כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מעמד האישה/8435



5
הוועדה לקידום מעמד האישה - 23.3.04

פרוטוקולים/מעמד האישה/8435
ירושלים, י"ט באייר, תשס"ד
10 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 79
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
יום שלישי , א' בניסן התשס"ד, 23.3.04 שעה 13:00

ס ד ר ה י ו ם

העצמת נשים ושילוב נשים ברשויות המקומיות

חברי הוועדה: היו"ר גילה גמליאל
אתי ליבני
מרינה סולודקין
אילן שלגי

שר הפנים, אברהם פורז
יהודית פלוטקין, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה
מיכל מודעי, יו"ר ארגוני הנשים
עו"ד רות דיין – יו"ר העמותה לקידום יום חינוך ארוך
שרה ליפשיץ
נדיה חילו, סגנית יו"ר נעמת
מיכאלה זכריאני
חנה שוחט
עו"ד נועה וגנר, משרד התמ"ת
מרי חדייר, הרשות למעמד קידום האישה
מרים גרייבר, נשיאת הדסה ישראל
עדנה גרינפלד, חברת מועצה כפר ורדים
נירה פולקמן, עירית רמת השרון
אהובה יערי, עמותת כח נשי
מיכל יודין, עמותת כח נשי
מרים שכטר, משרד החינוך
מיכל כפרי, יועצת השרה לקידום מעמד האישה
מלי פינטו, נעמת
רחל דמרקדי, נעמת
סימי מור, יו"ר ויצ"ו ירושלים
רינה הדר, נשים בליכוד
זהבה זהבי, נשים בליכוד
שרה מוגרבי, נשים בליכוד
שוחט חנה, נשים ליכוד
אילנה גנה, קרית אתא
יעל גבאי, מכון הדסה
גילה אלדר, מרכז מחקר ומידע
יפעת שחק, מרכז מחקר ומידע
ד"ר יעקב ורשבסקי, מרכז מחקר ומידע
עו"ד ציונה כספי
עו"ד צופי רן גורדון
מיכל אכלמן, חברת מועצת שוהם
סיגלית פרקש, חברת מועצה, מודיעין המאוחדת
ורדה מור, חברת מועצת הרצליה
טלי חייט אבירז, חברת מועצת העיר נס-ציונה

דלית אזולאי

חבר המתרגמים בעל מנת

שלום לכולם. היום אנחנו מציינות בכנסת ישראל את יום האישה הבינלאומי לשנת 2004.

יום האישה הבינלאומי בדרך כלל מתקיים ב- 8 במרץ, השנה מכיוון שזה נפל בשושן פורים והכנסת לא התכנסה, החלטנו לייעד את היום הזה, הן בוועדה ובהמשך במליאת הכנסת.

הנושא שראינו לנכון להעלות אותו היום הוא ייצוג של נשים ברשויות המקומיות. לצערנו לאחר בדיקה לאור הבחירות האחרונות שהתקיימו, הממצאים מעידים על כך כי עדיין בכל מה שקשור לייצוג נשים במערך המוניציפאלי, יש עבודה רבה. כי הנתונים שגם הציגו לנו אותם ממרכז מחקר ומידע, יפעת שחק שמלווה את הוועדה, והן מהשלטון, תציג אותה נדיה חילו. את הפרזנטציה ואת המחקר שנעשה לגבי הדפוסים של הנבחרות והמועמדות. ומדוע לא מתמודדות ומה עלינו גם לעשות בהמשך.

יצטרף אלינו בהמשך גם שר הפנים, אברהם פורז, לאור עצם הנושא שאנחנו מעלות כאן היום. על-מנת להטמיע את המודעות לגבי הסוגיה הזאת והממצאים. אני אקריא אותם באופן חלקי.

מה שעולה מהמחקר שלמרות שחלקן היחסי של נשים הוא גדול מזה של גברים בכלל האוכלוסייה והן מהוות כ- 51%, שיעורן של הנשים הנבחרות למועצות של הרשויות המקומיות הוא כ- 10% בלבד, וזהו ייצוג חסר ואינו משקף את משקלן בכלל האוכלוסייה.

יש לציין כי שיעור הנשים הנבחרות ברשויות היהודיות היה 14.2% אחוז וברשויות הערביות הוא חצי אחוז. ב- 45% מהרשויות המקומיות שנערכו בהן בחירות ב- 2003 אין אף אישה במועצות.

כיום עומדות רק שלוש נשים בראש רשות מקומית, בהרצליה - יעל גרמן; בנתניה - מרים פיירברג; ובקדומים - דניאלה וייס. שצריך לציין ששלושתן היו כבר ראשי רשויות ונבחרו שוב. כלומר, אין ספק שוב שכאשר נשים מגיעות לעמדות המפתח וניתנת להן האפשרות לממש את הפוטנציאל שטמון בהן, אז הציבור נותן בהן שוב את האמון.

אני הגשתי הצעת חוק, בסיוע גם של ארגון הנשים, קרן כוח נשים, בכל מה שקשור למתן תקציבים, תגמולים, בכל מה שקשור לחוק מימון מפלגות. למפלגות שיהיה להם ייצוג לנשים. לצערי, יש בעיות סביב החוק, חוק היסוד שמדבר על כך, שבחוק מימון מפלגות המשאבים שיועברו ויתועלו למפלגות - יהיו על בסיס שווה לכלל חברי-הכנסת. וברגע שאנחנו מוסיפות פרמטר בהקשר של הנשים - יש בעייתיות משפטית בנקודת הזמן הזאת שצריך לבחון אותה ולראות מה יהיה ניתן לעשות כדי לשנות את ההיבט החקיקתי הזה.

יחד עם זאת, ברור לכולן שאם לא נעשה מעשה ואם לא נדאג לשנות בהיבט של העדפה מתקנת - אז הייצוג של הנשים לא יעלה משל עצמו. ראינו את זה בכל מה שקשור לכנסת, אנחנו רואות את זה כאן. בכנסת ישראל יש 18 נשים, שמונה מתוכן הן חברות-כנסת מהליכוד. וזה היה כתוצאה משינוי בחוקת הליכוד, שדאג להעדפה מתקנת בכל עשירייה, אישה חדשה נוספת בתוך הרשימה. וזה מה שנתן באמת את הייצוג הנפלא בשורות המפלגה. נפלא יחסית כמובן ועדיין יש הרבה מה לעשות ומה לשפר בעניין הזה.

מכיוון שכך, אני ארצה ברשותכן, להעביר בינתיים את זכות הדיבור ליפעת שחק ממרכז מחקר ומידע, על מנת שתציג בפנינו את כל הנתונים לגבי הנבחרות לשנת 2003 ברשויות המקומיות. ואחר כך נפתח את הנושא לדיון ונתקדם.

כפי שהיו"ר גילה גמליאל ציינה, אני עובדת במרכז המחקר והמידע של הכנסת ואני מלווה את הוועדה.

המצגת שאני עומדת להציג בפניכם עוסקת בנושא של ייצוג נשים ברשויות המקומיות סביב בחירות 2003. והיא הוכנה באופן מיוחד עבור הוועדה לקידום מעמד האישה לקראת יום האישה הבינלאומי בכנסת. מטרת המצגת היתה לבדוק את ייצוג הנשים ברשויות המקומיות. לתת תמונת מצב לבחירות 2003; להשוות לבחירות 1998; וכן להציג ממצאים בולטים.

לפני שאני אעבור לנתונים עצמם, אני רוצה להבהיר מספר נקודות בנוגע לשיטת הבדיקה. נתוני תוצאות בחירות 2003 נלקחו ממסד הנתונים של המפקח הארצי על הבחירות במשרד הפנים. יש שמות כמו, רוני, טל, חן, ושמות נוספים, שהיה לי ספק לגביהם ולכן פניתי לרשויות המקומיות על-מנת להסיר ספק. בנוסף, נערכה בדיקה משלימה עם משרד המפקח הארצי על הבחירות.

בתוצאות ההשוואה בין בחירות 1998 לבחירות 2003, לא חל שינוי במספר הנשים המכהנות בתפקיד ראש רשות המקומית. בנתניה ובהרצליה נבחרו אותן שתי נשים. ובקדומים מכהנת אישה נוספת, זו לא כהונה שנייה. אני רוצה לציין שגם במועצות של הרשויות המקומיות לא חל שינוי של ממש.

דבר נוסף שאני רוצה לציין זה ששיעור הרשויות המקומיות היהודיות שבהם לא נבחרה אף אישה אחת למועצה - גדל ב- 7% מ- 1998 לשנת 2003. שוב, בהשוואה בין הבחירות של 1998 ל- 2003 אנחנו רואים ששיעור הנשים מכלל הנבחרים בשתי הבחירות היה כמעט זהה, 10.2% לעומת 10.3%, אבל זה לרשויות באופן כללי. כשאנחנו עושים התפלגות לרשויות יהודיות לרשויות ערביות - אנחנו רואים שברשויות היהודיות היה 14.2 אחוז מכלל הנבחרים, הן היו נשים בשנת 2003. זה חצי אחוז ברשויות הערביות.

כאשר אנחנו בוחנים את שיעור הרשויות המקומיות שנבחרו בהן נשים - חלה ירידה קלה מ- 1998- ל- 2003, שוב זה שיעור של כלל הרשויות. כאשר אנחנו בוחנים את הרשויות היהודיות, אנחנו רואים שב- 82 אחוז מכלל הרשויות היהודיות, היה ייצוג לנשים.

בשקף שמוצג כרגע, אנחנו בדקנו את מספר הרשויות המקומיות בהן מכהנות נשים במועצה - לפי מספר הנשים שמכהנות במועצה. זאת אומרת, אישה אחת, שתי נשים, שלוש נשים וכיוצא בזה. אנחנו רואים שב- 31 רשויות, שהם 36 אחוזים מכלל הרשויות שנבחרו בהם נשים, יש אישה אחת. אנחנו רואים שב- 28 רשויות, שהם 32 אחוזים מכלל הרשויות שנבחרו בהם נשים, יש שתי נשים. זאת אומרת, קרוב ל- 70 אחוז מהרשויות יש עד שתי נשים.

בשקף הזה בדקנו את מספר הרשויות המקומיות שבהם לפי אחוזים שיש בכל רשות מקומית. אני רוצה לציין שמספר חברי המועצה בכל רשות ורשות משתנה. זאת אומרת, שאישה אחת יכולה להוות פעם 22 אחוזים ופעם אחת היא יכולה להוות 7 אחוזים. ולכן בעצם בדקנו פה את השיעור.

ב- 21 רשויות שהם בעצם 24 אחוזים מכלל הרשויות המקומיות, יש עד 10 אחוז. ב- 41 רשויות מקומיות שהם 47 אחוזים מכלל הרשויות המקומיות, יש בין 11 ל- 20 אחוזים. מהנתונים עולה שרק ב- 8 אחוזים מכלל הרשויות המקומיות שנבחרו בהן נשים, שיעור הנשים במועצה - עולה על 30 אחוזים. ב- 71 אחוזים מכלל הרשויות המקומיות שנבחרו בהן נשים - שיעור הנשים במועצה אינו עולה 20 אחוזים.

רציתי להביא בפניכם גם כמה ממצאים מעניינים. בנתניה, מכהנת אישה בתפקיד ראש העיר, אולם במועצה המקומית אין אף אישה אחרת מלבדה. בהרצליה, מכהנת אישה בתפקיד ראש עיר ו- 32 אחוזים מכלל חברי העירייה הם נשים.

בתל-אביב נבחרו 11 נשים, שהן 35 אחוזים מחברי המועצה. זה המספר הגדול ביותר של נשים ברשות המקומית, אבל זה לא השיעור הגבוה ביותר. השיעור הגבוה ביותר קיים בעומר וברמת השרון. בעומר הן היו 44 אחוזים וברמת-השרון הן היו 40 אחוזים.

כפי שצויין קודם, נשים מהוות כ- 51 אחוזים מכלל האוכלוסייה בישראל. למרות זאת, שיעור הנשים מבין חברי המועצות של הרשויות המקומיות, הוא רק כ-10 אחוזים. ובוודאי לא נותן ביטוי הולם לשיעור הנשים באוכלוסייה. ועל אחת כמה וכמה לא בקרב ראשי רשויות מקומיות.

בהקשר הזה אני רוצה לציין ששיעור הנשים מבין חברי-הכנסת הוא 15 אחוזים, ואילו בקרב הנבחרים של הרשויות המקומיות, כ- 10 אחוזים.

תודה רבה.

אני רוצה להודות ליפעת ואני רוצה לברך את שר הפנים אברהם פורז שהצטרף אלינו. נמצאות כאן מרבית חברות מועצות ערים ומועצות אזוריות, שהגיעו לכאן היום מכל רחבי הארץ.

עצם הנושא שהקדשנו היום לציון יום האישה הבינלאומי, זה הרצון להעצמת נשים בכל מה שקשור לייצוג בעמדות הכוח וההשפעה. שלטעמנו, מלבד כנסת ישראל, כמובן זה בכל מה שקשור למערך של הרשויות, המערך המוניציפאלי. הממצאים מאוד קשים. נכון לבחירות האחרונות הייצוג של נשים הוא פשוט זעום וממש שולי. ומדובר על בסך הכל 10 אחוז מכלל הנבחרים.

יש כאן איזשהו סימפטום שתכף נראה אותו גם במחקר שתציג בפנינו, נדיה חילו, בכל מה שקשור לערים הגדולות ולערים המבוססות כלכלית, לאזורים המבוססים כלכלית, כמו רמת-השרון ועומר ובירושלים, חיפה ותל-אביב. שם אחוז הנשים הוא גדול יותר. ראוי לציין וזה דבר שכולנו מודעות לכך, להיות חברות מועצה זה ללא שכר ואז כמובן זה גם מה שגורם בהיבט הזה, למחסור בייצוג ההולם של נשים.

וכאן היום בישיבה אנחנו גם נרצה לחשוב על דרכים על-מנת לדאוג לכמה שיותר מועמדות בתור התחלה, בוודאי שהתהליך שאנחנו רוצות להגיע לתוצאה הסופית - שתהיינה גם כמה שיותר נבחרות בסופו של תהליך. אני חושבת שבהיבט הזה, מה שחשוב יותר לציין שאם לא נתחיל היום, דקה אחרי הבחירות, כלומר לא נחכה עכשיו לקראת הבחירות הבאות - אלא מעכשיו נתחיל ונפעל עד הבחירות הבאות - יהיה בידינו יותר כלים ואפשרויות על מנת לדאוג לכמה שיותר נשים, גם שתתמודדנה וגם שתיבחרנה בסופו של עניין.

אם אתה רוצה עכשיו לשאת מספר מילות ברכה, אז נודה לך.

צהרים טובים ותודה על ההזמנה. לצערי הרב, בגלל התחייבויות נוספות, בתום דבריי איאלץ להיפרד מכן. אבל בכל זאת אני אומר כמה דברים.

אני עצמי הייתי חבר מועצת עירייה במשך חמש שנים בתל-אביב. ומי שלומד משפטים - מכיר אחד מפסקי הדין היותר חשובים בעניין מעמד האישה, זה פסק דין שאני הייתי בו עותר יחד עם אחרים. המקרה שהיה אז וכדאי לציין אותו כי הוא קצת מעיד, זה היה מקרה שהרב הראשי של תל-אביב, הרב ידידה פרנקל נפטר והיה צריך למנות רב חדש. ובהתאם לכללים של בחירת רבני עיר - הגוף שצריך לבחור רבנים - מורכב מנציגי המועצה הדתית, שליש - נציגי בתי-הכנסת, שליש ונציגי מועצת העירייה, שליש.

ואז הסתבר שהרב לאו שרק לפני כמה חודשים ואולי יותר, הפסיק להיות הרב הראשי לישראל, הציג את מועמדתו להיות הרב הראשי של תל-אביב. והרב לאו בא לראש העירייה, היה אז שלמה להט, ואמר לו: שמע, שום רב שמכבד את עצמו לא יכול להיבחר על ידי נשים.

לכן אני מאוד מבקש ממך לדאוג לכך שבנציגי מועצת העירייה של אותו שליש ששולחים לגוף הבוחר, לא תיכללנה נשים. ואכן, שלמה להט פתח את ישיבת המועצה. היו לנו אז ארבע חברות מועצה נשים, והוא אמר, שהוא מתנצל בפניהן מאוד, הוא היה שמח אם אחת או שתיים או יותר מהן, היו יכולות להיות חברות בגוף הבוחר.

בסופו של דבר, מי שנזקק לשירותי הרב, אני לא נזקק, אבל מי שנזקק - גם נשים יכולות להיזקק לשירותיו של רב. הוא אמר, אני מתנצל מאוד על כך, אבל אני מציע למועצת העירייה לא לבחור אף אישה ולבחור רק גברים. אני כמובן, אני ואחרים, אמרנו שהדבר הזה הוא פגיעה קשה בשוויון של נשים, סך הכל זה גוף חילוני, כי הבחירה של הרב נעשית על ידי חברי מועצת עירייה ונשים נבחרו כדין למועצת העירייה.

הרוב באמת בחר רק גברים, ואני יחד עם עוד כמה הגשנו עתירה לבית משפט העליון, שקבע שזאת אפליה פסולה של נשים וחייב את מועצת העירייה להתכנס מחדש ולבחור גם נשים, וראה זה פלא, הרב לאו הגיש מועמדות למרות שהיו נשים ונבחר בקולות נשים. לימים, אפילו נבחר לרב הראשי לישראל. זה מראה, שכאשר יש נחרצות ויכולת מאבק, לא צריך להירתע וצריך להגיע להישגים.

עכשיו תראו, אני כל-כך עסוק בצרות של השלטון המקומי במכלול ובעובדה שחלק גדול מהרשויות במצב כספי קשה מאוד. מי שלא יודעת על זה באופן אישי - אז קוראת על זה, שפה מנתקים מים ופה שילמו משכורות ופה לא העבירו כאן ופה לא עשו כאן ואחד מהם יסגור את הרווחה ואחד לא ייתן שירותי חינוך ואין כסף להסעות וכל זה. שאני בקושי מגיע לחשוב גם על הנושא הזה של הנשים.

אני יכול לומר בסיפוק רב ששני ראשי עיר שמתקבלים אצלי תמיד בסבר פנים מאוד יפות, ואני מאוד מעריך אותן, אלה שתי נשים: ראש עיריית הרצליה יעל גרמן, וראש עיריית נתניה הגב' פיירברג, שתיהן בולדוזריות. הן לא מניחות לי, אם הן צריכות להילחם על הארנונה ועל כל הדברים האלה. עכשיו בכלל יש מאבק, שהוא אבסורד, רוצים להוריד ארנונה, כי עירייה מסוימת שיש לה פתאום משרדים מלאים, המשרדים עומדים להתרוקן לטובת עיר סמוכה שלוקחת ארנונה יותר נמוכה.

ואני חושב שהבעיה העיקרית לגבי ייצוג נשים היא העדר רצון של נשים להתמודד. בסופו של דבר, אתן כולכן מיעוט כי התופעה של מעורבות בפוליטיקה, היא בין היתר משום שנשים לא כל-כך רוצות. אני יודע שמה שאני אומר פה, זה לא מקובל, יש חלק שחושבים שצריך לתת למפלגות יותר מימון אם יהיו יותר נשים. וחלק חושבות שצריך להפעיל מודל סקנדינבי, וצריך לקבוע מכסות. חייב להיות לפחות 50 אחוז מבני אחד כל המינים. אני נגד זה.

נכון שאני לא חייב להסכים לכל מה שאומרים. אני אוכל להגיד רק את דעתי. אני חושב שאנחנו צריכים לרצות שנשים יתמודדו ונשים ייבחרו בלי אפליות מתקנות. כי כאשר עושים אפליה מתקנת - הגברים אומרים, היא תיבחר ממילא בזכות שריון - לא צריך. ואז התוצאה היא, זה קרה בכמה מקומות, שנשים מוקפצות ואז אומרים, זה ליגה ב', היא לא היתה נבחרת אלמלא הקפצה. ואני חושב שנשים הן איכותיות.

לכן, אני בכל מקרה רואה בעין יפה את המעורבות של נשים בשלטון המקומי. אני רוצה לקוות, שבעתיד יהיו לנו עוד נשים בתפקידי ראשי-עיר ובתפקידים אחרים בכירים בשלטון המקומי. במידה רבה מאוד, במקום לחפש מנגנונים טכניים ומכניים, אני חושב שצריך להתמקד יותר איך מביאים נשים.

קודם כל, יש לרצות להיות בעניין הזה. קרה לי לא פעם בעבר, שחשבנו שצריך להביא איזה מועמד לאיזה מקום והיה לפעמים גם מצב שרצים על נניח, מקום שני שתהיה אישה. כי היום זה מאוד טוב להציג רשימה שיש בה נשים. מפלגה לא יכולה להרשות לעצמה להציג רשימה שכולם גברים. וכל כך קשה לפעמים, נשים אומרות, אני לא רוצה, יש לי זה, יש לי זה.

זה לא נכון. היו 2700 נשים שהתמודדו לעומת 700 בפעם הקודמת. היו נשים מצוינות.

אני מאמין שאחת הבעיות, אגב, פוליטיקה זה לא עסק קל, כולכן יודעת את זה. זה לא בית
הלורדים, לא מגישים לך את זה על מגש של כסף. יש לא מעט מלחמה.

ואתן מוכיחות שאתן יודעות גם להילחם וגם יודעות לעשות. דרך אגב, זה חשוב מאוד. כי מי שמגיע לתפקיד כזה - לא צריך להיות לפלף ולא צריך להיות יותר מדי עדין, אלא קצת מנומס, לא גס רוח. אבל צריך להיות בעל רצון ונחרצות ורצון להצליח. אז יכול להיות שאני טועה במה שאני אמרתי. אבל פה יש אנשים ונשים שמבינים בזה יותר ממני.

שני המשפטים האחרונים זאת היתה דעה קדומה.

יכול להיות. אני בכל מקרה נתקלתי בהרבה קשיים לגייס נשים לתפקידים פוליטיים.

ראשית, אני רוצה לברך את השר שהוא הגיע למרות ההתראה הקצרה ובאמת לברך אותך.

אני רוצה לומר לך שהיום בבוקר היינו עדות לנאומו של יו"ר הכנסת, שלהזכיר לכולן שלא מזמן חשב על כך שצריך לסגור את הוועדה לקידום מעמד האישה ומאז אמירתו, הוא היום חזר בו מהדברים והוא אמר, שכשנחשפו בפניו הנתונים - אז הוא הבין את החשיבות ואת הפעילות. ואם תצטרך להישאר וועדה אחת בכנסת ישראל - זאת תהיה הוועדה לקידום מעמד האישה.

כלומר, אני רוצה לומר לך כבוד השר, שאנחנו כאן לא אומרות נואש, בכל מה שקשור לדעות הקדומות, יש מקום באמת לפתוח ולהרחיב את כל המודעות לגבי המצב באמת כפי שהוא. ולא להתחיל בלסמוך שהדברים יפעלו מכוח האינרציה, כי מה לעשות, זה לא קורה. ואם זה קורה - זה קורה בכל-כך צעדים איטיים שזה כבר בעידן שלנו, באמת בלתי נסבל.

מה שאני חושבת לנכון, שאנחנו באמת נציג בפני השר גם את כל הנתונים, אמנם לא עכשיו מפאת זאת שאתה צריך ללכת, אבל אנחנו נציג בפניך את כל הדברים ונשמח לרתום אותך לסיוע בסוגייה הזאת.

אז באמת תודה רבה.

תודה רבה לכם.

ברשותכן, ארצה להמשיך. נמצאים פה יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, חבר הכנסת אילן שלגי, וראוי לציין שהוא גם חבר בוועדה לקידום מעמד האישה.

הוועדה מורכבת מ- 15 חברים וחברות, ומתוכם יש 6 חברים וזה גם חלק מהתפיסה, גם כפי שהציגה בפנינו מיכל מודעי בכל מה שקשור לתפיסה של האו"ם, שכמה שיותר גברים ונערים ישתלבו בכל העניין של קידום מעמד הנשים. אז כאן אצלנו בוועדה זה מיושם הלכה למעשה.

אני אשמח לתת לך מספר דברי ברכה.

תודה רבה. אני כאן לא כיו"ר ועדת החינוך והתרבות, אלא בהיותי חבר בוועדה הזאת,
הוועדה לקידום מעמד האישה.

הייתי גם בין אלה שהתבטאו בביקורת על דבריו של יו"ר הכנסת בשעתו, לפני שהוא חזר בתשובה היום. ואיך אומרים, מודה ועוזב ירוחם, אז הכל בסדר. ואני גם שמח שיושבת לימיני, חברתי, חבר הכנסת אתי ליבני, חברתי לסיעה וחברתי לעיר הרצליה שבשלב מסוים אני מבין, בקרוב תחליף את יו"ר הוועדה.

צריך לברך את כל הנבחרות ברשויות המקומיות שהגיעו לכאן. קודם כל, תודה שבאתן. צריך לברך אתכן על ההישג, נבחרתן רק לאחרונה. אולי חלק מכן כבר פעם שנייה או יותר מזה, אבל אנחנו יודעים שלפעמים זה יותר קשה לאישה להיבחר מאשר לגבר.

הראיה היא המספרים שהוצגו כאן. אם המספרים הם בסביבות 10.3 אחוז וגם אם נאמר שבמגזר היהודי זה כ- 14.5 אחוז, אלה מספרים נמוכים. אני מעריך שזה לא משום שהמועמדות שהתמודדו אינן טובות, אלא שבכל זאת לא היו מספיק מועמדות, אינני יודע מה הפרופורציה, אם אתה אומרת, גב' יודין, שהיו כ-2700 מועמדות - אינני יודע כמה זה לעומת מספר הגברים שהתמודד לרשויות המקומיות.

יתכן שהפרופורציה גם שם היא כזאת, ולכן התוצאות הן כאלה. נשים נוטות בדרך כלל, כאשר הן רוצות להיות פעילות בקהילה, להיות פעילות בוועד ההורים של ביה"ס, אני זוכר את זה מניסיון אישי, שם בדרך כלל הרוב היו נשים, נשים מאוד חיוביות ופעילות, בעלות כושר ארגון וייצוג. אבל מסתייגות מלהיכנס לביצה או לשלולית הפוליטית.

זה ממש לא נכון. נשים פעילות במקומות שניתן להן להיות.

אני שמח לשמוע, את מתפרצת לדלת פתוחה כשאת מדברת איתי. אני רוצה שנשים תהיינה יותר מעורבות.

הרי אם 51 אחוז מהאוכלוסייה וגם מהבוחרים הן נשים, ובין הגברים יש גם כאלה שבוחרים נשים, אז יש להניח שאם היו די נשים מן הראויות, רוצות מתמודדות ומשקיעות בכך את המאמץ הראוי, כפי שאתן עשיתן, היו נבחרות יותר.

אני הייתי אומר שבשתי מערכות במדינת ישראל חסר איזון ובשתיהן הייתי רוצה שיהיה איזון. האחת זו מערכת החינוך, אני מכיר אותה וחסרים בה גברים, והשנייה זו המערכת הפוליטית, שאני גם מכיר אותה, ובה חסרות נשים.

אז צריך ביחד לחשוב, איך לעשות את הדברים נכון וזה חשוב לא רק כאיזון לכשעצמו הוא ראוי, אלא איך אנחנו משדרים פנים של חברה שוויונית, חברה שמחנכת את הדור הבא נכון. חשוב שבין המנהיגים ובין הנציגים בכל דרג נבחר, וגם בקרב המורים, יהיו מבין שני המינים.

תודה רבה.

שלום לכולן, אני מברכת אתכן, אני שמחה שבאתן.

לקראת מערכת הבחירות הזאת לרשויות המקומיות, פעלתי גם כיו"ר פורום הנשים של שינוי, בדיוק בנושא של קידום נשים וייצוג נשים ברשויות המקומיות. ואכן בתוך המפלגה שלי, לא הצלחנו להעביר העדפה מתקנת. כן הצלחנו, ושמעתם איזה הדהוד בדברים של השר פורז ממפלגת שינוי, שאמר שזה "בונטון". אז "בונטון", זו גם חלק מההעדפה המתקנת ומשינוי העמדות.

ברגע שמבינים שזה דבר אטרקטיבי שיהיו נשים, שזה צריך להיות ככה ומפלגה שהיום מייצגת את הציבור הישראלי לא יכולה להרשות לעצמה שלא להעמיד מספר ראוי של נשים ולדחוף אותן, זה לא "בונטון" וזה לא בסדר. השרים שלנו, לפחות בתוך המפלגה שלי, מבינים את זה. זה לא דרמטי, אבל הם מבינים את זה ואני חושבת שאנחנו בתהליך של שיפור ולא של נסיגה.

באמת בתוך שינוי הצלחנו להעמיד הרבה יותר נשים לבחירה לרשויות המקומיות וגם נבחרו יותר נשים. נדמה לי שהיום שיש לנו 25 אחוז נשים ברשויות המקומיות של שינוי. הקדשנו לזה הרבה מאמץ, הרבה אנרגיות.

בכנסת 20 אחוז, כמו בליכוד, בלי העדפה מתקנת.

זה לא דבר שצריך להגיע בלי העדפה מתקנת.

אבל אי אפשר להשוות את שינוי ששם יש מינויים של ה _ _ _.

אין לנו בעיה שיהיה תקנון בכל מפלגה, שיהיה 30 אחוז לפחות, ואז אין בעיה עם החקיקה.

אני מאוד בעד העדפה מתקנת, ואני חושבת שצריך להתגבר גם על הנושא הזה שהעלו בתחילת הישיבה. שמיכל מובילה אותו, של מימון וחצי, יחידת מימון, לכל אישה נוספת מעל X הנשים ברשימה. צריך להתמודד עם עניין השוויון.

אני מניחה או מאמינה כמשפטנית, שאפשר להתגבר עליו. כי העדפה מתקנת יכולה להתגבר בצורה מסוימת על עניין השוויון. כמו שהצעת חוק אחרת שאני הגשתי, שגם היא מנסה להתגבר על עקרון אחר, זה ייצוג נשים בדירקטוריונים בחברות ציבוריות, לא ממשלתיות. כלומר, בחברות שנסחרות בבורסה.

אני חושבת שזו אמנם חברה פרטית, מסווגת כחברה פרטית, פרטית-ציבורית. אבל בדירקטוריונים האלו צריכות להיות נשים. ובאו אלי ואמרו לי, תראי, עיקרון של זכות הקניין, כל בעל חברה, בעל מניות, יכול להחליט את מי הוא רוצה. ואני אומרת, לא נכון. עיקרון השוויון, העדפה מתקנת גובר גם על עיקרון הקניין הפרטי או כל עיקרון אחר.

אז במובן הזה אני קוראת לכולן להיות אגרסיביות, להיות פעילות, להיות חד-משמעיות בעניין הזה ולא להרפות. פשוט לא להרפות.

תודה.

אנחנו נשמע את יהודית פלוטקין, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה.

תודה רבה וצהרים טובים לכולם. אני מאוד שמחה לראות כאן את כל הפנים האלה. ותרשו לי
לחרוג עם מה שרציתי להתחיל בו ולהתייחס לדברי השר פורז, שאני מאוד מעריכה אותו באופן אישי.

אני חושבת שחלק ממה שהוא אמר קשור גם עם נורמות שאולי יותר מדי מאיתנו מפנימים וזה הימצאות נשים בתוך איזה שהן סטיגמות חברתיות. ואולי נכון מה שהוא אומר, שחלק מאיתנו שמאוד מוכשרות ומאוד ראויות - לא מספיק רוצות. אבל זה כל-כך חלק קטן מהתמונה, זה כל-כך חלק קטן.

בכל ההרצאות שלי בכל מקום, אני אומרת: בואו ניכנס למפלגות, כחברה מהשורה, כחברת מועצת סניף, כחברת מועצת עיר, אני לא יודעת מה. הן אומרות: המפלגות זה גועל נפש, אני אומרת: קחו אוויר ותיכנסו, כל אחת להיכן שהכי פחות דוחה אותה, אבל תיכנסו ותשפיעו כל אחת במקסימום שהיא רוצה להשפיע.

אף אחת מאיתנו לא תעז לומר, שאם רוצים העדפה מתקנת לאיזושהי קבוצה באיזו מפלגה, אם זה קיבוצים או אם זה אוהלים, להגיד: הם לא רוצים מספיק, לכן בכלל לא צריך העדפה מתקנת. הם רוצים וצריכים העדפה מתקנת, כל פעם מסיבות אחרות ומשיקולים אחרים ענייניים, אז בוודאי שעם נשים צריך וחייבים לעשות העדפה מתקנת וזה כלי מאוד חשוב.

למה צריך לעשות העדפה מתקנת? אני חושבת שכל אחת מהנשים שיושבת פה, יכולה להרצות ביום עיון שלם על העניין הזה. אבל אם נסכם את זה במשפט אחד, לפחות חלק רציני מהבעיה - שלנשים יש העדר משאבים לתפקיד הזה. ומה זה העדר משאבים - כשאישה צריכה להתמודד מול גבר - משאב הזמן של נשים מוגבל יותר; הכספים שבידי נשים מוגבלים יותר; גברים מוצנחים מכל מיני מסגרות שלא ניהול ונראה את נושא של גברים שבאים מהצבא. ויש שם גברים באמת מאוד מוכשרים בצבא. אבל כשגבר בא מהצבא וברור לכולם שהוא מתאים לנהל עיר, זה ברור. וחלקם מאוד מתאימים ואולי חלקם פחות.

אלו רק חלק מהמשאבים שאנחנו מדברים שחסרים לנשים, לכן כשאנחנו עומדות היום מול הנתונים העגומים של הקפאה, לעומת לפני חמש שנים בייצוג נשים ברשויות מקומיות, אני אומרת שזו לא הקפאה אלא ירידה. כי כל-כך הרבה התקדמנו בכל התחומים האחרים, או בהרבה תחומים אחרים, כולל בנושא החקיקה והעבודה הנפלאה שעושים בוועדה למעמד האישה בראשות חבר הכנסת גילה גמליאל.

אני חושבת שכל אחת מאיתנו צריכה היום לקחת את הנתונים האלה ולתרגם אותה לתוכנית עבודה לשנים הבאות. ותוכנית העבודה לשנים הבאות, גם ישבתי בנושא הזה עם מיכל יודין ומיכל מודעי וכן עם הלנה גלזר ויועצות למעמד האישה ברשויות המקומיות. אנחנו צריכים היום לבנות תוכנית לבניית מאגר של נשים מנהיגות, כל אחת בתחומן, וכל אחת תלך לאיזו מנהיגות שהיא רוצה אם זה וועד הורים וועד במקומות העבודה.

המספר המועט של נשים בוועדים במקומות העבודה , זה גם נושא בפני עצמו, שלדעתי צריך להתייחס אליו ולראות מה אפשר לעשות בעניין הזה. כמובן גם במועצות מקומיות, גם בכנסת, גם בעמדות ניהול וכן הלאה. אנחנו ברשות הרמנו את הכפפה הזאת, אנחנו גם נכנסים לתוך מקומות עבודה, אנחנו עכשיו פותחים בקורס לקידום נשים מנהלות במגזר הציבורי, לקידום נשים בבזק בשיתוף עם הנהלת בזק, כולל הוועדים.

אני מקווה שזאת תהיה פריצת דרך, ושנוכל לעשות זאת בעוד כמה מקומות נוספים, בפריסה ארצית של קורסים למנהיגות נשים, בשיתוף היועצות למעמד האישה ברשויות מקומיות. אנחנו מקוות שלא לקראת הבחירות הבאות, נצטרך לצאת רק במודעות ולא שמודעות זה מעט, שיצביעו בשביל נשים, יהיה לנו קאדר ענק של נשים שרוצות וראויות ושגם תיבחרנה.

תודה רבה ליהודית פלוטקין מנהלת הרשות.

ברשותכן, חולק לכן כאן זרקור שנערך על ידי מרכז מחקר ומידע של הכנסת, זו גם הזדמנות להודות לגילה אלדר מנהלת מח' שירותי מידע, ובו יצוין מצב הנשים במדינת ישראל במספר תחומים. אז לא ניכנס כרגע לדברים שכתובים בצורה ברורה.

אני ארצה אבל מכאן לעבור לנדיה חילו מהשלטון המקומי שהיא תציג בפנינו את המחקר מטעם נעמת לגבי תנועת נשים עובדות ומתנדבות. אבל בהיבט של נשים נבחרות.

תודה רבה. אני בהחלט רוצה לפתוח רק מילה, לברך את גבירתי יו"ר הוועדה על הנושא שנבחר
היום, שזה נשים במרכז קבלת ההחלטות וגם את הרשות למעמד האישה שבעצם גם התחילה את היום הזה, גם בנושא הזה, וזה בעצם המשך של היום.

מה שאני רוצה להביא כאן, גם בתפקידי בנעמת, המחקר הזה בעצם נערך ביוזמה של נעמת, ויושבת גם פה מלי פינטו מההנהלה שגם מעורה ומעורבת במחקר. המחקר בעצם בא לבדוק את כל הרציונל של המחקר בבחירות של 1998, וקודם ראינו את הנתונים, היתה מגמה שהצביעה על הישגיות מסוימת מבחינת הזירה הנשית ומבחינת מספר נבחרות הציבור בהשוואה לבחירות הקודמות.

חשבנו בעצם, האם המגמה הזאת שצוינה וראינו אותה בבחירות 1998 - היא מצביעה על איזה שינוי מסוים מבחינת התפיסה, שינוי מסוים מבחינת סוגיות פוליטיות, עמדות מהבחינה הזאת. ולכן בא המחקר הזה שהוא התבצע עם הנבחרות בעצם, שכיהנו את כל הקדנציה. פורסם באוקטובר 2003 ויש הרבה נתונים כאן שלדעתי נותנים מענה על התייחסות השר ועל הדעות שהוא הביע פה ועל ההתייחסויות השונות.

80% מהנבחרות כיהנו רק תקופת כהונה אחת,.וזה בעצם נתון שמעורר שאלות כמו למשל: האם המהפכה הפמיניסטית הגיעה גם לרשויות המקומיות וזה בעקובת הבחירות? האם התגשמו ציפיותיהן של הנבחרות? מה למדו? ממה התאכזבו? הם ברצונן להמשיך ולהתמודד במערכת בחירות נוספת? מהם הגורמים אשר משפיעים על רצונם להצטרף לפעילות פוליטית ולהתמיד בה? אלו בעצם חלק מהשאלות שהעסיקו הרבה מאוד נשים והרבה מאוד נבחרות.

הרקע - בבחירות היו רק שתי נשים נבחרות לתפקיד ראש עיר; 241 חברות מועצות; שלוש נשים ערביות שנבחרו דאז, שבעצם 14.9 מהנבחרים נשים, בלי לקחת את המגזר הערבי, ששם בעצם הנתונים, שמענו, הם כמעט אפסיים. ב-89 מהרשויות יש ייצוג נשי.

מטרת המחקר היא, לבחון את העמדות של הנשים המכהנות ברשויות המקומיות. עמדות פוליטיות, סוגיות בין נשים המחויבות שאנחנו שומעי מדים פעם, מה מקומה ומחויבותה של אותה נבחרת ברשות מסוימת לסוגיות נשים או לקידום נשים? זו גם שאלה שמתעוררת. מהן הכוונות שלהן להתמודד בזירה הפוליטית? כל השאלות האלה בעצם, הן שמעסיקות וממשיכות אפילו להעסיק.

האם יש איזה שהם קשיים, או ציפיות? מה החלק של מקום ארגוני הנשים? אנחנו שמענו זאת הבוקר ובהמשך נראה מה הנבחרות חושבות גם על החלק של כל ארגוני הנשים והתמיכה בהם.

פרופיל נבחרות הציבור - ואנחנו רואים את ההתפלגות פה שמדברת בעד עצמה. רובן, כלומר 49 אחוז, אנחנו רואים אותן בגילאים בין 45-55, זה הגיל שהוא חתך הרבה יותר. אנחנו רואים את שאר הגילאים, שאר האחוזים, זה גם נותן לנו את ההיבט מי הנבחרת בעצם מהבחינה הזאת.

התפלגות על פי רמת ההשכלה - אנחנו רואים ונאמר קודם, רצונן, איזה מיומנויות, איזה השכלה יש להן, איזה כלים. אנחנו רואים את ההשכלה שלהן שזה גם תואר שני וגם תואר ראשון. ואני בטוחה, כלומר, לא נעשה השוואה בין הנבחרים הגברים, אבל בלי לעשות את זה - אני אומרת לכם, אני חושבת שכולם מסכימים שהרמה של ההשכלה היא פחות. וזה כלי, כלי חשוב שאי אפשר להתעלם ממנו.

זה לדעתי נתון ששווה להתעכב עליו.

אני התחלתי בתואר אקדמי גבוה, כלומר מעל תואר שני. על תואר שני כמה יש לנו - 39.
תואר ראשון - 40 אחוז.

כלומר, קרוב ל- 77% - 80% מהנבחרות הן בעלות תואר ראשון ושני. הן משכילות וגם יש להן את כל היכולות, אם מישהו מדבר על יכולת ומיומנויות להיות מעורבות בעשייה המקצועית ולא רק פוליטית, אפשר לומר שהן עסקניות וכו'. אנחנו גם נראה את זה בעמדות שלהן מבחינת החשיבה ושאר התחומים, כלומר, על-תיכוני וכו', אנחנו רואים את הייצוג שהוא פחות.

אין לי ספק שההשכלה של הגברים היא הרבה יותר נמוכה.

גם לנו אין ספק.

מבחינת מוצאן וגם אנחנו רואים איך ההתפלגות מבחינת מוצא האם, מבחינת האב. אנחנו רואים איפה זה אחוזים יותר גבוהים. במזרח אירופה, בריה"מ לשעבר, כלומר ככה זה מופיע במחקר, הייצוג שהוא יותר מבחינת הנבחרות הציבור בחתכים והמספרים פשוט לפניכם.

ההתפלגות עפ"י מצב כלכלי בעצם מעל הממוצע 43 אחוז או 42 אחוז, ומתחת זה 15 אחוז. כלומר, זה מצביע באופן מאוד ברור על מגמה ברורה שאנחנו יודעים אותה, אבל פה היא בעוצמה מאוד חזקה בעצם על היכולת הכלכלית והכספית. שזה חשוב, המשאבים הכלכלים והיכולת האישית של המתמודדת שהרבה פעמים אנחנו יודעים שהיא מוציאה מכיסה הרבה כסף, כדי לנסות ולהגיע בלי הרשת של התמיכה. אם זה ציבורי או לא ציבורי, אנחנו נראה את הביקורת, גם על ארגוני נשים שמופיעה פה, גם במחקר.

אבל אם רואים את הנתונים, אז רק נשים ממצב סוציו-אקונומי ממוצע ומעלה יכולות להרשות
לעצמן בכלל את עצם ההתמודדות בכל מה שקשור למערכת הבחירות המוניציפאלית.

התפלגות הנבחרות עפ"י היקף משרה - ואנחנו שוב רואים שבעצם דיברנו על עבודה שהיא ללא
שכר ובעצם היא התנדבותית. ואנחנו רואים שהעבודה במשרה מלאה שרובן בעצם עובדות במשרה מלאה: 69-70 אחוז, עבודה במשרה חלקית שזה ממש מעט.

כך שזה הנטל שלהיות גם נציגה ומשפיעה וכל מה שנדרש הוא נטל נוסף על תפקידה בכסף, כלומר בשכר, בנוסף לכל התפקידים הנוספים הנשיים. זו מעמסה מאוד גדולה, שצריך גם לחשוב עליה.

אני הייתי מסכמת פה את עיקר הממצאים של הנבחרות מתוך כל הפרופיל. עיקר הממצאים בעצם זה הגיל הממוצע הוא מעל 45, משכילה, בעלת משפחה, אשכנזייה,
עובדת במשרה מלאה בנוסף לתפקיד במועצה; מצבה הכלכלי עולה על הממוצע. גם בעלת משפחה, כלומר זה גם שקף שהיה ונתון כלומר במחקר.

מה מניע אישה להיכנס לפוליטיקה. ואני חילקתי את זה לכמה מניעים ואני מתחילה עם מניעים אזרחיים כלכליים. הרצון לשפר, וזה מהתשובות של הנבחרות, רצון לשפר איכות חיים, מקום המגורים, הזדהות ואהבה למקום; זה גורם אחד. מעוניינת שבעצם ששאר התושבים גם ירגישו כמותן. זה החלק של האזרחות.

דאגה למקומות עבודה וזה מאוד בלט ביישובים קטנים שבעצם עיקר העזיבה של הצעירים היתה בגלל שיש מחסור בעבודה. התשובות של הדאגה לעבודה בתור פוקוס שהנבחרת שמה כיעד. בילוי, תרבות וחיי בידור ביישוב - זו עוד נקודה. ותשובה פה שאני מצטטת שהרבה נבחרות גם התייחסו אליה: "אם רוצים להשפיע, צריך להיות במוקד קבלת ההחלטות ומוקדי ההחלטות היא פוליטיקה". כלומר זה חלק מאוד משמעותי ואני הבאתי את זה כציטוט ממש מלא והוא אומר הכל בלי להסביר.

עכשיו המניעים הנשיים ושוב מניעים מאוד רציניים. נשים חייבות לקחת חלק. בידיהן היכולת לקידום נושאים. ופה רק לחשוב על מה שגם נאמר פה ואיפה גם הסתירות והדעות הקדומות. קידום נושאים בפועל - וכשדיברנו על נושאים - הנושאים חולקו גם בהתייחסות כגבריים ונשיים - וראינו שאין הבדל. כלומר, רצונה של האישה הוא לא דווקא לטפל בנושאים שמוגדרים נשיים או גבריים. ואנחנו נראה את זה בפועל מהן עושות אחר כך. על אף שרצונן את כל מגוון הנושאים.

שינוי ושיפור תדמית הפוליטיקה בעיני הציבור - כלומר, החלק של העסקנות. המניעים האישיים אני אדלג, כלומר כל החלק של ההישגיות העזה. התפלגות הנבחרות עפ"י נימוק מכריע ברצון להיבחר - אנחנו רואים את זה בגרף שרובן, 68 אחוז, זה רצון להשפיע ולשנות ולתרום. האינטרסים הסקטוריאליים החיצוני והאינטרס האישי, הם פחות במשקל מהבחינה הזאת.

מסלול הכניסה לפוליטיקה - ואנחנו פשוט רואים את הפעילות הקהילתית. איך אישה בעצם המסלול שלה באחוזים נקבע. ואנחנו רואים שארגוני הנשים ומועצות הפועלים והחלק של פעילות קהילתית-התנדבותית, אישה שבעצם מתחילה שם - זה פוטנציאל מאוד גדול. ו-35 אחוז הגיעו לפוליטיקה מעשייה ציבורית קהילתית אזרחית. החלק של האלמנט של המעורבות, ולאו דווקא תפקיד במפלגה שהוא פחות או דברים נוספים שמופיעים פה.

רשתות העבודה של הנבחרת - אלו נתונים מאוד חשובים. קודם דיברו על הגיוס של ראשי רשויות וגיוס של נבחרים לצד הנבחרת. ואנחנו רואים את זה מאוד ברור. כשנשאלו נבחרות ציבור, מי רשת העבודה שלך - אחוז מאוד גבוה זה ראש הרשות. ולכן פה המודעות היא גם לעבוד על ראשי רשויות ועל נבחרים שעליהם מסתמכים.

חברי הסיעה - 26 אחוז, אנחנו רואים. החלק של נשים נבחרות תראו איפה זה מופיע - זה נתון פשוט 4 אחוז רק מהנבחרות מסתמכות על נשים נבחרות אחרות. ואנחנו פשוט השאלה הסולידריות הנשים וסימני שאלה מאוד גדולים פה שגם מעמיד המחקר.

קושי פוליטי מקצועי - איזה קשיים מקצועיים ובסיכום אנחנו ראינו שמתנגדים פוליטיים. לא נתקלנו בקשיים, זה שוב, זה 40 אחוז. ראש הרשות שמופיע ממש למעלה, גם החלק הזה, התארגנויות נשים מקומיות גם - אנחנו שוב רואים את ההשפעות האפסיות גם בעד ונגד.

ברשותך, נעצור כאן את הנתונים, כדי לפתוח את זה קצת לדיון ונמשיך מכאן הלאה.

אני רוצה לשמוע ברשותכן את מלי פינטו, יו"ר סיעת הליכוד בנעמת שהיא גם שותפה למחקר, במספר מילים.

האמת שאני לא יודעת אפילו כזה מאיפה לפתוח. מאחר ואני כל-כך הרבה שנים בסניף הליכוד בגני-תקווה.

אני רוצה לספר סיפור קטן. כשאני נכנסתי לסניף אצלנו וכולם גברים, אני הייתי האישה היחידה, והקמנו את הסניף וכשהיו צריכים, אז תמיד הנשים בקוסמטיקה. זה לארגן את השולחן. וכשרצינו להתמודד - התמודדתי על יו"ר סניף הליכוד. מה, את רוצה להתמודד? זה תמיד היה נראה כזה מוזר. על אפם וחמתם כמובן שהתמודדתי וכיהנתי בתפקיד כיו"ר סניף הליכוד, כמעט 20 שנה.

זה לא יעזור, אם לא יהיה שינוי בחקיקה - כמו שאנחנו עשינו את זה - גילה - בתוך הליכוד - שיגידו, מקום ראשון או מקום שני, מקום שלישי, תהיינה נשים, זה לא יעזור. הגברים נכנסים לחדרים אפלים לבד, והם קובעים הכל לבד. מי יהיה ראשון ומי יהיה שני ומי יהיה שלישי. נשים תמיד נדחקות החוצה.

נכון שאולי יש בעיה. אני אומרת לכם, יש לנו נשים נהדרות ויש פה גם נשים בקהל, שאם היו מתמודדות - הן היו זוכות. אבל גם התמיכה כדי שחלק מהגברים יבואו לתמוך בנשים - זה לא קורה, זה לא עובד ככה. ואני חושבת רק בתמיכה של כל הסיעות. כל סיעה, ליכוד, מערך, שינוי.

אני פשוט התפלאתי מדברי שר הפנים אברהם פורז, אני בכלל לא רוצה, הוא קומם אותי. עם המשפט הזה שנשים לא רוצות, אנחנו כבר למדנו לקחת, הוא מחזיר אותנו אחורה? לכן גם בנושא דירקטוריונים ברשויות. יש חלק ברשויות המקומיות בעיריות שיש דירקטורים. גם שם צריכים להיות 20 אחוז נשים מעבר למה שאנחנו כבר עשינו את זה בממשלתי.

משפט אחרון - בקואליציה כשנבחר מועמד, מה בעצם המועמד אומר. אני לא יכול לבוא לשריין, מפני שיש לי, גם אני רוצה אחרי זה לעשות קואליציה עם מפלגות אחרות. אז מה - אז אני אבטיח לך מקום שני, אז מה, אז אני צריך לתת לו ואני צריך לתת לזה. ואז, עוד פעם אנחנו נדחקות, הכל על-חשבון הנשים.

לכן אני אומרת, הכל בחקיקה אם אנחנו רוצים באמת להזיז משהו.

אני רוצה לשמוע את מיכל יודין, יו"ר כן - כוח נשי, שסייעה לנשים רבות. אני באופן אישי בכמה
סיורים שסיירתי ברחבי הארץ, בניסיון לסייע לנשים מהליכוד, אז נתקלתי גם במיכל, בכל מקום על-מנת שנשים תתמודדנה ברשויות. יישר כח.

את צריכה להגיד שהיא לא מהליכוד.

היא לא מהליכוד, היא מעודדת את כל הנשים מכל המפלגות. וגם אני מעודדת את כל הנשים מכל המפלגות.

עמותת כן היא עמותה אל-מפלגתית. ואנחנו רוצות לראות נשים מתמודדות בכל המפלגות. אנחנו מעדיפות נשים חרדיות על גברים חרדים ונשים ערביות על גברים ערבים ואנחנו מעדיפות יותר נשים בכנסת. וכאן אני אומרת את זה בריש גלי. מדינת ישראל משלמת מחיר יקר שהן נשים ראויות יותר, הן נשים יותר בכנסת, והן נשים יותר ברשויות.

עכשיו נתון שלא צוין פה במחקר - לעומת 1998 שהיו 700 מתמודדות - הפעם היו 2700 מתמודדות. זאת אומרת, שהמספר הנשים שהתמודדו עלה בצורה משמעותית ונשים איכותיות מול גברים לא איכותיים. וזה כך, אנחנו פשוט הכרנו, אנחנו הסתובבנו בכל רחבי הארץ. ממש לא איכותיים.

אזרחי מדינת ישראל נכשלו כשלון חרוץ, כי הם לא הלכו לבחור. יושבים בבית ומקטרים שישי-שבת ויש יום בחירות. פעם בחמש שנים יש בחירות מוניציפאליות לבחור את הנבחרים שייצגו אותנו ויושבים בבית. בירושלים, מבעלי זכות בחירה חילוניים יצאו 28 אחוז. חרדים יצאו 100 אחוז. אז מה אתם באים בטענות. תל-אביב 26 אחוז. חיפה 29 אחוז. הממוצע הארצי 40 אחוז.

אז מצד אחד אחוזי הצבעה נמוכים. אז גם עם רשימות שמו אישה במקום ריאלי - שתיים - הוא נכנס רק עם מנדט אחד, אז היא כבר בחוץ. זאת אומרת, ואני פונה אליכן היום, עמותת כן, לא היום - אלא למחרת הבחירות המוניציפאליות התחילה לעבוד לבחירות לכנסת ה-17. אם זה היה ב-2006 או אם זה יהיה 2007 - לא חשוב, אנחנו כבר בדרך.

וכאן אני פונה לכולן, לארגונים, לחברות מועצה נבחרות, לנשים שלא נבחרו, כי בעינינו הן כולן ראויות. הן לא נבחרו בגלל שלא בחרו בהן. הרבה פעמים זה נשים שלא בוחרות בהן. וכאן אני קוראת לסולידריות. אני פונה אליכן היום נבחרות הציבור וכאלו שלא נבחרו, תצטרפו אלינו להתחיל לפעול למערכת הבחירות לכנסת ה-17. להביא לכך, בדיוק כמו שצוין, כמו שיהודית ציינה, להתפקד למפלגה שבה את מאמינה. מה זה אני לא מאמינה במפלגה - תבחרו את הרע במיעוטו, אבל תתפקדו למפלגה. כי כך אפשר לשנות את הנוף האנושי בכנסת.

להתפקד ולפעול בתוך המפלגה. וזה לעזור במפלגה ולעזור לנשים מתמודדות. והכי חשוב להצביע עבור נשים מתמודדות. כי מה שאנחנו גילינו וזה לא משנה איזו מפלגה, תהיה הכי ליברלית, לא נשים לא בחרו בנשים. ולכן לא נכנסו לכנסת או לרשויות נשים מאוד ראויות.

אני כבר אומרת לכם את האמת, אין הבדל בין ש"ס, שינוי ומר"צ ועכשיו זה יחד לגבי נשים. ההבדל היחיד שש"ס ואגודת ישראל ויהדות התורה, הם לפחות אומרים את האמת, אנחנו לא רוצים נשים. אבל גם אין מניעה הלכתית מנשים להתמודד. ולכן אנחנו פועלות לקדם נשים חרדיות לכנסת הבאה.

אני מבקשת מכן, אנא עמדו איתנו בקשר ונתחיל לעבוד לכנסת הבאה. אתן הנציגות שלנו בכל רחבי הארץ. ואני מניחה שתדעו איך למצוא אותנו.

גם לדור הבא, מקצוע אזרחות לדאבוננו הוא מקצוע זניח במדינת ישראל ולכן אחוזי ההצבעה היו כל-כך נמוכים, כי הציבור לא מבין את המשמעות של מערכת השלטון. אנחנו יוצאים בשיתוף עם משרד החינוך בברכתה של השרה והמנכ"לית, עם קורס חדש, קורס שנקרא "מגדר, ממשל ופוליטיקה". הקורס מתחיל עם כיתות ד' דרך חטיבה לתיכון. וכאן אני שוב פונה אליכן, לעבוד איתנו בשיתוף, כי כשנכשיר את הילדים היום - הם יהיו המנהיגים שלנו בעתיד.

תודה רבה ויישר כח.

אני קודם כל מברכת את היו"ר גילה גמליאל, ואני רוצה לקחת דוגמא אחת קלאסית של מה שהתרחש במועצת גבעת זאב. שלוש נשים התמודדו, לא לרשות, לחברות מועצה. בקדנציה הקודמת היו שתי נשים מכהנות. מה קרה הפעם - אף אחת לא נבחרה. ולמה זה קרה - בגלל הריבוי של הדילים.

אני חושבת שחייבים חקיקה, וחייב שיהיה מה שקרה לכנסת שכך יהיה למוניציפאלי. אחרת לא תהיינה נשים. אף אישה לא נמצאת במועצת גבעת זאב, אף אחת מתוך אותן נשים. ואני חושבת שצריך לאמץ את נושא החקיקה של נשים למועצות ולמוניציפאלי.

ביוזמת עמותת "כ"ן" ("כח נשי"), יצרנו שיתוף פעולה בתכנית של מגדר, ממשל ופוליטיקה. ולמרות הסטיגמה שמערכת החינוך לא מעורה ולא מתייחסת בכובד ראש לנושאים שנחשבים כ"פוליטיים". מצאנו שיתוף פעולה מאוד פורה ורצון עז של בתי"ס, גם תיכוניים וגם יסודיים להצטרף לתוכנית.

השנה אנחנו מתחילים בתוכניות פיילוט עם 6 בתי"ס מכל האזורים, מפריפריה ומהמרכז. ואנחנו מצפים שבשנה הבאה אנחנו נתרחב לפחות ל-30 בתי ספר. אני רוצה לציין שרוב התוכנית ממומנת על ידי עמותת כן. זה ברור שזה מכספי תורמות. ואני מקווה כמו שמיכל אמרה, שבשנים הבאות תהיה היענות הרבה יותר גבוהה. גם של מורות ומורים, כי הם מצטרפים לפרוייקטים האלה וגם של התלמידות והתלמידים בשנים הבאות.

תודה רבה. ואני יכולה לומר לכם שבכנסת ה- 16, יש 18 חברות כנסות. וחשבנו שזה הישג שלנו
ושיש רבולוציה מהפכה שקטה, נשית במדינת ישראל. חשבנו.

אבל בבחירות המוניציפאליות ראינו איך כל המבנה נפל בהרבה ערים. בעיר שלי אשקלון, נכנסה רק אישה אחת מרשימה רוסית. בגלל שהיא היתה ראשונה ברשימה שלה.

אז אנחנו צריכים לעשות חקיקה כבדה ולשריין את המקום השני בכל הרשימות לנשים. בגלל ריבויי רשימות, בגלל כל מיני התפצלויות שהיו. אז אני חושבת, גילה, שאת כיו"ר וועדת מעמד האישה, נעשה ביחד ונתחיל עבודה, לצעוק זה גם חשוב.

דבר שני, אני עוקבת אחרי התקשורת הישראלית. אני מופיעה בתקשורת הרוסית ואני יכולה לומר בצניעות, אני כוכבת בתקשורת הרוסית. אבל בתקשורת הישראלית קשה מאוד מה שאני רואה. שאנחנו צריכות לשבת עם עורכי עיתונות ראשיים ולומר להם, איך קרה מהפכה נשית במדינות סקנדינביות. היא התחילה מתקשורת.

מחקיקה.

מחקיקה. ואנחנו צריכים גם זה וגם זה. בלי להופיע בתקשורת שום דבר לא יצא מזה. אז
צריכים לעשות תשומת לב לעניין הכי חשוב, אני לא שמעתי כאן היום התייחסות לעניין.

תודה רבה לחברת הכנסת סולודקין. אנחנו נשמע ברשותכן, עוד מספר נתונים מהמחקר ונפתח את
זה שוב לדיון, שהראשונה שתדבר היא מיכל מודעי, יו"ר ארגוני הנשים שגם זה הזמן לברך אותה על בחירתה ועל הפעילות הנפלאה שהיא עושה כבר מעצם כניסתה באותו יום לתפקיד. יישר כח.

אני עוברת לתחומי הפעילות העיקריים של נשים ברשויות המקומיות. מה שתמיד אנחנו שומעים
איך החברות, מה נותנים להן בעצם ואיזה אחריות מוניציפאלית הן מקבלות.

וזה שוב החלק הסטריאוטיפי, החלק של נשים וחינוך ורווחה, ופחות תחומים של כלכלה וכספים ובנין ערים. אנחנו רואים את ההתפלגות של 32. 24 בחינוך, רווחה וסביבה ותרבות, זה החלק שהוא הכי דומיננטי. והחלקים היותר כלכליים-כספיים ובנין ערים וכל החלק הזה – מספר הנשים שם שנבחרות הוא מועט. זה הסטריאוטיפים פה והדעות הקדומות, אין מילה אחרת.

המחויבות לסוגיות הנוגעות לנשים ולרעיון הפמיניסטי. ומקודם אנחנו שומעים והשאלה אם גם נשים נבחרות מנסות לקדם נשים, להיות מחויבות וזה - ויש לנו דווקא נתונים פה מאוד מעודדים. כלומר, לעומת מה שאנחנו שומעים. ויש הבדל בין המבוגרות והצעירות. ואנחנו רואים את ההבדל. אבל בכל זאת 68 אחוז בנבחרות המבוגרות שהן מחויבות לקדם את הרעיון הפמיניסטי - זה מראה שזה בעצם נתון מאוד חשוב.

אם אישה כבר שם והיא נמצאת שם - אז היא מתחילה גם להשפיע והיא גם מחויבת לקדם נשים ולקדם את החלקים הפמיניסטים. פחות עם הצעירות וזה מראה שהצעירות יותר מאמינות עדיין בחלק של השוויון ופחות בחלקים של השריונים וקידום ודחיפה של נשים.

קשיים ואתגרים העומדים בפני נשים בפוליטיקה - ואנחנו רואים שבעצם הסביבה אינה תומכת בנשים בפוליטיקה. 65 אחוז מהנבחרות. הסגנון הפוליטי בישראל הוא גברי ושמענו את זה קודם גם בסיפורים, גם בהערות. והעדפה מתקנת לנשים - 61 מהנבחרות שכבר הגיעו כבר, מאמינות שרק דרך העדפה בעצם ניתן לקדם. והן מאמינות בזה.

החלק של בעיות התקשורת ואנחנו שמענו קודם והחשיבות של התקשורת היא בעצם לא מבוטלת. ואנחנו רואים איך בעצם הנבחרות חושבות, שהרוב בעצם, שהתקשורת מגויסת לצד השני של המפה הפוליטית. התקשורת לא אמינה, מחפשת סנסציות ובעצם בהגדרה אחת שהתקשורת, היא לא פמיניסטית והיא לא עוזרת לנבחרות והיא דוחקת אותן.

אני רוצה ברשותכן לשמוע את מיכל מודעי, יו"ר ארגוני הנשים ואחריה את חברת מועצת העיר
נס-ציונה, טלי חייט אבירז. ונתחיל לשמוע גם קצת מהחברות הנבחרות.

תודה רבה, חבר הכנסת גמליאל. אני לא ידעתי שאת מתכוונת לקרוא לי לדבר, אבל אני אשמח מאוד לומר כמה מילים טלגרפית.

שמעתי את סוף דבריו של השר פורז. אני מוכרחה לומר, אנחנו דנו, ארגוני הנשים כולם לפני הרבה שנים, בחוק העדפה מתקנת. היו בינינו ויכוחים רבים, היום אין לי שום ספק שללא העדפה מתקנת - אנחנו לא נוכל להגיע לאותם מקומות שאנחנו רוצות להגיע אליהם. או אני רוצה לומר בעצם, רוצים להגיע אליהם.

היו"ר גילה גמליאל הזכירה קודם את הנושא של שילוב גברים ונערים בנושא של שוויוניות בין המינים. אני חושבת שאם לא נשלב את הגברים - אנחנו לא נגיע לשום מקום. תשמנה לב שבפורומים שבהם מדברים על מעמד האישה, יושבות בעיקר נשים. וכשאנחנו רואות שר או חבר כנסת בינינו, אנחנו מרגישות איזה מין התרגשות גדולה, גבר יושב איתנו.

אני חושבת שאחד הדברים הראשונים לשלב בין התקשורת שצריכה לשים לב לנושא הזה. ואגב, זה לא נכון שהתקשורת מגויסת למען הגברים. יש היום הרבה מאוד נשים בתקשורת, נשים פמיניסטיות שבוודאי תעזורנה לנו. אבל אם אנחנו לא נמצא את הדרך איך לשלב את הגברים שיבינו על מה אנחנו מדברות, שיבינו שאנחנו מדברים היום על טובת העם ולא אישה זו או אחרת שמחפשת תפקיד חשוב.

נושא החינוך - בנושא החינוך לא צריך להתחיל כאן בכנסת, אלא נושא החינוך צריך להתחיל במעונות היום. להעביר את הנושאים האלה במעונות היום, בבתיה"ס, במועדוני הנוער. בכל מקום שבו נמצאים נערים, "מיילז" מה שנקרא, צריך לעשות את זה.

תודה רבה למיכל מודעי. אני ארצה לשמוע את טלי חייט אבירז, חברת מועצת העיר נס-ציונה.

שלום לכולם. אני חברת מועצת העיר ויו"ר מועצת הנשים של נס-ציונה.

כחברת מועצת עיר צעירה אני בהחלט פונה לעמותת כן, ולך באופן אישי, מיכל. אני מציעה אותי כפרוייקט. אני רואה את עצמי כרגע בתחילת הדרך הפוליטית שלי ואני הצבתי לעצמי כמה מטרות ואני אשמח, בפרט מהעמותה ומכל אחת ואחת מכן, לקבל עזרה מהותיקות יותר, מהותיקות פחות.

לעניין התקשורת אני רוצה לומר לכם שאני באופן אישי ביום יום, לפחות בעיתונות המקומית האזורית שלנו, בהחלט מנסה לדחוף ובהחלט מנסה לקדם את המועצה שלי ואותי מעל דפי העיתון. וזה בהחלט קשה, קשה לי מאוד. ואפילו פניתי למספר עיתונאיות ברמה הארצית וגם הן לא ראו כל-כך עניין בנושא של מועצת הנשים.

אז אני חושבת שאנחנו צריכות ביחד לראות איך אנחנו מקדמות את העניין הזה, כי בפוליטיקה, עשית ולא פרסמת, זה כאילו ולא עשית. זו הפעם הראשונה שאני מדברת במעמד ובפורום שכזה, אני מקווה שאנחנו ניפגש עוד פעמים רבות ושזו תהיה תחילה של עשייה משותפת לכולנו.

תודה רבה לכולכם.

תודה רבה ובהצלחה לכוח הנשי הצעיר העולה. אני אשמח גם לשמוע עוד חברת מועצה חדשה משוהם, את מיכל. לאחר מכן נשמע את מיכל כפרי, יועצת השרה לקידום מעמד האישה. ולאחריה את חברת מועצת העיר מודיעין, את עו"ד סיגלית פרקש.

שלום לכולם. אני חברת מועצת שוהם. אני חברת חדשה. אני מחזיקה תיק תכנון בניה ותשתיות
ביישוב. לא מפאת היותי אישה, מפאת היותי אדריכלית.

אני רציתי לעלות ולהגיד מספר דברים. אני גאה שאני אישה. זאת אומרת, יש מין תחושה שאנחנו זקוקות לאיזה שהיא הצלה היום, תנו לנו. לא, אני אישה ואני גאה בזה ואני מגשימה את כל מה שאני מגשימה בזכות זה שאני אישה. והמטרה העיקרית שלי זה גם להיות אימא וזה הדבר הכי חשוב, יותר מפוליטיקה ויותר מהקריירה.

ואני חושבת שבמקום רק לבוא ולזעוק, תכירו לי, תכירו לי. צריך לפעול שיהיה לנו תנאים סבירים שנוכל לעבוד וזה גם במסגרת של יום לימודים ארוך, כדי שאנחנו נוכל להגשים איזה שהיא רמה של משרה מלאה. וגם תנאים אחרים. הקשיים שלי היום במיוחד בשוהם, יכול להיות ששוהם זה לא מקום שמשקף מקומות אחרים - אני חייבת לציין שאצלנו בשוהם יש פרגון מאוד גדול לנשים.

גם באוכלוסייה, בעסקים המקומיים וגם בעובדות המועצה וגם לחברות המועצה עצמה. אנחנו שלוש חברות בקואליציה מתוך 9 חברים בקואליציה. וגם הרחוב עצמו בשוהם אומר, אישה צעירה, אימא לילדים, היא בטוח יודעת מה צריך לעשות פה. זאת אומרת, יש דברים שאני כחברת מועצה ביישוב צעיר ש-50 אחוז מהאוכלוסייה בו הם ילדים.

אני רוצה לאחל הצלחה לשתיכן. אני רוצה לשמוע את מיכל כפרי, יועצת השרה.

שלום לכולן, את חלקכן אני מכירה, את חלקכן לא. בכל אופן רציתי להעיר מספר הערות.

ראשית, חשיבותן של נשים במועצות מקומיות. שאלתי את עצמי למה יצאתי מאוכזבת מדברי שר הפנים אברהם פורז, כי קרוב לוודאי ציפיתי שהשר אברהם פורז יאמר דברים אחרים. ובכן, התשובה ההולמת ביותר היא חקיקה.

אני רוצה לסיים ולומר שבמשרד החינוך התרבות והספורט, עם כניסתה של השרה, שולש התקציב של השוויון בין המינים. מלבד הפיילוט שאנחנו הולכים להתחיל אחרי פסח, עם עמותת כן, קיימת כבר שלוש שנים תוכנית עם שדולת הנשים בישראל, שנקראת "נערות מובילות שינוי". זה הבייבי של השרה, אם אפשר לקרוא לזה כך.

זה תוכנית מיועדת לבוא ולהעביר לבנות את המסר שהשמים הם הגבול. את יכולה לעשות ולהגיע לאן שרק תרצי. וכמובן, אנחנו משלבים כשליש מהמשתתפים בתוכנית - הם בנים. תודה.

אני שמחה מאוד להיות כאן. אני חברת מועצה חדשה ואני מחזיקה במודיעין המאוחדת, שהיא
מאוחדת עם מכבים ורעות, בתיק היזמות העסקית ואני מסייעת לראש העיר בהקמת מועצת נשים.

אני בעד אפליה מתקנת. אני רק סבורה שאת אותו סעיף 6(ג) לחוק שוויון זכויות האישה, שהוא בעצם הסביר את הנושא - צריך להרחיב לא רק על דירקטוריונים של חברות - אלא גם על executive והדוגמא הבולטת היא חברת חשמל, שהיא חברת ממשלתית. יש שם לפי מיטב ידיעתי, רוב לדירקטוריות.

אבל השאלה הגדולה היא כמה מנהלים שמרוויחים מעל 50 אלף ש"ח בחודש, יושבים בהנהלה של חברת חשמל, וכאן המפתח. אחת הבעיות הגדולות שהזכרנו כאן יום לימודים ארוך, הוא השכר של נשים. יש פער בשכר ממוצע של 60 אחוז בין גבר לאישה במדינת ישראל.

אישה כשהיא יוצאת ליום עבודה מלא, לא יכולה לשלם עבור מטפלת. קודם כל, בואו נשאל למה היא - למה לא הגבר - אולי הגבר צריך לשלם עבור המטפלת. נתחיל עם זה. כלומר, יש כאן איזה בעיה של תפיסה.

רק 60 נשים בכנסת שישנו חקיקה, שיכירו בעוזרת בית ויכירו במטפלת.

מכיוון שהמליאה תיפתח היום בשעה 15:00 לציון יום האישה הבינלאומי, לא נשאר לנו עוד הרבה
זמן לישיבה. והיו עוד דוברות רבות, אני מבקשת מכל אחת משפט אחד בקצרה, ואם ניתן גם להתמקד בנושא שאנחנו מדברות עליו.

שני משפטים. אחד, האכיפה כאן צריכה להיות הרבה יותר אגרסיבית. כאשר צריכה להיות
הנחיה של היועץ המשפטי לממשלה לגופים ממשלתיים, החל ממשרדי ממשלה וכלה ממוסדות ממשלתיים. להיות יותר פתוחים ליישום. שלא נגיע לבג"צים של שוטר מול המשטרה. כמו שהיה לגבי סעיף 4 (א) לחוק שיווי זכויות האישה.

חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך. החינוך באמת מתחיל מהגן. מהסרת הפרדיגמות, תיקון ספרי הלימוד, תיקון ספרי הילדים, הגברת הנושא של מודעות למחויבות הורית משותפת.

תודה רבה. אנחנו רוצות לשמוע גם את מרים גרייבר, נשיאת הדסה ישראל ואחריה את ורדה
מור, חברת מועצת עיריית הרצליה.

שני משפטים. ההעדפה המתקנת דבר מאוד חשוב. וכל החוקים וכל החקיקות שעשינו הם מאוד
חשובות, וגם החינוך.

אבל אני חושבת שהסולידריות בין נשים, שנשים באמת תצאנה ותבחרנה בנשים. זה מאוד חשוב. ואני יכולה להגיד לכם, אני נשיאת הדסה ישראל, היתה לנו אישה בשם הנרייטה סאלד שבעצמה הקימה את התנועה. לא רק זאת, אלא היא בנתה את הדסה. רק הנשים בנו את הדסה, והנשים מממנות את הדסה.

אנחנו פשוט עוזרות אחת לשנייה. ואני חושבת שאם אנחנו נלמד בתור נשים לעזור אחת לשנייה - השמים הם הגבול. אנחנו יודעות לעשות הכל.

אני חברת מועצת העיר הרצליה כבר קדנציה שנייה, ואני רוצה להביא מהשטח כמה נתונים
שנשמעו כאן לגבי המחקר.

למשל הנתון על 2700 מתמודדות. זה לא משנה כמה מתמודדות תהיינה, יכולות להיות גם עשרת אלפים, הן צריכות להיות במקומות ריאליים.

הן היו במקומות ריאליים.

אחרת זה לא משנה. עכשיו בשביל להיות במקום ריאלי. צריך להיאבק על זה וצריכים להגיד את זה
לנשים מראש.

המאבק הוא מכוער, צריך לצרוח כמו תרנגולת שחוטה. צריכים לעשות את כל הדברים האלה, את תהיי לא נחמדה. כשאנחנו מתמודדות, אנחנו חייבות לא לוותר על המקום הריאלי. ולפעמים צריך להיות בשביל זה מכוערת.

דבר שני, שאנחנו כבר מצליחות להגיע ואני רוצה את זה אצל עמיתות שלי, אנחנו משום מה נוטות להתרכז ברווחה וחינוך, כי זה מתאים לנשים, זה נורא חשוב, חינוך זה הכי חשוב, זה לא חשוב !!, חשוב זה וועדת כספים, חשוב וועדת מכרזים. וחשוב, כמו ששמענו מהחברה שלנו משוהם, זה תכנון ובניה.

הסיבה לנתון שרק 4 אחוז מסתייעות בנשים, היא בגלל שהנשים בין כה וכה יושבות ברווחה וחינוך, אז למה יש לפנות אליהן? אם הן תשבנה בכספים, במכרזים, היכן שזה חשוב, אנחנו נוכל להסתייע בנשים מסתייעות בנשים.

אנחנו צריכים נשים בכל מקום, זה אין ספק.

אם כבר דיברנו על כספים, חברת מועצה ויו"ר ועדת כספים בכפר ורדים, עדי גרינפלד, בבקשה.

שלום לכן. אני בדיוק יכולה לענות לחברתי ממועצת עיריית הרצליה. קודם כל הייתי ממונה על מעמד האישה ברפא"ל ואני בוגרת הקורס של נציבות שירות המדינה שהוא קורס פמיניסטי מדרגה ראשונה. שם הפכתי ממש ללוחמת.

אני מכהנת כרגע קדנציה שנייה. ובכפר ורדים בבחירות הקודמות, נבחרו חמש נשים מתוך תשע. היום אנחנו שתי נשים מתוך תשע. אני רצתי עם ראש המועצה, רון מוסקוביץ' במקום השני. הייתי במקום השני אחרי הרשימה. אבל כיוון שהיו הרבה רשימות והיה איחוד רשימות - אז איכשהו הקפיצו אותי למקום רביעי. זאת אומרת, כשמיינו משתי הרשימות איכשהו מצאתי את עצמי במקום כמעט לא ריאלי.

במלחמה שלי באמת, אחד הדברים היה להקים פורום נשים בכפר ורדים שלא היה. אבל אני לא יו"ר הפורום - אני יו"ר וועדת כספים, וועדת ביקורת וועדת מכרזים. אני כלכלית במקצועי ורציתי את התפקידים ששם אני יכולה להפעיל את השיקול דעת המקצועי שלי. בפורום נשים נתתי לקולגה לנהל, כאשר אני עם הרקע שלי מנציבות שירות המדינה, עוזרת לה ותומכת בה.

תודה רבה ושיהיה לך בהצלחה. אני ברשותכן אשמע עוד את עו"ד רות דיין, יו"ר העמותה
לקידום ויישום יום חינוך ארוך. והיא מתעתדת להתמודד כחבר כנסת מטעם מפלגת העבודה ,וכולם תקווה במקום ריאלי.

בהחלט. אנחנו שואפים ל-40 מנדטים, אז יש לי עוד הרבה חברות שיצטרפו אלי במפלגת העבודה.

אז כעו"ד, כאמא צעירה לשתי בנות, אני מבקשת ממדינת ישראל שתיישם שני חוקים שחוקקה מזמן. מזה למעלה מעשור ואת ההמלצות שלה היא כבר הגישה לפני שלושים שנה.

יום חינוך ארוך ליישם, חוק חינוך חינם לגילאי 3-4 ליישם. לא ייתכן שאני בתחילת דרכי ובעלי בתחילת דרכו, נשלם 4,000 ש"ח מדי חודש כדי ששתי הבנות שלי יהיו במסגרת של לימודים. אף אחד לא מעלה על דעתו שילדים בגיל 3-4 צריכים עדיין לשבת בבית.

אז מדינת ישראל, אם היא רוצה להיות מדינת מדע, שהחינוך בראש מעייניה, אנחנו מבקשים ליישם את החוק ולהפסיק לדחות את זה כל פעם בחוק ההסדרים. ואני מבקשת מחברות-הכנסות שיפעלו לעניין. ומשרת החינוך שתפעל לעניין. למה צריך להיות יום חינוך ארוך ביש"ע? למה צריך להיות חוק חינוך חינם ביש"ע לגלאי 3-4.

אני לא מספיק תורמת למדינה, למה אני צריכה. אני פשוט אדם עני.

תודה רבה.

פשוט להשכלה כללית, בניגוד לזה שיש רק 16 אחוז חברות-כנסת.

אז במרכז המחקר והמידע של הכנסת, יושבות כאן כמה עדות שנמצאות בה, שמסלול הקליטה הוא מאוד קשה, לא רק בנתוני השכלה - אלא גם בעמידה בלחצים ובלוחות זמנים וכן הלאה - יש למעלה מ- 50% נשים. גם בין החוקרות משמעות מעל 45 איש. אז למעלה 50% משמעותית הן נשים. גם בחוקרות "הזוטרות" וגם במנהלות המחלקה. אז אולי קצת נותן איזה פרספקטיבה.

מה שרציתי לציין בנושא המחקרים - המחקרים התמקדו בין אלה שנבחרו לרשויות מקומיות. ונרמז על זה כאן כי יש כאן איזשהו פער בין ה- 51% נשים באוכלוסייה לבין אלה שנבחרו. מה כל התהליך של מנגנוני הבחירה ואחוז השתתפות. אם נדיה הצביעה על זה ש- 60% יש להם יחס חיובי ברשויות המקומיות, מבין נשים לתמוך בנשים? אז האלמנט הפוליטי קצת הוא פחות דומיננטי. ויכול להיות שצריך לכוון יותר גם למחקר וגם מה לעשות כדי לעודד נשים גם להצביע וגם לתמוך בנשים.

הערה אחרונה, אנחנו בודקים הרבה מאוד הצעות חוק פרטיות בנושאים כלכליים. ההצעות האלה היום נופלות בגלל שהן לא עוברות את ה- 5 מיליון ₪. ויכול להיות שצריך ליזום מסלול דרך הממשלה. כמו הכרה במטפלת כהוצאה מוכרת ודברים מסוג זה.

אני הגשתי את ההצעה, נכון לנקודת הזמן הזאת, נפלה בוועדת שרים. למרות שאתמול היתה לי
פגישה עם שר האוצר בנושא. ואנחנו נגיע להצעה משותפת, מוסכמת על הממשלה. ואני אגיש אותה בזמן הקרוב.

רק לסיום, במשפט אחד למה שאמרה הגב' פלוטקין בהתחלה על - - -

ברשותכן אני רוצה תכף לנעול את הישיבה. משפט או שניים לסיכום על ידי נדיה.

אני פשוט מדלגת על כמה נתונים, אבל אני רוצה להביא רק את המגמה הכללית.

שני דברים - שהמחקר הוכיח שיותר נשים מוכנות להתמודד שנית ולשכנע נשים נוספות להיכנס לזירה הפוליטית. וזה מנוגד, ברור לדברי השר. ויותר מ-50 אחוז מהנשים הנבחרות שואבות עידוד מנבחרות אחרות ואינן מקבלות את הדעה שנשים מכשילות נשים.
זהו הוכח והמלצות המחקר בעצם זה גם הרחבה, גם החלק של הגברת המודעות, הקמת רשתות תמיכה. החלק של ארגוני נשים, הסיוע יותר, החלק של רשת תמיכה כלכלית.
אני רוצה להודות לך, באופן ממש מיוחד. להודות לכל הנבחרות ואם מישהי רוצה עוד חומר בנושא, היא יכולה לפנות אלי.

אני ממש רוצה להודות לנדיה חילו ולנעמת, על עצם זה שהן הסכימו להציג כאן היום את המחקר.

אני רוצה להודות למרכז מידע ומחקר גם על הזרקור וגם על ההצגה של הפרזנטציה. אני רוצה להודות לשר שהגיע, לכל חברות הכנסת וחברי הכנסת. ולכן, הנבחרות, יש עבודה מאוד קשה וארוכה. אין לי ספק שנשלב זרועות יחדיו ונצליח במשימה.
תודה רבה.
הישיבה ננעלה בשעה 15:45