד האוצר קיצץ בקצבת האבטלה ורק אחר כך הקים את מנגנון הפיקוח.

אני רוצה להודות לחה"כ גבריאלי שזימנה את הפגישה הזו. דיברו פה על העלייה במספר התלמידים שמאובחנים כליקויי למידה. אני עוסקת בזה הרבה שנים מתוך מערכת החינוך. אנחנו, עמותות ההורים, כבר בשנת 1992 פנינו למערכת בנושא. המערכת התייחסה לעניין ליקויי הלמידה בחוסר אמון, כאילו הילדים מנסים לרמות, וייחסו להם עצלנות ופיגור. למערכת החינוך לקח זמן לקלוט וללמוד את הנושא. היום המערכת נמצאת במקום לגמרי אחר. לכן, ככל שזה נעשה לגיטימי והפסיקו להתבייש בלקויות הלמידה, כך עלה אחוז הילדים שפונים. יחד עם זאת, אני מסכימה עם משרד החינוך שהגענו לקוטב השני של אינפלציה, ועל כן משרד החינוך עושה נכון שהוא מנסה לווסת את הדברים. עם זאת, אבל היום יש אינפלציה בכיוון של אי נתינת ההתאמות.

משרד החינוך קיבל השנה אבחונים חדשים וכבר פעל ונתן לילד את ההתאמות המומלצות. הילד לא אשם שיש את אי ההבנות האלה. הילד לא יכול להיות קורבן של תהליכים שאינם מסודרים עד הסוף.

ההנחיות המפורשות התייחסו בדיוק לנקודה הזו. כאשר בית ספר התחיל עם ההתאמות בתחילת השנה, עוד לפני שאושרה הבקשה בוועדת ההתאמה, ההנחיה המפורשת היתה לאשר את האבחון.

כמה אחוזים מההתאמות נפסלו?

בערך 20% מההתאמה. אני לא מדברת על התאמות שנפסלו אלא על התאמות שלא אושרו בפועל.

אם כך, כל ילד חמישי מבין המותאמים, מקבל הודעה לקראת הבחינות שהוא כמו כולם. האם כל ההודעות נמסרו? האם אין מצב שמישהו ניגש מחר לבחינה והוא איננו יודע שמצבו השתנה?

יש בהחלט. אנחנו קיבלנו פניות כאלה. אנחנו קיבלנו פנייה כזו ממישהו שאובחן על ידי שפ"י.

איך נמסרת ההודעה הזו?

אנחנו שולחים את התשובה לבית הספר.

היות שמלבד אנשי המקצוע מעורבים בכך גם פקידים, ופקידים לפעמים טועים או מתעכבים, יכול להיות מצב בו תלמיד יגיע לבחינה ואז יתברר לו שאין לו את ההקלה.

נקווה שזה לא יקרה.

את גם אמרת כי זה לא ייתכן שתלמיד קיבל הודעה ברגע האחרון, ופה אנו שומעים על עדות אחרת. ד"ר אלדור, אני רוצה שתתייחסי לתהליך המיון ולתהליך ההודעה לתלמידים. האם יש בכלל זכות ערעור?

חשוב לי לומר, כי המהלך הזה הוא לטובתם של הילדים האלו. כאשר הגיעו אלינו בקשות מהורים, אנחנו טיפלנו בכל אחת מהן באופן אישי, לא בגלל שהוועדה לא פעלה במקצועיות, אלא משום שהיו שיקולים של שנה ראשונה של מהלך חדש. לקחנו את הדברים לקולה, וביקשנו מהוועדות שתתחשבנה בילדי שבעבר קיבלו התאמות, אפילו בדרכי למידה ולא רק בבחינות. יחד עם זאת, נתנו אפשרות להורים שלא היו מרוצים מההחלטה, לגשת לוועדת ערעור.

כמה זמן היה להם בשביל להגיש ערעור?

עד ה-20 באפריל. ב-20 באפריל הגיעו כל אותם הורים שהבקשה שלהם נדחתה. מדובר במספר מאוד גדול.

זאת אומרת שכולם ערערו.

כמעט כולם. זה חלק מהלקחים שלנו. החלטנו להורות לבית הספר להסביר הרבה יותר את התשובה, על מנת שהורים לא ישר יערערו. בוועדה התייחסנו לכל בקשת ערעור, ולכן זה לקח הרבה יותר זמן. זה נכון שזה לא היה בקצב הראוי, אך יחד עם זאת גם אחרי ועדת ערעורים שנותנת פסיקה אחרונה בהחלט, אנחנו דנו שוב בבקשות. יושבים פה אנשים רבים, שלמרות החלטת ועדת הערעורים ושתי ועדות מקצועיות, בחנו שוב את הבקשות שלהם, כיוון שלא רצינו שיהיה אפילו צל של ספק שילד ייפגע, ונתנו תשובות להורים.

חיוביות.

חלק ככה וחלק ככה, אבל גם תשובות חיוביות.

אני מבינה שמדובר בשנה ראשונה של הליך חדש. אני לא רוצה לדבר בכלל על אחוזים. מספיק שילד אחד לא משיג את מה שהוא רוצה להשיג.

כל ילד הוא 100%.

הקימו המון ועדות במחוזות שאינן מקצועיות עד הסוף. יש שם גורמים מקצועיים, אך לא מדובר בוועדות מקצועיות עד הסוף.

למה את מתכוונת?

לא כל מפקח מומחה לליקויי למידה. חייבים להיות בוועדות האלה אנשים מומחים לליקויי למידה. זה דבר שצריך להיבנות.

זה התנאי של שני האנשים האחרים שיושבים בוועדה.

האנשים בוועדה צריכים להיות מומחים לליקויי למידה, ואני בספק אם בוועדות הקיימות היום, זה כך.

על מה מתבסס הספק?

אני יודעת מה יש בוועדות המחוזיות.

אם ידוע לך על ועדה אחת שישב בה מישהו שאין לו מומחיות בתחום לקות למידה, אני מבקשת שתגידי לי זאת.

אני חושבת שצריכים להיות קריטריונים מאוד ברורים לאדם שמוכשר לשבת בוועדות האלה. קריטריונים כאלה יוכלו להיקבע לאחר שחוק זכויות תלמידים יקבל את אישורו הסופי, כיוון שברגע שייקבע החוק, הדברים יוגדרו, יהיו נהלים, תקנות וועדה ציבורית שתוכל לבדוק את הדברים. אני רוצה להפנות בקשה לוועדת החינוך, לפעול וללחוץ על הממשלה על מנת לאשר את החלת הרציפות הזו.

אני רוצה לשאול שוב שאלה את אנשי משרד החינוך. אתם טוענים שאין מצב בו הוועדה המחוזית תבוא היום ותבטל התאמות שניתנו לילד שאובחן כליקוי למדה. האם לקראת הבגרויות אין צורך באישור מחדש?

רק לתלמיד בכיתה י' שניגש בפעם הראשונה לבחינות הבגרות.

יש תלמיד שאובחן בכיתה ד' כלקוי למידה ובמשך כל השנים ניתנו לו ההתאמות המתאימות בבית הספר וננקטו עמו הצעדים המתאימים, שהתבטאו באופן ההוראה ובבחינות. היום הוא מגיע לכיתה י', האם הוא נדרש לקבל את אישור הוועדה?

כן.

אז אתן לא יכולות לומר לי שלא בוטלו התאמות. תלמיד שהחל מכיתה ד' חי עם ההתאמות האלה ומגיע לכיתה י', מבחינתו אין כל הבדל בין מבחן הבגרות למבחן השנתי או הסימסטריאלי. מבחן עבורו הוא מבחן.

אנחנו מדברים על התאמות להיבחנות בבחינת הבגרות.

מבחינת התמיד שנבחן בשבוע שעבר במבחן סימסטריאלי גדול, אין כל הבדל בין המבחן הזה למבחן הבגרות. מבחינת ליקוי הלמידה שלו המשמעות היא אותה משמעות. זאת אומרת שבפועל התאמות כן בוטלו לתלמידים שהיו להם את ההתאמות האלה החל מכיתה ג'-ד'.

למעשה, הם אומרים כי התלמיד הזה לא היה זכאי לכל ההתאמות שניתנו לו קודם.

אני מסכימה איתם. הבעיה שלי הוא לא עם הסינון. הסינון הוא מבורך, כי באמת ישנן תלמידים שהשתמשו בכך כמקפצה להשיג ציונים טובים יותר, כיוון שהם חסרי מוטיבציה. עם זאת, לא ייתכן מצב בו אלה שהם כן בעלי לקות למידה, הופכים להיות השוליים מבחינה מספרית. אי אפשר לפגוע בהם. מבחינת זה הרי גורל, כי לולא ההתאמות הם לא יצליחו. אי אפשר לפגוע בהם בגלל כל אותם נוכלים ורמאים.

כמה תלמידים מקבלים התאמות לפני כיתה י'?

אני לא יודעת.

מובן לי כי יש למשרד בעיה בהסברה בנושא הזה. גם פה אתן מתקשות. המצב הוא שאנשים נקלעו פתאום למבוכה ומשבר, והתקשורת סביב זה עוד מגדילה ומעצימה את הבעיה. יש לכן פה הזדמנות להסביר את העובדות ואת המהלכים של המשרד.

אדוני היו"ר, לא בכדי בפתח דבריי אמרתי כי הביקורת שלי על משרד החינוך היא לא כל כך קשה, כי גם בשנים קודמות משרד החינוך קבע בחוזר מנכ"ל כל מיני השתלמויות וקורסים למורים, כדי להתמודד עם הנושא של ליקוי למידה בתוך המערכת. אני חושבת שהחוק כרגע הוא הבעיה. הכשל הנוסף הוא הפגיעה באותם תלמידים שבמשך השנים קיבלו את ההתאמות והיום לקראת הבגרויות לוקחים להם אותן, אבל זה איזשהו כשל מתוך ניסיון להתמודד עם הרמאויות.

הבעיה של ההסברה היא הבעיה הקלה. הבעיה הקשה היא שזו הטבה מאוד גדולה עבור הרבה אנשים, ועל כן הרבה אנשים לא רוצים לוותר על ההטבה הזו. אפשר לקבל שני ציונים הרבה יותר טובים מבלי ללמוד. זה לא עניין של הסברה, זה עניין של מהות. אף אחד מהציבור לא רוצה לקבל את זה.

צריך לזכור שברגע שמי שלא זכאי לכך מקבל את ההטבה הזו, מי שנפגע אלה הילדים של ההורים שיושבים פה היום. לכן, אנחנו כולנו צריכים להתאמץ ולהבין שאנחנו הולכים לתת שירות לילדים ליקויי למידה.

נאמר שיש שני ילדים שיש להם הקלה מכיתה ג', איך אתם מצליחים לאבחן מיהו אותו רמאי ומיהו אותו תלמיד שהוא אכן בעל ליקוי למידה ומגיעה לו התאמה? אני שואלת את השאלה הזו, כיוון שבפועל קרה שדחיתם את ההתאמות לתלמיד שכן הגיע לו לקבל אותן.

מספר הילדים המאובחנים בגיל צעיר הוא קטן מאוד. מה הסיבה לכך? ההורים מתביישים בכך. לכן, הפרופורציה בין הילדים המאובחנים בגיל צעיר לילדים המאובחנים בגיל מבוגר, היא מאוד דרמטית. אנו צריכים לדאוג שאף ילד שיש לו קשיים כבר בגן ובכיתה א', לא יסחב את זה הלאה, כי הוא צובר לעצמו תסכול וקשיים במערכת ובבית.

מדברייך אני מבין שמשרד החינוך מאוד תומך בכך שהחוק יתקדם ויוחל עליו דין רציפות.

כן.

אם כך, אני מבקש שתפעילו את השפעתכם לא רק במשרד, אלא גם באמצעות השרה שלכם בממשלה.

אני כרגע לא רוצה להתייחס לזה. אני רוצה לענות לשאלה של חה"כ גבריאלי, איך בכיתה י' לא מאשרים התאמות לילד שבכיתה ד' אובחן כבעל ליקוי למידה. אנחנו יודעים שכל הילדים הם מאוד מוכשרים עד כיתה ו', ובחטיבת ביניים פתאום כולם נופלים. המעבר לא עשה להם כשל, אלא מדובר ביציאה מהחממה. לכן, מגיעים בגיל צעיר לקבל התאמות. מתוך מה שראינו יש אבחונים שממליצים להורים ולבית הספר לתת לילד עזרה לימודית. את החלק הזה אנשים לא קראו, ובאו לוועדות אחרי שלא עשו שום דבר בחטיבות הביניים, לא ההורים ולא הילדים.

ולא המערכת.

גם לא בית הספר. בכיתה י', פתאום רוצים התאמות לבחינות הבגרות. ועדה מקצועית לוקחת את האבחונים, רואה את סוג האבחון, את הבעיה, את חוות הדעת של בית הספר והבקשה של התלמיד, ולפי זה שוקלת את הדברים באופן מקצועי.

אני אדר גם בשמם של לקויי הלמידה, כיוון שגם אני לקוי למידה בהרבה מאוד תחומים. בגיל הצעיר אין הטבות להרבה מאוד ילדים, כיוון שאין תקציב לכך. לכן הם לא מאובחנים, חוץ מזה שמאוד קשה לאבחן בגיל הצעיר וגם לא כדאי לקבוע סטיגמה.

אני חושב שהדיון הזה הוא מאוד חשוב, כיוון שהוא מאפשר לנו לדון בנושא ואולי לקדם אותו. אני אומר אולי, כי בשנים האחרונות הי הרבה דיונים בסוגיות האלה, וכלום לא התקדם. בואו נרים את העיניים מהבוץ הזה ונסתכל לעבר העתיד מתוך העיניים שלי, כמי שנמצא בתחום הזה כמה שנים, 36 כליקוי למידה, ו-6 שנים כמנכ"ל.

אני חושב שטיפול בליקויי למידה הוא מקצוע, וליקויי למידה ראויים שיהיה להם איש מקצוע שיטפל בהם, גם על פי חוק. אני חושב שתפקיד הכנסת, המחוקק והוועדה, הוא לעזור למשרד החינוך לצאת מהבוץ אליו הוא נקלע. אני פונה גם אלייך חברת הכנסת, לקדם חקיקה לא רק במילים, בנושא של מיהו האדם שראוי לאבחן ליקויי למידה. אני שומע על כך הרבה זמן. אני הייתי גם בדיונים כאשר חוסניה ג'בארה העלתה את הנושא הזה, ומאז לא זז כלום. אני חושב שחשוב מאוד לקדם את החקיקה הזו. אני תולה הרבה מאוד את אבחון היתר, באי אבחון נכון ואי טיפול נכון בתלמידים. החוק השני שמשלים את החוק הזה, הוא חוק זכויות תלמידים עם ליקויי למידה. אני לא יודע איזו דרך ימצאו על מנת לממן אותו, דרך חוק חינוך מיוחד או אחר, זה לא משנה. יש אנשי מקצוע מעולים, אבל אין להם משאבים לקדם את התחום הזה, ועל כן תלמידים לא מטופלים בבתי הספר, ועמותות שאמורות לעשות את זה קורסות.

חשוב לי להגיד מילה אחת על האקדמיה, כיוון שאני מייצג גם את האקדמיה. אני חושב שהתקציב ליישום חוק זכויות תלמידים ליקויי למידה, לפי האוצר, מיליארד שקל, נובע מכך שאנחנו לא יודעים את הגבולות של התופעה. אנחנו לא יודעים את הגבולות של התופעה, כי אנחנו לא מגדירים אותם. באקדמיה קיימת אותה תופעה, אבל באקדמיה יש חופש אקדמי, וזו הצרה שלנו.

לחופש האקדמי יש גם כמה יתרונות.

אני עובד בשיתוף פעולה הדוק עם האקדמיה. יש לנו 40 פרוייקטים באקדמיה.

אתה לא יכול לפתוח עכשיו נושא חדש.

קודם כל הרבה תודה לחברת הכנסת. זה נושא שאנחנו עובדים עליו שנים, ואנחנו לא מרגישים שהוא מתקדם. אני אחבור לאותה גברת ששאלה היכן ההורים בכל התהליך הזה. במשרד החינוך אין הורים. במשרד החינוך יש פקידים והרבה מנהלי אגפים, אבל הורים לא קיימים במערכת. לא מזמן נפגשנו במסגרת גדולה של ארגון הורים ארצי עם מנכ"לית משרד החינוך, והיא אמרה כי אנחנו נשתתף בהרבה ועדות. אנחנו אפילו לא משתתפים במחשבתה, וזה נוראה כואב לנו, כיוון שמי שמחזיק את המשכורות שלהם זה ההורים, כי להורים יש תלמידים שבזכותם יש מערכת חינוך שבעבורה אתם עובדים. זה לא פייר שאני אומרת את זה לכן, כי אתן עושות עבודה נפלאה במשך שנים.

אני אמא לבת לקויות למידה שסיימה כבר את הצבא. תודה לאל היא לא נכנסה למערכת שלכם היום, מפני שאם היא לא היתה מקבלת את ההקלות, אני לא יודעת מה היה קורה. היא ממשפחה מבוססת וכבר בגיל 4 עשיתי לה אבחון. יכול להיות שבכיתה י' קניתי לה אבחון, אבל נהדר שהיא עברה את זה.

אמרה ד"ר אלדור דבר מאוד נכון. משרד החינוך לא צריך לעשות התאמות חדשות לרמה 3 בכיתה י'. מי שאין לו אבחונים מכיתה ג'-ד' שלא ייכנס לדבר הזה. כמה התאמות חדשות יש בכיתה י'?

הרבה.

מי שמתעורר בכיתה י' ואומר שיש לו ליקוי למידה, זה לא נכון.

מבחינה מקצועית זה לא נכון מה שאת אומרת.

אני לא אמרתי שזה לא קיים. הוא צריך לקבל התאמה מסוימת. מי שלא קיבל התאמות עד כיתה ט', שלא יבלבל את המוח. האם פתאום בכיתה י' צץ לו ליקוי והוא חייב לקבל התאמה של רמה 3?

את אומרת דברים לא מקצועיים, ואת עושה עוול להרבה אנשים.

יכול להיות שבגלל התעלמות והזנחה בבית ובמערכת לא אובחן התלמיד, אבל כמה זמן? אני לא מדברת על תלמידים שהתעורר לגבם חשד ובבית ראו, אבל לא היה כסף לתת לכך חותמת רשמית, אלא על מצב שבו אף אחד במערכת החינוך ובבית לא הבחין בכך, ופתאום בכיתה י' זה התגלה. זה הגיוני אבל לא במספרים גורפים.

תרשי לי להגיד לך שתלמידים אינטיליגנטים מצליחים לעקוף את הדברים עד שהם מגיעים לרמה של בית ספר תיכון, ואז הם מתמוטטים.

כמה?

אני לא יודעת להגיד באחוזים. הם לא המונים.

זה נכון, אבל כאן מעידה ד"ר אלדור על עשרות אלפים.

אני חושבת שאם יש ילד שיש לו אבחון מכיתה ב' של פסיכולוג ונוירו-פסיכולוג ולא אישרו לו את ההקלות, צריך לחשוב על כך יותר.

ליקוי למידה זה משהו שאנחנו קוראים בספרים. אני רציתי לייצג את הבת שלי ולהראות את הפן הרגשי והקשיים שילדה כזו עוברת כבר מכיתה א'. הילדה לומדת במסגרת רגילה, אבל היא שונה והיא מתקשה בצורה בלתי רגילה.

בכיתה א' הילדה לא הצליחה ללמוד קרוא וכתוב. כאשר ניגשתי למורים ושאלתי מדוע היא לא מצליחה ללמוד, הם אמרו לי שלכל ילד יש את הקצב שלו. בפסח כבר הפסקתי לשאול ולקחתי אותה למורה פרטית. בסוף פסח הילדה למדה קרוא וכתוב. חשבתי שנגמרה הבעיה, אבל פתאום הבנו שזו רק בעיה טכנית, אבל יש גם בעיה של הבנת הנקרא. כאן התחלנו מסע של ייסורים. הילדה החלה לחוש תסכולים על כך שהחברות מצליחות והיא לא מצליחה. כל המשפחה היתה סביב הנושא הזה. כל השבתות שלנו וכל אחר הצוהריים שלנו היו סביב הלמידה של הילדה.

אנחנו שייכים לשכבה סוציו-אקונומית שיכולה להרשות לעצמה שיעורים פרטיים. יכולנו להרשות לעצמנו אבחונים, כי מערכת החינוך לא אפשרה לנו לקבל איזושהי עזרה או אבחון. אנחנו מימנו את כל הלמידה בשעות אחר הצוהריים. הילדה רצה ממורה למורה. הכסף הוא רק משרת את הצרכים, אבל הכאב של הילדה הוא גדול.

בת כמה הילדה היום?

היום היא בכיתה י'. התחלנו את המשא בכיתה ג'. אני מודה שקנינו אבחון.

לקנות זה ללכת למישהו שיגיד מה שאת רוצה עבור כסף. את לא קנית אבחון.

כמה הורים כמוך קיימים?

אני לא יודעת. כל הדימוי העצמי של הילדה נפגע. כבר שהילדה היתה בת 3 ימים התקשרתי לבקש לפתוח לה חיסכון להשכלה גבוהה, אבל הילדה היא בתחושה שהיא בחיים לא תצליח לעשות זאת, למרות שזו ילדה בעלת מוטיבציה אדירה.

היתה איזושהי פגיעה בהתאמות שניתנו לה קודם לכן?

הציונים שלה כעת הם טובים, כי מורה פרטית מעבדת לה את החומר, כיוון יש לה בעיה חזותית. הוועדה הראשונה לא אישרה לה את ההתאמות, כי הציונים שלה טובים. ועדת הערעור לא קיבלה את הערעור כי לא היו מסמכים, ולי יש אישור מבית הספר כי הוא שלח את המסמכים. מבחינתי, מערכת החינוך לא תרמה לה כלום. אנחנו ההורים עשינו את הכל, ובסופו של דבר כאשר הגענו לנקודה האחרונה בחיים שלה בה היא יכולה לזנק, גם אז פגעו בה.

האם האנשים מופיעים בוועדת הערעור? האם את הסיפור הזה שומעים בוועדה או רק רואים ניירות?

הציעו לי בוועדה לשלוח את הפסיכולוגית שאבחנה את הילדה. התקשרתי למשרד וביקשתי שהפסיכולוגית תייצג את הילדה, והם אמרו לי שזה לא אפשרי.

גבירותיי ממשרד החינוך, ברור שאם הממוצע במדינות אחרות הוא 10%-12%, ואתם במערכת מסוגלים לאבחן רק כאחוז אחד, זה אומר שעוד כ-9% לפחות הם במצבה של ציפי. מתוך ה-9% האלה רק חלק קטן הם הורים שיש להם גם את היכולת הכספית וגם את המודעות לקדם את הילד לבד. מה התשובה של המערכת למצוקה הזו, וזאת מבלי להתייחס לכך שאתם לא אפשרתם לאנשים להופיע בפני הוועדה, וכי הוועדות האלה עבדו רק על סמך ניירות, וזאת התוצאה.

לא ברור לי מה התוצאה.

אם לא ברור לך מה התוצאה, אז אני שואל זאת את ד"ר אלדור. המערכת לא נותנת תשובה למצוקה של הילדים האלה, ואחר כך היא גם דוחה את הפנייה שלהם.

בואו נשים את הדברים על השולחן. ברור שהמערכת לא נותנת מענה אופטימלי לילדים ליקויי למידה. היא נותנת אבחון רק ל-800 תלמידים בשנה. הלוואי שמשרד האוצר ייתן לכל מי שיכול וצריך את האבחון הזה. אנחנו כל סוף שנה לוקחים כסף מכל היחידות כדי לאפשר לעוד ילדים אבחון. זה נכון שרק מעט מדי ילדים שקשה להם מקבלים זאת.

בנוסף, הילדים לא מקבלים מספיק תמיכה לימודית ורגשית, ליווי מקצועי ושיעורים פרטיים. אין מספיק מענה תקציבי לטיפול בנושא של ליקויי למידה.

זו אחריות שלכם כמשרד החינוך.

זה לא נכון. משרד האוצר צריך לממן זאת.

מדוע לא תאפשרו להורים או לאנשי מקצוע מטעמם שיופיעו בפני הוועדות?

זו לא תקנה שאפשר לעמוד בה. מדובר במספרים כל כך גדולים, כך שבקושי אפשר היה לבדוק את הבקשות של בית הספר וההורים.

אז אולי תשתפו נציג הורים בוועדה.

יש נציג ציבור בוועדה.

כאשר אנחנו נגיע למצב בו יהיו מספרים פחות גדולים....

בכמה מדובר היום?

10,000 בקשות רק לרמה 3.

האם אף אחד עוד לא לקח אתכם לבית משפט?

לאחרונה הוגש בג"צ בעניין הזה, וכיוון שהמשרד ראה שהוא מוצדק הוא נסוג.

האם הורה פרטי הלך לבג"צ?

כן.

ומה קרה?

בדקנו עוד פעם את הבקשה.

האם את מוכנה לבדוק שוב את המקרה של הגברת הזו? הרי אותו אדם שפנה לבג"צ, הוא אדם שגם ועדת הערעור דחתה את הפנייה שלו. האם הסכמתם לערעור על ערעור?

לפני 3 דקות סיפרתי כי גם אחרי ועדת ערעור, הורים שהיתה להם מצוקה אישית ובקשה שהם סברו שהיא לא הובאה טוב בפני הוועדה, פונים אלינו ואנחנו בודקים זאת שוב. יושבים פה נציגים של שלום הילד שיודעים שאנחנו בדקנו שוב בקשות שהם הגישו אלינו. יושבים פה הורים שפנו אלינו באופן אישי, ואנחנו בדקנו שוב את הבקשה. אחד מההורים פנה יש לבג"צ במקום לפנות אלינו. אנחנו בדקנו גם את הבקשה שלו שוב, בדיוק כמו שאנחנו בודקים את כל הבקשות האחרות.

ציפי, האם את פנית אליהם שוב?

היא לא פנתה אלינו שוב.

תראי בזה שהיא באה הנה היום ודיברה, כאילו היא פנתה לבג"צ ותבדקי את הבקשה שלה שוב. יחד עם זאת, יש הורים רבים שלא הגיעו הנה היום.

הם לא היו צריכים להגיע אלינו. אנחנו נענינו גם לבקשה של הורים בטלפון.

אבל איזה הורים מגיעים אליכם? מגיעים אליכם רק ההורים החזקים.

אני רוצה להתייחס לנקוד שד"ר אלדור העלתה כאן. הגיעו אלינו הרבה פניות שכולן נגעו למה שחברת הכנסת העלתה קודם, לתלמידים שלמדו לקראת מבחן מותאם במשך שנה-שנתיים, ופתאום בכיתה י' הודיעו להם כי ועדת ההתאמות המחוזית דחתה את הבקשה שלהם וכך גם ועדת הערעורים. זאת תקופת ביניים שבין הפרוצדורה הקודמת, בה לא היתה קיימת ועדת התאמות, לפרוצדורה החדשה הזו. דווקא בתקופה הזו היו צריכים לגלות קצת יותר גמישות מהבלי שזה יגיע אחרי ועדת ערעורים לד"ר אלדור. כבר בוועדת ההתאמות היו צריכים לגלות קצת יותר גמישות, שהרי מדובר בתקופת ביניים שאין הוראות מיוחדות לגביה ועל כן דווקא בתקופה הזו היו צריכים לגלות קצת יותר גמישות ולא להגיע למצב בו אותם ילדים שהם באמת ליקויי למידה לא קיבלו את ההתאמות.

הם אמרו שהם החליטו לקולה.

הרגישות הזו היתה, אך יחד עם זאת כל מי שאינו מוצאת חן בעיניו התשובה השלילית, יכול לפנות אלייך.

אבל מי יודע זאת?

יש ועדת ערעורים שכל המדינה יודעת עליה.

מה שאתן מציגות זה הרבה רצון טוב ואכפתיות, אבל כאשר יש מנגנון של ועדה וועדת ערעור ואתם גם מוכנים לקבל פניות לאחר מכן, יש פה קושי בהסברה ובתקשורת. רוב האנשים לא יודעים את זה, ועל כן הערעור על הערעור קיים במקרים נדירים, והיה גם מי שהלך לבג"צ ושילם הרבה כסף על כך.

הוא לא צריך לקבל. בגלל שזו היתה שנה ראשונה פעלנו כך. זה לא יהיה בשנה הבאה. בשנה הזו אם בית הספר עשה טעו, אמרתי לא על גבו של ילד.

אני מייצג פה את מועצת התלמידים הארצית ואני גם בעל ליקויי למידה. לי יש מזל, כיוון שיש לי אח גדול שהוא בעל ליקויי למידה, ולכן כאשר אמא שלי ראתה שבכיתה א' אני לא מצליח ללמוד קרוא וכתוב, היא לקחה אותי לאבחון פרטי. מצאו כי יש לי דיסלקציה חמורה ואז אבא שלי התחיל להשקיע בי הרבה כסף. מזל שאני בא ממשפחה אמידה וההורים שלי יכלו להשקיע הרבה כסף בלמידה שלי במכון מיוחד שלימד אותי קרוא וכתוב וגם במורים פרטיים.

באיזה כיתה אתה היום?

אני בכיתה יב'.

אתה עד עכשיו קיבלת מהמדינה חינוך חובה חינם.

חינם במרכאות. למרות שעשיתי אבחון, במשך כל השנים בבית הספר היסודי לא קיבלתי שום הקלות. הייתי בכיתה של 40 ומשהו תלמידים והמורה לא יכלה להסתדר גם עם מספר ילדים שהם ליקויי למידה, לכן לא למדתי בכלל בכיתה אלא רק בשעות אחר הצוהריים אצל מורים פרטיים.

כאשר הגעתי לחטיבה אמרו לי כי האבחון שעשיתי בכיתה א' הוא כבר לא תקף, ושאני צריך לעשות עוד אבחון. פניתי לניצן והם אמרו שהם לא מקבלים אותי, ולכן אמא שלי שילמה 2,000 שקלים למאבחנת פרטית. קיבלתי אבחון בדרגה 3 וקיבלתי התאמה של מבחן בעל פה.

כאשר הגעתי לבית הספר התיכון לא ידעתי שיש לי גם מבחן מותאם בלשון. כל השנה קיבלתי ציון 40, כיוון שלא ידעתי לקרוא ניקוד.

האם אישרו לך את ההתאמות?

אישרו לי את ההתאמות. הן נגררות. רק בסוף השנה המורה בדקה את האבחון שלי וראתה כי יש לי שאלון מותאם בלשון. בסופו של דבר קיבלתי ציון 90 בבגרות בלשון.

מה שלא בסדר הוא שבית הספר מפרסם רשימה של תלמידים שיש להם הקלות במבחנים, ובכך הוא פוגע בצנעת הפרט. כולם אומרים שאני מקבל כל הזמן התאמות ועל כן אין פלא שאני מצליח בלימודים. זה לא נכון. אני עובד קשה מאוד. עכשיו אני צריך להיבחן בעל פה, ולבית הספר שלי אין מורים שיבחנו אותי בעל פה.

במה?

בגיאוגרפיה. אני צריך לשלם מונית ולנסוע לבית ספר אחר בעיר אחרת כדי ששם יבחנו אותי בעל פה. אחותי עולה לכיתה א' בשנה הבאה, ואמא שלי אומרת בואו נתחיל את ההשקעה שוב.

אתה שאלת קודם איך זה ייתכן שאם אנחנו יודעים שהממוצע הכלל עולמי של ליקויי למידה הוא 10%-12% ואנחנו מאפשרים גישה לוועדות רק לפחות מאחוז.הוועדה המחוזית דנה רק בילדים הזכאים להטבות ברמה 3 ויתר הילדים מקבלים את המענה שלהם במועצה הפדגוגית הבית ספרית.

אחרי שמערכת החינוך בנתה כזה מדרג של ועדות וערעורים, הורה שחושה שיש לו סיכויים גדולים להצליח לערער על ועדת הערעורים העליונה, טועה. הוא צריך לדעת שמשרד החינוך רק במקרים חריגים יחליף את שתי ההחלטות של שתי הוועדות. גם בג"צ שיראה כי כמה ועדות דנו בעניין ויש נימוקים ענייניים מקצועיים, ייתן תוקף להחלטה הסופית.

אני רוצה להתייחס לעניין החקיקה. בשנת 1996 הוגש בג"צ אורן לם הראשון נגד משרד החינוך, כאשר משרד החינוך ניסה לעשות סדר ולומר כי ללא כל אחד יוכל לתת אבחון ללקות למידה, אלא רק מי שהוא פסיכולוג. אורן לם, מאבחן דידקטי, רץ לבג"צ ועצר את ההנחיה הזו.

בשנת 2000 יצא חוזר שהסדיר את הנושא באופן שהיה מקובל על אורן לם. בשנת 2003, לאור האינפלציה של מספר ליקויי הלמידה במערכת, משרד החינוך ניסה שוב להסדיר את הנושא של מתן ההקלות, כאשר אורן לם פנה שוב לבג"צ בטענה שהמשרד לא יכול לפגוע בחופש העיסוק שלו כמאבחן דידקטי ולמנוע ממנו לערוך אבחונים לתלמידים. משרד החינוך נמצא במבוי סתום.

חשוב להדגיש, כי כל תלמיד שמקבל הקלות כאשר הוא לא באמת זכאי להן, הוא פוגע בתלמידים האחרים שכן זכאים להן.

אני רוצה לסכם את הישיבה. ועדת החינוך והתרבות נדרשה לנושא ביטולי התאמות בבחינות הבגרות, מתוך חשש כי נפגעו זכויותיהם של תלמידים באופן שרירותי.

הוועדה למדה כי המשרד הגביר את תהליך הפיקוח על אישורי ההתאמה ואת הסינון של האישורים, וכי לכל מי שנשללה זכותו גם ניתנה זכות ערעור.

הוועדה מודעת לצורך במיון זהיר וקפדני כדי למנוע ממי שאינם זכאים לכך ליהנות מההתאמות, ובכך לפגוע באלה שאמנם זכאים להן.

הוועדה מבקשת ממשרד החינוך לפעול להתייעלות התהליך ולנקוט בפעולות ההסברה המתאימות, כדי שאישורי או ביטולי ההתאמות יינתנו זמן רב לפני בחינות הבגרות.

הוועדה משוכנעת כי יש לקדם את חקיקת חוק זכויות תלמידים עם לקויות למידה בחינוך הרגיל. הוועדה כבר קיבלה בעניין זה החלטה להחלת דין רציפות על החקיקה מהכנסת ה-15, אולם הממשלה טרם הסכימה לאשרה. הוועדה קוראת לממשלת ישראל לשנות עמדתה בעניין זה ובהקדם. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:30