פרוטוקולים/כלכלה/8064



פרוטוקולים/כלכלה/8064
ירושלים, כ"ג באדר, תשס"ד
16 במרץ, 2004


הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 166

מישיבת ועדת הכלכלה
יום שלישי, ט"ז באדר התשס"ד (9 במרץ 2004), שעה 09:00

1. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג-2003.
2. הצעת חוק הגנת הצרכן (תיקון – פקיעת התקשרות שנעשתה בעקבות מכירה
מיוחדת), התשס"ג-2003.

חברי הוועדה: שלום שמחון - היו"ר
אבשלום וילן
דוד טל
מלי פולישוק-בלוך

שאול יהלום
אורית נוקד

משרד התמ"ת:
חנה טירי - לשכה משפטית
יצחק קמחי - הממונה על הגנת הצרכן

עידית צרנוביץ - יועצת בכירה לשר
נועה גבע - לשכה משפטית
חיים חביב - סמנכ"ל פיקוח בזק ודואר
עדי קאהן - כלכלנית

גיא בר - חברת פלאפון
מאיה שגב - חברת פלאפון
עופרה ילון - סלקום
דורון דוקס - סלקום
אייל שגיא - פרטנר
יאיר יוספי - משרד לקשר עם גורמי ממשל, מירס
אבי רימון - יועמ"ש, מירס
ניצה קראוז - בזק
אמיר נחליאלי - בזק בינלאומי
מרב שיבק - יועמ"ש, "ברק"
חני מונין - הרשות להגנת הצרכן
זאב פרידמן - המועצה הישראלית לצרכנות

אתי בנדלר

לאה ורון

חנה כהן


הצעת חוק הגנת הצרכן ( תיקון - עסקה לתקופה קצובה), התשס"ג-2003

הצעת חוק הגנת הצרכן
(תיקון - פקיעת התקשרות שנעשתה בעקבות מכירה מיוחדת), התשס"ג-2003

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. על סדר היום הצעת חוק הגנת הצרכן של חברת הכנסת אורית נוקד והצעת חוק דומה של חבר הכנסת שאול יהלום. בישיבה הקודמת אוחדו שתי הצעות החוק הללו להצעת חוק אחת. בתקופה שבין הישיבה הקודמת לישיבה הזאת, שבה היועצת המשפטית התבקשה להכין את החוק לקריאה ראשונה, פנו הרבה ארגונים לוועדה וטענו שלא אפשרנו להם להתבטא בישיבה הקודמת. אני מבקש מהיועצת המשפטית לנמק מדוע היא מבקשת לקיים דיון מחדש בהצעת החוק הזאת.

בעקבות הישיבה הקודמת הכנתי נוסח לקריאה ראשונה. הסתבר שקיימים חילוקי דעות בין לשכת היועץ המשפטי במשרד התמ"ת לביני לגבי סוגיות שאני הבנתי שהן הוכרעו בוועדה והם סבורים שהן הוכרעו בצורה שונה.

דבר נוסף, פנו אליי מהלשכה המשפטית של משרד התקשורת שסברו שהפתרון שהוצע באותה הצעת חוק אינו הולם לגבי שירותי תקשורת. הוועדה, כפי שהבנתי, הכריעה לכלול במסגרת הצעת החוק הזאת שני סוגים של עסקאות לתקופה קצובה. עסקה אחת היא - פשוטו כמשמעו - נעשתה עסקה בין עוסק לצרכן - צריך לזכור שתחולת החוק היא רק בין עוסק לבין צרכן - לתקופה מוגבלת. השאלה היא מה קורה בתום אותה תקופה. לגבי זה נאמר בהצעת החוק שהחוזה לא ימשיך מאליו, לא תהיה תקופת הארכת אוטומטית, אלא אם כן העוסק פנה אל הצרכן בזמן שנקבע מראש והציע לו להאריך את ההתקשרות ביניהם והצרכן הסכים לכך.

סוג נוסף הוא עסקה שהיא לתקופה בלתי מוגבלת, כלומר איננה קצובה בזמן, ומגולם בתוכה איזשהו חלק של עסקה שהוא כן מוגבל בזמן. לדוגמה, ההתקשרות עם חברות הסלולר היא לתקופה בלתי מוגבלת, אבל מקובל שתמורת המכשיר משלם הצרכן במשך תקופה מסוימת, בדרך כלל במשך 36 חודשים, כאשר אם הצרכן מבקש להתנתק לפני תום אותה תקופה הוא צריך לשלם סכום מאוד גבוה, משום שחברות הסלולר אומרות שכל העסקה גילמה בתוכה חישובים שהם יהיו קשורים לפחות תקופה של 36 חודשים ולכן גם נתנו לו הטבות עקב כך. מכיוון שבעצם לא מדובר בעסקה לתקופה קצובה, משום שמדובר בעסקה לתקופה בלתי קצובה, הצרכן, בתום אותם 36 חודשים שבעצם הוא איננו מחויב יותר, אלא הוא יכול להשתחרר מההתקשרות שלו עם חברת הסלולר ללא שום מגבלות, לא יודע שהתקופה הזאת הסתיימה.

לכן לגבי שני סוגי העסקאות האלה, מה שהוצע בהצעת החוק הוא - כפי שאני הבנתי את החלטות הוועדה - שקודם כל העסקה לא תוארך בדוגמה הראשונה בתום התקופה הקצובה ובדוגמה השנייה בתום התקופה שלגביה יש התקשרות, כמו למשל עם מנוי לעיתון שבו מחתימים בתנאי מבצע לתקופה מסוימת ואם הצרכן לא מתקשר ביוזמתו לחברה ואומר שהוא מבקש להפסיק את העסקה זה מוארך אוטומטית ובדרך כלל גם בסכום הרבה יותר גבוה. לגבי כל אלה קובעת הצעת החוק שהעסקה לא תוארך מאליה, היא תסתיים, אלא אם כן העוסק פנה לצרכן והצרכן הביע את הסכמתו להאריך את התקופה. היתרון לצרכן הגלום בהצעה זו הוא שאם פונים לצרכן הרי בדרך כלל מפתים אותו להישאר בתנאים מיטיבים. בנוסף לכך, הוא יכול לעשות שופינג בין חברות שמספקות את אותו שירות ולראות אם הוא יכול לקבל תנאים טובים יותר עבור סוג כזה של עסקה.

נקודת מחלוקת ראשונה עם משרד התמ"ת היא בשאלה איזה עסקאות יהיו כלולות.

אין מחלוקת על כך.

הצעת החוק קובעת בין היתר שבכל חשבון או קבלה שהעוסק שולח, אם הוא שולח לצרכן, הוא יציין כמה תשלומים עוד חלים על הצרכן עד לתום תקופת הקצובה. בנוסף לכך, בהתאם להצעת החוק, לא יאוחר מ-30 ימים לפני מועד סיום העסקה הוא יצטרך לפנות לצרכן ולהודיע לו.

איפה זה כתוב בהצעת החוק?

בסעיף 13א(א).

בסעיף 13א(א) כתוב שלא צריך להודיע בכל תשלום אלא סמוך לסיום התקופה.

בסעיף קטן (א) נאמר: "בעסקה לתקופה קצובה . . . יפרט העוסק בחוזה, אם קיים חוזה בכתב, בכל חיוב או קבלה על תשלום שנשלחים לצרכן, וכן, בכל מקרה - כלומר בין אם היה חוזה בכתב ובין אם לא, בין אם שלחו לו קבלה ובין אם לא - לא יאוחר מ-30 ימים לפני מועד סיום העסקה או ההתחייבות - (1) את מועד סיום העסקה או ההתחייבות; (2) את יתרת מספר התשלומים שעל הצרכן לשלם עד למועד סיום העסקה או ההתחייבות".

כלומר, אם יש חוזה בכתב הוא צריך להודיע בכל פעם, מהתשלום הראשון.

אם יש חוזה בכתב הוא צריך לפרט מתי מסתיימת תקופת ההתחייבות וכן כמה תשלומים עוד נותרו. חברות הסלולר לא עושות את זה.

אם אין חוזה בכתב את מחייבת את העוסק להודיע רק 30 יום לפני זה.

נכון.

זה לא משונה? זה היה צריך להיות הפוך. אם לאדם יש חוזה בכתב והוא חתום עליו הוא יכול תמיד להוציא את החוזה ולבדוק. דווקא במקרה הזה את אומרת שאת מחייבת לפרט, אבל במקרה של עסקה טלפונית את מחייבת רק שלושים יום לפני. ההיגיון אומר או שזה יהיה אחיד או הפוך.

אם שולחים לאדם משהו בכתב שיציינו את זה.

התנאי שלך הוא אם יש חוזה בכתב ולא אם שולחים איזשהו חשבון בכתב.

על-פי הנוהל עוד לפני הדיון אני צריך להצביע על בקשה לדיון מחדש בהצעת החוק.

אני רוצה להסביר קודם מהן נקודות המחלוקת ומדוע ביקשתי ממך להעמיד את הנושא לדיון מחדש.

משרד התמ"ת חשש שיש כאן הכבדה על עוסקים שיחייבו אותם על-ידי ההצעה לשלוח קבלות או חשבוניות. הערה שנייה שלהם היתה שבמקום "לא יאוחר מ-30 ימים" הם רוצים שההודעה תהיה בדיוק ב-30 ימים.

מה הטעם לכך?

הם יסבירו את זה בהמשך. אני אומרת מה הן נקודות המחלוקת ומדוע ביקשתי שהוועדה תיתן דעתה מחדש לנושאים האלה ותקיים דיון מחדש. חברי הכנסת צריכים להחליט עכשיו אם הם מוכנים לערוך דיון מחדש.

כל הנקודות שהעלית הן דברים שאפשר לתקנם בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והקריאה השלישית. אני מציע שלא צריך לקיים דיון מחדש ונקבל על עצמנו שהדברים האלה יידונו בדיונים שיהיו בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והקריאה השלישית. לא צריך לעסוק בזה עכשיו.

משרד התקשורת פנו ואמרו שיש להם בעיות עם ענף התקשורת.

גם לנו יש בעיות עם ענף התקשורת, שהם לא מורידים את המחירים, שהם לא פותחים את השוק לתחרות, שפעם אחר פעם הם משקרים לנו.

אני חייבת להודות שהנקודה העיקרית שהדריכה אותי כשפניתי לבקש דיון מחדש היתה האמירה של משרד התקשורת על כך שהממשלה התנתה את תמיכתה בהצעות החוק בתיאום עמם וככל הנראה הם סבורים שתיאום זה הכתבה.

את גם סבורה כך?

מאוד לא, אבל חשבתי שראוי שחברי הכנסת יאמרו את זה ולא אני.

מזמן שמענו את המשפט הזה שתיאום שווה הכתבה.

לא רציתי לגרום לכך שהממשלה תסיר את תמיכתה בהצעות חוק פרטיות ולכן שמתי את הדברים על השולחן.

האם ההצעה חלה גם על כרטיסי האשראי עצמם?

לא, כי הם לא מוכרים. אין התקשרות אתם.

חוק הגנת הצרכן לא חל על תאגידים בנקאיים.

אם כך נצטרך עוד חוק. אותו כלל צריך להיות גם על כרטיסי אשראי.

אפשר אולי לתקן את חוק כרטיסי אשראי, אבל זה לא תיקון לחוק הגנת הצרכן.

תיאום זה לא רק כדי לזמן אותנו לישיבה כדי לומר את העמדה שלנו מה גם שלא זומנו לישיבה הקודמת. זאת ההזדמנות הראשונה שלנו להביע את עמדה שנראית לנו רלוונטית, משום שהרבה מהעסקאות שמאוד רלוונטיות להצעת החוק הן עסקאות בתחום התקשורת.

אני רוצה לתקן את עצמי. הקטע הזה של הבהרה מהו "תיאום" היה מול משרד התמ"ת ובפירוש לא מול משרד התקשורת.

נאמר שזה יתואם עם משרדי הממשלה.

הניסיון לומר מה צריך להיות היה של משרד התמ"ת ולא משרד התקשורת.

לפי הפרשנות של גברת עידית צרנוביץ צריך לדבר גם אנשי האוצר, אנשי המשרד לאיכות הסביבה וגם עם משרד העבודה והרווחה.

ראוי שהוועדה תשמע את עמדת משרד התקשורת.

אני רוצה לפנות למציעי הצעת החוק להסכים לדיון מחדש בתנאי שאני אביא את הצעת החוק לקריאה ראשונה עוד לפני יציאת הכנסת לפגרה. אני מציע שנקבע מועד להצבעה ומה שיהיה בהצבעה כך יהיה. הבקשה של היועצת המשפטית הובאה לידיעתי רק מספר דקות לפני הישיבה וגם לא נערכתי אליה.

אני מציע סיכום אחר. הבעיה אינה המועד. אנחנו אומרים שאם ההערות והבקשות לתיקון הן במסגרת ההיגיון ושאינם מוציאים את החוק מרוחו אנחנו מקבלים על עצמנו לא לטעון שזה נושא חדש ולהעלות את זה לדיון בין קריאה ראשונה לקריאה שנייה וקריאה שלישית. לפיכך אנחנו מבקשים לאשר את החוק להגשה לקריאה ראשונה ולא לבזבז עתה את זמנה היקר של הוועדה. אנחנו מקבלים על עצמנו לקיים דיון ארוך בין הקריאה הראשונה לקריאה השנייה ולתקן כל דבר בלתי מהותי.

אני מסכים לכול, אבל אתה צריך לקחת בחשבון שמספיק שמשרד התקשורת או מישהו אחר יטען לאיזשהו נושא חדש.

הפוך, אנחנו לא נטען. הם בוודאי ירצו לתקן.

מאחר שהבקשה של היועצת המשפטית של הוועדה הובאה אליי מספר דקות לפני הישיבה עוד לא גיבשתי את עמדתי בעניין. כדי שאני אוכל לגבש את עמדתי בנושא גם לי דרוש איזשהו פרק זמן. אני יכול להציע לכם להסכים לדיון מחודש ולחליפין לקבוע את ההצבעה לשעה עשר וחצי. אני לא יכול לא להאזין לבקשה של אותם גורמים שלא הביעו את דעתם בישיבה הקודמת, כולל משרדי הממשלה השונים.

הוועדה כלל לא שמעה את משרד התקשורת.

אני מציעה לשמוע שוב את דעתם של שני המשרדים.

אם כך ההצבעה על דיון מחודש תהיה בשעה עשר וחצי. עד אז הקואליציה יכולה להתארגן וייתכן שבכלל לא נצטרך את הדיון, כי אין לכם רוב להעביר את החוק בקריאה ראשונה.

אנחנו תומכים בחוק ולא נגדו.

חשוב לי לשמוע אתכם ואחר כך לשמוע גם את היועצת המשפטית.

חשוב גם שתבינו את הפרוצדורה. החוק הזה כבר הוכן לקריאה ראשונה ועתה אני צריך לקיים הצבעה על הבקשה לדיון מחודש. בעצם אתם מבקשים לקיים דיון כאילו לא היתה כבר הצבעה.

מי ביקש דיון מחודש?

חבר הכנסת שמחון ביקש דיון מחדש לבקשת היועצת המשפטית.

מדוע אי אפשר שיהיה דיון בלתי פורמלי בראשותך כדי לשמוע את עמדת המשרדים?

מדוע אנחנו צריכים לעשות כאילו דיון?

כדי לדעת אם להתנגד או לא. אנחנו רוצים להעביר את החוק.

בעצם מבקשים לדעת מה גודל המחלוקת.

הבנתי שיש גופים שלא הוזמנו משום שלא ידעו שהחוק הזה נוגע אליהם. מאחר שיש כאלה אני מחויב, מקצועית, לשמוע את דעתם. הוועדה הזאת עבדה תמיד באופן מקצועי. זה לא אומר שהתוצאה תהיה אחרת. אמרתי למציעים שאני אביא את הצעת החוק הזאת להצבעה לפני יציאת הכנסת לפגרה. זה היה התנאי שלי לקיים דיון מחדש. אם המציעים לא מקבלים את ההצעה שלי, ההצבעה אם לקיים דיון מחדש תתקיים בשעה עשר ועשרים.

אני מציע לקיים את ההצבעה עכשיו.

אם תהיה הסכמה לדיון מחדש, אני אתחיל כבר עכשיו את הדיון. מי בעד לקיים דיון מחדש בהצעת החוק?

הצבעה
בעד - 4
נגד - אין
נמנעים - 1

הוועדה תקיים דיון מחדש בהצעת החוק.

אני מציעה שהוועדה תשמע את הערות משרד התקשורת, שבכלל לא נשמעו בדיון הקודם, וגם את הערות משרד התמ"ת.

מה יקרה אם מחר יבואו אנשי המשרד לאיכות הסביבה ויגידו שהם לא זומנו ולכן צריך להתחיל את הדיון הזה מחדש? האם גם אז נצביע על ההצעה לקיים דיון מחדש?

אתה תשקול אם זה רלוונטי.

היעלה על הדעת שאותם ארגומנטים שכרגע נאמרו כאן לא יהיו נכונים לגבי משרד אחר?

אתה יודע כמוני איזה מאמצים משקיע צוות הוועדה - גם מנהלת הוועדה וגם היועצת המשפטית של הוועדה - ואם יש בקשה לא נענה לה?

כלומר, אם המשרד לאיכות הסביבה יגיש איזושהי הסתייגות, נדון מחדש בהצעת החוק?

אתם צריכים להפעיל את שיקול דעתם. ההחלטה היא שלכם, אבל כאן מדובר בהצעת חוק שיכולות להיות לה השלכות משקיות די משמעותיות. אני חושבת שראוי לשמוע את כל ההערות.

למשרד התקשורת יש מחויבות גדולה לצרכנים. מדובר בכ-9 מיליון מקבלי שירות בטלפוניה - 6.5 מיליון מתוכם בסלולר וכ-3 מיליון בטלפוניה הנייחת. אפשר להוסיף על זה את התפוצה הרחבה מאוד בפס הרחב, דבר שהוסיף בשלוש השנים האחרונים עוד כ-650,000 בתי אב. זה אומר שהבעיה הזאת נוגעת כמעט לכול אזרח ובכל בית במדינת ישראל. אנחנו חושבים שחשוב לתת כאן הגנה צרכנית ראויה ותמורה מלאה למה שהצרכנים מוציאים תמורת צריכת השירותים האלה.

לטעמנו מה שהצענו הם שינויים שמשפרים. אנחנו תופסים את שירות הטלפוניה כשירות מאוד חיוני גם ברמה של העסק וגם ברמה של הפרט בחיים הפרטיים שלו. הכוונה היא למנוע מצב שיהיה ניתוק אוטומטי של שירות שנתפס בעינינו חיוני. עו"ד נועה גבע תציג את ההצעה של משרד התקשורת.

במסגרת הרגולציה הכללית של משרד התקשורת מוסדר כל הנושא של המנויים בצורה די רחבה. יש לנו גם בתקנות וגם ברשיונות של כל המפעילים קביעה ממש מפורשת מתי מותר לנתק מנוי באופן חד-צדדי. דווקא בגלל החשיבות שאנחנו רואים בהמשכיות של שירות התקשורת למנוי מותר במקרים מסוימים, כמו אי פירעון מתמשך של תשלומים או במקרה של שימוש לרעה שעושה מנוי בציוד הקצה, לנתק מנוי באופן חד-צדדי ופתאומי. זה דבר שאנחנו רואים אותו בצורה די חמורה. במקרה הזה רצינו להציע תיקון שימנע מצב שבו מצד אחד אנחנו דואגים לצרכן ואנחנו בהחלט רואים את הצעת החוק בחיוב, אבל מצד שני אנחנו חוששים מנזק לצרכן ששירותי התקשורת שניתנים לו יופסקו באופן פתאומי, חד-צדדי וללא הסכמתו ולפעמים אפילו ללא ידיעתו.

מדובר במקרים שבהם לא מאתרים את המנוי, כמו במקרה שהמנוי לא נמצא בארץ. הרבה פעמים המכשיר הסלולרי הולך עם האדם לכול מקום בעולם יש מקרים שהמפעיל למרות שעשה כל מאמץ מצדו ומטעמים שלא קשורים בו הוא לא מצליח לאתר מנוי. הנוסח הנוכחי יביא למצב של ניתוק. את המצב הזה אנחנו רוצים למנוע.

הודעה למנוי 30 יום לפני תום התקופה הקצובה - אנחנו גם מבקשים לפרט: הן הודעה טלפונית והן בדואר ובמקרים המתאימים גם דואר אלקטרוני - על תום ההתחייבות או על תום העסקה.

בשיכון המזרח, עמך, לא יודעים מה זה מחשבים. דואר אלקטרוני צריך להיות לרבות אבל לא במקום.

אנחנו גם מדברים על שתי סיטואציות: מקום בו אותר המנוי - אם המפעיל הצליח לאתר את המנוי, מבחינתנו אין בעיה לחזור למסלול הרגיל ולבקש הסכמה פוזיטיבית של מנוי להמשך ההתקשרות בתנאים שמציע המפעיל. אם לא, הפסקת ההתקשרות. מבחינתנו זה ניתוק בהסכמת מנוי ואין לנו בעיה עם המקרה הזה. המקרה היותר בעייתי הוא במקרה שהמנוי לא אותר למרות שהמפעיל עשה את כל הצעדים הסבירים שאנחנו קובעים שהוא צריך לבצע - וחובת ההוכחה צריכה להיות על המפעיל שהוא אכן ביצע את אותם צעדים. במקרה כזה אנחנו חושבים שההתקשרות עם המנוי הזה צריכה להימשך למשך תקופה נוספת - אנחנו מציעים שישה חודשים נוספים - והתעריפים שיחולו על אותו מנוי בתקופה הזאת צריכים להיות התעריפים הנהוגים על-ידי אותו מפעיל באותה עת על מנת לא לפגוע לא במנוי ולא במפעיל. לפעמים מדובר בתקופה שנסתיימה, לאחר שלוש שנים, והתעריפים הקודמים כבר ממש לא רלוונטיים.

למה דווקא חצי? למה התעריפים של המפעיל באותה עת ולא מה שהיה בתום התקופה?

או התעריף הזול ביותר בשוק?

אם המפעיל לא הצליח לאתר את המנוי, הודיע לו על כך 30 יום מראש ונסתיימה התקופה, אין לנתק לו מיידית אלא להמשיך את ההתקשרות לפרק זמן נוסף של שישה חודשים שבו המפעיל צריך להמשיך ולנסות לאתר את אותו מנוי. נשאלת השאלה איזה מסלול תעריפים יונהג בתקופה הנוספת. לדעתנו הסביר הוא לקבוע את התעריפים שנהוגים על-ידי אותו מפעיל באותה עת. מבחינתנו אלה מחירי השוק, כלומר התעריפים שאותו מפעיל מציע למנויים שלו באותה עת למנויים החדשים שלו.

מה יהיה בתום שישה חודשים?

בתום שישה חודשים יהיה ניתוק.

אם כך, למה לא לנתק אחרי חודש?

בגלל הבעיה של מנויים שהרבה פעמים נמצאים בחו"ל.

אני בטוח שאם תנתקי אותו אחרי חודש והוא יראה שהוא כבר לא יכול להתקשר והוא מאוד ירצה בשירות, הוא יחדש את הקשר.

מה שעו"ד נועה גבע מציעה הוא לא רק לגבי התקשורת. החוק לא יכתוב שלמקרה תקשורת יש תקופה מסוימת ולגבי שירות אחר תקופה אחרת. מנוי לעיתון או לכבלים זה כבר דבר אחר.

אנחנו מבקשים להחריג שירותים ספציפיים. אנחנו חושבים שאפשר לפרט - או בתוספת שתצורף או בצו שייקבע - שירותים חריגים.

נניח שחתמתי על שירותי אינטרנט. בחוזה שחתמתי היה כתוב שבמשך שלושה חודשים אני מקבל את השירות במחיר מבצע של 40 שקל לחודש. זוהי בעצם התקופה הקצובה. לאחר שלושה חודשים לא הודיעו לי שום דבר, כי לא היה החוק הזה, והמשכתי לשלם 124 שקל. לפי השיטה שלך אני אשלם שנה שלמה 124 שקלים משום שהמפעיל לא איתר אותי. בהצעת החוק אנחנו מציעים שהשירות יופסק אם אין הסכמה של המנוי. אם נקבל את הצעתך צריך לכתוב: ובלבד שאותם תנאים שחלו בשלושת החודשים שהם התקופה הקצובה ימשיכו לחול עד שהמנוי יאותר. אתם לא יכולים לאחוז את החבל משני קצותיו.

ההצעה בהחלט הגונה, בעצם מטילים את האחריות על שני הצדדים. אפשר להבין שאתם לא מאתרים ולכן אתם ממשיכים לתת את השירות עוד כמה חודשים, אבל מצד שני המחיר צריך להיות כמו בהתחלה.

כך יהיה למפעיל אינסנטיב לאתר את המנוי.

יכול להיות מצב שמנויים יעדיפו שלא יאתרו אותם ולהמשיך את העסקאות בצורה כזאת.

אז תקצרי את התקופה לחודש.

אני חושב שההצעה הזאת היא מאוזנת. אסור שהמפעיל ינצל את החצי השנה הנוספת כדי להקפיץ את המחיר. בעצם בגלל שהמפעיל לא מאתר מישהו הוא אשם פעמיים - פעם אחת שלא מצליחים לאתר אותו ופעם שנייה להעלות את המחיר. המפעיל הצליח לאתר את המנוי ביום שהוא החתים אותו על העסקה. לדעתי יש כאן משהו לא מאוזן ואפשר להסדיר אותו.

אני חושבת שכדאי להבהיר שמדובר כאן רק על שירות שהמדינה רואה בו כשירות חיוני, דהיינו שירותי טלפוניה. לא מדובר כאן לא על טלוויזיה ולא על עיתונים ולא על דברים שבלעדיהם הרבה יותר קל להסתדר.

חשבנו דווקא להיטיב עם המנוי. לפעמים מדובר בתום תקופה של 36 חודשים ובמהלכם תנאי השוק דווקא השתפרו. כשאני מציבה למפעיל את הדרישה להמשיך שישה חודשים בתנאי שוק, במה שהוא מציע היום למנויים חדשים, הרבה פעמים זה דווקא משפר את המצב של מנוי כזה שחתם לפני שלוש שנים.

אפשר לכתוב שהתעריף יהיה הנמוך מבין שניהם.

אני מציע שזה יהיה שלושה חודשים.

מהאינדיקציות שקיבלתי מהמפעילים אני יודעת שיש בעיה אמיתית של איתור מנויים. זה בעיקר עם מכשירי סלולר שאנשים מסתובבים אתם בחו"ל.

אני מניח שמי שנוסע לחו"ל כל כך הרבה לא זקוק ל-36 תשלומים.

זה לא נכון. מדובר באזרחים רגילים.

כולם נוסעים לחו"ל?

אדם שנמצא בחו"ל ומגיע רק לחודש בשנה, אם אני אנתק לו את הטלפון הוא יאבד את המספר. לניתוק יש כל מיני השלכות שצריך לחשוב עליהם.

מספר עובר לשימוש שוטף אחרי פרק זמן של צינון.

אפשר להחליט שהמפעיל ישמור את המספר לתקופה מסוימת.

אם משאירים את התעריף כפי שהיה ניתן להמשיך את השירות עוד חצי שנה.

מקובל עליי שזה יהיה במחיר הזול ביותר.

יש שתי הצעות: הצעה אחת שמדברת על חצי שנה במחיר שהיה בתקופת ההתקשרות.

זה צריך להיות במחיר הזול ביותר שקיים בשוק.

הגיוני יותר שזה יהיה המחיר הזול ביותר של אותו מפעיל.

ההצעה השנייה מדבר על שלושה חודשים ולאפשר לשר לקבוע בתקנות, באישור ועדת הכלכלה, תקופה אחרת.

אתה מתכוון שיקבע מחיר אחר.

במחיר שהיה.

מה שמפריע לי שהמחיר שהיה הוא לא תמיד המחיר הזול ביותר.

בנסיבות העניין ההצעה הכי הגונה היא הצעתו של חבר הכנסת יהלום. בעצם מדובר בהצעה הכי טובה עבור הלקוח. חבר הכנסת יהלום הציע להמשיך את השירות במשך חצי שנה באותו מחיר שהיה נהוג בתקופת ההתקשרות.

אפשר לכתוב שהמחיר יהיה המחיר שהוא שילם ערב סיום התקופה או המקובל באותה עת על-ידי אותו מפעיל לגבי צרכנים חדשים.

אין מחיר מקובל, כי כמעט כל לקוח מקבל מחיר אחר.

איך אפשר לדעת מה טוב לסטודנט או לחייל?

כל הרעיון הוא שהשוק מציע מחיר הרבה יותר נמוך.

איך את יודעת שהמחירים לא עולים?

אני אתן לך תשובה מאוד מפתיעה. ההתנגדות החזקה של חברות הסלולר להצעה הזאת מדברת בעד עצמה.

זה לא בדיוק כך. העלות להתקשר עם הלקוח ולחדש את הקשר היא לאין ערוך גדולה מההפרש במחיר.

חבר הכנסת יהלום, אתה עומד על כך שהצעתך הראשונית תתקבל?

אני מסכים לה.

אנחנו לא יכולים לעשות לכל לקוח חשבון שמקובל לגביו. מערכות המחשוב שלנו יכולות להמשיך לגבות את אותו מחיר שגבו.

במקרה שלא מאתרים את הלקוח. חובה לאתר ואם נוצר קצר באיתור, למפעילים יש אפשרות להמשיך את השירות באותו מחיר שהיה נהוג בתקופת ההתקשרות.

צריך לשים לב לכך שבשגרת המחירים שיש היום בדרך כלל המחירים יורדים ויכול להיות שישתלם למפעיל לא לאתר את המנוי ולהמשיך לגבות מחיר גבוה יותר. לכן אני תומך שהמחיר יהיה הנמוך ביותר מבין המחירים של אותה חברה.

אם מצליחים לקחת כסף כל חודש, איך זה שלא מאתרים את המנוי?

ההצעה חלה רק במקרים של הוראת קבע.

ההצעה הזאת לא מעשית כי ההשוואה תהיה למה ששילם הלקוח קודם או למחיר השוק. מחיר השוק תמיד יקר והחברות תדאגנה שהוא יהיה יקר. אני מציעה שהמפעיל יוכל להמשיך את השירות לשלושה חודשים נוספים. בעצם השלושה חודשים הללו משמעותם ארבעה חודשים, כי המפעיל צריך להתחיל לחפש את המנוי כבר חודש קודם. בארבעה חודשים אפשר לאתר בן אדם, זה לא כל כך מסובך. אם לא איתרו אותו במשך ארבעה חודשים גם לא יאתרו אותו בשישה חודשים. לכן אני מציעה שהתקופה תהיה שלושה חודשים והמחיר יהיה כפי ששולם עד אז. צריך גם לחשוב על החברות עצמן כי הן לא יכולות להתעסק כל הזמן באיזה מחיר וכו', צריך גם לנהל עסקים. גם על הלקוח יש אחריות.

בתחילת הישיבה שאלתי על כרטיסי אשראי. אני הגעתי לבנק עם כרטיס האשראי שלי וביקשתי לא לחדש, אבל למרות שהבנק גזר לי את הכרטיס חייבו את חשבוני. הבנק לא בסדר, אבל גם אני לא בסדר כי אני לא מוצאת את הזמן ללכת לבנק. זו דוגמה קלאסית ואני בטוחה שזה קורה להרבה אנשים.

מרביצים לך ואת אומרת: אני לא בסדר כי אני לא מחזירה מכות?

אני אומרת שלשני הצדדים יש אחריות - גם ללקוח יש אחריות וגם לחברה יש אחריות.

אני חושבת שצריך לקצר את התקופה לשלושה חודשים במחיר שהיה נהוג בתקופת ההתקשרות.

אם כך התקופה תהיה שלושה חודשים.

היועצת המשפטית של הוועדה יצאה מנקודת הנחה שהלקוחות שיוצאים באמצע התקופה מחויבים בדמי יציאה. זה לא קיים היום ולמעשה אין סבסוד, אין דמי יציאה והלקוח יכול לעזוב את התוכנית בכל עת שהוא רוצה ובלבד שימשיך לשלם את יתרת התשלומים עבור "הברזל", עבור המכשיר שהוא קנה. הלקוח יוצא בעצם בלי לשלם דמי יציאה. כשנגמרת תקופת תוכנית השיווק הלקוח יכול להמשיך להישאר מנוי שלנו מבלי שהוא מחויב בשום הוצאה. במקרה הזה אם הוא לא צורך הוא לא משלם. הלקוח יכול להשאיר את הטלפון במגירה ואנחנו שומרים על הקו ללא שום תשלום. ההצעה של הוועדה מרעה את המצב במובן הזה שהקו של לקוחות כאלה ינותק. כשלקוח כזה יחזור מחו"ל הוא יגלה שאין לו קו. היום הלקוחות יכולים להפסיק להשתמש במכשיר והם לא צריכים לשלם כלום. אם הם לא צרכו הם לא משלמים.

כמה צרכנים כאלה יש?

אם הוא צורך את השירות, הוא משלם.

המתחרים שלך מחייבים בתשלום גם אם לא מדברים.

מכיוון שהחוק הזה הוא חוק שחל על כולם בלי הבחנה, צריך לקחת בחשבון שיש מצבים שהוא ממש גורם עוול, למשל בתחום השיחות הבינלאומיות. לעניות דעתי זו מכת מוות לתחרות בתחום הזה. היום שלוש החברות מתחרות אחת בשנייה ועושות המון מבצעים קצרי מועד לשבועיים או שבוע במחירים מאוד נמוכים ליעד מסוים או לקבוצת יעדים. מהצעת החוק הזאת עולה שאני לא אוכל להציע יותר מבצעים כאלה, משום שאם פעם אחת אני אציע מבצע לחודש, אני עלולה למצוא את עצמי תקופה עם תעריפים מוזלים כאלה במשך ארבעה חודשים. לחברות יהיה קשה לספוג מחיר כזה, כי הן מתמחרות את זה מאוד נמוך בגלל התחרות. באתם לברך אבל יצאתם מקללים.

המשמעות של ההצעה הזאת מבחינתי היא שבכל שבועיים אני אצטרך להתחיל לאתר את כול המנויים שלי.

במבצעים קצרי טווח אין את הבעיה של שלוש שנים ושאנשים שוכחים.

אני מבקשת שהוועדה תיתן דעתה על כך שהנוסח המוצע היום כולל הרבה מקרים של מבצעים קצרי טווח. אתם חושבים על הסלולר שהמבצעים שם הם לשלוש שנים, אבל המבצעים אצלנו הם גם לחצי שנה או לשלושה חודשים. בכל תקופה כזאת אתם בעצם מבקשים שנלך לכול המנויים, נאתר אותם ונציע. אני לא אוכל להציע מבצעים כאלה, משום שאני אצטרך להניח מראש שאני אתקע עם המבצעים האלה גם ארבעה, חמישה או שישה חודשים ואולי גם שנה אם המבצע שהצעתי היה לשישה חודשים.

אנחנו שמחים על הצעת החוק הזאת, חושבים שהיא מאוד חשובה ותתרום מאוד לתחרות. הטענה שהועלתה על-ידי עו"ד מרב שיבק אינה מובנת, משום שאם מדובר בתקופה קצרה ויש מועד מסוים להתקשרות הרי זה ידוע לכולם וברגע שזה מסתיים, זה מסתיים. אי אפשר להמשיך לחייב אחורה. כל העניין כאן הוא שהחברות מפתות את האנשים במחירים מאוד נמוכים בהתחלה ולאחר מכן "תוקעות" אותם במחירים יותר גבוהים. את המומנט הזה אנחנו מבקשים לנטרל, את זה שמושכים אנשים עם מחירים נמוכים ואז מעלים להם. החברות צריכות לחשוב מראש איך הן רואות את ההמשכיות של המחירים.

עו"ד שיבק נגעה בפן אחר שלא עלה עד כה לדיון. היא אמרה שזה עשוי לפגוע בתחרות בשוק השיחות הבינלאומיות.

אני לא יכול לשמוע את זה, משום שכאן בוועדה דיברו על התחרות בשיחות הבינלאומיות. משרד התקשורת עוצר את התחרות ולא נותן לתחרות לעוף אל-על. משרד התקשורת עוצר פעם אחר פעם את התחרות. עושים צחוק מהכנסת, מהחוקים שהממשלה מביאה לכאן. אם הכול היה לפי חוקי התחרות משרד התקשורת כבר היה צריך לפתוח מזמן את שוק השיחות הבינלאומיות לתחרות. הוא לא עושה את זה פעם ועוד פעם ועוד פעם ולכן אי אפשר להשתמש יותר בארגומנט הזה - הממשלה לא רוצה תחרות. אני לא רוצה לשמוע שוב על תחרות כאן. שמשרד התקשורת יעמוד מאחורי הצעות החוק של הממשלה ויפתח את השוק לתחרות כדי להוריד את המחיר לצרכן. הם לא עושים את זה משום שהם דואגים לכול בעלי ההון שנכנסו לשוק הזה. אני מפרגן להם, אבל צריך לזכור שהם נכנסו בתנאי שתתחיל להיות תחרות בשנה מסוימת, אבל זה לא התחיל לא בשנת 2000 ולא בשנים שלאחר מכן וזה יהיה אולי רק ב-2005.

עמדת שר האוצר היא כן לפתוח את השוק לתחרות.

אתה צריך לחקור ולדרוש מה היו המניעים שלו בנושא.

אני מודה בדבר אחד - יש כאן הרבה חברות שמראות שהשוק מאוד גמיש ודי משוכלל ואנחנו צריכים להתחשב בזה. אפשר לקבל את הצעתו של חבר הכנסת טל ולומר שלא יעשו מבצעים, אבל צריך גם לזכור שאם הם עושים מבצעים זה דבר טוב.


אני רוצה להעיר לנציג חברת סלקום שאמר שמהצעת החוק עולה שאנחנו מחייבים ניתוק. לטענתו בחברה שלו יש X מנויים שלא משלמים אגורה ולא מנתקים אותם מהשירות. זה טוב להם וטוב לחברה, משום שהיא מצפה שאחרי תקופה הם יחזרו להשתמש בשירות, כי המספר שלהם נשמר. לאור זה אני חושב שאפשר להכניס סעיף מגביל שאומר שהחוק אינו חל במקרה של עסקאות שאינן מחויבות בתשלום. זה אומר שאנחנו לא מחייבים את החברה להפסיק את השירות אם היא לא גובה מהלקוח תשלום. אפשר להמשיך עסקה שהצרכן אינו משלם בעבורה.

נציגת "ברק" התייחסה לכך שהחוק בעצם ימנע מבצעי הוזלה. אני סבור שהחוק אינו מתייחס למבצעי הוזלה. בהצעת החוק נאמר: "בעסקה לתקופה קצובה שבה יש לעוסק הרשאה...". החוק לא מונע מבצע הוזלה, אבל רוצה למנוע מצב שבו נותנים דבר מה בהוזלה לתקופה מאוד מוגבלת ולאחר מכן ממשיכים לגבות מחיר מלא בלי שהצרכן מודע לזה שהתקופה המיוחדת תמה.

הצעת החוק לא מדברת על מבצע של שבוע או חודש, אלא על פרק זמן מסוים. לפיכך אני סבור שכדאי להגדיר את משך התקופה שמתכוונים אליה, משום שייתכן שהחוק לא רלוונטי כאשר מדובר בתקופה של כמה חודשים.

הבנתי שהתכלית של החוק היא למנוע מצבים שאדם מתפתה להיכנס לעסקה כלשהי לתקופה קצובה במחיר מאוד נמוך ולאחר זמן מסוים, עם תום התקופה הקצובה, משנים את התנאים שלו ואז כביכול הוא נופל בפח.

לא רק.

הצעת החוק לא מבטאת את העניין הזה, אלא לטעמי – אני מדבר עתה כאזרח וייתכן שהמהומה והמבולקה שתיווצר פה רק תסייע לחברה שלי – מבטאת עניין הרבה יותר רחב. אדם התחייב לתקופה כלשהי ובדרך כלל גם קיבל הנחה מסוימת לאותה תקופה. מדוע צריך לנתק אותו אם אותה הנחה ואותם תנאים ימשיכו גם אחרי התקופה הקצובה?

אתה הולך לאבסורד מוחלט. אתה אומר שהחברה תגלה טוב לב מפתיע ותמשיך לתת הנחות מרחיקות לכת לקהל הצרכנים שלה. לצערי אנחנו במדינת ישראל והמצב הוא לא כך.

יש בעיה לאתר אדם - - -

איך ייתכן שיש בעיה לאתר? קראתי בפרסומות שלכם שאפשר בשניות לאתר כל מי שרוצים.

מדהים שאנשים שעוסקים בתקשורת מדברים על בעיות מהסוג הזה.

החוק הזה לא חל על תקשורת, אלא גם על שירותים כמו שח"ל, גז וכד'. זה יגרום שכל אחד מאתנו, אם הוא פספס מועד כלשהו הוא ינותק מהשירות.

יש לו ארבעה חודשים לפספוס.

כשאנחנו שולחים דיוור ללקוחות ומבקשים לקבל תגובה אנחנו מגלים שרק 20% בכלל שמים לב למה ששולחים להם ורק 5% בכלל עושים משהו.

אם אדם מודע לזה שעומדים לנתק לו את השירות, הוא יעשה משהו אם הוא ירצה בשירות.

למה צריך להגיע למצב של ניתוק ורק אז אנשים יזכרו לפנות לחברות שנותנים שירות.

למה למשל החוק הזה יחול על חברות גז?

אם למשל חברת הגז נותנת לצרכן הטבה כלשהי כדי שהלקוח יצטרף לאותה חברה. אפשר למשל להציע לו שלא ישלם דמי התקנה בהנחה שהוא יהיה לקוח של החברה תקופה מסוימת. במקרה כזה החברה מניחה שאת העלות של דמי ההתקנה היא תרוויח מהשוטף. מהצעת החוק ייצא שהצרכן לא יקבל הנחות שהוא יכול לקבל, משום שבתום תקופה מסוימת החברה תצטרך לנתק אותו. אתם כורתים את הענף של סבסוד והנחות מסוימות שמתבססות על תקופת שימוש מסוימת. לחברה לא ישתלם לתת הנחה שכן אחר כך הלקוח מתנתק ממנה.

למה אתה חושב שהוא יתנתק? ייתכן שהוא יקבל את ההצעה שלך ויגיד שהוא מוכן להמשיך.

במקרה של הגז אתה פוטר לקוח מדמי התקנה לאחר שעשית חישוב של הכדאיות ואז אתה גם מחליט מהו משך תקופת ההתקשרות. בסוף התקופה הלקוח כבר יכול להתנתק ואתה גם לא תקנוס אותו, אבל אתה לא מודיע לו על כך.

אני מודה שאני יושב בדיון הזה כבר שעה ארוכה ואני מרגיש שאני בעולם הפוך. לכל אחד יש דוגמאות לדברים מהסוג הזה, כמו הבנקים למשל. חברות הסלולר מגלות כאן נדיבות, למרות שההסכם שהלקוח חותם עם החברה לשלוש שנים הוא עבור ה"ברזל", אבל אם אתה לא משתמש במכשיר אתה מקבל כל מיני קנסות יצירתיים. כך גם הבנקים – בכל פעם יש עמלה מסוג אחר, כמו מספר פעולות בכרטיס, קמו בבוקר והשמים היו כחולים וכו'. פה מציגים לנו מין עולם צרכני אופטימלי. חברת כבלים למשל הציעה לי להצטרף לחודש ניסיון. הסכמתי, אבל כשהמשיכו לאחר חודש אמרו לי שלא ביקשתי לנתק ולכן הם המשיכו. כך עובד הראש הישראלי – לא הגון, לא בסדר ומנצלים את טוב ליבו של האזרח. כל הסיפור הזה לא נכון ובתרבות של חברת צריכה מערבית מודרנית זה לא קיים. לא ראיתי בארצות הברית כזאת התנהגות, שם מילה זו מילה, שם פוחדים מתביעות ייצוגיות ולכן הם פועלים לפי ההסכם.

למה להפריע לזה שהוא בסדר, שהחתים את הלקוח והלקוח יודע שהוא מחויב ל-36 חודשים והוא ממשיך לו את ההתקשרות גם לאחר 36 חודשים כמו ביום הראשון? אם יש חברה כזאת למה צריך לפגוע בה?

לא הצעתי לדפוק את החברות שעובדות באופן הגון. להפך, הייתי מציע להם להדליק משואה ביום העצמאות ולתפארת מדינת ישראל. לצערי אנחנו לא חיים בעולם של מדליקי משואות.

יש עסקאות שאנחנו אפילו מורידים את המחיר אחרי 36 חודשים.

אני לא חושב שהאיתור של הלקוח הוא בעייתי, במיוחד בכל הקשור לשירותי תקשורת. אני בטוח שהחברות לא מעונינות לנתק את הלקוח מהשירות, משום שכך ייתכן שהלקוח יעבור לחברה אחת. לפיכך יש לחברות אינסנטיב לא לנתק אלא להתאמץ לאתר אותו.

המועצה לצרכנות מברכת על הצעת החוק. אנחנו חושבים שהחוק בא לפתור בעיות שמתעוררות בסוגים שונים של עסקאות, בין אם מדובר בעסקה כשאדם מתקשר בעסקה ומוצא את עצמו בתנאים אחרים בחסות החוזה, בין אם אדם מתקשר בעסקה מסוימת בהתאם להטבות או תנאים שהוא רואה מול עיניו ובתום התקופה פתאום החוזה מתארך לו בתנאים אחרים. הדוגמה הבולטת והקשה ביותר היא של זקנים שמתקשרים לכל מיני שירותי מצוקה למיניהם למשך ארבע שנים. מחתימים אדם בן 88 על חוזה עם הטבות נפלאות למשך ארבע שנים ובתום התקופה אם הוא לא מודיע הוא מחויב לעוד ארבע שנים. החוק בא לפתור בעיה מהסוג הזה.

לדעתנו יש אי בהירות מסוימת בנוסח הצעת החוק. אנחנו חושבים שכדאי להוסיף בסוף סעיף (ב) את המילים: לעניין זה – שינוי תנאים בחוזה, ובכלל זה העלאת מחיר מעבר למדד תיראה כקביעה כי ההתקשרות תימשך לאחר מועד סיום העסקה גם אם השינוי נקבע בהסכם המקורי. כלומר, גם אם קובעים בהסכם הטבה נפלאה לתקופה מסוימת, וזה בעצם מה שהאדם רואה כשהוא מתקשר בעסקה, ואחר כך פתאום הכל נעלם. אם מציעים לאדם עסקה נהדרת לתקופה של חצי שנה, כאשר החוזה הוא לחמש שנים, יוצא שהאדם נשאר בעסקה ארבע וחצי שנים בתנאים אחרים. אנחנו חושבים שגם את הנקודה הזאת, כאשר חל שינוי בין מועד ההטבה לבין התקופה של ההסכם הרגילה, צריך לומר לאדם שיידע שבנקודה מסוימת התנאים משתנים באופן מהותי, בצורה קיצונית, ולאפשר לאדם לעצור את העסקה בדיוק באותה נקודה.

אני רוצה להדגיש שמשרד התמ"ת תומך בהצעת החוק מתחילת הדרך וגם אמרנו את זה לחברת הכנסת נוקד כבר בתחילת העבודה על הצעת החוק. אני רוצה גם להעיר מספר הערות.

הטכניקה שלכם יוצאת מהכלל. אתם אומרים שאתם מסכימים, אבל אחר כך מעירים את כל ההערות המגבילות.

אני מציע לדחות את כל ההערות לדיונים שבין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והקריאה השלישית.

אנחנו חושבים שמעבר לרצון של כולנו להגן על הצרכן צריך שיהיה איזון במערכת היחסים בין העוסק לצרכן. סעיף קטן (א) קובע שהעוסק יפרט בכל חיוב או קבלה שנשלחים לצרכן את מועד סיום העסקה ואת יתרת מספר התשלומים. הצעת החוק אינה יוצרת חובה ואומרת שאם העוסק שולח חיוב או קבלה מידי חודש אז פרט לכך שהוא יפרט את סכום החיוב הוא גם יכתוב מה מועד סיום העסקה וגם יפרט את מספר התשלומים. בהתאם לחוק המע"מ אם לקוח מבקש חשבונית מס מהעוסק העוסק חייב להמציא. בעצם כך מחייבים את העוסק לשלוח בכל מקרה חשבונית ולפרט את כל הפירוטים. בכל הדיונים אנחנו שמים לנגד עינינו את העוסק הגדול, את חברות הסלולר או את חברות הכבלים, אבל חוק הגנת הצרכן לא מבחין בין עוסק לעוסק והוא חל גם על עוסקים שהם עוסקים קטנים ועל יזמים. אנחנו לא רוצים שייווצר מצב שעוסקים קטנים ייפגעו מההוראה הזאת. למשל, אני באופן אישי מכירה יזם צעיר שהחליט לפתוח עסק והוא מחלק מידי בוקר מיץ סחוט וארוחת בוקר. מדובר כאן בעסקה קצובה, כי הוא נקשר בחוזה לתקופה מסוימת. אם נחייב את היזם הזה לפרט בכל חיוב או קבלה את כל הפירוטים האלה, אנחנו עלולים לפגוע דווקא במקום שאנחנו רוצים לעודד. לפיכך אנחנו חושבים שהאיזון הנכון הוא לחייב להודיע על סיום העסקה שלושים יום לפני מועד סיום העסקה ולתת הסמכה לשר, באישור ועדת הכלכלה, לחייב עוסקים מסוימים להנפיק חשבונית או קבלה עם כל הפירוט.

מה בהצעת החוק אומר לך שאותו אחד שמחלק מיץ סחוט חייב לשלוח חשבונית? כתוב שאם הוא שולח חשבונית הוא צריך לפרט.

לפי חוק המע"מ אם הלקוח דורש חשבונית, העוסק חייב לתת חשבונית מס.

אם כך, בכל מקרה הוא חייב להנפיק חשבונית.

נכון, אבל אני מבקשת לא לחייב את כולם לכתוב את כל הפירוט.

אני חושבת שאין שום בעיה להוסיף בחשבונית, גם אם זה יזם צעיר, כמה תשלומים עוד נותרו. אני לא רואה בזה שזה מה שיפיל את היזם הצעיר. אני חושבת שזה מידע חשוב וגילוי נאות.

אנחנו טוענים שבמקרה של חברות גדולות שאין להן שום בעיה להוסיף את המידע הזה, אפשר להסמיך את השר לקבוע חובה כזאת.

הבעיה היא שאם ירצה – יקבע, לא ירצה – לא יקבע. זה בדיוק ההבדל – אם הכנסת קובעת את הנורמה או השר שברצונו יקבע וברצונו לא יקבע.

כמובן שזה יהיה באישור ועדת הכלכלה.

אבל הוועדה לא יכולה ליזום התקנת תקנות, אלא רק לאשר או לא לאשר אותן.

לחייב את יזם המיצים למשל לפרט את מספר התשלומים דווקא מהווה יתרון מבחינתו, משום שכך הוא יודע שהוא צריך להיערך שבעוד תקופה מסוימת הוא צריך להתחיל "לעבוד" שוב על הלקוח שלו כדי שירצה להמשיך לקבל את השירות.

לטעמנו זה לא מאוזן. מהטעמים שציינתי אנחנו מציעים להוריד את החובה הזאת.

אנחנו חושבים שהרציונל של החוק, כפי שהבנו אותו, הוא למנוע מצבים שבהם לעוסק יש שליטה בכיס של הצרכן יבוא ויחדש עסקאות בלי שהצרכן מודע להן. לשם כך לטעמנו מספיקה הודעה 30 יום לפני. כך האדם יודע שהעסקה מסתיימת ושדורשים את ההסכמה הפוזיטיבית שלו, אבל מפה ועד לחייב שבכל חיוב או קבלה שהעוסק ישלח הוא יפרט את כל הפירוטים זה נראה לנו מיותר וגם חובה שעשויה להיות לא מאוזנת ועשויה לפגוע. מבחינתנו זה האיזון.

זה לא מאוזן רק כלפי העוסק, אבל מאוד מאוזן כלפי הצרכן.

קורה כאן דבר מוזר. לפני שבועיים היה כאן דיון לגבי החיובים של כביש חוצה ישראל. בעצם כמה שנותנים פחות אינפורמציה זה נגד הצרכן. האם זו שיטה לא לתת את האינפורמציה הזאת? מה הבעיה ללחוץ על מקש במחשב ולהוציא את כל האינפורמציה?

אנחנו לא רוצים שזה יגרום לעלויות גבוהות מדיי במקום שלעוסקים יהיה קשה לספוג את אותן עלויות.

מדובר בהדפסה של ארבע מילים.

אתם חושבים כל הזמן על העוסקים הגדולים, אבל יש עוסקים קטנים שמבחינתם זה עשוי להיות נטל.

מה הבעיה לכתוב כמה תשלומים עוד נותרו? למה את חושבת בכלל שגילוי נאות כלפי צרכן זו הכבדה ניכרת על עוסק?

מה עוד שסביר להניח שאלה שמוכרים מיצים – בלי לעשות הכללות – אין להם לא חשבוניות ולא שום דבר מעין זה.

בעצם מה שנציגת משרד התמ"ת אומרת שאם נטיל עוד ועוד חובות על העוסקים הקטנים הם ייאלצו לעבוד בשיטה שציין חבר הכנסת טל.

אני מבקשת לקבל הבהרות כדי לדעת מה להעלות בסופו של דבר לקריאה ראשונה.

אני רוצה להדגיש שעשיתי היום צעד שהוא מאוד לא מקובל ובעצם "כופפתי" את מציעי הצעת החוק למרות שהצעת החוק שלהם כבר היתה מוכנה לקריאה ראשונה. אנחנו נכניס מספר תיקונים, אבל לא נראה לי שאני יכול לעצור את זה בשלב הזה. לאחר הקריאה הראשונה נעסוק בכל ההערות של כל הגורמים השונים.

ההצעה שהעלתה עו"ד נועה גבע ממשרד התקשורת מדברת על מקרה שבו מפעיל לא הצליח לאתר את הצרכן למרות שהוא עשה מאמצים לעשות כן ואז ההתקשרות תימשך תקופה נוספת. אני מבקשת את החלטת הוועדה אם מדובר אך ורק במפעיל של שירותי טלפוניה או מדובר גם בסוגים נוספים של עוסקים? הוועדה גם צריכה להחליט אם מדובר בשלושה חודשים נוספים ואם במהלך אותם שלושה חודשים החיוב בתשלומים יהיה בסופו של דבר בהתאם לתשלומים שהמנוי שילם ערב סוף התקופה הקצובה או תשלום אחר.

אני חושבת שזה צריך להיות רק בשירותי טלפוניה.

דיברנו על שירותים חיוניים.

אני סבורה שאין צורך להרחיב עתה. אם יהיה צורך להרחיב נוכל לעשות את זה בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והקריאה השלישית.

מה עם שירותי מצוקה רפואיים? גם על זה אפשר לומר שאלה שירותים חיוניים.

אני מציעה שבהצעה עצמה ייאמר שירותי טלפוניה והשר, באישור ועדת הכלכלה, רשאי להחיל עיקרון זה גם על שירותים נוספים.

אנחנו מדברים על מצבים שהצרכן מסכים כשהוא חותם על הסכם להאריך, אבל אנחנו אומרים שהוא לא מספיק תבוני כדי להבין מה קורה אתו ואחרי שהוא חותם אנחנו צריכים לבקש ממנו עוד פעם אישור.

הצרכן מאוד תבוני, רק שאתם יותר תבוניים ממנו.

האישה הזקנה שקשורה לשח"ל באמצעות הטלפון שלה. אם הטלפון שלה ינותק בגלל שלא איתרו אותה, תנותק גם משירות שח"ל. זה נראה לי מצב בעייתי.

נכון, החוק הזה חל על כל תחומי החיים שלנו.

אפשר לכתוב עתה "שירותים חיוניים אחרים שיקבע השר באישור הוועדה". עד להכנת החוק לקריאה שנייה אפשר להכין רשימה של השירותים החיוניים.

אני מציע להוסיף שהחוק לא יחול על עסקה שלא כרוכה בתשלום.

אני מסכימה לזה, למרות שאין דבר כזה.

אני רוצה לכסות מצב בו חברה מחליטה שהשירות הוא חינם. במצב כזה אני לא רוצה לחייב אותה להפסיק את השירות.

בהתאם למוצע כאן אני מציעה לכתוב בסעיף קטן (א): בעסקה לתקופה קצובה שבה מחייב עוסק את הצרכן בתשלומים שוטפים לפי הרשאה לחיוב החשבון או את כרטיס האשראי שלו. דהיינו, אם אין חיוב בתשלומים שוטפים החוק לא יחול.

אנחנו מקבלים את ההצעה.

הצעה נוספת שאני רוצה להעמיד בפני הוועדה – בסעיף קטן (ד) פיסקה (2), בהגדרה ל"עסקה לתקופה קצובה": "עסקה לתקופה בלתי מסוימת שבה כלולה התחייבות לשלם עבור טובין או שירותים הכלולים בעסקה במשך תקופה קצובה העולה על שלושים ימים...". זה אומר שאם יש תקופה קצובה בסך הכל של שבועיים או עד חודש הצעת החוק לא תחול עליה.

צריך לכתוב: עסקה קצובה או בלתי מסוימת. פיסקה (2) פותחת במילים "עסקה לתקופה בלתי מסוימת". כלומר, רק בעסקה שיש לה אופי מתמשך, כמו שירותי הסלולר שהעסקאות שם הם ל-36 חודשים. אותו אלמנט קיים גם בעסקה שהיא לתקופה קצובה, למשל שנה אבל חודשיים מתוכה זה הטבה באינטרנט. לכן זה צריך להיות "עסקה קצובה או בלתי מסוימת".

כלומר, בכל מקרה שיש הצעות אטרקטיביות לתקופה שאינה עולה על חודש, החוק לא יחול. האם הוועדה מקבלת את ההצעה הזאת?

למה לקבוע חודש?

משרד התקשורת הסכים להתגמש לתקופה של שלושה חודשים, אבל אנחנו לא מוכנים שהתעריפים יהיו תעריפים של המבצע. אנחנו מבקשים שזה יהיה תעריפי השוק.

אתם מייצגים את הצרכנים או את חברות התקשורת?

הבנו מה אהוד אולמרט, שר התקשורת אומר, ועכשיו נשמע מה אומר אהוד אולמרט, שר התמ"ת.

אני לא מתכוון ליפול לתוך אותה מלכודת שטמנת לי כאן, אדוני. אני מבקש לאפשר לי לדבר שתי דקות עם גברת צרנוביץ ואנחנו נבוא אליכם עם עמדה מתואמת.

בסעיף קטן (א) כתוב: "...יפרט העוסק בחוזה, אם קיים חוזה בכתב, בכל חיוב או קבלה...". זה בעצם אומר שחובה לפרט בחשבונית רק אם קיים חוזה בכתב. לדעתי זה לא משנה אם קיים חוזה בכתב או לא.

אני אתקן.

מה הכוונה במילים "לא יאוחר מ-30 ימים"?

הכוונה היא שאני לא יכולה לחייב עוסק לבצע פעולה דווקא ביום מסוים. אם הוועדה רוצה היא יכולה להחליט על תקופה של בין שישים ימים לשלושים ימים.

הרציונל הוא שהצרכן לא ישכח שהעסקה שלו מסתיימת. בעצם אפשר להודיע לו חצי שנה קודם והלקוח ישכח.

כשמדברים על מבצעים שהם תחומי טווח אני יכולה לומר שרוב המבצעים של "בזק", שהם באופן שוטף, הם מבצעים ל-60 יום. 30 יום מכניס אותנו לגדר החוק ובין חודשיים לשלושה חודשים זה טווח זמן שאפשר לייחס לאדם זיכרון. התקופה הקצובה של 30 יום בעצם מותירה את רוב המבצעים בחוץ. לדעתי זו לא רק הבעיה שלנו.

לכן הצעתי שלושה חודשים. אנחנו רוצים לעודד מבצעים ולא לחנוק אותם. לא צריך לשכוח שהמבצעים הם גם לטובת הצרכן.

אנחנו נמשיך את הדיון הזה במועד אחר. אני אשתדל לקיים ישיבה בנושא הזה תוך שבוע.

אני מבקש לסיים עם זה היום ונדון בדברים האלה בין הקריאה הראשונה לבין הקריאה השנייה והקריאה השלישית.

אני לא מוכן לעשות משהו לא מקצועי. כל שנייה צץ משהו אחר. אני לא מוכן לאשר הצעה ובעוד שבוע יבוא מישהו אחר ויבקש דיון מחדש. עד היום לא הוצאתי מתחת ידיי שום דבר שהוא לא בסדר.

אני מודה לכולם, הישיבה נעולה.



- - - - - - -

הישיבה ננעלה בשעה 10:40