כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת הפנים/8406



ועדת הפנים ואיכות הסביבה 5
22.3.2004

פרוטוקולים/ועדת הפנים/8406
ירושלים, י"ב באייר, תשס"ד
3 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 185
מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏שני, כ"ט באדר התשס"ד (‏22 במרס, 2004), שעה 16:30

1. יום המים העולמי בדגש על איכות מי שתייה במדינת ישראל

2. השקת הוועדה הבין-משרדית והבין-תחומית לעדכון תקנות מי השתייה (ועדת פרופ' עדין)

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר
לאה נס

שר הבריאות דני נוה
פרופ' אבנר עדין - המחלקה למדעי המים והקרקע, האוניברסיטה העברית בירושלים, ונשיא האיגוד הישראלי למים, יושב-ראש הוועדה הבין-משרדית והבין-תחומית לעדכון תקנות מי השתייה
ד"ר אלכס לבנטל - ראש שירותי בריאות הציבור, משרד הבריאות
ד"ר זוסמן - מנהל האגף לבריאות השן, משרד הבריאות
שלמה שהם - נציב הדורות הבאים
אינג'ינר רמי הלפרין - מזכיר הוועדה הבין-משרדית והבין-תחומית לעדכון תקנות מי השתייה
פרופ' נח גליל - יושב-ראש תת-הוועדה הפיזיקלית, הוועדה הבין-משרדית לעדכון תקנות מי השתייה
פרופ' אשר ברנר - אוניברסיטת בן גוריון, יושב-ראש תת-ועדה לטיפול במים, הוועדה הבין-משרדית לעדכון תקנות מי השתייה
עמיר יצחק
נציג חברת "מקורות"
מוזמנים רבים נוספים

יפה שפירא

רשמה: אירית שלהבת



יום המים העולמי בדגש על איכות מי שתייה במדינת ישראל

השקת הוועדה הבין-משרדית והבין-תחומית לעדכון תקנות מי השתייה (ועדת פרופ' עדין)

אני מבקש לפתוח את ישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה. חברי הכנסת טרם הגיעו ואני מקווה שהם יצטרפו בהמשך.

לראשונה אנחנו מציינים בכנסת את יום המים הבין-לאומי באירוע חגיגי שכזה ואני מקווה שזה יכנס למסורת כי נושא המים תופס, בעולם כולו ובמיוחד אצלנו, מדינה דלת משאבי מים, מקום יותר ויותר מרכזי, מכל הזוויות. הזווית של הבריאות היא בוודאי החשובה ביותר מבחינתנו אבל יש גם זווית כלכלית, זווית חקלאית וזוויות נוספות. האירוע שאנחנו משתתפים בו היום אורגן יחד עם משרד הבריאות והדגש המרכזי מטבע הדברים יהיה על הבריאות.

משרד הבריאות אחראי על התקינה. אני חייב להגיד שבשנים האחרונות יש בהחלט החמרה בדרישות לטיב המים, לאיכות המים, שמשרד הבריאות מגדיר אותן. זה תהליך מבורך מאוד. אנחנו יודעים מה הן הבעיות ואילו בעיות אנחנו עוד נפגוש בעתיד הקרוב כאשר המאגרים של המים התת-קרקעיים יהיו הרבה יותר מזוהמים מאשר המקורות בהם אנחנו משתמשים היום. בדלות האמצעים שברשותנו אנחנו חייבים להפעיל פתרונות נוספים. חלק כבר הופעל, לפחות באופן התחלתי, כמו התפלת מים וייבוא מים. על אף העלויות הגבוהות אני חושב שאילו צעדים נכונים מאוד.

בראייה ארוכת הטווח אנחנו צריכים לשמור טוב יותר על המים שלנו כערכי טבע. אנחנו צריכים למשל להפסיק להשתמש במימי הירדן כדי שנוכל למלא מחדש את ים המלח ולשקם אותו ואז יהיו לנו מגבלות נוספות על שימוש במים. לכן המקורות האלטרנטיביים האלה, גם אם הם נראים היום כיקרים מאוד ואפילו אקזוטיים, כמו יבוא המים – אנחנו אולי המדינה הראשונה בעולם שעושה את זה בהיקפים כאלה – כעבור כמה שנים הפתרונות האלה ייראו כנכונים ומוצדקים מאוד גם מבחינה כלכלית.

בעבודה שמשרד הבריאות עשה ועושה מגדירים את הדרישות למי שתייה הטבעיים וגם למים הממוחזרים אבל אין לנו עדיין עבודה שמתייחסת לאיכות המים המותפלים. כאן אנחנו נהיה כנראה החלוצים בעולם כולו אם נתחיל לחקור את הנושא ולהגדיר את הדרישות לגביו. גם המים שאנחנו נייבא עוד מעט מטורקיה, אמנם בתחילת הדרך משרד הבריאות היה מעורב בהגדרת התקנים והדרישות, הדרישות למכלים והדרישות למים, אבל נודע לי משיחות שקיימתי לקראת האירוע הזה שבשנתיים האחרונות משרד הבריאות אינו שותף בקידום ההצעה הזאת, במהלכים השונים הקשורים בה. אני חושב שאנחנו צריכים לדרוש שאתם תהיה בחזרה בתוך התמונה כי המעקב שלכם והפיקוח שלכם חייבים להיות צמודים לאורך כל הדרך. כאשר נקבל את המים האלה אנחנו נדרוש שאתם תבדקו אותם גם במקור וגם בתחנה הסופית שהיא מדינת ישראל.

הדרישות לאיכות המים הוגדרו בפעם האחרונה ועודכנו בשנת 2000 על-ידי הוועדה שהרכיב משרד הבריאות. היום עובדת ועדה חדשה, ובראשה פרופ' אבנר עדין, והוא ירצה כאן עוד מעט.

אבל לפני פרופ' עדין, יש לי הכבוד להזמין את שר הבריאות, חבר הכנסת דני נוה, לשאת את דבריו, בבקשה.

שלום לכולם. תודה לחבר הכנסת שטרן. נמצאים איתנו גם חברת הכנסת לאה נס, ד"ר אלכס לבנטל ופרופ' עדין.

אני שמח לפתוח את הכינוס המיוחד והראשון מסוגו הזה. אתם יודעים, זה בניין שבו הרבה דברים נשטפים במים כהרף-עין אז טוב לקיים איזה דיון שנוגע לאיכות המים האלה. אם נחשוב על הדברים האלה, בעצם יש הרבה מוצרים ומצרכים שאנחנו יכולים להיות סלקטיביים לגבי צריכתם אבל יש מספר מועט של מוצרים מהטבע שאנחנו לא יכולים להיות סלקטיביים לגבי צריכתם, והמים הם בוודאי אחד מהם. לכן לא בכדי ארגון הבריאות העולמי החליט להקדיש את יום המים השנה לנושא איכות מי השתייה שאנחנו שותים.

אני חושב שהדבר זה מקבל חשיבות מיוחדת במדינה שלנו בגלל ההתפתחויות שהזכיר חבר הכנסת שטרן בשוק המים בישראל. אם זה נושא התפלת מי ים ואם זה נושא יבוא מים טורקיה. הדבר הזה מחייב אותנו גם לרענון החשיבה בנושא התקינה וגם למחשבות בכל הנוגע לפיקוח על איכות המים האלה.

אם נוסיף לזה בעיות לא מבוטלות שמדינת ישראל מתמודדת איתן בכל הנוגע לאיכות מי השתייה הקונבנציונליים שיש לנו אז אני חושב שיש חשיבות רבה מאוד גם לדיון כאן היום בכנסת ובכלל לעיסוק שלנו בנושא איכות מי השתייה.

אני רוצה לומר לחבר הכנסת שטרן שההערה שלך על נושא המים בטורקיה היא בוודאי הערה חשובה מאוד. לפעמים יש גורמים החושבים שאם משרד הבריאות לא יהיה אז המים יהיו בסדר. הם יהיו בסדר בקטגוריות שהן מאוד-מאוד בעייתיות, כמו פרשייה אחרת שעלתה לדיון בממשלה לאחרונה. הקימו צוות בין-משרדי שהגיע למסקנה שאפשר לפתור את בעיית כלובי הדגים באילת על-ידי העברתם לנמל אשדוד אך משום מה לא צירפו לצוות הזה את משרד הבריאות. עד שלפתע יום אחד מישהו בא ואמר: רגע, יש אולי TBT במים האלה וצריך לבדוק אם ה-TBT מגיע לרמות שיש בהן סכנה לבריאות אם יגדלו שם דגים בכמויות גדולות. לפעמים נוח לאנשים שמי שאחראי על בריאות הציבור לא יהיה נוכח בקבלת ההחלטות.

אנחנו אחראים על בריאות הציבור. אנחנו לא מתיימרים להיות מושלמים ואני לא מתיימר לומר שאין מקום לשינויים ולשיפורים, יש מקום לזה, ויש מקום לרפורמות ולהפקת לקחים בכל מיני תחומים. אבל יש גורם אחד במדינת ישראל שמופקד על איכות מי השתייה שלנו וזה משרד הבריאות.

אני שמח מאוד על ההחלטה שהתקבלה אצלנו לאחרונה להטיל על פרופ' עדין לעמוד בראש הוועדה החדשה שצריכה לבחון את נושא התקינה של מי השתייה שלנו. אני משוכנע שפרופ' עדין יעשה עבודה מקצועית מצוינת שתוכל לקדם אותנו בכל הנוגע לאיכות מי השתייה בישראל.

עברתי כבר את מכסת 3 הדקות שבדרך כלל אחריהן כשעומדים באולם למעלה היושב-ראש סוגר את המיקרופון. כפי שאתה יודע, חבר הכנסת יורי שטרן, חברי הממשלה יכולים לדבר בלי מגבלת זמן על-פי התקנון אבל אני לא אנצל את הפריבילגיה הזאת כאן.

אני מבין שיש כאן גם סטודנטים ואני מברך את הסטודנטים שנמצאים איתנו. אני מבין שזאת תוכנית יחודית וראשונית ואני מברך אתכם ומאחל לכם הצלחה בלימודים שלכם. אני מברך את כל הנוכחים. אני מתנצל בפניכם שאני נאלץ לברך ובאופן לא מנומס לעזוב אבל מאחל לכם הצלחה ובהזדמנות הזאת חג שמח וכל טוב. אגב, אפשר להגיד חג פסח כשר ושמח גם בהקשר למי הכנרת?

על זה יש ויכוח.

חג פסח כשר ושמח.

תודה לשר דני נוה. הוא הזכיר את הקשר בין הכנסת לבין המים ואני אומר: בבניין הזה באמת טוחנים הרבה מים, ולפעמים מים עכורים מאוד, אבל נעשית כאן גם עבודה חשובה מאוד. אני מברך את חברת הכנסת ד"ר לאה נס, יושבת-ראש ועדת המשנה לאיכות הסביבה. בוועדת הפנים ואיכות הסביבה שאני עומד בראשה הקמנו ועדת משנה למפגעי איכות הסביבה שד"ר נס עומדת בראשה, ונושא המים, בין היתר, לא יורד מסדר יומה של הוועדה הזאת.

שכחתי להגיד לכם ברוכים הבאים אבל זה מובן מאליו. נעים מאוד לראות כל-כך הרבה אנשים שעוסקים במים שלנו, שאנחנו אחר-כך שותים ולא יודעים למי להודות.

אני מזמין את השופט בדימוס שלמה שהם, נציב הדורות הבאים בכנסת, שצריך לדאוג שהמים יישארו לא רק לנו אלא גם לדורות הבאים שלנו ויהיו מתוקים ונקיים וטובים לבריאות. בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב-ראש, שלום לכבוד השר שכבר איננו, שלום לכל הנכבדים, איש-איש לפי כבודו. כמה מילים קצרות לכבוד יום המים.

אחת הבעיות המרכזיות במדינה שלנו היא שהמדינה למעשה מצויה תמיד במרחב של הישרדות. היא לא תמיד חושבת על העתיד. אנחנו תמיד מגיבים למצב הקיים, ובדרך כלל קצת מאוחר מדי. ישראל היא מדינה טובה מאוד בשואה ובתקומה אבל בתכנון ארוך טווח היא לא כל-כך מצליחה. לצערי אנחנו רואים את זה לעתים גם בנושא המים. אם נדבר היום באופטימיות לכבוד יום המים, ההתכוונות של הכנס הזה צריכה להיות איך לעשות את התכנון כך שהדבר הזה לא יקרה בעתיד.

קראנו היום ב"הארץ" ש"היה פתאום דיון על ההתפלה", וכך גם בשיחות שהיו לי עם נציב המים הבנתי שהתגובות הן מכאן לעכשיו. אמרו שלא יכול להיות שהשנה תהיה שנה גשומה כי הסטטיסטיקה אומרת שבחמישים השנים האחרונות לא היו אף פעם שלוש שנים גשומות בזו אחר זו. זה מראה לכם איך צריך לעשות נכון את התכנון לעתיד ואיך הסטטיסטיקה מכזיבה. לא לקחו בחשבון שהעולם קיים כבר קצת יותר מחמישים שנים ומשום מה לא לקחו בחשבון שהדבר הזה סטטיסטית יכול לקרות והתכנון נעשה מתוך תכנון של אקסטרפולציה פשוטה מאוד, שהיום היא כברpassי בכל תורות החשיבה העתידית. הדבר הבסיסי הזה נעלם מעיני אלה שמתכננים.

ואז כשיש פתאום שנה גשומה אומרים: אין בעיית מים. שוכחים שאקוויפר החוף הוא אקוויפר מזוהם, שוכחים שיש לנו בעיה מצטברת, שוכחים שעיקר בעיות המים שלנו, כולל בעיות מי השתייה, התחילו דווקא אחרי השנים הגשומות לפני 5-7 שנים.

אני קורא אל כל המשתתפים כאן, ובוודאי לכל מי שעוסק בנושא המים – בואו נתייחס אל המים כאל משאב. אפידוקלס אמר שהעולם מורכב מארבעה יסודות עיקריים: רוח, אש, מים ואדמה. אנחנו מצליחים להרוס את כל הארבעה בדרך כלל. אז אם היום אנחנו מתרכזים רק במים, בואו נסתכל על המים בראייה עתידית. בואו נסתכל איך עושים תכנון ארוך טווח, שהמים גם בעוד עשר ועשרים שנים יהיו מספיקים בארץ הזאת, יענו על הביקושים ולא יהיו מזוהמים.

הדבר הזה נותן לנו איזה טווח של חובת זהירות גבוהה יותר ממה שנדמה לנו. היה לנו למשל ויכוח מר ונוקב בנושא ההפלרה, והוויכוח הוא לגיטימי, אבל לא תמיד לוקחים בחשבון את המשמעות המצטברת לעוד 5 או 10 שנים, לא לוקחים בחשבון את המשמעות המצטברת של אותם זיהומים באזור אקוויפר החוף בעוד כך וכך שנים. בעיניי הדבר הזה הוא חשוב ועל הדבר הזה באתי לדבר היום ולהתריע. אני מקווה שבמסגרת יום המים כולנו ניתן את הדעת גם לשאלה על המשמעות המצטברת של זיהומים בתחום המים, ובמיוחד במי השתייה, לאורך זמן.

אני מברך את באי הכנס הזה. תודה רבה לכם.

תודה למר שלמה שהם. כפי שאמרתי, הוקמה ועדת מומחים חדשה לנושא המים, מי השתייה, ולשמירת איכות המים. בראשה עומד פרופ' מהאוניברסיטה העברית, פרופ' אבנר עדין. אני מזמין אותך, פרופ' עדין, לשאת את דבריך.

עד שהמחשב שלי ידלק אני יכול לומר לכם שהיום היה אמור להיות לי ראיון בטלוויזיה. בבוקר התקשרה אלי הכתבת ואמרתי לה שאני מבין שיהיה לי מתחרה. אז היא אמרה לי: כן, המתחרה של פרופ' עדין זה פרופ' יאסין.

האם המים שאנחנו שותים אכן ראויים? אני מקווה שבסוף היום תהיה לכולכם תשובה בעניין הזה.

לפני עשר שנים בעיר מילווקי בארצות-הברית חלו 403,000 איש, הרבה אנשים אושפזו, כ-100 אנשים נפטרו והאשם בזה היה ה- bugהזה, הציסטה הזאת שאתה רואים על המסך, ה-קריפטו ספורידיה פרוום. הגודל שלה הוא בסך הכול 3-6 מיקרון, כלומר 3-6 אלפיות מילימטר. יחסית היא גדולה יותר מחיידק וגדולה הרבה יותר מווירוס אבל היא חדרה את כל מערכות הטיהור של מי השתייה שם. ועדת חקירה שהוקמה אחר-כך הראתה שבאיזה מקום התהליך שבו מוסיפים כימיקלים לפלוקולציה (שיקוע) לעזרת הסינון לא עבד, או שהעובד לא היה או שהכימיקלים נגמרו ועיר שלמה וגדולה היתה תחת מגפה.

חבר הכנסת שטרן, חברת הכנסת ד"ר נס, ידידי ד"ר אלכס לבנטל, קולגות, חברים, מהנדסים, מהנדסי משרד הבריאות ותלמידים יקרים, אני רוצה היום להניח לפניכם את הרעיון או את התיזה שיש לבחון ולעדכן את תקנות איכות מי השתייה בהתאם לשיטות הטיפול במים והספקת המים בישראל של המאה ה-21.

אני אציג את הדרישות ממי השתייה של כל אחד ואחד מאיתנו, כמה מילים על השיקולים בקביעת התקנים, אני אדגים – ויש כאן אנשים שלא כל-כך מכירים את שיטות הטיפול במים אבל ספציפית אתן דוגמה מישראל, ואני אתמקד בבעיות בישראל כיום, וכמובן מסקנות בסופו של דבר.

אנחנו דורשים מאיכות מי השתייה קודם כול בריאות, שיהיו מים בריאים. יש לנו גם דרישות אסתטיות מהמים. ישנן גם דרישות שקשורות לכלכלה ולהוצאת כסף, ויש גם דרישות משפטיות.

לגבי הבריאות – אנחנו לא רוצים שיהיו במים רעלים, אנחנו לא רוצים שתהיה למשל תופעה כמו שקרתה כשנמצאו לפני 4 שנים במאות קידוחים באזור המרכז חומרים מזהמים אורגניים שהמקור שלהם הוא שפכים תעשייתיים ודליפות דלק – והחגיגה עדיין נמשכת – ואנחנו לא רוצים שיהיו מתכות כבדות במים, כמו שנמצא בבאר מסוימת בחולון. מבחינת הבריאות חשוב לנו גם כמובן שלא יהיו חיידקים ווירוסים, וגם אותן ציסטות או טפילי מעיים שראינו קודם. חשוב לנו גם מבחינת הבריאות שלא יהיו מלחים שגורמים לשלשולים ולדברים מהסוג הזה. אתם אולי לא זוכרים או חלק מכם לא יודע אבל אחת החטיבות שלנו נתקעה במלחמת ששת הימים בסיני בגלל שהם שתו מים מקומיים שהגוף שלהם לא היה רגיל להם.

אבל דבר לא פחות חשוב הוא שלעתים במים שאנחנו שותים חסרים מינרלים מסוימים שהם טובים לגוף האדם. הדוגמה הכי פופולרית היא הפלואור. בתקנות איכות מי השתייה נקבעה לא רק רמה מקסימלית, כמה כלור מותר, אלא יש גם רמה מינימלית, כמה כלור צריך שיהיה במים.

אבל יש גם שיקולים אחרים. דיברתי על שיקולים אסתטיים, שהמים לא יהיו עכורים, שלא יהיה בהם צבע, אפילו צבע טבעי. היום אותם שיקולים אסתטיים נהפכו לשיקולים בריאותיים. העכירות של המים מייצגת חלקיקים במים שמפריעים לחיטוי של המים. הרחקה טובה של עכירות המים במסננים משמעה שמרחיקים היטב את החיידקים ואת הווירוסים.

הצבע הטבעי של המים, חומרי הרקבובית, כשאנחנו משתמשים בכלור הם מתרכבים עם הכלור ויוצרים תרכובות שבריכוז גבוה מעל המותר יכולות להיות פוטנציאל לחומרים מסרטנים. כך שהדברים הם לא כל-כך פשוטים היום, לאור הידע המדעי וההתקדמות של העולם בטכנולוגיות של טיפול במים.

ישנן בעיות כלכליות. רבים מכם מוצאים בקומקומים ובמכונות הכביסה משקעים של אבנית. אותם המשקעים קורים גם בצינורות אספקת המים והם מקטינים את גודל הצינור ואז צריך משאבות חזקות הרבה יותר בשביל לדחוף את המים דרך הצינורות האלה והרבה אנרגיה מתבזבזת, וכך גם בתעשייה. כך שיש גם סיבות כלכליות.

החלדה וקורוזיה ופיצוצים בצינורות – בשנות השמונים התחילו פתאום להזרים בתל-אביב את מי הכנרת, מי מוביל ארצי בצנרת והמים האלה שלא מכילים הרבה סידן המסו את המשקעים שהיו בצינורות ופתאום פרצו מזרקות בכל מיני רחובות בתל-אביב. זה היה מראה מרנין מאוד. מדובר כאן על מיליוני דולרים שנדרשו כדי להחליף מערכות מן הסוג הזה. אז יש סיבות כלכליות.

הדרישות שלנו מאיכות המים מהוות את הבסיס לקביעת התקנים, לקביעת התקנות. אבל יש גם גורמים אחרים שבדרך כלל מממתנים את הדרישות וזה לא כל-כך משמח. לדוגמה, על אף שיש התקדמות מדעית במכשור לבדיקה של חומרים במים עדיין לא הגענו לשיא היכולת. כספית למשל היא מתכת שלא רצויה במים בכלל אבל עדיין יש תקן לכספית, זה לא אפס וזה לא אפס נקודה עשרה אפסים ואחד אלא זה אלפית אחת של מיליגרם לליטר. עדיין יש שם מספר כי המכשור לא יכול לבדוק כמויות נמוכות מזה.

ישנם גם מניעים כלכליים נוספים. אני חושב שראוי שאני אדבר על נושא החנקות, חנקות הניטרטים. התפרסם על זה הרבה בעיתונות. מה שמביא לריכוזי חנקות גבוהים במי התהום הוא דשנים או שפכים או חומר אורגני טבעי שמתפרק. בעבר קבעו את התקן ל-90 מיליגרם לליטר בגלל מחלת הכחלת בתינוקות, בגלל התרכבות של החנקות עם ההמוגלובין שבדם והפרעה למעבר חמצן. מאז ועד היום השתנו התקנים בעולם המערבי, באירופה ובארצות-הברית, למחצית מזה – 45-50 מיליגרם לליטר.

הוועדה שקבעה הקטנת ריכוז החנקות ל-70 מיליגרם לליטר בישראל קבעה את זה בשנת 2000 אבל היישום של זה יתחיל רק בעוד שנה. הגורם הכלכלי בנושא הזה הוא הצורך בהקמת מתקני טיפול. אם תסתכלו לדוגמה על הציור השמאלי בגרף הזה, הצבעים הכחולים הם האזורים באקוויפר החוף שלנו (אקוות החוף – כפי שקוראים לזה היום) שהם פחות או שווה לתקן האירופאי או האמריקאי. כל השאר הוא מעל התקן הזה. אתם רואים שאם נאמץ את התקן הזה אז יותר ממחצית בארות המים במישור החוף יסגרו. משרד הבריאות סוגר מיד בארות שהן מעל התקן ובישראל אין מים, צריך לספק מים ולכן זה אתגר כלכלי רציני מאוד. עד היום לא ירדנו לרמה הזאת, למרות שמחקרים שונים שנעשו בחולדות – עוד לא על אנשים – הראו אינדיקציות שבריכוזים נמוכים מ-90 מיליגרם לליטר נוצרות בקיבה בגוף תרכובות שגם עלולות להיות מסרטנות, אבל צריך לציין שאין לזה עדיין הוכחה מדעית חותכת מאוד.

עוד נקודה אחת לגבי השיקולים – זה גם מה שהציבור רוצה ולוחץ. היום יש מגמה במדינות המערביות, והיא התחילה גם בישראל, נגד כימיקלים בכלל, בכל דבר – עגבניות אורגניות, ביצים אורגניות וכל מיני דברים מן הסוג הזה. דוגמה טובה לנושא הזה זה הפלואור. לקח הרבה מאוד זמן לשכנע ציבורים שונים בעולם הרחב, וגם בישראל, שהפלואור הוא טוב לבריאות וכדאי שיהיו ריכוזים מסוימים של פלואור במי השתייה באזורים שבהם הוא חסר. פה היה לציבור, ולחברי הכנסת שעומדים מאחוריו, משקל גדול.

דיברתי על נושא הטיפול במי השתייה, הזכרתי אותו כמה פעמים. עכשיו בואו נראה למה הכוונה כשמדברים על טיפול במים. אני יכול להביא דוגמה של אחד ממכוני הטיהור המתקדמים בישראל, מכון הטיפול במי השתייה של טבריה, מבלי לפגוע במקומות ובמכונים אחרים כמובן.

טבריה שואבת את המים שלה מהכנרת בעזרת משאבות. המשאבות הללו שואבות את המים והם עוברים דרך מסנני רשת שצריכים לתפוס כל מיני גופים גדולים יחסית, שלא יכנסו לברזים, שלא ייצא לנו איזה דג קטן כשאנחנו פותחים את הברז בבית. יש גם איזה חיטוי ראשוני של המים שלאחריו המים הולכים למבנה שבו יש מסנני חול ומסנני פחם. כדי שמסנני החול יעבדו כמו שצריך מוסיפים למים כימיקלים שיגרמו לחלקיקים הקטנים והזעירים שישנם במים להתלכד לחלקיקים גדולים יותר שיסתננו כמו שצריך. לאחר מכן הם מגיעים לדוודים גדולים מאוד שבהם יש חול והחול עוצר את החלקיקים האלה ומסנן את המים. אבל הוא לא עושה את הכול ולכן המים צריכים לעבור דרך דוודים גדולים שמכילים פחם פעיל, שתפקידו להרחיק גורמי טעם וריח, גורמים אסתטיים שיש להם נגיעה גם לבריאות במידה מסוימת. בסופו של דבר יש חיטוי אחרון בכלור דו-חמצני ולא בכלור.

אני רוצה לציין, היות ויש כאן גם סטודנטים, שתפקיד חשוב מאוד יש לאוניברסיטאות בקידום נושא הטיפול במים ובהרבה מתקנים, גם בתכנון וגם בתפעול. צריכים לעשות מתקני חלוץ ולעשות ניסויים כדי לתכנן נכון ולשפר נכון את התפקוד של המתקנים האלה.

דיברתי על מים עיליים. מי התהום – גם הם סובלים בארץ. הזכרתי את זה קודם. שם יש תהליכים כמו חילוף יונים או ספיחה. כולכם שמעתם על זיהומי המים ברמת השרון, כנראה ממפעלי התע"ש ואולי ממקורות אחרים. בעזרת מתקן של פחם פעיל מרחיקים את החומרים האורגניים המומסים שישנם שם.

משהו יותר מתוחכם הוא צורות שונות של ממברנות. למשל בשיטת אלקטרו-דיאליזה עם ממברנות, באזור השפלה, בראשון-לציון ובעוד כמה מקומות בארץ הקימו כבר מתקנים של אלקטרו-דיאליזה שעוצרים את היונים של החנקות ועוד יונים מזיקים ומספקים לתושבים מים שהם באמת בהתאם לתקנים הבין-לאומיים המתקדמים.

אזכיר כמובן גם את נושא ההתפלה. ההתפלה היא הדבר הכי מתקדם שיש בטיהור מים. הממברנות של האוסמוזה ההפוכה, שלוחצים דרכן את מי הים ומוציאים מים כמעט נטולי מלחים לגמרי, עושות עבודה טובה מאוד. בהקשר הזה, יכול להיות שהן עושות עבודה טובה מדי, ואנחנו נדבר על זה בהמשך.

נגיע עכשיו לעניין הבעיות. הייתי מחלק את הבעיות העכשוויות והבעיות בעשורים הקרובים לשני חלקים: בעיות שישראל חולקת פחות או יותר עם הארצות המערביות, עם אירופה, עם ארצות-הברית וקנדה, ובעיות שהן אופייניות יותר וייחודיות לנו.

קודם כול, נושא תוצרי הלוואי כתוצאה מטיפול במים. באיכות הסביבה אנשים יודעים שלמעשה אי אפשר לגמרי לסלק מטרד סביבתי. בסופו של כל פתרון יש איזה בעיה מסוימת שמצריכה עוד פתרון המשך. הזכרתי קודם שכלורינציה של המים גורמת להתרכבות עם חומר אורגני ויוצרת תרכובות שאינן רצויות לנו מבחינה בריאותית. אם לוקחים מחמצנים חזקים יותר מהכלור שלא גורמים לבעיה הזאת, בעקבותיהם יש גם אילו תוצרים שאם לא מקפידים היטב בטיפול אז יכולות להיות השלכות של חומרים רעילים, הן חומרים אורגניים כתוצאה מפירוק והן שאריות של מחטאים עצמם, אם לא מתפעלים נכון את המכונים.

הזכרתי את נושא הפתוגנים, גורמי מחלות שהם לא חיידקים, לא בקטריאלים, כמו אותו הקריפטו ספורידיה, שהכלור לא מדגדג אותו אפילו. הדרך היעילה להרחיק אותו היום היא סינון יעיל ולא חומרי חיטוי יעילים.

דיברתי על שיטות בדיקה, שיטות ניטור, שיטות בקרה. היום כאשר צריכים לרדת לערכים נמוכים מאוד של מזהמים חסר לפעמים מכשור, ואם הוא קיים במעבדה הוא לא מתאים לתנאיי שדה, ואותו דבר יש מחסור בתקציבים ובכוח אדם לפיקוח. לפני כחמישים שנה היו בסך הכול 10 מדדים שהיה צריך למדוד ולעקוב אחריהם ואילו היום משרד הבריאות צריך להתמודד עם כמעט 100 מדדים חדשים, ויכול להיות שהוועדה שלנו תוסיף עוד כמה אז נא להתכונן לכך.

מה ייחודי ומאפיין יותר את הארץ? דיברתי על התפלה. הגוף שלנו, וכל רופא יעיד על כך, אינו יכול לסבול מים שהם חסרים במלחים. ישנם מלחים מסוימים שחשובים מאוד לגוף האדם. לכן כאשר הולכים להתפיל מים בכמויות כל-כך גדולות יש מקום למחשבה האם ישראל לא צריכה להיות החלוצה, כי בעולם אין את זה, ובמקום שבתקנים יהיו רק ערכים מקסימליים של מלחים שונים האם לא צריך לקבוע גם ערכים מינימליים של מלחים, כמו בעניין הפלואוריד למשל. יכול להיות שצריך היום להיכנס לעובי הקורה ולהיות בזה החלוץ לפני המחנה בעולם כולו.

חבר הכנסת הנכבד הזכיר את נושא יבוא המים. אנחנו בעידן של יבוא מים ממדינות אחרות. אנחנו יודעים שלפחות לגבי וירוסים, לגבי קריפטו ספורידיה ועוד מרכיבים, חלק גדול מהם אינו נמצא בתקנים, אפילו של המדינות הכי מתקדמות, והדרך הכי יעילה לבקרה על הדבר הזה היא בקרה באותו מכון שבו המים מטופלים, בקרה על אותו אגן היקוות גדול שמשם המים מתאספים אל הנהר ומגיעים אל מכון הטיפול, וזה נמצא בארץ אחרת. איך לגרום לכך שתהיה לנו בקרה מתאימה? איך לגרום לכך שיהיו תקנות שיוכלו להיות מיושמות במישור הבין-לאומי?

אנחנו עדים לכך שבשנים הארצות מתחילה תנופת הקמה של מכוני סינון למים בארץ. מתקן הסינון על המוביל הארצי שיוצא לדרך סוף-סוף אמנם נבנה בעצלתיים אבל כבר חופרים ומתחילים לעשות שם עבודות.

בארצות-הברית יש תקנות, ולא מהיום, כבר מלפני כעשר שנים, שמחייבות את מתקני הטיפול לעמוד בשיעורים מסוימים של הרחקה של וירוסים ושל טפילי מעיים. בישראל אין דבר כזה. בארצות-הברית רק לפני כמה ימים אושרה תקנה, אחרי הרבה שנים, שנוגעת למי השטיפה של המסננים שבהם התרכזו כל החומרים שסילקנו מהמים ונקבע מה לעשות עם המים האלה ואיך לעשות את זה. דברים כאלה חסרים לנו עדיין בישראל.

עוד דבר שהוא אופייני יותר לישראל מאשר לארצות אחרות, אנחנו ממחזרים יותר מכל ארץ אחרת את המים המשומשים שלנו, מים שכבר השתמשנו בהם פעם אחת. למעשה המים האלה נכנסים אל תוך המחזור ההידרולוגי, המעגל ההידרולוגי שכולנו למדנו עליו בבית-הספר היסודי – שהמים מתאדים מהים ויורד גשם והמים מחלחלים לתת הקרקע וזורמים על פני הקרקע. לזה מתווספים עוד שפכים שמשתמשים בהם להשקיה, שמחדירים אותם לתת הקרקע ושואבים אותם אחר-כך ומשתמשים בהם וחלק מהם מחלחל בחזרה. אלה צרכים קיומיים של מדינת ישראל אבל את הצרכים האלה צריך לפגוש עם תקנות מתאימות, ותקנות כאלה עדיין אינן. יש מחשבות אבל אין עדיין תקנות למדינה שבה מרגישים כמו בצוללת, כמו בספינת חלל, שבה לוקחים את אותם מים, משתמשים בהם, ממחזרים אותם וחוזר חלילה.

מה גם שאנחנו מאוימים על-ידי ישובים, למשל בגב ההר, רוב רובם ישובים של השכנים שלנו, שם הביוב בכלל לא מטופל וזורם על פני הקרקע. הסלע שם סדוק וכל הביוב מחלחל למי התהום כמעט ללא שום הפרעה ואחר-כך זורם לכיוון מערב או לכיוון מזרח לצרכנים השונים וכך חודרים חיידקים ווירוסים וכל מיני דברים אחרים.

ואחרון חביב, ובאמת חביב, יש יוזמות בישראל לפיתוח מתקני טיפול חדשים שימזערו את השימוש בכימיקלים או יוציאו אותם לגמרי. לדוגמה, מערכות חיטוי באמצעות קרינה אולטרה-סגולה, שזה תהליך פיסיקלי ולא תהליך כימי, למשל יצירת אותם תלכידים של חלקיקים לטובת הסינון בצורה חשמלית באמצעות אלקטרודות, באמצעים אלקטרו-כימיים. הדברים האלה הם טובים וצריך לעודד ולפתח אותם אבל צריכות להיות גם תקנות שכאשר יוצא מוצר חדש וחדשני יידעו לפיהן לבדוק אותו ולאשר אותו, שהוא מתאים לאספקת מי שתייה לפי הקריטריונים המחמירים הקיימים היום.

לקראת סיום אני רוצה לומר שעלינו לנסות ולהתרכז במכונים לטיפול במים (מט"מים) שהם כלב הבקרה וכלב השמירה של איכות המים שאנחנו שותים. זה יבטיח איכות מי שתייה ברמה הגבוהה ביותר, זה יגדיל את האמינות והאמון של האזרח במים המסופקים לו וגם יקל ויוזיל את הפיקוח על איכות המים, כמובן מבלי לזלזל במה שקורה ברשתות המים לאחר האספקה.

לסיכום, ובאמת אחרי שהקדשתי הרבה מחשבה לנושא הזה, אני יכול לומר ללא היסוס שאיכות מי השתייה שלנו נמצאת תחת איום מתמשך. אחד האמצעים העיקריים כדי לעמוד בפני האיומים האלה הוא השקילה ובחינה של דברים שקשורים לתקנות איכות המים, שנמצאים באחריות משרד הבריאות בעיקר. זה קביעת תקנות למכוני טיפול במים לשתייה וגם לפסולות שהם מייצרים, לבוצות, ודרישות כאלה גם לגבי מכוני טיפול שישנם בחוץ לארץ ומספקים לנו מים, או לאמצעי ההובלה שמביאים בהם מים. להתקין תקנות לגבי הכימיקלים שמשמים לטיפול, וגם זה קיים בארצות מתקדמות, לפתח טכנולוגיות שתמזערנה את השימוש בכימיקלים השונים ולהגביר את המחקר והפיתוח גם של שיטות כאלה וגם של מתודולוגיות כדי לנטר וכדי שתהיה בקרה על תהליכים מתקדמים. וכמו שאומרים, אחרון אחרון חביב, לקבוע תקנות למינימום ריכוזי מלחים מסוימים במי השתייה.

לסיום אני אקרא משפט של אחד מגדולי המהנדסים בארצות-הברית שדיבר וכתב בנושא איכות מי השתייה. הוא אומר שהחיפוש אחר מים טהורים נמצא בלב עניין אספקת המים והטיפול במים. כל יישום של טיפול וכל מאמץ להשגת איכות מים בטוחה הם חלק מחיפוש זה אצל אדם שעיסוקו באספקת מים וטיפול במים. כל אדם, כל אחד מאיתנו וכל אחד מהיושבים כאן, כולל חברי הכנסת שנרתמו לעניין הזה, נושא את הדגל בחתירה למים טהורים. תודה רבה.

תודה רבה לפרופ' עדין. כבר כמה פעמים במהלך דיוני הוועדה פנינו למשרד הבריאות ודרשנו ממנו להקפיד להקשיח את הדרישות לאיכות מים בכלל ולאיכות מי השתייה בפרט. אנחנו מבקשים שתהיינה דרישות נוקשות הרבה יותר וגבוהות למים ממוחזרים כי בסופו של דבר, כפי שאתה תיארת, כל הזרימות האלה נפגשות באיזה שלב ולכן אם מי הקולחין לא מטוהרים מספיק אז אנחנו בסוף מקבלים את הדברים האלה במי השתייה.

כאשר הקשבתי להרצאה שלך, שהיתה מאוד מאוד ממצה ומעניינת, חשבתי על כך שבעצם רוב ההישגים של מדינת ישראל היו בדרך כלל בתחומים שהם תחומי מצוקה. זאת אומרת, יש מדינות שאפשר להסביר איפה הן הצטיינו לפי מה שיש להן. יש למדינה נפט – אז היא הצטיינה בהפקת נפט, בייצוא נפט, אולי בעיבוד הנפט וכדומה. למישהו יש זהב או אנרגיה – אז הוא הצטיין באותו תחום. אצלנו אפשר להצביע על מה שאין לנו, בזה אנחנו בדרך כלל הצטיינו. כך בגלל שמלכתחילה לא היו לנו די מים אז ניהול משק המים, המוביל הארצי, מפעלי מים גדולים, גם השימוש הנבון במים בחקלאות – כל אלה היו הישגים שהציבו את מדינת ישראל בשורה הראשונה של מדינות העולם. את הבכורה הזאת איבדנו ברוב התחומים ועכשיו לאור מינוי הוועדה שלך והדברים שסיפרת עליהם יש לי תקווה שאנחנו נחזיר את זה לעצמנו בכמה וכמה מישורים, כולל החלוציות הזאת בקביעת תקנים גם לגבי מינימום של מלחים במי השתייה, דבר שהוא אולי פחות רלוונטי לאלה שמשתמשים במים טבעיים אבל אצלנו כמדינה שתעבור עוד מעט במידה רבה למים מותפלים ולמים מיובאים זה מקבל משנה תוקף. הרי פעם זה יקרה להרבה מאוד מדינות, וכמו שביבוא מוצרי מזון יש תקינה שעוברת ממדינה למדינה, תקינה אחידה שמאפשרת לבדוק אם זה עומד בתקן או לא, כך זה יידרש יום אחד גם במים ואנחנו נהיה מצוידים בחומר שאין לאחרים.

לפני שאני מעביר את זכות הדיבור לד"ר אלכס לבנטל, ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, אני רוצה לצטט משהו ששמענו אתמול. חברי ועדת הפנים ואיכות הסביבה ביחד עם חברי ועדת החינוך והתרבות היו בסיור בנושא טיהור הנחלים ושיקומם. חברת הכנסת לאה נס היתה בסיור הזה. באחד הגנים הלאומיים, שבו משחזרים מפעל מים עתיק מהתקופה הרומית, ציטטה לנו אישה, מומחית מרשות הגנים הלאומיים את המהנדס ויטרי, אחד ממהנדסי המים הגדולים של התקופה הרומית שהשאיר ספרי הדרכה איך בונים מפעלי מים. הוא מסביר שהדבר הראשון הוא למצוא מעיין מתאים. איך בודקים אם מי המעיין באמת ראויים וטובים ואז כדאי להקים שם מפעל מים ואמות מים וכל מה שהרומאים ידעו לבנות עד שאנחנו מתפעלים אפילו בימינו מהעבודה שלהם? הוא אמר כך, אני מצטט מהזיכרון: אתם צריכים לבדוק איך חיים אנשים בסביבת אותו מעיין. אם הם נראים בריאים, גבוהים, צבע העור הוא טוב, השערות בסדר, אז כדאי לקחת את המעיין ולהפוך אותו למקור מי שתייה לסביבה. זה עדיין בתוקף. בבקשה, ד"ר אלכס לבנטל.

ברשותך, אדוני היושב-ראש, פרופ' עדין יציג את חברי הוועדה החדשה לקביעת איכות מי השתייה.

תודה רבה. אנשים טובים ומכובדים נרתמו לצורך הנושא הזה. אני מקווה שיש לי כאן את כל השמות המעודכנים ואני מתנצל מראש אם אטעה. כדי לא לגרום טרחה לאנשים אני לא אבקש מחברי הוועדה לבוא הנה אבל אבקש אותם לקום ולכבד אותנו בכך כדי שנכיר אותם.

1. אינג'ינר רמי הלפרין – מזכיר הוועדה
1. פרופ' נח גליל – יושב-ראש תת-הוועדה הפיזיקלית
1. פרופ' עובדיה לב – יושב-ראש תת-הוועדה הכימית
1. פרופ' אשר ברנר – מאוניברסיטת בן גוריון, יושב-ראש תת-ועדה לטיפול במים, זו תת-ועדה חדשה שלא היתה מעולם לפני כן בוועדות של משרד הבריאות
1. פרופ' שמשון בלקין – יושב-ראש תת-הוועדה למיקרוביולוגיה. הוא התנצל שהוא לא יכול להיות כאן, הוא נמצא כעת בחוץ לארץ
1. עו"ד צבי לוינסון – יועץ משפטי של הוועדה
1. פרופ' גרי וינסטון – יועץ לטוקסיקולוגיה של הוועדה
1. מר שלמה גולדברגר – נציג משרד הבריאות בוועדה
1. גברת שרה אלחנני – נציגת נציבות המים בוועדה
1. גברת ברכה לימוני-רליס – נציגת "מקורות" בוועדה
1. מר אלכס קושניר – נציג מנהל המים ברשויות המקומיות בוועדה
1. מר שמעון צוק – מ"אדם, טבע ודין", נציג ארגוני הסביבה בוועדה
1. ואני, פרופ' אבנר עדין, העומד בראש הוועדה

שלום לכולם. נושא ההרצאה שלי הוא: האם מים הם בריאות. בהרבה דברים נגע כבר פרופ' אבנר עדין.

תודה רבה לכבוד היושב-ראש, חבר הכנסת יורי שטרן, שהזמין אותנו. יושבת כאן חברת הכנסת ד"ר לאה נס שהיא באמת אשת מקצוע והיא מובילה את הוועדה שהיא עומדת בראשה ביד רמה. עם כל הוויכוחים בינינו יש לנו המון הערכה אליה, היא עושה עבודה מצוינת ואני מקווה שתמשיכי בזה הלאה. אני רוצה לברך את כל מי שבא לכאן, את לשכות הבריאות, את חברי איגוד המים, אנשי משרד הפנים, אנשי נציבות המים, אנשי האקדמיה, כולכם אנשים חשובים, אבל בייחוד הדור הצעיר, שזה מכללת הדסה, הכיתה הראשונה ל-Ba.C. בשנה א' ללימודי בריאות הסביבה. אני מאחל לכם הצלחה בלימודים. זאת תהיה התחלה מצוינת.

אתחיל ברמב"ם, שהכנסת חוגגת השנה 800 שנים למותו. כמו שאמרת, חבר הכנסת שטרן, גם לו היו סימנים איפה תלמיד חכם – שזה שיא היהדות – יכול לגור. אחד מעשרת הסימנים שהוא נתן הוא שהאנשים צריכים לגור "על-יד מים מצוין" כגון נהר ומעיין. פרט לכך הוא הציג 4-5 דברים ששייכים לנושא הסביבה, כולל עניין הביוב וכולל עניין בית המרחץ ששוב נוגע למים.

אמרו בתלמוד הירושלמי שאי אפשר לעולם לחיות בלא מים. המים הם חלק בלתי נפרד ממקורות החיים. ומוסיף הרמב"ם ואומר בהלכות רוצח ושמירת נפש: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות, ולא הניח אדם פיו על סילון המקלח וישתה" – כלומר מי ברז שהם ממאגר מים לא מוגן הם סכנה – "ולא ישתה מים מן הנהרות והאגמים שמא יבולע עלוקה" – שהיא מוצצת דם – "ולא נראה, ולא ישתה ממים מגולים" – כלומר לא מוגנים – "שמא שתה מהם הנחש וכיוצא בהם זוחלי עפר וימות". זאת אומרת, הנושא הזה עמד על סדר היום גם אצל הרמב"ם, שיש גם סכנה במים.

מהמקורות למדנו עכשיו שני דברים, למדנו שהמים הם משאב של בריאות, הם עורק החיים של האנושות, אבל המים יכולים להיות מסוכנים לבריאות אם אנחנו לא נזהרים בהם.

המים שלנו הם למעשה ראי של הסביבה לטוב ולרע. הם צוברים בתוכם זיהומים ממקורות עיליים ולפעמים אפילו מרשויות וממדינות אחרות, כמו גשם חומצי ואקוויפר שמשותף לכמה מדינות. הם יכולים להכיל את כל הזיהומים מהעבר ומההווה וזיהומים שנכנסים לאט-לאט. אם אנחנו לוקחים למשל את מי הכנרת, כמה שימושים יש למי הכנרת – גם לשיט וגם לקיט וגם לרחצה וגם לשתייה. פרופ' עדין הראה קודם את מכון הטיהור של הכנרת. בנושא התפלת מי ים המדינה עוסקת בטיהור מים מכל אגן הים התיכון, וגם מה שיש בים סוף. קל מאוד לזהם מים, קשה מאוד לטהר אותם.

ב-1854אירע האירוע הגדול שהשפיע מאוד על נושא בריאות הציבור, כאשר עדיין לא ידעו מה זה חיידקים ומה זה וירוסים ועדיין לא ידעו הרבה דברים שאנחנו יודעים היום. לאחר ש-500 תושבים נפטרו במרכז לונדון בתקופה קצרה מאוד ד"ר ג'ון סנואו גילה והראה שזה לא נובע מזיהום אוויר, כמו שחשבו, אלא מאיזה רעלן שהיה במים, שלא ידעו בדיוק מה הוא. זה היה הכולירה. ככה התחיל הרעיון הסניטרי, העידן הסניטרי בבריאות הציבור באנגליה – אחר-כך זה עבר לגרמניה ולארצות אחרות – על ההפרדה בין מים וביוב. יושבים כאן אנשים מלשכות הבריאות ברשויות מקומיות שעוסקים עד היום בנושא הרעיון הסניטרי החשוב מאוד.

אבל אחד מזיהומי המים הגדולים ביותר שקרו בעולם המערבי קרה דווקא אצלנו ב-1985. היה ויכוח גדול מאוד בארץ האם בכלל להוסיף כלור למים. למה צריך להוסיף כלור למים? יש לנו מים נהדרים, לא קרה לנו שום דבר. באירוע אחד שקרה ביולי 1985 חלו 8,000 אנשים בדיזנטריה בתקופה של 4-5 ימים, 68 מקרים של טיפוס הבטן – פתחו מחלקות בבית-חולים רמב"ם רק לנושא הזה. הכול נבע ממים של באר אחת שזוהמה. כך התחיל עידן ההכלרה במדינת ישראל, בעקבות אירוע גדול. אנחנו מקווים שהלאה זה לא יקרה ככה.

כאן אתם רואים את הכביש הראשי של הקריות. כאן היתה באר אחת שלא השתמשו בה כל הזמן. כאן היו בארות לשימוש מקומי, לא של "מקורות". כאן יש את הצינורות של "מקורות". וראה זה פלא, כל מי שחלה שתה מים מהצד המזרחי של הכביש, כל 8,000 המקרים האלה שקיבלו מים ממקור אחד. לכן הסיכון גדול מאוד.

מה בעיות המים שלנו? אני רוצה להשלים את דבריו של פרופ' עדין. אנחנו קודם כול חוששים מהתחממות כדור הארץ, שמא לא יהיה לנו בכלל מים. דבר שני, אנחנו רוצים לספק מים לכל האוכלוסייה, ואנחנו רוצים לספק מים באיכות גבוהה. משרד הבריאות הוא האחראי על נושא איכות מי השתייה בישראל.

אנחנו יכולים להראות דבר אחד, וזה עצוב מאוד, שיותר ויותר מים כוללים גם אלמנטים של מזהמים שונים. אפילו במים הכי נקיים בעולם יש היום החדרה של אלמנטים כימיים שמזהמים את המים. לכן אין ברירה וכל המים בעולם המערבי היום צריכים להיות מטופלים. זה כבר לא מים כמו ה"מים מצוין" כמו שהיה בימי הרמב"ם. הם צריכים טיפול ואנחנו צריכים להבטיח שיהיו לנו תקנות של מי שתייה טובים, עם סטנדרטים טובים. לא רק באיכות בקטריאלית אלא גם פיזית וכימית ורדיולוגית, כמו שציין פרופ' עדין.

וגם סינון מי המוביל הארצי – מי המוביל הארצי נועדו קודם כול לחקלאות והם הפכו להיות ספק עיקרי של מי שתייה ועברו הכלרה. כתוצאה מההכלרה יש לנו סיכון – הוא עדיין לא קיים, אנחנו מנטרים את זה אבל הוא סיכון – שיהיו טפילי מעיים, שזה כבר לא חיידקים והכלור לא עושה להם כלום, ודרוש סינון מהיר של מי המוביל הארצי. ניהלנו כאן מאבק גדול מאוד, "אדם, טבע ודין" עזרו מאוד בנושא הזה בבג"ץ שלהם. אני רוצה לציין כאן גם את התרומה של ארגון הגג "חיים וסביבה", של ארגוני "הירוקים" במדינת ישראל. אנחנו צריכים ללכת יד ביד כדי להבטיח מי שתייה ראויים.

מי השתייה במדינת ישראל, אותם מים שאנחנו מכוונים לשתייה הם בטוחים, כי יש מים שהם לא לשתייה. במשך השנה האחרונה רק 0.7% מבדיקות המים נמצאו מזוהמות בבדיקה ראשונה ואילו בבדיקות חוזרות המספר היה נמוך בהרבה. לא היתה התפרצות המונית מאז 1985. זאת ההוקרה והוכחה לעבודה המסורה מאוד של עובדי איגודי המים, אנשי "מקורות", העובדים ברשויות המקומיות ובמשרד הפנים ועובדי בריאות הסביבה במטה ובלשכות שנציגיהם נמצאים כאן. זה יום ההוקרה שלכם, זה היום שלכם. כולנו מוקירים את זה והכנסת מוקירה את עבודתכם.

מבחינת בריאות האדם זה לוקח זמן רב יותר. הידע הולך ומצטבר על דברים שאירעו במשך השנים. הזיבול המתמיד, השימושים בחקלאות גורמים לכך שהתעשייה יכולה לזהם את המים לאט-לאט מבחינה כימית. אנחנו צריכים להגן על זה. כמו מפעל התע"ש בנחלת יצחק, שנסגר כבר לפני עשרות שנים אבל את התוצאות שלו רואים היום כשבאר אחר באר נסגרת באזור הזה. מי שנמצא באזור הזה היום בכלל לא יודע שפעם היה שם מפעל אבל התוצאות מופיעות אחרי הרבה מאוד שנים.

אנחנו צריכים להגן גם מפני בנייה על-יד מקורות המים. היה לנו מאבק עצום עם הרבה אנשים שלא יבנו שכונת וילות למגורים מעל המעיינות של ראש העין שמספקים 15%-20% מכל המים במדינת ישראל. זה מקום כל-כך חשוב. המאבק בנדל"ן הוא לא פחות חשוב, וניצחנו בזה בעמל רב. למעשה לא אנחנו ניצחנו אלא כל עם ישראל ניצח, כל מי שגר בארץ.

אני רוצה להזכיר אירוע קטן של חשד לזיהום כימי של מים. ב-9 ביולי 2001 היה אירוע שבו עכירות המים היתה פי 10 מהמקובל וריכוז האמוניה היה פי 20. עמדנו בפני התופעה הזאת ולא ידענו בדיוק מאיפה היא נבעה. היינו צריכים לפנות אל תושבי גוש דן ולהגיד: אל תשתו מהמים האלה, אנחנו פשוט מבררים. זה היה בעידן של אי-ודאות. אני רוצה לומר לכם ששנתיים לפני כן היה אירוע דומה לזה באנגליה, שם המים זוהמו באלומיניום אוקסיד ופשוט לא אמרו לתושבים כלום ואחר-כך התחילו תופעות נוירולוגיות ותופעות בעצמות. האנגלים חשבו שזה יעבור ככה בשלום אך זה לא עבר בשלום ובעקבות זה הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בריטית. ביששראל האנשים שלנו מצאו שהעכירות נבעה בשל מדיד שהיה מקולקל וכל האמוניה נשפכה למי המוביל הארצי. זה התחיל במאגר אשכול והתקלה נתגלתה בראש העין. אמנם בדיעבד אנחנו יודעים שזה לא היה עושה שום דבר רע לבריאות האדם אבל זה רק דוגמה. אני רוצה להזכיר לכם שבאותו לילה חשבו מאיפה יביאו מים חלופיים. זאת אומרת, האיום הזה קיים אבל אפשר להתגבר עליו. אנחנו עומדים בנושא הזה בשקיפות מלאה.

כמו שנאמר, מים מזוקקים הם לא מים בריאים. במים יש מינרלים של הסביבה והם מוסיפים מאוד. יש לנו נתרן ומגנזיום וסידן ועוד הרבה מאוד מינרלים שמוספים מהסביבה. באזורים שאין מספיק יוד בתוך המים זה מביא לתופעות בבלוטת התריס. זה לא קורה אצלנו. ובייחוד התוספת החשובה ביותר של פלואוריד למי השתייה, שיצרה התקדמות גדולה מאוד בנושא בריאות השן בארץ. נמצא כאן ד"ר זוסמן, מנהל האגף לבריאות השן, שלוחם איתנו למען ההפלרה. אנחנו רואים בזה כבוד רב לטובת מדינת ישראל.

אבל רוב הסכנות היום הן בנושא זיהום המים. ראינו אתמול כתבה בטלוויזיה על הסיור של הוועדה. אלה סכנות מעשה ידי אדם ולכן אין ברירה אלא לחוקק חוקים ותקנות וסטנדרטים שחייבים להתעדכן ולהתחדש כדי לשמור על בריאות העם, ואת זה יעשה פרופ' עדין עם חברי הוועדה שנמצאים כאן. אני מאחל להם בהזדמנות הזאת הצלחה בעבודתם. כולנו מחכים לה.

כמו שנאמר בפתגם מערב אפריקני, אתה לא יכול לשטוף מים מזוהמים. את המים האלה אי אפשר לשטוף במים. צריך להגן על המים. יש הרבה מאוד שימושים למים ואיכות המים היא בידינו.

לסיכום, האם מים הם בריאות? התשובה היא כן. וכמו שנאמר בפרקי אבות: "מים נקרא חיים". אבל בתנאי שכולנו, כל היושבים בחדר הזה וגם לא בחדר הזה, נעבוד קשה מאוד לקדם את נושא איכות המים. רק בעבודה משותפת של כולם, בשילוב ידיים נצליח לשמור על כך שהמים ימשיכו להיות משאב בריאותי לתושבי מדינת ישראל. תודה רבה.

תודה רבה לד"ר אלכס לבנטל, שהוא שותף פעיל וקבוע שלנו בקידום הנושאים הסביבתיים, לא רק אלה הקשורים למים. אנחנו מטפלים ביחד בהרבה מאוד מפגעים סביבתיים ומשתדלים לצמצם אותם בעבודה משותפת, כמו שאתה ביקשת.

אנחנו פותחים את הדיון. הוא יהיה קצר מטבע הדברים אבל לא יותר קצר מאשר בדרך כלל בישיבות ועדות הכנסת.

- - -

תודה רבה. אנחנו נתחיל למכור את המים הנקיים, כמו המינרלים האלה, ואז זה ישתלם. אני חושב שההערה היא חשובה מאוד. חלק מהעניין הוא בכך שאנחנו לא מעריכים נכון וגם לא משתדלים לספק הערכות בדוקות ומנומקות של עלות המפגעים הסביבתיים. אם נוכל להגיד כמה מערכת הבריאות שלנו משלמת אחר-כך כמערכת ציבורית על כל מיני מחלות ועל כל מיני זיהומים שהם תוצאה מהמים הלא טובים, אני חושב שאם נעמיד את המספרים האלה מול העלויות הנוספות נוכל קצת לקדם את העניין.

- - -

אוי ואבוי לנו אם משרד האוצר יהיה אחראי על תקנות המים.

- - -

יש כלכלן בוועדה?

המגמה היתה שמשרד האוצר יהיה מיודע ונשתמש בשירותים שלו, אבל הוא לא חבר בוועדה.

כדאי להפריד את השיקול הבריאותי המקצועי מהשיקול הכלכלי כי אי אפשר להחזיק את החבל משני הקצוות. אבל אולי אם מלכתחילה יהיה לוועדה ליווי כלכלי זה יועיל.

כולם ממלאים פיהם מים נקיים, אין עוד שאלות? אני חושב שההרצאות היו כל-כך משכנעות והנתונים היו כל-כך חזקים שאין עוד מה להוסיף.

- - -

נציג "מקורות", אתה מוכן לענות על השאלה איך אתם סוגרים את הברז? היא שואלת איך אתם מפסיקים את אספקת המים שהם חיינו ואורח ימינו.

למי שלא משלם.

זאת שאלה שמדאיגה רבים, וכל יום יותר ויותר.

אני מכיר את השאלה מעבודתנו ביום-יום. אם הבנתי נכון, השאלה התייחסה לסגירת מים יזומה לעיריות או מועצות מקומיות שלא משלמות. התשובה, ואני אצטט את מנהל המרחב שלי שהסביר את זה יפה מאוד, היא שלחברת "מקורות" יש קושי לטפל בגופים שלא משלמים. אם אנחנו לא נגבה את הכסף אז אלה שכן משלמים יינזקו. ניקח למשל את עיריית ירושלים, שבה עלות אספקת המים גבוהה מאוד כי אנחנו מעלים את המים בכמעט 1,000 מטרים. אם הם לא ישלמו יהיו הפסקות מים, לא בגלל יוזמה של "מקורות" אלא בגלל שחברת החשמל תסגור לנו את המתקנים אם לא נשלם את חשבון החשמל שלנו. זה פשוט תגובת שרשרת. נוח מאוד להסתכל על הצד הבריאותי, והוא קיים, אבל לנו ב"מקורות" אין כלי אחר. אם מישהו אחר יתווך באמצע - - -

יש בית-משפט.

כמה שנים לוקח עד שמסתיים דיון בבית-משפט? אנחנו לא מתעלמים מהנושא התברואתי אבל הבעיה היא אחרת, של עיריות שגובות על המים שאנחנו מספקים פי 4 או פי 5 ממה שהתושבים אמורים לשלם והעיריות לא משלמות את החשבונות שלהן. לא יכול להיות שצרכנים שכן משלמים בזמן יסבלו בגלל שאנחנו נסתבך למשל עם חברת החשמל כי אנחנו לא נוכל לשלם את חשבון החשמל. זה בעצם ההסבר. אם היה גוף מתווך באמצע, שהיה דואג שאנחנו כן נקבל את הכסף והיה פותר את זה בדרך אחרת, אז הבעיה אולי היתה נפתרת.

תודה. אני לא ממליץ שאנחנו נעבור לדיון הזה, שהוא חשוב, הוא בהחלט בתחום מי השתייה אבל אני לא רואה איך משרד הבריאות מעורב בו. אנחנו קיימנו ישיבה בעניין הזה. עד היום לא הצלחתי להבין למה גביית החשמל יכולה להיות אינדיבידואלית מכל בית-אב ואילו גביית המים חייבת להיות קבוצתית עם ענישה קבוצתית של עיר שלמה, ישוב שלם. זה פשוט מעל יכולת הבנתי. זה מה שקורה, אתם מנתקים ישוב שלם כי יש בו כאלה שלא שילמו עבור המים, או כי הרשות המקומית לא גבתה את זה, כאשר יש אנשים שכן שילמו. לכן מה שסיפרת כאן, שאתם לא רוצים להעניש את ירושלים כי מישהו בשפלה לא שילם, אבל בגליל ובנגב אתם מנתקים הרבה מאוד את המים. השיטה הזאת לא מקובלת עלינו. אני אומר את זה בשם הוועדה כי כפי שאמרתי אנחנו דנו בזה. לא מצאנו פתרון כי הוא צריך להיות גם טכנולוגי ויש לזה עלויות אבל השיטה הזאת, בעיניי לפחות, היא פסולה לחלוטין. למזלכם זה לא נושא הדיון היום.

- - -

אני חושב שזה לא המנדט של הוועדה הבין-משרדית. הפיקוח הוא של משרד הבריאות, של שירותי הבריאות, ושל הכנסת שמתקינה תקנות.

גם אחרי שיוצרים סטנדרטים ותקנות, מישהו אחר-כך צריך לעבוד עם זה ולפקח. - - -

אם כך, אני אנסח את ההערה שלך קצת אחרת. האם בעבודת הוועדה אתם תיקחו בחשבון גם יכולת של הפקחים למדוד פרמטרים אלה או אחרים, שזה לא יישאר תיאורטי? זאת אומרת, ההצטיידות בכלים המתאימים.

התשובה היא חיובית. אם שמתם לב, הצגתי כאן יושבי-ראש של תתי-ועדות. תתי-הוועדות האלה ימולאו בתוכן, ואחת מהן תעסוק גם בנושא הזה שהוא חשוב מאוד. תודה על ההערה.

הערתי לפני כן לפרופ' עדין שחסרים לי בהרכב הוועדה מומחים ממוצא סובייטי כי אני חושב שמבין העולים שהגיעו ארצה יש כמה וכמה קליברים אמיתיים. אז אנחנו מוסיפים לו עוד משימות בעניין הרחבת הוועדה. בסוף היא תהיה כל-כך גדולה שלא נוכל אפילו להושיב אותה לישיבה משותפת באולם הזה.

- - -

בואו נשאל את יושב-ראש הוועדה אם הם לוקחים את זה בחשבון.

זאת כמובן הערה נכונה מאוד. כמו שציינתי בהרצאה שלי, הנושא של הכימיה הולך ותופס מקום יותר ויותר חשוב. זה יתבטא בדיוני הוועדה, ותהיה ועדה מיוחדת בנושא הזה. אנחנו נקדם גם את נושא הכימיה במדינת ישראל.

אני מניח שאתם גם תהיו פתוחים לקבלת הצעות והערות לא רק בישיבה הזאת אלא לאורך כל ימי העבודה שלכם כך שאנשים שיש להם זווית ראייה קצת שונה יוכלו לתרום.

- - -

תודה רבה. יש לי רושם שפחות או יותר סיימנו.

אני רוצה לקרוא את המסקנות שהן המלצות הוועדה מהישיבה הזאת בנושא איכות מי השתייה ביום המים העולמי. ההמלצות, שלפיהן אנחנו נפעל, וגם נשלח את המכתבים ואת הפניות הרלוונטיים למוסדות השונים, הן כדלהלן:

1) ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת מברכת על הקמת ועדת עדין, שהינה ועדת מומחים בין-תחומית ובין-משרדית, והוועדה מצפה לתוצאות עבודתה ולהשלכות המלצותיה על משק המים ואיכות מי השתייה בישראל.

הוועדה מצפה כי ביום המים העולמי לשנת 2005 יוצגו מסקנות ביניים וכי בשנת 2006 יוצגו מסקנות סופיות. אם אתם תקדימו את המועד אנחנו נשמח, וגם אם זה לא יהיה ממש ביום המים העולמי ניתן במה להצגת המסקנות.

2) הוועדה תתמוך בקידום איכות מי השתייה במדינת ישראל לסטנדרטים גבוהים, על כל ההשלכות התקציביות הכרוכות בכך.

אני לא יודע אם משרד האוצר ישמח למסקנה הזאת אבל אין ספק, כמו שהעירו כאן, שמדובר בעלויות נוספות שהן למען הבריאות שלנו.

3) הוועדה קוראת למשרד האוצר ולכל מי שקשור במשא ומתן על יבוא המים מטורקיה לכלול דרישות לאיכות המים, ניטור ובקרה ולהקצות לכך את המשאבים הדרושים. כמו כן, הוועדה מבקשת לערב את נציגי משרד הבריאות במהלכים הקשורים ליבוא המים.

שר הבריאות שמע את זה ואנחנו נפנה בנושא הזה גם למשרד האוצר ולמשרד החוץ, כי אלה שני המשרדים שמנהלים משא ומתן.

4) הוועדה סבורה כי בסטנדרטים למי השתייה, בייחוד המותפלים, יש לכלול גם ערכי מינימום של המינרלים, ומציינת כי מימוש הדבר לראשונה בעולם יעמיד את מדינת ישראל כחלוצה בתחום זה.

5) הוועדה תפעל לקידום נושא סינון מי המוביל הארצי על-פי דרישות משרד הבריאות. זאת המסקנה המיידית מהחומר שהוצג על-ידי ד"ר אלכס לבנטל.

תודה רבה. שנשתה רק מים טובים ונהיה בריאים.


הישיבה ננעלה בשעה 18:00