ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 09/03/2004

טיפול בנוער מנותק במגזר הערבי

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/זכויות הילד/8147



5
הועדה לזכויות הילד – 9.3.04

פרוטוקולים/זכויות הילד/8147
ירושלים, כ"ח באדר, תשס"ד
21 במרץ, 2004


הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני

פרוטוקול מס' 48
מישיבת הועדה לזכויות הילד
שהתקיימה ביום ג', טז' באדר התשס"ד, 9.3.04 בשעה 11:00

ס ד ר ה י ו ם

טיפול בנוער מנותק במגזר הערבי
נכחו
חברי הוועדה: היו"ר מיכאל מלכיאור
עזמי בשארה
מוזמנים
תאופיק זחאלקה, מפקח במנהל חברה ונוער, משרד החינוך
טלי יוגב, ע. מנהל אגף תיקון ונוער מנותק, משרד החינוך
אמיר חביב, רכז ניידת עכו, עמותה למען נוער במצבי מצוקה – על"מ
נסר מוחמד, רכז ניידת עכו, עמותה למען נוער במצבי מצוקה – על"מ
סאיב זריק, עובד סוציאלי, אחראי פעילות נוער ומנהל, היחידה לקידום נוער – עיריית נצרת
סלאח אבו ריא, מנהל היח' לקידום נוער – עיריית סחנין
נכד נכד , מח' קידום נוער – עיריית שפרעם
עסאם ג'בארה, מפקח במינהל חברה ונוער, משרד החינוך
שלומית גרוסמן, יועצת חינוכית בפסיכולוגיה יישומית
תלמידים מעכו
יועצת משפטית
עו"ד הלית מגידו
מנהלת הוועדה
רחל סעדה
נרשם על-ידי
חבר המתרגמים בע"מ
היו"ר מיכאל מלכיאור
אנחנו פותחים את הישיבה. אנחנו דנים היום במיוחד בשאלה של נוער מנותק במגזר הערבי. לא בגלל שיש
רק נוער מנותק במגזר הערבי, אלא יש אפיונים מיוחדים למגזרים שונים של נוער במדינת ישראל, ואנחנו חושבים שזה חשוב ללמוד על האפיונים השונים, על הנושאים השונים, ומה אנחנו יכולים לעשות כדי לשפר את המצב. אז אני במיוחד שמח שיש לנו פה נציגות מאוד מכובדת מבי"ס טרה סנטה ביפו, ואני מאוד מבקש שתקשיבו טוב, ולא רק תקשיבו אלא גם תגידו את דעתכם. לא במיוחד על מה שקורה בבית הספר שלכם, אלא מה שאתם מכירים בכלל, ומה אתם חושבים כבני נוער. אתם יותר מסוגלים להבין את הבעיות של בני נוער אחרים. ולכן אני מאוד רוצה שתשמעו את הדברים ותגיבו, ותגידו את עמדותיכם כדי שנוכל ללמוד את הנושא, ולדעת מה לעשות בו.

יש לנו בין היותר מבוגרים מסביב לשולחן נציגים של משרד החינוך, משרד העבודה והרווחה, עמותה למען נוער במצב מצוקה, מהרשויות המקומיות הערביות ואורחים אחרים, ואני חושב שזה מאד חשוב. אני מציע שנתחיל קודם עם משרד החינוך. קודם כל, כשאנחנו מגדירים נוער מנותק, אנחנו מדברים על ילדים ובני נוער שנשרו ממערכות החינוך, ולא נכנסו למערכות תעסוקה אחרת חוץ מלימודים. קודם כל בחינוך. מי מכם רוצה להציג את הדברים?
תאופיק זחאלקה
תופעת הנוער המנותק במגזר הערבי היא רחבה וגדולה ועמוקה. אנחנו מדברים על ממוצע של 18% של מנותקים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
סליחה, כשאתה אומר מנותק, אני קראתי את הנתונים שקיבלנו מהממ"מ. כשאתה אומר 18% - מאיזה גיל?
תאופיק זחאלקה
הנשירה מתחילה במעבר בין חטיבת הביניים לתיכון, בין כיתה ט' לכיתה י'. אני מדבר בעיקר על השלב התיכוני.
היו"ר מיכאל מלכיאור
זאת אומרת, כשאתה אומר 18% זה מתוך התלמידים בתיכון?
תאופיק זחאלקה
זה מתוך העל יסודיים. זה ממוצע. יש הבדל בין כיתה י"ב לכיתה ט'.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני מניח שככל שאתה מתקדם זה הולך ועולה. אני ראיתי במחקר פה שמגיעים לכיתה י"ב, אבל לא בסוף
י"ב. אנחנו מדברים על נשירה של שליש מהתלמידים. כך כתוב פה בנתונים שקיבלנו. אני מסתכל בעמוד הראשון: במערכת החינוך הערבי באים לכיתה י"ב רק כשני שלישים מבני השבע עשרה. כי השתים עשרה אחוז הזה זה מי שנושר כל שנה. אז זה מצטבר. אחרי כמה שנים זה מצטבר לשליש.
תאופיק זחאלקה
זה נכון. במערכת החינוך הערבית באים לכיתה י"ב, וככל שאתה עולה בכיתות אחוז הנשירה יותר גבוה
אז בכיתה י"ב יש להניח שמדובר בשליש נשירה, אבל זה פחות בכיתות הנמוכות. הממוצע מתייצב סביב שבע עשרה וחצי. בסופו של דבר שני שליש גומרים תיכון. אתמול קיבלתי את הזימון. לא נערכתי, ולא קיבלתי את הנתונים המדויקים.

הפעילות שלנו היום נמצאת בעשרים ושתים רשויות מקומיות ערביות. היינו עשרים ושבעה, ירדנו לעשרים ושתיים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
פתרתם את הבעיה בשאר המקומות?
תאופיק זחאלקה
אני אתייחס. לא פתרנו. יש לנו בעיה מאוד רצינית, בעיה בשלטון המקומי. לא תמיד השלטון המקומי
רואה את הצרכים של הנוער המנותק בעדיפות גבוהה, ולכן הראשונים שנפגעים בשיקולים אלה הם בדרך כלל הנוער המנותק. זאת אומרת, החלש פה. למרות שיש קושי תקציבי, הצלחנו לגייס תקציבים. אבל ביוזמת הרשות המקומית נסגרו היחידות, ולא ביזמתנו. השנה הצטרפו לזה שתי רשויות חדשות וחבל .היום אנחנו עובדים בעשרים ושתיים רשויות, ומטפלים בכאלף שש מאות בני נוער. יש סך הכל כ-60 רשויות. אנחנו עובדים בכשליש, ארבעים אחוז מהרשויות המקומיות בתחום הזה. כי יש גם תחומים נוספים. אני לא כולל בדו"ח שלי את האוכלוסייה הערבית בערים המשותפות, שם אני לא מטפל. הם מקבלים שם דרך העירייה, דרך המחוזות, לירושלים יש יחידה. כנ"ל יפו, לוד. זה בוודאות אני יודע שהם מקבלים שירות לא דרכי, אלא דרך חברים שלי במנהל. אנחנו מצליחים לטפל בכאלף שש מאות בטיפול חברתי ובטיפול שירותי השכלה אנחנו מגיעים לממוצע חודשי של אלף שבע מאות חמישים בני נוער.

במגזר הערבי הרשויות המקומיות יכולות לנצל אותנו יותר, הם יכולים לסייע, אבל לצערי הרב, אמנם חלק מהם כן, אבל אני מנוע מלהזכיר שמות, אבל חסרה שם תודעה. אני מעדיף לא להזכיר שמות. מבחינה תקציבית.
היו"ר מיכאל מלכיאור
הסיבה שלא רוצים זה בגלל שזה כרוך בהוצאה?
תאופיק זחאלקה
אם אני מנתח את זה, חלק מהרשויות המקומיות היום נדרשות לתוכנית הבראה. משרד הפנים דורש
את. רוצים לפטר כוח אדם ברשויות המקומיות, אז ראש הרשות מחליט לפטר עובדי נוער. ואז "מבריאים" כאילו את התקציב להיום, אבל גורמים להרס התשתית הפיזית של הרשות מחר. התשתית החברתית.
היו"ר מיכאל מלכיאור
מה עיקר הסיבה לפי הידע שלכם, לנשירה מבתי הספר במגזר הערבי? תן לנו קצת ניתוח, קצת תכנים.
תאופיק זחאלקה
שלוש סיבות עיקריות: סיבה אחת, על רקע הישגים לימודיים נמוכים. זאת אומרת, הילד לא מתקדם
ברמה של הכיתה שלו, ויש פער מצטבר בינו לבין החברים שלו. זו סיבה אחת. סיבה שנייה, הוא לא מקובל ולא נקלט חברתית בתוך חברת התלמידים. וסיבה שלישית, שאמנם הולכת ומצטמצמת, שהורים בגילאים הגבוהים מעודדים ילד בסמוי לפרוש כי הם זקוקים לתמיכתו ולעזרתו. כי היום אין עבודה. אבל במצוקה כלכלית שהיום אנחנו נתונים בה אנחנו רואים משפחות שאין להם תקציב אפילו לסייע לבן, או שמעודדים בסמוי שהילד יעזור לפרנסת המשפחה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אז לגבי הסיבה הראשונה שאמרת, הפערים הלימודיים, מה עושים במערכת החינוך כדי שזה לא יקרה?
תאופיק זחאלקה
אני מופקד על אלה שנפלטו. מה אני עושה? יש לנו תוכנית יפה שקוראים לה תוכנית הילה – השכלת
יסוד לנוער. ואחד היעדים שלנו הוא שילוב הנוער מחדש בתוך כיתת הלימודים. אצלנו
בתחום הזה הוא מקבל למידה פרטנית בהתאם ליכולתו, בהתאם ליכולת ההתקדמות שלו, כאשר אנחנו אומרים שבעוד חודשיים או שנה אפשר להחזיר אותו לכיתת האם, ויש מספר ילדים שמחזירים לכיתת האם, והם משתלבים מחדש בלמידה.
עזמי בשארה
מה אחוז ההצלחה?
תאופיק זחאלקה
אחוז ההצלחה בהשכלה שזה דבר שאפשר למדוד אותו, אנחנו נמצאים בסביבות שישים שבעים אחוז הצלחה. ליעדים שאנחנו הצבנו. יש לנו כמה אופציות . אופציה אחת החזרת ילדים. אופציה שניה, הכשרה מקצועית. בהחזרת ילדים אחוזי ההצלחה הם 10%, ושאר האחוזים – יש הכשרה מקצועית, ויש מסלול קבלת החלטות שהילד נמצא אצל מנהל היחידה לקידום ויכול להגיע לתעודת סיום תיכון, ויכול להגיע לתעודת י' או י"א או י"ב, ויכול להגיע לבגרויות. שם האחוז יותר גבוה, כי זה לא תלוי בהחזרה לכיתת הלמידה שלו.
קריאה
מה המסגרות שאתם מדברים עליהן? בית ספר מקצועי? מה זה בדיוק?
תאופיק זחאלקה
אני אסביר: כשאני אומר לשלב במסגרות קיימות אני מדבר על שילוב בבית ספר תיכון או עיוני שנמצא
בכפר, אני מדבר על שילוב בבית ספר להכשרה מקצועית. זה מבחינה לימודית. אני מדבר על שילוב של חיים נורמטיביים חברתיים בתוך הכפר, אז אני משלב אותו בבית הנוער, במתנ"ס או בפעילות אחרת. או בתנועת נוער. זה המסגרות הקיימות בישוב שאני יכול לשלב אותו. ולזה אני קורא שילוב בתחום הלמידה – אחד, בית, שילוב בתחום ההתנהגות החברתית.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני מוכרח לדעת. כשאתם נכנסים ועושים שותפות עם מועצה מקומית, איך אתם עובדים? איזה אחוז מבני
הנוער אתם באים במגע אתם? איך זה הולך בדיוק? התכנית נשמעת מאוד טובה, אך איך זה הולך, ואיך אפשר להחיל את התוכנית על הרבה יותר ילדים ועל הרבה יותר ילדים.
תאופיק זחאלקה
אנחנו חייבים לפעול אך ורק באמצעות המועצה המקומית, אנחנו צריכים כוח אדם מקומי שיפעל
לאיתור הילדים ברשות המקומית עצמה. הם צריכים להגיע ולומר לנו כאנשי משרד כמה אנחנו יכולים לתת להם מהמשרד, רשימות של מנותקים, אבל הם צריכים לאתר אותם פיזית, לדעת מי זה. הם מגיעים להיקף של כל המנותקים בכפר. אנחנו מעודדים את הרשות להעסיק כוח אדם, כי יש מדד כמה אדם יכול לטפל. אדם יכול לטפל בממוצע ארצי בעשרים נערים. אז בישוב כמו טירה אנחנו מעודדים את ראש הרשות להעסיק חמישה עובדים, כי עובד או שניים לא מספיקים. אם הוא מעסיק את הכוח אדם בעזרתנו, אנחנו רק יכולים לעזור עזרה תקציבית בעלות המשרה, ועזרה בהכשרה, תוכניות לפיתוח סגל כוח אדם לעבוד בתחום. אז הוא יכול להגיע לשבעים עד שמונים אחוז מהיקף הנוער המנותק אצלו ביישוב. ולפעמים אנחנו מצליחים בזה. אבל אם הרשות המקומית תסתפק רק בשני עובדים, וזו הדילמה המוסרית.
עזמי בשארה
מי מממן? תקציב העירייה? זאת אומרת אין לו אינסנטיב. אם אתה תקצה תקנים אנחנו נממן לך חצי
תקן. מהתקציב השוטף של העירייה?

תאופיק זחאלקה מהתקציב של העירייה. אני מדבר ארצי. בתל אביב, כמו נצרת, כמו כל מקום אחר. מנהל חברה במשרד החינוך משתתף בתקציב, אך לא נושא באחריות כוללת לתקציב. הרשות המקומית צריכה לשאת באחריות הכוללת.

לעומת זאת, כל נושא הלמידה וכל נושא ההכשרה המקצועית הם בעלות מאה אחוז על משרד החינוך. במסגרת חוק חינוך חינם. חוץ מהתקנים. כוח אדם משולם על ידי הרשות בעזרה של משרד החינוך
היו"ר מיכאל מלכיאור
מה זה בעזרה של משרד החינוך?
תאופיק זחאלקה
השתתפות תקציבית, נניח שלושים אלף ₪ למשרת אדם. בשנה. כל נושא הלמידה, כל שעות ההוראה,
אנחנו נושאים בעלויות במאה אחוז. הרשות המקומית לא משלמת. במסגרת חוק חינוך חינם. הם מקבלים את כל הסל.
היו"ר מיכאל מלכיאור
יפה. אנחנו נשמע ממישהו אחר שרוצה להשלים ממשרד החינוך, או שבינתיים נסתפק בכך.
עזמי בשארה
אני רוצה לשאול שאלה. היא רטורית אבל יש לה יסוד. האנשים האלה, שזה בין עשרים אחוז לשליש,
מהמחזור של כל תיכון. הם בעצם "חוסכים", בזה שהם נושרים, למשרד החינוך. מספר התלמידים מצומצם יותר. למה שמשרד החינוך לא מקצה את זה בצורה של תקנים של אנשים שיעבדו אתם מחוץ למסגרת בית הספר, אם אנחנו מדברים על מסגרת חינוך חובה? כלומר, בסופו של דבר הגיל הזה הוא במסגרת חוק חינוך חובה, והוא לא נמצא במסגרת. בסופו של דבר, מה שאתם עושים זה חילוף פעילות חינוכית. זו פעילות חינוכית בסופו של דבר. אז למה זה צריך ליפול על המועצה המקומית לממן את התקנים האלה ולא על משרד החינוך? זה כמעט במקום מורים. זה לא מורים בדיוק, זה עובדים סוציאליים, וכו' וכו' ומומחים לכל מיני דברים, אבל זה במקום תקנים של מורים. אני תהיתי. אני יודע שלא תשיב.
תאופיק זחאלקה
יש חוק חינוך, אבל אין חוק טיפול.
יו"ר מיכאל מלכיאור
משרד העבודה.
טלי יוגב
בואו נתחיל שאני רוצה להגיד שממה שכתוב במסמך שקיבלנו עכשיו לעיוננו מצוין רק שירות אחד שמשרד
הרווחה נותן, שיש הרבה דברים נוספים. אז אני רוצה לחלק את זה לשירות בקהילה שניתן ולשירות של טיפול חוץ ביתי.

אם אני מתחילה בשירותים הקהילה, אני אתחיל ואומר שאני שייכת לאגף לנוער, צעירים ושירותי תקון, ואני אנסה לתת את כל הספקטרום של השירותים שהאגף הזה נותן בתחום של נוער מנותק. אנחנו אחראים במסגרת משרד הרווחה על הטיפול בנוער מנותק. בתוך השירותים האלה כלול שירות מבחן לנוער. שאפרט מה כל שירות נותן או במגזר הערבי?

בשירות מבחן לנוער ההפניות לחקירות של המגזר הלא יהודי. אנחנו נפלח את זה באחוזים מתוך כלל השירותים הניתנים. בשירות מבחן לנוער, הפניות לחקירות של השירות זה 16.5% מכלל המופנים לשירות המבחן, שהיה סדר גודל של 21,000 בני נוער בשנת 2003. בני נוער שהופנו לחקירת קציני מבחן לנוער. בכל הארץ. מתוך זה 16.5% זה המגזר הלא יהודי. פחות מהממוצע באוכלוסייה.

לגבי תקני עובדים, שאנחנו ממש צובעים אותם כעובדים במגזר הלא יהודי, אנחנו עומדים על 17.2 של תקני קציני מבחן, ותקציב הפעולה בתחום הזה הוא 16.5.
היו"ר מיכאל מלכיאור
איך אתם יודעים שזה הרבה פחות מהממוצע?
טלי יוגב
את זה תשאל את המשטרה. אנחנו את מי שמגיע חוקרים. או שיש פחות תפיסות, או שפחות פעילות של
המשטרה במגזר הלא יהודי. אבל כל מי שמגיע על פי חוק, כל מי שנעצר, חייב לעבור דרך שירות מבחן נוער. זה לא כמו מבוגרים. פה חייבים. כל נער שמגיע - מגיע אלינו. זה פחות מהשיעור הממוצע באוכלוסייה, תלוי באיזה שנתונים, אבל זה סדר גודל של עשרים – 25%.
היו"ר מיכאל מלכיאור
עם אחוז כזה של נושאים היית מצפה...
נטע יוגב
יכול להיות שהוא לא מגיע לעבירות פליליות.
היו"ר מיכאל מלכיאור
נקווה שזה כך.
נטע יוגב
בתוך הנושא של עבודה בקהילה השירות לשיקום נוער מפעיל שבעה מתקנים ומרכזי יום במגזר הלא יהודי,
זה מתוך שלושים ושלושה פועלים, אז אנחנו מדברים על 21% מכלל הנגזרות שהשירות הזה מפעיל. אני לא כוללת בתוך זה את מסגרות הערים המעורבות, שזה פתוח לכולם, ואנחנו מוציאים אותם מתוך זה.

בנושא טיפול בנוער נפגע סמים. סדר גודל של 20.4%.

המפתנים זה מענה חינוכי טיפולי בתוך הקהילה שהוא לבני נוער שנשרו ממסגרות חינוכיות ולא מוצאים את עצמם בשום מסגרת חינוכית טיפולית אחרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור
כמה ילדים יש בכל מסגרת|?
נטע יוגב
נורא תלוי בגודל של המפתן. זה בין עשרים למאה עשרים. תלוי בגודל היישוב. מפתן תל אביב זה שמונים וחמישה חניכים. דלית אל כרמל נדמה לי זה עשרים ושמונה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני רק אומר שאם יש שבעה מפתנים סך הכל ...
נטע יוגב
יש שלושים ושלושה בפריסה ארצית. מתוך זה שבעה זה במגזר הלא יהודי. לא מדובר על היקף אוכלוסייה
גדול. זה 2,300 בהיקף ארצי , תגזור מתוך זה. זה 384 מכסות. זה ההיקף.

לגבי מרכזי היום, זה פרוייקט חדש שעובד זה שנה וחצי, וזה בעצם נועד לתת מענה לנוער מנותק שממש נמצא בקצה הרצף ואין לו שום מענה אחר בקהילה, כשהקליטה שם היא ממש מעכשיו לעכשיו. זאת אומרת ,נער מגיע, או שחבר היפנה אותו או ששירותי הרווחה היפנו או כי קב"טים היפנו, וקולטים אותו על המקום. אין שום התניות לקבלה. זה ממש פיילוט שרק בחיפה. למשל בחיפה 20%, ואנחנו בעלייה כל הזמן שם במגזר הלא יהודי. נקלטים בני נוער מהמגזר הלא יהודי במרכז הפועל בדלית אל כרמל. בהרצליה ובירושלים פועל חרדי אחד. זה כרגע פיילוט שרץ בארץ.
היו"ר מיכאל מלכיאור
מה אתם עושים עם כלל בני הנוער שנפלט ממסגרות?
נטע יוגב
שירותים ברמה יותר מאסיבית אפשר למצוא בשירות לטיפול בנערות במצוקה, ובשירות לנוער וצעירים, שכל אחד מהם סדרי הגודל של האוכלוסייה בו, כלל האוכלוסייה, בנוער וצעירים זה 15,000, בנערות במצוקה זה 17,000, כשבנערה במצוקה אנחנו מדברים על 27% מהמטופלות בשירות, שייכות למגזר הערבי. וצריך לקחת בחשבון שבנערות השירות מטפל בנערות עד גיל 25 במגזר הלא יהודי, ובמגזר היהודי זה רק עד גיל 21. אז יש טווח של עוד ארבע שנים. עוד מורטוריום במגזר הלא יהודי.
גם במסגרת התקנים בשירותים האלה
בנערה במצוקה 20% מהתקנים זה למגזר הלא יהודי. ובנוער וצעירים זה 15%. שם באמת זה פחות.

עוד דבר בקהילה זה נפגעי סמים. גם פה אנחנו מדברים על סדרי גודל של 20%. גם בתקנים וגם בתקציבי פעולה ברשויות המקומיות. אני רק רוצה לציין ולהבדיל ממה שנאמר פה ממשרד החינוך, משרד הרווחה כן נותן תקנים ברשויות המקומיות, כשהרשות המקומית צריכה להשלים 25%. אבל עלות תקן זה עובד סוציאלי.

יש את העובדים הסוציאליים, יש את תקציבי הפעולה שנמצאים לטובת העניין, ויש את הפרוייקטים הגדולים דוגמת מרכזי היום.
היו"ר מיכאל מלכיאור
רציתי לשאול אותך ואת משרד החינוך במשותף. אני רואה את עיקר הבעיה: מגיע איזה שלב של מצוקה, שאנשים מתדרדרים לפשע, סמים או כל מיני דברים אחרים, ואז מטפלים. אבל יש אוכלוסייה מאוד גדולה שנושרת, מכל הסיבות ששמענו לפני כן, ושלא מתדרדרים. אולי בעתיד כן, אבל בינתיים סתם מסתובבים נוער, צעירים בני חמש עשרה, שש עשרה, שבע עשרה, שאין להם מה לעשות בחיים. מה עושים?
נטע יוגב
פה אני חושבת שהמנדט של אלה שלא מתדרדרים ואין להם מה לעשות הוא יותר של משרד החינוך
מאשר של משרד הרווחה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
ברגע שהם עזבו את המערכת ניפקע המנדט של משרד החינוך.
תאופיק זחאלקה
עיקר הפעולה שלנו היא פעולת מנע. אותם נערים שנשרו מבית הספר ומסתובבים, עיקר הפעילות שלנו
היא עם הנוער הזה. אז אנחנו לוקחים אותו לפני שיתדרדר. לפני שיגיע אליה. אנחנו צריכים לתת לו את הטיפול.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אבל אתם מגיעים לקבוצה יחסית קטנה.
תאופיק זחאלקה
אלה היכולות שלנו.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אבל נראה לי שפה עיקר הבעיה וזה נופל בין הכיסאות. אולי נשמע מהרשויות המקומיות מה
עושים, כי זה מספרים אדירים של תלמידים. אולי נשמע אחר כך גם את הבני נוער מה אתם חושבים על העניין הזה.
סלאח אבו ריא
מנהל היחידה לקידום נוער מסכנין. ניתן לציין שמצב הנשירה אצלנו בסכנין מגיע ל25%- משלוש השכבות,
מי' – י"א ואח"כ עד י"ב. מצב הנשירה מאוד מתסכל ומדכא. אנחנו מנסים כל הזמן ללחוץ על משרד החינוך לקבל יותר נערים, ויש גם המגבלה של התקציבים של משרד החינוך גם מקצה מלכתחילה.

לנערים אין מה לעשות. מערכת בית הספר מנשירה את הנערים. כך אני מציין ודוגל בזה, שהיא "מנשירה" את הנערים,
היו"ר מיכאל מלכיאור
מה זאת אומרת היא מנשירה?
סלאח אבו ריא
חוק חינוך חינם שהתלמידים צריכים ללמוד עד כיתה י'. אז אני לא מסתכל רק על הנשירה הגלויה, אלא יש
גם הנשירה הסמויה, מתחילת השנה, לאחר חודש חודשיים, מתחילים להנשיר את התלמידים שמתנהגים בצורה לא טובה, לא נאותה. על כל בעיה שלא מגיעה למורה הוא מנשיר אותו לשבוע שבועיים. זה נשירה סמויה. איפה הנער הולך? הוא משוטט ברחובות, הוא פוגש את הנערים...
עזמי בשארה
רשמית כאילו זה עונש.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני חושב עכשיו שיש חוק שזה אסור, לא? קיבלנו בכנסת הקודמת.
תאופיק זחאלקה
יכול להיות בדרך לא רסמית הוא יוצא לחופשה.
סלאח אבו ריא
אנחנו מקבלים את הנערים, מנסים להגיע אליהם לבתים , ומשכנעים גם את ההורים. יש גם תופעה
מאוד קשה שההורים מנשירים את הנערים על מנת שיספקו פרנסה בתקופה המאוד קשה עכשיו. הם משתמשים בנערים ומנצלים אותם שישתתפו במימון הלימודים. יש תלמידים שבאים אלינו לקידום נוער, ואתה רואה שהוא יודע לכתוב ויודע לקרוא, אם הוא נמצא בבית ספר הוא יכול לתפקד ולהגיע לבגרויות ולהישגים. אבל יש גם כל מיני דברים מסביב שמשפיעים על הנער להישאר.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אם מותר לי להבין ממך, אתה אומר יותר ממה שנוער נושר, המערכת "מנשירה". זהו אבחנה?
סלאח אבו ריא
העניין של המורים. היום לא סובלים את בעיית התלמידים. כל מיני לחצים שהם נמצאים בהם. לא
יכולים להגיע עד סוף החודש, לא משולמות להם משכורות. מורה מגיע לכיתה מאוכזב מתוסכל, חסר מוטיבציה, וכל העונש וכל הסבל הוא מופנה כלפי הנערים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אנחנו רוצים לשמוע מכם: מה אתם חושבים, האם זה קשה בני נוער להישאר במערכת בתי הספר? תדברו כללית, לאו דווקא על ביה"ס שלכם.
תלמידה
תלוי במצב. תלוי במצב הכלכלי של הנער עצמו. אם המצב הכלכלי בבית לא כל כך טוב, אין פרנסה ואין
כלום, אז מה הוא עושה? הוא יישאר וילמד? הוא ינשור מבית הספר. ילך לעבוד.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אבל רוב הנושאים מבתי הספר לא הולכים לעבוד לפי הנתונים שיש לנו.
עזמי בשארה
אתם מכירים מהדור שלכם ביפו הרבה שלא הולכים לעבוד ולא ללמוד?
תלמידים
הרבה כן.
היו"ר מיכאל מלכיאור
ומה הם עושים הנוער, החברה שלכם שככה המצב? אלו שלא עובדים. אני לא מדבר על מי שעובד. ספרו קצת.
תלמידה
הם מסתובבים ברחובות פוגשים כנופיות.
היו"ר מיכאל מלכיאור
ואיך אתם חושבים שאפשר להביא לכך שהצעירים האלו או ירצו לחזור או שלא יעזבו את בתי הספר? מה
הנקודה הכי חשובה?
תלמיד
הכל תלוי במצב הכלכלי. אם אין כסף, אין להורים איך לשלם לבית ספר.
היו"ר מיכאל מלכיאור
טוב, זה אולי בבית הספר שלכם בתשלום. אבל רוב בתי הספר הם לא בתשלום. מה מביא את הנוער לעזוב
את המערכת? זה קורה בכל החוגים . גם אצלי בבית היו כמה בני נוער שעזבו את המערכת. יש הרבה סיבות למה הילדים עוזבים את בית הספר. אבל מה אתם חושבים שהכי חשוב לעשות
תלמיד
(מוחמד) אני חושב שצריך ליישם חוק שאומר שמגיע…….
היו"ר מיכאל מלכיאור
אתה חושב שהנוער מודע לכך שיש רק עשר שנות לימוד חובה, ולכן הוא נושר? הוא נושר גם בלי זה. אני
לא יודע אם זה משחק אצלו תפקיד. זה בוודאי חשוב להרחיב את החינוך חובה לאחת עשרה או שתים עשרה שנה. זה אני מסכים אתך. אבל אתה חושב שזה מה שאכפת לילד שעוזב?
תלמיד
מצד שני גם הלחץ. גם מצד משרד החינוך, וגם מצד ההורים. אפשר לזמן אותם
היו"ר מיכאל מלכיאור
אם יש חוק אפשר יותר בקלות להפעיל לחץ על הגורמים.
תלמיד
בחברה הערבית יש לך כל מיני גורמים. לרוב יש את המצב הכלכלי, ויש את הלחץ החברתי, וגם שבהיותו
ערבי יותר קשה למצוא עבודה. זאת אומרת החיים קשים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
זאת אומרת אתם מרגישים שיש לחץ חברתי? שוב, אני לא מדבר על בית הספר שלכם. יש לחץ חברתי לעזוב את בתי הספר?
תלמיד
במיוחד עכשיו כן. עכשיו יותר קשה.
תלמיד
מצד החברים גם.
היו"ר מיכאל מלכיאור
למה, החברים עזבו אז גם אתה רוצה לעזוב?
תלמיד
זה משפיע גם עלינו.
תלמידה
אני חושב שהוא צדק שאמר מסגרת הבית ספר בצורה מסוימת מנשירה את התלמידים. כי נגיד כשתלמיד
עושה משהו לא טוב אז היא מנשירה אותו לשבוע או לשבועיים, אז זה גם משפיע.
תלמיד
כשלמורה אין מוטיבציה ללמד. הוא יודע שלא יקבל את השכר שלו בסוף החודש.
היו"ר מיכאל מלכיאור
וזה משפיע גם עליכם שיש הרבה בחוץ שלא לומדים או שזה לא נוגע לכם? תודה רבה.
נכד נכד
מחלקת קידום נוער בעירית שפרעם. אני שייך למחוז הצפון. אנחנו מקבלים את הפירורים של התקציב,
תמיד נשארים בצד. במדינה בכלל. לכן אין הגדרה בתקציב מה זה קידום נוער. אין מעמד משפטי, חוקי, במקרה אני גם משפטן, מה זה עובד עם נוער. כמו עובד סוציאלי. כמו מורה. כמו כל אדם אחר. אין הגדרה לתפקיד. יבוא הבחור הזה, מדריך בקידום נוער, יכול להיות שסיים מדעי המדינה, יכול להיות שסיים מורשת ישראל או מלימודי אסלם, ועוסק בקידום נוער. אין הגדרה בתפקיד מה זה קידום נוער.

עכשיו יש לעובדים השתלמויות ויש כמה מחלקות בבית ברל. אבל בסך הכל אין הגדרת
תפקיד בחוק מה זה קידום נוער. אין הגדרת מקצוע. וגם אם תסתכל בתקציב המדינה,
אין לך סעיף צבוע. ממש זה שייך לקידום נוער. אם אני לא טועה, מרבית החברים שלנו שעוסקים בקידום נוער או במסגרת הפורמלית הארצית, לא המקומית, הוא על תקן של מורשת או שלח או משהו. אז יש לך כל הזמן סידורים פה ושם להחזיק אנשים לעבוד. אין הגדרה.

הדבר השני – נשירה סמויה. לפי החוק שלנו מדברים על לטפל בגיל 15 – 18. אבל יש לך אלפים של נושרים. כמה אנחנו יכולים לקבל? בסך הכל במדינת ישראל מקבלים לדעתי, אם אינני טועה, כארבעת אלפים נערים מנותקים במדינת ישראל, מסך הכל. אם תחקור את זה תגיע לעשרים אלף אם לא יותר. רק תיקח דוגמה את הנגב, כמה נערים ואני מדבר על בנים ובנות, כמה מסתובבים בנגב. בסך הכל יש לך מנדט לטפל בקושי בכמה מאות או אלפים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני חושב שהמספרים עוד יותר גדולים.
נכד נכד
אני חושב עוד יותר. מר תאופיק זחאלקה יכול לתת מספרים כמה מטופלים בנוער במגזר הערבי כמה
רשומים ביחידות לקידום נוער. מסך הכל המנותקים,
תאופיק זחאלקה
בוא נתקן דבר אחד. הגדרת תפקיד ישנה, וישנה חוברת אחת שחוברה ע"י משרד החינוך ונציגי
השלטון המקומי ונקראת חוברת להגדרת תפקידים, ונמצאת בכל רשות. אז יש הגדרת תפקיד.

אנחנו מעדיפים שמי שעוסק בבעיות נוער בכלל בקהילה בישוב צריך להיות מועדף בן יישוב. ולכן כשאין עובד סוציאלי אז מתחילה פשרה. בוגר מדעי ההתנהגות. אף פעם אנחנו לא מגיעים למתמטיקה או היסטוריה כי יש לנו במגזר הערבי עודף משכילים. יש לנו אבטלה של משכילים. ואתה יודע שישנו קורס שנקרא קורס אוריינטציה שכל עובד חדש עובר אותו למשך חודש וחצי אינטנסיבי, כי באקדמיה רק בתקופה האחרונה, בבית ברל ובאורנים, יש מגמה לקידום נוער. קודם לא היה דבר כזה. אז הכשרנו אותם במשך חודש וחצי והוא מקבל אנחנו קוראים לזה "פיתוח סגל".

אתה צודק. ארבעת אלפים מטופלים במסגרת קהילה. ארבעת אלפים ילדים שנהנים מחוק חינוך חינם. מתוכם יש שש מאות ארבעים ערבים, לא כולל מזרח ירושלים, לא כולל ערים משותפות. ובכלל, בארץ אנחנו מוגבלים בארבעת אלפים, כי זו מסגרת תקציב ארצית שאנחנו מוגבלים בה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
על כמה אנחנו מדברים? בכל שנתון?
תאופיק זחאלקה
תאמין לי שאני לא רוצה לתת לך מספר לא מדויק.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אפשר לעשות חשבון גס. כמה תלמידים יש בסך הכל בישראל? שני מיליון?
תאופיק זחאלקה
אני מעריך ששלושים אלף זה השנתון. או יותר. אני מדבר על שנתון ערבי. אני מעריך. ברשותך, אני לא
רוצה להיכנס לזה, זה לא מדויק ולא פייר שאני אכנס למספרים.
נכד נכד
עכשיו אנחנו נתקלים בבעיות שלפי החוק אנחנו חוק חינוך חובה, אנחנו מקבלים נוער מגיל 15 – 17 לטפל
בו. אבל לפעמים מגיעים אליך נערים מגיל 13. אסור לך לקבל מבחינת החוק, כי חוק חינוך חובה חל עליהם. הכוונה שלי, אם הוא נשר מבית ספר, אתה יכול לקבל אותו ליחידה לקידום נוער ולטפל בו. אבל מתחת לגיל 15 אתה לא יכול לקבל אותו כל עוד אין פטור ממנהל משרד החינוך במחוז שלך. זה תהליך שעובד עם קב"טים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
זה לא מבחינת החוק. זה מישהו תיקן שאסור לך לטפל?
תאופיק זחאלקה
בוא נסביר את זה ככה: אתה כעובד קידום נוער יש לך שתי הגדרות. אחת נוער מנותק שאינו לומד, ויש
הגדרה אחרת נוער בסיכון. וכל מה שהזכרת כאן – נשירה סמויה, בעיות חברתיות התנהגותיות, הילד מבקר רק פעם אחת בשבוע בבית ספר וארבעה ימים הוא משוטט – לזה יש לך לגיטימציה לטפל בו. אבל אתה מנוע מלתת לו שירותי השכלה. ופה צריך להסביר. יש סל תלמיד. ברשות המקומית הוא נרשם כתלמיד תיכון. הוא מקבל תקציב לרשות. הילד הזה משוטט ברחוב, הוא בכלל לא מבקר, אבל הוא עדיין רשום שם. אתה לא יכול לתת לו עוד פעם תקציב. הוא לא יכול לקבל פעמיים.
נכד נכד
זו הנקודה השלישית שרציתי לדבר עליה. כפל רישום. למה אנחנו מנועים מלטפל בו. גם אם אתה מקבל
אישור מהקב"ט המקומי זה תהליך ביורוקרטי, עד שתקבל את הפטור נגמרת השנה, והנער עוד מסתובב. ומה אפשר לעשות? נער או נערה בגיל שלוש עשרה וחצי מסתובב חצי שנה או יותר, לא מקבל שום טיפול, שום מגע עם עובד קידום נוער או יועץ - מה אפשר לעשות אתם? אתה מנוע במגבלות החוק מלטפל בו, והוא מסתובב. הבית ספר לא מוכן. הקב"ט עצמו נכשל בתפקידו ואני לא צריך לפתוח עכשיו חזית אחרת על הקב"טים עצמם. אבל עד שמגיע הזמן הזה אז איפה הנער מסתובב? למה נחשף הנער בין גיל 13 עד גיל 15? נחשף לכל הבעיות החברתיות של סמים ועוד דברים. אז מה אפשר לעשות פה?

ועוד יותר גרוע מזה, שמנהלי בתי הספר עצמם משאירים את הרישום שלהם שם, בתוך בית הספר, כי הוא מקבל הקצבה. אני נתקל לפעמים בהרבה מהעבודות שלנו שאני הולך, קורע את התלמיד מבית הספר ועד שאני שולח לקבל אישור – והוא נשאר ברישום של בית הספר, כי הוא מקבל סל תלמיד.
היו"ר מיכאל מלכיאור
זה נושא שאני חושב שהעלית פה בעיה שאפשר לפתור אותה.
סאיב זריק
אחת הבעיות הרציניות שנערים עוזבים בכיתה י' בתחילת השליש את בית הספר, באים בסוף י'
מקבלים תעודת עשר שנות לימוד וכל הזמן הוא מסתובב. למה? כי זה העסקה. הוא מפריע בכיתה, הוא יוצא מתחום הכיתה, לא מפריע, המנהל מקבל את התקציב עבורו. ואז הוא הופך להיות טרף קל מאוד לכל העבריינים וחבורות הרחוב באותו מקום, ולעט לאט הוא מגויס למערכת העבריינית.
נ כד נכד
אני אתן לך עוד סיבות לנשירה: 45% עזבו בגלל קשיים לימודיים. 38% עזבו בגלל בעיות משמעת.
15% עזבו בגלל בעיות חברתיות, 10% בעיות כי צריך לצאת לעבודה. המשתנים תלויים
ביחד.

אתן לך עוד דבר, רמת ההשכלה. כיתת לימוד אחרונה במגזר היהודי ובמגזר הערבי. עד
כיתה ז במגזר היהודי 7% נשרו, כיתת לימוד אחרונה במגזר הערבי – 18%.
היו"ר מיכאל מלכיאור
18% עד כיתה ז'?
נכד נכד
כן. זה נתון מתוך משרד החינוך. רמת ההשכלה: כיתת לימוד אחרונה. עד כיתה ז- מגזר יהודי 7%,
ומגזר ערבי – 18%.

כל התחלואות של משרד החינוך והבעיות שלהם מתחילות ביסודי. כי ילד ביסודי לא
יודע קרוא וכתוב .
היו"ר מיכאל מלכיאור
לא יכול להיות ש-6% מהתלמידים עוזבים בכיתה ו' וכיתה ז/ זה לא מתקבל על הדעת. עד כיתה י' במגזר
היהודי – עד כיתה י"ב זה 10% סך הכל. אז לא יכול להיות שמתוך ה10%- רובם עוזבים בכיתה ו'. זה לא יכול להיות.
נכד נכד
זה המסמך מהוועדה. אתה יכול להסתכל. כי אני קיבלתי מסמך מתוך משרד החינוך. תסתכל ותראה את כל הנתונים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני קורא מאוד נתונים, ויש כאן נתונים שלא מתקבלים על הדעת. זה לא מסתדר עם הנתונים
האחרים שקיבלנו פה. יש פה איזו טעות. אני לא יודע איפה הטעות, אבל יש פה איזו טעות.
נכד נכד
כיתה ח' ט' במגזר היהודי – 95% ובמגזר הערבי – 61%.
היו"ר מיכאל מלכיאור
רגע, 95 מה?
נכד נכד
כיתת לימודים אחרונה, שנכשלו כבר. מהסך כל הנכשלים, המנותקים.
עזמי בשארה
הוא אומר ש95%- מבין הנכשלים כבר נשרו במעבר. זה הגיוני יותר.
נכד נכד
אני אמרתי כיתת לימודים אחרונה. מהנושרים עצמם. כיתה ח' ט' אמרתי 95%, 60% מזה ערבים. אני מציע
שתעבור על זה במסמך שלך. אני אסיים בתקציב הטיפול בנוער מנותק בשנת 2003. אתן דוגמא: הממוצע לקידום נוער 15,000 ₪ בשנה, בממוצע נער בכלא אופק – 100,000 ₪ לשנה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
זה אנחנו יודעים. זה עולה יותר. אני רוצה להגיד שהבתי כלא פה, וגם מה שבונים עכשיו – יופי של דבר.
רק שהבעיה שיגיעו יותר ויותר לבתי כלא במקום לטפל בזה בבתי ספר.
נכד נכד
הבעיה כאן איך להתמודד עם זה בעתיד. אנחנו כבר הגענו למצב הזה, ויש מקום בוועדה מה עושים הלאה. כי כל שנה יש מלחמות ותאופיק יעיד על זה, מה עושים הלאה. לפני פתיחת שנת הלימודים יש מלחמה לא לקצץ מתקציב קידום נוער, ממש מלחמת עולם. תצאו לעיתונות, תצאו לבית משפט. אנחנו הודענו לפני שלוש שנים לבג"צ, עשינו בג"צ עם האגודה לזכויות האזרח, פתחנו כמה יחידות במגזר הערבי, דחפנו עד שהגענו לבג"צ לפתוח יחידות במגזר הערבי.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני מודה לך. אני רוצה להגיע לכמה המלצות.
מוחמד נאסר
עובד באחד הפרוייקטים של עמותת על"מ, שנקרא הפוך על הפוך בעכו, עזרה וייעוץ לבני נוער. עם כל
הכבוד לנתונים הכתובים ששמענו עכשיו, הנתונים הכתובים והסטטיסטיקות למיניהם, מי שלא מכיר את השטח, לעולם אין לו הנתונים הנכונים. אם יש פה עוד איזה נתון של נשירה של 12% - בשטח יש יותר. יש אנשים שלא מגיעים לשום מסגרת, ויש אנשים שלא מגיעים לקידום נוער. יש נערים שלא מגיעים לנוער וצעירים, יש בני נוער שלא מגיעים לאף אחד ואין מי שיטפל בהם, ואין מי שיטפל בהם.

אני גם עובד בשכונות, וגם בפרוייקט של רכב ילדי הלילה, שיוצא כל יום משמונה בערב
ועד שעות הלילה המאוחרות, אנחנו נפגשים עם בני נוער שלא יודעים כלום על המסגרות הקיימות. ותמיד אפשר למצוא את האשמים. אשמים לא חסר. ויש הרבה מערכות והרבה מסגרות שבעיני, מההכרות שלי בשטח, כי אני עובד בשטח, שבגדול קרסו. אבל עם כל זאת, מנסים כל הזמן ליפות את הדברים.

אני רציתי לחזק את הסיפור של הנשירה. הנשירה לא מתחילה בקטע של לעשות. תלמיד נשלח אותו הביתה לשבוע ימים. היום כל בית ספר, ואני לוקח לדוגמא את בית ספר אורט בעכו, וחבל שבית ספר טרה סנטה לא הצליחו להגיע לפה עוד בתי ספר אחרים. כי בית ספר טרה סנטה לא יכול להיות דוגמא. היום בתי ספר הגיעו למצב שלכל ההנהלה, לכל המורים, לכל האחראים ולכל היועצים אין מוטיבציה, אין רצון להיות שם. הם באים אך ורק כדי לקבל את המשכורת בראשון בחודש. ואני אחד שמסתובב בתוך בית הספר ומעביר סדנאות שם, ונמצא כמעט על בסיס יומיומי. מה שמתרחש בבית הספר זה קטסטרופלי. האלימות היא בתוך בית הספר. השימוש בסמים הוא בתוך בית הספר. וילד שלא ממושמע, לדוגמא, החליטו בבית ספר בעכו שמי שלא מגיע בשמונה נשאר מחוץ לגדר. יש הרבה ילדים שמגיעים בשמונה ועשרה, נשארים מחוץ לגדר. לאן הם הולכים? איזו אלטרנטיבה יש להם? הבית ספר חשב שיהיה לו שקט בפנים, אבל לא חשב צעד אחד קדימה, מה יקרה עם הילד שעומד בחוץ, שבאיזה שהוא שלב יגיע לתזכיר מבחן, לעבודה של תזכיר מבחן זה לנסות לבדוק מה המצב של הילד. אם הילד לא עומד בקריטריונים או בציפיות שאני קובע לו, אז המקום שלו הוא מאחורי סורג ובריח.
טלי יוגב
בית משפט קובע.
מוחמד נאסר
או. קיי. בית משפט קובע. בית משפט מעביר לקצין מבחן שצריך לעשות את העבודה שלו. והסוף הוא שאם הנער לא
עומד בציפיות האלה, המקום שלו לא בבית ספר ולא בשום מקום אחר.
ועוד דבר נוסף
בשנה שעברה הייתי במסיבת סיום בית ספר לכיתה י"ב. ומחלקים תעודות גמר בי"ב לתלמידים ששנתיים לא היו בבית הספר. הדבר הכי מעציב, הכי מצער וכואב. שלושים וחמישה תלמידים שהגיעו לקבלת תעודת בגרות, מהם 12 תלמידים ששנתיים לא היו בכיתה, לא היו בבית ספר, ופתאום מגיעים אם הגלימה והכובע ונותנים להם תעודה. כיתה י"ב לא יודע לכתוב, לא יודע לקרוא.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני רוצה עוד פעם להבין את הסיפור הזה עם בית הספר. עוד פעם הסיפור מהתחלה. אנחנו הולכים לאט פה.
מוחמד נאסר
מסיבת חלוקת תעודות, בגרויות, לתלמידים שסיימו י"ב. 12 תלמידים לא היו בבית ספר שנתיים, והגיעו
לתעודה שסיימו תיכון. ועשו להם את זה במסיבה מפוארת וכו' וכו', וההורים יושבים עם הגלימה ועם הכובע. בן אדם שהגיע לגיל כזה ולא יודע לכתוב ולקרוא, אפילו שפת האם שלו. הוא סיים. לאן הוא ילך? מה הוא יעשה?

עוד נקודה אחת רציתי להוסיף. את חוק לימוד חובה – החוק הזה קרס, ואני לא יודע , עד היום משתמשים בחוק הזה. ילדים בגיל 14 ושלוש עשרה מסתובבים ברחובות. מגיעים לכיתה, מגיעים לבית ספר, קוראים את השם שלהם בתוך הכיתה, כן המורה, אני פה, חמש דקות הוא מחוץ לבית ספר, וזה ממשיך הלאה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני חושב שיותר קרס, גם זה לא קורה. לא באים גם לרשום ולא קורה שום דבר.
מוחמד נאסר
נושא הסמים, והידרדרות לעולם הפשע – היום ילדים בגיל אחד עשרה, ריבונו של עולם, משתמשים בסמים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
הנתונים שקיבלנו פה, אני לא יודע אם אתם יכולים להסביר את זה, אבל לפי הנתונים זה הולך ומשתפר משנה לשנה.
תאופיק זחאלקה
אני חייב הערה: אלף, אנחנו לא עוסקים במערכת החינוך הפורמלית. אני לא מופקד על מערכת החינוך,
אבל גורמים עוול למערכת הערבית. לפי מה שאמרת, ואני מכבד את מה שאמרת, זה משליך לא טוב על כל המערכת. אני לא יודע, אני לא מומחה לעכו, ויכול להיות שאתה מדבר על מה שאתה יודע. אבל להשליך מזה על כל המערכת הערבית, אתה עושה לה עוול. להשליך על כל המערכת שהיא כל כך גרועה ונותנים תעודות זה אפילו לא מוכח. נראה לי שהנושא הזה צריך בדיקה.

מוחמד נאסר; אני לקחתי דוגמא את עכו. לא רוצים לרשום שיש פיגור.
תאופיק זחאלקה
אני לא אומר שאתה לא צודק, אבל כשאין פה נציג של המערכת הפורמלית אין מי שיגיב.
מוחמד נאסר
אני יודע שיש עוד ניתוח בנשירה. הנשירה הזו זה ממוצע. יש מוקדי נשירה. בטייבה, כמעט אחוז שולי
של נשירה, בכפר קרע אין נשירה, בג'ת אין נשירה. אבל לעומת זה בנגב, ובקרב האוכלוסייה הבדווית שאין לה אף נציג כאן, שם עיקר הנשירה. בטייבה טוענים שאין להם נשירה. לא הצליחו להגיע לשלושים ילד. יש תהליך של צמצום הנשירה בכלל במגזר הערבי, ויש יישובים שיצאו מזה. בערים המעורבות אחוזי הנשירה הכי נמוכים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אבל לפי הנתונים פה, יש ירידה דרסטית באחוז הנשירה. אנחנו הזמנו ממשרד החינוך אבל לא באו
עכשיו. אנחנו מבינים. אבל גם אם יש דוגמאות כאלה חשוב לדעת אותן, גם אם זה לא משליך על כלל החינוך, כי זו תופעה מאוד מאוד חמורה. אני חושב שהנשירה המוסווית, אם אנחנו אומרים על שליש, אז שליש עד כיתה י"ב זו הנשירה הפורמלית, הגלויה. זה אומר שאם אנחנו מדברים על אלה שבאים מדי פעם או עדיין רשומים, זה בוודאי מגדיל מאוד את המספר הזה.
תאופיק זחאלקה
הנשירה הסמויה במגזר היא תופעה מדאיגה מאוד.
מוחמד נאסר
זה השלב לפני הניתוק. ויש ילדים שאלוהים נתן להם משפחה טובה שהחזיקה אותם עד י"ב, תגמור תיכון, לפחות שתהיה לך תעודה של גמר תיכון. אבל יש משפחות שלא יכולות להתמודד, והבן נושא.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אני רוצה להגיע לשלב של לעשות כמה סיכומים. אנחנו נעבור גם בשותפות עם וועדת החינוך בעניין הזה.
סאיב זריק
אני עובד סוציאלי, מנהל היחידה לקידום נוער בעיריית נצרת. כל מה שנאמר כאן, זה פחות או יותר
מה שמדאיג אותנו, וזה תמיד השיח המקצועי שנמצא אצלנו, כשדנים בדברים מקצועיים. אני מסכים לכל הדברים שנאמרו כאן.

יש לי להוסיף פריט קטן מאוד חשוב – זה המכללות הפרטיות, שמקבלות סמל ממשרד החינוך. שיש מתוכן כאלה ארבע או חמש בנצרת. אני אביא דוגמאות של מכללות, שהן משכנעות בני נוער שנשרו ממערכת בית ספרית בכיתה י/, בוא, תשלם תשעת אלפים ₪, בסוף השנה אתה תקבל תעודת כיתה י"ב. מתחילת השנה עד סוף השנה מה עושה הילד? שום דבר. אני מדבר על מכללות פרטיות. מכללה כמו המכללה המשותפת בנצרת, ויש לה סמל של משרד החינוך. תלמידים שאני מאתר אותם מעבודת הריצ'ינג אוט שלנו בשכונות, אני מוצא נערים נושרים בשעה אחת עשרה שתים עשרה, מה אתה עושה? אני מחוץ לבית ספר. אני מדובב אותו, משוחח אתו, מביא אותו ליחידה לקידום נוער. אני שולח את המסמך הרשמי למנהלן שלנו, ואז הוא אומר לי, הוא רשום במכללה המשותפת כתלמיד. אז אין לך מה לעבוד אתו. אתה לא יכול לתת לו סל שירותים שלנו, סל לימודים כמובן. ואז אני מברר עם הילד, והוא אומר לי: כן, אני נרשמתי, שילמתי שמונה אלף שקל, אני עובד.
עזמי בשארה
משלמים סכומים כאלה?
סאיב זריק
משלמים. הם מונשרים ממערכת בית הספר, הם בבעיית לימוד או בעיית משמעת. בדרך כלל ההורים
לא מקבלים את הבעיה של ההנשרה של הבן שלהם מבית הספר. הם עושים את כל המאמצים. כמובן, יש לנו מפתן בנצרת, שהוא גם אזורי, לא רק בנצרת, יש לנו את עמל, לעמל אין סמל מוסד חינוכי, וזו אחת הבעיות. מי שנרשם בעמל יכול לקבל סל ללימודים, מי שנמצא במכללה משותפת לא יכול לקבל את הסל. הכל הפוך פה, וזו בעיה מאוד רצינית.

ההורים רוצים שהבן שלהם יקבל תעודת לימוד, תעודת בוגר שתים עשרה שנות לימוד. ואז עושים את כל המאמצים. הולכים לשם ומשלמים בהתחלה אלף שקל, אלף מאתיים שקל, בסוף מתחילים להגיד להם: הוא צריך גם את זה וגם את זה ובסוף הוא משלם שמונת אלפים שקלים, לא ילמד שום דבר, יישאר קורא בקושי משפט משפט וחצי, ועם תעודת שתים עשרה שנות לימוד. זה חוסם בפני. אני כקידום נוער לא יכול לתת לו את סל השירותים.

אני רוצה לציין עוד דבר אחד שעדיין לא הוזכר בצורה מאוד חזקה. עובד קידום נוער לא רק מלמד, הוא גם מטפל. מי שנושר ממערכת בית ספרית, לא במקרה נשר מבית הספר. הוא זקוק לטיפול, וטיפול יסודי. בתחום ההתנהגות, בתחום המשפחה, ובתחום הפסיכולוגי. ואנחנו בקידום נוער נותנים את הטיפול הזה, בצורה חריפה. מקבלים לזה גם הנחיות והכוונות, ההכוונות מאוד מקצועיות, כדי שיהיה אצלנו בסיס שאנחנו לא קבלן של שיעורי עזר.

אלו הדברים שרציתי להגיד. כמובן, אני לא רוצה להיכנס לתחושת האפליה. כמו שעובדים בעל"מ. היה לנו סניף שנה וחצי ואחר כך נסגר, אני הייתי מנהל של הפוך על הפוך בנצרת.
היו"ר מיכאל מלכיאור
למה סגרתם את זה?

סאיב זריק; זה היה בשנת 91 בתחילת דרכה של על"מ. אבל בסוף, מחמת תקציב זה נסגר. דווקא באותה תקופה חיברתי
עשר חבורות רחוב בשכונות הכי קשות בנצרת, תחת כותרת גג אחת, ועד שהצליח להביא תפוקה חיובית הכל התמוטט כספית וכלכלית. לפחות שתהיה לנו הניידת שמסתובבת בלילה ויוצרת קשר עם בני נוער שמרגישים בשוליים ויש להם ניכור מאוד קשה ממסדי וחברתי, והם יכולים לעבוד אתנו.
אמיר חביב
אני עובד סוציאלי, מנהל היחידה בכפר עאבלין, ובעבר ריכזתי את ניידת הרחוב של עמותת על"מ בירושלים.
אני מאוד מברך על קיום דיון כזה סביב סוגיית הנוער המנותק, אבל ישר קפצנו
לנתונים... אני רק רוצה לחדד דבר אחד: אין לנו נוער עבריין, אין לנו נוער מנותק, יש לנו סביבה שהפכה אותו לעבריין, וסביבה שהפכה אותו למנותק.

אם יושבים פה נציגים של הרווחה, ונציגים של מנהל חברה ונוער, קידום נוער, אני אקח לדוגמא את הכפר שלי. אנחנו מדברים על 11% מתוך היישוב שלנו שהם בגילאי 13 עד 18 נניח, עוד קצת של קידום נוער. שבעים אחוז שמונים אחוז מהם אוכלוסייה של קידום נוער, במידה והם נושרים. ואני מדבר על לשכת הרווחה, שאמורה לטפל גם בהם. אני רוצה לעשות שותפות של קידום נוער. במקרה אני עובד סוציאלי, אבל אני לא אמור להיות העובד הסוציאלי שלהם. אמורים להיות העובדים הסוציאלים שלהם. אני במקרה עובד סוציאלי, ועמיתי עובד סוציאלי. ואז נוצר הקשר. אבל אני מחפש את השותפים שלי מהרווחה, ואני לא מוצא אותם. אני הולך ללשכה, אני לא מוצא עובד נוער. אני לא מוצא עובדת נערות במצוקה, אני לא מוצא אף אחד. וזה בעיה של תקנים.

אז אני במקרה שלי מכיר את הסוגייה הזו. יש לנו בחיבור הזה איזו שהיא בעיה. אנחנו לא אמורים להחליף אותם. אנחנו אמורים לבנות איזו שהיא שותפות אתם, כדי לתת את המענה ההולם. אבל גורם אחד לא יכול למלא את שני התפקידים, ובמקרה הזה זה מאוד בולט. זה משהו מקומי לגבי המקום שאני עובד בו.

אבל אני ציינתי שבעברי ריכזתי את הניידת של עלם בירושלים. וכעובד יחיד במגזר הערבי שאז הייתי – זה היה ב91, הם התחילו ב- 81' לפעול, הניידות התחילו בכלל ב94-' מתקשרת אלי רכזת ניידת תל אביב בשבוע שעבר, ושואלת על אללה ומוחמד שמסתובבים בתחנה המרכזית בני ארבע עשרה וחצי, מנוצלים מינית שם, ואף אחד לא יודע על קיומם בכלל. בתחנה המרכזית של תל אביב, תופעה של בני נוער בעיקר ממזרח ירושלים, שנפלטו מהבתים שלהם, במחנה הפליטים ובשכונות שועפת ובית חנינא, כל האזור של שופעת. מסתובבים בתחנה המרכזית של תל אביב. אף אחד לא מכיר אותם. גם כאשר מאתרים אותם ומנסים להפנות אותם לאיזה שהוא גורם, סכנת החזרה לגורם המטפל היא כל כך קשה.

לסיכום, אני שוב מברך ומאוד אשמח אם תהיה המשכיות לדיונים, ובשיתוף גורמים אחרים.
טלי יוגב
אני הולכת להעלות את סוגיית המחסור בתקנים ולהגיד, שזה לא רק בישוב שלך ולא רק במגזר הערבי,
אלא בכל הרשויות בארץ. אבל פה חייב להיות גם הרבה לחץ מהרשות עצמה. כי כשמנהל המחלקה לשירותים חברתיים מקבל בנק מסוים של תקנים, הוא קובע את סדרי העדיפויות. הוא הרי לא מקבל תקנים קבועים. הוא מקבל תקנים, והוא קובע את סדרי העדיפויות: אם הוא חושב שהקשישים יותר חשוב, או שמפגרים יותר חשוב – כך הוא קובע את התקנים. בעיות הנוער הן בחזית הראשונה – יש תקנים. הדוגמא – עיריית חיפה: גם במגזר היהודי וגם במגזר הלא יהודי, ששם בני הנוער הם ה- ה- בעירייה. אז יש תקנים. זו הרשות שיש בה הכי הרבה תקנים. גם בקידום נוער וגם בנוער ובצעירים.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אבל את לא יכולה להשוות עם מקום שאין שם תקציב העברה. את יכולה להשוות עם תל אביב. לא עם ירושלים.
טלי יוגב
אתה רואה את ההבדל, ואתה רואה אם הוא שם את הנוער בראש סולם העדיפויות, ואת הקצאת התקנים
גם בחינוך וגם ברווחה. אבל אנחנו לא מעבירים תקנים צבועים. הרשות מקבלת בנק מתוך בנק התקנים, לפי מדרג של מספר אוכלוסייה ,
עזמי בשארה
השר פנה ואמר שהממשלה הולכת לאמץ את חוק התקציב הרווחה, תקציב הרווחה יועבר לתקציב
מיוחד, ואי אפשר יהיה להשתמש בו למטרות אחרות.
תאופיק זחאלקה
אם מישהו קיבל את הרושם שבמגזר הערבי תקני קידום נוער זה מספיק, זה לא נכון. זה לא מספיק. אני
תיארתי מצב מצוי. יש מחסור. מנהל חברה ונוער מדי שנה מקוצץ, במיוחד בנוער מנותק שאסור לפגוע בו.
היו"ר מיכאל מלכיאור
אנחנו רוצים לסכם את הדיון פה בכמה נקודות. קודם כל למדנו פה קצת גם מהמחבר וגם מהנתונים שקיבלנו על בעיה שהיא בעיה חברתית מאוד עמוקה. אנחנו מתייחסים רק למגזר הערבי, על אף שברורות ההשלכות. ברור לגמרי שהחינוך הוא הכלי המרכזי שיש למדינה להשיג יותר שוויון ויותר צדק, אף על פי שזה לא הכלי היחידי, זה כלי מרכזי. לכן כשיש אחוז נשירה כל כך גדול, וכל ילד זה עולם ומלואו, אבל כשזה מספרים ממש מחרידים, ואין לנו אומדן אפילו כמה זה. אין לנו אומדן לגבי הנשירה הסמויה. אני גם מסופק לגבי הנשירה. אני רואה מה עושים עם המספרים פה, ואני מסופק.

אני חושב שאנחנו צריכים לבקש מהנהלת משרד החינוך לקבל נתונים הרבה יותר מדויקים, ולקבל תוכנית עבודה: מה מתכוונים לעשות כדי לתגבר את הדברים ששמענו עליהם. באמת תכנית הילה ותוכניות אחרות, לעזור לקבל הרבה יותר תגבור לתכניות שישנן, שיש להן באמת תוצאות מאוד מאוד חיוביות, כפי ששמענו: שישים שבעים אחוז שמתוך הילדים שמצליחים להביא לתוך איזו שהיא מסגרת, או של הכשרה מקצועית או חזרה לבתי ספר, או הכשרה אחרת – זה דבר ודאי מצוין. לכן אנחנו חושבים שצריך לנסות להחיל את זה על כל התלמידים שנושרים.

ברור שאנחנו לא פה לפתור, בוודאי לא בשיח הזה, את כלל הבעיה של מערכת חינוך שאין לה מוטיבציה , והיא גם מושלכת מכלל המצב החברתי בארץ, ילדים שבאים ולא יודעים מה יהיה מצבם מחר, 366,000 ילדים בסיכון וכו', שיש גם בתוכם חלק לא מבוטל מהמגזר הערבי. לא נפתור פה את כל הדברים. אני חושב שתכנית לגבי הנשירה במגזר הערבי אפשר לבקש ולדרוש ממשרד החינוך, שיתנו לנו.

וגם התופעות שראינו, אם הן שוליות או מרכזיות יותר – העניין הזה של בתי ספר המנצלים את המצב של סל התלמיד בלי לתת חינוך לתלמיד, ואז חוסמים את האפשרות של מציאת אלטרנטיבה בשביל התלמידים הללו, אנחנו חייבים לטפל בתופעה הספציפית הזאת, כי זה וודאי כולל הרבה מאוד תלמידים במדינת ישראל. אני מכיר את זה גם ממגזרים אחרים. בואו נטפל בזה פה קודם כל, כי זה ממש עוול: מצד אחד לוקחים, ומצד שני זה חוסם אפשרות אחרת. גם לגבי הנושא הזה אני חושב שזה ראוי שמשרד החינוך יטפל בצורה אחרת לגמרי. אני מציע שנהיה במגע עם הנהלת משרד החינוך כדי לקבל את הנתונים האמיתיים, וכדי לעשות מעקב אחרי התכניות, לפחות בנושאים שאנחנו דיברנו עליהם היום, שיש שיפור מה.

חוץ מזה, לעודד גם גורמים פרטיים חברתיים כמו עלם ואחרים לא לסגור מסגרות בתוך המגזר הערבי. כמובן שאנחנו לא יכולים להפעיל שום דבר כי אנחנו לא אחראים לתקציב, וזו בעיה תקציבית. גם פה, משרד החינוך, משרד הרווחה ואחרים יכולים ודאי לתת את התרומה שלהם, כדי שהעבודה המבורכת הזאת, שכן קולטת מה ששאר המסגרות לא הצליחו – שזה לא יקרוס.
עזמי בשארה
יש לי להוסיף משהו בנושא הזה. אני לא יודע אם זה בתחום אכיפת החוק, או באיזה אופן להגיע להורים
שלוחצים על ילדיהם לעזוב את בית הספר מסיבות כלכליות. אמנם יש לזה רקע כלכלי חברתי, אין ספק. אבל בכל זאת, זו הפרה של חוק. יש חוק חינוך חובה, ובאיזו שהיא צורה צריך לטפל בנושא הזה. אני לא מציע שעכשיו יגישו כתבי אישום נגד הורים, אבל אני חושב שהנושא הזה מוצא מחוץ לטיפול לגמרי בגלל שאנחנו חושבים שיש לזה רקע חברתי, או בגלל שאין כוח אדם. אבל בכל זאת, זו הפרה של חוק חינוך חובה, וצריכה להיות דרך איך להגיע ולהסביר להורים שהם מפרים חוק בזה שהם לוחצים על הילד או מבקשים מהילד, או משתפים פעולה בשביל להוציא את הילד מהמסגרת. אמנם צריכה להיות גם ביקורת עצמית של החברה עצמה, אבל אסור שזה יהיה חסר. שמענו מהמומחים פה שקיימת תופעה כזאת של הורים שצריכים עזרה. אי אפשר ככה להשאיר את זה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
הבעיה במה שאתה אומר: הרי בקושי המערכת מצליחה לטפל במי שמגיע. אני מדבר על כל המערכות.
הן בקושי מצליחות לטפל במי שמגיע. אתה מדבר על אוט ריצ' ממש.
עזמי בשארה
אני שואל את עצמי לפעמים האם ההורים מודעים בכלל לכך שהם מפרים חוק. אני חושב שחלק מהם
בכלל לא יודע שהוא מפר חוק. אני חושב שאפשר לצאת במין קמפיין כזה. זה לא נעשה לדעתי. אני חושב. שהם חושבים זה הילד שלי, אני חופשי לעשות בו מה שאני רוצה. יש חשיבה כזאת.
תאופיק זחאלקה
יש פה עוד דבר אחד. אפשר לטפל בתוך המערכת. קב"סים. צריך לבחון כמה קב"סים יש במגזר הערבי. כי תפקידו לאתר ומיד להחזיר את הילד במסגרת חוק חינוך חובה.
היו"ר מיכאל מלכיאור
כמה יש באמת במגזר הערבי?
תאופיק זחאלקה; עוד דבר
הרי עד גיל 18 יש חוק חינוך חינם. וצריך את החוק הזה ליישם.
היו"ר מיכאל מלכיאור
בסדר גמור. תודה רבה לכולם.


הישיבה ננעלה בשעה 12:30

קוד המקור של הנתונים