סיור ועדת הפנים בחוף תל אביב



5
ועדת הפנים ואיכות הסביבה
16.05.2004

פרוטוקולים/ועדת הפנים/8597
ירושלים, י"א בסיון, תשס"ד
31 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 202
מסיור ועדת הפנים
יום ראשון, כ"ה באייר התשס"ד (16 במאי 2004), שעה 11:00

סיור ועדת הפנים בחוף תל אביב

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
רומן ברונפמן
משה גפני
חמי דורון
לאה נס
עמרי שרון

מרב פלג אגף תכנון, משרד התיירות
זאב פיש מפקח ארצי לאיכות הסביבה, משרד הבריאות
ולרי ברכה סמנכ"לית המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד דן צפריר לשכה משפטית, המשרד לאיכות הסביבה
רות רוטנברג יועצת משפטית, המשרד לאיכות הסביבה
אורן סונין האגף לדיג, משרד החקלאות
מושיק כגן מפקח ארצי, משרד החינוך
ויקטור וייס רמ"ד איכות הסביבה, צה"ל
אורון גלעדי סגן ראש עיריית תל אביב-יפו
פאר ויפנר סגן ראש עיריית תל אביב-יפו
דניאלה פוסק אדריכלית העיר תל אביב-יפו
הדס שכנאי חברת מועצת עיריית תל אביב-יפו, הירוקים
עו"ד נועה בן-אריה יועצת משפטית, המרכז לשלטון מקומי
רן וורניק יו"ר לשכת שמאי המקרקעין
רונן אלקלעי אגף ים וחופים
עו"ד אלי בן גרא אדם, טבע ודין
עו"ד תמר רווה יועצת משפטית, התאחדות הקבלנים
דב באסל התאחדות התעשיינים
ניר פפאי החברה להגנת הטבע
עו"ד אסתר אורן רשות הנמלים
שלמה שוהם נציב הדורות הבאים

אג'יאל, אילנות, גורדון, גיבורי ישראל, חשמונאים, לטבע, תל-נורדוי

מירי פרנקל-שור
עידו בן-יצחק, מתמחה

יפה שפירא

יפה קרינצה



סיור חופים בעיר תל אביב-יפו

בוקר טוב, אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת, ישיבה שהיא חלק מהסיור של היום וחלק מהאירוח היפה. אני רוצה להודות בתחילת הישיבה לכל המארגנים והיוזמים של האירוע.

אני מניח שיש פה חיבור יפה בין הירוקים, העירייה ומשרד החינוך, מנהלי בתי הספר, כל מי שהשקיע עבודה של הכנת הילדים. אני מקווה מאוד שהילדים עשו את הפעולה הזאת במודעות גבוהה, לא סתם כיום כיף, אלא כאירוע בעל משמעות. אני מקווה שזה גם יתרום לקידום המטרות, שכולנו רואים אותן כחשובות מאוד וקשורות לעתיד שלנו.

נמצא לידי נציב הדורות הבאים, השופט שלמה שוהם, שלוקח חלק פעיל באירוע הזה. למעננו ולמען הדורות הבאים אנחנו עושים את הפעילויות האלה, שמטרתן להגיע לאיזון אחר בין אינטרסים של איכות הסביבה לבין הפיתוח הכלכלי, תחבורתי, כל המהלכים החשובים והראויים שקורים במדינה, אבל לא יכול להיות שיקרו על חשבון העתיד שלנו.

אני מתנצל על האיחור, זה לא בגלל חברי הכנסת הפעם. אמנם מתוכנן להתחיל עם הפרזנטציה, אבל אבקש קודם מחברי הכנסת שלחוצם בזמן להגיד כמה מילים לפני כן. חבר הכנסת ברונפמן, בבקשה.

גבירותיי ורבותיי, חברי הכנסת, השופט שלמה שוהם, ובעיקר המארחים והמשתתפים, זה אחד הבקרים הכי משמחים של העבודה הפרלמנטרית, להתחיל את הבוקר על חוף ימה של תל אביב, שידוע כחוף ידידותי. נהנינו יחד עם הילדים, ואני רוצה לברך את כל מי שהגה את הרעיון הזה וכל מי שביצע אותו.

כמו שאמר דוקטור שטרן, גם אני חושב שלמפגש הזה תהיה השפעה חיובית על תהליך קבלת ההחלטות שלנו, כי אנחנו עומדים בפני התלבטויות לא פשוטות. העיר תל אביב שמארחת אותנו היום, מבחינת העירייה, התושבים, הנדל"ן, יש לא מעט בעיות לא פתורות. אנחנו יודעים מה הרצונות והלחצים של כל צד שלוקח חלק בדיונים בהצעת החוק שמונחת על שולחן הוועדה. אני מאמין שהפשרה שתתקבל תהיה פשרה אמיתית בין הנכס הציבורי – שהוא חוף הים התיכון – ובין הצורך בפיתוח כלכלי.

אתן שתי דוגמאות, קשורות לעיר תל אביב. אחת, בצפון מתחם שדה התעופה דב, והשנייה הוא מתחם הדולפינריום בדרום העיר. אלה שתי דוגמאות בולטות של השפעה גם על חוף הים, וגם על עתידם, אם החוק יתקבל.

אני מאחל לכם שבוע נעים. התחלנו שבוע נחמד, ואני מקווה שכך הוא יימשך. לוועדה שלנו אני מאחל קבלת החלטות שקולות ונבונות, בראייה עתידית של הנכס הזה. תודה רבה.

תודה. אנחנו בשלב הגמר של הכנת החוק לקריאה שנייה ושלישית. שני נושאים מאוד כבדים השארנו לסוף, וזה הנושא של זכות הקניין הציבורי על חוף הים, שלזה תוקדש ישיבה מיוחדת. הנושא האופרטיבי הוא עתיד החלת החוק על שטחים עירוניים, גם בנויים וגם לא בנויים.

יש לא מעט גורמים שטוענים שאי אפשר באופן מכני להחיל את אותו משטר של תכנון ובנייה, שעל פי החוק נחיל על החופים הלא בנויים והפתוחים, באופן אוטומטי בלי התאמה, לשטח עירוני.

היות ואנחנו נמצאים בעיר תל אביב, ומהנדס העיר הוא אחד האנשים הבולטים והבוטים ביותר בהתנגדות להחלת החוק באופן מכני על השטחים העירוניים והבנויים, זה יהיה הנושא של הישיבה היום.

נתחיל מכמה מיצגים שהכינו העירייה והמשתתפים באירוע של היום. נתחיל כמובן מהילדים.

שלום לכולם, חוף הים הוא לא נדל"ן, בזה אנו מאמינים. אנו, שיר ושוהם, מייצגים את תלמידי תל אביב-יפו, ורוצים לשתף אתכם בהרגשתנו, ולשכנע אתכם בנחיצות חקיקה מאוחדת וברורה בנושא החופים.

החוף היפה בעל סיכויים רבים להיפגע על ידי השלכת פסולת, על ידי בנייה עליו, על ידי הזרמת שפכים אליו ועוד. הניגוד בין החוף לבין המפגעים בולט ומצמרר. למדינת ישראל חופים ארוכים ביחס לגודלה. מתוך 197 קילומטרים של חוף, נותרו לכל אדם במדינה כ-0.8 סנטימטרים של חוף פתוח.

מכל המפגעים שהחוף הישראלי מכיר, שום דבר לא משתווה לנזק שנגרם כתוצאה מבנייה לא חוקית. בנייה כזאת משנה את פני החוף באופן בלתי הפיך. הנורא מכל, שבבניה בלתי חוקית כזאת לקבלנים ולאנשי הנדל"ן היו כל האישורים החוקיים בידיהם. זו תופעה מדאיגה ביותר, שנובעת מריבוי רשויות העוסקות בחופים, ועל כן יש להקים רשות חופים ארצית אחת.

כשאנו אומרים "טובת הציבור", אנחנו מתכוונים לחופים פתוחים לכולנו, ולא רק לעשירים, חופים רחבים, טבעיים ויפים. חוף ניתן לנו במתנה, כדי שנוכל להעבירו הלאה לדורות הבאים, שגם הם ייהנו ממנו.

הקמת רשות חוף ארצית אחת יכולה להועיל ולמנוע את התקלות הבלתי אפשריות, שמאפשרות בנייה לא חוקית. לרשות זאת תהיה אפשרות לראות את התמונה הכללית של מה שעתיד להתרחש, והיא זו שצריכה לתת את האישורים הסופיים לבנייה.

חוק החופים מנסה להציל את מה שנשאר, והוא מוצע כי ראינו שכוונות טובות לא מספיקות. צריך חוק, ובעיקר צריך חוק עם שיניים. אנו מזהירים כי בנייה קרובה מידיי לחוף וייבוש הים פוגעים במערכת המיוחדת המכונה חוף, המכילה חי, צומח ודומם.

החופים לא שייכים לאף אחד באופן בלעדי, אלא לכולנו, לכן אסור לגדרם או למנוע כניסה אליהם בכל אמצעי שהוא. בכדי לשמור על המערכת המיוחדת הזו המכונה חוף, אסור לזהם אותה או לפגוע בה, במזיד או שלא במזיד.

לפי דעתנו, העובדה שהמקרים האלה עדיין קורים, מוכיחה את הצורך בחוק חופים. אנחנו כאן היום כדי להגן על החוף והים, שאינם יכולים להגן על עצמם. תודה רבה.

תודה רבה. מעכשיו אתם מוזמנים לכל ישיבות הוועדה שלנו, גם בחוק החופים ולכל נושא אחר שתבחרו. תודה גם לחני ברוברסון על כך שיזמה, ליוותה את כל האירוע, והשקיעה בזה המון, ולכן הי אחראית על הצלחתו.

לגבי רשות החופים, הרעיון הזה עלה מספר פעמים, אבל אף פעם לא בא לדיון בוועדה בצורה מאורגנת, ולכן הוא גם לא נדון. בהצעה שאמור להביא משרד הפנים, שרוצה לתקן את החוק, ידובר כנראה על הקמת ועדה מיוחדת לתכנון ובנייה בחופים. על זה נדון, יכול להיות שזה רעיון ראוי.

השאלה איך תיראה אכיפת החוק, אחרי שהוא יתקבל, בהיעדר איזה גוף סמכותי. השאלה הזאת נשארת פתוחה כעת, אני לא בטוח שנספיק לדון בה עד סיום דיוני החוק, כי אנחנו קודם כל מעונינים לקבוע את הנורמה החוקתית, ואת הפרטים הנוספים להוסיף אחר כך.

אני חושב לא דברו שתקום עוד ועדה ועוד ועדה.

הם דברו על הקמת רשות. המצגת הבאה היא של העירייה. הגברת פוסק, בבקשה.

שלום, אני אדריכלית העיר תל אביב-יפו, אני מייצגת היום את מהנדס העיר, שנמנע ממנו להגיע. הבאתי אתי את עקרונות החזון של העיר תל אביב, שמתייחס לקשר עיר ים, ומפה על מנת להראות מעט מן ההשלכות הצפויות, מתוך בקשה לנהוג במחשבה רבה ובזהירות רבה בבואכם לשקול את שיקוליכם.

העקרונות של חזון העיר, אשר גובש במסגרת תוכנית אסטרטגית לעיר תל אביב, שנעשתה בשיתוף אנשי מקצוע, אנשי עירייה, ובעיקר תושבי העיר, זיהו את חוף הים כמשאב טבע עיקרי וחיוני לעיר תל אביב. אני חושבת שכאשר אני באה להציג את החזון ואת העקרונות הנובעים ממנו תסכים הוועדה שתל אביב והמדינה רואות עין בעין את היחס לחופים. ההבדל הוא בגישה של איך לשמור, ולא בשאלה האם לשמור.

החזון של העיר, כפי שנקבע על ידי תושביה, קובע כי חוף הים של תל אביב-יפו הינו משאב טבע ייחודי, המהווה גורם מאזן בין הפיתוח האינטנסיבי והפעילות התוססת של העיר, לבין הצורך של תושביה למרחב פתוח לנופש ורווחה נגישים לכל. לכן, חיזוק נוכחות הים בחיי העיר הוא עקרון יסוד בחזון לפיתוחה העתידי של תל אביב-יפו.

המדיניות המוצעת הנובעת מכך היא אל"ף, פיתוח רצועת החוף לטובת כלל הציבור. בי"ת, פיתוח מוקדי פעילות לאורך החוף, שהם ציבוריים. גימ"ל, פיתוח עורף בחוף, שטרם נבנה, לשימושים מעורבים באופן המשאיר מבט פתוח לים, והמאפשר זרימת אוויר מהים לעיר. כאן אנחנו כמובן מוצאים את עצמנו בקונפליקט מובנה לכאורה, אבל לא באמת. גם הצעת החוק שלכם מדברת שכל פיתוח עתידי ישאיר מבט פתוח לים ויאפשר זרימת אוויר, וזהו עקרון יסוד בתכנון.

שאלת העורף היא השאלה שעומדת לדיון. כפי שמהנדס העיר הציג בדיונים קודמים, לא יתכן לדון את דינה של תל אביב כדין אזורים פתוחים, ונשאלת שאלת ה-100 מטרים, 300 מטרים. האם רחוב בן יהודה, לדוגמה, שנכלל בתחום ה-300 מטרים, דינו כחוף פלמ"חים, ששם נשאלת השאלה למה 300 מטר, למה לא שני קילומטרים. תכנון הוא דבר שצריך להיעשות בזהירות, באופן מושכל, ובהתייחס לא רק לקיים אלא גם לעתיד. צריכה להיעשות כאן חשיבה מאוד עמוקה, כפי שהיא נעשית גם בתמ"א 13.

העקרונות הבאים הם מתן זהות עיצובית למרחב הציבורי של החוף ושל הרחובות המובילים אליו. את זה אנחנו עושים במסגרת תוכנית צירים, שנקראת על ידינו השלד הירוק. התוכנית מזהה את כל הצירים המובילים לים, בין אם זה בן גוריון, שהיום נחסם בבואו לים על ידי ככר אתרים, ובין אם זה רחובות כמו גורדון, פרישמן ובוגרשוב, שמטרתנו היא לחזק דרכם את הקשר עיר - ים, עם דגש להולך הרגל ורוכב האופניים.

לנושא פיתוח עורף בחוף שטרם נבנה, לשימושים מעורבים באופן המשאיר מבט פתוח לים והמאפשר זרימת אוויר מהים אל העיר, המדיניות של עיריית תל אביב היא קביעת הנחיות בינוי המציבות סף עליון לגובה בניינים, והעמדתם באופן המאפשר זרימת אוויר מהים אל העיר. זאת למניעת הרחבת החזית החומתית הקיימת לאורך החלק המרכזי של החוף.

מה זה "חזית חומתית"?

תכף אתייחס. כאשר הצעת חוק אומרת שחייבים לשמור על המבטים ועל זרימת האוויר, מוטלת על המתכננים החובה לתרגם את זה לתכנון אמיתי. מה זה לשמור אוויר, מאיפה ולאן. ההגדרה הכוללת הזאת של אוויר שצריך לזרום, יש לה השלכות וקונוטציות שאנחנו אמורים לתת עליהם את הדעת.

כאשר אנחנו מדברים על החומה שנוצרה במשך השנים, אנחנו מתייחסים לתכנון של שנות ה-70, אשר בעקבותיו נוצרו החזיתות החוסמות, כגון בתי מלון לאורך רחוב הירקון ובנייה גבוהה, שיצרה את החסימות האלה כלפי הרחובות. זה הדבר שאנחנו, בתכנון שלנו היום, אומרים: לא ככה. השאלה איך כן היא שאלה תכנונית. שאלות תכנוניות לא ניתן לקבע במסגרת חוק בלבד, אלא במסגרת תוכנית מתאר ארצית, תמ"א 13, והיא נמצאת בתיקונים.

העמדה של עיריית תל אביב היא שהחופים הם אכן נכס ציבורי, של כולם. האופן שבו יעוגן הנושא חייב להיות חלק ממהלך תכנוני רגיש ונכון. כאשר הצעת חוק מוציאה החוצה את כל נושא תשתיות החשמל, מתקנים להתפלת מים, מתקנים ביטחוניים – ומובן שעליה לעשות זאת מכיוון שקיימים אילוצים – צריכה הוועדה ולהשית את דעתה על מידת הפרישה והכמות של אותם מתקנים, ואיזה חלק הם תופסים בחוף. היא צריכה לדעת לבוא עם הנחיות והגבלות מחמירות גם אליהם.

העיקרון ברור, נכון ומקובל על כולם. השאלה שאנחנו מעמידים כאן היא מהו האמצעי הנכון לעשות את זה. האם על ידי תוכנית מתאר ארצית, האם על ידי תוכנית אשר על פיה יודעים לפעול המחוזות השונים, הערים השונות, הרשויות השונות, או האם על ידי חקיקה שאין לה את הכלים הנכונים לעשות את האבחנות השונות שדורשות תכנון.

אני מבקשת להציג בפני חברי הוועדה את צילום האוויר של מרכז העיר, שעליו מסומן קו ה-300 מטרים. הקו הזה מבהיר את הדילמה והבעייתיות המוצגת כאן. קו ה-300 מטר מכסה את כל רחוב הירקון, את הרברט סמואל, בחלקו מגיע לרחוב בן יהודה. הוא מקיף את כל מערך המלונות לאורך החוף - - -

אני לא חושב שיש כוונה להרוס היום את כל זה. להציג את זה ככה - - -

נניח לה לסיים קודם.

הקו כולל בתוכו גם את יפו העתיקה. אמנם הכוונה היא לא להרוס את הקיים, אבל מה יקרה כאשר יהרסו בנינים. העיר מתיישנת, מתחדשת וחיה. החוק הוא לתמיד, לא להיום. חוק קובע מגבלות מהיום והלאה. לדוגמה, אם לפני 2,000 שנה היה נקבע החוק הזה, מקומות כמו עכו העתיקה, יפו העתיקה, ונציה וברצלונה לא היו קמים. לכן, החשיבה חייבת להיות בתכנון מושכל ולא בחקיקה, שהשאלה היא האם ניתן לעמוד בה.

עדיין לא הבנתי מה בדיוק אתם רוצים. החוק הוא התקן של התכנון, הוא קובע בסך הכל את קווי המתאר של התכנון, את המגבלות, את היעדים. לכן, אין שום סתירה בין זה שאנחנו מעבירים בחוק לבין מה שאחר כך יתורגם לתוכניות יותר מפורטות.

אם אתם רוצים לתרום לדיון, עליכם להגיד שאתם רוצים שבחוק יהיו סייגים כאלה ואחרים, שההגדרות תהיינה כאלה וכאלה. בלי זה, זה דו שיח של חרשים, וזה לא יתרום לכם. לכם – אני מדבר על הגורמים שרוצים גישה אחרת. אני לא שומע בדברייך שום דבר בונה מבחינת ההצעות שלכם, שנוגעות לחקיקה. מר שוהם, בבקשה.

שלום. דברת על חזית חומתית, בשנות ה-70 היו מוסדות תכנון, היו תוכניות תמ"א, ולמרות הכל בנו לחוף הים, וסגרו את האוויר, ומכרו את חוף הים ואת האוויר הבא מן הים לאנשים שהיה להם יותר כסף לשלם. אנחנו לא מדברים על מציאות אחרת של מדינה שאנחנו מקימים אותה היום. אנחנו כבר 56 שנים במדינה הזאת.

זאת אומרת, אנחנו נכנסים למקום שהיה בו כשל, לא נשמרו החופים בישראל כמו שהיינו רוצים לשמור, ובדברייך אמרת את זה. לכן, בתוך המסגרת הזאת ליצור מצב שיהיה נוקשה, הוא ייתן אפשרות להתחדש, אבל היא תהיה במסגרת ההגבלות של החוק.

כמו שאמר חבר הכנסת שרון, אנחנו לא מתכוונים להרוס את הבתים. אם יש היום בית של ארבע קומות, שנמצא ברחוב הירקון, ומחר ירצו לבנות שם 50 קומות, זה בדיוק מה שהוועדה רוצה להכניס למסגרת החוק, בשביל שמחר לא יקרה מה שקרה עם המלונות על שפת הים. הדבר הזה חשוב בעיניי. יש פה אמירה חוקית על תכנונית, זה נכון. האמירה הזאת, בהגדרה, אולי לא עולה בקנה אחד עם יוזמות תכנוניות.

אנחנו מדינה מאוד ביצועיסטית, אנחנו חושבים שקודם כל צריך לעשות משהו. ייבשנו את החולה, אחר כך אמרנו, אופס, סליחה. עשינו כל מיני שגיאות, גם תכנוניות בארץ. הדבר הזה הוא משמעותי. בואו נעצור רגע אחד, נשאיר מרחב בחירה גם לדורות הבאים, שהם יעשו את השגירות שלהם, אולי הם יידעו יותר טוב מה הם רוצים. כל מלון שנבנה נבנה למאות שנים – אם הבנייה שלו טובה – הוא ישרת יותר את הילדים שלנו מאשר אותנו. קצת צניעות, להגיד שאנחנו לא יודעים, להשאיר איזה מרחב פתוח. תודה.

יש הרבה מאוד שטח של תל אביב שלא בנוי עדיין, והוא לאורך החוף, משפך הירקון וצפונה. עכשיו יממשו את העיקרון של להשאיר חלק מהחוף פתוח, שם כן אפשר לקחת בחשבון את הנושא של ה-300 מטר, שם כן אפשר לחשוב איך יעשו את זה. אף אחד לא מתכנן איך יהרסו מפה ודרומה את כל מה שבנו קרוב לשפת הים. הייתי מציע לזה להתייחס.

אנחנו קובעים חוק איך בונים את העניין, ולכן היה שווה להציג איך אתם רואים את זה, ולא להסביר לנו בגדול. היינו רוצים לשמוע קצת יותר בקטן, כי זה החלק הבעייתי פה.

אתייחס לזה.

אנחנו פה לא בדיון תיאורטי, אנחנו בוועדת כנסת שבאה לחוקק. כל מה שאתם רוצים להגיד צריך להתייחס לתהליך בו אנחנו נמצאים. אנחנו נמצאים בתהליך מאוד מתקדם של חקיקת החוק הזה. אם אתם רוצים להעיר הערות לגבי סעיפים ספציפיים שלו, בבקשה. כל השאר לא רלוונטי.

העיר הזאת בנויה בהתעלמות מהים. אבותיה פשוט פחדו מהים, תראו את רחוב דיזנגוף, איך הוא יורד לים וברגע מסוים כאילו משהו קפץ אצלו ואז הוא מתעקם ובא צפונה. אחר כך זה המשיך בכל הבנייה המסיבית הזאת, והיום אתם רוצים להמשיך ולשמר את המצב. אם לא, המטרה של החוק צריכה להיות שבמשך הזמן עם השינויים בשטח הבנוי, הריסת בתים, ניקוי של שטחים מסוימים, תהיה התאמה, מאוחרת מאוד, של הבנייה בעיר הזאת לחוף שלה, ולים שלה. אם אנחנו נשאיר את זה על הפסים בהם אתם הנעתם את העיר לפני כן, אז לא השגנו שום דבר.

תכנון הוא דבר שנמשך על פני שנים רבות. ראיות תכנוניות משתנות עם השנים, חטאים נעשו, נעשים וייעשו, גם כאשר אנחנו חושבים. עיר היא דבר חי, מתחדש ומתפתח במשך השנים.

עיר צריכה להישאר אחרי שאנשים לא יישארו, יתחלפו, כמו בדוגמאות שהזכרת, יפו וונציה.

בסדר, אבל עיר גם יודעת לתקן טעויות תכנוניות שנעשו, בדיוק כפי שמדינה יודעת לעשות את זה. השאלה שלכם לעיר תל אביב היא מהן ההצעות הקונקרטיות לחוק הזה, אשר נמצא בשלבים מתקדמים. לנושא הזה קיימת התייחסות רחבה, שנתן גם מרכז השלטון המקומי, שבו העיר תל אביב מהווה חלק מההתייחסות. זאת אומרת, התייחסויות ספציפיות פר סעיף ניתנו, ואני מתארת לעצמי שעוד יינתנו.

העיקרון שאומרת העיר תל אביב הוא, שהחוק חייב לעשות אבחנה בין שטחים עירונים לשטחים פתוחים. לא ייתכן שחוק יחיל את אותו כלל על זה ועל זה, מכיוון שהתנאים האקולוגיים, הצרכים של האזרחים, הם שונים ממקום למקום. שמורת טבע אין דינה כמרכז עיר סואן, וכעיר אשר שוכנת לחוף ימים. זאת האמירה הבסיסית והעקרונית של העיר תל אביב, כפי שזאת אמירה גם של ערים אחרות. אנחנו מבקשים, עשו נא את האבחנה בין האזור הבנוי לבין האזור הפתוח.

השאלה היא אזור בנוי ואזור פתוח, או אזור שהוא בתחום העירוני ואזור שהוא לא בתחום העירוני. יש פה שתי אבחנות. השאלה היא איך הולכים לבנות את הצד ההוא של העיר - - -

את 2,000 הדונם ממנדרין דרומה למשל, אם בכלל צריך לבנות אותו.

כל אזור צפון מערב.

צריך לבנות אותו?

כמובן שכן. בל נשכח שהמדינה תומכת בהגדלת הצפיפות במרכזי הערים, על מנת למנוע את הפרבור המתמיד. המדינה רואה לנכון לרכז את התושבים באותו מקום שבו ניתן לתת להם את השירותים המיטביים, ולא ניתן לפרוש מערכות תשתית חדשות. לכן העיקרון המוביל את העיר תל אביב הוא לממש בנייה למגורים, לתעסוקה, מכיוון שהיא חלק ממטרופולין אשר יודע לתת את השירותים לתושביו.

אבל למה על חוף הים?

השאלה היא אם הבניה צריכה להיעשות שם או נכון יותר לעשות בינוי בתחנה המרכזית הישנה. כעיקרון זה מאוד נכון למנוע את הפרבור, אני לא חושב שיש פה מישהו שמתווכח על זה. השאלה היא אם נכון לבנות דווקא שם, ואם שם – על פי אילו עקרונות?

צפון מערב היא תוכנית שמזהה רצועה ירוקה שתפותח כפארק לכל אורכה, ברוחב של בין 100 ל-300 מטר, אם אני לא טועה. יש לנו מקומות שבהם אנחנו מתקרבים יותר, וזאת מתוך מטרה לפתח מוקדים ציבוריים בכיכרות שניגשות לים. זאת תוכנית שאשמח להציג אותה לאחר שהיא תוצג בעוד שבוע במועצת העיר אשר אמורה לאשר אותה. עיקרון תכנון יסודי הוא רצועה ירוקה, פארק עירוני לכולם לאורך כל החוף.

עדיין השאלה היא כמה, כי הכמה מאוד חשוב פה.

אני מאוד השתכנעתי מדברייך שאנחנו חייבים כמה שיותר מהר להעביר את החוק, פחות או יותר בנוסח הנוכחי שלו. אמרת שהתכנון הוא תהליך ארוך, מורכב, הקונספציות התכנוניות משתנות, ומה שאנחנו רואים זאת תולדה של הקונספציה המיושנת מלפני 10, 15 שנים.

החוק, לעומת התכנון, הוא נורמה שאמורה להיות יותר קבועה מהקונספציות התכנוניות שכמו שאמרת, מתיישנות, הן יכולות להיות מעוותות. לכן, החוק חשוב, וכל מה שספרת על האזור הצפוני, זה בדיוק מה שאנחנו רוצים למנוע, בנייה של דירות פאר.

אדוני היושב ראש, השאלה היא לא דירות פאר, אלא למנוע בנייה על החוף.

עיריית תל אביב, על פי מה שאני יודע, לא מתכננת שם שיכונים. המטרה היא להשאיר את החוף כמה שיותר פנוי ופתוח לכל האזרחים. אם אתם רוצים שבחוק היה אבחנה בין השטח העירוני לבין שאר השטחים, יכול להיות שהאבחנה הזאת תכלול את מה שהציע חבר הכנסת שרון, אבחנה בין שטח עירוני פתוח לבין שטח עירוני בנוי, אדרבה. אבל תציעו, כי הדיון פה הולך להיגמר.

אדוני, סגן ראש העיר, בבקשה.

בגלל שאני בוועדת תכנון ובנייה של תל אביב, אני רוצה להבהיר. בקטע האורבני, יש לנו בסך הכל 13.5 קילומטרים של חוף. ברחוב הירקון ובן יהודה היו חטאים, הם נמצאים. אבל מבחינה נדל"נית, אם מישהו ירצה לקחת נכס של מישהו, שנראה לא טוב, וירצה להרוס אותו – לא נוכל להגיד לו שהוא לא יוכל לבנות שם שום דבר.

אני חושב שהפשרה של עיריית תל אביב שמגיעה לוועדת הכנסת הוא להגיד שבחוף הצפון מערבי, אין הבדל מה בונים שם, אבל יבנו שם, אנחנו צריכים לתת הצעה שה-300 המטרים הולכים להישמר. אני חושב שאם תסתכלו על החטאים של שאר הערים, של חדרה, נתניה ומה שבונים שם, צריכים לעצור את הטירוף הזה, כי ממשיכים לבנות שם.

300 המטרים בשטח המוניציפלי של תל אביב צריך להישמר כפארק חופים, לאורך כל 300 המטרים. אני חושב שתל אביב עושה את הפשרה הגדולה ביותר, בסופו של דבר יש שם את הפצע של sea and sun, שהוא הסמל שהתחיל להעיר את כל המדינה להגיד שהחוף שייך לנו, תשמרו עליו. תודה.

בשם מרכז השלטון המקומי, פורום ערי החוף, שעיריית תל אביב-יפו נמנית עליו, ניסינו ליצור איזון בין תחום החוף שמוצע במסגרת הצעת החוק לבין תחום החוף העירוני, על מנת להתגבר על הדברים שהוצגו כאן בידי אדריכלית העיר.

אין כוונה, גם במסגרת הגדרה בהצעת החוק, להתגבר כל המכשלה של בינוי בתחום ה-100 מטרים או בתחום ה-100 עד 300, על ידי הגדרה שתביא לבינוי כזה. כדי להביא להתחדשות עירונית במקרים של פינוי ובינוי, למקרים שיתאפשר החזון של הריסת החומה שחוסמת את הים, ובנייה של משהו אחר תחתיה, אנחנו רוצים להציע הגדרה אלטרנטיבית, שתיתן את אותו תחום חוף עירוני.

לגבי שאלת חבר הכנסת שרון, אם מדובר בתחום חוף בנוי או בתחום חוף עירוני, מדובר בתחום חוף עירוני, ולא בהכרח זה מביא לתוצאה שיהיה מדובר בתחום חוף בנוי. ייתכן מצב שבתוכניות חדשות תישמר הריאה הירוקה, הפארקים והאזור הפתוח, ולאו דווקא בינוי פר סה.

הגשנו הצעה לוועדה, שמגדירה תחום חוף עירוני. אחרי ששמענו את הישיבה הפנימית, שנעשתה בין המשרד לאיכות הסביבה והמרכז למיפוי ישראל, הוא יוצר אבחנה בין השטחים הפתוחים לבין שטחים עירוניים, הוא יוצר אפשרות להתחדשות עירונית, גם לבינוי, גם להשארת שטחים פתוחים. הוא עוקב אחרי מגבלות הצעת החוק, שיתאמו את הסביבה החופית, את הצעת החוק והעקרונות שלה, שיהיו לצרכים מיוחדים, ויגרמו לפגיעה מינימלית ככל שניתן בחוף. בהקשר הזה, גם בתחום החוף העירוני אנחנו לתאום את מגבלות הצעת החוק.

לגבי הצעת משרד הפנים, אם יש לנו הצעת חוק שקובעת מנגנונים תכנוניים ולא רק נורמטיביים ערכיים, ראוי להוסיף לאותה הצעת חוק – את זה אנחנו טוענים בשונה מעמדת משרד הפנים – מנגנון מתכנן כגון ועדה, שיהיה חלק מהחוק, ויאפשר פיקוח על הרשויות המקומיות, על ועדות התכנון השונות, ויפעיל את החסמים הראויים כמו שמירה על החופים, ויאפשר גם התחדשות עירונית במגבלות שהצעת החוק הזאת מבקשת להציע.

ההצעה הונחה אמנם בלי נושא של ועדת חופים מיוחדת, היא הונחה רק לגבי הגדרות תחום החוק. אם יש צורך, נגיש אותה מחדש בהתאם. תודה.

אני מייצגת את התאחדות הקבלנים והבונים, מה שנהוג לכנות – לדעתי לא בדק – "כרישי הנדל"ן". גם הם בני אדם, וגם הם רוצים שהחופים יהיו יפים, נקיים ושאפשר יהיה להשתמש בהם לתועלת הציבור.

אנחנו חושבים, שכדי לא לפגוע בזכויות קיימות וכדי לאפשר את יישום החוק, יש להבחין בין ישובים עירוניים ובין שטחים פתוחים. זוהי אבחנה מאוד הגיונית שחייבת להיעשות. היא תביא לכך שאת החוק הזה, בהבדל מתוכניות קיימות שלא מיישמים, אפשר יהיה לממש ולאכוף.

דבר נוסף, וראיתי שגם הוא נכלל בהצעה שהגיש המרכז לשלטון מקומי, לא ייתכן לפגוע בזכויות קיימות של אנשים בלי לפצות אותם, אני בטוחה שכולם מסכימים לכך. חייבים לכן לקבוע במסגרת החוק מנגנון לפיצוי של מי שפוגעים בזכויות שלו. מלבד זה, אנחנו תומכים בחוק.

גם אני ראיתי את ההצעה שהגיש המרכז לשלטון מקומי. יש שם הגדרה: "קו החוף העירוני, קו הנמשך לאורך הים בגובה של 0.25 סנטימטרים מעל גובה פני הים הממוצעים". דהיינו, 25 מטרים מחוף הים יהיה קו המים, שם אפשר יהיה לבנות.

ממש לא.

ממש כן. זה מה שאתם כתבתם. ניהלנו ויכוח רב עוצמה בוועדה לגבי הנושא של המרחקים, אנחנו יודעים את המרחקים על פי המפה שנציג הממשלה, גבי גולן, הביא. אנחנו יודעים את המרחקים, פחות או יותר, על פי מה שמרכז המיפוי הביא, והמשרד לאיכות הסביבה. מה שאתם מציעים זה בדיחה רעה.

אני מנסה להקשיב, כולם נורא רוצים חוף ים נקי, כולם גם רוצים לנצל את הזכויות במירכאות שקיימות. מה זה זכויות קיימות? זכויות קיימות הן באותם מקומות שעליהם יש תוכנית שאושרה על ידי מוסדות התכנון, שנתנו זכויות. התוכניות האלו הוצאו מחוץ לתחולת החוק. כלומר, אתם מבקשים זכויות עתידיות, זכויות שלא קיימות בעצם, זכויות שאולי יהיו במשך הזמן בתוכניות חדשות, שאולי יאושרו.

זה לא מקובל, זה לא נכון וזה לא ראוי. אתם מבקשים גם פיצויים, ועל כך יש פסיקה דרך בתי המשפט. אין פיצויים על זכויות עתידיות. בעוד מאה שנה יהיו לי זכויות לבנות מגדל בחוף ראשון לציון, אז היום אני צריך לקבל עליהן את הפיצויים, כי החקיקה מונעת את זה ממני? זה לא יעלה על הדעת.

לצערי הרב, כולם מברים בשם החופים היפים והנקיים, אבל בפועל מנסים לטרפד את החוק, מנסים לעקר את החוק, מנסים ליצור מצב שבו החוק הזה לא יהיה שווה את הנייר שהוא כתוב עליו. רוצים ליצור מצב שימשיכו לבנות לטובת האינטרסנטים, ולטובת כרישי הנדל"ן, ואני ממש לא דומע בשבילם.

הויכוח שקיים מאוד פשוט, האם חופי הים הם קניינו של הציבור, האם זה שייך לכלל הציבור או שייך לכמה נדל"ניסטים שהצליחו לקנות או לשים ידיים עליו, בגלל חזון של ראייה שההתפתחות של הבנייה, העיור, יגיע לשם. זה כמו שיש אנשים שבנו על קרקע חקלאית ללא אישור, ואת, גברת רווה, אמרת שצריכים לטפל בהם. אבל את רוצה לנהוג הפוך בנושא של החופים, והמוסר הכפול הזה לא יכול להתקיים.

אני חושב, שלמרות שבוועדת הפנים באנו לקראת, התפשרנו מול הצעת החוק הפרטית שעברה קריאה ראשונה בכנסת הקודמת, וחבל שהממשלה לא החילה עליה את חוק הרציפות. אני חושב שכל פשרה נוספת שנעשה בחוק הזה תהיה עיקורו ותהליך הפיכתו לאות מתה בספר החוקים של מדינת ישראל.

תודה, חבר הכנסת גפני.

תודה רבה, הדיונים על נושא חוק החופים הפכו להיות לזרה לי ולחבריי. כל הדיונים כבר התקיימו, הכל ברור, מה העמדה של עיריית תל אביב, של מרכז השלטון המקומי ושל התאחדות הקבלנים והבונים. אלה עמדות ידועות ואני מכבד אותן.

הנושא של החופים במדינת ישראל הפך להיות נושא לאומי, הוא כבר איננו נושא תכנוני. העיריות צריכות לפעול על פי מה שהכנסת קובעת, כמו שיש דברים רבים היום בנושאים תכנוניים עקרוניים, שאתם פועלים על פי מה שהכנסת קבעה.

עברנו את שלב הדיון האם החופים במדינת ישראל הם נכס לאומי של תושבי מדינת ישראל או שהם נכס של קבוצה כזו או אחרת. הכנסת החליטה, הייתה הצעת חוק שחתומי עליה יותר מ-60 חברי כנסת, היא אושרה בקריאה ראשונה בכנסת הקודמת. הצעת החוק הובאה על ידי הממשלה שונתה לבלי הכר. אני מאוד מצטער שהדיונים האלה מתמשכים אפילו לגבי החוק שהוא חוק לטעמי רזה מידיי, לפחות הוא היה צריך להיות מאושר.

לצערי שר הפנים ושר התשתיות הלאומיות, במהלך הדיונים בוועדת הפנים ואיכות הסביבה כמעט משכו את החוק, התנגדו לו. היות ובקואליציה הקודמת זה כבר עבר קריאה ראשונה וכבר עמד לבוא לקריאה שניה ושלישית – החוק הרציני יותר – ובקואליציה הנוכחית גם החוק הקטן לא יכול להיות מאושר, אז כולנו צריכים לקוות שהקואליציה הנוכחית תתפרק ותחזור הקואליציה הקודמת.

חוק החופים התחיל בחיפה. הייתה לנו שיחה ארוכה עם ראש עיריית חיפה לשעבר, חבר הכנסת של היום עמרם מצנע, והוא הסביר לי באריכות למה היה צריך לבנות מלון לרוחב ולא לאורך. למה היה צריך לקחת את חוף הים, האוויר, הדברים שהקדוש ברוך הוא נתן.

החוק שייך לתושבי מדינת ישראל, גם כאלה שאינם יכולים לנסוע לריביירה הצרפתית, הם צריכים את החוף הזה. זה שצריך לבנות ולתכנן – כולנו יודעים. נכון, אם עיריית תל אביב תרצה לשנות תוכנית, ותגיד שבניין ברחוב בן יהודה, שהוא בן ארבע קומות ייבנה ל-50 קומות, אז יכול להיות שהחוק יאסור את זה, ואתם תצטרכו לפעול על פי מה שהכנסת קובעת בגלל השמירה על חוף הים.

הקבלנים והרשויות המקומיות הם גורמים אינטרסנטיים, הם צריכים את חוף הים לצורך עסקיהם. העירייה לצורך התפתחות העיר ותשלומי ארנונה, והקבלנים מכיוון שהם רוצים לבנות ולהרוויח כסף, וזה לגיטימי לגמרי, אני בעד זה, אבל על חשבון מי?

הכנסת תפקידה לעשות את המאזן, האם דואגים לכמה מיליונים של תושבים, שחלקם הגדול אין להם יכולת לנסוע לארצות אחרות כדי ליהנות מחוף הים או לכמה אחרים. אדוני היושב ראש, הגיע הזמן להפסיק את הדיונים הללו, לאשר את החוק – קודם כל את החוק הקיים שמונח על שולחן הוועדה, ואם לא להביא את החוק שאתה יזמת וכולנו חתמנו עליו, ואם לא לאשר רציפות על החוק שאושר בקדנציה הקודמת בקריאה ראשונה. לעשות סוף לעניין הזה, ולהפסיק לדבר על אהבה לחוק הים, ולהביא חוק לחוף הים. תודה רבה.

תודה רבה. הבניין שדברת עליו בחיפה מהווה דוגמה נוראית לכל מה שקורה ומה שעלול לקרות על חוף הים, אם לא נעצור את זה בחקיקה. לכן, אני חושב שאפשר היה להקריב חלק יפה מהחוף בשביל לשמור את השאר. בבקשה, הירוקים.

צהרים טובים, לא ניכנס לפרטים, את זה אנחנו עושים בדיוני הוועדה. אנחנו מדברים על חוף הים כמשהו כללי, אני רוצה להראות דוגמאות ולמה דווקא בשטח עירוני צריך חוק. אי אפשר להשוות אותנו למדינות אחרות, זה כל רצועת החוף שיש לנו, ועוד רבע ממנה סגורה על ידי שימושים ולא פתוחה לציבור.

דבר שני, החול זה נכס שהחוף הים שלנו התברך בו, אבל הנכס הזה גם הוא הולך ואוזל. אנחנו צריכים לשמור עליו. מה שמייחד את החוף שלנו זה המצוק, גם תל אביב התברכה בחלק מזה, במצוק חופי שמאפשר את הניתוק, להיות בעיר אבל להיות גם בחוף, במקום נפרד. אנחנו צריכים לשמור על המצוק הזה.

החוף הוא נחלת הציבור, ורוב הציבור במדינת ישראל יושב לאורך החוף, 70% מהאוכלוסייה יושבים לאורך החוף. אנשים שהולכים לאורך החוף ומטיילים, וזה נכס שאנחנו צריכים לשמור עליו כחוף פתוח לכולם.

אם אנחנו גוזרים מבחינה תכנונית איך צריך להתייחס לחוף הים לאור אותם עקרונות, זה להבליט את החוף, להדגיש אותו, אבל מתוך כיבוד. לא לדרוס אותו, לא לגמד אותו, לעשות את זה בצניעות ותוך שמירה והגנה.

אזור יפו יובש על ידי הר זבל, מדרון יפו, ויש תוכניות להמשיך ולייבש את הים. אנחנו במו ידינו עשינו את זה. קו החוף של תל אביב, המלונות הגבוהים, השאלה אם זה מה שאנחנו רוצים. אף אחד לא מדבר על להרוס, מי שמכיר את החוק יודע שהוא לא פוגע בתוכניות מאושרות, אבל השאלה היא אם זה מה שאנחנו רוצים לראות לאורך החוף.

בחדרה יש פרוייקט שנקרא כפר הים, מאחור הוא נראה כמו חומה סגורה. מתחם סגור שיושב על הים וסוגר לאותה אוכלוסייה עשירה את החוף. גם מגדלי חוף כרמל בחיפה, שהוזכר פה, שנבנה וחסם לשכונה שמאחוריו את חוף הים. אלה רק דוגמאות מהשטחים העירוניים, וזה מראה לנו שאי אפשר להסתפק ב-100 מטרים של רצועת חוף, אם לא נדאג לעורף החוף אז ימשיכו לבנות כאן.

כל הפרוייקטים האלה נבנו לפי החוק, ולכן חשוב שהחוק יהיה בהיר וחשוב שזה ייעשה. תכנית של מרינה בחיפה, שרק לפני שנה רצו לקדם את זה. אני רוצה להראות בקצרה שאפשר גם אחרת.

האזור שדובר עליו, החוף הצפוני של תל אביב, מהירקון צפונה. זה אזור שהיום הוא פתוח, למעט הבנה של sea and sun. הוא ממש הרס את המצוק שהיה, ובנה את עצמו 60 מטר מקו המים. מאחור הוא נראה כמו חומה. התוכניות שדיברו עליהן הן של sea and sun לכל אורך החוף הצפוני.

יש אלטרנטיבה, העירייה התחילה לעשות פארק חופים. אפשר לנצל את כל אותם ערכים לטובת הציבור, ולא להרוס ולבנות על המים. הרעיון הוא להרחיק את הבינוי, לא לפגוע בזכויות לא להרוס, אלא לאפשר פארק חופי לאורך החוף לטובת הציבור הרחב, ולא רק לטובת אוכלוסייה מצומצמת. בינוי, שיהיה בעורף ולא על החוף ועל חשבון הציבור.

לסיכום, אם אנחנו משווים איך שפיתחנו את הערים עד היום, אפשר גם לעשות את זה גם אחרת. תודה רבה.

תודה. מר וורניק, בבקשה.

אני אולי אהיה קצת בוטה, החוק הזה הוא חוק פיאודלי. אין לנו בעיה עם הרציונאל התכנוני של החוק, יש לנו בעיה אמיתית עם השתלטות עקיפה דרך חוק ולא בהליכי תכנון על רכוש פרטי של אנשים בלי לשלם להם פיצויים. הדבר הזה לא הוכר בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו שהעניק לזכות הקניין מעמד של זכות על.

החוק נעדר מנגנון של פיצוי. הפסיקה הכירה בשווי האשליות, שגם חבר הכנסת דורון דיבר עליו. לקרקע יש שווי, יש לו שווי שוק, ולא משנה אם הוא נובע מציפיות סבירות או מתוכניות סטטוטוריות. אתם, כמדינה, כשאדם מוכר קרקע על חוף הים ואומר שמכר אותה באפס כי היא שווה אפס, אומרים לו "לא" ברשויות. אומרים לו שיש לזה ערך של 200,000 דולר לדונם, כי השוק משלם על הציפיות.

אני משלם מסים למדינה לפי אותו שווי של אשליות שאתם שוללים ממני היום, ואומרים שלא חייבים להעניק לי אותו. החוק הזה לא חוקי למעשה, והוא לא יעמוד במבחן משפטי. קשה לי להבין איך ערכים ירוקים של ליברליות, של כבוד האדם, מתיישבים עם הרעיון של לרמוס ברגל גסה רכוש של אנשים. החוק הזה לא נותן שום הגנות לזכות הקניין.

קשה מאוד לבוא היום ולחוקק חוק, ולהעניש בדיעבד את החטאים של 2,000 השנים האחרונות. כל המודעות שאנחנו מדברים עליה היא תולדה של שניים, שלושה עשורים אחרונים. Green Peace לא קיים 2,000 שנה, יש מודעות לאיכות הסביבה, אבל אי אפשר להעניש היום אנשים שרכשו הרבה לפני שהמודעות הזאת קמה. אני מכיר לקוחות שלי שמחזיקים בקרקע עם שווי מאוד גבוה על חוף הים, שקנו אותה עוד לפני קום המדינה או שקנו אותה בעשור הראשון. Green Peace לא היה קיים אז, גם הירוקים שלנו לא היו קיימים אז. אי אפשר היום להעניש אותם - - -

מישהו הבטיח להם בנייה שם?

לא, אבל המדינה ממסה אותם על השווי הזה. אי אפשר לאחוז במקל משני קצותיו, אי אפשר להביא לאדם שבא למכור קרקע, נמסה אותך לפי השווי של החלומות, אבל כשלוקחים לו את הקרקע דה פקטו – אין שווי חלומות.

אני יכול להגיש שורה של פסקי דין שהכירו בשווי החלומות בהפקעות ובירידות ערך. קרקע חקלאית ששינו את ייעודה לפארק ציבורי, ואם היא הייתה קודם בשווי ספקולטיבי של 300,000 דולר לדונם, וירדה לשווי ציבורי של 20,000 דולר לדונם, זה היה הבסיס לפיצוי. הבסיס לעולם היה השווי, כולל שווי הציפייה הסבירה.

לי יש דירה ביפו – לא שיש לי, אני חולם על זה – וקבלן בנה על חוף הים מלון גבוה והוריד את הערך של הדירה שלי ב-50% או לפעמים ב-80%. זו לא פגיעה בזכות הקניין שלי?

הוא עשה את זה עם תוכנית בניין עיר.

מי עשה את חוק תוכנית בניין עיר?

בחוק התכנון והבנייה יש סעיף 197 שמאפשר לקבוע פיצויים. בחוק הזה אין סעיף 197. אתה מוציא דבר מהקשרו.

בחיפה שילמו פיצויים לדיירים מאחורי מלון חוף הכרמל?

זו דמגוגיה, אין מנגנון פיצוי בחוק המוצע. תודה רבה.

אני חושב שאתה מעלה טענה רצינית, ואני לא שותף ללעג שהשמיעו חבריי לוועדה.

אין פה לעג, יש התנגדות נחרצת לדברים.

דובר על העניין.

דובר, ולא מצאנו פתרון. אני לא חושב שאנחנו יכולים לזלזל בזה, כי אנשים משלמים מסים לפי הערכת השווי, כשהיא נכונה להיום. אם נגרום לירידת מחירים בקרקעות האלה, אנחנו צריכים לחשוב איך נפצה את הבעלים. אני לא רוצה שנתייחס לזה בקלות ראש.

תלמידים, יש לכם שאלות?

שהיועצת המשפטית של הוועדה תגיד אם יש לזה פתרון.

כתושבים של המדינה תמיד נוכל, אם לא עכשיו אולי עוד כמה שנים, להגן על החופים מפני נדל"ן ועוד. אבל לא תמיד נוכל להחזיר את בעלי החיים,הצמחים והחול, שנעלמים לנו מהחופים. מה דעתכם על זה?

אני מודה לנציג הירוקים שהזכיר את יפו. אני גר בדיוק ליד הזבל הזה שהוזכר. איך מונעים את המשך יבוש המים?

אני תלמידת כיתה ז', כל השכבה הכינה לכם מכתב עם שאלות. השאלה של השכבה שלי היא למה אתם ממשיכים לאשר בנייה ליד החוף, כשיש חוקים נגד זה, לא נחוץ לבנות ליד החוף, ויש לזה תוצאות.

אני משכבה ט', בגלל שבית הספר שלנו משקיף לים, אנחנו מבלים זמן רב בים. האם לנו, לילדים שלנו ולנכדים שלנו לא תהיה זכות ליהנות מהים כפי שהוא היה בעבר, כשלא הייתה כל הבנייה?

נמל יפו מזוהם מאוד ומוזנח. אני אוהבת ללכת לשם ולצפות במבנים ההיסטוריים, למה שלא תשמרו את המבנים האלה ותשפצו את הנמל?

לכל אלה שמתנגדים לחוק החופים, האם בעוד כמה שנים, כשהצבע של המים כבר לא יהיה ברור והים יהיה מלא בשפכים, האם הם עדיין יתנגדו?

אני בכיתה ט', אם תאושר בניה של נדל"ן על החופים, האם היא תהיה בשביל הציבור או בשביל כרישי הנדל"ן ובשביל אנשים שרוצים להרוויח כסף. האם תהיה התייחסות לזה שכבר כמה שנים, מאז תחילת האינתיפאדה, בכל הארץ הייתה ירידה בתיירות, היו בעיות כלכליות, חצי מהמלונות ריקים. למה להקים עוד מלונות כשאלה הקיימים ריקים, האם יתייחסו להיבטים הכלכליים של זה?

תודה לתלמידים. היו שתי שאלות עם יפו, ואנחנו נבקש את סגן ראש העיר, מר ויפנר, לענות עליהם. רוב הדברים ששאלתם, למשל על בעלי חיים או על מניעת המשך ייבוש הים על ידי השלכת פסולת שם, אלה בדיוק הסעיפים בחוק. החוק מדבר על שמירת הסביבה החופית, זה לא רק שלא תהיה בנייה, אלא על כך שלא יזוהם, שלא ייפגע עולם בעלי החיים והצמחים של חוף הים, ושישוקם החוף. לכן, החוק הזה מתייחס למכלול האקולוגי של חופי הים.

השאלה האחרונה, כאחד שבא ממדינה שהכל היה סוציאליסטי, וכרישי נדל"ן הוצאו להורג, אני מזמין אתכם לא להשתמש בלשון הזאת. אני מתנצל על כך שחבריי חברי הכנסת מנצלים את המילים האלה כמילות גנאי, זה פשוט לא נכון. מי שבונה את המדינה, מי שמקדם אותה, מי שנותן פרנסה לכל משפחה ומאפשר לנו גם את הצבא החזק, וגם את המותרות של דיון באיכות הסביבה, אלה אותם אנשים שמשקיעים כסף, מרוויחים כסף ומשקיעים אותו מחדש. לכן, אסור לנו לראות אותם כאויבים, זה לא נכון.

אלא שהחברה הדמוקרטית בנויה מאינטרסים סותרים של כל מיני קבוצות וכל מיני מוסדות, חלקם למטרות רווח וחלקם לא. המשחק הזה נקרא דמוקרטיה ושוק חופשי, והחקיקה באה להסדיר את העניינים כך שהניגודים האלה לא יביאו אותנו לקריסה, ונורמה חברתית לטובת הכלל היא שתקבע את התנהגות כל הגורמים במשחק המשותף הזה.

לכן, אני מבקש מכם, תעזבו את הלשון הזאת, תשאירו אותה לחברי הכנסת, הם צריכים אותה מידי פעם. בבקשה, מר ויפנר.

אם צריך להתרגש ולחשוב על טיפת שפיות שנשארה פה, זה לראות את הילדים שמדברים. אני מתרגש עד דמעות כשאני שומע את הדברים הכי נכונים שהם אומרים.

נמל יפו אמור לעבור לשטח תל אביב, ואני פונה כאן לחברי הכנסת. מינהל מקרקעי ישראל חושב שהוא מנהל קרקעות של איזו קבוצה שנמצאת בסין. כל מדרון יפו והעוול שנעשה שם, עיריית תל אביב רוצה לפתח אותו כפארק. מינהל מקרקעי ישראל מחזיק את האדמות האלה, אנחנו תלויים בהם.

הגיע הזמן שמינהל מקרקעי ישראל יבין שהאדמות האלה שייכות לציבור, ואם האדמות האלה צמודות לחוף הים צריך לשחרר אותן ולפתח אותן. אותו דבר בנושא הפארק. תודה רבה לכם.

תודה לתלמידים ולמארגנים של היום הזה מעיריית תל אביב-יפו. לסיכום, אני מעלה כהצעה – אבל ממה ששמעתי אני לא רואה פה מתנגדים – נשלח בשם הוועדה מכתב לעיריית תל אביב, בדרישה חד משמעית לא להפקיד שום תוכנית של בנייה ברצועת החוף בצפון העיר עד לחקיקת חוק החופים.

אנחנו לא רוצים שאתם בחיפזון תעשו צעדים תכנוניים שיהיו מנוגדים גם לרוח וגם לאות של החוק שאנחנו מקדמים.

דבר שני, את הישיבה הבאה נקדיש לדיון בנושא זכות הקניין הציבורי על חופי הים, והישיבה שלאחר מכן – אני מקווה – תתרכז בהצעה החדשה של משרד הפנים, שתנסה להבדיל בין השטחים העירוניים הבנויים ושאר השטחים על חוף הים. הנושא יהיה המשך הדיון של היום, והנושא של פיצוי – אנחנו שוב נחזור אליו, כי אני לא חושב שהוא נושא שאפשר לזלזל בו.

אם עיריית תל אביב בונה אחרי 300 המטרים, היא יכולה.

לפי החוק, מה שמעבר ל-300 מטר חייב לעמוד בשני קריטריונים: להשאיר את הפתחים לזרימת אוויר מהים, ובצורה מדורגת מסוימת לשמור על הנוף ועל האופק.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.