כנסת פתוחה

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8021



24
ועדת החינוך והתרבות
16/02/2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8021
ירושלים, י"ד באדר, תשס"ד
7 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 171
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"ד בשבט התשס"ד (16 בפברואר 2004), שעה 09:00

סקירת ג'וינט ישראל על פעילותה בתחום החינוך

חברי הוועדה: אילן שלגי – היו"ר
אורי יהודה אריאל
מרינה סולודקין
יוסי שריד

ד"ר גד אביקסיס סמנכ"ל בכיר למנהל ולמשאבי אנוש, משרד
החינוך, התרבות והספורט
אודי בהט מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך, התרבות
והספורט
יעל פרבר מתאמת בין הכנסת למשרד החינוך, התרבות
והספורט
ארנון מנטבר מנכ"ל ג'וינט ישראל
חיים פקטור סמנכ"ל, ג'וינט ישראל
ד"ר רמי סולימני מנהל אגף צעירים ונוער ומשנה למנכ"ל אשלים,
ג'וינט ישראל
אופיר בן נתן עוזר בכיר למנכ"ל, ג'וינט ישראל
ענת פנסו ראש תחום, ג'וינט ישראל
איטה שחר ראש תחום נוער, אשלים, ג'וינט ישראל
איציק זהבי ראש תחום השכלה ומידע, אגף חינוך ונוער, ג'וינט
ישראל
רומן גרביץ ג'וינט ישראל
אלישבע בראון-לפידות דוברת, ג'וינט ישראל
גדעון בן דרור יועץ הוועדה
ד"ר יוסי לוי יועץ הוועדה

יהודית גידלי

דקלה אברבנאל


סקירת ג'וינט ישראל על פעילותה בתחום החינוך

בוקר טוב, נא לשבת. אני מתנצל בשם חברי הכנסת, שלא רגילים להגיע לבניין בשעה כזאת. יש כאן ייצוג נכבד לג'וינט בראשות מר אמנון מנטבר, ידידי משכבר הימים. אשמח אם תציג מי הגיע, ואחר כך גם נלמד מה הג'וינט בישראל עושה מאז 1914.

אני ארנון מנטבר, נמצאים כאן ד"ר רמי סולימני – מנהל אגף חינוך ונוער ומשנה למנכ"ל אשלים.

אני סגנית של רמי סולימני וראש תחום נוער באשלים.

שמעתי קצת על אשלים.

אני עובד בג'וינט.

אני עובד עם אמנון מנטבר.

אני סמנכ"ל הג'וינט.

אני ד"ר יוסי לוי, יועץ הוועדה.

אני יועץ הוועדה.

אני סמנכ"ל בכיר במשרד החינוך.

אני ראש תחום השכלה ומידע באגף חינוך ונוער בג'וינט.

אני דוברת ג'וינט ישראל.

אני אחראית על תכניות.

ראשית, הג'וינט הוא מוסד חשוב, נכבד וותיק. אתם גם עוסקים הרבה מאוד בחינוך, ואולי בעיקר בזה, ואנחנו רוצים להכיר ולראות עד כמה אפשר לשתף פעולה.

אנחנו לא עוסקים רק בחינוך. ההיסטוריה של הג'וינט, חוץ מזה שהוא הוקם ב-1914 לעזור ליישוב במלחמת העולם הראשונה ומעולם לא עזב את הארץ, קשורה מאוד לנושא הזקנה בישראל. בשנים 1948-1970 טיפלנו בכל הזקנים, בעיקר העולים והקבוצות החלשות. אתה ודאי זוכר את מלב"ן; הוא היה של הג'וינט, במעטפת אחרת. ב-1970 שינינו את דרך הפעולה שלנו והתחלנו לפעול בצורה של פיתוח שירותים.

כפי שמוצג בשקף הראשון, בשנת 1914 היה פה סיוע לבני היישוב במצוקה. לא יודעים שבשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה הג'וינט מימן את ההעפלה ואת הבריחה בסכומים גבוהים מאוד: 70%-80% מההעפלה והבריחה. הוא גם פעל בארץ בצורות שונות: הקמת עמותות ליתומים, פעילות באוניברסיטה העברית ועוד. בשנת 1948, על פי בקשת ממשלת ישראל, אנחנו מפעילים את מוסדות מלב"ן – הטיפול בקשישים. בשנות השבעים הייתה יציאה ממלב"ן, כי המערכת הפילנתרופית הבינה שהיא לא יכולה להרים שירות במדינה עצמאית, זאת אחריות המדינה. המדינה מבקשת שלא נצא מתחום זקנה, ואנחנו מקימים בשם אש"ל – שותפות בינינו לבין ממשלה בנושא של פיתוח שירותים לזקנים. אז זה היה דבר לא ברור: מה זה פיתוח שירותים לזקנים? כמו כן הוקם מכון ברוקדייל.

בוקר טוב, יוסי, בבקשה.

ביקשתי מאה פעמים לא לקבוע ישיבות ל-08:30. לכן גם אין חברי כנסת.

נראה כמה חברים יצטרפו בשעה 09:00.

אתה ואני, אלה יצטרפו.

כבר התנצלתי בפתיחה, היום גם היינו צריכים לכלול שלוש ישיבות.

יש גם משקל איכותי לחברי הכנסת.

ודאי. על איכות כבר שנים לא מדברים בבית הזה.

גם נאלצנו לדחוס שלוש ישיבות להיום. מחר אני בין הדוברים בכנס בבאר שבע לשלום הילד. לכן מחר בבוקר אני לא יכול לקיים ישיבה. הבוקר נאלצנו לקבוע שלוש ישיבות. נמשיך.

אני לא צריך לחזור על ההיסטוריה לחבר הכנסת שריד, הוא מכיר אותה. ב-1996, לאור ההצלחה של פיתוח השירותים לזקנים באמצעות אש"ל – וכאמור, אנחנו עוסקים בפיתוח שירותים, אנחנו לא מחליפים שום גורם ממשלתי או מקומי במתן שירותים; פעם עסקנו במתן שירותים, כשהיה מלב"ן.

מה השם המלא של המוסד?

מוסדות לטיפול בעולים נחשלים.

אז יצאו מנקודת ההנחה שהעולים לא מבינים את ראשי התיבות.

קראו להם נחשלים, מי שזוכר את ההיסטוריה יודע שכך נקראו המוסדות.

בכל אופן, ב-1996 הוקמה שותפות בהיקף גדול בהרבה מהבחינה הכספית, שנקראת אשלים. אני רוצה לומר כמה דברים על דרך הפעולה שלנו, כדי שהדברים יהיו יותר ברורים. כאמור, אנחנו ממוקדים בקבוצות הכי חלשות: קשישים, ילדים ונוער בסיכון, עולים – בעיקר עולים מחבר העמים שלא מצליחים להיקלט, אתיופים, בוכרים, קווקזים – אנחנו מחפשים תמיד את הקבוצות החלשות ביותר. הקבוצה הרביעית היא נכים.

נוסף על כך אנחנו פועלים בנושא של התנדבות, פילנתרופיה ופיתוח מנהיגות, גם מקצועית וגם מתנדבת – בהנחה שאלה יכולים לבוא יבואו לטובת הקבוצות החלשות בצורות שונות – כולל פעילות עם הממשלה והרשויות המקומיות בהכשרה ובניהול של מי שעוסקים בנושאים הללו.

אנחנו לא באים להחליף עמותה שעוסקת ב-100-150 ילדים. זה חשוב מאוד, אנחנו מאוד מעריכים את זה והקמנו הרבה עמותות בישראל – איל"ן, אקי"ם ועוד – ויצאנו מזה. עקרונות הפעולה שלנו הם לנסות לזהות בעיה ברמה הלאומית, ואחר כך אנחנו משתדלים למצוא פתרונות מקצועיים חדשניים, וגם יכול להיות פתרון שנשנה את ההיקף שלו – תמיד בשותפות עם הממשלה, הרשויות המקומיות והעמותות. אנחנו מחפשים השפעה מערכתית ואחר כך fazing out. כלומר אנחנו לא נשארים בשירות לאורך זמן. אנחנו הקמנו את המתנ"סים. פעם היו שניים, היום יש מאות רבות של מתנ"סים. אנחנו נמצאים שם ונעשה אתם שותפויות בנושאים מסוימים – כפי שציינתי קודם.

הנתונים המוצגים בשקף הם במיליוני דולרים. כמו שאתם רואים, התקציב הרגיל שלנו מורכב משלושה סוגים: מתקציב גמיש, תקציב של תרומות מיועדות מחוץ-לארץ ותקציב של שותפים. בשנת 2004 התקציב יהיה 91 מיליון דולר. בשנים 2002-2003 היה לנו תקציב נוסף לחירום, וזה הסתיים. אני לא חושב שבחינוך מצב החירום הסתיים, אבל לא הצלחנו לשכנע את המערכת לגייס את הכסף לתחום הזה. לדעתי זה גרם לפגיעה לא מבוטלת בכל מיני מקומות, כי נכנסנו אליהם עם כספי חירום ואחרי כן נאלצנו לבטל כל מיני פעילויות, שמאוד עזרו, בעיקר לקבוצות החלשות. מר גד אביקסיס יכול לומר כמה דברים על כך, הוא מכיר את העניין.

הנתונים הם פשוט כדי לתת חלוקה של התקציב לתחומים העיקריים. נושא הקשישים עדיין מוביל אצלנו, ואני מקווה שהוא ימשיך להיות נושא משמעותי כי יש הרבה צרכים בתחום הזה. תחום הילדים והנוער תופס תאוצה גדולה מאוד, ומתחיל לסגור את הפער עם נושא הקשישים. בשנת 2004 נשקיע כ-32 מיליון דולר בתחום הזה.

תחום העולים – בעיקר העולים שציינתי: אתיופים, קווקזים, קבוצות חלשות של רוסים – הוא התחום השלישי. בנושא הנכים הסכומים קטנים, אבל הפעולה שאנחנו עושים חשובה מאוד. גם התקציבים שלנו להתנדבות ולפיתוח היכולות של הסקטור הציבורי גדלו. גב' שלומית עמיחי היא המנכ"לית של התחום הזה. יש לנו כוונה לפתח התנדבות נוער רצינית.

זאת החלוקה התקציבית. בתחום החינוך אני רוצה לציין שלושה דברים, ורמי סולימני ייכנס לפרטים אחר כך: קודם כול שותפות אשלים מאפשרת לבחון רעיונות חדשים בתחום החינוך. זוהי שותפות עם כל המשרדים. משרד החינוך, התרבות והספורט בראש, אך גם משרד הרווחה מעורב, כי אנחנו נמצאים בצומת של רווחה וחינוך. שותפים גם משרד האוצר, גם הביטוח הלאומי וגם משרד הבריאות. הם יושבים באופן קבוע, רצוף ושוטף, וזה יוצר תקשורת מתמדת בין העוסקים בבעיות האלה במשרדים השונים.

פיתחנו כ-180 פרויקטים שונים, ומתוכם אנחנו מתחילים לראות צמיחה של ספינות דגל – הפרויקטים המרכזיים, שעליהם יהיה אפשר להלביש פעילות בתחום של רווחה וחינוך: מרכזי הורים וילדים, מעונות רב-תכליתיים, ויש עוד דוגמאות, כולל פיתוח כוח אדם. רמי ייגע בדברים האלה.

יש לנו התערבות מסיבית מאוד עם הקהילות היהודיות מארצות-הברית בנושא הפעילות לגיל הרך בקרב האתיופים. אם הילדים לא באים מוכנים לבית הספר, אין שום סיכוי בעולם שהם יסגרו את הפערים. גם היום אני לא בטוח שהם יסגרו את הפערים, אבל לפחות נעשה מאמץ מושכל ושיטתי להביא אותם מוכנים לבית הספר. הייתי אומר שאנחנו מכסים 60%-65% מהגיל הרך בקרב האתיופים בני שנתיים וחצי עד גיל בית הספר. אנחנו עוסקים בהכנה לכיתה א', כולל כניסה, בחלק מהערים, לכיתה ב'. בחלק מהמקומות אנחנו גם נוגעים בבגרות. התפיסה שלנו היא מה שמכונה באנגלית grade by grade או B to B: birth to Bagrut. יש לנו תמיכה גדולה מאוד של הקהילות היהודיות, עם כסף ממשלתי קטן יחסית. זה נושא קריטי מאוד מבחינתנו.

אחר כך יפרטו מה המקורות שלכם?

כן, גם רמי סולימני וגם ענת פנסו נמצאים כאן כדי לפרט. זה דבר חשוב מאוד, כי התופעות בנושא קליטת יהודי אתיופיה – ואני קשור לנושא הזה הרבה מאוד שנים – הן תופעות קשות מאוד. אנחנו עושים מאמץ גדול, שמובילה גב' שלומית עמיחי, להגיע להתנדבות נוער. אנחנו רוצים לפתח פרויקט, שכעת הוא בשלבים של ניסוי, שנקרא עמ"ן: עיר מתנדבת נוער. המטרה היא לנסות לגייס את כל הנוער בעיר מסוימת – בהתחלה יהיה ניסוי בחמש ערים – בגילאי 15-17 או 14-16, עוד לא החלטנו, לטובת הקבוצות החלשות ולטובת החינוך.

אלה שלושת המאמצים הגדולים שאנחנו מובילים: אשלים, PACT ועיר מתנדבת נוער. עד כאן.

למה שלומית לא באה?

היא לא הוזמנה לישיבה הזאת. היא תבוא בפעם אחרת. הפעם אנחנו רוצים להתמקד בנושא אשלים.

אנסה להביא את העקרונות התיאורטיים שארנון הציג להסבר איך מפעילים זאת בשטח. אבל אגיד משפט אחד: לפני חמש שנים הג'וינט יזם את הרעיון של הקמת אשלים, שותפות עם ממשלת ישראל – משרד החינוך, משרד העבודה, משרד האוצר, משרד הבריאות והביטוח הלאומי – מתוך כוונה לתת מענה כוללני, מתואם ויעיל למען האוכלוסיות של ילדים ונוער בסיכון. אני מניח שאתם יודעים את המספר: קרוב ל-330,000 ילדים נכנסים תחת ההגדרה הזאת.

התכניות הן על רצף, גם רצף גילאי – מלידה עד גיל 18-20 – וגם על רצף של סיכון. אשלים לא עוסקת רק בתחום החינוך אלא גם בתחום הרווחה והבריאות. יש תכניות על קצה הרצף, ילדים שנמצאים מחוץ למערכת זה זמן רב, משוטטים ברחוב ומגיעים אפילו למוסדות חסות – וגם שם אנחנו עושים תכניות. יש גם תכניות מניעה. מאחר שאנחנו בוועדת החינוך והתרבות נתמקד באופן טבעי בדוגמה ברורה מאוד בנושא של פעילות מניעה בתחום החינוך.

אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את מה שאנחנו עושים, כי הגישה שלנו היא גישה הוליסטית. ניקח את נושא הנוער המנותק, בקצה הרצף: בעניין הזה מפותחות תכניות בשילוב משרדי הממשלה השונים, למשל מרכזי יום – תכניות שמביאות ילדים שנשרו מהמערכת למרכזים שדומים לבית הספר אך שונים בגישה לתלמידים. יש גם תכנית כמו יזמות עסקית – שמטרתה לקחת בני נוער ולהכניסם למסלול של יזמות עסקית. יש עשרה מיזמים כאלה, כמו "עתיד ורוד". אני מניח שגם שמעתם על חלק מהתכניות. יש קבוצה של ילדים שעוסקים בפרסום של מפעלים ושל תכניות – ממש פרסום חוצות – וגם מקבלים על זה כסף.

קפה ארומה.

נכון, גם שם אנחנו מעורבים – הפעלה של תלמידים את בית הקפה. יש תכניות לילדים ולהורים: יש 23 מרכזי הורים וילדים, שנותנים שירות ל-2,200 הורים וילדים בכל שנה.

הפרויקטים האלה עוסקים בנוער מנותק, ילדי פריפריה?

התחלתי בכוונה בנוער מנותק, על קצה הרצף. אספר מהן תכניות המניעה. למשל תכנית ילדים והורים מיועדת לילדים שנמצאים בסיכון בגלל בעיה של תפקוד הורים: לפעמים יש בעיה של הזנחה, יש בעיה של קשר הורה-ילד. הם מגיעים למרכז ומקבלים טיפול יחד.

יש גם פנימיות קהילתיות ופנימיות יום – במגמה להשאיר הילדים בקהילה, לקחת אחריות בתוך קהילה ולא להוציא אותם לפנימייה, ועד כמה שאפשר להחזירם לחיק המשפחה בתוך זמן קצר. אני חושב הנושא הזה יצר מגמה חדשה בכל תחום ההשמה החוץ-ביתית. הרעיון הוא לא מיד לשלוף ילדים לפנימיות אלא להשתדל להשאיר אותם בקהילה, בקרבת המשפחה וההורים.

כמובן, יש תכניות לילדים עם צרכים מיוחדים: מסיכון לסיכוי, שילוב במעונות שכונתיים כבר מהגיל הרך, שילוב בקמפוס משולב: ילדים בעלי נכויות שיהיו בקמפוס משולב.

עד כאן תמונה על הרצף שמחוץ למערכת החינוך. כעת אכנס לנושא של מערכת החינוך והעיסוק באוכלוסיות מתקשות ובסיכון לנשירה. הרבה פעמים שואלים: אם הילדים בתוך מערכת החינוך, למה "סיכון"? אנחנו יודעים שיש 50,000-60,0000 שנמצאים בתוך מערכת החינוך אבל הם ברמות שונות של סיכון, בעיקר סיכון לנשירה. אנחנו מכירים את כיתות ההכוון ומרכזי החינוך. גם במערכת החינוך יש מסה לא קטנה של תלמידים שהם לא במסלול הרגיל לבגרות. גם במשרד העבודה יש כ-15,000 ילדים כאלה. למען האוכלוסיות אלה, שלא הולכות למסלול של בגרות, הג'וינט פיתח תכניות שונות. יש למשל תכנית בשם סח"ח: סביבת חינוך חדשה.

לפני שחבר הכנסת שריד עוזב אני רוצה לומר משהו.

אני חוזר.

אם תגיע תשמח לשמו על תכנית PACT שהתחלנו יחד.

שמור את הדברים המשמחים לעוד כמה דקות.

הכול משמח, שמור את מה שמשמח במיוחד.

גם בתוך מערכת החינוך הג'וינט לא פועל בכל המערכת, זה לא המנדט שלו; המנדט שלו הוא לטפל באוכלוסיות החלשות, המתקשות. לכן אנחנו עוסקים גם במניעה וגם בקידום הישגים. במניעה, כמו בתכנית סח"ח, המטרה היא להביא את המורים לעשות שינוי פרדיגמטי בעבודה שלהם מול התלמידים. ד"ר יוסי לוי נמצא כאן; יחד פיתחנו, ואנחנו מאוד קרובים בתפיסתנו. אבל באופן יחסי יש מעט מאוד תכניות שמתמודדות עם האוכלוסיות האלה, וחלקן לא מצליחות לתפקד עד כיתה י"ב. הרעיון שלנו להרחיב את ההבנה של המורים איך לעבוד אתן.

יש גם תכניות משותפות עם אגף שח"ר, מה שגד אבקסיס, שיושב אתנו, פיתח למען האוכלוסיות האלה. יש גם תכניות לשיפור הישגים, תכניות לבגרות – ושוב: לא לכל האוכלוסייה אלא לאוכלוסיות החלשות יותר. יש תוכנית אופ"ק לעולים – ויש שם התקדמות מיוחדת עם אודי בהט. הכול בשיתוף עם משרדי ממשלה. הרעיון שנרשה לעצמנו להתמקד באוכלוסיות מסוימות, ברורות. גם בנושא של הבגרות במגזר הדרוזי אנחנו עושים תכניות.

אעבור אתכם על תכנית אחת שתביא לידי ביטוי את כל העקרונות שארנון מנטבר דיבר עליהם: יש תכנית בשם parents and children together, תכנית PACT. קוראים לה בשם PACT משום שהשותפות היא עם שבע פדרציות מארצות-הברית, שמשקיעות קרוב ל-7 מיליון דולר בשנה למען התכנית הזאת. ועוד 7 מיליון דולר באים מתוך השותפים המקומיים, משרדי הממשלה.

כלומר הכוונה ל-pact, במובן של אמנה, של הסכם ושיתוף פעולה.

גם וגם. הרעיון הוא לעלות על צורך. הבנו שיש במדינה הרבה תכניות לגיל הרך, כלומר 0-6. הנושא מפותח. לעומת זאת משפחות אתיופיות לא יכולות להרשות לעצמן להיכנס למערכות לגיל הרך בגילים הצעירים, למשל למעונות. ההורים לא עובדים, המעונות יקרים, אתם מכירים את הסיפור הזה. גם אין רשות ממלכתית אחת שאחראית לנושא הגיל הרך. אתם יודעים, יש חלוקה בין המשרדים והפרגמנטציה בתחום גדולה.

בעצם אין כתובת.

צריך להעביר את הגיל הרך ממשרד העבודה למשרד החינוך.

הם ישמחו מאוד. מכל מקום, הרעיון היה ליצור מטרייה, לאחד תכניות, להגיע עם התכנית הזאת לאוכלוסייה האתיופית, שלא מגיעה למסגרות האלה באותם אחוזים כמו האוכלוסייה הוותיקה: מהאוכלוסייה הוותיקה מגיעים למסגרות החינוכיות לגיל הרך כ-90% ולפעמים יותר, תלוי בגיל; אצל האתיופים הנתונים הם 50%-60%-70%. וכידוע אם לא מתחילים כבר בגיל הרך, יש פער שקשה לסגור, כמו שאמר ארנון מנטבר.

למעשה התכנית עובדת בעשרה יישובים עתירי עולים בדרום, במרכז ובצפון. קרוב ל-60% מבני העדה האתיופית מתגוררים במקומות האלה. התכנית עובדת ברמת המערכת וגם ברמת האוכלוסייה. ברמת המערכת היא מביאה לידי ביטוי את הגישה ההוליסטית, זהו מודל להתערבות המשלב את כל תחומי הבריאות, הרווחה והבריאות. הוא בנוי על שותפות שמביאה בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים הנוגעים לילד בגיל הרך. זה לא קיים, אני אומר את זה באחריות. וכמובן, עוסקים בפיתוח ובהרחבה של תכניות העונות על הצרכים של האוכלוסייה הזאת.

ברמת האוכלוסייה הכוונה להביא לשילוב מקסימלי של הילדים האלה במערכות החינוך. לקחת את מספר תעודת הזהות של הילדים, לעבור דלת דלת ולהביא אותם למערכת החינוך, בגילים 0-3.

מי עושה זאת בפועל? מי האנשים שעובדים מול המשפחות?

אנחנו מפעילים באופן טבעי עמותות, במקרה הזה לא מעט מהעמותות כוללות את יוצאי אתיופיה. זאת אחת התכניות שבהן אנחנו אולי הכי קרובים למתן שירות, אבל לא נותנים את השירות בנקודת הקצה.

האנשים האלה הם עובדים שלכם או אתם מתקציבים את העמותות או את הרשויות המקומיות?

כן. אנחנו מתקצבים את העמותות ואת הרשויות המקומיות, אנחנו עושים הנחיה, אנחנו עושים פיתוח. ענת פנסו ורמי סולימני יכולים לדבר על זה. אני אומר את זה משום שזה עיקרון כללי בג'וינט: אנחנו לא בנקודת המגע של השירות.

אנחנו לא מחליפים מערכות קיימות, אנחנו נשענים עליהן, בשיתוף פעולה מלא עם משרדי ממשלה. יש ועדה מלווה של ד"ר גד אביקסיס, היא מלווה את התכנית. כל המשאבים הקיימים והאנשים בשטח עומדים לרשותנו. אנחנו פיתחנו את הקונספציה. אנחנו מפעילים אנשים בשיתוף עם הגורמים הפועלים בשטח. הייחוד שלנו הוא שחיברנו בין המערכות – החינוך, הרווחה והבריאות – מה שלא היה קודם לכן, למעשה.

למשל, הגענו ליישוב – וחוץ מזה שהבאנו את מחלקת החינוך והרווחה והבריאות לשבת יחד, הבאנו גם את בני הקהילה לדיון, הבאנו גם את המורים והמנהלים לשבת בוועדה. יש ועדה אחת, והיא ממיינת ומחליטה על תכניות. כלומר בנינו תכנית שלמה.

אני רק רוצה לומר: המערכות הם הדברים הגדולים: משרד החינוך וכו'. אנחנו עוסקים בקטע מסוים מאוד. הפטנט הגדול הוא שמההתחלה אנחנו מביאים את הידע של המערכות, איננו מתעלמים מהידע הזה. אנחנו בונים על הידע של המערכת. הגוף שותף אתנו בפיתוח הידע החדש. אנחנו לא מפתחים ידע חדש ומביאים אותו "אקס-קתדרה" למערכת. מההתחלה, משלב ייזום הרעיון, המערכת נמצאת שם. לדעתי זה אחד הסודות. הייתי בממשלה 20 שנה ואף פעם לא הרגשתי שאין לי מה לומר בנושא קליטת עלייה. מהרגע הראשון מביאים את אנשי הממשלה ושואלים מה הבעיה. כך אנחנו עובדים עם משרד החינוך וכך אנחנו עובדים עם הרווחה. כולם שותפים מהרגע הראשון. אין שום דבר שכפוי מלמעלה. זה הרעיון.

מצד שני אתם יודעים לוודא שלא רק לוקחים את הכסף ועושים אתו מה שרוצים.

נכון. אנחנו משתדלים גם להביא את הידע שלנו לפעמים. לפעמים זה מאוד נוח למערכות, כי לנו יש יותר גמישות בכל הנוגע לשכירת האדם והתשלום לו – אפשר לשלם לו קצת יותר. זה מקל מאוד. הרי כולנו גדלנו בממשלה, ואנחנו יודעים כמה נוקשות יש שם, במידה מסוימת של צדק. אנחנו מגמישים את המערכת ומביאים גם כסף חיצוני.

שותפות גדולה עם המערכת בבסיס, הבאת כסף חיצוני והיכולת להביא וליזום ידע חדש נוסף על הידע הקיים, זה בעצם העניין.

בעצם פיתחנו כאן מודל. היום כשמגיעים לעיר חדשה, מעבר לעשרת היישובים, יש מודל התערבות: מה עושים כשנכנסים, בין מי למי משלבים, מי הגורמים הרלוונטיים, אילו תכנים צריך להביא, איך עובדים עם משרדים שלכל אחד מהם אג'נדה אחרת ובכל זאת יוצרים משותף. זאת התרומה שלנו.

ארנון מנטבר דיבר על הנושא המערכתי, ה-system wide impact. אפשר לראות את ההיקף של העשייה: קודם כול, כניסה לעשרה יישובים עתירי עולים והגעה לקבוצת גיל ממוקדת מאוד. כעת עלינו לכיתות א'-ב', כלומר הגילים הם 0-8, והמשמעות היא מעל ל-7,500 ילדים. מעורבות הורים היא עניין חשוב מבחינתנו, זה חלק מהתפיסה החינוכית שאנחנו באים אתה. אנחנו מאמינים שללא מעורבות הורים יהיה קשה מאוד לחולל את השינוי בנוגע הילדים בתחום החינוך. אנחנו יודעים שעושים עבודה בבית הספר או בגן אך בסופו של דבר הילדים מגיעים להורים. השאלה היא איך הופכים את ההורים לרלוונטיים ולמשמעותיים עבור הילדים שלהם. אנחנו משקיעים גם בהורים, אף שהתכנית היא לגיל הרך.

לעניין העובדים, ההשמה, גם זה חלק מהעקרונות שלנו. כאמור, אנחנו לא פועלים בעצמנו, אנחנו נשענים על עובדים קיימים. עם זאת אנחנו מגייסים אנשים, למשל את בני הקהילה, להיות מעורבים אקטיביים בתהליך ההפעלה של התכניות. יש 635 עובדים חדשים בתכנית הזאת, מחציתם מהקהילה האתיופית. ואגב, ללא פשרות: אלו אנשים טובים שעושים עבודה מדהימה, הן כמגשרים, הן כמפעילי תכניות.

אנחנו לא פועלים לבד. נכון שאנחנו הגורם המוביל, שבא עם הרעיון, שגייס את הפדרציה הראשונה מקליבלנד ואחר כך גייס פדרציות נוספות, אבל אנחנו לא עובדים לבד. שותפים לנו משרדי הממשלה – ויושבים כאן נציגים שרק שלשום היו אתנו בישיבה במשרד החינוך, עם הצוות המלווה של התכנית הזאת, כדי לראות מה אפשר לעשות כדי שמשרד החינוך יהיה מעורב יותר וייקח התכנית על עצמו בסופו של דבר. הקרנות הן סקטא רש"י, שבע פדרציות, וכמובן גם הרשויות המקומיות שותפות.

נכון שאנחנו בתחילת הדרך, אנחנו נמצאים בתכנית רק 3.5-4 שנים, אך יש כבר ממצאים ממכון ברוקדייל, שעוקב אחר התכנית מההתחלה. יש כמה הישגים. לא אקריא את המשפטים שמוצגים במצגת, קראו אותם בעצמכם. הם נוגעים לדפוס הפעולה החדש, לשותפות עם בני הקהילה, לתפקוד ההורים – שלדעתנו הוא חשוב מאוד. והעניין החשוב ביותר: השיפור בקרב הילדים, מוקד ההתערבות שלנו.

כאיש חינוך אני יכול לומר לכם שזה מרשים, וגם הוועדה במשרד החינוך שכבר קיבלה את הממצאים, התרשמה ממה שקרה אחרי ארבע שנים של התערבות. כמו שאתם רואים, הסעיפים הראשונים שמצוינים כאן נוגעים להתקדמות, לשיפור. בשלושת הסעיפים נידונים הרגלי הלמידה: יש 20 נקודות שיפור בתחום הזה, וזה משמעותי מאוד; השפה והאוריינות – זהו אחד המכשולים הגדולים; החשיבה המתמטית והמצב הרגשי. אם נמשיך במגמה הזאת נעשה את אחת מפריצות הדרך החשובות יותר, להבנתי, בנושא קידום האוכלוסייה הזאת וכניסתה למערכת החינוך. תארו לכם: הם מתחילים מפער ממוצע של 40%. נכון שצמצמנו, הפער קטן כמעט ב-50%, כפי שמוצג בסעיף השני, אך עדיין יש פער.

אתם מדברים על יוצאי אתיופיה, ואני מבין שמדובר בפרויקט בבאר שבע: יש הבדלים בין אתיופים חדשים וותיקים? הרי יש כבר דור שני לעלייה הזאת במערכת החינוך.

הבעיה של הדור השני לא פשוטה. קודם כול, כמי שעוסק הרבה שנים בעדה האתיופית אני יכול לומר – ואני לא מדבר על ההישגים הלימודיים אלא על הבעייתיות הפנים-משפחתית: הדור השני מדבר עברית, ההורים שלהם מדברים אמהרית. יש פערים גדולים בנושא השפה.

כוונתי לכך שכבר ההורים הם תוצר של מערכת החינוך הישראלית, מי שבאו במבצע משה.

זה מתחיל. במבצע משה הגיעו 6,700 איש או כמעט 7,000 איש. רוב העדה הגיעה במבצע שלמה, בשנת 1991. מבצע משה היה בשנים 1983-1984. במבצע משה הגיעו מעט אנשים.

כ-25%-30% מהאוכלוסייה הזאת הם חזקים. בסוף השבוע הזה קראתי סטטיסטיקות, ראיתי את המספר הזה, והוא הפתיע אותי לטובה. תמיד דיברתי על 15%. אך יש גידול במספר בעלי היכולת. עדיין הדור השני, הצעיר יותר – לא מי שיש להם ילדים, אלא ילידי הארץ – הוא לדעתי בסכנה גדולה יותר להידרדרות ולעבריינות מאשר הדור הקודם. הם מכירים את הארץ, הם מדברים עברית, יש להם ביטחון של ילדי הארץ. באותו ביטחון הם גם יכולים להידרדר, ואנחנו מכירים את זה, כי אין סמכות משפחתית. הפערים האלה בעייתיים מאוד. לכן ההתערבות קריטית כל כך. זאת ההסתכלות שלי בראייה כוללת של העדה. אולי האחרים רוצים להוסיף.

אין רבים כאלה. לא באופן משמעותי. כוונתי הורים ילידי הארץ. לכן אי אפשר לראות את ההבדלים.

זה יקרה יותר ויותר.

נכון. זה בדיוק הדור. זה ייקח דור.

ככל שיהיו יותר בוגרי מערכת החינוך של הארץ, כך זה יגדל. כרגע זה מיעוט.

חבר הכנסת שריד חזר, ואני יכול להגיד: תכנית PACT, שהחלה לפני חמש שנים, הייתה רעיון שבאנו אתו מתוך הבנה שאם לא נעשה משהו משמעותי בגיל הרך נחפש לנו את התשובות למה בכיתות א'-ב'-ג' הילדים לא מסוגלים להגיע לרמה. זה פער של 40% בערך.

בזמנו כשיזמנו את הרעיון הבנו את המורכבות, הבנו שזה לא בידי משרד אחד. הבנו שהגיל הרך מפוזר בין כמה משרדים ויהיה קשה לבנות את השותפות כדי שמישהו ייקח את הנושא בסופו של דבר. הגענו ליוסי שריד, סיפרנו שפדרציית קליבלנד הביאה מיליון דולר וביקשנו מיליון דולר ממשרד החינוך לתכנית PACT. כך התחלנו את הדרך. היום התכנית פועלת בעשרה יישובים ומכסה יותר מ-7,400 ילדים. אפשר לראות את ההישגים בשקף. זאת דוגמה פנטסטית לעקרונות שארנון ציין: איך מאתרים צורך, איך יוצרים system wide impact, איך יוצרים שותפויות וכן את הקשר עם יהדות ארצות-הברית, שהוא לא פחות חשוב, ועם משרדי הממשלה, שמעורבים מתחילת הדרך ונותנים לנו את המקום לעשות את השינוי.

הרעיון החדש הוא מתוך למידה מתכנית head start בארצות-הברית – רעיון שהגה לינדן ג'ונסון בשנת 1965 למען המיעוטים שלא מגיעים להישגים לימודיים. הוא הבין שזה חייב להתחיל בגיל הרך. לא התחלנו משם, אבל הבנו שהעיקרון הזה חשוב. בארצות-הברית כשעברו מהגיל הרך הבינו שההשקעות חייבות להימשך, כי המשבר מתחיל בכיתה א'.

אנחנו באנו עם הרעיון של PACT Plus, להיכנס לכיתות א-ב. היום, עם הקהילה הגדולה ביותר בארצות הברית, קהילת ניו-יורק, אנחנו עושים רעיון חדש: B to B: לקחת את כל הילדים האתיופיים ביישוב, על פי תעודות זהות, למקם אותם על פי קבוצות ויכולות, על מנת להביא אותם למקום אחר מזה שהם נמצאים בו. אנחנו לא משלים את עצמנו שאנחנו יכולים לפתור את הפערים העצומים, אבל ברור לנו שאם נתייחס בצורה ממוקדת לאוכלוסייה הזאת, כמו ב-PACT – ו-14 מיליון דולר זה הרבה מאוד כסף בכל קנה מידה – תוך התייחסות להורים, לקהילה, שינוי דפוסי עבודה שלנו – יש סיכוי להביא לשינוי דרמטי בחיי הילדים. כאיש חינוך אני אומר: בואו לא נבדוק את עצמנו במשך חצי שנה או שנה. אמנם התכנית הוותיקה בבאר שבע היא בשנה הרביעית ובשאר היישובים פחות – שנה, שנה וחצי, שנתיים, או שלוש – אבל אפשר להביא לשינוי.

בוועדה הזאת מקובל לבדוק דברים אחרי חצי שנה.

ד"ר אביקסיס, אני רוצה לשמוע את אנשי הג'וינט, אבל כמובן שנרצה לשמוע את עמדת משרד החינוך, התרבות והספורט. הזמן שעומד לרשותנו הוא עד 09:45. אפשר להמשיך להציג דברים עוד 15-20 דקות.

לעניין הסעיף השלישי, האחרון. כמו שאמרתי הסעיף הראשון מראה על התקדמות, הסעיף השני מראה על סגירת פער – מה קרה למי שלא התקדמות בקבוצות ההשוואה. לעניין הסעיף השלישי: באשקלון אנחנו לא מפעילים את התכנית, ויש בעיר אחוז גבוה של עולי אתיופיה. אף על פי שהשירותים שם טובים ונקודת ההתחלה של התלמידים שם טובה מבאר שבע, גילינו אחרי 3.5 שנים שב-PACT שבבאר שבע הילדים מתקדמים יותר. באשקלון יש הידרדרות, אין התקדמות.

אולי יהיה עכשיו שיפור באשקלון. העיר הייתה במצב גרוע.

אבל הם היו קבוצת ההשוואה. נקודת ההתחלה שלהם הייתה גבוהה יותר אבל בבאר שבע, בגלל תכנית ההתערבות, הם התקדמו. האשקלונים לא רק שלא התקדמו אלא הידרדרו.

אני מסביר שנקודות אחוז הן ההתקדמות מהמקום שבו הם היו.

בעצם אלה אחוזים. 20 נקודות אחוז הן 20%.

אעצור כאן ואתן לשותפים, גם אודי בהט וגם גד אביקסיס, לומר את דברם. הם שותפים באופן אינטנסיבי, רק שלשום היינו יחד בישיבה.

ראשית, אני רוצה להתחיל בנושא השותפות שלנו עם הג'וינט, לספר מה מקורה ומדוע ראינו חשיבות רבה בכניסה לפעילות המשותפת הזאת, מעבר לנושא התקציבי – הכספים שמגויסים בעבורנו, כמובן. לדעתי הג'וינט, משום שהוא גוף חיצוני, סייע בדבר משמעותי מאוד, שגם רמי סולימני וארנון מנטבר הזכירו כמה פעמים: יכולנו למצוא שולחן שבו יכלו לשבת משרדי ממשלה שונים, שלא תמיד יכלו לשבת יחד ולפתח יחד תכניות כדי למנוע נפילת בעיות בין הכיסאות. עצם העובדה שיש גוף שהיה יכול לשתף את כל הגורמים ולתכנן יחד תכניות לאוכלוסייה הזאת היא משמעותית מאוד.

שנית, יש תקציב, אבל הרי גם למשרדים יש תקציבים, גם שם יש אנשי מקצוע והם יכלו לפתח דברים. לדעתי הג'וינט נתן אפשרות להתרומם מעט, לקחת תקציב פנוי – שאינו שלך – ולנסות לחשוב באופן חופשי בהרבה על דברים ומודלים שרצית לפתח ולא יכולת לעשות בעצמך, משום שאתה מקובע בתכניות שאתה מחויב להן. המודלים האלה גם השפיעו גם על המשרד לשנות סדרי עדיפויות ולבחור תכניות מסוימות. אפשר לראות שמודל מסוים הוכיח עצמו ולהחליט לעשות שינוי בעקבותיו. ואכן יש מקרים כאלה שפיתוחים שונים שפיתחנו, בעיקר במסגרת אשלים, השפיעו על משרדי ממשלה לשנות סדרי עדיפויות ולבחון תכניות קיימות.

מה מצב הפרויקט הלאומי למען האתיופים?

זה לא שייך לג'וינט. הקימו שם את הצוות המשותף, את הוועדה, ויש מנכ"לית. אני מבין שמבחינת הפעילות מתחילים לקבל את התקציבים הראשונים לנושא. אנחנו בתחילת הדרך. אין לי דברים לדווח.

מה שאתה מאמין זה יפה, יש לנו כבוד למה שאתה מאמין, אבל בעובדה אין פרויקט לאומי.

יש יושב-ראש ויש מנכ"ל. אני בספק אם הקהילות יגלו מקורות נוספים מעבר לדברים שהן מחויבות להם.

מיהם היושב-ראש והמנכ"ל?

היושב-ראש הוא ראובן מרחב, המנכ"לית היא נגיס מנגשר.

נקודה נוספת שהייתי רוצה להדגיש: כתוצאה מהמעורבות של משרד החינוך, שהיא גדולה בהרבה בשנים האחרונות, אנחנו חשים שפעילות הג'וינט, שהייתה בעיקר לרווחה, נותנת לנו הדגשים בנושא החינוך. אם משווים את סך כל הפעילות שנעשית היום בין משרד החינוך, התרבות והספורט לבין הג'וינט בהשוואה לעבר, יש בהחלט תגבור, ואנחנו גם מצפים שהנושא הזה יגדל. אלה נקודות חשובות מאוד להדגיש על הפעילות המשותפת: הפעילות מתואמת, מקצועית, ויש לנו הרבה אמון זה בזה. זה בהחלט מקרין גם על מה שקורה. המשרד, על שלוחותיו – נציגים מכל היחידות שמטפלות באוכלוסיות החלשות חברים בוועדות עם הג'וינט.

גולת הכותרת היא תכנית PACT, אנחנו מעורבים בה מקצועית ותקציבית. הנושא הזה לא קוצץ. אנחנו ממשיכים להזרים את חלקנו.

מה החלוקה של תקציב הג'וינט? כמה מ-91 המיליון הם ממקורות ישראלים ומה חלקה של הממשלה במקורות הישראליים?

אנחנו מביאים כ-40 מיליון דולר מחוץ-לארץ. היתר הם ממקורות כאן, לאו דווקא ממשלתיים. היו עוד כ-25 מיליון דולר במגבית החירום.

הממשלה הורידה את חלקה בשנים האחרונות?

בתכניות שהיא התחייבה בהסכמים, לא. יש שאלה של רוח הדברים.

הקיצוצים בחינוך וברווחה לא פוגעים בפרויקטים שלכם?

בכל מקום שהייתה הסכמה כתובה לא היה קיצוץ, היו בעיות.

יש בעיה בהמשכיות.

נכון. יוסי תמיר, מנכ"ל אשלים, איננו נוכח כאן כי הוא נמצא בחוץ-לארץ. בנוגע לאשלים בדקנו עם האוצר את כל התכניות, והם עמדו בכל ההסכמים. אך רוח ההסכם היא שכשהתכנית טובה היא מוקמת ב-20-30 מקומות. בזה הממשלה מתקשה לעמוד. כשאנחנו עושים פרויקט לזקנים ההבנה היא שעושים ניסוי בחמישה מקומות – שם יש לנו יותר משאבים להגיע ל-10-15 מקומות – ואז זה צומח ל-40-50-60 יישובים נוספים.

אם אני זוכר נכון, נדמה לי ש-PACT התחילה בעשרה מקומות.

זאת הייתה הכוונה. התחלנו בשלושה מקומות וזה צמח מהר מאוד לעשרה. התחלנו בקריית גת, בבאר-שבע ובקריית מלאכי. מהר מאוד זה צמח.

אני זוכר את רחובות.

נכון, זה הגל השני.

לדעתי זה התחיל כך.

מה בנוגע למקורות הישראליים?

המקורות הישראליים הם קרן רש"י והרשויות המקומיות. וכמובן משרדי הממשלה, משרד החינוך, התרבות והספורט. זה כ-40 מיליון דולר, אני מקווה שיהיה יותר.

65 מיליון דולר, זה המון כסף.

זה היה בשנתיים האחרונות.

אפשר להפוך את המדינה.

100 מיליון דולר בפיתוח שירותים חברתיים – ואנחנו חושבים גם על תעסוקה עכשיו, אנחנו שם – זה בהחלט משמעותי. הבעיה ב-PACT שהקהילות לא ימשכו את התקצוב עד אין סוף. צריך להיערך לקראת הסוף. נגיע אולי לתשע שנים.

בשנה הבאה עוד תמשכו את הפרויקט?

כן, נמשיך עוד שנתיים או שלוש שנים ברוב המקומות, אני מאמין. יש לנו בעיות עם קהילות מסוימות ואנחנו מתמודדים עם זה. זה קשה. קהילת דטרויט-נתניה רועדת כל הזמן.

תוספת של אוכלוסייה מאוד מקשה על הפרויקט. כשפתאום מגיעות עוד 200 משפחות לנתניה, יש ילדים חדשים שלא נקלטו מההתחלה, הפערים גדולים. בעצם צריך לפתח עוד פרויקט. המערכות לא יעמדו בזה. אנחנו רואים את זה, זה כמעט קורס.

השתמשת בביטוי דטרויט-נתניה. יש אימוץ של קהילות?

כן, בהחלט ענת פנסו משקיעה זמן רב בעניין הזה ויכולה לספר על זה בפירוט. יוצאות משלחות של בני הקהילה ושל הפעילים לערים. הקשר מאוד חשוב לקהילות.

כלומר יש תחרות, חיובית, בין דברים חשובים כאלה לבין מקורות אחרים, כולל יורדים וישראלים, שמבקשים תרומות מהיהודים הטובים שם. איך זה פועל?

הנושא האתיופי מאוד מדבר אל הקהילה היהודית האמריקנית. הם רואים עצמם מחויבים מאוד לנושא הזה. במירכאות כפולות, בזהירות, הייתי אומר שהם אפילו מרגישים אפילו אשמים ביוזמות העלייה, כי הן התחילו שם. לא ניכנס להרצאה על מבצע שלמה. גם חבר הכנסת אריאל זוכר את זה.

הם לוחצים כעת בנושא הפלשמורה.

אני גם זוכר את ההחלטה מלפני שבוע אצל ראש הממשלה.

אין כסף לאתיופים שכבר פה.

אין כסף? סליחה, בפעם הראשונה מדינת ישראל כותבת, ראש הממשלה והממשלה כותבים, שלא מעלים יהודים כי אין כסף.

אם הם יהודים.

לא, לא כותבים את זה.

הדיונים האלה היו גם אחרי מבצע שלמה.

זה לא סיכום הדיון אצל ראש הממשלה. קרא את הסיכום.

חבר הכנסת אריאל צודק, אין שם סיוג. זאת פעם ראשונה.

לא היה דבר כזה במדינת ישראל.

זה חוסר רגישות, מעבר להחלטה עצמה.

השר פורז, עם השרה לקליטת עלייה, עם הממשלה, מודיעים שאין כסף.

אנחנו לא בדיוק בנושא הזה. מעבר לוויכוח על ההחלטה עצמה, היה צריך לנסח אותה אחרת.

היושב-ראש צודק.

הבעיה היא לא בניסוחים. חושבים אצלנו שאת כל העולם יפתרו בניסוחים. הבעיה היא בהשקפת העולם.

גם לי זה מאוד צרם.

PACT היא רק דוגמה אחת, ויש דוגמאות נוספות. צריך להדגיש עוד משהו לגבי PACT: לקחנו גם משאבים ותכניות שכבר היו בתוך המערכת ואיגמנו אותם בצורה נכונה יותר ומחושבת יותר לאותה אוכלוסייה. באותו יישוב יכול להיות שהיו תכניות נוספות: אתג"ר, טף, מועדון משפחתי, אך לא היה בעל בית מאחד. כתוצאה מ-PACT לקחנו תכניות שמופעלות ממילא על ידי המשרד ועל ידי משרדים אחרים ואיגדנו אותן תחת יד מקצועית מכוונת אחת.

אני יודע שמבחינת המעמסה שהטלנו על עובדי החינוך ועל האנשים ביישובים – רק אתמול הייתה לי שיחה עם גננת שאמרה שהיא לא עבדה בצורה אינטנסיבית כל כך כמו שהיא עובדת היום, משום שהרבה גורמים צריכים לעבוד מולה. כמובן, היא גם רואה את התוצרים החיוביים. עדיין יש בעיה קשה עם ההורים: איך מביאים אותם לתכנית, זה לא פשוט. בנושא PACT רק למדנו כמה עוד צריך לעשות לגבי האוכלוסייה הזאת.

יש לנו תכניות סח"ח.

חתמנו בשעתו על הסכמים, אלמלא חתמנו זה היה מת. איפה הריכוז הגבוה ביותר? בנתניה?

כן. זה משתנה, התחלנו בבאר שבע.

גם באשדוד ובאשקלון.

התחלנו עם 900 ילדים וכעת יש 1,700 ילדים בגיל הרך. אין תקציב לזה.

זה אחד הרעיונות שהעלינו שלשום בישיבה עם צוות ההיגוי: מאחר שאין משאבים עדיין, אין לנו קהילות נוספות, ומאחר שיש יישובים שרוצים להיכנס, כמו אשדוד ויבנה – חשבנו לנסות לקחת את המודל שפיתחנו ולהשתמש במשאבים הקיימים ביישוב, שממילא ישנם ביישוב. כך אפשר לבנות תכנית עבודה לפחות בדברים הקיימים, בתקווה שכתוצאה מכך נוכל לרתק גופים אחרים, שירצו להצטרף ולראות שהמודל עובד. אין טעם לחכות עד שקהילה תרצה להצטרף, כי יש יישובים שנזקקים היום לתכנית. חשוב לקחת את מה שקיים ולבנות. זאת החלטה שקיבלנו עלינו לבחון. חשבנו להתחיל באשדוד, ביבנה, באשקלון.

אלה תכניות חינוך, רווחה ובריאות יחד, זה התנאי.

זה הניסיון להקיף בכל זאת אוכלוסיות נוספות ביישובים נוספים.

אתה מקיים מעקב אחרי הדוח שהוצאת?

ודאי. חוץ מהשותפות המלאה לתכניות לאתיופים יש לנו ועדת היגוי עליונה, אם אתה זוכר.

לכן אני שואל.

לשמחתי הוועדה ממשיכה לפעול. אני עומד בראשה.

הוועדה זה טוב, אבל חוץ מהוועדה יש מעקב?

יש גם החלטות מעשיות. למשל אזכיר את נושא החינוך הפנימייתי. זהו אחד הנושאים המדאיגים. קיימנו שתי ישיבות שלמות והגענו להחלטות מעשיות, בעיקר איך לא לגרום לריכוז אוכלוסיות של יוצאי אתיופיה דווקא במוסד מסוים דווקא ולמנוע מהאוכלוסיות האלה להגיע למוסדות היוקרתיים, שמכינים לבגרות. יש לעשות פיזור של האוכלוסייה הזאת, לא לרכז אותם. זאת מדיניות ותכנית לפעולה שהחינוך ההתיישבותי קיבל עליו.

מאחר שחלק גדול מהילדים שמגיעים ארצה הולכים לחינוך פנימייתי באופן אוטומטי ועוברים שם משבר ולא נקלטים – זאת התחנה הראשונה בעוד תחנות של הידרדרות. יש החלטה שיקום צוות שאחראי על הילד: שותפות של המוסד הפנימייתי, שימשיך להיות אחראי לילד, עם בית הספר הקולט, על מנת לעקוב אחר קליטתו בחזרה בקהילה שממנה הגיע. אלה דוגמאות להחלטות מעשיות. הנושא הבא שיידון הוא החינוך המיוחד, גם שם יש לנו בעיה בצורת ההכוונה, את מי מכוונים, אילו מבחנים עושים לילדים, איזו שותפות יש להורים.

הצוות הזה יושב אחת לחודש, דן בדברים וגם מביא אנשי מקצוע.

היושב-ראש, כדאי,

לבקר.

לא.

אני מתכוון לבקר.

כדאי לקיים ישיבה של מעקב אחרי ההמלצות של הדוח הזה, מה נעשה ומה לא נעשה.

אני מבקש שתעביר לנו את הדוח. אבקש ממרכז המחקר והמידע בכנסת, יחד אתכם, להכין מסמך שמראה היכן הדברים עומדים מבחינת ביצוע, מי משתתף, מי זקוק לדרבון.

נדמה לי שהנושא עלה כאן לדיון כבר כמה פעמים, אני לא יודע אם בתקופתך.

תמיד טוב לעקוב.

אם כבר הזכרתי את זה, הייתה לי הזדמנות לראות פעילות של אשלים בהרצליה. הייתי רוצה שבאחד הביקורים שאנחנו עושים ממילא בשטח נראה גם פעילות שלכם. בחודש הבא נהיה באילת. אני לא יודע אם יש לכם פעילות שם. יש כוונה לבקר גם בנתניה, שוחחתי על כך עם ראש עיריית נתניה, בהחלט. אני מניח שנגיע לנתניה במושב הקיץ. נשמח שחלק מהיום יהיה ביקור בפעילות שאתם מעורבים בה.

בשמחה. עם מי לעמוד בקשר?

קודם כול עם עיריית נתניה. אפשר להזכיר לגב' פיירברג שסוכם על ביקור ועדת החינוך והתרבות בעיר, וכמובן יש להיות בקשר עם יהודית גידלי, מנהלת הוועדה. הכוונה לבקר אחרי יום העצמאות ולפני סוף שנת הלימודים, זה צריך להיות לפני 20 ביוני. מר אביקסיס, אתה רוצה להוסיף?

אני רוצה להזכיר תכנית נוספת שחשוב להדגיש, תכנית סח"ח. היא מיועדת לגילאים אחרים, בעיקר לבית הספר התיכון, לאוכלוסייה החלשה ביותר במערכת החינוך. סח"ח היא סביבה חינוכית חדשה. פיתחנו את התכנית עם הג'וינט, בלי קשר לאשלים. התכנית מיועדת לתת מענה לאוכלוסייה שאם לא מטפלים בה במסגרת העל-יסודית, מחר היא תהיה מחוץ למערכת. התחלנו לפעול בבאר שבע, היום פועלים בכמה יישובים. לוקחים את כל בעלי המקצוע שיכולים לתרום לקידום הילד החלש, כך שתהיה כתובת אחת.

התלמיד הזה בבית הספר התיכון נמצא בשלב שבו אם לא יקבל טיפול, עזרה וסיוע, אולי יימצא באותו בית ספר אבל ברמה שבה לא יממש היכולות שלו. לפעמים במקום לנסות לסייע לילד ולמצוא פתרונות לבעיה, מעבירים אותו לכיתה נמוכה יותר, ואז הילד מתחיל להידרדר. השאלה היא איך מאתרים את הילדים האלה, איך מאתרים את היכולות שלהם ומטפלים בהם על מנת לגרום למימוש פוטנציאל קיים עד כדי הובלת התלמידים האלה לבגרות. מתחילים ביחידות קטנות, בשיטה המודולרית, מה שנקרא. נותנים לתלמיד לחוות את חוויית ההצלחה: לא מתחילים עם בחינות בגרות של שלוש או ארבע יחידות אלא מחלקים את הבחינה ליחידה ולשתי יחידות, וכך מתקדמים. גם את הסביבה הפיזית משנים. נותנים הזדמנות.

לא תהיה בעיה גדולה. ישאלו אותו על נסים סרוסי, הוא ודאי יקבל ציונים גבוהים. אני רוצה דיון בעניין הזה.

מה קרה עם נסים סרוסי?

הייתה ידיעה, שהיא עד כדי כך מדהימה שהתקשיתי להאמין לה. אחר כך בדקתי והסתבר שזה נכון. לקראת מבחני הבגרות הוציאו 20 שאלות, ולתלמידים ברור שהשאלות שיהיו במבחן יילקחו מתוכן ומתוכן בלבד. אם זה לא מספיק, הוציאו חוברת מיוחדת שבה התשובות ל-20 השאלות האלה. כלומר מכל לימודי ההיסטוריה צריך רק ללמוד חוברת אחת. בין השאר הייתה השאלה: מה אתה יודע על נסים סרוסי? זה מבחן בהיסטוריה.

הוא כבר הפך להיות היסטוריה? עוד בחייו?

יש שם עוד זמרת, שאני לא זוכר כרגע את שמה. יש שם ריכוז מעניין של שאלות לגבי תוניסיה. שזה בסדר.

זה מאוד בסדר.

יש שם גם אליפות בכדורגל, אבל בכל זאת: תוניסיה תוניסיה – יש שם ריכוז די גדול של תוניסאים, כשמדברים על ההיסטוריה.

אפרופו בחינות הבגרות,

אתה חושב שבמרכז הליכוד עשו את השאלות האלה?

אני בטוח.

חברת הכנסת סולודקין, גם אני מבקש להגיד משהו. אני שמח שהצטרפת אלינו. אפרופו בחינות הבגרות, ביקשתי ממחלקת המחקר והמידע בכנסת לבדוק אם רמת בחינות הבגרות לא השתנתה ב-15 השנים האחרונות.

אז אני מספר לך.

מה שאתה מספר מקשר אותי לזה. מאז יולי אנחנו נמצאים בסבכים של ביורוקרטיה והתנהלות. משרד החינוך משתף פעולה, אבל בקצב שהבוקר גרם לי לחתום על מכתב למנכ"לית, ובו אני מבקש שהמשרד יזרז את מעורבותו בעניין. אנחנו פשוט לא מצליחים לקבל נתונים ולהגיע להתקדמות.

יש רושם בציבור, שאני מקווה שאינו נכון, שעם העלייה באחוזי ההצלחה בבגרות יש פיחות ברמת הבחינות או במדיניות בדיקתן.

כרגע סיפרתי לך.

כן, מה שאתה מספר הזכיר לי. הבוקר חתמתי על מכתב לגב' תירוש.

זה חומר סודי ביותר, שהתפרסם בערוץ 1.

בסך הכול המשרד עשה פעולה מבורכת מאוד לקדם אוכלוסיות חלשות במב"ר ובאומץ.

הן בפשיטת רגל.

לא, ברוך השם.

מה זה "לא"? אלה תכניות של הרבה מאוד שנים.

הן ממשיכות.

היות שאנחנו מתקרבים לסוף הישיבה, אני שואל את חברי הכנסת אריאל וסולדוקין אם הם רוצים להתייחס לנושא, וגם את חבר הכנסת שריד אם הוא רוצה שוב להתבטא. אתם רוצים לשאול שאלה כלשהי את אנשי הג'וינט?

רק בסיורים.

אתה בעד שנבוא ונראה.

אני לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות לומר מילה של שבח. אני שמח מאוד לומר שלג'וינט יש שם טוב, וזה לא דבר קטן כשמדובר בחינוך ובתרבות וכו'. אנשי המערכת: מנהלים, מורים וכו', חושבים שבג'וינט מדברים מעט ועושים הרבה, שאפשר לסמוך עליהם, שיש אל מי לפנות – בכל המגבלות שלהם. השם הטוב הזה, אני מאחל לכם שתמשיכו להחזיק בו.

במה במיוחד? באמנות החיבורים, אמנות החיבורים שלהם. הם מחברים לא רק כסף, הם מחברים אנשים ורעיונות. דיברתם על צורכי המערכת, ולדעתי זה הצורך הראשון: לדעת לחבר ליעד משותף. עלו והצליחו.

תודה רבה.

תודה.

קרן קרב לא שותפה שלכם, נכון?

לפעמים כן. בקיץ פעלנו אתם רבות. כשקיבלנו את כספי החירום פעלנו באמצעותם ובאמצעות החברה למתנ"סים. התשובה היא כן. הפעלנו באמצעותם הרבה מאוד פעילויות, גם בקיץ וגם בחורף – של בני 0-3.

יש לכם מושג על השיעורים היחסיים של המעורבות הכספית של קרן קרב ביוזמות שלה מול תקציבי המדינה? מה הפרופורציות?

אני לא יודע את ההיקפים הכספים שלהם.

כי בשעתו הפרופורציות היו מקוממות מאין כמותן. זה בכלל הגיע למדרגה של פיקציה, מבחינת התקציבים. לכן אני שואל אם יש שינוי כלשהו. בשעתו שקלתי להגיד לתורמים הנכבדים שאם זה יימשך כך נצטרך לעשות זאת בלעדיהם.

למיטב ידיעתי האחוז שלהם נמוך מאוד.

ברור, זאת שערורייה ציבורית.

עיקר הכספים הם של משרד החינוך, התרבות והספורט, של הרשויות המקומיות ושל ההורים. הם נותנים 10%.

היית מת, כמו שאומרים באופן וולגרי, אבל תאריך ימים. בשעתו הגיע לממדים של כ-170 מיליון ש"ח מצד המדינה ו-10 מיליון ש"ח או פחות מזה של קרן קרב. זה הנדיב הידוע ברונפמן. חשבתי שבשביל 10 מיליון ש"ח לא נכון ליצור רושם ציבורי כאילו ברונפמן הוא הברון רוטשילד החדש שמכונן עפרות ארצנו. אמרתי לו פעם שאוותר לו על הסכום הזה.

גברותי ורבותי, אנחנו רוצים להודות לכם. בסיכום הישיבה הזאת נכתוב את מילותיו של ד"ר לוי: אנחנו מברכים על פעילות הג'וינט, מכירים ומוקירים אותה. נרצה לחזור ולפגוש אתכם ואת נציגיכם בשטח בהזדמנות קרובה. אנחנו מברכים על כל פועלכם, שיהיה בהצלחה.

בסוף שנת 1945, לפני הרבה זמן, אבא שלי, שהיה מורה – ועל פי השמועות מורה טוב – נקרא על ידי הג'וינט לצאת למחנות העקורים בגרמניה כדי להכשיר אותם לקראת עלייה ארצה. אני חושב שהוא היה שם חצי שנה או שנה.

עשינו עכשיו סיור בעתלית. זאת פעולה שלא ידועה כל כך.

זה קשור לפעילות הבריחה.

בהחלט. לא יודעים את זה. מאשימים אותנו בזה שאנחנו ארגון לא ציוני.

מי אמר כדבר הזה?

אחרי מלחמת העולם השנייה הג'וינט מימן את הבריחה ואת ההעפלה. מר לובה אליאב פגש אותי ואמר שהוא רוצה לבוא ולספר לעובדי הג'וינט שלולא הג'וינט לא הייתה בריחה, כי הכיסוי של המדים האמריקניים והיכולת לחדור לכל מיני מחנות היו קריטיים.

אני מציע לך לא לחזור על זה. עוד תוקם ועדת חקירה בארצות-הברית. עוד לא חלה התיישנות.

אבי באמת יצא במדים אמריקניים.

בקרוב יהיה לנו דיון בנושא ההעפלה במוזיאון אף-על-פי-כן בחיפה. אתם יכולים לשלוח נציג, מישהו שיבוא לספר.

הנציג הטוב ביותר מר לובה אליאב. זה רעיון נהדר שיבוא.

דיון על עלייה בלי לובה זה בלתי אפשרי.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה ננעלה 09:45.