כנסת פתוחה

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/8193



5
הוועדה למאבק בנגע הסמים
01.03.2004

פרוטוקולים/מלחמה בסמים/8193
ירושלים, ו' בניסן, תשס"ד
28 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 93

מישיבת ועדת סמים
שהתקיימה ביום שני, ח' באדר התשס"ד, 1 במרץ 2004, שעה 11:00

גמילת דרי רחוב מכורים לסמים

חברי הוועדה:

מנהלת הוועדה: בת שבע פנחסוב

אתי בן שמחון


גמילת דרי רחוב מכורים לסמים

שלום לכולם, נפתח את הדיון בנושא גמילת דרי רחוב המכורים לסמים. זה בהמשך לסיור שעשינו בעיריית תל-אביב. מאוד התרשמנו מהעבודה שמושקעת בעירייה, ברשות למלחמה בסמים בתוך העירייה. אנחנו יודעים שיש מצב קשה בכל המרכזים הללו. מצאנו לנכון לקיים את הדיון הזה, שכוועדה וגם כנציגי הממשלה שנמצאים פה שיאמרו את דברם בנושא הזה בעניין הקיצוצים, בעניין התיקצוב שצריך להיות יותר משמעותי, במיוחד לאור העובדה שהרבה מדרי הרחוב גם נמצאים בתחלואה כפולה עד כמה שהבנו.

אני מזמין את נציג עיריית תל-אביב. אני מציע שתתן לנו סקירה מה התחדש, מה קורה. בסך הכל היינו לפני כמה חודשים. חשוב לנו לצאת בסיכום הישיבה במקסימום שיותר לעזור לכם מבחינתנו כוועדה. מה קורה היום לאור הקיצוצים אחרי התקציב החדש. בסך הכל מה הדרישות, מה חסר, איך זה מתנהל כרגע. האם נסגרו מקומות. האם צומצמו דברים. בבקשה.

עיריית תל-אביב לא סגרה אף אחד מהמרכזים הקיימים בעיר, ולמרות הקיצוץ התקציבי, נושא הטיפול בנושא הסמים עדיין מתנהל בצורה מתקבלת על הדעת בעיריית תל-אביב.

ישנו נושא אחד שלמעשה בגללו אנחנו נתכנסו כאן הבוקר, וזה הטיפול המיידי בדרי רחוב שהם מכורים לסמים, במסגרת מה שמכונה פרוייקט "יד חמה". פרוייקט "יד חמה" התחיל בשנת 2000 כפרוייקט ניסיוני שהיו שותפים לו שניים, הרשות למלחמה בסמים ועיריית תל-אביב.

כל צד נתן 100 אלף שקל לפרוייקט. הרעיון שעמד מאחורי הפרוייקט היה לאתר דרי רחוב מכורים לסמים, לקחת אותם, פשוטו כמשמעו, מהרחוב, להביא אותם למרכז גמילה באישפוז, ולטפל בהם.

במה זה שונה מתכניות גמילה רגילות?

איתרם ברחוב והעברתם למרכז?

איתרנו ברחוב דר רחוב מכור לסמים והעברנו אותו למרכז. למשל מאיר שרעבי שנמצא פה היה אחד האנשים שהיה תופס אותם ביד ולוקח אותם למרכז גמילה. אסנת כהן, מנהלת היחידה לדרי רחוב, היתה פוגשת דר ברחוב, במקום לוקחת אותו למרכז גמילה. במה זה שונה מפרוייקטים רגילים של גמילה, ואת זה כאן להדגיש. בדרך כלל כשבא אדם למרכז לנפגעי סמים ואומר, אני רוצה עזרה, הוא צריך לעבור בדיקות רפואיות שיכולות להימשך בין שבועיים לחודש. הוא צריך לעבור בטרייה שלמה של בדיקות. לגבי דר רחוב, אין הרבה טעם להגיד לו, לך תעשה בדיקות כאן וכאן וכאן, הוא דר רחוב האדם הזה. הוא לא יגיע לשום מקום. הדרך היחידה לטפל באותו דר רחוב, לתפוס אותו ולהעביר אותו למרכז הגמילה. אמרנו: בוא נעשה פרוייקט ניסיוני, שפעל משנת 2000 עד סוף שנת 2003.

בתקופה הראשונה הרשות למלחמה בסמים ועריית תל-אביב תיקצבו את הפרוייקט הזה חצי חצי. ובשנה האחרונה רק עיריית תל אביב תיקצבה את הפרוייקט בסך 100 אלף שקל, למרות ההצלחה יחסית שבו. ובשנת 2004, באה העירייה ואמרה, מאחר והרשות למלחמה בסמים, יצאה מהפרוייקט, אנחנו לא רואים סיבה מיוחדת מדוע אנחנו צריכים לתקצב פרוייקט, עם כל זה שהוא כל כך חשוב, מאחר ודרי הרחוב שנמצאים בתל-אביב, בהגדרה הם בעצם לא תושבי תל-אביב, הם באים לתל-אביב. יש כאן אחריות ממשלתית. אם הממשלה לא רואה את עצמה כשותפה לפרוייקט שהוא פרוייקט שהוא כלל ארצי, למרות שהוא מתבצע בתל-אביב, מדוע צריכה עיריית תל-אביב לממן טיפול באנשים שאינם תושבי העיר.

זו הסיבה שבגללה אנחנו בעצם נמצאים כאן היום. מפני שזה פרוייקט שהצליח בצורה בלתי רגילה. נמצאים איתנו גם שני מטופלים לשעבר.

אני רוצה שתסיים את הסקירה שלך כדי לשמוע למה הם לקחו מה שנקרא "רברסים".

מסרנו את הנתונים המספריים לגבי אחוזי הצלחה, והניירות נמצאים כאן. אפשר לראות עד כמה הפרוייקט הזה הצליח. מדוע קרא לפרוייקט מסלול ירוק - - -

הם היו באים ומקבלים טיפול והולכים?

לקחו אותם מהרחוב, הכניסו אותם למרכז גמילה באישפוז. לא אמבולטורי, באישפוז למשך חודש ימים, וכל מי שסיים אותו בהצלחה הועבר לאחר מכן או לקהילה טיפולית, או למרכז טיפול אמבולטורי. על כל פנים הוא כבר נכנס למערכת הטיפול שלנו.

מה כלל הטיפול? איזה אוכל, איזה טיפול רפואי?

הטיפול כולל בשלב ראשון את הגמילה עצמה, גמילה פיזית של כמה ימים, אוכל, ביגוד, טיפול פסיכו-סוציאלי, פסיכיאטר במידת הצורך, כל מה שמערכת טיפולית מסודרת מעניקה.

ב-200 אלף שקל הצלחתם להחזיק מקום כזה?

ב-200 אלף שקל אנחנו רק מיממנו את המטופלים שלנו. העברנו אותם למרכז גמילה שהוא כבר קיים. 200 אלף שקל בפירוש איפשרו לנו לטפל במספר גדול מאוד של דרי רחוב מכורים לסמים. דרי הרחוב בתל-אביב כבר ידעו – מי שרוצה ומבקש טיפול, הטיפול קיים מעכשיו לעכשיו. זה עבר מפה לאוזן. אנשים ידעו. זה לא שבאים למקום לסמים ואומרים לו, תבוא תעשה בדיקות, תחזור בעוד חודש. הרגע.

אסנת כהן.

הם היו מגיעים בחבורות.

אני זוכרת שמאיר פעם לאסוף שניים שלושה, וחיכו לו 10, הקיפו אותו והתחננו שהוא יקח אותם.

זו הקדמה קצרה שלי, ולכן אנחנו כאן היום לבקש ממשרדי הממשלה, מהרשות למלחמה בסמים לחדש את הפרוייקט.

איפה הוא עומד כרגע? זאת אומרת, כרגע לא לוקחים מהרחוב אנשים?

הוא נפסק, הוא לא קיים. כרגע לא לוקחים מהרחוב אנשים. אני חושב שאנחנו חייבים לחדש את זה.

אני רוצה להדגיש, באמת הפרוייקט הזה היה קיים בעיקר בתל-אביב יפו, כי רוב דרי הרחוב בעצם נמצאים שם. מה שבעצם ראתה הרשות, וזה היה פיילוט, שחלק גדול מאלה שבאים למרכזים ומעוניינים בטיפול, בעצם הם לא מעוניינים להיגמל, לא מעוניינים בטיפול.

מה זאת אומרת, הם היו באים רק להתאכסן?

להתאכסן, ולא מתמידים ולא ממשיכים בטיפול חלק מהם. אני חושבת שיש מקום לשקול לאור מה שנאמר מחדש את הנושא הזה של "יד חמה". אני רוצה גם לציין שהרשות בעצם מהיום פיתחה את הפרוייקט שהוא בהחלט פרוייקט חשוב באשדוד וירושלים של החלפת מזרקים, שהוא גם בפני עצמו פרוייקט חשוב למניעת מחלות, גם ליצירת קשר. זה איזו שהיא יצירת קשר עם מכורים כדי להביא אותם או לגרום להם לבוא לטיפול. זה לא קשור ל"יד החמה".

החבר'ה שלנו מעבר לעניין של המזרקים הם כבר נדבקו ברובם כשאנחנו מוצאים אותם בחוץ. השלב הזה לגבי המזרקים כפי הנראה לא כל כך יעזרו. הרעיון שלנו זה כשהם מגיעים אלינו חייבים תכנית לגבי עניין הסמים, או גמילה או מתדון. באמצע, הם לא יחזיקו בבית. זה הדבר הראשון שהם שומעים אצלנו, אתה צריך להחליט מה אתה רוצה.

מה קורה בפועל?

בפועל, כשהיה אפשרות, היה נכנס אדם אלינו היינו מוציאים אותו, להגיע לגמילה היה נראה לו שזה הדבר הכי קשה בעולם, תהליך ביורוקרטי שלם. היינו אומרים לו, לא, אפשר עכשיו הם לא האמינו לנו. נכון שחלק מחזיקים וחלק כן.

איך היית מגדירה את אחוז ההצלחה?

יש לנו לא מעט אנשים שהחזיקו. לפעמים זה לא עוזר בפעם אחת, לפעמים זה פעמיים ושלוש פעמים. פעם ראשונה הרשות מימנה, פעם שנייה מהקיצבה של הבטחת הכנסה, פעם שלישית הוא עשה את זה בעצמו עד שזה תפס, זה תהליך, זה לא קורה בפעם אחת. הם הכי ירודים שיש, הם במצב מאוד מוזנח. זה לא רק סמים, זה רחוב וזה מחלות וזה יאוש טוטלי. לוקח זמן לבנות משהו ויש הצלחות לא מעטות, לא מאה אחוז ולא חמישים אחוז.

אנחנו מדברים על בערך 25%.

זה כמו באוכלוסייה הרגילה, וזה אנשים במצב הרבה יותר נמוך. אני חושבת שזה המון. אנחנו מלווים אותם ועוטפים אותם לאורך כל הדרך ממה שרק אפשר. אנחנו נמצאים שם, ברגע שהם יוצאים אנחנו ממשיכים ומחזקים אותם. אם יש בדרך עוד כמה נפילות, זה לא אומר שזה הסוף, זאת הדרך. יחסית לגבי דרי רחוב ברחוב, יש אחוזי הצלחה. זה כמו באוכלוסייה הרגילה, אני חושבת שזה יפה מאוד. זה בגלל האינטנסיביות. המבט הזה שלו כאשר הוא מבין שאפשר עכשיו וזה לא עולה לו כרגע, זה אומר משהו, וזה מחייב אותו הרבה פעמים יותר מכל דבר אחר.

לכן אני אומרת, זו אחת הדרכים. אנחנו מחפשים כל מיני דרכים, מנסים בדרך הזו, ויכול להיות שאפשר לשפוט שוב את הדרך הזאת.

קודם כל משהו בקשר אליך. אני בוועדה הזאת כבר יותר מעשר שנים. אני רואה איך אתה חורש את הארץ ועושה, ומראה איכפתיות לגבי הנושא הזה. אני אומר לך כל הכבוד.

אני הייתי עובד הרשות למלחמה בסמים, בתחום טיפול ושיקום, להקים את הפרוייקט הזה. יש לך פה מסמך שהוצאתי. הנושא הזה כמו שדיברו – מדובר על אנשים, אפילו חברי רצה להביא מטופל, הוא לא יכול היה להביא אותו בגלל שאין לו תעודת זהות. מדובר באנשים שהמדינה העלתה אותם לארץ בכל מיני פרוייקטים של הסוכנות, באיזה שהוא מקום נפלו. אין להם משפחה בארץ, אנחנו חייבים לתת להם את היד.

כאשר ניהלתי את הפרוייקט הזה, הייתי מקבלת קריאות גם מבתי חולים מ"איכלוב", מחדרי מיון שאנשים הצליחו להציל אותם מאובר-דוז – ממנת יתר, או שפצעו בכביש כאשר דרס אותם אוטו בזמן שהם קיבצו נדבות, ולא היה מה לעשות איתם. אין להם תעודות. בטח שהם לא חברי קופת חולים. המענה היחידי שהיה, לבוא לאיכילוב, לתת את המענה לעובדת סוציאלי שלא יודעת מה לעשות עם הבחור הזה. מבחינה מקצועית כאשר היא שולחת אותו לרחוב, זה או למות או להידרס שוב.

הפרוייקט הזה יצא לדרך. אתמול הייתי בנתניה, היה טקס של עשור שנים למכורים סמים בבית חוסן. הזמינו אותי חברים מהפרוייקט הזה. טל לוינסון. הוא הזמין אותי להיות במסיבה הזאת. אני יכול להגיד שאין דבר שממלא בן-אדם יותר מאשר כשאתה עוזר לאנשים. שאתה יודע שזה המענה היחידי. לא סתם אנשים הגיעו בעשרות לטיפול. בשבילהם זה היה חלום, בלי ביורוקרטיה, בלי לך תבוא, בדיקות, אין לו תעודת זהות, עד שיכינו עבורו תעודת זהות, עד שיוציא קופת חולים. אתה בא ונותן לו הזדמנות. אתה אומר לו, בוא, עכשיו יש.

לגבי בגדים – הייתי בקשר עם כמה קיבוצים. היה לנו ג'י.אם.סי ברשות, היינו מעמיסים את הבגדים, הקיבוצים נעתרו ותרמו ים של בגדים. אנחנו לוקחים אנשים לטיפול רק עם בגדים לגופם. זה מה שיש להם.

מי מקבל אותם לגמילה בלי בדיקות רפואיות?

זה הפרוייקט.

מוסד גמילה מאושר על ידי משרד הבריאות.

עבדנו עם שביל החיים. הקהילות הטיפוליות הם אריסטוקרטים. האנשים האלה לא יכולים לעשות בדיקות. משמר לחיים, שביל לחיים, ג'קי, ויחד לאור, טיפלו.

אני מתייחס לזה כמו תאונת דרכים. פצוע קל הולך לבד לקופת חולים. פצוע שהוא קשה, צריך לקחת אותו באמבולנס. עשינו מחקר מלווה בפרוייקט שהיה פיילוט לפני הפיילוט הזה שנקרא "מסלול ירוק", נועד לאנשים שאין להם יכולת לעמוד במסלול הרגיל. ד"ר יאיר עמרם שהיה גם עובד בתחום טיפול ושיקום. שלחנו 29 מטופלים לגשר הזיו. 13 שהם 44% סיימו את הטיפול, זה היה למשך חודש והם חזרו לקהילה. מתוך 13 החבר'ה האלה, 8 איש אחרי שנה היו נקיים, זה אומר 61.5% מאלה שסיימו את החודש.

כולם דרי רחוב?

זה המסלול הירוק מעכשיו לעכשיו. וגם יד חמה.

100 אלף הראשונים שהרשות נתנה, זה היה 100 אלף שקל שלקחנו מסוחרי סמים מוועדת חילות. ואין דבר יותר יפה מסגירת מעגל שסוחר סמים יממן את הטיפול של המכור לסמים.

אני לא יודע למה זה נסגר. אני תושב תל-אביב, אני עובר בצמתים, כואב לי הלב. כואב לי שאני לא יכול לפתוח את האוטו, לפעמים הייתי עושה את זה עם הרכב שלי, אבל היה תקציב. היום אין לי תקציב. אתה רואה אדם שהולך למות. אנחנו שולחים לוויינים, היי-טק. אנשים מזריקים ברחוב, והיתה תמונה בכותרת של עיתון "ידיעות אחרונות" שני הומלסים מזרקים ליד עזריאלי, מול פני האומה. איך אפשר. כמה עולה כבר הפרוייקט הזה? אני מתבייש בתור אדם במדינה הזאת לראות אנשים במצב קשה. אנשים סוגרים את החלונות ובורחים, זה לא נעים. יש סכנות, יש מחלות, מזרקים נזרקים בגינות ציבוריות. ילדים משחקים שם. זה לטובתנו. אנחנו לא עושים להם טובה. זה לטובת החברה שלנו. קצת אנושיות בעניין. אני דורש לחדש את הפרוייקט. למצוא את התקציב הקטן הזה, שנותן כל כך הרבה. יש עובדות חיות.

אני מוכרח לומר, אני זוכר שמאיר באוטו הפרטי שלו לקח אנשים, ותוך רבע שעה התהליך היה גמור.

היה תקציב. היום אני לא יכול לממן את זה מהכיס שלי.

אני גם אומרת פה בשם הרשות, אם באמת הפרוייקט הזה חשוב, והוא צריך להמשיך, ויש אנשים, והרשות מעוניינת לגמול כל מכור. יש להניח שישקל מחדש הסיוע.

זה אחת מהמטרות החשובות של הרשות.

אני רוצה לתת לדרי הרחוב לבוא לידי ביטוי. בבקשה, תציג את עצמך, תגיד מה עברת, את החווייה שעברת מהרגע הראשון עד היום. מתי זה היה, איך היה.

אני נמצא כבר 4 שנים בארץ, השתמשתי בארץ כל הזמן.

4 שנים בארץ, הגעת כעולה חדש?

כן. מלטביה.

יש לך משפחה בארץ.

מתי שהגעתי לא היתה לי משפחה. עכשיו יש לי בת ונכדה, והחתן שלי גם משתמש בסמים.

איפה הם גרים?

הבת גרה ביחד איתי בתל אביב. החתן שלה גר ברחוב.

כשהגעת, היית כבר משתמש?

כן. הייתי מכור. הייתי משתמש בארץ.

עבדת בארץ מאז שהגעת לארץ? היית באולפן?

הייתי באולפן שלושה חודשים, סיימתי בגלל שהתחלתי להשתמש.

עזבת שם. ואז הלכת לרחוב מהאולפן?

כן. הלכתי לרחוב כי לא היה לי כסף לשכירות. כל הכסף הלך לסמים. לא היה מי שיעזור לי. הייתי לבד.

בעיקר בתחנה המרכזית.

התחלתי בנתניה. אחר כך הלכתי לאשדוד אחרי חצי שנה.

למה הסתובבת בין נתניה לאשדוד?

כי בנתניה כולם מכירים אותי. אני יכול רק לשקר ולגנוב. שם כולם מכירים אותי ואני לא יכול להיכנס לשום מקום.

אז עברת לאשדוד. ואז?

הייתי אולי חודש נקי, ועוד פעם התחלתי להשתמש.

באשדוד היית במוסד גמילה?

לא. השגתי לבד את הסמים. עברתי קריז. התחלתי לעבוד. אבל לא יכולתי להמשיך בצורה כזאת. עוד פעם התחלתי להשתמש. גרתי ברחוב שנה וחצי בערך. בסוף הגעתי לתל-אביב, כי זה יותר קרוב ללוד.

היית עולה בהמראות של הטרנזיט? היית משלם 20 שקל מגיע.

כן. מגיע ישר ללוד, וקונה סמים וחוזר.

איך היית ממן את זה?

גנבתי כל הזמן. מכרתי ועשיתי כסף. את זה צריך לעשות כל הזמן. היו לי כבר הרבה בעיות עם המשטרה. היו לי הרבה תיקים פתוחים.

היית במעצר ובכלא?

לא. לא הייתי. אבל עוד מעט אני הייתי צריך להיכנס לכלא על דברים שעשיתי על גניבה. רציתי להתחיל את הניקיון באשדוד. שם לא היתה אפשרות שאני יכול להיכנס לגמילה. אני צריך לעבור בדיקות ולשלם חלק מהסכום ולחכות חודשיים בערך. אנשים שמשתמשים לא יכולים לשלם. לא היה לי מושג איך אני יכול להפסיק בחיים. פתאום בתל-אביב שמעתי שיש משרד ביפו 24, שם יכולים לקחת אותי לגמילה. שם אני יכול לקבל עזרה. הגעתי לשם. רציתי כבר לעשות את זה אבל לא ידעתי איך. התחלתי לנסות את הניקיון. הלכתי ביחד לג'קי. הייתי שם חודשיים. יצאתי משם, הלכתי למרכז יום, במרכז יום אני נמצא עד עכשיו. במוסקביץ' 16 – אישפוזית.

כמה זמן אתה שם?

שנה וחודש בערך.

אתה עובד? עושה משהו במקביל?

אני עוד לא עובד. במרכז יום אני צריך לקבל את הכוח כדי להיכנס לחיים.

איפה אתה ישן?

עכשיו אני משכיר דירה. קיבלתי כסף ממשרד השיכון. הלכתי לאולפן. אני רוצה עוד להתחזק ואחר כך להמשיך.

אשתך משתמשת?

לא. אני נמצא לבד. פתאום מתי שהתחלתי את הניקיון, פגשתי את המשפחה שלי, הבת הנכדה והחתן.

כשהיית ברחוב לא ידעת שהם בארץ. איך ידעו עליך.

התקשרתי לאמא והיא אמרה שהם כבר בארץ. נתנה לי את מספר הטלפון שלהם.

אז למה אתם לא ביחד?

עכשיו לקחתי את הבת שלי. החתן שלי משתמש עכשיו והוא גר ברחוב, אין לו אפשרות להיכנס לגמילה. בדיוק כמו שעברתי באשדוד, היה מצב שאני לא יכול לחכות, ולא יכול לעשות בדיקות ולא יכול לשלם. בדיוק עכשיו הוא במצב דומה. אתמול ראיתי אותו, הוא ישב ליד התחנה המרכזית הישנה ליד הסמים. אני לא יודע איך הוא יוכל להתחיל את הניקיון בצורה כזאת. אבל הוא גם רוצה. אין לו אפשרות.

הבת שלך רק פה, האשה לא.

כן. הבת שלי רק פה.

מה קורה עם הבת?

הבת רוצה להתגרש. יש לה תינוק והיא לא משתמשת. יש לה גם צרות.

מאיפה אתה?

הגעתי מרוסיה.

כמה זמן אתה בתל-אביב?

4 שנים.

מאיפה הגעת?

הגעתי מרוסיה.

מהרגע הראשון שהיית בארץ הגעת לרחוב? היית באולפן?

התחלתי.

עזבת את האולפן הלכת לעבוד? איפה עבדת?

בתל-אביב.

איך הגעת לרחוב אם עבדת והיית חרוץ?

קודם עבדתי עבודה במטבח, ניקיון.

כל עבודה מזדמנת. ואז קיבלת משכורת נכון? השתמשת לפני שהגעת לארץ?

לא.

איך הגעת לסמים?

לאט לאט.

היית גר לבד בדירה שלך?

לא שלי, בשכר דירה. גרתי לבד.

איך בכל זאת התחלת להשתמש בסמים אם היית נקי, ולא השתמשת, מה הסיבות.?

יכול להיות בגלל שהייתי לבד.

אחרי שהתחלת להשתמש עזבת את העבודה.

לא. השתמשתי ועבדתי.

איך הגעת לרחוב?

עבדתי כל הזמן. בחצי שנה האחרונה כבר לא יכולתי לעבוד. הייתי מכור.

איפה ישנת ברחוב?

בכל מקום. איפה שהייתי מגיע היית ישן.

אתה נשוי? יש לך משפחה?

יש לי כלה בדרך.

עשית פריצות, גנבת? או שרק עבדת ומימנת את הסמים.

לא. אני רציתי לנסות לגנוב, אבל אין לי סיכוי לעשות את זה. הבנתי מהר מאוד. פעם פעמיים הייתי במשטרה הבנתי מהר מאוד. ביקשתי כסף ברחוב מאנשים. יש אנשים טובים.

איך הגעת למוסד גמילה?

זה היה בזמן שלא יכולתי אפילו לבקש כסף. לא היה לי כוח לבקש. הידיים שלי היו מזוהמות. יכולתי רק להתפלל לאלוקים ולבקש עזרה. פגשתי עובדת סוציאלית, אמרה אתה לא הולך מפה.

מי עובדת הסוציאלית?

עובדת היחידה, לי.

ראינו אותו לילה אחד בסיור לילה ליד דיזנגוף סנטר. אני ולי עצרנו סתם לשתות קפה בלילה. עצרנו ואמרנו לו, הצענו לו עזרה והוא קפץ עליה.

ואז באת למוסד?

קודם הגעתי לבית החולים, הייתי שם שבוע. נתנו לי מתדון.

הגעת למוסד אחר כך?

נתנו לו תחליף סם – מתדון.

לקחת מתדון כל הזמן?

שנה.

כמה זמן מאז שהתחלת לקחת מתדון?

אני חושב שנה.

אתה עובד?

כן. אני עבדתי בזמן ששתיתי מתדון.

עשית גניבות, פריצות מתי שהיית מסומם?

ניסיתי פעם פעמיים וזה הספיק לי. איחדו לי את התיקים ביחד. עכשיו אני נקי.

היית בבית סוהר?

כן. פעם אחת באבו-כביר.

מה אתה עושה?

אותו דבר. ניקיון.

אתה גר בדירה לבד עכשיו?

אני גר עם הכלה שלי בדירה. הכלה גם מכורה.

אני מראשון לציון. המשכנו בפרוייקט עם עיריית תל-אביב, אבל רק עם עיריית תל אביב, כי אין תקציב לרשות במלחמה בסמים. התקציב ממש – אי אפשר לקרוא לזה תקציב אפילו. למזלנו קיבלנו תמיכה ממשרד הקליטה, ואנחנו יכולים לקלוט כמה אנשים אצלנו. אנחנו יכולים לקבל מעט אנשים, ומעבר לטיפול האנשים זקוקים לבגדים, לסיגריות, לתעודת זהות, ועל זה בכלל אין מה לדבר.

קשה מאוד לאדם להתנקות, כאשר הוא מרגיש שהוא נקי אבל מבחינה כלכלית הוא עדיין ברחוב, אין לו משהו משלו, אין לו סיגריות, ואפילו תעודת זהות משלו אין לו.

רצינו להביא כמה מטופלים שכבר לקחנו, כמו שמאיר סיפר, אין תעודת זהו. אנחנו נפגשים כל הזמן. אתם יודעים כמה חשוב הפרוייקט הזה, וכמה חשוב לתקצב את הפרוייקט הזה. אנחנו צריכים ביחד על לעשות את הפרוייקט הזה. אנחנו כל הזמן מדברים מה כל אחד עושה, אבל זה לא מספיק. צריך לחשוב איך אנחנו מתקדמים הלאה. מאיפה אנחנו מוצאים את הכסף הזה. או שצריך ללמד את דרי הרחוב לגנוב בשביל לממן את הפרוייקט הזה?

יש נציגים ממשרד הבריאות? לא אין נציגים. משרד הרווחה נמצאים. בבקשה.

אנחנו נפגשנו לפחות פעמיים. אני אחראית על טיפול בדרי רחוב.

מאוד חשוב מה המדיניות? איזה תמיכות הם מקבלים מהמשרד, איזה דברים נתמכים במוסדות, עמותות, רשויות מטעמכם בנושא דרי רחוב, זה מה שחשוב לי. האם היו קיצוצים או יהיו קיצוצים בנושא.

ככלל לגבי דרי הרחוב, אני לא מדברת על תל-אביב, אני מדברת על כלל ארצי, 99.9% מהאנשים הם קצת מכל דבר. לפי הססטיסטיקה השנתית יש יותר אלכוהוליסטים מאשר מכורים לסמים וההנחה שלנו שזה הרבה יותר זול להגיע לאלכוהול ולא לסמים. 85% מכלל דרי הרחוב הם עולים מחבר העמים, ששם הם כבר באו מכורים לאלכוהול ולא לסמים.

המגמה בשנת 2003 שיש עלייה במכורים לסמים ופחות אלכוהוליסטים, זו מגמה ארצית. עדיין יש הרבה יותר אלכוהוליסטים.

בתשע רשויות מקומיות יש לנו יחידות בטיפול דרי רחוב, תל-אביב אתה מכיר, יש לנו בראשון לציון, בירושלים, בחדרה, באילת, בבאר שבע, בחיפה, בכרמיאל, אשקלון ואשדוד. חוץ מזה יש לנו התקשרות עם בית החולים קריית שלמה, שפה יש לכם את הנציגים. בעצם יש לנו שלוש יחידות בקריית שלמה. הראשונית בתוך בית החולים, כדי להציל חיים. זאת יחידה לטיפול במצבי חירום. כשמאתרים אדם ברחוב והוא מגיע לקריית שלמה כדי להציל את חייו.

אחרי הטיפול וייצוב מצבו גם הנפשי וגם הרפואי של האדם, יש לנו יחידה שקוראים לה מרכז צעדים, זו יחידה לאיבחון וטיפול ושיקום של דר רחוב. שכחתי להגיד, בשיתוף עם משרד הבריאות יש לנו שבוע שכל דר רחוב מכור בעיקר לאלכוהול, הם משלמים לכל דרי רחוב שמגיעים לקריית שלמה את הדיי-טוקס הפיזי. כשאנחנו מתחייבים את המשך טיפול לאחר הדיי-טוקס. במרכז צעדים דרי רחוב מקבל את הטיפול הפסיכו-סוציאלי והגמילה הנפשית. מי שבר שיקום יש לנו הוסטל שיקומי שנמשך שנה. במקום האנשים יוצאים, עובדים, מתפקדים לפני חזרה לקהילה. למי שלצערנו הוא לא בר שיקום עקב הבעיות הרבות שלהם, אין לנו בית לחיים שאנחנו רוצים להקים, אז כרגע מה שאנחנו כן עושים בקריית שלמה יש לנו יחידה של בית לחיים, שהם אנשים עם מולטי-דיאגנוזיס, ששום משרד ממשלתי אחר לא לוקח על עצמו את האחריות, בעיקר משרד הבריאות. הם נמצאים בקריית שלמה עד למציאת פתרון סופי.

זה תחלואות כפולות.

הם קצת מכל דבר. הם לא מספיק חולי נפש כדי להיות מאושפזים. גם אם יש להם הפרעות נפשיות שמזכה אותם סל שירותים של משרד הבריאות, לאנשים כאלה במשרד הבריאות אין מסגרות מתאימות עקב הבעיה המולטי בעייתית. זה נופל על משרד הרווחה – הטיפול בהם.

זה בעיקר דרי רחוב .

הם דרי רחוב מכורים. כל זמן שהם במסגרת, הם לא צורכי סמים וצרכי אלכוהול כמובן. ברגע שאנחנו נשחרר אותם, הם חוזרים לרחוב. כמובן שאסור לנו לעשות את זה. מבחינה תקציבית יש לנו בעיה קשה מאוד.

החזרנו לכם את כל הכסף. עמדתי על כך. לא הצבעתי לתקציב בגלל זה.

לא היה קיצוץ. אבל התקציב שאנחנו מקבלים כ-5 מיליון שקל לשנה, בשנת 2002 סיימנו את התקציב עם כמעט 100% גרעון, בשנה שעברה כמעט עם 80% גרעון, כשהגרעון הגדול נופל על עיריית תל אביב עקב ריבוי דרי הרחוב שיש. כמעט 50% מדרי רחוב בארץ הם בתל אביב. התקציב לא קטן יותר, אבל הוא גרעוני מאוד מהרגע הראשון. אנחנו רואים ברשויות המקומיות שהיום יש קיצוצים של עובדים סוציאליים. איום סגירת יחידות לטיפול בדרי רחוב, כרגע אנחנו אומרים זה התחלת השנה, כרגע יש לכם תקציב, אל תסגרו שום דבר. אנחנו יודעים מה הבעיות שקיימות ברשויות המקומיות, יש לנו בעיה רצינית מאוד עם הרשויות המקומיות לתת מעבר לתקציב שהם מקבלים, ולפעמים יש לנו גם כן את הבעיה של הרשויות המקומיות שאין להם 25% שהמשרד דורש מהם השתתפות של הרשות.

אם בתל אביב יש 50% מדרי הרחוב, אני מקווה שהתקציב גם עולה ב-50% לדרי הרחוב.

זה לא הולך 50%. קודם כל עקב זה שאנחנו צריכים גם כן לתקצב את הטיפול בקריית שלמה. זה טיפול מאוד יקר. איפה שאין לנו יחידות מקומיות, הפרופורציה הוא באמת לא פרופורציה מבחינת מספר דרי הרחוב. אבל התקציב הוא גדול מאוד, כי אם אנחנו לא משתמשים במסגרות ארציות, אז פשוט האנשים האלה ימותו ברחוב.

אין לי בעיה. צריכה להיות חלוקה פרופורציונית, ולקחת בחשבון את קריית שלמה בפרופורציה הנכונה. לדוגמה – אם בבאר שבע יש שני דרי רחוב, צריכה להיות חלוקה פרופורציונית, זה הכל.

זה נכון. זה נכון מה שאתה אומר. אם התקציב שאנחנו נותנים לדימונה, ששם יש שני דרי רחוב או שלושה דרי רחוב, ההחזקה שלהם במשך שנה במסגרת, היא הרבה יותר גבוהה מאשר בעיריית תל אביב שיש להם מסגרות, או בעיריית ירושלים או בבאר שבע, או איפה שיש מסגרות מקומיות. עם זה כרגע יש לנו בעיה. עיריית תל אביב מקבלת יותר משליש מהתקציב, אנחנו יודעים שזה לא מספיק. אנחנו מודעים לזה.

הבעיה היא שתל אביב היא עיר שקולטת עליית דרי רחוב, במרכאות, מכל הארץ.

נכון, אנחנו יודעים. כמטרופולין זה בכל העולם.

מדימונה תמצאי אולי דימונאים מהשלושה הללו. העירייה איכשהו יש לה זיקה לטפל בהם. פה זה בעיה ארצית, בעיה כלל ציבורית.

עדיף שהשניים מדימונה יגיעו לתל אביב, אנחנו נטפל וזה ייצא יותר זול.

אתה רוצה, אנחנו נשלח אותם.

האמת היא שיש לנו בעיה רצינית. אנחנו בדרך כלל מגיעים ל-8-9 מיליון שקל לשנה הוצאה, כשאנחנו לא מקבלים לכל דרי הרחוב, יש בהרבה מקומות שיש המתנה לטיפול בדרי רחוב. זו באמת בעיה. באשקלון השנה מתו שלושה דרי רחוב שהמתינו לתקציב של הרשות המקומית כדי להכניס אותם לקריית שלמה. זה מצב חמור ביותר.

כמה בתל-אביב?

20, זה ירידה של שליש משנה שעברה.

אפשר לקבל נתונים על מקרי מוות בכל המקומות?

יש ריכוז. לפי רשויות אין לי כאן, אבל אני אעביר לך. השנה היתה ירידה לא משמעותית, כלל ארצית. ב-2003 – 72 מתו כדרי רחוב. 35 מתל אביב. השנה אנחנו הגענו ל-69 בשנת 2003. יש ירידה של 3 אנשים וזה באמת משמעותי. 21 בתל אביב. היתה ירידה.

אפשר ללמוד שמקרי המוות בתל אביב הוא נמוך יותר לאור הטיפול שהם מקבלים.

אני חושבת שההבדל הוא שנפתח בשנה וחצי האחרונים גגון למכורים. יש המתנה, כמו שגרציאלה אומרת הורגת אותם, בראייה כזאת שצריך להיות מקום שהם ימתינו בו ולא בחוץ מה שהציל חיים אני מניחה. באים בערב להתקלח לישון, לאכול ולצאת בבוקר מהמקום. זה שמר עליהם בחיים.

ב-2003 היתה ירידה בתמותה בדרי הרחוב.

זה רק מוכיח לנו שאם ניתן טיפול ויש איפה להלין אותם, מקרי המוות יורד.

מה האינדיקציה ב-2004 בחודשיים האלו?

היה לנו רצח אחד. החורף הזה עבר יחסית בשלום. אני מדברת על 3-4 מקרים, כאשר אחד מזיקנה, וגם בבודקה שלו בשוק הסיטונאי. אחד נרצח, אחד מת ממנת יתר.

עדיין אין לנו רבעון.

לפי הדיווחים עם כל החורף הקשה בעיקר בירושלים, הסיורים שנעשו ברשויות המקומיות כדי לאתר את דרי הרחוב מנע הרבה מוות. לא קיבלנו דיווחים מיוחדים השנה שעקב החורף הקשה מתו ברחוב.

לא קיבלתם דיווחים.

31. בחודשיים האחרונים לא.

לא היתה עלייה?

לא היתה עלייה. בדקתי את הנושא עם כמה רשתות מקומיות.

יש לכם תכניות אופרטיביות?

יש לנו הרבה תכניות מגירה.

אני זוכר את עצמי כילד שמסתובב בתחנה המרכזית בתל אביב, הייתי גם אחר כך מפקד משטרה צבאית תל-אביב, אני מכיר את האזור מצויין. לא היו הדברים האלה.

אנחנו הכרנו את דרי הרחוב מתל-אביב כאשר זה התחיל בהתחלת שנות ה-90 עם עלייה של חבר העמים.

אם הייתם מחלקים את דרי הרחוב פר מגזרים?

85% הם עולים מברית המועצות, באופן ארצי. בשנת 2003 אנחנו התחלנו לראות גם כן עולים מדרום אמריקה ועולים מארצות הברית.

איך החלוקה?

מעטים, ממש מעטים. 95% מכלל העולים הם מברית המועצות.

יש לנו עלייה מיוצאי אתיופיה בשנתיים האחרונות.

דרי הרחוב הם בעיקר עולים?

כן. 85% הם עולים. אמנם שרה נמצאת כן, אבל אולי אתה תוכל לעזור לנו עם המשרד לקליטת העלייה שלה. אנחנו תמיד קיבלנו תמיכה ממשרד הקליטה, וכבר זו השנה השנייה שאנחנו לא מקבלים עזרה ממשרד הקליטה, גם כן אם אנחנו מדברים על אחוזים מאוד גבוהים של עולים חדשים.

מנהלת המחלקה לשירותי רווחה במשרד הקליטה.

אתם נותנים משהו לטובת העניין הזה בהתחשב בעובדה שמדובר ב-85% מדרי הרחוב שהם עולים חדשים.

על זה בדיוק אני רוצה כרגע להשיב. המשרד שלנו בהחלט רואה את עצמו כשותף, לא אחראי אלא שותף, וצריך להציג את הדברים בצורה ברורה, כי אם אנחנו מדברים כאן על איזה שהוא רצף טיפול בדרי רחוב, בוודאי שלבי הגמילה הם לא שלבים שהמשרד שלנו אמור להשתתף ולממן.

אנחנו רוצים שותפות, ושותפות בתקציבים.

אני מדברת כרגע מבחינת הצמתים השונים שמתייחסים לטיפול באוכלוסייה.

יחד עם זאת, בהחלט המשרד ראה את עצמו שותף , בהחלט המשרד ראה את עצמו שותף בהחלט החל מהשלבים הראשונים של התופעה וזיהוי אחוז ניכר מבין דרי הרחוב כמי שבעצם מדובר בעולים.

אני מוכרחה לציין, שלאורך עשור אנחנו ממנים את פעילות העובדת הסוציאלית ביחידה לדרי רחוב בתל-אביב. זאת אומרת, העובדת הסוציאלית ביחידה הגדולה ביותר עם ההיקפים הגדולים ביותר של העולים היא מתוקצבת באמצעות תקציב של משרד הקליטה, שזה בהחלט חריג ונדיר בכלל בכל מערך הסיוע והתיקצוב של משרד הקליטה בכל מה שקשור לכוח אדם. זה כמעט הפך להיות כאן תיקני, למרות שבהחלט המשרד שלנו לא מממן תקנים במערכות אחרות.

המשרד שלנו היה שותף החל מהשלבים הראשונים של הקמת המענים, בהחלט העביר לאורך פרק זמן מאוד ממושך תקציב של כחצי מיליון שקל מדי שנה לטובת טיפול בדרי רחוב, בעיקר בכיוון של השמות ושהייה בבית חולים קריית שלמה. פה אחת מהרכיבים הבעייתים. משרד הקליטה לא אמור בעצם לממן מיכסות של שהייה בבתי חולים, ולא אמור בעצם לתת משהו שהוא חלופה לקודים שמה שצריך להיות אחריות של מדינה, כמו שהוא נותן קודים לדוגמה, במסגרות של חולים כרוניים, של משרד הבריאות, או כל מערכת אחרת שדואגת להשמה של אוכלוסייה לפרקי זמן ממושכים כשהזווית כאן היא בעיקר בריאותית, יצא איפוא שחלק מתוך התקציב של משרד הקליטה שהוא תקציב שמבחינת המקום של משרד הקליטה בכלל, אמור להיות מתוך דאגה לטיפול ולקליטה בעולים, אבל לא מתוך זה שהמשרד בעצם יתן באופן קבוע חלק מתוך מכסות טיפוליות בתוך מסגרות . צריכה להיות אחריות ברורה יותר של המדינה, אם היא מתייחסת לנושא של תחלואה, בנושא של רפואה. וכמו שיש אפשרויות להיכנס למסגרות שהן מסגרות סיעודיות באמצעות קודים של משרד הבריאות, אז למה בעצם משרד הקליטה אמור להיות שותף בחלק מהקודים שקשורים לדרי רחוב.

הבעיה היתה, שאחרי פרק זמן מאוד ממושך במשרד הרווחה חשבו שזה תקציב איכשהו מובטח. זאת אומרת שחלק מאיגום התקציבים, זה לא שמשרד האוצר תיקצב איזה שהוא סעיף תקציבי יהודי יחודי במסגרת התקציבים של משרד הקליטה, אנחנו מן הגורן ומן היקב, בגלל שבהחלט חשבנו שיש צורך לתת איזה שהוא אינפוט שלנו לנושא, כן תיקצבנו את הנושא על חשבון דברים אחרים.

מה שהסתבר הוא שמאוד נוכח להישען על התקציב של משרד הקליטה, הרבה מאוד זמן היתה תחושה שאסור לגעת בזה וזה קשיח. בהחלט גם משרד הקליטה עבר לאורך השנים קיצוצים תקציביים. הנהלות של המשרד העמידו יעדים שקשורים לאוכלוסיות בעיקר של נוער בסיכון, ועל הנושא הזה מתוך הסתה פנימית של תקציבים בתוך המערכת של משרד הקליטה, הולכים להיות מושקעים תקציבים מאוד גדולים, בעיקר תקציבי מניעה וטיפול בקהילה ולא השמות בתוך מסגרות אישפוזיות לסוגיהם.

כרגע אנחנו הולכים בהחלט להשפיע יחד עם עמותת "אפשר" על מגוון של סדנאות בלמעלה מ-20 ישובים לטובת מניעת שימוש לרעה באלכוהול בקרב בני נוער עולה, והוריהם. הולכים כרגע עם הרשות למלחמה בסמים, עם מגוון מאוד גדול של תכניות שקשורות לנושא של מניעת שימוש בסמים בקרב אוכלוסיות, גם יוצאות אתיופיה, גם חבר העמים. האישפוזית כרגע ביפו הולכת לקבל מבחינתנו תיגבור לכיוון של ליווי וטיפול מבחינת הזווית הקליטתית של העולים, לא מבחינת זה שאנחנו מממנים את הטיפול רפואי, כי אנחנו לא שם.

מעבר לזה, צריך לבוא ולהגיד עוד דבר אחד. אנחנו כבר לא קוראים להם עולים, זאת אומרת, אנשים שעלו בראשית גל העלייה והם עלו משנת 90 לארץ, והם כבר 14 שנה בארץ, יש איזה שהוא צורך בהתגייסות של כל המערכות של השירותים במדינה כדי להתאים טיפול שמתאים לאדם שהוא לא מוגדר עולה, שיש לו אולי קשיים בשפה, אבל הוא לא נחשב עולה מבחינת זכאויות של המשרד.

ברמה של המקרים הפרטניים אני רוצה להעלות עוד נקודה אחת. המשרד שלנו במרבית המקומות כאן סייע בפיתוח ובתחזוקה של אולפנים. זאת אומרת, למרות שבעצם זכאות פורמלית של אדם לאולפן היא כשלוש שנים מיום העלייה, במקומות שונים בעצם היה נסיון מאוד גדול שלנו יחד עם משרד החינוך, האגף לחינוך מבוגרים כדי כן לאפשר הפעלה שוטפת של אולפן גם למי שבעצם כבר לא זכאי לקבל אולפן כחלק מהזכאות הרגילה שלו, מתוך זה שזיהינו את הצורך בשפה העברית כחלק מתהליך השיקום בחיים העצמאיים בקהילה.

ברמת המקרים הפרטניים, אני מוכרחה להגיד שכל מקרה לגופו. בהחלט אנחנו מעודדים את הדפוס של שיתוף הפעולה ברמת הפרט מול המערכת שלנו. כל מקרה שזקוק, או שיש צורך בקידום סיועים בין אם הם קשורים לנושא של חידוש תיעוד, בין אם זה סיועים כספיים בתקופת הזכאות של המשרד, הכל מבחינתנו, בין אם זה נושא של פתרונות דיור שניתנים כמקרים מאוד חריגים, כי הם בדרך כלל לא נופלים בזכאויות הרגילות. הכל אצלנו בתוך המשרד מקבל התייחסות חריגה ברמת הפרט מתוך אותן כיוונים ומענים שהמשרד שלנו יכול לסייע.

לפני כשנה, השגנו באמצעות תקציב העזבונות, באמצעות פנייה שלנו, סכום של כ-150 אלף שקל, חילקנו אותו לטובת שלוש יחידות לדרי רחוב, כשבעצם היחידה בחדרה את הסטארט-אף להקמה שלה קיבלה מהתקציבים של העזבונות שהמשרד גייס אותם, למעט במשך שנתיים. זאת אומרת, כל השנתיים הראשונות בהחלט קיבלו תקציבים באמצעות כספי העזבונות. הוא הדין לגבי ראשון לציון, היחידה לדרי רחוב שם שקיבלה גם תקציב עבור מה שקשור להקמת המקום עצמו וגם בנצרת עלית.

באותם המקומות העזבונות הסכימו לתת את הסיוע. אנחנו הגשנו כרגע במשותף – גרציאלה ואני מסמך או בקשה לעזבונות המדינה לגבי בית לחיים. זה מצוי כרגע בהמתנה בעזבונות. הבקשה שלנו היתה לתיקצוב שהוא תלת שנתי, זאת אומרת מאותו רגע שהם איפשרו פתיחה של בקשה מעבר לשנה אחת, ביקשנו כן לאפשר איזה שהוא תקציב למשך שלוש שנים כדי שאפשר יהיה אולי לקדם את הבית לחיים למשך שלוש שנים. זה לא מהתקציבים השוטפים של המשרד, הכל תקציבים שזה אאוט-סורסינג, מה שהמשרד בעצם ממליץ ומבקש.

התקציבים השוטפים של המשרד הם כאלה שהלכו לטובת הפעילות ביחידה של מיכאל בראשון לציון, שהם הולכים לטובת הפעילות של גלגל, זה מענה לדרי רחוב באזור ירושלים, שהמשרד שלנו גם שותף בליווי של עולים דרי רחוב שנמצאים בתוך היחידה. הזווית שלנו מבחינתנו זה בעצם אותם רכיבים שקשורים לקליטה של העולה ולא להחזקה הפיזית שלנו. כאן אנחנו רואים בהחלט את האחריות של מערכות הטיפוליות האחרות.

כשקיבלנו כן את התקציב של חצי מיליון שקל של משרד הקליטה, יכולנו, מה שהיום זה לא מאפשר לנו, לפתוח יחידות מקומיות נוספות. יש רשויות שהן בכלל לא מוכנות לשמוע כי בשבילם אין דרי רחוב במקום, אבל איפה שכן הם מוכנים, ורשויות מקומיות שיש להם יותר מ-20 דרי רחוב בטיפולם בשנה, אין לנו כרגע תקציבים כדי לפתוח יחידות לטיפול של דרי רחוב, כי זה גם כן עולה כסף בעיקר בהקמה. עם זה יש לנו בעיה, כשקיבלנו את התקציבים של משרד הקליטה, יכולנו להרשות לעצמנו לעשות את זה.

שמעתי פה עדויות , גם הייתי בשטח, שעולים חדשים בעיקר מגיעים לכאן ומוצאים את עצמם אחרי שלושה ארבעה חודשים, חצי שנה, דרי רחוב. זאת בעיית קליטה או בעיית המדינה? אם אנחנו מסתכלים על זה מפרספקטיבה של המשרד שלכם. האם התשובה לטיפול באנשים הללו היא בעיה קליטתית, לא בעייה ממשלתית כוללת, או מערכתית כוללת. זה בעיה פרופר של משרד הקליטה לדעתי.

אני בהחלט מפרידה בין פרק הזמן הראשון של הקליטה ובין תהליכים שקורים בשלבים שהם לאחר 10 או 15 שנה שהם בהחלט חלק מהאוכלוסייה שאנחנו מדברים עליה נמצאת בפרקי זמן מאוד ממושכים.

חלק מן העולים, אנחנו בהחלט יודעים שהם מתקשים בקליטה. הסיוע הכספי שהמדינה נותנת לכל עולה, הם בעצם מצופים להיכנס למסלול של קליטה ישירה, כי זה המסלול שנהוג במדינה. אין כמעט הפניות למרכזי קליטה, אלא לאוכלוסיות בהחלט מאוד מסויימות, בעיקר צעירים שמובאים בתכניות מסודרות. מרבית העולים בעצם אמורים בכוחות עצמם לשכור את הדירה, ללמוד את השפה, וליצור לעצמם את החיים העצמאיים. חלק מבין העולים בהחלט מתקשים בתהליך הזה. המערכת של משרד הקליטה, היא מערכת אמורה, או לפחות במהלך השנה הראשונה בוודאי אמורה כן לתת או לנסות לאפשר את מירב המענים שאמורים לעזור לעולים להיקלט בצורה טובה יותר.

אנחנו פנינו בדברים לבני, השאלה שנשאלה על ידי יו"ר הוועדה התייחסה לפרק הזמן של הקליטה הראשונית בעיקר של העולים, ובעצם המצוקות המתייחסות לתהליך הקליטה הראשון. מה שבעצם רציתי להעלות את אותה פנייה שלנו שאנחנו פנינו אל היחידה שבני מנהל אותה, מתוך איזה שהוא רצון ליצור איזה שהוא תהליך משותף באותו פרוייקט שהם ניסו לפתח של מבנה מאוד רחב ומגוון לדרי רחוב, לאפשר לנו בתוך המבנה הזה איזה שהיא מיני יחידה של מספר מיטות שאפשר יהיה להפנות לשם עולים שנמצאים בפרקי הראשונים לעלייה, ולא הצליחו להיקלט, לנסות ולהשתמש בצורה הטובה יותר ומושכלת יותר בסל הקליטה, ולא לאפשר בעצם את השימוש בסל לטובת אלכוהול וסמים.

זה לא כל כך יצא לפועל מתוך העובדה שאני חושבת שמה שמלווה לכל אורך הטיפול בכלל של כל אנשי המקצוע, במידת האחריות האישית של האנשים על גורלם ועל עצמם. האם אנחנו יכולים במקומם ליטול את סל הקליטה שלהם ולחייב אותם להיכנס לטיפול ולהשתמש בסל בצורה שהיא נכונה יותר לטובת הקליטה הנכונה שלהם, אבל בה בעת לבוא ולהגיד להם – אתם לא כשירים או לא אחראים לקחת אחריות על כספכם, ואנחנו במקומכם נחליט מה טוב בשבילכם.

זאת היתה אחת הסוגיות שבעצם ליוותה אותנו לכל אורך הדרך, האם אנחנו יכולים לקבל החלטה שישר משדה התעופה, אדם עם פוטנציאל של דרות רחוב, ואנחנו כן יכולים אולי לפעמים בחלק מהמקרים, גם לא הרבה, היתה לנו שיח מאוד ממושך בעת האחרונה יחד עם לשכת הקשר ועם הסוכנות היהודית, אם בכלל ניתן אולי היה לגלות מאפיינים קודמים של אוכלוסייה שהיא כבר מכורה לסמים ולאלכוהול ועם פוטנציאל של דרות רחוב היה מאוד קשה. הרבה מאוד מאנשי המקצוע, אמרו שאין לנו שום יכולות לבוא ולהגיד, שאדם בעצם כשמגיע, כבר מלכתחילה אנחנו יכולים לבוא ולהגיד שהוא מועד לדרות רחוב או מועד לסמים.

אבל אף אחד לא ביקש מההתחלה. אם יודעים שאחרי חודש חודשיים שלושה, צריך לקחת בתחשיב הכולל של המשרד את הדבר הזה.

ואם הוא לא מגיע למערכת שלנו, ואם אדם לא מגיע למשרד הקליטה, זאת אומרת, אם אדם צריך לפנות למערכת שלנו, לפתוח חשבון בנק, להגיע למערכת שלנו ליצור קשר עם הגורמים שלנו. אם הוא לא מגיע, ואנחנו לא יודעים היכן הוא נמצא, פעמים רבות אנחנו רואים אותו רק בשלב שההתדרדרות כבר הרבה יותר בולטת וחזקה.

כך או כך, אני חושבת שיש בהחלט קושי לא מבוטל לנסות ולאתר את העולים שאנחנו יכולים לזהות פוטנציאל של התדרדרות, החל מהשלבים הראשונים של הקליטה.

אני לא חושב שהמשרד צריך לזהות, כי מי שמזהה זה לא מהשטח.

אם גורמי השטח מאתרים את זה בשלב שהוא שלב יחסית מהיר וזמין, יש את כל הנכונות של המשרד שלנו כאן ליצור את שיתוף הפעולה כדי לאפשר שימוש מושכל יותר בתקציבים שעומדים לרשות העולה כדי שהתקציבים כן יועברו עבור קליטה ממש ולא עבור סמים.

הרבה פעמים מגיעים אלינו בשלב שבעצם הסל כולו נגמר, העולה נמצא ברחוב, ואז גם התקציבים שמיועדים לצורך הקליטה לא תמיד זמינים עבורו.

אני מייצג את עמותת על"ם. נמצאת גם רלי כאן שהיא על"ם ירושלים. אני רוצה להציג תכנית – לפני מספר דקות שאלת על תכניות חלופיות. אני רוצה להציג תכנית ולהתייחס קצת למה שנאמר כאן.

בשנתיים האחרונות עמותת על"ם שהאג'נדה שלה העיקרית בעבר היתה בני נוער, מתוך ראיית הרחוב, ראיית המציאות הישראלית, ובאמת הסיפור של דרי רחוב צעירים החליטה להיכנס גם בירושלים בפרוייקט שנקרא "גלגל" וגם בתל-אביב, שאני מייצג אותו. ופרוייקט שנקרא "מישהו לרוץ איתו" בשלב הזה אני מייצג את מישהו לרוץ איתו, להיכנס לאוכלוסיית דרי רחוב הצעירים, אני מדבר על חבר'ה צעירים בגילאי 18-26, אנחנו מושכים גם עד 28, כי לא ניתן לעצור ולהגיד אתה בן 27 אל תיכנס.

במסגרת התפיסה הזאת, באה הסוכנות היהודית ועמותת על"ם והחליטה להשקיע כסף, אני מדבר על פרוייקט בשלב הזה חצי מיליון שקל לשנה. לפני שבועיים-שלושה פתחנו איזו שהיא דירת מעבר לכאלה שעברו את תחילתו של תהליך.

אספר על המרכז ועל אוכלוסיית היעד. זה מרכז שפועל ביום עד 10 בלילה, שמציע לאוכלוסיית דרי רחוב, מקלחת, מזון, מכונת כביסה וייבוש, מקום לנוח, יש לנו חדר מחשבים, השגנו מורה בכמה שעות כדי ללמד כאלה שרוצים ויכולים עברית. יש עובדת סוציאלית בחצי משרה דוברת שפה. מנהל ואם בית שדואגת לכל תנאי המחייה שם. אין לינה במקום. אנחנו פתוחים שנה וחודשיים. אנחנו מכירים 150 צעירים כאלה, כרגע אנחנו פתוחים שלוש פעמים בשבוע. מדי ערב מגיעים משהו כמו 40 צעירים. אתמול היינו פתוחים עד 10 בלילה.

אנחנו עובדים עם אנשים שחיים ברחוב, 75%-80% מכורים לסמים. אנחנו מאפשרים להם להגיע אם הם השתמשו בחוץ והם הגיעו במצב של או שיכרות או אחרי שימוש, הם יכולים להיכנס למרכז ולהשתמש במה שהמרכז מציע. יש לנו 25 מתנדבים שנמצאים במקום ויוצרים קשרים חמים עם אותם צעירים ועם הזמן כאשר נוצרים קשרי אמון, קשרים בסיסיים טובים, אנחנו מכניסים ליווי אישי לצעירים האלה. ליווי אישי על ידי מתנדב כשהם מקבלים הנחייה על ידי פסיכולוג וליווי שלי ושל עובדת סוציאלית.

85% אולי יותר מהצעירים הם עולים חדשים, רובם מחבר העמים אבל יש גם אתיופים. יש גם תופעת אתיופים. בוא נאמר ש-15%, אני מדבר על קבוצה אצלי במרכז 20% צעירים, מדובר על צעירים לא על אנשים בני 50-60, חלקם הגדול זמן קצר מאוד בארץ עד שלוש שנים. כבר הכרנו אנשים שהיו חודש בארץ והגיעו אלינו. התהליך שקורה הוא שהם מגיעים לרחוב, פוגשים אחד את השני את דרי הרחוב, מי שקולט אותם ברחוב, בזולא, בשפת הים, ומביאים אותם אלינו. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם עיריית תל אביב, עם אוסנת, עם בני, מאיר שרעבי הגיע אלינו, הכרנו גם את המרכז של גרא.

סל הקליטה נגמר תוך שנה.

חצי שנה סל קליטה ועוד חצי שנה של דמי קיום שהמשרד יכול לתת.

במקרה הזה הוא באמת לא כל כך רלבנטי הם משתמשים בו לעתים לסמים, לעתים הם קונים אוכל. הם נמצאים מאותו רגע במצב של הישרדות.

הקושי שלך זה היה לשלוח מישהו מיידי.

הסיפור שלנו הוא קודם כל סיפור של עלייה של דרות רחוב של התמכרויות לסמים, של אנשים צעירים שיש להם עוד אנרגיות החיים לפניהם. אחד המצבים הקשים שאתה נתקל בהם, זה כאשר צעיר בא ואומר לך, תשמע אני רוצה לצאת מהרחוב, אני רוצה להיגמל. מהרחוב הוא לא יכול לעשות את התהליך שהוא בשבילו תהליך קשה ומפרך. של ועדה, של בדיקות וכן הלאה. מה שאנחנו צריכים עבור אדם כזה, זה שזיהינו פוטנציאל, זה אפשרות להכניס אותו לאיזה שהוא מרכז מהרגע לרגע. ואכן בשנה שעבר ה השתמשנו בשירותים של עיריית תל אביב, כאשר היה פרוייקט "יד חמה". זה הציל כמה חבר'ה שיכולנו לקחת אותם, מאותו רגע ולשים אותו במרכז גמילה זה היה פנטסטי עבורם. מאחר שאין לנו את הלוקסוס הזה היום, זה לא לוקסוס, זה לדעתי חובה אזרחית שלנו כמדינה. אין לנו. אנחנו צריכים ללכת למיכאל ולגרא ולהתחנן עבור נפשו של אדם מסויים. והם לקחו שניים ללא תשלום, מתוך תקווה שאנחנו נמצא בהמשך תשלום עבור החבר'ה האלה.

נמצא היום בחור שנמצא אצלהם, בחור נוסף שהיה אצלהם נמצא היום בקהילה טיפולית בבית אביבה כבר ארבעה חודשים. הצלה של אנשים, שניהם עולים חדשים.

זה מאוד חסר. אנחנו עמותה שפועלת על בסיס תרומות. כל הכספים מגיעים או מתרומות שעמותת על"ם משיגה או דרך הסוכנות היהודית שגם היא מביאה את זה מתרומות. אני חושב שיש פה מודל פנטסטי לעבודה עם עולים דרי רחוב, ואני מקווה שעוד גופים ייכנסו לקשר ולעבודה משותפת איתנו כדי לקדם את הסיפור הזה.

אני רוצה לחדד כי הראייה והעשייה שלנו זה עולם אחר ממה שקורה פה על השולחן. אני רוצה לדבר על כל הנושא הזה בהיבט הארצי לא בהיבט של תל-אביב, חולון, הרצליה, כפר סבא, כל אחד מושך לאן שהוא מושך מתוך הצרכים שלו.

המרכז שלנו הוא מרכז ארצי שנוצר בגלל אותן מצוקות - - -

איפה נמצא המקום?

זה נמצא בכפר חרוצים ליד רעננה.

אנחנו במרכז של סדר גודל בין 70 ל-90 מיטות שנתי, בדרך כלל 50% מזה מנוצל. לגבי מה שקורה בשולחן, אני חושב שהעניין מחטיא את המטרה. חסרים פה הרבה מאוד נציגים של משרדי ממשלה, וכל השיחה טוחנת מים.

אני מסכים איתך.

צריכים להיות נציגים של משרד הבריאות.בגדול, יש להם פה חלק בלתי נפרד. אני בקשר עם לשכת השר כמעט יום יומי, עם ברלוביץ' ועם שמעון כהן, ועם עומר זוהר, מנסים לדחוף לאן. גרציאלה דיברה על הנושא של תחלואה כפולה וזה המוטו הכי גדול. להבדיל מהקהילות תל-אביב, חדרה. הם עושים עבודה מדהימה כלשעצמה. אנחנו לא נמצאים שם. אנחנו מקבלים את הפליטים, את האנשים שכמעט מתים אצלם ברמות של חולי, איידס, סמים, קטיעות איברים, חרשות, עיוורון, התמכרויות קשות, וכל השילוב הזה. ואנחנו לא מדברים פה על תחלואה כפולה.

היות וזה בית חולים, זה אמנם מיטות אישפוז, זה אמנם מיטות של חולי, ההיבט הטיפולי הוא אחר. פה מדובר על טיפול פניימייתי, על שינה, על מזון, על טיפול רפואי, על ליווי פסיכיאטרי, על ליווי גריאטרי ברמה של בית חולים. אנחנו מטפלים בחולי סרטן שהם דרי רחוב. אנחנו מדברים בקרצינומים מפה עד להודעה חדשה, שזה מחלות סרטן בגדול. אין שום קשר לקהילות, כי אצלנו זה רמה של בית חולים.

אתם מאוגדים כעמותה?

לא פרטי לכל דבר. במסגרת ההפרטה שהמשק יעבור, אני מקווה שהרבה דברים יעברו לידיים פרטיות, יש לזה הרבה כוח כלכלי וחשיבה אחרת. אלו גופים שלא נסמכים על שולחנה של המדינה. יש לך כסף אתה עולה, אין לך כסף אתה רק מתייעל. החשיבה היא שונה רק זה לא שייך לשולחן.

הבעיה היא של לפחות סדר גודל של כ-100 איש.

אתם כפופים למשרד הבריאות או למשרד הרווחה?

המכרז הוא של משרד הרווחה, המערכת בחסות משרד הרווחה.

בשנים הראשונות של הפעילות כאשר המערכת היתה פחות עירנית, לזכותה אפשר להגיד, היה אפשר להצליח להציל אנשים, כולם מדברים על חולי, אנשים שנשלחו מהמסגרת שלנו בגלל בעיות תקציב ושוטטו ברחובות. תוך כדי קשרים אישיים הצלחתי בסדר גודל של 30-50 איש להביא לתוך המערכת הגריאטרית, הם היו כל כך חולים, כל כך גמורים, שבעצם המערכת הכירה בהם כחולים גריאטריים. היא נתנה להם קוד, חלקם נשארו אצלי, חלקם למוסדות אחרים. התקשר אלי אהרון כהן, ראש אגף גריאטרי, ואמר לי , מה אתה פותח לי את תיבת פנדורה, אין לי כסף בשביל זה. שמשרד הרווחה יטפל. משרד הרווחה כמשרד סוציאלי הופך להיות משרד שמטפל באנשים חולים, אפרופו משרד הקליטה שמטפל באנשים חולים. לא משנה שזו דעתי שהם לא צודקים, בכל זאת זה נובע מקשיי קליטה ומקשיי חברה ומקשיי התאקלמות וכו'. התוצאה הסופית היא חולי וקשיים.

עדיין אנחנו לא מממנים מיטות בבית חולים.

אני מדבר על חשיבה לא על אישפוז.

אין ספק שפה בשולחן הזה צריכים להיות גופים מכל משרדי ממשלה – המושג הזה איגום משאבים חייב להיות מושג שיופעל הלכה לפועל. לצורך העניין משרד הקליטה צריך לתרום, כי יש פה חלק. אפשר להתווכח איזה חלק. על איזה חלק הם משלמים. אפשר להגיד שזה לא בהיבט של הקליטה, אלא בהיבט של הבעיה של הקליטה ההתחלתית שגילגלה את האדם לאן שגילגלה אותו. כמובן משרד הבריאות ובגדול ובענק, שצריך להיות בתוך הסיפור הזה. וכמובן משרד העבודה והרווחה שתורם את חלקו בהיבט השיקומי של אותו חולה. היום משרד הרווחה מטפל גם בחולה וגם בשיקום שלו. לכן חלק גדול מהתקציב - - -

והרשות למלחמה בסמים כמובן.

כמובן. אני מדבר על הגופים שאני עובד איתם, מבלי לגרוע מחלקו של אף אחד אחר. משרד הקליטה מדבר על חלק מהעולים שיש להם בעיות קליטה. במשפט הזה זרם פה על השולחן – אף אחד לא הרים גבה. הרי אותם אלה שיש להם בעיות קליטה מגיעים אלינו. אותם אלה שנתקעו בהתחלה, אותו חלק קטן 10, 5, חצי אחוז, שנתקע עם אותם בעיות קליטה, הם אותם אוכלוסיות שמגיעות אליהם, ובשורה הסופית אלינו.

בשולחן הזה אם אתם רוצים ליישם ולייצר ועדה שתפתור ותעשה דברים שיפתרו לו את הבעיה ולהם את הבעיה זה להביא את משרד הבריאות את הנציג הרלבנטי, את משרד הקליטה שיחד איתו יישב, את משרד הרווחה שיישב, את משרד החינוך שיתרום אולפנים, שיתרום אלמנטים חינוכיים לטובת העניין. יש כל כך הרבה מה לעשות. וכשכולם יישבו זה פרוטות בהיבט הממשלתי. אבל כאשר משרד אחד נאלץ לקחת את כל החמישה מיליון שלו ולהאכיל את כל הפיות האלו זה לא עובד וזה גם לא יעבוד. השנה הזאת הם יקבלו את הפלח והם יעשו עבודה יפה, שנה הבאה לא יהיה. כל מה שהם עשו השנה זה יפול. השני שהתחיל השנה להרים איזה פרוייקט לא יהיה כסף בשנה הבאה זה יפול. לאן הולכים. או שיש טיפול בצורה חשיבתית מסודרת.

אנחנו מדברים על אוכלוסייה שבסך הכל הם 2,500 איש.

אני רוצה לחדד את הנושא של גוף פרטי. כל אחד מהיושבים פה רובם היו אצלי בביקור במערכת. כגוף פרטי שהשקיע לפחות בעשר השנים האחרונות כ-2.5 מיליון שקל בהקמת פרוייקט, הרי זה כספים שיצאו מתוך הכיס של המערכת שלי. אם לא יהיה איזה שהוא גוף שיקנה את השירותים האלה, ברור שהשירותים האלה ייעלמו. הם לא יהיו. מי יסבול בשורה הסופית, אותם אוכלוסיות, אותם דרי רחוב. שוב תשב ועדה, ושוב ידברו. בשנה הבאה יספרו כמה אנשים מתו. להערכתי המספרים הם זעומים. הסכומים הם פשוט בפרוטות. אנחנו מדברים במושגים של מיליון-שניים שלושה שקלים לשנה שיכולים לפתור פה את הבעיות של כולם. כמובן שיעשו לוועדה הזאת חיים הרבה יותר קלים, כדי שיוכלו לדבר פה על הישגים ולא על מוות. וחבל, זה בידיים שלכם, זה במושגים של חבר'ה מהאוצר, זה פרוטות. זה עוד 2-3 מיליון שקל, שזה כלום. זה שני אבנים על הגדר.

דיברו על הפאן של הנצחה לשירות המטופל, אני פוגשת מטופלים כעוסים עם זעם גדול, לא שלא עלו, עוד לא התחילו את העלייה שלהם. ברגע שהם מתנקים מאלכוהול, זה פשוט מזעזע. זה לא משנה כמה שנים הם בארץ 10, 14 שנים בארץ. עדיין לא התחילו את תהליך העלייה. ואם אנחנו מדברים על הפאן המערכתי, אותה חשיבה מערכתית מתבצעת בשטח באותו מרכז "צעדים". יש לנו את הפסיכיאטר, יש לנו את הקרמינולוג, יש לנו את הסיעוד, יש לנו את הרופאים, יש לנו את הייצוג של כל השירותים. כשאני באה להוציא בפועל החוצה, אין לי בדיוק לאן לשלוח אותו. הרשות המקומית לא בדיוק מצליחה לקלוט.

לגבי האנשים שבזמנו לקחנו אותו, הייתי שואל אותם מה הם עשו בחו"ל. הייתי נדהם. מאיזה מקומות באו, מאיזו עשייה שלהם, מאיזה מקומות עבודה. אנחנו צריכים להביא אותם לאותו מקום שהם היו שם.

מאיר אתה מסכים, קליטה, קליטה, קליטה.

אני רוצה להוסיף כנציגת משרד הרווחה, מה שמצויין על ידי מנהלת השירות שלנו, קיימים גם שירותים של משמר לחיים שמקבל תחלואה כפולה. התהליך של הקבלה, כלומר, יש איזו שהיא פרוצדורה שאולי לא מתאימה ורק צריך איכשהו לכופף אותה או לשנות אותה. כנ"ל קיים גם שירות ברמות יהודה שמקבל את הקליטה המהירה.

עמוס, פקוק.

ברגע שלאדם יש בעיית עיוורון בעיית חרשות איידס – הוא נידון למוות. נקודה.

אני רוצה לסכם את הדיון.

ראשית אני מוחה בכל מאודי שאין נציגות למשרד הבריאות על אף שהוזמנו לכאן, אולי יש להם סיבות יותר חשובות מהישיבה הזאת. אנחנו נוציא מכתב לשר הבריאות שאנחנו מוחים.

אני חושב שנושא דרי הרחוב והתחלואה הכפולה בה נמצאים אולי קרוב ל-2,500 איש, במדינת ישראל, היא בעייה לאומית ממדרגה ראשונה. היא מחייבת שיתוף פעולה בין כלל משרדי הממשלה ובראשם דווקא המשרד לקליטת העלייה, שצריך לראות בעצמו את הסיבה למצב שרוב מוחלט מדרי הרחוב הם עולים חדשים שלא מצליחים למצוא את עצמם במדינת ישראל.

יחד עם משרד הקליטה, צריכים לפעול משרד הרווחה והבריאות כדי למגר או למזער את התופעה הזאת. כשאתה רואה עולים חדשים שהם אחרי חודש נמצאים בתחנה מרכזית בתל-אביב, אז מתחילה להיות תחלואות כפולות, לא רק תחלואה כפולה, אם הוא הגיע בגלל סיבה אחת ומתחיל להיות לו עשרות סיבות חולניות במצב שהוא הופך להיות דר רחוב.

הוועדה קוראת לרשות למלחמה בסמים לא לשקול, אלא לשבת בדחיפות עם הרשות המטפלת בעיריית תל-אביב, כדי לגבות אותם כבעבר בסוגייה זאת לרבות המשאבים שקוצצו.

אנחנו קוראים לשרת הקליטה במשרד הקליטה לשבת לדיון מקצועי ממלכתי ואקטיבי עם משרד הרווחה ומשרד הבריאות למצוא נוסחה משותפת כדי להביא לתפנית בסוגייה זאת שמתרחבת בעצם בכל חלקי הארץ.

בישיבה הזאת אנחנו מציעים שגם משרד ראש הממשלה בראשות הרשות למלחמה בסמים תתאם ותפעל כדי להביא למהלך כמה שיותר דחוף בנושא.

אנחנו קוראים למשרד לביטחון פנים להעביר לוועדת חילות מקסימום תקציבים לסוגייה שבעצם הסוגייה של דרי הרחוב שהינה הבעיה או הסוגייה הבעייתית ביותר בטיפול במלחמתנו בנגע הסמים בישראל.

אנחנו נזמין לסיור בקריית שלמה או באחד המקומות בקריית שלמה גם את הסוכנות היהודית, נציגי הסוכנות ומשרד הבריאות, וכל המשרדים הרלבנטיים בעוד מספר שבועות כדי לראות האם תאמתם או קידמתם משהו בהקשר לדבר הזה, כדי שיהיה פרקטי ברמת השטח. נעשה את הישיבה בקריית שלמה, יוזמנו גם הסוכנות היהודית ועוד גורמים שצריכים גם כן להיות חלק מהתפנית שצריכה להיות בטיפול בדרי הרחוב. תודה על השתתפותכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.