פרוטוקולים/מעמד האישה/8276
5
הוועדה לקידום מעמד האישה - 10.3.2004
פרוטוקולים/מעמד האישה/8276
ירושלים, כ"ח בניסן, תשס"ד
19 באפריל, 2004
הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני
פרוטוקול מס' 83
מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה
שהתקיימה ביום ד', י"ז אדר תשס"ד, 10.3.04, בשעה 10:00
ס ד ר ה י ו ם
הרחבת השירותים לנפגעות תקיפה מינית.
ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 10/03/2004
פרוטוקול
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר גילה גמליאל
אתי לבני
עבד-אלמאלכ-דהאמשה
מוזמנים
¶
ד"ר יצחק ברלוביץ, משנה למנכ"ל משרד הבריאות
ד"ר יהודה ברוך, סגן המשנה למנכ"ל משרד הבריאות
דודו וולף, עוזר שר הבריאות
יהודית פלוטקין, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה
עו"ד דפנה ביינוול מנהלת מחלקת עיכובי הליכים, משרד המשפטים
עו"ד אתי כהנא, מנהלת מחלקת עררים, פרקליטות המדינה
ציפי נחשון גליק, מפקחת ארצית לטיפול באלימות במשפחה
עדה פליאל, ממונה על הטיפול בנשים, משרד הרווחה
ד"ר נחמן ריקרדו, המכון לרפואה משפטית
ד"ר בני דוידזון, מנהל בית החולים אסף הרופא
ד"ר יגאל הלפרין, סגן מנהל בית החולים אסף הרופא
פאני יוספי, חטיבה גניקולוגית, מרכזה ועדה לענייני הריון, בית חולים סורוקה
הילה קרנר סולימן, מנכ"ל איגוד מרכזי סיוע לנפגעות תקיפה מינית
היו"ר גילה גמליאל
¶
בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה בנושא הרחבת השירותים לנפגעות תקיפה מינית. אני מתנצלת בשם השר שמשמש דוגמה בכך שהוא לוקח את הילד שלא מרגיש טוב לטפל בו, צריך לברך אותו על כך ולאחל לבן החלמה מהירה, מפאת הענין הזה הוא לא יהיה כאן אבל יש כאן נציגים מטעם המשרד והם יעבירו את המסרים לגבי הרחבת השירותים. נמצאת איתנו גם יהודית פלוטקין, מנהלת הרשות לקידום מעמד האישה במשרד ראש הממשלה.
בעקבות סיור של הועדה לקידום מעמד האישה באסף הרופא, נחשפנו בין היתר לכך שבית החולים גייס משאבים להקמת מרכז לנפגעות תקיפה מינית ומבעיות בירוקרטיות כאלה ואחרות הנושא היה תקוע, דיברתי עם השר על המצוקה סביב כל מה שקשור לאיסוף ראיות מנפגעות תקיפה מינית שהיום הפרוצדורה מאוד מוגבלת וביחד התבשרנו מצד השר לענין שהיום אנחנו נדבר עליו, של הבנות מול פרקליטות המדינה בכל מה שקשור להכשרת רופאים על מנת שהשירותים האלה יורחבו ושנפגעות תקיפה מינית יהיה להן את האפשרות לקבל את השירותים הראויים והנכונים בנושא הזה.
דודו וולף
¶
עמדת משרד הבריאות תוצג ע"י מר ברלוביץ המשנה למנכ"ל למשרד הבריאות, אבל כמי שהיה שותף להחלטות והוביל את כל המהלך בין משרד הבריאות לבין פרקליטות המדינה, כתקציר, עצם זה שהיום במדינת ישראל יש רק מספר מועט של אמצעים לצורך תיעוד של אישה או ילד או ילדה שנאנסים, הגענו להחלטה במשרד הבריאות לנסות ולמצוא פתרונות טובים יותר עם פריסה גיאוגרפית. הבעיה היתה יכולת התיעוד והנושא המשפטי, למצוא פתרונות שכשרים בבית המשפט ובנושא הזה הגענו להסכמות בזכות השר נווה שעומד בראש משרד הבריאות כשר הבריאות וכיו"ר ועדת שרים למאבק באלימות בישראל, ופרקליטת המדינה שנתנה את ידה במלוא הכוח לנושא הזה, הגב' עדנה ארבל, הגענו להסכמות שיצא כבר ביוני הקרוב קורס למשך מספר חודשים שהרופאים, רופאי ילדים ורופאי נשים יעברו הכשרה משפטית ליכולת התיעוד בנושא הזה, והמטרה היא לבחור רופאים בפריסה גיאוגרפית, שיכסו את כל הארץ.
אם אישה באילת חס וחלילה נאנסת, היא צריכה או שהרופא יגיע אליה או שהיא תגיע למכון לצורך התיעוד, אני הגדרתי את זה כנאנסת פעמיים, פעם אחת ע"י האנס ופעם אחת ע"י המערכת וזה אמנם אולי בעתיד לטובתה לצורך הגשת כתב אישום, אבל הטרטור הזה הוא פשוט זוועתי.
יצחק ברלוביץ
¶
השינוי המהותי ביותר שאנחנו עשינו בתחום הזה זה שקיבלנו החלטה שנשים נפגעות אלימות מינית לא יבדקו יותר במכון לרופאה משפטית. מזה כשנה אין יותר בדיקות במכון לרופאה משפטית לגבי נשים והחל מ1- במרץ אין יותר בדיקות של ילדים נפגעי אלימות במכון לרפואה משפטית אלא אך ורק במתקנים רפואיים.
בשלב ראשון הקמנו שני מרכזים, אחד בצפון בבית חולים בני ציון ואחד במרכז בבית חולים וולפסון שבמסגרת הזאת נכון להיום כל הנשים נפגעות אלימות מינית שהמצב הרפואי שלהן מאפשר זאת מגיעות לאותו בית חולים ומקבלות בראש וראשונה עזרה רפואית וטיפול רפואי מתאים ובנוסף לכך המכון לרפואה משפטית שולח לשני בתי החולים האלה מומחה מטעמו, מומחה לרפואה משפטית, על מנת שיתעד את הממצאים שישמשו כראייה בבית המשפט במידה ויוחלט להגיש כתב אישום.
בעקבות דיון שנערך אצל פרקליטת המדינה סוכם שהחל מהשנה יוחל בקורס לכל אותם רופאים מכל בתי החולים במדינת ישראל שיהיו מעוניים בכך, שיכשיר אותם הן לצורך בדיקה משפטית רפואית והן לצורך מתן עדות בבית המשפט כחלק מתוך הראיות במידה ויוחלט על הגשת כתב אישום.
בשלב זה התקציב שעומד לרשותנו מאפשר לנו מימון או השתתפות במימון של שני מרכזים בלבד. אנחנו מקווים שבעתיד ניתן יהיה להרחיב. הסכום שמשרד הבריאות היום משלם לבית חולים למרכז שבו נעשה שירות מהסוג הזה הוא כ400- אלף שקל בשנה, אנחנו מקווים שנוכל את הסכום הזה לתת גם לבתי חולים נוספים במידה והם יצטרפו למערכת הזאת. נכון לרגע זה התקציב הזה לא קיים במשרד הבריאות ובמידה והתקציב הזה יועמד לרשותנו נשמח לתת אותו לאותם מוסדות שיעמדו בקריטריונים הן מבחינה רפואית, הן מבחינת תשתית כוח האדם והן מבחינת הכשרת אנשי המקצוע המתאימים שיוכלו לבצע את הפעילות הרפואית הנפשית והמשפטית.
דודו וולף
¶
השר אינו מתנגד לנושא הקמת מרכזים כאלה, כמובן עם תקציב בהתאם, אם משרד האוצר יתקצב את הנושא הזה בנוסף כי היום זה לא בתקציב משרד הבריאות.
בני דוידזון
¶
אנחנו מנסים כבר זמן מה להקים מרכז כזה והפעילות הזאת הלכה במקביל עם פעילות משרד הבריאות ואני שמח על ההישגים שמשרד הבריאות הציג עכשיו, כי זה לא היה קודם וזה בהחלט פותח פתח רציני ביותר לכך שמרכזי תקיפה מינית יפתחו בכל המקומות.
הבעיה כיום היא שמספר הפניות למרכזים לתקיפה מינית הוא מועט בגלל שחלק מהנפגעות נרתעות באופן טבעי מלהגיע, הן נרתעות מכיוון שהן יודעות לאן הן צריכות להיכנס ולהיחשף, אם זה בחדר מיון או במרכז לרפואה משפטית. המקומות האלה לא ידידותיים בייחוד לאישה שמגיעה, ואפילו ילד שזה חמור עוד יותר, שמגיעים במצב שהם מגיעים לאחר תקיפה מינית ולכן יש רתיעה ולכן הנשים האלה מגיעות מאוחר עם נזק גם מבחינה נפשית ובוודאי עם בעיה חמורה באיסוף ראיות ואחר כך כשמגעים לבית המשפט כל הסיפור הזה מקבל צורה מאוד לא טובה וכל הרעיון היה לעשות משהו אחר, ולעשות משהו אחר זה להוציא את המקום הזה מחדר המיון, להביא את זה למקום שהוא ידידותי, שיראו בו פנים ידידותיות, אנשים עם אמפטיה כלפי האישה הנתקפת ובאותה הזדמנות תוך כדי שיחה, תוך כדי אמפטיה יעשה איסוף ראיות מקצועי ואז נשים תבואנה מיד, איסוף הראיות יהיה מדוייק והאישה תצא לפחות עם איזה שהיא חווייה מתקנת לחווייה הנוראה שהיא עברה. הכוונה היא לעשות הכל תחת גג אחד.
אנחנו לא המצאנו את זה, ראינו את זה מתבצע בארה"ב. אנחנו היינו במרכז בלוס אנג'לס ותיכננו לחקות את המרכז אחד לאחד ואפילו קיבלנו תרומה אנונימית כנראה ממי שנתקפה פעם, ככה אנחנו משערים, מארה"ב.
הסוגיה הבעייתית החמורה היחידה שעומדת בפני הדבר הזה, זה סוגיית איסוף הראיות והבאתן לבית המשפט, כאשר בארץ היה מקובל, אם כי אני לא בטוח שהיה לזה ביסוס משפטי, שמי שעושה את זה זה רופאים פתולוגיים בעלי הכשרה לכיוון של רפואה משפטית. אין הרבה כאלה בארץ, במרכז כזה יש רק אחד באבו כביר ואין יותר. לכן הנגישות בעייתית, המקום בעייתי, היום גם המקום הזה מזדהה בציבור עם המקום שאליו באים לזהות קורבנות פיגועים ולכן יש רתיעה טבעית לבוא לשם וחדרי המיון הם חדרי מיון, כולנו יודעים איך נראה חדר מיון עמוס ביום ובלילה.
לכן הצענו לעשות משהו שהוא נותן פתרון והוא להקים מרכז כזה במקום נפרד, עם חדרים נפרדים, עם יכולת להכיל תחת גג אחד את כולם, גם את הבודק, את לוקח הראיות, העובדת הסוציאלית וכל הדברים האלה ביחד.
אליה וקוץ בה, מי יעשה את הפעולה הזאת. עכשיו יש כבר פתרון, כי זה אומר שמחר אנחנו יכולים לפתוח מרכז כזה לאחר שנכשיר את אותם בודקים וההכשרה צריכה להיות לזהות את הסממנים החיצוניים לתקיפה.
אני גם מומחה לחקירת הגורם האנושי בתאונות אוויר, בתאונת אוויר כשחוקרים את הרקע מחפשים מי היה שותף לתאונה, מה קרה כתוצאה מהתאונה וגם אם האנשים שהיו שותפים לתאונה נשארו בחיים הם לא תמיד מספרים בדיוק מה היה שם וע"י זיהוי הסממנים החיצוניים של הפגיעה בהם ניתן לדעת מה קרה באותו אירוע. זאת השתלמות מיוחדת שאומרת שבסביבה אלימה האלימות משאירה סימנים על גוף האדם ובמקרה שלנו תקיפה מינית היא סביבה אלימה, גם היא משאירה סימנים על גוף האדם ותורת זיהוי אותם סממנים ולקיחת דוגמאות ותיעוד איננה תורה מסובכת כשלומדים אותה בצורה מסודרת. בארה"ב לא משתמשים ברופאים אלא באחיות משני נימוקים עיקריים שתופסים גם פה, האחיות הן נשים ברובן המכריע ולכן באופן טבעי יש להן גישה הרבה יותר עם ענין לעזור לנתקפת וגם אם זה ילד וגם הנתקפת רואה את זה יותר טוב ויותר קל לה כאשר היא פוגשת אישה ולא גבר, למרות שהגבר הוא רופא וכו'. ההגיון הזה עובד גם כאן, מה עוד שיש פה סממן קטן שצריך להזכיר אותו, אי אפשר להתעלם ממנו וזה הסממן הכספי והעלויות. אם נצליח ללכת עוד צעד קטן ולקבל אישור שגם אחיות תעבורנה את ההכשרה הזאת, אחיות שעוסקות בתחום הגניקולוגיה והמיילדות מבצעות ביומיום פעולות הרבה יותר מסובכות מאשר התיעוד של תקיפה מינית כאשר התיעוד הזה לומדים אותו, אני מניח שבבית המשפט העד המומחה יהיה בעל תואר MD ואפילו בעל הכשרה ברפואה משפטית, אבל מי שיביא את הראיות ויתעד אותן בשטח ויבוא במגע ישיר עם האישה יכולה להיות בהחלט גם אחות עם הכשרה מתאימה ואנחנו חושבים שזה גם ייעל, זה יוסיף לב לענין הזה וזה גם אולי יעלה פחות.
ציפי נחשון גליק
¶
אני הייתי מציעה שעד פליאל טרוסמן שהיא מפקחת ישירות על התחום תרחיב בנושא כי מבחינתנו באלימות במשפחה התחום שאני אחראית עליו הוא פחות מתייחס להתעללות מינית, הגם ששליש מנפגעי תקיפה מינית הם בתוך המשפחה שחלקם ילדים וחלקם נשים.
עדה פליאל
¶
הנושא היום הוא טיפול בנפגעות תקיפה מינית ואני שמחה לבשר שמבחינת משרד הרווחה אנחנו בשנתיים האחרונות הרחבנו את הנושא. מעבר לעבודה של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית פתחנו שני מרכזי טיפול בנפגעות תקיפה מינית, אלה מרכזים מאוד ייחודיים, מרכזים רב תחומיים כאשר אחד המרכזים הטיפוליים שבא אחרי המרכז החירומי בבית החולים נמצא בבית חולים בני ציון ומשרד הרווחה, עיריית חיפה ובית החולים בני ציון עשו שיתוף פעולה בענין הזה ונשים אחרי הטיפול החירומי וגביית העדויות והראיות בבית החולים עוברות למרכז שלנו שגם נמצא בבית החולים ומקבלות את הטיפול הנפשי הארוך טווח, כאשר האיפיון המרכזי של הטיפול הזה הוא שהאישה לא מטופלת רק מבחינה נפשית אלא גם מכל ההיבטים הסוציאליים. אם היא צריכה דיור אז אנחנו נטפל בנושא השגת דיור, ואם היא צריכה עבודה אז אנחנו נעבוד מול שירות התעסוקה ועם כל הגורמים כדי שהיא תלמד מקצוע ותצא לעבודה.
הרצף הולך ככה, מרכזי הסיוע מלווים לבית החולים, בבית החולים היא מקבלת את הטיפול החירומי ואחר כך היא עוברת לטיפול אינטנסיבי ונפשי רב תחומי עד אשר היא משוקמת. למרכזים האלה שאחד בראשון ואחד בחיפה, מהקהילה, נשים ששנים רבות סובלות מהתעללות מינית בילדות או אונס או פגיעות מיניות אחרות במהלך החיים שלהן והם חיות חיים לא רגילים, חיים דלים מבחינה נפשית עם סיוטי לילה ועם כל הסממנים שאנחנו מכירים אצל נפגעות תקיפה מינית, אנחנו מאתרים אותן והן מגיעות למרכזים האלה אחרי שנים שלא קיבלו טיפול.
הילה קרנר סולימן
¶
יש פה כמה דברים מאוד משמחים ויבורך שר הבריאות ופרקליטת המדינה שמצאו פתרון ראוי, אני קצת חוששת שמה שנציג משרד הבריאות אמר על העובדה שלא יוכלו לממן מרכזים רפואיים בכל רחבי הארץ ובעיקר בפריפריה, שומטת את הקרקע של יישום הפתרון, כי השאיפה היא להכשיר רופאים שיהיו בפריפריות ואם לא יהיה מימון לזה בפועל, אני סומכת עליכם שתשיגו לזה מימון.
המרכזים שכן נותנים מענה הם היוצאים מן הכלל שלא מעיד על הכלל כי צריכים להיות מרכזים כאלה בכל הארץ. ברגע שהמרכזים האלה נפתחו הרשימה נסגרה כי טיפול נפשי דורך פרק זמן ארוך וממושך, וגם הקיצוץ בתקציב משרד הרווחה מאוד פגע ביכולת להעניק מענה להיקף ראוי של נשים וגם צריך הרבה יותר מרכזים כאלה.
סוגיה שצריך לתת עליה מענה והיא עלתה באסף הרופא בתקופה האחרונה, זה מה יקרה בפרק הזמן של עד תום הכשרת הרופאים המשפטיים, מה יקרה בינתיים. נפגעות תקיפה מינית מגיעות היום לבתי החולים בכל רחבי הארץ, המענה הוא מוגבל, חלקי, ד"ר היס וחבריו לא יכולים להגיע לכל מקום ואנחנו מכירות שוב ושוב מקרים של נפגעות כשהן מבינות שהן צריכות להיטלטל למקום אחר לוקחות את הרגלים והולכות ואנחנו יודעים אחר כך בבית המשפט שכשאין עדות של רופא פתולוג יש זיכוי מחמת הספק וככה ההליך הפלילי יוצא נפסד בצורה מאוד משמעותית אז צריך לתת על זה את הדעת.
כשיגויסו הרופאים להכשרה, צריך לתת דגש מיוחד לעובדה שתוכשרנה נשים רופאות ולא כל מי שהוא גניקולוג והוא מעוניין ליטול חלק בענין הזה. צריך לתת את הדעת לרופאים שיוכלו לבדוק גברים בוגרים שעברו תקיפה מינית, זה נושא שלא כל כך אוהבים לדבר עליו אבל הוא קיים.
יהודית פלוטקין
¶
אני רוצה לברך את חברת הכנסת גילה גמליאל על הישיבה הזאת שנותנת את הדגש לחשיבות של הנושא הזה ואת שר הבריאות דני נווה שפתוח לנושאים חדשים ודוחף את הנושא הזה ובכלל כל נושא האלימות כלפי נשים אצלו בסדר עדיפות מאוד גבוה.
אני חושבת שכל הנושא הזה של תקיפה מינית היה שנים מתחת לשטיח, כי גם מה שיצא זה המעט של המעט. וגם מה שיצא היה נכלל, יש אלימות כלפי נשים, אז הוא גם היה אלימות מילולית וגם אלימות פיזית וגם אונס, היה כתוב למטה במשפט בחלק מהמקרים, זה כשזה במשפחה ואנחנו יודעים שזה לא גם וגם וגם, כי אנחנו יודעים מה המשמעות של כל אחד מהדברים האלה לחוד. ואם אנחנו כרשות צריכים לזהות ולמפות, כרשות למעמד האישה במשרד ראש הממשלה צריכים לזהות ולמפות צרכים של נשים, אז הייתי אומרת על הרצף הזה של שיוויון הזדמנויות של גברים ונשים האלימות כלפי נשים היא המחלה הממארת של הבעיה של אי שיוויון והתקיפה מינית היא המחלה הממארת של האלימות ולכן כל כך חשוב מה שנעשה פה.
אני חושבת שצריכים להיות לפחות ארבעה מרכזים בגלל הפריסה הגיאוגרפית, אני חושבת שזה לא רק שאלה של נוחות, אני חושבת שכולנו יודעים באיזה מצב נמצאת אישה בתקיפה וגם גבר וגם ילד לגופו של ענין, אפילו ילד או ילדה עוד יותר, ויושבות פה קולגות שלי במשרד הרווחה ובמרכזים שחוות ועוברות את המפגשים האלה יום יום ולפעמים הענין של הגישה למרכז יכולה להיות מאוד משמעותית אם בכלל תהיה פניה או לא וכמובן גם החסר הגדול במרכזי טיפול המשך לאורך כל הדרך ואם אפשר להוסיף עוד זווית, זה הנושא של ליווי האישה בכל התהליכים, אולי גיוס מתנדבות מארגוני נשים שיוכשרו לצורך כך , לליווי אישה בכל התהליכים מתחילת הדרך ועד הסוף ובהחלט יש פה מקום להכשרה מקצועית של קבוצת נשים שיכולות לעשות את זה ולעשות את זה בהתנדבות ואז יהיו לדבר הזה גם השלכות כלפי האישה עצמה,
הילה קרנר סולימן
¶
המענה כבר ניתן בצורה מאוד הולמת ע"י מרכזי הסיוע לכל אורך התהליך. הטיפול הרפואי, ההליך הפלילי.
עבד-אלמאלכ-דהאמשה
¶
אין ספק שאלימות נגד נשים היא מגונית באשר היא כפי שכל אלימות מגונית. אני חושב שבחברה מתוקנת לא צריכה להיות אלימות ובתופעה של אלימות מתפרצת חייבים לטפל. אנחנו בכנסת חוקקנו וקיבלנו הצעות ועשינו יוזמות והאלימות רק הולכת ומתגברת. כנראה שאנחנו לא מטפלים בזה בדרך הנכונה. יכול להיות שלא רק הענישה ולא רק דרך החוק ולא רק המוסדות לבד יכולים להדביר את התופעה הזאת או לפחות להחליש אותה, כנראה שיש גם תחומים אחרים שאנחנו לא פועלים בהם או לא פועלים בהם די ובתחומים האלה צריך למצוא את הפתרון. זה דבר מתבקש, מסקנה מתבקשת. אני חושב שהענין הזה של כל מה שאנחנו עושים זה מבורך, אבל ככל שזה לא נותן את התוצאות אז חייבים לבחון את הכלים שלנו ואת הסביבה ולראות איך צריך לטפל בכדי להגיע לתוצאות. אני מציע שבמישור החינוכי, אני חושב שזה קודם כל ובמישור החברתי, המצוקות החברתיות פוגעות קודם כל בשכבות החלשות ובכל שכבה יש נשים, זה כנראה גם פוגע בנשים, אולי לפני הגברים, הנשים בדרך כלל בחברה המצב שלהם יותר חלש מאשר גברים. לדעתי זה דווקא מחייב אותנו, את החברה כולה לדאוג לחלשים ולתת להם גיבוי נוסף, לא צריך להגן על החזקים, צריך להגן על החלשים. ואם בחברה החלשים נפגעים יותר, סימן שהחברה לא בסדר ולא מתפקדת.
הייתי מציעה שנעשה פורום לשיקול דעת ונתחיל לבחון כלים נוספים בנוסף לכלי הזה שכנראה מיצה את עצמו בצורה זו או אחרת.
נחמן ריקרדו
¶
אני רוצה לברך על היוזמה של הקמת ההכשרה, הכשרה כל כך חשובה, אבל מדאיג אותי דבר מה שהוא גם נושא מאוד חשוב. כאשר אנחנו בודקים נשים נאנסות, נשים שעברו תקיפה מינית או אלימות כלשהי, אנחנו צריכים לחשוב גם שנעבר לזה יש גם חשוד והחשוד לפי החוק מגיע לו את הזכויות, יש לו זכויות. בשביל זה אנחנו צריכים לבדוק ברמה מקצועית את הנבדקת כדי שבבוא הזמן שאנחנו נצטרך להעיד בבית המשפט התיק המשפטי לא יפול בגלל איזה ממצא שלא מצאנו. אני מדבר דווקא על הנושא של חשיבות אנשי מקצוע שיטפלו, שיבדקו את הנושאים האלה.
אנחנו הסכמנו להכשיר רופאים בכל הארץ, נכון שזה לא קל, זה יהיה מאוד קשה להעביר גם את הידע וגם את הנסיון, אבל מעבר לזה מה שקשה להעביר זה את קו המחשבה של אותו רופא משפטי כאשר ברגע שהוא צריך לבדוק קורבן לאלימות. זה אנחנו לא נוכל להעביר וכל אחד יצטרך להתאמץ כדי לתת מענה נכון ברגע הנכון.
אתי כהנא
¶
הדברים נאמרו ע"י נציגי משרד הבריאות והמכון לרפואה משפטית. מה שהנחה את פרקליטת המדינה כמו גם את כל אותם גופים אחרים שהיו מעורבים במהלך הזה, הוא מחד הרצון לצמצם את הפגיעה בנפגעי תקיפה מינית ומאידך הצורך לאפשר איסוף ראיות משפטיות שבבוא העת במידה שיתקיים הליך משפטי יהיו ראיות כשרות וראיות בעלות ערך שיוכלו לשמש בהליך הזה. כמובן הקושי גם הוא הועלה כאן, העובדה שיש מעט רופאים משפטיים שצריכים לתת מענה לכל רחבי המדינה והרעיון הזה של הכשרתם של רופאי ילדים ורופאי נשים, מתן הכשרה רפואית משפטית כך שבסופו של דבר אותם רופאים יהיו כשירים לבצע את אותן בדיקות פורנזיות שנדרשות ואחר כך גם להעיד בבית המשפט, אנחנו סברנו שזה יכול לתת איזה שהוא מענה טוב יותר למצב הקיים היום שבו רק הרופאים המשפטיים היו צריכים לעשות את העבודה הזאת.
פאני יוספי
¶
אנחנו כבית חולים יחיד באיזור הנגב דהיום לא הצלחנו להקים את המרכז לנפגעות תקיפה מינית וכל נפגעת מגיעה למיון נשים שזה לא הפתרון האידיאלי וכפי שאני מבינה הבעיה נעוצה בעיקר במשאבים כלכליים ואני מאוד שמחה שכעת יוכשרו גם רופאים למטרה הזאת ואני מבינה שמבית חולים סורוקה גם יצאו רופאים לשם הכשרה ואני מקווה שכתוצאה מהדיונים יפתח בקרוב גם המרכז אצלנו, כי בסופו של דבר אנחנו מטפלים באוכלוסיה מאוד רחבה ואין עוד בית חולים נוסף באיזור ואני מקווה שהתוצאות יהיו הקמת מרכז לטיפול עד כמה שאפשר בצורה מתאימה ביותר.
אילנה בן שחר
¶
בהמשך לדברים של ד"ר ברלוביץ, אנחנו במשך מספר שנים התמודדנו עם הבעיה והפתרון המצומצם שהגענו אליו שמבחינתנו הוא פתרון גדול זה הקמת שני המרכזים הרב תחומיים בבני ציון ובוולפסון. מה ששמענו מבית חולים בני ציון זה שידרוג של המרכז הקיים בוולפסון. הם מתוך יוזמה אישית שלהם ומתוך שותפות עם כל הגורמים המטפלים בקהילה מקיימים את רצף הטיפול בנפגע עם כמובן מרכזי הסיוע וכל מי שכרוך בטיפול בבעיה ומאפשרים את המשכיות הטיפול בנפגע עד למתן הפתרון הרצוי והמעקב שזו התמונה האידיאלית וזה על סמך יוזמות מקומיות ואני חושבת שגם לא צריך בשביל זה הרבה מאוד תקציבים אלא זה הרבה יוזמות ואיגום משאבים.
אילנה בן שחר
¶
כדי להרחיב, אבל מבחינת ההתחלה ומתן המענה הראשוני. הקטע שאותנו יותר מדאיג זה הפריסה המצומצמת של המרכזים וחוסר המענה בפריפריות כמו בבאר שבע או ירושלים שאין לנו בכלל מרכזים והכשרת הרופאים זה צעד מאוד מתקדם שנעשה בשנה האחרונה, הוא יעזור, נכון להיום, היום בעוד שנה יהיו רופאים מוכשרים, אם ההשתלמות תתחיל בעוד חצי שנה והיא מתוכננת למשך שישה חודשים, אני מניחה שתוך שנה יהיו לנו רופאים שיוכלו גם לקבל הדרכה תוך כדי זה.
יהודה ברוך
¶
אני חושב שהחזון שאנחנו מדברים עליו או שר הבריאות מדבר עליו הוא מעט גדול יותר. מבחינה פורנזית הבדיקה של נפגעת תקיפה מינית לא שונה מנפגעת תקיפה רגילה, כמות הפתולוגיה שרואים באברי המין הוא לא החלק המשמעותי בבדיקה. המשמעות של הרחבת מספר הבודקים והקאדר של הבודקים כך שנוכל לפתוח בעיקרון בכל מרכז שלישוני איזה שהיא יחידה שתוכל להתייחס בכלל לאלימות במשפחה ולהכיר את זה מקרוב ולהדריך גם את הרופאים שם, המשמעות של החזון הוא שאנשים שבאים לבדיקה לפני שהם מתלוננים על תקיפה הרופאים יוכלו לדעת כשהם באים עם חבלות חשודות בעיקר בחסרי ישע, ילדים, זקנים, שיוכלו לדעת אם הם עברו תקיפה בלי שהם מתלוננים. זה מאוד חשוב מעבר למה שנאמר כאן רק בנושא תקיפה מינית, אנחנו מתחילים עם הנושא הזה אבל ברגע שיהיה לנו את הקאדר של ההכשרה, הרי זה לא קורס אחד זה מספר קורסים, כשיהיה לנו את הקאדרים האלה לאורך זמן מצומצם הפתיחה של המרכזים תהיה בפריסה ארצית וניתן פתרון לכל נושא האלימות במשפחה ולא רק לנפגעי תקיפה מינית.
יגאל הלפרין
¶
בחדרי המיון לפחות אצלנו אחרי כמה לקחים של החמצת מקרים של אלימות במשפחה המודעות היום עולה מרגע לרגע ויש לנו גם מנהלי תחומים בתוך חדר מיון כמו מיון ילדים שעברו הכשרה בחו"ל לזיהוי אלימות. אנחנו חייבים בחשיבה שלנו לפרוץ דרך בקטע הזה של לשלב אחיות במרכזים האלה מכיוון שהמודל של לוס אנג'לס שאנחנו רוצים לאמץ כל כך הוא מודל מוצלח מאוד ואנחנו לא יכולים לחשוד בארה"ב שהמסורת המשפטית שלה היא איננה מחמירה ואם זה עבד שם אין סיבה שזה לא יעבוד גם פה. אם נעשה מטפורה של איפה אנשים שאינם בעלי תואר MD מתעסקים בדברים בעלי חשיבות עליונה, אפשר להשתמש במטפורה של ניידות שח"ל ששם פרמדיקים מבצעים פעולות רבות פולשניות מסובכות ואחראיות ואיש לא טוען שהם עושים את זה לא טוב. נכון שהם לא נדרשים אחר כך לאיכויות משפטיות של הפעולות שלהם כמו שפה מלכתחילה אנחנו מדברים על איסוף ראיות שעשוי להגיע לערכאות, אבל אם אנחנו בחשיבה שלנו נפרוץ את המחסום הזה שרק רופאים יכולים ללמוד את התורה הזאת אנחנו יכולים להתקדם בצורה טובה מאוד וגם לפתוח מרכזים נוספים על אלה שכבר כרגע בקנה. המרכז שלנו מעבר לתוכנית הרעיונית שלו הוא גם פיזית מרכז שאם נקים אותו ונפרסם אותו הוא יעודד נפגעות לפנות אליו כי הרי ברוב המקרים הנפגעת מה שהיא רוצה זה להגיע הביתה, להתקלח ולהתייפח מתחת לשמיכה ואם יהיה מידע על כך שמרכזים ראויים קיימים לתת עזרה רב תחומית לכאלה נשים, אני בטוח שנעשה פריצת דרך ונכסה את הנושא הזה בצורה כמעט אופטימלית.
יהודית אילני
¶
אנחנו רוצות לברך על היוזמה של משרד הבריאות ומאחר ואסף הרופא באיזור הפעילות שלנו אנחנו מאוד שמחות ומאוד מאמינות במודל מתוך ההיכרות שלו כי למדנו אותו בחו"ל. בתור מנהלת מרכז שנמצא בפריפריה אני רק יכולה לציין על אירוע שהיה לנו לפני יומיים, לא באסף הרופא בבית חולים אחר באיזור, שבסופו של דבר נוצר מצב שאחרי שש שעות האישה שבמשך כמה ימים עברה תקיפה מינית בידי בן זוג הגיעה לבית החולים במצב מאוד קשה ואחרי שש שעות היא ברחה מחדר המיון ולא נבדקה בכלל. אני חושב שמצד אחד זה נפלא שעומדים לפתוח קורס ועומדים לפתוח שירותים ואני לא אומרת את זה בציניות, אבל לא צריך שלכוח שבפריפריה עד שהמרכזים האלה יפתחו ועד שהם יתחילו לעבוד צריך עדיין מאוד לשמור על הדברים הבסיסיים ביותר ששם עוד לא נעשים ולא לשכוח שבזמן שאנחנו מכשירים רופאות ורופאים ובזמן שמקימים מרכזים ובזמן שמנסים לגייס כספים לפתיחת עוד מרכזים בפריפריה, לא לשכוח שבינתיים צריך לעשות ובינתיים צריך לטפל ובינתיים צריך ליצור שיתופי פעולה ולבסס דברים מאוד בסיסיים במיוחד בפריפריה.
מאיר פומרנץ
¶
אני מנהל מיון נשים בבית חולים מאיר בכפר סבא. אני נמצא חמש או שש שנים כאן בועדה ויש לי כבר פרספקטיבה של לראות אותה וחברי הכנסת ושר הבריאות מתחלפים והולך ופחת הדור ולאט לאט הנוכחות של חברי הכנסת הולכת ונגמרת ואם פעם היו פה עשרה היום יש שניים שלושה באים ואומרים שלום והולכים וזה אומר מה החשיבות לגבי הנושא החשוב הזה בעיני מאוד שאני עוסק בו, כמה שהוא לא חשוב. הוא עולה פעם או פעמיים בשנה לכותרות ונמוג ונותנים לנו כל מיני הבטחות וגם הן נמוגות ונעלמות ורוני מילוא לפני שפיזרו את הכנסת ישב כאן והבטיח להקים עשרה מרכזים כאלה לסיוע והכל נמוג ולא הקימו למעט אחד שהוא גם בעזרת זיגי רוטמנטש שהוא מיוזמתו ותרומות שהוא גייס ולא כל כך מתקציבים של משרד הבריאות הצליח להרים מרכז כזה. אני חושב שזה עגום מאוד וטוב שחברת הכנסת גמליאל לוקחת את המושכות האלה, אני מקווה שהיא תמשיך הלאה לגרור את העגלה הזאת שכל הזמן שוקעת בבוץ ויפה מאוד מה שמשרד הבריאות מבטיח אבל יש בזה הרבה מאוד באגים בהבטחות האלה.
האינטרס של האישה זה לא שיבדקו אותה באבו כביר ולא בוולפסון, לא לטלטל אותה בניידת מבית חולים מאיר לוולפסון כדי שאחרי שהיא ישבה וחשבה אם להיכנס או לא להיכנס למיון ונכנסה אלינו ובדקנו אותה וראינו שהיא ניתנת לטלטול אז יעבירו אותה לוולפסון, אני חושב שזה לא האינטרס שלה, האינטרס שלה זה לקבל אצלי את הטיפול המקסימלי המיטבי וללכת הביתה ולהיכנס מתחת למיטה ולבכות וללכת לפסיכולוג במשך 90 שעות שמשרד הבריאות הבטיח ולקבל את הטיפול ולשכוח מהדבר הזה. אין לה שום אינטרס ללכת לוולפסון.
האינטרס שלנו כחברה זה שהאישה הזאת תיגש לשם ותיפגש עם רופאים פורינזים ותיתן ממה שיש עליה, תיתן את הכל, יצלמו ויתעדו כדי לתפוס את האנס הזה ולהביא אותו להרשעה. זה לא אינטרס של האישה, זה אינטרס שלנו כחברה ואני חושב שאנחנו כחברה צריכים לעזור לאישה האמיצה הזאת כדי שהיא תהיה מוכנה לעשות את כל הדבר הזה. יש נשים כאלה והיו לנו החודש אחת ועוד אחת שבנות 14-15-16 שנאנסו ושומעות אבו כביר או וולפסון ולא רוצות לשמוע ולוקחות את הדברים והולכות ולפעמים גם עוזבות אותנו בלי לקבל את הטיפול הבסיסי במחלות מין או נגד הריון. שומעות את זה והולכות.
ד"ר ברלוביץ מבטיח לנו עוד תשעה חודשים לפתוח את הקורס הזה, אני שואל מה קורה עם האישה שנאנסת בנתניה או כפר סבא היום, הלילה, מה קורה איתה. היא מגיעה והיא נוסעת לוולפסון כי יכולים לטלטל אותה לשם, היא עולה על ניידת ונוסעת לשם, האם זה סביר במדינת ישראל ב2004- שזה השירות שאנחנו נותנים לאישה שהולכת לתרום לנו. אני חושב שלא.
אני חושב שצריך לחוקק בכנסת ולהעביר כספים ממקומות אחרים אלינו למשרד הבריאות כדי שכן נקים את המקומות האלה וכן נקים את העשרה מרכזים האלה ולא רק שניים בכל מדינת ישראל.
אמיל חי
¶
מאחורי 22 שנה של רפואה דחופה, אני יו"ר הועדה למניעת אלימות במשפחה וגם לזיהוי נשים מוכות. זה מאוד יפה מה שמשרד הבריאות רוצה לעשות בנושא של קורסים כדי להכשיר את הרופאים איך לתעד ואיך לבדוק, זה נורא חשוב אבל שוכחים שאישה שמגיעה נפגעת אלימות מינית היא גם נפגעת אלימות גופנית וזה שאנחנו שמים רק גניקולוג לדעתי אנחנו פוסחים על הבדיקה הגופנית שהאישה הזאת צריכה לעבור.
דפנה בינוול
¶
כל הרעיון הוא באמת רעיון מבורך ועל זה משרד הבריאות ישב עם פרקליטות המדינה, הוא להכשיר רופאים, זה יכול להיות גניקולוג, זה יכול להיות רופא ילדים אבל בסוף הדרך הרופא הזה יהיה כמו רופא משפטי ולכן הוא ידע לתעד את כל אותם דברים שמטרידים כי זו בדיוק העבודה של רופא משפטי. יש לי קצת ספקות בנושא הזה של האחיות, אפשר אולי לתת זה פיילוט אבל בבית המשפט צריך להיות אדם שיש לו הכשרה של רופא משפטי.
היו"ר גילה גמליאל
¶
אין ספק שצריך לברך גם את פרקליטת המדינה ובוודאי את שר הבריאות בענין הזה, להתקדם שלב על מנת להקל על נפגעות תקיפה מינית, להקל במגבלות לפחות מהבחינה שלא לטרטר אותן כפי שהציג את זה כאן דודו וולף, ממילא המצב גם הנפשי של אותן נפגעות הוא בכי רע וגם כל הפרוצדורה הזאת רק מעיבה ומעיקה וכמו שראינו כאן עדויות של נשים שבוחרות בסופו של תהליך לעזוב את הכל ולא לקבל אפילו את הטיפול המינימלי בנושא הזה. מכיוון שכך אני מאוד מברכת על כך, אני חושבת שזה צעד שהוא מאוד חשוב ושהנושא הזה מאוד יסייע. יחד עם זאת שמענו גם את ד"ר בני דוידזון וגם את ד"ר יגאל הלפרין בכל מה שקשור למרכז בארה"ב, אפילו אולי כדאי שגם אנשים נוספים יסעו למרכז הזה בארה"ב על מנת להיחשף לשירותים שניתנים שם, אני חושבת שזה הפתרון הטוב ביותר עבור נפגעות תקיפה מינית ואז באמת תצא הבשורה הטובה אבל אין ספק שיש לברך על עצם הצעד הנוסף שנעשה אבל אני חושבת שמכאן צריכה לצאת קריאה שלא לפסול את הענין של האחיות, אני חושבת שזה יכול להיות פתרון אפילו טוב יותר מאשר הכשרת הרופאים.
בני דוידזון
¶
אני חובש שנאמרו פה הרבה מאוד דברים על הרבה שנים שמנסים לעשות כל מיני דברים, אם זה מספיק חשוב אז אני מודיע לכם, טוב מראה עיניים מכל דבר אחר. אני מציע שתקום פה משלחת מסודרת, אנחנו נכין את כל הרקע ויפגשו שם גם עם מנהלת המרכז וגם עם האלמנטים המשפטיים במדינת קליפורניה ובלוס אנג'לס ויבינו את כל הנקודות כמו שאנחנו עשינו. הנקודות האלה מאוד ברורות ומשכנעות, אני מרגיע את אנשי הרפואה המשפטית מפני הפחד פן אלה שיעברו הכשרה לא יראו את הכל בעיניים של הפתולוג הפורנזי, אנחנו מדברים על זיהוי המאפיינים של החבלה, יש מאפיינים לחבלה הזאת, ניתן ללמוד אותם, זה לא בשמים, אחיות למדו את זה שם, רופאים יכולים ללמוד את זה וכשאתה מגיע לבית משפט כל מה שאתה צריך לעשות זה להראות מה אספת ולמה אספת את זה ואחר כך ההתנצחות המשפטית והעדים המומחים יבואו במילא, אבל מי שאסף את הראיות כל מה שהוא צריך לעשות זה להראות איך הוא אסף את הראיות ושהוא אסף את הראיות הנכונות.
יהודית פלוטקין
¶
אנחנו אספנו את כל החומר על זכויות ושירותים לנשים ובשיתוף פעולה פורה עם צוות השרים למאבק באלימות הוצאנו את החוברת הזאת שחולקה אתמול ברבע מליון עותקים בעיתון מעריב לידיעת כל הגורמים המקצועיים שאולי יקבלו כעת יותר פניות ואני פונה אם יש יוזמות בעתיד לגבי אינפורמציות שאתם חושבים שחשובים, אנחנו מתכוונים ברשות באופן קבוע אחת לתקופה מסויימת להוציא פרסומים בהיקף רחב ואם יש לכם יוזמות של נושאים כאלה שאתם חושבים שהם חשובים אנחנו נשמח לשמוע וליישם.
הישיבה ננעלה בשעה 10:50