כנסת פתוחה

סקירת יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור על פעולות הסוכנות נוכחים:




2
וועדת העליה, הקליטה והתפוצות
12.5.2004



פרוטוקולים/ועדת קליטה/8540
ירושלים, ד' בסיון, תשס"ד
24 במאי, 2004


הכנסת השש עשרה
מושב שני נוסח לא מתוקן




פרוטוקול מס' 114
מישיבת ועדת העליה, הקליטה והתפוצות
יום רביעי, כ"א באייר התשס"ד (12.5.2004) שעה 09:00

סקירת יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור על פעולות הסוכנות

חברי הוועדה: קולט אביטל - היו"ר
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

סלי מרידור – יו"ר הסוכנות היהודית
אריה אזולאי – יו"ר הועדה לעלייה וקליטה, הסוכנות היהודית
מירלה גל – מנכ"לית המשרד לקליטת העליה
אלי ורון – משרד ראש הממשלה

דנה גורדון

חבר המתרגמים בע"מ





סקירת יו"ר הסוכנות היהודית סלי מרידור על פעולות הסוכנות

ברוכים הבאים לועדת עלייה,קליטה ותפוצות. אנחנו מתכנסים היום בצל האסון שנגע לכולנו, שאנחנו עוד לא רואים מה סופו, כי החיילים שלנו עדיין שם, ובין החיילים שנספו מותר להזכיר לפחות בועדה הזאת, שאחד מהחיילים האלה חייל בודד, זה נותן לנו המחשה עד כמה העלייה הזאת שהגיעה מחבר העמים מחלחלת חייה ונושמת ותוססת בתוך החברה וכמה היא לוקחת חלק בכל בעיותיה וכמה למעשה גורלם של אותם העולים איננו פשוט ואיננו קל.

אני מתנצלת בפני יושב ראש הסוכנות על ההשתתפות הדלה, אני מניחה שהדבר הזה יבוא על תיקונו במרוצת השעה הקרובה, גם השעה המוקדמת וגם אנשים תקועים כנראה בפקקי תנועה, אבל אנחנו לא רוצים לבזבז את זמנך ולכן אנחנו רוצים ישר להעביר אליך את זכות הדיבור, ולפני שאני אעשה זאת אני הייתי רוצה אולי להעביר לך טיפה התרשמות מהנושאים בהם אנחנו התרכזנו, ואיך אנחנו רואים את הנושאים.

בסך הכל אנחנו כיסינו ומכסים יום יום מגוון מאד רחב של כל הבעיות שניצבות בפני עולים. אתן לך רק דוגמה, אתמול היתה לנו ישיבה ראשונה ארוכה והנושא עוד לא נסתיים בכל הנושא של רישוי, מתן רישוי למקצועות שעולים בארץ, אני יודעת שגם אתם עוסקים בזה, ואני אומרת את זה משום שבסך הכל במצב שנוצר, בסיטואציה שבה אין הצטופפות גדולה כדי לעלות לישראל, והאתגרים בפנינו מאד שונים, אני חושבת שאולי כדאי לראות מה ניתן לעשות כדי שנתרכז בשני נושאים שהם נושאי מפתח, אם אנחנו רוצים להביא את העלייה. הנושא הראשון הוא כמובן תעסוקה, יצירת מקום עבודה, מתן או השקעה ביצירת מיומנויות בחינוך מקצועי, או הסבה מקצועית. הדבר השני הוא דיור, הנכון הוא שהנושא של הדיור לא קשור בכם ולא תלוי בכם, אבל אני מתרשמת היום שזו אחת הבעיות הכי קשות הכי כבדות, ואני מוכרחה להגיד שאני קצת די מיואשת מחוסר היכולת שלנו להתמודד מול משרדי הממשלה ובעיקר מול משרד השיכון במכלול של בעיות שהולך רק ושוקע ומסתבך. גם משום שאין שום מדיניות שמעודדת דיור ציבורי, וגם משום הפתרונות שמוצעים לא תמיד אופטימליים, עדיין היום יש כמעט 60,000 עולים זקנים שמחכים לדיור, ועדיין יש נכים, ועדיין הבעיה עם דירות להם, וגם אותם הבעיות שהפתרונות שהוצעו לפני עשר שנים בנגב, כל מה שנקרא הדיור הקל הולך ומתמוטט והתופעה של התמוטטות של הבתים האלה של חוסר התאמתם לדיור, אני לא אומרת את זה פה כדי להתלהם, היא הרבה יותר רחבה ממה שחשבנו. ולכן אני הייתי רוצה לפחות לשמוע מכם איך אתם רואים את הנושאים, איך אפשר להתמודד איתם, איך ניתן בכל זאת להביא איזה שהוא שינוי בסדרי עדיפויות בטיפול משרדי הממשלה, אם אפשר, אני יודעת שאין לנו ניגודי אינטרסים, או ניגודי דעות, במשרד הקליטה בעניין הזה.

תודה רבה ליושבת ראש הועדה, ותודה רבה לאנשים הנמצאים פה, אריה אזולאי נמצא פה, ואנשים אחרים אבל גם לשכת הקשר, אנשי משרד הקליטה ואנשים נוספים, כל מי שנמצא פה, ארגוני עולים, גם על שיתוף הפעולה המתמשך שהוא חיוני לצבא במשימת העליה, ותודה מיוחדת ליושב ראש הועדה ולחברי הועדה על התרומה הגדולה במיקום של הנושא של העליה והקליטה של העם היהודי בסדר היום הישראלי וגם על שיתוף הפעולה הקונקרטי בתחומים שונים שהוא מאד חשוב להצלחת המשימה הזאת.

אני אולי אגע במספר מילים בנושאים שאת העלאת. ואחר כך אחזור לדברים רציתי לומר, חלק מהם קשורים חלק פחות.

נושא התעסוקה יודעים שהוא אתגר עצום, אני חושב שבנקודה אחת שבה נגעת מלכתחילה, מקצועות הרישוי, היא נקודה שהיא ככל שהיא מסובכת היא נעשית יותר שכיחה היא תלויה לא במצב המשק אלא תלויה בהחלטות עקרוניות, ערכיות חוקיות מינהליות, ואני אגע בזה, שלגבי סוגיית הדיור, אנחנו יודעים מה קורה עם מדיניות המשכנתאות, והפסקת הסיוע המיוחד לעולים חדשים, או הפחתת הסיוע ובוודאי ביטול המענקים לעולים חדשים, הדבר הזה לא יכול לעזור לעלייה ובוודאי גם לא יכול לעזור לקליטה. הזכרת את העולים הקשישים, אנחנו נמצאים במאבק מאד גדול בזירה לגמרי אחרת של הסדר הבנקים של סאלם, אנחנו, הסוכנות היהודית, חברת עמיגור, בתמיכת ממשלת ישראל, מנסים לשכנע את השופט קורמן בניו-יורק לעשות לטובת דיור מוגן לעולים קשישים, עוד אין החלטה של השופט, אבל אנחנו נמצאים שם במאבק מאד גדול מול נטיה לתמוך בתכניות של חסד וסיוע לקשישים מברית המועצות, עוד היום הסדר הבנקים השוויצריים שכולו בנוי על כספים של יהודים שנספו בשואה וחשבונותיהם הוסתרו בבנקים שוויצריים או זהב שנשדד מיהודים ונמצא במרתפים של בנקים שוויצריים, הסדר של מיליארד ורבע דולר, שעד היום השופט בארצות הברית החליט לעשות קרוב ל-80% כסף לקשישים מברית המועצות, והוא עומד על סף החלטה מדורגת על עוד מאות מיליוני דולרים, אנחנו נאבקים בזירה הזאת, לא בקלות, מול טענות מאד כבדות על יהודים בברית המועצות שמיוצגים על ידי הג'וינט, בזירה מאד טעונה. אנחנו לפחות עושים מאמץ להביא כמה שיותר כסף לארץ, ליעד את הכסף הזה לטובת דיור לקשישים. הסוכנות באמצעות עמיגור סיוע קרן וינברג מארצות הברית, סיוע בתביעות בשיתוף גדול מאד עם ממשלת ישראל, הצליחה למצוא פתרונות לאלפי עולים קשישים בשנים האחרונות. אבל זו טיפה, אבל זה שלולית בים כדי להגיע לפתרון יותר משמעותי צריך הרבה יותר משאבים, אנחנו עושים את המאמץ הזה, אני לא רוצה להגיד שאני פסימי, אבל אני לא יכול להגיד שאני אופטימי, על כל פנים.

הדברים היותר קלים. קודם כל מצב העלייה. אפשר לדבר על חצי הכוס הריקה קודם כל, ועל חצי הכוס אני מקווה המתמלאת. קודם כל בארבעת החודשים הראשונים של השנה היתה ירידה בעלייה ביחס לארבעה החודשים של השנה שעברה בהיקף של 19%, ואם מנטרלים את עליית האתיופים שם היה עיכוב שלא נבע ממשהו שיש לו השפעה רב שנתית, אז הירידה בהיקף העלייה הוא של 17%. זה כולל ירידה גם בעלייה מחמ"ע בסדר גודל של 11%, והמשך הירידה בכמות העולים מאמריקה הלטינית, זה לאור התייצבות המצב בארגנטינה. קשה להפריד ולנתח וודאי זה לא מעבר לרמה של השערות את הסיבות לירידה בעלייה, יש כמובן התדלדלות של מאגר העולים הפוטנציאליים מברית המועצות לשעבר, למרות שזה עדיין מאגר גדול מאד שאני מעריך שאפשר לפעול כדי לנסות לתרגם לעלייה מאות אלפים, אם אין עשרות רוב, אני חושב שהמצב הכלכלי בארץ בשלוש השנים האחרונות נותן את אותותיו. יש עיכוב בהשפעה של המצב הכלכלי ויכול להיות שיש גם עיכוב בהשפעה של ההתאוששות בתקוה שתהיה התאוששות, וההתאוששות פה ההחלטות של העלייה היא בדרך כלל לא החלטות מהיום למחר, אנשים שהחליטו לעלות בשנת 2000 בכל זאת עלו ב-2001, ואנשים שיחליטו לעלות, הלוואי, בשנת 2004 אולי יממשו את עלייתם בשנת 2005. ולכן אני חושב שאנחנו ב-2003 וב-2004 רואים בצורה עמוקה השפעות של המצב הכלכלי בארץ שהם של שנת 2001 ו-2002. אני חושב שהירידה בסיוע הממשלתי לעולים במיוחד בתחום הדיור, וגם הפגיעה בתקציבים של משרדי הממשלה האחרים כולל משרד הקליטה הם כל המאמצים של המשרד לשמר ולפתח עד כמה שאפשר, לא יכול שלא להשפיע על מצב הקליטה של העולים, וכולנו יודעים שאין מרכיב יותר משפיע על עלייה מאשר הדיווחים מן העולים שהגיעו לחבריהם ולקרובי משפחתם, ויותר גרוע אם יש עולים שחוזרים, הנזק שהם גורמים לעלייה פוטנציאלית הוא נזק שכמעט לא ניתן לתקן אותו.

המצב, האיום מהכיוון של גרמניה ממשיך להתקיים. אני חושב שהמצב שבו גרמניה מפתה יהודים להגיע אליה בתנאים של פליט, אני מדגיש בתנאים של פליט, אני לא חושב שאנחנו רוצים להגיד לגרמניה אל תקבלו יהודים, אבל אני חושב שאנחנו זכאים לומר לגרמניה, במיוחד לגרמניה, שלא התביישנו להגיד לארצות הברית בשנות ה-80, ובזכות העמידה של הממשלה, אז, מול יהדות ארצות הברית וממשלת ארצות הברית, לא איבדנו את גל העלייה הגדול מברית המועצות בתחילת שנות ה-90, מדינת ישראל, לטעמי, לא צריכה לסבול מצב שבו איזה שהיא מדינה בעולם תתייחס ליהודים כפליטים. יש מדינת ישראל, אם יהודים רוצים להגר ממקום למקום אנחנו צריכים לעמוד על זכותם להגר ממקום למקום, אבל לעלות עולים רק לארץ. אני חושב שזה נושא של מדינת ישראל על זרועותיה השונים צריכה למצוא את הדרכים לקיים עליו דיאלוג עם הרשויות בגרמניה, משום שהדבר הוא גם פוגע, הוא גם לא סביר, ויש לו גם השלכות אסטרטגיות חריפות על מדינת ישראל. צריך להביא בחשבון שאם בשנה שעברה יצאו מברית המועצות סך הכל 35 אלף איש, לארץ הגיעו רק שליש מהם, כ-12 אלף, ו-19 אלף הגיעו לגרמניה. כמו שאמרתי קודם, ברית המועצות עם כל הדלדלות המאגר עדיין היא מקור להגירה או ליציאה של 35 אלף זכאים, שמתוכם רק שליש הגיעו לארץ ואנחנו עלולים להכנס לסיטואציה של שנות ה-70, ש-70%-80% אחוז מהיהודים שיצאו מברית המועצות לא הגיעו לארץ. וכפי שנאבקנו בענין הזה אז ובסופו של דבר בהצלחה, לדעתי, כפי שאמרתי בזכות ההצלחה הזאת בשנות ה-90, לא ראינו את התופעה שחווינו אותה בשנות ה-80, צריכה מדינת ישראל על זרועותי השונים לנקוט את הפעולות המתאימות מול גרמניה.

חצי הכוס המתמלאת. יש התפתחויות חיוביות בצפון אמריקה ובצרפת. בצפון אמריקה יש גידול גם בעניין בעלייה וגם בכמות העולים בפועל. כפי שאנחנו חוזים אותה לשנה זאת, אנחנו משנים בצורה מאד משמעותית את דרך הפעולה של הסוכנות היהודית בצפון אמריקה. אנחנו נכנסנו לשותפות אסטרטגית עם ארגון נפש בנפש. אנחנו גם מסייעים, כספית, אנחנו מפנים אליו את כל העולים שלנו. אנחנו מסייעים כספית לעולים שעולים בשותפות בינינו לבינם. אנחנו גייסנו את התמיכה של ארגון הקהילות היהודיות, לפחות של היושב ראש שלו. בארצות הברית שזה כמעט, למי שמכיר פה, וקולט מכירה את ההיסטוריה היהודית הקהילתית אולי היא תחשוב על הקהילות היהודיות האמריקאיות תומכות בעלייה מארצות הברית, ולא רק בעלייה מאתיופיה ומארצות מצוקה, זה כמעט מהפכה. אז אני לא חושב שזה משקף את כל התמונה, אני גם לא חושב שזה לכל הרוחב ולכל העומק, אבל לפחות יש סימן משמעותי, שיושב ראש ארגון הקהילות היהודיות בארצות הברית, ומספר אנשים בולטים בקהילות היהודיות, התגייסו לתמיכה מפורשת של עלייה מארצות הברית. הקהילה היהודית בדטרויט היתה פה עם משלחת של למעלה מ-500 איש, וקיימה פה את ישיבת הבורד שלה וקיבלה החלטה מפורשת על סיוע לעולים מדטרויט שיעלו לארץ, וגייסנו את שלושת הזרמים הדתיים בארצות הברית לצאת בהכרזה משותפת שקוראת לבני העיר היהודיים בארצות הברית לעלות לישראל, ולקראת פסח אפילו פרסמנו מודעה ביחד איתם, This year in Jerusalem, שיש עליה הסוכנות היהודית, נפש בנפש, וה-YJC, והאורתודוקסים, והקונסרבטיבים והרפורמים, כולם ביחד, במודעה אחת שפורסמה בכל העיתונות היהודית בארצות הברית. אז יש שינוי גדול מאד בדרך הפעולה בארצות הברית. אני מקווה שיניבו פירות. ב-2002 היו יותר עולים מאשר ב-2001, ב-2003 יותר מאשר ב-2002, ואנחנו מקווים שב-2004 יהיו יותר מאשר ב-2003.

גם בצרפת יש המשך של התעוררות גדולה. רק בתחילת החודש הזה היו ירידי עלייה בצרפת, בהיקפים של 6,000 יהודים, שבאו לירידי עלייה. בעיקר בפריס גם במרסיי. היה גם יריד גדול בבריסל. יש עניין גדול בעלייה, וגם כל מה שקשור להתעניינות ברכישה בפועל של דירות בארץ. יש התעוררות מאד גדולה בתחום הזה מתחילת השנה, למרות שזה מספרים קטנים משום שעיקר העלייה מצרפת, כמו מארצות הברית, היא בקיץ, היה גידול בעלייה מצרפת בהיקף של שליש בערך ביחס לאותם חודשים בשנה הקודמת. ואנחנו מקווים לגידול בעלייה מצרפת גם כן השנה. וגם שם אנחנו מחפשים היום גורמים קהילתיים לעשות איתם שותפויות שונות כשבסך הכל בקהילה היהודית בצרפת גם הקונסיסטואר וגם הפראנססוסיאל, וגם הטריף למרות שלא באופן פומבי.

בוא נראה ביום ראשון. יכול להיות שביום ראשון יהיה שינוי.

מה יש ביום ראשון, בצרפת.

יש בחירות ליושב ראש הטריף.

ליושב ראש הטריף.

ואם זה יהיה מי שאני חושבת, זה יכול להיות שיש יותר סיכוי.

יכול להיות, אבל גם ראש הטריף הנוכחי פוטרמן, בנו גר בארץ ואין ספק שליבו לפחות, הוא לא נגד עלייה אלא בעד עלייה לארץ, אז בצרפת יש תמיכה קהילתית מאד בסיסית לעניין של העלייה, אנחנו מנסים לשתף פעולה, להרחיב, להעמיק שתוף פעולה עם גורמים קהילתיים, בצרפת, כדי ליצור גידול מקסימאלי של עלייה כשהיעד שלנו הוא עד 2006, לנסות לעבור את 5.000 העולים גם מצרפת וגם מצפון אמריקה. יעד מאד אמביציוזי להכפיל את מספר העולים בטווח של שלוש שנים. בשנה שעברה היינו באזור ה-2000-2500 בשני המקומות האלה, רוצים עד 2006 להגיע ליותר מ-5000 משני המקומות האלה, אנחנו מתכוונים לרכז את כל המאמצים כדי לפרוץ את הדרך וליצור ראש גשר שעליו יעלו הרבה מאד עולים בעשור הקרוב.

אלה החדשות הטובות הן גם מבוססות על שיתוף פעולה שיש לנו עם משרד הקליטה, הן מבוססות על תכנית משותפת עם משרד הקליטה, שהיא קליטה קהילתית של שש, אני חושב, קהילות בארץ שנרתמו ביחד, בעצה עם משרד הקליטה והגענו לתכניות ספציפיות של קליטת עולים ואנחנו מתכוונים להחיל את תחום הפעילות הזאת שוב כדי להגדיל את העלייה מבחירה, מארצות חופשיות. זה מתחבר לזה שהדברים האלה הם כולם קשורים לצוות חשיבה אסטרטגי שהקמנו, שהוא יהיה משותף לממשלה על זרועותיה השונות ולסוכנות היהודית, בראשות איש עסקים ישראלי, ידידי ארזי. הצוות הזה כבר עובד חצי שנה, כשהמשימה העיקרית שלו, זה באמת להציע אסטרטגיה לעשור הקרוב של המשך עלייה גדולה, במצבים שאנחנו מעריכים, בוודאי מקווים, שהעלייה לא תהיה עלייה מארצות מצוקה, אלא עלייה מבחירה.,אתגר שהציונות במספרים גדולים ב-122 שנות עליות עוד לא התמודדה בהצלחה עם אתגר של מספרים גדולים של עלייה מארצות חופשיות ומבחירה.

זה האתגר של המאה הזאת. האתגר של הדור שלנו זה האתגר של העשור הזה ואנחנו ביחד עם ממשלת ישראל מנסים להתמודד איתו. יש גם צוות על לישום של אסטרטגיה כזאת בראשות מנכ"לית משרד הקליטה ומנכ"ל מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית. המשמעות הדמוגרפית למדינת ישראל ולעצם קיומה היא ברורה, לא צריך להכביר בה מילים. אנחנו בטוחים שצריך לעשות שינויים גדולים גם בפעילות בחוץ לארץ, וגם במציאות בארץ, בפעולות בארץ כדי לאפשר עלייה גדולה מבחירה.

אני רוצה להתייחס גם בהקשר הזה לארבע נקודות ספציפיות. אחת מהן כבר נגעת בה בתחילת הדברים והיא מקצועות הרישוי.

אני מעריך, אני אפילו לא רוצה להשתמש במילה מעריך כי היא מילה יותר מידי מחייבת, אבל אני יש לי תחושה שיכול להיות שאם היינו פותרים את הסוגיה של מקצועות הרישוי, היינו פותחים את הדלת לאלפים, לאלפי משפחות שנמצאות על הגדר, שהלב שלהם באמת במזרח והם נמצאות במערב משום שאין להם סיכוי למצוא פה תעסוקה. אני חושב זה סוג דבר שאם היינו מצליחים לפתור היינון מצליחים לעשות קפיצת מדרגה מאד משמעותית ללא השלכות כספיות כמעט בכלל. אם בכלל השלכות כלכליות לדעתי עם תרומה חיובית למשק אני חושב שאנחנו מדברים על אנשים שרכשו את כל ההשכלה המקצועית שלהם, ואת כל הנסיון המקצועי שלהם במיטב מוסדות הלימוד, המחקר והפרקטיקה שיש בעולם המערבי.

מה זה הם לעומתנו. אנחנו הרבה יותר טובים. חוץ מזה אחיות, אין אחיות כמו האחיות הישראליות, לא קיים. הם צריכות לעבור שוב פעם את כל הבחינות גם אם הם עבדו עשרים שנה בניו-יורק ג'נרל הוספיטל, זאת הגישה.

אני חושב שזה שמנכ"לית משרד הקליטה מרכזת צוות מהלך שמצפים לו מול משרדי הממשלה, אני מניח במידה לא מבוטלת מול משרד הבריאות, את שהפריט משרד הבריאות, אני חושב שאנחנו לא צריכים להסתפק, אני משוכנע שזאת לא הכוונה בשינויים פיסיקליים שאנחנו נחשפים, אני לא חושב שמצבנו היה רע עד 89, אני זוכר את עצמי מטופל כנער על ידי רופא שיניים שעלה מארצות הברית בלי שיעבירו אותו מסלול יסורים, ואני חושב שלא יקרה שום דבר אם מדינת ישראל תחזור למדיניות, בעיני, גם ציונית גם שפויה, גם נכונה כלכלית בהקשר של מקצועות הרישוי. אני חושב שפה צריך לשלב כוחות ולעשות מאמץ זה סוג דבר שאפשר בהחלטה אחת לעשות שינוי גדול.

אני הבנתי שאתה גם בהידברות עם ראש הממשלה שיחייב בצורה חד משמעית. מה זה אומר?

הדבר השני, נושא גיור. אנחנו נמצאים בארץ עם 300.000 מתוך למעלה ממיליון, שהגיעו ב-14 השנים האחרונות, שהם אינם יהודים לפי ההלכה, זכאי חוק השבות שאינם יהודים לפי ההלכה. דבר המעניין והמעודד בהקשר של קשר שלהם והתחברות שלהם לעם היהודי במדינת ישראל, הוא דבר שכולנו חשים אותו מתוך ההיכרויות, כולנו רואים אותו מתוך השרות בצבא, וכואב להגיד את זה בבוקר כזה, והבחור הנפלא שהתמונה שלו לא עוזבת מאתמול בערב את הראש, שעלה מיוגוסלביה כחייל בודד ונהרג, אז הוא היה יהודי לפי ההלכה כי אמא שלו היתה יהודיה, אבל אבא שלו לא היה יהודי, וכמוהו ביחידה שלו ובטח ביחידות אחרות יש הרבה מאד מצבים הפוכים שמבחינה תודעתית אגב, ברוב הארצות האלה, בוודאי במזרח אירופה, התודעה נקבעת בעיקר לפי האבא ולא לפי האמא. ושוב נקבע על פי האבא ולא על פי האמא, אבל הדבר הסטטיסטי שבעייני הוא מדהים, זה בחיוביות שבו, שמתוך ה-300,000 פרט כמו 30,000 או 25,000 בחרו להרשם כנוצרים.

גם זה בטעות.

גם מספרם של אלה שיש להם מוטיבציה להתגייר מאד מאד ירד. זאת אומרת, המוטיבציה היתה יותר גבוהה בשנים קודמות, לא ברור לנו אם מתוך הסתגלות לסוג אחר של ישראליות, או מתוך כל מה שקורה שמרתיע אותם בדרך. אני נוטה יותר לקווים השניים, הם פשוט נרתעים והם כבר לא עומדים בתור ברבנות כדי שיתגיירו גם כן.

המצב הוא לפי מיטב הכרתי כזה, צריך לדבר על שני מהלכים, מהלך אחד הוא המהלך הצבאי, זה מהלך שהתפתח באופן חיובי. עם החדרה מראש הממשלה דרך שר הבטחון או הרמטכ"ל והרב הצבאי הראשי, חיוניות העניין מתקיימים קורסים, הצבא מאפשר לחיילים לצאת לקורסים על חשבון הצבא תוך כדי השרות הצבאי, הדבר הזה מתרחב עכשיו. אנחנו מגייסים הרבה כסף בעולם כדי לאפשר את זה, ואנחנו מצפים שהדבר הזה ילך ויתרחב בצבא, ואנחנו מקווים ששיתוף הפעולה בכל הדרגים לרבות הרבנות הצבאית הראשית ימשכו גם כשהמספרים יגדלו. נכון לעכשיו נטל ההוכחה - -

זה גם תרומה של אליעזר שטקל, שיחס של –

תרומתו של אליעזר שטקל, היא מאד גדולה ועכשיו היא אושרה כבר וזה בוודאי לא יקשה על העניין אלא רק יקל על העניין אלא רק יקל על העניין.

התחום השני הוא התחום האזרחי, שבו נכון לעכשיו, למעלה מ-4,000 איש לא יהודים, סיימו את המכון ללימודי יהדות, ומהם פחות מ-1000 גויירו. והסיטואציה הזאת ש-3 מתוך 4 אנשים, שהלכו ללמוד בתנאים הבלתי אפשריים של העולים החדשים שצריכים לדאוג לדיור שיותר קשה ולפרנסה שכמעט ולא נמצאת, ולרכוש עברית כדי להיות מסוגלים להתחרות בשוק העבודה, עם כל זה אנשים היו מוכנים לקחת שנה שלמה, פעמיים או שלוש בשבוע אחרי הצהרים, ללמוד קורס של 450 שעות כדי להתקרב ליהדות ומתוך אלה, אני לא מדבר על אלה שלא הגיעו לקורס, מתוך אלה 3 מתוך כל 4 הם - -

אני מאד איתך בעניין הזה, אבל פשוט על מנת להעמיד דברים על דיוקם, חלק מהם הם יהודים, חלק מהלומדים.

זה נכון שחלק מלומדים יהודים, אני, 4,000 זה לא כל לומדים, כל הלומדים זה קרוב ל-10,000, 4,000 זה רק מסיימים מתוך הלא יהודים מבין הלומדים. 4,000 זה המסיימים, לא אלה שלומדים עכשיו, מתוך ה-60% הם לא יהודים, מתוך כלל הלומדים.. זה מצב בלתי נסבל. המהלך שראש הממשלה הוביל אותו, של הקמת מערך גיור במשרד ראש הממשלה, בראשות הרב דרוקמן, שגישתו היא מאד חיובית לעניין, מהלך שלא הושלם משום שהרב דרוקמן אמנם ראש מערך הגיור, אבל בתי הדין לגיור נשארו לא בשיפוטו, ולמעשה הוא לא מתפקד, עדיין עם הרבה רצון טוב, אבל בלי שום סמכויות. ועד אשר המהלך הזה לא יושלם לא תהיה פריצת דרך, ואילו כאן גם אנחנו פועלים, אני חושב שכל אחד צריך לפעול, עד כמה שזה חשוב לו, כדי להשלים את המהלך הזה.

אני רק רוצה אולי להוסיף דבר שאני מניחה שאתה מכיר אותו, אבל אנחנו מצאנו אותו די בלתי נסבל, גם לגבי ציבור לא קטן שעבר את כל יסורי הגיהנום והתגייר בצורה הכי אורתודוקסית שרק אפשר, ועלה לנו לא מעט דמעות, יש פרשנות מחמירה של היועץ המשפטי לממשלה שנקנתה בשקיקה רבה על ידי משרד הפנים, שגם אלה שבאו והתגיירו, ודרך אגב, גם חלק הגיעו הנה להתגייר משום שאין להלם איפה להתגייר במקומות כמו רומניה, הונגריה, אין שם רבנים, אין בתי דין רבניים, אז הם באו במיוחד לארץ כדי ללמוד יהדות ולהתגייר. אין יותר מעמד של עולה, נגמר הסיפור, בקושי רב מוציאים להם את הנשמה שולחים אותם הלוך וחזור במשך למעלה משנה בוא תחזור בעוד שבוע. משרד הפנים, על הפקידות במשרד הפנים אין מספיק מילים בפי בשעה מוקדמת זו של הבוקר, ויסלח לי אלי, אני לא מאשימה אותו, אבל אם יש רק טבע, תאמין לי זה הפקידות הזו, יש לי דוגמאות למכביר של אנשים שבאו לארץ כדי להתגייר מארצות הברית, מקומות אחרים להצטרף לעם היהודי אחרי שכבר מתגיירים לא מוכנים לתת להם, בקושי מוכנים לתת להם מעמד של תושב ארעי, אולי בדרך להתאזרח. אבל יש פרשנות חדשה פה שהם כבר לא נחשבים לעולים חדשים, אין להם זכויות עולה. כדאי שתדע את זה, ומשרד הפנים לפני כמה שנים, שנתיים שלוש, פנה ליועץ המשפטי לממשלה שהחמיר את זה, משרד הפנים עוד בקדנציה הקודמת קנה את זה בשקיקה.

מדובר באנשים שבאים כתיירים מתגיירים בארץ ואז לא מעניקים להם מעמד עולה.

חס וחלילה שלא יהיה להם זכויות עולה.

לא במסגרת חוק השבות הם באו לארץ, כי הם לא היו יהודים כשהם באו לארץ.

במה הם שונים מהפלשמורה? גם כן באים במסגרת חופש הכניסה, מתגיירים בארץ.

אבל יש אנשים שבאים, אבל יש מקומות שהם אין איפה להתגייר.

ראשית לגבי אותם ארצות שבהם אין אפשרות גיור, מתקיים גיור בארץ שהיא לא ארץ מושבו, ובלבד שיעשה לשביעות רצון שיעשה גיור רציני, ולא יעשה מה שנקרא גיור פיקציה. לגבי הנושא של מי שהגיע לפה לא כיהודי והתגייר פה לגבי קבלת מעמד עולה, בעתירה שהוגשה על ידינו לבג"ץ, בג"ץ קבע שפרשנות הנכונה לחוק השבות היא מי שהיה יהודי, כולל יהודי שהגיע ארצה, היינו, אם הוא לא היה יהודי טרם הגיעו ארצה, הוא לא יכול לזכות למעמד עולה. מעמד עולה ניתן ליהודי ובחר להגיע לפה. היינו, אותו אחד שרוצה להתגייר ואין לא דרך להתגייר, והתגייר במדינה אחרת.

סך הכל אמרת את מה שאני אמרתי, רק אני חושבת שזאת איוולת.

מה שאמרתי, ברשותך, היה שונה מהמובן הזה שאת הבנת שאנחנו נתלינו בפרשנות של היועץ המשפטי.

זה מה שנמסר לנו. פה בישיבה שנתלית בבג"ץ.

ואני טוען, שכפה בג"ץ מאחר והוגשה עתירה נגד העניין, שפרשנות הנכונה לאותו סעיף 2 לחוק השבות הוא, מי שהיה יהודי טרם הגיעו לארץ. שוב, לא מדובר במתן אזרחות. מדובר לגבי מתן מעמד עולה.

לכן כיוון שאנחנו מדברים על מעמד עולה, זה בדיוק כמו שאבי אמר ליושב ראש הסוכנות, אני חושבת שלא מדובר בציבור כל כך גדול, וכל כך מיוחד, מדובר באנשים באמת הוכיחו את רצונם להצטרף לעם היהודי.

מבלי כל רצון להיות ציני גם מי שהתחיל את תהליך האזרחות שלא דרך מעמד עולה כחוק השבות, כלומר, בן זוג של ישראלי במסגרת הליך מזורז עדיין פתוחה בפניו הדרך להצטרף לעם היהודי, רק כעת מדברים על כל הנילווה, לזה שבן אדם מקבל מעמד עולה או לא - -

אלי, אבל זה בדיוק מה שאמרתי.

אמרת שזה עניין של קביעה, של היועץ המשפטי.

אבל זה מה שנאמר לנו. גמרנו את הויכוח. איש לא דיבר פה על הבג"ץ, לא אתה ולא מישהו אחר. ולא היועצת שלי. אני אוציא לך את הפרוטוקול. עכשיו אנחנו נתלים בבג"ץ. נתלינו בבג"ץ, בסך הכל מדינת ישראל יכולה במקרים כאלה, גם להחליט אחרת. לקבל עמדה אחרת, ואני עדיין חושב שאנשים כאלה היו צריכים להיות זכאים למעמד של עולה. זאת דעתי, ואני מביעה אותה.

אני רק רוצה להסביר שזה לא עניין של שרירות לב של משרד הפנים.

אני רק רציתי לומר, שאני עוסקת בענייני ציבור, ועכשיו מגיעים אנשים שאומרים מה קורה בכל עניין של גיור. אז באשדוד לפני כמה שבועות, הגיעו שני נשים שהגיעו לפי חוק השבות, ולמדו באשדוד במשך יותר שנה ולא מגיעים לבחינות ואומרים למה עושים צחוק, אנחנו לא עושים כדי לקבל מעמד של אזרחות, אנחנו אזרחיות, אנחנו עובדות אנחנו כנשים רוצים לעשות את זה לילדינו. הם היו בגיל 45 ובגיל 50, אני לא חכיתי לתשובה, אנחנו לא יכולים חברי כנסת להסביר מה קורה בתחום הזה.

אז אם את שואלת למה אין מוטיבציה להתגייר, אז אני אומרת שזה בדרך קשה למדו שמדינה לא רוצה את זה.

אני רוצה לסיים, אנחנו בדקה ה-90 כי נבנתה קבוצה של כל אלה שלומדים עכשיו, כ-6,000 אנשים שהיו מוכנים לעשות את האמץ הזה. אם הקבוצה הזאת לא תגוייר לאלתר, לחדש מהלך כזה בעשור הקרוב, יהיה כמעט בלתי אפשרי.

זה לא יסתכם ב-300.000 אלא עם הריבוי הטבעי זה יסתכם בהרבה יותר.

ולכן, נקודה שאנחנו נמצאים בה כשממש בתקציר הזמן, שאם לא יפרצו את השסתום הזה זה ישליך אחורה לכל ה-300,000 באופן שיכול להיות במשמעויות נוראיות. לכן זה כל כך חשוב, לכן אנחנו עוסקים בזה, ואני אדבר מחר על זה עם ראש הממשלה בפגישה שיש לי אתו, זה דבר שאי אפשר לחכות. פשוט הגענו לקצה. ויותר מאוחר אי אפשר יהיה לתקן את הנזק הזה.

דבר נוסף, אני רוצה לומר עוד כמה מילים בתחום של קליטה, עלייה, וקליטת עלייה, עוסק בעולים הצעירים במיוחד אלה שנמצאים בארץ, דבורי, כמו שאתם יודעים לעולים האלה יש תכניות מיוחדות נעלה, וסלע, ותמיכה משותפת למשרד הקליטה של הסוכנות בהם, במהלך הלימודים האקדמאים במסגרת מינהל הסטודנטים, ועדיין הם נמצאים בתנאים מאד מאד קשים, בהתחשב בעובדה שהם לבד בארץ, גם במישור הנפשי וגם במישור המעשי. כל אחד שיש לו ילדים בגיל הזה יודע כמה ילדים נסמכים על משפחתם, וכמה הילדים האלה אין להם על מי להסמך. ואנחנו בגלל המצב הנוכחי ובגלל הקשיים שהצעירים האלה עומדים בפניהם הצבנו בשנה שנתיים הקרובות קרן מיוחדת לסיוע לעולים בודדים צעירים, גם הסטודנטים וגם החיילים, אנחנו אמרנו שבקרן הזאת נציגים גם למשרד הקליטה וגם ממשרד הבטחון, את השופט בדימוס וינוגרד, להבטיח גם ניהול תקין וגם מראית עין תקין, ואנחנו כבר גייסנו לקרן הזאת 5 מיליון דולר, אנחנו מקווים להגדיל את גיוס הכספים, ולתת כמענקים, אנחנו מתכוונים לשפר את מצבם של הצעירים, ולסייע בו את דרך הטיפול בצעירים האלה. אני נתקלתי במצבים שבהם מעסיקים ישראליים, שכבר מעסיקים אותו מנצלים עולים חדשים, וממש בצורה בלתי נסבלת, בעניין השכר, ואנשים שאני דיברתי איתם פוחדים להתלונן משום שחוששים שאפילו את מעט העבודה הזאת הם עלולים לאבד.

סלי, מה חדש בזה.

מה צריך לעשות?

אני שואל אם ועדה של הכנסת, אני מציע שתחשבו, אם אתם לא יכולים לעזור בזה, הרי שלא אמרתי כלום. אבל אם אתם יכולים אז זה דבר ראוי וחשוב.

חשוב שאתה יודע. שאתה מודע לזה.

חשוב שיווצר איזה שהוא מנגנון שאם הם לא יכולים להתלונן רשמית, שלפחות תהיה איזה שהיא אינסטנציה, כולל אנחנו, שנקבל מידע באיזה מעסיקים מדובר. יכול להיות שאפשר לעבוד שהצד הרשמי הוא אולי ההסתדרות, או בחקיקה, או באיזה דרכים שונות.

תעשי ישיבה עם ההסתדרות, ארגוני זכויות שונות. ונחשוב על זה.

במספיק, צריכים להיות מסוגלים לדעת לשים את האצבע מדי פעם על החברות או על האנשים או על הבודדים שמנצלים אותם.

בדרך כלל אלה מעסיקים קטנים, מעסיקים גדולים ומסודרים בדרך כלל לא יסתבכו במעשים כאלה, מעסיקים קטנים, מסעדות, דברים מהסוג הזה. זה דבר מאד, כנראה, חומר למחשבה.

יש ניצול לרעה של עולים.

לא רק של עולים, גם של עובדים זרים, בכלל נוצר פה שוק, מה שהתחיל הסיפור עם.

לעולים יותר קשה להתמודד.

זה מוביל אותי לדבר האחרון שעוסק בתפיסה החברתית של העולים, אלא גם בסיכוי שלהם להשיג עבודה, וההכרה שלנו שהדבר המשפיע יותר מכל זה היכולת להשיג עבודה זה אחד מהכשלים. ושיותר מידי עולים חדשים בארץ שאין להם קשר עם המשק הישראלי. ביחד עם משרד הקליטה והרשויות המקומיות, לפני מספר חודשים יצאנו בפרויקט שאפתני שנקרא בבית ביחד, לחבר אלפים של משפחות של עולים חדשים עם אלפי משפחות ישראליות, היעד שלנו להגיע לעשרת אלפים חיבורים כאלה, אם יהיו לנו עשרת אלפים חיבורים כאלה אז כמעט כל העולים שנמצאים בשנתיים השלוש הראשונות שלהם בארץ.

זאת אומרת שאם יש להם קשרים אז לא צריך פרוטקציה.

שמעתי את זה במדינה מסויימת, ואני שמח מאד להגיד שיש הענות מאד יפה של החברה הישראלית. ויש כבר היום למעלה מאלפיים חיבורים כאלה. והיעד השנה להגיע ל-4000, ואנחנו ביחד עם פעילות הקרן של העולים הבודדים ננסה לחבר להם גם משפחות ישראליות מאמצות, במיוחד לסטודנטים ולחיילים, ואין בכלל, אי אפשר להפריז בחשיבות הסיוע והתמיכה, העזרה שיכולה משפחה ישראלית ותיקה בסביבות גיל 50 יותר מאשר יכולים לתת כל המשרדים ביחד. לפי מיטב הכרתי אכן אני שמח שביחד עם משרד הקליטה וביחד עם רשויות מקומיות אנחנו מנסים לגייס את ההתנדבות הישראלית שהיא בעיני המשאב הכי יפה של החברה הישראלית, כדי לקדם את הקליטה של העולים וכתוצאה מזה גם את העלייה.

אני רק לסיום רוצה מספר דברים בתחום של החינוך כי הידוע לועדה הזו, היא לא רק ועדת עלייה וקליטה, אלא גם ועדה שעוסקת - -

אני רוצה להתייחס לשלושה מרכיבים. ההגעה שלנו אל הנוער היהודי בתפוצות. אנחנו עושים שינוי מאד גדול בתפיסת השליחות של הסוכנות היהודית, וזה מתחבר למה שאמרתי קודם, רוח ההתנדבות של החברה הישראלית. ואנחנו רוצים להגיע למצב שבו כל מסגרת של נוער יהודי בתפוצות יהיה מעין מדריך שלח, בחור ישראלי או בחורה ישראלית צעירים בשנת י"ג, או מיד לאחר צבא, שיעשו שנת התנדבות עם נוער יהודי וקהילה יהודית, יתנו להם את הרוח הישראלית במיטבה. השנה אנחנו מקווים להגיע כבר למעלה מ-400 כאלה, חבר'ה צעירים ישראלים שלוקחים את הפקלאות והולכים להתנדב שנה עם נוער יהודי וקהילה כשהיעד הוא להגיע תוך שנתיים שלוש לאלף, אנחנו רוצים שבכל מקום שבו יש מאות בני נוער יהודיים בין אם זה בית ספר או בית כנסת, או תנועת נוער או ארגון נוער, יהיו בחור או בחורה ישראלים צעירים כאלה שיתנו רוח ישראלית ברוחב ולעומק כל הפעילות של אותה מסגרת חינוכית.

הדבר השני שהוא חשוב יותר זהו החוויה הישראלית, היכולת להביא את הנוער היהודי מהתפוצות לחוויה קצרה בארץ, ואני רוצה בשמחה להגיד שהחל משנה שעברה אנחנו רואים שינוי במגמה ומה שקרה ב-2001-2002, שהיתה ירידה דרסטית במספרי בני הנוער שהגיעו לארץ, אלה תכניות חינוכיות השתנה ב-2003. ב-2003 הגענו בתכניות קצרות ל-21 אלף בני נוער, משהו כמו שני שליש מהם הם סטודנטים במסגרת ברוקוויט, ושליש חוויה ישראלית לתיכוניסטים, וב"ה אם לא יקרו דברים רעים בלתי צפויים התחזית לשנה הקרובה היא למעלה מ-25 אלף אולי אפילו נגיע קרוב ל-30 אלף. זכור לי בשנת 2000 לפני הרעש, היינו 23 אלף, ובשנת 2003 כבר חזרנו ל-21 אלף, ויכול להיות שהשנה נעבור אל ה-25 אלף ואולי נתקרב ל-30 אלף, כאשר גם החוויה הישראלית לתיכוניסטים נקווה שתגיע השנה קרוב ל-10 אלפים, וגם ברקוויט מתאושש ויש סיכוי שיגיע השנה קרוב ל-20 אלף. ונוסף על כל 30 אלף בני נוער שבאים פעם ראשונה לארץ זה סדר גודל של שליש אפילו מהנוער היהודי בתפוצות, ואם שליש מהנוער היהודי בתפוצות מגיע לחוויה ראשונה בארץ, שליש משנתון ולא שליש מכל הנוער היהודי בתפוצות, זה קורה כל שנה, אז זה לא דבר מבוטל, למרות שזה לא מספיק.

הדבר האחרון שהוא היוזמה הלאומית, לדעתי הכי משמעותית שאנחנו מנסים לפתח עכשיו יחד עם ממשלת ישראל זאת היוזמה לשנה מעצבת בארץ לנוער היהודי מהתפוצות בגילאים שבין 18 ל-26, דבר שעובד בצורה מדהימה בקרב הציבור האורתודוקסי, בהיקפים של 50%-60% עם בני הנוער בציבור האורתודוקסי בעולם, ולצערנו, או לא לצערנו אבל המציאות היא שהציבור האורתודוקסי מהווה בין 10% ל-15% מיהדות התפוצות, ולגבי ה-85% הנורמה הזאת לא קיימת. אנחנו ביחד עם ממשלת ישראל בהובלת ראש הממשלה יוצאים במהלך גדול להגיע למצב שבו למעלה מ-20 אלף בני נוער מהתפוצות יהיו שנה של התנדבות ללימודים ולימודים, חשוב לנו מאד גם מרכיב ההתנדבות, שהוא לדעתנו מיצג יותר אפילו יותר ממרכיב הלימודים בארץ כל שנה, והיעד האסטרטגי שאנחנו רוצים להגיע אליו הוא להגיע למצב שבו כל שנה אחד מכל שניים מבני הנוער היהודי בתפוצות ימצא בארץ חוויה קצרה ראשונה, ואחד מכל חמישה, הלוואי אפילו אחד מכל ארבעה, נמצא בארץ לשנה של עיצוב הווייתו, אישיותו זהותו. אנחנו מאמינים שזה המפתח להבטחת המשך הקיום היהודי, ושזה גם המפתח לפוטנציאל עלייה בעתיד למדינת ישראל, מארצות חופשיות. אנחנו מתכוונים להתמקד ביחד עם הממשלה על היעדים האסטרטגיים האלה, אנחנו לא מכירים חליף להם, מול האיום הגדול ומול הצורך הגדול האתגר הגדול גם לשמר את העם היהודי גם להבטיח את הקשר שלו עם ישראל וגם להטיח המשך עלייה משמעותית למדינת ישראל.

תודה רבה. לפני שאני מעבירה את רשות הדיבור למנכ"ל המשרד לקליטת העלייה, אני מבקשת להודות לך, ואם תרשה לי שתי הערות קצרות, אולי תרצה להתייחס לכך.

לגבי הנושא השלישי שדיברת עליו שנוגע לכל התחום של חינוך יהודי בתפוצות, החינוך בנושא ישראל בתפוצות, הנושא ש-50% בדרך כלל של נוער אורתודוקסי הוא זה שבא אלינו שמבקר בארץ, או שקורא עתונות, אנחנו מודדים אותו מזמן, כחלק מזה נובע מכך ששם מלכתחילה החינוך בתכנים של החינוך הם הרבה יותר קומיטי, ובסך הכל אף אחד מאיתנו לא הולך להגיד פה דבר מרעיש כזה שאבל עדיין הבעיה הבסיסית היא העדר כלים אמיתיים בכל העניין שנוגע חינוך לא יהודי אלא חינוך כלפי ישראל או חינוך ציוני, במסגרות הפורמליות בבתי ספר יהודיים ואחרים גם בתי ספר עממיים גם בחינוך היסודי, ובוודאי בחינוך העל יסודי. ואנחנו דווקא הקדשנו לזה כאן לפחות ישיבה אחת אם לא יותר, והתרשמנו לצערי שחלק מהבעיה, או חלק מהפתרון כפי שהוצג לפנינו לא עונה על מה שנראה לנו כחשוב, כתכנים חינוכיים בסיסים שכן מה שהראו לנו פה, זה הכר שמתחרה עם משרד החוץ על ההסברה. היה פה ויכוח נוקב בינינו לבין כל אותם המחנכים, שהסבירו לנו שהסברה וחינוך זה הינו הך. אז כמי שעסק בשני התחומים אני מתקוממת נגד הקביעה הזאת ואני חושבת בנושא פיתוח אתרי הסברה שיעשה משרד החוץ, הם אתרים טובים הם משלימים, הנוער צריך לדעת, צריך לעשות לו אופטוליזציה, אבל בכל זאת מה שעדיין חסר בצורה רצינית זה להתמודד עם החינוך הפורמלי, ואני חושבת שלא התחלנו לגרד את זה. יצירת חומרי לימוד, קוריקולום, בכל גיל מה.

דבר שני, אני חושבת שכמו שיש תכניות ברטרייט, שהם מאד חשובות לנערים, היינו צריכים להשקיע או לחשוב בצורה הרבה יותר נחרצת על תכניות דומות למספר הרבה יותר גדול של מורים. להתייחס למורים באותו קנה מידה. זה לפחות לגבי מורים מצפון אמריקה שכמו יתר האחוזים, ובסך הכל לא יותר מ-20% מורים שמחנכים את הילדים האלה לא ביקרו אף פעם בארץ. וכאמור מסגרות פשוט נפלאות בארצות הברית של מורים שתמיד מחפשים אלטרנטיבות וחומרים חינוכיים. זה הדבר השני שאני רציתי להעיר אותו ולגבי הסיפור של נוער, או יותר נכון ההידברות עם ממשלת גרמניה, הלוואי ותצליחו, תחושתי היא שמשרד החוץ או מכל מה שאני חקרתי, לא היתה לממשלה או למשרד החוץ כל כוונה לבוא ולטעון כלפי ממשלת גרמניה שלא מדובר בפליטים, זאת אומרת, זאת היתה ההתרשמות שלי, ואני מאד מקווה, יש גם הבדל כי בארצות הברית לפחות היתה לנו קהילה גדולה יהודית שהצליחה לעזור לנו בקונגרס בדברים האלה, שם גם זה אין לנו. אבל אני מאד מאד לצידך בעניין הזה, והלוואי ונצליח.

תודה רבה לסלי על הסקירה המקיפה שלו, ומאחר ובסיכומו של דבר זה הבמה היא כאן של הסוכנות היהודית ולא של משרד הקליטה, אז אקצר בדברי.

אני רוצה לציין בראשית דברי את שיתוף הפעולה הטוב שמתקיים עם הסוכנות היהודית. אני חושבת שבמהלך השנה האחרונה היינו עדים באמת, לקפיצת מדרגה בשיתוף הפעולה שלנו, בתחומים השונים. משרד הקליטה היום הרבה יותר מעורב גם בנושא של עידוד עלייה דבר שלא היה בעבר. אנחנו יושבים ושולטים ביחד עם הסוכנות היהודית על תכניות מתוך הבנה שלא צריך לתת להם להתמודד לבד עם הבעיה של הקיטון במספר העולים ושזה משימה לאומית של מדינת ישראל ועל אף, ואני אומרת על אף הקיצוצים בתקציב שהם קיצוצים כואבים כולל אצלנו במשרד, ראש הממשלה נרתם אישית לנושא של עידוד עלייה ושם את הכסף איפה שהפה, כפי שאומרים. ובמסגרת דיוני התקציב לשנת 2004 סוכם על 300 מיליון שקל לתקופה של שלוש שנים שמוקצים לעידוד עלייה, כך כשאני אומרת אכן כמו כל שאר משרדי הממשלה גם אנחנו סבלנו מקיצוצים, אבל יחד עם זאת הממשלה גם הקצתה סכום כסף למטרה של עידוד עלייה, ומכאן גם היכולת שלנו לפתח פרויקטים חדשים כמו עלייה קבוצתית, שסלי התייחס אליה, שדורשת באמת השקעה רבה יותר גם בתחום של עידוד העלייה שם, וגם בתחום הקליטה כאן בארץ. אנחנו תולים הרבה תקוות בתכנית הזו, ובמקביל אנחנו גם שוקדים על תכניות אחרות. יש את אותו פס ספורט שסלי התייחס אליו, ועדה משותפת של מייק ושלי, שאגב, התכנסה השבוע יחד עם כל משרדי הממשלה הרלוונטיים ונציגות של ארגוני העולים, אנחנו רואים חשיבות רבה מאד גם ברתימת ארגוני העולים למשימה הזו, יש להם קשר לא רק עם העולים שנמצאים בארץ, אלא גם עם יהודים בחו"ל, ואני חושבת שיכולה להיות להם תרומה גדולה מאד.

אני אעבור ואתייחס לנקודות ספציפיות שעלו כאן. אין ספק שהנושא של מקצועות הרישוי הוא בעייתי, הנושא הוצג בפני ראש הממשלה, סוכם על כך שאנחנו נגיד הצעת החלטה לממשלה, להקלות, אנחנו שוקדים בימים אלה על הצעת החלטה. זה לא כל כך פשוט, אני רוצה לומר כאן, כי אני כמובן יש לי אינטרס לא פחות מכל אחד אחר כאן בחדר שמקצועות הרישוי יהיו כאלה, הבחינות יהיו כאלה שיהיו קלות יותר, אם בכלל, לגבי מקצועות מסוימים לא צריך שתהיינה בחינות, אבל יחד עם זאת אנחנו צריכים לקחת בחשבון שבמקצועות הרפואיים יש גם איזה שהיא חובה של מדינת ישראל כלפי אזרחיה שמי שמקבל כאן רשיון לעסוק ברפואה, הוא אכן אדם שראוי. אז עם כל הרצון שלנו להקל, ואנחנו באמת עושים את המקסימום בעניין, בסופו של דבר, בכל מה שנוגע לתחומים הרפואיים יצטרכו, תמיד יצטרכו, לעמוד באיזה שהוא סטנדרט שהמדינה קבעה. אבל יש הרבה דברים שניתן לעשות, כמו, התחלה של קורסים בחו"ל, כפי שזה כבר נעשה בצרפת לגבי רופאי שיניים, ומלא הצליח, ועוד כל מיני דברים אחרים, הסבות לאותם אלה שבאמת לא יוכלו לעסוק במקצוע הרפואה בארץ אבל אפשר לעשות להם הסבות מקצועיות, אנחנו עושים את זה היום, ויש גם מקום להרחיב. אבל השאיפה היא כמובן שכל בן אדם יוכל לעסוק במקצוע שלו. וזה אני חושבת משותף לכולנו, ואנחנו נשקיע גם בשינוי החוקים ובהחלטות ממשלה וגם בפעילות בשטח.

לנושא הגיור, גם כאן אני חושבת אין חילוקי דעות בקרב היושבים כאן בחדר שתהליכי הגיור הם מאד קשים, ומרתיעים הרבה מהעולים שנמצאים בארץ לעבור אותם. אנחנו השנה קיבלנו לאחריותנו את המכונים המשותפים, אבל אנחנו לא רואים את הפעילות שלנו בתחום הזה רק כצינור להעברת כסף במקום משרד הדתות שמשרד הקליטה יעשה את זה, אנחנו בפרוש רואים כמשימה לאומית את הגדלת מספר המתגיירים, והדבר הזה יכול להיעשות רק באמצעות יצירת אווירה ומסגרות נוחות יותר לאלה שאמת מוכנים, ורוצים, לעבור את תהליך הגיור, לומדים ובסוף נתקלים באיזה שהיא חומה שקשה לעבור אותה. אנחנו בדין ודברים עם בתי הדין לגיור ואפילו מתקיימת אצלי בשבוע הבא פגישה בנושא הזה על מנת להקל. יש דברים שהם לדעתנו בלתי הגיוניים, לבוא למשפחה שעלתה לארץ ולהגיד להם, אחרי שנה או שנתיים שהילדים כבר התחילו להתאקלם, עכשיו תוציאו את הילדים שלכם ותשימו אותם בבית ספר דתי, כי אחרת אתם לא תוכלו לעבור את תהליכי הגיור, אני חושבת שזו טעות, אפשר למצוא מסגרות גם עבור הילדים וזו רק דוגמה אחת. אנחנו כאמור נמצאים בדו שיח, עם בתי הדין לגיור, אבל יחד עם זאת אני מקווה שבאמת הרב דרוקמן יקבל את מלוא הסמכויות ושאנחנו נוכל לצאת לדרך ולעשות את השינוי המסיבי שדרוש. כפי שצויין כאן 4000-5000 מתגיירים בסך הכל בשנה, כשמתוכם יותר מחצית העולים מאתיופיה, עם זה לא תבוא הישועה. כך שאין לי ספק שצריך לעשות מאמצים דרסטיים בתחום הגיור.

החבר'ה הצעירים, החבר'ה של מינהל הסטודנטים, זה קבוצה נהדרת, זה קבוצה שצריך להשקיע בה וגם במסגרת התכניות לעידוד עלייה שלנו, שהצגנו לאחרונה גם בפני ראש הממשלה וגם בפני האוצר על מנת לקבל את התקציבים, אנחנו מקווים שניתן יהיה להחזיר חלק מהסיוע שהוצא בשנה שעברה, ואולי אפילו במידה מסויימת לפתח תכניות חדשות על מנת לעודד עוד חבר'ה צעירים להגיע לארץ, מצד אחד, ולהקל על אלה שהם כבר נמצאים כאן.

סלי התייחס לנושא של חינוך יהודי בתפוצות, הוא אכן חשוב, אני לא אחזור עליו. נקודה נוספת שבראייתנו מאד חשובה להצלחת קליטת העלייה זה הנושא של העברית. אנחנו כרגע נמצאים בעיצומם של תכניות חדשות על מנת לתגבר את לימודי העברית בקרב העולים החדשים, כי גם הדבר הזה יכול לסייע להם במציאת מקורות תעסוקה. לא פעם אנחנו נתקלים במצבים שיש מקום עבודה אבל העולה לא יכול להשתלב כי העברית שלו היא לא מספקת, ולכן אנחנו חושבים שצריך להשקיע גם בנושא הזה הרבה מאד, כמובן גם בתחום של הנוער, אבל גם בתחום של הותיקים יותר.

נקודה אחרונה שאני רוצה לציין, זה לגבי העולים שנמצאים בארץ, אנחנו היום בתהליך עבודה מואץ שיוצא מנקודת הנחה שאסור לנו יותר להתייחס לכל העולים כמקשה אחת, ואנחנו צריכים להתייחס לכל קבוצת עולים ולרקע שממנו היא באה כקבוצה יחודית. אין דינם של עולי ארגנטינה כדינם של עולי ארצות הברית או חמ"ע, או כל מדינה אחרת, ולכן אנחנו שוקדים על תכניות יחודיות לכל אוכלוסיית עולים, ובמקביל אנחנו הולכים לעבור מהלך מהפכני של שינוי תפיסת השרות שלנו במשרד הקליטה במסגרתו כל משפחה או כל עולה יטופל באופן הוליסטי על ידי יועץ קליטה ולא עוד מספר אנשים שמטפלים כל אחד בתחומו הוא בעולה החדש. כך שתהיה לנו תמונה פרטנית על כל משפחה ומשפחה של עולים, אם זה בתחום התעסוקה, אם זה בתחום הדיור, אם זה בתחום החינוך, ואני מקווה שבדרך הזו נוכל לשפר משמעותית את הקליטה של העולים החדשים.

אני חושבת שפשוט מכה מוחצת לחלק הביורוקרטים, תתנו מכה מוחצת לחלק מהביורוקרטיה כשכל אחד מפנה מאחד לשני, מה יהיה.

קודם כל אנחנו עושים את זה בתוך משרד הקליטה, שכיום עובד, אני יכולה להגיד סקטוריאלית, כי עולה חדש שמגיע הוא מטופל על ידי עובדי משרד הקליטה אחד בתחום התעסוקה, אחד בתחום הדיור וזה מבלי שיצאנו לגורמים חיצוניים. אז קודם כל בתוך המשרד עצמו העולה יקבל טיפול הוליסטי על ידי יועץ קליטה שיעסוק בכל התחומים, תהיה לנו תמונה ברורה של מה שקורה עם כל עולה ועולה, וכל משפחה של עולים, וכמובן שאנחנו רותמים גם את משרדי הממשלה האחרים, כי לתפיסתי לפחות, חלק מהשרות שבאמת אנחנו מטרטרים את העולה ללכת למשרד אחר כדי לקבל שרות, אני חושבת שהוא יכול לקבל אותו במשרד הקליטה. יש מצד מספר גורמים יש נכונות כזו, אני מקווה שבסיכומו של דבר באמת נצליח לגייס את כולם, אני חושבת שזה חשוב מאד.

קודם כל אני שמח אם אתם עושים בנושא הרישוי לרופאים. אני, יש לנו איזה עולה שאימצנו אצלנו והייתי לוקח אותך לכל הישומים שהבחור הזה רופא מבריק, בינתיים סיפורי התרגשות מדהים. אם זה המצב המתוקן או אחרי השינוי אז אני לא במצב מאד אופטימי. חוץ מזה כל פעם, כל יום תשובה אחרת, הוא מתקשר ביאוש גמור. פשוט דרך יסורים שלא ראוי.

אבל אני יכולה לציין שכבר בשנה זו הצלחנו לעשות מהלך מאד חשוב כלפי לפחות פיזיוטרפיסטים שעלו מארגנטינה, שהיתה בעיה. לאט לאט אבל בסוף אנחנו נגיע.

בסדר, אני אגיד לו.

שיחכה כמה שנים.

ואם הוא פזיוטרפיסט מארגנטינה אז יש לו סיכוי. הדבר היותר עקרוני, יש דבר מאד בעייתי שבכל תפיסת העולם שאני מצביע על זה, הולכים עכשיו למהלך של ממש השקעה בכספים ומשא להביא הרבה יותר עולים, אבל זה עומד בסתירה, וגם מה שאת אומרת שקיבלתם את כל הדברים שראש הממשלה הבטיח, זה עומד בסתירה עם הקיצוצים שקורים לציבור העולים פה, וזה יפה מאד שמשקיעים עוד 300 מיליון שקלים אבל בעידוד עלייה, אולי עם 300 מיליון שקלים האלה היו מושקעים בסטודנטים שנמצאים פה ולא לקצץ להם, זה פשוט נראה לי ככה מעוות. לא רק זה, אני רוצה.

כן בסדר, אבל לא משרד האוצר, הממשלה פה, יש פה ממשלה וסוכנות וגופים אחרים, ראש הממשלה בוודאי, אני יודע שהנושא מאד קרוב ללבו, וזה פה הכל מעוות.

ואני רוצה להגיד עוד דבר. אני בסיור האחרון שלי בארצות הברית, עכשיו, לפי כמה שבועות והרבה מאד מדינות, עולם קצר, בכל מדינה שהגעתי מספר היהודים פשוט מפוצצים מאנשים, אפילו מקומות של יהודים מפה, ואפילו מקומות שאני לא מבין שאף ישראלי רוצה להיות, ביוסטון, מי רוצה לגור ביוסטון, מזג אוויר נוראי, אין שם שום דבר יפה במקום, יחסית לירושלים, זה חם ולח, אני רק אומר שבחודשים האחרונים מה שקורה עכשיו, זה רע מאד. ופה זה כמובן לא עניין שאנחנו יכולים לפתור בישיבה הזאת, אבל זה קצת אני יודע קונספציה עלית של המצב בארץ, המצב החברתי בארץ. מה שצריך לעשות ואיזה מסר זה נותן, איזה מסר זה נותן, בכל המדינות שכל כך הרבה יהודים ואז מצד אחד, ומצד שני אנחנו רוצים להביא עולים וזה כמובן עניין של סדרי עדיפויות בכלל של מדינה שזה לא יכול ליפול על הכתפיים בלבד של משרד הקליטה, אבל לפעמים צריך לחשוב על זה, שמאד, אפילו יותר חשוב שנשמור על האזרחים פה וניתן להם אפשרות לחיות פה, וזה בכלל בתפיסת עולם לגבי כל מיני נושאים שקורים, מדיניות גם רווחה וגם שלום וגם כל מיני נושאים אחרים, שזה משפיע וזה משפיע בסופו של דבר גם על עלייה בצורה הכי מרכזית. זה מסר מאד מאד גרוע לקהילות הללו על מה שקורה היום בארץ עם מצב הירידה, אין לי נתונים אוביקטיביים למה שקורה בחודשים האחרונים, אני חושב שכל מי שעוסק בזה יודע שזה מגמה, אני יודע שכל הצעירים שבאים אלי, איזה קבוצה של 300 צעירים, שהתארגנו דרך האינטרנט ובאו שאני אסביר להם למה שישארו פה. אז זה אולי כמו מתאבד שרוצה קודם לדעת למה לא להתאבד, אז יש עוד תקווה למה לעבוד. אבל אני אומר את זה לעומק שלפני שרצים בתכניות שצריכים גם לחשוב באמת על הגורמים היותר מקיפים וטובים.

אני מאד שמח על הגידול במספר המבקרים פה, ובמיוחד התכניות של סלי וגולדפיין, אני חושב שהפוטנציאל עוד יותר גדול, שבאמת אפשר להגיע יחסית בקלות אם הממשלה לא תיסוג, כמובן, עם כל מיני רצונות של משרד האוצר, אבל אם לא, אין לי שום ספק שאפשר להגיע למספרים שסלי אמר, ואפילו מעבר ל-40-45 אלף, וזה באמת הישג גדול, כי זה באמת חיבור עם רוב הצעירים. שוב, באותו שנתון, זה הישג אדיר, יחסית למה שאנחנו יודעים, שהיו שנים שכמעט אף אחד לא ביקר מיהדות העולם, זה באמת אחד מהדברים הכי תמוהים אבל זו היתה המציאות. שפחות מ-10% מיהדות העולם, במיוחד מיהדות צפון אמריקה ביקרו בארץ, וזה לגמרי משנים זה חיבור אחר אחרי שהם היו, זה משהו אחר לגמרי. רציתי רק לשאול את סלי, אולי רק שאלה, אמרת שאתם הולכים שיהיו 20 אלף סטודנטים בתכנית שנתית, כמה יש היום?

רציתי רק הערה אחת, כשאנחנו מדברים על תכניות עידוד עלייה חלק ניכר מהכסף מושקע כאן בתנאי הקליטה של העולים.

זאת אומרת, בקליטה.

טיפלנו פה בועדה, במשך השנה בכל כך הרבה.

ההשקעה בדיור, בחינוך.

בדיור בטח לא, אם אתם באים ואומרים פה בועדה, שההישג הגדול הוא שרק 8% משכר הדירה מקוצץ, אם כל הזמן בועדת חריגים ולא מבטלים את הגזרות לא של המשכנתא לא של משהו אחר.

אז אני אומרת לפחות במסגרת העלייה הקבוצתית בהחלט נותנים לעולים שמגיעים במסגרת הזו תנאי קליטה קלה יותר.

זו אמירה מאד כללית, את יכולה אולי פשוט להסביר לי למה הכוונה.

למשל, בתחום התעסוקה, קידומי העסקה דברים מסוג זה, הכשרות, קורסים על מנת לאפשר להם להיחשף.

אבל אני חושבת שהרב מלכיאור התייחס לנכון, וזה גם בסך הכל קיים כסעיף בתוך תקציב המשרד, כל העניין של תעסוקה ומה שאתם קוראים השמות והכשרה מקצועית וכל זה נכון באמת ומבורך, אולי לא מספיק אבל אנחנו מדברים על זה שאנחנו נותנים מסר כפול לאנשים. מצד אחד אנחנו באים ואומרים להם תבואו, ומצד שני אנחנו מלכתחילה ומראש אומרים להם בזה נגמרה החגיגה. ואין יותר זכויות, ומי כמוך וכמונו יודעים שאנחנו רצים ועוד לפני שבוע הייתי בועדת הכספים ששם בכל זאת חזרו בהם מחלק מהגזרות לגבי תושבים חוזרים. לפחות לתקופה מסויימת, אבל לא חזרו לגמרי לעולים.

אפילו שיפרו בחלקם.

שיפרו בחלקם למי שחוזר אחרי שש שנים, זאת אומרת, שאדם צריך לעודד אותו שישאר שם שש שנים כדי שיוכל לקבל וי.די.וי. ווידאו, אולי אני טועה ברשימה. אבל אני לא מתקיפה חלילה אותך, או את המשרד, אני אומרת שאנחנו נותנים לציבור מסר כפול. אנחנו יודעים כמה אנשים באים ואומרים, למה לגבי יש הרעה, למה אני לא יכול לקבל את המשכנתה או את שכר הדירה כפי שקיבלו אלה שבאו לפני שנה, וכאן באמת, הרי לא מדובר בהרבה כאלה סכומים ענקיים בסך הכל. ואני חושבת שצריכה להיות פה איזה שהיא קוארנטיות במדיניות הממשלתית. אי אפשר לצאת במסרים כפולים. זה מה שאנחנו מנסים לדאוג ואני מקווה שכולנו מסכימים פה.

כבוד היושבת ראש, זה עניין, או שזה מדיניות שרוצים לעודד עלייה, ואז אי אפשר לקצץ בדברים בסיסיים, מינהל סטודנטים, כל הדברים האלו, אם אתה רוצה לעודד עלייה, אז אל תעשה את זה, אם זה החלטה של ממשלה ונחישות של ראש ממשלה, אז יש דברים שצריך לעשות, ואחר כך לשים עוד כסף לעידוד, לתכניות שם, שזה מצויין.

אגב, בלי שום רצון לקטר, אבל יש בכל זאת כמו שאת אומרת שיש ראייה הוליסטית לגבי הקליטה של עולה, יש גם ראייה הוליסטית, אנחנו לא יכולים להמציא מקומות עבודה אם הממשלה לא יוצרת מקומות עבודה. זאת אומרת, אם אין יחד עם הקיצוצים אין פרויקט אחד או שניים או שלושה לאומיים של בניה של תעסוקה, של עשייה כדי שאנשים ימצאו את מקומות העבודה שלהם. גמרנו לבנות, גמרנו להקים מפעלים, זאת אומרת, יש פה בעיה שהיא אנדמית, צריך להיות קשר במדיניות, ואי אפשר לבוא ולהגיד אנחנו עוזרים לעולים כי איך אתם פותרים בעיה, טלאי על טלאי, ומנסים במועט שיש לכם למצוא עוד פתרון עוד אשכול ביעור פה ועוד אשכול ביעור שם. אבל לבנות לא בונים. הדבר לא נתפס.

יש עוד דבר שהוא מאד יסודי, אומרים שהרבה זמן, עכשיו שקולט דיברה על מסרים כפולים, אי אפשר לבוא ליהדות העולם היום, להגיד שאנחנו מסכנים איומים, ובו זמנית לעודד עלייה. היום המסר לכל קהילות העולם זה אבטלה, זה סכנה, זה עוני רעב ללחם, תעזרו לנו באין, וזה מכל הגורמים, מלמעלה ועד למטה הם מוצפים, המסר הזה ואין דבר מזיק למסר של עלייה, לא עולים למקום שצריך גדר תיל מסביב לכל גן ילדים, ואין מקומות עבודה ואנשים רעבים ללחם, זה לא מקום שרוצים לעלות. אבל זה גם לא תמונה, לדעתי, זה לא תמונה אמיתית, יש גם בעיות למדינת ישראל, אבל זו לא תמונה אמיתית שיש פה, או לפחות תמונה מאד חלקית.

אנחנו בסך הכל לא נפתור את הבעיות האלה, אבל אנחנו רוצים לנסות לפחות לפתח איזה שהיא חזית מאוחדת בעניין.

קודם כל, שרת הקליטה בתמיכת ראש הממשלה הצליחו לחלץ צמצום הנזק בפגיעה בתנאי הקליטה של העולים, ומשתמשים בזה גם כדי לקדם במה שאנחנו עוסקים בצד של חוץ לארץ והם מקווים לקדם את הקליטה בתכניות יחודיות אבל אין ספק, וזה חשוב מאד וגם אין ספר שבסופו של דבר בשנתיים שלוש האחרונות היתה פגיעה בתנאי הקליטה של העולים ויש לזה השפעה שלילית על העלייה ועל הקליטה. וזאת המציאות ואי אפשר להתעלם ממנה. אני לא יכול להתעלם ממנה, לברוח ממנה. ואני יודע שזה לא משביע רצון אבל זאת המציאות. העובדה שכן יצא כסף כדי לצמצם את הנזק משקף רעי רצון אמיתי של ראש הממשלה ושל הממשלה לתת עדיפות לנושא העלייה והקליטה. בסך הכל אני חושב שכל פגיעה שהיתה בתקציבי הקליטה היא פגיעה שמזיקה לעלייה, וטוב היה שלא היתה מתרחשת.

הדבר השני, לגבי מקצועות הרישוי, אני שמח לשמוע שמגישים את ההצעה לממשלה, אני ממליץ ומקווה שזה יהיה שינוי רדיקלי ולא שינוי אינסטרומנטלי. מדינת ישראל לא היתה פחות אחראית לאזרחיה בשנת 1989, ממה שהיא בשנת 2002 או 2000 וצריך להסתכל על זה בראייה שונה לחלוטין בעיני מהמצב שהיה קיים בשנים האחרונות, ואני מקווה שזה הכיוון שבו הולכים.

לגבי גיור, אני מאמין שהגיע הרגע, שבעיני כל המבחן הוא על תהליך הגיור, האם לא תהיה פריצת דרך במעשה לא בדיבור, בגיור האורתודוקסי, כי צריך לחשוב איך נותנים תשובה לאתגר הלאומי הזה, כולל בחינה של חלופות שונות, אי אפשר להשלים עם המשך המצב הקיים.

לעצם שאלות שנוגעות לנושא החינוך בתפוצות, בשבוע שעבר גם הרב מלכיאור. אני רוצה לומר, להתחיל מהסוף. אני יודע שהיתה ועדה, ישיבת ועדה פה, ואני יודע שהיתה איזו פגישה משותפת עם הועדה לחינוך. אני בהחלט אשמח לקיים ישיבה נוספת, אשמח לבוא אליה. אשמח להציג את הדילמות ואת העשייה, ולשמוע את כל ההצעות וההערות שיש לחברי הועדה.

צריך לזכור שבעולם היהודי לפחות בצפון אמריקה, ששם מרוכזים 75% מהיהודים שנוסעים חוץ לישראל, יש סדר גודל של 20%-22% מהרוב היהודי נמצא בחינוך פורמלי. והתשובה היא חשובה בחינוך הפורמלי, אך היא לא יכולה להיות רק בחינוך הפורמלי. שנית, כשאנחנו מתמקדים בחינוך הציוני שבסיסו הקשר עם ישראל, אנחנו לא נהיה אמורים לתת תרופה או מזור לכלל תחלואי החינוך היהודי. אי אפשר לעשות את זה אלא בשיתוף פעולה עם הקהילות.

אנחנו משקיעים מאמץ גדול היום בברית המועצות, זה כשנכנסנו גם לתכנית חפציבה, מתוך ראיית החשיבות של העניין הזה.

בארגנטינה הצלנו מערכת חינוך יהודית ציונית מקריסה בשבע השנים האחרונות.

בצרפת אנחנו התחלנו תהליך של חשיבה אסטרטגית עם הקהילה לגבי החינוך היהודי ציוני בעתיד בתוך הקהילה היהודית בצרפת.

ובארצות הברית אנחנו בתוך תהליך של הקמת קואליציה של חינוך ישראל נקראת מי סי נורט אמריקאן קואלישין פור יזרעאל אדיוקיישן, כבר יש תשעה קהילות יהודיות שהצטרפו לפיילוט, כשהכוונה היא ליצור קואליציה יהודית רחבה, שמעוניינת בהגברת המרכיב הציוני, קשר לישראל, המשמעות של ישראל בזהות היהודית של יהדות צפון אמריקה היא בהחלט, אברך על הרחבת הדיון בנושא הזה במסגרת הועדה.

גרמניה לדעתי, זו חובה שמוטלת על מדינת ישראל. התאור שתיארת לגבי ההתלהבות של משרד החוץ הוא תאור מדוייק. אני יודע שזה לא נעים ולא נוח, אבל אנשים מכהנים בתפקידים ציבוריים ועשו גם דברים שהם לא תמיד נעימים ולא תמיד נוחים. השאלה מה צודק ומה הכלים. אני חושב שעל ההיבט של ההתנגדות שלנו לקליטת אנשים יהודים כפליטים באיזה שהוא מקום בעולם, לרבות גרמניה, יש לנו בסיס מוסרי מאד חזק, לטעון את הטענה הזאת אני חושב שמדינת ישראל חייבת לעשות את זה. אנחנו כבר השגנו עשרות אלפי עולים חדשים בגלל העדר טיפול בנושא הזה, לא בגלל שלא הצלחנו בטיפול, בגלל העדר טיפול בנושא הזה, אני לא בטוח שהינו מצליחים בטיפול, אני רק יודע נכון לרגע זה שהנושא הזה לא טופל כראוי. יש בגרמניה היום כ-150-170 אלף אנשים שהם זכאי חוק השבות, שהיו בחלקם מועמדים לעלייה לישראל והעובדה שגרמניה מפתה אותם בתנאים מיוחדים תוך מתן הסתמכות על מעמד פליט, הוא דבר שישראל לא יכולה ולא צריכה לעבור לסדר היום.

שאל הרב מלכיאור לגבי תכניות בישראל, קודם כל אני חוזר שמבחינתנו היעד בתכניות האסטרטגיות להגיע ל-50 אלף לשנה לאורך שנים כדי לכסות יותר מ-50% מהנוער היהודי מחוץ למדינת ישראל. אם נגיע השנה קרוב ל-30 אלף זה אומר שהיעד הזה איננו נמצא בשמים, הוא לא קל, אבל לא מעבר לגבול היכולת. כמובן שזה תלוי בהתגייסות בכל העולם היהודי, של הסוכנות היהודית ושל מדינת ישראל, והדבר הזה מצריך עוד הרבה מאמץ. לגבי התכניות הארוכות במספרים שאנחנו מכירים, ואני אומר בהסתייגות אחת, אין לנו קריאה מספיק טובה של מה שקורה בישיבות החרדיות. אני לא יודע להגיד מה המספר של אנשים שנמצאים שם, הערכה היא שזה יכול להיות 2000-3000 אנחנו לא יכולים להתחייב על מספר, למיטב הידוע לנו בשנה האחרונה, בתכניות הלא ישיבתיות - -

לא ישיבתיות יום, חרדיות.

בכלל, הלא ישיבתיות היו כ-2000 כמחצית מהם בתכניות לא מקצועיות וכמחצית בתכניות התנדבות והכשרה אחרות , בחוץ לארץ, שנת, יהודה הצעיר, וכו' ועוד כ-2000 בישיבות הציוניות. סך הכל 4.000 ובהנחה שיש עוד כ-2000 בישיבות, זה בהנחה, החרדיות, אנחנו מדברים על 6.000 שהכוונה היא להגיע ללמעלה מ-20,000 שכשברור שרוב הגידול לא יהיה בציבור האורתודוקסי, כמובן שנברך על גידול בכל ציבור אבל ההנחה היא שהציבור האורתודוקסי קרוב למיצוי הפוטנציאל והגידול הגדול יהיה צריך להיות בציבור הלא אורתודוקסי, זה לא רק בעיה של כסף, זה בעיה של נורמה, זה בעיה של חינוך מוקדם, זה בעיה של תפיסת הורים זאת מהפכה הרבה יותר גדול מאשר פריצת הדרך לתכניות הקצרות אבל זה דבר שאם נצליח להשיג אותו, אנחנו מוכרחים להצליח להשיג אותו, הוא יותר מכל דבר אחר להערכתנו ישפיע על עתיד העם היהודי, הקשר שלו לישראל וסיכויי העלייה למדינת ישראל.

הדבר האחרון שאני רוצה להעיר נוגע לדברים שאמר הרב מלכיאור והזכירה גם מירלה, איך מדינת ישראל נראית בעייני העם היהודי. אנחנו כבר שנה וחצי עושים מאמץ אדיר עם הצלחה מוגבלת, למנוע את הופעת מדינת ישראל כפושטת יד, בעייני העולם בכלל והעם היהודי בתפוצות. אנחנו במגע מתמיד, חלקו גם הצלחנו עם המגביות הרשמיות, לא להפוך את העוני בישראל ולא להפוך סוגיות של מזון ואוכל בישראל, לדגל גיוס כספים. ולא לבנות קמפיין על הגב של אנשים עניים בישראל. זה לא רק שזה מזיק למדינת ישראל, לא רק שזה מזיק לעלייה, לא רק שזה מזיק לסיכוי של נוער יהודי בתפוצות להיות יהודי גאה וחזק על בסיס ההזדהות שלו עם מדינת ישראל, זה גם לא צודק מכל בחינה. כי מדינת ישראל היא לא מדינה עניה, היא מדינה עם תל"ג של 100 מיליארד דולר, היא מדינה עם תל"ג לנפש של 16 אלף דולר או 17 אלף דולר, ומדינה כזאת אסור לה בשום פנים ואופן, לא מוצדק ואסור לה להראות - - -

עכשיו אני מוכרח להגיד שרמת ראש הממשלה יש תמיכה מלאה למדיניות הזאת, הוא אפילו הביא אותה לפני שנה וחצי להחלטת ממשלה והיא נתקבלה החלטת ממשלה כזאת, ואנחנו רואים יותר ויותר עידוד לא רק של עמותות פרטיות בישראל שעוסקות בזה אלא גם של עמותות פרטיות וחצי פרטיות שנתמכות לפעמים על ידי משרדי ממשלה שעוסקות בפעילות בתפוצות שבעייני לא ראויה ומזיקה. בחזית הזאת חשוב שמדינת ישראל, חברי הכנסת, ממשלת ישראל יעמדו ביחד עם הסוכנות היהודית להעמיד את מדינת ישראל כמדינה שהעם היהודי נבנה ממנה ולא כמדינה פושטת יד שתושביה מזי רעב. אני חושב שצריך להשתחרר מתרבות הזאת של שנור, ולהתגבר על היצר ולהבין שלא בונים מדינה עם פשיטת יד. אני מקווה שנקבל את התמיכה גם של חברי הכנסת וגם ששרי ממשלה יאזנו את עצמם מול הפיתויים לקבל עוד 2 מליון דולר לאיזה פרויקט שחשוב להם.

מנוצרים אבנגליסטים.

מכל המקורות הכספיים.

שכנסת ישראל קיבלה החלטה יחודית במינה לא היה בכל ההיסטוריה של דמוקרטיות בעולם דבר כזה, שעכשיו התלמידים בבתי ספר בישראל כל כך רעבים שחייבים לתת אוכל בזמן בית הספר וצריכים להרים את האוכל הזה רק על ידי שנור.

כך ההחלטה. אני חושב שזו שערוריה שאין לה שיעור. הכנסת, לשמחתי, עוד לא אישרה את זה בקריאה שניה ושלישית אלא זה עבר קריאה טרומית. אני חושב, לא חשוב איזה הצעה שתתקבל, ואני אגב בעד מפעל הזנה לילדים. אבל מפעל הזנה לילדים בישראל צריך להיות מממון מכספי המסים של אזרחי ישראל. ובשום פנים ואופן אסור ללכת ליהודים בעולם או לנוצרים בעולם לפשוט יד ולבקש אוכל. בניו יורק יש יהודים רעבים, ולא עולה על הדעת שיהודי ניו יורק לפנות למדינת ישראל או ליהודי קנדה כדי לגייס כסף בשביל יהודים עניים בניו יורק. באנגליה יש יהודים עניים, לא עולה על הדעת שיהודי אנגליה לפנות ליהודי ארצות הברית שיתנו להם כסף כדי לעזור ליהודים עניים באנגליה. הקהילות היחידות שמקבלות כסף לעזרה לילדים עניים זה קהילות במקום שאין קהילה, מקום שהקהילה פשטה רגל, שהקהילה התפרקה, זה קרה בברית המועצות לשעבר, זה קרה בשלוש השנים האחרונות בארגנטינה כשהקהילה התמוטטה, זה קורה בארצות מצוקה, מדינת ישראל עם העוצמה שלה לא יכולה, זה לא צודק וזה לא חכם להופיע ככה בפני העולם בכלל ולפני היהודים בפרט.

תודה רבה. אני קודם כל רוצה להודות לך ונדבר על חצי הכוס המלאה שהצגת. ואני מתחילה בכוונה לכוון לחצי הכוס המלאה, בכל זאת אנחנו רואים שיש כמה תכניות גם לכם וגם למשרד הקליטה שנראות כמסייעות לקליטה יותר נכונה. גם אם מדובר על התייחסות יוצרת שנית לתחום התעסוקה ומציאת מקומות עבודה בקורסים לפני שאנשים באים לארץ וגם אם מדובר בקליטה על ידי משפחות מתנדבים ישראליים, נדמה לי שהחיבוק של החברה הישראלית הוא מאד חשוב.

לגבי חצי הכוס הריקה, לצערי אני כן חייבת לבוא ולהתכחש שוב פעם ושוב פעם לדבר שכולנו מסכימים לו. שצריכים להיות סדרי עדיפויות, ושאנחנו כדי למשוך את העלייה וכדי שבכל זאת נראה כמדינה אטרקטיבית אנחנו חייבים לדאוג לשני דברים עיקריים, הראשון הוא יצירת מקומות תעסוקה וזה לא בלתי מנותק מהמשק, והדבר הוא יצירת מקומות מגורים, יש בעניין הזה משבר טוטאלי, לצערנו אנחנו רואים לאן הולך הכסף והוא לא הולך למציאת פתרונות לא לעולים ולא לזוגות צעירים. אני חושבת שכועדת עלייה וקליטה אנחנו לא יכולים להתנתק מהמציאות. ויש היום פוטנציאל אדיר, אנחנו יודעים שיש פוטנציאל אדיר בצרפת, הפרופיל של העולה הוא פרופיל שונה, יש פוטנציאל בארצות הברית, אדם צעיר שרוצה לבוא לארץ עם משפחה, לא יגיע לארץ אם לא ימצא מקום עבודה ולא יהיה לו איפה לגור. ולכן נדמה לי שאלה שני הדברים שאנחנו, לפחות, כאן מול הממשלה צריכים להתרכז ולנסות לעבוד עליהם.

תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 11:00