פרוטוקולים/כספים/8005



5
ועדת הכספים
18.02.2004

פרוטוקולים/כספים/8005
ירושלים, י"ד באדר, תשס"ד
7 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני


פרוטוקול מס' 118
מישיבת ועדת בכספים
מיום רביעי, כ"ו בשבט התשס"ד (18 בפברואר 2004), שעה 9:00

1. צו מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(התליית תחולת סעיפים שונים), התשס"ד-‏2004

2. תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (בקשה לרשיון, בחינות, התמחות ואגרות)(תיקון), התשס"ג-2003
תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (הון עצמי וביטוח)(תחקון), התשס"ג-2003

חברי הוועדה: אהוד רצאבי – מלא מקום היו"ר
רוחמה אברהם
חיים אורון
אלי אפללו
נסים דהן
יצחק הרצוג
יצחק כהן
ניסן סמולינסקי
אברהם (בייגה) שוחט

טלי ירון-אלדר נציבת מס הכנסה
יעל ייטב מנהלת מחלקת חקיקה, נציבות מס הכנסה
מאיר קפוטא מנהל אגף כלכלה והכנסות המדינה, משרד האוצר
טליה דולן-גדיש יועצת משפטית, מינהל הכנסות המדינה,משרד האוצר
שרה קנדלר רשות ניירות ערך
איטה שוחט רשות ניירות ערך
אילן גיפמן סמנכ"ל מבני תעשייה, איגוד לשכות המסחר
מוטי ליבוביץ ראש מינהל כספים, אפריקה ישראל להשקעות
עו"ד אברהם אלתר איגוד לשכות המסחר
עו"ד אהוד ברזילי איגוד לשכות המסחר
אלי רוזנטל מנהל תחום נדל"ן, איגוד לשכות המסחר
יעקב שרון סמנכ"ל סלקום, פורום מנהלי כספים
נדב הכהן לשכת רואי החשבון
עו"ד נתי שילה איגוד החברות הציבוריות הרשומות בבורסה
רון רוטשילד איגוד לשכות המסחר
סמדר אלחנני יועצת כלכלית לוועדת הכספים

שגית אפיק

טמיר כהן

יפה קרינצה


1. צו מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(התליית תחולת סעיפים שונים), התשס"ד-‏2004

אני מצטער על האיחור, אני פותח את הישיבה. הנושא הראשון שנדון בו הוא צו מס הכנסה (תיאומים בשל אינפלציה)(התליית סעיפים שונים), התשס"ד-2004. גברתי הנציבה, אני מבקש שתסבירי לנו במה מדובר.

בשנות האינפלציה הגדולות, שנות ה-80, נוצר מצב שבחוקי המס יש פער בהתייחסות בין מי שמימן את הרכישה של הנכסים שלו בהון עצמי, לבין מי שמימן בהלוואות, הון זר. כדי לא להשאיר את העדיפות שהייתה אז למי שמימן בהון זר - מי שמימן בהלוואות, הכירו לו בהפרשי ההצמדה כהוצאה – נקבע קודם חוק המיסוי ואחר כך חוק התיאומים. היה ברור שזה מתאים לתקופות אינפלציה מאוד משמעותיות.

הגענו לשנים שבהן לא רק שהאינפלציה ירדה, אלא שהאינפלציה היא אינפלציה שלילית. החוק לקח בחשבון שיכול להיות מצב כזה, ובמסגרת החקיקה נקבע סעיף שאומר שאם בתום השנה ראית שהאינפלציה הייתה פחות מ-3%, אפשר להגיד שלא מחילים את החוק.

הסיבה לאי החלת החוק זה קודם כל שהאינפלציה נמוכה, ואז אין משמעות להגנה שצריך לתת. כל החשבונאות עוברת לחשבונאות נומינלית - למרות שזה לא מחייב – אנחנו משקיעים השקעה מיותרת במשהו שלא נותן הערכה מדויקת יותר מאשר בלי חוק התיאומים. לכן, אנחנו מבקשים להפעיל את הסמכות שנמצאת בחקיקה הראשית. הסמכות הזאת היא לבקש, שלגבי השנה הקודמת, לא יעשו את ההתאמות שנובעות מהחוק. לגבי השנה הבאה, 2004, אנחנו מבקשים שאם האינפלציה לא תעלה על 3% - החוק לא יחול. ההגבלה בחוק היא שהאינפלציה לא תעלה על 3%.

עולות הרבה שאלות של רטרואקטיביות, האם אנחנו מחילים את זה רטרואקטיבי או לא מחילים את זה רטרואקטיבי. תחולה רטרואקטיבית זה במקום שמתקנים משהו שנעשה במהלך השנה. קודם כל, אנחנו משתמשים בסמכות קיימת. במהלך השנה לא נעשות שום פעולות שקשורות בחוק התיאומים. זה לא שעושים התאמות שונות במהלך השנה, ואנחנו מתקנים את זה עכשיו.

החוק אומר, כשמגיעים לסוף שנה ועושים את הדוחות הכספיים, לעשות כל מיני התאמות במספרים: להוסיף להחסיר, להתאים, להכפיל - ולתת תוצאה. אנחנו אומרים שאת התוצאה הזאת לא נותנים השנה, לכן בעיניי זה לא רטרואקטיבי, מה גם שההסמכה קיימת. כשהעבירו את החקיקה דובר על זה, התייחסו לזה, ובכל זאת הכניסו את האפשרות, לכן האפשרות היא עד סוף פברואר - ולא לעד – להגיד שחוק התיאומים לא חל.

ההשפעות של זה על כל מיני מגזרים – אני מניחה שגם זה יעלה. ברור שכשעושים שינוי כזה יש קבוצות שייהנו מזה ויש קבוצות שייפגעו מזה, כי זה טבעו של התהליך. לא משנה אם נעשה את זה באינפלציה שלילית או באינפלציה חיובית, בכל מקרה למישהו השינוי הזה טוב, ולמישהו אחר השינוי הזה לא טוב. אם התוצאה של החוק הייתה לתת ניכוי אז זה לא טוב, ואם התוצאה של החוק הייתה לתת תוספת הכנסה, זה לא טוב. תמיד יש קבוצות שונות, שבכל שנה - פעם זה בפלוס ופעם זה במינוס – יגידו שזה לא מתאים להם.

ברור שאין פה משמעות כספית של תוספת או חיסרון לאוצר המדינה. זה לא בא ממקום ממצב שלתוספת או שינוי לאוצר המדינה, אלא מזה שאין סיבה שנכניס את המשק ואת לעשות דברים שאין להם כמעט משמעות השנה, והם מיותרים.

האינפלציה השלילית הייתה בשנת 2001, ואז הוצאנו הוראה שמשמעותה שבמקרה של אינפלציה שלילית נראה את זה כאפס. זו שאלה של פרשנות, איך מפרשים את החוק. זה סייע מאוד בתפעול של החוק באותן שנים. בחקיקה אומרים אותו דבר. אומרים שרואים במקרה הזה את האינפלציה כאפס. זו המשמעות של מה שאנחנו עושים.

תודה. חבר הכנסת אפללו, שאלה קצרה, בבקשה.

אם היא אומרת שזה בחוק, לשם מה היא בפנינו?

יש הסמכה בחוק, היא אומרת שמותר עד פברואר להודיע על השנה הקודמת. כשהכניסו את זה לחוק ידעו שמכניסים מנגנון כזה.

תודה רבה. מה שאמרת, גברתי הנציבה, הוא נכון. יש סמכות, ואנחנו צריכים לאשר את זה. עדיין אני טוען שצריכה להיות קונסיסטנטיות. לפני זמן קצר האוצר אמר שהמדד שלילי, יש להוריד את נקודת הזיכוי, יש להוריד כלפי מטה את מדרגות המס. נכון, זה לא אותו חוק, אבל זו עדיים אותה מערכת מסים. והנה, פתאום יש לנו צו הגדלת מקדמות לשנת 2004. גם את המקדמות לשנת 2004, שהבסיס שלהן הוא שנת 2002, גם אותן העלו ב-2%, למרות המדד השלילי.

הפחיתו את המדד השלילי, זה מדד של 2002, בניכוי של 2003. לא משנה.

רק שלא יבנו את תקציב הכנסות המדינה לפי אילוזיות, ובסוף לא יהיה כלום. במצב כרגע, במידה והחוק הזה לא יופעל, אני רואה מגזר אחד גדול שנהנה מהנושא הזה. עשיתי בדיקה עם המפקח על הביטוח, עם המפקח על הבנקים. סך כל ההון העצמי נטו, בניכוי נכסים קבועים, של הבנקים ושל חברות ביטוח, עומד על כ-65 מיליארד שקלים. אם אני לוקח בחשבון, במספרים עגולים, 2% אינפלציה, אם אני לוקח בחשבון כ-50% מס – 36% פלוס 9% מס רווח – אנחנו מדברים על סדר גודל של 650 מיליון שקלך העדר הכנסות. מגזר שלם נהנה בשנה הזאת מזה שהוא לא צריך לשלם הקף של כ-600 מיליון שקלים. השאלה היא למה צריך לתת לו את ההטבה הזאת.

עד עכשיו, מה הממשלה הזאת עשתה? העבירה מהעניים לעשירים. מה התעוררת? כל תקציב המדינה, כל חוק ההסדרים, מה עשה? העביר את הכסף של הלחם להתנחלויות, את הכסף של החלב לבנקים. פתאום התעוררו.

מעולם לא היה דיון בענייני מסים כל כך ערני, עד היום נרדמנו. זה היה צד אחד, מצד שני, יש לנו חברות שיש להן הון שלילי – יותר נכסים קבועים מאשר הון – שצרכו ריבית, בשנים קודמות שילמו מס יותר גבוה בגלל שלא קבלו ניכוי, הייתה להם תוספת בשל אינפלציה.

בשנים קודמות המגזר הפיננסי – הבנקים - שילם פחות מס כי היה לו ניכוי בשל אינפלציה. השנה הזאת, במקום ללכת קונסיסטנטית, אנחנו אומרים למגזר הפיננסי שהוא יקבל עוד פעם צ'ופר, 650 מיליון שקל גם עכשיו לא ישלם. המגזר שצורך אשראים, אומרים לו בשנים הקודמות שישלם יותר מס כי יש לו מרכיב אינפלציוני. השנה הזאת, במקום ללכת באותה קונסיסטנטיות, אומרים לו שלא מפעילים את זה. יכול להיות שהפתרון צריך להיות פתרון רב-שנתי.

גם בנתונים עליהם אתה מדבר זה לא 600 זה 300, אבל הנתונים שלנו הם חצי בערך, אבל אני חושבת שזה לא המוקד. בסך הכל במשק, אין פה עליה ואין פה ירידה מבחינת מסים וכסף. לא נכון להסתכל על זה בראיה חד-שנתית. אותו מגזר שלכאורה ייהנה מזה השנה – אנחנו מדברים פה על צו לא רק לשנת 2003, אלא גם לשנת 2004 – והוא יינזק בשנת 2004. אותו מגזר ממונף, שאתה מדבר שהוא ייהנה מזה בשנת 2003, מזה שיפעילו תא החוק בגלל המדד השלילי, בשנת 2004 יכול להיפגע מזה. זה פועל בשני הכיוונים, לכן הראיה צריכה להיות לא של שנה אחת אלא ראייה כללית.

לעולם לא יהיה עיתוי נכון לעשות את המהלך הה, תמיד יהיה מישהו שיגיד: כל השנים סבלתי, אני נפגע.

אני רוצה לקבל תוצאת מס נכונה יותר.

הזכרתי את ההוראה שבאינפלציה שלילית יש לראות את זה כאפס. אני יודעת שיכולה להיות פרשנות כזאת. המשמעות באינפלציה שלילית, של להפעיל את החוק ולהשאיר אותו, זה מביא לזה שאני מעריכה שאותו מגזר, שאתה אומר שיסבול מזה שנפעיל את החוק – נקרא לו המגזר הפיננסי לצורך העניין – יאמץ את הפרשנות הזאת, ונצטרך להתמודד בבתי משפט ובדיונים על השאלה אם זה נכון או לא נכון להפעיל, ולא נגבה את המסים.

מצד שני, אנחנו לא נעשה מהלך אחיד, כלומר כל אחד ייקח את הפרשנות כמו שהוא חושב שנכון. אנחנו גם נכנסנו לאנדרלמוסיה, וגם גרמנו נזק מבחינת אוצר המדינה. זה נראה בעיניי הרבה יותר בעייתי מאשר אמירה אחרת.

תודה רבה.

נורא קל, בהקשר של הדיון הזה, להציג את זה כאילו מיטיבים עם קבוצה אחת, שהיום גם לא פופולרית במיוחד, ומרעים עם קבוצה אחרת שנמצאת במצוקה. הנה הרעים האלה עושים מהלכים שמנוגדים לשכל הישר.

78% מהציבור חושב שאתה צודק, שיש רעים. קרא את העיתון. עכשיו במקום 78% יהיו 90%. אתם אפילו לא מבינים מה אתם עושים. תמשיכו עם זה, זה בסדר גמור, זה רק מוסיף לנו כבוד.

אני רוצה להציג את הדילמה שאנחנו נמצאים בפניה בהקשר הזה מבחינת מדיניות, ואשמח להתחלק אתכם במחשבות, באפשרויות ובאלטרנטיבות. יש לנו חוק שנולד במציאות שונה לחלוטין, כאשר רמות האינפלציה היו עשרות אחוזים, והוא תולדה של חוק המיסוי בתנאי אינפלציה, שנולד כשרמות האינפלציה היו בסדרי גודל של מעל 100%, 200%.

כל הקונספט של החוק הזה, נכון להיום, כמעט ולא רלוונטי. אין לו שום משמעות ביחס בין העלות המנהלית שאנחנו משקיעים, שהמערכת של כלכלת ישראל משקיעה כדי להפעיל את החוק הזה, לבין התועלות ברמות אינפלציה של אחוזים ספורים – כל החוק הזה הוא בעייתי ביותר.

על זה צריך להוסיף, שלראשונה השנה, יש לנו מדד שלילי, ומסתבר שחוק שנבנה עם קונספט מסוים של עליית מדד בשיעורים מאוד גבוהים, הוא כולו לא מתאים לסיטואציה של ירידת אינפלציה.

יש שאלות משפטיות לכאורה, שהן לא פתורות. אפשר לקחת את הנוסחאות שנמצאות בחוק, ולנסות להלביש אותן על מציאות בה המדד הוא שלילי, ואנחנו מקבלים תוצאה של מוטציה חקיקתית. חלק נפגעים, חלק נהנים, ואין כאן שום היגיון פנימי. השאלה היא מה אנחנו עושם בסיטואציה הזאת.

על זה צריך להוסיף מציאות קונסטיטוציונית, שמבחינתי היא מוזרה ביותר, שבה המחוקק קבע שבסוף שנה ניתן לקבוע שאם האינפלציה הייתה נמוכה מ-3% לא מפעילים את החוק. כל הקונספט אז היה שאנחנו נמצאים ברמות אינפלציה מאוד גבוהות, ולכן כאשר רמת האינפלציה היא מאוד נמוכה, זה זניח אם מפעילים אותו או לא מפעילים אות.

היום אנחנו יודעים שלבצע שינויים בסוף שנה, עם תחולה רטרואקטיבית, גם עם ההסמכה הקבועה בחוק, זה יוצר בעיה. במיוחד לאור העובדה שכשאנחנו עושים שינויים צופי פני עתיד, אנחנו לא יודעים מי ייהנה, מי יפסיד, וכמה. פה, כל אחד מהנישומים במדינת ישראל יכול להיכנס לכיסו ולחשבונות שלו ולהגיד: אני יצאתי נפסד בשקל או יצאתי מורווח בשקל. אז השאלה העקרונית של מדיניות הופכת לשאלה קונקרטית שמשליכה במישרין על הכיס הפרטי של כל גורם וגורם במשק. לכן, הסיטואציה על פניה היא בעייתית ביותר, אני לא זוכר הרבה סיטואציות מהסוג הזה, אבל אנחנו צריכים להתמודד.

השאלה הראשונה שעומדת בפנינו היא, האם אנחנו מתמודדים עם זה, או שאנחנו אומרים שלא נוח לנו להתמודד עם בעיות, ולכן אנחנו מעבירים את זה לבתי המשפט. בואו נראה האם לבתי המשפט יש יתרון על הנוכחים פה בסיטואציה הזאת. תשובתי היא: לא. לבית משפט יש יתרון כאשר הוא מנסה לפרש חוק ומנסה להוציא את כוונת המחוקק, ולהוציא את הצדק לאור. פה אין צדק שייצא לאור. יש פה סיטואציה, שהמחוקק בוודאי לא חשב עליה, ולכן אין טעם לראות את כוונת המחוקק.

יש פרשנות משפטית, שאפשר לפרש אותה לכאן או לכאן, מבחינת שיעור עליית המדד. יש מציאות כלכלית, שאפשר לאמץ תפיסה, שאומרת שנאמץ ניטרליות מוחלטת: כשזה עולה זה עולה, כשזה יורד זה יורד, ואז צריך לתקן את החוק ולהתאים אותו לזה. יש תפיסה כלכלית שאומרת שנלך לנומינליות מוחלטת, ויש גישת ביניים. כל הדברים האלה הם לא להחלטה של שופט. מה אנחנו נרוויח משופט? שום דבר. מה אנחנו נפסיד משופט? זה ברור לגמרי. המערכת כולה תיכנס לחמש שנים של התדיינויות, חוסר ודאות שלם במשק.

האם אנחנו נמצאים פה בסיטואציה של זה נהנה וזה לא חסר? גם זה לא נכון. יש פה נציגים של הקבוצה שרואה את עצמה נפגעת בנקודת הזמן הזאת. אין פה נציגים של העצמאיים, שזו קבוצה הרבה יותר גדולה מהקבוצה שנמצאת פה, שהם ייצאו נשכרים מה שהחוק לא יחול, בגלל כל נושא ניכוי הוצאות המימון. אין פה נציגים של התעשיינים, שהם ייצאו נשכרים אם נפעיל את החוק, בגלל שאם לא נפעיל את החוק, נתאם אחורנית גם את הפחת ונפגע בהם.

זה ממש לא נכון. אתם פשוט מטעים.

מר קפוטא בזכות דיבור. כל אחד מכם יוכל - - -

זה פשוט לא נכון. תחזור בך מזה.

מר ברזילי, לא להפריע. תהיה לכם זכות דיבור ותוכלו להגיב.

אין פה נציגים של כלל אזרחי מדינת ישראל, שמשלמים מידי שנה עלות מאוד גבוהה. אפשר להתייעץ, אפשר לשאול פקידי שומה מה המשמעות שכל נישום צריך למלא עוד טפסים, ללכת לעוד רואה חשבון ויש עוד פקידי שומה ופקידים במערכת המס. לקלוט את הדוחות, אחר כך לאחסן את הדוחות – לכל המערכות האלה יש משמעות. לכן, מאחר שאנחנו נמצאים בנקודת הזמן הזאת, שלא אנחנו בחרנו אותה, אבל נקלענו אליה ואנחנו צריכים להתמודד אתה – הכיוון שבחרנו להציע לכם זה להתנתק מהקונקרטיזציה הנקודתית בזמן הזה, ולבנות מהלך ארוך טווח.

בשלב הראשון, המהלך מתייחס ל-2003 ו-2004, עם הקמת צוות שיבחן את ההמשך, ויגבש תיקון לחוק התיאומים בראיה ארוכת טווח. נכון שהשנה יהיה גורם אחד שייצא קצת נשכר, אמנם לא בסדרי הגודל שנאמרו כאן. להערכתנו, ברמת המאקרו, הדברים מתאזנים השנה, ברמה הרב-שנתית הדברים גם מתאזנים, מכיוון שבשנה הבאה אנחנו צופים אינפלציה חיובית. אנחנו לא רוצים להגיע לכאן בשנה הבאה ולבקש שתשעו את החוק, כיוון שאז אותם נציגים שמייצגים היום קבוצה אחת ייצגו את הקבוצה האחרת, וזה יחזור על עצמו מה שהיה פה לפני שנתיים, שנכשלנו בהקפאת החוק.

לכן, אנחנו חושבים שהדרך היחידה לטפל בזה, זה להתנתק מההשלכות המידיות של קבוצה כזאת או אחרת. בי"ת, לקבוע מדיניות ארוכת טווח, והמדיניות הזאת אומרת שאין תועלת למשק בהפעלת חוק כל כך מורכב, כל כך מסובך, ברמות אינפלציה כל כך נמוכות. לקבוע את זה מכאן בראיה קדימה. ברמת המאקרו זה מתאזן, גם בשנה הנוכחית, גם ברמה הרב-שנתית, ואנחנו עושים במצב כזה שינוי מבני אמיתי.

אתם יכולים כמובן להחליט את ההחלטה הנוחה - נוח לנו להיטיב עם הקבוצה הזאת ולא לפגוע בקבוצה אחרת. אין ארוחות חינם בדברים האלה. המשמעות היא שאנחנו מוסיפים למערכת המסים עוד הפסד הכנסות ברמה של X. זה יבוא לביטוי או בקיצוץ תקציבי, או באי הפחתת מסים. מי שיישא בו זה כל אותם אזרחי ישראל שלא מיוצגים פה, כי זה לא הלובי שמסוגל להתמקד ולהצביע. נכון, הנציגים של מגזרים כאלה ואחרים, יש להם את הפריבילגיה שלנו אין. הם אומרים: אל תפגע בנו, אתה רוצה לתת הטבה למישהו אחר – בבקשה. זו פריבילגיה, שיכול לאמץ אדם שרואה מגזר מסוים, וזה לגיטימי מבחינתו. אבל אנחנו, וגם אתם, חייבים לראות ראייה כוללת.

אני לא מקבל את ההערה הזאת. לכן יש פה חברי כנסת, הם אובייקטיביים, והם יכולים להחליט.

מפחידים אותנו פה, באמירות האלה.

חבר הכנסת אפללו, שנה שלמה הפחידו אותך, ואתה מצביע אתם.

לכן ביקשתי לדבר לפני שמתחילים לדבר, שהעניין לא ינותב לניהול של סקטור כזה או סקטור אחר, אלא ראייה מערכתית.

אני לא פועל על ידי לוביסטים.

חס ושלום. אם לא הובנתי, אני רוצה להסביר.

אתם אלה שקובעים לנו מה נכון ומה לא נכון? פקידי האוצר הם קובעים את המדיניות?

חבר הכנסת אפללו אני מבקש ממך, זו לא צורה לדבר בצורה כזאת. הוא מסביר. אני מנסה לקיים פה דיון מקצועי.

לרגע לא אמרתי, ואני מבקש שלא ישימו דברים בפי. כל מה שאמרתי הוא, שבניגוד לסיטואציות בהן אנחנו עושים מהלך צופה פני עתיד, פה אנחנו עושים מהלך שהוא גם צופה פני עבר. ובניגוד לסיטואציות שבהן אנחנו לא יודעים לזהות בדיוק מי הקבוצה שיוצאת נשכרת ומי הקבוצה שיוצאת נפסדת – פה הדברים ברורים. קבוצה שיש לה הון עצמי עודף על נכסים קבועים – תצא נשכרת.

דברו בצורה ברורה, כי אני לא מבין.

אני אומר את הדברים בצורה ברורה. מדובר למשל, על הבנקים, חברות ביטוח – שיש להם עודף הון עצמי על נכסים קבועים. כנגד זה יש קבוצה אחרת שנפגעת, ואני לא רוצה לפגוע בה, כמו שאני לא רוצה להיטיב עם הקבוצה ההיא. הקבוצה שנפגעת היא הקבוצה שיש לה עודף נכסים קבועים על הון עצמי.

זה לא רק חברות הנדל"ן, זה בזק, זה חברת החשמל, זה חברות תעשייתיות.

אני לא זוכר שנתתי לך רשות דיבור.

אתה עושה רטרואקטיבית לשנת מס.

השאלה היא למה לא לבטל את החוק - - -

אסביר שוב. אם לא נודיע לגבי שנת 2003, אנחנו יוצרים אנדרלמוסיה.

אתם רוצים לשנות- מ-2005, שהאזרחים יתכננו, לא שהמדינה תתכנן. אתה יודע מי מרוויח ומי מפסיד ואתה עושה שינויים.

הסיטואציה היא ברורה, ניסיתי להסביר אותה. הסיטואציה בעייתית, אני לא מכחיש. האחריות שלנו היא להחליט מה ההסדר - - -

אני מבקש טיפה של שקט. מעולם לא היה דיון בענייני מסים כל כך סוער.

אז יש לך זיכרון קצר. היו פה כמה דיונים מאוד סוערים על ענייני מסים לפני שלושה חודשים, רק הכאב היה מצד אחד, וצד אחד הצביע.

אני לא זוכר דבר כזה. אבל אני פה שנה, לא יותר מזה.

2.5 מיליארד שקל הפחתות מס, איפה זה היה? יש ראיה - אקרא לה אדבוקטית – ויש ראיה יותר כוללת. ואני מודה שבדיון הזה מעניינת אותי הראיה היותר כוללת. אי מבקש מנציבות המס להגיד את הרשימה, מי לפי דעתם נפגע ומי לא נפגע.

וכמה נפגעים.

ומי נהנה.

תבואו ותגידו. ממתי אנחנו מחוקקים רטרואקטיבית.

תקשיבו. הרי אני את התשובות יודע, לפי דעתי. אבל אני תמיד רוצה לשמוע אנשים אחרים. בסוף נקיים דיון. יש פה כמה וכמה צדדים, בואו נשמע אותם ואחרי כן אנחנו נסיק את המסקנות. אז בצורה מתורבתת, לא על ידי התפרצויות. ברגע שאחד מתפרץ -אי אפשר לשמוע אותו.

אי קבלת החלטה במקרה הזה היא החלטה. זו החלה שהחוק במתכונתו הקיימת, על הסיבוך שלו, עובד. גברת ירון-אלדר תיארה את ההשלכות של זה.

אני רוצה להסביר, כי זה בעיניי דבר חשוב. אי קבלת החלטה לגבי 2003, בגלל האינפלציה השלילית, יוצרת מצב שבעיקרון הוא אנדרלמוסיה ואיזשהו חוסר תיאום בין מגזרים שונים. אינפלציה שלילית אי אפשר לצפות. יכולנו לשבת באוקטובר במקום בינואר או בפברואר, אלה ההבדלים שיכולים להיות.

מי שנהנה מאינפלציה שלילית, מיש באינפלציה שלילית יש לו פחות מס לשלם, זה מי שיש לו יותר נכסים קבועים, ומימן את הנכסים האלה בהלוואות. מי שישלם יותר מס באינפלציה שלילית, זה אלה שיש להם יותר הון עצמי מאשר נכסים קבועים. זה עונה לשאלה מי נהנה, בלי לדבר על מגזרים.

הבעיה העיקרית היא שהחוק לא מותאם לאינפלציה שלילית. כשכתבו את החוק הזה לא חשבו מה יעשו באינפלציה שלילית. יש פרשנות, לא בלתי סבירה, שאינפלציה שלילית היא אפס. אני רוצה לתרגם את זה למה שיעשו -אני מעריכה -חברות לגבי 2003.

לא עשיתם את זה עם מדרגות המס?

באופן מעשי ב-2003, מי שנוח לו לפרש אינפלציה שלילית יפרש אינפלציה שלילית: חברות הנדל"ן - שזה שם קוד למי שיש לו יותר נכסים קבועים, שהוא מימן אותם הון זר. מי שלא נוח לו – ילך לפרשנות של אינפלציה אפס, ויגיש דוחות של אינפלציה אפס. אז אנחנו נעמוד בפני דילמה, נקבל את הדוחות שלו, ואז מבחינת כסף – אוצר המדינה מפסיד כסף, ויש גם חוסר אחידות כי יש אחד שכן מפעיל, ואחד שלא מפעיל.

האפשרות השניה היא לנהל דיון משפטי סביב השאלה הזאת, שזה הליכים שיכולים לקחת תקופות זמן מאוד ארוכות. זה אפשרי.

אתם מציעים עכשיו לתקן לאפס. זאת אומרת, אתם מוכנים להפסיד.

זה לשני הצדדים.

הטיעון הזה מוזר. נניח שאתם קובעים שאין את הדבר הזה של אפס, אלא זו אינפלציה שלילית. אתם קובעים, ועל פי זה אתם עושים את השומות.

הפסדת כשהסברתי. כתבנו בחוזר לפני שנתיים, שאינפלציה שלילית יראו כאפס. זו פרשנות אפשרית של החוק, כי החוק לא צפה את זה. זאת אומרת, נימצא במצב שמי שנוח לא יעשה אינפלציה שלילית, ומי שלא נוח לו - - - וננהל דיונים.

תכפו עליהם.

אז זה ילך לדיון משפטי. בסיטואציה כזאת זה מה שאנחנו יוצרים.

תודה רבה. נשמע מה שיש למוזמנים לטעון, ולאחר מכן אבקש מחברי הכנסת להגיב. אני מאוד מקווה שנגיע למצב שנוכל להצביע בסוף. אני הולך על דיון מקצועי, נקודה. אין פה שום דבר פוליטי. כדי שאנחנו, כחברי כנסת, נוכל להצביע בצורה נכונה, בואו נשמע את המומחים, וכל אחד מאתנו יפעיל את הראש שלו ויצביע בהתאם. נדב הכהן, בבקשה.

אני מבטיח שאני מדבר משיקולים מקצועיים נטו, ללשכת רואי החשבון אין שיקולים סקטוריאליים. היום יישום החוק כל כך רץ בשגרה, וכל כך קל לנו, אנחנו כל כך בנויים לזה, שהיום להמשיך ליישם זה לא תוספת עבודה. אין לנו פה עניין נגוע, אני מדבר מקצועית בלבד. אולי לא ליישם את החוק ייצר עבודה נוספת, אבל זה בשוליים. אנחנו רוצים מס נכון בישראל.

מבחינה זאת אנחנו מסכימים. נכון שכאשר יש אינפלציה שלילית ונמוכה, יישום חוק התיאומים לא בהכרח היה נותן תוצאה טובה יותר. ונכון הוא שמלכתחילה, שעשו את חוק היישומים לא נתנו את הדעת מה יהיה אם יהיה מדד שלילי. זו מחלה שקיימת כתוצאה מהתפתחות. יש לנו חוק שנועד לאינפלציה כבדה משמעותית, ויש מציאות של דפלציה קטנה או אינפלציה קטנה. השאלה היא האם התרופה שמציעים טובה. אנחנו סבורים שהתרופה היא יותר גרועה מהמחלה.

בשנת 2001 המדד עלה ב-1.41%, והחוק יושם.

החוק יושם, אבל תגיד שבחודשים שהייתה אינפלציה שלילית לא ישמו אותו.

אנחנו מדברים על השנתי עכשיו. אם אביא את הדברים באופן קיצוני, בואו נניח שיש רק שתי שנים. שנה ראשונה המדד עולה מ-100 ל-102 נקודות, ושנה שניה המדד מ-102 חוזר ל-100. לא צריך להיות מומחה מס כדי להבין שלא צריך להישאר ברמה של ה-102, כי זה דבר שחלף ואיננו יותר.

המציאות היא שבאינפלציה נמוכה, של 1.41% החוק יושם. דבר שני, יש לנו מנגנונים של הצמדה בפקודת מס הכנסה שעובדים כל הזמן, אותם לא הקפאנו ואתם גם אין אפשרות להקפיא. למשל, אם אדם מכר נכס מקרקעין או נכס הון בנובמבר או בדצמבר 2003, כשהמדד השלילי כבר היה בעיצומו, הוא קיבל הגנה אינפלציונית מוקטנת. הוא קנה את הנכס לפני 20 שנה, מכר בדצמבר 2003, ההגנה האינפלציונית שלתו קטנה יותר בדצמבר 2003 מאשר בדצמבר 2002, כי המדד המצטבר נמוך יותר. החוק יושם.

אותו דבר גם מי שקונה בדצמבר 2003, המדד לנצח, לצורך הגנה אינפלציונית, יהיה המדד האמיתי, לא המדד המוקפא של דצמבר 2002. זאת אומרת, אנחנו הולכים פה לתופעה של דיס- הרמוניזציה מובהקת בין הגנה אינפלציונית לאורך זמן למצב אחראי.

יש שני דברים נוספים, ששניהם משמעותיים. ראשית,יש לנו ציבור של אנשים שקנו נכסים בהלוואות צמודות. הם לא יכולים רטרואקטיבית לשנות שום דבר. אם היו אומרים להם: עוד שנתיים, אם זה יהיה – היו מתארגנים. שחיקת ההלוואה היא הכנסה, הלוואה מצטברת. מי שלקח בתחילת שנה ומדד ירד – תלוי בחוזה. אבל מי שיש לו הלוואה ישנה, שווי ההלוואה בשקלים בשנת 2003 נמוך יותר מאשר שווי ההלוואה בשנת 2002.

אז זה יותר אצלו הכנסה.

ההצעה אמרה, שאם בשנת 2004 המדד יעלה לא יותר מ-3% לכאורה, גם מזה נתעלם. אבל הוא יכול גם לרדת. נמשיך עם הפיקציה הזאת? הוא יכול גם לעלות ב-4%, ואם הוא יעלה ב-4% אנחנו מחילים את המדד הנמוך של דצמבר 2003 כעמדת פתיחה ליישום ב-2004. כל הדברים האלה הם תוצאות בלתי נסבלות מבחינה מקצועית. לכן, אם אין שום סיבה מקצועית משמעותית, חיסכון לאומי משמעותי לעשות את הדבר הזה, אנחנו רואים בזה טלאי על טלאי, ודבר שלא יביא אותנו למקום טוב. תודה.

תודה רבה. מר גיפמן, בבקשה.

אני נציג של איגוד לשכות המסחר. היזמה של הקפאת חוק התיאומים בשנת 2003, לדעתנו עלולה לגרום לנזקים רבים, לא רק לחברות הנדל"ן, אלא לחלק גדול במגזר העסקי, לחלק גדול שממונף. בשנה האחרונה, שהייתה שנת מיתון קשה, כ-60,000 עסקים נסגרו. כל חוק התיאומים הוא תולדה של מדינה שחיה בסביבת אינפלציה והחוק דאג שחברה שמדווחת על הוצאות מימון אינפלציוניות לצורך מס, תקבל את התוספת, וזה ייתן מעין איזון וינטרל את השפעת האינפלציה.

איגוד לשכות המסחר רואים בצו הזה מספר עיוותים. אל"ף, ביטול החוק יוצר א-סימטרייה בין המצב שהיה עד היום, שבו שילמנו תוספת בשל אינפלציה שנים רבות, לבין המצב בשנה האחרונה, בה מגיע זיכוי. הצו עצמו גם לא צודק, גם לא מוסרי, וגם לא הוגן.

בי"ת, משפטית לדעתנו, לא ניתן לחוקק חוק באופן רטרואקטיבי. הנציבה אמרה שצריך לראות את פני העתיד. בואו נראה את פני העתיד, אבל בואו נצא מההווה, אי אפשר לראות את פני העתיד מהעבר. חברות רבות, ובפרט חברות הנדל"ן, שהתנהלו במהלך שנת 2003, עומדות היום עם מאות אלפי מטרים פנויים, עומדות היום עם תקנים חשבונאיים, תקן 12, וכל מיני דרישות של הרגולטור, שהן לא רואות כיצד יציגו רווחים בשנה הבאה. חקיקת החוק הזה, אם הוא ייצא היום לאוויר העולם, הוא החמצן האחרון שלחברות הנדל"ן.

אני אומנם מדבר בשם חברות הנדל"ן, אבל דברו אתי מבזק אתמול, וביקשו ממני להביע גם את מחאתם לצו הזה, כי הוא יפגע בהם קשה, וגם חברת החשמל נפגעת קשה. זאת אומרת זה לא רק מגזר עסקי שקשור לחברות הנדל"ן. הקפאה או ביטול בשנת 2003 יוצרת אפליה בין הבנקים, בין חברות הביטוח לבין המגזר העסקי שיש לו עודף נכסים על הון עצמי.

חברות רבות התנהלו בשנת 2003, כשלנגד עיניהם חוק התיאומים. לא ניתן לבטל פתאום את החוק. אנחנו מבקשים מהוועדה לשקול ולא להסכים ליציאתו לאור של הצו הזה. הצו הזה יגרום לנזק בלתי הפיך למגזר העסקי, ולדעתנו אף לקופת המדינה.

תודה רבה. עורך דין ברזילי, בבקשה.

מה שאני אומר, זה לא רק משום שאני נציג לשכות המסחר, אלא משום שזה באמת מאוד כואב כשבאים עם צו בצורה כזאת, אני אומר את זה גם ברמה האישית. קודם כל, יש את עניין הרטרואקטיביות. נכון שב-2001 קבעו סעיף מסמיך לשקול עד פברואר שנה רודפת אם עושים רטרואקטיביות או לא עושים רטרואקטיביות. הסעיף הזה עצמו, החוקתיות שלו לא נבחנה. אף פעם לא עשו דבר כזה במסים. גם ברפורמה, כמה שעשינו שינויים ותיקונים, אף פעם לא הלכנו אחורה. אז יש סמכות, מה שווה הסמכות הזאת? לא שווה שום דבר.

רוצים ללכת קדימה? 100%. אמרה נציבת מס הכנסה, לשנים הבאות אם שיעור המדד לא יעלה על 3%, אוטומטית החוק מתבטל, נניח שזו שיטה. אבל להשאיר שיקול דעת לשנה אחרי, לראות מי נפגע ואז להחליט אם עושים את זה רטרואקטיבי או לא רטרואקטיבי, בעיניי זה רטרואקטיבי חד-משמעית.

לא רק זה, איך זה עומד במבחן בג"ץ?

לא עומד, אני לא רוצה בכלל להגיע לשם. זה רטרואקטיבי במלוא מובן המילה. אין יותר רטרואקטיבי במסים, ולא נעשתה כזאת רטרואקטיביות במסים אף פעם. ברפרומה הייתה התלבטות אמיתית. אמרנו שמצד אחד, אם נלך אחורה, נפגע בחיסכון – המדינה תיהנה מזה. באיזון שבין רטרואקטיביות לבין הכנסות המדינה, אם המדינה מרוויחה אולי אפשר לעשות רטרואקטיביות, ולא עשינו רטרואקטיביות. אבל פה המדינה לא מרוויחה שקל.

אמרה הנציבה בהגינות, שלא מרוויחים, עושים סדר במערכת. אנחנו אמנם מיטיבים – אמרו בצדק – עם בעלי ההון, עם הבנקים וחברות הביטוח אבל לא המדינה משלמת. מי שמשלם אלה בעלי הנכסים, לא בעלי הנכסים שיש להם הון עצמי אלא אלה שלקחו הלוואות מבנקים. זה כל המגזר העסקי. כל המגזר העסקי שקע בהלוואות, והמגזר העסקי הזה, ששנים על גבי שנים חוק התיאומים הזה פגע בו, על ידי כך שהוסיף לו הכנסה רעיונית.

לא פגע בו. השווה את מצבו למי שמימן בהון עצמי. זה לא נכון.

אולי.

אל מול אלטרנטיבה שלא הייתה. זה הניסוח.

התוספת בשל אינפלציה חושבה לפי שווי הנכסים, שווי הנכסים ירד, אף אחד לא הכיר להם בירידה הזאת, גם לא שינו את המס.

גם לא חייבו במס על עליית ערך.

נכון, אבל התוספת לא הייתה נכונה, לא הייתה מדויקת, המשיכו לשלם. כאשר מגיע מצב שהאנשים האלה, ששילמו תוספת בשל אינפלציה, לקחו הלוואה ב-100, ההלוואה הזאת נניח, במשך השנים, הפכה להיות 110. על ה-10 הזה הם שילמו מס. עכשיו ה-10 הזה יורד ל-8. הירידה הזאת מ-100 ל-108 היא מס, זה כפל מס. זה שלילת הוצאות מימון ריאליות.

הקטנת הוצאות מימון ריאליות.

אנשי מס הכנסה מסכימים לזה, הם לא יודעים איך לפתור את זה. יש פה כפל מס. פעם אחת מיסו אותי בעלייה בין 100 ל-100, ועכשיו כשאני יורד ל-108 לוקחים לי עוד פעם מס, ועוד רטרואקטיבית.

לא, אני לא מסכימה.

אם רוצים לבטל את התיאומים, אין שום בעיה – תעשו את זה קדימה, אבל תעשו את זה לאחר דיון, תעשו דיון ציבורי. כמו שישבנו ברפורמה, דנו, בחנו, ראינו מי משלם וכמה משלם לכאן ולכאן. לא באים יום אחד בבוקר ומביאים צו, אף אחד לא בחן אותו, אף אחד לא שאל את השאלות, וכזה ראה וקדש.

הייתי מציע שהדיון על 2003 לא יהיה, וייקבע – אם בכלל – דיון לא היום ולא מחר, אלא בעוד זמן, לאחר דיון ציבורי מעמיק, וזה יוחל על השנים הבאות. תודה רבה.

תודה רבה.

מכיוון שלאיגוד החברות הציבוריות יש חברות מכל המגזרים, אנחנו לא באים להיכנס לקטע סקטוריאלי כזה או אחר, אלא להדגיש את העיקרון. אנחנו נגד הנושא של מעין חקיקה רטרואקטיבית, למרות שיש הסמכה בחוק לבצע את זה, ואנחנו מכירים את זה, עדיין ההחלטה היום היא החלטה שבאה רטרואקטיבית.

עוד אנחנו יושבים ומדברים, אז לפחות במה שנוגע לחברות הנסחרות בבורסה, יש כבר עשרות חברות שכבר הגישו דוחות כספיים ל-2003.

זה לא נוגע לדוחות הכספיים.

עד שזה ייכנס לתוקף, אני מניח שכל יום חברות ימשיכו להגיש. בקטע החשבונאי מקצועי שמעתם פה דברים רבים, אולי עוד תשמעו, אנחנו מבקשים ברמה העקרונית, שהדברים לא יחולו על 2003. אם רוצים לדון – אז קדימה.

תודה רבה. עורך דין אלתר, בבקשה.

החוק הזה קיים 22, 23 שנים. הוא חוק מאוד משמעותי בהוויה של המיסוי הישראלי. הוא קשור למערכת הצמדה שקיימת בעוד עשרות סעיפים אחרים. לא ניתן לדון במגזר אחד של ביטול מערכת הצמדה למגר מסוים, מבלי לדון בהשלכות האחרות. אני הייתי מתחלחל לפני מבטל חוק שקיים במערכת 22 שנה, בלי שאני יודע את השלכות של זה. לדוגמה, יחיד – אם תבטל את החוק -ייצא ניזוק יותר מכולם, בניגוד למה שנאמר פה.

תסביר איך.

אדם קנה דירה, יש לו היום אשרות לקבל – אם הוא נכנס לחוק – 80% מהאינפלציה, כולל מכוח סעיף 17, כהוצאה. אם הוא יוצא מהחוק, לפי הדין היום והפסיקה, האינפלציה לא מותרת בניכוי.

אבל הריבית הריאלית הרבה יותר גדולה מ-20%.

את יוצאת מהחוק - האינפלציה לא מוחזרת. את נכנסת לחוק - עד 80% מהוצאות המימון, כולל אינפלציה, הן הוצאה מוכרת.

במילים אחרות, אתה נותן הרבה פחות מהריבית הריאלית.

כאשר האינפלציה היא משתנה, יחיד יכול להיכנס לחוק, להחזיר 80% מהאינפלציה כהוצאה. הדומה שהביא מר נדב הכהן צריכה לעמוד לנגד עיני הוועדה. לא ייתכן שיחיד שהוא לא בוק האינפלציה יקבל מדד שלילי, עם בסיס נמוך יותר, לעומת חברה כמו בנק, שהיא בחוק האינפלציה, שהיא לא תיפגע. דווקא תשווה את היחיד שניזוק לבנק שלא ניזוק. זה מה שאתה רוצה להשיג?

מההשלכות האלה יש עוד הרבה שאלות. שחיקת הלוואות היא הכנסה. אם אנחנו מוציאים את חוק האינפלציה ממי שלווה כסף, והאינפלציה ירדה - זו הכנסה. אם לא ניתן לו נגד הנכסים ניכוי שלילי לשמירת ההון כהוצאה, הוא ישלם מס כפול. החוק לא בא ליצור הטבה לחברות ממונפות, הוא בא למנוע מיסוי כפול.

הוא בא להגן על מי שמממן בהון עצמי.

אם לקחתי הלוואה של 100 וקניתי נכס של 100, וזה נשחק ב-2%, יש לי הכנסה. אם אני לא אתן את השחיקה של הנכס כהוצאה, אני משלם מס כפול. אם אתם מקבלים היום את החוק, אתם גורמים כפול שאין לכם תשובה לגביו.

למה את נקודות הזיכוי הורידו, למה את נקודות המס הורידו? מה השוני פה? מערכת כוללת לא יכולה לעבוד בחלקים. יש לכם השלמות כוללות של ביטול חלקי? יש לכם שמות של מגזרים, אלה שייהנו ואלה שייצאו מורווחים? למה זה דחוף כל כך להעלות את זה עכשיו? למה לא לנתח את זה בצורה שקולה? 22 שנה זה עבד.

כי החוק מאפשר עד סוף פברואר.

לפי הפרשנות, החוק מאפשר עד פברואר, בתנאי שמדובר בעליית מדד. אם יש ירידת מדד, לוועדה אין סמכות. תסתכלו בניסוח, גברת סמדר אלחנני כתבה את זה.

צריך חוות דעת משפטית של היועצת המשפטית של הוועדה.

תודה רבה. חבר הכנסת אפללו, בבקשה.

אדוני היושב ראש, אני רוצה להתייחס לשני דברים שנאמרו פה. אחד, שמעתי ממר קפוטא, ואני חוזר על מה שאמרתי. אנשים שנפגעים נמצאים פה, ואנשים שנהנים לא פה. איפה הנהנים הגדולים האלה, הבנקים, חברות הביטוח? אולי הם מתביישים להיות כאן. המסכנים האלה, שלא מיוצגים פה, קשה להם לבוא כי אין להם אולי כסף לאוטובוסים להגיע לפה. האמירות, האיומים האלה, שלא נמצאים פה, זה נורא הפחיד אותי, אז אני דואג להם מאוד, ואני צריך לשמור על האינטרסים שלהם.

לעצם העניין, האם יש לנו זכות בכלל לדון בנושא רטרואקטיבי. הייתי רוצה לקבל חוות דעת מהיועצת המשפטית. שתיים, אני אומר באופן כללי, בלי לדעת מה כן ומה לא, אני מתנגד בכל תוקף לדברים רטרואקטיביים, התנגדתי גם בנושא של הרמת המסך. אנחנו צריכים להחליט דבר אחד, ולא לשנות אותו כל פעם. האוצר אומר שאין לא רווח ולא הפסד, אבל אם זה ככה, צריך לקבוע לעתיד.

אם אנחנו נחיל את התקנה הזאת בחוק, אז מ-2004 והלאה. על זה אני יכול לדון, אבל כשאתם אומרים לי שזה רטרואקטיבית, וחלק נהנה וחלק מפסיד - ואלה שנהנים אני כל כך דואג לשלומם, ואני מרחם עליהם – אני מציע לאוצר לא לדבר על העבר, אלא לדבר על העתיד. בעבר אנשים עשו את השיקולים שלהם, עשו להם את התוכניות איך לפעול, תוכניות המס שלהם. אתם באים לעשות רטרואקטיבית דברים, אני מתנגד באופן עקרוני לשיטה ללכת רטרואקטיבית. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת הרצוג, בבקשה.

ראשית, אני חושב שהנושא הוא כזה, שצו כזה או אחר הוא לא הכלי הנכון. הכלי הנכון היה להביא את זה לוועדת שרים לכלכלה, לקבל החלטה סופית שמבטלים את חוק התיאומים. הסיבה היא שאת מנסה, גברתי הנציבה, דרך חור המנעול להחליט איזה צו מאוד נקודתי.

אתם מרוקנים מתוכן את הסעיפים בחוק, זה הכל.

זה נושא בעל ראיית מאקרו, הוא לא נוגע רק לעומס שמוטל עליכם כפקידי שומה, שאני מעריך אותו. אני גם חושב שהחוק כבר לא מתאים לתקופה. צריך לבוא בדרך המלך, לטפל בו בצורה רצינית, וגם להסביר למי שחותם על הצו, שבתקופה הזאת אנחנו רואים עדיפות לתעשייה על גופי המימון, ואני אומר את זה ישר. אני חושב שזאת החלטה ערכית שלנו.

למול השיקול של העומס וקצת כאב ראש שמוטל עליכם, אני רואה לנגד עיניי את הצורך של התעשייה והמסחר לעמוד על הרגליים בשלב הזה. לכן, אני חושב שצריך להסיר את הצו הזה מסדר היום, ולבוא בדלת הראשית.

תודה רבה. הבעיות שקיימות בכלל בעצם הירידה של המדד או המדד השלילי, גם עסקים קטנים שניהלו ספרים לפי פרק ב' נפגעים, בייחוד כאשר הם ממונפים, ולמרת שהם עסקים קטנים. את דעתי אגיד בסוף. חברת הכנסת רוחמה אברהם, בבקשה.

אני, כיושבת ראש ועדת המשנה לעסקים קטנים, אגע במה שיושב ראש הוועדה אמר. אם נפגע המגזר של עסקים קטנים ובינוניים, כל החלת חוק, במיוחד בתקופה הכלכלית הקשה שבה אנחנו נמצאים - אני כיושבת ראש הוועדה מנסה כל פעם להציל איזה אוד שרוף על מנת לעזור למגזר הזה - אני לא אתמוך בחוק הזה.

הם דווקא נהנים מזה.

אני רוצה שתסבירי לי איך הם נהנים מזה. בנוסף, אני קוראת את ההערות המדהימות של הגברת אלחנני, שמאירה את עינינו, יש שם כמה דברים שאני רוצה להעלות. החוק הזה די ישן, ואני לא בקיאה במס הכנסה. כשחוקקו את החוק הזה המחוקק לא חזה שתהיה אינפלציה שלילית. אם זה חוק ראשי - - -

גם ב-2003 לא חזו שתהיה אינפלציה שלילית.

אבל היינו באותה סיטואציה ב-2002.

הוועדה לא אשרה לכם.

כפי שנאמר על ידי חבר הכנסת הרצוג, ואני מחזקת את דעתו, אני לא חושבת שדבר כזה רציני יכול לבוא אלינו בהחלטה של ועדה אחת. אם רוצים להכניס תיאומים רטרואקטיביים, אני לא יודעת מה יהיו ההשלכות של זה. הייתי רוצה לראות מה ההשלכות של זה לגבי מגזר העסקים הקטנים והבינוניים. אני חושבת שמן הראוי ללכת על תיקון בחקיקה ראשית, כפי שמומלץ על ידי היועצת הכלכלית של הוועדה, ואני מאמצת את ההמלצה הזאת.

דבר נוסף שיש פה, שלושה צווים בצו אחד. אם הייתם רוצים לדבר על שלוש שנים אחורנית, אז תביאו כל צו בנפרד ותתייחסו לכל שנה בנפרד. אל תנסי לעשות לנו מיש-מש אחד, ולהחליט שמהיום אנחנו מסתכלים רטרואקטיבית – אני לא יודעת איך זה יעמוד במבחן בג"ץ. יש פה הרבה מאוד שאלות מהותיות, שלא מאפשרות לאשר דבר כזה. לכן, אדוני היושב ראש, על רגל אחת, אני לא אתמוך בחוק הזה.

תודה. מר שרון, בבקשה.

אני מייצג את פורום מנהלי כספים, לפורום יש מכל הגוונים ומכל החברות. רוב החברות כבר פרסמו דוחות כספיים, התיקון עכשיו יאלץ אותם לתקן את חישובי המס שלהם ביחס ל-2003, וזה גורם תיקון דוחות.

אדוני היושב ראש, אני יכול לקבל תשובה אם אנחנו מצביעים או לא מצביעים? אני חושב שמן הראוי שתיתן לנו תשובה.

תן לי רגע אחד, תן לי לשמוע את מר שרון.

אף פעם אנחנו לא יודעים מתי מצביעים. היושב ראש אומר בסוף הדיון. כך זה בכל הישיבות. פתאום עכשיו מאוד חשוב לדעת.

אם זה לא היה בסדר בעבר, צריכים להמשיך עם זה?

לא תהיה הצבעה. אני לא יודע אם שמתם לב, אבל הפרענו למר שרון באמצע דבריו. אני מבקש לתת לו להמשיך. אני רוצה לשמוע את האנשים.

אנחנו סבורים שבמדינה מתוקנת כללי המס צריכים להיות ברורים, החברות צריכות לדעת איך להציג את הדיווחים. לך תסביר לבעלי מניות זרים, שמס הכנסה פתאום החליט לתקן אחורה את כל הכללים, ולכן הרווח הוא שונה.

בנוסף, גם בהצעה יש התייחסות לגבי העתיד, לגבי 2004. גם פה נשאר חוסר ודאות, כי אם המדד יעלה על 3%, שוב עושים תיקון אחרוה ושוב אנחנו נמצאים במצב שאנחנו לא יודעים לתכנן את השנה קדימה, לא יודעים להסתכל מה קורה, כל רבעון מנהל כספים צריך לחתום על הדוח הכספי של החברה שלו, אבל הוא יודע שבשורה של המס הוא לא יודע שזה המספר הסופי. הוא יגיע לרבעון הרביעי, יצטרך לתקן את הכל מההתחלה.

נקודה נוספת, התאמה לכללי החשבונאות. עולם החשבונאות מפסיק את הדוחות המתואמים למדד החל מ-1 בינואר 2004.יתכן שיש התאמה לכללי מס הכנסה, אבל גם מס הכנסה צריך להיות בהיבט הזה אמיץ, ולהגיד שאם מבטלים אז מבטלים, לא מבטלים על תנאי. ביטולים על תנאי, אני לא חושב שזה משדר דברים ברורים למשק ולמגזר העסקי, ולכן אני חושב שההצעה הזאת היא לא במקום. תודה.

תודה. חבר הכנסת שוחט.

ממה ששמעתי אני לא חושב שיש מקום לעשות את השינוי, וצריך להמשיך להיות במדד השלילי, כפי שיתפתח במהלך השנה. אשמח לשמוע מה העמדה שלכם לגבי עצם קיומו של החוק, והצורך להמשיך אתו אחרי שעברנו תהליך של דיס-אינפלציה כזה, וכבר כמה שנים אנחנו נמצאים בסביבה מאוד נמוכה.

אני רוצה להגיב על החקיקה ראשית או חקיקת משנה. המחוקק, הכנסת, לקח בחשבון שיכולות להיות שנים, כמו השנים האלה של אינפלציה נמוכה. לכן, הוא אמר שמכניס מנגנון מובנה בתוך החוק, שמאפשר התלייה של סעיפים שונים, שאומר שהחוק לא תקף בשנים האלה.

אנחנו משתמשים בזה בחלק מהסעיפים כל שנה. פה אנחנו אומרים שכל החוק לא תקף בשנה הזאת. בזמן החקיקה הראשית הייתה מחשבה שאם יש אינפלציה נמוכה, נשים בצד את החוק לכמה שנים, ושרואים מה קורה.

אם אומרים עכשיו ללכת לחקיקה ראשית, המשמעות של זה, זה קודם לרוקן את כל החקיקה הזאת מתוכן, כי קיים זה קיים בחוק. דבר שני, נושא כל כך מסובך, מורכב, בעייתי, שכבר קיים ועובד 18 שנה, עם הקשיים שבו, אין היגיון לבטל. בואו נגיד שבעוד חמש שנים - לא רוצה שיקרה – תחזור אינפלציה של 30%. אין שום סיבה שנצטרך מחדש להתחיל את כל הליכי החקיקה, כדי להיכנס לגדר החוק.

המנגנון שהמחוקק עשה הוא, שבשנים של אינפלציה נמוכה, אפשר להגיד: זה לא תקף. בשנים שכולנו מקווים שלא יחזרו, אבל יכולות לחזור, לאפשר - יחסית בקלות - לחזור למנגנון שהוא בסך הכל טוב. לכן, לא היה נכון בעיניי לעשות את הביטול של זה בחקיקה. אני לא מדברת עכשיו על רטרואקטיביות או לא רטרואקטיביות, אלא באופן עקרוני. שמים את החוק בצד, ואם נצטרך להחזיר אותו, אז יש מנגנון יחסית פשוט להחזיר אותו.

מה זה לשים חוק בצד?

זה בדיוק מה שהסעיפים האלה אומרים. הקפאה של החקיקה.

אני דווקא מתחיל מהסוף. לפי מה שאני יודע, זה פטנט ישראלי החוק הזה. אני שומע מהבוקר עד הערב: בכל העולם, בכל העולם, כשרוצים להעביר חוק. עובדה, כל הטיעון הזה, להשאיר חוק בצד לחמש שנים חלש. אם בעוד חמש שנים תהיה אינפלציה גבוהה, אני מקווה ששנה לפני שנגיע לשלב הזה תהיה ועדה, שתבחן אם צריך חוק תיאומים כפי שהיה או צריך חוק אחר. הטיעון הזה הוא לפי דעתי, הכי חלש מכל הטיעונים.

לי הכי מפריע , שאין לי תמונה אחרי כל הדיון שהיה פה, מי נפגע ומי לא נפגע, דבר הכי פשוט. אני מבין שיש דבר אחד שנפגע, וזה יצירת קושי מנהלי. חלק ינהגו בשיעור אפס, חלק ינהגו בשיעור מינוס – וזה יוצר בעיה. עם כל הכבוד לקושי המנהלי, בעיניי, הוא משני לשני קשיים אחרים.

לזה אתה קורא מנהלי? אם התוצאה מזה היא הפסד הכנסות, זה לא מנהלי.

אם יש לכם הערכה של הפסד הכנסה, תשימו נייר על השולחן. עד עכשיו יש פה רק שיעור בשירה, לא שיעור במיסוי. תגידו, לפי הערכתנו המשך המצב הקיים יהיה X, שינוי המצב הקיים לפי זה יהיה Y. ה-Y הזה יתחלק על הבנקים בככה, על הנדל"נים בככה, ולי מותר לשקול. אני מצהיר, אם המטרה המרכזית של חוק התיאומים הייתה להגן על שחיקת ההון העצמי, אני מודה שבשנת 2003, 2004, המטרה של ניסיון להקטין את המכה שיש על מי שממונף – בעיניי היא גם שיקול, כולל משקי, כולל חברתי וציבורי.

הגורמים הממונפים הם לא רק אלה שמופיעים בעיתון, שגנבו להם את תוכנת המחשב אתמול. הממונפים הגדולים במשק – אמנם בשיעורים הרבה יותר קטנים מבחינת הכמויות, אבל מבחינת העומסים – זה הרבה מאוד עסקים קטנים, ולפעמים גם משקי בית.

השיקול השני הוא השיקול של הרטרואקטיביות. למרות שיש הסמכה בחוק, צריך להיות נימוק מאוד חזק לעמוד כנגד כל הטענות שמושמעות פה. עד עכשיו לא נשמע כזה, חות מהקושי המנהלי. הקושי המנהלי הוא לא עד כדי כך חזק. היום 2003 מתה, 2004 – עד סוף חודש מרץ מסיימים את הדיון, 2005 – תגיעו לוועדה ציבורית או מקצועית שתדון או בשינוי החוק - כפי שאמרת בעוד חמש שנים – או במנגנונים אחרים.

המהלך שאתו באתם הבוקר, אני רוצה יותר להרגיש מה אני הולך להחליט. אם אני צריך להחליט בין עיקרון מופשט של קשיים ניהוליים, ובין עיקרון מאוד מופשט אבל מאוד מרכזי של רטרואקטיביות, אני בוחר לא לפגוע ברטרואקטיביות.

תודה רבה. גברת אלחנני, בבקשה.

אני רוצה להזכיר את מטרתו של חוק התיאומים, שהיה בעקבות חוק המיסוי בתנאי אינפלציה. הכוונה הייתה לנטרל את האינפלציה, לכן צריך לתקן את החקיקה הראשית. הוא צריך להביא לידי כך, שאם משתמשים בחוק אין השפעה של האינפלציה, ואם אין אינפלציה, זה לא משנה אם משתמשים בחוק או לא משתמשים בחוק, יהיה מקדם של 1 בכל המכפלות.

החוק עצמו, יש בו עיוותים, והוא לא מנטרל לחלוטין את השפעת האינפלציה. זה צריך לנטרל, נקודה. לפני שנתיים, ועדת הכספים לא אישרה את בקשת האוצר להתלות את החוק. היו שנתיים לתקן את החוק והביא לידי כך שהוא יהיה גורם מנטרל.

מערכת מס הכנסה איננה עושה חישובי מס של שנתיים, יש אנשים ששנה אחת הפסידו ושנה אחת הרוויחו. החישוב הוא שרירותי. אפשר היה להגיד שלאורך כל החיים נעשה ממוצע נע של ההכנסות. אביא את הטיעון הפמיניסטי, נשים שבתחילת הקריירה שלהן מרוויחות מעט, בסוף הקריירה מרוויחות הרבה – בואו נעשה את הממוצע הרב-שנתי.

הצו הזה מאגד בתוכו שלושה שצווים. מכוח כל סעיף אפשר להוציא צו אחד. יש את הסעיף שמתלה את סעיפים (4) ו-(5), כל שנה מאשרים אותו, לא רואה סיבה שלא יאשרו אותו גם השנה, זה כמעט הפך לרוטינה. יש את הסעיף, שצריך להחליט מה עושים עד ה-28 בפברואר, כי זה מחר בערך. יש את הסעיף לגבי שנת המס 2004, לכן, הייתי אומרת שתעשו שלושה צווים, לכל אחד יש טיפול אחר.

בצו הזה יש תיקונים שלחקיקה ראשית, הן של הגדרות והן אחרות. הניסיון שלי אומר שבצווים לא מתקנים חקיקה ראשית, אלא פועלים על סמך - - -

זה רק כדי להתאים את ההתליה.

לכן השארתי את זה, אבל הערתי על זה. הערה עקרונית, יש מודל התנהגות, שאחד מנציגיו הבולטים ביותר הוא נגיד בנק ישראל, שאומר שצריך לרדת מכל ההצמדות, וזה יקטין את האינפלציה. יש מודל אחר, ואני רוצה לתמוך בו, שאומר שאם תעשה מנגנוני הצמדה מושלמים בכל המערכת – ועד היום אנחנו די נוהגים כך – תבטיח ירידה מהאינפלציה.

מה קורה כשאין מנגנון הצמדה מושלם בכל המערכת? לוקחים פרמיית סיכון. הדוגמה הטובה ביותר היא ריבית גבוהה. אם יש הצמדה מלאה, יודעים בדיוק איזו ריבית ריאלית רוצים לקבל. לכן, מנגנוני הצמדה מושלמים בכל המשק, הן במערכת המיסוי והן במערכות אחרות, מבטיחים לי ירידה מהאינפלציה. הניסיון הישראלי ההוכחה הטובה ביותר לכך, כמו שאמר חבר הכנסת אורון. ישראל היא הדוגמה הכי טובה למנגנוני המצדה, והנה ירדנו מהאינפלציה.

תודה. מר הכהן, בבקשה.

אמרה נציבת מס הכנסה ביושר ובהגינות, שהיא חוששת שאם בקשתה לא תתקבל עלול להיות מצב שבו עתירי ממון ילכו לבית משפט, ובפועל לא יוכלו לגבות מהם. כמובן, ש"מוותרים" לאנשים הממונפים, עם הנכסים. אני חושב שהנימוק הזה הוא בלתי קביל, כי הנציבה אומרת לחברי הכנסת שיאשרו לה מראש לא לקחת מבעלי היכולת, ומראש לקחת מהחלשים.

אני רק אומרת שזה הסיכון של ההחלטה, ניהול התדיינות במאות מיליוני שקלים.

תודה רבה. אני אישית נגד קבלת החוק. אני חושב שהמצב בו אנחנו באים לרפא את הבעיה, שהחוק עצמו לא מתאים לתקופות של אינפלציה שלילית, רק מחריף את המצב עוד יותר. מר הכהן אמר נכון שהתרופה יותר גרועה מהמחלה. זה יותר לנו בעיות רציניות.

מצד שני, גם חבר הכנסת אורון אמר דברים נכונים. אין לנו מספיק נתונים במי זה פוגע, במי זה לא פוגע, מה הנתונים האמפיריים בכלל לגבי המשק. אני עשיתי את שלי, הגעתי להיקף של הקלת מס לאותם גופים פיננסיים של 600 מיליון שקלים, אתם אומרים 300מיליון שקלים - - -

אנחנו אמרנו חצי מזה.

זה לא הנושא כרגע. עדיין יש פה מצב שאי הפעלת החוק גורמת להטבה לסטורים מסוימים, ולסקטורים מסוימים שנפגעו בשנים קודמות אנחנו יוצרים רטרואקטיבית מצב לא שקול.

לא אקיים הצבעה היום על הנושא הזה, נדחה את ההצבעה ליום שני, רק עם חברי כנסת. אבקש מהאוצר לשבת עם הגופים האחרים שמיוצגים כאן, לנסות להגיע לאיזשהו מודוס ויואנדי, שאנחנו יכולים להביא אותו להצבעה ביום שני. אם לא תגיעו לפתרון מקובל, נצביע על החוק as is. הנושא הזה הסתיים, תודה רבה.



































2. תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (בקשה לרשיון, בחינות, התמחות ואגרות)(תיקון), התשס"ג-2003
תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (הון עצמי וביטוח)(תחקון), התשס"ג-2003

אנחנו עוברים לנושא הבא. נתחיל את הדיון בתקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעה (בקשה לרשיון, בחינות, התמחות ואגרות)(תיקון), התשס"ג-2003. בבקשה.

הרשות עורכת פעמיים בשנה בחינות למבקשי רשיון בייעוץ השקעות ומנהלי תיקים. בכל מועד בחינה יש כ-1,700 ניגשים לבחינה, ונמצאים גם מעתיקים פה ושם, לא הרבה אבל מוצאים כאלה. התקנות, כפי שהן מנוסחות עכשיו, לא מאפשרות למשגיחים מטעמנו לבטל את הבחינה במקום. הם צריכים להגיד להם שזה יעלה למליאת הרשות, לחברי ועדה שמורכבת ממליאת הרשות, והם ישקלו אם לבטל או לא.

הבקשה שלנו באה לתת להם סמכות לבטל במקום, להזהיר, ולא לתת להם את האפשרות להמשיך. היום, אם הם פותחים ספר ומעתיקים, צריכים להגיד להם שזה יעלה לדיון, ובינתיים הם ממשיכים לעשות את הבחינה. הם בעצמם באו בתלונות אלינו, למה לא אומרים להם את זה מההתחלה, למה צריך לדעת את זה שבוע או חודש אחרי זה.

יש לי בעיה אחת. המפקח על המבחן הופך להיות דן יחידי.

יש לו זכות לבוא אחר כך ולערער. הרשות לא תקבל החלטה אלא אם כן ניתנה לנבחן הזדמנות לטעון טענותיו. את זה אנחנו לא מבטלים. המפקח הזה הוא ערכאה ראשונה.

הנבחנים עצמם אמרו: ראית אותי מעתיקה בעשר הדקות הראשונות, למה נתת לי לשבת שעתיים וחצי ולעשות את בחינה? למה אני צריך לחשוב אם יבטלו או לא יבטלו.

אז אולי לא לבטל, אולי לתת אזהרה.

הבוחן יכול לעשות את זה, יכול להחליט לפי חומרת העניין. נותנים לו סמכות או להפסיק את הבחינה ולהוציא אותו או להזהיר.

אני יכול להגיד לך שבמועצת רואי החשבון מי שנתפס בהעתקה - תצילנה אוזניו, מאבד את התור להיבחן וכן הלאה.

זה יוצא מגוחך. באותו סט של תקנות, יש שני תיקונים. התקנה הראשונה זה המשגיחים, התקנה השניה, זה ביטול סעיף בתקנות, שבלאו הכי הפך מיותר, היות ותיקנו את החוק. זו קוסמטיקה שחייבת להתבצע.

אני שוב חוזר לזה, שיש להכניס קודם אזהרה במקום לפני שפוסלים את המבחן.

אם ככה, זה כבר שינוי תקנות.

אף פעם לא מבטלים בפעם הראשונה, תמיד מזהירים, מעבירים מקום.

אם את מסכימה לשינוי הזה, אז נצביע על זה כך. אני צריך לקיים הצבעה.

זה סיפור. בפועל תמיד יש אזהרה, אין כזה דבר שלוקחים בחינה. מעבירים קודם מקום, זה דברים טריוויאליים, דברים שנעשים תוך כדי עבודה.

אין לי בעיה לפסול למי שמעתיק. אבל מדבר פה בבני אדם, גם הבוחן וגם הנבחן. התמונה שרואה הבוחן יכול להיות שהוא טעה באבחנה. איך תכניסי את הנושא שאין מענישים אלא אם כן מזהירים קודם.

נאמר שלא תתקבל החלטה, אלא אם כן ניתנה לנבחן הזדמנות לטעון את טענותיו. אני חושבת שזה פותר לך את הבעיה.

איך אתה רוצה שזה יופיע בתקנות?

לאחר שהוזהר פעם אחת.

החשש שלי הוא שאם נותנים אפשרות להזהיר פעם אחת, אז כל אחד ינסה קודם כל להעתיק, אם יזהירו אותו פעם אחת – הרוויח כבר שאלה שלמה.

האזהרה כתובה כבר על המבחן, על הטופס.

אז שגם התקנה החדשה תופיע על גב המבחן.

זה כן. תוסיפו נוסח, שאפשר יהיה להקריא אותו.

התקנות האלה הן חלק מהחומר של המבחן.

האם היום על מחברת בחינה כתוב? מזהירים?

יש שורה שלמה של אזהרות: לא להכניס טלפון סלולרי, לא להעתיק, לא להעתיק שאלות מהבחינה.

חבר הכנסת כהן מציע שעל טופס המבחן שסמכותו של בוחן לפסול את מבחן במקום.

נוסיף את זה על טופס המבחן.

לגבי התיקון של תקנה 30. אתם אומרים שכבר אין אנשים שזה חל עליהם?

זה כמעט ולא קיים. תראה בדוח השנתי, היו שמונה מקרים השנה. הוראות המעבר הגיעו כדי לאפשר למי שעבד ערב כניסת החוק לתוקף, לא לפגוע במטה לחמו, ולהמשיך לעבוד. אנחנו נמצאים היום בשנת 2004, מדובר בחוק שנכנס לתוקף באוגוסט 95'. כלומר, מי שעד עכשיו לא ניצל את זכותו, זה לא עוזר לו מכיוון שעברו כל כך הרבה שנים.

אמרת שהיו כמה מקרים כאלה.

שמונה מקרים, אז הם יעלו לוועדת חריגים.

זה החוק הראשון שפסוק ממנו, נפסל על ידי הבג"ץ.

יש עוד השגות? לא. אנחנו נעמיד את זה להצבעה. אנחנו מצביעים על תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעה (בקשה לרשיון, בחינות, התמחות ואגרות)(תיקון), התשס"ג-2003.

הצבעה
בעד: 2
נגד: אין
אושר

תודה, התקנה אושרה. התקנה השניה בקצרה, תקנות הסדרת העיסוק בייעוץ השקעות ובניהול תיקי השקעות (הון עצמי וביטוח)(תיקון), התשס"ג-2003.

מדובר במנהלי תיקים, שעורכים ביטוח בהתאם לשווי נכסים מנוהל.בתקנות קיימות מדרגות, ובהתאם לשווי הנכסים המנוהל, החברות מסתדרות כל אחת במדרגה שלה, וכל אחת מבטחת את עצמה בהתאם לכך, ומזה נגזר שווי ההשתתפות העצמית.

כשתיקנו את התקנות האלה, הושמטה המילה "סכום ההשתתפות המזערי". נניח שיש לחברות 10 מיליון שקל נכסים, הן צריכות לערוך ביטוח בהתאם לגובה של ה-10 מיליון, ובהתאם לזה נגזר 5% השתתפות עצמית. אם חברה מחליטה שהיא לא רוצה לבטח לפי הסכום שהיא צריכה, אלא היא רוצה לבטח על סכום של 200 מיליון, מה-200 מיליון נגזר לה סכום הביטוח, מסכום הביטוח נגזרת ההשתתפות העצמית.

נניח שמישהו בא ותובע את החברה הזו על רשלנות או מעילה, סכום ההשתתפות העצמית הוא כל כך גבוה, שהכסף מחברת הביטוח בכלל לא מגיע למתלונן. אותה חברה היא חדלת פירעון, לא יכולה לשלם, ואין לו ממי לגבות. זאת אומרת, התקנה כמו שהיא כתובה עכשיו, בגלל שנשמטה בה המילה "מזערי" נוגדת את רוח החוק, את מה שהתכוונו לעשות. סכום השתתפות עצמית זה טוב ויפה, אבל כשזה מגיע מעל גובה אבסולוטי, אין לזה שום משמעות.

אנחנו רוצים שיהיה ביטוח בהתאם לגובה הנכסים באמת, ולא משהו דמיוני, כדי שאם יהיו יתבעו אותם יהיה ממי להיפרע. זו הנקודה הראשונה.

הנקודה השניה, בעקבות בקשות של חברות, שלמי שיש השתתפות עצמית מעל המותר, רוצים להמיר את זה בערבות בנקאים או בפיקדון ניירות ערך. יש חברות גדולות, שיש להן כספים, והן מבקשות להגדיל את ההשתתפות העצמית, אבל בגלל שש מכסימום, את היתרה הם רוצים בצד לטובת הלקוחות. אין לנו בעיה עם זה.

זה סביר בהחלט. חבר הכנסת כהן,יש לך הערות? אם כך נעבור להצבעה.

הצבעה
בעד: 2
נגד: אין
אושר

תודה רבה, אושר.


הישיבה ננעלה בשעה 10:55.