כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת מדע/8441



5
ועדת המדע והטכנולוגיה
16.3.04

פרוטוקולים/ועדת מדע/8441
ירושלים, כ' באייר, תשס"ד
11 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 66
מישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה
יום שלישי, כ"ג באדר התשס"ד (16 במרץ 2004), שעה 13:30

כנס לציון היום הלאומי למדע 2004

חברי הוועדה: מלי פולישוק-בלוך – היו"ר

אליעזר זנדברג, שר המדע והטכנולוגיה
יעקב זיו - נשיא האקדמיה הלאומית למדעים
לורנס גומבינר - נציג השגרירויות הזרות בישראל
אלי הורביץ - יו"ר "טבע" תעשיות פרמצבטיות
פאדל מנסור - מדען בכיר במינהל המחקר החקלאי, מכון וולקני,
מרכז מחקר צפון, נווה יער
יוסי שחם-דיאמנט - מנהל מכון המחקר האוניברסיטאי לננו-מדע וננו-
טכנולוגיות, אוניברסיטת תל-אביב
מיכל שוורץ - מכון ויצמן
שמואל פרונמן - חניך תכנית "תלפיות", צה"ל
ליבי שטיין - חניכת תכנית "תלפיות", צה"ל
תומר שרוני - חניך תכנית "תלפיות", צה"ל
אורי דורמן - מנהל חטיבת המו"פ החקלאי במרכז ידע, גליל עליון
דניאל פלוטקין - יו"ר מועצת המנהלים, חבר "רפואה ותעשייה
בישראל – מודל לשיתוף פעולה"
אריה אורנשטיין - מנהל המרכז לטכנולוגיות מתקדמות, ביה"ח
תל-השומר

ענת לוי

רויטל יפרח








כנס לציון "היום הלאומי למדע 2004"

אני מברכת את כל מי שהגיע לכאן היום, ליום החג הלאומי שלנו, חג המדע, יום המדע הלאומי. זה לא קורה כל יום בכנסת, שאנחנו שמים את הפוקוס על נושא המדע ולכן, אני מאוד שמחה שהגעתם. אדוני, שר המדע, אליעזר-מודי זנדברג, פרופסור יעקב זיו, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, מר לורנס גומבינר, נציג השגרירויות הזרות בישראל, הנציג המדעי של ארצות הברית. מר אלי הורביץ, יושב ראש חברת "טבע" וחתן פרס ישראל ובעיקר אתם, האורחים, המון חיילים, תלמידים ולא סתם חיילים. יש אתנו כאן את כל פרוייקט "תלפיות", שזה העתיד הכי טוב שיכול להיות לנו במדינת ישראל. אני נורא שמחה שבאתם.

יחד אתנו כאן, שגרירים ונספחים מדעיים, שיש להם תרגום ואני מברכת אתכם שבאתם. מפקדי וחניכי פרוייקט "תלפיות" שהזכרתי, צעירים, תלמידים ממכון ויצמן ותלמידי אשכולות הפיס, אתם תציגו את עצמכם מאוחר יותר. אנשי משרד המדע ומשרדי ממשלה, מדענים, אנשי אקדמיה, פורום מדענים ראשיים, מומחים שמלווים אותם, חברי כנסת, שלצערי הרב איני רואה אותם אך הבטיחו שיגיעו, אבל הנה, כבר יש נציגות, ברגע זה נכנס חבר כנסת ועובדי הכנסת. לכולם, תודה רבה שבאתם.

לפני שאפתח בדבריי, אני רוצה לברך ולהודות למי שעזר להכין את היום הזה, במיוחד לענת לוי, מנהלת הוועדה, שעושה עבודה נהדרת כל השנה. המון תודה, ענת. יחד אתה, איילת חכמיאן וענת כהן. ולמרכז המחקר והמידע שלנו, דורון, אהרון ודנה נויפלד, שבלעדיהם אנחנו לא יכולים לעסוק במחקר, כי בלי מידע ובלי ידע אנחנו לא יכולים לעשות כלום. תודה לזמרת שתופיע אצלנו היום, אוריאן יוסף. למירי יכין, שארגנה לנו את הכל, תודה רבה. בלעדייך אי אפשר.

על שתי התערוכות שראיתם, האחת של משרד המדע על המו"פים האזוריים והשניה, של מוזיאון המדע בירושלים, המון תודה למיה הלוי, שנמצאת אתנו פה. תודה לכולכם.

עתה אני רוצה לעבור לדבריי, כיושבת ראש ועדת המדע, משום שבשביל זה אנחנו פה וזו מטרת היום: בישראל של היום, במאה ה-21, אנחנו מתייחסים למדע כדבר מובן מאליו ואנחנו נוטים לשכוח את תרומת המדע והמדענים לחיינו היום-יומיים. כיושבת ראש ועדת המדע בכנסת וכמי שמאמינה בכל ליבה במדע, אני מתייחסת לכך כאל גורם בעל החשיבות הגדולה ביותר על הכלכלה והחברה בישראל. זה הגורם אשר יש בו את הפוטנציאל והיכולת לקדם את ישראל להיות מדינת מדע מהמובילות בעולם, בעלת משק מפותח, כלכלה משגשגת שגשוג שיאפשר לנו לדאוג אמיתית, גם לחלשים שבקרבנו.

כדי להמחיש את הקשר בין מדע וכלכלה, אני אספר לכם סיפור קצרצר: לפני שנים רבות, זה היה בתחילת המאה ה-19 באנגליה, היה מדען בשם פרדיי. הוא היה פיסיקאי וכימאי, שעיקר תהילתו ממחקריו בחקר החשמל. יום אחד, ביקר במעבדתו ראש ממשלת אנגליה. פרדיי הראה לו את התגליות והפיתוחים, ראש הממשלה מאוד התלהב אך בסוף הסיור הוא שאל את המדען: תגיד לי, זה נהדר, אבל מה ייצא לנו מזה? בשביל מה זה טוב? פרדיי ענה לו: אינני יודע בשביל מה זה טוב, אבל יום אחד, אתם תגבו על כך הרבה הרבה מסים. זה בדיוק מה שקורה. מישהו בכלל יכול לתאר לעצמו את החיים שלנו בלי חשמל? זה התחיל כמדע. המדע, אם כך, אינו מנותק מחיי היום יום שלנו. להיפך, השפעתו על כל תחום ותחום מחיינו היא עצומה. בריאות, תקשורת, איכות אוויר ומים, מחשוב, תחבורה, יצירת מקורות אנרגיה, חקלאות וכל דבר. אנחנו משתמשים ללא משים בפיתוחים מדעיים טכנולוגיים רבים ורבים מהם פותחו כאן, אצלנו, במעבדות מחקר באקדמיה ובתעשייה.

ביום חגיגי זה, אני קוראת מעל הבמה המכובדת הזאת לממשלת ישראל, ובראשה ראש הממשלה מר אריאל שרון, לא להסתפק בחגיגות, לא להסתפק בכרזות ובדיבורים על חשיבות המדע. צריך לעשות את המתחייב. להשקיע משאבים במדע ובטכנולוגיה. שר המדע, שיושב כאן עמנו, הצליח במאמצים מרובים להגדיל את תקציב משרדו. תדעו לכם, שזה לא פשוט. אני חושבת, שהוא היחיד בממשלה שהצליח לעשות את זה. אתם יודעים שבימים קשים אלה כולם מקצצים. אבל גם ההצלחה הזאת היא טיפה בים, לעומת המשאבים שאנחנו זקוקים להם למדע ולטכנולוגיה. זה מה שקורה באמת. תקציבי האוניברסיטאות קוצצו במאות מיליונים והפגיעה היא בעיקר במחקר. תקציבי מדענים ראשיים במשרדי הממשלה השונים קוצצו כמעט באופן סופני הייתי אומרת, אל מתחת למסה הקריטית, שחיונית לקיומו של מו"פ – מחקר ופיתוח ממשלתי ותעשייתי. תקציב המדען הראשי במשרד התמ"ת, שם מרוכז מרבית התקציב הממשלתי, קוצץ אף הוא במאות מיליוני שקלים ואנחנו כאן, בכנסת, ניהלנו מאבק להצלת התקציב הזה והצלחנו להחזיר מקצת מהמיליונים האבודים האלה.

כל זה מצביע על מגמה מאוד מסוכנת לעתידה של מדינת ישראל. אם ממשלת ישראל לא תשכיל להבין כי בהון האנושי עתידנו, שלעניות דעתי חשוב לא פחות מעניינים מדיניים וביטחוניים במדינה, לא יהיה השינוי החיוני לעצם קיומה של מדינת ישראל כמדינה מתקדמת ונשקע לתהומות העולם השלישי, כשהטובים בינינו יעזבו אותנו עם ה"לפ- טופ", זה מאוד פשוט, ויפתחו את המו"פ בארצות הנכר. צריך לזכור, שמדינות אחרות במערב ובמזרח הבינו כי עתידן במדע ובטכנולוגיה. הן משקיעות מיליארדים. גם מדינות קפיטליסטיות משקיעות מיליארדים מהקופה הציבורית. הן מתקדמות בקצב מסחרר ואנחנו עלולים להישאר רחוק מאחור. שלא נשכח כל יום, כי ללא השקעה מסיבית היום במדע, ההווה שלנו יישאר ללא עתיד.

אני פונה גם לתקשורת: התקשורת צריכה לתת חשיפה גדולה יותר למדענים ולמדעניות שלנו, להמצאות ולחידושים שהם מהמובילים בעולם. אפשר וצריך להציג את עבודתם הנהדרת בתקשורת ולא מוכרחים להתמקד רק על השלילי והמדכא במדינתנו. יש מה להציג. חשיפה תקשורתית חיונית ביותר להגברת המודעות לעצם חשיבות המדע והטכנולוגיה בחיינו. היא חשובה הן להשפעה ציבורית על הגדלת תקציבים והן לשכנוע יותר צעירים וצעירות לפנות ללימודים בתחומי המדע השונים.

בכנס זה, נציג לכם מקצת ההישגים של המדע הישראלי, פרי עבודתם של מדעניות ומדענים ישראלים, צעירים וצעירות גם כן. יש לנו כאן הופעה של פרוייקט מיוחד של צעירים וצעירות ובהמשך, אנחנו נפתח את זה. גם של הצבא. בחרנו בפיתוחים הקשורים בתעשייה, שיש להם פוטנציאל כלכלי מזהיר. בתחומים מגוונים במחקר הרפואי, החקלאי, בתעשייה הביטחונית ובטכנולוגיה מתקדמת חדשנית המכונה: ננו-טכנולוגיה. היום תקבלו הסבר מה זה, למי שאינו יודע. נשמע על פיתוח טכנולוגיה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, כדי לצמצם את הפער התפקודי בינם לבין אוכלוסייה שאין לה בעיות. כל זה טיפה בים ההמצאות, החידושים והתגליות, להם התוודענו בישיבות ועדת המדע כאן, בכנסת, ובסיורים המרובים שערכנו בכל רחבי הארץ, מאילת בדרום ועד רמת הגולן בצפון, כי אנחנו מאמינים בקשר הבלתי-אמצעי עם כל מרכז מחקר אקדמאי, תעשייתי או ממשלתי.

אני בטוחה, שתצאו מכאן גאים יותר ומרוצים יותר, בידיעה שיש דברים ואנשים נפלאים במדינת ישראל. תודה רבה.

לפני שאני מוסרת את זכות הדיבור לשר אליעזר זנדברג, שאני גאה לומר שהוא ממפלגתי ואני גאה לומר ששנינו עוסקים במדע ובטכנולוגיה, כי אנחנו חושבים שזה העתיד שלנו ואנחנו מאוד מאמינים בזה, אני רוצה להכריז מכאן, שוועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת תשים לעצמה את השנה, כשנת המדע והתעשייה. השנה שבה נחבר את המדע והתעשייה, כדי לקדם את כלכלת מדינת ישראל. תודה רבה. כבוד השר זנדברג, בבקשה.

צהרים טובים. גברתי, יושבת ראש ועדת המדע והטכנולוגיה, חברת הכנסת מלי פולישוק, רבותיי המדענים, פרופסור יעקב זיו, מר אלי הורביץ, מר גומבינר, נציג השגרירויות הזרות, שגרירים, אנשי מדע, תלמידים, מפקדים ומחנכי "תלפיות", אני מאוד שמח שבאתם לכאן היום. עבורי, זה יום שהוא יום חג. אני לא זוכר לפני כמה שנים הכנסת החלה את היוזמה הזאת. נדמה לי, שחבר הכנסת נודלמן היה הראשון שהוביל זאת ובעיניי, הכינוס הזה הוא כינוס חשוב, כי הוא נותן אפשרות לבוא וקצת לסכם, קצת לדבר, קצת לזכור מה קרה ואולי גם מה יקרה. אני סקרן כמו כולכם, לשמוע את אנשי המקצוע. אני עורך דין במקצועי ולא עסקתי במדע. אבל, אני חייב לומר שאתה לא צריך להיות מדען על מנת להבין את החשיבות של המדע ותרומתו למדינת ישראל. מדע במאה ה-21 איננו עניין של מותרות. מדע במאה ה-21 הוא עניין של תשתיות. זוהי תשתית בדיוק כמו רכבות, בדיוק כמו כבישים. לומר לכם את האמת, זה הרבה יותר מכך. התשתית המדעית היא בעצם מה שמוביל אותנו לא מנקודה לנקודה במדינת ישראל אלא מוביל אותנו מכאן אל העתיד. מה שלא נעשה היום בעניין הזה, לא יהיה מחר. את המסקנות הללו אני מנסה להעביר פעם אחר פעם סביב שולחן הממשלה שבו אני יושב, כשר המדע והטכנולוגיה. אני חושב, שאני מייצג את אינטרס המדע ואת אינטרס או ענייני המדענים והדבר הזה לא פחות חשוב בעיניי.

אני חושב, שמשהו קרה, יש שינוי. המשרד היחיד שתקציבו עלה לא בהרבה, הוא המשרד שלי, על פי הנחיית ראש הממשלה. אני יושב יחד עם אביגדור יצחקי, אנחנו מקיימים דיונים בשאלה כיצד אנחנו נמנף מימון למחקרים בתחום הננו-טכנולוגיה, שאנחנו רואים אותו כאחד התחומים החשובים של מדינת ישראל. זו פעם ראשונה שאני מדבר על זה פומבית, אבל הצעות ראשוניות מתגבשות ממש בימים אלה.

כיושב ראש ועדת השרים למדע וטכנולוגיה, אני נתקל כמעט מדי יום בשאלות חשובות לקיומה של חברה אנושית ורק המדע יכול לתת עליהן את התשובה, בין אם מדובר בחקר כדור הארץ, במענה לשינויים אקלימיים באמצעות תצפיות מלוויינים או ממחקרים הנעשים על פני הקרקע. בין אם עסקינן בגילוי פתרונות חדשים לירידה המדאיגה באפקטיביות של תרופות אנטיביוטיות או בהתמודדות עם הצורך לספק מזון למין האנושי או להיאבק במדבור ורק הבאתי דוגמאות. סוגיות כאלה ונוספות – רק המדע יכול להבטיח את המשך קיומו של המין האנושי ואת התפתחותו.

אנחנו מדברים כאן על מדע יישומי ואני רוצה להגיד מילה גם על המדע הבסיסי. הסיפור שיושבת הראש סיפרה לפני כן, זו דוגמה קלאסית למדע בסיסי. אתה לא יודע מה יהיה, אבל אתה בטוח שהוא יגיע. המדע היישומי הוא אותו שלב שבו משרדי עוסק יותר, שבו אתה מנסה לכוון את המחקר המדעי על מנת להגיע לתוצאה שתשפיע באופן מיידי ברמת הידע על יצירתם של סטרט-אפים, של מקומות העבודה במסגרת התעשייה וכדומה.

רוב תושבי העולם משתמשים היום בצורה כזו או אחרת בתוצרי טכנולוגיה מתקדמת. הטכנולוגיה יצרה מציאות חדשה, לפיה רק מדינות מתקדמות ובעלות תשתית מדעית מתקדמת, מסוגלות לבנות כלכלה המעניקה לתושביהן סיכוי לחיים בכבוד וברווחה. אולם, עלינו לזכור שטכנולוגיות אלה החלו את דרכן במעבדות המחקר. אין מדינה כמו מדינת ישראל, המכירה ומוקירה את משמעותו המעשית של המדע. הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן, היה מדען. מכון ויצמן אותו הקים נקרא על שמו והוא אחד מעשרת מכוני המחקר הטובים בעולם. אחת הפעולות הראשונות שעשתה התנועה הציונית, היתה, להקים אוניברסיטה בירושלים, האוניברסיטה העברית ובטכניון, מוסד אקדמי מכובד מאוד, שנמצא בעירי חיפה, שם התנהל המאבק על השימוש היומיומי בשפה העברית, שגם הוא נרשם כאחד מנקודות הציון החשובות בתולדות התנועה הציונית. למדע בישראל תרומה עצומה לביטחון הלאומי. הוא העניק את הבסיס להצמחתה של תעשייה טכנולוגית מפוארת, המשמשת כיום כעמוד השדרה הכלכלי של מדינת ישראל.

בעולם הגלובאלי, בו רעיונות, מוצרים והון עוברים ממקום למקום, גם המדע הוא גלובאלי. הוא נשען על שיתופי פעולה בין-לאומיים וזהו נדבך נוסף של הפעילות שמשרדי עוסק בה. אני חייב לומר לכם, במסגרת הפעילות כחבר כנסת, המגע עם גורמים בעולם היה סביב שאלות פוליטיות וזה לא היה קל. כל הזמן הויכוחים: בא נשנה בהחלטה את המילה הזאת וניסיונות להגן על שמה של מדינת ישראל מפני האויבים ופתאום, אתה מגיע כשר מדע לדיונים ולפגישות ואתה רואה עד כמה המדע הישראלי מוערך ועד כמה המדע הישראלי הוא כלי לשיתוף פעולה בין-לאומי. עד כמה המדע הישראלי הוא השגריר הטוב ביותר של מדינת ישראל. בכוחו לפתוח דלתות רבות, גם דלתות כבדות והייתי אומר אפילו דלתות נעולות.

כשר המדע, תפקידי להביא את ענייני המדע אל שולחן הממשלה. אני חושב, שהעובדה שהצלחנו להעלות את התקציב השנה ושיש נכונות ואוזן קשבת, תוביל אותנו להישגים. אבל, הדברים נעשים מטבע הדברים, לא ביום ולא בשנה. גם מחקרים מדעיים עורכים יותר מאשר כמה ימים. אנחנו ממשיכים בפעילות הזאת ואני עדין סבור, שצריך להגדיל את תקציב המדע במדינת ישראל. זהו אחד מיעדיי ואני מקווה שאעמוד בו. אני חושב, שמפגשים כמו המפגש שמתקיים כאן היום רק מחזקים את כל העוסקים במלאכה ומבהירים פעם נוספת את אשר כולנו יודעים: המדע הוא העתיד של מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה. פרופסור יעקב זיו, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים, בבקשה.

תודה רבה. אדוני, שר המדע והטכנולוגיה, גברתי, יושבת ראש ועדת המדע והטכנולוגיה בכנסת, מר גומבינר, מר אלי הורביץ, חברי כנסת, מוריי ורבותיי, אפתח דבריי בהבעת תודה בשם קהיליית מדעני ישראל, על יוזמת ועדת הכנסת למדע וטכנולוגיה וועדת השרים למדע וטכנולוגיה, להכריז על היום הלאומי למדע כאירוע ממלכתי. יפה עשו גם באמצם את הצעת האקדמיה הלאומית למדעים, השוכנת בכיכר איינשטין בירושלים, בתוככי גן המדע על שם אינשטיין, לבחור ביום הולדתו של אלברט אינשטיין כיום המתאים לאירוע ממלכתי זה.

מה חשיבותו של יום המדע? לכאורה, ידוע לכל כי ישראל היא מדינת מדע. למדינת ישראל המספר הגבוה ביותר של פרסומים מדעיים לנפש. מדינת ישראל, שאוכלוסייתה קטנה מזו של ערים רבות בעולם, מייצרת למעלה מאחוז אחד של הפרסומים המדעיים בעולם. יתרה מזאת, חדשנותה של ישראל במדע וטכנולוגיה הנביטה תעשייה עתירת ידע וטכנולוגיה, תעשייה שהאדירה את יכולתה של ישראל להתחרות בשווקי העולם.

תרומתה של מדינת ישראל הובילה גם לפריחה מדעית במדעי הרוח. הדומיננטיות של מדעי ישראל במדעי הרוח והחברה, בכל הקשור לחקר ארץ ישראל ותולדות ישראל. תוך הסכנה שבהכללה, ניתן לדבר על שני סוגי מחקר ופיתוח, כפי שציין שר המדע לפניי: המחקר ארוך הטווח, שהכוח המניע שלו הוא הסקרנות והרצון ליצור ידע חדש והצורך בשימור הידע האנושי הקיים. מחקר כזה, איננו מכוון ויש לראות בו תרומה לתרבות האדם ולרווחתו. מחקר זה מתבצע בעיקר בין כותלי אוניברסיטאות המחקר בישראל. לחליפין, המחקר המכוון הוא מחקר ופיתוח המבוסס על הישגי המחקר ארוך הטווח, הנובע מצורך מוגדר ומטרתו, קידום התעשייה, הכלכלה והחברה בישראל ורווחתה. מחקר כזה, מתבצע באוניברסיטאות ובתעשייה בתמיכה מכוונת של ממשלת ישראל. בלשון מליצה, ניתן לומר שבעוד שהמחקר המדעי ארוך הטווח הוא דבר שבין החוקר לבין בוראו, הרי המחקר המכוון הוא דבר שבין החוקר והמפתח לבין קונו, תרתי משמע. המחקר המדעי, על שני גווניו אלה, ראויים לתמיכה ועידוד מתמשכים ויציבים והדגש על המילה יציב, אך ראוי, שכנסת ישראל, האמורה לדון בכל ימות השנה בדרכים לקדם, להגדיל ולהאדיר ולתמוך במדע בישראל, ראוי לה שתתפנה להרף קט ביום חג זה, ותתבשם בהישגי מדעני ישראל.

על יום המדע לשמש כנקודת מוקד גם לקידום אוריינות הציבור הרחב, בכל הקשור למדע ולשיטה המדעית. זאת בעיה קשה. אספר לכם קוריוז שקרה לי בכניסה לאולם. הסדרן החליט שאני נספח מדעי של מדינה זרה והוא שאל אותי אם אני מבין עברית. אמרתי שאני מבין עברית אבל לא מבינים אותי. אני חושב, שזאת הבעיה של המדע בישראל.

רבותיי, מדע ואמונה אינם תרתי דסתרי. הסקרנות המדעית נובעת במידה רבה מתוך השתאות בפני מעשה הבריאה, השתאות המרחיבה דעתו של אדם. חובה עלינו להבהיר לציבור את משמעותה של השיטה והמחשבה המדעית. לא הרי אסטרולוגיה כהרי אסטרונומיה. לא הרי נומרולוגיה כהרי תורת המספרים ולא הרי תורת הקבלה כהרי קמעות ואמונה באלילים ומזיקים. מגוון ההרצאות היום אמור לשמש עדות נאמנה לכך, אני מקווה.

אסיים בציטוט מדברי אלברט איינשטיין שאמר: "קיומנו כעם לא ייכון בלא טיפוח מתמשך של ההשכלה והדעת". תודה רבה.

תודה רבה. אני מבקשת ממר לורנס גומבינר מהשגרירות האמריקאית, הנספח המדעי, לומר את דבריו. בבקשה.

(מדבר באנגלית, להלן תרגום דבריו)

חברי הוועדה ואורחים נכבדים, לכבוד לי לייצג את המשלחות הבינלאומיות בישראל ביום המדע בישראל ובמיוחד, משום שאני עובד עבור מדענים. מעטים יודעים, שמזכיר המדינה קולין פאוול הוא בעל תואר ראשון בגיאולוגיה מ-1954 ב"סיטי קולג'", ניו-יורק, וכדבריו, הוענק לו התואר על מנת שיתגייס לצבא ולא ישתחרר. בחירת הקריירה שלו היתה אם כן חכמה.
את מי שמטילים ספק בקשר בין מדע לבין מדיניות לדוח, אפנה לדוח של המועצה למודיעין של ארצות-הברית משנת 2000, שכותרתו: מגמות גלובליות בשנת 2015. בדוח זה, הוועדה סבורה כי המדע והטכנולוגיה הם בין שבע המגמות שתעצבנה את העולם ב-2015. אנו בערך ברבע הדרך. הדוח חזה, כי טכנולוגיות המידע, הביו-טכנולוגיה, material science- וננו-טכנולוגיה, יוסיפו וייטמעו ויעלו כדי מהפכה של ממש בהשקעות בטכנולוגיה בארצות המפותחות.

הדוח מוסיף וצופה, שביו-טכנולוגיה תביא פריצות דרך שיאפשרו לעשירי העולם לשפר את בריאותם ואת תוחלת חייהם באופן משמעותי. במקביל, פיתוחים גנטיים יביאו פוטנציאל לשיפור התזונה בעולם למיליארד אנשים המצויים בתת-תזונה. הם מוסיפים, שפריצות דרך יביאו לייצור מוצרים המוניים, שהם בעלי תפקודים מגוונים, בטוחים מבחינת איכות הסביבה, עמידים יותר וניתן להתאימם בקלות לדרישות הצרכן.

במבט קדימה, הדוח מתייחס גם לאזהרות מפני המדע והטכנולוגיה ותוצאותיו בשנת 2015 כגון: פיתוח טילים בליסטיים ונשק להשמדה המונית. לבסוף, הדוח צופה שקיים חשש כי ארגוני טרור וארגוני פשע ינצלו לרעה את המהירות של הפיתוחים על מנת לשלבם בין פעולותיהם ובכך, להגביר את אי היציבות והביטחון בעולם.

הדוח מדגיש את החשיבות המכרעת של התפתחות המדע והטכנולוגיה על חיי היום יום, הן למטרות נעלות והן למטרות הרסניות. המהירות של הפיתוחים הטכנולוגים גוברת ולכן, גובר הצורך בשיתוף פעולה בין-לאומי, על מנת לקדם את קצב השינויים ונודעת לו חשיבות מרובה. זה משהו שאנחנו חייבים לזכור כל הזמן, שיתוף פעולה מדעי בין-לאומי כגוש שמקדם שלום וביטחון אזוריים. הוא משפר את איכות המדע על-ידי עידוד הצלבת רעיונות הדדית ואנו מאמינים, ששיתוף פעולה רב יביא לניתוב פיתוח הטכנולוגיה של מחר לעבר עתיד טוב יותר ולא לאמצעים הרסניים.

אנו, בארה"ב ובקהיליה הבין-לאומית, גאים בכך שיש לנו שיתוף פעולה מעמיק עם מדינת ישראל במגוון נרחב של נושאים הקשורים למדע וטכנולוגיה. אנו מברכים את מדינת ישראל וקהילית המדע בישראל בגין תרומתה ההיסטורית לפיתוח מצוינות מדעית ואנו מצפים להמשך עבודה משותפת גם לאחר 2015. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לחברי הכנסת שנוכחים באולם, אופיר פינס, לאה נס ועבד אלמאלכ דהאמשה שיצא בזה הרגע. אני בטוחה, שאחרים יבואו בהמשך.

ביקשנו ממר אלי הורביץ, יושב ראש "טבע" לשאת את ההרצאה המרכזית: מדינת ישראל כמדינת מדע. אני רוצה לציין, שאלי הורביץ הוא חתן פרס ישראל למפעל חיים על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. אני חושבת שמר הורביץ גרם לכך, שהחברה בראשותו משקיעה במו"פ אולי יותר מכל מדינת ישראל. אני מברכת אותך על כך ומודה לך על כך בשם כולנו. אני מקווה, שתמשיכו לעשות למען כולנו עוד הרבה שנים טובות. היה לי הכבוד להכיר את אלי הורביץ בפעילות הוועדה. הקמנו צוות היגוי כדי לראות איך אנחנו מקדמים את המדע, את ישראל, את כלכלת ישראל באמצעות ההון האנושי שלה וספציפית, באמצעות ההי-טק וכל התחום הטכנולוגי. אלי הורביץ עזר לי הרבה מאוד בחום הזה. תודה. בבקשה, מר הורביץ.

תודה רבה. גברתי, היושבת ראש, כבוד השר, חבריי לנשיאות, נכבדיי, גבירותיי ורבותיי, חשבתי, שראוי לפתוח בבניין הזה בציטוט מדברי בן-גוריון, שנאמרו בעת שהציג את הממשלה הראשונה בכנסת הראשונה כמובן, בשנת 1949. הוא ראה בעיניו אז מדינת ישראל פתוחה, ליבראלית, מתקדמת, שתשאב כוחה משלושה מקורות ואני מצטט: "ממעיין היצירה והאהבה הגלום בעם היהודי, מכוח החלוציות הפועם בלב העם והנוער ומכוח המדע והטכנולוגיה." אחר כך הוא אומר: "אין אנחנו יכולים להשתוות להרבה עמים בכוח, בעושר, במספר ובחומר, אך אין אנו נופלים מאיזה שהוא עם ביכולתנו האינטלקטואלית והמוסרית. זוהי הירושה הגדולה והיחידה שהנחילה לנו ההיסטוריה היהודית. כל המעשה אשר נעשה בחומר וברוח לחיזוק ביטחוננו להרחבת משקנו, יבוסס על המסקנות העקרונות והעליונות של המדע הצרוף"... זה מה שאנחנו קוראים בעברית: הבסיסי והשימושי "...ועל הטכניקה המשוכללת ביותר, כדי שלא ניפול בטיב תוצרתנו ועבודתנו, פריונה, איכותה וסגולותיה, מהאומות המפותחות בעולם". יכולתי כמעט לסיים את ההרצאה בזה, אבל נתנו לי 20 דקות ואנצל אותן.

אני ארצה לדבר אתכם על כמה רעיונות מרכזיים: הראשון בהם, אני רוצה לנסות כמעט לכמת את ערכו הכלכלי של ההון האנושי. כאן ארצה להוסיף משהו על אתגר המצוינות, שמאוד שייך לעניין. בעקבות הרעיון המרכזי הזה, ארצה להציע לחזק מהלך מלקחיים של העשרת ההון האנושי ושמירתו. אני אעשה את זה בקיצור, ובהמשך לרעיונות אלה, אנסה להעלות בפניכם רעיונות ונושאים שראויים לדעתי לניתוח מחשבה ואולי גיבוש מדיניות. תחושתי, שלמה שאני אציג כהמלצה למדיניות, ודאי לא תהיה הסכמה כללית.

מזה שנים הרבה חי אני כמו רבים מכם, בתחושה שעובדת קיומו של הון אנושי בישראל היא אמנם אמיתית. ההון האנושי הקיים בישראל קיים בשפע יחסי, באיכות טובה, אולי אפילו גבוהה ולא אחת אני תוהה, אם אמנם אנחנו מתייחסים במדיניות שלנו החינוכית, החברתית, הכלכלית והתעשייתית, האם אמנם אנחנו מתייחסים נכון לעובדות אלה. לא תמיד אני בטוח שאמנם מתייחסת המדיניות במקרו להשקעות בפיתוח ההון האנושי, כנדבך מרכזי. כדי להיות הוגן אני אומר, שזה לא רק ברמת הממשלה, זה נכון גם ברמת המיקרו ואני אדגיש את זה אחר כך. גם אנחנו לא שמים די את ליבנו לנושא הזה. זו שגיאה גדולה, כיוון שאם נכון שקיים הון אנושי בשפע והוא טוב, אנחנו צריכים למנף אותו. אני מניח, שכאן אני לא צריך להגדיר הון אנושי, ובכל זאת אבחר שתי הגדרות כאלה קיצוניות שקיימות, דווקא כערך כלכלי: אחת מהן אומרת במשפט קצר: ההון האנושי הוא אושרו החדש של הארגון. האחרת אומרת, שאת כל שיודע הארגון בידע, באינפורמציה, בהבנה טכנולוגית שיווקית וכל הניסיון שיכול ליצור הון או עושר, נובע מההון האנושי.

כתוצאה מהחשיבות למדנו גם להעריך את ההון האנושי ולכמת אותו, ממש במספרים, הן בשיטת העלות והן בשיטת תוחלת ההכנסות המגיעות מאותו הון ובשיטות שונות אחרות. חשוב לומר, כל השיטות מודדות במישרין או בעקיפין את מספר שנות הלימוד המושקעות בעובד הממוצע. עוד חשוב לומר כאן ואני לא אוסיף על כך, אבל אי אפשר בלי: אסור לקבל בהבנה את עובדת דירוגינו במחקרים השוואתיים, בלימוד המתימטיקה בדרגה הקרובה למדינות שלישיות. זה שייך אמנם לוועדה אחרת ולמיניסטריון אחר ובוודאי לכנסים אחרים, אבל זה תנאי קיומי ומוקדם למדע בישראל.

מאז ימי ראשית המאה החולפת, היה מרכז הכובד של העשייה התעשייתית בניצולו של השריר האנושי. זה מה שעשה האדם בתעשייה. מאז, הפכנו לחברה תעשייתית שבה יש היום שני מרכזי כובד: בקצה האחד, החדשנות הטכנולוגית, אם אתם רוצים המו"פ, ובשנייה, החדשנות השיווקית. שני הקצוות תלויים במוח האנושי. הייצור הוא טרמינל חשוב, אבל לא הוא המוסיף ערך. הגלובאליזציה דוחקת לא במעט כתוצאה מזה את הייצור, לפחות בחלקו, למדינות אחרות. לכן, חובה להדגיש את הנקודה הבאה: כמדינה, אנחנו משקיעים לטעמי ואני יודע שרבים חולקים עלי, לא די בקצה האחד, במו"פ. אולי יותר מדי, אבל בוודאי הרבה בטרמינל וכמעט 0 במוקד השני. בעצם בזה אני סיכמתי את הביקורת שלי על האסטרטגיה התעשייתית של מדינת ישראל.

אני רוצה לחזור למו"פ, שהוא המניע האמיתי של התעשייה בעלת הערך המוסף הגבוה. זוהי המנצלת את ההון האנושי בשני מרכזי הכובד ובטרמינל. השיווק החדשני הוא פרי ישיר של איכותו של ההון האנושי . ככל שרמת השיווק גבוהה יותר, כך תשואת המו"פ עולה. זה חשוב בארץ שמתלבטת לעיתים אם היא צריכה תעשיית הון משלה או שהיא תפתח את זאת רק עבור אחרים. כאן אני רוצה להוסיף את הנקודה המכמתת כאילו את המצוינות והיא דווקא באה ממחקרים אמפיריים: ברוב המחקרים האמפיריים של ניהול משאבי אנוש, למדנו שבכל חברה או ארגון קיימת קבוצה קטנה של אנשים, שהם קשים להחלפה ואלה הם תורמי הערך המוסף הגבוה. קיימת בכל חברה קבוצה קטנה יותר של אנשים, קשה להחלפה, אבל דווקא הם תורמים ערך מוסף נמוך ואלה אנשי השירות בדרך כלל. בכל חברה, קיימת קבוצה גדולה מאוד של אנשים שתורמת ערך מוסף נמוך והם קלים להחלפה. זו חלוקה אליטיסטית, אפילו מרגיזה ברגע מסוים וגם מפתיעה, אבל היא נכונה. לכן, בקבוצה הראשונה, אלה שקשים להחלפה ותורמי הערך המוסף הגבוה, אלה הם מה שאנחנו קוראים המצוינים. בשניה, אלה הם הנדירים, יש להם השפעה אדירה, כוח אדיר, אבל הם מעטים. והיתר, הם הרוב. אגב, כשקראתי את המאמר הזה לפני מספר שנים לא התעצלתי וקראתי לכלכלן עבודה אצלנו ואמרתי לו: תבדוק את זה בבקשה במפעל. אני אתן לכם את התוצאות: 8% מהעובדים בחברה הם קשים להחלפה ותורמי ערך מוסף, 2% מהעובדים קשים להחלפה, תורמים ערך מוסף נמוך ו-90% מהעובדים קלים להחלפה ותורמי ערך מוסף יחסי נמוך. המספרים הפתיעו אותי. הייתי בטוח שאצלנו זה בטח קצת יותר טוב. הניתוח איננו פרי תכנון אלא הוא תוצאה של בדיקה של דברים לאחר מעשה.

לכן, עד היום, אני לא בטוח שגם בביתי אני אנחנו מטפלים נכון במשאב האנושי. לא פעם, אני שואל את עצמי האם אנחנו מטפלים די בהגדלת הקבוצה המצוינת התורמת? האם אנחנו עוסקים די בשמירת הנכס האנושי? האם בניהול ידע הליבה אנחנו עושים די? יאמר, לא כל התורמים חוקרים. הם בוודאי חוקרים, אנשי מו"פ וטכנולוגיה, אבל גם מנהלים, אנשי שיווק, אנשי מחשב, משאבי אנוש ואחרים. כמי שמעוניין בקיומן של חברות ישראליות רב-לאומיות ולא רק רב-לאומיות המצויות בישראל, את אלה המצוינים אני חושב שאנחנו חייבים לשמור בארץ. כמדינה, זו תהיה אחת ההשקעות הטובות ביותר שנוכל לעשות, מבנייתם בגן הילדים, בית הספר האוניברסיטה, מכוני הידע, תלפיות ועד לעידודם כעובדים חוקרים ומנהלים בתעשייה ובמשק.

עידוד פעילותם מבחינת המדינה זו ההשקעה היותר כדאית במערכת. נקבל ממנה את התשואה הגבוהה ביותר ומיד אחזור לזה. צריך גם לזכור את מה שכבר נאמר. הקבוצה הזאת, של מצוינים, מבוקשת בכל העולם. היא מאוד גלובאלית ומאוד נזילה ומאוד ניידת. במונחים של החברה שאני מכיר, מטוס אחד לוקח את כולם מישראל. זה דבר מפחיד, אבל מחייב.

את תחושות כולנו, שההשקעה בהון האנושי היא ההשקעה הטובה ביותר, ניתן לבסס שוב במדידות כלכליות שנעשו במקומות שונים בעולם ובארץ. הנושא מספיק חשוב כדי שאשקיע בו כמה דקות: במחקר מדעי שנעשה בארצות הברית, מאוד מפורסם, על 3000 מפעלים, הגיעו למסקנה חד-משמעית, ש-10% תוספת השקעה בהון פיסי, שווה לתשואה שבאותן שנים היתה, ואני נותן מספרי אמת: 3.4%. לעומת זאת, תוספת השקעה של 10% בהון האנושי נתנה תשואה של 8.6%. 10% נבחרו כדי שתהיה השוואה בין כולם. כשראיתי שוב את הנתון וקראתי את המאמר, קראתי לאותו בחור ואמרתי לו: אני רוצה שתעשה לי את זה גם בבית. המסקנה היתה חד-משמעית: על פני 5 שנים קיבלנו תשואה להון אנושי, שהיא פי 4 מהתשואה המצוינת שקיבלנו להון פיסי. אגב, התווכחו אתי על הסגניפיקנטיות. רבותיי, מי שיודע סטטיסטיקה, הסטייה היתה 0.0009. כך שוויכוח לא יכול להיות פה. זהו מספר די גדול של עובדים. גם שני האריות אריה ברגמן ומרום, שבחנו את פריון התעשייה הישראלית בשנים 60-96, שם הם בדקו רק את המו"פ ולא את כל ההון האנושי, הגיעו לשיעור תשואה כפול פלוס מההון הפיסי ומדדו גם את ההון התשתיתי.

ההקצאות למו"פ שיש לנו במדינה הן ניכרות, אך בהחלט אין בהן די. באוניברסיטאות ובמכוני המחקר, ובמיוחד היום, הלחץ הפיננסי מגביל בנייתם וציודם של מעבדות, של קבלת אנשים. התחרות היא קשה וצריך שוב לזכור, שברמה הזאת היא גלובאלית. לכן, רבים מדי מאלה היוצאים לקבלת תואר שלישי או פוסט-דוקטורט לחו"ל, אין להם לאן לחזור.

האוניברסיטאות הישראליות חסומות בפני הצעירים הללו ולא רק בשל חוסר תקציבים, אלא גם בגלל שיטות ניהול שאינן רואות עדיפות וקדימות בקליטת צעירים באוניברסיטאות. לדעתי, חשוב מאוד למצוא תקציבי מחקר להעשרת האוניברסיטאות ומכוני המחקר במדענים צעירים, ואני מדגיש צעירים ובעיקר - השבת החוזרים. אגב, זה נעשה בעבר ולדעתי זה הצליח וצריך לחזור על כך בקנה מידה משמעותי, כי אנחנו מפסידים יותר מדי.

וכאן, לחלק שוודאי לא רבים יסכימו אתי: אם אין אפשרות לעשות זאת בכל המקצועות, נעשה זאת במדעים. אם ידינו אינה משגת לעשות זאת במדעים, אז במדעים מועדפים. אני יודע את זה מעצם כל חיי כמנהל, שמיקוד, פירושו ויתור על מה שלא במוקד.

לכן, ארצה להרחיב דווקא בפרק האחרון הזה, שאני רואה אותו כחלק החשוב במדיניות תעשייתית-מדעית שמדינת ישראל צריכה לנקוט. סתם, דוגמה אחת מיני רבות: שימו לב לריכוזים הגיאוגרפיים של תעשייה. בענף הביו-טכנולוגיה למשל, מתוך 10 התעשיות הגדולות בו, 9 בארצות הברית ואחת אירופאית. כל הידע או רוב הידע - מישראל. מי שיסתכל במפות הכלכליות, יהיה ריכוז גיאוגרפי ומיקוד ענפי, שכמעט לא ניתן להסבר. אבל כשאתה רואה עובדה כזאת, אינך יכול להתמקח אתה. אקח כמה דוגמאות מוכרות. אגב, פורטר קורא לריכוזים האלה אשכולות. ולא בכדי הוא נחשב היום לתאורטיקן באסטרטגיה כלכלית, מהגדולים בעולם. כמעט כל התעשייה הביו-טכנולוגית בארצות הברית מצויה בבוסטון במזרח ובסיליקון או ליד הסיליקון ואלי במערב. כמובן, שליד התעשייה הזו התפתחה תעשיית הון הסיכון. וראה זה פלא, ליד תעשייה זו ואולי במקרה ואולי שלא, נמצאת רוב תעשיית הסופט-וורד בבוסטון והמיקרו-אלקטרוניקה בסיליקון ואלי. ושוב, תעשיית הון, לעתים אפילו אחרת, לידה. בדטרויט, אני לא צריך לספר לכם שמרוכזת תעשיית המכוניות. ברוצ'סטר, כל ציוד ההדמיה. בהרטפורד, ביטוח. יש לזה מרכז. כולם מכירים את וול-סטריט בניו-יורק. זה המרכז הפיננסי. שם כל השירותים הפיננסיים וכמעט כל הפרסום. הוליווד ידועה כבר, זה עתיק. בקטע קטן של פנסילבניה וניו-ג'רסי מצויה כמעט כל התעשייה הפרמצבטית. מי שנולד במקום אחר, מחזיק משהו בתוך האזור הזה. במיניאפוליס, נמצאת עיקר התעשייה שעוסקת בקרדיו-וסקולר. אין לבבות במקומות אחרים. גם בציוד וגם בשירות. בטלמרקטינג, הזמנות למלונות וביצוע חיובי כרטיסי אשראי מתמחה מכל העולם - אומהה. בנשוויל, מנהלים כמעט את כל בתי החולים של ארצות הברית.

אני סבור, שהסיבה היא שתחרות תלויה בפריון. פריון בתעשייה מודרנית תלוי בהון אנושי, ביכולת להמציא מוצר ייחודי, להמציא שיטת ייצור מתוחכמת, שירות חדש. כל ענף יכול להיות עתיר ידע. תשתית לעתירות יידע איננה רק בתשתית הבסיסית ואמר את זה השר, של חשמל כבישים וטלפוניה. תשתית בסיסית, חשיבותה בכך שהיא נותנת להון האנושי את האפשרות להיות מנוצל טוב יותר, על ידי הנעת תשואות, תוצרים ותפוקות, ומאפשרת ריכוז של ההון האנושי, על מנת לרכז יותר יידע ולאפשר לנצל את יתרון הידע. בתוך האשכולות, קיימת הפריה הדדית של רעיונות. קיימת תחרות על תשומות, קיימת תחרות על טכנולוגיות, על תמיכה בסביבה. ראו את האוניברסיטאות באותם אשכולות שהזכרתי. הן כולן משתפות. הן משתפות פעולה עם התעשייה ומתחרות ביניהן על שיתוף פעולה. נוצרות גם חברות שמשרתות את האשכול. אאוט-סורסינג, מילה שמדברים עליה כל כך הרבה, מקבלת משמעות אמיתית באזור כזה. הגישה לספקים ולכוחות משתפרת. המידע מצטבר וההצלחה הכלכלית עולה. דווקא השוק הפרטי, הפתוח, החופשי והתחרות על מקורות בשווקי היעד, הם שהגבירו את התנועה הגלובאלית מחד והריכוזית לאשכולות מאידך. הם מסייעים להצלחה על ידי מיקוד.

האם מדינת ישראל יכולה להתפתח מבלי להתמקד? אני בספק. דומה לי, שראוי היה שנתמקד במה שאנחנו טובים, היכן שאנחנו מבינים את השוק, למרות שאנו מדינה קטנה. לדוגמה: אשכול הנגזר מהשוק הביטחוני וכנראה ראוי לפיתוח, לאו דווקא במוצרי ביטחון, אבל שהמדע שלו, הידע שלו, נובע מהביטחון. אני מאמין כמובן ואני גם מכיר, שאשכול בתחום ה-health care, אולי עם ביו-אינפורמטיקס - ראוי. יש לנו שוק בריאות מאוד מתקדם, יש לנו שוק מתוחכם מאוד, קופות חולים מהמתקדמות בעולם, בתי חולים, רופאים ברמה גבוהה והרבה מאוד בוגרי מדעי הטבע והרפואה. יתכן שניתן לבחור בשטח אחד נוסף, אולי שניים שלושה, לא יותר.

יש במדינת ישראל הון אנושי משובח. חטאנו כלפיו ואת החטא אפשר וצריך לחפר בעשייה נכונה, שתעלה את החינוך בכלל והמדע בפרט על הנס. מו"פ, הן בסיסי והן יישומי, אני מניח שיעשה בכל שטח בו ירצה חוקר או יזם, אבל, אני מציע לשקול ולהחליט על נושא או שניים, בו נרכז את המאמץ הלאומי במו"פ. אותם שני נושאים צריכים לבטא בסופו של דבר שניים שלושה אשכולות תעשייתיים, אשר עשויים לקדם את כלכלת ישראל בעידן הגלובליזציה לגבהים ואופקים חדשים. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נעשה הפסקת מחקר ומדע על ידי המוסיקה. אני מבקשת מהנכבדים לתפוס את מקומם למטה. לאחר שני השירים שנשמע, אנחנו נעבור לשמוע את המדענים עצמם. בשביל זה יום המדע קיים, לשמוע אותם פה ולתת להם את הבמה. לצערי הרב, אנחנו נבקש מכל אחד להצטמצם מאוד. אני יודעת שכל אחד מאלה שיופיעו פה יוכל לתת הרצאה מאוד מעניינת של שעתיים, אבל רצינו להראות לכם כמה שיותר וכמה שיותר מגוון ולכן, זה יהיה תמציתי וקצר, עם מצגת ונוכל להעשיר את הידע. אוריאן בבקשה.

(שירים)

תודה רבה לאוריאן. אתם רואים, מדע הולך טוב מאוד עם שירה. אי אפשר בלי משהו לנפש. אני רוצה להזמין את המציג הראשון שלנו, פרופסור פאדל מנצור, מדען בכיר במינהל המחקר החקלאי, מכון וולקני, בבקשה. אנחנו פגשנו את פרופסור מנצור כשעשינו סיור באזור התעשייה של קיסריה וראינו חברה מדהימה ואנשים מדהימים. אתה תציג את הדברים. כל כך התפעלנו ממנו והיה אוכל דרוזי משובח, ואמרנו שהוא יפתח את האירוע.

רק בשביל ההקדמה הזאת היה כדאי לבוא. אני רואה פה הרבה חיילים וזה נוסטלגיה וזה מחזיר אותי לתקופה שהייתי חייל, בראשית שנות ה-60. היה משקה באותה תקופה שקראו לו פפ. מהיחידה הדרוזית היו באים לשק"ם ולא ידעו להגיד פפ והיו אומרים: תן לי פעמיים בב. עכשיו, כדי שאני לא אתבלבל באותיות ובשמות, אגיד: מכובדיי וקהל נכבד, אני שמח להופיע בפניכם ותרשו לי לספר סיפור קצר: ובכן, אומרים שהיתה פעם אוניה בריטית שהפליגה לכיוון יפן. היו על האונייה מלחים יהודים. כשהאונייה הזאת מתקרבת לחוף עם עליית השחר, זריחת השמש, האחד קורא לשני: שמשון, קים שויין, דה זון שיינט שויין. הקפטן הבריטי שומע את זה ואומר: וולק, היהודים ראו את החוף, כבר יודעים יפנית. אז כדי שלא אשמע לכם ביפנית, נתחיל בתודות.

תודה לכל מי שתרם לנו לפרוייקט שלנו שנקרא: ביו-פק. ביו, זה מביולוגיה. פק, זה לעשות חבילות. למר אלי עופר, המדען הראשי במשרד התמ"ת, גברת רינה פרידור מנהלת החממות הטכנולוגיות, מר לביא ורדהיים מנהל החממה הטכנולוגית במשגב, כרמיאל. רבותיי, אתם רואים פה ג'וקים, חרקים תוקפים אריזות מזון. תוקפים הכל. אתם רואים את זה גם בסופרמרקטים. החרקים תוקפים את זה ומה הבעיה? הבעיה שחרקים חודרים לחומרי מזון ומזהמים את המזון שבתוך האריזה. שימוש בחומרי הדברה, כימיקאלים, זה רעיל לאדם, לא טוב, לא בריא ולא צריך את זה. הצרכנים תופסים את זה כמי שהיצרן אחראי לו, חדירת החרקים לאריזות, כי כולנו רוצים מזון ארוז, יפה, נקי ולא רעיל.

ובכן, מה המטרה? למצוא אריזה כזו שגם תשלב את התכונה של אריזה רגילה וגם שתדחה את החרקים שתוקפים אותה. האסטרטגיה היא לזהות כזה חומר, שאפשר לשלב אותו בתעשייה. אני רוצה לספר לכם: היה לנו חכם זקן בכפר, שהיה אומר "עדיף לאדם גרם מזל מאשר קילוגרם שכל בלי מזל". לעבדכם הנאמן יש מזל, יש לו חברים. חבר אחד, פרופסור שלמה נברו, הוא השותף שלי ונמצא בשבתון וחבר אחר, שהוא מהתעשייה, שמואל שצקי, שהוא האח הבכור שלי, איש התעשייה. כאן היה חיבור של איש מחקר של ג'וקים בשדה ואיש מחקר של ג'וקים במחסן ואיש תעשייה. החיבור הזה נעשה ביחד, כדי ליצור אריזת מזון נקייה מרעלים.

ובכן, אני איש חומרי הטבע. מצאנו שמנים פעילים ואתם רואים איך הג'וקים של השטח המטופל לא מתקרבים. פה אנחנו רואים איך החרק חודר ויש לנו אריזה עם עיגול אדום שלא מטופלת בחומר ולידה, אריזה המטופלת בחומר. החומר הזה אכיל, לא רעיל, ידידותי לסביבה והג'וק חודר רק איפה שאין חומר שהוא תוסף מזון. מה התוצאה? שיש לנו אריזה כזו שלא רעילה לאדם, לא חדירה לחרקים והיא ידידותית לסביבה ומאריכה את החיים של המזון. הרי אנחנו רוצים מזון בעל חיי מדף ארוכים, שלא יהיה רעיל ושלא יהיה מזוהם. תודה לאל שאנחנו הגענו למצב הזה. הרעיון הוא שחומר טבעי מצוי בצמחים ובו זמנית הוא דוחה חרקים. את החומר הזה אנחנו לוקחים ומיישמים בתעשייה המודרנית לטובת האדם. אתם רואים מוצר ישראלי, פטנט ראשון מסוגו בעולם. בקרוב, אם ירצה השם, נשווק את כל מה שאתם רואים פה, את האורז, החיטה, התירס, החומוס, הפול, הקמח, הקקאו, דגני הבוקר, השקדים, הפירות היבשים והתבלינים שיהיו ארוזים עם אריזה כזאת. תודה רבה על ההקשבה.

היתרון בפאדל מנצור הוא שאין לו רק טיפה של מזל, אלא יש לו גם הרבה מאוד שכל והשילוב של השניים הוא שילוב מנצח. המון תודה.

פרופסור יוסי שחם-דיאמנט הוא מנהל מכון המחקר האוניברסיטאי לננו-מדע וננו-טכנולוגיות באוניברסיטת תל-אביב. אנחנו מכירים מגן הילדים מרעננה. כבר אז גילינו שיש לנו משהו מיוחד בכיתה. אני שמחה, שכיושבת ראש ועדת המדע נתקלתי בו שוב באוניברסיטה וגם באופן אישי, אני מאוד שמחה שהוא זה שבא להציג לנו את הדברים. לא רק שהוא חבר שלי, הוא גם מוביל בארץ בנושא הזה. יוסי, אני רוצה להגיד לך: אני קוראת היום בעיתון שיש משהו יותר קטן מהננו. קראת את זה? אטו, שזה מיליארדית הננו. אז אולי אתה כבר פסה? צריכים לעבור למישהו אחר? ננו טכנולוגיה זה משהו מאוד קטן. יוסי יסביר לכם מה זה, אבל הוא העתיד. לא עתיד רחוק כמו החשמל מתחילת המאה ה-19, שדיברתי עליו קודם. היום, כל מי שקצת מתעניין יודע שהננו זה הדבר הבא, העתיד שאנחנו הולכים אליו.

תודה רבה. תודה מלי, תודה לכולם, תודה לקהל. אני לא יכול להתחרות בחוש ההומור של הדובר הקודם, אבל אני אדבר על ננו-מדע וננו-טכנולוגיה ובחרתי לתת מעט מזה, במה שקשור לטובת האדם.

כולם שואלים אותי מה זה ננו, מה המשמעות של המילה הזאת. ננוס ביונית וגם בעברית זה ננס. יש כנראה מקור משותף לשפות הללו. במדע, ננו זה יחידת מידה. כמו שמדברים על סנטימטר, מילימטר, קילומטר, ננומטר זה יחידה שהיא אלפית של מיליונית המטר. השאלה הנשאלת כמובן, מדוע זכתה יחידת גודל בזה שיקרא תחום מדעי על שמה? אתם לא מכירים שום דבר שקשור למשל לסנטימטר. מה חשוב בזה שאנחנו מתייחסים לזה? השאלה הנשאלת היא מה זה באמת ננו-טכנולוגיה. האם זה סתם איזה בז וורד חדש או שזה משהו אמתי? אנחנו מדברים על הטכנולוגיות שמטפלות במבנים שמימדיהם נמדדים בננו-מטר. לדוגמה: מולקולות, טרנזיסטורים ויש הרבה דברים בעולם שלנו שהגודל שלהם קטן מאוד ואנחנו מדברים היום על מהפכה. מהפכות טכנולוגיות לא קורות לעתים קרובות. מהפכות טכנולוגיות קורות פעם או פעמיים במאה וכשהן קורות, המדינות שמשתלטות עליהן או היבשות או התחומים הטכנולוגים, הקלסטרים הפוליטיים שמשתלטים עליהם, גורמים לכך שיהיה עושר רב באותם קלסטרים. תסתכלו על המהפכה התעשייתית. היא הפכה את העולם המערבי למה שהוא כיום, נתנה את העצמה שלו והיא למעשה הסתיימה אי שם במאה ה-20. אנחנו עדיין משתמשים בתוצרים שלה אבל המהפכה כבר איננה מהפכה. אנחנו מדברים על מהפכת המדיה שהתחילה במאה ה-20. המהפכה הזאת התבטאה בכך שלכל אחד מאתנו יש מחשב כיס, מחשב ופלאפון. המהפכה הבאה זו מהפכת הננו-טכנולוגיות. זהו תחום שישתלב במחשבים, התחום שבו בעוד 10,20,30 שנה יסתכל על זה באופן טבעי, כמו שאתם מסתכלים על המכשיר הסלולארי שלכם באופן טבעי.

באופן כללי, מה זה ננו-טכנולוגיות? יש שני דברים לבנות דברים. אתם רוצים לבנות פטיש, אתם לוקחים גוש עץ, עובדים עליו, מייצרים עוד חתיכה ומחברים ביחד. זו דרך אחת לרדת מלמעלה למטה. דרך שניה לבנות דברים זה לקחת אבני בנייה. אתם לא תיקחו גוש אבן גדול ותבנו ממנו עיר, כמו שילדים בונים בלגו. אנחנו בונים דברים אבל הלבנים שלנו או אבני הלגו שלנו הם אטומים ומולקולות, יחידות מאוד קטנות.

ננו-טכנולוגיה זה המדע שמאפשר לבנות דברים מתוך אבני הבניה הבסיסיות. דוגמה לננו-אלקטרוניקה, ושוב, אני חוזר לסלולארי, שבשבילי זו דוגמה מאוד יפה של מגוון טכנולוגיות, מחשבים, תקשורת, אגוריתמים, תוכנה. אנחנו רוצים שהמכשירים שלנו יהיו קטנים יותר, מהירים יותר, זולים יותר. שהבטריה שלהם תחזיק מעמד זמן רב יותר בלי שנצטרך לטעון אותה מחדש. אנחנו מדברים על מערכות שהגודל שלהן יהיה בגודל של ראש סיכה. מערכות קטנות ביותר שיהיו כל כך זולות, שאם נאבד אותן לא נרים אותן אלא נלך ונאסוף דברים חדשים. אנחנו נשלב מערכות ביולוגיות יחד עם אלקטרוניקה והדבר הכי חשוב, זה מערכות שיוכלו לתקן את עצמן. כולנו שונאים שדברים מתקלקלים. זה מאוד נחמד שמערכות יתקנו את עצמן כמו שאם יש לכם שריטה, הגוף מתקן את עצמו. באלקטרוניקה זה עדין לא עובד ככה, אבל אנחנו עובדים על זה.

ננו-מכאניקה, מערכות מכאניות. דוגמה למערכת שנעשתה באחת האוניברסיטאות בעולם זה מנוע, שהגודל שלו הרבה יותר קטן מתא של אדם. תסדרו כמה מאות מיליונים של מנועים כאלה אחד ליד השני ותגיעו לסנטימטר אחד. זה מנוע שעובד בעזרת חלבונים והוא מסתובב. השימושים של הדברים האלה, כפי שהוצגו קודם לא יודעים מה הם. אבל מאוד אהבתי את הפרפרזה, שאנחנו נשלם הרבה מסים על המנועים האלה בעתיד. למשל, המנועים האלה יכוונו תרופות לעבר הנקודה הפגועה.

ננו-ביוטכנולוגיות, אנחנו חושבים שזה יהיה הדבר החם הבא. יש המון שימושים לשילוב בין מדעי הטבע, מדעי החיים, רפואה וננו-טכנולוגיות. כל אחד מאתנו הוא למעשה מערכת ננו-ביו טכנולוגית. אנחנו בנויים מתאים, בעלי חיים, צמחים, כל עולם החי ועולם הצומח בנוי מאבני בניה שאינם מולקולות, מרכיבים חיים, מרכיבים אורגנים. הוראות הבניה זה הצופן הגנטי. כולנו שמענו עליו ולמעשה, אם תחשבו על כך, לכל המערכות החיות יש תכונה מאוד מעניינת שהן יכולות לשכפל את עצמן. נוח, שהגיע לתיבה ושאל את השפנים מדוע אתם רק שניים, מערכות ביולוגיות תמיד יודעות לשכפל את עצמן. השאלה, אם אנחנו יכולים לעשות את זה במעבדה בצורה מבוקרת ונבונה.

הצופן הגנטי, DNA שכולנו שמענו עליו, זה מבנה ננו-מטרי מאוד מעניין. האם אפשר להשתמש בו? לא מספיק לדעת הוראות הפעלה. למשל, כורי עכביש, אין תכניות לעשות אותם למרות זאת, מערכות חיות יודעות לעשות דברים גם שאין ממש תכניות מוגדרות. האם אנחנו יכולים לממש דברים כאלה?

כפי שאתם רואים, ננו-טכנולוגיות זה מגוון של דברים, מגוון של תופעות ואחד התפקידים שלי, כמנהל המכון באוניברסיטת תל-אביב, זה לדבר עם מהנדסים, כימאים, פיסיקאים, ביולוגים ורופאים ולשאול אותם: איך אתם יכולים לעבוד יחד, כדי למצוא את הדבר המשולב הבא. מה אתם צריכים על מנת לחקור ואיך לבנות את התשתיות המתאימות.

ננו-רפואה זה אחד השימושים החשובים ביותר והסיבה היא מאוד פשוטה: הגוף שלנו מורכב מהמון ננו-מבנים. כאשר המבנים ניזוקים הבריאות שלנו נפגעת. ננו-טכנולוגיות זה למעשה הפתרון הראשון שאנחנו רואים שאפשר יהיה לטפל בבעיות של בריאות, בעיות שקשורות לגוף האדם ברמה המולקולרית, הרמה בה הדברים נבנים. דוגמה קצרה מאוד: כל אחד מאתנו שחלה דיבר על מערכת חיסונית. הגוף שלנו מכיל נוגדנים שמשולים לכף יד שתופסת תפוח. התפוח במקרה הזה הוא אותו דבר שמזיק ונמצא בגוף והגוף שלנו רוצה לסלק אותו. יש הרבה מחלות שהגוף שלנו לא יודע לייצר נוגדנים או שהמערכת החיסונית נפגעת. האם אפשר לעשות בעזרת ננו-טכנולוגיות מערכת חיסונית שתעזור לגוף לפתור את הבעיות שקשה לו לפתור? זה מעין תרופות על. אלה אינן תרופות רגילות אלא תרופות שמעתיקות מהטבע ומשפרות אותו. האם ניתן לתקן את גוף האדם בעזרת ננו-טכנולוגיות? אם אתם זוכרים את הסרט המפורסם המסע המופלא בגוף האדם, פיסיקאים מקמטים את המצח מהשטויות שהיו שם בסרט, אבל האם הקונספציה הזאת, האם אפשר לעשות דברים כאלה? האם אפשר לעשות חלק מהדברים הללו?

טובת האדם זה לא רק רפואה. במקרה נתקלתי לפני כמה שבועות בפרסומת של חברת "לוריאל" שמפרסמת מה שנקרא ננו-סומים, שזה איזו שהיא משחה שמבוססת על טכנולוגיות ננו. כפי שאתם רואים, גוף יפה זה גם גוף בריא וגם בתחום הזה, תחום הקוסמטיקה, נראה התפתחויות בתחום הזה.

ואז, אם נסכם את ההרצאה הזאת בקצרה, ננו-טכנולוגיות, היכולת לעבוד ברמה הבסיסית, הרמה המולקולרית, שמאוד מתאימות למדינת ישראל. יש לנו חוקרים ברמה עולמית ולא אנחנו נאמר את שבחנו בפנינו, אבל רואים את זה בפרסומים ורואים את זה בכך שבכל ועדה מכובדת בעולם ובכל כנס, תמיד תמצאו מדענים ישראלים שיושבים בשורה הראשונה, מרצים משתתפים ופעילים מאוד. יש אוניברסיטאות ומכוני מחקר מובילים בעולם ומוכרים, ותשאלו את הקולגות שלנו בחו"ל מה דעתם עלינו, כי אין הנחתום מעיד על עיסתו. יש תעשיית תרופות מובילה בארץ, יש רפואה מתקדמת בארץ בכל המובנים. יש רופאים, בתי חולים, רפואה צבאית. ישנה תעשיית היי-טק מתקדמת. ישראל היא מעצמה. יושב פה חברי ישראל קשת, מנכ"ל "מוטורולה" סמי- קונדקטור. ישראל היא מעצמה בתחום של רכיבים. קחו את כל הדברים האלה ביחד, אתם רוצים לבשל תבשיל, יש לכם את כל הדברים. החוכמה, לקחת את הדברים האלה והטבח, שזה הממשלה, המערכת הפיננסית ולבשל את הדברים, על מנת שבעוד 10,20,30 שנה ישראל תהיה מעצמה בננו-מדע וננ-טכנולוגיות. אם נצייר את מגדל השן, שזה האוניברסיטאות, אנחנו חייבים לתת לחברה מוצרים בננו-טכנולוגיה ולתת מדע בסיסי, על מנת שיהיה פה אולי לא גן עדן במובן המעשי אלא שלפחות יהיה פה טוב ומדינת ישראל כמדינה, תהיה בחברה המצליחה ובכלכלה המצליחה. תודה.

תודה רבה. הפרוייקט "גם אני יכול" שיציגו מספר תלמידים, יציג לכם כיצד בעזרת המדע והטכנולוגיה איך אנחנו יכולים לעזור למי שמוגבל ובעצם לעזור לו להתגבר עליהם ולהיות שווה לנו בכל. אנחנו נציג מזלג שפותח עבור בחור נכה. גם קובי יהיה פה. התלמידים לירן מזוז, יהל, טובה, קובי, הבמה שלכם.

הפרוייקט הראשון הוא מאשכול פייס ברחובות, מרכז למדעים ואומנויות. המורה המלווה היא עירית דוידוביץ', מנהלת אשכולות פייס רחובות. הנושא הוא מזלג המותאם לנכים. בבקשה. אנחנו לחוצים בזמן, משום שמי שרוצה לעלות למליאה ולצפות בדיונים צריך להיות שם לפני השעה 16:00. אני מבקשת, שעם גמר הכנס תעלו לכיוון המליאה, אנחנו נכוון אתכם. ב-16:00 היושב ראש ריבלין יפתח את הישיבה וידבר על המדע. הוא לא עושה את זה כל יום ואני מקווה שהיום הוא יעשה את זה עם כל הלב. אחר כך, תהיה חצי שעה של נאומים בני דקה. כל חבר כנסת יכול לדבר במשך דקה על כל נושא שבא לו. תוכלו להיווכח ולהתרשם מהנציגים שלכם. זו ההזדמנות להזכיר, שכרגע נמצא פה חבר הכנסת זחאלקה. היו אתנו גם יגאל יאסינוב, גילה גמליאל, יעקב מרגי, כולם חברים בוועדת המדע. הסיבה שהם באים והולכים זה משום שיש עוד ועדות מקבילות לכנס הזה וכל אחד צריך להתפזר למספר אירועים.

שלום לכולם. אנחנו הולכות לספר לכם את מה שעבר עלינו בתהליך בניית המזלג המכני, שבהחלט צריך למצוא לו שם אטרקטיבי יותר. כל הסיפור התחיל בכך שטובה גונן, המורה למדעים סיפרה לנו על הפרוייקט "גם אני יכול". במסגרת יום מרוכז שהיה לנו באשכול הפיס לקראת התחרות, הקרינו לנו סרט על קובי, נכה בארבעת גפיו. בסרט הזה מתאר קובי את תפקודו היום יומי ואת הפטנטים שהוא ממציא לעצמו, על מנת להיות כמה שיותר עצמאי. קובי יושב כאן. בעקבות הסרט, אירית, מנהלת האשכול, הזמינה את קובי לפגישה אישית עם התלמידים. בפגישה הזאת הוא סיפר לנו על עצמו והראה לנו כמה מהפטנטים שהוא עשה. קובי הזכיר מספר פעמים שרצונו הגדול ביותר הוא להצליח לאכול לבד, כי לטענתו האוכל טעים יותר כשאתה אוכל לבד מאשר כשמישהו מאכיל אותך. הפגישה עם קובי נגעה בנו מאוד, היה משהו שמאוד הפליא אותנו, האופטימיות והכוח הגדול של קובי למרות מצבו מבחינה פיסית. בעקבות כך, רצינו וניסינו למצוא לו פתרון לבעיית האכילה לבד.

לאחר המפגש עם קובי התחלנו להעלות רעיונות למכשיר שנייצר במסגרת הפרוייקט. הגענו למסקנה שזה צריך להיות מזלג, שמצד אחד ינעץ באוכל ומצד שני, יגיע בחזרה לפה. המזלג היה בעייתי ולכן חשבנו על הקפיץ כפתרון. הקפיץ, שהינו אלסטי נמתח וחוזר חזרה למצבו ההתחלתי והתאים לתפקודו של המזלג, שמותאם לבעייתו של קובי. בגלל שקובי עושה המון דברים עם הפה שלו כמו לצייר עם מכחול ולענות לטלפון בעזרת מקל שמוחזק בפה, הבנו שהמכשיר צריך לפעול בעזרת הפה. בתחילה בנינו אב-טיפוס מקשת שבורה, עיפרון, פקק של עט, מזלג מפלסטיק וקפיץ מרובע שחוברו יחד עם דבק סלוטייפ. באב טיפוס היו מספר בעיות שהעיקרית שביניהן היתה אי יציבותו של המכשיר, בגלל הקפיץ שעליו נשען המכשיר הוא הסתובב ועשה בעיות. כדי להתגבר על הבעיות קיימנו סיורי מוחות עם צוות המדעים וצוות התחזוקה בבית ספר "קציר". את בעיית היציבות פתרנו על ידי בניית מתקן יציב שיחזיק את המכשיר. לקחנו כן מתכת מהמעבדה של בית הספר ושמנו שני קפיצים, אחד מכל צד, כדי לשמור על המזלג מלהסתובב. בעיה נוספת היתה, שהמזלג עלה יותר מדי בגלל הקפיץ והאוכל לא יכול היה להגיע לשיני המזלג. ניסינו לשים משקולת, אבל המשקולת היחידה שהיתה לנו היתה כבדה מדי והיא משכה את המזלג למטה מדי וגם הרסה את הקפיץ. באותו זמן, חיפשנו כל דבר אפשרי שיכול לעזור לנו. במעבדת בית הספר מצאנו הרבה מגנטים. כל פעם שמנו עוד ועוד מגנט, עד שהגענו למשקל האופטימאלי למזלג. עוד בעיה היתה הקפיצים. כדי שפעולתם תהיה טובה ביותר, הם היו צריכים להיות חזקים במידה מסוימת, המותאמת למקומם במזלג, לא במידה שווה. שוב, חפרנו במעמקי ארונות המעבדה ולאחר חיפוש ארוך ומייגע מצאנו את דלי הקפיצים. ניסינו כמעט את כל הקפיצים, אם לא את כולם ובסוף, מצאנו את צמד הקפיצים המושלם לתפקוד המזלג.

לאחר שהמכשיר היה מוכן ומזומן לפעולה עברנו ניסיונות להפעלתו עם הרבה מאוד מלפפונים. כשבאנו לתחרות המקומית באשכול הפיס היה לנו מכשיר פועל אבל מראהו היה מכוער. חוץ מזה שיעל, שדגמנה את פעולת המכשיר אכלה פחות או יותר קילו מלפפונים באותו יום. לקראת התחרות הארצית שיפרנו את המכשיר, הפכנו אותו לטוב יותר, חזק יותר, ויפה יותר.

בראש וראשונה, תודה לקובי המדהים, שאנחנו מאחלות לו המון בריאות וכל טוב. לטובה גונן, המורה הטובה ביותר בעולם למדעים. ללבורנטיות רחל צימרמן וכרמית אוחיון. לצוות המדעים של חטיבת הביניים "קציר ב'" על שטיפלו בנו הכי יפה בעולם ופרגנו, ולא זלזלו במכשיר. ולצוות התחזוקה של בית הספר, מגיע להם המון תודה. לאירית דוידוביץ, מנהלת אשכול הפיס רחובות ולמשפחותינו, האוהבות והאהובות. שיהיה לכולם יום טוב.

אני חייב להודות לבנות שהרימו את הכפפה שהצבתי בפניהן. אני לא מזיז את הידיים ואת הרגליים וכמו שאתם רואים, המכשיר הזה מתרגם את התנועות של הכתף לג'וי סטיק וכך אני יכול להיות עצמאי. מאוד חשוב הנושא של העצמאות, אם זה בשתיית קפה לבד או לאכול עם המכשיר הזה וכמו שאמרנו, אני מצליח לאכול פלאפל לבד, אפילו שהכל נוזל. זה טוב, פשוט הרבה יותר טעים והעצמאות הזאת, זה הדבר שבשבילו אנחנו חיים. תודה רבה לכם.

תודה קובי, תודה לבנות. אני חושבת שאין דבר יותר ממחיש ממראה עיניים, איך הטכנולוגיה יכולה להציל את הבן-אדם.

אני רוצה לעבוד לפרוייקט הבא: קסדה ומשחק שח-מט, בבקשה.

אני רוצה להגיד שזה כבוד גדול להיבחר ולהציג את הפרוייקט פה, בכנסת. אנחנו מאשכול פיס מעלה יוסף והכנו את המשחק בפרוייקט "גם אני יכול" שח בראש, שזה לאנשים שלא יכולים להזיז את הידיים או שאין להם ידיים, כדי שיוכלו ליהנות ממשחק השח-מט.

לאחר מפגשים מרגשים עם קשישים מהמרכז לקשיש בשלומי ובמועדון גיל הזהב במושב עבדון, הגענו למסקנה שאנו רוצות לבנות מוצר אשר יאפשר לאנשים שאין ביכולתם להשתמש בידיים או לאנשים שאין להם ידיים, ליהנות ממשחק השח. הבעיה, כיצד יוכל אדם בעל מגבלות תנועה בידיו ליהנות ממשחק השח-מט. הצורך: מכשיר אשר יחליף את תפקוד הידיים במשחק השח-מט. לאחר חקירת הנושא, הגענו למסקנה כי הראש הוא האיבר המתאים ביותר להחלפת הידיים במשחק השח-מט. הפתרון: עיצוב מכשיר שיאפשר באמצעות הראש להחליף את תפקוד הידיים במשחק השח-מט.

הכנו את הקסדה שאליה מחובר מוט המוכנס למסילה בקדמת הקסדה. בקצה המרוחק של המוט מבנה מעוגל בצורת האות V, אשר מאפשר אחיזת כלי המשחק. בראשו של כל כלי משחק נעוצה סיכה ובראשה חרוז פנינה. החרוז מאפשר אחיזת הכלי באמצעות המוט. בתחתית של כל כלי משחק מודבק מגנט עגול. מגנט עגול מודבק גם מתחת לכל משבצת של לוח המשחק. הוספת המגנטים מאפשרת מרכוז של כלי המשחק למרכז המשבצת ומאפשרת בכלל הצמדת כלי המשחק אל לוח המשחק. אל דפנות המגירה, המשמשת לאחסון כלי המשחק, מוצמדים פסי מתכת המאפשרים הצמדה של כלי המשחק וכך שמירה עליהם בעת נשיאת הקופסה.

(הדגמה).

התרומה של ההשתתפות בפרוייקט לחברות הצוות: הפרוייקט העשיר אותנו ויצר לנו זווית ראייה בוגרת יותר על החיים. המחשבה על כך שההמצאה שלנו מסייעת לאנשים בעלי צרכים מיוחדים, גרמה ועדין גורמת לסיפוק רב ולרגשות חמים. מן המוצר שלנו נהנו בחודשים האחרונים צעירים נכים ודיירי "בית קסלר" שבקריית חיים ועכשיו, המוצר שלנו יעבור לחייל צה"ל שנפגע לאחרונה ומאוד אוהב לשחק שחמט.

אני חייבת להגיד תודה למורה שלנו, איגור פבזנר, שעזר לנו מאוד בפיתוח המוצר ולמנהלת האשכול ענת שטיין, שנמצאת ותומכת בנו ברגעים קשים.

תודה גם לתלמידות צופית, נטע, אינה, מוריה ונופר. אתם שמים לב שכולן בנות? אנחנו נזמין את המפתחים של הפרוייקט הבא, מיה ורון, שידברו על מתקן לחולי אלצהיימר.

בוקר טוב. שמי מיה קרני ואני תלמידת תפוח הפיס בקריית חינוך על שם בן-גוריון בעמק חפר. יחד עם חברי רון שטילמן, פיתחנו את מכשיר ה-ETF, Easy To Find, עזר טכנולוגיה לטיפול וסיוע יומיומי בחולי אלצהיימר. במסגרת פרוייקט "גם אני יכול", עברנו תהליך למידה אינטנסיבי המשלב בין שלושת המסלולים: ביולוגיה, טכנולוגיה וחברה. במסלול הביולוגי הכרנו מכלול מערכות ביולוגיות בגוף האדם, בזו הטכנולוגית, מדד לטכנולוגיות מורכבות כבסיסיות, חקרנו את דרכי פיתוחן ופעולתן. בפן הסוציאלי נחשפנו לחיי קהילות בעלות צרכים מיוחדים, תוך היכרות עם הצרכים היומיומיים, הן של החולים והן של המטפלים. בחרנו להתמקד במערכת העצבים, תוך מחקר מקיף של מחלת האלצהיימר, בה לקה סבי, מחלה שיטיונית קולקטיבית.

לפניכם התהליך שעברנו מאז אותו רגע שנתפסנו בזיק הזה, חדורי אדרנלין: חולי האלצהיימר נוטים לעזוב את שטח מגוריהם ללא מכשיר שמאפשר את איתורם, מה שמעמיד אותם חשופים לכל סכנה, כאשר הם לא מודעים לסביבתם. הדבר מעמיד את מטפליהם בחוסר אונים וקושי ניכר לאתרם. בשלב הבא הוגדר קהל היעד, קהיליית המטפלים והלוקים במחלה. הצורך שעמד לעינינו היה נחיצות בהתראה כאשר החולה עוזב את שטח מגוריו בזמן אמת ואיתור מקומו. יש להימנע מעזיבת החולה ללא מכשיר הפל כמובן. כל זאת, תוך נתינת חופש תנועה ושמירה על כבוד החולה, כבוד האדם. הגדרנו דרישות ריאליות מן התפקיד, כגון: הפעלה אוטומטית, קלות שימוש, אסתטיקה, בטיחות תפעול, עמידות לאורך זמן והתראה שתלווה בצליל בבחירת המטפלים.

בשלב זה, יצאנו לשטח לבדוק קיומן של טכנולוגיות העונות לצרכים שהוגדרו. המערכת הראשונה היא מכשיר הפל של חברת איתוראן. איתור החולה מתבצע באמצעות המכשיר על ידי הצלבת קווי אורך ורוחב. המידע על מקום הימצאו נשלח למערכת בקרה ממוחשבת בסביבה הטיפולית של החולה. פיתוח ה-ETF מבוסס על שילובן של טכנולוגיות קיימות. המערכת הנוספת הנה מערכת הגנה הממוקמת בכניסה לחנויות ומשמיעה צפצוף התראה או אזעקה במקרה של גניבה. כאשר עובר דרך שני עמודים שבב אלקטרוני, המערכת מצפצפת. מערכת נוספת היא מערכת נעילה אוטומטית, כזו הנמצאת בכניסה למגורים רבי קומות, המופעלת על ידי סגירת מעגל בלחיצה על כפתור האינטרקום. הפיתוח שהוגדר על ידינו הוא הפל, אליו הוחדר השבב. המערכת מחוברת למנעול אוטומטי. כאשר שילבנו בין המערכות, הגדרנו מצב בו הדלת במצבה הרגיל נעולה. כאשר החולה הנושא את מכשיר הפל עובר דרך הדלת בין שני עמודים המותקנים במשקוף, המעגל נסגר והמנעול נפתח ומתאפשרת פתיחת הדלת ויציאת החולה המלווה בצליל התראה. כך עלינו על צורך בהתראה על יציאת החולה ואיתורו בזמן אמת.

תודות למערכת שפיתחנו, הצלחנו לשמור על האיזון בין שמירת עצמאותו וכבודו של החולה לבין דאגה לביטחונו ולמניעת יציאתו מהבית. כך נמנע מצב השוטטות המסוכן ועגמת הנפש המלווה בכך. ברצוננו לציין כי הבנו, כי גם אנו יכולים לסייע בפיתוחן של מערכות טכנולוגיות שעוזרות לאוכלוסיות בעלות צרכים מיוחדים. הכרנו נושא מדעי טכנולוגי מרתק, תוך חשיפה לדרכי לימוד מגוונות וכך נתנה לנו אפשרות להפיק ידע חדש וליישם רעיונות עד כדי ביצוע באופן חוויתי.

כאן המקום להודות למפתחי התכנית, אנשי המדע והרוח אשר סייעו ליועצים התומכים שליוו אותנו לאורך כל המסלול, בתהליך הפיתוח והמחקר. מי ייתן והזיק הזה ילווה את כולם בהמשך. אם אוכל להוסיף תוספת קטנה: אני הגעתי למחקר הזה תוך חיים בצל סב חולה, שלקה במחלה. אני לא הכרתי אותו בשלבים שהיה בריא, אבל כך, חדורת אדרנלין וסקרנות היתה בי המוטיבציה לחקור את הנושא יותר מקרוב. היום, כשנתיים לאחר הפרויקט הזה, אני לומדת במגמה פיסיקאלית וכימית ואני חושבת שזו היתה טעימה שהיוותה טריגר לתלמידה כמוני, בתיכון, וגם ליותר צעירים, להמשיך להתפתח וכן לנסות לפתח את התחום הזה, אם במסגרת תיכון ואם במסגרת החיים האישיים, כי סקרנות ומוטיבציה זה דבר אחד, אבל כשיש מסגרות שאפשר ליישם בהן את הרצון הזה ולהגיע לממד שמגיעים אליו מרעיון ביצועי לממד של מחקר וניתן לעזור לאוכלוסיות שצריכות את זה, בשביל זה אנחנו כאן בסופו של דבר.

תודה רבה לך מיה. את נהדרת. אנחנו עוברים לפרופסור מיכל שוורץ, כי זמננו ממש התקצר. אני מבקשת מכל מציג להוריד דקה וחצי מזמנו, כי אחרת לא נספיק להיות ב-16:00 במליאה, שם מתחילים ממש בזמן.

מיכל תדבר על תקשורת מוח-נפש ומערכת החיסון, פיתוח חיסונים טיפוליים למחלות ניווניות ולמחלות הנפש.

ראשית, תודה למקדימי ואולי במקרה או שלא במקרה, זומנתי לכאן אחרי תלמידים מקסימים, שנרתמו למשימה. המחשב שלי עבר את כל העולם והרצה בכל מקום בעולם וכאן, הוא לא מתחבר. מכל מקום, קבוצת המחקר שלי במכון ויצמן עוסקת מזה שנים רבות בניסיון לפענח את אחת האניגמות הקשות ביותר: מדוע נוירונים או תאי עצב במערכת העצבים המרכזית, לאחר חבלה משותקים ואין לנו יכולת חידוש תאי עצב. כולנו נולדים עם מספר מוגדר של תאי עצב במוח ובחוט השדרה. במהלך חיינו אנחנו מאבדים תאי עצב. אנחנו לא יודעים לייצר תאי עצב חדשים, אנחנו לא יודעים להצמיח עצבים חדשים. קבוצת המחקר שלי התחילה במחקר הזה לפני שנים רבות ושוב, אני לא אגיד לכם מתי, כי בטח תדעו בת כמה אני. נצא מנקודת מוצא, שמדובר בשנים רבות רבות ובמהלך המחקר שלנו, שהיה מחקר בסיסי וטהור לחלוטין, הגענו לתובנה שהיתה בבחינת מהפכה בתחום המחקר, שהביאה אותנו לפתרון של פיתוח תרופות חדשות, שהן בעצם לא תרופות אלא חיסונים כמענה למלחמה במחלות ניווניות כמו אלצהיימר או פרקינסון או גלאוקומה או כל מחלה ניוונית אחרת, כמו גם התמודדות עם שבץ מוחי או עם פגיעות חוט שדרה.
במקביל לפיתוחים האלה, המשכנו במחקר הבסיס.

אני רוצה לשתף אתכם היום ואם אצליח להגיע למצגת, אראה לכם גם משהו שמסבר את העין יותר מאשר את האוזן. מכל מקום, התחלנו עם מחקר מאוד בסיסי, כשכולנו יודעים שהמוח ממודר משאר הגוף. המוח מבודד ממערכת הדם על ידי מחסום דם מוח וכתוצאה מזה, אין פלישה של מרכיבי דם מהדם אל המוח. זה המזל שלנו, שחדשות לבקרים אנחנו כולנו מפתחים מחלות זיהומיות, אבל אנחנו לא מפתחים מחלות מוחיות. כשיש חלילה מחלה מוחית, אנחנו יודעים שזה דלקת קרום המוח וזו מחלה נוראית.

הבידוד הזה של המוח ממערכת הדם, נחשב במשך שנים רבות כמצב שבו המוח ויתר על מערכת החיסון, כדי להתגבר על פגיעות מוח, חוט שידרה ומחלות ניווניות. קבוצת המחקר שלי, בעקבות תובנה מאוד בסיסית לפני כ-10 שנים, העזה לומר דבר שבאותם שנים היה מהפכה, כי היה בניגוד לדוגמה. אנחנו טענו, שמערכת החיסון הכרחית להתמודדות בפגיעות מוח, חוט שידרה ומחלות ניווניות. הדבר הזה התקבל בהתנגדות נוראה בקהילה המדעית, למרות שהפרסומים היו בעיתונים המובילים בתחום והראיה היא, שבמשך שנים הם לא צוטטו. היום, זאת אחת העבודות המצוטטות ביותר. אני אומרת את זה לכל המדענים הצעירים שיושבים פה, שצריך קצת תעוזה במדע, מעבר לנחישות ולחריצות ולעוד מרכיבים אחרים.

מכל מקום, כשגילינו שלמערכת החיסון יש מרכיב מאוד הכרחי בתפקוד המוח וחוט השדרה וההתמודדות עם מחלות ניווניות, שאלנו את עצמנו: איזה סוג מערכת חיסון זו? מצאנו, לתדהמתנו, ופה שברנו דוגמה נוספת, שבעצם מערכת החיסון שעוזרת לנו להתמודד עם חבלות מוח ועם מחלות ניווניות זה מערכת החיסון האוטו-אימונית. מה זה אוטו-אימוני? אלה תאים של מערכת החיסון שמכירים מרכיבים עצמיים. בשנות ה-50 קיבלו פרס נובל ברפואה אותם אלה שטענו, שכשכל אחד מאתנו נולד, הוא צריך לזרוק החוצה ממערכת החיסון את כל אותם תאים שמכירים מרכיבים עצמיים, כדי להיות מסוגלים להגיב לוירוס או חיידק ולא להגיב כנגד מרכיבים עצמיים שלנו. אנחנו יודעים שקיימות מחלות כמו: טרשת נפוצה, שזו מחלה שבה הגוף תוקף את עצמו. לכן, ההנחה היתה שהגוף מגיב כנגד מרכיבים עצמיים וזה דבר נורא. אנחנו גילינו, שתגובה כנגד מרכיבים עצמיים הכרחית לתפקוד המוח להתמודדות עם מחלות ניווניות, להתמודדות עם מחלות חוט שדרה ואפילו למחלה סופנית כמו מחלת ניוון שרירים. מה ההבדל? שאלנו את עצמנו מה קורה פה. מסתבר, שבמהלך החיים של כל אחד מאתנו אנחנו מייצרים תאים אוטו-אימונים. הם חשובים לנו, אבל הם דורשים בקרה הרבה יותר קשה. התובנה הזו הובילה אותנו לכמה כיוונים: א. להבין איך הגוף מאפשר לעצמו שיהיו קיימים תאים כנגד המרכיבים העצמיים. מסתבר, שזה אותם תאים שגם נלחמים כנגד סרטן וכנגד מחלות נוספות. יש לנו מאזן מאוד עדין, כמו בכל מקום בגוף. הצורך בדבר מסוים עם הכמות שלו. הבקרה שלו נפגעת וזה הופך להיות מחלה. כלומר, הגבול הוא מאוד דק בין תגובה אוטו-אימונית מגנה לבין תגובה אוטו-אימונית שמובילה למחלה.

איתרנו מי הם התאים שעושים את הבקרה הזאת ולתדהמתנו גילינו, שבעצם המוח מבקר את התגובה החיסונית והתגובה החיסונית עוזרת למוח להתמודד עם פגיעות. אז יש לנו איזה שהוא לופ, שמקורו במוח. המוח מבקר את המערכת החיסונית והמערכת החיסונית עוזרת למוח. לעניות דעתי, זו היתה פעם ראשונה שנאמר בכל כך הרבה מלים, שמערכת החיסון עוזרת למוח להתגבר על פגיעות מוח. כתוצאה מזה, בדקנו איך משתמשים בתובנה כזאת מבחינה פרקטית, איך מפתחים מזה טיפול לפגיעות חוט שדרה, לפגיעות מוח, לשבץ מוחי. לכן אמרנו: בואו נפתח חיסון. אלה מכם שמכירים את החיסונים, כשאנחנו מחוסנים נגד וירוס הפוליו, מה עושים? לוקחים וירוס וממיתים אותו ואז מזריקים לתינוק. התינוק מפתח נוגדנים כנגד הוירוס אבל הוא עצמו לא חולה בפוליו. באנלוגיה לזה, חיפשנו דרך להגביר תגובה חיסונית כנגד מרכיבים עצמיים מבלי שנסתכן בלפתח מחלה אוטו-אימונית או מחלה כמו טרשת נפוצה או מחלות אחרות. הגענו לפיתוח חיסונים. הקמתי חברה, יחד עם מכון ויצמן לפני 7 שנים, לתרגם את האינטלקט או את המידע הזה לצורך מטרות פרקטיות ובמקביל, כמדענית, המשכתי במכון ויצמן למדע. החברה הזאת סגרה לאחרונה מעגל עם "טבע", ואחד החיסונים שאותם אנחנו מפתחים היום הוא למחלות ניווניות כמו: אלצהיימר, פרקינסון, גלאוקומה. זה מתבסס על תרופה ש"טבע" משתמשת בה לטרשת נפוצה.

כלומר, אנחנו הולכים ממחקר בסיסי, שכמעט באקראי הגענו לתובנה חדשה. עם התובנה הזאת הגענו לפיתוח חיסונים חדשים ואחד הדברים הנפלאים שהגענו אליהם לאחרונה, שפתאום גילינו שמערכת החיסון לא רק עוזרת למוח להתמודד עם פגיעות חוט שדרה או מחלות ניווניות, אלא גם שומרת על היכולת הקוגניטיבית של המוח. כלומר, מערכת החיסון הכל כך פשוטה לכאורה, היא חלק מהמערך הטבעי והנכון להגן על עצמנו במהלך של אובדן קוגניטיביות.

לסיום, זו תובנה בסיסית מאוד פשוטה, שבה גילינו שמחלות ניווניות, שבעצם הן מחלות של גיל והשכיחות שלהם בעולם המערבי הולכת ועולה, אנחנו פתאום מגלים שחלק מעליית השכיחות נובעת מהזדקנות מערכת החיסון. מטרת פיתוח החיסונים האלה זה בעצם לגשר בין הפער בעליית גורמי הסיכון במוח ובחוט השדרה לבין הזדקנות מערכת החיסון. הנה מחקר בסיסי שהקים להקמת חברה, למציאת מקום עבודה חדש למדענים צעירים וסוגר את אחד המעגלים שמר אלי הורביץ דיבר עליו, של קשרים הדוקים בין התעשייה לקידום מדע בסיסי, כי עם המשאבים שעומדים לרשותנו אי אפשר לעשות את זה.

תודה. כל כך חבל לי שכל אחד צריך לדבר מהר מפאת חוסר הזמן. אנחנו עוברים לפרוייקטון גילוי מטעני צד, סמל שמואל פרונמן, סמלת ליבי שטיין, סמל תומר שרוני, חניכי תכנית "תלפיות" צה"ל, בבקשה.

שלום לכולם. אנחנו חניכים בשנה שלישית של תכנית "תלפיות" בחיל האוויר. קצת על תכנית "תלפיות": זוהי תכנית צבאית ,שאורכה שלוש וחצי שנים. התכנית משלבת הכשרה אקדמית טכנולוגית באוניברסיטה העברית במקצועות מתימטיקה פיסיקה ומחשבים ומשלבת גם הכשרות צבאיות בשלל החילות בצבא. סיום הכשרה אחרי שלוש וחצי שנים. הבוגרים משובצים ליחידות מחקר ופיתוח בצבא ובמערכת הביטחון בתור קציני מחקר ופיתוח.

באנו לכאן היום, כדי להציג פרוייקט עליו עבדנו במסגרת תכנית ההכשרה, במסגרת קורס אקדמי שקראנו לו: ציפור על תיל. פרוייקט הפיתוח זה קורס בשנה ב', אחד הקורסים החשובים בשנה ב' ב"תלפיות". הרעיון שלו זה שהחניכים יתנסו במחקר ופיתוח ובעיקרון, החניכים מעלים צורך צבאי להיכרות שלהם עם הצבא ומנסים לתת עליו מענה טכנולוגי שלם תוך תכנון מערכת שלמה. העבודה היא בזוגות או בשלשות, היא אקדמית, כלומר לא יצא מוצר מזה. המטרה שלה, לענות על השאלה האם המוצר שעליו חשבנו או המערכת שעליה חשבנו תיתכן במציאות והאם היא כדאית. זה נקרא בדיקת היתכנות, שזה שלב מקדים וחשוב בכל פרוייקט בתעשייה.

המתאר שלנו הוא פתיחת ציר באזורים מאוימים. פתיחת ציר זה פעולה שהצבא צריך לבצע בכל בוקר, בכל יום. עוברים על ציר תנועה כדי לוודא שאין שם איומים, מטענים, כוחות עוינים. אחד האיומים הגדולים במתאר כזה זה מטעני צד. חלקם מופעל מרחוק על ידי תיל חשמלי, שמישהו עומד עם תיל חשמלי ובטריה, לוחץ על כפתור ומפוצץ את המטען כשהכוחות לידו. המטרה של הפרוייקט שלנו היא לעזור לכוח שפותח את הציר לזהות את המטענים מרחוק, מספיק זמן מראש, כדי לאפשר להם לפרק את המטענים ללא פגע.

נסביר קצת על אופי הפעולה של המערכת עצמה: המערכת עצמה היא מעין מכ"ם שנישא על ג'יפ "האמר" צבאי סטנדרטי, שבמהלך הנסיעה שלו אמור לאתר את התיל במרחק של כמה עשרות מטרים מראש. שיטת הפעולה עצמה מתבססת על האיתור, התיל עצמו ועל ידי מציאת התיל כך נאתר את קיומו של המטען. כמו שהציור ממחיש כאן, המערכת עצמה משדרת קרינה גל אלקטרו-מגנטי, שכל גוף מוליך שנמצא באזור מקבל את הקרינה הזאת ומחזיר בהתאם קרינה מסוימת, שגם היא נקלטת במערכת והמערכת עצמה עושה שכלול של כל הנתונים ומזהה האם קיים תיל או לא.

האתגרים המרכזיים שעמדו בפנינו במהלך העבודה על הפרוייקט היו התמודדות עם תנאי שטח קשים, מניעת הפרעת מהלך השידור למהלך הקליטה וסינון ההפרעות מהסביבה. נפרט קצת על הבעיות: לגבי ההתמודדות עם תנאי שטח קשים, הבעיה עצמה היא, שאנחנו רוצים שהמערכת תיסע על כבישים שרובם לא בהכרח סלולים, כבישי עפר, יש המון רעידות במערכת. בגלל שההחזרים מהתיל מאוד קטנים, כל אי יציבות במערכת יכולה לגרום לאיזו שהיא בעיה של התראת שווא או חוסר גילוי, שאנחנו לא רוצים שתקרה. עוד אילוץ של המערכת הוא שקיימת אנטנה שמשדרת ואנטנה שקולטת, כאשר זה מתבצע בו זמנית ובעצם הקרינה המשודרת מהאנטנה המשדרת נקלטת ישירות באנטנה הקולטת והגודל של הקרינה הזאת גדול בהרבה ממה שאנחנו אמורים לקבל כהחזר מהתיל. המטרה היא לגלות האם קיים התיל עם כל כך הרבה הפרעות מהקרינה הזאת. בעיה נוספת, דומה יחסית, זה סינון הפרעות מהסביבה. מכיוון שאנחנו מדברים על שטחים פתוחים, יכולים להיות שם עמודי חשמל, פסולת וכל מיני גופים מוליכים אחרים, שמחזירים החזר בדיוק כמו התיל אותו אני מחפשים. השאלה שלנו היא: איך אנחנו יכולים להפריד בין התיל, שאותו אנחנו מחפשים להחזרים מכל הגופים האחרים?

למעשה, במהלך השנה ניסינו לתת מענה לכל שלושת הבעיות האלה. כמובן שהיה עוד מכלול של בעיות, אבל אלה כמובן הדברים העיקרים שעבדנו עליהם והצלחנו לתת איזה שהוא מענה, שבסופו של דבר הראה לנו שיש היתכנות למערכת כזאת. עכשיו נציג איך הצבנו את הפתרון: לקחנו מספר דרכי פתרון ושילבנו אותם, כדי לתת מענה למכלול הבעיות. לקחנו את מאפייני השידור, זה אומר צורת הגל שהאנטנה המשדרת פולטת לאוויר. את צורת הגל הזה אפשר לעצב כרצוננו. אנחנו יכולים לגרום למאפיינים של השידור לעבוד לטובתנו ובעצם ליצור החזרים גדולים מדברים שנראים כמו תיל שמפעיל מטענים, שיש לו מאפיינים מאוד מסוימים. הוא מאוד דק, מאוד ארוך. יש לו כיוון מסוים בשטח, יש לו מיקום מסוים בשטח. ואז, מאפייני השידור יתנו לנו החזרים גדולים מתילים והחזרים הרבה יותר זניחים מכל הפרעה אחרת.

דבר נוסף, תכנון מערך אנטנות מתאים, כאשר האנטנות שנמצאות על הרכב צריכות להיות מאוד חסכוניות באנרגיה וגם לכוון את האלומה שלהן למקומות שאנחנו מחפשים שם את המטענים. אחד הדברים החשובים ביותר הוא התאמת האלגוריתמים לעיבוד אות, כאשר למעשה ההחזר מתיל כזה שמחזיר מטען, מאוד מאוד חלש. למעשה, הוא חלש במספר סדרי גודל מכל ההפרעות והרעשים שהמערכת קולטת, כי האנטנה קולטת המון דברים מהסביבה. ובעצם, חייבים להפעיל מספר אלגוריתמים, כדי לסנן ולבדוק האם התיל הזה קיים או לא, בתוך כל הרעש הזה.

עכשיו נציג נדבך אחד מכל הפתרון הזה, וזה הפתרון הבסיסי ביותר שהתחלנו אתו על מאפייני השידור. הרעיון היה שננצל את התכונה הפיסיקאלית שיש לגופים מוליכים, כאשר משדרים אליהם גל אלקטרו-מגנטי. מה שקורה, העצמה של האות האלקטרו-מגנטי שמוחזר מהגוף, תלויה ביחס שבין אורך הגוף לאורך הגל שמשודר ואם אנחנו ננצל את התכונה הזאת לטובתנו, אנחנו יכולים ליצור אורך גל כזה, שיתן לנו החזרים גבוהים בעצמות גדולות מתילים ארוכים ומכל מיני מפריעים בשטח ההחזרים יהיו זניחים ואז נוכל לסנן את מה שמעניין אותנו על פני כל הרעש. לדוגמה, לקחנו אורך גל וברגע שעשינו את הבדיקה עבור איזה אורכים של מוליכים נקבל החזר גדול, אנחנו רואים שבין 100 ל-200 מטר אפשר לראות החזר מקסימאלי מגופים מוליכים בשטח. לעומת זאת, כל דבר שקטן מזה, ההחזרים מאוד זניחים וזה למעשה הפתרון הראשוני, לפני כל ההפרעות הנוספות של החזרים מדברים ארוכים לעומת מפריעים קצרים.

נסכם: התוצאה של הפרוייקט היתה שיש התכנות למערכת והעבודה היתה מאוד אקדמית ותיאורטית. לכן, אם רוצים לממש דבר כזה, צריך לעשות מספר ניסויים בשטח כדי לאמת כל מיני הנחות יסוד שהתבססנו עליהן ורק כך אפשר לוודא שאם רוצים להוציא את זה לפועל, זה אפשרי.

תודה רבה לכם. תמשיכו לעשות דברים טובים. אני מזמינה את אורי דורמן, בנושא של הקדמת הבשלת השסק, כדי להראות לכם שגם בנושא החקלאי אנחנו מתקדמים. אני מבקשת לקצר. לפני מספר שבועות היה כנס של כל החממות הטכנולוגיות וחממת "ניות" מנצרת זכתה במקום הראשון כחממה הטכנולוגית המצטיינת לשנת 2004 ונציגיה ידברו מיד אחריך. אורי, בבקשה.

אני אעשה את זה יותר קצר ממה שתכננתי. כפי שנאמר, אנחנו עוסקים בחקלאות מתקדמת ואני בא ממכון מחקר שנקרא "מיגל", שיושב בקרית שמונה ועוסק בתחומים רבים במסגרת מדעי החיים וגם בפיתוח חקלאות יישומית, מודרנית, אינטנסיבית, שהרווחיות בה הרבה יותר גדולה ממה שאנחנו מכירים. היא לא חקלאות נתמכת ולא חקלאות מסובסדת והיא מודרנית ביותר. במסגרת הזאת, אנחנו עסקנו במחקר יישומי שאתם רואים כאן, על השקף. הקדמת פריחת האדמונית לייצוא. לא אפרט מה זה הפרח הזה. קבוצת המחקר שעבדה על הנושא הזה, עבדו בה פרופסור אברהם הלוי, שהוא חתן פרס ישראל, דוקטור רינה קמינצקי, מנשה כהן, יצחק רן ועוד חקלאים רבים, שהיו שותפים אתנו בפרוייקט הזה. הפרוייקט הזה הוא מונחה שוק, כאשר מה שאנחנו עושים זה קודם כל בודקים את הקטע השיווקי, כפי שציין אלי הורביץ. הרעיון הוא לבחון האם יש שוק, האם יש לנו יתרון יחסי והאם אנחנו יכולים להביא תוצאה כלכלית טובה, ואז אנחנו מכניסים את הגידול הזה לפיתוח. השוק שלנו זה השווקים בהולנד, שווקים של ייצוא, כאשר מה שאנחנו חיפשנו במחקר השוק זה את הנישה או את חלון ההזדמנויות וגילינו ומצאנו, במסגרת מחקר השוק, שאכן יש חלון הזדמנויות. אנחנו יכולים באמצעות טכנולוגיה מתקדמת, להקדים את פריחת האדמונית ולהביא את הפרח הזה לשווקים, לפני שהמגדלים ההולנדים מביאים אותו. את זה הוכיח מחקר השוק. אז נכנסנו למחקר הזה וזה תהליך ההתפתחות של האדמונית במהלך השנה. אני לא אפרט, כי אין זמן וזה כל מה שעשינו במסגרת המחקר הזה. בסופו של דבר, אחרי עבודה מאומצת ורבה השגנו הקדמה של חודשיים בהפרחת פרח האדמונית, כפי שראיתם, שמה שרצינו זה לנצל את הנישה באמצעות מספר שיטות גידול, שלא אפרט אותן אלא אראה לכם בתמונות. שינוע, זה שאנחנו משנעים באמצעות דליים את השתיל. השתיל נמצא בתוך הדלי הזה שאתם רואים בתוך החממה, זה צמח רב שנתי. כך הוא נראה כשהוא עם עלים וכך הוא נמצא בתוך המנהרה. כל מה שאתם רואים כאן נמצא בגליל העליון ליד גבול הלבנון במושב שומרה, מקום שיש בו מחסור גדול של קרקע, מים וכל הדברים האחרים. כך הוא לפני פריחה, כך הוא אוטוטו פורח בימים אלה וכך הוא פורח. זהו פרח מאוד יפה ומאוד מבוקש בעולם.

בסך הכל, כפי שראיתם, השגנו את המטרה והדבר השני היה הקדמה של הבשלה של שסק, שכולכם מכירים אותו, אבל אוכלים אותו רק בשוק המקומי ואנחנו רצינו שגם באירופה יאכלו אותו. כפי שאתם רואים כאן, אוכלים אותו הרבה מאוד באיטליה ובספרד. ספרד היא ארץ הגידול העיקרית של שסק ספרדי. מצאנו במחקר שוק, כפי שהסברתי קודם, שיש הזדמנות בחודשים פברואר ומרץ וכיוונו את עצמנו לעניין הזה. מפאת חוסר הזמן אני אומר, שגם בדבר הזה הצלחנו למצוא ולפתח טכנולוגיה שאנחנו משווקים בימים אלה. התחלנו את הקטיף בגליל העליון. זה מה שהשוק רוצה. הפרי הזה משווק לאיטליה, שהם הצרכנים העיקריים. הבאנו זנים חדשים והמחירים טובים. אנחנו מדברים פה בכל המונחים של תרומות כלכליות לקוב מים, ערך נוכחי נקי, שיעור תשואה וכל הדברים האלה על ערכים מאוד גבוהים. כבר בימים אלה חקלאים נכנסים לזה ובסופו של דבר, אנחנו מודים לכל מי שהיה קשור למחקר של השסק. החוקר היה דוקטור יצחק אדטו והיו שותפים משרד המדע, קרן המדען הראשי, מועצת הפרחים, מועצת הפירות, קרן קיימת לישראל וכמובן, כל צוות החוקרים הטוב והנמרץ של "מיגל" שיושבת בקרית שמונה. תודה רבה על ההקשבה.

תודה רבה אורי. חממת "ניות", אני מבקשת באותו הקצב. כפי שאמרתי, זו החממה הטכנולוגית המצטיינת שפתחה דבר מעניין. יש לכם 4.5 דקות, זה הולך ופוחת. כפי שאתם רואים, רצינו שיהיה מגוון של נושאים ורצינו שתהיה תפוצה גיאוגרפית ולכן, הלכנו רחוק עד קריית שמונה. בחרנו מגוון אוכלוסיות ומגוון גילאים, שכל מי שרק עוסק במחקר תהיה לו במה. אחריו, יסיים אריה אורנשטיין.

לאור בעיית הזמן, אני פוסח על כל הברכות וכל התודות ומנסה לגשת ישר לעניין. חממת "ניות", כפי שנאמר, זכתה בפרס החממה המצטיינת השנה. זו לא השנה הראשונה, זו שנה חמישית ברציפות ולמעשה, הגביע כבר מגיע לנו לצמיתות. החממות הטכנולוגיות נתמכות על ידי המדען הראשי. הן נועדו לאפשר ליזמים מובילים לפתח רעיונות טכנולוגיים חדשניים ולהביא אותם לשלב של חברות הזנק, סטרט-אפ, בעלות כושר חיות. כושר חיות מבחינתנו, זה חברה שיכולה לגייס עוד כסף ולהמשיך להתפתח לכיוון של חברה תעשייתית, עסקית מלאה. תקופת החממה היא בדרך כלל תקופה של שנתיים, שמיועדת לפתח את המוזן לשלב שבו הוכחה ייתכנות טכנולוגית ומסחרית וניתן לגייס מימון. אני חייב להדגיש, שכל הפרוייקטים המדעיים וכך הלאה, בסופו של עניין אם הם לא מסוגלים לגייס את המימון שנדרש להמשך דרכם, פשוט קורסים וזה חבל.

תכנית החממות מאפשרת ליזמים מימון, מיקום פיסי, ליווי אסטרטגי ניהולי וכיוצא בזה. החממות, למעשה, נותנות חוליה מאוד חשובה במעבר שבין מדע וטכנולוגיה, בין פרוייקטים של מו"פ, לבין אותו שלב שבו הפרוייקטים מעניינים את קרנות הון הסיכון או חברות גדולות, שמוכנות להשקיע בהן על בסיס מסחרי ותעשייתי. בחלק גדול מהמקרים, בשלב הראשוני החממות הן הגוף היחידי שפרוייקטים כאלה יכולים לעבור דרכו. יש בארץ 23 חממות שמפוזרות על פני כל הארץ. כל חממה כזו, יש בה 3 עד6 אנשי ניהול ואדמיניסטרציה. היא משקיעה במספר פרוייקטים ובסך הכל יש כ-80,90 פרוייקטים בשנה, שנכנסים לחממות. מבחינתנו, תנאי הכרחי להצלחה וכך אנחנו מגדירים הצלחה, זה שפרוייקט שנכנס לחממה יצא ממנה כחברת סטרט-אפ שהצליחה לגייס עוד כסף להמשך דרכה.

עכשיו, בואו נעבור ל"ניות" ונראה מה קורה אצלנו: "ניות" הוקמה ב-96 כחברה פרטית, שותפות של האחים עופר ועמותה מקומית בנצרת עלית, עמותת "ניות". החממה קלטה במהלך התקופה הזו 38 פרוייקטים, מתוכם 30 פרוייקטים יצאו ו-8 עדין נמצאים בפעילות בחממה. מתוך אותם 30 פרוייקטים שיצאו, 18 ממשיכים היום כחברות עצמאיות שגייסו כספים, ולא מעט וממשיכות הלאה בדרכן להצלחה עסקית ומסחרית מלאה. אותן 18 חברות מעסיקות היום למעלה מ-250 עובדים. הם גייסו הון פרטי של למעלה מ-130 מיליון דולר, רובו הון זר וכל הפעילות שלהם מוכוונת לייצוא.

אני רוצה לציין, שההצלחה הזאת לא מקרית. היא תלויה בתהליך בחירה וסינון מאוד קפדניים, כשאנחנו שמים דגש גדול מאוד על נושא השוק והמודל העסקי של הפרוייקט וחברת הסטרט-אפ שתצא ממנו. ההצלחה הזו גם בנויה על צוות שמורכב מהנהלה מאוד צעירה, כולם בשנות ה-30 הראשונות ודירקטוריון, שיש בו שורה של אנשים שצברו ביחד למעלה מ-100 שנים של עיסוק בפיתוח תעשייתי ועסקי.

אני רוצה לתת דוגמה לפרוייקט שיצא מהחממה, פרוייקט שהגיע אלינו, משום שלא היה גורם אחד בארץ שהסכים לממן אותו באופן פרטי. זו חברה בשם "מיינד-גארד". החברה הזאת באה לפתור בעיה של סחיפת קרישים שמגיעים אל המוח. הם זורמים דרך העורק הראשי שמוביל אל המוח. הרעיון של היזמים היה לפתח מסנן, פילטר, שימנע את מעבר הקרישים אל המוח. הרעיון היה כל כך פנטסטי, שאף אחד לא רצה בכלל לעסוק בו. הוא הגיע לחממת "ניות", אנחנו קיבלנו אותו ובסופו של עניין, המוצר כפי שהוא נראה היום זה מסנן, שמותקן בתוך העורק הראשי שמוביל אל המוח, אבל הוא מסתעף אל עורק צדדי שהולך אל הלחי. קרישים שמגיעים בדרכם אל המוח, למעשה מוטים על ידי המסנן הזה אל אותו עורק שמוביל אותה אל הלחי שבה הם נצברים ונמסים. החברה הזאת נכנסה לחממה וכמו שאני אומר, הוקמה בשנת 2000 ולא הצליחה לגייס הון פרטי. לאחר שנה בחממה, היא גייסה הון ראשוני של 8 מיליון דולר. עד היום, היא השלימה גיוסים של למעלה מ-25 מיליון דולר וחברת "מטרוניקס", שהיא אחת החברות המובילות בעולם בתחום הקרדיו-וסקולר נכנסה כשותפה אסטרטגית לשיווק המוצר. עד היום, המוצר הזה הושתל בהצלחה ב-3 חולים באירופה והחברה עומדת להיכנס לניסויים קליניים בהיקף רחב. היא מעסיקה 35 עובדים באזור התעשייה קיסריה-אור עקיבא. כמו שאני אומר, זה דגם אחד בלבד ויש עוד 18 חברות כאלה. תודה רבה.

מר אריה אורנשטיין, מנהל המרכז לטכנולוגיות מתקדמות בבית החולים "תל השומר". המקום שבו רואים בעיניים איך המדע מתחבר לתעשייה ועושה הרבה למען האנושות. גם שם היינו בסיור. לסיום, אני מבקשת מהקהל לעלות למליאה ואחר כך להתעכב. בבקשה.

תודה לכבוד יושבת הראש. כבוד השר, חברים נכבדים אחרים, מה שאני בא להציג זו ראיית עולם שקוראת ומכוונת למה שאלי הורביץ קודם הציג לנו ואני שמח, בתור אחד שלא עוסק בעולם התעשייה באופן ישיר, שאני קולע לכיוונים שהם אולי נכונים.

אני במקצועי כירורג פלסטי. לבד מכך, אני מכהן גם בתפקיד יושב ראש של מכון שעוסק בפיתוח של טכנולוגיות רפואיות ואסביר על מה ולמה באנו למסקנה הזאת. רפואה בכלל, כעסק שקיים היום, זה סיפור של 50,60 שנה. קודם לא היה שום דבר. כשאימא שלי רצתה לטפל בדלקת ריאות, היא לקחה אותי לצפת שאהיה באוויר הצח. אני עד היום זוכר את האוטובוס לצפת. זה היה 24 שעות נסיעה שלא שוכחים אותן. כשילד בא עם שפעת של היום לכיתה, הוא היה חוזר משותק כי זה היה פוליו. פוליו היה חלק אינטגרלי של אלה שהשיער קצת מאפיר להם. היום יש פוליו, סוגרים את המדינה. מושג של חיסון לא היה קיים לפני 50 שנה. אנחנו לא מודעים לזה, אבל כשמתחילים לפרוט את הדברים האלה לפרוטות רואים שלא היה כלום קודם. ב-50 שנה עברנו מה שלא עשו במיליוני שנים קודם לכן. יש לזה הרבה היבטים אבל זה לא הזמן לדבר על כך עכשיו.

השינוי הזה בגדול, היה שינוי ליניארי. קשה לומר, שעולם הרפואה ידע להתמודד נכון עם זה וכשמסתכלים אל עולם התעשייה בכלל, אם זה תקשורת, מחשבים, כל העולמות האלה רצו הרבה יותר קדימה. עולם הרפואה הוא יחסית עולם מפגר, שמרני, שלא הפנים את כל השינויים האלה בקצב הנכון. זאת למה? כי בכניסה למאה ה-21 עוברים מתהליכים ליניאריים לתהליכים אקספוננציאלים. זה אומר, שכל מה שהתרחש במשך 50,60 שנה וזה המון, התרחש ב-5 עד 10 שנים במקרה הטוב. זה אומר, שהולכות ליפול עלינו שתי בעיות ובגדול: האחת, בעיה כלכלית של מערכת הבריאות, איך היא מתמודדת עם כאלה שינויים והשניה, לא פחות חשובה, היא בעיה חינוכית. איך מתמודדים עם בעיה חינוכית, כי הרופא שיוצא היום מהאוניברסיטה לא מותאם לעולם, כי אנחנו, המורים שלו, לא מותאמים. אנחנו חיים בתוך עולם שקשה מאוד לדעת איך להתמודד ומה לעשות.

למעשה, אנחנו רוצים להקים עולם של רפואה מתקדמת, לתת את השירות הכי טוב באיכות הטובה ביותר ולהיות מובילים בקו מוצרים, שיהיה מותאם למה שבאמת אפשר לתת לאוכלוסייה. איך עושים את זה בכללי המשחק הקיימים? אפשר לעלות לגג ולקפוץ למטה. למה? אני כבר למעלה מ-30 שנה ב"ביזנס" של רפואה וכל פעם לא מאמינים לסיפור שבשנה הבאה יהיה יותר טוב. אני מבטיח לכם, שבשנה הבאה יהיה יותר גרוע. תקציב מערכת הבריאות הולך וקטן באופן קבוע, כמובן לעומת הדרישות יחסית. כלומר, זה מצב שאומר: אתם הולכים להיות במצב הרבה יותר גרוע בתהליך אקספוננציאלי. איך אתה, כגוף, הולך ומתמודד עם הסיפור?

היתרון הגדול שלנו זה מה שאלי אמר. יש לנו יכולת, כמו מה שיש בבוסטון ומה שיש בסן-פרנציסקו. יש לנו פה יכולת אקדמית וכוח אפור. החומר האפור, בכמות בלתי נדלית, יזמות בלתי רגילה ואסרטיביות של אנשים. יש פה אלפי אנשים שקמים בבוקר ודוחפים את המדינה הזאת, למרות כל מה שנעשה בה. את האנשים האלה צריך לקחת ולעודד בתחומים שבאמת צריך. אנחנו עלינו על זה, שהכוח המדעי הרפואי הקיים במדינה הוא כוח אדיר בלתי מנוצל. לזכור: רופא, זה אותו אחד שהתקבל לבית ספר לרפואה עם בגרות ממוצעת של 13 מתוך 10 לפחות ואני לא אמשיך הלאה, באילו קריטריונים הוא צריך לעמוד. זה אומר, שבבחירה הטבעית אלה האנשים המוכשרים ביותר שיש במדינה. בסוף, הם יוצאים עבדים, פועלי ייצור בתוך מפעל. תראה 30 חולים, תעשה 3 ניתוחים ולך הביתה. אין ניצול של הכוח האינטלקטואלי האדיר הזה שקיים במדינה.

אם רוצים לשנות את כללי המשחק, הרי לנו יש את הכוח הזה ובואו ננצל אותו. לכן, פה ישנו כל הנושא של אתה, כמפעל, משקיע בעצמך, בתואר שלך. אפרופו "תלפיות" בצבא, אנחנו לקחנו את אותו פרוייקט מצוין והפכנו אותו ל"תלפיות תל השומר". לאחרונה, לקחנו 15 חברה צעירים ושמנו על כל אחד עשרות אלפי דולר, שהמטרה לא לעשות אותו רופא יותר טוב וללמד אותו רפואה. הוא יכול ללמד אותנו רפואה. המטרה היא איך לשפר את ראיית העולם שלו בתוך עולם שמשתנה בכזה קצב. הרופאים לא מוכנים להתמודדות הזאת וזאת המטלה הגדולה. דבר שני, אם אתה רוצה להיות עם הטכנולוגיות הכי טובות, בא תכניס את הפיתוח שלהם אל שדה הקרב האמיתי. כאן נכנס המרכז לטכנולוגיות, שלמעשה מאחד את אותו אשכול. בא נעשה אותו תחת גג אחד, נאחד את כולם יחד ונדחוף מוצרים. כלומר, בית החולים ירוויח מזה בציוד, שלפעמים עולה מיליוני דולרים ואראה לכם דוגמאות. הוא מרוויח דרך מעורבות הצוות שמרוויח בכיס ואנחנו דואגים שהוא ירוויח בשני מקומות בו זמנית: גם בכיס וגם בראש. זה אומר פרסומים אקדמיים וכסף בכיס. הוא מאפשר לנו לקחת דור צעיר ולתת לו עתיד. להראות לו שאפשר גם אחרת ויש דרכים איך לפתח את האינטלקט שלך ולא להיות רק עבד בקו ייצור.

התעשייה נמצאת באתר פיתוח, סמוך לתוך אנשי הפיתוח עצמם והחולים, השטח. שיתוף של הלקוח מתחילת הפיתוח, הלקוח זה הרופא. המוניטין של בית החולים שנצמד לחברות ובמיוחד לסטרט-אפים קטנים, שזה חשוב ביותר והרופא, שמציג ללקוחות הפוטנציאליים אם באופן ישיר בכינוסים, עם פרסומים בכינוסים. כל האפשרויות האלה קיימות.

אני לוקח אתכם כעת למסע שזה הקונספט. אנחנו כבר לא אנשי חלומות, אנחנו עשינו את זה. המרכז לטכנולוגיות מתקדמות, כמודל, הוא המודל שאנחנו מאמינים שצריך לעשות אותו וכשהתבקשתי לתת הרצאה אמרתי: אני רוצה לדבר קודם כל על שילוב של רפואה ותעשייה כמודל. למה? כי כל אחד מאתנו היום, במדינה הזאת, צריך לקחת חלק בתוך הבעיה הקשה ביותר שאני רואה אותה וזה חוסר במקומות עבודה. אנחנו היום נעים בין 11% ל-12% של אנשים מחוסרי עבודה, שזה האומללות הקשה ביותר, שתהרוס כל דבר שנרצה להקים במדינה הזאת. לכן, כל אחד מאתנו מצווה לקחת חלק בעשייה הזאת ויצירת מקומות עבודה.

איך עושים את זה? אני אביא את זה דרך מודל של חדר ניתוח. המאה ה-20 התחילה כך, וכשאנחנו מסתכלים על זה, הרבה לא השתנה. אמנם יש כובע ויש מסכה ויש חלוק. אז כבר התחילו להרדים, היום יותר טוב בהרדמה ויותר טוב בהשגחה על החולה. אין פה מהפך אמיתי גדול. זה מקצה שיפורים. השאלה להן הולך חדר הניתוח העתידני? כאן החלק המדהים שיתרחש. חדר הניתוח משמש כאזור של טיפול. הוא מטפל, הוא מסתמך על כל מיני אינפורמציות קודם לכן. הוא לא האזור שבו מתחדשת אינפורמציה ובו נעשה בישול של אינפורמציה. זה רק אזור טיפולי וזה ישתנה. המילה היא זמן אמת. "ריל-טיים". יהיו לנו מוניטורים של דיאגנוסטיקה בהכרה טיפולית ואינפורמציה טכנולוגית שתזרום בזמן אמת אל הרופא. ילך וייגמר הסיפור של הכירורגיה שמבוססת על עולם המדע, של 10 אצבעות לי יש והניסיון של הרופא. נגמר הסיפור הזה וזה ישתנה. הצעירים יהיו הרבה יותר טובים, כי הם הרבה יותר מוכשרים להבנה של העולם הזה. אם אני אקח את עולם הדיאגנוסטיקה, שקיפות אנטומית בזמן אמת, שזה אומר: אני אראה את החולה כך. בזמן אמת זו תהיה תמונת החולה והרופא הזה יכול לקחת החלטות אמיתיות תוך כדי הניתוח ולא בצילומים או בדברים שנעשו קודם לכן.

נוירו-כירורג מנתח היום, אחרי יומיים שלושה עושה צילום ואז הוא מגלה ש-20% מהגידול נשאר. למה? המוניטורים, הבקרה לא נעשים בזמן אמת. אני רוצה לדעת בזמן אמת שכך חוסל הניתוח ולא גרמתי נזקים לרקמות נורמליות. לכן, פותחו היום מערכות, שעושות את הדיאגנוסטיקה ואת הבקרה הטיפולית בזמן אמת. בכל דבר שאני אביא, התעשייה הישראלית היא תפארת היצירה בשילוב עם בתי החולים והרופאים. הדוגמה הראשונה שאביא היא חברה שנקראת "אודין". "אודין" היא חברה שפתחה MRI בקוטר של חצי מטר, שמאפשר בזמן אמת להכניס את החולה ולעשות בקרה. המנתח מפעיל את הכל, אין טכנאי ואין כלום והוא רואה בזמן אמת את מה שמתרחש. הוא עובד במכשיר על גלגלים, MRI על גלגלים. אין לי זמן לספר את הסיפור, כי זו תפארת היצירה של מדינת ישראל. כש"אלסינט" הגדולה הלכה ונמכרה, כל התשתית האינטלקטואלית יכלה לעוף באוויר. אראה לכם שתי טכנולוגיות של MRI, שעל אותה תשתית בנינו מיד מחדש. זאת אחת מהן ואנחנו היינו שותפים לה מהרגע הראשון. אלה תמונות בזמן אמת משלושה כיוונים של גידול במוח. תוך כדי הניתוח רואים רק את השאריות. הרופא מכוון כל הזמן רק לאזור הזה בכדי להוציא ולא לעשות נזק באזורים לא נכונים. הבקרה היא בזמן אמת.

אני מביא את הדברים ביריות קצרות: לא רק אנטומיה אני רוצה לראות בזמן אמת אלא גם פונקציות בזמן אמת. זה אומר שאני, בזמן אמת, אעשה ניתור של תופעות ביולוגיות. אני מביא רק שתי דוגמאות, מהתעשייה הביטחונית: ה זו מערכת שמבוססת על קירור מפלוס 30 ועד מינוס 180 מעלות ב-30 שניות, בכדי לשפר את הקליעה במטרה, שזה מטוס אחר. פותחה מערכת על ידי חברה שנקראת "גליל טכנולוגיות". טכנולוגיה שפותחה מ"רפאל", שמאפשרת לקחת צינור של 3 מילימטר ולכוון אותו תחת MRI לגידול שנמצא בכבד. לקרר למינוס 80 מעלות, נוצר כדור קרח שאתה עושה בקרה עליו, אתה רואה מתי כל הנפח של הגידול נהרס, מחמם ושולח את החולה הביתה, במקום ניתוח ענק של כריתת כבד. בפעולה מינימאלית אתה עושה טיפול. זה פותח גם לפרוסטטה וכולי.

אנחנו רואים פה דוגמה של לייזר שמחמם גידול. איך אני יודע מה הנפח שנהרס? אין היום שום מכשיר שמאפשר לעשות את זה. אני לא יכול להגיד את שם החברה, כי הפטנט עוד לא נרשם. אני מראה בזמן אמת, רקמה חיה מול רקמה מתה. אתם רואים פה את הרקמה המתה ואני מדגים אותה בזמן אמת תוך כדי החימום. הרופא מחמם לדקה בעצמה כזאת וכזאת ושולח את הפציינט הביתה. זה ביולוגיה וזה מוניטור שמאפשר טכנולוגיה בזמן אמת.

אראה לכם את זה בעוד טכנולוגיה בקיצור, איך בזמן אמת אני עושה מוניטורינג של טמפרטורה בתוך רקמה. כלומר, יש לי אפשרות לעשות בקרת טמפרטורה ובקרת נזק מבוקר, כדי לא לפגוע ברקמות נורמליות. הטכנולוגיה הבאה באה גם מהצבא. טכנולוגיה של מולטי ספקטרל אימג'ינג. זו טכנולוגיה שפותחה מצילומים בחלל על מנת לזהות כל מיני דברים. זאת טכנולוגיה מדהימה. היא מאפשרת לי לצלם את האצבע שלי ואני רואה את ריכוז החמצן ואני מקבל את זה כמפה טופוגרפית, את עצמת החמצן. זה דבר חשוב ביותר ברפואה, לדעת ריכוזי חמצן. רואים איך זה יורד. אין כזה מכשיר בעולם, זה פיתוח ישראלי לתפארת. אם אני עושה את זה על המוח תוך כדי ניתוח ואני רוצה לדעת איפה היד, אני עושה גירוי חשמלי על האגודל ואני רואה את זה פה, כי אני משנה את ניצולת החמצן במוח. כלומר, מדידה של פונקציות בזמן אמת זה הבסיס לפיתוח של רובוטיקה. להסיק מסקנות דרך החמצן, שמאפשר בניית רובוט.

החברה האחרונה שאני אראה לכם, היו עוד כמה דברים אבל עקב הלחץ, אני מקצר. אנחנו רואים פה, שהאוטומציה של הכירורגיה העתידנית תעבוד על ידי מערכת שאוספת אינפורמציה. היא לוקחת תמונת אולטרה-סאונד, MRI, CT בתלת-מימד, קולטת את האינפורמציה ומפעילה טיפול בתלת-מימד על ידי אנרגיות, בכלל בלי חתך. האנרגיה יוצרת אפקט, האפקט נמדד עוד פעם והוא מחליט על ר-סייקלינג של הטיפול. כל המערכת הזאת עובדת באוטומציה. אין רופא פה, בתוכו. מערכת ההחלטות נעשית על ידי המחשב.

אראה לכם את הדוגמה לזה מיידית, כי אומרים לי: אתה מטורף, אתה מדבר שטויות. אנחנו עוברים לטכנולוגיות שבו יעשה ניתוח בלי ניתוח. גם הרופאים, כשאני מראה להם אומרים: אתה מטומטם. ואז אני מביא אותם לחברה של מוטי זיסר, שנמצאת בצפון. מכניסים אישה עם גידול בשד לתוך MRI. MRI הוא חדר הניתוח, אין רופא, אין כלום. הוא מקבל תמונת אנטומיה של הגידול בשד, מפעיל אולטרה-סאונד. אולטרה-סאונד אפשר לרכז לנקודה כמו אור, כמו ששרפתם נייר כשהייתם ילדים. ממקדים את זה ואז אני מקבל שינוי טמפרטורה. ה-MRI קולט את שינוי הטמפרטורה, מחבר את שתי התמונות יחד, של אנטומיה וטמפרטורה והוא יודע איפה הוא פגע. ואז, כל הסיפור של חולה בתוך MRI שהוא חדר ניתוח, מערכת בקרה שבה יושב הרופא, בחוץ, כמו בנס"א, לוקח שכבות של הגידול ופורס אותם לשכבות, בכל נקודה שהוא פוגע, מכסה שכבה ועובר לשכבה הבאה. על ידי זה אנחנו מחסלים גידול שד בלי ניתוח. אנחנו טיפלנו ב-300 נשים עם מיומות ברחם. במקום ניתוח של כריתת רחם מכניסים אישה ל-MRI. אחרי 3 שעות היא קמה, הולכת הביתה ונגמר הניתוח. טכנולוגיה, פאר היצירה הישראלית, MRI שנמכרים מפה ומתחילים להיות מופצים בכל העולם.

השלב הבא, ניתוחי מוח. לעשות ניתוח מוח בלי ניתוח. תודה רבה.

אני מודה לדוקטור אורנשטיין ואני מתנצלת על לחץ הזמן. רצינו לתת לכם לטעום. אנחנו נעשה עוד כנסים, עוד מפגשים, יהיה יותר זמן ואני חושבת, שאני מאמצת את הסיסמה של החברה מ"תלפיות", לנצח בחכמה. תודה רבה לכולם.