כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8246



60
ועדת החינוך והתרבות
18/03/2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8246
ירושלים, כ"ג בניסן, תשס"ד
14 באפריל, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול מס' 205
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום חמישי, כ"ה באדר התשס"ד (18 במרס 2004), שעה 10:00

סיור במערכת החינוך באילת:
1. מפגש עם ראש העירייה, הנהלת העירייה והנהלת מערכת החינוך
2. ביקור בגן נטפים
3. ביקור בבית-הספר גולדווטר
4. מסיבת עיתונאים בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי באילת
5. מסיבת עיתונאים בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת ומפגש עם הנהלת הקמפוס
6. מפגש עם מועצת הנוער העירונית

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
עבד-אלמאלכ דהאמשה

מאיר יצחק הלוי ראש עיריית אילת
יפתח מזרחי סגן ראש עיריית אילת
פנינה זיו ראש מנהל החינוך, עיריית אילת
פרידה בן לולו מנהלת האגף לשירותים חברתיים, עיריית אילת שמעון מגדסי מנהל לשכת ראש עיריית אילת
גילה נחמני מפקחת על גני הילדים באילת, משרד החינוך, התרבות
והספורט
לילית אזולאי מפקחת על בתי-הספר העל יסודיים באילת, משרד
החינוך, התרבות והספורט
רינה מסיקה משרד החינוך, התרבות והספורט
אילנה בן זקן משרד החינוך, התרבות והספורט
מירה גולומב מנהלת אקדמית ומנהלת משאבי אנוש, קמפוס אילת
משה שפירא קמפוס אילת
רונית זילברשטיין קמפוס אילת
צפי רותם מנהלת בית-הספר גולדווטר, אילת
חיה ניר סגנית מנהלת בית-הספר גולדווטר, אילת
דורון כהן מורה ורכז מש"צים, בית-הספר גולדווטר, אילת
יואל פרנו מורה ויועץ למועצת התלמידים, בית-הספר גולדווטר,
אילת
מזל בן חמו גננת, גן נטפים, אילת
ליעד הרוש יושבת-ראש מועצת תלמידים, בית-הספר גולדווטר
חי חטב בית-הספר גולדווטר
שחר ברקאי בית-הספר גולדווטר
איתי וייס בוגר בית-הספר גולדווטר





גל עייש יושבת-ראש מועצת הנוער העירונית
לינוי דהן מועצת הנוער העירונית
אדם בן שימול מועצת הנוער העירונית
איציק אדרי מועצת הנוער העירונית
עדי מסילקר מועצת הנוער העירונית
אור מועצת הנוער העירונית
חברים נוספים במועצת הנוער העירונית
אביאל אהרון עוזר חבר הכנסת שלגי
רויטל לוי-שטיין
רוחמה ביטון
יואל ולובסקי
מיכל קרקוב
שרה אגוזי
ריקי ווהבה

יהודית גידלי

דקלה אברבנאל

א. מפגש עם ראש העירייה, הנהלת העירייה והנהלת מערכת החינוך

שלום לחברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת. ברוכים הבאים. נוכחים כאן שמעון מגדסי – שעד לא מזמן שימש סגנה של פנינה זיו – הוא היה סגן מנהל ראש מנהל חינוך, אני שדדתי אותו והוא עכשיו ראש הלשכה ומוציא לפועל של כל ההחלטות שמתקבלות כאן. רינה מסיקה היא ממשרד החינוך. פנינה זיו היא ראש מנהל החינוך שלנו – ואגב, ביום 29 במרס יתקבל כאן פרס השרה לחינוך. גם סגן ראש העיר יצטרף אלינו.

יהיו גם שתי מפקחות שיצטרפו אלינו במהלך היום.

מבחינת סדר היום: נספר לכם קצת על מה שקורה בעיר, מהמקרו למיקרו – קודם על העיר ואחר כך על מחלקת החינוך. אחר כך נסייר עם פנינה זיו בגן נטפים ובבית-הספר גולדווטר. אני מבקש שלאחר מכן תצטרפו אלי למסיבת עיתונאים של פסטיבל הסרטים באילת: פוקדים אותנו מאות אנשים שבאים לראות את הפסטיבל, ויש ניסיון למסד אותו, הוא מתחיל להתמסד. אראה לכם את התוכנייה אחר כך, מדובר במפעל יפה מאוד. משם נמשיך לקמפוס ונפגוש גם את מועצת הנוער הנהדרת.

שמעתי בתקשורת על סוף שבוע של תיאטרון באילת.

נכון, היה כאן סוף שבוע של תיאטרון. היה גם סוף שבוע של מוזיקה קמרית, לפני כחודש, ב"ישרוטל". פסטיבל הסרטים הוא די חדש, הוא בהתהוות.

כמה מילים על העיר אילת: אנחנו בהנהגה חדשה מאז 2 בדצמבר 2003, אחרי סיבוב שני. היה כאן מאבק לא פשוט. ההנהגה החדשה מורכבת מאנשים שהם פחות פוליטיקאים ויותר אנשי חינוך. מעבר להסכמים קואליציוניים כאלה ואחרים זהו מטה של אנשי מקצוע. כל המערכת והחשיבה הן ברוח כזאת: חושבים פחות כפוליטיקאים ויותר כאנשי מקצוע. לעתים זה עומד לנו לרועץ, אבל אנחנו מתגברים על זה.

אני מאמין שבטווח של חמש שנים הדברים יסתדרו. בהתחלה תמיד שמים דגש רב יותר על עניינים שהם לא פוליטיקה – וזה יהיה לזכותך. עם הזמן תדע איך לעשות גם דברים אחרים.

גם סגן ראש העיר, ממלא מקום ראש העיר, הוא איש כלכלה וניהול – מנהל חברת דיזנגוף צים. מנכ"ל העירייה בא מתחום החינוך והניהול. יש כאן שלושה מנהלי מתנ"ס: פנינה זיו, אני והמנכ"ל. יש לנו אותו רפרטואר, אותם סולמות בקודים המקצועיים והערכיים. לדעתי זה גם מייצג שיטת עבודה קצת אחרת.

אני רוצה לגעת קצת בנושא העיר והעירייה. אחר כך אכנס לנושא החינוך. כעיקרון העיר אילת במשבר דמוגרפי קשה. אני מתריע על כך כבר זמן רב. אנחנו ברגרסיה קשה בכל הנוגע למבנה החברתי-הכלכלי שלנו. אילת – אין תוכה כברה. היא לא רק מה שנשקף מהמלון, אלא גם השכונות, ויש לה כל המאפיינים של עיר במצוקה. קודמי בתפקיד היה בגישה של "אילת סיטי", ואילו אני אומר שהיא במשבר, בהיבט הדמוגרפי. כשתקבלו סקירה על מערכת החינוך תבינו כמה המשבר לא פשוט, למרות כל התיירות שישנה. אנחנו די סכיזופרניים.

אם עושים חיתוך של הקהילה האילתית רואים שהתא המשפחתי אינו גדל כאן. יש למעלה מ-50,000 תושבים בעיר, אך הגרעין, החלק שממנו מתקיימת קהילה, אינו גדל אלא קטן. בשנת 1980 היו כ-16,000 ו-85% מהם היו משפחות של הורים וילדים. היום יש פחות מ-50% משפחות בתוך העיר. מדובר בתשתית של האנשים שיש להם תחושה של קביעות, שנמצאים במערכת החינוך, שדואגים לאיכות הסביבה ולתרבות הדיור. אילת היא העיר המובילה בארץ במשפחות החד-הוריות: 18% מתושבי העיר הם במשפחות חד-הוריות, ולא מדובר בגליה אלבין; יש השקה בין המשפחות חד-הוריות לבין המצוקות. בשש השנים האחרונות חל גידול בתיקי הרווחה בעירייה: מ-1,000 תיקים ל -2,400 תיקים. 12% מתוך סך כל דרי הרחוב בארץ הם אילתים, ודי ברור למה.

בכמה אנשים מדובר?

זה נתון חסר. אני יכול לומר, רק כדי לשם האינדיקציה, שיש דרי חוף ודרי רחוב. רק בחוף מפרץ השמש יש המון דרי חוף. אני רוצה להפוך אותו לחוף מוכרז, ואולי כך נשחרר את הלחצים שם. רק באזור ההוא יש כ-150 דרי חוף. הם חיים שם, יש שם פינת חי – זאת מושבה.

כל השנה?

כן. חלק מהילדים שם לומדים במערכת החינוך.

עוד מעט נארגן הסעות משם.

ממש על החוף?

כן. הכתובת שלהם היא מפרץ השמש. יש שם אוהלים, ויש מי שבנו צריפונים.

הם אילתים במקור?

זאת אחת הבעית. גם המונח "אילתי" די בעייתי. אמרתי ש-47% מהתושבים כאן חיים כמשפחות. יש כאן אוכלוסייה קבועה יחסית, אך יש גם תזוזה של 10%-15% מהתושבים בשנה: יציאה וכניסה. אחת הבעיות של העיר היא היעדר תחושת הקביעות. זה מקרין על הכול. חבר הכנסת שלגי, לפני תחילת הישיבה שאלת אותי על כלובי הדגים ודיברנו על האדישות. העובדה שכל כך הרבה מהאנשים אדישים לנושא – זה מאפיין כלשהו.

נדמה לי שזאת העיר המובילה בארץ באוכלוסייה הבלתי מקצועית. העיר מושתתת על ענף התיירות, שבמהותו הוא ענף שאינו פרופסיונלי. התשתית התעסוקתית היא בלתי פרופסיונלית. זה מקרין על הרבה מאוד דברים: על כושר הקנייה, על המודעות לחינוך, על היכולת להקדיש תשומת לב ולתת העשרה לילדים במסגרות בית-ספריות וחוץ בית-ספריות. מבחינתנו זהו נתון קשה מאוד. הגזירה האחרונה שנגזרה היא הזיכוי במס של 10% שנלקח מהעיר. דיברתי עם השר מאיר שטרית על כך.

עכשיו יש גם מי שזוממים לקחת את הפטור ממע"מ.

נכון. השר שטרית נתן כאן הרצאה למועדון רוטרי ופגשתי אותו. אמרתי לו שזוהי מכה קשה לפלח החזק. הרי מי נפגע מזה? מי שיש להם מסים. אין כאן הרבה אנשים שמרימים כל הזמן את הקהילה האילתית כדי שלא תשקע. יש מעט רופאים, מורים. נכון להיום אין שום יתרון יחסי לאילת כעיר, כדי שיגיעו אליה אנשי מקצוע.

שמעתי שד"ר זועבי, רופא נהדר, מנהל יחידת טיפול נמרץ אצלנו, שהוא קונסנזוס מקיר לקיר, החליט שהוא חוזר הביתה. למה? הוא מספיק שזוף, הוא הבין את העיקרון. להביא ד"ר זועבי אחר לכאן יהיה קשה מאוד. אין לו שום סיבה להתנתק מהמעגל המשפחתי, החברתי שלו, ולהגיע לכאן. אילת היא סוג של התיישבות. זאת מכה.

אני יודע את זה על מורים. דיברנו על מורים לחמש יחידות באנגלית. אין אפשרות לגייס אותם. פעם הם הגיעו באמצעות הכופתאות: השתתפות בשכר דירה, שכר קצת יותר גבוה ממה שמקבלים במקומות אחרים. היום אין שום יתרון. לא מבינים כמה המכה קשה לאילת, שמאופיינת בכך שהיא עיר ללא פריפריה, רחוקה.

לצערי לכל מה שאני אומר יש הקרנה ישירה על תופעות שצריך לעקור מאילת, קודם כול האלימות. בנושא עבירות הרכוש אנחנו בחמישייה המובילה, לצערי, וברור למה. דבר גורר דבר. הטיילת שלנו היא "סלאמס", והיתה תרבות לעודד נחשלות ולא להתמודד אתה. אלו תהליכים שלא עשו בהם קאט. אולי יזדמן לנו לטייל שם ותבינו את העוצמות של הדברים.

מה בנוגע להרכב האוכלוסייה: כמה תושבים, כמה ותיקים?

על-פי הדוח האחרון שקיבלתי אנחנו מונים 55,400 איש. יש לנו כ-50,000 תושבים, ויש הרבה פיקציות: אנשים שאינם אילתים ורשומים כאילתים. גם הצעירים שבאים למלון בשנת הפיקדון נרשמים כאן כתושבים, אבל הם חוזרים הביתה ולא משנים דבר. במערכת החינוך מגילאי גן חובה ועד י"ב יש כ-8,600 תלמידים.

מגיל שלוש עד י"ב יש כמעט 9,000 תלמידים.

יש 8,000 ויותר עולים חדשים באילת. יש עכשיו נהירה של עולים מצרפת. הם מגיעים לכאן.

נהירה היא המילה?

כן. הם משקיעים פה, מגיעים לבקר. אני עוד לא יכול להגדירם כתושבים קבועים.

הם קונים דירות? במקומות מרוכזים? בבניינים?

כן. יש שני קבלנים שפתחו סניף בפריז. הם מוכרים שם. ב-4 באפריל נוחתים בעובדה 30 מטוסים, ונדמה לי ש-23 מהם מצרפת. יהיו יותר מ-4,000 אורחים מצרפת. זה החופשה שלהם עכשיו. הערים הטיפוסיות הן נתניה, אשדוד ואילת. היום אילת היא העיר המועדפת. מדובר בהרבה מאוד אנשים.

הרוב יהודים?

לא, באים גם אחרים, אבל יש תהליך של קליטה. הם בודקים את המערכות, את התעסוקה.

הם באים להתרשם.

נכון. אבל הם קונים דירות, מהר מאוד נהיה עיר פרנקופונית. הפרויקט של הקבלן דימרי נקנה ברובו על-ידי צרפתים. גם הקבלן אברהמי מכר דירות. מוכרים גם בשוק הפתוח. אבל נכון להיום כ-90% מהעלייה היא מרוסיה, ורובם אוקראינים, זה הנתח המשמעותי.

האם נכון לומר שהעולים הרוסים או האוקראינים ותיקים יחסית? הצרפתים, גם אם הם מיעוט, הם חדשים יותר.

נכון. העולים מרוסיה נמצאים כאן 5-13 שנים. המסה הגיעה לפני 8-9 שנים. העולים צרפתים – זה דבר חדש יחסית. יש עלייה קטנה של דרום אמריקנים, מארגנטינה בעיקר.

העלייה מרוסיה, הוותיקה יותר, היא עניין בעייתי מאוד. העולים כבר ניצלו את סל הקליטה, והם מגיעים הנה כשכבר אין להם כמעט זכויות יתר, גם לא בבתי-הספר – אבל מבחינת המצב שלהם הם זקוקים להתערבות רצינית. זה נטל קשה בהרבה.

רובם היו קודם במקומות אחרים בארץ?

כן. הם ניצלו את סל הקליטה בצפון הארץ והגיעו לכאן.

למה באו לכאן, אם כבר אין כאן יתרונות של תעסוקה?

בגלל התעסוקה הבלתי מקצועית. העניין הזה מושך את האנשים. זה בעייתי מאוד.

העיר יכולה לקלוט אנשים בתחום המלונאות, המסעדנות.

יש הרבה משפחות חד-הוריות בקרב העולים?

כן, זאת גם אוכלוסייה חלשה יותר של העולים. יש הרבה משפחות חד-הוריות וגם אנשים בלתי מקצועיים. זה תהליך בעייתי מבחינת מערכת החינוך.

זה משפיע מיידית על מערכת החינוך. כל הנתונים האלה משפיעים מאוד, ויש גם נתונים אחרים – ולא אלאה אתכם בהם כרגע. אילת היא עדיין משאב ונכס לאומי, ואמרתי זאת גם לשר האוצר: זאת עיר שמגלגלת בתקופה קשה, למשל בשנת 2002, יותר מ-300 מיליון דולר. אין עיר כזאת עם 50,000 תושבים.

כמה מהכסף נשאר כאן?

לא נשאר. אבל נשאר כסף לקופת מדינת ישראל. אמרתי שזאת תרנגולת שמטילה ביצי זהב, ולדעתי צריך לפטם אותה ולא לחנוק אותה. נעשתה שורה של מהלכים, חסרי תבונה לדעתי, שגורמים לכך שהעיר ברגרסיה. זה יקרין על הכול, בסופו של דבר. מספיק לטייל באזור התיירות כדי להבין זאת.

מצטרפת אלינו לילית אזולאי, מפקחת בתי-הספר העל יסודיים. המפקחות מגיעות מצפון הארץ.

"צפון הארץ" זה מבאר שבע וצפונה.

מדי כמה זמן המפקחות מגיעות?

אני מגיעה פעם בשבועיים-שלושה, די הרבה. אני כאן כבר חמש שנים. אני מכירה היטב את המקום.

מייד נספר על הקשר היפה עם משרד החינוך.

ונספר גם על מורכבות הקשר עם הציוויליזציה. נסביר איך זה משפיע על התחום שלנו, כאנשי חינוך.

מסך כל הנתונים, שני הדגלים שאנחנו מניפים כדי להוציא את העיר הזאת מאפילה לאורה – כדי שהיא תהיה חזקה ואיכותית, אקסלוסיבית, ואני לא מתבייש להשתמש במושגים הללו – הם בשני תחומים: חינוך, גם תרבות, ותעסוקה. בשני אלה אנחנו משקיעים את כל מרצנו, ואלו שני התחומים שחייבים להשקיע בהם, לדעתי. והכול בצד העובדה שאילת היתה ותישאר עיר תיירות, וכזאת היא צריכה להיות.

בזמנו, בתקופתו של אברמוביץ, של שושני – בזמן שלטון רבין – התחילה ההשקעה המסיבית בחינוך. משרד החינוך, אחרי הרבה מאוד לחץ שהפעלתי כסגן ראש העירייה, הבין את המאפיינים הייחודיים של העיר והחליט להתקין תקנה מיוחדת לעיר. הבהרנו למשרד החינוך שמערכת החינוך שלנו צורכת ויונקת משאבים שייחודיים לאילת. זה לא נכון לגבי שום עיר אחרת.

קודם כול המרחק מהמרכז. זהו מרחק יקר בכל קנה מידה: למשל להוציא תלמידי לטייל, למשל להוציא את כוחות ההוראה להשתלמות, וגם להביא מפקחים וכו'. זה סכום גבוה. עכשיו גם העלו את המחירים ב"ארקיע" וב"ישראייר" ב-30%, ובכלל אנחנו מנותקים. זאת התיישבות.

שנית, לחלק מהפיתויים שאנחנו מציעים כדי להביא לכאן כוחות הוראה חזקים או לשדרג אותם נדרשים משאבים אדירים. שלישית, וזה העניין החמור, זה הגודל. אנחנו עיר קטנה – קצת מגלומנית בפוזה, אבל קטנה. אני תמיד נותן את הדוגמה הנפלאה והעצובה הזאת: כשהייתי מחזיק תיק החינוך בדקתי את נושא החינוך המיוחד. התברר לי שיש ארבעה ילדים עם ליקויי ראייה – עיוורים. שאלתי אם הם מקבלים טיפול, והשיבו שלא. שאלתי למה. השיבו לי כי התקן במשרד החינוך הוא שמונה תלמידים. כלומר צריך לייצר עוד ארבעה עיוורים כדי לעמוד בתקן.

האמירה הזאת נכונה לכל דבר בעיר הזאת: משום שאנחנו קטנים ואין מסה קריטית, יש בעיה. כדי שתהיה מסה קריטית צריך 85,000 תושבים. וגם כאן יש בעיה: מספר התלמידים לא גדל באופן שווה למספר התושבים, כי כאמור התא המשפחתי קטן. זה יוצר בעיות. תראו למשל את החינוך הדתי: יש כאן שלושה זרמים, ואי-אפשר להפעיל אותם. אבל יש מחויבויות של משרד החינוך לכך: לפחות שניים משלושת הזרמים הוכרו על-ידי משרד החינוך.

אילו זרמים יש כאן מהזרמים המוכרים שאינם רשמיים?

"אור חיים" – מעיין החינוך של ש"ס.

מה גודלה של האוכלוסייה הדתית?

על-פי הצבעה בקלפי מדובר ב-20%. דה פקטו אני מעריך שהם כ-15%.

10%.

יש כאן זרם של חב"ד, יש כאן כיפות סרוגות, ויש הזרם של הרב אלבז.

אין בית-ספר דמוקרטי?

יהיה. זה חלק מהתוכניות. אנחנו רוצים לפתוח את המערכה הזאת. המרחק והגודל, המשמעות שלהם בעייתית מאוד – גם בהיבט הפדגוגי וגם בהיבט הכלכלי. זה בלתי אפשרי. נניח שרוצים לטפח מצטיינים – אין מסה קריטית לכך. זאת מכה. וצריך להוסיף על כך את הרווחה, את הבעיות שיש בעיר. זאת עיר שמלבלבת רק בתחומים של בתי תמחוי.

מהו היישוב הקרוב ביותר?

אין לנו פריפריה, זה בדיוק העניין.

העיר הקרובה היא עקבה. דעו לכם שהיחסים בינינו מתהדקים, וזה חשוב מאוד. האדם הראשון שנכנס לכאן היה מי שהיה מושל עקבה, שהיום הוא יועצו של המלך.

מה שיתוף הפעולה ביניכם מעבר לתיירות?

בביקור שלו ב-5 בדצמבר, שלושה ימים אחרי שנכנסתי לתפקיד, החלטנו שנקים ועדה משותפת שתעמוד בראש ארבע ועדות משנה. התחומים הם חינוך נוער – ואגב, כבר היום יש חילופי נוער בינינו, איכות הסביבה, תיירות ותעסוקה-כלכלה. בשבוע שעבר העברתי זאת במועצת העיר. בראש הוועדה יעמוד דב שרף, שכבר קיבל בזמנו אישור משמעון פרס. אנחנו מחדשים את כל מערכת הקשרים הזאת. בעוד שבועיים אני נוסע לשם. זה נכון בעיקר לגבי עקבה, אבל יש גם סיור עם הקונסול המצרי בשבוע הבא. אם כבר מדברים על הגזרה הזאת, חשוב לומר שהם מפתחים את תחומי התיירות בצורה מדהימה.

אתם בתחרות.

הם מנצחים בה.

זה רק בגלל הקזינו?

לא. כוח העבודה שם זול, הכול זול.

אין שם ביורוקרטיה. יש 12,000 חדרים בגזרה של טאבה.

יותר מבכל אילת.

אנחנו מדברים והם עושים. דיברתי עם אבי אלה על השאלה איך ממצבים את אילת כעיר תיירות אחרת. הדרך היחידה היא ליצור מרכזי קונגרסים, ירידים והרבה מאוד אטרקציות ייחודיות ואקסקלוסיביות. צריך עולם מושגים של עיר תיירות בין-לאומית.

יש להשקיע בחינוך, כמנוף כלכלי. לא נצליח להרים כלום מהבחינה הכלכלית אם לא תהיה מערכת אקסקלוסיבית. היתה כוונה להביא לאילת את מפעל אורביט, מפעל של 400 מהנדסים – תוכנית שנגנזה לצערי. הדבר הראשון שהם שאלו הוא איזו מערכת חינוך מציעים כאן. הם אמרו שאם היא איכותית, הם יבואו. אם לא, הם לא ישימו כאן את הילדים. והם צודקים במאה אחוז.

זה מפעל לאנרגיה סולרית?

לא, הם מתעסקים בשבבים. זאת התפיסה הנכונה, ולכן ב-1995 התקבלה החלטה שמאשרים את התקנה המיוחדת.

בישיבת ההכנה לישיבה היום הצבתי מטרה אחת, מעבר לחשיפת המערכת: מבחינתי זה יהיה הישג גדול מאוד אם נצליח לשכנע את חברי הוועדה שצריך להחזיר את התקנה הזאת. היא תעשה לנו רק טוב. הדבר הנוסף, בהקשר של החינוך, ולא אכנס לתחומים שפנינה תרחיב בהם: אנחנו רוצים פה עיר אוניברסיטאית. במסיבת העיתונאים היום אני מתכון להכריז על כך. נתנפל על סטודנטים פוטנציאליים בארץ. יש שלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון, והפלטפורמה הראשונה שלה היא התיירות. אפשר להתרחב גם לחקר הים והמדבר. לדעתי העיר צריכה לדבר בעולם מושגים של עיר אוניברסיטאית. זה ישדרג את העיר, זה גם ייתן לילדים שלנו מצפן השכלתי אקדמי. נתחיל לדבר במושגים של עיר שמדברת אקדמיה. אמרתי, ואגיד את זה שוב: אני לא צריך עיר של מלצרים וזבנים. צריך עיר שמדברת בעולם מושגים אקדמי, להרים אותה כלפי מעלה.

ביום 1 באפריל יגיע לכאן השר אולמרט, בשבוע הבא אני נוסע למר סטף ורטהיימר. הכוונה היא ליצור איזון תעסוקתי כדי שיהיו מעגלים של אנשים שהם בעלי כוח קנייה, אנשים איכותיים, אנשים מקצועיים, כדי שיחד נרים את המצוקות כלפי מעלה. כל התמהמהות במהלכים הללו מובילה אותנו – ואני אומר זאת בעצב רב, כראש עיר חדש, צעיר בוותק – להיות עיר של חוטבי עצים ושואבי מים. התוצאות נראות בטיילת, למשל. אנחנו נראים רע. הרקע למעשי האלימות והרצח בעיר הם האטמוספירה של עיר. הסיבה לרצח היא האטמוספרה.

לא יעזור כלום, אלו בועות שמתפוצצות. אם יוצרים אווירה שמזמינה הפקרות, זה המצב. אני עומד בראש הוועדה למיגור תופעות האלימות. ניסו לשרוף את הבית של המנכ"ל שלי, ניקבו את הצמיגים של המכונית של שמעון מגדסי, של המכונית של אשתי, זרקו תרנגולת שחוטה לתוך הבית שלי. זה לא מטריד אותי. אם זאת המלחמה, אלחם. כל הזמן צריך משב רוח גבי חיובי, שייתן לנו הכוח להמשיך.

אגדיר את הציפייה הקטנה מאוד שלי מהוועדה, ובכך אסיים: צריך להשקיע כאן הרבה מאוד בנושא החינוך והתרבות. בלי להיכנס לנושא כזה או אחר אני חושב שעלינו להחזיר את ה-10% למורים: הצעתי לשר שטרית שיחזיר את ההטבה רק למובלעות התעסוקתיות הפרופסיונליות. אחרת לא נצליח.

מה הוא השיב?

הוא מבין אותי. אני תמיד מספר סיפור בהקשר הזה של עזרה ממשרדי הממשלה: כשהייתי סטודנט הציעו לי ללכת לוועד התימנים כדי לקבל מלגה. אני זוכר שבערב סגרירי הלכתי לוועד התימנים במחנה יהודה. לקח לי זמן למצוא את המקום, הגעתי, וישב שם מורי. אני מסמן שאני נמצא. הוא יושב מולי, ושואל מי אני – התימנים מתשאלים, הם אנתרופולוגים. הסברתי לו מה אני רוצה. הוא התחיל לספר לי: עשינו פה ותרמנו שם. תוך כדי שיחה, הוצאתי שיק ונתתי לו. אמרתי לו: אתה יודע מה? מצבך יותר קשה. כך אני מרגיש היום. כל משרדי הממשלה בוכים ומזדהים אתך, נותנים הרבה אמפתיה ואהדה. אבל בסופו של דבר אנחנו צריכים להסתדר בכוחות עצמנו.

אבל בכל זאת נדרשת כאן החלטה אסטרטגית בעיר אילת, שיש לה מאפיינים ייחודיים. זה מחויב המציאות.

אבל השר שטרית הוא שר במשרד האוצר.

ונושא החינוך הוא דגל אצלו. הזכרתי לו את יבנה.

אתמול היתה ישיבה עם יושב-ראש הכנסת ושר האוצר בנוגע למוזיאון הכנסת. מישהו מכר את ביתה של הכנסת הראשונה, ועכשיו צריך למכור אותו בחזרה. הגשנו הצעות חוק, הוקמה ועדה. היינו צריכים ממשרד האוצר את האישור לרכוש שוב את הבניין – סכום של 10 מיליון ש"ח לפחות. הבניין נמכר בסכום הזה.

זה לא פשוט, נניח שאפשר לקנות בחזרה, אבל לפחות יושבים עם האדם. היה נשיא אמריקני שאמר: האחריות נעצרת אצלי. והשר נתניהו עושה זאת. הוא אומר: בסדר, אני נותן 10 מיליון. השר שטרית הוא כמעט נתניהו. הוא מסוגל לומר זאת.

הוא לא אמר. לא ביקשתי תקנה. דיברתי על ה-10%. התקנה היא עניין אחר: בכל שנה עיריית אילת קיבלה סכום מעל התקציב השוטף של משרד החינוך לצרכים שדובר בהם – צרכים צבועים. זאת היתה תוספת של כ-3 מיליון ש"ח מעל התקציב. הוא ניתן בעיקר למקומות שחסרים: השתלמויות מורים, היסעים.

באילו שנים זה ניתן בפועל?

זה התחיל ב-1996 ודעך מ-1997.

כלומר לפני הגזרות האחרונות.

כן, אבל העיקרון דומה.

אם אני קורא נכון את המסמך, לא מדובר כאן על סידור לאורך שנים. כתוב: "משרד החינוך יפתח תקנה… 3 מיליון ש"ח, על-פי קריטריונים: מיליון ש"ח השנה ו-2 ש"ח לשנה הבאה. התקציב ייעשה על בסיס שנתי בלבד". כלומר אם קוראים את זה באופן דווקני בעצם הבטיחו לך 3 מיליון ש"ח, נקודה.

התקנה רב-שנתית. המסגרת המיידית היתה מיליון ש"ח ועוד 2 מיליון ש"ח. אחר כך ממשיכים עם 3 מיליון ש"ח.

ואתה אומר שבפועל זה המשיך עד 1997.

בשנתיים הראשונות זה היה.

מתי בפעם האחרונה דיברתם על כך עם אנשי משרד החינוך?

העלינו את זה כל הזמן, גם לפני המנכ"לית הקודמת. לפני שנתיים ומשהו.

עבר זמן.

אבל ההיגיון דומה. השנים לא שינו את אפיוניה הייחודיים של העיר.

להיפך, מצבכם החמיר.

לסיום, עיריית אילת, לצערנו, בפשיטת רגל. ביקשתי ועדת חקירה על מה שקרה כאן. אתמול הודעתי: נוציא לכינוס את החברה הכלכלית. אני לא משלם משכורות לעובדים. זה אבסורד, זאת צריכה להיות העירייה העשירה ביותר. צריך לשבת עם המנכ"ל בנושא. הגשנו תוכנית הבראה אמיצה, שחררנו כ-50 עובדים. קלטנו שני עובדים.

אתם לא גובים מסים מהתיירות? אמרתם שיש 300 מיליון ש"ח. הכול הולך החוצה? למה אתם כל כך עניים?

חבר הכנסת דהאמשה, אין שום סיבה שהעירייה תהיה במצב כזה. כדי להבהיר את התמונה הדרמטית והעצובה אספר לכם: יש לנו גירעון מצטבר של 110 מיליון ש"ח ועוד 80 מיליון ש"ח חובות למס הכנסה ועוד 23 מיליון ש"ח חובות למקורות ועוד 210 מיליון ש"ח חובות לבנקים בפירעון. איך הגענו לזה? הצעתי לשר לקיים ועדת חקירה. אני יודע איך הגענו לזה. ואגב, היה כאן חשב מלווה.

שמעתי את שר הפנים אומר יותר מפעם אחת שרבות מהעיריות התנהלו בצורה בזבזנית מופקרת ופושעת. לכן גם יש הרבה רשאי עיר חדשים, יחסית, כי התושבים הבינו שהניהול היה לא נכון. וכעת בא ראש עיר חדש, וקשה להאשים אותו במה שיש. צריך לתת לו עזרה. אבל כאן יש לשר הפנים מלחמה עם האוצר.

אני מסכים עם השר ועם המנכ"ל, אני לא רוצה להגיד יותר מזה. אחרי הבחירות העירייה התנהלה בצורה חסרת אחריות, ולא אשתמש בסופרלטיבים. ביקשתי שתהיה ועדת חקירה; לא כדי להעניש מישהו, אלא כדי ללמוד איך עיר זה קרה לעיר שאמורה להיות אחת מעשר הערים העשירות במדינה – כי אם בודקים הכנסה לנפש אילת היא במקום השלישי במדינה, יותר מרעננה. אמרתי בוועדת הכספים: תאפשרו לי להצליח. מקדם ההצלחה שלי נמוך. יש משקולת שקשורה לצווארי. ושוב: היה כאן חשב מלווה שנתיים וחצי.

איך ההכנסה לנפש כל כך גבוהה?

בגלל ההכנסה מתי המלון. הם מכניסים לקופת העירייה כ-70 מיליון ש"ח בשנה. ואגב, אחוז הגבייה שלנו הוא 83%.

כי אתם עובדים מול המלונות.

יש גם הנמל.

יש כאן עיוות: מצד אחד יש לנו חזית אריסטוקרטית מאוד, מרשימה. מצד אחר יש עורף קשה, חצר אחורית מאוד בעייתית. כשאמרתי שאין תוכה כברה, לכך התכוונתי. יש אילוזיות.

תנו לנו לצאת מהברוך, ונהיה עיר חזקה – אם נתנהל כמו שצריך, בניהול אחראי ורציני, לא מופקר. היום, לפני פסח, אני לא יכול לשלם משכורות לעובדים. אמרתי למנכ"ל משרד הפנים שהמשמעות מבחינתנו היא שאם חלילה ארגון העובדים מחליט להשבית את העירייה בפתח חופשת הפסח, ב-25 בחודש, זה יהיה לא פשוט. הם לא יפנו האשפה מבתי המלון, ואנחנו נקלוט כאן עשרות אלפי אורחים. ואני חרד מאוד מזה, אני חושש שזה מה שעומד לקרות. לא יהיה תהליך של שבירה נוסף על כך.

תוכניות גדולות יש, זה יפה מאוד, מדברים על שדה תעופה, על קזינו, על רכבת. אמר מי שאמר: אם תרצו אין זו אגדה. זאת הסקירה הארוכה שלי. אני מצטער שהארכתי. חלק בא מהבטן.

לגבי התושבים: באופן יחסי לערים אחרות הם בעלי בתים?

אדבר על כך דרך מערכת החינוך.

יש הרבה מאוד שכירות.

שאלה שנייה: זאת עיר אוניברסיטאית, ועד לא מזמן הייתי סטודנט, אשתי מסיימת תואר שלישי.

אני מניח שנשמע על זה בצהריים.

נכון. נמקד את תשומת הלב בנושא הזה. יש שיג ושיח עם פרופ' ברוורמן, ועדת הנשיאים שלו תהיה כאן במאי, עם חבר הנאמנים. אני מייחד לכך פרק בפני עצמו. נשמע את פנינה זיו.

לפני שאדבר על מערכת החינוך אני רוצה לדבר על הרכב התלמידים, כדי לתת תמונה של המצב. אנחנו עומדים לזכות בפרס חינוך – כלומר אנחנו עובדים קשה וטוב – אך מצד שני אני רוצה להציג את הבעיות.

כפי ששמעתם רוב האוכלוסייה, כ-85% מהאוכלוסייה, הם אנשי שירותים. הכוונה בדרך כלל לשירותי תיירות, שהם בלתי פרופסיונליים. כל אדם שרוצה לעבוד יכול לעבוד פה. המשכורת היא משכורת מינימום, ומספר ימי העבודה בחודש תלוי בתפוסת בתי המלון. כשיש משבר בתיירות, גם העבודה היא חלק מהחודש. במצב כזה האנשים לא נחשבים מובטלים אבל מבחינת ההכנסה למשפחה הם מביאים הכנסה נמוכה מהכנסת המינימום.

18% מהמשפחות הן חד-הוריות. האמהות עובדות בבתי המלון, במשמרות. זה אומר שהילדים חשופים. תוסיפו על זה את כל הפיתויים של עיר התיירות: אלכוהול חופשי בהרבה מקומות בילוי, קזינו, לובי, ברים, פאבים, דיסקוטקים, מכוני ליווי, כל מה שצריך, בצורה נגישה מאוד. יש גם סמים. תוסיפו על זה את הדימוי האמיתי של עיר החופש: מגיעים הנה הרבה מאוד אנשים שלוקחים את המושג חופש בקטע המטפורי. אוכלוסיית הצעירים באה הנה כדי לדפוק ראש, להתפרע, לחוות התנסויות מיניות ועוד. האוכלוסייה שלנו חשופה.

יש אוכלוסייה חזקה ברמה גבוהה מבחינת ההשכלה והכלכלה. לעומת זאת יש החלק השני. הפערים מאוד גדולים, והשטח מאוד קטן. זה יוצר בעיה קשה. נוסיף על כך את בעיית הניידות: אחרי תחילת שנת הלימודים אנחנו קולטים כ-600 ילד למערכת החינוך.

במהלך השנה?

כן. זה מאוד בעייתי, כי אנחנו קובעים תקנים מסוימים בתחילת השנה.

כמה עוזבים?

יש עזיבה, אבל כל קליטה של ילד, אפילו מהעולים החדשים, היא אחרי סגירת התקנים. אנחנו מקבלים אחוז גבוה של ילדים עם בעיות רגשיות, הפרעות התנהגות, בעיות קשות. ובגלל התחלופה נדרשת התארגנות מהירה במהלך השנה. זה יוצר בעיות לא פשוטות.

כבר עכשיו, לפני פסח, יוצאת מודעת הפרסום שלנו לדרך. יותר מחצי שנה אנחנו עסוקים בגיוס מורים. צריך מורים בעיקר במקצועות הנדרשים: אנגלית, מתמטיקה, מדעים, לשון, פיזיקה.

חסרים בעיקר מורים לחטיבה העליונה?

מורים לאנגלית חסרים גם בבית-הספר היסודי. יש חוסר קשה. אנחנו מתחילים בגיוס מורים ומשקיעים בכך המון. פעם יכולנו לפתות אותם ולומר להם שהשכר ההתחלתי כאן הוא 6,000 ש"ח, לעומת 4,500 ש"ח ברחבי הארץ; זה משמעותי למשפחה צעירה, במיוחד אם שני בני הזוג מורים. היום איננו יכולים לומר זאת.

בגלל ההטבות.

למשפחה או לזוג צעיר קשה כאן: ההורים נמצאים בצפון הארץ. הגיבוי המשפחתי מנותק. המורים שמגיעים לכאן מנותקים. ההוצאות לבייבי-סיטר גדולות יותר. לרוב התושבים בעיר אין כאן שבט משפחתי, אין סבא וסבתא. ולכן כל ההתארגנות קשה יותר. המורים משקיעים הרבה מאוד עבודה – לא סתם הגענו להצטיינות. אנחנו דורשים מעל ומעבר, בייחוד משום שהאוכלוסייה דורשת המון בנושא של צמצום פערים וכו'.

לכן השינוי הזה בהטבות קריטי מבחינתנו. אנחנו יודעים שתהיה עזיבה קשה השנה.

הפער בשכר הוא עד כדי 25%? במקום 4,500 ש"ח הם משתכרים 6,000 ש"ח?

בעבר היו הטבות של 15% בשלב ראשון, במדרגות המס. היו הטבות של אזור עדיפות א'. 15% זה משמעותי מאוד.

יש השתתפות בשכר דירה, יש עוד.

המורים שוכרים כאן דירה. אני מציגה את בעיותיהם של המורים, אבל זה נכון לכל השכבה שמחזיקה את הקהילה. השכבה הזאת נפגעת מאוד. אין יתרון למגורים כאן, אין יתרון "לעלות לאילת", כמו שאנחנו קוראים לזה. אנחנו צופים עזיבה קשה מאוד בקיץ של משפחות חזקות ושל אנשי מפתח, בעיקר בחינוך. אנחנו צופים קשיים בגיוס מורים חדשים.

גם ברפואה יש בעיה.

נושא שני שאני רוצה להבהיר הוא ההוצאות העודפות שיש לנו לעומת כל מקום אחר: כל איש מקצוע שמגיע לאילת עולה לנו 1,000 ש"ח עוד לפני שהתחיל לעבוד: 500 ש"ח כדי להטיס אותו, ואני לא מדברת על ביטול זמן. יש להביא בחשבון שהסכומים האלה גדולים מאוד. הלנה: 250 ש"ח – כי אם אדם נותן סדנאות למורים ונכנס לבית-ספר, הוא צריך ללון כאן. עוד לפני ששילמנו לאדם, עוד לפני שהוא משקיע מזמנו ובא לתת כאן סדנה, הוא עולה כמעט 1,000 ש"ח. זה רק כדי להביא הנה מישהו. שלא לדבר על יציאת המורים להשתלמויות: בעצם אנחנו משלמים להם את הטיסות, ואיננו מקבלים החזרים על כך. גם זה אבסורד גדול. אם מורה שהוא עובד משרד החינוך יוצא להשתלמות בצפון הארץ, אנחנו משלמים. אילו נסע באוטובוס היה אש"ל, אם הוא טס, ואנחנו נותנים את הכרטיס – כי המורה לא יכול לרכוש אותו – איננו מקבלים החזר בעבור הטיסה.

מה עם ארגוני המורים?

הם לא מתערבים בזה.

אבל מאוד חשוב להם, ובצדק, שהמורים ישתלמו. הם רואים בזה חלק מההישגים שלהם. גם כשאני מדבר על השתלמות במקצוע לעומת השתלמויות כלליות הם מתעקשים.

הכוונה להשתלמות בשנת השבתון?

לא, הרי לאורך הקריירה המורה צריך לבנות לעצמו את הזכאות.

היה אצלנו מר יוסי וסרמן, יושב-ראש הסתדרות המורים. הצגתי לפניו את הבעיה.

אני פוגש אותו בשבוע הבא.

סעיף הכשרת המורים יקר מאוד מבחינתנו. יש לי בקשה שנייה: אנחנו מנסים ליצור כאן "בית מחנך": כור היתוך תוכני, כדי שהמורים יוכלו לקבל פה מסה של השתלמויות.

אני חושב שאפשר להסתייע בו.

ננסה את הערוץ הזה. נקודה נוספת שאני רוצה לציין, עוד לפני שאני נכנסת למהות העבודה בבתי-הספר: הסעות. צריך לבדוק את הקריטריונים של משרד החינוך להסעות בכל מה שנוגע לעיר. אתם הגעתם במרס, אבל מאפריל עד נובמבר כבר במדרגות של המטוס תחשבו שהפעילו כאן פן ענק. זה האוויר החופשי שלנו. זאת עיר במדרון, במעלה. ילדים בכיתה א' לא יכולים ללכת כאן שני קילומטרים עם ילקוט על הגב. יש כאן מדדי הסעות שונים לגמרי מכל מקום אחר. אבל אנחנו עומדים מול דלת נעולה, חוסר הבנה.

לא הכירו לכם בזה?

בתקופת התקנה כן.

היום לא.

יש בעיות של מיזוג, ההצללות, הכול אחר.

ואלו עניינים של מזג האוויר בלבד. מיזגנו את המערכת בעצמנו, הרי ילד לא יכול לשבת בחדר ללא מיזוג. על חשמל אנחנו משלמים 2.8 מיליון ש"ח. המזגנים עובדים כמעט כל השנה, מחודש אפריל. כבר עכשיו חם בכיתות בימים מסוימים.

ההצללות. אי-אפשר להיות בחצר בלי הצללה. מגרשי הספורט כאן חייבים להיות מקורים.

זה מובן מאליו.

על זה אישרו את התקנה.

מאז 1997 התחלפו שלושה שרי חינוך. זה הגיע אליהם?

זה הגיע לכל שר ולכל מנכ"ל, הם דיברו והתחלפו.

מי שנתן יד בצורה הברורה היה אמנון רובינשטיין.

זה קרה בכל הארץ.

הוא איש יקר, חבר שלי, בזכותו אני בפוליטיקה, לכן באתי לשינוי בשנת 1977.

אוזנו היתה רגישה לצרכים. אני יודע שנעשו ניסיונות לטפל בנושאים האלה. קיבלנו הרבה אמפתיה, כמו שאמרתי.

מתי היה כאן שר חינוך או מנכ"ל משרד החינוך?

שרת החינוך היתה לפני שנה.

לטקס אום רשרש.

מתי היא הגיעה לביקור עבודה?

זה היה שילוב של ביקור עבודה ומשהו אחר. סיפרנו לה על מה שקורה, הם רשמו.

הם הבינו.

מה שאתם אומרים לי מאוד משכנע, אבל בוועדת החינוך של הכנסת יש לנו יכולת להשפיע אבל אנחנו לא הרשות המבצעת.

ראש העיר מוביל מהלכים רציניים. כמו שאני מכירה אותו הנושא יעלה על שולחן כל מי שהוא רלוונטי לעניין ויכול לתת מענה.

רק התחלנו את הביקור, אבל אני כבר אומר שאני יכול לקיים דיון בנושא של ייחודה של מערכת החינוך באילת, להזמין לדיון את השרה והמנכ"לית.

נכון, ולדון בו בצרכים.

לכל יישוב יש הקשיים שלו. גם בקריית שמנוה מתלוננים על הורדת ההטבות, ויש להם הייחוד שלהם. אבל יש דברים שאתם מתארים כאן שהם ברורים כל כך שבאמת צריך להתייחס אליהם.

אציין עוד כמה נקודות ואעבור לפדגוגיה: אין פריפריה. אנחנו לא יכולים להסיע מורים, הם לא יכולים להיכנס למכונית ולנסוע שעה וחצי. אנחנו חייבים לקלוט 100% מהאנשים כאן. אם מורה מתאשפז לשלושה חודשים איננו יכולים לגשת לעיר השכנה ולהציע למורה יותר כסף כדי שיעבוד אצלנו. אין דבר כזה.

אנחנו פותחים כיתה כזאת על-פי צרכים בשכבת גיל. הכיתה הזאת חייבת להיות כיתה עירונית באחד מבתי-הספר, ומגיעים אליה ילדים מכל רחבי העיר. ההסעה שלהם אינה מוכרת, הם לא עומדים בקריטריונים. אם הם לא אוטיסטים, בפיגור קשה, משהו קיצוני מאוד – אם זה חינוך מיוחד רגיל – ההסעה לא מוכרת. היא יוצאת מתקציבנו במאה אחוז. זה משהו לא סביר, ואנחנו לא יכולים לבנות כיתה עם דימונה, זה ברור.

אנחנו רוצים לחנך למצוינות, ואנחנו עושים זאת – יש לנו פרויקט מחוננים ענק, קבוצות מצטיינים בבתי-הספר יסודיים, כמעט 300 תלמידים. שוב, אם מממנים על-פי האחוזון, בנוגע למחוננים למשל, אנחנו מקבלים 20 שעות לכל הפרויקט. זה כלום. את כל התקציב נותנת העירייה. אנחנו לא יכולים לוותר על הילדים המחוננים שלנו. לא נטפח אותם משום שהם באילת? ואצלנו אי-אפשר לשלוח לכפר סבא וליצור איגוד ערים ששולח למרכז מחוננים.

יש כאן עבודה משותפת נפלאה עם משרד החינוך, עם המחוז. המפקחות שלנו נמצאות כאן, חסרה עוד מפקחת אחת, שתצטרף בהמשך. הן משקיעות מאמץ, הן מגיעות מרחוק. גילה נחמני היא תושבת העיר אבל האחרות מגיעות מרחוק. הן עושות עבודה מצוינת. הקשר עם המחוז – עם אמירה חיים, עם גילה נגר – מצוין. נעשית כאן עבודה רצינית. עשינו אבחון למערכת, למתן מענים, וזאת היתה עבודה מאוד יפה. היא מסוכמת כאן בחוברת שתקבלו.

אתם שייכים לבאר שבע?

למחוז דרום.

הייחוד מחייב שיהיה לאילת מחוז נפרד. אין לה קשר עם באר שבע. היא לא צריכה להיות חלק ממנה.

אני בכלל רוצה לבטל את המחוזות.

למה הם צריכים להיות מסונפים?

אמירה חיים לא מביאה לשולחן השרה את המצוקות שלכם? יש לה כוח שם.

אני מעריכה שכן.

שוחחתי אתה.

אנחנו נושאי הדגל בתחומי עבודה רבים במערכת החינוכית.

בעקבות מה שהסברתי על המבנה של אוכלוסיית התלמידים כל העבודה לשיפור ההישגים וצמצום הפערים נמצאת בתנופה רבה מאוד. בבתי-הספר היסודיים יש פרויקט "תפנית", שבו1,600 תלמידים. בבתי-הספר העל-יסודיים, בחטיבות הביניים, אנחנו עורכים עם הג'וינט את פרויקט "זינוק". נעשים הרבה דברים. יש פרויקט נגד אלימות, ורינה מסיקה היא המנחה שלו. אציג את הפרויקט הזה בהמשך.

עדיין יש לנו בעיה קשה של ילדים ונוער בסיכון. אחוז הילדים ובני הנוער בסיכון כאן גבוה מאוד. אין לנו מענים מספיקים להארכת יום הלימודים. יש מעט מאוד ילדים בפנימיות יום: 35 ילדים בכל בית-ספר, וזה לא קיים בכל בתי-הספר היסודיים. יש 35 ילדים בכל בית-ספר על יסודי, בחטיבות הביניים בלבד. זאת טיפה בים. אנחנו רואים ברכה רבה בתהליכים האלה, אבל צריך לחשוב על בניית מרחבים, כפי שקוראים לכך ברחבי הארץ, כלומר שכל בית-הספר הופך להיות פנימיית יום, בעיקר בתי-הספר באזורים החלשים יותר. על-פי התפיסה הזאת רואים את בית-הספר כמוקד רב ממדי לטיפול במשפחה: רווחה, בריאות, חינוך בכל ההיבטים שלו. אנחנו זקוקים לכל התהליכים האלה.

יש לנו בעיה לשכנע גורמים רבים בארץ שאנחנו נזקקים. כי כשהם באים למלון "רויאל ביץ'" הם לא יכולים בכלל להבין את זה, בתודעה. אני עובדת עם קרנות. מנכ"לית בנק לאומית היא יושבת-ראש קרן גדולה. היא אמרה: זה לא יכול להיות – כי היא באה לפסטיבלים. הצעתי לערוך לה סיור כאן. כשהיא התארחה עשיתי לה סיור אישי, במכונית שלי, והראיתי לה את העיר האחרת – לא המסעדות ובתי המלון. היא אמרה שהיא לא מאמינה שזאת אילת.

אם כן אחת הבעיות היא לשכנע שאנחנו עיר במצב קשה – וכאן מאיר הלוי נכנס חזק לנושא הזה. לדעתי אנחנו במצב קשה יותר מירוחם. כשאומרים ירוחם, מייד בתודעה של כל האנשים עולה מקום שצריך לעזור לו. כך גם קריית מלאכי, נתיבות, שדרות. אבל כשאומרים אילת – האנשים חושבים שמדובר בעשירים, שלא צריך לעזור. זאת נקודה משמעותית מאוד בעבודה שלנו.

גם בנושא הזכאויות לבגרות עשינו שינוי גדול מאוד. מאיר הליו התחיל בכך כשהיה סגן ראש העירייה ומחזיק תיק החינוך בעירייה. בתוך שבע שנים עלינו מ-27% ל-60% בזכאים. בשנה הבאה אני מקווה שנחצה את זה. עשינו דברים משמעותיים, לא סתם קיבלנו את פרס החינוך.

אני רוצה לשאול שאלה שהיא לא ספציפית לאילת: איך זה שהתלמידים שלנו הם בעשירייה הרביעית במבחנים הבין-לאומיים, במיצ"ב התוצאות קשות אך בבגרות יש עלייה באחוזי הזכאות כל הזמן?

המערכת, אנחנו, נבדקים בזכאות. כל בית-ספר, כל מי שיש לו נגיעה לחינוך – הנקודה השקופה הברורה שבה נבדקות התפוקות שלו, הנקודה שהכי נחשבת, היא הזכאות לבגרות. לא שאני מסכימה עם זה, יש לי הסתייגויות.

אבל יש מיצ"ב, ולדעתי הוא טוב מאוד.

אבל זה עדיין לא מפורסם, זה עוד לא סקסי לציבור. בעיני הציבור זה עדיין לא מדד לבדיקת בית-ספר. בעיני אנשי המערכת – כן. לעומת זאת הזכאות לבגרות מצטלצלת, נתפסת כחשובה, כי זה מפתח לחיים. זה אכן מפתח לחיים, אין ספק, גם מבחינת הפרסום זה דבר ידוע.

כלומר גם לדעתך במבחני ה"פיזה" בתי-הספר לא כל כך התייחסו לזה, הם באו ועשו בחינה.

אין לי ספק שמבחינת רמת ההשקעה במערכת יש הבדל: לטענתי עלינו להשקיע הרבה יותר בחטיבות הביניים. זה ברור אפילו מההיסטוריה של אילת: במערכת החינוך באילת, כשהתחלנו את השינוי בבתי-הספר העל יסודיים – איפה השקענו את מירב המאמצים בשלב הראשון? בחטיבה העליונה. רצינו תפוקות של בגרות. זה היה לנו חשוב, משום שהבנו שזאת הדקה האחרונה לתת לילד את המענה, שיהיה לו מפתח לחיים; נוסף על כך אנחנו נמדדנו בזה. יכולנו להראות כך את השינוי. היום אנחנו יורדים כלפי מטה.

נצטרך לעזוב בעוד כמה דקות כדי לא לחרוג מגבולות הזמן.

נקבל את החוברות בהמשך היום?

כן, אתן לכם אותה אחר כך. נצא לסיור בגן הילדים.

ב. ביקור בגן נטפים

שלום לכולם. אספר קצת על עצמי ועל העשייה בגן: אני עובדת כגננת 25 שנים, שבע מהן בגן הזה. אני מאוד אוהבת את העשייה.

לא מרגישים שאת עובדת שנים רבות כל כך, עם כל ההתלהבות והאהבה.

אני מאמינה בעשייה הזאת. זה גן מעורב של ילדי טרום חובה וחובה. רוב הילדים כאן בגן חובה. יש 5-8 ילדים שנשארים לשנה הבאה.

באיזה שלב הם לומדים לקרוא?

בתקופה הזאת אפשר לראות את ההתפתחות. אנחנו מכינים את הילדים לקראת קריאה, ובעצם עכשיו אנחנו קוצרים את הפירות מתחילת השנה. הילדים יודעים לחלק מילה להברות, הם מכירים את חמש התנועות, הם יודעים מהו עיצור. אני נותנת את החומר בשיטה הוויזואלית.

ילד לקראת סוף השנה יכול לקרוא את "מה נשתנה"?

יש כמה ילדים כאלה. אזמין אותם לקרוא כעת.

(שיחה עם ילד, קריאה).

בארץ מתחילים גנים בגיל שלוש. מירה לא מחכה שהניסוי יגיע אלינו, והיא החליטה שכל הגנים במחוז ייכנסו לניסוי, בלי משאבים של הדרכה וכו'. המשאבים הם משאבים פנימיים, בהחלטה של מנהלת המחוז – עם קצת עזרה מהמחוז אבל בעיקר בכוחות פנימיים. אפשר לראות את קצב ההתפתחות השונה של הילדים. המטרה היא לא להלחיץ אותם אלא לתת להם להתפתח בקצב שלהם. בעצם רואים את השוני. בגיל חמש יהיו ילדים שיקראו, יהיו שיזהו אותיות – כל אחד ברמה שלו.

אתם מעודדים את ההורים ללמד את הילדים לקרוא כבר בגיל הגן?

לא, את זה עושים בגן. אנחנו משתפים את ההורים ומבקשים מהם לאפשר את הלמידה. הם לא מלמדים אותם. הרעיון הוא לאפשר להם להתפתח.

אני יודע שיש גישה שההורים לא צריכים ללמד את הילדים כי כשהם יגיעו לגן או לכיתה א' הם לא יהיו מחוברים לכיתה, וזה יכול לפגוע גם מהבחינה החברתית.

אנחנו גם עומדים בקשר עם בתי-הספר, כדי לתאם בינינו את העבודה, שתהיה המשכיות. יש לנו תוכנית בשם "מעברים": יש ביקורים הדדיים בית-הספר ובגן, תיאום פעילות ועוד. הכול בהבנה שמדובר ברמות משתנות.

תודה לגננת מזל בן חמו ולילדים. נהנינו מהביקור.

מזל היא גננת מקסימה ואיכותית. לא ניתן לה לעזוב אותנו.

ג. ביקור בבית-הספר גולדווטר

צהריים טובים. הזמן שעומד לרשותנו קצר ומקוצר. מתוך כל מה שתכננו אבחר את הדברים שחשוב לנו להראות ולהשמיע. בית-הספר הוא בית-ספר ותיק בעיר. בשנת 1970 היתה לי הזכות לעלות לכיתה י"א בבית-הספר הזה, אני בוגרת שלו. יש כאן עוד כמה בוגרים של בית-הספר.

כבית-הספר הוותיק בעיר עברנו תהליך אחר משני בתי-הספר האחרים. מאיר הלוי ודאי שיתף אתכם בכך: עברנו תהליך של בניית בתי-ספר שש שנתיים בעיר. במשך הרבה מאוד שנים היתה בבית-הספר חטיבה עליונה בלבד. היו שתי חטיבות ביניים שהכינו לבית-הספר הזה. לפני שמונה שנים הצמחנו חטיבת ביניים ושני בתי-הספר האחרים הצמיחו חטיבות עליונות. כעבור שלוש שנים השורות התמלאו וכל בית-ספר מנה שש שכבות. אצלנו יש גם כיתות י"ג-י"ד – במגמת חשמל ואלקטרוניקה. המגמה פתוחה לבוגרי שני בתי-הספר האחרים.

אני מבקש לשאול: היום, אחרי האיחוד, אחרי המיזוג, יש משמעות לחטיבה ככזאת?

לא.

אלו בתי-ספר שש שנתיים מובנים, ואנחנו מקפידים על כך.

בית-הספר בנוי מ-17 כיתות בחטיבת הביניים ו-17 כיתות בחטיבה העליונה. כאמור, יש עוד מגמה של כיתות י"ג-י"ד. הכיתות הטרוגניות. יש כיתות חינוך מיוחד, כיתות אומ"ץ ועוד. לא אפרט, משום שזהו מבנה שחוזר בבתי-ספר נוספים בארץ; אולם אדגיש שהאחריות לכל המעבר היא אחריות שש שנתית, מכיתה ז' עד י"ב. אין לנו מנהל חטיבת ביניים ומנהל חטיבה עליונה. האחריות היא שלי כמנהלת ושל הצוות החינוכי כולו.

מרגע שהתלמיד נכנס ללמוד, מכיתה ז', ועד שהוא מסיים בכיתה י"ב אנחנו עובדים בשיטה של מרכזי שכבות, יועצות, עם תפקידי אורך של חינוך חברתי או אחריות על מערכת ואחריות על הוראה – מכיתה ז' עד כיתה י"ב כחטיבה אחת. גם צוות המורים הוא מכיתה ז' עד כיתה י"ב, אני מדגישה את זה.

אדלג על החזון החינוכי של בית-הספר, ורק אסכם שאנחנו פועלים למען חיזוק הרגשת השייכות וההזדהות של התלמידים והמורים בבית-הספר. בכל שנה אנחנו מכינים תוכנית עבודה שנתית. וזה מקשר אותי לנושא שבו אני רוצה להרחיב. יש באילת שלושה בתי-ספר שווים בעיקרון. החלוקה שוויונית, היא נעשית בהגרלה. לכל בית-ספר יש אפשרות לבחור 20 תלמידים לכיתה ייחודית – אצלנו זאת כיתה של ספורט ימי, בבית-ספר אלון יש מגמת שפות ובבית-הספר בגין יש מחול. מעבר לכך כל שאר התלמידים מחולקים בצורה שווה.

בכך שמקטינים את בית-הספר מונעים בעצם את האפשרות לבחור מגמות. כדי להתמודד עם העניין הזה אנחנו עובדים בשיטה אלסטית של כיתות עירוניות במקצועות הבחירה ובמקצועות המוגברים. השנה הצענו 13 מקצועות. אני חושבת שזהו אחד הנושאים המעניינים והייחודיים של העיר אילת. לא ארחיב בנושא הזה, אבל אני מציעה לכם לעיין בחוברת של עיריית אילת. זה נעשה בשלושת בתי-הספר באותה דרך בדיוק. הבוגר בכיתה י' מקבל את החוברת הזאת, עם הנתונים, וכל אחד יכול לבחור מ-13 המקצועות האפשריים את המקצוע שהוא אוהב. הוא לא מוגבל לבית-הספר שלו.

למשל אני מלמדת ביולוגיה לחמש יחידות גם תלמידים מבית-הספר אלון, הם באותה קבוצת לימוד שלי. אני לא מכירה הרבה מקומות בארץ שבהם זה נעשה בצורה פתוחה ומשותפת כל כך כפי שזה נעשה כאן.

יצירת אקלים מניע לימוד. זהו בית-ספר ותיק, וגם קצת ישן. אין לנו לוקרים ומדשאות להתהדר בהם. אבל עובדים מאוד על הייחודיות של בית-הספר באקלים, בנוגע לחינוך החברתי, מערכות היחסים בבית-הספר, בין התלמידים למורים ובין התלמידים לבין עצמם. לדעתי זה אחד הדברים החשובים שקורים אצלנו ביחס לבתי-הספר האחרים.

נמצאות כאן שתי קבוצות – הקבוצה שבראשות דורון כהן, קבוצת המש"צים; הקבוצה השנייה היא של יואל פונו ושל ליעד הרוש, יושבת-ראש מועצת התלמידים. בעיני זאת המראה של בית-הספר: מה שהתלמידים עושים, אומרים ומרגישים. לא תכננו, אבל נמצא כאן איתי וייס, בוגר בית-הספר, מש"צ ותיק. פעולת המש"צים בבית-הספר ייחודית מאוד, אני לא חושבת שהיא קיימת במקומות אחרים. אם איתי מבקר אותנו כשהוא מגיע לאילת, אם הוא רואה את בית-הספר כחלק מהמשפחה – זאת לנו זכות גדולה. איתי הוא בוגר קורס שייטת, כבוד גדול הוא לנו, והוא כאן כחלק מהמש"צים.

קודם אתן את רשות הדיבור לדורון, שמוביל כאן תהליך חשוב מאוד. אחר כך ידברו יואל וליעד.

בוגרי י' מתחילים כאן קורס של מנהיגות צעירה, וזה בא לידי ביטוי בכל מיני תפקידים. התלמידים מנהלים את כל נושא היציאה לשטח. מדובר על גיחות ברמות גבוהות מאוד, שמלוות תמיד בנושאים ערכיים: השנה הצדענו ל-55 שנה למדינה. אנחנו בוחרים נושא כזה והוא בא לידי ביטוי דרך המיקוד הזה שלנו. יש קרוב ל-30 תלמידים שמובילים אותנו בכל מיני יציאות.

אני יכול לספר הרבה סיפורים, אבל נראה לי שכדאי לשמוע את הצעירים האלה. הייחוד הוא שלא רק תלמידים במדים חוזרים לבקר, אלא גם חבר'ה שלא גרים בעיר. הם מגיעים גם כמה שנים אחרי כן, כשהם בני 26, 28, כדי לעזור לנו בפעילויות האלה. מדהים לראות אותם. הם באים גם ממרכז הארץ, מגיעים כמעט בכל שנה, כדי לקחת חלק ביציאות שלנו לשטח. זאת גאוותנו.

מה ראשי התיבות של מש"צ?

מדריך של"ח צעיר. אלו הגדנ"עים של פעם.

שירתי הרבה שנים בפיקוד הגדנ"ע. התחלתי כמ"כ בגיל 15 והשתחררתי כסגן אלוף במילואים.

אם כן אתה מכיר את הנושא הזה. יש אצלנו גם דרגות שיצרנו במשך השנים. איתי פיקד בזמנו על הגיחה, על החבר'ה שיצאו.

ספרו לנו מהי גיחה. לכם זה נשמע מובן מאליו.

זה מושג גדנ"עי. זה בסדר.

התלמידים יוצאים לשטח לשלושה-ארבעה ימים של הישרדות, אוטונומיים לחלוטין בשטח. אנחנו עושים הכול בעצמנו, והכול תחת נושא מרכז. אנחנו ישנים באוהלים כמו פעם, מבשלים לעצמנו, מקיימים טקסים שקשורים לנושא, כתובות אש – כמו כתובות הנוער.

זה קיים בעוד מקומות בארץ?

זה ישנו, אבל אנחנו יודעים שלא ברמה הזאת. שמענו על כך מאנשים שמגיעים מחוץ לעיר.

מי מפעיל את התוכנית? אתה מצוות בית-הספר?

כן, אני מורה לשל"ח וידיעת הארץ. בנינו את זה לפני 15 שנה. זה יוצר מין אווירה אחרת. ילדים שמגיעים לבית-הספר אומרים שהם מחכים כבר להיות מדריכים. אתמול הייתי בשטח עם כיתות ח', וכבר הם אומרים שהם רוצים להיות כמו המדריכים שלהם. איתי נמצא כאן, ואחותו, לפני המון שנים, היתה בצוות, ואחיו, שגם הוא קצין בצבא, היה כאן.

ואמו גננת.

זאת מין מסורת, אצל הרבה צעירים זה משפחתי. זה היופי, לראות את המנהיגות הזאת. ובית-הספר נותן את הכר לבצע את הפעילות. וזה לא פשוט כל כך, כי מצד אחד צריך ללמוד, ומצד אחר צריך לבצע את הפעילויות האלה, והם נעדרים הרבה.

בבתי-הספר בצפון השיא של הטיולים בכיתה י"ב הוא לאילת. לאורך השנים מטיילים למקומות אחרים. לאן אתם מטיילים מכיתה ז'?

חי ושחר בכיתה י"ב, הם יכולים לספר על הטיול השנתי שלהם.

בטיול השנתי השנה, בכיתה י"ב, היינו בצפון הנגב, בשדה יואב. לנו באכסניה בשדה יואב, היינו שם שלושה לילות. הטיול היה מעניין מאוד. חלק מהשכבה רצו לנסוע לצפון, לראות את שאר הארץ, אם כי כל השנים כבר היינו בצפון. בסופו של דבר השכבה היתה די מרוצה מהטיול. נהנינו נורא.

הגענו גם לפרוזדור ירושלים: דרך בורמה ועוד.

בהתחלה זה לא כל כך משך את השכבה. בסופו של דבר אני חושב שהיה די נחמד.

מה ראיתם בירושלים?

היינו בתצפית.

הם לא הגיעו לעיר עצמה, אלא היו בפרוזדור ירושלים.

היינו בבאב אל-ואד, ראינו תצפית על הדרך.

תלמידים אילתים מגיעים לירושלים בשנות הלימוד שלהם? הם מגיעים ליד ושם? לכותל?

ודאי. בכיתה י"א בטיול השנתי הוקדש יום שלם ליד ושם.

משם התלמידים התקדמו עד החרמון. בתחילת כיתה י"ב הם יוצאים לפולין ופעם, כשהיה אפשר להוציא יותר את התלמידים, היינו נוסעים לירושלים במיוחד ליד ושם. היום אנחנו משלבים את זה בטיול.

שמעתי דבר מדהים תוך כדי סיורים בירושלים: מעט בני נוער ישראלים, באופן יחסי, מגיעים לירושלים. יש לכך כל מיני סיבות ותירוצים. אני משער שלאילתים זה עוד יותר קשה. אני משער שחלק מהתלמידים שלכם לא יגיעו לירושלים בכלל, אם לא באמצעות בית-הספר.

יש ילדים שהביקור ביד ושם היה הפעם הראשונה שלהם בירושלים.

כן, אני משער שחלק מהתלמידים – זה מה שהם יודעים על ירושלים. הביקור האחד הזה חשוב מאוד. אם כבר מגיעים לירושלים תנסו להביא אותם גם לכותל, לכנסת.

לנו היה פרויקט בני מצווה, ואחד מהשיאים היה להגיע לירושלים לכותל.

כעת העברנו את הטקס למצדה, גם מסיבות ביטחוניות. כעת נשבעים במצדה. שם הם מתחייבים. אחר כך הם שוכחים הכול.

אני מכיר את הטקס במצדה, נסעתי לשם עם הבת שלי. זה טקס מרגש מאוד.

נכון. חי ניסה לומר שקשה להוציא טיול שאין בו אטרקציות. החרמון הוא בהחלט אטרקציה לאילתים. בכיתה י"א זה המסלול. השנה הם רצו לחזור לשם שוב. בנינו טיול אחר – שיש בו גם הליכה וגם מורשת קרב. דורון בנה משהו שקשור להכנה לצה"ל.

דרך בורמה זה מורשת קרב. הגעתם גם ללטרון?

גם ללטרון. חיברנו שם את הסיפור של מלחמת העצמאות. עוד דבר ייחודי: מכיתה ז' והלאה אנחנו מגיעים לציוני דרך חשובים ועושים שם טקסים: עומדים כמו שצריך, כמו שרגילים אצלנו בשטח.

אני באמת רואה את זה בתמונות. הולכים גם ברגל?

הולכים ברגל, ודאי. עושים גם מבצעים. עשינו שחזור של מבצע אילת, וזאת כבר מסורת.

שחזרתם את התחרות בין גולני לבין חטיבת הנגב?

תמיד שואלים למה אנחנו כמו חטיבת הנגב, אנחנו בוחרים את המסלול שלהם.

אני הצעתי שתהיה תחרות עם בתי-הספר האחרים.

נשמע גם את נציגי מועצת התלמידים.

אני יושבת ראש מועצת התלמידים בבית-הספר. המועצה שלנו מורכבת מתלמידים מכל השכבות, כיתות ז' עד י"ב. מכל כיתה יש שני נציגים. לפעמים בשכבות הנמוכות התלמידים מתלהבים ויש 10 או 15 נציגים מכיתה אחת, וזה דבר יפה מאוד. המועצה פועלת על-פי מטרות מסוימות: לייצג את התלמידים בפורום הכללי, לקדם הידברות ועוד. בכל שנה יש סמינר של המועצה, שמתקיים בסוף שבוע. בסמינר אנחנו מדברים על מה זה להיות נציג, מגדירים את המטרות ועוד. אנחנו גם מכינים תקנון פנימי וגם מגבשים את המועצה.

אחד הפרוייקטים המעניינים שלנו, שנעשים עם ד"ר צברי, הוא האמנה.

תסבירי במה מדובר.

אמנת הבחירות היא אמנה של ד"ר צברי, מבית החולים. הוא העלה רעיון לעשות אמנה שתהיה בה התחייבות גם של הבוחרים וגם של המועמדים. אני חושבת שהיא תרמה מאוד. הבחירות היו די חלקות, באמת, וגם אנחנו, הנוער, התחברנו יותר לפוליטיקה. היו ראיונות עם כל המועמדים. האמנה תרמה מאוד. בני הנוער הרגישו שייכים. בפעם הראשונה הם דיברו על השאלה במי ההורים שלהם יבחרו.

תלמידי י"ב גם יכלו לבחור בקלפי.

אני לא בכיתה י"ב, והיה נחמד מאוד שתלמידים משכבות י' וי"א דיברו על מי שייבחר. זה עשה רעש בתקשורת. ואף-על-פי שאמרו שהאמנה נאיבית ואופטימית לדעתי היא די הצליחה, גם אם לא במאה אחוז.

חוץ מזה המועצה עובדת על ברכות לשנה טובה, ולפני כל חג יש פרויקט כלשהו. בט"ו בשבט יש נטיעת עצים – מסורת שהתחילה לפני שנתיים, יש חלוקה של פירות יבשים.

מה בנוגע למעורבות בקהילה?

חלק מהפרויקטים הם ימי הורים שאנחנו מקיימים. אנחנו מוכרים שם כל מיני דברים ואת הכסף שנאסף אנחנו נותנים לבית רפאל ולמקומות נוספים בעיר. נוסף על כך המועצה מתנדבת בכל נושא אפשרי.

הפרויקט המרכזי, והמועצה מקווה לקדם אותו, הוא ועדת ההגינות. פרויקט נוסף הוא אס"א – אלימות, סמים ואלכוהול. המועצה שלנו לקחה בו חלק. הפרויקט הזה אמור להקטין את רמת האלימות באילת וכן את רמת הסמים והאלכוהול בקרב בני הנוער. לדעתי זה הבסיס. אחר כך מגיע הקטע של המסיבות, הקטע החברתי.

הרבה בני נוער מהצפון מגיעים לכאן בטיולים השנתיים שלהם. יש מפגשים, או זה רק מקרי?

זה מקרי.

לפעמים אלו מפגשים אלימים.

יש כאן לוקל פטריוטיזם.

לא תמיד זה קורה בטיולים, זה יותר בחופשים.

יש כל מיני "תקלים" בין בני נוער אילתים לבני נוער מהארץ.

הם באים להתפרק, ואנחנו שקי האגרוף.

כן, אני בהחלט מבין את זה.

אני רוצה להוסיף: עברנו תהליך של בניית תקנון לבית-הספר. זה תקנון ברור מאוד, עם גבולות ברורים מאוד. מועצת התלמידים היתה שותפה לבניית התקנון ותיקונו. כל תלמיד בית-ספר מקבל בתחילת השנה יומן שכל הדפים הראשונים בו מפרטים את תקנון בית-הספר, בעלי התפקידים, הקווים האדומים שהתלמידים החליטו עליהם, האמנה החברתית ועוד. אחד הדברים היפים הוא שהמועצה היא מכיתה ז' ועד כיתה י"ב.

אשמח לקבל יומן כזה. אני צריך את הדפים הראשונים, לאו דווקא את ההמשך.

בשמחה.

נשמע עוד כמה משפטים מיואל, היועץ המלווה של מועצת התלמידים. אחר כך נצטרך לעזוב, לצערנו.

למעשה אני יושב בצד ונותן לליעד לומר את רוב הדברים. בסמינר שמתקיים אני מעביר את עיקר התכנים, בשיתוף של ליעד – שזאת הפעם הראשונה שלה. ליעד נבחרה לפני הסמינר והיתה שותפה לגיבוש התכנים.

אחת המטרות שלי כמלווה היא לתת לתלמידים להעביר את התלמידים מעצמם לעצמם. אני עובד על ההכנה. הנושאים מגיעים מהם. אם יש דברים שמעבר לתכנון השוטף – אקטואליה, בעיות שונות – מטפלים בהם.

אתה גם מורה בבית-הספר?

כן. אני מחנך כיתה י"א ומורה לספרות.

אתם חושבים שמעסיקים אותנו מבחוץ?

בית-הספר בחר להציג את הפן החברתי. אבל כמובן הוא עושה גדולות גם בכל החלקים הפדגוגיים. יש כאן עבודה מצוינת בכל התחומים של מדע, טכנולוגיה, חברה, אומנות. יש עבודה יוצאת מן הכלל בתחומים האלה, אך לצערי, בגלל מגבלות הזמן, לא נוכל להציג הכול.

אני רוצה לציין עוד נקודה אחת: מעל 500 תלמידים לומדים בכיתות עירוניות באילת. כאן לקחנו את האילוץ שלנו, המקום הקטן והרחוק, ובנינו מודל שמחייב מאוד את בתי-הספר. העירייה משקיעה בהסעות, יש הסעות לתלמידים. יש מנכ"לות משותפת שמתחייבת בגלל זה. ותמיד נבחר המורה הטוב ללמד את המקצוע, מורה מיומן, ולא משנה באיזה בית-ספר הוא מלמד. מפאת קוצר הזמן לא הצגנו את המודל, אבל לדעתי מתפתח כאן מודל עבודה גם של הצוות הניהולי של בתי-הספר העל יסודיים וגם של כל צוות המורים. לדעתי זה נותן לתלמידים תרומה אדירה. למעשה כל תלמיד מגיע גם לבית-ספר אחר, ולפעמים הוא לומד בשלושה בתי-ספר. גם המורים עובדים בבתי-ספר אחרים. יש כאן ראייה מערכתית, וזאת לא ססמה שהתלמיד עומד במרכז. כל הצוות החינוכי מתגייס כדי לשרת את המטרות ואת הצרכים של התלמידים.

הנדידה של התלמיד ללימודים בבית-ספר אחר היא בכיתות הגבוהות בלבד? י"א-י"ב?

זה קורה גם בכיתה י'. למשל מגמות ביו-טכנולוגיה והנדסת תוכנה ואלקטרוניקה. אנחנו חושבים שאסור שהילד יוגבל במקצועות הבחירה רק משום שבכיתה ז' הוא הגיע לבית-ספר מסוים. זה לא אומר שהוא ינותב במסלול שנקבע מראש עד כיתה י"ב. לכן כל האופציות נפתחות.

התוכנית קיימת כבר שמונה שנים.

יתרון נוסף הוא שיש בית-ספר קטן.

הרעיון הוא שמצד אחד בתי-הספר יהיו קטנים אבל השירותים יהיו של קריית חינוך. בית-ספר קטן מאפשר טיפול בפרט, גם בתלמיד וגם במורה, אך השירות הוא של קריית חינוך גדולה.

אני רוצה לציין עוד נקודה: צריכה להיות שותפות אמיתית מאוד – ואני מדברת כעת בשם שתי המנהלות האחרות. יש בכך הרבה ויתור על אגו בית-ספרי. אנחנו לא מתחרים. אנחנו בכוונה מנסים לא לצבוע בית-ספר מסוים כטוב יותר משום שלומדים בו מקצועות מסוימים. לדעתי הייחודיות שלנו היא המנכ"לות המשותפת תוך ויתור והבנה של צורכי העיר.

כל שנשאר הוא להגיד לצוות כל הכבוד.

יישר כוח.

אבל נשמע את בוגר השייטת.

התמזל מזלי להיות בחבורת המש"צים. זה לא טריוויאלי בכלל, מה שקורה פה. אולי זה נשמע שיוצאים לגיחה בשטח למשך כמה ימים – אבל זה לא פשוט כמו שזה נשמע.

אני מכיר את זה, אבל אשמח לשמוע.

תלמידי כיתות י"א- י"ב מוציאים לשטח שכבה שלמה, בעזרת דורון והסגל – כי בלעדיהם זה לא היה מצליח. במשך שלושה ימים הם מפקדים על התלמידים. זה בכלל לא שונה מהצבא, כל מה שלמדתי בצבא כבר הכרתי כאן, דרך בית-הספר. קיבלתי המון. מתוך היכרות עם חברים בכל רחבי הארץ אני יודע שזה איננו במקום אחר. זה ייחודי לאילת, וייחודי במיוחד לבית-הספר הזה. זה משהו שחייבים לשמר.

תודה. נשלם לך אחר כך.

אשמח לקבל חומר כתוב על כך, אם יש לכם, נוסף על החוברת הזאת.

יש סרטים, ועוד.

תודה רבה לכם. סליחה שהגענו לביקור קצר כל כך.


ד. דברי יושב-ראש הוועדה במסיבת עיתונאים בפסטיבל הסרטים הבין-לאומי

אדוני ראש העיר אילת, אדוני יושב-ראש התאחדות בתי המלון, אורחים יקרים, אני תמיד שמח להיות באילת, ושמחתי במיוחד כשנודע לי אתמול מראש העיר שמתקיים כאן פסטיבל הקולנוע. הוא ביקש ממני שאתלווה אליו לכאן. אמרתי לו שלא אוותר על הזכות הזאת. אנחנו ועדת תרבות, אנחנו קרובים לנושא הקולנוע. בשבוע הבא, אגב, יש דיון בוועדה בנושא תקציב הקולנוע. בסוף חודש דצמבר סירבנו בוועדת החינוך לדרישת האוצר לבטל את סעיף 11ב לחוק הקולנוע, הסעיף שצובע תקציב מיוחד לענף הקולנוע. זה עורר בעיות מסוימות, ובהן נדון בשבוע הבא, כי גם הודענו אז שלא נסכים שכתוצאה מזה שנשמר את הסעיף הייחודי בחוק, תקציב הקולנוע ייפגע באופן כלשהו – כי זה מה שהאוצר יותר מרמז שיקרה. אמרנו שנשמור גם על העיקרון וגם על הכסף.

חשוב למצב את אילת כמיוחדת בישראל וכמיוחדת גם לעומת אתרי התיירות האחרים שיש פה, במפרץ אילת. בכל הכבוד לתיירות המתפתחת במצרים ובירדן, אילת תהיה המרכז התרבותי של הים האדום. חשוב שנוסף על פסטיבל הג'ז הידוע והמצליח זה שנים יהיו פסטיבלי קולנוע, פסטיבלי תיאטרון ואירועי תרבות ואומנות רבים ככל האפשר. אני משוכנע שגם ישראלים רבים ירצו לחזור לאילת לפסטיבלים כאלה של תרבות, ואם אפשר לשלב בזה פעילות אחרת – מה טוב.

ביקשת שאהיה לכם שליח מצווה. אני רוצה לומר לך שעזרה לתרבות היא אחת המצוות שאני, כאיש שינוי, לוקח על עצמי. תודה רבה.



ה. מסיבת עיתונאים בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת ומפגש עם הנהלת הקמפוס

צהריים טובים, אני שמח לארח כאן את חבר הכנסת אילן שלגי וחבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה, חברי ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, וכן את צמרת המחוז של משרד החינוך באילת. ערכנו סיור מרתק, שהתחיל במשרדי, ובו הצגנו בפני חברי הוועדה את מערכת החינוך באילת, התמקדנו בנושאים הדמוגרפיים ובמאפיינים הייחודיים של אילת. עוד בטרם הישיבה הזאת, היתה בקשה מיושב-ראש הוועדה ומהחברים להחזיר את אותה תקנה שניתנה לנו בשנת 1995 על-ידי השר רובינשטיין – תקנה מיוחדת לעיר אילת בגין אפיוניה הייחודיים.

סיירנו בגן ילדים מקסים, המפגש עם הילדים תמיד גורם לכולנו לנחת רוח. משם יצאנו לבית-ספר גולדווטר ונפגשנו עם הנהלת בית-הספר; אבל חשוב מזה: נפגשנו עם התלמידים, עם מועצת התלמידים הבית-ספרית ועם מדריכי של"ח צעירים – מש"צים. לשמחתי מתקיים כאן גם פסטיבל הקולנוע, והחברים היו במסיבת העיתונאים שם. כעת אנחנו פה בקמפוס אוניברסיטת בן-גוריון באילת, ואני פונה מפה לחברים: אנחנו לא נמצאים פה סתם. אנחנו פה משום שיש כאן מגמה של הנהלת העירייה לעודד את פתיחת המסלול האקדמי וחיזוקו בעיר אילת. זאת משימה שלי, כראש עיר, שהצבתי מקדמת דנא: העיר אילת חייבת להפוך להיות עיר אוניברסיטאית. אני פונה אליך, חבר הכנסת שלגי, ומבקש ממך בכל לשון של בקשה שתסייע לנו במימוש היעד הזה, המטרה הזאת, החשובה כל כך. הצגתי לפניך את המשתנה הדמוגרפי. אני מקווה שהצלחתי לשכנע אותך שללא חיזוק המסלול האקדמי באילת היכולת שלנו לצאת ולפרוח תהיה קטנה.

ידוע לכול, בכל העולם, שיש מגמה להוריד את האקדמיה לפריפריות, לחזק אותה וסביבה ליצור מעגלים של סטודנטים וכל מה שמתלווה לכך בחיים השוטפים של העיר. נכון להיום לומדים כאן כמה מאות תלמידים. הצבנו לנו כיעד – ונעשה את כל אשר לאל ידינו כדי לעמוד בו, ומייד אתייחס לעשייה – לראות כאן מספרים שלפחות מכפילים את עצמם מתוך המסלולים הקיימים.

יש החלטה, ואני אומר אותה בצורה ברורה, להתנפל בכל דרך על הסטודנטים הצפוניים, שיגיעו לאילת. היא תיושם בשורה של הטבות, שיגרמו לסטודנטים לרצות להגיע לאילת. פעולה ראשונה, שהיא דרמטית מבחינתנו: אנחנו מציעים היום לסטודנטים מהארץ ללמוד שנה ראשונה חינם באילת. אני חושב שבצד ההטבה הזאת יופייה של העיר, צעירותה, מוקדי התעסוקה שיש בה, שיתוף הפעולה עם המעסיקים, בעיקר התאחדות בתי המלון – כולם יחד יהוו גירוי חיובי שיביא לכאן, בשנה הבאה, 700-800 סטודנטים כנדבך ראשון. תקוותי וחזוני וחלומנו הוא שהמספרים יגדלו משנה לשנה.

במקביל אנחנו פועלים בנושא מעונות הסטודנטים. יש כמה רעיונות שנבדקים כדי לתת מענה בנושא זה, וגם בנושא של השכלה מגוונת. בהמשך ירחיבו אנשי האוניברסיטה ויתארו את מסלולי הלימודים. המטרה היא גם לתת מענה תעסוקתי, גם לתת מענה של מעונות וגם לקבל את פניהם של הסטודנטים באהבה רבה. אנחנו זקוקים להם. לכן התכנסנו, וכבר כמה חודשים אנחנו מדברים עם הנהלת האוניברסיטה לראות איך פועלים במסגרת ההחלטה, הלא פשוטה: שנה א' חינם.

אני רוצה לספר לכם על עניין אחר: נפגשתי עם פרופ' ברוורמן, התכתבנו, והתקבלה החלטה: חבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון יתכנס באילת בחודש מאי. הם מתכנסים אחת לשנה. עצם האמירה מראה על כוונותיו של פרופ' ברוורמן, נשיא האוניברסיטה. הודעתי לו שנפעל לכך שכבר בכנס הזה נוכל לבקש שאוניברסיטת בן-גוריון תתמקד בגיוס משאבים למעונות ובמקביל לפיתוח מגמת התיירות, המלונאות והנופש כפלטפורמה ראשונה שעליה נוכל לבנות עוד ועוד מסלולים. אני מתרשם שבקשתי נפלה על אוזן כרויה. אמרתי לפרופ' ברוורמן: חזונו של בן-גוריון לא מסתיים בדימונה, הוא מגיע עד אילת. בן-גוריון אמר באחד מכתביו שיסודותיה של תל אביב נמצאים באילת. אם מתייחסים למרחב הזה, צריך להתייחס אליו ככזה.

חבר הכנסת שלגי, כיושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת אני מבקש ממך: סייע בידינו לממש את החזון הזה. אין לי בספק שבכך נשדרג את העיר אילת באותם מקומות שבהם היא במידה כזאת או אחרת של נסיגה, לצערי. זאת הדרך שבחרנו. כאמור, נטפל בנושאים של הגיוון התעסוקתי, הפרופסיונלי, כדי לתת לעיר עוד ועוד מדרגות להתפתחות.

אני אומר כאן לחברים: אלו המשימות העיקריות שלנו כהנהלת העירייה. אני חש שבשיחות שאני מקיים עם החברים יש רגישות למה שקורה באילת. שמעתי את מה שאמר חבר הכנסת שלגי בתקשורת, ואין לי ספק שנקנה לנו חברים נוספים, במובן החיובי, כמובן, שיזדהו עם הצרכים המיוחדים של אילת. כי אילת – וזה לסיום דברי – היא נכס לאומי אסטרטגי, וצריך להשקיע בו מה שיותר. כך נפעל.

אני רוצה לבקש מיושב-ראש ועד החינוך להתייחס לדברים. לאחר מכן נשמע את אנשי הקמפוס.

תודה, אדוני ראש העיר, תודה שהזמנת אותנו לבוא לאילת. לא שכנעת אותי היום שאילת היא מקום חשוב, שהיא היסוד לתל-אביב, שהיא נדבך חשוב מאוד במשק, בכלכלה, בהיסטוריה, בתרבות הישראלית – משום שכל זה היה אתי קודם. אני רוצה להזכיר לך שאני ביקשתי לבוא לאילת אחרי שביקרנו בכמה מקומות. אמרתי שבתום שנה לכהונת ועדת החינוך והתרבות הזאת חשוב לי להגיע גם לאילת. מה שוודאי הוספתם לי כאן היום הוא ההסבר על הקשיים האובייקטיביים מצד אחד והחזון שלך ושל חבריך בהנהלת העיר מצד אחר.

גם מערכת החינוך שלכם ייחודית באמת: עשיתם כאן כמה דברים שאני חושב שצריך להעתיק וללמוד. יש לך אנשים מצוינים. אני גם רואה שיש לך תמיכה ממשרד החינוך והתרבות. אשתדל לסייע כדי שהתמיכה תהיה גם בדרגים הגבוהים ביותר במשרד. במושב הקיץ של הכנסת, אחרי פגרת הפסח, בכוונתי לקיים דיון בוועדה. נזמין אתכם, נזמין גם את צמרת משרד החינוך והתרבות. נדון במערכת החינוך באילת, שהיא באמת שונה ממקומות אחרים: עם כל היתרונות שיש לה – ואני שמח לשמוע על ההישגים שלכם – יש לכם קשיים אובייקטיביים, ולאחרונה אתם מתחילים לתת פתרונות.

כשאנחנו מבקרים בעיר כלשהי אני תמיד מבקש לפגוש תלמידים. וכשיש בעיר קמפוס, מסגרת אקדמית כלשהי, אני מבקש לבקר גם בה. אני שמח שיש לכם שלוחה, חלק מאוניברסיטת בן-גוריון. ביקרנו באוניברסיטת בן-גוריון לפני כחודשיים, ובהזדמנות אחרת היינו גם בשלוחה של אוניברסיטת בן-גוריון בשדה בוקר. כעת אנחנו משלימים את הסט ומבקרים גם בחלק השלישי, הדרומי ביותר, של אוניברסיטת בן-גוריון – אוניברסיטה שצומחת במהירות מדהימה.

גם אני, כמו כל מי שפוגש אותו, מעריך מאוד את פרופ' ברוורמן. היוזמה שסיפרת עליה קודם, אדוני ראש העיר, היא דבר מבורך, ואני משוכנע שזה ימשוך לכאן סטודנטים מצפון הארץ. זה צריך לסייע לא רק לעיר אילת אלא גם לאוניברסיטת בן-גוריון: להביא אליה סטודנטים איכותיים שירצו להיות סטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון ובעיר אילת. אם בדרך הזאת גם תחזקו את העיר באוכלוסייה צעירה, תוססת, אקדמית בדרך, זה ודאי יוסיף רבות.

כפי שסיפרתי לך, אני אוהב את העיר מאז ילדותי. אני תמיד חוזר אליה בשמחה, וארצה לחזור אליה שוב ושוב. לקמפוס אני מאחל הצלחה בפרויקט הזה, בהרחבה. אנחנו נשארים כדי לשמוע אתכם וללמוד עליכם.

אני מבקש לברך את ראש העיר. אני לא רוצה להרבות במילים. זאת לא הפעם הראשונה שאני מבקר באילת, זאת גם לא הפעם הראשונה שאני כאן במסגרת ועדות הכנסת. אני רואה כאן ראש עיר תוסס, מהפכני, שרוצה להזיז דברים. גם הצוות מיומן ובעל מוטיבציה. לדעתי חובתנו וגם זכותנו לתמוך בכיוון הזה, ואנחנו נעשה כמיטב יכולתנו כדי לקדם את המגמות האלה ככל שנוכל.

אני רוצה לברך גם על המגמה לתת לסטודנטים ללמוד חינם בשנה הראשונה. זה מאוד חיובי ומאוד יעזור. אם הסטודנטים מהארץ נוסעים לחוץ-לארץ כדי ללמוד, גם לאירופה ולארצות ערב, הם ודאי יעדיפו להגיע גם לאילת. אני חושב שטוב יותר ללמוד באילת מאשר בחוץ-לארץ, מכל הבחינות.

זה כמו חוץ-לארץ.

עדיין לא. אנחנו רוצים שאילת תהיה בארץ, אבל מבחינות מסוימות אפשר להגיד שזה כך. לגבי מערכת החינוך המקומית היתה לי הערה אחת, ואני חושב שהיא במקומה: חייבים לתת לאילת את הייחוד שלה גם בתוך מערכת החינוך. היא צריכה להיות מיוחדת גם בתחום הזה, עם מגע ישיר לשר, כאילו היא מחוז נפרד, ולא להתנהל דרך מחוז באר שבע או בדרכים משניות כדי להגיע ולקבל את התמיכה ואת התקציבים, שהם רוח החיים לכל מוסד. אני מברך את כולם, אנשאללה נוכל לתרום לכם. זאת לא רק זכות אלא גם חובה אלמנטרית של כל אחד מאתנו. תודה.

לפני שנה וחצי הרימה אוניברסיטת בן-גוריון את הכפפה ופתחה פה קמפוס. אחרי שנה וחצי או כמעט שנתיים אקדמיות שאנחנו פועלים בשקט ולומדים את התנאים והסביבה, אנחנו, עם העירייה, מרגישים שיש צורך בשינוי מהפכני כדי להביא לכאן מסת סטודנטים שתאפשר קידום של הקמפוס ושל העיר. לצורך כך מקצות אוניברסיטת בן-גוריון וגם עיריית אילת את המשאבים למימון מלגת לימודים מלאה לשנה אקדמית לסטודנטים חדשים שיבואו ללמוד כאן. אנחנו מקווים שנצליח להשפיע כמו שאנחנו רוצים.

זה קיים רק באילת, רק באוניברסיטת בן-גוריון. בשום מקום אחר בארץ אין מכללה או אוניברסיטה שהציעה מלגת לימודים מלאה, לימודים חינם. דווקא בגלל המצב היום אילת תהיה אבן שואבת לסטודנטים צעירים שרוצים ללמוד ולא היתה להם האפשרות לממן את התשלומים הראשונים. הכותרת היא מהפך באילת ובאוניברסיטה.

כולל אילתים?

סטודנטים חדשים, שיירשמו לשנת הלימודים קרובה, וכמובן עומדים בקריטריונים המלאים לקבלה לאוניברסיטה.

זה מוגבל במספר הסטודנטים?

יש 400 מלגות.

המימון הוא של שלושה גורמים: מלגה תמורת פעילות חברתית קהילתית – אחת האפשרויות היא פר"ח, ויש אפשרויות נוספות; מלגה מקרן אילת של עיריית אילת; מלגה משלימה של אוניברסיטת בן-גוריון – קמפוס אילת.

קרן אילת תממן זאת מאותה קופה שממנה היא מממנת את המלגות לסטודנטים בני אילת שלומדים בצפון? המטרה היא שסטודנטים בני אילת ילמדו בצפון?

אלבש כרגע את הכובע של קרן אילת ואשיב על כך. הקרן קיבלה החלטה כבר בשנה שעברה להעניק מלגה לכל סטודנט שמגיע לאילת ולומד כאן, בלי שום קשר לקריטריונים הקבועים לגבי כלל הסטודנטים. כלומר כל סטודנט שמגיע לאילת מקבל הקלות במלגה. הוא לא צריך להיות תושב אילת קודם, כפי שדורשים מסטודנט שלומד בצפון. מי שלומד באילת מקבל מלגה כבר למחרת היום.

זה על חשבון ילדי אילת שלומדים מקצועות שלא ניתן ללמוד באילת?

כל סטודנט אילתי שלומד בצפון מקצוע שנלמד באילת לא מקבל מלגה.

זאת מדיניות מיושמת?

כן. שום גרוש איננו מהעירייה. כל הכסף מתרומות, ואף אחד לא מקופח, משום שאנחנו מגבירים את המאמצים לקבל יותר תרומות. בפועל אנחנו מצליחים, וכל סטודנט יקבל מלגה.

זאת מדיניות ברורה: ליצור קמפוס אוניברסיטאי שבו משוטטים 800 סטודנטים. אשמח מאוד שחלקם יהיה אילתים, אדרבה. בתוך המדיניות יש סדרי קדימויות. אין לי ספק שככל שנרחיב את מעגל הסטודנטים נקל על הסטודנטים שלנו. כשנפתחות מגמות אנחנו מאפשרים לסטודנטים שלנו ללמוד פה. יש מעגל, וככל שנחזק אותו – מן הסתם ילדינו יהיו בעלי גישה טובה יותר ללימודים באילת.

זהו תהליך ארוך, שבו עניין אחד בא על חשבון האחר, אבל בפירוש זאת מדיניות: אנחנו רוצים פה קמפוס של 800-1,000 תלמידים, שבתוכם משתלבים ילדי אילת. כפי שאמרה יהודית, אם סטודנט אילתי רוצה ללמוד באוניברסיטת בר אילן תינתן העדפה ברורה לכך שהלימודים יהיו כאן, בגלל הקו שאנחנו רוצים לחזק.

זוהי אמירה עם הצבה ברורה של סדר הקדימויות שלנו. חשוב לדעת זאת. בתמיכה בתלמידים שלומדים מחוץ לעיר יש תמיד סוגיות שעולות. למשל: מה קורה לתלמיד שלומד שם ולא חוזר לכאן, וצריך להחזיר את המלגה? אנחנו ורוצים להביא לכך שמקסימום הסטודנטים יהיו כאן.

אגב, יש תנועה של תלמידים מצרפת, ואנחנו רוצים ליצור כאן קמפוס בין לאומי. אין סיבה שלא יגיעו לכאן תלמידים מפריז, משטוטגרט, מעקבה, כדי ללמוד בבית-הספר למלונאות ולתיירות. זה הקו שלפיו פעלתי עם פרופ' ברוורמן. צריך לשאוף לזה ולחלום על זה, זה ישים. צריך לפעול בנחישות. לא יהיו פשרות. אני יכול להריח שיהיו רעשים ורחשים, אבל זה הכיוון, לשם אנחנו הולכים. אם יש קצת כאבים בדרך, לא נורא. בסך הכול המוצר הנלווה הוא קמפוס לילדים שלנו. הם יוכלו ללמוד ליד הבית, לא להזניח את ההורים המזדקנים. זאת עיר צעירה ותוססת, יש כל הסיבות לכך שזאת תהיה עיר אוניברסיטאית.

אנחנו מבקשים להרחיב עוד על תוכניות הלימודים.

משפט אחד לגבי סטודנטים אילתים שלומדים בצפון. פניתי במכתב למנכ"לי חברות התעופה "ארקיע" ו"ישראייר". ביקשתי לאפשר להם טיסות מוזלות. היום הסטודנט האילתי טס בכיוונים ההפוכים.

בכיוון אחד.

כמובן, נשמח אם נצליח להביא את כל האילתים ללמוד באילת כשהקמפוס יוכל לקלוט את כולם ולהכשיר אותם לכל הלימודים שהם רוצים בהם. אבל כל עוד הם במקומות אחרים הרי הטיסות שלהם הפוכות: הם חוזרים הביתה וטסים צפונה ביום ראשון. הקושי לגבי מחירים כפול, מה גם שלפעמים הם נדרשים להירשם כתושבים בעיר אחרת, כדי לקבל הנחה בארנונה או זכות לחניה, ואז הם מאבדים את הזכות שלהם להנחה כתושב אילת. אני מקווה שחברות התעופה ייענו לפנייה.

החלטנו להנפיק לכל הסטודנטים כרטיס תושב.

חשוב להרחיב בעניין זה. הסטודנטים באמת באים בזמנים הפוכים ללחץ, ולכן אפשר לבוא לקראתם. קיצור המרחק מבחינת הקטנת עלות ההגעה הוא גורם משמעותי, שכדאי לעבוד עליו.

מספר הסטודנטים בקמפוס הזה הוא קריטי לגבי מספר התוכניות שנוכל להציע. ככל שהמספר יגדל, יגדלו גם האפשרויות שלנו לפתוח תוכניות חדשות, אטרקטיביות, שייתנו מענה לביקושים. זה הכרח בעינינו. כיום יש בקמפוס עשר תוכניות, שמונה לתואר ראשון ושתיים לתואר שני. בתואר השני יש מסלול במנהל חברה ומדיניות החינוך, ולומדות בו בעיקר מורות תושבות העיר; המסלול הנוסף הוא מנהל עסקים – מסלול מעורב. המסלול הזה גם מייבא סטודנטים לכאן, ואנחנו רואים בכך הצלחה.

בתואר הראשון יש שמונה מסלולים. חמישה מתוכם סובבים סביב מדעי ההתנהגות. יש מסלול נוסף של מנהל עסקים לתואר ראשון, ניהול, ניהול מלונאות ותיירות וב"א כללי, שמיועד לסטודנטים קצת יותר מבוגרים, שרוצים תואר אבל לאו דווקא התמחות. המגוון לא גדול, אבל הוא תלוי במסת הסטודנטים, ובדיוק בשל כך אנחנו פונים אליכם.

לפני ההקמה דובר על מגמה של ביולוגיה ימית. יש כאן שתי מעבדות טובות בתחום זה, גם במכון לחקר הימים והאגמים וגם במכון האוניברסיטאי.

זה עומד על הפרק באוניברסיטת בן-גוריון, אך העניין מצריך אישורים מסוימים. כדי לאשר תוכנית חדשה לוקח זמן. יש רצון טוב מהרבה גורמים, ואני מקווה שנוכל להוציא זאת לפועל.

זאת שאלה מצוינת. גם בעניין הזה שוחחנו עם פרופ' ברוורמן. שאלנו אם הוא יהיה מוכן לקבל את הקמפוס הזה כמטרייה לנושא של לימודי הים. יש לזכור: יש לנו נציגות של האוניברסיטה העברית במכון הבין-אוניברסיטאי, עם כל הפרופסורה. יש המכון לחקר ימים ואגמים, שאנשיו קשורים לאוניברסיטת חיפה. מי כמוך יודע, בין האוניברסיטאות יש גם פוליטיקה. לשמחתי, ואני אומר זאת באמירה הצהרתית, בגישור שעשיתי בין הפרופסורים אוטולנגי וברוורמן, פרופ' ברוורמן הסכים ופרופ' אוטולנגי לא סירב. זאת התקדמות מדהימה. זהו אחד מהנושאים שיעלו באספת חבר הנאמנים במאי.

אני מסכים עם מירה: זה הליך שצריך לטפל בו. לא מדובר רק בפרוצדורה: צריך מעבדות, סגל הוראה ועוד. יש לנו עבודה רבה בתחום זה. העניין הזה מחויב המציאות, כמו שמחויב המציאות לבנות מסלול ללימודי המדבר. יש אוניברסיטאות שמתמחות בנושא הזה. בנוודה יש אוניברסיטה שסביבה יש כ-5,000 סטודנטים שלומדים רק את נושא המדבר.

יש בשדה בוקר.

צריך לראות את היתרונות היחסיים כדי ליצור את הפלטפורמה שתביא רנטביליות למוסד. על זה נבנה עוד מסלולים. המסלול העיקרי שיש להישען עליו, לא משום שהוא החשוב אלא משום שהוא העיקרי, הוא התיירות, המלונאות והנופש. בנושא הזה צריך לשאוף שזו תהיה אוניברסיטה בין-לאומית. לכך כולם מסכימים. לפרופ' ברוורמן יש הרבה מה להגיד בתחום זה, ואנחנו נעזור לו שיעזור לנו.

מה הערך הכלכלי של המלגות?

11,500 ש"ח – שווי של שכר לימוד.

זהו תמהיל, שאנחנו בודקים עדיין, שמשלב את פר"ח, העירייה והאוניברסיטה. המטרה היא לבנות את התמהיל הנכון כדי שהסטודנט יוכל ללמוד כאן. זהו מהלך מהפכני בתפיסה.

אני פונה בשאלה אל אנשי השיווק של האוניברסיטה: מה אם המהלך יביא 400 סטודנטים? איך יחולקו המלגות? לפי מה? שנית – ואני לא יודעת למי להפנות את השאלה הזאת – סטודנטים אילתים שלא יעמדו בקריטריונים של הקבלה לאוניברסיטה אבל כן יעמדו בקריטריונים של אוניברסיטאות אחרות, האם הם לא יוכלו לקבל מלגה אם המקצוע שהם רוצים ללמוד נלמד באילת?

אני לא חושבת שנדרשנו לכך. אנחנו גם לא נבדוק כל סטודנט אם התקבל או לא ולכמה אוניברסיטאות הוא נרשם. כדי לסייע לאוניברסיטת בן-גוריון עשינו שני מהלכים: אם אפשר ללמוד את התחום כאן הסטודנט לא יקבל מלגה אם ילמד מחוץ לאילת?

ואם הוא לא מתקבל ללימודים כאן? זה בעייתי.

יש פסיכומטרי שמשותף לכל האוניברסיטאות.

הקריטריונים כאן זהים לקריטריונים בבאר שבע.

אבל בכל אוניברסיטה תנאי הקבלה אחרים, אפילו לאותם חוגים.

אענה על כך בצורה בוטה. בין פיתוחו של הקמפוס לבין פיתוח הסטודנט האילתי הבודד יש העדפה לפיתוח המקום. הלוואי שהדברים יחברו בין האינטרסים. זוהי מדיניות, זאת מטרה ברורה מאוד. ואם צריך לתת הבהרה נוספת: אנחנו רוצים לפתח את הקמפוס פה; יכול להיות שזה יבוא על חשבון דברים אחרים, בהחלט. להערכתי אם נצליח, ואני מאמין באמונה שלמה שנצליח, בסיכומו של דבר זה יעזור גם לסטודנטים שנמצאים אצלנו. אני לא מתייחס לנושא באופן כירורגי כעת. צריך שיהיה כאן קמפוס שיש בו 700-8000 ויותר סטודנטים, זאת המטרה.

לא מזמן דנו בתוכנית "הישגים", שמדברת על שיתוף משרד הבינוי והשיכון ועידוד אקדמיה לאנשים מבוגרים יותר. יש לנו בקשה גדולה מצד יישובי הסביבה, שרוצים לטפח את נושא איכות הסביבה ולימודי המדבר עם הכוחות הקיימים. המטרה היא לאגם הכול תחת קורת גג אחת כדי שנראה עיר סטודנטיאלית ונשמע חזון אחרית הימים. זאת בפירוש העדפה, על כל המשתמע מכך.

מה מספר הסטודנטים הצפוי לדעתכם?

מה אם יהיו 1,000 טלפונים וכולם יענו לקריטריונים?

הלוואי.

כל הקודם מקבל עדיפות, ויש קריטריונים נוספים, כמובן – למשל סטודנט מן המניין ולא סטודנט בתנאים מקלים, סטודנט שמגיע ללמוד וילמד מערכת מלאה בלבד וכו'. אם הסטודנט ילמד מערכת חלקית, הוא לא יהיה זכאי. חשוב שהסטודנט יסיים הלימודים בזמן הקבוע. אלה הכללים באופן כללי.

תודה לכולם, אנחנו סיימנו.

אני מבקשת לשאול את חבר הכנסת שלגי מה השיבו לו בחברות התעופה על המכתב שלו. ליוויתי את הנושא פה, ואני מקווה שהכתבה תהיה בעיתון. לי הם ענו שהסטודנטים לא חשובים להם.

המכתב נשלח לפני כמעט חודש. אמרתי לחברות התעופה שאני מאלה שמעודדים תחרות, אבל בנושא זה אני מקווה ששתיהן תיענינה. אם תהיה ביניהן תחרות אולי זה יביא לתוצאה המקווה. עוד לא נעניתי. לא ארפה מהנושא הזה. אני מאמין שנצליח להביא לשיפור בתנאים לסטודנטים אילתים, שבשלב זה שעדיין צריכים ללמוד בצפון.

זה חשוב לי: אני אמא לסטודנטית, ובכל שבועיים היא מודיעה לי שהטיסה על חשבוני.

מעצם זה ששתי החברות לא נענות, אפשר לחשוב שאולי יש תיאום ביניהן. ראוי לעשות זאת כמחווה לתושבי אילת הצעירים. הצעתי לחברות תיאום חיובי. אם אין תיאום, אני מצפה שתהיה תחרות. אם אין תחרות, אולי יש קרטל. אם צריך, נבדוק זאת.

אולי.

תודה לכולם.


(הפסקה)

נציג לכם מצגת שתיתן תמונה קצרה על הקמפוס כפי שהוא היום ולאן הוא רוצה ללכת. הרבה שאלות שעלו קודם יקבלו כאן תשובות נרחבות.

אשתדל לא להרחיב מדי. אתן דגשים בנושאים שנוגעים לנו, מטבע הדברים.

מי שמנהל את הקמפוס ואחראי לו הוא אריה רייכל. הוא מתנצל, אך הוא התחייב מראש להגיע אירוע גדול במקום אחר. באקדמיה צריך לכבד התחייבויות. הוא ביקש להעביר אליכם את התנצלותו האישית. אני מבהיר שיש פרופסור דיקן שממונה, וחלק גדול מהזמן הוא נמצא כאן.

באקדמיה התחייבות היא דבר חשוב, בפוליטיקה לא כל כך.

אתה אמרת.

הקמפוס שלנו נפתח לפני שנה וחצי, ביום 1 בספטמבר 2002, על-פי החלטת ממשלה. גם התוכניות שהתחלנו בהן נקבעו לנו, לא בחרנו אותן.

מי קבע אותן?

המועצה להשכלה גבוהה. אלו תוכניות שהיו בעבר במכללת אילת. מסיבות כאלה ואחרות, כשנפתח הקמפוס אלה התוכניות שאישרו לנו להפעיל. אנחנו מנסים לא להסתפק בהן ולהרחיבן, ונדבר על זה בהמשך. אוניברסיטת בן-גוריון נקטה את המהלך הזה מתוך תפיסה שתוספת של קמפוס באילת תאפשר לאוניברסיטה להרחיב את הנגישות להשכלה הגבוהה עד הקצה הדרומי ביותר של הארץ, וכן היא תאפשר לה לסייע בפיתוח העיר ובכל אזור הערבה – מעבר לנגב, ששם יש לאוניברסיטה משקל כבד.

אנחנו רוצים להקים כאן מרכז אקדמי, גם ישראלי וגם בין-לאומי, עם תוכניות ייחודיות. החלק הבין-לאומי בהחלט יכול להיות משהו יוצא דופן בתבנית, ואני מניחה שהמצב הביטחוני בארץ יקבע את הקצב לכך.

המסגרות בקמפוס הן מסגרות אקדמיות וחוץ-אקדמיות: לימודים לתואר שני, לתואר ראשון, מכינות, לימודים חוץ-אקדמיים, לימודי מלונאות ותיירות – הכשרה מקצועית. החלק האקדמי מיועד למשוך לעיר סטודנטים ולהקים כאן מוסד אקדמי רציני. המכינות הן מבחינתנו, בתפיסה שלנו, מין מסלול מעבר לאקדמיה.

חלק גדול מהתלמידים הם תושבי אילת או חיילים משוחררים שמגיעים לעיר במסגרת עבודה מועדפת ומנצלים את הזמן להשלים בגרות כדי להתקדם. המכינות הן בחסות האגודה לקידום החינוך. מרבית התלמידים מקבלים סיוע במהלך הלימודים, וזוהי תוספת מבורכת. ההכשרה המקצועית היא בתחומי המלונאות, והיא נעשית עם משרד העבודה. יש גם לימודי העשרה וחוגים לנוער שוחר מדע, והם מכוונים פנימה, לצורכי האוכלוסייה המקומית. יש גם פעילות לאוכלוסייה המבוגרת, למי שלא רוצים לימודים לתואר.

כאמור, במסגרת התואר השני יש שני מסלולים: מנהל חברה ומדיניות החינוך ומנהל עסקים. המסלול של מנהל העסקים גם מייבא סטודנטים לעיר.

כמה תלמידים לומדים לתואר השני?

במסלול הראשון – 69 תלמידים. במסלול השני – 29 תלמידים.

איפה מתגורר הסגל של התוכניות?

הם מבאר שבע והמרכז, חלק מהמרצים מלמדים את אותן התוכניות בבאר שבע; אחרים הם מרצים שלנו, שאינם גרים בעיר. זהו אחד הקשיים של הקמפוס, נושא הסגל.

כל הסגל גר מחוץ לעיר?

כן, מלבד הדיקן, שמשויך לקמפוס. אבל גם הוא לא גר כאן כל השנה. אין לנו סגל קבוע שלנו, וזאת אחת הנקודות שעומדות על הפרק. אנחנו חושבים שיש לכך השפעה גדולה על מעמד הקמפוס, גם מהבחינה האקדמית.

הלימודים לתואר הראשון הם בתחומים האלה: ניהול, ניהול מלונאות ותיירות, מדעי ההתנהגות – מה שמשולב בהרבה מאוד מסלולים. שם נמצאת המסה הקריטית של הסטודנטים, כי זה ההיצע.

כמה סטודנטים לומדים לתואר הראשון?

220 סטודנטים.

בזמנו, כשרצו לקדם את אילת, נתנו תמריצים למורים כדי שיבואו ללמד. אחד התמריצים הם לסגל בכיר – כדי שהמרצים לא יעשו גיחות אלא יראו במקום את ביתם, כחלק מהחזון שמאיר דיבר עליו קודם. הרעיון הוא שהמרצה יעבור לכאן, ותהיה לו די עבודה אקדמית. אבל מן הסתם צריך דחיפה כדי לקדם את זה.

זאת הסיבה שאמרתי שה-10% מרחיקים אותנו.

עם זאת לסגל אקדמי, בעיקר סגל צעיר, יש קושי להיקלט באוניברסיטאות. אתם יכולים להוות אתגר לאנשים צעירים שרוצים להתפתח אקדמית.

כבר השנה איתרנו סגל צעיר באוניברסיטה שסיים תואר שני ויש לו עניין להמשיך לדוקטורט. האנשים האלה אמורים להתחיל את הדוקטורט שלהם בשנת תשס"ה, בחוץ-לארץ, בתמורה להתחייבות שלהם לחזור לכאן, להתמקד כאן ולהחזיר את ההשקעה. כדי להכשיר סגל כזה נדרש זמן. אנחנו מנסים גם לאתר אנשים שכבר מוכשרים ולפתות אותם להגיע. הפיתוי הוא בכסף עכשיו, בתנאים.

לאוניברסיטה יש תקנים?

היא הקצתה תקנים.

ואם יימצאו בעלי תואר דוקטור שעשו פוסט-דוקטורט ואין להם מקום באוניברסיטה?

יש לנו מקום, יש לנו התקנים.

זאת הנישה.

לא אכנס להכשרה המקצועית במלונאות. זה נדבך נוסף של הקמפוס, הוא נדבך נלווה.

כשמדברים על אילת נהוג לדבר מייד על מלונאות. הקמפוס שואף להוציא את עצמו מהנישה הזאת לממדים רחבים של הנדסה, מנהל עסקים, וגם רפואה ומשפטים.

אני משער שלפני העידן של אוניברסיטת בן-גוריון זה מה שהתחיל את המקום.

נכון.

אחד הנושאים שאנחנו מדברים עליהם, ועל כך אני מתכוון לדבר עם אנשי הסוכנות היהודית, הוא הרעיון ליצור כאן תוכניות קצרות. דיברתי על כך עם פרופ' ברוורמן. הרעיון הוא לקלוט סטודנטים לתקופות קצרות, חצי שנה או עשרה חודשים, כדי שהם שיקבלו מנה מרוכזת של הכשרה בתחומים מקצועיים, עם אופציה לתעסוקה לפרקי זמן קצובים.

לימודי תעודה.

שתי קבוצות היו מתוכננות להגיע לסמסטר קצר של שלושה חודשים. אך המצב הביטחוני בארץ הוריד את זה מעל הפרק. התוכניות קיימות. כמו שפרופ' רייכל אומר, ברגע שיאשרו, חצי שעה אחרי כן, אפשר לקיים את התוכנית.

לימודי תעודה וקורסים אחר הצהריים לאוכלוסייה בעיר – לכל מי שלא רוצה לימודים ארוכי טווח. יש גם הכשרה במחשבים, לימודי שפות, נוער שוחר מדע ומסגרות נוספות.

להגדיל את הנגישות להשכלה גבוהה לכל אזור הנגב והערבה. חשוב להגדיל את מגוון תוכניות הלימוד, כי בלי זה לא ניתן מענה אמיתי לצרכים. יש כאן ביצה ותרנגולת: כדי להרחיב צריך יותר סטודנטים, וכדי שיהיו יותר סטודנטים צריך יותר תוכניות. אנחנו מנסים לטפל בשני הנושאים.

כשהגענו לכאן לפני שנה וחצי ניתחנו את הסביבה, איפה אנחנו נמצאים, כדי לדעת עם מה צריך להתמודד. ברור שאי-אפשר להסתמך על האוכלוסייה האילתית. חייבים לייבא סטודנטים מהמרכז – אף על-פי שזה נשמע מוזר.

את נשמעת אילתית.

האמירה הראשונה שאנחנו נתקלים בה בכל יריד תעסוקה ובכל מפגש עם סטודנטים פוטנציאליים שאינו באילת היא "אילת רחוקה, זה רחוק". יש חשיבות אדירה למצוא את הדרך לשבור את המרחק הזה, בין על-ידי הוזלת מחירי הטיסות, כמו שאתה מנסה לעשות, ובין על-ידי בניית מעונות כאן, שיקטינו את העלויות ולא יחייבו את הנסיעה הביתה בכל סוף שבוע. אפשרות אחרת היא אותן מלגות שאנחנו מציעים, שיהוו פיצוי, ויש רעיונות נוספות.

כשהתחלנו לפעול התחרינו עם המכללות. המקום נתפס כמכללה. באנו במקום מכללה שהתפרקה – וזוהי תדמית שאנחנו מנסים לשבור. קצת קשה לתפוס מהו קמפוס אילתי של אוניברסיטה, זה דבר ייחודי ולא מוכר. זה חלק מהעבודה של משה שפירא בתדמית שלנו.

מה בנוגע לסטודנטים ערבים? שאלתי את השאלה בשם חבר הכנסת דהאמשה אבל גם בשמי.

אין.

יש כאן אוכלוסייה ערבית, אבל היא לא כל כך משולבת.

יש כאן קהילה דרוזית.

היתה אוכלוסייה ערבית די גדולה שעבדה בבתי המלון. אך ברגע שהכירו במלונאות כעבודה מועדפת ונתנו מענקים, הרבה צעירים יהודים הגיעו. זאת גם אילת הצעירה, וגם יש מענק – ולכן הם הגיעו. בתי המלון רוצים שהם יישארו כאן יותר מחצי שנה. גם לצעירים האלה חשוב שתהיה אוניברסיטה, כי יש הרבה חבר'ה שבאו לחצי שנה והתאהבו בעיר וראו שאפשר לעשות כאן תואר ראשון. הצעירים האלה החליפו חלק גדול מהעובדים הערבים. בעבר היו יותר תושבים ערבים.

כ-10% מהצעירים שמגיעים לעבוד נשארים כאן.

נגענו באוכלוסיית הסטודנטים שלנו היום, וארחיב בעניין זה. אנחנו נשענים על מועמדים שנרשמים לאוניברסיטת בן-גוריון. המכסות שם מוגבלות, גם למדעי ההתנהגות, גם לניהול, גם לתוכניות האחרות. יש ביקוש גדול מאוד בבאר שבע. מועמדים שלא מתקבלים שם מקבלים את ההזדמנות להתקבל אצלנו. זה פלח שוק אחד שלנו. פלח נוסף הם מי שהגיעו לאילת במסגרת עבודה מועדפת, התאהבו בעיר ורצו להישאר או לחזור וללמוד. וכמובן האילתים.

לדעתי יש עודף ביקוש מבחינת סטודנטים ערבים. השאלה היא איך לנתב את העודף הזה לכיוון אילת.

לפני שנה היינו בתערוכת לימודים בחיפה. הגיעו לשם הרבה מאוד מועמדים ערבים. הם רוצים בעיקר הנדסה ורפואה, ואלו שני תחומים שאנחנו לא יכולים להציע, לא כרגע לפחות.

השנה מתחילים כאן הנדסה, שנה א'.

התוכנית היא שזה יהיה תואר מלא, אבל זה תהליך ארוך יותר. נקודות התורפה הן מודעות וחשיפה: לא שמעו עלינו מספיק, לא יודעים מה זה. הסטודנטים מעדיפים ללמוד בקמפוסים מבוססים שהם כבר מכירים.

עכשיו הם ישמעו. ההודעה של ראש העיר היום תכה גלים בקרב הצעירים. אני בטוח.

יש לנו תוכניות בלעדיות וייחודיות, מתוך הבנת החשיבות בגרעין ייחודי כלשהו, שלא קיים במקום אחר, כדי לתת משקל נוסף וערך מוסף לקמפוס הזה, על פני פקולטות אחרות.

הפקולטה ברחובות היא הצלחה במובן הזה. באים אליה מכל הארץ.

כי אין אפשרות אחרת.

אין חקלאות במקום אחר. זה משהו אחר.

אחד התחומים שאנחנו חושבים עליו הוא ביולוגיה ימית או ביוטכנולוגיה ימית. זה עדיין לא קיים.

גם התיירות יכולה להיות תחום ייחודי.

התיירות היא עונתית. היו שנים קשות בתיירות, שבהן לא היה ביקוש לכוח אדם מקצועי. זה בא בגלים. בשנים האחרונות אין ביקוש לתיירות ולכן גם אין ביקוש ללמוד תיירות, זה נראה משהו אבוד. כל זה לא קורה באוקיינוגרפיה, ביולוגיה ימית וכו'.

תחום הנופש, לא התיירות, הופך בעולם לאחד התחומים החזקים. הפנאי גדל. צריך מסלולים שמתמקדים בנושא הזה.

נעביר את מערכת החינוך לחמישה ימים ולכל המדינה יהיה יותר פנאי.

העולם כולו עובד שלושה או ארבעה ימים.

באוניברסיטת בן-גוריון יש תואר בוגר בניהול מלונאות ותיירות.

אז צריך לסגור אותו.

אנחנו מקיימים את התוכנית פה, היא כאן. פתחנו אותה לפני שנה עם שמונה סטודנטים.

החזקנו אותם בשיניים.

הרי הדבר ההגיוני ביותר, המתבקש ביותר, הוא שהיא תתקיים כאן. לא רצינו לוותר. אנחנו מחזיקים את זה בשיניים עד שהענף יתאושש ויצא מהמשבר.

היתרונות שלנו הם המוניטין של אוניברסיטת בן-גוריון, שתפסה תאוצה גדולה בשנים האחרונות והביקושים אליה עולים ועולים. יש לנו נכונות, רצון וגם תמיכה. זה רק לוקח זמן, כמו בכל משרד גדול. נוסף על כך יש אצלנו יחס מאוד מיוחד לתלמידים, משום שהמקום קטן. קוראים לזה יתרון הקוטן.

אינטימיות.

מעבר לכך הקשרים עם ענף המלונאות מסייעים בתעסוקה. עבודה במלונאות היא המתאימה ביותר לסטודנטים.

מנכ"ל רשת "ישרוטל" אומר שאם סטודנט יעבוד יותר מ-20 שעות בשבוע, הוא גם ילון במלונות. פתאום זה מתחיל להיות מקום שאין כדוגמתו.

בעל הבית של רפי שדה חבר בחבר הנאמנים של אוניברסיטת בן-גוריון.

היעדים שלנו: חיי חברה באווירה סטודנטיאלית – זה נושא שחשוב מאוד לקדם, ואנחנו מקצים לו לא מעט משאבים, מעבר למלגות. אנחנו מנסים לתת סל שירותים תומך לסטודנטים: חונכות, שיעורי עזר, חיפוש אחרי מקורות למעונות, הווי סטודנטים. אנחנו מחפשים תורמים לכך. ננסה לנצל את חבר הנאמנים שיהיה במאי כדי למצוא תורמים למרכז ספורט, לבית סטודנט בקמפוס – הכול כדי לפתח תשתית סטודנטיאלית.

אנחנו מקווים שהמלגות יביאו אותנו ל-600 סטודנטים בשנת תשס"ה. זה יאפשר לנו להגדיל תוכניות, להרחיב פעילויות. בעיר קם כבר פורום חשיבה כדי לקדם את האוניברסיטה וכדי לקדם את העיר באמצעות האוניברסיטה. יש שותפים רבים לחזון. נושא המשרות לסגל אקדמי הוא נקודה שעומדת מול האוניברסיטה. הקושי הוא לאתר את האנשים המתאימים.

ניהול וכלכלה, מחשבים, חינוך, ביולוגיה ימית, לימודי סביבה ומדבר, משפטים. על התוכנית במשפטים אמרו לנו: תשכחו מזה, אין סיכוי.

שמעתי שבבאר שבע יש בעיה.

לא מאשרים לאוניברסיטה להקים פקולטה למשפטים.

יש די בתי-ספר למשפט.

יש יותר מדי עורכי דין.

יהיה יפה מאוד אם תוקם פקולטה למשפטים באוניברסיטת באר שבע, שתהיה כאן. אפשר יהיה לפתח משפט ימי, למשל.

לא מקצים משאבים לתוכניות כאלה באוניברסיטאות מתוך עודף לומדים בארץ. לכן הלימודים הם רק במסגרת מכללות. אם נצליח לפתוח דבר כזה כאן זה ייתן כתף לפעילות.

מה בנוגע לראיית חשבון?

זה יהיה כמסלול התמחות בכלכלה. יש מסלול של מחשבים שמכוון למדעי הטבע או להנדסה, גם מחשבים וגם מערכות מידע. זה קל יותר ליישום אם מתחילים עם התשתית של הנדסה שנה א'.

המכונים בשדה בוקר הם ללימודים מתקדמים, לתואר שני ושלישי. אנחנו רוצים להוות החוליה הראשונה, התואר הראשון, כדי שהם יוכלו להמשיך אחר כך.

אחת התוכניות שהמועצה להשכלה גבוהה הציעה לפתוח כשאישרו את הקמפוס היתה תוכנית בעבודה סוציאלית. אנחנו לא רואים ביקוש לכך, אבל זה על הפרק.

המלגה מחייבת מעורבות חברתית. זאת ההזדמנות של הסטודנטים להחזיר.

תודה לכם.


ו. מפגש עם מועצת הנוער העירונית

חברי מועצת הנוער, שלום רב. אנחנו מבלים מהבוקר עם יושב-ראש ועדת החינוך והתרבות של הכנסת, חבר הכנסת אילן שלגי, ועם חבר הכנסת עבד-אלמאלכ דהאמשה. ערכנו סיור מרתק, מבחינתי, וגולת הכותרת, הקומפוט, היא אתם. איזה כיף לראות את כל החברים. יש לכם הזדמנות לספר על מה שאתם עושים, על פעילותכם. לאחר מכן אני מניח שיהיו שאלות מצד החברים. הזמן שלנו קצוב, כי צריך גם לחזור הביתה. אני מציע שגל, יושבת הראש, תציג את הדברים.

נמצאים כאן גם מנהל המתנ"ס, מנהל אגף הנוער, וכן מנחת המועצה – מיטל.

אני רואה מד"נית. גם אני הייתי פעם עם השרוך והתג.

היא מלווה את המועצה.

צהריים טובים. מועצת הנוער מורכבת מנציגים של גופים פורמליים ובלתי פורמליים, בתי-הספר וכל גופי הנוער בעיר. יש בה כ-60 חברים. אנחנו עובדים בכל מה שקשור לתחום של תרומה לקהילה, בשביל בני הנוער. אנחנו גם מארגנים מסיבות ואירועים.

ייצוג הנוער האילתי בכל פורום של מקבלי החלטות. יוזמות המועצה הן כר נרחב לשיתוף פעולה עם הקהילה. טיפוח תרבות הנהגה, פיתוח ערכי אחריות סובלנות וייצוגיות, הפקת אירועים, ערוץ תקשורת פתוח בין תלמידים, מורים, הנהלת בית-הספר והנהלת העירייה. ובראש כל המטרות אנחנו פועלים למען הנוער האילתי.

לאורך הפעילות אנחנו שומרים על ארבעת עקרונות היסוד: ייצוגיות, אחריות, כבוד הדדי, מעורבות.

לינוי דהן היא יושבת-ראש ועדת המבצעים, היא גם סגנית יושבת-ראש המועצה. היא תציג את הוועדה שלה.

הוועדה שלי אחראית לקיום האירועים והמסיבות בשעות הפנאי של בני הנוער באילת. אנחנו מקיימים ערבי להקות אחת לחודש, ובהן אנחנו נותנים במה לנוער האילתי המנגן והמוזיקלי. נוכחים באירוע כ-250 בני נוער. אנחנו עורכים גם מסיבת מתגייסים בכל שנה, בשיתוף רשות שדות התעופה. במסיבה אנחנו נפרדים משכבת י"ב שעומדת להתגייס. המסיבה ממומנת על-ידי העירייה ורשות שדות התעופה. מתקיימת גם מסיבת חוף: בכל שנה בפסח, זאת מסורת, אנחנו פותחים את הקיץ במסיבת חוף. עובדים על זה עכשיו. ב-26 במרס יש מסיבת חוף נוספת בחוף המגדלור.

במה לנוער יוצר המוזיקה האלקטרונית. כולם הופיעו על גבי במה במועדון אחד, ו-400 בני נוער הגיעו לאירוע הזה. התקיים גם ערב סרטי אימה: האירוע השני בגודלו של מועצת הנוער. ב-13 בפברואר, יום שישי, היה ערב סרטי אימה. הגיעו 800 בני נוער. היה ממש גדול. הקרנו שלושה סרטי אימה במרתון.

בראש ועדת פעילות תורמת עומד אדם בן שימול.

הוועדה אחראית לתחומי ההתנדבות. התחומים העיקריים הם התגייסות למען הקהילה ואירועי התרמה למען גופים נזקקים. מבצע חלוקת משלוחי מנות – יש שלושה מבצעים כאלה בכל שנה, בראש השנה, בפסח ובפורים. אנחנו מחלקים משלוחי מנות לדיור מוגן, לבית רפאל. אנחנו מקיימים את יום רבין לזכר יצחק רבין, ועורכים אוהל הידברות ושיחה. ביום השואה בבוקר אנחנו מקריאים את שמות הנספים ברחבת ה"היפרכל", ואחרי הטקס העירוני יש אוהל הידברות, אנחנו שומעים סיפור של ניצול שואה ויש שיחה.

הפעולות האלה הן בשיתוף ועדת המבצעים. אנחנו עושים אירועים לגיוס מלגות לתלמידים שיוצאים במשלחת לפולין ואין להם כל הכסף לממן את הנסיעה. אנחנו מקיימים גם את צעדת אילת: צעדה של כל גופי הנוער באילת. צועדים מבית רובין לאום רשרש. השנה יגיעו מעל 400 בני נוער. יש גם התרמה של מוצרי מזון.

בראש ועדת דוברות ויחסי ציבור עומד איציק אדרי, דובר המועצה, ויש לו שני עוזרים: רותם ממן ושגיא קינן.

ועדת דוברות אחראית לדברור וליחסי הציבור: הודעות לעיתונות, פליירים, ניהול אתר האינטרנט, חוברות שאנחנו מוציאים. הוצאנו את חוברת "צעיר בעיר" – מגזין לשנת 2004. את כל ההפקה והעריכה עשו חברי המועצה.

אתר האינטרנט של מועצת הנוער פועל כבר שלוש שנים, ויש בו מידע, עדכונים, הודעות לעיתונות, תמונות מכל האירועים. אנחנו דואגים לצלם ולהעלות הכול לאתר.

ועדת הדור הבא היא עוד ועדה שאנחנו מטפחים השנה. עדי מסליקר היא יושבת-ראש הוועדה.

הוועדה קמה בעקבות המון צרכים, וגם ועדת אס"א דיברה עליה. העיקרון הוא פיתוח גרעין חיובי מההתחלה, מבית-הספר היסודי, וכך כשהתלמידים יגיעו אלינו, לתיכון ולחטיבות הביניים, יהיו להם פחות חששות ויותר מעורבות חברתית. הם ידעו לאן הם מגיעים בלי פחדים. מעבר לכך אנחנו עובדים עם מועצות תלמידים יסודיות, ומחר יש לנו פעילות טרייה. כל השנה עבדנו על בניית תוכנית. הפעילות הראשונה היתה יום נטיעות עם מועצות התלמידים, כדי להדגיש את פתיחת האירועים, ביער המתנדב באילת. אנחנו מקווים להפוך זאת למסורת ושיהיה לנו יער.

גם נפגשתם גם עם הרכזים החברתיים של בתי-הספר.

נכון, נפגשנו עם הרכזים של בתי-הספר היסודיים. הגשנו להם את התוכנית שלנו והתחלנו לעבוד מולם – כל בית-ספר לפי הצרכים שלו, כי בכל בית-ספר זה שונה. התאמנו תוכנית ואנחנו רצים אתה. אנחנו בונים את הגרעין הראשוני.

ועדת אלימות היא פרויקט שנתי שלקחנו על עצמנו. בראשות הוועדה ליעד הרוש.

זאת ועדת לא לאלימות.

או ועדה למניעת אלימות.

אנחנו מקבלים הרבה עזרה בתחום הזה. הגענו למשהו ראשוני, שצריך לעבור. אפילו פנינה עוד לא ראתה אותו. זה יובא אליה לאישור ביום ראשון.

הוועדה קמה בגלל רמת האלימות הנוכחית והשימוש בסמים ואלכוהול שהולך וגובר. המטרה היא למזער את רמת האלימות בבתי-הספר ובין בני הנוער ולמזער גם את השימוש בסמים. אנחנו לא יכולים להיות אופטימיים ולהגיד שנעלים אותם לגמרי, אבל אם נצליח לשנות את המצב בכמה אחוזים, עשינו את שלנו. נפגשנו לפני כמה חודשים עם פנינה זיו, אורלי אטיאש ושושי מ"נוער לנוער". ישבנו, שינינו את התוכנית, והיא בשלבי סיום. היא צריכה לעבור אישור של פנינה זיו. הרעיון הוא שיהיה שבוע אינטנסיבי: בשלושת הימים הראשונים יופעלו השכבות הגבוהות, בימים האחרונים תופעל החטיבה התחתונה. מה שיסכם את השבוע הזה הוא יום ספורט של שלושת בתי-הספר. אנחנו לא יודעים אם הוא יהיה עירוני או בכל בית-ספר בנפרד.

התוכנית תהיה מותאמת לכל שכבה. בתוכנית יש סרטים, פעילויות של המשטרה בנושא, מכורים נקיים שיספרו על החוויות המדהימות שעברו ועוד.

גולת הכותרת שהמועצה עובדת עליה, ואנחנו בתחילת הדרך, היא שבוע הנוער, שמתקיים מדי שנה בשנה כבר שמונה שנים. זה השיא מבחינת העבודה. הוא מתקיים בסביבות מאי ונפתח בתערוכה. אנחנו נותנים את המקום לתלמידים במגמות אומנות ולתלמידים יצירתיים לשים את התמונה שלהם. אנחנו עושים תערוכה גדולה ובכך פותחים באופן רשמי את אירועי שבוע הנוער.

עם גופי הנוער אנחנו בונים מבצעי התרמה במשך כל השבוע – התרמות בסופרמרקט, חלוקת גבינות בבתי חולים, צופים שיעשו ניקיון חופים – זה היה בשנה שעברה. בכל יום בשבוע יש מבצע התרמה כלשהו. לפני יום הנוער מתקיים ערב הצדעה לכוחות הביטחון וההצלה: להקות אילתיות עולות על הבמה, ואנחנו מכבדים אותם הכי טוב שאפשר. בבוקר של אותו יום מחליפים את בעלי התפקידים בעיר, מראש העיר ועד בעלי תפקידים מרכזיים בעירייה.

ליום אחד, נכון?

זה מה שנקרא חילופי שלטון.

כאן זה נקרא יום ירוק.

אנחנו מתחלפים בבתי מלון, בשדה התעופה – החלפנו טייס. אנחנו משתלטים על העיר עד הסוף. בערב מתקיים האירוע המרכזי והגדול: בחירת נער ונערת אילת. המיונים מתקיימים חודשיים קודם לכן והנערים עובדים מאוד קשה. יש אומן מרכזי, סטנדאפיסט, שמופיע תוך כדי הבחירה. מאוחר יותר יש מסיבת ריקודים עם די-ג'י. בזה מסתיים השבוע. כך פורקים את כל המתחים של השבוע הלחוץ. בחוברת שחילקנו לכם יש דברים נוספים שלא פורטו כאן: כל התוכנית השנתית, עם פגישות שערכנו ועם פעילויות שעשינו במשך השנה ועוד יעשו לקראת סוף שנה.

יש לכם נציגים במועצה המחוזית, נכון?

כן.

הם שותפים פעילים, למרות המרחק, בכל הסמינרים והמפגשים. יש להם ימים קבועים למפגשים לכל ועדה בצורה מסודרת ושיטתית לאורך כל הזמן.

דבר נוסף: אחד הדברים האחרונים שנעשו, בפגישה עם ראש העיר, הוא החלטה על הקמת ועדת נוער בתוך הוועדות שיש בעירייה. תוקם בעירייה גם ועדת נוער, שתדון בכל מיני נושאים מרכזיים. ישבו בה נציגים מהמועצה ונציגים ממועצת העיר. יחד נדון בנושאים מרכזיים שחשובים לנוער וקשורים לו, על סדר היום שלנו.

אנחנו ניתן לכם את הכסות ואתם תדונו בכל מה שאתם רוצים. ההחלטות שלכם יעברו כמו בכל ועדה אחרת. כדי לתת לזה עיגון חוקי אנחנו נשמש קישוט.

אצל כמה מכם אחד ההורים לפחות היה תלמיד באילת? יש כאן תלמידים כאלה? קרוב לחצי. איך אתם רואים את המצב: הילדים שלכם יהיו תלמידים באילת? מי שחושב כך שירים את היד. יותר מחצי חושבים כך. יפה מאוד. יש בכך גם התחייבות מסוימת. אני רואה בכם נציגים.

אני רוצה לנצל את ההזדמנות, ביקשתי בקשה מיושבת ראש המועצה העירונית, גל: ביום 4 באפריל יהיו כאן 30 טיסות, וחשבתי שהתלמידים – נוער צעיר ויפה – יקבלו את פניהם בפרח ובאמירה.

עם החולצות המרשימות.

זה הלוגו החדש.

הודלף לי שאתם מוכנים לכך. זה דבר חשוב. שנית, אני רוצה לבקש עוד בקשה, נוסף על כל מה שדיברנו: הבחירות האחרונות היו הבחירות הראשונות לבני 17 פלוס. היתה רמת מעורבות מדהימה, למעט קטע אחד. בסיבוב הראשון 70 בני נוער נסעו לפולין.

נכון.

זאת היתה מערכת בחירות מורכבת. התחייבתי בפני חברי הפוליטיקאים שיתחיל אתכם מהלך לבחירות ודמוקרטיה נקיות. אתם כבר משופשפים, עברתם את המערכה הזאת. וצריך להכין דור בוחרים עתידי. אין לי שום דבר ברמה האישית, אלא יש רצון לדבר על הדברים. היתה מערכת בחירות לא פשוטה, לא קלה.

טוב יהיה אם נדבר במועצת הנוער – וזה רעיון גולמי – על איך יוצרים מערכת של הידברות, איך מבינים שוויכוח זה דבר לגיטימי, איך שומרים על טוהר במערכת כזאת. בעוד ארבע שנים נגיע לזה. חשוב לי שקולכם יישמע. אתם מערכות הריסונים והאיזונים המשמעותיות ביותר. חשבו מה ניתן לעשות בעניין הזה. אחר כך אזרוק עוד רעיונות. הנושא הזה חשוב מאוד.

אני מתנצלת, אבל לילית אזולאי, רינה מסיקה ואני עוזבות. נהנינו מאוד. יש לנו עניין משותף עם בתי-הספר היסודיים והתיכוניים.

אספר על תוכנית נוספת: נוער אילת אומר לא לסמים. כאן קוראים לזה "בראשית". אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי למעט את השימוש בסמים בקרב בני הנוער. אנחנו עוברים הרצאות על כל סוגי הסמים שיש כדי לדעת איך לטפל בכל מיני מצבים. אנחנו עובדים עם ילדים קטנים שההורים שלהם היו פעם מכורים לסמים. אנחנו נותנים להם שעה וחצי של התנתקות מכל מה שהיה סביבם. אנחנו עושים עוד כל מיני פעילויות בעיר, באים לכל מיני מקומות. ב-29 במרס אנחנו נוסעים לירושלים כדי לקבל את פרס החינוך.

חשוב לי לספר: הרעיון נולד ב-1995-1996. הוא הקיף את כל תלמידי העיר בחטיבות העליונות. הסתבר שהגורם המשפיע מבחינת היכולת לסייע הוא החברים. זה עלה מתוך הסקר כממצא ברור מאוד. לא אבא ולא אמא – החברים. שם צץ הרעיון להקים את המסגרת הזאת של נוער אומר לא לסמים. זה היה הבסיס.

מדובר בקבוצה גדולה של בני נוער, 150 חבר'ה, שיש להם מועדון, הם עושים עבודה יפה.

מה הגישה של הנוער בנושא עישון?

זה חלק מהנורמה.

זאת מחלה מקומית.

בכיתות ז-ח נבחרים ילדים מכל כיתה והם מעבירים לכיתה מסרים בנושא סמים, אלכוהול ועישון. יש התייחסות לכל דבר. כמה זה עוזר, לא יודעת.

התופעה נפוצה?

כן.

אומרים "זה לא טוב אבל לא נורא".

זה הפך לנורמה מסוימת.

מה אחוז המעשנים בכיתות י"א-י"ב?

80%.

50%.

עם כל הכבוד והחשיבות למאבק בסמים חשוב שתתייחסו גם לנושא העישון, אולי בקבוצות אחרות, בוועדה אחרת. תתייחסו לזה. הוא הורג.

יש כאן מעשנים?

חמישה-שישה.

עישנתי מגיל 16, כשהייתי בגילכם. אבל אחרי כמה שנים ידעתי להפסיק. כדאי לא להתחיל. רוב המתחילים לא מפסיקים. אנחנו יודעים שזה לא בריא.

עישנתי פעם אחת בגיל 5-6 ומאז לעולם לא.

יש לכם בקשות אלינו?

יש לי בקשה להשתמש במעמד הזה לעניין אחר: עד לפני כמה שנים היתה בבתי-הספר אפשרות לגבות סכום מסוים למועצות תלמידים. זה התבטל. הסכום היה שלושה שקלים.

הכוונה לגבייה מהתלמידים.

כן, בגבייה הכללית. זה התבטל בזמן האחרון. זה מוריד את היכולת של המועצה לעבוד. אומנם הסכום לא גבוה, אבל זה מוריד את יכולת העבודה. בתי-ספר אחרים יכולים למצוא דרכים אחרות. בבית-הספר שלי יש בעיה. אין לנו תקציב. בכלל.

יש 3,500 תלמידים בכיתות ז' עד י"ב.

בבית-הספר שלו יש 1,000 תלמידים.

יש 3,000 תלמידים.

כשקצת ירווח העירייה תמצא את התקציב.

הבעיה היא תחושה של שותפות, יותר מהכסף.

זה היה עשרה שקלים. כדי שמועצה תתפקד, שתהיה סיבה להשתתף במועצת תלמידים, תלמידים ירצו להיכנס לזה.

לגבי המעורבות, ההשתתפות, זה דבר טוב כשלעצמו. לגבי המינון – אזמין אלי את יושבת-ראש מועצת הנוער העירונית ונדבר על מציאת אפיקי מימון. אני מלמד את כל התושבים שהעירייה היא לא הגורם היחיד למימון.

כשאתם עושים מבצעים, משלוח מנות, ארגון מזון לנזקקים, שכל תלמיד יתרום 3 ש"ח למטרה הטובה ההיא. כך לא גביתם לצורך הפעילות של מועצת התלמידים, והעירייה תוסיף את אותו סכום.

שקל על שקל.

אני קונה את ההצעה. אבל אתם גובים שלושה ש"ח מתלמיד.

יש לנו עוד בקשה: הפרויקט למניעת אלימות חשוב לנו בתור המועצה. לקחנו אותו כיוזמה שחשובה לנו, וחשוב לנו לבצע את השבוע הזה, שיהיה אחד השבועות המועילים יותר לנוער, שייתן גם ערך נוסף. עבדנו בשיתוף עם שוש – מרכזת נוער אומר לא לסמים, היא הקדישה לנו זמן רב מאוד. בתוך התקציב הזה, אף שניסינו לצמצם, יש גם הוצאות של הרצאות שצריך להביא, וגם הוצאות על הצגות. זה לא בשמים. השתדלנו. הבקשה שלי אליכם, וגם לפנינה – היא תקבל את זה ביום ראשון – שתעזרו להוציא את זה לפועל מהבחינה התקציבית. שהעבודה שהשקעה, עם הרבה מאוד תלמידים שהיו מוח חושב, לא תיפול בגלל בעיה תקציבית.

זה לא ייפול בגלל כסף.

תרשמו.

תודה שבאתם. הגעתם אחרי שעות הלימודים, במקום לעשות דברים אחרים, באתם לראות אותנו. התארגנתם יפה עם החולצות, הצגתם לנו דברים מעניינים בהחלט, ואתם עושים פעילות מאוד מכובדת. הלוואי שבכל עיר הנוער יהיה מאורגן כך. אנחנו מסיימים כאן את היום, וברשותכם אני רוצה להודות לראש העיר. תודה רבה, מאיר. תודה, פנינה. תודה לכל הצוות.

סוף טוב הכול טוב. היום היה לנו סוף מעולה, טוב יותר מכל היום. שמחנו לראות אתכם. הלוואי שתהיה לכם פעילות פורייה ומפגישם נוספים.

תודה רבה.

תודה רבה.

הסיור הסתיים בשעה 15:45.