כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/8265



5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
21/3/04

פרוטוקולים/עבודה/8265
ירושלים, כ"ד בניסן, תשס"ד
15 באפריל, 2004


הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 153
מישיבת ועדת העבודה הרווחה והבריאות
שהתקיימה ביום א', כ"ח באדר התשס"ד 21.3.2004 בשעה 12:00


ס ד ר ה י ו ם

תקנות הרוקחים (מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח) התשס"ד - 2003

חברי הוועדה: היו"ר שאול יהלום
אריה אלדד
ג'מאל זחאלקה
יגאל יאסינוב

אייל דונסקי, מנהל תל"מ בחברת טבע וחבר הנהלת תל"מ
ד"ר ארנה מלר, נציגת שופרסל, איגוד לשכות המסחר
ליאור רייטבלט, איגוד לשכות המסחר
מגיסטר מיכאל עופר, יו"ר ארגון הרוקחות בישראל
ד"ר רון תומר, מזכיר הועדה המקצועית, ארגון הרוקחות בישראל
גדי קלרפלד, יועץ חברה לתחום תרופות ב"פז"
אליעד שרגע, יועץ משפטי ב"פז"
עו"ד איל פלום, יו"ר הסתדרות הרוקחים
יוסי שניר, מנכ"ל הסתדרות הרוקחים
הרב יעקב סבג, ראש אגף הכשרות, הרבנו הראשית
עובדיה מועלם, אגף הכימיה והפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים
ראובן קוגן, רפרנט בריאות, אגף התקציבים, משרד האוצר
רחל גוטמן, אגף הרוקחות, משרד הבריאות
עו"ד יואל ליפשיץ, משרד הבריאות
ד"ר שמוליק קלנג, ראש מחלקת רוקחות, קופת חולים הכללית

ג'ודי וסרמן

וילמה מאור

חבר המתרגמים בע"מ

שלום לכולם, בוקר טוב. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הועדת העבודה והרווחה והבריאות. על סדר היום
תקנות הרוקחים, מכירה של תכשיר בלא מרשם שלא בבית מרקחת או שלא בידי רוקח. אנחנו ממשיכים. הסדר שלנו הוא כזה: הרעיון הוא שאנחנו ממשיכים עד סעיף 29-30, אחרי שנגמור את זה, אנחנו נחזור לכל הבעיות שהשארנו פתוחות, כשנגמור את הכל אז אנחנו עוסקים ברשימת התרופות, וכשנגמור את רשימת התרופות, אנחנו מצביעים ומעבירים את התקנות ליישום.

לפי שהיועצת המשפטית שלנו עומדת על המשמר, אנחנו בסעיף 23: סמכות ביקורת: המנהל או הרוקח המחוזי - שאמרנו שהמנהל זה או המנכ"ל של משרד הבריאות או רוקח מורשה בעל ניסיון ברוקחות שהמנכ"ל הסמיך אותו אחרי שהתייעץ עם מנהל אגף הרוקחות של המשרד. ובכן, אותו מנהל או הרוקח רשאים להיכנס לכל מקום שבו מוחזקים תכשירים בלא מרשם, שלדעתם מיועדים למכירה, כדי לבדוק אם קוימו הוראות תקנות אלה, ורשאים ליטול דוגמאות מהתכשירים בכמות המספקת לביצוע בדיקות שונות, או לאסור את מכירתם. מה זה "או לאסור את מכירתם"?

הוא בודק כדי להמשיך להתיר או לאסור. אם הוא לא עומד בתנאים.

רבותיי, סעיף 23 – האם יש הערות? אישרנו. נמשיך.
סעיף 24: ביטול אישור לעסק אחר. (א) "ראה הרוקח המחוזי שעסק אחר" – שאנחנו אמרנו שזה עסק טעון רישוי בצו רישוי עסקים – זאת אומרת, אותו עסק שאנחנו היתרנו בו את מכירת התרופות OTC, שזה למעט אטליז או מכירת פירות וירקות – ובכן, "ראה הרוקח המחוזי שעסק אחר פועל באופן המזיק או עלול להזיק לבריאות הציבור או בניגוד לתקנות אלה" – נניח שהוא רואה שעסק אחר מוכר גם חומר שהחומר הזה מתמוסס באוויר והורס את התרופות, או בדרך אחרת, סתם נתתי דוגמא לא מחייבת, "או בניגוד לתנאי האישור שלו, רשאי הוא לאסור מכירה של תכשירים בלא מרשם בעסק, לתופסם ולהשמידם במידת הצורך, וכן רשאי הוא לבטל את האישור או שלא לחדשו".

"(ב) לא ישמיד הרוקח המחוזי תכשיר ולא יבטל אישור כאמור בתקנת משנה (א) אלא לאחר שנתן לבעל האישור הזדמנות להשמיע את טענותיו בפניו." זאת אומרת, הוא צריך לעשות לו שימוע, מה שנקרא.

הערות לסעיף 24 – בבקשה. כל אחד, למרות שמרוב תרופות אנחנו מכירים אחד את השני, יגיד את שמו.

יש לדעתי להוסיף ב24-: המנהל או הרוקח המחוזי. כי ב-24 רק הרוקח המחוזי יכול לעשות את זה, ויש לנו
רק בסך הכל ארבעה או חמישה רוקחים.

מר ליפשיץ, מדוע ב23- המנהל או הרוקח, וב24- לא המנהל והרוקח?

לפי דעתי אנחנו כבר התחלנו לדון ב23-. לא אישרנו את התקנה הזו ואז...

צודק חבר הכנסת יאסינוב. אז ב24- נוסיף גם: "ראו המנהל או הרוקח" וב-(ב) "לא ישמיד המנהל או
הרוקח" תכשיר וכו'.

יש לי רק שאלה. אני חושב שההשמדה הולכת לפי התקנות הקיימות של הרוקחים. יש איזה שהן תקנות איך משמידים את זה.

יש תקנות של משרד הבריאות איך משמידים תרופות.
מה הוא עושה אתן.

משרד הבריאות משמיד, יש לו נוהל ברמת חובב. יש לי הערה נוספת ל24-. צריך לתת מענה ל"עסק אחר" .
יכול להיות מצב שצריך לתת לו מענה שבו תרופות יימצאו בעסק שאינו "עסק אחר". למשל, ירקן שיחזיק תרופות. והסעיף הזה לא נותן מענה ואפשרות למשרד הבריאות לתפוס את התרופות ולהשמידן גם במקומות האלה. כתוב "בעסק אחר בלבד" בסעיף הזה. אי אפשר לתפוס את הסחורה. רק ליטול דוגמאות.

השאלה היא מה קורה כשאדם בכלל לא מורשה. הוא לא עסק אחר, הוא לא בית מרקחת, הוא לא כלום,
והוא מחזיק תרופות. איפה יש סעיף שאומר שמישהו רשאי להיכנס לחנות פירות וירקות נניח, לצורך העניין, לאטליז.

23 מאפשר לך להיכנס לכל מקום.

אבל לא לתפוס את התרופות.

23: המנהל או הרוקח המחוזי רשאים להיכנס לכל
מקום שבו מוחזקים תכשירים בלא מרשם שלדעתם מיועדים למכירה, כדי לבדוק אם קויימו הוראות תקנות אלה, ורשאים הם לקחת. אבל לא כתוב – אז לכן אני שאלתי כאן מה זה "או לאסור את מכירתם". זה לא שאתה רשאי לאסור את מכירתם, שאתה רשאי לקחת דוגמאות שיביאו בהמשך לאסור את מכירתם.

נדמה לי שהכוונה פה היא שאפשר להחליט כמו פה שנראה לי שהעסק מסוכן. מעתה ואילך אתה חייב להפסיק למכור את זה. אני אבדוק, אני אראה שהתרופה בסדר גמור, אני יכול להפסיק לאסור. כלומר, להתיר מחדש. אחרת, ההסתייגות של 24(ב) אומרת שבא הרוקח, מצא בחנות תנאים בלתי מספקים שמסכנים את הבטיחות של השימוש בתרופות, ומעכשיו עד שההוא יערוך שימוע וזה , אפשר להמשיך למכור את התרופה, שזה יסכן את הציבור. לכן סעיף 23 מאפשר להפסיק על אתר את המכירה. יהיה שימוע, יסתבר שהכל בסדר, שמותר להשתמש, הבדיקות חזרו והן תקינות – אפשר יהיה לחדש.

אני מציע ככה: סעיף 23 - נתקן אותו: "ורשאים
ליטול דוגמאות מהתכשירים בכמות המספקת לביצוע בדיקות או לאסור את מכירתם, או לתופסם ולהשמידם במידת הצורך". אבל כאן אין לנו את השימוע. יש לנו בעיה. אז צריך יהיה להוסיף גם ב23-, "לא ישמיד רוקח תכשיר כאמור ב23- וב-24(א)". השימוש צריך לכלול גם 23, אם אנחנו מתירים השמדה, אז בכל אופן זה רכוש גדול, ואז אנחנו צריכים.

האמת, שלא ברור לי אם מתברר שהוא יכול להמשיך, אז איך אותו רוקח או מנהל מחוזי מאפשר חזרה
למכירה? כי בעצם פה אנחנו מדברים רק על איסור והפסקה, ואין פה תהליך של חזרה לאישור.

לא, יכול להיות. הרי מדובר במצב סביר. יכול להיות פה איזו טעות, נניח, שהוא ראה פרי וחשב שזה פרות
וירקות, והתברר שזה הרוקח הביא לו ארוחת עשר. אני יודע? משהו בטעות. או קישוט
מפלסטיק, יכול להיות, או אני יודע מה – שם היה ט"ו בשבט. יכול להיות שזה באמת לא עניין שסתם היתה איזו הלשנה לא נכונה. בכל אופן , נותנים פה שימוע. על השמדה צריך שימוע. כל השאר לא.

עוד מישהו סעיף 23, 24? הערות?

מהסתדרות הרוקחים. לא אני לא רוקח. אני עורך דין בעוונותי. אין בתקנות סעיף של סנקציה. אמנם הן
כפופות לפקודת הרוקחות, אבל בכל הנושא של פקודת הרוקחות יש סנקציות גם פליליות וגם משמעתיות מאוד מחמירות על כל חריגה מהן. אני חושב שהתקנות האלו, שיקראו אותן אנשים רבים שאינם עוסקים בתחום, מן הראוי שיצוין בהן במפורש סעיף של סנקציה. החל מקנסות וכלה בסנקציה פלילית.

מה זאת אומרת, אני רוצה להבין. אותך אני מבין. אני שואל את מר ליפשיץ. זאת אומרת, נניח אתה בא מחר
לביקורת, ואתה מוצא במקום האחר שהוא שם על הדוכן עוד עשרה סוגים של תרופות שלא ברשימה. אתה לא מעניש אותו?

לא. פקודת הרוקחות – כל העבירה על התקנות כרוכה בסנקציה פלילית. יש שישה חודשי מאסר או קנס.
בנוסף, פקודת הרוקחות והתקנות כפופים לקנסות מנהליים. כאשר נסיים את התקנות האלה אנחנו נכפיף אותן גם לקנסות מנהליים, וזה יהיה קנס כספי שיושת על מי שמפר את ההוראות. מעבר לזה, יש סנקציה של לקיחת רשיון

רגע, מה זה שנסיים. זה לא צריך להיות כתוב פה?

עושים את זה דרך וועדת חוק חוקה ומשפט, בסט אחר של תקנות. זה קבוע בחוק העברות המנהליות,
ופקודת הרוקחים והתקנות כפופים לחוק העברות המנהליות. לא צריך להוסיף לזה.

ברור לנו שאנחנו לא יכולים. הרי לפי דבריך, אם נקבל את הניתוח שלך, מר ליפשיץ, יכול להיות מצב שנאשר
את התקנות, נניח היום, ונקבע זמן תחולה מחר, ועד שוועדת חוקה תעשה את זה , שם יש בכלל פגרה ארוכה, אז יכולים להיות שלושה ארבעה חודשים, אפילו לפי דבריך, שתהיה כאן לקונה עונשית. אנחנו לא נוכל לאשר את התקנות מבלי שתהיה סנקציה לעובר עליהן. אז אני מציע: או שתתקן את זה כאן, או שתעביר את זה לספירה אחרת, אבל ברור שהתקנות צריכות להיות מתוקנות עם סנקציה שמי שעובר עליהן – שלא תהיה הפקרות. עוד תהיה כותרת בעיתון.

תחולת התקנות היא 180 יום. גם התחולה של
התקנות האלה. ובתוך התקופה הזאת אנחנו אמורים לסיים את העבודה.

בסדר. אז אפשר לכתוב סעיף – אם תבחר בדרך הזאת – שהתקנות יתוקנו בתוך 180 יום, או אם תיקון החוק
המנהלי בוועדת החוקה של הכנסת – המוקדם שבהם. לא אכפת לי. אבל לא מצב שיאושרו תקנות, ולא תהיה סנקציה.

יש סנקציה נוספת.

מה הסנקציה?

כל עבירה על תקנות הרוקחים היא עבירה פלילית לפי פקודת הרוקחים.

איפה נאמר ?

סעיף 60 לפקודת הרוקחים קובע: המפר הוראה מהוראות פקודה זו או תקנה שהותקנה על פיה, או
מהוראות צו שניתן לפי סעיף 55, יועמד לדין בבית משפט שלום, ודינו אחד או אחדים מהעונשים האלה: 1. קנס. 2. מאסר 6 חודשים. 3. חילוט החפצים שבהם או לגביהם נעברה העבירה, 4. שלילת הרשיון וסגירת העסק לצמיתות או לתקופה. 5. שלילת התר הרעלים לצמיתות או לתקופה.

יש שני גורמים במכירה של תרופות בבית מרקחת: זה בעל המקום והרוקח, שזה לא בדיוק אותו דבר. על
הרוקח חלה אחריות כזאת, שיש אפשרות להעניש אותו מבלי להעניש את בעל העסק. המוכר, או הרוקח. בתור רוקח אני יכול להגיד לכם שאנחנו כל הזמן בסוגריים, רעדנו מפחד, שהתרופה OTC שמדובר עליהם, תוצג בלי שתהיה עטופה במיכל פלסטיק או זכוכית, כך שתהיה גישה למישהו שיכול לקחת תרופה ביד. הרוקח המחוזי הקפיד על הדברים האלה, ויש אפשרות לרוקח המחוזי להעניש את האדם.

עכשיו, אני רק רוצה להגיד לך: תשים לב לשני דברים: אחד, זה שבעל המקום חרג נגיד מסמכותו או מהחוק ושם תרופות שלא צריך או משהו כזה, לבין זה שמישהו בא ואמר תן לי עשרים תרופות איבופן והמוכר נתן לו. המוכר יכול למכור לו עשרים קופסאות שזו עבירה.

אתה רוצה להעתיק את הנושא של אמצעי הענישה?

לא, המקבילה. כלומר, לקחת את זה באופן מקביל. לא להפלות לרעה את הרוקחים. זה העניין.

זה עניין של אנשי מקצוע שקיים בדרך כלל ברופאים, עורכי דין, שיש להם הדין המשמעתי. אנחנו נחיל את הדבר הזה על כל..

מה דינו של מישהו שבא עכשיו, אני באתי עכשיו לפי החוק הזה, בא מישהו ורוצה עשרים קופסאות
איבופן, ונתנו לו.

הוא לוקח לבד. מה זה נתנו לו.

הוא לא יכול לקנות עשרים קופסאות.

הוא יכול. הוא לוקח מהמדף. הוא ניגש למדף. אף אחד לא מונע ממנו.

אם הוא יעבור על ההוראות אנחנו לא נאפשר לו למכור.

אם אין הגבלה זה חמור.

יש מדינות כמו דנמרק שזה מוגבל לאריזה אחת ללקוח.

גם באנגליה.

אני אומר לך שהרבה פעמים באו אלי לקנות עשר קופסאות של קוד אקמול ולא מכרתי.

כולם מוכרים אבל.

אתה לא צודק. אולי אתה היית מוכר. אבל הרוקח יש לו מצפון ואחריות.

אנחנו עשינו על זה דיון, וזה נושא שאמרנו שנעשה עליו סיבוב שני. ואני מבקש בעניין הזה להדגיש.
בסיבוב השני אנחנו נדבר על הכמויות. אני חושב שחבר הכנסת זחאלקה צודק. על מי אתה מטיל כאן את האשמה? אני אתן לך דוגמא שאני עסקתי בה כשהייתי פעם שר התחבורה. היתה בעיה שאתה לוקח משאית, ואתה שם עליה יותר מהמעמס הקבוע עליה, ואתה נוסע ועושה תאונה כי קשה לך לבלום עם משאית כזו כבדה מעבר לתקן. את מי אתה מעניש? אתה מעניש את הנהג, או גם את זה ששלח אותו, את בעל המשאית? זאת אומרת: אם אתה מעניש רק את הנהג זה לא צודק. כי מי שלוחץ עליו זה הבעלים.

ניקח דוגמא שאם נעשה כאן מצב, שיתברר לנו שבתחנת דלק מכרו לא רק את השישים , מאה תרופות, אלא מוכרים עוד שמונים תרופות. את מי תעניש?

את בעל העסק. אני סוגר.. נותן קנס או...

לא סוגר. אתה צריך להעניש את בעל העסק, ואתה צריך להעניש את זה שעוסק במכירה עצמה. או שאת
זה אתה לא רוצה.

אנחנו דיברנו שכל המכירה פה היא ללא תיווך. הנקודה הזאת שהוא מעלה, אנחנו נדון בזה אחרי כן
ונעשה את ההקבלה. מי שלא עומד בתנאים, בעיקר זה תנאים של העסק, תשתית, זה בעל העסק.

אז אתה מעניש את בעל העסק. יפה.

אנחנו גם חושבים שהעונשים הכי יעילים זה קודם כל לסגור ולא לאפשר לנקודות האלה למכור. לאחר מכן
נצטרך להגיש דין פלילי, בתוספת לקנס וכולי אנחנו נמשיך עם זה.

הוא אומר בדיוק הפוך. את בעל העסק.

למה לא להטיל פה גם סנקציה על חברת התרופות שסיפקה למי שאינו רוקח. לתחנת דלק מספקים רבע
טון פנבריטין.

יואל, בוא ניקח דוגמא שיש לנו חברת תרופות. היום. עזוב את כל ה-OTC. יש לנו חברת תרופות. אני מרים
טלפון לחברת התרופות ומבקש שיספקו לי מאה קופסאות אופטלגין, תספקו למשרד לוועדת העבודה והרווחה בכנסת. יש לי כאן המון אנשים עם כאבים עם כאב ראש שהם בעצמם עושים, וזה יעזור לי. איך אסור לחברת התרופות? האם יש לה רשימה של כל בתי המרקחת היום במדינה, והיא יודעת שאם אני לא נותן מספר הקוד שלי אז היא לא יכולה, ואם הוא בכל זאת שלח לי – אז חברת התרופות נענשת.

בסעיף 15 לתקנות קבענו את ההוראה האופרטיבית שבית מסחר לתרופות וקופת חולים לא ימכרו או
וספקו תכשיר בלא מרשם בסיטונות לעסק אחר או לחדר תרופות לפי העניין אלא אם כן הוא עומד במספר תנאים. זו ההוראה האופרטיבית החלה על בתי המסחר שהם שרשרת האספקה של התכשיר.

בנוסף, הם חייבים לעשות מעקב - סעיף 3 – נקט פעולות המאפשרות לו לבצע מעקב אחרי האצווה וכמות התכשירים בלא מרשם שנמכרו לעסק האחר, וכולי וכולי. כל המטרה של הסעיף הזה היא כדי לבדוק אם יש סבירות בכמויות שנמכרות לכל מקום ומקום. אני לא מדבר על מכירה של דברים שבכלל אסור למכור אותם. ואז יש לנו גם סנקציה. כי התקנות, הסנקציות חלות על כולם.

אז מה אכפת לי שיהיה כתוב: חברת תרופות, בית מסחר וקופות חולים?

כי פקודת הרוקחות בונה את השרשרת האספקה בסעיף 47, היא קובעת: לא יספק בסיטונות אלא אם
הוא בית מסחר לתרופות.

זאת אומרת, אתה אומר שמספקים תרופות היום לבתי המרקחת או דרך מקום שנקרא בית מסחר
לתרופות או דרך קופות חולים. אין דבר שלישי. אין חברה שמספקת ישר לבית מרקחת. אין דבר כזה.

יש חברה אחת שנקראת שראל, שהיא מוסד מוכר, אבל גם היא נמצאת בתקנות. סעיף 47ב לפקודה.

קיבלתי תשובה לעניין. בסדר. עכשיו 25. עוד מישהו עד כאן?

רק לבקש דבר קטן. אני חושב שזה יועיל לכל העוסקים בעניין אם בתקנות האלה יהיה סעיף
שאומר שהעבירה על תקנות אלו כפופה לסעיף 60 לפקודת הרוקחות, כפופה לסעיף זה וזה, כדי שמי שקורא את התקנות האלו ובא לפתוח עסק, והוא לא בקי בתחום, יידע גם לאן להפנות. זה לא יגרע.

קיבלת תשובה אבל אתה רק רוצה שגם מי שיקרא את זה יקבל את אותה תשובה. בסדר.

אנחנו נבדוק את זה.

הוא בא ואומר לא לחדש שום דבר, אבל לחזור על זה. שאדם שקורא רק את התקנות לא ייפול לפח שיחשוב
שאם הוא לא עשה שום דבר הוא לא יידע שפקודת הרופאים מי שעובר עליה וכל זה.

הנושא ייבדק.

אפשר להמשיך ל25-? דינים וחשבונות ומסמכים. (א) אחת לשנה, יגיש בית מסחר לתרופות דין וחשבון
לרוקח המחוזי לפי הטופס שבתוספת הרביעית שיפורטו בו סוגי תכשירים בלא מרשם שנמכרו לעסק אחר וכמותם.

(ב) כל מסמך על רכישת תכשיר בלא מרשם או מכירתו יישמר בידי בעל האישור ובית מסחר לתרופות, לפי העניין, במשך שלוש שנים מיום הרכישה או המכירה.

(ג) כמסמכים שיש לשמרם לפי תקנה זו יעמדו במשך התקופה האמורה, בכל עת, לבדיקתו של הרוקח המחוזי ו/או המנהל.

אנחנו רוצים להוסיף ב-25(ב) אחרי בית מסחר לתרופות – קופת חולים.

בסדר. ולרוקח המחוזי ולא צריך המנהל? הוספנו בכל מקום שכתוב לרוקח המחוזי גם "למנהל", ואמרנו גם
שהוא יגיש לקופת חולים.

בסעיף (א) אין טעם להוסיף המנהל כי אנחנו לא רוצים שיגיש פעמיים רשימות, פעם למנהל ופעם
לרוקח המחוזי. מספיק לרוקח המחוזי.

טוב.

מה זה קופת חולים?

העלינו בישיבה הקודמת שחדרי תרופות של קופת חולים כללית מקבלים את האספקה שלהם ממנהל
האספקה של קופת חולים כללית ולא דרך בתי מסחר לתרופות. ועלתה פה בקשה שאנחנו גם נפקח על השרשרת הזאת.

למי הם יעבירו? אני לא מבין בדיוק את הניסוח שאתה מציע.

לרוקח המחוזי. "כל מסמך על רכישת תכשיר בלא מרשם או מכירתו יישמר בידי בעל האישור ובית
מסחר לתרופות וקופת חולים לפי העניין, במשך שלוש שנים מיום הרכישה או המכירה"

יואל, איך אפשר להפריד מה אני שולח החוצה ומה אני שולח פנימה? אני שולח מיליון קופסאות אקמול.
אני יודע מה בחוץ ומה בפנים? אין לי שום דבר, אבל פרקטית אתה הולך,

אתה לא יודע בחדר תרופות לאן אתה שולח?

אנחנו בסעיף 26 – אגרות.
אישור או בקשה לשינוי אריזה ועלון לצרכן 1748
בקשה לאישור פרסומת 1193. זאת אומרת: בא בן אדם, נכנס לשוק הזה – שלם 1076. זה האדם עצמו. המוכר. אחר כך יש לנו את נושא היצרנים. אז כל תרופה, פעם ראשונה שהוא מקבל אישור, הוא צריך לשלם על כל תרופה 1,948 ₪. הגיש בקשה לשינוי או משהו בעלון או אפילו לצייר ציורים חדשים או צבעים חדשים, זה כאילו חדש – 1,348 ₪. בקשה לאישור המנהל לפרסומת, שהיה לנו שם שמותר – 1,193 ₪.

יפה. מה דעתכם? גבוהות מדי? נמוכות מדי? מישהו רוצה לשנות אותן?

אני סתם תמה למה זה 1,063 ולא 1,062.

אתה רצית מספרים עגולים. באמת זה משונה.

ת"לם – כל היצרנים והמשווקים של תרופות ללא מרשם.

מה זה, עמותה כזאת?

זה "עמותה למטרות רווח". בתל"ם חברי כל יצרני ומשווקי תרופות ללא מרשם. מחברת טבע. בכל ארץ יש איגוד כזה, ויש איגוד עולמי.

כשיש עסקים חדשים שנרשמים עקב התקנות ורוצים רישוי חד
פעמי וכולי. ויש תכשירים שאמורים לעבור רישום, מהלך שהוא בעיקרו חד פעמי ודורש אגרה, אני מבין.

הפרסום היה בעבר ויהיה בעתיד. הקשר שלו לתקנות הוא קיים ולא קיים. כי אפשר לפרסם את התכשיר שהוא למכירה מחוץ לבית מרקחת, ואפשר לפרסם תכשיר שנמצא בתוך בית מרקחת. מדוע בכלל להכניס את האגרה הזו כאגרה נוספת.

אני רוצה להוסיף עוד דוגמא אחת, אולי לא כולם מבינים. היום כל עלון, כל דף פרסומי שמפרסמים לצרכן דורש אישור אגף המזון של משרד הבריאות. יש עשרות ואולי מאות פרסומים של חברות, שהם פרסומים קטנים מאוד בהיקפם ובעלות שלהם, שדורשים את האישור מראש. אם על כל פרסום כביכול קטן כזה אנחנו ניאלץ לשלם את האגרות האלה שלא היו בעבר – הן אגרות חדשות. הרי היתה פרסומת בעבר גם שלא היתה אגרה בגינה.

תסביר לנו ברשותך על מה אתם משלמים ועל מה אתם לא משלמים. המצב הקיים.

התשלום העיקרי והגדול ביותר זה עבור הפרסום עצמו לאמצעי המדיה, כמו כל פרסומת שקיימת.
מכיוון שמדובר בתרופות ללא מרשם, בניגוד אולי לכל הפרסומות האחרות שקיימות, יש חובה עלינו, המפרסמים, להגיש את הפרסומת מראש לאישור של וועדת הרוקחות, שהם בודקים כל מילה, מאשרים או פוסלים. ואחרי שקיבלנו את האישור רק אז אנחנו יכולים לפרסם את זה.

היום, בעקבות התקנות האלה אנחנו מתבקשים לפי התקנה גם לשלם אגרה חדשה, נוספת, על עצם הגשת הבקשה לפרסומת.

אתה מעסיק אנשים במשרד הבריאות

זה היה קיים גם בעבר. אין פה שום דבר חדש.

אני מניח שהחברות ירצו גם להשתדל שאדם באמת יקנה את ה-OTC. היום, יש תקרא לזה, שלוש דרגות: אחד, מרשם רופא. דרגה שניה – זה לתרופות ללא מרשם. ההנחה אומרת שככל שהנגישות היא בבית מרקחת, מי יודע כמה יכול הפרסום לעזור.

אך מאחר וכאן זה יהיה באלף נקודות מכירה, אז הפרסומת - יכול להיות מצב שאדם רק יראה את זה, ירוץ למקום אחר מלא שמחה ויקנה. לכן כאן קבעו את כל ההוראות שאתה אמרת, שהפרסומת צריכה להיות הגונה והוגשת בנסיבות העניין, ולתת את זה לאישור משרד הבריאות שיאשר.

זה כבר היה בעבר. רוב התקנות האלה.

סעיף 17: לא יפרסם אדם תכשיר בלא מרשם אלא לאחר שקיבל... .שלא בהתאם להתוויות, באופן שיש
בו להטעות, באופן שיש בו כדי לעודד או לכוון קטינים, באופן שאינו ברור ומדויק, בצירוף אזהרות – מה הבעיה?

האגרה. כל הפרסומים האלה היו קיימים בעבר, עד היום, ללא קשר לתקנות. עד היום עמדנו בכל
המגבלות החמורות האלה. ואנחנו עומדים בהן. מדוע היום, על כל עלון שאולי אני עושה אלף עותקים ממנו אני צריך לשלם את האגרה הזו, שאולי עולה יותר מהפרסום עצמו, ואין בה שום דבר חדש.

אני באמת רוצה לשאול את אנשי משרד הבריאות:
תראה, כשאני מדבר על אגרות, בקשה לאישור לעסק הורידו – בסדר. העסק נכנס לרשימה, מכאן ואלך הוא מתחיל לראות מבוקר, יהיו בקרות, רוקחים – צריך לשלם איזו שהיא אגרה. אישור בקשה לשינוי אריזה – קודם כל פעם ראשונה, ואחר כך אם אתה משנה אז אתה צריך לשלם. אבל הוא אומר, אם אני עושה מודעה, אם אני נניח החלטתי היום שמגיע צום יום כיפור, ואדם ייקח כדור אחד אופטלגין זה יעזור לו, אז אם אני אומר – רבותיי, אני צריך לקבל ממך אישור? ואם תגיד אישור כן, אז למה אגרה? הוא אומר. אני שם מודעה אחת במעריב. תשלם עוד 1,066 שקלים של אגרה.

מדובר על תוכן הפרסומת.

לא. תוכן גמרנו. על התוכן אני לא חוזר. זה סעיף 17, ואנחנו לא חוזרים. הוא דיבר על הנושא הזה של
האגרה. אמת?

אם אפשר להוסיף לזה עוד שאלה. מה קורה כשאני בא עם אותו קמפיין שנה אחרי זה ומבקש עוד פעם
אישור, אז אני בעצם משלם את אותו מס פעמיים או שלוש או עשר לצורך העניין.

היום כשהיצרן או משווק תכשירים בא למשרד הבריאות כדי שיאשר לו פרסום לפי תקנה 28 לתקנות
הרוקחים תכשירים התשמ"ד 1986- הוא צריך לעבור את האישור המוקדם של המנהל, ויש צוות שלם שיושב ובודק את הפרסום ומאשר לו בדרך כלל לשנה לרוץ עם הקמפיין הזה. לאחר שנה, הבן אדם צריך לחזור עם הקמפיין הזה ולקבל אישור מחדש. כנ"ל פה. אנחנו מבקשים אגרה לא על כל פעם שהוא מעלה את הקמפיין לקבל אחוזים. אנחנו מאשרים אישור עקרוני לנוסח, והוא מקבל על זה אישור, והוא יכול לרוץ עם הקמפיין הזה.

כמה זמן?

לצורך העניין, אנחנו חושבים שזה צריך להיות שנתיים.

עד עכשיו מה היה?

עד עכשיו היה שנה.

אתה באיזה שהוא מקום לא מבדיל נניח בין חברה. כל הזמן אני רואה את התרופות האלה בטלביזיה –
נוירופן שאיזו ציפור עושה חור בראש, נקר. אז הם שמים את הקפסולות וזו פרסומת. גם במודעות בעתון ורדיו. ומה אתה דורש מהם? אלף ועוד. יבוא איזה יצרן קטן ויגיד: כל מה שאני רוצה זה מודעה אחת בעיתון הצופה, נניח, שתגיד שהתרופה הזאת כשרה לפסח. אתה בא ואתה אומר לו, גם כאן תיתן 1,066,. אותו אדם שמפרסם במיליון יתן 1,066, ואדם ששם מודעה חד פעמית באלף שקל או משהו דומה יקבל גם אותו סכום?

אומרים שיש כאן חוסר צדק בפרופורציה.

יש לנו סעיף בפרסום שמאפשר לדברים מאוד ספציפיים פטור מכל הסיפור הזה.

אייל דונסקי. זה מגוחך. ואתם יודעים את זה.

זה לא מגוחך. וזה מגוחך שנקים צוות לטובת חברת טבע שיבדוק לו כל תכשיר ורוצה את זה לזמן סביר,
וכאשר השוק הזה נפתח – אנחנו יושבים, רואים סרטונים.

יואל על שאלתי תענה בבקשה: עכשיו לקראת חג הפסח מפרסמת חברה ואומרת: הורים לתינוקות, אל
תהססו לקנות אקמולי, זה כשר לפסח. זה הכל. עכשיו, חברה אחרת, בשביל הנוירופן הזה כל המדינה יודעת בכל הערוצים, ומודעות בעיתון וזה – אין בית שאין בו נקר. אותו דבר, 1,076 ₪ אתה לוקח מזה ולוקח מזה אותו דבר? אז מה אתה עונה לי ב-17(ב) -

לא. זה טכני. הוא דיבר על התוכן.

פרסומת הכוללת תמונה של תכשיר בלא מרשם או אריזתו בלבד. אני נתתי דוגמא. תחשוב, לקראת סוף
יום כיפור, אתה מרגיש רע, כאב ראש, אחרי הצום, כדור אפרסמון יעזור לך. אתה כותב כאן משהו, אתה מבין? וזה בסך הכל מערכת פרסום זולה מאוד.

אנחנו לא מאפשרים לשלוח גימיקים, לשלוח מסר על ההתוויה הקלינית. אז כאב ראש, בלי שום קשר ליום
כיפור וכולי - צריך עדיין לפרסם את הנושא של ההתוויות הקליניות.

אני אומר לך, הפרסום, לצערנו הרב, שתוויות אקמול, בגלל הדרישה הרבה אחרי רעידת האדמה, התרופה
אזלה מהשוק. אנו מתנצלים , תוך 24שעות – למה זה לא פרסום? מה זה? זה פרסום, ועוד איזה פרסום. פרסום שהם אחראים ורציניים.

זה שאלה של סבירות. אם יש קמפיין פרסומי, ולא משנה אם הוא קמפיין גדול או קטן, העבודה שנעשית
במשרד הבריאות כדי לאשר אותו ולבדוק אותו היא אותה עבודה. החברות האלה רצות, והן רוצות מאתנו את התוצרים.

בוא תכניס ב17- (ב) עוד משהו שאומר שנכלל בזה גם כשר לפסח, שנכלל בזה אם פתאום המלאי אזל –
הודעות טכניות, שזה לא קמפיין. אתה מבין? תנסח משהו פה שנכניס את זה להכללה.

אני רוצה להעלות את השאלה: האם יש בעצם "ניצול" של התקנות לצורך גביית אגרה על אותם
נושאים שלא היו קיימים במשך הרבה מאוד שנים בעבר? זה אגרה חדשה, היא לא היתה קיימת.

תקנות הרוקחים התשמ"ד – 1986, המבוססות על התקנות הקודמות, ואני לא רוצה לצטט, צילמה
תמונת מצב מסוים של כך וכך פרסומות היו, וכך וכך אגרות נלקחו בגין רישום תרופות, ובתוך הרישום תרופות התגלם בפנים גם ההוצאה של הפרסום.

לימים, היתה אבולוציה, וכמות הפרסומות גדלה וגדלה, וקיבלה עוד נופך של מוסיקה וצבע, ווידאו ומה לא. והדברים האלה דורשים הרבה מאוד עבודה, ודורשים תקנים. אם ידעו האנשים כמה עולה מודעה קטנה בעיתון, מודעה של שני אינצ' עולה אלפי שקלים. אז מה נורא אם ישלמו אגרה על אותם אנשים שנותנים את זמנם בצורה מאוד אחראית, ובלוח זמנים נורמלי על מנת שיוכלו להחזיק עוד תקן?

אמר היושב ראש קודם, והוא אמר את זה בצורה מאוד ברורה: אינה דומה האגרסיביות, וסליחה על המילה שאני משתמשת, בפרסומת של תרופות שבידי הרוקח, לפרסומת שהיא בשיווק כללי. בשיווק כללי כולם עכשיו לוחמים על הצרכן שיקנה את המוצר שלהם, מעבר לעובדה שקודם הרוקח היה סוכן.

יש הרבה מאוד עבודה למשרד הבריאות, עם התקנים שיש להם.

הבעיה היא שכל מה שאת אומרת פה הוא נכון, והוא גם ראוי ותקין. אבל מבחינה ארכימדית זה לא
המקום. צריך לעשות תקנות רוקחים, פרסום, ששם יתקינו ויסדירו את כל הנושא של סוגיית הפרסום, ושם יסדירו את הנושא של שיעורי האגרות, תהיה לינאריות . מבחינה משפטית זה לא נכון. זה לא המקום לשים את זה פה.

אין בעיה בתקנות האלה שנוגעות בכל כך הרבה נקודות שיגעו גם בנושא של האגרות בגין הפרסום. יכול להיות שיותר מאוחר יעשו תקנות שיכללו את כל התרופות שנמכרות ללא מרשם רופא מחוץ לבית המרקחת, ובתוך בית המרקחת, ואז ימצאו מקום לבטל את זה.

אבל האגרות האלה לא כלולות בתרופות שאינן תרופות מרשם. אז זה יוצר פה אנומליה.

מה אנחנו עושים? איזה סעיף זה הפרסומת?

17 – 21 מתעסקים בנושא של הפרסום. בשוק חדש שהוא שוק נפתח

אני שואל: כמה זמן הוא צריך לשלם את האגרה. זה ליום? לשנה? נניח כואב לי הראש מהנוירופן הזה,
מהנקר, ואם זה אותו נקר ולא הבן שלו, ואותה תרופה ואותה אריזה - איפה כתוב שנתיים?

למה רק שנתיים? הוא לא משנה את הנוסח.

אני שואל: אם לא השתנה שום דבר, למה צריך להוסיף אגרה? הרי אף אחד לא בודק את זה.

אתה יודע מה, אני הולך אתך.

כאשר מדובר על קמפיין שאין לו שינוי, משלמים פעם אחת על בדיקתו ואפשר ללכת אתו כל עוד זה פרסומת
קבועה.

גם אם הוא הוריד מילה אחת זה פרסומת חדשה כי אני צריך לבדוק את זה מחדש.

בפרשת השבוע לפני כמה פרשיות היה הנושא של שבירת הלוחות. אומרים, למה במדינה שלנו כל
העשירים ובעלי הממון מרשים לעצמם לעשות את הכל והעניים, נבאך כלום לא . כשהוא שבר את הלוחות, אז העשירים לקחו את הדברים הגדולים. תגנוב, תנאף, תחמוד. והעניים מה נשאר להם – לא. לא. לא.

במידה והאגרות האלה כבר קיימות אנחנו יכולים להבטיח שהן לפחות ילכו למטרה טובה, אלה
שמיועדות לבקרה שילכו לבקרה, ומה שמיועד לרישום ואישור פרסומות שבאמת כולם יהיו נטו לגידול בתקנים, שגם השירות שיינתן על הפרסומות יהיה טוב יותר. כי צופים לגידול בעומס, וצריך לוודא שבאמת יהיו יותר תקנים לאשר את זה. הרי זה מקור ההוצאה.

קודם כל, אני רוצה להזכיר לכולם ובפרט לאנשי משרד הבריאות ומשרד האומר, שזה אחד הדברים
שאנחנו לא נמשיך אם לא יהיו תקנים. לא הסתפקנו במכתב, אלא אם כן אתם תכתבו שלפי התחזית, אם יגדל יגדל מספר התקנים המוקצים. אני מקווה שאתם זוכרים את זה יואל, נכון? ואם לא – אני אומר לך, אני לא אביא את זה להצבעה. אני לא רוצה לקבל הסבר. אמרתי ואני חוזר ואומר.


איך אתם תקבלו את זה זה לא משנה. יכול להיות שיש מחשבה חוקתית שאומרת: ההצמדה לא תמיד טובה. כי ההצמדה מפתה. זאת אומרת, אני אגיד את זה בדבר הכי ברור, ואחר כך נעבור לאגרה.

האם אני אגביר את משטרת התנועה לפי מספר הקנסות שניתנו? נעשה קופה. אז כל שוטר יעצור אותך וימצא לך מתחת לאדמה העיקר שיהיו עוד קנסות, העיקר שיהיו עוד משרות. אז זה ברור. אחר כך אתה אומר: אם יש חשיבה משפטית אני לא עושה בה איפה ואיפה. לכן אני מניח שהחשיבה של האוצר היתה שהאגרות יימסרו לעניין הזה. אבל לבוא ולהגיד כסף צבוע, או משהו כזה, אני לא מציע. מה גם שבאמת אני לא רוצה להגביל אותם. כי באמת יכול להיות שהם יצטרכו לחוליה הזו שהולכת ומפקחת, וצריכה להחרים ולעשות את השימועים יותר תקציב.

מחר יתברר שיש איזה משהו שאתה תעיר את תשומת ליבנו, שפתאום איזה רשת חנויות לקחה פתאום איזו תרופה שבדיוק יצאה מסל התרופות והולכת אתה בכל הכוח. תגיד, הרי זה לא חוקי. אז צריכים לעשות פעולות בעניין. אז יגידו: לא. הכסף שקיבלנו. אז יגיד האוצר: קחו מהאגרות. אז יגידו: נכון שיש לנו כסף בפרסומת, אבל זה צבוע לפרסומת, לבדיקת הפרסומת. אני לא יכול לבדוק. לכן אני לא מציע.

שני דברים: אחד, לגבי האגרות עצמן. האגרות באות לתת איזה שהוא חסם כלכלי לזה שלא יעשה דברים.
לגבי מה צריך לשלם לגבי כל שינוי זו שאלה שצריך לדון בה. יתכן שבאמת לא צריך להטיל על כל שינוי קטן סכום קבוע של 1,300 ₪ שיכול להיות שהוא גבוה מדי.

לגבי אגרות, יש אצל יואל סיכום בוועדת האגרות.

אתה יכול לכמת שינויים? מה שמר קוגן אומר, הוא אומר יותר מאתנו: הוא בא ואומר, שיכול להיות
אפילו אם כאן נאמר שמוריד מילה אחת אז לא צריך על זה אלף. השאלה ברגע שאתה פותח שינוי, איך אתה יכול להגדיר שינוי קטן.

לגבי האם האגרות מתקצבות תקנים. אין אגרות ייעודיות יותר, ולכן כל האגרות שנגבות, כל אגרות
כלשהן, גם באופטומטריה, נכנסות למדינה. הסיכום שיש אצל יואל ליפשיץ מאותה ועדת אגרות שישבה, אומרים שהכסף ייכנס לקופת המדינה והאגף שיעסוק בכל העניין של בדיקת הפרסומות יתוקצב בסיכום עם אגף התקציבים. זה לא אחד לאחד. זה לא כסף צבוע. תיבדק הנחיצות והצורך של אותה מחלקה שעובדת, כמה תקנים צריכים להיות שם, ובמשא ומתן עם משרד הבריאות אנחנו נתקצב את זה בהתאם.

זה לא משא ומתן. מה שנתתם שלושה על התקן הזה, ובמידה וזה יגדל, יתוקצב כוח אדם נוסף. אם לא יהיה מכתב כזה – התקנות לא.... יהיה כתוב כשנגיע לתקנות שתהיה העברה מיוחדת. תראה את התהליך. אני רוצה לראות כאן התחייבות בכתב לוועדה.

לגבי בקשה לשינוי אריזה או עלון לצרכן, אני רוצה שלפחות שיגדירו פה שלצורך האישור הבסיסי, כאשר
תכשיר עובר מהסטטוס של היום לסטטוס של יציאה החוצה למדפים. כי מה שקורה שיש לנו הרבה שינויים שנובעים מכל מיני סיבות טכניות: למשל, אני צריך לשנות אתר ייצור. אני מקבל הנחייה ממשרד הבריאות להוסיף איזה משפט, להוריד איזה משפט, שכל הדברים האלה לא יחויבו באגרה מחודשת, כי אחרת אין לזה סוף.
משרד הבריאות עצמו יוזם הרבה מאוד שינויים.

אתה מערבב פה שמחה בשמחה. יש תקנות אגרות ששם מופיע כל נושא רישום תכשירים, כאשר הרישום
הבסיסי אתה משלם בסיבות 5,000 ₪, אם אני לא טועה, וכל שינוי מסוים 1,300 ויש שינויים מסוימים שלא משלמים עליהם כלום.

פה לא מדובר על השינויים האלה. פה מדובר על שינויים שקשורים לצורך שיווק תכשירים, או יותר נכון אריזות של תכשירים ללא מרשם מחוץ לבתי מרקחת. זה הכל.

הוא שואל אותך, אם הבנתי נכון את שאלתו, ותקן אותי אם לא הבנתי, שאם מחר לדוגמא הם העבירו
את אותו דבר, הנקר אותו הנקר והכל אותו דבר, אבל מקום הייצור, מיוצר על ידי תעשיות טבע בכרמיאל. והם העבירו רק את הייצור לתעשיות טבע בפתח תקווה . האם זה נקרא אישור או בקשה לשינוי אריזה ועלון לצרכן וזה עוד 1,348 ₪.

השאלה היתה חלק מהשינויים היו ישנים וחלק לא. השאלה היתה אחרת, אם הבנתי אותה נכון.

מה זה חלק ראשונים וחלק לא?

יש שינויים כמו לשנות אתר ייצור. זה לא רק לשנות את הכתובת, אלא מעבירים את המכונות ממקום
אחד למקום אחר, ואז צריכים לבדוק גם את האיכות. אני רק מסבירה מה הכוונה. היום תכשיר מסוים עובר להיות שיווק כללי מחוץ לבתי המרקחת. על כך אין עוררין, כולם מבינים שצריך לשלם אגרה. מחר משרד הבריאות החליט שכל תכשירי פרצטמול, אקמול וכולי, צריך להוסיף איזה שהוא משפט. מבקש עובדיה שבמקרה הזה לא יידרשו לשלם עוד פעם את אגרת השינוי. כי איך שזה כתוב כאן זה לא ברור לחלוטין שהכוונה תשלום האגרה רק בעת שינוי המעמד בעת שינוי לתרופה ללא מירשם.
דעתי שהם צודקים.

אמר נציג האוצר בצדק שנתנו את האגרות כדי ליצור חסם מינימלי כדי שבכל אופן יכניס רק עסקים עם
מחזור ועם פעילות מסוימת למסחר. אגרה פעם בחמש שנים של אלף שקלים זה מאתים שקל לשנה, היא נמוכה מדי, ואני חושב שגם חלק מבעלי העסקים האחרים מסכימים אתי. כי אנחנו באמת רוצים שעסק שמאתים שקל לשנה יהיה חסם בשבילו לא ימכור תרופות.

לדעתי, אפשר להגדיל את האגרה הזאת. אני הייתי עושה אותה שנתית. אבל אם לא
רוצים לקפוץ מדרגה כזו לפחות מכפיל אותה או מכפיל אותה פעמים וחצי, מכיוון שהמטרה היא באמת שעסקים שימכרו ארבעה אקמולים בחודש לא יחזיקו אותם על המדף, כי שם לא תהיה תחלופה מספיקה.

מה דעתכם? מה אתם אומרים? למה אתם מתנגדים?

צריך שיהיה ברור שכל הסיפור פה בסופו של דבר יימדד בפרמטרים כלכליים. העסקה הזאת או שתהיה
כדאית למקום ולכן הוא יחזיק אותה, או שלא תהיה כדאית והוא לא יחזיק אותה. לרפד אותה בכל מיני אגרות שאני לא רואה את בתי המרקחת לוקחים על עצמם כל מיני אגרות או תוספות לתשלום לכל מיני רשיונות, מכירו של הרוקח. אתה מאוד נחמד כשמדובר באגרות לצדדים שלישיים, אתה פחות נחמד כשמדובר באגרות עליך.

אם אתה מוכן ללכת גם על כך שיכפילו או ישלשו את האגרות על בית המרקחת אז זה בסדר. אבל אין פה שום היגיון. מנסים פה הרי באיצטלא של כל מיני טענות רק להכביד על כל האנשים שרוצים לשחק במשחק הזה. ולכן זה לא הגיוני ולא ענייני.

עו"ד אליעד, תענה לי רגע: אני רוצה להבין: זאת אומרת אנחנו באים ואומרים: בשביל זה אנחנו
קיימים כאן חברי הכנסת. הם רוצים שכל אחד ייתן מיליון שקל. לא משנה. רק במידת הסבירות וההיגיון. בוא נדבר רגע: כל האגרות חוץ מהאגרה הזאת לא מוטלות על המקום האחר. הבקשה לאישור של המנהל לפרסומת זה בדרך כלל תעשה חברת טבע.

לא, מה פתאום?

; מה, מקום אחר יעשה?

אני מדבר על רשתות. רשתות לא יצטרכו לקחת על עצמן את אגרות הפרסום?

; מה פתאום? מה, רשת סטימצקי תעשה פרסומת לתרופה? אם באמת החלטת על פרסום, הרי סרט אחד
בטלביזיה או מודעה בעיתון עולה שלושים ארבעים אלף שקל בעיתון. ואם זה קבוע כבר פטרנו אותך. רק פעם אחת. אז אם זה לא קבוע – אתה משלם שלושים ואחד אלף. אין לי ספק שהסוכן שלך ייקח את זה בעמלה שלו ובמכרז שתעשה לפרסום מי חותם.

לכן, בפרסום באופן עקרוני זה לא יהיה התפקיד שלכם. ודאי לא אישור בקשה לאישור אריזה. אז התפקיד היחיד שמשלמים אגרה יהיה פעם ראשונה, פעם בחמש שנים לאישור לעסק אחר. עכשיו, מה הם אומרים? הרי אנחנו רוצים שלא כל רוכל יעסוק בזה. אז הוא בא ואומר: אם רוכל מוכן להשקיע בעניין ולהגיד, זה שווה לי לבוא ולהיכנס לעניין, סימן שיש לו מחזור, שיש לו כמות שהוא ימכור. ימכור אקמול כל יום, או משהו כזה. אז הוא יתן אגרה. עכשיו, מה גובה האגרה הסביר שזה הופך אותה לחסם הכלכלי, כמו שהכלכלנים אומרים. הוא אומר לך: זה מאה שקל לחודש. תן לי אגרה של מאה שקל לחודש. אתה אומר חמש עשרה שקל לחודש. אז הוא אומר לך, חמש עשרה שקל לחודש זה צחוק, כי בתרופה אחת אולי הוא מרוויח חמש עשרה שקל. רק הוא מוכר קופסה של הדבר הזה עם הנקר יש לו כבר חמש עשרה שקל בראשונה. אז הוא אומר לך: אם אתה רוצה שהוא ימכור עשרה נקרים, ושלושים אקמולים, ואופטלגין אחד ועוד אני יודע מה, וולטרן הזכרתי? אז תן לו לפחות מאה שקל לחודש. זה אלף מאתיים לשנה. ואתה בא ואתה אומר לא. אלף מאתיים לחמש שנים.

יכול להיות שדווקא אנחנו לא רוצים ליצור מצב שרק בחנויות או ברשתות הגדולות בן אדם יקנה את
האקמול, ואולי אנחנו פותחים את השוק גם כדי שבכל מכולת תהיה אפשרות לקנות אותו אקמול או דקסמול או אופטלגין. ואז במכולת שכונתית הקטנה, הוא לא ימכור אלף בחודש, ואז לא יגיע לאותם שלוש מאות או ארבע מאות שקל לחודש אגרה.

אלף, מה שקורה לוקחים פה את נטל ההכבדה ומגלגלים אותו לכתפי אותו בעל עסק אחר, כי זה הפך
כבר להיות אידיאולוגיה. כמה שנכביד עליהם יותר, כך יהיה להם פחות כלכלי לנהל את התהליך הזה, וזה לכל רוחב החזית. פתאום האגרות הפכו פה להיות אידיאולוגיה, והן חלק מאיזה שהוא ניסיון להעביר את נטל ההכבדה על המוכר. אני מדבר בשקלים.

עכשיו, מה קורה פה למעשה? יש פה הטלה של מסים עקיפים על כל התהליך הזה, ששוב יוצרים איזה בעיה קשה לאותם עסקים. הרי לבעל בית המרקחת שיצטרך למכור את אותה תרופה בסופו של יום, הוא לא יזכה לאותם מסים עקיפים על אותה תרופה. וזה מה שקורה פה. מחילים פה מסים עקיפים, שהם מסים אסורים, וזה מה שעושה פה בסופו של דבר כל התהליך הזה.

מעבר לזה, יש כאן פגיעה ישירה בחופש העיסוק. זה מה שעושים פה. זו פגיעה בחופש העיסוק. המס הזה שיוצר בהחלט הכבדה על כתפי העוסק אלף פוגע בחופש העיסוק שלו, בית גם צריך להבין דבר אחד: הרי המס לא ישולם מכיסו. הוא יגולגל לצרכן. בסופו של דבר מי שישלם את זה זה ה-END USSER . אם זה מה שאתם רוצים אפשר להעלות את זה עד אין קץ. עובדה שמנסים לקחת פה אגרות ולהפוך אותן לאיזו שהיא סנקציה עונשית, היא לא מתקבלת. וזה מה שקורה.

האגרה צריכה להיות רציונלית.

אני רוצה להגיד שני דברים: בוא רגע נחזור לרציונל שאני חושב שהביא את המחוקק לחוקק את החוק
הזה. בא המחוקק ואמר, רגע, אנחנו רוצים לפתוח את השוק הזה. לפתוח אותו זה לפתוח אותו כמה שיותר רחב. ופה מנסים בעצם לצמצם. וזה לגיטימי.

הדבר השני שאני רוצה להגיד, לפני מספר שבועות נדרש בית המשפט העליון לסוגיה של מהו אם אני לא טועה, רמת החיים הסבירה שאדם יכול לחיות בה, או משהו כזה. וגם בית המשפט אמר – ואני רוצה לתת לזה השלכה לאגרה הזאת. אלף שקל זה נמוך, אלפיים זה גבוה, אלף מאתים שלושים ושתים זה בסדר? איך מגיעים לכך? איך מגיעים למספר הנכון? הרי תמיד יגידו חמש עשרה שקל זה מעט אבל שלושים זה הרבה. אני סומך על התמחור, שמשרד הבריאות בא לאשר את הדברים האלה תמחר את זה כמו שצריך. ישבו על זה אנשי משרד הבריאות.

לא, לא. תקשיב רגע. בשביל זה אנחנו חותמת גומי, לא צריך לתמחר אותנו בכלל. בשביל זה יושבת כאן הוועדה, והיא בודקת את כל הדברים האלה. והראייה, שאנחנו מקלים. הנה, עכשיו הקילונו בנושא של הפרסום. פתאום זה החזקים? קודם אמרת שהרשתות. אז הנה הלכנו על ההיגיון: למה באמת? אם זה אותה פרסומת, ולא השתנה כלום – זה לא עניין של להקל, אף שברור שזה מקל – אתם מסתכלים על הכל סביב הגרוש.

ואני אומר לכם, לא. בואו נלך על ההיגיון. אז ההיגיון אומר שאותה פרסומת – מה אני צריך, סתם לקנוס? אני מסביר לך למה הקלנו שם. לא הקלנו כדי להקל עליהם. טבע לא צריכה להיות מוקלת על ידי, והוא אמר שיש עוד כמה חברות. אף חברת תרופות לא תיפגע.

אבל ההיגיון. אותה פרסומת, אותו נקר = מה הוא השתנה? הוא אוכל את התרופה? הוא לא השתנה. אבל אם משאירים אותו באותה תרופה לא יעילה, עשר שנים הוא ממשיך לאכול את התרופה וממשיך לנקר, לא שותק, לא כלום – אז זה בעיה שלהם. אז בשביל זה עוד ישלמו כסף? לכן זה ההיגיון אומר. לא לשנות פרסומת. אם הוא היה נותן לי כאן שיטה לכמת שינוי קטן, כמו שאומר כאן פרופ' אלדד, יכול להיות לא.

תראה, כאן יודעים פחות או יותר בינינו את המחירים הנהוגים במדינה. ופחות או יותר הרעיון אומר שני דברים: אחד אומר שיהיו הרבה נקודות מכירה, זה נוח לצרכן, ובית, תבוא תחרות. וחוץ מזה אנחנו פתוחים כאן לרשת שפונה אלינו כמו רשת סטימצקי? עוד לא החלטנו כן או לא. זה לא שאנחנו מצמצמים. אנחנו רוצים להרחיב את העניין. מבחינתי, אם יוכח כאן – נרחיב.

יכול להיות הפוך , שמחר רשת ילו תגיד תיכנס אלי, אתה מקבל את הנקר בעשרים שקל, וסטימצקי יגיד קנית ספר, קיבלת נקר בחמישה עשר שקל. אסור להתנות. בסדר. קיבלת נקר עצמאי בחמישה עשר. יצרפו את זה יחד בכריכה - הספר והתרופה. כל הדברים האלה שייכים לעניין הזה של ההיגיון.

עכשיו הם באים ואומרים לך דבר כזה: ועם זה תתמודד, אל תתמודד עם המחיר: הוא אומר לך: בתרופות צריך מחזור גדול. נכון. גם במסטיקים. אבל מסטיק מקולקל שעבר זמנו גם בזה צריך יש כאן שלושה חודשים. כל דבר. אבל תרופות שעבר זמנן מביאות נזק פי כמה יותר מכל דבר אחר. תן לי לדבר. אתה לא שומע לי. אתם תקועים במשהו, ואתם לא מוכנים לשמוע שום קונצפציה אחרת. הוא בא ואומר: ברור שיש פיקוח, וברור שאתה צריך לראות מה שעבר זמנו ולזרוק, ואף על פי כן הוא אומר, לא תמיד בודקים את זה ולא תמיד שמים לב, ותמיד יש תקלות. וגם אם הוא מגיע לרגע האחרון זה לא טוב.

לכן הוא בא ואומר לך, אני רוצה מחזור סביר. אם יש לי תרופות שתקועות שם באבק חמישים שנה ואף אחד לא נוגע - לא טוב. איך אני יוצר סביר? הוא אומר: האדם ייצור סביר אם ימכור בחודש שלושים קופסאות. סתם אני אומר שלושים. יכול להיות שיש לו ארבעים. אבל שימכור כמה עשרות קופסאות. הוא אומר: איזה אדם ייכנס לזה? רק אדם שיודע שהוא מרוויח, ולכן הוא שם חסם כלכלי שאומר מאה שקל לחודש, ועל המאה שקל לחודש עוד תרוויח. אז אתה אומר: חמישה עשר שקל לחודש.

החסמים הכלכליים הם כל כך כבדים גם ככה. אתה שוכח שהוא משלם אגרת רישוי עסקים, הוא משלם
אגרות בנייה, הוא משלם את החמישים אחוז מס הכנסה שלו, לבן אדם לא נשאר מה להרוויח.

אז החמש עשרה שקל האלה?

כן, החמש עשרה שקל האלה. כן. זה עוד אגורה פה, עוד אגורה. בשביל זה כבודו, לכן שישים אחוז מהשוק
זה שוק שחור בכלל. מרוב שמכבידים פה על בן אדם ומטילים עליו עוד מסים, ומסים עקיפים ומסים ישירים, בסופו של דבר לא נשאר להרוויח שום דבר. וזה ההיגיון פה. אין פה היגיון. יש פה ניסיון להעביר את ההכבדה על כתפי העסק.

אני לא אקשה. אם שר הבריאות, זה מה שהוא נתן, אני לא אהיה יותר רשע ממנו. אני מציע גם לנו לחברי
הכנסת. אתם שמעתם פה את הרעיון. אתם תחזרו לוועדת האגרות. אם וועדת האגרות תחשוב לתת – תביאו לכאן. כרגע זה מה שמביאים. שמעתם את השיקולים. השיקולים אומרים שחמש שנים אלף שבעים ושש זה לא מספיק להוות מה שקרה כאן נציג האוצר "חסם כלכלי" יעיל.

אז תלך לוועדת האגרות ותחליף אותנו.

אז נשאיר את זה כך. אני לא יכול להיות יותר מחמיר מכבוד השר.

סעיף 27: סייג לתחולה: מה זה אומר?

יש תקנות הרוקחים תנאי פתיחה וניהול של בתי מרקחת וחדרי תרופות. אז יש הוראות פה שאין צורך
שיחזרו על עצמן בבית מרקחת, ואין טעם שיחזרו על עצמן בחדרי התרופות.

שהם כבר חלים.

רבותיי, הרי לא נחזור כאן על הכל. אם יש הערות לסעיף 27 ומישהו רוצה להסב את תשומת לבנו – בבקשה.

הוראות של בתי מרקחת חלות גם על חדרי תרופות למעט גודל.

ברגע שאנחנו היתרנו את חדרי תרופות, אז הוספנו סייגים. זה לטובה. בואו נסתכל על תקנות 2,4,5,7,9,16,24 – שלא יחולו על בית מרקחת. הרי
אני חשבתי שיש OTC בבתי מרקחת. פה הסבירו לי שהיום אין OTC בבתי מרקחת. אז גם בתי מרקחת יעמידו OTC.

סעיף 28: תקנות אלה באות להוסיף על כל דין ולא לגרוע ממנו.
סעיף 29: תחילתן של תקנות אלו 6 חודשים מיום פרסומן.

עד כאן אושר. יפה. אז אני שואל: בקווים האלה שאנחנו אישרנו, אני כבר אומר על דעת חברי הכנסת, אנחנו מאשרים. יש לנו שני מחזורים. מחזור אחד את כל מה שהשארנו בצד, ואנחנו נתחיל לדון בהם מהישיבה הבאה, ואני מניח שנגמור אותם בישיבה אחת ברשותכם, ואז בישיבה הבאה נדון ברשימה. אפשר לראות שתי ישיבות, ואם ירצה השם, נברך על המוגמר.

אם יש למישהו הערות לקראת שתי הישיבות האלה יעביר לנו בכתב.

האם אפשר לקבל בצורה כלשהי בכתב? את הנוסח העדכני המתוקן אחרי כל התיקונים

אצל היועץ המשפטי. היא עובדת על זה עכשיו. יהיו גם המסגרות מה עוד צריך להחליט.

כל מה שמופיע בבולד זה דברים שהוספו או תוקנו בעקבות הערות. אני מבקשת מכל הנוכחים לפני
הישיבה הבאה, זאת אומרת לא חמש דקות לפני, אלא הרבה לפני, אם יש דברים נוספים שאתם לא רואים את זה כאן ב"בולד" שחברי הכנסת החליטו על שיביאו שהועלתה הצעה שלא נדחתה על הסף, וצריכה לבוא לידי ביטוי, אני מבקשת שזה יועבר אלינו בכתב מבעוד מועד.

אפשר לסיים בישיבה אחת?

אני לא אומר שלא, שאף אחד לא יבוא בטענה. בדרך כלל הישיבות שלנו אתם רואים שנה שעה וחצי. אני
לא אומר שלא. אני לא מבטיח גם שנגמור בישיבה אחת אם נתקע בנושא אחד שעה.

הגבלת כמות.

אני אכניס הערה.

כן. כן. זה היה כל הזמן. זה נושא לסיבוב שני. אנחנו עוברים לתוספות. התוספת הראשונה – התווית – יש
מחלוקת. ולכן זה עובר לסיבוב השני לישיבה הבאה.

תוספת שניה – תבנית סימון אריזת תכשיר בלא מרשם. מה יהיה חייב להיות על הקופסה. נכון? אנחנו אמרנו, על פי התקנות אתם ציינתם זה כבר עם כל השינויים.

מידע אודות התרופה – שם התכשיר, בשלוש שפות, בארבע שפות, פעילות מה מרכיב פעיל. נניח שם התכשיר אקמול. פעילות – מטרות שימוש, חום וכאבים. זהירות. אין להשתמש זה תאריך, או אין להשתמש זה נשים בהריון. אזהרה: שאל את הרופא או את הרוקח וכו'.

צריך לשנות את הניסוח. אני לא משתמש בילדים.

זה דוגמה. כל תכשיר ושלו. לא נתעכב על התוכן.

יואל, לא מורידים לך את זה. הם מתכוונים שהביטוי שימוש בילדים הוא שימוש באלימות כלפי ילדים.
הריון והנקה, צריך להתייעץ. הוראות שימוש – יהיו פה? מידע נוסף – אם צריך.
מרכיבים לא פעילים, הרחק מילדים.

אדוני היו"ר, אני רוצה להזכיר את הדיון שהיה פה בעניין הכשרות. למיטב זכרוני אנחנו לא קבענו
שאנחנו מכניסים את הדבר הזה, ופה אני רואה שזה כן נמצא.

אני הרי קיבלתי את דעתך, שאתה אמרת: מי שרוצה יכניס ומי שרוצה לא יכניס. אז תאר לך שאני רוצה.
יבוא משרד הבריאות ויגיד, לא, זה לא מקום. אז לכן כתוב לפי העניין, ברשות.

בדיוק. אני רוצה שיהיה איפה שהוא הסבר של הדבר הזה ואז זה יהיה ברור. כי אחרת זה לא מובן לא יצרן.
אני למדתי פה שאקמול, דקסמול ואופטלגין הם אותה תרופה. רק היצרנים שונים.
נכון?

נכון.

אז אחד מהם שילם אלף שקל אגרה, והוציא לשוק את אחת מהתרופות עם תווית הכשרות. למחרת מה
קורה? בא קונה לחנות או לבית מרקחת ורואה שתי תרופות זהות לחלוטין, אחד עם כתוב ושניה לא. האם אתם לא רואים בעיה?

חבר הכנסת יאסינוב, אתה לא יכול לאחוז את החבל משני קצותיו. אני מלכתחילה באתי לקראתך. אבל
אם אתה בא לקראתי אני אשמח מאוד. הנושא קיים, ויש ציבור שדורש את זה. אז עכשיו השאלה היא כזו: אם אתה בא ואתה אומר אני מחייב את כולם, ולכתוב בכל אחד שלא תצא תרופה בלי כשרות, אני נסוגותי. קיבלתי את עמדתך שאם בא יצרן ורוצה, ומשרד הבריאות מאשר לו – הוא יאשר לו. נניח שבא יצרן ורוצה לכתוב התרופה נוסתה בשלוש מדינות, ומופיעה בג'ורנל מדעי רפואי. זה לא יאשרו לו. לא כל דבר שהיצרן רוצה מאושר. אז כשרות קיבלתי. רק אם הוא רוצה. מה שאתה ביקשת. אז לכן זה כתוב.

הרוקחים מקבלים רשימות של תרופות כשרות ולא כשרות. העניין הזה מאוד רגיש.

אני מבקש להעיר הערה בנקודה הזו. היתה ישיבה של וועדת התרופות בענייני כשרות לפסח שדנה בנושא
תרופות כשרות לפסח. יצאה רשימה של תרופות.

למה לא מביאים את זה לוועדה שלנו?

הרשימה מחולקת חינם. באותה ישיבה השתתפו הרבנים הראשיים יחד עם רבני קופת חולים, והעלינו
את הנושא של תרופות או לא כשרות. הרבנים הקימו וועדה שתדון בנושא על כל ההיבטים הכשרותיים, הלכתיים, כלכליים. כל ההשלכות שיהיו מהנושא הזה.

מה שהוחלט באותה ישיבה שנכון לעכשיו, זה תרופות שיוצאות ומחלקים אותן עם מרשם של רופא, לא צריך לציין את נושא הכשרות. תרופות שמוכרים אותן בצורה חופשית, כדאי ורצוי לציין. בלא מרשם. ההשלכה שתהיה, אני מבקש היות וחבר הכנסת העלה את הנקודה הזאת, היות ותרופות ימכרו בשוק החופשי או ברשתות השיווק אנחנו נכנסים לבעיה שציינתי אותה בישיבה הקודמת – רשתות שיווק הן תחת השגחה עם תעודה. זאת אומרת, כל מה שנמכר בהן זה כשר. ברגע שיתחילו למכור דברים ללא כשרות, אז זה תוספות וכל מיני דברים של מזון, אז היום זה בתרופות בלא מרשם, אחר כך ויטמינים, אחר כך כל מיני דברים כאלה, אנחנו בבעיה. ואני, מחובתי, לציין את הנקודה הזאת, על מנת שלא יבואו ויגידו אחר כך ברשתות השיווק שלא נותנים לנו תחרות הוגנת.

הרב סבג, ואף על פי כן, אנחנו כאן קבענו לפחות בגלגול הזה, שזה בהתנדבות. מי שרוצה יציין. אתם
גם יכולים ואף אחד לא מונע מכם, כמו שאתה מוציא חוברת, מחר הרבנות הראשית תוציא ספרון ותגיד אלה התרופות הכשרות ואלה לא.

אדם דתי שנכנס לבית מרקחת בפסח, יש לו זכות לדעת אם התרופה כשרה או לא כשרה. כלומר, זה לא
לוקסוס שהוא רוצה. הוא רוצה תרופה. כואב לו הראש. אתה לא יכול להגיד לו אני לא יודע. זכותו לדעת אם התרופה כשרה או לא. זה לא כמו יין אפילו. זה לא כמו משהו אחר.

אם תאשרו או נאשר מה שדובר כאן, אנחנו בעצם מפלים את הציבור הדתי או הציבור החילוני שאינו
רוצה לקחת לא כשר. אנחנו לא נחזיק על המדפים. לא כל הרשתות, לא יוכלו להחזיק. כי ברגע שאתה מסמן כשר, אף אחד לא יוכל להגיד אם השני כשר או לא כשר, וההתנדבות בעצם פוסלת את כל אותן הרשתות. כי אם בעצם אתה יודע שאקמול טבע יכתבו כשר. יכול להיות שספקים אחרים לא יכתבו. אנחנו את כל השאר לא נחזיק על המדפים. אז בעצם אין פה תחרות.

הם יביאו, אבל בגלל שמישהו לא התנדב לשים את הכשרות על האריזה, הם יבואו ויורידו את הכשרות
מהרשת. אתה מבין? הם יגידו, זה תמכרו וזה לא.

מה אתה רוצה, שאני לא אדע אם זה כשר או לא?

אני לא מתנגד, אבל אני רואה משהו אחר. הבעיה כרגע היא אחרת. לא יתנו למכור לאלה שלא ירצו
לשים את הכשרות.

תקשיב לי רגע אחד. קודם כל, מה הפתרון?

הפתרון והוא בעיני טוב שאני מציע, זה מכתב מהרבנות הראשית וממחלקת הכשרות של הרבנות,
שבו הרבנות תודיע שאותה רשת שתמכור גם תרופות אלה בלי תווית הכשרות לא תיפגע, והתעודת כשרות שלה לא תבוטל. זה הפתרון. אם הם מוכנים לזה. אני רוצה מכתב שיגיע לוועדה.

זה לא יגיע לוועדה. אתה לא יכול להכריח אותם. כאן אנחנו באים ונכנסים לנושא שאתה חייב לתת את
האינפורמציה לאדם. כמו שאתה נותן לו את זה בשפה הרוסית.

למה לא לתת את זה גם בתרופות מרשם?

אני מסביר לך את הבעיה ההלכתית קודם. ברגע שרופא רושם לך, יש הלכה. ההלכה היא לא נייר. ברגע
שרופא אומר לך זאת הרופא שאתה צריך, באותו רגע כאילו הפך אותה לכשר. ועל זה יכול להיות שהוא אומר לך שאתה צריך תרופה שאם אתה אוכל אותה על סוכרייה אז היא לא כשרה. כשרופא אומר לך שאתה צריך את הדבר, הוא בזה הפך לכשר. לכן בא הציבור שומר הכשרות ואומר: תרופות מרשם לא שייך כשרות. הרופא הפך אותן לכשרות לצורך העניין.

לעומת זאת, עכשיו יש לי נדודי שינה. קראתי פסק דין שלך, קיבלתי כאב ראש, אני לא יכול להירדם. אני אומר לרעייתי שעוד לא הגיעה הביתה, תיכנסי בלי רופא לחנות ילו ותביאי לי משם תרופה שמיישנת. זה מרצוני. זה לא רופא. גם אם אני לא אישן שום דבר לא יקרה. וזה לא פיקוח נפש. לכן, כמו שהיא קונה לי מחר את הקפה הזה, היא גם רוצה לראות שיהיה כשר.

לכן, לדוגמא, ילו. אתה מיצג את ילו. הנושא של הגברת בכלל לא יעלה עליה. בגלל שילו מחזיקה כשר, לא כשר, אין לה תעודת כשרות בכלל. פתוחה בשבת. מה שתרצו תחזיקו. סטימצקי – אין לו שום בעיה. אז אני בא ואומר לך: כל הרשתות שכאן באות, כולל בתי מרקחת, אין להן תעודת כשרות. סופרפרם – אין לו תעודת כשרות.בכלל לא תהיה בעיה.

עכשיו, יש כמה חנויות שמוכרות מזון. יש חנויות כמו שופרסל, כמו הדברים האלה, שהן הולכות לרבנות ומבקשות תעודת כשרות. אומר לך נציג הרבנות את האמת: אני לא אוכל. אבל בכל זאת אני כן רוצה לתת אפשרות לסופרסל לקנות לי תרופות, אז אני אומר: יש כאן תרופות שיהיו כשרות, ואז אדם כמו שהוא קונה אבקת תירס והוא רואה כשר, יהיה על התרופה כשר.

אז אני נותן את זה באופן ליברלי ואומר: מי שירצה ישתמש בזה ומי שלא רוצה לא ישתמש בזה. מה יכול להיות יותר ליברלי. אלא מה אתה אומר; לא, אתה אדם דתי. אני מונע ממך את האינפורמציה. אני לא אתן לך בשום מקום לדעת אם זה כשר או לא.

לא, אני אומר הפוך. שאני חושב שאם הולכים פה על כשרות היא לא צריכה להיות דיפרנציאלית. היא
צריכה להיות גם על תרופות מרשם וגם על תרופות ללא מרשם.

אני לא הולך על זה לעשות דיון. עזוב. אל תדבר ככה לחבר כנסת. אני מזהיר אותך. הדדי מותר. יש לך
תלונה- יש ועדת אתיקה. אתה בא כאן לועדה – תכבד את חברי הכנסת. לא משנה איך הוא מדבר.

קודם כל, אני חושב שצריכים להשליך את זה לתרופות ללא מרשם שהן לא יוצאות מהרשימה,
ונמצאות בתוך בתי המרקחת. זאת אומרת, שאם אנחנו מחילים פה איזה שהוא קטע של כשרות לגבי תרופות ללא מרשם שיוצאות למכירה כללית, צריך להחיל את אותו היגיון גם לתרופות ללא מרשם שנשארות בתוך בתי המרקחת. זה אחד.

שוב, כשאנחנו מדברים בראייה של מה היה רצון המחוקק. בעצם, אותו נושא שבאה הרבנות ואומרת שיהיו תרופות שאם לא יהיה עליהן כשרות אנחנו בעצם לא נאשר לאותה נקודת מכירה, שהיא כשרה – אם הרבנות תבוא ותגיד את זה, ששוב, לצערנו ולא בגלל שאנחנו רוצים, כי אנחנו באמת רוצים לתת לאותו ציבור שמעוניין לראות אם זה כשר או לא כשר את היכולת לקרוא את זה .

אבל בדרך עקיפה, אנחנו מעקרים את החוק הזה מתוכן. כי מה אנחנו בעצם עושים? אנחנו לוקחים ארבעה מאות וחמישים נקודות מכירה, ופה עיקר המכר במדינת ישראל, שההיגיון הכלכלי מאחורי הוצאה של תרופות ללא מרשם למכירה שלא בבתי מרקחת היה שזה יהיה בתוך רשתות השיווק, ומעקרים את זה בדרך עקיפה מתוכן. עכשיו, זאת לא היתה הכוונה.

ההערה שלי, היום אתה לא יודע מה כשר או לא כשר. ברגע שאתה תדע שאותו מנקר או אופטלגין או ניורופן
הוא לא כשר, אתה כבר לא תקנה אותו לא בבית מרקחת ולא באף מקום אחר.

מה הבעיה? אז תהפכו אותו לכשר. תשנו את המרכיבים. מה הבעיה? רבותיי, אתם לא יכולים
למנוע מאנשים שרוצים כשר. מה קורה כאן? הרי אל תגזימו. אז תחזיקי תרופות
כשרות. אם באמת הרבנות, אחרי שנגמור את הוועדה, תגיד – הרי הם אומרים לך
שמבחינה הגותית זה לא יעזור אם כאן נחליט או לא נחליט. הם יאסרו על בתי המרקחת שלך להחזיק תרופות בלי תעודה. אם הם מגיעים לאותה מסקנה שהוא אמר כאן – אז מה את מרוויחה? או שזה יחייב את חברת טבע לכתוב כשר, ולהוציא מרכיבים לא כשרים. מה הבעיה?

אני חוזר ואומר: אדם ששומר כשרות, חייבים לתת לו את האינפורמציה הזו. אתה לא יכול למנוע מהרבנות לבוא ולהגיד: יש לאדם שתי אפשרויות. אני נכנס לסופרמרקט: יש לי שתי אפשרויות. אני שומר כשרות דרך אגב. או לעבור מדוכן לדוכן, וכל דבר שאני מכניס לעגלה הזאת, להסתכל אם הוא כשר או לא, וככה להסתכל שלוש פעמים. אפשרות שניה – בכניסה יש תעודה של הרבנות. בתעודה של הרבנות כתוב המקום הזה כשר, בהשגחת הרב יעקובוביץ. וזה מספיק לי. ואני הולך ושם הכל בעגלה, כל מה שבא וכל מה שכרטיס האשראי יכול לכסות. זה מה שאני עושה. לכן זה מה שקיים היום במדינה.

למה מעניין אותך רק תרופות? מחר חברת שופרסל תרצה להכניס ממתקים, לטובת הילדים שרוצים עכשיו לקראת חג הפסח, גמרו להגיד מה נשתנה, רוצים לתת לו ממתק מתנה. היא לא יכולה להכניס דברים ללא תעודת כשרות. או. קיי? לכן, מה זה משנה. אתה לא יכול למנוע מאדם שיידע אם זה כשר או לא.

לכן יהיה מצב שבדרך כלל החברות שהן מפיצות OTC הרשות בידן. הן יכולות להסתפק בכל נקודות המכירה שאינן מקבלות תעודות כשרות. זאת אומרת, אם אני מסתכל על מה שדיברנו כאן, אז באמת כל נקודת המכירה של סטימצקי וכל נקודות המכירה של ילו וכל נקודות המכירה של כל מקום אחר, נניח, אין לנו היום תעודות כשרות. ושם אם הם ירצו להכניס OTC יכניסו את כל הOTC שיהיה ברשימה. לגבי המקומות, אם הרבנות תבוא ותגיד, אני לא יכולה לתת תעודת כשרות, המקומות האלה יכניסו רק דבר שיהיה כתוב עליו כשר.

עכשיו, זה יביא לאחד משני הדברים: או שבמקומות האלה, אותם עשרים וחמישה בתי מרקחת, אם רוב הדברים לא יהיו כשרים הם לא ישימו OTC, ואני לא מקבל את העניין של בלי מרשם וזה, כי הרוקח יכול להגיד, זה ההבדל. אם אני בא לרוקח ושואל: תגיד, האם אקמולי זה כשר או לא? לוקח הרוקח, במקרה הכי גרוע מתקשר לחברה, עונים לו ג'לטין הוא יודע מה זה, עונים לו זה הוא יודע מה זה, הוא עונה לי: יש כאן מרכיבים לא כשרים. אבל בילו אף אחד לא יענה לי, כי המתדלק יענה לי שבקושי אני יודע להבדיל בין 95 ל-98 אוקטן, ואתה שואל אותי אם התרופה כשרה או לא. וגם בסטימצקי, המוכרת שלהם יכולה להגיד לי אני יכולה להגיד לך בין רם אורן לא.ב.יהושע אולי אני יכולה להסביר לך עם מי תירדם יותר טוב. אבל אני לא יכולה להסביר לך על התרופות האלה. זה ברור. ולכן, אני צריך במקומות האלה, שהכל יהיה פתוח.

אבל הרבנות, אני לא מחדש כלום, אני רק נותן את האפשרות. אני פותח את הפתח לטובה. כי אם אני לא אפתח את הפתח על התווית לטובה, תבוא הרבנות לשופרסל, ואומר לך פה הרב ראש מחלקת הכשרות: יש פה בעיה. אם אדם קונה מרצונו, ואין לו בן אדם לשאול אותו – יש לי בעיה שאני לא יכול. תבוא הרבנות לשופרסל ותאסור.

עם יד על הלב, אף אחד לא יכול ולהגיד מהן תרופות המרשם הכשרות, כן או לא.

אני הסברתי לך, שקודם כל אין אף דתי רציני שמבקש את זה, כי תרופות מרשם – הרופא.

כאן לא הבעיה. הבעיה היא בהתניה של הרבנות הראשית לכשרות למקום של שבעת אלפים מטר.

זה קשור לוועדה שלי? אולי נתערב להם במדיניות של הרבנות? אולי אני אגיד להם אתם לא יכולים לקבוע
לפי המקצועיות שלהם? אני רק מתערב בדבר אחד. שאם תבוא חברת טבע לצורך העניין, ותבקש ממשרד הבריאות אישור, אני לא מחייב אותה לכלום, והיא תגיד אני גם רוצה לציין למטה "כשר", משרד הבריאות יגיד לה – בקשה. מה, גם זה אתה אוסר עלי?

אגב, חבר כנסת זחאלקה, חבר כנסת אלדד ואני בזה הכרענו, לא נחזור לזה. זה יהיה.

אני חייב להודיע לפרוטוקול שבמידה ואם הדבר הזה היום תחליטו בלי דיון ככה, אני אדרוש רביזיה.

בעוד שתי דקות רביזיה.

הערה קטנה אחת. אי אפשר למנוע מחברת תרופות לרשום על משהו שהוא כשר או לא. אתה יכול למנוע
מהם? אני שואל אותך. מה אתה דורש? אנחנו לא מחייבים אותם לרשום. אבל מי שרוצה שירשום. אתה מבין מה העניין? אתה לא יכול לבוא ולהגיד להם: אל תרשמו.

אני רוצה להגיד לכם שהמדף לתרופות אלה עומד בפינה מסוימת. הם לא על כל הקיר.

לגבי התווית. יש נושא של תנאי האחסנה של המוצרים. תרופות. לא מוזכר פה על התווית הזאת

לא בלחות, לא בשמש, צריך להיות כמו שבתרופות רגילות. זה בתנאי אחסנה ולא בהוראות שימוש.

בחלק נתנו ובחלק לא.

אז זה צריך להיות. אם זה יהיה זה מצויין.

עברו שתי דקות. אנחנו מעלים להצבעה. רגע, עכשיו הרביזיה.

אני יצאתי מהשולחן כדי להתקשר לרביזיה.

אבל עברו שתי הדקות. מי בעד רביזיה? (1) מי נגד רביזיה? (2) אין רביזיה. תודה.

אני רוצה להודיע שבמידה ואם הדבר הזה יימשך, ואם אנחנו לא נקבל הסבר הגיוני ממחלקת הכשרות
מרבנות, אני שוקל להגיש בג"צ אחרי ההכנה.

מצוין. הדובר האחרון:

חלק מהאנשים מכירים את מה שאני אומר וחלק לא. את המשמעות הויזואלית של כל הנושא של סימון אריזה.

על התווית נדון בישיבה הבאה.

לא. זה מה שאנחנו מדברים עכשיו. התפיסה של התווית הזאת נלקחה מארצות הברית. המבנה קצת
שונה. מי שמכיר שם את האריזות, התוצאה הסופית של התווית הזאת היא תוויות מאוד מאוד קטנות, שקשה לקרוא אותן, בגלל ריבוי האינפורמציה שצריך להכניס עקב כל הסעיפים שנמצאים פה. ומי שמכיר, אני רק אתן דוגמא אחת. למשל, תרופות אף שנמצאות באריזות קטנות ובקבוקים קטנים, שאם שם צריך להכליל את כל הטקסטים האלה – זו דוגמא טובה. יש עוד אריזות יותר קטנות.

וזה רק בשפה אחת.

אני שואל אותך: מה אתה מציע להוריד? אתה צריך להגיד לי כאן איזה דבר אתה מציע להוריד.

אני לא רוצה להוריד שום דבר.

אם אתה רוצה, אתה צריך לבוא ולהגיד, לדוגמה, אני מציע להוריד שפה רוסית. אתה אומר לי זה יהיה גדול
· תגדיל את האריזה. טיפול אף כאלה – תעשה להן אריזה כזאת. למה אי אפשר?

לשינוי גודל אריזה עקב דבר כזה,

חברת נובארטיס כבר עשתה דוגמא מאוד יפה.

אין טעם לתת כאן הצהרות. כאן צריך לתת הצהרות ושוברן בצידן.

אני רק רוצה להוסיף, באישור הכשרות יופיע "אישור הכשרות יסומן לבקשת היצרן או היבואן בלבד".

כמו שהציע יגאל. רבותיי, אנחנו עצרנו. אנחנו אישרנו את התוספת השלישית. זהו. הישיבה נעולה. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 14:07