ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 22/03/2004

תקציב הקולנוע

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8326



20
ועדת החינוך והתרבות – 22.3.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8326
ירושלים, ה' באייר, תשס"ד
26 באפריל, 2004

הכנסת הששה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 206
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ב', כט' באדר התשס"ד, 22.03.2004, בשעה 12:00


ס ד ר ה י ו ם

תקציב הקולנוע

ביוזמת ח"כ אילן שלגי
נכחו
חברי הועדה: היו”ר אילן שלגי
מתן וילנאי
יוסי שריד
מוזמנים
שנית פנחסי,עו"ד, לשכה משפטית במשרד החינוך
צח גרנות, יועץ השרה, במשרד החינוך, התרבות והספורט
מאיה אלוין-גורן, רפרנטית תקשורת, משרד האוצר
אפרת כהן, רפרנטית תקשורת, משרד האוצר
אייל מלובן, איגוד העובדים בקולנוע ובטלויזיה
יורם חטב, מנכ"ל שח"ם
גתית לבנון, מנהלת תחום יצירה ישראלית, שח"ם
אתי חסיד, איגוד מפיקי סרטים וטלויזיה בישראל
אסף אמיר, איגוד מפיקי סרטים וטלויזיה בישראל
יוסי אורן, איגוד מפיקי סרטים וטלויזיה בישראל
אילת מצגר, סמנכ"ל טלויזיה, הרשות השניה לטלויזיה
שחר ולנר, עו"ד, אחראי על קידום היצירה המקורית
דני ליטני, איגוד במאים ותסריטאים
מיכה ינון, מנהל מינהל התרבות, משרד החינוך, התרבות והספורט
רחל בז'יז'נסקי, יועצת ראש מינהל התרבות בתחום הקולנוע



מנהלת הועדה: יהודית גידלי

נרשם על-ידי: חבר מתרגמים בע"מ







תקציב הקולנוע


היו”ר אילן שלגי: אנחנו נסיים את הישיבה הזאת לכל המאוחר באחת, ולכן אנחנו רוצים להתחיל אותה בזמן. אז
בואו בבקשה לטובת ההכרות ולטובת הפרוטוקול, מי יש לנו כאן. כן, מר מיכה ינון – ראש מינהל התרבות, כן גבירתי – רחל בז'יזינסקי, מנהלת תחום קולנוע, עורכת דין שנית פנחסי מהלשכה המשפטית משרד החינוך, עורכת דין אתי חסיד מנכלי"ת איגוד המפיקים, עורך דין שחר ולנר מייצג את איגוד התסריטאים ואיגוד הבמאים, עורכת דין גתית לבנון מנהלת תחום יצירה ישראלית בשח"ם – איגוד שחקני המסך, יורם חטב מנכ"ל שח"ם – איגוד שחקני המסך, אייל מלובן, מנכ"ל איגוד העובדים בקולנוע ובטלויזיה, ובהצלחה למנכל"ית החדשה של איגוד המפיקים, צח גרנות ממשרד החינוך והתרבות, איתנו פה חבר הכנסת מתן וילנאי ואני אילן שלגי, מנהלת הועדה יהודית גידלי. משרד האוצר – לא הגיע נציג. יהודית, ספרי לנו איך הבטיח לנו משרד האוצר שיהיה נוכח פה.

יהודית גידלי: בשבוע שעבר ביקשת להזמין את אמיר לוי, ואכן זימנתי בטלפון, השארתי לו הודעה והתשובה של
משרד האוצר הייתה, שהוא אומנם לא יוכל להגיע, אבל יגיעו חיים פרננדס, מאיה אלוין-גורן ואפרת כהן, ועכשיו לפני דקות ספורות גם מיקי דונביץ, זאת אומרת, ארבעה ממשרד האוצר.

היו”ר אילן שלגי: זאת אומרת, כולם בדרך, ואולי הפקקים שהיו בבוקר בכניסה לעיר הם עכשיו בתוך העיר, אני לא
יודע, לא אמרו לנו, בקשה, מי עוד הצטרף אלינו עכשיו?

דני ליטני: מקרן הקולנוע, דני ליטני.

היו”ר אילן שלגי: ומי עוד הצטרף אלינו?

· אילת מצגר מהרשות השניה.

היו”ר אילן שלגי: טוב, יש כאלה ממשרד האוצר מאלה שנכנסו עכשיו לחדר? לא, טוב. משרד האוצר נוהג שלא
כראוי בכנסת, אני סבור שאנחנו נצטרך לצאת מפה בנזיפה קשה למשרד האוצר. מתוך הנייר, אתה ראית, מתן, את הנייר הזה של מרכז המידע?

מתן וילנאי: את הנייר של האוצר, זה נייר יותר טוב. אני לא ראיתי את הנייר הזה של משרד האוצר.

היו”ר אילן שלגי: אני עוד לא יודע על איזה נייר אתה מדבר. אני רוצה לומר כך, שעל פי המסמך הזה שמתמצת את
המהלכים שהיו בוועדה הזו שקיימה שתי ישיבות בחודש דצמבר, אנחנו החלטנו בשלושה בדצמבר, שהאוצר יעביר אלינו את נתוני ההעברה התקציבית לגופי הקולנוע במשך כל השנים, מאז חקיקת חוק הקולנוע בשנת 1999. ובשבעה בדצמבר שלחתי מכתב לשר האוצר, שמזכיר לו את בקשת הוועדה וביום שבעה עשר בדצמבר נשלח מכתב נוסף, תזכורת נוספת למר אמיר לוי: "הנכם מתבקשים להעביר לנו את הנתונים בדחיפות", אבל דבר לא קרה. ואז בישיבת העשרים ותשעה בדצמבר, כאשר האוצר ננזף בהקשר הזה, השיב נציג משרד האוצר מר חיים פרננדס, "אני מבטיח לך שבחודש ינואר אני אעביר לך את כל הנתונים שנמצאים ברשותי".
הגברת אפרת כהן מהאוצר?, אנחנו כרגע בתהליך נזיפה במשרד האוצר, משום שאתם אינכם מקיימים את הבטחותיכם. אתם לא מגיעים בזמן, אבל זה חשבון אחר, אבל אתם אינכם מקיימים את התחייבויותכם, כי שלושה מכתבים שלי אליכם לא נענו, הבטחתו של נציג האוצר מר פרננדס כאן בוועדה בעשרים ותשעה בדצמבר "אני מבטיח לך שבחודש ינואר אני אעביר לך את כל הנתונים שנמצאים ברשותי".

אפרת כהן: עכשיו יש לי נתונים.

היו”ר אילן שלגי: בשבעה עשר בדצמבר נשלחה תזכורת: "הנכם מתבקשים להעביר לנו את הנתונים בדחיפות".
בשמונה בינואר נשלח מכתב נוסף: "הנני חוזר ומפנה אותך להחלטות וועדת החינוך והתרבות מהשלושה בדצמבר באשר לקבלת נתונים באשר להתחשבנות בגין העבר. כמו כן ראה שני מכתביי מיום שבעה בדצמבר ושבעה עשר בדצמבר. בישיבתה השניה של הוועדה בנושא זה מיום עשרים ותשעה בדצמבר 2003 חזר ועלה הנושא, פרוטוקול הישיבה מצורף בזה, ראה דברי מר חיים פרננדס בעמוד 8. זאתי פנייתי האחרונה בעניין זה, כי באמת כך התכוונתי שכעת נקיים ישיבה. אבקש לקבל נתונים לגבי כל השנים מאז שחוקק חוק 11ב' לחוק הקולנוע, לא יאוחר מסוף חודש זה". "סוף חודש זה" היה לפני כמעט חודשיים, ואתם זלזלתם בנו, לא במישהו אישית אלא בכנסת. זה מאוד לא ראוי. גם לא ראוי שהגעתם לכאן באיחור, אבל אנחנו תכף נשמח לשמוע מכם את הנתונים שהיו צריכים להיות פה לפני הרבה זמן. חבר הכנסת וילנאי, בבקשה.

מתן וילנאי: משרד האוצר, הם אפילו לא היו אז. אפרת, כמה זמן את שם?
אפרת כהן
אני נמצאת בחינוך ומאיה נמצאת בתקשורת.
מתן וילנאי
כמה זמן אתן עובדות שם?

אפרת כהן: שנתיים.
מתן וילנאי
או.קי., הן לא היו פשוט.

היו”ר אילן שלגי: מאיה, את דיברת איתי בטלפון לפני כשבועיים, נכון? סיפרת שאת לא מכירה את המכתבים האלה
שלי.

מתן וילנאי: זה פשוט בצורה מפחידה.

היו”ר אילן שלגי: אצלכן עובדים, תסלחי לי, לא כמו משרד ממשלתי. אני לא רוצה להגיד כמו מה, אני אומר
כמו מה לא.

אפרת כהן: אל"ף, אני מתנצלת על השתלשלות העניינים. צריכים להבין שהנתונים לא בידינו. הנתונים
נמצאים בידי מועצת הכבלים והלויין, משרד התקשורת והרשות השניה.

היו”ר אילן שלגי: אז תענו למכתבים. תגידו , זה לא בידינו, תעזרו לנו לקבל נתונים.

אפרת כהן: ממה שאני ברגע שדיברתי איתך השגתי את הנתונים, והנתונים בידי.

מתן וילנאי: זה פשוט בצורה מפחידה. שר האוצר נעלב שעבר חוק הקולנוע, נעלב בצורה אישית אישית,
קודמיהם, והן הכריזו חורמה על החוק בטרם יבשה הדיו. זה נתון. זה עובדה, זה לא ויכוח, זה לא דיון. ככה הם החליטו. ומאז בכל דרך הם עושים את זה. זה כולל הורדת התמלוגים. יסבירו לך הסברים מפולפלים להפליא למה זה ירד בשמונה אחוז ובחמישה אחוז, כי ממילא זה לא כסף שלהם, אז מה אכפת להם שהם לא יקבלו? עכשיו, עכשיו, אם היינו עוסקים בסכומי עתק שמשפיעים על תקציב המדינה, כמו שהם החליטו על העברות לכבישים עוקפים, אני הייתי מבין את הדיון. אבל על מה הדיון?, על חמישים מיליון, על שבעים מיליון?, על ההבדל בין חמישים לבין שבעים? על זה הדיון? בקומה הזאת וועדות מעבירות סכומים גדולים פי כמה למקומות שאלוקים יודע מה יקרה עם הסכומים האלה, ולכן יש פה בצורה, הייתי אומר מרושעת, נגד הקולנוע הישראלי, תאמינו לי, אני לא מצליח להבין למה. ולכן גם בוודאי התנגדתי לביטול הסעיף. אתה זוכר את זה? כי אמרתי, ברגע שזה יתבטל ונהיה בידיהן של שתי העלמות היפות האלה, חבל על הזמן מה יהיה לנו. ממש חבל על הזמן. כל אחד שם מחליט מה שהוא רוצה. ולכן החוק הוא הדבר הכי חזק שיש, ואני לא מתרשם שקיימו אותו, או שאני חלש בחשבון. החשבון שלי אומר: בשנת 2000, שמאה חמישים ושלוש מיליון נקודה חמש מאות שמונים אלף לחלק לשתיים, קרי חמישים אחוז, זה לא שלושים אחוז בכל מקרה. זה כל סכום אחר, זה בטח לא שלושים מיליון. מישהו צריך להסביר פה מה קרה. איכשהו נעלמו פה ארבעים מיליון. הלכו פה לאיבוד.

היו”ר אילן שלגי: הנייר הזה ממתי הוא? שמישהו יסביר את הנייר
הזה.

מתן וילנאי: זה נייר שהם שלחו העשרים ואחת למאי 2003. אוטוטו לפני שנה, לפני עשרה חודשים, שנותן את
התשובות. אבל זה נייר ישן. אתה צודק. עכשיו הגיעו נתונים חדשים. אני ראיתי את הנתונים של הכנסת שהם שונים.

יהודית גידלי: אולי כדאי שאני אצלם את זה ואפיץ את זה בין כולם?

היו”ר אילן שלגי: כן, אנחנו גם נצטרך להתייחס לזה. בעיקר אני רוצה שמשרד החינוך והתרבות יתייחס לזה.

מתן וילנאי: אילן, הוועדה הזו זה קו ההגנה האחרון לקולנוע הישראלי. זה בידינו וצריך להחליט בזה חד וחלק.

היו”ר אילן שלגי: מר ינון, אנחנו רצינו שהדברים האלה יהיו בידיכם. שאתם תוכלו לבדוק מה מתוך זה
קיבלתם, ולבדוק מה לא קיבלתם. הרושם שהצטבר אצלי הוא שחייבים לכם כסף.

מיכה ינון: אז עכשיו הם מציגים שאנחנו חייבים להם?

היו”ר אילן שלגי: תכף נשמע. זה אתה כבר יודע, או שאתה כבר מנחש?

מאיה אלוין-גורן: אספתי את הנתונים.

היו”ר אילן שלגי: מה, שחייבים לכם כסף? הזכיינים חייבים לכם כסף?

מאיה אלוין-גורן: היה תקצוב יתר של מועצת הקולנוע. תראה את הנתונים. ברגע שאנחנו מתקצבים לפי נתונים
שניתנים לנו, כי אין לנו את הנתונים בתחילת שנת תקציב.

קריאה: שמונה מיליון ככה?, הייתי הולך הביתה. מה הולך אם ככה במשרדים גדולים יותר?
מאיה אלוין-גורן
אני מציעה שלא נהיה ציניים.

יוסי שריד: למועצת הבטחון יש את יאסין, שזה דבר בעל חשיבות. לא כמו הקולנוע, אבל גם חשוב.

היו”ר אילן שלגי: הגברת מאיה אלוין-גורן, נכון?, אז מי מכן רוצה להסביר את הנתונים?, בואו לא נכנס לניתוח
מפורט של מה שהיינו צריכים לקבל קודם, אבל מה תמצית העניין?

מאיה אלוין-גורן: אני אשמח להסביר. נעביר את זה בין כולם.
יוסי שריד
הגברת היא מהאוצר?

מאיה אלוין-גורן: אספתי את הנתונים. אנחנו רואים בעמודה הראשונה את הרשות השניה, ערוץ שתיים ותחנות
הרדיו האזוריות, זה סך כל התמלוגים שהועברו למדינה, צסא כידוע לכם לא מעבירים תמלוגים. על פי ההערכות הרשות השנייה, הוא יתחיל להעביר בשנת 2005. הכבלים והלויין, "יס" התחילו לשלם רק בסוף 2002. סך כל התמלוגים – תראו בעמודות. על פי החוק, עד שנת דצמבר 2000 החוק אמר שסך כל התמלוגים המקסימיליים שיועברו למועצת הכבלים והקולנוע, יהיו שלושים מיליון. בספטמבר 2000 החוק שונה לחמישים אחוז. לכן אתם רואים כאן איזשהו תמהיל. אם תרצו אני אסביר לכם איך הגענו למספר הזה. החל מספטמבר 2000 על פי החוק, צריכים להיות מועברים חמישים אחוז מסך התמלוגים, אתם רואים בעמוד של התקצוב על פי החוק. בעמודה הבאה אתם רואים את תקציב התמיכה בקולנוע, שזה התקציב של המדינה ובצדו ביצוע התקציב ואחוז הביצוע, שזה בשנת 2001 היה ביצוע של מאה אחוז. מה שמעניין זה העמודה האחרונה. זה ההפרש בין התיקצוב על פי החוק לבין התיקצוב בפועל בתקציב המדינה. אתם רואים שבזנת 2000 הייתה איזשהי בעיה, לא הייתי אז, אני לא יודעת למה נוצר הפער הזה, התיקצוב הוא של חמישה עשר מיליון פחות. החל מהשנה הזאת, בעצם תוקצבתם ביותר ממה שהייתם אמורים על פי החוק. סך הכל ההפרש הוא שבע עשרה נקודה שלוש מיליון שקל תיקצוב יתר.
מתן וילנאי
לא יאומן.

היו”ר אילן שלגי: את יודעת, רק אתמול שלחתי מכתב לשר האוצר בעקבות פרסום שהיה בעיתון ביום שישי, שהחשב
הכללי לשעבר מר ניר גלעד הועמד לדין משמעתי על כך שהעביר כששה מיליון שקל בעודף לעמותות שעוסקות בחינוך החרדי. והעיתון דיבר על העמדה לדין. ניחא, אבל אני שאלתי אם הכסף הוחזר. האם מישהו מטפל בכך שהכסף יוחזר. אז אני לא קיבלתי תשובה על המכתב שלי מאתמול, אבל האם פה אתם גם מתכוננים לדרוש החזר כסף?
מאיה אלוין-גורן
אני מאמינה שנגיע לזה.
היו”ר אילן שלגי
את מאמינה שנגיע לזה.
מאיה אלוין-גורן
כן.

היו”ר אילן שלגי: אני זוכר בישיבות קודמות, עלתה התלונה, אני חושב גם מהאוצר, שאומרת שהרשות השניה
והכבלים והלויין אינם מעבירים את כל התמלוגים שהם אמורים להעביר ושישנם איזה ברורים, ואולי איזה הליכים ואולי אפילו משפטיים בעניין הזה. אז אולי התמונה בכל זאת לא כוללת מה שצריך להגיע.

מאיה אלוין-גורן: תראו, הדבר הכי מהותי, אתם יכולים לראות שבערוץ 2 יש ירידה דרסטית בשנת 2001-2002.
אני נזכרת בשתי סיבות עיקריות:
אחת – הפחתת שיעור התמלוגים משמונה אחוז לארבעה אחוז, והדבר השני – יש עכשיו מחלוקת בין הזכייניות של הרשות השניה ומשרד האוצר לגבי גובה התמלוגים שהן צריכות להעביר. אני לא יודעת אם זה מעניין את הוועדה.

היו”ר אילן שלגי: זה מעניין. כמה כסף עוד מגיע לכם לגירסתכם?

מאיה אלוין-גורן: לטענת ערוץ 2, מערך המשדרים שמרביתם מפיצים את ערוץ 2, הם בבעלות המדינה, ועל פי
החוק עלות ההקמה של מערך המשדרים מושת על המדינה והוא מקוזז מהתמלוגים. עכשיו הזכייניות של ערוץ 2 טוענות שגם התחזוקה השוטפת של אותו מערך צריך להיות מושתת על המדינה ולא עליהן. מדובר על משהו באיזה סדר גודל של עשרים מיליון ₪.

היו”ר אילן שלגי: אני מציע, יש פה גברת של הלשכה המשפטית של משרד החינוך, נכון?

שנית פנחסי: כן.

היו”ר אילן שלגי: אני מציע שאתם תיכנסו לזה, כי שם יש עוד כסף.
העניין הוא של התחשבנות פשוטה.

יוסי שריד: כן, אבל ליועץ המשפטי של משרד החינוך אין שום מעמד בעניין זה.

היו”ר אילן שלגי: לא, לא מעמד, הם צריכים לתת חוות דעת,שרת החינוך והתרבות, אנחנו בטח נלמד את העניין,
אבל יכול להיות שזה שהאוצר לא גבה כסף, זה לא צריך להפחית ממה שמגיע לקולנוע. כן, בבקשה אדוני.

אסף אמיר: אני חושב שאתם לא מצליחים להתייחס ליוזמה. הדף הזה שניתן לנו רבע שעה או חמש דקות אחרי
שנפתחה הישיבה הזאת, אני חושב שהדף הזה צריך, בואו נקבל אותו עם המסמכים שעל פיו הוא נעשה ולא רבע טבלה. נראה, נשמע גם באופן רשמי כמה כסף אתם מצפים לקבל מכל אחד מהגורמים האלה, ואז עוד שבוע אולי נשוב לדבר. הרי זה ברור שאתם שקיזזתם ששה מיליון מהחוק, אתם בעצם טוענים עכשיו שאנחנו חייבים לכם, "אנחנו" זה הקולנוע, חייבים לכם קצת יותר. אנחנו מכירים, מספרים זה דבר נזיל. משרד האוצר הוא עוד יותר נזיל. אני מציע שאנחנו פשוט נלמד את זה ולא נתייחס לזה כאל עוד משהו, משהו שצריך להתייחס אליו ברצינות, כי באמת זה לא דרך.

היו”ר אילן שלגי: אם אפשר לשמוע איפה עומד אותו קיזוז של ששה מיליונים?

מאיה אלוין-גורן: הנושא הזה הועלה לפני כחודש בפנינו, והוא כרגע עומד לדיון בלשכות המשפטיות של הרשות
השניה, משרד האוצר והזכייניות. אני מקווה שיסתיים החודש.
היו”ר אילן שלגי
כמה כסף העברתם בשנת 2003?

מאיה אלוין-גורן: בשנת 2003 תוקצבתם בששים ואחת מיליון שקל, למרות שעל פי החוק הייתם אמורים לקבל
ארבעים ושתיים מיליון שקל.

היו”ר אילן שלגי: וכמה כסף הועבר בפועל?

מאיה אלוין-גורן: ששים ואחת. זה קוזז כמעט במלואו.
היו”ר אילן שלגי
מה אתה יודע על הקיזוז?

אסף אמיר: עכשיו הם מורידים לנו ששה מיליון ממה שמגיע לנו על פי החוק 2004, ואני לא יודע אם זה חוקי
או לא.

היו”ר אילן שלגי: אני שואל למה ששה מיליון ולא מספר אחר?
אסף אמיר
כי זה עונה על זה שלא קיימנו את ההסכם.

היו”ר אילן שלגי: למה ששה?, מה מביא אתכם לששה, ולא אולי לסכום גדול יותר?

מתן וילנאי: הם פורסים את זה כנראה.

מאיה אלוין-גורן: היה הסכם בין שני הצדדים לפיו מועצת הקולנוע תתמוך במדינה, ומי שהיה ממונה על התקציבים,
מר אמיר לוי שמועצת הקולנוע תתמוך בשינו החקיקה של חוק הקולנוע ובתמורה יהיה תקצוב קבוע של ששים ואחת מיליון שקלים כל חמש שנים לתמיכה בקולנוע, במקום שזה יהיה תלוי בתמלוגים. בסופו של דבר ההסכם לא קויים על ידי מועצת הקולנוע.

קריאה: לא קויים כי הכנסת לא קיבלה אותו.

מאיה אלוין-גורן: בעקבות ההסכם הזה שנה שעברה הוספנו ששה מיליון לתקציב 2003.

היו”ר אילן שלגי: מה פירוש הוספנו?

מאיה אלוין-גורן: הוספנו. הסעיף בתקציב היה חמישים וחמישה מיליון והוספנו עוד ששה מיליון, כדי להגיע
לששים ואחת כדי לעמוד בהסכם שהיה עם מועצת הקולנוע.

היו”ר אילן שלגי: אבל את הששה האלה לא העברתם בפועל.

מאיה אלוין-גורן: העברנו בפועל בשנת 2003.

היו”ר אילן שלגי: כשאתה אומר שמקזזים ששה, אתה מתכוון שאמרו לך שהשנה יועברו ששה מיליון פחות?

יוסי אורן: בספר התקציב היה כתוב חמישים ושלושה וכו' וכו', ואז הם החליטו לקזז איזה חוב של שנה
קודמת, בניגוד למה שהיה כתוב בספר התקציב.

מאיה אלוין-גורן: אם הייתה לנו אפשרות לעשות את זה בסוף שנת2003 היינו עושים את זה. מאחר שזה הסכם
בין שני הצדדים, צד אחד לא עומד בסיכום, אז אנחנו היינו צריכים לקזז את זה.

היו”ר אילן שלגי: עכשיו אני רוצה לשאול אותך, למה לדעתך הם לא עמדו בסיכום, אם הכנסת סירבה לשנות את
החוק?

מאיה אלוין-גורן: אני לא כל כך מכירה את הפרטים כי ההסכם לא יצא לפועל.

יוסי שריד: ההסכם לא יכל לצאת לפועל כי הכנסת סירבה, ולכן אפילו נניח שהם היו מסכימים, נניח שהם
היו עומדים על זה, הכנסת לא הייתה מוכנה לחוקק, על פי ההסכם שלכם. הסנקציה צריכה להיות על הכנסת.

היו”ר אילן שלגי: יוסי, אני רוצה לדבר רגע על עצמנו, עליך ועל מתן ואליי, מה לעשות, אנחנו חברי הוועדה.
זה הסכם שחתמו עליו מועצת הקולנוע, מנכלי"ת משרד החינוך והאוצר. חסרה פה חתימה על העותק הזה, אני מניח שהאוצר חתם. שם באמת נאמר שהכנסת תתבקש לשנות את החוק. זאת אומרת שהכנסת לא הסכימה לשחק את המשחק הזה.
יוסי שריד
לא אישרה.

היו”ר אילן שלגי: נכון, והפתרון היחיד שלנו כפי שאני רואה אותו, הוא לחוקק, וייאמר בחוק מה שכבר הוצע בוועדה
בחודש דצמבר, שהתקציב לא יפחת מששים ואחת מיליון.

יוסי שריד: נכון, זו הייתה אגב ההצעה.
מתן וילנאי
לא, אבל נאמר חמישים אחוז.

היו”ר אילן שלגי: החוק היום אומר חמישים אחוז ולא פחות מהם.
טוב, עכשיו נשמע את האורחים שלנו, מר מלובן
בבקשה.

אייל מלובן: רק משפט. בשלב ההעברה, היות וחברות הקבלים, גם בתשקיפים שלהן הן הרי חברות ציבוריות
חלקן, מדברות על מיליון בתי אב מנויים. עכשיו, בחשבון פשוט של מיליון כפול מאה ששים שכולנו משלמים לכבלים, אני מגיע לכמעט מיליארד ותשע מאות אלף הכנסה בשנה, ובזה תקחי את המסגרת של התמלוגים, זה צריך לצאת בסביבות חמישים מיליון שקל לקולנוע בשנת 2001-2002 שמצהירים על זה בתי אב, ואתם מציגים פה נתונים שונים לגמרי. אז חשבון, זה לא בקיבוץ שגמרו כיתה ד' וזהו.
מתן וילנאי
צריך לשבת עם כל הנתונים.

אייל מלובן: זה המספרים שלכם לעומת הנתונים של הכבלים.
חברות הכבלים מכריזות קבל עם ועדה, הן מחזיקות, היה להם מיליון מאה מנויים והם ירדן למיליון עכשיו. הן מצהירות את זה, חברות הכבלים בתקציביהם. אז לפי איך את עושה פה חשבון שאת מגיע בהפרשים?
מאיה אלוין-גורן
אל"ף, אני לא עושה כאן חשבון.
אייל מלובן
אז לפי מה?

מאיה אלוין-גורן: אלה נתונים שאנחנו מקבלים ממועצת הכבלים והלוויין, על פי קביעת התמלוגים בפועל ולא על פי
החישובים האלו, אלה על פי דף החישובים בפועל.

יורם חטב: איזה בדיקה נעשתה כאן?

יוסי שריד: מי בודק?

מאיה אלוין-גורן: חשב.

אייל מלובן: על סמך אילו נתונים הוא בודק אותם?

מתן וילנאי: זה זה שעכשיו תובעים אותו למשפט.

אייל מלובן: על סמך חישוב מתמטי פשוט-פשוט, מה שהם מציגים, חברות הכבלים, חברות הלוויין אומרות
שיש להן ארבע מאות חמישים אלף מנויים. אני אומר, חשבון. כמה עולה, כמה משלמים לפני החבילה? אנחנו בבית משלמים יותר, כי החבילות האלה הן בסביבות מאתיים שקל. הבסיס, מי שלקח רק את חבילות הבסיס ולא מעבר לזה, מאה שבעים שקלים. מי שלקח רק את הבסיס ולא את חבילת הספורט בטעות ולא חבילה אחרת, שזה עולה מאתיים שקלים ומעלה לחודש. לפי מאה שבעים שקלים אנחנו מגיעים לסכומים שונים לגמרי.

אפרת כהן: אתם מתווכחים על נתונים שלנו אין דרך להגיע אליהם. הגורם המוסמך להציג הוא זה שנתן
אותם.

אייל מלובן: שלחתם פה לוועדה משהו שלא יכול להסביר אותם.

היו”ר אילן שלגי: כן, רבותיי, אחד אחד. יורם בבקשה.

יורם חטב: אם אפשר, לגבי הסחרחרה עם הנתונים, אז כבודו, אני מתאר לעצמי שחווה את זה מהאוצר
בתחומים אחרים, אבל בתחום הקולנוע, יאמר מתן ויאמרו רבים וטובים שליוו את הפרשייה הזאת מתחילתה, זה משחק של חתול ועכבר עם האוצר כבר שנים. עכשיו, אני תמה, ואני לא ציני, אני מדבר ברמה כזאת חברית. אני קצת תמה, את אומרת שחוק זה חוק, ואנחנו מקבלים פה נייר שאין עליו שום לוגו. חוץ מאשר שצולם בכנסת אני לא רואה עליו שום אסמכתא, שום חתימה, אם אלו נתונים של המועצה לשידורי כבלים וללוויין ושל מועצת הרשות השניה, למה אין לי פה נספח, דף, חתום שאומר לי שזה באישור חשב?
מתן וילנאי
בקמפ דיויד קראו לזה "non paper”.

יורם חטב: למה אני לא רואה דף? אני לא ציני עכשיו, אני רציני, דף באישור החשב. עכשיו לשיטתך, בואי
אני אגן עכשיו על משרד האוצר, למה קיצצתם באמת רק ששה? אם את אומרת שבשנת 2004 היינו צריכים לקבל רק ארבעים ושתיים מיליון, אז היינו צריכים עכשיו לקצץ הרבה יותר, אל תצאו פראיירים, הרבה יותר אתם צריכים לקזז. אז עכשיו כל השיטה הזאת, כבוד היושב ראש, היא בעצם יצאה שחוק הקולנוע, ואני לא מלין חלילה נגד חוק עקר, כי זאת ברכה, אבל מה שקרה, שהחוק הזה נשאר, הוא תלוי כמו שמיכה שתלויה מארבעה חבלים, אבל כל חבל קשור מעמוד שאין קשר לאחרים. החוק הזה נמצא בסמכותה של וועדת חינוך, אבל וועדת כלכלה קובעת את שיעור התמלוגים. הנתונים, האוצר הוא זה שמעביר את הסכום, אבל אין לו את הנתונים והמועצות מוצאות רגולציות ומעבירות. בקיצור, יש פה איזשהו ערב רב של גופים, שכל אחד שבאיזשהו פזל חוברים יחדיו ליצור את השורה התחתונה של החוק, והרי מתכון לכאוס מוחלט. עכשיו, לגבי מה שאמרת בנושא החקיקה, אנחנו כעיקרון איגודי היוצרים וגופים נוספים מתוך התעשייה, למשל קרנות הקולנוע, אז בעצם אנחנו מתארגנים לאיזשהו מאבק שאנחנו מצפים שיהיה ארוך מאוד ורצינו פשוט לשאול אתכם, את חברי הוועדה, ממה שאנחנו מבינים, הוא שצריך ללכת כאן לחקיקה. חקיקה שתתקן את החוק. עלה אצלנו גם רעיון שמדבר על שינוי שיטת החמישים אחוז מהתמלוגים לשני אחוז מההכנסות, זאת אומרת שני אחוז מהכנסות הגופים הממשלתיים ולא פחות מששים ואחת מיליון. רצינו לשמוע מכם חברי הכנסת המנוסים וחברי הוועדה המלומדים. ממה שאנחנו מבינים, למדו אותנו, ממה שאנחנו מבינים, צריך ללכת כאן לחקיקה. אנחנו מבינים שרצוי שזו תהיה הצעת חוק ממשלתית. תקנו אותנו אם אנחנו טועים, ואנא, האירו את דרכנו.
היו”ר אילן שלגי
כן, בבקשה אדוני.

יוסי אורן: אני רוצה לשאול שאלה, כי אני זוכר משהו ופה אני רואה משהו אחר.
אני מסתכל על הטבלה הזאת ואני מבין, אני מקבל את כל הנתונים עד 2003, אבל אני מבין ש2004- יסוכם כשיקבלו את התוצאות של 2004 שזה יהיה משהו בסביבות 2005. אם אני זוכר נכון, אז כשהחוק נחקק, נקבע שההכנסות של השנה הקודמת לתחילת החוק, הם יהיו האינדקס לשנה הבאה, וכך כל שנה הלאה. זאת אומרת שההכנסות של 2003 הן האינדקס של 2004, ושל 2002 הן האינדקס של 2003, כדי שבתחילת 2002 נוכל לדעת מה קורה. אני מקבל פה נתון שאני לא מבין בכלל למה הסכום של ארבעים וחמישה ושמונה מאות ארבעים וחמישה הוא נכון או לא נכון, כי הוא לא נובע מכלום, אפילו לפי הטבלה הזאת. פשוט לא הגיוני לגמור את זה שנה וחצי אחרי זה.
היו”ר אילן שלגי
בבקשה, חבר הכנסת שריד.

יוסי שריד: לשאלתו של מר חטב, עדיף שתהיה הצעת חוק ממשלתית, אבל לצורך הצעת חוק ממשלתית,
הממשלה צריכה לרצות להציע הצעת חוק, דבר שנראה לי ברגע זה לי ריאלי, אבל אני לא בטוח במה שאני אומר, כי לאוצר יש מה להגיד בעניין זה. יש גם חוק קודם, הרי שמעת הצהרה קודם שחוק זה חוק, זה דבר שחשוב לשמוע. יש חוק שכל דבר שבא להוסיף יותר מחמישה מיליון, מחייב רוב מסויים בכנסת שאני לא זוכר כרגע את הניסוח, ולכן נראה לי, אלא אם כן יוכח אחרת, שהדרך לחקיקה ממשלתית, לפחות ברגע זה, היא חסומה. ככה נראה לי. אבל אם לא, אין יותר טוב מהיושב ראש שלנו לבדוק, כי יושב ראש וועדת שרים לענייני חקיקה שבידי הוועדה הזאת להחליט אם כן או לא, זה שר המשפטים, ויושב ראש הוועדה יכול לברר על נקלה אצל שר המשפטים אם הוא יעביר חוק כזה או לא. אם מסתבר שכן, אז בא לציון גואל, נהדר, זה לפי דעתי, מלאכתינו כמעט נשלמה. אם לא, אז צריך להגיש את זה בדרך אחרת שהיא קצת יותר נפתלת, אבל היא גם דרך ידועה וסלולה, שהיא הצעת חוק פרטית שתנסה לכנס בתוכה נציגים של מפלגות שונות כדי להבטיח עד כמה שאפשר רוב להצעה הזאת. אני חושב שהאוצר נותן מוטיבציה לחברי הכנסת לחוקק חוק בעניין הזה, כי כל העניין נקלע שלא בטובתו ולפי דעתי גם לא לטובתכם, נקלע לנסיבות של קטטה ושל מעין נקמה בגויים, כלומר בכנסת, כי הכנסת היא זו ששיבשה, לא ארגוני היוצרים והאומנות. הכנסת היא זו שלא הסכימה לרקד על פי התנאים של ההסכם שנחתם בשעתו, ולכן יש פה איזשהו רצון להוכיח לכנסת, אתם לא הייתם מוכנים לקבל את זה, אז עכשיו נראה לכם פה מי בעל הבית, שזו תכונה מאוד אופיינית ולא בפעם הראשונה למשרד האוצר. אני חושב שאפשר להעביר את זה בחקיקה פרטית.

היו”ר אילן שלגי: אפשר גם להגיש הצעת חוק של וועדה. הפרוצדורה קלה יותר.

יוסי שריד: ההבדלים הם לא מי יודע מה. אם יש רוב אז זה רוב. אם אין רוב, אז לא תעביר את זה לעולם. אם
יש רוב אז זה לוקח עוד שבועיים. לא בשמיים היא.

היו”ר אילן שלגי: כן, בבקשה מתן.

מתן וילנאי: טוב, אז ככה. קודם כל אני לא חבר בוועדת החינוך.

היו”ר אילן שלגי: נכון, אבל אתה יכול להחליף חבר ממפלגתך.

מתן וילנאי: את מי החלפתי?

היו”ר אילן שלגי: את איתן כבל שמצטיין בהופעותיו פה.


מתן וילנאי: אני מבקש להמשיך את הדברים שאמר יוסי שריד.
חוק הוא חוק, וקודם כל צריך למצות את מה שקורה כאן מול משרד האוצר. זה בלתי מתקבל על הדעת שאנחנו נמצאים בפארסה הזאת כבר ארבע שנים. כבר ארבע שנים אנחנו נמצאים בפארסה הזאת, וכל פעם מחדש. והוועדה צריכה לדרוש את מיצוי העניין עד הסוף, כולל מי שאשם בתקצוב יתר. שישלם. לא שישלם את המיליונים, אבל הוא צריך לשלם. אם יש את התקצוב יתר הזה, זה בלתי מתקבל על הדעת, ועכשיו הם שקיבלו את הכסף צריכים להחזיר אותו. מה הם יהפכו את ההכנסות עכשיו לדולרים, לשקלים, מה הם יעשו איתו? פשוט בדיחה. הדבר השני – אם כלו כל הקיצים, אני מצטרף ליוסי ואני חושב שצריך לחוקק חוק. הממשלה לא תחוקק. לא רק שאני עברתי את ה"ויה דלרוזה" הזאת בתור שר, הממשלה לא תחוקק, אלא אם אתה עם יושב ראש מפלגתך, יתברר לך שאתם מוכנים להעביר את זה, זה אצלכם בחצר. והיה ולא, הוועדה צריכה ליזום שאנחנו נארגן מכל קצווי הבית אנשים ונביא את זה בחקיקה פרטית, לא תהיה ברירה אחרת.

יוסי שריד: יושב ראש ועדת שרים לחקיקה, גם אם זה הצעת חוק פרטית, יכול להבטיח תמיכת ממשלה. לא
צריכים הצעת חוק ממשלתית, מספיק שיעבירו את זה.

היו”ר אילן שלגי: בואו ונבדיל בין המסלול הפורמלי והלא-פורמלי. המסלול הלא-פורמלי הוא, שאנחנו נדבר כל אחד
מאיתנו עם מי שהוא יכול. אני ידבר עם שר המשפטים. אבל אני חושב שאנחנו מפה צריכים לקרוא למשרד החינוך והתרבות להוביל בממשלה חקיקה. והיה ולא יקרה, אז נודיע שאנחנו נעשה.

מתן וילנאי: התקציב הזה בזמן, בדיוק, והדבר המרכזי זה למצות את מה שקרה כאן. באמת. באמת חוקקו
חוק, ושמו עלינו קצוץ. אני מצטער שאני צריך להגיד את זה. פשוט לא מתייחסים לכנסת. והנייר הזה הוא באמת "non paper”, והוא דורש, כמו שאסף אמר, הוא דורש חקירה ולימוד ותהייה של כל העניין הזה, מהמקור המוסמך, מאיפה כל המספרים האלה צצו.

אסף אמיר: יש אפשרות ויכולת חקירה מאיפה כל המספרים והנתונים על הנייר הזה?
מתן וילנאי
חייבים.

אסף אמיר: אבל מותר למשרד האוצר בעצם לא לעשות את מה שהוועדה מבקשת ממנו?

מתן וילנאי: אז זה בדיוק מה שאני אומר אסף, לא יכול להיות דבר כזה.

מאיה אלוין-גורן: הנתונים לא ברשותנו, אני חוזרת ואומרת. אין לנו שום דבר מעבר לזה.

היו”ר אילן שלגי: הגברת אלוין-גורן, הרי פה הייתה הערה מאוד נכונה. אי אפשר גם לבוא ברגע לפני האחרון
ולהביא נייר שהוא “non paper”. צריך שיהיה מכתב תשובה לפניותיה של הוועדה, בסדר, לא ליושב ראש הוועדה, אני מוחל על כבודי, אבל הייתה החלטה של הוועדה והיו מכתבי תזכורת. תנו תשובה!! יכול להיות שהתשובה תכלול את הטבלה הזאת. אני סבור שצריך להיות בה יותר. צריכים להיות בה מסמכים, צריכים להיות בה דפים, איך הנתונים האלה נבנו. חלק מהפרטים את הוספת בעל-פה על הדברים. שכל זה יהיה בתשובה מנומקת לוועדה. ואני מצפה גם מכם, מנהל התרבות, שאתם תבדקו את הנתונים לפי מה שיש אצלכם. לא סתם פניתי למחלקה המשפטית שלכם. לבדוק גם את השאלה מה לגבי כספים שהאוצר לא גובה ואולי הוא לא מתאמץ מספיק כדי לגבות. זה נמצא בחצר שלכם. כן גבירתי.

אילת מצגר: אילת מצגר מהרשות השניה. אני רוצה לציין שמועצת הרשות השניה קבעה מחוייבות לזכיינים
שלה, בין היתר כי היה קיטון בהיקף התמלוגים בהשקעה לקולנוע, בלי קשר לחוק הקולנוע, והיום זכייני ערוץ שתיים וערוץ עשר, כל אחד בנפרד, מחוייבים להשקיע בכל שנה מ-2003-2005, שמונה מיליון שקל בקולנוע. בימים אלו אנחנו בודקים את העמידה של הזכיינים במחוייבות הזאת, ואנחנו עומדים על ההצעה הזאת, ההשקעה הזאת בקולנוע, זה נושא שהוא מאוד חשוב בעינינו.
היו”ר אילן שלגי
זה במסגרת הפקות המקור?

אילת מצגר: לא, בלי קשר. זה במסגרת, הוצא כמובן על יצירה מקומית, אבל מעבר לארבעים אחוז הפקה,
ארבעים ושלושה אחוזים הפקת מקור שיש על המסך שמשודרת, זכיינים חייבים להשקיע כסף בקולנוע. פשוט להשקיע בסרטים, על מנת לאפשר את ההפקה שלהם, וזה דבר שהוא מאוד חשוב בעינינו, וכמובן זה מעבר למחוייבות שנובעת מחוק הקולנוע עצמו.
היו”ר אילן שלגי
כן, מר גרנית בבקשה.
צח גרנות
שאלה קטנה.

יוסי שריד: בסדר, אם הבינו הבינו, אני תמיד אחרון המבינים.

אילת מצגר: זאת סוגייה אחרת. ואמרתי שבימים אלו אנו בודקים את העמידה במחוייבות הזאת כפי שאתה
יודע. אנחנו נעמוד על כך שהם יעמדו במחוייבות שלהם, ואם הם לא עמדו בה ב2003-, הם ישלימו אותה ב2004-.

אסף אמיר: את אומרת שהם ישלימו אותה, אבל ב2003- בפירוש הם לא עמדו בה.

מתן וילנאי: איזה סיבה יש להם להשלים אותה?

אסף אמיר: אין להם סיבה, שום סיבה, חוק הוא חוק.

צח גרנות: אני רוצה לחזור לרגע לחוק הקולנוע ולא לכספים שמגיעים לקולנוע ממקורות אחרים, או לא
מגיעים לקולנוע ממקורות אחרים. נדמה לי שיש פה בנתונים, הנתונים, ואני מודה שקיבלנו לפחות על 2002 לפחות מידע לגבי העבר והם נראים לנו תמוהים. יש ירידה מדהימה בתמלוגים שמגיעים לרשות השניה בין 2001 ל2002-. אם ב2001- הרשות השניה גבתה כשישים מיליון שקל תמלוגים, ב2002- היא גבתה שבעה עשר מיליון. עכשיו צריך לזכור, יש ירידה של השיעור משמונה אחוזים לארבעה אחוזים, זה היה אמור להביא לירידה של חמישים אחוז, ולא לירידה של שבעים וחמישה אחוזים שממשיכה עוד ב-2003. אז אני יודע גם שהיתה ירידה מסויימת בהכנסות של הזכייניות, הכניסה של ערוץ עשר, הכל בסדר, אבל עדיין יש איזה הסבר אולי לירידה של שבעים וחמישה אחוז?

אילת מצגר: ראשית, אני חייבת להודות שאני לא מכירה את הנתונים, אני הייתי רוצה לבדוק אותם. אני לא
מכירה את הנייר הזה, אני לא ראיתי אותו לפני כן. אני לא מעורה בפרטים של גביית התמלוגים כי זה לא התפקיד שלי ברשות, אבל אני בוודאי אבדוק את הנתון הזה, כי גם לי הוא נראה קצת מוזר. מאיה הזכירה שיש איזשהי מחלוקת.

יוסי שריד: כמה הרשות השניה, לפי הצפי שלכם תעבירו, אולי אז אני אבין גם את העניין הזה של השמונה
אחוז? בסך הכל, מכל וכל?
אילת מצגר
אני לא יודעת. אין לי על זה נתון כרגע.

יוסי שריד: את לא יודעת?

אילת מצגר: אני לא סמנכ"ל כספים.

יוסי שריד: אני לא שואל על 2008, אני שואל על 2004.

יורם חטב: בערך ההכנסות אחרי החוק לערוץ שתיים הם שבע מאות חמישים מיליון שקלים?

אילת מצגר: לא. שש מאות שלושים.

היו”ר אילן שלגי: כן מר ולנר.

שחר ולנר: מה שהכי מדהים זה, שהאוצר אומר שהוא קיבל את הנתון מהרשות השניה והרשות השניה אומרת
שהיא לא מכירה את הנתון.

אילת מצגר: לא, זה לא הוגן מה שאתה עושה. אני פשוט לא אחראית על מה שעושה הרשות השניה.

שחר ולנר: הרשות השניה שהעבירה להם נתון לא פיספסה את זה ולא העבירה את זה. זה לא אישי כלפייך.

אילת מצגר: לא, זה לא אישי, אבל אם הייתי יודעת שהנייר הזה יוצג כאן הייתי מתכוננת עם הנתונים.
ביקשתי נתונים לפני הישיבה ולא היו.

שחר ולנר: אני חשבתי שזה נשוא הדיון, אבל בסדר. לצורך העניין, כמו שאמרו פה לא אחת, המסמך הזה
הוא לא מסמך שמישהו חתום עליו. לעומת זאת במסמך אחר שהאוצר כן חתום עליו, יש נתונים אחרים. אמנם הוא מסמך מיושן, ישן נושן, מ21- במאי ורק לדוגמא יש הפרשים, אמנם לא של הרבה מיליונים, אבל כמה מיליונים לפה או לשם וזה מסמך דווקא שהאוצר חתום עליו. אז יכול להיות שדווקא אחרי בדיקה נוספת שעשיתם, גיליתם שעשיתם טעות.
יוסי שריד
לדוגמא?, תן דוגמא.

שחר ולנר: לדוגמא, בשנת 2001 סך כל התמלוגים לי המסמך החדש הוא מאה ארבעים וחמישה מיליון. לעומת
זאת במסמך הקודם שאני רואה במסמך הקודם, הוא מאה ארבעים מיליון. מאה ארבעים ואחת מיליון. כנ"ל לגבי שנת 2002, יש הפרש של שלושה ארבעה מיליון. באמת לא רציני אבל לאיגודי היוצרים, או יותר נכון, לקולנוע הישראלי, זה יקר מפז הסכומים האלה ואנחנו נאבקים על כל שקל ועל כל מיליון. הדבר המדהים ביותר הוא שלמעשה הצורך שלנו להיות פה והצורך של הוועדה להתעסק בזה והצורך של האוצר להסתיר נתונים ולתרץ את הסתרת הנתונים נובע מכך שהאוצר פעל כמו שיורם אמר, בחבל אחר של החופה הזאת שנקראת חוק הקולנוע בוועדת הכלכלה להפחתת התגמולים. ואנחנו רואים במפורש, זה הרי לא כסף של האוצר. זה כסף שהם מחוייבים להעביר כדי ליצור איכות ביצירה, כי אחרת מה שייצא לנו, ואנחנו עדים לזה בכל שנה מחדש, יש לנו זילות של המסך. עכשיו, זה שהממוצע הידוע היום שכל אדם בממוצע במדינת ישראל רואה שלוש וחצי שעות טלויזיה, זה משהו שצריך לחשוב עליו מבחינת חינוך. זה הממוצע. בין שלוש לשלוש וחצי שעות ביום.
מתן וילנאי
ביום? חשבתי בשנה.

שחר ולנר: ביום! עכשיו, בא ילד הביתה, רואה שלוש וחצי שעות, באה וועדת חינוך ומאשרת עכשיו משהו
שהוא ימשיך לראות את השלוש וחצי שהוא רואה היום, שלא נעים לי להגיד מה יש שם.

מתן וילנאי: מה הבעיה להגיד "זבל"? אפשר להגיד זבל.

שחר ולנר: אפשר להתבטא בביטויים כמו זבל, אבל זה דברים גם יותר נוראיים מבחינה חינוכית מאשר
זבל. השאלה היא איפה אנחנו יכולים לעשות. מה שאנחנו יכולים לעשות אנחנו עושים, אבל אני עוד לא מבין איך האוצר מרשה לעצמו, באמת, כבר שנים, אני אומר חצי שנה באופן אינטנסיבי שכבוד יושב ראש הוועדה שולח מכתבים ואנחנו ראינו את המכתבים. אנחנו מבקשים את המידע, הרשות השניה, מועצת הכבלים והלוויין אמורים להעביר לכם את המידע הזה גם אם הוא לעוס. הרי אם זה היה גורם אחר, הייתם מבקשים, הייתם חופרים, יש לכם את כל הסמכויות לפי כל הפקודות והחקיקה הרלבנטית לחפור ולהגיע לנתון הגולמי ולדעת מה עומד מאחוריו. רק בנושא שאתם לא מעוניינים בו, באופן לא צודק לטענתינו, גם לטענתכם, אתם לא עושים שום דבר. אתם מביאים איזה "צטלה" שאין מאחוריו כלום. הרי כל נתון שאני אשאל אחת מכם, אתן לא תדעו לענות לי מה עומד מאחוריו. זה מביש. כמשרד האוצר זה מביש.

היו”ר אילן שלגי: אני מבקש רבותיי, בואו, אנחנו מתקרבים לסיכום, אנחנו הבנו את העניין.

מאיה אלוין-גורן: אני יכולה לומר משהו עכשיו, אחרי כל ההשמצות?
היו”ר אילן שלגי
כן. זה לא השמצות זה האשמות.
שחר ולנר
זה עובדות.

מאיה אלוין-גורן: קודם כל, אנחנו לא מסתירים פה שום מידע אדוני. דבר שני, אילת לא יכלה לדעת את הנתונים
האלה.

יורם חטב: למה, איפה המכתבים שקיבלת מהרשות השניה עם הסכומים האלה?

היו”ר אילן שלגי: טוב, רק רגע, יורם, היא לא בחקירה נגדית. מר חטב, אני מבקש ממך. עכשיו תקשיבו למה שהיא
שמעה.

מאיה אלוין-גורן: הדפים האלה התקבלו אצל סמנכל"ית הכספים ברשות השניה מהחשב, שהוא הנציג של משרד
האוצר במשרד התקשורת שאחראי על גביית התמלוגים. יש לנו עניין גדול לגבות את כל התגמולים שהזכיינים חייבים לנו כדי להכניס לקופת המדינה. זה שחמישים אחוז ממנו מועבר למועצת הקולנוע, זה לא מפחית ולו בכלום מהמוטיבציה של החשב של משרד האוצר לגבות את הכספים.

יורם חטב: אז איך רק היום גיליתם שהעברתם?

היו”ר אילן שלגי: מר חטב, סליחה. אני מבקש ממך די, לא יותר.

מאיה אלוין-גורן: משרד האוצר רואה חשיבות גדולה במועצת הקולנוע, ומכיוון שאנחנו רואים פה הפחתה
וירידה מהכנסות מתמלוגים, תראו, אתם צריכים להבין שההכנסות האלה שאתם נשענים עליהן, הם מאוד רגישים לכל שינוי שמתרחש במשק. אם יש מיתון אז כמות הפרסומות יורדת, וההכנסות קטנות.

יורם חטב: אז תעלו את התמלוגים בחזרה במקביל.

היו”ר אילן שלגי: טוב, סליחה רבותיי, אני מבקש שרק חברי הוועדה יישארו פה. סיימנו את הישיבה
מבחינתכם. אני לא מסלק אותך. סליחה אדוני, אני רוצה לסיים את הישיבה הזאת עם חברי הכנסת ונסיים לשמוע את נציגת האוצר. משרד החינוך יכול להשאר. כן מאיה גורן.

מאיה אלוין-גורן: כפי שאמרתי, אנחנו רואים חשיבות גדולה במועצת הכבלים והקולנוע. ומכיוון שאנחנו,
צריכים להבין שיש פה המון השפעות אקסטניות לתשלומים הללו שאין למועצת הקולנוע שום השפעות עליהם, והם ניזוקים, הם משלמים את המחיר. מיתון, גורם לקיצוץ הפירסום. אנשים מבקשים לנתק את הכבלים כי הם לא יכולים לעמוד בתשלומים החודשיים הקבועים, עוזבים ורמת ההכנסות יורדת. המדינה מטעמיה שלה חושבת שתגמולים זה מס כפול ומבקשת להוריד אותו ולהפחית אותו, כי גם ככה גורמי השידור כולם בהפסדים גדולים מאוד, ומה שקורה שמש צריך להוריד את המחיר. וזה מה שגרם לנו להגיע להסכם ולהבטיח להם תשלום קבוע שיוכלו לתכנן לטווח ארוך, שיידעו שכל שנה יש להם ששים ואחת מיליון שקל בלי להיות מושפעים לטיעון זה או אחר של אחת הזכייניות של ערוץ שתיים שטוענים שצריכים לקזז אחוזים כאלו וכאלו מהתמלוגים. הם צריכים לדעת שיש להם סכום קבוע, לדעת לתכנן לטווח ארוך בלי שום השפעה, אף אחד לא יוכל לגעת בזה, ולנתק את הקשר בין תעשיית הכבלים לתעשיית הקולנוע.
מתן וילנאי
מאיה, זה נורא תמים מה שאת אומרת.
מאיה אלוין-גורן
למה?

מתן וילנאי: אני לא מאמין לשום דבר, אני חושב שזה בתמימות. אין פה שום רשעות, אני משוכנע בזה.
כי האוצר באופן קבוע פגע בתקציב הזה. כשאני הגעתי להיות שר, היו שם הון תועפות, שבע עשרה מיליון שקל. זה מה שהיה שם. והאוצר קבוע פגע בזה. ולכן לבוא עכשיו ולהגיד שיש עכשיו ששים ואחד אחרי הקיצוץ, אז לא נותרת ברירה. לעשות כך שיישאר רק תקציב קולנוע? היא לא תוכל. ואז שוב זה ייפגע.
היו”ר אילן שלגי
ההסכם היה רק לחמש שנים.

קריאה: וגם לא היה כתוב שכל הקיצוצים יכולו.

מתן וילנאי: בדיוק, ואין להם ברירה כי משרד החינוך צריך להתמודד עם העולם שלהם. לכן אני אומר לך
היסטורית.
מאיה אלוין-גורן
זה לא הפחתות בשיעורים האלה.

מתן וילנאי: או-אה, זה יגיע להפחתות בשעורים האלה, אני אומר לך.

יוסי שריד: אין תקציב שמשרד האוצר, אם הוא רוצה, לא פגע בו? אם משרד האוצר מתחייב, זה אתם צריכים
לבדוק את עצמכם. למה לפעמים יש אנשים שמדברים על אמינות, לא רק כמילה יפה שראוי להתנאות בה, אלא שאמינות זה כלי שלטוני מאוד מאוד חשוב. מכיוון שאמינות האוצר בימים אלה היא ברמה מאוד נמוכה, בתנאים אחרים היה אפשר אולי לקבל את מה שאתם אומרים, אבל מכיוון שאף אחד לא מאמין, כי היו הרי דברים שהיו יסוד מוסד, דברים אפילו, את יודעת מה? שלא אחטא בשפתיי, כי אין דבר חשוב יותר מהקולנוע, אפילו יותר חשוב מקולנוע, ילדים בשילוב, אני יודע מה? אין דבר שהגרזן לא הונפה. אז כשאין אמינות, אז את רוצה שאנחנו ניתן אמון?, אין יותר אמון.
מתן וילנאי
אין גם שנה אחת שהאוצר פעל לפי החוק.

היו”ר אילן שלגי: קודם גם התנהגתם בצורה לא מכובדת. אתם העלתם מאיתנו נתונים. כך זה נראה, אתם לא
השבתם תשובות, אתם התחמקתם, אני ביקשתי לדבר לפני שבוע עם מר אמיר לוי בטלפון. הוא לא חזר אליי בטלפון. אז אני אמרתי, אני מצפה שהוא יבוא לוועדה. התשובה הייתה: "יבוא מר פרננדס". אינני יודע, אולי אתן בכירות ממר פרננדס, אבל הוא זה שהבטיח לוועדה הזאת שיהיו נתונים בינואר.

מתן וילנאי: מיכה, לדעתי אפילו פעם אחת לא קיבלנו נתונים.
יוסי שריד
בלי אמינות אי אפשר להמשיך.

מאיה אלוין-גורן: אל"ף, צר לי על השתלשלות העניינים.

היו”ר אילן שלגי: אני מאמין לך שצר לך, אבל משרד האוצר לדידנו מראה עקביות ברצון לא לנהל את ההתחייבויות
שלו הוא פשוט לא מכבד אותנו.

מתן וילנאי: אחרי שלוש שנים.

היו”ר אילן שלגי: טוב, אני מציע לחבריי, זה חשוב לך גברת בז'ז'נסקי? אז בבקשה.

רחל בז'יזינסקי: רק אם אפשר שהוועדה תבקש מהרשות השניה ומהכבלים את הנתונים שמשרד האוצר אומר
שלא הוא זה שמעביר אותם, אז נלך למקור ונבקש מהם. זו בקשתי. אני אומרת שאם אין מכלי שני, אז שנלך למקור.
יוסי שריד
רעיון טוב.

מתן וילנאי: אפשר בכלל להעביר את החלטת החוק למשרד החקלאות. מה יש למשרד האוצר לעשות עם זה?
ברצינות.

יוסי שריד: למשרד החקלאות אפשר להעביר הכל, כי אז מתחילות עם הסיפור שלה, עם העיזים.

מתן וילנאי: שכחתי. שכחתי שמשרד החקלאות כזה.

רחל בז'יזנסקי: חמש שנים זה מחרתיים.

יוסי שריד: זה לא רק חמש שנים. זה היה נתון, זה בעצם אומר שכל העניין היה סמוך על שולחנו של משרד
האוצר ורצונו הטוב. מכיוון שלא הרבה נותנים אמון ברצונו הטוב של משרד האוצר, אז לא יכולנו לקבל את זה, מה לעשות? חוק זה דבר קצת יותר, לא מי יודע מה, כי האוצר כידוע גם לא מכבד חוקים.
היו”ר אילן שלגי: אני מציע לעצמנו החלטות כדלהלן
ועדת החינוך והתרבות מביעה כעס על כי משרד האוצר לא המציא לה את הנתונים שנדרש להמציא לוועדה בהתאם להחלטות קודמות ובמכתבי תזכורת, אלא במהלך הישיבה היום במסגרת טבלה מתומצתת חסרת הסברים ונספחים. הוועדה דורשת ממשרד האוצר להגיש לוועדה נתונים מלאים ומפורטים בליווי נספחים במכתב מסודר, וזאת עד לסוף חודש זה. הוועדה מבקשת מהרשות השנייה וממועצת הכבלים והלוויין להעביר אליה נתונים על התגמולים ששולמו על ידן למדינה החל משנת 2000. הוועדה מצפה כי מינהל התרבות במשרד החינוך והתרבות יבדוק מול משרד האוצר את הנתונים החלקיים שהוצגו היום בוועדה ואת הנתונים הנוספים שיוגשו. הוועדה קוראת למשרד החינוך והתרבות ליזום ולהוביל לחקיקה ממשלתית שתתקצב לקולנוע סכום של ששים ואחת מיליון ₪ לשנה לפחות. אם לא יסתייע הדבר לפחות עד מושב הקיץ של הכנסת, תיזום הוועדה חקיקה בהתאם. תודה רבה.

מאיה אלוין-גורן: אפשר להציע עוד משהו קטנטן? מכיוון שהנתונים לא אצלי, ולא הייתי רוצה ככה שיהיה טלפון
שבור, להפנות את הבקשה הזאת לחשב משרד התקשורת, שהוא זה שגובה את התשלומים והוא יודע במה מדובר.

היו”ר אילן שלגי: תראי, לנו יש בנושא הזה קשר וגם חשבון עם האוצר. את ההחלטה הזאת תקבלי בצורה
מסודרת היום, תפני למשרד התקשורת, תגידי להם לאן הגענו, הפרנו את התחייבויותינו כלפי וועדת החינוך, תעזרו לנו לצאת מהמבוך.

מאיה אלוין-גורן: אני לא הסמכות לגבות את התגמולים. הוא יכול לתת את ההסברים, הנספחים.
יוסי שריד
תכניס גם את חשב התקשורת.

היו”ר אילן שלגי: חשב משרד התקשורת, טוב. תודה רבה.









הישיבה ננעלה בשעה 12:55

קוד המקור של הנתונים