כנסת פתוחה

__קידום נשים עולות מסוריה - בתחום התעסוקה וההשכלה .

5
הוועדה לקידום מעמד האשה
10.05.2004




הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקו
מושב שני




פרוטוקול מס' 96
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שני, באייר התשס"ד (10.05.2004), שעה 11:30

קידום נשים עולות מסוריה – בתחום התעסוקה וההשכלה .

חברי הוועדה: גילה פינקלשטיין – היו"ר

אפרת קדם, התאחדות יוצאי סוריה בישראל
מצליח לוז, התאחדות יוצאי סוריה בישראל
מלכה כהן, התאחדות יוצאי סוריה בישראל
מזי לאטי, התאחדות יוצאי סוריה בישראל
עדינה סימן-טוב, התאחדות יוצאי סוריה בישראל
סוזן הצבני, התאחדות יוצאי סוריה בישראל
מיכאל כהן, מנהל היחידה למורים עולים, משרד החינוך התרבות
חיה דסקל, מנהלת שירות סיוע לבודדים, משרד הרווחה
דפני מושיוב, מפקחת היחידה לקליטת עלייה, משרד הרווחה
רימון לביא, מנהל אגף הון אנושי, משרד התמ"ת

דלית אזולאי

אתי בן שמחון









קידום נשים עולות מסוריה – בתחום התעסוקה וההשכלה

שלום לכולם, אני שמחה לפתוח את הדיון בנושא קידום נשים עולות מסוריה בתחום התעסוקה וההשכלה, תוך מתן דגש על תחום התעסוקה וההשכלה. בעקבות פנייה שהגיעה אליי, אמרנו שיש מקום להעלות את הנושא לסדר היום, לקבל מכן את הנתונים והאינפורמציה ולראות איך ניתן לסייע בהקשר הזה.

קיבלתי מכתב מיוסף - הוא לא נמצא פה, אפרת תייצג אותו, ותציג לנו את הנתונים ואת כל האינפורמציה. המכתב הוא לגבי מעמד האשה יוצאת סוריה בישראל. כמו-כן הגיעו אליי מספר מכתבים. אנחנו ביקשנו לקבל אינפורמציה לגבי העולים.

מדובר על העלייה הבלתי ליגאלית ב-1982 ל-1992, ובשנים הנ"ל עזבו את סוריה קרוב ל-1,000 נפשות, כמעט כולם הגיעו לארץ. החל משנת 1992 לאחר המאבק בעולם להצלת יהדות סוריה, נפתחו השערים ויהודי סוריה יצאו לארצות הברית לפי הסכם עם האמריקאים. באותה תקופה יצאו קרוב ל-3,000 לארצות הברית, מתוכם עלו לארץ 1,850 נפשות. בתוך העלייה הזאת היו כ-500 ילדים, 500 צעירים עד גיל 36, היתר היו גברים ונשים. הוא לא יודע לומר לי בוודאות כמה נשים היו. ישנם עוד שני מכתבים נוספים שקיבלנו לגבי זה, דרשנו נתונים וכל פעם עיבו לנו את האינפורמציה. למיטב הבנתנו, הנשים שעלו לארץ בשנים האלה, עם הידע שיש להן בשפה הערבית, לא קיבלו את האפשרות להשתלב בכל נושא התעסוקה. כאן ננסה לראות איך יהיה ניתן לתרגם את זה בהקשר הזה.

אעביר את זכות הדיבור לאפרת קדם. היא תציג בפנינו את תמונת המצב ונראה איך נפתח את הדיון מכאן והלאה.

אני רוצה להציג את עצמי, ולהציג את האנשים שהגיעו איתי לוועדה. אני חוקרת יהדות סוריה מזה 11 שנים. עשיתי מחקר בנושא באוניברסיטת בן-גוריון בנגב. המחקר שייך ללימודי אנתרופולוגיה יישומית שמחייבת עבודת שדה. במסגרת עבודת השדה נחשפתי לעלייה הזאת, כפי ששמענו מגילה, על השנים שהיא הגיעה, אבל נחשפתי אליה בחלק הלגאלי שלה. זאת אומרת, החל מ-1992 יש לנו מספר אנשים שיושבים פה שהגיעו בשנים האלה עד 1997.

נתון בסיסי על הקשר שלי לעלייה הזאת – נושא של תעסוקת נשים היה מרכזו של המחקר שלי, ואני בדקתי בעזרת התאחדות עולי סוריה שהיתה הגוף שקישר אותי אל השדה, את מצוקת הנשים ואת המוטיבציה בכלל לצאת לעבודה. אני רוצה לציין שבסוריה אשה יהודייה לא עבדה, היא עבדה עד שהיא נישאה, והיא נישאה בדרך כלל בגיל מאוד צעיר בגיל 17-18. זאת אומרת, היא סיימה בית ספר תיכון , עשתה בגרות במקרה הטוב, ונשארה לשבת בבית.

הנשים שמצבן הכלכלי היה קשה יותר, עבדו בעבודות של ריקועי נחושת, תפירה, אבל בבית. המושג של לצאת לשוק העבודה הוא בכלל מושג שלא קיים בחברה הזאת. לכן, ברגע שהן הגיעו לארץ, פתאום הן נחשפו לעובדות חיים אחרות של נשים עובדות, נשים שמשובצות במעגל העבודה, נשים משכילות וכו'.

בדקתי את המוטיבציה של לעשות שינוי בתהליך הקליטה, גיליתי שהרצון הוא מאוד גדול. אחת הסיבות היא הרצון להתערות בחברה הישראלית. זאת עלייה מאוד ציונית, כאשר המטרה שלה הייתה באמת לבוא ולהשתקע פה. המעבר דרך ארצות הברית היה כורח המציאות, הוא היה הסכם פוליטי שנכפה על העלייה הזאת, ולכן איבדנו מחציתה שנמצאת בעיקר בארצות הברית, בברוקלין ובניו-יורק, ועושה חייל בנושאים של עסקים. מה שהיה ידוע קודם, שיהודי סוריה הם אנשי עסקים מאוד ממולחים ומאוד מוערכים גם בעולם שממנו הם באו, וגם בעולם המערבי.

חשבתי מהו הדבר שבכל זאת הם מביאים איתם. היה פשוט מאוד לגלות, שהדבר הוא משאב השפה, והלכתי על הכיוון הזה. פה אני מתכוונת למשרד החינוך ולנציג שמכיר את כל התהליך. ביקשתי ממר מיכאל כהן שיגיע לכאן, הוא שליווה אותנו ותמך. אעביר בין המשתתפים תוצאות חלקיות על עבודה שעשיתי באוניברסיטת בן-גוריון, ואחר כך תוצאות של סיום העבודה. משרד החינוך נענה לבקשה הזאת לזהות את משאב השפה, וערך תהליך מיון של נשים מתאימות לעבור תהליך של הכשרת קורס או יותר נכון הוראת השפה הערבית בבתי ספר יסודיים ובחטיבות הביניים. היה צריך להיות איתנו יושב ראש התאחדות עולי סוריה, חבר הכנסת לשעבר מנחם ידיד, לתת לכם את ההיסטוריה על קצה המזלג, אבל נבצר ממנו להגיע. היום הוא עומד לעבור ניתוח, נאחל לו החלמה מהירה. אני מייצגת אותו. בשמו אני מתארת את הקשר בין ההתאחדות ובין כל המערכות שאליהן פנו. משרד הביטחון היה המשרד שנענה לבקשה שלנו. יושב פה אחד האנשים היקרים סאלח לוז שהגיע מראשוני העולים ב-1992, והוא האדם שהלך ברגליו ואיתר את הנשים שהן בעלות תעודת בגרות כשרה בסוריה, ובדק את מידת המוטיבציה. כך אספנו 40 נשים פוטנציאליות מאותם שנים. ב-1998 נפתח הקורס שעליו אני מדברת, הוא ארך שלוש שנים.

אני רוצה לפנות לבנות שהשתתפו בקורס הזה, והן אלה שהיום בהצלחה רבה עובדות במערכת כמורות לערבית. הן הבוגרות של אותו קורס שעליו אני מדברת, הן עובדות 4-5 שנים מבחינת הסטאז'. נמצאת מלכה כהן שהיא בת העיר קמישלי, ואחר כך עברה לחאלב. היא תספר את מה שיש לה לספר באותו הקשר. נמצאת עדינה סימן טוב מדמשק. סוזן חצבאני מדמשק. מזי לוז-לאטי שהיא נציגת משרד הביטחון ומייד היא תספר על החלק שקשור למשרד הביטחון. זה בהקשר של הקורס. הקורס הסתיים, סיימו אותו 22 בנות, התחלנו 40 בנות, נשרו כמחציתן וזה היה צפוי מסיבות שאני לא רוצה להיכנס אליהן. את מי שזה מעניין, הכל כתוב במחקר שלי. היום מועסקות כשלושת רבעי מהן, חלקן עזבו את הארץ והצטרפו למשפחותיהם העושות חיל בעסקים בארצות הברית. אלה שנשארו משובצות כמורות לערבית. ישנה אחת שהיא מחנכת, קיבלה כיתת חינוך רק להיותה מורה לערבית, והן עובדות בחצי משרה עד שלושת רבעי משרה ועד משרה מלאה. בראשון לציון , בחולון, בת-ים, בירושלים, בית שמש.

זה נפלא. חשבתי שהמצב פחות טוב בקטע הזה.

כשעליתן לארץ עליתן נשואות?

חלק כן, חלק לא.

התחתנתי כאן בארץ עם סורי שעלה לפני 18 שנים בצורה לא לגאלית דרך תורכיה. בעלי נפטר לפני 10 חודשים ונשארתי עם שלושה ילדים. אני עובדת במשרה מלאה. אחרי שהוא נפטר ביקשתי עוד שעות נוספות. אני מאוד מקווה שאני אתקבל בשנה הבאה. אני בת 29.

אני התחתנתי כאן לפני שנתיים וחצי. אני בת 22 פלוס אחד.

עליתי עם שני ילדים, נולדו לי כאן עוד שני ילדים. כאשר התחלתי את הקורס היו לי ארבעה ילדים, תינוקות. הגדול היה בן 7 והקטנה בת שנה.

יפה מאוד.

ממה שאני הבנתי יש בעיה בכל מה שקשור לנושא התעסוקה, איפה זה בא בדיוק לידי ביטוי. כאן אני שמחה לראות ייצוג דווקא לנשים שכן יצטרכו להשתלב בעבודה.

זה לא ממש להשתלב, אני עובדת משרד הביטחון בקרייה בתל-אביב. אני נמצאת על חוזה, אין לנו קביעות. אני עובדת קרוב לשנתיים וחצי, ואני מבינה שהדרישה לשפה היא מאוד מאוד גבוהה. בגלל הקיצוצים הם טוענים שהם לא נותנים קביעות, כל שלושה חודשים מאריכים לי חוזה. בסוף החודש אני מסיימת שם לעבוד, להאריך הם לא מוכנים, כי הם אומרים שיש קיצוצים. המאסה של העבודה מאוד גבוהה, וזה לא מעניין אותם שיש עבודה. מה שחשוב זה שבסוף החודש את מסיימת לעבוד כי אין לנו תקן. תקן יש אבל הם לא רוצים להעסיק. הם לא מתחשבים במצב שאת עם תינוק ויש לך בית. זה מאוד מעצבן. אני במצב פחות נורא, אני מבינה שהמורות פה עובדות חמש שנים.

זה בקשר למשרד הביטחון. אנחנו נדבר על הנושא של משרד החינוך. אני רוצה לספר עובדה שמיכאל יודע עליה. היה מצב שכתוצאה מהעובדה שבמשרד החינוך אין קביעות, גם לא היום, גם לא אחרי שנתיים-שלוש, יש בנות שעברו את הקורס שעלה 2.5 מיליון שקל למערכת החינוך, שהן עוברות למשרד הביטחון כיוון ששם הן מצפות שאולי גורלן יהיה שפיר יותר מגורלה של מזי.

גורלן לא יהיה שפיר, גם אחרי 5 שנים גורלנו לא יהיה שפיר. אני בסוף החודש מסיימת לעבוד, והם לא מוכנים לקלוט. בשביל זה באתי כדי להעלות את הנושא הלאה. הלכתי לראש האגף, הלכתי לכל מי שמטפל בכוח אדם, ראש אגף משאבי אנוש, והם לא מוכנים. הם אומרים: בגלל הקיצוץ אנחנו נאלצים לפטר. אמרתי להם: אבל יש לכם דרישה לשפה. מה שיש לי אין לכל אחד. הם אומרים: מצטערים.

היא עשתה קורס בחיל מודיעין. זוהי הבת שלי.

הייתי בחיל מודיעין, שירתתי שנתיים מלאות בצבא. מילאתי את כל המחוייבות שלי למדינה הזאת.

זה הקטע של משרד הביטחון, לכן רציתי נציג של משרד הביטחון, והם לא ראו לנכון להגיע.

אני בכוונה בניתי את החלק החיובי. רציתי שתראו שנעשה מאמץ חיובי ויש הצלחות בגין ההשקעה הזאת. בכל ההצלחה הזאת יש המון אי ודאות.

העניין הוא למה הם לא נותנים קדימות למי שעלו. מבחינתנו זה צריך להיות יעד ראשון במעלה בעניין הזה של אם חד-הורית עם שלושה ילדים. כמו שאנחנו רואים, נשים שהגיעו משתלבות בתוך המערכת. מי עושה את השיקולים האלה, והאם לוקחים את זה בחשבון בכלל?

כאשר קרה המקרה בתחילת השנה, אני חייבת לציין שמר מיכאל מאוד עזר, אבל יש לנו בעיה עם הפיקוח בערבית - כל שנה בסוף חודש מאי אנחנו מקבלים את מכתב הפיטורין למרות שאנחנו עובדות כבר שש שנים. אצלי זה חוסר ודאות, מה אני עושה אם בשנה הבאה אני לא מקבלת את השעות. יש לי שלושה ילדים, מה אני עושה עם הילדים? אני יודעת שעד לפני שנתיים המורה הייתה מקבלת קביעות.

האמת היא שיש בעיה עם מערכת החינוך. ההסכמים הקיבוציים האלה הם לא נורמליים לחלוטין, והם די כבלו את מתן האפשרות לגמישות בכל מה שקשור למתן קביעות למורים. יותר מורות יש במערכת החינוך, זו בעיה אחרת בפני עצמה, שאולי בעקבות הבעיה הכללית, גם אתן נפגעות ממנה. השאלה היא מה המדיניות של משרד החינוך בעניין הזה ואם אפשר לקבל קצת פרטים בנושא.

זה היה קורס מאוד ייחודי מטעם משרד החינוך. התחיל בזה, ומי שלחץ הנשיא נבון וששון שהיה שגריר ישראל במצרים, נפגשו גם כן עם מר חאמרה. עשינו קורס מאוד ייחודי גם לפנים משורת הדין. זאת אומרת, בדרך כלל אנחנו לוקחים אנשים שהיו מורים בחוץ לארץ, יש להם תעודות. במקרה הזה, מכיוון שרובן עבדו עד לנישואין והפסיקו, בחלקן הגדול לא היו תעודות הסמכה מסודרות, אלא עבדו עם בגרות. למדינת ישראל זה לא מספיק. עשינו קורס ייחודי שעלה לנו הון תועפות, ושיבצנו אותן אחר כך בעבודה.

אחת הבעיות היא שכולן גרות באזור חולון בת-ים. אני אומר שזה תלוי גם במורות. אין שם משרות פנויות בחטיבות הביניים. יצרנו לצורך הזה שעות שנתנו להם ביסודי. ביסודי אין תקנים. מצד המורות צריך להיות רצון גדול לעבור למקום אחר. אי אפשר להביא את בתי הספר לבת-ים חולון ושם לנהל את העבודה. מי שרוצה קביעות או שרוצה להסתגל לטווח הרחוק צריכה לעבור, או לנסוע למקומות אחרים כמו למרכז.

לפני הנהלים שלנו היום, נתנו שנה, שנתיים, שלוש. כאן הן יעידו, נתנו מעבר לכל פרופורציה, גם אחרי חמש-שש שנים. אני אומר שאם נצטרך בשנה הבאה ניתן. הקורס הוא מאוד ייחודי, לאוכלוסייה ייחודית שיש מוטיבציה גדולה מאוד. רוצות מאוד לעבוד, מאוד מצליחות, ואנחנו רוצים לעזור להן.

הרעיון הוא שזה לא בא לידי ביטוי רק במקרה הספציפי הזה. זה בא לידי ביטוי בכל כך הרבה דברים. מצד אחד המערכת מתעלת את המשאבים שלה על מנת להכשיר את המורות. מצד שני לא דואגת להטמיע אותן בתוך המערכת. הרי האינטרס של משרד החינוך בנקודת זמן כזאת צריך להיות, שבמידה והוא הוציא כספים מטעמו כדי להכשיר אותן, אז בטח ובטח גם ליהנות מהפרות לטווח רחוק. למה לא נותנים לזה מענה ראוי בנקודה הזאת.

כדי להנות מהפירות איפה שצריך אותן, לא איפה שלא צריך אותן. אנחנו עכשיו מעסיקים אותן איפה שלא צריך. צריך אותן בחטיבות הביניים, ביסודי זה נוצר כתוצאה מכך שרצינו לעזור. אבל כדי לשבץ אותן לטווח הרחוק, הן צריכות או לנסוע רחוק, או לעבור למקום שיש צורך במקומות האלה. בחטיבות הביניים יש צורך. ביסודי אין צורך.

לגבי חטיבות הביניים אתה טוען שבאזורים שהן גרות אין צורך.

אין צורך. אין משרות פנויות, אין תקנים.

איפה כן יש?

במחוז מרכז, רמלה. בחטיבות הביניים יותר מסודר.

עכשיו קיבלתי עוד 12 שעות בראשון לציון ליד הבית. כאשר פניתי למפקח שלי במחוז תל-אביב, אחרי שנפטר בעלי ויש לי שלושה קטנים שאני צריכה לחלק אותם בגנים, הוא שלח אותי לצומת גלילות לעבוד 7 שעות, כאשר אני גרה בראשון לציון. חזרתי אליו ואמרתי לו יש לי ילדים קטנים, ואני צריכה לצאת בשעה שש וחצי מהבית, מי יפזר אותם לגנים? הוא אמר לי זה מה שיש. אחר כך כאשר התקשרתי למפקחת מחוז המרכז, היא עזרה לי יותר, היא חיפשה ומצאה לי בית ספר קרוב לבית.

אם היא עובדת בראשון לציון, למה היא לא יכולה לקבל קביעות? מה המדיניות?

בראשון לציון עכשיו פיטרו למעלה מ-50 מורים.

אני טוענת דבר כזה, הרי יש פה איזשהו אבסורד. משרד החינוך הוציא עלויות כל כך בומבסטיות כדי להכשיר מורות מתוך מספר שיקולים שהם מעבר. השיקולים מעבר זה כמובן קליטת עלייה, הכשרת מורות ותיעולן למקומות שבאמת יש צורך. אבל בוודאי ובוודאי כאשר משרד החינוך השקיע בהן.

נניח שהוא השקיע בהן, מחר אני אומרת שאני לא רוצה להיות מורה. כל הכסף הזה ירד לטמיון. בנושאים כאלה האינטרס של משרד החינוך ברגע שהוא השקיע בהן, זה כן לתרגם לכך שהן תעבודנה איפה שצריך. השאלה הנשאלת היא איך אפשר לוודא שהאוכלוסייה הזאת, שכאן לא מדובר באלפי נשים, פה מדובר ב-22 נשים.

לאן ששלחו אותן הן הלכו. חלק מהן לימדו בתל-אביב, ברמת אביב, ביפו. לא חולון, בת-ים.

אם צריך לנסוע לראשון לציון, פתח תקווה, מקומות אחרים זה רחוק, זה נכון. צריך ניידות. חלק מהמורות לא שמחות לעשות את זה, אני מבין אותן. יש מורה שיש לה שלושה-ארבעה ילדים, רוצה להיות בבת-ים חולון, בסדר, אי אפשר למצוא משרות שם שאין.

אנחנו ביקשנו ולא קיבלנו, ליפו, לתל-אביב.

אני אומר מעבר לזה, לא יפו תל-אביב. אמרתי ראשון לציון, פתח תקווה, רמלה.

בהתחלה הן הלכו לעבוד שם, אבל יש להן ילדים. נסעו לרמת אביב עם שני אוטובוסים.

רמת אביב זה לא מספיק. אמרתי, צריך בראשון לציון, ברמלה, בפתח תקווה, רחובות.

לך יש את היכולות במשרד החינוך, יש לך את הידע ויש לך את הראייה הכללית גם לצרכי המשרד. בסך הכל מדובר ב-22 נשים שאתם השקעתם בהן. אני חושבת שמן הראוי לקחת אותן וליצור פריסה הגיונית מבחינת התעסוקה כפי שנעשה בעזרתך. אני מבינה ממנה, שהצרכים שלה נלקחו בחשבון בעצם הקליטה. אני טוענת שזה בסדר עדיפות עליון, ברגע שיש עולות שמגיעות לארץ, לתת להן את הכלים מפני שלהן הרבה יותר קשה מאשר לוותיקות פה בארץ. בטח ובטח שהן באו מהעלייה מאוד ייחודית וממדינה מאוד שונה בהווייתה מאשר כאן ישראל, עם מנטליות שונה והרגלים. אני מברכת את משרד החינוך על עצם הנתינה ועצם ההשקעה באותן נשים. מן הראוי לסייע להן. אני יודעת שזה לאו דווקא צריך להיות במשרד החינוך, הלוואי והיה שילוב זרועות בין כל המשרדים השונים כדי לתרגם נכון את ההשקעה שנעשתה. אני מבקשת שאתה תיקח עליך את הפרוייקט הזה ותנסה לראות איך ניתן לתת מענה.

מיניתי אדם מיוחד שעוסק בשתי אוכלוסיות. האוכלוסייה הזאת שיש לה חשיבות גדולה, וגם האוכלוסייה האתיופית. לקחו אדם מיוחד לטפל בעניין.

אני רוצה לומר שעוד לא ראיתי אתיופי אחד או אתיופית אחת שהיא מחנכת כיתה רגילה, ולא כיתה ספציפית לעדה האתיופית. אני חושבת שזה מחדל.

ישנן 50 מורות מאתיופיה שעובדות. אם תרצי נעשה לך סיור פעם.

אשמח מאוד. אני מבקשת סיור של הוועדה.

אני לא בעד שאתיופים ילמדו אתיופים. משום שברגע שמלמדים אתיופים, אחרי שהם משתלבים, למורה אין עבודה.

יש 50 מורות שמלמדות כיתות רגילות?

יש מכינות לבגרות באמהרית, יש באנגלית, יש במקצועות אחרים. יש מעל 50 מורות אתיופיות.

זה שיש מורות אתיופיות אני יודעת. אני שואלת, האם יש מורה אתיופית שמלמדת כיתה רגילה?

יש עובדות בכיתות, מחנכות, יועצות.

היתה לי שאלה מאוד ספציפית, אני גם יושבת ראש השדולה למען האתיופים, לכן בכובע השני אני יודעת. קיבלתי נתון קשה שאנחנו רוצים לבדוק אותו בימים האלה מול המחקר ומידע של כנסת ישראל. אני שמחה שזה לא בא לידי ביטוי ואתן מלמדות כיתות רגילות. אבל לגבי האוכלוסייה האתיופית, למיטב הבנתי, לא קיים עדיין.

יש, אבל מעטים.

אני אשמח לראות את זה.

אני רוצה לחזק בדיוק את הנקודה הזאת שאת אמרת על ידי מלכה. לא סתם הבאתי את הנשים. הן קיבלו חופשה ליום הזה כדי להשתתף אתנו פה. מלכה עושה בדיוק את מה שאתה מבקש. מלכה נוסעת שלוש שנים מירושלים לבית שמש, וזאת כבר דרך די מכובדת. היא מלמדת בבית ספר ברנקו ווייס, ואני רוצה שהיא תסביר מדוע כל כך משמעותי עבורה, בהקשר ההיסטורי שלה, לקבל בשנה הזאת את הקביעות?

כשלקחתי על עצמי לעבור את הקורס ולהיות מורה במדינת ישראל, ידעתי מראש שאני צריכה לנסוע לתל-אביב יום יום שלוש שנים, ארבע פעמים בשבוע בקיץ, פעמיים בשבוע בחורף, עם כל הקושי של הילדים הקטנים, התינוקות. הייתי צריכה לגייס את כל מי שהיה מסביבי, אם זה בעלי, אם זה אבא שלי, אחותי, אחד מפזר למעונות, אחד מחזיר. היתה משימה מאוד קשה, רק עם כוח הרצון עמדתי בזה. כשסיימתי את הקורס, עבדתי שנה ראשונה בעין כרם, אחר כך בבית שמש. לא לקחתי החלטה מיידית, אמרתי שאם נסעתי לתל אביב כדי להגיע למקום כזה, אני חייבת להמשיך כדי שאגיע למצב של יציבות במשפחה. אני יודעת שיש לי משכורת, יש לי עבודה. מזה שלוש שנים אני עובדת בבית שמש. נוסעת חמישה ימים בשבוע מלמדתבחטיבת הביניים וגם כיתות י'.

איפה את גרה?

בירושלים.

פורמלית אם לא קיבלת שום הודעה אחרת את קבוע. זה החוק.

אני אמורה השנה לקבל. אני מקווה שזאת המטרה והתקווה שאגיע לזה.

כמה שעות את עובדת?

השנה אני עובדת 22 שעות.

אם את עובדת מעל שליש משרה שלוש שנים, ולא ביקר אצלך מפקח, חוקית את קבועה לכל דבר ועניין.

אולי באמת צריך לתת להם הסבר.

העניין מאוד מפריע לנו. אנחנו חמש שנים במערכת.

אתן מקבלות מראש לשעות ביסודי שאין תקן. זה משהו שאני נותן את השעות מאצלי, כי אלה שעות שהמערכת לא נותנת. זה פול מאצלנו שאני נותן את השעות האלה. אלה שעות כדי לעזור לכן להיחשף בפני המערכת כדי להיכנס לחטיבת ביניים. אם תעבדי שנתיים, ויום אחד בשנה השלישית, פורמלית את קבועה לכל דבר ועניין כמו כל אחד אחר.

סליחה, בבית הספר שאני עובדת מאז ומתמיד היתה ערבית, לא רק כאשר הגעתי. גם ביסודי.

אין להם תקן. באנגלית זה צ'ופר. ברגע שלמנהלת יש קיצוץ בשעות, היא צריכה לתת אנגלית או מתמטיקה או ערבית, היא תפסיק - - -

פנתה אליה ירדנה ואמרה לה שמאז ומתמיד היא מבקשת מהמפקח שתהיה לה מורה קבועה אצלה.

היא גם רוצה שעות קבועות.

השאלה היא עד מתי אנחנו נמשיך לעבוד ביסודי. אנחנו לא מקבלים שום עזרה מהפיקוח. בגלל המצב המיוחד שלי קיבלתי את כל העזרה ממפקחת מחוז המרכז. במחוז תל אביב לא קיבלתי שום עזרה. הוא שלח אותי לצומת גלילות עבור שבע שעות, בעוד שהנסיעה בבוקר היא שעה וחצי. מתי אנחנו ניכנס לחטיבות? מי צריך לתת להן את העזרה הזאת?

אני לא יודע אם את זוכרת, אספתי אתכן עם ירדנה לא פעם ולא פעמיים, בסוף שנה במכללה. הסברתי שביסודי אין סיכוי שאתן תהיו קבועות משום שאין שם תקנים. ביקשתי ואמרתי שאם אתן רוצות לעבוד ולהיכנס למערכת, ישבצו אתכן במקום שצריך אתכן. כשאני בא למנהלת ואומר לה תשבצי אותן לשנה הבאה, היא אומרת אין לי שעות. תן לי שעות ואני אכניס אותן. אין תקן. אתן צריכות להחליט עם כל הקשיים, כמו שלקחה את עצמה מירושלים לבית שמש, צריכים להחליט שצריך לנסוע. זאת הניידות. אין מקום ליד הבית.

לך פתרו את הבעיה.

לשנה הזאת. בשנה הבאה אני לא יודעת מה קורה איתי.

בסדר, יש מצב ששנה הבאה היא תמשיך?

המערכת עובדת לפי צרכים. איפה שצריך אותן שם יתנו להן שעות. איפה שלא צריך לא יתנו שעות. אין להן שעות במצב של הקיצוצים. תצטרכי להחליט אם את רוצה לעבוד מחוץ לחולון בת-ים. נכון זה טרטור לנסוע באוטובוס אחד או שניים, אין ברירה. אבל תצטרכי לעבוד איפה שצריכים אותך, שיש להן תקן והוא פנוי. מה שלא פנוי, זה סתם עוד שנה ועוד שנה שסוחבים. גם את זה אנחנו לא נותנים בדרך כלל. כאן עשיתי לפנים משורת הדין.

אני מציעה שנהיה פרקטיים.

מה שאני מציעה, תמשיך לעשות עבודה טובה כמו שמסתמן שאתה שעושה, לפחות המשוב שאני מקבלת כאן מכן. אולי תרכז את הבנות שעברו את ההכשרה ואת הקורס מטעמך, ותראה באמת איך אתה יכול לבוא לקראתן, כי זה באמת מקרה ייחודי וגם זו השקעה שהשקעתם, אז כדאי גם לטפח אותה. גם מצד הנשים, תקבלו הסבר. אני מבינה שאת קבועה במערכת החינוך ואת אפילו לא יודעת.

אני מקווה שלא תהיה לי בעיה בשנה הבאה, מכיוון שבית הספר אצלנו גם מתכוון לקצץ את השעות, ויכול להיות שאת שיעורי הערבית בכלל.

בחטיבת הביניים?

כן. עדיין אין החלטה. לא היתה לי שיחה עם המנהלת.

אני בכלל חושבת שערבית צריך ללמד מכיתות א', במיוחד במדינת ישראל. אני הצעתי לשרה, העליתי את זה כחברה בוועדת החינוך, עדיין לא קיבלו את זה. אולי בעתיד יקבלו את זה. לדעתי, זה חלק מאוד מאוד חיוני.

מה קורה במשרדי הממשלה האחרים? הבנתי שבמשרד החינוך אחרי שנתיים מקבלים חינוך.

איפה שיש תקן.

מה שהוא מנסה לומר זה דבר כזה. קודם כל כולנו עדים לקיצוצים בתקנים בכל המשרדים השונים. קיצצו להם הרבה כספים לאור המצב הכלכלי שהיה. לגבי הנושא של משרד החינוך, שמענו על גל הפיטורין הקשה שפקד את כל המורות, אני מאוד מקווה שבזה יסתיים העניין. כשאני אומרת יסתיים, במובן שלא יהיה צורך לייצר עוד פיטורין.

אנחנו מתמקדים לא בבעיה הכללית כרגע של המשרדים השונים במערכות החינוך, כרגע אנחנו מצטמצמים לגבי נשים עולות. לגביכן, מיכאל ידאג לנסות ולראות מה ביכולתו, גם להסביר לכן את הסטטוס שאתן נמצאות בו כרגע מבחינת המערכת, וגם מי שעובדת עדיין בבית ספר יסודי, לנסות ולראות באיזה בתי ספר של חטיבות הביניים יוכלו לפרוץ דרך לגבי העתיד למתן קביעות. ואתן תחליטו אם אתן מעונינות להשתלב או לא, על בסיס מה שקיים.

זה תלוי בפיקוח שלנו. בפיקוח של הערבית הוא לא כל כך רוצה לסייע לנו. יש הרבה בנות שקיבלו תקן גם בחולון בת-ים שהן לא מהפרוייקט שלנו, שלמדו אחרינו וקיבלו. הוא לא כל כך בעד לשלב אותנו למערכת.

מיכאל יכנס לתמונה, הוא יבדוק את זה ויעדכן אותנו כאן בוועדה לגבי הדברים ולראות שהכל בסדר.

לגבי העניין שלך באופן ספציפי, אישי, נקודתי, תפני אליי במכתב, ואני אפנה אליהם לפנים משורת הדין, לאור הנסיבות, לראות איך יהיה ניתן לנסות ולשלב אותך במשרד. אני מאוד מקווה שזה יסייע בעניין שלך.

הנתון לגבי כל הנשים האחרות - 35%-40% מכלל הנשים בגילאי 25-55 לא עובדות, בקרב העלייה הליגאלית אך רוצות לצאת לעבודה. כמו שאמרנו, כ-5%-7% משולבות כמורות לערבית, נפתרה הבעיה. שלוש עד ארבע נשים משולבות במשרד הביטחון, מזי אחת מהן. שתיים עד ארבע נשים עובדות כסייעות לגננות. מזכירה רפואית אחת, בזה אנחנו מעוניינים. קורס למזכירות רפואית, לפני מספר שנים סאלח שעובד עם ההתאחדות עשה עבודת שדה, זה אחד הקורסים היותר מבוקשים. קורס למזכירות רפואית. אחת היתה מסוגלת לממן את זה.

אפשר לקבל את הנתונים שאת מקריאה עכשיו?

כן. יש לנו רוקחת אחת שהגיעה עם המקצוע מסוריה. היא למדה באוניברסיטת דמשק. זה מקצוע שהיה מקובל בשנים האחרונות, רפואה ורוקחות, למדו אותו גברים וגם נשים. בארצות הברית, בברוקלין, יש מספר רוקחות מאותה עלייה. זה רק לידיעה אני מציינת. כל השאר, דהיינו, 52 נשים, עובדות בעבודות בזויות, כלומר, עבודות כמו ניקיון, כמו טיפול באנשים קשישים, מעטות מהן מוכרות בחנויות, הן מתוסכלות. הן עושות את זה כיוון שהן חייבות לעזור בסיוע בפרנסת המשפחה. אלה הנתונים של השטח של החודשים האחרונים שבדקנו עבורכם.

מה אנחנו מבקשים, בדיוק כמו שמשרד החינוך – נכון שהבאתי את הנתונים ועבדתי יחד איתם, משרד החינוך השקיע בפועל 2.5 מיליון שקלים בקורס הזה עם מיטב המורים. אנחנו פונים לכל הגופים האחרים ולמשרדי ממשלה אחרים לפתוח עוד אופציות. בנות יושבות בבית, המשפחות לא יכולות לממן.

ללכת לשלם 25 אלף שקלים כדי לעשות תואר, אם זה מינהל עסקים או כל מקום אחר שיאפשר לעבוד, לנו אין אפשרות לממן את זה.

את מדברת על תארים אקדמאיים. אני מדברת על קורסים מקצועיים.

יש קורסים מטעם משרד התמ"ת בקטע של הכשרה מקצועית.

הבאנו את התחומים שהם רצויים. אמרנו מזכירות רפואית.

המצב לא מעודד. התקציב של 2004 עוד לא שוחרר מהאוצר לתמ"ת. גם במסגרת הזאת, התמ"ת קבע ארבע ענפים מועדפים להכשרה מקצועית לשנה הזאת. בניין, חשמל, מתכת וסיעוד, בזמן שהוא יחליף עובדים זרים. זה כולל מטפלות וסייעות לגננות. אנחנו נמצאים בחודש מאי ועדיין התקציב לא שוחרר. כל הזמן אנחנו לוחצים על האוצר.

השאלה היא אם אתם יכולים לקחת קבוצה חלקית.

כרגע אין כסף לפתיחת קורסים. כל המובטלים באוויר כי פשוט אין כסף. אני מקווה שזה ייפתר בימים הקרובים וכן נפתח קורסים. בתחום של המזכירות לדוגמה, זה יהיה יותר קשה. ייתכן שנוכל לעשות פעולות משותפות עם משרד הקליטה. משרד הקליטה עד עשר שנים לא מכיר בעולים כזכאים לתמיכה מיוחדת. אולי נוכל לעשות פעולות משותפות.

מה שכן הייתי מציע – עבודה פרטנית. אם יש לכם רשימות, אנחנו מוכנים לבדוק את המצב. במסגרת המדיניות של התמ"ת ושל האוצר, הוחלט על עדיפות להבטחת הכנסה, חד-הוריות במיוחד, והבטחת הכנסה בכלל.

קבוצות שעונות על הקטיגוריה של הבטחת הכנסה, אפשר לנסות ולתרגם את זה להכשרה מקצועית מתועלת לעבודה.

בין המסקנות הנוספות, נציג משרד התמ"ת ביחד איתכן - - -

אני משרות התעסוקה, לא מתמ"ת, אבל אנחנו עובדים יחד עם התמ"ת.

תביאו רשימות כדי לבדוק את הזכאויות שלהן, גם אם הן רשומות בכלל אצלנו. אם לא, נרשום אותן.

בתום הישיבה תדאגו להעביר את הפרטים.

יש לנו בעייה, הרבה מן העולים עברו את העשר שנים.

לא משנה. זה לאו דווקא על קטע של עלייה וקליטה. הוא מדבר כרגע על מי שעונה לקריטריונים של הבטחת הכנסה.

כשאתה אמרת סיעוד זה כולל הכשרה אקדמאית?

לא, אצלנו בכלל יש איסור ממש. אסור לנו להתעסק עם השכלה גבוהה. אנחנו עושים השלמות השכלה ל-12 שנות לימוד. כרגע אנחנו גם עושים טכנאים לחד הוריות ולחיילים משוחררים, תכנית של שנה אחת בלבד. גם האוצר מזנב בנו בזה. הם לא מוכנים שניכנס לנושא של השכלה גבוהה.

לנשים חד הוריות, להורים יחידים, אנחנו בתחום של הנדסת תעשיית ניהול. עכשיו אנחנו פותחים תכנית באוגוסט לחיילים משוחררים ואולי גם לחד-הוריות.

כל אחד יכול לגשת?

יש תכניות לטכנאים לשנתיים. אנחנו מרכזים את זה לשנה אחת כדי שאפשר יהיה לנסות את זה במסגרת של הבטחת הכנסה עם שכר לימוד לא מסובסד.

אני רוצה לציין עוד משהו. אם תתנו אפשרות ללמוד כל קורס או כל תואר, אנחנו מוכנות לשלם סכום סמלי. העיקר שנרכוש השכלה. התוצאה הסופית היא התעסוקה.

אני חושבת שמבחינתנו התמונה הובהרה. מיכאל ייקרא למאמץ לבחון את העניין הזה שוב לגבי נשים שעברו את ההכשרה מצד משרד החינוך, לנסות ולראות מה ניתן לסייע במסגרת המגבלות. לגבי שרות התעסוקה, אפרת קדם ביחד איתך יבחנו סביב כל מצבת הנשים שנמצאות אצלך, מי עונה על הקריטריונים של משרד התמ"ת ויכול לעזור בכל קורסי הכשרה. לגבייך באופן אישי, תעבירי את הפנייה ולפנים משורת הדין נראה במה ניתן לסייע. אני רוצה להודות לכן.

רציתי להציע אולי עוד כיוון, אני לא יודעת אם חשבתם על זה. בסך הכל גם הסוכנות וגם הג'וינט אוספים כספים בארצות הברית איפה שמרבית או חלק מהקהילה נמצאת ויש הרבה תורמים ידועים ומפורסמים שתורמים בנדיבות. אולי כמו שעשו יוצאי ארגון בוכארה עם לייב לבייב שיצרו גם תכניות לקידום, שידרוג אקדמי, לנסות ולראות איך מקדמים את הנושא שלא יישארו רק במקצועות סמך מקצועיים, אלא גם השכלתיים כדי לחשוב גם על הדור הבא.

רעיון מצויין.

את זה אתם תאמצו.

תודה רבה.


(הישיבה ננעלה בשעה 12:30)