כנסת פתוחה

המחקר בחקלאות ימית נוכחים:



5
ועדת המדע והטכנולוגיה
4.5.2004

פרוטוקולים/ועדת מדע/8570
ירושלים, י' בסיון, תשס"ד
30 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 71
מישיבת הוועדה לענייני מחקר ופיתוח מדעי טכנולוגי
יום שלישי, י"ג באייר התשס"ד 4.5.04, שעה 14:45

המחקר בחקלאות ימית

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר

פרופ' דן לבנון – המדען הראשי, משרד החקלאות
חיים אנג'נו - מנהל אגף הדייג, משרד החקלאות
הלל גורדין – אגף הדייג וחקלאות ימית, משרד החקלאות
ד"ר עמוס טנדלר – מנהל המרכז הלאומי לחקלאות ימית, משרד החקלאות
מאיר קפלן – יועץ בלשכת המדען הראשי, משרד החקלאות
יצחק שפיגל – סגן ראש מינהל המחקר החקלאי למו"פ, משרד החקלאות
ד"ר מיכאל בייט – מדען ראשי, משרד לתשתיות לאומיות
רוני בורוכוב – ראש תחום טכנולוגיה ומדעים מדוייקים, לשכת המדען הראשי, משרד לבטחון פנים
שלי ברוש- רפרנטית משרדים כלכליים, משרד החשב הכללי, משרד האוצר
פרופ' רמי רחמימוב – המדען הראשי, משרד הבריאות
ד"ר אלי שטרן – המדען הראשי, המשרד לאיכות הסביבה
עלי דוביצקי – מנהל מחוז מרכז, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
שי מי-טל – אגודת מהנדסי כימיה וכימאים, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
אבי צורן - אגודת מהנדסי כימיה וכימאים, לשכת המהנדסים, האדריכלים והאקדמאים במקצועות הטכנולוגיים בישראל
פרופ' יצחק הדר – דיקן הפקולטה לחקלאות, אוניברסיטה העברית
פרופ' יוסף מזרחי – ראש המכון לחקלאות ולביולוגיה שימושית, מכון למחקר שימושי, אוניברסיטת בן גוריון
פרופ' יצחק שמולביץ – מרכז הנדסה חקלאית, הפקולטה להנדסה אזרחית וסביבתית, הטכניון
אורי דורמן – מנכ"ל מו"פ, מיג"ל, מרכזי מו"פ אזוריים
גיא אליישיב – דירקטור למו"פ חברת זרעים גדרה
ד"ר אייל ורדי - ראש אגף המחקר, חברת "הזרע ג'נטיקס בע"מ"
מאיר קפלן – אחראי על מו"פ איזורי בפריפריה, קק"ל
ארנון רונן – מנכ"ל אגרו ונט בע"מ
יריב אברמוביץ – צלול
רוני קומר – צלול
עדי שפבר – צלול
רן חקלאי – נציגות הדורות הבאים בכנסת
יוסטה בלייר – מזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל
רפי הוידה – סגן מדען ראשי, משרד התקשורת
חסאם מסאלחה – משרד המדע והטכנולוגיה-
ראש תחום בריאות סביבה וחקלאות

ענת לוי

חבר המתרגמים בע"מ


מחקר בחקלאות ימית

אני ברשותכם רוצה לעבור לנושא של חקלאות ימית. מי מציג לנו את הנושא הזה?

שמי עמוס טנדלר, מנהל המרכז לחקלאות ימית באילת.

לפני שאתה מתחיל, אני ראיתי בטלוויזיה תוכנית, בחדשות אני חושבת שזה היה – על גידול אצות. דוגמא אולי מייצגת את ה"ברוך" שלנו. גידול אצות בערבה.

יש שתי שיטות: בתוך מערכת סגורה ובתוך בריכות.

אני חושבת שזה היה בתוך בריכות. ומכון – אצלכם זה פותח? אצל מי?

יש שיטה – באוניברסיטת בן-גוריון שפיתוח את השיטה הסגורה...

מה שאני רוצה לומר הוא, אצלנו במדינת ישראל, במכון מחקר שלנו, פותחה שיטה, טכנולוגיה מאוד מתוחכמת, לא היה מי שיקנה את זה, לא היה מי שישים כסף ומתי שהיה צריך במדינת ישראל וגורמים אחרים בארץ, ולפי הטלוויזיה מה שאני אומרת – חברה יפנית קנתה את זה והיום היא מרוויחה מאתיים חמישים מיליון דולר כל שנה.

מעבר להון המוסף.

החוקר , המדען הישראלי הוא היועץ שלו.

זה דוגמא, אם את שואלת, זו דוגמא של עבודה עם התעשייה. מכרו את זה לחברה ישראלית חברת "כור" מזון. וכשהיה המשבר הגדול של "כור", אז מכרו את זה ליפנים.

לא – קודם הוא מכר את זה לשני ישראלים. הם היו אנשי ביניים, מכרו את זה ליפנים ובינתיים עשו את המיליונים שלהם.

טוב, מה שאני רוצה לומר זה שזה חבל.טוב, זה פיספוס גדול מאד. מה שיש פה להראות ואני לא צריכה לשכנע אתכם, יש לנו פוטניציאל כלכלי אדיר מכל הטכנולוגיות החקלאיות כולל הימיות וצריכים למנף את זה. בבקשה.

מה שאני אראה לכם בקצר מאוד, אני מקווה שלא ביותר מעשרים דקות, אני אראה לכם דברים ייחודיים שפותחו בישראל בטכנולוגיה שהיא טכנולוגיה ימית ואיתה טכנולוגיות נוספות שמלוות. אתן לכם קצת רקע כדי להבין למה מדינת ישראל החליטה ללכת על זה. אז הרקע הוא שהמטרה היתה לחפש טכנולוגיה שתדע לחסוך במים מתוקים. טכנולוגיה של מי ים. מינוף שני היה התבוננות על תפזורת הדגים על ידי האוכלוסייה, כמו שאנחנו יכולים לראות את התפזורת לנפש הולכת ועולה, זו התחזית לשנים הבאות. הביקוש הצפוי הולך ועולה, בלי להתייחס כמובן לגודל האוכלוסייה שהולך ומשתנה. כלומר, הדגים וכאן צריך לציין שגידול הדגים היום עומד על סדר גודל של עשרים אלף טון בחקלאות מים בישראל, כלומר שהיתרה יש לייבא ומדובר בסכומים מאוד משמעותיים של כסף. הנימוק השלישי הוא שהדייג העולמי הגיע לשיאו בשנות החמישים, הגיע לשיאו בשנת התשעים, שנת 85' והחל מאז כמות הדייג הנידוג היא מסתבר סופית. אי אפשר לגדול מזה. אני מדבר על סדר גודל של שמונים וחמישה עד תשעים מיליון טון בשנה, ואגב- הרכב הדגה השתנה. הוא לא נשאר כמו שהוא היה בתקופות האלה, כלומר שהמחיר של הדגים עוד יילך ויעלה ולכן הצורך לספק לאוכלוסייה הישראלית את הדגים שיחסרו בשוק בלבד. סדר גודל של ההערכות לייבוא דגים לישראל יהווה "ג'אמפ", קפיצה מאוד משמעותית בהוצאות, סדר גודל של מאה מיליון דולר בשנות התשעים ועד היום. בשנת 2020 ההערכה היא שזה יהיה הרבה יותר גבוה, המספר הזה לא ממש מדוייק אבל אנחנו מדברים על סדר גודל של שלוש מאות עד חמש מאות מיליון דולר. את זה מישהו טבע את הביטוי "מחליף ייבוא", כלומר, במקום שאנחנו נייבא אז החקלאים שלנו יוכלו לייצר את זה והטכנולוגיות החקלאיות שהתפתחו בישראל הן מאוד מדהימות. היכולת של החקלאי הישראלי לייצר דגים היא מאוד יעילה. מדברים על חקלאות ימית בסדר גודל של בין שישים לשמונים טון לעובד. אני מדבר על עובד בשטח, אני לא מדבר על כל היתר.
לכן הממשלה החליטה להקים את המרכז הלאומי לחקלאות ימית. הוא הוקם על ידי הממשלה כדי לייצר ולהתמודד עם המחסור הצפוי הן במים מתוקים והן בדגים. אם מסתכלים על תחזית התצרוכת של ייצור דגים בישראל, ואני אתייחס כאן למספר נתונים. כאן יש לנו את תחזית תצרוכת הדגים, כאן יש לנו את השנים. אז אנחנו רואים – הקו הירוק מתייחס לתצרוכת כולה, הקו האדום מתייחס לייצור הדגים בחקלאות מים בכלל כשהחל משנת 2000 ומשהו אנחנו עומדים על הקו הזה. כל זה עם תחזית. אלו מספרים של משרד החקלאות. החקלאות הימית נעצרת אצלנו בייצור של תשע מאות אלף טון מתוך הסיפור הזה, וכאן – הדבר המורכב הזה שיש לנו פה מתייחס לכמה מים מתוקים אפשר היה לחסוך...

דיברו בישיבה על סכומים הרבה יותר גדולים מ- 2900 טון באילת.

מ-2900 טון? לא, יש בסך הכל שלושת אלפים טון.

לא יודעת, אני שמעתי על סכומים יותר גדולים.

לא, לא. עשרים אלף טון בסך הכל מיוצר בערך, מתוכם כשלושת אלפים טון בחקלאות ימית...

באילת.

לא, לא. מתוכם אלפיים שלוש מאות באילת.

באיזה שנה אלפיים ושלוש מאות?

בשנת 2002. זה מסוכם רק עכשיו, זה הולך לאט.
התיבה הצהובה שיש לנו מימין והמספרים הכחולים שיש לנו כאן הם החיסכון במים, אם הכל היה נעשה בחקלאות ימית. אז יש לנו מתקן התפלה.

אז כשאתה מדבר על אלטרנטיבה זה הבריכות שיש בקיבוץ שמה?

אם הכל היה מאורגן בחקלאות ימית או מים אלטרנטיביים שלא הצלחנו בחקלאות קונבנציונאלית...

אז כל הבריכות היינו חוסכים.

אפשר היה לחסוך בסדר גודל של מתקן התפלה אחד ושני מתקני התפלה ב-2020.

שזה כל הבריכות היינו חוסכים.

וזה גידול דגים במי ים, שזה משאב בלתי נלאה.

זו באמת שאלה טובה. אנחנו מדברים על חקלאות ימית. חקלאות ימית יכולה לבוא או מגידול דגים בכלובים בים או מגידול בריכות ביבשה ששואבות מי ים. השימוש במי ים זו החקלאות הימית.

לא, הוא פשוט אמר חיסכון במים, אז איפה החיסכון במים?

את משתמשת, מייצרת דגים. אז במקום שהם יהיו במים מתוקים, מייצרים אותם במי ים.

לא, הוא אמר בבריכות זה מי ים.

יש אלטרנטיבה לפתח את הענף ממים שפירים או מים חלופים מחקלאות.

היום בישראל מייצרים במי ים?

מעט. רוב הדגים מיוצרים במים פנימיים שאת חלקם אמנם שפירים וחלקם מליחים .

זה האופק של הטכנולוגיה הזאת. לספק ולהמיר טכנולוגיה בטכנולוגיה כדי להציע את המים החסרים. זאת אומרת – אם מסתכלים כאן על ייצוא השנתי הזה ומנסים לנתח אותו טיפ-טיפה, זה פשוט לחלוטין, אנחנו מדברים על כתשע עשרה מיליון טון, סדר גודל של חמישה עשר עד עשרים אחוז מייצור הדגים במדגה בישראל. החקלאות הימית מהווה שנים עשר אחוזים מסך כל גידול הדגים בישראל, אבל היא מהווה מבחינת הערך כמעט עשרים ואחת אחוזים. אנחנו מדברים על דגים בעלי ערך הרבה יותר גבוה ומה שזה מצניע בתוכו, שאפשר להפעיל על זה טכנולוגיות הרבה יותר מתוחכמות.

למה הם יותר יקרים? זה סוג מסויים, הדניס?

כן. דניס ואחרים.

שהם יותר יקרים.

כן.

זה גם עניין של היצע וביקוש.

עניין של טעם, בטח משתנה מדי פעם.

לא, זה עניין של היצע וביקוש, ויש ביקוש רב. הראיתי את הנתונים על דייג, הדייג הולך ומתמתן, ומנסים לפצות עליו באמצעות חקלאות ימית. חקלאות ימית נעשית בכל העולם. זה "טרנד" עולמי שהוא "מאסט", חייב, וזה חלק מהעניין . בשנת 2035 יהיה ייצור של דגים שיהיה שווה לייצור דגים בעולם.

זאת אומרת שאנשים עוברים לדגים?

כן.

אבל זה לא מתחבר באמת. יש לך מיסוי של שלושים וחמש אחוז. אתה לא חייב לגדל את זה פה.

הוא דיבר על הכמויות.

זה לא שייך.

אנחנו מדברים על טרנד עולמי.

עמוס, תמשיך.

זה הושג באמצעות מחקר ממוקד שעסק בצרכים הספציפיים של מדינת ישראל. שבחן את הצרכים של מדינת ישראל והולך להיות מיושם קודם כל בערבה אבל גם במקומות אחרים כמו שאמרתי.

יש כבר בריכות בערבה, נכון?

בריכות ימיות על פאיילות שיוקם בימים האלה. אנחנו יוצאים במכרזים, אנחנו מניחים שיהיה גמור מתי שהוא בדצמבר.

כמה ייצרו בפאיילה?

מאה טון. הוא יתייחס לזה באופן פרטני, לא אני.

טוב.

אנחנו הולכים על פיתוח של מינים חדשים שיש להם ערך כלכלי גבוה, לא "סתם", אלא מתוך כוונה לחפש דגים עם ערך כזה שיכול לעמוד בעלויות של השיטות האלה. אנחנו עוסקים בשיפור במינים קיימים, סלקציה גנטית, טיפול בתחלואה. כל אלה משמעותיים מאוד כשמדובר בעלות הייצור. מדובר, למשל, בנושא של תחלואה, יש אומדן של פוטנציאל בסדר גודל של שלושים אחוזים מפוטנציאל ההכנסה. אני מדבר על ממוצע עולמי, ואם מדובר – ואני אגיע למספרים, בסדר גודל שב-2020 סדר גודל של פוטנציאל של מאה מיליארד דולר בעולם בחקלאות מים בכלל וכן גם בחקלאות ימית, אז אנחנו מדברים על שלושים אחוז פוטנציאל של אובדן רק בקטע הזה. דבר אחרון הוא פיתוח מוצרים שיש בהם תשומות. דן התייחס לזה, זה מאוד מקביל למה שדן אמר קודם לכן, פיתוח של תשומות שהתפתחו מתוך הפיתוח של החקלאות הימית בישראל ויהוו פוטנציאל לשיווק בכל העולם בכלל, ואני אתן שתי דוגמאות. אחת הדוגמאות – זה דג שנראה מאוד מעניין זה דג הדקר, יש לנו כאן את תוצאות המחקר שלנו. הוא דג מאוד מעניין. דג שיכול לחיות הן במי ים והן במים מליחים. אנחנו מנסים לפתח תוכנית מיוחדת עם גורמים במשרד המדע וגם במשרד החקלאות כדי לנסות לבחון את האפשרות לגדל אותו מסביב לים המלח גם כן במים מליחים. יש חווה בעין תמר שמנסה לבחון את העניין הזה. אנחנו מאמינים שיש בדג הזה ...

אנחנו כולנו חצי פורל. אנחנו גורמים במשרד המדע ואנחנו ממנים ...

יעל מאור? זה אדם שאתה מכיר?

יעל מאור היא מרכזת מו"פ אזורי שממומן ונתמך על ידי משרד המדע, ואנחנו ממנים את התוכנית.

הוא התכוון לומר שאתה המעטת בקרדיט שנתת למשרד המדע. הם ממנים ואתם משתתפים.

מעט מאוד.

עכשיו תריבו על הכסף.

אני אשמח לטעות (בנוגע לכסף).

אתה טועה.

לא, זה שאתם ממנים מעט, אני חותמת, כי התקציב שלכם הוא כל כך מזערי, שבכל מקום זה כל כך קצת. זה שזה יכול להיות שאתם שם ממנים מאה אחוז מהפרוייקט, זה עדיין לא אומר שזה הרבה כסף.

בעין תמר?

כן. וחלקו מבוצע אצלכם, זאת אומרת שחלק מהכסף זורם...

סך הכל מאתיים וארבעים אלף שקל ...

זה כסף טוב, תאמין לי.

...בשלוש שנים.

כמו שאמרתי, מעט כסף, אבל מאה אחוז שלכם. שניכם צודקים .

מי שעשה את זה, זה משרד התשתיות הלאומיות ששם את עיקר התקציב של מלח"י, מרכז ארצי לחקלאות ימית. לא יעזור כלום.

התייחסתי לנושא הזה של פיתוח, גידול הדג המסויים הזה, הפוטנציאל לעשות אותו באזורים שונים במדינת ישראל, אזורים חמים, מעיינות גיאוטרמיים וכולי. נושא שני, התייחסתי אליו קודם גם כן, זה פיתוח מוצרים בעלי פוטנציאל ייצוא לחקלאות המים בעולם. הבאתי שתי דוגמאות ובכוונה בחרתי אותן, שתי דוגמאות של פיתוחים שנעשו אצלינו במלח"י, שאחד- פיתוח של מקרו דיאטות שוק עולמי, סדר גודל פוטנציאלי של חצי מיליארד דולר וכן גם שתלים להדגרה ועידוד הדגרות. זה הפך לתיבת חממה, וזה עבר כבר כמה שלבים ויעבור לחברת חממה, ואני מדגיש את זה, בגלל שאני רואה בזה פוטנציאל ליצור מקומות עבודה חדשים שלא לקחנו אותם בחשבון שהם לא קלאסיים חקלאיים אלא הם לאותם סטודנטים ואחרים שיעברו דרך תוכניות לימוד שונות, יש לנו תוכנית עכשיו משותפת עם אוניברסיטת בן גוריון בנושאים של ביולוגיה וביוטכנולוגיה ימית שתייצר בדיוק את האנשים שיוכלו לקחת גם יוזמה וגם בעלות בקטע הזה. נורא חשוב כאן לציין את העובדה שתחום חקלאות המים, יש לו פוטנציאל עסוק לתחום הזה של תשומות, כי חקלאות המים גדלה בקצב אדיר. אני לא מדבר על ישראל. אני מדבר על העולם. זה מנוע של שלושים מיליון טון בשנה, שלושים מיליון – זה מה שהוא מייצר, זה מה שהוא ייצר בשנה האחרונה. הוא גדל בשלושה מיליון בשנה, יותר אפילו, כי שלושה מיליון, עשרה אחוזים בשנה. ולכן עניין עצום גם למשקיעים להיכנס לתחום הזה, כי זה אחד התחומים שגדלים בצורה רצחנית, מעניינת בצורה בלתי רגילה. זו הסיבה שחממות טכנולוגיות מוכנות להיפתח על הדברים האלה, מפני שיש בזה פוטנציאל גדול. אפשר לציין היום שלושים מיליון דולר, אז בשנה הבאה זה חמש מאות חמישים מיליון דולר, וכולי, כי עשרה אחוזים חלים על הכל.
מה שאתם רואים כאן, זה מה שקרה. התחלתי עם השיקופית הזאת בהתחלה. הראיתי את הדייג בעולם, זה מתייחס לשנים כאן, ובמקרה הזה את התצרוכת בשנים. אתם רואים כאן שהדייג הפך ל"פלאטו" משנת 85'.

זה השמונים - תשעים מיליון טון.

זה השמונים-תשעים מיליון טון נידוגים שאנחנו אוכלים כשישים מיליון. רואים כאן? היתר הוא קמח דגים למשל – הולך לכל מיני דברים אחרים. אתם רואים – זו התחזית :AFO, התחזית של ארגון החקלאות הימית של האו"ם. תחזית הגידול של חקלאות המים בכלל. חקלאות ימית תעשה הרבה מאוד מהעסק הזה וזאת בוננזה של סדר גודל של שמונים מיליארד דולר, שזה יגיע בשנת 2020. אז אנחנו מדברים על פוטנציאל עצום.
נקודה אחרונה שרציתי להתייחס אליה, היא טכנולוגיה של גידול דגים ביבשה. גידול של דגים ביבשה הוא מאוד מעניין. זו טכנולוגיה ייחודית ישראלית והתפתחה כאן. אנחנו מבוקשים מאוד ומחוברים להרבה תוכניות מעבר לתוכנית השישית שהיא אגב קשה לנו, קשה לכולם. כל מי שמתעסק בתום שלנו, גם באירופה, היא קשה לו. אנחנו נמצאים עכשיו בקשרים הדוקים מאוד עם קבוצה הולנדית להיכנס לפרוייקט גדול. אנחנו עד דצמבר 2003 היו תשע תוכניות בגוף שלנו מלח"י, מרכז לאומי חקלאות ימית – תשע, ואחת מהן היינו סנטורים אפילו.

בתוכנית החמישית.

בתוכנית החמישית. בתוכנית השישית אנחנו מקווים להתברג, הגשנו עכשיו שלוש או ארבע הצעות.אז אנחנו מדברים על שני טיפוסים, שני קונספטים, אחד בריכה משולבת לגידול של דגים וצדפות, דברים לא כשרים, אבל בסדר גמור. על בסיס זה התפתחה כבר מערכת אינטראקטיבית בין איזור מכמורת וזו מערכת אינטנסיבית שהיא הבסיס לפיילוט שאנחנו מדברים עליו. זו מערכת שמתמקדת בייצור דגים. המערכת שאינה מתמקדת בייצור דגים, זה צדפות, חלזונות ובעלי חיים בעלי ערך כלכלי מאוד גבוה.
פעם אנחנו מדברים על ייצור של דגים ואנחנו מדברים על סדר גודל של עד פי חמישה פי שישה יותר לנפח מים , למשל מאשר בכלוב. יש לה הרבה מאוד יתרונות, אבל גם יש לה עלויות מאוד גבוהות: שאיבה של מים, העלות של הייצור שם. המערכת הזו – לייצר בית אם תרצו לגידול דגים, במערכת הזאת בסדר גודל של שבעה וחצי, בין ששה וחצי לשבעה וחצי דולר קילו, לעומת כלוב שיש בה דולר וחצי. ככה שזה מאוד משמעותי. שאיבה של מים ועוד כהנה וכהנה. היישום של הבקרה, כרגע אנחנו מדברים על הקמה של פיילה שתקום עד סוף השנה הזו, בטכנולוגיה שאנחנו מאמינים שהיא – קודם כל היא הכי מתקדמת בעולם.

מה קורה עם, זה היה אצלכם באילת, זו בעצם הפיילה...

לא, לא. פיילה. ראיתם בריכה. אז לעניינו – בטכנולוגיה אחרת לגמרי, לא קיימת כזאת בעולם, והיא נורא מעניינת. אז אנחנו עוברים לערבה הדרומית. אנו מדברים על טווח של ששה עד שתים עשרה קילומטר מהים.

מי הפעיל את זה?

יזם הפעיל את זה, בשלב הזה "ארדן".

אז הם השותפים גם בכלובים?

הם שותפים בחברות הכלובים. אחת מחברות הכלובים זו ארדן.

זו חברה אחת, נכון?, יש שם שניים. יש פה נציג שלהם?

לא.

יש פה חברי קיבוץ. יריב.

מאיפה אתה?

צלול.

הפיילוט הזה הוקם בשנת 2004. עלות ההקמה היא של מיליון וחצי דולר, מימון משרד החקלאות, קרן איק"א, הפעלה – ארדן, עם עלות תפעול. המגבלות שאיתם נתמודד, זה מבחינת כדאות כלכלית.

היה מכרז על זה או שהם הגיעו לזה בעצמם?

אנחנו הצענו את זה לגורמים שונים והם היו היחידים שהסכימו.

הם השקיעו בזה כסף?

הם משקיעים בזה את כל התפעול, משהו בסדר גודל של חצי מיליון דולר. תיפעול של שנתיים וחצי עד החזר ההון הראשון. מבחינת כדאיות כלכלית, מרחק שטחים, מרחק מהים, כל הנושא הזה, ביסוס המדיניות לסביבה.

כן, כל המיחזור של המים.

גם המיחזור של המים.

מה עשו עם המים שם?

יטופלו ויוחזרו בסטנדרים של המשרד לאיכות הסביבה. יש לנו אישורים של המשרד לאיכות הסביבה, לשנתיים הראשונות לפחות, ואחר כך נצטרך להתמודד על זה. יש לנו גם אגב, תוכנית של ירידה ברמה של הלוטריינטים שיוצאים מהבריכות האלה, ולעמוד בכל מיני כללים של סטנדרטים שהם לפנינו. אני רוצה גם לציין את העובדה שהוכחת התוכנית, תאפשר פיתוח המוני של חקלאות ימית בערבה. אם אכן כך, ואנחנו מאוד מאמינים שכן, ייצור שנתי של עשרים אלף טון, אני חושב שזה מעניין האספרט הזה, זה מייצר עשרים מיליון דולר בשנה, ואני אקח סתם – ששה דולר לקילו כפול עשרים אלף טון, ויש לכם מאה עשרים מיליון דולר, המכפלות הן פשוטות. אלף מקומות עבודה ישירות לחקלאות ימית, כמה אלפי מקומות עבודה בענפים נלווים, שיווק ...

כמה זמן ייקח לדעת שזה כדאי?

אני מעריך שתוך שלוש שנים.

כל כך הרבה?

כן, זה כמה מחזורים. לגדל, דיברנו קודם על כמה זמן לוקח לגדל עץ תמר.

אבל אמרנו שאחוז הגידול – זה לא תמר, אמרת דגים, אני זוכרת את הגרף.

זה גידול המדגה. בכמה הוא גדל המדגה עצמו.
אני רוצה לסכם רק בנקודה אחרונה, כגישה, ואני חושב שזה נכון . מו"פ בחקלאות ימית, במחקר לחקלאות ימית, שהוא הגורם המשמעותי ביותר בישראל שעוסק בחקלאות ימית ופיתוח חקלאות ימית, ייצר, פיתח חקלאות ימית מצליחה. זה מה שהוא היה מעורב ויהיה מעורב. בתעשיית חקלאות ימית, בבריכות, במה שדיברנו עליו כרגע. כלובים, אבל זה מוגבל בגודל שלהם. מתוך זה, תתפתח תעשייה של תשומות לחקלאות ימית. אנחנו מאמינים שזה הפוטנציאל של הקומבינציה הזו. מיליארדי דולרים –לא קשה להגיד את המספרים, ואלפי מקומות עבודה בתחום הזה. לעומת הפוטנציאל הגדול מאוד, אנחנו חשופים לקיצוצים תקציביים אדירים. אדירים!!! אנחנו ירדנו מסדר גודל של חמישה עשר או עשרים אחוז של עובדים – עובדי מחקר שנמצאים בתוך המערכת הזו. יש פוטנציאל אדיר להביא ישועה לגורמים שזקוקים לזה הכי הרבה. ליישובי בקעת ים המלח.

כן, אבל בשביל פיילוט יש לכם את הכסף.

כן, אני לא מדבר על הפיילוט.

אז אם הפיילוט יצליח, אז הכסף יגיע.

מאיפה הוא יגיע? הוא יגיע לחקלאים – זה בסדר גמור.

זה יגיע מהממשלה.

הממשלה צריכה לדאוג לכל...

את כלובי הדגים לא הממשלה בנתה. התחילה עם משהו קטן כזה, מן פיילוט, ואחר כך נכנסו לזה עסקים. נכון?

הממשלה שמה על זה הרבה מאוד כסף.

הממשלה שמה על זה הרבה מאוד כסף. לכן בכלכלה המספרים לא מסתדרים.

מה לא מסתדר לך?

לא מסתדר לי, אני רוצה – אם היה לי כוח לדבר...

תן לי רק לדבר.

סליחה, חשבתי שסיימת.

אני רוצה רק להדגיש את הנקודה הזאת. זהו כשל שוועדה ציבורית לפני תשע שנים פסקה שהממשלה צריכה להיות מעורבת במו"פ חקלאי. לפני תשע שנים החקלאות הימית בכלובים, היתה בערך מאה טון בשנה!! מאה, לא אלפיים שלוש מאות. כבר אז ביקשנו להקים פיילוט ואף אחד לא היה מוכן בכלל להתייחס לעניין הזה.

כשאתה אומר "אף-אחד", למי אתה מתכוון?

לממשלה כמובן.

הממשלה זה דבר גדול.

הממשלה. הוקמה ועדה ציבורית על ישי שלשת המשרדים – משרד האוצר, משרד התשתיות הלאומיות אז – משרד האנרגיה והתשתיות הלאומיות אז, ומשרד החקלאות.

באיזה שנה זה היה?

1995. ועדת בועז קראו לה. בעקבות המלצותיה, הלל גורדין, הממונה על חקלאות ימית במשרד החקלאות, באגף המדע במשרד החקלאות, עבר למשרד החקלאות כדי לממש את הפוטנציאל שראינו כאן. היה שם אלמנט נוסף שהתייחס למיסוי הדגים, הגנה וכולי, והן במימון תוכנית המו"פ. בתוך תוכניות המו"פ הזו היה גם פיילוט. בתוכה, בחלק קטן ממנה. תוכנית המו"פ הזו מעולם לא מומשה, ועם הצליעה הזאת ולמרות הצליעה הזאת, ההישגים מאוד משמעותיים. אבל מה שקרה, בשנה האחרונה-בשנתיים האחרונות, הוא פשוט מדהים. כבר אי אפשר להביא את הטרנדים האלה. בסופו של דבר הציוד מתבלה, המעבדות מתכלות, האנשים מתעייפים. אנחנו בסוף לא נישאר גם בסוף הם יירקו על העיפרון קופי הזה ויתחילו לפתוח כמו שהם עשו את זה בקרקוב, בליטא.

יש לי בקשה אלייך.

כן.

מכיוון שאתה בקיא בעובדות ואתה חי את זה יותר לעומק, אני מאוד מבקשת שתהיה בקשר עם ענת, או שתכין את המכתב בעצמך, או לתת לה את כל הנתונים והפרטים והיא תעבד את זה כדי לפנות לשלושת השרים שאתה הזכרת ולראות האם אנחנו יכולים לדחוף אותם, כן לתת יד לתוכנית הזאת שאתה מדבר, כדי שיהיה לנו את הפוטנציאל שאמרת של מיליארדי דולר. בסדר?

בסדר.

ננסה. נדבר עם אנשים, נדחוף אותם, וגם עם שר האוצר שבזמן האחרון נורא מספר כמה הכל פורח, וגם היום בבוקר – הכל נפלא, יש לו המון כסף, אז בבקשה שידחוף לכיוון הזה.

אני רוצה רק להוסיף למה שהוא אמר בסוף. הועדה הזאת מונתה על ידי שלושה משרדי ממשלה: אוצר, תשתיות וחקלאות. ומי שמונה – דוד בועז היה ראש אגף התקציבים באיזשהו שלב, והאספקטים הכלכליים הובטחו כאן כמובילים. יחד עם זה היה שם רענן וייסבירד, שניהם אנשי התיישבות ואנשי חקלאות. בעקבות ההמלצות האלה בתוכניות המתאר אילת - אילות, המרכיב של החקלאות הימית הוא מרכיב, אחד המרכיבים הגדולים ביותר בתוכנית הזאת

תשמע, ראש הממשלה מדבר על זה תמיד, שהוא רוצה ליישב את האיזור, ועכשיו מדברים על יישוב הנגב, הערבה, אז הרעיון הזה של ההיבטים הנושפים מעבר לכלכליים ברורים לי, אז בואו ננסה לקדם עם שלושת המשרדים האלה. אולי גם צריך לערב בו אנשים במשרד האוצר שם.

בתוך הדו"ח הזה, המרכיב של המו"פ היה מאוד ברור. ברור גם מבחינה מקצועית וגם מבחינה תקציבית. וזה המרכיב בעיקרי שכמעט ולא יושם.

מאה אחוז. כן.

אפשר להוסיף משהו אפיקורסי לשניה

אנחנו אוהבים כאלה דברים.

לא, אני אגיד את זה בנימוס, אני מקווה. כל הדיון התחיל פה במדיניות והקצאת משאבים וכולי וכולי. מה שאנחנו ראינו פה זה למעשה הקצאה גדולה יחסית של משאבים, עם לכאורה ערך מוסף גדול מאוד לחקלאות הימית באילת, כאשר יש ויכוח אם היא מזיקה לסביבה או לא. זה ויכוח מאוד מאוד גדול. מה שלא ציינו פה זה דבר אחד, שהיום, זאת אומרת – מאתיים מיליארד דולר – אי אפשר לייצא עם זה אפילו דג אחד. מכיוון שמחירי הדגים מייבוא, תחליפים, הם הרבה יותר זולים.

הוא דיבר על גידול מקומי.

גידול מקומי הוא לא בדולרים, הוא בשקלים. אם אנחנו מדברים על מה יכול להפיק, ועשו את זה בחקלאות בכל המקומות. לקחו וירדו מכל מיני גידולים שלא היה כדאי היה לגדל אותם פה והתחילו לייבא אותם ועברו לגידולים שהם עם ערך מוסף הרבה יותר גדול. נכון? כרגע אנחנו יושבים בכנסת ומדברים על מדיניות לאומית, לא שייך למה נכון או לא נכון. אז פה למעשה התקציבים הם כנראה תקציבים מוטים מכיוון שלוקחים עם מישהו שבקושי מתמודד וצריך לתת לו נכס של שלושים אחוז עם ההיטלים וכולי וכולי ולוקחים ומשקיעים ומפתחים, ועוד ועוד, בשעה שאפשר לקחת את אותו כסף, ויכול להיות לפתח שם, לא יודע מה – ששייך לחקלאות, ואם לא, אפשר ללכת לקיבוץ יוטבתה שעשה את זה יפה מאוד, ולהרחיב לו את המחלבה ושייתפרנסו מזה יותר טוב ולהפסיק את הדבר הזה שהוא לא סיבסוד. זה סיבסוד על סיבסוד על סיבסוד. כי הפיתוח הוא דגים, אנחנו הפסקנו בעולם המודרני לפתח כבר ערוגות ירק, אנחנו התחלנו לחשוב על שכר חליפים. ואם בחוץ לארץ או במקומות אחרים שאנחנו יודעים שאפשר לייבא את הדג הזה בזול הרבה יותר ושם הוא גם לא מזיק, למה אנחנו צריכים ללכת ולשים את הראש בקיר? את זה אני לא מצליח להבין.

ומה התשובה שלכם? זה טיעון שנשמע מאוד נכון.

זה טיעון מאוד לא נכון, מאוד לא אסטרטגי, אתה לא ראית את המצגת.

תאמין לי – ראיתי כל מילה.

אני לא התייחסתי בכלל לייצוא של דגים, אני התייחסתי לייצוא של תשומות. לזה יש תשומות נילוות. וקסינים, חיסונים. זה כמו טפטפות.

אבל בסופו של דבר המו"פ שלך הוא לא מו"פ ליצוא טכנולוגיה. המו"פ שלך הוא לייצוא דגים.

נכון, זה משמעותי מאוד.

לא, מה שהוא רוצה ...

מה עומד בראש העסק הזה? איך לגדל דגים. הרי השקיעו בזה סכום.

לא, אבל מהמו"פ אתה מייצר את הטכנולוגיה. אותה אתה יכול למכור כדי שמישהו אחר ייצר את הדגים. אתה לא מוכרח לייצר את הדג פה.

אבל אין סיבה לגדל דגים בערבה. אפשר לייבא אותם במחיר יותר פשוט.

אבל המו"פ הזה יכול לייצר, הוא כמו אותם בריכות של אצות. מייצר את הטכנולוגיה.

באצות אני לא מומחה, מה שאני יודע...

בדגים אתה מומחה?

אני לא מומחה. אבל בכלכלה א' וב' אני מבין, את זה למדתי.

בסדר, הבנתי, הנה עונים לך.

קודם כל, אחת ההמלצות של ועדת בועז כאן, בניגוד אולי למדיניות בחקלאות כללית, נקבעה מדיניות. באה ועדה, קבעה מדיניות, היו מטרות מוגדרות, ואני חושב שאנשי משרד החקלאות יסכימו איתי. אז אני חושב שהיתה שם המלצה אחת מאוד ברורה. יש חלוקה בין היישום למו"פ. המו"פ נשאר במלח"י, והיישום עובר למשרד החקלאות ונשפט על פי כל הקריטריונים של משרד החקלאות והחקלאות בכלל. ואני לא רוצה לדבר בשם משרד החקלאות, אבל אחד הדברים שעשו במשרד החקלאות, הקימו יחידה שמתעסקת בנושא של החקלאות הימית ועל כל האספקטים. על האספקטים של היישום ועל האספקטים הכלכליים וכל הדברים האחרים. ועובדה, הם ממשיכים לטפל. אז רוני – אם אתה בא לפה, אין לך כלים לדון. פה יש משרד שלם שעוסק בנושאים של יישום, שבקיא בנושא החקלאות והוא עדיין תומך בעניין הזה ואני מניח שהם יודעים מה שהם עושים.

טוב, זו אקסיומה שאני מערערת עליה במשפט האחרון. הנה הוא בא לשמוע את הלל, אולי אתה רוצה לדבר?

אתה רוצה שאני אתנצל על ענף שהקמתי?

חס וחלילה, אבל הענף הזה היום, יכול להיות שהוא צריך להתחלף במשהו אחר.

אם תביא עובדות – בסדר. כל המספרים שנתת פה זה פשוט דמגוגיה זולה. כל דניס שאתה תביא לארץ יהיה יותר יקר ממה שאתה מייצר פה.

באמת? אז למה יש פה מיסים? למה יש שלושים אחוז מכס אם זה ככה? על טקסטיל אין ככה.

רגע, רוני, סליחה, אני רוצה להבין משהו. אתה אומר שלייבא דניס יותר יקר מאשר לייצר אותו בבריכות האלה, לא בכלובים?

זה אני לא יודע.

גם במים הם לא מסוגלים.

אני יכול לומר לך, שמה שעובד היום לייצר בארץ, זה דניס בכלובים. זה לא יותר יקר מאדר אם ייקחו מיוון ויביאו לכאן.

לא יותר יקר, אבל מכיוון שאנחנו מדברים...

עכשיו, מי שקובע את המחירים בשוק זה לא משרד החקלאות וזה לא רוני קומר, זה סחר. עכשיו, זה שיש הגנה על תוצרת חקלאית בארץ ישראל, זה לא החקלאות הימית המציאה. ולהיפך, המכס ירד מ-1997 כחלק מהמלצות ועדת בועז, והיא מאה אחוז – חיים, כמה זה היום?

חמש עשרה.

חמש עשרה פלוס אטנשין. כמה על כל קילו?

ארבעה דולר.

אז לכן זה פשוט להשתמש ... וזורקים את התינוק עם המים.

אני לא רוצה לדבר על הכלובים. מה שאני מנסה להמשיך את הטיעון...

ואם אתה מדבר על יחסים, בשוק המשותף תנסה למכור דג, תשלם בין חמישה עשר לעשרים אחוז מכס.

אני יריב אברמוביץ מצלול. אני בעמותה לאיכות הסביבה, ואנחנו פשוט מדברים על זה מהיבט קצת אחר, זוויתי, מעבר לעניין של איכות סביבה. ישנן עבודות, אני רוצה אולי להקדים ולומר. שמו כאן מצגת שמוצגת בחכמה. זו לא פעם ראשונה שאני רואה אותה, אבל יש פה בעיה. מכרו כאן איזה חלום. לנו אין בעיה עם חקלאות ושאנשים ייתפרנסו ממה שהם רוצים פה בארץ וכל מה שעיניהם רואות לנכון. אבל לגמור מצגת כזאת מכובדת על ידי אנשים מכובדים ורציניים ולהגיד שיש חזון שיגדלו עשרים אלף טון דגי דניס או לברט או "what ever” בקיבוצי הערבה וישתתפו גם בשוק של מאה מיליארד דולר וייצרו אלף מקומות עבודה, אני רוצה לומר לכם – אני עשיתי קצת הייטק בחיים. בגלל זה אף אחד לא שם על זה לירה. בגלל שאתה לא מגייס כסף למו"פ גבוה מחברים, מאשים של הטכנולוגיה. תעשה מצגת שמישהו יאמין לה.

למה אתה חושב שזה לא יקרה.

כי זה לא יקרה. אני אגיד לך למה, משתי סיבות: ישנן עבודות שמראות שהעיסוק הכלכלי בגידול חלק מהדגים האלה – לא כלכלי.

למה?

כי זה יקר מדי, לא יכול להתחרות בשוק העולמי. למדינת ישראל אין צריכה לעשרים אלף טון בשנה.

אני רוצה להעיר עוד שתי הערות.

כן, בבקשה.

במדינות אמנם עם טכנולוגיה יותר מפותחת ועם הרבה יותר מדענים מאשר במדינת ישראל , דוגמא למשל – צ'ילה. צ'ילה תוך עשר שנים פיתחה חקלאות ימית מאפס והיא היום בעצם, הענף המרכזי שלה שמחזיק את מדינת צ'ילה בנושא של חקלאות ימית, כחמש מאות אלף טון דגים בשנה.

איפה הם מייצרים את זה?

לאורך חוף הים. יש להם תנאים אחרים קצת, אבל הם קבעו מדיניות, הם ראו את העתיד, והענף הזה מחזיק את צ'ילה. עכשיו, אנחנו יותר צנועים. לגבי המו"פ – הערה אחת – המו"פ במלח"י או בחקלאות ימית מתמקד בדיוק בדברים שהם תקפו. דג הדקר הוא דג מאוד מבוקש בכל חופי הים התיכון. המחיר שלו מאוד גבוה בגלל הכמויות המאוד קטנות שהולכות וקטנות. אם מלח"י הצליחה לפצח את הרבייה, המכון הראשון בעולם שעוסק במין זה פיצח את הרבייה ומספק דגים בכמויות, אין ספק שנוכל לספק אותם לכל מדינות הים התיכון. אין ספק. זה החזון שלנו. הדניס – התעשייה תתמודד. ברגע שהוא לא יהיה, הוא לא יתמודד עם מדינות אחרות, התעשייה תתמודד עם דג אחר. על זה אני לא מדבר.

מה שברור, ועל זה אני שותפה לדיעה שנשמעה מהצד ההוא, שבמסגרת העלויות, חייבים לחשב גם את הנזק של איכות הסביבה. זאת אומרת שזה חלק מהעניין. מה עושים עם המים, כמה עולה למחזר אותם, כמה עולה כל הנזק הסביבתי. זה חלק מהעניין. ועל זה הפיילוט צריך לתת תשובה. אם אחרי כל העניין הזה אנחנו נמצא שבחישוב העלויות של איכות הסביבה, אם כדאי לייצר פה סוג כזה או אחר, זן כזה או אחר, אז התעשייה תיכנס לעסק. אם זה לא יהיה כדאי, אז ייסגרו את העסק. זה הכל. אבל בלי לעשות פיילוט.

יש מודדים אצלם שאם אתה יזם, אתה יכול לבוא למלח"י ולבקש מודד לגידול דגים ביבשה או בים, מודדים כלכליים.

בסדר, אבל זה החשבונות, וזה הם רוצים לעשות את זה בפיילוט. רצית גם אתה להגיד משהו?

אני רציתי להגיד הערה כללית שהיא גם נוגעת לחקלאות ימית, שההון העיקרי במדינה זה היידע והמומחיות בכל ענפי הביולוגיה כולל בגנטיקה של בעלי החיים ובביוטכנולוגיה. וזה ההון שלנו שאנחנו חייבים להשקיע אותו לעתיד. זה לא חייב להיות ריווחי מייד. זה יכול להיות פיתוח שיבוא בשלבים ועד שמגיעים למערכת אופטימילית ריווחית ששוה להשקעה יזמית זה לא חייב להיות מיד ובהחלט יש מקום להמשיך ולתמוך במאמצים הרבים של החברים האלה וגם של המו"פ בצפון, לא רק באילת, בכל האוניברסיטאות, וזו כן נישה שהיא מאוד מעניינת ואטרקטיבית.

אני בהחלט מסכימה, אתה רוצה להוסיף?

לא לזה, משהו נפרד. אני רק אגיד. הוזכרו כאן מספרים. הוזכר כאן אלפיים ושלוש מאות טון דגים לשנה ייצור. אני רוצה להגיד שאני קצת מוטרד מהמספר הזה. מאלפיים שלוש מאות באילת. אלפיים תשע מאות כולל. עיקר הדיון בזה הוא לא היום אלא כמו שאמרת בשלושה עשר ביולי, אבל זה מספר שצריך עוד להבין היטב איך הוא נוצר לאור המלצות שונות ולאור התחייבויות שונות שניתנו לגבי היקף גידול הדגים בתקופה שאנחנו מתייחסים אליה כתקופת ביניים.

טוב, זה באמת יהיה הפתיח לפעם הבאה, אבל אני בהחלט, הטיעון שאני כן מקבלת הוא, וכאן זה מתחבר עם החלק הראשון של הדיון והחלק האחרון. אם אנחנו מדברים על מדיניות, אנחנו צריכים לראות ולשים את כל הקלפים על השולחן ולהגיד מה כדאי ומה לא. גם אם יש משרד שבנה מנגנון, וייסלח לי מי שבנה את המנגנון, ואני לא מדברת רק על הדייג, זה יכול להיות גם שזיף או פרות. אם כשעושים את הבדיקה הכלכלית שהיא כוללת הרבה מרכיבים, איזה ענפים אנחנו צריכים לקדם מבחינה חקלאית, אנחנו צריכים לראות מה כדאי לייצר במדינת ישראל. ובחשבון הזה נכנסת גם העלות הכספית או התועלת הכספית של מה שכדאי לייצר, מה צריך במדינת ישראל כדי גם לא להיות במאה אחוז תלויים בייבוא, אז אפשר לחיות בלי דגי דניס, אני עצמי בכלל לא אוכלת דגים, אז אין לי שום בעיה. אבל יש ענפי חקלאות שבהחלט אסור להיות תלויים בעולם החיצוני, וזה גם שיקול. ויש שיקול של איכות סביבה, מה לעשות, לחקלאות יש גם היבטים שליליים מבחינת איכות סביבה, ומאידך – יש גם היבטים חיוביים של איכות סביבה בחקלאות – זה גם שטחים פתוחים, זה גם שטחים שמעבדים אותם, ואם מעבדים אותם אז גם לא בונים עליהם ויש פחות אספלט. זאת אומרת שיש שלל מרכיבים. וצריך לשקול את כל המרכיבים האלה. משפט שאני לא אוהבת לשמוע: "ככה עושים כבר הרבה זמן ואפשר לסמוך עליהם שהם יודעים מה הם עושים". תמיד צריך להרהר ולערער ולשאול שאלות נוקבות. והטיעון של "כך אנחנו עושים הרבה שנים" הוא לא טיעון לחלוטין. ככה זה נשמע.

לא לכך התכוונתי. התכוונתי לומר שלמשרד החקלאות יש את הכלים.

מערך הגידולים במדינת ישראל השתנה תכלית שינוי בעשרים השנים האחרונות. אם הדגים שמגדלים עכשיו הם לא ריווחיים ויש אפשרות לייבא אותם יותר בזול, אז יגדלו דגים אחרים, או שלא יגדלו דגים בכלל.

בדיוק. אבל יכול להיות מאוד.

הרי המכס, כל הזמן יש התמודדות, לא רק עם דגים, בכלל, עם מכסי המגן. המכסים כל הזמן יורדים. התוצרת החקלאית בישראל בממוצע היא מהזולות ביותר בעולם.

וגם מהמשובחות ביותר בעולם.

והצרכן הישראלי נהנה מכל המוצרים, אספקה שוטפת, שתים עשרה חודשים בשנה תוצרת מעולה וזולה, וזה החברים שלי במשרד האוצר כל הזמן דואגים והמחירים כל הזמן יורדים. כך שלא ייתכן יהיה בשום אופן שנייצר דג או תמר אם הוא יקר מדי.

תודה. אנחנו חיים בשוק כלכלה חופשית. המשקים פתוחים, מכסים בחקלאות יש ויהיו כנראה גם בעתיד, אבל העולם הזה הוא גלובלי. אי אפשר יהיה למכור לנו משהו בעטיפה של הרבה מכסים. זאת אומרת – אני חוזרת ואומרת – נכון שצריך לבדוק עוד פעם ועוד פעם, ובהחלט נקבעה פה מדיניות, חלק מהשיקולים אתה פה הזכרת, וחלק אני ואחרים. אבל עדיין אי אפשר לאיים ולומר – אסור לפתח, אסור לקדם פיילוטים מסוג זה, כי יכול להיות מאוד שבפיילוט כזה תצא טכנולוגיה כזאת שמאוד כדאי יהיה למכור את הטכנולוגיה וייצרו את זה במקום אחר ויכול להיות שנרוויח הרבה מאוד כסף. לכן אנחנו כן בעד פיתוחים כאלה. אנחנו כן בעד הדייג ופיתוח ענף הדייג במדינת ישראל, מדינה שיש בה כזה חוף ענק, בכלל זה לדעתי, ואני אמרתי את זה גם כשהיינו בחיפה בספינה, אני חושבת שמעט מדי, אנחנו לא מתנהגים כמדינה ששוכנת לחוף ימים. ממש לא. אנחנו יותר מדי מדינה יבשתית מאשר מדינה ימית.

אבל היהיודים לא באו מהחוף.

אבל הם אוכלים הרבה גפילטע פיש- הרבה מהם, אלה שאתה אומר שבאו משם. אז אני רוצה לסכם ולומר כך: אנחנו כל הזמן מנסים פה, לפחות בועדה הזאת, לנסות ולראות את הדברים החיוביים שיש לנו במדינת ישראל ולשדרדג אותם איפה שאפשר, ואיפה שאפשר לעזור למערכת המבצעת לחשוב יותר נכון תוך שימת דגש חזק מאוד על תחום המדע והטכנולוגיה, כי זה לכל הדיעות, ועל זה תהיה פה הסכמה בכל החדר, זה מה שיכול להביא את מדינת ישראל לעתיד יותר ורוד. אנחנו בשיתוף איתכם ננסה ללחוץ על מי שצריך, במכתבים, בפגישות, גם על החשב הכללי .

דרך אגב, הזכרתם אותו מקודם, יש לי פגישה איתו בימים הקרובים, למשל בנושא של קניין רוחני, זה בהחלט עניין שאני אעלה בפניו, ועם כל שאר הגורמים המחליטים ובעלי הכסף, כדי לקדם את הדברים האלה. אנחנו לא נפסיק ללחוץ כדי שיהיה פה יותר מו"פ. אני הולכת צעד אחד נוסף. אני אומרת שהמו"פ צריך להיות היוזם בקביעת המדיניות. כי היום הגענו למאה כזאת, שהמו"פ הוא הקובע. ואם אנחנו נשפיע דרך המו"פ, אז אולי סוף-סוף תהיה מדיניות חקלאית במדינת ישראל.
תודה רבה לכולכם שבאתם.

15:55