ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 11/03/2004

סיור במגזר הבדואי בנגב

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8446



40
ועדת החינוך והתרבות
11.3.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8446
ירושלים, כ' באייר, תשס"ד
11 במאי, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 198
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום חמישי, י"ח באדר התשס"ד (11.3.2004), שעה 10:00
סדר היום
סיור בבתי-ספר במגזר הבדואי בנגב –
בית-הספר באל-פורעה; בית-הספר אלפארוק בכסייפה.
נכחו
חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
טלב אלסאנע
אורי יהודה אריאל
מוחמד ברכה
יוסי שריד

עבד אלמאלכ דהאמשה
מוזמנים
מוחמד אלהייב - ממונה על החינוך הבדואי, משרד החינוך, התרבות והספורט
סלימאן אלעמור – מנהל מחלקת החינוך, כסייפה
עטיה אבוטן - מפקח, משרד החינוך והתרבות
עליזה חלפון – מנהלת תוכנית החומש, משרד החינוך, התרבות והספורט
פארס אבו-עבייד – יו"ר המועצה הערבית לחינוך ותרבות בנגב
חנן אפוטה – מנהל רשות החינוך לבדואים
ת'אבת אבו-ראס - מינהלת שתיל, מחוז דרום
שמוליק - מינהלת שתיל, מחוז דרום
עלי רמאדין – מנהל בית-הספר באל-פורעה
מוסטפה אלגורען – בית-הספר אל-פורעה
סאלם אבו-רביעה – ראש המועצה המקומית כסייפה
מוסא אבו-עיידה – סגן מ"מ ראש המועצה המקומית כסייפה
בדארנה איהאב – פסיכולוג חינוכי, כסייפה
סלימאן אבו-חמיד - חבר המועצה המקומית כסייפה
איסמעיל - עובד המועצה, כסייפה
יוסף אבו-זאיד - סגן ראש העיר, רהט
סאלח אלזבארגה - דובר ועד ההורים, תל אל-מלח
עודה אלעמור – מנהל בית-הספר אלפארוק, כסייפה
יונס – מורה, בית-הספר אלפארוק, כסייפה
הייאם אלגורען – ראש מועצת התלמידים, בית-הספר אלפארוק, כסייפה
דלאל, עלי אלעמור, סוהאילה, חליל, סיהאם – תלמידים בבית-ספר אלפארוק, כסייפה:

ד"ר גדעון בן-דרור, ד"ר יוסי לוי – יועצים לוועדת החינוך והתרבות
גיא בן-גל – עוזר פרלמנטי של חבר הכנסת אילן שלגי
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי

רשמה: תמר שפנייר


ביקור בבית-ספר באל-פורעה
טלב אלסאנע
שלום לכולכם. אנחנו שמחים לבקר בבית הספר ביישוב אל-פורעה. אנחנו רוצים לשמוע מכם על מערכת החינוך כאן.
עטיה אבוטן
במחוז דרום ישנם כ-130 אלף בדואים, 50% מהם נמצאים בשבעה יישובי קבע, 50% מהם ביישובים בלתי מוכרים. בסך הכל במחוז הדרום, מהגנים ועד כיתה י"ב, יש 12 אלף תלמידים. בסך הכל יש בפזורה כ-16 בתי ספר, הם נמצאים בישובים בלתי מוכרים שמקבלים רק שירותי חינוך ובריאות ממדינת ישראל. יש לנו 2,700 מורים בכל מחוז הדרום במגזר הבדואי, 50% צפוניים, מצפון מדינת ישראל, ו-50% מקומיים, מהדרום. מתוך ה-2,700 יש כ-600 מורים בלתי מוסמכים, שנמצאים בתהליכי הסמכה. אחוז הבגרות נכון לתשס"ג הוא 49.5%, אחוז הנשירה 14.3%. אני חייב לציין בקשר לקב"סים, קציני ביקור סדיר – יש לנו רק 6 תקנים של קב"סים וכמה תקנים לא מנוצלים. משרד החינוך היקצה תקנים, אבל בגלל מאבקי כוחות במועצה המקומית לא כולם נוצלו. זה פחות או יותר מה שרציתי להגיד.

אני רוצה להעביר רשות הדיבור למנהל בית ספר. אחר כך זכות הדיבור לעליזה, וחנן ייתן קצת רקע על הצד המינהלי שהוא אחראי עליו.
עלי רמאדין
אני רוצה להודות לכם לכל אחד מכם ולכל אחת מכם שאתם באתם אליי לכאן, אל לב המדבר, דבר שיעזור לי להרגיש, לדעת ולהיות בטוח שאני נמצא בארץ ישראל. ברוכים הבאים, אני יודע שאני נפגש עם קבוצה איכותית נכבדה, ואני פשוט מתרגש. לכן אם קצת אגמגם, תבינו למה. לגבי בית הספר, אני אחלק חוברות שיתנו נתונים יותר מדויקים על בית הספר. בגדול אני מדבר על 1,070 תלמידים ב-33 כיתות – מגיל שלוש עד כיתה ב', אני מדבר על 60 מורים כולל כוח עזר, אני מדבר על 95 אחוזים ילדים מוסעים שבאים משטח מפוזר - מבקעת הקנאים ליד מצדה במזרח ועד לכביש השלום במערב. מדובר על פיזור התיישבותי ברדיוס של כ-20 קילומטר, כולם כאן אצלי. 95 אחוז מהילדים האלה מוסעים בהסעות, מוגבלים בזמן, בשעת הגעה בבוקר ובפיזור אחר הצהריים. פיזור האוכלוסייה מאוד-מאוד מקשה על בית הספר, הן מבחינת הקשר עם ההורים, שלא לדבר על מה שקורה לנו כשצריך לפזר בסוף יום טיול את התלמידים. ההסעה של הילדים מגבילה בכל פעילויות אחר הצהריים - חוגים, ישיבות מורים וכו'. אנחנו נערכים ועושים מאמצים קדחתניים, עשינו תוכניות כאלה ואחרות כדי להתגבר על הקושי. אנחנו עושים את זה בגאווה.

נכנסתם וראיתם את דרך הגישה. זאת דרך הגישה המשופרת. אם הייתם בספטמבר-אוקטובר כשהיו הצפות, הייתם עומדים על התמונה האמיתית. לפני חודשיים הורים חסכו מלחמם, התנדבו, הביאו משאיות וניסו לשפר את הדרך. אני סובל מהדרך הזאת. כל מדריך שאני רוצה להביא לבית הספר, מתנה את הדרכתו בכך שידאגו להביא ולהחזיר אותו. כל מורה שמאחר בשנייה את ההסעה, צריך להוציא רכב כדי להביא אותו. מורים משאירים את הרכב שלהם בחוץ, ומגיעים לכאן עם ההסעה. לפעמים ילד מפתח חום, לך תמצא את ההורה שלו. אין פלאפונים, אין קשר, או שהם עם העדרים בגבעות. צריך לפנות למרפאה, למצוא רכב, מורה שילווה אותו. אתם מבינים מה עושה דרך הגישה. היא חלק מבית הספר, משפיעה על מה שקורה בית הספר. אני צריך להתאים את מערכת המורים לזמן ההסעה.

יש כאן 1,070 תלמידים. 180 שעות טיפוח, 380 שעות חומש - אין לי טענות למשרד החינוך, זה הרבה. נעשה סיור בבית הספר ותראו ש"אם תרצו אין זו אגדה", עושים מעשה על אף הקשיים. משרד החינוך הציף אותנו בשעות, אבל אין לי בכלל חדרי ספח. כשיש שיעור חינוך גופני - אם אין גשם, השיעור נעשה בחוץ ואני מלמד כיתות תגבור בכיתות שמתפנות מחינוך גופני. אין חדרי ספח, אין חדר לספרייה. החדר של המזכירה - חדר קטן - משמש שתי מזכירות, שני סגנים ואני, ושם נמצאת גם ספריית בית הספר. משם משאילים ספרים. יש שלושה תאי שירותים ל-1,070 תלמידים. יש ילדים שלא יכולים להתאפק ולחכות לתור הארוך, אני לא רוצה להגיע למצב שיגידו שילדים עושים בחוץ. אין שירותים שיספיקו למספר ילדים כל כך גדול. יש לי 6 כיתות בגודל של 36 מטר, 6 על 6, ורוב הכיתות בבית הספר, עד כיתה ו', כמעט אין כיתה שהיא פחות מ-40 ילדים. איך אני יכול להכניס 40 ילדים בתוך 36 מטר, זה פחות ממטר לילד, הספסלים הקדמיים נדבקים לקיר ולא רואים את הלוח. איכות הבנייה - אני יכול להראות לכם את חדר ההנהלה, כשיש גשם מטפטף שם. כשהגשם מגיע למערכת החשמל, אתם מבינים מה הסכנה.
עבד אלמאלכ דהאמשה
מתפללים פה שלא ירד גשם...
עלי רמאדין
זה בית ספר יסודי. יש לי גם שש כיתות מז' עד ט', וזה מקבל תקן של בית-ספר יסודי ואמור להשתוות לחטיבת ביניים. הילדים נפגשים בתיכון עם בוגרי חטיבת ביניים, ששם התקן של כיתות ז'-ט' הוא אחר מאשר בית-ספר יסודי על כל המשתמע מכך.

אני רוצה לתת לתמונה לדבר בעד עצמה. יש לי מצוקת מבנים, אין חדרי ספח, אין שירותים, יש שלושה גנים ושתי כיתות חינוך מיוחד שכלואות ברחבת בית הספר. אלה מבנים שנבנו ב-1974 ו-1980 ליד בית-הספר, לא חשבו שבית-הספר יתפתח, ועכשיו הם מובלעת בתוך בית הספר. כשיש פעילות בגנים – תחשבו מה זה עושה לילדי גן שכלואים ברחבת בית הספר, מוקפים בתוך גדר. שלא לדבר על כמה זה פוגע בקשר שלי עם התלמידים ובית הספר. הגנים האלה גם רחוקים ממקומות היישוב. עכשיו אנחנו בעיצומו של הרישום לשנה הבאה – מגיעים הורים עם תעודות זהות, רוצים לרשום את הבן לכיתה א'. אנחנו רואים שיש להם גם ילד בגיל 4-5 ושואלים למה לא רושמים אותם לגן. הם אומרים: "מה נעשה אם הילד בוכה, אם הילד חולה, עד שלא יעשו גנים בקרבת הבתים שלנו לא נביא את הילדים". יש ילדים בגילאי 3-4-5 שבגלל המרחק של הגנים, הם מסכנים נשארים עם האמהות.
שמוליק
היו שני מבני גן שבוטלו.
עלי רמאדין
אני רוצה לומר את האמת. אני מרוצה ממשרד החינוך, מהשעות שאני מקבל, אני מרוצה מהרשות, באות משאיות ששופכות פה הון תועפות. אין לי בעיה עם הצטיידות, אבל אני לא יכול לעשות פעילות תחת כיפת השמיים. אין פה צל, ובחום הלוהט הרבה פעמים אני נאלץ לעשות פעילויות ספורט בכיתות. אני רוצה עוד פעם להיות הוגן. מתקיימת פה פעילות שאני גאה בה, אני גאה במשרד החינוך, בשעות, בתמיכה, ברשות, אבל אני עדיין אני תקוע עם דרך גישה, מבנים, חוסר בשירותים. שש כיתות של 6 על 6 מטר ל-40 ילדים. אני לא יודע מה אני עושה בשנה הבאה. יש לי שארית של כיתות עם 36 ילדים, יש כיתות ג' ו-ד שבשנה הבאה אני לא יודע איך אני מכניס בכיתות האלה. אני מודה לכם שבאתם.
יוסי שריד
היה טיפול מסודר בדרך הגישה?
טלב אלסאנע
דיונים אפשר לקיים בכנסת. עכשיו כדאי שנעשה סיור.
היו"ר אילן שלגי
אני מודה על שקיבלתם אותנו יפה. אני מתנצל שנהיה כאן זמן קצר בלבד, אני רואה שעשיתם הכנות לקראת הביקור שלנו. מזה זמן אנחנו מתכננים לבקר במגזר הבדואי, כי ועדת החינוך לא יכולה לעבוד רק בירושלים. המארח – חבר הכנסת טלב אלסאנע הוא היום היושב-ראש. נמצאים פה גם חבר הכנסת עבד אלמאלכ דהאמשה, יוסי שריד, שר החינוך לשעבר, חבר הכנסת אורי יהודה אריאל, חבר הכנסת מוחמד ברכה; היועצים שלנו יוסי לוי, גדעון בן-דרור; מנהלת הוועדה יהודית גידלי והעוזר שלי גיא בן-גל. יש פה גם נציגים ממשרד החינוך.
טלב אלסאנע
נמצא פה גם שמוליק, ראש "שתיל" בנגב, אבו-עבייד פארס – יושב-ראש המועצה הערבית לחינוך ותרבות בנגב, חברי ועד ההורים.
היו"ר אילן שלגי
אדוני המנהל, זה בסדר שאתה מרוצה ממה שמשרד החינוך נותן. תפקידנו להיות לא מרוצים, לומר מה צריך לעשות אחרת או לעשות עוד. מה שראינו - אפילו בלי שאתם מספרים - זה דרך הגישה לכאן, שזאת בושה וחרפה. כאשר יש גשם, ברור מה המצב כאן. לא יכול להיות שמדינת ישראל מקימה בית ספר, גם ביישוב בלתי מוכר, אבל לא סוללת דרך שמאפשרת את הגישה. מעבר לנוחות יש עניין בטיחותי. לזה נצטרך להתייחס דבר ראשון.
עטיה אבוטן
מי שסובל ראשון זה אני. כאשר באים מורים מהצפון, מכסייפה, אני משבץ אותם פה והם לא רוצים לבוא בגלל הדרך. הם לא רוצים לעבור מה שאתם עברתם. בדקנו, יעיד על כך חבר הכנסת אלסאנע, למשרד החינוך אין סמכות לסלול את הכביש. זאת סמכות מינהלת הבדואים ומשרד התשתיות.
היו"ר אילן שלגי
תזמין את שר התשתיות לפה. אני אעזור להזמין אותו.
מוסטפה אלגורען
ברוכים הבאים לאל-פורעה, יישוב לא מוכר. כשאני הולך למשרדים ממשלתיים, חושבים שבאתי מעבר לגבולות. עניין חשוב יותר מכביש הגישה, לדעתנו, הוא מרפאה ליד בית הספר. אין מרפאה, אין טיפול רפואי קרוב לילדים. תודה שבאתם.
יוסי שריד
כשיש כביש כזה, הצורך במרפאה יותר דחוף.

(מסיירים בבית-הספר)


ביקור בכסייפה

בבניין המועצה המקומית
טלב אלסאנע
בכסייפה מתוכנן לנו מפגש עם ראש המועצה, מנהל מחלקת החינוך, ומפגש עם תלמידים בבית-הספר. ישיבת הסיכום והדיון יהיו במועצה, כולל ארוחת צהריים.

האוכל והאירוח כאן מראה על טוב הלב וקבלת הפנים של המארחים, לא מראה על המצב הכלכלי. המצב קשה אבל יש הכנסת אורחים.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה. אנחנו רוצים לשמוע מכם.
סאלם אבו-רביעה
אני מברך את חברי הוועדה שבאו לנגב. מספר החברים שמשתתפים בסיור מעיד על הרצינות שבה חברי הוועדה והיושב ראש מתייחסים לחינוך במגזר הבדואי. אנשי משרד החינוך מחוז הדרום, גם כן הגיעו עד כאן. יושבים איתנו גם סגן ראש המועצה, מוסא אבו-עיידה, מנהל מחלקת החינוך, ועדי הורים. אהלן וסהלן.

קצת היסטוריה על כספייה. היישוב הוקם בעקבות הקמת שדה התעופה בנבטים ב-1982, בעקבות הסכם השלום עם מצרים. לכן היה צורך בפינוי אנשים שגרו שם מלפני קום המדינה. נבנו כמה שכונות פה, לצערנו התשתיות הן מינימליות מזה עשרים שנה. רק השנה סוף-סוף התחילו בחלק מהשכונות להשלים את התשתיות - השלמת הכבישים ומדרכות פנימיות. כביש הכניסה ליישוב, איך שראיתם אותו, כבר שלוש שנים הוא כך. הסלילה היא באחריות המינהלת לקידום הבדואים, אין לנו שליטה על התקציב. בחודש האחרון היתה תזוזה לשמחתנו, נמצא תקציב ועומדים להתחיל בעבודה. אני מקווה ששלוש השנים הסתיימו וסוף-סוף יהיה כאן כביש כניסה ראשי.

בבית-הספר בכסייפה אנחנו קולטים תלמידים גם מהפזורה שמסביב - דריג'את, כוחלה, אל עטאונה, תל ערד. יש לנו כ-5,000 תלמידים ביישוב, ביסודי ובתיכון ביחד. יש לנו שני בתי-ספר מקיפים, ארבעה בתי-ספר יסודיים, כשישים גני ילדים ובית-ספר לחינוך מיוחד אזורי. בעיות עיקריות - יש מצוקה מאוד קשה בתחום הבנייה. למרות שאישרתם את תקציב המדינה בסוף דצמבר, למרות שהתוכניות מוכנות, עד היום לא קיבלנו הרשאות לבנייה. היינו אמורים לבנות בשיטת ה-PFI 25 גני ילדים, הבטיחו שזה יהיה בתקציב 2004. אם המצב ימשיך כך, ב-1 בספטמבר אנחנו נסגור את היישוב, את בתי הספר. המצב מאוד קשה. עוד בעיה – גני הילדים. היום 50% אחוז מהילדים בגילאי טרום חובה יושבים בבית. העליתי את הבעיה הזאת גם בפני מינהלת המחוז, למרות שזה יישוב קבע אין יכולת לבנות גני ילדים בתחום השיפוט של המועצה כי אין תקציבים למבנים יבילים. היה ניסיון, בנינו כיתת גן אחת, לשמחתנו זה הצליח. אנחנו מבקשים תקציבים לבנות גני ילדים, אפילו מבנים יבילים בתחום שיפוט המועצה, כדי לאכלס את הילדים בני 3-4 שיושבים בבית. אני מדגיש שוב שיש מצוקה מאוד קשה בתחום הבנייה.

בית-הספר המקיף שאנחנו הולכים לבקר זה רק חטיבת הביניים, למרות שיש תלמידים מכיתה ז' עד י"ב. בפועל תיאורטית זה הולך לכלול מכיתות ז' עד י"ב. היום יש 18 כיתות, בתכנון יש 36 כיתות. ב-1 בספטמבר תהיה בעיה מאוד רצינית גם במקיף שתראו היום.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו שמחים להיות אצלכם, תודה רבה שאתם מקבלים אותנו. אני יודע שאנשים פינו זמן לביקור שלנו. אנחנו אמנם ועדת חינוך אבל גם חברי כנסת בישראל. מחובתנו לראות דברים שטעונים תיקון בעיקר בתחום החינוך. אין לי ספק שמחסור בכיתות זה לא רק דבר שרואים בטבלאות אלא זה דבר שרואים בשטח; רואים שאין כיתות, או שרואים 40 ומעלה תלמידים בכיתה. אומר מנהל בית-הספר שבשנה הבאה אין לאן לקלוט את התלמידים החדשים כי מגיעים יותר מהמסיימים. צריך לתת את הדעת על זה, עוסקים בנושאי חינוך גם במגזר הבדואי כל השנה, דיברנו על הנושא לקראת פתיחת שנת הלימודים, כבר אז אמרנו שנבוא רלבקר, לכן חשוב לנו היום לראות ולפגוש את המנהלים והמורים והתלמידים, גם בשטח. אולי כדאי שחבר הכנסת אלסאנע יציג קצת את המצוקה במגזר בכלל. נשמע את אנשי משרד החינוך.
טלב אלסאנע
מאחר והתלמידים הולכים הביתה, כדאי שנלך קודם לראות את בית-הספר. יהיה לנו מספיק זמן אחר כך לדיון ממצה.

נשמע יותר פרטים על היישוב מבחינת החינוך.
סלימאן אלעמור
שלום לכולם. הנתונים הכלליים על מערכת החינוך בכספייה – גני טרום חובה: 11 גנים שבהם כמעט 50% מהילדים בגילאי 3-4. יש חוק חינוך חובה ביישוב אבל לא יכולים לבצע אותו בגלל המחסור בכיתות. רוב הגננות מוסמכות, ומי שלא – היא בשלבי הסמכה. יש 15 גני חובה ביישוב, מתוכם שלושה גנים של החינוך המיוחד, של ילדים מוגבלים, נמצאים בתוך בתי-ספר רגילים. יש 4 בתי ספר יסודיים, 2 מקיפים, בית-ספר לחינוך מיוחד שהוא אזורי שכולל את כל היישובים הבדואים בדרום, חוץ מרהט שיש בו בית-ספר לחינוך מיוחד. יש פה 2,600 תלמידים ביסודי, במקיפים יש קרוב ל-2,000. בית-ספר המקיף אלפארוק הוא בהנהלת כספייה, ובית-ספר עמל ששייך לרשת עמל. בית-ספר אל-פרוק מוזן מאלכסיף, בית-ספר עמל – מחמד ויישובים ערביים בפריפריה מסביב לכספייה.

בגרף שאני מראה לכם אפשר לראות את מספר התלמידים ביישובי הפזורה, כמה בנים וכמה בנות יש, כמה ילדים באים מחוץ ליישובים. בבית-הספר בתל-מלח, למשל, 95% ילדים הם מהיישוב, ויש בתי ספר שרוב הילדים הם מתוך הפזורה. תוצאות מבחני הבגרות – אתם יכולים לראות את מספר התלמידים בבית-ספר אלפארוק בכל השכבה של י"ב, הניגשים, הזכאים לבגרות, מה האחוז מכלל התלמידים, לא רק אלה שניגשים לבגרות. בתשס"ב יש באלפארוק 72 תלמידים, בתשס"ג – 96 ילדים בכל השכבה, ניגשו 50 תלמידים, 52% נתוני בגרות. בתשס"ג זה לא כולל ילדים שניגשו גם בחורף, יש כאלה שחסר להם מקצוע או שניים, יש כאלה שהשלימו, הם לא כלולים באחוז הקיים. במקיף עמל כספייה זה אותו הדבר. בעמל יש לנו בתשס"ג 49% זכאים לבגרות, גם זה לא כולל את אחוז התלמידים שניגשו בחורף.

הנשירה במערכת החינוך – מספר הילדים שנושרים מכלל הילדים שיש לנו, 5,500 תלמידים כולל גם הגנים, הוא 81 – 31 בנים ו-50 בנות. זה מספר הילדים הנושרים מתוך היישוב. עוד 100 תלמידים בפזורה, שמופנים לקב"ס הפזורה שמטפל בהם, חוץ מ-400 תלמידים שמועמדים לגני ילדים 3-4 ולא נמצאים בתוך המערכת, לוקחים אותם בתור נושרים. יש כמעט 11% נשירה (לא כולל מועמדים לטרום חובה וחובה שלא נרשמים בגלל המרחק). כמעט 400 תלמידים מחוץ למסגרת, מגיעים לכיתה א' בגיל 6 (400 מתוך 1,200), סך-הכל כמעט 500 תלמידים, שהם 11% נושרים.

תוכניות הפרוייקטים בבתי ספר יסודיים – קידום תלמידים במדע וטכנולוגיה, העשרה תרבותית, ניצני מדע, מורשת בדואית, צופים, ליגת קטרגל, מדעים, תגבור אנגלית, העשרה תרבותית. תוכניות ופרוייקטים בבתי-ספר על יסודיים – נגישות להשכלה גבוהה, מועדון מתמטי, ניצני רפואה, מכינה למקצועות סיוע, עבודת מחקר ברמת 5 יחידות עם הדרכה ממכללת אחווה, תפנית, מצוינות 2000, תגבור לבגרות, הצופים, חינוך תעבורתי, ביוטופ, אקוטופ לסביבה, פרוייקטים חברתיים אחרים. פעילות בלתי פורמלית – יש פר"ח גם בבית ספר יסודי, חוג ידיעת הארץ, חוג אתגרים, נוער בסיכון.

נתוני כוח אדם בהוראה לתשס"ד – מורים לא מוסמכים, אין. מורים מוסמכים – 17.
טלב אלסאנע
יש מורים בהליך של הסמכה, ואין לא מוסמכים.
מוחמד אלהייב
מורה לא מוסמך מבחינת תעודת הוראה, חייב ללמוד. אנחנו תבענו כמשרד החינוך – פתחנו שני מסלולי באחווה ובמכללת קיי למורים שלא היו מוסמכים, שקיבלנו אותם למערכת בגלל אילוצים, הכנסנו אותם לתהליך הסמכה ל-3-4 שנים. הם עובדים ולומדים אחר הצהריים על פי התוכנית.
היו"ר אילן שלגי
אני מבין שאתם מקבלים מורים מהצפון. האם מבין הדרומיים יש יהודים?
סלימאן אלעמור
כן, בעיקר במקיף.
מוחמד אלהייב
אנגלית, ספורט, מתימטיקה - מורים יהודים. המדריכים רובם גם יהודים.
היו"ר אילן שלגי
רוב הבדואים המקומיים, הדרומיים, הם מוסמכים?
מוחמד אלהייב
לרובם יש תואר ראשון, לקראת תואר שני, או מורה מוסמך בכיר.
סאלם אבו-רביעה
גני טרום חובה – יש 11 גנים.
יוסי שריד
יותר טוב לפתוח כיתות מלחכות שיהיו מבנים, כך החלטתי בשעתו, אבל זה יצר בעיה.
סלימאן אלעמור
מחסור בכוח אדם מקצועי במערכת החינוך. שירותי בריאות – כמעט לא קיים. אחות מבקרת בבית הספר פעם בשבוע, 5 שעות לבית ספר שיש בו 800 או 1,200 תלמידים. ביקור רופאים לא קיים בכלל. מרפאת שיניים - לא קיימת במערכת בכלל. קב"סים - היה חצי תקן עד לפני שנתיים שהיה בג"ץ, והוסיפו לנו עוד חצי תקן. לכל המערכת בכסייפה, שמונה 5,500, יש תקן אחד של קב"ס כאשר לפי מספר הילדים מגיע לנו יותר מ-5 תקנים.
היו"ר אילן שלגי
ראיתי שבעקבות הבג"ץ הוספו 4.5 תקנים, והם פוזרו בכל מערכת החינוך הבדואית. השאלה למה נקבע 4.5 ולא 7.5. האם חצי תקן לכם זה מה שהמערכת קבעה שצריך?
סלימאן אלעמור
זה מה שהעמידו לנו. פסיכולוגים – לפי התקנות משרד החינוך לפי מספר הילדים דרושים ליישוב כספייה 7 תקנים. היום מופעלים אצלנו רק 2 מתוך 7 התקנים. זאת אומרת, יש מחסור של 5 תקנים.
יהודית גידלי
זה כי אין מספיק פסיכולוגים?
בדארנה איהאב
יש פסיכולוגים אבל אין תקנים.
סלימאן אלעמור
יועצים - בבתי-ספר יסודיים לא קיימים יועצים. במקיפים – יש, אבל זה לא עונה על הצרכים.

קשיים במערכת החינוך בכלל מבחינה פיזית. מתוך 11 גנים שיש לנו במערכת, 9 גנים הם בבתים שכורים שמחולקים לפי השכונות, יש רק 2 גנים בהם מבנים תקניים. בשנת הלימודים תשס"ה – מועמדים 850 תלמידים מגילאי 3-4 לגני טרום חובה, יש אפשרות לקלוט רק 50%. קיימים ביישוב 3 גני חובה לחינוך המיוחד, שנמצאים בבתי-ספר רגילים. תחשבו איך זה לשים גן כזה בבית-ספר רגיל שיש בו 800 תלמידים. מתוך 15 גני חובה שיש לנו, יש 3 גנים שהם במבנים לא תקניים.
היו"ר אילן שלגי
מה הכוונה "לא תקני"?
סלימאן אלעמור
זה בתוך כיתה בגודל 7 כפול 7 מטר, קרוואן. מבחינת הגודל זה לא תקין. לפי התחזית בגלל המחסור בבנייה יחסרו 19 גנים. קיימים ביישוב כסייפה 199 חדרי לימוד, מתוכם 78 קרוואנים שרובם עבר זמן השימוש בהם. משתמשים בהם יותר מחמש שנים, שזה הזמן המותר לשימוש בקרוואנים. מחסור בחדרים תקניים בכספייה – כ-90 חדרים. בית-הספר לחינוך מיוחד, שהוא בית-ספר אזורי שכקולט מכל היישובים הערביים בדרום חוץ מרהט, ממוקם בבניין שאינו לפי התקן, גם החדרים לא מתאימים לאכלס ילדים במצב הזה.
סאלם אבו-רביעה
משרד החינוך קבע שלא מתאים.
סלימאן אלעמור
יש גם מחסור בכוח אדם מקצועי בבית-הספר לחינוך מיוחד - פיזיותרפיסטים, קלינאי תקשורת, מרפאים בעיסוק כמעט לא קיימים במערכת הזאת.

נסיים בפרוייקטים. יש פרוייקט של סיוע לסטודנטים – יש פה פרוייקט פר"ח שמסייע לסטודנטים ביישוב כספיה. יש לנו 46 חונכים מתוך היישוב. המועצה גם מארגנת הסעות לסטודנטים - שני אוטובוסים כל יום מסיעים את הסטודנטים לבאר שבע, למכללה הטכנולוגית, לאוניברסיטת בן-גוריון ולמכללת קיי, ואוטובוס אחד למכללת אחווה. אחד לאחווה. תודה לכם.
טלב אלסאנע
רוב התלמידים בוגרי בתי ספר יסודיים מהסביבה – חורה, תל ערד - מגיעים לכאן. פה בכסייפה נושאים באחריות של החינוך העל-יסודי. בעניין הנשירה, מגיעים לכאן בערך 550 בנים ו-400 בנות, והרי החלוקה צריכה להיות כמעט שוויונית. אז יש 150 בנות שלא הגיעו לבתי-ספר תיכוניים. המעבר של התלמידים לבתי-ספר תיכוניים ביישובי קבע מגביר את הנשירה של הבנות.
מוסא אבו-עיידה
אם הבנות מהיישובים הלא מוכרים צריכות להגיע לכסייפה, יכול להיות שמהבית עד הכביש הראשי הבת צריכה ללכת 7-8 קילומטר ואין הסעה, זאת בעיה רצינית. אם היה בית-ספר תיכון באל-פורעה זה היה מביא להרבה יותר בנות שלומדות. היום חצי האוכלוסייה הבדואית יושבת בכפרים לא מוכרים, בשום כפר אין בית ספר תיכון. רק בכביש דימונה-באר שבע ראינו שלט "כאן יוקם בית-ספר תיכון" כבר חמש שנים. רק שלט.
טלב אלסאנע
יש 16 בתי-ספר יסודיים ביישובים הלא מוכרים.
מוסא אבו-עיידה
יותר מזה. הרבה מבתי-הספר היסודיים קיבלנו רק דרך בג"ץ. ויותר גרוע מזה - תנאים קיבלנו רק דרך בג"ץ. חשמל, למשל, חצי מבתי-הספר קיבלו רק דרך בג"ץ. הקב"סים - קיבלנו רק דרך בג"ץ. הכל רק דרך בג"ץ. טוב שיש בג"ץ, אבל למה אנחנו צריכים להילחם דרך בג"ץ? למה יש משרד חינוך?
היו"ר אילן שלגי
הייתי רוצה לשמוע מישהו מאנשי משרד החינוך, מה הם אומרים בעניין? מה הם אומרים על המצוקה הגדולה במבנים.
מוחמד אלהייב
בשבוע שעבר ביקשה ממני שרת החינוך לבדוק את הצורך בבינוי במגזר הבדואי בדרום. על פי הבדיקה שלי יש לנו היום צורך בכ-400 כיתות, שזה מחסור מיידי לתשס"ד, השנה הזאת . זה לא כולל את המבנים הדרושים לפזורה הבדואית. מה שאושר עקרונית מטעם משרד החינוך זה בין 100 ל-130 כיתות למגזר הבדואי, בכלל ברמה הארצית, אבל מזה יגיע תינתן העדפה של לפחות 90% למגזר הבדואי בדרום, לכסייפה יהיה כמובן החלק שלה. כל זה מותנה באוצר, משרד החינוך הכיר בצורך אבל אם משרד האוצר לא מעביר הכסף זה לא יהיה.
היו"ר אילן שלגי
משרד החינוך הכיר בצורך של 130 כיתות כאשר המחסור הוא 400?
מוחמד אלהייב
משרד החינוך הכיר בצורך של 400 כיתות, הוא הולך לתקצב מעבר ל-100 כיתות במידה שמשרד האוצר יעביר את הכסף.
היו"ר אילן שלגי
אם צריך 400 כיתות ובעניין הכסף משרד החינוך תלוי באוצר, למה הוא לא מבקש 400?
מוחמד אלהייב
הוא ביקש יותר, אבל דומני שכל מה שהאוצר אישר השנה זה כ-600 כיתות בכל מדינת ישראל. מתוכן משרד החינוך מקצה 130 כיתות למגזר הבדואי. זה מותנה עכשיו בהעברת הכסף מהאוצר.
יוסי שריד
זאת פעם ראשונה בתולדות משרד החינוך שהאוצר קובע את מספרי הכיתות. בזמנו משרד החינוך היה קובע את זה.
אורי יהודה אריאל
הוא לא היה מוגבל בתקציב?
יוסי שריד
בוודאי שהוא היה מוגבל בתקציב, יש תקציב פיתוח. על פי תקציב הפיתוח, שבדרך כלל בשנים האחרונות היה כ-2 מיליארד שקל, האגף היה מחליט על מספרי הכיתות. כשהוא היה מאשר 130 כיתות, זה לא היה אישור מהפה ולחוץ, זאת היתה התחייבות המשרד לבנות. זו פעם ראשונה שיש הדרך הנפתלת הזאת - שכאשר המשרד מכיר בצורך, צריך לחזר על פתחי האוצר.

דבר שני, חברי ועדת החינוך, עוד חודשיים-שלושה נעסוק רק בדבר אחד, לא נעסוק בשום דבר אחר, מדברים על בעיות אמיתיות בשטח - בשנה הבאה יהיה מחסור שלא היה בתולדות מדינת ישראל בחדרי לימוד בכל הארץ, לא רק במגזר הבדואי. וזאת מהסיבה הפשוטה - משרד החינוך היה בונה 2,500 כיתות בשנה, ועכשיו כבר שנתיים לא בונים. אומרים PFI, MSC - שטויות, שנתיים לא בונים. השנה אין תקציב בינוי, הוועדה יודעת את זה. נסים לא יקרו, כיתות לא יבנו. אם זה המצב בכל המדינה, תתארו לכם מה המצב כאן. אמנם אין תקציב בינוי בכלל, פעם ראשונה בתולדות המדינה, אבל שמעתי ברדיו בשורה גדולה שעל פי השיטה המקובלת עכשיו, בהתחלה אין כלום, אחר כך נותנים משהו וכולם מאושרים; אומרים: רגישות חברתית, וזה נפלא.
היו"ר אילן שלגי
מאשרים לשכור מבנים, בתנאי שיש מבנים ויש תקציב.
יוסי שריד
עכשיו אין תקציב. אמרו שמאשרים 600 כיתות. אמרתי: לא אישרו 2,500 שאנחנו בקושי הצלחנו לבנות, אבל 600 זה גם משהו. אבל אחר כך התמלאתי אושר כי אמרו ש-200 כיתות יהיו לכל מדינת ישראל ו-400 למגזר הבדואי. שיפשפתי את האוזניים כדי להאמין – בונים בכל הארץ 600 ומתוך זה במגזר הבדואי 400? ממשלה כזו עוד לא היתה. אבל הכל בוטל. אין 600, אין 200, אין 400, אין שום דבר. ביישובים רבים בארץ, בפעם הראשונה לא יהיה איפה ללמוד בשנה הבאה. מה חשובה ועדת דברת אם אין כיתות ויצטרכו ללמוד תחת כיפת השמיים?
טלב אלסאנע
זה יהיה חלק מהסיכום, עכשיו נצא לסיור בבית-הספר.
יוסי שריד
אלה הדברים לאשורם.


ביקור בבית-הספר אלפארוק בכסייפה
עודה אלעמור
ברוכים הבאים, אני באמת מאוד שמח לקבל את כל חברי הכנסת - יושב-ראש ועדת החינוך אילן שלגי, חבר הכנסת טלב אלסאנע, חבר הכנסת דהאמשה, חבר הכנסת מוחמד ברכה. אני חושב שכל מי שנמצא כאן הוא מכובד ומתאים לתפקיד הזה, ואנחנו באמת מברכים אתכם ושמחים שבאתם.

בית-הספר המקיף אלפארוק הוקם לפני שש שנים בסך-הכל. אני מנהל בית-הספר חמש שנים. בית-הספר הוא מקיף שש-שנתי מכיתה ז' עד י"ב. יש לנו בבית-הספר 34 כיתות, יש לנו 1,081 תלמידים, יש לנו הרבה מגמות. אנחנו הגשנו בקשות וקיבלנו את המגמות שרצינו בבית-הספר, לפי הרצון של התלמידים, ההורים והמורים ביחד. זאת השנה השלישית שבית-הספר שלנו מגיש תלמידים לבגרות. אני לא מתבייש להגיד שבית-הספר הזה הוא ברמה שווה לכל בתי-הספר לא רק באזור הזה, אלא גם בתי-הספר שנמצאים באזור המרכז והצפון, מבחינת הישגים, פדגוגיה וכוח אדם שנמצא בבית-הספר. לדעתי יש לנו כוח אדם מאוד טוב, מינימום תואר ראשון, חוץ מ-7 מורים שיש להם תעודה של מורה בכיר לחטיבת ביניים, שנקלטו בהתחלה לבית-הספר היסודי. היום ראש המועצה, מנהל מחלקת החינוך, המפקח ואני ביחד עומדים על כך ביחד בתיאום מלא - לא נכנסים לבית-הספר בלי תואר ראשון. פרופיל המורים כאן הוא מאוד גבוה.

יש לנו בבית-הספר 18 כיתות קשיחות, וזה מהווה בעיה. רוב הכיתות האחרות מאוכלסות על ידי התלמידים, ובמקור הן מעבדות וחסרי ספח. אנחנו נציג כאן את הבעיה הזאת, והפתרון שלה תלוי בתקציבים ובכמה דברים אחרים. לבית-הספר חסר בניין אחד גדול. אם אני רוצה להיכנס לפדגוגיה, או דברים שעושים בבית-הספר - יש לנו כאן המון תוכניות, אם זה תקנון בית הספר, אם זה ההרכב של המועצה הפדגוגית בתוך בית הספר, אם זה תוצאות הבגרות, אם זה כל מיני פרוייקטים שנעשו בתוך בית הספר. אקח משהו מהעניין של פדגוגיה – בשקף שלפניכם יש ניתוח של התלמידים. אנחנו לוקחים את התלמידים בכיתות ט', ועושים סקר בין כל התלמידים. כל אחד מהתלמידים בכיתה ט' בוחר מגמה שהוא רוצה להגיע אליה, הסקר או השאלון של התלמיד מגיע חזרה לחברי הוועדה, הם בודקים את זה, עושים ניתוח ממש – שליש א', שליש ב', מבחן מסכם, ומגיעים למיון. מהצד הזה אנחנו מרַצים את התלמיד, הוא יכול לבחור. מבחינה מקצועית אנחנו נאשר אם הוא מסוגל או לא.

בית-הספר שלנו מחובר גם להרבה פרוייקטים מחוץ לתחום בית-הספר. אנחנו מחוברים עם אוניברסיטת בן-גוריון, הרבה תלמידים לומדים שם הרבה נושאים, אם זה נגישות להשכלה גבוהה בתרומת קרן רש"י מחוז דרום והמועצה - כולם משתתפים; גם התלמידים משתתפים, משלמים חלק מהעלות. העלות של כל תלמיד בפרוייקט הזה היא כ-3,600 שקלים לשנה. יש לנו פרחי מדע שלומדים שם. יש תלמידים מכיתות ח' וט' שלומדים "מועדון מתמטי" באוניברסיטת בן-גוריון עם תלמידים יהודים, אנחנו בית-הספר היחידי מהמגזר הבדואי שלומד שם. יש לנו גם תלמידים שלומדים, דרך המרכז לחקר החברה בדואית, סוציולוגיה ופסיכולוגיה ועוד כמה נושאים. רוצים לקלוט אותם בעתיד באוניברסיטת בן-גוריון.
טלב אלסאנע
אחת הבעיות שאנחנו מעוניינים לשמוע עליהן זה העניין של המחסור בכיתות. אמרת שיש 18 כיתות תקניות, השאר הם קרוואנים שנאלצת לקלוט בהם תלמידים כי אין מספיק כיתות. כמה קרוואנים יש? למה לא המשכתם בבנייה התקנית של בית-הספר הזה, הרי זה בית-ספר חדש.
עודה אלעמור
יש לנו כאן 18 כיתות תקניות מתוך 34 כיתות, יש לנו 9 קרוואנים. אנחנו מודעים לנושא הזה וישבנו כמה פעמים, דיברנו, צעקנו. היתה לנו בעיה עם קרקעות, אבל בסוף הובטח לנו שהעניין הזה נסגר. זה עניין תקציבי.

אני לא רוצה להגיד שהכל גן עדן. חסרות לנו מעבדות, חסרים לנו דברים שתומכים בעניין הפדגוגי של בית-הספר – תוכנות, מעבדות, מכשירים מסוימים, חדרי ספח שננצל אותם לטובת הפדגוגיה. הדברים האלה באמת חשובים.

עכשיו תשמעו את הייאם אלגורען, יושבת ראש-מועצת התלמידים.
הייאם אלגורען
אני מברכת את כולכם, את כל חברי הכנסת, את כל האורחים הנכבדים. אני מודה לכם על ההזדמנות שלנו - יש לנו הרבה בקשות, אני מודה על בואכם אלינו. אני רוצה לדבר על מועצת התלמידים. אנחנו מגדירים את מועצת התלמידים כמועצה הפועלת בבית הספר עם אוכלוסיית בית הספר, חבריה נבחרים באופן דמוקרטי, כל תהליך שעובר במועצה נעשה בדרך דמוקרטית. המועצה דואגת לייצוג הולם של כל תלמידי בית הספר, כאשר המטרה של כל הנציגים להיות שותפים בקבלת ההחלטות המתייחסות לתלמידים בבית הספר, כאשר עבודתם מופנית לשירות התלמיד חינוכית וחברתית. יש כמה מונחי יסוד הקשורים במועצה – יושבת ראש מנהלת את עבודת המועצה תוך שיתוף פעולה עם שאר גופי המועצה. יש סגנית – עביר אלזבארגה, גם היא נבחרה באופן דמוקרטי כדי לסייע ליושבת ראש. יש מורה שהוא מחנך חברתי, שעוזר לנו בקבלת ההחלטות.

שיטת העבודה במועצה. חברי המועצה הם נציגי הכיתות, לכל כיתה יש נציג אחד שנבחר בתחילת השנה. אותם נציגים מתחלקים לחמש ועדות, ולכל ועדה יש יושב-ראש נבחר. כל ארבעה שבועות מתכנסת מליאת המועצה וכל שבועיים מתכנסים ראשי הוועדות. ההחלטות שמתקבלות עוברות קודם תהליך הצבעה, ולכל ישיבה יש פרוטוקול של סיכום הישיבה שכותבת אותו המזכירה, שגם היא נמצאת פה. במועצה יש ארבע ועדות עיקריות - ועדת הניקיון שדואגת לניקיון בחצר בית הספר ובתוך הכיתות, ועדת הקישוט שדואגת גם למראה יפה של בית הספר. ועדת תרבות וועדת הכספים, שדואגת לתקציב הצנוע של מועצת התלמידים. לכל ועדה יש יושב-ראש מהמועצה וגם מורה מלווה.

במה אנחנו עוד מעורבים? במבחנים. כשיש מבחנים, אנחנו פונים ישירות למנהל, ואומרים שיום הלימודים יהיה קצר, ושלא יהיו יותר משני מבחנים ביום. יש לנו תוכנית, אנחנו נותנים אותה לתלמידים חודש לפני תחילת המבחנים. עלון בית הספר - השנה מגמת התקשורת לקחה על עצמה אחריות לעשות את עלון בית הספר, והיא היתה אחראית על הפקתו. תלבושת – אנחנו דואגים שהתלבושת בבית הספר תהיה נאה והולמת לאווירה החינוכית של בית-הספר. יש לנו תקנון שעבדנו עליו כמעט שנה. בתקנון נמצאים כל הזכויות וכל החובות של התלמידים, קראנו אותם במסדר בוקר, כל תלמידי הכיתות חתמו על התקנון, וגם ראש ועד ההורים, יושבת-ראש מועצת תלמידים והנהלת בית-הספר. טיולים – אנחנו הכרזנו בשליש הזה על טיול חינם לכיתה הכי יפה, על חשבון בית-הספר. בשליש שעבר כל הכיתות יצאו לטיולים, על חשבון התלמידים.
היו"ר אילן שלגי
לאן טיילתם?
הייאם אלגורען
למקומות בדרום.
תלמיד
למצפה רמון.
הייאם אלגורען
קשר בין התלמידים להנהלה – אם יש לתלמידים הצעות, בקשות, תלונות, הם פונים אלינו ואנחנו פונים להנהלה ועוקבים אחרי העניינים עד שאנחנו מסיימים אותם למען התלמידים. בשבוע הזה היה פה פרוייקט "לא לסמים, כן לחיים". בשקף שאני מראה, אותו רואים שוטר מדבר על סמים, בין החוק ובין האדם הצעיר. רואים מחנכת מראה סרט ומסבירה אותו לתלמידים. יש יועץ בבית-הספר, עבד אלחמיד, הוא מדבר איך התלמידים יכולים לפנות ליועצים ולדבר איתם על נושא הסמים. פה רואים עובד סוציאלי שבא לדבר ולהזהיר את התלמידים מהסכנה הזאת. יש פה רופא שהוא מורה בבית הספר, שמסביר לתלמידים איך הסמים יכולים לעשות נזקים לגוף האדם. גם איש דת מדבר על הסמים ואיך הדת מתייחסת לדבר הזה. פה אנחנו רואים שמחנכת בכיתות י"ב מדברת על הבעיות התורשתיות והמחלות שנובעות מנישואי קרובים. בשליש הזה היתה פה תרומת דם – פה רואים תלמיד מבית-הספר תורם דם, גם מורה, וגם תלמידים מקבלים הדרכה בעזרה ראשונה.

דו-קיום – פה אתם רואים תלמידי בית-ספר יהודי שבאו לכאן, והיה דו-שיח בין תלמידי י"ב והתלמידים שבאו. מה קיבלנו בתמורה? היינו אצל נשיא המדינה, אתם רואים את זה בעיתון שלנו. קיבלנו את פרס קורצ'ק, מקום ראשון באיסוף תרומות למען חולי סרטן. אתם רואים פה את התעודה שקיבלנו: האגודה על שם יאנוש קורצ'אק בישראל – בית-ספר תיכון מקיף אלפארוק כסייפה, פרס קורצא'ק לשנת תשס"ג מוענק לחברת התלמידים בבית-הספר ולצוות המחנכים על עשייה רבת שנים ברוח מורשתו של יאנוש קורצ'אק, על חזון ועשייה ורואה את התלמיד כאדם בעל יכולת נתינה ותמיכה, על האפשרות הניתנת ומאפשרת מימוש הפוטנציאל האישי בצד תוכניות כישורי חיים, על טיפוח של הצד החברתי באורח דמוקרטי, על היותה של חברת התלמידים דוגמא לעשייה למען הכלל, התנדבות ופעילות עצמאית ודמוקרטית. כפרס קיבלנו אנציקלופדיה שכתב יאנוש קורצ'אק וסכום של 1,500 שקלים. קיבלנו מקום ראשון באיסוף תרומות. למרות המצב הכלכלי הגרוע, הצלחנו לאסוף תרומות לחולי סרטן עד שהגענו למקום הראשון בדרום.
טלב אלסאנע
תודה רבה. אנחנו מעוניינים לשוחח עם תלמידים ותלמידות גם מיישובים מחוץ לכסייפה.

אנחנו כאן מוועדת החינוך. אני חושב שמה שאת מציגה הוא מצוין ונותן התרשמות חיובית. אני מבין שיש לך שאיפות להמשיך את הלימודים.
הייאם אלגורען
אני רוצה להמשיך את הלימודים בענף החלל, אסטרונומיה. זה נראה לי קצת קשה אבל יש לי את הפוטנציאל, יש לי מורים ויש לי הורים.
עודה אלעמור
מה שהיא אומרת זאת לא רק סיסמה, היא חוקרת בתחום. היא הגיעה למכון וייצמן.
טלב אלסאנע
למה חשבת ללכת למגמה הזאת?
הייאם אלגורען
דבר ראשון, כמעט ולא רואים אף ערבי או בדואי בתחום הזה. דבר שני, אבא שלי היה רוצה להיות אסטרונאוט, אבל לא יכול מסיבות כלשהן, סיבות כלכליות, הוא לא המשיך לימודים. הוא נתן לי את המוטיבציה להמשיך בדרך הזו. גם נתן לי את אהבת הנושא.
היו"ר אילן שלגי
למה לך ולא לאחד האחים שלך? יש לך אחים?
הייאם אלגורען
כן, אבל הם קטנים.
טלב אלסאנע
האם אנחנו יכולים לדבר עם מישהי מהיישובים מחוץ לכסייפה? דלאל, בבקשה.
דלאל
אני באה מכפר לא מוכר, אחרי מה שקרה בו כולם מכירים אותו. מגיעים אליו דרך צומת נבטים, ואנחנו גם קרובים לשדה תעופה נבטים.
טלב אלסאנע
איפה למדת בבית-הספר היסודי?
דלאל
למדתי בתל אל-מלח.
טלב אלסאנע
לא היה קשה המעבר מבית ספר יסודי לתיכון בגלל המרחק?
דלאל
מי כמוך יודע. ביסודי היינו מעל 50 בנות, עכשיו בכפר שלי אף אחת לא סיימה תיכון בכלל. רק בת אחת ואולי אני אהיה השנייה. כל הבנות לא סיימו תיכון, רק את שלב היסודי. לתיכון הן לא הלכו.
טלב אלסאנע
מה את מתכוונת להמשיך ללמוד אחרי שתסיימי בית ספר תיכון?
דלאל
אני אוהבת את מרצ, רציתי לראות את יוסי שריד. אנחנו גאים בך, טלב, וגם דהאמשה, אנחנו אוהבים אתכם וכולם אתכם וכולנו רואים כמה אתם עושים למען אותו מגזר בדואי.
היו"ר אילן שלגי
כל הכבוד.
טלב אלסאנע
את פוליטיקאית.
עודה אלעמור
אנחנו סובלים מאוד בבתי הספר. ההורים מפסיקים את הלימודים של הבנות - לפעמים בכיתה י"א, לפעמים בי"ב, והן התלמידות הכי חזקות בבית-הספר.
טלב אלסאנע
למה לא משתקף בסקירה לגבי הנשירה. אמרו לנו שהנשירה היא 11%, ולדעתי הרבה בנות לא מסיימות את הלימודים שלהן.
עודה אלחמיד
רוצים להעלות את הנקודה, על מנת שאתם, הפוליטיקאים, תעזרו לנו להעלות את זה ולשדר להורים. לעתיד שלנו, אני חושב שהבנות צריכות להיות משכילות. זה מאוד חשוב, כשהבית משכיל הילדים יוצאים אחרת. אפשר לעשות מהפך רק בתוך הבית.
טלב אלסאנע
האם אפשר לראות גם את הבנים ממועצת התלמידים - אחד מכסייפה, אחד מחוץ לכסייפה.
דלאל
אני רוצה להגיד ליוסי שריד, בכיתי שלא קיבלת הרבה מנדטים. אני אוהבת אותך, שיהיה לך בהצלחה. רק על זה בכיתי. אם אתה מרגיש רע, שתהיה בריא.
עמאד אלעמור
אני לומד ביולוגיה, מחשבים, 5 יחידות בכל דבר. רציתי לשאול אתכם, בתור ועדת החינוך, לגבי התקציב. כל היום אני שומע תירוצים לגבי התקציב. כשמבקשים מזגנים, אין תקציב. מעבדות - יש פה 1,082 תלמידים ורק מעבדה אחת לביולוגיה, כך גם לכימיה. מחשבים – ל-1,082 תלמידים יש 40 מחשבים. אתם בתור ועדת החינוך, מה אתם הולכים לעשות עם זה?
טלב אלסאנע
אני רוצה לומר שאנחנו כאן, חברי ועדת החינוך וכל חברי הכנסת שנמצאים כאן, רואים את חשיבות החינוך כמנוף לקידום כל חברה, במיוחד החברה הבדואית. אם רוצים לקדם, להתמודד עם אבטלה ועוני, זה רק דרך החינוך. מתוך רצון לקדם את החינוך, ועדת החינוך בראשות אילן שלגי, שהוא חבר מפלגת שינוי, החלטנו לבוא לבקר כאן. היינו באלפורעה וגם כאן בבית-ספר אלפארוק, ואנחנו נפגשים עם ראש המועצה כדי להעלות את הבעיות. יש הכנסת מצד אחד, הממשלה מצד שני. מי שאחראי על התקצוב זה הממשלה, הזרוע המבצעת; אנחנו, הכנסת, מפקחים, לוחצים, דוחפים, על מנת להעלות הבעיות. אני חושב שאת הבעיות הקשות של אפליה וחוסר שוויון רואים בישובים הלא מוכרים. עצם הבעיה שהם לא מוכרים זאת בעיה. קודם כל צריך להכיר, גם ביישובים המוכרים צריך הקצאת תקציבים שוויוניים. אחרי הביקור הזה יהיה דיון במליאת המועצה, נעלה את הבעיות של מחסור בכיתות, בחדרי מעבדות, במחשבים. במהלך הסיכום שהוועדה תוציא למליאה ולממשלה, אני מקווה שנעלה את הבעיות ונעקוב כדי שהממשלה תתקצב. אני נותן את זכות הדיבור והתשובה ליושב-ראש.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו כל הזמן במחסור בתקציבים. אנחנו רואים את זה בכל מערכת החינוך, לא רק במגזר הבדואי. אבל כאן הפיגור הוא בן שנים רבות. אנחנו רואים זאת גם בהישגים של האחוזים שעומדים בבחינות בגרות. במגזר הבדואי צריך להשקיע יותר מאשר במגזרים אחרים, את זה יודעים כולם. עד כמה זה קורה, זאת שאלה. תפקידנו הוא לשאול את השאלה. אנחנו יודעים – וזה נכון גם במגזר היהודי – שהילדים שלי לומדים בכיתות יותר משוכללות ממה שאני למדתי, וגם אתה לומד בתנאים יותר נוחים מההורים. אני לא אומר שזה מספיק. אנחנו שומעים בעיקר על מחסור בכיתות. אתה מדבר על החמאה, על הצורך במחשבים, אנחנו מדברים על הלחם, שיהיו כיתות. כי יש מחסור בכיתות, שמענו מראש המועצה שבתחילת שנת הלימודים יהיו ילדים שלא יהיה לאן להכניס אותם. אנחנו רוצים לסייע לכם אבל נצטרך קודם כל לדבר על הלחם, ורק בשלב הבא להגיע לכך שגם החמאה תהיה. זה כבר יהיה, כך אני מקווה, לפני שהילדים שלך יגיעו לבית-הספר.
עלי אלעמור
אני לומד מחשבים 5 יחידות. יש לי שאלה לגבי המורים. אני רוצה להיות מורה בעתיד, אבל במצב היום במדינה שמעמד המורה יורד, מפטרים מורים והשכר של המורים יורד, אין מה שדוחף אותי להמשיך במסלול הזה להיות מורה. האם אתם מוצאים פתרון למעמד המורה המתדרדר?
היו"ר אילן שלגי
בשבוע הבא אנחנו מקיימים דיון על מעמד המורה בישראל. אנחנו שומעים שמצב המורים לא טוב, גם מבחינת השכר, והיחס והכבוד הוא לא כמו שהיה פעם. נצטרך להגיע למצב שגם השכר יעלה, גם הטובים יותר יבואו להוראה, אנשים טובים כמוך, אבל זה אומר שצריך משהו שימשוך אותם – שכר, תנאים, יחס. צריך לגרום לכך שבמכללות להכשרת מורים לא יקבלו כל אחד שבא, אלא יקבלו רק את הטובים, שיהיה מצב שיֵדעו שהמורים הם מבין האיכותיים ביותר, שלא יאמרו: מי שמצטיין יהיה אסטרונאוט, מי שפחות טוב – מהנדס, מי שעוד פחות טוב – מורה. זה אנחנו לא רוצים שיהיה.
עלי אלעמור
הורים דואגים לזכות של הילד ודואגים תמיד לילד שלא תהיה הפרעה בחינוך הילד, לעתיד שלו, ולא מתייחסים למורה ולמעמד המורה ולא לכבוד המורה. מה אתם עושים עם זה?
הייאם אלגורען
אנחנו מדברים על אלימות הורים כלפי מורים.
אורי יהודה אריאל
אילן, תזמין את עלי אלעמור לדיון בשבוע הבא.
טלב אלסאנע
ההתייחסות הכללית היא איך נתפס מעמד המורה. למורה צריך לתת את הכבוד, הוא כמעט מגיע לרמה של נביא כי הוא בא להעביר מסר, לקדם. השליחות של המורה היא מעמד מיוחד. מהנדס בונה בית, מורה בונה חברה, בונה בני אדם, את העתיד. את היחס צריך לתת בהתאם. היום לצערי הרב הכל הפך להיות חומרי, מעריכים את האדם אם יש לו כסף. היחס למורה נגזר משינוי ערכים, שינוי תפיסה; אם לאדם יש כסף, יש לו יותר כבוד ממנהל שמשקיע בתלמידים של כולנו אבל המצב הכלכלי שלו לא מי יודע מה. צריך לדאוג לרמת השכר של המורים, לתנאי העבודה, וגם לתמרץ את המורה כדי שהתלמיד הטוב ילך להיות מורה, שתהיה לו סיבה ללכת למקצוע הזה. אם אין מעמד ואין שכר, למה שהתלמיד ילך לזה? הוא ילך לתחומים שירוויח בהם יותר כסף. אם המורה ימלא תפקיד בחברה, יקבל שכר הולם, זה ימשוך תלמידים למקצוע הזה.
היו"ר אילן שלגי
תבואו לדיון שלנו בשבוע הבא, אדוני המנהל, אני מזמין את התלמיד לבוא.
עודה אלעמור
אם אקבל הזמנה, אשלח מישהו מהצוות והתלמידים.
היו"ר אילן שלגי
קיבלת הזמנה. תיתן שני שמות, אנחנו נסדיר אישור כניסה לכנסת.
ת'אבת אבו-ראס
אני רוצה להודות לוועדה על שדאגתם שלא יבטלו את התמריצים.
סוהאילה (תלמידה בכיתה י"א)
אנחנו תלמידי תיכון בתקופת בגרות, הזמן הזה חשוב לנו. אנחנו רואים בימים האחרונים שהיו הרבה שביתות, אתם יודעים שהתלמידים בתיכון הזמן שלהם יקר. האם יש פתרונות לשביתות? למה יש שביתות בזמנים האלה, בזמן שהוא חשוב לנו.
אורי יהודה אריאל
אל תשבתו. חבל על הזמן, בהתנחלויות לא שובתים. אל תיתנו למורים לשבות.
היו"ר אילן שלגי
השאלה שלך מראה על דאגה של תלמיד שיודע שבסופו של דבר העיצומים יפגעו בו. המורים, שיש להם מאבק מקצועי מול משרד החינוך והאוצר, סבורים שזאת הדרך להשיג את מה שלדעתם מגיע להם. הזכרנו את המצוקה של מעמד המורה בכלל, חלק מזה הוא נושא כספי, יש גם היבטים נוספים. החשש של המורים הוא – אמרה כבר שרת החינוך כמה פעמים שבקרוב נצטרך לפטר הרבה מורים. המאבק הוא על תנאי הפנסיה שנפגעו, לא רק למורים, כתוצאה מהתוכנית הכלכלית החדשה. המורים להערכתי מתארגנים עכשיו – זאת רק הכנה למאבק הגדול שיהיה כאשר יוגשו ההמלצות של ועדת דברת על רפורמה במערכת החינוך. רמזתי שאת המורים הטובים צריך לתגמל יותר, זה יבוא על חשבון משהו, יהיו במערכת פחות מורים אבל הטובים ביותר. זה ייקח זמן, זה לא יהיה בבת אחת, יהיה תהליך. שרת החינוך אמרה: יפוטרו אלפי מורים. אם הייתי מורה, הייתי מאוד מודאג. אני מבין את מאבק המורים, יחד עם זה מי שסובל אלה התלמידים שהשביתה היא על הגב שלהם. דיברתי עם יושב-ראש ארגון המורים לפני שבוע, הוא היה גם בוועדה, הם מרגישים שהם עוד מתאפקים, שהם נוקטים בעיצומים אבל לא משביתים את המערכת בשלב זה. המאבק שלהם מבוקר בכל זאת. עקבתם אחר המאבק של תלמידים, אני לא יודע אם הייתם שותפים לו, יש תלמידים שיצאו למאבק כי ביטלו להם טיול. לנו היתה קצת ביקורת על העניין הזה. אנחנו אומרים שטיול זה לא הדבר הכי חשוב לתלמידים, אם כבר יוצאים למאבק, שיצאו למאבקים על דברים עקרוניים. תלמידים יכולים להחליט שהם תומכים במאבק המורים, אבל לא לצאת לשביתה או הפגנה רק כי ביטלו טיול. נושא מעמד המורה הוא מאוד מסובך, בקרוב כולנו נרגיש זאת ונצטרך לתת תשובות. אנחנו נשתדל שזה יהיה כמה שפחות על חשבון התלמידים.
מוחמד ברכה
עלי דיבר על מעמד המורה, הערכתי מאוד את הדברים. התלמידה דיברה על מעמד התלמיד. כל ניסיון ליצור סתירה בין אינטרס התלמיד והאינטרס של המורה היא לא מתקבלת על הדעת. כדי שהתלמידים ילמדו טוב יותר, צריכים מורים עם מצב טוב יותר מבחינת משכורת, תנאי עבודה עם ביטחון סוציאלי. לכן אני לא חושב שהתלמידים צריכים להיאבק במורים כשהמורים נאבקים על הזכות הבסיסית לעבודה, תנאים ושכר הוגן. אפשר להגיע להסדר בין התלמידים למורים כדי לפצות על ימי השביתה, אבל השביתה היא לא נגד התלמידים אלא נגד הממשלה שיש לה סדר עדיפות אחר בתקציבים. כשיש יותר תקציבים להתנחלויות, יש פחות תקציבים לבתי הספר. זאת המשוואה. לכן אסור לנתק את הדברים ולנסות ליצור מאבק כאילו יש התנגשות בין המורה לתלמיד, מורה צריך לתמוך בתלמיד וההיפך, כל ניסיון ליצור התנגשות הוא מלאכותי. כחברה יהודית וערבית יש לנו אינטרס שהמורים יהיו הטובים ביותר, שלא ילכו לחפש עבודה נוספת בשעות הפנאי, שהם יעסקו בהוראה במשרה מלאה, שלמורה לא יהיה דאגות קיום, שלא בכל מקצוע אחר יהיו תנאים יותר טובים. אם מחזקים את מעמד המורה, מחזקים את מעמד התלמיד. את זה צריך להבין כבר עכשיו.
חליל (תלמיד)
אנחנו בתקופת בגרות, צריכים להשלים את החומר של זמן השביתה.
טלב אלסאנע
מי שיוצא למאבק, תמיד מקריב משהו. זה חלק מהמחיר שמשלמים על מנת להיטיב עם מעמד המורים, להיאבק על הזכויות שלהם.

אני רוצה לשאול אם כל התלמידים שסיימו אתך יסודי המשיכו לתיכון.
חליל
לא, כי המצב הכלכלי לא כל כך טוב, לכן אין להם פוטנציאל ללמוד. הבנות, בגלל המנהגים של הבדואים, קשה להן ללמוד בתיכון.
עודה אלעמור
הבת לא הולכת רחוק מהבית.
היו"ר אילן שלגי
אני מבין שכשהמצב הכלכלי לא טוב, רוצים שהבן יהיה על-יד הבית ויעבוד עם המשפחה.
עבד אלמאלכ דהאמשה
חוץ מ-5-6 תלמידים שלמדו אתך ביסודי ובאו לפה, אתה מכיר תלמידים שסיימו אתך והלכו ללמוד בבתי ספר אחרים?
חליל
אולי אחד-שניים.
מוחמד ברכה
הייאם, אני מבין שאת יושבת-ראש מועצת התלמידים בכל בית-הספר. אתם מתעניינים במה שקורה בקבלה לאוניברסיטה בנושא המצרף? יש לכם מה להגיד?
סיהאם (תלמידה)
דיברתם על מעמד המורה, על המורים. אני כתלמידה בי"א, מה מחכה לי בעתיד? ישראל היא המדינה היחידה שמשתמשת עד היום בפסיכומטרי כתנאי קבלה. ביטלתם את המצרף והרבה תלמידים נכנסו לאוניברסיטה בזכות המצרף. איך אני נכנסת לאוניברסיטה?
הייאם אלגורען
אנחנו רוצים להחזיר את המצרף, לא את הפסיכומטרי. אחוז הלומדים פה באוניברסיטה הוא גרוע, לא צריך להקשות יותר ולתת מבחן פסיכומטרי שרובם לא מצליחים בו. צריך להחזיר את המצרף.
היו"ר אילן שלגי
אם יעשו את ההכנה לפסיכומטרי בתוך בית הספר, זה יעזור?
הייאם אלגורען
עושים את זה, אבל לצערי לא כולם מצליחים.
מוחמד ברכה
אתם מדברים על מצב כלכלי קשה בכלל בארץ, במיוחד בנגב. טוענים שבשיטת המצרף יכול להיות מצב שאדם יתקבל לאוניברסיטה, אבל אולי היכולת שלו לא מספיק גבוהה, ואז אחרי שנה שהוא ישלם שכר לימוד, נסיעות, ספרים וישכור דירה, הוא יחזור להורים בלי כלום.
סיהאם (תלמידה)
מה אתם עושים בגלל זה?
מוחמד ברכה
אנחנו יכולים לעשות הרבה, אבל אנחנו לא יכולים לעשות את הבחינות במקומכם.
הייאם אלגורען
ביקשנו מצרף, לא מה שיש עכשיו.
היו"ר אילן שלגי
שיטת המצרף – פעלו על פיה רק שנה אחת, השנה הקודמת, שבה התקבלו אלה שעכשיו בשנה א'. שיטת הקבלה לפי מצרף לא בוטלה, אלא הוקפאה לשנה אחת. לאלה מכם שיירשמו לאוניברסיטה בעוד שנה, ייתכן שהשיטה תחזור, כי מה היתה ההחלטה של ראשי האוניברסיטאות שוועדת החינוך - ברוב, לא בהסכמה של כולם - קיבלה? שבסוף השנה הזאת יעשו בדיקה ויראו אם יש הבדל ביכולת של הסטודנטים שהתקבלו על פי פסיכומטרי לבין אלה שהתקבלו על פי המצרף. אם אין הבדל משמעותי, סימן ששיטת המצרף טובה. ייתכן שכשאתם תגיעו לרישום לא בשנה הזאת אלא בשנה הבאה, שוב יהיה מצרף. עוד לא הוחלט שלא.
מוחמד ברכה
יש מחלוקת קשה בעניין הזה גם בוועדת החינוך. אחד הדיונים הקשים שניהל אילן בשנה האחרונה היה הדיון הזה. אני לא בעד הגישה שאומרת לבטל את המצרף. רציתי שגם אלה שמסכימים לביטול המצרף, ישמעו את התלמידים ישירות. לא ננהל את המחלוקת כאן, אבל לפחות כל חברי הכנסת הערבים הם בעד החזרת המצרף. יש גם חברי כנסת אחרים, יהודים וערבים, שהם בעד המשך המצרף. אנחנו לא בדעה אחת, לכן חשוב לנו לשמוע את הדעות שלכם.
טלב אלסאנע
יש פרויקט בבן-גוריון של ניצני רפואה. שם איפשרו לבנות להתקבל לפקולטה לרפואה ולבנות אחרות להתקבל לסיעוד. כל אלה שניתנה להם ההזדמנות, אם ברפואה ואם בסיעוד, כולם הצליחו. בסיעוד כבר סיימו את הלימודים, ברפואה עוד לא. צריך רק לתת להם את ההזדמנות.
יונס (מורה)
אני מחנך כיתה. בחודש שעבר היה לי תלמיד על סף נשירה. כמקובל הלכנו לביקור בבית שלו, וליווה אותנו יושב ראש מועצת המורים, מוחמד אבו-עג'אג'. ראינו שמהמקום שהאוטובוס אוסף את אותו תלמיד, הוא הולך 4 קילומטרים ברגל. לא היתה לי מילה אחת להגיד לו, אני לא מקנא בו, יש לו שעה וחצי הליכה בבוקר. הוא מתעורר ב-6:00, וב-7:30 הוא מגיע לתחנה שאוספים אותו. מה אתם עושים?
היו"ר אילן שלגי
כמה תלמידים כאלה יש?
עודה אלעמור
יש 389 ילדים מוסעים.
היו"ר אילן שלגי
כמה הולכים ברגל יותר מחצי שעה?
יונס
הרבה מאוד.
עודה אלעמור
יש בעיה - פיזור התלמידים שלא מרוכזים במקום אחד. אם יש מסלול מסוים, התלמידים הם לא בנקודת איסוף אחת אלא בכמה נקודות. אנחנו מדברים על תלמידים שמתעוררים בשעה 6:00, ב-6:50 יוצא האוטובוס הראשון, מוריד אותם כאן ב-7:05 כי הוא צריך לעשות עוד "נגלות".
היו"ר אילן שלגי
מה עושה תלמיד מ-7:05 עד שמתחילים הלימודים?
עודה אלעמור
הוא יכול להסתובב בחצר, ואז יש בעיות של ונדליזם.
יונס
האלימות הכי גבוהה היתה באוטובוסים עם התלמידים האלה.




ישיבה בבניין המועצה המקומית כסייפה
היו"ר אילן שלגי
ראינו שני בתי ספר, אחד ביישוב לא מוכר, ואחד בכסייפה. הצלחנו להתחיל ברב-שיח, לשמוע את המצוקות העיקריות. היה טוב שפגשנו תלמידים ומורים וראינו את הדברים בעיניים. אני מניח שיש לכם, אדוני ראש המועצה, עוד דברים להציג, אבל הייתי מבקש לשמוע מעט את אנשי משרד החינוך והפיקוח, איך הם רואים את הדברים.
חנן אפוטה
אתם ביקרתם בבית-ספר אחד מתוך 17 בתי-הספר שלנו בפזורה. רשות החינוך לבדואים מטפלת ב-17 בתי-ספר יסודיים, אחד מהם באל-פורעה, ב-84 גנים, מתוכם 43 גני טרום חובה, ו-41 גני חובה. כל הגנים שאני מדבר עליהם הם בפזורה. מרביתם צמודים לבתי הספר. בכל בית ספר מתוך 17 בתי-שהספר שאנחנו מטפלים בהם, יש 3-4-5 גנים, גם חובה גם טרום. בכמה יישובים יש כמה גנים עצמאיים, לא הרבה, אבל רוב הגנים צמודים לבתי הספר.
טלב אלסאנע
למה זה כך?
חנן אפוטה
זאת המדיניות של משרד החינוך. אנחנו לא קובעים את המדיניות איפה לשים את הגנים.
טלב אלסאנע
מי קובע אם לא אתם?
חנן אפוטה
יש מינהל, יש עניין של אדמות. איפה שאומרים לנו להקים, אנחנו - רשות החינוך לבדואים - מקימים. איפה שיש אישור של המינהל ומשרד הפנים, אנחנו נקים את הגנים.
טלב אלסאנע
עלי רמאדין, מנהל בית-הספר באל-פורעה, אמר שצריך להקים את הגנים בריכוזי האוכלוסין.
חנן אפוטה
זאת מדיניות שאני לא אחראי עליה, לכן אני לא רוצה לדבר עליה. מה שאני יכול להגיד לכם באחריות מלאה – אנחנו עכשיו בשלבי רישום לבתי ספר ולגנים. כל ילד שנרשם במסגרת הרישום אנחנו דואגים לו הן לגן והן לבית ספר. מבחינת הפזורה, מה שאני ממונה במסגרת רשות החינוך לבדואים, גם בנושא של מבנים יבילים וקרוואנים, כל הגידול הטבעי שאנחנו מבקשים – ב-99% מהמקרים, אפילו 100%, משרד החינוך נעתר. מבחינת הגידול הטבעי בפזורה, מספר המבנים היבילים שאנחנו מבקשים מוועדת התכנון, אנחנו מקבלים. כל שנה אנחנו בונים כ-30 בניינים יבילים לכיתות ובין 10 ל-15 גנים, זה תלוי ברישום. אנחנו מסיעים את כל ילדי הפזורה, אנחנו מסיעים כל יום כ-15 אלף תלמידים, בוקר ואחר הצהריים, מהלך שלם של היסעים. אנחנו מסיעים כ-2,000 תלמידים לבתי-ספר תיכוניים.
קריאה
אבל זה לא מהפזורה כל מי שאתם מסיעים.
חנן אפוטה
אני מדבר על הפזורה, אני ממונה על הפזורה ברשות לחינוך לבדואים. אנחנו מסיעים כ-2,000 תלמידים לבתי-הספר התיכוניים, הן בחורה, הן בכסייפה, הן בשגב שלום. אני אומר פה באחריות מלאה - אין תלמיד שרוצה ללמוד אחרי כיתה ט' שאנחנו לא מסיעים אותו, לפחות ממה שאנחנו יודעים כאשר מגיעה אלינו הבקשה. אנחנו נותנים פתרון לנושא ההסעה לכל תלמיד שרוצה לנסוע. שאלו למה המבנים שלנו בפזורה הם מגן חובה עד כיתה ט'. פשוט מאוד - כל שנה, במעבר לבתי-הספר התיכוניים, רצינו למנוע נשירה של תלמידים. אם בתי-הספר היסודיים בכל מקום הם מא' עד ו', פה בפזורה, בגלל תנאים פיזיים, בגלל המרחקים הגדולים ובשל רצון ההורים, בשביל למנוע נשירה, אנחנו הוספנו כל פעם כיתה, והגענו עד כיתה ט'. המעבר מהפזורה לבתי-הספר ביישובי הקבע היה בעייתי, רצינו למנוע את השבר של תלמידים במעבר. לכן לאט-לאט עלינו בשכבת הגיל, והיום רוב בתי הספר הוותיקים בפזורה הם עד כיתה ט'. בסיום כיתה ט' הם עוברים ליישובי הקבע.
טלב אלסאנע
שמענו עכשיו בבית-הספר התיכון מהבנות שאחת הבעיות היא המעבר מבתי-ספר יסודיים לבתי-הספר הקיימים ביישובי הקבע. למה אתם לא מאשרים הקמת בתי-ספר תיכוניים ביישובים הלא מוכרים?
חנן אפוטה
היתה החלטה שלא מקימים בפזורה בתי-ספר תיכוניים. הנושא הזה הולך להשתנות היום - הקימו מועצה חדשה אבו-בסמה, אני הייתי שותף אתמול לדיון אצל שמחה שניאור. יש כוונה לבנות בתי ספר תיכוניים ביישובים שהוקמו עכשיו. באבו-קריאף, למשל, אני יודע שהולכים להקים בית-ספר. אני מתאר לעצמי שלפי תוכנית האב שהולכים היום לעשות, יוקמו בתי-ספר תיכוניים. אני לא יודע איפה, אבל יוקמו. בכל היישובים שיוכרו ויהיו ישובים מסודרים ייבנו בתי ספר תיכוניים אזוריים; ברור שלא בכל ישוב יקימו בית-ספר תיכון, אלא לפי מספר התלמידים בכל אזור.
עבד אלמאלכ דהאמשה
בבית-הספר באל-פורעה יש 1,070 תלמידים. המספר הזה יכול לאכלס שני בתי-ספר לפחות, אם לא שלושה. למה במקום כל ההסעות עם כל הבעיות של הדרך, לא יוקמו עוד בית-ספר אחד או שניים?
חנן אפוטה
אני אומר באחריות לפחות מהתחום שלנו - בכל מקום שהן מינהל מקרקעי ישראל והן משרד הפנים יקצו לנו שטח להקים בית-ספר, אנחנו נפצל ונקים עוד בית-ספר. הרי זה לא תלוי בנו כרשות לחינוך לבדואים. זה לא כל כך פשוט להתחיל לפצל בתי-ספר. אבל נמצאים פה נציגי משרד החינוך, אני בטוח שהם יתנו תשובה יותר מוצלחות. אני יכול להבטיח שאין ילד בפזורה שרוצה ללמוד ואין לו מקום ואין לו כיתה. אנחנו מתפעלים את בתי-הספר על הצד הטוב ביותר, ואתם שמעתם היום את מנהל בית-הספר באל-פורעה שאומר שיש לו עודף תקציב של ציוד. 100 אחוז ממה שאנחנו מקבלים אנחנו מעבירים לבתי הספר, שום דבר לא נופל בדרך. מבחינת ציוד פדגוגי, ציוד מינהלי, ציוד לתלמידים, אנחנו לא חוסכים שום דבר. אנחנו מתחזקים את בתי-הספר על הצד הטוב ביותר.
עבד אלמאלכ דהאמשה
אבל אם אין חדרים ואין כיתות, מה זה עוזר?
חנן אפוטה
לגבי כיתות אמרתי, שלפחות את הגידול הטבעי אנחנו מקבלים. מעל לזה, יש בעיה של תקציבים, לא תמיד נותנים לנו. בשנים האחרונות הכנסנו מעבדות. היום ישבתי במעבדה באל-פורעה, מעבדה משוכללת עם כל הציוד שיש בכל מעבדה בכל הארץ. גם בנושא של מחשבים, לכל בית-ספר בפזורה יש חדר מחשבים אחד עם 15-20 עמדות. היום אנחנו בסבב השני של הקמת מעבדה נוספת לכל בית-ספר במסגרת תוכנית החמש. בית-ספר באל-הואשלה, שהוא גם בפזורה, ליד דימונה, הוא הראשון שמקבל את המחשבים והמעבדה השנייה. מהבחינה שלנו אנחנו נותנים את מה שהתלמיד צריך כדי ללמוד בבית-הספר. גם ההסעות, כמה שהן קשות, אנחנו מבצעים אותן. יש מקרים שתלמידים הולכים ברגל, אבל אין תלמיד שצריך הסעה ולא מקבל אותה.
שמוליק
כמה אחוז התקציב שלך להסעות?
חנן אפוטה
התקציב להסעה היום הוא בסביבות 32-33 מיליון שקל בשנה. סך הכל התקציב שלנו הוא כ-70 מיליון.
טלב אלסאנע
כלומר, 50% הולך להסעות. מהי עלות בניית בית-ספר ממוצע?
חנן אפוטה
היום דיברו על טרבין, בית-ספר של 12 כיתות, מדובר על 5.8 מיליון.
טלב אלסאנע
בתקציב ההסעות אתה יכול ללמוד כמה בתי-ספר.
חנן אפוטה
הסעות יהיו תמיד. גם במועצות אזוריות יהודיות יש הסעות. ניהלתי בית-ספר תיכון בקריית גת, ילדים ממועצה אזורית לכיש יצאו ב-6:00, הגיעו ב-7:00. בכל המועצות נוסעים, אין מה לעשות. ההסעות יישארו. ברור שברגע שיבנו בתי-ספר ליד יישובי הקבע, יהיו פחות הסעות. אבל הסעות תמיד יהיו.
שמוליק
ב-33 מיליון שקל אפשר לבנות 66 כיתות.
אורי יהודה אריאל
אל תהיו פופוליסטים, זה לא מקדם את הדיון. תמיד חלק ימשיכו לנסוע.
חנן אפוטה
הסעות תמיד יהיו.
היו"ר אילן שלגי
אדוני, תודה רבה. אני רוצה לשמוע את נציגי משרד החינוך.
עליזה חלפון
קודם כל אני מתנצלת בשם מנהלת המחוז שלא יכולה להגיע. מנכ"לית משרד החינוך נמצאת היום בסיור באזור הערבה, ובשעה 14:00 מתחיל כנס מנהלים, ומנהלת המחוז צריכה להיות שם.

אני מנהלת את תוכנית החומש שהתחילה לפני חמש שנים. זאת תוכנית ארצית, מטרת העל שלה היא לצמצם את הפערים הקיימים בין המגזר היהודי למגזר הערבי בכללותו. במחוז דרום מצאו לנכון להגדיר תפקיד כזה, כשהתפקיד שלי הוא תפקיד ריכוזי, אני מרכזת את כל המשאבים, אני גם מסתובבת המון-המון בשטח, אני חושבת שאני יותר בשטח מאשר במשרד. אני חושבת שזה אחד הדברים היפים, כי אני גם רואה את השיפור שחל בעקבות תוכנית החומש.

הבאתי לכם נתונים רק לגבי השנה. משרד החינוך היקצה 7.5 מיליון שקלים בתוכנית החומש, שכוללת שעות א-פיקטיביות. אלה שעות שניתנות לתלמידים המתקשים, לא תלמידים שהוגדרו כחינוך מיוחד. בדרך כלל אנחנו נותנים את זה בימי שישי או שבת או בתום יום הלימודים, למעט בתי-ספר בפזורה שיש בעיה של הסעות, הילדים האלה מקבלים את זה במהלך יום הלימודים, אבל אנחנו ממש מקפידים שהם לא יֵצאו משיעורי ערבית ולא ממתימטיקה, כי השעות שאנחנו נותנים - הגדרנו אותן כשעות מתימטיקה וערבית. בעקבות התוכנית הזאת, המאוד אינטנסיבית והמעקב אחר כל תלמיד, כפי שעלי סיפר לכם, יש ועדת היגוי בית-ספרית, ואנחנו גם עושים מבחנים מחוזיים - -
היו"ר אילן שלגי
את יודעת מה יהיה בשנה באה?
עליזה חלפון
אנחנו לא יודעים לגבי השנה הבאה. אני יוצאת מפה בתפילה ובבקשה שתוכנית החומש תימשך, ואני רוצה להגיד מה תרמה תוכנית החומש. יש לנו 62 ימי הדרכה שכוללים מדריכים מקומיים מהמגזר וגם יהודים. בעדיפות ראשונה יש לנו מדריכים לערבית, מדריכים למתימטיקה, מדריכים לעברית ואנגלית. יש לנו 2,900 שעות השתלמות שנתנו השנה, וכאן נתנו מבחר מאוד גדול. קודם כל, יש העניין של ההתמקצעות במתימטיקה. היום רוצים יותר להכשיר מורים מומחים להוראת המתימטיקה בבית ספר יסודיים, יש לנו מורים שמסיימים כבר שנה ג'. יש לנו גם התמקצעות בערבית לכיתות א'-ב', משרד החינוך התחיל את זה במטה והתחלנו את זה בכל בתי הספר. חוץ מזה, יש מגוון גדול של השתלמויות במחשבים, השפה העברית, השפה האנגלית, ערבית ג'-ו', חינוך חברתי, חינוך קהילתי, מורשת; באמת מגוון גדול. המנהלים יכולים להעיד שאין בעיה של השתלמויות, כולל השתלמויות מוסדיות לבית-ספר שיוזם. למשל, בכסייפה היתה בקשה להשתלמות בנושא תקשורת, נתנו להם את השעות כולל המרצים ויש פה השתלמות.

הצטיידות מחשבים – השנה ניתנו לבתי-הספר 90 עמדות מחשב. יש הצטיידות במגמות הטכנולוגיות ב-240 אלף שקל, ויש לנו שני מסלולים בנושא הכשרה. השנה פתחנו 4 כיתות, 2 למורים כוללים ו-2 כיתות לגננות, חוץ מזה נפתחו עוד שתי כיתות לחינוך מיוחד, ויש לנו גם הסמכת מורים לאנגלית. כל זה נכלל ב-7.5 מיליון שקלים. מעבר לזה, אנחנו רואים את העניין של השיפור, אם אני מדברת על פדגוגיה, והעניין של ההישגים לימודיים. נכון שמודדים רק את ההישגים הלימודיים, ואני אומרת שיש עוד המון דברים.
טלב אלסאנע
בכל המבחנים שנעשים על-ידי משרד החינוך, מערכת החינוך אצלנו היא תמיד במקום האחרון.
עליזה חלפון
אתה צודק, אבל לפני כמה שנים הפער בינינו - ואני כבר קוראת לבדואים "אנחנו" - לבין המגזר הערבי היה מאוד גדול, היום הפער מצטמצם ל-5-10 אחוז. בזה אני רואה את ההבדל.
טלב אלסאנע
יש מעריך חיצוני לפרוייקט הזה?
עליזה חלפון
בוודאי, ד"ר גילי שילד בודקת את הנתונים. בשנה שעברה בכיתות ד' הועברו מבחנים. בתחילת השנה הממוצע שלנו היה 43 ובסוף השנה 65. בערבית היה בתחילת השנה 45 ובסוף השנה 74.
טלב אלסאנע
מי מוביל את הפרוייקט של תוכנית החומש?
עליזה חלפון
ד"ר איציק תומר. הגוף המתערב הוא רק אדמיניסטרטיבי, רק בנושא של השכר, של התלושים, הוא לא עושה שום מהלך בתוך בתי-הספר. כל המהלכים הפדגוגיים הם בשיתוף פעולה של המפקחים, שלי, של המדריכים. אני מדברת על העצמת המנהלים. כאן יושב עטיה אבוטן שהשנה הוא ועוד כמה מפקחים יזמו את העניין של לקחת את מועצת המנהלים וליצור להם השתלמות יחד עם הפיקוח.

מעבר לזה, הנושא של העצמת מורים, האחריות, לתת דין וחשבון מה קורה לכל תלמיד. מה שאתם שמעתם היום אלה לא דברים שהיו מובנים מאליהם. לכן אני מאמינה בתוכנית הזאת, אני חושבת שאנחנו רק בתהליך של עלייה. אני תמיד מתארת את זה כמו מכונית שעולה בעלייה והיא לא יכולה לעצור באמצע כי אחרת נידרדר אחורנית. כאן הבקשה שלי – אם אתם רוצים לראות מהפך, צריך להמשיך בתוכנית הזאת 10 שנים.
טלב אלסאנע
האם זה ברור למשרד החינוך?
עליזה חלפון
היינו לפני פחות מחודש אצל המנכ"לית. מנהלת המחוז הציגה את תוכנית החומש, המנכ"לית מאוד השתכנע ואמרה שהיא רוצה לקיים על זה דיון בכנסת, ושהיא רוצה להיעזר בכוחות חיצוניים כדי לעזור לנו לקדם את העניין.
סלימאן אבו-חמיד
יש לי שתי שאלות אלייך - שאלה ראשונה, כמה תלמידים יש היום בכל המחוז, וכמה אנחנו מתוכם?
עליזה חלפון
בכל מחוז הדרום יש 218 אלף תלמידים. מתוכם אתם 55 אלף.
סלימאן אבו-חמיד
השאלה השנייה שלי - האם בכל המוסדות של משרד החינוך מחוז הדרום - מינהל הנוער, קהילה, סל תרבות - אנחנו מקבלים את היחס שמגיע לנו מהתקציב או לא? אני רוצה תשובה. זאת השאלה שלי.
עטיה אבוטן
אני שמח על השאלה שלך. אני רוצה לציין, בפרט שיושב פה גם מוחמד אלהייב שהוא ממונה על המגזר הבדואי במטה, שרק לפני כמה חודשים נתנו תקנים של פיקוח; גם במינהל חברה ונוער יש לנו היום מפקח בפועל. יש גם תקן שהוא עדיין לא מאויש.
סלימאן אבו-חמיד
אתה לא ענית לשאלה שלי.
עטיה אבוטן
אני אענה לך.
טלב אלסאנע
אתה יכול להגיד שאין לך תשובה. גם זאת תשובה.
עטיה אבוטן
יש לנו תשובה. מינהל חברה ונוער נכנס לבתי הספר, נותן כל מיני חוגים, נותן כל מיני פרוייקטים ותקציבים, מאייש את כל הדברים.
היו"ר אילן שלגי
אם עד עכשיו לא אמרת לו "כן", אני כבר מודאג.
עטיה אבוטן
אמרתי לו כן, אנחנו עושים הדברים האלה דרך מינהל חברה ונוער.
סלימאן אבו-חמיד
אבל השאלה שלי היא שאלה ברורה - -
טלב אלסאנע
האם אנחנו מקבלים את התקציב פרופורציונלית למספר התלמידים? אנחנו 25% מהתלמידים במחוז.
עטיה אבוטן
את התשובה לשאלה הזאת אני באמת לא יודע.
קריאה
אין פה מישהו מסמך לתת תשובות?
היו"ר אילן שלגי
מישהו מאנשי משרד החינוך כאן יכול עכשיו להתקשר למנהלת המחוז ולשאול אותה את השאלה.
אסמעיל
אין לה תשובה.
עליזה חלפון
כרגע לא. מנהלת המחוז נמצאת עכשיו בסיור עם המנכ"לית.
היו"ר אילן שלגי
זה טוב שהמנכ"לית גם תשמע את השאלה. תנסי להתקשר אליה. שואלים פה אנשי המגזר הבדואי במחוז שלך - הם 25% מהתלמידים. מה חלקם בתקציב? האם זה פחות מ-25% או אולי יותר?
עטיה אבוטן
זאת שאלה לבדיקה, אנחנו נבדוק אותה וניתן לכם תשובה.
סלימאן אבו-חמיד
יש לי כמה שאלות, אם אפשר, שאלות מהשטח. אל"ף, אני מברך את כולכם שבאתם היום, אנחנו מאוד מודים לכם, זה דבר חשוב, זה דבר מעניין. אמנם כל הפעילות שלכם היום, עם כל מה שקורה במדינה ומסביב לעולם, לא תקבל אפילו כיסוי תקשורתי, אבל אני מקווה שכן.

השאלה שלי לנציגי משרד החינוך כאן - מדוע לא מאפשרים הפעלת גני טרום חובה על-ידי גופים פרטיים? השאלה השנייה, מדוע לא מאפשרים הפעלת בתי-ספר פרטיים על מנת להגביר תחרות וליצור חינוך יותר טוב? יש חינוך פרטי במגזר היהודי, יש במגזר הנוצרי אבל במגזר המוסלמי אין דבר כזה.

אנחנו החלטנו במועצה החלטה מאוד חשובה, רק לטובת המערכת, שמה-1 ביולי 2004 נפריד בין בנים ובנות בגלל כל מיני דברים שקרו אצלנו ביישוב. אני רוצה לדעת האם משרד החינוך קיבל הודעה בקשר לזה?
עטיה אבוטן
משרד החינוך קיבל מכתב הפניה ממנהל מחלקת החינוך.
סלימאן אבו-חמיד
עוד שאלה - מדוע המכללות הערביות לא מקבלות אותו יחס תקציבי מהקופה הציבורית כמו המכללות היהודיות? אני רוצה להדגיש להיות שווה למכללה בשטחים; להם יש להם מצב מיוחד, גם לנו יש מצב מיוחד.
עבד אלמאלכ דהאמשה
עם השטחים לא תוכל להשתוות.
סלימאן אבו-חמיד
אני מבקש, זכותי לבקש. יש פה אדם מכובד - אם הוא יגיד לי שלא מגיע לי, אני אגיד: בסדר.

העסקת אקדמיים במוסדות הממשלה - אני לא מתערב בזה. אבל לגבי העסקת אקדמאים במכללות ובאוניברסיטה בנגב - יהודי יכול להתקבל להיות מרצה אם יש לו תואר שני; בדואי, אם יש לו תואר שלישי, הוא צריך להפעיל את כל הקשרים שיש לו בעולם על מנת להתקבל להיות מרצה, וזה מאוד מפריע לנו. כל הזמן אומרים שהבדואים הם הבייבי של ראש הממשלה שרון, שהוא רוצה לקדם ולסגור פערים. אני שמעתי על תוכנית חומש, אבל אנחנו לא יודעים מתי היא מתחילה ולא יודעים מתי היא מסתיימת. חינוך לא פורמלי - אני כתושב האזור לא מכיר כמעט פעולה אחת חינוכית לא פורמלית בכסייפה. תוצאות הבגרות – רציתי תוצאות יותר טובות. יש לי ויכוח שמתוך 200 בוגרים לוקחים 50 ומגישים אותם לבגרות, את ה-150 לא מגישים, ואחר כך את היחס של ההצלחה מייחסים ל-50 ולא לכל הבוגרים. אני רואה כל יום 10-11-12 תלמידי תיכון מסתובבים בכסייפה שאין להם שום מסגרת. איפה האכיפה של תלמידים למסגרת והטיפול בנושא הנשירה? אלה השאלות שלי.
מוחמד אלהייב
בנושא של נשירה יש הקב"ס, הוא צריך לתת את המענה והשירותים. בנושא של מינהל חברה ונוער - השנה יהיו שני תקנים למגזר הבדואי במינהל חברה ונוער, אחד לשל"ח והשני לנוער מנותק. נבחר מפקח אחד מטעם של"ח; אני מקווה שבזמן הקרוב ייבחר מפקח נוסף.
סלימאן אבו-חמיד
אני רוצה לראות פעילות בשטח. תפרתם למישהו תפקיד, אבל אני רוצה פעילות בשטח.
מוחמד אלהייב
היה מכרז, נבחר אדם מקצועי טוב מאוד, מהאנשים שלכם, מקומי. הוא רק התחיל לפני חודש. ייבחר במהלך שנת הלימודים הקרובה מפקח נוסף מהנגב לתחום מינהל חברה ונוער. היה מכרז, לא מצאנו במכרז אדם מתאים ולכן הקפאנו את המכרז. אני מקווה שעוד בשנה הזאת נפתח את המכרז מחדש ונבחר מועמד אחר.

היה לנו מכרז נוסף לפיקוח בחינוך מיוחד, השנה נבחר מפקח מקצועי מאוד, אסמעיל אבועג'אג'. היה השנה גם מכרז למפקח כולל, זאת תוספת תקן של השנה. פתחנו מכרז לפיקוח בחינוך הייעוצי. שוב - היו מועמדים, לא מצאנו מועמד כשיר מתאים, ולכן בשלב זה המכרז מוקפא. אני מקווה שבחודשים הקרובים נבחר במפקח חדש.

ראוי לציון שבשנת תשס"ב אחוז הבגרות מסך הכל תלמידי השכבה אצל הבדואים בנגב, היה 25.9%.
טלב אלסאנע
ולא כמו שנמסר לנו – 50%.
מוחמד אלהייב
25.9% זכאים לתעודת בגרות מסך הכל של כיתות י"ב.
שמוליק
זה רצף של שנתיים שלא היתה עלייה.
מוחמד אלהייב
בתשס"א האחוז היה קצת יותר, בתשס"ב זה ירד ב-1.5%. אבל בתש"ס וגם בתשנ"ט אחוז הבגרות היה בערך 14%. כלומר, מ-1999 עד 2002 היתה קפיצה של כמעט מאה אחוז - מ-13% לכמעט 26% - קפיצה מאוד איכותית, מאוד יפה. אפשר להגיד שגם זה בזכות תוכנית החומש, שאני מאוד מקווה שמשרד האוצר יאשר אותה השנה והיא תופעל ויוקצו מיטב הכספים במיוחד עבור הבדואים בנגב.
אורי יהודה אריאל
מה זה קשור למשרד האוצר?
מוחמד אלהייב
זה מצ'ינג. חלק מהכסף בא ממשרד החינוך וחלק ממשרד האוצר.
אורי יהודה אריאל
זאת מתחילה להיות בעיה, נגמר התקציב.
מוחמד אלהייב
זה כסף ייעודי ממשרד האוצר.
אורי יהודה אריאל
אני מציע לכם לא להיות רגועים.
סלימאן אבו-חמיד
אנחנו לא רגועים.
מוחמד אלהייב
אני רוצה לציין שמ-2000 עד 2004 משרד החינוך בנה פה 260 מטר מרובע, בסכום של 199 מיליון שקלים. זה מה שמשרד החינוך הכיר כצורך, וזה שלב טוב, אבל עדיין חסר. יתוקצבו עוד בין 100 לן-120 כיתות. זה תלוי גם בכך שמשרד האוצר יעביר את הכסף למשרד החינוך.
טלב אלסאנע
תודה רבה. אנחנו נשמע את מר ת'אבת אבו-ראס ממינהלת שתיל, מחוז דרום.
ת'אבת אבו-ראס
אנחנו עוקבים אחרי מערכת החינוך בדרום בכל מה שקשור בחינוך בכפרים הלא מוכרים. יש בעיות מערכתיות, יש רצון טוב. אנחנו רואים שיש רצון טוב ברשות החינוך לשפר את התנאים. לפעמים זה לא תלוי ברשות החינוך עצמה, יש הרבה שחקנים במגרש. רוצים כביש – לפעמים המינהלת לא מאשרת. צריכים להקים בית ספר – לפעמים צריך אולי לאיים בבג"ץ על מנת שיאשרו את הקמת בית-הספר. אני חושב שיש מקום לטיפול מערכתי, אולי יש מקום לוועדה בין-משרדית שתמליץ לפתור הבעיות בכפרים הלא מוכרים, ששמעתם עליהן היום. לא ייתכן שיהיה בית-ספר שהוא מעל 1,000 תלמידים, זה פוגע בכולם - במורים, במנהל, בתלמידים. הכביש המוביל לאל-פורעה, שראיתם - פה מדובר על כסף קטן. יותר חשוב עניין הקב"סים והיועצים. אני רוצה להצטרף לעליזה -אני חושב שתוכנית החומש היא אחד הדברים היפים שקרו בנגב. הבדואים הרוויחו מתוכנית החומש הכי הרבה מכל המגזרים האחרים בארץ הזאת. צריך להמשיך בתוכנית הזאת, ולא מדובר בהרבה כסף.

לגבי כסייפה, זה ישוב שעומד בתחתית הסולם של הרשויות המקומיות מבחינת מצב סוציו-אקונומי. מבין 256 רשויות מקומיות כסייפה היא ממש בתחתית, מקום ראשון באבטלה עם 29%. אני חושב שיש מקום לטיפול נקודתי בכסייפה. תל שבע היתה בטיפול נקודתי, היא מסיימת השנה, עכשיו חשוב לקחת את כסייפה. אני חושב שכל הרשויות המקומיות בדרום צריכות להיות בטיפול נקודתי, אבל בואו נתחיל בכסייפה. אנחנו נמצאים כאן, ראיתם. אני מזדהה מאוד עם המורים והמנהלים שמנסים להראות הישגים, זה יפה, אבל יש עדיין הרבה בעיות מתחת לפני השטח ומעל לשטח שצריך לטפל בהן.
פארס אבו-עבייד
אני רוצה להתייחס לכמה נקודות. ידוע לנו שביישובים הלא מוכרים יש רק 16 בתי ספר יסודיים עד כיתה ט'. זה המודל שבו חטיבת ביניים נעלמת ולא נמצאת, בזמן שהמדינה שכחה מהמודל הזה והוא לא קיים עוד.
היו"ר אילן שלגי
יכול להיות שכל המדינה תחזור למודל שבו לא תהיה חטיבת ביניים. אתם משיגים את כל המדינה.
פארס אבו-עבייד
יש נתון מעניין מאוד. ב-16 בתי הספר אלה לומדים בסביבות 12,800 תלמידים מהפזורה, מהיישובים הלא מוכרים, ובתוך היישובים המוכרים לומדים עוד 7,789 מהפזורה. זאת אומרת שקיים מחסור בבתי ספר יסודיים ביישובים הלא מוכרים, והבעיה הזאת נופלת על היישובים המוכרים. כאן המועצות סובלות מהבעיה הזאת - תקציבים, כיתות, הסעה, כל הרחובות פה הם בתנועה של יוצאים ונכנסים, עוד מעט נראה את התנועה הזאת, של ילדי גן, ילדי כיתות א'-ב'-ג' עד כיתה ט', כל התנועה הזאת מפריעה ליישובים. הם מהווים בעיה למועצות הקיימות כי הן לא מסתדרות גם עם מה שקיים.

הנקודה השנייה היא עניין הנשירה. דיברו פה על נשירה של 14%. לצערי זה לא נכון. יש מחקר שנעשה על-ידי אסמעיל אבו-סעד מאוניברסיטת בן גוריון שלפיו הנשירה במגזר הבדואי היא 43%.
יהודית גידלי
מאיזו כיתה לאיזו כיתה?
היו"ר אילן שלגי
באיזה שלבים נעשית הנשירה הזאת? בין כיתה ט' לי'?
פארס אבו-עבייד
מחטיבת הביניים והלאה.
שמוליק
37% מהתלמידים מהשנתון הגיל של י"ב לא נמצאים בכיתות. אז הם נמצאים במקום אחר.
פארס אבו-עבייד
נשאלת השאלה, לאן הולכים התלמידים האלה. אין מסגרת אחרת. כמעט אין בית ספר מקצועי - אולי רק אחד או שניים - שאפשר להביא לשם את הילדים האלה ולא לזרוק אותם לרחוב. חלק גדול מהילדים האלה מסתובבים ברחוב והופכים להיות עבריינים, מאבדים כיוון. עניין קב"סים – אם נשווה את זה לאחוזי הנשירה בתל אביב או בהרצליה, אנחנו פי 4. לכן 4.5 תקנים של קב"סים למגזר הבדואי בכלל לא יפתרו את הבעיה של הנשירה, כיוון שהנשירה פה היא פי 10 ממקומות אחרים, וצריך להתייחס לזה ברצינות. גם בפזורה, ביישובים הלא מוכרים - אמנם צריך לבדוק את הנתונים, הם לא מדויקים - אני חושב שיש אחוז גדול מאוד שלא מגיע לבית הספר, במיוחד הבנות, וזה בזמן שיש חוק חינוך חובה וצריך להביא את הילדים האלה לבית הספר.
עטיה אבוטן
אני לא זורק את הכדור למגרש של מישהו אחר, אבל כמו שאמר חנן - יש דברים שהם לא באחריות שלנו, יש תקציבים שהם לא שלנו. היתה בקשה ממני כמפקח להוסיף עוד בתי-ספר. ובאמת, קל לי לפקח על בית ספר של 600 תלמידים, קשה לפקח על בית ספר של 1,400 תלמידים. הבקשה נמצאת בירושלים.
עבד אלמאלכ דהאמשה
הכדור הוא עכשיו שלנו, הוא נמצא במגרש של הוועדה.
מוחמד ברכה
שאלה למפקח - נודע לי שבתל אל-מלח יש בית ספר עם כ-1,200 תלמידים שיש שם 11 מחשבים. האם התקן הוא 10 תלמידים למחשב או 100 תלמידים על כל מחשב?
עטיה אבוטן
בתל אל-מלח היו מחשבים לפי התקן כמעט במאה אחוז, אבל לצערנו לפני שנה נגנבו משם מחשבים.
טלב אלסאנע
מה המצב היום?
סלימאן אבו-חמיד
על הפנים.
מוחמד ברכה
גם לו לא היו נגנבים המחשבים ב-97, היה צריך לזרוק אותם שלשום.
קריאה
יש מחסור, אנחנו לא אומרים שאין.
עטיה אבוטן
יש מחסור בכל המגזר הבדואי במחשבים. אי אפשר להגיד נתון מסוים. אני חושב שהמועצה צריכה להגיד כמה מחשבים יש.
קריאה
בדיוק בגלל זה נעדרת מנהלת המחוז או נציג מוסמך מהצד שלה, בגלל שאין לה תשובות, לא לה ולא למנכ"לית. זה סיפורים שהם בערבה. היא שלחה את האנשים, שעם כל הכבוד להם הם לא סמכות לתשובה. בגלל זה בכוונה תחילה היא נעדרת. אם היא היתה מכבדת את עצמה, היא היתה צריכה לבוא מול ועדת הכנסת ולתת תשובות. זאת ועדת כנסת, אלה מכובדים, היא היתה יכולה לבוא או לשלוח מישהו מוסמך.
עטיה אבוטן
זה פוליטיקה.
קריאה
זה לא פוליטיקה. שעה אתם נותנים רבע תשובות. תכל'ס, אין תשובות.
עטיה אבוטן
אל תטיח עלינו דברים לא נכונים. מנהלת המחוז נבצר ממנה להגיע לכאן, היא נמצאת בסיור עם המנכ"לית.
איסמעיל
אין לך תשובות. שתבוא היא, תיתן תשובות. אנחנו 25% מהאוכלוסייה בדרום.
מוסא אבו-עיידה
הוועדה באה לשמוע בעיות.
איסמעיל
לפני שבע שנים נגנבו המחשבים בתל מלח. מישהו דיבר מילה?
סאלם אבו-רביעה
אני מבקש מעובדי המועצה שלא קשורים לעניין לקום ולצאת.
איסמעיל
הזמנת את ועדי ההורים. אנחנו בשלטון צבאי? אסור לי לומר את דעתי?
סאלם אבו-רביעה
אני מבקש לצאת.
איסמעיל
אני חוזר בי, סליחה. ועדת כנסת לא באה הנה כל יום, עם כל הכבוד.
טלב אלסאנע
בסדר, בואו נתקדם. נשמע את יושב-ראש הוועדה.
היו"ר אילן שלגי
עם כל הכבוד, הביקור של הוועדה הזאת נקבע לפני שלושה חודשים. כאשר בהנהלת המחוז יודעים שיש ביקור של ועדת החינוך והתרבות, מן הראוי - מבלי לפגוע באלה שהגיעו - שיהיה פה ייצוג בכיר. כשהיינו בשדרות לפני שנה היתה איתנו מנהלת המחוז. מנכ"לית משרד החינוך היא גורם מאוד מכובד, ועדה של הכנסת היא מכובדת יותר, זה אני אומר במלוא האחריות. אני סבור שהיה צריך לומר למנכ"לית: ועדת החינוך מבקרת אצלנו ב-11 במרץ, ואת זה ידעו פה בדצמבר. לכן, או שהמנכ"לית תבוא ביום אחר, או שאליה יתלוו אנשים אחרים. אני אומר את זה לא משום כבודה של הוועדה, אלא משום החשיבות של הביקור הזה. אנחנו צריכים להיות מסוגלים לקבל פה תשובות מהגורם המוסמך ביותר. דרך אגב, לא היה רע אם המנכ"לית הגב' תירוש בעצמה גם היתה באה. נכון שאנחנו היום עם נציגים מכובדים של המחוז, אבל יש דברים שעליהם אנחנו לא יכולים לקבל תשובה.
עליזה חלפון
אנחנו יכולים להעביר לכם את התשובות.
היו"ר אילן שלגי
קיבלת תשובות בטלפון?
עליזה חלפון
לא הצלחתי, אבל אני מנסה כל הזמן.
מוחמד אלהייב
עם כל הכבוד, כל תשובה שאנחנו לא יכולים לתת, אנחנו נעביר אחר כך.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו מקיימים עכשיו דיון כדי להגיע גם למסקנות, קצת קשה אם מקבלים את התשובות אחר כך, אלא אם כן זה דבר שבאמת צריך לבדוק אותו. אבל נתונים פשוטים כמו למשל מה השיעור מתוך התקציב שעובר למגזר הבדואי, זה דבר שלדעתי אפשר לקבל לאו דווקא ממנהלת המחוז.
טלב אלסאנע
עכשיו נשמע את שמוליק ממינהלת שתיל, אחר כך את ועדת ההורים.
שמוליק
ערד – ממוצע לבית-ספר יסודי 298 תלמידים. דימונה - 316. ירוחם – 317. אופקים – 393. רהט – 663. זה עדיין לא 700 שזה המספר שמגדיר משרד החינוך כמספר סף עליון. כסייפה – 688 תלמידים ליסודי, לפחות לפי הנתונים שמופיעים במערכת המחשב של משרד החינוך. המשמעות של בתי ספר גדולים היא - מוטת שליטה יותר רחבה, יותר רעש במערכת, פחות יכולת לנהל, יותר בלגן במסגרות, הרבה פחות תחושה של התלמידים שהם שייכים למערכת, בוודאי אם הם באים מהרבה קהילות בפזורה, הרבה פחות תחושה של השתייכות לבית-הספר ומכאן הרבה מאוד תחושה של זרות גם בין מנהלים למורים, גם בין תלמידים לבין עצמם. שורה תחתונה - הרבה יותר אלימות. רמי בנבנשתי, במחקר מאוד מפורט, מציד תמונה מאוד קשה של אלימות.

טיעון שני לגבי שאלת החומש אומרת כאן עליזה חלפון, ואני רוצה רק לחזק את הדברים החשובים שהיא אמרה: מחקר הערכה של משרד החינוך מצא 11% עלייה בבגרות של אותם תלמידים ממחוז הדרום שהשתתפו בפרוייקט של תוכנית החומש. אין הרבה פרוייקטים שמשיגים את ההישג הזה. היה כאן מאמץ מושקע, מרוכז, במגזר הבדואי. אנחנו לוקחים את הנתונים של משרד החינוך בהקשר הזה ברצינות, הנתונים האלה הם מאוד חשובים ומשמחים. דא עקא, הנתונים האלה לא מצביעים כלל על יכולת המעבר של אותם התלמידים לאוניברסיטה, לפחות לפי הניתוח של משרד החינוך עצמו. מספר התלמידים שיכולים לעבור את סף הכניסה לבגרות לא עלה בצורה משמעותית. כלומר, צריך יותר תוכנית חומש, צריך השקעה היקפית יותר רחבה כי אחרת המערכת הזאת לא תזוז קדימה.
טלב אלסאנע
תודה. סאלח אלזבארגה, דובר ועד ההורים בתל אל-מלח, בבקשה.
סאלח אלזבארגה
רצינו לדבר על המחשבים. אני מצטער על ה"אינתיפאדה" שהיתה פה היום בישיבה, אבל כאשר בא ראש ועדת חינוך של הכנסת, אנחנו רוצים שהוא ישמע את הבעיות שלנו. יש לנו בכיתות בבית-ספר תל אל-מלח 40 תלמידים בכיתה, כאשר בבית-ספר אחר יש 6 כיתות סגורות. דבר שני, לפני חודשיים הגיע אלינו אמירה חיים, מנהלת המחוז, עשינו לה פה שטיח אדום. בבית-ספר תל אל-מלח ניקו את החצר, הוציאו את התלמידים שלומדים במקלטים. אחרי שהיא עזבה את המקום, החזירו אותם. אני רוצה לשאול ראש ועדת חינוך - ביישוב יהודי לומדים במקלטים?
יהודית גידלי
בהחלט כן.
היו"ר אילן שלגי
למה לא הראו לה שלומדים במקלטים?
סאלח אלזבארגה
אתם מדברים על תוצאות הבגרות של הבדואים באזור שלנו. איך התלמידים האלה יצליחו כשהמורים לא מוסמכים? איך אתם רוצים שהתוצאות במקום 20% יעלו ל-50% כמו במגזר היהודי? איך? מורים לא מוסמכים ולא בכירים, הם מלמדים את האנשים, אז מה אתם רוצים שיצא מהתלמידים? אני רוצה להגיד לך שמכסייפה כל יום יוצא אוטובוס לכיוון ים המלח, בקושי נותנים לבדואים לעבוד, יש בלגן אפילו על העבודה של שטיפת כלים. אתם לא שמעתם ברדיו על הפגנות במלון לפני כמה זמן, שהוציאו עובד מבית המלון בגלל שהוא בדואי? אז לאן ילכו התלמידים האלה?
טלב אלסאנע
תודה. מר יוסף אבו-זאיד, סגן ראש העיר ברהט.
יוסף אבו-זאיד
קודם כל, אני מברך את כל החברים, אני מברך את ועדת החינוך, אני גם מברך את משרד החינוך במחוז הדרום על תוכנית החומש, אני מקווה שהיא תמשיך עוד חמש שנים. אנחנו כאוכלוסייה בדואית בנגב, הקלף היחיד שנשאר לנו זה החינוך. אם אנחנו מפקירים את הקטע הזה, חבל לנו על הזמן, פיספסנו את המטרה. צר לי מאוד שבמשרד החינוך, בהנחיית משרד האוצר, כל יום יש קיצוץ אחר. יש פה שני מכתבים. בהתחלה קיבלנו מכתב – קיצוץ של 10% מתקציב הרשות המקומית, 10% קיצוץ רוחבי. לפני כמה ימים קיבלנו עוד מכתב - שיש עוד קיצוץ בהשתתפות המשרד בגני ילדים. לפני כמה שנים החליטו על חינוך לגילאי 3-4.
היו"ר אילן שלגי
הקיצוץ הזה כולל את כל הרשויות.
יוסף אבו-זאיד
אבל יש לנו בעיה - זה לא צפון תל אביב.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו מכירים את הבעיה הזאת.
יוסף אבו-זאיד
אתמול ישבנו במועצה וחשבנו מה אפשר לעשות בשנה הבאה - האם נחייב את התושבים כל אחד ב-150 שקלים לחודש, שזאת בעיה רצינית. אולי 50% לא ישלמו, אנחנו מודעים למצוקה הכלכלית, למצב הסוציו-כלכלי הקשה מאוד.
היו"ר אילן שלגי
גם אסור לכם לחייב את ההורים.
יוסף אבו-זאיד
מצד אחד מי שבא לרשום את הילד לשנה הבאה מצפה שיהיה לו מקום, ומצד שני לרשות אין כסף. אני מבקש משרת החינוך לקחת את הקטע הזה לידיים. אנחנו יישובים עם מענק - המענק קוצץ, אין כסף לממן. אי אפשר להשוות בין הנגב לבין הצפון, אי אפשר להשוות בין הנגב לבין תל אביב. הנקודה השנייה היא הקרקע לבנייה - אין מספיק בנייה כי אין היתרים, אנחנו חוזרים עוד פעם לצפיפות, חוזרים עוד פעם לקרוואנים, זה אחד הדברים הקשים ביותר.

דבר שלישי לדעתי צריך לקחת תאוצה הוא השכלה גבוהה. לדעתי הסטודנטים הבדואים הם מוכשרים אבל יש להם בעיה להתקבל במוסדות להשכלה גבוהה. המבחן הפסיכומטרי הוא אחד המכשולים. המצרף היה קצת עוזר, אבל ברגע שהחזירו את הפסיכומטרי - להערכתי זה אחד המכשולים הבעייתיים להגיע להשכלה גבוהה.
מוחמד ברכה
לא ביטלו את הפסיכומטרי. נתנו אופציה של מצרף. היה אפשר ללכת גם לפסיכומטרי.
יוסף אבו זאיד
אבל עכשיו יש רק פסיכומטרי, אין אפשרות אחרת. זאת בעיה.
טלב אלסאנע
תודה רבה. עכשיו נשמע את חברי הכנסת.
עבד אלמאלכ דהאמשה
אני רוצה להתייחס לבעיה האקוטית העיקרית שבלעדיה אין לימודים ואין חיים. לא יכול להיות שלא יהיו מספיק בתי ספר וכיתות. המצב חמור, אבל יש ערים ומחוזות שניתן לקצץ בהם. פה, במצב הקיים, בשנה הבאה לא יהיו לימודים כי אין מספיק כיתות. 1,500 תלמידים בבית-ספר אחד - זאת בעיה קשה. אנחנו לא רוצים לדבר לא על עוגות ולא על בשר, אלא על הלחם של החינוך. זה כיתות, זה בית ספר, אפשרות לשכן את התלמידים. פתרון יכול להיות רק מכיוון אחד – לעשות עוד בתי ספר. כך אל-פורעה תכיל מספר סביר של תלמידים, ובתי-ספר אחרים יכילו תלמידים נוספים. אומרים שדורשים את זה משרד החינוך, אבל אין היענות. הכדור עכשיו הוא בין היתר במגרש שלנו. אנחנו חייבים לצאת, לשקוד יום-יום לילה-לילה עד תחילת שנת הלימודים, לפתוח עוד בתי-ספר, להקל על המצוקה. אם לא נעשה את זה, לא יהיו לימודים בנגב, יהיו שיבושים, השנה לא תיפתח. אין זמן לבזבז, חייבים עכשיו, מהיום להגיע לפתרון.
אורי יהודה אריאל
תודה לכל מי שאירח אותנו, לחבר הכנסת טלב אלסאנע שיזם את הסיור, ליושב-ראש. המבחן הוא בתקציב. זה חוזר בעוד מגזרים אבל היום אנחנו פה. אם לא יהיה תקציב נוסף, לא יהיה מה לחלק. יתנו קצת יותר לשם, לפה, אבל כרגע אין מה לחלק. מחכים לאוצר, אני לא רואה פה לא חצי ולא כלום. אולי נקיים דיון עם אנשי האוצר והנהלת משרד החינוך שאחראים לתת את המשאבים למחוז. הרי יש הוכחות להצלחה, יש תוכנית חומש שהצליחה, זה לא דבר שצריך לבדוק. צריך להביא את הכסף לכיתות ולשאר הדברים שאתם עוסקים בהם. שמענו שיש דברים טובים, יש על מה להישען, יש כוחות, יש מוטיבציה, לא בכל מקום זה כך. נהניתי כי למדתי וראיתי הרבה דברים חדשים. היות והבחורה מבית-הספר כאן רוצה להיות אסטרונאוטית, הרמתי טלפון לתעשייה האווירית, הם רוצים לארח אותה שם. אם נצליח שתהיה אסטרונאוטית ראשונה מכסייפה, זה טוב.
מוחמד ברכה
אם היא תהיה אסטרונאוטית והיישוב לא מוכר, כנראה שהאסטרונאוטים הם בקרית הממשלה. אני רוצה להביע הערכה לצוות שליווה אותנו מהיישובים. אני רוצה להעריך בעיקר את המודעות ההולכת וגוברת לנושא החינוך גם ברמה של ההנהגה המקומית והמועצות המקומיות וגם ברמה של הפעילות הציבורית. אני רוצה לברך על היחס הפתוח בין נציגי משרד החינוך לבין פרנסי היישובים. יש הרבה מה לשפר במשרד החינוך והתייחסות לנגב ומחוז הדרום. אבל אני לא יכול לא לומר שניכרים ניסיונות חיוביים לצאת ממצבים קודמים. הייתי בסיורים בנגב, רואים שיש שיפור אבל זה עוד לא מוביל את התלמידים לסף קבלה לאוניברסיטאות וזה המבחן העיקרי. שיפור צריך לבחון במבחן הזמן אבל גם במבחן התכלית, אם זה מאפשר לתלמידים שתהיה להם נקודת זינוק גבוהה יותר ללימודים גבוהים.

אני בטוח שיושב-ראש הוועדה יתייחס לבעיות ששמענו, אבל שאלת מיון הבעיות היא המרכזית. מי שנוסע לבית-הספר, יכול לסבול עוד קצת, אבל מי שאין לו כיתה - זה בלתי נסבל. אם אין תוכניות לבינוי, אני חושב שאנחנו הולכים לקטסטרופה בכלל במדינת ישראל, אבל בעיקר בנגב. מספר התלמידים גדל כל שנה ב-4%, בנגב אני מניח שהוא גדל ב-7% או 7.5%. קשה יהיה להדביק את המחסור אם הוא יצטבר ויתפח. סוגייה שנייה היא פיזור בתי הספר – כמו שמקימים בית-ספר עם 1,100 תלמידים, כדאי להקים שני בתי-ספר, כל אחד עם 550 תלמידים. נגישות – הסעות, זה נושא שוועדת החינוך לא יכולה לעבור עליו לסדר היום. אם תלמידים בני 5-6, או תלמידות בנות 17-18 צריכות ללכת כמה קילומטרים, אז הם משלמים מחיר ויושבים בבית. מר אבו-זייאד אמר שהקלף שאפשר להמר עליו בנגב, בהעדר תיעוש ופיתוח, זה המשאב האנושי, החינוך. אני חושב שוועדת החינוך תידרש לנושא גם בפעמים הבאות.

נושא המחשבים. רבותיי אנשי משרד החינוך, אני מרגיש בושה שבבית ספר עם 1,000 תלמידים יש 10 מחושבים. אפשר לאסוף את זה מתרומות. איך אפשר להשלים עם מצב כזה? אני מצפה שהמפקחים יגידו: אתם נבחרי ציבור, תעשו משהו; לא שינסו להרגיע. מול ההורים תנסו להרגיע, אבל מול ועדת חינוך אתם צריכים להעמיד את הדברים בכל חומרת העניין. אני לא יודע אם ועדת החינוך יכולה לשנות סדרי עולם. עדיין המצב הכלכלי והיציבות והשלום הם כמו שהם, אבל אין ספק שההחלטה נמצאת בממשלה, ואני לא אוהב את המשחקים האלה של מי שרוצה לגלגל אותנו למשרד האוצר ולמשרד החינוך. בשבילנו הכל זה הממשלה, אלה זרועות של הממשלה. לא צריך להתגלגל מנתניהו ללבנת ומלבנת לנתניהו ולא לדעת איפה הרגליים והידיים. הממשלה מול הכנסת, הכנסת מול הממשלה. נושא המחויבות לחינוך הוא ללא כל השקפה פוליטית. אני מקווה שבביקור הבא, שלא יהיה רחוק, נראה שיפור יותר גדול.
טלב אלסאנע
אני חושב שדיברנו רבות במהלך הדיונים בוועדת החינוך, אבל חשוב היום לראות את הדברים באופן ישיר ובלתי אמצעי, לעמוד מקרוב על כביש הגישה לבית הספר. עברנו אותו היום פעמיים, יש כאלה שעוברים אותו מדי יום, פעמיים ביום לפחות. לא צריך לתאר את הסבל שהם עוברים. כאשר מדברים על חינוך חובה, צריך לספק חינוך ברמה סבירה ונאותה, בתנאים סבירים. אנחנו רואים את התנאים הקשים בבית-הספר, את הצפיפות בכיתות. אני רוצה לומר הערה מקדימה – אין כאן שני צדדים של המתרס, המפקחים מול ההורים. כולנו, כולל הוועדה, בצד אחד כשהמטרה של כולנו היא לקדם את החינוך. כולנו רוצים לקדם. מציגים את הבעיות מתוך רצון לפתור, לא לנגח. אני רוצה לומר שלמרות שמנהלת המחוז לא באה לכאן, אף פעם לא פניתי וביקשתי פגישה ולא קרה שלא נעניתי. יש אוזן קשבת לקדם עניינים.

מספר הערות לסיכום – חשוב לשמור על הקיים, על תוכנית החומש שהוכיחה את יעילותה. לכן הוועדה צריכה להמליץ להמשיך בפרוייקט תוכנית החומש, שגרם להעלאת אחוז ההצלחה בבגרות. דבר נוסף, הצורך לשפר את התנאים הפיזיים – כביש גישה, כיתות, בתי-ספר ביישובים לא מוכרים, גנים בתוך ריכוזי אוכלוסייה ולא בבתי-הספר, וגם שמענו בכל מקום הצורך בחזרה למצרף.

כאן בכסייפה, עמדנו מקרוב על מצב מערכת החינוך ואנחנו מודעים לנתונים של הלמ"ס שזה יישוב שתופס מקום ראשון באבטלה. אני מצטרף להמלצה, אני מקווה שהוועדה תאמץ כהמלצה לאמץ את כסייפה במסגרת היישובים שזוכים לטיפול נקודתי מתוך רצון לקדם ולתת דחיפה, לשפר את תנאי היישוב. כל הדיון הוא חשוב לכולנו. ההערות תרמו גם לנו בתור מי שבאו ושמעו. התלמידה שרוצה להיות אסטרונאוטית והתלמידה חברת מרצ היו מצוינות. לראות תלמידים כאלה עם מודעות, עם יכולת להתבטא לפני קהל, עם ביטחון עצמי – זה נהדר.
מוחמד אלהייב
זה גם בזכות המחנכים.
עליזה חלפון
דיברתי עם אמירה חיים, מנהלת המחוז. היא מתנצלת אבל אומרת שההודעה על המפגש הגיעה אחרי שתיאמה את הסיור היום עם המנכ"לית.

לגבי התקציב, מה שהוקצה לכל בתי הספר, יהודים וערבים, זה רגיל. אבל המגזר הבדואי קיבל עוד 4,500 שעות תקן השנה חוץ מ-7.5 מיליון. דבר נוסף, 345 כיתות מאושרות לבינוי במגזר הבדואי בתשס"ד.
היו"ר אילן שלגי
מתי יתחילו לבנות? זה נשמע יותר מדי טוב.
מוסא אבו-עיידה
יש מדיניות שיש מדינה אחרת בדרום. יש כפרים שעתידים לקום עוד 20 שנה. אני יודע מקרוב שיש תוכניות לכפרים חדשים ויש תוכניות מאושרות לבתי ספר, אבל מתי זה יקום? מדברים על חוסר תקציבים, מיליונים מחזירים למינהלת הבדואים כל שנה ולא מנצלים אותם.
היו"ר אילן שלגי
עליזה, את אומרת שחלקם של התלמידים הבדואים בתקציב הוא יותר מ-25%?
עליזה חלפון
זה לפי מה שנאמר לי.
יוסי לוי
אני מבקש להביע התפעלות ממה שנראה לי מבטיח – מוטיבציה, ביטחון עצמי, להט. אני רואה בזה את ההבטחה הגדולה ביותר למגוון הבעיות. יש כאן נושאים שלדעתי הם בין-משרדיים, אם יושב-ראש הוועדה ישקול אפשרות של דיון בין ועדות כדי למצות שאלות, אני חושב שזה יכול לקדם פתרון נכון של הדברים. דבר נוסף, אני מציע תשומת לב להערות שנשמעו בעניין הקב"סים, לא לפני שנוודא את הנתונים.
פארס אבו-עבייד
יש נתונים מדויקים.
יוסי לוי
יש לקחת לתשומת לב את נושא הקב"סים, וגם את נושא המחשבים. למדתי בעבודתי החינוכית שמי שמפגר בטכנולוגיה נשאר מאחור. היום זה מחשבים, מחר מעבדות ורובוטיקה. המיגזר הבדואי צריך לסגור פערים, אי אפשר לסגור פערים ולהישאר מאחור. אני רוצה להודות, כיועץ הוועדה, לאלה שהיו אתי בקשר בתכנון הסיור, ובמיוחד לפארס שהיה מרכז ועוזר נאמן מאוד.
היו"ר אילן שלגי
זאת גם ההזדמנות לומר לך תודה כי את התיאומים עשית אתה. תודה.
גדעון בן דרור
לפני חודש משרד הפנים הקים מועצה אזורית חדשה אבו-בסמה למרבית השטחים - לא כולם - של מה שנקרא פזורה. מרבית התושבים והאתרים הפיזיים כלולים בשטחי המועצה. מונה יושב-ראש חדש למועצה, עמרם קלעג'י לשעבר סמנכ"ל משרד הפנים, והם נמצאים בהתארגנות. לכן קחו בחשבון שהמצב שתואר פה כבר לא קיים. נובע מזה שצריך לחייב את משרד החינוך – אני מניח שאין על זה ויכוח – באחריות לפתיחת השנה במתכונת הקיימת, כי המועצה בעצם עוד לא מתפקדת, היא צריכה להקים מחלקות ולבחור אנשים. במקביל משרד התמ"ת הקים מינהלת לבדואים לנגב. אני פשוט מסב את תשומת לבכם שפה המצבים משתנים לחלוטין, וניתן לזה ביטוי בהמשך הדברים.
מוחמד אלהייב
אישרו כמעט 320 כיתות לכל המגזר הערבי, בכלל במטה.
היו"ר אילן שלגי
קודם אמרו 400.
סאלם אבו-רביעה
כל הכבוד לחברי הוועדה שבאו לכסייפה ואל-פורעה, וראו בשטח מה קורה. אני מאוד מעריך את זה. אני מקבל את המלצתם של ד"ר ת'אבת אבו-ראס וחבר-הכנסת טלב אלסאנע להכריז על כסייפה כטיפול נקודתי ועל המגזר הבדואי בכלל כפרוייקט לאומי. תודה רבה ונמשיך לארח אתכם.
היו"ר אילן שלגי
אין לי ספק שלמדינת ישראל יש חוב למגזר הבדואי בכלל ולמערכת החינוך שלה בפרט. דיברנו על זה באוגוסט, הזכרנו את זה מדי פעם בנושאים שעלו בעקבות מצוקות - לגבי תל שבע, לגבי מורים במגזר הבדואי. הביקור כאן תוכנן לפני זמן רב. בזה לא סיימנו, גם הסיכום שנחליט עליו הוא לא סוף הדרך. זה רק מציב ומגדיר את הבעיות העיקריות, איך ועדת החינוך רואה את התמונה. עם כל הדברים החיוביים שראינו, עדיין יש הרבה דברים שטעונים טיפול ותיקון. אני גם סבור שטוב עשתה מדינת ישראל שאחרי הרבה שנים הכירה שקיימים כפרים לא מוכרים, הילדים נמצאים שם ומדינת ישראל חייבת לילדים האלה חינוך ברמה ראויה, כמו בכל המדינה. היות ויש פערים, צריך לתת יותר כדי להגיע להשוואה. אי אפשר להגיע לכך תוך שנה או שנתיים, אי אפשר לעשות נסים, אבל מדברים כמה שנים ולא נעשה מספיק. זה בכלל לא הגיוני שמדינת ישראל תאמר היום: נגמרו חמש שנים, מילאנו את חובתנו. זה יהיה ממש לעג לרש.

הסיכום שאני מציע הוא כך, וחברי הכנסת מוזמנים להוסיף - ועדת החינוך מודה לראש המועצה כסייפה, לנציגי היישובים האחרים, לאנשי רשות החינוך במיגזר הבדואי, למנהלי בתי הספר וכל המארחים במערכת החינוך הבדואית על קבלת הפנים המכובדת, על ההצגה העניינית והמושכלת של מצב החינוך הבדואי בנגב.

הוועדה מודאגת ביותר ממצוקת הבינוי שאותה ניתן לראות בעין הן בצפיפות שבכיתות, הן במבנים יבילים בני 10 שנים ויותר וכיתות הלומדות מקלטים. ברור כי בשנת הלימודים הבאה לא ניתן יהיה לקלוט את תוספת התלמידים הנובעת מהריבוי הטבעי. הוועדה קוראת למשרד החינוך לתת פתרון למצוקת הבינוי תוך טיפול מיידי ורצוף.

לאחר שמדינת ישראל הבינה שאינה יכולה להתעלם מקיומם של הכפרים הבלתי מוכרים, היא הקימה בהם בתי-ספר, אולם בלא הקצאה ראויה של תקציבים לבינוי. לכן בתי-ספר מרכזים למעלה מ-1,000 תלמיד בכיתות למעלה מ-40 ילד, חסרים מתקני שירותים, חדרי מעבדה ומחשבים, וגם הגישה היא בדרך עפר בלתי בטיחותית ובימי גשם בלתי עבירה. הוועדה משוכנעת כי המצב שאותו ראתה באל-פורעה משקף את המציאות בכפרים נוספים בפזורה הבדואית. גם אם היישובים אינם מוכרים, אי אפשר שלא להכיר בתלמידים ובחובת המדינה להקנות להם חינוך והשכלה כמו לכל הילדים במדינה.

הוועדה שמעה על המאמץ המושקע בתוכנית החומש ועל ההישגים, הדבר ראוי לשבח, אך עם זאת הוועדה מודאגת ביותר מכך שטרם נתקבלה החלטה על המשך התוכנית האמורה להסתיים השנה.
אורי יהודה אריאל
הוועדה קוראת לוועדת החינוך להמשיך את התוכנית.
היו"ר אילן שלגי
הוועדה קוראת להודיע כבר בימים אלה על המשך התוכנית לחמש שנים נוספות. הוועדה מודאגת מאחוז הנשירה הגבוה של תלמידי הכפרים הבלתי מוכרים בשלב המעבר לחטיבה העליונה, בעיקר בקרב הבנות, וקוראת למשרד החינוך ליתן לכך תשומת לב כמתחייב, לרבות הקצאת מספר מוגדל של קציני ביקור סדיר.
טלב אלסאנע
וכן להקים חטיבות עליונות ליישובים אלה.
היו"ר אילן שלגי
וכן להקים חטיבות עליונות ליישובים אלה.

הסעיף האחרון בסיכום - הוועדה סבורה כי למדינת ישראל יש חוב בן שנים רבות למערכת החינוך הבדואית, וכי את הפערים יש לסגור בהפניית משאבים מעבר לשיעור התלמידים הבדואים בכלל מצבת התלמידים במדינה.
מוחמד ברכה
כדאי לעשות מה שאמר ד"ר יוסי לוי בנושא של דיון משותף עם עוד ועדות.
היו"ר אילן שלגי
אמרנו שנחזור לנושא. זה רעיון טוב לשתף בזה ועדה כמו ועדת הכספים.
אורי יהודה אריאל
תוסיף בסיכום גם על צוות המורים.
היו"ר אילן שלגי
אני מסכים. בסעיף הראשון התייחסתי גם למנהלים. נוסיף פה שאנחנו מעריכים את עבודתם של המחנכים ביישוב וגם את הפעילות המאוד מרשימה של מועצת התלמידים ששמענו עליה.
עבד אלמאלכ דהאמשה
בעניין הבנייה, יש לבנות גם בבתי ספר יסודיים.
היו"ר אילן שלגי
תודה רבה לכולם.


הסיור הסתיים.

קוד המקור של הנתונים