ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 22/03/2004

פרסום דו"ח מעמדה של הספרייה הלאומית, הצעה לדיון מהיר של ח"כ גילה גמליאל

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8325



14
ועדת החינוך והתרבות – 22.3.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8325
ירושלים, ה' באייר, תשס"ד
26 באפריל, 2004

הכנסת הששה עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 205
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום ב', כט' באדר התשס"ד, 22.03.2004, בשעה 10:45


ס ד ר ה י ו ם

פרסום דו"ח מעמדה של הספרייה הלאומית

הצעה לדיון מהיר של ח"כ גילה גמליאל
נכחו
חברי הועדה: היו”ר אילן שלגי
גילה גמליאל
טאלב א-סאנע
מוזמנים
מיכה ינון, מנהל מינהל התרבות, משרד החינוך התרבות והספורט
פרופ' מנחם מגידור, נשיא האוניברסיטה העברית
משה ויגדור, סגן נשיא ומנכ"ל האוניברסיטה העברית
משה אהרוני, מל"ג, ממונה על פרוייקטים מיוחדים
פרופ' יצחק זמיר, שופט (בדימ.)
יועצת משפטית
מירב ישראלי
מנהלת הועדה
יהודית גידלי
נרשם על-ידי
חבר מתרגמים בע"מ











פרסום דו"ח מעמדה של הספרייה הלאומית
היו”ר אילן שלגי
אנחנו בדיון בנושא של בית הספרים הלאומי, ומה מעמדה של הספריה הלאומית. זוהי הצעה לדיון
מהיר של חברת הכנסת גילה גמליאל, שהיא גם חברת הוועדה הזאת. אני תיכף אעביר אליה את רשות הדיבור. נמצאים איתנו נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ' מנחם מגידור, השופט העליון לשעבר, מר זמיר, מר מיכה ינון, ראש מינהל התרבות במשרד החינוך התרבות והספורט. נמצאות איתנו גם עורכת דין מירב ישראלי, יועצת משפטית בוועדה, הגברת יהודית גידלי מנהלת הוועדה, חברת הכנסת גמליאל ואנוכי. חברת הכנסת גמליאל, בבקשה.
גילה גמליאל
שלום. אני ביקשתי לכנס דיון דחוף של הוועדה. זה התחיל קודם כשביקשתי מהמרכז
למידע ומחקר של הכנסת להתעדכן בכל הכלים מדוע אין ספרייה לאומית במדינת ישראל כעם הספר, כי אנחנו בעצם מקילים ראש בכל מה שקשור לנושא הזה, ואז בעצם נאמר לי שמכינים דו"ח שצריך לברך את פרופ' מנחם מגידור נשיא האוניברסיטה העברית על עצם העניין של הקמת וועדה שבחנה אפשרות לקחת את הספרייה הקיימת כיום, שהיא ספרייה טובה ולשדרג אותה למעמד של ספרייה לאומית, ואז המתנתי במשך כחודש על מנת לקבל את הדו"ח. אני קראתי בו בעיון רב וחשבתי שיש לו חשיבות עליונה להעלות אותו לדיון בוועדת החינוך על מנת שניבחן לאמץ את המסקנות של הדו"ח ולפיכך אנחנו יכולים לקדם את העניין על מנת שדברים ייצאו מהתאוריה לפועל. אני חושבת שאם עיינת בדו"ח, יצא לך לעיין בדו"ח?
היו”ר אילן שלגי
כן, כן.
גילה גמליאל
מצויין. אז מבחינת המטרות והתפקידים של הספרייה הלאומית שתקום ספריה שתהיה גם
נגישה לכל האזרחים. יש מדינות רבות בעולם שקיימות בהן כאלה ספריות. לצערי במדינה שלנו עוד לא השכילו והפנימו את חשיבות העניין, שאם אני אומר בקצרה את המטרות העיקריות, אז מלבד זה שאמרתי כבר קודם שתפנה לכל הציבור הרחב ותאפשר לכל אדם נגישות ברמה גבוהה לכל האוספים והאוצרות של העניין. היא גם תתבסס על האוספים והאוצרות שכבר קיימים כיום באוניברסיטה העברית, אבל היא תפעל גם להרחבה מתמדת של האוספים, כך שנניח כל עיתון יהיה מחויב להגיע אליה, וכל הוצאה לאור, כך שהאינפורמציה תהיה מעודכנת. גם כל המערך הטכנולוגי שיתפתח, שיפותח שם יהיה נגיש לכל בית הן מהאתרים באינטרנט והן על מנת לבצע שם את כל התחומים גם במערך תרבותי, שניתן יהיה להפעיל הרצאות וכל הדברים האלה, כנסים, קונצרטים שיהיו פתוחים לציבור הרחב. זה גם ייתן לנו מעמד בינלאומי לכל אנשי המחקר מבחינה עולמית שיידעו שיש להם את האפשרות להגיע כאן לספרייה ולקבל את כל האינפורמציה, מה שהיום יש בה חסכים. מי שבא מהאקדמיה היום יודע שאומנם יש סיכרון בין כל הספריות באוניברסיטאות, אבל יחד עם זאת אין שום ספרייה, שזה בעצם היעד שלה, לרכז את כל האינפורמציה על מנת לבחון את האפשרות בשילוב טכנולוגיה מתקדמת, על מנת שניתן יהיה לגבש את כל האינפורמציה במקום אחד מרוכז, שזה בעצם יהיה מטרת על מתוך תפיסה של המדינה שגם תשקיע את המשאבים הראוים על מנת לקדם את העניין הזה. היא גם תשמש כמו שאמרתי, ספריית מחקר לכל הסטודנטים בעולם, לא רק בארץ, וניתן יהיה לתעל את זה לכל הקהילות בעולם, כפי שהיטיבו להגדיר את זה בצורה מצויינת בדו"ח, גם ללימודים של ארץ ישראל, של יהדות, של הציונות וכל מה שכרוך בכך, המורשת והכל, יהיה ניתן להעביר את האינפורמציה משם. אני חושבת שכמו שהם המליצו, יהיה ניתן לשלב זרועות ולדאוג גם למשאבים ביחד עם מפעל "יד-הנדיב" שיהיה ניתן דרכם אולי לדאוג גם למבנה הולם וראוי לספרייה. יהיה ניתן להקים את זה בבעלות משותפת אם בעצם את כל התשתית הראשונית היא תתקבל על ידי האוניברסיטה העברית, יהיה ניתן ליצור איזה שילוב של זרועות גם מצד המדינה, גם מהאוניברסיטה העברית וגם עם כל המוסדות להשכלה גבוהה שייראו לנכון, הסוכנות היהודית וגופים נוספים, על מנת להקים את המפעל הזה. אני חושבת שהמפעל הזה הוא דבר מתבקש, אני מאוד מברכת על כך. מאוד שמחתי כשקראתי את הדברים, שכבר קמה וועדה שבוחנת את הדברים, אני חשבתי בהתחלה לבקש שתקום כזאת וועדה. עכשיו איך שהאמצעים יוצגו, אני חושבת שמן הראוי לבצע דיון מעמיק בוועדת החינוך, על מנת שנראה איך אנחנו יכולים לדאוג לשדרג את ההמלצות "תכלס", לעשייה בפועל. אז מכיוון שכך אני ארצה לשמוע גם אותם על העבודה המבורכת שלהם ולברך אותם על כך, ולראות איך אנחנו יכולים לסייע, וועדת החינוך.
היו”ר אילן שלגי
אני מודה לך גילה שהעלית את הנושא הזה לדיון. אני ביקרתי באוניברסיטה העברית לפני
כחודשיים ואז פרופ' מגידור לקח אותי גם לבית הספרים הלאומי ויכולנו לראות מעט מהמרובה שיש שם ולהתרשם מאוד. אנחנו גם ראינו שהתנאים שבהם נשמר החומר היקר טעונים ברובם שידרוג. יש כמובן מצוקת תקציב. לאוניברסיטה העברית יש זכויות רבות בכך שהיא לקחה על עצמה להקים ולנהל את בית הספרים הלאומי, וכאשר זה נעשה, זה היה למעשה הגוף היחיד שהיה ניתן לבקש ממנו לעשות את זה. זו הייתה האוניברסיטה היחידה חוץ מהטכניון בחיפה, ואומנם צריך לשבח את האוניברסיטה שעשתה ועושה ויש לה בזה הרבה זכויות עבר וזכויות הווה. אבל ראוי שמדינה תיקח על עצמה להקים בית ספרים לאומי, ספריה לאומית, כפי שקיים בקונגרס בוושינגטון, ספריות אחרות במדינות תרבות, ואני סבור שאצלנו, יש לנו אפילו חובה נוספת, וזה גם להראות בית ספרים יהודי עולמי, כשמדינת היהודים ומדינתו של עם הספר צריכה באמת לתת את תשומת הלב ואת התקציבים הראויים, כדי שיהיה לה בית ספרים לאומי, ספריה לאומית ברמה גבוהה ביותר. גם אני קראתי את תמצית הדו"ח וגם חלק מהדו"ח של הוועדה הבינלאומית שהגישה דו"ח כמה שנים קודם לכן, אבל נשמח לשמוע מכם את עיקרי הדברים ואיך אתם רואים את המשך הדברים הלאה. האם מצפים מהממשלה לחקיקה שתבוא משם, אולי חקיקה שתבוא מאיתנו. בבקשה.
מנחם מגידור
אני מברך באמת את כבוד חברת הכנסת גמליאלי על היוזמה הזאת. אני לא רואה את עצמי
כצדיק גדול, אבל כמעט בקטגוריה של צדיקים שמלאכתם נעשית בידי אחרים, משום שזה בדיוק הדבר שיכול לסייע לנו לנסות להזיז את המפעל העצום והחשוב הזה שהאוניברסיטה נשאה אותו על גבה במשך כשמונים וחמש שנים. אני חושב שמדינת ישראל והעם היהודי ראויים שיהיה להם באמת ספרייה לאומית של ממש. אני אזכיר רק כמו שאמרתי את ההיסטוריה: הספרייה בעצם הוקמה ב1892- על ידי חזנוביץ פה בירושלים. זה נקרא אז "ספריית בית מדרש אברבנאל" מתוך ניסיון לאסוף ספרים עבריים לתועלת הציבור הרחב כספרייה לאומית. הקונגרס הציוני ב1905- מגדיר אותה כספרייה הלאומית. זה הבסיס, זה הגרעין של הספרייה הלאומית של העם היהודי. כשבונים את המפעל הציוני אז צריך בין היתר גם משהו שהוא בית ספרים לאומי. והדבר הזה, כשם שהקונגרס הציוני הראשון ראה להקים אוניברסיטה שהיא האוניברסיטה לאומית, צריך גם בית ספרים לאומי, וראוי ש"בית מדרש אברבנאל" יהיה בית הספרים הלאומי. באותה תקופה הספרייה הזאת נוהלה על ידי "בני-ברית". ארגון "בני-ברית" לקח על עצמו לנהל את הספרייה והספרייה בעצם הפכה להיות בבעלותו ובניהולו של ארגון "בני-ברית".
ב1920- נחתם חוזה בין ועד הצירים של התנועה הציונית ל"בני-ברית", שועד הצירים מקבל עליו את הספרייה, ואז התנועה הציונית מחליטה מיד להעביר אותה ולאחד אותה עם האוניברסיטה. האוניברסיטה אמנם נפתחת רק ב1925-, אבל ב1920- כבר יש תוכניות קונקרטיות להקמת האוניברסיטה וזאת אמורה להיות גם הספרייה הלאומית וגם ספרייה של האוניברסיטה שבבניה. האפקט של שילוב הספרייה עם האוניברסיטה היה דרמטי. הספרייה, עם כל הכבוד ל"בני-ברית" ולאנשים שהשקיעו הרבה מאמץ להקמת הספרייה ב1920-, ב1920- מדובר על ספרייה שיש בה כארבעים אלף ספרים לא מקוטלגים ברובם הנדון, מצב תחזוקה, לפי התיאורים, מצב תחזוקה מ1920- קצת קשה לזכור, אבל מצב תחזוקה כנראה מאוד גרוע, אבל מהרגע שהמפעל להקמת האוניברסיטה לוקח על עצמו גם את הנושא הזה של הספרייה, נרתמים, כשם שנרתמים לאסוף כסף לתרומות ולגייס כסף לבניינים, גם לגייס כסף לאיסוף ספרים. ובמקומות בכל רחבי העולם היהודי, וועדות איסוף ספרים להקמת בית הספרים הלאומי, כחלק מהקמת האוניברסיטה. בברלין, בניו-יורק ובפריז. כשהאוניברסיטה נפתחת ב-1925, בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי כבר כולל ארבע-מאות אלף ספרים. היום הוא כבר למעלה מחמישה מיליון. כל אותם שנים בית הספרים הוא בעצם חלק מן האוניברסיטה שמנסה כמיטב יכולתה במגבלות תקציביות, להחזיק אותו, להשקיע בו. התקציב השנתי שלו אגב, הוועדה הזאת עשתה בדיקה של מה ההוצאות שעולות בהפעלתו הנוכחית וזה עומד על כששים מיליון שקל, כאשר לא מדובר על השקעות בסיסיות של הקמת הבניינים, רכישה וכך הלאה. גם היום הספרייה צריכה להיות הרבה יותר פתוחה לציבור מבחינת החומרים, מבחינת השרות למערכת החינוך בשיתוף משרד החינוך. זה אוצר חשוב מאין כמוהו. אבל גם היום, אני רוצה לציין, ששבעים וחמישה אחוז מהמבקרים בספרייה, אינם מאנשי האוניברסיטה העברית. שבעים וחמישה אחוזים מהציבור הרחב. בעיקרון גם ציבור של סטודנטים וחוקרים, אבל רובו לא מהאוניברסיטה. אתה הזכרת את הנושא התקציבי. לפני כחמש עשרה שנה הוועדה לתכנון התיקצוב התחילה לתת לראשונה הקצבה מיוחדת לאוניברסיטה לניהול הספרייה שההקצבה הייתה קטנה יחסית היא הייתה בסדר גודל של חמישה, ששה מיליון שקל.
גילה גמליאל
היא ניתנת לספריה באוניברסיטה העברית?, לא לשאר הקמפוסים?
מנחם מגידור
ות”ת נותנת הקצבות לפי המודל של ות”ת הנוכחי לפי תפוקות של סטודנטים למחקר וכן הלאה.
היא נותנת גם הקצבה לספריות, כללי. אבל בנוסף לזה, היא גם ראתה את האוניברסיטה העברית כאיזה קטגוריה, סעיף יהודי מיוחד שהיה בערך כששה שבעה מיליון שקל, וכשחצי מהתקציבים גם גדלו לאוניברסיטה והיתה סכנה להתפתחות של הספרייה, ות”ת הגדילה באופן משמעותי את ההקצבה.
גילה גמליאל
זה ממתי זה?
מנחם מגידור
מלפני ארבע או חמש שנים. בערך כמחצית מעלותה של הספרייה. כי עלותה למעשה למעלה
משלושים מיליון שקל, לדאבוני הדגול זה קוצץ עכשיו במסגרת הקיצוצים, זה ירד לעשרים ושבע עכשיו במסגרת הקיצוצים התקציביים. אנחנו, האוניברסיטה העברית, כבר מספר שנים, וקודמי בתפקיד ראה צורך לנסות ולחשוב איך להפוך את הנכס החשוב הזה, לבאמת ספרייה לאומית של ממש. ולפני כשמונה שנים ביחד עם משרד החינוך, שר החינוך המנוח זבולון המר, נשיא האוניברסיטה דאז והקרן "יד-הנדיב" שגילתה עניין ומעורבות רצינית בספרייה, הקימה וועדה בינלאומית שעמד בראשה פרופ' מיכאל פלדמן ממכון וויצמן. היו בוועדה אנשים מאוד נכבדים כמו ג'ים בילינגטון מספריית הקונגרס בוושינגטון, ראש הפודליאנה באוקספורד ראש הדויטשביבליאוטק בפרנקפורט. אנשים שבהחלט יודעים מהי ספרייה לאומית, והגישה דו"ח שבו היא ממליצה על הקמת רשות לפי חוק, שמדינת ישראל בעצם תיקח על עצמה, תוך הכרת מקומה של האוניברסיטה העברית בעניין הזה, את הספרייה הלאומית. מכל מיני סיבות, בין היתר גם סיבות תקציביות, קשה מאוד היה להעביר את העניין הזה. מר ינון היה מאוד מעורב גם בנסיונות להעביר חקיקה בנושא הזה, והעניין הזה לא נסתייע. ולפני כשלוש שנים אני הגעתי למסקנה שצריך לחפש שיטות אחרות. שהדרך ליצור רשות על פי חוק מאחר ולא הצלחנו, צריך לחפש דרכים אחרות, על מנת לערב ולתת את הנסך הזה כמתנה ללאום, אבל לערב גורמים נוספים בנושא הזה, החל באמת מקרן "יד-הנדיב" שרצתה לעשות את זה רק בתנאי שיהיה זה גוף שיש לו מידה רבה של עצמאות, את משרד החינוך, את אנשי האקדמיה האחרים, וגם קרנות פילנטרופיות וגם גורמי חינוך והשכלה. אני, בהתייעצות עם קרן "יד-הנדיב", מיניתי וועדה שכבוד השופט זמיר הסכים לעמוד בראשה, והדו"ח שאתם רואים לפניכם הוא דו"ח שהגישה הוועדה. אני אתן מיד לפרופ' זמיר להציג את הדו"ח, אבל במילה אחת אני רוצה לומר: מדובר שם על תהליך ייסוד הספרייה הלאומית בשני שלבים, כשבשלב ראשון, יסוד חברה בבעלות האוניברסיטה העברית ואחר כך, כשיוכשרו התנאים הדרשים שבאמת נעבד את המודלים, ודיברתי עם שרת החינוך בעניין הזה, נעבד את המודלים בשיתוף פעולה עם הגורמים הנוספים, אנחנו נצא לתהליך שבו הדבר הזה יהיה באמת בבעלותו של הלאום. אני יכול לומר לכם רק שההחלטה על הקמת חברה של היציאה לצעד הראשון, זו החלטה של האוניברסיטה העברית, התקבלה בישיבת הוועד הפועל של האוניברסיטה שהתקיימה בתחילת החודש. הנושא שאני מקווה שיוסדר, אנחנו לא מסוגלים לעשות את זה אלא אם כן אתה תוכל להמשיך לפחות ברמה הנוכחית. אנחנו מוכנים להמשיך ולתמוך לפחות ברמה של הספרייה.
גילה גמליאל
זה מצריך עוד הצבעה בסנאט או שזה מספיק בוועד הפועל?
מנחם מגידור
לא, זה מספיק. אנחנו זקוקים עדיין להחלטה הסופית של הסנאט שבו הוא יוכל להמשיך לתת
את אותה תמיכה, בגלל שאנחנו מוכנים להמשיך במתן התמיכה ברמה הנוכחית, למרות הקשיים התקציביים, ברמה הנוכחית שאנחנו עובדים ברמה של שלושים וכמה מיליון שקל, אבל בהוצאה הנוכחית אנו זקוקים בהחלט לנושא הזה של ות”ת. עם ות”ת היה מפגש שהגישה באופן כללי היא מאוד חיובית. אני מאוד מקווה שות”ת, ביום רביעי הקרוב אמורה לדון ולהביע את הסכמתה העקרונית, כך שבהחלט יהיה אפשר לצאת לדרך בשלב הראשון.
גילה גמליאל
וכדאי יהיה באמת במסקנות של הוועדה היום, באמת לפנות בגישה חיובית שאכן יאשרו.
היו”ר אילן שלגי
כן, בהחלט.
מנחם מגידור
בכל מקרה, אני רוצה להגיד עוד דבר אחד שמשהו במעט מסאי, אבל משהו אפשר לעשות עם
הספרייה הזאת לחיי התרבות של מדינת ישראל, של התרבות היהודית ושל העולם, אפשר לראות בחומרים שאנחנו לאט-לאט, בעיקר מתרומות שאנחנו מצריכים להעמיד עוד חומרים שאנחנו שמים על האינטרנט. אנחנו בתהליך של העמדת האוספים למשל של היודאיקה על ידי סריקתם והעמדתם באינטרנט בצורה פתוחה שכל אחד יכול לגשת ועיין בחומרים האלו. אוסף הכתובות שלנו למשל שהוא אוסף יפיפה כבר נמצא על האינטרנט, אוסף העיתונות המוקדמת כולו כבר נמצא על האינטרנט, זה אוסף של כל העיתונות "הצפירה" ו"המליץ" וכך הלאה, והוא בתהליך של העמדה של חומרים נוספים. אני מקווה באמת שגם מערכת החינוך בארץ וגם מערכת החינוך היהודי בעולם תדע לנצל את החומרים הללו כפי שגם נעשה בארצות אחרות. דוגמא נפלאה של שיתוף פעולה בין מערכת החינוך לספרייה לאומית קיים בספריית הקונגרס בארה"ב. הם עשו מפעל נהדר של מה שנקרא החומרים האמריקאיים. החומרים האמריקאיים שלהם, יש להם קשר למערכת החינוך השונות, יש להם מערכות חינוך מבוזרות, איך הם מעמידים ומספקים במובן מסויים את החומרים בתוכנית לימודים מאד עשירה בנושא של תולדות ארה"ב, הגאוגרפיה של ארה"ב וכך הלאה. אז כפי שכבר אמרתי, אני מברך על הדיון הזה, אני מקווה מאוד שאנחנו נוכל להוביל את המהלך, כפי שהוועדה הציעה אותו ושמדינת ישראל והעם היהודי, יש להם ספרייה, בית ספרים אוניברסיטאי, הוא לא ממלא את הפוטנציאל שלו ואני מקווה שביחד נוכל לממש את הדבר הזה שהוא חשוב מאין כמוהו.
גילה גמליאל
תודה, יישר כוח.
היו”ר אילן שלגי
תודה. פרופ' זמיר, בבקשה.
יצחק זמיר
תודה. למדינת ישראל אין כיום ספרייה לאומית. בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שהוא
מפעל עצום, נכס יקר למדינת ישראל ולעם היהודי, פועל במתכונת של יחידה, מעין מחלקה של האוניברסיטה העברית. אפשר לומר שהיא ספרייה אוניברסיטאית בעלת ערך לאומי, אבל היא לא ספרייה לאומית, בוודאי שלא ספרייה לאומית במתכונת המקובלת במדינות מתקדמות. ספרייה שעונה על הצרכים ומשמשת לאפשרויות של המאה העשרים ואחת. זה מצב שהוא כשלעצמו איננו סביר וצריך לפעול כדי לשנות אותו ולהקים במדינת ישראל ספרייה לאומית כפי שמקובל במדינות מתקדמות אחרות. כיום הזה יש גם צורך דוחק והזדמנות אולי חד פעמית, להקים ספרייה לאומית כנדרש. לצורך יש שתי פנים. הפן האחד הוא המצב של בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי כיום. זהו נכס עצום. יש בו כפי שנאמר למעלה מחמישה מיליון כותרים ויש בו אוצרות נדירים בחשיבותם למדינת ישראל, לעם היהודי, ובעצם לתרבות העולמית. אבל הנכס הזה נפגע והולך, מתדרדר והולך כך יום, בעיקר מפני שאין די משאבים לתחזק אותו במצב הקיים והראוי, ובעצם אין זה ראוי להטיל את המשימה הלאומית הזו של אחזקה וטיפוח הספרייה הלאומית, על הכתפיים של אוניברסיטה אחת, כפי שהיה מאז הקמת האוניברסיטה ועד היום הזה. המציאות היא שבעיקר בגלל היעדר משאבים, לא רק השירות לציבור נפגע אלא גם האוספים עצמם. חלק ניכר מהאוספים מוחזק מחוץ לבית הספרייה, בניין בית דייוויס בקמפוס גבעת רם, משום שהמבנה הזה הוקם ב1960- בערך כדי לאכסן שני מיליון עותקים וכיום האוסף עומד על חמישה מיליון, ולכן, ספרים רבים מאוד, מיליוני ספרים שמוחזקים במחסנים פזורים, שכורים שאחזקתם עולה הון רב, ברחבי העיר, אבל העניין הוא שהם אינם בנויים לאכסן ספרים והרבה ספרים נפגעים ויכולים להיהרס. מעבר לזה אין כסף לא רק כדי לטפח ולהרחיב את האוסף, אלא אפילו כדי לשמור על האוסף הקיים, למשל, להמשיך ולחתום על כתבי עת שאם מפסיקים לחתום עליהם, אז כל מה שנצבר במשך עשרות שנים, הולך לאיבוד. לכן הנכס הזה, אם הוא יישאר במצב הקיים, בגלל הקשיים הקיימים מזה שנים אחדות, ייפגע ויילך. נכס לאומי עלול לרדת לטימיון. זה ההערכה של הצורך. הפן השני הוא שבית הספרים הלאומי שהוקם, שמענו קרוב למאה שנה, הוקם וקיים במתכונת של ספריות מראשית המאה הקודמת שהן במידה רבה, נגיד אוסף של ספרים, מחסן של ספרים שפתוח לחוקרים ואולי למעוניינים אחרים מן הציבור. זה לא המושג העכשווי של ספרייה לאומית. ספריות לאומיות חדשות וגם ישנות שהקימו אותן, כמו ספרייה בארה"ב ובוודאי כמו הספרייה הלאומית החדשה בלונדון והספרייה הלאומית בפריז, בנויות במתכונת שונה לחלוטין. הן לא מחסן שספרים שחוקר ומטי מעט מהציבור באים אליו, אלא ראשית כל הוא אוסף של מידע שנגיש לכל אדם שמעוניין בו ואת זה משיגים בעיקר באמצעות הטכנולוגיה המודרנית. הטכנולוגיה המודרנית יכולה להביא לא את כל הספרייה הלאומית, אבל חלקים מאוד חשובים מאוד מהספרייה הלאומית לביתו של כל אדם שיש לו מחשב. בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, כפי ששמענו, התחיל להתקדם בכיוון הזה, אבל שוב, הוא יוכל לעשות זאת במתכונת הנוכחית רק באופן חלקי ובקצב איטי, וצריך לשנות את זה ולאמץ מתוך ההשקעה המתאימה, לאמץ את הטכנולוגיה המודרנית כדי לפתוח את הספרייה הלאומית בפני כל אדם ואדם. אבל הרבה מעבר לזה, משום שספרייה לאומית במובן מודרני היא לא רק אוסף רגיש של ספרים אלא היא גם מרכז תרבות לאומי, והיא גם גוף מרכזי של מערכת החינוך. היא מרכז תרבות לאומי משום שהיא מוקד לפעילויות ענפות מאוד שקשורות גם לספר, גם למה שנקרא השמע, גם היום דרך אגב, אגף חשוב מאוד בבית הספרים הלאומי מרכז בתוכו את השמע. זה מוזיקה ישראלי, יהודית וכללית. וזה לא רק מוזיקה. זה כל מיני נאומים וכל מיני דברים שלא חומר קריא אלא חומר שמיע. אז הספרייה הלאומית כמוקד תרבות יכולה וצריכה לארגן כנסים וימי עיון וסמינרים והרצאות ותערוכות קבועות ומתחלפות וקונצרטים לציבור הרחב בישראל וגם לקהלים מחוץ לישראל. דרך אגב, כשאנחנו מדברים על הפתיחות של הספרייה, אז זאת פתיחות שאיננה מוגבלת לציבור בישראל, אלא יש פה פתיחות עולמית. זה דבר שלא קיים היום. היום כדי להשתמש באוספים של בית הספרים הלאומי, חוקר מבחוץ צריך להטריח את עצמו לכאן בדרך כלל. הכוונה לעולם הרחב. אז זה יכול להיות גורם שמשפיע על התרבות קודם כל של ירושלים, אבל לא רק של ירושלים לצורך כנסים ארציים וכנסים והרצאות אחרות. מעבר לזה כפי ששמענו, ספריות לאומיות במקומות שונות, לא רק בספריית הקונגרס בארה"ב גם, הספרייה הלאומית החדשה באנגליה, הן גורם פעיל במערכת החינוך. מכיוון שזה מקור מידע עצום, העיקרי במדינה, הם רוצים לעשות שימוש בזה גם לצורכי חינוך. לדוגמא, לצורך זה הם מקיימים באופן שוטף הדרכות למורים , הם מקיימים שיתוף פעולה עם משרד החינוך והם מעמידים אוצרות שלהם לשימוש התלמידים בבתי ספר העממיים, התיכוניים ומוסדות חינוך אחרים במידה רבה באמצעות הטכנולוגיה המודרנית. נוסף לזה, ספרייה לאומית חדשה משמשת במדינות שונות, מוקד, אני לא אומר עלייה לרגל – אפשר להשתמש גם בביטוי הזה, מוקד לביקורים של בני המקום, של ישראלים אבל גם של תיירים. אם היא בנויה כראוי הכוונה היא, וזאת אחת ההמלצות שלנו, שבמסגרת הספרייה הלאומית יוקם מוזיאון הספר שיהיה בו דגש מיוחד על הספר היהודי ויש בספרייה כבר היום אוצרות נדירים של הספר היהודי. כתבי יד של הרמב"ם ואחרים, ספרי תנ"ך. זה יכול להיות אחד המרכזים התרבותיים של מדינת ישראל. אז זה מבחינת הצרכים שישנם לשם הקמת ספרייה לאומית. אמרתי שיש צורך, אמרתי גם שיש הזדמנות נדירה. זה נובע מכך ש"יד-הנדיב" , קרן רוטשילד, הביעה נכונות לפני שנים אחדות לאמץ את הפרוייקט של הקמת ספרייה לאומית כפרוייקט הבא של קרן רוטשילד. עכשיו, כשהיא מאמצת כפרוייקט לאומי נוסף על הפעילות השוטפת שלה, זוהי השקעה עצומה. היא, הרי כולנו יודעים, הקימה את הכנסת, הקימה את בית המשפט העליון, הקימה את האוניברסיטה הפתוחה, הכל מפעלים לאומיים עצומים. היא חשבה שהקמת ספרייה לאומית מודרנית ועצמאית במדינת ישראל, היא פרוייקט כזה ששווה השקעה כזאת, ולכן גם היא הקימה ומימנה את הוועדה הבינלאומית והייתה מוכנה להתקדם בהקמת הספרייה, כששני הדברים העיקריים: ראשית, הקמת מבנה מודרני הולם לספרייה הלאומית נוסף ךבניין ליידי דייוויס הקיים היום, ושנית, החדרת הטכנולוגיה המודרנית לספרייה הלאומית.
גילה גמליאל
כלומר את ההוצאות גם להקמת הבניין וגם להחדרת הטכנולוגיה אפשר לומר שיש מימון
מקרן רוטשילד?
מנחם מגידור
הם לא מוכנים להתחייב. יש גם קצת עניין של תיסכול מצד אנשי הקרן בגלל ההתמשכות של
התהליך הזה.
גילה גמליאל
הם יוכלו לקבל פה ביטוי נניח בכזה תהליך?
מנחם מגידור
כן. יש איתות חיובי שבמידה והדבר הזה ייצא לדרך הם יהיו מוכנים לקחת את ההוצאות, שהן
הוצאות של השקעה, הם לא מוכנים לקחת על עצמם את ההוצאות של האחזקה והטיפול השוטף, הם רוצים בתנאי שהדבר יובטח שאפשר להחזיק על זה ברמה נאותה שזה יהיה קיים.
יצחק זמיר
הדו"ח כפי שאמרתי בשעתו, הייתה אצלם בשלות להיכנס לפרוייקט הזה ולהשקיע את הסכום
הרצוי שהם היו מוכנים להשקיע. הם מאוד התאכזבו ולכן גם התקררו כתוצאה מהטיפול. הדו"ח של הוועדה הבדיקה הבינלאומית שהוגש ב1998-, לפני חמש-שש שנים והם התרשמו שמדינת ישראל לא מעוניינת בזה משום שנערמו קשיים רבים בחקיקת החוק לפי הנושא של וועדת הבדיקה הבינלאומית . הקשיים לא נערמו משום שהמדינה לא הייתה מעוניינת בהקמת הספרייה הלאומית, בגלל כל מיני שיקולים משפטיים.
היו”ר אילן שלגי
נדמה לי שהמדינה הסתייגה מחקיקה.
מנחם מגידור
כן, הסתייגה מחקיקה.
יצחק זמיר
משרד המשפטים הסתייג מזה. זה אפילו לא הגיע למשרד האוצר שגם הוא היה צריך.
משה ויגדור
הוא היה מעורב קצת וגם הוא הסתייג מסיבות תקציביות.
יצחק זמיר
אבל זה בעצם נתקע במשרד המשפטים גם מסיבות משפטיות, לא צריך להיכנס לסיבות
בשלב הזה. והם גם התרשמו לכן בטעות, שאולי גם האוניברסיטה העברית לא כל כך מעוניינת משום שהאוניברסיטה העברית נדרשה מצדה לתת מתנה בעצם, נכס עצום, זה בניין ליידי דייוויס, כל הספרים ששם זה בעצם בבעלותה, לתת את זה בעצם ללא תמורה. לכן הם למעשה התרשמו שהשעה איננה כשרה, שאין עניין לא למדינה, לא לאוניברסיטה והם התקררו. אנחנו נמצאים איתם כל הזמן בקשר. הוועדה הזאת פעלה בתיאום, בשיתוף, במימון חלקי של "יד-הנדיב", העניין עדיין קיים. צריך להחיות אותו. הוא במידה רבה, הייתי אומר אפילו מכרעת בתחושה שלהם שהפעם זה עניין רציני. באיזה מובן זה רציני? שהאוניברסיטה רצינית ומחובתה לעשות את כל מה שצריך, כלומר לתת את הנכס הזה להקמת הספרייה הלאומית ושהממשלה באמת מעוניינת בזה. עכשיו, האוניברסיטה, אני יודע מהמגעים שלי עם השותפים, עם הנהלת האוניברסיטה, שהאוניברסיטה מעוניינת ומוכנה לתת את חלקה והראייה הטובה היא שבחודש הזה, הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית, הוועד המנהל כבר מזמן נתן את אישורו. הוועד הפועל של האוניברסיטה העברית אימץ את הדו"ח הזה ונתן אור ירוק לאוניברסיטה להתחיל לבצע את הדו"ח ואני מאמין שמצד האוניברסיטה כל הנכונות לממש את הדו"ח. הבעיה העיקרית היום היא התחושה של "יד-הנדיב" שהמדינה, שהממשלה בעצם גם היא מוכנה לתת את חלקה, זה מתחיל בזה שהמועצה להשכלה גבוהה תמשיך לתת בשלב הראשון שהוא שלב המעבר את אותה תמיכה משום שהשלב הראשון מדבר על כך שבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי שכיום הוא בנוי כמחלקה אוניברסיטאית, יוקם כחברה נפרדת, אמנם בבעלות האוניברסיטה, אבל תהיה הנהלה ציבורית, כבר לא יישלט על ידי האוניברסיטה העברית אלא על ידי הנהלה עצמאית. ואז צריך שהמועצה להשכלה גבוהה תהיה מוכנה להמשיך את התמיכה שהיא נותנת היום גם לחברה הזאת, חברת בית הספרים הלאומי שתהיה חברת בת של האוניברסיטה העברית, עד אשר כפי התוכנית בעוד שלוש שנים, תוקם הספרייה הלאומית כגוף נפרד. מעבר לזה, לפי התוכנית הכלכלית, זה דבר אחד. דבר שני, יהיה צריך לחוקק חוק תומך בספרייה הלאומית. לצורך זה אני בשם הוועדה קיימנו מגעים שוטפים עם משרד המשפטים ויש לנו אישור לא פורמלי וכתוב לדרך שבה הוועדה הולכת ונכונות עקרונית לחוקק חוק בערך כזה שסופו כנספח.
היו”ר אילן שלגי
מול מי עבדתם במשרד המשפטים?
יצחק זמיר
מול שני משנים ליועץ המשפטי לממשלה, כשהיועץ המשפטי לממשלה היה כל הזמן בתמונה
ונתן את אישורו למהלכים.
היו”ר אילן שלגי
אחד המשנים הוא מי שהיום הוא היועץ המשפטי לממשלה?
יצחק זמיר
לא. הוא לא היה מעורב בזה. הוא היה בתמונה אבל הוא לא היה מעורב בזה. שני המשנים הם
המשנה לחקיקה דידי לחמן-מסר, גם שפניץ ויהושע שופטמן ממנהל החקיקה.
גילה גמליאל
אתם נפגשתם כבר עם שר המשפטים טומי לפיד בסוגיה הזאת?
יצחק זמיר
לא.
מנחם מגידור
אני דיברתי עם שרת החינוך. משרד החינוך באופן מדהים, עוד לפני שהיה דיון בוועדה אצלנו
באוניברסיטה וסיכמנו שנמשיך בשיח מיד אחרי אישור הדברים באוניברסיטה שהתקיים לפני שבועיים, שנמשיך בעשייה.
גילה גמליאל
אני ממליצה גם שתיפגשו עם שר המשפטים, לדעתי דווקא כן תהיה לו פתיחות.
היו”ר אילן שלגי
אנחנו נשלח את ההחלטה הזאת שנקבל היום לשר המשפטים.
יצחק זמיר
אני בעצם חושב שכדי לממש את ההזדמנות הזאת, כלומר את הנכונות של "יד-הנדיב"
להעלות את התרומה הגדולה שהיא חיונית להקמת הספרייה, עצם הדיון הזה בוועדת החינוך של הכנסת והחלטה של הוועדה שמביעה הסכמה עקרונית להקמת הספרייה הלאומית בדו"ח הוועדה וקוראת לנוגעים בדבר לשתף פעולה לצורך הקמת הספרייה הלאומית, יכול להיות צעד אחד נוסף, נדבך נוסף בדרך להקמת הספרייה הלאומית ובאמצע, בינתיים, בשכנוע "יד-הנדיב" להירתם למשימה הזאת.
גילה גמליאל
אני מאמינה באמת שבמידה ושר המשפטים ושרת החינוך יכירו בחשיבות ויקדמו חקיקה ממשלתית
לעניין תוך כמובן ההצעה לוועדת החינוך ושאנחנו נזרז את ההליך החקיקתי, אז אין ספק שזה יהיה האור הירוק בכל הדרו בכל מה שקשור ל"יד-הנדיב" שהם ייראו שיש כאן מגמה חיובית ובטח האישור של וועד הפועל רק מראה שיש נכונות מצד האוניברסיטה לקדם את העניין הזה.
יצחק זמיר
אני רק רוצה להוסיף במאמר מוסגר ששרת החינוך בתמונה, מודעת. היה לה משקיף קבוע
בישיבות הוועדה שדיווח לה וקיבל את אישורה על כל דבר, ולכן היא מודעת ובאופן עקרוני תומכת.
היו”ר אילן שלגי
עכשיו רק חסר לנו לשמוע שגם האוצר תומך, ואז בכלל הכל פתוח.
גילה גמליאל
כן, אבל אם מדברים שבשנים הראשונות הדרישה היא להשאיר את הסטטוס-קוו, אז אני חושבת
שכדי להקים כזה מפעל בקנה-מידה בינלאומי זוהי דרישה ממש מינימליסטית כדי לא לממש אותה. כך שאנחנו גם כמו שאמרנו קודם נפנה לות"ת.
היו”ר אילן שלגי
נכון, נכון. מה אומרים אצלכם?
משה אהרוני
מה שאני יכול לומר כרגע זה כפי שנאמר, ביום רביעי הקרוב תתקיים ישיבת בתת והנושא הזה
הוא הנושא הראשון על סדר יומה של בתת, חברי בתת קיבלו את הדו"ח וקיבלו איזשהו רקע מאגף התקציבים שלנו. אני יכול להגיד שעל פי התרשמותי הגישה היא חיובית, ואנחנו נראה מה תהיה ההחלטה. הגישה היא באמת חיובית, קיבלנו גם חוות דעת משפטית. מבחינתנו, על פי החוק, בתת יכולה להעביר כספים רק למוסדות להשכלה גבוהה ונוצרה שאלה משפטית האם כאשר תוקם חברת בת, הספרייה הלאומית תוקם, חוות הדעת המשפטית שלנו בהחלט מאשרת ומאפשרת את הנושא הזה בשלב הביניים וגם לאחריו, כי בהחלט ניתן לראות במפעל הזה מפעל שמשרת את ההשכלה הגבוהה וכו' וכו'. אז הגישה היא חיובית ונראה ביום רביעי.
היו”ר אילן שלגי
אז הכוונה היא שימשיכו לתקצב כפי שאתם עושים היום בשלב המעבר של אותה חברת בת.
גילה גמליאל
כן, למרות שהמסקנות מדברות שבהמשך יצטרכו להקציב יותר משאבים להקמה.
היו”ר אילן שלגי
טוב, בהמשך תהיה חקיקה.
מנחם מגידור
אני רוצה להתייחס לנושא התקציבי משום שאי אפשר בלי לשמוע את האוצר, לא מדובר פה על
הטווח המיידי, וצריך לראות משהו.
גילה גמליאל
איזה הבטחה לטווח ארוך שבעתיד הם ייתרמו.
היו”ר אילן שלגי
בבקשה מר ויגדור.
משה ויגדור
רציתי רק מספר משפטים. הכל נאמר ואני לא אחזור. בעיקרון כשקיבלה את ההחלטה הזאת
האוניברסיטה, וזה לא היה קל אחרי כל כך הרבה שנים. אנחנו עשינו איזשהו חשבון שאחרי שמונים שנים האוניברסיטה השקיעה בבית הספרים, מלבד איסוף תרומות ומלבד קניית אוצרות וודאי שמיליארדים של שקלים כדי לתחזק את המקום ולהביא אותו למשהו ולתת אותו כשרות לציבור, כי זה מעיקרו של דבר שרות לציבור. שבעים וחמישה אחוז וזה מדוד מהנהנים ומהמשתמשים בספרייה זה מהציבור מחוץ לקהילת האוניברסיטה. ההחלטה לא הייתה קלה משום שמעבר לנושאים שנאמר לגבי העמדת האוספים, זה גם מתן הבניין וגם מתן שטח נוסף בקמפוס בגבעת רם, שטח יקר ללא ספק, וללא תמורה, על מנת להקים בניין נוסף, ואנחנו מדברים על הקמת בניין נוסף, עם הנכונות של האוניברסיטה לאפשר כניסה בלתי תלויה לבית הספרים הלאומי, כך שלא יהיו תלויים באורח החיים השוטף של הקמפוס, כך שיוכלו להיכנס לבפנים לציבור הרחב בצורה קלה ויעילה, ואפילו דובר על איזשהי תוכנית, וזה דבר שחברת בית הספרים הלאומי תצטרך לקדם.
כפי שנאמר באמת, שרת החינוך בתוך העניין הזה, היא בירכה על העניין הה, ואני ושב שצריכה בקרוב להתקיים פגישה בין נשיא האוניברסיטה ושרת החינוך כדי לעדכן אותה ולראות איזה מעורבות נוספת יכולה להיות. ביום רביעי אני באמת הוזמנתי לות"ת להציג את הדו"ח ואת הצרכים של האוניברסיטה. הבקשה שלנו שם תהיה להמשיך להשתתף בהיקף הכספי שלפני הקיצוצים, לא מפני שהאוניברסיטה רוצה להוריד את חלקה, אלא משום שאנחנו חושבים שזו הזדמנות לתת איזשהו "אפ-גרייד" לספרייה כבר בשלב הזה. אני מקווה שאפשר יהיה להגיע להבנה כזאת או אחרת ושבית הספרים לא יסבול כבר בשלב הזה מהקיצוצים. אני חושב כבר מהשלב הזה באמת ברגע שנלך למהלך, שהוא בכלל לא קל מבחינת האוניברסיטה, להפוך יחידה אוניברסיטאית עם קרוב למאתיים עובדים לחברת בת, תהליך שמעורבות בו הרבה וועדות עובדים שכבר בתוך העניין והתהליך התחיל כבר להתגלגל, אז נוכל להמשיך באמת ולברך על המוגמר של הקטע הראשון, ואז לגשת לשלבים הנוספים שהם באמת בניית הבניין והתכוננות להמשך.
היו”ר אילן שלגי
התוכנית היא שחברת הבת תיקח על עצמה את כל ההתחייבויות כלפי העובדים?
גילה גמליאל
בוודאי.
משה ויגדור
אנחנו חושבים אחרת.
היו”ר אילן שלגי
יהיו עובדים שבהזדמנות זו ירצו להידמות לעובדי הנמל חלילה?
משה ויגדור
אני לא יודע מה קיבלו עובדי הנמל, אי אפשר להבין מה שכתוב שמה.
היו”ר אילן שלגי
או עובדי הבנקים, יש כל מיני דוגמאות לא חיוביות.
משה ויגדור
אני חושב שנסייע לתהליך של צמצום כוח האדם בכלים ובאפשרויות שיש לאוניברסיטה, ויהיה
תהליך של איזשהו מעבר, של איזשהי פאזה.
היו”ר אילן שלגי
אבל אני בטוח שהעובדים שלכם "ינהגו באחריות לאומית וייראו את הדברים אחרת".
משה ויגדור
העובדים שלנו הם עובדים נאמנים, נחמדים וטובים.
מנחם מגידור
זה תהליך לא פשוט, אבל יש לנו ניסיון בקנה מידה יותר קטן בתהליכים כאלו.
משה ויגדור
אני חושב שאנחנו נצליח לעשות את זה.
מנחם מגידור
למשה מתברר יש ניסיון רב בטיפול בוועדי עובדים.
משה ויגדור
אני חושב שהדיון הזה בוועדה הוא מאוד חשוב. אני חושב שהוועדה הזאת יכולה לעזור גם בעניין
של לתת את הברכה על מנת שנמשיך לקבל את התמיכה הכספית ולתת ברכה על מנת שהספרייה, חברת בית הספרים תוכל לקבל כסף נוסף ממקורות אחרים. אגב, ברגע שתהיה חברת בת היא תוכל להמשיך ולפנות למקורות אחרים. אני חושב שגם קידום תהליכי החקיקה המשלימים הם בעלי חשיבות, ואני חושב שבסך הכל הדיון הזה נדמה לי מקדם את העניין.
היו”ר אילן שלגי
כן, מר ינון בבקשה.
מיכה ינון
כן, אני הייתי שותף למהלך הקודם, כפי שהזכיר נשיא האוניברסיטה בסיבוב הקודם שמינהל התרבות היה במשרד החינוך לפני משרד המדע, ואז ניסינו ללכת בדרך של הקמת תאגיד על פי חוק ועברנו את מועצת, יש דבר כזה, מועצה לאישור תאגידים במשרד המשפטים, אני זוכר שאני בעצמי עברתי שם ועברנו על זה. זה היה עוד בתקופת כלת פרס ישראל שרה יפת שהייתה מנהלת בית הספרים הלאומי. העניין הזה איכשהו נתקע גם בגלל בעיות משפטיות, וגם בגלל ויכוחים. כנראה האוניברסיטה לא הייתה לגמרי בשלה בתוך עצמה, היו הרבה ויכוחים על הנוסח של הצעת חוק שניסינו אז לגבש, אבל גם ההפרדה של מינהל התרבות, משרד המדע, משרד החינוך, העניינים איכשהו, ואני שמח שעשו סיבוב נוסף. אני לא הייתי שותף לוועדה הזאת, היה משקיף מטעם משרד החינוך, חיים הלפרין שמלשכת השרה שליווה את כל העניין הזה. אני בעצם הוזמנתי לפה כאחראי על הספריות הציבוריות במדינת ישראל, שאומנם הספרייה הלאומית היא לא אחת מהן, כלומר היא מעבר לזה, מעל זה אבל אנחנו באמת גם רוצים לראות את הספרייה הלאומית כמרכז תרבות, כפי שתיאר אותו בחזונו פרופ' זמיר, ואנחנו גם רוצים להיות שותפים לפיתוח שיעשה אותו למרכז תרבות, למוזיאון הספר, כל הדברים שהם כן באחריותינו מעבר לצד המחקרי, שגם זה כמובן באחריות בתת, ואני מניח שאם נצליח להעביר חקיקה, כי שר המשפטים ושרת החינוך כבר הוכיחו שביחד הם יכולים לעשות כמה מהלכים, אז אני מקווה שהם יעבירו גם את המהלך הזה, כי זה לא מיקרי שהאוצר לא היה שותף לוועדה גם בוועדה שלי, האוצר לא היה שותף, לא בא לישיבות למרות שבזמנו שר האוצר, פרופ' יעקב נאמן מינה משהו האגף התקציבים, אבל בדרג יותר נמוך החליטו שייקראו את המסקנות, הם הסתפקו בזה וככה הם התחמקו למרות פניותינו החוזרות ונישנות לשתף אותם בוועדה. אז גם פה המתודה הזאת חוזרת, ואני מבין שהם לא היו שותפים לכל התהליך שעלול לחייב אותם במשהו.
הכנסת היא חשובה מאוד. עוד מעט ב12:00- אנחנו נדון במשהו דומה, בחוק הקולנוע, להבדיל אולי, אבל מבחינת ההתנגדות של האוצר מול חקיקה תקציבית, הבעות מוכרות פה בחדר הזה, אז אני חושב שבאמת זה מוטל על חברי הכנסת שהדבר הזה קרוב לליבם וחשוב להם, להעביר את החקיקה הזאת, כדי שיהיה כיסוי תקציבי למהלכים החשובים האלה ולמתנה העצומה ש"יד-הנדיב" שמה, בעצם הניחה לפתחנו שאסור, "מצווה הבאה לידך אל תחמיצנה", אז פשוט זו תהיה החמצה היסטורית אם ממשלת ישראל והכנסת לא תרים את הכפפה הזאת ולא תעבור את כל התהליכים האלה. אז כמובן, מינהל התרבות מוכן להתגייס למשימה הזאת בשלבים השונים שאנו נדרשים לסייע ולשתף פעולה, גם בליווי החקיקה בשלב הראשון, אבל בעיקר מבחינתנו, גם כגוף המוביל של כל הספריות הציבוריות בארץ, וגם כמרכז תרבותי ומוזיאון הספר וכל הפעילויות. גם היום אנחנו שותפים בכמה פרוייקטים משניים בספריה הלאומית, כמו המפעל הביבליוגראפי שאנחנו מתקצבים אותו, עם הפונוטיקה יש לנו כל מיני פרוייקטים משותפים, אבל את המנה העיקרית נותן בעיקר הות"ת, וראוי שימשיך כך.
היו”ר אילן שלגי
תודה רבה. אני מבקש להקריא את ההחלטות שחברת הכנסת גמליאל ואני התייעצנו כעת לגביהם.
אנחנו אלה המצביעים, אבל אנחנו נשמח לשמוע עצה אם משהו פה לדעתכם חסר או כדאי שנשנה:
ועדת החינוך והתרבות סבורה כי הגיעה העת שתהיה למדינת ישראל ספרייה לאומית בעלת מעמד עצמאי ושתהיה בית גנזים של אוצרות רוח ישראליים, יהודיים ועולמיים.
שתהיה גם ספריית מחקר מרכזית בישראל, מוקד תרבות לאומי וגורם מוביל בחינוך.
ועדת החינוך והתרבות סבורה כי יש לאמץ את דו"ח הוועדה הציבורית לשינוי מעמד הספרייה הלאומית, שמונתה על ידי נשיא האוניברסיטה העברית, והיא קוראת לממשלת ישראל לאמצו ולפעול ליישומו בהקדם.
הוועדה קוראת למל"ג ולות"ת להמשיך ולתקצב את בית הספרים הלאומי ולסייע לאוניברסיטה העברית ביישום השלב הראשון של דו"ח וועדה פרופ' זמיר להקמת חברת בית הספרים הלאומי.
הוועדה משוכנעת שלאוניברסיטה העברית שבה פועל בית הספרים הלאומי זכויות היסטוריות וזכויות בהווה בהקמתו ובטיפוחו של בית הספרים, אשר יהווה תשתית לספרייה הלאומית והיא סבורה שיש לשמור על זכויותיה כשותף בכיר בניהול הספרייה הלאומית.
הוועדה שמעה על הגישה האוהדת של משרד המשפטים להסדרת הנושא בחקיקה, ברוח המלצות וועדת זמיר, והיא מקווה שביוזמת משרד החינוך והתרבות , הממשלה תגיש בקרוב לכנסת הצעת "חוק הספרייה הלאומית". אם לא תעשה כן הממשלה, תשקול הוועדה הגשת הצעת חוק מטעמה. הוועדה תמשיך ללוות את התהליך ולבחון את המשך יישום הדו"ח.
תודה רבה, אנחנו מאוד מודים לכם.
גילה גמליאל
תודה רבה.




הישיבה ננעלה בשעה 11:35

קוד המקור של הנתונים