כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/8463



5
הוועדה לקידום מעמד האישה - 24.3.04

פרוטוקולים/מעמד האישה/8463
ירושלים, כ' באייר, תשס"ד
11 במאי, 2004



הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 79
מישיבת הועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום רביעי, ב' בניסן התשס"ד, 24.3.04 בשעה 9:00

ס ד ר ה י ו ם

ערוץ פלייבוי

חברי הוועדה: היו"ר גילה גמליאל
רשף חן
אתי ליבני
מרינה סולודקין

אבישי חלפון
טל הולצמן
הילית כהן
הילה קרנר סולימן
ליטל שפירא
אודיה איפרגן
אסתר הרצוג
יוסי עבאדי
הילה רפפורט
מיכל חנוך אחדות
מאיה גרסון
אסתר שטרנברג
ליאור פורת
ענבל שמואל

הלית מגידו

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בע"מ

שלום. אני ארצה לפתוח את הישיבה. אני רואה שהגיעו בסופו של תהליך כל הנציגים, גם של
פלייבוי וגם המתעתדים לראות עצמם, גם לוקחים חלק בכל מה שקשור לשידורי הפורנוגרפיה, כמו שהבנתי מ-YES וחברות הכבלים, נציגות כל הארגונים ומשרדי הממשלה השונים.

הישיבה היום תהיה סביב שידורי ערוץ הפלייבוי שכרגע גם לצערנו אושר בבג"צ. אני מרשה לעצמי לומר לצערנו, בהתחשב בעובדה שבחנתי את הנוכחים והנוכחות כאן בישיבה, כך שלפי מיטב ידיעותיי והבנותיי, הרוב כאן חושב אחרת. אני ממש הצטערתי, התאכזבתי לשמוע את הפסיקה, דווקא משופטת בית המשפט העליון לשעבר, גב' דורנר, שבחרה להציג דווקא, היא כאישה.

לגבי עצם זה הכשירו בכל מה שקשור לערוצי הפלייבוי, למרות שהצעת החוק שעברה בכל מה שקשור לשידורים של ערוצי פורנוגרפיה, ולמרות חתימה של מעל 50 ח"כים מהבית הזה, מכל סיעות הבית, שפירשו אחרת את החוק הקיים בעניין הזה. עדיין השופטים של בית המשפט ראו לנכון להחליט אחרת מכוונת המחוקק לצורך העניין.

מכיוון שכך, בחרנו לבחון את החוק מחדש ולראות איפה לדעתנו צריך עוגנים על-מנת לשנות את החוק הקיים. כדי שלא יצטרך לקבל פרשנות של בימ"ש. ורק זו הדרך היחידה על-מנת שגם כוונת המחוקק תקבל את הביטוי בכל מה שקשור בהלכה למעשה. כלומר, אם החוק הקיים הותיר פרצות בכל מה שקשור לגבי השידורים - אז אנחנו נצטרך לחדד את החקיקה, על-מנת שהדברים לא יהיו נתונים לפרשנות.

יחד עם זאת, הדיון עכשיו נועד דקה אחרי הכשרת השידורים על ידי בג"צ. אבל כל הזעקות שקמו, גם מממשות את עצמן, ועכשיו כפי שראינו בפרסומים האחרונים, כחול עולה, יכולים להיות פה 10 ערוצי סקס. ושוב, כל המלחמות שנעשו. אני באופן אישי מאוד הופתעתי שאחד מהטעונים שהציגו השופטים היה שב-175 מדינות בעולם זה קיים. ואם נבחן את ה-175 מדינות האלה, את מעמדן של הנשים, גם לא נתפלא שהמצב שם גם כן לא שוויוני לחלוטין.

הייתי אולי מצפה שאם כבר עושים הסקה כזאת לוגית, אז אולי היה כדאי לבחון את כל התמונה במלואה. ולאו דווקא לנסות ולהצטייר נאורים במקום שהנאורות לאו דווקא מקבלת או מחבקת את כל העניין. אבל אני משערת שחברי, חושב אחרת ממני, וגם בטח אנשים אחרים כאן. ומכיוון שכך, היום הדיון יהיה באופן כללי על שידורי ערוץ הפלייבוי.

מה אתם חושבים לנכון צריך להיות, צריך להיעשות. איך מונעים מצב שהיום זה כבר מוכשר חוקית, כלומר אנחנו לא יכולים לתקוף מבחינת החוק את זה. אבל בטח ובטח עד שיחוקק חוק אחר, אם וכאשר, אז גם לוודא ולפקח שהפורנוגרפיה קלה, יש בזה מונחים של קלה וכבדה, לא אצלי, אבל אכן לא תעבור מעבר למה שזה כבר. זה מצד אחד.

מצד שני, לראות איך עוצרים את הסחף, אם זה בכלל אפשרי מבחינת החוק. ולראות איך מקדמים הליך חקיקתי שבסופו של תהליך אני מאמינה גם שהוא יעבור, למרות שזה יהיה קשה. אני ארצה לשמוע את חה"כ רשף חן בכמה מילים ואז למען האיזון לצורך העניין, ואז אנחנו נפתח את הדיון.

הגישה לכל הנושא הזה של פורנוגרפיה היא מביאה לשולחן שתי אסכולות. יש את האסכולה
השמרנית מאוד שרואה בעיסוק במין דבר רע, שלילי. ללא שום קשר לשאלה אם זה גברים או נשים, מפלה, מבזה או לא מבזה.

עצם העיסוק במין נתפס כאיזה טאבו, מפחיד, אסור, נוראי. לכן האסכולה הזאת מביאה אל הדיון הזה גישה מאוד קריטית, ופורנוגרפיה בעצם שוללת אותה לחלוטין. אותה גישה שרואה אגב בד"כ משולב יחד עם הגישה, גם גישה מאוד שוביניסטית. שרואה במיניות נשית כלשהי דבר מאוד אסור, צריך להחביא אותו או לא בסדר. זה לא בסדר שאישה תהיה מינית.

אני חושב שאולי מותר לציין שאני לא שותף לגישה הזאת בשום צורה. ואני מקווה שכל מי שיושב פה מסביב לשולחן, לא מביא את האסכולה הזאת לכאן. אבל יש דיון אחר שהוא לגמרי לגיטימי, שלפחות אני מאוד שותף לו, שמזהה בפורנוגרפיה אלמנטים שהם מאוד בעייתיים. קודם כל, ישנו אלמנט של עידוד לאלימות -אלימות מינית. דבר שאני מקווה שכל מי שיושב פה - מזהה אותו כשלילי.

יש אלמנט של ביזור מיני שהוא לאו דווקא אלים- אבל זה סוג של אלימות והוא רק במעט יותר נמוך מאלימות מינית. ויש אלמנט והוא נחליט שאולי הוא רלוונטי לדעתי בנושא של ערוץ פלייבוי, של ייחוס מיניות למין אחד בלבד. לדעתי מה שאנחנו חייבים לעשות, אני חושב שגישה שבאה ואומרת, פורנוגרפיה באשר היא פורנוגרפיה היא דבר שלילי ואני חושב שהיא שגויה, מפני שיכולה להיות פורנוגרפיה שאין בה שום דבר שלילי.

המין זה חלק בלתי נפרד חשוב, ולגיטימי לחלוטין מהחיים של כולנו. הוא נושא לגיטימי למדיה, הוא נושא לגיטימי לספרות, הוא נושא לגיטימי לסרטים. סרט מטרתו להביא להנאה מינית לאנשים, אין בזה שום דבר שלילי בעיני. לכן אם יש אנשים ויש אנשים רבים כאשר הם צופים בעלילה מינית - זה גורם להם הנאה - אין בזה שום דבר שלילי.

עצם העובדה שמשדרים פורנוגרפיה באשר היא פורנוגרפיה אין שום דבר שלילי לדעתי. איפה הבעיה וכאן יש בעיה - שמתחילה מהסרטים - מה שנקרא, הפורנוגרפיה הקשה ששם יש אלמנטים קשים של ביזור ואלימות. לכן לדעתי, צריך לאסור אותם כי יש בהם מידה של עידוד לתופעות האלה ולגיטימציה לתופעות האלה, ולכן בפירוש צריך לאסור אותם.

הדבר שהוא יותר רלוונטי לדיון על פלייבוי, ערוץ פלייבוי באופן עקבי הוא בעצם ערוץ של שירותי הנאה מינית לגברים בלבד. בעצם מה שהוא עושה, יש לו מדיניות עקבית שעוסקת בהצגת הנשים כאובייקט מיני. בלי כמעט להציג את הגברים כאובייקט מיני. למשל, בערוץ פלייבוי יש מדיניות ארוכת שנים מן המפורסמות, שלא יראו את אבר המין של גבר. איברי המין של נשים רואים לעתים, במידת פירוט רחבה. אבל איברי המין של גברים לא יראו לעולם.

בעצם המסר שעולה לכם מהערוץ הזה הוא, שהנשים הם אובייקט מיני והגברים לא. פה בעיני יש בעיה, אבל זו לא בעיה שמצדיקה את הפסקת הפורנוגרפיה באשר היא. פורנוגרפיה זו בעיה שמצריכה לדרוש מערוצי הפורנוגרפיה, להציג את המדיניות כמעשה קואופרטיבי בין שני אנשים בוגרים, רצוניים, מעשה מעניין, מסקרן, מהנה. לא אלים, לא מבזה ולא חד צדדי.

בהנחה שהערוצים הפורנוגרפיים יצליחו לעשות את זה, אני חושב שצריך לאפשר אותם. בהנחה שהם לא יצליחו לעשות את זה, אז צריך לאסור אותה. יש כאן עניין של מדיניות. למשל לגבי הפורנוגרפיה הקשה, אני חושב שיש קונצנזוס כולל בבית המשפט העליון, כולל בבית הזה שצריך לאסור אותה.

לגבי הפורנוגרפיה הרכה, הגישה כרגע היא, ואני חושב שהיא מוצדקת, להשלים עם התופעה ולהסכים לתופעה הזו. אני חושב שאנחנו צריכים להפעיל לחץ, אולי ציבורי יותר מאשר חוקי, על אותם ערוצי פורנוגרפיה להציג את הפורנוגרפיה שתהיה מאוזנת, שווה, לא תציג רק את אלה שהם כאובייקט מיני.

ברשותכם, אנחנו נרצה לצפות בקלטת. זו הקלטת שהוצגה בבג"צ.

אני לא יודע אם השופטים צפו בה. השופטים קיבלו את הקלטת, וכמובן דחו את הטענות שנטענו נגד הגשת הקלטת, אבל אני לא יכול להבטיח למישהו כאן שהם אכן צפו בה בפועל. אני יודע שלפחות חלק מהשופטים, אני יודע מידיעה אישית, לא צפו בקלטת. אבל היא התקבלה כחלק מהסיכומים והתגובה שהוגשה על ידי ח"כים שעתרו לבג"ץ.

כדי לחדד את הדיון אני רוצה לומר כמה מילות הקדמה. כי אני חושב שצריך לצאת מנקודת מוצא מאוד ברורה בהקשר הזה, של דיון בפורנוגרפיה. זה לא דיון על עירום וזה לא דיון על יחסי מין - זה דיון על אופן הצגה של יחסי מין. בעקבות חקיקה שנעשתה בנושא הזה בכנסת. ואני חושב שנקודת המוצא צריכה להיות שאפליית נשים היא עובדה במציאות של כל העולם, גם בעולם המערבי, גם בישראל.

אפליית נשים בהיותה מציאות מחייבת התמודדות איתה וההתמודדות היא עם כל שורשיה באשר הם. לרבות התנהגויות שהן למרבה הצער נורמטיביות בחברה המערבית ויש לגביהם כמו שבית המשפט אומר, קונצנזוס בינלאומי, הן אותן התנהגויות, אופן הצגה מסוים, שמציג נשים באור מסוים שהוא לאו דווקא משפיל או מבזה, אלא מציג באופן מפחית ערך ככלי חפץ, אביזר מין. משהו שמקבע עמדות של הצופים, זה יכולים להיות צופים שאכן שילמו והם הקישו את הקוד המתאים, אבל אצלם מתקבע הסטריאוטיפ. שלמשל נשים משתוקקות למין בכל עת ובכל מצב ובכל תנועה. והן ממש רוצות לעשות את זה. ולכן גם אם יוסיפו להן איזו תפיחה קלה פה או שם, או התנהגות כזו או אחרת, זה אך ורק יוסיף להנאתן ותענוגן.

בהקשר הזה צריך לראות את התכנים שמוצגים ולנסות להבין אלו עמדות הם קובעים ובונים. אני מזכיר בהקשר הזה, את אותו פס"ד משנת 1954 שהתנהל בארה"ב, פס"ד בעניין בריין, הסתמך בסופו של דבר על כך שלמרות שתורת ההפרדה עוגנה בזמנו בפסיקות קודמות על ידי חופש ההתאגדות, בסופו של דבר הדימוי העצמי הנמוך. שהיא גרמה לקהילה השחורה בארה"ב, כפי שהוצג במחקרים שהוצגו באותו דיון. היא זו שמבססת את קיומה של אפליה במצב שבו אך ורק יש הפרדה. השחורים יושבים בחלק האחורי של האוטובוס או בחלק האחר של המסעדה.

כלומר, ההתנהגות הנורמטיבית קבעה עמדות גם אצל המופלים וגם אצל המפלים באופן שהוא הנציח את האפליה והתבטא כמובן גם בדברים אחרים, כמו שכר, קבלה לעבודה, לאיזה משרות הם מתקבלים וממלאים בחזרה. ולכן בהקשר הזה צריך לראות את התכנים הפורנוגרפיים. ואני מציע לצורך ההדגמה שנראה עד כמה הערוץ שבו ראינו גם תכנים שהם תמימים לחלוטין, יכול בשיטת הסנדוויץ' להחביא בתוך הפרוסות גם כל מיני מסרים בנויים וסמויים. ולנסות להבין מה הם עושים לצופה כאשר הוא מתבונן בהם.

צפייה בקלטת.

אני רוצה לשמוע את נציגי פלייבוי לגבי הקלטת הזאת. אני זוכרת את הישיבה הקודמת בנושא של
ערוץ הפלייבוי, שם הצגתם לנו תכנים. יש פה אלימות, יש כאן מכירה של נשים, כל הנתונים האלה ממחישים זאת.

אני רוצה לשמוע את הנציגים של פלייבוי ונפתח את הנושא לדיון.

מה שראינו כאן, זה סרט תיעודי על תופעות מיניות שמתרחשות במקומות שונים בעולם. כולם
מודעים לתופעות האלה. לטעון שאסור להציג סרטים תיעודיים על תופעות מיניות כאלה, זו התחסדות, זה דבר שאינו מתקבל על הדעת. הרי אפשר באותה מידה, גם לא להציג אירועים אלימים שמתרחשים בעולם. להתכחש אליהם, להסתיר, לטמון את הראש בחול. אלו תופעות קיימות וצריך להביא אותן לידיעת הציבור. הסרט הזה באופן ברור הוא סרט תיעודי, אף אחד לא יכול להתכחש לכך שהוא מתעד תופעה מסוימת.

הקלטות שהוצגו בעבר, לא היו קלטות תיעודיות אלא קלטות עלילתיות. בקלטות עלילתיות אין תכנים כאלה, וכל המעורבים פה יודעים את זה. לכן, השוואה בין סרט שהוא דוקומנטרי לבין סרט מסוג אחר, זו השוואה שהיא לא במקומה ולדעתנו גובלת בהטעיה.

אני רוצה לשמוע את ערוצי הלוויין ואת YES.

אני רוצה רק לציין קודם כל, שאני מסכים עם מה שאמר אבישי. נדמה לי שמה שראינו פה, עומד
בהחלט במבחני החוק. אני ממש מתפלא על ההקרנה הזאת, אני לא רואה את החידוש.

מי שצפה עכשיו וגם קרא, נדמה לי שהוא לא שמע את מה שאמר חבר הכנסת לגבי נשים וגברים.

תוצר כזה כן. שים לב שהיה מגיש גבר וכמעט ככה התמונה עברה לאיזה גבר. אבל למרות שבפועל מה שקורה במועדון עצמו זה גם גברים וגם נשים. בגלל שזה שידור פלייבוי ובגלל שהצלחתם במטרה - היא לא דוקומנטרית אלא כן מידה של הנאה מינית. היא לגיטימית לחלוטין לדעתי. ותשים לב שהיו כמעט אך ורק נשים, וזה כן מפריע.

ראשית אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה. אני חושבת שאחד מהדברים הוצג בצורה לא
נכונה. בית המשפט העליון לא קבע רק על פי של השופטת דורנר את הפסיקה. הפסיקה היתה פה-אחד.

את זה אנחנו יודעים, ואמרנו שחבל מאוד שהיא דיווחה על-כך.

הקלטת המוצגת כאן, הוגשה לבית המשפט ועל פי מה שנאמר בפסק הדין היא גם נצפתה, ובית המשפט לא מצא שיש בה מאפיינים שנוגדים את מה שקבוע היום בחוק. חברות הכבלים ובעלות הפלטפורמה לשידורם של ערוצים, בוודאי לא מעוניינות לפגוע בנשים. הן מעוניינות מצד שני להביא זאת לציבור, בוודאי שלא בחינם, והציבור רוצה לשלם, וזה לגיטימי, על הערוצים שבהם הוא מבקש לצפות.

מדובר פה בהחלט בסוגיה כבדת משקל, מבחינת חופש הביטוי וחופש העיסוק. הנשים המוצגות בסרטים האלה, הן לא נשים שנכפה עליהן לעסוק בכך, ואני חושבת שכל אישה צריכה לשים את זה לנגד עיניה. זה חלק מעיסוקן, וחלק מפרנסתן. אני לא חושבת שזה לגיטימי להגיד, 'אני רוצה להגביל את זה'. מי שלא רוצה לעסוק בזה, לא חייב. מי שעוסק בכך מרצונו, אנחנו לא יכולים לשלול את זה.

חופש הביטוי שנדון בפסק הדין של בית המשפט העליון, הוא בהיבט של מידתיות בסוגייה של ערוצי פורנוגרפיה. אין כאן פרסום בראש חוצות, ואין פגיעה ברגשות הציבור הרחב. אדם שרוצה לצפות בכך, עושה זאת בחדרי חדרים, בצנעה הפרטית שלו.

ערוצי הלוויין, ערוצי YES והכבלים ואיך שתגדירו את זה, לא היו יכולים לספק את השירותים האלה, אם הם לא היו מביאים את השירותים האלה מתוך חבילה. זאת אומרת, עצם זה שכבר יש את התשתית ואת הכספים שממילא משלמים כלל הציבור במדינה, אתם יכולים להרשות לעצמכם לצרף את צילומי פורנוגרפיה או את הערוץ דרך אותן נקודות שכבר קיימות.

כלומר, כל אזרח במדינת ישראל היום מממן ומסבסד את הצפייה בערוצים האלה, גם אם הוא לא באופן ישיר משתמש בהם לצרכיו הפרטיים. ומוסיף את אותה עמלה נוספת כביכול על-מנת לממש את התצלומים האלה. וזו בעצם היא הבעיה. האם הממשלה והאם המדינה צריכה לתת יד בסבסוד סמוי, אמנם לא בצורה גלויה, בעניין הזה.

אם הנקודה הזאת לא הובהרה, אז אני תכף אחדד אותה. אני רוצה לשמוע את חה"כ אתי ליבני.

אין לי בעיה עם הקלטת הזאת, היא מציגה תופעה, או סרט דוקומנטרי, אם מותר לכסות כל נושא שנמצא תחת השמש ולהקרין אותו במסגרת הדוקומנטרית.

יש לי בעיה עם ערוץ פורנוגרפיה. לא אם קטע כזה או אחר או אכזריות כזאת או אחרת, אם זה היה מוקרן בערוץ אחר אין לי התנגדות שיקרינו את זה, אין לי גם בעיה שיגבילו את זה בשעות הלילה. אבל מה זה הערוץ הפורנוגרפי? היום אנחנו מכניסים ערוץ חדש, שלא היה קודם. וזאת אמירה של החברה הישראלית ששום דבר לא השתנה.

כל מה שקרה בעולם, כל התחושות הציבוריות וכל הדיבורים, אפילו שלנו אתמול בכנסת, שיש שינוי בתפיסת העולם של החברה שאישה לא חפץ יותר, וגם כל השימוש בה בערוצי פורנוגרפיה, זה לא לגיטימי כהשקפת עולם. זה לא כי זה אכזרי כזה או חפץ כזה או דבר כזה. השקפת עולם שלמה, אישה היא לא חפץ. אז יותר כבד או פחות כבד, אנשים רוצים לצפות בזה או לא רוצים לצפות בזה - זה לא רלוונטי.

זה רלוונטי שאנחנו כחברה אומרים שזה לא לגיטימי, אני רואה את הנימוקים של פסק הדין, לא קראתי את כל פסק הדין. שזה פוגע בחופש העיסוק וחופש הביטוי. זה יפה מאוד, אני באה מהאסכולה של חופש הביטוי וחופש העיסוק, אבל אני חושבת שאנחנו שוקלים את שני הערכים האלה. אני חושבת שהערך של כבוד האישה ושוויון האישה ושילוב האישה, לא כחפץ בתוך החברה הזאת, הוא ערך שגובר על הדברים האלו.

אין כאן גם שום דבר עם חופשי הביטוי וחופש העיסוק. מי שרוצה - שתעסוק בזה. אני לא מגבילה את העיסוק בזה. מי שרוצה - שתמכור את גופה לכל מקום בעולם. אני רק כחברה לא רוצה להפוך את זה בתוך החבילה שאני נותנת לציבור שלי ואומרת, בואו צפו, זה העולם. אני נותנת גושפנקא לערכים האלה. ולכן זה לא לגיטימי.

את מבקשת לאסור על הציבור לראות את זה?

אני לא אוסרת על הציבור לראות את זה.

על כך אנחנו מדברים.

תסתכל בערוצים גרמניים.

אז מה ההבדל? אם זה אסור, אז למה בוידיאומט זה בסדר? מה ההבדל?

קודם כל, אם אנחנו לא נבין את הנקודה שהתחלתי להסביר אותה קודם - אז לא תהיה פה
הבנה. מדוע אנחנו לא באים לדבר על איסור של קלטות ווידאו? ואנחנו כן באים לדבר על איסור של ערוץ פורנוגרפי.

יש בזה הבדלים מאוד משמעותיים. בהיבט של ערוץ פורנוגרפי - כלומר, הרגולציה של מדינת ישראל מאשרת מבחינתה כתפיסת עולם חברתית את עצם העניין שהערוץ הפורנוגרפי הוא לגיטימי וצריך לתת לו את המשקל מהבחינה הזאת. כמו שאמרתי קודם, בכל מה שקשור לתשתית הקיימת - המדינה מעניקה אותה ואני אומר זאת בצורה הכי בוטה, משמשת כסרסרות ממש במתן אפשרות לתת ביטוי לכל מה שקשור להיבט הפורנוגרפי, הלכה למעשה דרך התשתית הקיימת.

היום בנקודת הזמן, כל אזרח במדינת ישראל שמשלם לערוצי YES, לערוצי הלווין, לערוצי הכבלים, מקבל את החבילה הזאת, שבין היתר אם הוא רוצה שהוא ישלם עוד קצת, יקבל את הערוץ הפורנוגרפי. והעוד קצת כזה מסובסד על ידי כל אזרחי מדינת ישראל. אין מה לעשות, זה נתון עובדתי.

מילא הסבסוד, אני מאמינה שעם הצפייה לערוצים אפשר גם שתסבסדו גם את זה, זה לא העיקר. בנוסף, הממשלה היא זאת שעכשיו מלבד לתת את הגושפנקא, היא הופכת להיות רגולטור לגבי מה שקשור לפרסומים, והופכת להיות הגוף שכביכול, מפקח. לקרוא לזה פיקוח בצורה כזו או אחרת. כלומר, אנחנו מבחינתנו מכשירים את השלט הזה מבחינה ציבורית, מבחינה חברתית, מבחינה תפיסתית.

את המסר שאנחנו רוצים להעביר לגבי התכנים שמופיעים שם, אם התכנים שמופיעים שם הם עצם הפיכתה של האישה לחפץ, וגם בג"ץ לא טען אחרת, זה פוגע בכבודה של האישה. יחד עם זאת, השיקול שעמד בעיני בג"ץ זה האם המשקל של חופש הביטוי וחופש העיסוק מול חופש האישה וזכותה על כבודה. מה מבחינתם במשקל המאזנים, הוא יותר עליון והם בחרו בחופש הביטוי.

אני בוחרת בחופש האישה וזכותה לקוות לשוויון וחירות, וזו ראייתי. אבל אם הנושא לא מחודד מספיק מהבחינה החוקתית, כלומר, כוונת המחוקק הרי ברורה לכולנו, כי היה רוב גם של ח"כים שפנו לבג"ץ, שאמר מה היתה כוונתו בדבר החקיקה. כלומר, למנוע את עצם הערוץ. אם עדיין בהיבט החקיקתי ישנן פרצות בתוך החוק, שניתנות בסיטואציה הזאת לפרשנות של בג"ץ. כאן הכלים שעומדים לרשותכם, אלו החלטות לגיטימיות ואני מכבדת את החלטת בג"ץ. מהבחינה העקרונית, אין לי ספק שעכשיו אתם ערוץ חוקי לכל דבר.

כמחוקקת אני מכבדת את זה, אבל אני טוענת שלמרות שבהיבט הזה ניתנה ההכשרה של החוק - אני עדיין חושבת שאני רוצה לפעול בכל הכלים שעומדים לרשותי בפן החקיקתי, על-מנת לנסות ודרך חקיקה למנוע את עצם העלאת הערוץ. כעת צריך לציין שהערוץ הזה כבר היה בעבר וירד בעקבות חקיקה. הערוצים הפורנוגרפיים ירדו בעקבות חקיקה. כלומר, הם היו כבר וירדו.

אם הם צומצמו כביכול לערוץ הפלייבוי ועכשיו לפתיחתם של ערוצים נוספים בלווין או ב- YES, אז אנחנו רוצות למנוע את זה ולהעביר בחקיקה הליך ששוב יוריד את הערוצים האלה. אם נצליח, זה כבר יהיה מאבק של כולנו בעניין הזה, חלק נגד וחלק בעד. מה שיהיו התוצאות, נכבד אותן.

קודם כל לגבי החוק. נדמה לגילה וגם לי, שאילו המחוקק רצה לכתוב שהוא לא רוצה ערוץ שיש בו יחסי מין, הוא היה כותב לא רוצה ערוץ ליחסי מין וזה סוגר את העניין.

האיזון שנמצא בחוק הוא ברור לחלוטין, הוא מגדיר סוגים מסוימים של שידורים מיניים שאסורים. אם כך גילה, זו לא טעות של המחוקק ולא טעות של בית המשפט העליון, המחוקק עשה פשרה מסוימת, שלדעתי היא נכונה, ובית המשפט העליון נתן לה את המשקל הנכון. אם את רוצה משיקולים אידיאולוגיים ללכת הלאה ולאסור כל שידורים שעיקר מטרת השידור לצורך העניין, היא גרימת הנאה מינית על ידי הצגת אקטים מיניים - אז את יכולה לכתוב את זה בחוק.

אני כמובן אתנגד, אני מעריך גם שרוב הכנסת תסכים לזה, אבל אולי אני טועה. כרגע, החוק לא אומר את מה שאומרת. זה דבר אחד.

הדבר השני, לגבי סבסוד. רבותיי, זו לא רשות השידור של מדינת ישראל, אלו שידורים פרטיים. הכבלים הונחו באופן פרטי, הלווין הורם לשמים באופן פרטי; האנטנות נבנו באופן פרטי; כל מה שמדינת ישראל עושה זה להגיד מה אסור. היא לא נותנת גרם אחד לתרומה לעניין הזה. לא מסבסדת בכלום. אין שום הבדל מבחינה תיאורטית של מה שאנחנו מדברים עליו, בין זה לבין הקלטות שעומדות להשאלה.

השאלה היחידה שאנחנו בעצם חייבים לשאול את עצמנו היא, באיזו מידה מותר למדינת ישראל להתערב בפעילות פרטית לחלוטין ולהגיד, זה אסור. עכשיו מותר לה והיא צריכה והבהרתי את הדברים, ואיפה שיש ביזוי - כתבנו את זה בחוק. איפה שיש הצגת אדם כאביזר מיני, בין אם זה גבר או בין אם זה אישה, זה אסור במאה אחוז, ככה צריך להיות וזה בסדר גמור.

הטיעון הזה על סבסוד, הוא פשוט לא נכון עובדתית. אגב, בימים שהיו ערוצי הכבלים הפירטיים - הדבר שהחזיק אותם חי - היה השידורים הפורנוגרפיים. בכל הערוצים הפירטיים השידורים הפורנוגרפיים הרבה יותר חמורים מזה.

לגבי ביזוי, ספציפית לגבי מה שראינו כאן, משחקי מין, role-play למיניהם, פנטזיות מיניות, הם חלק בלתי נפרד מחיים מיניים טובים. זה לא דבר רע, אלא זה דבר טוב. העובדה שלאדם נגרמת הנאה מינית מכך הוא הולך למועדון ואומר, "אני רוצה שיצליפו בי אבל עד גבול מסוים ושייקנו אותי אבל בלבד שזה יהיה גבר או אישה", כפי שראינו שהם עושים שם, ועומד המראיין וקצת צוחק עליהם ועל מה שהם עושים.

ברור לכל מי שרואה את הסרט הזה, שמדובר באנשים בוגרים העוסקים בפנטזיה מינית מרצונם החופשי, עד הגבול המוגדר של מה שהם רוצים, אין בזה גרם אחד של ביזוי. אתם יודעים במה יש ביזוי? בזה שאנחנו נבוא אליהם ונגיד להם, אנחנו לא מכבדים את חופש הרצון שלכם. אנחנו כופים עליכם לא לעשות את זה. אילו אנחנו היינו עושים את זה - זה היה ביזוי.

רבותיי, לאישה יש את הזכות בדיוק כמו לגבר, לעסוק בפעילות מינית. כל מי שחושב כאן, והרי חלק מכם מביאים את זה על השולחן, שאישה לא יכולה מרצונה החופשי באמת לרצות לעסוק במין, צריך לתת לעצמו דין וחשבון כי הוא זה שלא בסדר, הוא השוביניסט.

כמה הערות לדברים שנאמרו כאן. ראשית, כמו שאמר חה"כ חן, אנחנו לא רשות השידור -
הכבלים והלווין הם לא פלטפורמות של המדינה. הם השקיעו מאות מיליוני דולרים בתשתיות שעליהן הם משדרים.

אני רוצה לדעת איך את מוציאים הרבה מאות מיליונים?

אנחנו זו המדינה. תתכבד המדינה, תקצה מאות מיליוני דולרים לפלטפורמה של המדינה ותוכל לשדר אליה מה שהיא רוצה. היא עושה את זה דרך אגב, והם לא משדרים שם מה שהמדינה רוצה.

לגבי טענת הסבסוד, אין דרך יותר טובה להגיד את זה, אבל מה שמסבסד את מה - זה שידורי הפורנוגרפיה ערכים אחרים שהמדינה הזאת בוחרת לעשות, כמו למשל, הפקות מקור. הפקות מקור שהמדינה מחייבת את חברות כבלים והלווין לשדר בהיקף של 8 ל-12 אחוז מההכנסות שלהם. כמו שאמרתי, נגזרות מהכנסות שלהם. ככל שההכנסות שלהם יותר גדולות - הם יכולים להשקיע יותר בסרטים תיעודיים בערוץ 8 והפקות מקור בערוץ 3 וכן הלאה.

לגבי השידורים - הדברים האלה אינם אסורים על פי חוק. הם אינם אסורים על פי חוק בווידיאומטים, בחנויות, ב-DVD. ודאי ובודאי באינטרנט שמשדר דברים שבשום פנים ואופן לא היו מאושרים לשידור. זה לגיטימי שהמדינה מגבילה את השירותים האלה ואנחנו כמועצה, כל כוונתנו היא לעמוד בהוראות החוק. והמועצה הזאת פירשה את החוק באופן שאומר, שלא כל הצגה של יחסי מין ולא כל תוכנית שנועדה לעורר גירוי מיני, היא אוטומטית הופכת את האדם לחפץ.

המועצה עשתה את האיזון בין הגנה על כבוד האדם והגנה לגיטימית של אנשים שלא רוצים לצפות בסרטים האלה. ובין, מה לעשות, חופשי הביטוי וזכות הפרט האחר, לצפות בשידורים האלה. וחופש העיסוק של חברות הכבלים והלווין. המועצה הגיעה למסקנה ששידורי ערוץ פלייבוי, כי זה מה שעמד על השולחן, לא עמדו דברים יותר חמורים מזה, הם לגיטימיים והם מותרים בשורת מגבלות מאוד ארוכה.

בית המשפט קיבל את העמדה הזו של המועצה, בהרכב של 11 שופטים, כולם פה יודעים את זה. אכן בשלב זה הוגשו בקשות נוספות למועצה. העובדה שהוגשו בקשות נוספות והעובדה שבית המשפט אישר את ערוץ פלייבוי - לא אומרת אוטומטית שכל הערוצים האלה חוזרים להיות משודרים. בוודאי שהיא לא אומרת שחוזרים להיות משודרים אוטומטית כל ערוצי הפורנוגרפיה הקשה, כי שודרו לפני חקיקת תיקון 27. ובהיבט הזה אני יכולה לומר לכם, שכל מקרה ומקרה וכל שידור ושידור ייבחן לגופו באופן המחמיר והמעמיק ביותר, גם לאור פסק הדין של בג"צ והמועצה תחליט.

העובדה שפסק הדין קבע שפלייבוי ישודר, לא אומרת שהולכות לקום פה שתי פלטפורמות, שכל מה שישודר בהם יהיו ערוצי פורנוגרפיה. אני חושבת, שהמועצה הולכת להיות מאוד זהירה בנושא הזה. אני באופן אישי חושבת, שלפני שמתקנים את החוק - שלמעשה אושר על ידי בג"ץ - זאת אומרת, בג"ץ לא פסל את החוק הזה. ויכול מאוד להיות שאם הוא יתוקן - בית המשפט יצטרך להתמודד עם חוקתיות החוק ואז הוא עלול לפסול לחלוטין הוראה אחרת.

במאמר מוסגר, אני חושבת שבמצב הנוכחי רצוי לתת למועצה, שלדעתי האישית, היא מועצה מאוד אחראית. אולי האנשים פה לא יודעים, אבל יושבים בה נשים, גברים, דתיים וחילוניים, אשר מחליטים החלטות. לכל אחד יש את העמדה הערכית שלו, גם לי באופן אישי יש את העמדה הערכית שלי. ובשלב זה, בית המשפט העליון קיבל את הפרשנות של המועצה.

את הפרשנות של המועצה בגלל שהיתה פרצה בחוק שהיתה ניתנת לפרשנות. אבל אני לא חושבת
לנכון שבמידה ובית המחוקקים יגיע לחקיקה שתמנע את שידורי ערוצי הפלייבוי - אז תצטרך כאן אמירת בג"צ כנגד.

לא בהכרח, אבל יכול להיות שעם זה יצטרך להתמודד.

אני תוהה אחרי הסרט הזה, ואם חושבים שהוא בסדר וזה מיניות בסדר, וכאן נציגת פלייבוי וכל הערוצים וגם המועצה לכבלים, אני מאמינה שהיא מרוצה מהסרט, שזה נראה לה בסדר.

אני תוהה איך אפשר יהיה בכלל למנוע כל סרט פורנוגרפי אחר. זאת אומרת, מה עוד אפשר לראות בסרט פורנוגרפי אחרי הצלפה, הצלפות בנשים, תליית נשים על אנקולים, מכירתן כעבדים. מה עוד יכול להיות פורנוגרפיה מעבר לזה. כנראה שאנחנו נמצאים באמת בעולמות שונים. ופורנוגרפיה מבחינתכם זה הכל אפשרי. אפשר למכור, לסחור, להכות, להצליף, וזה עדיין נקרא לגיטימי, זה מיניות. שיא האבסורד, זאת מיניות.

מיניות של האישה כמובן ועל זה לפחות, חן היה מספיק גלוי והוגן להגיד, שכן, יש פה משהו שהוא חד-צדדי. ולפחות הודה שעם זה יש לו בעיה. אז לפחות על זה אני מכבדת אותו כי הוא רואה שיש בעיה. הוא רק פשוט לא תופס ולא מבין שזה בנוי על החד-צדדיות. כאילו אין פורנוגרפיה שהיא לא בנויה על חד-צדדיות. כי ברגע שזה לא יהיה חד-צדדי - לא תהיה פורנוגרפיה, לא יהיה דבר כזה.

אז אולי יהיה אפשר להתחיל לדבר על יחסי מין. על ארוטיקה, אולי אז יהיה מקום. מי פה נגד יחסי מין? איזה שטויות אלה? מה זו שמרנות? איזו גישה שמרנית, על מה אתה בכלל מדבר? מה זו השמרנות? האם למישהי כאן סביב השולחן הזה, יש משהו נגד מין, נגד מיניות של נשים או של גברים? איזה דברים אלה. או חופש הביטוי. כאילו ללכת לאיזה מין האשמות שווא אוויליות כאלה. וזה בוודאי משרת את הטיעון, כי עושים פה כל הזמן די לגיטימציה למאבק הזה. כל הזמן, כל הדרך, עם כל מיני אמירות שקריות, שאנחנו כאילו יוצאות נגד הסקס והעיר הגדולה, כאילו שטות יותר גדולה מזאת - מופיעה ב"הארץ" - מה יכול להיות יותר דבילי מזה, סליחה על הביטויים הקשים.

אנחנו בעד "סקס והעיר הגדולה", שלא תהיינה אי הבנות.

לא רק שאנחנו בעד, אנחנו גם נהנות מזה. אבל זה חלק מדה-לגיטימציה שעושים פה וזו לא בעיה.
משום שאם אנחנו מדברות ומדברים ארגונים פמיניסטיים וחברתיים.

אני מהקואליציה נגד הפורנוגרפיה שיש בה הרבה ארגונים פמיניסטיים וחברתיים וארגון של גברים. תנועה להידברות חדשה, שזו תנועה של גברים למען גבריות חדשה, למען מיניות שהיא מיניות אמיתית. יחסי מין אמיתיים, שוויוניים, של הבנה ואהבה והערכה וכו'. אם אנחנו הולכים בדרך הזאת מתחילתה בלי התקציבים הענקיים שיש לכל המוסדות האלה של תעשיית הפורנו - יכולים לשלם 600 אלף ש"ח לעו"ד.

אני מבינה שגם אלו שיושבות פה, נשים וגברים, מרוויחים טוב מאוד מזה. וזה באמת חופש בחירה נפלא, לבחור לעשות כסף טוב מהפורנוגרפיה בצורה כזאת או אחרת גם כשזה נשים. ואנחנו, מה לעשות, עושות את המאבק הציבורי, בלי כסף, בלי כסף לא של המדינה ולא של אף אחד אחר. על זמננו החופשי וזה אני עושה רק כמאבק ציבורי למען החברה ולא למען הרווחה האישית שלי.

אני רוצה לומר שיהיה ברור, הפורנוגרפיה גם מילולית היא זנות מצולמת. אז נכון שהחוק לא נגד זנות. אגב זנות מצולמת, ד"ר ויקי שיראן שהלכה לעולמה לפני שבוע, ואנחנו כולנו בוכות את הליכתה של אישה ענקית, של מנהיגה חברתית, משכמה ומעלה, הלוואי על כולנו פה מעט מהכריזמה, מהמחויבות, מהאכפתיות למה שקורה פה בחברה הזאת, שהיא כל-כך מלאה ניצול, כל-כך מלאה אטימות, וכל כך מלאה צביעות. הלוואי ועל כולנו היה קצת מהרוח הגדולה שלה.

ויקי לימדה אותנו במפורש, במאמר הראשון שהיא פרסמה בידיעות אחרונות, זה היה כמדומני לפני כשלוש שנים, פורנוגרפיה מילולית, זנות מצולמת. ו"הגדולה" של הפורנוגרפיה זה שהיא יכולה לעשות את הזנות המצולמת אינסוף פעמים. הזונה שהולכת ומקיימת יחסי-מין - מוכרת את המיניות שלה תמורת כמה שקלים, או אני לא יודעת כמה כסף שלא יהיה בכל הקשר, היא יכולה להיות מנוצלת עד אינספור פעמים בתעשיית הפורנוגרפיה.


אם למישהו יש איזה ספק שמה שקורה היום, עם ההתרה של בית המשפט העליון, כן, 11 שופטים שהם חלק מתוך המערך החברתי, כוחני, שוביניסטי במפורש, במובהק. גם כשיש לו נציגה אישה שעושה בשביל הגברים את העבודה. גם אז יש להם נציגות שעושות את העבודה בשביל הגברים, הן עושות את זה בצורה נאמנה ומייאשת ומדכאת וזה בדיוק הביטוי הקשה ביותר של הדיכוי של נשים בחברה.

כאשר אנחנו מקבלים את זה מ-11 השופטים והשופטות הללו, אין ספק שמה שקורה זה תהליך של הידרדרות נוראה שאנחנו נראה את זה יותר ויותר . גם עם פדופיליה הולכת וגוברת, גם עם הטרדות מיניות הולכות ומחמירות, שלא יהיה ספק לאף אחד. ותפסיקו לעצום את העיניים, כאילו זה דבר אחד ואנחנו נמדר את כל מה שקורה, זה עולם אחר. כאילו אנחנו נראה וניהנה, הכל בסדר - אבל שם העולם מתנהל אחרת.

ההטרדות המיניות לא קשורות, האונס לא קשור, ההתעללות המינית לא קשורה, השפלת נשים לא קשורה. הכל זה משהו אחר לחלוטין. הדי לגיטימציה הזאת גם עברנו, גם את זה אנחנו מכירים, מדינות ערב, יפה מאוד, אנחנו באמת הולכות רעולות פנים, אנחנו נורא שמרניות, כבר שמענו גם את זה פה על השולחן הזה. אז אני רוצה לומר שהפורנוגרפיה זה הכלי המרכזי, את זה אני לא אמרתי, אנחנו יודעות את החוקרות הפמיניסטיות שעוסקות בנושא הזה בארה"ב, בקנדה, באוסטרליה. אנחנו יודעת שפורנוגרפיה היא הכלי המרכזי של "החברה המודרנית" של דיכוי נשים, של השפלת נשים, של ניצול נשים, זה הכלי המרכזי בפועל.

צריך להבין ולהכיר זאת כדי לדעת שאין סיכוי שתהיה פה איזו מיניות שווה בסרטים הללו, משום שזה בנוי על השפלת נשים וזה רק על קצה המזלג. זאת המהות של הפורנוגרפיה, זה מה שקורה עכשיו. אז זורקים לנו פה באיזה מין התחסדות, הן בוחרות, הן רוצות, עם כל הבחירה הזאת שמציגים לסרטים כשהם באים לעשות את הסרטים האלה.

עם הכסף הזה שיש לפורנוגרפיה, הייתי יכולה להציג אנשים שיגידו דברים עוד הרבה יותר נוראיים, כמו בואו נחתוך את האנשים, את הידיים תמורת הכסף, אם זאת הבחירה שלהם, נחתוך להם ידיים, למה לא? מה קרה? חופש מכירת האברים שלי, זכותי על גופי, בעזרת דמגוגיה וטרמינולוגיה – מאוד ליברלית, אני יכולה ללכת עד אבסורד ולהגיע למקומות איומים ונוראיים. למה לא? כאילו אם יש לי זכות, אז בואו נלך הזכות הזו עד גופה.

הלוא החברה לא מתירה את המכירה של האברים שלי תמורת כסף, היא לא מתירה את המסחור של האיברים. אז אני חושבת שאנחנו כן, כמו שאמרה אתי ליבני בצדק רב, אנחנו נמצאים במקום אחר היום. לצערי, לא הולכים בפועל מספיק מהר. והמשטר הפטריארכאלי השוביניסטי פה בארץ, ממציא לנו פטנטים כל הזמן איך לדכא, איך לעצור את ההתקדמות, איך לעצור את השינוי, בכל מיני דרכים ואמצעים. אנחנו בכל זאת במאבק הפמיניסטי-חברתי פה, וזה פמיניסטי-חברתי, בל נשכח, אנחנו נמשיך להיאבק ולהראות את הדברים הללו.

אני רוצה להתייחס לדברים שאמר פה יוסי, בצדק רב, על המשמעות של הקטגוריות, על המשמעות של החלוקה הזאת. מה המשמעות של חלוקה והפרדה בנושא של מין נשים וגברים. אומרים לנו, הן בוחרות את זה, זה הכל מבחירתן. ראיתי לא מזמן בעיתונות, התפרסמה תמונה של חיילים בעירום, אני לא יודעת אם ראיתם, צה"ל יצא נגד החיילים והעמיד אותם לדין. כל זה למה? למה לחיילים אסור חופש הביטוי, למה אסור להם להיות בעירום ולהצטלם בעירום? מה קרה? אגב, למה לכולנו אסור להיות פה בעירום אם יש חופש הביטוי.

צה"ל דיבר על כך שהחיילים הבודדים האלה מבזים את כל צה"ל, משום שהאישה הזאת, כמו החייל, לא מייצגת את עצמה - היא לא היחידה - כי משתמשים בה כמי שמייצגת את הנשים. המשמעות של השימוש באישה, הוא אפקטיבי משום שבעצם דרכה אנחנו כולנו נמצאות שם. גם אם אני פה יושבת על השולחן זה, לבושה בצורה מכובדת - גם עדיין אני נמצאת תחת השפעת השימוש בסמל של הנשים המנוצלות בפורנוגרפיה.

תודה רבה. אני מתנצלת בשמך כי את צריכה ללכת לשיעור.

קודם כל נהיה פרגמטיים, אנחנו הפסדנו בבית המשפט העליון. אני מציעה את הניסיון שלנו, כיצד אנחנו נאבקים בנושא של סחר בנשים. התחלנו לפני שלוש או ארבע שנים בוועדת חקירה עם זהבה גלאון, והגענו למסקנה שאף אחד לא רוצה לומר שסחר בנשים במדינת ישראל זה משהו יוצא מהכלל. מביאים נשים, הכל בסדר.

קודם כל, משוחחים שסחר בנשים זה פשע מאורגן. דבר שני, מה זה פורנוגרפיה? זה פרסום לפשע מאורגן. אנחנו צריכים לחשוב, אז בג"ץ אמר את דברו, הם החליטו, אבל אנחנו כנסת ויש לנו כלים. אולי לבקש, אנחנו בקואליציה, וועדת חקירה בנושא התקדמות הפורנוגרפיה מול מדינת ישראל. נשמע את כולם, גם אסתר עכשיו מדברת בפני לוביסטים, שפורנוגרפיה זה פשע מאורגן. אז לשם מה?

אני מבקש לקבל תגובה על ההאשמה הזאת. עד היום עוד לא האשימו אותי בשותפות בפשע מאורגן.

יש לי חסינות כדי לומר את הדברים.

זו הגישה הקונסטרוקטיבית שאיתה צריך ללכת. עושים פה מהפכה, הרי אי אפשר להתעלם מכך שזו התנהגות נורמטיבית בעולם המערבי. אם רוצים לעשות מהפכה, צריך לעשות אותה בצורה הרבה יותר יסודית מאשר נעשתה החקיקה הקודמת, באופן שגם יבהיר מהי השקפת העולם שעומדת ביסוד החקיקה הזו.

נדמה לי, לפחות לפי התגובות הציניות פה אצל חלק מהמשתתפים, המסר הזה לא עובר. אם אכן לעשות תיקון חקיקה, לעשות אותו לא באמצעות ארבע מילים בחוק התקשורת, אלא באופן הרבה יותר יסודי. ממש כמו החקיקה שנעשתה בנושא של סחר בנשים.

ראשית, לגבי הכיפה אין רלוונטיות. באופן אישי אני לא בעד האמירות האלה ואני לא חושבת שיש
להן מקום, בטח לא כאן בחדר הזה.

בהקשר של השותפות בין פורנוגרפיה, פשע מאורגן, סמים וסחר בנשים - לצערי כל המחקרים מעידים על קשר בלתי אפשרי להפרדה. ומכיוון שכך, אני לא מאשימה אתכם חלילה וחס, אף אחד מהנוכחים כאן בהאשמות כאלה ואחרות, אבל בהקשר של למה אנחנו נגד פורנוגרפיה וערוץ פורנוגרפי - אחת הסיבות היא אכן הקשר בין אלימות לבין כל מה שקשור לדברים שמניתי קודם. ומכיוון שכך, אני לא מסתייגת מהדברים שאמרה חה"כ מרינה בכל ההקשרים האלה. אבל לגבי הכיפה אין ספק שזו באמת אמירה אומללה ולא היה לה מקום פה בחדר הזה, וזה כבר עניין של חברת הכנסת מרינה סולודקין.

זו ישיבה ראשונה, אני מעבירה אליכם את הכפפה, מצפה שתרימו אותה. גם לך, ולהודות לך באמת על כל הייצוג. אני חושבת שעשית עבודה מצוינת, גם מבחינה תקשורתית וגם מבחינה משפטית. אני אשמח שנשלב זרועות ביחד עם ארגוני הנשים, ושתוצע הצעת חוק שניתן יהיה להתחיל ולקדם אותה. ברגע שתהיה איזה שהיא הצעה ראשונית, נוכל להעביר את זה לכאן לישיבה על-מנת שנתחיל להתקדם שנגיע לאיזה שהיא הצעה מוסכמת שנעלה אותה בתור הצעה של הוועדה לקריאה טרומית.

רק להבהיר, הוועדה הזו אינה מוסמכת כמו מרבית ועדות הכנסת.

כיו"ר הוועדה אני מאמינה שאני אצליח להחתים את מרבית חברי הוועדה כדי שיהיה לה
את המשקל הרציני. אני מאמינה שאני אצליח להחתים את מרבית הח"כים וזה כבר עניין של עבודה. אז אני מחכה לקבל באמת את ההצעה, לאור הדקויות שנתקלת בהם בבג"ץ ונשמח להוסיף את זה.

תודה לעו"ד יוסי עבאדי באמת, על העבודה המצוינת. תודה לכם.






הישיבה ננעלה בשעה 11:00