פרוטוקולים/כספים/8196



5
ועדת הכספים
17.03.04

פרוטוקולים/כספים/8196
ירושלים, ו' בניסן, תשס"ד
28 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 129
מישיבת ועדת הכספים
מיום רביעי, כ"ד באדר, התשס"ד (17 במרץ, 2004) בשעה 09:00

תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים)(תיקון מס' 3), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: רוחמה אברהם – היו"ר
נסים דהן
אהוד רצאבי

עו"ד דניאלה גורני - רשות ניירות ערך
עו"ד איריס ציבולסקי חבליו
עו"ד דניאל רימון
אייל סולגניק – רו"ח
יהודה אלגריסי – רו"ח

גד סואן
נתי שילה

שגית אפיק

סמדר אלחנני

טמיר כהן

לאה קיקיון


תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים)(תיקון מס' 3), התשס"ג-2003

שלום לכולם, אני פותחת את ישיבת הוועדה. על סדר היום – תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומידיים) (תיקון מס' 3), התשס"ג – 2003.

התקנות האלה הן תקנות גילוי כמו הרבה מערכי תקנות אחרים במסגרת חוק ניירות ערך, שעניינו גילוי לציבור המשקיעים. התקנות האלה באות לטפל בסיטואציה שחוק החברות מסביר, שהיא מיזוג. חוק החברות מגדיר מיזוג כ: העברה של כלל הנכסים והחיובים, לרבות חיובים מותנים וכן הלאה, של חברת יעד לחברה קולטת, אשר כתוצאה ממנה מתחסלת חברת היעד בהתאם לסעיף 323. המהלך הזה, של התמזגות שתי החברות ובעיקר – חיסול חברת היעד והיעלמותה מעל המפה כישות עצמאית היא מאורע שיש לו השלכות רבות מאד לגבי בעלי המניות ולגבי נושי החברה. בהקשר שלנו הנושים הם מי שמחזיקים, למשל, אגרות חוב של החברה, וכמובן – בעלי המניות מן הציבור. חוק החברות מחייב שמעמד כזה יחייב אסיפות כלליות של בעלי המניות. אנחנו, בתקנות האלה, מציעים הסדר של מתן אינפורמציה רלבנטית לבעלי המניות אשר באים לאסיפה כללית כדי להצביע על המיזוג, בעד או נגד.

הבעיה היא עם מי שלא בא, לא עם אלה שבאים.

להביא בכוח אנחנו לא יכולים, אבל אנחנו יכולים וחייבים להעמיד מידע רלבנטי לרשותו. הדבר נכון מבחינתנו גם לגבי מחזיקי אגרות חוב, מכיוון שכאשר חברת היעד, כלומר, היא החברה הנקלטת והנעלמת בתוך החברה הקולטת – היא חברה ציבורית שהוציאה ניירות ערך לציבור, עד היום, למחזיק באגרות החוב, לחייב שלו היתה החברה הזו, חברה א' – הוא מכיר אותה, הוא יודע מי היא, מי המנהלים שלה, מה מצבה הכספי, מרגע המיזוג החייב שלו זו חברה אחרת, שהיא חברה פרטית. הוא לא מכיר אותה ולא יודע עליה דבר וחצי דבר. אנחנו מספקים לו את המידע הזה כדי שיוכל לקבל החלטה אם הוא ממשיך להחזיק באגרות החוב, אם הוא מוכר את אגרות החוב.

המידע הוא לב ליבו של חוק ניירות ערך, ומאפשר למשקיע בחברות לנהל את ענייניו בצורה מושכלת, מבלי שאפשר יהיה לעשות פעולות שהוא לא יידע עליהן, לא יבין את מהותן, ואנחנו מציעים כאן תקנות שתאפשרנה לו מידע מסודר, מושכל, כדי שיוכל לקבל החלטה כזו, ומבקשים את אישור הוועדה. אנחנו נציג את התקנות לפרטיהן על ידי הצוות שהכין אותן, ברשות.

התקנות, בעצם, מטפלות במקרה מאד ייחודי, שבו היו בעלי מניות והיו בעלי אגרות חוב בחברה, ואותה חברה, ממועד המיזוג כבר לא קיימת. היא הופכת להיות חלק מחברה יותר גדולה, מחברה ממוזגת. אנחנו שאלנו את עצמנו איזה מידע צריך לתת במקרה כזה. מה שחשוב להגיד הוא מה שדניאלה גורני כבר אמרה: עד חוק החברות מהלך כזה היה נעשה רק בפיקוח בית המשפט. זאת אומרת, היו באים כולם לבית המשפט, גם בעלי אגרות החוב, גם בעלי המניות, ובית המשפט היה בודק שאכן, גם הדיון וגם הפיצוי הוא פיצוי הוגן. חוק החברות בא ואמר – אפשר לעשות את זה גם בלי בית משפט. תעשו אסיפות של בעלי המניות של שתי החברות שהופכות לישות אחת, של בעלי אגרות חוב, של הנושים, ואם כולם מסכימים – לא צריך ללכת לבית המשפט. זה מייעל את התהליך והופך אותו ליותר זול. אבל במקרה כזה, בעלי המניות וגם בעלי אגרות החוב צריכים יותר הגנה מבחינת המידע שניתן להם, מידע שבעצם צריך להחליף את ההגנה של בית המשפט.

על איזה קבוצות אנחנו, בעצם, באים להגן? הקבוצה הראשונה היא בעלי אגרות החוב בחברה שנעלמת. אני אתן דוגמה. נניח – בנק משכן, לפני כמה חודשים, התמזג לתוך בנק הפועלים. היו בעלי אגרות חוב של בנק משכן. בנק משכן היה חייב להם כסף. אמרו להם שממועד המיזוג והלאה, לא בנק משכן חייב את הכסף אלא בנק הפועלים. כדי להסכים למהלך הזה הם בעצם צריכים תיאור מלא של בנק הפועלים, כדי להבטיח שהיציבות של בנק הפועלים היא כמו היציבות של בנק משכן.

מקרה שני שמטריד אותנו הוא, נניח, מקרה של חברה קטנה, שבולעת לתוכה חברה גדולה, שהנכסים של החברה הנכנסת הם נכסים מאד מהותיים. אז, למעשה, צריך לראות שלבעלי המניות למעלה ניתן מידע מספיק והם יכולים להחליט האם הם אכן רוצים את המהלך הזה שבו הם יחזיקו פחות מניות, אבל בחברה שהיא יותר גדולה עם יותר נכסים. התקנות, בעצם, מתייחסות למיזוג מהותי ולמיזוג לא מהותי. מיזוג מהותי – רף המהותיות נקבע ל- 20%. זה אומר שאם הנכסים של החברה הנכנסת הם יותר מ- 20% מהנכסים של החברה הקיימת, זה הוא מיזוג מהותי. מיזוג מהותי הוא גם כאשר יש למטה בעלי אגרות חוב, שמחליפים להם את הנושה. זאת אומרת – בעלי אגרות חוב של בנק משכן שמקבלים אגרות חוב של בנק הפועלים. במקרה כזה, תמיד המיזוג יהיה מהותי.

זה שקל אחד אגרות חוב?

לא, אין שקל אחד. אם זה פחות מ- 1,6 מיליון אז - - -

אז זה לא תמיד. אז יש עוד הגבלה – פחות מ- 1,6 מיליון.

אגרות חוב שנמצאות בידי הציבור ורשומות למסחר בבורסה. זאת אומרת – יש כמות מהותית - -

מעל 1,6 מיליון.

כן.

איזה מידע אנחנו רוצים במיזוג מהותי? אפשר להגיד שבעצם התלבשנו על דרישות הגילוי שקיימות בתקנות הקצאה פרטית. מבחינת המטריה זה מאד דומה. גם בתקנות הקצאה פרטית יש נכס שנכנס פנימה ותמורתו בעלי המניות מדוללים בהחזקות שלהם. מה המידע עליהן? קודם כל, מידע על הסכם המיזוג, זאת אומרת – מה התנאים שלו, מה כל צד משלם, מה כל צד מביא אתו.

גם בכל דילול. גם בלי מיזוג צריך לעשות את זה.

התקנות של המיזוג חלות גם כאשר המיזוג נעשה בתמורה למזומן. זאת אומרת, גם אם מה שמשולם הוא מזומן, עדיין יש את הדילול בגלל המיזוג והחברה שנעלמת. לכן היה צריך לקבוע תקנות ספציפיות בנושא הזה.

דבר שחשוב להתייחס אליו זה השלכות המיסוי, כי הרבה פעמים יש למיזוג כזה השלכות מיסוי מבחינת מס – האם זה הליך שחייב במס, פטור ממס? עוד נושא הוא: מה הולך לקרות בחברה אחר כך. זאת אומרת: מה התוכניות של החברות המתמזגות, האם הן עומדות לפטר עובדים, למזג מפעלים – כל הדברים האלה חשוב לתת אותם.

עוד דבר שחשוב לתת זה דו"חות כספיים של שתי החברות המתמזגות ותיאור שלהן, כדי שבעלי המניות יוכלו לדעת מה נכנס פנימה. בעצם יש פה איזשהו מרובע חדש, וצריך לדעת את כל הדברים שנכנסים פנימה. הדבר החדשני היחיד בתקנות האלה זה שיש פה דרישה למידע פרופורמה, ואייל סולגניק, מנהל מחלקת תאגידים ירחיב בנושא.

עוד משפט אחד, לגבי מיזוג לא מהותי – במיזוג לא מהותי הפרטים הם הרבה יותר מצומצמים. זה דו"ח של מספר עמודים שבא, בעצם, לתאר בעיקר את ההסכם ואת ההשלכות של ההסכם, ולא דורש תיאור של אותן חברות מתמזגות.

אתייחס לתקנות. התקנות האלה מתפרסות על פני 4 עמודים, אבל זה דבר שהוא במהלך העסקים הרגיל. הסופר רגיל. יש פה פשוט דרישה לגילוי מידע, במקום שדרישת המידע נחוצה. על זה קשה לחלוק. איריס פירטה את המבנה, דניאלה הציגה תפיסת העולם. אני אתייחס לנקודה אחת בלבד, נקודת הפרופורמה. אנחנו דורשים פה שכל אימת שהחברות הסתמכו אגב תהליך המיזוג על מידע פרופורמה הן גם יחשפו את זה לציבור, ואני רוצה להסביר פה שני דברים: האחד, מדוע עשינו כאן תנאי שמידע פרופורמה ייחשף רק על אימת שחברות השתמשו בו ודבר שני – אני רוצה להסביר מה זה מידע פרופורמה, ובזה אני אתחיל.

פרופורמה זה כאילו. הרי שתי החברות מתמזגות, כעת, ומה שאנחנו אומרים: ניתן מידע איך היו נראות התוצאות של ה- combined entity, של הישות המשולבת הזו, אילו המיזוג היה נעשה קודם לכן. מטבע הדברים, לעשות פרופורמה צריך להניח הנחות וכאן מתחיל הקושי. הנחות אפשר לעשות בכל מיני דברים, במיוחד כשהן נוגעות למציאות שלא קרתה. מהטעם הזה מצאנו שעד שלא יוסדר הנושא של כללים לעשיית פרופורמה בצורה מסודרת, ואנחנו, אגב, פועלים בעניין הזה במהלך תלת ראשי שאולי אתאר אותו אחר כך - לא נכון יהיה לדרוש את זה כחובה, אלא כל אימת שמישהו עשה את זה, וזה שימש בסיס לשיקולים – לחשוף את זה.

האמת היא שזה חומר מעניין.

גם אתמול היה חומר מעניין, כולם נרדמו...

העניין הזה כבר מתגלגל הרבה זמן. אנחנו, בשעתו, שלחנו הערות לרשות לניירות ערך, גם לוועדת הכספים. זה חולק כאן. באופן מהותי אנחנו לא עוררים, כמובן, על העניין.

יש לי שתי שאלות. האחת, לדניאלה גורני : מה, למעשה, ללא התקנות האלה, מכיוון שחוק החברות כבר שונה די מזמן לגבי מיזוגים, מה הכלל היום? זה אלייך. שאלה שנייה שיש לי היא אל אייל סולגניק, מומחה בחשבונאות: היום יש כללים לגבי דו"חות פרופורמה בארץ ובעולם? כשאנחנו דורשים דו"חות פרופורמה, אני לא מכיר כללים כאלה.

קודם כל, אתה מכיר היטב. בארץ אין כללים לפרופורמה. כתוצאה מזה שאנחנו חושבים שפרופורמה הוא דבר בהחלט הוא חלק מהתפיסה של העולם המודרני של שוק ההון ושל מתכונות גילוי, הרשות עם לשכת רו"ח יזמה מהלך משולב שבו הרשות תציין מתי יש חובה לעשות פרופורמה, מתי אסור לעשות פרופרמה, ומתי יהיה מותר לעשות פרופורמה, באופן כללי. המוסד לתקינה ייקבע איך צריכים להיראות הדו"חות, ולשכת רואי החשבון תיתן דעתה בשאלה יאך צריך לבקר נתוני פרופורמה.

אבל זה קיים?

לא. זה מהלך ששוגר לדרכו.

בעולם יש כללי חשבונאות בין-לאומיים. אנחנו, הרי, מאמצים כללי חשבונאות בין-לאומיים, מאמצים כללי חשבונאות אמריקאיים. האם יש כללים בעולם שאנחנו יכולים לאמץ אותם היום כבר, כדי לשים אותם בתוך התקנות שלך?

בבין-לאומי, למיטב ידיעתי, אין התייחסות מפורטת לפרופורמה. אצל האמריקאים יש, יש גישה של הרשות האמריקאית לפרופורמה. בתקנים הבין-לאומיים, למיטב ידיעתי - אין.

יש תקני חשבונאות בין-לאומיים שאנחנו מאמצים כאן.

אתה שאלת על פרופורמה ועברת לתיקי חשבונאות.

אני מדבר על תקני חשבונאות בין-לאומיים שאנחנו מאמצעים אותם, כאן, לפי תקני החשבונאות הישראלים. בדרך כלל זה עובר את המוסד לתקינה. אנחנו מאמצים.

לשכת רואי החשבון רוצה לאמץ.

לכן רציתי לדעת, פשוט: אם אין תקנים, איך אפשר להגיש דו"חות פרופורמה?

נכון. למיטב ידיעתי אין תקנים בינלאומיים, בנושא הזה. יש פרקטיקה מסוימת בישראל בנושא הזה, שהיא פרקטיקה שמופיעה גם בתשקיפים וגם בדו"חות כספיים מסוימים. אנחנו חושבים, שוב, שאת מידע הפרופורמה אנחנו דורשים רק כל אימת שהחברות הסתמכו עליו ואז אנחנו רוצים להביא לידיעת המשקיעים ואחרים את המידע שהסתמכו עליו לצורך תהליך המיזוג, אבל אנחנו לא נדרוש פרופורמה עד שלא נסדיר את האוטוסטרדה שעליה הפרופורמה מבוססת.

שאלה אחת מהותית, ואחת -ברמה העקרונית. שאלה מהותית, אני אמנם לא מתיימר לומר שב-20 שניות שעלעלתי בדפים קראתי מילה-מילה, אבל חסר לי כאן – ואולי זה כתוב בחוק הראשי של חוק החברות והמיזוג – מה קורה אם יש מיזוג עם חברת חו"ל שהופכת לחברה בין-לאומית אחר כך. פה זה לא כתוב. אולי זה כתוב בחוק הראשי, ואז – אתכם הסליחה. שם, אני חושב שחובת הדיווח צריכה להיות עם הרבה יותר שקיפות. אני בכלל בעד כמה שיותר שקיפות וכמה שיותר דיווח ופרטים.

אבל לא יותר מדי נתונים. כשמקבלים ספר תקציב עבה, מרוב נתונים אני לא רואה את היער. לא צריך יותר מדי נתונים.

דבר שני - לא ראיתי בתקנות איך מפיצים את המידע הזה. איפה החוברת הזאת תונח? אתם אומרים: אסיפת בעלי מניות. יש לי עצה יותר פשוטה במאה העשרים ואחת – לוקחים כתובות של בעלי מניות ושל בעלי אג"ח, הרי הם ידועים ומפורסמים, כי אי אפשר לקנות מניה בלי תעודת זהות ובלי כתובת - ולשלוח להם בדואר. למה לחכות לאסיפת מניות? זה לא כתוב בתקנות, ואני חושב שזה מהותי מאד. זו התקנה הראשונה שצריכה להיות – שאת המידע יפיצו אישית לכל בעלי המניות ולכל בעלי אגרות החוב. בדואר רשום עם אישור מסירה, כפי שמקובל היום.

אני אתחיל בשאלה איפה יונח המידע. המידע לא ניתן באסיפה הכללית אלא לקראת האסיפה הכללית. הוא יופץ כמו כל מידע אחר לפי חוק ני"ע, שמשופע בהרבה מאוד דיווחים על מידעים שצריך לתת. זה בדיווח הפומבי. עד לפני ארבעה חודשים הדיווח הזה היה נמסר אלינו ולבורסה ומופץ ידנית, מנובמבר מופץ במגנה, במערכת האלקטרונית, נגיש. תקנות שאושרו כאן, בחדר הזה, הדיווח נמצא באתר ההפצה של הרשות, אתר אינטרנט, תוך 20 שניות מרגע הגשתו לרשות. התקנות גם קובעות זמן לפני האסיפה הכללית, כך שזה גם לא ברגע האחרון. זה נגיש לכל מי שיש לו גישה לאינטרנט בכל העולם, לא רק בארץ. כך שאין שום בעיה, זאת נגישות והפצה ברמה שלא ידענו בעבר, וזה נכון גם לגבי התקנות האלה.

מה לגבי שליחת הודעה אישית?

אי אפשר לשלוח אישית.

לפחות שיפנו, שיישלחו מכתב: נא להסתכל באתר.

חוק ניירות ערך קובע שכל הדו"חות יפורסמו באתר. הדו"חות האלה הם לא דו"חות מיוחדים. יש דו"חות תקופתיים שהחברה מגישה באופן סדיר, דו"חות מיידיים שמפיצים כל פעם שיש אירוע, יש תשקיפים, יש הרבה חומר באתר. הדו"חות האלה הם לא שונים במובן זה. כמו כל חומר רלוונטי גם זה יהיה באתר ההפצה, אין שום צורך מיוחד לקבוע כאן כללים מיוחדים, מה גם שזה הפרסום האולטימטיבי, בדרך הזו.

אי אפשר לשלוח אישית, כי חלק גדול מהמניות מוחזקות בידי הציבור באמצעות חברות רישומים שבהן אין זיהוי שמי. לא מפורט שם האנשים, שקונים את המניות דרך חברת הרשומים. שמחזיקה כמעט 100% או קרוב ל- 100% של הכמות שהיא הכמות הצפה שבידי הציבור. אין דרך בכלל להגיע אליהם. זה יותר יקר ומסורבל, ולא ברור שזה יותר יעיל. אתר האינטרנט נגיש לכל בית, החוק מאפשר לעיין. החוק מאפשר לעיין גם ברשות ובבורסה, וכל מי שאין לו מחשב יכול לקבל העתק אצלנו, או לבוא ולעיין בעצמו באמצעות מחשב שנמצא אצלנו ועומד לרשות מי שמעוניין לעיין. אין מידע שיותר נגיש מאשר המידע שמוגש לרשות. אין כאן בעיה.

רוצה לענות לחבר הכנסת רצאבי לעניין מה נוהגות התקנות – לא היינו במצב של חלל ריק שלא היה כל מידע. היה הסדר באמצעות בתי המשפט, ואז, אצלנו זה יכול להיות או דו"ח מיידי לפי תקנה 36, שמדברת על אירועים חריגים. יש סמכות לדרוש פרטים נוספים, ככל שאנחנו מוצאים לנחוץ לפי נסיבות העניין. יש מיזוגים שמחייבים עשיית תשקיף כאשר מעורבות מניות שמוצעות לציבור. יש תשקיף שהוא מידע מאד מקיף. יש מיזוגים שכרוכים בדו"חות ניגוד, דו"חות מעסקאות של חברה עם בעל שליטה. אלה הן דו"חות עם מידע מאוד רב ומפורט. לא היה מצב של ריק שבעלי מניות מהציבור ניגשו עם האירוע הזה ללא מידע. אבל במקום כל מיני הסדרים שנסמכים על הקיים, ואינם מיועדים ספציפית לסיטואציה המיוחדת, אנחנו מציעים הסדר מקיף וכולל שמטפל ישירות בסיטואציה הזו. אבל מידע היה. יש, אולי, דברים שאנחנו משפרים, אבל בגדול - לא היה מצב של היעדר מידע.

יש לנו דוגמא מה קרה כשלא היו התקנות. המיזוג של בנק משכן ובנק הפוועלים, כדי שלא יצא שבעלי אגרות החוב והמניות לא קיבלו שום מידע, דרשנו שם תשקיף. היה לנו ברור שזה מוגזם, אבל לא היה גילוי אחר. ברגע שיהיו תקנות מיזוג הם יוכלו להגיש דו"ח מיזוג שזה מידע יותר מתאים, ויותר זול מבחינת החברות המתמזגות. זה לעניין השאלה מה היה עד היום.

לעניין שליחת המידע לבעלי המניות, זאת שאלה כללית שלא נוגעת רק למיזוגים. זה נושא שנדון היום בוועדת חוקה. במקביל לדיונים פה יש דיונים בוועדת החוקה. הנושא הזה מוסדר בתקנות החברות שעוסקות בשליחת הודעות לבעלי המניות.

רק הידועים.

ההסדר שמתגבש כרגע אומר שכל חבר בורסה יצטרך לשלוח לחברה את רשימת שמות בעלי המניות עם האי-מייל שלהם, והחברות ישלחו באי-מייל לכל בעלי החברות - שיזדהו. מי שלא רוצה להזדהות, לא חייב.

ולמי שעוסק בנאמנות - שולחים לנאמן.

שולחים את כל המידע על האסיפה. שוב- זה לא רק יחול על מיזוגים, זה יחול על כל אסיפה כללית.

ההסדר שקבענו הוא שאם החברות הכינו דו"חות פרופורמה הן מחויבות לצרף אותן. אם הן לא הכינו, נניח בכי הן לא יודעות איזה הנחות לקחת, ואין היום משהו מנחה - הם יתנו את נתוני הבסיס ואז המשקיע המתוחכם יוכל לקחת את נתוני הבסיס, להניח את ההנחות, ולבנות לעצמו, אם הוא רוצה, את דו"חות הפרופורמה. ברגע שיהיו כללים חשבונאיים, אנחנו מתכוונים לתקן את התקנות ולדרוש דו"חות פרופורמה.

מה עם חו"ל?

היום, חוק החברות לא מאפשר מיזוג של חברת חו"ל על פי ההוראות האלה אין מצב כזה. אם חברה מחו"ל רוצה למזג לתוכה חברה ישראלית, היא צריכה להקים חברת בת ישראלית. זאת הפרשנות, עד כמה שאני יודעת, של משרד המשפטים. ואז היא ממזגת לתוך החברה הישראלית את אותה חברה ישראלית אחרת שהיא רוצה למזג.

יש לנו מספר הערות. בגדול, כמובן, אין התנגדות לתקנות האלה ולגילוי שנדרש. ההערות שלנו מתייחסות לשני מישורים. מישור אחד זה מישור עקרוני, שכל נושא המיזוג מוסדר היום בחוק החברות. על פי חוק החברות גם לשר המשפטים יש סמכות להתקין תקנות בנושא המיזוג, ואכן הותקנו תקנות כאלה שנקראות תקנות החברות- מיזוג לשנת 2000. עוד נכתב בחוק החברות מתוך צפייה שלגבי חברות ציבוריות ירצו מידע נוסף, שלגבי חברה מתמזגת, ציבורית, ייקבעו ההוראות לאחר התייעצות עם רשות ני"ע. העיקרון שלנו בעניין הזה הוא להקל יותר, לא בעניין של המידע אלא בנושא של ההתנהלות של החוקים. מבחינתנו היה רצוי וראוי שהחומר שמוצג ברשות לני"ע, אפילו במתכונתו הנוכחית, יהיה חלק מסט אחד של תקנות של מיזוג על פי חוק החברות, ולא סט אחד על פי חוק החברות וסט אחד לפי תקנות ני"ע, ושאחר כך יהיה צורך לשלב בין הדברים ולהפיץ אינפורמציה שיכולה לבלבל גם את החברות וגם את המשקיעים.

יש מספר הערות מרכזיות. שמתייחסות לתקנות עצמן. תקנה 37(ב)(א)(1) אומרת: הרווח של חברת ה- -

סליחה, יש לי שאלה: למה לא ישבתם אחד עם השני לפני שהגעתם לכאן? לא רוצה להיכנס ספציפית לכל תקנה כי זה לא הוגן כלפי הח"כים שקיבלו החומר כעת. כשזה מגיע לוועדה כזאת, מן הראוי היה שתשבו ביחד קודם לכן, תעירו הערותיכם, תגיעו לכלל הסכמה, ותביאו לכאן לדיון.

היה לכם הרבה זמן, כפי שהיועצת המשפטית והיועצת הכלכלית לוחשות לי. נאמר פה שהתקנות הן מיוני 2003.

התקנות האלה רצות כבר שלוש-ארבע שנים, היינו מעורבים במהלך ההתקנה שלהן הערנו הערות, וחלק מהדברים התקבלו וחלק - לא. בסופו של דבר, הפעם האחרונה שהיה צריך להידון בוועדה זו זה היה לפני כשנה. פנינו במכתב לכנסת מה-28.7.2003 עם ההערות שזה כבר היה אחרי הדיונים עם הרשות. מאז שוב לא קרה כלום.

חשוב שאתם מעירים, אבל זה לא בא לומר שהרשות יכולה לקבל הכל. אנחנו פה מדברים על עיקרון השקיפות בכללותו. אני חושבת שזה לא הזמן ולא המקום להיכנס לכל הנושא הזה, במיוחד כשזה לא הוגן כלפי חברי הכנסת. אני לא אאפשר את זה.

מכיוון שההערות של איגוד החברות הציבוריות לא סותרות את עיקרון השקיפות. ניתן להם שעתיים-שלוש,הם ישבו, יסתדרו ביניהם ויחזרו ביום שני לכל המאוחר.

אנחנו מקיימים עם איגוד החברות הציבוריות התדיינות שוטפת. גד סואן ונתי שילה נמצאים אצלנו, ברשות, פעם במספר שבועות. יש לנו הידברות שוטפת ועמוקה איתם. יש לנו הרבה כבוד להערות שלהם. אנחנו מקבלים את ההערות, שוקלים אותן אחת לאחת, על פי רוב גם משיבים בכתב וודאי בעל פה לגבי מה שקיבלנו ומה לא. מה שנשאר זה דברים שלא מצאנו לנכון לקבל. אני חושב שאין כאן דבר דרמטי שצריך לסקל את מסלול השיגור של התקנות.

מה הכי דרמטי מבחינתכם?

אין דברים דרמטיים. אבל אחרי שיוצאים מהחדר הזה, החברות צריכות לחיות עם זה.

אני רוצה לחדד דבר אחד: כמו שאתם אומרים בעצמכם, הנושא הזה רץ זמן רב. פירושו שאם הדברים לא מהותיים אלא קוסמטיים שניתן לתקן בשלב יותר מאוחר, יכול להיות שבגלל הדבר הזה נעכב את המהות. זאת אומרת, שוב נמשוך את זה עוד ועוד. לכן, מה שאני רוצה לדעת הוא: אם אתה רואה שיש כאן משהו שהוא בבחינת שומו שמיים - שווה לעצור הכל. אם לא, בוא נקדם את הנושא כדי שיהיו תקנות שאנשים ידעו איך הם אמורים לנהוג.

אומר בגילוי לב ובצורה גלויה לכולם – אין פה שום דבר דרמטי. יש פה מספר דברים שכאשר יוצאים מהחדר וזה נהיה תקנות, החברות צריכות לחיות עם זה. אז אפשר לארגן את הדברים כך שאפשר יהיה לחיות אתם.

אני מציעה שנעבור להצבעה, וח"כ רצאבי יעמוד מקרוב, ואם יהיו דברים מאוד מהותיים ותמצא לנכון להביא לוועדה לתיקון נוסף, נשמח לעשות זאת.


נעבור להצבעה. מי בעד התקנות? 2 בעד, אין נגד. התקנות התקבלו. אני מודה לכם. הישיבה נעולה.


הישיבה ננעלה בשעה 09:30