כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8002



15
ועדת החינוך והתרבות
2.3.2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8002
ירושלים, י"ד באדר, תשס"ד
7 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 190
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
שהתקיימה ביום שלישי, ט' באדר התשס"ד – 2 במרס 2004 – בשעה 14:00

עיצומי המורים ושביתות התלמידים

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי יהודה אריאל
גילה גמליאל
משה גפני
גילה פינקלשטיין
יוסי שריד

ד"ר יאיר סמוכה - סגן ראש המינהל הפדגוגי, משרד החינוך,
התרבות והספורט
מנחם כהן - סמנכ"ל מינהל כ"א תיאום ובקרה, משרד
החינוך, התרבות והספורט
הדרה רוזנבלום - מנהלת תחום מועצת תלמידים, משרד החינוך,
התרבות והספורט
רוני נעמן - מנהל מינהלת הטיולים, משרד החינוך, התרבות
והספורט
יוסי כהן - משרד האוצר
רן ארז - יושב-ראש ארגון המורים העל-יסודיים
אבי פסקל - חבר הנהלה, ארגון המורים העל-יסודיים
זבולון ויצמן - ארגון המורים העל-יסודיים
ניצה בראל - יושבת-ראש המחלקה לפדגוגיה, ארגון המורים
העל-יסודיים
חאלד דראושה - ארגון המורים העל-יסודיים
עו"ד סיגל פעיל - ארגון המורים העל-יסודיים
מוטי סמט - הסתדרות המורים
ארז פרנקל - יושב-ראש ארגון הורים ארצי
אתי בנימין - ארגון הורים ארצי
דן ינוקוביץ - מועצת תלמידים ונוער ארצית
אביב סלע - מועצת תלמידים ונוער ארצית
אורי דגול - מנכ"ל ארגון אכסניות נוער
יואב זאבי - מנכ"ל אגד תיור
יהודה סקר - חבר ועד הורים בבית הספר יהודה הלוי,
ירושלים
דן שיאון - נציג הורים, יבנה
יואב גד
יעל פרבר - מתאמת משרד החינוך לכנסת

יהודית גידלי

הדס דויטש-פרי

עיצומי המורים ושביתות התלמידים

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה.

אנו בדיון שיזמנו לפניו יומיים משום המצוקה. מסתבר שארגון המורים העל-יסודיים בעיצומים שהוא נוקט מזה זמן גורם קודם כל לפגיעה בתלמידים, לפגיעה בענפים אחרים במשק שפנו אלינו, בין אם זה תיאטרונים, מארגני טיולים, אכסניות נוער ואחרים. החלק של היציאה מחוץ לבית הספר – הטיולים, ההכנה לצה"ל, המסעות לפולין, היציאה לתיאטרון, למוזיאון – כל הדברים האלה הם חלק מתוכנית הלימודים. אנו יודעים שכל מורה ודאי רואה עצמו גם כמחנך, וככל שניתן לעשות חינוך בכיתה, חשוב גם שהנוער ייצא ויכיר את הארץ, את הקשר שלו אל מקורותינו, אל התנ"ך, ההיסטוריה ומורשת הקרב. כאשר הדברים האלה לא קורים זה לא רק אובדן של ימים, של חוויה, גם הגיבוש החברתי חשוב, זה חלק מהתוכנית שאנו רוצים שבני הנוער יקבלו, ואגב, בני הנוער וההורים גם משלמים עבור הטיולים וסל התרבות, וכאמור, נפגעים גם אחרים במשק.

אנו בהחלט מכירים בכך שיש מקום לשיפור בתנאי המורים. מעמד המורה ראוי לשדרוג. בעוד שבועיים יתקיים פה דיון בנושא מעמד המורה, זה בהמשך לדיונים שעשינו בנושאים הכשרת המורים והשתלמויות המורים. יחד עם זאת, לעתים קרובות מדי אנו נתקלים בעיצומים, ולא עלינו גם יגלשו לשביתות של מורים, ומערכת החינוך שלנו לא יכולה להרשות לעצמה את זה.

התלמידים באחרונה נקטו בכמה יוזמות, חלקן מקומיות, ובאחרונה גם מועצת התלמידים הארצית לקחה מנהיגות, ואני מאמין שיש בכך הרבה מן החיוב, וזה בתנאי שהתלמידים ינהגו על-פי הנחיות של מועצת התלמידים הנבחרת שלהם. אם היתה שביתת מחאה בת שעה זה דבר ראוי, זה ביטוי דמוקרטי של התלמידים, ומשמרת מחאה גם היא בהחלט ראויה, אך כשהדברים מגיעים להבערת צמיגים במקום אחד, ובמקום אחר זה הגיע להשלכת אבנים, הדברים עלולים להידרדר. עם כל הקריאה שלנו לתלמידים להתנהג באחריות, הקריאה שלנו צריכה להיות קודם כל אל המורים. יש להימנע ממצב שהמערכת נפגעת והתלמידים נפגעים.

אנו זימנו את הדיון כדי לנסות ולסייע לפחות בתחילתו של פתרון. אנו יודעים שהיו דיונים בין ארגוני המורים למשרד האוצר שנקטעו, וראוי שיימשכו. משרד החינוך עושה מאמצעים כדי למנוע את התבערה שעלולה חלילה לעלות.

אני מבקש את חברת הוועדה, שגם היתה מנהלת בית ספר עד לאחרונה, חברת הכנסת גילה פינקלשטיין, בבקשה.

כולנו יודעים את החשיבות של הלימוד הלא-פורמלי, הביקור במוזיאונים, הטיולים ברחבי הארץ שמביאים את האהבה לארץ ואת החשיבות שלהם. נראה לנו מוגזם שהמורים ינהלו את מאבקם לשיפור התנאים, מאבקם על תנאי העבודה, על תנאי השכר על גב התלמידים מצד אחד, מצד שני תלמידים יכתיבו את סדר היום שלהם. זאת פעם ראשונה שזה קורה, זה נראה תקדים מסוכן, אנרכיה מוחלטת, במיוחד בתקופה שאין סמכות הורית ומורית, שנתעלם וניתן למצב כזה להימשך, נראה כתקדים מסוכן.

אני בהחלט מברכת את היושב-ראש שמצא את הזמן למרות הצפיפות בישיבות שלנו, לכנס אותנו כאן במטרה לשים קץ למצב הבלתי-נסבל שלא ייתכן שיימשך, שאנו שומעים ששעה אחת ששורפים צמיגים, זורקים אבנים. המצב יכול להידרדר, ואנו כאן כדי לשים קץ למצב הבלתי-נסבל הזה.

אדוני היושב-ראש, חברות וחברים, את המשפט הראשון אני מפנה אליך, היושב-ראש; אני לא יודע מה הרגשת המורים, אך אני יודע מה הרגשתי. מלות החיבוב למורים היו לי כבר לזרה, כי זה בינתיים מה שנותנים להם – מדברים עליהם יפה; כמה הם חשובים, איזו עבודה הם עושים, צריך לשפר את מעמדם, אך בינתיים זה רק בשלב הדיבורים. לו אני הייתי מורה, הייתי מואס בדיבורים האלה, כי לא מדברים אתם ברצינות, והשכר שלהם הוא כפי שהוא. לאוזניה של חברת הכנסת המכובדת; מספרים לנו שזה נעשה על גב של מישהו. תמיד מאבק מקצועי נעשה על גב של מישהו. כל אחד אוהב את המאבקים המקצועיים שלו ואת השיטות שלו. כאשר ארגון ההורים, למשל, בתורו חושב שיש לו עניין, תמיד מכבד את זה, שבגללו הוא חושב שצריך להשבית את המערכת, הוא משבית את המערכת, ואז זה לגמרי צודק, ואז זה לא על גב של אף אחד. תמיד זה על גב של מישהו. לכן הסיפור הזה שעושים את זה על גבם של התלמידים – ודאי, כל אחד אוהב את הסנקציות שלו, את השלטון שלו. בתרבות השלטון שהשתררה במדינת ישראל, במיוחד כשמדובר באוצר של היום, אין שפה אחרת להידבר בה.

בניגוד להיסטריה שתקפה את חברת הכנסת פינקלשטיין, אני רואה בעין יפה ובעין טובה את המאבק של התלמידים. תמיד חשבתי שראוי שהתלמידים ייאבקו יותר, השאלה היא רק על מה נאבקים. אני הייתי ממליץ לנציגי תלמידי ישראל לקבוע לעצמם סדר עדיפויות אחר, יש דברים יותר חמורים שמתרחשים בשנים האחרונות במערכת החינוך מאשר ביטול של טיול. זה מעורר רוגז רב, אני הייתי מתרגז, אבל יש הרבה מצוקה במערכת, לומדים פחות, יש הרבה יותר תלמידים שנמצאים במצוקה, יש תלמידים שידם אינה משגת, יש כאלה שבאים ללימודים בתנאים בלתי-אפשריים, ולו התלמידים היו רואים לנכון לנהל את המאבקים שלהם בנושאים האלה, אני הייתי מעריך את המעורבות שלהם יותר.

לתלמידים; האויבים של מערכת החינוך זה לא המורים, בחרתם כתובת קלה מדי, זה טרף קל. האויבים האמיתיים של מערכת החינוך זה כל מי שבשנים האחרונות קיצץ, שמרט לה את הנוצות, שהשאיר אותה עור ועצמות. אני חושב שבכל פעם שמפצלים את החזית בין תלמידים למורים, עושים טעות. התלמידים והמורים צריכים להיות תמיד בחזית אחת כדי להיאבק באויבים האמיתיים של מערכת החינוך.

לכן אני חושב שבהיסח הדעת, בלי להתכוון חלילה, אתם משחקים אולי לידיים שלא הייתם רוצים לשחק לתוכן, אני חושב שזה טעות. אז המעורבות, העירנות, הרגישות, העמידה על זכויותיכם – הכל בסדר, אך יכול להיות שזאת לא האג'נדה הנכונה, יכול להיות שגם קווי החזית הם מבולבלים – מי נגד מי, אם אתם דואגים למערכת החינוך. אם אתם דואגים למערכת החינוך, התבלבלתם – מי נגד מי.

אדוני היושב-ראש, הפעם אני רוצה לברך אותך על קיום הדיון הזה. אני חושב שהוא במקומו. אני לא יודע מה עוד צריך לקרות במדינת ישראל כדי שיידלקו כל הנורות האדומות, שמערכת החינוך נמצא בקריסה מוחלטת. אני מסכים עם חברי יוסי שריד. ביום שבו מתפרסמים פערי השכר, ואנו רואים בדברים שפחות חיוניים אילו משכורות אנשים מקבלים, ובאיזה מצב נמצאת מערכת החינוך ומה השכר שהמורים מקבלים, מדינת ישראל אומרת שהיא לא רוצה אנשים טובים במערכת החינוך. אגב, מי שקובע את זה הוא משרד האוצר. יש במשרד האוצר נדמה לי עשרה מנכ"לים ו-56 סמנכ"לים. כלומר אנחנו אומרים לציבור בישראל: יש דברים חשובים יותר ופחות, מערכת החינוך לא חשובה.

אני בהתלבטות - איך להתייחס לשביתת התלמידים, המורים. נכון, אין דרך אחרת. כיוון שאני אדם חרדי, ואני נמצא במערכת חינוך חרדית, שם התחנכתי, שם אין שביתות, משתדלים לא לעשות את זה, אך אני לא בטוח שאני צודק במקרה הזה, כי מה יהיה הסוף? הסוף יהיה שמערכת החינוך תקרוס לגמרי, אנשים טובים לא יבואו למערכת הזאת. התוצאה תהיה שמה שאנו עדים להם היום יהיה חמור שבעתיים בשנים הקרובות. חייבת להיות טלטלה אמיתית. זה לא נושא של דיון אקראי על מערכת שכר בשנה הנוכחית. יש פה התייחסות של ממשלת ישראל לכל המערכת הזאת כמערכת שולית לחלוטין. אין התייחסות לנושא השכר, לכל מה שקורה במערכת החינוך. אנו דנים פה פעם אחר פעם על קריסה טוטאלית של המערכת הזאת במבחנים, בהתנהגות בבתי הספר, במציאות שמורים לא באים, בהתייחסות של משרד האוצר לכל המערכת הזאת.

נכון שכל הממשלות התייחסו רע מאוד למערכת, אך מה שקורה בשנה האחרונה – אין לו אח ורע. הדיון הזה הוא נחוץ, אך צריך להיות דיון הרבה יותר מקיף ורציני, כי אנו עומדים בפני שואה חינוכית.

אנו מצטערים מאוד על העיצומים וגם על הקיצוצים. משרד החינוך עשתה מאבק משמעותי למנוע את הקיצוץ האחרון.

ה-14.

אגב, היא השיגה בסופו של דבר לא כי הממשלה התייחסה למערכת החינוך, אלא בגלל התייחסות פוליטית בתוך הליכוד.

לגבי עיצומי התלמידים; הם לא לומדים כשיש שלג, כשיש שמש, כשיש רעידת אדמה, כשאין כסף לרשויות, כשיש מצוקה למורים על הפנסיה, עכשיו הם לא ילמדו גם בגלל ההליך הזה. זה יכול להיות תקדים מסוכן, מחר הם ישבתו כי המורה לא מוצא חן בעיניהם, מחרתיים כי הבחינה היתה קשה. אני מציע לא לעודד השבתת תלמידים, יש המון דרכי מחאה אחרות. לתלמידים יש אצבע קלה מאוד על השבתה. כל גוף שלא מסתדר לו משהו בדיוק כפי שהוא רצה, משבית את התלמידים.

אני מצטער על השבתות התלמידים, אני מקווה שזה לא ימשיך. אני מקווה שהמורים יסתדרו על העניין.

מר ארז, לא היית כאן בתחילת הדברים. אמרנו שאנו מודעים למצוקת המורה, בעוד שבועיים נקיים פה יום בנושא מעמד המורה. יחד עם זה, הפגיעה בתלמידים בפעילות החוץ-בית ספרית היא קשה. אנו גם לא מרוצים מהתופעות הנלוות, שתלמידים מרשים לעצמם לנקוט בפעולות שלפחות חלקן עלולות להידרדר, וזה ודאי לא רצוי, חלילה אם נגיע לפגיעות בגוף.

אנו יודעים שהיו מגעים ביניכם לאוצר שנפסקו, מן הראוי שיחודשו, אנו שומעים גם שאתם מדברים על שביתה בכלל, זה מאוד מדאיג אותנו. אנו סבורים שלא צריך לתת לדברים להגיע למקום שממנו יהיה קשה לחזור. יכולת לשמוע את זה גם מהדברים של חברי הכנסת שהספקת לשמוע.

יש חברי כנסת שחושבים שהמאבק שלכם הוא לגיטימי, שאין לכם ברירה, כי לא מדברים אתכם ברצינות, ומצבכם בכי רע.

מצוקת המורים מובנת, כולנו יודעים שכולנו מצפים לשינויים לטובה במערכת החינוך. רק טבעי שגם אנשים מודאגים בשל כך. יחד עם זה אנו מבקשים מכם בשלב הזה להיות מחנכים, מובילים וקונסטרוקטיביים.

חלק מהדברים שאומר נאמרו על-ידי אנשים רבים פה בוועדת החינוך. בשלוש השנים האחרונות מערכת החינוך קוצצה ביותר מ-3 ורבע מיליארד ש"ח, מפורים 2001 עד פורים 2004 המערכת הזאת קוצצה בעשרות-אלפי שעות רק בחינוך על-יסודי. ב-1 בספטמבר הקרוב תלמידים בחינוך העל-יסודי יתחילו ללמוד שש שעות פחות בשבוע לעומת פורים 2001. לכן היום גם מנסים לקדם מעבר לשבוע עבודה של חמישה ימים כדי להסוות ולהסתיר את הקיצוץ העמוק שהיה במערכת החינוך, ומלבישים על זה תיאוריה שרוצים לחזק את הקשרים בין הילדים להורים, אך למעשה זה מסווה של קיצוץ וסף.

הצד השני הוא שבתקופה הזאת ניסינו לקדם את הנושאים שלנו במשא ומתן. מחודש מאי בשנה שעברה אנו מדברים עם משרד האוצר על הפנסיה שנפגעה. כדי לסבר את האוזן; מורה BA בשיא הוותק, 35 שנות עבודה, מגיע למשכורת של 7,000 ₪ ברוטו. בתנאים רגילים הוא מקבל 70% פנסיה, כלומר 4,900 ברוטו, הפנסיה בתנאים הקודמים. בתנאים החדשים הוא יפסיד כ-1,500 ש"ח בחודש פנסיה. תחשבו חמש שניות; איך אדם מבוגר יגמור את החודש אפילו ב-3,500 ש"ח נטו? כשהוא מבוגר הוא צריך תרופות, עזרה וגם מדי פעם בימי הולדת לתת מתנה לנכדים שלו. 3,500 ₪ נטו בחודש אחרי 35 שנות עבודה זה גזל, פגיעה בקניין שלנו לאחר שכל שנותינו שילמנו עבור הפנסיה הזאת. היום גוזלים לנו אותה.

אנחנו מנסים לפתור את הבעיה בדרכי נועם. פנינו בעתירות לבתי משפט, הם עוד לא התחילו לדון עוד מהקיץ בעתירות שלנו. אנו רואים שמשרד האוצר מתחיל לגלגל את הגזרות בפנסיה. לא יכולים יותר לשבת, כי כדור השלג הזה תופס גם תאוצה וגם נפח. כאשר עתירות משפטיות לא נידונות, ובתי המשפט יכולים להישאר לפעמים שנים עד שמקבל פסק דין, והדבר הזה מתגלגל, הגענו למסקנה שחייבים להכריז על סכסוך עבודה ולצאת למאבק.

אנו מחזיקים שני דגלים; דגל אחד הוא פגיעה בתנאי עבודתנו וסיכון עתידנו בתקופת הזקנה שלנו. זה משגע את המורים, הם לא יכולים להתמסר לעבודתם בכיתה מרוב דאגות. הצד השני הוא הקיצוצים, יש לנו חובה מצפונית כאנשי מקצוע לזעוק שמערכת החינוך לא מתפקדת יותר, לזעוק כפי שהייתם מצפים ממהנדס שנגמר לו התקציב, שלא יסכים שישימו בגשר שהוא בונה פחות מלט. לא הייתם מסכימים שאם בבתי החולים ייגמרו התקציבים, שיטפלו בחולים באקמול במקום באנטיביוטיקה. גם לנו יש חובה מצפונית לומר לכל אזרח: עתיד הילדים שלכם בסכנה, עתידכם אתם, גם אם אין לכם ילדים, בסכנה. איכות החיים במדינה פוחתת - יותר אלימות בני נוער, יותר סמים, יותר נשירה, יותר שוטטות, פחות הישגים, וכל זה לנגד עינינו. הטיפול בעצמנו הוא על-ידי קיצוצים נוספים.

יושב-ראש הוועדה, כל שנה אנו מתברכים בכך ששיפרנו את אחוז הזכאים בבגרות בעוד 2.6, אנו מרוצים, טובים, התקדמנו, אנו מתפארים. ופתאום אנו מסתכלים בראי הגלובלי של אירופה ומשווים את עצמנו אליהם, ורואים שאנו לא כל כך טובים. אם אנו רוצים להתחרות עם מדינות מערביות ומפותחות, לא בדרך הזאת, שכל הזמן מקצצים, וכל הזמן אחוזי ההצלחה בבגרות משתפרים. עובדה היא שהיום האוניברסיטאות לא מוכנות להתחשב בבחינות הבגרות, הם חוזרים לפסיכומטרי. מדוע? אנו לא יכולים להשלים עם זה כמורים, כאנשי מקצוע חייבים לזעוק ואף להילחם על זה.

אני שומע שכולם אומרים 'אתם צודקים, אנו אתכם, אבל...'.

אני נאבקת יחד אתכם, אבל יש עוד אמצעים.

רק סנקציות.

כהערת ביניים למה שאמרה חברת הכנסת פינקלשטיין; יכולנו להשבית את בחינות הבגרות, יכולנו להשבית את הלימודים ואת ההכנה של התלמידים לבחינות הבגרות. זה עתידם, זה נזק בלתי-הפיך, לכן מצאנו לנכון שהמאבק שלנו צריך להיות בדרך של מניעת הנאה רגעית על-מנת שהתלמידים ומערכת החינוך תוכל לצאת לעתיד טוב יותר. על גבו של מי נעשה את העיצומים? על גבו של הנוסע באגד? כל אדם שעושה עיצומים עושה אותם במקום עבודתו, ומקום עבודתנו הוא בתי ספר. אנו לא שמחים על זה.

אני לא מתנגד ואף שמח לראות שתלמידים מוחים כאשר כואב להם. אני מתנגד למעשי ונדליזם של שריפת צמיגים וזריקת חזיזים. כולנו יודעים מה קורה במגרשי כדורגל, בפאבים. לכן מי שמעודד את התופעות האלה בסופו של דבר יבנה גולם שיקום על יוצריו.

זה דבר קשה, שאנו עושים, גם כלפי מצפוננו זה קשה, כי אנו חושבים שאם אתה רוצה לחנך לאהבת מולדת, אתה צריך לטייל בה, לחוש אותה, להריח אותה, אך אנו נמצאים פה במצב - אני מצטט מהמקורות - "חלל עליו שבת אחת על-מנת לשמור שבתות הרבה". אנו היום עושים מאבק קשה כדי שיהיה טוב יותר בעתיד, עתיד מדינת ישראל במזרח התיכון הזה תלוי בהשקעה במשאב האנושי. לא יכול להיות שבמערכת החינוך מורים אחרי 35 שנות עבודה יקבלו 7,000 ₪ בחודש ברוטו, ייקחו להם את הפנסיה, יפטרו אותם כמו סמרטוטים באישון לילה ערב פסח, וכל מה שעושים, כשכל מה שרוצים התלמידים זה לצאת לטיול שנתי. הם ייצאו לטיול שנתי ויקבלו אותו, אך כרגע על הפרק דבר הרבה יותר חשוב.

חבל על הזמן. תעשו השבתה כללית מיד על הכל. אנו רואים את זה בכל הסקטורים – כולם משתגעים. אני אומר את זה ברצינות, לא בציניות, כדי שיישבו ויגמרו. הכל משתגע פה. למה צריך את זה?

יש איזה ניהול משברי, יש אהבה כזאת במדינה. כולנו מבינים מה יקרה – זה יתמשך עד שזה יתפוצץ, אז תהיה השבתה כוללת, אז יישבו ויגמרו. תעשו כינוס חירום. אל תמשכו את זה המון דיונים. תסגרו את זה. תשתדלו בהזדמנות הזאת לפתור עוד כמה בעיות.

לתלמידים; כל הכבוד שאתם עירניים. אל תוותרו, אל תעשו אתם השבתות. אתם הרי צדיקים, וצדיקים - מלאכתם נעשית על-ידי אחרים.

יוסי כהן, מדוע בפנסיה?

העובדים זועמים על משהו שעבר בכנסת. יש הנושא של חוק הפנסיה ויש הנושא של הוראות הממונה על שוק ההון לגבי תקנון אחיד לקרנות הפנסיה. אם נכנסים לעשרה נושאים שהציגו בפנינו, אותם אלה שאתם מציגים כלא-נכונים לנהל משא ומתן, מתוך עשרה נושאים, ארבעה נושאים מוסדרים בטיוטת הסכם מוסדרת עם ארגון המורים, שעל רקע הנושא שצריך לשים ששה נושאים ועוד ארבעה נושאים זה נמצא הכל יחד.

אתם ממשיכים לשבת?

אתמול ישבנו, ביום חמישי אנו נפגשים שוב.

למה ביום חמישי? אתה רואה מה קורה בינתיים. אתה מסכים עם חבר הכנסת אריאל, שאם המורים יודיעו היום על שביתה מחר, תשבו אתם לפני יום חמישי? לא כדאי שכבר עכשיו תקבעו פגישה להיום אחרי הצהרים?

אלה נושאים מורכבים. כדי לחזור אל ארגון המורים ולהתייחס לנושא כמו גמול בגרות וקרן הפנסיה, שצריך לעשות חישובים- -

שידלקו האורות במשרד האוצר לא רק לפני גזרות, גם כשאתם במשא ומתן.

ארבעה נושאים מתוך עשרה זה חסר-משמעות; יש לך עשרה סעיפים? יש עשרת הדברות. נאמר שאגיד שרק "לא תרצח" נשמט שם. מה זה ארבעה? לפעמים נושא אחד הוא כל העולם כולו.

אנו רוצים לשמוע על רצון להמשיך במשא ומתן מהיום.

יש דברים שכדי לתת עליהם תשובה, יש לעבור תהליך גם חישובי וגם משפטי. זה לא שאני מושיב אדם בחדר – תבצע, ותחזור אליי. זה תהליך מול קרן פנסיה. אני לא מחליט לקרן פנסיה מתי לגמור חישוב של בקשה. באותה מידה יש נושא שהוא משפטי על איזה פרשנות של הסכם, הגישה שלנו לגביו היא חיובי, וככל הנראה, הפתרון הוא חיובי. זה כבר הנושא הששי שאני מתייחס אליו מתוך עשרה.

יש שם נושאים שאי-אפשר לפתור אותם, כי אם אשנה לגבי המורים, אצטרך לשנות לכל המשק. אם הכנסת החליטה שמטילים מס על פנסיה מוקדמת, מטילים מס על כולם, ואני לא יכול לשחרר את המורים, כי יש אוניברסליות בעולם המס. זה התביעות של המורים, זה דבר שלא מתקבל על הדעת. המחוקק קבע שיש מס, הם שובתים על החלטה של המחוקק. אני לא אחליט בגלל 40,000 מורים על כל המשק. רק אתמול הסתיים העניין הזה. המשק היה בסכסוך נורא, וזה הסתיים. עם ארגון המורים לא אפתח את כל הנושאים שסגרנו אחרי תהליך קשה מאוד ופשרות.

יש נכונות להתקדם, לא נוכל לפתור את כל הבעיות. מתוך עשרה נושאים, ארבעה סגורים. נושא אחד בבדיקה מול קרן הפנסיה, יש לו משמעות כלכלית, ואני לא יודע אם יש מקור תקציבי.

בתהליך הזה קראתי אתמול לרן ארז להפסיק את העיצומים, ובעוד חודש ובעוד חודשיים לחזור לתהליך שהוא נמצא היום. לאותם עיצומים הוא יכול לחזור לפני תום השנה. אנו בהחלט מתייחסים ברצינות, אנו מודעים לכל האיומים בארסנל של המורים, ולמרות הניסיון להציג אותנו כלא מתייחסים ברצינות לדברים יש התייחסות מאוד רצינית, לכן יש דברים שיהיה פתרון ויש דברים שלא יהיה פתרון.

מערכת החינוך פיתחה מין שיטה שניתן להשבית אותה, לפגוע בציבור הצרכנים, אך מי שמשבית לא נפגע. קודם עשו את זה הרשויות. הם לא יכולים היו לממן שביתה, ולפגוע בעובדים שלהם לאורך זמן. פה מי לא סובל? המורים.

אתה רצית להשבית פעם את מערכת החינוך? למה אז זה היה בסדר?

כשאני עושה שביתה, אני יודע במי אני פוגע בעצמי. כשאני עושה שביתה, המורה לא נפגע. כשהמורה עושה שביתה ופוגע רק בי והוא לא נפגע- -

התלמידים נפגעים בכל המקרים.

אנו שולחים את התלמידים לבית הספר כדי שהמורים יחנכו אותם ויתנו להם דוגמה. היום אנו המדינה אחת הבודדות בעולם שהתלמידים שובתים נגד המורים שלהם, אנו תומכים בזה כי אנו חושבים שמה שהמורים עושים לתלמידים לא נכון, לכן אני חושב שכולנו נעים בכיוון לא נכון במערכת החינוך.

אנו כהורים חושבים שאנו לא רואים יותר מדי השבתות כלליות של הורים במערכת החינוך, כי המורים מצאו שיטה לפגוע במערכת החינוך בלי לפגוע בעצמם לאורך זמן. אנו כהורים נקעה נפשנו מהגישה הזאת.

מכיוון שהובלתם אותנו לדרך כזאת, אני רוצה להצהיר; אנו נוציא את הטיולים גם בלי המורים, כי הטיולים ממומנים על-ידינו, ההורים. אני מציע לוועדה לאשר להפחית לכל מורה כסף כחלק מתוכנית הלימודים לטיולים. אנו נשתדל לסייע בידי התלמידים, כי אנו לא מאמינים בדרך שזה נעשה. גם אני עובד מדינה, וגם הפנסיה שלי נפגעה.

בדרך שנסעו אתי נציגי התלמידים, אני לא ידעתי להסביר להם, והם בטח לא ידעו להסביר לי, למה המורים שובתים, ובמקצועי אני גם במקרה מתעסק בעניין הכלכלי שאתה נוגע בו. לכן הבאתם אותנו לדרך לא נכונה. לא נסכים שלא יהיו טיולים ושלא יהיו סלי תרבות. אנו נדאג לכל הגורמים הכלכליים שמזדהים עם העיצומים שלכם, לדאוג שהתלמידים יקבלו את מה שמגיע להם בחוק, בכסף שלנו, ברצון של התלמידים, בשיתוף פעולה בינינו למועצת התלמידים ובין כל הגורמים הכלכליים שנפגעים מעיצומים שנעשים על-ידי מורים בלי לפגוע בעצמם. זה לא יכול להימשך. אני קורא לכם; בואו נחזור למסלול הנכון.

אנו מועצת התלמידים. אנו מסכימים שהמדינה צריכה להשקיע יותר בחינוך, אך הגענו למחלוקת עם הדרך של המורים. זאת דרך לא-אפקטיבית, לא שמעו עליה. רק בתחילתה היה אולי סיקור, והיא פוגעת באופן חד. מדובר בטיולים, הכנה לצה"ל, הצגות, מוזיאונים, מאבק בסמים ואלכוהול וכו'.

אנו חושבים שהמאבק של המורים יכול להיות באופן ממוקד, שפחות יפגע בפעילויות החשובות האלה. אנו לא מדברים רק על השכלה, אלא חינוך לערכים. אם אנו מדברים על הדור של היום, בעוד חמש שנים הוא יהיה אזרח מדינה. מפחיד אותי לחשוב שהדור הזה יהיה בלי ערכים וכל מה שיוצא מזה. יש כל מיני דרכים - הפגנות, מחר המורים בבית הספר יוצאים ב-11:00 לעצרת בתל-אביב – יש המון דברים לעשות. באנו למחות על הדרך של המורים.

בתור מועצה ארצית רצינו להבהיר לכל הגורמים שאנו לא תומכים באלימות כלשהי. באנו נגד כל האלימות של שרפת צמיגים בבאר-שבע. עיצומי המורים הם יותר רעים מאשר טובים. אנו מסכימים עם מהות המאבק של המורים, לא עם הדרך.

הדיון הזה הוא בבואה של מה שקורה; כמו שנאמר פה, אל תטפחו את מה שעושים התלמידים, כי הגולם קם על יוצרו. מצד שני, כשמישהו אומר משהו שאינו מוצא חן בעיני המורים, יש פה מין עליהום.

כאיש אכסניות הנוער אני יכול לקנא רק בדבר אחד; על זה שיש פה ארגון מורים שוועדת הכנסת מתכנסת בשבילו, שיכול להשבית את הלימודים כמעט כל שנה. אף אחד לא מייצג את שוטף הכלים במצפה רמון, שלומי, שאין לו משכורת. אף אחד לא מייצג את שוטף הכלים ואת איש האחזקה ואת השומר בכל המקומות האלה, שערוכים לקבל את התלמידים בבתי הספר, ועליהם הם נסמכים בשלוש השנים האחרונות. גם אכסניות הנוער, ואני מרשה לעצמי לדבר גם בשם החברה להגנת הטבע, הגיעו למצב בלתי-אפשרי - בחודש ינואר בלבד ביטלו אצלנו 14,000 הזמנות של טיולי תלמידים. זה המשמעות של השביתה.

אפשר לנהל מאבק, אך מה קורה עם העובדים במקומות אחרים? מי דואג להם? מי אמור לתת להם את התשובה? יושב-ראש ארגון המורים דיבר על המצפון. איפה הצד המצפוני באשר לארגונים שעשרות שנים משרתים בנאמנות את מערכת החינוך, עושים הכל למערכת החינוך, ומערכת החינוך בועטת בהם ברגל גסה? אני לא בא בטענה אליך או אל חבריך, אני יכול לבוא בטענה לשלושת השחקנים הראשיים במאבק הזה שמנהלים מאבק על גופתם של אנשים ששכרם ירד ב-17% מספטמבר 2000, והפנסיה שלהם נכנסה לאותם הסדרים וכו'. אך אין מי שידאג לאנשים האלה. וכשאני מדבר עם חבריך ואומר להם לשחרר טיול כזה או אחר מטעמים כאלה ואחרים, לא מוכנים לשמוע. זה אוטם לב שרגיש רק לצד אחד.

היתה פה התייחסות לכך שידם של התלמידים קלה על ההדק, וזה לא נכון. טיול שנתי של שכבת י"ב שלא ייצא לפועל בתקופה הקרובה, אין מתי להחזיר אותו לתלמידים. ביקשנו מרן ארז להחריג את הנושא של טיולים שנתיים לשכבת י"ב, כי אין להם הזדמנות אחרת לקבל את זה. חוסר-הרגישות שהופגנה על-ידו פוגעת בנו שוב. הוא הזכיר פה חובה מצפונית. איפה החובה המצפונית כאן?

הנושא היה מאוד שקט עד שהתעוררו מנהלים של תיכונים, והמאבק הפך רועש. בזכות התלמידים אנו יושבים פה. ההפגנה בצהרים היא חלק מהצעדים האלה.

גם השיבושים שהיו ביום ראשון היו לשעה אחת כדי לא לפגוע בנו, רק כדי להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי.

אני חושבת שהמאבק פה הוא לא של תלמידים נגד מורים או נגד ארגון ההורים, אני חושבת שיש כאן דיון עקרוני. אני חושבת שזה דבר חמור בפני עצמו שמסייגים את העניין של חינוך לערכים. חלק מאהבת ארץ-ישראל זה הטיולים בבית הספר. לאחר מכן זה לא בא לידי ביטוי, אחרי השירות הצבאי מרבית הצעירים מוצאים עצמם מטיילים, לצערי, לאו דווקא במדינה, אלא מחוץ לכתליה. אם נפנים את הדברים האלה כבר בבית הספר, הדברים ייראו אחרת.

נושא מעמד המורה בישראל הוא נושא מאוד כואב. יחד עם זאת, גם בוועדה הזאת הנושא הזה עולה חדשות לבקרים כדי למצוא לזה מענה. צריך לבצע רפורמה, להתחיל מהבסיס כדי לזעזע את המערכות על-מנת שמעמד המורה בישראל ישתנה. יחד עם זאת בטח לא עיצומים מהסוג הזה ולא פגיעה בתלמידים. תלמידי י"ב היה צריך להיות קו אדום מארגון המורים. אני חושבת שיש לברך את התלמידים. אם הם הגיעו למצב של שביתה, הגיעו מים עד נפש בהיבט הזה.

בצד הפרקטי אני ועוד שניים מחברי הכנסת הגשנו הצעה דחופה לסדר היום שתידון מחר במליאת הכנסת בנושא הזה, ואני רוצה לומר לאילן כיושב-ראש הוועדה; אנו כחברי הוועדה צריכים לצאת בקריאה חד-משמעית לארגון המורים שייפסקו העיצומים ושכל נושא תרגום השיפורים במעמד המורה – צריך להפנים שזה דברים שלא קורים תוך יום, בטח לא על-ידי המהלכים האחרונים שמתבצעים. יש לשבת כאן בוועדה ולהמשיך לקדם את העניין הזה. בהיבט העקרוני אי-אפשר לצאת נגד המורים בהיבט הזה, כי המאבק כמאבק עקרוני לדמותה של החברה בישראל הוא נכון, אך בין לזה לבין לבוא בצעדים שכולנו יודעים שלא תצא מזה התוצאה המיוחלת – מה הטעם? גם בהיבט של החינוך וההוראה צריך שהתלמידים שמתבוננים בכל אלה יפנימו בין היתר, והם אומרים את זה, שלמרות שהמאבק נכון וזה אינטרס לאומי, זאת פשוט לא הדרך הנכונה.

תפנימו את העניין הזה ותרדו מהעץ שטיפסתם עליו, כי ממנו לא תצא התשועה.

לצערי, אני וארגון המורים מלווים את כל השביתות, כאשר התלמידים מתחלפים. אנו הנפגעים. היינו עדים לשביתה ב-97'-98' שרבים מחבריי לא התאוששו ממנה. לצערי, פספסת את העניין. אם הוויכוח היה על מעמדו של המורה, היינו מתגייסים לעניין הזה. אתה מתווכח על עוד שקל. ב-1 בספטמבר יהיה אותו דבר, ב-1 בספטמבר שעבר היה אותו דבר.

הוצאת שביתה בלי ידיים ורגליים, תראה במי פגעת. התלמידים עצמם כועסים. יוסי שריד צדק: הם לא צריכים לכעוס על המורים, הם כבר לא יודעים על מי לכעוס.

למה השביתה? הוצאת את כל האוויר מהשביתה הזאת. קל לנו מאוד דווקא בשביתה הזאת, דווקא כי כיוונת את זה לנושא של מוזיאונים, כי אפשר לעשות את זה לבד בשנייה אחת. אנו לא רוצים לשבור את השביתה שלך, אך שים את הדגש שלך על הדבר המרכזי - מעמד המורה. תשבית, אבל תמצא סיפור אחר. עד עכשיו השביתה הזאת עלתה 50 מיליון ש"ח.

אחרי שפתחנו בעיצומים חשבנו איך לפגוע מינימום בתלמידים. לנגד עינינו חינוך מדינת ישראל. אנו במשא ומתן עם האוצר מספר שנים. השנה החלטנו סוף-סוף לעשות מעשה, קודם כל חשבנו על התלמידים. הכי קל להשבית את בתי הספר. יש בחינות בגרות. אנו עשינו את זה במינון מאוד נמוך. יש לזה משמעויות.

אתם לא מקיימים ישיבות, לא נותנים ציונים. זה בתוך בית הספר.

התלמידים לומדים, מתכוננים לבגרות, עכשיו נראה את הדברים סביב; המורים לא יוצאים משטח בית ספר, פתאום קמים להם כל הגופים הכלכליים שמתפרנסים על גב המורים. המורים יוצאים בשעות לא שעות מבתיהם כדי להגיע לאותם תיאטראות, מוזיאונים. מורה בן חמישים עושה טיול של סיירת גולני, והמורים עושים את זה. עשינו את ההחלטה שלנו מול משרד האוצר ולא נגד התלמידים, הכל מתוך מחשבה שהתלמידים ילמדו - מכינים אותם לבגרויות, נותנים להם את כל הערכים בתוך שטח בית ספר. משרד האוצר יישב אתנו ברצינות - נדון אתם אז. עד היום לא דיברו אתנו.

ראשית אני רוצה להביע הזדהות עמוקה עם ארגון המורים. מי שהצליח להצית את אש הלהבה היו התלמידים, על זה כל הכבוד, אך עד כאן. מערכת שלא מאפשרת למוריה לצאת בכבוד, לפרוש בכבוד, ואינה קולטת מורים חדשים, נמצאת בנסיגה. אם מדברים על מעמד המורים, יש לפתוח את כל הנושאים. אתה צריך להגיע לחדרי מורים – לראות מה האווירה; חוסר-מוטיבציה- -

אני מגיע. לא מספיק, אך אני מגיע.

אנו במשא ומתן, לדעתי, זה יגיע למשבר בימים הקרובים. זה לא רק הזדהות מלאה עם ארגון המורים ולא רק כי אנו מכבדים אותם. צריך לחוש מה מורים מרגישים בשיא עבודתם. התיאור של 7,000 ₪ - כולנו יודעים במה מדובר. ראינו כמה מורים בגילאים חמישים-ששים ששוקלים אם לפרוש, ובשיא העייפות דורשים מהם להיות מחדש הצעירים במערכת. עד מתי ולמה? איזה מורה ירצה להיכנס למערכת היום, אם אני פותח את המערכת? על מה אנו מדברים עם נתוני הפרישה בשנים השנייה והשלישית? זאת לא מערכת בנסיגה? כאן הייתי רוצה לראות את הזדהות התלמידים, אך איש לא מסביר את זה, אין זמן להסביר את זה.

אתה לא יכול לצפות מהתלמידים לעשות לך את העבודה.

בתי הבכורה היא מחנכת שמינית כאן באזור, בתי הקטנה מסיימת את התיכון. לא פעם אני שומע 'השנה מבחינתנו הסתיימה'. אנו מדברים על ערב פסח, יום העצמאות, יום ירושלים, ל"ג בעומר. לאף אחד לא אכפת – חצי שנת לימודים? ההזדהות היא מלאה עם הארגון.

גם אם 10% ייהנו - גם על זה היה מקום שניתן את דעתנו. זה רק הערה לפתור איזו בעיה לתקופה קצרה בלבד.

במשרד החינוך היו 14 קיצוצים, אף אחד מהם לא פגע בתלמידים. קיצצנו בתקנות, עשינו רה-ארגון, פיטרנו אנשים. כל בעל תפקיד במשרד החינוך שיצא לפנסיה - משרתו לא אוישה, ותפקידו חולק.

אני מברך את התלמידים על כך שיש להם יכולת להתארגן ולהביע מחאה. זה אומר שבסך הכל בבית הספר נעשית עבודה טובה. אסור לכם להשבית לימודים, אתם עוברים על החוק. אנא מכם, תחזרו בכם. רק ישות משפטית מעוגנת בחוק יכולה להשבית לימודים.

אני קורא למורים להפסיק את העיצומים, להחריג מייד את תלמידי י"ב, לבי-לבי אתם. זה נזק לא-הפיך. אם תלמידי י"ב לא ייצאו עכשיו לטיול, הם לא ייצאו לעולם לטיול. זה טיול שבו הם יתגבשו וייצרו את הקשרים שאולי באמצעותם ייפגשו במשך ואחרי השירות הצבאי. מאבק הוא מאבק, אך יש לבדוק מי משלם את המחיר. אני מבקש שלא הם ישלמו את המחיר.

הנושא של הפנסיה של המורים שונה מכלל העובדים במשק הציבורי? הדוגמה של 1,500 ש"ח מתוך 4,900 זה חריג?

אני לא בתחום הפנסיה ולא בדקתי את הנושא. בכל מה שקשור להשלכות הרפורמה בתחום הפנסיה והשפעות על קבוצות שונות - זה לא נושא שבו אני יכול להתבטא.

ארגון המורים העביר במכתב מסודר למשרד האוצר את הדרישות לגבי הפנסיה. המכתב הזה הועבר אחרי כמה חודשים של משא ומתן עם משרד האוצר. אף אחד לא התייחס ברצינות לשיחה, לפנייה בכתב, אפילו לא להליך משפטי לגבי התנאים הכי בסיסיים של עובדי הוראה. אף פעם משרד החינוך לא קיצץ בשעות לימוד, אפילו אם הטילו עליו גזרות, ואני לא יודעת אם הטילו עליו גזרות כמו השנה. איפה היו ההורים כשאנו מנהלים משא ומתן עם משרד החינוך - אפילו שם יש תמיהה.

בהיבט הזה אנו מסכימים על הנושאים שעליהם אתם מדברים, אך אתם יוצרים אנטיגוניזם ברגע שאתם משליכים את כל המאבק שלכם על התלמידים.

לגבי ההורים; יש גזרות שפורסמו, והארגון הלך עליהן בעל-פה, בכתב לציבור, אך יש אדישות - ואני יודעת את זה כאמא - של ההורים לגבי העובדה שהשנה פעם ראשונה כל ילדי ישראל לומדים שלוש שעות פחות, ובשנה הבאה פעם שנייה בתולדות מדינת ישראל - שש שעות פחות כל שבוע, כל תלמיד. פעם ראשונה, למשל, שלתלמידי החינוך המיוחד אין מענה.

זה לא תפקיד התלמידים למחות על הקיצוצים האלה. הם עושים בסדר, בלי לחלק ציונים. לגבי הקיצוצים, ההורים צריכים להתקשר לארגון המורים, להסתדרות, ולומר: בואו יחד ניאבק. למה בכלל צריך להיאבק? אם היתה אוזן קשבת, אם היתה תרבות של שיחה. שבו אתנו למשא ומתן, זה הכל. תשוחחו אתנו לפני הגזרות.

לא כך. איך כן? אומרים פה עמיתיך שאיך להחריף החרפה הרבה יותר גרועה על גב כל אחד ואחד מאלה שנהנים או לא ממערכת החינוך. זה הפתרון היחיד שעד עכשיו מישהו שם פה על השולחן. לצערנו הרב, במדינת ישראל 2004 אין דרך אחת, ואפילו לא חצי דרך אחרת, אלא הדרך הזאת.

לעניין הפנסיה; הגענו למשרד האוצר אתמול, הדבר הראשון שהבהיל אותם זה התלמידים. המורים בעיצומים כבר יותר מחודש. ברגע שקראו לנו למשא ומתן, באנו. כשבאנו למשא ומתן אתמול גילינו שלמרות הבהלה הכללית לא התקדמנו חצי סנטימטר מלפני חודש וחצי. לפני חודש וחצי אמרנו שזה לא מה שהסכמנו עליו, יש לנו אפילו הצעות לפתרון. עד עכשיו, חודש וחצי, אף אחד לא צפצף, עד שהתלמידים הלכו לתקשורת. אתמול קראו לנו, באנו מייד. הסבירו לנו את הקשיים.

אני סבור שגם משרד האוצר מראה יותר נכונות – לא כי התלמידים הלכו לתקשורת. אני משבח את מועצת התלמידים שלקחה מנהיגות ועושה את הדברים באופן מבוקר, אך יש תלמידים שהתחילו לבד לקחת את הדברים לידיהם. זה מתחיל בדבר נחמד, וזה גולש. כבר היה מקרה של הבערת צמיגים והשלכת אבנים, ולא עלינו, תלמיד ייפגע. אסור שזה יקרה. גם משרד האוצר מבין שפה צריך לעשות משהו.

אני לא רוצה להיכנס למבוך של השבתה או לא, למען הגילוי הנאות, אני גם חבר בארגון המורים. מבחינת הבגרות של הילדים, ההורים והמורים שנושאים באחריות בטיול, וכל האחריות בכל הטיול מוטלת אך ורק לפתחו של הורה, נכון יותר לפתחו של מנהל בית הספר, אם הוא נמצא או לא, חזרו לממדים שלפני האינתיפאדה. זה הקו שאנו צריכים להמשיך בו גם עכשיו.

יש פה בעיה עקרונית, ואמרה את זה חברת הכנסת פינקלשטיין שרק בשנה שעברה היתה מנהלת בית ספר. טיול במוזיאון הוא לא חינוך פורמלי? אם זה לא חינוך פורמלי, למה זה בתוך מערכת החינוך? הטיול היה תמיד בתוך האג'נדה החינוכית, מאז ומתמיד היללו אותו, בין אם כהכנה לסיירת, ובין אם בנושא של המורשת, אהבת הארץ וכל מה שקשור בזה.

מה עמדתכם לאפשרות שיתארגנו טיולים בלי מורים? עד כמה יש בזה בעייתיות?

לא קיבלתי שום מסר מהנהלת המשרד, אומר דעתי.

ברגע שהטיול לא מדיד ולא מתוגמל למורים, לא לרכזים – יש רכזים שעושים עבודה קשה, הם לא מתוגמלים, וגם לא התלמידים, כך מתייחסים אליו, כלומר אפשר לוותר עליו. אם הטיול היה חלק מלימודי האזרחות, חלק מתולדות עם ישראל – יכול להיות שגם אז ההתייחסות אליו תהיה אחרת.

הבעיה השלישית הא בעיית המימון – כל אחד בעתו מממן את הטיול של ילדיו. אם מערכת החינוך ומדינת ישראל חושבת שזה דבר חשוב, איכותי, ערכי, היא צריכה למצוא את הכספים. זה סדר גודל של מיליארד ₪.

אנו היינו פעם יחד בוועד הורים, עשינו פעם עבודה מאומצת בוועד הורים מסוים. הנושא של תשלומי הורים הוא, לטעמי, שערורייתי. השבוע הנחתי על שולחן הכנסת הצעה לביטול תשלומי הורים. גם חברת הכנסת גמליאל חתומה עליה. זה הרבה כסף, זה צריך ליפול על כלל אזרחי המדינה פלי מס פרוגרסיבי - מי שמשלם מסים, ישלם. מי שלא משלם מסים, יהיה פטור. העלאה של דמי הביטוח הלאומי בשני פרומיל או תוספת מסוימת לארנונה לפי אזור המגורים וגודל הדירה ייתן פתרון הוגן לעניין הזה. אך זה לא הנושא שלנו היום.

אני רוצה להגן על הטיול, זה תפקידי.

בשבוע שעבר נפגשתי עם כל מנהלי בתי הספר בכרמיאל. הם אמרו: קיצצנו מכל הטיולים הארוכים ליומיים, לא יותר, חלק גדול מהטיולים בוטלו בכלל, כי אין כסף. בתי הספר לא יכולים לגייס את הכסף. אותו דבר באילת – מנהלי בתי הספר באו אליי. היום מתוכננים באילת 26 טיולים, 16 מכל הטיולים של בתי הספר התיכוניים בוטלו.

מה דעתך על המצב שבו ייצאו טיולים בלי מורים?

אין ערך לטיול ללא מורה.

אני מצטרף לדעתך, אני סבור שחשוב שהמורה יהיה עם תלמידיו גם לצורך הגיבוש וההיכרות, גם לצורך ההדרכה. המורה הוא היחיד שמכיר את כל התלמידים. גם כשנוסעים מדריכים מקצועיים והורים מתנדבים, הם לא מכירים את הבעיה המסוימת האישית של התלמיד. חשוב מאוד שהמורה שמכיר את כל התלמידים יהיה שם.

אני לא יודע, אם חלילה יקרה אסון, מי יהיה אחראי. היו זהירים.

אף אחד מאתנו לא אוהב את המאבק הזה. בכל מאבק אין מנצחים ומנוצחים, יש רק נפגעים. יצאנו למאבק הזה מתוך ראייה – כמו שהורה רואה את ילדו הקטן חולה, ורוצה לעשות לו זריקה, הילד ודאי לא רוצה לעשות את הזריקה, וההורה בכל זאת עושה לו את הזריקה, כי הדבר הזה נעשה לטובתו, גם אם הוא לא אוהב זאת. אנו עושים כרגע למען מערכת החינוך ולמען התלמידים, אולי לא אלה שעכשיו בי"ב.

אני משוכנע שתלמידי י"ב השנה, אלה שבאמת רוצים לטייל ולא רק לכייף באילת, אם העיצומים האלה ייפסקו בימים הקרובים כתוצאה מהתקדמות עם משרד האוצר, ודאי יוכלו ליהנות. אם לא, אני יכול להצטער, אך יידעו שהם תרמו תרומה רצינית עבור הדורות שבאים אחריהם. אתם כמועצת התלמידים נבחרתם על-ידי כל תלמידי ישראל גם לדאוג לאלה שיבואו אחריכם.

דוגמת החיסון לא תקפה, היא מטפלת בילד עצמו.

אני משוכנע שכשתתגייסו תטיילו במקומות שבטיול הבית ספרי לא תגיעו אליהם. אפשר לאהוב את מדינת ישראל גם אם פעם אחת לא יוצאים לטיול. את המאבק שלנו לא נפסיק, ואולי אף נחריף אותו, אם יהיה צורך בכך, כפי שאתם מתפללים שנחריף עד השבתה שלמה. אולי הקדוש ברוך הוא ייענה לתפילותיכם. נחריף את המאבק אם נראה שאין התקדמות עם משרד האוצר - לא בעניין הפנסיה ולא בעניין קיצוצי שעות לימוד במערכת החינוך.

אני מציע לחברתי חברת הוועדה שנסכם כך;

ועדת החינוך והתרבות קוראת לארגון המורים לחדול מהעיצומים הפוגעים במערכת החינוך, בתלמידים ובעובדים אחרים במשק.

הוועדה קוראת למשרד האוצר לקיים משא ומתן רצוף עם ארגון המורים העל-יסודיים החל מהיום בניסיון להגיע לפתרון סביר של המחלוקות.

הוועדה קוראת לתלמידים למתן את מחאתם ולבצעה באופן מבוקר ובאמצעות מועצת התלמידים בלבד.

הוועדה קוראת למשרד החינוך והתרבות לעשות כל מאמץ בשיתוף כל הגורמים להחזיר את מערכת החינוך לפעילות במתכונת מלאה.

עכשיו דיברתי עם המנכ"לית, היא אמרה שהיא מתנגדת בכל תוקף שייצאו טיולים ללא מורים.

זה נרשם, זה לא חלק מההחלטות.

תודה רבה, הישיבה נעולה.



הישיבה ננעלה בשעה 15:40.