פרוטוקולים/ועדת הכנסת/8228



4
ועדת הכנסת
17/03/2004

פרוטוקולים/ועדת הכנסת/8228
ירושלים, ח' בניסן, תשס"ד
30 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 116
מישיבת ועדת הכנסת
יום רביעי, כ"ד באדר התשס"ד (17 במרס 2004), שעה 09:00

א. המשך דיון והצבעה בהצעה לתיקון התקנון בנושא הבעת אי-אמון
ב. השגות להצעה לתיקון סעיף 41 לתקנון הכנסת בנושא השאילתות

הכנסת (תיקון מס' 37) (התפלגות סיעה) – הכנה לקריאה
שנייה ושלישית
ד. קביעת הרכב הוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת
הכספים לדיון בהצעה לסדר היום בנושא מיסוד נתוני הביטוח הלאומי, של
חה"כ דניאל בנלולו – בהתאם לסעיף 16(א)(ב) לתקנון הכנסת
ה. בקשת חבר הכנסת מיכאל גורלובסקי להקדמת הדיון בהצעת חוק לדחיית
מועדים בשל שביתה או השבתה, התשס"ד-2004, לפני הקריאה הטרומית
ו. הצעת חוק הכנסת (תיקון – מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של
הכנסת השש-עשרה), התשס"ד-2004, של חה"כ גדעון סער – הכנה לקריאה
ראשונה
ז. קביעת מסגרת דיון לנושא יום האישה הבין-לאומי

חברי הוועדה: רוני בר-און – היו"ר
יואל-יולי אדלשטיין
דניאל בנלולו
רוני בריזון
מיכאל גורלובסקי
אחמד טיבי
אהוד יתום – מ"מ
גדעון סער
מאיר פרוש
יאיר פרץ
שלום שמחון
עמרי שרון

אריה האן מזכיר הכנסת
דוד לב סגן מזכיר הכנסת
גאולה רזיאל מנהלת לשכת מזכיר הכנסת

חה"כ אריה אלדד
חה"כ נעמי בלומנטל
חה"כ רומן ברונפמן
חה"כ אבשלום וילן
חה"כ דוד טל
חה"כ יגאל יאסינוב
חה"כ אליעזר כהן
חה"כ אילן ליבוביץ
חה"כ ניסן סלומינסקי
חה"כ יולי תמיר
עו"ד דלית דרור משרד המשפטים
עו"ד אריאלה קלעי משרד המשפטים

ארבל אסטרחן

אתי בן יוסף

דקלה אברבנאל

א. המשך דיון והצבעה בהצעה לתיקון התקנון בנושא הבעת אי-אמון

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכנסת, ישיבה מס' 116. אנחנו בהמשך הדיון ובהצבעה בהצעה לתיקון התקנון בנושא הבעת האי-אמון. הבנתי בפעם הקודמת שיושבת-ראש סיעת האופוזיציה הגדולה ביותר ביקשה לדחות כדי שהיא תוכל להשתתף, להביע את דעתה, להעיר את הערותיה. היא איננה נמצאת כאן. יש למישהו הערות להצעת הנוסח, שהייתה מונחת כאן כבר לפני שבועיים וכבר לפני שבוע?

אני רק רוצה לשאול שאלה לסעיף 36א. אני רואה סעיף כזה.

הוא נמחק.

אלו רק הפניות.

התאמות טכניות.

מה זה "כהגדרתו בסעיף 36(ב)"? מה זה אומר?

היום סעיף 36א הקיים מפנה לסעיף 36. אך שינינו את סעיף 36, ולכן אנחנו עושים התאמות.

סעיף 36(ב) לפניך, לך לדף הקודם. סעיף 36א בא אחרי סעיף 36(ב), אף-על-פי שלפחות מהבחינה הוויזואלית זה נראה הפוך.

סעיף 36א מדבר על האפשרות של ראש הממשלה לבקש הבעת אמון בו. הסעיף הקיים מפנה לסעיף 36, לכן היה צורך בהתאמות מסוימות. פסקה (1) קובעת: "ראש הממשלה רשאי להודיע ליושב-ראש שיראה בהצבעת הכנסת בסעיף העומד על סדר היום עניין של הבעת אמון". בכוכבית גם לסעיף 36 וגם לסעיף 36א מסבירים שסעיף העומד על סדר היום אינו כולל הצעה לסדר והצעת חוק בדיון מוקדם. זה קיים כבר היום בכוכבית. העלינו את זה לתוך הסעיף. זה דבר קיים. בפסקה (2) יש הפניה למספרי סעיפים שהשתנו.

היום סעיף 36א, שמדבר על הבעת אמון, קובע שאפשר לבקש הצבעת אמון בסעיף העומד על סדר היום. בכוכבית, גם לסעיף 36א וגם לסעיף 36, שמדבר על אי-אמון, מסבירים מהו סעיף העומד על סדר היום: סעיף שאינו כולל הצעה לסדר והצעת חוק בדיון מוקדם. זה קיים כבר היום בכוכבית. היות שכל התיקון מעלה את הכוכביות לסעיפים, זה נכלל כאן.

גם לעניין סיום הדיון?

לא, בסיום הדיון לא נגענו.

"סעיף שהממשלה הביעה עמדה לגביו" – זה קיים בנוסח של הכוכבית היום? אני מפנה ל"סעיף העומד על סדר היום".

כן, זה קיים היום בכוכבית.

איחדת שתי כוכביות.

נכון.

לא, אני חושב שזה לא טוב.

היום יש שתי כוכביות. היום מוסבר שסעיף שעומד על סדר היום אינו כולל הצעה לסדר יום, והצעות לדיון מוקדם נחשבות הצעות לסדר יום.

אני בעד שזה יהיה רק "למעט הצעת חוק בדיון מוקדם והצעה לסדר היום". מי זו "הממשלה"? הרי אין רק חוקים.

מה המשמעות של הבעת אי-אמון? הממשלה מביעה עמדה מסוימת וחברי כנסת אומרים שמשום שזאת עמדת הממשלה הם לא מביעים בה אמון.

מה קורה במקרה של הודעת ראש הממשלה לפי סעיף 42? איזו עמדה הממשלה הביעה לגביה? ומי מוסמך להביע את עמדת הממשלה?

אם ראש הממשלה נמצא, שואלים את ראש הממשלה. הפרקטיקה היא ששואלים את נציגי הממשלה אם יש עמדת ממשלה – אם אין עמדה כתובה, כמו למשל בהצעת חוק. השאלה הזאת התעוררה בעבר, ולכן היא נכנסה ככוכבית לתקנון.

אני מבקש לראות את התקנון.

אני מפנה לעמ' 25. בכוכבית כתוב שבמאי 2000 החליטה ועדת הכנסת שכשהממשלה אינה נוקטת עמדה לא ניתן להציע אי-אמון בסעיף העומד על סדר היום. בעצם מהו אי-אמון? יש עמדה מסוימת של הממשלה, חברי הכנסת אומרים שהעמדה לא מקובלת עליהם ולכן הם רוצים שהממשלה תיפול, הם מביעים בה אי-אמון.

כאן דובר על היכולת להביע אמון.

בסעיף האמון אין כוכבית כזאת. אין הוראה כזאת שם. אגב, סעיף האמון היום לא מוביל להפלת הממשלה, כמו שהסברנו בישיבה הקודמת.

מה אתה רוצה שיהיה?

קודם כול נאמר לי שלא ייגעו בסעיף 36א.

לא נגעו בו. עשו בו התאמה.

לא, אבל עשו התאמה, ואני צריך ללמוד אותה. אני לא יודע מה זה התאמה.

זה קיים בכוכבית. אין לך בעיה עם פסקה ( 2), נכון? היא רק מפנה לפסקאות החדשות.

אני יכול לדעת עם מה יש לי בעיה אחרי שאלמד את זה. בדיון הקודם נאמר שלא ייגעו בסעיף 36א.

לא נגעו בו. למה אתה רואה עניין מהותי כאן?

כי נגעו בו. יש תיקון של סעיף 36א. הסעיף מתוקן. אנחנו יכולים לשבת ולראות את זה, את המשמעויות. איפה העניין של "הממשלה הביעה עמדה"? באיזו כוכבית זה נמצא?

בעמוד 25, בכוכבית 2(ב): "כאשר הממשלה אינה נוקטת עמדה לא ניתן להציע אי-אמון בסעיף העומד על סדר היום".

לא. אבל היכולת לבקש אמון היא לא רק תגובה לבקשת אי-אמון, זה גם יכול להיות עצמאי. לכן זה לא רלוונטי אם הממשלה הביעה עמדה בדיון או לא. זה יכול להיות נכון לעניין הצעת האי-אמון. לא לעניין הבקשה להביע אמון.

נכון, זה לא מופיע היום.

ועכשיו זה להכניס שעטנז במשהו שאולי הממשלה לא הביעה עמדה לגביו.

אני מבינה. אתה רוצה רק שזה לא יחול על הצעות לסדר יום והצעות חוק בדיון מוקדם, כפי שקיים היום בכוכבית, לא להפנות להגדרת סעיף העומד על סדר היום.

חבר הכנסת סער רוצה להוריד את ההפניה ולומר: "סעיף העומד על סדר היום למעט..."

כן, כמו בכוכבית.

בסדר.

להוריד את "כהגדרתו בסעיף 36ב" ולהעלות את הכוכבית.

איך זה ייראה? איך ייראה סעיף קטן (1)?

בסעיף קטן (א), בסופו יבוא: "הגדרה: 'סעיף העומד על סדר היום' – למעט הצעת חוק בדיון מוקדם והצעה לסדר היום".

בסדר. מה אומר הסעיף העוקב? סעיף (3)(2)?

סעיף קטן (ב) הוא כזה: "הודיע ראש הממשלה כאמור" – כלומר שהוא מבקש אמון – "יחולו הוראות סעיף 36(ב1)-(ב3). זה זהה למה שהיום. הזזנו את כל הסעיפים.

הם זזו ל-(ז)-(ח). זאת התאמה טכנית. זה סעיף הצרכת מספרים.

יש כאן תיקון אחד נוסף בעקבות הישיבה הקודמת, אני חושבת שבעקבות חבר הכנסת סער, בסעיף קטן 36(י), בעמ' 3. מה שנמחק זה מה שהיה בישיבה הקודמת. מה שהוסף זה מה שנמצא היום, בעקבות הדברים בישיבה הקודמת: "מכסת הזמן להנמקת הצעת אי-אמון – עשר דקות; סיעה שהגישה הצעה להבעת אמון" – זה צריך להיות אי-אמון – "לא תזכה…".

כלומר, אם ההצעה של הסיעה עומדת בפני עצמה, יש לה עשר דקות והיא לא משתתפת בדיון. אבל אם מצרפים שלוש או ארבע הצעות, היא מציעה את ההצעה שלה וגם מקבלת את הזמן שלה, והיא גם משתתפת בדיון בשלוש ההצעות שהיא לא מחוברת אליהן.

כלומר הסעיף רלוונטי רק אם יש הצעת אי-אמון אחת. זה נראה לי סביר.

בדיוק. יש עוד הערות? בבקשה, חבר הכנסת פרוש.

אני מבקש לחזור על סעיף (י).

כן, הבנתי מאיפה תבוא הקפיצה. לפי סעיף קטן (י) אם יש הצעה אחת, המציע מדבר ולסיעה אין זמן דיבור. אם יש שלוש הצעות, כלומר אם הסיעה היא גם נהגת עצמאית וגם טרמפיסטית, היא מציעה בזמן שלה וגם זכאית לזמן דיבור בדיון המשולב, כביכול על ההצעות שהצטרפו לאותו דיון.

שזה יהיה חמש דקות?

אם כמה סיעות יצטרפו להצעה אחת, זה לא יקרה. כלומר אם זאת תהיה אותה הצעה.

זה רק כשיש הצעת אי-אמון אחת.

אעשה לך את זה פרקטי: אם סיעת העבודה הגישה לבדה, המציע מדבר עשר דקות, ולסיעת עבודה אין זמן במסגרת הדיון. אם הגישו את ההצעה סיעת העבודה, יהדות התורה ועם אחד – כל אחת תקבל עשר דקות משלה, ובגלל השתיים האחרות היא תשתתף בדיון המשולב. אבל אם יהדות התורה והעבודה הגישו יחד את אותה הצעה, זאת הצעה אחת. הם לא מקבלים זמן דיון משותף. שניהם.

זה דופק אותנו.

כלומר אם זה דופק מישהו אחר לא אכפת לך? בגלל שזה דופק אתכם אכפת לך?

מה צעקת?

לא צעקתי, נשאתי את קולי ברמה.

גערת בה, מה זה לא צעקת.

זאת גערה?

בבקשה, חבר הכנסת פרוש.

אם איננו משנים מסדרי בראשית, בסדר. אבל אם מנסים לפגוע בנושא, בסעיף קטן (י), אני רוצה לראות הצעה איך אתם מצמצמים את זמנם של שרי הממשלה. היום על-פי התקנון השר ליברמן יכול לעלות על הדוכן בכל דקה שהוא רוצה, בעת הדיון, ולעשות מה שהוא רוצה. זה תקנון הכנסת – אני לא רוצה לומר עליו שהוא מקודש אבל אחרים יגידו עליו כך. שר יכול לקחת את רשות הדיבור בכל דקה, מתי שהוא רוצה. מול הפריווילגיה הזאת של השר היו לכל סיעה כמה דקות שנתנו לה. אם אתם פוגעים בזכות הדיבור של הסיעות בהצעת אי-אמון, אני רוצה לשמוע הצעה איך אתם מצמצמים את זמן השרים.

אני עונה לך. קודם כול, כבר עשינו כבר את המהלך הזה, התחלנו אותו. זה בעקבות מה שהיה – דיון לפי 40 חתימות. היה ויכוח עם השר אולמרט אם הוא רשאי לעלות או לא. קבענו תקנונית ששום שר לא משתתף במשחק הזה, שזה ראש הממשלה ותו לא. הורדו את אבן הנגף.

בעניין הצעות האי-אמון, אני יכול לומר לך משהו על הישיבה שבה די התכעסת: קבענו שהממשלה תשיב במסגרת זמן של 20 דקות על חמש ההצעות האלה. אם שר אחד רוצה להשיב לכל החמש, הוא ישיב במשך 20 דקות. אם רוצים לעלות ארבעה שרים, כל אחד ישיב בחמש דקות. היושב-ראש אמר שזה לא מחייב אותו כי הוא לא יכול לכפות על שרים מה שהוא רוצה לעשות. היה דיון מפורש, אמרתי לו את זה במפורש, וחזרתי ואמרתי. בסוף השר אולמרט עלה והתווכח אתו 40 דקות: כן תגיד, לא תגיד, הערבים כך, הערבים אחרת. הוא קיבל חמש דקות אבל הוא הזמין את אולמרט, אמר לו מהבמה שיושב-ראש ועדת הכנסת קבע שהוא יכול לדבר חמש דקות, אך הוסיף: אני לא מגביל אותך בזמן.

אני מוכן לדון בהצעה הזאת, אני מבקש שתגיש הצעה מסודרת.

אנחנו יוצאים לפגרה.

בפגרה ממילא לא יהיו דיונים.

…

אתה לא מכיר את הנושא, תפסיק עם הסיסמאות של חלק מהמשחק הדמוקרטי.

צריך לאפשר לכל אחד לנאום.

על מה אתה מדבר? מי פוגע בזכות לנאום? אתה יודע על מה אתה מדבר בכלל?

למה אתה צועק, סליחה?

אבל מה אתה בא ואומר "חלק מהמשחק הדמוקרטי". תכף אעמוד דום. באמת.

במקום לצעוק, תסביר.

אבל תקשיב. תהיה חלק מדיון. הבנתי שקראו לך. בסדר, תקשיב, תשמע במה מדובר.

מה אתה בלחץ, אם קראו לי אל תהיה בלחץ.

בכלל העמדה שלכם בעניין הזה, אם יורשה לי להצטרף קצת, היא חוצפה שאין דוגמתה.

לא מגיעים, שלוש פעמים דחיתי את ההצבעות.

אתם הולכים לטייל בשווקים בימי שישי, עושים פוליטיקה, במקום לעשות עבודה כאן.

על מה אתם מדברים? אפשר להעביר את כל הסעיף, לדחות את ההצבעה, ולשנות אותו מאל"ף ועד תי"ו.

גדעון, אל תוציא הקריזות שלך על הבוקר.

מה זה קשור, זה לא עניין של קריזות. תנהלו משחק הוגן.

חוצפנים כאלה.

לא באתם לדבר, לא באתם לדיונים, פתאום התעוררתם.

פעם ראשונה שאני שומע.

אז תשתתפו בדיונים.

בסדר, חבר אחד שלנו היה עם התקף לב.

הם עסוקים יותר מדי במשאים ומתנים להיכנס לממשלת האחדות.

הכול סגור. אתמול סגרו.

אנחנו לא עסוקים במשא ומתן לגבי אחדות, ולא נקראנו לשום דיון. גדעון.

תאמין לי, אתה אוהב את זה בדיוק כמוני.

אתה לא יכול לעמוד ולהפריע. אתה רוצה לשבת ולדבר, שב לדבר. אתה מנהל פה דיון פתוח מאחורי הגב של כולם, בוג'י, בכל הכבוד לך.

תודה, אדוני.

בבקשה, חבר הכנסת טיבי.

אני מפנה את הדברים גם ליושב-ראש הוועדה וגם ליושב-ראש הקואליציה. כאשר שתי סיעות – למשל בדוגמה של יהדות התורה ומפלגת העבודה, מגישות את אותה הצעה – סיעה אחת מנמקת ושתי הסיעות לא משתתפות בדיון? נכון? זה מה שאמרת?

נכון. כן.

אין ספק שזה יפגע.

זאת לא דוגמה טובה. מפלגת העבודה יכולה להגיש לבד. צריך לקחת את יהדות התורה, שלא יכולה לבד. נניח שיהדות התורה ותע"ל-חדש מגישות.

תחליטו מי מנמק, ושניכם לא תשתתפו בדיון.

מפלגת העבודה יכולה להגיש בזכות עצמה.

אתה יודע מה זה גורם, חבר הכנסת פרוש? זה גורם לכך שסיעות, בעיקר סיעות קטנות, לא יוכלו להשתתף בהצעה אחת כדי להגיש הצעת אי-אמון שלא מן המניין. זאת המשמעות. אני מקווה שזאת לא המטרה שלך, גדעון.

תאמין לי, את הנוסח הביאה הלשכה המשפטית. לא אמרתי כלום לגבי הנוסח, לא השתתפתי בניסוח ההצעה. אם ארצה לשנות משהו אשנה, תאמין לי.

חבר הכנסת פרוש, הסיעה שמנמקת,

אני לא רוצה שיישמע כאילו זו יוזמה של הלשכה המשפטית. הנושא הזה עלה בישיבה הקודמת. מבחינתי, כולכם הייתם פה. מי שלא היה פה עשה את זה על אחריותו בלבד.

אדוני היושב-ראש, נקבע שאם מפלגת העבודה נימקה ויהדות התורה לא נימקה – יהדות התורה תשתתף בדיון. זה נראה לך?

זה נראה הגיוני.

נכון.

זה לא נשמע הגיוני, אלה מכפלות של זמנים.

אחד ינמק ואחד ידבר.

אחד מנמק, והסיעה האחרת מדברת. בכל זאת שוללים מסיעה אחת את זכות הדיבור.

היום זה כך.

כלומר זמן הדיבור ילך לאיבוד רק לסיעה שמנמקת בפועל, גם אם מצטרפים אליה.

מה הבעיה? הרי הם מציעים הצעות שונות.

אנחנו מדברים על הצעה אחת: בהצעת אי-אמון אחת של חמש סיעות, נניח, הסיעה שמנמקת לא משתתפת.

מאה אחוז, מה רע בזה? זאת הצעתך? אני תומך בהצעה.

נניח שמגישות ארבע סיעות: עבודה, מרצ, יהדות התורה, חד"ש.

די, כל המוסיף גורע.

נניח שחד"ש-תע"ל ומרצ מגישים הצעה. נניח שמרצ נימקה – אז חד"ש-תע"ל מדברת.

בואו נעשה סדר: בדיון משולב של כמה הצעות אי-אמון – בעצם ההצעה רצה והפתרון הזה, שאחמד ביקש ושמתגבש פה, נכון לשתי הטכניקות, לא צריך להפריד: בכל מקרה סיעה שמנמקת הצעה לסדר יום, אין לה זכות דיבור. נקודה.

ואם הדיון משולב במשהו שאינו אי-אמון, למשל הודעת ראש הממשלה?

מה זה שייך? אנחנו מדברים רק על אי-אמון.

ואם הדיון משולב?

סביב זה אפשר להתאחד?

אבל נוצר כאן מצב אבסורדי מבחינת חלוקת הזמן. נניח שמפלגה גדולה דיברה במשך עשר דקות – אחר כך היא לא יכולה לדבר בכלל.

נכון, נותנים למפלגה הקטנה לנמק, היא תקבל עשר דקות, וגם המפלגה הגדולה תקבל עשר דקות.

הסיעה הגדולה לא תוכל לדבר בכלל. כל הקואליציה תוכל לדבר, גם הקטנות יוכלו לדבר, והיא לא תהיה במשחק.

נכון. חבר הכנסת טיבי, נניח שאתה הולך עם העבודה ויהדות התורה על הצעת אי-אמון. בדרך כלל בדיון עצמו לעבודה יש עשר דקות, ולך יש שלוש דקות ולו יש שלוש דקות. אתם תעשו שירקעס: אתה תנמק בעשר דקות, העבודה תקבל עשר דקות משלה והוא שלוש דקות. קיבלתם 23 דקות במקום 16 דקות. הבנת? גדעון, אתה מבין את המניפולציה?

אני שואל את חבר הכנסת וילן: אתה אתנו או נגדנו?

אמרתי: כל המוסיף גורע.

נניח שפועלים בשיטה הזאת. אתן לך את הסצנריו שהעבודה, הסיעה הערבית ויהדות התורה מגישות הצעה לאי-אמון. אם העבודה מנמקת ולא משתתפת בדיון, כפי שצריך להיות, הזמן הוא עשר דקות של ההנמקה, שלוש דקות ועוד שלוש דקות. יחד 16 דקות. המניפולציה היא שנותנים לאחמד טיבי לנמק, הוא מקבל עשר דקות, העבודה מקבלת עשר דקות בדיון, וחבר הכנסת פרוש מקבל שלוש דקות.

מפלגת העבודה לא תיתן לי בחיים.

אתם יכולים לתת לי לדבר? מייד נשמע את הפתרון. הגענו ל-23 דקות במקום 16 דקות. מה הפתרון?

יש לי פתרון. הדוגמה של מפלגת העבודה ויהדות התורה היא לא הדוגמה הנכונה. העבודה היא המפלגה הגדולה. אתה מדבר על מישהו שאין לו עשרה מנדטים, מפלגות קטנות שמתאחדות. נניח שחד"ש-תע"ל ומרצ התאחדו; מרצ נימקה, אין לה זכות דיבור, אבל לחד"ש-תע"ל יש זכות דיבור. אם יהדות התורה והמפד"ל – מה שיקרה בעוד חודש – מתאחדות יחד, יהיו 11 חברים. אחד ינמק, האחר יקבל זכות דיבור. זה לא המקרה של מפלגת העבודה. היא בזכות עצמה, היא יכולה להגיש אי-אמון בכל שבוע.

אין מצב כזה. מרצ יגישו את אותה הצעה.

אנחנו הולכים עם הפתרון הזה?

רגע, אני רוצה להבהיר מה זה אומר. כי האופוזיציה הגדולה בכל זאת רוצה אפשרות להתבטא כאופוזיציה. אם היא מגישה את ההצעה ונואמת,

אם היא מציעה, היא לא מקבלת זמן.

מה קורה אם הנואם לא ממצה את כל עשר הדקות?

מה זה "לא ממצה"? אי-אפשר לנהל חשבון עובר ושב.

למה לא לאפשר לאופוזיציה להמשיך כמו שזה היום?

כי אנחנו לא רוצים. זאת ההצעה. לא רוצים, הסיבות האחרות כבר לא מעניינות. אנחנו רוצים לתקן את המצב הזה.

בכל זאת אופוזיציה,

זה הדיון, היה כאן דיון במשך שלוש ישיבות, אני לא פותח אותו מחדש. אמרת שאתה לא מבין, הסברתי לך. עכשיו אתה שואל למה הולכים לכיוון הזה? כי ככה אנחנו רוצים.

אני שואל.

אתה לא יכול, אתה לא תסחב.

שאלה, אני לא סוחב. אם שתי מפלגות או שלוש מפלגות מגישות יחד?

זאת שמנמקת לא משתתפת בדיון.

האחרות יכולות?

כן.

כמה מקבלת הקואליציה? אדוני היושב-ראש, אני כן הייתי בדיון הקודם.

אני לא יכול עם הרעש הזה. כן, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני כן הייתי בדיון הקודם. הטענה המרכזית הייתה שדיון האי-אמון נמרח ונמרח בכל שבוע, ואז הוא חסר עניין. ניסינו לעשות אותו יעיל וקומפקטי יותר, בלי לפגוע בזכויות היסוד שבכל שבוע יהיה אפשר להגיש הצעת אי-אמון. תמכתי בשיטה הזאת, ואני תומך בה גם עכשיו, אבל נוצר כאן מצב הפוך: את עיקר הזמן, כך על פי החלטתנו, תבזבז הקואליציה דווקא.

למה הקואליציה תבזבז את הזמן? היא תשמח שלא יהיה בזבוז זמן. היא תגיד תודה בכל שבוע אם לא יהיו הצעות אי-אמון.

אמרת שהבעיה באי-אמון היא שבכל יום שני העניין תופס שלוש שעות מהדיון, והדיונים נמרחים ומאבדים את כל טעמם הפוליטי. אבל אמרנו שזהו הנשק של היחיד של האופוזיציה, אי-אפשר לקחת אותו. אמרנו שמי שמנמק לא משתתף בדיון, אבל מבחינת הזמן יש כעת חלוקה מאוד לא סימטרית. אני מציע שנראה איך מאזנים את זה, כך שגם הקואליציה מורידה זמן.

תגיש הצעה, נתקן בהקדם. אי-אפשר לעשות זאת עכשיו. הדיון הזה הלך קצת יותר מדי רחוק. אתם מנסים לסחוב את ההצבעה. אנחנו מקיימים הצבעה. תצביעו נגד התיקון, תפילו אותו. זה הדיון הרביעי בעניין הזה, כל הדברים האלה עלו ונידונו ונטחנו עד דק. לא אתן לעשות פיליבסטר בעניין הזה. תפילו, בסדר.

למה אין היגיון? אנחנו הולכים עכשיו לפגרה.

לא אפתח זאת שוב. לא אקיים על זה דיונים בפגרה.

למה אין היגיון?…

שקט. אי-אפשר לקיים את הדיונים בדלת.

שיוריד מהקואליציה.

תוריד גם מהקואליציה. בדיוק.

אתה רוצה לייעל. אני הצעתי עשר דקות ושהם לא ידברו – אני מזכיר לך. תוריד גם מהקואליציה.

השר משיב, נכון?

סליחה, שמעתי אתכם. הנה הפתרון: אנחנו נצביע. אם העניין נופל, והרי אתם שמחים ממילא. אם העניין הזה עובר, זה מונח על שולחן הכנסת, תגישו את ההשגות שלכם ונדון בהן. אני לא דוחה את ההצבעה היום.

שמע, אתה ראש ועדת הכנסת, בכל זאת אתה אמון על כולנו.

הבנתי. מוסר אני מקבל בין 16:00 ל-17:00. בבוקר זה כבד עלי.

רוני, למה לא הגשת תיקון?

תודה, שמעתי אותך.

אם השר מנמק, תוריד לליכוד, מה קרה, רק להוריד לעבודה?

תודה רבה. שמעתי. אנחנו עוברים להצבעה.

תוריד גם לקואליציה.

מה להוריד?

תוריד זמן דיבור.

חבר הכנסת וילן, אתה לא מצפה שאקרא לך לסדר. זה לא מתאים. תודה.

השר יכול לדבר מתי שהוא רוצה.

הקוזק הנגזל, באמת.

אדוני היושב-ראש, אתה עומד על הנוסח כפי שהוא פה? אז בסדר.

הוא מוכן להוריד את הסיפה.

זה יהיה לכם גרוע יותר.

חבר הכנסת הרצוג, אתה לא רוצה להכריח אותי לקרוא לך לסדר.

גדעון, אחרי שתעבור פעם אחת סיבוב אופוזיציה תבין שבכוח זה לא עובד.

זה לא בכוח, זאת הצעה של הלשכה המשפטית. בכל הכבוד.

אני הצעתי אותה, מה אתה מדבר על הלשכה המשפטית?

… וזה מה שאמרו.

אני הצעתי את ההצעה הזאת בישיבה הקודמת.

אז אני הולך על ההצעה שלך, מה אתה רוצה?

תוריד משהו כדי לצמצם.

עכשיו עושים שיפור עמדות.

זה לא של הלשכה המשפטית.

אל תבלבל את המוח, אין לך מושג על מה אתה מדבר.

אפשר לשמוע את הלשכה המשפטית?

לא, אי-אפשר.

למה לא?

כי אני לא רוצה. הלשכה המשפטית דיברה כאן ארבע ישיבות.

אבל הם לא אמרו,

חבר הכנסת הרצוג, אנחנו עוברים להצבעה.

זה לא הוגן מה שאתם מביאים פה. זה לא הוגן.

תודה רבה, שמעתי, לא הבטחתי לך שום הגינות. ההתייחסות שלך הוגנת, שאתה מנסה לסחוב את זה בכוח?

אני לא מנסה לסחוב.

חבר הכנסת הרצוג, אני מבקש ממך להפסיק להפריע. אני אוציא אותך.

התיקון בעקבות העובדה שקיבלנו את ההערה של חבר הכנסת וילן הוא זה: מכסת הזמן להנמקת הצעה להבעת אי-אמון בממשלה – עשר דקות. סיעה שחברה מטעמה נימק את ההצעה לא תזכה בזמן דיבור בדיון הסיעתי, אלא אם כן הדיון הסיעתי משולב עם הצעה נוספת להבעת אי-אמון בממשלה או אם נושא שאינו הצעה להביע אי-אמון.

אני עובר להצבעה. אני מזכיר לכם עוד פעם, זה לא מעשה עשוי. הנושא יונח על שולחן הכנסת. אתם תוכלו להגיש את ההשגות שלכם מתי שאתם רוצים, ואז נראה איפה אנחנו עומדים.
מי בעד הצעת הלשכה המשפטית?

זה לא של הלשכה המשפטית. היא מהנהנת בראש שזאת לא ההצעה שלה.

סליחה, זאת הצעה שלה.

לא. היא אומרת לא. היא אומרת לא. היא עושה "לא", היא לא מדברת.

חבר הכנסת פרוש, אנחנו באמצע ההצבעה.

זה שקר. שקר.

שמעתי אותך. חבר הכנסת פרוש, אני קורא אותך לסדר פעם ראשונה. מי בעד ההצעה הזאת? נא למנות.

אחמד, אמרנו שאנחנו נמנעים.

לא, אני נגד.

קיבלנו את התיקון שלך ואתה נגד.

נגד הקונספציה.

ה צ ב ע ה

בעד – 11
נגד – 7
נמנעים – 1

תודה רבה. אני קובע שברוב של 11 חברים נגד שבעה ההצעה עברה. היא תונח על שולחן הכנסת.

רוויזיה.

בבקשה, רוויזיה שתי דקות.

הם קיבלו את ההצעה שלנו, חבר הכנסת טיבי. זה הגון, זה ישר. רק משום שאנחנו אופוזיציה?

… עשר דקות.

דוד, הקואליציה לא צריכה לקבל את הזמן שלה. הממשלה לא צריכה לקבל את כל הזמן הנוסף.

ההצעה שלו היא מטבעה כך.

אני דוחה את ההצבעה בשבילם, והם מנסים לעשות פיליבסטר.

טוב, זמן הרוויזיה תם. מי בעד הרוויזיה, ירים את ידו.

ה צ ב ע ה

נגד – רוב

אני קובע שברוב דעות אין רוויזיה.


ב. השגות להצעה לתיקון סעיף 41 לתקנון הכנסת בנושא השאילתות

הנושא הבא שעל סדר היום הוא ההשגה לעניין ההצעה שהנחנו לתיקון סעיף 41 לתקנון הכנסת בנושא השאילתות. הנחנו על שולחן הכנסת הצעה לתיקון סעיף 41 לתקנון הכנסת, שהייתה בעקבות יוזמה של חבר הכנסת פרופ' אלדד, שמחה וקבל על כך שהשאילתות שלו עוברות שיפוצים – קוסמטיים, נגיד? לא נגיד קוסמטיים – מהותיים.

קונספטואליים.

רה-קונסטרוקטיביים.

אני קורא את ההצעה. אתה מבקש להסתייג מההצעה. מה ההסתייגות?

נדמה לי שלא מקובל שמי שמחליט הוא גם מי שדן בערעור ומחליט בו. אם מחליטים שיש טעם בערעור, צריך אינסטנציה אחרת לערעור.

זה עיקרון מובנה במשפט המנהלי, נכון חבר הכנסת סער?

אני חושב שכן, אם הצלחתי לעקוב. אם אתה אומר, זה על דעתי.

אין ערכאה מחליטה שומעת ערעור על עצמה.

כתבתי משהו בשאילתא,

הייתי בדיון הזה.

אריה, זה מזכיר את המערכון של הגשש "ישראבלוף". זה ב"כאילו". ההחלטה הראשונה היא לא באמת החלטה של היושב-ראש, היא אפילו לא של המזכיר; היא החלטה של הגברת במזכירות שמבינה בדברים האלה. אבל אי-אפשר לכתוב בתקנון שגברת במזכירות שמבינה בדברים האלה עושה תיקונים קוסמטיים.

ההסתייגות שלך היא להחלטה שלנו?

אני לא יכול לעשות צחוק מעצמי. בעוד 1,000 שנה יעשו מחקר וישאלו איך עשינו את זה.

חבר הכנסת אלדד, ברור לך שלא נוכל לתמוך בפגיעה ביושב-ראש הבית.

אפשר לא להשתמש במילה "ערעור", אפשר לכתוב דיון חוזר, שיקול חוזר. לא מערערים על אותו פורום.

אז שימוע?

בקשה לדיון מחודש. בקשה לשקילה.

חסר משהו לחברים: כתוב שהיושב-ראש מחליט והיושב-ראש שומע את הערעור – אבל אנחנו יודעים מאריה האן שזה "ישראבלוף", כי היושב-ראש לא באמת שומע את האינסטנציה הראשונה. אפילו לא אריה האן עושה את התיקון הראשון, אלא מזכירה במזכירות.

אני עובר בסוף. הערעור הוא בעצם עלי, בצד הפרקטי. אני עושה את התיקון.

אריה, חיפשת מישהו שתוכל להגיד לו למה מצנזרים אותך.

בואו ננסה את ההחלטה שקיבלנו. אם החששות יהיו מוצדקים,

אבל זה נייר שלא יכול לצאת מתחת ידינו.

אולי נבקש מיושב-ראש הכנסת לשקול מחדש את ההחלטה?

אני מציע את השינוי הבא, ואז נתחמק מהערעור: "שינה יושב-ראש הכנסת את נוסח השאילתא יודיע על כך לחבר הכנסת, וחבר הכנסת רשאי לבקש מהיושב-ראש לשקול מחדש את החלטתו". זה אותו דבר, אבל זה לא ערעור.

וכך אתה מפנה את תשומת לבו לכך שכשמורידים לך את המירכאות זה לא בסדר.

נדמה לי שהרבה פעמים יושב-ראש הכנסת, מתוך יחסי עבודה תקינים עם הצוות שלו, מקבל את התיקון באופן אוטומטי. לא הייתי מגיע הנה על משהו מופשט אילולא ניתן גיבוי למשהו שהיה לחלוטין לא מהותי, לא תוקפני.

אנחנו נחליט שהמזכירה הבכירה, במקום שנקרא לה יושב-ראש הכנסת בערכאה הראשונה, נקרא לה נשיאות הכנסת. "נשיאות הכנסת רשאית לנסח…" ותעשו שם מה שאתם רוצים.

הנשיאות לא תעסוק בזה, זה לא הפורום לעסוק בניסוח של שאילתות.

גם לא יושב-ראש הכנסת.

בערעור כן.

נכון, לכן אני מציע לקרוא לערכאה הראשונה "נשיאות". ואז היושב-ראש יכול לשבת בערעור על הנשיאות. אני לא יכול לחיות עם שתי ערכאות של היושב-ראש. נמצא שם לערכאה הראשונה.

אז שיהיה שיקול מחדש.

לשקול מחדש.

הוא לא מעוניין בשיקול מחדש.

אני רוצה לערער.

גם נשיאות זה "ישראבלוף", הם לא ישבו.

מי מקבל את ההחלטה בסוף הדרך?

בסוף הדרך אני מקבל את החומר מהמזכירה, ואני עובר וחותם בראשי תיבות.

אז אפשר לכתוב: "מזכיר הכנסת רשאי לשנות את נוסח השאילתות" ואז הערעור יהיה אצל היושב-ראש.

היום הסמכות היא של היושב-ראש.

אבל את יודעת שהוא לא עושה את זה.

מדובר באלפי שאילתות.

כתוב שהיועץ המשפטי לממשלה מחליט בבקשות לעיכוב הליכים. אבל הוא לא רואה את אפס קצה של הערימה.

אז מה, לכתוב שהמתמחה של העוזר עושה את זה?

גם יושב-ראש הכנסת אמר שהמירכאות – זה מקובל עליו.

אריה, "לבקש עיון מחדש בהחלטתו" – זה נשמע יותר הגיוני. נכתוב: "רשאי לבקש מהיושב-ראש לשוב ולעיין בהחלטתו".

זה נכון בכל מקרה. כל רשות שהחליטה, גם ראש הממשלה – רשאי אזרח לפנות לראש הממשלה ולבקש ממנו לדון מחדש.

אתה צודק שזה לא יכול להיות בערעור, אז בוא נרכך את זה ונעבוד עם זה. נראה איך זה עובד. הרי אתה רוצה פתרון, אתה לא רוצה לא מעשה חקיקה דרמטי.

אני לא רוצה שום מעשה חקיקה דרמטי. אני רוצה שעל שאילתות לא תוטל צנזורה.

אבל לא קיבלנו את עמדתך. כלומר, הפרקטיקה לא חיה בשלום עם עמדתך. אי-אפשר להרשות שכל מה שאתה כותב כשאילתא יטוס מהמערכת כשאילתא. זה צריך לעבור צנזור עדין. נתנו לך מנגנון לעיון מחדש.

אריה, אני מציע אפוא לקבל את ההסתייגות שלך. תסכים אתי. במקום: "חבר הכנסת רשאי לערער על השינוי בפני היושב-ראש" יהיה כתוב: "וחבר הכנסת רשאי לבקש מהיושב-ראש לשוב ולשקול את החלטתו".

זה סביר בהחלט.

והחלטה זו תהיה סופית.

אני עדיין רוצה להגיש הסתייגות.

בסדר. רשמנו את ההסתייגות. בואו נצביע עליה.

במליאה.

מה ההסתייגות שלך אומרת? אתה רוצה שהערעור על היושב-ראש יבוא לוועדת הכנסת?

שיהיה ערעור.

יש כאן שתי הצעות. הצעת פרופ' אלדד היא שהמקום לערער על החלטת היושב-ראש בעניין תיקון שאילתא יהיה ועדת הכנסת. ההצעה שלי היא שבמקום שייאמר שערכאה אחת תשב על עצמה כערכאת ערעור ייאמר כך: "שינה יושב-ראש הכנסת את נוסח השאילתא, יודיע על כך לחבר הכנסת, וחבר הכנסת יהיה רשאי לבקש מיושב-ראש הכנסת לשוב ולשקול מחדש את החלטתו. החלטת היושב-ראש בתנאים אלה תהיה סופית".

לא צריך "לשוב ולשקול מחדש". או "לשקול מחדש" או "לשוב ולשקול".

עיון חוזר – זה יותר טוב.

בסדר: "לעיין בהחלטתו עיון חוזר. החלטה זו תהיה סופית". מי בעד הצעת פרופ' אלדד?

ה צ ב ע ה

בעד – 2
נגד – 5
נמנעים – אין

ההצעה נפלה. מי בעד הצעתי כהצעת ועדה?

ה צ ב ע ה

בעד – 5
נגד – 1
נמנעים – אין

זה יעלה כהשגה למליאה.

בוודאי. מה, אין לדברים האלה סוף? עוד פעם השגות?

זה יעלה להצבעה. הוא יוכל לנמק, להצביע, כמו קריאה שנייה שלישית. יובהר שזה רק על שאילתות רגילות.

בסדר, ודאי.

הכנסת (תיקון מס' 37) (התפלגות סיעה) – הכנה לקריאה שנייה ושלישית

אנחנו עוברים לנושא הבא: הצעת חוק יסוד: הכנסת. רצינו לעשות קריאה שנייה שלישית, אבל זה לא בא לקריאה ראשונה.

נכון, צריך לוודא שזה יעלה.

קבענו את זה ליום שני. ביום שלישי רביעי נעשה קריאה שנייה שלישית.

בשבוע הבא אין הצעות חוק פרטיות. ביום רביעי האחרון יש רק ניקוי שולחן.

אבל אם מעבירים את הצעת החוק במליאה ביום שני, אפשר לאשר אותה בקריאה שנייה ושלישית ביום שלישי?

אם אתם גומרים, אפשר.

זה מה שנעשה.

ד. קביעת הרכב הוועדה המשותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכספים לדיון בהצעה לסדר היום בנושא מיסוד נתוני הביטוח הלאומי, של חה"כ דניאל בנלולו – בהתאם לסעיף 16(א)(ב) לתקנון הכנסת

יש קביעה להרכב ועדה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכספים לדיון בצעה לסדר היום בנושא מיסוד נתוני הביטוח הלאומי של חבר הכנסת דניאל בנלולו – בהתאם לסעיף 16(א)(ב) לתקנון הכנסת. על הצעת חוק גם ועדה משותפת? בסדר.

חבר הכנסת הירשזון הציע שהוועדה המשותפת של ועדת הכספים וועדת העבודה, הרווחה והבריאות לנושא זה תהיה בת שישה חברים, שלושה מכל ועדה, בראשות ועדת הכספים – זאת בתיאום עם חבר הכנסת יהלום. שמות החברים יינתנו לאחר שובו של חבר הכנסת הירשזון מחוץ-לארץ. אני מציע אפוא שנאשר את המבנה שהוועדה תתכנס ותכהן בו בעיקרון. את השמות נאשר בפעם הבאה. אתה רוצה לומר משהו, חבר הכנסת בנלולו?

כן, הוועדה הזאת הייתה צריכה לקום. אני לא יודע למה ועדה משותפת. אנחנו היינו אמורים לקבוע כאן את השמות?

כן, לא רק אנחנו: גם הכנסת.

אברהם ביקש את זה ממך? לא ראיתי את המכתב הזה. זאת הצעה לסדר שלי. אני לא מבין מי כתב לך את זה. רציתי לדבר אתך על זה. סביר להניח שאקבל העתק.

אני לא חושב. צלצלת אלי, הזמנתי אותך, אמרת שתבוא לוועדה.

אני חבר ועדת הכנסת.

מאחר שממילא לא קובעים אלא רק אחרי שאברהם יחזור, אולי אפשר לדחות, בתיאום עם חבר הכנסת בנלולו? בסך הכול זאת הצעה לסדר שלו. מי בכלל הביא את ההצעה הזאת?

המליאה.

המליאה הציעה ועדה משותפת?

כן.

ועדה משותפת? כך המליאה אמרה?

יש גם מכתב של אריה האן.

אני קורא מהפרוטוקול. היושב-ראש מציע: "ההצעה להעביר את הנושא לוועדה משותפת של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות וועדת הכספים". מצביעים, וזה נתקבל.

ההצבעה היא על הרכב הוועדה?

על עצם ההעברה לוועדה משותפת.

נכון.

אם המליאה הצביעה, ראוי שנלך בעקבותיה.

אתה אמרת שאתה מציע ועדה משותפת, חבר הכנסת בנלולו.

אני?

אני קורא: "דניאל בנלולו: מציע ועדה משותפת". אתה דניאל בנלולו מהליכוד?

היום כן.

כך זה מופיע. אתה לא רוצה ועדה משותפת? תגיד לי מה אתה רוצה.

אני מבקש שאת הנושא הזה יעשו בתיאום אתי, חברי הוועדה והוועדה. אפשר?

אפשר, זה חריג, אבל אם אתה מבקש, נעשה את זה. אני אעשה את זה. אני מסכים לעשות את זה. אבל זה חריג.

יש דיון במליאה. נגמר הדיון, מחליטים: או דיון במליאה או מסירים מסדר היום או ועדה. אם מחליטים על דיון במליאה, אני לא חלק מהמשחק. אם מסירים מסדר היום, גם כן אני לא חלק מהמשחק. אם קובעים ועדה ספציפית, גם אני לא מהמשחק. רק כשיש מחלוקת לאיזו ועדה – אני מקבל הוראה ממזכיר הכנסת, או בקשה ממזכיר הכנסת: תחליט איזו ועדה. וכשאני אומר "תחליט" הכוונה לכולנו.

לפי תקנון הכנסת יש הגדרות לוועדה משותפת ולוועדה מיוחדת – לכל הוועדות שאינן סטטוטוריות. מדובר על ועדה משותפת, ואותה קובעת ועדת הכנסת. מכיוון שביקשתם ועדה משותפת, המזכיר אמר לי: קבע אותה. מנהלת הוועדה, לבקשתי, מדברת עם היושב-ראש הזה והיושב-ראש האחר של שתי הוועדות שמהן תהיה ועדה משותפת, כדי שקודם כול הם יחליטו ביניהם כמה חברים יהיו ומי יהיה היושב-ראש, ויביאו לנו את ההרכב.

כדי לא למנוע מהנושא שהעלית, שחשוב לך, להתקדם הלאה, עשינו את זה מהר. חבר הכנסת הירשזון בחוץ-לארץ. הוא אומר: סיכמתי עם חבר הכנסת יהלום על ועדה משותפת של שישה חברים, אני היושב-ראש. מי החברים – רק כשאחזור מחוץ-לארץ. את כל זה גם הודעתי פה. מה שאתה רוצה יהיה.

כדאי לך, אבל מה שתגיד נעשה.

אני חושב שהוועדה הזאת צריכה להיות בראשותי, הוועדה המשותפת צריכה להיות בראשותי.

זאת הצעה לסדר שלך.

אין לי בעיה. חבר הכנסת סער, אני מבקש ממך.

אתה רוצה שוועדה בראשותך תדון בהצעה לסדר שלך? אני לא מתנגד.

כן, בראשותך. מי חברים?

למה, יש בעיה?

אתמוך בכל הצעה שתביא, דני.

אני תומך. ועדה משותפת בראשותך. מי החברים? יש לך שמות?

דני ורוחמה, מה הסיפור?

ששני היושבי-ראש יחליטו מיהם החברים.

זאת ההצעה שלך? חבר הכנסת בנלולו מבקש שהוועדה המשותפת תהיה בראשותו ויושבי-ראש ועדות הכספים והעבודה, הרווחה והבריאות יודיעו על החברים. שישה חברים זה מתאים?

מה שהציע יושב-ראש ועדת הכספים.

שישה חברים, שלושה מכל ועדה. הם יודיעו שמות של שני חברים מוועדת הכספים ושל שלושה חברים מוועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

בתנאי שהם יוסכמו על-ידי חבר הכנסת בנלולו.

אחמד, עזוב.

למה? קיבלת את העיקרון בהתחלה.

אחמד, אני מבקש ממך. אני תומך בהצעה הזאת. מי בעד?

כולנו בעד. זה תקדים.

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין

אני קובע שפה אחד נתקבלה הצעתו של חבר הכנסת בנלולו.

אחת ההצעות הטובות שהיו פה.

אתה רוצה שנצביע גם בשביל ההצעה שלך?

כן. אבל שם אני לא אדבר אפילו.

אני מבקש ממך לא.

ה. בקשת חבר הכנסת מיכאל גורלובסקי להקדמת הדיון בהצעת חוק לדחיית מועדים בשל שביתה או השבתה, התשס"ד-2004 לפני הקריאה הטרומית

יש לנו עוד נושא על סדר היום. במסגרת התוספת לסדר היום יש לנו שתי בקשות לפטור מחובת הנחה.

אחת הבקשות היא לא פטור.

יש בקשה של חבר הכנסת גורלובסקי לפטור מחובת הנחה. דיברת אתי אתמול, אמרת שאתה לא בטוח.

הבנתי שטכנית אי-אפשר.

אפשר לתקן את זה בתוך דקה, בשביל חבר הכנסת גורלובסקי נמציא קוורום. תכף יהיה פה קוורום. אתה מעוניין בזה?

יש בעיה טכנית להעביר במליאה.

יש בעיה. סדר היום גמור, אין לכם מכסה.

אם זה עניין של מכסה, אני יכול להוריד הצעה לסדר.

זה נעול.

זה מה שנאמר לי. אתמול בערב פניתי למזכיר הכנסת, באמצעות מנהלת הסיעה, על מנת לבדוק את האפשרות לשלב את זה בסדר היום של היום, בהנחה שההצעה תקבל את הפטור מחובת הנחה. לאחר שהייתה לי תשובה שלילית אמרתי את זה לחבר הכנסת גורלובסקי. גם אמרתי לו שאם אני לא יכול להביא היום למליאה, לדעתי אין טעם בדיון בפטור מחובת הנחה.

זה מה שאמר לי חבר הכנסת גורלובסקי. גם אני ניסיתי לברר, לא הצלחתי לבוא עם תוצאות אחרות.

מזכיר הכנסת גילה כאן קו קשוח, עיקש ובלתי מתפשר, אם כי הוא הוציא מכתב לפני זמן לא רב והודיע מראש שבעניין הזה תהיה קשיחות. הוא אמר שמה שלא יובא לפטור מחובת הנחה ביום שלישי או שני, לא ייתנו להעלות במליאה באותו יום את מה שהועבר פה בבוקר. מצד שני אם זה לא עולה היום – וגם את זה אמרתי – אין בכלל צורך בבקשה לפטור מחובת הנחה. כי ממילא בשבוע הראשון של הפגרה זה יהיה.

נכון. אולי אתה מאזין לשיחות שלי עם חבר הכנסת גורלובסקי?

אבל מאחר שנמצאת כאן עוזרת שר המשפטים אני מבקש שבמהלך הפגרה ההצעה תובא לוועדת שרים לחקיקה.

היא תגיע לפני ...

לישיבה הראשונה אני מבקש שזה יבוא לוועדת שרים.

מה עמדתך, חבר הכנסת גורלובסקי? אתה רוצה לקיים דיון?

הבנתי שיש בעיה טכנית. לא שמעתי פסיקה סופית.

אז אתה לא עומד על הבקשה?

אין אפשרות. לא.

אפשר להתחיל לדבר על אפליה של ערבים ורוסים.

אתה צריך יחס דומה למרוקאים. מה שהוא עשה לדני בנלולו, שיבוא גם לקראתך. זה תקדים, מה שהיה פה.

בסדר, אני מסיר את הבקשה שלי.

ה. הצעת חוק הכנסת (תיקון – מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השש-עשרה), התשס"ד-2004, של חה"כ גדעון סער – הכנה לקריאה ראשונה

הנושא הבא שעל סדר היום: אנחנו מכינים את הצעת חוק הכנסת (תיקון – מספר חברי ועדת הכספים בתקופת כהונתה של הכנסת השש-עשרה). הנה, זאת אפליה מתקנת לרוסים ולערבים, כמו שאתה יודע. זאת הצעת חוק של חבר הכנסת גדעון סער, הכנה לקריאה ראשונה. דנו בעניין הזה, סיכמנו שבתקופת כהונתה של הכנסת השש-עשרה אנחנו מבקשים להרחיב את הרכב ועדת הכספים על-ידי תיקונים במובן של ייצוג למגזר מסוים בוועדת הכספים. עברנו את הקריאה הטרומית. אנחנו מבקשים להעלות את זה לקריאה ראשונה. יש הערות, טענות?

אם עושים את זה, למה רק בכנסת השש-עשרה? זה היה גם בכנסת הארבע-עשרה או החמש-עשרה, אם אני לא טועה.

זה היה בכנסת החמש-עשרה. אבל אז היו 21 חברים. אנחנו צנועים יותר.

שנית, אני בעד זה שייתנו ייצוג למגזר. אבל זה לא נשמע יפה כשאומרים "למגזר הערבי". אם חלילה חלילה ש"ס ירדו לארבעה מנדטים ויהדות התורה גם לארבעה מנדטים, מה יקרה?

זה לא יכול לקרות. אם ש"ס תרד לארבעה מנדטים יהדות התורה תגדל ל-12 מנדטים.

אז החרדים יגידו שאין למגזר החרדי נציג בוועדת הכספים. אני בעד להגדיל.

אני מודיע מראש שאם חס ושלום נבואתך תתגשם, אפעל למען ייצוג למגזר החרדי.

אל תתחייב.

אני מוסיף, בעזרת השם. אמרתי חס וחלילה ובסוף הוספתי בעזרת השם.

בלי נדר.

אני רוצה שתדע. עד 1977, כשלא הייתה ש"ס והייתה רק אגודת ישראל, היו לנו ארבעה חברי כנסת ולא היה לנו נציג בוועדת הכספים.

עד אז הליכוד לא היה בשלטון. היו הרבה עיוותים עד אז. זה העיוות היחיד עד 1977? זכינו לאמון העם, ברוך השם, יש יותר צדק.

אני בעד, אבל אל תגידו "מהמגזר הערבי".

הוראת שעה?

הוראה קבועה שיהיו 17 חברים זה לא דבר נכון.

לא. אם הדרישה היא להוראה קבועה, לדעתי לא נכון לעשות זאת. בכלל לצריך להוריד את מספר חברי הוועדות. כל הנושא של הוועדות יעבור רוויזיה. אני מקווה שבשנה הבאה נצליח להביא הצעה מגובשת במספרים של החברים בוועדות, במכפלות. תראה איך זה נראה. הם צריכים ללכת לוועדת הכלכלה, לוועדת הכספים, לועדת החוץ והביטחון – הכול יותר מעניין מהוועדה הספציפית. זה שבסוף בכל הוועדות יש בעיה – אהוד רצאבי סיפר לי שאתמול בוועדת הכספים הוא קיבל החלטות הרות גורל מבחינה כלכלית כשהוא לבד עם הייעוץ המשפטי והקצרנית. זה מצב שלא יעלה על הדעת.

מי בעד אישור הצעת חוק הכנסת (תיקון – מספר חברי ועדת הכספים לתקופת כהונתה של הכנסת השש-עשרה), התשס"ד-2004?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
נמנעים – אין

אני קובע שההצעה עברה פה אחד. הסתייגויות רק בקריאה שנייה ושלישית.

אני רק שואל את הלשכה המשפטית: האם ירצו להוסיף בכותרת גם הוראת שעה?

בחוק של הכנסת החמש-עשרה זה לא היה כתוב.


ז. קביעת מסגרת דיון לנושא יום האישה הבין-לאומי

עוד נושא שעל סדר היום: לקבוע סדרי דיון לישיבה ביום שלישי, א' ניסן. זה יום מבורך. לפחות על-פי הלוח העברי מן הראוי היה לקבוע בו את הנושא שנדון בו. "בניסן עתידים להיגאל" – כך אומרים, חבר הכנסת פרוש? אנחנו נציין בכנסת, במסגרת דיון סיעתי, את יום האישה הבין לאומי. "אודה", אומר לי מזכיר הכנסת, "אם על-פי הנוהג המקובל בשנים האחרונות תחליט הוועדה על מסגרת דיון של 3 דקות לסיעה". זהו?

זה מה שהיה בשנים האחרונות.

בסדר. יש הצעות אחרות? דיון סיעתי, שלוש דקות לכל סיעה?

צריך לתת משקל מסוים, ואני רציני עכשיו, לסיעת הליכוד, נניח. זאת סיעה שנושא שוויון נשים חשוב לה.

גם לגברים שבסיעה זה חשוב.

לגברים, ואני מניח שגם לנשים.

הן דואגות לשוויון בין גברים לנשים, הן לא דואגות לשוויון בינן לבין עצמן.

אני רוצה להבהיר, זאת לא מרצ, שמדברת גבוהה גבוהה בנושא זה, ורק שישית מחברי הסיעה הם נשים. אצלנו יש שמונה נשים מתוך ארבעים חברים.

אני מוחה.

זה הרבה. בש"ס אין אפילו שישית.

הסיעה שיש בה הייצוג הנשי הגדול ביותר היא הסיעה שלנו.

וגם יש בה הפרופיל התקשורתי הגדול ביותר.

בסיעת המפד"ל, נניח, כשהם מקבלים שלוש דקות הם יודעים מי ידבר: גילה פינקלשטיין. בסיעת מרצ יודעים מי ידבר: זהבה גלאון.

גם בליכוד יודעים.

ודאי שתדבר יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה. קודם כול אני מציע להחריג אותה.

לדעתי היא תציג את הנושא. אתה בטוח שזה על דעתה שאתה מבקש שגם אחרות ידברו?

אני פועל כיושב-ראש סיעה. קודם כול לדעתי יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה צריכה לקבל יותר משלוש דקות. היא צריכה זמן בלתי מוגבל.

היא פותחת.

אני רוצה לוודא שזה זמן בלתי מוגבל. לאחר שווידאתי, אני מציע שסיעת הליכוד, הסיעה הגדולה בבית – יהיו לה שש דקות.

אני בעד. הצעה טובה.

ההצעה היא שהליכוד יקבל שש דקות, וכל יתר הסיעות שלוש דקות. מי בעד?

ה צ ב ע ה

בעד – רוב
נגד – אין
נמנעים אין

אני קובע שקיבלנו פה אחד את מסגרת הדיון הזאת. תודה. הישיבה נעולה.
הישיבה ננעלה בשעה 10:05.