כנסת פתוחה

"גם אני אהיה סטודנט"

16
ועדת החינוך והתרבות -
5.5.2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 221
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, י"ד באייר התשס"ד (5.5.2004 ) , שעה 9:00

"גם אני אהיה סטודנט"

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי אריאל
משה גפני
מגלי והבה
גילה פינקלשטיין
עומרי שרון
יוסי שריד

פרופ' יעקב כץ - יו"ר המזכירות הפדגוגית, משרד החינוך
דר' אילנה זיילר - מנהלת אגף א' – מוסדות חינוך, משרד החינוך
שחף ארליך - מנכ"ל עמותת "גם אני אהיה סטודנט"
שושי חיימוג - תלמידה

דר' לוי
דר' גדעון בן-דרור

יהודית גידלי

חבר המתרגמים בע"מ




"גם אני אהיה סטודנט "

בוקר טוב לכולם, אנחנו היום בדיון, לבקשתו של חבר הכנסת עומרי שרון, כשהכותרת היא : "גם אני אהיה סטודנט". אני מבין שאנחנו נשמע מפי חבר הכנסת שרון וגם מפי אנשי העמותה במה מדובר ונשתדל גם ללמוד ואולי נוכל לסייע.

בבקשה חבר הכנסת שרון.

אני הגעתי לחבר'ה, נפגשתי איתם, ראיתי שהם עושים דבר מאוד מעניין וחשבתי שיכול להיות מאוד מעניין ומאוד חשוב גם להציג את זה וגם לראות איך אפשר לשלב ולעזור להם. לכן אני חושב שהכי כדאי שנציג את זה, שנסביר את הדברים, את ההיקף, מה עושים ומשם נראה איך ממשיכים הלאה.

בבקשה מר ארליך.

עמותת גם אני אהיה סטודנט, היא עמותה שבעצם עובדת עם ילדים מצטיינים. הטענה המרכזית שלנו היא שאם ניקח ילד בכיתה ב', ילד עם פוטנציאל למצוינות, באזור סוציו אקונומי נמוך, ונדע ללוות אותו מכיתה ב' ועד סוף י"ב, במערכת כוללת שרואה את התלמיד גם כתלמיד אבל גם כאדם, ותכף נדבר על מה, במערכת שכוללת את התלמיד, את ההורים שלו, ואת הקהילה שלו, אנחנו בעצם נוכל לקבל בסוף י"ב תלמיד מצטיין.

אבל הרבה יותר מתלמיד מצטיין אנחנו נוכל לקבל מנהיג בקהילה שלו, איפה שהוא לא יהיה, לאו דווקא מנהיג פוליטי, מנהיג בתעשייה, מנהיג בכלכלה, מנהיג בכל מקום שהוא יהיה. אנחנו בעצם עושים פרויקט שמשלב את שלושת הגורמים, את החניך, את ההורים ואת הקהילה. התלמידים מתקבלים לעמותה כמועמדים בכיתה ב' ונכנסים אליה בכיתה ג'. הם מייצרים קבוצות של 14 תלמידים בכיתה, ובעצם נכנסים לעבודה מכיתה ג', עבודה שוטפת, שהיא עבודה של שנים עשר חודשים בשנה, במהלך כל השנה.

היא מתבצעת בשעות אחר הצהריים?

היא מתבצעת בימי הלימודים בשעות אחרי הצהריים, ראשון, שני, רביעי, חמישי. הסיבה שהיא לא מתבצעת ביום שלישי כי רוב החניכים שלנו הולכים לתנועות הנוער, ותנועות הנוער הם ביום שלישי ושבת. אנחנו בעצם נכנסים אחרי יום הלימודים לבתי הספר. כלומר ילדים בבית ספר יסודי לא הולכים הביתה, אנחנו דואגים להם לארוחת צהריים והם נשארים ארבע שעות אחרי הלימודים והם לומדים מגוון שלם של מקצועות. כלומר לא המצאנו את הגלגל בשום דבר, לקחנו כל מיני דברים שקיימים.

הילדים לומדים מקצועות פורמאליים, מתמטיקה, אנגלית, מחשבים ועברית, שזה בעצם ארבע היסודות, ארבע השפות שאנחנו מלמדים. הם לומדים הרבה מאוד העשרה מדעית, הרבה מאוד העשרה הומאנית, שבהעשרה הומאנית לדוגמא המטרה שהילד ידע לסכם ולהרצאות בפני כיתה על מה שהוא למד. הם לומדים הרבה מאוד העשרה חוגית, שאנחנו פה משלבים בעצם עבודה עם המתנסים ומייצרים איזה שהוא שדרוג למתנסים, כלומר אנחנו מגיעים לאזורים שלדוגמא אין חוג צילום, אנחנו מביאים חוג צילום, חוג טניס, חוגי אומנות ברמה גבוהה.

הרעיון הוא שתלמיד, אדם, הוא משהו שלם, זה שהוא לומד זה חשוב, חמישים אחוז מהתקציב בסך הכול הולכים ללימודים, השאר הולך לפעילויות תרבות. כל ילד כזה יעשה פעילויות תרבות במהלך מה שנקרא פעילויות תרבות קצרות. הצגה, סרט, משחק באולינג, הופעה של אייל גולן, הופעה של מיומנה, כולם נמצאים על אותו לבל של פעילות תרבות.

סליחה שאני מפסיק אותך, כשאתם נכנסים לשכונה או לבית ספר ובוחרים מתוך נאמר שכבת כיתות ב' או כיתות ג', עשרה או חמישה עשר ילדים, זה בעצם יוצר איזה שהיא קבוצה מועדפת, מאותגרת כמובן יותר, אבל היא מקבלת המון – אני עכשיו מדבר מבחינת הילד והילדים האחרים שאולי מתייחסים לזה בקנאה, כי מלבד לימודים נוספים הוא גם מקבל מה שמכונה צ'ופרים.

נכון, הוא מקבל הרבה מאוד צ'ופרים, בעיקר בקיץ אנחנו עובדים עם הצופים, עם עתידים. כל הילדים שלנו הם ילדי קדם עתידים החל מכיתה ט'. אנחנו עובדים הרבה עם ניצנה, עם קרן רש"י, עובדים בפעילויות שהם בשותפות עם תנועות הנוער, פעילויות שהם בשותפות עם סיירות וטבע. הילד מקבל הרבה צ'ופרים אבל הוא מקבל גם חובות.

ילד כזה, אני אקצר את התהליך, החל מכיתה ז' בעצם, הוא מתחיל להחזיר לקהילה, ילד כזה מחויב להחזיר לקהילה. הילדים האלה מלמדים ילדים אחרים בתוך הקהילה, מעבר לזה הילדים האלה בבית ספר, ילד מצטיין אצלנו, הגדרה שלו היא לא ילד שיודע ויכול לעבור את הבחינות במאה, זה חוכמה קטנה מאוד. ילד מציין הוא דוגמא, ילד מצטיין זה ילד שאף פעם לא נוהג באלימות. ילד מצטיין זה ילד שעוזר בכיתה, ילד מצטיין זה ילד שצריך להתנדב, שהוא צריך להיות מדריך בתנועת הנוער, יש סטנדרטים לילדים מצטיינים, וזה נכון שזה גורם קנאה.

יש איזה שהיא תחרות, מצד שני תמיד אנחנו משאירים להנהלות בתי הספר מקומות פנויים לילדים בינוניים שמשתפרים במהלך השנה ואז למנהלת בית הספר יש כלי שהיא יכולה לדרבן את הילדים הבינוניים. כלומר אנחנו חושבים שיש לנו אפקט מניפה מאוד חזק, הוא לא מגיע עד לילדים המאוד חלשים.

כמה זמן אתם כבר פועלים?

אנחנו פועלים – בעצם התוכנית הייתה תוכנית ניסויית, אנחנו מערבים המון את ההורים, ההורים גם מגיעים להרצאות, הם גם יוצאים לסדנאות, הם גם משתתפים בקורסים. עשרה אחוז מהתקציב מושקע בעצם בהורים. ההורים הם חלק אינטגראלי מהפעילות, הם מחויבים לכל הפעילות. יש לנו הורים שבכל סטנדרט נחשבו להורים שאי אפשר לעבוד איתם ולעולם לא יבואו, ויש להם נוכחות מלאה בהרצאות, כי הם חייבים.

כמה שנים אתם פועלים?

אנחנו זה השנה השישית שלנו בתל כביר, זה היה חמש שנים פרויקט ניסויי בתל כביר, מי שפיקח עליו זה פרופ' מנחם פרידנלד, שהוא הקים ביחד איתנו את התוכנית. מהשנה בעצם התרחבנו, היום אנחנו קיימים בחמישה מקומות.

כשאתה בבית ספר מסוים מתחיל עם ילדי כיתה ב', בשנה הבאה שוב תפתח בשכבת ב'?

לא, אני מתחיל עם ב' עד ו', וכל פעם נכנסים מב' ואני גדל יחד עם הילדים. היום אנחנו קיימים ביהוד, בהרצליה, בתל כביר, בנס ציונה ובקצרין. אנחנו קיימים בקצרין בפרויקט משותף יחד עם עתידים, מי שמכיר את העבודה שהם עושים שם.

ביום ראשון אנחנו נהיה בקצרין.

אנחנו עובדים שם יחד עם עתידים והמועצה המקומית גולן וקצרין שעושים את כל השינוי ברמת הגולן. אנחנו עובדים שש שנים, יש לנו ילדים בתל אביב, הילדים שלנו הם לומדים בעיקר בעירוני ד', בעירוני א', יש לנו קצת בהנדסאים, אבל הנדסאים נסגרה חטיבת הביניים, כשהתחלנו פחות או יותר.

הציונים שלהם הם מאוד גבוהים, מבחינתנו הסטנדרט הוא –

למה עירוני א' ועירוני ד'? יש עירוני ח', יש עוד בתי ספר. דווקא ילדים מהשכונות, הרבה ילדים מהשכונות.

קודם כל זה תלוי באשכול, דבר שני את בטח מכירה את מערכת החינוך בתל אביב, אני יכול להגיד לך שלקראת שנה הבאה עם הפתיחה של פרויקט ביפו, אנחנו מתכוונים להתחיל לנסות לעבוד יחד עם המכללה האקדמית, בעירוני ז', לשדרג את עירוני ז'. אבל כל עוד היינו פרויקט קטן, אנחנו העדפנו בעצם ללכת בתוך האשכול שלנו, לבית ספר שיודע לתת את הבגרות הכי טובה מבחינתנו. יודע לתת חמש יחידות פיזיקה, חמש יחידות מחשבים, הרעיון שלנו היה לא לנסות לשנות בתי ספר, לא לנסות לעבוד, אלא בקיים לשלוח למה שאנחנו הבנו כבית ספר שיכול לתת תשובה.

בתל אביב אתם בא' וד'?

בתל אביב אנחנו בעיקר בא' וד', יש לנו מעט מאוד מהנדסאים. בכל המקומות האחרים אנחנו פתחנו ב' עד ו', מלבד נס ציונה שפתחנו ב' עד ח'. בכל מקום אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם המגזר העסקי, כמעט בכולם. ביהוד זה מרקורי, נס ציונה –

שיתוף הפעולה הוא בכך שאנשים שלהם באים לשם, או בכסף, או בשניהם?

גם וגם, גם כסף וגם שיתוף פעולה, הכניסה שלנו מתבצעת בעצם, איך אנחנו נכנסים לתוכנית, אנחנו נכנסים קודם כל דרך מנהל החינוך של העירייה, זה השיטה. קודם כל להגיע למינהל החינוך של העירייה, פעם אנחנו היינו פונים, היום מנהלי החינוך פונים אלינו. ממנהל החינוך אנחנו עוברים בעצם לבית ספר ובית ספר אנחנו נכנסים, כשהבסיס שלנו הוא בית הספר. כשהילדים גדלים יותר, בתל אביב לדוגמא אנחנו לא מלמדים אותם בתוך החטיבה, אנחנו חוזרים לשכונה, בנס ציונה אנחנו מלמדים אותם עדיין בתוך החטיבה, כלומר אחר הצהריים. כל מקום זה טיפה שונה. אבל בבית ספר יסודי אנחנו מתעקשים ללמד בתוך בית הספר. כלומר להגיע אחר הצהריים בתוך הבית ספר, הילד לא יוצא, או שהוא עובר מבית ספר לבית ספר, אם זה שני בתי ספר.

מי המורים?

עד כיתה ט' זה סטודנטים.

מה זה, פר"ח?

זה לא פר"ח, לצורך העניין דומה.

במה זה שונה מפר"ח?

אתם משלמים יותר לסטודנטים?

לא, אנחנו לא משלמים יותר לסטודנטים,

במה זה שונה מפר"ח?

זה שונה מפר"ח, מבחינת הסטודנט - ?

אנחנו מכירים את הפרויקט של פר"ח, כן,

מבחינת הכסף זה אפילו דומה מאוד, הוא בא פעם אחת לארבע שעות, הוא מקבל חמשת אלפים שקל. מבחינת הזמן שנדרש הוא קצת יותר, כי אלף הוא צריך להכין שיעורים ולהרצות, זאת כיתה, יש לו כיתה. ב' הוא מחויב –

פר"ח זה אחד על אחד.

הוא מחויב בסדנאות, כלומר בתחילת שנה יש ארבעה ימים של סדנה של ההורים הילדים והמדריכים, הוא מחויב בארבעה ימים כאלה. הוא מחויב באירועים של כל החגים, כלומר הוא מחויב לקבוצה שמתהווה. מה שטוב לסטודנט בדרך כלל, מה שהם אוהבים, שכל תוכנית בעצם מתבססת על סטודנטים ועל מנהל, ובהמשך על מורים, מכיתה ט' זה מורים. אנחנו עובדים יחד עם ברנקו וייס ויחד עם עתידים, יש לנו שיתוף פעולה לגבי הילדים מט' ומעלה.

מה שטוב לסטודנט, זה שהסטודנטים מרגישים שמבחינתם זאת תוכנית קטנה ויש להם אפשרות להשפיע על המערכת מאוד בקלות.

כמה השקעתם?

כל ילד, השקעה –

לא כל ילד, כמה השנה אתם משקיעים בסך הכול?

בסך הכול השנה אנחנו נשקיע 2.5 מיליון שקל, שנה הבאה ארבעה מיליון שקלים. כל ילד עולה 6000 שקל בשנה, שכמו שאמרתי חצי מזה, זה הלימודים, עשרים אחוז על פעילות תרבות, שהרוב היא פעילות תרבות בחופשים, חלק פעילות תרבות במהלך שנת הלימודים. עשרים אחוז מזה זה על הקיץ ועשרה אחוז על ההורים.

מה המקורות שלכם?

המקורות שלנו הם מעט כסף מהרשויות המקומיות, בערך עשרה אחוז מהתקציב. כל השאר זה קרנות, אנשים פרטיים וחברות.

באיזה יחס? אני אגיד לך למה אני שואל, כי מניסיוני, אין לי הרבה ניסיון, אבל מניסיוני הצנוע אני יודע שמקימים עמותות שכוונותיהן נפלאות, אבל בסוף זה חוזר לאותו מקור מימון. איך שלא מסתכלים בסוף מגיעים למשרד החינוך, לאיגום. באיזה יחסים, אתה אומר, קודם כל אתה אומר שאתם עובדים עם ברנקו וייס, אתם עובדים עם סקטה רש"י,

כן,

אז מה שם, תן לנו תמונה מוגדרת של המקורות.

וכשאתה אומר תלפיות –

עתידים, לא תלפיות,

האם עתידים סופרים את אותם ילדים?

לא,

איך שיתוף הפעולה?

איך עתידים עובדים, עתידים בעצם ככה, הילדים שלנו הופכים להיות ילדי קדם עתידים, ומה שקורה בעצם, בקטע של הלימודים של ברנקו ויס, אנחנו עושים שם בחלק הזה שליש מהתרומות שלנו, שליש מברנקו ויס ושליש מעתידים, מקדם עתידים בהקשר הזה.

בהקשר של קרן רש"י, קרן רש"י עוזרת לנו בכל הסדנאות שלנו בניצנה ובתוכנית שלנו בנס ציונה.

באופן כללי מתוך התשעים אחוז שמגיע מתרומות, חצי מזה זה חברות, עשרים וחמישה אחוז זה קרנות ועשרים וחמישה אחוז אנשים פרטיים, זה החלוקה. הרוב זה קרנות חינוך, כמו קרן רידג', קרן גלנקו, קרן יהל, שזה הקרן של משפחת רקנאטי, קרנות שזה מה שהן עושות, תורמות לחינוך, או תורמות גם לדברים אחרים ותורמות גם לחינוך.

מי האפוטרופסות הפדגוגית ?

פרופ' פרידלנד, המכללה האקדמית של תל אביב יפו, מי שלא מכיר, זו מכללה ציבורית.

מכירים,

מכירים, אז אני הקמתי את התוכנית לפני שש שנים יחד עם פרופ' נחמיה פרידמן שהצטרף מאוד מהר. הועדה האקדמית, הפדגוגית אקדמית היא ברשות נחמיה פרידלנד.

כמה אנשים בעמותה הם מקבלי משכורת?

בעמותה עצמה, בהנהלת העמותה מה שנקרא, יש שתיים וחצי משרות. בכל תוכנית יש מנהל שמנהל, זה משרה מלאה של בן אדם מאוד צעיר, מישהו שסיים תואר ראשון, משרה של 5000 שקל, ורכזים שהם סטודנטים שזה משרה של אלפיים שקל, אחד או שניים, תלוי בגודל התוכנית. בתוכנית חדשה אין רכזים, בתוכנית שגדלה, יש. זה הסדר גודל של מקבלי משכורת בעמותה.

אני מציע שנשמע גם את שושי.

אני שושי, אני בפרויקט חמש שנים ה', אני בכיתה ט'.

איפה את לומדת?

עירוני ד',

באיזה עיר?

תל אביב, תל כביר, אני חמש שנים בעמותה, זה לא סתם עמותה שאתה בא, לומד והולך, היא עמותה שהיא כמו משפחה שלנו, כי אנחנו לא באים וזהו, באים והולכים. הם מובילים אותך עד לבגרות שזה טוב, הם עוזרים לך ולא רק סטודנטים, הם מביאים עוד אנשים שכאילו עוזרים לך לבגרות.

אז מה אתם מצפים מאיתנו, זה שבאתם לספר לנו על פועלכם זה יפה וזה גם בהחלט גורם לסיפוק. אבל מה הציפיות שלכם מאיתנו?

קודם כל שתהיו מסופקים, זה חשוב מאוד,

את זה השגתם,

תיכף נשמע את אנשי משרד החינוך, אני רוצה לשמוע את ההתייחסות של משרד החינוך.

משרד החינוך יגיד שזה נהדר ושימשיכו בפועלם.

א' קודם כל זה ישמח אותי מאוד, שמשרד החינוך יגיד שזה נהדר, בשלב הזה היינו רוצים, עבדנו בעצם כעמותה שקמה לאט לאט, פיתחה את המודל שלה, ויישמה אותו והיא חושבת שהוא מצליח. אחד הדברים החשובים זה הכרה, הרעיון שיכירו את התוכנית, יראו אותה, גם יבקרו אותה, גם ישאלו את השאלות הנכונות, גם יראו, אנחנו מחפשים בשלב הזה הכרה ושתהיו מסופקים, זה שני הדברים.

פרופ' כץ, לפני שנשמע עד כמה אתה מרוצה מכזו פעילות, אני רוצה לשאול, מאחר וקיימות עוד עמותות של אנשים טובים, שבדרך כלל פונים לאותם מקורות.

עשרות,

עד כמה המשרד מעורב, מנתב את הדברים, מעודד את הדברים, כשלכולם יש כוונות טובות, אבל איך אתם בתמונה?

אני אומר מה המדיניות הפדגוגית שלנו, לאחר מכן איך אנחנו מתייחסים לכל העמותות. המדיניות שמסתמנת בשנים האחרונות במשרד, היא לא לאפשר לעמותות להיכנס לחינוך הפורמאלי. זאת אומרת משמונה בבוקר עד שהמורה הולך הביתה, המורה אחראי כלפי התלמידים, לפיקוח של משרד החינוך, אנחנו מצפים שהמורים יעשו מה שצריך לעשות.

מאידך אנחנו מאוד מעודדים פעילות מהסוג הזה, שהיא העשרתית ואולי אפילו יותר מזה אחרי הצהריים. להיכנס לאותה מסגרת שמערכת החינוך הפורמאלית לא יכולה לעשות ולא עושה. יש מספר עמותות שעוסקות בחינוך אחר הצהרים נקרא לזה, אני לא רוצה להגיד בלתי פורמאלי, זה לא בדיוק בלתי פורמאלי, זה יותר העשרה ותמיכה וקידום תלמידים מעבר לחינוך הפורמאלי, שכפי שאתם יודעים לא לוקח יותר מאשר חצי יום או טיפה יותר בבית הספר העל יסודי.

כמובן שאנחנו בדרך כלל מפקחים על היעילות של אותן העמותות, יש עמותות יעילות מאוד ויש לנו פיקוח, אומנם לא יותר מדי מפקחים עוסקים בזה, בסך הכול מפקח אחד שמבקר את העמותות שעוסקות בעניין. העמותות הטובות, הרציניות, שמוסיפות ותורמות, אנחנו מעודדים אותם.

הם עוסקים במקצועות הליבה, יש איזה שהיא התאמה בין תוכנית הלימודים לבין מה שהם מוסיפים התלמידים.

בוודאי,

אני רק אגיד, לגבי מקצועות הליבה אנחנו לא מלמדים בלי תיאום עם בית הספר, כלומר אנחנו מתחברים למי שמרכז את המתמטיקה ואת האנגלית בבית ספר, בעיקר מתמטיקה ואנגלית. מחשבים יש לנו תוכנית, ילד בכיתה ו' אצלנו חייב לדעת לתכנת, אז זה תוכנית אחרת. אבל מתמטיקה ואנגלית אנחנו מאוד מחוברים לבתי הספר. ובגלל זה בית ספר בעצם שההנהלה שלו, אנחנו חושבים שהיא לא ממש רוצה אותנו, אנחנו לא נהיה שם. החיבור עם בית הספר הוא חיבור מאוד הדוק, למרות שאנחנו אחרי הצהריים.

אתם מכירים את העמותה הזו?

אנחנו לא מכירים, אנחנו נשמח להכיר ולבקר.

זאת אומרת שכל מה שאתה אומר לנו שזה חשוב, בינתיים לא חל על העמותה הזו.

נכון, לא בדקתי,

בינתיים לא בדקתם, לא ביקרתם, לא פיקחתם, אין לכם מושג,

לא,

אתם לא יכולים להגיד עליה מילה מטוב ועד רע.

לא,

דר' זיילר, בבקשה,

אני רוצה להמשיך את הדברים של פרופ' כץ, קודם כל תבורכו, זה יפה, זה מעניין, זה מאתגר ואני באמת סבורה שצריך לברך על כל יוזמה כזאת. אבל בדיוק בהמשך לדברים שנאמרו כאן, אני אשמח מאוד אם נכיר אתכם גם בפן הפדגוגי, ואם יהיה קשר בין המנהל הפדגוגי, שאחראי על מערכות החינוך באמצעות כמובן המנהלים והמפקחים, להכיר את התוכנית ואולי לחשוב ביחד על כל מיני פרמטרים שאנחנו, אני לפחות כשקראתי את התוכנית, שאלתי את עצמי ולא היו לי את התשובות. אני לא רוצה להתחיל כעת דיון על התוכנית עצמה, אלא רק על העיקרון, וגם כפי שאמר או כפי שנשאל כאן, גם להיות בטוחה תוך כדי הדיונים המשותפים שלנו ועיגון העקרונות, שנכנסים באמת לאותם מקומות שלא פועלות שם כבר עמותות אחרות, שלא פועלת קרן קרב ונותנת תוכניות העשרה, עמותת ידידים וכו'. כי אני חושבת שהאזורים –

אחד הדברים שאנחנו עושים, למשל בבאר שבע הזמינו אותם ובדקנו –

נכון, בדרום וכו', זאת אומרת יש הרבה מאוד, כפי שנאמר, -

ברנקו וייס בעצמו,

ברנקו וייס בעצמו, אז חשוב מאוד, אני חושבת שהיעילות של התוכנית, זה יכול לתת לה אפילו דחיפה קדימה אם גם נלמד אותה ונכיר אותה, גם נהיה יותר מתואמים, וגם באמת נהיה בטוחים שלא נוצרות כפילויות. כי הרבה פעמים קורה במקומותינו שרוב טוב מושפע פחות או יותר באותם אזורים, ולעומת זאת יש מקומות – לכן מאוד שמחתי לשמוע על קצרין ולא מקומות אחרים שאני יודעת שהם כבר שופעי טוב.

היינו פה לפני כחודש בדיון לפי בקשתה של חברת הכנסת יולי תמיר, בנושא עמותת אומץ. שם יש מצוקה, הם פועלים לאותם מטרות טובות, בשכבות הגבוהות יותר –

זה תוכנית של משרד החינוך, זה לא –

שם יש מצוקה כספית,

נו, בוודאי,

בקצרה, הרעיון יוצא מן הכלל, אני מניחה שהביצוע בוודאי טוב. אנחנו מבקשים להיות שותפים, שזה אומר להכיר, לתכנן, כמובן לא לפגוע בעצמאות שלכם אבל להיות הרבה יותר מודעים ושותפים.

בבקשה פרופ' כץ.

אני רוצה להוסיף, יש לנו מספר פרויקטים, מספר קטן של פרויקטים מהסוג הזה, לפי מה שאני שומע, אם סטודנטים, אני מדבר בגלל הסטודנטים ומסתבר שהסטודנטים מחויבים והם עושים עבודה טובה מאוד. אני אתן רק דוגמא, פרויקט משותף עם הטכניות, הם הביאו את המימון ואנחנו נתנו להם את האפשרות להיכנס למערכת החינוך. הם מקדמים את הסטודנטים במתמטיקה –

זה עמותת הפרופסורים? זה נקרא עמותת בשער.

לא, לא, לא בשער,

בשעתו נשיא הטכניון היה שם.

נשיא הטכניון, פרופ' – הציע שהסטודנטים להנדסה ולמתמטיקה, ילמדו במנהל החינוך, או במסגרת מנהל החינוך של עיריית חיפה, אותו סוג של העשרה במתמטיקה, בקבוצות קטנות ותלמידים שמעוניינים בכך. זה התחיל השנה וזה עובד טוב, אנחנו יודעים מה המצב במתמטיקה, זה רק יכול להועיל לנו. אנחנו נוכחנו לדעת שהעבודה של סטודנטים היא עבודה איכותית וטובה.

לכן, ממה שאני שומע, זה בוודאי נשמע טוב ונשמע כדבר שמשלים את המדיניות שלנו. מה שכן, אנחנו כמובן נרצה להכיר ולשתף פעולה.

אתם מחזקים את המצטיינים, את אלה עם הפוטנציאל, אבל ברור שהשקעה דומה גם בבינוניים בוא נאמר, גם היא תרים אותם, זה אין ספק. כלומר לדברים אין גבול.

א' התוכנית כמו שהיא מתאימה לילדים מאוד מסוימים. אם תיקח את התוכנית הזאת, תשים אותה כמו שהיא לילדים בינוניים, היא לא תעבוד טוב, צריך לעשות בה שינוי. אבל זה ברור, אתה בוחר, כי העמותה עם כסף פרטי, כסף שמגע, הוא של אנשים פרטיים –

איך אתם ממיינים את הילדים? בכיתה ב' למשל?

בכיתה ב' אני לוקח פי שניים תלמידים ממה שאני יכול לקבל, ומי שמצביע עליהם היא מערכת החינוך, אני לא יודע לבחון. יש לי בחינות בכיתה ד', ה', ו', בכיתות ב' הבחינות שלי לא טובות.

זה מערכת החינוך או המערכת החינוך?

בתי הספר, אני לא יודע, מנהלת בית ספר – זה מערכת החינוך או המערכת העירונית?

מנהלת בית הספר זה בסדר, אני לא הייתי רוצה שפוליטיקאים יתחילו לסווג תלמידים.

לא, לא, זה בית הספר, שמה שקורה אני מקבל בעצם פי שניים תלמידים ממה שאני יכול, ואז בכיתה ב' הם לא נקראים ילדים של תוכנית המצטיינים, זה פעילות שנראית אחרת, אני מכיר אותם במהלך השנה. אני מלמד אותם אנגלית ו או לוגיקה, זה שני הדברים שאני מלמד אותם. הם לא משתתפים בכל הפעילויות, כלומר כדי לא ליצור תחושת כישלון לחצי מהתלמידים הם קוראים לזה חוג. מתוכם אנחנו בעצם בוחרים, אחרי שאנחנו מכירים את הילדים, הם גם עושים בחינות, אבל הבחינות הן – בחינה תשפיע רק אם הילד קיבל או מאה, שאי אפשר לקבל מאה בבחינות שלנו או עשרים, הוא צריך מאוד להיכשל או מאוד להצליח, כדי שנתייחס לבחינה ולא נתייחס להיכרות ולעבודה. זה ילדים מאוד קטנים, אבל במהלך השנים אם ילד נגיד רוצה להיכנס, אם נשאר מקום בכיתה ו', או בכיתה ז', אז הוא צריך לעבור בחינה שונה.

איך זה משתלב לפרויקטים לילדים מחוננים? יש רשויות מקומיות שמלקטות את המחוננים.

ברגע שיש לנו ילד מחונן, שמוכר כמחונן, אנחנו שולחים אותו לתוכניות למחוננים, הם עושים הכול יותר טוב מאיתנו. מכסימום אם זה רק פעם בשבוע, אז באותה פעם הוא נוסע וחוזר, יש כאלה שזה יותר. הגדרתית אין לנו את המקצועיות הנדרשת כדי לעבוד עם ילדים מחוננים, כמו שתוכניות מחוננים עושות.

איך אתה הגעת, אם מותר לשאול, מה הרקע ?

מותר בהחלט,

מה אתה עושה?

אני בעל תואר שני בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב. מה שעשיתי בחיים זה לייעץ, הייתי יועץ לחברת אפלייד אקונומיקס, של כמה פרופסורים לכלכלה, ייעצתי בעיקר לחברת בזק. תואר ראשון עשיתי במכללה האקדמית של -, תוך כדי התואר הראשון בעוונותיי, אחרי שהבנתי שמאבק הסטודנטים של תשעים ושמונה הוא לא בשביל צדק חברתי אלא בשביל חמשת אלפים שקל, פרשנו חבורה של סטודנטים מהמאבק והקמנו את זה.

עד לפני שנה לא עבדתי בעמותה, אלא הייתי יושב ראש העמותה והעמותה פעלה. מלפני שנה וחצי שולה רקנאטי הצטרפה, הקימה ועד מנהל ציבורי, שהחליף את הועד מנהל של סטודנטים שהיה, ומאז אני עובד בעמותה.

בירושלים אתה רוצה לפתוח שנה הבאה.

שנה הבאה אנחנו פותחים תוכנית בירושלים,

איפה בירושלים?

אנחנו כרגע בדיונים עם מנהל החינוך. ההגדרה של איפה היא תמיד של מנהל החינוך, היא לא שלנו, אנחנו לא מכירים את הערים שאנחנו נכנסים אליהם, אנחנו לא יודעים איפה צריכים. אחרי שאומרים לנו איפה, אנחנו מנסים למפות, לראות איזה עמותות פועלות בשטח, כדי לראות שאנחנו לא נכנסים למקום שהוא רווי ושאין לנו מה לעשות שם. גם כשאני חושב שאני הכי טוב בעולם, אם הילדים נמצאים בפעילות, אני לא רוצה להיות שם, אין טעם. אבל בדרך כלל זה פשוט מנהל החינוך.

יש את העניין של הפעילות בפריפריה, שהיא לא בהכרח פריפריה גיאוגרפית, שזה מאוד חשוב. מקדישים הרבה פעמים תשומת לב ומאמץ לפריפריה גיאוגרפית ופחות לפריפריה חברתית.

אני רואה שאתם למשל בשכונת שביב בהרצלייה, שזו שכונה חלשה. אני ראיתי תלמידים מחטיבת רעות בשביב, לומדים יום בשבועיים במרכז הבין תחומי בהרצליה, באים וממש לומדים משפטים וכלכלה.

נכון שפריפריה זה לא בהכרח על פי אמת מידה גיאוגרפית, אבל בכל זאת צריך לקחת בחשבון שבהרצליה יש עירייה יחסית חזקה.

בכמה משתתפת העירייה למשל בפרויקט שלכם הזה בהרצליה?

בהרצליה בערך בעשרים אחוז, קצרין משתתפת הרבה יותר. תל אביב לא משתתפת בכלל.

אני לא הצלחתי לשמוע את הפתיחה, אבל אני מעיין בחומר, כשאנחנו מדברים על טיפול באוכלוסיות מכיתה ב' עד כיתה י"ב, כאילו אנחנו לוקחים או משחררים את משרד החינוך ואת ההורים מאחריות.

לגמרי לא,

יש פה מרכיב מאוד כבד של שיתוף ההורים ושילוב ההורים בפעילות וחלק מהתקציב מושקע פה, עד עשרה אחוזים, מושקע בהורים, בפעילויות שלהם, בשילוב שלהם וחיבור שלהם לפעילות.

יש מסגרות שהתוודעתי אליהם, שעכשיו צה"ל עוסק בהם, לאתר תלמידים –

אנחנו עובדים יחד עם התוכנית.

השאלה היא האם זה נבחן בעצה אחת עם משרד החינוך.

זה כבר עברנו,

כי מאוד חשוב שלא יהיה מצב, יש לי בעיה, אז יש את המוצא, אני שולח לשם.

יש גם מגרעת בזה שבאים בסוף. אני חושב שאנחנו ממשיכים לסיכומים. אני חושב שאפשר להביע קורת רוח , בהזדמנות זו אפשר להביע קורת רוח מכל מי שתורם, לא רק העמותה הזו. מכיוון שדנו בעמותה הזו אפשר לציין גם אותה, אנחנו ממליצים שמשרד החינוך יבוא בקשר ודברים עם העמותה ויבדוק את פעילותה. נסייע לה במידת האפשר על פי אמות המידה המקובלות. יש לא מעט עמותות ויש כללים לעמותות.

אני סבור שראוי שמשרד החינוך והתרבות, שאת העמותה הזו פוגש היום לראשונה, יבוא אלינו באיזה שהוא שלב, יכול להיות בסוף כנס הקיץ, או בתחילת המושב הבא, ויציג בכלל את הפעילות של העמותות השונות שקיימות בשטח. אולי עד אז תאתרו עוד כמה שלא איתרתם. אפשר לדיון כזה להביא נציגים גם של העמותה הטובה הזאת וגם של עמותות אחרות, את כל הנושא לנסות לתמוך בו, לתת לו תמיכה ציבורית של ועדת החינוך והתרבות של הכנסת.

אפשר אולי לחשוב על אפשרות שחברי כנסת, חברי ועדת החינוך והתרבות, או גם אחרים, יהיו ידידים של עמותות כאלה ויבואו ויתלוו לפעילויות.

אתה יכול להיות בטוח שאין עמותה שלא מגיעה אליך במוקדם או במאוחר.

הן מגיעות זה, נכון, אבל פה אני אומר שוב, אם אנחנו בנושא של החינוך, כשאלה יהיו העמותות שמשרד החינוך יאמר לנו שהוא כבר מכיר אותן ויודע על פעילותן ומעודד את הפעילות, שאנחנו נלווה את העמותות האלה כידידים, באיזה שהוא אופן של תמיכה ציבורית לא פוליטית, זה בוודאי יכול לסייע. גם יכול אולי להקל עליכם להגיע לעוד אנשים שיתעניינו, שיבואו לפעול, אולי לתרום. חשוב שזה יעשה ביחד, כדי שגם התמיכה והעידוד שלנו יתפזרו באופן שווה והוגן.

ברשותך אני מציע להבא סדר הפוך, שפגישות ההיכרות עם משרד החינוך יהיו לפני שבאים לוועדה ולא אחרי שבאים לוועדה.

בוודאי חבר הכנסת שריד, זה נכון.

כמו להבדיל אלף אלפי הבדלות, כשבאים לבג"ץ, קודם ממצים את כל מה שצריך למצות לפני שאתה הולך, באים לוועדה, זה פגישת ההיכרות, אנחנו בעצם יכולים להמליץ בהחלטותינו על פגישת היכרות עם משרד החינוך, זה טיפה מגוחך.
קודם כל צריך להיות בקשר עם משרד החינוך, לראות מה משיגים שם, אחר כך הפרוצדורה היא לא פרוצדורה נכונה.

אני מסכים איתך, לגבי המקרה הזה, אבל האנשים הטובים האלה כבר פה. האנשים האחרים, העמותות האחרות אינן פה כדי לשמוע אותנו, אבל משרד החינוך כן פה, לכן ביקשתי מהמשרד שהוא יאתר וימפה את אלה שקיימים בשטח, יהיה איתם בקשר ואחר כך יבוא אלינו בצורה מרוכזת.
יש עוד חבר וועדה שרוצה להוסיף?

כדי לכלול את כל מרכיבי האוכלוסייה, אני אשמח למגזר שאני מייצג, לבחון אתכם בכיוון הזה, כי אני מאמין שככל שמגבירים ועושים למען הישגים יותר טובים, אנחנו בעד ונברך על כל דבר שתורם להישגים ובמיוחד אחרי שאנחנו מדי פעם מתבשרים על התוצאות של הבגרויות שלנו.

אני מודה לכל מי שבא, תודה לחבר הכנסת שרון, אתה רוצה להוסיף עוד דברים?

עלו והצליחו, את ההחלטה כפי ששמעתם פה נרשום וננסח. פרופ' כץ בבקשה, תחזרו אלינו כשאתם בשלים ואם לא אנחנו נזכיר לכם תוך כמה חודשים. חבר הכנסת שרון, תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 9:40