ישיבת ועדה של הכנסת ה-16 מתאריך 16/02/2004

יום הגו'יינט - סקירת גו'ינט ישראל על פעילותה בתחום החינוך

פרוטוקול

 
פרוטוקולים/ועדת חינוך/8021



24
ועדת החינוך והתרבות
16/02/2004

פרוטוקולים/ועדת חינוך/8021
ירושלים, י"ד באדר, תשס"ד
7 במרץ, 2004

הכנסת השש-עשרה נוסח לא מתוקן
מושב שני




פרוטוקול מס' 171
מישיבת ועדת החינוך והתרבות
יום שני, כ"ד בשבט התשס"ד (16 בפברואר 2004), שעה 09:00
סדר היום
סקירת ג'וינט ישראל על פעילותה בתחום החינוך
נכחו
חברי הוועדה
אילן שלגי – היו"ר
אורי יהודה אריאל
מרינה סולודקין
יוסי שריד
מוזמנים
ד"ר גד אביקסיס סמנכ"ל בכיר למנהל ולמשאבי אנוש, משרד
החינוך, התרבות והספורט
אודי בהט מנהל גף קליטת עלייה, משרד החינוך, התרבות
והספורט
יעל פרבר מתאמת בין הכנסת למשרד החינוך, התרבות
והספורט
ארנון מנטבר מנכ"ל ג'וינט ישראל
חיים פקטור סמנכ"ל, ג'וינט ישראל
ד"ר רמי סולימני מנהל אגף צעירים ונוער ומשנה למנכ"ל אשלים,
ג'וינט ישראל
אופיר בן נתן עוזר בכיר למנכ"ל, ג'וינט ישראל
ענת פנסו ראש תחום, ג'וינט ישראל
איטה שחר ראש תחום נוער, אשלים, ג'וינט ישראל
איציק זהבי ראש תחום השכלה ומידע, אגף חינוך ונוער, ג'וינט
ישראל
רומן גרביץ ג'וינט ישראל
אלישבע בראון-לפידות דוברת, ג'וינט ישראל
גדעון בן דרור יועץ הוועדה
ד"ר יוסי לוי יועץ הוועדה
מנהלת הוועדה
יהודית גידלי
קצרנית
דקלה אברבנאל


סקירת ג'וינט ישראל על פעילותה בתחום החינוך
היו"ר אילן שלגי
בוקר טוב, נא לשבת. אני מתנצל בשם חברי הכנסת, שלא רגילים להגיע לבניין בשעה כזאת. יש כאן ייצוג נכבד לג'וינט בראשות מר אמנון מנטבר, ידידי משכבר הימים. אשמח אם תציג מי הגיע, ואחר כך גם נלמד מה הג'וינט בישראל עושה מאז 1914.
ארנון מנטבר
אני ארנון מנטבר, נמצאים כאן ד"ר רמי סולימני – מנהל אגף חינוך ונוער ומשנה למנכ"ל אשלים.
איטה שחר
אני סגנית של רמי סולימני וראש תחום נוער באשלים.
היו"ר אילן שלגי
שמעתי קצת על אשלים.
רומן גרביץ
אני עובד בג'וינט.
אופיר בן נתן
אני עובד עם אמנון מנטבר.
חיים פקטור
אני סמנכ"ל הג'וינט.
יוסי לוי
אני ד"ר יוסי לוי, יועץ הוועדה.
גדעון בן דרור
אני יועץ הוועדה.
גד אביקסיס
אני סמנכ"ל בכיר במשרד החינוך.
איציק זהבי
אני ראש תחום השכלה ומידע באגף חינוך ונוער בג'וינט.
אלישבע בראון-לפידות
אני דוברת ג'וינט ישראל.
ענת פנסו
אני אחראית על תכניות.
היו"ר אילן שלגי
ראשית, הג'וינט הוא מוסד חשוב, נכבד וותיק. אתם גם עוסקים הרבה מאוד בחינוך, ואולי בעיקר בזה, ואנחנו רוצים להכיר ולראות עד כמה אפשר לשתף פעולה.
ארנון מנטבר
אנחנו לא עוסקים רק בחינוך. ההיסטוריה של הג'וינט, חוץ מזה שהוא הוקם ב-1914 לעזור ליישוב במלחמת העולם הראשונה ומעולם לא עזב את הארץ, קשורה מאוד לנושא הזקנה בישראל. בשנים 1948-1970 טיפלנו בכל הזקנים, בעיקר העולים והקבוצות החלשות. אתה ודאי זוכר את מלב"ן; הוא היה של הג'וינט, במעטפת אחרת. ב-1970 שינינו את דרך הפעולה שלנו והתחלנו לפעול בצורה של פיתוח שירותים.

כפי שמוצג בשקף הראשון, בשנת 1914 היה פה סיוע לבני היישוב במצוקה. לא יודעים שבשנים שאחרי מלחמת העולם השנייה הג'וינט מימן את ההעפלה ואת הבריחה בסכומים גבוהים מאוד: 70%-80% מההעפלה והבריחה. הוא גם פעל בארץ בצורות שונות: הקמת עמותות ליתומים, פעילות באוניברסיטה העברית ועוד. בשנת 1948, על פי בקשת ממשלת ישראל, אנחנו מפעילים את מוסדות מלב"ן – הטיפול בקשישים. בשנות השבעים הייתה יציאה ממלב"ן, כי המערכת הפילנתרופית הבינה שהיא לא יכולה להרים שירות במדינה עצמאית, זאת אחריות המדינה. המדינה מבקשת שלא נצא מתחום זקנה, ואנחנו מקימים בשם אש"ל – שותפות בינינו לבין ממשלה בנושא של פיתוח שירותים לזקנים. אז זה היה דבר לא ברור: מה זה פיתוח שירותים לזקנים? כמו כן הוקם מכון ברוקדייל.
היו"ר אילן שלגי
בוקר טוב, יוסי, בבקשה.
יוסי שריד
ביקשתי מאה פעמים לא לקבוע ישיבות ל-08:30. לכן גם אין חברי כנסת.
היו"ר אילן שלגי
נראה כמה חברים יצטרפו בשעה 09:00.
יוסי שריד
אתה ואני, אלה יצטרפו.
היו"ר אילן שלגי
כבר התנצלתי בפתיחה, היום גם היינו צריכים לכלול שלוש ישיבות.
ארנון מנטבר
יש גם משקל איכותי לחברי הכנסת.
יוסי שריד
ודאי. על איכות כבר שנים לא מדברים בבית הזה.
היו"ר אילן שלגי
גם נאלצנו לדחוס שלוש ישיבות להיום. מחר אני בין הדוברים בכנס בבאר שבע לשלום הילד. לכן מחר בבוקר אני לא יכול לקיים ישיבה. הבוקר נאלצנו לקבוע שלוש ישיבות. נמשיך.
ארנון מנטבר
אני לא צריך לחזור על ההיסטוריה לחבר הכנסת שריד, הוא מכיר אותה. ב-1996, לאור ההצלחה של פיתוח השירותים לזקנים באמצעות אש"ל – וכאמור, אנחנו עוסקים בפיתוח שירותים, אנחנו לא מחליפים שום גורם ממשלתי או מקומי במתן שירותים; פעם עסקנו במתן שירותים, כשהיה מלב"ן.
יהודית גידלי
מה השם המלא של המוסד?
ארנון מנטבר
מוסדות לטיפול בעולים נחשלים.
היו"ר אילן שלגי
אז יצאו מנקודת ההנחה שהעולים לא מבינים את ראשי התיבות.
ארנון מנטבר
קראו להם נחשלים, מי שזוכר את ההיסטוריה יודע שכך נקראו המוסדות.

בכל אופן, ב-1996 הוקמה שותפות בהיקף גדול בהרבה מהבחינה הכספית, שנקראת אשלים. אני רוצה לומר כמה דברים על דרך הפעולה שלנו, כדי שהדברים יהיו יותר ברורים. כאמור, אנחנו ממוקדים בקבוצות הכי חלשות: קשישים, ילדים ונוער בסיכון, עולים – בעיקר עולים מחבר העמים שלא מצליחים להיקלט, אתיופים, בוכרים, קווקזים – אנחנו מחפשים תמיד את הקבוצות החלשות ביותר. הקבוצה הרביעית היא נכים.

נוסף על כך אנחנו פועלים בנושא של התנדבות, פילנתרופיה ופיתוח מנהיגות, גם מקצועית וגם מתנדבת – בהנחה שאלה יכולים לבוא יבואו לטובת הקבוצות החלשות בצורות שונות – כולל פעילות עם הממשלה והרשויות המקומיות בהכשרה ובניהול של מי שעוסקים בנושאים הללו.

אנחנו לא באים להחליף עמותה שעוסקת ב-100-150 ילדים. זה חשוב מאוד, אנחנו מאוד מעריכים את זה והקמנו הרבה עמותות בישראל – איל"ן, אקי"ם ועוד – ויצאנו מזה. עקרונות הפעולה שלנו הם לנסות לזהות בעיה ברמה הלאומית, ואחר כך אנחנו משתדלים למצוא פתרונות מקצועיים חדשניים, וגם יכול להיות פתרון שנשנה את ההיקף שלו – תמיד בשותפות עם הממשלה, הרשויות המקומיות והעמותות. אנחנו מחפשים השפעה מערכתית ואחר כך fazing out. כלומר אנחנו לא נשארים בשירות לאורך זמן. אנחנו הקמנו את המתנ"סים. פעם היו שניים, היום יש מאות רבות של מתנ"סים. אנחנו נמצאים שם ונעשה אתם שותפויות בנושאים מסוימים – כפי שציינתי קודם.

קצת על היקף הפעולה שלנו: הנתונים המוצגים בשקף הם במיליוני דולרים. כמו שאתם רואים, התקציב הרגיל שלנו מורכב משלושה סוגים: מתקציב גמיש, תקציב של תרומות מיועדות מחוץ-לארץ ותקציב של שותפים. בשנת 2004 התקציב יהיה 91 מיליון דולר. בשנים 2002-2003 היה לנו תקציב נוסף לחירום, וזה הסתיים. אני לא חושב שבחינוך מצב החירום הסתיים, אבל לא הצלחנו לשכנע את המערכת לגייס את הכסף לתחום הזה. לדעתי זה גרם לפגיעה לא מבוטלת בכל מיני מקומות, כי נכנסנו אליהם עם כספי חירום ואחרי כן נאלצנו לבטל כל מיני פעילויות, שמאוד עזרו, בעיקר לקבוצות החלשות. מר גד אביקסיס יכול לומר כמה דברים על כך, הוא מכיר את העניין.

הנתונים הם פשוט כדי לתת חלוקה של התקציב לתחומים העיקריים. נושא הקשישים עדיין מוביל אצלנו, ואני מקווה שהוא ימשיך להיות נושא משמעותי כי יש הרבה צרכים בתחום הזה. תחום הילדים והנוער תופס תאוצה גדולה מאוד, ומתחיל לסגור את הפער עם נושא הקשישים. בשנת 2004 נשקיע כ-32 מיליון דולר בתחום הזה.
תחום העולים – בעיקר העולים שציינתי
אתיופים, קווקזים, קבוצות חלשות של רוסים – הוא התחום השלישי. בנושא הנכים הסכומים קטנים, אבל הפעולה שאנחנו עושים חשובה מאוד. גם התקציבים שלנו להתנדבות ולפיתוח היכולות של הסקטור הציבורי גדלו. גב' שלומית עמיחי היא המנכ"לית של התחום הזה. יש לנו כוונה לפתח התנדבות נוער רצינית.

זאת החלוקה התקציבית. בתחום החינוך אני רוצה לציין שלושה דברים, ורמי סולימני ייכנס לפרטים אחר כך: קודם כול שותפות אשלים מאפשרת לבחון רעיונות חדשים בתחום החינוך. זוהי שותפות עם כל המשרדים. משרד החינוך, התרבות והספורט בראש, אך גם משרד הרווחה מעורב, כי אנחנו נמצאים בצומת של רווחה וחינוך. שותפים גם משרד האוצר, גם הביטוח הלאומי וגם משרד הבריאות. הם יושבים באופן קבוע, רצוף ושוטף, וזה יוצר תקשורת מתמדת בין העוסקים בבעיות האלה במשרדים השונים.

פיתחנו כ-180 פרויקטים שונים, ומתוכם אנחנו מתחילים לראות צמיחה של ספינות דגל – הפרויקטים המרכזיים, שעליהם יהיה אפשר להלביש פעילות בתחום של רווחה וחינוך: מרכזי הורים וילדים, מעונות רב-תכליתיים, ויש עוד דוגמאות, כולל פיתוח כוח אדם. רמי ייגע בדברים האלה.

יש לנו התערבות מסיבית מאוד עם הקהילות היהודיות מארצות-הברית בנושא הפעילות לגיל הרך בקרב האתיופים. אם הילדים לא באים מוכנים לבית הספר, אין שום סיכוי בעולם שהם יסגרו את הפערים. גם היום אני לא בטוח שהם יסגרו את הפערים, אבל לפחות נעשה מאמץ מושכל ושיטתי להביא אותם מוכנים לבית הספר. הייתי אומר שאנחנו מכסים 60%-65% מהגיל הרך בקרב האתיופים בני שנתיים וחצי עד גיל בית הספר. אנחנו עוסקים בהכנה לכיתה א', כולל כניסה, בחלק מהערים, לכיתה ב'. בחלק מהמקומות אנחנו גם נוגעים בבגרות. התפיסה שלנו היא מה שמכונה באנגלית grade by grade או B to B: birth to Bagrut. יש לנו תמיכה גדולה מאוד של הקהילות היהודיות, עם כסף ממשלתי קטן יחסית. זה נושא קריטי מאוד מבחינתנו.
היו"ר אילן שלגי
אחר כך יפרטו מה המקורות שלכם?
ארנון מנטבר
כן, גם רמי סולימני וגם ענת פנסו נמצאים כאן כדי לפרט. זה דבר חשוב מאוד, כי התופעות בנושא קליטת יהודי אתיופיה – ואני קשור לנושא הזה הרבה מאוד שנים – הן תופעות קשות מאוד. אנחנו עושים מאמץ גדול, שמובילה גב' שלומית עמיחי, להגיע להתנדבות נוער. אנחנו רוצים לפתח פרויקט, שכעת הוא בשלבים של ניסוי, שנקרא עמ"ן: עיר מתנדבת נוער. המטרה היא לנסות לגייס את כל הנוער בעיר מסוימת – בהתחלה יהיה ניסוי בחמש ערים – בגילאי 15-17 או 14-16, עוד לא החלטנו, לטובת הקבוצות החלשות ולטובת החינוך.
אלה שלושת המאמצים הגדולים שאנחנו מובילים
אשלים, PACT ועיר מתנדבת נוער. עד כאן.
יוסי שריד
למה שלומית לא באה?
ארנון מנטבר
היא לא הוזמנה לישיבה הזאת. היא תבוא בפעם אחרת. הפעם אנחנו רוצים להתמקד בנושא אשלים.
רמי סולימני
אנסה להביא את העקרונות התיאורטיים שארנון הציג להסבר איך מפעילים זאת בשטח. אבל אגיד משפט אחד: לפני חמש שנים הג'וינט יזם את הרעיון של הקמת אשלים, שותפות עם ממשלת ישראל – משרד החינוך, משרד העבודה, משרד האוצר, משרד הבריאות והביטוח הלאומי – מתוך כוונה לתת מענה כוללני, מתואם ויעיל למען האוכלוסיות של ילדים ונוער בסיכון. אני מניח שאתם יודעים את המספר: קרוב ל-330,000 ילדים נכנסים תחת ההגדרה הזאת.

התכניות הן על רצף, גם רצף גילאי – מלידה עד גיל 18-20 – וגם על רצף של סיכון. אשלים לא עוסקת רק בתחום החינוך אלא גם בתחום הרווחה והבריאות. יש תכניות על קצה הרצף, ילדים שנמצאים מחוץ למערכת זה זמן רב, משוטטים ברחוב ומגיעים אפילו למוסדות חסות – וגם שם אנחנו עושים תכניות. יש גם תכניות מניעה. מאחר שאנחנו בוועדת החינוך והתרבות נתמקד באופן טבעי בדוגמה ברורה מאוד בנושא של פעילות מניעה בתחום החינוך.

אתן כמה דוגמאות כדי להמחיש את מה שאנחנו עושים, כי הגישה שלנו היא גישה הוליסטית. ניקח את נושא הנוער המנותק, בקצה הרצף: בעניין הזה מפותחות תכניות בשילוב משרדי הממשלה השונים, למשל מרכזי יום – תכניות שמביאות ילדים שנשרו מהמערכת למרכזים שדומים לבית הספר אך שונים בגישה לתלמידים. יש גם תכנית כמו יזמות עסקית – שמטרתה לקחת בני נוער ולהכניסם למסלול של יזמות עסקית. יש עשרה מיזמים כאלה, כמו "עתיד ורוד". אני מניח שגם שמעתם על חלק מהתכניות. יש קבוצה של ילדים שעוסקים בפרסום של מפעלים ושל תכניות – ממש פרסום חוצות – וגם מקבלים על זה כסף.
איטה שחר
קפה ארומה.
רמי סולימני
נכון, גם שם אנחנו מעורבים – הפעלה של תלמידים את בית הקפה. יש תכניות לילדים ולהורים: יש 23 מרכזי הורים וילדים, שנותנים שירות ל-2,200 הורים וילדים בכל שנה.
היו"ר אילן שלגי
הפרויקטים האלה עוסקים בנוער מנותק, ילדי פריפריה?
רמי סולימני
התחלתי בכוונה בנוער מנותק, על קצה הרצף. אספר מהן תכניות המניעה. למשל תכנית ילדים והורים מיועדת לילדים שנמצאים בסיכון בגלל בעיה של תפקוד הורים: לפעמים יש בעיה של הזנחה, יש בעיה של קשר הורה-ילד. הם מגיעים למרכז ומקבלים טיפול יחד.

יש גם פנימיות קהילתיות ופנימיות יום – במגמה להשאיר הילדים בקהילה, לקחת אחריות בתוך קהילה ולא להוציא אותם לפנימייה, ועד כמה שאפשר להחזירם לחיק המשפחה בתוך זמן קצר. אני חושב הנושא הזה יצר מגמה חדשה בכל תחום ההשמה החוץ-ביתית. הרעיון הוא לא מיד לשלוף ילדים לפנימיות אלא להשתדל להשאיר אותם בקהילה, בקרבת המשפחה וההורים.

כמובן, יש תכניות לילדים עם צרכים מיוחדים: מסיכון לסיכוי, שילוב במעונות שכונתיים כבר מהגיל הרך, שילוב בקמפוס משולב: ילדים בעלי נכויות שיהיו בקמפוס משולב.

עד כאן תמונה על הרצף שמחוץ למערכת החינוך. כעת אכנס לנושא של מערכת החינוך והעיסוק באוכלוסיות מתקשות ובסיכון לנשירה. הרבה פעמים שואלים: אם הילדים בתוך מערכת החינוך, למה "סיכון"? אנחנו יודעים שיש 50,000-60,0000 שנמצאים בתוך מערכת החינוך אבל הם ברמות שונות של סיכון, בעיקר סיכון לנשירה. אנחנו מכירים את כיתות ההכוון ומרכזי החינוך. גם במערכת החינוך יש מסה לא קטנה של תלמידים שהם לא במסלול הרגיל לבגרות. גם במשרד העבודה יש כ-15,000 ילדים כאלה. למען האוכלוסיות אלה, שלא הולכות למסלול של בגרות, הג'וינט פיתח תכניות שונות. יש למשל תכנית בשם סח"ח: סביבת חינוך חדשה.

לפני שחבר הכנסת שריד עוזב אני רוצה לומר משהו.
יוסי שריד
אני חוזר.
רמי סולימני
אם תגיע תשמח לשמו על תכנית PACT שהתחלנו יחד.
יוסי שריד
שמור את הדברים המשמחים לעוד כמה דקות.
היו"ר אילן שלגי
הכול משמח, שמור את מה שמשמח במיוחד.
רמי סולימני
גם בתוך מערכת החינוך הג'וינט לא פועל בכל המערכת, זה לא המנדט שלו; המנדט שלו הוא לטפל באוכלוסיות החלשות, המתקשות. לכן אנחנו עוסקים גם במניעה וגם בקידום הישגים. במניעה, כמו בתכנית סח"ח, המטרה היא להביא את המורים לעשות שינוי פרדיגמטי בעבודה שלהם מול התלמידים. ד"ר יוסי לוי נמצא כאן; יחד פיתחנו, ואנחנו מאוד קרובים בתפיסתנו. אבל באופן יחסי יש מעט מאוד תכניות שמתמודדות עם האוכלוסיות האלה, וחלקן לא מצליחות לתפקד עד כיתה י"ב. הרעיון שלנו להרחיב את ההבנה של המורים איך לעבוד אתן.

יש גם תכניות משותפות עם אגף שח"ר, מה שגד אבקסיס, שיושב אתנו, פיתח למען האוכלוסיות האלה. יש גם תכניות לשיפור הישגים, תכניות לבגרות – ושוב: לא לכל האוכלוסייה אלא לאוכלוסיות החלשות יותר. יש תוכנית אופ"ק לעולים – ויש שם התקדמות מיוחדת עם אודי בהט. הכול בשיתוף עם משרדי ממשלה. הרעיון שנרשה לעצמנו להתמקד באוכלוסיות מסוימות, ברורות. גם בנושא של הבגרות במגזר הדרוזי אנחנו עושים תכניות.

אעבור אתכם על תכנית אחת שתביא לידי ביטוי את כל העקרונות שארנון מנטבר דיבר עליהם: יש תכנית בשם parents and children together, תכנית PACT. קוראים לה בשם PACT משום שהשותפות היא עם שבע פדרציות מארצות-הברית, שמשקיעות קרוב ל-7 מיליון דולר בשנה למען התכנית הזאת. ועוד 7 מיליון דולר באים מתוך השותפים המקומיים, משרדי הממשלה.
היו"ר אילן שלגי
כלומר הכוונה ל-pact, במובן של אמנה, של הסכם ושיתוף פעולה.
רמי סולימני
גם וגם. הרעיון הוא לעלות על צורך. הבנו שיש במדינה הרבה תכניות לגיל הרך, כלומר 0-6. הנושא מפותח. לעומת זאת משפחות אתיופיות לא יכולות להרשות לעצמן להיכנס למערכות לגיל הרך בגילים הצעירים, למשל למעונות. ההורים לא עובדים, המעונות יקרים, אתם מכירים את הסיפור הזה. גם אין רשות ממלכתית אחת שאחראית לנושא הגיל הרך. אתם יודעים, יש חלוקה בין המשרדים והפרגמנטציה בתחום גדולה.
ארנון מנטבר
בעצם אין כתובת.
היו"ר אילן שלגי
צריך להעביר את הגיל הרך ממשרד העבודה למשרד החינוך.
רמי סולימני
הם ישמחו מאוד. מכל מקום, הרעיון היה ליצור מטרייה, לאחד תכניות, להגיע עם התכנית הזאת לאוכלוסייה האתיופית, שלא מגיעה למסגרות האלה באותם אחוזים כמו האוכלוסייה הוותיקה: מהאוכלוסייה הוותיקה מגיעים למסגרות החינוכיות לגיל הרך כ-90% ולפעמים יותר, תלוי בגיל; אצל האתיופים הנתונים הם 50%-60%-70%. וכידוע אם לא מתחילים כבר בגיל הרך, יש פער שקשה לסגור, כמו שאמר ארנון מנטבר.

למעשה התכנית עובדת בעשרה יישובים עתירי עולים בדרום, במרכז ובצפון. קרוב ל-60% מבני העדה האתיופית מתגוררים במקומות האלה. התכנית עובדת ברמת המערכת וגם ברמת האוכלוסייה. ברמת המערכת היא מביאה לידי ביטוי את הגישה ההוליסטית, זהו מודל להתערבות המשלב את כל תחומי הבריאות, הרווחה והבריאות. הוא בנוי על שותפות שמביאה בחשבון את כל הגורמים הרלוונטיים הנוגעים לילד בגיל הרך. זה לא קיים, אני אומר את זה באחריות. וכמובן, עוסקים בפיתוח ובהרחבה של תכניות העונות על הצרכים של האוכלוסייה הזאת.

ברמת האוכלוסייה הכוונה להביא לשילוב מקסימלי של הילדים האלה במערכות החינוך. לקחת את מספר תעודת הזהות של הילדים, לעבור דלת דלת ולהביא אותם למערכת החינוך, בגילים 0-3.
היו"ר אילן שלגי
מי עושה זאת בפועל? מי האנשים שעובדים מול המשפחות?
ארנון מנטבר
אנחנו מפעילים באופן טבעי עמותות, במקרה הזה לא מעט מהעמותות כוללות את יוצאי אתיופיה. זאת אחת התכניות שבהן אנחנו אולי הכי קרובים למתן שירות, אבל לא נותנים את השירות בנקודת הקצה.
היו"ר אילן שלגי
האנשים האלה הם עובדים שלכם או אתם מתקציבים את העמותות או את הרשויות המקומיות?
ארנון מנטבר
כן. אנחנו מתקצבים את העמותות ואת הרשויות המקומיות, אנחנו עושים הנחיה, אנחנו עושים פיתוח. ענת פנסו ורמי סולימני יכולים לדבר על זה. אני אומר את זה משום שזה עיקרון כללי בג'וינט: אנחנו לא בנקודת המגע של השירות.
רמי סולימני
אנחנו לא מחליפים מערכות קיימות, אנחנו נשענים עליהן, בשיתוף פעולה מלא עם משרדי ממשלה. יש ועדה מלווה של ד"ר גד אביקסיס, היא מלווה את התכנית. כל המשאבים הקיימים והאנשים בשטח עומדים לרשותנו. אנחנו פיתחנו את הקונספציה. אנחנו מפעילים אנשים בשיתוף עם הגורמים הפועלים בשטח. הייחוד שלנו הוא שחיברנו בין המערכות – החינוך, הרווחה והבריאות – מה שלא היה קודם לכן, למעשה.

למשל, הגענו ליישוב – וחוץ מזה שהבאנו את מחלקת החינוך והרווחה והבריאות לשבת יחד, הבאנו גם את בני הקהילה לדיון, הבאנו גם את המורים והמנהלים לשבת בוועדה. יש ועדה אחת, והיא ממיינת ומחליטה על תכניות. כלומר בנינו תכנית שלמה.
ארנון מנטבר
אני רק רוצה לומר: המערכות הם הדברים הגדולים: משרד החינוך וכו'. אנחנו עוסקים בקטע מסוים מאוד. הפטנט הגדול הוא שמההתחלה אנחנו מביאים את הידע של המערכות, איננו מתעלמים מהידע הזה. אנחנו בונים על הידע של המערכת. הגוף שותף אתנו בפיתוח הידע החדש. אנחנו לא מפתחים ידע חדש ומביאים אותו "אקס-קתדרה" למערכת. מההתחלה, משלב ייזום הרעיון, המערכת נמצאת שם. לדעתי זה אחד הסודות. הייתי בממשלה 20 שנה ואף פעם לא הרגשתי שאין לי מה לומר בנושא קליטת עלייה. מהרגע הראשון מביאים את אנשי הממשלה ושואלים מה הבעיה. כך אנחנו עובדים עם משרד החינוך וכך אנחנו עובדים עם הרווחה. כולם שותפים מהרגע הראשון. אין שום דבר שכפוי מלמעלה. זה הרעיון.
היו"ר אילן שלגי
מצד שני אתם יודעים לוודא שלא רק לוקחים את הכסף ועושים אתו מה שרוצים.
ארנון מנטבר
נכון. אנחנו משתדלים גם להביא את הידע שלנו לפעמים. לפעמים זה מאוד נוח למערכות, כי לנו יש יותר גמישות בכל הנוגע לשכירת האדם והתשלום לו – אפשר לשלם לו קצת יותר. זה מקל מאוד. הרי כולנו גדלנו בממשלה, ואנחנו יודעים כמה נוקשות יש שם, במידה מסוימת של צדק. אנחנו מגמישים את המערכת ומביאים גם כסף חיצוני.
הצירוף של כל הגורמים האלה
שותפות גדולה עם המערכת בבסיס, הבאת כסף חיצוני והיכולת להביא וליזום ידע חדש נוסף על הידע הקיים, זה בעצם העניין.
רמי סולימני
בעצם פיתחנו כאן מודל. היום כשמגיעים לעיר חדשה, מעבר לעשרת היישובים, יש מודל התערבות: מה עושים כשנכנסים, בין מי למי משלבים, מי הגורמים הרלוונטיים, אילו תכנים צריך להביא, איך עובדים עם משרדים שלכל אחד מהם אג'נדה אחרת ובכל זאת יוצרים משותף. זאת התרומה שלנו.

ארנון מנטבר דיבר על הנושא המערכתי, ה-system wide impact. אפשר לראות את ההיקף של העשייה: קודם כול, כניסה לעשרה יישובים עתירי עולים והגעה לקבוצת גיל ממוקדת מאוד. כעת עלינו לכיתות א'-ב', כלומר הגילים הם 0-8, והמשמעות היא מעל ל-7,500 ילדים. מעורבות הורים היא עניין חשוב מבחינתנו, זה חלק מהתפיסה החינוכית שאנחנו באים אתה. אנחנו מאמינים שללא מעורבות הורים יהיה קשה מאוד לחולל את השינוי בנוגע הילדים בתחום החינוך. אנחנו יודעים שעושים עבודה בבית הספר או בגן אך בסופו של דבר הילדים מגיעים להורים. השאלה היא איך הופכים את ההורים לרלוונטיים ולמשמעותיים עבור הילדים שלהם. אנחנו משקיעים גם בהורים, אף שהתכנית היא לגיל הרך.

לעניין העובדים, ההשמה, גם זה חלק מהעקרונות שלנו. כאמור, אנחנו לא פועלים בעצמנו, אנחנו נשענים על עובדים קיימים. עם זאת אנחנו מגייסים אנשים, למשל את בני הקהילה, להיות מעורבים אקטיביים בתהליך ההפעלה של התכניות. יש 635 עובדים חדשים בתכנית הזאת, מחציתם מהקהילה האתיופית. ואגב, ללא פשרות: אלו אנשים טובים שעושים עבודה מדהימה, הן כמגשרים, הן כמפעילי תכניות.
עוד עיקרון חשוב שלנו
אנחנו לא פועלים לבד. נכון שאנחנו הגורם המוביל, שבא עם הרעיון, שגייס את הפדרציה הראשונה מקליבלנד ואחר כך גייס פדרציות נוספות, אבל אנחנו לא עובדים לבד. שותפים לנו משרדי הממשלה – ויושבים כאן נציגים שרק שלשום היו אתנו בישיבה במשרד החינוך, עם הצוות המלווה של התכנית הזאת, כדי לראות מה אפשר לעשות כדי שמשרד החינוך יהיה מעורב יותר וייקח התכנית על עצמו בסופו של דבר. הקרנות הן סקטא רש"י, שבע פדרציות, וכמובן גם הרשויות המקומיות שותפות.

לעניין הממצאים: נכון שאנחנו בתחילת הדרך, אנחנו נמצאים בתכנית רק 3.5-4 שנים, אך יש כבר ממצאים ממכון ברוקדייל, שעוקב אחר התכנית מההתחלה. יש כמה הישגים. לא אקריא את המשפטים שמוצגים במצגת, קראו אותם בעצמכם. הם נוגעים לדפוס הפעולה החדש, לשותפות עם בני הקהילה, לתפקוד ההורים – שלדעתנו הוא חשוב מאוד. והעניין החשוב ביותר: השיפור בקרב הילדים, מוקד ההתערבות שלנו.

נעבור לשקף הבא: כאיש חינוך אני יכול לומר לכם שזה מרשים, וגם הוועדה במשרד החינוך שכבר קיבלה את הממצאים, התרשמה ממה שקרה אחרי ארבע שנים של התערבות. כמו שאתם רואים, הסעיפים הראשונים שמצוינים כאן נוגעים להתקדמות, לשיפור. בשלושת הסעיפים נידונים הרגלי הלמידה: יש 20 נקודות שיפור בתחום הזה, וזה משמעותי מאוד; השפה והאוריינות – זהו אחד המכשולים הגדולים; החשיבה המתמטית והמצב הרגשי. אם נמשיך במגמה הזאת נעשה את אחת מפריצות הדרך החשובות יותר, להבנתי, בנושא קידום האוכלוסייה הזאת וכניסתה למערכת החינוך. תארו לכם: הם מתחילים מפער ממוצע של 40%. נכון שצמצמנו, הפער קטן כמעט ב-50%, כפי שמוצג בסעיף השני, אך עדיין יש פער.
היו"ר אילן שלגי
אתם מדברים על יוצאי אתיופיה, ואני מבין שמדובר בפרויקט בבאר שבע: יש הבדלים בין אתיופים חדשים וותיקים? הרי יש כבר דור שני לעלייה הזאת במערכת החינוך.
ארנון מנטבר
הבעיה של הדור השני לא פשוטה. קודם כול, כמי שעוסק הרבה שנים בעדה האתיופית אני יכול לומר – ואני לא מדבר על ההישגים הלימודיים אלא על הבעייתיות הפנים-משפחתית: הדור השני מדבר עברית, ההורים שלהם מדברים אמהרית. יש פערים גדולים בנושא השפה.
היו"ר אילן שלגי
כוונתי לכך שכבר ההורים הם תוצר של מערכת החינוך הישראלית, מי שבאו במבצע משה.
ארנון מנטבר
זה מתחיל. במבצע משה הגיעו 6,700 איש או כמעט 7,000 איש. רוב העדה הגיעה במבצע שלמה, בשנת 1991. מבצע משה היה בשנים 1983-1984. במבצע משה הגיעו מעט אנשים.

כ-25%-30% מהאוכלוסייה הזאת הם חזקים. בסוף השבוע הזה קראתי סטטיסטיקות, ראיתי את המספר הזה, והוא הפתיע אותי לטובה. תמיד דיברתי על 15%. אך יש גידול במספר בעלי היכולת. עדיין הדור השני, הצעיר יותר – לא מי שיש להם ילדים, אלא ילידי הארץ – הוא לדעתי בסכנה גדולה יותר להידרדרות ולעבריינות מאשר הדור הקודם. הם מכירים את הארץ, הם מדברים עברית, יש להם ביטחון של ילדי הארץ. באותו ביטחון הם גם יכולים להידרדר, ואנחנו מכירים את זה, כי אין סמכות משפחתית. הפערים האלה בעייתיים מאוד. לכן ההתערבות קריטית כל כך. זאת ההסתכלות שלי בראייה כוללת של העדה. אולי האחרים רוצים להוסיף.
ענת פנסו
אין רבים כאלה. לא באופן משמעותי. כוונתי הורים ילידי הארץ. לכן אי אפשר לראות את ההבדלים.
היו"ר אילן שלגי
זה יקרה יותר ויותר.
ארנון מנטבר
נכון. זה בדיוק הדור. זה ייקח דור.
אודי בהט
ככל שיהיו יותר בוגרי מערכת החינוך של הארץ, כך זה יגדל. כרגע זה מיעוט.
רמי סולימני
חבר הכנסת שריד חזר, ואני יכול להגיד
תכנית PACT, שהחלה לפני חמש שנים, הייתה רעיון שבאנו אתו מתוך הבנה שאם לא נעשה משהו משמעותי בגיל הרך נחפש לנו את התשובות למה בכיתות א'-ב'-ג' הילדים לא מסוגלים להגיע לרמה. זה פער של 40% בערך.

בזמנו כשיזמנו את הרעיון הבנו את המורכבות, הבנו שזה לא בידי משרד אחד. הבנו שהגיל הרך מפוזר בין כמה משרדים ויהיה קשה לבנות את השותפות כדי שמישהו ייקח את הנושא בסופו של דבר. הגענו ליוסי שריד, סיפרנו שפדרציית קליבלנד הביאה מיליון דולר וביקשנו מיליון דולר ממשרד החינוך לתכנית PACT. כך התחלנו את הדרך. היום התכנית פועלת בעשרה יישובים ומכסה יותר מ-7,400 ילדים. אפשר לראות את ההישגים בשקף. זאת דוגמה פנטסטית לעקרונות שארנון ציין: איך מאתרים צורך, איך יוצרים system wide impact, איך יוצרים שותפויות וכן את הקשר עם יהדות ארצות-הברית, שהוא לא פחות חשוב, ועם משרדי הממשלה, שמעורבים מתחילת הדרך ונותנים לנו את המקום לעשות את השינוי.

הרעיון החדש הוא מתוך למידה מתכנית head start בארצות-הברית – רעיון שהגה לינדן ג'ונסון בשנת 1965 למען המיעוטים שלא מגיעים להישגים לימודיים. הוא הבין שזה חייב להתחיל בגיל הרך. לא התחלנו משם, אבל הבנו שהעיקרון הזה חשוב. בארצות-הברית כשעברו מהגיל הרך הבינו שההשקעות חייבות להימשך, כי המשבר מתחיל בכיתה א'.

אנחנו באנו עם הרעיון של PACT Plus, להיכנס לכיתות א-ב. היום, עם הקהילה הגדולה ביותר בארצות הברית, קהילת ניו-יורק, אנחנו עושים רעיון חדש: B to B: לקחת את כל הילדים האתיופיים ביישוב, על פי תעודות זהות, למקם אותם על פי קבוצות ויכולות, על מנת להביא אותם למקום אחר מזה שהם נמצאים בו. אנחנו לא משלים את עצמנו שאנחנו יכולים לפתור את הפערים העצומים, אבל ברור לנו שאם נתייחס בצורה ממוקדת לאוכלוסייה הזאת, כמו ב-PACT – ו-14 מיליון דולר זה הרבה מאוד כסף בכל קנה מידה – תוך התייחסות להורים, לקהילה, שינוי דפוסי עבודה שלנו – יש סיכוי להביא לשינוי דרמטי בחיי הילדים. כאיש חינוך אני אומר: בואו לא נבדוק את עצמנו במשך חצי שנה או שנה. אמנם התכנית הוותיקה בבאר שבע היא בשנה הרביעית ובשאר היישובים פחות – שנה, שנה וחצי, שנתיים, או שלוש – אבל אפשר להביא לשינוי.
היו"ר אילן שלגי
בוועדה הזאת מקובל לבדוק דברים אחרי חצי שנה.
היו"ר אילן שלגי
ד"ר אביקסיס, אני רוצה לשמוע את אנשי הג'וינט, אבל כמובן שנרצה לשמוע את עמדת משרד החינוך, התרבות והספורט. הזמן שעומד לרשותנו הוא עד 09:45. אפשר להמשיך להציג דברים עוד 15-20 דקות.
רמי סולימני
לעניין הסעיף השלישי, האחרון. כמו שאמרתי הסעיף הראשון מראה על התקדמות, הסעיף השני מראה על סגירת פער – מה קרה למי שלא התקדמות בקבוצות ההשוואה. לעניין הסעיף השלישי: באשקלון אנחנו לא מפעילים את התכנית, ויש בעיר אחוז גבוה של עולי אתיופיה. אף על פי שהשירותים שם טובים ונקודת ההתחלה של התלמידים שם טובה מבאר שבע, גילינו אחרי 3.5 שנים שב-PACT שבבאר שבע הילדים מתקדמים יותר. באשקלון יש הידרדרות, אין התקדמות.
יוסי שריד
אולי יהיה עכשיו שיפור באשקלון. העיר הייתה במצב גרוע.
רמי סולימני
אבל הם היו קבוצת ההשוואה. נקודת ההתחלה שלהם הייתה גבוהה יותר אבל בבאר שבע, בגלל תכנית ההתערבות, הם התקדמו. האשקלונים לא רק שלא התקדמו אלא הידרדרו.

אני מסביר שנקודות אחוז הן ההתקדמות מהמקום שבו הם היו.
ארנון מנטבר
בעצם אלה אחוזים. 20 נקודות אחוז הן 20%.
רמי סולימני
אעצור כאן ואתן לשותפים, גם אודי בהט וגם גד אביקסיס, לומר את דברם. הם שותפים באופן אינטנסיבי, רק שלשום היינו יחד בישיבה.
גד אביקסיס
ראשית, אני רוצה להתחיל בנושא השותפות שלנו עם הג'וינט, לספר מה מקורה ומדוע ראינו חשיבות רבה בכניסה לפעילות המשותפת הזאת, מעבר לנושא התקציבי – הכספים שמגויסים בעבורנו, כמובן. לדעתי הג'וינט, משום שהוא גוף חיצוני, סייע בדבר משמעותי מאוד, שגם רמי סולימני וארנון מנטבר הזכירו כמה פעמים: יכולנו למצוא שולחן שבו יכלו לשבת משרדי ממשלה שונים, שלא תמיד יכלו לשבת יחד ולפתח יחד תכניות כדי למנוע נפילת בעיות בין הכיסאות. עצם העובדה שיש גוף שהיה יכול לשתף את כל הגורמים ולתכנן יחד תכניות לאוכלוסייה הזאת היא משמעותית מאוד.

שנית, יש תקציב, אבל הרי גם למשרדים יש תקציבים, גם שם יש אנשי מקצוע והם יכלו לפתח דברים. לדעתי הג'וינט נתן אפשרות להתרומם מעט, לקחת תקציב פנוי – שאינו שלך – ולנסות לחשוב באופן חופשי בהרבה על דברים ומודלים שרצית לפתח ולא יכולת לעשות בעצמך, משום שאתה מקובע בתכניות שאתה מחויב להן. המודלים האלה גם השפיעו גם על המשרד לשנות סדרי עדיפויות ולבחור תכניות מסוימות. אפשר לראות שמודל מסוים הוכיח עצמו ולהחליט לעשות שינוי בעקבותיו. ואכן יש מקרים כאלה שפיתוחים שונים שפיתחנו, בעיקר במסגרת אשלים, השפיעו על משרדי ממשלה לשנות סדרי עדיפויות ולבחון תכניות קיימות.
יוסי שריד
מה מצב הפרויקט הלאומי למען האתיופים?
גד אביקסיס
זה לא שייך לג'וינט. הקימו שם את הצוות המשותף, את הוועדה, ויש מנכ"לית. אני מבין שמבחינת הפעילות מתחילים לקבל את התקציבים הראשונים לנושא. אנחנו בתחילת הדרך. אין לי דברים לדווח.
יוסי שריד
מה שאתה מאמין זה יפה, יש לנו כבוד למה שאתה מאמין, אבל בעובדה אין פרויקט לאומי.
ארנון מנטבר
יש יושב-ראש ויש מנכ"ל. אני בספק אם הקהילות יגלו מקורות נוספים מעבר לדברים שהן מחויבות להם.
יוסי שריד
מיהם היושב-ראש והמנכ"ל?
ארנון מנטבר
היושב-ראש הוא ראובן מרחב, המנכ"לית היא נגיס מנגשר.
גד אביקסיס
נקודה נוספת שהייתי רוצה להדגיש: כתוצאה מהמעורבות של משרד החינוך, שהיא גדולה בהרבה בשנים האחרונות, אנחנו חשים שפעילות הג'וינט, שהייתה בעיקר לרווחה, נותנת לנו הדגשים בנושא החינוך. אם משווים את סך כל הפעילות שנעשית היום בין משרד החינוך, התרבות והספורט לבין הג'וינט בהשוואה לעבר, יש בהחלט תגבור, ואנחנו גם מצפים שהנושא הזה יגדל. אלה נקודות חשובות מאוד להדגיש על הפעילות המשותפת: הפעילות מתואמת, מקצועית, ויש לנו הרבה אמון זה בזה. זה בהחלט מקרין גם על מה שקורה. המשרד, על שלוחותיו – נציגים מכל היחידות שמטפלות באוכלוסיות החלשות חברים בוועדות עם הג'וינט.

גולת הכותרת היא תכנית PACT, אנחנו מעורבים בה מקצועית ותקציבית. הנושא הזה לא קוצץ. אנחנו ממשיכים להזרים את חלקנו.
היו"ר אילן שלגי
מה החלוקה של תקציב הג'וינט? כמה מ-91 המיליון הם ממקורות ישראלים ומה חלקה של הממשלה במקורות הישראליים?
ארנון מנטבר
אנחנו מביאים כ-40 מיליון דולר מחוץ-לארץ. היתר הם ממקורות כאן, לאו דווקא ממשלתיים. היו עוד כ-25 מיליון דולר במגבית החירום.
היו"ר אילן שלגי
הממשלה הורידה את חלקה בשנים האחרונות?
ארנון מנטבר
בתכניות שהיא התחייבה בהסכמים, לא. יש שאלה של רוח הדברים.
היו"ר אילן שלגי
הקיצוצים בחינוך וברווחה לא פוגעים בפרויקטים שלכם?
ארנון מנטבר
בכל מקום שהייתה הסכמה כתובה לא היה קיצוץ, היו בעיות.
רמי סולימני
יש בעיה בהמשכיות.
ארנון מנטבר
נכון. יוסי תמיר, מנכ"ל אשלים, איננו נוכח כאן כי הוא נמצא בחוץ-לארץ. בנוגע לאשלים בדקנו עם האוצר את כל התכניות, והם עמדו בכל ההסכמים. אך רוח ההסכם היא שכשהתכנית טובה היא מוקמת ב-20-30 מקומות. בזה הממשלה מתקשה לעמוד. כשאנחנו עושים פרויקט לזקנים ההבנה היא שעושים ניסוי בחמישה מקומות – שם יש לנו יותר משאבים להגיע ל-10-15 מקומות – ואז זה צומח ל-40-50-60 יישובים נוספים.
יוסי שריד
אם אני זוכר נכון, נדמה לי ש-PACT התחילה בעשרה מקומות.
ארנון מנטבר
זאת הייתה הכוונה. התחלנו בשלושה מקומות וזה צמח מהר מאוד לעשרה. התחלנו בקריית גת, בבאר-שבע ובקריית מלאכי. מהר מאוד זה צמח.
יוסי שריד
אני זוכר את רחובות.
ארנון מנטבר
נכון, זה הגל השני.
יוסי שריד
לדעתי זה התחיל כך.
היו"ר אילן שלגי
מה בנוגע למקורות הישראליים?
ארנון מנטבר
המקורות הישראליים הם קרן רש"י והרשויות המקומיות. וכמובן משרדי הממשלה, משרד החינוך, התרבות והספורט. זה כ-40 מיליון דולר, אני מקווה שיהיה יותר.
יוסי שריד
65 מיליון דולר, זה המון כסף.
ארנון מנטבר
זה היה בשנתיים האחרונות.
יוסי שריד
אפשר להפוך את המדינה.
ארנון מנטבר
100 מיליון דולר בפיתוח שירותים חברתיים – ואנחנו חושבים גם על תעסוקה עכשיו, אנחנו שם – זה בהחלט משמעותי. הבעיה ב-PACT שהקהילות לא ימשכו את התקצוב עד אין סוף. צריך להיערך לקראת הסוף. נגיע אולי לתשע שנים.
יוסי שריד
בשנה הבאה עוד תמשכו את הפרויקט?
ארנון מנטבר
כן, נמשיך עוד שנתיים או שלוש שנים ברוב המקומות, אני מאמין. יש לנו בעיות עם קהילות מסוימות ואנחנו מתמודדים עם זה. זה קשה. קהילת דטרויט-נתניה רועדת כל הזמן.
בעניין PACT צריך לזכור
תוספת של אוכלוסייה מאוד מקשה על הפרויקט. כשפתאום מגיעות עוד 200 משפחות לנתניה, יש ילדים חדשים שלא נקלטו מההתחלה, הפערים גדולים. בעצם צריך לפתח עוד פרויקט. המערכות לא יעמדו בזה. אנחנו רואים את זה, זה כמעט קורס.
היו"ר אילן שלגי
השתמשת בביטוי דטרויט-נתניה. יש אימוץ של קהילות?
ארנון מנטבר
כן, בהחלט ענת פנסו משקיעה זמן רב בעניין הזה ויכולה לספר על זה בפירוט. יוצאות משלחות של בני הקהילה ושל הפעילים לערים. הקשר מאוד חשוב לקהילות.
היו"ר אילן שלגי
כלומר יש תחרות, חיובית, בין דברים חשובים כאלה לבין מקורות אחרים, כולל יורדים וישראלים, שמבקשים תרומות מהיהודים הטובים שם. איך זה פועל?
ארנון מנטבר
הנושא האתיופי מאוד מדבר אל הקהילה היהודית האמריקנית. הם רואים עצמם מחויבים מאוד לנושא הזה. במירכאות כפולות, בזהירות, הייתי אומר שהם אפילו מרגישים אפילו אשמים ביוזמות העלייה, כי הן התחילו שם. לא ניכנס להרצאה על מבצע שלמה. גם חבר הכנסת אריאל זוכר את זה.
היו"ר אילן שלגי
הם לוחצים כעת בנושא הפלשמורה.
אורי יהודה אריאל
אני גם זוכר את ההחלטה מלפני שבוע אצל ראש הממשלה.
היו"ר אילן שלגי
אין כסף לאתיופים שכבר פה.
אורי יהודה אריאל
אין כסף? סליחה, בפעם הראשונה מדינת ישראל כותבת, ראש הממשלה והממשלה כותבים, שלא מעלים יהודים כי אין כסף.
ארנון מנטבר
אם הם יהודים.
אורי יהודה אריאל
לא, לא כותבים את זה.
ארנון מנטבר
הדיונים האלה היו גם אחרי מבצע שלמה.
אורי יהודה אריאל
זה לא סיכום הדיון אצל ראש הממשלה. קרא את הסיכום.
יוסי שריד
חבר הכנסת אריאל צודק, אין שם סיוג. זאת פעם ראשונה.
אורי יהודה אריאל
לא היה דבר כזה במדינת ישראל.
היו"ר אילן שלגי
זה חוסר רגישות, מעבר להחלטה עצמה.
אורי יהודה אריאל
השר פורז, עם השרה לקליטת עלייה, עם הממשלה, מודיעים שאין כסף.
היו"ר אילן שלגי
אנחנו לא בדיוק בנושא הזה. מעבר לוויכוח על ההחלטה עצמה, היה צריך לנסח אותה אחרת.
ארנון מנטבר
היושב-ראש צודק.
יוסי שריד
הבעיה היא לא בניסוחים. חושבים אצלנו שאת כל העולם יפתרו בניסוחים. הבעיה היא בהשקפת העולם.
היו"ר אילן שלגי
גם לי זה מאוד צרם.
גד אביקסיס
PACT היא רק דוגמה אחת, ויש דוגמאות נוספות. צריך להדגיש עוד משהו לגבי PACT: לקחנו גם משאבים ותכניות שכבר היו בתוך המערכת ואיגמנו אותם בצורה נכונה יותר ומחושבת יותר לאותה אוכלוסייה. באותו יישוב יכול להיות שהיו תכניות נוספות: אתג"ר, טף, מועדון משפחתי, אך לא היה בעל בית מאחד. כתוצאה מ-PACT לקחנו תכניות שמופעלות ממילא על ידי המשרד ועל ידי משרדים אחרים ואיגדנו אותן תחת יד מקצועית מכוונת אחת.

אני יודע שמבחינת המעמסה שהטלנו על עובדי החינוך ועל האנשים ביישובים – רק אתמול הייתה לי שיחה עם גננת שאמרה שהיא לא עבדה בצורה אינטנסיבית כל כך כמו שהיא עובדת היום, משום שהרבה גורמים צריכים לעבוד מולה. כמובן, היא גם רואה את התוצרים החיוביים. עדיין יש בעיה קשה עם ההורים: איך מביאים אותם לתכנית, זה לא פשוט. בנושא PACT רק למדנו כמה עוד צריך לעשות לגבי האוכלוסייה הזאת.

יש לנו תכניות סח"ח.
יוסי שריד
חתמנו בשעתו על הסכמים, אלמלא חתמנו זה היה מת. איפה הריכוז הגבוה ביותר? בנתניה?
רמי סולימני
כן. זה משתנה, התחלנו בבאר שבע.
ארנון מנטבר
גם באשדוד ובאשקלון.
רמי סולימני
התחלנו עם 900 ילדים וכעת יש 1,700 ילדים בגיל הרך. אין תקציב לזה.
גד אביקסיס
זה אחד הרעיונות שהעלינו שלשום בישיבה עם צוות ההיגוי: מאחר שאין משאבים עדיין, אין לנו קהילות נוספות, ומאחר שיש יישובים שרוצים להיכנס, כמו אשדוד ויבנה – חשבנו לנסות לקחת את המודל שפיתחנו ולהשתמש במשאבים הקיימים ביישוב, שממילא ישנם ביישוב. כך אפשר לבנות תכנית עבודה לפחות בדברים הקיימים, בתקווה שכתוצאה מכך נוכל לרתק גופים אחרים, שירצו להצטרף ולראות שהמודל עובד. אין טעם לחכות עד שקהילה תרצה להצטרף, כי יש יישובים שנזקקים היום לתכנית. חשוב לקחת את מה שקיים ולבנות. זאת החלטה שקיבלנו עלינו לבחון. חשבנו להתחיל באשדוד, ביבנה, באשקלון.
רמי סולימני
אלה תכניות חינוך, רווחה ובריאות יחד, זה התנאי.
גד אביקסיס
זה הניסיון להקיף בכל זאת אוכלוסיות נוספות ביישובים נוספים.
יוסי שריד
אתה מקיים מעקב אחרי הדוח שהוצאת?
גד אביקסיס
ודאי. חוץ מהשותפות המלאה לתכניות לאתיופים יש לנו ועדת היגוי עליונה, אם אתה זוכר.
יוסי שריד
לכן אני שואל.
גד אביקסיס
לשמחתי הוועדה ממשיכה לפעול. אני עומד בראשה.
יוסי שריד
הוועדה זה טוב, אבל חוץ מהוועדה יש מעקב?
גד אביקסיס
יש גם החלטות מעשיות. למשל אזכיר את נושא החינוך הפנימייתי. זהו אחד הנושאים המדאיגים. קיימנו שתי ישיבות שלמות והגענו להחלטות מעשיות, בעיקר איך לא לגרום לריכוז אוכלוסיות של יוצאי אתיופיה דווקא במוסד מסוים דווקא ולמנוע מהאוכלוסיות האלה להגיע למוסדות היוקרתיים, שמכינים לבגרות. יש לעשות פיזור של האוכלוסייה הזאת, לא לרכז אותם. זאת מדיניות ותכנית לפעולה שהחינוך ההתיישבותי קיבל עליו.

עניין אחר: מאחר שחלק גדול מהילדים שמגיעים ארצה הולכים לחינוך פנימייתי באופן אוטומטי ועוברים שם משבר ולא נקלטים – זאת התחנה הראשונה בעוד תחנות של הידרדרות. יש החלטה שיקום צוות שאחראי על הילד: שותפות של המוסד הפנימייתי, שימשיך להיות אחראי לילד, עם בית הספר הקולט, על מנת לעקוב אחר קליטתו בחזרה בקהילה שממנה הגיע. אלה דוגמאות להחלטות מעשיות. הנושא הבא שיידון הוא החינוך המיוחד, גם שם יש לנו בעיה בצורת ההכוונה, את מי מכוונים, אילו מבחנים עושים לילדים, איזו שותפות יש להורים.

הצוות הזה יושב אחת לחודש, דן בדברים וגם מביא אנשי מקצוע.
יוסי שריד
היושב-ראש, כדאי,
היו"ר אילן שלגי
לבקר.
יוסי שריד
לא.
היו"ר אילן שלגי
אני מתכוון לבקר.
יוסי שריד
כדאי לקיים ישיבה של מעקב אחרי ההמלצות של הדוח הזה, מה נעשה ומה לא נעשה.
היו"ר אילן שלגי
אני מבקש שתעביר לנו את הדוח. אבקש ממרכז המחקר והמידע בכנסת, יחד אתכם, להכין מסמך שמראה היכן הדברים עומדים מבחינת ביצוע, מי משתתף, מי זקוק לדרבון.
גד אביקסיס
נדמה לי שהנושא עלה כאן לדיון כבר כמה פעמים, אני לא יודע אם בתקופתך.
יוסי שריד
תמיד טוב לעקוב.
היו"ר אילן שלגי
אם כבר הזכרתי את זה, הייתה לי הזדמנות לראות פעילות של אשלים בהרצליה. הייתי רוצה שבאחד הביקורים שאנחנו עושים ממילא בשטח נראה גם פעילות שלכם. בחודש הבא נהיה באילת. אני לא יודע אם יש לכם פעילות שם. יש כוונה לבקר גם בנתניה, שוחחתי על כך עם ראש עיריית נתניה, בהחלט. אני מניח שנגיע לנתניה במושב הקיץ. נשמח שחלק מהיום יהיה ביקור בפעילות שאתם מעורבים בה.
ארנון מנטבר
בשמחה. עם מי לעמוד בקשר?
היו"ר אילן שלגי
קודם כול עם עיריית נתניה. אפשר להזכיר לגב' פיירברג שסוכם על ביקור ועדת החינוך והתרבות בעיר, וכמובן יש להיות בקשר עם יהודית גידלי, מנהלת הוועדה. הכוונה לבקר אחרי יום העצמאות ולפני סוף שנת הלימודים, זה צריך להיות לפני 20 ביוני. מר אביקסיס, אתה רוצה להוסיף?
גד אביקסיס
אני רוצה להזכיר תכנית נוספת שחשוב להדגיש, תכנית סח"ח. היא מיועדת לגילאים אחרים, בעיקר לבית הספר התיכון, לאוכלוסייה החלשה ביותר במערכת החינוך. סח"ח היא סביבה חינוכית חדשה. פיתחנו את התכנית עם הג'וינט, בלי קשר לאשלים. התכנית מיועדת לתת מענה לאוכלוסייה שאם לא מטפלים בה במסגרת העל-יסודית, מחר היא תהיה מחוץ למערכת. התחלנו לפעול בבאר שבע, היום פועלים בכמה יישובים. לוקחים את כל בעלי המקצוע שיכולים לתרום לקידום הילד החלש, כך שתהיה כתובת אחת.

התלמיד הזה בבית הספר התיכון נמצא בשלב שבו אם לא יקבל טיפול, עזרה וסיוע, אולי יימצא באותו בית ספר אבל ברמה שבה לא יממש היכולות שלו. לפעמים במקום לנסות לסייע לילד ולמצוא פתרונות לבעיה, מעבירים אותו לכיתה נמוכה יותר, ואז הילד מתחיל להידרדר. השאלה היא איך מאתרים את הילדים האלה, איך מאתרים את היכולות שלהם ומטפלים בהם על מנת לגרום למימוש פוטנציאל קיים עד כדי הובלת התלמידים האלה לבגרות. מתחילים ביחידות קטנות, בשיטה המודולרית, מה שנקרא. נותנים לתלמיד לחוות את חוויית ההצלחה: לא מתחילים עם בחינות בגרות של שלוש או ארבע יחידות אלא מחלקים את הבחינה ליחידה ולשתי יחידות, וכך מתקדמים. גם את הסביבה הפיזית משנים. נותנים הזדמנות.
יוסי שריד
לא תהיה בעיה גדולה. ישאלו אותו על נסים סרוסי, הוא ודאי יקבל ציונים גבוהים. אני רוצה דיון בעניין הזה.
היו"ר אילן שלגי
מה קרה עם נסים סרוסי?
יוסי שריד
הייתה ידיעה, שהיא עד כדי כך מדהימה שהתקשיתי להאמין לה. אחר כך בדקתי והסתבר שזה נכון. לקראת מבחני הבגרות הוציאו 20 שאלות, ולתלמידים ברור שהשאלות שיהיו במבחן יילקחו מתוכן ומתוכן בלבד. אם זה לא מספיק, הוציאו חוברת מיוחדת שבה התשובות ל-20 השאלות האלה. כלומר מכל לימודי ההיסטוריה צריך רק ללמוד חוברת אחת. בין השאר הייתה השאלה: מה אתה יודע על נסים סרוסי? זה מבחן בהיסטוריה.
אורי יהודה אריאל
הוא כבר הפך להיות היסטוריה? עוד בחייו?
יוסי שריד
יש שם עוד זמרת, שאני לא זוכר כרגע את שמה. יש שם ריכוז מעניין של שאלות לגבי תוניסיה. שזה בסדר.
מרינה סולודקין
זה מאוד בסדר.
יוסי שריד
יש שם גם אליפות בכדורגל, אבל בכל זאת
תוניסיה תוניסיה – יש שם ריכוז די גדול של תוניסאים, כשמדברים על ההיסטוריה.
היו"ר אילן שלגי
אפרופו בחינות הבגרות,
מרינה סולודקין
אתה חושב שבמרכז הליכוד עשו את השאלות האלה?
יוסי שריד
אני בטוח.
היו"ר אילן שלגי
חברת הכנסת סולודקין, גם אני מבקש להגיד משהו. אני שמח שהצטרפת אלינו. אפרופו בחינות הבגרות, ביקשתי ממחלקת המחקר והמידע בכנסת לבדוק אם רמת בחינות הבגרות לא השתנתה ב-15 השנים האחרונות.
יוסי שריד
אז אני מספר לך.
היו"ר אילן שלגי
מה שאתה מספר מקשר אותי לזה. מאז יולי אנחנו נמצאים בסבכים של ביורוקרטיה והתנהלות. משרד החינוך משתף פעולה, אבל בקצב שהבוקר גרם לי לחתום על מכתב למנכ"לית, ובו אני מבקש שהמשרד יזרז את מעורבותו בעניין. אנחנו פשוט לא מצליחים לקבל נתונים ולהגיע להתקדמות.

יש רושם בציבור, שאני מקווה שאינו נכון, שעם העלייה באחוזי ההצלחה בבגרות יש פיחות ברמת הבחינות או במדיניות בדיקתן.
יוסי שריד
כרגע סיפרתי לך.
היו"ר אילן שלגי
כן, מה שאתה מספר הזכיר לי. הבוקר חתמתי על מכתב לגב' תירוש.
יוסי שריד
זה חומר סודי ביותר, שהתפרסם בערוץ 1.
גד אביקסיס
בסך הכול המשרד עשה פעולה מבורכת מאוד לקדם אוכלוסיות חלשות במב"ר ובאומץ.
יוסי שריד
הן בפשיטת רגל.
גד אביקסיס
לא, ברוך השם.
יוסי שריד
מה זה "לא"? אלה תכניות של הרבה מאוד שנים.
גד אביקסיס
הן ממשיכות.
היו"ר אילן שלגי
היות שאנחנו מתקרבים לסוף הישיבה, אני שואל את חברי הכנסת אריאל וסולדוקין אם הם רוצים להתייחס לנושא, וגם את חבר הכנסת שריד אם הוא רוצה שוב להתבטא. אתם רוצים לשאול שאלה כלשהי את אנשי הג'וינט?
אורי יהודה אריאל
רק בסיורים.
היו"ר אילן שלגי
אתה בעד שנבוא ונראה.
יוסי לוי
אני לא רוצה להחמיץ את ההזדמנות לומר מילה של שבח. אני שמח מאוד לומר שלג'וינט יש שם טוב, וזה לא דבר קטן כשמדובר בחינוך ובתרבות וכו'. אנשי המערכת: מנהלים, מורים וכו', חושבים שבג'וינט מדברים מעט ועושים הרבה, שאפשר לסמוך עליהם, שיש אל מי לפנות – בכל המגבלות שלהם. השם הטוב הזה, אני מאחל לכם שתמשיכו להחזיק בו.

במה במיוחד? באמנות החיבורים, אמנות החיבורים שלהם. הם מחברים לא רק כסף, הם מחברים אנשים ורעיונות. דיברתם על צורכי המערכת, ולדעתי זה הצורך הראשון: לדעת לחבר ליעד משותף. עלו והצליחו.
ארנון מנטבר
תודה רבה.
היו"ר אילן שלגי
תודה.
יוסי שריד
קרן קרב לא שותפה שלכם, נכון?
ארנון מנטבר
לפעמים כן. בקיץ פעלנו אתם רבות. כשקיבלנו את כספי החירום פעלנו באמצעותם ובאמצעות החברה למתנ"סים. התשובה היא כן. הפעלנו באמצעותם הרבה מאוד פעילויות, גם בקיץ וגם בחורף – של בני 0-3.
יוסי שריד
יש לכם מושג על השיעורים היחסיים של המעורבות הכספית של קרן קרב ביוזמות שלה מול תקציבי המדינה? מה הפרופורציות?
ארנון מנטבר
אני לא יודע את ההיקפים הכספים שלהם.
יוסי שריד
כי בשעתו הפרופורציות היו מקוממות מאין כמותן. זה בכלל הגיע למדרגה של פיקציה, מבחינת התקציבים. לכן אני שואל אם יש שינוי כלשהו. בשעתו שקלתי להגיד לתורמים הנכבדים שאם זה יימשך כך נצטרך לעשות זאת בלעדיהם.
גד אביקסיס
למיטב ידיעתי האחוז שלהם נמוך מאוד.
יוסי שריד
ברור, זאת שערורייה ציבורית.
גד אביקסיס
עיקר הכספים הם של משרד החינוך, התרבות והספורט, של הרשויות המקומיות ושל ההורים. הם נותנים 10%.
יוסי שריד
היית מת, כמו שאומרים באופן וולגרי, אבל תאריך ימים. בשעתו הגיע לממדים של כ-170 מיליון ש"ח מצד המדינה ו-10 מיליון ש"ח או פחות מזה של קרן קרב. זה הנדיב הידוע ברונפמן. חשבתי שבשביל 10 מיליון ש"ח לא נכון ליצור רושם ציבורי כאילו ברונפמן הוא הברון רוטשילד החדש שמכונן עפרות ארצנו. אמרתי לו פעם שאוותר לו על הסכום הזה.
היו"ר אילן שלגי
גברותי ורבותי, אנחנו רוצים להודות לכם. בסיכום הישיבה הזאת נכתוב את מילותיו של ד"ר לוי: אנחנו מברכים על פעילות הג'וינט, מכירים ומוקירים אותה. נרצה לחזור ולפגוש אתכם ואת נציגיכם בשטח בהזדמנות קרובה. אנחנו מברכים על כל פועלכם, שיהיה בהצלחה.
יוסי שריד
בסוף שנת 1945, לפני הרבה זמן, אבא שלי, שהיה מורה – ועל פי השמועות מורה טוב – נקרא על ידי הג'וינט לצאת למחנות העקורים בגרמניה כדי להכשיר אותם לקראת עלייה ארצה. אני חושב שהוא היה שם חצי שנה או שנה.
ארנון מנטבר
עשינו עכשיו סיור בעתלית. זאת פעולה שלא ידועה כל כך.
היו"ר אילן שלגי
זה קשור לפעילות הבריחה.
ארנון מנטבר
בהחלט. לא יודעים את זה. מאשימים אותנו בזה שאנחנו ארגון לא ציוני.
אורי יהודה אריאל
מי אמר כדבר הזה?
ארנון מנטבר
אחרי מלחמת העולם השנייה הג'וינט מימן את הבריחה ואת ההעפלה. מר לובה אליאב פגש אותי ואמר שהוא רוצה לבוא ולספר לעובדי הג'וינט שלולא הג'וינט לא הייתה בריחה, כי הכיסוי של המדים האמריקניים והיכולת לחדור לכל מיני מחנות היו קריטיים.
אורי יהודה אריאל
אני מציע לך לא לחזור על זה. עוד תוקם ועדת חקירה בארצות-הברית. עוד לא חלה התיישנות.
יוסי שריד
אבי באמת יצא במדים אמריקניים.
היו"ר אילן שלגי
בקרוב יהיה לנו דיון בנושא ההעפלה במוזיאון אף-על-פי-כן בחיפה. אתם יכולים לשלוח נציג, מישהו שיבוא לספר.
ארנון מנטבר
הנציג הטוב ביותר מר לובה אליאב. זה רעיון נהדר שיבוא.
יוסי שריד
דיון על עלייה בלי לובה זה בלתי אפשרי.
היו"ר אילן שלגי
תודה.

הישיבה ננעלה בשעה ננעלה 09:45.

קוד המקור של הנתונים