כנסת פתוחה

ד' - הצדעה לארגוני המתנדבים

5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
13.05.2004


הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 176
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי, כ' באייר התשס"ד (11 במאי 2004), שעה 13:00

הצדעה לארגוני המתנדבים.

חברי הוועדה: זבולון אורלב – שר הרווחה
שאול יהלום – היו"ר
איתן כבל

ד"ר מייק נפתלי - יושב ראש המועצה הלאומית להתנדבות
בישראל
פרופ' אבי רביצקי - חתן פרס ישראל
פרופ' ציפורה מגן - המרכז הישראלי להתנדבות נוער
עו"ד יורם שגיא-זקס - עורך דין, יו"ר התנועה למלחמה בעוני
הרב חנניה צ'ולק - יו"ר ארגון "עזר מציון"
ארלט אדלר - המועצה להתנדבות ארצית
רות גלעדי - יושבת ראש עמותת ל"א – לחימה
באלימות נגד נשים
עופרה בלבן - יושבת ראש עמותת חן לפריון וחיים
לילך להט - מתנדבת ב-12 מקומות התנדבות
דניאלה ספיר - עמותה למען האתיופים והאגודה השנייה
היא לב לעם למען עגונות ומעוכבות גט
ראובן הבל - יושב ראש עמותת מליבי
רות רזניק - מנכ"ל עמותת לא,
רוזנצוייג פנינה - מנהלת עמותת "נאמן"
חולדה גורביץ - מנהלת עמותת "נאמן"
נעמי כהן-קאפח - יושבת ראש עמותת מתנדבי רחובות הנרי אלקסלסי - מרכז היחידה להתנדבות בתנועה
הקיבוצית

וילמה מאור

אתי בן שמחון







הצדעה לארגוני המתנדבים

שלום לכולם, נכון שזה נראה כמו כנס, אנחנו מודים לכל האורחים, חברי כנסת, לכל הנשיאות שהגיעה לכאן, אבל זוהי ישיבה. אני מתכבד לפתוח באופן רשמי את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, כאשר הנושא הוא: הצדעה לארגוני המתנדבים. אני מברך את כל שולחן הנשיאות בראשות שר הרווחה שנמצא כאן. קודם כל אני רוצה להודות על ההופעה הנפלאה ללהקת הזמר שפתחה את הישיבה, היא להקת הזמר של בית הספר המקיף על שם מילטון בבת-ים, היא נקראת צעירי מילטון. והשירים היו גשר איתן, המלים יוסי קירש, נוער אורט זה אנחנו, מלים אולי פלישינסקי. תודה רבה לכם, ההופעה היתה נפלאה.


(מחיאות כפיים)


למעשה ולהלכה, באנו לחגוג כאן ולהזדהות עם המתנדבים שמייד כל הישיבה תוקדש להם. אבל ליבנו שותת דם ועניינו מזילה דמעה, כאשר בשעות האחרונות קיבלנו את הבשורה המרה על נפילת שישה חיילי גבעתי, שעלו על מוקש בעזה בסיום פעילות שלהם, האסון הנורא מלווה בהתעללות ברברית של החמאס שעסקו בוודאי ברצח הנתעב והנורא. לכן נעמוד בדקת דומייה.

(האורחים קמים ממקומם לדקת דומייה)

אנחנו מרכינים ראשינו, ויחד עם הזעזוע אנחנו שולחים מלוא אהבתנו ותנחומינו למשפחות. האם אפשר לתאר את החברה שלנו בלי התנדבות, ספק. סקרים שנערכו בשנים האחרונות אומרים וקובעים שאחוז האזרחים המקדישים זמנם להתנדבות הוא כרבע מתושבי ישראל, וכל אחד מהם מקדיש בממוצע שעות רבות להתנדבות. יש כאלה שהגיעו לממוצע של 10 שעות באחד המחקרים, וזה יפה ונהדר. ולא רק שזה יפה, אלא חלק גדול מהמתנדבים אף משקיע לא רק מזמנו, אלא אפילו מאמצעיו הכספיים שמתלווים לפעולת ההתנדבות, ושנזקקים לה, כגון נסיעות והוצאות אחרות. אנחנו עומדים לפעמים מול פרץ ההתנדבות הזה ויודעים לא רק שאם מכמתים את הסכום של כסף, ואצלנו בחברה המטריאלית שלנו כל דבר מתורגם לכסף, מגיעים לכדי שווה ערך של מיליארד שקלים בערך. אלא אנחנו נפעמים מול העובדה שמדובר באנשים שעוזבים משפחות לפעמים, שעוזבים בית חם ויוצאים להתנדבות שהיא עוזרת למשפחות במצוקה, לילדים במצוקה, לחלש בכלל. הדברים האלה הם דברים שמפעימים את ליבנו, ותמיד המתנדב, בלי לפגוע בעובד, עושה את עבודתו עם הרבה יותר מוטיבציה, עם הרבה יותר מסירות, ודאי עם הרבה יותר אהבה. ולכן, אנחנו תמיד מעריכים, מוקירים, ומודים למתנדבים בעמנו.

כל אחד מאיתנו יודע שהגיוון של ההתנדבות רב מאוד. אינני רוצה להאריך, משום שהתכנית שלנו היא ארוכה. רק לומר, שהמסר הזה חייב להיות לכל מתנדב באשר הוא. לפעמים כאשר אתה נמצא בתוך הפעולה אתה לא יודע. אבל כאשר מסתכלים עליך מבחוץ, אנחנו מעריכים ומוקירים כל מתנדב ומתנדבת, ויודעים את התרומה העצומה. ואי אפשר, אם אני צריך להשיב על שאלתי הראשונה, אי אפשר לתאר את החברה שלנו ללא המתנדבים. על כך יבורכו גם המתנדבים. אבל מלה טובה גם לארגונים העוסקים בהתנדבות. הם אלה שהם השלד והגזע שמסביבו בנויים המתנדבים. ולכן גם לכל העוסקים בנושא הזה מבחינת הארגונים המארגנים, אני רוצה לבוא ולומר תודה, ולקוות שהפעילות שלנו כאן שכל כולה הצדעה למתנדבים, לא רק תחזק ותוקיר, אלא תוסיף עוד ועוד מתנדבים, ופעולות רבות יקבלו את ביטויין על דרך יותר יעילה, יותר טובה בעזרת המתנדבים. עלו והצליחו.

אני אמרתי והבהרתי שפה מדובר בישיבה. לכן אני מודיע לכל הדוברים, כמו בכל ישיבה שאנחנו מנהלים בכנסת, ניאלץ להיות צמודים ללוח הזמנים, ואל יבוא אליי בטרוניות נואם שאני אבקש ממנו בסופו של דבר לקצר. אני אומר את זה מראש, בהנחה שלא יהיה אחד כזה. אבל אני חייב לומר את זה מראש. כל הדוברים שלנו הם בסימן הצדעה למתנדבים. ראשון הדוברים יהיה יושב ראש המועצה הלאומית להתנדבות בישראל ד"ר מייק נפתלי. בבקשה.

שלום, וצהריים טובים לכולם, יושב ראש ועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת, חבר הכנסת שאול יהלום, שר הרווחה חבר הכנסת זבולון אורלב, פרופסור אביעזר רביצקי, פרופסור ציפורה מגן, הרב חנינה צולק, עורך דין יורם שגיא-זקס. מכובדיי, ידידים חברים ועמיתים לתנועת ההתנדבות. ראשית תודה לך חבר הכנסת יהלום על היוזמה והנכונות לקיים את הדיון המיוחד הזה בנושא של תרומתה של ההתנדבות וכינונה של החברה הישראלית בישראל, דיון המתקיים בהשתתפות רחבה של מנהיגים ומורי דרך של תנועת ההתנדבות. תודה לך, תודה לכל חברי הוועדה ולעמיתיי לשולחן הנשיאות.

ההתכנסות בכנסת של קהילת ההתנדבות במשכן הכנסת איננה עניין של יום-יום. רוב רובה של העשייה ההתנדבותית נעשית נסתרת מהעין, סמויה מכותרות, רעשים וצלצולים. ומתרחשת בליבת ההוויה האנושית באותן זירות מפגש שבין הכאב לחמלה, בין האובדן לתקווה, בין הבדידות לרעות.

דיון מיוחד זה מוקדש בראש ובראשונה לכם המתנדבים. לכם הפוגשים את הנחמה, את התקווה ואת אושר ההחלמה. לכם המושיטים יד רכה ומלטפת, יד חסונה ותומכת, יד נחמה ואוהבת. לכם שבחרתם להיות עם האדם בעת חולשה וצער, בדידות וייסורים, פרידה ושכול. לכם המתנדבים העושים הכל כדי שיהיו בארצנו מקומות שבהם עוד אפשר לנשום, אגמים בהם ניתן לגמוע, שבילים בהן ניתן לפסוע, בתי מדרש בהם קשובים לילדים המתקשים, מרכזי מידע, אומנות, ספורט וטבע. בהם רבבות רבבות ממכם ושכמותכם עושים למען איכות חיי כולנו.

מאז שנות התשעים של המאה הקודמת, אנו עדים לא רק להתמוטטות המשטרים הסוציאליסטים שהתיימרו לקיים תחלופה חברתית בת קיימא לקפיטליזם המערבי, אלא גם להיחלשות משמעותית של מדינת הרווחה האירופאית ששימשה כדגם למדינות רבות, ובכללן לישראל. הכשל המתמשך של המערכות הציבוריות, הפוליטיות והמשקיות במדינות רבות, מוביל לקידמת הבמה של ההתארגנות האנושית את חשיבות ההתארגנות של החברה האזרחית העצמאית, וממקמת אותה בצומת חיונית להבטחת פעילותן התקינה של רשויות הממשל, להגנת מחוייבות המדינה לאזרחיה, ולכלכלת משק עצמאי אך גם שיוויוני.

מתוך כך היה מושג החברה האזרחית במסגרת חשיבתית החשובה ביותר של השיח החברתי, התרבותי, הפוליטי והכלכלי בחלק ניכר ממדינות העולם. קיימת כיום הכרה רחבה בכך, כי החברה האזרחית מהווה מרכיב חיוני בקידום צדק חברתי ושיוויון חברתי, שמירה על זכויות האזרח, קידום רגישות תרבותית ופלורליזם תרבותי, יצירת איזונים בקרב כלכלת השוק החופשי ומימוש ערכים דמוקרטיים.

בעת הזאת, בשעה שאנחנו עוברים מדעת או שלא מדעת לחברת רווחה אוניברסלית, ממסגרות רווחה קהילתיות, בהן האזרח שותף פעיל בהפעלתן ובמימונן, קיימת לתנועת ההתנדבות משמעותית חברתית מיוחדת, שהרי היא היא המאפשרת לאזרח לבטא את ערכיו ואת שאיפותיו על פי בחירתו.

הפעילות ההתנדבותית מהווה תנאי הכרחי לקידום תהליכים של פיתוח קהילתי ופיתוח מקומי. מעורבות התושבים על בסיס רצוני, משמשת כבסיס לשינוי חברתי ולפיתוח שירותים ותוכניות רווחה. הארגונים ההתנדבותיים שרבים רבים פה מייצגים אותה, מהווים מכשיר חשוב להשפעה על מדיניות רווחה באמצעות עבודת הסינגור והשדולה. ארגוני המתנדבים משמשים גם כמסגרות חברתיות תרבותיות וערכיות למימוש מהווי הפרט הקבוצה והקהילה.

בימים אלו של משבר ותמורות, העשייה ההתנדבותית מהווה עבור אזרחים רבים מקור לסיוע ולתמיכה לעתים בלבדיים, ונחיצותם הרבה של ארגוני המתנדבים בולטת היום עוד יותר מתמיד.

עם זאת, עלינו לשאוף במשותף כי מדינת ישראל תמשיך באמצעות מערכות הרווחה, החינוך והבריאות הציבוריות להעניק איכות חיים נאותה לכל תושביה תוך שמירה על זכויות חברתיות וזכויות אדם של כל אזרח ואזרח.

ולעניינה של המועצה הלאומית להתנדבות בישראל. המועצה הלאומית להתנדבות הוקמה לפני 30 שנה כהחלטה של משרד ראש הממשלה בעקבות דו"ח ועדת ראש הממשלה לילדים ונוער במצוקה. המועצה פעלה שנים רבות בקידום תכניות חדשניות ביותר בתחום הקליטה, החינוך, הבריאות והחירום. היא מהווה היום את הפלטפורמה המשותפת של כל העשייה ההתנדבותית בחברה הישראלית. עם זאת, המועצה הלאומית להתנדבות, כגוף מייצג של תנועת ההתנדבות, שרויה גם היא בשנים האחרונות במשבר לא פשוט. למרות החשיבות העצומה של לעגן כוחות במשותף של המועצה הלאומית להתנדבות, של ממשלת ישראל, של ארגוני המתנדבים, של הפעילות הקהילתית, אנו נדרשים יום יום כארגון וכתנועה להילחם ולהיאבק מחדש על פת לחמנו.

אני חושב שכאן נעצור, ואחר כך נמשיך אחר כך לדון במועצה ופעילותה בהמשך. תודה רבה.

אנחנו מדינה יהודית ודמוקרטית, ערכי היהדות הם אלה אולי המובילים להתנדבות, שהרי התכונה הכי הכי בולטת בעם היהודי היא תכונת החסד. על שלושה דברים העולם עומד, בין השאר על גמילות חסדים שהוא יסוד ההתנדבות. אתה עושה חסד, זה לא מה שחובתך לעשות, אלא מעל ומעבר לכך. לכן חשבנו להקדיש שיחה קצרה עם פרופסור אבי רביצקי חתן פרס ישראל על הנושא של צדק חברתי ומחשבת ישראל. בבקשה.

שלום לכם, ערב טוב, בוקר טוב, צהריים טובים ותודה על ההזמנה.

אני רוצה לפתוח בדברים שקראתי פעם שכתב פרופסור לפילוסופיה יהודית בארצות הברית לגבי השאלה מה חשוב לנו כבני אדם, מה חשוב לנו באמת. רבים מאיתנו עשויים לשמוע שאומרים שמה שחשוב לי זה אושר, או לפעמים מתרגמים אושר – הנאה. מה שהייתי רוצה שיהיה לילדיי שיהיו מאושרים, שיהנו בחיים. אז הוא הציע ניסוי תיאורטי, ניסוי היפותטי. נניח שאנחנו באים להורים ומציעים להם שהיינו יכולים לחבר אלקטרודות, כלומר זרמים חשמליים למוח של הילד בדיוק בעצב של ההנאה. אני שומע עכשיו 70 שנה זרמים חשמליים מדגדגים אותו בעצב של ההנאה, וכל חייו עד יום מותו לאורך עשרות שנים הוא מתגלגל מצחוק, אנחנו היינו קוראים לזה צחוק דבילי וכולו מאושר ושמח, ואלה כל חייו. כי כל הזמן הוא מדוגדג בעצבים של ההנאה. לעומת זאת, אנחנו יודעים שאם לא נעשה כן הוא יחיה חיים שיהיו בהם גם מצוקה וגם כאב וגם סבל, פחות הנאה אבל כנראה הרבה יותר משמעות. מה אנחנו בוחרים? יש לשער שרובנו היינו בוחרים, אם לא כולנו, באפשרות השנייה. כלומר, אנחנו לא מעדיפים לנו ולילדינו אושר במובן הפשטני, אושר במובן של זיהוי עם הנאה, אלא חיים של משמעות, חיים של חירות, חיים של בחירה. כשאני מחובר לאלקטרודות שמדגדות אותי, אני בעצם כמעט לא יצור אנושי, אין לי מותר האדם מן הבהמה, אין לי צלם אלוקים. אני מין יצור צוחק. בעוד שכאשר אני בוחר, יש לזה כאב, יוסיף דעת יוסיף מכאוב, אבל יש לזה מחיר, ולחירות הזאת יש מחיר. החירות הזאת היא תמיד פרטית. היא אבי, זה שמי. לא שאול. אינני יכול לחוש את הכאבים של יושב ראש הוועדה, אני גם לא יכול לחוש את השמחות שלו ואת הבחירות שלו, אלא את הפרטיות שלי.

מכאן אני רוצה להתחיל בדיון הקצר בשאלה של כבוד האדם וצדק חברתי במחשבה היהודית. אני מניח שרובנו, אם לא כולנו, מכירים את האמרה של הלל הזקן שבתרגום עברי, מה ששנוא עליך לא תעשה לחברך שזה ניסוח שלילי. הוא בעצם לא אומר לי מה אני צריך לעשות, הוא רק אומר לי אל תפגע בזולת. אבל ייתכן שלא כולנו יודעים, שבתולדות המסורת היהודית ההלכתית והמחשבתית, זה תורגם למעשה חיובי. לדוגמה, כאשר הרמב"ם מנסח זאת, הוא לא אומר רק מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. אלא כל מה שהיית רוצה שיעשו לך, עשה אתה לאחרים. היית רוצה כשאתה חולה ירפאו אותך או יבקרו אותך? רפא אחרים, בקר אחרים. היית רוצה שכאשר אתה פגוע יתנדבו כדי לסייע לך, עשה אתה זאת לאחרים. כלומר הוא מנסח את זה באופן חיובי. כל מה שהיית רוצה שיעשו לך, עשה אתה לאחרים. מה המשמעות של זה. האם אפשר לפרש את זה רק באופן משפטי פורמלי טכני? מה שהייתי רוצה שיעשו לי, עשה אתה לאחרים. אם כן, לכאורה הייתי רוצה להגיד, נניח שאני מזוכיסט, אני אוהב לסבול, אני אוהב שמכאיבים לי כאב גדול על העור. אם אני מזוכיסט, אני לא רק רשאי להיות סדיסט, אלא מה לכאורה? אני חייב להיות סדיסט. כל מה שהיית רוצה שיעשו לך, יכאיבו לך, עשה אתה לאחרים, תכאיב לאחרים. האם ייתכן שכך? או נניח שאדם נאשם בהטרדה, שיש גברת אחת שהוא מטלפן אליה כל ערב שלוש פעמים ומטריד אותה, הוא יאמר מה פירוש. אני הייתי מאוד רוצה שהיא תטלפן אליי שלוש פעמים בערב. אז כל מה שאתה רוצה שיעשו לך, עשה אתה לאחרים. אני מקיים את המצווה של ואהבת לרעך כמוך. לכן כמובן שאי אפשר לפרש את האמירה הזאת באופן רשמי פורמליסטי טכני. אלא מה זה שכל מה שאתה רוצה שיעשו לך? אני הייתי רוצה לא רשימה של עשרים דברים שתעשו לי, אלא תפנו אליי כיצור חופשי, כיצור בוחר, תנו לי את כבוד האדם, את כבוד הבריות, כבוד והדר תעטרהו ותחסרהו מעט מאלוקים. תנו לי לבחור. לכן אני אבחר את סדר העדיפות שלי. עשה אתה לאחרים, תן להם לבחור את דרכם. אני רוצה להשיג את אושרי בדרכי, לכן כל מה שהיית רוצה אתה, תן לאחר להשיג את אושרו בדרכו. לא רק תימנע מלפגוע, אלא צא החוצה ותן לו, תאפשר לו.

נדמה לי שזה בדיוק מה שעושה המתנדב. אדם הגון הוא אדם שלא פוגע בזולתו, אבל הוא לא יוצא החוצה מתוכו כדי לעשות משהו למען האחרים. אני למשל חושב שאני אדם הגון, ואני לא כל כך מתנדב לצערי. אני חושב שאני לא פוגע באחרים. המתנדב עושה הרבה יותר ממני. המתנדב לא רק שהוא אומר כל מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך. אלא הוא אומר, אני הייתי רוצה שיעשו המון דברים שאני אבחר לעצמי. הוא יוצא ועושה אותם לאחרים. הוא יוזם, הוא פעיל, הוא יוצא החוצה, הוא נלחם במחלות, הוא נלחם בסבל שהורס את כבוד האדם. במצבי סיכון של נוער, במצבי מצוקה של נוער. המתנדב בעיניי הוא מי שמנסה לעצב מחדש את המציאות להיות אקטיבי, לא להרים ידיים נוכח המצוקה.

הדרישה הזאת לפעילות, לאקטיביות, ליציאה החוצה היא מלווה את המחשבה הדתית-היהודית החל מראשיתה. אתן דוגמה אופיינית, אני חושב הדוגמה התלמודית. התלמוד מספר על ויכוח קדמון בין הנציב השליט הרומאי בארץ ישראל טורנוס רופוס, זוהי דמות היסטורית אמיתית, התלמוד קורא לו טורנוס הרשע, לבין רבי עקיבא, החכם של התקופה. עכשיו אני מצטט: "שאלה שאל טורנוס רופוס הרשע את רבי עקיבא".. טורנוס כאן מייצג את המבקר של היהדות, או מבקר של הדת בכלל. הוא התוקף. הוא אומר, אם אלוקיכם אוהב אני עמו מפני מה אינו מפרנסם? איזה מן קדוש ברוך הוא שנותן שיהיה בעולם עניים. עונה לו רבי עקיבא תשובה שמבט ראשוני נראה מאוד מוזרה. אמר לו רבי עקיבא, כדי שנינצל אנו בהם מדינה של גיהנום. כדי לאפשר לנו פעילות מוסרית. אם לא היה אפשר לעזור, אם לא היה אפשר לצאת מגדרי, כל העולם היה מין תיאטרון בובות כזה שכולם צוחקים כמו בדוגמה שהתחלתי של ההוא שמדגדגים אותו. בעוד כשיש בעולם איזושהי בעיה חברתית, זה מזמין את הפעילות הדתית, את הפעילות המוסרית, את האקטיביות, את ההתנדבות, את היצירתיות.

ממשיך להתווכח איתו נציב רומי, אם אתם רוצים המבקר של הדת. אדרבה, זה שאתם מתערבים ומנסים להציל ומנסים לעזור לעניים, זה מחייב אתכם לגיהנום. זה דווקא הדבר הנורא. אמשול לכם משל, למה הדבר דומה. למלך בשר ודם, לא מלך עליון, אלא מלך אנושי, שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים. ציווה שלא להאכילו ולא להשקותו. מה הנמשל? כמובן הקדוש ברוך הוא, עשה עניים רעבים. ולמרות זה הלך אדם אחד והאכילהו והישקהו את העבד. האם המלך לא כועס עליו? הוא מניח שהדת נוקטת עמדה פאסיבית. אל תתערב, אל תתנדב, אל תעשה. כך אומר הרומאי מבקר הדת. לכן כשהקדוש ברוך הוא רואה שאתה מתערב הוא כועס. הוא אומר כששמע שהמלך לא כועס עליו, הרי אתם קרויים עבדים. שנאמר, כי לי בני ישראל עבדים. זאת עמדה אחת. כלומר, מה בעצם המבקר של הדת היהודית מניח, של הדת בכלל. הוא אומר שהדת מחייבת פאטליזם. אדם לא אקטיבי, לא מעורב. האל ברא את העולם כפי שהוא, אני מציית, אני מקבל את הדין. העולם מבטא את רצונו של האל. אם העולם צריך תיקון, אז מי צריך לתקן? שהוא יתקן, לא אני.

זה מזכיר לי ביקורות מודרניות של הדת. למשל, למה מיוחסת האמירה – הדת היא אופיום להמונים. מה פירוש אופיום להמונים. זה דבר משתק, מרדים. לפי טורנוס רופוס הרשע, העמדה של היהדות, או העמדה של דת בכלל היא עמדה שמרדימה אותך. אתה לא תתערב, לא תתנדב, לא תעשה. שהוא יעשה, בעיה שלו שיש אנשים סובלים. אם אתם רוצים אפילו עוד מבקר דת מודרני מאוד חריף, ניטשה. ניטשה אמר שהדת זה מוסר של עבדים. בדיוק כמו שאומר כאן טורנוס, אתם עבדים. אני עבד, לכן אני לא אתנדב, אני לא אצא מגדרי, אני לא יוזם. אני רק מציית, זה מה שעבד עושה. גם אני הוא עבד. עבד זכאי למה? רק למה שניתן לו מגבוה. עבד לא זכאי למשהו שלא אדונו נותן לו. עכשיו נראה מה יגיד רבי עקיבא בתגובה לזה כמייצג את העמדה שהתלמוד סבור שהיא העמדה הדתית היותר אמיתית. הוא בעצם חוזר על דבריו בשני שינויים קטנים. אמר לו רבי עקיבא, אמשול לך משל, משל נגדי. למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שכעס על בנו במקום עבדו וחבשו במקום האסורים, וציווה שלא להאכילו ולא להשקותו. בדיוק כמו קודם, רק בן במקום עבד. והלך אדם אחר והאכילהו והישקהו בניגוד לצו של המלך לא להאכיל את בנו. כששמע המלך מה היה כתוב קודם, הוא כועס עליו. מה פה אומרים? לא דורון הוא משגר. אתה לא מניח שבעצם הוא יתן לו מתנה, אתה לא מניח שכאשר אבא אומר אל תתנו לבן שלי לאכול, הוא בעצם מאוד מאוד מצפה בסתר ליבו שמישהו כן ידאג לבן. אנחנו קרויים בנים לא עבדים. טורנוס אמר עבדים, רבי עקיבא אמר בנים, שנאמר בנים אתם להשם אלוקיכם. מה בעצם אומר רבי עקיבא, אתה חשבת שהעמדה היהודית או העמדה הדתית בכלל היא עמדה של פאסיביות. לא, היא עמדה של אקטיביות, של פעילות, של תיקון עולם. האל ברא את העולם, אבל הוא הזמין אותי לתיקון וליצירה. כלומר, הוא לא עבד, אלא הוא בן. הבן הוא בצלם אלוקים. אם הוא בצלם, אז הוא מוזמן לעזור לו, וגם אני בן. אם הוא בורא גדול ואני בנו, אז מה אני? אני בורא קטן, מיני בורא. אז גם אני צריך ליצור, גם אני צריך לפעול, גם אני צריך לעשות.

אני חושב שזאת נקודה שמאוד מאוד חשוב להבין אותה, כי באמת לכאורה אפשר להבין את העמדה המסורתית לשני כיוונים. וכאן התלמוד מתעקש שאנחנו נבין את זה בהקשר של בנים של פעילות ושל אקטיביות.

כיוון שאמרו לי לדבר עד חמש עשרה דקות, אני רגיל לדבר ביחידות של תשעים דקות, מזה אני מתפרנס. אני לא אעבור את הזמן, אקפוץ עכשיו לצד השני של הכותרת, לעניין של צדק חברתי. אני זוכר שאבי זכרו לברכה היה רגיל להגיד לי בהומור, שנדמה לו שכשהקב"ה חילק בעולם שכל, הוא עשה את זה בצורה הרבה יותר צודקת, מאשר כשהוא חילק כסף. כסף הוא כנראה חילק בצורה לא צודקת. כל מי שאני מכיר חושב שחסר לו. כמעט כל מי שאני מכיר. אולי שרי אריסון לא. לעומת זאת, שכל הוא כנראה חילק בצורה צודקת. כל מי שאני מכיר חושב שיש לו מספיק. כלומר, השאלה אם יש לי כסף, מחסור היא לא רק שאלה אובייקטיבית. מחסור היא שאלה סובייקטיבית איך אני מרגיש ביחס לסביבה. אני יכול להיות מושפל, למרות שאתם תגידו שלאבי יש מספיק. אבל אם בני הולך לבית ספר בבגדים יחסית נחותים מאשר של חברתו, ולהם יש מורה פרטי ולבן שלי אין, אז עדיין אולי מצבי טוב, אבל אני עדיין מושפע. שימו לב, כל אחד מהיושבים בחדר הזה מצבו האובייקטיבי בעולם יותר טוב משל נסיך מימי הביניים. הטיפול הרפואי שאנחנו מקבלים יותר טוב משל נסיך בימי הביניים. מיזוג האוויר שיש לנו בחדר בקיץ יותר טוב משלו. החימום שיש לנו בחורף יותר טוב משלו. למרות זאת אנחנו מרגישים עניים, והנסיך בימי הביניים חשב שהוא עשיר. לאמור, שאלת הצדק החברתי היא לא רק שאלה אובייקטיבית, היא גם שאלה סובייקטיבית איך אני מרגיש ביחס לחברה. לא אנקוב בשמות.

כשבאים ואומרים לי, אם נשנה את השיטה, כולם יתרוממו. העניים יתרוממו ב-30%, העשירים יתרוממו ב-300%, כולם ירוויחו. העוגה תגדל – אני עדיין מתעקש במובן זה, אם יהיה פחות צדק, אני מוכן לשלם אפילו במחיר העוגה. למה? כי אולי גם העני ירוויח 30%. אבל חלק אחר יאמרו 300%, אז הפער גדל וחוסר הצדק גדל, ותחושת העיוות וההשפלה, שלא לדבר על כך שאני שולח את הילדים לשיעורים פרטיים ואתה לא, ואז הסטנדרט הופך להיות שיותר ויותר אנשים שולחים לשיעור פרטי, אז שלך נחות, ואני שולח להכנה לפסיכומטרי ואתה לא. ואני הולך לפרטי, אז רמת הרפואה הציבורית יורדת. אז למרות שעלית ב-30%, בסופו של דבר באופן אחר אתה ירדת גם באופן סובייקטיבי מבחינת הרגשתך כלפי החברה, וגם באופן אובייקטיבי.

לפיכך אנחנו מדברים על צדק חברתי לא רק לגבי הגדלת העוגה לכולם, אלא יותר צדק ביחס בין אדם לחברו ובין אשה לחברתה ולחברה.

ולסיום, יש גם עוני אובייקטיבי. לדוגמה האביון של התורה, או אדם שנזקק היום לרפואה יקרה, ואנחנו לא יכולים לתת לו. אני חבר בוועדת סל הבריאות, שאם לא איכפת לכם, השנה לא התכנסה כי אין תוספת. זו שנה ראשונה מזה שנים. פשוט אין תוספת, אז אין למה להתכנס.

לכאורה יש בתורה סתירה בעניין הזה. מצד אחד התורה אומרת כי לא יהיה בך אביון. התורה מבטיחה לא יהיו עניים. המתנדבים, אין לכם עבודה. כי ברך יברך השם בארץ אשר השם אלוקיך נותן לך נחלה. אם כן לא יהיו בארץ ישראל עניים. מצד שני, היא אומרת במפורש, כי לא יחדל אביון מקרב הארץ. יחדל או לא יחדל? לא יהיה בך אביון, או לא יחדל אביון. אחד מגדולי חכמי התורה בסוף המאה ה-19 הנציב מוולוז'ין, נפתלי צבי יהודה ברלין, ראש הישיבה הגדולה במזרח אירופה פירש את זה כך. הוא אומר כאשר אתה תראה שלא חדל אביון, אז אתה יודע שיש הבטחה כי לא יהיה בך אביון. אז מה תדע? שמשהו לא בסדר. כי יש הבטחה שהוא לא יהיה אביון, ומצד שני לא יחדל אביון. מה הכוונה? ההבטחה הזאת אומרת שתדע שלא מילאת את תפקידך, ולכן פתוח תפתח את ידיך במחסורו. כלומר, לראות את העוני ואת הסבל ואת המצוקה ואת המחלה ואת הקיפוח, ואת העובדה שלאחד יש רופא פרטי ולשני אין, כמצב שיש להתגבר עליו. הנזקק, כמו אצל רבי עקיבא, מייצג לנו את הקריאה לפעילות, או אצלכם להתנדבות. עיוות חברתי, עיוות סוציאלי, הוא קיטרוג מתמיד עלינו שראוי שיהיה אחרת. בזכותכם, אני חושב, הקיטרוג הזה עלינו הולך ומתמעט.

תודה רבה לפרופסור אבי רביצקי.

אני חושב שאם יש משרד שהכי נהנה במרכאות מהמתנדבים, זה משרד הרווחה, משום שמשרד הרווחה הוא זה המופקד יותר מכל שאר המשרדים על החלשים בחברה. בדרך כלל המתנדב הוא זה שפועל לטובת החלש. אנחנו נתכבד בברכתו של שר הרווחה. אני רק רוצה לומר, שידוע שההיסטוריה הציבורית של שר הרווחה שהתחיל כמחנך, התפקיד הציבורי הראשון שלו היה בתחום ההתנדבות. כאשר שר הרווחה דאז שהיה נקרא שר הסעד זבולון המר נכנס לתפקידו, הוא אמר אני רואה שאני לא יכול להתגבר על כל מצוקות הסעד בלי מתנדבים. אני פותח במשרד הסעד יחידה מיוחדת להתנדבות. זבולון אורלב מונה אז כראש היחידה, כך שהוא קשור למתנדבים לא רק כצרכן, אלא גם כמי שעסק בעניין הזה מלכתחילה. נתכבד בברכתו.

תודה רבה.

מכובדי, יושב ראש הוועדה חבר הכנסת שאול יהלום, חבר הכנסת איתן כבל, נשיאות נכבדה, ראשי ארגונים והעמותו של המתנדבים, ראשי המגזר השלישי, אחרונים חביבים המתנדבות והמתנדבים היקרים.

בראשית דבריי אני רק רוצה לומר שמי שהמליץ לשר המר להוציא אותי מניהול מדרשיית "עמליה" ולהיות מנהל היחידה להתנדבות במשרד הסעד זה שאול יהלום. אגב, אז לא ידעתי על זה. זה נודע לי רק לאחרונה. תודה שאול.

באתי בשמחה להשתתף בכינוס ההצדעה של הכנסת וגם של הממשלה לתנועת ההתנדבות בארץ. ביום זה אנחנו מעלים על נס את מפעל ההתנדבות ורוח ההתנדבות הפועמת בקירבם של רבבות רבבות, אולי מאות אלפים, של אזרחים בישראל. ביום זה אנחנו מוקירים את פועלם של המתנדבים שממשיכים באורח חייהם, במעשיהם, לקיים את מסורת העם היהודי וגם ערכים אוניברסליים חברתיים בדאגה לזולת, בדאגה לחברה, בדאגה לקהילה.

בעיניי, לפועלם של המתנדבים יש משקל רב ומשמעות חשובה בעיצוב אופייה וחוסנה של החברה. איתן האזרחי אמר, כפי שגם נאמר על ידי היושב ראש, עולם חסד יבנה. מפרשים כי החסד הוא המשך קיומו של העולם כולו. חסד פירושו התנדבות, כאשר הייתי מנהל היחידה להתנדבות, התגלה לי שלהתנדבות אין מילת היפוך בעברית. כלומר, התנדבות זה לא במובן של רשות או חובה. אני רוצה או לא רוצה. אין מילת היפוך אופוזיט מושלם של התנדבות שפירושו, על פי המסורת שלנו, התנדבות היא מצווה, התנדבות היא חובה.

ברור לחלוטין שבמדינה שצריכה לספק את כל השירותים תמיד תהיה במחסור. פרופסור רביצקי, זה לא רק כל אדם מתלונן שאין לו מספיק כסף, זה גם כל משרד ממשלתי וגם כל מדינה, וגם כל שר אוצר אומר שאין לו מספיק כסף. אני לא מדבר לגבי הדבר השני מה הם אומרים. על כל פנים, במיוחד במדינת ישראל שהיא מתמודדת עם חזית רווחה של אתגרים ומשברים, בוודאי המשאבים אינם מספיקים למלא אחר כל הצרכים. אנחנו עומדים מול קשיים, בעיות, עוני, הדרה חברתית, ילדים בסיכון, נוער בניתוק, נערה במצוקה, בדידות של זקנים, משפחות חד-הוריות, התמכרויות, סמים, אלכוהול. אני לא רוצה לעשות לכם יום שחור. צרות על גבי צרות.

אנחנו יודעים שהמדינה גם אם היא תחשוב שיש לה כסף כמו שיש לה שכל, גם אז היא לא תוכל למלא את כל הצרכים של כל האנשים בכל מקום ובכל זמן. זהו דבר בלתי אפשרי. לכן יש מקום נרחב לפעולתם המתנדבת של המתנדבים, של הארגונים ולפעולות חסד רבות. מדינה אף פעם לא תוכל לאהוב, מדינה אף פעם לא תוכל לחבק, מדינה אף פעם לא תוכל לומר מלה טובה. כל הדברים האלה יכולים וצריכים לעשות מתנדבים. ולדברים האלה לעתים קרובות יש משקל וערך יותר מן הסיוע הכספי ומן הסיוע החומרי ומן התמיכה המקצועית.

אני רוצה לומר שתפקידם של המתנדבים בימים אלה חשוב בעיניי כפליים. דווקא בתקופה זו בשנים האחרונות, של ההגמוניה הכלכלית הליברלית של שוק חופשי, של היצע וביקוש, ושל שחיקה באיזונים החברתיים, יש תפקיד חשוב מאוד למתנדבים להנחיל לחברה את האחריות החברתית, את הסולידריות החברתית, את הצדק החברתי. ומתוך כך שאני כשר רווחה רואה מקרוב את הפעולות הנפלאות של המתנדבים ושל הארגונים, אני אומר לעצמי פעמים רבות, ולוואי ולשלטון ולמערכת השלטונית במדינת ישראל היתה אותה מידת חסד, אותה מידת אחריות כפי שיש לעם, כפי שיש לארגונים, כפי שיש למתנדבים. יש למערכת השלטונית בישראל הרבה הרבה מה ללמוד מן העם.

המתנדבים באים מכל חלקי העם, ללא הבדל של מעמד סוציו-אקונומי, ללא הבדלי גיל, ללא הבדלי אמונה, ללא הבדלי דת, ללא הבדלים של ותק בארץ, ללא הבדלים של מקום יישוב או חלקים במדינת ישראל. ההתנדבות היא אחד מהדברים שמאחדים, מהווים מוקד קונסנסוס רחב מאוד בישראל. וכמובן פעולת כל מאות ארגוני החסד. רק עכשיו עברנו את חג הפסח וראינו את הארגונים מסייעים בהיקפים של קרוב ל-170 אלף חבילות של קימחא דפיסחא בהיקף של קרוב ל-20 מיליון שקלים שגוייסו על ידי הציבור וחולקו לאנשים נזקקים.

לאחרונה גם מתקיים שבוע הילד והנוער בישראל שהקיף למעלה מ-40 אלף ילדים, ו-61 אתרים שהתנדבו, רובם הגדול כדי להעלות חיוך על שפתותיהם של ילדים במצוקה. לאחרונה יש תופעה מבורכת שיותר ויותר ארגונים עסקיים, יותר ויותר בעלי ממון, יותר ויותר פירמות וחברות כלכליות מאמצות ונכנסות לתוך תחום ההתנדבות, ומתגייסים גם הם מרצונם הטוב, בוודאי זהו מהלך שצריך לברך עליו. אני חושב שאנחנו נמצאים רק בראשית הדרך יחסית לעולם המפותח. צריך לנצל גם את הבמה הנכבדה הזאת לעודד מאוד את אותם גופים להתנדב, ועוד ימים אחדים יידע הציבור על פרוייקט "יניב" שעומד לגייס סדר גודל של קרוב למיליארד שקלים לטובת ילדים במצוקה. זהו סכום שיהיה מורכב מחציתו מתורמים בארץ ובחוץ לארץ, ומחציתו מתקציב המדינה במשך חמש שנים. ברור שאיננו מדברים רק על סיוע חשוב לילד הבודד כדי להציל אותו, אלא על מהלך בסדר גודל לאומי, שיכול לחלץ אנשים ממצוקה.

אסיים ואומר שהממשלה, לא אומר התחמקה, אבל בפועל לא נכנסה עד היום לעובי הקורה כדי להגדיר, אדוני היושב ראש, את מערכת היחסים שלה מול ארגוני המתנדבים ומול המגזר השלישי. אין אמנה ואין הסדר מפורט שאומר מה הממשלה אחראית, מה ארגוני המתנדבים אחראים, איפה נקודות שיתוף הפעולה, איפה עוזרים אחד לשני. אנחנו קיבלנו על עצמנו להיות משרד מדגים במערכת היחסים עם המגזר השלישי וארגוני המתנדבים. בימים אלה אנחנו משלימים את אותה אמנה של המשרד יחד עם הרשויות המקומיות מול המגזר השלישי, כדי לתת תנופה גדולה מאוד. אני חושב שככל שתגדל ותתרחב פעולת ההתנדבות במדינת ישראל, כך תהיה לנו מדינת ישראל יותר טובה, יותר יפה ושנזכה לחיות בה חיים איכותיים יותר.

תודה רבה לשר הרווחה לא רק על הפעולות שעד היום, אלא גם על התכנית המאלפת שהוא הציג לפנינו. נקווה באמת שעד כמה שנוכל, וכל הארגונים האלה שנמצאים איתנו כאן, ואלה שעדיין לא נמצאים איתנו כאן, ניקח חלק בפעילויות האלה כדי להוסיף התנדבות ולהאדירה.

אנחנו פותחים עכשיו את הדיון, יהיו לדיון ארבעה פותחים, ואחר כך נשמח לשמוע גם כמה דוברים מהקהל שיציעו לנו הצעות או רעיונות או דברים לעשותם. לאחר הדיון שיהיה קצר כמובן, אנחנו נסיים. יש לנו להקה שתסיים, והצעת החלטה שהיא בעיקרה עידוד להתנדבות וקריאה לממשלה להוסיף כוח וחוזק למועצה להתנדבות ולשאר ארגוני ההתנדבות.

ארבעת הפותחים, שניים מהם הם פעילים במועצה הלאומית להתנדבות, הראשונה פרופסור ציפורה מגן, המרכז הישראלי להתנדבות נוער. בבקשה.

שלום לכם, אני ארצה להצדיע בדבריי לבני נוער מתנדבים, בנוסף להצדעה לכל היושבים כאן שעושים את מלאכתם בצורה מעוררת כבוד והתפעלות.

מרטין בובר טען, ואני מצטטת "הנוער הוא הסיכוי הנצחי לאושר של האנושות, סיכוי המזדמן וחוזר, וחוזר מחדש וזו האנושות מאבדת אותו וחוזרת ומאבדת". נשאלת השאלה כיצד אנו כחברה שכל כך מעוניינת בחיזוק הנוער, בחינוכו, בהעצמה של כל בני הנוער, כיצד קורה שגם אנחנו חוזרים ומאבדים אותו. חוזרים ומאבדים את הסיכוי להביאו לכלל של פעילות ברמות הגבוהות יותר של יכולתו האנושית. כיצד קורה שדעתנו איננה נוחה ממה שקורה בחלקים גדולים בקרב בני הנוער. יכול להיות שזה נובע מן העובדה שאנחנו חשופים בעיקר לתיאורים שליליים על מעשיהם של בני נוער. אנחנו קוראים, צופים ושומעים על מעשי אלימות. אנחנו שומעים ומתריעים בפנינו על נוער שמתמכר לסמים. על נוער שאיננו מתחשב, שמגלה נטיות אגוצנטריות, אנוכיות, נהנתניות, ושאיננו מגלה איכפתיות לצרכים ולטובתם של האחרים.

מעט מאוד אנחנו יודעים על הגילויים היפים החיוביים בקרב בני הנוער. מעט מדי אנחנו שומעים על אלפי בני נוער שמעורבים בפעילות למען החברה, למען אחרים. על מאות בני נוער שעוזרים לניצולי שואה ומנסים להמתיק את חייהם לשמח אותם, להביא אור במשכנותיו. מעט מדי אנחנו יודעים על נוער שפועל באתגרים למען נוער נכה. על בית הגלגלים, מעט שמענו על בני נוער שמעורבים בעזרה והעצמה של חבריהם שמאושפזים בבתי חולים לחולי נפש. בני נוער שבאים לשם מדי שבוע, מחזקים אותם, מעצימים אותם וגורמים להם לרצות להיות תורמים בחברה שאליה הם יחזרו כדי להשתלב בה.

ניסינו אנחנו אנשי מחקר לבחון ולראות מה מבחין את אותם בני הנוער שמעורבים בפעילויות כאלה. מה מבחין אותם מן האחרים? מה מאפיין אותם. וגילינו דברים רבים מאוד כאשר בדקנו קבוצות אוכלוסייה שונות. בדקנו בני נוער ערבים בכפר ובעיר בישראל, בדקנו בשכבות שונות, שכבות סוציו-אקונומיות שונות, בני נוער יהודים בארץ ובעולם, וגילינו דבר משותף שמאפיין את בני הנוער התורמים כולם, והוא השמחה והאושר שהם מסוגלים לחוות בחייהם. המשמעות שהם מוצאים בחייהם והשמחה באלה שסובבים אותם. במחקרים שלנו שנמשכו לאורך של כ-15 שנים, נמצאנו שבני נוער שמעורבים בעשייה למען אחרים, הם גם אלה שטוב להם יותר עם עצמם, שהעולם נראה בעיניהם טוב יותר, ושהם מוכנים לחפש דרכים כדי לשפר ולהיטיב את התנאים שבהם חיים אנשים אחרים.

בני הנוער התורמים המעורבים אינם רבים כפי שהיינו מצפים. על פי אומדנים שונים, נוהגים להעריך בכ-10% מקרב בני הנוער. ושוב, כאשר בדקנו במחקרים אחרים מה מניע בני נוער לעשות ולרצות לעשות למען אחרים, מצאנו כי טובתו של האחר חשובה להם. הרצון לשנות, לשפר ולהעניק לאחרים הוא הדבר שמניע בני נוער. ועכשיו שומה עלינו למצוא דרכים להאדיר ולהעצים את תופעת ההתנדבות בקרב בני הנוער. לחזק את הארגונים שקולטים אותם ולהכשיר את אותם מבוגרים שילוו את בני הנוער בעשייה החיובית למען החברה, ולמען חיזוק אישיותם שלהם. תודה רבה.

עורך דין יורם שגיא-זקס, הוא יושב ראש התנועה למלחמה בעוני. הוא ויחד עם עורך דין דובי ארבל, זכו באות הנשיא למתנדב לשנת 2002 תשס"ב.

בבקשה, עורך דין יורם שגיא.

צהריים טובים. אני מודה לכנסת, לחברי הכנסת, ליושב ראש, לשר ולכל החברים שטרחו והגיעו לכאן, ונתנו במה ראויה, למיטב זכרוני לראשונה, והעלו את נושא ההתנדבות על סדר היום.
אני רואה באולם הזה הרבה אנשים שאני יודע ואני מכיר, שמאחורי כל אחד מהם עומד מפעל חיים של התנדבות, מפעל חיים של עשייה. בעיניי זה הראי היפה שלנו כחברה. טוב הלב יכול להתחלק, כפי שפרופ' רביצקי ציין קודם, למספר חלקים. החלק הראשון – טוב לב של אדם שלא מזיק. מה שמלמדים בשנה הראשונה בבית הספר לרפואה, אל תזיק. המעלה השנייה, מעלה של אדם שעוזר לאחרים. לא זו בלבד שהוא לא מזיק, אלא עוזר לאחרים. זו המעלה שרוב המתנדבים נמצאים בה. המעלה השלישית, והיא מעלה שמתוך הקהל שאני רואה פה, הרבה אנשים שותפים לה, זאת המעלה שלא זו בלבד שאני לא מזיק, לא זו בלבד שאני עוזר לאחרים, אלא שאני גורם לאחרים לעזור לאחרים, ואז אני מגדיל את המעגלים של טוב הלב, וזאת בעיניי המעלה הגדולה ביותר של טוב הלב.

ההתנדבות היא דרך חיים. את הדבר הזה אנחנו מנסים להנחיל ולהעביר. הערך המוסף של ההתנדבות הוא בערבות ההדדית, אנחנו יוצקים לתוך החברה את המשמעות האמיתית של הערבות ההדדית. אני עוד מעט אגיע לחלק של הממשלה, של הכנסת בנושא הזה. אבל החלק שלנו כאזרחים, כאנשים שאיכפת להם במדינה, זה ליצוק את התוכן של הערבות ההדדית, לפרוט אותו לעשייה ממשית. זה בעיני אולי אחד הערכים הכי חשובים של ההתנדבות. הערך הנוסף שההתנדבות והמתנדבים מביאים איתנו, זה ערך מוסף של רוח. זה ההבדל בין ההתנדבות לבין עשייה מסוג אחר, כי המתנדבים מביאים איתם רוח חדשה, רוח רעננה, רוח של שינוי, רוח של עשייה, רוח שלא נתקלת בחומות של ביורקרטיות, אלא עוברת דרכה. זה בעיניי דבר מאוד גדול. ביחד עם זה משתלב הנושא של המצפון. הקול של המצפון והקול של המוסר. למשל השר אורלב יודע ונלחם קשות על כל מיני קיצוצים ועל כל מיני דברים אחרים שקשורים לרווחה. ארגוני המתנדבים עומדים בחזית אחת איתו לא פעם, על מנת שלא לפגוע באותם אנשים חלשים בתוך החברה, בקשישים, בנכים, באותם אנשים שצריכים לתת להם עזרה. צריכים לסייע כמה שאפשר. כאשר עושים דבר כזה, גם הקול של המתנדבים הוא קול מצפוני וערכי, כי אלו אנשים שבאים מנקודה שאין להם אינטרס.

ערך נוסף של ארגוני המתנדבים יכול להיות ערך נוסף של ארגונים שהם מקצועיים. כמו למשל ארגון עורכי הדין , כמו הארגון שאני עומד בראשו, או ארגונים אחרים דוגמתו. כמו למשל זק"א, ארגון מקצועי שנותן סיוע נוסף. גם משי זהב נמצא פה.

לגבי החלק של המדינה, מצד הרוח, בעיניי הוא בחומר, בשינוי סדר העדיפויות, בהקצבת תקציבים לאותן שכבות שצריכות את התקציבים האלה מצד אחד, ומצד שני לארגוני המתנדבים. כמו למשל המועצה הלאומית להתנדבות. כמו למשל תמיכה בארגונים שמשלימים את מה שהמדינה נותנת. כמו יד שרה, כמו ארגונים אחרים, איל"ן, אקי"ם. אני יכול לחשוב על הרבה ארגונים אחרים. בסופו של דבר בעיניי זו האחריות של ארגוני המתנדבים, כל אחד שיעשה בצד שלו. המתנדבים שיעשו בצד שלהם, שייתנו את התרומה שלהם, שיתנו את הערך המוסף שלהם את הרוח והעשייה איפה שהם רק יכולים לתת, והמדינה שתפשיל שרוולים, שתתן גב לארגוני המתנדבים האלה, ביחד, בתוך העשייה הזאת, בתוך שיתוף הפעולה הזה, מתוך זה בעיניי יכול לצמוח משהו מאוד יפה, מאוד טהור, מאוד נקי, שיכול לקיים את הערבות ההדדית ואת הערך המוסף של החברה הישראלית. תודה רבה.

תודה רבה.

הרב חנניה צ'ולק עומד בראש ארגון "עזר מציון" שעוסק גם בעזרה לחולים, גם לילדים נפגעי סרטן, גם להוריהם ולמשפחותיהם, וגם לילדים מוגבלים, ולמשפחות של קשישים ועניים, ומה לא. בבקשה, הרב צ'ולק.

שלום לכולם, אנחנו נמצאים בתקופה לא קלה לעם ישראל מכל הבחינות. אנחנו נתקלים בהרבה מקרי חולי, הרבה יותר נזקקים בתקופות האחרונות. אנחנו שואלים את עצמנו מה תפקידנו בתקופה זו. יש הרבה מתנדבים בעם. חסרים עוד הרבה. אנחנו בעצם מסתכלים על עצמנו כשליחי ציבור של אותם מוגבלים, אותם ילדים חולים, אותם אנשים שכל כך סובלים, שאנחנו מנסים להיות שליחי ציבור שלהם ולהביע את משאלותם בפני אלה שעוזרים לנו לעזור. אנחנו לא בטוחים תמיד שאנחנו שליחי הציבור הנכונים. אם אותה זעקה של משפחה שיש לה ילד חולה סרטן, אני בטוח שאם הם היו עומדים כאן לפנינו היינו הרבה יותר כאובים, הרבה יותר מבינים את ליבם , היינו אולי יותר משתדלים לעזור להם.

אין ספק שקודם כל אנחנו חייבים הכרת תודה על העזרה שעד היום עוזרים לנו לעזור להם. הן מצד משרדי הממשלה, הן מצד התורמים הרבים, והן מצד המתנדבים הרבים. אבל אני חושב שאנחנו צריכים יותר ויותר להקשיב ולראות, איך כתוב אצל משה רבנו, שם את ליבו ועיניו על ישראל. לראות כמה אנשים סובלים היום, איך בתי החולים מלאים ילדים חולים, וכמה חולים במחלות שונות ומשונות, ואיזה טרגדיות הולכות יום יום, אני לא צריך לספר לכם, כולם יודעים בדיוק כמוני. אנחנו קצת קרובים אליהם, יותר שומעים את הכאב הנורא והשבר הנורא שהמשפחות האלה עוברות. ומצד שני, מסתכלים על האחדות היפה שיש בעם שלנו, איך שכולם מתנדבים יפה. למשל, ההתרמה הגדולה שהיתה עבור מח עצם לפני חודש. ראינו 25 אלף איש באים ביום אחד כדי לתרום דם ולהציל חיי חולי סרטן. איזה יופי יש בעם שלנו, הכניסו מודעות שיש הרבה סבל. חסרה בציבור המודעות כמה סבל יש, וכמה אפשר לעזור היום. אם כל אחד היה מתנדב פעם בחודש, כמה היינו יכולים לעזור לעם. כל אחד יכול לעזור, זה לא משנה אם הוא מתנדב עם רכב, או שהוא תורם דם, או שמכין את האוכל. אם אנחנו זוכים לחלק היום, ודאי יש עוד הרבה ארגונים נוספים, 44 אלף מנות אוכל בחודש, פירוש הדבר שהעם מתנדב. כואב הלב לראות את אותם ילדים שהאמא שלהם חולה, שאין לנו מספיק אוכל לתת להם. אם היתה יותר מודעות בציבור, היינו נותנים יותר דברים. התפקיד שלנו הוא למעשה ליידע את הסבל שיש היום, ומצד שני כמה אפשר לעזור היום.

אני חושב שכאן הבמה להודות לכל ארגוני המתנדבים, והמתנדבים בעם, אבל מכאן לצאת בזעקה מעומק הלב לחברי כנסת, לממשלה, עזרו לנו יותר לעזור לעם ישראל. הכאב שלהם הוא כל כך גדול, והכאב שלנו הוא לא פחות כאשר אנחנו רואים אותם סובלים ולא יכולים מספיק לעזור להם. תודה.

חבר הכנסת איתן כבל פעיל מאוד בנושא ההתנדבות ועומד בראש שדולה למען נושא ההתנדבות. בבקשה.

אדוני היושב ראש, חבר הכנסת שאול יהלום, השר זבולון אורלב ידידי - שר הרווחה, חבריי לנשיאות, ראשי ארגונים, מתנדבים. הנתינה, כך לפחות אני מרגיש, היא חלק מהמהות היהודית. אני זוכר עוד כנער צעיר בישיבה התיכונית שבה למדתי, בה חיפשנו כל דרך לתת מעצמנו לסביבה ושלא על מנת לקבל פרס, הפרס היחיד שחשנו והרגשנו, זה מה אנחנו מקבלים בזה שאנחנו נותנים לאחר.

אני מברך אתכם על כל הפעילות שלכם, המון עוצמה, המון כוח, המון אנרגיות יש בלתת. אתה נותן מעצמך, כי בסופו של עניין אתה חי , אתה חלק ממשפחה, יש לך את העניינים שלך, ואתה צריך לתת מעצמך בנוסף לכך אנרגיות לאחרים שמצבם ברוב המקרים הוא קשה, אפילו קשה מאוד.

פניתי ליושב ראש הוועדה חבר הכנסת שאול יהלום, וביקשתי שיחד איתי נעמוד בראש שדולה כאן בכנסת להיות לכם לפה עד כמה שאפשר. אבל אני רוצה שתדעו שהנושא המרכזי גם מהדברים שאמרו כאן חבריי הוא הגבול הדק מהי חובתה של הממשלה, ומה תפקידם של המתנדבים. ואני אומר את זה בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים, כי לממשלה מאוד נוח להפיל את התיק, אם אני אקרא לזה במרכאות כפולות, על המתנדבים. חייבת להיות אותה אמנה, אדוני השר, שתגדיר, כי אני חושב ברגע שתהיה אמנה ותהיה הגדרה של תחומי פעולה, אפשר יהיה לנצל במובן החיובי של המלה את הפוטנציאל הקיים. כי בסופו של עניין, יש גם לפעמים חוסר נחת, אם אני אשתף אתכם. יוצא לי להיות מוצף בטלפונים בזמן האחרון לקבלת תרומות. אתה לא יודע מי נגד מי, אתה לא יודע מי תורם באמת, מי גוף שכן צריך לתרום לו, מי גוף שלא צריך לתרום לו. אני עומד נבוך כחבר כנסת, יש סיטואציות לא נעימות, וזה חלק מאותם דברים שאנחנו צריכים להבהיר אותם.

אני רוצה לומר לך פרופסור רביצקי, שהסבל והעוני הקיים בחברה הוא הרבה מעבר למה שהתכוון רבי עקיבא בתשובתו, יש את זה בחברה הישראלית. יחד עם זאת, אני חוזר ואומר, למרות שיש כאלה גם מחבריי בכנסת שלא אוהבים שאני אומר את זה, יש לנו נוער פשוט מדהים. יש לנו חברה יוצאת מן הכלל. נקודת החיכוך אולי המרשימה והחזקה ביותר היא במה שכולנו שותפים בו זה הצבא. אני כחייל במילואים רואה את זה, את הדור שמגיע היום למילואים, הם פשוט חבר'ה מדהימים. הם טובים מאיתנו, ואני לא מתבייש לומר את זה. אני גאה בכך שהחבורה היום בבוא הזמן תהיה השדרה המרכזית של החברה הישראלית הם טובים מאיתנו.

אסיים ואומר לכם שוב תודה. אני מאמין ומקווה שחבר הכנסת יהלום ואנוכי נעשה את כל אשר לאל ידינו כדי להרים את עניין ההתנדבות בצורה נכונה וטובה יותר למען כולנו, למען עם ישראל. תודה.

תודה רבה לחבר הכנסת איתן כבל.

אני מודה לכל חברי הנשיאות, הם מוזמנים לתפוס מקום בשורה הראשונה. תודה רבה לכבוד השר, לעורך דין שגיא זקס, פרופסור ציפורה מון, איתן כבל, ד"ר מייק נפתלי.

אם ישנם כמה אנשים שמעוניינים לומר כמה דברים מתוך עשייתם, ושהיו מעוניינים שנשמע, אני מציע שנפתח את העניין לכמה דברים קצרים. בבקשה, כל אחד יציג את עצמו. יש מיקרופון, נשמח לשמוע את הדברים. כל מה שאני מבקש, שיהיו דברים קצרים. ובמידה ולא יחרגו ממסגרת הזמן, נוכל לשמוע כמה דוברים.

אני ותיקה בתחום ההתנדבות מחיפה, גם במועצה להתנדבות הארצית. הזמנת אותנו אדוני היושב ראש, לתת רעיונות של דברים חדשים. הקימונו פרוייקט חדש בחיפה שנקרא גמלאים למען גמלאים. שדולה של הגמלאים בחיפה כדי לנצל את הכוחות של גמלאים צעירים, במרכאות, החדשים, למען הגימלאים הוותיקים הקשישים. זה דבר שאפשר לעשות, יש כוחות, אפשר לנצל אותם. יש רצון טוב, אבל אנחנו צריכים שיהיה לנו גב. והגב - צריך לדעת מיהו.

יושבת ראש ארגון הגנת הדייר וחברת תנועת שין. מה שאני רוצה לומר הוא קצת פרובוקציה. זה לא אומר שאני הולכת להפסיק לעסוק באותה התנדבות שאני עוסקת בה. אני רוצה לחזק את דבריו של איתן כבל, כי אני תוהה לא פעם אולי כל ההצדעה הזאת לארגונים המתנדבים היא מכיוון שאנחנו בעצם מורידים את האחריות שהייתה צריכה להיות מוטלת על הממשלה ועל יחידותיה. אני תוהה מה היה קורה אם כל ארגוני המתנדבים, ויש מאות כאלה, היו יום אחד אומרים עד כאן. ועכשיו שהממשלה והכנסת יראו מה יקרה אם לא היו קיימים ארגוני מתנדבים, ואחרי זה נסייע להם. יש הורדת אחריות שהולכת וגוברת לדעתי, יחד עם אותו הליך של מדינה שחדלה להיות מדינת רווחה. אנא חשבו על זה.

אני יושבת ראש של עמותת ל"א – לחימה באלימות נגד נשים. מפעילה שלושה מקלטים לנשים מוכות ולילדיהן. הרצליה, חדרה וראשון לציון. לא נאום באתי לתת, רק הבהרה. לא שמעתי מאף אחד מהנואמים פה על נושא ההתנדבות, על הפן המאוד חשוב ושלא הוזכר על האלימות. דיברנו על חולים, על זקנים, אף אחד לא דיבר על אלימות, אלימות בחברה, ובפרט אלימות נגד נשים וילדים. אני מבקשת רק להבהיר שהנושא של נשים לא הוזכר באף אחד מדברי הנואמים. תודה.

תודה לך שהוספת את הלבנה הזאת לנדבכים שאנחנו בונים.

כולנו שואפים לחברה שהתנדבות תהיה חלק מאורח החיים שלה. אני רואה כאן בקרב הקהל ציבור של מבוגרים ונוער שכל אחד תורם כפי יכולתו. אני חושבת ששכחנו עוד אוכלוסייה אחת, התנדבות צריכים להתחיל מגיל הגן. התנדבות אפשר לממש וליישם לפחות בבית הספר היסודי. אני מציעה להרחיב את מעגל המתנדבים, להוריד את גיל ההתנדבות ולראות אותם כמתנדבים וגם כמקבלי התנדבות.

אני יושבת ראש לעמותת חן לפריון וחיים. בקשר למה שאמרה הגברת, הבן שלי בן תשע וחצי, הוא החליט שהוא מקים עמותה לילדים, כי זה לא הוגן שרק מצלצלים לאמא.

אני חושבת שהכנסת צריכה לחוקק חוק שתהיה עמותה אחת לכל עניין ומטרה. אין סיבה לבזבוז כל כך גדול של משאבים שיש פה. יש 37 אלף ארגונים. אתם ספרתם כמה אגודות למלחמה בסרטן יש? ספרתם כמה עמותות מתעסקות בכל מיני דברים ויש כפילויות ובזבוז? למדתי תואר שני במינהל ציבורי, רבותי, אין ארגון שמת. כל ארגון יעשה הכל כדי לחיות. הבזבוז הזה לוקח את המשאבים מהמטרה. כל שקל שאנחנו מתאמצים להעביר למטרה – 70 אגורות הולך לארגון. זה הצד שבעיניי לא הוזכר. אני מאוד אשמח אם אתה כיושב ראש הוועדה תיקח את היוזמה לרשם החברות, להורות אולי בתקנה לא לאשר הקמה של עמותה חדשה אם יש כבר עמותה כזאת שפועלת בשטח.

אני נותנת דוגמה אישית. עמותת חן מתעסקת עם פוריות. יש רק אחת כזאת בארץ.

אני יושבת ראש ועדת הביקורת במועצה הלאומית להתנדבות. אני מתנדבת למרות גילי הצעיר מזה 40 שנה. התנדבתי בארגונים שונים. אני מבקשת לא לפספס את המטרה האולי נלווית שלשמה התכנסנו כאן, ולשים היום בראש מעיינינו את המשך קיום המועצה הלאומית להתנדבות משום שהיא עומדת על סף פירוק. ואם יהיה פירוק של המועצה הלאומית להתנדבות, כל ארגוני המתנדבים יהיו כעשב בשדה. חייב להיות גוף מארגן. ואם אנחנו מדברים על איגום עמותות זהות שמטפלות באותם הדברים, הכל צריך לנבוע ולהתארגן ולהתאגד במקום מסודר. אם אנחנו מדברים על אמנה, חשוב מאוד לארגוני המתנדבים שיהיה להם ארגון גג שימשיך להוביל אותם, ויכול להיות שהוא יעבוד בשיתוף פעולה עם אותה אמנה שאתם תכוננו. אבל העניין התקציבי הקיומי של המועצה הלאומית להתנדבות, הוא הדבר החשוב ביותר בעינינו כארגונים שהגוף המרכזי יעשה היום. ימשיך לתקצב את המועצה לצרכיה, לקיומה, בתקציב שיקבע, אבל שימשיך להיות קיים. אלמלא מי שהגה את הרעיון הזה, היום גם כולנו לא היינו כאן ביחד.

אני מתנדבת ב-12 מקומות התנדבות. רציתי להגיב בקשר לנושא של האלימות. בסוף השנה הזאת אני מתכוונת להוציא ספר שכל הרווחים של הספר הזה ייתרמו למען אגודות למען אלימות. את הכסף הזה אני מוציאה במימון עצמי שחסכתי. אני ארחיב את ההתנדבות שלי בעוד כמה תחומים.

אני פעילה לפחות בשתי עמותות. השנייה היא האגודה למען יצירה תרגום ותרבות של העדה האתיופית. באותה הזדמנות אני שואלת מדוע אין שום נציג מהעדה האתיופית פה? מדוע לא הוזמנו. כיצד ייתכן? שנית, האגודה השנייה היא לב לעם למען עגונות ומעוכבות גט. יש הרבה מה לומר, התלבטתי אם להגיע או לא, מכיוון שאני רגילה להרבה דיבורים. אני מודה להצדעה, בכנות מודה, אבל אני חושבת שהממשלה צריכה לעשות קצת יותר מהצדעה. מוסדות המדינה פשוט מתעללים בארגונים ההתנדבותיים לפי הנסיון שלי.

הארגונים ההתנדבותיים בחרו בהיבט שהממשלה למעשה היתה צריכה לטפל בו, בהיבטים שהיתה צריכה לטפל בהם אבל היא אינה עושה, לכן היא צריכה לתמוך בהם ולתת להם אפשרויות. אבל באמצעות הביורוקרטיה הנוראית היא מכניעה אותם, הורסת אותם, אומרת להם להרים ידיים. למשל, שתי העמותות שאני מייצגת היום, עד היום 11 במאי, לא קיבלו אגורה אחת משום גורם. עד היום. אנחנו לא יודעים מה יהיה בהמשך. אני כשלעצמי הוצאתי את כל החסכונות שלי. מה יהיה הלאה אינני יודעת. צריך בכל זאת עזרה אמיתית. תודה.

יושב ראש עמותת מילבי, מרכז לאביזרי בית יד שנייה. רציתי לומר שתי הערות בקיצור. אחת כבר דיברו לא אדבר עליה, רק אומר את הנושא שלה. את החינוך להתנדבות מאוד רצוי כבר להכניס בבתי הספר כתכנית לימודים בעממיים ובתיכוניים. דבר שני שרציתי לומר, המתנדבים גם כן נשכרים, מפני שהדבר גורם לנו סיפוק גדול. אנחנו לא עושים טובות רק לאחרים, אנחנו באמת עושים טובות גם לעצמנו. אני נמצא כעת בתקופת הגיל הזה. מאגר רציני מאוד של מתנדבים קיים בפועל בין כל אלה שפורשים מעבודתם הסדירה והם נמצאים במצב חופשי ואפשר לגייס אותם לכל סוגי פעילויות התנדבותיות, כדי שהם גם ימלאו תוכן נוסף לחיים הפנויים שנשארו להם. אלה אנשים מכל שכבות הציבור, כולל פועלים, כולל פרופסורים, כולל פקידים, מכל שכבות הציבור. אני חושב שהמועצה צריכה לתכנן תכנית לגייס אותם לפעולות התנדבות כי הם יעשו את זה ברצון. תודה רבה.

אני מנכ"ל ומייסדת עמותת "לא". חברתי דיברה קודם על הנושא. אני גם חברת מועצת עיריית הרצליה ויושבת ראש ועדת הרווחה והבריאות בעיר. עבודתי בשני הכובעים מפגישה אותי עם מאות מתנדבות, בעיקר מתנדבות אבל גם מתנדבים, ומה שחסר היה לי כאן שלא דובר כלל על אותן הרבה עשרות רבבות של נשים שמגדלות לבד ילדים. ילדים שנזרקו מתחת לסף העוני על ידי ממשלת ישראל. נשים שקיצצו בקצבאות שלהם ואני פונה אליך חברי היקר, חבל שהשר לא נמצא כאן. תגידו לי, ותסתכלו אלינו בעיניים ותגידו איך אם לשני ילדים, או ארבעה ילדים, או עשרה ילדים עם הקצבאות העלובות שהמדינה נותנת להן יכולה לגדל ילדים. אנחנו באים ודורשים את מפעל ההזנה לילדים בבתי הספר ובגני הילדים ויום חינוך ארוך היום לכל, לא בעוד שנה. לא בעוד שלוש שנים. היום. זה צורך השעה.

אני מנהלת עמותת "נאמן" שמטפלת בנפגעי אירוע מוחי. אני רוצה להיות תכליתית וקצרה ולחזק את הנקודה שנאמרה כבר. יש מקום אחד שהממשלה עושה עבודה מצוינת ושם הייתי רוצה שיסתכלו עליה וזאת באמת העבודה של רשם העמותות. אני חושבת שכאן יש הרבה מאוד עמותות שנפגעות בעצם מהטיפול של רשם העמותות. ברור לי לחלוטין שהמדינה צריכה לפקח על העמותות לאור ההיסטוריה שאנחנו יודעים מה קרה איתה. אבל הביורוקרטיה, או הדרך שהרשם עובד, או בגלל התקציבים, ולא חשוב כרגע מה גורם לכך שחלק גדול מהעמותות משקיעות אנרגיה עצומה, חלק גדול מזמנן רק בלטפל בכל הביורוקרטיה מול הרשם. זה דבר מאוד נקודתי, אפשר לטפל בו ואפשר לפתור אותו. תודה.

אני מחיפה. הערה והצעה. הערה – שמענו הרצאות מעניינות. ראינו קהל נפלא. אני יכולה להצביע על רבים שטרחו על חשבונם ובאו. איפה כלי התקשורת כדי להמריץ תושבים רבים להתנדב? אבל אם יסתירו את ההתנדבות לא יהיו מתנדבים צעירים, גם לא מבוגרים, כי יחשבו שזה לא כדאי. צריך להעלות את הנושא לתודעת הציבור ללבו ולשכלו. תחשבו על זה. דרך אגב, המועצה הלאומית להתנדבות, ואני חברה שם, טרחה רבות ועשתה בנושא זה. חבל שאין לה תקציב להמשיך.

ההצעה שלי – אני מתנדבת מילדות כי חינכו אותי לדבר אחד. כאן שמעתי דבר שקצת צרם לי, ממשלה, ממשלה. סבא לימד אותנו לא רק ואהבת לרעך כמוך. תהיו ילדים טובים, מה אתם יכולים להוסיף לקהילה, למסכנים, מה אתם תתנו למדינה שלכם. אנחנו צריכים לחנך את הילדים בבית ספר מהגן, לא רק לקבל. המדינה שלנו ענייה, אין לה מה לתת. אנחנו צריכים לחנך, תחשבו מה תעזור לשכן, מה תעזור לחולים, מה תעזרו לציבור, מה תעזרו לקהילה ולמדינה. אני אוהבת את עם ישראל ואת ארץ ישראל. החלטתי למרות שכל חיי התנדבתי לעניים, קשישים, זקנים, פצועי צה"ל, נכים, חולים, בתי חולים. כך אפשר לרכז את המאמץ לפרוייקט חשוב, וכל אחד קדוש בלב. אני מודה לך אדוני שכינסת אותנו. תבורך. תודה.

תודה.

אני רוצה לברך את יושב ראש העבודה והרווחה שאול יהלום שעושה עבודה נפלאה, והרבה עמותת מגיעות לוועדה, מעלות הרבה רעיונות, תוקפות נושאים שמפריעים להם, ובוועדת העבודה נעשית עבודה נפלאה לטובת הארגונים ולטובת הציבור בכלל.

ככל שיהיו יותר עמותות, יהיו יותר מתנדבים. בדיוק הפוך ממה שנאמר לפני רגע. כמה שיקומו יותר עמותות, יהיו יותר מתנדבים. זאת הסיסמה.

יושבת ראש עמותת מתנדבי רחובות, מורה במקצועי. אני רוצה להתחבר לנושא של החינוך כמורה במגזר הדתי בתיכון. אני יכולה להגיד לכם שהרבה שעות והרבה ימים אנחנו מאפשרים לתלמידות שלנו להתנדב. ומסתבר שזה לא פוגע בלימודים, אלא להיפך, הקשר והגיבוש והקשר לבית הספר ולקהילה, אני חושבת שזה מה שחסר לנוער. את המשמעות לחיים, אם ניתן להם אפיק נוסף מעבר לטלוויזיה וכל הדברים שתופסים אותם ומגרים את היצרים, כל נשמה צריכה את זה. המלה נתינה מהשורש נתן, אתה נותן משני הצדדים זה אותו דבר. נ.ת.ן. אתה גם מקבל. כדי לחזק את המתנדבים, חוץ מחינוך שצריך לבוא מהבית ומהגיל הרך. צריך לחזק את המועצה הלאומית על מנת לעשות סדר וגם לעזור לארגוני המתנדבים, וצריך לחשוב על זה ברמה הלאומית. אני בטוחה שזה יקדם את כל הארגונים ואת נושא ההתנדבות. תודה.

אני עומד בראש אגודה שנקראת שי לנזקק. אנחנו בני נוער מתנדבים בראשון לציון. יחד עם עורך דין זקס זכיתי באות הנשיא לנוער מתנדב לפני שנתיים. יכול להיות שאני אקומם הרבה מהאנשים נגדי, בעיקר שמענו כמה המדינה צריכה לעזור לנו, וכמה המדינה צריכה לתקצב אותנו, וכמה המדינה צריכה לתמוך בנו. אני חושב שהתמיכה היחידה שאנחנו צריכים לקבל זה מילות התודה שהושמעו פה קודם. דיברה גברת שעומדת בראש אגודה למעוכבות גט, ביקשה שיתקצבו אותה. אני יכול להזמין אותך לאגודה שלי, שתראה איך אנחנו בני נוער, קמנו ופעם אחת לא ביקשנו עזרה. אנחנו מפעילים ארגון מדהים של התנדבות. קנדי אמר תמיד תחשוב מה אתה יכול לתת למדינה, לא מה המדינה צריכה לתת לך. במיוחד במדינה כמו שלנו, שהתקציבים שלה דלים. אנחנו המתנדבים צריכים לבוא ולתת למדינה.

תודה.

מרכז את היחידה להתנדבות בתנועה הקיבוצית. אני חבר קיבוץ בית זרע. מישהו אמר נ.ת.ן.

תודה. אני מודה לכולכם על השתתפותכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:00.