כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8512



ועדת החינוך והתרבות 39
שגיאה! שם מאפיין מסמך לא מוכר.

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8512
ירושלים, כ"ו באייר, תשס"ד
17 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 224
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
‏יום ראשון, י"ח באייר התשס"ד (‏9 במאי, 2004)

ביקור במערכת החינוך ברמת הגולן

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי-יהודה אריאל
ענבל גבריאלי
מגלי והבה

סמי ברלב - ראש המועצה המקומית קצרין
יוחאי וינשטיין - מזכיר המועצה המקומית קצרין
יוכי מאור - המועצה האזורית קצרין
אלי מלכה - ראש המועצה האזורית גולן
רוני זיקלר - סגן ראש המועצה האזורית גולן
דליה עמוס - חברת המועצה האזורית גולן
יוסף בר-כוכבא - מפקח המינהל לחינוך התיישבותי, משרד החינוך, התרבות והספורט
אריה פלד - מפקח מחוז צפון, משרד החינוך התרבות והספורט
קובי גביש - מנהל מחלקת החינוך, המועצה האזורית גולן, משרד החינוך, התרבות והספורט
עידו חגאי - מנהל מחלקת החינוך, המועצה המקומית קצרין, משרד החינוך, התרבות והספורט
עופרה שטיין - מפקחת, משרד החינוך, התרבות והספורט
דיצה משכית - מפקחת, האגף להכשרת עובדי הוראה, משרד החינוך, התרבות והספורט
ד"ר איתמר רבן - מנהל מכללת "אוהלו", קצרין
הנרי תם - סגן מנהל מכללת "אוהלו", קצרין
יוכי מאור - ראש מינהל מכללת "אוהלו", מחזיקת תיק החינוך במועצה המקומית קצרין
נירית רייכל - ראש מסלול אקדמי, מכללת "אוהלו", קצרין
רם הראל - ראש בי"ס ללימודי המשך, מכללת "אוהלו", קצרין
איל ויסבליט - ראש מסלול חינוך גופני, מכללת "אוהלו", קצרין
עפרה ולטר - ראש מסלול הגיל הרך, מכללת "אוהלו", קצרין
יהודית קוזניצקי - ראש מסלול מורים, מכללת "אוהלו", קצרין
פרופ' גדי איש-עם - ראש מסלול חט"ב, מכללת "אוהלו", קצרין
חגית הראל - מנהלת שיווק ופרסום, מכללת "אוהלו", קצרין
יוסי דגן - מנהל ביה"ס התיכון "נופי גולן", המועצה האזורית גולן + המועצה המקומית קצרין, מנהל לחינוך התיישבותי
גבי חמו - מנכ"ל מדרשת "הגולן"
הרב פלטי גרנות - מ"מ ראש הישיבה התיכונית "חספין"
נתנאל בעז - ראש ישיבת "אלוני הבשן"
הרב משה אגוזי - ראש מוסדות חינוכיים
בצלאל אריאל - מנהל בי"ס ממ"ד "בדרכי נעם", המועצה המקומית קצרין
מנחם גורן - מנהל ביה"ס הדמוקרטי "כנף", המועצה המקומית קצרין
בתיה בן-צבי - ביה"ס הדמוקרטי "כנף", המועצה המקומית קצרין
עדנה אלאור - מנהלת בי"ס "גמלא", מועצה מקומית קצרין
עתליה וינר - מנהלת בי"ס "אביטל", המועצה האזורית גולן
נדב טל - מנהל בי"ס "הצבי", קשת
הרב אמנון שוגרמן - ראש ישיבת ההסדר "הגולן"
יהודה הראל - חבר כנסת לשעבר, מנהל יחידה אסטרטגית ברמת הגולן
פרופ' משה ראובני - מנהל המכון לחקר הגולן
יהושע (ישו) דריי - ארכיאולוג, שחזור טכנולוגיה עתיקה, אוניברסיטת בר-אילן
ולרי הכט - מושב קדמת צבי, מדריכה ביקבי הגולן
פרופ' יואל ברנר

יהודית גידלי

רשמה: אירית שלהבת



ביקור במערכת החינוך ברמת הגולן


חספין

אתם נמצאים במדרשת הגולן, בבית-ספר שדה, שכמו מסגרות של החברה להגנת הטבע או אכסניות הנוער מאוגד במסגרת אנ"א. עיקר הרעיון – דובר על תיירות חינוכית, דובר על מקום שמכיל בתוכו מסגרות של נוער, בעיקר מהארץ אך גם מחוץ-לארץ במסגרת הסוכנות היהודית, "חוויה ישראלית" ו"תגלית". יש לנו קשרים גם עם הצבא שבאים להשתלמויות ומסגרות של גיור לחיילים עולים במסגרת "נעלה". זאת אומרת, המקום הזה מכיל את כל המסגרות הללו בכל הקשור לערכים ותוכן, בשילוב עם טיולים, ערכי נוף, טבע ואיכות סביבה. יש לנו כאן אולמי הרצאות, חדרי פעילות וחדרי לינה.

יש כאן נוף יפה, על אף שכרגע הראות לא טובה אבל החלטנו לבנות את המקום על רקע של "מאגר בני ישראל", המאגר הגדול ביותר בארץ, של 7.5 מיליון קו"ב. מתוכנן לעשות כאן גם פעילות ימית, ספורט ימי או הקמת בית-ספר ימי לפעילויות ספורט.

אבל בגדול, עיקר העניין הוא בעצם חינוך – חינוך לציונות, יהדות, הכרה באהבת ערכי הטבע של רמת הגולן והארץ בכלל. זה עיקר הרעיון של המדרשות.

אבקש מהרב אגוזי להגיד כמה מילים על מוסדות החינוך שלנו בגולן. בעיקרון, גם המסגרת הזאת נכללת בעמותה שנקראת "מדרשת הגולן", עמותה שנוסדה בשנת 1982, שעיקר עניינה לעסוק בערכי חינוך וציונות דתית-לאומית. במסגרת הזאת כלולים בית-הספר הזה, בית-ספר שדה, ועוד כמה מוסדות חינוך:

הישיבה התיכונית חספין שבה לומדים 500 תלמידים;

עוד שתי מסגרות של בני נוער, מה שהיה פעם חברות נוער. בקיבוצים יש לנו שתי חברות נוער, אחת ברמת מגשימים והשנייה ביונתן לילדים בעלי רקע סוציו-אקונומי נמוך וחלש ביותר;

ועוד מסגרת, שאנחנו מפעילים בשיתוף עם עמק הירדן, של עולים בכיתות י"ג-י"ד, בעיקר עולים מרוסיה ומאתיופיה שבאים להשלים אחרי י"ב את ההכנה לקראת החיים. באותה מסגרת הם לומדים לימודי טכנולוגיה. אלה תלמידים עולים שבדרך כלל היו מתגייסים לצבא לתפקידי שירות כמו טבחים ונהגים. אנחנו מאתרים את החבר'ה שמסוגלים ללמוד רקע טכנולוגי גבוה והם לומדים הנדסה, אלקטרוניקה ומחשבים בשילוב עם הצבא. הרב אגוזי ירחיב בעניין הזה.

היות ואנחנו רושמים פרוטוקול אני מבקש ברשותכם קודם כול לומר שלום ותודה שאתם מקבלים אותנו בפורום כל-כך מכובד – ראש המועצה האזורית וסגנו, ראש מועצת קצרין, מר יהודה הראל ועוד אנשים. תודה שאתם מקדישים לנו מזמנכם.

באנו לכאן חברי ועדת החינוך והתרבות – אתי חבר הכנסת מגלי והבה, חבר הכנסת אורי אריאל ואני חבר הכנסת אילן שלגי יושב-ראש הוועדה. כבר מזה זמן רצינו לבקר בגולן, תוך התמקדות בעיקר במערכת החינוך בגולן. הגולן יקר לכולנו. כפי שאנחנו מקיימים ביקורים באזורים שונים בארץ, היה חשוב לנו להגיע גם לכאן. אך לפני חודש היינו בדרום באילת ובמהלך השנה האחרונה ביקרנו גם בשדרות, מעלות, אריאל וגוש עציון. הוועדה נוסעת ומסיירת הרבה ברשויות מקומיות ובאזורים שונים והיום אנחנו כאן.

אנחנו נהיה אתכם כל היום וחלק מאתנו גם בערב. אנחנו רוצים לשמוע ולראות ככל שאפשר להספיק ביום כזה, והיום הוא יום חג, ל"ג בעומר, אז אנחנו בוודאי שמחים להיות אתכם. בבקשה הרב אגוזי.

אני אמשיך בנקודה שבה אתה, חבר הכנסת אילן שלגי, התחלת וזה רמת הגולן. אנחנו חיים בהרגשה חזקה מאוד, שמלווה את העשייה היום-יומית שלנו, וזה לא רק משהו שנאמר בשיעורים ובכל מיני סדנאות, שבאמת יש משהו מיוחד במקום הזה. בחבל הארץ המיוחד הזה יש אווירה אחרת. כולנו מכירים אווירות אחרות, נמצאים פה, נמצאים שם, מלמדים במקומות אחרים, עובדים במקומות אחרים, אבל כאן זה הבסיס שלנו ויש לנו הרגשה חזקה של עומק, של שפיות, של כבוד, של רוח, של משהו אחר. אני חושב שהמילים רק מגמדות את העניין הזה. המשהו האחר הזה, המשהו המיוחד הזה הוא למעשה מה שמניע את המערכות כאן, כל מערכת בפני עצמה וכל המערכות בכללן.

מדרשת הגולן, שמר גבי חמו הזכיר, היא עמותה שהוקמה על-ידי הרב אריאל ממושב נוב. היא הוקמה באופן רשמי ברשומות בשנת 1982 אבל היא היתה קיימת עוד לפני כן. היא הניפה את דגל החינוך הדתי-לאומי ברמת הגולן ואת המדרשה, את שני הדגלים האלה.

עם השנים הוקמה כאן ישיבה תיכונית, שעד שנה שעברה עמדתי בראשה ועכשיו עומד בראשה הרב פלטי גרנות, ישיבה שלדעתי היא הכי טובה בארץ, מיוחדת מאוד ומבוקשת מאוד.

כמה תלמידים לומדים בה? מאיפה הם באים?

כ-45%-50% מהגולן וכל השאר מחוץ לגולן. באים מכל רחבי הארץ – מירושלים, מאזור השפלה, מהגליל, מאזור חיפה.

בכיתות ט'-י"ב לומדים כ-400 תלמידים. זאת ישיבה שהרימה גם את דגל קליטת העלייה בהצלחה גדולה מאוד. יש לנו חטיבת ביניים שבה לומדים רק תלמידי הגולן. מכיתה ט' זה כבר הופך להיות פנימייה ואז מגיעים חבר'ה מבחוץ, כולל שכבת ט' מהגולן שנכנסים לפנימייה. העונש הכי חמור שאנחנו יכולים להשית היום על ילד מהגולן הוא להרחיק אותו מהפנימייה.

נוצרים כאן קשרים מצוינים. אני יכול לומר עלינו, על הזקנים, שכמעט חצי מהעבודה שלנו בחינוך היא עם בוגרים בכלל. זאת אומרת, הבוגרים מרגישים שהמקום הזה הוא בית משמעותי מאוד עבורם. ובאמת, ברוך ה', יש כאן הרגשה טובה מאוד.

כל זה נעשה מתוך קשר חזק מאוד עם רמת הגולן, לא רק עם מר אלי מלכה ומר סמי ברלב כראשי המועצות אלא עם מוסדות החינוך בגולן. למשל הקשר שלי עם "נופי גולן", בית-הספר החילוני הכללי של רמת הגולן, הוא קשר עבודה וקשר חברות ויש בינינו קשרי מחשבה הדדיים ושיתוף פעולה. ביום רביעי הקרוב למשל תהיה לנו ישיבת צוות משותפת בחספין לשתי ההנהלות של בתי-הספר כדי לעשות פרויקטים משותפים. נעשית עבודה באמת טובה.

לפני 6 שנים החלטנו להניף דגל נוסף והוא הדגל החברתי. התחלנו לקלוט תלמידים, ולפני 3 שנים גם תלמידות, משכבות סוציו-אקונומיות חלשות וממשפחות מצוקה שלדעתנו אילולא התמיכה המיוחדת שהם זוכים לה כאן, אם היו נשארים במקומות שמהם באו אני מעריך שמרביתם היו נושרים בכיתות י'-י"א והייתם נפגשים אתם לדעתי במקומות אחרים.

ברמת מגשימים הקמנו מוסד שמכיל 50 תלמידים; ביונתן הקמנו מוסד שבשנה הבאה ילמדו בו 85 תלמידות; והפרויקט החדש, פרויקט טכנולוגי, שלמעשה לוקח את בוגרי י"ב ועוקר אותם ממעגל אבטלה ומצוקה ש-70% מהם שייכים אליו ומעלה אותם על מסלול של עבודה, של כבוד, של פרנסה. הרמנו את הפרויקט הזה יחד עם הצבא, עם ראש התה"ל האלוף אדם וקצין חינוך ראשי אלעזר שטרן שיהיה עוד מעט ראש אכ"א. בשנה הבאה יהיו בפרויקט הזה 100 תלמידים. הם משלבים 40% מהיום לימודי יהדות, קודש, ציונות, אזרחות טובה ו-60% מהיום לימודי טכנולוגיה ולמעשה נכנסים לצבא כהנדסאים וממשיכים לעבוד בזה. 85% מהם יעבדו בצבא בתחום המקצוע שלהם.

בסך הכול ניתן למנות 6 מוסדות חינוך – יחד עם חטיבת הביניים – תחת הכותרת של "מדרשת הגולן". יש בהם קרוב ל-250 עובדים. היום "מדרשת הגולן" היא המעסיק הגדול ביותר ברמת הגולן. כל המוסדות הללו עובדים תחת הכותרת הערכית שדיברתי עליה קודם ואנחנו רואים ברכה גדולה בעשייה ושמחים מאוד על מה שקורה.

יושבים פה מר סמי ברלב, מר אלי מלכה ומר יהודה הראל. ביחד עם מובילים כעת פרויקט של חשיבה חינוכית בכל מערכת החינוך ברמת הגולן, ושותפים בזה כמעט כל נציגי הקשת החינוכית בגולן. הצוות הזה למעשה חושב ביחד בחשיבה פתוחה מאוד, מיוחדת מאוד, עמוקה מאוד ויחד עם זה גם פרקטית מאוד. לא חושבים רק לטווחים ארוכים אלא גם לטווחים קצרים מאוד, איך כבר מחר ניתן לעשות דברים שיקדמו את החשיבה ארוכת הטווח. אני חבר בצוות הזה והחשיבה הזאת היא אחד הדברים הכי יפים שקורים לי בחצי השנה האחרונה. זה מעיד שוב על הדבר הראשון שאמרתי, שהגולן באמת עובד אחרת, וזה בא לידי ביטוי ברמה הכוללת אבל גם ברמה של המוסדות באופן פרטני ומיוחד.

מערכת החינוך שלנו מלווה על-ידי המינהל לחינוך התיישבותי. הוא מותאם מאוד לסגנון העבודה שלנו, לסגנון הפתוח והחופשי והערכי. החינוך ההתיישבותי נותן לנו את הפלטפורמה, גם הערכית וגם החופשית וגם מה שמעבר למסגרת. מר יוסי בר-כוכבא שיושב לימיננו הוא המפקח הכולל של המוסדות שלנו מטעם המינהל לחינוך התיישבותי, ביחד עם מר אלי מנבר ממשגב, שלא נמצא כאן כרגע, שהוא המפקח בנוף הגולן. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה נהדר.

כל המוסדות שהרב אגוזי ציין, בכלל החינוך העל-יסודי ברמת הגולן עובד תחת המינהל לחינוך התיישבותי. בחינוך הדתי יש לנו עוד שני מוסדות שהם אופייניים מאוד לשנים האחרונות. במערכת החינוך העל-יסודי אנחנו רואים יותר ויותר תלמידים שנושרים מבתי-הספר הקונבנציונליים הפורמליים. לפעמים הם נושרים חלילה לרחוב ולפעמים מצליחים לתפוס אותם בדרך. לצורך זה קמו בשנים האחרונות מוסדות שונים בארץ, מוסדות קטנים ויחודיים שמתמחים באיתור ילדים כאלה שנושרים. לפעמים רואים אותם כבר כמועמדים לנשירה במעבר מחטיבות הביניים, לפעמים תופסים אותם מאוחר יותר. לפעמים מחזירים אותם אחרי שהם כבר נשרו ולא למדו במשך שנה-שנתיים.

שני מוסדות כאלה קמו ברמת הגולן, אחד לבנים והשני לבנות. במוסד לבנים יש כ-40 תלמידים, במוסד לבנות יש כ-80 תלמידות וברוך ה' רואים ברכה רבה. זה דורש המון משאבים, חשיבה מאוד לא קונבנציונלית וגם צוותים מיוחדים. לא די לקבל תעודת הוראה או הכשרה פורמלית בהוראה כדי לעסוק בבעיות חינוכיות מן הסוג הזה. יחד עם המוסדות של מדרשת הגולן, שהרב אגוזי ציין, אנחנו רואים בכל הקומפלקס הזה בפירוש דגל חינוכי.

דבר מעניין הוא שתלמידים רבים מכל רחבי הארץ מגיעים לרמת הגולן.

מה הגידול השנתי?

הגרף היה במגמת ירידה אבל השנה הוא נעצר.

אני שואל על מספר התלמידים במוסדות, למשל בישיבת חספין.

בישיבה התיכונית אנחנו לא קולטים יותר. עצרנו על 3 כיתות במחזור.

אז בשביל מה אתם כאן? בשביל לעצור?

האם יש תלמידים מהגולן שלומדים מחוץ לגולן?

יש רבים כאלה מהמגזר החילוני. כל ילדי הקיבוצים לומדים מחוץ לגולן. בשל סיבות היסטוריות ילדי הקיבוצים והמשקים בצפון רמת הגולן ירדו ללמוד בגליל העליון והמשקים והקיבוצים בדרום הגולן ירדו ללמוד בעמק הירדן וזה נמשך כך עד היום.

גם הבנות של המגזר הדתי לומדות מחוץ לגולן.

מספר התלמידים מצדיק הקמת בתי-ספר נוספים?

היום רק 54% מילדי הגולן לומדים בגולן ושאר ה-46% יוצאים החוצה.

גם תלמידי בית-ספר יסודי?

בקיבוצים בדרום הגולן – כן.

מה מרחק הנסיעה שהם צריכים לעבור מדי יום אל בתי-הספר?

40 דקות לכל כיוון. אבל אנחנו משנים את זה עכשיו.

יש מאסה קריטית להקמת בית-ספר חדש?

כן, בוודאי. בכל צפון הגולן יש בית-ספר יסודי חילוני אחד לכיתות א'-ו' שלומדים בו כ-300 תלמידים. בדרום הגולן יש שני בתי-ספר יסודיים, עם 220 תלמידים ו-200 תלמידים ואת שניהם אנחנו מחברים השנה. כלומר בשנה הבאה ילמדו בו 450 תלמידים.

הילדים בגיל בית-הספר היסודי בצפון הגולן לומדים בגולן. בדרום הגולן לומדים מכיתה א' ועד י"ב בעמק הירדן.

לחינוך ההתיישבותי יש תשובות לעניין הזה?

לא. זה לא החינוך ההתיישבותי. בגיל בית-הספר היסודי זה באחריות מחוז צפון של משרד החינוך. זה בנוי על יסוד הסכמים היסטוריים.

מרבית התלמידים בבית-הספר בעמק הירדן הם מרמת הגולן. זאת אומרת, אם אנחנו ניקח משם את הילדים שלנו אנחנו ניצור שם בעיה, יסגרו שם את בית-הספר. זה מהלך מורכב מאוד עם הרבה אמוציות שאנחנו עושים ביחד עם המועצה בעמק הירדן.

בהצלחה.

בהקשר הזה, אמרנו שחן הגולן לא רק על יושביו אלא המון המון ילדים מגיעים לכאן מכל רחבי הארץ ונדבקים באווירה המיוחדת של הגולן. אנחנו בהחלט בונים על זה.

יש גידול בהתיישבות?

אדבר על זה בהמשך.

עד כה דובר כאן בעיקר על החינוך הדתי ועל מוסדות החינוך שמנהלים החברים האלה. יש כאן מערכת חינוך גדולה ומצליחה, גם בקצרין וגם בשאר הישובים בצפון רמת הגולן ובדרומה ועל זה נדבר בהמשך.

מבחינת ההישגים הלימודיים – הרי אנחנו סובלים מתופעה כלל ארצית. אני יודע שאחרי הצבא חלק מתלמידי הישיבה ממשיכים בעיסוק התורני וחלק יוצאים לחיים. אבל בהשוואה להישגים הלימודיים בכלל הארץ, איפה אתם עומדים? לדעתי אנחנו כל הזמן נמצאים על מדרון תלול כלפי מטה.

בישיבה התיכונית בשנה האחרונה 92.5% מכלל תלמידי השכבה קיבלו תעודת בגרות. הגשנו את כולם לבגרות. בשנה שעברה רק שני תלמידים מתוך 94 תלמידים לא קיבלו תעודת בגרות – לתלמיד אחד חסרה נקודה באזרחות ואילו התלמיד השני שכח לגשת לאחת הבחינות. אנחנו מקווים שהמגמה הזאת תימשך, שנשמור על הרמה הזאת.

אני חייב לומר שאנחנו מנסים למצוא את האיזון הנכון בין ההישגיות והמצוינות, מצד אחד, ובין האווירה הקהילתית, אווירה של בית, מצד שני. לעתים קרובות אלה דברים שיכולים לעמוד בסתירה זה לזה.

כמה תלמידים ניגשו במתמטיקה למבחן ברמת 5 יחידות וברמת 4 יחידות ו-3 יחידות?

אני לא זוכר במדויק אבל כ-2/3 מהתלמידים ואף יותר ניגשים ל-4-5 יחידות במתמטיקה. מעט מאוד ניגשים ל-3 יחידות במתמטיקה.

באנגלית רק אחוז מזערי מהתלמידים ניגש לבחינה ברמת 3 יחידות. רוב התלמידים ניגשים ל-4-5 יחידות במתמטיקה ובאנגלית.

לפני 4 שנים קיבלנו החלטה אסטרטגית – את המהלך הזה הוביל מר צהלון, שלא נמצא אתנו כעת – שדרך המלך היא לגשת למקצוע ברמת 4-5 יחידות, לזה צריכים לגשת. ל-3 יחידות ניגש רק מי שבאמת קשה לו והוא לא מסוגל וצריך עזרה.

מעניין שבמוסדות החברתיים שיעור הזכאים לבגרות עומד על 60%, שזה גם שיעור גבוה מאוד. אלה חבר'ה שבאים משכבות נמוכות מאוד. השיעור עומד על 55% ועם הבנות נגיע ל-65%-70% להערכתי.

תלמידי הישיבה עדיין מהווים כוח צבאי? אני זוכר שכאשר הייתי קצין אג"ם חלק מתלמידי הישיבה, השכבות הגבוהות, שירתו בצבא.

אתה מדבר על ישיבת ההסדר. כאן זה ישיבה תיכונית. כשהבוגרים שלנו מסיימים את הלימודים הם הולכים בדרך כלל למכינות קדם-צבאיות ומשם יוצאים לקצונה.

ביונתן אין לנו עדיין כיתה י"ב כי זה עדיין צומח. יש שם תלמידות עד כיתה י"א. ביונתן עד היום שיעור הזכאיות לתעודת בגרות עומד על 85%-90% אבל כשיגיעו לבחינות במתמטיקה ובאנגלית אני מניח שזה יירד קצת. כרגע לאחר המבחנים בלשון, היסטוריה ותורה שבעל-פה, כל מה שעשינו בכיתות י'-י"א עומד על שיעורי הצלחה גבוהים מאוד, אבל זה יירד.

התוכנית המקורית היתה להביא אתכם ליונתן כדי שתוכלו לפגוש את הבנות אבל מכיוון שעכשיו ל"ג בעומר התלמידות בחופשה. תצטרכו לבוא לכאן פעם נוספת.

אגב, בתוך המסגרות שלנו יש לנו גם כיתות אולפן לעולים לאתיופיה, גם בישיבה התיכונית וגם במסגרת של הבנות.


בדרך

מתוך 32 ישובים בגולן כרגע אנחנו נמצאים בהרחבה ב-20 ישובים, זאת אומרת בסך הכול יש כאן גל גדול מאוד של בנייה והתרחבות בישובים. זה דבר שהגענו אליו אחרי שבמשך הרבה מאוד שנים זה לא קרה. בשנים 1991-2001, עשר השנים של המשא ומתן עם סוריה, לא נבנו כאן כמעט בכלל יחידות דיור, לא נקלטו כאן כמעט בכלל משפחות צעירות וחדשות. ראינו את זה גם בפעוטונים ובגנים שנסגרו ובבתי-הספר שמספר התלמידים שלהם היה בירידה. רק עכשיו הוא מתחיל להתייצב ואנחנו מקווים לראות עלייה בעניין הזה. על זה נדבר בהמשך.

ברמת הגולן נמצאת המועצה המקומית קצרין. המשרדים של המועצה האזורית גולן נמצאים בתוך קצרין ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא בהרבה מאוד תחומים ופרויקטים ויש לנו הרבה מאוד גופים משותפים. יש עוד ארבע מועצות דרוזיות, של הכפרים הדרוזים בצפון רמת הגולן. גם שם בדרך כלל אנחנו בשיתוף פעולה טוב מאוד ומשתדלים לקיים פורומים משותפים. אני חושב שבזמן האחרון החל קושי מסוים, על זה נדבר אולי בהמשך, ואני מקווה שגם אתם תוכלו לסייע להמשיך לשמור כאן על מערכת היחסים הטובה עם הדרוזים.

אנחנו נמצאים כרגע במרכז הגולן. אנחנו קוראים לאזור הזה אזור הגוש הדתי. פה ישנו מקבץ הישובים הדתיים. יצאנו מחספין שהוא ישוב קהילתי דתי גדול עם 250 משפחות וסביבו יש עוד מקבץ ישובים: אבני איתן, נוב, רמת מגשימים, קשת ויונתן, כשאלוני הבשן הוא הישוב הצפוני-מזרחי יותר ששייך גם הוא לישובים הדתיים.

אנחנו נעים כעת צפונה ואתם רואים לפניכם את החרמון. אנחנו בציר המפלים שעולה מחמת גדר.

הפיתוח שאנחנו הולכים לראות באום אל קנטיר הוא חלק מתפיסה גדולה ושונה מאוד שאנחנו מובילים עכשיו בגולן. למעשה האזור הזה היה ברובו חקלאי, כשהתפיסה היתה חקלאית ועיקר ההכנסה היתה מחקלאות. לאור הצמצום במכסות המים ובשימושי הקרקע והירידה ברווחיות של החקלאות – למרות שאנחנו עדיין אזור רווחי מאוד בחקלאות, יש הכנסה של למעלה מ-600 מיליון שקל בשנה רק מחקלאות – ומאחר ואנחנו רוצים להוסיף משפחות חדשות בגולן, ואת זה אנחנו עושים בהרחבות קהילתיות לא חקלאיות בכל ישובי הגולן, לפיכך אנחנו לוקחים את כל האזור הזה לפיתוח תיירותי.

המשמעות היא לא רק בכותרת אלא ממש הלכה למעשה, תוכנית עבודה שיטתית מאוד. השכבה הראשונה זה פיתוח אתרים לביקורי קהל, שאנחנו קוראים לה "תוכנית מצפים ומצפורים". איתרנו למעלה מ-20 אתרים, מהחרמון עד חמת גדר, מעבר לאתרים המפותחים, עשינו בהם תכנון ואנחנו בתהליך מואץ של פיתוח האתרים האלה. זה כולל הקמת מצפים, מצפורים, הסדרה של חניה, נגישות, שולחנות לפיקניק, קרבה למקומות עם מים וכן הלאה. בתוך זה גם אתרים הקשורים במורשת קרב – כמו עמק הבכא שפיתחנו והוקמה בה אנדרטה גדולה, ואנחנו נכנסים השנה לתל פאחר ובשנה הבאה מקווים להיכנס לתל סאקי שנמצא מימיננו – וגם אתרים של מורשת ישראל. בגולן נתגלו למעלה מ-32 בתי-כנסת עתיקים, שזה שליש מסך כול בתי-הכנסת שהתגלו בארץ ישראל כולה. המשמעות היא שהיה כאן ישוב יהודי גדול מאוד בתקופת התלמוד ובתקופת המשנה. איתרנו כמה בתי-כנסת כאלה, אחד מהם באום אל קנטיר שאותו אנחנו הולכים לראות.

כחלק מאותה תפיסה של פיתוח תיירות אנחנו משקיעים בכל רצועת החוף שלנו בכנרת. יש לנו 6.5 קילומטרים חוף בצפון-מזרח הכנרת שם אנחנו מפתחים את התיירות האינטנסיבית, ועל הגולן אנחנו מקדמים תיירות ירוקה, תיירות אקולוגית, תיירות כפרית, כשחלק מהתפיסה היא בנייה של תיירות תוכן. היום אנחנו מגלים יותר ויותר שהאנשים שרוצים לבוא לחופשה בגולן לא רוצים רק להגיע ולהתמנגל באיזו חורשה או לשבת בג'קוזי באיזה צימר אלא לבנות חופשה שבתוכה כלול גם טיול. כאן בגולן למעשה ניתן לתת הכול.

כמו שאמרתי, יש לנו את אתר החרמון בצפון, את חמת גדר בדרום, 6.5 קילומטרים חוף בצפון-מזרח הכנרת, ובאמצע עוד 400,000 דונם שמורות טבע שבהן נעשית עבודה טובה מאוד בשיתוף פעולה טוב מאוד.

בסך הכול אנחנו נמצאים בעלייה במספר המטיילים והתיירים בגולן מדי שנה למרות המיתון שהיה בשנים האחרונות. אצלנו היתה עלייה משנת 2002 ל-2003 ב-15%, ומשנת 2001 ל-2002 ב-8%. בסך הכול הגיעו בשנת 2003 2.5 מיליון מטיילים לרמת הגולן. זה מספר גדול מאוד של מטיילים שמצריך התארגנות גדולה מאוד ומיוחדת בהרבה מאוד נושאים, גם של איכות סביבה וגם של חניונים ופיקוח וכן הלאה. בכל זה אנחנו עוסקים עכשיו.

על-יד זה מפתחים היום כמובן לא מעט חדרי אירוח. זה תוכנית שהממשלה קיבלה בדצמבר 2003 תחת השם "פיתוח הכפר ברמת הגולן", שנותנת סיוע לבנייה של מיזמי תיירות, של צימרים, מפעלים לעיבוד תוצרת חקלאית, פיתוח של חקלאות תיירותית, תיירות חקלאית וכן הלאה. אנחנו בקצב בנייה של 200 חדרים בשנה. היום יש בגולן 1,400 חדרים. בסך הכול אנחנו רואים מגמה של התרחבות בעניין הזה. זה לגבי התיירות.

אנחנו בקצב של 250-300 עסקאות בשנה. זה אומר שאנשים חותמים על מגרש בשיטת "בנה ביתך" או על בית מוכן. קצב הקליטה הוא 1,000 נפשות בכל שנה, כ-300 משפחות חדשות רק במועצה האזורית גולן, שזה מבחינתנו מהפכה גדולה מאוד, בעיקר אחרי למעלה מעשור שלא היתה קליטה בכלל. יש פה שינוי מגמה במספר התושבים ובמספר הנקלטים. השינוי הוא גם בסוג האוכלוסייה שמגיעה. עד עכשיו הגיעו למועצה האזורית גולן בעיקר מתיישבים חקלאים, בעלי נחלות שהתפרנסו מחקלאות, שהיו מאוגדים באגודות חקלאיות. היום מצטרפים אנשים שבאים הנה למעשה לקבל איכות חיים והם גרים בהרחבות קהילתיות בתוך הישובים החקלאיים, בתוך הכפרים בגולן.

גם את המבצע הזה של האכלוס אנחנו עושים בשיתוף פעולה מלא וגדול עם המועצה המקומית קצרין, שם משווקים יחידות דיור בשיטה קצת שונה.

במהלך גדול מאוד, מובנה ומרתק הקמנו צוות אסטרטגי לחשיבה ושינוי של כל התפיסה החינוכית בגולן. הצגנו לשרת החינוך כשהיתה אצלנו לפני פסח את הרעיונות שלנו. היא אמרה שזה דומה מאוד למסקנות של ועדת דברת ולכן היא תשמח מאוד לסייע לנו לקדם את התוכניות האלה. אני מקווה שכך יהיה. ערכנו כבר כמה ישיבות עבודה ואנחנו נציג לכם את התוכנית ב"אוהלו".

בסך הכול מערכת החינוך ברמת הגולן נבנתה על-פי התפיסות המיושנות. בצפון רמת הגולן כמעט בכל קיבוץ היה בית-ספר יסודי קטן פרטי ולבית-ספר תיכון נסעו ללמוד בבית-ספר "הר וגיא" בגליל העליון. את כל בתי-הספר הקטנים איחדנו לבית-ספר יסודי אחד לקיבוצים ולמושבים בצפון גולן שנמצא במרום גולן. ילדי הקיבוצים בגיל התיכון עדיין נוסעים לגליל העליון. כל שאר הילדים מהמושבים בצפון הגולן נוסעים לבית-הספר התיכון "נופי גולן" שהוא בית-ספר שלנו במשותף עם קצרין.

בדרום הגולן יש לנו שני בתי-ספר יסודיים, "דליות" ו"מצפור". את שניהם איחדנו השנה לבית-ספר אחד בשני קמפוסים ובשנת הלימודים הבאה כולם יהיו בקמפוס אחד. זה מהלך קשה מאוד ומורכב שעברנו ביחד עם הישובים. אנחנו מתחילים השנה לבנות בית-ספר יסודי אחד לכולם ואני מעריך שגם הקיבוצים יצטרפו. בינתיים בדרום הגולן ילדי הקיבוצים עדיין נוסעים ללמוד בעמק הירדן, גם בבית-הספר היסודי וגם בתיכון.

כל הגוש הדתי לומד כאן בבית-ספר יסודי בחספין ובישיבה התיכונית בחספין. הבנות נוסעות לאולפנית בטבריה. זה מבחינתנו כרגע בסדר. יכול מאוד להיות שבמהלך השנים הבאות גם את האולפנית אנחנו נפתח בגולן. כרגע התפיסה היא לעשות יותר אינטגרציה עם התלמידות מטבריה.

בסך הכול גם אקלים בתי-הספר וגם רמת הלימודים והלמידה – אנחנו נראה את זה בהמשך כשנדבר על תוצאות בחינות הבגרות למשל – הם בסדר, הם בממוצע ומעלה. אבל יש עדיין הרבה מה לשפר בצד התוכני ובצד הלימודי.

בכל הקשור לצדדים הפיזיים של בתי-הספר – אני ראש מועצה חדש יחסית, אני אומר לכם שזה על גבול השערורייה. למשל בתקציבי בטיחות לבתי-הספר השקעתי השנה 560,000 שקל אך בשנת 2003 קיבלתי ממשרד החינוך תחת הסעיף "בטיחות" 37,000 שקלים לכל מערכת החינוך בכל רמת הגולן, כשאני צריך אולי מיליון שקל. אנחנו החלטנו להוציא את הכסף הזה כי אין לנו ברירה ואנחנו צריכים לשמור על בטיחות בתי-הספר.

השקענו למעלה מחצי מיליון שקל בקיץ האחרון לשיפוץ בתי-הספר. סך כול התקציב שלנו היה 45,000 שקלים לכלל בתי-הספר. זאת אומרת, יש כאן משהו מעוות. מגלגלים כאן את האחריות לרשויות המקומיות כשאני לא בטוח אם הן יכולות לעמוד בזה. אנחנו מצליחים לגייס מההורים ולהוריד מסעיפים אחרים בתקציב המועצה אבל זה לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן.

אני מקווה מאוד שחלק גדול מהרפורמה שהולכת להיות במשרד החינוך תקבל גם את הגיבוי והתמיכה שלכם כוועדה ושלא תהיה כניעה לכל ארגוני המורים וכן הלאה, כדי שבאמת נוכל לעשות כאן שינוי משמעותי.

אנחנו בגולן הגשנו בקשה, ואני מקווה שהיא תתקבל, להקים מנהלת למערכת החינוך, מנהלת משותפת של קצרין ושלנו. בתאגיד הזה נוכל להעסיק את המורים ואת צוותי החינוך ולעשות הסכמים נפרדים. אנחנו בשלים למערכה הזאת ואני מקווה שנוכל לקדם את העניין הזה.


אתר החפירות של בית הכנסת באום אל קנטיר

כך נראה שלב א' של בית-הכנסת לפני 9 חודשים. בהתחלה סירבתי להתייחס אליו כאל בית-כנסת והגדרתי אותו רק כמבנה ציבור, על אף שבמאה השנים האחרונות כולם מזהים אותו כבית-כנסת על אף שלא נמצא בו אף מאפיין יהודי, לא מנורה, למעט כמה שריגי גפן. אחרי עבודה של שבועיים מצאנו את המנורה הראשונה ולאחר עוד שבועיים את המנורה השנייה.

תחילת הסיפור של המקום הזה ב-1886 עם סר אוליפנט וחברו-שותפו שומכר. אוליפנט היה תמהוני דרום אפריקאי שהגיע לארץ ישראל "עם התנ"ך מתחת לבית השחי" להוכיח שהתנ"ך הוא אמתי ונכון. היום המגמה היא קצת הפוכה, החבר'ה של תל-אביב מנסים להפריך את הסיפורים התנ"כיים. שומכר קיבל את הזכיון לסמן את תוואי הרכבת לדמשק. משום מה נבחר התוואי של הירמוך אבל הם ציינו שיש כאן שרידים של דרך רומית (שעדיין לא מצאנו אותה).

אנחנו נמצאים על מדרגה תחתונה בגולן כשממולנו רכס --- ומן הצד השני גשור ובני יהודה. הנחל העולה מכיוון דרום-מזרח הוא אל-על, הנחל מתחתנו הוא סמך. זה בהחלט מעבר טבעי מן הבקעה לכיוון הגולן.

סר אוליפנט הגיע לכאן במקרה. המדריך המקומי שלו הביא אותו מהמקום שבו הם עשו את הסקר ואמר לו שיש איזה חורבה מקסימה עם המון פסלים וכתובות. בספר "חיפה" יש תיאור מדהים, בעריכה של רחבעם זאבי ז"ל. הוא הוריד אותו למעיין שהיו בו מים זכים והמון צל ומשם אל החורבה הזאת ואוליפנט זיהה מיד ארכיטקטורה יהודית. משם התחיל הסיפור הגדול.

כמה שנים מאוחר יותר, ב-1905 הגיעו לכאן שני חבר'ה מאגודת הספר הגרמני, קוהל ווצינגר. אחד מהם היה חובב ארכיאולוגיה והשני אדריכל. הם חפרו פה במשך 5 ימים חפירה ארכיאולוגית. כולי מלא הערצה איך הם הזיזו את המונוליטים האלה הצדה. הם הגיעו למסקנות שהגיעו, היום מסתבר שרובן בטעות אבל קיבלנו את הקונטור של המבנה ואיזה ניסיון של שחזור המבנה בכללותו.

בעל הרשיון לחפירה באום אל קנטיר הוא ד"ר חיים בן דוד. לפני שהתחלנו לעבוד כאן היה נראה למראית-עין כאילו כל המבנה עדיין נמצא בעטרו אבל נפול, כאילו ילד בנה איזה מגדל ונגע בו והוא התמוטט, עם המון המון ממצאים שממלאים את כל התווך מהמפלס שבו אנחנו עומדים ועד הנדבך מתחת לנדבך הראש בקיר השני. ואז החלטנו להציב עגורן בחפירה הארכיאולוגית.

החשיבות של התיעוד במקרים כאלה אין לה ערוך. כל מה שנעשה בארכיאולוגיה הוא כדי לתעד. זה מדע הרסני במיוחד. כל שכבה שאתה מקלף, אף אחד אחריך לא יידע מה היה אלא אם כן תיעדת את המצב הקיים. כדי לתעד משתמשים היום במודדים שמציירים את כל מה שיש + מדידות + תמונות. כדי להיות עוד יותר אדוקים מהאפיפיור התחברנו לחברה שעוסקת במיפוי תלת ממדי על-ידי סורק ששולח קרן לייזר וקורא את ההחזרים. בסופו של דבר יש לנו על כל סנטימטר בפריטים כאן את הממדים, ה-X, Y, Z.

כשקיבלתי את האתר קיבלתי את המידע על רעידת האדמה מ-749, אותה רעידת אדמה שהרסה את סוסיתא ובית-שאן. בתמונה פה למראית-אין הכול נוטה לכיוון דרום-מערב. בסוסיתא ובבית-שאן זה היה כיוון ה-push. אף אחד עוד לא יודע אם הפלטה זזה מזרחה ואז הכול נפל מערבה או שזה מכה ראשונית שזרקה את הכול לצד השני. זאת היתה התמונה, כל העמודים נפלו לכיוון ההוא. מסתבר שלא כך הוא, המבט הראשון היה טעות חמורה.

לאחר הסריקה הזאת אנחנו ממספרים את האבן, ממספרים את תוכנית העבודה. אנחנו עושים את זה בחומר שמתכלה מהר אבל לפני שהוא מתכלה אנחנו שותלים פנימה שבב אלקטרוני פסיבי שמכיל מספר ייחודי על כל האבנים המשמעותיות בקונסטרוקציה. האבנים של הפן הפנימי הן לא כל-כך משמעותיות כי הן אבנים קטנות.

עם כל המידע הזה אנחנו מקלפים את השכבה שכבר תועדה וסורקים את האתר פעם נוספת. כאן רואים כבר קירות פנימיים. יש לנו כבר את הסריקה השלישית, הרביעית והחמישית ואנחנו מחכים לשישית ולשביעית. היום אנחנו יודעים למקם חלונות בחזית, את בימת ארון הקודש בשלמותה. יש לנו מתאר של 18 מטר אורך ו-14 מטר רוחב עם ציר צפון-דרום לכיוון ירושלים, פתח בדרום ופתח במערב, עם אנומליה באמצע.

בשלב א' המבנה היה של שתי קומות, עם גמלון, 12.5 מטר עד לקודקוד הגמלון. אנחנו יודעים שהמבנה הזה נהרס ונבנה מחדש לקומה אחת בלבד. הוא נחשב לבית-כנסת גדול מאוד ושימש מעט מאוד אנשים.

חזית המבנה היתה בגובה 12.5 מטר, מרשימה מאוד והפתח שלה היה מוסט הצידה, בניגוד לכל ארכיטקטורה רומית-ביזנטית. צביקה מעוז במסגרת הדוקטורט שלו מצא שמרכז בית-הכנסת היה משוריין לבימת ארון הקודש, על הקיר הדרומי הפונה לירושלים. היתה מבואה מדהימה, מאוחרת למבנה הזה, 4 עמודים ועליהם גמלון סורי עם קמרון מתחתיו כשכל אחד מהעמודים ומהכותרות ייחודי ואף אחד לא דומה לשני. יש כותרת אחת בצורת טרפז ושנייה בצורת סל. לפי זה אנחנו מתארכים את המבואה הזאת לפני המחצית השנייה של המאה השישית. אתם רואים כאן בסיס בשימוש משני ועליו פסל של אריה נוגס באיזה חיה ובצד רואים תרנגול.

כאשר מתארכים אתר ארכיאולוגי מזהים מה החומר המאוחר ביותר שנמצא באתר – מטבע או חרס – וזה נותן לנו את התאריך הקדום ביותר שבו יכול היה בית-הכנסת להיבנות. בבית-הכנסת שלפנינו זה לא כל-כך פשוט כי מצאנו טיח צבוע מהקירות מתחת לרצפות. לפיכך התאריך שאני יכול לציין היום הוא תאריך השיפוץ של בית-הכנסת ולא יותר מזה, שהוא המאה החמישית-שישית לספירה.

הבימה שימשה מקום לספרי תורה בלבד, היה שם מקום לאדם אחד בלבד. המסד חצי עגול, מדרגה שנייה ושלישית ממונוליט אחד, מדרגה רביעית קושרת את המעקות על-ידי זיזים מבחוץ. את החתיכה העליונה מחזיק ה"ריש" הזה. זאת ההיכלית. מתחת לארון הקודש יש גניזה זמנית. כל המבנה הזה עשוי אבן אבל הוא חלול כשהחלק הפנימי עשוי מעץ.

איך מסבירים בנייה כזאת גדולה ומושקעת בישוב כל-כך קטן? היה צריך להביא לכאן אנשי מקצוע והרבה פועלים. מי עשה את זה, הישוב הקטן עצמו?

בעניין דת ואמונה אין חשבון של עלות-תועלת. חיו כאן כ-250 איש על שטח של 25 דונם. בימים האחרונים אנחנו עוסקים בחשיפת המעיין. מצאנו מעיין מושקע מאוד, קשתות של 6 מטר, עם שקתות מיוחדות. היתה שם תעשייה כבדה, של פשתה או של אשפרכדים(?), בריכות בגרביטציה ולוחות אבן שחוקים. בקיצור, היה להם מפעל מצליח והרבה כסף.

מתחת לריצוף מצאנו הרבה מאוד מטבעות, ולא סתם מטבעות אלא מטבעות יקרות יחסית שכנראה פוזרו במכוון כמנחות.

המבנה האדיר הזה הותאם ל-60 איש. הכניסה היא ממערב והיציאה עם הפנים לירושלים.

מה התאריך הקדום ביותר בו אתה חושב המקום הזה הוקם?

יש לי חומר מהמאה הראשונה לספירה אבל לא בבית-הכנסת אלא בכפר. כלומר, הנוכחות באזור הזה היא מהמאה הראשונה עד המאה השמינית.

בחדר הזה נמצא מורג דסקיות שלם, מורג שאף אחד לא חשב שהוא מהמאה השמינית ואנחנו מתארכים אותו במדויק. בחדר הזה נמצאה ערמה של כלי עבודה ממתכת – מגלים, גרזנים, קרדומים. המטבעות נמצאות עדיין כאן, הכלים כבר בעיבוד ועוברים ניקוי.

כאן היה המרתף ובו מצאנו את הגניזה האמיתית. מצאנו כמות גדולה של נרות שמן של 7 קנים ו-5 קנים, חלק מהם פגני, חלק מהם יהודי טהור. לא מצאנו שום גווילים כי הלחות באוויר פירקה אותם לגמרי. בגניזה מצאנו גם נר ברונזה עם פרצוף של סטיר, כנראה משום שיהודי לא יכול לבטל קדושה של חפץ פגני ולכן זה הושם בגניזה.

אפשר לשחזר כאן קיר שלם בגובה 4 מטר שבתוכו משובצים חלונות. אנחנו יודעים היום את גודל החלון, את המיקום שלו ואת הרווח בין חלון לחלון. זה דבר שאף אחד לא גילה עד היום. בנוסף יש לנו 4 חלונות מהחזית.

יחד אתי עובדת עוד ארכיאולוגית אחת ועוד 9 עובדים בליווי של ד"ר חיים בן-דוד. איסוף המידע הוא מהיר מאוד.

מעבר לעניין הארכיאולוגי, אנחנו רוצים להזדרז בפיתוח האתר. יצאנו עכשיו במכרז לפיתוח נופי של האזור הזה. יהיה כאן שביל מסודר ונגישות לנכים ופיתוח של כל האתר, מבית הבד לבית-הכנסת ולמעיין. בסך הכול זה היקף הוצאה תקציבית לא קטן. אנחנו רוצים להפוך את זה לאתר קולט קהל.

התקציב שלכם הוא מרשות העתיקות?

לא, מה פתאום. התקציב הוא בעיקר ממשרד התיירות, החמ"ת(?), מעט מהחטיבה להתיישבות והמועצה האזורית. אנחנו במועצה מקדמים כעת פרויקטים בהיקף של 1.1 מיליון שקל, שזה המון בשבילנו אבל זה חשוב לנו. כשהאיש הזה בא למשרד שלי אי אפשר להוציא אותו בלי 200,000 שקל. מה שנחשף כאן בסך הכול מצדיק את עצמו. זה הופך להיות אתר שקורא להרבה ארכיאולוגים מהעולם אבל בעיקר למטיילים רבים. זה אתר שעדיין לא פורסם, ברגע שנגמור להסדיר אותו הוא גם יתפרסם ויבואו אליו הרבה יותר אנשים. הוא חלק מהתפיסה שדיברנו עליה בדרך, התפיסה התיירותית, של פיתוח אתרי תיירות בגולן כדי לאפשר חלוקה של מטיילים בכל האתרים ולא רק במספר מצומצם של אתרים.

100 בתי-כנסת נחקרו בארץ ישראל, 25 מהם נמצאים בגולן.

מה מקור השם "אום אל קנטיר"?

"קנטיר" בערבית זה אמות מים, קשתות. עדיין לא נמצא השם של בית-הכנסת.


יקבי רמת הגולן

ברוכים הבאים. יקבי רמת הגולן שייכים לארבעה קיבוצים וארבעה מושבים, שבעה מהם ברמת הגולן ואחד בצפון הגליל. הרעיון להקים פה יקב בגולן צץ ב-1972, כאשר את קצרין התחילו לבנות רק ב-1977. הקיבוצים והמושבים באזור רצו לפתח את החקלאות והתעשייה כאן וראו את הפוטנציאל לגידול ענבי יין בגולן. האקלים כאן דומה מאוד לאקלים בצפון קליפורניה, אדמת הבזלת, קיץ חם ויבש וחורף קר מאוד בצפון. זה מצוין לענבי יין.

תזכרו שאז לא היתה תרבות יין בארץ. לפני שלושים שנים רוב היין בארץ היה יין אדום מתוק לקידוש אבל בינתיים הכול התהפך. בשנים האחרונות היה מהפך בתרבות היין ותרבות האוכל בארץ, הן כי ישראלים מטיילים יותר בעולם והן בשל העלייה, הכול ביחד עזר להביא מודעות רבה יותר לאוכל וליין. במקום רק יין אדום מתוק אנשים רצו עם האוכל הטוב לשתות יינות יבשים וחצי יבשים ויינות קינוחים.

ליקבי רמת הגולן היה מעוף להקים יקב ולהביא את חינוך היין לארץ, להביא לשולחן הישראלי יין שיכול להתחרות עם הטובים בעולם. התחלנו בקטן עם כמה מכלים שעמדו במרום גולן והפכנו לאימפריה שמייצרת היום 6 מיליון בקבוקים בשנה, כש-80% מהם מיועדים לשוק המקומי. אנחנו עדיין שייכים לאותם 4 קיבוצים ו-4 מושבים. לפני 4 שנים הקמנו עוד יקב בקיבוץ עירון בהרי הגליל, 2/3 בבעלות יקבי רמת הגולן ו-1/3 בבעלות קיבוץ עירון.

בסדרות המותגים "ירדן" "גמלא" "גולן" יש לנו 32 סוגי יין. משתמשים בהרבה טכנולוגיה מודרנית בכל תהליך ייצור היין, במכלי תסיסה מנירוסטה, הכול ממוחשב. כל מכלי התסיסה מבודדים כך שמזג האוויר לא משפיע על היין.

ברבים מהיינות שאנחנו מייצרים התהליך קצר: בציר, מכל נירוסטה, ישר מהמכל לבקבוק ואז למדף – מה שאנחנו מגדירים יין צעיר. כל התהליך נמשך כחודשיים. זה יין צעיר, קל ונחמד. המחיר בישראל בדרך כלל לא עובר את ה-40 שקל. יין צעיר לא משתבח עם הזמן ועדיף לשתות אותו מיד.

חלק מהיין שלנו עובר תהליך הרבה יותר ארוך ומורכב בחביות עץ אלון, זה מה שנקרא "התיישנות היין". למשל יין "מרלו ירדן" מתיישן במשך 3 שנים בחביות והוא כבד יותר. את היין הזה אפשר לשמור בשכיבה לתקופה ארוכה.

יישון היין דורש לחות גבוהה מאוד, 90% לחות, וטמפרטורה נמוכה, בין 15-17 מעלות. החביות האלה מיובאות מצרפת ומחירן 700 דולר לחבית חדשה. ייצור חבית זה ממש אומנות. חבית כזאת יכולה למלא 300 בקבוקי יין. לא כל יין נכנס לכאן. 5 סוגים של יין אדום ו-2 סוגים של יין לבן מתיישנים כאן, חלקם 3 חודשים וחלקם שנתיים, תלוי איזה אופי אנחנו רוצים לתת ליין, אם אנחנו רוצים יין עם אופי כבד של העץ או קל יותר.

יש לנו זנים כמו סן-ג'וזפה, פינו-נוואר, מרלו ו--- – ליין אדום, וגם שני זנים לבנים – שרדונה וסוביניון בלאן.


ארוחת צהרים

כולנו כאן ביחד בהרכב מלא, גם נציגי המועצה המקומית והמועצה האזורית וכמובן חברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. הביקור הזה הוא ביקור חשוב בעינינו. אנחנו רואים בביקור הזה כבוד גדול לאזור, לגולן, לנו. אנחנו מודים ליושב-ראש הוועדה ולכם שהגעתם לביקור הזה.

אני מבקש לציין שהצטרפה אלינו חברת הכנסת ענבל גבריאלי.

הביקור הזה חשוב לנו מאוד כי אנחנו בגולן נמצאים בתקופה מרתקת מאוד ומעניינת. זה קצת שונה אולי ממה שקורה בדרך כלל בארץ או ברשויות האחרות – מיתון ומשברים ופשיטות רגל. אנחנו נמצאים דווקא בתקופה של צמיחה ופריחה ובנייה ופיתוח. כל זה מלווה כמובן בהמון עשייה של הקהילה בגולן.

אחת המטרות העיקריות שהצבנו לעצמנו היא שינוי גדול מאוד שאנחנו רוצים לעשות במערכת החינוך בגולן. לא צריך להרחיב את הדיבור על מערכת החינוך בארץ. אני חושב שאתם מכירים את זה בוודאי טוב ממני ומודעים. אני נוהג להגיד שהמדינה הזאת נלחמת על עצמאותה כבר 56 שנים ועדיין לא הגענו לעצמאות, לא רק בעיצוב גבולות הארץ אלא גם בעיצוב דמותה של החברה בישראל. אנחנו תושבי הגולן רוצים להיות שותפים לא רק בעיצוב גבולותיה של הארץ, מה שעשינו לא מעט בזמן האחרון, אלא גם בעיצוב דמותה של החברה בישראל. אנחנו רוצים להשקיע הרבה מאוד במערכת החינוך ולכן הביקור שלכם הוא חשוב מאוד. אני מקווה מאוד שנוכל להעביר את המסר שלנו בצורה ברורה, רהוטה ונכונה, ובעיקר לקבל את הסיוע שלכם במעלה הדרך ולאורך השנים.

נמצאת כאן למעשה הנהלת הגולן, האנשים המובילים את מערכת החינוך בגולן ואת המחקר הגולן. נמצא אתנו פרופ' ראובני, מנהל המכון לחקר הגולן. כל הזמן אני מזכיר שהוא פרופסור כי עד לא מזמן היה לנו רק פרופסור אחד בגולן ועכשיו יש לנו שלושה.

אני מבקש להרים כוסית לחיי הגולן ומערכת החינוך בגולן.


מכללת "אוהלו" בקצרין – מפגש עם מנהלי בתי-ספר בגולן

נמצאים כאן אנשים מההנהגה החינוכית של רמת הגולן – אנשים ממשרד החינוך, המפקח מר אריה פלד וגברת עופרה שטיין, מנהלי מוסדות החינוך, מנהלי מחלקות החינוך, וכן מנהל המכון לחקר הגולן. כולנו חיכינו למפגש הזה כדי להציג בפניכם את הרעיונות שלנו איך לקדם את החינוך ולשמוע מכם איך אפשר לסייע, איך אתם רואים את קידום מערכת החינוך בארץ בכלל ובגולן בפרט.

בפתיח אבקש ממר קובי גביש, מנהל מחלקת החינוך של המועצה האזורית גולן, להציג את החזון החינוכי. אחר-כך מר עידו חגאי, מנהל מחלקת החינוך של קצרין, יוסיף אם צריך ואחריו יוזמן לדבר ד"ר איתמר רבן מנהל "אוהלו".

שלום לכולם. אנחנו שמחים להיות אתכם בגולן. נמצאים כאן חברי הוועדה – חברת הכנסת ענבל גבריאלי, חברי הכנסת מגלי והבה ואורי אריאל ואנוכי אילן שלגי.

אנחנו נוסעים הרבה ברחבי הארץ וכבר מזה זמן רצינו להגיע גם לגולן. לפני כחודש היינו באילת כך שאנחנו משלימים את הקצוות. במרכז, בגליל ובבאר-שבע היינו גם כן. על כל פנים, אנו סבורים שתפקידנו להכיר את החינוך לא רק מהלשכות שלנו בירושלים וממפגשים עם אנשי חינוך אצלנו אלא לראות את האנשים גם בביתם ובעבודתם. בדרך כלל אנחנו משתדלים לפגוש תלמידים ולשוחח איתם. היום זה לא הסתייע בגלל ל"ג בעומר אבל היות ויתקיים כאן טקס הסיום של המכללה אז חשבנו שבכל זאת טוב יהיה לקיים את הביקור היום.

המפגש אתכם חשוב לנו למרות שהוא לטעמי קצר מדי. נשמח לשמוע את הדעות והמחשבות שלכם על מערכת החינוך בכלל, וכמובן ככל שתמצאו לנכון להתייחס לנושאים ספציפיים לגולן.

בהמשך אני מניח שגם חבריי ירצו להתבטא ולשאול שאלות. נמצאת אתנו גם הגברת יהודית גידלי מנהלת הוועדה ועוד כמה מהעוזרים שלנו שבאו אתנו. בבקשה.

אני אציג תוצרים של חשיבה שנעשתה במערכת החינוך בגולן בשנה וחצי-שנתיים האחרונות, שהם תוצרים ראשוניים. נרצה אחרי זה לנהל אתכם יחד דיון עליהם.

חשוב לי להגיד בתחילת הדברים שמערכות החינוך בגולן, גם של המועצה המקומית וגם של המועצה האזורית, עובדות בשיתוף פעולה מלא. כל מה שקשור בחשיבה מה לעשות ואיך לקדם את מערכות החינוך נעשה יחד ולא באופן מפוצל. צוותי החשיבה שעוסקים בנושאים האלה הם צוותים משותפים ואנחנו רואים בזה מנוף בלתי רגיל לטפל במערכת החינוך בגולן בכללותה.

אתן לכם נתונים כלליים על מספר התלמידים במערכת החינוך בגולן. במועצה האזורית ובמועצה המקומית יש כ-800 ילדים בגנים; בבתי-הספר היסודיים – 2,100 ילדים; ובבתי-הספר התיכוניים – 1,300 תלמידים.

בשנתיים האחרונות כשלב ראשון אנחנו מנסים להגיע לאיזה קו אחיד במבנה מערכת החינוך. השקענו בזה הרבה מאוד עבודה. יחד עם ההשקעה במבנה המערכת כדי שבתי-הספר יהיו אחידים – א'-ח', ט'-י"ב – השקענו גם מאמצים רבים במוסדות שיאפשרו לתלמידים שלנו ללמוד בגולן. בהיותנו פריפריה אנחנו מרוחקים מכל מיני מוסדות שמרוחקים שעה-שעה וחצי נסיעה מכאן. אנחנו מעוניינים בפירוש שתלמידינו ילמדו כאן ומשקיעים בזה הרבה מאוד מאמצים. זה אחד הנושאים שחשוב לי להעלות כרגע, לפני שאני אפרוס את הצד האסטרטגי, לדבר על השוני בין הפריפריה לבין המרכז בכל הקשור למערכות יחודיות, מבחינת מספר התלמידים שבהן לפחות. זה נושא שאם יהיה לנו זמן אני אשמח לפתח אותו כי כאן אנחנו נתקלים בקשיים.

מבחינת החשיבה הגולנית בנושא חינוך, בשנה וחצי האחרונה הוקם צוות שהתחיל חשיבה בנדון, חשיבה שהשליכה אל פורומים של מנהלי בתי-ספר.

סליחה, מה זה "חשיבה גולנית בחינוך"?

תיכף אני אציג אותה. מה שאני אציג כאן אלה דברים שלפחות לעניות דעתנו יכולים להישמע טריוויאליים מאוד אבל בחשיבה שאנחנו השקענו בנושא הגענו למסקנה ברורה שהם הדברים המהותיים ביותר אם אנחנו רוצים לקדם את מערכת החינוך לטווחים של יותר מחצי שנה-שנה של פרויקט נקודתי כזה או אחר.

בהסתכלות על מערכת החינוך ראינו תנועה חד-סטרית כאשר המנהל-מורה נותן משהו והתלמיד נוטל וזהו, בזה הכול נסגר פחות או יותר. המנהל-מורה לא מקבל כמעט שום דבר. אנחנו רוצים לבנות סיטואציה אחרת בה כל אחת מהפונקציות בתוך בית-הספר, מנהל-מורה או גם תלמיד, לא רק נותנת אלא גם מקבלת. ההנחה היתה שנתינה בלבד תוביל לשחיקה, ואילו נתינה וקבלה תוביל בסופו של דבר לפעילות מוטיבציונית של כל האנשים במערכת, לא רק תלמידים, לא רק מורים ולא רק מנהלים. ההנחה היא שאם נצליח ליצור סיטואציה כזאת, ניצור מערכת שכל הזמן רוצה להתפתח, שכל הזמן רוצה להתקדם, שכל הזמן יש לה מוטיבציה להמשיך ולנוע קדימה. לא מערכת שמקבלת איזה פרויקט, נאנקת תחת עול הפרויקט וכעבור שנה מקבלת פרויקט חדש אלא מערכת שמרגישה כל הזמן שהיא בנתינה מצד אחד ובקבלה מצד שני. הנתינה-קבלה הזאת היתה הבסיס בחשיבה כיצד אנחנו רוצים להמשיך הלאה.

באותה מערכת של נתינה-קבלה אנחנו רוצים להתמקד בשלושה נושאים עיקריים. פן אחד הוא הפן הרגשי; הפן השני הוא הפן הרוחני; והפן השלישי הוא הפן השכלי-לימודי. בכל מה שנעשה במערכת החינוך אנחנו רוצים את כולם יחד. אנחנו לא רוצים רק מתמטיקה, אנחנו לא רוצים רק ערכים, אנחנו לא רוצים רק רגשות. אנחנו רוצים מכלול של כל הדברים האלה יחד. אני חושב שמכלול של כל הדברים האלה יחד בונה אדם, בונה תלמיד, בונה מורה, בונה מנהל. כל השלושה יחד. לא אחד בלבד ולא שניים בלבד. אם נצליח לארגן מערכת שבה כל הדברים האלה יחד ניתנים כמערך כולל אנחנו נעלה על "סוס מנצח".

התחלנו לגבש חשיבה כיצד לעשות את זה. אמרנו דברים שנשמעים דברי חכמים אבל השאלה היא איך עושים את זה. האם אנחנו נלך על כל קהל היעד שלנו, גם על המורים וגם על התלמידים? אמרנו, בשלב ראשון בואו נפלח את קהל היעד. הקהל שלנו הוא מורים, מתוך הנחה ברורה שמורים ומנהלים שעסוקים בבית-הספר מגיעים לאיזה מיצוי של עצמם. ברגע שהם נמצאים בסיטואציה שהם מרגישים טוב בתוכה – כייף להם להגיע, כייף להם לשבת ולדבר זה עם זה, כייף להם ליצור סינרגיה אחד עם השני – כאשר יש סיטואציה כזאת, אחרי זה הכול פשוט, אחרי זה אין בעיה. אם יש סיטואציה שמורה נכנס לבית-ספר וכייף לו לעבוד, אם יש סיטואציה של למידה בגולן שבה מורים במתמטיקה נפגשים זה עם זה באופן קבוע ורוצים ללמוד אחד מהשני כי זה כייף להם, כי זה טוב להם, כי זה נותן להם – אז מכאן אנחנו יכולים להמשיך הלאה.

על הבסיס הזה אמרנו שמתוך שלושת הגורמים האלה – של העצמה ערכית, העצמה לימודית והעצמה אישיותית – אנחנו נתמקד בינתיים במה שקשור במורים בבית-הספר ואנחנו רוצים בסופו של דבר להגיע לכך שיהיה לנו גם משהו פרקטי. תמיד יש לנו מילים יפות מאוד, מילים שיכולות לגעת, אבל מה עושים עם זה? מה הם העקרונות שעל-פיהם אנחנו נפעל כדי שהדברים האלה יוטמעו במערכת בסופו של דבר.

אמרנו, בואו נלך על כל הנושאים שרשומים במחומש החיצוני הזה. בכל מה שאנחנו נעשה בתוך בתי-הספר או עם צוותי המורים יהיה ביטוי לקשר הקהילתי. אנחנו לא נעשה עוד מאותו דבר. אם עשינו פעם משהו, אנחנו רוצים עכשיו לעשות משהו חדש. אנחנו רוצים שיהיו תוצאות מדידות למה שיתבצע בסופו של דבר בתוך בית-הספר. אנחנו רוצים שתהיה המשכיות, זאת אומרת שלא יהיה מצב שאדם מתחיל בעשייה מסוימת והוא נקטע, שתלמיד מתחיל משהו בכיתה ז' ואחר-כך נקטע בכיתות ח'-ט'. אנחנו רוצים שתהיה המשכיות בכל עשייה ואנחנו רוצים לשאוף לסיטואציה שבה אני עושה משהו שאני לא יודע לעשות אותו כעת מתוך תחושה שדווקא זה ייתן לי דחיפה קדימה וכוח רצון להמשיך לעשות אותו דבר.

המבנה המחומש הזה – שקראנו לו "פרקטל" – הוא מבנה בסיסי שמלווה כל עשייה ברמה הבסיסית. המבנה הבסיסי מנווט איך; המבנה המרכזי קובע מה אנחנו רוצים שיהיה בסופו של דבר.

מכאן המשכנו לפן נוסף. עד כה אמרנו פחות או יותר מה הוא המרכז שאנחנו מתמקדים בו – שאנחנו מתמקדים במורים; אמרנו מה הם חמשת העקרונות שאנחנו עובדים לפיהם; אמרנו מה הבסיס שצריך להיות אצלנו. עכשיו בואו נראה איך ניתן לבצע את זה. כרגע אנחנו נמצאים בשלב הזה ואנחנו הולכים לגבש אותו יחד עם מנהלי מוסדות החינוך. יכול מאוד להיות שיחולו בו שינויים. זה רק הצעה ראשונית. השקף הזה מנסה לקבץ את כל המה, מי ואיך שהצענו.

כשאני מדבר על "מה" אני מדבר על כך שהצוותים האלה אמורים בסופו של דבר לסייע לבתי-הספר ולילדים להגשים את החזון שלהם. הצוותים האלה שאמורים לקום בסופו של דבר ברמת הגולן צריכים לפתח תהליכי חשיבה בתחומים שונים. כבר ביום שישי הקרוב צוות ראשון ייפגש ויתחיל לחשוב.

מי שירכיב את הצוותים האלה יהיו כל הגורמים האלה: צוות ליבה, הצוות המרכזי שהתחיל לחשוב על כל מה שדיברתי עליו קודם וממשיך לחשוב ולפתח את זה ביחד עם המנהלים; ראשי משרד החינוך – מפקחים, אנשים שהם בעלי מקצוע; צוותים ממוסדות החינוך – מנהלים או מורים רלוונטיים; ואנשי מקצוע אחרים שאנחנו נחליט להיוועץ בהם. למשל אולי נוסיף מומחה בנושא הלמידה לצוות של הלמידה, או נצרף מומחה לנושא רגשי לצוות הרגשי.

כרגע אנחנו מתחילים להזניק צוות אחד, צוות ההזנקה, מתוך תחושה שלנו שאנחנו יכולים לדבר גבוהה-גבוהה אבל בסופו של דבר משהו צריך להתרחש גם מול העיניים. כל מה שאמרו קודם הוא משהו שרק מתחילים לעבוד עליו ויכול להיות שהוא יצמיח משהו תוך שנתיים, נוכל לראות שאכן קורה משהו בכל הקשור לתרבות העבודה של המורים בבתי-הספר. אבל כאשר מדברים על איזה פרויקט, איזה צורך שלנו בגולן לנוע קדימה, אין ספק שבתשס"ה צריך לקרות משהו ולא לחכות עוד שנתיים. לכן, על בסיס מה שדיברנו קודם, אנחנו נזניק 2-4 תוכניות שיתחילו להיות מיושמות כבר בתשס"ה ואיתן נתקדם, כשמה שמלווה אותן זה אותו "פרקטל" שדיברתי עליו קודם ואותו אני אשאיר כרקע לדיון בנושאים שאנחנו רוצים לעסוק בהם.

תודה. מר יהודה הראל הוא יושב-ראש היחידה האסטרטגית שלנו ולמעשה כל התחלת החשיבה, הקמת צוות הליבה התחילה בצוות האסטרטגי. בתוך אותה יחידה מובילים הרבה מאוד מהלכים אסטרטגיים.

אני רוצה להגיד משהו כללי. החברה שלנו והמדינה שלנו נמצאים בבעיות וקשיים, זאת ההרגשה של כולם. אלה קשיים כלכליים, זה אי-ידיעה איך נוכל להתחרות בכפר הגלובלי, בכלכלות אחרות, זה בעיה מה נעשה עם 1.5 מיליון נפשות לפחות שלא יכולים להשתתף בכלכלה של ישראל, ושורה של נושאים אחרים – של פערים, של עוני, נושאים חברתיים-כלכליים. אני חושב שלהרבה אנשים יש הרגשה שהמערכת הפוליטית לא יודעת לפתור את הבעיות האלה, כלומר אין להן פתרון פוליטי.

למרות שבדרך כלל, לא בגולן אבל באזורים אחרים, ראשי עיריות ומועצות תוקפים ומנסים להגיד שזה ייפתר אם יקבלו קצת יותר כסף, אנחנו יודעים כבר שהפתרון הוא לא בכסף. כל הפוקוס מופנה לכך שהפתרון לכל הנושאים האלה הוא אך ורק בחינוך. אני אומר את זה בצורה קיצונית. אני חושב שהולך ומתברר לחברה בישראל שלהכניס עוד 1.5 מיליון איש לעבודה זה לא בעיה של עוד דמי אבטלה ועוד תקציבי רווחה. זה בעיה שרק החינוך יודע לפתור אותה. אם יש בעיה, אפילו בעיה לאומית של ישראל, ובעיה עם המיעוטים בתוך ישראל, התשובות הן בחינוך.

כל מי שעוסק בחינוך – ואני למזלי לא עוסק בחינוך, זה עול כבד – זה מטיל עליו מטלה כבדה מאוד. האצבעות יופנו אליכם אנשי החינוך ואנשי ועדת החינוך והתרבות, מי שאחראי על החינוך, ויצפו מכם לתת תשובות בלי פשרות ובלי ויתורים. אין הצעות אחרות. זה נכון גם לגבי "אוהלו". לא יקבלו חצאי פתרונות, לא יקבלו את זה שמוסדות החינוך עסוקים בתחזוקה, לתחזק את הקיים.

מדינת ישראל נמצאת בשלבים של שקיעה וכיוון הפתרון הוא רק בחינוך. זה לא עוד מאותו דבר וזה לא תחזוקה. אני אומר כאן לוועדה, אם לא תתרמו למהפכה בנושא הזה, שלא יהיה עוד כמו שזה עכשיו – לא בית-ספר כמו עכשיו ולא כיתה כמו עכשיו ולא מפעלות לחינוך כמו עכשיו ולא מערכות חינוך כמו עכשיו – אז לא מלאתם את תפקידכם. הציבור מחכה לזה וידרוש את זה, לאו דווקא מוועדת החינוך והתרבות אבל גם מוועדת החינוך והתרבות. הוא ידרוש את זה מהנהלת בית-הספר של ילדיו, מהמוסדות, מהמועצות המקומיות, מכל מי שיש לו יד בחינוך.

מה שנדרש כאן זה לא פחות מאשר מהפכה. אני מעריך שכל הצעה חייבת להביא שינוי גדול – ואנחנו כבר מכירים קצת את מה שהוועדות השונות מבשלות – שכולל שינוי בתפקיד המורה, שינוי בתנאיי ההעסקה של המורה, שינוי במערכות הבירוקרטיות של משרד החינוך, העברת השליטה לשטח, להורים ולקהילה, דרישות בלי פשרות, חזרה לתקופה שדרשו מהחינוך דרישות בלי פשרות, עד הסוף מכולם.

זה לא היה כל-כך מזמן.

אם זה לא יקרה, אין תשובה אחרת לבעיות של החברה והכלכלה במדינת ישראל. כל התשובות האחרות הן תשובות דֶמֶה שמתאימות לפופוליסטים או לדמגוגים.

תודה לחבר הכנסת לשעבר יהודה הראל על דבריו. ברשותכם, אם חברי הכנסת רוצים להתבטא בעניין, בבקשה. חברת הכנסת גבריאלי ואחר-כך חבר הכנסת והבה.

אני חושבת שכל מילה שאמרת עכשיו היא יותר מנכונה. בוועדת החינוך והתרבות ובוועדת המשנה אנחנו אפילו הוכחנו פעם איך הבעיות שקיימות בשטח יכולות להיפתר לאו דווקא בעזרת תוספת של תקציבים אלא אפילו כפתרון אחרון. זה נגע לאגף החינוך המיוחד במשרד החינוך, שם דובר על צורך ברה-אורגניזציה, בעקירת כל הכללים והתכתיבים ושינוי המדיניות הקיימת, עקירתם מהשורש ובעצם החלת כללים אחרים והחלת מדיניות אחרת. לא רק שלא נדרשה תוספת תקציבית כלל אלא ניתן היה ליצור חיסכון כלכלי משמעותי וגם חיסכון בהיבט של נטלים עתידיים שאמורים ליפול על החברה. בסך הכול אם ניקח את תלמידי החינוך המיוחד, אני מכירה אישית ילדים אוטיסטים, כאלה שטופחו וכאלה שלא טופחו. אלה שלא טופחו נמצאים עד היום במוסדות לחינוך מיוחד ולא מתפקדים באופן עצמאי. אלה שטופחו גדלו, יצאו כבר ממערכת החינוך והיום מתפקדים כמוני וכמוכם, עובדים ובעצם לא מהווים נטל על החברה.

אני חושבת בהחלט שהתשובה לכל הבעיות שלנו היא בחינוך. אני חושבת שהחינוך הוא דווקא המקום האחרון, אם בכלל, שבו אנחנו לא צריכים לשאוף להתקדם. אמרת שיש להחזיר את האופי שהיה לחינוך בעבר ואמרתי שזה היה דווקא לא מזמן. אם יורשה לי להעיד מניסיוני שלי על מערכת החינוך בעיר שבה גדלתי, אני מסתכלת היום על אחותי הקטנה ואני רואה את הפערים העצומים בין מה שאני קיבלתי בדיוק באותו בית-ספר, ולא מזמן, לבין מה שהיא מקבלת. כשאמרתי שזה היה לא מזמן לא התכוונתי להדגיש את גילי הצעיר אלא להדגיש כמה מהר הידרדרנו למצב שבו אנחנו נמצאים היום.

אני חושבת בהחלט שמערכת החינוך והחינוך בכלל זה הסעיף האחרון שבו אנחנו צריכים לשאוף להתקדם, להתמערב. אני חושבת שטוב נעשה אם נחזיר עטרה ליושנה בכל הקשור לחינוך.

לסיום, אני רוצה להתנצל, עוד מעט אני נוטשת אתכם לכיוון מטולה. הלוואי והייתי יכולה להישאר. אני מתנצלת על הנטישה המוקדמת.

שמעתי בקשב מה שאמר חברנו יהודה הראל ואת מה שהוסיפה הקולגה שלי, חברת הכנסת ענבל גבריאלי על ההידרדרות שלנו. אנחנו נמצאים היום בבעיה חמורה מאוד. אני חושב שאנחנו בפורום מאוד נכון ומתאים להגיד את הדברים. זאת התחושה שלנו כאזרחים וגם כמי שנמצא במקומות בהם מתקבלות ההכרעות, בוועדה או בכנסת. דיברו כאן על האופן שבו יש לעצב את המורים, את אלה שהולכים לחנך את הילדים שלנו. אנחנו רואים את מבחן התוצאה בנושאי החינוך, אנחנו כל הזמן בכיוון של הידרדרות.

שאלתי היום בביקור שלנו בחספין מה ההישגים של התלמידים ושמחתי לשמוע על הרמה הטובה ועל ההישגים של התלמידים. אם אני בוחן את זה, איפה מדינת ישראל נמצאת במפה העולמית, כשפעם ישראל היתה בין המדינות המובילות בהישגיהן במקצועות החשובים ועכשיו הפכנו להיות בתחתית הסולם, זה אומר הרבה. עם כל הכבוד לתוכנית שהצגתם לנו, שיש מאחוריה כוונות טובות ורצון טוב, אבל המצב שלנו היום מבחינת ההישגים, בשורה התחתונה, לא טוב.

לפני שבועיים הייתי במקסיקו במשלחת של חברי כנסת ושם לקחו אותנו לסיור במוזיאון. אני לא הקשבתי לדברי המרצה אלא הסתכלתי על קבוצת תלמידים ממקסיקו, שזאת מדינה לא מי יודע מה בין מדינות העולם, אבל ראיתי 40-50 תלמידים צעירים, בלבוש אחיד, מקשיבים למרצה שלהם, מדברים ביניהם בכבוד, מתייחסים אחד לשני. התחלתי להשוות את ההתנהגות של התלמידים ממקסיקו לכיתות שלנו בישראל, בצפון ובדרום, אצל הדרוזים ואצל היהודים. אצלנו אין תרבות של הקשבה ואין תרבות של הופעה אחידה.

דיברת על רמת החינוך בישראל לפני כמה שנים. יש לי בן בכיתה י"א. אני זוכר שכאשר אני הייתי בכיתה י"א כשחזרתי מבית-הספר ישבתי 4 שעות מדי יום להכין שיעורי בית. היום תלמיד בי"א חוזר מבית-הספר ואחרי חצי שעה הוא גמר והוא כבר מתפנה למחשב ולדברים אחרים.

במקרה הטוב, כשהוא בכלל יושב להכין שיעורי בית.

מצבך עוד טוב, הוא יושב לפחות חצי שעה.

רק אצל הדרוזים עוד יושבים חצי שעה ומכינים שיעורי בית. אצלנו גם זה לא קיים.

אנחנו חיים במזרח התיכון ואנחנו הכי קרובים לשכנים כאן. אני עוקב אחר מה שקורה גם אצל השכנים. פעם האיכות שלנו היתה באדם ובהכשרת האדם וביכולות שלנו. כעת אנחנו מתחילים לאבד את היתרון הזה.

אני חוזר לדברים שאמר מר יהודה הראל, ששמעתי אותם בקשב רב, אם לא נשקיע בחינוך ונחזור לחינוך הנכון שמחייב אותנו ויביא אותנו לדורות שיצליחו להוביל את המדינה הזאת, אני חושב שאחרי כל-כך הרבה שנים בצבא ובשירות הציבורי עכשיו מתחילים להרגיש שאין מי שיחליף אותנו. נכון, יש שינוי איכויות ויש הישגים אבל כולנו מוטרדים מבעיה אחת, איך הידרדרנו. יושב-ראש הוועדה וגם חבריי בוועדה דנו בנושא ההישגים שלנו במתמטיקה ובאנגלית בהשוואה למדינות העולם. אנחנו היום בחצי המדרון כלפי מטה. שמחתי שהצגת את התוכנית – ואתם מכשירים כאן מורים – אבל אני רוצה לשמוע איך אנחנו יכולים לחזור לחינוך שנהיה גאים בו וכיצד נוכל להחזיר עטרה ליושנה.

דרך אגב, לא ציינת שבישראל ההשקעה בחינוך פר תלמיד היא מהגבוהות בעולם.

בשלב זה אני רוצה לדבר בקצרה משום שאני רוצה שיישאר זמן לאנשי האזור להתבטא. חלק מכם ישמע אותי בהמשך, בטקס במכללה, שם אני ארשה לעצמי לדבר 5-6 דקות.

אני רוצה לומר שהמשבר הוא גדול יותר מאשר רובנו רואים. ביום שישי ישבתי עם השרה לימור לבנת, המנכ"לית רונית תירוש ומר שלמה דברת שהציג את הדוח שלו במשך שעתיים. הוא אמר בין היתר שהוא התגייס למשימה הזאת בהתנדבות משום שהוא ידע שהחינוך במשבר אבל רק אחרי כשבועיים הוא הסתכל אל כמה מהאנשים שישבו אתו בעיניים ואמר: תשמעו, חבר'ה, המשבר גדול בהרבה מאשר שיערנו. זה אחרי שהם התחילו ללמוד ברצינות את המערכת.

מר יהודה הראל אמר כמה דברים נכונים אבל בין היתר הוא אמר שהאחריות היא גם עלינו, על חברי ועדת החינוך והתרבות. הייתי אומר, היום האחריות היא על כל מי שיש לו איזו השפעה בתחום החינוך, וזה נכון כמובן גם לגבי המורים והמנהלים. אם אנחנו לא נדע ביחד, בכוחות משותפים, לצאת מהמשבר הזה אז לכל אחד מאתנו יהיה חלק באשמה. אני חושב שלנו לחברי הכנסת יותר מאשר לאחרים ואנחנו באמת נצטרך לעמול קשות ולהתייחס לזה במלוא הרצינות. תודה.

אני מנהל בית-הספר הדתי בקצרין. אני חושב שאחד הדברים שצריך לשנות בחינוך הוא זכות הבחירה. אני חושב שצריך שכל תלמיד יוכל לבחור באיזה בית-ספר הוא רוצה ללמוד, וכל בית-ספר יוכל לבחור מי התלמידים שהוא רוצה ללמד. העובדה שיש תלמידים שבויים - - -

אתה מדבר על פתיחת אזור הרישום.

אבל גם על מתן אפשרות לבית-הספר להגיד לתלמיד מסוים שהוא לא רוצה אותו.

זה בעייתי כי יש כאן פתח לאפליה על רקע שיקולים זרים.

צריך למנוע את האפליה.

ההצעה הנכונה היא א' ולא ב'.

אני חושב שזה חייב להיות דו-צדדי.

מה יעשה תלמיד שבמרחק 2-3 קילומטר מביתו יש 3 בתי-ספר אבל שלושתם לא מעוניינים לקלוט אותו?

זה מה שכבר קרה עם האוכלוסייה האתיופית.

חייבים שיהיו בזה וסתים. אבל תשאלי כאן מורים ומנהלים, לפעמים תלמיד אחד יכול להרוס כיתה, להרוס שכבה.

אתה מדבר על הרחקה, זה סיפור אחר. בואו נבחין בין אי-קבלה על-פי קריטריונים כלשהם לבין הרחקה של תלמיד מפריע. זה סיפור אחר.

הוא מדבר על תלמיד שניתן לזהות את הבעייתיות בהתנהגות שלו קודם קליטתו לבית-הספר ופשוט לא לקבל אותו. אבל זה בעצם הרמת ידיים של המערכת אל מול תלמידים שהם לא מצטיינים.

זה לא, חס ושלום. אני חושב שברגע שתלמיד יידע שמקומו לא מובטח הוא יצטרך לעשות מאמץ כדי להשתלב.

זה תלוי במורה שעומד בכיתה.

פעמים רבות המורה הוא חסר אונים.

אז צריך להחליף אותו.

זה חלק מהבעיה, ההידרדרות של איכות המורים.

קראתי דוח של ד"ר שמשון שושני והוא אומר שם: זכות בחירה של ההורים בבית-ספר של ילדם, ולא זכות בחירה של בית-הספר בתלמידים.

אני חולק עליו.

שנית הוא אומר, לא יתקבלו יותר תירוצים, הסברה שמטילה את אשמת הכישלון בחברה, בהורים או בתלמידים. ההצלחה היא רק של המורים והכישלון הוא רק של המורים.

לדעתי זה ממש לא נכון.

אני מנהל בית-הספר התיכון "נופי גולן" המשותף לקצרין ולמועצה האזורית גולן.

אני לא יודע במה להתחיל אבל אני אבחר נושא אחד. עד אשר יימצא, כאשר יימצא, הפתרון, במצב הנוכחי יוצרים מערכת חיכוך מיותרת בין בתי-ספר ובין ההורים. את מערכות החיכוך האלה צריך להפחית, ואני אתן דוגמה.

אתה מכיר בוודאי את נושא תשלומי ההורים. מקובל עלי כל סכום שייקבע ובלבד שאחרי שהוא ייקבע יתנו איזה דרגת חופש. לפי החוזרים הקיימים היום אסור לי להלין ילד בירושלים. כדי להוציא ילד לירושלים מרמת הגולן – אני לא גר בתל-אביב ולא יכול לעלות על האוטובוס לנסוע חצי שעה ולהגיע לשם אלא אני צריך לנסוע 3-4 שעות לכל כיוון. על-פי הכתוב בחוזר מנכ"ל אם אני מלין תלמיד בירושלים אז אני פושע. אני נותן את זה רק בתור דוגמה.

אני לא רוצה להגיע למצב שההורה או מישהו אחר יוכל להגיד: הנה, יוסי דגן פושע. אני לא פושע, אני הולך לפי הספר, אני ממלא את החוקים כהלכתם. אבל אני כן רוצה להגיע למצב שנקודות החיכוך האלה יימנעו כי זה דבר שלא עולה כסף. אני אומר עוד פעם, מקובל עליי שתיקבע מסגרת, מקובלים עליי הרבה מאוד דברים.

אני חושב שזה לא נכון שמאפשרים היום להורה לא להוציא את הילד שלו לטיול שנתי, לא כי אין לו כסף אלא כי הוא לא רוצה. עכשיו הוצאתי את שכבת י"א לירושלים והיו ילדים שראו לראשונה את ירושלים. אני חושב שכמדינה יש כמה דברים שאנחנו צריכים להיות בעלי המשאבים לעשות אותם. אני לא מדבר על משאבים כספיים אלא על משאבים אחרים.

אתה מסכים אתי שזה צריך להיות חלק מתוכנית הלימודים חובה וחינם?

אתה צודק אבל זה לא קורה. בואו נגיד שבקיצוצים הנוכחיים, כשאני צריך לפתוח את השנה הבאה עם 150 שעות פחות, אף אחד לא ייתן לי את מה שאתה אומר. בואו נהיה ריאליים. אני עכשיו צריך לקצץ 150 שעות ולפטר 6 מורים. מי ייתן לי את מה שאתה אומר במצב הנוכחי?

לכן אני אומר, במצב הנוכחי, אני קורא לזה אקמול, זה לא אנטיביוטיקה, צריך להוריד קצת את רמת החיכוך בין ההורים והתלמידים לבין בית-הספר. אנחנו לא עושים לאף אחד רע.

אולי תרצה לספר כמה דברים טובים על בית-הספר שאתה מנהל, קצת יותר על הטיולים. שזה לא יהיה רק שיחת קוּטֶרִים. זה אחד מבתי-הספר הטובים בארץ.

התלמידים שלי למשל לא יודעים מה זה בית-מלון. הם הולכים ברגל מאוהל סיירים לאוהל סיירים. בי"א הם נכנסים לצד אחד של המכתשים, אפילו הפלאפונים לא עובדים ארבעה ימים כי אין קליטה, מתקלחים עם קנקלים. אני נותן את זה רק בתור דוגמה. כשאנחנו עולים במעלה הר שלמה אז אלה שיורדים אומרים: זה היה במלון הזה וזה היה במלון הזה. התלמידים שלנו אומרים להם: אנחנו היינו במלון אלף הכוכבים. זה רק בתור אנקדוטה.

הלוואי כולם.

חבר הכנסת אורי אריאל ואני למדנו באותו בית-ספר ב"שדה אליהו". כשמדברים על החזרת עטרה ליושנה אז אני שואל את עצמי: מה זה להחזיר עטרה ליושנה? אני חושב שזה משפט שמשתמשים בו יותר מדי ואני לא יודע בדיוק למה מתכוונים. למשל האם רוצים להחזיר את המורים שהיכו תלמידים לפני שלושים שנה או יותר? מה בדיוק רוצים להחזיר? אני לא כל-כך מבין. כשאנחנו למדנו בבית-ספר לא היתה טלוויזיה ולא היה אינטרנט ולא היה פלאפון. העולם השתנה מאז, מה לעשות, גם את זה צריך לקחת בחשבון.

אני מנהל בית-הספר הדמוקרטי "כנף" ברמת הגולן, שהוא בית-ספר ראשון ועד לא מזמן היחיד במודל שנקרא " Sutberry valley model"(?), שהוא בית-ספר מצליח מאוד בבוסטון שקיים 35 שנים. לומדים אצלנו ילדים מגן ועד י"ב.

כמה תלמידים לומדים בבית-הספר שלך?

היום יש לנו 65 תלמידים. משרד החינוך כתב מכתב שהוא החליט לסגור את בית-הספר.

הוא החליט לסגור אותו בגלל הגודל או בגלל המגמה?

אין לי מושג למה החליטו לסגור אותו כי הנימוקים לא צוינו.

אתם חינוך ממלכתי או חינוך מוכר?

מוכר שאינו רשמי.

מכמה ישובים מגיעים אליכם?

מהרבה מאוד, כולל מעלה גלבוע וראש פינה.

כמה משלמים ההורים?

5,000 שקל בשנה. זה הסכום הנמוך ביותר שגובים יחסית לכל בתי-הספר הדמוקרטים.

דמוקרטיה עולה כסף.

המימון הלא אחיד במשרד החינוך פר ילד עולה כסף. לא הדמוקרטיה עולה כסף. העלות פר תלמיד ב"נופי גולן" היא כפולה מהעלות פר תלמיד אצלנו.

כמה תלמידים לומדים בכיתה?

אין אצלנו כיתות.

יש בגולן עוד בתי-ספר שנכללים בחינוך המוכר שאינו רשמי? אין חינוך עצמאי כאן, למשל "מעיין החינוך התורני"?

לא.

אני לא בטוח שהדרך שלנו היא הדרך הנכונה ביותר לחנך ילדים אבל יש לי הרגשה שאין פה אחד שיודע מה היא הדרך הנכונה ביותר לחנך ילדים. הבעיה בחינוך, עד כמה שאני יודע – אגב, בית-הספר שלנו קיים 10 שנים, וזה הזמן שאני עוסק בחינוך – כולם חושבים את עצמם לחכמים, כולם יודעים בדיוק מה נכון, איך לחנך ילדים. כן להחזיר לבסיס, כן להגיד מה לעשות, לא להגיד מה לעשות, כן שינון, לא שינון.

אני חושב שאם רוצים לפתור את מה שמר יהודה הראל אמר, את המשבר האקוטי שיש בחינוך במדינה הזאת, לדעתי הדרך היחידה לעשות את זה היא לא רק לאפשר זכות בחירה לתלמידים ולמורים לבחור את המפגש ביניהם אלא גם לאפשר קיום של דרכים שונות בחינוך ולתת לאנשים אפשרות לנסות לעשות דברים אחרים.

לבית-הספר שלנו יש איזה חזון חינוכי שהוא הולך אתו. באים אנשים חשובים, כמו שרת החינוך – וזה חוצה מפלגות – ואומרים: אנחנו בעד סגירת בתי-הספר הדמוקרטים, או: אנחנו חושבים שהחרדים לא יודעים לחנך, או: אנחנו חושבים שההוא לא מבין כלום. מאיפה אתם יודעים? מי נתן לכם, בתור בעלי המאה, את הזכות להיות בעלי הדעה? זה לדעתי שורש כל רע של מערכת החינוך.

אני חושב, ואני גם יודע, שיש ארצות בהן זה לא עובד כך, וארצות מתוקנות מאוד, שבהן נותנים לאנשים לחנך על-פי דרכם. לא רק לנער על-פי דרכו אלא גם למורה על-פי דרכו. אני חושב שזה מה שצריך לעשות במדינת ישראל.

אני מכיר את המסגרות הדמוקרטיות מהכרות אישית. אני יודע שיש ילדים מסוימים שהן ממש מצילות אותם. אתם ממש מצילים ילדים, למרות שאתם לוקחים על עצמכם אחריות, או ההורים יחד אתכם, כשמחליטים שלא נורא אם לא נחייב את הילד לדעת קרוא וכתוב דווקא בכיתה ב' או שאם הוא לא רוצה שלא יעשה בגרות. אני חושב שזכותם של הורים לחשוב כך.

יחד עם זה, מערכת החינוך שלנו היא לצערי שמרנית מאוד ובנויה על בסיס חוקים שעיקרם משנות החמישים. היא לא למדה להתאים את עצמה למציאות המשתנה, בעולם בכלל וגם אצלנו במדינה. יש גם הרבה דברים אנכרוניסטיים במבנה שהם תוצאה של לחצים פוליטיים מתחילת שנות המדינה וגם לאחר מכן. לדעתי אנחנו עדיין מדינה בהתהוות, בהרבה תחומים. ראו את הדבר העיקרי, אנחנו עוד לא יודעים אפילו איך אנחנו רוצים שיהיו גבולותינו; ובנושא מדינה יהודית ודמוקרטית; ובחינוך – איך אנחנו רוצים לחנך את האזרח של העתיד, בתור ישראלי, יהודי, ציוני, אדם שמשתלב בכפר הגלובלי? הכול ביטויים שנשמעו כאן מהדוברים השונים.

יחד עם זה, אסור לתת לדמוקרטיה להשתולל. אין ספק שהמערכת היא פוליטית, שר החינוך הוא איש פוליטי, לא משנה מאיזה צד של המפה הפוליטית. עם כל השיקולים המקצועיים אני חושב שזכותו של שר חינוך או מי שעומד בראש מערכת החינוך לומר: אני רוצה לטפח חינוך מסוג מסוים ולא רוצה לעודד חינוך מסוג אחר, ואני לא רוצה מסגרות קטנות מדי. השאלה היא איפה הגבולות. מה שבטוח הוא שאסור שתהיה אפליה ושיהיו העדפות.

ולכן כל עוד יש אצלנו במסגרות של המוכר שאינו רשמי הרבה בתי-ספר קטנים מאוד שהמדינה מוכנה להכיר בכך שהתלמידים בהן לא לומדים אנגלית, מדעים ומחשבים, כל עוד זה המצב אני חושב שזאת תהיה מדיניות מפלה אם יאמרו למישהו: בית-ספר דמוקרטי אתה לא תקים כי זה לא נראה לנו, כי זה אליטיסטי, כי זה אולי לא לטובת הילדים.

אם יום אחד המדינה תחליט שצריך שיהיה רק זרם חינוך ממלכתי, ואולי בצדו גם ממלכתי-דתי, ואולי יהיה יום אחד איזה צירוף של השניים, אז צריך יהיה לאפשר איזה חינוך פרטי כמו שקיים במדינות אחרות. לא לחסום דרכי חינוך. והחשוב ביותר בעיניי הוא שלא יהיה מצב של אפליה ושל העדפה לטובה של מגזרים מסוימים כתוצאה מכוח פוליטי ולא מתוך שיקול ענייני.

אתה עכשיו ברחת ממה שמר יהודה הראל אמר. הסברת לי על הפוליטיקה. הפוליטיקה הזאת קיימת כבר 56 שנים במדינת ישראל וכפי שאמרתם היא הביאה אותנו עד פי התהום.

ובעזרת ה' השנה נצעד עוד צעד אחד קדימה.

את הפוליטיקה אני מכיר. אנחנו הקיבוצניקים המצאנו את החינוך העצמאי או האחר או הלא מוכר או הכן רשמי, לא משנה איך קוראים לזה. זה לא הבעיה. הבעיה היא שעכשיו ענית לי תשובה פוליטית. דיברו כאן על משבר אקוטי, דיברו על כך שהמערכת חייבת בשינוי דרסטי, ומדברים על פוליטיקה. נו, אז מה עשינו? יש מדינות בעולם שעשו שינוי מהותי במערכת החינוך שלהן. אני לא יודע אם אתם מכירים את זה. אני מציע לכם ללכת למדינת אורגון בארצות-הברית, ללכת לדנמרק, ללכת לניו-זילנד ולראות איך עושים מערכת שבה נותנים לאנשים שמאמינים כל אחד בדרך שלו של החינוך, אחד מאמין ככה והשני מאמין אחרת, ונותנים להם אפשרות לעשות את החינוך כמו שהם מאמינים, בלי קשר לכך שמשרד החינוך מחלק את הכסף.

משרד החינוך מחלק את הכסף והוא צריך לדאוג שאף אחד לא יתעלל בילדים, הוא צריך לדאוג שרמת הבטיחות תהיה טובה. אבל שר החינוך ופקידיו לא יודעים לחנך טוב יותר ממני, וגם לא פחות טוב.

אתה בטח לא תסכים לקבל את הגישה האומרת: תנו לי לחנך את ילדיי בביתי.

אני בוודאי אסכים. אם מישהו רוצה, שיחנך בביתו.

אני לא. אני חושב שהמדינה צריכה לקחת אחריות.

תנועת ה-Home school בארצות-הברית היא התנועה האלטרנטיבית הגדולה ביותר שם. למה זה לא לגיטימי כמו כל דבר אחר? מי שמאמין בזה, שינהג כך.

אבל בדיעבד המגמה של חינוך ביתי באישורה של שרת החינוך הולכת ומתגברת גם במדינת ישראל.

כמה ילדים יש כאלה, בין 10 ל-30 בערך.

הרבה יותר.

נגיד 100 משפחות בכל רחבי הארץ, 300 ילדים.

100 משפחות בשלבים הראשונים שזה נמצא – אני חושבת שזה בהחלט מגמה.

גם בארצות-הברית, שם 2.2 מיליון ילדים מתחנכים ב-Home schooling, ההורים צריכים להוכיח למדינה, לשלטונות הפדרליים, שאכן הם מעניקים חינוך ולא כל אחד בא לחנך את הילדים אלא אנשים עם תעודות רשמיות. נכון, זה נעשה בבית אבל חובת ההוכחה היא על ההורים כלפי המדינה. זה לא הפקר.

את החלק הזה אנחנו נסיים. אחר-כך יתקיים כאן דיון עם הנהלת "אוהלו" וחברי הוועדה.

כאן בגולן אנחנו נחכה מעט למערכת הפוליטית אבל בעיקר נתקדם בקצב שלנו. התחלנו כבר לפעול להקמת מנהלת חינוך אזורית של הגולן, משותפת לקצרין ולמועצה האזורית גולן. במסגרת המנהלת הזאת ננסה ליישם חלק מהתהליכים שאותם הציג מר קובי גביש, חלק מהמסקנות של מר שלמה דברת על איך מעצימים את המורה, איך מתגמלים את המורה, איך מעסיקים את המורה וכן הלאה.

אני מקווה שנקבל, כפי שהתרשמתי במהלך היום, תמיכה וסיוע שלכם כחברי ועדה במקומות שצריך.

המשבר הוא קשה, כפי שנאמר כאן על-ידי מרבית הדוברים, ואנחנו כאזור החלטנו לקחת את העסק לידיים. זה מתוך בדיוק הדברים שאמרת, האחריות. אנחנו לא רוצים להשאיר אותה היום אצל השרה לימור לבנת ולפני זה אצל מישהו אחר ועוד יומיים אצל מישהו אחר אלא את האחריות על החינוך של ילדינו בגולן אנחנו רוצים לקחת על עצמנו ומקווים לקבל את הסיוע שלכם.

אם אין עוד תוספות, אני רוצה להודות למנהלים ולכל מי שהצטרף למפגש הזה.

מר אלי מלכה, תבורכו על היוזמה. אתם בין הראשונים שמקדמים את זה, עוד לפני שהמסקנות של הדוח אומצו ואושרו רשמית על-ידי הממשלה.

תודה רבה לכולם.


מפגש עם סגל מכללת "אוהלו" בקצרין

אני רוצה להתחיל במשהו שהוא חצי היסטורי. לפני 7 שנים החליטה ממשלת ישראל להעביר את מכללת "אוהלו", שהיתה בעמק הירדן, לקצרין שברמת הגולן. האלטרנטיבה של ממשלת ישראל, ככל שאני יודע, היתה לסגור את המכללה או להעביר אותה. המכללה הועברה לגולן ומאז קרו לה הרבה דברים טובים.

אם בעמק הירדן במכללה היו פחות מ-300 תלמידים, סמינר ללא תואר אקדמי, במעבר לגולן היא עברה תהליך אקדמיזציה וגם שילשה את גודלה וזוכה לתמיכה גדולה מאוד מהאזור. בעמק הירדן זה היה נראה קצת אחרת. קרו דברים טובים מאוד מאז שהמכללה עברה לגולן אבל יש לה מגבלה אחת גדולה, ובזה היא לא יכולה לתת תשובה גם לגולן – אנחנו מכללה להכשרת מורים שעובדת בדגם המצומצם ביותר הקיים לעומת מכללות אחרות להכשרת מורים. אין לנו אפשרות לתת תואר BA בשום נושא. מכללות כמו "אחווה" באזור באר-טוביה או "אורנים" באזור חיפה או "בית ברל" שילבו כל מיני תוכניות לתואר BA וכך נפתחו גם לסוג אחר של אוכלוסייה. מכללת "אוהלו" עומדת במודל המצומצם מאוד של מכללה אקדמית להכשרת מורים. אם קראת את דוח ועדת דברת אז אתה מבין שזה גם בטח לא דבר שקיבל שבחים גדולים בדוח.

כדי להתגבר על זה צירפנו למכללה בשנתיים האחרונות פעילויות שונות שאמורות לתת תואר BA של האוניברסיטה הפתוחה. יש לנו גוף שנקרא "מרכז אקדמי" שבו מתקיימים שיעורים של האוניברסיטה הפתוחה ומאפשרים לתושבים אחרים בגולן, במקום להתרחק לכל מיני מקומות לבוא וללמוד כאן. כמו כן יש לנו גם מכינה קדם-אקדמית, וגם זה היה מאבק די קשה, שמאפשרת לילדים מהגולן במקום לנסוע ל"תל-חי" או לחיפה או למקומות אחרים להשלים את הבגרות במקום. לומדים במכינה הזאת כ-100 תלמידים ורובם לא מגיעים אחר-כך למכללה אלא הולכים ללמוד במקומות אחרים. זה יותר שירות לאזור ופחות שירות לנו.

אנחנו מודעים לקושי הנובע מכך שהמוסד מכשיר רק לתעודת בוגר בהוראה ולא לתעודה אקדמית מלאה והמגבלות שזה מטיל על יכולת הגידול של המוסד. כמה אנשים רוצים להיות מורים? לכמה אנשים יש עבודה בהוראה? יש כאן בעיה קשה.

הדבר שמייחד אותנו יותר מכל מכללה אחרת – ואתה תראה את זה היום בטקס הענקת התעודות – אני חושב שזה המוסד שבו יש השיתוף הגדול ביותר של אנשים השייכים לחמ"ד (חינוך ממלכתי דתי) ולחינוך הכללי. במסלול מורים או גננות כ-60% מהתלמידות מייעדות עצמן לעבודה בחמ"ד. אנחנו קשורים לישיבה בחספין ותלמידי ישיבת חספין עושים אצלנו את התואר האקדמי שלהם. דיקן התלמידים שלנו הוא מוסמך לרבנות. זאת אומרת, אנחנו מכללה שבמוצהר, בהסכמה, בידיעת משרד החינוך שברה את הגבול הקיים בין חינוך ממלכתי-דתי לבין חינוך ממלכתי כללי. אנחנו מחויבים לתלמידים שרוצים להיות בחמ"ד להתנסות בבתי-הספר של החמ"ד, לקבל את ההדרכה הפדגוגית, ללמוד את כל מה שהחמ"ד מחייב. אנחנו עושים את זה ביודעין וזה מטיל עלינו עול נוסף. זה יוצר אילוצים כלשהם במערכת ההוראה אבל אני חושב שאנחנו עומדים בזה יפה מאוד. חברי הצוות היושבים כאן יוכלו להגיד שזה גם תורם לנו בצורה בלתי רגילה.

הדבר השני שאנחנו צריכים להדגיש, ואני לא יודע אם הוא לטובה או לרעה, אנחנו נותנים כאן תשובה לאוכלוסייה הדרוזית. בגליל ובוודאי בגולן יש אוכלוסייה דרוזית גדולה מאוד. האלטרנטיבה של הדרוזים שרוצים ללמוד הוראה היא מכללה שהוקמה בסח'נין. סח'נין היא אחת הערים "היותר ציוניות" במדינת ישראל. נכון שבכדורגל היא מעורבת מאוד.

אנחנו היינו בביקור במכללה בסח'נין.

יש להם שתי רמות: רמת ההצגה לאורחים שבאים מישראל, כשמביאים את הסגל היהודי ששותף להנהלת המכללה ואת הראש האקדמי שהוא מי שהיה פעם מנהל האגף במשרד החינוך ואנשים מכובדים מאוד; אבל תראו את הפרסומות בערבית, זה "בואו לחזק את התודעה הלאומית הערבית בגליל ואת האוטונומיה הערבית בגליל" ו"אנחנו מזמינים את הערבים ללמוד אצלנו, כל תלמיד נוסף מחזק את הזהות הערבית של הגליל". הם עובדים בשתי רמות.

הדרוזים, שהם רגישים מאוד, וגם כך יש להם בעיה קשה מאוד עם הצעירים ועם זהותם הלאומית ועם הכינוי "בוגדים" לאלה שמשרתים בצבא, כשהם צריכים להגיע לסח'נין הם נתקלים בבעיה קשה מאוד. עד עכשיו נתנו תשובות לחלק מהדרוזים שרצו ללמוד כאן. אני לא בטוח, לאור מערכת הקיצוצים שתהיה בשנה הבאה, אם נוכל להמשיך לעמוד במשימה הזאת.

בין התלמידים הדרוזים שלכם, מה הוא שיעור הדרוזים מהגולן והדרוזים מהגליל?

בערך חצי-חצי.

כמה זה מתוך סך כל התלמידים?

בשנתון היתה לנו כיתה של 30 בנות דרוזיות. סך כל התלמידים שלנו הוא 150 לשנתון. הרי משרד החינוך עובד במכסות, אתה לא יכול לגדול ולפרוץ. היתה לנו קבוצה של 30 תלמידות דרוזיות – בשנה אחת היו 40 – וזה היה בערך חצי-חצי תלמידות מהגולן ומהגליל. לפני שנה היתה החלטה לתת העדפה לתלמידות מהגולן ורק אם לא יגיעו מספיק תלמידים מהגולן יוכלו לקבל גם תלמידות דרוזיות נוספות למלא את המכסה. בפועל זה יצא חצי-חצי.

לא לומדים כאן בחורים דרוזים?

יש סטודנטים דרוזים אבל הם לומדים בעיקר חינוך גופני ושם הסיפור אחר.

בכלל בהוראה יש מעט בחורים, וצר שכך.

בגולן הקשרים בין דרוזים ליהודים הם מוצלחים מאוד ואני חושב שזה אחד הדברים שמייחדים את הגולן. גם היום, אולי בגלל המרחק הגיאוגרפי, היחסים בין יהודים ודרוזים בגולן מצוינים. הפנייה אלינו היא פנייה של ראשי הישובים הדרוזים. לא אנחנו באנו אליהם אלא הם באו אלינו. אני חושב שנתנו להם תשובה, ואפילו תשובה ציונית, אבל צריך להבין שהמעמד של התלמיד הדרוזי בתוך כלל הסיפור הוא מסובך מאוד.

יש לנו גם קבוצה של בדואים שכולם חייבים לשרת בצבא. אחרי שהם מתחיילים הם באים ולומדים כאן חינוך גופני. גם הם נתקלים בקשיים אבל שונים מאלה של הדרוזים. אחד התלמידים הבדואים לחינוך גופני כתב השנה עבודה על משחק כדורגל בין הכפר שלו לבין עראבה, שהוא כפר מוסלמי. הוא כתב שאוהדי עראבה צעקו לבדואים: "בילאדי! בילאדי!" ואז האוהדים הבדואים של קבוצת הכדורגל צעקו בחזרה: "מוות לערבים". זאת אומרת, גם זאת אוכלוסייה בעייתית מאוד שצריך לתת לה תשובה, ואנחנו נותנים לה תשובה יפה מאוד, שמקשה מאוד על המכללה. שפת הדיבור במסדרונות כאן היא גם ערבית והמכללה סובלת מזה כי תלמידים יהודים לא מבדילים בין דרוזי לבדואי לערבי, כל מי שמדבר ערבית הוא בעיה בשבילם.

אנחנו בעצם מקום מפגש לאוכלוסייה יהודית דתית, לאוכלוסייה יהודית חילונית מכל הזרמים ולאוכלוסייה ערבית שהגליל מאופיין בה. אנחנו מנסים לעשות את זה בצורה הטובה ביותר. יש כמובן מתיחות מתחת לפני השטח. עוד לא התפרצה כאן אלימות ולא נוצרו כאן שום עימותים קשים מדי. אני חושב שזה מה שמאפיין אותנו יותר מכול.

אנחנו מודעים לקולות שנשמעו בעיתונות בהכנה לדוח דברת. אנחנו התחלנו תהליך מהפכני מאוד מבחינתנו ונראה איך הוא יתקדם בשטח, תהליך אטי מאוד של שיתוף פעולה אקדמי בינינו לבין מכללת "תל-חי". מטרתו הסופית להגיע למוסד אחיד שיהיו בו גם הכשרת מורים וגם הכשרה ל-BA. אנחנו מנסים לבנות ידע של BA והכשרה להוראה של מכללה, לראות מה זה אומר, אם בכלל ניתן לעמוד בזה. האוניברסיטאות נותנות ידע של BA אבל הן לא מכשירות להוראה ואנחנו מכשירים טוב מאוד להוראה. אני חושב שאנחנו מוציאים מכאן אנשי חינוך טובים. יש ויכוח על רמת הידע שלהם, לפעמים אני מסכים לביקורת ולפעמים אני לא מסכים אבל זה תלוי באיכות התלמיד. אני לא מכיר עדיין את מסקנות ועדת דברת אבל אנחנו מוציאים תלמידים לא פחות טובים מאשר באוניברסיטאות. אם הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת חיפה מקבלת תלמידים עם ציון 400 ופחות בפסיכומטרי – אני לא בטוח שהם ייצאו מורים אינטליגנטים יותר מהתלמידים שבאים לכאן עם ציון 500 בפסיכומטרי. ה-BA שהם יקבלו באוניברסיטה לא בהכרח הופך אותם למורים טובים יותר. צריך למדוד את הדברים יותר לעומק. אנחנו מודעים לכך שהעתיד שלנו יובטח אם נצליח להוכיח כאן רמת הוראה גבוהה מאוד.

אנחנו לא מקטרים יותר מדי אבל צריך להבין שסביב ועדת דברת הדבר הכי גרוע שקרה – יש שיתוק כללי של המערכת. למשל המועצה להשכלה גבוהה לא פעילה, אי אפשר לקבל אישור לתוכניות לימודים חדשות או לתוכניות קיימות, אי אפשר לזרז שום דבר כי כולם באיזה מין מצב אמורפי של המתנה. אבל המערכת צריכה להתפתח, כשהיא מתחילה לעמוד היא שוקעת. כדאי לדעת שהחליטו לדחות את פרסום המלצות ועדת דברת בשבוע-שבועיים בגלל המשאל בליכוד כדי שהוא יקבל את התהודה הראויה לו אבל זה עוד שבועיים שהמערכת לא מתפקדת. אנחנו כבר בחודש מאי וחייבים להתחיל לבנות תוכנית לשנה הבאה, זה מתחיל להיות מאוחר מאוד.

בסך הכול אני חושב שיש לנו כאן מוסד שעושה דברים נהדרים.

אני מבקש מגברת נירית רייכל לתאר בקצרה את השיטה הייחודית שיש לנו כאן ב-PDS. "אוהלו" ממוקמת רחוק אבל אנחנו פיתחנו שיטה של הכשרה בתחום בית-הספר, עם בתי-הספר. לשמחתי היום מכללות רבות מעתיקות את זה מאיתנו אבל אני לא בטוח שהם הגיעו לאותה רמה שאנחנו עושים כבר בצורה כמעט אוטומטית.

אנחנו מקום לא רק של רמת הגולן אלא של הפריפריה. לצערי שכחו במדינת ישראל שהיא קיימת, כמו שיש גם את בית-שאן ואת עמק הירדן. אז רכבת לא מגיעה ואת ערוצי הטלוויזיה התחילו לקלוט רק לאחרונה, אבל חינוך – אני חושבת שזה הקשר החשוב מאוד של הפריפריה למדינת ישראל. צריך לזכור את זה כשדנים בכלל במכללות, בבתי-ספר משובחים, כי בפריפריה אין הרבה אופציות. האופציות שישנן צריכות להיות האופציות הכי טובות שילד בישראל זכאי להן. זה משהו שחשוב לי, כשמנתבים השקעות, וזה בוודאי קצת בידיים שלכם. הפריפריה במדינת ישראל צריכה שתהיה לה נוכחות. זה הקול שהיה חשוב לי להשמיע כאן.

הדבר השני, אנחנו גאים במכללת "אוהלו" בפיתוח של שיתוף מקצועי בין המכללה לבתי-הספר. הוא בא לידי ביטוי בכך שיש שותפות הן בתוכניות הלימודים של הסטודנטים שלנו, הן במעורבות הסטודנטים בבית-הספר, הן במעורבות מורי בית-הספר בתוכניות הלימודים ובשיח עם המכללה על מנת להגדיל את הידע ואת היכולות המקצועיות. בעצם המכללה לחינוך משמשת גם כאיזה trigger להעלאה תיאורטית ועיונית של רמת המורים בבית-הספר, ומצד שני המכללה לומדת מבית-הספר את השדה, היא לא מתרחקת. כלומר, יש איזה שילוב של שדה-תיאוריה ושל חיים ובית-הספר.

זה פועל בשני מסלולים, במסלול מורים, שם זה התחיל, וזה התפתח בצורה מיוחדת מאוד בהכשרת מורים לגיל הרך. שתי העומדות בראש המסלולים תרחבנה על כך בהמשך. זה ייחודי בארץ וגם ייחודי בארצות המערב. הנושא של הגיל הרך, שבעיניי הוא משמעותי מאוד, מפותח כאן יפה מאוד. הוא מפותח בכלל בישראל לעומת מה שקורה במערב אירופה ובארצות-הברית וזה משהו שצריך לזכור ולשמור אותו.

המורים והנהלת המכללה והמדריכה והפדגוגית, שהפכה להיות דמות משמעותית מאוד בתהליך ההכשרה, יושבים יחד ומגבשים את תוכנית הלימודים של הסטודנטים, את המעורבות של המורים בהכשרת הסטודנטים להוראה ואת התרומה שהם רוצים מן המכללה, כלומר את האינטרסים ההדדיים. הם יושבים ושוקלים ובונים תוכנית משותפת כיצד לממש את האינטרסים ההדדיים.

המדריכה הפדגוגית שבעבר, בשיטות המסורתיות, היתה באה 2-3 פעמים בסמסטר לראות סטודנט בעצם שוהה עם הסטודנטים לאורך כל יום העבודה, כל ימי העבודה. זאת אומרת, היא נמצאת אצלם. אין יותר אפשרות שסטודנט יגיע מאוחר, ילעס מסטיק בשיעור או לא יתנהג כמו שצריך. היא שם, שומרת עליהם, דואגת לטפל במקרים שקורים בשדה, יוצרת איזה דגם לחיקוי, גם לסטודנטים וגם למורי בית-הספר.

הסטודנטים מעורבים לא רק בלימודים הרגילים אלא גם בתרבות בית-הספר, בחיים החברתיים. הם עוזרים במפעלים, מעורבים בהשתלמויות עם המורים וחיים את עולם בית-הספר.

משנה לשנה יש התפתחות של המודל. פרופ' משה זילברשטיין הכיר את המודל והעביר אותו הלאה. אנחנו מכללה ענייה, אנחנו לא יכולים להחזיק פרופסור צמוד אבל היום הוא עובד עם מכללה שיש לה אפשרות כזאת ומפתח את המודלים שהמקור שלהם כאן, והוא נותן לנו את הכבוד הראוי, לזכותו ייאמר.

גברת עפרה ולטר תספר אחר-כך על ניסוי שעשינו בגיל הרך, כיצד ללמד בצורה מיוחדת מאוד משהו שפיתחנו כאן. יצרנו שיתוף פעולה עם בית-ספר בכרמיאל ואני מקווה מאוד שבהמשך נגיע להפעיל את זה גם ברמת הגולן.

זאת אומרת, יש לנו בהחלט איזה say ייחודי וכדאי לתת לנו לפתח אותו.

מודל ההכשרה הזה הוא בעצם פיתוח של מודל שנקרא "בית-ספר מאמן". בבית-ספר מאמן, כמו שכבר נאמר, הסטודנטים יחד עם המדריכים הפדגוגיים שלהם שוהים בבית-הספר לאורך ימי ההתנסות – בשנה א' זה יום אחד, בשנה ב' זה יומיים. אפשר בהחלט להגדיר בלי ססמאות שאנחנו עובדים עם הפנים לקהילה. אנחנו יושבים עם הצוותים של בית-הספר, עם הנהלת בית-הספר, עם המורים המאמנים שאיתם אנחנו בהחלט חוזרים ויושבים בתכיפות על-פי העניין לצורך תכנון, לצורך בדיקת התוכניות, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה. אנחנו שומעים מה מתאים לבית הספר מבחינת תוכניות הלימודים, מבחינת הביקוש שלהם להשלים תכנים, ואנחנו בוחנים כמובן באיזו מידה זה מתאים לנו מבחינת ההכשרה של הסטודנטים שלנו.

אז יש לנו את המודל של ה-PDS שהוא הפיתוח המקצועי הפרופסיונלי של המתקשר להוראה בצמידות לשטח.

יש לנו פרויקטים נוספים. למשל, אם אני אמשיך את רוח הדברים מהמפגש הקודם כאן, דיברו על השוואה בין עבר להווה, אז פיתחנו במסלול שלנו פרויקט שנקרא "פיתוח ערכים ישראליים בשילוב האמנויות". פיתוח ערכים ישראליים-רב-תרבותיים-יהודיים עומד לנגד עינינו במסלול. בהתאם לכך אנחנו מקיימים גם ימי עיון: בנושא השואה, בנושא רב-תרבותיות. זאת אומרת, אנחנו בהחלט הולכים כל הזמן בד בבד עם הצרכים של המתקשרים שלנו ועם הצרכים של הקהילה, של האוכלוסייה שסובבת אותנו.

אני אדבר קצת על הגיל הרך. גברת נירית רייכל נתנה הקדמה באמת יפה מאוד ואני לא אפרט בנושא התיאורטי אבל אני אספר קצת מה קורה בגיל הרך. אציין שההכשרה בגיל הרך היא רב-גילית. אנחנו עוסקים בילדים בגן ובכיתות א'-ב'. להכשיר סטודנט להיות גם גננת וגם מורה לכיתות א'-ב' דורש קצת יותר מאשר להכשיר סטודנט במסלול הוראה לכיתות ג'-ו' למשל.

במודל שבנינו, של ה-PDS, הסטודנטיות מתנסות יומיים בשבוע והן מכירות את בית-הספר, כי בכרמיאל גם הגן נמצא בבית-הספר. הסטודנטית מתנסה בכל רצף הגילים. היא לומדת את תחום פיתוח כישורי השפה, מה קורה לילד בגן, מה קורה לו בכיתה א' ומה קורה לו בכיתה ב', יודעת לעשות את ההתאמות. היא לוקחת תחום ידע – כמובן בתיאום עם המורה והגננת – ומלמדת אותו ברצף הגילי ואז היא יכולה לראות את ההתאמות שנדרש לעשות בגילאים הללו.

כשאת מדברת על הגיל הרך, על ילדי גן, הכוונה מגיל 5 או גם קודם?

מגיל 3 ומעלה.

יש לנו עוד כמה פרויקטים שכדאי לספר עליהם. יש לנו פרויקט של חשבון ושפה. כולם יודעים מה המצב שלנו במדינת ישראל בתחומים האלה. לקחנו את הסטודנטיות שמתנסות בשנה ב' אצלנו והן מתמקדות בנושא פיתוח כישורי שפה וחשבון עם מדריכים פדגוגיים שזה תחום התמחותם. במסגרת אותו יום כל צוות המורים יושב יחד עם הסטודנטיות והמדריכה הפדגוגית ודנים בנושא רמת הילד, איך צריך לקדם אותו, כאשר הסטודנטית חשופה ויודעת מה קורה, מתוך ההתנסות שלה ביום-יום, והיא יודעת איך לטפל ולקדם את הילד.

פרויקט חדש נוסף הוא PDS עם גני ילדים, שלא קיים בשום מקום אחר בעולם. אנחנו לא רואים את זה בתיאוריה, זה לא קיים במדינות המערב וגם לא בישראל כרגע. התחלנו את זה ברמת הגולן, כאשר אנחנו יודעים שיש היום בשטח גננות שהן עייפות ופחות מתחדשות. יש לנו דרישות של פיתוח כישורי שפה כבר בגן הילדים. ילדים בגיל 5-6 לקראת כיתה א' צריכים להיות לפחות מוכנים לקראת כיתה א'. יצרנו קשר עם גני ילדים שנמצאים כאן באזור והגננות שותפות פעילות בסדנה שמתקיימת מדי 2-3 שבועות עם המדריכה הפדגוגית. לוקחים כל פעם נושא רלוונטי שחשוב גם למדריכה הפדגוגית, גם לסטודנטיות וגם לגננות כדי לשפר גם את הכישורים של הגננות מצד אחד ואת הכישורים של הסטודנטיות המתקשרות להיות גננות מצד שני. בעתיד זה יפעל גם עם מורות בכיתות א'-ב'.

שלא לדבר על כך שחלק ניכר מהסטודנטיות שלנו הן העתודה של כל בתי-הספר באזור כאן, מבחינת האנגלית, מבחינת מתמטיקה ומבחינת גני הילדים. הן מגיעות למוסדות האלה ונחשפות והן בהחלט עתודה.

בשלוש השנים האחרונות סטודנטיות שסיימו אצלנו את הפרויקטים שסיפרתי עליהם הן הראשונות שמתקבלות לעבודה. המפקחות בשטח יודעות כבר לזהות את הסטודנטיות האלה.

אנחנו עושים מעקב מחקרי אחר הפרויקטים הללו ואנחנו רואים את התוצאות בשטח.

באמת יפה.

גברת נירית רייכל דיברה על הפריפריה. בניגוד לאזור המרכז, חלק גדול מהאוכלוסייה שמצטרפת ל"אוהלו" רואה בהוראה עלייה בדרגה החברתית. אנחנו עדיין משרתים סוג של פריפריה שאצל רובה המורה נחשב, הוא משהו. או לפחות בציבור ממנו הם באים ההורים שלהם נמצאים במקום נמוך יותר ממורה. זאת אומרת, מבחינתם הלימודים במכללה אמורים לשפר את הסטטוס החברתי שלהם. זה מנוגד למה שקיים היום במרכז הארץ. במרכז הארץ הבחירה בהוראה היא ברירת מחדל.

זה נכון גם לגבי האוכלוסייה היהודית בגולן?

תלוי מי. לחלקה בטוח. אנחנו מכירים את ההורים. לפני 7 שנים כשהתחלתי בתפקיד אמרתי את זה והיום אני משוכנע שזה נכון, רוב התלמידים שלנו הם אפילו דור ראשון להשכלה תיכונית במשפחה. מצד אחד אולי זה יפה, זה אולי מחזק את השירות החברתי, אבל זה אומר שאנחנו מתעסקים באוכלוסייה שתהליך הכשרתה להיות מורים הוא ארוך מאוד וקשה מאוד והוא חייב להיות אינטנסיבי מאוד. אנחנו הלכנו דווקא לשיטות אינטנסיביות של הכשרה משום שידענו שהאוכלוסייה שלנו לא תהפוך להיות מורים אם היא תעבוד ברמה אינטנסיבית פחות.

האם נכון לומר שרוב הבוגרים שלכם שעוסקים בהוראה אכן עוסקים בהוראה בגולן?

לא, הגולן קטן. הם עובדים בבית-שאן, בטבריה, בקריית-שמונה.

הם עובדים בצפון הארץ.

האם רוב המורים הצעירים בגולן הם בוגרים שלכם?

זה בולט בייחוד בחינוך הגופני, שהם 50% מהתלמידים שלנו. שיעור התלמידים שלנו שבאמת רוצים להיות מורים ומחפשים עבודה בהוראה ומשתלבים בהוראה – ובחינוך גופני זה יכול להיות גם באזור ירושלים כי בירושלים יש המחסור הגדול ביותר של מורים לחינוך גופני – הוא גבוה יותר משיעור בוגרי כל יתר המכללות. יש לנו יותר משתלבים בהוראה מאשר למכון וינגייט. חלק מזה נובע מכך שבמכון וינגייט לא בהכרח מטפטפים את חשיבות ההוראה ושם מאפשרים להם גם אילו כיוונים אחרים של תעסוקה ואילו אנחנו כן מכשירים מורים. במשך כל השנים יש לנו יתרון בשיעור הקליטה בעבודה וגם כמובן בשיעור הנקלטים לאורך זמן, מורים שלא נשחקים ונשארים במערכת ולא בורחים אחרי 5 השנים הראשונות.

אבל אני אחזור שוב, בגלל נקודת המוצא שלהם שהיא ייחודית – אני לא רוצה להגיד נמוכה – אנחנו צריכים להשקיע יותר ממוסד אחר. כל חברי היושבים כאן, שנפגשים עם תלמידים בכיתה, יודעים כמה אנחנו צריכים ליישר קו כדי שנוכל ללכת קדימה. אני חושב שאחת ההחלטות שקיבל משרד החינוך, על העלאה אוטומטית של סף הקבלה במכללות להכשרת מורים, פשוט תחסום בפני אותו סוג אוכלוסייה את היכולת להשתלב במערכת, ואלו אנשים שמבחינה חברתית מחויבים הרבה יותר לאזור שלהם מאשר אנשים אחרים. הם פשוט לא יעמדו בסף הקבלה וחבל אבל אנחנו נעמוד בדיוק בדרישות שיחייבו אותנו. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו שתנאי הקבלה שלנו יהיו נמוכים יותר מאשר במוסד אקדמי אחר כי לפי זה ישפטו אותנו, לפי כללים חיצוניים בירוקרטיים.

מר יהודה הראל, אולי אתה רוצה לומר דבר מה. מעבר לזה שהוא היה פעם חבר כנסת הוא גם יושב-ראש חבר הנאמנים שלנו.

אמרו לכם שאני אמור לעסוק בגולן באסטרטגיה. מי שלימד אותי אסטרטגיה אמר לי שבשביל אסטרטגיה צריך מנה טובה של פרנויה. כלומר, מה ששמענו עכשיו – הכול יוצא מן הכלל טוב, כל הדברים שנאמרו כאן נכונים. אני רוצה להצביע על בעיות ולהציע מה לעשות.

אסור לנו להיות מרוצים מהמצב של המכללות להוראה, ו"אוהלו" היא אחת המכללות להוראה הטובות שיש לנו אבל לא יותר מזה.

קיבלנו הבטחה משרת החינוך שגם אם יסגרו חלק מהמכללות לא יסגרו את המכללה הזאת וזה נותן לנו איזה ביטחון כאילו.

כפי שאמרתי קודם, מדינת ישראל לא תסתפק ברמת ההכשרה של המורים שקיימת היום במדינה, ובצדק. כל המערכת לא עונה לדרישות המינימליות שיש לנו ממנה, בכל הכנות. ולהכשרת המורים יש חלק במערכות החינוך. לאורך זמן המדינה לא תסתפק, וגם אנחנו לא צריכים להסתפק ברמה הנוכחית. אפילו אם המדינה לא תצליח לעשות כלום, כפי שאני משער – גם אם דוח דברת ייצא ויעורר הדים הרבה יותר מכל דוח אחר שהיה לפניו אפשר לסמוך על ארגוני המורים שינטרלו את הדוח הזה. זה ידוע וזה קרה כבר כל-כך הרבה פעמים, ולא רק בארץ דרך אגב, גם בארצות-הברית.

ארגוני המורים כאן לא גרועים יותר ממקומות אחרים.

הם לא גרועים יותר מאיגודים מקצועיים אחרים.

אני רוצה לומר לך שהחשש קיים אבל הפעם יש סימנים שאולי בכל זאת זה לא יהיה כך. שים לב שזה דוח של ועדה שמונתה על-ידי ראש הממשלה והממשלה כולה, ועדה יוקרתית, ועדה שמונתה ופעלה בעת משבר. אני חושב שמי שעומד בראש המערכת ברשות המבצעת מבין שאנחנו באמת על פי התהום וצריך לעשות שינוי כיוון.

נראה איך מפריטים את הנמלים, נראה כמה דברים. בינתיים האיגודים חזקים יותר.

אני מדבר בכיוון החיובי, שאנחנו צריכים לקום ולעשות מעשה בלי לחכות. אנחנו רוצים מורים עם הכשרה אקדמית טובה, כלומר BA ו-MA, ויחד עם זה עם הכשרה לחינוך בהוראה ברמה שניתנת כאן ב"אוהלו". אנחנו צריכים את שני הדברים – לא רק מה שעושים באוניברסיטה ולא רק מה שעושים כאן אלא צירוף של שני הדברים.

אני רוצה להגיד – ד"ר איתמר רבן אמר את זה ברמז שקט אבל זה פעולה אינטנסיבית – אנחנו חותרים לאיחוד של "אוהלו" עם המכללה האקדמית העצמאית "תל-חי" כדי שזה יהיה מכללה אקדמית בשלב ראשון ואולי אוניברסיטה בשלב נוסף שיודעת כדבר מרכזי גם להכשיר מורים ברמה גבוהה כמו שמכשירים ב"אוהלו", לחבר את שני הדברים הללו. זה לא יהיה קל. הייתי רוצה לראות מטפלות בגיל הרך עם הכשרה של BA, ואני גם לא נבהל מתנאי קבלה קשים כי מורה לא מתאים זה נזק הרבה יותר גדול מאשר מהנדס לא מתאים.

אם תיפול עלינו התקרה זה קצת בעייתי.

זאת דעתי, אני חושב שאני יודע להוכיח את זה אבל לא עכשיו.

הרי אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר לגבי זה שיש גם הרבה הורים לא מתאימים, בזה אנחנו לא יכולים לעזור.

נכנסנו לתהליך המורכב הזה של איחוד בשיתוף מלא עם משרד החינוך. הכוונה היא שזאת תהיה מכללה אקדמית שאחד התפקידים המרכזיים שלה להכשיר מורים בכלל ומורים לתרבות הגוף בפרט ברמה אקדמית, כשהיא תעבוד בשני קמפוסים, ב"תל-חי" וב"אוהלו". יהיה צורך להגדיל את "אוהלו" לצורך זה, יהיה צורך לשדרג מקצועות מסוימים שנלמדים כאן ברמה של B.Ed לרמה של BA. זה עבודה קשה ואני מקווה שאנחנו נהיה ראשונים בארץ, עוד לפני הוועדה, שנדע להוציא מכאן מורים עם תואר אקדמי והכשרה אקדמית מלאה והכשרה חינוכית מלאה בהוראה. לפי דעתי זה האתגר שלנו. משרד החינוך שותף אתנו בשלב הזה. כמובן שלשיתוף צריך להיות גם כיסוי, ואני מאמין שיהיה.

אני חושב שאנחנו יכולים להביע הערכה למה שאתם עושים כאן ולייחוד שלכם, גם במעורבות בשטח כבר בשלבי הלימודים הראשונים של הסטודנט וגם בייחוד שלכם כפריפריה מיוחדת מאוד. הרושם הוא שהגולן הוא פריפריה אבל פריפריה חזקה, אבל אני שומע כאן שזה לא תמיד כך.

צריך לעזור לה שתהיה חזקה, צריך לשמור עליה.

אנחנו צריכים לעזור.

מי שעוזר לעצמו עוזרים לו גם אחרים. אתם כאן כוחות שיודעים לעזור לעצמם.

בתחילת הדברים תמהתי מדוע אני לא שומע מכם חשש שמא עומדים לסגור את המכללה אבל אחר-כך הבנתי את התשובה מהדברים של מר יהודה הראל. אני יודע שלאחרונה ביקרה כאן שרת החינוך ואני מניח שקיבלתם איזה תגובה שמרגיעה אתכם, וזה טוב כמובן, אני שמח.

זה לא טוב. האִיוּם הזה יש לו הרבה אפקטים חיוביים. אני מאמין שהמכללה הזאת לא תיסגר בגלל שאנחנו נבצע את האיחוד הזה, את השדרוג של המכללה. אם לא היינו מבצעים את זה ומסתמכים רק על כך שיש לנו התחייבות שישאירו אותנו, ואחרים היו משודרגים או נסגרים או מאוחדים ואנחנו היינו נשארים ככה "כי שרת החינוך הרשתה" אז המכללה היתה נשארת, רק בלי תלמידים.

התלמידים הם שקובעים אם היא תתקיים או לא. ההישגים הם שיביאו או לא יביאו את התלמידים לכאן.

אם במכללות אחרות יינתן בסוף תואר BA וכאן לא אז לא יבואו לכאן תלמידים.

אבל אין שום סיבה שלא יינתן כאן תואר BA. אני חושבת שיש כאן משהו מיוחד שצריך לזכור. אין מכללות לחינוך שנעשה בהן גשר כל-כך יפה, בצעדים אטיים, למרות הרבה מאוד קשיים בין ציבור חילוני וציבור דתי, לא מתחת לשולחן אלא מעל השולחן, בדיבור בין אנשים שיש להם מגבלות ומסגרות וסייגים לבין אנשים אחרים שלא אוהבים את המגבלות והסייגים.

אנחנו נפתח פה, אני מקווה, קורס למנהלים מהחינוך הממלכתי-דתי בשותפות עם מפקחים מהחינוך הממלכתי-דתי. אני גאה בזה מאוד. כיהודייה חילונית במדינת ישראל חשוב לי מאוד שלא יווצר קרע. בכל מקום קוראים לזה דגם ניסיוני או ניסוי או כל מיני כותרות וזה נקרא פרויקט. כאן זה נעשה באופן טבעי עם אנשי רמת הגולן שחשוב להם האזור והם מוכנים ליצור את הגשר הזה. זה קשה מאוד, כל מי שקצת מכיר כמה סבוכה הבעיה יודע כמה קשה ליצור משהו משותף דווקא בתחום החינוך. ב-1919 מישהו החליט שצריך לעשות שני זרמי חינוך, אחד ליהודים הדתיים ואחד ליהודים החילוניים, ובזה בעצם למנוע מיהודים חילוניים להכיר את הדת דרך החינוך הממלכתי. אני חושבת שזה היה עוול נוראי כי בעצם אנחנו מגדלים כאן בורים, וזה חבל. אנחנו כאן מנסים ליצור את החצר האחת הזאת, זה מצד אחד. מצד שני, יוצרים איזה שותפות אזרחית עם אזרחי המדינה שאינם יהודים. זאת אומרת, יש כל מיני גוונים. אנחנו כן מדברים איתם, אנחנו כן מכירים את האחר, כל האוכלוסיות. יש כאן פסיפס מורכב מאוד של מה שקורה במדינת ישראל בלי לשים לו כותרות. אני חושבת שזה חלק מהחוסן שלנו, וזה לא קיים במקומות אחרים. אנחנו הולכים על איחוד אבל אני חושבת של"אוהלו" יש את הייחוד שלה. אני חושבת שאת זה צריך גם לפתח. גם איחוד אבל מתוך ייחוד וחוסן, לא מתוך איזה ביטול.

אין ספק שיש מקום לדאגה איך במסגרת החינוך הממלכתי נגדל את הילדים להיות יהודים, בלי להיות אנשים דתיים. מה עם התרבות היהודית? מה עם המורשת? אני חושש שהילדים או הנכדים או הנינים שלנו לא יידעו בדיוק מה זה. יש את דוח שנהר ואת מטה קרמניצר-שנהר, שלא מקבל את המשאבים הראויים והיישום בשטח הוא תיאורטי למדי. אלה דברים שאנחנו כבר התרענו עליהם ואנחנו נמשיך לפעול כדי שהם יחוזקו. יש היום גם הצעות לזרם חינוך שלישי משותף.

כמו ב"מיתרים".

"מיתרים" זה מי שמתחיל כבר ליישם את זה בפועל.

כאן זה נעשה בלי לקרוא לזה זרם.

כדי לחבר את זה אני חושב שגם "אוהלו" וגם אנחנו בישיבת "הגולן" היינו צריכים לשבור הרבה מחיצות. גם מינהל החינוך הדתי נתן לנו את ברכתו לחיבור הזה, שהוא ייחודי ואין כדוגמתו באף אזור אחר בארץ. בגלל הייחודיות של הגולן, החיבור המיוחד של תושבים דתיים ולא דתיים שאין לו אח ורע בארץ, לכן גם התוצר הוא אחר לחלוטין. אני מוכרח להגיד שד"ר איתמר רבן מוביל במכללה את המהלך הזה בשיתוף הצוות שלו ונעשה כאן דבר נפלא. הכשרת ה-B.Ed שאנחנו עושים במשותף כבר שנה שלישית מוכיחה את עצמה בצורה בלתי רגילה ואין לדבר הזה אח ורע בארץ. התוכניות שלנו מרחיקות לכת גם למגזרים אחרים בתוך אוכלוסיית רמת הגולן אבל נכון לעכשיו גם זה כבר הישג בפני עצמו.

יושב כאן פרופ' גדי איש-עם שאחראי אצלנו על הכשרה למדעים. אני מצביע עליו בכוונה כדי שתבין את הסיפור. לפני שנה וחצי התחילו דיבורים על האיכות הנמוכה של הוראת המתמטיקה, כל המכללות נתבקשו על-ידי משרד החינוך להכין הכשרת מורים למתמטיקה בבית-ספר יסודי ובחטיבת ביניים. הלכנו, גייסנו בהרבה אלפי שקלים מומחים, צוות, הכנו תוכנית, הגשנו אותה ל-B.Ed, עברנו את המסננת של משרד החינוך – מכללה להכשרת מורים לא יכולה לפנות מול המל"ג אלא היא מחויבת לפנות קודם לפיקוח שבודק שהתוכנית תואמת את תוכנית הלימודים ורק אז פונה למל"ג.

זה המצב נכון להיום. אנחנו מקווים שגם זה ישתנה.

עברנו את כל התהליך אך כבר חצי שנה אנחנו מחכים עם תוכניות, אחרי שאנשים קיבלו כבר כסף, כי המל"ג קיבל החלטה עקרונית לא לדון בבקשות של מכללות להכשרת מורים. בינתיים לא נעשית כאן הכשרה למתמטיקה, כבר שנה אנחנו מחכים סתם ולא יכולים להתחיל לעבוד. זה דווקא בדברים שעליהם היתה הביקורת הכי קשה והיה חשוב לנו לעשות את זה. תיכף התגייסנו ומי שיודע כמה כסף לוקח היום מומחה בדרגת פרופסור להכין תוכנית יודע כמה זה עלה לנו.

אם לא קשה לך, תן לי מכתב בעניין הזה ואני אנסה לסייע. אני אדבר עם מר שלמה גרוסמן, אשלח לו מכתב. אני לא מבטיח פתרון אבל זה לא יזיק. אולי זה יחיש את הפעילות.

אנחנו נתחיל לנוע לכיוון אולם טקס הענקת התארים במכללה.

גבירותי ורבותי, תודה רבה לכם.


הישיבה ננעלה בשעה 18:00