פרוטוקולים/ועדת הפנים/7900



ועדת הפנים ואיכות הסביבה -5-
8.2.2004
פרוטוקולים/ועדת הפנים/7900
ירושלים, כ"ז בשבט, תשס"ד
19 בפברואר, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 149א'

מישיבת ועדת הפנים ואיכות הסביבה
‏יום ראשון, ט"ז בשבט התשס"ד (‏8 בפברואר, 2004)

1. סיור בנושא חופי הים התיכון

חברי הוועדה: יורי שטרן – היו"ר

חה"כ עמרי שרון
עו"ד רות רוטנברג - יועצת משפטית, המשרד לאיכות הסביבה
רונן אלקלעי - מפקח זיהום ים ואחראי חופים, אגף ים וחופים, המשרד לאיכות הסביבה
אפרת אפק - יועצת השרה, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד דן צפריר - לשכה משפטית, המשרד לאיכות הסביבה
גלית כהן - תכנון סביבתי, המשרד לאיכות הסביבה
עו"ד מירי חושן - ס' בכירה ליועמ"ש, משרד התיירות
מרב פלג-גבאי - מרכזת תכנון פיזי, משרד התיירות
יחזקאל לביא - מנהל האגף לתכנון אסטרטגי ואחראי על המידע, משרד הפנים
עומר סלע - מרכז כלכלי בכיר, משרד התשתיות הלאומיות
חיים סרברו - מנכ"ל המרכז למיפוי ישראל
ברוך פרצמן - ראש תחום קרטוגרפיה, המרכז למיפוי ישראל
ד"ר דן ליבנה - מהנדס ראשי וראש גף נמלים ומעגנות, מינהל הספנות והנמלים
דן סתו - סמנכ"ל לתו"פ, מינהל מקרקעי ישראל
דוד דשן - אתו"פ, מינהל מקרקעי ישראל
שלמה חן - מינהל מקרקעי ישראל
עו"ד נועה בן-אריה - יועמ"שית, מרכז השלטון המקומי
ניר פפאי - החברה להגנת הטבע
רקפת כץ - החברה להגנת הטבע
בועז רענן - סניף אשדוד, החברה להגנת הטבע, והפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
ד"ר יעקב ניר - יועץ החברה להגנת הטבע
ד"ר ראובן אורטל - מנהל אגף אקולוגיה אקווטית, רשות הטבע והגנים
אהוד גלילי - רשות העתיקות
אבי גפני - רכז מחקרים, הקרן הקיימת לישראל
דבורה סיילס - מנהלת קשרי ממשל, אדם טבע ודין
תומר יפה - רכז התוכנית למנהיגות סביבתית, מגמה ירוקה
מירב פולק - רכזת חינוך, מגמה ירוקה
שי גולוב - דובר מגמה ירוקה
תמר רווה - יועצת משפטית, התאחדות הקבלנים
גבי מכלוף - התאחדות הקבלנים
ענבר תלם - רכזת פרויקט סביבה וקהילה בדרום, שתי"ל
דניאל מורגנשטרן
צבי צילקר - ראש עיריית אשדוד
בני מגדמן - מהנדס העיר, עיריית אשדוד
אלי אלמושנינו - מנהל אגף תברואה, פיקוח וחופים, עיריית אשדוד
לוי שמעוני - יו"ר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
דינה האוזר - מזכירת הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
חנה שובל - חברת הפורום הציבורי לאיכות הסביבה, ומנהלת המועצה לישראל יפה באשדוד
יהונתן סביון - חבר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
יהושע קנטי - חבר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
יוסף שוסט - חבר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
רפאל דנקנר - חבר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
לוצ'יאן ברקוביץ - חבר הפורום הציבורי לאיכות הסביבה באשדוד
רוני מהצרי - ראש עיריית אשקלון
דוד ירון - מהנדס עיריית אשקלון
עו"ד איתן צוריאל - יועץ משפטי, עיריית אשקלון
מוזמנים נוספים מאשקלון
גדעון ברלב - מנהל היחידה לתכנון אסטרטגי, המועצה האזורית חוף אשקלון
אהוד רייך - מנכ"ל החברה הכלכלית, המועצה האזורית חוף אשקלון
חזי עבדה - ממפעילי חוף ניצנים
רועי שוורץ - ממפעילי חוף ניצנים
אפרת דבש - תושבת מושב ניר ישראל באזור ניצנים
אבי דבש - תושב מושב ניר ישראל באזור ניצנים
ורד קירו-זילברמן - ראש תחום איכות הסביבה, נציבות הדורות הבאים
ניבי זאבי - מרכז המחקר והמידע של הכנסת
גל אהרוני-בן חמו - כתבת בערוץ 3

יפה שפירא

רשמה: אירית שלהבת



סיור בנושא חופי הים התיכון


חוף הים באשקלון

באנו הנה לסיור בחופי הים התיכון, כדי לראות בשטח את הדברים הקשורים בחוק חופי הים התיכון שנמצא עכשיו בדיון בוועדת הפנים ואיכות הסביבה.

ערי החוף העתיקות של ישראל הן נכס תרבות בעל ערך היסטורי, כלכלי ותיירותי של מדינת ישראל ושל כלל האנושות. כריבונים בארץ הזו, חובתנו לשמור על נכס זה למען הדורות הבאים.
ההרס המתרחש כיום בערי החוף העתיקות הוא במימדים של אסון לאומי. עיקר הנזק נובע מבניית מבנים ימיים בחוף ובים (מרינות, תחנות כח וכו'). כתוצאה מהבניה בחופים נוצר מחסור בחול, החופים והמצוק החופי (וערי החוף העתיקות שבו) נהרסים ונסוגים מזרחה בקצב של עד 1 מטר בשנה.

לעיר חוף עתיקה שנהרסת אין תחליף והנזק שנגרם הוא בלתי ניתן לתיקון. פרק שלם בהיסטוריה של ארץ-ישראל יורד לטמיון לנגד עינינו וידנו קצרה מלהושיע.

בכדי למנוע את המשך ההרס יש צורך בפרויקט הצלה לאומי בשיתוף כל הנוגעים בדבר ובחקיקה מתאימה שתסייע להתמודד עם המצב. החוק להגנת הסביבה החופית הוא הכלי המתאים לטיפול בבעיה לאומית זו. יש לכלול בחוק המתגבש את נושא העתיקות ובכלל זה מינוי מפקחים מרשות העתיקות. הח"מ העביר פניות מפורטות לכבוד היושב ראש בעניין זה.

בכדי לממן את פעולות השיקום, השימור והמיגון בערי החוף העתיקות ואת פעולות הניקיון והשמירה על החופים, יש להטיל אגרה או היטל על המשתמשים בחופים (אניות, יאכטות, עסקים, דירות מגורים, בתי מלון וגורמים שונים שבנו על קו החוף ובים). כספי האגרות וההיטלים יועברו לקרן לשיקום החופים ויוקדשו למטרות שהוזכרו לעיל.

(- - - )

המרינה היא בבעלות החברה הכלכלית, שהיא של העירייה.

פעם הגישה היתה שניתן לפתור בעיה על-ידי הקמה של שוברי גלים אבל בשנים האחרונות הבינו שבעצם זה מעביר את הבעיה. זאת אומרת, אם יבנו פה עוד שוברי גלים זה יעביר את הבעיה צפונה.

זה עדיין בתחום שלנו ובקטע ההוא המצוק לחוף הוא רחב, זה לא 3 מטר אלא 30 מטר.

רציתי לומר כמה מילים על עורף המרינה. הבניינים שאנחנו רואים כאן נבנו לא בשטח מלונאות אלא בשטח שהייעוד שלו הוא דירות נופש.

אתה מדבר על דירות נופש מסוג time sharing, שזה כמו בתי-מלון, או דירות נופש שאתה קונה והן שלך?

בדירות נופש הכוונה לדירות קנויות שעל-פי הפסיקה של בתי-המשפט לא משמשות למגורים כל השנה אבל יכולות להיות בבעלות פרטית. הן צריכות להיות מושכרות חלק מהזמן.

לפחות 50% מימי השנה.

זה לפי פסיקת בית-המשפט. ניתנו היתרים לבנייה של דירות נופש, לא דירות למגורים. הן נבנו כדירות נופש. העובדה שהאנשים אחר-כך גרים בחלק מהדירות האלה במשך כל השנה, אין מה לעשות בעניין הזה, המדינה לא מסוגלת לטפל בנושא הזה.

סליחה, בעין חמד זרקו אותם.

שם זה שונה לגמרי מהמרחב הזה.

בסדר, אבל יש מה לעשות.

מר ניר פפאי אמר שאפשר היה להגיש נגדם עתירה. הגופים "הירוקים" פנו, ניסו, ביררו את העובדות. העובדה שלא הוגשה שום עתירה בנושא הזה מדברת בעד עצמה.

זה לא אומר שום דבר.

היא מדברת רק על כך שעתירה לא הוגשה, זה הכול.

אנחנו שוב חוזרים לעניין הזה, אף אחד לא יהרוס את המלונות. בואו נתקדם הלאה.

זה לא מלונות אלא דירות להשקעה.

המצב של אשקלון חשוב לי לא פחות מאשר לכל אלה שמציגים כאן. כאשר אני יורד לחוף הים ורואה את המצב אני ממש לא שמח על העניין הזה, במיוחד שאני קבעתי לעצמי שאשקלון תהיה עיר תיירות, על כל המשתמע מהעניין. אני מציע להסתכל קדימה. מי שחושב שעכשיו המשימה הופכת להיות של עיריית אשקלון שתטפל בעניין הזה, פשוט טועה. במצב הקשה של הרשויות המקומיות זה לא יצליח. אם רוצים לקחת את זה כפרויקט לאומי ולפתור את הבעיה – ממה שהצלחתי ללמוד בחודשיים האחרונים, ונכנסנו לעניין הזה לעומקו, הפתרון של העברת חול הוא יקר מאוד. אף רשות מקומית במדינה כנראה לא תעמוד בעניין הזה.

רשות הנמלים מעבירה 180,000 קו"ב כל שנה מדרום לצפון.

אז תביא את רשות הנמלים לכאן.

אז תכריז על המרינה כנמל, כמו נמל יפו.

ומה המשכורות שם?

ראיתי את היכטות שנמצאות כאן. חבר'ה, באמת, צריך להכיר במציאות. אם באמת מתכוונים לפתור את הבעיה, בואו נשב ונחשוב קודם כול מה הפתרון המקצועי הטוב ביותר אבל הוא חייב להיות גם ישים. אחר-כך נראה איך מבצעים אותו. אבל לצאת מכאן עם מסקנה שעכשיו נופל איזה תיק על עיריית אשקלון, אני אומר לכם, אין שום סיכוי שזה יהיה, וחבל. בואו ניקח את זה כפרויקט לאומי.

אנחנו רואים כאן דוגמה לחשיבות שחברי הכנסת יחוקקו את חוק חופים. זה נושא לאומי שאי אפשר להשאיר אותו ברמה של עירייה כזאת או אחרת ובאחריותה.

לכן כולנו יושבים כאן בשמש.

אתם אומרים שיש שני פתרונות אלטרנטיביים, שאחד מהם הוא העברת חול. האם אלה שני הפתרונות היחידים שמוצעים, בהתחשב בעלויות הכרוכות בהן?

אני אגיד מה היום המדינה עושה.

אני לא שואלת מה המדינה עושה. אני שואלת איזה פתרונות נוספים אפשר להציע כאן.

היה מחקר של הטכניון בנושא הזה שלא הציגו אותו כאן, והיה מחקר נוסף של החברה לאגמים וימים שגם אותו לא הציגו כאן. חבל שאין כאן אף אחד מאנשי הוועדה למימי חופים שיוכל להציג את הנתונים.

למה אתה שואף?

אני שואף למתן מידע, זה הכול. הבעיה היתה שכל מחקר שנעשה בנושא הזה סתר מחקר אחר, וכך לאורך כל השנים.

כאן זה לא מחקר, יש לך עובדות בשטח.

יש כל מיני תיאוריות וכל מיני מחקרים אבל יש דבר אחד שרואים בבירור בצילום האוויר הזה, שחסר חול מעבר לשובר הגלים הצפוני. אחד הדברים שצריך לראות, לדעתי, אם יש פה בעיה נקודתית של האתר הארכיאולוגי צריך לראות קודם כול איך מגינים עליו, אולי לא בתור חלק מפתרון כולל. אם אי אפשר להגיע לפתרון כולל, צריך קודם כול לשים עליו את היד. מצפון יש חופים רחבים מאוד שיכול להיות שיצטרכו לפגוע בהם פגיעה מסוימת על מנת להציל את האתר הארכיאולוגי הזה, אם זה בחשיבות גבוהה יותר מהדברים האחרים.

מעבר לזה, צריך לראות איך מוצאים פתרון. אף אחד לא צריך להרוס את המבנים עכשיו אבל צריך לראות איך בפעם הבאה לא נותנים לעשות דבר מעין זה. אם אנחנו יודעים שכל הנושא הזה שגוי, וכך נפסק גם משפטית וגם עניינית, אף אחד לא הולך להרוס את המבנים האלה אבל צריך לראות איך בפעם הבאה כשהולכים להקים פה משהו מוודאים שלא יהיה דבר כזה.

אחד, איך מגינים על הדבר ספציפית; שתיים, איך בונים בעתיד;

יש פה דבר שלישי שלא התייחסו אליו. יש פה כבר נופש צרפתי עתיק ולא אטרקטיבי, שהיום לא עונה על ההגדרות שלו. כאשר יילכו לשפץ אותו או לשקם אותו או לבנות אותו מחדש, השאלה היא איך דואגים שאפשר יהיה לעשות את זה ושכאשר עושים את זה לא יווצרו מפגעים סביבתיים. צריך לראות איך למצוא את האיזון בין שני הדברים האלה.

רק להוסיף על דברי חבר הכנסת עמרי שרון, שאמר דברים נכונים, זה לא רק הכפר הצרפתי. אני מבינה שלאורך החוף, לא בתחום של ה-100 מטר אלא עד ה-300 מטר, יש הרבה תוכניות מאושרות ברמה מתארית. כשרוצים לשנות את התוכניות האלה, אפילו בקצת, למשל לשנות קו בניין וכדומה, יש לפי החוק תנאים מגבילים מאוד, שהראשון בהם הוא שזה צריך להיות לטובת החוף. את זה בוודאי אי אפשר להוכיח. הייתי רוצה לשמוע את ההתייחסות שלכם.

כבוד היושב-ראש, בגלל מגבלות הזמן אני מציע שנמשיך את ההסברים באוטובוס, שם יש מיקרופון ואפשר להציג דברים. כמו כן, אפשר לקבוע זמן לדיון ואז לפתוח את הסוגיות העקרוניות שיעלו, וגם באשדוד אפשר לפתח את הנושאים.

בואו נסיים את הקטע האשקלוני.

קודם כול, תודה רבה גם על כך שהכנתם את המצגת ואת מזג האוויר המעולה.

אני רוצה להציג כמה מסקנות ביניים, על אף שנמשיך את העיסוק בנושא הזה גם בוועדה.

מעבר לדברי התודה, שהם אמיתיים, מתוך ההרגשה שאתה כבעל הבית בעיר לוקח את זה ברצינות רבה מאוד ואתה אומר שגם לך זה כואב מאוד, אני מציע כמה דברים.

אין ספק שרוב המשימות האלה כבדות מדי על העירייה עצמה, אם זה עיריית אשקלון ואם זה עירייה אחרת. אלה דברים שהמדינה צריכה לטפל בהם ולמצוא פתרונות, גם על-ידי היטלים ואגרות, שבחלקם יוטלו על בעלי הנכסים ואולי על העירייה עצמה.

מה שתלוי בעירייה זה באמת לקדם את הפתרונות יחד עם רשות העתיקות, מה שאמר חבר הכנסת עמרי שרון ומה שאמרתי אני לגבי אותו אתר ספציפי. גם אם זה יגרום נזק לחוף הים קצת יותר צפונה הרי שממילא זה קורה, ופה אנחנו חייבים לתת פתרון מיידי.

בשטחים הפתוחים כאן אני מציע לכם לא לקדם כעת תוכניות שלא יהיו מתואמות מראש עם דרישות החוק, כי החוק יעבור ותהיינה הגבלות. מראש אנחנו צריכים לראות את השטחים האלה כבעלי ערך נוסף ולא סתם כמקום למישהו שיישב כאן בכפר הנופש או בכפר הדייגים או במקום אחר. בשל המחסור בחופים שנשארו במדינת ישראל אנחנו מתחילים להתייחס אחרת לכל הנושא הזה.

רשות העתיקות צריכה לבוא עם תוכנית להצלת ערים היסטוריות עתיקות על חוף הים. אולי כדאי לרשויות שיושבות באותם מקומות לקיים יום עיון משותף, להציג את הנושא, להציג את הפתרונות הקיימים, לנסות ללכת ביחד, להקים אולי איזה צוות משותף שיעבוד על זה.

לגבי בעיית חסימת החול, זאת משימה שהחברה להגנת הטבע והמשרד לאיכות הסביבה חייבים להשקיע בה ולהמציא פתרונות, ישימים ככל הניתן ואמיתיים ככל האפשר. אני לא יודע מה הפתרונות אבל אני חושב שהעירייה לא צריכה לחפש אותם. העירייה יכולה להשתתף במאמץ הכלל ארצי לפתרון הבעיות, לשמוע את ההמלצות, אולי לסייע בפתרון אבל היא לא גוף מדעי, היא לא גוף תכנוני שמסוגל להביא כאן לפתרון.

אני מניח שאנחנו לא היחידים בעולם וכל התוכניות של האיחוד האירופי בנוגע לים התיכון מתייחסות גם לערים ההיסטוריות. אולי שם יש גם כסף וגם המלצות נוספות שצריכים ללמוד אותן.

על כל פנים הנושא הזה הוא דחוף וככל שהמשרד לאיכות הסביבה ירכז את העניין ויבוא לרשויות ולמשרד הפנים עם הפתרונות, כך יגדל הסיכוי שנצליח.

אנחנו רצינו לראות בעיניים שלנו את בעיית החוף, שעד כה ניצלו אותו בכל המקומות לצרכים מיידיים. אבל בטווח הארוך בהרבה מאוד מקומות גרמנו נזק. אנחנו רוצים לעצור את זה ולשנות את המגמה ל"ירוקה" יותר. זה בוודאי לטובת העיר בטווח של כמה שנים בלבד.

כל מה שאנחנו נחליט בעקבות ההתייעצויות האלה, נרצה לראות אתכם כשותפים.

תודה רבה.


בדרך לניצנים

תמיד אנחנו מתייחסים לחול כמשאב בלתי מוגבל. אפשר לראות שכבר היום נשאר רק שליש מהיקף החולות שהיו לנו בעבר, ואם ימומשו התוכניות נגיע בעתיד לרבע ואולי אפילו שישית משטחי החולות שהיו לנו בעבר. מ-360,000 דונם חולות נישאר עם 60,000 דונם בסך הכול. ניצנים היא אחת המובלעות היחידות של חולות שיישארו לנו. מי שרוצה לעיין, אפשר להעביר את זה אחורה. זה פעם ראשונה שבעצם נעשה ניתוח מפורט שמראה גם במקרו וגם במיקרו את מצב שטחי החולות, וכמובן זה מתקשר גם בצורה כזאת או אחרת לחוף ניצנים.

אני מתנצל בשם ראש המועצה שלא יכול להיות איתנו היום. הוא נמצא על-יד משרד ראש הממשלה, מושיט את היד יחד עם כל ראשי המועצות.

אנחנו נכנסים כרגע למרכז השטח שאנחנו קוראים לו "פארק חולות ניצנים". כמה מילים כלליות על השטח, שנראה גם את הפרופורציות המתאימות, שלא תמיד מר ניר פפאי מספר לכם.

השטח הזה הוא כ-30,000 דונם והוא נקרא "פארק חולות ניצנים". הוא משתרע מהחלק הדרומי של אשדוד ועד החלק הצפוני של אשקלון. בתוך השטח הזה מיועדים כ-7,700 דונם בחלק הדרומי לשמורת טבע, וכל החלק הצפוני הוא שמורת חולות ושמורת יער במסגרת תמ"א 22.

כל שטח החוף – לאורך החוף במרחק 100 מטר, על-פי תמ"א 13 – פתוח לציבור. חלק קטן, כ-200 מטר, הוא חוף מוכרז לצורכי רחצה, ובטיפול המועצה עוד שטחים, 600 מטר צפונה מהחוף המוכרז ו-600 מטר דרומה ממנו לאנשים שבאים לבלות בפיקניקים וכמובן לדברים אחרים שעליהם נדבר כשנגיע לחוף.

מתוך 29,000-30,000 דונם, אנחנו מדברים על אזור מלונאות בשטח של כ-500 דונם בעורף חוף הים, על-פי תמ"א 13. פה אנחנו התרחקנו כ-150 מטר מהחוף. בימים אלה תאושר כל תוכנית המתאר של האזור ואנחנו נתחיל בתכנון מפורט, לאחר עשרים שנה של תוכניות שנעשו באזור הזה, כאשר מתכננים בפועל כעשר שנים את תוכנית המתאר הזאת. אני לא צריך להסביר לכם, התהליכים האלה לא מקדמים את התוכניות אלא מעכבים אותן כבר עשרים שנים.

בתוך המתחם בו אנחנו נוסעים עכשיו יש מחנות צבא, שמשתרעים על פני כמה אלפי דונמים, שנמצאים מדרום לכביש המרכזי החוצה את הפארק. אנחנו נעבור על-ידם. שם מסיבות ביטחוניות אין לנו שליטה כרגע ואנחנו מקווים שהם גורמים רק נזק מינימלי. בחלק הצפוני האזור שייך בעיקרו לפארק החולות ולשמורות יער במסגרת תמ"א 22.

לגבי התוכניות המפורטות של האזור למלונאות: בשעתו איזה אדריכל צעיר בשם מר ניר פפאי הוביל את התוכניות האלה. בינתיים הוא שינה את הכובע שלו והוא מגן על החוף, אבל הוא לא סותר את התוכניות שהוא תכנן, הכול על-פי החוק.

תמ"א 13 מגינה על החופים ואנחנו פועלים על-פיה. אם נעשו שגיאות במקומות אחרים ולא עשו אכיפה של תמ"א 13, נראה לנו שאתם מנסים לסגור את האורוות אחרי שהסוסים כבר ברחו בכל הארץ. כאן לא נעשה שום פיתוח, גם לא על-פי החוק, מסיבות פשוטות, שהרשויות המקומיות כאן חלשות. הרשויות החזקות – קרי: תוכנית המתאר הארציות – הטילו פה תוכניות של שימור. למעשה אם אני מדבר על המועצה האזורית חוף אשקלון, 50% מהשטחים שלה הם משומרים, או במסגרת תמ"א 22 או במסגרת תמ"א 13 או במסגרת פארק חולות או במסגרת שמורות טבע. מה שנמצא בטיפולנו זה מחצית השטח שנמצא במשבצות הישובים ונמצא בחקלאות.

אנחנו מקדמים שני פרויקטים של מלונאות: בדרום כפר נופש בחוף זיקים, על-פי תמ"א 12, שהיא תוכניות-האב למלונאות במדינת ישראל, וכאן כפר נופש בחוף ניצנים. הפיתוח של השטח בזיקים מתעכב כבר 3 שנים בגלל מחלוקת עם הצבא שלא מאפשר לנו לסכם כעת את קידום התוכנית. בשטח בניצנים אנחנו נמצאים בשלבי הסיום אחרונים של אישור התוכנית. היום אין כל-כך ביקוש לשטחים למלונאות.

אנחנו מתקרבים לכניסה. מר ניר פפאי יציג מה הוא רואה פה ואנחנו נציג מה אנחנו רואים פה.

אני אנסה להציג עובדות ולא פרשנויות. זאת הכניסה לחוף ניצנים. הכניסה הזאת מרוחקת קילומטר מחוף הים. אתם יכולים לראות את המחירים: רכב פרטי – 30 שקל, וככל הידוע לי בשבתות זה 40 שקל. אני לא רוצה להיות קטנוני אבל זה בעצם מאפיין את מרבית החופים של המועצות האזוריות, ותיכף נגיד גם משהו לזכותן. בחופים של המועצות האזוריות – למשל בפלמחים, בזיקים וכן בעמק חפר, בחוף הכרמל ובהבונים – רוב החופים הם בתשלום. בסך הכול האזור הזה יפה מאוד, אני מקווה שאני לא מקלקל לכם יותר מדי את ההנאה.

הסוגייה הזאת של תשלום צצה ועולה בחוק, מהקונפליקט שהוועדה כבר שמה לב אליו, שמצד אחד מדובר על זכות למעבר חופשי, שנדבר עליו כשנגיע לחוף ניצנים עצמו, אבל מצד שני יש סעיף שמחיל רציפות דינים על חוק הסדרת מקומות רחצה שמאפשר לרשויות לגבות כסף.

כמו שאנחנו רואים, ברשויות עירוניות בדרך כלל אין גבייה של כסף. בוודאי בדרום – באשקלון ואשדוד – וכן בראשון-לציון, תל-אביב, בהרצליה, בנהריה, בחיפה ובעכו. לכן הבעיה העיקרית היא במועצות האזוריות. ההסבר המובן מאליו הוא שלמועצות אזוריות יש נפח אוכלוסייה קטן ושטחי חוף גדולים. כנראה שזה ה"טריגר" העיקרי וצריך לחשוב אם יש מקום לעשות הבחנה או לא, אבל אלה העובדות, זאת המציאות בשטח, שברוב החופים של המועצות האזוריות גובים תשלום ואין הגדרה כל-כך ברורה על סכום התשלום.

גובים תשלום עבור חנייה. לא עבור כניסה.

נכון, אבל החנייה היא מרוחקת, צריך להגיד את זה, החנייה נמצאת קילומטר מחוף הים.

מי שבא ברגל יכול להיכנס ללא כל תשלום.

התשלום כאן הוא על חנייה אבל החנייה בכל החופים האלה היא קילומטר ויותר מהחוף. לכן כביכול ההליכה לאורך החוף היא חופשית אבל בשל העובדה שהחנייה מרוחקת קילומטר מהחוף למעשה הגישה היא בתשלום.

נעשה פה עצירה קצרה. אתם תראו כיצד החוף נראה בחורף ואנחנו נראה לכם תמונות איך הוא נראה בעונה. אנחנו נשתדל לעשות את זה קצר ונמשיך לאשדוד כדי שנצליח לעמוד פחות או יותר בלוח הזמנים. בחוף ניצנים נדבר על הסוגייה של סגירת החופים, בהקשר לסעיף בחוק שמדבר על מעבר חופשי לאורך החוף.



חוף ניצנים

אני אנסה, לפחות בחלק הראשון, להישאר צמוד לעובדות ואחרי זה כבר יש מרחב לפרשנויות, אבל בואו נציג את התמונה של החופים הפתוחים לעומת החופים הסגורים בארץ. הסגורים זה על-ידי צבא ותשתיות. תראו שמתל-אביב ודרומה אין לנו כמעט חופים פתוחים. בעצם כאן זה האזור הפתוח היחיד. אתם יכולים לראות שפלמחים הוא אזור סגור. האזור הפתוח כולל את אשדוד מצד אחד, את כפרי הנופש, את ניצנים ואת אשקלון מצד שני. זה רצועת החוף הפתוחה היחידה הכי גדולה שיש מתל-אביב דרומה. בסך הכול 5 קילומטרים אורך, וגם היא צפויה להיות חצויה על-ידי כפרי נופש שמתוכננים. מאשדוד יש תוכניות פיתוח לכיוון הזה, ומאשקלון יש תוכניות פיתוח לכיוון הזה. בסך הכול זאת רצועת החוף הפתוחה הכי גדולה שיש מתל-אביב ודרומה.

יש תוכניות שכבר אושרו?

התוכנית של כפרי הנופש כאן מאושרת ברמה של תוכנית מתאר מחוזית אבל אין תוכניות מפורטות.

כרגע זה נמצא בתוכנית ברמה המתארית אז בהחלט לא ברור אם אפשר לעצור את זה מבחינת החוק. פה יש מחלוקת בינינו. חוק החופים לא חל על העניין הזה.

צריך להבהיר את זה כי זה לא ברור בכלל.

זה סוגייה אחת. על הנושא של התשלום דיברנו קצת באוטובוס, על הסוגייה של חופים שגובים תשלום כביכול עבור חנייה אבל בעצם גובים את זה רחוק מאוד, במקרה הזה קילומטר מהחוף, ולמעשה זה כמו גבייה של תשלום לכניסה לחוף עצמו.

הכניסה ברגל היא לא בתשלום.

הסוגייה המרכזית שקשורה לחוק החופים – ופה ניתן לראות את הבעייתיות הזאת – היא סוגיית המעבר החופשי. החוק מדבר על זכות מעבר חופשי. זה פעם ראשונה שבאים לעגן בחוק חובת מעבר חופשי לאורך החוף אבל ניתן למצוא את זה לאורך כל המסמכים התכנוניים – מסמך מדיניות למימי חופים ואמירות אחרות – שצריכה להיות זכות מעבר, אבל זה לא מעוגן היום בחוק. בעצם לראשונה באים לעגן את זכות המעבר בחוק.

בחוף ניצנים זה בולט מכיוון שכאן במהלך העונה – מאפריל ועד ספטמבר-אוקטובר – מתקיימים אירועים. עד לפני שנתיים היה מדובר על אירועים פרטיים כמו חתונות, בר מצוות או אירועים של חברות עובדים ויש תיעוד מסודר על זה, ואני מתכוון לאירועים של קהל ייעודי, קהל מוזמן. עכשיו אנחנו רואים רצף של חוף פתוח ויפה, ואכן הוא כזה, אבל בתחילת העונה יש באזור הזה מתחם מגודר, ובמהלך העונה היו שלבים שגם בצד הזה היה גידור. היו שלבים בהם התקיימו בימי חמישי בערב שלושה אירועים במקביל והוצבו גדרות בכל עבר ושערים לכל אורך החוף. מה שאנחנו רואים היום לא משקף את מה שקורה פה בעונה.

מה היה פסק-הדין?

בעקבות עתירה שהגישה החברה להגנת הטבע לפני שנה נעשה סוויץ'. האירועים שהתקיימו בשנה האחרונה הם כבר אירועים מסחריים, אירועים בתשלום שפתוחים לציבור. נקרא לזה "אירועים מסחריים" מכיוון שמי שרוצה יכול לבוא ולהיכנס תמורת כסף אבל אלה לא אירועים פתוחים. כששומעים את המילה "אירוע" זה נתפס כאיזה אירוע בודד אבל אנחנו מדברים על אירועים גדולים. ה"בומבמלה" למשל נמשכה 10 ימים.

אתה יודע בדיוק את העובדות ולמרות זה אתה מטעה.

הגדרות עמדו פה 3 שבועות קודם לאירוע. על הכול יש עדויות, הכול הופיע בבית-המשפט. מאוחר יותר היו עוד אירועים. באמצע היה אירוע של "קוקה קולה". כך נראה החוף היום אבל במשך חודש שלם, בחודש אוגוסט, חודש של חופש, כל הצד הדרומי היה מגודר. צריך להבין שהחוף הזה משרת לא רק את האוכלוסייה המקומית אלא באים אליו מתל-אביב, מירושלים ומבאר-שבע. החוף הזה הוא מרכז, כמו שאמרנו.

הרעיון היה שבית-המשפט יכריע בשאלה שלא הוכרעה עד היום, האם מותר או אסור לקיים כאן אירועים. הפסיקה הגיעה לפני שבוע. השופט בעצם התחמק מהדיון על השימוש, על האירועים. הוא נטה לקבל – והוא אמר שבהסתייגות – את העמדה של המדינה. הפרקליטות אמרה: אירועים פרטיים – אסור, אבל אירועים ציבוריים במינון מוגבל, במספר ימים בודד בשנה, ניתן לעשות. השופט לא נכנס לדיון בנושא הזה ולכן אני מעריך שאנחנו נרצה לערער על פסק-הדין. לכן הנושא הזה עדיין פתוח.

יחד עם זה – ואת זה חשוב להגיד, למרות שזה לא ברמה העקרונית – השופט קבע שהפעילות פה היא לא חוקית ולכן הוא אמר שהוא לא רואה נימוק סביר שיצדיק הימנעות של הוועדה המחוזית מלהמשיך באמצעי אכיפה שיביאו להפסקת הפעולות האסורות בחוף, בהן נוטלים חלק לכאורה גם המועצה האזורית, יושב-ראש המועצה האזורית, החברה הכלכלית ומינהל מקרקעי ישראל. הוא כותב גם שהוא לא רואה דרך לאשר אירועים כאלה בעתיד. אבל הוא נתפס לנושא של היתרי בנייה כי אין פה תוכנית מפורטת. הסוגייה העקרונית לא הוכרעה בבית-המשפט ולכן זה הזדמנות של הוועדה להחליט אם היא רוצה להיכנס לעניין. מה שלא יגידו, יש לנו עדויות מצולמות ומוקלטות, שמופיעות גם בפרוטוקול בית-המשפט. החוף פה סגור במשך העונה – ונמצאים איתנו אנשים מהאזור שיוכלו להעיד על כך. הליכה פה נמנעת על-ידי גדר ושומרים. אנשים שרצו ללכת פה לא יכלו ללכת לאורך החוף כי החוף היה סגור לגמרי.

אני מנכ"ל החברה הכלכלית של המועצה האזורית חוף אשקלון.

צריך להבין שלהחזיק חוף ים ברמה נאותה עולה 1.5 מיליון שקל בשנה, על-פי כללים שמכתיב לנו משרד הפנים: 3 מצילים, אנשי אבטחה, ניקיון, שירותי משרד. 1.5 מיליון שקלים, כשאני עוד לא נגעתי בתשתיות. כולכם ראיתם שהתשתיות כאן זה כמעט 3 קילומטר, לא 100 מטר כמו בחוף אשקלון. בתשתיות הכוונה לכביש, חשמל, ביוב ומים, כל זה מעבר ל-1.5 מיליון שקל.

לאן מוציאים את הביוב?

יש כאן בורות ספיגה שנשאבים.

אנחנו רוצים לעשות כאן ביוב.

דרך הכורכר הזאת קיימת מעל 20 שנה.

וכל שנה בונים אותה מחדש. יש אלטרנטיבה לביוב שזה בורות ניקוז.

אתה אומר שהוא צריך לדייק. כולם צריכים לדייק.

אני לא אמרתי שאת כל התשתיות שבהן צריך להשקיע יש לנו.

1.5 מיליון שקל זה כבר סכום גדול.

זה 1.5 מיליון שקל בלי מה שנצטרך להשקיע בתשתיות, כשהתשתיות רחוקות 3 קילומטרים. החוף הסמוך אלינו, צפונית מכאן, של המועצה האזורית באר-טוביה ננטש. אני מציע לכם, אם אתם רוצים ללכת ולראות מה זה חוף נטוש - - -

אף פעם לא עשו שם שום דבר, לא היה שם אף פעם פיתוח. אף פעם לא נגעו בחוף ההוא.

אבל זה חוף מוכרז של משרד הפנים.

יכול להיות שהוא מוכרז אבל לא נגעו בחוף ההוא אף פעם, לא תחזקו אותו אף פעם. עוד פעם, תדייק.

תלכו ותראו מה המשמעות של חוף נטוש, תלכו ותראו כמה עצוב לראות חוף נטוש. לנו כמועצה אזורית חוף אשקלון קל מאוד להרים ידיים ולצאת מכאן.

אבל החוף הוא לא חוף פרטי שלכם.

אבל אנחנו אמורים לתחזק אותו. הוא לא חוף פרטי.

לכן אין לכם זכות לסגור אותו.

אין לנו זכות. אנחנו לא סוגרים אותו. במקום להפוך כל אבן ולעמוד פה ולהתנצל ולרוץ אחר-כך לוועדות המחוזיות ולשבת עם ה"ירוקים" ולנסות לקיים את החוף ברמה היפה שאנחנו רוצים לקיים אותו – קל לנו מאוד כמועצה אזורית לצאת מכאן. אנחנו כמועצה אזורית חוף אשקלון לא רואים מזה שקל. אני מודיע כאן ואלה העובדות הכי מדויקות, אנחנו לא רואים שקל מחוף ניצנים. כל מה שאנחנו עושים זה בשביל לתחזק את החוף ברמה הזאת.

אמת, בהתחלה נעשו פה דברים שלא כולם היו מקובלים על כולם. החברה להגנת הטבע עתרה נגדנו אחרי שניסינו לשבת איתם כמה פעמים. אנחנו פנינו אליהם, ולא תמיד הם אפילו חזרו אלינו, וניסינו להגיע להסכמות, אולי אפשר להגיע למשהו ביחד. אין "כולה שלי", הרי החיים הם באמצע. אמרנו: בואו נשב, נגיע לאיזה הסכמות, מה אתם רוצים? אנחנו נלך אתכם. מר ניר פפאי יוכל להעיד. התשובה היתה: בשום אופן לא, אתם לא תעשו כאן שום דבר, אנחנו הולכים לתביעה. הם הגישו תביעה בבית-המשפט המחוזי בבאר-שבע אצל כבוד השופט ברוך אזולאי, סגן נשיא בית-המשפט. ואז הוציאו צו ביניים כדי שגם בשנה שעברה לא נפעיל את החוף.

לגבי הפעלת החוף בשנה שעברה אמר כבוד השופט: אני מאשר להפעיל אותו בשלושה תנאים ועליכם להקפיד עליהם:

א) החוף המוכרז נשאר פתוח לכלל הציבור.

ב) האירועים שאתם עושים יהיו בתשלום אבל יהיו פתוחים לכלל הציבור, כלומר מי שירצה ישלם 50 או 100 שקל וייכנס לאירוע.

ג) אתם תגידו מה פרק הזמן, מתי אתם מקימים את המתקנים לצורך האירוע – במות וכן הלאה – ומתי אתם מפרקים ותנו לנו ערבות בנקאית שאתם עומדים בכל הדברים האלה.

את זה קבעה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. לא השופט.

והשופט אימץ את ההחלטה.

השופט אימץ את החלטות הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. הוועדה המחוזית קבעה שבתנאים האלה היא מאשרת את השימושים האלה. עשינו את הדברים האלה, הלכנו כמו שאמר כבוד השופט והקפדנו על זה הקפדה רבה. העמדנו פה מפקחים של המועצה האזורית בתשלום שיראו שהדברים מתבצעים כך.

כמה ימים זה יצא?

אנחנו לא עושים פה איזה בנייה מסיבית. אנחנו עושים כאן אירועים שמביאים אומנים – כמו שלמה ארצי ביום הסטודנט, ועמיר בניון ביום האהבה, ו-4 ימים באים הנה (ב-7 באפריל, ואני מזמין את כולם) ל"בומבמלה" ותראו פה אלפי בני נוער, 40,000. 1,000 אנשים מתפרנסים מהאירועים האלה.

אבל המועצה לא רואה מזה גרוש.

מינהל מקרקעי ישראל מקבל כסף. המינהל מקבל מאיתנו 10,000 שקל לכל ערב. "בומבמלה" נמשך 4 ימים – זה 40,000 שקל שהמינהל מקבל. תבואו לכאן ב"בומבמלה" ותראו מה קורה כאן.

תיכף אני אגיד כמה ימי אירועים אנחנו עושים בשנה, כדי שתראו את הפרופורציה.

בזמן ה"בומבמלה" המתחם סגור בחלק הצפוני אבל החוף המוכרז – 200 מטר – וגם החלק הדרומי נשארים פתוחים. באים 40,000 אנשים. אנחנו מקימים עיר בסדר גודל של דימונה לשבוע ימים. בסך הכול זה 4 לילות, נגיד שזה שבוע. כבר 3-4 ימים לפני כן אנחנו מקימים את הבמות והכול סגור ומוכן ו-3 ימים אחרי זה הכול מפורק. באים לכאן 40,000 בני נוער, במקום שיסתובבו ברחובות. יש כאן שמירה, יש כאן 100 שוטרים וביניהם בלשי-חרש שמקפידים שלא יהיו כאן סמים. אשתי מורה בבית-ספר תיכון בבאר-טוביה ותפסו שם סמים לפני שנה. אז מה, יסגרו את בית-הספר התיכון בבאר-טוביה? מהאירועים האלה מתפרנסים אלפי אנשים.

אנחנו רוצים להתרכז בחוף. עזוב את הסמים.

הבינו, אלפי אנשים מתפרנסים מפסטיבל "בומבמלה". אגיד לכם כמה ימים בשנה אנחנו עושים דברים מעין אלה – לא משנה אם זה ליל אהבה אחד או יום הסטודנט אחד או פסטיבל "קוקה קולה" ושבוע של "בומבמלה" – אם סופרים את הכול אנחנו מגיעים ל-25 ימים בשנה. החוף לא סגור ולו ליום אחד.

כלומר כחודש ימים.

"בומבמלה" מתחיל ב-7 באפריל והגדר מוצבת 3 ימים לפני האירוע. מתפרנסים פה אלפי אנשים – שומרים, סדרנים, מוכרים בדוכנים.

אבל למה זה מצריך לסגור את החוף?

לא סוגרים את החוף. החוף המוכרז על-פי משרד הפנים הוא 200 מטר. בחלק הצפוני אסור להיכנס לרחצה במילא.

אלה היזמים, הם רוצים להרוויח. זה שמינהל מקרקעי ישראל מרוויח ושהנוער מסתובב כאן ונהנה ושר – אמרתי, החברה להגנת הטבע צריכה לחבק אותנו ולאמץ אותנו.

אנחנו חברה כלכלית שמשכירה את החוף לחברת "פורום". הם המפעילים בפועל. אנחנו לא יודעים להפעיל ולעשות אירועים. אנחנו מתקשים גם לפנות זבל ולכן אנחנו מתקשרים גם לקבלן לפינוי זבל.

אני אחד המפעילים של החוף. לפני זה הקיבוץ הפעיל והחוף כשל. לפנינו כולם כשלו. אנחנו פועלים כאן 4 שנים.

בכל העולם יש תהליך של התהוות אירועים בחופי הים. מה האלטרנטיבה? לבנות בניינים בחוף? אנחנו בונים במות למספר ימים מוגבל והכל פָריק. יושב פה נציג המינהל בפיקוח. אנחנו נותנים ערבות בנקאית למינהל ובאותו זמן שאנחנו מתחייבים אנחנו תמיד מפרקים את הכול ומחזירים את החוף לקדמותו. אין אלטרנטיבה לעשות פסטיבלים אטרקטיביים אלא על-יד חוף הים. האלטרנטיבה היא לבנות בניינים בחוף הים. אני חושב שאם לא היתה היזמות הזאת היה צריך להמציא אותה. הכול נשאר כאן כפי שהיה.

במהלך החורף הכול כאן שממה. אם אנחנו לא נשמור כאן על החוף אז לא יהיה חוף לעונה הבאה. לפנינו הפעיל את זה הקיבוץ ונכשל בהפעלה מבחינה תקציבית. אחרי הקיבוץ פעלו כאן עוד שני יזמים וגם הם כשלו ופשטו את הרגל. אנחנו הגענו לפני 4 שנים. התנינו את זה בכך שנוכל לעשות אירועים אד-הוק, כמו "קוקה קולה", כמו "בומבמלה". זה 16 לילות.

היה פה שלמה ארצי, היתה פה ריטה.

אנחנו עושים את זה בצורה מאוזנת, על-פי החוק. כל הטענות של השופט היו בעניין היתרי הבנייה, זה חוות אקרשטיין מימין וקרוואן שנמצא שם משמאל. זה כל בעיות היתרי הבנייה שיש כאן. לא שמנו כאן אפילו בטון אחד, הכול פָריק, הכול לשירות הקהל. השופט אמר את דברו, שזה מאוזן מבחינת השימושים כי הכול פָריק. אנחנו לא בנינו כאן שום דבר.

השופט היה כאן?

אנחנו גם פנינו לחברה להגנת הטבע. אבל אני אומר עוד פעם, בואו תדברו איתנו.

היינו אצלם ב-5 פגישות. הם רק אספו אינפורמציה.

דבר אחרון, כל תושבי האזור של המועצה האזורית חוף אשקלון נכנסים לכאן חינם אין כסף, גם ברגל וגם בחנייה, שזה 30% מבאי החוף. במועצה האזורית חוף אשקלון יש 18,000 תושבים.

אנחנו ממושב ניר ישראל, שכנים של ניצנים. אני ילידת האזור. אני מכירה את החוף הזה היטב, עוד הרבה לפני שכל הדברים האלה התחילו. מאז שקיבוץ ניצנים התחיל להפעיל את החוף יש לו אופי כפרי, לא ממוסחר מדי, מזנון קטן וזהו. ב-3-4 השנים האחרונות התחיל ניצול של החוף בשני הצדדים שלו. דהיינו, יש 150 מטר מוכרזים על-ידי משרד הפנים. אגב, השלטים לא נטועים עמוק באדמה, והמבין יבין.

ברגע שהאירועים האלה מתחילים, וכמו שנאמר כאן לפעמים יש 2-3 בבת אחת, יש שתי בעיות מרכזיות. אחת, שכאשר יש אירוע באיזה מתחם בחוף הלא מוכרז אתה לא יכול אפילו לטייל בחוף, זאת אומרת יש גדרות עד לתוך המים. אם אתה רוצה לעבור, עומד שומר ואוסר עליך לעבור. זה דבר ראשון.

בעיה נוספת, שהגישה אל החוף כמו שראיתם היא בדרך אחת בלבד, כשנקודת הביקורת נמצאת בערך קילומטר מכאן. אנחנו בתור תושבי המועצה האזורית זכאים להיכנס חינם אבל באותם ימים הכניסה עולה כסף, וזה לא קשור לחנייה בכלל. אם נקודת המכירה של כרטיסי החנייה היתה בכניסה לחניון אפשר היה להבין את הטיעונים האלה אבל זה לא מתחבר לעובדות. לפי חוק הסדרת חופי רחצה אפשר לגבות דמי חנייה אבל לא דמי כניסה לחוף.

זה קילומטר הליכה, מה יש. דווקא בריא ללכת ברגל.

מסתבר שרוב עם ישראל לא כל-כך אוהב ללכת ברגל, ובנוסף בנו לצד הכביש מין מעקות כדי שאנשים לא ילכו קילומטר ברגל. יש בעיה בעניין הזה.

יש כאן אלמנטים אחרים. למשל יש את האלמנט של הקצאת הקרקע הזאת. נמצא כאן נציג מינהל מקרקעי ישראל והמינהל קובע בדיוק איך מקצים את הקרקע הזאת. המינהל בפועל נותן לרשות המקומית שלנו חוזה ל-5 שנים שנקרא "חוזה הרשאה להפעיל את החוף". לא כתוב שם שהרשות המקומית יכולה להטיל את ההפעלה על מישהו אחר. בפועל זה מה שקורה.

מה זה קשור לעניין?

הדבר השני, ברגע שיש מין מצב כזה ולא נעשה מכרז, זה מעלה שאלות.

זה נושא אחר.

אם יש משהו שאת חושבת שהוא לא תקין, כדאי לטפל בו בערוצים הנוכחיים. ברגע שאת מעלה טיעון כזה, אותי זה מקומם. במקום שאני אהפוך להיות בעד עניין שאני מאמין בו זה מעלה בי תהיות אולי יש פה איזה רצון להציק.

כשמקיימים פה אירועים, חוץ מזה שהם סוגרים את המעבר מה עוד מציק לכם?

אם אני אכנס דרך הכניסה, אחרי שהתגודדתי עם 40,000 אנשים, אי אפשר להיכנס בצורה הרגילה. בגלל הצורך בביטחון אז למעשה לא מכניסים ישר אלא יוצרים מין מעקף והבעיה היא שאז אין חנייה. ואז סוף סוף הגעתי לכאן עם 3 ילדים אבל כל החוויה נפגמת.

אני פונה למפעילים. למה כשאתם מקיימים אירוע בצד הצפוני אין לשם דרך גישה נפרדת?

יש דרך גישה.

יש דרך גישה מסביב. יש בעיה אחת קטנה, שבגין כמות גדולה של אנשים שטחי החנייה נסתמים. אין אין-סוף שטחי חנייה כאן. אם יכשירו כאן שטחי חנייה אז אנחנו נתפוס אותם באמת כי אסור להם לתפוס שטחים ללא אישור. ב-10-15 השנים האחרונות לא היתה כאן הרחבה של שטחי החנייה.

הם חונים ליד כפר הנופש.

האידיאל הוא שהכול יהיה כמו שהם מציגים, פתוח ונעים ולא יעשו כאן שום אירוע. אני אומר שזה לשפוך את התינוק עם המים. הרי צריך להחזיק את החוף הזה, מישהו צריך לשלם על זה.

צריך להחזיק אותו אבל בין היתר גם עבור המשתמשים בו ולא רק עבור אחרים.

מתוך 150 ימים, שזה עונת הרחצה, 130 ימים מיועדים רק למשתמשים של החוף.

לא נכון. קודם כול 24 ימים אמרת שכבר נתפסו על-ידי אירועים שונים, שזה 20% מהזמן.

אני אמרתי 30 ימים. 150 פחות 30 זה 120 ימים. רוב האנשים נכנסים חינם ולא משלמים בעד הכניסה. מי יתחזק? אני כל הזמן אומר לכולם, תמצאו פתרון תקציבי ואז החוף יהיה פתוח כל הזמן.

תנו לנו 1.5 מיליון שקלים.

רציתי להבהיר דבר אחד. צריך להבין, הנושא של אירועים המוניים מוסדר באמצעות חוק רישוי עסקים כפריט מיוחד. הוא נושא שיוצר הסדרה מיוחדת לאירוע המוני. רשות שרוצה לקיים אירוע המוני, גם אם זה בתחום החוף, נזקקת לעמוד בכמה קריטריונים. בזה בדיוק עסק פסק-הדין. פסק-הדין לא שלל מיני ובי אירועים המוניים. פסק-הדין אומר: רבותי, בשביל לערוך אירוע המוני אתם צריכים לעמוד בקריטריונים מסוימים, שכפופים גם לחוק התכנון והבנייה. דהיינו, אם אתה מקים מבנים או גדרות או דברים שזקוקים להיתר אז במסגרת הרשיון שלך לקיום אירוע המוני, שהוא רשיון זמני, אתה נדרש לעמוד גם בתנאים של חוקי התכנון והבנייה.

לא בהכרח – וראוי שזה יובן כאן ויובהר – נושא אירוע המוני יישלל בעתיד. דהיינו, יכול המתחם הזה לקבל היתר להצבת המבנים באופן ארעי, לעמוד בכל הקריטריונים של רישוי עסקים לאירוע המוני, ואגב התנאים הם לא פחותים מרשיון עסק לצורך העניין והם דורשים בהחלט כמה וכמה תנאים, לעמוד במגבלות ולאפשר קיום אירועים המוניים במקום הזה לתקופה מוגבלת.

ראשית, תודה.

תודה לכם.

שנית, גם כשמקיימים את האירוע והוא במסגרת אותן המגבלות שקבע השופט אתם חייבים להבטיח מעבר ולהבטיח גישה לאלה שבאים להתרחץ. ואז אם אתם סותמים את החנייה אתם צריכים למצוא כאן פתרון.

מצאנו פתרון, יש פתרון חנייה מול המחנה הצבאי. כשיש אירוע המוני מן הסתם באים 40,000 איש. אז מה, אתם לא רוצים שיבואו 40,000 איש לחוף? אתם לא רוצים שעם ישראל ייהנה? בטח שזה צפוף אבל צריך לשמוח על כך.



בדרך לאשדוד

אין פה שום מטה קסמים שיכול לעזור ליצור תקציב יש מאין בשביל לעשות את כל אותן פעילויות שאנחנו מבקשים. לכן הפתרון צריך להיות לא בגישה רדיקלית, לדעתי, אלא ברוח הדברים שקבע השופט, שקבע הגבלה מסוימת על הפעילות הזאת. אני חושב שהשופט דווקא כן נקט בעמדה מאוזנת. אם פשוט נעצור את כל הפעילות הזאת אז נגיע לכך שלא יהיה כסף, זה הכול. צריך לחשוב בצורה יצירתית, ואולי יחד עם המועצה, יחד עם החברות הכלכליות, יחד עם התושבים, מה היא המסגרת שבתוכה אנחנו גם שומרים על חופש גישה רחב ככל האפשר של אנשים לחוף וגם מאפשרים פעילות מסחרית.

בסיור הזה רצינו להראות לכם כל מיני דוגמאות. התופעה הזאת של אירועים פרטיים בחופים, כמו חתונות, היא תופעה שקיימת לאורך כל החוף, בעוד הרבה חופים, והיא הולכת ומתרחבת. אני יכול להגיד שגדרות חדשות לאורך החוף לא הוקמו ב-2-3 השנים האחרונות, ואיפה שהיו הן הוסרו, אבל יש גדרות שמוקמות ערב-ערב, כביכול באופן זמני אבל זה מתרחש בעצם ערב-ערב לטובת אירועים. הדבר הזה קיים הרבה באזור חדרה, באזור שדות-ים, בחוף קיסריה ובחופים אחרים, אירועים פרטיים, חתונות וכדומה, שפשוט סוגרים את החוף, מגדרים אותו זמנית ומונעים את המעבר. לא משנה מה הם יגידו, החוף סגור למעבר חופשי לאורכו. יכול להיות שצריך למצוא איזה מנגנון שמאפשר לקיים את האירועים האלה בעורף החוף אבל אם לא ייקבע בחוק הנושא של זכות המעבר לחוף – לשופט אין כלים, הוא מסתכל על החקיקה הקיימת.

זכות המעבר זה החלק הקל יותר בעיני. הבעיה היא אחרת: הרעש שהאירועים האלה יוצרים. המעבר החופשי מעוגן בחוק.

אני אגיד את העמדה שהצגתי גם בוועדה. לדעתי הנושא של זכות המעבר – כיום הוא מדבר במקומות מסוימים, כמו האזור הזה, על 300 מטר. לדעתי יש מקום שזכות המעבר תהיה 100 מטר לאורך קו המים. כי מה שיקרה, ברגע שזה יהיה 300 מטר אז סוגרים את קו החוף ונותנים לך לעבור בין ה-100 ל-300. לכן אני חושב שנכון יותר שזכות המעבר תהיה על קו המים, ברצועת ה-100 מטר לאורך קו החוף, ואז את האירועים אפשר לדחוק לצורך העניין לעורף החוף, בהתאם לתוכניות ואישורים. אבל החוף החולי צריך להיות פתוח. דיברו כאן על ה"בומבמלה" בתחילת אפריל אבל את הגדרות שמים כבר 3 שבועות קודם לכן. ברגע שלא קובעים באופן ברור שהגידור אסור – כפי שאמרתי בראשית דבריי, זכות המעבר לא מעוגנת היום בשום חוק. זה אחד החידושים החשובים ביותר בחוק החופים, עיגון זכות המעבר, דבר שלא קיים היום בחקיקה.

על זה יש הסכמה, אבל זה לא הבעיה היחידה שנוצרת.



באוטובוס בתוך אשדוד

אשדוד מונה 200,000 איש. יש לנו כאן 8 קילומטרים של ים, והרובע המיוחד הוא הרובע הגובל פה עם רובעי העיר. הדיונה הזאת נשארה. דרך אגב, היא עדיין זזה מטר עד 3 מטר בשנה, יש אופן למדוד את זה, וזה בזכות אותו פתח שהשארנו מהים ללא בנייה. מר יעקב ניר היה שותף איתנו במאבק הזה להשאיר את הדיונות, את החוף הפתוח לכיוון העיר.

בצד שמאל זה הרובע המיוחד, זה רובע שייבנו בו בית-חולים ואוניברסיטה. העירייה ניסתה לבנות כאן גם מבנים למגורים בתואנה שהם צריכים את המנוף הכלכלי אבל עצרנו אותם. אמרנו: אם רוצים לבנות, צריכים לבנות באזור הכביש ולא באזור הדיונה, ורק מבני ציבור כמו בית-חולים ואוניברסיטה.

אנחנו נוסעים עכשיו לשכונות הדרומיות החדשות של העיר. אנחנו נכנסים לרובע יהודה הלוי, זה שלא יבנו בו. במסגרת העלייה הגדולה בסוף שנות השמונים ותחילת שנות התשעים מר אריאל שרון ניסה להפשיר את הרובע הזה לבנייה למגורים אך אנחנו נאבקנו והרובע הזה נשאר כמו שהוא. שימו לב לדיונות. זה אזור מיוחד. רק עכשיו כשעמדתי וחיכיתי לכם במשך חצי שעה עברו פה כ-4-5 אוטובוסים עם מטיילים, רובם ילדים או סטודנטים, שמגיעים לכאן ומנסים לחקור את המקום הזה. זה למעשה ארגז החול הגדול ביותר במדינת ישראל.

הרובע הזה הוא רובע י"ג. רוב האוכלוסייה כאן היא מהעלייה הרוסית. זה רובע שהוקם בתחילת שנות התשעים.

אנחנו למעשה עושים עיקוף קטן. שימו לב לפיתולים של הכביש. הכביש היה אמור להמשיך ישר מצפון לדרום. היות והחברה להגנת הטבע אמרה שכדי להזין את הדיונה חייבים לקטום את השפיץ של רובע י"ג אז שינו את תוכנית המתאר של העיר ואנחנו עושים את העיקוף הקטן הזה.

הרובע מולנו הוא רובע ט"ז. דרך אגב, המינהל ועיריית אשדוד הגישו בהתחלה תוכניות לעשות אותו טרפז גדול במקום משולש ונכנסו כמה מאות מטרים לתוך פארק החולות. אנחנו עצרנו אותם ושינו את התוכניות. אתם רואים כל הזמן שנדל"ן ונושא של בינוי מאוד-מאוד חשוב, מאוד קורץ למתכננים. במשולש שהיתר שלו מתחיל בדרום הרובע עד רובע י"ג יבנו פה שליש רובע.

בצד ימין זה רובע ט"ו, רובע גדול למדי. בצד שמאל זה דיונות החול שמקבלות הזנה מהים. פה מתוכננת בנייה קרוב לכביש במשולש עד לקצה של רובע י"ג. זה לא יעצור את ההזנה. אנחנו כאן הלכנו לפשרה עם העירייה עד לקו אדום כלשהו. אמרנו: עד כאן צריך להילחם.

אנחנו נוסעים עכשיו מערבה לכיוון קו הים ואנחנו נראה את מצב החוף. לאשדוד יש 8 קילומטרים של חוף ים. אנחנו נוסעים עכשיו לכיוון הקצה הדרומי ביותר שנושק למועצה אזורית באר-טוביה ואחר-כך זה חוף ניצנים שביקרתם בו קודם. אנחנו נעלה צפונה לכיוון המרינה ונמל אשדוד וניסע לכיוון החנייה שלנו.

לתשומת לבכם, אתם לא תטיילו היום בצפון הנמל אבל בנמל הזה יש נוף אחר. אין שם בכלל חולות אלא רק סלעים. נמל אשדוד, שפעיל כבר כמה עשרות שנים והוא די עמוק בתוך הים, עוצר כמעט כל נדידה של חולות. נכון לימים האחרונים, התקשר אלי חבר הכנסת לשעבר אילן גילאון. הוא בנה שם איזה מסעדה ושאל אותי מה פתאום מוציאים כאן חולות בתוך הים. אמרתי לו שזה חלק מהתנאי שלנו, ההסכם בנמל היובל, שמוציאים חולות מדרום הנמל ומעבירים אותם צפונה, וגם כל המלאי שנמצא בחפירה יעבור לשם.

הגענו לחוף הים. אנחנו רואים בצד שמאל בית-מלון, הילטון או שרתון, שהשלד שלו עומד כבר 5 שנים. אחד הקבלנים באשדוד, מר צרפתי, התחיל לבנות אותו מהר ואנחנו רואים שהוא נשאר לעמוד כשלד במשך 5 השנים האחרונות, לא זז פה שום דבר. זה הורס את כל הנוף בעיר, זה עומד לנו כעצם בגרון, וחבל. ממש אחרי המלון זה הריביירה הדרומית באשדוד.

בצד שמאל שימו לב זה אתר עתיקות, פארק ארכיאולוגי. מכיוון שלא נוגעים בפארק ארכיאולוגי אז למזלנו האזור הזה יישאר כמו שהוא, עד מצודת אשדוד ים.

בצד ימין אתם רואים את רובע ט"ו. זה רובע מיוחד, בתים לבנים בסגנון יווני, בנייה נמוכה כמובן. שימו לב, הבנייה באשדוד ליד הים, למעט המרינה, כולה בנייה נמוכה, כאשר השיפוע הולך וגדל לקראת מרכז העיר.

עכשיו אנחנו מגיעים לרובע י"א. שימו לב, כאן נגמר הפארק הארכיאולוגי. מצודת אשדוד ים נמצאת משמאל. אנחנו מגיעים כאן לאזור הקאונטרי קלאב של אשדוד. שימו לב, בצד ימין יש בתים נמוכים, רובע י"א, ובצד שמאל יש לנו חוף נקי. ממולנו נמצא הקאונטרי קלאב שמחכה שתוכניות המתאר ישתנו באשדוד ויהיה כאן היתר לבנייה גבוהה יותר וזאת הסיבה שהוא נשאר כפי שהוא, מוזנח. מנסים לא להשקיע בו בינתיים.

אנחנו ליד חוף י"א. תראו את הקיוסקים שהוקמו ללא אישור. יש פה שני קיוסקים של אנשים שמנסים לשקם אותם. אתם שמים לב, יש צורה ממש לא יפה לחוף הזה כאשר הקיוסקים האלה מוקמים ללא אישור. ראש העירייה היה צריך להרוס את המבנה. הוא נותן להם אישור זמני לתפעול אבל זה נראה לא טוב וזה דוחה את המתרחצים שבאים לכאן.

ליד הפחים האלה אמור לקום פרויקט של 22 קומות. זה למעשה הכניסה הדרומית של המרינה. ראש העירייה ומישהו שמריץ אותו ניסו לבנות כאן בית-מלון שהוא למעשה בית-דירות, והוא בעצמו אחר-כך הכריז שזה בית-דירות. התוכנית הזאת נפלה בוועדה הארצית. הוא רצה למכור את הדירות האלה לאנשים פרטיים.

אנחנו מתקרבים עכשיו למרינה. בצד ימין זה רובע הסיטי, בית התרבות, בית העירייה, המרכז הפדגוגי והספרייה. העיר מתוכננת בצורה יפהפיה. אבל פה בצד שמאל יש לנו את המרינה. המרינה הזאת, למרות שהיא תוכננה ל-300 יחידות דיור בלבד, עיריית אשדוד דחפה שיהיו כאן 900 יחידות דיור, וגם זה הוסכם אחרי מאבקים ופשרות, כשאמרו שחייבים מינוף למרינה עצמה. נכון לעתה הם מנסים להגיע ל-1,200 יחידות דיור. שימו לב, מ-300 ל-960 ועכשיו רוצים לאשר עוד 300 יחידות דיור נוספות. הרובע הזה, שצריך להיות גולת הכותרת של העיר, הולך להיות עמוס. אין סוף לזה, הם רוצים להגיע למעלה למעלה.

שימו לב למרינה בצד שמאל. במרכז היתה צריכה להיות כיכר עגולה עם בריכת מים יפה. מייבשים את זה ורוצים גם שם לבנות, כי מוסיפים את 300 יחידות הדיור. ברגע שצריכים יחידות דיור אז צריך גם מכולות, גני ילדים וכדומה וזה הופך להיות מרובע יוקרתי ויפה למשהו אחר. הורסים פה את הטיילת ורוצים להוסיף עוד 300 יחידות דיור, וזה ממש בקו המים.

זה חוף הקשתות המפורסם. שימו לב, 9 מטר גובה שמותר פה, הקבלן חרג בעוד מטר ושם מזגנים למעלה. ראש העירייה אומר עכשיו: בסדר, בואו נסדיר את המצב, נבנה מסביב לזה עוד חומה כך שלא יראו את המזגנים, במקום לבקש מאותו יזם להוריד את המזגנים, ויש מקום בפנים. הוא חרג בפנים בתוך החלל בסביבות 2,000 מטר מרובע. בקיצור, חוף יפה כזה, אתר תיירות, ומנסים עוד להכשיר את השרץ הזה. ועדת בניין ערים באשדוד זה בעצם ועדה להכשרת המצב.

הגענו לרובע ד' בעיר, שהוא אחד הרבעים הוותיקים יותר, רובע יפהפה. שימו לב, גם ברובע הזה ישנם בתים נמוכים בהתחלה שהולכים ועולים למעלה ככל שמתקרבים למרכז העיר.

חוף הקשתות הוא אחד מאתרי התיירות הפופולריים היפים של אשדוד. בימי הקיץ באים לכאן הרבה צרפתים ואנשים מכל מיני מקומות בעולם ונהנים מהחוף הזה, זה חוף יפהפה. שימו לב שהמרחק בין העיר לחוף הוא גדול למדי. יש פה חול מאוד-מאוד רך, ובצפון הנמל כמו שאמרתי ממש אין כלום, זה רק סלעים.

אנחנו נוסעים עכשיו לאורך רובע ד' לכיוון ה"קיוקס" המפורסם. דרך אגב, השטח הזה, איפה שסוכת המציל, היה פעם אחד הדוכנים של ז'וז'ו אבוטבול, בוודאי שמעתם עליו. הוא היה איש שהעירייה ניסתה לשקם, היו לו באסטות ודברים כאלה, ועכשיו הוא אחד האנשים העשירים ביותר באשדוד. תמורת זה שהוא הסכים להתפנות הוא קיבל 20-30 יחידות דיור במרינה. הוא ידע לנצל את העירייה, והוא אומר את זה, והכול חוקי. בהתחלה ניסו ללכת לקראתו והכול בסדר, אמרו שזה הכול חוקי, והנה הוא יושב ועושה את שלו.

בצד שמאל אתם רואים את המגדל ולידו יש קיוסק, אפילו להשכרה למי שמתעניין. היתר הבנייה שהקיוסק הזה קיבל הוא למרתף וקומה אחת. שימו לב, יש שם רכב, הקיוסק סגור והבן אדם גר שם, הוא גר עם נוף לים. אם היה חוק חופים אז מייד היו מוציאים אותו. זה מבנה לא חוקי. דרך אגב, הוא גם לא משלם מיסים כי זה לא חוקי. העירייה בדין ודברים אתו. הוא רוצה להשכיר את האולם והוא גר שם, על חוף הים.

זה ה"מימוניה". שימו לב, גם שם המזגנים עולים למעלה.

המבנה הזה "אשדוד ביץ'", המבנה הכחול מצד שמאל, נועד להיות רק בית דירות נופש אך כל הדירות נמכרו כדירות פרטיות.

שימו לב לנחל לכיש. על-ידו רואים את פארק נחל לכיש, זה פארק יפהפה, אתר תיירות יפה. הנחל הזה נשפך לים. נכון, עשו ממנו מתקן טיהור שפכים. דרך אגב, עכשיו הנחל נקי אחרי הגשמים. אנחנו במלחמה אדירה לשים כאן קו צינור שיוציא את השפכים שנכנסים לנחל, אבל זה דיון אחר.

שימו לב, יש כאן שלד שמחובר למבנה אחר. כל הקומפלקס הזה הוא בית מלון עם בית דירות. בית המלון נשאר כשלד, ובית הדירות נמכר כדירות פרטיות. זה הפך ל"סלאמז" אחד גדול. וזה בתוך אתר תיירות, חוף הים של אשדוד. זה ממש אמור להיות אתר תיירותי.

הקיוסק מדגים משהו שעוד לא ראינו קודם אז נעשה כאן סיבוב קצר ואחרי זה נקבל כיבוד ושתייה.


ליד ה"קיוקס" באשדוד

ניתן פה היתר לבניית קיוסק בגובה של 5.70 מטר. בפועל הוא צמח ונבנה לגובה של 14 מטר. מעבר לשימושים של תוכניות ואירועים להשכרה בפועל, מר ביטון מתגורר למעלה וזה משמש למגורים כפנטהאוז. אנחנו מחפשים דוגמאות לחריגות בנייה על שפת הים. החמור פה, שבדרך כלל הבעיה היא אכיפה אבל במקרה הזה גם בית-המשפט פסק שצריך להרוס את מה שחורג מהיתרי הבנייה, וגם עיריית אשדוד – לא בשלב הראשון אבל בשלב מסוים – אמרה שצריך להרוס את החלק העליון. באה הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה בבאר-שבע ומנסה להכשיר את זה. היא אמרה שהמבנה מאושר כמו שהוא, רק נקרא לקומה העליונה "קומה טכנית". אל תשאלו אותי מה זה "קומה טכנית". האירועים בלילה – אולי זה פעילות טכנית.

כמה זה חורג מהאישור המקורי?

האישור המקורי לקיוסק היה ל-5.70 מטר.

האישור המקורי ניתן לבניית קומה אחת בלבד וכאן נבנו שתי קומות מעל זה.

מחר אמור להתקיים דיון בוועדה המחוזית לאישור התוכנית הזאת והוגשה התנגדות של החברה להגנת הטבע, חברי הפורום הציבורי לאיכות הסביבה, אדם טבע ודין ואחרים.

היזם טוען שנתנו לו להבין שהוא יכול לבנות את זה. מה שזה מדגים לנו – כאשר אנחנו מקשרים את זה לחוק החופים – שבעצם ועדת תכנון, ועדה מחוזית, היא זאת שמנסה להכשיר את המבנה הזה כמבנה כשר.

באין חוק חופים היא יכולה לעשות את זה.

הוועדה המקומית בהחלט לא אישרה את חריגות הבנייה כאן. כל דבר שלא נעשה בהיתר, ראוי שייהרס ללא שום השגות. הבעיה היא שהעבודה שלנו היא לא מול הוועדה המקומית. היום אנחנו נמצאים מול הוועדה המחוזית.

אנחנו נעביר לוועדה המחוזית את הסיכום של הביקור שלנו, שאנחנו לא רואים שום הצדקה להכשיר את עבירות הבנייה כאן.

ובפרט שזה נבנה בחוף הציבורי של אשדוד.

גם אם זה היה בכל מקום אחר, דבר שנבנה ללא היתר לא צריך להכשירו בדיעבד, זה הכול.

אבל אנחנו רחמנים בני רחמנים.

זה דוגמה בולטת לאחת הסיבות לביקור הזה של הוועדה.

יש בעיה כללית באכיפה, גם בתחום התכנון והבנייה וגם בהרבה מאוד תחומים נוספים. פה באמת זה צורם במיוחד כי זה על חוף הים אבל המקרים הם רבים ואנחנו צריכים לא לתת לוועדה שמטרתה דווקא לאכוף את החוקים אפשרות להכשיר את החריגות האלה.

איך יכול להיות שבן אדם אחד יכול לעשות צחוק מכל המערכת?

כי חוקי האכיפה הם חוקים עם מעט מאוד שיניים. ואפילו כשמשתמשים בשיניים והורסים מבנה לא חוקי, העבריינים למחרת בונים מחדש ואז זה לא נחשב לעבירה חוזרת כמו בכל עבירה אחרת. זה חלק מהתיקונים והשינויים שאנחנו רוצים לעשות בוועדה. פה כדאי לבדוק ספציפית למה העירייה והרשויות שכבר החליטו להרוס את המבנה לא עשו את הצעדים הנדרשים. בכל מקרה, הדבר המיידי שאנחנו צריכים לעשות זה לסייע לוועדה המחוזית לקבל החלטה שהיא בהתאם לחוק ולא נגדו.

איך תסייעו לוועדה המחוזית?

על-ידי העברת חוות הדעת שלנו.

זה אחד הדברים שחוק החופים בא לפתור, וזה מודגם יפה כאן, ההגבלות בין ה-100 ל-300 מטר. היום לפי התמ"א הם בעצם לא עבריינים. אולי הם עבריינים לגבי התוכניות של אשדוד אבל החוק - - -

הם כן עבריינים כי מותר להקים רק בתי-מלון ולא קיוסקים.

זה חטא על פשע כמובן אבל חוק החופים אמור להבהיר גם את התחום הזה, לא רק הראשוני של ה-100 מטר, ואני מקווה שבעזרת חוק החופים זה לא יוכל להיות מלכתחילה.

אלא שחוק החופים לא יביא להריסה של מה שכבר נבנה. מבנים כאלה לא ייהרסו מכוח חוק החופים.

אבל חוק החופים ישפיע על שיקול הדעת של הוועדות.

זה דוגמה אחת לפסקי-דין שאינם מבוצעים. זה במקרה על חוף הים אבל יש לנו קניונים שלמים במרכז הארץ – במתחם ירקונים למשל – שם יש פסקי-דין חלוטים וסופיים של בית-המשפט העליון והם אינם מבוצעים. מתקיימת פעילות מסחרית על קרקעות חקלאיות, וזה דבר שחייבים לשים לו קץ. אני אומרת את זה דווקא כנציגת התאחדות הקבלנים, שבעניין הזה הם נפגעים קשה מאוד. הם בונים על-פי החוק ולא על קרקעות חקלאיות, ואילו במקומות אחרים אנשים סוחרים על קרקעות חקלאיות, לא משלמים לרשויות המקומיות ארנונה או היטלי פיתוח או אגרות בנייה וכולם יוצאים נפסדים, לא רק התאחדות הקבלנים אלא בעיקר מדינת ישראל.

איך זה שברמלה ובלוד - - -?

ברמלה ובלוד הסיפור שונה במקצת כי שם היו הריסות וכמו שאמרתי, למחרת ההריסות או כעבור חודש-חודשיים אותם אנשים בנו את זה מחדש. גילינו שהחוק בעצם לקוי מאוד כי הוא מתייחס לעבירה כאילו היא נפרדת לחלוטין. אם אתה בנית שוב ללא רשיון אתה לא עבריין כי הצו הוא נגד הפעולה הספציפית. פה נדרש שינוי חקיקה.

היות והסיור הזה הוא במסגרת הדיון שלנו בחוק החופים, אנחנו רוצים שהציבור יידע קודם כול שזה שלו, זאת אומרת שהים הזה והחוף הזה שייכים לכולנו, אין לאיש שום זכות לקחת את זה מאיתנו ולעשות כרצונו. איפה שזה אושר בזמנו, חבל שנעשה דבר כזה אבל לפחות להבא, אל"ף אנחנו צריכים להקפיד איפה שזה נעשה ללא רשיון שזה באמת יותאם למה שמותר, ובי"ת שההתפתחות הנוראית הזאת שגוזלת מאיתנו את הזכות להגיע לחוף הים תיעצר. לזה אנחנו חותרים.

מבחינה חוקית, השלב היחיד שבו יכלו להרוס את הבניין הזה היה מייד אחרי שהוא נבנה?

לא לבנות אותו בכלל.

פה עוד לא מיצו את המהלכים.

גם היום אפשר להרוס אותו.

מי שבנה ללא רשיון והרסו לו את זה והוא בונה מחדש, הוא לא עבריין חוזר כמו בכל עבירה אחרת. אם אתה גנבת פעם העונש שלך הוא כך וכך אך אם גנבת פעמיים אז אתה כבר נכנס לקטגוריה אחרת. פה בעבירות הבנייה הכלל הזה לא מתקיים.

אנחנו רוצים קודם כול לעצור את המהלך הזה שמצמצם את נגישות החוף עבור כל אזרח עד למינימום. היות והאוכלוסייה גדלה והחוף נלקח על-ידי נמלים ותחנות כוח ומחנות צבא, בסופו של דבר אם בקום המדינה היה 1.5 מטר חוף לכל אזרח בממוצע היום זה 2.5 סנטימטרים. כך החוף שלנו מצטמצם ואנחנו צריכים לשמור על מה שיש.

אחרי שסיירנו כאן, הפורום הציבורי מזמין את כל מי שנמצא כאן לדיון בבית אבות. שם יהיה גם כיבוד קל וגם דיון שהוועדה תקיים.



דיון בבית אבות באשדוד

רבותי, אתם מתבקשים לשבת. אנחנו מתכבדים לארח אצלנו את ועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת ואת היושב-ראש שלה, שערכו היום סיור לאורך החופים של אשקלון ואשדוד. הנושא העיקרי של הסיור היה שמירת החופים כנכס הציבור ושמירת האינטרס הציבורי על החופים האלה.

הייתי מציע שמהנדס עיריית אשדוד יציג את הבעיות שיש לאורך החוף באשדוד – יש לנו כאן את התוכניות – ויסביר לנו מה הבעיות שהוא נתקל בהן מבחינת אכיפת החוק, מבחינת שמירה על החוק, מבחינת שמירת השטחים הציבוריים, השטח הירוק, כל הבעיות שיש לנו לאורך החוף.

אנחנו רואים כאן מפה שמציגה תוכנית קומפילציה, תוכניות מפורטות שנמצאות כבר בהליכי אישור בוועדה המחוזית או במועצה הארצית. התוכנית הזאת היא נספח לתמ"א 13, כדי שלא נצטרך כל אימת שאנחנו רוצים לעשות איזה שינוי בחוף להגיע למועצה הארצית לתכנון ובנייה לאשר את התוכניות.

בעצם החוף של אשדוד מתוכנן בשלושה מוקדים עיקריים לפיתוח. המוקד הראשון הוא הריביירה הדרומית – אני מבין ששם התחלתם את הסיור – שזאת תוכנית לפיתוח תיירות עתידית, איפה שאמורים להיבנות בתי-מלון ופרויקטים לאכסון תיירותי. המוקד השני הוא המוקד המרכזי של החוף שכולל את המרינה ואת העורף של המרינה. המוקד השלישי הוא החוף הצפוני, זה החלק הראשון שהתפתח בעיר, שם התפתחו לאורך השנים כל מיני פרויקטים בבעלות פרטית שלא היו כל-כך מבוקרים. התוצאה היא לא מי יודע מה מבחינת הניצול של החוף.

החוף של אשדוד הוא חוף יפה מאוד ופתוח. אנחנו רואים אזורים שלמים בין המוקדים האלה שאמורים להישמר כחוף פתוח. יהיה חבל מאוד שההתרשמות שלכם תהיה רק מפרויקט אחד או שניים שבעצם צריך לטפל בהם במסגרת החוק.

הבעיה מתחילה כאשר הוועדה המקומית רוצה לאכוף את חוקי התכנון והבנייה. מגישים תביעות משפטיות נגד היזמים שבונים בניגוד לחוק ואז בתי-משפט מוציאים צווי הריסה שיפוטיים שייכנסו לתוקף בעוד שנה, בעוד שנתיים, כאילו נותנים לעבריינים הזדמנות ללכת ולהפעיל לחץ על הוועדה המקומית ועל הוועדה המחוזית. תהרוס, אבל לא עכשיו, אולי יאשרו לך תוכנית, אולי יהיה בסדר בעוד שנה, אולי יאשרו לך עוד קומה. פה לדעתי שורש הבעיה. לדעתי כאשר שופט במדינת ישראל תופס עברייני בנייה ומוצא לנכון להוציא צו הריסה שיפוטי, הצו צריך להיכנס לתוקפו תיכף ומייד ולא לתת הזדמנויות להפעיל לחצים על מוסדות התכנון.

בעצם אין לנו בעיות עם החוף של אשדוד. הוא מתוכנן, הוא יפה. הקווים שמנסים להעביר עכשיו בחקיקה סומנו במפה הזאת ורואים מה ההשפעה שלהם. זה הקו של 500 מטר מהים.

אין כבר קו של 500 מטר מהים.

הקו הירוק הוא הקו של 300 מטר מהים. רואים את כל אורך המרינה, חלק מהפרויקטים לפיתוח תיירות בחוף י"א. מחצית מבתי-המלון של הריביירה הדרומית כלולים בקו של 300 מטר. זאת אומרת, אפשר להתרשם מה הדבר הזה יעשה לתכנון העתידי בעיר כמו אשדוד.

הסיור הוא לא ספציפית על אשדוד אבל בסך הכול את חלק מהבעיות ראינו גם באשדוד. אני אציין אולי שתיים מהן, ואנשים עוד יוסיפו, ואז אנחנו נבקש מראש העירייה להתייחס.

בעיה אחת, מתוך הראייה של חוף הים כנכס ציבורי לא נותנים בעצם יותר רשיונות לבנות בנייה פרטית בסמוך לים אלא למטרות תיירות. תחת הכותרת של דירות נופש נבנו מבנים שהפכו להיות מבני מגורים לכל דבר. זאת אומרת, זה כבר לא נכס שנמצא על-יד הים וכל אזרח, תיאורטית לפחות, אם יהיה לו כסף יוכל לשכור שם חדר לשבוע או לסוף שבוע, כמו כל בית-מלון, אלא זה הפך לרכוש פרטי של מישהו ולשימוש פרטי בלעדי של אותו דייר. איך העיר מתייחסת לזה? מה אתם חושבים על התופעה הזאת, שאתם בעצם עודדתם אותה במידה מסוימת או שנכנסתם אל תוכה תוך כדי?

דבר שני, ה"קיוקס" הוא פשוט דוגמה. אני מבין שרשויות העיר ניסו לשנות את המצב. אני פשוט לא מכיר את פרטי הסיפור. האם אתם התערבתם כשזה היה עוד בבנייה או שהתערבתם כשזה היה כבר בנוי? אלה שני מצבים שונים. במהלך הבנייה אפשר להקפיא את השלמת הבניין אבל כשהבניין כבר הושלם אפשר רק להרוס. איפה אתם עומדים היום מול הדבר הזה, שהוא באמת צורם?

בנוגע לקו שאנחנו רוצים למתוח בחוק, 100 מטרים ועוד 200 מטרים – התוכניות שטרם אושרו תצטרכנה לעבור תהליך. יצטרכו להוכיח את הנחיצות של הימצאותם על חוף הים, כולל גם פרויקטים תיירותיים, למרות שאני חושב שתהיה התחשבות גדולה יותר בנושא של בתי-מלון למשל, שבאמת הים בשבילם הוא משאב, למרות שגם שם יכול להיות מרחק כזה או אחר מהחוף.

השאלה שלי היא קודם כול לגבי דירות הנופש והטיפול ב"קיוקס", אבל אני מציע שאולי אנשים נוספים מהפורום הציבורי לאיכות הסביבה או מארגונים אחרים יעלו נושאים נוספים.

אני חושב שאחת הבעיות שאנחנו נתקלים בהן באשדוד היא השתלטות של עבריינים על קרקע ציבורית, לפי דעתי בלי תגובה מספיק הולמת מצד העירייה. לדוגמה ברובע י"א נתנו במסגרת שיקום אפשרות להקים לאורך חוף ים מוסדר מעין קרוואנים זמניים לתקופת הקיץ, לשלושה חודשים, ואחר-כך להסתלק. מה שקרה בפועל, הם התנחלו שם ותפסו דונמים שלמים ולוקחים מים וחשמל מהעירייה והקימו שם אימפריות שלמות ולא מתפנים. אני יודע שהעירייה הגישה תביעות פינוי אבל זה לדעתי היה צריך להיות בשלב המקדמי, להוציא להם צו פינוי מנהלי עוד לפני שמגיעים לבתי-המשפט כי ההליכים בבתי-המשפט נמשכים זמן רב.

במקרה של ה"קיוקס" של ביטון, שאתם ביקרתם בו, זה אדם שקיבל היתר בנייה ל-5.70 מטר, אחר-כך שינו את התוכנית ל-11 מטר ומשהו, והוא בנה פי שלוש, הוא בנה משהו בגובה 15-20 מטר. בהתחלה היה לו היתר לגובה שהיה מותר לפי התב"ע אבל כשהוא חרג לא הוצא לו צו הריסה בזמן החריגה. אחר-כך הגישו תביעה משפטית, זה לקח שנה-שנתיים, וגם כשפסק-הדין להריסה כבר יצא השופט נתן לו ארכה לערער. פה אנחנו הגענו לאבסורד הכי גדול, שהוועדה המחוזית - - -

זה פשוט לא בידי העירייה.

נוסף לזה, הוועדה המחוזית ששומעת את הערעורים תיקנה את התב"ע, בניגוד להחלטת הוועדה המקומית, בניגוד לדעת יושב-ראש הוועדה המקומית, מר צבי צילקר, ונתנה הכשר לשרץ הזה של 5 קומות. למעשה התוכנית של הוועדה המחוזית באה להכשיר את השרץ. עכשיו כשאנשים, כולל הוועדה המקומית, מגישים ערעור, בפני מי הם מופיעים? בפני הוועדה המחוזית. אותה ועדה היא גם השופט, גם המוציא לפועל וכולי. ממש דמוקרטיה למופת.

איפה מר יחזקאל לביא ממשרד הפנים?

יש לנו את הבעיה שכבר ציינו כאן, שאנחנו נתנו היתרים לבניית דירות נופש אך כל המבנים האלה המיועדים לדירות נופש הפכו להיות דירות מגורים פרטיות לכל דבר ועניין. לפי דעתי בעניין הזה העירייה לא היתה עירנית מספיק ולא פעלה מבעוד מועד.

בנוסף לכך, יש לנו כל הזמן חשש, אנחנו עומדים למעשה על המשמר שכל מיני שטחים באזור שפת הים לא יוכלו להיות שטחי נדל"ן, שכל מיני יזמים, בפרט כאלה שהם קצת מקורבים, לא ירכשו את זה ואחר-כך יבנו שם לא מה שנקבע בייעוד אלא מה שהם רוצים, לפי השיטה שראינו שכבר קיימת ב"קיוקס", בדירות הנופש, במה שקורה ברובע י"א וכולי. זאת הבעיה שמטרידה אותנו הכי הרבה, איך אנחנו יכולים למנוע ששטחים כאלה יגיעו לידי אנשי נדל"ן שיפרו את התוכניות. בשביל זה צריכה להיות התוכנית הזאת במסגרת ה-300 מטר, שלא יאפשרו שם שטחי נדל"ן למטרת מגורים ואפילו לא לכל מיני מטרות כאילו תיירותיות שבסופו של דבר הופכות להיות מגורים פרטיים.

יש לנו עוד בעיה קטנה שאולי קשורה גם היא לשפת הים. יש לנו בעיה של נחל לכיש שמגיע לשפת הים באשדוד. לאורך נחל לכיש אנחנו השקענו הרבה מיליוני שקלים כדי לפתח פארק. דבר אחד לא פתרו, את העניין של גלישת הביוב. נעשו שיפורים, הכניסו שם טכניקות סליקה חדשות אבל בכל זאת, כל פעם שהמכון מתקלקל יש גלישה של הביוב וזה הורס את כל הצמחייה ואת הדגה שכבר התחילה להיקלט שם והורג את הציפורים וכל מה שיש שם. כדי לפתור את זה צריך להניח שם צינור שינקז את כל הביוב הזה ויחזיר אותו למכונים, על כל פנים שמי הביוב לא יכנסו אל תוך הנחל. הביוב הזה בסופו של דבר מגיע אל הים ומזהם גם את הים. זה הקשר של נחל לכיש לשפת הים.

אני חבר הפורום לאיכות הסביבה.

קודם כול, בקשר לקיוסק של ביטון, זה מקום שמתקיים בו שוק מדי שבוע, כל יום רביעי, ופקחים נמצאים בשוק הזה לאור היום. רואים שהאדם הזה בונה ובונה ובונה ולא נעשה מאומה. מה שאמרת, אדוני היושב-ראש, הוא נכון. צריך לתפוס את האנשים בזמן החריגה ולא אחרי שזה נגמר. אחרי שזה נגמר אנחנו רואים כמה מסובך המהלך שקיים בבתי-משפט.

אדוני, את זה שמענו. אני מבקש לשמוע אם יש דברים נוספים.

הנקודה הנוספת בקשר לנחל לכיש. אנחנו בפורום לאיכות הסביבה עובדים על זה כבר 4-5 שנים. הבאנו את זה אפילו בפני מינהלת הביוב הארצית במשרד התשתיות הלאומיות. ישבנו בשלוש ישיבות, כאשר ראש העירייה השתתף בכל הישיבות. בסופו של דבר כל המומחים הגיעו למסקנה שיש רק דרך אחת להפסיק את זרימת הביוב לנחל ומשם לים, רק הצינור הזה. מועצת העירייה אישרה את הצינור אבל זה לא מתבצע, הצינור לא מוקם, ועל זה צריך להתריע.

עם כל הכבוד לקיוסק – וכמו שאומרים בטלוויזיה: אין כבוד – אני חושבת שאנחנו הבנו את הסוגייה הזאת, חמורה ככל שתהיה. אנחנו באנו לכאן בעצם לראות מה ההשלכות של חוק החופים על העיר אשדוד. ראש העירייה כבר היה בוועדת הפנים מטעם פורום ערי החוף והוא הציג כמה בעיות. אני חושבת שכאשר אנחנו כאן צריך לתת לו הזדמנות להראות באמת מה ההשלכות של החוק על העיר.

אני חבר בפורום הציבורי לאיכות הסביבה. אני רוצה לחזק את ידי הוועדה בעניין חוק החופים ומקווה שהוא יהיה עד כמה שיותר קשוח.

אולי נשמע קודם את ראש העירייה כי בעוד רבע שעה הוא יצטרך לעזוב אותנו.

יש לי הערה אחת לגבי קו ה-300 מטר. יש לנו כאן מבנה מלאכותי, אולי לא הבנתם אותי נכון באשקלון. המבנה הזה עוצר את החול. בחוף X אני אבנה מבנה מלאכותי, יצטברו לי עוד 150 מטר ואז אני אקרב את הקו של ה-300 מטר בעוד 150 מטר. צריך לקבוע כלל בחוק החופים שקו המים, קו האפס טרום המבנה שאושר הוא הקובע. פה יש לנו הצטברות אדירה בפתח של נחל לכיש. זאת אומרת שאני כעיריית אשדוד יכול לדחוף את כל המבנים לתוך מה שפעם היה חוף, וזה דבר שחייבים להפנות אליו את תשומת לבנו.

יש לי שאלה למר צבי צילקר. כשנסענו חזרה מה"קיוקס" דרומה מסתבר שיש שם מין מגדל שקשה להחליט אם זה כנסייה או מסגד, וגם זה כבר בעיה, אבל אחרי זה יש קטע שלם רצוף עם עשרות קיוסקים ובתי-קפה וכל מיני מבנים. השאלה היא האם יש להם רישוי או שגם הם התחילו כפרטיזנים. הם בעצם חוסמים את החוף לא פחות מאותו "קיוקס". לא שהוא כשר אבל נראה לי שגם אלה קצת טרפה.

אם ספרת עשרות קיוסקים – אני לא יודע על מה אתה מדבר. אין דבר כזה בעיר. יש שם 4 בתי-קפה ועליהם אני אדבר עוד מעט.

הוועדה שמעה שזורם ביוב לנחל ומשם לים, וזה לא נכון. אתם שומעים כל מיני דברים שהיום אין להם בסיס ואין להם שחר.

התחלתם לדבר על חוק החופים וחשבתי שהיום באו לדבר על כך. אני לא רוצה לתת שום מסתור ושום הגנה לאותם 3 מקרים שהם עבירות על החוק, שני מבנים יבילים בשפת הים בחלק הדרומי וה"קיוקס" המפורסם בחלק הצפוני, ויש אולי עוד עבירה אחת או שתיים.

זאת ההזדמנות לומר לוועדת הפנים שלפני כ-15 שנים הגעתי למשרד הפנים על כל שלוחותיו – נדמה לי שאז מר קוברסקי היה מנכ"ל המשרד – וגם למשרד הבינוי והשיכון ושאלתי אותם איך בונים עיר, איך בונים בבת-אחת למקרה שפתאום תבוא עלייה. איש לא ידע ולא יכול היה לתאר לי כיצד בונים שכונה בסדרי גודל כאלה וכאלה. תודה לאל בנינו, במשך 15 שנה נוספו למעלה מ-100,000 תושבים. כל מי שראה את החלקים הוותיקים והחדשים ראה שנבנית כאן עיר לתפארת. ואז אנחנו באים ודנים בקיוסק ובעוד משהו? עם כל הכבוד, זה מה שיש להגיד? אני אומר את זה לחבריי.

אנחנו לא נותנים הערכה כוללת לפעילות העירייה, ואנחנו מעריכים מאוד מה שעשיתם כאן. אני אישית לפחות רואה את אשדוד כעיר שבנויה הכי נכון במדינה. אבל כעת אנחנו מתמקדים בבעיות.

אני רוצה שתקראו חוברת שיצאה על-ידי אחד המוסדות הממלכתיים בישראל, שקובעת שרמת הסיכון לעבירות על חוק התכנון והבנייה באשדוד היא הנמוכה ביותר. מעניין. הם לא מבינים? הם לא קוראים? הם לא ביקרו? את זה הם בדקו לפי כמות העבירות ולפי ההתנהגות של העירייה בבתי-המשפט ולפי צווי ההריסה. כדאי שחבריי יראו את החומר ויראו מה אחרים חושבים עלינו באותו תחום. אם יסעו לאילת ויראו כמה עשרות אלפי עבירות נעשות שם, ומדינת ישראל לא פועלת מספיק – ואני בעד הבדואים, שלא תהיינה אי-הבנות, בעד סידור מהיר ככל האפשר – אז כחבר המועצה המחוזית אני זועק לשמים, וזה מבלי לתת שום כיסוי.

רבותי, בשלושת הקיוסקים האלה אשמים כל הגורמים, כולל העירייה, כולל ראש העירייה. אני אתן את הדוגמה משני הקיוסקים בחלק הדרומי. מה, עירייה שבנתה כל-כך הרבה לא יכולה לסלק אותם? השנה חתמתי על 30 צווי הריסה. ביום שישי בבוקר פינינו קרוואן ממרכז אשדוד. האם אנחנו לא מסוגלים לפנות את הקיוסקים האלה? מסוגלים. הסברנו למינהל מקרקעי ישראל, שהם בעלי הקרקעות ביחד עם KBI, שלא יכול חוף ים להיות בלי שני קיוסקים שימכרו ארטיק, גלידה ומים לשתות, לא יכול להיות דבר כזה. עיריית אשדוד ביקשה לבנות אך הסתבר שיש מחלוקת בין חברת אשדוד למינהל מקרקעי ישראל. אני אומר לכם דברים שקשה להבין אותם, אף אחד לא מסוגל להבין את זה. ואז היה צריך לצאת מכרז ואנחנו היינו מוכנים עם תוכניות. יצא מכרז ומישהו זכה בו אך הקיוסקים לא הוקמו. ואז אומרים: טוב, תהרוס את שני אלה ותשאיר את כל החוף בלי מקום לשתות ולאכול ובלי שום דבר.

יש לנו עדיפויות הרבה יותר חשובות, כמו בתי-ספר וגני ילדים ומבני ציבור שהמדינה לא מספקת. על ועדת הפנים ואיכות הסביבה לדעת שלא במקרה יש כעת שביתה ברשויות המקומיות. אם לנושא הבטיחות בבתי-הספר במקום להעביר מיליארד שקל, וזה הסכום שהיה מוסכם, בפועל הסכום הוא אפס, תדעו לכם שבעוד 2-3 חודשים תהיה הפצצה הבאה, 40 ראשי ערים יעמדו לדין על אסונות בבתי-ספר. אני אומר את זה לוועדת הפנים ואיכות הסביבה כי אתם חלק מהשלטון, כמוני.

עכשיו לגופו של עניין, אנחנו נכווינו עם כל מיני קבלנים שבאו ואמרו: דירות נופש. למזלנו כל האישורים היו מזרחית מקו הכביש. ובסוף שאלנו מה זה דירות נופש, מה ההגדרה של משרד ממשלתי כמו משרד הבינוי והשיכון או משרד התיירות. התוצאה היא שלאף אחד אין הגדרה. למזלנו לא אישרנו דירות נופש מעבר לקו החוף ולא נבנתה אף דירת נופש.

חברה קבלנית רצינית מאוד, שיש לה כבר 26 שנים בעלות על הקרקע, ניסתה, הגיעה על המועצה הארצית ושם זה לא אושר לה. אמרו: אם רוצים לבנות את בית-המלון, בבקשה, אתם רוצים לבנות דירות נופש, בבקשה, בתנאי שזאת לא תהיה מכירה. התחילה האינתיפדה, אמרו: אין מכירה של דירות נופש, אין כסף לממן את בית-המלון וגם תיירות לא מגיעה. אז גם שם הכול נעצר וגם שם זה לא נבנה.

רק כדי שתבינו, אנחנו קיימנו השנה 50 ישיבות של הוועדה לבניין ערים בכל מסגרותיה. 1,700 יחידות דיור אושרו. אני לא יודע בכמה ערים זה נעשה.

כל שנה באים לבתי-הספר ואומרים: תיזהרו שראש העיר לא ייגע בדיונה. תודה לאל, אני כאן מדצמבר 1962 ועוד לא נגענו בדיונה, למרות שזה אזור המתוכנן לבניית מגורים. לא נגענו בדיונה ואין לנו גם תוכניות לגעת בדיונה. תודה לאל לא העלו את הנושא הזה.

הם מתחילים להאמין שלא תגעו בדיונה.

עובדה שמאז 1962, כבר ארבעים שנה לא נגענו בדיונה.

אני רוצה לומר לכם, ואל תבינו אותי לא נכון, אם היום יבוא מישהו וירצה לבנות דירה על הדיונה, אני אתן לו רשיון. אז מה, אני אומר דבר והיפוכו, השתגעתי? אם יבוא מישהו וירצה לבנות דירה בשפת הים, באזור שלו, קרוב למים אני אתן לו. כך אמרתי אבל זה לא נכון. עכשיו אני אסביר לכם מה הבעיה של הרשויות המקומיות.

היום אנחנו עומדים מול תביעה של KBI, קבוצת בוני ערים אשדוד, לא רק אנחנו אלא גם באר-טוביה, על 50 מיליון שקל בעניין הדיונה. מדוע? החוק אומר שאם מדינת ישראל החליטה לשנות את האזור שלך, שמיועד למגורים, לעשות אותו ירוק, זה יפה מאוד, זה טוב לציבור אבל מי ישלם את הפיצוי? עיריית אשדוד. 5 שרי פנים כבר אמרו לי: אדון צילקר, אתה צודק. למה אני צריך לשלם פיצויים? עד היום לא הסכמנו לאשר שם בנייה למגורים אבל תבינו מה הנימוקים ומה הסיבות. אנחנו נתנגד לבנייה באזור שמותר על-פי כל דין. אני מדבר על תוכניות מתאר מאושרות ומעוגנות ולא על שינוי ייעוד.

אם בחוף היום יש תקלה אחת או שתיים, צריך לבדוק מדוע שר הפנים דאז שכח לחתום על התוכנית – דאז זה לפני 18 או 20 שנה. ואם הוא שכח לחתום על התוכנית ואחרי 20 שנה אנחנו באים עם תוכנית, אז באים ואומרים: רגע אחד, התוכנית ההיא בתוקף. זה שעברו 20 שנה זה לא מעניין אף אחד. אנחנו באים לבית-המשפט ובית-המשפט אומר שיש עוד שנה וחצי מקום לדיון, וכל הוועדות המחוזיות למיניהן מתמהמהות. בוועדה המחוזית לבד התחלפו באותן 6 שנים שלושה מנהלי מחוזות וכל אחד מעביר את זה מיד ליד.

אני כבר ביקשתי ואולי זה המקום שוועדת הפנים ואיכות הסביבה תבקש דין וחשבון מחמש או משש הוועדות המחוזיות על כל תוכנית שעומדת למעלה משנתיים, לקבל את מספרה ואת הנימוקים. אני מוכן להיות ננזף כי גם עיריית אשדוד היא לא כולה טלית של תכלת אבל מישהו צריך לדאוג שתוכנית לא תשכב יותר משנתיים. מה שהיה טוב לפני 3 שנים לבתי-מלון, היום לא בא בחשבון. היום בתי-מלון נהפכים לבתי-דירות, ואולי בצדק, ואולי לא בצדק. מה, יחזיקו אותם ריקים?

אני רוצה להגיע לנושא נחל לכיש ואסיים בנושא חוק החופים. בנחל לכיש אין יותר הזרמה של ביוב. עד היום לא משרד הבריאות ולא המשרד לאיכות הסביבה החליטו על צורת הפתרון, חוץ מהצינור. לאן הצינור יגיע? אף אחד לא יודע, אם זה יגיע לחוף או יגיע לעומק הים. אם הוא יגיע לעומק הים העלות היא של עשרות מיליוני שקלים ואף אחד לא מוכן לממן שום דבר. אנחנו עירייה נטולת מענק. האם הפתרון הוא להביא את זה לחוף ושהביוב יזרום, אם וכאשר, לאחר שהשקענו בשמורה 130 מיליון שקל? תודה לאל, מאוגוסט כבר שנתיים לא היתה שום תקלה אבל אני רועד מפחד מהיום שתהיה תקלה כי אז זה באמת יהרוס את הכול. אבל אין היום מאיפה להוציא עשרות מיליוני שקלים.

מינהל הביוב לא מממן את זה חלקית?

מינהל הביוב לא עמד בהבטחותיו השונות ולא החזיר 30%, 10 מיליון שקל. כשנספור את ה-5 מיליון הראשונים אפשר יהיה לדבר על זה. אם הם יתנו 10 מיליון שקלים אנחנו נמצא עוד 10 מיליון שקלים כדי לעשות את זה. ועוד פעם, אני אומר כאן בפני עם ועֵדה, לא ברור האם הפתרון הוא הקו עד החוף. ומה יקרה בחוף? הרי נזהם את החוף. ואם הפתרון הוא קו לעומק הים, אז 10 מיליון שקל זה אולי 25%-30% מהעלות.

לא כדאי לקיים כאן את הוויכוח. אני יכול לענות לך.

אז תסביר לי. אני שואל את ועדת הפנים ואיכות הסביבה, אנחנו מנפיקים היום 12 מיליון קו"ב קולחין. אגודת הקולחין משתמשת ב-6 מיליון קו"ב קולחין. מה אני אעשה עם עוד 6 מיליון קו"ב קולחין? אשתה אותם? לא. אזרים אותם לים? תזרים אתה. אני אעמוד למשפט. צריך להבין שעיריית אשדוד לא יכולה לשתות 6 מיליון קו"ב קולחין. אלה הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן יום-יום, וזה גם שייך לוועדת הפנים ואיכות הסביבה, וזה גם שייך לנציב המים ולמשרד החקלאות. אז נייבא מים מטורקיה, זה הפתרון.

רבותי, חייבים לשמור על החוף, נקודה. אין על כך בכלל ויכוח, אני לא רוצה להכביר מילים. אני הייתי נגד העברת איזה קו דימיוני של 100, 200, 300 או 400 מטר. ברחוב הירקון אתה יכול להעביר קו של 4 מטר בלבד, ובחוף ניצנים הייתי מציע לך להעביר קו לרוחב קילומטר. למה 200 מטר? למה שלא ננצל את השטחים האלה 400, 500 או 600 מטר? וגם אצלנו קו של 300 מטר או 400 מטר הוא לא משנה. אם אנחנו לא עוברים את כביש החוף אז בחלק מהמקומות זה יהיה 400 מטר ואני לא צריך את הקביעה שלא לבנות 100 או 200 מטר מקו המים. אני לא נלחם עבור שום דירת מגורים מעבר לקו הכביש.

אומרים שגם בית-מלון אסור לבנות בשטח הזה.

בית מלון לא טוב? מצידי יכולים לחסל את התיירות במדינת ישראל, עוד לא גמרו לחסל אותה.

הם מדברים על מלון דירות.

זה לא אותו דבר. בוועדת הפנים ואיכות הסביבה יושבים אנשים שקולים שמבינים שהחוף הוא חשוב מאוד.

הם אומרים שבית-מלון זה לא לתועלת הציבור.

יכול להיות.

זה ממש לא נכון. אתה יושב בוועדת הפנים ואיכות הסביבה ואומר דבר כזה?

לכן אני מציע – ואני מקבל את מה שנאמר פה – הרוחב שנוסף דרומית לנמל, כ-70 מטר עד לפני 3 שנים, ואולי בינתיים נוספו עוד 2-3 מטרים – אנחנו ידענו טוב יותר מכל "הירוקים" שהמרינה לא תפגע בקו החוף כי ידענו שזה הולך ומצטבר וזה לא ייהרס. במקרה צדקנו, מה לעשות.

אבל יש "ירוקים" שידעו את זה.

איך אתה אומר שצדקתם? חכה עשר שנים, חכה לדורות הבאים.

אבל למה לדבר על זה עכשיו?

אמרתי שצריך לשקול. זאת לא עבודה פשוטה, זה לא החלטה של ועדה שיושבת אפילו 10 ישיבות ודנה ברצינות ושומעת את כל המומחים ומחליטה על איזה קו דימיוני לכל אורך חופי מדינת ישראל. 100 מטר או 150 מטר – זה דבר מובן מאליו, שלאדם יהיה מקום לשבת על החול, ובאשדוד הוא מקבל את זה, אבל מכאן והלאה צריך להתאים את הקווים האלה למציאות מסוימת. זה דבר אחד.

שנית, אם אומרים קווים לחוד ומציאות לחוד – בבקשה, תקבל מדינת ישראל לפצות את אותם בעלי קרקעות שקנו את הקרקע לפני 30 שנים והשקיעו ולא בנו. עכשיו לאחר שהעיר גדלה במשך הזמן, הרי לא כל המדינה נבנתה ביום אחד, תפצה אותם ותסלק אותם? מה אנחנו הולכים לעשות? כרגע אנחנו מציעים לשני יזמים – וזה יהיה לנו קשה כי יש את מינהל מקרקעי ישראל ואת KBI – לפנות את כל מה שהם חלמו לבנות בחוף, להשאיר אותם רק עם החלק המסחרי של שתי קומות או קומה אחת ולתת להם חלקים במקום אחר. החלקים האלה יעברו לרשות הציבור כשטח חום או כשטח ירוק, ואנחנו במרכז העיר "נפוצץ", במקום 2,000 דירות יהיו עוד 200 דירות. אז מה, לא קרה כלום. זה עכשיו נמצא על סדר היום בדיונים, אבל יש עיתונאים שכותבים: "הנה עוד עסקאות נדל"ן מתנהלות באשדוד". מה שלא נעשה, לא לכאן ולא לכאן, זה לא טוב.

לכן אני מציע, רבותי, החוק הוא חשוב מאוד, חשוב להגן על חופי הים. יש מקומות שזה קילומטר, יש מקומות שזה יהיה 150 מטר. אלא אם המדינה אומרת: שווה לנו לשלם חצי מיליארד שקל או מיליארד שקל או שני מיליארד שקל כדי לפנות גורמים, לא שקנו בשנה האחרונה לפני החוק אלא שקנו את זה לפני 15 ו-20 שנים ולא בנו, מסיבות הגיוניות, בשל היעדר תוכניות בניין עיר או כי הזמן לא הרשה. מי שקנה בדרום אשדוד לפני 20 שנה לא האמין שהעיר תתפתח בקצב הזה. בצורה כזאת באמת נאפשר לעם ישראל ליהנות מן החופים שלו. כמו שנאמר, עסקאות נדל"ן זה לא דבר טרף אבל לא צריך לעשות עסקאות נדל"ן שיפגעו בחופי הים. תודה.

תודה לראש העירייה. קודם כול אני חושב שזה באמת דבר מבורך אם אתה עושה את הקומבינציות עם בעלי הקרקעות ונותן להם שטחים חלופיים. אני חושב שזה דבר נכון מאוד, ואולי במקרים רבים זה מה שנצטרך לעשות.

כל העניין הזה של פיצויים לבעלי קרקעות, בדיון בוועדה אנחנו עוד לא הגענו לזה. החוק לא כולל שום מנגנון כזה אבל הנושא עלה ואנחנו נגיע אליו בעוד כמה ישיבות ונראה אם באמת נוצר פה איזה מומנט של פיצויים או לא נוצר, כפי שהמדינה לפחות טוענת. זה ייבדק וזה יחול על אשדוד ועל כל מקום, גם על תל-אביב, שם זה הרבה יותר חמור.

על כל פנים, אנחנו לא רוצים שהכול יסתכם בכמה אירועים קטנים כמו ה"קיוקס" אבל זה מאפיין תופעה שאולי במקומות אחרים נפוצה אפילו הרבה יותר מאשר באשדוד. כמו שאמרת, באשדוד יש רק מקרים בודדים. אני מניח שאתה מכיר את החומר טוב יותר מרוב המשתתפים כאן, לפחות יותר ממני.

אנחנו נשלח את סיכום הביקור שלנו לוועדה המחוזית שמחר אמורה לדון על הכשרת המבנה. חבל באמת שההתערבות היתה בשלב מאוחר ולכן לא עצרתם את זה כשזה היה עוד בבנייה.

לגבי המרינה, יש פה דיעות שונות מה תהיה ההשפעה שלה על המקום הספציפי הזה. באשקלון זה מצמצם באופן ברור את רצועת החוף. אומרים שכל שנה החוף מצטמצם, בערך מטר נעלם בגלל שהחול לא מגיע. שם הפתרונות הם הרבה יותר דחופים.

כפי שידוע לך, ההיתר לנמל היובל ניתן כאשר אחד התנאים הוא הוצאת כמויות ענק של חול. אני מקווה שזה לא ישפיע על החוף שלנו.

קודם כול שיעשו את זה.

עושים את זה כל שנה, מעבירים חול מהצד הדרומי לצד הצפוני.

דבר אחרון, לגבי בתי-המלון. כמו שאמרתי, יתחשבו בוודאי בצורך - - -

זה כתוב בהצעת החוק. הצורך בתיירות כתוב גם ברחל בתך הקטנה בדברי ההסבר.

נאמרו כאן דברים שאין להם שום בסיס. אבל גם בתי-מלון יצטרכו לעמוד בכמה וכמה דרישות, כמו לא לסתום את אופק הים, כמו להשאיר מעברים לאוורור.

בחרנו לסיים את הביקור דווקא כאן אולי כדי לצאת בהרגשה טובה, שאולי לא מוצדקת לגבי שאר המקומות. אין ספק שבתקופה שאתה מנהל את העיר אשדוד קיבלה תפנית חיובית מאוד בהתפתחותה, ויחד עם זה נוצרו בעיות נוספות, שבחלק מהן אנחנו נשמח לעזור.

בכל הנוגע לנחל לכיש אני חושב שצריך לקיים על כך ישיבה נפרדת, אולי עם מינהל הביוב. אם למינהל יש חובות כלפיכם אולי נוכל לסייע לכם להשלים את הפרשה הזאת על-ידי לחצים מהכנסת. נראה אם זה צינור או פתרון אחר, אבל זה מטריד אותנו מאוד. גם במקומות אחרים אנחנו טיפלנו כמה פעמים בנושאים דומים, בפרט אחרי הזרימה הגדולה של הביוב בתל-אביב, וההתייחסות שלנו לנושא הזה היא רצינית מאוד.

קודם כול, תודה רבה.

אני מתנצל שאני צריך לעזוב. אילו ידעתי שהדיון יתקיים כאן אז היינו דואגים לארוחת צהרים גדולה יותר, אני באמת מתנצל. הייתי בטוח שאכלתם באשקלון. תודה רבה.

רבותי, אנחנו נמשיך בדיון ונעלה עוד בעיות, נביע את דעתנו בנושאים נוספים, כולל העניין של המרינה. אני חושב שכדאי שאנשים יתבטאו ויאמרו את דעתם, מי שרואה בזה חיסרון ומי שרואה בזה יתרון.

הייתי רוצה להתייחס לנושא הכללי של מה שנקרא מרינות בארץ. לדאבוני הרב, שלושת המרינות האחרונות שנבנו בארץ הן במידה רבה סוסים טרויאנים. זאת אומרת, לוקחים את התוכנית הבסיסית של משרד הפנים, תוכנית המתאר הארצית, ואומרים: לי מגיעה מרינה. ואז ראו מה שקרה בהרצליה, הרסו את מרב החוף הטוב, חוף הנכים ודרומה בהרצליה, 850-900 מטר. אם כבר עושים את זה, במקום שיהיו שם 1,600 מקומות עגינה בקושי יש 650. אני לא מדבר על הצד הכלכלי, שמדינת ישראל הפסידה אולי 250-300 מיליון דולר. אנחנו מדינה "עשירה", מותר לנו לעשות את זה. אני מדבר רק על כך שעכשיו ניתן לראות מרינה חצי ריקה, וגם באשקלון המרינה חצי ריקה. המדינה מאפשרת לנדל"ניסטים לקבל כתמורה על הבנייה קטעים רציניים מאוד של קרקע. אני רואה בזה סוס טרויאני, זאת אומרת שגם עיריית אשדוד הפסידה וגם מדינת ישראל הפסידה, שלא נדבר על הנזקים הסביבתיים.

אני חושב שאנחנו ננסה לסכם את הדיון כי אנחנו כבר מגיעים לנושאים שלא נוגעים דווקא בנושא הסיור הזה, נושאים כלליים יותר.

אני מבקש להעיר הערה קצרה. לאורך כל היום שמענו את המנטרה "מלונאות, דירות נופש, כפרי נופש – כולם צריכים להיות כמה שקרוב יותר לקו המים, ממש על קו החוף". רבותי היקרים, אני חושב שצריך להשתחרר מזה. אנחנו מכירים מקרים בעולם שמלונות ומלונות נופש וכפרי נופש לא נמצאים על חזית הים, לא נמצאים בקו המים. אתה יודע מה, אדוני היושב-ראש, יש פה "סיטי". ה"סיטי" של אשדוד – הכיוון שלו נפלא, הוא בדיוק כמו שזה צריך להיות בעיר ים תיכונית, הכיוון שלו ממערב למזרח. הוא צריך להיות המוקד של בתי-המלון בעיר אשדוד.

אבל המרינה קמה והיא בכייה לדורות.

באשדוד דיברתי מספיק נגד המרינה, שם היא מיותרת. אבל בתי-המלון צריכים להתחיל להיות עם הפנים לעיר ולא עם הפנים לים.

הבעיות של אשדוד הן אחרות.

דרוש כאן שידוד מערכות, זה הכול, חשיבה קצת חדישה.

אני רוצה לסכם את מסקנות הדיון.

1) אנחנו מודים כמובן לכל מארגני הסיור, ל"מגמה ירוקה", לרשות הגנים הלאומיים, למשרד לאיכות הסביבה שעזר לנו רבות, לארגונים "הירוקים" של אשקלון ושל אשדוד, למועצה האזורית חוף אשקלון, לכל המתנדבים שבאו לסייע ולעיריות שקיבלו אותנו יפה מאוד.

2) אחד הנושאים המרכזיים ביותר שעלו היום בסיור הוא האיזון הנכון בין השימושים המסחריים של החוף, על מנת ליצור אותן הכנסות שיכולות לממן את השימור ואת הניקיון ואולי אפילו את פעולות השיקום. בקטע הזה אנחנו נצטרך להמשיך לדון. ראינו את הבעייתיות האמיתית בעניין הזה. אין פה שחור ולבן, יש פה באמת צורך למצוא איזון בין שני צרכים שחייבים ללכת ביחד, אחרת או שלא יהיה כסף לחופים או שלא יהיו חופים.

3) בנושא הספציפי של הקיוסק אנחנו נוציא מייד מכתב לוועדה המחוזית, שלאור ההתרשמות שלנו בסיור הזה אנחנו מבקשים לא לתת שום הכשר בדיעבד לחריגה גסה מהרישוי שניתן. שמענו את הדיעות גם של הארגונים וגם של העירייה – וראש העירייה הוא גם ראש הוועדה המקומית לתכנון ובנייה – ולכן אנחנו תומכים בעמדתכם ומבקשים מהוועדה המחוזית לא לשנות את ההחלטות של הוועדה המקומית אלא להיפך, להיות גוף שיבטיח את אכיפת החוק.

4) בנושא נחל לכיש, נקיים פגישה או התייעצות מיוחדת, ואולי אפילו ישיבה, כדי לסייע למצוא בזה פתרון.

5) ההמלצה הראשית שלנו נוגעת לשני עניינים: נושא שיקום החופים בעניין תנועות החול, ונושא שימור העתיקות החופיות.

א) בעניין הראשון ביקשנו מהמשרד לאיכות הסביבה לרכז את כל החומר, את כל העבודה, ויחד עם המשרדים האחרים להגיע להמלצה כללית כלשהי לרשויות שבהן קיימת הבעיה הזאת. גם אם זה תוצאה של טעויות העבר, בחלק הגדול כבר אי אפשר לטפל אבל אנחנו צריכים לטפל בתוצאות. בטיפול בתוצאות אנחנו מבקשים שתינתן המלצה כללית, שלא כל עירייה תתמודד עם זה לבד, ואז גם נצטרך ליצור מנגנון כלכלי כדי לאפשר את הפעילויות האלה.

ב) אנחנו מבקשים מרשות העתיקות באותה מידה לרכז את כל העבודה, שכבר התחילה, בעניין הצלת העתיקות, ערים עתיקות ונמלים עתיקים על חוף הים. גם ההמלצה הזאת צריכה לכלול איזה כיוון כלכלי, מעבר לכיוון המקצועי.

אנחנו נקיים יום עיון עם איגוד ערי החוף על שני הנושאים האלה, הצלת החופים והצלת העתיקות על החופים. זה אולי ייתן עוד במה לחילופי דיעות בפרטים השונים של חוק החופים.

אלה נראות לי עיקר המסקנות שלי מהסיור הזה. אם מישהו רוצה להמליץ על משהו נוסף, בבקשה.

אני חושב שחשוב מאוד לקיים יום עיון עם מהנדסי הערים ועם ראשי הערים לאורך החוף. אני חושב שאחד הנושאים, ואולי הנושא העיקרי שצריך לדון בו, הוא מערכת היחסים בין העיר והחוף. לא רק העניין של הצלת החוף אלא מה צריכה להיות מערכת היחסים בין העיר והחוף.

אני מקבל את זה. חוק שמירת החופים צריך להסדיר את מערכת היחסים, לתת לה מסגרת בסיסית. שני הדברים הספציפיים – הצלת החוף והצלת העתיקות – מחייבים החלפת דעות ולימוד מהניסיון של אחרים. בתוכניות השונות הקשורות לים התיכון, התוכניות הבין-לאומיות, קודם כול של האיחוד האירופי, יכול להיות שיש כסף לחלק מאותן פעילויות שאנחנו מדברים עליהן, כך אני לפחות מקווה.

בעיקר למחקרים, אם יש.

למחקרים ואולי גם לפעולות הצלה.

באף מדינה אחרת זה לא כל-כך אקוטי כמו אצלנו.

זה צריך להיות ה-case שלנו מול אותם המוסדות. הם מדברים על הים התיכון כאגם אחד שקשור לתרבות האנושית ואנחנו יכולים לציין את המצוקה המיוחדת שלנו כמדינה הכי צפופה, שמתמודדת הכי קשה עם האינטרסים המנוגדים שקשורים לחוף הים.

רציתי לומר את הדברים על-יד ראש העיר וצר לי שהוא הלך. בנחל לכיש יש את אחת הבעיות הקשות ביותר שצריך לטפל בה בדחיפות.

תהיה פגישה מיוחדת בנושא הזה.

רציתי לבקש לצרף לסיכום, ברשותך, בהקשר למה שהזכרת, לאיזונים בין הצרכים הכלכליים ובין שימור החוף וגם מתן אפשרויות, לציין במפורש את מה שראינו כל-כך בולט, את עניין המעבר החופשי לחוף והאפשרות לגבות כסף.

זאת בהחלט המסקנה שלנו, שהמעבר החופשי הוא אחד העקרונות החשובים בחוק. ראינו שזה כלל שצריך להתקיים בכל שימוש שהוא.

וצריך לחבר את העניין של דמי החנייה לחנייה ולא לגישה לים.

לא רק זה, אני מציע שכאשר תדונו בנושא המלונות תכללו סעיף שיבטיח את מעבר הציבור גם אם בית-המלון יהיה סמוך לשפת הים.

גם בשמורות טבע ובגנים לאומיים צריך להיות מעבר חופשי.


הישיבה ננעלה בשעה 15:15