כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8423



22
ועדת החינוך והתרבות
28.04.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8423
ירושלים, ט"ו באייר, תשס"ד
6 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 216
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, ז' באייר התשס"ד (28.04.2004), בשעה 11:30

עתידו של בית הספר גילה ד' בירושלים

חברי הוועדה: אילן שלגי -היו"ר
יוסי שריד
אורי יהודה אריאל

אורה פלקס -מפקחת בית הספר, משרד החינוך, התרבות
והספורט
ד"ר חיים רובינשטיין -ס. מנהלת מנח"י, משרד החינוך, התרבות
והספורט
ניר ברקת -עיריית ירושלים
פוריה ימין -מורה, בית הספר גילה ד'
רחל כהן -מורה, בית הספר גילה ד'
רחל גל-אור -מורה, בית הספר גילה ד'
בילי לוין -סגנית מנהלת בית ספר גילה ד'
אינה אורזך -ועד הורים, בית ספר גילה ד'
ד"ר מירי דן-גור -ועד הורים, בית ספר גילה ד'
רונן גלעד -יו"ר ועד הורים גילה ד'
טלי זאבי -ועד הורים, בית ספר גילה ד'
ראובן כהן -ועד הורים, בית ספר גילה ד'

יהודית גידלי

מיטל בר-שלום










עתידו של בית הספר גילה ד' בירושלים

שלום, אני פותח את ישיבת הוועדה. קיבלנו פניות מוועד הורים בגילה ד' לפני כחודש. אנחנו ביקשנו לקבל פרטים נוספים כדי להבין עד כמה הנושא הוא יוצא דופן מעבר לסגירה של בתי ספר, כיוון שקיבלנו לפחות עוד שי פניות כאלה ממקומות אחרים בארץ. הבנו כי המקרה הזה הוא יוצא דופן. גם שכונת גילה היא שכונה שצריך להתייחס אליה באופן אחר מאשר לשאר היישובים ממרכז הארץ, מהם קיבלנו פניות.

ברור שהמשרד צריך להתייעל ואנחנו בעד התייעלות, אך יחד עם זה סברנו שצריך לראות האם ניתן לעשות את הדברים האחרים. מתוך המסמך שהכין מרכז המידע והמחקר בכנסת, ששוחח עם כל הגורמים המעורבים, כי בית הספר גילה ד' הוא איננו בית הספר הקטן ביותר בשכונה, וכי זה בית ספר שיש בו 3 כיתות מקדמות שיש בהן ילדים עם לקויות למידה, כולל ילדים נכים. אני מבין שזה בית הספר היחיד בשכונה שיש בו סידורי נגישות לנכים.

מתוך נתונים שיש לנו, אנחנו מבינים כי ההורים קיבלו את ההודעה על הכוונה לסגור את בית הספר, רק בסוף חודש מרץ. מאוחר יותר נאמר להם כי יש מחשבה לדחות את הסגירה של בית הספר הזה בשנה, כאשר במהלך השנה הזו תהיה פעילות של היכרות ומפגשים עם בית הספר גילה ב'. אני כבר בשלב הזה מעלה תהייה, מדוע מלכתחילה לא חשבו על כך, כאשר הודיעו להורים שבית הספר ייסגר בעוד חודשיים.

קראתי את חומר הרקע ולא הבנתי היכן הדברים עומדים עכשיו.

אני סבור שתהליך כזה ראוי שיתרחש במהלך יותר מחודשיים. אני רוצה לדעת עד כמה המשרד והעירייה נותנים מענה לעניין של הכיתות המקדמות, שעומדות להיות מפוצלות ל-3 בתי ספר שונים. צריך לקחת בחשבון גם את הנגישות שקיימת רק בבית הספר הזה ולא במבנים אחרים. בנוסף, נשמעה דאגה מתושבי השכונה, כי ישנה כוונה להביא למבנה של בית הספר גילה ד' בית ספר שמסונף לחב"ד, כאשר רוב תלמידיו יובאו מחוץ לשכונה, דבר שעלול להביא לשינוי באופי השכונה. אני רוצה תחילה לשמוע את אנשי משרד החינוך.

אני רוצה להתחיל מההיבט העירוני. במשך 5 שנים האחרונות איחדנו 10 בתי ספר בירושלים. ישנה מגמה דמוגרפית של צמצום מספר התלמידים בחינוך היסודי בירושלים. זו מדמה שמתמשכת, לצערי. רק בשנה שעברה איחדנו 2 בתי ספר ברמות, סגרנו את בית ספר פת וסגרנו בית ספר ממלכתי-דתי בבית הכרם. להערכתי, עלינו לסגור עוד 10 בתי ספר בעיר.

מדוע הדבר הזה קורה? היום, גם משרד החינוך וגם מנח"י מקצים את התקציב עבור שעות הוראה בבית הספר, פר תלמיד. כך מספר התלמידים מכתיב את גודל התקציב של בית הספר. המגמה הזו החלה עם כניסת הניהול העצמי לפני 7 שנים. משרד החינוך החל לעשות את חלוקת השעו לפי דו"ח שושני כבר בשנה שעברה.

בשכונת גילה יש היום 5 בתי ספר ממלכתיים, 2 בתי ספר ממלכתי-דתי ועוד 3 בתי ספר של המינהל החינוך החרדי. יש לנו בעיות עם 3 בתי ספר קטנים, המכילים פחות מ-250 תלמידים. הערכה שלנו היא שתקציב בית ספרי של 200,000 שקל לשנה מספיק כדי להחזיק בית הספר כמו שצריך. אם תחלקו את זה לסכום של 640 שקלים פר תלמידים, תראו שכדי לקבל 200,000 שקלים נדרשים 330 תלמידים בבית הספר.

בית הספר שאלו אנו שואפים הוא בית ספר של 2 כיתות של 30 תלמידים למחזור. זה בית ספר שהוא מספיק מבוסס, המשאבים שלו מנוהלים ביעילות ומסוגלים לתת תשובות טובות לחלק גדול מהבעיות שעולות ברמה הבית ספרית.

האם הקביעה של 330 ילדים היא לפי מנח"י, או שזו ההנחיה של משרד החינוך בכל הארץ?

אין הנחיה כזו. הניהול העצמי נכנס לארץ בצורה וולונטרית. יכול להיות שעכשיו לאחר דברת זה ייכנס בצורה גורפת. כלומר, כל רשות מקומית שרצתה להעביר את בתי הספר שלה לניהול עצמי פנתה למשרד החינוך שהקצה תקציב מסוים למעבר הזה. היום יש 45 רשויות שנמצאות במסגרת של ניהול העצמי. מדובר ברוב הרשויות הגדולות במדינת ישראל, מלבד כפר סבא, רחובות וחדרה.

המשמעות של שיטת הניהול העצמי, היא שחלק גדול מהאחריות של התחזוקה השוטפת של בתי הספר, עובר לבית הספר. כלומר, הרשות מעבירה תקציב פר קפיטל לבית הספר, בית הספר בונה תקציב בית ספרי ומנהל את חיי היום יום שלו, וברגע שהוא מתייעל הכספים הולכים לטובת הנושאים הפדגוגיים. במקום שהרשות תשלם חשמל לכל העיר, בית הספר משלם בעצמו, חוסך ומעביר את הכסף הזה לפעילויות פדגוגיות. כל רשות קבעה בתהליך פנימי את הסכום שהיא מעבירה מתקציבה לבתי הספר פר תלמידים. בירושלים הסכום פר תלמיד היה גבוה יותר, 720 שקלים, אבל הוא קוצץ עם השנים. היום הוא 640 שקלים. בגילה ישנם 3 בתי ספר קטנים, מתחת ל-250 תלמידים. בחינוך הדתי ישנם 2 בתי ספר.

אני מבקש שתתמקד בבתי ספר הממלכתיים.

בוא נשמע על בתי הספר הדתיים. זה דווקא מעניין.

האם המצב שם הוא שונה מבחינת גודל בתי הספר?

כן. יש בית ספר אחד בו לומדים 50 תלמידים.

אמרתי לך שתשמע דברים מעניינים.

את בית הספר הזה אנחנו עומדים לסגור השנה.

אנחנו המלצנו על סגירת בית הספר הזה.

ישנו בית ספר ממלכתי-דתי שכולל 300 ומשהו תלמידים, ובית ספר "טלי" שכולל 80 תלמידים במחזור שעולה על גדותיו. בהערכות מחדש של בתי הספר, רצינו לעשות שינוי כך שכולם ירוויחו מכך. הרעיון הוא לסגור את בית הספר "הרואה" ולפזר את תלמידיו שהם בני השכונה בבית הספר הממלכתי-הדתי השני או בבתי ספר מחוץ לשכונה, ולאחד שני בתי ספר ממלכתיים שמספרם מתחת ל-250 תלמידים, שנמצאים בקרבה פיזית גדולה אחד לשני, גילה ב' וגילה ד' וליצור בית ספר אחד גדול ומבוסס.

מה יעשו עם המבנה המתפנה של בית הספר "הרואה"?

אנחנו נישאר עם שני מבנים ביד, מבנה בית הספר "הרואה", שלא יישאר ריק לחלוטין, כיוון שבקומה העליונה מתקיים בית הספר חב"ד לבנות, והמבנה של בית הספר גילה ד'. בתהליך הזה אנחנו רוצים לתת מענה לבתי ספר חרדיים שנמצאים בשכונה, שילדיהם הם תושבי השכונה, והם נמצאים במצוקת דיור מאוד גדולה. בית ספר הבנים של חב"ד יושב בקרוונים ליד "טלי". זה הרעיון שלנו, אבל עוד לא קיבלנו את האישור הסופי של המינהל החרדי. הרעיון הוא להעביר את שני בתי הספר הללו למבנה של בית הספר גילה ד'.

בכמה תלמידים מדובר?

לפי הנתונים שלי, מדובר בשתי כיתות.

בחב"ד יש 190 תלמידים.

לפי הנתונים שבידנו, יש שתי כיתות שמסונפות לחב"ד וכיתה אחת היא "יד אשר", בהן לומדים תלמידים תושבי גילה. כלומר, ישנן 3 כיתות של חב,ד בשכונה.

אני לא יכול לתת נתונים כי אני לא מכיר אותם, אבל לפי דעתי מדובר ביותר תלמידים. יש שם בית ספר לבנים, בית ספר לבנות ובית ספר "יד אשר".

הנתונים האלה התקבלו בשיחה טלפונית איתך שהתקיימה ב-22 באפריל.

הנתונים לגבי בתי הספר החרדיים לא התקבלו ממני.

כמה כיתות אתה צריך לטובת התלמידים החרדיים שהם תושבי השכונה?

אני לא יודע. אני לא אחראי על החרדים.

איך אתה מפנה מבנה ציבורי מבלי לדעת לכמה?

שכונת גילה היא לא שכונה רגילה. בשנים האחרונות השכונה עברה זעזועים רבים. אנחנו צריכים להודות למשרד החינוך, כיוון שהיתה המון התחשבות בשכונת גילה. כמעט כל פנייה שלנו נענתה. היה שיתוף פעולה עם מנח"י.

אני כיו"ר המינהלת מסתכל על כלל האוכלוסייה בשכונת גילה. בשום שלב לא היתה החלטה שבית הספר גילה ד' ייסגר. בית הספר גילה ד' לא הולך להיסגר.

ד"ר רובינשטיין, איך אתה לא יודע על כך?

הוא יודע על כך. הוא מעודכן. זה בשיתוך עם מנח"י, עיריית ירושלים ומשרד החינוך. אנחנו דואגים גם לחילוניים וגם לדתיים. חב"ד נמצא בגילה כבר 30 שנה. יש להם 190 תלמידים שנמצאים בצמוד לבית הספר "טלי" בגילה. אנחנו נתנו הסכמה לסגור את בית הספר "הרואה" שמכיל 61 תלמידים, בכדי להעביר את חב"ד לשם. חב"ד כבר קיים ואנחנו לא מגדילים את החינוך החרדי.

יש מזוזות על כל דלת.

אם אין, נשים. אנחנו יהודים. אנחנו הבהרנו כי אף בית ספר לא ייכנס לשכונת גילה, לפני שתיפתרנה קודם הבעיות של שכונת גילה. יש הסכמה לכך גם מצד מנח"י וגם מצד בכירים במשרד החינוך. לאור המציאות, קיבלנו אישור ליום לימודים ארוך. אנחנו נביא את החינוך הכי טובה לילדים שלנו, וזה לא משנה אן זה ממלכתי-דתי או ממלכתי רגיל. כאשר יתפנה בית ספר, אנחנו נדון במקרה, כך שרמת החינוך בגילה לא תרד אלא רק תעלה.

עם זאת, אני לא רוצה להשלות את ההורים. אם יימשך הדילול במספר התלמידים בבתי הספר, אנחנו נצטרך לחשוב ולבנות תוכנית, בשיתוף ארגון ההורים, מנהלי בית הספר ומשרד החינוך. אני רציתי לתת אינפורמציה נכונה, לפני שיתחילו ויכוחים. נכון לרגע זה, בית הספר גילה ד' לא ייסגר.

לפי הנתונים שבידנו ולפי מה שנמסר לנו מפי מנח"י, בית הספר ייסגר בשנה הבאה, כאשר ישנה בקשה מהורים לחתום כי הם מסכימים לכך.

אני אומר לך שלא תהיה דרישה לחתימה, אלא להסכמה.

אני לא יודע מהו מעמדה הסטטוטורי של המינהלת ומהיכן האינפורמציה שלך, אבל מבחינתנו הגורם המוסמך במשרד החינוך הוא ד"ר רובינשטיין. אני מקווה שמה שאתה אומר הוא נכון, אבל זה לא מספיק לנו.

לפני שעה שוחחתי עם סגן ראש העיר ירושלים שהוא גם מחזיק תיק החינוך, מר שקדי, והושגו בינינו הסכמות ברורות שבית הספר גילה ד' לא ייסגר.

גם לא בעוד שנה.

אני לא אמרתי את זה. נכון לשנה זאת.

זה לא חידוש.

הסכימו אותנו לחתום על כך מחר בשעה 17:00.

כל הדברים שיקרו בגילה ייעשו רק לאחר דו שיח והסכמה, בשיתוף מנהלי בתי הספר, ההורים והמינהל הקהילתי בגילה. אם נוכיח שבשנה הבאה לא יהיה צורך בכך וכי יש בתי ספר יותר קטנים בגילה, בית ספר גילה ד' לא ייסגר. אם לא תהיה ברירה, אנחנו נתמודד גם עם זה.

אני רוצה להתחיל בסקירה קצרה כעל שכונת גילה. בשכונת גילה חיים היום 45,000 תושבים. היא אחת השכונות הגדולות בארץ. היא מחולקת ל-5 שכונות, א'-ה', כאשר כל אחת מהן נבנתה בתקופה אחרת. כאשר סיימו לבנות את גילה ה, בנו שכונות נוספות, נוף גילה, נוף ירושלים, שכונת אחוזה ו-3 שכונות של בני ביתך.

שכונת גילה היא שכונה הטרוגנית. היא מייצגת את כל סוגי האוכלוסייה. בית ספר גילה ד' הוא בית ספר ייחודי ואיכותי. בבית הספר שלנו מיושמת תוכנית חינוכית המשלבת תלמידי חינוך מיוחד בהצלחה רבה. בבית הספר יש 40 תלמידי חינוך מיוחד שמשולבים בהצלחה רבה. ישנו תלמיד נכה בכיסא גלגלים, שנבנתה עבורו כניסה מיוחדת בשנה שעברה. התלמידים האלה מעורים בחיי בית הספר בצורה מופתית. הם חיים בהרמוניה מוחלטת ואין שום חיכוכים ביניהם.

מספר ימים לפני ערב פסח מר רובינשטיין זימן אותנו לשיחה, והודיע לנו שבית הספר ייסגר בסוף השנה. לא היה ברור לנו למה. בבית הספר אמנם יש 246 תלמידים, אך זה אינו מספר מועט ביחס לבתי ספר אחרים בעיר. אתמול בלילה נכנסתי לאתר של עיריית ירושלים וחשכו עיני. גיליתי כי בירושלים יש 20 בתי ספר בהם מספר התלמידים פחות בהרבה מ-250 תלמידים. בבית ספר "אדם" בעמק רפאים יש 243 תלמידים, בבית ספר "ארגנטינה" בקריית יובל יש 177 תלמידים, בבית ספר "גואטמלה" יש 209 תלמידים, בבית הספר גילה א' יש 233 תלמידים, בבית ספר גילה ב' יש 205 תלמידים.

ב-40% מבתי הספר בירושלים יש פחות מ-250 תלמידים.

אבל אומר לכם מר רובינשטיין שיש כוונה לסגור 10 בתי ספר בעיר. אנחנו בעד התייעלות, אם היא נעשית באופן שאיננו פוגע בתלמידים.

בבית ספר ממלכתי-דתי תלפיות מזרח יש 93 תלמידים, בממלכתי-דתי בקוסטריקה יש 160 תלמידים, בבית ספר "נעם" ברמות יש 152 תלמידים. בבית ספר חב"ד בבית חנה יש 86 תלמידים וכו'. לאור הנתונים הללו, ההחלטה היא תמוהה בעינינו.

כאשר קיבלנו את ההודעה הרגשנו שקיבלנו מכה מפטיש של 5 קילו בראש. גם הילדים שלנו קיבלו את ההודעה בצורה קשה מאוד. מיד עם קבלת ההודעה יצאנו למאבק. אנחנו רואים בהגעה שלנו לכאן הישג גדול. אנחנו נמשיך במאבק עד אשר נקבל הודעה סופית כי בית הספר שלנו לא ייסגר.

בפגישה שלי עם יהודית שלוי, מנהלת מנח"י, יהודית נדהמה לגלות כי ההודעה הגיעה אלינו רק בפסח. היא אמרה כי הים מדברים על כך עם גורמים שונים כבר 8 חודשים. היא אמרה לי כי היא לוקחת על עצמה את האחריות וכי היא הולכת לשקול את הנושא עד השני במאי. יואל לוטפי, משנה למנהלת מנח"י, הזמין אותנו לפגישה, מחר בשעה 17:00. בפגישה הזו אני ויו"ר ועד הורים של גילה ב' אמורים לחתום על מסמך שבו ייכתב כי בסוף שנה הבאה בית הספר ייסגר ויאוחד עם בית הספר גילה ב'.

בי ספר גילה ד' הוא בית ספר שעבר חוויות קשות מאוד. אני לא מכיר הרבה בתי ספר בארץ שהתלמידים שלהם משחקים מול חומות של 6 מטרים. לפני 4 שנים ניהלתי מאבק קשה מאוד עם עיריית ירושלים, לאחר שכל בוקר מצאתי קליעים ליד בית הספר. למרות כל זאת, המשכנו לשלוח את הילדים שלנו לבית הספר. ילדים בכיתות ה-ו' חזרו להרטיב פתאום. למרות הכל, אנחנו אוהבים את בית הספר.

לי יש 3 בנים. הבן הראשון שלי סיים בהצלחה את בית ספר גילה ד', ושניים ממשיכים ללמוד שם בהצלחה רבה מאוד. התלמידים של בית הספר גילה ד' ידועים כתלמידים טובים. אשתי נמצאת בהנהלת בית הספר ומספרת לי כי התלמידים של בית הספר הזה הם התלמידים הטובים ביותר והמצליחים ביותר. מדוע לסגור אותו? מדוע להפסיק הצלחה כזו?

אני מעורה במערכת החינוך ב-7 השנים האחרונות. כולנו צריכים לדעת, כי נושא החינוך הוא אחד השיקולים המהותיים למשפחות עם ילדים אשר שוקלים לעזוב את העיר. אני הייתי חבר בוועדת לביא, ואני יודע כי בירושלים יש אסגרגציה הולכת וגדלה בין איחוד בתי הספר, והצורה שבה המערכת העירונית מתמודדת עם העניין בנויה על שיטת המכסות. המערכת העירונית מגדירה את כמות התלמידים שיקבל בית הספר. התוצאה של הדינמיקה הזו, היא שיש בתי ספר עם ביקוש גדול ויש בתי ספר עם ביקוש קטן יותר. במקום לנסות ולנהל תהליך שבו ייבחנו מדוע ישנה ירידה בביקוש לבתי ספר מסוימים, מגבילים את בתי הספר החזקים ומנח"י מתעסקת במדיניות מכסות. זו פוליטיזציה קלאסית של מערכת עירונית. איך יודעים איזה בית ספר לסגור? זה תלוי מי מחזיק התיק, איזה הורים מפעילים לחץ ועוד גורמים שונים שאינם קשורים לחינוך. כתוצאה מזה נוצרה דינמיקה רעה מאוד בעיר. כולם יודעים שמי שיודע להגיע למר שקדי או מי שיודע להפעיל לחץ על המערכת, מקבל יותר.

ועדת לביא מונתה לפי שנתיים והגישה את המלצותיה לפני חצי שנה. במקום לאמץ את ההמלצות ולהפוך את המערכת ליותר מקצועית ושוויונית, ועדת לביא ירדה מסדר היום ולא מתעסקים עם הנושאים האסטרטגיים האלה. לצערי, עכשיו אנחנו נמצאים גם בתקופה של חילוף המערכת המקצועית. יהודית שלבי עוזבת ולא ידוע מי יחליף אותה. בבלגן הזה שנוצר, מצב בו קיימת מערכת פוליטית שנמצאת בנסיגה, במקום לשאול איך לעשות שינו אסטרטגי, כל פעם מישהו אחר סובל. הפעם זו גילה ד'. אם גילה ד' לא ייסגר, בית ספר אחר ייסגר. התקיפה היא לא מערכתית, אלא טקטית, במקרה הטוב.

אני הייתי מצפה שהוועדה המכובדת הזו, בשיתוף עם משרד החינוך, תביא קץ לבלגן ותדרוש מדיניות ברורה ושקופה של ניהול מערכת עירונית שהיום קורסת. עד שהמערכת לא תסביר איך היא מתכוונת לעשות ותשתף את הציבור בכך, אסור לסגור את גילה ד'. אם להורי גילה ד' יציעו משהו יותר טוב, הם ישתפו פעולה. ברגע שמעמידים אותם עם הגב לקיר ולא מציעים להם אלטרנטיבה, הם לא ישתפו פעולה ובצדק.

אני רוצה לשאול 3 שאלות, למה? איך? ולמען מה? בית הספר שלנו עובד בצורה מאוד יפה. אנטי לא חושבת שהורי היו יוצאים לסנגר על בית ספר אם לא היתה תחושה שהמורות עובדות באופן יוצא מן הכלל. הצוות שלנו הוא אותו צוות שעבד בבית הספר גם בתקופת הירי על השכונה.

השילוב של כיתות החינוך המיוחד בבית הספר, הוא שילוב יוצא מן הכלל. ילדים מגיעים לבית הספר ומרגישים שבית הספר הוא שלהם. כאשר מדברים על מספר הילדים בבית הספר, לעיתים נוטים שלא למנות את ילדי החינוך המיוחד. כשנוח לוקחים אותם בחשבון וכשלא נוח הם לא שייכים. לילד מהחינוך המיוחד לוקח הרבה זמן לחוש שייך וטוב בבית הספר, במיוחד בבית ספר שעבר ירי. בבית הספר יש חלונות ממוגנים עד היום וחומה שמזכירה חומה של בית סוהר. למרות כל זאת, הילדים התרגלו לזה ומרגישים שבית הספר הוא שלהם.

אני שואלת גם את שאלת ה"איך". איך התהליך נעשה? רונן הזכיר שכמה ימים לפני פסח הגיעו אלינו והודיעו לנו שבית הספר עומד להיסגר, כאשר אף אחד לא לקח בחשבון את הצד של המורים. למיטב ידיעתי, הסתדרות המורים לא יודעה על כך. הם שמעו על כך מאיתנו. גם למורות יש מה להגיד, אבל מתייחסים אליהם כנוכחות נפקדות. אף אחד לא מתחשב בגורלן.

כמה מורות יש בבית הספר?

יש לנו 25-30 אנשי צוות הכולל מורות וסייעות של החינוך המיוחד.

הסייעות הן עובדות עירייה.

התחושה היתה שמי שיוכל ייקלט בבית הספר המאוחד, ואחרים לא. היום לא משלמים משכורות בהרבה רשויות מקומיות, ועל כן לא חשוב שלא ישלמו גם לכמה מורות.

אני שואלת את שאלת ה"בשביל מה". אנחנו לא אומרים שאין זכות קיום לחרדים, אבל שכונת גילה בעיקרה איננה שכונה דתית. יש בה אנשים דתיים שאינם מקובצים במקום אחד, ובדרך כלל אין שום בעיות בנושא של דתיים וחילוניים. אם מפנים בית ספר שיש בו 18 חדרים ומוסרים אותו לרשת חב"ד, אני מניחה שהם כבר יביאו ילדים מחוץ לשכונה. אני תושבת גילה ואני רואה איך מסיעים תלמידים למקומות בהם לומדים היום תלמידי חב"ד. אם יתנו להם מקום לעוד תלמידים, הם יביאו אותם מכל קצוות ירושלים.

אני מאוד חוששת שהרבה דברים שהיום קיימים בשכונת גילה, כבר לא יהיו קיימים. אני חוששת מסגירת כבישים ומהעובדה שבגלל ירידת ערך הדירות בגילה בגלל הירי, אוכלוסיות חרדיות יגיעו הנה, ואז הרבה מאוד תושבים ותיקים ומבוססים יברחו מהשכונה. כאשר מחליטים החלטה כזו מבלי לשתף את ההורים והמורים, ומבלי לקחת בחשבון את המכלול של התוצאות, זה לא לעניין.

אנחנו בארגון ההורים של ירושלים קיבלנו פנייה ממר רונן גלעד לפני 3 שבועות, ומייד נרתמנו לסייע. היתה לנו ישיבה עם הגברת שלבי שתוכננה לנושאים אחרים, אבל מפאת חשיבות הנושא החלטתי שאנחנו משנים את סדר היום ומכנסים את הנושא של סגירה, פתיחה ואחידות בתי הספר ומעורבות ההורים בתהליך קבלת ההחלטות.

אני חושבת שהגיע הזמן שבמנח"י יפסיקו לעבוד בצורה חובבנית. לא ייתכן שתתקבל החלטה לסגור, לפתוח או לאחד בית ספר, או כל החלטה אחרת הקשורה לבתי הספר, מבלי לשתף את ההורים. ברגע שעולה איזשהו רעיון על שולחנו של מנח"י, יש לזמן באופן מיידי את ועדי ההורים, את הנהלת בית הספר ואת ארגון ההורים העירוני, כדי שהם יהיו חלק מתהליך קבלת ההחלטות. לא יעלה על הדעת שחודשיים לפני תום השנה יודיעו כי סוגרים בית הספר ומעבירים את הילדים למקום אחר. מדובר פה בילדים ולא בחפצים. לא יעלה על הדעת דבר כזה, בייחוד כאשר מדובר בכיתות המקדמות.

חייבים ללכת לצעד כזה בתהליך מסודר ולקבל החלטה ביחד עם ההורים והנהלת בית הספר. חייבים לעשות תהליך מסודר של שנה לפחות בשיתוף יועץ ארגוני, פסיכולוגים ואנשי מקצוע אחרים. אנחנו ניתן תמיכה מלאה לוועד ההורים של בית הספר הזה ונגבה אותם בכל מהלך שהם יעשו מלב אלימות. אנחנו דורשים תהליך מסודר עם לוח זמנים, עם שקיפות מלאה, בשיתוף גורמים מקצועיים וקביעת מפגש עם כל נציגי הארגונים. אנחנו לא מוכנים שייעשה צעד מבלי לשתף את כל הגורמים המדוברים.

אני אתחיל בהתייחסות למבנה, כי מהכסא שאני יושב עליו המבנה הוא דבר מאוד חשוב. זה מאוד נדיר במדינת ישראל שיש מבנה שסידורי הנגישות בו מספקים את הילד הנכה ואת הוריו, ועל כן חשוב שהמבנה הזה יישאר בית ספר גם בשביל ילדים נכים אחרים. כל עוד מדינת ישראל לא יצרה תוכנית להנגשת בתי הספר, אז ראוי שלפחות מה שיש יישמר.
תהליך ההשתלבות של ילד מהחינוך המיוחד, הוא תהליך מאוד מורכב וקשה לא רק לילד המתמודד עם מוגבלות, אלא גם לסביבה הקולטת. נוצרה פה סיטואציה של בית ספר שמאפשר לילדים האלה להיות חלק מלא מבית הספר. הם מרוצים והילדים וההורים של הילדים הבריאים מרוצים גם כן.

נוצרה פה הזדמנות שהראויה לחיקוי ולא לסגירה. בזמן שמדברים פה על חוק השילוט ובזמן שהמערכת משחקת עם החוק הזה ולא רוצה לקיים אותו כמו שצריך, היא גם לוקחת דוגמה חיובית והורסת אותה. זה נראה לי מאוד לא הגון ומאוד לא חינוכי.

לי יש 3 בנים שלמדו בבית הספר הזה. אני יודעת שאם בית הספר הזה יאוחד, אני לא אשלח את הבן שלי ללמוד בבית הספר גילה ב', אלא אני אעבור שכונה. מה שיקרה זה שיישארו התלמידים החלשים בגילה ב'. יישאר בית הספר שבו אולי מספר התלמידים יהיה גדול, אבל יישארו בו ילדים חלשים. אם משרד החינוך רוצה לעשות הבראה לשכונה ולא להתייחס לילד שלי כמו אל כבש שצריך לעבור למקום אחר, כיוון שצריך לפנות קירות בשביל תלמידים אחרים שיגיעו בהסעה ממקום אחר. הם יתרווחו להם ב-18 כיתות, ואנחנו נצטרך להצטופף במבנה צפוף.

את מעידה על עצמך שתעברי שכונה.

בתי ספר איכותיים משנים דמוגרפיה.

היא לא היחידה. שמענו את זה מהרבה הורים.

אף אחד לא הודיע להורים שרשמו את ילדיהם לכיתה א' שבית הספר עומד להיסגר. הם מרגישים מאוד מרומים ולא יודעים למי לפנות. אנחנו לא מפונקים. אנחנו יודעים שיש קשיים כלכליים ושנדרשת תוכנית הבראה בגילה. גילה סבלה מדלדול לאחר תקופת הירי, ולמרות שיתוף הפעולה עם מנח"י והמינהלת לא נעשה שום דבר להחזיר את גילה למפה.

אני רוצה להזכיר שליד בית הספר יש שני גני חובה שמכילים 70 ילדים, שנמצאים במרחק הליכה של כמה צעדים מבית הספר. הם שותפים שלנו קבועים בטקסי יום הזיכרון ובביקור בכיתה א'. כיוון שלא מעודדים את גילה ד', יש דלדול.

לפי הנתונים שיש בידי, ישנם 3 גני ילדים.

יש 4 גנים.

לפי הנתונים שלי יש 3 גנני ילדים שמסונפים לגילה ד', שיש בהם 93 ילדים שמיועדים לכיתה א' בשנה הבאה.

יש גן נוסף של גילה ה. בסך הכל יש 120 תלמידים.

מישהו בפקידות החליט שאלה מסונפים לאלה.

אני חושבת שאם רוצים לעשות תוכנית הבראה, הדבר אפשרי. לוועד ההורים יש כח ונדרש שיתוף פעולה של מנח"י והמנהלת. גילה ד' היתה שכונה משגשגת. אני מאוד אוהבת את בית הספר. הילד הראשון שלי לומד שם, ואני מתכננת גם הלא שילדיי ילמדו שם. גם מבחינה כלכלית זה לא נכון לעשות זאת. התקציבים עדיין ימשיכו להינתן פר ראש.

אני רוצה להוסיף, שמבחינה כלכלית בית הספר מחזיק את עצמו יפה.

למערכת החינוך ולמנח"י יש טבע כזה, שאם יש משהו שהוא טוב, מנוי וגמור לפגוע בו. יש המון בעיות והמון מוסדות בעייתיים ובמקום לעסוק בהם, תמיד יש כשרון מיוחד לאתר מוסד שהוא, באופן יחסי, מוסד טוב, ולהוציא לו את הנשמה. אני אף פעם לא הבנתי את המדיניות הזו, ואני גם לא מבין אותה עכשיו.

אנחנו לומדים על בית הספר הזה באמצעותכם. על פי עדות המורים וההורים, אנחנו מבינים כי זה בית ספר שבעיניהם נחשב בית ספר טוב. בהיותי שר חינוך, אמרתי שאני חושב שגיליתי שיטה לחבב את בית הספר על התלמידים ועל ההורים, והיא שאני אודיע בבוקר לבית הספר שאני עומד לסגור אותו, ומיד אחר כך ההורים והתלמידים יעלו על הבריקדות נגד הסגירה. פתאום, הם יגלו כמה הם אוהבים את בית הספר. אני אומר את זה כי לא קרה לי שהודיעו על סגירת בית ספר, ולא היתה התקוממות על כך. פתאום מגלים בבית הספר כל מיני יתרונות שמשום מה לא גילו אותם קודם. את זה אני אומר באופן מעט משועשע ואירוני.

פה אני מבין שהגורמים הנוגעים בדבר טוענים שבית הספר הזה מתייחד לטובה מבחינת ההישגים של התלמידים.

הוא גם הוגדר כך על ידי מנח"י.

זה יתרון אחד שצריך לזקוף לזכותו של בית הספר. יתרון אחר, גדול מאוד, שמבחינתי זה היה לא פעם שיקול מכריע, הוא השילוב של החינוך המיוחד. אני זוכר שהציעו לי לסגור בית ספר בשם "יד המורה", שהוא בית הספר יותר קטן מבית הספר הזה. אף על פי זה, אנטי לא סגרתי את בית הספר "יד המורה", כיוון שהיה שם שילוב של החינוך המיוחד בצורה מופתית. בשבילי זו נקודה מכרעת. מבית ספר שנחשב בעבר לבית ספר לא מי יודע מה, הוא הפך לבית ספר אהוב מאוד. אני חשבתי שאם יודעים בבית הספר הזה לקלוט ילדים במצב מאוד קשה של צרכים מיוחדים, אז אסור לסגור אותו.

אני רוצה להעיר הערה כללית לגבי בתי הספר, גודלם והשיקול הכלכלי. יש הרבה חומר מחקרי שקשור בגודלם של בתי הספר ביחס לאיכותם. אני לא יודע מהם השיקולים ל מנח"י, אבל הם מוגדרים כשיקולים כלכליים והם לגיטימיים. עם זאת, אנחנו מופקדים בראש ובראשונה על חינוך ולא על חיסכון. על פי כל החומר המחקרי שאני מכיר, בית ספר קטן הוא לא בית ספר טוב. הוא יכול להיות בית ספר טוב, אבל על פי התנאים האובייקטיביים בית ספר קטן מדי הוא בעמדת נחיתות לצד בית ספר יותר גדול. המחשבה הרומנטית, האומרת שבית הספר שיש בו אינטימיות ומשפחתיות הכולל 100 תלמידים הוא בית ספר טוב, איננה נכונה, כיוון שיש מגבלה של משאבים ושל כוח אדם.

נשאלות כל מיני שאלות שמכוונות כלפי מנח"י, שיקול הדעת שלו ואמות המידה שלו. אני חושב שהמדדים ואמות המידה שעל פיהם מתנהלים, חייבים להיות מאוד הוגנים, כך שכאשר הם נחשפים כל אדם מבין למה. בדרך כלל יש מעט מאוד מערכות ומסגרות במדינת ישראל שמתנהלות על פי אמות מידה הוגנות-אוניברסליות שמדברות בעד עצמן.

ציינו פה כי יש בית ספר של 51 תלמידים, ומשרד החינוך אומר עכשיו הוא לפני סגירה. אני שואל למה עכשיו? על פי אותה הגדרה שהזכרתי קודם, זה בית ספר רע. זה לא בית ספר שיש בו זכות קיום, גם אם יש בו אנשים טובים. למה מנח"י לא סגרה אותו עד היום? אין לי מושג. אם עובדים על פי אמות מידה הוגנות והגיוניות, בית הספר הזה היה צריך להיסגר מזמן. הוא לא נסגר רק עכשיו משום שזה מתחייב מהמציאות, אלא נסגר רק עכשיו כי היו גורמים, גם פוליטיים, שלא נתנו לו להיסגר.

לכן, כאשר הורים מגילה ד' מקבלים החלטה כזו, הם חשדניים. חשדנות היא האויב הכי גדול של היכולת לנהל מדיניות. אמון ואמינות הם הכלי מספר אחד ליכולת לנהל מדיניות. אם מאמינים לך, אתה יכול לעשות הרבה דברים קשים, ואם לא מאמינים לך, לא תוכל לעשות אפילו דברים קלים. לבית ספר גילה ד' עומדים כמה יתרונות, ולכן השאלה הנשאלת, היא למה דווקא רוצים לסגור אותו.

כי זה מתאים לקומבינה.

נכון. כנראה שזה מתאים לאיזו קומבינה. הדברים מוכרחים לדבר בעד עצמם, והסגירה הזו לא מסבירה את עצמה. זו הבעיה.

במבנה הישן של חב"ד יש 190 תלמידים שהולכים לעבור לבית הספר "הרואה" ולא לגילה ד'. צריך לדייק בדברים.

אני גורס כגרסתה של סגנית המנהלת. אני חושש שמדובר בהסעות של תלמידים מחוץ לשכונה. אין בעיה לרשתות האלה להסיע תלמידים. לי אין שום דבר נגד חינוך כזה או אחר. חיים בשכונה הזו דתיים וחילונים בנעימים. אני אומר כי אם יש איזשהו סטטוס-קוו בשכונה, שהוא לרוחם של התושבים, ויש משהו שעלול לערער אותו, לא רצוי לעשותו. כמו שלא רצוי לתקוע, כמו עצם בגרון, מוסד חילוני בתוך שכונה דתית, גם לא רצוי להפך. אין לי שום דבר נגד חב"ד, אבל אני חושב שהם צריכים ללכת למקום מתאים יותר.

אני לא נכנס לשאלת ה"איך", כי אם מודיעים על סגירה של מוסד בפסח, אז ה"איך" פגום מיסודו. אני חושב שיתרונותיו של בית הספר הזה צריכים לעמוד לו. אני מבין שהסגירה לא עומדת על הפרק בשנה הזו.

לפי דברי ההורים, דורשים מהם לחתום על הסכמה כי בית הספר ייסגר בשנה הבאה כתנאי לקיומו השנה.

אני לא מציע למישהו לחתום. אני לא מקבל את השיטה הזו.

אנחנו לא חותמים.

זה גם לא חוקי.

אני גם לא מוסמך לחתום בשם 250 הורים.

בוודאי.

עצם ההודעה גם יוצרת דינמיקה שלילית. מי ילך לרשום את הילד שלו לבית הספר שעומד להיסגר?

יו"ר המינהלת בישר לנו שאין כבר דרישה כזו, אז אולי תופתעו לטובה.

גם לא תהיה דרישה כזו.

אם בכל זאת ידרשו מכם לחתום, אל תחתמו.

חה"כ שריד, אנחנו נרצה מאוד את עזרתך בנושא, כיוון שאני כבר לא מאמין לעיריית ירושלים.

אין לנו היום כבר הרבה כוח להשפיע, אבל במידת יכולתנו הצנועה אנחנו נעזור.

ד"ר רובינשטיין, לפי הנתונים שקיבלנו ממך, נאמר כי אתם מתכוונים לדרוש מההורים חתימה כדי שלא תסגרו את בית הספר השנה, ואם הם לא יחתמו, תסגרו אותו השנה.

מנח"י עדיין חושבת שצריך לאחד את שני בתי הספר האלה. אנחנו חשבנו שבמשך 5 חודשים, ממרץ ועד תחילת ספטמבר, ניתן לעשות את התהליך הזה, כך שבשנה הבאה ניתן יהיה להשקיע בבנייה ובצמיחה של בית הספר המאוחד. כיוון שפנו אלינו הורים שטענו שזה מהר מדי, דחינו את זה. בישיבה שנערכה בוועד ההורים המרכזי, ישיבה שבה לא הייתי נוכח כיוון שהייתי במילואים, הבנתי כי ההורים אמרו כי הם מבינים שהתהליך הזה הוא מחויב המציאות, אבל הם רוצים שהוא יהיה יותר איטי ומבוסס. הנהלת מנחי"י אמרה כי היא מוכנה ללכת איתם לתהליך המשותף הזה במשך שנה וחצי, כאשר כל הצעדים ייעשו במשותף עם ועד ההורים של שני בתי הספר ועם צוות של בית הספר.

גסיסה יותר איטית.

אני חשבתי שהתהליך המהיר ימנע גסיסה איטית. אני חשבתי שזה יותר נכון לעשות את התהליך מהר.

עדיין לא השבת לשאלתי. האם אתם דורשים מהם לחתום על איזושהי התחייבות?

אני אומר שאנחנו רוצים לעשות תהליך משותף עם ועד ההורים, ועל כן אנחנו מבקשים שוועד ההורים ייפגש איתנו ויקבל מחויבות ללכת איתנו לתהליך. האקט הוא לא החתימה העצמה. המטרה היא לקבל מחויבות של ההורים ללכת איתנו בתהליך הזה.

האם אתה רוצה שהם ילכו איתך לתהליך שהמטרה שלו מוגדרת מראש?

האם אתה מבין שמר גלעד, יו"ר ועד ההורים, והגברות הנכבדות אינם מוסמכים להתחייב בשם כל ההורים?

אני דיברתי על מחויבות להיכנס לתהליך המשותף.

כאשר המטרה ברורה מראש, מדובר בהכתבה ולא בתהליך.

מי שמקבל החלטות על פתיחת בתי ספר וסגירת בתי ספר, זו הרשות המקומית.

היא מכתיבה את צעדיה. היא לא משתפת את התושבים.

אופי התהליך מבדיל בין הכתבה לעבודה משותפת.

מה הפתרון שלכם ל-3 הכיתות המקדמות?

הם תקבלנה פתרון.

האם כולן תקבלנה פתרון בגילה ב', או שהן תפוצלנה?

אני עוד לא יודע.

אתם לא יכולים להחליט שאתם מאחדים שני בתי ספר, כאשר אתם עוד לא יודעים מה הסיכום לגבי הכיתות המקדמות.

אתם דיברתם על הכתבה. אנחנו לא רוצים להכתיב, ועל כן גם הגורל של הכיתות המקדמות יהיה חלק מהתהליך המשותף.

כאשר אתה חשבת לסגור בעוד חודשיים את בית הספר, לאן חשבת שילכו 36 תלמידים שנמצאות היום ב-3 הכיתות המקדמות בבית הספר?

כאשר דיברתי על כך עם ההורים בחודש מרץ, הצעתי להם ללכת לתהליך משותף.

לא נכון.

אני הייתי באותה ישיבה עם מר רובינשטיין. אולי יש נתונים שמר רובינשטיין לא מכיר. 90% מתלמידי הכיתות המקדמות הם תושבי גילה. לכן, אני חושבת שמן הראוי שהם אלה שילמדו בתוך גילה ולא תלמידי חב"ד שיבואו מחוץ לגילה. במידה ויתקיים האיחוד הכיתה המקדמת של גילה ב' תישאר, ו-3 הכיתות המקדמות של גילה ד' יפוזרו בכל ירושלים. זאת אומרת שאנחנו מופלים לרעה. זאת התשובה שקיבלנו.

זה נתון מדאיג. אני לא העליתי על דעתי שהם יפוזרו בירושלים.

זו היתה ההחלטה של מנח"י.

ד"ר רובינשטיין, איך ייתכן שהגברות האלה יודעות דברים שאתה לא יודע?

אני לא יודע.

מאיפה המידע שלכן, שהכיתות המקדמות תפוצלנה?

מר רובינשטיין אמר לנו זאת.

הוא לא זוכר את זה.

אני אמרתי כי מהרגע שנתקבלה ההחלטה לסגור את בית הספר, אני מעוניין לעשות את התהליך הזה ביחד עם ההורים.

יש פה סכנה שמרוב כוונות טובות ילדים מתוך השכונה, שהם ילדים מוגבלים, יצטרכו לנסוע מחוץ לשכונה, ואילו ילדים אחרים, שאינם מתאימים למרקם של אוכלוסיית השכונה, יגיעו בהסעה פנימה. האם זה ייתכן לדעתך?

שלא לדבר על כך שזה יעלה פי שניים מהחיסכון.

מר רובינשטיין אמר שדובר על תהליך של 5 חודשים. כאשר הודיעו לנו על כך זה היה ערב פסח, בדיוק שכולם יצאו לחופשה. בחופש הגדול שוב כולם בחופשה.

למרות שההחלטה על פתיחה וסגירה של בתי ספר היא החלטה של מנח"י, מנח"י משתפת בתהליך את אנשי משרד החינוך, ואני מייצגת את משרד החינוך. נאמרו כאן הרבה דברים חשובים, ואני חושבת שבהחלט אפשר היה גם לתקן את התהליך. מנח"י מקבלת חלק ניכר מהביקורת. יחד עם זאת, אני רוצה להאיר את עיני המשתתפים לגבי כמה נתונים שהוצגו כאן בצורה שטחית, וצריך לקחת אותם בחשבון בהמשך התהליך.

הוצגו כאן כמה נתונים לגבי בתי ספר עם מספר נמוך יותר של תלמידים. מאחורי כל בית ספר יש סיפור, ועל כן המספרים כשלעצמם לא אומרים שום דבר. לדוגמא, בית ספר "יד המורה", היה בית ספר שכבר אין לו זכות קיום מבחינת מספר התלמידים, ובכל זאת היה רצון לשמור עלי כבית ספר ממלכתי יחיד בשכונה, והפתרון היה שילוב עם החינוך המיוחד.

השיקול לא היה זה.

השיקול הראשוני היה לשמור על בית ספר ממלכתי בשכונה, אבל מאחר ולא היו מספיק ילדים והיה רעיון נהדר של שילוב החינוך המיוחד, הוא צמח והיום הוא בית ספר שיכול להוות מודל.

תושבי השכונה צריכים להיות ערים לכך שמתרחש תהליך בשכונה ומסביב לה. בשכונה שלנמצאת ליד, הר חומה, נפתח בית ספר חדש. בית ספר הזה יהיה בית ספר של שתי כיתות בכל שכבה, כי זו שכונה צומחת. בשכונת גילה קורה מה שקורה בחלק גדול משכונות ירושלים הותיקות. אפילו בחלקים מפסגת זאב זה קורה, התמעטות מספר הילדים.

בשיחות שקיימנו עם מנהלות בתי הספר בשכונת גילה, המנהלות בעצמן ציינו את העובדה שיש בית ספר אחד יותר מדי בשכונה.

מתי זה היה?

לא רק השנה, אלא גם בשנה שעברה ובשנה שלפני כן. מנהלות בתי הספר פנו אל הפיקוח ואל מנח"י באמירה הזו. למה דווקא בית ספר גילה ד'? כמובן שאף אחד לא חשב שבית הספר גילה ד' הוא בית ספר גרוע ובגלל זה צריך לסגור אותו. השיקולים היו שיקולים מורכבים שחשבתי שהוצגו בפניכם.

אנחנו לא שמענו פה על שום שיקול, לא מורכב ולא פשוט.

אתנה נכנסת אחרי דבריי.

חיים הציג את הדברים.

אני נכנסתי כעבור 3 דקות, ועד לרגע זה לא שמעתי נימוק.

התהליך הזה של התמעטות מספר הילדים, איננו תלוי אך ורק בעניינו של בית הספר. הוא תלוי בהרבה גורמים. להערכתי, זה גם יקרה בשנה הבאה ואנחנו יודעים כמה ילדים יהיו בכיתות א'.

לאן ילכו 310 הילדים בגני החובה?

אני שואלת לאן הם הלכו בשנה שעברה ולאן הם הלכו השנה. בתשס"ד לא הודיעו שבבית הספר נסגר. אני חושבת שאם בית הספר רוצה לפעול ולצמוח, הוא צריך לייצר איזשהו רעיון שיביא לצמיחה.

לא שמענו שבית הספר במשבר. האם את סבורה שבית הספר הוא במשבר.

הסיטואציה כרגע היא סיטואציה של משבר.

המשבר נוצר בגלל ההחלטה השרירותית הזו.

האם יש בעיה עם הילדים בבית הספר או עם ועד ההורים והמורים? האם לפני ההחלטה בבית הספר היה משבר?

לא היה שום משבר.

בית ספר שהולך ומתפתח כבית ספר של כיתה אחת בשכבה, איננו בית ספר במצב בריא.

בבית הספר הזעה יש 3 כיתות של החינוך המיוחד. אני משער שבבית הספר יש אוירה מיוחדת היות ויש צוות של 3 כיתות. האם זה רצוי שהכיתות האלה תפוצלנה?

זה בוודאי לא רצוי.

את אומרת שהיו שיקולים מורכבים. נניח שיש 4 בתי ספר בגילה וצריך לסגור אחד מהם, האם עצם העובדה, מבחינתך כאשת חינוך, שבבית ספר אחד יש 3 כיתות של חינוך מיוחד, לא הופכת את בית הספר הזה לאחרון בתור לאיחוד?

לא ראשון ולא אחרון. תנאי נגישות הם תנאים שניתן לבצע אותם בכל בית ספר. גם בבית הספר הזה לא היו תנאי נגישות.

ניתן, אבל אין תקציב.

ניתן והם אינם.

ניתן לעשות את אותו מאמץ גם בבית ספר אחר.

אני לא מדבר רק על הצד הפיזי. אם היו מביאים בפני 4 בתי ספר והיו אומרים לי שצריך לסגור בית ספר אחד, והייתי יודע שבבית הספר הזה יש 3 כיתות מקדמות עם 36 ילדים, הייתי אומר שהוא יהיה אחרון בתור. עד עכשיו עוד לא שמעתי נימוק אחד מדוע לסגור דווקא את בית הספר הזה

שיקולי המערכת.

זה בוודאי שיקולי המערכת.

מהם שיקולי המערכת?

חיים הציג את השיקולים.

מה הוא הציג? הוא אמר שיש בית ספר אחד קטן ולכן רוצים לאחד אותו עם עוד בית ספר קטן אחר. אני שואל שאלה אחרת. לפי סדר העדיפויות, כפי שאני כאיש חינוך רואה אותו, למה זה ראשון?

אנחנו מאחדים.

כאשר מאחדים בתי ספר, אחד נסגר והשני גדל.

ד"ר רובינשטיין, אל תזלזל באינטליגנציה שלנו. מדוע אתם רוצים לסגור את ד' ולא את ב' או א'?

בית ספר גילה א' נמצא באזור אחר של גילה.

מדוע ד' ולא ב'?

בגלל שיקול אחד בלבד, המבנה של ב' הוא יותר גדול.

אבל אתה לא מעביר לשם את 3 הכיתות של החינוך המיוחד.

אני עוד לא החלטתי מה לעשות איתן.

לא נכון.

האם אתה חושב שאנחנו יכולים לתת להחלטה כזו, כאשר אומרים לנו שהממונה על המערכת עוד לא נתן את דעתו באשר לילדים הכי חלשים בבית הספר?

אני אמרתי שכל החלטה תיעשה בשיתוף עם בתי הספר.

אבל אתה הודעת להם בערב פסח שאתם סוגרים את בית הספר.

שיתוף הפעולה הוא בתנאי שיסכימו עם מה שאתה אומר. גורלן של ה-3 כיתות הוא עניין מקצועי. אני לא בטוח שזה עניין להסכמה עם הורים. מי שסוגר צריך לבוא עם תוכנית.

אני מורה בכיתות החינוך המיוחד. אני 11 שנים בבית הספר. בית הספר שלנו הוא אחד מבתי הספר שיכולים לשמש דוגמא לשילוב הילדים בחינוך המיוחד. הילדים האלה הם חלק אינטגרלי משכבה. לא רואים בהם ילדים חריגים. כל הפעילויות משותפות גם להם. אני חושבת שלא רק שלא צריך לזרוק אותן, אלא צריך להביא עוד כיתות מקדמות, כמו שעשו בבית הספר "יד המורה".

כמה בתי ספר יש בארץ עם 15% ילדים בעלי צרכים מיוחדים? למה דווקא את זה לסגור?

התלמידים שלנו אוהבים את בית הספר. כאשר קיבלנו את ההודעה והצגנו אותה בפני התלמידים, הם נכנסו לחרדות מאוד קשות. מדובר בילדים שגם ככה יש להם בעיות רגשיות. לנתק אותם מסביבה שהם מכירים ולשים אותם בסביבה אחרת לחלוטין עם שכבה שהם לא מכירים, זה גרוע. העלויות של הטיפולים הרגשיים שהם יצטרכו לקבל, תהיינה הרבה יותר גדולות מעלות של האחזקה של בית הספר הזה. חבל שנציגת ההורים לא הגיעה והציגה בפניכם את הציורים של הילדים האלה.

כמה ילדים בעלי צרכים מיוחדים יש בבית הספר גילה ב'?

כיתה אחת.

הילד הנכה נמצא בכיתה שלי כבר שנה שנייה. בית הספר הותאם לצרכים שלו. הוא היה אמור ללמוד בבית הספר גילה ב', אבל הוא לא הגיע לשם, כי אי אפשר היה להיערך עבורו מבחינה טכנית. בית הספר שלנו עבר את כל השינויים כדי שהוא יוכל להיקלט אצלנו.

הושקע בזה הרבה כסף.

בית ספר כזה, על פי השיקולים של ומערכת הערכים שלי, זוכה לעדיפות.

אני עובדת בבית הספר מהשנה הראשונה שהוא הוקם כבר 19 שנים. ילדים וכסף הם שני דברים שונים לחלוטין. משנה לשנה אני מבינה שגם לילדים שאני מלמדת בחינוך הרגיל יש צרכים נוספים. 30% מהתלמידים שלנו מוגדרים כילדים שזקוקים לעזרה נוספת. אם אנחנו נביא אותם לבית ספר אחר, אנחנו נעצים את הקשיים שלנו, ואני לא יודעת אם יהיה כוח ויכולת לטפל בהם. כיתות קטנות הוא דבר הכרחי. אי אפשר להכניס 40 תלמידים לכיתה וללמד כמו לפני 50 שנה. היום הקשיים הם אחרים והילדים הם אחרים. אני שמעתי כי המינהלת מנסה לתת תשובות, אבל עדיין, הילדים האלה זקוקים לעזרה ולמורה.

לפי מה שאנחנו מבינים, הסגירה תחזק את החזקים שממילא יש להם את היכולת ואת הקשרים להגיע לבית הספר "טלי".

בבית הספר "טלי" משלמים הרבה יותר.

לא יתווסף אפילו ילד אחד לבית ספר "טלי".

המכסה מלאה.

אני רוצה לסכם את הישיבה. ועדת החינוך והתרבות תמהה על קבלת ההחלטות במשרד החינוך ובמנח"י לעניין סגירת בתי ספר, כפי המשתקף מהסוגיה של בית הספר הממלכתי גילה ד' בירושלים. הוועדה סבורה כי תהליך סגירת בית ספר צריך שיהיה מתואם מראש עם ההורים, ומלווה על ידי גורמי מקצוע בתהליך מסודר ורב שנתי.

תמוה ביותר שמנח"י הודיעה להורים על כוונת הסגירה בסוף שנת הלימודים רק בערב פסח, ולא נמסרה כלל הודעה לילדי גני הילדים שכבר נרשמו לבית הספר, לשנת הלימודים הבאה. מפתיע ביותר שלמורים בבית הספר לא נמסרה כלל הודעה על הסגירה.

הוועדה התרשמה כי פיזורן של 3 הכיתות המקדמות לבתי ספר שונים תפגע בתלמידיהן. תשומת הלב מיוחדת שהילדים האלה מקבלים בבית ספר גילה ד', על ידי ריכוז צוות מקצועי ואוירה תומכת של כלל צוות בית הספר ותלמידיו, יש בה יתרון שאסור לאבדו. הוועדה מצרה על הנזק שכבר נגרם לתלמידים האלה כתוצאה מההודעה בדבר כוונת הסגירה.

הוועדה שמעה מנציגי ההורים כי אם יימסר מבנה בית הספר למסגרת חרדית יגיעו אליו תלמידים מחוץ לשכונה, דבר שישנה את אופי השכונה, ורבים מהתושבים החזקים יעזבו אותה. עוד מתברר, כי עלול להיווצר מצב בו בעוד ילדי החינוך המיוחד יצטרכו לנסוע ללמוד מחוץ לשכונה, יגיעו אליה בהסעות תלמידים חרדים מחוץ לשכונה.

הוועדה סבורה כי המשרד ומנח"י אינם רשאים לדרוש, כתנאי לדחיית סגירת בית הספר, חתימת ההורים על הסכמה לסגירתו בעוד שנה. זהו מהלך כוחני ופסול ציבורית ומשפטית. הוועדה קורת למנח"י לחזור בו מדרישה זו.

המשרד לא דורש חתימה. אפשר למחוק את המילה "המשרד".

מבחינתי אתם עדיין אחראים על מנח"י.

אני ממשיך בדברי הסיכום. הוועדה משוכנעת כי אין מקום לסגור את בית הספר גילה ד' בסוף שנת הלימודים תשס"ד, כי גם בשנה הבאה יש לשקול היטב אם דווקא זה הוא בית הספר שיש לסגור אותו בשכונת גילה. הוועדה תחזור ותדון בנושא זה בשנת הלימודים הבאה.

אני מציע להוסיף, כי יתרונותיו של בית הספר, מבחינת איכויותיו הלימודיות ומבחינת הקליטה של ילדים בעלי צרכים מיוחדים צריכים לעמוד לזכותו כאשר באים לדון בשאלה, איזה בית ספר בגילה ייסגר.

אותי מעניינת המדיניות. אני רוצה לראות מסמך כתוב של מנח"י.

אתה יכול להעלות דיון גם במועצת העיר. אנחנו מאמינים שבית הספר לא ייסגר השנה, גם בעקבות ההחלטה של הוועדה הזו. בשנת הלימודית הבאה אנחנו נבקש ממנח"י שיבוא אלינו ויציג נתונים וישכנע אותנו איזה בית ספר ראוי שייסגר. יש לנו רושם שיהיה קשה לשכנע אותנו שדווקא זה בית הספר שצריך לסגור. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10