ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 16/03/2004

מעמד המורה

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8352




28
ועדת החינוך והתרבות
16.03.2004


פרוטוקולים/ועדת חינוך/8352
ירושלים, ז' באייר, תשס"ד
28 באפריל, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 200
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שלישי, כ"ג באדר התשס"ד (16.03.2004), שעה 09:00
סדר היום
מעמד המורה.
נוכחים
חברי הוועדה: אילן שלגי - היו"ר
מרינה סולודקין
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד
מוזמנים
משרד החינוך, התרבות והספורט: מנחם כהן - סמנכ"ל מינהל כ"א תאום ובקרה
לאה רוזנברג - סמנכ"לית המינהל הפדגוגי
הסתדרות המורים
יוסי וסרמן - מזכ"ל
גד דיעי - מ"מ מזכ"ל ויו"ר האגף המקצועי
אילן בהירי - יו"ר ארגון מנהלי חטיבות ביניים
זאב דורות - יו"ר ארגון המנהלים היסודיים
שגית דואני - דוברת
יהושע קרני
ארגון המורים העל-יסודיים
רן ארז - יו"ר
ברכה מציאל - יו"ר המחלקה הפרופסיונלית
ניצה בראל - יו"ר המחלקה לפדגוגיה
אבי פסקל - חבר הנהלה
נורית ולנסי - חברת הנהלה ויו"ר חלקת פנסיה
ארגון הורים ארצי
נועם עזרא
אתי בנימין - סגנית יו"ר ארגון הורים בירושלים
מוזמנים נוספים
שלומית גרוסמן - יועצת חינוכית
אייל בלוך - המכללה להכשרת מורים דוד ילין
ציון שבת - כוח אדם בהוראה
יונת מרתון - נציגותה דורות הבאים
ד"ר יוסי לוי - יועץ הוועדה
ד"ר גדעון בן דרור - יועץ הוועדה
יועצת משפטית
עו"ד מירב ישראלי
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
תמלול והקלטה
סימול

מעמד המורה
היו"ר אילן שלגי
בוקר טוב. הנושא שלנו היום הוא נושא חשוב ביותר - מעמד המורה. נושא מעמד המורה הוא נושא שאנחנו מגיעים אליו אחרי שנה שהוועדה הזו פועלת בכנסת ה-16, אבל אני רוצה לספר לכם שזו הישיבה ה-200 של הוועדה הזו, אולי זה סמלי שזה מספר עגול ומכובד. אין לנו ספק שמעמד המורה הוא נושא שראוי שנתייחס אליו. אני לא צריך להיות פה למורים, יחד עם זה אני בהחלט מודע לתחושה של המורים שהם במובן מסוים שק החבטות של הציבור ושל כל מי שקשור לחינוך, זה ודאי לא באשמת המורים, או בטח לא רק אשמת המורים, שאנשים באים בשאלות ותהיות באשר לתפקודם של המורים, אופן עבודתם, אחריותם ומצבה של מערכת החינוך. אני סבור שהאחריות למצבה של מערכת החינוך היא של ממשלת ישראל לדורותיה ואולי שלנו הפוליטיקאים, שלא עושים מספיק על מנת שמערכת החינוך שלנו תהיה כפי שהיינו רוצים שהיא תהיה. הרבה פעמים אני שומע מהמורים את הטענה שההורים רואים בבית הספר ובהם שמרטפים. אני חושב שהתיאור הזה הוא אולי מוגזם אבל הוא לא חסר בסיס. אנחנו יודעים שהמורים הם רובים אקדמאים והשכר הוא שכר עלוב לפי כל הגדרה, בוודאי לאקדמאים. דיברנו ועוד נדבר על הנושא של סף הקבלה במכללות למורים, על הנושא של שדרוג המורה גם בשכר, גם בהשכלה וגם בחיזוק המקצועי שלו, אנחנו יודעים שהמורה עומד בדרך כלל מול כיתות עמוסות בתלמידים. שאלתי הורים יותר מפעם מדוע תמיד שומעים אותם נאבקים על ענייני השכר והזכויות ולא שמענו מאבק בנושא גודל הכיתות, למשל. ההתייחסות לשכרו של המורה בזווית הראיה של אלה שצריכים להקצות את הכספים היא בדרך כלל בהסתכלות של כמה שעות המורה עובד ואנחנו יודעים שהמורים עובדים מעבר לשעות הפורמליות שבהן הם נמצאים מול הכיתה או בבית הספר. יחד עם זה אין ספק שבמסגרת רפורמה שצריכה להיות, ואנחנו מאמינים שתהיה, שכרם ותנאי עבודתם של המורים ישודרגו אבל גם שעות העבודה שלהם יגדלו. מטבע הדברים, אלה שמייצגים מורים מבטים על הדברים הרבה פעמים במבט רחב, מלמעלה, לטובתו של כלל ציבור המורים, ומתייחסים למורים גם כאל כאלה שאמורים לבחור בהם בפעם הבאה. לכן, לפעמים, כמו בכל תחום שבו יש שיקולים פוליטיים, ההתייחסות היא לפעמים יותר יוניוניסטית ופחות עניינית. אני אומר את זה לא כביקורת אלא כהערכה, כהתייחסות שצריך להבין אותה ולא לשכוח אותה. אנחנו עומדים בשלב שבו כולם מבינים שצריך רפורמה גדולה במערכת החינוך הישראלית, שכמובן קשורה גם לשינוי במעמדו של המורה ובתנאי עבודתו. אנחנו ממתינים להמלצות של ועדה שמינה ראש הממשלה יחד עם שרת החינוך והתרבות, ועדה שאנחנו יודעים שעושה עבודה מאוד יסודית.
יוסי שריד
איך אנחנו יודעים?
היו"ר אילן שלגי
כי אנחנו מדברים איתה.
יוסי שריד
אני לא אומר שלא, רק אתה אומר "אנחנו יודעים".
היו"ר אילן שלגי
אני אדבר בגוף ראשון - אני יודע. זו ההתרשמות שלי.
יוסי שריד
רצינות או אי רצינות בודקים לפי המסקנות, לא לפי סוגן.
היו"ר אילן שלגי
תהיינה לוועדה הזאת המלצות ביניים כבר בתחילת חודש מאי. אני מקווה, וכך גם ביקשתי ממר דוברת, שההמלצות תהיינה כאלה שלפחות משהו מהן ניתן יהיה ליישם בשנת הלימודים הקרובה, אבל כמובן שהעיקר יבוא בשלב הבא, שיהיה בחודש אוקטובר. אנחנו נצטרך כולנו, כל מי שהחינוך קרוב לו, לעשות מאמץ כדי לשכנע את ממשלת ישראל, ולעשות מאמץ גם כאן בכנסת, כדי שהרפורמה הגדולה אמנם תצא לפועל ותצא לדרך והיא כמובן תשליך על מעמדו של החינוך בכלל ועל מעמדו של המורה יחד עם זה. אני חושב שהיום כדאי שנשמע קודם כל את נציגי המורים. אבקש להתחיל עם מר יוסי וסרמן, נציג הארגון הגדול של המורים, יו"ר הסתדרות המורים.
יוסי וסרמן
ראשית, אני מודה לך ולחברי הכנסת על כך שהוחלט לקיים דיון בעניין מעמד המורים. אני רוצה לומר שלמורים אין מעמד בכלל. הוראה אמורה להיות פרופסיה, החינוך אמור להיות בעצם תשתית הקיום במדינת ישראל של הדורות הבאים. כולנו אשמים. אני קודם כל רוצה להאשים את עצמי, את עצמנו, על כך שהרשינו במשך שנים רבות להגיע למצב של אין מעמד, ואני מאשים בהחלט את הממשלה ואת חברי הכנסת שמרשים למצב הזה לקרות. אני מקווה שבאמצעות דוברת, באמצעות ועדות אחרות ובאמצעים אחרים נגיע למסקנה שהגיע הזמן לעשות אחרת, לחיות אחרת ולראות אחרת את המורים ואת החינוך. ראשית, יש לתת למקצוע מעמד מוביל של עדיפות לאומית. יש צורך להגיע למצב שטובי האנשים הצעירים של ישראל ירצו להיות מורים ולא יבחרו מקצוע אחר, יבחרו את ההוראה כמקצוע. זה לא יעשו כשמורה הוא שק חבטות של החברה, כפי שאתה אמרת בתחילת דבריך, כל הורה יודע יותר טוב מהמורים ושכרו של המורה הוא מחצית משכרה של פקידה במשרד הביטחון - כך הראו הנתונים של האוצר.
יוסי שריד
ורבע משכרה של פקידה בבנק ישראל.
יוסי וסרמן
הכיתות עמוסות, מורים שחוששים לבוא לבתי הספר, אין למורים סמכויות, לוקחים את ההוראות בכל מיני כיוונים, לא נותנים למועצה הפדגוגית בראשות המנהל לקבל החלטות על הקהילה שלהם ואחריות על הקהילה שלהם, מכתיבים להם. זה מצב בלתי נסבל. אנחנו מאוד לא רווים נחת מהאווירה ומהכתבות בתקשורת, אבל אם אנחנו רוצים לראות את המתוק שייצא מהעז אולי זה יביא לאיזשהו זעזוע ושינוי במערכת החינוך. אני חושב שאנחנו לא נוכל בשום פנים ואופן להמשיך במצב הזה, אני אומר את זה כמייצגי המורים. אני שומע שכל אחד יודע בדיוק מה ועדת דוברת עומדת להמליץ, מרמה של שרת החינוך ועד אחרים, שכולם יודעים מה דוברת יאמר. כלומר, מה שדוברת יאמר או שמישהו כבר יודע ואמרו לו מה לומר, או שמישהו יודע יותר טוב מדובר עצמו, כי דוברת עצמו אמר לי שהוא לא יודע עדיין מה הוא יאמר.
היו"ר אילן שלגי
ממני לא שמעת מה הוא יאמר.
יוסי וסרמן
לא ממך. קראנו בעיתון, שרת החינוך דיברה על פיטורי אלפי מורים, על הארכת יום העבודה, 5 ימים בשבוע בטוח, כבר אין מה לדבר, על ביזור, על הפרטה. הכל כבר נאמר בעיתון "הארץ" ובעיתונים אחרים, אני לא צריך ללכת רחוק. אני טלפנתי לדוברת ואמרתי לו שאני במקומו כבר הייתי מתפטר מזמן היות וכבר קבעו מה שהוא יאמר.
היו"ר אילן שלגי
סליחה שאני מפסיק אותך לרגע, אך ישנם דברים במערכת שמדובר בהם כבר מזה זמן ויודעים שצריך את הגיבוי הציבורי, אולי את האומץ הציבורי, וכמובן את התקציבים כדי לעשות אותם. אז מותר להניח שמונתה כזאת ועדה שבין היתר מצפים ממנה לקבל גושפנקא ולגיטימציה לצעדים נחוצים.
יוסי וסרמן
אני מצטער שאני חולק עליך.
היו"ר אילן שלגי
אתה סבור שהשרה מדליפה מתוך הוועדה?
יוסי וסרמן
לא, לא אמרתי השרה. העיתון, לא השרה. אני סבור רק מה שאני יודע ומה שאני קורא. אני חושב שאם ממנים ועדה כל כך רצינית יש להמתין למסקנות שלה ולא להתחיל בספקולציות למיניהן ובהצהרות למיניהן. גם כך המערכת לא רגועה, אנשים מרגישים כמו עלה נידף ברוח ואנחנו רוצים לחזק את מעמדם של המורים ולתת להם סיבה להיות גאים במקצוע בו הם עוסקים. אם הם יהיו גאים מערכת החינוך ומדינת ישראל כולה תרוויח מכך, כי היום המצב הוא ממש בלתי נסבל.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה. נשמע את ח"כ גילה פינקלשטיין, מורה ותיקה ופעילה עד לאחרונה כמנהלת בית ספר.
יוסי וסרמן
היא גם הייתה חברה בהנהלת הסתדרות המורים.
גילה פינקלשטיין
עסקנו כבר רבות בנושא הזה, ולהזכירכם מסקר שערכו בשנה שעברה התברר כי 40% מהמורים בבתי הספר היסודיים מעונינים לעזוב את מערכת החינוך. סקר שנערך לא מזמן בקרוב 158 מורים ומורות בבתי הספר העל-יסודיים מהמרכז מדאיג לא פחות, לפיו 31% הצהירו כי הם מעונינים לפרוש. מה שנותר לנו זה מורים ממורמרים, מורים עצובים, מורים שחוששים לבוא לבית הספר, וללא ספק כולנו שותפים לדעה שזה אחד המקצועות השוחקים ביותר, וכבר דיברנו על כך שצריכים לבנות איזשהו מערך כדי למנוע את השחיקה, אבל בשביל זה צריך לתת משאבים ולסייע למורים לתפקד יותר טוב ולמנוע את השחיקה. ברשותם של יוסי וסרמן, מזכ"ל הסתדרות המורים, וממלא מקומו גד דיעי, ישבתי עם עורכת הדין של הסתדרות המורים וניסינו לבנות את מגילת זכויות המורה. ראינו שזה לא פשוט ובעצתה של עורכת הדין פנינו לחוק זכויות התלמיד ואמרנו שאולי נוסיף כמה תיקונים בחוק זכויות התלמיד. שמחנו מאוד שיש מגילת זכויות התלמיד, זו הייתה שמחה גדולה, אני זוכרת שאז הייתי מנהלת בית ספר ומאוד שמחנו והרמנו כוסית, היינו זקוקים למגילת זכויות התלמיד והיא קיימת. לבנות מגילת זכויות המורה זה עניין ממושך שצריך להשקיע בו הרבה, ואני אשמח לעשות את זה בצירוף עם ארגון המורים העל יסודיים, שבינתיים קיבלנו מהם עבודה נהדרת, הצעות ליותר שעות ויותר שכר, רעיונות נהדרים שקראתי שוב ושוב. בשיתוף פעולה של הסתדרות המורים וארגון המורים העל יסודיים לבנות מגילת זכויות המורה זה יהיה פתרון להרים את קרנו של המורה. אחלק לכם הצעה לתיקון חוק זכויות התלמיד. התלמיד צריך לדעת שלצד זכויות יש גם חובות והחובות זה הכבוד למורה ולעובדי ההוראה. הייתי רוצה לעבור אתכם יחד ולשמוע את דעתכם, אני עבדתי על זה קשה מאוד בשיתוף עם הסתדרות המורים וזו הזדמנות להודות למזכ"ל יוסי וסרמן ולממלא מקומו גד דיעי, שאפשרו לעורכת הדין של הסתדרות המורים לשבת איתי שעות רבות, וזה יהיה הבסיס לעבודה משותפת של שני הארגונים, שאני אשמח ליזום ולהשקיע. אנחנו פשוט עשינו שלושה תיקונים בחוק זכויות התלמיד. אנחנו צריכים כמובן לעבוד על חקיקה חדשה של זכויות עובד ההוראה, אבל בתור בסיס עבדנו על הנושא הזה - הצעת חוק זכויות התלמיד ועובד ההוראה. שהתלמיד ידע שלצד הזכויות יש גם חובות, ובהן החובה העיקרית היא כבוד המורה. אקריא מדברי ההסבר: "בשנים האחרונות אנו עדים להתגברות תופעת האלימות הפיזית".
יוסי שריד
אנחנו קוראים.
גילה פינקלשטיין
הייתי רוצה שתקראו את זה, בואו נעלה למעלה לשלושת הנקודות שציינתי, אבל אני רוצה שבד בבד תסתכלו בשני הדפים. בדף השני יש לכם את חוק זכויות התלמיד.
היו"ר אילן שלגי
הרי החוק הזה, שאני אתמוך בו, שהוא חוק מאוד קרוב אליי, בהנחה שאנחנו נתמוך בחוק הזה הוא יגיע לדיון בוועדה הזאת ואז נדון בסעיפי החוק. אם אפשר, דברי עכשיו על העיקרון ולא על הפרטים.
גילה פינקלשטיין
העיקרון הוא שאנחנו מציעים ללכת לתיקון חוק זכויות התלמיד, להוסיף שלושה תיקונים שמדגישים את כבודו של המורה. בחוק זכויות התלמיד, בסעיף 1, אחרי המילים "תוך שמירה" הוספנו את המילים "על כבוד עובד ההוראה". במקום "תוך שמירה על ייחודם של מוסדות" יהיה כתוב: "תוך שמירה על כבוד עובד ההוראה ועל ייחודם של מוסדות החינוך". בסעיף 2 לחוק, לאחר המילים "מנהל המחוז" צריך להוסיף "עובד ההוראה, מנהל, מורה, גננת, מדריך במוסד חינוכי". תיקון נוסף הוא בסעיף 4: "הוראות המנהל הכללי, מנהל המוסדות", בשורה השניה באמצע כתוב "לרבות כללי המשמעת", אחרי מילים אלה אני רוצה שיוסיפו את המילים: "ובהם גם כללי המשמעת, לרבות כללים בדבר כיבוד עובדי ההוראה במוסדות החינוך ומניעת אלימות גופנית ומילולית והטיפול בה". אני מאוד אשמח שחברי הכנסת יעלו זאת כאן לדיון ואחר כך לדיון במליאת הכנסת. אני אשמח מאוד אם יש לכם הערות לפני שאעלה זאת לדיון, אם תוכלו לעזור, להעביר ביקורת או להוסיף דברים.
לאה רוזנברג
אני רוצה להתייחס לתיקון השלישי שאת מציעה, אני רואה בזה עוד פגיעה במעמד המורה אם אנחנו אומרים "אסור לפגוע במורה" ו"אסור להכות מורה". אני רואה בזה עוד פגיעה מאוד קשה. זכותו של כל אדם במדינה שלא יכו אותו, לא יפגעו בו ושלא תהיה כלפיו אלימות מילולית.
היו"ר אילן שלגי
ההתייחסות פה לאלימות לא מתייחסת למורה.
גילה פינקלשטיין
לא מזכירים עובד הוראה.
יוסי וסרמן
הנושא חשוב כשלעצמו, אבל לגבי הנושא של מעמד המורה היום הייתי מציע שעל זה נדון, אם אתם מסכימים לכך.
היו"ר אילן שלגי
נכון, היום אנחנו צריכים לדבר על עקרונות ולא לרדת לפרטים. ההערה שלך, שגם לי יש מה להגיד עליה, זה כבר דיון על המילים של החוק.
יוסי שריד
יש לנו תמיד כשרון, לכולנו, בכל דיון להיכנס לאיזה סמטה צדדית ולהיתקע בה. הזכירו לי שלפני זמן רב עבדתי ברדיו, היינו מתכנסים פעם בשבוע לדיון רציני ובסופו הדיון סבב בעיקר בעניין המנורה בבית השימוש. אני טורח ואומר בפעם המי יודע כמה - לא כל דבר מובן מאליו צריך ואפשר לסדר בחוק או בתקנה. לו את המובן מאליו היה אפשר לפתור בחוק כל החיים היו נראים אחרת והיינו חיים בגן עדן. אפשר לחוקק מחדש גם את עשרת הדברות. יש דברים שהם מובנים מאליהם. מה זאת אומרת "לרבות מורה"? מישהו חשב שעל פי החוק מותר להכות מורה?
גילה פינקלשטיין
לא מזכירים את עובדי ההוראה כאן.
יוסי שריד
הבנתי שיש בינינו חילוקי דעות. אני לא מאמין בסידור העולם על פי חוקים ועל פי תקנות, בוודאי לא במוסדות חינוך. הרי תמיד אומרים שהעיקר הוא בחינוך ולא בחוק כזה או אחרת. זה מסוג החוקים שאתה גם לא יכול להצביע נגדם. נניח מחר אני אגיש הצעת חוק בעניין עוגת תפוחים, מישהו יכול להצביע נגד הצעת חוק שבאה לחבב על הבריות עוגת תפוחים? מי לא אוהב עוגת תפוחים? הנושא, כנראה, יותר מקיף. לי יש השקפה משלי לגבי ועדת דוברת, וכמו בהרבה מקרים אחרים, הלוואי שאתבדה. אמרתי את דברים גם לחברי הוועדה, אנחנו לא צריכים להרגיש שאנחנו מדברים פה מאחורי גבם. הייתי שם, דיברתי, הערכתי מאוד את מה שהם עושים, קודם כל בגלל העובדה שהאנשים האלה, שהם ברובם אנשים עסוקים, נותנים מזמנם ואי אפשר לבוא אליהם בטענות, רצונם הוא בוודאי רצון טוב. ועדת דוברת לא באה לעולם אלא להרוויח שנה קשה. השנה הזו הייתה שנה מאוד קשה, שנה של מצוקה, הכי טוב לתלות את העתיד ואת האופק באיזושהי ועדה ולהגיד שכל הדיונים וכל ההחלטות, חוץ מההחלטות המקצצות כמובן, הן לא כל כך רלוונטיות עכשיו כי ממילא כולנו נושאים את עינינו לוועדת דוברת, יש זמן, יש שנה, ולכן זה מקל על המערכת, מפחית לחצים ומסיר במידה מסוימת אחריות. לכן זו התכלית העיקרית של ועדת דוברת. אמרתי שם ואני אומר גם כאן - אין שום צורך בוועדה כדי לדעת מה צריך לעשות בחינוך. כולם יודעים מה צריך לעשות בחינוך, לרבות עניין המורים. אין שום צורך בשום ועדה, כבר ישבו ועדות על המדוכה, כל מי שעסק אי פעם בחינוך יודע בדיוק מה צריך לעשות בחינוך, אפשר לנחש מראש - לכן אני לא בטוח אם זו הדלפה - שמסע הצלב הזה נגד המורים כנראה לא מצוץ מהאצבע, זה מכוון מאיזשהו מקום, אבל אני לא בטוח שזו בכלל הדלפה. אני יכול לכתוב לך עכשיו, כתרגיל אינטלקטואלי, מה יהיו פחות או יותר ההמלצות של ועדת דוברת, אי אפשר לטעות בהרבה. אלא מה, כולם יודעים מה צריך לעשות ולא רק שלא עושים, אלא כאשר עושים בדיוק ההפך. אפשר לעקוב פעולה אחר פעולה ולראות שכל מה שעושים זה בדיוק להפך מכפי שחושבים שראוי לשעות. זו מתכונת ההתנהלות ואולי גם המדיניות. מה החשש? אני לא אומר את זה כי אני חשדן ללא תקנה, אני גם אבל לא רק, אלא כי ראיתי כבר את ה-5 ימים ואת פיטורי המורים. החשש שתהיה שם מניפולציה. כלומר, לכאורה יבואו לתקן בעיה, אבל תוך כדי תיקון הבעיה יהיו כל כך הרבה עיוותים וכל כך הרבה שיבושים שלכם יהיה מאוד קשה להתמודד עם זה. בסך הכל המניפולציה תהיה מניפולציה פנימית, משום שירצו לחולל את כל הרפורמה הזאת ללא כסף, ירצו לחולל אותה מתוך מה שנקרא מקורות פנימיים. ומה לעשות, מהבור הזה, שאין הוא מתמלא מחולייתו אלא מכספים נוספים, רפורמה לא תצא. לכן ירצו לפטר וירצו לאגם משאבים. פרופ' כץ איננו כאן היום אז אני לא יכול להשתמש במילה הזו, לאגם. אתה מכיר את המושג "לאגם משאבים"? שמעתי עכשיו שיש חמץ באגמים בכלל. אני עשרות שנים חי בארץ הזאת ולא ידעתי שיש חמץ באגמים, כל שבוע אני לומד משהו חדש. ירצו לאגם את המשאבים, אבל המשאבים יילקחו מתוך המערכת. מכיוון שנסים אינם קורים, וגם כאשר הם קורים הם קורים לעיתים רחוקות מאוד ואנחנו מצווים שלא לסמוך על הנס, ברור לגמרי ששום דבר חשוב לא יכול לקרות במערכת החינוך כתוצאה מהרפורמה הזאת שלא תהיה.
קריאה
קצת פרגון אבל.
יוסי שריד
באחת הישיבות הקודמות סיפרתי כאן שגם רופאים הם בעלי מקצוע מאוד מאוד חשוב. אלה שני המקצועות הכי חשובים בעיניי - רופאים ומורים. זה מטפל בגוף, זה מטפל בנפש. יש גם רופאים שמטפלים בנפש. הם במצוקה גדולה מאוד, הרופאים, שדומה במידה רבה למצוקת המורים. מקבלים שכר חרפה, עובדים בתנאים בלתי אפשריים בכל המובנים, עובדים מסביב לשעון, תוך כדי סיכון של חיי אדם לדעתי, ולא תאמין מר קרני - התמנתה ועדה מאוד חשוב, לא פחות חשובה מוועדת דוברת. היא התמנתה על ידי הממשלה, קרי - ראש הממשלה בכבודו ובעצמו. השתתפו בה אנשים מאוד מכובדים, גם הם תרמו מרצונם הטוב והקדישו שנה מחייהם, בדיוק כמו במקרה הזה, הגישו כבר לפני שנה הצעות מאוד מאוד חשובות, רק לא קרה שום דבר. עד כדי כך לא קרה שלפני כמה שבועות פנה עיתונאי למשרד האוצר ושאל מה קורה עם ההמלצות האלה, אמרו לו: "תפנה בעוד כמה ימים כי אנחנו עוד לא מכירים את ההמלצות האלה". אתה מבין למה אני מתכוון? מה אתה אומר לי לפרגן? אנחנו חיים בארץ הזו, אנחנו יודעים מה המציאות. שמע, אתה רוצה משענת לב חסודה, לקוות תקווה ערטילאית? בסדר. יש פה בית כנסת, אתה התפללת כבר? רן ארז ודאי התפלל כבר. הכל יודעים מה צריך לעשות בחינוך ומה צריך לעשות בעניינו של מעמד המורה.

יש פה אבסורד גמור. יש המון בעיות בחברה הישראלית ובכל פעם קורה משהו, לפעמים קורים אפילו אסונות, וכאשר קורים אסונות אנשים מתראיינים, בין השאר גם פוליטיקאים, ובסוף, בצר להם, כשאין להם תשובות יותר טובות הם אומרים שזה עניין של חינוך. אתה מכיר את זה, מר קרני? "זה עניין של חינוך". יש תאונות דרכים - זה עניין של חינוך, יש בעיות אלימות בחברה הישראלית - זה עניין של חינוך, נכון? יש בעיות של סמים בחברה הישראלית - זה עניין של חינוך. יש בעיות של העדר חינוך במובן הרחב - בין הבריות, בין אדם לחברו - זה עניין של חינוך. נכון? הכל עניין של חינוך. זאת אומרת, שעל הכתפיים הצנומות של המורה המסכן או המורה המסכנה, שמקבלים 4,000 שקל בחודש, אנחנו בעצמנו מעמיסים את כל הבעיות של החברה הישראלית. זה מתקבל על הדעת? הכתפיים האלה יכולות לשאת? הרי זה עוול נורא. עכשיו אתם, כנציגי מורים, אתם בדילמה של ערי פיתוח, אני מכיר את זה כי עסקתי הרבה בערי פיתוח וגרתי בעיר פיתוח, לא יודעים איך להציג את עצמם. אוי לי מהצגה כזאת ואבוי לי מהצגה אחרת. אם אני מציג את עצמנו על מעמדנו, כל כל תחלואינו, על כל פגמנו, על המסכנות שלנו אנחנו גורמים נזק כי אנחנו מוסיפים נזק על נזק. מי ירצה לבוא? אין לי טענה, כאשר יו"ר הסתדרות המורים אומר: "תשמע, אין בכלל מעמד, זה עפר ואפר, זו אסקופה נדרסת", אז מי רוצה לבוא לאסקופה הנדרסת? מצד שני, אם לא תאמר אז לא תאמר דברים נכונים ומציאותיים ואז גם לא נדע את הבעיה לאשורה במלוא היקפה. זו בדיוק הדילמה הנצחית של עיר הפיתוח - איך להציג את עצמה. כמסכנה, כדי שאוכלי מישהו ייתן לה חסד ויזרוק לה משהו, או כעיר שיושבת על מקומה וחדורה בהכרת ערך עצמה ואז מי בכלל ישקיף אליה וייתן לה משהו. גם כשאתה מסכן עכשיו לא נותנים כלום, לא כל שכן כשאתה אומר שאתה בסדר וקומתך איתנה, אז בכלל אף אחד לא ייתן כלום. אני מבין את הדילמה. כולנו יודעים שכדי לחזק את מעמדו של המורה אנחנו נגיש את כל הצעות החוק, נתקן את כל התקנות וננאם את כל הנאומים היפים. לא יעזור שום דבר. אם משכורתו של המורה בשלב ראשון לא תוכפל ובשלב יותר מאוחר לא תשולש לא תהיה תקנה. מדוע? משום שאי אפשר להתחרות בחוקי השוק שהם מאוד חזקים ומאוד אכזריים. הדברים האלה כל כך פשוטים וכל כך מובנים שקצת לזרה לי לחזור עליהם. כל זמן שהליכה להוראה לא תהיה מתוך בחירה ומתוך העדפה לא נעשה שום דבר ולא תהיה תקנה למערכת החינוך. יתקבלו כל ההמלצות של ועדת דוברת והדבר הזה לא ייעשה כאילו לא עשינו שום דבר. זאת הנקודה הארכימדית - אם עשית שינוי בנקודה הארכימדית הרמת את מערכת החינוך, לא עשית אז תעשה את כל התכסיסים והתרגילים ואתה חוזר לנקודת המוצא, אין מה לעשות. מזה זה מתחיל ובזה זה נגמר. אני לא רואה ברגע זה, על פי סדר העדיפויות הלאומי שאני מזהה במצב הנוכחי, נכונות לעשות את זה עכשיו. בגלל זה אני מנסה להיות מציאותי בסך הכל, מר קרני. אתה יודע, גם בענייני קרן קיימת אנחנו מנסים להיות מציאותיים. עשינו הרבה דברים מציאותיים בשטח, אבל זה קרן קיימת לעולם הזה וזה קרן קיימת לעולם הבא מה שאנחנו מדברים, זה לא רק קרן קיימת לטעת יער באיזשהו מקום. מרוב עצים הרי מוכרחים לראות את העיקר, והעיקר הוא שכרו של המורה. זה מעליב אותי קצת לומר את זה, כי כאילו זה לא מתוחכם, זו לא אמירה של איש חינוך. "הכל עומד על שכרו של המורה? על שקלים? בואו נדבר פדגוגיה, בואו נדבר פואמה פדגוגית" - אלה הכל דברים בטלים. אם לא יהיה מורה לא יהיה שום דבר. אומרים "מערכת החינוך", מה זו מערכת החינוך בכלל? יש מערכת חינוך? כשאומרים מערכת חינוך צריך לראות כיתה עם מורה ועם תלמיד, זו מערכת החינוך. לפעמים רואים את משרד החינוך, אבל זו טעות, בסוף זה מתמצה במורה. תלמיד הוא תלמיד, כפי שהוא. הוא נהדר, הוא עצום, הרי אנחנו רק מהללים ומשבחים את התלמידים, כי אין טובים מהם, הדורות האלה יותר טובים מהדורות הקודמים והרי מתחלפים כהנה וכהנה. אז בסדר, אמרתי גם את זה - הם נפלאים ואין כמותם בכל העולם. הם הילדים שלנו, אז איך לא נאמר? לכל אחד מאתנו יש חלק ונחלה, הנכד שלי, בן ה-8, צלצל אליי ואמר לי: "סבא יוסי, שמעתי אותך ברדיו", אז שאלתי אותו אם זה מצא חן בעיניו מה שאמרתי והוא אמר: "כן". אז אני סומך על שיקול דעתו. ודאי שהם נפלאים, בסדר, אז צד אחד של המשוואה נפלא, אבל מה עם הצד השני של המשוואה? מה עם המורה? מר וסרמן, אתה רוצה שיבואו הטובים ביותר. אתה יודע מה? אני גם רוצה שיהיו הטובים ביותר, אבל בשלב ביניים, כי אני לא יודע אם נגיע לטובים ביותר בזמן הקרוב, טובים דיים. גם עם האמירה הזו אני מרגיש מאוד לא בנוח, כי זה אומר שאלה שנמצאים עכשיו במערכת לא טובים דיים וזה פשוט לא נכון. מדוע? משום שאני מכיר, אפילו באופן בלתי אמצעי, הרבה מאוד מורים שהם טובים דיים, וכל פעם שאני אומר אמירה מהסוג הזה אני מרגיש לא טוב.
קריאה
רובם.
יוסי שריד
לא יודע אם רובם. אגב, כל הממצאים האלה שמבינים לנו כאן, אפשר לראות אותם כך ואפשר לראות אותם אחרת. אומרים 31% רוצים לעזוב. קודם כל, אני מודיע לכם שבכל מקצוע שיעשו סקר נקבל ש-30% רוצים לעזוב, חוץ מבכנסת, שם אף אחד לא רוצה לעזוב. חוץ מזה, אתה יודע מה? זה סקר נפלא! זאת אומרת ש-70% או 65% דבקים בעבודתם ורוצים להמשיך להיות מורים בתנאים האלה.
קריאה
40% רוצים לעזוב.
יוסי שריד
בסקר השני. לפי דעתי זה סקר נפלא אם בתנאים האלה 60% מהמורים דבקים בעבודתם.
גילה פינקלשטיין
אמרנו שהשאר ממורמרים.
יוסי שריד
ממורמרים זה 100% של כל הציבור. אם לא נהיה ממורמרים אז מאיפה נשאב הנהר?
גילה פינקלשטיין
עייפים, משועממים וממורמרים.
יוסי שריד
אבל לדבר על זה כהנה וכהנה אבל אני לא אגמור.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה. נשמע את רן ארז, יו"ר ארגון המורים.
רן ארז
אין ספק שמעמד המורה חשוב לכולם. אין ספק שמעמד חיובי וטוב חשוב לכולם. זאת אקסיומה בעיניי. הנה, אפילו ועדת החינוך של הכנסת בכבודה ובעצמה מתפנה לדון בכך. רק חבל שלא השרה, לא המנכ"לית ולא יו"ר ארגון ההורים הארצי יושבים פה.
יוסי שריד
ולא חברי הכנסת.
רן ארז
אני לא יכול לבקר חברי כנסת.
יוסי שריד
זה נכון. אתה רואה? קיבלת חינוך טוב.
היו"ר אילן שלגי
זכותך לבקר את כל מי שנראה לך.
רן ארז
הייתי רוצה לומר איך אנחנו רואים את מעמד המורה, מהו מבחינתנו מעמד המורה כשאנחנו מדברים על מעמד המורה ועל כך שצריך לשפר אותו. אנחנו רואים את מעמד המורה מורכב משני גורמים עיקריים: את מעמדו החברתי, איך הוא מתקבל בחברה, איך מתייחסים אליו בחברה, מה המשקל הסגולי שלו בחברה, ומעמדו הכלכלי. ברור שלומר מעמד חברתי-ציבורי ומעמד כלכלי אלה מילים מאוד יפות ומאוד כוללות, אבל אפשר גם את זה לפרק לגורמים. למשל, אנחנו חושבים שחשוב מאוד להשקיע הרבה באיכות המורה. איכות המורה, ככל שהיא יותר טובה הרי זה משובח, ואין גבול לטוב. ראשית, קבלת המועמדים ללימודי הוראה, אבחונם הנכון, הסטנדרטים הנדרשים מאלה שצריכים להיות מורים זה הדבר הראשון. דבר שני, מה קורה עם המורה הזה בזמן עבודתו, באיזה מידה הוא מתקדם ומשתפר ומה המוטיבציה שלו להתקדם. היום כל המוטיבציה שלו היא לשרוד ולהגיע לסוף השנה כדי להתקדם בוותק. זה בוודאי אחד הגורמים שיוצרים שחיקה, יוצרים חוסר עניין ושיגרה שאתה לא יכול לשבור כי הפירמידה ההיררכית של בית הספר מאוד שטוחה, אין לו לאן להתקיים כי לא קיימים פה שום מסלולי קידום שיאתגרו אותו להשקיע ולהתקדם. הנושא הזה של איכות המורה בנויה על קבלתו למסלול ההכשרה, הכשרתו, הכשרתו תוך כדי עבודה ומה שהוא מוכן להשקיע מבחינת המוטיבציה שלו על מנת להתקדם בפרופסיה שלו. הצד השני הוא איך המורה רואה את עצמו. כאשר אנחנו רואים כמעט כל יום בעיתונות הכפשות - כשתפסו מורה בכיתה ד' מדברת בפלאפון אז "המורים מדברים בשיעורים בפלאפון" וכאשר בכירה של משרד החינוך מדברת בוועדת החינוך של הכנסת על מאמצעיה שלא לסגור סמינרים אז היא אומרת שלחצי מהמורים העל יסודיים אין תעודת הוראה וחלק אחר, גדול מאוד, אפילו לא הוכשרו ללמד, הדברים האלה מקבלים תאוצה מאוד גדולה. גם כאשר תפסו מספר אנשים שקנו תעודה בתחנת דלק בצפון והופכים את זה ל"המורים קונים תעודות". מה שקורה זה המורים מתחילים להפנים את כל הביקורת השלילית הזו ואת כל ההכללה הזו שעושים ממקרה אחד או שניים מתחילים להפנים, מורידים את הראש, לא רוצים להתווכח, מעדיפים שלא יראו אותם, מעדיפים לא לעמוד על דעתם המקצועית ועל שיקול הדעת המקצועי כי מצד שני ישנה התחרות האדירה בין בתי הספר בהצלחה בבחינות הבגרות. הרי מה שמודדים היום במערכת החינוך זה את אחוז הזכאות לבגרות, ויש פה תחרות אדירה על הרייטינג. איך עושים את התחרות הזאת? חלק גדול זה לחץ של הורים, פוליטיקאים ומנהלים על המורים לשנות ציונים ולהעלות טיפה את ציוני המגן של בתי הספר.
היו"ר אילן שלגי
אתמול דיברנו על זה.
רן ארז
אני לא אדבר על זה. אני זוכר שבזמנו, כאשר ח"כ יוסי שריד היה שר החינוך, הוא נאבק מאוד כדי להכניס את תעודת הבגרות כמדד לכניסה לאוניברסיטה במקום הפסיכומטרי.
היו"ר אילן שלגי
הוא גם ממשיך לפעול בכנסת.
רן ארז
הוא הצליח לפעול יפה מאוד בקטע הזה, עד אשר במל"ל הגיעו למסקנה שפה משהו מוזר קורה - כל הזמן מקצצים בשעות לימוד וכל הזמן יש הישגים יותר טובים בבגרות. אז כנראה התחילו לחשוב ולהחזיר את הפסיכומטרי, כי אולי תעודת הבגרות כבר לא כל כך שווה. פה קורה משהו במערכת החינוך, אולי ישראבלוף, אולי קומבינות, לא יודע איך להגדיר את זה. כל הדברים האלה גם כן פוגעים במעמד המורה, כיצד הוא נראה בציבור הרחב. הנושא של אלימות, הנושא של סמים, הנושא של נשירה, הנושא של שוטטות, הנושא של התנדבות בחברה, כל הדברים האלה קורים בחברה הישראלית אבל כולם ממקדים אותם במערכת החינוך. הרי מה, מישהו יעלה על דעתו שמורים מחנכים לאלימות, מחנכים לנשירה ועושים את כל הפעולות השליליות, במירכאות, על מנת לפגוע בנוער? ההפך הוא הנכון. במעט הכלים שיש לנו, וכמעט ואין לנו כלים, אנחנו עושים מעל ומעבר על מנת לחנך אותם לרמה אחרת, כי איכות החיים במדינה שלנו תלויה מאוד בזה. צר לי שלא ראיתי את ארגוני ההורים, שלמעשה כפי שאומר ארז פרנקל הם הצרכנים, הם הלקוחות, שיצאו לרחובות על מנת להיאבק נגד הקיצוץ במערכת החינוך. הרי הקיצוץ זה לא רק פיטורי מורים, פיטורי מורים זה פועל יוצא של קיצוצים. הקיצוץ קודם כל פוגע בתלמידים, הם ילמדו פחות. ילד שיתחיל ללמוד בחינוך העל יסודי בכיתה י'-י"א ב-1 בספטמבר הקרוב ילמד 6 שעות פחות לעומת ילד שהתחיל לפני 3 שנים באותה כיתה ובאותה תוכנית לימודים.
יוסי שריד
צריך לקבוע כלל שכל מי שנבחר לוועד הורים, לא כל שכן ועד הורים ארצי, לא יהיה בעל זיקות פוליטיות.
רן ארז
זה אולי חוק אחר שתחוקקו.
היו"ר אילן שלגי
יש הצעה כזאת.
קריאה
זה גם מופיע בתקנון של ארגון ההורים, המציאות היא אחרת.
היו"ר אילן שלגי
יו"ר ועד, כולל יו"ר ועד הורים בית ספרי, שהמגבלות לגביו יהיו כמו המגבלות למנהל בית ספר.
רן ארז
אנחנו לא באים ואומרים שהמקצוע שלנו הוא מקצוע פשוט, אנחנו לא באים ואומרים שאצלנו ישנם האנשים הכי טובים שיש במדינה, אבל צריך לעשות צעדים על מנת לשפר את המצב. הצעדים שצריך לנקוט בהם הם כפי שאמרתי קביעת סטנדרטים מסוימים בהכשרת עובדי הוראה בעת כניסתם למערכת החינוך. גם עורכי דין, למשל, לא הופכים להיות עורכי דין לאחר שסיימו את לימודיהם וגם כניסתם ללימודים היא לא כניסה כזו שכל מי שבא נכנס - יש מבחני כניסה קשים, יש סטאג' ויש את מבחני הלישכה. אנחנו לא פרופסיה פחות מכובדת מעורכי הדין, מהרופאים או מאחרים. יש אצלנו הכשרה ויש גם סטאג'. אין שום סיבה שיתייחסו אלינו בציבור הרחב כאל שמרטפים. לכן, הכשרת עובדי ההוראה, ההתייחסות החברתית, כולל הממסד והתקשורת, לא צריך לראות במורים גוף נשי כי אנחנו חברה מאוד מצ'ואיסטית ומתייחסים אליהם די בזלזול, והדבר האחרון, שהוא חלק בלתי נפרד מהדבר הזה, זה התגמול. איזה מוטיבציה יש לאדם, כולם קשורים יחד אחד בשני כמו משולש שווה שוקיים. לא יכול להיות שתצפו שיגיעו האנשים הטובים ביורת ושישקיעו כאשר מצד אחד השכר ההתחלתי ל-B.A עם תעודת הוראה הוא 3,200 שקל ברוטו לחודש, לאחר חמש שנות לימודים באוניברסיטה. לא יכול להיות שאתם תצפו מאנשים להשקיע במשאב האנושי, שהוא למעשה המשאב היחיד שקיים במדינה הזאת, כאשר כל מה שהם צריכים זה לצפות להזדקן, לשרוד, להגיע לסוף השנה ולהתקדם בוותק, ואי אפשר לצפות שאנשים ירצו להיות מורים בתנאים כל כך קשים מצד אחד, כולל תנאי עבודה, התייחסות החברה והשפלתם, ומצד שני עם תגמול כל כך נמוך. לכן באנו והצענו את הרפורמה שאתה מכיר. אנחנו לא סתם צועקים: "תנו לנו עוד כסף!" אנחנו מוכנים לעבוד אחרת ולקבל אחרת. הצענו דבר שאיגוד מקצועי לא עשה עד עכשיו - אנחנו מדברים על שכר דיפרנציאלי במערכת החינוך, אנחנו מדברים על שבוע עבודה של 40 שעות, אנחנו מדברים על מסלולי קידום על פי תפוקות ותשומות. הרי אתה מכיר את הרפורמה - ביקרת באחד מבתי הספר והתוצאות הן מעל ומעבר. אי אפשר לבוא ולהאשים אותנו שהמורים רק רוצים, אנחנו גם מוכנים לתת. אנחנו הצענו לתת ורק אחר כך לקבל, כדי שלא יחשוב מן דהוא שאנחנו רק רוצים להכניס איזשהו סוס טרויאני למערכת השכר, אבל לצערי הרב לא קיבלנו את התמיכה שהיינו מצפים לקבל מהממסד על מנת שהניסוי הזה יימשך ויצליח, כי הניסוי הזה הופסק וכולם עכשיו מצפים בכיליון עיניים למה שתגיד ועדת דוברת. אמר ח"כ שריד שאין כסף וצריך להוציא את הכסף מתוך מערכת החינוך כי משתמשים תמיד במילה היפה הזאת "איגום משאבים".
יוסי שריד
אני לא אמרתי שאין, אני אמרתי שיאמרו שאין.
רן ארז
סליחה, ציטטתי לא נכון, אני מתנצל. יש כסף, ואני רוצה לתת לכם רק שתיים-שלוש דוגמאות. אין לי ספק שחברי הכנסת יודעים, אבל כדאי להדגיש את זה קצת. אומר שר האוצר שתקציב מדינת ישראל סגור - אין כסף, אין כמעט רזרבות, עכשיו אם רוצים לתת למישהו צריך לקצץ לאחרים. כולנו יודעים עכשיו על הקיצוץ הנוסף שנפל על מערכת החינוך העל יסודית - 13% בתחילת מרץ, רטרואקטיבית לינואר, ועוד שעות שצריכים להוריד. יש כסף. איפה הכסף הזה? מחוץ לתפקיד. הרי מפריטים את בנק דיסקונט, הפריטו את אל-על, מפריטים את בתי הזיקוק. כל הכסף הזה של ההפרטה, מאות מיליוני דולרים, הוא לא מתקציב המדינה, הוא זורם ליד תקציב המדינה ויכולים לעשות בדברים האלה כל מיני דברים שלא בתקציב המדינה. אז אני בא ואומר - אם בתקציב המדינה אין כסף קחו את הכסף של ההפרטות בהצעת חוק.
היו"ר אילן שלגי
אתה הרי יודע שיש עוד כמה גורמים שמתכננים על הכסף הזה, אבל אני רוצה לסייע לך - אנחנו יכולים לומר שאלה כספים שצריכים להגיע אל התשתיות. התשתית האמיתית שלנו היא האנושית.
רן ארז
כבר עשית לי את היומית היום בזה ששמעתי את מה שאתה אומר. אני מאוד מצפה שוועדת החינוך של הכנסת תיזום הצעת חוק שהכסף של ההפרטה ילך אך ורק לחינוך, לתשתית האמיתית כפי שהגדרת אותה. למען ילדי ישראל, למען עתיד המדינה הזאת. אנחנו רוצים לתת לילדים האלה את המפתח לחיי העתיד. איזה מפתח אנחנו נותנים להם? 6 שעות פחות בשבוע. מפורים 2001 עד פורים 2004 הורידו מהחינוך העל יסודי 6 שעות שבועיות בשבוע, זו לא השבתה חלקית. אני קראתי בעיתון על העיצומים שלנו שאומר משרד האוצר: "המאבק הוא על גבו של התלמיד". יופי, והקיצוץ הוא על גבו של מי? על גבו של התלמיד. זו לא השבתה חלקית ויזומה על ידי משרד האוצר, משרד החינוך וממשלת ישראל? לא שמעתי את ההורים מתלוננים ולא שמעתי את חברי הכנסת מתקוממים. זאת השבתה חלקית של התלמידים שקורה כל שבוע - 6 שעות פחות! והלבישו על זה עכשיו גם פילוסופיה - נעבור לשבוע עבודה של 5 ימים ואז אנחנו יכולים לכסות את הקיצוץ הזה, את העדר 6 השעות, ואיך מסבירים את זה? לתת את הקשר בין ההורים לילדים. כאילו אנחנו רואים בעיני רוחנו את הורי שדרות נוסעים כל יום שישי-שבת עם הילדים שלהם לחרמון כדי שיבלו ביחד ואיזה חדווה שם תהיה. אני לא רוצה לפתוח את הנושא של 5 ימי לימוד בשבוע, זו תהיה מכה לדורות.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו באמת מעונינים להישאר בנושא של היום.
רן ארז
אני מבקש ממך, אדוני היו"ר, כמי שיש לו היכולות, ומחברי הכנסת שיושבים ליד השאלטרים, שמשם עובר הכסף בשלטון הישראלי, וזה הכוח - כסף זה כוח, אני מצפה ומבקש מכם כמי שדואגים לעם הזה לעשות את המאמץ העילאי שניתן על מנת להשקיע במערכת החינוך, על מנת שהיחס אל ציבור עובדי ההוראה יהיה יחס אחר ועל מנת לכוון אפילו את אמצעי התקשורת לדבר אחרת עלינו, כי יכול להיות שהכל מכוון. אם מכפישים את המורים שהם לא שווים כלום אז כאשר יפטרו בסוף השנה אלפיים מורים מה יגידו? "ממילא הם לא שווים כלום, שילכו הביתה".
יוסי שריד
יגידו "ברוך שפטרנו", אני מסכים איתך.
רן ארז
נכון מאוד. לכן אני מצפה מוועדת החינוך של הכנסת, שלמעשה זה הגב הציבורי של עובדי ההוראה, אנחנו רואים בכם את נציגי הציבור שלנו קודם כל, של ההורים, של התלמידים ושל המורים, שתעשו את המאמצים האלה לכוון אחרת דברים בתקשורת ולהיאבק למען תקציבים, ואם לא מתקציב המדינה לפחות על ידי איזשהו חוק שכסף ההפרטה ילך לתשתית האמיתית הזאת.
מנחם כהן
אני מצטרף למה שאמרו כולם, אני לא חולק, אני רק רוצה להדגיש נושא מסוים. היו"ר אמר שזו הישיבה ה-200 של הוועדה. בנושא מעמד המורה גם במשרד החינוך ובמסגרות כאלה ואחרות דיברו אלפיים פעם. זה כמו מזג האוויר - כולם דיברו על זה, כולם התעסקו בזה אבל אף אחד לא עשה.
היו"ר אילן שלגי
בכל הכבוד הראוי, אם היית אומר 20 פעם או 30 פעם זה היה נשמע רציני. אלפיים פעם?
מנחם כהן
אני לא מדבר על השנה. הנושא הזה עולה בלי סוף. אולי הגזמתי במספר, באמת לא ספרתי אלפיים, אבל זה עולה בלי סוף. מה שאמרו חברי הכנסת המכובדים ושאר הנוכחים נכון, אבל אני טוען שלא הכל תלוי תקציב. כמו שאומרים, לפעמים האמת זו גם אופציה. אני אומר בואו נאמר מול עצמנו - היום שנים מאוד טובות מבחינה תקציבית במשרד החינוך, מה שנקרא תקציב רבין, כשלמשרד החינוך היה תקציב כמו שלא היה לו מעולם וחלק גדול ממנו הלך לשכר המורים. אז נכון שאחרי זה גם שכר של מגזרים אחרים עלה וזה לא בדיוק מה שעזר להעלות את מעמד המורה.
יוסי שריד
את הקשקוש הזה שמענו כבר מאה פעמים. אלמלא הוכפל שכר המורים בשנים האלה היום כבר לא היה מורה לרפואה במערכת. זה עדיין מה שמאפשר לשלם איזשהו שכר, עלוב ככל שיהיה, אבל איזשהו שכר למורים. בלי זה מערכת החינוך הייתה קורסת. שכר מורה זה לא דבר זניח למערכת, זה הדבר העיקרי במערכת.
מנחם כהן
אני מסכים שזה הדבר העיקרי.
יוסי שריד
זה הדבר הכי חשוב במערכת.
היו"ר אילן שלגי
בסך הכל מה שאמר מנחם כהן במילים שלו זה שמאז שנת 95' אין התייחסות לשכר המורה.
יוסי שריד
לא, לא זה מה שהוא אמר. אני הרי מכיר כבר בעל פה את הטיעונים. הוא אמר שעובדה שהוסיפו לשכר המורים והמצב לא השתנה. קודם כל "עשו עוול" בשעתו והוסיפו לשכר המורים במקום לתת לחינוך. אבל שכר המורים זה החינוך, כפי שניסיתי להסביר בכוחי הדל. דבר שני שהוא אמר זה שלא יצא מזה שום דבר. אז אני אומר לך שלמלא ההעלאה בשנים ההם המצב היום היה כלאחר ייאוש.
מנחם כהן
שכר המורים הוא דבר עצוב ועגום מאוד, הוא דבר בסיסי מאוד ואני סובל ממנו גם כל השנים. אני טוען שטוב עשו שנתנו אז תקציב לחינוך, הלוואי והיו נותנים יותר לשכר המורים, הרי יעידו ידידיי בארגוני המורים שאני נלחם בשביל זה כל הזמן. רק אני אומר לנו, גם לארגונים, שמעמד המורה מורכב בעיקר משכרו אבל יש עוד מספר דברים שיכולים לתרום לאופיו. למשל, אני לא ראיתי ששכר הרופאים בשמים, כמו שאמר ח"כ שריד, אבל בכל זאת מעמד הרופא עדיין לא מבוזה. אני חושב שמעמד הרופא הוא סביר.
יוסי שריד
אני אסביר לך למה. המורה, האופק שלו חסום. הרופא, נכון שהוא דפוק, שכרו שכר חרפה והוא עובד בתנאים גרועים כפי שדיברנו על זה קודם, אבל יש לו אופק. נכון שלא כל כך אחד מממש את האופק הזה, אבל האמא אומרת, האבא אומר, הילד עצמו אומר: "יש לי בן סטודנט שנה שישית לרפואה" אז אומרים: "יום אחד הוא יהיה". פה אין "יום אחד", אתה מבין את ההבדל?
מנחם כהן
לא רק שאני מבין.
יוסי שריד
אתה גם מפנים.
מנחם כהן
אני מבין ומפנים.
יוסי שריד
יש בין הדברים הבדל גדול מאוד - כשיש לאדם אופק הוא מרגיש אחרת לגמרי. כשאופקו חסום הוא מרגיש חנוק.
מנחם כהן
אני מסכים לגמרי עם דבריו של ח"כ שריד. כדי לבנות את מעמד המורה צריך לבנות לו אופק מקצועי.
יוסי שריד
אין לו אופק. מה תבנה לו? מורה על? מורה המורים? מורה מומחה? הוא יהיה מנהל מחלקה? הוא יהיה מנתח לב ראשי בבית החולים?
מנחם כהן
אני חושב שצריך לבנות לו אופק מקצועי, הגשנו הצעה לבניית בעלי תפקידים במערכת. זה מורכב מעוד דברים אחרים. ועדת דוברת תסיים את תפקידה, אני לא יודע מה הם יחליטו ועל מה הם מחליטים בינתיים, אני מאוד מקווה שההחלטות שלהם כן יהיו רציניות ומשמעותיות. אני עוד יותר מקווה שגם יפנימו את ההחלטות שלהם. כלומר, הכל יהיה תלוי ביכולת ליישם את ההחלטות שלהם. אני אומר פה לידידיי מארגוני המורים ומהשלטון המקומי - במידה וישתכנעו שהמלצות דוברת אכן רציניות, ואני לא יודע אם אלה רק המלצותיה אבל בוודאי שהיא מתייחסת לסדר יום עבודתו של המורה, לתפקודו ולמעמדו, ובמידה והם ישתכנעו שהמלצות דוברת כן רציניות ומשמעותיות אני חושב שאם כולנו נהיה שותפים בניסיון ליישם אותן יש פה סיכוי לעשות באמת משהו אמיתי. כי אם תעשה שכר בלבד, אופק בלבד או דבר אחר בלבד זה לא יעזור כלום.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה. נשמע את מר דיעי, ממלא מקום יו"ר הסתדרות המורים.
גד דיעי
אנחנו, הנהגת הסתדרות המורים, מסיירים הרבה בבתי הספר ונפגשים עם מורים בכנסים גדולים של מאות מורים. כאשר מועלה באופן טבעי נושא מעמד המחנך פתאום אתה רואה רעם צחוק. מה הצחוק? מין תסכול וחוסר אמון מוחלט במערכת החינוך. יש מי שאמר: "כבר בכינו כל כך הרבה, אולי הדמעות התייבשו אז נשאר רק לצחוק". אתמול בערב הייתי באיזשהו אירוע פרטי, באה מורה וביקשה לשאול שאלה מקצועית. היא מורה בתיכון, שלושה חודשים היא נעדרה מהעבודה בגלל תאונת עבודה והיא רצתה לברר מה זכויותיה. שאלתי מה קרה לה והיא אמרה: "תלמיד הכה אותי קשות בצלעות". מה שהדהים אותי זה שהיא מדברת בשוויון נפש. "הכה אותי". והיא שואלת מה הזכויות, מה היא יכולה לעשות. ראתה אותי שאני נדהם, אומרת לי: "מה אתה מתפלא כל כך? אני אראה לך רק בשבוע האחרון איך מורה אמרה לילד לא להעביר שולחן, הוא זרק חזיז על העיניים שלה והיא בבית חולים עד עכשיו כי מטפלים בעיניים שלה. אני אתאר לך", היא אומרת, "מורה בחינוך המיוחד שתלמיד קם והכה אותה", הם כבר מדברים בשוויון נפש כאילו זה כמו כל מקרה אחר. המורה נתון בלחצים אדירים, גם פיזיים וגם נפשיים. מהעבודה, מהפיקוח, מההנהלה, מההורים ומהתלמידים. אמרו לו: "תתקדם בהשכלה שלך", הלך ללמוד יום ולילה תואר ראשון ותואר שני, אמרו לו: "תתמקצע", הלך ללמוד התמקצעות, אמרו לו: "שיטות הוראה חדישות", הלך בלי לשאול. שום תמורה. הוצע לעבור ל-5 ימי לימודים בשבוע, אני לא יודע איך אפשר לעבור ל-5 ימים בשבוע, מה עם השוטטות של יום שישי? התלמידים שביום שישי לוקחים את הרכב של ההורים עכשיו ייקחו ביום חמישי. כל הנושאים שמעלים מוועדת דוברת, אבל אף אחד לא אומר מה התמורה. המורה נתון במצב מאוד קשה, כל מפגש השאלה הראשונה היא: "איך תוכלו להוציא אותי מהמערכת?" בא ביבי נתניהו, שר האוצר, סגר את הברז של פרישה מוקדמת שהיה מעל 22 שנים והתוצאה - אותם מורים עייפים בגיל 55 אחרי 30 שנה שחוקים ועייפים, זה לטובת המערכת ולטובת המחנכים, אבל הוא אומר: "לא, אתה חייב להישאר". הוא עובד בכפייה, רבותיי!
קריאה
אחרי שהשקיעו בו השתלמויות שיפרוש?
גד דיעי
נכון. והתוצאה היא שכל המורים הצעירים כדי לרענן את המערכת לא מקבלים הזדמנות ואם יש פיטורים אז אותם מורים צעירים, שהם הדינמיים, מפוטרים. זו מערכת מנוונת ולא בריאה, זה המצב האמיתי. אם רוצים לקיים ועדה, הייתה ועדת עציוני, קח את הספר הזה ותממש אותו. ישבו יותר משנתיים על זה טובי המומחים! קח את זה ותממש! אני לא מאמין.
לאה רוזנברג
אני רוצה לפתוח בסיפור קטן. הוזמנתי לבית משפט להעיד על אירוע כלשהו ועוד אני מדברת השופטת עצרה אותי ואמרה: "גברתי הייתה מורה?" לפי הטון שאלתי אותה אם זה יפליל אותי אם אודה בזה. אמרתי שאני באמת רוצה לדעת אם התשובה מסגירה אותי, אמרתי: "כן, הייתי מורה" ושאלתי למה היא שואלת, אמרה לי השופטת: "גברתי לא יודעת שאי אפשר לכתוב בקצב שאת מדברת?" אני מספרת את הסיפור הזה לא במקרה, מפני שאני לא רוצה להוסיף על המעמד של המורה. כשהיא שאלה אותי אם הייתי מורה זה לא היה כדי להחמיא לי - "רואים עליך שאת איש תרבות ורואים עליך שאת משכילה" - אלא זה בא ממקום אחר, ואני לא רוצה להרחיב את הדיבור על המיקום החברתי של המורים. אבל יש שלוש צלעות במשולש הזה, ובניגוד לגד ידידי אני מאוד אופטימית, כי אין לנו ברירה. זאת אומרת, אם הייתה לי ברירה אני אכנס לדיכאון. אני רוצה להיכנס לחלק האופטימי מאוד. אנחנו יודעים עכשיו איפה אנחנו נמצאים - בתהומות. בתהומות במובן אפילו לא האובייקטיבי, אלא הסובייקטיבי הקשה שבו נמצאים המורים, והמורים נמצאים באמת במקום מאוד קשה, אבל אני רוצה להגיד מבלי להגיד אחוזים שרוב רובם של המורים עושים עבודה מאוד טובה, יש מיעוט שמשחיר. כששמים את האצבע בצורה הזאת רואים רק את האצבע. יש רוב גדול של מורים שנושאים בעול כל יום, עושים את עבודתם ויותר מזה. גם בתוך האמירות המרחפות באוויר של ועדת דוברת אחד הדברים המרכזיים, הציר המרכזי של כל השינוי, יהיה המורים והאחריות עליהם. יש כאן אמירה שאני מוכרחה להיות אופטימית לגביה - אמירה שאומרת שיש יכולת למורים לקחת אחריות ואנחנו רוצים שייקחו אחריות וצריך שתי צלעות נוספות למשולש הזה.יש צלע אחת שאומרת שאם מטילים עליהם אחריות והאחריות תהיה יותר כבדה, ואני כן רוצה שאת כל חוליי החברה, אבל גם את הדברים הבריאים של החברה, יטילו עלינו, כי בהחלט אני חושבת שרק מערכת החינוך יכולה להוציא את החברה מהמקום שהיא נמצאת בה. זה מהצד האופטימי - רק מערכת החינוך יכולה לעשות את זה, לא מכירה מערכות אחרות, לא הביטחון וגם לא הרפואה. רק מערכת החינוך יכולה להוציא אותנו מהדבר הזה, אבל צריך לתת לנו את האחריות לעשות את הדברים ולתגמל את המורים, אני מאוד מסכימה. כן, מורה צריך בשנה הראשונה לעבודתו לראות את האופק. לא אופק מנהלי. אני תמיד מגדירה את עצמי שבמקצועי אני מורה, כל השאר היו תפקידים. אני רוצה אופק למורה. זה אומר שיש דרגות מומחיות של מורה, שהוא יכול להתקדם בהסמכות ודרגות המומחיות, שהן מאוד מגוונות. מי שרוצה ללכת למסלול ניהול זה מסלול אחר, אבל בפרופסיה צריך להיות איזה אופק של קידום ואני כן בונה על זה שהתוצאות של ועדת דוברת יביאו מסלול קידום למי שהוא מורה טובה, רוצה להיות מורה טוב ולהמשיך באותו מסלול. יש צלע אחת נוספת, שהיא הצלע הכי בעייתית לדעתי, ואלה נבחרי הציבור, התקשורת ומה שיוצר את הכשרת הלבבות כדי להחזיר את המקצוע הזה למקום שהוא ראוי להיות בו.
היו"ר אילן שלגי
תודה. גם במסגרת הדברים של מר ארז דובר על מסלול התקדמות למורים, כדי שלא יהיה מצב שמורה סיים את כל רכש גמול ההשתלמות המגיע לו אחרי 10 או 12 שנים במקצוע ואז אין לו יותר לאן להתקדם בהנחה שהוא לא הולך למסלול של ניהול. אנחנו קיימנו פה דיון בין היתר גם בנושא של השתלמויות מורים ואז היה פה ייצוג אבל לא ייצוג כל כך מכובד כמו היום של ארגוני המורים. אנחנו נחזור לנושא הזה בעתיד, אחד הדברים שצריך להגיע אליהם הוא שלמורה יהיה מסלול יותר ארוך של השתלמות ושל גמול ושעיקר השתלמותו של המורה תהיה במקצועו, כי זה דבר שמותר בו לבוא בשאלות אל המורים - מדוע אתם לא דורשים לעצמכם השתלמות מקצועית במקצוע שלכם.
מנחם כהן
כמו שבצבא לא כולם קצינים. יש רובעי 3, יש רובעי 4 ורובעי 5.
היו"ר אילן שלגי
בהחלט.
רן ארז
למשרד האוצר יש הצעה בקשר לגמולי ההשתלמות כדי לעודד אותם כל הזמן ללמוד, אחרי 5 שנים למחוק את כל הגמולים ולהתחיל מהתחלה.
זאב דורות
אני רוצה להזכיר לאנשים פה שבתקופתו של ד"ר שושני נוהל קמפיין שלם, שהסיסמה שלו הייתה "מורה לחיים", בניסיון להעלות את מעמד המורה. כמובן שזה לא הצליח. אגב, הושקע הרבה כסף בנושא הזה.
היו"ר אילן שלגי
אני זוכר את הקמפיין, אני חושב שהכיוון נכון, אני רק לא בקיא בפרטים, אבל זה בהחלט ראוי ואולי כדאי לחזור לזה, אולי בדרך אחרת.
זאב דורות
בדיוק, הדרך הזאת פשוט לא הועילה ולא הביאה לתוצאות. הסיבות רבות וגם מורכבות. חלק מהסיבות נשמעו פה ואין צורך לחזור עליהן. הנושא של הורים, כוח שכר, כוח אדם וגם החלטות שגויות של משרד החינוך לאורך שנים, ולא אכנס לזה עכשיו אבל הצבעתי עליהן בעבר. איך יכול להיות שדווקא את מעמד המורה הצליחו לשמר ביפן, בקוריאה ובסינגפור? מה הגישה שם לעובד ההוראה ולמורים?
קריאה
השכר.
זאב דורות
גם מדובר על שכר וגם ההתייחסות אחרת. אני הייתי בדרום אמריקה, שם שכר המורה לא מפליג אבל קוראים למורה שם "פרופסור".
היו"ר אילן שלגי
גם בצרפת.
זאב דורות
הייתי שם בשליחות, חשבתי שאני לא שומע טוב. ישנו הנושא של קריסה - קריסת סמכות הורים וקריסת סמכות מורים, היו לנו פה מספר ישיבות על הכישלון בהישגים הלימודיים, גם הבינלאומיים וגם הכישלון הפנימי בתוך המדינה, הקריסה בנושא של התנהגות אנטי חברתית של תלמידים ונוער, כשב"אנטי חברתי" אני מתכוון לתופעות שאנחנו יכולים למצוא כל יום בעיתון - אלימות, ונדליזם, סחיטות, גניבות והצקה בלתי פוסקת. היכן מתחילים? מאחר וזה כל כך מורכב הם איפה מתחילים? אני סבור שאי אפשר לטפל בכל הדברים בעת ובעונה אחת, אבל בדבר אחד שלא עולה כסף אלא רק מישהו צריך לוותר קצת על הסמכויות שלו, או מישהו צריך לכפות על מישהו לוותר על הסמכויות שלו ועל האגו שלו, וזה לא צריך השקעה כספית - במקום לקרוא לדברים כפי שח"כ פינקלשטיין אמרה "זכויות המורים" יש לקרוא להם "סמכויות המורים". זכויות מורים זה נשמע כל כך נעבעכי וגם חסר משמעות. יש להחזיר למורה את הסמכויות בתחום הפדגוגי, בתחום המתודי ובתחום של תכנון לימודים. להפסיק עם האמירה "אנחנו יודעים יותר טוב מאשר אתם המורים", כי אני במערכת ואני יודע מה המורה היום. המורה עם ראש קטן בכל התחומים. אין לו סמכויות, הוא מוותר גם בתחום ההוראתי, ודאי בהישגים, וגם בחצר. "שיהרגו התלמידים אחד את השני, אני מפנה את הגב". יש להחזיר את הסמכויות, ומאידך אני בא ומציע גם מבחינת איגוד מקצועי - אנחנו מוכנים גם להיות אחראים להישגים בלימודים. תבדוק אותי לעתים קרובות, אחת לשנה, ומי שלא טוב ייקרא לדין, אבל אל תדרוש ממני אחריות, או יותר נכון אם אחר כך יש כישלונות אומרים "המורים אשמים", רק לא האחראים. זה לא עולה כסף, אפשר להתחיל פה.
אילן בהירי
אני רוצה להתחיל דווקא מדבר שלא קשור בכסף. לגבי כסף כולנו מסכימים. כשמדברים על מעמד של מורה, בעצם אם לא מכבד אותנו המשרד שאליו אנחנו משתייכים זאת בעיה רצינית. אני רוצה לתת דוגמה פשוטה - אני עוד לא ראיתי שום מקצוע שמפרסמים בו היעדרות של אנשים, ולא מדברים על היעדרות בימים אלא על היעדרות בשעות. איזה מין דבר זה? למה המשרד לא קם לגבי דברים כאלה?
קריאה
לא הבנו.
אילן בהירי
כשיש פרסומים על היעדרויות מורים זה בשעות, לא מדברים על ימים אלא על שעות.
קריאה
מי מפרסם, העיתונות?
אילן בהירי
כן. אני רוצה לומר עוד דבר - הכי קל לשבת כאן בוועדה כשאין שום בעיה ולהגיד כמה אנחנו מעריכים את המורים וכמה אנחנו אוהבים אותם. רבותיי, אני אספר לכם על מקרה קצר אחד - מנהלת הייתה מעורבת בתאונה, המפקח אומר לה קבל עם ועדה: "ההצגה הכי גדולה בעיר". היא הייתה המומה. היא הולכת לתבוע אותו כנראה. וזה משרד החינוך.
קריאה
מי, המנהלת?
אילן בהירי
בוודאי, המנהלת הולכת לתבוע את המפקח. המפקח אמר למנהלת: "ההצגה הכי יפה בעיר". אחר כך הוא אמר: "לא, אמרתי לך את זה סתם בצחוק", אבל כולם שמעו את ה"סתם בצחוק" הזה.
קריאה
אני מכיר את המקרה, הוא חבר הסתדרות המורים.
אילן בהירי
זה לא משנה כרגע מי. זה לא יפה מה שאמרת עכשיו. במקרה הוא לא.
קריאה
ואם הוא חבר הסתדרות המורים אז מחר הוא לא יהיה.
אילן בהירי
יפה. אני רוצה לעבור לדבר שהוא עוד יותר "מצחיק" ועוד יותר פוגע - טיולי בתי הספר. ילדים עמדו לצאת מבית הספר ומנהל בית הספר עם הצוות הפדגוגי מחליטים החלטות מסוימות לא להחליט ילד מסוים לטיול משיקולים ברורים לחלוטין. מצלצלת אמא ואומרת למנהל: "תשמע, אם אתה לא מוציא את הילד אני מצלצלת לגדעון רייכר, אילנה דיין, שלי יחימוביץ', שרת החינוך ורונית תירוש".
קריאה
וכולם עושים במכנסיים.
אילן בהירי
ואז, באותו רגע, המנהל או המנהלת מתחילים לראות את הסצנריו שהם צריכים להתחיל להסביר והילד יוצא לטיול. מה קורה בטיול? אם בטיול הילד יתנהג לא טוב אז שוב, כמובן, בית הספר אשם והמורה לא בסדר. מה שאני רוצה לומר זה איפה המשרד? איפה המשרד שיעמוד בפתח ויצחק חמס? לא כולם טובים, אבל 95% מהמורים טובים, 95% או יותר מהמנהלים טובים, איזו מין הרגשה זאת?

דבר נוסף הוא מרבית המטלות. שמתם לב לפני כמה זמן היה שבוע האישה, שבוע איכות הסביבה, וכל זה חוץ מהמטלות הרגילות. מתי אפשר לעשות את זה?

דבר נוסף שבעקבות המיצב הסתכלו על דבר אחר - יש פער עצום בין איך שרואה המורה בבית הספר את מטלות המשרד ואיך רואים אותן בתי הספר. השורה התחתונה היא שהמשרד צריך להתחיל להיות יותר ויותר עם אנשי השדה ולא רק להכריז הכרזות. אם רוצים לשמור על מעמד צריכים לכבד את המורים. אני אומר שוב - לגבי כסף אני מסכים עם כל מה שנאמר פה והרבה יותר מזה, אבל מעבר לזה אני מדגיש רק את הנושא הזה.
היו"ר אילן שלגי
תודה. לפני דבריו של מר עזרא אני מבקש לשאול האם אתם עובדים על תקנות אתיות למורה. בשעתו נאמר לי שכן.
יוסי וסרמן
אכן כך. אנחנו, למעשה, מוכנים עם השקת קוד אתי, אבל ישנם מספר תחומים בעייתיים. אני אומר בגלוי - אני ארצה מאוד לא להוציא קוד אתי של הסתדרות המורים בלבד.
היו"ר אילן שלגי
מאוד רצוי שזה יהיה של המורים כולם.
יוסי וסרמן
אני אציע את זה לחבריי, שיש לנו יכולת להיות מתואמים לא רע.
היו"ר אילן שלגי
יש סיכוי שיום אחד בעתיד יהיה ארגון אחד לכל המורים בישראל?
קריאה
גם בכנסת יש כמה מפלגות, אדוני.
היו"ר אילן שלגי
אם כך, למה רק שני ארגונים?
יוסי וסרמן
אנחנו נרצה לקבל הכרה במקצוע ההוראה כפרופסיה וכתשתית לאומית, אנחנו נרצה שתהיה התייחסות כמו ללשכת עורכי הדין בכל הקשור לקבלת עובדים, להפסקת תעסוקה של עובדים ולהתנהגות והתנהלות עובדים במהלך העבודה, כל מיני דברים כאלה שחשובים לנו מאוד. כפי שאמרתי, היות שהנושא נעשה עוד לפני תקופתי ולפני היותי מזכיר כללי, אני ארצה לבדוק את האפשרות לעשות את זה עם חברי רן ארז והחברים שלו יחד עם החברים שלנו, על מנת שנוכל להציע הצעה, ואז נבקש משרת החינוך את התחומים שהזכרתי עכשיו - להכיר במקצוע ההוראה כפרופסיה וכתחום מוביל, עם כל הסמכויות שלנו כארגונים מייצגי מורים.
היו"ר אילן שלגי
תרשה לי להציע לך - אתה מציג את זה כחלק מדבר כולל, אולי עסקת חבילה, כאילו שבקביעת קוד אתי על ידי המורים לעצמם הם נותנים בזה משהו ולכן צריך גם לתת להם באותה עת. אני סבור שקביעת קוד אתי קודם כל תחזק את מעמדו של המורה, דבר חשוב בפני עצמו בלי קשר לדברים האחרים, תסייע למורים להרגיש יותר טוב עם הנושא ואני מאמין שגם תסייע בשדרוג מעמדו של המורה כלפי חוץ.
יוסי וסרמן
אני אראה לך מה אנחנו נותנים, אנחנו נותנים הרבה יותר משאנחנו מבקשים לקבל. הקוד מורכב מאוד, הוא במשך שנתיים עבר לפחות בקרב 500 בתי ספר, אלפי מורים עסקו בו, אנשי ציבור עסקו בו ואנשי אקדמיה עסקו בו, זה דבר מורכב ומובנה.
היו"ר אילן שלגי
מצוין.
יוסי וסרמן
שרת החינוך כבר ישבה עם המזכיר הכללי בעניין הזה.
היו"ר אילן שלגי
לדעתי הנימוק היחיד הראוי כדי לא לצאת עם זה כבר הוא שבאמת קודם תנסו להגיע להסכמה עם ארגון המורים, כדי שזה יהיה קוד אתי של המורים כולם.
יוסי וסרמן
אני לא יודע מה תואם בעבר. תואם משהו אתכם בעבר? אם לא תואם אני אשאף כן לתאם.
היו"ר אילן שלגי
מר נועם עזרא, חשוב מאוד לשמוע את נציגות המורים. אני רוצה להגיד לך שאני רואה אותך עכשיו כמי שמדבר בשמם של 2 מיליון אנשים ויותר.
נועם עזרא
קודם כל, לעניין תקציב ושכר המורים אנחנו תומכים בארגוני ההורים, פה אין לנו שום ויכוח. דיברו על ועדת דוברת, רציתי להגיד שלי באופן אישי היו חסרים מורים שם. ועדת דוברת קמה, יש שם כל מיני מומחים לחינוך ואקדמיה, מורים מהשטח אין להם שם.
קריאה
יש מורים בוועדה.
קריאה
יש שני מנהלים.
נועם עזרא
זה לא עניין של עוד מורה או פחות מורה, אני מתאר לעצמי שהאנשים שם מבינים בחינוך, יש שם פרופסורים לחינוך. דיברנו על מעמד המורה - מורה כפרסונה שנכנס לתוך הוועדה אין.
קריאה
יש שם מנהלי בתי ספר.
נועם עזרא
מדברים על מורים דווקא, על מעמד המורה. זה הנושא. גם אנחנו בהחלט מאמינים בשכר גבוה של המורים, אולי עוד לתמורה, זה אחד הפרוייקטים היפים והמעניינים. עוד נושא שעליו לא דיבר אף אחד הוא בעצם הגופים החוץ מוסדיים שמגיעים לבית הספר, כל העמותות למיניהן, שבעצם פוגעות במעמד המורה. אתן דוגמה על מה אני מדבר - קרן קרב, למשל. מגיעה פעילות בקרן קרב ועושים פעילות בנושא אמנות. מגיעה מורה לאמנות מטעם קרן קרב, מביאה איתה ציוד של אולי 15 אלף שקל לפעילות של יום אחד, לפי תקן של משרד החינוך כמובן. יושבת המורה לאמנות, כמעט בוכה, אומרת: "תשמע, כסף לדבק אין לי, הוא בא עם כאלה נצנצים ודברים יקרים". מגיעה מורה לפעילות בנושא כימיה של קרן קרב עם תקציבי ענק.
קריאה
למה?
נועם עזרא
אני אסביר לך למה. כאשר המורה יושבת בכיתה והיא צריכה עם נייר לבן ודבק לעשות פעילות במלאכה וגם לזה אין לה תקציב, מגיעה ביום למחרת קרן קרב עם מורה לאמנות שעושה את אותה פעילות עם תקציב של 10,000 שקל. אדוני, הפעילות של המורה של קרן קרב היא פעילות נהדרת, הילדים אוהבים אותה והכל נהדר, אבל אם היו נותנים את התקציב שנותנים לפעילות יום הזאת בקרן קרב הייתי עושה בבית הספר שלי דברים נפלאים.
היו"ר אילן שלגי
האם לדעתך ההורים בישראל מתייחסים למורה כפי שצריך? האם כאשר הילד בא הביתה, מתלונן על המורה ומספר על איזושהי אי נעימות או קושי שהיה לו מול המורה, את מי ההורה הישראלי היום יצדיק, לדעתך, בדרך כלל?
נועם עזרא
הוא יצדיק את הילד שלו ויאשים את המורה, אבל בגלל שזו אווירה כללית.
היו"ר אילן שלגי
אני מצפה מארגון ההורים שגם ידבר נגד תופעה כזאת.
נועם עזרא
לכן אני אומר - צריך להעלות את מעמד המורה, זה חשוב לנו גם, כי המעמד עצמו ירוד כל כך שגם הילדים כבר מזלזלים במורים, לא רק ההורים. לכן אנחנו, בתור ארגון, רוצים לראות את ההעלאה במעמד המורים כדבר לאומי, שכולם ידעו להעריך, וגם ההורים. אני לא בא להורים ואומר להם: "תתייחסו למורה אחרת", אני אתייחס יפה למורה של הילד שלי אבל אני רוצה שכולם יתייחסו כך. אבל אם האווירה היא שכולם יורדים על המורים אז גם ההורים יעשו את זה, כי הם רואים מה כתוב בעיתונים. כאשר המורה לאמנות לא מצליחה לעשות משהו בכיתה ובאה למחרת מורה של קרן קרב וכן מצליחה לעשות פעילות כי יש לה תקציב גדול אז לא מתייחסים למורה.
היו"ר אילן שלגי
את זה אתה אומר עכשיו פעם שלישית.
קריאה
אבל למה אתה פוסל את זה?
נועם עזרא
כי אני רוצה את הכסף הזה לבית הספר.
היו"ר אילן שלגי
נשמע את נציגת הדורות הבאים.
יונת מרתון
אדוני היו"ר דיבר על הנושא של קוד אתי למורים. לפני שלוש שנים נעשתה עבודה על דילמות אתיות של מורים. בדקו בעצם איזה מקרים נתפסים על ידי המורה כדילמה אתית וכיצד הם נוהגים לפתור את הדילמה האתית הזו. אחת המסקנות של העבודה הייתה שמורים במקרים רבים נוהגים כנגד מצפונם, תבונת הלב שלהם ובינת הלב שלהם, נגד הדרך הטבעית שבה הם היו רוצים לפעול, נגד המוסר ונגד הראייה האתית שלהם, משום שהמערכת דורשת מהם לנהוג אחרת.

נעשתה שחיקה בהרבה מאוד מקצועות בגלל שכר נמוך יותר, אבל יש הרבה דברים מעבר לעניין של השכר. מעמד מורה גם נקבע מאיך שהמורה תופס את עצמו, איך ההורים תופסים את המורה ואיך הילדים תופסים את המורה. הפיחות במעמד המורה הולך וגדל. ילדים היום לא רואים את המורה, לא כסמכות מקצועית ולא כסמכות ערכית. אם מורה נוהג בדילמה אתית כנגד מצפונו ולא בדרך המוסרית הראויה כפי שהוא רואה אותה אלא לפי מה שהמערכת מצפה ממנו זה פיחות במעמד המורה. כדי שמעמד המורה ישתנה גם המורים צריכים לתפוס את עצמם אחרת ולעמוד על הסמכות המקצועית שלהם, וזה מאוד קשה. אני רואה גם את משרד החינוך כאחראי באופן ישיר לעניין הזה. המורה הוא זה שכותב את תוכניות הלימודים, הוא זה שבסופו של דבר עומד מול התלמידים, בונה את השיעור ובונה את הדרך שבה הוא פועל, המעמד של המורה צריך להשתנות כי זה הבסיס להכל, למעשה. הפיחות והמצב שמערכת החינוך נמצאת בו תלוי בראש ובראשונה באיך שהמורה רואה את עצמו, איך המדינה רואה אותו, איך התלמידים רואים אותו, איך ההורים רואים אותו ובעיקר איך הוא רואה את עצמו. כשאתה שולח מורה לעמוד מול כיתה ומול הורים אתה צריך לגבות אותו. אתה לא יכול לשים מורה מול כיתה ולא לגבות אותו.
מנחם כהן
אני לא מגבה אותו.
היו"ר אילן שלגי
מר כהן, למה צריך להתווכח על דברים שהם נכונים ומובנים מאליהם? מה גם שהמורה, שלא כמו הרופא, עומד מול ילדים, מאחורי הילדים יש את ההורים שלהם והילדים הם בגילאים שונים. המורה צריך לקבל סיוע, ולצערי הוא לא מקבל אותו מספיק. גם לא מלמעלה.
קריאה
השאלה מאין זה מתחיל.
יהושע קרני
אני רוצה להצטרף לדברים שהושמעו על ידי גב' רוזנברג, שזאת אולי "ההזדמנות האחרונה" לתת שינוי כיוון למערכת החינוך. אנחנו פועלים על רקע של משברים, על רקע של משבר כלכלי במדינה, על רקע של אינתיפאדה, על רקע של פיגועים, על רקע של טראומה לאומית והקיצוצים המתמשכים, נדמה לי 16 קיצוצים במערכת החינוך.
קריאה
14.
קריאה
14 נמחק, 13.
קריאה
לא, הוקטן מ-270 ל-70.
קריאה
בלי שבתות וחגים.
יהושע קרני
על כל פנים, המורה שעובד היום במערכת החינוך הוא בעצם אותו מורה או אותו מנהל/ת שהביאו לאותם הישגים אדירים במערכת החינוך לפני שנים לא כל כך רבות. נשאלת השאלה מה קרה פתאום שהמורה נהפך לכל כך גרוע והמנהל נהפך לכל כך גרוע. נוח מאוד לזרוק את כל הכישלונות שקרו, כל ניסיונות הנפל וכל התקציבים שהושקעו במבנים ובתוכניות שאחר כך לא העלו את התפוקה החינוכית ולהגיד שהמורה אשם. מגמדים את המורה והופכים אותו לאיזה "נצנץ" - זה ביטוי שהתלמידים משתמשים בו אבל אפשר לזרוק אותו גם פה. אין לנו מורים אחרים ולא יהיו גם מורים אחרים. צריך לעשות מאמץ שאותם מורים שקיימים היום במערכת, חלקם הגדול, רובם ככולם, יקבלו את גאוות היחידה. גאוות היחידה זו הליכה משותפת. אני לא ציני ולא סקפטי - יש מציאות, צריך לתת את ההזדמנות ולשלב את הידיים, כל הגורמים. אני לא מזלזל בדוברת, יכול להיות שדוברת, כמי שרואה את הדברים, תיפגש עם המציאות, אבל הבסיס שלנו, הבסיס של עבודה עם תלמידים, זה מתן אמון במורה, מתן אמון במנהל בית הספר וגם מתן אמון בגננת בחינוך הקדם יסודי. אם אותם גורמים לא חשים שנותנים להם את הגיבוי הם עצמם לא יתנו גם את המינימום שהם יכולים לתת, ואנחנו שואפים ורוצים לתת לילדים את המקסימום. אני חושב שוועדת החינוך וחברי הכנסת השונים מהמפלגות השונות חייבים להיות כלב השמירה של מערכת החינוך של מדינת ישראל, לא לתת לנושא הזה להתמסמס בין גזירות האוצר, בין הקיצוצים, בין הפיגועים ובין המלחמות. צריך לעשות מאמץ שספינת החינוך תשוט קדימה, לתת לה את הרוח, והרוח היא יו"ר הוועדה וועדת החינוך. תמלאו את המפרשים שלנו באוויר חיובי וחמצן ותראו איך שאנחנו נשיר ונחזור למה שאפשר לעשות.
שלומית גרוסמן
לא לחינם לקחנו את הדוגמה של רופא ומורה, אלה מקצועית שאדם לא עוסק בהם אם הו אלא מרגיש ייעוד במילוי תפקידו. אחד הדברים שיצאנו לגביו עם דגל "מורה לחיים" הוא המורה שמרגיש שזה הייעוד שלו. לכן, כל עבודה מתחילה באיזושהי תודעה של ייעוד ושל מילוי תפקיד, ובאמת דובר כאן על עניין המודעות. לפי הבנתי הכל מתחיל בנושא של הכשרת מורים, ואין פה נציגים של מכללות.
קריאה
היה נציג והלך.
שלומית גרוסמן
הייתי קוראת לוועדה לקיים דיון עם יועצים חינוכיים, עם אנשי הוראה בשטח ועם ראשי מכללות, כי הנושא של הדימוי העצמי של המורה, חלק גדול ממנו הוא בתהליך ההכשרה שלו. כאן נמצא הרבה מאוד, משום שכל הנושא של השכר הוא דבר עיקרי אבל הוא לא בלעדי.
היו"ר אילן שלגי
גב' גרוסמן, קיימנו חמש ישיבות בנושא הכשרת המורים ואנחנו מתכננים עוד חמש ישיבות בנושא. זה נושא שנדון ונידון בו בצורה מעמיקה ביותר.
מנחם כהן
מדברים פה על מעמד המורה, מעמד המורה זה מעמד החברה. יש 127 אלף מורים, זה בערך מיליון איש. לכל אחד יש אישה, ילדים וכו'. גם להורים יכול להיות שיש פיחות במעמדם, להורים אין את הסמכות שהייתה להם בבית, כבר לא נשמעים להם אותו הדבר, כל תרבות הפנאי לא הייתה אותה תרבות. הילד נמצא 4 שעות בבית הספר, שאר הזמן הוא נמצא באינטרנט, במתנ"ס, בפאבים, במועדונים ובתנועה והוא סופג את כל ההתנהגות הכללית שלו מאלף ואחד דברים אחרים. אני חושב שידידי העלה פה נקודה מאוד חשובה שהוועדה יכולה לתרום לה המון. הבעיה המרכזית שלנו כמשרד כרגע היא חוסר היכולת שלנו לעזור למערכת להציל את עצמה ולעזור לאותם מורים שעבדו שנים לפרוש בכבוד. בשנה שעברה 1,450 מכסות פרישה היו, לפני שנתיים 1,100, השנה יש אפס. כלומר, אין לנו שום יכולת לתת לאותם מורים שתרמו שנים טובות ומצוינות למערכת לפרוש באופן מכובד ואין לנו יכולת לקלוט את אותם מורים שעברו את דרך הייסורים של ההכשרה, של הסטאג', שלא נשרו בחמש השנים הראשונות ועכשיו צריך לפטר אותם כי הם עדיין לא בני קצבה. אם הוועדה יכולה שתצטרף פה לקריאה של ארגוני המורים, של משרד החינוך ושל כל מי ששותף, לקרוא לממשלה לחזור בה מההחלטה של מחיקת מכסות הפרישה.
היו"ר אילן שלגי
לנושא הזה נעשה ישיבה בפני עצמה, זה נושא מספיק חשוב שהוועדה תתייחס אליו. לפני הסיכום אומר שאני סבור שראוי להגן על המורה ועל מעמדו גם בחוק, אני חושב שההצעה של ח"כ פינקלשטיין, שראיתי אותה הבוקר לראשונה, היא נכונה. יכול להיות שאפילו צריך לעשות הצעה שלא באה כתיקון לחוק זכויות התלמיד אלא הצעה בפני עצמה. אני אשב על זה עוד היום עם מחלקת המחקר בכנסת, אתם מוזמנים לסייע. אני אבקש נתונים על מה המצב במדינות אחרות, איפה יש חוקים שמתייחסים למעמד המורה ומה הם אומרים.

אני סבור כי חלק חשוב ממעמד המורה זו גם השאלה מהו מעמדו של המנהל. אם אנחנו מדברים על הכשרת מורים, האם ומהי הכשרת המנהל? גם זה נושא שבהחלט נידרש אליו בקרוב.

הצעות הסיכום, שאני מגיע אליהן לבדי משום שחברי הוועדה שהיו פה לא נשארו עד הסוף, הן כדלהלן: ועדת החינוך והתרבות משוכנעת כי יש לעשות מאמץ לאומי לשדרוג מעמדו של המורה. הוועדה קוראת לראש הממשלה, לשרת החינוך והתרבות ולממשלת ישראל לפעול לחיזוק מעמד המורה, שיפור איכות המורה, שכרו ותנאי עבודתו.

הוועדה סבורה כי יש להעלות את סף הקבלה במכללות להכשרת מורים, לחזק את מערך ההשתלמות המקצועית של המורים ולבנות מסלול קידום למורה על פי מדדים מקצועיים.

הוועדה קוראת לארגוני המורים ולמורים לקבל עליהם אחריות ומטלות נוספות ולהודיע על כך בצד העלאת דרישותיהם הצודקות. הוועדה גם קוראת לארגוני המורים ליזום במשותף קוד אתי וכללי אתיקה למורה הישראלי.

הוועדה קוראת לארגוני ההורים ולהורים לסייע בחיזוק מעמדו ותדמיתו של המורה הישראלי, ליתן בו אמון ולראות בו שותף עיקרי בחינוך ילדיהם.
קריאה
למה לא לבקש ממשרד החינוך את הקוד האתי?
היו"ר אילן שלגי
לא נראה לי, הקוד האתי צריך להיות של המורים, לא של משרד החינוך. תודה רבה, להתראות.

הישיבה ננעלה בשעה 10:40

קוד המקור של הנתונים