כנסת פתוחה

פרוטוקולים/עבודה/8288



5
ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
16.3.2004

פרוטוקולים/עבודה/8288
ירושלים, כ"ח בניסן, תשס"ד
19 באפריל, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 149
מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות
יום שלישי כ"ג באדר התשס"ד (16 במרץ 2004), שעה 12:35

גילויים על השפעת המגנזיום על הבריאות ואיכות החיים.

חברי הוועדה: שאול יהלום – היו"ר

פרופ' גוסטבה שטנדברג
פרופ' רמי רחמימוב מדען ראשי, משרד הבריאות
עו"ד גוטמן משרד הבריאות
ד"ר מיכאל שכטר קרדיולוג בכיר, מנהל היחידה למחקרים קליניים, שיבא

וילמה מאור

יפה קרינצה








גילויים על השפעת המגנזיום על הבריאות ואיכות החיים

צהרים טובים, אני מתנצל על האחור. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. כינסתי את הישיבה הזאת על סמך ידיעה מכמה עבודות שנעשו בתחום המגנזיום במדינה שלנו.

רצינו גם להריך את עבודת של פרופסור שטדנברג, שנמצאת פה, ואני שמח שסוף סוף הצלחת לעבור את המכשולים ולהגיע לוועדה. את נשיאת החברה הישראלית לחקר המגנזיום, ונמסר לנו גם על מחקרים של דוקטור שכטר, שנמצא כאן, והוא עובד במכון הלב בבית החולים שיבא. אמרתנו שאם כך הדבר, מן הראוי שהוועדה שלנו תשמע ותראה אם יש צורך להסב את תשומת לב הציבור.

אני מודה לכל שאר המשתתפים שבאו לישיבה, וודאי יתרמו בהמשך. נמצא אתנו גם פרופסור רחמימוב, המדען הראשי של משרד הבריאות. פרופסור שטדנברג, בבקשה, נשמע ממך איך את רואה את הנושא, מה חשיבותו של המגנזיום, והאם יש דברים – בעיקר לקחים – שהמדיה צריכה לעשות בתחום הזה והיא אינה, ואם היא תעשה זה יסייע, לפי התיאוריה שלך.

תודה רבה, אני מודה על ההזמנה, ואני מצטערת על העיכוב, הוא לא היה תלוי בי. הנושא המגנזיום מורכב, ואני אנסה לפשט אותו. אומר כמה מילים על התכונות של מגנזיום ואחר כך נמשיך.

לצערי הרב, זממנו מוגבל גלל העיכוב. לקראת הישיבה ביקשנו ממכון המחקר של הכנסת – בוודאי דברו אתך, את מצוטטת בכמה מקומות כאן – והדוח מונח על שולחן כל חברי הוועדה. המחקר הוא על המגנזיום, צריכתו, תפקידיו וחשיבותו. כתוב כאן על צריכת מגנזיום ותכולתו בתפריט התזונתי, חשיבותו של המגנזיום בטיפול במחלות לב, השפעת המגנזיום על גוף האדם ברמות שאינן תקינות, עודף מגנזיום, ובסוף יש סיכום. רוב החומר זה ממך.

היות ובעוד חמש דקות אני צריך לצאת לוועדת המדע של הכנסת, דברתי עם עורך דין גוטמן, ואנחנו במשרד הבריאות חשבנו או להקים ועדה לנושא של המגנזיום או להעביר את זה לוועדה להעשרת מזון של משרד הבריאות על מנת לבדוק את הבעיה החשובה הזאת.

אז מאוד בקיצור, מגנזיום פועל כדבק בתוך התא, ושומר על שלמות הממברנה. כלומר, הוא הדבק של הגוף שלנו. הוא הכרחי לפעילויות אנזימטיות, מעל 300 אנזימים מופעלים בעזרת מגנזיום.

התפקידים הביולוגיים הם לחילוף חומרים של פחמימות וחומצות גרעין, ולתהליכי אנרגיה כגון פירוק סוכר. הוא מתווך קישור לרצפטורים הפועלים בכניסת חומרים, וחשובים לתקשורת תוך תאית.

המגנזיום גם מווסת את ההעברה העצבית, וקובע כוח כיווץ רצוני של שרירים. קובע גם המתח הבסיסי של שרירים טבעתיים, שזה שרירים של כלי דם, כולל כלי דם המספקים דם ללב. מווסת את כוח הכיווץ של שריר הלב, ומווסת כניסה ויציאה של אלקטרוליטים אל תוך התא ומחוץ לו, כגון כניסה ויציאה של סידן.

מגנזיום מווסת את הממברנה של התא. למשל, במצב של חוסר מגנזיום בתא, הממברנות מתחילות בדליפה, ומאבדות מולקולות של אנרגיה, אשלגן. מה שנכנס זה נתרן ומים, שאף אחד לא רוצה עודף מהם. עוד דבר חשוב, שהוא מווסת תהליכים בחלוקת תא, שומר על הכפלה נכונה של הקוד הגנטי.

אגיד מה הצריכה שלנו בארץ, יש כמה בדיקות שעשיתי. אצל אזרחים יש 304 עד 400, אבל בצבא, שהם עובדים קשה, חיילי עלית, יש להם רק 270 או 300. זה לא טוב. באמריקה ה-food administration ממליצה על 400 לגבר ולאישה 310.

ההמלצות היום של ארגון הבריאות העולמי והאמריקני זה 300 עד 400 מיליגרם לפחות ביממה של מגנזיום בכלל. זה מה שצריכים.

פרופסור שטדנברג, האם הטבלה הזאת, שאת מציגה לנו, היא מה שצריך או מה שיש?

זה מה שיש.

זאת אומרת 300, 400 מיליגרם, שזה בסדר.

זה לא טוב. מומלץ 400 לגברים, פלוס 300 תוסף ביום. כלומר, לגברים מומלץ 700 מיליגרם ליום, ולאישה 610. לומר, על מה שהם ממליצים יש תוסף מגנזיום מומלץ ביום, וזה דבר שאנשים שוכחים. מה שיש זה מתחת למה שצריך.

מאחר שהפעילות של המגנזיום היא כל כך חיובית וחשובה, הצריכה שמומלצת על ידי ארגון הבריאות האמריקני היא 420 עד 700 מיליגרם בלי שום תוספות. כלומר, בשביל אנשים מבוגרים, בריאים, שאינם עוסקים במאמץ. נערים, מתבגרים וילדים צריכים בין 10 ל-15 מיליגרם לקילוגרם, כלומר 750 ביום. זו כמות אדירה, ואנחנו לא מגיעים אפילו לקצה הקרחון.

צריכה של סידן, זרחן, נתרן, ויטמין B, ויטמין D, חלבונים, שומנים וסוכרים – כולם מגבירים את הדרישה למגנזיום, מאחר שמגנזיום עוזר לפרק את החומרים האלה.

על פי מחקרים אפידימיולוגיים, אסור לתת כמות סידן העולה מעל פי שתיים מכמות המגנזיום הנצרכת ביום. כאן אנחנו חוטאים במדינה שלנו, יותר ויותר דוחפים את הסידן, ויש השפעה של סידן בתוך התא.

פרופסור רחמימוב, מאחר שאתה צריך לצאת, אני מבקש מפרופסור שטדנברג לאפשר לך לומר כמה מילים.

רציתי להגיד כמה דברים על החיילים שלנו, לפני שאתה עוזב. אצל החיילים מצאנו ירידה עקב משאות.

פרופסור רחמימוב, האם אתם רואים עין בעין את מה שאומרת הפרופסור, ואם יש מחסור כל כך גדול, והוא גורם לנזקים, לפני שמקימים את הוועדה תגיד לי את עמדתך בעניין הזה.

אנחנו למעשה לא יודעים. אנחנו יודעים שמגנזיום חשוב מאוד, אין ספק בזה. הוא חשוב לפעולת הלב, השרירים, המוח. האם המחסור בארץ משמעותי ביותר או לא – אנחנו לא יודעים, ולכן אנחנו רוצים לבדוק את הדבר הזה. אני חושב שמאוד חשוב לבדוק את זה לאור מה שפרופסור שטדנברג אומרת, ודוקטור שכטר אומר.

אני אמליץ למנכ"ל או להקים ועדה נפרדת או להביא א תזה לוועדה של העשרת המזון של משרד הבריאות, שכבר קיימת, בראשותה של דוקטור ניצן קלוסקי. נרצה לשמוע גם את פרופסור שטדנברג וגם את דוקטור שכטר, ולהחליט על סמך זה על צעדים אופרטיביים.

אני חוזר כעת מהוועדה הגדולה ביותר בעולם שקשורה לתזונה, American College of Nutrition. שם מוגדר חד וחלק שיש היום ירידה בעולם בצורה בלתי רגילה ביכולת של האנשים לאכול מגנזיום. הצריכה נמוכה במחצית ממה שאנחנו דורשים.

אי לכך, פורסמו בשנה האחרונה הרבה מאוד עבודות שמראות שאנשים עם מגנזיום נמוך בדם, יש להם הרבה יותר אירועים מוחיים, מחלות לב, יש פי חמש התקפי לב אם רמת המגנזיום אצלם ירודה - וזה המצב בישראל, שהוא כמו בכל העולם. דהיינו, ניתן מגנזיום, מחלות לב ירדו, לא ניתן מגנזיום - - -

איך אתה אוכל מגנזיום?

או על ידי העשרת מזון או תוסף מזון שנקרא מגנזיום. לא משנה אם זה דרך הוריד, למי שזקוק לזה אקוטית או דרך תכשירים שישנם היום, תוספי מזון.

אני הולך לבית המרקחת ומבקש 30 גלולות מגנזיום, והוא נותן לי?

נכון, over the counter. זה בלי מרשם רופא. הבעיה היא שהמודעות בישראל מצוינת ללחץ דם, היא נמוכה ביותר לנושא של מגנזיום, שהוא כל כך זול ויכול לחסוך רבבות של חיי אדם. בכל המחקרים שעשו, כולל מחקרים שלנו בישראל, היא היום על המפה העולמית - - -

נניח בארצות הברית – אתה אומר שאתה חוזר משם עכשיו – שם נותנים המלצה לבן אדם לאכול מגנזיום?

ודאי, והם צודקים.

בהחלט.

אני הולך לבדיקת דם פשוטה ובודקים לי את המגנזיום?

נכון, אבל גם בלי בדיקת דם פשוטה, כל בן אדם, כולל אתה – על אחת כמה וכמה אתה, כי אתה קצת רחב - - -

זו אילוזיה אופטית.

מי שיש לו רמה נמוכה של מגנזיום, יש לו פי שניים סיכוי לחלות בסכרת.

כשאני עכשיו עושה בדיקת דם, מה הרמה של המגנזיום שצריכה להיות?

הבעיה של בדיקות הדם שהן לא משקפות - - -

אני בודקת את זה, ואם אי אפשר לדבר - - -

סליחה, בסדר. מה שנאמר כאן בדקה אחת הוא שהבעיה היא דחופה. נמצאים כאן שני אנשי מחקר שלא התחילו עכשיו את דרכם המחקרית. מדרכן של ועדות, המסקנה תהיה בעוד שלוש שנים.

לא, אני מאמין שאפשר להזיז את הדבר הזה די מהר. אני חושב שתוך חודשיים, שלושה אפשר לשמוע את כל הנתונים ולהגיע למסקנה, כדי שתוספי מזון יינתנו לציבור. עורך דין גוטמן ממשרד הבריאות נשארת פה.

יש פה השוואה בין שבדיה לישראל. המגנזיום שלנו קופץ, שזה סימן של חוסר יציבות. התנודות שלנו הן אותו דבר, 0.46, אצל אנשים חולים שלנו וחולים שבדים.

אני נכנס עכשיו לעשות בדיקת דם, מה תראה לי הבדיקה?

בדיקת דם היא נושא קשה. אתה נכנס לבית מרקחת ומוצא שיש לך ממוצע של 0.8 שהוא נהדר, אבל זה לא נכון, כי לפי זה יש לנו חוסר סמוי, שלא רואים אותו בבדיקות.

אני חוזר, מה צריכה להיות רמת המגנזיום בדם של אדם ממוצע.

הממוצע צריך להיות 0.9, והמצב צריך להיות כזה שהכל באותה רמה אחרי כל בדיקה. כלומר, לאתר חוסר סמוי לוקח שנה בממוצע. שנים רבות של בדיקות של כל מיני אוכלוסיות חולות, ורק אחרי שנתתי שנה וחצי באוכלוסייה הזאת, יש steady state.

בדיקת הדם לא משקפת שום דבר.

אבל דוקטור שכטר, אתן לך לדבר אחר כך. פרופסור שטדנברג, אני הולך לבדיקת דם, ואני צריך להגיע ל-0.9 קבוע.

בדיוק ככה. אם אתה עושה שתי בדיקות אז נדע אם אתה בקבוצה נורמלית, שאתה אותו דבר כל פעם או שאם אתה קופץ כמו כל הישראלים, ואז זה אומר שאתה לא מלא מגנזיום.

זאת אומרת, 0.9 באופן קבוע לאורך זמן.

כן, וזה לוקח המון זמן.

את אומרת שאם האוכלוסייה רוצה להתגבר על כל הנזקים, צריך לקבל מגנזיום באופן מלאכותי.

בטווח הארוך, או להגדיל את הדיאטה – ויש לי הצעה לדיאטה, 700 מיליגרם הכי מעט בדיאטה של היום – ואם אם אי אפשר כי זה קשה לעשות כי יש דברים מיוחדים שהם עתירי מגנזיום, אז אפשר תוסף מזון, שהוא מינימום 250 מיליגרם לבן אדם בריא ביום, במשך טווח מאוד ארוך.

כל החיים.

עדיף.

בחומר שמונח לפנינו, יש גם נזקים לעודף מגנזיום.

בוודאי שיש.

אז עד איפה זה יכול להגיע, עד 1 מיליגרם?

אסור מעבר ל-1.5.

יש כאן טעות.

אתן לך לדבר בלי להתפרץ.

ב-1.5 מתחילים סימפטומים, יש בחילות, לחץ הדם יורד וכן הלאה. יש סקלה אחת שדברים נעשים לא טובים. רק כשבאים לשבעה מילימולרים, כלומר שהוא יותר משבע פעמים הערכים הנורמליים – אז יש חס וחלילה דום לב. אבל דום לב יש גם אם אין מספיק מגנזיום, זו הבעיה.

בסדר. דוקטור שכטר, בבקשה.

הבעיה הקשה ביותר היא שאין לנו שום בדיקת דם טובה למגנזיום. אני אומר את המשפט הזה לא בכדי כי רק 1% מסך המגנזיום בגוף נמצא בדם, דהיינו כל מה שאתה בודק היום בדם, לא משקף את רמת המגנזיום הנכונה שמסתובבת סביב הלב, סביב התאים. במידה ונמצא היום רמת מגנזיום נורמלית במעבדות, זה לא אומר שום דבר, זה לא אומר אם הרמה גבוהה או הרמה נורמלית. מה שצריך לבדוק זה את הרמה בתוך התא.

אני מצטערת, אני לא מסכימה.

זאת אומרת, אם אני עושה כל חודש בדיקה ומוצא 1%, זה עדיין לא אומר שאותו אדם בסדר. אז איזו בדיקה צריך לעשות?

אם הרמה בדם נמוכה מאוד, אין ספק שטוטאל המחסנים שלך נמוכים. אבל אם הרמה שמוצאים היא או תקינה או גבוהה, זה לא אומר כלום. הבדיקה המהימנה ביותר היא בדיקה של המגנזיום בתוך התא, כי מה שחשוב בסופו של דבר זה מה רמת המגנזיום בשריר הלב.

איך בודקים את זה?

יש מספר בדיקות. בדיקה אחת היא בתוך התאים הלבנים – את כל הדברים האלה עשיתי ולכן אני יודע. הבדיקה הכי מהימה למה שקורה בשריר הלב, היא מגרדים תאים מתחת לקצפת הלשון ועושים את על ידי X-Ray בשיטה מיוחדת. לא כל בן אדם רגיל יכול לעשות את זה, ולא בקופות החולים.

אנחנו לא מדברים על אדם שמאושפז עכשיו בבית חולים במחלקה הקרדיולוגית, אנחנו, בוועדה, רוצים להמליץ לכל הציבור. כמו שאני אומר שאם יש לחץ דם צריך לקחת כדור, כך אני צריך להמליץ שאם יש חוסר מגנזיום, יש לקנות 250 גרם מגנזיום. אם בדיקת דם - לדעתך, אני רואה שהפרופסור מנענעת בראשה – זה לא אומר, אז אין לנו בדיקה שווה לכל נפש לפי זה.

נכון. אני אומר דבר מאוד פשוט, לא משנה מה בדיקת הדם בכלל – קח מגנזיום. אם הכליות תקינות – ול-99% מהאוכלוסייה במדינת ישראל הכליות תקינות – לא ייווצר שום מצב של עודף מגנזיום בגוף, זה יופרש מיד בכליות. עודף ייווצר רק אם הכליות לא יתפקדו, כי הגוף שלנו הוא עד כדי כך חכם, שכל עודף מגנזיום מתפנה בכליות.

הבנתי. פרופסור שטדנברג, מה את אומרת?

שנים ביליתי כדי להבין את הנושא, לא כל בן אדם יכול. אני עשיתי את כל הבדיקות בתוך כדורים אדומים, לבנים והכל. אני מכירה את כל השיטות, זה לא טוב בשביל כל הציבור בישראל. רציתי לדעת מה יכול לעזור לנו. שתי בדיקות ברווח ל שבועיים, אם זה לא באותה רמה אז אנחנו צריכים מגנזיום, ששתי הבדיקות יהיו באותה רמה, פלוס 24 שעות שתן.

זה לא דורש מעבדה, זה לא דורש 100 דולר בשביל כל בדיקה מתחת ללשון. לזה הגעתי אחרי שנים של מחקר, ואני חושבת שדוקטור שכטר צריך לכבד את זה. זה צריך להיות משהו עממי וטוב לכולם, ולא משהו fancy, שעולה כסף, שעולה מעבדות.

את אומרת שלפי הניסיון שלך, אם אדם בהפרש של שבועיים, מקבל אותו ערך, והערך קרוב ל-0.9, זה אומר שהאדם בסדר.

נכון. אבל גם השתן צריך להיות בסדר, כי גם בשתן צריך להיות בסביבות חמש או שש מילימולרים. אם השתן נמוך זה יכול להגיד שהכליה שומרת על המגנזיום ויש חוסר במערכת, הכליה שומרת על טיפת מגנזיום, והמגנזיום יורד בשתן.

הבנתי, ודוקטור שכטר אומר שזה לא מספיק.

בכלל לא הייתי בודק את הבדיקות האלה, הייתי נותן לכולם מגנזיום. המטרה היא שכולם יעלו את צריכת המגנזיום. כל בדיקת דם מיותרת.

אבל אתה צריך לקחת בחשבון את העלות של התוסף הזה. כמה זה עולה, 100 שקלים לחודש?

לא, זה עולה 30 שקלים לחודש.

כשאני בא לציבור – עוד מעט קופות החולים משתתפות כאן בישיבה על הביטוח הרפואי המשלים – ושם כל הויכוחים נעים בין קופת חולים שההפרש שלה מהשניה זה כמה עשרות שקלים. זאת אומרת, 30 שקלים זה טוב לעשירים - - -

אנשים לא קונים תרופות חיוניות בשביל 30 שקל.

נכון. יש לנו מחקר, שבדרום הארץ 20% מהאוכלוסייה אפילו לא משלם את ה-11 או 12 שקלים שהם ההשתתפות העצמית בקניית אנטיביוטיקה, ולכן יש ילדים שלא מקבלים.

אבל אם משקיעים מראש זו מניעה. במניעה אנחנו נחסוך הרבה כסף לכל העם.

אתם אבל אומרים שהכל הפיך.

בוודאי, אם תיקח מגנזיום תמנע חוסר, תמנע מחלות. יש כאן public health בלתי רגיל.

פרופסור, גם את אומרת שהעניין הפיך?

אי אפשר להגיד לכולם לקחת, אלא צריך לבדוק אם הכליה בסדר, אם אין להם לחץ דם נמוך, חולשה שרירית.

תודה לאל, במדינת ישראל אך ורק בן אדם אחד נפטר במשך השנים שהמדינה הזאת קיימת, מעודף מגנזיום, שניתן בטעות. אין שום נזק בעודף מגנזיום, לא דווח עד כה למשרד הבריאות. לנשים בהיריון נותנים 50 גרם ביום, ואנחנו מדברים כאן על מיליגרם.

ואת היית אומרת, פרופסור, שלחיילים ודאי היה צריך לתת?

יש בעיה עם חיילים. אצל חיילים מצאנו דבר מוזר, שאחרי מאמץ כביר יש ירידה של מגנזיום, שהיא אחרי מאמץ של 120 קילומטר, היא דו שלבית. הירידה היא סמויה, ובגלל זה לא עלו על זה קודם. אנחנו, במכון הלר, שעשינו הבדיקה לטווח ארוך, מצאנו את החוסר הזה.

זה לא מספיק, מה ששיגע אותי אישית, אחרי שישה חודשים, אחרי מסע אחד של 120 קילומטרים, החיילים הם מתחת לכל ביקורת, הם מתחת ל-0.7, שאז כבר יש שינויים תוך תאיים חמורים, וזהו המצב של הצבא שלנו, ככה הם יוצאים לחיים האזרחים שלהם.

הצבא ידע מזה?

אני יודעת את זה, אף אחד לא מעוניין בזה. 13 שנה אני מתחננת לעל הקרפ"רים שיעשו מזהו, ולא אכפת להם.

אבל יש בדיקות איכות גם הנושא הרפואי של הצבא, וזה לא יכול להיות שהם לא מתייחסים לזה.

אמרו שאין כזה דבר. כאן יש ירידה אחרי שעתיים, מאחר שהטמפרטורה גבוהה, ומזיעים, היא מורידה את המגנזיום. אחרי שעתיים ב-40 מעלות ו-50% לחות יחסית, ביום השני יש ירידה גדולה מאוד במגנזיום.

עשינו בדיקה בתאים אדומים, והם התחילו לעלות עד היום החמישי. ביום החמישי קורה אקלום, כלומר המגנזיום מווסת את תהליכי האקלום ויש ויסות של כל הסיפור של תרמו-רגולשיין. ביום החמישי, שהיה אקלום טבעי, אז המגנזיום והאלקטוסיטים הם הכי גבוהים, אחר כך זה יורד, והבן אדם התאקלם לחום.

בנוגע למגנזיום בסיום, הוא עלה, אחר כך ירד, ובסוף הוא היה יותר נמוך מאשר בהתחלה. במילים אחרות, מאמץ בנוסף לחום – זה פשוט הרס.

מצאנו לא רק במגנזיום, אלא ראינו אחרי שלושה ימים עלייה בשומנים, עלייה בסוכר בדם אצל אנשים צעירים. אז מה ה? כלומר, המגנזיום דופק את המערכת האת. וזה נמשך, אני עקבתי, ואחרי 15 חודשים זה עדיין היה נמוך. אז הם יוצאים ככה לחיים האזרחיים.

דבר אחרון, התאים הלבנים של החיילים אחרי שנה, ירדו מ-11 ל-3 יחידות. כלומר, המערכת החיסונית שלהם פשוט אינה. זה קורה בכל חוסר מגנזיום, יש גם ירידה בכוח חיסוני. אלה דברים בסיסיים.

הסיפור של רגולציה של חום עוזר לקבל מכת חום קטלנית, ובטוח גם שחוסר המגנזיום גם יעזור להם לקבל או שבץ או אירוע בלב, או אי סדירות קצב, ויש מוות פתאומי. מוות פתאומי ממאמץ, מוות פתאומי מחום. אני משוכנעת שזה תלוי במגנזיום, אבל את זה לא יכולנו לעשות מפני שהרבנות לא תיתן לנו לעשות ביופסיה של הלב, אחרי מאמץ, שלא נדע.

תודה רבה.

אני רוצה להראות תמונה אחת שמסבירה יותר מאלף מילים. מדינת ישראל מוציאה מיליונים כל שנה אצל חולי לב כדי להשתיל סטנטים, תומכים. תומכים אלה נסתמים.

יש מצופים.

במצופים מדינת ישראל משקיעה עוד יותר כסף. זה עולה מיליונים, כי רוצים להוריד את הגודל של קריש הדם שנוצר באותו סטנט, ולכן נותנים תרופה, אפרין, כדי להוריד את הגודל של הקריש. כשנותנים אפרין יחד עם קצת מגנזיום – הקריש יורד, כשנותנים את האפרין עם הרבה מגנזיום הקריש ירד באופן משמעותי. מגנזיום הוא הדבר הכי זול, הוא לא עולה מיליונים, והוא מוריד קרישה.

אתה יושב בבית חולים תל-השומר, כשאתם מקבלים חולי לב שצריכים לעשות צינטורים, באופן קובע אתם נותנים להם מגנזיום?

לא כולם, מי שמגיע אליי אני נותן לו מגנזיום. אין שום מדיניות היום בארץ לגבי מגנזיום, כי אין כאן חברות תרופות שדוחפות את זה, אין כאם תעשייה שדוחפת את זה. יש כאן רק אנשים משוגעים, שמאמינים, כמו פרופסו שטדנברג, כמוני, וכמו בודדים אחרים, כי זה לא fancy מספיק.

כשאתם אומרים לקבל מגנזיום, אתם אומרים שקבלת מגנזיום באופן מלאכותי או באופן טבעי זו אותה תוצאה.

בהחלט.

זה לא משנה אם אני לוקח כדור מגנזיום או אוכל לחסה.

לא משנה, הבעיה היא שכשאתה אוכל חסה אתה סופג פחות מגנזיום. כדור מכיל הרבה יותר.

מילה אחת על בריחת סידן. בכמה עבודות הראיתי שחוסר מגנזיום גורם לבריחת סידן, אפילו כשלא נותנים סידן אלא רק מגנזיום, אז צפיפות העצם עולה.

אני רוצה לסכם. פרופסור שטדנברג, אני רוצה להודות לך, וגם לדוקטור שכטר. אני רוצה להודות לך, פרופסור, שבאת לכאן והצגת את מחקר חייך. רואים ששמתם את האצבע על נושא, שהוא לפי דבריכם, אחד החומרים החסרים, החיוניים מאוד לבריאות האדם. אומר דוקטור שכטר שהוא חוזר בוועידות בחוץ לארץ, ויש מקומות שגם הגיעו למסקנה הזאת שלכם.

מצד שני, אנחנו כוועדה בכנסת, לא ועדה מקצועית. כל מה שאנחנו יכולים זה להודות לכם, ולהסב את תשומת לב משרד הבריאות. כפי שהבטיח לנו פרופסור רחמימוב, אנחנו מבקשים שמשרד הבריאות יקים מיידית ועדה.

הוועדה הזאת צריכה לקבל את כל המחקרים שהוצגו כאן ולהתייחס אליהם, להתייחס בעיקר לאוכלוסייה בישראל ובאופן ספציפי לחיילי צה"ל, שכאן נאמר עד כמה הנושא הזה של חוסר מגנזיום פוגע בהם במיוחד.

הבטיח פרופסור רחמימוב שתוך שלושה חודשים מסקנות הוועדה יונחו בפנינו. אז בעוד שלושה חודשים נתכנס לישיבה נוספת, ונשמע את מסקנות הוועדה. בהנחה שהדברים שהותוו על ידי המחקרים יקבלו את ההמלצה המקצועית של משרד הבריאות במדינת ישראל, אני מקווה שנוכל להמליץ לאוכלוסייה לצרוך באופן קבוע - כל מי שלא נופל לארבע הסכנות שהפרופסור הציגה בפנינו – וזה יעלה בצורה ברורה את רמת הבריאות.

אז אני מאוד לכם, ועוד שלושה חודשים, אני מקווה שתהיה ישיבה בה נעקוב, וכולכם תוזמנו לשמוע את המסקנות. תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.