כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8386




23
ועדת החינוך והתרבות
17.03.2004


פרוטוקולים/ועדת חינוך/8386
ירושלים, י"ב באייר, תשס"ד
3 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 201
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום רביעי, כ"ד באדר התשס"ד (17.03.2004), שעה 08:30

מחסור בקלינאי תקשורת במגזר הערבי - דיון מהיר של ח"כ מוחמד ברכה

חברי הוועדה: אילן שלגי - היו"ר
מוחמד ברכה

משרד החינוך, התרבות והספורט: עבדאללה חטיב - ממונה על החינוך לערבים
לאה שקד - אגף לחינוך מיוחד
מרק אסרף - ממונה תחום אוניברסיטאות במל"ג

פרופ' אשר אור-נוי - אחראי על התפתחות הילד
תלמה הרצנו - קלינאית תקשורת

פרידה קורנברוט - יו"ר
פרופ' אסתר דרומי - ראש החוג להיבטים התפתחותיים בחינוך, אוניברסיטת ת"א

ד"ר חתאם כנאענה
רולא חמדאן - רכז הקואליציה למען חינוך מיוחד בערבית, שתי"ל
קרימאן אבו טהה - מנהלת מרכז זכויות "ידיד" בנצרת

שרה אייל - מרצה בחוג להפרעות תקשורת, אוניברסיטת ת"א
תרצה לייבוביץ' - נציגת ארגון "בזכות"
שמוליק דוד - שתי"ל
חסאן אבו כף
חליל אבו כף - שתי"ל
כירי אבו עליון - ועד הורים, נציג שתי"ל
רמדאן אלסייד - ועד הורים לחינוך מיוחד בנגב
פרופ' דוד חן
שרה מאירסון - ראש החוג להפרעות בתקשורת, מכללת הדסה ירושלים
קמיליה בולוס - רכזת פניות ציבור, עמותת "בזכות"

עו"ד מירב ישראלי

יהודית גידלי

סימול


מחסור בקלינאי תקשורת במגזר הערבי - דיון מהיר של ח"כ מוחמד ברכה

בוקר טוב לכולם. הנושא מחסור בקלינאי תקשורת במגזר הערבי הגיע אלינו בדיון מהיר על פי יוזמה של ח"כ מוחמד ברכה. אני כבר אומר לכם, גם משום חשיבותו של הנושא, שאנחנו לא נסיים את הדיון היום ונקיים דיון נוסף.

בוקר טוב לכולם, אני מודה ליו"ר הוועדה על שכינס את הישיבה הזו בהתראה מאוד קצרה, על אף שהנושא הזה עומד על סדר יומנו כבר שנים רבות, לפחות מאז שאני בכנסת. אנחנו מקבלים מדי פעם תשובות על המחסור בקלינאי תקשורת ביישובים הערביים, תשובות שיש בהן מידה לא מועטה של לקוניות, רק לצאת ידי חובה, אבל שום דבר רציני לא נעשה בשטח. יש כאן את כל הסוללה של נשים וגברים מכובדות ומכובדים, שיש להם נגיעה מקצועית לעניין, אז לא ארחיב בתיאור הבעיה, אני חושב שהנוכחים מכל הכיוונים יכולים להעלות את הנושא. אני אעמוד לצדו של היו"ר לקראת סוף הישיבה ובישיבות הבאות, אני שמח שזו לא ישיבה אחת ויחידה ושיהיה מעקב. התופעה מאוד חמורה, המחקרים שעומדים לרשותנו מצביעים על מצב בלתי נסבל בכל מה שקשור בטיפול באנשים עם צרכים מיוחדים ביישובים הערביים. מדובר כיום על מחסור של כ-250 קלינאי תקשורת ביישובים הערביים, מדובר היום על כך שמתוך 1,562 קלינאי תקשורת בעלי תעודות יש רק 34 בחברה הערבית, שזה דבר שפשוט זועק לשמיים. גם הצרכים לקלינאות תקשורת ביישובים הערביים גדולה יותר, במיוחד באזור הנגב, איפה שיש נישואי קרובים ותופעות של ילדים, וגם מבוגרים, שצריכים את השירות של קלינאי תקשורת - אנשים חרשים, כבדי שמיעה וכו'. על כן הטיפול בעניין הזה צריך להיות טיפול רב מערכתי. קודם כל, טיפול במצב הקיום, וכן נקיטת צעדים גם ברמה של מערכת החינוך, גם ברמה החברתית, אבל גם ברמה האקדמית של מתן העדפה למקצוע הזה לסטודנטים ערביים באוניברסיטאות השונות, גם בחיפה, גם בתל אביב וגם בהדסה ירושלים, אבל בעיקר הדבר הזה צריך להתגלגל לפתחה של אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע, לשם המקצוע הזה צריך להיכנס ולהיות מוכר ויש לתת העדפה לסטודנטים ערביים. אני מקווה שמהדיון היום נוכל להוביל כמה צעדים, אפילו אם נצטרך להתמקד כל פעם בהיבט מסוים של הבעיה הכאובה הזו אני חושב שיו"ר הוועדה לא יהסס ללכת בדרך הזו וגם חברי הוועדה, שחלקם אינם כאן. אני רוצה להודות לכולם שהגיעו, זה הרכב מאוד מכובד שמאפשר לוועדת החינוך והתרבות למצות את העניין ולקיים דיון רציני ומעמיק בנושא הזה. אני יכול לדבר עוד, אבל לא אגזול את פרנסתם של אנשי המקצוע בעניין הזה. תודה רבה.

תודה לח"כ ברכה. אין לי ספק שאם שיעורם של הערבים באוכלוסיית ישראל הוא כ-20% שיעורם של הילדים הערביים בקרב ילדי ישראל הוא גבוה יותר, אינני יודע בדיוק מהו.

קרוב לשליש.

שמענו עכשיו מח"כ ברכה שלפעמים, במקומות מסוימים, בגלל נישואים בתוך המשפחה יכול להיות ששיעור הבעיות עוד גבוה יותר מאשר הממוצע באוכלוסייה בכלל. עם זאת, מספרם של קלינאי התקשורת במגזר הערבי, כפי ששמענו, הוא נמוך ביותר. הייתי רוצה לשמוע בהתחלה את פרופ' אור נוי וגברת הרצנו, אנשי משרד הבריאות, ואחר כך גם את האחרים. ברור שהכשרה של קלינאי תקשורת היא תהליך, ברור גם שיש רמה שנדרשת באוניברסיטאות, ועד לפני כשלוש שנים היה רק חוק להפרעות תקשורת באוניברסיטת תל אביב, לאחרונה יש עוד מקומות שמכשירים. סף הקבלה הוא גבוה, וזה אולי מהווה מחסום אקדמי לכניסה ללימודים וגם לכניסה למקצוע. בנייר שהכין מרכז המחקר והמידע של הכנסת ראיתי שיש כנראה תחילה של פתרון בכך שמכירים באיזשהם לימודים בירדן. אני מבקש לשמוע מאנשי משרד הבריאות איך הם רואים את הבעיה ואיזה פתרון לדעתם יכול להסתמן.

אני רוצה להרחיב טיפה את הבעיה. זו טעות לחשוב שהבעיה היא רק בקלינאי התקשורת, יש בעיה בכל מקצועות הבריאות: גם בפיזיותרפיה, גם בריפוי בעיסוק וגם בשירותים הפסיכולוגיים. העניין הוא שלפחות לגבי חלק מהשירותים האחרים אנשי מקצוע יהודים יכולים לתת מענה, לגבי הפרעות בתקשורת אנשי מקצוע יהודים אינם יכולים לתת מענה, לכן הבעיה בולטת יותר וגם בולטת מספרית יותר. זו נקודה ראשונה שצריך להביא בחשבון. אני גם רוצה להוסיף שזה לא דיון ראשון בנושא הזה, כבר היו מספר דיונים בכנסת ואני מאוד מקווה שפעם, אולי אחרי דיון-שניים-שלושה, כן יהיה איזשהו מהפך, כי שינוי לא מספיק לנושא הזה. מאחר ונפתחו שני בתי ספר נוספים, בסוף השנה הזאת אנחנו מקווים שיסיימו 60-70 קלינאי תקשורת, אבל לצערי אני חושב שפחות מ-15% מהם הם סטודנטים ערביים. אני מוכרח לומר שלפחות לגבי מכללת הדסה, שם ניסו לתת הקלות בקבלה לסטודנטים דוברי ערבית, אפילו בחתך הכניסה, אבל עוד יותר בוועדת הקבלה, לצערנו, מה שהייתה בשבילי הפתעה מאוד רעה, לא היו פונים. כלומר, יש כאן בעיה שהיא מעבר לשאלה של חתך קבלה, אלא משהו שבחברה הערבית כנראה לא מקדם מספיק לקראת לימודים במקצועות הבריאות, ואני דיברתי על זה לא פעם עם חברת הכנסת לשעבר תמר גוז'נסקי כשהנושא התחיל להתברר. אם אני מסתכל על הפקולטה לרפואה בירושלים, מספר הסטודנטים הערביים בכל בתי הספר הולך ועולה כל הזמן.

השאיפה להיכנס גבוהה תמיד.

באין חתך קבלה שונה, אני רוצה להדגיש את זה. חתך הקבלה הוא אותו חתך קבלה. פירוש הדבר שיש פה בעיה משני הצדדים, החברה משום מה לא חושבת שהמקצועות הללו הם מקצועות בריאות חשובים, מה שבניגוד למחשבה הכללית שמקצועות בריאות חשובים ביותר, מהיום מערכת הבריאות ללא כל המקצועות הללו בעצם לא יכולה להתקדם ולתת את המענה.

לגבי הצעות לפתרון - קודם כל, לדעתי האישית, ואין לי ברירה אלא ללבוש את הכובע השני של האוניברסיטה העברית, זה לא יהיה טוב להוריד את הרמה ולבוא ולומר: "יש סטודנטים סוג א' ויש סטודנטים סוג ב'". ישנן אפשרויות אחרות, ודנו בהן. למשל, לתת מלגות לסטודנטים ערביים שיעמדו בקריטריונים ויתקבלו ללימודים. כלומר, אני הייתי מנסה למשוך את הסטודנטים למסגרות הקיימות, ואם תקום עוד מסגרת אז גם אליה, על ידי משיכה חיובית ומתן תגמול למי שילך ללמוד. אני רוצה להדגיש שברגע שסטודנט ערבי נכנס למערך הלימודים, למעשה יש לו את אותו סיכוי לסיים את הלימודים כמו לכל סטודנט ישראלי יהודי. מדוע? מפני שהוא נכנס לפי אותו חתך ולפי אותם קריטריונים. אם הם ייכנסו לפי קריטריונים אחרים והדרישה בסוף תהיה בדיוק אותה דרישה אני מאוד חושש שהמשמעות תהיה שחלק מהסטודנטים ינשור במהלך הלימודים.

לפי מה שאתה אומר אין מספיק פניות. יחד עם זאת, לפקולטות לרפואה יש פניות, יש גם יותר מתקבלים, אבל מן הסתם יש גם כאלה שאינם מתקבלים. האם אי אפשר לפנות לאנשים האלה שלא התקבלו לרפואה ולשכנע לפחות את חלקם שיבואו לחוג להפרעות בתקשורת?

זה תהליך חברתי שהוא לא מהיום למחר.

אני רוצה לשאול את גב' הרצנו, כנציגה של משרד הבריאות וכקלינאית תקשורת, איך את רואה את הדברים?

קודם כל, אני בהחלט רואה שיפור במשך השנים. אני באה לכנסת הרבה מאוד שנים, אני מקווה שהפעם זה לא יקרה, אבל תמיד הייתי יוצאת מהישיבה מאוד כעוסה כי היו צועקים עליי למה אין קלינאיות תקשורת ערביות.

אנחנו נשאל בלי לצעוק.

יש בהחלט עליה משמעותית במספר קלינאיות התקשורת בשטח.

דרך אגב, למה תמיד אנחנו מדברים בלשון נקבה? אין גברים בכלל?

ישנם מספר קלינאי תקשורת גברים, הם מיעוט. נדמה לי שגם האקדמיה ללשון הסכימה לכך שהולכים לפי הרוב.

אחת הבעיות הקשות היא הפיזור הגיאוגרפי. אני לא יודעת על אף קלינאי/ת תקשורת עם הכרה ומעמד מטעם משרד הבריאות שנמצא/ת באזור הדרום, כולם באזור הצפון, וגם אלה שהיו באזור המרכז עברו לצפון. במיח"א תל אביב, למשל, יש היום שמונה ילדים ערבים בטיפול והטיפול חייב להיות בשפה הערבית. הוא נתן מילגה ללימודי מסטר לקלינאי תקשורת במגזר הערבי תמורת שנתיים עבודה במיח"א תל אביב וזה עבד. אותה צורה תיעשה גם להבא, אבל זאת עמותה שיכולה להרשות לעצמה לעשות את זה על מנת שתהיה קלינאית תקשורת שתוכל להכשיר את הילדים האלה בשפה הערבית. במיח"א ירושלים קלינאית התקשורת הודיעה שהיא עוזבת כי היא הייתה בודדה. היא באה מאזור הצפון.

האם במגזר הרוסי יש בעיה דומה?

לא, במגזר הרוסי הייתה עלייה מאוד גדולה של קלינאי תקשורת ממקומות רבים.

שקיבלו פה הכרה?

הם עברו כאן הכשרה ועבדו שנת עבודה תחת הדרכה ורק לאחר מכן קיבלו הכרה. אני בהחלט לא רואה פתרון אינסטנט ואני מאוד חוששת מתוכניות ההכשרה שנמצאות בירדן כרגע. ישנן שתי אוניברסיטאות, אחת מהן קיבלה הכרה של משרד הבריאות, אני לא יודעת על סמך מה.

על פי המסמך שהכין לנו מרכז המחקר והמידע זה על בסיס חוות דעת של אוניברסיטת תל אביב, בהמלצת החוג להפרעות בתקשורת של אוניברסיטת תל אביב.

אבל שם לא מקבלים שום הכשרה מעשית. מסגרת הלימודים דורשת הכשרה מעשית ואני מאוד חוששת כי אני לא רוצה שאוכלוסייה ישראלית שלנו תקבל קלינאי תקשורת סוג ב'. אני לא חושבת שזה מגיע להם, אני רוצה שיקבלו את הכי טוב שיש.

למה את חושבת שהם סוג ב'?

כי הם לא מקבלים הכשרה מעשית.

הרי משרד הבריאות הכיר באחת מתוכניות אלה בהמלצת החוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת תל אביב. יש פה פרופסורים מהחוג בתל אביב?

שרה אייל.

את מכירה את הנושא?

אני יודעת שהייתה ועדה שבדקה את התוכנית בירדן וכנראה שהאישור היה על פי אותה ועדה, אני לא הייתי באותה ועדה ולא יכולה להביע דעה על הפרטים.

המכתב יצא מהמחלקה למתן הקלה במעמד מטעם ד"ר שנון. במכתב שלו הוא כתב שהוא ייתן הכרה לאחת התוכניות. בחודש אוגוסט בשנה שעברה הוא שלח להם מכתב ואמר להם לפנות למשרד החינוך כדי לבדוק בכלל אם האוניברסיטאות האלה מוכרות בארץ כהכרה בתוכניות מחוץ לארץ. אנחנו פגשנו את האנשים האלה בהזדמנות שהם היו כאן בתוכנית אחרת והם סיפרו לנו שהם עושים לימודים עיוניים בלבד ושאין בירדן שום מקום לעשות את ההכשרה הקלינית. התוכנית נבדקה על הנייר, יש לי פה עותק של אחת התוכניות שקיבלתי משתי"ל. התוכנית על הנייר נראית מאוד נחמדה, זה לא אומר שאנחנו יודעים הרבה על מה קורה שם. ודאי המועצה להשכלה גבוהה הייתה רוצה לראות לעומק את התוכנית כשמדובר על מקצוע קליני שצריך להיות בו ליווי של הדרכה קלינית בשטח, הדרכה שלא ניתנת בירדן. הם לא יכולים לעשות זאת כי בירדן אין שירותי קלינאות תקשורת כפי שאנחנו מכירים.

הבנתי. פרופ' אור-נוי, מה המצב כרגע, משרד הבריאות מכיר בקלינאים שהוכשרו בירדן או עדיין לא?

אנחנו מדברים על שתי מחלקות שונות. לדעתי, אם לא תהיה עבודה מעשית, שלא משנה איפה היא תיעשה, אי אפשר לאפשר לאותם בוגרים.

זאת אומרת, בינתיים אין הכרה. יש פוטנציאל, יש סיכוי.

בינתיים ד"ר שנון כתב מכתב שהוא ייתן להם הכרה וייתכן ויעשה להם מבחן, שהוא לא מקובל ולא ניתן אף פעם.

אני מבין. אומרים שיש סיכוי, יש לזה פוטנציאל, אבל זה עוד לא הוסדר, ואם זה יוסדר זהי ייקח זמן.

נכון.

אנחנו מחכים שחוק קלינאי תקשורת ייכנס לתוקף.

חוץ מהתקופה של סטאז', יש השוואה מדעית בין תוכניות הלימודים בירדן ובישראל, למשל לגבי משך הלימודים?

אני חושבת שעולה כאן סוגיה מאוד רצינית, בעיקר בגלל שהנושא של הכשרה קלינית, שהוא חלק בלתי נפרד מרכישת המיומנויות המקצועיות, וייתכן שהוא החלק הקובע. כמי שעובדת באקדמיה כבר די הרבה שנים אני יכולה להגיד שאין ספק שאנחנו חווים בעלייה מתמדת של סטודנטים לכל תחומי החינוך והחינוך המיוחד, סטודנטים מצוינים מהמגזר הערבי. כלומר, אין ספק שיש נגישות להשכלה, יש גם מועמדים מצוינים לקבל את ההשכלה.

יש מגמת עלייה, את אומרת.

יוצאת מן הכלל. אני רוצה להגיד שיש מגמת עלייה משכנעת ורצינית ביותר. השאלה הגדולה היא איך המערכת של השכלה גבוהה, וכאן אני פונה לנציג הות"ת, נערכת להנגיש לאנשים האלה מסגרות הכשרה שיהיו ברמה הגבוהה ביותר, כאשר על פניו כל שנות המחקר שאנחנו עשינו כאן בארץ בתחום הפרעות בתקשורת על התפתחות העברית כשפת אם ופיתוח כלי אבחון וכלי עבודה עם הילדים האלה - זה לא מספיק שיש לך אדם שקרא את המאמרים והספרים באנגלית, אתה צריך ליישם את החומר הזה בעבודה בתוך שפת האם שלך. אז 30 שנה של מחקר אינטנסיבי במספר אוניברסיטאות בארץ במרכז מחלקות על עברית, לא קיים על השפה הערבית בכלל. ולא רק לא קיים בארץ אלא גם לא קיים בעולם. אני התבקשתי לפני מספר שנים לרכז איזשהו מחקר בנושא התפתחות הערבית כשפת אם ופניתי דרך האינטרנט לכל אנשי האקדמיה בעולם ממוצא ערבי וגם החוקרים הגבוהים ביותר, למשל פרופסורית בקליפורניה בשם נמירה אקטר, שהיא חוקרת בעלת שם, כל העבודות שלה על האנגלית כי את כל ההשכלה שלה היא עשתה בארצות הברית והיום היא פרופסורית באוניברסיטה בארצות הברית. בקנדה יש מרכזים שבהם אנשי סגל אקדמיים חוקרים על שפה אבל למרות שהם דוברי ערבית כשפת אם הם חוקרים את השפה האנגלית.

אם אתם תפתחו את זה פה בארץ זה יהפוך להיות גשר לשלום וגם ענף ייצוא בעתיד.

אין ספק, אני יזמתי כבר כמה פרוייקטים מהסוג הזה. מה שאני רוצה להגיד, ואני שוב פונה לות"ת, אני רוצה להאמין שהגוף הזה גם אופרטיבי, לו אני הייתי שואלת את עצמי מבין כל האפשרויות איפה הייתי משקיעה, הייתי משקיעה בתוכניות של העצמה מקצועית לגבי אותם אנשים שחזרו מירדן. אני בפירוש לא מבטלת את התוכנית בירדן, פגשתי את אחד מראשי התוכניות והוא אדם מאוד רציני שבעצמו קיבל את ההשכלה שלו באנגליה ובארצות הברית. מבחינת מה שכתוב בספרים על התיאוריה ייתכן שהם מקבלים תוכנית טובה, אני לא ראיתי את התוכנית, אבל אנחנו צריכים לזכור שמדובר כאן בנגיעה בילדים ובמשפחות, באינטראקציות בין ילדים למשפחות ובשינויים תרבותיים, כמו שאמר פרופ' אור-נוי, ושם ההכשרה הקלינית היא משנה א'. אם תסתכלו היום על התוכניות של הדסה ושל חיפה שנבנו עם בקרה, אני ישבתי בוועדות המלוות של המל"ג בשתי התוכניות ואת כל השאלות הקשות שאלנו כל הזמן על הכשרה, כי אפילו לגבי הכשרה קלינית של קלינאים ישראלים דוברי עברית שם צוואר הבקבוק - איפה יהיו הקלינאים הבכירים שיעשו סוציאליזציה קלינית למקצוע לאנשים צעירים.

יש לי שאלה, אני לא בטוח שהיא מופנית לפרופ' דרומי. נכון שיש מגמת עלייה, אבל גם על פי המגמה הזאת ההערכה היא שהפער ייסגר תוך עשר שנים, אולי יותר.

צריך הרבה להוסיף, אין ספק.

אי אפשר להיות מסופקים מהמגמה.

אני רוצה לשאול את מר אסרף מהמל"ג - איך אתם רואים את המצב ומה האפשרות לתת פתרון להכשרה?

ראשית, לאור הצרכים שיש במגזר הערבי ובמקומות אחרים לקלינאי תקשורת, המועצה להשכלה גבוהה והוועדה לתכנון ותקצוב (ות"ת) כבר זיהתה את הצורך הזה לפני כמה שנים והיא כוננה מהלך לפתיחה של תוכניות נוספות שהיום אנחנו רואים את הפירות שלהן באוניברסיטת חיפה ובהדסה בירושלים. מניסיון אני יכול להגיד לכם שכאשר עולה נושא מוצדק של צרכים וכוח אדם אקדמי במקצועות מסוימים של הכשרות ושל דברים פרופסיונליים יש לות"ת ולמועצה להשכלה גבוהה בהחלט אפשרות לחולל מהלך גדול מול האוניברסיטאות והמכללות ותמיד יש פירות טובים של המהלך הזה.

מה במקרה הזה?

למשל, היה מקרה של המגזר החרדי.

לא, מה עושים פה?

לדעתי, פה הות"ת וגם המועצה להשכלה גבוהה יכולות, למשל, לפנות לאוניברסיטת בן גוריון ולברר האם אפשר לפתוח שם חוג.

מה זאת אומרת יכולה? פניתם עד היום?

לא.

אתה יכול לפנות מחר?

כן.

זה מתבשל.

בסדר, אנחנו רוצים לראות. רבותיי, לכולם יש כוונות טובות אבל בואו נהיה מסודרים.

אדוני, אני לא יודע אם אתה יודע, אבל אוניברסיטת בן גוריון כבר פנתה וביקשה ואתם עוד לא נותנים להם.

אנחנו לא יודעים על דבר כזה.

אומרים שהייתה פנייה, צריך לבדוק מה קרה.

לאוניברסיטת בן גוריון יש את הפקולטה למדעי הבריאות, שיש שם גם בית ספר גדול לרפואה וגם בית ספר למקצועות הבריאות. מקצועות כמו פיזיותרפיה, סיעוד וכו'.

דבר לעניין, למה אתה מסתפק במה שיש להם?

אני לא יודע על פנייה כזאת.

אז תואיל לבדוק אם יש פנייה. אולי תתקשר אליהם, אם יש פנייה תראה מהי, אם אין פניה תבקש לקבל אותה.

זה גם תלוי באוניברסיטה.

הבעיה מורכבת ורחבה, אנחנו מדברים על מחסור מאוד מאוד גדול ואין מענה אחד, יש כמה מענים שצריך לתת בכמה רמות. ברמות של האוניברסיטאות בארץ ולבדוק מה קורה בירדן, אבל לא רק בירדן, אני מבינה שיש סטודנטים ערבים גם בעולם בכלל, למשל באיטליה או ברוסיה. אנחנו כרגע מתמקדים בירדן כי יש לנו את המסה הכי גדולה שם, לפחות 100 סטודנטים שלומדים שם. זה נתון שקצת סותר את העניין של המודעות, כי איך אפשר להסביר את זה שאין מודעות כשיש 100 סטודנטים בירדן שמשלמים שם הון תועפות - 100 אלף שקל לתואר?

האם לדעתך אלה שנסעו לירדן הם כאלה שניסו קודם להתקבל בארץ ולא התקבלו?

חלקם כן. אני מסכימה עם זה שאנחנו לא רוצים להוריד את החתך, אנחנו גם לא מבקשים שיורידו את הרמה של הלימודים, אבל יש קריטריון שהוא מאוד בעייתי שנמצא באוניברסיטת תל אביב ובחיפה וזה נושא הגיל. גיל מינימלי 20 הוא בעייתי לאדם ערבי שמסיים תיכון בגיל 18 ולא עושה צבא.

מה דעתך שהבחורות הערביות והבחורים הערביים יעשו שירות אזרחי? יש כמה הצעות חוק כאלה.

זה נושא לוועדה אחרת. זה לא תנאי.

תכף נדבר על הגיל.

הכוונה היא שמי שמסיים בגיל 18 לא יישב שנתיים בבית כדי להתקבל דווקא למקצוע הזה אלא ילך ללמוד משהו אחר.

אני מבין. הקריטריון הזה של גיל 20, איפה הוא קבוע? הרי אין חוק לקלינאי תקשורת. איפה זה כתוב שזה חייב להיות גיל 20?

אני לא יודעת.

אלה חוקים פנימיים של האוניברסיטה.

כל אוניברסיטה קבעה את זה לעצמה או שזו הכתבה של המל"ג?

כל אוניברסיטה.

מה אומר על זה משרד הבריאות? לכם יש דרישה שסף הלימודים יהיה גיל 20 ולכן הסיום יהיה בגיל מסוים?

משרד הבריאות לא מתערב ככל האפשר במוסדות להשכלה גבוהה, זה לא תפקידו. גם אין לו שום דרישה להתחיל בגיל מסוים.

אני שואל אותך כי יש מקצועות, כמו למשל חוק לשכת עורכי הדין, שקובע גיל מינימום. הוא שונה לאחרונה, אבל יש גיל מינימום. פה הקביעה איננה בחוק. אם זו גם לא קביעה של משרד הבריאות, אלא איזשהו טיעון קצת קרטליסטי בין האוניברסיטאות, אולי את זה צריך לשנות.

במכללת הדסה זה לא קיים. אין לנו הגבלת גיל, אבל אני רוצה להוסיף שלמרות זאת אנחנו לא מקבלים פניות. גם השנה אנחנו לא מקבלים פניות של סטודנטים ערבים. קיבלנו כבר מספר גבוה מאוד של פניות ולא ראיתי שמות של סטודנטים ערבים. זו כבר שנה שלישית שהחוג קיים ודחינו רק סטודנט אחד, זאת אומרת שיש לנו פה בעיה.

איך את מסבירה את זה שלירושלים אין פניות?

כשיש סטודנט ערבי ששומע שיש לו לימודים בירדן, שזו מדינה ערבית, שם השפה ערבית, הקונטקסט ערבי, סף הקבלה נמוך ואין קריטריון של גיל, למה שהוא לא ייסע?

סליחה, את הסכמת איתי ועם רוב הדוברים פה ואת אומרת שאת לא רוצה קריטריונים מופחתים, הטענה שלך היא גיל.

גם, לא רק גיל.

זה נשמע לי הגיוני, אבל פה אומרים לך שבהדסה ירושלים אין סף קבלה של גיל 20 ויכולים בחור או בחורה בגיל 18 לבוא ואין אליהם פניות. אז למה נוסעים לירדן ולא באים לירושלים?

רוב האנשים שנמצאים בירדן הם מאזור הצפון. יש בעיה לבוא לירושלים. בגלל זה הדרישות שלנו הן מערכתיות, אין רק פתרון אחד, צריך כמה פתרונות בכמה מוקדים ביחד. צריך, למשל, לשריין באוניברסיטאות 33% מהמקומות לערבים. בחיפה אנחנו יודעים שפנו כמה סטודנטים שענו על כל הקריטריונים, גם של גיל, ולא נשאר להם מקום.

את לא יכולה מצד אחד לומר: "אנחנו לא רוצים קריטריונים מופחתים" ולבקש שריון של 33%.

זה לא קשור.

זה כן קשור. אם לא עומדים בקריטריונים 33% מה לעשות? ואם לירושלים בכלל לא פונים?

זה סותר את הנתונים שיש לנו. אנחנו מקבלים פניות מהשטח ויש לנו קשר מאוד טוב עם האוניברסיטאות.

אני רוצה לדבר מניסיוני כראש בית ספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב. אנחנו הכנסנו תוכנית לייעוץ מיוחדת לתלמידים ערבים. אני רוצה להיות מאוד פרקטי. אתם אומרים שהיעד הוא הכשרה של 50 בשנה, זו תוכנית אחת או שתיים, אין שום בעיה לעשות כזה דבר. אני מדבר פה מנקודת מבט של אוניברסיטת תל אביב, יש המון תלמידים ערבים מועמדים ואנחנו מזמן לא עושים שום חסד עם התלמידים הערבים. כמו כן, יש רצון ויכולת של האוניברסיטה להקים תוכנית כזאת. הבעיה היחידה היא ות"ת. לות"ת אין סדר עדיפויות ראוי, היא לא מקצה לחינוך בכלל, יש הקצאה נמוכה ביותר לתלמידים בחינוך בכלל לכל המקצועות ולכל הענפים, כולל העניין הזה. אם זו עדיפות לאומית ואם יש מישהו שיכול להגיד לות"ת שיקצו את התקן המתאים אז האוניברסיטה תעשה את זה והפתרון יהיה כזה.

עכשיו שמענו ממר אסרף שהוא מוכן לפנות לאוניברסיטת בן גוריון.

ההוכחה תהיה אם יעמידו כסף. כולם משוכנעים שצריך, אני אומר שזה אפשרי. אם מדינת ישראל תקצה את המשאבים אפשר לעשות את זה בלי שום בעיה.

במשרד החינוך אנחנו מודעים לבקשות לקלינאי תקשורת במגזר הערבי. אני אומר לכם שהמשרד פנה למל"ג בקשר למתן העדפה מתקנת למגזר הערבי. אתמול עשינו סקר באוניברסיטת תל אביב, שם היו 16 סטודנטים, וכן באוניברסיטת חיפה, שם לומדים 20 סטודנטים במשך שלוש שנים. אחת הבעיות העיקריות שגילינו במגזר הערבי היא חוסר מודעות לנושא של קלינאות תקשורת. במסגרת המשרד הפצנו חוזר בחודש האחרון לכל בתי הספר התיכוניים ואנחנו מתכוונים להכין גם כנס לכל המלווים והפיקוח במגזר הערבי על מנת להעלות את המודעות של המגזר הערבי לגבי חשיבות הנושא של קלינאות תקשורת. קלינאי תקשורת לא נחשב בעיניי הציבור הערבי כמקצוע יוקרתי, לכן חלק רב מהתלמידים, שהיו תלמידים טובים, הולכים לרפואה, למשפטים ולחשבונאות, כשלחשבונאות דווקא יש אותו חתך כמו החתך של קלינאי תקשורת, לכן צריך להגביר את המודעות של המגזר הערבי לגבי הנושא הזה.

גם במקצועות האחרים יש הגבלה של גיל?

לגבי רפואה יש הגבלת גיל, גם לגבי עבודה סוציאלית. הגילאים הם 19 ו-20. הוקצה תקציב של 4 מיליון שקל לפני שלוש שנים על מנת לבדוק את הצרכים של המגזר הערבי ובמסגרת התוכניות שאנחנו מכינים עכשיו אנחנו בודקים אפשרות של מתן מלגות לסטודנטים ערבים שילמדו קלינאות תקשורת, בתנאי אחד - שהם יתחייבו לעבוד במשרד החינוך. כי קיימת היום בעיה שחלק רב מהעוסקים בנושא מעדיפים לעבוד באופן פרטי. לכן היום, עם משרד החינוך, אנחנו נבדוק אפשרות של מתן מלגות לסטודנטים שילמדו את הנושא הזה תוך התחייבות שהם יעבדו במשרד החינוך לתקופה מסוימת.

זה רעיון טוב מאוד. אני רוצה לשאול אותך כמשרד חינוך, לכם יש בעיה עם זה שקלינאי תקשורת שעובד עם ילדים במערכת החינוך צריך להיות בן 21 או 22 ומעלה?

אין לנו בעיה עם זה.

כלומר, הנושא של גיל הקבלה, אין לכם בעיה שהוא יופחת?

אני מעדיף שהוא יופחת.

יהיה לכם יותר קל לשכנע את התלמידים בתיכון לבוא לקלינאות תקשורת אם הם יודעים שהם לא צריכים להמתין שנתיים.

נכון. זה יהיה יותר קל לשכנע את התלמידים בתיכון שיש להם הישגים טובים ופסיכומטרי גבוה לבוא וללמוד קלינאות תקשורת אם הם לא צריכים לחכות שנתיים. למה הם נוסעים לירדן? כי הם יודעים ששם לא צריכים לחכות שנתיים.

אני כבר מבין שזה דבר משמעותי.

מה אמרת לגבי ה-4 מיליון שקל?

הוצע תקציב לפני שלוש שנים, 4 מיליון שקל, על מנת לבדוק את הנושא של הקשר בין החינוך לבין התחזוקה. הוקצו שם גם מלגות לתואר שלישי ולתלמידים בתקופת המעבר בין התיכון לבין האוניברסיטה, יש לי את החומר פה ואני יכול להציג לכם שהוקצה ממשרד החינוך תקציב מסוים על מנת לבדוק את הנושא של הקשר בין התעסוקה לבין החינוך ולבדוק את הצרכים של המגזר הערבי. אנחנו, במסגרת המזכירות הפדגוגית, אישרנו לפני שבוע ימים תקציב של 200 אלף שקל לבדוק את הנושא של הצרכים של המגזר הערבי והקשר בין התעסוקה לחינוך, כי חשוב מאוד בשבילנו, כמשרד החינוך, שיהיו גם קלינאי תקשורת ומקצועות פרה-רפואיים שלא מוכרים אצלנו באוכלוסייה. חשוב לנו כמשרד להוביל את זה.

אנחנו בית הספר הכי מנוסה בנושא.

כמה תלמידים יש אצלכם כל שנה?

נהגו להיות בין 2 ל-4. בשלוש השנים האחרונות יש לי 27 תלמידים ערבים.

כמה סטודנטים יש סך הכל כל שנה?

במחזור יש 45 תלמידים.

והלימודים הם 4 שנים?

לא, שלוש שנים, זה יתחיל להיות שלוש וחצי אצל כולם. בשנה שעברה היו לי בכיתה של 45 13 סטודנטים דוברי ערבית, לפני שנתיים 9 והשנה 5. זאת אומרת, 27 סטודנטים ל-B.A ו-14 סטודנטים בתהליך לתואר שני, כך שהמספרים הרבה יותר גדולים מאשר היו לפני שלוש שנים, על אף שהחתך לא שונה.

אלה שלומדים לתואר שני גם עובדים בשטח?

תואר שני מכריח עבודה, זה תנאי אצלנו שאלה שלומדים לתואר שני יעבדו בו זמנית בשטח. בית הספר מאוד מודע לעניין של ההתנסות הקלינית וקשה לי לתאר שלא התייחסו לזה אם בדקו את התוכניות של ירדן, אלא אם הייתה טעות והתעלמו מעובדת הפרקטיקום. בבית ספר שבו יש 400 שעות פרקטיקום ודורשים מסטודנט מסטר שיעבוד בשטח קשה לי לתאר שהתעלמו מזה.

יכול להיות שההמלצה הייתה לעשות את הפרקטיקום פה בארץ.

מה שאני רוצה להגיד זה שקודם כל המספרים קצת נמוכים. אני עברתי אתמול על הרשימה של עבודות מחקר שעשינו בנושא השפה הערבית והגעתי ל-51 סטודנטים שעשו עבודות בשפה הערבית בתוך החוג במשך השנים הללו.

איזה שנים?

אני הסתכלתי משנת 80' עד היום, כך שהמספרים קצת יותר גבוהים ממה שהוצג. מה שחשוב לי להדגיש זה שאנחנו בהחלט חושבים שקלינאי תקשורת שהולך להיות יועץ למשפחות וכו' צריך כן להיות בשל ובוגר, הוא לא יכול להיות ילד בן 18.

בסוף הלימודים עברו עוד שלוש וחצי שנים.

גם אז, זה מאוד משמעותי. אני לא יודעת אם אתם יודעים, אבל זו השנה השניה שאנחנו מריצים פרוייקט מיוחד לשפה הערבית בתוך החוג ללימודים, היות והשפה הערבית היא ייחודית לא רק בשפות העולם אלא דורשת טיפול מיוחד והתייחסות מיוחדת בגלל הערבית המדוברת והספרותית, בגלל הקריאה והכתיבה, וכן מכל הבחינות, אנחנו נותנים קורסים מיוחדים לדוברי ערבית בנוסף, כצ'ופר, על מנת שילמדו לעבוד נכון עם השפה הערבית, היות והם עוסקים בשפה הערבית. נותנים תרגילים בערבית - אני אחראית על הפרוייקט הזה, השנה הבאתי מרצה מחיפה שתבוא לעשות תרגיל ברישום פונטי של השפה הערבית.

וכל הסטודנטים הערבים משתתפים בזה?

כל הסטודנטים לא הופיעו. הופיעה סטודנטית אחת.

את מדברת על הרצאה חד פעמית?

לא, זה קורס בן 4 הרצאות.

והסטודנטים הערבים לא באו? אז בשביל מי עשיתם את זה?

הם צלצלו ואמרו שהם נורא מצטערים, הם מפוזרים בפרקטיקום במקומות שונים ולנסוע לתל השומר להרצאה זה קשה להם. אני ממש מצטערת, הייתי מאוד מאוכזבת, עבדתי קשה על הנושא הזה.

זה כנראה לא תואם טוב עם הסטודנטים.

זה קורס שהצעתם לכאלה שכבר בפרקטיקום, אני שואל אם בשנה א' ובשנה ב' יש משהו מיוחד לסטודנטים הערבים.

כן.

ולזה הם באים, נכון?

לא. חוק האוניברסיטה לא מרשה לנו להכביד על הסטודנטים, הם חייבים לעשות את תוכנית הלימודים הרגילה. התוספת ללימוד ערבית או לתרגול בערבית זו תוספת ברשות. אין אפשרות אחרת.

ולזה הם באים?

זה קשה מאוד להביא אותם. תאמין לי שקשה להביא, אף אחד לא אחראי לזה אבל זו בעיה.

אני רוצה לשמוע את אחת המשפחות שמכירות את הטיפול מהצד של הלקוח.

שמי חליל אבו כף, מכפר מתון, זה כפר לא מוכר.

אבל אתה חי שם, זו עובדה.

אני חי שם ואמשיך לחיות שם. מה שיש לי לגבי קלינאי תקשורת זה שברור שאין לנו אף אחד שם. במיכ"א הייתי ולא קיבלו אותי כי אני דובר ערבית והם דוברים עברית. לגבי קלינאי תקשורת, שמעת על זה שבאוניברסיטת בן גוריון צריכים לפתוח חוג לפני שנה.

את זה שמענו. אני ביקשתי לשמוע מישהו שיש לו ילד שצריך טיפול, לך יש ילד כזה?

כן.

אז דבר על הטיפול שהילד שלך מקבל או לא מקבל.

הילד שלי מקבל טיפול באופן פרטי, אני לוקח אותו לכפר קאסם ולשיקום בשניידר. זה באופן פרטי, לא שייך לאף אחד.

אתה לוקח אותו ליחידה להתפתחות הילד?

כן.

יש שם קלינאית תקשורת דוברת ערבית.

מתחילת השנה לא קיבלתי שום שעה. אני פונה למנהל, אפילו בית הספר עצמו לא מתנהל על ידי אנשים מקצועיים, מנהל ללא תואר לא רשאי לנהל בית ספר.

הנתונים לגבי מספרים צריכים להיבדק, אבל עד עכשיו דובר על משהו כמו 15 סטודנטים בשנה. אם זה 15 סטודנטים בשנה הווה אומר שרק בעוד 15 שנים, במקרה הטוב ביותר, ייפתר המחסור. אנשים מדברים כאן על קריטריונים, על איכות ועל כל מיני דברים, אבל דור שלם של תלמידים לא יקבל שירות, או חלקים גדולים ממנו לא יקבלו שירות, בגלל הדבר הזה.

אז איזה פתרון אתה מציע? שיהיו קלינאים סוג ב'?

לא.

שההכשרה תהיה פחות מקצועית?

חס וחלילה. הפתרון הוא שמשרד החינוך ייקח על זה אחריות ולא יעביר כסף לגורמים אחרים כדי שיבדקו את הצרכים כי הצרכים כאן שקופים לגמרי. אחד - פרסום בתוך המערכת ברמה אחרת לגמרי כדי שכל המועמדים הפוטנציאליים בחתך גבוה יגיעו לתוך המערכת ויתקבלו במספרים יותר גבוהים, שתיים - מכסה של 33% בקבלה, שלוש - תוכנית הכשרה נוספת, מה שנעשה בתחום הייעוץ והפסיכולוגיה בשלוש השנים האחרונות בהצלחה, ארבע - מאמץ שקשור במלגות, כמו שעושים מלגות מעוף בתחום של סמינר דוד ילין לציבור הבדואי, מלגות אחרות לעיירות פיתוח ותמריצים שדיברנו עליהם בהקשרים אחרים, כדי לייצר פתרון, ומסלולים של הסבה שמאפשרים זינוק מתואר ראשון בחינוך לקלינאות תקשורת או להקשרים אחרים. יש הרבה מאוד בוגרים בציבור הערבי שיש להם B.A. עם ציונים בחתכים מצוינים שיכולים לבצע את הזינוק הזה והנתונים שלהם יותר טובים מבני ה-18, גם מבחינת הגיל, גם מבחינת ההכשרה וגם מבחינת הרקע. כל הדברים האלה צריכים להיעשות ביחד, אבל התחושה היא שכל פעם מספרים לנו שמתישהו יימצא פתרון וזה קורה כבר 5 שנים, אני יכול להפנות את הוועדה כאן לפרוטוקולים של וועדות שהשתתפתי בהן לפני 5 שנים, עם תמר גוז'נסקי ואחרים שניהלו כאן ועדות בנושא הזה, אך הות"ת לא שומע אותנו. מספרים כמו אלף תלמידים בציבור הערבי שלא מקבלים שירות זה לא מעניין אותם, פשוט יש תחושה שזה לא חודר ולא עובר את המסך. אנחנו מדברים כאן על זה שמבקר המדינה בעצמו אומר בדו"ח 52 ב' שילדים מאובחנים כמפגרים כי הם לא מקבלים במשך שנים שירותי תקשורת. אנחנו מדברים כאן על מצב שהאבא הזה פעמיים בשבוע נוסע פעם לפתח תקווה ופעם לכפר קאסם כדי לקבל שירות, הוא לא אמר לכם את זה כי הוא צנוע. זה מצב מטורף לגמרי, מצב שאין לו אח ורע בחברה הישראלית בשום צורה. לא יכול להיות כדבר הזה, זה פשוט בלתי נסבל. התחושה היא שות"ת בעניין הזה מתייחס כאילו שהוא לא קיים.

אני שוחחתי עם יו"ר החוג להפרעות בתקשורת באוניברסיטת חיפה, שלא היה יכול לבוא היום, והוא סיפר לי שכל הסטודנטים הערבים אצלם, וגם באוניברסיטאות אחרות, לומדים על חשבון איזושהי מלגה, כך שזו לא בעיה של שכר לימוד. יש כסף במערכת, האנשים האלה מקבלים מלגות, זו לא בעיה של שכר לימוד, לא לתואר שני וודאי לא לתואר ראשון. כמו כן, גם אותם 50-70 קלינאי התקשורת שקיימים לא נמצאים במסגרות הציבוריות, אלא נמצאים במסגרות הפרטיות. מה שזה אומר שבמגזר הציבורי המשכורות כל כך נמוכות שאנשים לא רוצים לעבוד שם, כי כאשר הם מסיימים את הלימודים ועושים את החשבון כדאי להם ללכת למגזר הפרטי. הבעיה הנוספת היא כיוון שבמגזר הפרטי גם לא יכולים לתת הדרכה לאותם בוגרים ערבים שנמצאים בתוכניות ההכשרה לדוברי ערבית, מה שמביא אותנו חזרה לבעיה שצריך לתת לא העדפה בכניסה למקצוע אלא העדפה בלהחזיק אותם במקומות הציבוריים כדי שכן יתנו את הטיפול בדרך הכי טובה. את הכסף תתנו בשכר לאנשים בעלי ניסיון שעובדים, שעם הזמן יוכלו גם להדריך את האנשים הצעירים יותר.

אני רוצה לדבר על איזושהי הצעה, אני לא יודעת עד כמה היא תהיה מקובלת. לנו במגזר הערבי יש הרבה אנשים שסיימו חינוך ועדיין אין להם מקום עבודה. למה לא ללכת דרך משרד החינוך ולהציע להם מלגות כדי שילמדו קלינאות תקשורת? יש להם רקע של חינוך, הם למדו חינוך שלוש שנים, בזה נוכל לקדם את העניין, לעשות להם תוכנית הסבה שממומנת ומובטחת בה עבודה, כי הם רצו לעבוד בחינוך, הם למדו לקראת זה. פה אנחנו יכולים להכניס אותם לתוך המערכת בצורה הכי קלה והכי מהירה.

אני חושבת שנייר העמדה שלנו, של הקואליציה, והדרישות שבו די מסכם את ההמלצות וההערות שעולות כאן. אני חושבת שצריכה לצאת מהוועדה קריאה להקים ועדה של כמה אנשים רציניים שבאמת אכפת להם, ויש פה כמה שבאמת אכפת להם מהנושא הזה, לגלגל את זה ולדעת ללחוץ על המקומות הנכונים, בעיקר הות"ת. הרי עכשיו סטודנטים נרשמים, אנחנו בפתח ההרשמה לקראת השנה הבאה באוניברסיטאות, שתצא מפה קריאה לאוניברסיטאות להעדפה מתקנת.

אני חושב שהקריאה היחידה שיכולה לצאת מפה היום היא שלא יעמדו על הדרישה של גיל קבלה 20. אנחנו לא יכולים לחייב את האוניברסיטאות, אנחנו יכולים לפנות אליהם ולבקש מהם. יכול להיות שזה יסייע כבר השנה, כי הנה אנחנו שומעים שבירושלים אין כזו דרישה. אני מניח שהלימודים שם הם באותה רמה ומשרד הבריאות מכיר בבוגרים שלהם כמו בבוגרים האחרים.

יש כמה נושאים שצריך ללוות, כמו הנושא של הבוגרים מירדן.

כל עוד לא עושים דבר, לפחות יש למנוע התדרדרות המצב והמחסור באנשי מקצוע. כל יום נפגעים ילדים עם מוגבלות שנפגעת הזכות שלהם לחינוך. אני יכולה לתת דוגמה אחת - גן טיפולי בכפר מלדה שזכאי ל-43.6 שעות של פרה-רפואי ומקבל רק 10 שעות של מרפאה בעיסוק לשתי כיתות ו-5 שעות של פיזיותרפיה. כבר שנתיים אין שם קלינאי תקשורת ומרפא בדיבור. זה מצב מאוד עגום.

יש כמה יישובים בצפון שהם באמת מוכי גורל בעניין הזה. בכפר מלדה יש אחוז כבדי שמיעה גבוה.

כשאנחנו פנינו אמרו שאו שאין אנשי מקצוע או שיש אבל הם לא מוכנים לעבוד בתנאים שמציעים להם.

הם לא מוכנים לעבוד בתנאים שמציעים להם, בזה זה מתחיל ונגמר, זה הכל.

אני רוצה להצטרף לאמירה של דוד חן בהקשר של יעילות גבוהה מאוד לתוכנית לקראת תואר שני, תוכנית שאנחנו לא נקרא לה הסבה אלא נקיים בה תנאי קבלה לאנשים מהמגזר שהם כבר בעלי תארים ראשונים בתחומים קשורים, וצריך לפי דעתי מאוד לפעול לכיוון הזה במקום להשקיע אנרגיה בפתיחת תוכנית B.A. נוספת.

את מהחוג בתל אביב?

אני מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל אביב. אני רק רוצה להוסיף ולומר סוגיה שחשובה לי.

נסו ליזום את זה באוניברסיטה שלכם.

זה בדיוק מה שאני רוצה לומר. הסיבה שלא הגיוני לצפות שתיפתח תוכנית נוספת, שהיא מיועדת כתוכנית רביעית או חמישית בארץ לתגבור ולהעדפה מתקנת ל-B.A., היא שאין סגל אקדמי בכיר בארץ בתחום הפרעות התקשורת. כפי שאמרתי, אני הייתי בשתי הוועדות המלוות, אנחנו כתבנו מכתב למל"ג ולשרה וביקשנו לעכב את הדיונים במועצה להשכלה גבוהה לתוכניות B.A. נוספות בהפרעות בתקשורת. אי אפשר לאשר לאוניברסיטת בן גוריון לפתוח תוכנית אם לא יהיו לה מרצים בתוכנית הזו ואם אין מקומות לפרקטיקום. אם רוצים פתרון שהוא כן פתרון פרקטי זה להישען על התוכניות הקיימות ולעודד סטודנטים בתוכן לעשות הסבה בתואר שני.

אנחנו צריכים לסיים, כבר אמרנו שנחזור לנושא הזה. אני בכל זאת מציע לעצמנו שכסיכום ביניים נאמר כדלהלן: ועדת החינוך והתרבות שמעה על המצוקה והמחסור הקשה בקלינאי תקשורת במגזר הערבי והיא מודאגת ביותר מהמצב. הוועדה רשמה בפניה את נכונות המל"ג לבדוק מול אוניברסיטת בן גוריון את האפשרות של פתיחת מסלול הכשרה נוסף לקלינאי תקשורת. הוועדה קוראת לאוניברסיטאות המכשירות קלינאי תקשורת לאפשר לסטודנטים מהמגזר הערבי וכן לכלל הסטודנטים להתקבל ללימודים כבר מגיל 18. אנחנו נפנה לאוניברסיטאות, אי אפשר לחייב אותן, אבל אם בירושלים אפשר אני לא רואה סיבה מדוע בתל אביב ובחיפה לא יסכימו גם לתנאי הזה. אני מודה לכם שבאתם.

הדברים מקובלים עליי לחלוטין. אני מציע שהות"ת והמל"ג יבחנו את הדברים שנאמרו כאן בוועדה, יערכו דיון בנושא הזה, יספקו תשובות ויהיו בקשר עם יו"ר הוועדה על מנת שהישיבה הבאה בנושא הזה תהיה על בסיס דבר שנעשה במוסדות האלו.

הכוונה שלי לקיים ישיבה נוספת בסמוך לאחר שובנו מהפגרה, כלומר בתחילת חודש מאי. מר אסרף, אם אפשר עד אז תנסו להתקדם לא רק מול אוניברסיטת בן גוריון אלא לתת עוד כמה תשובות לנושאים שעלו כאן. תודה רבה.


הישיבה ננעלה בשעה 09:25