כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת קליטה/8599



2
ועדה משותפת – עלייה וקליטה + חינוך ותרבות
9.3.2004


פרוטוקולים/ועדת קליטה/8599
ירושלים, י"א בסיון, תשס"ד
31 במאי, 2004

הכנסת השש עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני



פרוטוקול
מישיבת הוועדה המשותפת של ועדת העלייה הקליטה והתפוצות – מס' 99
וועדת החינוך והתרבות – מס' 194
יום שלישי ט"ז באדר תשס"ד, 9.3.2004 בשעה 09:00

סדר היום

הקשר עם היהודים בצפון אמריקה וחיזוק החינוך היהודי ציוני שם –
דיווח של עמוס חרמון יו"ר המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית.

חברי הוועדה: קולט אביטל – יו"ר ועדת העלייה הקליטה והתפוצות
אילן שלגי – יו"ר ועדת החינוך והתרבות
מיכאל מלכיאור
מרינה סולודקין

עמוס חרמון – ראש המחלקה לחינוך, הסוכנות היהודית
אריה גרין – יועץ לשר לענייני ירושלים והתפוצות
ירון זיידמן – משרד החוץ חטיבת תפוצות
עמיר שחם – נציג קהילת מטרווסט ניו ג'רסי בישראל
ליאון גרינברג – "נתיב" משרד רוה"מ
דוד רזניק – החברה למען חינוך יהודי בצפון אמריקה
ברברה פרומיסלב – UJC ISRAEL
אדי הרשקוביץ –משרד החינוך והתרבות
שמואל אדלר – מנהל האגף לתיכנון ומחקר משרד הקליטה
ג'וזי ארבל – התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל
עו"ד ג'אן סוקולובסקי –התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל
נחניאל דיסון – מנכ"ל התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל
מוטי פרידמן – המחלקה לחינוך יהודי, הסוכנות היהודית

דנה גורדון – ועדת העלייה והקליטה
יהודית גידלי – ועדת החינוך והתרבות

חבר המתרגמים בע"מ







הקשר עם היהודים בצפון אמריקה וחיזוק החינוך היהודי ציוני שם –
דיווח של עמוס חרמון יו"ר המחלקה לחינוך בסוכנות היהודית.

בוקר טוב. אני מתכבדת לפתוח את הישיבה המשותפת של ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות, שתוקדש הבוקר לנושא החינוך הישראלי הציוני בצפון אמריקה.

זה נושא שאנחנו כבר נדרשנו אליו, ודיברנו עליו לא מעט. נושא שהוא קריטי מבחינתנו, אם אנחנו מדברים על הקשר של יהדות צפון אמריקה עם ישראל בדור הבא. זה דור שהולך ומתרחק, מכל מיני סקרים שנעשים אחת לשנה על ידי הוועד היהודי האמריקאי, אנחנו בעצם מגלים שיש יותר ויותר בורות בקרב ציבוריות רחבה בקשר לנתוני יסוד של מה שקורה במדינת ישראל.

הרבה מאוד אנשים יהודים טובים בצפון אמריקה לא ביקרו בישראל. הייתי אומרת שהסטטיסטיקה היא אותה סטטיסטיקה מאז 1948 עד היום אנחנו מדברים על מקסימום 80% מיהודי אמריקה שמבקרים בארץ. בין ה- 20% לא כל מי שעובד בתפקידים בכירים בקהילה היהודית מבקרים בישראל. נכון שאנחנו מתברכים בשנים האחרונות במפעל אדיר שנקרא "תגלית" והוא בעצם נועד לפתוח את הנערים והערות למה שקורה בארץ ולקשר עם הארץ. החל מ- 1992 כשהקהילות היהודיות בצפון אמריקה ערכו סקר וגילו שאחוז המתבוללים הולך וגדל מילת הקסם שהסתובבה בקהילה היהודית היא מילת המשכיות. ואז גם ראשי הקהילה היהודית הבינו שהקשר עם ישראל הוא חיוני אם הם רוצים גם לשמר קהילה יהודית מאורגנת בצפון אמריקה. זאת אומרת הנושא של חינוך יהודי ציוני הוא חשוב, הוא חשוב לנו כמדינה אם אנחנו רוצים לשמור על מרכזיותנו. הוא חשוב ליהודי צפון אמריקה אם הם רוצים לשמור על איזה שהיא קוהרנטיות ועל קהילה אמיתית. אבל מעבר לכך אם אנחנו ואני כאן מדברת גם בפן של וועדת העלייה והקליטה, אם אנחנו מדברים על עלייה לארץ הרי שאין יכולת לחשוב על עלייה אלא אם יש בחינוך היהודי גם אלמנטים של ציונות, גם אלמנטים של לימוד מה זה מדינת ישראל.

אני רוצה אולי להוסיף הערה אחת, אנחנו כאן לא התכנסנו כדי לדון בחינוך היהודי עצמו. יש חינוך יהודי, רוב הילדים בצפון אמריקה עוברים בצורה זו או אחרת חינוך יהודי פורמלי או לא פורמלי, בין אם בבתי ספר עממיים, בין אם ב'סנדיי סקול' המצב פחות קל כשמדובר בבתי ספר תיכוניים. אבל האלמנטים של מה מלמדים, איך מלמדים את ישראל, מה מלמדים על מדינת ישראל, האם מלמדים פעם בשנה כשדנים בחג זה או אחר, או ביום העצמאות, או האם יש קוריקולום אמיתי שבו יש לנו איזה שהוא מושג מאין אנחנו לוקחים ילד ולאן אנחנו מובילים אותו, וכיצד הידע הזה מתפתח – אלה הנושאים שאני רוצה לדון עליהם הבוקר. איתנו אנשי הסוכנות היהודית שעוסקים במלאכה הזאת רוב ימות השנה. ואני מתכבדת בזה להעביר את רשות הדיבור לעמיתי, יו"ר ועדת החינוך והתרבות בבקשה.

תודה ליו"ר קולט אביטל ובוקר טוב לכולם. קולט את אמרת שבמקרה הטוב פעם בשנה או ביום העצמאות מדברים על מדינת ישראל ורצוי שיעסקו בציונות ובמדינת ישראל יותר מזה. אני חושש שאל חלק גדול מהיהודים ובני הנוער היהודים ישראל בצורה מסודרת מערכתית לא מגיעה גם פעם אחת בשנה. כי אם בארצות הברית נמצאים כ- 40 45 אחוז מהעם היהודי, בערך כמספר היהודים שיש במדינת ישראל, אני חושש שחלק ניכר מהם ואינני רוצה לנקוב במספרים בכלל לא מקבל בצורה מסודרת במערכת החינוך איזשהו חומר בצורה מסודרת ומובנת על מדינת ישראל. אלה שלא נמצאים במערכת החינוך היהודי, וגם לא מגיעים ל'סנדיי סקול', אז הקשר שלהם עם היהדות הוא במקרה הטוב כאשר הם מתכוננים לטקס הבר מצווה, או הבת מצווה בקהילות הרפורמיות. ואם בבית מדברים על ישראל, או יש קרובי משפחה בישראל אז קיים איזשהו קשר.

אחד הדברים המדאיגים, זה שעור ההתבוללות של יהודי צפון אמריקה, ארצות הברית וקנדה. ותפקידנו כאן כמדינת ישראל זה לא רק להסתכל על הדברים מהזווית של להביא את מירב היהודים אלינו, שזה דבר חשוב לכשעצמו ואני בעדו, אלא גם לקחת אחריות על המשך קיומו של העם היהודי לא רק במובן הפיזי אלא גם במובן התרבותי. טוב שבצפון אמריקה קיימים זרמים שונים ביהדות, מזל שאין שם מונופול על הזרם האורתודוכסי, כפי המצב נכון להיום במדינת ישראל. כי אם לא הזרם הרפורמי שהייתי אומר שהוא הזרם היותר גדול בציבור האמריקאי, אז היינו מאבדים הרבה יותר יהודים מהמספרים שאנחנו מאבדים. אולי בישראל לא ערים לכך, שבצפון אמריקה רוב היהודים שמגיעים בשבת ובחגים לבתי הכנסת, מגיעים לשם במכונית. אולי יש כאלה שלא אוהבים את זה, אבל אם לא כך לא היו מגיעים כלל. כאמור, תפקידנו כמדינת ישראל, כמדינת העם היהודי, וכמרכז העם היהודי הוא לא רק להביא אלינו כמה שיותר יהודים, אני מאד מקווה שיגיעו אלינו יהודים גם במספרים גדולים יותר גם מצפון אמריקה יהודים הם מכל מקום הם אהובים עלינו ואנחנו רוצים אותם, אבל התרומה של יהודים שבאים ממדינה עם תרבות ומורשת דמוקרטית וליבראלית לחברה ישראל היא נחוצה ביותר.

אנחנו יודעים שבארצות הברית הפעילות בקרב הנוער היא לא כפי שהיא קיימת למשל בדרום אמריקה, ששם הסוכנות היהודית מפעילה תנועות נוער ויש שם פעילות ציונית ערה, לפחות בחלק מהציבור היהודי בארגנטינה, באורוגוואי ובמדינות נוספות בדרום אמריקה. בצפון אמריקה, המצב הוא לא כך. קיימת פעילות בקרב סטודנטים, הפרויקט של הלל הוא מבורך ביותר, אבל אני מניח שנשמע מספרים בודאי יאמרו לנו שעושים מאמצים להרחיב אותו. ואסור לנו שנגיע למצב שהיהודי בארצות הברית יראה את הקשר שלו לישראל כמו הקשר של האמריקאי האיטלקי לאיטליה, או האמריקאי ממוצא אירי לאירלנד. אנחנו צריכים לוודא שהקשר הוא הרבה יותר מזה. כאשר יכול להיות וצריך להיות לאומי ותרבותי. ולגבי חלק מהאנשים גם דתי. לא ייתכן שיהודים יתייחסו ליהדותם כאלה שאינם מתעלמים ממנו. אומרים או קיי אני יהודי במקרה. כפי שאני גבוה, או כפי שאני בלונדיני. אני זוכר שבפגישה בארצות הברית עם עורך דין יהודי שמעתי אותו מתבטא באיזשהו ביטוי, שהוא פשוט ביטוי של אנטישמים והוא לא שם לב לזה. אני כרגע לא אחזור על הביטוי, אבל אני שאלתי אותו אתה שמת לב למה שאמרת? הוא אומר לי 'כן, באמת לא שמתי לב, זה לא היה מתאים שאני אומר את זה. זה פשוט מחוסר תשומת לב, לא חלילה מכוונה רעה'.

אם זה יוצא זה תת מודע.

וודאי שזה תת מודע, וזה גם יכול להראות על ביטחון עצמי 'הנה גם אני מרשה לעצמי לדבר כך', אבל זה בודאי שמאד לא ראוי. אני חוזר ואומר, אנחנו פה ותפקידנו הוא לא רק לעשות הכל כדי שיותר יהודים יבואו לכאן וישתתפו איתנו בבניית הבית הלאומי, אלא גם לסייע להם להיות ולהישאר יהודים כל עוד הם שם. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו תיכף נעביר את רשות הדיבור לעמוס חרמון, שהוא ראש המחלקה לחינוך על ישראל והציונות בסוכנות היהודית, אבל לפני כן, העביר לי שאלה יו"ר התאחדות עולי אמריקה וקנדה בישראל בקשר לשליחים שלנו מטעם הסוכנות היהודית. האם הם מדברים על עלייה או לא? האם הם מנחילים את זה לנערים או לא? או שזה "ערך", שאסור להעלות אותו עדיין בצפון אמריקה. אני מעלה את זה עוד לפני שאתה מדבר, כדי שאולי תרצה בדבריך להתייחס גם למכלול הזה. תודה רבה.

תודה רבה. בוקר טוב. קודם כל אנחנו באמת מודים גם ליו"ר וועדת העלייה קולט אביטל וגם ליו"ר וועדת החינוך אילן שלגי, שמעלים את הנושא לדיון ואנחנו מבחינתנו, ננסה להבהיר במספר מילים.

למעשה, היעד המרכזי של הסוכנות היהודית לא רק של הסוכנות היהודית, אנחנו ננסה לתאר שני פרויקטים מאוד גדולים שהטילה עלינו ממשלת ישראל בוועדת התיאום של ממשלת ישראל והסוכנות היהודית. ואחרי זה ברשותכם, אנחנו נציג במשך מספר דקות מצגת, שהיא חוב ישן שלנו לוועדת העלייה ולוועדת החינוך, איך אנחנו באמצעות החדר החכם במחלקה לחינוך מנסים להפיץ קצת את התורה, אור מציון איך אנחנו מוציאים את זה באמצעים הטכנולוגים, ודוקטור מוטי פרידמן שהוא אחראי אצלנו על החדר החכם בנושא של המרכזייה הפדגוגית, ינסה להבהיר את הדברים.

אם אנחנו ננסה טיפה "להתיישר" על הנתונים שקורים היום בקהילה בארצות הברית, הנתונים מבחינתנו מאוד מדאיגים, זאת הקהילה עם "הרזרבואר" עם המאגר היהודי הגדול ביותר, והקהילה הזאת למעשה הולכת וקטנה מידי עשור, אני אומר מידי עשור למרות שהדברים בפועל נעשים מידי יום או מידי שעה או מידי רגע אנחנו מדברים על מידי עשור כי אלה למעשה הנתונים שאנחנו מקבלים מראשי הקהילה האמריקאית. אם אנחנו בסקר של שנות ה- 90, אנחנו ידענו יש סקר שנודע ויצר זעזוע רב מאוד בקרב הקהילה היהודית האמריקאית ופרנסי הקהילה על סדר גודל של חמישה וחצי מיליון יהודים או שנרשמו כיהודים ואני לא מתייחס ל- "מי הוא יהודי?", אלה אנשים שזיהו את עצמם ששייכים ללאום היהודי ואם אנחנו לוקחים בחשבון שההגירה של יהודי ברית המועצות לשעבר הייתה בשנות ה- 90 בסדר גודל שנע בין 400 ל-500 אלף מהגרים יהודים, שהיגרו מברית המועצות לשעבר.

800 אלף.

800 אלף, כולל את ההגירה של שנות ה- 70. אנחנו מעריכים היום שיש בארצות הברית ובקנדה סדר גודל של 800 אלף שהתחלק בשני גלי ההגירה, גל ההגירה של שנות ה- 70 וגל ההגירה של שנות ה- 90. זאת אומרת, מנתונים בסיסיים של 0 גידול טבעי בארצות הברית, ואולי רע מזאת, היינו מניחים שבסקר של שנת 2000 אנחנו נקבל בנתונים המחמירים של סדר גודל מינימלי של 5,7 5,8. מיליון יהודים. הסקר שהתפרסם לפני כארבעה חודשים מדבר איתנו, ואני לא מדבר כרגע על הביקורת שהיתה על הסקר והנתונים האלה, המספרים הכלליים שפחות או יותר מאושרים באופן רשמי על ידי הקהילה האמריקאית מדבר על 5,2 מיליון יהודים. זאת אומרת שבעשר שנים בנתונים הקיימים, בהנחות נאמר האופטימיות ביותר, יש ירידה של חצי מיליון יהודים בעשר שנים. זאת אומרת, באיזשהו מקום יש איזושהי היעלמות, אידוי, אדופורציה של כ- 50 אלף יהודים בשנה. אפשר להתווכח ואפשר לומר אם הנתונים נעשו כך או נעשו אחרת אם המדדים היו מדדים זהים, המגמה היא ברורה, הקטנה מאוד משמעותית ומסיבית, של הקהילה היהודית בארצות הברית. אני חושב שקל מאוד להסביר את הדברים האלה, אם אנחנו מדברים הנתונים של סקר שנות ה- 90, דיברו על 52% התבוללות או נישואי תערובת אנחנו מדברים על סדר גודל שמתקרב ל- 60% היום. הדברים נעשים לא בטור אלגברי, אלא בטור הנדסי. זאת אומרת, דור שני ודור שלישי לנישואי תערובת מדברים באופן חד משמעי על ירידה בכמות מאוד מסיבית, בעיקר של צעירים שהם היו אמורים להיות אבות למשפחות יהודיות בהמשך.

בעקבות הסקר הזה יש לנו נתונים מאוד מעניינים, אם הזכרת חברת הכנסת אביטל את הקורה בקמפוסים האמריקאים, ילד או סטודנט לנישואים או לאב או לאם שאינם יהודים, המעורבות שלו בכל מה שקשור לא בפעילות פרו-אקטיבית, אלא לנסות ולהתעניין לא בהפגנה מול פרו-פלסטינאים או שמאל קיצוני, להתעניין בתוכניות חברתיות של הלל או כל ארגון יהודי אחר הם מאחד עד עשר קרוב לאחד. כשלא נדבר כבר מה תהיה מידת המעורבות של הילדים שלו, זאת אומרת הנכד שנולד למשפחה מעורבות, התעניינות כנראה תהיה אפס אם בכלל.

אם מהנתונים האלה אנחנו מנסים טיפה להתרכז בנתונים של החינוך הפורמלי, אנחנו מניחים שבארצות הברית יש סדר גודל של ילדים בגילאים מחמש עד גיל שמונה עשרה סדר גודל של בין מיליון למאה, למיליון ומאתיים אלף ילדים יהודים בגיל חינוך מגני ילדים עד סיום הקולג'. מתוך המיליון ומאתיים, מאתיים אלף, כמאתיים אלף לומדים בבתי ספר יומיים, ב- 835 בתי ספר יומיים, שהחלוקה היא חלוקה די ברורה למי שמתמצא בחומר קרוב ל- 80% בתי ספר אורתודוכסיים וחרדיים. יש רק 20 בתי ספר רפורמיים 70 בתי ספר קונסרבטיביים ו- 75 בתי ספר קהילתיים שסך הכל בשלושת הזרמים האלה לומדים סדר גודל של עד 50 אלף יהודים. 85 אלף תלמידים יהודים לומדים ב- 370 בתי ספר אורתודוכסיים ו- 80 אלף תלמידים יהודים לומדים ב- 300 בתי ספר חרדיים שאין לנו אליהם למעשה שום גישה ומגע כלשהו. זאת אומרת אם אנחנו מדברים מתוך פוטנציאל של מיליון ומאה אלף ילדים יהודים שגרים היום בארצות הברית של אמריקה, מבחינת הפוטנציאל שאנחנו שואפים להגיע לחלק המירבי שלו, רק סדר גודל של כ- 20% לומדים בבתי ספר יומיים וקרוב ל- 270 עד 280 אלף לומדים ב- 1300 בתי ספר משלימים, וכמו שאמר יו"ר ועדת החינוך אילן שלגי, בדרך כלל בתי הספר המשלימים מי שמכיר פה זה בדרך כלל הורים שיש להם איזושהי אכפתיות שהבן או הבת שיגיעו לגיל בר מצווה יוכלו לעשות את המצווה הזאת, יהיה להם איזה שהוא מושג מינימלי שהם שייכים למה שנקרא משפחה יהודית, או בגלל שיש חוב משפחתי לסבא או לסבתא או שזה איזה שהוא בונטרון בקהילה ללמוד עד הבר מצווה אבל אנחנו יודעים שבבתי הספר המשלימים ישועה לא תצא משם. ואם אנחנו לא נגדיל את המעורבות ואת הדחף המאוד גדול למשפחות יהודיות לשלוח את הילדים לבתי הספר היומיים שזה בדרך כלל בתי ספר עממיים בתחילת תיכון המעורבות שלהם והאכפתיות שלהם תלך ותפחת.

מילה אחת לגבי הסטודנטים האמריקאים שאנחנו החלטנו בהחלטה אסטרטגית להקדיש להם הרבה מאוד תשומת לב. אנחנו יודעים היום על סדר גודל של 350 עד 270 אלף סטודנטים יהודים בקולג'ים ובקמפוסים האמריקאים והם מרוכזים ב- 50 קמפוסים. זאת אומרת, אנחנו יודעים איפה הם נמצאים ואנחנו עושים מאמצים מאוד גדולים, שאותם אפרט בהמשך, על מנת להגיע אליהם ולהפעיל אותם, לא רק בכל מה שקשור בהמשכיות יהודית אלא גם לפעילויות הסברה ומאבק באנטישמיות, שנמצאים היום בחלק מהאוניברסיטאות בארצות הברית ובקנדה.

לגבי השליחים של הסוכנות היהודית. ישנם שליחים "ארוכים", שזה משנתיים ומעלה, וכרגע יש כ- 220 שליחים ארוכים שביניהם כ- 80 מורים המשרתים בבתי הספר היומיים בארצות הברית וכולם ממומנים על ידי בתי הספר היהודים. אנחנו שולחים סדר גודל של 1400 שליחים "קצרים" לכ- 180 מחנות קיץ, ששם, אנחנו מעריכים, פוגשים במהלך חודש וחצי חודשיים בשנה, סדר גודל של 180 אלף בני נוער יהודים, שחלק גדול מהם לא נמצא בבתי הספר היומיים. זאת אומרת, אם אני מדבר על איזשהו מפגש מעבר למעורבות של ילד בבית ספר יהודי יומי, ששם דיברנו על 200 אלף, אנחנו מעריכים שבמסגרת המפגש שלנו במחנות הקיץ, אם אנחנו ננסה לבטל את החפיפה, אנחנו פוגשים עוד סדר גודל של מאה אלף תלמידים יהודים, שמקבלים הדרכה ממדריכים ישראלים בתקופה של חודשיים לערך במחנות הקיץ, וזה דבר שחוזר על עצמו מידי קיץ.

התוכנית הגדולה שכבר דיווחתי עליה בועדה, זו תוכנית שקיבלה את ברכתו של ראש הממשלה של שנת ההכרעה בישראל. נדמה לי שדיברנו על כך באחת הישיבות הקודמות, תוכנית שממשלת ישראל והסוכנות היהודית יביאו סדר גודל של 20% מכל מחזור למדינת ישראל, לשנת ההכרעה בין הקולג' לבין האוניברסיטה, בין האוניברסיטה לחיים. אם אנחנו יודעים שיש היום סדר גודל במחזור יהודי מחוץ למדינת ישראל יש מאה אלף תלמידים השאיפה שלנו שמשנת 2008 ואילך עשרים אלף בני נוער כאלה יגיעו לשנת הכרעה בישראל. משנת 2008 לפי התוכנית ולפי ההסכם שלנו עם ממשלת ישראל, ממשלת ישראל תקצה לעניין 50 מיליון דולר הסוכנות היהודית והקהילות היהודיות ידאגו ל- 50 מיליון דולר נוספים ומאה מיליון - - -

למה לא משנת 2005?

כי הדברים האלה ייעשו בהדרגה. אנחנו קיבלנו ב- 2004 עשרה מיליון דולר, עד 2008 זה יעלה לסדר גודל של כעשרה מיליון, רק למטרה הזאת.

בועדת ההיגוי - - -

זה מתחיל לקרות לפני 2008, השיא יהיה בשנת 2008.

השיא יהיה ב- 2008, ב- 2004 עשרה מיליון דולר ובכל שנה עשרה מיליון דולר נוספים. והיה וממשלת ישראל תעמוד במשימה החשובה הזאת, המשימה שלנו לקראת 2008 הם דברים שכבר התחילו לעבוד כדי שאנחנו נצליח להביא 20 אלף בני נוער לשנה, לשנת הכרעה בישראל. אנחנו מערבים בצורה מאוד אינטנסיבית את כל המכללות האזוריות הכוונה שלנו בעיקר להדגיש את הפריפריה כמובן את האוניברסיטאות כל ארגוני ההתנדבות, כל ארגון שירצה לפתח תוכנית עבור הצעירים מאותה קהילה, אנחנו כמובן על פי סטנדרטים שייקבעו על פי כמה קריטריוני חובה שיהיו חייבים להיות, למשל התנדבות בקהילה ומעורבות בחינוך והדרכה. אנחנו פועלים במסגרת הסכמים של קרדיטציה בין האוניברסיטאות בארץ, בעיקר לנוער האמריקאי חשוב לראות שגם יוצא משהו בתכל'ס, מעבר לאותה שנת התנדבות בישראל, פרוייקט גדול בפני עצמו.

מילה אחת רק ברשותכם לגבי האגפים האחרים בסוכנות היהודית המחלקה לישראל שהיא אחראית על 40 שותפויות במסגרת שותפות 2000. למשל בוסטון, חיפה, סובב כנרת ,סינסנטי, חבל עדולם בית שמש, קהילת דרום אפריקה. יש היום 40 שותפויות כאלה, המשפיעות במסגרת השותפות עם הקהילה הישראלית כארבעים מיליון דולר בשנה במסגרת השותפות במדינת ישראל.

קודם כל לנושא של חינוך.

אני רק רציתי לציין זאת כנושא אחרון, הקשור רק לועדת העלייה והקליטה.

הוקם כוח משימה מיוחד, בראשותו של דודי ארזי למי שמכיר, והסוכנות היהודית ביקשה מאותו איש הייטק שהצליח למכור דברים אחרים בארצות הברית בהצלחה רבה, חברת נייס, לאחר שבמהלך ישיבה שהתקיימה לפני שבוע אצל ראש הממשלה בנוכחות ראש הממשלה, השר שרנסקי, שרת הקליטה ושר האוצר, וראש הממשלה הטיל עלינו משימה של הבאת מיליון יהודים תוך עשר עד חמש עשרה שנה, מתוך בחירה, כשהכוונה שלנו היא בעיקר להתמקד בצפון אמריקה, שם כפי שפתחתי ואמרתי נמצא המאגר העיקרי.

בגלל זה הוא גם מקצץ את התקציבים.

אם כן, אלו המשימות שעומדות בפנינו.

המשימה נחמדה, איך אנחנו נביא מיליון אנשים, כשהיום בשעה עשר בועדת הכספים הולכים לקצץ עוד את כל התקציבים גם במשרד הקליטה וגם של הישראלים שאותם אנחנו רוצים להחזיר.

משרד האוצר מנסה להביא אותנו לצמיחה, אז בואו ניתן לו קרדיט יכול להיות שבעוד שנה שנתיים יתברר שהכל השתנה.

יש לך סבלנות שנה שנתיים לחכות?

אני מטבעי אופטימי.

אני בטוח שאתם וודאי תנהלו את המאבק, אנחנו קיבלנו משימה ואני מכניס את כולנו לכל מה שקשור ביישום המשימה הזאת. כמובן שמבחינתנו, כפי ששניכם כבר ציינתם בתחילת הישיבה, הדבר החשוב ביותר הוא איך אנחנו מחדירים ומשכנעים, לגבי כל מה שקשור לאופציה הישראלית. מילה אחת רק לגבי שליחי הסוכנות היהודית, יש מאות שליחים גם "ארוכים" וגם "קצרים" והנושא הזה עולה לא אחת, אבל בעקבות שתי המשימות הגדולות שהוטלו על הסוכנות היהודית, בתיאום כמובן עם ממשלת ישראל, המסר של עלייה ושל בדיקת האופציה הישראלית, החל מלימודים קצרים והמשך בלימודים ארוכים וכמובן מתוך כוונה שבעתיד האנשים האלה ישתקעו בארץ, המסר הוא חד משמעי וברור, היו חילוקי דעות, אבל אני מניח שבשנה או שנתיים האחרונות המסרים מאוד חודדו, לפחות לגבי שליחי הסוכנות היהודית ובפרט לגבי שליחי המחלקה לחינוך.

תודה רבה.

אנחנו תיכף נראה את הפרזנטציה, אבל אני רוצה להזכיר לך עמוס לי יש את דעתנו הקודמת, ויכול להיות שיש לי איזה שהיא אידיאה פיקס בעניין הזה. אנחנו מדברים כאן על המון מסגרות של חינוך לא פורמלי, אני ביקשתי להתייחס גם לחינוך הפורמלי דהיינו: מתוך מיעוט הילדים שכן מגיעים לבתי ספר יהודיים למיניהם, אגב אפשר גם להוסיף בבתי ספר לא יהודיים חינוך על ישראל, גם את האופציה הזאת בדקנו בזמנו. מה אתם עושים, האם פיתחתם קוריקולום במשך הזמן? האם ישנה דעה מגובשת איך מוליכים ילד, באיזושהי הכרה הדרגתית על מדינת ישראל, היסטוריה גיאוגרפיה וכו'? תודה רבה.

רק מילה אחת להערה שהיו"ר קולט אביטל חוזרת ומשמיעה, ואני נאלץ להודות שההשפעה שלנו בבתי הספר היומיים המנוהלים על ידי הבורד המקומי, הקהילה המקומית או הרבניים המקומיים, היא הרבה פחות מוצלחת ומכריעה מאשר היינו רוצים. באותם 70 בתי ספר שיש לנו שליחים ישראלים, עם כל הכבוד לשליחים הישראלים ולחומרים שאנחנו מציידים אותם בוודאי, אני בספק רב אם למורים הישראליים, המיומנים על ידי הקהילה המקומית, יש את היכולת - - -

עמוס לא זאת הכוונה.

להכריע בכל מה שקשור לקוריקולום של כל בית ספר יהודי בארצות הברית, מבחינת החומרים אנחנו נרצה להציג בפניכם מה אנחנו מציעים, לגבי הרצון שלהם לקבל יש לנו ספק מאוד גדול.

עם הידע המצומצם שלי, שנעצר אי שם ב- 1998, כי מאז שחזרתי ארצה אני יכולה להגיד לך ולהעיד על דבר אחד, הושבנו סביב שולחן אחד את כל ראשי הזרמים ואת כל ראשי כל מערכות החינוך בארצות הברית, והמסקנה המשותפת היתה, והיו על כך מספיק דיווחים, בקשה מצידם שאנחנו נעמיד את הכלים האלה ברשותם. אני לא מדברת כרגע באופן זה או אחר על מורה שהדבר נתון לראשותו, אלא אני מדברת על ראשי הזרמים ועל ראשי רשתות החינוך שמוכנים לשבת איתנו ולקבל איזשהו קוריקולום משותף. אני חושבת שאם אנחנו דנים עם ראשי הזרמים או מוסדות החינוך וארגוני החינוך והמחנכים בארצות הברית ומשתפים אותם בתהליך כזה מצידם ישנה לא רק נכונות יש רעב יש צימאון יש רצון יש אפילו זעקה, אז לכן אני חושבת שכן ניתן.

אני יושב כאן עם שני כובעים: כובע אחד של המחלקה לחינוך יהודי ציוני, ובמסגרת מחלקה זו אני מנהל מרכז תקשוב ויש לנו גם "חדר חכם" אני לא אחראי עליו, והמקום השני אני עובד עם המחלקה לישראל שותפות 2000 וכאן אני חולק על דעתך, למה זה לא רלוונטי ותיכף אני אציג את זה. ומאוד רלוונטי אפילו, במחלקה לחינוך אנחנו מאז שנת 1995 מקיימים אתר אינטרנט שדומיננטי מאוד הוא הגיע היום ללמעלה מ- 40 אלף דף בכמה שפות ובהמשך אציג זאת, והוא לקהל הרחב, זאת אומרת "לוקיפדיין אודין", אז אתה לא יכול לדעת בדיוק מי נכנס, אבל אנחנו יודעים ש- 70% מהנכנסים לאתר זה, הם מארצות הברית ואת זה אפשר לדעת לפי כמות השאלות. הרכבנו עליה גם מערכת של FAQ, המורכבת מ"ששת" השאלות ששואלים תמיד. אנחנו יודעים שבעיקר מתעסקים עם קהילות שונות ומגוונות של חינוך ומחנכים החל מנוער וכלה בסטודנטים בתלמידים וכו', ובונים על העם היהודי שהוא אופרה אחרת לחלוטין, שם זה כן "לוקיפדיין אודין". מאז 98, מקיימים את הפרוייקט הזה שבו אנחנו משדכים ומזווגים בין בתי ספר וקהילות יעד, שהיום זה בעיקר בראש ובראשונה בתי ספר, ויש לנו השנה 120 כיתות כאשר 60 בישראל ו- 60 בתפוצות, וכולם עוסקים בנושאים שבהמשך נראה מצגת.

זה עמוד הבית בעמוד השער של המחלקה לחינוך, אתם יכולים לראות שיש לכם מובלעת של למעלה מ- "90 סנטורי". אני מראה את זה באנגלית שוב פעם, א' כיוון שהנושא הוא צפון אמריקה ב' כיוון שברירת המחדל של האינטרנט היא עדיין השפה היא עדיין אנגלית, אבל בעיקר כי רוב הקליינטורה שלנו היא באנגלית. אבל תראו אנחנו עושים את זה גם בשפות אחרות. יש לנו פה למעלה את ה- "יארצייט" (יום זיכרון) של אילן רמון, שנת הרצל, פורים שעכשיו עברנו, יש לנו אתר מאוד פורה בנושא של ה"ניו-פייס", האנטישמיות החדשה, וגדר ביטחון. אנחנו לא מחליפים שום עיתון, אנחנו לא מתחרים בשום רפורטים, זה כלי חינוכי שמבעד לרקע הפעלות "פוינט טו פונדר", ובשביל אותם קהלי יעד שלנו. כפי שאתם רואים, אלה השפות שבהן האתר עובד, בעיקרון האתר הזה פועל עם החומרים שלנו ולינקינג. אנחנו לא המצאנו את התוכנה, יש הרבה מאוד אתרים מעולים אבל אנחנו עושים עבודה חשובה שבה אנחנו מתעדים את הקישורים, קישורים מוארים לעולמות תוכן אחרים על גבי האינטרנט ו"דתה בייס", מאגרי מידע שמציעים למחנכים, ושאחד מהם עשינו בשיתוף פעולה עם ג'סנה - - -

זה לא שם של שפה אלא של מדינה, השפה היא דץ'.

כן אבל אם נרשום דץ,' נצטרך להסביר שזה היה שפה של נדרלנד, וכשאומרים נדרלנד ברור לכולם שזו - - -

את מי שזה מעניין, הם יודעים שזה שפתה - - -

ההערה התקבלה, דעי לך שאת הראשונה ששמת לב לזה. זו רבותיי דוגמה לנושא של גדר ההפרדה, הייתי אומר שאנחנו מגיבים כמעט ב-REAL TIME ו-ON LINE, למשמעות האמיתית של ON LINE , כי אנחנו העלנו את הנושא הזה של HOPES END FEARS, דרמה בשש אפיזודות בנושא של גדר ההפרדה, כולו מה שנקרא בנושא הזה ומיד כשהתחיל נושא האג העלנו זאת עוד לפני שהתחיל ה"יואינג האג" העבירו את הנושא הזה, ושוב הכל מוכן כחומר לקהלי היעד שלנו שהם מחנכים וציבורים שלומדים צעירים בעיקר. הנה פה הנושא הזה של ה"ניו פייס אפנטמניטיזם" אתם פה - - -

אני רוצה לשאול אותך, זה אתר הסברה או אתר חינוך? למה בתי ספר צריכים עכשיו לטפל בגדר ההפרדה? למה הם לא צריכים לטפל בהיסטוריה של מדינת ישראל?

טוב ששאלת, ואני אענה לך על זה. בראש וראשונה, אני לא חושב שיש הבדל בין הסברה לחינוך. הסברה טובה - - -

יש פער גדול.

אני מציג את דעתי. הסברה טובה היא חינוך, שאם לא כן היא תהיה פרופגנדה. הנחת היסוד שלנו, שדבר שעומד ברומו של עולם וכאשר הקהילה של בית הספר, של בית הכנסת שבכל מקום שבו זה קורה, זה קורה. אומרים את זה בטלוויזיה. קהלי יעד בראש ובראשונה סטודנטים אבל לא רק הם, הדברים האלה קיימים ועולים. עכשיו אנחנו רוצים היטב לצייד את אותם סביבות בכלים המתאימים להתמודד עם הדבר הזה. ואלה הכלים שאנחנו נותנים להם. אני חוזר על מה שאמר עמוס. אנחנו לא יכולים, ואגב זה לא שאין לנו, יש לנו פה בתוך 40 אלף הדפים האלה הרבה מאד דברים שקשורים לפסח ולפורים ולכל הדברים האלה. אני מראה לכם עכשיו בגדול את "ההיי-לייטס" של הדברים השוטפים. אני אומר לכם כך בגדול יש לנו עולמות תוכן שקשורים ללוח ליהודי ציוני "קראן פישינס" אני מראה לכם את הדברים האלה כי הם חמים והם עכשיו מאד אקטואליים ויש לנו נושאים אחרים מגוונים בנושאי ישראל שאני אשמח מאד אבל אז אני מבקש דעו לכם פרזנטציה נורמלית שנושא האתר הכללי שלנו היא שעה וחצי. פרזנטציה נוספת היא עוד שעה וחצי. ואין את הזמן הזה. אשר על כן אני מראה לכם את ההיי לייטס יש את הדברים שאת אומרת עליהם, אני כרגע מראה דברים שהם מאד חשובים. אני רק רוצה לומר לך את כמות הנכנסים לדברים האלה, את יודעת מה סוחף הכי באתר שלנו מאז ומתמיד? מפות הסכסוך. זה בתי ספר, תנועות נוער, סטודנטים, וכשטד קופל בא לכאן בזמנו, הוא השתמש באותן מפות ממש.

אני שואלת על חומר חינוכי לבתי ספר ולילדים.

יש לך פה גם חומר חינוכי הסברתי?

כן, התשובה היא יש.

תנסה להיכנס לחומר הזה.

אני לא יכול להיכנס אם תתנו לי להיכנס לאון ליין אני אעשה. או אם תרצו שאני אכין לכם מצגת נוספת אראה לכם אותה. רק תנו לי להציג את זה.

זה נקרא חומר חינוכי? דרך אגב אני גם רוצה להבין דבר. אנחנו מדברים על גדר הפרדה. גדר הפרדה הוא בסך הכל נושא קונטרוברסיאלי במדינת ישראל. האם אתם אחראים באמת למה שאתם רוצים שילד יהודי יחשוב בחוץ לארץ על גדר ההפרדה. הוא צריך לדעת את הבעד ואת הנגד. אני לא בטוחה שאתם מציגים לו את הבעד ואת הנגד. ואני גם לא חושבת שאנחנו במערכת החינוך צריכים להיכנס לקונטרוברסיות.

אני חושב שהדברים אולי לא הובנו. הרי אנחנו לא הולכים וממציאים חומרים. אנחנו משתדלים באמצעות האנשים שלנו, באמצעות קשר מנהלי בתי הספר, באמצעות קשר עם ראשי הזרמים, הרי גם אנחנו איתם בקשר יומיומי. ואנחנו מנסים לתת תשובות למה שהם מבקשים. אם הם לא יודעים ומקבלים מה-סי.אן.אן. ומ-איי.בי.סי. ומכל הרשתות האלה חומרים - - -

האם יש לכם, בכל החומר הזה שאתם נותנים , לבתי ספר, מערך שיעור על ספרות ישראלית עכשווית? האם יש לכם מערך שיעור על גיאוגרפיה של מדינת ישראל? האם יש לכם מערך שיעור על ההיסטוריה של מדינת ישראל?

התשובה היא כן, אבל זה לא עובד ככה. אף מנהל בית ספר לא מבקש מהמחלקה לחינוך, לבנות לו מערך שיעור על משנתו של עמוס עוז. זה לא עובד ככה. אף אחד לא דורש מאיתנו.

חבל מאוד. אבל אתם יכולים להציע לו.

אנחנו יכולים להציע ובוודאי שאנחנו מציעים, אבל את בוודאי יודעת יותר מכולנו שהיום בית הספר היהודי "אשל", בניו יורק לא מחכה שישבו הגאונים בירושלים ויגידו לפיטר גפן איך ללמד יהדות בארצות הברית. זה לא עובד.

אני לא מדברת על יהדות. אני מדברת על חינוך בסיסי על מדינת ישראל.

ראיתי שיש לכם נושא של 100 שנה להרצל. בוא תראה מה אתם נותנים שם. אני מבין שזו הציונות.

אני יכול להראות מה שהכנתי במצגת "הפאוור פוינט" שאמרו לי שהזמן שלי הוא עד עשר דקות. אני יכול לספר לכם מה עוד יש או להיכנס און ליין - - -

מה אתם מלמדים את היהודי-אמריקאי על הרצל ועל תחילת הציונות המודרנית?

בנושא של החינוך הפורמלי בתחום, אין לנו 'קימטיב און-ליינס' עכשיו אם נעיז לבוא "ולהלעיט" מישהו שמה אנחנו נהיה שוב פעם, אנחנו יכולים להציע דברים ויש לנו בתחום ישראל המון דברים.

אבל מעניין שאתם מציעים דברים על הגדר, ואתם לא_ _ _.

אבל יש דרישה לזה. הדברים האלה הם כל השטח, השליחים מבקשים את זה ומחנכים שמבקשים את זה, הם צריכים את הדבר הזה. והתשובה היא, שאנחנו עושים בנושא הזה עבודה הרבה יותר חינוכית אינטנסיבית. דהיינו, המטווה שלנו הוא הרבה יותר מפורט, מאשר מה שעושה משרד החוץ, שעניינו לאו דווקא הצופה היהודי. אני גם ניהלתי 'איס פי' בניו יורק ואני מכיר היטב את העבודה הזאת. וחלק מהדברים האלה הם באותה מגמה. אבל לעוס ומוכן עבור קהילות חינוך ולא דווקא ציבור 'אט לארג''.

יש לכם פה את הג'וינט החדשה זה הליפט בינג' והאיסלאם הקיצוני. הנה הגענו לאתר של יוסף בנושא של הרצל. הדוגמא ממנו יש לנו 'הטיים ליין' זה שיש לו שלושה עמודות. עמודה של הרצל, היסטוריה היהודית באותו זמן. יש לכם פה שלוש עמודות מרובות בקישורים של הישוב או האדם. יש לנו קישור עליו או תהליך או ערך. וככה אנחנו מלמדים על הנושא של ציונות והרצל בשנת הרצל זו. התחלנו דרך אגב ב-1779 שזה בצבע החום ולא ב-1860 שזה שנת הולדתו כי אנחנו אומרים אנחנו רוצים להתחיל מאחריותו של נפוליאון בעכו דרך כל מה שעשו הראשונים וחתם סופר וכו' עד שאנחנו מגיעים אל 760 ומשם הלאה.

אלה לדוגמא הנושאים שאנחנו מתעסקים. אם את רואה עכשיו עשיתי פה גם 'בלנד'. פורים, פסח, יום עצמאות, יום הזיכרון, ירושלים, יום כיפור, 30 שנה ליום כיפור. הכל עשוי ומוכן אני חושב באמת כדאי שנראה את כל התמונה ונדבר עליה.

מערכת בחירות שלישית שאנחנו מעלים אותה שוב פעם. מראים את שיטת הבחירות. מראים נקודות. לומדים את כל מה שקורה את שיטת הבחירות בארץ. את ההבדלים בין הליכוד והאחרים ומתעסקים בדילמות שקשורות לנושא הזה. יש לכם סברה ושתילה. קומיפשין, עיראק, אנחנו העלינו ממש בתחילת המלחמה את כל הרקע מעיראק, ושוב פעם אלה דברים שהקהל מתעניין פה. באותם דברים שבו המורה רוצה להסביר לתלמיד שלו כדבר חי וחם. אנחנו מספקים לו את היכולת את הדרך לטפל בה.

הקשר שלנו עם השטח ניתן לביטוי בעיקר במה שאתם רואים פה. אלה שאלות שנשאלות תדיר. אנחנו הפכנו אותם לשאלות גנריות עם תשובות גניריות. ירושלים, עברית ביקורים בישראל. אלה הדברים את רואה את המכלול של הדברים שאנשים מתעניינים בהם ושעליהם אנחנו נותנים להם תשובה.

עכשיו אני עובר איתכם לאופרה השניה. זה נטו כיתה מישראל מול כיתה מהתפוצות. זה נעשה עם המחלקה לישראל. יש לנו היום מנכ"לית חדשה שמה דוקטור ליאת בן דוד שהיא גם, היא עוד יותר מבינה בתחומים האלה של חינוך וכן הלאה. והיא רוצה שכל דבר שבאים השותפויות מה שיותר יהיה את הדיאלוג הזה ושאנחנו נסיים את הדיאלוג הזה. או לתהליכים קיימים לעזוב תהליכים וירטואליים כדי שייווצר תהליך שוטף שלא יהיה רק ביקורים אלא תהליך שוטף שאנשים ישוחחו אחד עם השני.

מה זה בונים עולם יהודי? אם כך זה אתר ואפליקציה אינטרנטית שיוצרת קשרים בין קהילות בישראל ובעולם. מה הצורך ומה האתגר. הצורך ברור אני מניח ולא צריכים להסביר אותו. אבל האתגר הוא כשאתה רוצה כלי שיתן תשובה לדבר כל כך וורסטיבי איך אתה יוצר דבר שהוא גנרי שמתיר לכל הדברים האלה שגם ידידותי וזה האתגר הגדול שיצרנו שפה ששמה בונים עולם יהודי. כמובן זה עובד קבוצה מישראל, קבוצה מהתפוצות. תוכן משותף כלים משותפים. ככה זה עובד. עכשיו לגופו של עניין זה מורכב מתכנים. תהליכים וכלים. עכשיו תוכניות לימוד מכוונות הם דברים שיש בהם המון מהקואורדינציה. בעצם מי שמוביל את המהלך זה שני המורים או שני המדריכים או שני מנהלי הקבוצות האלה. התהליכים קבועים ובכך הם יוצרים ידידותיות כי אם אני אעשה מודל אחד, הוא יעשה מודל אחר תמיד יהיה אותו דבר. והכלים הם כלים שאנחנו בנינו שהם תומכי תהליך.

תמיד יש לך אישי קבוצתי, זה קבוע וזה ידידותי. הנה כלי שבו אתה משווה זהויות למשל הקבוצה כאן עושה מרכיב הזהות שלה בפעילות האישית בקבוצתית דנים בנושא הזה מלבנים אותו ואז מעבירים את זה, וזה שקוף לקבוצה השניה. עובדים ביחד כדי לזהות. וכן הלאה. פורומים בוני קהילה.

רבותי אלה שני האתרים שעליהם דיברתי ותודה על ההקשבה.

תודה. מישהו רוצה לשאול שאלות?

לא שאלות. אני רוצה לומר שלא כל כך התרשמתי מהמצגת, מאחר שלא ראיתי תשובות לשאלות מאד חשובות לעם היהודי בארצות הברית. לא ראיתי תשובות למה כדאי להיות יהודי? למה כדאי לתמוך במדינת ישראל, איזה סגולות יש למדינה ולעם יהודי במדינת ישראל. זה נעשה בצורה קצת אדמיניסטרטיבית. בטח שזה מעניין ובטח שזה טוב להסתכל בעמודים שלכם. אבל לא רואים תשובות לסכנות שיש ליהודים אמריקאים.

אני חושבת שמצב של דאגה, זה שכל עשר שנים אנחנו רואים שהמספרים של יהודים הולכים ונעלמים. ומה שאנחנו כאן עושים במדינת ישראל אנחנו מחמירים את המצב. עשינו בשנים האחרונות את המיסוי של נכסים, של אלה שמגיעים למדינת ישראל. וגם ביטלנו את הזכויות. והשאלה שלי קודם כל אנחנו צריכים לשבת, אני ואתם חושבים שמרכז של העם היהודי כאן. וכדאי להגיע. אז אנחנו צריכים לא לדחות אנשים. לעודד. אז כאן בכנסת אנחנו צריכים לשאול את השאלות האלה מתי יבטלו את הביטולים שהיו בשנים האחרונות.

עכשיו רק מחזקים אותם.

אני חושבת שאולי אני מאד תומכת ברעיון של נשיא המדינה שהוא אומר שאנחנו זקוקים לפרלמנט לעם היהודי כאן בירושלים. כי לשבת ולחשוב מה העתיד של העם היהודי בתפוצות. ואיך להתמודד עם עולם המודרני ובמיוחד בדעה ספורה כל כך מפותחת כמו ארצות הברית שיש הרבה פיתויים שאנחנו מאד מבינים. תודה.

טוב גם על הרמה הדקלרטיבית שמעתי רק סוף הדברים של עמוס. אבל פשוט הדברים האלו מקוממים לא בגלל מה שהוא אמר. אלא ביסודם של הדברים. ואני רוצה להגיד במה מדובר.

תראו יש גבול, אפשר להצהיר כל דבר, כוונות מצוינות. אני שומע כבר מראש הממשלה ודאי שמאז שהוא נכנס לתפקיד על התוכנית להביא מיליון, מיליון וחצי יהודים תוך עשור. ודאי בשלוש וחצי השנים האחרונות. זה דבר מאד נחמד על הרמה הדקלרטיבית. אז מה? הוא נותן לכם משימה לסוכנות היהודית והיא מקבלת באהבה את המשימה. קראתי שיש לכם עכשיו תוכנית מפותחת להביא ששת אלפים במשך השנתיים הקרובות מצפון אמריקה.

אם רוצים להביא עלייה, אז צריך לגמרי לשנות את הדפוסים. אבל בשלוש השנים האחרונות הסוכנות היהודית, היא לא האשמה היחידה, הסבירה בכל פינה בארצות הברית וכל צפון אמריקה, שמדינת ישראל היא מדינה ענייה, עלובה, מתפוצצים בכל פינה, מבקשים ומתחננים בפני הקהילות להביא לנו גדר תייל לשים מסביב בכל גן ילדים ולעשות שלטים עם שמה של כל קהילה שהביאה את גדר התייל, שיש פה אבטלה איומה ויש פה ממש עוני מחפיר, זה קו ההסברה שעשינו עכשיו בשלוש השנים האחרונות. אני יודע, כי אני השתתפתי בקו ההסברה הזה, מאד נגד רצוני אבל ככה החליטו הגורמים המחליטים.

אתה לא יכול לבוא לאותה קהילה, אחרי ששלוש שנים הסברת איזה מקום עלוב זה, והחזרת בעצם את היחסים בינינו לבין צפון אמריקה חזרה 20 , 30 שנה של הנותן העשיר הזה, ויחסים של חסד וצדקה של יחסים בין יהדות ארצות הברית לבין, זו לא האשמה שלכם של היושבים פה. אבל אני רק אומר אי אפשר אחר כך לבוא ולהגיד ועכשיו תעלו לארץ. אי אפשר לעשות את זה. אי אפשר לעשות פה מדיניות של קיצוץ וקיצוץ על הדברים המכריעים ביותר. זה לא בגלל שמדינת ישראל היא מדינה ענייה אלא בגלל שיש מדיניות מכוונת פה ואני לא רוצה להיכנס לכל עובי המדיניות. אבל אתה משדר מסר לגמרי הפוך מהמסר החינוכי שאתה רוצה לשדר. וזה לא הולך. אנשים לא אידיוטים. הם קולטים את המסר שכל יום הם מקבלים מישראל. ואז אתה פתאום בא ואומר עכשיו אנחנו נביא מיליון מצפון אמריקה. אני רוצה להגיד לך מה שעכשיו עושים, התוכנית הזאת של ששת אלפים, להביא ששת אלפים עולים בשנתיים הקרובות, לדעתי זה פשוט כל כך סותר כל הגיון. יכול להיות שאפשר להביא כמה אלפים. ואתה יודע בדיוק מאיזה קהילות הם יגיעו, ואתה יודע בדיוק לאן הם יגיעו, וממה הם יגיעו. תדאגו במשך השנתיים הקרובות שלא ירדו 60 אלף יהודים מפה לצפון אמריקה במשך השנתיים האלו ואז אנחנו צריכים להיות שמחים. זה מה שצריך לעשות מאמץ היום אם יש מאמץ שצריכים לעשות היום.

עכשיו זה גם נוגע למאמץ החינוכי. מה גם שאומרים את התוכנית הזאת של הסטודנטים שאני מאד בעד. אז תמיד אומרים בעוד חמש שנים נביא 20 אלף סטודנטים כל שנה. אני יכול לצפות בערך מה תהיה התגובה. בינתיים יש תוכנית שהיא נחשבת בכל העולם היהודי הכי מצליחה, תוכנית אנגלית, ולא מקצצים. השנה קיצצו על אף שמבחינה כספית התוכנית הזאת מכניסה לקופת מדינת ישראל הרבה יותר ממה שהיא מוציאה. אבל אברהם (בייגה) שוחט השתכנע בזה וזה לא היה קל לשכנע אותו. התוכנית הזאת הממשלה השנה קיצצה מ-14 מיליון דולר שהיא הייתה צריכה לשלם לשני מיליון שקל. זה קיצוץ. זה לא קיצוץ של 5% של 10% של 20% זה מראה כוונה כלפי הצעירים בכל העולם, לא רק בצפון אמריקה כי 50% מהתוכנית זה שאר העולם. זה מראה מה אנחנו רוצים. ואז אנחנו שמים עוד איזה תוכנית על השולחן ואומרים בעוד חמש שנים נשלם הרבה כסף לתוכנית הזאת. אז אולי התוכנית שיש עכשיו שהיא הצלחה בלתי רגילה 61 אלף סטודנטים, והשנה יש צורך, יש צימאון אנשים רוצים, זה נקלט על ידי הסטודנטים של העולם היהודי. ואנחנו יודעים על ידי המעקב שנעשה אחרי התוכנית הזאת כמה היא מצליחה, כמה היא תוכנית אחת אף פעם לא יכולה להפוך את כל העולם. אבל כמה היא הצליחה כן לשנות את הדפוסים של יהדות ארצות הברית ואז מחליטים. לא. זה קודם כל נסגור. ואז נדבר על תוכנית אחרת ואולי בעוד חמש שנים נראה מה יהיה.

הרב מלכיאור, למען הסדר הטוב והפרוטוקול, לא הסוכנות היהודית קיצצה אלא הממשלה.

אמרתי הממשלה, אני לא מאשים.

רק כדי שנזכור את זה.

אני לא מאשים את עמוס. אני רק אומר שלא ימכור לנו בלופים. זאת אומרת כל הבלופים של הממשלה שהוא אומר ראש ממשלה הטיל עלינו כך וכך. ראש הממשלה באמת רוצה אבל הוא לא עושה משהו בשביל זה.

הדבר האחרון שאני רוצה, שתעזבו את הסיפור הזה של ההסברה ושהילדים צריכים להיות "מסבירנים". עם כל הכבוד לא זו המטרה, קודם כל שיהיו יהודים. נעשה חברה שתהיה מרתקת, שתהיה רלוונטית לצעירים האלו ואם הם יהיו גם יהודים, אז הם יתחברו גם אלינו. נביא אותם בתוכניות וזה חלק יעלו חלק לא יעלו. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב שאנחנו נעשה חברה פה, חברה הוגנת וצודקת יותר ואז יש גם בשביל מה לבוא.

תודה.

אני קבלתי נתונים מרוסיה, שלפיהם רק בינואר עזבו כ- 120 אלף אנשים את רוסיה, ואפילו היתה ישיבה בקרמלין בנושא של הגירה מרוסיה. אתם רוצים לדעת כמה הגיעו לכאן?

12 אלף?

לא.

אלף?

יותר מאלף. אבל לאן הם הגיעו?

לגרמניה.

הם הגיעו לגרמניה. אז אנחנו צריכים לדבר על מדיניות של עליה קליטה ותפוצות.

לגבי מה שדיברו פה על החינוך הפורמלי. צריכים להבין שביהדות צפון אמריקה ב- 20 השנים האחרונות, המהפכה היא בחינוך הפורמלי. זה הדבר המעודד ביותר שקרה, שיותר ויותר תלמידים, אגב מכל הזרמים אבל ברור שיותר, שכמה שאתה יותר קרוב למסורת זה יותר אינטנסיבי. וזה המהפכה. צריכים לדעת את זה. זה שהיום יש באמת אני לא יודע, אתה יודע את המספר הכולל 200 אלף, למעלה מ- 200 אלף תלמידים היום שלומדים בחינוך יהודי אינטנסיבי דבר שההורים שלהם לא חלמו ללמוד. וזה באמת דבר אדיר וצריכים להבין טוב ולהיכנס לעומק לא לויכוח בין עמוס לקולט. אבל צריך פה לדעת טוב איך בכל זאת אנחנו יכולים עם המפעל הגדול הזה כן להתחבר.

תודה. ירון זיידמן משרד החוץ.

מה שרציתי לומר נאמר כבר על ידי חבר הכנסת מלכיאור, אז אני אתחבר לזה רק בנקודה הקשורה למצגת. האתגר המרכזי_ _ _.

גם לכם יש אתר?

אני בדיוק רוצה להגיע לזה.

כן אותם הדברים. אותם התכנים. גדר ההפרדה, אבל זה גם תפקידם.

זה התחום שלנו. יש לנו אתר מפותח עם מספר מרשים מאוד של כניסות, שעוסק בתחומי אקטואליה והסברה, זה התחום שהוא אמור לעסוק בו והוא עושה את זה בהצלחה רבה. אם אתם רוצים נתונים, אני יכול להביא לכם בפעם אחרת.

אנחנו לא עוסקים פה בהסברה.

נכון. אני חושב שהאתגר בהנחלת חינוך ציוני לקהל יהודי בארצות הברית, הוא לא להתאים את עצמנו למה שמעניין אותם ברגע מסויים, שברור שזה יהיה ענייני אקטואליה, גדר הפרדה, האג וכו', אלא לשכנע אותם בחשיבות הנחלת ערכים שבאמת החינוך צריך להנחיל אותם של תרבות, היסטוריה וכו'. ואת זה אפשר לעשות רק בתהליך ממושך ומתמיד של קשר שאתם מקיימים עם ראשי הזרמים. ודאי שאתם עושים דברים נפלאים גם בתחומים האלה. אבל זה פחות ישתקף בפרזנטציה היום.

אנחנו אמנם אמונים על העברת המסר המדיני אבל נושא החינוך היהודי ודווקא בבתי ספר תיכוניים עוד לפני שמגיעים לקמפוסים כי בקמפוסים אם לא נגעו בנער עד שהוא מגיע לאוניברסיטה אז על פי רוב בשלב הזה זה כבר מאוחר מדי אנחנו שמים על זה דגש מאד חזק במשרד החוץ. רציתי לציין את זה. הקונסוליות שלנו והשגרירות בארצות הברית, מקיימות קשר רציף עם הלל ועם האיי.סי.סי. ועושים את זה בשיתוף פעולה משרדי ממשלה אחרים. עם סמואל גרין אנחנו עובדים איתם המון בנושא הזה. ואני לא אלאה אתכם בפרטים ובפעילויות אבל גם סמינר לבוגרי תגלית שיכולים לשמש אחר כך כמנהיגים עתידיים בקהילות היהודיות אנחנו מקיימים השנה בשיתוף פעולה עם תגלית ואנחנו מצרים על הקיצוץ בתקציב. אנחנו במשרד החוץ מאד מצרים על כך, אבל אנחנו עושים את מה שאנחנו יכולים עם תגלית כדי למקסם את הפעילות שלהם באמצעים שלנו. אנחנו כמובן, מקיימים גם פעילות ענפה עם הסוכנות. רק לפני שנה העלנו אתר אינטרנט שכן מתמקד בחינוך בהנחלת ערכים חינוכיים עבור סטודנטים בעיקר אבל לא רק. ועשינו את זה בשיתוף פעולה עם הסוכנות. אנחנו מקיימים הרבה פעילות משותפת. רק ליישר קו בנושאים הללו.

מר זיידמן אני סבור שבאתר של הסוכנות היהודית, כאשר מדברים על 'הרוד מפ' או על גדר ההפרדה צריך לשים פשוט לינק אל אתר משרד החוץ. ובאותה מידה כשאתם רוצים לדבר על חינוך יהודי תעשו לינק על האתר שלהם.

החברה למען חינוך יהודי בצפון אמריקה, קודם כל מודה לכם ולחברים שלנו בסוכנות ובלשכתו של הרב שרנסקי על באמת הרבה קשרים עם קהיליות שנעשו.
אני רק רוצה לתקן כמה דברים, ויש בכל זאת כמה דברים אופטימים. גם צריכים להיות ריאליסטים. דיווחת על 20 בתי ספר רפורמים שבשנת 90 לא קיימו בכלל. אז יש התפתחויות חיוביות בחינוך יהודי בצפון אמריקה. בודאי הגידול ברישום בבתי ספר היומיים. הרחבת מסגרות כמו גיל הרך וחינוך מבוגרים. יש הרבה אתגרים. יש מה לתקן ויש גם דברים שהם מתחדשים ומתחזקים.

אני רוצה בפורום הזה, שעוסק במדיניות, רק להזכיר שני דברים. קודם כל עיקר הבעיה זה לא תוכנית לימודים, ולא חוסר בחומרים. יש היום באינטרנט ועל המדפים הרבה יותר מדי תוכניות לימודים שאף פעם לא יישמו אותם בבתי ספר. האתגר הגדול, המשבר הגדול לפי דעתנו זה כוח אדם שמעוניין ללמד על ישראל. ואם מדברים על תגלית וקיצוצים בתגלית רוב המורים בבתי ספר היהודים בארצות הברית אף פעם לא היו בארץ. אז איך הם ילמדו, איך הם ילמדו על הארץ, ואיזו תשוקה תהיה להם ללמד על הארץ אם הם אף פעם לא היו בארץ. אז כבר כמה שנים אנחנו מדברים על תגלית למורים.

אם כבר מקצצים התגלית לנוער שזה גם זה עוולה. אבל מישהו צריך באמת להוביל תגלית למורים בבתי ספר יהודים לבוא לארץ. בהקשר הזה גם לחברים שלי בסוכנות צריכים להזכיר את קיצוץ תוכנית המשותפת שהיא היתה הקרן היחידה להביא לארץ מחנכים מחוץ לארץ. ובתוך ארצות הברית וקנדה היה המקור העיקרי להביא מחנכים לארץ. השנה משום מה סגרו את התוכנית המשותפת לחינוך יהודי. גם בהקשר הזה צריכים להזכיר את העוולה של הממשלה, של ממשלת ישראל בנדון. שבמשך כל שנות הקיום של אותה תוכנית הממשלה לא תרמה את חלקה. אבל עכשיו לא צריכים לדאוג מפני שעזבו את התוכנית. אז אם באמת רוצים להקים בחמש השנים הבאות איזושהי תוכנית משמעותית בחינוך היהודי ציוני בצפון אמריקה, למצוא דרך להביא את המורים והמחנכים שאף פעם לא היו בארץ לאותה הצלחה ידועה של התגלית. תביא אותם לשבועיים שלושה שבועות לסמינר מקצועי ואז הדרישה לתוכניות הלימודים וחומרים כבר יצא מהשוק שם. כפי שאת יודעת יושבת הראש, יכולים לשבת בחדר מסביב השולחן כל הנציגים של הרשתות הללו כולל שלנו. אבל בארצות הברית המפוזרת והמבודדת כל בית ספר מחליט לעצמו מה לעשות. עד שנשכנע את המנהלים ואת המורים מה שהם ילמדו בנושא הזה כל ההחלטות בגבוה לא יעזרו בהרבה.

אז אלו שני דברים למדיניות שחשובות לנו. ושנמשיך לשתף פעולה גם עם השרים וגם עם הסוכנות לקדם את הנושאים האלו.

תודה רבה.

אריה גרין, יועץ לשר שרנסקי לענייני תפוצות וירושלים.

קודם כל אני חושב שאני חייב להביע את ברכתנו ואת שמחתנו גם על הדיון הזה, וגם כמובן על העבודה הקשה והמוצלחת של הסוכנות היהודית מחלקת החינוך, וגם של משרד החוץ בכל הנושא של חינוך יהודי.

משרד החוץ לא עוסק בחינוך יהודי.

בהמשך אני אתייחס לזה, כי זה בדיוק הנושא שעלה כאן באיזשהו רוגז צנוע, ואנחנו חייבים להתייחס אם כן לזה. מה שאני רוצה להגיד זה שני דברים: לא חשוב עד כמה טוב המאמצים שלנו וגם של הסוכנות של ה- "ג'סנה" ואחרים להביא כלים חינוכיים למורים היהודים או בבתי ספר יהודים בעולם, אנחנו צריכים לדאוג להצליח להביא אותם אליהם לשימוש בדיוק כפי שדוד רזניק אמר. מה שנכון לגבי האינטרנט, זה אותו האתגר. האתגר האמיתי שעומד בפנינו זה איך להגיע לאותם המחנכים ויותר חשוב התלמידים הסטודנטים שהם לא מגיעים לא לבונים עולם יהודי, ולא לאתר של הסוכנות וזה עם כל ברכתנו על העבודה המבורכת של הסוכנות ואלו דעותיי האישיות לא של השר, כאיש היי טק לשעבר אני לא בטוח שדווקא המקום הנכון לייצר כלים חדשים או חדשניים ללימודי היהדות זה דווקא הממסד. זאת אומרת אני לא יודע אם ממשלת ישראל או הסוכנות, זה המקום הנכון להמציא כלים חדשים. לעומת זאת יש כמובן כל מיני גורמים שאני לא מפרט אותם שכן מתעסקים בזה. אולי שיתוף פעולה איתם שיש שיתוף פעולה בין הסוכנות.

לא, אם אתה כבר אתה אומר אז תגיד בבקשה מיהם הגורמים.

יש גורמים כאן בארץ כמו מליץ ועוד מוסדות חינוך, ויש גורמים בחוץ לארץ כמו "ג'ואיש פאמלי לייב ג'ף", וכו' על האינטרנט. מה שנכון הוא זה השיתוף הפעולה בין כל הגורמים האלה כדי להגיע למצב וזה דבר שדווקא אני חוזר למה שעמוס מה שאתה אמרת לגבי דידי ארצי וכל המאמץ הזה לשווק את העלייה בעשור הבא. גם נצטרך לשווק את התכנים האלה בצורה אחרת לגמרי אולי מאנשי היי טק כמו שאנחנו עושים בשיווק של עליה לשווק תכנים יהודיים ללימודי יהודים כמו שיש גורמים כמו אש התורה אפילו, זאת אומרת יש גורמים שהולכים לדרך אחרת ואני לא מתייחס כמובן לכיוון או מגוון המסוים. כי יכול להיות גם רפורמי וגם בכלל לא שייך לאף זרם. אבל להשתמש בכלים השיווקים החדשניים כדי להגיע לקהל היעד הזה שהם בכלל לא מתייחסים לא בחינוך הפורמלי ולא האי פורמלי.

אני אסיים בהתייחסות למה שאמרה דווקא היו"ר קולט אביטל, לגבי העניין שזה לא חינוך וזו לא הסברה. מישהו אמר אותם תכנים זו בדיוק הנקודה אני חושב שזה לא נכונה. אנחנו ראינו למשל במפגשים שלנו עם סטודנטים וגם עם בתי ספר לתיכון כאשר אתה מגיע ואנשי החינוך יודעים את זה. כשאתה רוצה ללמד למשל דמוקרטיה או חופש הדיבור אז האירוע זה הביא לידי כך שאפשר ללמד מה החשיבות של דמוקרטיה בבתי ספר הקשור לנושא אקטואליה.

אם אתה רוצה ללמד על זכותו של עם ישראל למדינת ישראל ואם כן להתייחס לכל הבעייתיות שיש בגדר או שיש בעניין, ואתה רוצה ללמד על מה קרה ב- 67 ב- 49 ומה זה וכו'. אתה עושה את זה דרך האקטואליות. ואם כן אני יודע כי אני ראיתי את התכנים. התכנים של הסוכנות על הגדר זה שונה לגמרי מהתכנים של משרד החינוך על הגדר. וזה הנושא החינוכי. חינוך יהודי ציוני בדורנו חייב להיות קשור לעולם המודרניות. אתה מלמד על אנטישמיות אתה מדבר על יהדות. אתה מלמד על גדר המערכת כי זה מה שבחדשות אתה יכול ללמד על זכותו של עם ישראל בלי מגוון פוליטי. בלי להגיד האם זה אומר אכן.

בסדר, אנחנו נשאר חלוקים בנקודה הזאת. עמוס אתה רצית להשיב.

רק כמה הערות ברשותכם. אני חושב שכבר הוסבר, יש הבדל מהותי איך משרד החוץ מציג את נושא הגדר, ואיך המערכת שבונים עולם יהודי, בונה מערך שעור על מנת שהילדים יבינו מה זאת הגדר. אני חושב שהם שני דברים נכונים ולגיטימיים לעשות.

בנושא של מורים אנחנו מביאים למעלה מ- 500 מורים להשתלמויות בישראל. רובו ככולו לשנה הם עלינו. נכון חלו צמצומים גדולים מאד בסוכנות היהודית זה לא יפגע לא בהשתלמויות מורים בישראל, ולא בשליחת מרצים לחו"ל. התוכנית נסגרה כיוון צמצום של למעלה מ- 10% על התקציב המחלקה לחינוך ובחלק מהדברים נפגעה התוכנית המשותפת שהיא משותפת לממשלת ישראל אשר משנת 70 לא משתתפת בתוכנית היא רק נקראת התוכנית המשותפת. אבל אני מקווה שבנושא של השתלמות מורים בחינוך הפורמלי כמו שהדגישה חברת הכנסת אביטל הנושא הזה לא יפגע. יפגע משל יוזמות חדשות של חלק מתנועות הנוער, הזרמים הדתיים. התוכנית הזאת למעשה הייתה תוכנית שנתנה ליוזמות חדשות שלא נמצאות בבסיס התקציב של הסוכנות לבוא ולהציע לנו תוכנות. ועדה ציבורית בדקה את התוכניות האלה, אישרה או לא אישרה. היוזמות החדשות שלהם מבחינתנו זה פגיעה מאד קשה כי הם דברים שהם מחוץ לקונצנזוס זרם מסוים, קהילה מסוימת רצתה להביא עשרים גננות של הגיל הרך, או משהו כזה. הסיוע שלנו ליוזמות החדשות הלכה וירדה.

אני מקווה שלפחות בנושא של השתלמויות בחינוך הפורמלי הנושא הזה לא יפגע.

אנחנו כל הזמן מדברים על יהדות צפון אמריקה. אסור לשכוח שבמספרים, כ- 10% מיהדות צפון אמריקה הם ישראלים לשעבר.

נכון.

אלה אנשים שאליהם אנחנו גם צריכים להגיע, לא לשכוח אותם ולראות בהם גם את המקשרים. אלא יהדות בצפון אמריקה מה שאני יודע שהוא קשה. וגם איך להחזיר אותם אלינו. מה אתם עושים מול הישראלים בצפון אמריקה.

אני מיד אענה לך. לגבי שתי הערות של הרב מלכיאור, לגבי תגלית, מה שאנחנו כן הצלחנו לעשות וזה אני כן רוצה לעדכן אותך. הסוכנות כנראה תכפיל, על מנת לכסות על הפער שממשלת ישראל יצרה לשנת 2004 הסוכנות היהודית, כנראה מאיזו שהיא ריפראורטיזציה של תקציב, תכפיל את ההשתתפות שלה כחמישה מיליון דולר. ואני מקווה שלמרות קיצוץ של ממשלת ישראל תהיה שנת שיא השנה של תגלית בישראל. זאת למרות הקיצוץ של ממשלת ישראל.

לגבי האמירה של הרב מלכיאור שהסיפור של הבאת מיליון יהודים זה בלוף. אני כמובן ברשותך לא מקבל את ההגדרה ואת המונח הזה. יש פה חזון שהוטל עלינו ובלי חזון ובלי כיוון שכל המערכת צריכה ללכת אחריו, לדעתי הדברים לא יצאו אל הפועל. נכון יש סתירות, יש בעיות, אבל צריך להעמיד לכולנו רף מאד גבוה ואני מקווה שנעמוד בו.

לגבי הישראלים, אילן, יש לך טעות בסיסית. הישראלים לא רק שמקרבים את מדינת ישראל ליהדות אמריקה, היו"ר קולט אביטל תספר לך איזה אנטגוניזם נוצר בין הקהילה הישראלים לבין הקהילה הממוסדת של יהדות ארצות הברית. המנדט שלנו, אתה ביקשת מאיתנו את המנדט הזה. אנחנו הכפלנו את שליחות הצופים בישראל לארצות הברית שמתעסקים רק בילדי יורדים, רק בילדי ישראלים. אנחנו הכפלנו הגיעו השנה שלושה גרעיני צבר. זה ילדי ישראלים שבאים להתגייס כמחלקה שלמה. נמצאים באכסניה בקיבוץ עם מדריכים של הסוכנות היהודית. זו משימה אסטרטגית שלנו שלא הייתה כל כך ברורה עד לפני חמש שנים לטפל גם בילדי ישראלים בארצות הברית. דיברה חברת הכנסת סולודקין על הקשיים שעושים עכשיו ליורדים, אבל שוב, חברי כנסת יקרים זו משימה שלכם, על הבית הזה לטפל בדברים האלה. כמובן שמבחינתנו הקליטה הראשונית, זה המפתח הקריטי ביותר לגבי המשך העלייה.

עמוס, אני רוצה רק להבהיר. קודם כל אין לי התנגדות שיבואו מיליון יהודים בעשור הקרוב, וגם שני מיליון. השאלה, ופה זו השאלה היסודית ולכן אני כל כך מתקומם, אני שמעתי גם מראש הממשלה וגם מראש הסוכנות כבר לפני שלוש שנים על תוכנית להביא את המיליון יהודים בעשור, אני מבין שגם העשור הוא נדחה כל הזמן, זה בסדר ואין בעיה, עשר ל- 15 הכל בסדר. השאלה היא המדיניות, מתי אתם דנתם על עצם המדיניות? קודם כל, מה מביא עולים למדינת ישראל? ופה אלו דברים יסודיים ביותר שנוכל לכסות במפגש הזה.

דבר שני, הסוכנות במכוון כדי לגייס את הכסף שצריך בשביל לשמור אני מבין את כל האילוצים, אבל זו החלטה של סדרי עדיפויות. הולכת במשך שלוש שנים האחרונות ומוכרת את מדינת ישראל כמדינה עלובה ענייה שמתפוצצים אנשים. אני אחזור על זה. כל מי שעוסק, יש הרבה דברים. גם אני הייתי מעורב, וכל מי שעוסק בזה יודע שאני צודק בעניין הזה. ואנחנו עשינו את זה כמדיניות מכוונת כי זו הדרך היחידה שיכולנו לגייס כספים בקנה מידה שהסוכנות הייתה צריכה אותם. זאת הייתה החלטה שהרבה בסוכנות התנגדו לה אבל זאת הייתה החלטה, וזו הייתה המדיניות. ולכן אי אפשר סתם לבוא לזרוק מספרים. וסתם אין בזה שום משמעות שום תוכן. לא יבוא עולה אחד בדרך הזאת.

לגבי החזון של מיליון יהודים והקשר שלו עם האתר של הסוכנות היהודית האתר החינוכי. אנחנו רואים באתר הזה, כפתור שכתוב עליו לעודד זיקה לארץ ישראל. אני לא ראיתי שום אזכור לעליה ככלי חינוכי. לאזכר את העלייה ולראות אותה כמשימה חינוכית של הסוכנות היהודית. זה לא מוזכר פה ולא במקרה. אולי זה שייך להיסטוריה, אולי עכשיו עם השינוי שראש הממשלה מציג פה, והסוכנות נרתמת אליו. אולי הגיע הזמן שגם בכל האתרים של הסוכנות היהודית לא יהיה רק מדובר על משהו כמו קשר או זיקה אלא משהו ברור וחד. עליה לארץ ישראל, עליה למדינת ישראל זה דבר חשוב ומחנך לנושא הזה. אני לא מדבר אם זה יצא לפועל, אם זה יעזור לעליה או לא יעזור לעליה.

אלו אנשים, שעלייה לא נמצאת בכלל בעולם שלהם. זה יקשר אותם, זה דווקא דברים טובים שראינו פה מהסוכנות. הם מבינים את הדבר הזה.

השאלה היא האם להציב את המשימה הזאת של עליה כשהסוכנות היהודית מציגה את מה שהיא רוצה להציג לעם היהודי היושב בתפוצות. האם להציג את העלייה או להציג את העלייה כאתגר. אם הם לא מציגים את העלייה כאתגר לא פלא שאנשים בכלל לא יראו את זה כדבר ראשון במעלה.

תודה רבה.

אנחנו מתקרבים לסוף הישיבה הזאת. ואני מוכרחה להגיד שאני עושה את זה ברגשות מעורבים. כי אני חושבת שיש אולי איזה שהוא פער מחשבתי בין מה שאנחנו רוצים לבין מה שהממשלה עושה. אבל יש גם פער מחשבתי אולי בינינו לבין הקונספציה של הסוכנות. אנחנו תיכף גם נקריא את ההחלטות שלנו וכמובן אנחנו יכולים לעשות את זה רק בתור חברי כנסת, אבל אנחנו בסך הכל נפגשים בישיבות האלה כי אנחנו מוטרדים מהנושא ומשום שאנחנו גם רוצים לקדם אותו.

כמי שעסקה גם בנושא החינוך אבל גם בנושא ההסברה אני רוצה באמת להבהיר לכולנו שיש הבדל מהותי ותהומי בין הסברה לבין חינוך. ואני בהחלט סבורה שאתה צודק אדוני שאחת הדרכים לעורר שימת לב וכך עושים גם בשעורי אזרחות בבתי ספר בארץ, זה להביא נושא אקטואלי ודרכו לדון בנושאים, ולחזור למקורות וללמד היסטוריה. זה נכון לצורך גירוי או לצורך אקטואליזציה. אבל אי אפשר לדבר על הדובדבן, על הקצפת נקרא לזה לצורך העניין הזה, או על השכבה העליונה מבלי להתייחס בצורה רצינית לכל הבסיס, ואני יוצאת מוטרדת מהישיבה הזאת כי איני בטוחה שאנחנו עושים מספיק מאמץ רציני מול ג'סנה מול רשתות חינוך, מול הבורד אוף ג'ואיש אג'וקשן באמת לראות איך בצורה סיסטמית מלמדים את נושא ישראל בבתי ספר. אז נכון שגם יכולה להיות החלטה ברמה הבכירה. ואז כל אחד מחליט ברמות הנמוכות יותר מה שקורה.

אני רק אתן דוגמא אחת של כנס של ג'סנה שאני השתתפתי בו, שהביאו לשם שלושת אלפים מורים מכל צפון אמריקה. ובמשך שלושה ארבעה ימים היה שם יריד של כל הכלים, וכל מה שעומד לרשותו של מחנך יהודי היום. זה היה אחד הכנסים הכי מעניינים והכי מרתקים, והכי מוצלחים שאני אי פעם השתתפתי בו. והמורים האלה באים מתוך צימאון. והמורים האלה גם מקבלים החלטות משותפות מה ללמד, ואיך ללמד, ובאיזה כלים ללמד. זאת אומרת דרכים להגיע לציבור המורים, ולכוון הרבה יותר את הדרך והחומר שמלמדים, אני חושבת שזה קיים.

לכן אני רוצה באמת להצטרף לפחות להצעה אחת: חוץ מהצעות של הגברת התכנים של החינוך הפורמלי, זה להביא כמה שיותר מורים לארץ להשתתף בצורה אקטיבית בכל הכינוסים של מורים ומחנכים. דרך אגב יש גם ארגוני מורים בצפון אמריקה שעוסקים בחינוך של השפה העברית. גם זו דרך. זאת אומרת המסגרות קיימות. אני לא בטוחה עד כמה שאנחנו מגיעים, ועד כמה שאנחנו מנסים להפעיל את המסגרות האלה.

אני רוצה להעביר את רשות הדיבור לאילן.

ראשית, אני רוצה לברך את התלמידים מיפו שהצטרפו אלינו. אתם תשמעו את הסיכום וגם תראו בערוץ 33 את סיכום הישיבה של וועדות העלייה הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות, בנושא של הקשר עם היהודים בצפון אמריקה. בחיזוק החינוך היהודי ציוני שם.

אני סבור שאסור לנו לשנות את הפרופורציות. ראשית אנחנו צריכים כולנו, אני מדבר כעת לא רק אל התלמידים אלא אל כולנו, ואל כל מי שצופה בנו. אנחנו צריכים לדעת ולזכור בכל עת שהשותפות של העם היהודי בכל מקום בעולם שותפות חזקה. היא שותפות בת אלפי שנים והיא תמשיך גם לאלפי שנים קדימה. יחד עם זה אנחנו בהחלט רוצים להביא אלינו את מירב היהודים שיהיו כאן בארץ העם היהודי. אבל אנחנו צריכים להכיר בכך שנכון להיום וכנראה גם לעוד כמה דורות עדיין לא כל העם היהודי יהיה איתנו. ואני מאד מקווה שלא יהיה מצב שבסופו של דבר רוב העם היהודי יהיה בישראל משום שכל האחרים פשוט יתבוללו ויחדלו מלהיות יהודים אסור שזה יקרה.

לכן אנחנו צריכים לשמור את הקשר עם העם היהודי לא רק דרך הצינורות של קשר חברתי, וקשר כספי אלא פשוט לשמור על כך שהיהודים שאינם חיים בארץ ישראל יישארו יהודים. אתם יודעים בישראל אפשר להיות יהודי גאה גם בלי להאמין באלוהים ובלי להיות דתי. זה יותר מסובך מחוץ לישראל. ולכן חשוב שאנחנו נחזק את הקשר אל היהודים גם בדרך התרבות וגם בדרך הקשר הדם שיש בינינו. על כל המשמעות של זה.

אנחנו פועלים עבור היהודים בתפוצות, והיום אנחנו מדברים על היהודים בצפון אמריקה, וכאן אני רוצה להתייחס לדברים שלך חבר הכנסת מלכיאור. אנחנו בשבילם מושא של התייחסות ושל הערכה וגעגועים. נכון שיש ביקורת, ואצלנו יש דברים שצריכים לשפר. ונכון שאנחנו נמצאים בתקופה לא קלה היום במדינת ישראל. אבל עדיין אנחנו צריכים להאמין שהיהודים בתפוצות, או היהודים בגולה לצורך העניין רואים כאן את הקוממיות היהודית.

גם כשהם חוזרים וזוכרים את השואה, ולומדים על השואה גם הצעירים יותר מבינים ויודעים כמה זה חשוב שיש היום מדינה לעם היהודי יש בית יהודי. כולם גם יודעים ברמה כזו או אחרת שזה לא רק הבית שלהם, זה גם הבית הפוטנציאלי שלהם. אנחנו צריכים לשמור על הבית הזה כבית לאומי וכבית יהודי לא רק עבורנו ועבור הילדים הנכדים והנינים שלנו, אלא גם עבור הנכדים והנינים של יהודי ארצות הברית והתפוצות כולם.

אנחנו היום בתקופה קשה, ובכל זאת בואו לא נוציא את הדברים מפרופורציות. היום אנחנו לא במצב של סכנה קיומית למדינת ישראל, זה היה נכון לפני שלושים שנה, אולי גם לפני 20 שנה, זה לא נכון היום, ואני לא רוצה כרגע להיכנס לפירוט. יחד עם זה יש פה קשיים. הקשיים שנובעים מהטרור הקשה שאנחנו סובלים ממנו. וזה לא בושה לבוא לקהילות אמריקאיות ולומר אנחנו צריכים סיוע במיגון של גנים ובתי ספר. זה יכולה להיות מחלוקת כמה צריך להקדיש לזה. אבל זה עוד לא מציג אותנו כמסכנים. זה מציג אותנו כעם שנמצא עכשיו במאבק ובתקופה קשה. והשותפים שלנו יכולים, וזה מותר לנו לבקש מהם לסייע לנו.

אם אנחנו כל כך מושא לגעגועים וכל יהדות ארצות הברית רואה פה את הבית הרזרבי שלה. איך אתה מסביר את העובדה שבמשך עכשיו 55 שנות קיום של מדינת ישראל פחות מ- 20% מכלל יהדות ארצות הברית טרחו פעם אחת בחיים להוציא 700 דולר וללכת למטוס ולטוס פעם אחת לביקור של שבוע במדינת ישראל.

אני סבור שזה באמת כשלון שלנו. ויצא לי לדבר אל ציבוריים יהודים בארצות הברית גם בפעולות הסברה מטעם הקונסוליה הישראלית והסוכנות היהודית בתקופה שהייתי בארצות הברית בהשתלמות לפני הרבה שנים. ותמיד שאלתי את היהודים שבאו לשמוע, זה כבר יהודים שמתעניינים רוצים לשמוע מישהו מישראל. פורומים של 50 עד 150 איש. כמה מכם היו בישראל? תמיד שאלתי את השאלה הזאת ואז היו מרימים ידיים בערך חמישה עד 10% מהאנשים. ואמרתי להם רבותי דבר ראשון תיסעו לבקר. תיסעו לראות. זו חוויה שאסור לחסוך מעצמכם. תיסעו לראות. ואלה שהיו בישראל אותם 5 עד 10% תמיד אישרו את הדברים. זה בכלל משנה את היהודי. אחרי שהוא פעם אחת ביקר כאן.

לכן מאד חשוב, אני מקריא את ההצעות החלטה שאנחנו נעודד יהודים לבוא לכאן בעיקר את הצעירים. כמו תגלית אנחנו חייבים לחזק. רק לאחרונה אירחנו אותם כאן בכנסת. גם אני פגשתי קבוצה מהם. וזה דבר נפלא.

ברשותכם, אני אקריא החלטות שאנחנו חברי הכנסת צריכים לקבל אבל כמובן שהצעות אפשר גם לקבל מאחרים:

ועדת הקליטה והתפוצות וועדת החינוך והתרבות סבורות כי יש להגביר את המאמץ לקירוב יהודי צפון אמריקה אל היהדות ולמדינת ישראל. לרבות באמצעות חינוך פורמלי ולא פורמלי.

הועדות מודאגות מן הנתונים שנמסרו על הפיחות המספרי של היהודים האמריקאים והמזדהים ככאלה בעיקר בשל נישואי תערובת.

הועדות מברכות את הסוכנות היהודית על פעילותה לחינוך יהודי ציוני בקרב יהודי צפון אמריקה בבתי הספר היהודים, במחנות הקיץ ובפעילות שוטפת בקהיליות היהודיות.

הועדות סבורות כי יש לחזק את פרויקט תגלית וכן ליזום הבאת מורי בתי הספר היהודים לתקופת השתלמות בישראל ולהקים מסגרות מתאימות לכך.

הועדות סבורות כי על מחלקת החינוך בסוכנות להתרכז במטלה החשובה של חינוך יהודי ציוני לרבות הטוויית תוכניות לימוד, ולהשאיר את מאמץ ההסבר הישראלי למשרד החוץ וממשלת ישראל.
הועדות סבורות כי על מדינת ישראל כמדינת העם היהודי ומרכז העולם היהודי להיות הגורם המוביל בשמירה על שלמותו הלאומית והתרבותית של העם היהודי. תוך שותפות עם הקהילות היהודיות בעולם בכלל ובצפון אמריקה בפרט.

אנחנו מצביעים בעד. מקובל.

רבותי תודה רבה על ההשתתפות. תודה רבה לתלמידים.




הישיבה ננעלה בשעה 10:30